---

ספר בראשית

---

הקדמות והסכמות

---

הסכמות

הספר זכה להסכמותיהם של הרבנים (כפי סדר קבלתם): מרן מלכא פאר הדור והדרו רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר שליט"א, הרב שמעון בעדני שליט"א, הרב אברהם יוסף שליט"א, הרב יצחק יוסף שליט"א, הרב חיים שאול טאוב שליט"א, הרב מאיר מאזוז שליט"א.

ההסכמות עצמן לא הובאו מסיבות טכניות - ניתן למצאם בספר המודפס - אתכם הסליחה.

שיר

אֶקַּח אֶת הַנּוֹצָה, וְאֶכְתֹּב בִּמְלִיצָה...

הַסֵּפֶר

הוּא הֶחָבֵר הַנָּעִים בְּיוֹתֵר.
אִם תַּחְפֹּץ – יוֹעִילוּךָ עֲצוֹתָיו, וְאִם תִּרְצֶה – יְשַׂמְּחוּךָ פִּתְגָּמָיו.
הוּא מַזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים, וּמַחְכִּים אֶת הַחַיִּים.
הוּא חָבֵר לְיַעֶצְךָ, וּמַפְתֵּחַ לְכִשְׁרוֹנוֹתֶיךָ.
הוּא יִהְיֶה לְךָ לְעֶזְרָה, וְלֹא יְבַקֵּשׁ דָּבָר בַּחֲזָרָה.
אֵין מִמֶּנּוּ נֶאֱמָן, וְאֵין כָּמוֹהוּ מְיֻמָּן.
דַּע עָלָיו הֵיאַךְ לִשְׁמֹר, וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ אוֹתוֹ לִזְכֹּר.
הַתְמֵד לִקְרֹא בּוֹ כָּל יָמֶיךָ, וּלְעַיֵּן בּוֹ בְּעִתּוֹתֶיךָ.
וּבִזְכוּתוֹ תַּאֲרִיךְ יָמִים, וְתִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

(עַל פִּי דִּבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל)

מבוא

רַבִּים הֵם הַמְפָרְשִׁים וְהַמְבָאֲרִים לְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, הָחֵל מִן הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר כן פירשו חז"ל (עירובין כ"א ע"ב) את הכתוב בקהלת: "איזן וחיקר ותיקן וכו' ". ע"ש.  שָׂמוּ אָזְנַיִם לְתוֹרָה, דֶּרֶךְ הַתַּנָּאִים וְהָאֲמוֹרָאִים שֶׁהִנְחִילוּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל - פֶּה וּפְרָטֶיהָ, הַגְּאוֹנִים וְהָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הִרְחִיבוּ יְרִיעַת הַהֲלָכָה וּמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל, וְכַלֵּה בַּאַחֲרוֹנִים וּבַאַחֲרוֹנֵי הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר תִּרְגְּמוּ אֶת הַדְּבָרִים וְהֵאִירוּ אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּחָכְמָתָם וּבִתְבוּנָתָם.

"כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" ירמיה כ"ג, כ"ט.  - כֵּן דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שבת פ"ח ע"ב.  נֶחְלָקִים לְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת, לשון רש"י ז"ל בבראשית (ל"ג, כ') ועוד.  וּלְכַמָּה טְעָמִים, לשון הכלי יקר בבראשית.  וְנִדְרָשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם, כן דרשו חז"ל בעירובין (נ"ד ע"ב) את הפסוק (משלי ה',י"ח): "דדיה ירווך בכל עת" שדברי תורה נמשלו לחלב האם שבכל פעם טועם בו התינוק טעם חדש.  וּבְכָל פַּעַם מוֹצְאִים בָּהֶם טַעַם חָדָשׁ. וְעַל אַף כן למדו חז"ל (מגילה ב' ע"ב) מהפסוק (ויקרא כ"ז, ל'): "אלה המצוות". ע"ש.  שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ מֵעַצְמוֹ, עִם כָּל זֹאת חולין ז' ע"א.  מָקוֹם הִנִּיחוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, כן הובא בזוהר הקדוש ובעוד ספרים.  וּלְכָל אֶחָד הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבְחִדּוּשׁ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כִּי כָּךְ רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ : אבות ה',כ"ב.  הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, וְסִיב וּבְלֵהּ בָּהּ, וּמִינָהּ לֹא תָּזוּעַ, וְאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה!

מִבֵּין כָּל אוֹתָם רַבִּים הַמְּפָרְשִׁים וּמְבָאֲרִים, מְחַדְּשִׁים וּמְגַלִּים, מְאַסְּפִים וּמְלַקְּטִים, אֶחָד הוּא שְׁלֹמֹה הֶחָכָם בָּאָדָם, אֲשֶׁר הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת מֵעַל כֻּלָּם, עַד שֶׁנִּתְבַּדְּרוּ שְׁמוּעוֹתָיו וְנִתְפַּרְסְמוּ דְּבָרָיו בְּכָל זָוִית וּפִנָּה, חֻמָּשׁ וְאַגָּדָה גְּמָרָא וְתוֹסֶפְתָּא, וְנֶחְקְקוּ לָעַד וּלְעוֹלָמִים, בְּכָל סוּגֵי הַסְּפָרִים, כַּפֵּרוּשׁ הָרָאשִׁי וְכַבֵּאוּר הָעִקָּרִי, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם: " פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י ".

אודות רבי שלמה יצחקי - רש"י ז"ל

הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה בָּעֲיָרָה "טְרוֹיְיש" אֲשֶׁר בְּצָרְפַת, דהיינו לפני 972 שנה מהוצאת מהדורה זו.  בִּשְׁנַת ד' ת"ת, בַּשָּׁנָה בָּהּ נִפְטַר רַבֵּנוּ גֵּרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה, הָרַב שֶׁל רַבּוֹ - רַבִּי יַעֲקֹב ב"ר יָקָר זַ"ל, מִמֶּנּוּ יָנַק וְקִבֵּל אֶת רוֹב תּוֹרָתוֹ. כן כתב בספר "סדר הדורות".  יִחוּסוֹ שֶׁל רַשִּׁ"י מַגִּיעַ עַד לַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הִלֵּל הַזָּקֵן, וְעוֹד לְמַעְלָה בַּקֹּדֶשׁ עַד לְדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה.

יֵשׁ הָאוֹמְרִים שֶׁהַכִּנּוּי רַשִּׁ"י מַשְׁמָעוּתוֹ רַבִּי שְׁלֹמֹה יַרְחִי, ראה בסמ"ג (דף ל"ח ע"ב) ובספר "שם הגדולים" למרן החיד"א זיע"א.  כָּךְ כִּנּוּהוּ כַּמָּה קַדְמוֹנִים, ראה ב"שם הגדולים" שהביא ראיות לכך.  וְיֵשׁ הָאוֹמְרִים כִּי נוֹסְפָה הָאוֹת י' עַל כִּנּוּיוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְקוֹרְאוֹ שהוא לשון רשות ועוני.  ר"ש.

אָבִיו רַבִּי יִצְחָק זַ"ל נוֹדַע כך העיד עליו רש"י ז"ל בפ"ה ממסכת עבודה זרה, ואף הזכיר מדבריו בכמה מקומות בפירושיו.  כְּתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג, אֲשֶׁר מְסִירוּתוֹ לִכְבוֹד ה' הִיא זוֹ שֶׁהֶעֱנִיקָה לוֹ אֶת הַזְּכוּת לְבֵן שֶׁכָּזֶה, מעשה זה הובא במקורות מהימנים, ראה ספר "שלשלת הקבלה".   בְּכָךְ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הָיְתָה אֶבֶן חֵן מַרְגָּלִית יְקָרָה וּנְדִירָה אֲשֶׁר רָאשֵׁי הַכְּנֵסִיָּה חֲמַדוּהָ עַל מְנָת לִיתְנָהּ בְּצַלְמֵיהֶם, אֲבָל רַבִּי יִצְחָק הִשְׁתַּמֵּט מֵהֶם, עַד שֶׁהַלָּלוּ בָּאוּ עָלָיו בַּעֲקִיפִין, וֶהֱבִיאוּהוּ בְּעָרְמָה לְתוֹךְ סְפִינָה וְהִפְלִיגוּ עִמּוֹ לְלֵב יָם וְשָׁם עָמְדוּ לְהַכְרִיחוֹ לְמָכְרָהּ לָהֶם. אַךְ הַלָּה לֹא נִכְנַע, וְהִשְׁמִיט אֶת הַמַּרְגָּלִית מִיָּדוֹ אֶל מְצוֹלוֹת הַיָּם. מִיָּד יָצְאָה בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה: אַתָּה וִתַּרְתָּ עַל אֶבֶן מְאִירָה לְמַעַן קְדֻשַּׁת ה',הִנֵּה נִתָּן לְךָ בֵּן שֶׁיָּאִיר לָעוֹלָם בְּתוֹרָתוֹ וִיקַדֵּשׁ אֶת ה'! וְלִתְקוּפַת הַיָּמִים, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהָיוּ רַבִּי יִצְחָק וְזוּגָתוֹ חֲשׁוּכֵי בָּנִים, נוֹלָד לָהֶם בְּנָם שְׁלֹמֹה, הוּא רַשִּׁ"י זַ"ל.

אַף עַל אִמּוֹ מְסֻפָּר בְּצִדְקוּתָהּ וּבִצְנִיעוּתָהּ, כְּשֶׁפַּעַם אַחַת בִּהְיוֹתָהּ הָרָה עָבְרָה בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת בְּוֵרְמַיְזָא, וּפָרָשׁ נוֹצְרִי שֶׁדָּהַר עַל סוּסוֹ בַּסִּמְטָא הַצָּרָה כִּמְעַט וּמְחָצָהּ לַמָּוֶת, אִם לֹא שֶׁזּוֹ נִלְחֲצָה אֶל הַקִּיר וּבְדֶרֶךְ נֵס נוֹצַר שֶׁקַע בַּקִּיר וּבוֹ נִסְתַּתְּרָה, וּבִזְכוּת כָּךְ נִצְּלָה. וְהַקִּיר הַמֻּפְלָא הִנּוֹ קַיָּם עַד לְיוֹם זֶה.

כָּל יָמָיו עָמַל וְהָגָה רַשִּׁ"י זַ"ל בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּשֶׁאֶת בֵּיתוֹ פִּרְנֵס בְּדֹחַק וּבְעֹנִי מִבְּצִירַת וּדְרִיכַת גִּתּוֹת וַהֲכָנַת יַיִן וּמְכִירָתוֹ. בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן עֶשְׂרִים עָזַב אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת אֵשֶׁת נְעוּרָיו וְגָלָה לַמָּקוֹם תּוֹרָה, שָׁם הֵעִיד עַל עַצְמוֹ: כן כתב רש"י ז"ל בספרו "ספר הפרדס".  "בִּדְבָרִים אֲשֶׁר הָגִיתִי וְשִׁמַּשְׁתִּי לִפְנֵי מְלַמְּדַי, בִּהְיוֹתִי חֲסַר לֶחֶם וּלְבוּשׁ, וְרֵיחַיִם עַל צַוָּארִי".

כְּגַדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה - כֵּן הָיְתָה גַּדְלוּתוֹ בְּהַנְהָגוֹתָיו וּבְמִדּוֹתָיו. טַהֲרַת נַפְשׁוֹ וְזֹךְ לְבָבוֹ ראה תשובת רש"י (סי' ע"ב) שכתב בזה"ל: "מי אנכי חדל אישים ושפל להכניס ראשי אצל הר גבוה ותלול...". ובמקום אחר כתב בזה"ל: "ואני רפוש ודולח, ופריי נד וטעמו טפל, ומה ימצאך מקור אכזב ונחל יבש...". אמנם לכשנצטרך, ידע לעמוד על דעתו במלחמתה של תורה ללא מורא, וכמו שהשיב לרבותיו שבגרמניה גבי עניין הלכתי בהלכות טריפות: "לא חזרתי ולא אחזור בי, ולא נתיישבו לי דברי רבותיי, ולא השיבו על דבריי, כי אם מן השפה ולחוץ. ועדיין אני מוסר דבריי לצנועים וכו' ".  וְעַנְוְתָנוּתוֹ הַטִּבְעִית נִכָּרוֹת וּבוֹלְטוֹת לְכָל בַּר בֵּי רַב שֶׁלָּמַד מְעַט מִכְּתָבָיו, כְּשֶׁבֵּין הַיֶּתֶר מוֹצֵא הוּא לְצַיֵּן וּלְיַדֵּעַ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי: ראה בפירושיו: בראשית ל',י"א, ויקרא ח',י"א, ברכות כ"ה ע"ב, יומא י"ט ע"א, ועוד. ובספה"ק "מאור עיניים" כתב: וראה זה פלא, שכל מקום בו כתב רש"י ז"ל "איני יודע" לא נתפרש עדיין על ידי אף אחד על דרך נכון. עכ"ל.  "לֹא יָדַעְתִּי פֵּרוּשׁוֹ", וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת אַף דָּאַג לִכְתֹּב אֶת פֵּרוּשׁוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן לְצַיֵּן שֶׁתִּקְּנוּהוּ תַּלְמִידָיו וְשֶׁהַצֶּדֶק עִמָּם. בְּכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת סָבַר שֶׁבַּגִּרְסָא הַמְקֻבֶּלֶת נָפְלָה שְׁגִיאָה, אַךְ עכ"ז לֹא תִּקְּנָהּ, אֶלָּא צִיֵּן דַּעְתּוֹ בְּשִׁפּוּלֵי הַגִּלָּיוֹן ראה דברי רבינו תם ז"ל בהקדמתו לספרו "ספר הישר" שכתב למחות באותם הממהרים להגיה בספרים, והוסיף: "גם רבינו שלמה אם הגיה הגירסה - בפירושיו הגיה, אבל בספרו לא הגיה". עכ"ל.  . לְכָל שׁוֹאֲלָיו, תַּלְמִידָיו וּמוֹקִירָיו, הָיָה עוֹנֶה בִּלְשׁוֹנוֹת חִבָּה כְּגוֹן: "אָחִי וְרֵעִי", "חֲבִיבִי" וְכיוב"ז.

בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן כ"ה שָׁנִים הֵקִים יְשִׁיבָה בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ, וּמִנִּי אָז יָצָא שְׁמוֹ לִתְהִלָּה בֵּין גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, אֲשֶׁר מִכָּל הַתְּפוּצוֹת פָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁבָחִים וּבִשְׁאֵלוֹת, וּמֵהֶם:

כן כתב לו רבי יצחק הלוי ז"ל ראש ישיבת וירמיזא באחד ממכתביו.   "אֵין הַדּוֹר יָתוֹם כְּשֶׁאַתָּה שָׁרוּי בּוֹ, וְכָמוֹךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל"

כן כתב עליו הראב"ן ז"ל (סימן ק"ז).  "שִׂפְתוֹתָיו שָׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה נִתְבַּקְּשָׁה וְנִתְחַדְּשָׁה וְנִדְרְשָׁה מִפִּיו, תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ וְהֶעֱמִיד לָעוֹלָם רֶגֶל שְׁלִישִׁית וְהִגְדִּיל תּוֹרָה וְהֶאְדִּיר"

לשון הריב"ש ז"ל בתשובה (סימן שצ"ד).  "הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל רַבֵּנוּ שְׁלֹמֹה זַ"ל גִּלָּה עַמְקוּת הַתַּלְמוּד מִנִּי חֹשֶׁךְ, לֹא עַמְמוּהוּ כָּל סָתוּם, וּבְזוּלַת פֵּרוּשׁוֹ הָיָה כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם"

לשון הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירושו על התורה.  "וָאָשִׂים לַמָּאוֹר פְּנֵי נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, פֵּרוּשֵׁי רַבֵּנוּ שְׁלֹמֹה עֲטֶרֶת צְבִי וּצְפִירַת תִּפְאָרָה, מֻכְתָּר בְּנִימוּסִין בַּמִּקְרָא בַּמִּשְׁנָה וּבַגְּמָרָא, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה, בִּדְבָרָיו וּבְאַהֲבָתוֹ אֶשְׁגֶּה וְעִמָּהֶם יִהְיֶה לָנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן וּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, בִּפְשָׁטָיו וּמִדְרָשָׁיו וְכָל אַגָּדָה בְּצוּרָה, אֲשֶׁר בְּפֵרוּשָׁיו זְכוּרָה"

כן כתב בעל "צידה לדרך" בהקדמת ספרו.   "לְפָנָיו לֹא קָם כָּמוֹהוּ כְּמוֹרֵה דֶּרֶךְ וּמֵאִיר נְתִיבוֹת יַם הַתַּלְמוּד בְּפֵרוּשׁוֹ בִּלְשׁוֹן צַח וְקָצָר, וְאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכַּח דֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד בַּבְלִי מִיִּשְׂרָאֵל"

כן כינהו רבי אברהם אבן עזרא ז"ל, וכן המליץ עליו רבי משה דאנון ז"ל בכתביו.  "כָּל פֵּרוּשֵׁי צָרְפָתָה הַשְׁלֵךְ לְאַשְׁפָּתָהּ, חוּץ מִפַּרְשָׁן - דָתָא...".

פֵּרוּשָׁיו הַמֻּכָּרִים בְּיוֹתֵר הֵם עַל הַתּוֹרָה וְעַל מלבד כמה מסכתות אותן לא הספיק לפרש בחלקן (נדרים, בבא בתרא ועוד), והשלימום נכדיו ותלמידיו.  הַתַּלְמוּד, כך הביא ב"שם הגדולים" שקיבל במסורת מהגדולים.  כְּשֶׁעַל פֵּרוּשׁוֹ עה"ת מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ שֶׁהִתְעַנָּה תַרְיָ"ג (613) תַּעֲנִיּוֹת קֹדֶם שֶׁכְּתָבוֹ. וְעַל כָּךְ אָמַר נֶכְדּוֹ רַבֵּנוּ תָּם: "מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ אֲדוֹנִי זְקֵנִי הַשַּׁ"ס אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת, אֲבָל פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ!". אֶת פֵּרוּשׁוֹ עַל הַשַּׁ"ס הֵפִיץ בִּתְחִלָּה בְּצוּרַת ומכאן יצא הכינוי המוזכר רבות בדברי התוספות ועוד: "פירוש הקונטרס".  קוֹנְטְרֵסִים קְצָרִים, וְרַק לְאַחַר שֶׁנִּפָּה דְּבָרָיו בְּשָׁלֹשׁ גִּרְסָאוֹת מְתֻקָּנוֹת הוֹצִיאָם בְּתוֹר חִבּוּר.

מִלְּבַד פֵּרוּשָׁיו הַיְדוּעִים עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל - פֶּה, חִבֵּר עוֹד סְפָרִים רַבִּים בַּהֲלָכָה וּבְמִנְהָג, מֵהֶם: סִדּוּר רַשִּׁ"י זַ"ל, סֵפֶר "אִסּוּר וְהֶתֵּר", סֵפֶר "הַסְּדָרִים", סֵפֶר "הָאוֹרָה", סֵפֶר "הַפַּרְדֵּס", סֵפֶר "מַעֲשֵׂה הַגְּאוֹנִים", תְּשׁוּבוֹת רַשִּׁ"י זַ"ל וְעוֹד.

"כְּתַב רַשִּׁ"י" הַמְפֻרְסָם הוּא הַכְּתָב שֶׁהָיָה נָהוּג בִּסְפָרַד בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה, וּבִהְיוֹת שֶׁפֵּרוּשֵׁי רַשִּׁ"י הֻדְפְּסוּ בְּאוֹתוֹ הַכְּתָב בִּכְדֵי לְהַבְדִּיל בֵּין קִטְעֵי הַמִּקְרָא לְפֵרוּשָׁיו, לָכֵן יֻחַס כְּתָב זֶה אֵלָיו וְכֻנָּה בְּשֵׁם "כְּתַב רַשִּׁ"י".

עוֹד זָכָה שֶׁפֵּרוּשׁוֹ יְקַבֵּל תֶּקֶן הִלְכָתִי לָצֵאת בּוֹ יְדֵי חוֹבַת תַּקָּנַת חֲכָמִים לִקְרֹא מִידֵי שָׁבוּעַ "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם", כְּשֶׁפֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י עוֹלֶה כְּתַרְגּוּם הַתּוֹרָה כמבואר בשלחן ערוך (אוח סימן רפ"ה) ונו"כ. ע"ש. ומבעלי חסידות מקובל לימוד פירוש רש"י על הפרשה כסגולה בדוקה לאריכות ימים.  .

לֹא הָיָה מְפָרֵשׁ שֶׁזָּכָה שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ דְּבָרָיו בָּרַבִּים כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י עַל הַתּוֹרָה וְהַתַּלְמוּד. כְּמוֹ כֵּן, פֵּרוּשׁוֹ הָיָה הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן מִסִּפְרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּבָא לִדְפוּס. מִסְפַּר הַסְּפָרִים הַמֻּקְדָּשִׁים לְבֵאוּר וְלַחֲקִירָה בַּהֲבָנַת דִּבְרֵי רַשִּׁ"י זַ"ל מַגִּיעַ לַאֲלָפִים כשהידועים שבהם: "שפתי חכמים", ספר "המזרחי" לרבי אליהו מזרחי, ספר "גור אריה" למהר"ל מפראג ועוד רבים.  , וְאַף סְפָרִים רַבִּים חֻבְּרוּ אוֹדוֹתָיו, עַד שֶׁהוֹסִיפוּ לְהַכְתִּירוֹ בַּכִּנּוּי: רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל ובמקום אחר נכתב עליו בזה"ל: "ארון הקודש, קודש הקודשים, המורה הגדול, רבינו שלמה זכר צדיק לברכה".  .

לְרַשִּ"י זַ"ל לֹא הָיוּ בָּנִים. כן כתב בספר "תמים דעים" סימן קמ"ד.  שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת הָיוּ לוֹ, כְּשֶׁאַחַת מֵהֶן הָיְתָה מְלֻמֶּדֶת בְּתַלְמוּד וּמְסַיַּעַת לוֹ בְּכָךְ, וּכְמוֹ שֶׁמֵּעִיד רַשִּׁ"י זַ"ל: בספר "הפרדס" (ל"ג).  "הִנְּנִי צָעִיר שֶׁעַל הֶחָתוּם נִדּוֹן בְּיִסּוּרֵי חֹלִי וְכוּ',כִּי נֶחְלַשְׁתִּי וְאָזְלַת יָדִי מִמְּשֹׁךְ בְּעֵט סוֹפֵר, וְלָכֵן בִּתִּי קוֹרֵאת לְפָנַי שׁוּרוֹת הַלָּלוּ וְהִיא כּוֹתֶבֶת".

אַף הַיּוֹצְאִים מִתַּחַת יָדָיו הַטְּהוֹרוֹת זָכוּ לִהְיוֹת מִגְּדוֹלֵי הָרִאשׁוֹנִים:

חֲתָנָיו - רַבֵּנוּ מֵאִיר ב"ר שְׁמוּאֵל מֵרוֹטֶנְבּוּרְג, רַבִּי יְהוּדָה ב"ר נָתָן (הָרִיב"ן), רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם.

נְכָדָיו - רַבֵּנוּ יַעֲקֹב ב"ר מֵאִיר (רַבֵּנוּ תָּם), רַבִּי שְׁמוּאֵל ב"ר מֵאִיר (הָרַשְׁבָּ"ם), רַבִּי יְהוּדָה בִּ"ר מֵאִיר (הָרִיבָּ"ם). כמו כן כמה מגדולי בעלי התוספות היו צאצאיו כגון רבי יצחק (ר"י) הזקן ועוד. 

אַף תַּלְמִידִים גְּדוֹלִים וַחֲכָמִים הֶעֱמִיד לְיִשְׂרָאֵל, מֵהֶם:

עליו העיד רש"י ז"ל שסייעו בחיבור פירושיו על המקרא.  רַבִּי יוֹסֵף קְרָא, רַבִּי שְׁמַעְיָה, רַבִּי עַזְרִיאֵל ב"ר נָתָן, מחבר "מחזור וויטרי" הנודע בין הפוסקים.  רַבִּי שִׂמְחָה מִוִּיטְרִי, רַבִּי נָתָן וְרַבִּי מְנַחֵם הַמָּכִירִי, וְעוֹד גְּדוֹלִים וְרַבִּים.

מְפֻרְסֶמֶת בְּיוֹתֵר הִיא אמנם ישנם הטועים לחשוב שהם אלו שהתחילו את המחלוקת בדבר, מה שלא נכון, אלא שבימיהם וביניהם התבלטה זו המחלוקת ביותר, ולכן נקראו השיטות על שמם.   מַחֲלָקְתָּם שֶׁל רַשִּׁ"י זַ"ל וְנֶכְדּוֹ רַבֵּנוּ תָּם זַ"ל בְּעִנְיַן סִדּוּר הַפַּרְשִׁיּוֹת בִּתְפִלִּין, ראה בשלחן ערוך (או"ח סימן ל"ד) ובנו"כ, ובדברי הפוסקים והמקובלים שיטות רבות בדבר, ואכמ"ל.  כְּשֶׁלַּהֲלָכָה הֻכְרְעָה דַּעַת רַשִּׁ"י לְמַעֲשֶׂה, וּלְהִדּוּר יֵשׁ לִנְהֹג גַּם כְּדַעַת רַבֵּנוּ תָּם.

בשנת ד' תתנ"ו.  בְּסוֹף יָמָיו נָשָׂא עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל אֶת כְּאֵב "מַסַּע הַצְּלָב" הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁבְּאוֹתָם הַיָּמִים חִבֵּר קִינָה - תְּפִלָּה וְזֶה לְשׁוֹנָהּ:

"תּוֹרָה הַתְּמִימָה, אַלְפַּיִם קְדוּמָה, חַלִּי נָא פְּנֵי אֵל, בְּעַד יוֹנָה תַּמָּה, בַּקְּשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ, וּשְׁפִיכַת דַּם לְמוּדַיִךְ, מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים, מַכְרִיתֵי תַּלְמִידַיִךְ, אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ, וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתַיִךְ, וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ. שַׁאֲלִי מֵאֵת הַנּוֹרָא, לְהַתְעִיל מֵחֵץ וּמוֹסֵרָה, מִבֵּין מַכְעִיסָיו יְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרָה, הָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵךְ, בִּישֻׁרוּן מְלֹךְ מֶלֶךְ, רֵעַיִךְ וְאַחַיִךְ בְּתוֹכָם לְהִתְהַלֵּךְ, בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, יְפִי אֲמָרֶיךָ לְפָרְשָׁהּ, יְהִירִים בְּנֵי בְּלִי שֵׁם בְּאַף וְחֵמָה לְגָרְשָׁהּ".

