תהילים פרק-א
{ג} שתול, כבר בארתי בספר התורה והמצוה (קדושים סי' מ''ט) ששתילה מורה שנעקר ממקום זה ונשתל במקום אחר, וחז''ל אמרו על זה (בע''ז דף י''ט) כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר כעץ שתול ולא כעץ נטוע :
{ה} וחטאים. (לא יקומו במשפט) בעדת צדיקים :
תהילים פרק-ב
{א} גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי' זה מ''ד ג' ט''ו, מ''ז ד', נ''ז י', ס''ז ה', ק''ה מ''ד, קמ''ט ז') :
{ב} ורוזנים, הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים, שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע''כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד, מתיעצים בסוד :
{ג} עבותימו, העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז''ל אין עבות פחות משלשה :
{ד} ישחק ילעג, השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג וכשבא אחריו מלת
על הוא לעג, ובכל זאת לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו, וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה', אשחק אליהם לא יאמינו :
{ה} באפו, ובחרונו. החרון מציין התחרות האף ופעולתו, והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ''ש חז''ל, ואמרו (ש''ר פ''ג) ויחר אף ה' בם אף אהרן נצטרע :
{ו} ואני. מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק, ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ''ש אילת השחר כלל כ''ט) אבל אני,
נסכתי. מענין הגדלה, כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה,
מלכי. המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי לך ה' :
{ז} אל חק. כמו ותהי חק בישראל, ובא
אל במקום
את לומר שע''י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים.
בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע''י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ''ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ''ב) :
{ח} נחלתך, ואחוזתך. הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע''כ אמר כל פעם אחוזת נחלה :
{ט} תרועם, תנפצם. רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ''ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה :
{יב} נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט''ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל''א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית,
בר. מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס''ה),
ונשקו. מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'),
יאנף. מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ''ש ישעיה י''ב) ועז''א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף,
ותאבדו דרך. כמ''ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה :
תהילים פרק-ג
{ב} (ב-ג)
עלי. לנפשי. ברוב מקומות שיגביל הנפש נגד הגוף יכוין על הנפש הרוחניית (ישעיה מ''ט ז', נ''א כ''ג איוב ל''ג י''ח כ''ב כ''ח) ובספר זה בכ''מ, (לקמן ו' ד'),
סלה. הוא ציון ההפסק בכל מקום :
{ז} שתו, הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ') :
{ח} לחי. מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ''ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו :
תהילים פרק-ד
{ב} אלהי צדקי, המשגיח על צדקי ויודע כי צדקתי, ומוסיף
חנני. מצד החנינה, אף שלא ע''פ צדקי :
{ג} בני איש, אתם הפך מבני אלהים,
עד מה. כמו עד כמה תשתדלו בזה שיהיה כבודי לכלימה, הפך מהשתדלות אלהים לכבדני :
{ד} הפלה, ענין הבדלה והפרשה, כמו והפלה ה' בין מקנה ישראל, ובא על הבדלה שהוא בדרך הפלאה והשגחה בדרך הפלאיי :
{ה} רגזו, מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך :
על משכבכם. מלת על נגזר מן יעול ו -עו ילה כמו ישור על אנשים (איוב ל''ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו :
{ו} זבחי צדק, הזבחים נקראים ע''ש הדבר שיובאו עליו, זבחי תודה זבחי שלמים, וזבחי צדק מובאים על התברר צדקו :
תהילים פרק-ה
{ב} הגיגי, הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה :
{ג} הקשיבה, מוסיף על האזינה, שיקשיב גם מרחוק, כמ''ש בגדרי השמות האלה (ישעיה א' י'),
שועי. השוע הוא הצועק לישועה מן הצרה והצועק אל המלך ישלחהו אל השופט לעיין בדינו, והשופט ישלחהו אל המלך כי לו היכולת, אבל אתה
מלכי, ואלהי. ר''ל שופטי, ולך להושיע :
{ד} אערך לך. כמו מי בשחק יערך לה', הבוקר י''ל דמיון וערך אליך.
ואצפה. בבנין פיעל נקשר עם התקוה בכ''מ :
{ה} חפץ, שם התואר,
לא יגורך. יפחידך, כמו שוד רשעים יגורם (משלי יו''ד) :
{ח} ביתך, היכל קדשך, ההיכל פנימי יותר מן הבית, מצייר ביאתו אל ביתו החיצוני בא בציורים אשר מלא לבבו מרוב חסדו, ובעת ישתחוה בפנימית ההיכל ששם נכנס להשתחוות, ימלא פחד ויראה מהדר גאונו :
{ט} שוררי, בא תמיד על המביט מרחוק על דרכי חברו ומצפה רעתו, וכמליצה זו לקמן (כ''ז) הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי :
{י} בפיהו, לשונם הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות,
נכונה. חסר המתואר :
{יב} וישמחו, ויעלצו. פעל בא לרוב על השמחה הרוחנית :
{יג} כצנה. הצנה מוקפת מג' רוחות, הרצון שלך היא הצנה העוטרת אותו, כמו עוטרים את דוד (שמואל ב' כ''א) :
תהילים פרק-ו
{ב} באפך ובחמתך, החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ''מ בתנ''ך, ועיין לקמן (ל''ז ח', ע''ח ל''ח, צ' ז').
תוכיחני, תיסרני. התוכחה הוא דרך וכוח בדברים. והיסור הוא ע''י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע''י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י''ב י''ט) :
{ג} אומלל. מורה חלישות הכח (ישעיהו כ''ד) :
{ד} ונפשי. כולל גם הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :
{ו} מות, שאול. השאול הוא הקבר שהוא אחר המות, ויצייר שבמות עדיין יש הודאה, כי עד שם יגיעו טובותיו באיכות המות שיבחר לו מיתה קלה ויודה על טובותיו כל ימי חייו, רק התהלה וזכר גבורותיו נפסקו אז, ובשאול נפסק גם ההודאה וכה''א כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעי' ל''ח) :
{ז} מטתי, ערשי. כבר התבאר (עמוס ג' י''ב) שמטה כולל על העשוי שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ''ט ז') המטה והעריסה, ופי' רש''י בסנהדרין (דף כ') עריסה עריסת תיקונות,
ואשחה. מענין סחי ומאוס :
{ח} עששה, מענין עש המכלה את הדבר, כמו ועצמי עששו,
ועתקה. שנעתקה ממקומה :
{י} תחנתי, תפלתי. התפלה גדולה מתחנה שגדרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק, בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, אבל התחנה תהיה גם לאדם, והיא בקשת הצרכים (כמ''ש מ''א ח' ל'), וע''כ אמר שהתפלה בודאי יקח, אבל גם ישמע תחנתו אשר יבקש לצרכו, ופעל
שמע. הוא העבר הבא במקום עתיד המורכב שמורה על התנאי כמו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו (בראשית מ''ג) ומולדתך אשר הולדת אחריהם (שם מ''ח) :
תהילים פרק-ז
{ב} הושיעני, והצילני. ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיה טו) :
{ג} פורק. הוא אחר הטרף שפורק את העצמות ומפרידן :
{ה} שולמי. איש שלומי,
ואחלצה. מענין חלוצי צבא, ומלת
ריקם. משמש כמלת חנם, כמו הבוגדים ריקם, ר''ל על דבר ריק :
{ו} ירדף. מורכב מבנין הקל ירדף, ומהכבד ירדף, שרודף בעצמו ומעמיד אנשים לרדפו :
{ז} באפך, בעברות. מבואר אצלי ההבדל בין
אף. ובין
עברה. שאף הוא על החוטא, והמתעבר יעבור הגבול להעניש גם את הבלתי חוטא, או להעניש את החוטא יותר ממדת חטאו, (ע''ל ע''ח מ''ט ס''ב, פ''ה ד', צ''ט ט' י''א) וע''ז לעומת האף אמר ועורה אלי משפט צוית, היינו המשפט הראוי לעומת החטא כי ע''י העברה יתנשא יותר להעיר משפט אשר לא צוה, ר''ל יותר ממדת החטא :
{ט} ידין, שפטני. הדין הוא שמוע הטענות, והמשפט הוא גמר הדין, ובא גם על קיום הפסק דין והעונש ובדוד כבר היה הדין רק העמים ידין עתה לראות גם על זכויותיהם נגד דוד. ואז יהיה המשפט והגמר דין של דוד באופן אחר :
כצדקי וכתמי. הצדק הוא במעשה, והתמימות הוא בלב, וגדרו שמעשיו בלא נטיה ובלי פניה חיצונית, ודוד הגם שהיה לו חטא בפועל לא נלוז מתמימותו, לכן אמר כתומי עלי :
{י} יגמר. פעל גמר בא על גמר המעשה וסופה, לאל גומר עלי, ה' יגמר בעדי. וכן כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן :
{טו} יחבל און, והרה עמל. יחבל הוא קליטת הזרע, כמו שמה חבלה ילדתך, ואחריו ההריון, ואחריו הלידה,
והאון. הוא הכח שלא במשפט, והעמל הוא ענין נפשי, ואמר (איוב ד') חורשי און וזורעי עמל, שמכין פעולת און, שמדמהו לחרישה או קליטת הזרע ושומרו בלבו להוציאו אל הפועל, וזה מדמה לזריעה או להריון, וכשירצה לציין גמר המעשה יאמר הרה עמל וילד און (ישעיה נ''ט ד' איוב ט''ו ל''ה), אבל פה שמציין שלא יכול להוציא את האון שהכין אל הפועל, אמר שילד שקר ובדרך המליצה נוכל לאמר שאון ועמל ושקר הם הפועלים, האון חבל וקלט הזרע, והעמל הרה, והשקר הוא ילד, רצונו לומר שמה שהכין על ידי און ועמל ילד השקר,
כרה ויחפרהו. כשבאו נרדפים מציין בכריה התחלת הכריה. וחפר גמר החפירה ויכרו שם עבדי יצחק באר רצונו לומר שהתחילו לכרות, ואז ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו, שגמרו החפירה, ויאמרו לו מצאנו מים, וממ''ש כי יכרה איש בור למדו דבור ט' לנזקין ולכורה אחר כורה :
{יח} אודה ה' כצדקי ואזמרה שם ה', ההודאה הוא מצד הכרת הטובה, והזמר הוא מצד הכרת תהלותיו מצד עצמם, וכשבאו נרדפים ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו (לקמן ט' ב' ג', י''ח נ', צ''ב ב') שעל ידי הכרת הטובה יכירו את ה' המטיב, והכרת שבחיו הוא רק מצד הפרסום כי לא יוכר מצד עצמו, ואמר שעל ידי שיודה ה' ע''י טובותיו ע''י יכיר תהלותיו ופרסום שמו ויזמר לשמו :
תהילים פרק-ח
{ב} תנה, מקור, לתת, שהארץ תתן הוד ה' אל השמים :
{ג} יסדת, היסוד הוא העקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו,
והצורר. הוא בפועל,
והאויב. הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים כאויבים, והעושים בפועל מעשים להכעיסו כצוררים (כמ''ש בפי', ישעיה א' כ''ד, נ''ט י''ח ובכ''מ) :
{ד} מעשה אצבעותיך. מובדל מן מעשה ידיך, שמציין דבר שעשה בעצמו לא על ידי שליח (ישעיה ב' ח') וכן יציין המלאכות הנפלאות והדקות :
{ה} אנוש, בן אדם. האנוש מורה על חולשתו מצד עצמו ובן אדם מציין חולשתו מצד מינו שאינו מתקיים זמן רב (ישעיה נ''א י''ב),
תזכרנו, תפקדנו. הפקידה היא אחר הזכירה, שמציין שפוקד לעשות לו איזה דבר טוב או רע (התו''ה אחרי סי' קמ''ח) ומוסיף וכ''ש איך עוד תפקדנו :
{ו} וכבוד והדר, ההדר הוא ההדר החיצוני תמיד המתהדר למראה עינים, והכבוד הוא הנקשר בעצם הדבר, עיין בהבדל בין הוד והדר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) ובין כבוד והדר (ישעיה סי' ל''ה) :
{ז} תמשילהו. כונתו תאומית על הממשלה, ועל המשל שהיא צורת כלל העולם :
תהילים פרק-ט
{ג} אשמחה ואעלצה. עיין לעיל ה' י''ב.
אזמרה שמך. עיין לעיל ז' י''ח :
{ה} משפטי ודיני. המשפט בדבר מבואר, והדין בדבר שיש בו טענות ומענות, והדין יציין גם כן שמוע הטענות ומענות, והמשפט מציין גמר הדין (כנ''ל ז' ט') שאתה שומע טענותי וגומר הדין. וגם ר''ל שאתה הטוען בעדי והעושה המשפט והגמר :
ישבת לכסא. אחר ישיבה בא מלת על, והלמ''ד מורה על השארת הישיבה שלא ישנה מקומו, שבי לארץ אין כסא (ישעיה מ''ז) ונקתה לארץ תשב, ישבו לארץ ידמו, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. רצונו לומר ישארו יושבים :
{ו} גערת. גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה :
{ז} האויב. ה''א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיה ב'),
נתשת. העקירה עם השורש,
המה. בא לדיוק רק המה, אבל ה' לעולם ישב :
{ט} ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ''ל פסוק ה'), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע''ל צ''ח ט') :
{יא} יודעי שמך. היא מדרגה גדולה מאוד, שמשיג שם ה' בידיעה ברורה, כמו שכתוב אשגבהו כי ידע שמי, וזה גדול ממה שכתוב שם כי בי חשק, החושק מצפה אל הדבר, והיודע כבר השיג וידע, ואמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, שהיא ההנהגה הנסיית התמידיית ליודעי שמו, והוא הבוטח בו תמיד לא לשום אמצעיים. כי לא עזבת דורשיך, והשגחתך דבוקה בהם תמיד :
{יב} עלילותיו. הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך :
{יג} זכר, לא שכח. הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל :
{יד} משערי מות. מציין הסכנה שדרך בה נכנסים אל המות, ויגיעו עד שערי מות (לקמן ק''ז) והמות נקרא שערי שאול (ישעיה ל''ח) שבדרכו הולכים אל הקבר :
{טו} אגילה. הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ''ש בכ''מ :
{יז} בפועל כפיו. הפעולה מציין עת העסק וזה הבדלו מן המעשה (ישעיה ה'), ורצונו לומר בעת העסק בדבר נו ש בהעסק עצמו, נוקש נפעל כמו נוקש, ויש מפרשים הנו''ן שורש כמו וינקשו מבקשי נפשי, והוא פועל עומד :
הגיון. הוא עומק המחשבה והתבוננות באיזה דבר, לשוני יהגה חכמה, והגות לבי תבונות :
{יח} רשעים. כולל גם בין אדם לחברו :
{יט} תקות. מלת לא נמשך לשנים :
{כא} מורה. כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו.
אנוש. מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י''ב) :
תהילים פרק-י
{א} (א-ב)
תעלים. את עצמך, כמו ופרעה הקריב, ולמ''ש יאמר גם כן שמעלים את העתות בצרה
בגאות רשע. שידמה שהרשע עושה העת צרה, ובזה הוא יוצא כדינו על העתות, וב' בגאות ב' התוך.
ידלק. היא הרדיפה באש חמתו הבוער,
יתפשו. אלה שזו חשבו, יתפשו במזימות אלה. וע''כ בא לשון רבים :
{ג} ובוצע ברך. המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז''ל בסנהדרין :
{ד} כגובה. שיעור הכתוב רשע בל ידרוש כגובה אפו אין אלהים כל מזימותיו, ופי' שלא תדרוש להענישו, כמ''ש אח''כ תדרוש רשעו :
{ה} יחילו. מענין חיל והצלחה, כמו ע''כ לא יחיל טובו (איוב כ'), ויש מפרשים כמו יחולו על ראש יואב, שיבואו ויתכנו דרכיו :
יפיח. מענין פח ומוקש,
בהם. רצונו לומר במשפטיך ישים פח ללכדם :
{ז} ומרמות ותוך. התוך היא המרמה הצפונה (עיין ירמיה ט' ה'),
ומלא. פעל, שממלא פיו באלה.
פיהו. לשונו. הפה מציין הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי (כנ''ל ה' י') שנצפן בו עמל ואון הפך של אלה ומרמה של הדבור החיצוני :
{ח} חצרים. כפרים פרזים עי' התו''ה (בהר סי' ס''א).
יצפנו. שיביט אליך בסתר ומצפון.
לחלכה. לכחך :
{י} חלכאים. חיל נכאים ומוכים, כמו נכאו מן הארץ (איוב ל'), ונפל הנו''ן :
{יד} עמל. מציין תמיד התכונה הרעה :
עליך יעזב. כמו ויטוש את הצאן על שומר (שמואל א' י''ז) :
חלכה. החיל שלך יעזבו את היתום עליך :
{יז} תכין. נסתר לנקבה, התאוה תכין את לבם. והקשבה מוסיף על השמיעה שקושב מרחוק כמ''ש (ישעיה א' י' ובכ''מ) :
{יח} לערוץ. גבורה מופלגת, גבור עריץ (ירמיה כ''א) ומלת מן על היתרון, כמו הגדול מאחיו, שלא ישים אנוש אחד עריץ יותר מכל הארץ :
תהילים פרק-יא
{א} נודי. שם, נוד שלי על הרכם, כנוד צפור :
{ג} השתות. היסודות :
{ד} עיניו, עפעפיו. העפעף סוגר את העין, עמ''ש (ירמיה ט' י''ז) :
{ו} פחים. כמו פחם לגחלים (משלי כ''ו),
מנת כוסם. המנה שהכינו להם על פי מעשיהם, כמו תכסו על השה, במכסת נפשות :
{ז} יחזו. הצדקות יחזו פניו ישר, ופנימו כמו פניו, כמו יסכון עלימו משכיל (איוב כ''ב) כמו עליו :
תהילים פרק-יב
{ב} גמר חסיד, פסו אמונים. החסיד יעשה הכל יותר מן החיוב, בין במצות שבין אדם לחברו יעשה חסד שהוא גדול מן האמת, שהאמת הוא לקיים ההבטחה והחיוב, והחסד הוא בלא שום חיוב והבטחה, ומזה יבא גם על מי שיפליג לעשות חסידות עם קונו יותר ממה שהוזהר, וכיש אמונים ימצאו גם חסידים המפליגים יותר על החיוב, וכשאין אמונים יתמו החסידים בהיותם אז נרדפים ולצחוק בעיני העם, וע''כ בא על אמונים לשון
פסו. מענין אפס ואין, ועל החסיד
גמר. שמורה הכליון והגמר עד אחריתו, וכן במיכה (ז') אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין, ושם אמונים יכלול בעלי אמונה בין אדם לחברו, וגם המאמינים בה' ובתורתו, שגם אלה תמו כמו שיבאר :
{ג} בלב ולב. הלב ידבר על ידי הלשון שהוא שליח הלב. ועל ידי עצמו, ודברתי אני בלבי, ורצונו לומר שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו על ידי שלוחו שהוא הלשון, ויש לפרש שרצונו לומר שידברו בלב ולב ויאמרו זה לזה יכרת ה' כל שפתי חלקות, שמקללים את שפתי חלקות כאלו הם אנשי אמונה, ובאמת לבם לא נכון עמם :
{ד} שפתי, לשון. התבאר אצלי בכל מקום שהשפה מציין הדבור החצוני והלשון מציין הדבור הפנימי, ובא ביחוד על הדבור בתבונה בהיקשים וחקירות, ובא פה על מופתים המתעים ועיונים הכוזבים שיעשו בעניני האמונה שבם לשונם תגביר במופתי הנצוח :
{ו} עניים, אביונים. הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה,
יאמר, יפיח. פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיה מ''ב) ויפח לקץ (חבקוק ב') שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי :
בעליל לארץ. המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ''ש (מלכים א' ז' מ''ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש''ש, ומקום הצירוף נקרא עליל.
צרוף, מזוקק. הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג') :
{ח} תשמרם, תצרנו. הנצירה הוא יותר מן השמירה ובא רבים תשמרם על האמרות, ויחיד תצרנו על הכסף שצריך שמירה יתירה :
{ט} כרום. מקור. בעת רום :
זלות. דברים מבוזים כמו כל מכבדיה הזילוה :
תהילים פרק-יג
{ה} אויביו, צרי. הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל. ויתבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :
{ו} יגל. גדר הגילה על דבר חדש וזה הבדלו מן שמחה.
תהילים פרק-יד
{א} השחיתו התעיבו עלילה. הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות. כמ''ש בכ''מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות :
{ב} משכיל דורש את אלהים. כי הדרישה תהיה לפעמים רק בפיו, שעל זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך, ולפעמים שלא להשכיל ולדעת רק מצד הסכלות, על זה אמר אם יש משכיל הדורש להשכיל באמתו מצד השכל :
{ג} סר. מדרך הטוב, או כמו סורי הגפן, נתקלקל, וכן
נאלחו. נבאשו, כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) :
{ז} בשוב שבות. הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי' ל' ג') ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן :
יגל יעקב ישמח ישראל. ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ''ש (ישעיה ז' ולקמן כ''ב כ''ד, ע''ח ה', כ''א ב', ק''ה י', כ''ג, קי''ד א', קמ''ז י''ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה', וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה :
תהילים פרק-טו
{א} יגור ישכן. שכינה קלה מן גרות או ישיבה (כמ''ש ישעיה י''ג כ', לקמן ק''ך) :
{ג} רגל. כמו וירגל בעבדך.
