* יש כמה משפחות שנהוג אצלם שמקדשים את הכלה בטבעת של כסף דווקא ושתהיה עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. ומקובל בירושלים עיר הקודש שזוהי סגולה נפלאה שאפילו אם הכלה עקרה תוכל ללדת.

* ר' חיים קנייבסקי שליט''א מיעץ למי שלא נפקד בבנים לכבד את אשתו בפרט אם היא כהנת ואח''כ נפקדו.

* סגולה לבנים - שיכתוב ספר תורה אם הוא סופר סת''ם, ואם לאו יסייע וישתתף בכתיבת ס''ת או בהוצאת ספר לאור או שיעשה גמ''ח לספרי קודש. ורמז לזה בדברי הגמ' (כתובות נ.): ''צדקתו עֹמדת לעד'' (תהלים קיב ט), זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים. והפסוק שלפניו הוא ''גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבֹרך'' (תהלים קיב ב). וזה רמוז בתורה הקדושה, שכתוב: ''זה ספר תולדֹת אדם'' (בראשית ה א), דהיינו שע''י כתיבת זה הספר יזכה לתולדות אדם. וכתב בספר ''אמרי שפר'' כלל טז, וזה לשונו: ובעיני ראיתי שאשה אחת נפקדה לששה עשר שנים אחרי שכתבה ספר תורה - ע''י סופר, תיכף במשך חצי שנה אחרי הכתיבה ילדה בן זכר.

* סגולה לזרע של קיימא, שיאמרו איש ואשתו קודם הזיווג את פרשת ''ובראשי חדשיכם'' שבפרשת פינחס.

* סגולה להריון לאשה שאין לה בנים, שתאמר בערב שבת לאחר הדלקת הנרות את ההפטרה של יום ראשון של ראש השנה מ ''ויהי איש אחד מן הרמתים'' עד ''וירם קרן משיחו'' (ש''א א), וטוב שתבין מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה. ותתן קודם הדלקת הנרות כסף לצדקה. ויש לכל אשה לעשות כן, וע''י זה תזכה בעהי''ת לבנים טובים תלמידי חכמים.

* כתוב בזוהר הקדוש (פ' בראשית מח:): האשה צריכה בשמחת הלב וברצון להדליק נרות שבת שהרי כבוד עליון הוא לה, וזכות רב לעצמה לזכות לבנים קדושים, שיהיו נרות העולם בתורה וביראת שמים.

* הגמ' במסכת שבת (דף כג:) אומרת, א''ר הונא: האי מאן דרגיל בשרגא הויין ליה בנים זכרים תלמידי חכמים. מי שרגיל בהדלקת נרות (שמן זית) זוכה לבנים ת''ח, שמדליקה נרות שבת, נרות חנוכה, נרות מצוה, נרות לביה''כ ולבית המדרש.

* בדרשות חתם סופר (דף שנז:) כתב: איתא בספרים, כי חנ''ה ר''ת חלה, נדה, הדלקת הנר, ומשום כך ראוי לאשה שתתפלל על בנים מאירים בתורה בשעת הדלקת הנר, כי הוא נגד נשמתו. כי התפילה נשמעת בשעת המצוה, ויזכור ה' אותה ויפתח רחמה.

* רבינו בחיי פ' יתרו, כתב: ראויה האשה להתפלל להשי''ת בשעת הדלקת נר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה, שיתן לה השי''ת בנים מאירים בתורה, כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה שנקראת אור, שנאמר: ''כי נר מצוה ותורה אור'' (משלי ו כג), וכן פירש רש''י: הטעם שזוכה לבנים ת''ח, שנאמר: ''כי נר מצוה ותורה אור'' ע''י נר מצוה של שבת בא אור תורה - תלמידי חכמים.

* האשה לפני הדלקת נרות תתן איזה פרוטה לצדקה (קשו''ע סי' ע''ה סעי' ב').

* כתב במגן אברהם סי' רס''ג ס''ק י''א: ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקת נרות, שיתן לה הקב''ה בנים זכרים מאירים בתורה. וכתב על זה במחצית השקל: כי בשעת קיום המצוה השכר המיוחד לאותה מצוה יותר רצויה לפניו יתברך.

* מרן הגי''צ דושינסקי זצ''ל אמר להגרא''ז מלצר שהיה ח. שוך בנים: להדליק כ''ו נרות כמנין הוי' ואח''כ נפקד בבת.