פְּטִירָתוֹ הָיְתָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי, כ"ט בְּתַמּוּז ד' תתס"הֵ (בֶּן שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה). מְקוֹם קְבוּרָתוֹ נֶעְלַם בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת.

כן הביא מרן החיד"א ב"שם הגדולים" שראה במגילת סתרי מהרח"ו בכתב ידו המקורית.  עֵדִים נֶאֱמָנִים הֵעִידוּ כִּי לְאַחַר פְּטִירָתוֹ בָּא בַּחֲלוֹם לְבֶן בֵּיתוֹ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל וְאָמַר לוֹ: "קוּם וּרְחַץ בְּנִקְיוֹן כַּפֶּיךָ וְתִלְמֹד מִמֶּנִּי קְרִיאַת שֵׁם הַנֶּעֱלָם, כִּי הַכֹּל לִמַּדְתִּיךָ חוּץ מִזֶּה", וְלִמְּדוֹ סוֹד הַדְּבָרִים.

מקורות המבוא העיקריים: ספר "שם הגדולים" ח"א, ו"אנציקלופדיה לגדולי ישראל" ח"ד.   תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ אכי"ר.

---

פרשת בראשית

---

ורחמיו על כל מעשיו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא אָמַר "בָּרָא ה'", שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, וְרָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, וְהִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִדַּת הַדִּין. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בראשית ב',ד'.  "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

מִכָּאן יִלְמַד אָדָם לְעָרֵב וּלְהַקְדִּים מִדַּת רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְלֹא יֵלֵךְ עַל פִּי הַדִּין לְבַד, בבא מציעא ל' ע"ב.  שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא עַל שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל הַדִּין, פסחים ק"י ע"ב. ותרגומו: כל שאינו מקפיד - אין מקפידים עמו.   וּדְלָא קָפֵיד לֹא קָפְדִינַן בַּהֲדֵיהּ. וְרַבִּים וְטוֹבִים בַּעֲבוּר קַפְּדָנוּתָם אִבְּדוּ אֶת טוֹבָתָם.

וְאַף כְּשֶׁיֵּשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם לִנְהֹג בְּמִדַּת הַדִּין עִם הַשֵּׁנִי, מִכָּל מָקוֹם יְשַׁתֵּף גַּם כֵּן אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים לִתֵּן פִּתְחֵי תְּשׁוּבָה, לשון רש"י ז"ל בפירושו עה"ת (במדבר כ"א, ז').  וְלֹא יִהְיֶה אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל.

מאלף ועד תיו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר "כִּי טוֹב" בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בַּשֵּׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמָר - אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁדָּבָר טוֹב - הוּא דָּבָר מֻגְמָר וּמֻשְׁלָם. וְאַף הָאָדָם עָלָיו לִהְיוֹת עִקְבִי בְּמַעֲשָׂיו, ירושלמי פסחים פרק י' הלכה ה'.  וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה - אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר, וְאַל יַפְסִיק בְּאֶמְצַע מִשְׁנָתוֹ אוֹ לִמּוּדוֹ פֶּן כן אמר רבי שמעון באבות (פ"ג משנה ז'): המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו... מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.  יִתְחַיֵּב ח"ו בְּנַפְשׁוֹ. וְאִם הִתְחַלְתָּ בְּהַנְהָגָה אוֹ בְּקַבָּלָה מְסֻיֶּמֶת - אַל תַּעְצֹר בְּאֶמְצַע, הַמְשֵׁךְ עַד הַסּוֹף. ברכות י"ב ע"א.  וְהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם.

מבין דבר מתוך דבר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין ס' ע"א.  אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמִינֵהוּ בִּדְשָׁאִין בְּצִוּוּיֵיהֶן, שָׁמְעוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאִילָנוֹת עַל כָּךְ וְנָשְׂאוּ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָן.

מִכָּאן יִלְמַד אָדָם לְנַצֵּל אֶת הַבִּינָה בָּהּ נֵחַן לִהְיוֹת חגיגה י"ד ע"א.  מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְלֹא יַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדַת ה' ישעיה כ"ט, י"ג.  מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה רַק כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַכָּתוּב, אֶלָּא יִפְקַח אֶת עֵינָיו וְיִתֵּן דַּעְתּוֹ בַּמֶּה יוּכַל לְשַׁפֵּר מַעֲשָׂיו בִּכְדֵי לִהְיוֹת רָצוּי יוֹתֵר לִפְנֵי הָאֱלֹקִים.

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: שבת פ"ז ע"א.  שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ וְהַקָּבָּ"ה הִסְכִּים עִמּוֹ, הֲרֵי חולין ז' ע"א.  שֶׁמָּקוֹם הִנִּיחוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ, וְהַכֹּל יִהְיֶה כַּמּוּבָן עַל פִּי עֲצַת חָכָם.

המשבח משתבח

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין ס' ע"ב.  שָׁוִים נִבְרְאוּ, וְנִתְמַעֲטָה הַלְּבָנָה עַל שֶׁקִּטְרְגָה וְאָמְרָה "אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד".

זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הַמְדַבֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ! שֶׁהַקַּנַּאי - סוטה ט' ע"ב.  מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ לֹא נוֹתְנִים לוֹ, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ. וְאַדְרַבָּה: אִם יִזְכֹּר הָאָדָם שֶׁהַכֶּתֶר וְהַכָּבוֹד לְחַי הָעוֹלָמִים, וְלֹא תִּהְיֶה עֵינוֹ צָרָה ח"ו בְּהַצְלָחַת הַשֵּׁנִי, וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: סוטה מ' ע"א. ופירושו: משנינו יחד יתקדש שם ה'.   מִינֵי וּמִינֵּיהּ יִתְקַלֵּס עִילָּאָה, אֲזַי יְרוֹמְמֵהוּ הַקָּבָּ"ה וַיְנַשְּׂאֵהוּ בְּיוֹתֵר. שֶׁכֵּן עירובין י"ג ע"ב. וראה עוד בספר "נתיבות עולם" למהר"ל מפראג זצ"ל (נתיב הענווה פרק ו') מש"כ לבאר בזה.  כָּל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ - הַקָּבָּ"ה מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ - הַקָּבָּ"ה מַשְׁפִּילוֹ. וִיזַכֵּנוּ ה' לִידָבֵק בְּמִדַּת הָעֲנָוָה תָּמִיד.

ימין ושמאל תפרצי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש אגדה.  עַל יְדֵי שֶׁמִּעֵט אֶת הַלְּבָנָה, הִרְבָּה צְבָאֶיהָ לְהָפִיס דַּעְתָּהּ.

כָּךְ לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים: סוטה מ"ז ע"א.  לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת. וְאִם נִצְרָךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹ לְיַסֵּר תַּלְמִיד אוֹ חָבֵר, כלשון הגר"א בביאורו לספר משלי (ג',י"ב): כאשר יסיר שבטו ממנו, מדבר לו תנחומים לפייס דעתו. וכך מצינו בהנהגת הבורא: בעת שהוכיח והעניש את אדם וחווה על חטאם - דאג גם כן להלבישם ולכסותם, ובעת שהעניש את מרים על דיבורה - פייסה בכך שהמתינו לה כל ישראל שבעה ימים (ראה סוטה ט' ע"ב). ועל קדוש ישראל רבי ישראל סלנטר זצ"ל מסופר שכאשר רצה להוכיח אדם, היה מביא לו לפני כן איזו מתנה, ורק לאחר מכן מוכיחו!!!  מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן יִדְאַג לְפַיְּסוֹ וּלְקָרְבוֹ בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה. שֶׁאֵין מַטְּרַת הָעֲנִישָׁה לְצַעֵר אוֹ לְבַיֵּשׁ, אֶלָּא רַק לְתַקֵּן אֶת הָאָדָם וּלְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, מכות כ"ג ע"א.  וּמִשֶׁנִּקְלָה - הֲרֵי הוּא אָחִיךָ.

קשה כשאול קנאה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה לָמַדְנוּ מִכָּאן, לְפִי שֶׁהָאָדָם הוּא בִּדְמוּת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַנְּאוּ בּוֹ, לְפִיכָךְ נִמְלַךְ בָּהֶם.

וְהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה מַּלְאֲכֵי מַעְלָה, מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, ישעיה ו',ב'.  שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, וּבְכָל זֹאת עֲלוּלִים הֵם לְהִתְקַנֵּא בָּאָדָם הַמִּתְדַּמֶּה לָהֶם, כָּל שֶׁכֵּן עָפָר וָאֵפֶר אָדָם קָרוּץ מֵחֹמֶר, אֲשֶׁר הַיֵּצֶר רוֹבֵץ עָלָיו כָּל הַיּוֹם, שֶׁעָלוּל הוּא לְהִכָּשֵׁל בְּקִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשֵּׁנִי מִתְדַּמֶּה לוֹ וּמַצְלִיחַ כְּמוֹתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִּׁ"י לְקַמָּן: בראשית ג',ה'.  שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ.

וְלָכֵן, משלי י"ג, ט"ז.  כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת לִשְׁקֹל מַעֲשָׂיו בְּפֶלֶס הַמֹּאזְנַיִם לְבַל כך מצינו במשה רבינו שסירב לצאת לגאול את ישראל במשך שבעה ימים (על אף שהקב"ה הבטיחו "אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם!!". מדר"ר שמות ג',ד'), וזה מחשש שאהרן יכאב ויקנא בלבו על כך. וכך נהג גם כן דוד המלך ע"ה בצאתו להלחם בגוליית הפלישתי שסרב ללבוש את שריון המלך על אף שסיכן חייו בכך, וזה כדי שלא לגרום לשאול צער והתקנאות בכך שמדי המלך הולמים אותו ונעשים תואמים למדתו (ראה מדר"ר ויקרא כ"ו, ח').   תִּתְעוֹרֵר קִנְאָה בֵּין שְׁנֵי אַחִים אוֹ בֵּין שְׁנֵי תַּלְמִידִים וְכיוב"ז, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: שבת י' ע"ב.  לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בֵּין הַבָּנִים. וַאֲפִלּוּ אִם יֵרֵד מִכְּבוֹדוֹ עֲבוּר זֶה, אַל תֵּרַע עֵינוֹ בַּדָּבָר, קַל וָחֹמֶר מֵהַקָּבָּ"ה.

קטן כגדול

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ"ח, ה'.  לֹא נִמְנַע הַכָּתוּב מִלְּלַמֵּד דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִדַּת עֲנָוָה, שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל נִמְלַךְ וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן.

ישעיה נ"ה, ג'.  שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם! הַקָּבָּ"ה, אֲשֶׁר ישעיה ו',ג'.  מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ, מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה לוֹ, וּבְכָל זֹאת - מַנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל לְהִמָּלֵךְ בִּקְטַנִּים מִמֶּנּוּ, קַל וָחֹמֶר אָנוּ יַתְמֵי דְּיַתְמֵי נְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ"ל אבות ד',א'. ונאמר במדרש תנחומא: כשם שאין אדם מתבייש לומר לחבירו "השקני מים", כך אל יתבייש לומר לקטן ממנו "למדני תורה".  "אֵיזֶהוּ - חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם".

וְאַל יַחְשֹׁב אָדָם שֶׁאֵין זֶה מִכְּבוֹדוֹ לְהִצְטָרֵךְ וּלְהִוָּעֵץ בְּקָטָן מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּךְ לִמְּדָנוּ הָרה"ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעַ"א שֶׁבְּכָל יְהוּדִי יֶשְׁנָה אֵיזוֹ מִדָּה אוֹ תְּכוּנָה טוֹבָה וְיִחוּדִית, שֶׁאוֹתָה לֹא תִּמְצָא בְּשׁוּם יְהוּדִי אַחֵר ראה בספר "שיחות מוסר" להג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל (מאמר ל"ז) שכתב שכדי להעריך ולכבד אדם יש לחפש ולמצוא בו איזה תכונה או מעלה שבה מצטיין הוא יותר מכל אחד אחר, והרי הוא בהן גדול הדור ויחיד בדורו, וממילא יכבדו.   . וְאִם כֵּן, אָז בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל מִמֶּנִּי, וּבְדִין הוּא שֶׁאֵלֵךְ לִלְמֹד וּלְקַבֵּל מִמֶּנּוּ.

פני הדור כפני הכלב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יֵשׁ בִּלְשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן רִדּוּי וּלְשׁוֹן יְרִידָה. זָכָה - רוֹדֶה בְּחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, לֹא זָכָה - נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם וְהַחַיָּה מוֹשֶׁלֶת בּוֹ.

אוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ, שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי הַחַיִּים יְשָׁרְתוּ וִישַׁמְּשׁוּ אֶת הָאָדָם - נַעֲשֶׂה הָאָדָם מְשָׁרֵת לְבַעֲלֵי הַחַיִּים: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר מְעוֹרֵר הוּא אֶת הַשַּׁחַר (לֹא לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא...) לְלַוּוֹת אֶת הַכְּלַבְלַב בְּטִיּוּלוֹ הַיּוֹמִי, עָמֵל וְיָגֵעַ שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת (לֹא בִּשְׁבִיל לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת בַּת עֲשָׂרָה אוֹ שְׁנֵים עָשָׂר יְלָדִים כְּמוֹ פַּעַם, אֶלָּא...) כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת הוֹצָאוֹת הַמָּזוֹן וְהַבִּגּוּד (!!!) שֶׁל כַּלְבּוֹ, טָבִין וְתַקִּילִין מְשַׁלֵּם (לֹא עֲבוּר תְּפִלִּין לִבְנוֹ אוֹ מְזוּזוֹת מְהֻדָּרוֹת לְבֵיתוֹ, אֶלָּא...) עֲבוּר תִּ סְ רֹ קֶ ת אֵצֶל "מְעַצֵּב שֵׂעָר" לַכְּלָבִים, וְאַף בְּיוֹם הֻלַדְתּוֹ לֹא שׁוֹכֵחַ ח"ו לִקְנוֹת לוֹ מִשְׂחָק בְּמַתָּנָה... הַחַיָּה מוֹשֶׁלֶת בּוֹ!

בת מלך - פנימה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חָסֵר וָי"ו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַזָּכָר כּוֹבֵשׁ אֶת הַנְּקֵבָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא יַצְאָנִית.

הָאִשָּׁה נִבְרְאָה מִן הַצֵּלָע, אֵיבָר הַשּׁוֹכֵן בְּיַרְכְּתֵי גּוּף הָאָדָם, מדרש תנחומא פרשת וישב. וע"ש שאמר הקב"ה: אבראנה ממקום צנוע (מוסתר), כדי שתהא צנועה בארחותיה, ואף על פי כן יצאה ממקומה, במעשה דינה.  לְלַמְּדָהּ וּלְהַרְגִּילָהּ שֶׁתְּהֵא צְנוּעָה. וּמָצִינוּ מדרש תנחומא פרשת וישלח, ז'.  בַּמִּדְרָשׁ "וַתֵּצֵא דִּינָה בַּת לֵאָה" - עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאת בַּת לֵאָה, שֶׁאַף הִיא יַצְאָנִית הָיְתָה שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ל',ט"ז.  "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ". וְהַדְּבָרִים מַבְהִילִים!! וַהֲרֵי יְצִיאָתָהּ שֶׁל לֵאָה לְשֵׁם שָׁמַיִם הָיְתָה, לְהַעֲמִיד אֶת הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים לְיִשְׂרָאֵל?! וְאעפי"כ נִזְכְּרָה בָּזֶה לִגְנַאי! לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה הַצְּנִיעוּת וְהַהֶסְתֵּר נָאִים וְחִיּוּנִיִּים לָאִשָּׁה.

נתינה נכונה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וּמַאי טַעֲמָא לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָן שֶׁל גְּשָׁמִים.

לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב מִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא לִתֵּן לָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּעֶרְכּוֹ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: דברים ח',ג'.  "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן " - שֶׁבַּתְּחִלָּה הִרְעִיבָם, וְרַק אח"כ הֶאֱכִילָם אֶת הַמָּן, כְּדֵי שֶׁיַעֲרִיכוּהוּ.

וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא שבת פ"ח ע"ב.  שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אָמְרוּ לְהַקָּבָּ"ה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם...חֶמְדָּה גְּנוּזָה...", וּלְבַסּוֹף הוֹדוּ לוֹ. וְכִי לֹא יָדְעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהַתּוֹרָה מְיֹעֶדֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא הִתְוַכְּחוּ עָלֶיהָ בִּכְדֵי לְהַרְאוֹת וְלֵידַע אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אֶת גֹּדֶל חֲשִׁיבוּתָהּ וַחֲבִיבוּתָהּ, לְמַעַן יַעֲרִיכוּהָ!

וְלָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל שבת י' ע"ב.  שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, כן הובא ב"עין יעקב" עמ"ס חולין (קל"ג ע"א) בשם רבי חמא בר חנינא.  וְהָעוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ כְּאִלּוּ זוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת.

במה תבחר?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יבמות ס"ג ע"א.  זָכָה - עֵזֶר, לֹא זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ, לְהִלָּחֵם.

שם ע"ב.  מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן הַקָּבָּ"ה לָאִישׁ, וְהִיא הָאִשָּׁה. וְאִם זָכָה אָדָם לְהָקִים עִמָּהּ בַּיִת כִּרְצוֹן ה',שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, עִם אִשָּׁה יִרְאַת ה',אֲזַי שם ע"א. ואמרו חז"ל (יבמות ס"ב ע"ב): השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה. ועל דרך זו ביאר הגה"צ רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל את מאמר רבותינו (שבת ל"א ע"א) "חוסן - זה סדר נשים" - שעיקר חוסנו של האדם ברוח ובחומר ועיקר חוסנה של האומה כולה תלויים בחומה שסובבת להם - היא האשה.  עוֹזַרְתּוֹ וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו, מדרש שוחר טוב נ"ט, ב'. ועוד עיין בספר הנפלא "עלי באר" להרה"ג יוסף בן עמרם שליט"א מש"כ באורך וברוחב במעלת האשה ובחשיבותה.  וְאֵין סוֹף לְטוֹבָתָהּ. אוּלָם אִם לֹא זָכָה, וְהֵקִימוּ בַּיִת שֶׁל תַּאֲווֹת וִיצָרִים, עֲבֵרוֹת וּפְגָמִים, חִיצוֹנִיּוּת וְכָבוֹד, אֲזַי ח"ו שם.  אֵין סוֹף וְקֵץ לְרָעָתָהּ, יבמות ס"ג ע"ב.   וְגֵיהִנֹּם נִמְשְׁלָה בָּהּ, וְקָשָׁה מִמִּיתָה.

כִּי כָּל חִבּוּר שֶׁאֵינוֹ כִּרְצוֹן ה' - סוֹפוֹ פֵּרוּד, על פי מאמר חז"ל בסוטה י"ז ע"א.  וּכְשֶׁזָּכוּ - הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁבְּאֶמְצַע "אִישׁ" יֵשׁ יוּ"ד, ודע: כי גם בשינוי מיקום האותיות של שם ה' בין האיש לאשה ישנה משמעות, שיו"ד רומז לעוה"ב כדאי' במנחות כ"ט ע"ב, והיא הרוחניות שנמסרה לשיקול הבעל בבית, וה"א רומזת לעוה"ז היא הגשמיות שניתנה יותר לשיקול האשה. ובאיש הונחה באמצע ובאשה בסוף, להורות שהרוחניות קודמת לגשמיות. והדברים כפתור ופרח. וראה בבא מציעא (נ"ט ע"א).  וּבְסוֹף "אִשָּׁה" יֵשׁ הֵ"א, מַה שֶּׁיּוֹצֵא שֵׁם י"ה, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא זָכוּ - אֲזַי הַקָּבָּ"ה נוֹטֵל שְׁמוֹ מִבֵּינֵיהֶם, וְנוֹתָר אֵשׁ וְאֵשׁ, שֶׁאֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת אוֹכַלְתָּן, וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר...

נשואין כהלכה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַוָּלָד נוֹצָר עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה בְּשָׂרָם אֶחָד.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה נַעֲשִׂים לְבָשָׂר אֶחָד מַמָּשׁ אֶלָּא לִכְשֶׁזּוֹכִים בְּע"ה לְהָבִיא וָלָד לְעוֹלָם. חגיגה ב' ע"ב.   וְזֶה עִקַּר מַטְּרַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ישעיה מ"ה, י"ח.  "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". כן כתב רבינו בחיי זצ"ל בספרו "כד הקמח" (ערך "חתן") שאין שלימות ותכלית האדם אלא בהבאת צאצאים עובדי ה' לעולם, וזהו עיקר ציווי התורה "ודבק באשתו".   וְזוֹהִי עִקַּר מְגַמַּת בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין לְהָבִיא לְעוֹלָם בָּנִים וּבָנוֹת עוֹבְדֵי ה' וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.

וְכָךְ אָמַר לִי הַגה"צ רַבִּי יוֹסֵף נִיסָן שְׁלִיטָ"א שֶׁאָדָם שֶׁלֹּא בָּרוּר לוֹ כַּשֶׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם שֶׁעִקַּר מַטְּרַת בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין הִיא לְהַעֲמָדַת יְלָדִים וְלֹא לְשׁוּם מַטָּרָה אַחֶרֶת - אַל לוֹ לְהִנָּשֵׂא, שֶׁבְּלֹא זֶה אֵלּוּ נִשּׂוּאִין כּוֹשְׁלִים ח"ו וכמו שאמר רבי יוסף אבן זאברא: אל תקח אשה להון או ליופי, שסוף ששניהם ילכו ויישאר רק הדופי...  . וְהַדְּבָרִים צְרִיכִים חִזּוּק.

מאגרא רמא לבירא עמיקתא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בראשית רבה פרק י"ט.  לְפִי עָרְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, (כֵּן) הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ.

לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל: סוכה נ"ב ע"א.  כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל ובספר הק' ליקוטי מוהר"ן ביאר ש"הימנו" היינו ממנו עצמו, שפעמים שהצדיק מקבל יצה"ר שאינו יכול לו. ע"ש ביאור הדברים.  הֵימֶנּוּ, וְהַגָּדוֹל עָלוּל לְדַמּוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁ שבת י"ב ע"ב.  "אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה" וְ"אֲנִי חָזָק לִי זֶה לֹא יִקְרֶה", וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת דַּעְתּוֹ דַּי לְהִשָּׁמֵר מִן הַיֵּצֶר הָרַע, וְסוֹפוֹ שֶׁנּוֹפֵל בְּרִשְׁתּוֹ. וְלֹא דּוֹמָה נְפִילָה מִמְּקוֹם גָּבוֹהַּ לִנְפִילָה מִמְּקוֹם נָמוּךְ, כַּמּוּבָן לְכָל בַּר דַּעַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: פסחים מ"ט ע"ב.  שָׁנָה וּפֵרֵשׁ - קָשֶׁה מִכֻּלָּם. לָכֵן יֵדַע אָדָם מִן הַיֵּצֶר לִהְיוֹת נִשְׁמָר, וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר.

שיחה יתרה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אעפ"י שֶׁרָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים מִשְּׁאָר פֵּרוֹת, הִרְבָּה עֲלֵיהֶם דְּבָרִים כְּדֵי שֶׁתְּשִׁיבֶנּוּ, וְיָבוֹא לְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ הָעֵץ.

רְאֵה אֵיזֶה נֵזֶק וְהֶרֶס וְחֻרְבָּן נִגְרַם לְעוֹלָם מִשִּׂיחָה אַחַת מְיֻתֶּרֶת שֶׁשָּׂחָה הָאִשָּׁה עִם הַנָּחָשׁ, וְאִלּוּלֵי הָיְתָה מַרְבָּה בִּדְבָרִים עִמּוֹ - מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הָיָה עוֹלָמֵנוּ נִרְאֶה הַיּוֹם. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם בָּאָדָם, אָמַר: משלי י',י"ט.  "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָשַׁע". וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל פסחים ג' ע"ב.  לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה.

וִידוּעָה אִמְרַת הָרָה"ק מִקֹּאצְק זִיעָ"א עַד כַּמָּה גָּדוֹל מִשְׁקַל דִּבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁבְּאַרְבַּע מִלִּים קְצָרוֹת "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי" - אָסַר אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם...

כל המוסיף - גורע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין כ"ט ע"א.  הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, לְפִיכָךְ בָּאָה לִידֵי גֵּרָעוֹן. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: משלי ל',ו'.  "אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו".

מִכָּאן אָמַר חִזְקִיָּה: שם.  כָּל הַמּוֹסִיף - גּוֹרֵעַ!

בני אמנותך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ילקוט שמעוני.  כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ.

עַל כֵּן יִזָּהֵר אָדָם שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עִם אֻמָּן אֶחָד עַל אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יַכְשִׁילֵנוּ לְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ. וְאַשְׁרֵי אָדָם הַמִּתְגַּבֵּר עַל הַטֶּבַע הָרַע, וְאוֹהֵב אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ וּמְסַיְּעָם וּמְחַזְּקָם, וְזוֹכֵר שֶׁהַפַּרְנָסָה קְצוּבָה כְּבָר מִן הַשָּׁמַיִם, יומא ל"ח ע"ב. ועיין בירושלמי שם פרק ג' הלכה ט'.  וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה.

עין צרה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פרקי דרבי אליעזר פרק י"ג.  שֶׁלֹּא תָּמוּת הִיא וְיִחְיֶה הוּא וְיִשָּׂא אַחֶרֶת.

וַדַּאי שֶׁהַדְּבָרִים אֵינָם כִּפְשׁוּטָם, וּמִכָּל מָקוֹם בֹּא וּרְאֵה עַד שיר השירים ח',ו'.  כַּמָּה קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה, וְעַד כַּמָּה יְכוֹלָה לִהְיוֹת עֵינוֹ שֶׁל אָדָם צָרָה בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁאִם הוּא לֹא נֶהֱנָה - אוֹמֵר הוּא שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת גַּם חֲבֵרוֹ לֹא יֵהָנֶה!!! וְאִם לֹא יַעֲבֹד אָדָם עַל מִדּוֹתָיו לְיַשְּׁרן וּלְתַקְּנָן, עָלוּל הוּא לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ הוֹרֵג אֶת הַשֵּׁנִי, עַל מְנָת שֶׁלֹּא לָמוּת לְבַד...