על לשונו. היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיה י''ח) לפי פירושי :
חרפה לא נשא על קרובו. בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה :
{ה} עושה אלה. יש לפרש שאחר שחשב כל צדקותיו אומר שאיש העושה אלה הנזכר למעלה בודאי את כספו לא נתן בנשך ולא לקח שוחד, ואם כן לא ימוט לעולם :
תהילים פרק-טז
{ג} אדירי כל חפצי. המושלים על חפצי, נמצא בם :
{ד} עצבותם. מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי,
אחר מהרו. הממהרים לאל אחר, וי''מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות :
{ה} חלקי כוסי, גורלי. הכוס הוא החלק שהכין האדם והזמין א''ע אליו, כמו במכסת נפשות, במכסת הערכך, יום הכסא, לא כן החלק יהיה גם בדבר שנופל לאדם ממילא, ויש הבדל בין חלק וגורל, שהחלק הוא בשוה לפי החלוקה לחלקים שוים, אם בקו, וידו חלקתם להם בקו (ישעיה ל''ד), אם במאזני משקל (יחזקאל ה') קח לך מאזני משקל וחלקתם, וכדומה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים אם באיכות אם בכמות, עמ''ש ישעיה (י''ז י''ד) :
{ו} חבלים. כמו ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י''ז) :
נחלת. כמו נחלה. וכן זמרת יה (שמות ט''ו), עזרת מצר (לקמן ס') :
{ח} שויתי. מענין שימה. וכבר בארתי (הושע י') ששוה המורה על השימה כולל גם מושג השיווי והערך, שהערכתי את ה' לנגדי, ולכן בטלתי חפצי מפני רצון ה' :
{ט} שמח לבי ויגל כבודי. בארתי (לקמן כ''ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש, ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא, וכבודו שהיא הנפש הרוחנית תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל :
{י} לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. נפשי היא הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') שבעת שבא שם נפש נגד הגוף כוון על הנשמה, ושחת מציין לרוב המיתה קודם הזמן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, ויש הבדל בין לא תעזוב ובין לא תתן הגם שכבר כללתי התו''ה (קדושים סי' ד') שפעל נתן הבא בשלילה ואחריו המקור פירושו לא תשבק, יש הבדל שלא תעזב היינו שיהיה תחת רשותו ולא יעזבנו להפרד מאתו וזה שייך על הנפש, ולא תתן שתרגומו לא תשבק היינו שיצילהו מני שחת, וזה שייך על הגוף שאינו כ''כ דבוק עם השם כמו הנפש שיצדק עליו לשון לא תעזוב :
{יא} שובע. שם,
נצח. כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם :
תהילים פרק-יז
{א} שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ''מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח''כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ''כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ''ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה :
{ג} (ג-ד)
בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ''ו ב'), וכמ''ש בירמיה (ט' ו') :
זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א''א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו,
בחנת לבי -.
פקדת לילה -.
צרפתני בל תמצא -.
זמותי בל יעבר פי -.
לפעולות אדם -.
בדבר שפתיך -.
אני שמרתי ארחות פריץ :
{ה} תמוך מקור,
במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ''ש בכ''מ :
{ט} זו מוסב על
אישון בת עין :
בנפש יקיפו. לקחת נפשי :
{יב} כאריה וככפיר. עמ''ש הושע ה' :
{יד} ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.
מחלד. מציין העולם הזמני, ומ''ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה.
בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך,
תמלא. נסתר לנקבה.
{טו} תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים :
תהילים פרק-יח
{ב} ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ''ש בפירוש :
{ג} סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל''ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיה ל''ג) :
{ד} אקרא. מענין קריאת השם :
{ה} אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה.
ונחלי. כנחל שוטף :
{ו} שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז''א קדמוני מוקשי מות :
{ז} אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ''מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה :
{ח} ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש :
{יא} ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ''ח מ') :
{יג} מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח :
{טו} רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת,
ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיה כ''ח) :
{טז} אפיקי מים. המוגרים בחוזק :
{יז} ימשני. כמו מן המים משיתיהו :
{יח} מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ''כ, ובאו נרדפים בס' זה י''ח מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', נ''ה י''ג, פ''ג י', פ''ט כ''ד, ק''ו מ''א :
{כא} יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ''ש (ישעיה נ''ט י''ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ''ח ד', ק''ג י', קל''ז ח') :
{כב} דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה,
ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע :
{כג} משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע :
{כו} (כו-כז)
חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע''פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי,
תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח'), שהוסיף ה' להתפתל עמו :
{כט} תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש :
{לב} אלהי, ה'. כבר התבאר בכ''מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים :
{לד} משוה. כולל שימה וערך כמ''ש בגדר פעל זה בכ''מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים :
{לה} ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ''א) :
{לז} תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז''ל במליצתם פסיעותיו של א''א ג' מיל, ובכ''ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע''ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת :
{לט} אמחצם. מורה מחץ קטן כמ''ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק) :
{מ} (מ-מא)
קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ''ש לאויביו :
{מג} אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ''ש בשמואל ב' אדיקם :
{מה} ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם :
{מו} יבלו. כמו נבול תבול (שמות י''ח) :
ויחרגו. כמו ויחגרו (בש''ב כ''ב) יעשו חגרים :
ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י''ז) :
{מח} וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד''ה ב' כ''ב) :
{מט} מאויבי. מן קמי, (כנ''ל פסוק מ''ט) :
{נ} אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י''ח) :
{נא} מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ''ש חז''ל :
תהילים פרק-יט
{ב} מספרים, מגיד. ההגדה הוא בדבר חדש שחברו רוצה לדעתו (עמ''ש לקמן קמ''ה ו', איוב י''ב ח'), וההבדל בין שמים ורקיע כן הוא דעת גדולי המפרשים :
{ג} יביע. דברים הנוזלים מן המבוע, והושאל אל הדבור הנובע ומתרבה מעצמו,
יחוה. ענין גילוי חדשות בעניני מדע.
{ד} אומר, דברים. אומר הוא מאמר שלם, ודבר יפול גם על מלה אחת כמ''ש בחבורי התו''ה (ויקרא ס' ג') :
{ה} ארץ, תבל. הבדל מבואר בכ''מ שתבל הוא החלק המיושב, ויש לפרש שקום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה :
{ו} ארח, מבואר בכ''מ שהוא קטן מן הדרך :
{ח} (ח-ט)
תורת עדות פקודים מצות. התבאר הבדלם לקמן (סי' קי''ט) :
{יב} עקב. מציין השכר הבא באחרית המעשה, והיה עקב תשמעון :
{יג} ושגיאות. יש הבדל בין
שגה. ובין
שגג. שהשגיאה היא שגיאה עיונית כסבור שחלב מותר, והשגגה הוא שגגת מעשה כסבור על החלב שהוא שומן, ובארתי זה בס' התו''ה (ויקרא סי' רמ''ג) ופה קרא השגגה בשם נסתרות :
{יד} איתם. אהיה תמים (עי' רד''ק),
רב. ענינו גדול, שהמרד היא עבירה גדולה :
תהילים פרק-כ
{א} לדוד. בעבור דוד אמרו זה המזמור :
{ד} ועולתך. שם המין, עולתך אשר ידשנה, אשר נשאר הדשן ממנה על ידי אש מן השמים :
{ה} כלבבך, עצתך. העצה היא אחר המחשבה, כמ''ש ישעיה (ט''ו כ''ד) :
{ו} נדגל. נציין דגלינו :
{ט} ונתעודד. תקומה ביתרון שאת, כמו מעודד ענוים ה' :
תהילים פרק-כא
{ב} ישמח יגל. מבואר אצלי בכ''מ שיש הבדל בין שמחה ובין גיל, ששמחה מורה השמחה התמידית, וגיל מורה שיגיל על דבר חדש, ותמצאם בספר זה (י''ג ו', י''ד ז', ט''ז ט', ל''ב י''א, מ''ג ד', מ''ח י''ב, צ''ו י''א, צ''ז א' ח', קי''ט ב'), ועז ה' הוא דבר תמידי, אבל הישועה הוא דבר מתחדש על המקבל אותם, לזה אמר מה יגל מאד :
{ג} ארשת. בודד. ומורה מה שפורט בשפתיו :
{ו} הוד והדר. עיין הבדלם לקמן (ק''ד), ומלת תשוה למעלה (ט''ז ח') :
{ז} תחדהו. חדוה נבדל מלשונות גיל ושמחה ודומיה, שמורה על חדוה רוחניית, כי חדות ה' היא מעוזכם, לכן אמר את פניך :
{ט} ידך, ימינך. כשבאו נרדפים יציין בשם יד את השמאל, ותמצאם נרדפים (שופטים ה' כ''ו, ישעיה מ''ח י''ג, תהלות כ''ו י', ע''ד י''א, פ''ט י''ד כ''ו, קל''ט י') וההבדל בין אויב ובין שונא, למעלה (י''ח י''ח) :
{יג} שכם. חלק כמו ואני נתתי לך שכם אחד (בראשית מ''ח כ''ב), והמיתרים הם החבלים שמדד בם את מואב :
תהילים פרק-כב
{א} אילת. שם לכוכב הבוקר :
{ד} יושב. כבר באר במו''נ (ח''ו) שהישיבה הנאמר אצל השי''ת מורה שאין בו שינוי :
{ז} ובזוי עם. עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם :
{ח} יפטירו. פתיחת השפה להוציא הדיבור, כמו פטר רחם :
{ט} גל. מקור מגזרת גלל :
{י} גוחי. מוציא מן הגחון. (עי' מיכה ד' י') :
{יא} מרחם מבטן. הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ''ש ירמיה (א' ה') :
{יג} סבבוני, כתרוני. פעל כתר בא תמיד על הכתרת הראש, ומ''ש כתרו את בנימין, בא על צד המליצה שיקיפוהו סביב ראשי מחנהו :
{טז} תשפתני. כמו שפות הסיר :
{יז} סבבוני, הקיפוני. ההיקף מורה ההיקף השלם מכל צד, וזה מוסיף על סבבוני כמ''ש בספר התו''ה ויקרא (סי' מ) :
{יח} עצמותי. מענין עז ותעצומות,
יראו בי. ראיה שאחריו ב' הוא דרך גנאי בכ''מ :
{יט} בגדי, לבושי. כבר התבאר (ישעיה ס''ג א') שבגד כולל כל הבגדים ולבוש הוא לבוש המיוחד כמו לבוש מלכות, לבוש שק, ולכן שלבוש מלכותו שהוא רק אחד ואינו בר חלוקה יפילו גורל מי יקחהו :
{כ} אילותי. מלשון אילת השחר אתה כוכב השחר שלי :
{כב} עניתני. להמפרשים היל''ל תענני ולפי מה שפירשתי רצונו לומר אשר עניתני :
{כד} יעקב, ישראל. מציין את גדולי האומה ויעקב מציין את ההמון (כנ''ל י''ד ז'),
כבדוהו וגורו ממנו. עי' ישעיה (כ''ה ג') :
{כה} ענות. מענין הכנעה :
{כט} המלוכה, ומושל. המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם ואמר ומלכותו בכל משלה, ועיין לקמן (ק''ה כ', קמ''ה ג') :
{ל} וישתחוו. יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה.
ונפשו. הרוחניית כנ''ל ג' :
{לא} זרע. וכן מלת יסופר נמשך, (זרע) יבאו ויגידו צדקתו (יסופר) לעם נולד :
תהילים פרק-כג
{ג} ישובב. כמו בנים שובבים,
במעגלי. הוא הדרך הסבובי כנ''ל (י''ז ה' ולקמן ק''מ ו') :
{ה} רויה, שביעה במשקה, שלא ישתה מן הנחל רק ירוה מן הכוס :
{ו} ושבתי. מענין השקטה ומנוחה, או מענין השבה, רצונו לומר שישוב אל הנזירות שהיה בה תחילה :
תהילים פרק-כד
{א} הארץ, תבל. תבל מציין רק המקום המיושב כמ''ש בכ''מ :
{ב} יסדה, יכוננה. כונן מורה גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה.
ועל ימים. פי' סמוך לימים, כי אין ישוב רחוק משמונה עשר יום מן הים :
{ד} אשר לא נשא. כפשוטו שלא נשבע לשוא, ונפשי היינו שם ה', כמו נשבע ה' בנפשו :
{ה} וצדקה. צדקה שאצל ה' התבאר (ישעיה נ''ט), וההבדל ה' ואלהי התבאר בכ''מ :
{ז} (ז-ט)
והנשאו, שאו. הנפעל הוא על ידי אחר מכריח ושאו מעצמכם :
גבור, מלחמה. עמ''ש (ישעיה ג') :
תהילים פרק-כה
{א} אליך נפשי אשא. כמו ואליו הוא נושא את נפשו, שכל נפשו תלויה בדבר זה :
{ב} יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב :
{ד} דרכיך, ארחותיך. התבאר בכ''מ שהדרך הוא הגדול והארח הוא קטן ממנו ההולך מן העיר אל הכפרים (עי' לעיל י''ט ו', כ''ז י''א, קי''ט ט', שם י''ד) :
{ז} חטאות נעורי ופשעי, החטאת הוא מצד תאות הגוף ומגביל נגד רחמך בהשלמת הגוף, והפשע הוא המרד, שהוא בכחות השכל והבינה, ומגביל נגד חסדך, ומלת
אתה. רצונו לומר שלא כאשר תזכור מה שעשית אתה תזכור מה שעשיתי אני :
{ח} (ח-ט)
יורה, ידרך, ילמד. ההוראה והלימוד הוא אל הבלתי יודעים, וההדרכה הוא להבלתי יכולים, והלימוד גדול מן ההוראה כמ''ש באילת השחר (כלל תע''א),
וחטאים. הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא, שלא יכונו הדרך הנכון ויורם הדרך, (עי' אילת השחר כלל שס''ג) :
{י} ארחות. הם היוצאים מדרך הגדול אל הכפרים, כנ''ל ד' :
{יא} לעוני. הוא אשר נעשה על ידי עוות השכל והוא גדול מחטא ופשע, והסליחה גדול מכל הלשונות המורים על נשיאות חטא כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רע''ז), וזה תעשה למען שמך כי רב הוא :
{יג} נפשו. בא על הנפש הנצחיית, (כנ''ל ג' ג', ט''ז ט' י''ט ח', כ''ד ד', ובכל מקום) :
{יז} צרות, ממצוקותי. כבר התבאר (ישעיה ח' כ''ב ובכ''מ) שצרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ויש צרה בלא צוקה אם מקבל היסורים בשמחה, ויש צוקה בלא צרה, מי שלבו אינו שמח מכל עמלו.
והרחיבו. פעל יוצא הצרות הרחיבו לי, או רצונו לומר שהרחיבו את לבבי :
תהילים פרק-כו
{ב} בחנני, ונסני. הנסיון הוא גדול מן הבחינה, הבוחן הכסף הוא לדעת אם יש בו סיגים, והמנסה הוא ינסה אם יוכל למצוא בו כח המשיכה או אחת מכחות נעלמות אשר ינסה אם ימצאו במתכות הזה, ככל הנסיון שיעשו בעלי הכמיאה, וכן הבחינה הוא אם נמצאו באדם השלמות הראויה להמצא בו מצד טבעו, והנסיון הוא לדעת אם יוכל להתעלות אל ענינים נשגבים מטבע האדם כמו נסיון העקדה וכדומה, לכן הוסיף ונסני ועמ''ש לקמן (צ''ה ט').
צרפה. הוא אחר הבחינה (כנ''ל י''ז ג') :
{ד} נעלמים. נגזר משם עולם, השטופים בתאות העולם, ולפרושי נמצא ממנו הפעל, עלימו יתעלם שלג (איוב ו') :
{ז} לשמיע. כמו להשמיע :
{ח} מקום משכן כבודך. הוא פנימי מן הבית :
{י} בידיהם, ימינם. (כנ''ל כ''א ט') :
תהילים פרק-כז
{א} אירא, אפחד. היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע ומקורו בעצם המפחד (ישעיה נ''א י''ג, מיכה ז' י''ז, איוב ג' כ''ד, ובכ''מ) :
{ב} בקרב. שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קבצו רודפי זמה,
ועלי. בעבורי, וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :
{ג} בזאת, במה שיפרש כי יצפנני בסוכה :
{ד} שאלתי אבקש. הבקשה היא מה שחפץ בלבו, מבקשי ה', בקשו צדק, בקש קהלת למצוא דברי חפץ, עיין מה שפירשתי בפירושי מגלת אסתר על מה שאלתך ומה בקשתך :
בבית ה', בהיכלו. ההיכל פנימי מן הבית (כנ''ל ה' ח').
ולבקר. מענין דרישה, או רצונו לומר בכל בקר :
{ה} יצפנני בסוכה, יסתירני בסתר אהלו. הצפון הוא שלא תראהו העין לפי שעה הפך של צפה (עי' יהושע ב'), והסתר הוא הנסתר לגמרי, וכן האהל הוא יותר מן הסוכה ומוסיף והולך :
{ו} זבחי תרועה. זבחים מורים על תרועת מלחמה, וכן זבחי צדק (כנ''ל ד').
אשירה ואזמרה. עי' הבדלם (שופטים ה') :
{ח} לך אמר לבי. ציין שלבו דבר אל ה' ואמר לו מה שמבקש.
בקשו פני. שדבר אל פניו (הפנים מצייר פנית האדם וכוונתו העקרית), ואמר להם אתם פני, בקשו פני ה' :
{ט} אל תטשני ואל תעזבני. הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי' מ''א ח', ירמיה י''ב ז', ולמן צ''ד י''ד), ומוסיף גם אל תעזבני :
{יא} דרכך, בארח. הבדלם למעלה (כ''ה ד') :
{יב} ויפח. הוגה ומצפצף :
{יד} קוה. ציווי, ויש לפרש לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה',
חזק ויאמץ. האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמו שפירשתי בכ''מ :
תהילים פרק-כח
{א} תחרש, תחשה. כבר בארתי (ישעיה מ''ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז''א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ''ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,
{ד} תן להם כפעלם רוע מעלליהם, מעשה ידיהם, השב גמולם. יש הבדל בין הפעל ובין המעשה שהפעל הוא העסק בדבר והמעשה הוא גמר המעשה (כמ''ש ישעיה ה' י''ב, נ''ט ו', ירמיה כ''ב י''ג, נ' כ''ט, לקמן ס''ד י' קי''א ב'), ויש הבדל בין
פעל ומעשה. ובין
מעלל. שהמעלל הוא הפעולה היוצא מתכונה אשר בנפש ונוכל לומר שהבונה פעל ועשה את הבית ולא שעלל את הבית, שעלל לא יבא רק על פעולה הצומחת ממדות הנפש טוב או רע, ויש הבדל בין
תן להם כפעלם. ובין
השב גמולם. שהגמול נקשר עמו תמיד איזה התפעלות של אהבה או איבה, כמ''ש ישעיה נ''ט י''ח, ולמעלה י''ח כ''א, ובקש שבתשלומי ענשם ישקיף ה' בין על
המעשה. שעשו ובין על
הפעל. שהוא העסק שעסקו והאמצעיים שהכינו להוציא המעשה, וכן ישקיף על מעלליהם שהוא רוע מתכונה אשר בנפשם שמזה צמחה הפעולה, כמו על ידי מדות הכעס והאכזריות והגאוה ודומיהם, גם ישקיף על הגמול לפי האיבה והשנאה, למשל הרוצח על ידי מארב קשה מן הרוצח על ידי מלחמה וזה הפעולה והעסק, הרוצח את אוהבו קשה מהרוצח את שונאו וזה המעלל והתבונה לעשות רע להיושב בטח אתו, הרוצח ועינה את הנרצח ביסורים רבים ע''ה שנאתו ענשו גדול יותר וזה גמול :
{ז} אהודנו. כמו אודנו :
{ח} עמך, נחלתך. כל מקום שבאו נרדפים יצייר בשם נחלה הקשר הקניני הדבוק לדור דורים (לקמן ע''ח ס''ח ס''ג ע''א) : והקדושה ודיבוק השכינה ותשועה הנפשיית (ולקמן ק''ו ח' ושם מ'), וכמ''ש בפרטות ירמיה (ב' ז') :
תהילים פרק-כט
{א} הבו. ענין הזמנה בכ''מ, הבה נתחכמה לו, הבה נא אבא אליך.
בני אלים. הכחות הנשגבות, כמו ידמה לה' בבני אלים :
{ח} יחיל מדבר. כמו ותרעש הארץ ותחיל, שיצייר רעש הארץ כיולדה, כמ''ש עתה כיולדה אפעה (ישעיה מ''ב) כמו שפירשתי שם :
{ט} יחולל. כמו מחוללת תנין, או כמו חולל אילות תשמור (איוב ל''ט) על החבלים והצירים,
ויחשוף. כמו ויחשוף בפת''ח :
תהילים פרק-ל
{ב} דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :
{ד} נפשי. הרוחנית (כנ''ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ''ט) :
{ט} אל ה'. בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן :
{י} בדמי. כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל''א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז''א מה בצע כשאדום :
תהילים פרק-לא
{ד} תנחני ותנהלני. שניהם באו על ההנהגה בנחת (שזה המבדיל בינם ובין נהג) רק פעל נהל מציין שמנהל את היעף והאין כח, וינהלם בחמורים לכל כושל (דה''ב כ''ח), עלות ינהל (ישעיה מ'), נחית בחסדך ומוסיף נהלת בעזך (שמות ט''ו) :
{ח} אגילה ואשמחה. הגיל הוא בעת התחדש הישועה ואח''כ היא שמחה תמידית (כנ''ל כ''א ב')
ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי. העוני הוא גלוי ונראה נגד צרות הנפש שהוא דבר פנימי, לכן אמר בו
ראית. ובצרת הנפש אמר
ידעת :
{י} עששה. נרקבה (כנ''ל ו' ח') :
{יא} ביגון חיי ושנותי באנחה. יגון בלב ואנחה בפועל כמו שכתוב (ישעיה ל''ה), והחיים פנימים נגד השנים, שהוא הזמן המתראה על ידי החיים והשנוים המתהוים ממנו, וכן מגביל כחי, ועצמי, שהכח פנימי :
{יט} עתק. בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ''מ לשון העתק, כי כ''מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש''א ב' ג', לקמן ע''ה ז', צ''ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ''מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז''ל (ב''ר פ''א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה''ב, ואם גם בעוה''ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ''ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע :
{כא} בסתר פניך. כמו אסתירה פני מהם, במה שאתה מסתיר פניך מהם,
תסתירם, תצפנם. הסתר הוא יותר מן הצפון (איוב י''ד י''ג, ולמעלה כ''ז ה'), כי שמירת הנפש מחטא הוא גדול משמירת הגוף :
מרכסי. כמו והרכסים לבקעה (ישעיה מ'), רכסים הנמצאים בלב איש המקלקלים יושר הדרך :
{כג} נגרזתי. כמו נגזרתי :
{כד} אמונים. כמו כי פסו אמונים (למעלה י''ב) :
{כה} חזקו ויאמץ לבבכם, האימוץ הוא התמדת החיזוק ובא על חיזוק הלב כמ''ש בכ''מ :
תהילים פרק-לב
{א} פשע, חטאה. הבדלם ידוע בכ''מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד.
כסוי החטא-.
. והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז''א
פשע של כיסוי חטאה. (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז''א ואין ברוחו רמיה, ועז''א
חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי. הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז''א עלי פשעי לה', ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה :
{ג} כי. כמו כאשר,
בלו עצמי. על ידי שאגתי :
{ד} לשדי. הלמ''ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית :
וחרבוני. שם מענין חרב ויבש :
{ו} לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף :
{ז} פלט. מקור רננות של ההצלה :
{ט} עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי :
לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק :
{יא} שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב') כי יתחדשו להם ישועות,
ישרים. גדולים
מצדיקים. הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ''ז בפי' משלי :
תהילים פרק-לג
{ב} בנבל עשור. נבל אשר לא עשרה יתרים, ואמר עלי עשור ועלי נבל, רצונו לומר נבל עשור ונבל סתם :
הודו, זמרו. הודאה על הטובה, זמר ספור שבחיו, וכן למעלה (ל') זמרו לה' חסידיו והודו, וע''ל (ז' י''ח) :
{ג} שיר חדש. מורה על דברים שלא נעשו כמוהם עוד (ישעיה מ''א ט''ו, לקמן מ''ב ד', צ''ו א', צ''ח א', קמ''ט א') :
{ו} וברוח פיו. וכמליצה זו ישעיה (י''א ד' ל''ד ט''ז) :
{ח} ייראו יגורו. המגור הוא תמיד מהרע והיראה תהיה לפעמים מהעצם עצמו, וההבדל בין ארץ ותבל ידוע, שתבל הוא החלק המיושב :
{ט} אמר, צוה. האמירה לפי שעה והציוי נמשכת לעתיד, עמ''ש התו''ה צו (ס''א) :
{י} הפיר, הניא. הניא מוסף על הפיר, שהמפיר כבר חל הדבר, והמניא מונע שלא יחול הדבר כנ''ל כמו ואם הניא אביה אותה.
ועמים. מוסיף על
גוים. כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי (ישעיה א' ד'),
ומחשבות. מוסיף על
עצה. (ישעיה י''ד כ''ד) ומוסיף במליצתו לא זו אף זו :
{יא} לעולם לדור ודור. כבר התבאר ישעיה (י''ג כ') שלעולם בא על הזמן הבלתי מתחלק ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לפי שני הדורות (ובא בספר זה, ע''ז ט', פ''ה ו', פ''ט ב' ה', קי''ט צ', קל''ה י''ג, קמ''ו י') :
{יב} הגוי. העם. עם מעולה מן גוי (כנ''ל י') ומציין לרוב את ישראל, כמ''ש (ישעיה א' ד') :
{יג} (יג-יד)
הביט, ראה, השגיח. כבר התבאר (ישעיה ה' י''ב) שהבטה היא שימת לב על הדבר שמשים לב לראות, ואח''כ ראה, ומשגיח הוא ההבטה היתירה על פרטי הדבר, רואיך אליך ישגיחו (ישעיה י''ד) :
כל בני אדם כל ישבי הארץ. כל בני אדם כולל המין כולו אשר היה ויהיה בעולם, אבל יושבי הארץ מציין רק הדור היושב בארץ עתה :
{טז} נושע. תואר, על כן בא בקמ''ץ :
{כ} חכתה. חכה המורה על התקוה מקושר עם חכה מלשון המתנה, וחכינו עד אור הבוקר שממתין על תקותו זמן רב, כמו אם יתמהמה חכה לו, וזה ההבדל בינו ובין תקוה ויחול (ישעיה ח' י''ז) :
תהילים פרק-לד
{ו} ונהרו. כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג') :
{ח} חנה. בא תמיד על מחנה החונים בשדה וביחוד הנכונים למלחמה וכן פירשתי וחניתי לביתי מצבא (זכריה ט' ח'),
ויחלצם. מענין חלוצי צבא, וכן ואחלצה צוררי ריקם :
{יד} לשונך, שפתיך. הלשון מציין הדבור התבוניי, ומוסיף שפתיך שהוא הדבור הפשוט, שהשפה חיצונית נגד הלשון (למעלה י''ב ה', ולקמן ק''כ ב', קמ''ד ד', וע''ל ע''ח ל''ו) :
{יט} לב רוח, עיין מ''ש ישעיה (נ''ז טו, ס''ח י''ד) לקמן (נ''א י''ט), ועיין יחזקאל (י''א י''ט) :
תהילים פרק-לה
{ב} מגן וצנה. מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב :
{ג} וסגור, לפניהם הדרך :
{ד} יבשו ויכלמו. הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה,
ויחפרו. מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי.
{ט} תגיל תשיש. השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ''א י') :
{יג} על חיקי. במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל.
תשוב. רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם :
{טו} בצלעי. מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה.
נכים. כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים :
{טז} לעגי מעוג. מענין לעג, ונפל הלמ''ד כמו בשורש לקח לתע :
{יז} משאיהם. מהמייתם.
ויחידתי. כשאני יחיד ומתבודד :
{יט} איובי שונאי. הבדלם למעלה (י''ח י''ח) :
{כ} רגעי ארץ. נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים :
{כג} העירה והקיצה. יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה :
למשפטי, לריבי. משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י''ג) :
{כו} יבשו, יחפרו, כלימה. התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה :
תהילים פרק-לו
{ג} החליק. את עונו הנזכר בסמוך :
{ו} שמים, שחקים. שחקים גבוהים משמים (ישעיה מ''ה ח'), לקמן (נ''ז י''א, ע''ז י''ח, ע''ח כ''ג, פ''ט ז').
חסדך אמונתך. התבאר ביחוד (בסי' פ''ט) :
{ז} צדקתך משפטיך. עי' ישעיה (נ''ט).
אדם ובהמה. עמ''ש התו''ה (ויקרא סי' י') :
{יב} תבואני. היה ראוי לאמר אל תבוא אלי, רק שמצייר גאות עצמו כעצם מופשט, והיא אינה באה מן החוץ אליו רק היא התפעליות עצמו, ופי' אל תבא אותי היינו בנפשי :
{יג} שם. מציין מקום רחוק, שמזה נגזר שם שמים, רצונו לומר בעולם הגמול :
תהילים פרק-לז
{א} תתחר. לרד''ק התי''ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ''ץ והתחל (ש''ב י''ג), ופה בא בפת''ח :
{ב} כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש''ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון :
{ז} דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס''ב). והתחולל, מענין תוחלת.
מזמות. מחשבות עמוקות :
{ח} מאף, חמה. התבאר בכ''מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה :
{יב} זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו :
{יג} ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד') :
{יד} פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ''א) :
{כג} מצעדי, ודרכו. עי' מ''ש (ירמיה י' כ''ג, משלי ט''ז ט')
{כד} יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה :
{ל} פי צדיק, ולשונו. התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י''א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע''פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע''ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט :
{לא} אשריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום :
{לב} צופה. יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר. וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל :
{לה} ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י''ט).
אזרח. העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב :
{לז} תם. כמו תום. הולך בתום.
אחרית. בא לרוב על שכר עוה''ב. עי' מ''ש ירמיה (כ''ט י''א). וכן במ''ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה :
{לח} נשמדו, נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ''ש ישעיה (י' ז') :
תהילים פרק-לח
{ב} בקצפך, בחמתך. התבאר (למעלה ו'),
תוכיחני, תיסרני. (שם ו') :
{ג} נחתו. ירדו, כמו יחד על עפר נחת (איוב י''ז), ובנינו נפעל, ומפני הח' לא בא הדגש לסי' הבנין, וכן ותנחת, ותרד :
{ד} מתום. צורה אנושית (ישעיה א') :
{ה} חטאתי, עונתי. מבואר בכ''מ שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז''א
עברו ראשי :
{ו} חבורתי. היא מכה שנצרר הדם (עיין ישעיה א') וברבות הימים נמק העור ונבאש.
והבאישו. פעל עומד :
{ז} נעויתי. עי' ישעיה (כ''א ג') :
{ח} כסלי. מחשבות של תקוה, כי הכסלים משתתפים עם הכליות היועצות, וכן פירשתי מ''ש ויעש פימה עלי כסל (איוב ט''ו), כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג').
ונקלה. מחשבה נקלה ובזויה :
{ט} נפוגותי. רפיון הלב, כמו ויפג לבו :
שאגתי, מנהמת. כבר בארתי (ישעיה ה') שנהימה אצל הארי הוא מחמת צער בשאין לו טרף, ושאגה היא מחמת שמחה בשיש לו טרף :
{יא} סחרחר. סביב סביב תרגומו סחור סחור :
גם הם. כמו קשת גבורים חתים (ש''א ב') :
{יב} יעמדו, עמדו. עתיד עם עבר, ובפירושי תקנתיו :
{יג} וינקשו. הכינו מוקש. ומבקשי נפשי, הם המבקשים להמיתו, מה שאין כן דורשי רעתי הוא רק בלב (כנ''ל ל''ה) :
{טו} תוכחות. טענות להתוכח :
{יז} הגדילו. את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח :
{יט} עוני, מחטאתי. מוסיף שהוא דואג גם מן חטאת שוגג וכ''ש מן המזיד :
{כ} ואויבי חיים. הם רודפים עד לחייו, וכבר בארתי (למעלה י''ח) שהשונא אינו דורש רעה כמו האויב רק ישנאהו עבור מעשיו, עז''א שהם שונאי בשקר כי מעשי אינם כדעתם :
תהילים פרק-לט
{ב} בלשוני, לפי. מבואר אצלנו בכ''מ, שהלשון מורה על הדבור התבוניי והפה ידבר הדבור החיצוני. שהוא בפני עצמו ישמר מעיין ומלחקור בזה בדרכי העיון והתבונה שזה מצוין במלת בלשוני, ולפני הרשע ישמור גם דבור החיצון, ויחסום פיו בל ידבר דבר :
{ג} דומיה, החשיתי. בשעת הפסקת הדבור נאמר לשון דממה, והשתיקה אח''כ בא בלשון חשה, כמ''ש ישעיה (סי' ס''ב) :
{ד} בהגיגי, דברתי. ההגיון הוא הממוצע בין הדבור והמחשבה, שעוד קודם יצא דבור מבואר כבר בערה אש, ולכן דבר בפועל :
{ה} חדל. כמו חלד :
{ו} טפחות. מדודות בטפח, כמו עוללי טפוחים :
{ז} בצלם. כמו בצלם אלהים עשה את האדם :
יצבר, אספם. הצבירה הוא הקיבוץ צבורים צבורים, והאסיפה הוא המכניסם לרשותו, כמ''ש בהבדל בין אסף ובין קבץ (ישעיה י''א) ובכ''מ :
{ח} קויתי, תוחלתי. המקוה על דבר בלתי ידוע, והמיחל הוא על דבר ידוע שבודאי יבא (כמ''ש ישעיה נ''א ה', מיכה ח' ו', ולקמן ק''ל ובכ''מ) :
{יא} מתגרת. כמו ואל תתגר בם מלחמה :
{יב} בתוכחות, יסרת. עיין הבדלם למעלה (ו' ב').
ותמס. הפעיל משורש מסה :
{יג} שמעה, האזינה. כבר התבאר (ישעיה א' י' ובכ''מ) שכשידבר על שני נושאים מתחלפים, יתפוס על הנושא העקרי לשון שמיעה, ועל הטפל לשון האזנה שקטנה משמיעה,
ותפלה. הוא חשוב מן שועה בכ''מ, ורצונו לומר שגם שועתי תאזין :
{יד} השע. יוצא, שיפנו היסורים ממני,
ואבליגה. שאתחזק, וכבר בארתי גדרו (ירמיה ט') :
תהילים פרק-מ
{ה} מבטחו. עמ''ש (ירמיה י''ז).
ושטי. בא מנע''ו שוט ומתאחד עם שטה מנל''ה, עשה שטים שנאתי (לקמן ק''א) :
{טו} יבושו, ויחפרו, ויכלמו. הבושה היא מעצמו, והכלימה והחרפה והחפר הוא מאחרים (לקמן מ''ד ט''ז), וחפירה וחפר גדול מכלימה, מבקשי נפשי יחפרו, וחפצי רעתי יכלמו, שהוא קטן מחפירה, כפי מדת רעתם תהיה בשתם, ולמעלה (ל''ה) דבר בהשקפה אחרת שגם חושבי רעתו יחפרו, בדרך לא זו אף זו :
{יז} ישישו וישמחו. השישה בפועל והשמחה הוא בלב, כמו שפרשתי בכ''מ.
תהילים פרק-מא
{ד} כל משכבו. הכסתות ששוכב עליהם, כמו ואיש אשר יגע במשכבו, ויש לפרש משכבו שכיבתו כמו משכב הצהרים שתהפכהו מצד אל צד כמו שעושים לחולים :
{ט} דבר בליעל. הושאל מדבר רע מוסרי, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, אל דבר רע מזיק לגוף, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ''ב ד'),
ויצוק. מענין יציקה :
{י} עקב. מארב :
תהילים פרק-מב
{ב} כאיל. איל שם כולל זכרים ונקבות, והנקבה עורגת ביותר מהזכר, ותערג תהמה, כמו געיה לשור, והגה ליונה, ונביחה לכלב, ושאגה ונהימה לאריות וכדומה :
{ה} בסך. מסוכה של קוצים, כמו ישר ממסוכה (מיכה ז'), ואמר הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב'). חוגג, כמו אוכלים ושותים וחוגגים (שמואל א' ל') :
{ט} חסדו. מורה על הנס (כנ''ל ל''ג ה', ל''ו ו'),
ושירה. רצונו לומר שיר החסד :
{יא} ברצח. אלך ברצח הנמצא בעצמותי :
תהילים פרק-מג
{א} שפטני, וריבה ריבי. שתהיה השופט והבע''ד.
ועולה. עמ''ש ישעיה (סי' כ''ו) :
{ד} שמחת גילי. הגיל על דבר מתחדש, והשמחה התמידית שישאר אח''ז נקרא שמחה (כנ''ל כ''א ב'), ושמחה זו הוא האל, שבו ישמח לבנו :
תהילים פרק-מד
{ב} פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ''ח ד') :
{ג} אתה ידך. מוציא שליח כמ''ש באילת השחר (כלל ר''ט) :
גוים, לאומים. מבואר למעלה (ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז''א תרע לאומים והלמ''ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ''ד תרע ללאומים :
{ד} ימינך וזרועך. התבאר אצלי בכ''מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים :
{ו} צרינו, קמינו. הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע''ש קומם למלחמה :
{ח} מצרינו משנאינו. הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ''ש לקמן (פ''ט ג') :
{יא} צר, ומשנאינו. כנ''ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח''כ ובוזז :
{יג} ולא רבית. מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב') לפי פירושי :
{יד} לעג וקלס. עי' הבדלם (ירמיה ה' כ' ח'), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א''ל חרפה רק הם לועגים עלינו :
{טו} בגוים בלאומים. כנ''ל פסוק ג' :
{טז} כלימתי, ובושת פני. התבאר (ישעיה א', תהלות ל''ה ד' ו', מ' ט''ו, מ''ד ו', ס''ט ו', ח' כ', ק''ט כ''ט) :
{יז} מחרף ומגדף. הגידוף הוא מצד הדת. כמ''ש (ישעיה ל''ז ו', יחזקאל ה' ט''ו, צפניה ב' כ') :
{יט} ותט. גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש :
{כד} עורה, הקיצה. הקיצה היא יותר מן התעוררות (חבקוק ב', איוב י''ד) :
{כו} נפשנו. הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :
תהילים פרק-מה
{א} שושנים. שם כלי זמר :
{ב} רחש. דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז''ל,
עט. קולמוס :
{ד} הודך והדרך. עי' הבדלם לקמן סי' ק''ד :
{ה} וענוה. כמו וענות,
ותורך. מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך :
{ז} כסאך. עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים :
{ט} כל בגדותיך. מ''ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה :
{י} ביקרותיך. משפטו ביקרותיך :
{יא} שמעי, והטי אזנך. מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ''ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ''ש ירמיה ל''ה ט''ו) :
{יב} ויתאו. בנינו קל והתי''ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך :
{יג} ובת צור. שם הקריאה, את בת צור :
{יד} כבודה. כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י''ח).
פנימה. בתוך דבר. רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך :
{טו} לרקמות, למקום המרוקם :
תהילים פרק-מו
{ב} מחסה ועז, (עי' ישע' ל') :
{ד} יחמרו. כמו חומר מים רבים, כענין ויגרשו מימיו רפש וטיט, או מענין חמרים, שהגלים עומדים כחמרים, וכינוי מימיו על הנהר שיזכיר בפסוק הסמוך :
{ט} שמות. מענין שממה :
{י} משבית. על ידי מלחמות, שהחריב הכל.
ישבר. ציווי :
תהילים פרק-מז
{ב} תקעו כף. להתחבר יחד, וכן (נחום ג') :
{ד} ידבר. מענין הנהגה שמנהיג בהכרח.
עמים לאמים. הבדלם למעלה (ב') :
{י} נאספו. נמשך לשנים, ויש לפרש עוד, שסדר הכתוב
נדיבי עמים נאספו -.
עם אלהי אברהם -.
כי לאלהים מגיני ארץ -.
מאד נעלה. שעל ידי שנאספו נדיבי עמים ומגיני ארץ לאלהים, על ידי עם אברהם שהם ישראל, יהיה נעלה ומרומם מאד שכולם יכבדו אותם :
תהילים פרק-מח
{ג} נוף. מחוז, כמו שלשת הנפת.
מלך רב. מלך גדול :
{ח} תשבר. נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה, ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה :
{י} דמינו. ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידמה (ישעיה י') :
{יא} ארץ. בא בסגו''ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק :
{יב} ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. הגיל מורה על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב'), לבנות יהודה יהיה זה דבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו רק ישמח בשמחה תמידית :
{יג} סבו, והקיפוה. יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ''ש (התו''ה ויקרא סי' מ') שמסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד :
{יד} לחילה. החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה :
פסגו. מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון :
{טו} זה החיל והארמון
עלמות. כמו עולמית, ויש עוד פירושים, ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ''ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים, איך על ידי סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה, ואח''כ שרו שיר שבסי' מ''ו שהוסד לאמרו על עלמות, וע''ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות :
תהילים פרק-מט
{ב} שמעו, האזינו. האזנה קלה משמיעה, ומבואר אצלי (ישעיה א' י' ובכ''מ), שבכ''מ שיבואו על שני נושאים מתחלפים, ידבר אל הנושא העקרי בלשון שמיעה ואל הטפל בלשון האזנה, ופה העמים שהם הקבוצים עקרים נגד יושבי חלד שמציין גם אנשים פרטים :
{ג} גם בני אדם, בני איש. כשנרדפים יחד יציין בבני איש בני גדולים, וכן לקמן (ס''ב י') :
{ד} חכמות, תבונות. חכמה דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע, וחקי החכמה הם מקובלים, והתבונה הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות, ושם פה מיוחד אל החכמה, וכללים אלה התבארו ביחוד בס' משלי :
{ט} נפשם. בא לרוב על הנפש הרוחניית, כמ''ש (למעלה ג') :
{י} לנצח. מציין תמיד זמן הנצחי של האלהי והנשמה והרוחנים שהם למעלה מן הזמן שנקרא בשם עולם, כמ''ש (ישעיה סי' נ''ז) :
{יב} בתימו, משכנתם. המשכנות הם בלתי בנויים כ''כ בחזק כמו הבתים, ועל כן מציינים במלות לדור ודור שאינו מורה על התמדה כללית כמו מלת לעולם, כמ''ש בהבדל בין לעולם ובין לדור ודור (למעלה ל''ג י''א) :
קראו בשמותם. כמו ותכתוב ספרים בשם אחאב (מ''א כ''א), ושאלתם לו בשמי לשלום (שמואל א' כ''ה) בשם דוד (שם).
וקראו. מענין הכרזה שמכריזים בשמם :
{יג} נמשל, נדמו. הדמיון הוא יותר מן המשל, כמו שבארתי היטב ישעיה (ס' מ') ועל כן מוסיף שנדמו לגמרי.
ילין. לינה בא גם על ההתמדה בדבר בצוארו ילין עז (איוב מ''ב) :
{יד} כסל. מענין תקוה, כמו אשר יקוט כסלו (איוב ז').
ירצו. מענין רצון, ובא על הצואה שמגלה בפיו רצונו מה שיהיה אחריו בחילוק נכסיו וכדומה :
{טו} וצורם. מענין צור וסלע, הצור שלהם יבלה וישחית את השאול שלא יהיה זבול ומעון להצור שהיא הנפש הרוחנית, שנקראת צור (לקמן ע''ג כ''ו, איוב י''ח ד') :
{טז} כי יקחני. כמו כי לקח אותו אלהים, היום ה' לוקח את אדוניך, שהוא עלות הצדיק אל צרור החיים את ה' :
{יח} כי לא. כי זה מלשון אם, ומלת הכל כפשוטו :
תהילים פרק-נ
{א} אל אלהים. שופט השופטים.
ויקרא, מענין הזמנה.
{ז} אדברה, ואעידה. עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ''ש ישעיה (א' ד'), וע''כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל.