* הזהיר במצוות הכנסת אורחים זוכה לבנים, כמו שכתב רבינו בחיי (כד הקמח אות א'): שמצינו ששכר מצוות הכנסת אורחים בעולם הזה הם הבנים, שכן מצינו באברהם אבינו ע''ה כי מתחילה היה עץ יבש בלי בנים, ואחר שנטע נטיעה זו - ויטע אש''ל אכילה שתיה לויה - לינה, שהמשילה הכתוב לעץ, זכה לבנים. ולכך נראה לו הקב''ה באלוני ממרא ושם בישרו המלאך ישיב עץ לח ויהיה לו בן. וטוב שהאורח יברך את הזוג שיזכו לזרע של קיימא.

* מי שאין לו בנים, יהיה רגיל לטבל סעודתו בשמן זית, וכן ירבה בשתיית שמן זית, רמז לדבר: ''ברוך מבנים אשר... וטבל בשמן רגלו'' (דברים לג כד), ופירש רש''י: אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כמו אשר.

* סגולה להוליד בנים - לבשל ערבה ולשתות את המים, כי ''ערבה'' בגימטריא ''זרע'' 277.

* ישנן נשים שבולעות את עורלת התינוק לאחר ברית המילה ואומרות שזו סגולה להתעבר וכן ללדת ילדים זכרים. ודבר זה אסור מן הדין ויש למחות בהן. ובהקדמה לספר ''רפאל המלאך'' כתב: מעולם לא שמענו שעקרה נפקדה מבליעת עורלת התינוק, ושלא יתכן שהקב''ה יתן הריון לעקרה ע''י שתבלע דבר מתועב ומשוקץ ביותר שהוא חלק של נחש הקדמוני.

* רבינו האריז''ל אמר לאדם אחד שלא היו לו בנים. סגולה לבנים שיזהר מאוד וגם יזהיר לאחרים על תוספת שבת בערב שבת ובמוצאי שבת.

* רשב''י היה במערה עם בנו רבי אלעזר, בע''ש הם יצאו מהמערה וראו אדם אחד שלוקח שתי חבילות של הדס להריח בהם בשבת. שאלו אותו: למה לך הדסים? ענה להם: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור! (שבת לג:). וכתב המהרש''א: ומטעם זה שאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, נהגו גם בנר של שבת להדליק שני נרות. כמו שבנרות זוכים לבנים חכמים, כך גם בהדסים על שם בנים צדיקים שנקראו הדסים.

* הזהיר להריח הדס במוצאי שבת, הוא סגולה לבנים תלמידי חכמים, כמו הרגיל בנר שבת (מהרש''א שבת לג:).

* א''ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות, הויין לו בנים זכרים, דכתיב: ''ולהבדיל בין הקֹדש ובין החֹל'', וכתוב שם: ''ובין הטמא ובין הטהור'' (ויקרא י י), וסמוך לו: ''אשה כי תזריע''. רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראויין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות (שבועות יח:).

* סגולה לפריה ורביה, ללמוד בקביעות את פירוש אור החיים הקדוש על התורה שחיבר רבי חיים בן עטר, שלא היו לו ילדים ואת כח ההולדה שלו טמן בספר זה.

* פעם הגיעו אל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ''ל זוג ח. שוך בנים וביקשו את ברכתו. להפתעתם שאל הרב אם נתנו אי פעם מתנה לשדכן שלהם? ואמנם התשובה היתה שלילית. הרב פיינשטיין העמידם על חובתם ההלכתית לעשות זאת ושלא ידחו את העניין. תוך שנה נולד ילדם הראשון, ומאז נולדו להם עוד ילדים ב''ה.

* אומרים בשם הסטייפלר זצ''ל: אם לא משלמים לשדכן עבור השתדלותו בשידוך או עבור ההצעה שהביאה לשידוך, יכול דבר זה למניעת פרי בטן, מלבד במקרה שהשדכן מוותר ומוחל בלב שלם.

* לפעמים מה שיש עיכוב לאדם מללדת ילדים, זה בגלל שהבעל או האשה היו מאור. שים פעם לאחר ולבסוף החליטו לבטל את השידוך ולא ביקשו מחילה מהצד השני שנפגע ולא מחל. על כן ראוי לבקש מחילה ולפייס את הצד שנפגע.

* כתב בספר ''טעמי המנהגים'': בעינינו ראינו שהרבה חשוכי בנים ל''ע שנדרו נדר שבהולד להם בן, יקראו שמו ''שמעון'' על שם רשב''י זיע''א, או שנדרו שיעשו ''חלקה'' - תספורת ראשונה במירון, ונושעו בזכות התנא האלהי רשב''י.

* סגולה לבנים, לקבל ברכות מצדיקים וכן מהמוהל והסנדק.