כיצד מוכיחין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מסכת דרך ארץ רבה פרק ה'.  יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא, אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם.

מִכָּאן יִלְמַד אָדָם הַבָּא לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יוֹכִיחֶנּוּ מִיָּד בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, אֶלָּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים תְּחִלָּה בְּנֹעַם וּבְרֹגַע, וְכָךְ יַגִּיעַ לַנּוֹשֵׂא וְיוֹכִיחֵנוּ לְמַעַן יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ וְיַעֲשׂוּ פְּרִי. וְכֵן הָאָב בִּבְנוֹ וְהָרַב בְּתַלְמִידוֹ.

כפוי טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עבודה זרה ה' ע"ב.  כָּאן כָּפַר בְּטוֹבָה.

אוֹי לָנוּ וְאוֹי לְנַפְשֵׁנוּ, אִם לשון רבינו בחיי זצ"ל בספרו "חובות הלבבות" שער עבודת האלוקים.  עוֹשִׂים אָנוּ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁה' מַעֲנִיק לָנוּ אֶמְצָעִי לְהַמְרוֹת אֶת פִּי בּוֹרְאֵנוּ, אוֹ סִבָּה לְהִתְרַשֵּׁל בִּגְלָלָהּ בְּמִצְווֹת, בְּאָמְרֵנוּ שֶׁ"בִּגְלַל הָעֲבוֹדָה (שֶׁה' נָתַן) הִפְסַדְתִּי תְּפִלָּה בְּמִנְיָן", "בִּגְלַל הַיֶּלֶד (שֶׁה' נָתַן) לֹא יָכֹלְתִּי לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר תּוֹרָה", "בִּגְלַל הָאִשָּׁה (שֶׁה' נָתַן) הֻצְרַכְתִּי לִפְסֹק מִלִּמּוּדִי", וְעוֹד כָּהֵנָּה דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת. אֵין לְךָ כְּפִיּוּת טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְהֵן זֹאת הָיְתָה בְּעָכְרֵנוּ, וּמִבְּלִי מֵשִׂים לֵב הִיא מְצוּיָה בֵּינוֹתֵינוּ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן.

זכר את בוראך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְפֶתַח קִבְרְךָ חַטָּאתְךָ שָׁמוּר.

דָּרְשׁוּ כך אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי במדרש רבה קהלת.   רַבּוֹתֵינוּ אֶת הַפָּסוּק קהלת י"ב, א'.  "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ " - "בּוֹרַאֲךָ" מִלְּשׁוֹן בֵּאֵר, בּוֹר, וּבוֹרֵא. דְּהַיְינוּ הַבְּאֵר מִמֶּנָּה יָצָאתָ, הַבּוֹר אֵלָיו תּוּבָא, וְהַבּוֹרֵא לְפָנָיו תִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. אִם תִּזְכֹּר אֶת שְׁלוֹשֶׁת אֵלֶּה עוֹד בִּימֵי חָרְפְּךָ, אֲזַי תִּזְכֶּה שֶׁאַתָּה תִּמְשֹׁל בְּיִצְרְךָ!

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל: אבות ג',א'. והצדיק רבי נחום מסטראטין זצ"ל באר על דרך זו את דברי יעקב (בראשית ל"ב, י"ח): "כי יפגשך עשו אחי (היצה"ר), ושאלך לאמר (שאל את עצמך) למי אתה (מניין באת), ואנה תלך (לאן אתה הולך), ולמי אלה לפניך (לפני מי אתה עתיד ליתן דו"ח)..."   הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ - מִטִּפָּה סְרוּחָה (הַבְּאֵר), וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ - לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה (הַבּוֹר), וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן - לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (הַבּוֹרֵא).

משפטיך תהום רבה.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : צַדִּיק הָיָה, וְקִבֵּל בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב וּלְהַרְשִׁיעַ, לְפִיכָךְ מִהֵר הַקָּבָּ"ה וְסִלְּקוֹ וְהֵמִיתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ.

כֵּן דָּרְשׁוּ חגיגה ה' ע"א.   בַּגְּמָרָא עַל הַפָּסוּק איוב ט"ו, ט"ו.  "הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין", וּמָשְׁלוּ הַדָּבָר לַתְּאֵנִים הַמְבֻשָּׁלוֹת שֶׁיּוֹתֵר קְרוֹבוֹת לְהֵרָקֵב וּלְהִתְקַלְקֵל. וְהִנֵּה תהלים י"ט, י'.  מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו, דברים ל"ב, ד'.  הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. בָּשָׂר וָדָם קָרוּץ מֵחֹמֶר אֲשֶׁר יְמֵי חַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר, וְעַד שֶׁמַּסְפִּיק לִלְמֹד מְעַט מֵהַחַיִּים כְּבָר עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא מִתְיַמֵּר לְהָבִין בְּשִׂכְלוֹ הַקָּט אֶת תהלים ל"ו, ז.  מִשְׁפְּטֵי ה' תְּהוֹם רַבָּה!

פְּעָמִים שֶׁהַקָּבָּ"ה מְיַסֵּר הַצַּדִּיקִים לְטוֹבָתָם, וּפְעָמִים שֶׁמְּהַנֶּה הָרְשָׁעִים לְרָעָתָם, וּמִי יוּכַל לְהָבִין כָּל זֹאת? וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ן: מַה לּוֹ לְאָדָם אֱנוֹשִׁי, לְנַסּוֹת לְהָבִין דָּבָר אֱלוֹקִי?

זה הקטן גדול יהיה.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְנֶה הָעוֹלָם.

רָצָה לוֹמַר שֶבֵּן" הוּא מִלְּשׁוֹן בִּנְיָן. וְכָךְ כָּל אָב וְאִם צְרִיכִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁבְּנָם הוּא זֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ יִבָּנֶה כָּל הָעוֹלָם, וְעַל זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: ישעיה נ"ד, י"ג.  "וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִךְ" - ברכות ס"ד ע"א.  אַל תִּקְרֵי בָּנַיִךְ אֶלָּא בּוֹנַיִךְ! וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: סנהדרין צ"ו ע"א.  הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם הָאָרֶץ, שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה!

לְלַמֵּד לָאָדָם, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָקֵל דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי יְלָדָיו, וְלֹא יְזַלְזֵל ח"ו בְּעֶרְכָּם, וְיִזְכֹּר שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת הָיוּ יְלָדִים בְּקַטְנוּתָם, וְרַבִּים מֵהֶם הִגִּיעוּ דַּוְקָא מִבָּתִּים פְּשׁוּטִים שֶׁל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִי מִלֵּל וּמִי פִּלֵּל לִרְאוֹתָם בְּאַחֲרִיתָם יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹת הַמִּשְׁפָּט וּמַנְהִיגִים אֶת הַדּוֹר? כָּךְ בִּנְךָ שֶׁלְּךָ יָכוֹל בְּע"ה בְּאַחֲרִיתוֹ לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

הכל עובר בחיים.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם.

יִלְמַד הָעֶבֶד מִמִּדַּת קוֹנוֹ: אִם צִעֲרוּךָ, אוֹ הִקְנִיטוּךָ, אֱמֹר לְעַצְמְךָ: "לֹא אֶתְרַעֵם וְאָרִיב עִמּוֹ בִּהְיוֹת שֶׁהוּא וַאֲנִי בָּשָׂר וָדָם אֲשֶׁר תהלים קמ"ד, ד'.  יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר, וּמַה לִּי לְבַזְבֵּז זְמַנִּי לָרִיק בְּרִיב וּבְמָדוֹן? ", וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מִן הַמַּחֲלֹקֶת, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

---

פרשת נח

---

זכר צדיק לברכה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: משלי י',ז'.  "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה".

לָכֵן, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם מַזְכִּיר אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, אוֹ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר חַיִּים עֲדֶנָה שליט"א, מִיָּד יְבָרְכֵם "שֶׁיִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים טוֹבִים אָמֵן" אוֹ "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ", אוֹ "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" אוֹ "עָלָיו הַשָּׁלוֹם" וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, לְקַיֵּם צַוָּאַת חֲכָמִים "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" ועוד עיין לקמן פרשת נשא (במדבר ו',כ"ג) מש"כ בס"ד בתועלת ברכה היוצאת בפיו של האדם.   .

עלינו לשבח

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וְלֹא נֶאֱמַר צַדִּיק תָּמִים, עירובין י"ח ע"ב. שהרי שלא בפניו נאמר לעיל (ו',ט' ) "נח איש צדיק תמים".  מִכָּאן שֶׁאוֹמְרִים מִקְּצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

מִקְּצָתוֹ בְּפָנָיו - רש"י בעירובין שם ד"ה "אומרים".  שֶׁאִם יַרְבֶּה נִרְאֶה כְּמַחְנִיף, כן הביא במהרש"א שם בח"א, וע"ש שהעדיף את הטעם הראשון, ממה שנאמר במדרש רבה, ואכמ"ל.  וְשֶׁלֹּא יְהֵא לֵב הַשּׁוֹמֵעַ גַּס בּוֹ וְיַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו - לְהַרְבּוֹת בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וּבְשִׁבְחָם. וְרַבִּים אָמְנָם מְקַיְּמִים אֶת הַהַתְחָלָה, אֲבָל אֶת הַסּוֹף מִשּׁוּם מָה קָשֶׁה לִמְצֹא. וְאַשְׁרֵי הַמְּדַקְדֵּק לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ בִּמְלוֹאָם.

זה דרכם כסל למו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ספרי פרשת האזינו, של"ז.  לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ בְּנֵי דּוֹרוֹ אוֹמְרִים: אִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ נִכְנָס לַתֵּבָה - אָנוּ שׁוֹבְרִין אוֹתָהּ וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ. אָמַר הַקָּבָּ"ה: אֲנִי מַכְנִיסוֹ לְעֵינֵי כֻּלָּם, וְנִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם!

וְכִי מֶה הָיָה אִכְפַּת לָהֶם לְאוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁיִּכָּנֵס נֹחַ לַתֵּבָה? וַהֲרֵי בֵּין כֹּה לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל וְיִמְחֶה אֶת הָעוֹלָם? אֶלָּא לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל מֵהַפָּסוּק תהלים מ"ט, י"ד.  "זֶה דַּרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ" - שבת ל"א ע"ב. וכך ביארו בעלי המוסר אודות פרעה הרשע, שספג תשע מכות מכל הכיוונים (ים, חי, צומח, מאורות וכו',ועם כל זאת - במכה העשירית כתוב (שמות י"ב, ל'): "ויקם פרעה לילה" ופרש רש"י "ויקם - ממיטתו", שעוד הלך לישון...שהמשיך בשלו...  יוֹדְעִים רְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לַמִּיתָה, אֶלָּא שֶׁכֵּסֶל עַל לִבָּם, וְאֵינָם מְסֻגָּלִים לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת בְּפִיהֶם.

וְכַמָּה רוֹאִים לְצַעֲרֵנוּ כַּיּוֹם שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, שֶׁה' אֱמֶת וּמֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, אֲבָל מִתְכַּחֲשִׁים בְּפִיהֶם וּמְשַׁקְּרִים אֶת עַצְמָם וְעוֹבְדִים עַל עַצְמָם! אֶלָּא שֶׁבָּזֶה זֶה לֹא נִגְמָר, אֶלָּא אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, יִשָּׁאֲרוּ אֵלּוּ בַּשֶּׁקֶר שֶׁל עַצְמָם, עירובין י"ט ע"א. ובאר הגה"צ רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שטבעם הרע כ"כ משתרש בהם, עד שאפילו בעולם האמת, בו הכל ברור וגלוי - מחזיקים הם באותם טבעים ומדות מגונות בעל כרחם שלא מרצונם. ועל פי זה מבואר ג"כ מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ב ע"א) על ירבעם בן נבט שסרב להצעת הקב"ה, מחמת שנשתרש במדת הגאווה ולא יכל לעוזבה. ודו"ק.  שֶׁרְשָׁעִים אֲפִלּוּ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ.

סמוך לבו בטוח בה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין ק"ח ע"ב.  אָמְרָה: יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כַּזַּיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וְלֹא מְתֻקִּין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָּשָׂר וָדָם.

איוב ל"ה, י"א. ועיין עירובין (ק' ע"ב) שאלמלא נתנה תורה, היינו למדין גזל מנמלה, צניעות מחתול וכו'. ובארו בעלי המוסר שעכשיו שנתנה תורה למה נאמר? ללמדך שאפילו הם, שאין להם תורה, עושים כן, כ"ש אתה...   הַמַּלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אֶרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ: יִלְמַד אָדָם מֵהַיּוֹנָה שֶׁלֹּא לָשִׂים בָּאָדָם מִבְטָחוֹ, וְלֹא לִפְנוֹת אֶל רְהָבִים וְשָׁטֵי כָּזָב אֲשֶׁר בְּפִיהֶם יְכַבְּדוּהוּ וְלִבָּם רָחַק מִמֶּנּוּ.

וְיֵעָשֶׂה אָדָם כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא לְהִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וּלְטוֹבָתָם, ירושלמי ברכות ד',ב'.  שֶׁמַּתְּנָתָם מוּעָטָה וְחֶרְפָּתָם מְרֻבָּה, וְשֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּעְבֵּד וּלְהִתְחַיֵּב לָהֶם עַד כַּמָּה שֶׁיּוּכַל, משלי כ"ב, ז'. וראה גיטין י"ד סוף ע"א. וביארו המפרשים שהמקבל טובה מחבירו נקרא "אסיר תודה" שכביכול אסירו הוא עד שישיב לו חזרה כגמולו. וע"ע ספר שיחות מוסר (מאמר ע"ג) מש"כ באורך ותהנה.  שֶׁעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה. רַק תהלים קי"ב, ז'-ט'.  נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה',סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד.

אתה ושלך - שלו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם נְטִילַת נְשָׁמָה בִּבְהֵמָה, אֶת דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ מֵהַשּׁוֹפֵךְ דָּם עַצְמוֹ.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: בבא קמא צ"א ע"ב.  מִכָּאן שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ. שֶׁהַגּוּף אֵינוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן בְּיָדְךָ, ועייו שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ע"ג, וספר "דילמות רפואיות ופתרונן ההלכתי" שהביא השלכות הלכתיות מכך גבי כפיית אדם לריפוי ועוד.  וְאֵינוֹ רְכוּשְׁךָ הַפְּרָטִי. וְכָל שֶׁכֵּן אֵלּוּ הַחוֹבְטִים וְשׂוֹרְטִים אֶת עַצְמָם מֵחֲמַת צַעַר וְהִתְאַבְּלוּת עַל מֵתָם שֶׁמּוּטָל לִפְנֵיהֶם ל"ע, שֶׁעָנְשָם חָמוּר עַד מְאֹד, וְעוֹבְרִים גַּם כֵּן עַל לָאו ויקרא י"ט, כ"ח.  דְּ"שֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ", וְכַמְּבֹאָר יורה דעה סימן ק"פ.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

וְיֵשׁ לָנוּ לִזְכֹּר שֶׁאָנוּ רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה כְּדִכְתִיב "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", וְהַחוֹבֵל בְּגוּפוֹ אוֹ בְּנַפְשׁוֹ - מוֹעֵל הוּא בְּקִנְיָנוֹ שֶׁל ה',וְכָל שֶׁכֵּן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְשׁוֹפֵךְ אֶת דָּמוֹ (תַּרְתֵּי מַשְׁמַע) שֶׁגָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וְדַי לַמֵּבִין.

שברת - שלמת!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מִיַּד (זֶה) שֶׁהוּא אוֹהֵב לוֹ כְּאָח וַהֲרָגוֹ שׁוֹגֵג אֲנִי אֶדְרֹשׁ, אִם לֹא יִגְלֶה וִיבַקֵּשׁ עַל עֲווֹנוֹ לִמְחֹל, שֶׁאַף הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה.

בַּגְּמָרָא חגיגה ה' ע"א.  דָּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק קהלת י"ב, י"ד.  "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם" - עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ שׁוֹקֵל לוֹ שְׁגָגוֹת כִּזְדוֹנוֹת, תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ? לוֹמְדִים אָנוּ מִכָּאן שֶׁגַּם עַל חֵטְא שֶׁנִּגְרַם בְּשׁוֹגֵג, מִבְּלִי כָּל כַּוָּנָה, עָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין אִם לֹא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי.

וְהַטַּעַם הוּא: הוֹאִיל וְלִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל שבת ל"ב ע"א.  שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, אִם כֵּן נִמְצָא שֶׁאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁעָבַר אָדָם בְּשׁוֹגֵג - הוּא בְּעִקְבוֹת מַעֲשֶׂה אַחֵר בְּמֵזִיד שֶׁקָּדַם לוֹ, וּבְדִין הוּא לְתָבְעוֹ עַל כָּךְ!

וְעַל זוֹ הַדֶּרֶךְ דָּרַשׁ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל אֶת הַפָּסוּק הושע י"ד, ב'.  "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ (מַה שֶּׁנִּכְשַׁלְתָּ בְּשׁוֹגֵג) - בַּעֲוֹנֶךָ" (בִּגְלַל עָווֹן בְּמֵזִיד שֶׁבְּיָדְךָ מִלִּפְנֵי כֵן). וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק.

ערכו של רגע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  אֵין כְּתִיב "וַיִּקְחוּ" אֶלָּא "וַיִּקַּח", לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ בָּנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית.

תהלים ל"א, כ'.  מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ! רְאוּ לְאֵיזֶה שָׂכָר נִפְלָא וְעָצוּם זָכוּ עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ, בִּזְכוּת הִתְאַמְּצוּת שֶׁל רֶגַע אֶחָד! וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי: עבודה זרה י' ע"ב.   יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת. וּמִכָּאן נִלְמַד מָה עֶרְכּוֹ שֶׁל רֶגַע אֶחָד בַּחַיִּים וכמו שאמר מי שאמר: כדי להבין ערכה של שנה - שאל אם שמלאה לתינוקה שנה, ערכו של חודש- שאל אסיר ששוחרר חודש טרם זמנו, ערכו של שבוע - שאלו עורך שבועון, ערכה של שעה - שאל אם שבנה הקטן איחר בשעה, ערכה של דקה - שאל אדם שאחר את הרכבת, ערכה של שנייה - שאל אדם שניצל מפיגוע! ואפשר להקים בדקה שישים נרדמים בשריקה, וניתן למנות בדקה שישים פרוטות לצדקה. וכמאמר הגה"ק רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל: אין יקר בנבראים כזמן, ואין אבידה כמוהו. ואם אומות העולם רגילים לומר ש"זמן שווה כסף", הרי שאנו אומרים שזמן שווה הרבה יותר מכך, שהרי בכסף א"א לקנות זמן...  , וּמַה כֹּחָהּ שֶׁל הִתְאַמְּצוּת אַחַת יְתֵרָה. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: יומא פ"ז ע"א.  אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים - לֹא דַּיָּן שֶׁהֵן זוֹכִין, אֶלָּא שֶׁמְּזַכִּין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וראה עוד לקמן פרשת חקת (במדבר י"ט, ב') מש"כ בס"ד בעניין זה.  .

מה יפית ומה נעמת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ו, ח'.  מִדְרַשׁ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁיַּפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת - שֶׁבָּנָה כּוֹרֶשׁ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי יֶפֶת בַּיִת שֵׁנִי, לֹא שָׁרְתָה בּוֹ שְׁכִינָה. וְהֵיכָן שָׁרְתָה - בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה מִבְּנֵי שֵׁם.

כָּל יַפְיְפוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, לֹא הוֹעִילָה לוֹ לְעֻמַּת אָהֳלָיו שֶׁל שֵׁם - אָהֳלֵי הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: משלי ל"א, ל'.  "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' - הִיא תִּתְהַלָּל". כָּל הַיֹּפִי הַמְדֻמֶּה, וְהַסַּסְגּוֹנִיּוּת הַמּוֹשֶׁכֶת וְהַמְפַתָּה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לְמוּל הוֹד יִקְרַת וּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נֹפֶת צוּפָהּ, מְתִיקוּתָהּ וַעֲרֵבוּתָהּ.

שיר השירים ז',ז'.  "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" - מדרש רבה שם.  זוֹ אַהֲבָתוֹ שֶׁל דָּנִיֵּאל לְהַשי"ת שֶׁאָמַר לְבֵלְשַׁצַּאר דניאל ה',י"ז. שם תואר איך בלשצאר הבטיח לדניאל בגדי מלכות ושליטה על שליש מממלכתו, ודניאל ענהו: מתנותיך - לך יהיו, ודורונותיך - תן למישהו אחר.  "מַתְּנָתָךְ לְךָ לֶהֶוְיָן וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב", וְ שיר השירים ח',ז'.  "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בְּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" - מדרש רבה שם, שויתר על כל שדותיו ורכושו בשביל לשבת וללמוד תורה. ע"ש המעשה כולו.  זוֹ אַהֲבָתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן לַתּוֹרָה.

שמא גרים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עַל כָּל אָדָם מַרְשִׁיעַ בְּעַזּוּת פָּנִים, יוֹדֵעַ רִבּוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרֹד בּוֹ, יֵאָמֵר: "זֶה כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד".

יֵשׁ טוֹעִים לִקְרֹא לִבְנָם בְּשֵׁם זֶה, וְכֵן בִּשְׁאָר שְׁמוֹת שֶׁל אִישִׁים בִּלְתִּי רְאוּיִים, וְרָאוּי לְהָעִירָם עַל כָּךְ בְּנַחַת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן, ברכות ז' ע"ב. וראה עוד בספר "דבק מאח" (מע' ב') שראוי שלא לקרוא בשמות מהתורה אלא מימות אברהם אבינו ואילך בלבד. וע"ע ילקוט ראובני (פ' שמות) ששמו של האדם משפיע על מדותיו, שהנקרא "אברהם" קרוב להיות בעל חסד, וכן ע"ז הדרך.וראה בתוספות ביומא (ל"ח ע"ב ד"ה "דלא") גבי קריאת שם של רשע, וברש"ש שם מש"כ ע"ז.   שֶׁהַשֵּׁם גּוֹרֵם.

כלם קדושים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ לִלְשׁוֹנוֹת וַאֲרָצוֹת, כֻּלָּם בְּנֵי חָם הֵם.

נלע"ד, שֶׁבָּא לִרְמֹז כָּאן לְעַם יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁשָּׁבוּ וְנִקְבְּצוּ לְאַרְצָם מִבֵּין הַגּוֹיִים, שֶׁלֹּא יִבָּדְלוּ וְיִתְפַּלְּגוּ זֶה מִזֶּה מֵחֲמַת שֹׁנִי הַשָּׂפָה אוֹ אֶרֶץ הַמּוֹצָא, אֶלָּא בראשית מ"ב, י"א.  "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", וְאֵין זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה לְרַחֵק אָדָם מֵחֲמַת שֶׁמּוֹצָאוֹ אֵינוֹ כְּמוֹצָאִי, אוֹ לִפְסֹל אוֹ לְגַנּוֹת ח"ו עֵדָה כָּל שֶׁהִיא מֵעַם יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים.

כתר הענוה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁהָיָה עָנָו וּמַקְטִין עַצְמוֹ, לְכָךְ זָכָה לְהַעֲמִיד כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ.

כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: זוהר הקדוש א',דף קכ"ב ע"ב.  "הָאי מַאן דְּזָעִיר - אִיהוּ רַב" (מִי שֶׁהוּא עָנָו וְשָׁפֵל - הוּא גָּדוֹל), וְאֵין זוֹ אִמְרָה אוֹ פִּתְגָּם בְּעָלְמָא, אֶלָּא מְצִיאוּת וְהַבְטָחָה, וְלֹא רַק לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה, נתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב הענווה, פרק ו'.  שֶׁהַמַּנְמִיךִ וּמַקְטִין עַצְמוֹ - זוֹכֶה לִגְדֻלָּה, וְלַמְפֻרְסָמוֹת אֵין צָרִיךְ רְאָיָה וע"ע לקמן ריש פרשת מצורע, וריש פרשת מצורע, מש"כ בזה בס"ד.  .

בלי טובות!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ח, ה'.  אָמְרוּ: אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנִים הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, בּוֹאוֹ וְנַעֲשֶׂה לוֹ סָמוֹכוֹת.

וְכִי לֵיצָנִים הָיוּ? רוֹצִים לִסְמֹךְ וְלִסְעֹד אֶת הַשָּׁמַיִם - מַעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ?! אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ וּלְבָשְׁתֵּנוּ אַף אָנוּ נִדְמִים לָהֶם לִפְעָמִים, בְּחָשְׁבֵנוּ שֶׁאִם נַעֲבֹד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן שִׁעוּר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה - "נָקֵל" עַל הַבוי"ת לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ, וְשֶׁבְּלִי כַּדּוּר הָ"אַקָמוֹל" יִקְשֶׁה לַה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא לְהַעֲבִיר אֶת כְּאֵב הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ - כָּמוֹנוּ כְמוֹהֶם!

וְכִי אַתָּה הוּא זֶה שֶׁבִּלְעָדָיו יִפָּלֵא מֵה' דָּבָר? הֲקָצְרָה יַד ה'? אֶלָּא עָלֵינוּ לֵידַע, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל שֶׁאֵין מַעֲשֵׂינוּ מַעֲלִים אוֹ מוֹרִידִים מְאוּמָה! הוּא הַזָּן וְהוּא הַמְפַרְנֵס, קדושין פ"ב ע"ב.  וְאִלּוּלֵי הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי לֹא קִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי.

לב שומע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ח, י'.  זֶה שׁוֹאֵל לְבֵנָה, וְזֶה מֵבִיא טִיט, וְזֶה עוֹמֵד עָלָיו וּפוֹצֵעַ אֶת מֹחוֹ.