אלהיך, בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ''ש התו''ה אחרי סי' ק''ל) :
{ט} ממכלאתיך. כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ''ש ישעיה ט''ז ז') :
{יא} וזיז. חיות קטנות הזזים בשדה :
{יח} ותרץ. ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו :
{יט} פיך, ולשונך. מבואר בכ''מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות :
ותצמיד. כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה :
תהילים פרק-נא
{ד} (ד-ה)
פשע, עון, חטאת, בארתי הבדלם באילת השחר [כלל שס''ג], (וע''ל ל''ב א' ה', ל''ח י''ט, ס''ב ד', פ''ט ל''ג, ק''ג י', ק''ז י''ז) :
{ו} תצדק בדברך, תזכה בשפטך. הצדק הוא בפני העולם והזכות הוא בפני עצמו, כמ''ש איוב (כ''ה ד' ובכ''מ), ר''ל תצדק בהנהגה בפני העולם ותזכה גם בפני עצמך בשפטך :
{ח} (ח-ט)
אמת, חכמה. כבר התבאר בפי' משלי באורך ששם חכמה נופל על כל הדברים שיפול עליהם טוב ורע, ובינה נופל על הדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר, ושהחכמה היא נתונה מאלהים ומקובלת, והבינה יוציא האדם מדעתו, גם התבאר שם שחטא הוא הנלוזה מחקי החכמה והעון הוא המעוה נגד הבינה :
{י} ששון ושמחה תגלנה. שמחה וגיל שניהם הם בלב, והששון הוא הוראת החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וההבדל בין שמחה וגיל שהגיל הוא תמיד על דבר חדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיהם (ויתבאר בספר זה י''ד ז', ט''ז ט', כ''א ב', ל''א ח', ל''ב י''א, ל''ה ט', מ' י''ז, מ''ג ד', מ''ח י''ב, ס''ח ד' י''ד, צ''ו י''א, צ''ז א' ח', קי''ח כ''ד, קמ''ט ב') :
{יב} לב, רוח. עמ''ש יחזקאל (י''א י''ט, ל''ו כ''ו) :
{יז} שפתי, ופי. השפה חיצונית נגד הפה כמ''ש בכ''מ :
{יח} לא תחפוץ, לא תרצה. ההבדל בין חפץ ובין רצון בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' ל''א), שהרצון היא תכונה מחשביית, והחפץ הוא תכונה נפשיית שנפשו נוטה אל הדבר הגם שלפי עצת שכלו לא ירצה בו, כמו החפץ אל הרע, והתבאר עוד (ש''א ט''ו, לקמן קמ''ז י') :
{כ} ציון, ירושלים. עי' הבדלם ישעיה (מ''א כ''ז) :
תהילים פרק-נב
{ג} חסד. מלשון פן יחסדך שומע, מענין חרפה, וב' של מלת ברעה נמשך לשנים :
{ד} מלטש. מחודד :
{ו} בלע. מענין השחתה כמו ודרך ארחתיך בלעו, וי''מ מענין הסתר, דברי מרמה ותוך, כמו כבלע את הקדש :
{ז} יחתך. ענין לקיחה, כמו היחתה איש אש בחיקו, והוא מבנין הקל או הכבד.
ייסחך, כמו בית גאים יסח ה' :
{ט} בהותו, ענין שבר :
תהילים פרק-נד
{ד} שמע, האזינה. העקר יאמר בלשון שמיעה והטפל בלשון האזנה כמ''ש בכ''מ, והתפלה היא העיקרית :
{ו} בסומכי, בעזר סמכי נפשי :
{ז} באמתך, עתה מתפלל שיצמית ויכרית ע''י אמתך, ר''ל לאמת הבטחתך שהבטחת שאמלוך, ובכ''ז בנדבה אזבחה לך, כאלו עשית דבר שלא היית מחויב מצד ההבטחה, באשר הוסיף טוב שהצילני מכל צרה, וגם שראתה עיני נקמה באויבי, ע''ד ושלומת רשעים תראה :
תהילים פרק-נה
{ב} תפלתי, תחנתי. עי' למעלה ו' :
{ג} האזינה, הקשיבה. הקשבה היא מרחוק וכמ''ש ישעיה (א' י').
אריד, ענין יללה, זכר עניי ומרודי, ושיח הוא הדבור הנפלט מתוך צער, או שיח הנפש שלא בכונה כמשיח אל עצמו :
{ד} עקת. עי' פי' עמוס (ב' י''ג) :
{ו} פלצות. עי' ישעיה כ''א :
{ט} רוח סעה. י''מ כמו נוסעה, בחסרון הנו''ן כמו ורוח נסע מאת ה' :
{יב} תוך ומרמה, עי' הבדלם (ירמיה ט' ה') :
{יג} אויב, משנאי. השונא קל מאויב כנ''ל (י''ח י''ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו :
{יד} כערכי. ענין השווי והדימוי.
ומיודעי, שהודעתי לו סודותי :
{טו} ברגש. בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים :
{טז} ישיא. שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם.
במגורם, בדירתם :
{יט} מקרב לי. מגשת אלי אשר אין חליפות למו.
ברבים, ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים :
{כ} סלה. מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ''ז ד').
חליפות, החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י''ד) :
{כב} פיו. דברי פיו.
פתיחות, כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל :
תהילים פרק-נו
{א} יונת אלם. פי' שהיה כיונה אלמית ובארץ רחוקה, וי''ל שהוא שם כלי זמר :
{ב} שאפני. תאבים לבלעני :
{ג} מרום. ממרום :
{ה} באלהים. נמשך למלת אבטח :
{ז} יגורו. מענין פחד, או מענין אסיפה :
{ט} ספרתה. מענין מספר, וכן בספרתך, שתחשוב הדמעות אל המספר של הנדודים :
תהילים פרק-נז
{ב} בך, בצל כנפיך. חסיון הנפש הרוחנית מיחס אל ה' בעצמו, וחסיון הגוף אל צל כנפיו, כפי מדרגתם, וכבר התבאר שמלת נפשי יבא ברוב פעמים על נפש הרוחנית :
{ג} גמר, הוא סוף המעשה (כנ''ל ז'), והוא המסובבים האחרונים :
{ד} סלה. מלת הפסק בתוך הפסוק מורה שהוא מאמר מוסגר (כנ''ל נ''ה כ') :
{ה} להטים. (בתוך) לוהטים, והוא ענין שרפה :
{ז} כפף. בא בל''ז כמו אחד נפש :
{י} אודך בעמים, אזמרך בלאומים. ההבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם האומות שיש להם דת (כנ''ל ב' א'), והזמר מובדל מן ההודאה, שההודאה הוא מצד הטובה והזמר הוא השבח מצד עצמו, והעמים לא יכירו תהלותיו רק מצד הטובות שישיגו ממנו וע''י ההודאה, אבל הלאומים בעלי הדת יכירו תהלותיו בעצמו וביניהם יזמר לה' :
{יא} מעל שמים עד שחקים, חסדך אמתך. התבאר למעלה (סי' לו) :
תהילים פרק-נח
{ב} אלם. מענין מאלמים אלומים, איך תאגדו ותחברו שני הפכים.
צדק תדברון, מישרים תשפטו, הצדק לפי חקות המשפט, והמישרים הם לפי היושר, וצדק נופל על משפט והמישרים על הדבור והתוכחה, כמ''ש ושפט בצדק דלים והוכיח במישור (ישעיה י''א) ופה יספר שהם הוסיפו לעשות שגם בדבורם יוכיחו על הצדק, וגם במשפט ישפטו ע''פ היושר שהוא יותר מן הצדק, כמ''ש (למעלה ט') על ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים :
{ד} מרחם. מבטן. הבטן מצייר בעוד הולד בבטן אמו, והרחם מציין יציאתו לחוץ כמ''ש (ירמיה א') :
{ה} חמת. כמו אם אתן שנת לעיני :
{ו} מלחשים, חובר חברים. החובר מאסף הנחשים ביחד, והוא גדול ממלחש על נחש אחד, ומוסיף במליצתו :
{ז} שנימו. הם החדות.
ומלתעות. הם הטוחנות.
הרס, נתוץ, הנתוץ מוסיף על ההירוס, שההורס מפרקן מחבורן והנותץ משברם לחלקים כמ''ש התו''ה (שמיני סי' קל''ט) ומוסיף והולך כדרכו :
{ח} ימאסו, האל''ף תמורת הכפל כמו עורי רגע וימאס (איוב ז') ימססו :
כמו יתמללו. כמו ימולל ויבש. ועי' ישעיה (כ''ד) שבא על קטיפת ראש הדבר שיקטפו ראשי החצים וכראש שבולת ימלו, וע''ד המליצה יל''פ מענין מלל ודבור, שבעת ידרוך חציו יהיה דומה כאלו החצים ימללו וידברו לאמר, כמו שבלול תמס יהלך, ר''ל שע''י שידרוך חציו יכרת ויאבד :
{ט} תמס. שם, שרשו מסס, והתי''ו למשקל השם.
אשת, מין שרץ בדברי חז''ל, ואני פירשתי לפני ענינו :
{י} יבינו. במליצה ייחסו תבונה וכל כחות נפשיים לעצמים בלתי בע''ח, כמו אף אם יבין מפרשי עב (איוב ל''ו).
סירותיכם. הסירות שמבשלים בהם.
חי. בשר שלא נתבשל וכן נקרא בדברי חז''ל.
חרון. שרשו חרה, דבר הנחרה וחרר מני אש.
ישערנו. כמו יסערנו בס', או שמתחלף עם שי''ן ימנית כמו כתאנים השוערים, דבר מאוס שמשליכין אותו :
{יא} חזה נקם. יש הבדל בין ראה ובין חזה, שראה הוא בעין, וחזה הוא מה שחוזה ברוח ובלב, כמ''ש ישעיה (ל' י') ובכ''מ, ועל עצמיים הגיונים ראוי לבא מלת חזה, ופה בא הנקם כעצם מופשט, והצדיק חוזה אותו במחזה הלב, איך ירחץ פעמיו בדם הרשע אשר הרג :
{יב} ויאמר אדם. הוא שם הקריאה, הנקם יאמר אתה אדם כי כשידבר עצם שאינו אדם אל האדם קוראהו בשם אדם, כמו שקרא ליחזקאל בן אדם :
תהילים פרק-נט
{ב} מאיבי. ממתקוממי. האויב בלב, והמתקומם הוא בפועל :
{ג} הצילני, הושיעני. התשועה יפול בעת מלחמה כמ''ש ממתקוממי תשגבני, וההצלה על החורש רעה בצנעה, שלא יפיק זממו, הגם שהוא לא ידע מזה כלל, שע''ז לא שייך תשועה, ועי' למעלה (ז' ב') :
{ד} פשעי, חטאתי. חטאת קל מפשע, ומוסיף אף לא חטאתי.
ה'. אתה ה' :
{ט} תשחק, תלעג. עי' למעלה (ב' ד'), ומוסיף תלעג שהוא יותר מן השחוק :
{יא} יקדמני. פעל יוצא, שיעשה שאני אקדים ואברח טרם יבואו להרגני :
{טז} ולנו. כדי שילינו :
תהילים פרק-ס
{ג} אנפת. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י''ב).
תשובב. מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע''כ בא למ''ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ''מ :
{ד} פצמתה. בקעת אותה.
רפה, כמו רפא, והוא מקור לרפאות :
{ו} נס. סימן להתקבץ למלחמה.
קשט. עמ''ש משלי (כ''ב כ''א) :
{ז} יחלצון. מענין חלוצי צבא :
{ט} מחקקי. השרים הנותנים חקים ומשפטים :
{י} סיר רחצי. הסיר שארחץ בו.
התרועעי. התחברי :
{יא} עיר מצור. ולקמן (ק''ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ''ש (ישעיה כ''ו) :
יובילני, נחני. הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה :
{יג} הבה. מורה על הזמנה בכ''מ (כנ''ל פ''ט), להכין לנו עזרת מצר :
תהילים פרק-סא
{ב} שמעה, האזינה. הרינון והקנאה הוא עקר אצלו, וע''כ אמר עליו לשון שמיעה כמ''ש ישעיה (א' י') ובכ''מ :
{ג} בעטף לבי. מורה על רוב הצרה, כמו בהתעטף עלי נפשי. תפלה לעני כי יעטוף :
{ו} לנדרי. מצייר את הנדרים כעצם מופשט, מדבר ואומר, ימים על ימי מלך תוסיף, עד כן אזמרה שמך :
{ח} מן. הכין :
תהילים פרק-סב
{ב} דומיה. תואר, ענין שתיקה :
{ג} רבה. משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה :
{ד} תהותתו. שרשו הות, בשקל תכוננו.
על איש. על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה :
{ה} משאתו. מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול.
להדיח. שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר :
{י} הבל בני אדם, כזב בני איש. כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ''ל מ''ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח''כ :
{יא} כי ינוב. מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל :
{יב} (יב-יג)
ולך ה'. אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד :
תהילים פרק-סג
{ב} נפשי. בהגבלה אל בשרי תורה על נפש הרוחניית (כנ''ל ג').
כמה. לא נמצא לו דוגמא, והוא מענין תשוקה, וי''ל שהיא פעל ממלת כמה המורה על שיעור הכמות, או הדוגמא כמו, שתשוקת הבשר הוא כמו תשוקת הנפש :
בארץ ציה ועיף בלי מים. ציה ע''י חום השמש, ועיף ע''י האויר הארסי, ובלי מים, העדר מקורות ומעינות (ישעיה ל''ה) :
{ג} חזיתך לראות. פעל חזה בא על חזיון הרוח והלב תמיד ומזה מחזה הנביאים וחזון. ופעל ראה על ראות העין, עמ''ש ישעיה (ל' י', ל''ג כ', למעלה נ''ח י''א) :
{ו} ושפתי רננות. הוי''ו במקום כאשר :
{ז} אשמרות, עתות הלילה שנחלקו לג' אשמורות כמ''ש חז''ל.
{יא} יגירהו. וכן הגירם ע''י חרב (ירמיה כ') :
{יב} יסכר. כמו יסגר (עמ''ש ישעיה י''ט) :
תהילים פרק-סד
{ג} מרגשת. המרד בקול המיה והוא הפך הסוד, כמו למה רגשו גוים :
{ז} עולת. כמו עולות.
תמנו. הנו''ן תחת אות הכפל תממו עמ''ש (ישעיה כ''ג) :
מחפש. המקום הראוי לחפש שם, ומלת ייחפשו נמשך גם לבסוף יחפשו קרב איש :
{ח} היו. מוסב על המוקשים (הנזכר בפסוק ו'), וכן מלת עלימו, ר''ל על המוקשים :
{ט} ויכשילהו. בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי :
{י} פעל, ומעשהו. פועל הוא העסק בדבר, ומעשהו הוא גמר המעשה, כמ''ש למעלה (סי' כ''ח), שישכילו שלא לבד שה' עסק בדבר כי גם הוא גמר את הדבר :
{יא} ויתהללו כל ישרי לב. עמ''ש למעלה (ס''ס ל''ב) :
תהילים פרק-סה
{ה} חצריך, ביתך, היכלך. הבית לפנים מן החצר וממנו בא הטוב, וההיכל לפנים מן הבית וקדוש ממנו, וממנו בא הקדושה :
{ז} מכין. לפירוש המפרש התחיל אל ה' בנכח, ואח''כ בנסתר מכין משביח, ושוב בנוכח מאותותיך, וע''כ פירשתיו על הצדק, ובא בדרך המליצה, שדרכה לדבר על עצמיים הגיונים בדרך ההפשטה, כמו שתראה במקומות אין חקר לפי פירושי :
{ח} משביח. משקיט :
{י} ותשקקה. מענין משקה, וכבר בארתי (יואל ב' כ''ד) שפעל שוק ושקה משתתפים, והשיקו היקבים, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיה ל''ג) לפירושי.
תעשרנה. כמו תעשירנה.
תכין. נסתר לנקבה על הארץ :
{יא} תלמיה, גדודה. הגבוה נקרא תלם, והעמקים שבין תלם לתלם נקראים גדודים, מלשון לא תתגודדו, שריטות וחרישות באדמה, ונחת מענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי (למעלה ל''ח) :
{יב} מעגליך. מורה על הדרך הסבובי בכ''מ, וזה הבדלו מן דרך ארח נתיב (כנ''ל י''ז) :
{יג} נאות. בא תמיד על מראה צאן ובקר :
{יד} כרים. כמו ירעה מקנך כר נרחב (ישעיה ל') :
תהילים פרק-סו
{ג} יכחשו לך. עמ''ש בהבדל בין כחש בו ובין כחש לו, התו''ה ויקרא (סי' שע''א) :
{ד} יזמרו לך, יזמרו שמך. לך הוא מצד עצמותו, ושמך הוא מצד פרסום מעשיו, ומוסיף שגם יזמרו שמך :
{ה} נורא עלילה. עלילות הם הפעולות ששרשם מכח תכונות מוסריות, ואצל ה' הנפלאות שיעשה ששרשם מפאת תכונת הצדק והמישרים ויתר מדותיו :
{ז} למו, מוסב על עיניו.
וירומו. פעל יוצא, בל ירומו את עיניו, שיאמרו שהם רמים ונשאים מהעולם השפל :
{י} בחנתנו, צרפתנו. הבחינה הוא קודם הצירוף לראות אם יש סיג ואז מצרפו, עי' ירמיה (ט' ו') :
{יא} מועקה. מענין מעקה שסוגר בעד הדבר סביב כמעקה, עמ''ש עמוס (ב' י''ג) על כאשר תעיק העגלה :
{יב} לרויה. תואר, לארץ רויה, שהיא א''י :
{טו} אעשה. לעולה, ועי' גדר עשיה שבא על הקרבן אילת השחר (כלל שע''ג) :
{יח} (יח-יט)
אם אם. מלת אם מציין הספק שראה בלבו, האם והספק היה און בלבו, מה שהסתפק אם לא ישמע ה', ומלת אכן סותר תמיד סברת עצמו כמ''ש ישעיה (מ'), עז''א אכן לא כמו שחשבתי.
שמע, הקשיב. הקשבה מרחוק, מוסיף שגם הקשיב :
תהילים פרק-סז
{ג} (ג-ה)
גוים, עמים, לאמים. גוים הם הקבוצים, ועמים הם הקבוצים החשובים יותר שיש להם מלך, והם יודו לה' (כמ''ש ישעיה א' ד'), ולאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כמ''ש ישעיה י''ז, ולמעלה ב' א'), והם ירננו שהוא יותר מהודאה לפרסם מעשיו לרבים :
{ז} אלהינו. התבאר בכ''מ ששם אלהים הבא בכינוי מציין הקשר שיש לו עם ישראל והשגחתו הפרטיית עליהם :
תהילים פרק-סח
{ב} אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י''ח י''ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו :
{ג} כהנדוף. שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות :
{ד} ישמחו, יעלצו, וישישו. כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיה ל''ה ובכ''מ) :
{ה} סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך.
בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ''ש (ישעיה מ').
עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה :
{ז} ביתה. לבתיהם.
בכושרות, מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי''א כמו בקושרות בקו''ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים.
צחיחה. מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא :
{י} נדבות. הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר.
תניף. תטיף על נחלתך.
ונלאה. תואר, כוננת את הנלאה :
{יג} נות בית. בעלת הבית שהנוה שלה :
{יד} שפתים. הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים.
בירקרק חרוץ. בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח :
{טו} תשלג. פעל יוצא מן שלג. וצלמון מענין חשך וצלמות :
{יז} תרצדון. פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד. תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו''ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו :
{יח} אלפי שנאן. אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים. ה' בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה' עלה בם :
{יט} למרום. לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ''ג), כי השח יושבי מרום (שם כ''ו).
שבית. נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות :
{כ} יעמס. בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה :
{כא} תוצאות. סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט''ו) :
{כד} קדקד שער. איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה') :
תמחץ. המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו.
מנהו. כינוי הנסתר בה''א וא''ו, ר''ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם :
{כו} שרים, נגנים. השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה'.
תופפות. תואר :
{כח} רודם. רודה אותם, והרד''ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל''ד ד') שבד' מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע''ש.
רגמתם. רוגם עליהם באבנים :
{כט} עוזה. שם, ע''מ חוקה אחת :
{לא} חית קנה. הדרים בין קנה ושיחים במדבר.
מתרפס. כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה.
בזר. הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי' בזר מעמים :
{לב} חשמנים. אנשים גדולים :
{לה} גאותו. כבר התבאר בכ''מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י''ב, ולקמן צ''ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ''ש (ישעיה מ''ד) :
תהילים פרק-סט
{ד} נחר. עבר מן הכפולים, כמו ושכן חררים :
{ה} שנאי חנם, איבי שקר. עי' למעלה (ל''ה י''ט), על השונאים אמר רבו בכמות, ועל האויבים עצמו באיכות, כי הם ילחמו אתו להצמיתו ולהכריתו :
{ו} אולתי. אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי :
{ז} (ז-ח)
יבשו, יכלמו. התבאר בכ''מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ''ה בירמיה (כ''ג מ') :
{ט} מוזר לאחי, ונכרי לבני אמי. בארתי (ישעיה כ''ח), שהנכרי גרוע מן הזר, שהזר הוא לאותו דבר כמו ישראל אצל תרומה וכדומה, והנכרי הוא מארץ רחוקה, לאחי מן האב אני מוזר מן הירושה ולא נכרי לגמרי, ולבני אמי שאיני יורש עמהם אני נכרי לגמרי :
{יד} חסדך, באמת. מבואר בכ''מ שהחסד הוא בדבר שאינו מחויב, והאמת הוא לקיים דבר המובטח :
{יט} גאלה, פדנו. התבאר (ישעיה ל''ה) ובכ''מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול''ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר''ל מצד הקורבה גאל אותה :
{כ} חרפתי, ובשתי, וכלמתי. עיין פסוק ז' ח' :
{כא} ואנושה. כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש.
לנוד, ולמנחמים. בארתי (ישעיה מ''ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם :
{כב} בברותי. פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (ש''ב י''ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג' ל''ה), ולא ברה אתם לחם (שם י''ב י''ז), היו לברות למו (איכה ד') :
{כג} ולשלומים. משם שלום, ויל''פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש :
{כה} זעמך וחרון אפך. עי' הבדלם ישעיה (י' ה') :
{כו} טירתם. בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם :
{לו} (לו-לז)
וירשוה, ינחלוה. ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ''ז י''ג) :
תהילים פרק-ע
{ב} חושה. נמשך גם על להצילני :
{ג} יבשו ויחפרו. התבאר (בסי' מ') :
תהילים פרק-עא
{ד} מיד, מכף. התבאר (שיעיה ס''ב ג', ירמיה ט''ו כ''א, משלי י' ד', ל''א כ').
וחומץ. כמו וחומס, ועמ''ש ישעיה (ס''ג א) :
{ו} מבטן ממעי אמי. בארתי בישעיה (סי' מ''ט) שמעי אמי מציין טרם התפרד הולד מביצי ההולדה, ועז''א גוזי שאתה גוזז ומפריד העובר מן המעים בתחלת רקימת הולד, והוא מוסיף על מבטן שמציין בעת נפרד העובר מן המעיים ומונח בבטן אמו :
{ז} כמופת. בא תמיד על דבר היוצא מדרך הטבע :
{ח} תהלתך, תפארתך. תפארת מציין הענינים הנשגבים שיעשה ה' למעלה מן הטבע שבם יתפאר, כמ''ש כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת :
{טו} ספורות. שם, והנפרד ספורה כמו בשורה, ר''ל לא ידעתי מספר להם :
{יח} זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי. זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ''ש בכ''מ.
לדור. נמשך לשתים לכל [דור] יבא :
{יט} וצדקתך. גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות :
{כג} (כג-כד)
שפתי, לשוני. התבאר בכ''מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע''פ מופתי התבונה.