* אמרו חז''ל (מדרש רות פ''ו), ר''י אמר: לעולם אל ימנע עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת - נעמי מיד נפקד, שנאמר: ''ותאמר ברוך הוא לה'''. ומסיים המדרש: מה הקב''ה פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.

* סגולה לבנים להשתטח על קברי צדיקים, ובפרט על קברם של: יוסף הצדיק בשכם, קברה של האשה השונמית בשכם, קברו של ר' לייב בעל היסורים בצפת - ביום שישי לפני חצות היום. לקרוא את ספר התהלים בשלמותו אצל קברו של רשב''י במירון, ולבקש מה' שיפקוד בזכות התנא הקדוש רשב''י. לקרוא את ספר התהלים בשלמותו אצל קברו של רבי מאיר בעל הנס, לתת צדקה ולומר ג' פעמים: ''אלהא דמאיר ענני''.

* ראוי לדקדק בשמות הכתובה, לכתוב את השם העברי שניתן בעת הלידה כדין עם הכינוי אם יש ולכתוב ''המכונה'', ואם הכינוי דומה לשם המקורי לכתוב ''דמתקרי''. והעיקר לדקדק לכתוב את השם השגור בפי רוב בני האדם ולא להסתפק בשם שנקרא לתורה בלבד. ואם לא מדקדקים בתיקון הכתובה כפי שצריך, עלול להיות סיבה לעיכוב ההריון.

* מי שעושה את ביתו אכסניה לצדיק, מתברך בבנים. כתוב בזוהר הקדוש פ' יתרו (דף סט ע''ב): שהרי לאחר שבא משה אצל יתרו היו לו בנים. וכך היה ביעקב, שכיון שבא אצל לבן ודר בביתו היו לו בנים. וכן מובא בגמ' אמר אביי: אף אנו נאמר תיכף לת''ח ברכה, שנאמר (בראשית ל כז): ''ויברכני ה' בגללך'' (ברכות מב.).

* סגולה לזכות לבנים - לקיים מצות שילוח הקן. מפני שמתן שכרה של מצות שילוח הקן הוא בנים, וכמו שנאמר: ''שלח תשלח את האם'', ומה שכר אתה נוטל? ''ואת הבנים תקח לך'' (דברים כב ז). וזה לשון מדרש תנחומא (פ' כי תצא): ומצוה גוררת מצוה מניין? דכתיב: ''כי יקרא קן צפור לפניך... שלח תשלח וגו', למען ייטב לך והארכת ימים''. מה כתיב אחריו? ''כי יקח איש אשה'' וגו'. תזכה לאשה ולבנים, הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה.

* שינוי מקום המגורים גורם להפקד בבנים, משנה מקום משנה מזל.

* ע''י כיבוד אב, תזכה לבנים זכרים. רמז לכך: ''בן יכבד אב'' (מלאכי א ו), פירוש: אם אתה רוצה לזכות לבן זכר ע''י שתכבד אב.

* סגולה להריון - שהאשה תקח עמה חתיכה מעץ שהיה מסוכך על קבר צדיק.

* סגולה להריון - שהאשה תקח עמה מגנט. ומקור לסגולה זו מהפסוק: ''וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים'' (תהלים יז יד), רמז למגנט שטבעו נוטה לצד צפון כמו המצפן. וכמו שמובא בגמ' (ברכות ה:): כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוין ליה בנים זכרים, שנאמר: ''וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים'' - הרי צד צפון סגולה לבנים זכרים.

* אכילת דגים קטנים, כגון סרדינים מפרין ומרבין ומברין. ומנהג ישראל תורה הוא לאכול בליל שבת דגים (שהוא ליל עונת ת''ח).

* טוב לאכול בשר בהמה דקה, כגון כבש.

* אשה שלא נקלטת להריון, תביט על סכין המילה תיכף אחר שהמוהל מל את התינוק. וטוב לראות דם על הסכין כרמז לפסוק: ''ואֹמר לך בדמיִך חיִי'' (יחזקאל טז ו).

* ה''א הנעשה מכסף, מסוגל לפריה ורביה. בספר ''אוהב ישראל'' פירש הפסוק: ''ואבנה גם אנכי ממנה'' (בראשית ל ג), על דרך הכתוב: ''הא לכם זרע'' (בראשית מז כג). שמין הה''א מתברכין ישראל ומתרבין בבנים ובזרע של קיימא. ובכל שמות האמהות הקדושות והטהורות נמצא האות ה, היינו שרה רבקה לאה, רק ברחל לא נמצא אות ה, על כן אמרה ליעקב: ''הנה אמתי בלהה בֹא אליה, ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה'' (בראשית ל ג), ר''ל: מה''א שלה, כי בשמה יש ב' ההי''ן. וכתב בספר ''נפש החיים'': סגולה להריון לחקוק אות ה' על טס של כסף ולתלות עליה, והיא סגולה גדולה בסוד ''הא לכם זרע''.