רְאֵה לְאָן מַגִּיעִים כְּשֶׁלֹּא שׁוֹמְעִים וּמְבִינִים אֶת הַשֵּׁנִי! שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּהִזְדַּמְּנוּת חַיָּיו בִּקֵּשׁ מֵה': מלכים א',ג',ט'.  "וְנָתַתָּ לְעַבְדֶּךָ לֵב שֹׁמֵעַ...", שֶׁלֹּא דַּי בְּלֵב חָכָם וּמֵבִין, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב וּלְהַאֲזִין לְדִבְרֵי הַשֵּׁנִי!

מִתְּכוּנוֹתָיו שֶׁל הַגֹּלֶם, כָּךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל, אבות ה',ז'.  שֶׁנִּכְנָס הוּא בְּדִבְרֵי חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ מְסֻגָּל לִשְׁתֹּק וְלִשְׁמֹעַ, אֶחָד כָּזֶה נִקְרָא גֹּלֶם! שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַגֹּלֶם אָטוּם וְסָגוּר מִכָּל צְדָדָיו, וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לְקַבֵּל וּלְהִתְמַלֵּא מֵאֲחֵרִים - כָּךְ זֶה לְעוֹלָם לֹא יָבִין אֲחֵרִים, וּמִמֵּילָא לֹא יִתְחַכֵּם מִדִּבְרֵיהֶם.

---

פרשת לך לך

---

משנה מקום משנה מזל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְכָאן אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים. וְעוֹד שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם.

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, ראש השנה ט"ז ע"ב. וראה קרבן העדה על הירושלמי שבת (פרק ו' ה"ט) שע"י שינוי מקום ניתן לבטל גזירות מהאדם. וע"ע ספר משנה למלך (פ' מסעי) שהיודע יכול לפדות שינוי מקום ע"י לימוד התוה"ק, ע"ש בטעם.  שֶׁשִּׁנּוּי מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְקָרֵעַ גְּזַר דִּינוֹ. וּפְעָמִים שֶׁהַצְלָחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם כְּתוּבָה לוֹ דַּוְקָא בְּמָקוֹם אַחֵר אוֹ בָּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת אוֹ בְּכִוּוּן אַחֵר בְּחַיָּיו, וּבְכָל זֹאת הוּא מִתְעַקֵּשׁ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מֵהַקַּיָּם, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בְּמִשְׁלֵי: י"ד, י"ב.  "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת"!

עַל כֵּן יִבְטַח בַּה' שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּהְיָה הוּא "לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ", וְגַם אִם עַל פָּנָיו נִרְאֶה שֶׁהִפְסִיד אוֹ נֶחְלַשׁ, אַל יִירָא וְאַל יֵחַת ברכות ס"ג ע"ב.  וְאַל יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה, וְאַל יִשְׁתַּדֵּל מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַמֻּתֶּרֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מִנַּיִן תַּגִּיעַ יְשׁוּעַת ה' וע"ע לקמן ריש פרשת מסעי (במדבר ל"ג, א') מש"כ בס"ד מעניין זה.  .

צידה לדרך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פרק ל"ט.  לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. לְכָךְ הֻזְקַק לְשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם.

הִנֵּה לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל גיטין ע' ע"א.  שֶׁהַדֶּרֶךְ מַכְחִישָׁה כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁבְּטֶבַע שֶׁבָּעוֹלָם כְּשֶׁהָאָדָם נִמְצָא בַּדְּרָכִים, אֵין לוֹ אֶת כָּל הַתְּנָאִים וְהָאֶמְצָעִים הַנִּצְרָכִים לוֹ לְגוּפוֹ וּלְרוּחוֹ, וְעַל כֵּן נֶחְלָשׁ וּמִתְמַעֵט. וְעוֹד לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ סנהדרין כ"ו ע"א. וע"ע פרקי דרבי אליעזר פכ"ו שהטלטול קשה לאדם יותר מכל.  שֶׁטַּלְטֵלַת הַגֶּבֶר קָשָׁה מִטַּלְטֵלַת הָאִשָּׁה, וְלָכֵן, לֹא יְמַהֵר אָדָם לָצֵאת לַדְּרָכִים שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מַמָּשִׁי. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: ילקוט שמעוני קהלת י"א, ט'.  הַמְעֵט בַּהֲלִיכָה, שֶׁלֹּא תִּתְיַגַּע בַּחֲזָרָה.

וְלֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ מִבְּלִי לְהָכִין עַצְמוֹ לְכָךְ, וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מַקְפִּידִים בְּכָל יְצִיאָה לַדֶּרֶךְ לִקַּח עִמָּהֶם הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמָּא יֵאָנְסוּ וְיִתְעַכְּבוּ בְּדֶרֶךְ וְלֹא יַחְזְרוּ לִמְקוֹמָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

גַם וראה לקמן פרשת ויגש (בראשית מ"ה, כ"ד) מש"כ בס"ד אודות תוכן הלימוד הראוי בדרכים.  בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ יִרְאֶה לְנַצֵּל עִתּוֹתָיו וּרְגָעָיו שֶׁלֹּא יַחְלְפוּ לָרִיק, וְיָדוּעַ וּמְפֻרְסָם עַל מָרָן הַ"יַּבִּיעַ אוֹמֵר" שְׁלִיטָ"א שֶׁזָּכָה לְסַיֵּם כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים וּסְדָרִים בְּדַרְכּוֹ בִּנְסִיעוֹתָיו, וְכָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ!

עשה זאת בעצמך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ: "תְּהֵא כְּאַבְרָהָם!"

הַמְחַנֵּךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם - הוּא הוֹרָיו. עוֹד מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ, הוּא לוֹמֵד וּמְחַקֶּה וּמְקַבֵּל מֵהֶם אֶת הַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ, וּלְפִי מַה שֶּ דברים כ"א, י"ח.  "שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" - לְפִי זֶה מִתְרַקֶּמֶת וּמִתְעַצֶּבֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּשְׁאִיפָתוֹ. וְלָכֵן, אִם יַתְמִידוּ הַהוֹרִים לְהַזְכִּיר וּלְהִתְבַּטֵּא בִּפְנֵי יַלְדָּם "תִּהְיֶה צַדִּיק", "תִּהְיֶה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה", "תִהְיִי צְנוּעָה" וְכיוב"ז - מִמֵּילָא חֲזָקָה שֶׁיִּהְיֶה הַיֶּלֶד כָּזֶה.

אֲבָל אִם הוֹרָיו אוֹמְרִים לוֹ "תִּהְיֶה גֶּבֶר", "אַל תִּהְיֶה פְרָאיֶיר", וּשְׁאָר מֻשָּׂגִים הַשְּׁגוּרִים לְצַעֲרֵנוּ כַּיּוֹם בְּפִי בְּנֵי אָדָם, הֲרֵי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיְּהַוֶּה לַיֶּלֶד כְּמַטָּרָה וּכְתַכְלִית, וְכָזֶה הוּא יִהְיֶה. וְנָאֶה לְהַמְלִיץ עַל כָּךְ אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל בבא קמא ב' ע"א.  "תּוֹלְדוֹתֵיהֶם - כַּיּוֹצֵא בָּהֶם" וע"ע לקמן ריש פרשת תולדות (בראשית כ"ה, י"ט) מש"כ בס"ד מחשיבות מעשי ההורים לחינוך ילדיהם.  .

הפרד ומשל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ט, י"ד.  שֶׁהִכְנִיסוּם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה: אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם.

דִּקְדֵּק לוֹמַר אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים, וְלֹא לְהֵפֶךְ! קדושין פ"ב ע"א.  שֶׁכָּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים סוּרוֹ רַע, וְכָל קֶשֶׁר שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים הִנּוֹ בְּגֶדֶר סַכָּנָה, כתובות י"ג ע"ב.  שֶׁאֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת, וַאֲפִלּוּ לְמַטָּרָה טוֹבָה וְחִיּוּבִית שֶׁל קֵרוּב וְכיוב"ז, אֶלָּא אִם כֵּן עַל פִּי הוֹרָאַת וְהַדְרָכַת חָכָם, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים וראה לקמן פרשת כי תצא (דברים כ"ב, ה' ) מש"כ בזה בס"ד.  .

מצדיקי הרבים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ט, י"ד.  שֶׁהִכְנִיסוּם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה: אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם.

דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: סנהדרין צ"ט ע"ב.  כָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה - מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ, מדרש רבה שמות מ"ו, ו'.  שֶׁהַמְגַדֵּל הוּא הַנִּקְרָא אָב, וְלֹא הַמּוֹלִיד. וְעוֹד הִבְטִיחוּהוּ בבא מציעא פ"ה ע"א.  שֶׁיִּזְכֶּה וְיֵשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר דניאל י"ב, ג'.  "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

וְגַם מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְבָנִים שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, יִשְׁתַּדֵּל עֲבוּר יַלְדֵי אֲחֵרִים וְיָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ בַּמֻּשְׁלָם.

תנו שבח

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ט.  עַל בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע, וְעַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁמִּיָּד מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר אָדָם בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה, יֵשׁ לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל הַטּוֹבָה הַזּוֹ, לַמְרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבְּלָהּ מַמָּשׁ.

וּמְשָׁלוּהוּ הַמּוֹשְׁלִים עַל עָנִי שֶׁזָּכָה בַּזְּכִיָּה גְּדוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבְּלָהּ בְּפֹעַל, עִם כָּל זֹאת מַרְגִּישׁ וְנוֹהֵג כְּעָשִׁיר, וְכֵן נוֹהֲגִין עִמּוֹ. וּרְאֵה כְּעֵין זֶה בְּרַשִׁ"י לְקַמָּן פָּרָשַׁת בראשית כ"ד, נ"ב.  חַיֵּי שָׂרָה.

זכות קדימה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ל"ט, ט"ו.  "אָהֳלֹה" כְּתִיב. בַּתְּחִלָּה נָטָה אֶת שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֶת שֶׁלּוֹ.

שֶׁאֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת שֶׁתַּעֲמֹד הָאִשָּׁה בַּחוּץ, לָכֵן הִזְדָּרֵז לִבְנוֹת לָהּ אֹהֶל תְּחִלָּה וראה מש"כ בס"ד לקמן פרשת מטות (במדבר ל"א, ט"ז) במעלת הצניעות וחשיבותה.  , וְעוֹד עַיֵּן בְּרַשִּׁ"י בראשית י"ב, י"ד.  לְקַמָּן מַה שֶּׁהֵבִיא מֵהַמִּדְרָשׁ עַל כָּךְ. וְעוֹד שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: יבמות ס"ב ע"ב. וראה עוד לקמן פרשת כי תצא (דברים כ"ד, ה') מש"כ בס"ד בעניין זה.  חַיָּב אָדָם לְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, שם. וראה מש"כ המהרח"ו בשער הליקוטים (פ' עקב) שבאשתו יכול לקיים ביותר מצוות "ואהבת לרעך כמוך", וממילא נחשב כאילו קיים את כל התורה כולה, ע"ש באורך.  וּלְאָהֳבָהּ כְּגוּפוֹ, וְאִם כֵּן חַיָּב לִדְאֹג קֹדֶם כָּל לְצָרְכֵי לְאִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ לְעַצְמוֹ. וְקָרָאתִי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל שֶׁהוֹרָה לְאַבְרֵךְ אֶחָד לְמַעֵט מִלִּמּוּדוֹ וּלְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה בִּכְדֵי לִרְכֹּשׁ לְאִשְׁתּוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ לְחַג, וְכַמּוּבָן שֶׁכָּל מִקְרֶה לְגוּפוֹ.

וְכָתַב הָרַמָ"ק הַקָּדוֹשׁ בְּסִפְרוֹ פרק ו',וע"ע ספר נוצר חסד על פרקי אבות פרק ו' משנה ב' מש"כ בעניין ותהנה.  "תֹּמֶר דְּבוֹרָה": שֶׁכָּל עֵסֶק בְּתִקּוּנֵי וּבְצָרְכֵי הָאִשָּׁה, הֲרֵי הֵם עֵסֶק בְּתִקּוּנֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, וְכָל רִצּוּי וְסִיּוּעַ גַּשְׁמִי לָאִשָּׁה פֹּה לְמַטָּה על פי רצון ה' בדווקא, כי אם לא - אז אין זה תיקון השכינה אלא קילקול השכינה, וכבר היה אחד ששמע ממני את דברי הרמ"ק הק' הנ"ל, ומאז נעלמו מאיתנו עקבותיו, וכששאלתיו "איכה?" ענני: "האשה אשר נתת עמדי, עסוק אני בתיקוניה,,,". וה' הטוב יכפר בעדו.   עַל פִּי רְצוֹן ה',פּוֹעֵל תִּקּוּנִים נִשְׂגָּבִים וְנִפְלָאִים בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה, וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת.

נסיון משמים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא הקדום.   בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ לְבַדָּהּ, לְנַסּוֹתוֹ אִם יְהַרְהֵר אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁאָמַר לוֹ לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, וְעַכְשָׁו מַשִּׂיאוֹ לָצֵאת הֵימֶנָּה.

לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם אָדָם נִתְקָל בְּתוֹפָעָה מוּזָרָה לִכְאוֹרָה, שֶׁמֵּעֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה טוֹב אוֹ מִמְּסִירוּת נֶפֶשׁ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִתְגַּלְגֵּל לְיָדוֹ נֵזֶק כָּזֶה אוֹ אַחֵר, הֶפְסֵד מָמוֹנִי אוֹ בִּזָּיוֹן בָּרַבִּים, וּבִמְקוֹם שֶׁחַיָּיו יִשְׁתַּפְּרוּ מֵהִתְחַזְקוּתוֹ וְהִתְעַלּוּתוֹ - הַכֹּל נִרְאֶה לְהֵפֶךְ. וְצָרִיךְ אָדָם לֵידַע, שֶׁאֵין זֶה כִּי אִם נִסָּיוֹן מִן הַשָּׁמַיִם "אִם יְהַרְהֵר אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה" שֶׁהִבְטִיחַ פסחים ח' ע"ב.  שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין, וְאִם יַמְשִׁיךְ לְקַיֵּם מִצְווֹת ה' לַמְרוֹת כָּל הַהַפְרָעוֹת וְהַקְּשָׁיִים. לָכֵן תהלים קי"ב, ז'.  לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה',וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.

בינו לבינה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש אגדה.  עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הִכִּיר בָּהּ.

רְאֵה מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא שֶׁגַּם עַתָּה לֹא הִסְתַּכֵּל בָּהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁרָאָה בָּבוּאָה שֶׁלָּהּ בְּמַיִם - הֵבִין שֶׁהִנָּהּ יְפַת מַרְאֶה. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁדַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת וְהַקְּדֻשָּׁה חָלִים בִּמְלֹא תָּקְפָּם גַּם בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ, וְאִם כִּי לֹא בְּדַרְגָּתוֹ וּבַחֲסִידוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, מִכָּל מָקוֹם וַדַּאי שֶׁלֹּא הֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְמִלּוּי תַּאֲווֹת נַפְשָׁם ח"ו, אֶלָּא רַק כְּדֵי לְהַשְׁלִים חוֹבָתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּהַעֲמָדַת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים מְבֹרָכִים, וְלִהְיוֹתָם מְסַיְּעִים זֶה אֶת זֶה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת הַשַּׁיָּכוֹת לָהֶם.

וְלָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל חגיגה ה' ע"ב, מהפסוק (עמוס ד',י"ג) "ומגיד לאדם מה שחו".  שֶׁאֲפִלּוּ שִׂיחָה יְתֵרָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִין לוֹ בְּיוֹם הַמִּיתָה, אבות א',ה'.  וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה - בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, וְאַשְׁרֵי אָדָם ברכות ס"ב ע"א.  הַצָּנוּעַ בְּאָרְחוֹתָיו, וּבִשְׂכַר זֶה יִזְכֶּה לְבָנִים כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סי' ר"מ). וע"ע ס' "אנשי קודש" להרה"ג חיים רבי שליט"א וס' "צפנת פענח" להרה"ג יוסף מוגרבי שליט"א מש"כ בזה ויבושם לך.  בְּרִיאִים וּמְהֻגָּנִים.

גרמא בנזיקין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ערכין ט"ז ע"ב.  כְּשֶׁחָזַר מִמִּצְרַיִם לְאֶרֶץ כְּנָעַן, הָיָה הוֹלֵךְ וְלָן בְּאַכְסַנְיוֹת שֶׁלָּן בָּהֶם בַּהֲלִיכָתוֹ לַמִּצְרִים. לִמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ.

שם.  בֵּאֲרוּ חֲזַ"ל טַעַם הַדָּבָר, שֶׁאִם יְשַׁנֶּה מֵאַכְסָנִיָּתוֹ הַקְּבוּעָה יֹאמְרוּ אֲנָשִׁים שֶׁכַּנִּרְאֶה שֶׁאוֹתָהּ אַכְסַנְיָה אֵינָהּ נוֹחָה וְטוֹבָה וְעַל כֵּן שִׁנָּה אֶת מְקוֹמוֹ. הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁאָדָם לֹא מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לַעַז אוֹ לְהַפְסִיד לַשֵּׁנִי - אַף עַל פִּי כֵּן אִם הַדָּבָר עָלוּל לְהִגָּרֵם עַל יָדוֹ הֲרֵי זֶה חֹסֶר דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְאֵין דַּעַת חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֵן כְּשֶׁמַּחְלִיף עוֹבֵד אוֹ בַּעַל מְלָאכָה וְכיוב"ז יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִגְרֹם לָהֶם שֵׁם רַע אוֹ בֹּשֶׁת, וְאִם בְּכָל זֹאת נֶאֱלָץ לְהַחְלִיף עוֹבֵד אוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר שֶׁהָיָה עִמּוֹ בְּקִשְׁרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן - יַבְהִיר לַכֹּל שֶׁלֹּא מָצָא בּוֹ שׁוּם עַוְלָה אוֹ חִסָּרוֹן, שֶׁלֹּא יֵצֵא עָלָיו שֵׁם רַע בְּכָךְ וביותר יש להזהר בענייני כשרויות והכשרים שלא לפסול או לזלזל בהכשר שאינו לרוחו או לדעתו כשאין סיבה צודקת ומספקת לכך.  .

הולך את חכמים יחכם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פסיקתא רבתי פרק ג'.   מִי גָּרַם שֶׁהָיָה לוֹ זֹאת? הֲלִיכָתוֹ עִם אַבְרָם.

מדרש רבה בראשית מ"א, ד'.  אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים וּלְדוֹבְקֵיהֶם, משלי י"ג, כ'.  שֶׁהַהוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרוֹעֵה כְסִילִים יֵרוֹעַ, ברכות ס"ג ע"ב  וּבַגְּמָרָא לְמֵדִים קַל וָחֹמֶר מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בְּעוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי שֶׁפָּתַח בֵּיתוֹ לַאֲרוֹן הַבְּרִית שמואל ב',ו',י"א.  "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עוֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ... בַּעֲבוּר אָרוֹן הָאֱלֹקִים" - וּמָה אָרוֹן שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֶלָּא כִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו - כָּךְ, הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו עאכו"כ שֶׁנְּכָסָיו מִתְבָּרְכִים.

וּבַעֲלֵי חֲסִידוּת דָּרְשׁוּ זֹאת מֵהַפָּסוּק בראשית ח',א'.  "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּתֵבָה" - מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ אִתּוֹ בַּתֵּבָה זְכָרָם ה' לְטוֹבָה.

ורועה כסילים ירוע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"א.  כָּל זְמַן שֶׁהָרָשָׁע עִמּוֹ הָיָה הַדִּבּוּר פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ.

עַד כַּמָּה קָשָׁה הִיא הַהִתְחַבְּרוּת לָרְשָׁעִים, שֶׁאֲפִלּוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַנְּבוּאָה כָּל זְמַן שֶׁשָּׁכַן יַחַד עִם רָשָׁע. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּצִוּוּי חֲזַ"ל אבות א',ז'.  הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע. וּבְמִשְׁלֵי כְּתִיב משלי י"ח, כ"ד. וראה בחתם סופר עה"ת (פ' וזאת הברכה) שהביא בשם ספר חסידים: שאדם העלול לעבירה מסויימת עם החברה בה הוא מצוי, אם פעם אחת יזדמן שלא היה עמהם בשעה שעשו את אותה העבירה - עכ"ז יענש עליה, שאומרים אילו היה פה היה עובר עמהם! והדברים מבהילים! (וע"ש שהוסיף שהוה"ד לטובה בדבר מצווה).  "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ"- שֶׁסּוֹפוֹ לִהְיוֹת רַע כְּמוֹהֶם. נגעים י"ב, ו'. ובילקוט שמעוני (ב',רצ"א) כתב בזה"ל: אוי לרשעים ואוי לדובקיהם.  וְאוֹי לָרָשָׁע וראה לקמן פרשת קרח (במדבר ט"ז, א') מש"כ בס"ד בעניין "הרחק משכן רע".  וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. לָכֵן יִבָּדֵל אָדָם מֵחֶבְרָה רָעָה וְיִדָּבֵק בְּחֶבְרָה טוֹבָה וְעַל יְדֵי זֶה טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

אל תביאני לידי נס

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"ד.  אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס זֶה שֶׁהָרַג אֶת הַמְּלָכִים, וְהָיָה דּוֹאֵג שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל כָּל צִדְקוֹתַי.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שבת ל"א ע"א, ממה שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית ל"ב, י"א) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת". ומ"מ ראה בס' לב אליהו (לגה"צ ר"א לאפיאן זצוק"ל) פ' וישלח שצדיקים גדולים נעשה אצלם הנס שווה לטבע וממילא אינם נחסרים מכך, וכמו שמצינו ברחב"ד שאמר (תענית כ"ה ע"ב) "מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ שידלק" ולא חשש. ומסתבר שאברהם אבינו לא רצה לסמוך על צדקותו ולכן חשש, אבל באמת הרי רואים שלא נחסר מאומה מזכויותיו כמבואר.   שֶׁכָּל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס - מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו, וְלָכֵן לֹא טוֹב לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ נֵס, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתָיו. וְאַדְרַבָּה! אַבְרָהָם אָבִינוּ דָּאַג וְהֵצֵר עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, שֶׁמָּא אִבֵּד כָּל זְכֻיּוֹתָיו (וַהֲרֵי הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָנוּ...), עַד שֶׁהַקָּבָּ"ה הִבְטִיחוֹ "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".

וּבֶטַח שבת שם. וראה עוד לקמן פרשת מקץ (בראשית מ"ב, ד') שמ"כ בס"ד מחשיבות ההתרחקות מן הסכנה.  שֶׁלֹּא יַכְנִיס אָדָם אֶת עַצְמוֹ לִמְקוֹם סַכָּנָה - גַּשְׁמִית אוֹ רוּחָנִית, שֶׁכְּלָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנָּה, וְאִם יִנָּצֵל - זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן זְכֻיּוֹתָיו. וְעַל זֶה יֵשׁ לְהַמְלִיץ הַפָּסוּק משלי א',ל"ג. ויתפרש שהחכם ישכון במקום מבטחים ולא יעמוד במקום סכנה.   "שֹׁמֵעַ לִי - יִשְׁכָּן בֶּטַח".

אשריך ישראל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה מ"ה.   בַּת פַּרְעֹה הָיְתָה, כְּשֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה אָמַר מוּטָב תְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה, וְלֹא גְּבִירָה בְּבַיִת אַחֵר.

איוב ל"ה, י"א. והרי אוה"ע נקראו בהמות (חולין ה' ע"א. וע"ע יבמות ס"ב ע"א).  הַמַּלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ: וּמַה פַּרְעֹה, מֶלֶךְ גּוֹי, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה לְפָנָיו - מִשֶּׁרָאָה אֶת יַד ה' הַמְסוֹכֶכֶת עַל עַבְדֵי ה' הַנֶּאֱמָנִים שָׁלַח אֶת בִּתּוֹ לִהְיוֹת לְשִׁפְחָה שָׁם, עאכו"כ אָנוּ בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת נֹעַם קְדֻשַּׁת הַבַּיִת הַיְהוּדִי הַטָּהוֹר ולא ימוש מזכורני איך בשנת תשנ"ז עת זכיתי לפקוד את מעון קדשו של הגה"צ רבי מיכל ליפקוביץ' זצ"ל (ראש ישיבת פונוביז' המעטירה) בליל שבת קודש ולהתברך ממנו, נפעמתי למראה הזוך והנועם שבקעו מביתו הדל והקט, ולמרות שמלבד מספר נרות שדלקו על השלחן לא היה אור כלל (כהוראת החזון איש שלא להשתמש בחשמל בשבת קודש), עכ"ז היה הבית מלא זיו ומפיק נוגה. וכזה הוא כל בית יהודי השומר על צביונו הרוחני. והדברים ידועים.   , וְזִיו הַחֵן הַמּוּצָק עַל שִׂפְתוֹתֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, יֵשׁ לָנוּ לְהַפְקִיר וְלִנְטֹשׁ אֶת כָּל מַנְעַמֵּי וְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּלְחַזֵּק אֶת בִּדְקֵי בֵּיתֵנוּ, וּלְהָסִיר כָּל מִכְשׁוֹל מִמִּשְׁכָּנֵנוּ, לְמַעַן יִהְיֶה בֵּיתֵנוּ תֵּל תַּלְפִּיּוֹת.

לֹא נִתֵּן דְּרִיסַת רֶגֶל לַבָּאִים לִפְרֹץ וְלַהֲרֹס אֶת חוֹמַת הַבַּיִת הַיְהוּדִי, הַחוֹמָה שֶׁעָמְדָה וְעוֹמֶדֶת לְהָגֵן עַל עִם יִשְׂרָאֵל הַטָּהוֹר מִפְּנֵי תַּרְבּוּת הַגּוֹיִים שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת לַחְדֹּר אֶל בָּתֵּינוּ וּלְכַלּוֹת כָּל חֶלְקָה טוֹבָה. וְאַשְׁרֵי הַמַּשְׂכִּיל לְהָבִין משלי ט"ו, ט"ז.  שֶׁטּוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בּוֹ, שם פס' י"ז.  וְטוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.

צרה מועילה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בִּזְכוּת שֶׁאַכְנִיס צָרָתִי לְתוֹךְ בֵּיתִי.