בשו, חפרו. החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ''ש בכ''מ :
תהילים פרק-עב
{א} משפטיך, וצדקתך. המשפט הוא בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :
{ב} בצדק, במשפט. המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם) :
{ג} בצדקה. צדקת המעשים (כנ''ל א') ושיעורו ישאו הרים וגבעות שלום לעם ובצדקה :
{ד} עני, אביון. האביון אין לו מאומה, ומקבל צדקה כמ''ש בכ''מ :
{ז} גז. עשב הגזוז.
רביבים. המטר הדק.
זרזיף. נטיפה והזלה, ובדברי חז''ל מטא זרזיפא דמיא על רישיה :
{ט} ציים. שוכני המדבר :
{י} ישיבו. פעם אחר פעם וכן והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ''ב ג') :
{יד} מתוך. היא המרמה הצפונה, וחמס הוא הגלוי. ויגאל בא על גאולת קרובים כנ''ל (ס''ט י''ט) :
{טז} פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ :
{יז} ינון. פעל משם נין ונכד.
יאשרוהו. יחשבו אותו למאושר והאושר בא תמיד על ההצלחה הנפשיית :
תהילים פרק-עג
{ב} שפכו אשורי. יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם :
{ד} חרצובות. פרשתי ישעיה (נ''א ו'). חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר''ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ''ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק :
{ה} אנוש, אדם. אדם יציין גם המין, ר''ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז''ל על בנגעי בני אדם, משא''כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל :
{ו} יעטף. בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיה כ') שית זונה (משלי ז'), שיכסה ערות החמס אשר למו :
{ז} יצא. מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ''ש ישעיה (ב' ט''ז) :
{ח} וידברו. מענין דבר.
ברע עושק. ע''י הרע של העושק :
{י} עמו. של המרום.
מי מלא. מים של פלג אלהים מלא מים.
ימצו. כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית :
{יא} איכה ידע אל, ויש דעה. לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה' את הארץ, ואח''כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו''נ, וכמ''ש חז''ל מה העמוד הזה וכו' :
{יב} השגו. ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד :
{טו} בגדתי, פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי :
{יח} בחלקות. הב' הוא ב' הכלי, ע''י החלקות אשר תשית :
למשואות. מענין שממה וחשך :
{כ} בעיר. כמו בהעיר.
וצלמם. היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם.
{כא} יתחמץ. יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיה ס''ג) לפי פרושי שם. ויל''פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ' בא הא' תחת הה' השתונן :
{כד} ואחר כבוד. אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר''ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים :
{כו} שארי. בשרי.
צור לבבי. הנפש, כמ''ש ויעתק צור ממקומו עמש''ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ''ה) :
תהילים פרק-עד
{ב} נחלתך. הנחלה מציין הקנין מדור דורים מאבות לבנים, כי הנגאלים היו שלו נחלה מהאבות, והגאולה היא מצד השייכות שיש לו בדבר כנודע, ומלת זכר נמשך לשתים זכור הר ציון :
{ג} למשאות. לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה.
כל. שיעורו כל בקדש, הרע אויב :
{ה} בסבך. מקור, שיבלע העץ ויסתבכו בו הקרדומות, ולפירוש הב' בסבך שם, ויל''פ כי בעת הבנין לא נשמע מקבות וכלי ברזל בהבנתו עפ''ז אמר הלא תחלה אם באו קרדומות בסבך עץ היה נודע כאלו הביא הברזל למעלה, ואיך עתה פתוחיה בכשיל וכילפות יהלומון :
{ו} פתוחיה. הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות.
כשיל. תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים :
{ח} נינם. מענין נין ונכד :
{ט} עד מה. עד דבר מה, ר''ל כל מאומה :
{י} יחרף צר, ינאץ אויב. הצר הוא בגלוי והאויב בלב כמ''ש בכ''מ, הצר מחרף בפרהסיא והאויב מנאץ בלב :
{יא} מקרב. המ''ם מורה על ההוצאה, השיבה מקרב חיקך וכלה את האויב :
{יד} לעם לציים. לעם שוכני ציה, והלמ''ד כפול, כמו לעדך ליעקב, לאדוני לעשו :
{טו} בקעת מעין, בקעת הצור שיהיה מעין, וכן וטחני קמח :
{יט} נפש, חית. באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה.
תורך. התור היא היונה הנוסעת, וע''כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה :
תהילים פרק-עה
{ב} ספרו. לדעת המפרש היל''ל ספרנו :
{ג} מועד. מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ''ש (צפניה ג') נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע''י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו.
אני מישרים. מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד.
אשפט. בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י''ג) :
{ד} תכנתי. כמו ויעמידו בית האלהים על מתכונתו, העמדתי עמודים על מכונם, אולם לדעתי שרשו כון, כמו וכנו נחשת, וכנה אשר נטעה ימינך, והתי''ו בא להוראת הבנין, כמו תרגלתי (הושע י''א ג') כמש''ש שיש עוד בנין תפעל וסימנו תי''ו בראש, אנכי הכן והבסיס של העמודים שלה :
{ה} אל תהולו. אל תתעסקו בדברי הוללות :
{ו} אל. נמשך לשתים, אל תרימו, אל תדברו :
{ט} חמר. היין הטוב המעלה רתיחות.
מסך. כמו מסכה יינה.
ויגר. יציקה והתכה :
{י} ואני. מוסב על שם מישרים, כמ''ש אני מישרים, שמישרים והיושר עומד כעצם המופשט, ומשיר כל דברי השיר הזה מן פסוק ג' עד סופו, והמפרשים נלאו ולא מצאו סודו מי המדבר פה ונטו כולם אל הדרוש ושם המדבר מפורש יונח בפסוק ג' אני מישרים, אני המדבר :
תהילים פרק-עו
{ב} אלהים, שמו. התבאר בכ''מ, ששמו מורה על הפרסום והוא מדרגה קטנה מן נודע אלהים, שהוא ידיעת עצמו שזה ביהודה שהשכינה שם, ובישראל רק שמו גדול :
{ג} סוכו, מעונתו. הסוכה ארעי והמעון קבוע, ושם מעון בא לרוב על דברים הגיונים, או מעון חיתו טרף הנוראים :
{ה} נאור. מענין אור, והוא שם הקריאה :
{ו} (ו-ז)
אשתוללו. הא' במקום ה' השתוללו, וכן כל מלבושי אגאלתי (ישעיה ס''ב) ופי' מענין שכחה, וכן וסר מרע משתולל (שם נ''ט) לפירושי.
נמו שנתם, נרדם. תנומה קלה משינה, ותרדמה היא השינה העמוקה, שנמו קצת ובאו לשינה ומן השינה נרדם בתרדמה עמוקה ע''י גערת אלהי יעקב, הפך מגערת אנשים שמעיר מן השינה, נרדם הוא ורכב שלו :
{יא} תחגר. תעצור, כחגור על דבר שלא ימוש ממקומו. ולפי' הב' הוא נסתר לנקבה. חמת אדם היא תחגור ותעצור שארית חמת ה' :
{יב} שי למורא. השמות שנוסף בם מ''ם האמנתי''ו. מורים על המקום המיוחד לאיזה דבר, כמו מקדש מושב וכדומה. כמ''ש באילת השחר (כלל ז'). ומלת שי לא נמצא רק במנחה שמביאים לה' אל היכלו לרצותו. (ישעיה י''ח. למעלה ע''ב) :
{יג} יבצור. יקטוף, כמו כי תבצור כרמך. או מענין מניעה כמו לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ויבצור רוח נמשך גם למטה יבצור רוח נורא למלכי ארץ :
תהילים פרק-עז
{ב} והאזין. המקור במקום עתיד ויאזין :
{ג} ידי נגרה. ידי זבה ליחה.
ולא תפוג. ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות :
{ד} ואהמיה. היו''ד למ''ד הפעל. והה''א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש.
ותתעטף רוחי. היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח :
{ה} אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי :
{ו} ימים מקדם. הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ''מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו :
{ז} אזכרה. שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר :
{ט} האפס, גמר. הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ''ל י''ב ב'), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ''ש למעלה ל''ג י''א :
{י} חנות. מקור בתוס' תי''ו.
קפץ. סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה :
{יא} חלותי. שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד.
שנות. ענין שינוי, כמו כי אני ה' לא שניתי :
{יב} מעללי, פעלך. פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ''ל כ''ח), ואצל ה' הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה :
{יח} זרמו. מפועל הכבד ע''ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (ש''ב כ''ג). ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי' ישעיה מ''ה ח').
חצציך. מענין חצים, ור''ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט') וישלח חציו וברקים רב (למעלה י''ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ''ד) :
{כ} דרכך, שבילך. שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד :
תהילים פרק-עח
{ה} עדות, תורה. ע''ל ס' קי''ט.
יעקב, ישראל. התבאר תמיד יעקב ההמון וישראל הם הגדולים, עי' ישעיה (ט' ז') :
{ז} כסלם. הבטחון שישמרם מכל רע (איוב ד') :
{ח} לבו, רוחו. עי' לעיל נ''א י''ב :
{ט} נשקי, רומי. נושקי נשק, רומי קשת, הפכו, עורף :
{יא} עלילותיו. הם הפעולות היוצאים מתכונות נפשיות כמו רחום וחנון :
{טו} (טו-טז)
צורים, סלע. צור קשה מסלע, ותחלה הכה צור בחורב (שמות י''ז) ואח''כ את הסלע (במדבר כ'), והמשורר סמך בקיעת ים שעשה מן המים יבשה אל הוצאת מים מן הסלע שהוציא מיבשה מים, וכמ''ש מה לך הים כי תנוס מלפני אדון ההופכי הצור אגם מים, עמ''ש שם :
{יח} לנפשם. לתאותם כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר :
{יט} לערך שלחן. שלחן מלא מכל :
{כא} יעקב, ישראל. כנ''ל פסוק ה' :
{כג} שחקים, שמים. שחקים גבוהים משמים (כנ''ל ע''ז י''ח) ומורה על הפלאות, ומציין שירד משחקים דרך דלתות שמים. ומוציא מן ההיכל הפנימי דרך דלתות שער החצר החיצונה :
{ל} לא זרו. לא התנכרו, ופרושו כמו והיה לכם לזרא :
{לג} ימיהם, ושנותם. עמ''ש (יחזקאל כ''ב ד') :
{לו} בפיהם, בלשונם. מבואר אצלי תמיד שהפה מורה הדבור החיצוני והלשון מורה הדבור התבוניי, שהלשון פנימי מן הפה (ע''ל נ' י''ט, ולמעלה ל''ד י''ז) :
{לח} אפו, חמתו. החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ''ל ו' ב') וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ''ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ''ש חז''ל שחמה משה הרגו, וע''י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית :
{מ} במדבר בישימון. הישימון גרוע מן המדבר, ומציין השממון הגדול אשר שם, והמדבר הוא לפעמים ארץ זרועה (כמ''ש ירמיה ב' ב').
וימרוהו, ויעציבוהו. מובדלים, וכן בישעיה (ס''ג י') כמ''ש שם :
{מא} התוו. כמו תתאו לכם הר ההר, והתוית תו, גבול וסימן :
{מג} אותותיו ומופתיו. האות הוא לסימן ולהוכחה על דבר, והם המכות שבאו בהתראה בזאת תדע כי אני ה', והמופת דבר זר היוצא מן הטבע, כמ''ש ישעיה (ח' י''ח), והם דברים מפליאים שבאו שלא בהתראה, ושדה צוען כולל כל מה ששייך לממלכת מצרים, שהמופתים הלכו בכל גבוליהם סביב, אבל האותות נתנו לפרעה ולשריו בארץ מצרים :
{מה} ותשחיתם, וכן ותעל הצפרדע, המין בא בלשון נקבה :
{מז} חנמל. מין ברד :
{מח} בעירם, ומקניהם. בעירם הבהמות, ומקניהם כולל כל הקנינים שלא הוכו מהברד אכלום רשפי אש, כמ''ש ואש מתלקחת בתוך הברד :
{מט} חרון אפו, עברה, וזעם. זעם משתתף עם השמות המורים על העונש והקללה (ישעיה י' ה'), וההבדל בין חרון אף ועברה שהעברה הוא שהכועס יעבור הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא, כמ''ש בכ''מ כי בברד ניצול הירא את דבר ה' והניס מקנהו אל הבתים, לא כן הדבר הכה את כולם :
{נ} יפלס נתיב. נתיב הוא שביל היחיד, ופלס שבא על הדרך בא תמיד על המעגל, פלס מעגל רגליך, וכל מעגלותיו מפלס (כמ''ש ישעיה כ''ו), שהוא שישקול הדרך הסבובי היוצא מדרך הישר, וכן שקל הנתיב הפרטי שנטה מדרך הכולל של אפו, כי הדרך הגדול הכולל של האף לא היה חושך ממות נפשם והיו מתים כולם בדבר, ושקל נתיב מיוחד שרק חיתם הסגיר לדבר :
{נב} (נב-נג)
וינהגם, וינחם. שם נהג בא על נהוג הבהמות שהולכים בלא דעת, שעז''א כצאן, כעדר. ושם נחה על המוליך בן דעת, שאח''כ הלכו בדעת ולא פחדו :
{נט} ויתעבר. כנ''ל (מ''ט) :
{סא} עזו ותפארתו. תפארת מוסיף על עז, ומורה תמיד על דבר נסיי ופלאיי :
{סב} ובנחלתו התעבר. נחלה מניין הקדושה (כמ''ש ירמיה ב'). והתעבר עובר הגבול (כנ''ל מ''ט) :
{סג} לא הוללו. שהיו מהללים אותה כלה נאה וחסודה :
{עא} מאחר עלות. הצאן המניקות, כמ''ש עלות ינהל.
יעקב, ישראל. כנ''ל פסוק ה'.
עמו נחלתו. נחלה מציין הקדושה והדת (ירמיה ב') :
תהילים פרק-עט
{א} לעיים. לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל :
{ב} לחיתו ארץ. מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים.
{ד} חרפה. לשכנינו וכו' (כנ''ל מ''ד י''ד) :
{ה} תאנף. גדר פעל אנף (לקמן פ''ה ו') :
{ו} חמתך. הוא הכעס הפנימי כנ''ל (ו יב).
לא ידעוך. בשמך לא קראו. וכן בירמיה (י' כ''ה) :
{ח} יקדמונו, הקדימה היא לפני דבר אחר, ור''ל לפני זכירת העונות :
{ט} עזרנו אלהי ישענו. העזר פחות מן הישועה, שהמושיע עושה הכל בעצמו לא כן העוזר, ואחר שתמיד היית מושיע, עכ''פ עזור עתה.
עזרנו והצילנו. ע''ל ז' ב' :
{יא} הותר. שיתירם מן המאסר, או שישאירם בחיים :
{יג} לעולם, לדור ודור. לעולם הוא הזמן התמידי, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות (כנ''ל ל''ג י''א), ההודאה על הטובה העברה היא תמידית כל ימי חיינו שהוא מצדנו, וספור התהלה היא לדורות הבאים מדור לדור :
תהילים פרק-פ
{ב} הופיעה. על הופעת וגילוי השכינה :
{ה} עשנת. מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה' :
{ו} שליש. יל''פ כי שלש פעמים הגלם נבוכדנצר, ור''ל שלש פעמים האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות, או שנתקן בימי בלשצר שהיו שלשה מלכים לגלות בבל, או כיון על מצרים ובבל ומדי ג' גליות :
{ט} תסיע, תגרש. ר''ל הסעת וגרשת פעם אחר פעם, לכן בא העתיד :
{יא} כסו. השרשים כסו את ההרים בצלה :
{יג} וארוה. לקטוה :
{יד} יכרסמנה. ענין כריתה כמו שדה שקרסמוה נמלים :
{טז} וכנה. כמו מכון וכן. ובן מלשון בנין :
{יח} ידך. מכת ידך :
תהילים פרק-פא
{ד} בחדש. ר''ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר.
בכסא. יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו :
{ה} חק, משפט. חק דבר שאין טעמו ידוע, ומשפט דבר שטעמו ידוע (אילת השחר כלל תקי''ג) :
{ו} (ו-ז)
שפת, (
איש)
לא ידעתי. מדוד. כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א' ב') :
{י} אל זר, אל נכר. נכר גרוע מזר כמ''ש ישעיה כ''ח, ור''ל שלא יהיה בך היינו בלבך אל זר מחשבת ע''ז, ולא תשתחוה בפועל, וכמו לא יהיה לך אלהים אחרים שפירשו רבים ממוני המצות על מחשבת אליל, וכל מאמר הוא תנאי נסמך על מלת אם, אם תשמע ולא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך, ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הוא כעין מאמר מוסגר מבאר הטעם שראוי שלא יהיה בך אל זר, וכמו שכן אמר בדברות הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, לא יהיה לך :
{יב} (יב-יד)
ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי. שם ישראל הוא שם מעלתם מצד עצמם, ושם עמי הוא שם הקשר שיש להם עם אלהים שהם משועבדים לו כעם למלכם, מצד השעבוד של עמי מחויבים לשמוע בקולו, ומצד מעלתם בעצמם ראוי שיאבו בעצמם לה', וכן אמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, שמצד מעלתם ישראל ראוי שילכו בדרכי ה' מעצמם מצד מעלתם :
{טו} (טו-טז)
אויביהם צריהם, משנאי ה'. בארתי לקמן פ''ט כ''ג הבדלם, כי הצר הוא המציר בפועל, ועליו משיב ידו להענישו בפועל, והאויב דורש רעה בלב ויכניע אותו שיכנע בלבו מדה כנגד מדה, והשונא אינו דורש רעה דוקא רק נבדל ממנו ומרחיקו, וע''כ אמר משנאי ה', ומשנאי בפועל שגורם שגם אחרים ישנאו אותו, וחז''ל דרשו כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, וזה רצוף בפשטות מלת משנאי בפועל, וחסר מלת אשר משנאי ה' אשר יכחשו לו, כמו וכחשתי לאל ממעל איוב ל', וכן מלת על נמשך לשתים על צריהם אשיב ידי, (על) משנאי ה', ועתם עת פורעניותם, ומלת כמעט, ר''ל לו שומע לי כמעט :
{יז} מחלב. מן המיטב כמו חלב כליות חטה (דברים ל''ב) :
תהילים פרק-פב
{א} נצב. על העומדים לפני הב''ד, כמ''ש ישעיה ג' על נצב לריב, ועדת היינו הנועדים למשפט :
{ג} (ג-ד)
שפטו, הצדיקו. ההבדל בין משפט וצדק ידוע בכמה מקומות שצדק מוסיף על המשפט שישקיף על הענין והנדונים, והבדל בין דל ואביון עני ורש, אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, עז''א שפטו דל ויתום, פלטו דל ואביון, שדל הסמוך אל אביון הוא שנתדלדל לגמרי, ואין לו משפט לתבוע דבר רק צריך לפלטו ולהצילו בגופו מיד רשעים, ויש הבדל בין דל ורש, רש מציין שהתרושש מירושתו, שהוא הפך של ירש, ועני מציין הנכנע ובא על צדיקים לרוב, העני שבא למשפט על מה שלוקחים מנחלתו, ישפטו משפט צדק לפנים משורת הדין :
{ה} לא ידעו ולא יבינו. הידיעה ע''י החושים והבינה ע''י השכל, (ישעיה מ''א י''ט, מ''ג י' י''ט, מ''ד י''ח) :
{ח} תנחל. עומד, הגוים הם שלך בנחלה דור דורים :
תהילים פרק-פג
{ב} דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס''ב א') :
{ג} אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע''כ אמר אויביך יהמיון :
{ד} יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ''ש ישעיה (י''ד כ''ד) :
{יב} שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד :
{יד} כגלגל, כקש. עי' ישעיה י''ז י''ג :
{טו} תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י''ט, אש אכלה ולהבה להטה :
{טז} סער, סופה. סופה גדול מסער :
{יז} קלון. י''ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש. שרפה מאש הבוער שהכיר :
{יח} יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה :
תהילים פרק-פד
{ג} כלתה. יותר מנכסף שהוא עד כלות הנפש, ופעלים אלה נמשכים לשנים, גם נכספו לבי ובשרי, שירננו :
{ד} בית, קן. הצפור תקנן גם אצל הבתים, והדרור מתרחק מבני אדם ויעשה לו קן על עצים גבוהים :
{ה} עוד. ר''ל עוד הפעם, כמו שהללוך בימי קדם :
{ז} (ז-ח)
הבכא. כמו מול בכאים, מיני אילנות, ופעל עוברי על המסלות, וכן ישיתוהו המסלות ישיתו את לבבם, ומורה ממטיר כמו יורה ומלקוש, ופעל ילכו על המסלות, יראה על הלב :
{יא} הסתופף. לעמוד אצל הסף.
מדור. מלשון דירה בלשון המשנה :
תהילים פרק-פה
{ב} שבות. בחירי''ק מענין שביה, ובכ''מ כתוב שבות בוי''ו והוא מענין השבה כמ''ש בירמיה, והכתיב פה שבות בוי''ו :
{ג} נשאת עון. יש עדיין העון במציאות רק ה' סובל אותו, וכמ''ש מיכה ז' י''ח בהבדל בין נושא עון ובין כובש עון ועובר על פשע עיי''ש, וההבדל בין עון וחטא ידוע בכ''מ :
{ד} עברתך, חרון אפך. עי' הבדלם בבה''ע :
{ו} תאנף, תמשך אפך. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו ע''י העונש וזה הפך של תמשך אפך, שימשוך דור דורים, כמ''ש ישעיה י''ב ובכ''מ, וההבדל בין לעולם ובין דור ודור למעלה ל''ג י''א ובכ''מ :
{יא} חסד ואמת. הבדלם מבואר :
{יב} (יב-יג)
תצמח. תחלת הצמיחה, ותתן יבולה הוא הגמר, וכן נשקף הוא ההתחלה ויתן הטוב הוא הגמר :
{יד} צדק לפניו יהלך. לפני הטוב, יצייר הצדק והטוב כעצמים מופשטים, והטוב ילך בדרך אחרי הצדק המורהו דרך ילך :
תהילים פרק-פו
{ד} אליך נפשי אשא. עי' למעלה (כ''ה א') :
{ו} האזינה תפלתי הקשיבה בקול תחנונותי. תפלה גדולה מן התחנה כנ''ל, והכלל שהאזנה גדולה מהקשבה, ובא על התפלה שהוא העקר האזנה, ועל התחנה שהיא טפלה הקשבה כמ''ש בפנים :
{יא} דרכך, אמתך. עי' למעלה כ''ה ג' ה' :
תהילים פרק-פז
{א} בהררי. כי היה בציון כמה הרים כנודע :
{ב} שערי. מציין מושב החכמים והראשים בכ''מ.