* בני חיי ומזוני, לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא, ז''א: בנים, חיים ומזונות - פרנסה, הדבר לא תלוי בזכויות של האדם, אלא הדבר תלוי במזל. כמו שאמרו חז''ל: הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל.

* סגולה לבנים - לאכול את האפיקומן, יש לזה רמז עפ''י המדרש, פרעה אמר: ''פן ירבה'' (שמות א י), ורוה''ק משיבו: ''כן ירבה'', תיבות ''כן ירבה'' בגימטריא ''אפיקומן'' 287.

* אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקב''ה חפץ בו, מדכאו ביסורים וכו', ואם קיבלם - מאהבה, מה שכרו? יראה זרע, יאריך ימים. וכתב בספר חסידים סי' תצ''ה: כל צער שאדם סובל, באותו עניין עושים טובה לזרעו, שנאמר: ''יראה זרע יאריך ימים'' (ישעיה נג י). וכתוב (משלי כ ז): ''אשרי בניו אחריו'' (ברכות ה.).

* כתב בספר שמוש תהלים: שפרק ק''ב בתהלים ''תפלה לעני'' לבקש רחמים מאת ה' יתעלה שיעשה לו חסד בעבור אשה עקרה וכו'. ובפרק ק''ג כתב: מזמור לדוד ברכי נפשי'' ג''כ טוב לבקש רחמים על אשה עקרה.

* אשה שעדיין לא נפקדה בבנים, תתפלל תפילה זו: יהי רצון שיהיו לי בנים מאירים לעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים.

* מה יעשה אדם ויהיו לו בנים? יפזר מעותיו לצדקה.

* כתוב במדרש רבה (פ' ויצא פרשה ע''א): ''ואת אסיריו לא בזה'' (תהלים סט לד), ''ואת אסיריו'' - אלו העקרות. פירוש: ''כי שומע אל אביונים'', ע''י שמיעה או צעקת האביון, היינו נתינת הצדקה. ה' ''ואת אסיריו לא בזה'' ה' לא מבזה את העקרות, ושומע אל צעקתן והן נפקדות בבנים. ''ואת אסיריו לא בזה'' - אלו הן העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן, כי העקרות דומות לאסיר בכלא.

* ובגמרא נאמר: כל הרגיל לעשות צדקה, יהיו לו בנים: בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה (בבא בתרא ט:). וכתב המהרש''א: שאם אין לו מה ליתן צדקה, כי המצב הכלכלי שלו קשה מנשוא, והוא מרגיל את האנשים האחרים ומעשה אותם ומשכנע אותם לעשות צדקה זוכה לבנים וכו'.

* צריך לדעת שמפתח של יולדת ביד הקב''ה ולא ניתן ביד שום מלאך ואם אחר כל הסגולות עדיין לא נושעו לא לדחוק את השעה.

א. ''וחנה היא מדברת על לבה'', מכאן: למתפלל צריך שיכוין לבו.

ב. ''רק שפתיה נעות'', מכאן: למתפלל שיחתוך בשפתיו.

ג. ''וקולה לא ישמע'', מכאן: שאסור להגביה קולו בתפילתו.

ד. ''ויחשביה עלי לשִכֹּרַה'', מכאן: ששכור אסור להתפלל.

ה. ''ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין'' א''ר אלעזר, מכאן: לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו.

ו. ''אל תתן את אמתך לבת בליעל'' א''ר אלעזר, מכאן: לשכור שמתפלל כאילו עובד עבודה זרה (ברכות לא.).

א. ששינה טעמו באופן שהאמינו שהוא שוטה ולא חשבו שזו תחבולה כדי להנצל מידם.

ב. ששלח אותו ולא הרגו נפש, פלגי מים לב מלך ביד ה'.

ג. סיבב הקב''ה שאשתו ובתו של אכיש תיטרף דעתן עליהן כדי שיכאב לבו כשיראה איש משתגע - לאכיש היתה בת שוטה וחסרת דעת והיתה צועקת ומשטתה בתוך חדרה ודוד מבחוץ צועק ומשטתה לעומתה. לא יכל אכיש לסבול זאת, ואמר: החסר משוגעים אני?

ד. ניצול מגואלי הדם אחי גולית.