רַבִּים מְחַפְּשִׂים עֵצוֹת וּסְגֻלּוֹת לְהִפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, לִזְכּוֹת בִּפְרִי בֶּטֶן, וְהִנֵּה שָׂרָה אִמֵּנוּ מדרש רבה שמות א'.   הַגְּדוֹלָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּנְבוּאָתָהּ, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ סְגוּלָה נִפְלָאָה לְכָךְ: אֶכְבֹּשׁ אֶת רְצוֹנוֹתַי, וְאֶתְגַּבֵּר עַל מִדּוֹתַי, וְאַכְנִיס צָרָתִי לְבֵיתִי - מִי שֶׁהָיִיתִי אֲמוּרָה לְהַרְחִיקָהּ וּלְמָנְעָהּ מִלָּבוֹא אֶל בֵּיתִי, שכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו (יומא כ"ג ע"א). וראה חגיגה (ה' ע"א) שבזכות העברה על המדות זוכים לתוספת חיים, ובס' "ריח דודאים" עמ"ס מגילה (כ"ח) ביאר שהואיל וויתר אדם מכחו ומחיותו למען הזולת, לכן מדה כנגד מדה נותנים לו כח וחיות משל אחרים. וכזה כנראה היה שיקולה של שרה אימנו ע"ה.  וּבִזְכוּת שֶׁאַעֲבִיר עַל מִדּוֹתַי - אַף הַקָּבָּ"ה יַעֲבִיר עַל פְּשָׁעַי וְיִכְתֹּב לִי פְּרִי בֶּטֶן. אֶת מִי שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לִרְאוֹת, עִם מִי שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לָשֶׁבֶת וּלְדַבֵּר - דַּוְקָא אוֹתוֹ תְּקָרֵב וּתְחַבֵּב וְתַרְעִיף עָלָיו חֹם וְאַהֲבָה.

וּרְאֵה לַגר"א דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ" שֶׁכָּתַב שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַלִּמּוּד לְתַלְמִידִים וְקֵרוּב אֲחֵרִים הִיא דַּוְקָא בְּאֵלּוּ שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְהִמָּצֵא בְּחֶבְרָתָם, וְשֶׁשּׁוֹנִים מִמֶּנּוּ בְּטִבְעָם וּבְמִזְגָּם - זֶהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֲמִתִּי!

גזל תפלה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"ה, ה'.  חָמָס הֶעָשׂוּי לִי, עָלֶיךָ אֲנִי מַטִּיל הָעֹנֶשׁ. כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתְּ לְהַקָּבָּ"ה "מַה תִּתֵּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" לֹא הִתְפַּלַּלְתָּ אֶלָּא לְךָ, וְהָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵינוּ וְהָיִיתִי אֲנִי נִפְקֶדֶת עִמְּךָ.

חָמָס - ראה רש"י בראשית ו',י"א. ונלמד מהכתוב ביונה (ג',ח' ) "ומן החמס אשר בכפיהם".  פֵּרוּשׁוֹ גֶּזֶל, וּמַהוּ לִכְאוֹרָה הַגֶּזֶל שֶׁגָּזַל אַבְרָהָם מִשָּׂרָה? וְכִי לָקַח מִמֶּנָּה מַשֶּׁהוּ הַשַּׁיָּךְ לָהּ? אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְתָּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּכֹל לְהִתְפַּלֵּל גַּם עָלֶיהָ וְלֹא הִתְפַּלֵּל - הֲרֵי זוֹ גְּזֵלָה, שֶׁמָּנַע מִמֶּנָּה אֶת זְכוּתָהּ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלֶיהָ. מַבְהִיל הָרַעְיוֹן עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה וּמַמָּשִׁית הִיא הָעֲרֵבוּת וְהַמְּחֻיְּבוּת שֶׁלָּנוּ אֶחָד כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי לִדְרֹשׁ בְּטוֹבָתוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצְלָחָתוֹ! וְהַדְּבָרִים מְחַיְּבִים!

גזל כבוד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"ה, ה'.  דְּבָרֶיךָ אַתָּה חוֹמֵס מִמֶּנִּי, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנִי וְשׁוֹתֵק.

שִׁמְעוּ נָא אֶת זֹאת: אָדָם שׁוֹמֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ מִתְבַּזֶּה וְשׁוֹתֵק - וְעוֹבֵר עַל חָמָס וְגֶזֶל! עַל מָה וְלָמָּה?? אֶלָּא, הוֹאִיל וּמֵחוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם לִמְחוֹת עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא לִרְאוֹת בְּבִזְיוֹנוֹ וְלִשְׁתֹּק, כְּמוש"כ ויקרא י"ט, ט"ז. ובושת פנים היא כשפיכות דמים, כמבואר בבבא מציעא (נ"ח ע"א).  "לֹא תַּעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", לָכֵן אִם אֵינוֹ מְמַלֵּא מְחֻיָּבוּתוֹ כְּלַפָּיו - נֶחְשָׁב לְגַזְלָן! וּמָצִינוּ גיטין נ"ו ע"ב.  בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא שֶׁבְּסִבָּתוֹ נֶחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָתְבוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁעִקַּר הַתְּבִיעָה הָיְתָה עַל כָּךְ שֶׁהָיוּ שָׁם חֲכָמִים וְלֹא מִחוּ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל בַּר קַמְצָא.

וְכָל הַתֵּרוּצִים וְהַהִצְטַדְּקֻיּוֹת שֶׁל "לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהִסְתַּבֵּךְ?" וְ"אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִתְפֹּס צַד בַּדָּבָר" דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם וַעֲצַת הַיֵּצֶר בִּלְבַד, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵינָם מִתְקַבְּלִים בַּשָּׁמַיִם שחשבון פשוט הוא: הרי על כבוד עצמך ודאי שלא היית שותק, ונצטווינו (אבות ב',י"ג) יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואם תאמר: גם על כבודי הייתי מוחל ושותק - אז אמרו רבותינו (תנחומא בשלח כ"ו) יהי כבוד חברך חביב עליך ככבוד רבך(!!!), ועל זה כבר אסור למחול ולשתוק...  . לָכֵן יִזָּהֵר אָדָם לָחוּס עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת ברכות י"ט ע"ב.  שֶׁדּוֹחֶה לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, אבות ד',א'.  וְאֵיזֶהוּ מְכֻבָּד - הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת.

בלי עין הרע (א)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"ה.  הִכְנִיסָה עַיִן הָרַע בְּעֻבָּרָהּ שֶׁל הַגָּר וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ.

אָמְנָם אֵין לְאָדָם לִפְחֹד מֵעַיִן הָרַע, משלי כ"ב, ט'.  שֶׁטּוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, פסחים ק"י ע"ב. ותרגומו: מי שאינו מקפיד וחושש מהדבר, אף מן השמיים לא מקפידים איתו על כך. וע' חזון איש (ליקוטים, חו"מ ס' כ"ג) שכתב שגם עיה"ר היא בידי שמיים, ורק אם נגזר לאדם ח"ו היזק, יכול הדבר להתגלגל על ידי עין הרע.   וּמָאן דְּלֹא קָפֵיד לֹא קָפְדִינַן בַּהֲדֵיהּ, אוּלָם צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לְהָבִיאָהּ עַל עַצְמוֹ. וְלָכֵן אָדָם שֶׁזָּכָה לְטוֹבָה אוֹ הַצְלָחָה מְיֻחֶדֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לֹא יָרוּץ וראה במור וקציעה (או"ח סי' ק"מ) שלכן יצירת האדם וגדילתו מתחלת ממעשה הנעשה בצינעא, שלא יבוא לידי עיה"ר.  לְסַפְּרָה וּלְפַרְסְמָהּ לְכָל, שֶׁלֹּא ומכל מקום, עין הרע יכולה לבוא על האדם גם מעינו שלו, כמבואר בברכות (נ"ה ע"ב), וכ"כ התוספות רי"ד (ב"ק פ"ג ע"א) מהפסוק "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי".   תִּשְׁלֹט בּוֹ הָעַיִן וְח"ו יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה. (וּסְגוּלָה מֵהַגה"ק הַדִּבְרֵי חַיִּים מִצַּאנְז לְחוֹשֵׁשׁ מֵעיה"ר לַהֲפֹךְ כִּסּוּי רֹאשׁוֹ וְיוֹעִיל. וְכֵן אָמַר לִי כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מִצַּאנְז שְׁלִיט"א שֶׁנָּהַג אָבִיו הַגה"ק זַצוּקָ"ל רוֹב הַזְּמַן ואמר לי האדמו"ר הנ"ל שליט"א שכנראה שבכיפה אין החששא של המהפך כסותו.  ).

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: בבא מציעא ק"ז ע"ב.  מֵאָה מֵתִים - תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע מֵעַיִן הָרַע וְאֶחָד מִיתַת עַצְמוֹ! לָכֵן יֵדַע לְהִשָּׁמֵר, שֶׁהַהֶזֵּק מָצוּי. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא בִּפְנֵי מִי שֶׁחָסֵר אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר וְחָפֵץ בּוֹ, כְּגוֹן מְשֻׁדָּךְ בִּפְנֵי רַוָּק, מְעֻבֶּרֶת בִּפְנֵי עֲקָרָה וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. וְצָרִיךְ לַדָּבָר חָכְמָה מְרֻבָּה שֶׁלֹּא לְצַעֵר מִבְּלִי לָשִׂים לֵב לְכָךְ.

פלטרין של מלך (א)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית מ"ו, וכן איתא בגמרא כתובות (ק"י ע"ב).  שָׁם אֶהְיֶה לָכֶם לֶאֱלֹקִים, אֲבָל בֶּן יִשְׂרָאֵל הָדָר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ.

מִכָּאן תִּלְמַד גֹּדֶל חֲבִיבוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי הַקָּבָּ"ה, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק: דברים י"א, י"ב.  "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אַתָּה תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". וַחֲכָמֵינוּ ז"ל מְדַמִּים אֶת א"י לְפַלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, ברכות ל"ו ע"ב.  שֶׁאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, זוהר הקדוש א',ק"ח ע"ב.  וְלֹא שׁוֹלֵט בָּהּ שׁוּם מַלְאָךְ אֶלָּא הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ, כתובות קי"א ע"א. ועוד ע"ש שמובטח לו שהוא בן העולם הבא.  וְהַדָּר בָּהּ שָׁרוּי בְּלֹא עָווֹן, וּמִיהוּ הַכְּסִיל שֶׁנִּמְצָא וְדָר בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְיָקוּם וְיֵלֵךְ לָדוּר בְּמָקוֹם אַחֵר? וְהַדְּבָרִים לֹא נִצְרְכוּ אֶלָּא כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ לַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בריש גלי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פרק מ"ז.  בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. שֶׁלֹּא נִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַגּוֹיִים, וְלֹא בּוֹשׁ מִן הַלֵּיצָנִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו וּבְנֵי דּוֹרוֹ אוֹמְרִים "אִלּוּ רְאִינוּהוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ לָמוּל וּלְקַיֵּם מִצְוָתוֹ שֶׁל מָקוֹם".

כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת ה', בראשית ט',ט"ו.  לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ לְעֵינֵי כָּל מִבְּלִי לִירָא אוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ, וּמִבְּלִי לַחְשֹׁשׁ "מַה יַּגִּידוּ?" וּ"מַה יַּחְשְׁבוּ?" וּ"מַה יַּעֲשׂוּ?". אַל תַּסְתִּיר אֶת יַהֲדוּתְךָ, וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ בִּהְיוֹתְךָ עוֹבֵד אֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא! שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֶת חוּטֵי הַצִּיצִת, אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ! וְאַדְרַבָּה - הֵם צְרִיכִים לֵבוֹשׁ וּלְהִכָּלֵם עַל מַצָּבָם וּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי אַתָּה הַנּוֹרְמָלִי וְלֹא הֵם, אַתָּה הַבְּסֵדֶר וְהֵם לֹא!

עַל רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ אַתָּה סוֹמֵךְ? וְהוּא קוֹרְאָם לֵ-י-צָ-נִ-י-ם ! הַלֵּיצָן מִתְחַפֵּשׂ לְמַה שֶּׁהוּא לֹא, וּמַצְחִיק אֶת כֻּלָּם עַל חֶשְׁבּוֹן כֻּלָּם, אֲבָל בַּסּוֹף כֻּלָּם חוֹזְרִים הַבַּיְתָה, וְהוּא - נִשְׁאַר לֵיצָן, לָכֵן לשון הרמ"א בהגהתו על השו"ע או"ח סי' א' ס"א.  לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ!

---

פרשת וירא

---

תקננו בעצה טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אגדות בראשית.  הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה עָלָיו בְּחֶלְקוֹ.

בַּחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁיִּחֲסוּ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה לַמֻּשָּׂג "עֵצָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: משלי י"א, י"ד.  "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" - שֶׁמַּעֲלַת הָעֵצָה וְהַהִתְיָעֲצוּת שֶׁמּוֹשִׁיעָה אֶת הָאָדָם, וּמַצִּילָתוֹ מִן הַקּוֹצִין וּמִן הַבַּרְקָנִין לְבַל יִפֹּל בָּהֶם. וְכָתַב פרשת יתרו, דף פ"ב ע"ב. וכ"כ הרמב"ם בהלכות תמורה (פ"ד הי"ג) שדיני התורה הם בעצם עצות לאדם מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר המעשים.  הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁתַּרְיָ"ג הַמִּצְווֹת הֵן תַּרְיָ"ג "עִיטִין (עֵצוֹת) דִּקְדֻשָּׁה" שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵה',וְעַיֵּן תורה ז',וכתב שם שנתינת עצה היא בחינת זיווג ונתינת זרע, ולכן העצה מקורה מן הכליות (ברכות ס"א.), שהכליות הן כלי הזרע וההולדה, ולכן התורה מתשת כוחו של אדם, כזיווג.  בְּלִקּוּטֵי מוֹהַרָ"ן שֶׁזֶּה סוֹד מַאֲמָר חֲזַ"ל סנהדרין כ"ו ע"ב.  "תּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם" - מַתֶּשֶׁת מִלְּשׁוֹן תּוּשִׁיָּה - עֵצָה. וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְאֹד הִקְפִּידוּ עַל הַנּוֹתֵן עֵצָה שֶׁיַּתְנֶה עפ"י טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹאֵל בִּלְבַד, וּלְלֹא אִינְטֶרֶסִים וּמְנִיעִים אִישִׁיִּים שֶׁל הַנִּשְׁאָל וראה מדרש ילקוט תהלים (סי' תרי"ז) שרבי אלעזר בן ערך אמר כל עצה שהיא לשם שמיים - סופה להתקיים, וכמוש"כ "עצת ה' היא תקום". והרה"ק רבי ירחמיאל דנציגר זצ"ל היה אומר שבשביל להשיא עצה טובה לזולת אין צריך להיות רבי, דיו שיהיה ידיד נאמן...  . וּבְסֵפֶר עמוד ק"ג. ולא לחינם הכניסו לנו חכמים בתוך נוסח הוידוי לומר "ייעצנו עצות רעות", מה שמעיד על חומרת העניין!  יַעַלְזוּ חֲסִידִים כָּתַב שֶׁאִם יְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אָדָם עֵצָה בְּדָבָר שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ - אַל תְּיַעֲצֵנוּ, אֶלָּא תִּתְחַמֵּק וְתִבְרַח. וּכְשֵׁם שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה כָּךְ תְּקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה.

מצוה בו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא מציעא פ"ו ע"ב.  עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְהַקָּבָּ"ה שִׁלֵּם לְבָנָיו עַל יְדֵי שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כ',י"א.  "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע".

מַשְׁמַע שֶׁאִם הָיָה מַגִּישׁ אֶת הַמַּיִם בְּעַצְמוֹ - הָיוּ זוֹכִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּבָּ"ה בְּעַצְמוֹ הָיָה מוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וּמִמֵּילָא הָיוּ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לְהִכָּנֵס עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִכָּאן יִלְמַד אָדָם שֶׁלֹּא לְהִתְרַשֵּׁל וּלְהִתְעַצֵּל בַּעֲשִׂיַּת מִצְוָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא קדושין מ"א ע"א.  מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל מִצְוָה אָדָם מְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ מִבְּלִי שׁוּם שָׁלִיחַ ואדרבה, רבים תמצא בזה אף מתנדבים "להוציא ידי חובה" את השני...  , כָּךְ לֹא יִמְסֹר מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים אוֹ שְׁאָר מִצְווֹת לִידֵי אֲחֵרִים שֶׁיַּעֲשׂוּם בִּמְקוֹמוֹ.

חנך לנער

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אבות דרבי נתן פרק י"ג.   זֶה יִשְׁמָעֵאל, לְחַנְּכוֹ בְּמִצְווֹת.

משלי כ"ב, ו'.  "חֲנֹךְ לְנַעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". וַחֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יֵשׁ לַדָּבָר לְחַנֵּךְ הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת בְּמִצְווֹת עוֹד מִקַּטְנוּתָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה תֻּשְׁרַש בְּלִבָּם אַהֲבַת הַתּוֹרָה וְחֶשְׁקַת הַמִּצְווֹת. שֶׁהַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה לְטֶבַע, שבת כ"א ע"א.  וְגִירְסָא דְּיַנְקוּתָא לֹא מִשְׁתַּכְּחָא ועוד עיין ריש פרשת בא (שמות י',י"א) מש"כ בס"ד בחשיבות חינוך הקטנים.  . וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ הֵבִין שֶׁאֵין לִתֵּן לְנַעַר אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה, פֶּן תִּכְבַּד וְיִשְׂנְאֶנָּה, אֶלָּא מְעַט שֶׁבִּמְעַט לְחַנְּכוֹ וּלְהַרְגִּילוֹ בְּמִצְווֹת, כָּל שֶׁכֵּן אָנוּ ראה במהרש"א בפירושו עמ"ס בבא בתרא (כ"א ע"א) שהביא דברי חז"ל גבי חינוך הילד "ספי ליה כתורא" ופירש שיש להאכיל ולחנך את הילד בנחת כמו השור שמאכילים אותו בידיים, ולא כמו העגלים שמאמירים ומפטמים אותם בכח בעל כרחם. ורבינו בחיי בפירושו עה"ת (פ' שמות) ביאר ע"ז הדרך את הפסוק (הושע ו') "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו" שישנם שאינם יודעים כיצד להשיג את ה',ורוצים להשיג הכל בבת אחת, אבל הנביא מלמדנו שיש לדעת איך "נרדפה לדעת", וזה כשחר, דהיינו כזריחה העולה לאט לאט שלא לסנוור פתאום את בני האדם העלולים להתעוור מכך, כן בעבודת ה' יש לנהוג, וממילא נכון מוצאו. והדברים נפלאים ומתוקים.   שֶׁלֹּא נַעֲמִיס עַל בָּנֵינוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה וְנִזְכֹּר שֶׁכָּל הַמַּטָּרָה הִיא שֶׁלִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ יְקַיְּמוּהָ, וְלֹא שֶׁעַכְשָׁו מְחֻיָּבִים הֵם בַּדָּבָר.

מקום שנהגו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא מציעא פ"ו ע"ב.  נִרְאוּ כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ. מִכָּאן שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג.

כָּךְ הִזְהִירוּ חֲזַ"ל: מסכת דרך ארץ זוטא פ"ה.  שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד בֵּין הַיּוֹשְׁבִים וְלֹא יוֹשֵׁב בֵּין הָעוֹמְדִים, וְלֹא בּוֹכֶה בֵּין הַשּׂוֹחֲקִים וְלֹא שׂוֹחֵק בֵּין הַבּוֹכִים, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אַל יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמָּקוֹם. וְאַף אִם לֹא נָהַגְתָּ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאֵינְךָ דּוֹגֵל אוֹ אוֹחֵז בְּאוֹתָהּ הַשִּׁיטָה - מ"מ הוֹאִיל וְאַתָּה נִמְצָא שָׁם, אַל תְּחַפֵּשׂ לְהַפְגִּין נוֹכְחוּתְךְ וּלְהַבְלִיט אֶת עַצְמְךָ בְּהִבָּדְלוּת מִן הַכְּלָל, אֶלָּא נְהַג כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה מִפְּאַת כְּבוֹד הַמָּקוֹם וְיוֹשְׁבָיו, טור חושן משפט (סי' שס"ח) בשם רב שרירא גאון.  שֶׁמִּנְהָגָא מִלְּתָא הִיא, לשון הרשב"א בתוה"א דף ל"ד, וראה בבית יוסף (יו"ד סי' ל"ט).  וּמִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה.

וּמ"מ, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר אוֹ מְשַׁנֶּה מֵהַהֲלָכָה וְהַהַשְׁקָפָה הַצְּרוּפָה אֲפִלּוּ כְּהוּא זֶה, שֶׁאִם כֵּן - אֵין לוֹ לְאָדָם לְהָקֵל אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר קַל שֶׁבַּקַּלִּים בִּגְלַל "מִנְהַג" הַצִּבּוּר וראה בירושלמי יבמות ריש פרק י"ב שכ' "מנהג מבטל הלכה... ודוקא מנהג ותיקין, אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטעות בשיקול הדעת, וע"ע שו"ע חו"מ (רל"ב, י"ט).  .

תגיד תודה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא מציעא פ"ז ע"א.  נָקוּד עַל אי"ו שֶׁבְּאֵלָיו, שֶׁאַף לְשָׂרָה שָׁאֲלוּ אַיּוֹ אַבְרָהָם. לָמַדְנוּ שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם בָּאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ: לָאִישׁ - עַל הָאִשָּׁה, וְלָאִשָּׁה - עַל הָאִישׁ.

לְעוֹלָם יֵדַע וְיִזְכֹּר אָדָם לְהוֹדוֹת וּלְהוֹקִיר טוֹבָה לַמֵּטִיבִים עִמּוֹ, וְלֹא יְהֵא כְּפוּי טוֹבָה לְקַבֵּל מִבְּלִי לְהוֹדוֹת. וְכָךְ לָמְדוּ מדרש רבה בראשית פ' וישב.  רַבּוֹתֵינוּ מֵהַכָּתוּב בראשית ל"ז, י"ד.  "לֵךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן" - מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ.

וְהַדְּבָרִים נְכוֹנִים וראה לקמן פרשת שלח לך (במדבר י"ג, ג') מש"כ בס"ד שאפילו לא התכוון להיטיב עמך, ואפילו אח"כ הרע עמך, בכל זאת יש להכיר לו טובה על מה שעשה, ע"ש בראיות ובטעמים.  אֲפִלּוּ אִם שִׁלֵּם עַל הַטּוֹבָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה עִמּוֹ, אוֹ שֶׁנָּטַל אֶת שֶׁלּוֹ בַּדִּין - כְּגוֹן כְּשֶׁקּוֹנֶה מוּצָר מֵהַחֶנְוָנִי, אוֹ כְּשֶׁנּוֹסֵעַ בַּהַסָּעָה צִבּוּרִית אוֹ פְּרָטִית - יִזְכֹּר לְהוֹדוֹת עַל הַשֵּׁרוּת. וְאע"ג שֶׁמָּרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ פּוֹסֵק אבן העזר כ"א, י'.  שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל, מ"מ לְהוֹדוֹת נָכוֹן וְצָרִיךְ, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

שקר אמתי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ירושלמי פאה פ"א ה"א.  שִׁנָּה הַכָּתוּב מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי הִיא אָמְרָה "וַאדוֹנִי זָקֵן".

כָּךְ יבמות ס"ה ע"ב.  אָמַר רַבִּי אִילָעָא מִשּׁוּם ר"א בְּר"ש: מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, וְרַבִּי נָתָן אָמַר מִצְוָה . פרק מ"ח.  וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה אָמַר בַּר קַפָּרָא: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ הַכְּתוּבִים דִּבְּרוּ בְּדוּיִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם!

וְעַד כַּמָּה טוֹעִים הֵם הָאֲנָשִׁים הַטּוֹעֲנִים "אֵינִי מְסֻגָּל לְשַׁקֵּר", אוֹ "חוֹבָתִי לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת", וְעַל יְדֵי זֶה מְפִירִים אֶת הַשָּׁלוֹם וּמְפַלְּגִים וּמַרְחִיקִים בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וְאִם הַקָּבָּ"ה שבת נ"ה ע"א.  שֶׁחוֹתָמוֹ אֱמֶת, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא שנאמר (תהלים קי"ט, ק"ס) "ראש דברך אמת", והתוספות בפירושם עה"ת דרשו "בראשית ברא אלקים" ס"ת אמת, שראש דבר ה' - זו התורה, פתח ב"אמת".  תּוֹרַת אֱמֶת שִׁנּוּ מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם - מִי עוֹד יָהִין לִפְצוֹת פֶּה וּלְהַרְהֵר עַל כָּךְ?!

הלכות סרוב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ'.  וּלְאַבְרָהָם אָמְרוּ "כֵּן תַּעֲשֶׂה". מִכָּאן שֶׁמְּסָרְבִין לְקָטָן, וְאֵין מְסָרְבִין לַגָּדוֹל.

לָכֵן, כְּשֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ מְכַבְּדוֹ בִּדְבַר מִצְוָה אוֹ בְּמַאֲכָל וְכיוב"ז, יַשְׂכִּיל וְיֵדַע שֶׁלֹּא לְסָרֵב לוֹ, אֶלָּא במדבר ל',ג'.  כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. וַאֲפִלּוּ לְעִנְיַן לַעֲלוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל כמובא בברכות (ל"ד ע"א) "העובר לפני התיבה... פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב (פירוש: ינענע בראשו), שלישית פושט את רגליו ויורד.   צָרִיךְ לְסָרֵב פַּעַם וּפַעֲמַיִם - כָּתַב הָרא"ה שֶׁלְּגָדוֹל אֵין לְסָרֵב כְּלָל, וְכֵן פָּסַק או"ח נ"ג, ט"ז.  הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. (וּמִכָּל מָקוֹם עַיֵּן שם ס"ק מ"ה.  בַּמִּשְׁנָה בְּרוּרָה שֶׁהֵבִיא דִּבְרֵי הַתּוֹסְפוֹת דף פ"ו ע"ב. מלבד כוס של ברכה שמבואר בגמ' (ברכות נ"ג ע"ב) שאין לסרב כלל, הואיל ועלול לקצר ימיו (ברכות נ"ה ע"א) ח"ו.   בִּפְסָחִים שֶׁבִּדְבַר גַּסּוּת וּשְׂרָרָה אַף לַגָּדוֹל נָכוֹן לְסָרֵב מְעַט, וְכֵן פָּסְקוּ הָאַחֲרוֹנִים, ע"ש).