{ג} מדבר בך. דבור שאחריו ב' הוא תמיד לגנאי, כמ''ש בכ''מ, כמו וידבר העם באלהים ובמשה כי דברנו בה' ובך :
{ה} והוא. ר''ל האיש שנולד בה :
{ו} יספר. מענין מספר :
{ז} ושרים כחללים. בעת ינגנו בחלילים, או בעת יחולו במחול אז שרים לאמר כל מעיני בך, מענין מעין מים :
תהילים פרק-פח
{א} לענות. הרמת קל, כרם חמר ענו לה (ישעיה כ''ז) :
{ג} תפלתי, רנתי. רנה מענין קינה כמו קומי רני בלילה וכן למעלה (י''ז א) :
{ו} חפשי. מרעות העולם, וחללים הם הנהרגים ע''י פצעים, מידך נגזרו, נסתלקו ממכת ידך כמו כי נגזר מארץ חיים, שאין ידך מושל עליהם :
{יא} מתים, רפאים. עי' ישעיה (כ''ח) :
{יג} נשיה. תואר, לשון שכחה כמו נשכחתי כמת מלב :
{טו} תזנח, תסתיר פניך. עי' למעלה (י''ג ב') :
{טז} אפונה. בכ''מ אשר אפנה :
{יז} צמתתוני. נכפלה התי''ו לחזק, שכרתו אותי כריתות רבות (מכלול) :
{יח} סבוני, הקיפו. ההיקף הוא ההיקף השלם כנ''ל (כ''ב י''ז, מ''ח י''ג) :
תהילים פרק-פט
{ב} חסד, אמונה. אצל בני אדם גדר האמונה הוא לשמור הבטחה או חיוב, וגדר החסד הוא מה שיתנדב מבלי חיוב או הבטחה, ואצל ה' מצאנו שעפ''י יסוד זה יכנה ההנהגה הטבעיית בשם אמונה, כי בו שומר אמונתו אל העולם, שיסדה לעולם על חקי הטבע הקבועים, ואת ההנהגה הנסיית בשם חסד, כי זה יעשה מנדבת לבו מבלי חיוב קודם, ובס' זה הוכפלו שמות אלה בפסוק ג', ט''ו, כ''ה, כ''ט, ל''ד, נ', וחוץ מזה מבואר נגלה שכל דבור ודבור סובב על הקוטב הזה, וכבר דבר על שני אלה למעלה ל''ג ה', ל''ו ו', צ''ב ג'. ובכ''מ.
אשירה, אודיע. על הנפלאות ישוררו בשירים, ודברים הטבעיים הרגילים אין דרך לחבר עליהם שירים רק יודיעו ויספרו אותם.
עולם, דור ודור. הבדלם בארתי בכ''מ, ונרשם למעלה ל''ג י''א :
{ד} בחירי, עבדי. וכן ישעיה מ''א ח', מ''ב א', לקמן ק''ה ו' :
{ו} (ו-ז)
שמים, שחק. שחקים גבוהים משמים ומציין מקום הנפלאות, כמו שאמר ישעיה מ''ה ובס' זה (ל''ו ו', ס''ח ל''ה, ע''ז י''ח, ע''ח כ''ג).
יערך, ידמה. בארתי הבדלם ישעיה (מ' י''ח).
בני אלים. כחות הטבע, כמו הבו לה' בני אלים :
{ט} חסין. מורה על דבר המתקיים, וכן וחסון הוא כאלונים, וזה הבדלו מיתר נרדפיו, והוא תואר ע''מ גביר :
{י} תשבחם. תשפילם כמו משביח שאון ימים, ומשתתף עם שבח שגדרו שמשביח הדבר ומטיבו כמ''ש לקמן (קי''ז א') :
{יב} ארץ, תבל. הבדלם מבואר בכ''מ, תבל מורה על חלק המיושב :
{יג} בראתם. ברא מורה על דבר בלתי נגמר כמ''ש בכ''מ :
{יד} זרוע. הוא פרק העליון של היד ומציין תמיד תנועה הראשיית, כמ''ש ישעיה (נ''א ט' ס''ב ח') ובכ''מ.
ידך ימינך. יד הוא השמאל כנ''ל (כ''ב ט') :
{טו} צדק ומשפט. עי' ישעיה א' כ''א :
{טז} תרועה. כמו ותרועת מלך בו, מענין ריעות והתחברות :
{יז} יגילון. גדרו למעלה (כ''א ב'), ובצדקתך גדר צדקה שאצל ה' ישעיה (נ''ט מ''ו) :
{יח} תפארת עז. כשבאו אצל ה' יציין בעז הנהגת הטבע, ובתפארת הנהגה הנסיית כמ''ש בכ''מ :
{יט} ה', קדוש ישראל. הבדלם ישעיה (א' ד') ובכ''מ בתנ''ך :
{כ} שויתי. עי' למעלה (י''ז ח') :
{כב} ידי זרועי. כנ''ל פסוק י''ד :
{כג} (כג-כד)
אויביו, צריו, משנאיו. הבדלם התבאר בכ''מ ותמצאם בספר זה (ח' ג', י''ג ה', י''ח ח', שם מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', מ''ד ח', י''א, נ''ה י''ג, ס''ח ב', ס''ט ה', ע''ד י', פ''א ט''ו ט''ז, פ''ג ג', ק''ו י') :
{לא} (לא-לב)
תורתי, משפטי. עי' ישעיה (מ''ב ד').
חקותי, מצותי. עי' לקמן (סי' קי''ט) :
{לג} פשעם, עונם. הפשע הוא המרד, והעון הוא המעוה מצד שכלו, כמ''ש בכ''מ :
{מ} נארתה. ענין הרחקה והשלכה, כמו נאר מקדשו (איכה ב').
נזרו. הנזר הוא הכתר שיצייר הקדושה שהוא נזיר אחיו, ציץ הזהב נזר הקדש, כי נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, ובא על נזר המלך שנמשח, אצל שאול (ש''ב א'), יואש (מ''ב י''א), דוד (לקמן קל''ב י''ח), שאלה נמשחו בשמן :
{מג} צריו, אויביו. כנ''ל פסוק כ''ג :
{מד} תשיב צור חרבו. כמו וידיו תשבנה אונו, ועל צריהם אשיב ידי, וצור חרבו חידוד חרבו, כמו חרבות צורים, ששב ללחום שנית :
{מה} מטהרו. ענין זכות ונקיות, כמו כעצם השמים לטוהר, והראוי בלא דגש כמו משמר מבצר.
מגרת. הפלת, ואין לו ריע :
{נא} חרפת. נמשך לשתים. חרפת רבים עמים, כמו עמים רבים, כמו משנה כסף ודומיהם :
תהילים פרק-צ
{א} מעון. מקום ודירה :
{ב} ותחולל. נסתר לנקבה, בטרם חלה הארץ, שהחיל הוא קודם הלידה, כמו כי חלה גם ילדה (ישעיה ס''ו), ומעולם עד עולם, מטרם שהיה העולם עד סוף העולם, ואתה אל, נמשך על מ''ש מעון אתה היית לנו אתה אל :
{ג} עד דכא. מציין דכא כמקום מופשט שלשם ישוב האנוש, ותאמר שובו אל מקומכם בתחלה. אל המעון שהוא האל :
{ה} זרמתם. פעל, משם זרם מים, כמו זורמו מים עבות.
כחציר יחלף. מצייר זמן ההוה המתנענע ברגע ההוה כחציר היוצא מן זרעו אשר נתבלה בארץ וישוב להצמיח מינו, כן יום העבר הצמיח מינו שהוא יום הבא לאחריו, אבל גם הוא דומה כחציר ועשב, הצץ וחולף כחותיו ומזונו בכל רגע ורגע, עד ישתיך הליחות השרשי שבו כל רגע, ויינק מזון אחר והתכה אחרת תמורתו, עד שימולל ויבש בערב, וכן הבקר החדש יבלה את רגעיו אשר יתחלפו מרגע לרגע, כל רגע מתכת את חברתה ותכנס במקומה, עד שבערב ימולל היום ההוא וישוב מן ההוה אל העבר :
{ז} באפך, ובחמתך. הבדלם מבואר בכ''מ (וע''ל ו' ב') וההבדל בינם לבין עברה ע''ל ז' ז' :
{ח} עלומנו. עונות עלומינו ימי הנערות, גם נכלל בו עונות שהם נעלמים מאתנו :
{ט} הגה. כמו והגה מפיו יצא, דבור :
{י} בהם. בימים שונים הנזכר בכתוב הקודם, ר''ל בימי החיים הרגילים.
ורהבם. שם, גדלם ותקפם.
גז. כמו ויגז שלוים מן הים.
יחיש. שם על הזמן הממהר ורץ :
{יב} למנות. שיעורו, הודע למנות ימינו כן שנביא לבב חכמה, וזה א' משמושי הוי''ו :
{יג} עד מתי. ר''ל עד מתי שיהיה זה שנביא לבב חכמה. ושובה יוצא, שובה את אפך. או עומד, שובה מאפך. או מענין מנוחה והשקט, כמו שובה ה' רבבות אלפי ישראל :
{טו} כימות עניתנו שנות ראינו רעה. כבר בארנו (יחזקאל כ''ב) שימים (כשבא על זמנים ארוכים יציין ההמשך הזמני הכללי), ושנים הם הפרטים מן הזמן הכולל, כמ''ש זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שלעולם יפול על זמן הכללי המתדבק, ודור ודור יפול על זמנים פרטיים, ובזה הוסיף חוץ ממה שתשמחנו כזמן הכללי שבו עניתנו, תחשוב מספר השנים שבם ראינו רעה לשמחנו כנגדם :
{טז} פעלך. הוא העסק שעודו מתעסק בבריאה, כי קיום הבריאה היא בריאה מתמדת, וזה ההבדל בין פעל ובין מעשה כמ''ש בכ''מ (ע''ל כ''ח). ופעלך הוא על פעולת הטבע. והדרך הוא על פעולת נסים שבם יתהדר למראה עינים, כמ''ש ישעיה ל''ה :
תהילים פרק-צא
{ב} לה'. בעבור ה' כמו אמרי לי אחי הוא :
{ד} באברתו, כנפיו. התבאר הבדלם (יחזקאל י''ז ג', איוב ל''ט כ''ז).
יסך. כמו הנני סך את דרכך (הושע ד') שהוא מן הצד.
סוחרה. דבר הסובב מכל צד :
{ו} מקטב. כמו קטב מרירי, אהי קטבך שאול (הושע י''ג) אויר ארסי הממית.
ישוד. שרשו שדד :
{ח} תביט. תראה. ההבטה מציין שימת לב על הדבר כמ''ש (ישעיה ה') :
{ט} כי אתה. סדרו כי אתה שמת מעונך ה' עליון מחסי :
{י} תאונה. תסובב אליו, ועיין ההבדל בין אנה ובין קרה (ירמיה ב' כ''ד).
יקרב באהלך. פעל קרב נקשר עם אל בכ''מ, וע''כ פרשתי שמלת אליך נמשך לשנים ונגע לא יקרב אליך באהלך :
{יא} יצוה לך. צווי שאחריו למ''ד היינו בשבילו, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ד) :
{יג} (יג-יד)
על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. הדורך הוא כדרכו, והרומס משחית הדבר, (כמ''ש ישעיה ס''ג ג'), והכפיר הוא הצעיר מן השחל, והתנין קטן מן הפתן, על שחל הגדול תדרוך ברגליך, ואת כפיר הקטן תרמוס בדרכך עליו, נגד תדרוך אמר ואפלטהו, ונגד תרמוס אמר אשגבהו, שהוא יותר מן ההפלטה שעוד יתגבר על המזיק לרמסו בכחו.
וידע שמי. הוא יותר מן החושק, שחושק אל הדבר ולא השיגו עדיין :
תהילים פרק-צב
{ב} להודות לה' ולזמר לשמך. כבר בארתי (ז' י''ח) שבכ''מ ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו, ושמו מורה על הפרסום ושם הוי''ה מציין הכרתו בעצמו וזה ע''י פלאותיו וע''ז בא הודאה פרטית שזה טובה פרטית, אבל הזמר והתהלה הוא מצד הפרסום הכללי שזה שמו וע''י הנהגתו הכללית, ובזה נקרא עליון, כי ההנהגה היא ע''י הטבע וה' עליון על כולם ואדוני האדונים :
{ג} חסדך ואמונתך. התבאר למעלה פ''ט :
{ה} בפעלך במעשי ידיך. פעל הוא העסק ומעשה הוא הגמר (ישעיה י''ב נ''ט ו, ירמיה נ' כ''ט. תהלות כ''ח ד') :
{ז} בער לא ידע, וכסיל לא יבין. יש הבדל בין בער ובין כסיל, שהבער הוא אדם הבהמי ומשתתף עם ושלח את בעירה, אבל הכסיל יהיה לפעמים בעל דעה גדול (כמ''ש בפי' משלי בגדר הבדלי שמות כסיל אויל פתי) רק שאינו הולך בחקי החכמה מפני תאותו ורשעו, ויש הבדל בין ידיעה והבנה שהידיעה הוא בדבר המושג ע''י החוש או מושכלות ראשונות, והבינה הוא ע''י מופתי השכל, והכסיל יודע דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע''י הבחינה והנסיון, רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין גם בשכלו, והבער לא ידע אף דבר המושג בחוש :
{ח} בפרוח רשעים, ויציצו פועלי און. ימשיל שכמו שהעשב מטבעו שעת יפרח ויתן זרעו יבול, כן הרשעים ישמדו אחרי יפרחו ויצמיחו מינם, ויש הבדל בין רשעים ובין פועלי און, שפועלי און הוא בין אדם לחבירו, והרשע יהיה לפעמים נגד המקום, ממליץ שהרשעים יאבדו אחרי יפרחו, והפועלי און ישמדו אחרי יציצו, שהציץ קודם הפרח ברוב האילנות, כי הפועל און בין אדם לחברו ישמד קודם להרשע כדי שלא יזיק לבריות :
{יא} בלתי. כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה, והוא מן הכבד.
רענן. רטוב ולח :
{יב} ותבט, בשורי. הבטה הוא שימת לב על הדבר וזה המבדיל בינו ובין ראיה (ישעיה ה'). ושור, הוא הבטה למרחוק, ובא תמיד שם שוררי על המביטים מרחוק לראות נקמה באויביהם :
{יד} שתולים. השתול הוא הנשתל ממקום למקום (כנ''ל א) :
{טו} ינובון. מענין פרי ותנובה.
תהילים פרק-צג
{א} גאות, עז. עי' מ''ש מיכה (ה' ג', ישעיה י''ב ה') :
{ב} כסאך. מרמז תמיד על הנהגת השמים עי' ישעיה (ו' א').
ומאז. ר''ל מעת תכון תבל בל תמוט :
{ג} נשאו נהרות. חוץ ממ''ש בפי', י''ל שדבר ג''כ על הענין הנזכר (סי' מ''ו ומ''ח), ומדבר על הנהרות והים שהתנשאו אז ונכנעו מפני ה' השוכן בציון, שהגם שנשאו קולם ודכים, וגם נשאו קולם מים רבים אדירים משברי ים, נכנעו מפני ה' השוכן במקדש בירושלים, כמ''ש למעלה (כ''ט) השתחו לה' בהדר קדש, ומזה ראו כי לביתך נאוה קדש, וה' ישב שם לאורך ימים :
תהילים פרק-צד
{ד} יבע, ידברו, יתאמרו. נבע מציין נזילת הדברים מן מקור המחשבה, כמו שינבעו המים מן המקורות, והדבור מציין הרחבת הדברים בראיות וטענות, והאמירה מציין האמירה ההחלטית היוצאת ע''י הדבור והוכוח, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ג') באורך, ובא ע''מ התפעל שמורה על המדומה, שנדמה להם שהחליטו אמירה מכרעת מופתיית :
{ה} עמך ידכאו, ונחלתך יענו. עם מושג הנחלה מקושר הדבוק הרוחני שיש לו עמהם ע''י נפשותיהם וקדושתם והשראת שכינתו בם, משא''כ שם עם מציין רק קשר העם עם מלכם, שהוא קשר מדיני וגופני (עמ''ש ירמיה ב' ז'), וע''כ על נחלתך אמר יענו, שעם מושג העינוי מקושר תמיד ההכנעה הנפשיית, וזה ההבדל בנו ובין ידכאו שבא על הגוף :
{ו} יהרגו, ירצחו. עם פעל רצח מקושר הרעיון שההריגה הוא בדרך רציחה, ורצח הבא בפועל מורה שהם קשר רוצחים, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :
{ח} בינו בוערים, וכסילים מתי תשכילו. כבר התבאר (צ''ב ז') שהבער נבער מדעת, לא כן הכסיל הוא בעל דעת רק תאותו תעור עיניו, ויש הבדל בין בינה ושכל, שהבינה אינה שולטת על כל הדברים, כי חקי החכמה וכן הדברים האלהיים לא יושגו בבינת אדם, אבל השכל הוא כח חד שיעבור גם בדברים אלה שאין הבינה שולטת, כמ''ש בפי' משלי בכ''מ, וע''כ אמר שהכסילים ישכילו, והבוערים יבינו, מעלה כ''א למדרגה יותר גבוה כפי מדרגתו, שא''א לומר שהבער ישכיל, שזה כמה מדרגות למעלה מכחו :
{י} יוכיח. יתוכח בראיות, כמו ומה יוכיח הוכח מכם (איוב ו') :
{יג} להשקיט לו. שיהיה לו שקט מיום המות, כמו למה אירע בימי רע (למעלה מ''ט), ויל''פ שמתורתך תלמדנו שישקוט ולא יתרעם על ימי רע והיסורים ויקוה לה' עד שיכרה לרשע שחת :
{יד} כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב. הנטישה היא יותר מן העזיבה, שמפריד הדבר מאתו בכח, ואמר למעלה (כ''ז) אל תטשני ומוסיף אל תעזבני, ובמ''א (ח' נ''ז) יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו, שר''ל שיהיה עמנו כמו עם אבותינו ואל יעזבנו, וכן אל יטשנו בהרחקה יתירה כדי שעי''כ יטה לבבינו אליו מתוך הכרח היסורים, וכמו שפרשתי שם, וכבר התבאר שיש הבדל בין עם ובין נחלה, שנחלה הוא מצד הקשר שי''ל עמהם שעי''ז הם לו נחלה עולמית ע''י קדושתם, ועז''א שמצד שהם עמו הגם שיעזבם לפעמים ע''י רוע מעשיהם לא יטשם, ומצד שהם נחלתו אף לא יעזבם שהוא קל מנטישה :
{טו} צדק משפט. התבאר ישעיה א' כ''א ובכ''מ בתנ''ך, ומלת ישוב נמשך לשנים לפי הא' :
{טז} מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און. פועלי און הם יותר ממרעים, שהם הפועלים האון בפועל, כמ''ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, שהמרעים יעשו בסוד והפועלי און ברגש ובפרהסיא, וההתיצבות בא תמיד על מקום שצריך להתחזק בכח כמ''ש (ישעיה ג' י''ג ובכ''מ), ומוסיף גם אם יקום עם מרעים שאין רעתם גלויה כ''כ בפועל, מי יתיצב בשבילי עם פועלי און שרעתם גלויה ויצא לפועל, וצריך התיצבות נגדם למלחמה :
{יז} שכנה דומה. שכנה דוממה, כמו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' :
{כ} היחברך. היתחבר עמך.
כסא הוות. מצייר ההוות והשבר כעצם מופשט יושב על הכסא.
יוצר עמל עלי חק. המשפט הנימוסי נקרא חק ומניחי הנימוסים נקראים מחוקקים, והיה דרכם לחוק הנמוסים בצור ובלוחות אבנים למען יעמדו למשמרת, ועל המחוקה היו מושכים בדיו בשבט סופר, ועז''א מני מכיר ירדו מחוקקים (שהם מניחי החקים שחוקקים אותם באבנים), ומזבולון מושכים בשבט סופר, (הם הסופרים שמשכו על המחוקק), ובזה יל''פ מ''ש לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שגם בעת הגלות ימצאו ביניהם חכמים מניחי החקים שנקראים מחוקקים, וסופרים המושכים בשבט סופר על המחוקה, וזה נקרא יוצר עלי חק שמצייר וכותב את החק, והוא מצייר עמל ואון לשים אותו לחק, כמ''ש הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו :
תהילים פרק-צה
{ה} עשהו, יצרו. מבואר אצלנו ההבדל בין בריאה יצירה עשיה, שבריאה הוא הוצאת עצם הדבר מאין אל היש, ויצירה הוא הוצאת הצורה המתדבקת, ועושה הוא גמר הדבר והוצאת הצורה הבלתי מתדבקת, והבחינה בין הצורה המתדבקת ובין הצורה הבלתי מתדבקת, הוא, שהצורה המתדבקת לא תסור מעצמה אם לא ע''י הכרח, למשל המתכת שהיא מקשה לא תותך רק ע''י האש, ובסור האש תשוב להיות מקשה כבתחלה, אבל הצורה הבלתי מתדבקת תוסר מעצמה, וכן צורת הים הוא בלתי מדובק אליו כי הוא מקובץ במקום אחד נגד טבעו, שטבע המים היו לכסות הארץ, רק ע''י דבר ה' המים נקוים נגד טבעם, ולולא פקודת ה' עליהם היו שבים לכסות הארץ, אבל צורת היבשה היא צורה מתדבקת ולא תסור רק ע''י מקרה אם יעלה הים ויכסה את הארץ :
{ו} נכרעה, נברכה. כרע הוא כריעת הראש עם קצת הגוף, ונברכה היא כריעת הברכים בארץ, כמו כרעו על ברכיהם :
{ז} עם מרעיתו וצאן ידו. היל''ל עם ידו וצאן מרעיתו, כי העם ימשול עליהם המלך בידו, והרועה ירעה צאנו, אמנם ה' ימשול עלינו מצד שהוא רועה אותנו לא בכח ויד, וירעה אותנו מצד שהוא בעל היכולת ר''ל בכח למעלה מן הטבע :
{ט} נסוני, בחנוני. כבר בארתי (מלאכי ג' י' ולמעלה כ''ו ב') שהבוחן יבחן את הדבר אם הוא כפי מהותו הרגיל, והמנסה ינסה אם יש בו כח חדש, ותחלה נסוני שחשבו שאין זאת בכחו, כמ''ש הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, ואח''כ שכבר ידעו שיש זאת בכחי בחנוני אם ארצה לתת להם ואם אמלא דברי :
תהילים פרק-צו
{ב} ברכו. עי' גדר הברכה לקמן קל''ד.