נכסף נכספתי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש אגדה.  הִתְמַהְמַהּ כְּדֵי לְהַצִּיל מָמוֹנוֹ.

הַפְלֵא וָפֶלֶא: לוֹט יוֹדֵעַ שֶׁקִּצָּהּ שֶׁל סְדוֹם קָרֵב, וְשֶׁהָאֱלֹקִים עוֹמֵד בְּכָל רֶגַע לְהַשְׁחִית אֶת הָעִיר, וּבְחַסְדֵּי שָׁמַיִם וּבְחֶמְלַת ה' עָלָיו זוֹכֶה לָנוּס וּלְהַצִּיל אֶת חַיָּיו בִּזְכוּת אַבְרָהָם, וְלֹא מִצִּדְקוּתוֹ שֶׁלּוֹ. וּבְכ"ז - עוֹמֵד וּמִתְמַהְמֵהַ. עַל מָה? עַל מָמוֹן!!! וַהֲרֵי בִּן רֶגַע יְכוֹלָה סְדוֹם לְהֵהָפֵךְ, וְיָמוּת לוֹט יַחַד עִם הַשְּׁאָר? אֶלָּא שֶׁהַמִּדּוֹת הַמֻּשְׁחָתוֹת וְהַטְּבָעִים הָרָעִים שֶׁבָּאָדָם, יֵשׁ בְּכֹחָם לִגְרֹם לְאָדָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִיִּים, וּבִלְבַד שֶׁיְּסַפְּקוּ אֶת יִצְרוֹ! וראה ברש"י עמ"ס פסחים (קי"ט ע"א) שכתב שדרך הקדמונים היתה להביא מגנזי אוצרותיהם עמהם במלחמתם, כדי שיימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו... 

כָּךְ הִכַּרְתִּי אָדָם שֶׁאַף בְּאַחֲרִית יָמָיו, כְּשֶׁכְּבָר רוֹב גּוּפוֹ לֹא תִּפְקֵד כָּרָאוּי, וְיִסּוּרֵי יָמָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּבָר הֵתִישׁוּהוּ - עֲדַיִן נִהֵל מַאֲבָקִים וַהֲלִיכִים מִשְׁפָּטִיִּים עַל זְכֻיּוֹת וַהֲטָבוֹת לְמִינֵיהֶן שֶׁלָּהֶן הָיָה זַכַּאי, וְהֶאֱמִין שֶׁעוֹד יָבוֹא יוֹם וִיקַבֵּל עַל כָּךְ סְכוּמֵי עָתָק... , וְגַם אִם כֵּן - לְמִי? הֲיֵשׁ סִבָּה מֻצְדֶּקֶת שֶׁתְּאַבֵּד אֶת יָמֶיךָ הָאַחֲרוֹנִים בִּטְרָדוֹת וּבָעִנְיָנִים שֶׁכָּאֵלּוּ? וכמו שאמר רבי שלמה אבן גבירול: אדם דואג על דמיו ואינו דואג על ימיו, אך ימיו אינם חוזרים ודמיו אינם עוזרים! והרה"ק רבי יוסף מפולנאה אמר: כמה יש לרחם על אנשים, החיים בעוני בשביל למות בעושר...   הַאִם לֹא תָּחוּס עַל רְגָעֶיךָ הָאַחֲרוֹנִים לֶאֱסֹף בָּהֶם כַּמָּה זְכֻיּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא? אחרי כותבי זאת, מצאתי מרגניתא טבא מה"כלי יקר" עה"ת (בראשית ד',י"ז) שכתב: שמימות קין נגזר על כל אוהבי ורודפי הממון המוכנים לאבד חייהם וימיהם בעבור בצע כסף, שיהיו נעים ונדים כקין לרוץ ולרדוף אחר הממון, אך ללא הועיל, שאף לכשיהיה להם כדי צורכם וסיפוקם ואף יותר - עכ"ז ימשיכו ברדיפתם מחמת הגזירה הזו, עד כלות ימיהם וחייהם. וסימן לדבר: שהאותיות הבאות לפני כס"ף הן אותיות ענ"י, שלעולם ירגישו עצמם עניים וחסרים בממון. וה' יצילנו.   אֶתְמְהָה! אֲבָל כָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע...

הכל מה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ"ב.  לֹא מִמְּךָ הָיָה שֶׁלֹּא נָגַעְתָּ בָּהּ, אֶלָּא חָשַׂכְתִּי אֲנִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹא וְלֹא נָתַתִּי לְךָ כֹּחַ.

גִּלָּה לָנוּ הַכָּתוּב, שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אִם לִתֵּן לְאָדָם לַחֲטֹא אוֹ לֹא. בספרו "תומר דבורה" פרק א'.  וְכָתַב הָרַמָ"ק הַקָּדוֹשׁ זִיעַ"א שֶׁהַקָּבָּ"ה נִקְרָא "נוֹשֵׂא עָווֹן", עַל שֶׁנּוֹתֵן וּמַעֲנִיק לְאָדָם כֹּחוֹת וְחַיּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבֵין הַיֶּתֶר מִשְׁתַּמֵּשׁ הָאָדָם בְּכֹחוֹת אֵלּוּ גַּם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם יְשָׁרִים בְּעֵינֵי ה'. וְאעפ"י שֶׁהַקָּבָּ"ה הוּא מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה, תהלים ל',ו'. וכמו שכתב בתומר דבורה שם שאף המשחית שנברא מעבירת האדם - הקב"ה מחייהו ומפרנסו, ויכול הקב"ה לומר "איני זן משחיתים, ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו", והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו, ואין הקב"ה עושה כן. ע"ש באורך.   "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ", עִם כָּל זֹאת מַמְשִׁיךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם וּלְקַיְּמוֹ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים. וְהִנֵּה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, אוֹ בּוֹרֵחַ מֵעֲבֵרָה - גַּם זֶה מֵהַכֹּחַ שֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן בּוֹ, וְאִם כֵּן עַל מָה עוֹד יֵשׁ לָנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְצַפּוֹת לְשָׂכָר? אֶלָּא שֶׁהַכֹּל מֵרֹב טוּבוֹ שֶׁל הַבּוי"ת וּבְמַתְּנַת חִנָּם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

וְכָךְ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עה"פ איוב מ"א, ג'.   "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" - מִי שָׂם מְזוּזָה בְּבֵיתוֹ בְּטֶרֶם נָתַתִּי לוֹ בַּיִת? מִי עָשָׂה צִיצִית עַל בִּגְדוֹ בְּטֶרֶם נָתַתִּי לוֹ בֶּגֶד? מִי מָל אֶת בְּנוֹ בְּטֶרֶם נָתַתִּי לוֹ בֵּן? נִמְצָא, שֶׁגַּם הַמִּצְווֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ - מֵחַסְדֵי ה' עָלֵינוּ.

אל תשאל!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא קמא צ"ב ע"א.  אַכְסְנַאי שֶׁבָּא לָעִיר, עַל עִסְקֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ, אוֹ עַל עִסְקֵי אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ - "אִשְׁתְּךָ הִיא? אֲחוֹתְךָ הִיא?".

מִכָּךְ הֵבִין אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁאֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וַעֲלוּלִים לְהַגִּיעַ עַד לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים! וְכִי מַה לְּךָ וּלְאֵשֶׁת פְּלוֹנִי? וְכִי כְּבָר שָׁאַלְתָּ בִּשְׁלוֹם כָּל הַגְּבָרִים בָּעוֹלָם שֶׁנִּזְכַּרְתָּ דַּוְקָא בָּהּ? (וּבִשְׁלוֹם אִשְׁתְּךָ שֶׁלְּךָ, הַשָּׁאַלְתָּ?...). יְרֵא שָׁמַיִם אֲמִתִּי אֵינוֹ אָמוּר לְהַכִּיר אֶת אֵשֶׁת עֲמִיתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שְּׁמָהּ, וּבֶטַח שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל עָלֶיהָ שְׁאֵלוֹת.

נענה תחלה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא קמא צ"ב ע"א.  סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ (לִתְפִלַּת אַבְרָהָם עַל אֲבִימֶלֶךְ) לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר - הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.

כְּבָר נִתְבָּאֵר בס"ד לְעֵיל בראשית ט"ז, ה'. ע"ש מש"כ בס"ד בדבר.  בְּפָרָשַׁת "לֶךְ לְךָ" גֹּדֶל הַחִיּוּב עַל הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, וְכָאן לִמַּדְתָּנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁגַּם שָׂכָר גָּדוֹל הַקָּבָּ"ה נוֹתֵן לוֹ עַל כָּךְ, שֶׁאִם גַּם הוּא זָקוּק לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ עוֹד לִפְנֵי זֶה שֶׁעָלָיו הִתְפַּלֵּל. וּכְדֻגְמַת צִנּוֹר שֶׁדַּרְכּוֹ יוֹרֶדֶת הַבְּרָכָה לְאָדָם, וּמִמֵּילָא מִתְבַּשֵּׂם וּמִתְבָּרֵךְ גַּם הַצִּנּוֹר עַצְמוֹ. וְהַנְהָגָה טוֹבָה לְאָדָם שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ אוֹ חֹדֶשׁ וְכיוב"ז יִקַּח לְעַצְמוֹ מִישֶׁהוּ וְיִתְפַּלֵּל עָלָיו, וּשְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד.

רשימת מזמנים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ"ג, י'.  שֶׁהָיוּ שָׁם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר: שֵׁם, וְעֵבֶר, וַאֲבִימֶלֶךְ.

בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד לְאָדָם בֵּן בְּשטומ"צ, וְכֵן בִּשְׁאָר שִׂמְחוֹתָיו שֶׁל אָדָם, יִרְאֶה לְהַזְמִין לִסְעֻדָּתוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַעֲמֵלֵי תּוֹרָה, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ מַאֲמָר רַבִּי אָבִין בַּגְּמָרָא: ברכות ס"ד ע"א.  כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶּׁתַּלְמִיד חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. סנהדרין כ"ג ע"א.  וּנְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ נִכְנָסִין בַּסְּעוּדָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין מִי מֵיסֵב עִמָּהֶן - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁפִּיהֶם פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת, אוֹ עַמֵּי אֲרָצוֹת, אֲשֶׁר יבמות ס"ה ע"א.  שְׁתִיקָתָם יָפָה מִדִּבּוּרָם, סנהדרין ע"א ע"ב.  וְשֵׁינָתָם הֲנָאָה לָהֶם וְלָעוֹלָם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: נדרים כ' ע"א.  אַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפְךָ שֶׁיַּאֲכִילְךָ טְבָלִים. וְכֵן כְּתִיב משלי י"ג, כ'.  "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ".

תפלת החולה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ"ג, י"ד.  מִכָּאן שֶׁיָּפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו, וְהִיא קוֹדֶמֶת לְהִתְקַבֵּל.

טֶבַע בָּאָדָם הוּא, שֶׁכְּשֶׁכּוֹאֵב - הַתְּפִלָּה נֶאֱמֶרֶת יוֹתֵר בְּכַוָּנָה וּבְלֵב נִשְׁבָּר, וּמִמֵּילָא מְקֻבֶּלֶת בְּיוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה יֵשׁ לְבַקֵּשׁ מִצַּדִּיקִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל הָאָדָם שכך אמרו חכמינו (בבא בתרא קט"ז ע"א): כל שיש לו חולה בתוך ביתו , ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. (וראיתי באחד המפרשים, איני זוכר את שמו, שפירש את דברי הגמרא: ילך אצל חכם, ויבקש עליו רחמים - הוא בעצמו). וראה מש"כ בס"ד בזה לקמן פ' מסעי (במדבר ל"ה, כ"ה).  , מִכָּל מָקוֹם אַל יְמַעֵט בִּתְפִלָּתוֹ בִּגְלַל זֶה, וְיַרְבֶּה גַּם הוּא לִזְעֹק מִקִּירוֹת לִבּוֹ לִזְכּוֹת לִישׁוּעַת ה'. תהלים קמ"ה, י"ח.  וְקָרוֹב ה' לְכֹל קֹרְאָיו, לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת.

הכנסת אורחים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סוטה י' ע"א.  לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, אָמַר לָהֶם: בָּרְכוּ לְמִי שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ, סְבוּרִים אַתֶּם מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֲכַלְתֶּם!

אַבְרָהָם אָבִינוּ לִמְּדָנוּ שֶׁהַכְנָסַת אוֹרְחִים הִיא מַעֲלָה נִשְׂגָּבָה, אוּלָם אֵינָהּ מִסְתַּכֶּמֶת בָּאֲכִילָה, שְׁתִיָּה וְשֵׁינָה גְּרֵידָא. עִקַּר הַמַּעֲלָה הִיא שֶׁעַל יָדוֹ יִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, וְיִתְקָרְבוּ נְפָשׁוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ, וְכֵן עָשָׂה. וְלָכֵן, כְּשֶׁמַּגִּיעִים אוֹרְחִים לְבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם, יִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת לְזַכּוֹתָם בְּמִלֵּי דִּבְרָכוֹת וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְהַכֹּל בְּנֹעַם וּבְאַהֲבָה וּבְהֶאָרַת פָּנִים. וְכֵן כְּשֶׁמַּזְמִין לְבֵיתוֹ אִישׁ מִקְצוֹעַ וְכיוב"ז לְצֹרֶךְ כָּל שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ, יַשְׂכִּיל לְנַצֵּל הַהִזְדַּמְּנוּת לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, וּלְזַכּוֹתוֹ בִּבְרָכָה בַּדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה.

יהיו עניים בני ביתך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין פ"ט ע"ב.  אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁהָיָה מְקַטְרֵג וְאוֹמֵר "מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם לֹא הִקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד?".

לָכֵן יִרְאֶה אָדָם לְהַזְמִין לְשִׂמְחוֹתָיו עֲנִיִּים מְרוּדִים שֶׁיֵּהָנוּ גַּם כֵּן מִסְּעוּדָתוֹ, בָּזֶה יֵחָשֵׁב מְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וְאָדָם, וְלֹא יִתְעוֹרֵר עָלָיו קִטְרוּג בַּדָּבָר ח"ו. מדרש תנחומא ראה י"ח.  וְכָךְ אָמַר הַקָּבָּ"ה: "אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי - אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ". חגיגה כ"ז ע"א, מדכ' (יחזקאל מ"א, כ"ב) "המזבח... וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ".  וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו, עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה עֲנִיִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ. וְכָךְ נָהֲגוּ צַדִּיקִים ראה ספר "מנהג ישראל תורה" - נישואין.  לִזְמַן לְשִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין אוֹ הַמִּילָה וְכיוב"ז שְׁנֵי עֲנִיִּים לְמֵלִיץ יֹשֶׁר.

שמר פתחי פיך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין פ"ט ע"ב.  אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר עַל יִצְחָק שֶׁמָּל בֶּן י"ג שָׁנָה וְלֹא מִחָה, אָמַר לוֹ יִצְחָק: בְּאֵבֶר אֶחָד אַתָּה מְיָרְאֵנִי? אִלּוּ אָמַר לִי הַקָּבָּ"ה זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי לֹא הָיִיתִי מְעַכֵּב.

מְאֹד מְאֹד יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְהִזָּהֵר ברכות י"ט ע"א.  שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ פִּיו לְרָעָה, וְשֶׁלֹּא לְהִתְפָּאֵר בְּיִרְאָתוֹ וּבְצִדְקָתוֹ, לְבַל יְבַקְּשׁוּ מִשָּׁמַיִם לְנַסּוֹתוֹ. וְאַף דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בִּקֵּשׁ מֵהַקָּבָּ"ה תהלים כ"ו, ב'.  "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי, צָרְפָה כִלְיוֹתָי וְלִבִּי" ראה סנהדרין ק"ז ע"א כל המעשה.  וְהָעֳמַד בְּנִסָּיוֹן עִם בַּת שֶׁבַע. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: ברכות כ"ט ע"א.  אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, ולְכָךְ תִּקְּנוּ לָנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם "אַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן".

עניה נכונה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּךְ הִיא עֲנִיָּתָם שֶׁל חֲסִידִים, לְשׁוֹן עֲנָוָה הוּא, וּלְשׁוֹן זִמּוּן.

קהלת ט',י"ז.  דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר מִיהוּ וּמַהוּ, שֶׁדֶּרֶךְ הֶעָנָו לְהַגִּישׁ וּלְזַמֵּן עַצְמוֹ בִּפְנֵי הַשֵּׁנִי קָטָן כְּגָדוֹל. וְכָךְ זְכוּרָנִי שֶׁקָּרָאתִי מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זְצוּק"ל שֶׁאָמַר שֶׁעָנָו אֲמִתִּי הוּא אָדָם שֶׁאִם יָבֹא אֵלָיו יֶלֶד וְיֹאמַר לוֹ "בֹּא אַחֲרַי" יֵלֵךְ אַחֲרָיו מִיָּד מִבְּלִי לַחְקֹר וְלִשְׁאֹל לְאָן וְלָמָּה ובטח שלא כמו אלו העושים עצמם "כחרש לא ישמע" כדי שירדפו אחריהם, או אומרים "שיבוא הוא", וכיוב"ז.   . וְכָל זֶה לְהֵפֶךְ מִקֹּרַח פירוש: חבורתו.   וְגוּנְדָא דִּילֵיהּ, שֶׁאַף בְּשָׁעָה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ קְרָאָם, אָמְרוּ במדבר ט"ז, י"ד.  "לֹא נַעֲלֶה", עיין רש"י שם.  וּפִיהֶם הִכְשִׁילָם שֶׁיָּרְדוּ לַגֵּיהִנֹּם וְלֹא עָלוּ.

בלי שאלות!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַקָּבָּ"ה מַתְהֶה הַצַּדִּיקִים, וְאַחַר כָּךְ מְגַלֶּה לָהֶם. וְכָל זֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרָן.

רָז גָּדוֹל גִּלָּה לָנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל בְּדִבּוּר זֶה, שֶׁכָּךְ הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוי"ת עִם אֲהוּבָיו, לְהַעֲלִים מֵעֵינֵיהֶם אֶת יְשׁוּעָתָם, וְלִתְהוֹת עַל קַנְקַנָּם אִם יַאֲמִינוּ בּוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, וְיֵלְכוּ אַחֲרָיו בָעֵינַיִם עֲצוּמוֹת ירמיה ב',ב'.  בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה בְּלִי מַיִם, מִבְּלִי לֵידַע מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלָם. וְאָז - מִשֶּׁעָשׂוּ כֵּן, מִתְגַּלֶּה וּמַרְאֶה כִּי ישעיה נ"ו, א'.  "קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא".

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּטַּעַם זֶה אוֹמְרִים אָנוּ אֶת פָּסוּק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל..." בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְלַמֵּד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁכָּךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לַעֲבֹד אֶת ה': בְּלִי דְּרִישׁוֹת, בְּלִי חֲקִירוֹת, בְּלִי שְׁאֵלוֹת, וּבְלִי טְעָנוֹת. רַק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה דברים ד',ל"ה.  שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

וְסִפֵּר לִי הַמַּגִּיד הַיָּשִׁישׁ הַגה"צ רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי שְׁלִיטָ"א שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים זַצוּקָ"ל (אוֹתוֹ זָכָה לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ בְּיַנְקוּתוֹ!!!) הָיָה אוֹמֵר שֶׁעִם אֱמוּנָה - אֵין קֻשְׁיוֹת, וּבְלִי אֱמוּנָה - אֵין חַיִּים!

---

פרשת חיי שרה

---

שונא מתנות יחיה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַתָּה אוֹמֵר לִי לִשְׁמֹעַ לְךָ וְלִקַּח בְּחִנָּם, אֲנִי אִי אֶפְשִׁי בְּכָךְ.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: משלי ט"ו, כ"ז. וביארו בעלי תורת הנפש שחי אמיתי הוא מי שנושא את עצמו ואינו תלוי באחרים, ולכן באר הנובע מים מעצמו ואינו תלוי בקבלת מי גשמים נקרא "באר מים חיים". וזה הטעם למה שאמרו חז"ל שהשרוי בלא אשה שרוי בלא חיים, שכיוון שאין לו למי להעניק, אינו נקרא חי. וכך ביאר ב"שב שמעתתא" בהקדמתו את עניין "ארבעה חשובים כמת: עני, סומא, מצורע ומי שאין לו בנים", שאלו תלויים באחרים וזקוקים תמיד לקבל, ולכן חשובים כמת.   "שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה", וּלְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לִתֵּן שָׂכָר עַל כָּל טוֹבָה וּבְרָכָה הַבָּאָה לְיָדוֹ וְלֹא יְקַבֵּל בְּמַתָּנָה וּבִנְדָבָה, שֶׁבָּזֶה נַעֲשֶׂה אֲסִיר תּוֹדָה כְּלַפֵּי נוֹתְנוֹ, וְ משלי כ"ב, ז'. וע' גיטין י"ד.  "עֶבֶד לֹוֶה לָאִישׁ מַלְוֶה", וּמִי יַסְכִּים לְשַׁעְבֵּד עַצְמוֹ בַּעֲבוּר מַתָּנָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת? וְכָךְ לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל: בבא קמא פ"ה ע"א.  אָסְיָא דְּמָגֵּן בְּמָגֵן - מָגֵן שָׁוֶה (רוֹפֵא הַמְּרַפֵּא בְּחִנָּם רְפוּאָתוֹ שָׁוָה חִנָּם), וְהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר הַבָּא בְּחִנָּם שֶׁלֹּא מַחֲזִיק יָמִים רַבִּים ועוד עיין רש"י לקמן בראשית כ"ה, ו'.  . לָכֵן יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הַדָּבָר וְיִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק תהלים קכ"ח, ב'. ועיין ברכות (ח' ע"א) שלמדו מכאן שגדול הנהנה מיגיע כפיו ואינו נצרך לבריות יותר מירא שמיים.  "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".

אמר מעט ועשה הרבה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חָסֵר וַי"ו, לְפִי שֶׁאָמַר הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט לֹא עָשָׂה.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בבא מציעא פ"ז ע"א.   רְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂים. וְעֶפְרוֹן הַזֶּה בְּרֹב רִשְׁעוּתוֹ אֲפִלּוּ אֶת הַמְעַט הַזֶּה - לֹא עָשָׂה! וְזוֹהִי אֶבֶן בּוֹחֶנֶת לֵידַע מִיהוּ הָאָדָם, וְעַד כַּמָּה נִתָּן לִסְמֹךְ וּלְהַאֲמִין לִדְבָרָיו: ובזוהר הקדוש (פרשת בלק, דף קצ"ג ע"ג) לימד כלל חשוב בתכונות האדם: "סימן לשטות - מילים (שמדבר הרבה), סימן לשאינו יודע כלום - שבוחי (שמשתבח בעצמו)", וזכור כלל זה כל ימי חייך!   אִם עוֹמֵד וּמַבְטִיחַ הָרִים וּגְבָעוֹת - דַּע לְךָ שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם מִדִּבּוּרוֹ אֶלָּא מְעַט, וְאוּלַי. אֲבָל אִם מִצְטַנֵּעַ וּמַמְעִיט בְּדִבּוּרוֹ, וְתוֹלֶה הַכֹּל בְּ שופטים ה',כ"ג.  עֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים - בְּוַדַּאי שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָמַר יַעֲשֶׂה, וְיִרְאֶה בְּרָכָה בַּעֲמָלוֹ. וְאָמַר אַחַד הָאַדְמוֹרִי"ם שֶׁלָּכֶן הָאָדָם נִבְרָא עִם שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּפֶה אֶחָד - לְלַמֶּדְךָ, שֶׁמַּה שֶּׁרָאִיתָ וּמַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ תְּדַבֵּר חֲצִי...

הזהרו בממון חבריכם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פרק נ"ט.  נִכָּרִין הָיוּ מִשְּׁאַר גְמַלִּים, שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין זְמוּמִין מִפְּנֵי הַגֶּזֶל שֶׁל יִרְעוּ בַּשָּׂדוֹת אֲחֵרִים.

הַפָּסוּק אוֹמֵר: דברים כ"ח, י'.  "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ", שֶׁצַּדִּיקִים נִכָּרִים וְנִבְדָּלִים הֵן בְּדִבּוּרָם, הֵן בְּהִלּוּכָם, הֵן בַּאֲכִילָתָם וְהֵן בְּמַעֲשֵׂיהֶם לִהְיוֹת זְהִירִים מִכָּל נִדְנוּד שֶׁל גֶּזֶל אוֹ חֲשַׁשׁ אִסּוּר אַחֵר. וְלָכֵן, יֵשׁ לְכָל יְרֵא ה' לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לַאֲחֵרִים, בְּמִתְכַּוֵּן וּבְלֹא מִתְכַּוֵּן, וְלֹא יַחֲנֶה אֶת רִכְבּוֹ בַּחֲנָיָה פְּרָטִית שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶת הָאַשְׁפָּה יוֹרִיד בְּשַׂקִּית אֲטוּמָה שֶׁלֹּא מְטַפְטֶפֶת, וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. לשון הזהב של הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה'). עיין שם מה שכתב באורך.   מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבְיֹשֶׁר, וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן נְקִיָּה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר ישעיה מ"ט, ג'.  "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".