בשרו. הבשורה הוא רק על דבר חדש בלתי מוכרח לבא מעצמו, ובא תמיד על דבר טוב, לבד ש''א (ד' י''ז) שבא על דבר רע מצד שראהו בעיניו, עי''ש :
{ג} בגוים, עמים. התבאר בכ''מ שעם מעולה מן גוי שמציין אומה שיש לה מלך :
{ו} הוד והדר עז ותפארת, ההבדל בין הוד והדר התבאר אצלי בחבורי התו''ה (קדושים ס' ל''ח), שההוד הוא ענין פנימי, וכן העז נמצא בעצמות הדבר והוא גלוי יותר מן ההוד, וההדר הוא בחיצונית הדבר, והתפארת מדרגה גדולה ממנו, ובא אצל ה' תמיד על המעשים הפלאים שבם יתפאר בעולמו כמ''ש בכ''מ :
{ז} (ז-ט)
הבו וכו'. עי' למעלה כ''ט :
{י} אף תכון תבל. ע''ל צ''ג :
{יא} ישמחו, ותגל. שמחה על דבר המתמיד וגיל על דבר חדש, כנ''ל כ''א ב' :
{יג} בצדק, באמונתו. ובס' צ''ח בצדק, במישרים. וכן ט' ט' ע''ש, וגדר האמונה התבאר למעלה (ל''ג ד', ל''ו ג', ובסי' פ''ט) :
תהילים פרק-צז
{א} תגל, ישמחו. כנ''ל (צ''ו י''א) וכן בפסוק ח' :
{ב} צדק, ומשפט. המשפט הוא לפי חקת הדין, והצדק הוא לפנים משורת הדין לפי הענין והנידונים, (למעלה ע''ב ב', פ''ה י''א, פ''ט ט''ו, צ''ד ט''ו) :
{יא} לצדיק, לישרי לב. הצדיק הוא הכובש יצרו, והישר לב טבעו נוטה אל הטוב והוא ישמח כי אין לו מלחמה פנימית, ועי' למעלה (ל''ב י''א) :
תהילים פרק-צח
{א} ימינו, וזרוע קדשו. הזרוע מציין הפרק העליון של היד המניע את היד (כנ''ל מ''ד ד', פ''ט י''ד, ובכ''מ בתנ''ך) שמציין מה שיעשה ה' ע''י אתערותא דלעילא :
{ב} ישועתו, צדקתו. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ז) :
{ה} (ה-ו)
לה', לפני המלך. התרועה היא מצד התגלות המלכות (כנ''ל מ''ז ב', פ''א ב') :
תהילים פרק-צט
{ב} גדול ורם. עמ''ש למעלה (ל''ד ד') :
{ד} ועז, כוננת מישרים. שכננת עז מלך על המישרים.
משפט וצדקה. עי' ישעיה נ''ט י''ז מש''ש :
{ז} עדותיו. הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה' והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם.
תהילים פרק-ק
{ד} תודה, תהלה. תהלה על מעשיו הכוללים, ותודה על הטוב שקבלתי, וכן הודו, ברכו, ההודאה על הטובה, והברכה על השפעתו הכוללת. ואין אנו משיגים אותו בעצמו רק ע''י טובותיו ואז יתנו הברכה לשמו, ששמו מורה על הפרסום, כמ''ש יהי שם ה' מבורך, כי לא נשיג רק פרסומו לא עצמו :
{ה} לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. וכ''ה למעלה (פ''ט ב) ועמש''ש :
תהילים פרק-קא
{א} אשירה, אזמרה. הזמר הוא מעולה מן השיר, והשיר כולל על כל הענינים ובא גם על דברי חול, והזמר לא בא רק לה' בכ''מ, וע''כ בא תמיד הזמר אחרי השיר (למעלה כ''א י''ד, כ''ז ג', נ''ז ח', ס''ח ה' ל''ג, ק''ה ב', ועמ''ש קמ''ד ט', קמ''ו ב'), ועז''א לך ה' אזמרה, שהשיר יהיה גם על עניני עצמו והזמר מיוחד לה' :
{ב} תמים. התבאר אצלי בכ''מ שגדרו שיעשה מעשהו בתמידות לשם ה' לבד בלא שום פניה חיצונית. ותום לב, הוא שלא יעלה בלבו ציור אחר כלל :
{ג} עשה סטים. עשה מקור במקום שם, מעשה סטים, מענין נטיו מן הדרך, ושחטה שטים העמיקו (הושע ה') :
{ד} לבב עקש. העקשות בא הפך התמימות (משלי י' ט', י''א כ', י''ט א', כ''ח ו', איוב ט' כ') :
{ה} מלשני. מלושן בשקל משופט, והיו''ד נוספת כמו מקימי מעפר דל, מלאתי משפט, ועי''ז נשתנה החולם לקמץ חטף.
אצמית, אכרית. לא אוכל, סבול, כמו לא אוכל און ועצרה (ישעיה א') :
{ו} לשבת עמדי. שריו ויועציו, ישרתני המשרתים כמ''ש ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, (מ''א י' ה') :
{ח} לבקרים. בכל בקר כמו חדשים לבקרים (איכה ג') :
תהילים פרק-קב
{א} יעטף. כמו נפשם בהם תתעטף (ק''ז ה'), העטופים ברעב (איכה ב') :
{ב} תפלתי, שועתי. התפלה היא רק לאלהים וגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהי מעוזה, כמ''ש ישעיה (א' ט''ז), והמשוע צועק לישועה :
{ד} נחרו. שרשו חרר והנו''ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת :
{ו} לבשרי. לבשר המעים (כמ''ש איוב י''ט כ') :
{ז} דמיתי, הייתי. מורה על רוב השתדלות בדבר כמ''ש ירמיה (א' י''ב) :
{ט} מהוללי. העושים ממני דברי הוללות ולצנות :
{יא} זעמך, וקצפך. זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש (ישעיה י' ה' ולמעלה ס''ט כ''ה ובכ''מ) :
{יב} כצל נטוי. כמו ינטו צללי ערב (ירמיה ו') :
{יג} לעולם לדור ודור. עולם מציין הזמן המתדבק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כנ''ל ל''ג י''א, וע''כ ישיבת ה' בעצמו יצייר עם מלת לעולם, וזכרו ע''י פעולותיו הוא נקשר עם הדורות :
{יד} עת, מועד. בארתי בכ''מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י''א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע''י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת''ח :
{טז} שם ה', כבודך. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ט) :
{יח} הערער. כמו והיה כערער בערבה, ומשתתף עם ערירי, עץ העומד בודד :
{כ} השקיף, הביט. המשקיף הוא דרך החלון או הארובה ולרוב ישקיף מלמעלה למטה כמ''ש חז''ל, וכשלא בא אחריו פעל ראה הוא לרוב לרעה וכמ''ש חז''ל, חוץ ממ''ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ופה בא אחריו פעל הביט, כאלו יתחיל להשקיף ממרום קדשו דרך השמים ומשם הביט :
{כא} לפתח. מוסרותיהם.
בני תמותה. הקרובים למות :
{כה} אל תעלני. עלית הנפש לשמים, כמ''ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ופי' בחצי ימי בדור דורים, שימי יהיו רק חצי ימי הדור הראוי :
{כז} כבגד, כלבוש. הבגד כולל כל הבגדים והלבוש הוא המיוחד ללבוש לצורך איזה ענין כנ''ל (כ''ב י''ט) וישעיה ס''ג א', ודרך להחליפו אח''כ :
תהילים פרק-קג
{א} ה', שם קדשו. השם יבוא לרוב בשאינו מכיר הדבר עצמו רק לשמע שמו מרחוק, עי' למעלה (ט' י''ח, ס''ו ד', ע''ו ב') ובכ''מ :
{ה} עדיך. מלשון עוד, מציין המציאות שהיא עודה בעולם :
{ו} צדקות ומשפטים, הבדלם מבואר בכ''מ עי' ישעיה נ''ט :
{ז} דרכיו, עלילותיו. דרך הוא המנהג, ועלילה היא הפעולה ששרשה מתכונת נפשיית (כמ''ש ירמיה י''ח א'), וזה המבדיל בין עלילה ובין מעשה ופעולה, וגם ר''ל למשה הודיע דרכיו הפנימים, ובני ישראל ישיגו עת יצא מכח אל הפועל וידעו הכחות ע''י הפעולות :
{ט} לעולם, לנצח, יריב, יטור. עי' ירמיה ג' :
{י} כחטאינו, כעונותינו. הבדלם מבואר בכ''מ.
עשה, גמל. כ''מ שנאמר גמול נקשר עמו הפעליות אהבה או איבה, עי' למעלה י''ח כ''א :
{יד} זכור. דבר זה זכור לפניו תמיד :
{טו} כחציר, כציץ. עי' מ''ש ישעיה מ' :
{כ} (כ-כא)
מלאכיו, משרתיו. המלאך הוא ההולך בשליחות נכבד. והונח על המלאכים שישלחם ה' לענינים נכבדים אל עשיית הפלאים והגעת הנבואה לנביאים וכדומה, והמשרת עומד לשרת תמיד, ועי' לקמן (ק''ד ד'), וצבאיו הם החיל ובא על צבא הכוכבים העומדים במשמרתם כפי רצון ה' :
תהילים פרק-קד
{א} גדלת. פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ''ש בכ''מ.
הוד והדר. התבאר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז. והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע''י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד :
{ב} עוטה. הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ''ש ישעיה נ''ט :
{ג} המקרה. הוא הקירוי מלמעלה על הבנין.
המהלך. מוסב על רובו :
{ד} מלאכיו. משרתיו (ע''ל ק''ג כ') :
{ו} תהום. כן נקרא העומק והמצולה שתחת המים :
{ז} ינוסון, יחפזון. הנס הוא מן הדבר ע''י הכרח והחפזון הוא אל הדבר ברצונו, כמ''ש ישעיה (נ''ב י''ב) :
{י} יהלכון. מוסב על הנחלים, ונעלם מלת אשר :
{יד} לעבודת. שיעבוד האדם להוציא לחם מן העשב ע''י עבודתו :
{טז} ישבעו. מוסב למעלה מפרי מעשיך תשבע הארץ, ישבעו עצי ה', כמו ארזי אל :
{כא} שואגים. השאגה בארי הוא כשיש לו טרף (ישעיה ה' כ''ט).
ולבקש. כשאין להם טרף ילכו לבקש את אכלם המוכן להם מאל :
{כב} ואל מעונתם. כמו ואל הארון תתן את העדות :
{כג} לפעלו, ולעבודתו. עבודה היא עבודה כבדה כמו עבודת השדות, ופעלו כולל כל עסקיו :
{כו} לשחק בו. כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, שבני אדם ינסו בו את כחם :
{כח} ילקטון. הליקוט הוא אחד אחד כמ''ש ואתם תלוקטו לאחד אחד ואמרו חז''ל דשלשה שבלים אינו לקט :
{כט} תוסף. משורש אסף :
{לג} אשירה לה' אזמרה לאלהי. מבואר אצלי (למעלה ק''א א') שהזמר מעולה מן השיר, והזמר לא בא רק לה', והשיר יהיה על כל ענין, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי, שבשם ה' ידבר על ההנהגה הכוללת מצד שהוא המהוה את כל, ושם אלהי מורה על הקשר הפרטי שיש לו עם בני ישראל והשגחה הפרטיית שמצד זה יזמר שהוא גדול מן השיר, ומצש זה יתן לו עוד ויתרון ע''י השגחתו המיוחדת :
{לה} חטאים ורשעים. עי' הבדלם למעלה א' א' :
תהילים פרק-קה
{א} הודו וכו'. התבאר ישעיה י''ב :
{ד} דרשו, בקשו. עי' יחזקאל (ל''ד ו') :
{ה} נפלאותיו מופתיו. המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת :
{ו} עבדו, בחיריו. עי' ישעיה (מ''א ח', מ''ב א', למעלה פ''ט ג') :
{ט} (ט-י)
כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם. כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם :
{יג} גוי, עם. עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיה א' ד') :
{טז} ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה :
{יז} לעבד נמכר. פי' הרד''ק הלמ''ד בעבור להיות עבד, וא''צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים :
{יט} דברו. היינו דבר צוה לאלף דור :
{כ} ויתירהו. נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל :
{כב} בנפשו. ברצונו שלא ברשות המלך :
{כג} ישראל, יעקב. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') :
{כד} ויפר. מבנין הפעיל :
{כה} הפך. פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם :
{כו} עבדו, בחר בו. העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ''ל פסוק ו', והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן :
{כז} אותותיו ומופתיו. כנ''ל (ע''ח מ''ג) :
{כח} לא מרו. מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם :
{לט} למסך. שרשו סכך :
{מא} הלכו, בציות. המים הלכו במקום ציה כנהר :
{מד} גוים, לאומים. לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ''ל ב' א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ''ש חז''ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו' :
{מה} ישמרו, ינצרו. הנוצר גדול מן השומר, והתורות צריכים שמירה יתירה יותר כי הם כוללות גם עקרי האמונה והלמודים :
תהילים פרק-קו
{ב} מי. עומד במקום שנים מי ישמיע :
{ג} משפט, צדקה. משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה א' כ''א, ובכ''מ :
{ד} זכרני, פקדני. הפקידה הוא תמיד לעשות בו דבר (ירמיה ג' ט''ז, י''ד י', ט''ו ט''ו ובכ''מ) :
{ה} גויך נחלתך. עיין ירמיה (ב' ז') :
{ו} חטאנו, העוינו, הרשענו. החטא מצד התאוה או השגגה, והרשע הוא במרד, והעון ע''י עוות השכל, כמ''ש בכ''מ :
{י} (י-יא)
שונא, אויב, צר. עי' הבדלם למעלה (פ''ט כ''ג), והגאולה הוא מצד הקורבה (כנ''ל ס''ט י''ט).
אחד מהם לא נותר. ואמר (שמות י''ד י''ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז''ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה' למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה' השאירו בכונה :
{יד} במדבר, בישימון. הישימון מורה השממון לגמרי, ומצד זה נסו אל אם יוכל לתת להם שם צרכיהם :
{טז} ויקנאו למשה. קנאה שאחריו למ''ד הוא לטובה כמ''ש ישעיה (י''א), וע''כ פי' בשביל משה, וכן פי' חז''ל מלמד שכל אחד קנא את אשתו ממשה :
{כא} (כא-כב)
גדלות, נפלאות, נוראות. עי' בפי'.
חמתו. ההבדל בין אף וחמה למעלה (ו' ב').
{כג} עמד בפרץ. וכן ועומד בפרץ לפני (יחזקאל כ''ב ל') :
{ל} ויפלל. מענין ונתן בפלילים, שהוא המשפט בענין גדול.
ויכעיסו. את האל וכן ויקציפו (פל''ב), והקצף מובדל מן הכעס, שיוצא לפועל להעניש :
{לט} במעשיהם, במעלליהם. עי' למעלה (כ''ח ד') :
{מ} בעמו, נחלתו. התבאר ירמיה (ב' ז') :
{מא} (מא-מב)
שונאיהם, אויביהם. למעלה פ''ט כ''ג :
{מג} וימכו. מענין וכי ימוך אחיך, ונע''ו וכפולים משתתפים במובנה :
{מז} להשתבח. עי' לקמן (קי''ז) :
תהילים פרק-קז
{ד} במדבר בישימון. ישימון גרוע מן המדבר כנ''ל (ק''ו י''ד) ועי' ירמיה (ב') ור''ל תעו מדרך או בדרך :
{ו} ויצעקו. צעקה גדולה מזעקה, והצלה גדולה מישועה (כנ''ל ז' ב') :
{ט} שוקקה. מתאוה משקה, וכן ישעיה (כ''ט ח') ועמש''ש (ל''ג ד') :
{טז} דלתות נחושת ובריחי ברזל. וכן ישעיה (מ''ה ד') :
{יז} פשעם, עונותיהם. התבאר בכ''מ שהפשע הוא המרד והעון הוא עוות השכל, כמ''ש בס' התו''ה אחרי (סי' כ''א, וסי' נ''ה), וגדר אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי בכ''מ :
{כז} יחוגו. מענין חוג ומחוגה (היושב על חוג הארץ), יעשו תנועה סביביית ומחוגה סביב עצמם כשכור :
{כט} (כט-ל)
דממה, ויחשו, ישתוקו. הדממה מציין ההפסקה מן הדבור או הרעש קודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור או הסער לבד (ישעיה ס''ב ו'), ושתק מציין השתיקה שהוא הפך הריב או הרעש הגדול, באין נרגן ישתק מדון, וישתק הים מזעפו, שהשמחה תגדל כפי שהיה גדול הרעש תחלה, ובדברי חז''ל כולל במלת שתיקה העדר הדבור לבד כמלת חשה בלשון המקרא.
מחוז, גבול. כמו עם שאול עשינו חוזה :
{לא} (לא-לב)
יודו, ירוממו. עמ''ש ישעיה (כ''ה א') :
{לד} (לד-לה)
מדבר, ארץ ציה. עי' ישעיה ל''ה, ירמיה ב' ו', וע''ל ק''ז ד'.
ומוצאי מים. הם מעינות ומקורות.
למלחה. לארץ מלחה (ירמיה י''ז) :
{לז} פרי תבואה. פרי נגמר ששם תבואה מורה שנגמר הפרי כמ''ש ס' התורה פ' קדושים :
{לט} מעוצר. ממשלה, כמו יורש עצר, (שופטים י''ח) :
תהילים פרק-קט
{א} אלהי תהלתי. כמו אלהי צדקי, המברר צדקי, המברר תפלתי :
{ד} תפלה. איש תפלה וכן ואני מוסר (הושע ה') איש מוסר :
{י} ודרשו. עי' רד''ק מ''ש בדקדוק מלה זאת :
{יז} (יז-יט)
ותבואהו. ר''ל הקללה כבר באתהו, וכבר לבש קללה כמדו, ואבקש שיהיה לו כבגד יעטה, שבאשר עד עתה הקללה נסתרת בקרבו תצא ותתפרסם.
ומד. הם הבגדים שעשוים למדת האדם, ובגד כולל כל הבגדים ועוטה הוא שמתעטף מלמעלה ויצדק על המעיל לא על הבגד (ישעיה נ''ט י''ז ס''א י'), רק ר''ל שיתהוה כבגד שהוא ארוך ממדתו עד שיעטה בו מלמעלה, ומזח הוא החגור שחוגרים על בגדים הארוכים, כמ''ש (כ''ג י') :
{כ} פעולת. שכרם, כמו ולא ילין פעולת שכיר :
{כב} חלל. פעל עבר, נחלל ונהרג :
{כו} עזרני, הושיעני. התשועה הוא יותר מן העזר בכ''מ :
{כט} כלמה, בשתם. הכלימה מאחרים והבושה מעצמו (למע' מ''ד ט''ז) :
תהילים פרק-קי
{ג} נדבות. מציין נדבת הלוחמים כעצם מופשט, הנדבות הם העם שלך, ור''ל נדבת העם וחפצם למלחמה הוא החיל ועם המלחמה.
בהדרי. מקובץ מן הדר.
מרחם משחר. מרחם של השחר, מציין את השחר כיולד ומוציא את הטל מרחמו, ובמובן התאומיי מורה השחר תחלת זריחת שמשו והצלחתו שאז נולד טל ילדותו :
{ד} כהן על דברתי. כהן על כהן על ההיכל והדביר :
{ו} מלא. ענין כריתה, כמו בלא יומו תמלא, התמלא בשכות עורו, לכרות הגויות, ויל''פ העיר שהיא מלאה גויות :
{ז} ישתה. מוסב על ראש שבסוף הפסוק מנחל בדרך ישתה [ראש] על כן ירים :
תהילים פרק-קיא
{ב} (ב-ג)
מעשי ה', פעלו, עי' הבדלם למעלה כ''ח ד'.
חפציהם. הנפרד חפץ, והוא שם.
הוד והדר. ע''ל ק''ד א'.
צדקתו. עי' ישעיה נ''ט :
{ד} זכר. ע''ל קל''ה י''ג :
{ז} אמת ומשפט. עי' ירמיה ה' ב' :
{ח} סמוכים. שם, הם הסמוכים של העולם לעד, ר''ל העמודים של העולם :
{י} ראשית חכמה. התבאר בפי' משלי.
ושכל טוב. מורה תמיד על ההשכלה ברוה''ק, וכינוי עושיהם, על פקודיו שבפסוק ז' :
תהילים פרק-קיב
{א} יראת ה'. עי' התו''ה קדושים סי' ד' :
{ד} זרח. פעל יוצא :
{ה} דבריו. עניניו :
{ז} (ז-ח)
נכון, סמוך. נכון מעצמו, סמוך ע''י סומך שהוא צדקתו :
תהילים פרק-קיג
{א} (א-ב)
הללו, מבורך. עי' לקמן (קט''ו י''ז, קל''ד ב', קמ''ה א''ב) :
{ה} המגביהי. כל אלה היודי''ן נוספות, ולדעתי היו''ד הנוסף מורה כעין תואר על קביעות הפעולה. שוכני סנה. חוצבי מרום קברו, וכדומה :
{ז} דל, אביון. אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, וירים מוסיף על מקים :
{ט} עקרת. מלה סמוכה העקרת של הבית :
תהילים פרק-קיד
{א} ישראל, יעקב. ע''ל י''ד ז' :
{ב} היתה. ר''ל היתה הדבר הזה, יהודה היה הסבה לקדשו, והקדושה אצל ה' מורה על התרוממות על הטבע, וכן הממשלה מציין זה (ע''ל קמ''ה י''ג) :
{ד} הרים, גבעות. עי' ישעיה ב' ב' :
{ז} חולי. ציווי, וי''מ מקור והיו''ד לכינוי, הארץ משיבה לאמר החול שלי אני ארץ הוא מלפני אדון, ובא הטעם מלעיל מפני קירוב הטעם של מלת ארץ שהיא מלעיל :
{ח} צור, חלמיש. חלמיש קשה מצור.
ולמעינו. הכינוי מוסב על האגם, המעין של האגם יצא מן החלמיש :
תהילים פרק-קטו
{א} על חסדך. בעבור חסדך, וההבדל בין חסד ואמת מבואר בכ''מ :
{ז} ימישון. ענין מישוש בידים, ומשתתף עם מששת את כל כלי.
יהגו. הוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, כמ''ש בפתיחה לס' מלות ההגיון :
{יג} הקטנים. יברך הקטנים :
{יז} (יז-יח)
דומה. הוא הקבר שבו דוממים מפעולותיהם :
יהללו, נברך. (כנ''ל קי''ג א') :
תהילים פרק-קטז
{א} אהבתי. דבק עם תחנוני :
{ב} בימי. עמ''ש יחזקאל כ''ב ז' :
{ג} מצאוני, אמצא. עמ''ש ישעיה ל''ה י', שאחר שמצאו הרעות אותו, אז ירגישם וימצא הוא את הצרה ויגון :
{ו} דלותי. בא גם על החולי, מדוע אתה ככה דל בן המלך :
{ז} גמל. הוא תמיד ע''י התפעלות, כמ''ש בסי' כ''ח.
{יד} נגדה לכל. מצאנו מלת נגד ואחריו למ''ד, מנגד סביב לאהל מועד (במדבר ב'), מנגד לאיש כסיל (משלי י''ד), ולא פי' עתה, והוא דבק עם אשלם :
{טו} יקר בעיני ה'. כמו ויקר דמם בעיניו (למעלה ע''ב),
המותה. המות, והה''א נוספת :
תהילים פרק-קיז
{א} הללו כל גוים, שבחוהו כל האומים. הלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ''ל ב' ב'), ופעל שבח מובדל מריעיו במה שמורה שמשביח ומתקנהו ביתר שאת, וכן הוא בלשון חז''ל משביח את השדה, עי' מ''ש (לקמן קמ''ה) על דור לדור ישבח מעשיך, ור''ל הגוים הפשוטים יהללו והלאומים בעלי הדתות שהם הללו את ה' גם עד עתה, עתה ישבחו אותו, כי יתעלה בעיניהם יותר על מה שהיה מקודם :
תהילים פרק-קיח
{ז} אראה בשונאי. ראיה הנקשר עם ב' מורה ראית בזיון בכ''מ :
{ח} לחסות, מבטוח. החסיון הוא בפועל, אחסה בסתר פניך, והבטחון הוא בטחון בלב :
{י} בשם ה'. נקשר עם סבבוני.
אמילם. הפעיל משורש מול, אכריתם :
{יא} סבוני גם סבבוני. במקום שלא נבלע אות הכפל בדגש מורה על חוזק הפעולה, כמ''ש במק''א, וע''ז מוסיף סבבוני :
{יב} דעכו. מבנין שלא נזכר שם פועלו, מענין ידעך נרו באישון חשך :
{טו} (טו-טז)
עושה. הראשון על אסיפת החיל, והשני על הנצחון, שמלת עושה בא על שתי אלה :
{כג} נפלאת. התי''ו תמורת ה''א, כמו וחטאת עמך (שמות ה') :
{כד} נגילה ונשמחה. הגיל על דבר חדש והוא בעת התשועה, והשמחה היא תמידית אח''כ (כנ''ל כ''ב ב') :
{כז} חג. קרבן חגיגה :
{כח} ואודך, ארוממך. עי' ישעיה (כ''ה א') :
תהילים פרק-קיט
{א} תורה, מצות, עדות, פקודים, חוקים, משפטים. תורה היא כלל תורת ה' שבאו בה למודים באמונות ודעות ובמדות ובכל הנהגת האדם, ומצות הם מצות התורה בכלל, וחקים הם מצות שאין להם טעם. ומשפטים הם בין אדם לחברו ויש להם טעם, ועדות הם הספורים הבאים להעיד על גדולתו של יוצר בראשית והנהגתו והפקודים הם מצות שמופקד בם לזכר ענינים פרטים :
{ג} פעלו. פעל הוא העסק, וזה הבדלו מן מעשה (כנ''ל כ''ח ד') :
{ה} אחלי. תפלה ובקשה, כמו חל נא את פני ה' והא' נוספת :
{ז} ישר לבב. שלא נמצא שום עקום בלב, וגדרו התבאר בפי' משלי :
{ח} עד מאד. דבוק עם חקיך אשמור :
{ט} ארחו. ההבדל בין דרך, ארח, עי' למעלה (כ''ה ד') :
{י} תשגני. ההבדל בין שגה ובין שגג בס' התו''ה (ויקרא ס' רמ''ג) :
{יג} בשפתי. ההבדל בין ספור להגדה למעלה (י''ט ב') :
{יד} (יד-טו)
בדרך, ארחתיך. למעלה (כ''ה ד') :
{יז} גמול. כנ''ל (קט''ז ז') :
{כ} גרסה. הוא ציוי ובקשה, והוא מענין גרש כרמל, שקולף הקליפה החיצונית :
{כא} השוגים. בעיון, כנ''ל יו''ד, והגערה שבאה בלא ב' אחריה היא ענין השחתה :
{כג} בי נדברו. דבור שאחריו ב' הוא לגנאי תמיד, והנפעל מורה שמדברים בתמידות :
{כה} נפשי. הנפש הרוחניית, וחייני החיים הרוחנים כמו שבס' זה בא לרוב מלת נפש על הרוחניית :
{כח} דלפה. כמו דלף טורד הורדת הדמעות :
{ל} שויתי. כבר בארתי (בסי' י''ז) ששיוי הבא על השימה מורה ג''כ ערך הדברים זה נגד זה, וי''ל מענין השואה שראיתי שהם שוים תמיד, ואם יבואו היסורים הם לטובה עת היסורין ועת השלוה שוים שכולם לטובה :
{לב} דרך. הוא של רבים, ונתיב הוא של היחיד כמ''ש בכ''מ. ותרחיב מוסב על הדרך שבא בלשון נקבה לרוב :
{לג} עקב. י''מ אצרנה עד סוף ימי חיי, שהעקב מורה על הסוף :
{לד} ואצרה, ואשמרנה. הנוצר הוא יותר מן השומר בכ''מ :
{לז} העבר עיני מראות שוא. וכן אמר בזה למעלה ק''א לא אשית לנגד עיני דבר בליעל :
{מ} בצדקתך. עי' ישעיה נ''ט :
{מג} ואל תצל. הסרה כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן :
{מט} יחלתני. בא אל המקוה אל דבר המובטח, שאתה הבטחתני ע''י נתן הנביא (ע''ל ק''ל ה') והוא יוצא לשלישי שנתת לי תוחלת :
{נא} הליצוני. התלוצצו בי :
{ס} חשתי ולא התמהמהתי. החש הוא הזריז בדבר עצמו ולא התמהמהתי בזמן, שעשיתי תכף וגם בזריזות, (עמ''ש ישעיה ח' א') :
{סא} עודני. מן יאכל עד, שלל וטרף :
{סו} (סו-סז)
טרם. ר''ל למדני טוב טעם טרם שאענה שאני שוגג :
{עג} עשוני ויכוננוני. כמו הוא עשך ויכוננך, שגמר כל בנין גופו ואיבריו :
{פט} (פט-צ)
לעולם, לדור ודור. לעולם מורה על זמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור מורה על הזמן המתחלק לשני דורות. והשמים קיימים והדבור הראשון נצב שם לעולם. וצאצאי הארץ אין קיימים רק הבטחתו קיימת מדור ההוה לדור הבא אחריו :
{צא} למשפטיך עמדו. שעומדים לעשות משפטיך :
{צו} תכלה, קץ. קץ הוא סוף הדבר, ותכלה תכלית הדבר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, שעושה קץ לחושך ומשיג התכלית שרצה להשיג דהיינו כסף וזהב.
{צז} שיחתי. השיחה הוא מה שידבר מבלי כונה ובהסח הדעת :
{קה} נר, ואור. הנר הוא הבזך שנותן בו שמן ופתילה, והאור הוא האור עצמו, ואור גדול מנר, כמ''ש כי נר מצוה ותורה אור :
{קיז} ואשעה. כמו ואשעה :
{קיח} סלית. כמו סלה כל אבירי (איכה א') :
{קכ} סמר מפחדך. כמו תסמר שערת ראשי, ופחד הוא מעצב בלתי ידוע והירא הוא מעצב ידוע, ועז''א ממשפטיך יראתי כי משפטי ה' ידועים :
{קכב} ערוב. מענין ערבות בעד עושק. וכן ה' עשקה לי ערבני, וצייר הטוב כעצם מופשט מבקש ערבות :
{קלא} פערתי. היא הפתיחה יותר מדאי, ואשאפה בא תמיד על שאיפת האויר או בהשאלה על כל דבר שישאף עליו כמו על האויר שהוא חיי רוחו :
{קמג} צר ומצוק. עמ''ש ישעיה ח' :
{קעא} (קעא-קעב)
שפתי, לשוני. הלשון הוא הדבור התבוניי והשפה היא חיצונית כמ''ש בכ''מ :
תהילים פרק-קכ
{א} בצרתה. הוספת התי''ו מורה על רוב הצרה, וכן ישועתה עזרתה ודומיה :
{ב} שפת שקר לשון רמיה. הלשון הוא הדבור הפנימי שהוא מרמה בתחבולות ובתבונה, והשקר הוא בשפה פשוטה :
תהילים פרק-קכא
{ד} לא ינום. מחמת עיפות.
ולא יישן. כלל אפי' השינה הטבעיית, ובארתי זה (ישעיה ה' כ''ז) :
{ח} ישמר צאתך. וגם בואך, אף שבעיר א''צ שמירה כ''כ ובברכה אמר בהפך ברוך אתה בבואך וגם ברוך אתה בצאתך הגם שבמקום אחר אין הברכה מצויה כ''כ כמו אם יושב בביתו :
תהילים פרק-קכב
{ז} (ז-ח)
שלום, שלוה. שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני, ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף. טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית, בחילך החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה :
תהילים פרק-קכג
{ד} הלעג, הבוז. לעג גדול מבוז שהבוז יהיה גם בלב, ופי' הלעג של השאננים הוא הבוז לגאים, והנו''ן נוספת כנו''ן עליונים :
תהילים פרק-קכד
{ג} (ג-ד)
חיים בלעונו. נגד מ''ש בצד האחר נחלה עבר על נפשינו שהיו משחיתים נפשם הרוחניית, אמר בצד זה שהיו בולעים חיי גופם. ונחלה כמו נחל מים וה''א נוספת והטעם מלעיל :
תהילים פרק-קכה
{ה} עקלקלותם. הוא דבר המעוקל למראה עינים בחוץ וישר בפנים, וזה המבדיל בינו ובין עקש, וכן (בחבקוק א') משפט מעוקל עיי''ש :
תהילים פרק-קכו
{ד} כאפיקים. אפיקי מים בארץ נגובה :
{ו} נושא משך הזרע. שימשך כפי מה שזרע לא יותר, וכינוי אלומותיו על הזרע :
תהילים פרק-קכז
{ב} לחם העצבים. כמו בעצבון תאכלנה.
שנא. כמו שנה בה''א והוא כשם מופשט, השנה יתן כן לידידו :
{ג} בנים. גדולים.
פרי בטן. קטנים, (עיין ישעיה י''ג י''ח).
נחלה. הוא הנשאר קיים והוא יותר משכר :
{ה} ידברו. לשון דבר, יהרגו אותם במלחמה כמו משיבי מלחמה שערה :
תהילים פרק-קכח
{ה} ציון, ירושלים. בירושלים דרים ההמון וישתדל בטובם, ובציון מקום הקדש ומשם יקבל הברכה, וראה כמו מקור, לראות :
תהילים פרק-קכט
{ג} על גבי. על גופי וכן לגבי חומר גביכם (איוב י''ג).
למעניתם. הוא הקו שיחרוש החורש בשיעור ידוע, והם האריכו כחפצם :
{ד} עבות. מיתרי העול :
{ו} שקדמת שלף. טרם ישלפוהו מן הקרקע, כמו שלף ויצא מגוה (איוב כ') :
{ז} חצנו. הכלי שבו נותנים הנקצר :
תהילים פרק-קל
{ד} הסליחה. גדר הסליחה שמעביר העון כאילו לא היה במציאות כלל ולא ימצא רק אצל ה' (התו''ה ויקרא סי' רע''ז) :
{ה} קויתי, הוחלתי. המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמיחל מיחל על דבר ברור (ישעיה נ''א ה', יחזקאל י''ט ה', מיכה ה' ו', ז' ז', למעלה ל''ח וא''ו, משלי יו''ד כ''ח א' ז', איוב למ''ד כ''ו) ובזה תבין מ''ש בברכות (ל''ב ע''ב) כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם וכו' איני והאמר רחב''א אר''י כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' תוחלת ממושכה מחלה לב, ל''ק הא דמאריך ומעיין הא דלא מעיין, אר''ח ב''א אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ וכו', כי תוחלת הוא המצפה שתעשה בקשתו בודאי וזה מחלה לב, אבל המקוה אינו מצפה על ודאי, וזה כמ''ש התוס' שם ד''ה כל דהכא במצפה שתבא בקשתו :
תהילים פרק-קלב
{ג} (ג-ד)
אם אבא, אם אתן. שבועה על תנאי באם אבא באהל ביתי או השבועה אם אתן שנת לעיני, וערש, הוא מיוחד לשכיבה לעונג, כמ''ש למעלה וא''ו, ותנומה קלה משינה ומוסיף אף תנומה (ישעיה ה' כ''ז) :
{ה} משכנות. כי היה שם עזרה והיכל וקה''ק :
תהילים פרק-קלה
{ג} זמרו לשמו. כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו :
{ד} יעקב, ישראל. עי' ישעיה (ט' ז').
מוצא. כמו מוציא, וכינוי מאוצרותיו על הרוח, שמוציא הרוח ממקום שנאצר שם :
{ט} שלח אותות. נמשך לשתים, שלח אותות ומופתים לפרעה, שלח אותות ומופתים לסיחון ולעוג :
{יג} שמך, זכרך. השם הוא השם הקבוע מראשית, והזכר הוא מה שיעשה שיזכירו אותו לפי מעשיו וההבדל בין לעולם ובין דור ודור מבואר בכ''מ, וע''ל ס' ל''ג :
{יד} יתנחם. מענין חרטה, כמו וינחם ה' כי עשה את האדם :
תהילים פרק-קלז
{ג} ותוללינו. כמו ושוללינו בחילוף תי''ו בשי''ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש''י ז''ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו :
{ד} אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר ה' :
{ז} ערו. מענין גילוי, שרשו ערה, או ההפך של מתערה כאזרח רענן, ועקרו השרש, כמו משרש מסקל :
{ח} גמולך. עי' גדרו יואל ד' :
תהילים פרק-קלח
{א} (א-ב)
אודך, אודה שמך. עי' למעלה (ז' י''ח) שהודאת השם קטן מן המודה אליו בעצמו, ובא בעת שה' מסתתר בנסים נסתרים, רק נודע ע''י שמו שהוא הנהגת העולם כפי הטבע, הראשון מצוייר שעומד נגד אלהים, והשני מצוייר שעומד נגד היכלו מבחוץ :
תהילים פרק-קלט
{ב} לרעי. לרעיוני, כמו ולי מה יקרו רעיך אל :
{ג} זרית. סבבת כזר סביב.
הסכנתה. מענין הרגל, כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כ''ג) :
{ה} צרתני. מענין מצור :
{ח} אסק. אעלה ובארמית והוסק דניאל מן גובא :
{יא} ישופני. מענין נשף, ונמשך לשנים, ולילה ישוף אור, וידוע כי בעלי הנו''ן ונע''ו משתתפים כמ''ש בכ''מ.
לא יחשיך. יוצא, לא יחשיך דבר ממך :
{יג} קנית. כמו קונה שמים וארץ :
{יד} נפליתי. כמו נפלאתי.
יודעת. תואר, נפשי היודעת נפלאה מאד.
{טו} עשיתי בסתר. על עשיית הנשמה.
רקמתי. על ריקום הזרע שממנו נוצר הגוף :
{טז} ימים יוצרו. ששת ימי היצירה מה שנוצר בהם נכתב בספר, ולו היינו להגולם התאחדות בהם, כמה שנוצר בימי הבריאה :
{יז} רעיך. רעיוניך :
{כ} יומרוך. מן את ה' האמרת היום.
ובתקוממיך. נפל מ''ם הבינוני, במתקוממיך :
{כב} שנאה, אויבים. האויב גדול מן השונא, כנ''ל ס' כ''ב :
תהילים פרק-קמ
{ב} אדם רע, איש חמסים. רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית.
{ו} פח, רשת. הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה' ב') : ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ''מ, עי' ישעיה (כ''ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע''ח הנצוד בפח :
{יא} ימוטו. מוסב על שפתימו.
ויפילם. מוסב על העמל.
במהמרות. שוחות עמוקות, ובדברי חז''ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות.
{יב} איש חמס רע. מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם :
{יג} דין עני, משפט אביונים. המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ''ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד') כמש''ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר :
{יד} צדיקים, ישרים. ע''ל סוף סי' ל''ג :
תהילים פרק-קמא
{ב} תכון תפלתי. הוא המתייצב לתפלה ומכין עצמו, ומשאת כפי הנושא כפיו לתפלה, שהוא עוד קדם :
{ג} שמרה. שם, בפלת עצמה חכמה, וכן נצרה, והנוצר הוא יותר מן השומר, והשפה חיצונית יותר מן הפה, ודל לשון הרמה, כמו דלו עיני למרום ושרשו דלל :
{ד} להתעולל. לעשות מעללי רשע :
{ה} יהלמני. ענין הכאה, וחסד, מענין חרפה כמו פן יחסדך שומע, או יל''פ מדת חסד יהלום ויוכיח אותי אני הצדיק, ויאמר לי שמן ראש שמן שנמשח בו הראש.
יני. כמו הניא מחשבות עמים, אל יפר.
ותלתי. הוי''ו נוספת :
{ו} בידי סלע. על ידי הסלע שהוא ההר.
שופטיהם. ראשי העם :
{ח} תער. כמו ותער כדה אל השוקת, בל תשפך הנפש מן הגוף :
{ט} פח, ומוקשות (כנ''ל ק''מ ו).
{י} יחד. יפלו יחד, עד אנכי אעבור.
תהילים פרק-קמב
{ח} יכתירו. יוצא יכתירו את ה', כמו כי רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א') לפירושי :
תהילים פרק-קמג
{א} שמע, האזנה. האזנה קודמת וקלה משמיעה, והתבאר (ישעיה א' י') שכשיבואו על שני נושאים מתחלפים ייחס להנושא החשוב לשון שמיעה ולהפחות ממנו לשון האזנה, והתפלה היא העקר נגד התחנונים, כמ''ש בכ''מ :
{ג} נפשי, חיתי. כבר התבאר בכ''מ שבבואם יחד יכוין בנפשו על הנפש הרוחניית :
{ה} פעלך, במעשה ידיך. עי' הבדלם למעלה (כ''ח), ובישעיה (ה' י''ב) התבאר שעל פועל ה' צריך שימת לב ועיון לז''א הגיתי, ואל מעשי ידיו די לראותם ולדבר בהם כמו שהם עומדים עשוים למראה עינינו, עז''א אשוחח מענין שיחה :
{י} תנחני. נסתר לנקבה, ומוסב על רוחך.
ארץ (
של)
מישור. מציין המישור כאדוני הארץ :
תהילים פרק-קמד
{א} ידי לקרב אצבעותי למלחמה. הקרב הוא מה שמתאבקים מקרוב וזאת עושים בכח היד, והמלחמה הוא מרחוק וזאת צריך אימון האצבעות לשלוח חציו למטרה :
{ב} מצודתי ומפלטי. וכן למעלה י''ח ג' :
{ג} אדם, בן אנוש. במלת בן מציין שאינו קיים באיש רק במין, ומוסיף ואיך ותחשבהו שהוא יותר מן הידיעה שהוא דבר חשוב בעיניך, ובפרט שהוא בן אנוש ופחות מאד :
{ט} אזמרה. מוסיף על אשירה כנ''ל ק''א א' :
{יב} מחוטבות. אבני גזית :
{יג} מזוינו. זויות הבתים.
מלאים, מפיקים. היינו מוציאים אוכל ומזון :
{יד} אלופינו. שורים המלומדים לחרוש, באין אלפים אבוס בר :
תהילים פרק-קמה
{א} ארוממך, אברכה שמך. עי' ישעיה (כ''ה א') :
{ד} (ד-ה)
ישבח. עי' גדרו למעלה (קי''ז א').
יגידו, אשיחה. ההגדה הוא דבר חדש שמתכוין להגיד, והשיח הוא הדבור הנפלט מעצמו כמ''ש בכ''מ.
הדר כבוד הודך. עי' למעלה ק''ד א' :
{ז} יביעו. הוא הדבור הנובע ממקור הרעיונים.
וצדקתך. גדר הצדקה העליונה עי' ישעיה נ''ט ולמעלה סי' ל''ו ובכ''מ :
{י} יודוך יברכוך. גדר הברכה המשכת השפע כנ''ל קי''ז :
{יב} (יב-יג)
מלכות. אצל ה' מציין הנהגת הטבע, וגבורה וממשלה ע''י שידוד הטבע שהמושל הוא בחזקה, ע''ל כ''ב כ''ט :
{טז} פותח. מלת רצון הוא נושא המאמר, והוא הפועל הפותח ידי ה' ובזה סר הלחץ הגדול בכתוב הזה שבא נסתר ונוכח ביחד.
תהילים פרק-קמו
{ב} אהללה ה'. עיין למעלה ק''ד ההבדל בין
ה' ובין
אלהיך בכ''מ בתנ''ך, ובין
לעולם ובין
לדור ודור למעלה ל''ג י''א :
תהילים פרק-קמז
{ב} נדחי ישראל יכנס. יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ''ב כ''א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ''ש בכ''מ (וחז''ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס :
{ד} מונה וכו'. עמ''ש ישעיה מ' :
{ז} ענו לה'. עי' פסוק א' :
{ט} (ט-י)
אשר יקראו. יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' כ''ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב :
{יב} שבחי. ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי''ז, ובין ה' ובין אלהינו בכל התנ''ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי' מ''א ובכ''מ בתנ''ך :
{טו} ירוץ דברו. הוא מ''ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה :
{יט} יעקב, ישראל. התבאר למעלה (י''ד ז') :
תהילים פרק-קמח
{ב} מלאכיו. צבאיו, וכן למעלה ק''ג :
תהילים פרק-קמט
{ב} ישמח, יגילו. עיין הבדלם למעלה (כ''ב ב').
{ז} בגוים, בלאומים. למעלה (ב' ב') :