תורת חסד על לשונה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רְאוּיָה הִיא לוֹ, שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי הִיא לְהִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם לִבְדֹּק בְּשִׁדּוּכָיו בֵּין הַיֶּתֶר, אִם הַנַּעֲרָה אוֹהֶבֶת חֶסֶד וּמַכְנֶסֶת אוֹרְחִים ואגב הדברים אביא ביאור נפלא שכתב "בית הלוי" זצ"ל בזה: שלכאורה הכיצד יכול אליעזר עבד אברהם להחליט על פי מעשה חסד אחד של רבקה שאכן היא ראוייה להיות אמם של ישראל? וכי די בכך? וביארו שלא במעשה ההשקייה בלבד בדקה, אלא בחכמתה ובזהירותה בכבוד הזולת, שהרי לאחר שתשקה אותו מן הסתם יישארו מים בכדה, ויש לה לחשוש שמא ההלך הזר חולה הוא ואין לשתות ממימיו, ואם כן לביתה אין ראוי לה לקחת את מותר המים, ואם תשפכם בפניו - הלא תביישהו בכך, ואם תסרב מראש להשקותו - ודאי שיתבזה. לכן התבונן לראות כיצד תצא מדרך ללא מוצא זו. ומשראה שהשכילה לעשות, והציעה בחכמתה "שתה...וגם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות, שהשקתה במותר המים את הגמלים בכדי שלא לביישו, עתה הוכיחה עצמה כי ראוייה היא להיות אמם של ישראל.  , שֶׁעַל כֵּן תְּהֵא רְאוּיָה לִהְיוֹת לַעְזֹר לְבַעֲלָהּ וּלְאֵם לִילָדֶיהָ. וְכָךְ פָּסַק מָרָן אבן העזר ב',ב'.  בְּשֻׁלְחָנוֹ הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ לִבְדֹּק בִּמְשֻׁדָּכִים אֶת יבמות ע"ח ע"ב.  סִימָנֵי יִשְׂרָאֵל (בַּיְשָׁנִים, רַחְמָנִים, וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים), וּבִלְעֲדֵיהֶם אֵין זֶה רָאוּי לְהִדַּבֵּק בָּהֶם וּבְזַרְעָם!

היה חכם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הֱשִׁיבָתוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.

שֶׁזֶּהוּ אֶחָד אבות ה',ט'. וראה בספה"ק "דגל מחנה אפריים" (פרשת בלק) שכתב: שאדם שהוא בר שכל ויש בו חכמה, אזי אף מה שעושה בידיו או בשאר איבריו הכל הוא בחכמה ובתבונה, ולא עושה דבר בבהילות מבלי כוונה וחשיבה לפני כן, כי הכל הולך אצלו אחר השכל.  מִשִּׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁבְּחָכָם, וְחִלּוּפֵיהֶם בְּגֹלֶם, וְדַי לַמֵּבִין.

חמור קופץ בראש

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רָשָׁע הָיָה, וְקָפַץ לְהָשִׁיב לִפְנֵי אָבִיו.

גַּם זֶה אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַדְּבָרִים שֶׁבְּגֹלֶם, לְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבַמִּנְיָן. וְכָל שֶׁכֵּן לִפְנֵי אָבִיו, כמבואר בשלחן ערוך יו"ד (סי' ר"מ ס"ב).  שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּם כֵּן מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאִם כֵּן אֵינוֹ רַק גֹּלֶם אֶלָּא גַּם רָשָׁע! וְיִלְמַד אָדָם וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מדרש רבה אסתר פ"א.  הֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ לַעֲנוֹת עַל דָּבָר שֶׁלֹּא שְׁאָלוּהוּ, וּבִפְרָט בִּפְנֵי רַבּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁלֹּא הוּא הַנִּשְׁאָל, שֶׁאֵין לְךָ קַל וְנִבְעָר מִמֶּנּוּ, וְהַדְּבָרִים לְצַעֲרֵנוּ מְצוּיִים בֵּינוֹתֵינוּ, וּמִצְוָה לְהוֹכִיחָם בְּנֹעַם.

באהבה וברצון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ס',י"ב.  מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ.

בַּגְּמָרָא אָמְרוּ קדושין ב' ע"ב.  שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ, מִדִּכְתִיב דברים כ"ד, ב'.  "וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר", וְכֵן פָּסַק אבן העזר סימן מ"ב סעיף א'.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. אוּלָם כָּאן נלע"ד שֶׁבָּא רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל לְהַשְׁמִיעַ שֶׁאַף לֹא יְשַׁדְּלוּ וִישַׁכְנְעוּ אֶת הָאִשָּׁה לְהִתְרַצּוֹת וּלְהַסְכִּים, אֶלָּא מֵרְצוֹנָהּ הַמָּלֵא בִּלְבַד, כֵּיוָן שֶׁהַרְבֵּה תַּקָּלוֹת עֲלוּלוֹת לְהִגָּרֵם מִנִּשּׂוּאִין מְאֻלָּצִים.

וּמַכִּיר אֲנִי מִקְרֶה בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁשִּׁדְּלָה אֶת הַבַּת לְהִנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי מִשִּׁקּוּלִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים, וּבְסִיּוּם הַחֲתֻנָּה לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִשְּׂאוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, מֵאֲנָה הַנַּעֲרָה מִלֵּילֵךְ עִם הַבַּעַל לְבֵיתָם, וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ וְהַבּוּשָׁה הָיְתָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְיָצָא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם. וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח.

---

פרשת תולדת

---

חנוך ההורים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְאַחַר שֶׁקָּרָא הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ אַבְרָהָם, אַחַר כָּךְ הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

לִמֵּד אוֹתָנוּ, שֶׁרַק מִשֶּׁעָלָה וְנִתְעַלָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמַדְרֵגַת "אַבְרָהָם", יָכֹל לְהָבִיא לָעוֹלָם אֶת "יִצְחָק", אֲבָל אִלְמָלֵי שֶׁהָאָב יְיַשֵּׁר דַּרְכֵי עַצְמוֹ - לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לְיַשֵּׁר דַּרְכֵי יְלָדָיו. וְכָךְ מְקֻבְּלָנוּ מֵחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים: בבא מציעא ק"ז ע"ב.  קְשֹׁט עַצְמְךָ, וְאח"כ קְשֹׁט אֲחֵרִים. וְרַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זַצוּקָ"ל הָיָה רָגִיל לוֹמַר שֶׁחִנּוּךְ הַבָּנִים - מַתְחִיל בְּחִנּוּךְ הַהוֹרִים. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם!

דלתי תשובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע, וַאֲחוֹת רָשָׁע, וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע, וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

כַּמָּה חִזּוּק נוֹתְנִים דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ לְכָל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר קְרוֹבֵיהֶם לֹא זָכוּ לְהִמָּנוֹת עַל יִרְאֵי ה' וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, שֶׁעֶצֶם הֱיוֹתָם בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הַמִּתְמוֹדְדִים עִם קְשָׁיִים וְנִסְיוֹנוֹת יוֹם יוֹמִיִּים אִישִׁיִּים, וְנוֹסָף עַל זֹאת מָעֳרָמִים עַל גַּבָּם קְשָׁיִים מִקֶּרֶב בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתָם, וְהַסְּבִיבָה בָּהּ הֵם גְּדֵלִים וְחַיִּים לֹא בְּדִיּוּק תּוֹרֶמֶת לָעִנְיָן - הֲרֵי שֶׁהַתוה"ק נוֹתֶנֶת לָהֶם וְלִשֶׁכְּמוֹתָם "צִיּוּן לְשֶׁבַח" עַל הִתְמַסְּרוּתָם וְהִתְגַּבְּרוּתָם - מַה שֶּׁאֲחֵרִים לֹא קִבְּלוּ. אבות דרבי נתן פ"ג.   וְטוֹב אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה שֶׁלֹּא בְּצַעַר, אבות ה',כ"ד.  וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

הכר את עצמך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ס"ג.  לְשׁוֹן רִיצָה, כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר - יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה - עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת.

הַכֵּר אֶת עַצְמְךָ: אֵימָתַי אַתָּה מַטֶּה אָזְנֶךָ יוֹתֵר בְּסַקְרָנוּת - כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ דְּבַר תּוֹרָה חָדָשׁ, אוֹ בִּשְׁמִיעַת מִבְזַק חֲדָשׁוֹת עַדְכָּנִי מֵהָרַדְיוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן? עַל מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל יוֹתֵר בְּהִתְלַהֲבוּת - עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵא מֵאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ עַל הַחֲנוּת הַחֲדָשָׁה שֶׁנִּפְתְּחָה בִּשְׁכוּנָתְךָ? אֵימָתַי אַתָּה יוֹתֵר שָׂמֵחַ - בְּהַגִּיעַ שְׁעַת הַתְּפִלָּה, אוֹ שְׁעַת אֲרוּחַת הָעֶרֶב? עַתָּה תּוּכַל לַעֲנוֹת לְעַצְמְךָ לְמִי אַתָּה שַׁיָּךְ: לְיַעֲקֹב אוֹ לְעֵשָׂו.

העשיר המאשר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש בראשית רבה ס"ד, ז'.  שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: זֶבֶל פִּרְדוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק, וְלֹא כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.

תהלים ל"ז, ט"ז.  "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק, מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים", וּכְתִיב משלי ח',י"ט.  "כִּי טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז, וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר". שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, משלי ג',ד'.  "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם", מִמֵּילָא משלי י',כ"ב.  בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, שֶׁאֶת הָרַע - יַהֲפֹךְ ה' לַטּוֹב, וְאֶת הַמַּר - לְמָתֹק, וּמַה שֶּׁלֹּא מוֹצֵא וּמַשִּׂיג הָרָשָׁע בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ - מְקַבֵּל הַצַּדִּיק מִבְּלִי לְהִתְאַמֵּץ. וְכִי אֵיזֶה עֵרֶךְ יֵשׁ לָעֹשֶׁר כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ אֹשֶׁר? וּמָה עֵרֶךְ יֵשׁ לַזָּהָב כְּשֶׁמִּמֶּנּוּ הוּא תָּמִיד מְאֻכְזָב? וּמַה מּוֹעִיל לָאָדָם כָּל הָרְכוּשׁ כְּשֶׁאִתּוֹ הוּא רַק נִכְנַס לְיֵאוּשׁ?

לשם שמים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָמַר יִצְחָק בְּלִבּוֹ: אֵין דֶּרֶךְ עֵשָׂו לִהְיוֹת שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, וְזֶה אָמַר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹקֶיךָ.

לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם שֶׁשֵּׁם שָׁמַיִם יִהְיֶה שָׁגוּר עַל פִּיו, לוֹמַר לִפְנֵי כָּל דָּבָר "בְּעֶזְרַת ה' ", וְ"אִם יִרְצֶה ה' ", וּלְאַחַר מִכֵּן "בָּרוּךְ ה' ", וּ"מֵאֵת ה' ", ספר "משלי חכמים" ח"א.  שֶׁהַלֵּב - הוּא מַטְמוֹן, וְשַׁעֲרוֹ - הוּא הַלָּשׁוֹן, וְהַלְּבָבוֹת נִמְשָׁכִים אַחַר הַמַּעֲשִׂים, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, מְעוֹרֵר הוּא אֶת לִבּוֹ לַעֲרֹג וּלְהִתְקָרֵב לַה',וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב תהלים קט"ז, י'. ופירשו בעלי חסידות שהאמונה והבטחון בה' מגיעים לאדם על ידי שמדבר בהם, כנ"ל.  "הֶאֱמַנְתִּי - כִּי אֲדַבֵּר" וראה בשל"ה הקדוש זצ"ל(שער האותיות אות א') שעצם האמירה לפני כל מעשה "בעזרת ה' " ו"בסיעתא דשמייא" יש בה הכח לעזור לו ולהצליחו באותו עניין שעוסק בו.   .

שנשמע בשורות טובות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ס"ז, ח'.  שֶׁלֹּא אֲצַעֵר אֶת אַבָּא.

כַּמָּה מוּסָר מְלַמְּדֵנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל בְּדִבּוּר זֶה, שֶׁאַף עֵשָׂו הָרָשָׁע, רֹאשׁ יְשִׁיבַת הַפּוֹשְׁעִים וְהָרְשָׁעִים, יָדַע שֶׁאֶת אַבָּא לֹא מְצַעֲרִים, וְכָבַשׁ אֶת רְצוֹנוֹ וְתַאֲוָתוֹ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר לְיִצְחָק אָבִיו וְיִצְטַעֵר. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ נִדְרָשִׁים לְהִזָּהֵר בְּכִבּוּד וּבְמוֹרָא אָב וָאֵם שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם וְשֶׁלֹּא לְהַכְאִיבָם, בֵּין בְּדִבּוּר וּבֵין בְּמַעֲשֶׂה, וְשֶׁלֹּא לְבַשְּׂרָם וּלְהַשְׁמִיעָם בְּשׂוֹרוֹת לֹא טוֹבוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְצַעֲרִים אֶת הָאָדָם. וְע"ע לְקַמָּן פָּרָשַׁת בראשית מ"ו, כ"ז.  וַיִּגַּשׁ משׁ"כ בָּזֶה בס"ד.

---

פרשת ויצא

---

דע לאן אתה הולך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יָצָא לָלֶכֶת לְחָרָן.

הַרְבֵּה בֵּאוּרִים נֶאֶמְרוּ בְּדִבְרֵי רַשִּׁ"י תְּמוּהִים אֵלּוּ, וְאַף אֲנִי עָנִי, זְעִירָא דְּמִן חַבְרַיָּא, אֶעֱנֶה אֶת חֶלְקִי: שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ וְהַנְהָגָה בְּרִיאָה לִמְּדָנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל מִמַּעֲשֵׂה צַדִּיק זֶה, שֶׁלֹּא עָזַב אֶת עִירוֹ וּמוֹשָׁבוֹ עַד שֶׁיָּדַע לְאָן יֵלֵךְ, וְאָנָה פָּנָיו מוּעָדוֹת, כִּי גַּם אִם בִּמְקוֹמְךָ לֹא טוֹב לְךָ - בָּעֲבוֹדָה, אוֹ בַּחֶבְרָה בָּהּ אַתָּה מָצוּי - עִם כָּל זֹאת, אָדָם חָכָם לֹא עוֹזֵב מַה שֶּׁבְּיָדוֹ עַד שֶּׁמּוֹצֵא מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב. וְהַפִּתְגָּם הָעֲמָמִי אוֹמֵר "עַד שֶׁלֹּא מוֹצְאִים מַיִם נְקִיִּים, לֹא זוֹרְקִים מַיִם מְלֻכְלָכִים".

וְכַמָּה לְצַעֲרֵנוּ מֵחֲמַת פְּזִיזוּתָם וְחֹסֶר סַבְלָנוּתָם עָזְבוּ אֶת מְקוֹר פַּרְנָסָתָם מִנְּסִבּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל "אִי הַתְאָמָה", וּלְאַחַר מִכֵּן נִשְׁאֲרוּ קֵרְחִים מִכָּאן וּמִכָּאן, וְנִתְעַכְּבוּ מגילה ב' ע"א.  זְמַן זְמַנִּים טוּבָא עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת אסתר א',י"ט.  רְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה. וְאֶבֶן יְסוֹד הִיא לָאָדָם בְּכָל עִנְיָנָיו, שֶׁלֹּא יְמַהֵר לַעֲזֹב, לִפְסֹל, לִזְרֹק אוֹ לְאַבֵּד דָּבָר, עַד שֶׁיִּמָּצֵא דָּבָר אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, וְיֵדַע לִקְרַאת מַה הוּא הוֹלֵךְ.

לילה ללילה יחוה דעת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב, אֲבָל י"ד שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.

הֵן יָדוּעַ בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים גֹּדֶל מַעֲלַת וְיִקְרַת תהלים קל"ד, א'.  הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְתִקּוּנֵי הַשְּׁכִינָה, חגיגה י"ב ע"ב.  שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּבָּ"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, תמיד ל"ב, ע"ב.  וְזוֹכֶה שֶׁשְּׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, כִּי עירובין ס"ה ע"א. ותרגומו: לא נבראה הלבנה אלא כדי לגרוס על ידה בתורה. ועוד ראה ברמב"ם (פ"ג מהל' תלמוד תורה הי"ג) מה שכתב על מעלת ניצול הלילה לעסק התורה, וע"ע בצוואת הריב"ש (פרק א') ובליקוטי עצות (ערך "קימת חצות") בתועלת המושגת לנשמתו של האדם מכך.  לֹא אֵיבְרֵי סִיהֲרָא אֶלָּא לְגִירְסָא.

וְאעפ"י שֶׁלִּמְּדוּ אַחֲרוֹנֵי זְמַנֵּנוּ כַּף זְכוּת עַל הַמְקִלִּים בַּדָּבָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים וְנֶחְלְשׁוּ הַגּוּפִים, מִכָּל מָקוֹם מַה נַּעֲנֶה כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָנוּ לָמָּה לַבִּלּוּיִים שֶׁלָּנוּ כֵּן הָיָה לָנוּ כֹּחַ לְהִשָּׁאֵר עֵרִים בַּלַּיְלָה? וּלְהַעֲבִיר שָׁעוֹת יְקָרוֹת אֵלּוּ חולין נ' ע"א. וע"ש ברש"י שפירש: "כדים ריקים, דברים שאינם".  בְּבוּקִי סְרִיקִי, וּבְשִׂיחַת עוֹפוֹת וּדְקָלִים וְשֵׁדִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כֵּן יָכֹלְנוּ? לָכֵן יִקְבַּע לוֹ הָאָדָם עִתִּים לְתוֹרָה בְּטֶרֶם יַעֲלֶה עַל יְצוּעוֹ, משלי י"ט, כ"ג.  "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע".

השינה אסורה!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש אגדה. וע"ש שכתוב בזה"ל: "שאילו ידעתי, לא הייתי שוכב מפני אונס השינה, שאסור לישון אפילו בבתי כנסיות".  שֶׁאִם יָדַעְתִּי לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה.

הִנֵּה בְּהִכָּנְסֵנוּ בְּשַׁעֲרֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, לִמְּדוּנוּ ע' ספר שבט מוסר ח"א.  רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר אֶת הַפָּסוּק בראשית כ"ח, י"ז.  "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". וְאִם כֵּן, הֵיאַךְ נָעִיז בְּנַפְשֵׁנוּ לְהַעֲלוֹת שֵׁינָה בְּעֵינֵינוּ וּתְנוּמָה בְּעַפְעַפֵּינוּ בְּעֵת שְׁהוּתֵנוּ בְּמָקוֹם מְקֻדָּשׁ שֶׁכָּזֶה? מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הָאֵל אֲשֶׁר ראה מגילה כ"ט ע"א, ובמהרש"א שם שכתב שעתידין כל בתי הכנסיות והמדרשות שבעולם להתאגד ולהיהפך לחלק מבית המקדש השלישי בב"א.  עָתִיד לְהֵהָפֵךְ לְבֵית מִקְדָּשׁ מַמָּשׁ!

צֶאנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, הָרָאִינוּ אָדָם נִרְדַּם בְּבֵית קָפֶה אוֹ בְּמִסְעָדָה? בְּלִשְׁכַּת הַנָּשִׂיא אוֹ בְּלִשְׁכַּת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה? וַדַּאי שֶׁלֹּא! הֲלֹא מִיָּד יַגִּיעַ הַסַּדְרָן וְיַבְהִיר חַד מַשְׁמָעִית: כָּאן לֹא יְשֵׁנִים! תּישַׁן בְּבֵית! עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בִּטְרַקְלִינוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּבָּ"ה, יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא ועיין שלחן ערוך או"ח (סי' קנ"א) ובנושאי כליו מש"כ בנושא באורך, ואכמ"ל.  לְחַלֵּל בֵּית אֱלֹקֵינוּ. וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים ומעניין לעניין באותו עניין, בספה"ק "בני יששכר" (אדר מ"ו) כתב: שרב המלמד לתלמידים ויש ביניהם כאלו שאינם ראויים לאותו לימוד - הקב"ה מפיל תרדמה על אותם תלמידים, ובכך נבצר מהם מלשמוע. ולפי זה אולי נאמר שגם בתפילה פעמים שהקב"ה אינו חפץ לשמוע את תפילת האדם, ולכן נופלת עליו תרדמה... חומר למחשבה לאותם הנרדמים בשעת תפילה ושיעור תורה...  .

שלום, עכשו!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בְּשָׁלוֹם מִן הַחֵטְא, שֶׁלֹּא אֶלְמַד מִדַּרְכֵי לָבָן.

הַשָּׁלוֹם עִנְיָנוֹ שכן המילה "שלום" שורשה מהמילה "שלם", וללא אחדות ודאי שאין שלום. ולכן הקב"ה נקרא שמו "שלום" (שבת י' ע"ב), שהוא שלם ואין בו חוסר כלל, והוא אחד ואין שני לו.  שְׁלֵמוּת וְאַחְדוּת, וְהַחֵטְא עִנְיָנוֹ כמו שכתב רש"י לקמן (בראשית ל"א, ל"ט) ש"חטאים" פירושו "חסרים".  חִסָּרוֹן שאין לך דבר המפריד וחוצץ בין ישראל לאביהם שבשמיים כמו החטא.  וּפֵרוּד, וְלָכֵן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה ל"ח, ד'. ורבינו האריז"ל פירש את הפסוק על אשתו של האדם שנאמר בה (בראשית ג',כ"ג) "עצם מעצמי", שאם אין שלום עם האשה - זה מפני החטאים.   בִּתְהִלִּים: "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי - מִפְּנֵי חָטָאתִי", שֶׁבִּגְלַל הַחַטָּאִים אָדָם מְאַבֵּד אֶת שְׁלוֹמוֹ וּמְנוּחָתוֹ. וְאוֹמֵר: ישעיה מ"ח, כ"ב.  "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים", שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים גּוֹרְמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְפֵרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, לָכֵן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לֹא יִזְכּוּ לְשָׁלוֹם וְלִשְׁלֵמוּת, וְיִתְהַלְּכוּ חֲסֵרִים וּמְעֻרְעָרִים בְּנַפְשָׁם כָּל הַיָּמִים, וּכְפִי שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת ה' יַצִּילֵנוּ.

שמחת תורה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ' ע'.  מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת.

פירוש זה אמר לי כ"ק האדמור ממודז'יץ שליט"א באחת מפגישותיי עמו, ולחיבת האומר ולחיבת הנאמר הבאתיו בכתובים.  וְכִי מַה יֵּשׁ לְיַעֲקֹב לְמַהֵר לָלֶכֶת אַרְצָה, כְּשֶׁפָּנָיו מוּעָדוֹת אֶל לָבָן הָרַמַּאי? וְעָם כָּל הַשְּׁמִירָה וְהַהַצְלָחָה - קהלת ב',ב'.  לַשִּׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה שהרי גם ביוסף הצדיק, עם כל שגשוגו והצלחתו במצרים, לא נאמר בו אלא (בראשית ל"ט, ב') "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח...", ואמרו חז"ל (מגילה י' ע"ב) אין ויהי אלא לשון צער, שעל אף הצלחתו, סוף סוף היה במצרים... מהנ"ל שליט"א.  ? וְהִנֵּה מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁנֶּחְלְקוּ חֲכָמִים בְּסֵדֶר הַמְאֹרָעוֹת: שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁרַק לְאַחַר שֵׁינַת יַעֲקֹב וַחֲלוֹמוֹ, הָלַךְ ועל פי זה יובנו גם כן דברי המדר"ר שם שכתב שהבאר והעדרים רומזים לתורה ולסנהדרין ולביהכ"נ, ולאור האמור מובן מה הקשר. ע"ש.   לִלְמֹד בִּישִׁיבַת שֵׁם וָעֵבֶר, וּלְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ אֶל בֵּית לָבָן. וְאִם כֵּן, מוּבָן עַל מָה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה - עַל שֶׁהוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכִים לִלְמֹד תּוֹרָה - כָּל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי - הַכֹּל נִשְׁכַּח וְנֶעְלַם, וּכְאֵינוֹ קַיָּם, משלי כ"ד, כ"ו.  וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים.

לא יראו ריקם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש בראשית רבה בראשית פרק ע'.  לְפִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת. אָמַר: אֱלִיעֶזֶר, עֶבֶד אֲבִי אַבָּא, הָיוּ בְּיָדָיו נְזָמִים וּצְמִידִים וּמִגְדָּנוֹת, וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי כְּלוּם.

אָמְנָם הַדְּבָרִים אֵינָם כִּפְשׁוּטָם, אוּלָם שבת ס"ג ע"א.  אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ. וְאִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּכָה וְהֵצֵר עַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה, הֲרֵי שֶׁלֹּא דָּבָר רֵיק הוּא! לָכֵן, מִשּׁוּרַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא, שֶׁכְּשֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לְשִׂמְחָה אוֹ לְבִקּוּר מְיֻחָד וּבִלְתִּי שִׁגְרָתִי אֵצֶל רֵעוֹ, יִקַּח עִמּוֹ מִנְחַת יְדִידוּת לְקָרֵב הַלְּבָבוֹת, וְלֹא יְהֵא צַר עַיִן וְכִילַי לְהִתְאָרֵחַ וּלְקַבֵּל מִבְּלִי לָתֵת, וְיִלְמַד הָעֶבֶד מִמִּדַּת קוֹנוֹ שֶׁצִּוָּה שמות כ"ג, ט"ו.  "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם". וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בִּשְׂמָחוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁחִיּוּב מָמוֹנִי יֵשׁ בַּדָּבָר, וַחֲשַׁשׁ גֶּזֶל, כַּמּוּבָא עַל שֻׁלְחַן הַפּוֹסְקִים.

חסד של אמת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פרק ע'.  מֵעַתָּה אֵין לִי לְאָסְפְךָ הַבַּיְתָה הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם, אֶלָּא מִפְּנֵי קִרְבָה אֲטַפֵּל בְּךָ חֹדֶשׁ יָמִים, וְכֵן עָשָׂה. וְאַף זוֹ לֹא לְחִנָּם, שֶׁהָיָה רוֹעֵה צֹאנוֹ.

מדרש רבה בראשית פ"ט, ט'. והובא ברש"י בבראשית (מ"א, י"ב).  אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין טוֹבָתָם שְׁלֵמָה, אבות ב',ג'. ושם נאמר על הרשויות, כל שכן הרשעים.  וְאֵין מְקָרְבִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן, נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ. וְאוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ שֶׁכְּדֵי שֶׁאֶחָד יַעֲזֹר לַשֵּׁנִי צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא לוֹ מִזֶּה מַשֶּׁהוּ, וְאִם לֹא - אָז לָמָּה לַעְזֹר?? וְאִם פַּעַם עוֹד הָיוּ פּוֹנִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ בַּדְּרָכִים בְּבַקָּשַׁת סִיּוּעַ וְהַדְרָכָה לְהַגִּיעַ לִכְתֹבֶת מְסֻיֶּמֶת - הַיּוֹם לֹא עוֹד! עִם מַכְשִׁיר כָּזֶה אוֹ אַחֵר תִּסְתַּדֵּר לְבַד, וּבִלְבַד שֶׁאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לֹא יַעַזְרוּ. הֲזֶהוּ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁכֹּחוֹ בְּאַחְדּוּתוֹ? שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ אִישׁ עַל אָחִיו?

מִדָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא לָתֵת שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל, לַעְזֹר לֹא רַק "אנשי שלומינו".  לְ"אֲנָ"ש", לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִגְדַּל שְׁמֵנוּ, לִתְמֹךְ וְלִדְאֹג לֹא רַק לְמִי שֶׁהוּא "מִשֶּׁלָּנוּ", וּלְהַעֲנִיק גַּם לְמִי שֶׁלֹּא נִמְנֶה עַל מַחֲנֵנוּ ואמנם יש עניין להקדים את הקרובים, וכמו שלמדו רבותינו מכאן ומעוד מקומות, אולם זה שפלוני אינו "משלנו" - אין זה אומר שיש לדחותו ולהמנע מלהשתדל בטובתו!  . כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה! וְלֹא ראה לקמן פרשת שמיני (ויקרא י"א, י"ט) מש"כ עוד בזה בס"ד.  כְּהַחֲסִידָה שֶׁהִיא חַיָּה טְמֵאָה! איכה ה',י"ז.   וְעַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.

מעביר ראשון ראשון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מגילה י"ג ע"ב. ראה שם כל המעשה באורך.   אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִים לוֹ לֵאָה, אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָם סִימָנִים.

לְלַמְּדֵנוּ, עַד כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהַקְרִיב מֵעַצְמוֹ וּלְוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לְמַעַן הַזּוּלַת. שֶׁכָּל וראה ספר שיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל (מאמר ס"ג) שהסביר על פי זה את דברי חז"ל בנדרים (ס"ד ע"ב) ארבעה חשובים כמת: עני, מצורע, סומא, וחשוך בנים, שהואיל ואין בהם את פעולת הנתינה, ממילא חשובים כמת ל"ע.   חַיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא בִּשְׁבִיל לָתֵת וּלְהַעֲנִיק לַזּוּלַת, וְאֵין לְךָ דָּבָר יוֹתֵר קָרוֹב לוֹ לָאָדָם מִטִּבְעוֹ וּמִדּוֹתָיו, וְלָכֵן גְּדוֹלָה מַעֲלַת הַמַּעֲבִיר עֲלֵיהֶן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: יומא כ"ג ע"א.  כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְכָתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבִּזְכוּת אוֹתָהּ וַתְרָנוּת וּשְׁבִירַת הַמִּדּוֹת שֶׁל רָחֵל, עֲתִידִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ל"א, ט"ו-ט"ז.  "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה',וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" וראה לעיל פרשת לך לך (בראשית ט"ז, ב') מש"כ עוד בזה בס"ד.  .

קנאת סופרים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ע"א, ו'.  קִנְאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה: אִלְמָלֵי שֶׁצְּדָקָה מִמֶּנִּי לֹא זָכְתָה לְבָנִים.

בֹּא וּרְאֵה מַהִי קִנְאָתָם שֶׁל צַדִּיקִים: שֶׁטֶּבַע שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם הָרוֹאֶה אֶת יְרִיבוֹ עוֹלֶה וּמְשַׂגְשֵׂג וּמַצְלִיחַ, מִיָּד טוֹפֵל הוּא עָלָיו עֲלִילוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, וַחֲשָׁדוֹת מִבְּלִי סוֹף, שֶׁ"בְּוַדַּאי הוּא גּוֹנֵב וְכָךְ זָכָה לְהִתְעַשֵּׁר", וְ"עִם תַּחְבּוּלוֹת וְרַמָּאֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁלּוֹ גַּם אֲנִי הָיִיתִי מַצְלִיחַ", וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. וּבַמִּקְרֶה הַ"טּוֹב", שֶׁלֹּא מוֹצֵא בּוֹ שׁוּם עַוְלָה - מִיָּד מַתְרִיס וּמַתְמִיהַּ כְּלַפֵּי מַעְלָה "אֵיךְ מִשָּׁמַיִם נוֹתְנִים לָאֶחָד כָּזֶה לְהַצְלִיחַ?",

אֲבָל רָחֵל אִמֵּנוּ, אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת, אֵין מִדָּתָהּ כֵּן. בִּרְאוֹתָהּ אֶת צָרָתָהּ בְּלֵידָתָהּ הָרְבִיעִית, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהִיא, שֶׁהָיְתָה מְיֹעֶדֶת לְיַעֲקֹב עוֹד לְפָנֶיהָ, עֲדַיִן לֹא זָכְתָה וְלוּ לְשֵׁבֶט אֶחָד - מִיָּד תּוֹלָה אֶת הָאַשְׁמָה וְהַחִסָּרוֹן בָּהּ, וְאֶת הַצְלָחַת צָרָתָהּ תּוֹלָה בְּצִדְקוּתָהּ, וְזוֹהִי בבא בתרא כ"א ע"א.  קִנְאַת סוֹפְרִים שֶׁמַּרְבָּה חָכְמָה.

ההתנתקות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא הקדום כאן.  שָׁם אֶהְיֶה עִמְּךָ, אֲבָל בְּעוֹדְךָ מְחֻבָּר לַטָּמֵא אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ.

יִתָּכֵן שֶׁמִּכָּאן תְּשׁוּבָה מוּצֵאת לִתְמִימִים הַשּׁוֹאֲלִים "מַדּוּעַ אֵינִי מַצְלִיחַ לְהִתְעַלּוֹת?", וְ"לָמָּה ה' לֹא עוֹזֵר לִי?", וְ"לָמָּה כְּלוּם לֹא הוֹלֵךְ לִי?", וְהַקָּבָּ"ה אוֹמֵר לוֹ לָאָדָם: בְּנִי, בְּעוֹדְךָ מְחֻבָּר לַטָּמֵא - לַאֲנָשִׁים טְמֵאִים, לְמַכְשִׁירִים טְמֵאִים, לִמְקוֹמוֹת טְמֵאִים - אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ! ואם אמור יאמר העבד (עבד לתאוותיו ולחברה בה הוא מצוי) "איני משתמש בהם לדברים אסורים", "לדברים טובים בלבד", כבר אמרו חכמינו על כך (מדר"ר במדבר כ',ט'): "לא מדובשך ולא מעוקצך", לא רוצים לא את הטוב שבו, ולא את הרע שבו! ועצם האפשרות להגיע לדברים אסורים - הינה בגדר איסור!  כָּל הִתְחַבְּרוּת לִרְשָׁתוֹת וּלְאֶמְצָעִים אֲסוּרִים, וְכָל הִשְׁתַּמְּשׁוּת בְּמַכְשִׁירִים לֹא כְּשֵׁרִים וְלֹא מְאֻשָּׁרִים, שֶׁגְּדוֹלֵי הַדּוֹר מַזְהִירִים מִפְּנֵי הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן שֶׁגּוֹרְמִים בַּבָּתִּים הָכִי טוֹבִים, גּוֹרֶמֶת לַשְּׁכִינָה לָשׁוּב מֵאַחֲרֵינוּ. תִּתְנַתֵּק מֵהֶם, שׁוּב אֶל דֶּרֶךְ אֲבוֹתֶיךָ, וְאֶהְיֶה עִמָּךְ...

פתחון פה לרעה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ע"ד, ט'.  וּמֵאוֹתָהּ קְלָלָה מֵתָה רָחֵל בְּדֶרֶךְ.

מִשְׁנֵה זְהִירוּת צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה אוֹ דָּבָר לֹא טוֹב עַל שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וכתב ב"ספר חסידים" שישנו מלאך מיוחד הממונה לשמור מוצא פיו של האדם, ובזמן לא טוב ח"ו מוציאו לפועל.  וְאַף לֹא עַל עַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִתְכַּוֵּן לְכָךְ. וְכָל שֶׁכֵּן ברכות נ"ו ע"א.  אִם הוּא חָכָם, שֶׁקִּלְלָתוֹ אֲפִלּוּ עַל חִנָּם, וַאֲפִלּוּ עַל תְּנַאי - מִתְקַיֶּמֶת, וּמַעֲשֶׂה אֲמִתִּי הָיָה בְּתוֹשַׁב הָעִיר פֶּתַח תִּקְוָה שֶבְּהִוָּסֵד בֵּית הָעָלְמִין שָׁם אָמַר שֶׁ"לֹּא הָיָה מִתְנַגֵּד לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּקָּבֵר שָׁם", וּלְאַחַר מִסְפַּר יָמִים מֵת בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי, וְנִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו, וְכָתְבוּ זֹאת עַל מַצַּבְתּוֹ לְזִכָּרוֹן. וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח.

---

פרשת וישלח

---

אין עוד מלבדו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ילקוט "לקח טוב".  לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי.

כָּךְ הִיא מִדָּתָן שֶׁל חַסְרֵי מִדּוֹת: אִם הַשֵּׁנִי נַעֲשֶׂה חָשׁוּב - זוֹ סִבָּה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ, אִם הַשָּׁכֵן הֶעֱשִׁיר וְנִשְׁתַּוָּה לוֹ - אֲזַי יֵשׁ לְהוֹרִידוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ, לֹא מְקֻבָּל עֲלֵיהֶם שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי יִפְרַח וְיִרְבֶּה, שֶׁהֶחָבֵר אוֹ הַשֻּׁתָּף יִתְהַדֵּר וְיִתְעַלֶּה, וְעַל אַף שֶׁ שמואל א',י',י'.  תִּצְלָח עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים - יְעַקְּמוּ פִּיהֶם וְיַקְשׁוּ שמואל א',י',י"א.  "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?", כִּי לִבָּם וְרֹאשָׁם כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, וְרַק לָהֶם מַגִּיעַ דברי הימים ב',ל"ב, כ"ז.  עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ, וְכַמּוּבָן אָסוּר לִשְׁכֹּחַ שֶׁ"לְשֵׁם שָׁמַיִם" כַּוָּנָתוֹ.

אֲבָל יַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת, כמוש"כ (מיכה ז',כ') "תתן אמת ליעקב".  שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת אֱמֶת, יוֹדֵעַ כִּי בראשית ל"ב, י"א.  "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת", מַכִּיר בְּשִׁפְלוּת עַצְמוֹ וּמַעֲרִיךְ אֶת זוּלָתוֹ, חָפֵץ בְּהַצְלָחָתוֹ וְשָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתוֹ.

תדפק בדלת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ.

מִשּׁוּרַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵיתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרוֹ, מִבְּלִי לְהוֹדִיעַ לִפְנֵי כֵן. וּבַגְּמָרָא נדה ט"ז ע"ב.  אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּבָּ"ה שׂוֹנְאָן, וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאוֹם, וְאצ"ל לְבֵית חֲבֵרוֹ וְכוּ' . וּפֵרֵשׁ על דברי הגמרא שם.  רַשִּׁ"י זַ"ל "שֶׁמָּא עֲסוּקִים בִּדְבַר צְנִיעוּת". וְכֵן מוּבָא מדרש רבה ויקרא פ' כ"א.  בַּמִּדְרָשׁ: אָמַר רַב: אִם יָצָא אָדָם מִבֵּיתוֹ לִזְמַן רַב, לֹא יַחְזֹר וְיִכָּנֵס לְפֶתַע פִּתְאוֹם, שֶׁמָּא יִבָּהֲלוּ בְּנֵי הַבַּיִת וְיִסְתַּכְּנוּ.

וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ אַחַר שָׁנִים מִבְּלִי לְהוֹדִיעַ, וְאִשְׁתּוֹ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּתָהּ הַפִּתְאוֹמִית נָפְחָה נִשְׁמָתָהּ וּמֵתָה ל"ע. וְאִם כָּךְ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ, אָז כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר בָּזֶה בְּבֵית חֲבֵרוֹ, וּלְקַיֵּם בָּזֶה אֶת הַפָּסוּק שמות כ"ח, ל"ה.  וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ.

אוהב שלום

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עַמְּךָ, וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ.

כַּמָּה יִרְאַת שָׁמַיִם וּמִדּוֹת, נִתָּן לִלְמֹד מִן הָאָבוֹת: עֵשָׂו הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ, בראשית ל"ב, ז'.  וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, תהלים קל"ט, כ"ב.  תַּכְלִית שִׂנְאָה שׂוֹנְאוֹ, עפ"י בראשית כ"ח, מ"ב.   מִתְנַחֵם לוֹ לְהָרְגוֹ, וְיַעֲקֹב מְאֻשָּׁר וּמְעֻשָּׂר, לֹא חָסֵר לוֹ דָּבָר, וּבְכָל זֹאת שָׁלֵם בְּלִבּוֹ, מְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת לְקָרְבוֹ, אבות א',י"ב: הוי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום, ורודף שלום וכו'.  אוֹהֵב וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, מְוַתֵּר לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם. הָמָה - טָמְנוּ לִי פַּחִים וּמְצוֹדִים, תהלים ל"ה, י"ג.  וַאֲנִי - בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק וּפִי תַּחֲנוּנִים, רְאֵה בְּנִי גַּם אַתָּה, לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת, וְסוֹף ירמיה י"ב, ו'.  כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת.

על פך ומסמר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין צ"א.  שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שם. ומובא בספרים הקדושים (בתורת האריז"ל ועוד): שכל כלי שהגיע לידיו של האדם, יש בו ניצוצות קדושה אותן צריך הוא לתקן, ובד"כ יש להן קשר לאותו אחד שנזדמנו לידו. ולכשיגיעו אותן ניצוצות לתיקונן - יאבד הכלי את קיומו, שיישבר או יצא מכלל שימוש (ולכן העולם אומר על כלי שנשבר "מזל טוב", שכנראה הגיע הדבר על תיקונו...). וזה נכון לגבי כל דבר ודבר בעולם: הבגדים והספרים, המזון וארון הבגדים, אפילו הרצפות שבביתו וכן ע"ז הדרך. ובהיות שהצדיקים עיקר רצונם הוא לתקן את עצמם ולהועיל לאחרים, לכן חביב עליהם ממונם שבו ממלאים הם את שאיפתם עלי אדמות. ולכן הזהירה והקפידה התורה הקדושה על איסור "בל תשחית" אפילו בדבר קל שאין לאדם כ"כ צורך בו, שאי אפשר לדעת איזה צורך יש לכלי באדם עצמו...   צַדִּיקִים, חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶם בַּגֶּזֶל. הָא לָמַדְתָּ מִדָּה טוֹבָה וִישָׁרָה לָאָדָם, שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל וְלֹא לְאַבֵּד מָמוֹנוֹ עַל חִנָּם, וְלֹא לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת אֶלָּא עַל הַנִּצְרָךְ לוֹ.

ראה בספר "טובך יביעו" ח"א.  וְהֵעִיד הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים קַנְיֵבְסְקִי שְׁלִיטָ"א שֶׁאָבִיו הַ"סְּטַיְיפְּלֶר" הַקָּדוֹשׁ זִיעָ"א הָיָה מְיַשֵּׁר מַסְמֵר עָקֹם וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שֵׁנִית, מֵהַזְּהִירוּת בַּדָּבָר. וְכַמָּה הַיּוֹם שׁוֹקְעִים בְּחוֹבוֹת עַד צַוָּארָם, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִשְׁמֹר מָמוֹנָם, וראה בחתם סופר עה"ת (פרשת וישלח) שבתוך ממונו של האדם טבועים ניצוצות מנשמתו ואורו, ועל ידי שמוסר ומוציא ממונו לריק שלא לטובה ולתועלת - הרי זה ממעט מצלמו ומחליש את אורו (א"ה: ואולי אף י"ב כדוג' הוצ' שז"ל, ולכן בשניהם נאמר איסור "השחתה". וצ"ע).  וּמוֹצִיאִים זְהָבָ'ם לְבַטָּלָה, ערובין מ"א ע"ב. ופירושו: סכר המים, כיוון שנפרץ מעט - נפרץ לגמרי.  וּכְבִדְקָא דְּמַיָּא כֵּיוָן דְּעַל - עַל.

אחרון אחרון חביב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית ע"ח, ח'.  אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב.

מִמִּדַּת עֲנָוָה וְשׁוּרַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיַּקְדִּים אָדָם בְּכָל דָּבָר טוֹב אֶת חֲבֵרָיו תְּחִלָּה, וּלְבַסּוֹף יַזְכִּיר עַצְמוֹ. וְכֵן כָּתַב הַגה"ק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוֹ זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "יַעַלְזוּ חֲסִידִים" שֶׁכְּשֶׁכּוֹתֵב שְׁמוֹ וְשֵׁם חֲבֵרָיו, יָנִיחַ שְׁמוֹ לְכוֹתְבוֹ בַּסּוֹף, וְכֵן כְּשֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אֲחֵרִים - יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אַחֲרוֹן, וּמִמֵּילָא יִתְקַיֵּם בּוֹ "אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב". וְעַל הָמָן הָרָשָׁע שֶׁקָּפַץ בָּרֹאשׁ לְהַרְאוֹת וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת עַצְמוֹ אָמְרוּ חֲזַ"ל מדרש רבה אסתר פ"א.  מִכָּאן שֶׁהֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ. משלי ג',י"ג.  וְאַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

דגמא טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא וישלח ז'.  עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאתָ "בַּת לֵאָה" - שֶׁאַף הִיא יַצְאָנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ל',ט"ז.  "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ".

פֶּלֶא גָּדוֹל הוּא: וַהֲרֵי לֵאָה - לְפֶתַח בֵּיתָה יָצְאָה, וְלִקְרַאת בַּעְלָהּ יָצְאָה, וּלְשֵׁם שָׁמַיִם יָצְאָה, עַל מְנָת לְהַעֲמִיד שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים לְיִשְׂרָאֵל? אֶלָּא שֶׁמִּכָּאן לָמַדְתָּ, שֶׁבְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים אֵין תֵּרוּצִים, וְכָל הֶרְגֵל וְטֶבַע וּמִדָּה שֶׁבַּהוֹרִים - עוֹבֵר בְּתוֹרָשָׁה לַיְּלָדִים, לשון האבן עזרא בפירושו עה"ת (בראשית ט',י"ח). ובלשון חז"ל: מעשה אבות - סימן לבנים.   וּכְמַעֲשֵׂה הָאָבוֹת יַעֲשׂוּ הַבָּנִים, כתובות ס"ג ע"א.  וּכְעוֹבְדֵי אִמָּא כָּךְ עוֹבְדֵי בְּרָתָא.

וַאֲפִלּוּ אִם שִׁמֵּשׁ הַדָּבָר לַהוֹרֶה לְמַטָּרָה טוֹבָה וְחִיּוּבִית - אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת לְאָן זֶה יוֹלִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, כִּי כְּשֶׁחָנִיךְ רוֹאֶה מַעֲשֵׂי מְחַנְּכוֹ - לֹא תָּמִיד בּוֹחֵן וְקוֹלֵט הוּא אֶת כַּוָּנוֹתָיו וּמְנִיעָיו, אֶלָּא אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַחִיצוֹנִי גְּרֵידָא. לָכֵן אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה רוֹבֶצֶת עַל הַמְחַנֵּךְ לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא טוֹבָה וְסֵמֶל לְחִקּוּי לַחֲנִיכָיו, וְאַשְׁרֵי בָּנָיו וְתַלְמִידָיו אַחֲרָיו.

אבות ובנים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ',י'.  בָּנָיו הָיוּ, וְאַף עַל פִּי כֵּן נָהֲגוּ עַצְמָן כִּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁלֹּא נָטְלוּ עֵצָה הֵימֶנּוּ.

לוֹמַר לְךָ, שֶׁלֹּא נִקְרָא אָדָם "בֵּן שֶׁל..." אוֹ "תַּלְמִיד שֶׁל..." אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה עַל דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁסּוֹמֵךְ הוּא עַל דַּעַת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ נוֹטֵל מִמֶּנּוּ עֵצָה, נַעֲשֶׂה כְּלַפָּיו כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים. וּרְאֵה לְהַגה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ" שֶׁכָּתַב שֶׁהַגְדָּרַת "רַב וְתַלְמִיד" הִנָּהּ מוּתְנֵית בְּכָךְ שֶׁעֲדַיִן יוֹנֵק מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וּמִשֶׁפָּסַק מִכָּךְ - בָּטֵל מִמֶּנּוּ שֵׁם רַבּוֹ.

בל תאחר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא וישלח ח'.  לְפִי שֶׁאֵחַרְתָּ בְּדֶרֶךְ, נֶעֱנַשְׁתָּ וּבָא לְךָ זֹאת מִבִּתְּךָ.

זְהִירוּת גְּדוֹלָה יֵשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלֹּא לְהִתְאַחֵר בְּמִלּוּי חוֹבָתוֹ כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ, פֶּן יֵעָנֵשׁ כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁנִּשְׁתַּהָה בַּדֶּרֶךְ. כִּי הָעוֹלָם - הוּא שְׁלַל הַזְּרִיזִים, עירובין נ"ד ע"א.  חֲטֹף וֶאֱכֹל, חֲטֹף וּשְׁתֵה, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה כְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁהוֹלֵךְ וְנִגְמָר, וּפְעָמִים שֶׁעַל עִכּוּב שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק אֶפְשָׁר לְהַפְסִיד טוֹבָה הַרְבֵּה.

וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בַּעֲלֵי חֲסִידוּת אֶת מַאֲמַר יַעֲקֹב: בראשית ל"ב, ה'.  "עִם לָבָן גַּרְתִּי (שְׂעַר שֵׂיבָה לָבָן), וָאֵחַר עַד עַתָּה (הִתְאַחַרְתִּי מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל חֲטָאַי). וְאָמַר הֶחָכָם: "אַל תֹּאמַר מָחָר - פֶּן יִהְיֶה מְאֻחָר, כִּי הֶעָבָר - אַיִן, וְהֶעָתִיד - עֲדַיִן, וְהַהֹוֶה - כְּהֶרֶף עַיִן!".

---

פרשת וישב

---

בפיך ובלבבך לעשותו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מִתּוֹךְ גְּנוּתָם לָמַדְנוּ שִׁבְחָם, שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב.

בַּגְּמָרָא בבא מציעא מ"ט ע"א.  אָמַר אַבַּיֵּי: ויקרא י"ט, ל"ו.  "אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם" - שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אָדָם אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ פסחים קי"ג ע"ב.  שְׁלֹשָׁה הַקָּבָּ"ה שׂוֹנְאָן: הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב וְכוּ',וְכָתַב עַל כָּךְ הַגה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ", שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֶת מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב וּמַרְגִּישׁ, וְכוֹבֵשׁ אֶת הִרְהוּרֵי לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבִיאָם לִידֵי בִּטּוּי, לָכֵן נֶחְשָׁב הַדָּבָר כְּמַכְחִישׁ אֶת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁבּוֹ כֵּן הוֹצִיא הַקָּבָּ"ה אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רבי שלמה אלקבץ זיע"א בפיוט "לכה דודי".  הַפַּיָּט "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה", וְלָכֵן הַקָּבָּ"ה שׂוֹנְאוֹ. וְעַל כָּךְ אוֹמְרִים אָנוּ בְּכָל בֹּקֶר: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי", שֶׁגַּם בְּסִתְרֵי לְבָבוֹ יְהֵא יְרֵא שָׁמַיִם וּמַאֲמִין כְּמוֹ שֶׁמַּרְאֶה בְּדִבּוּרוֹ וּבְמַעֲשָׂיו.

רעים אהובים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְפִי שֶׁהָיָה מַטִּיל שִׂנְאָה עָלָיו.

לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לִהְיוֹת אָהוּב וְחָבִיב בְּקֶרֶב הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא יְעוֹרֵר קִנְאָה וְשִׂנְאָה וּמְדָנִים בֵּינוֹ לְבֵין אֲחֵרִים, רבינו בחיי בספרו "חובות הלבבות".  שֶׁהַקִּנְאָה הִיא שִׂנְאָה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה. וְלָכֵן יֵשׁ הַמִּתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם ראה בירושלמי ברכות (פ"ד ה"ב) נוסח כעין זה.  "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה קִנְאַת אֲחֵרִים עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים". וְכָךְ גַּם כֵּן יְחַנֵּךְ וְיַרְגִּיל אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר קִנְאָה וְשִׂנְאָה עַל עַצְמָם, אֶלָּא יַרְבּוּ בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְיִהְיוּ נוֹחִים עַל הַבְּרִיּוֹת, וּמִמֵּילָא אבות ג',י'.  כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ - רוּחַ הַמָּקוֹם ג"כ נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

הנשיקה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ"ד, י"ז.  לָמָּה פִּרְסֵם לַכָּתוּב אֶת מַשָּׂאָם? לְהוֹדִיעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים: שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל עַרְבִיִּים לָשֵׂאת אֶלָּא נֵפְטְ וְעִטְרָן שֶׁרֵיחָן רַע, וְלָזֶה נִזְדַּמְּנוּ בְּשָׂמִים, שֶׁלֹּא יֻזַּק מֵרֵיחַ רַע.

גַּם כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְיַסֵּר אֶת הָאָדָם - אַף עַל פִּי כֵּן דּוֹאֵג לְתָמְכוֹ וּלְסָעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ, וְשֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר רוּחוֹ. וְהֶגֶה"צ רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֶלֵבִיץ בְּסִפְרוֹ "שִׂיחוֹת מוּסָר" מְכַנֶּה זֹאת בְּשֵׁם "נְשִׁיקָה" שֶׁהַקָּבָּ"ה שׁוֹלֵחַ לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת יִסּוּרָיו, לְהַזְכִּירוֹ שֶׁלֹּא שְׁכָחוֹ וְלֹא עֲזָבוֹ, וְשֶׁגַּם הָ"רַע" שֶׁעוֹבֵר כָּרֶגַע, הוּא מֵאַהֲבַת ה' וּלְטוֹבָתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה תהלים כ"ג, ד'.  "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי".

בלי בושות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש הגדול.  לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו וְלוֹמַר מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא "לָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ" - אָמְרָה אִם יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ יוֹדֶה, וְאִם לָאו יִשְׂרְפוּנִי וְאַל אַלְבִּין פָּנָיו. מִכָּאן אָמְרוּ סוטה י' ע"ב.  נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא: בבא מציעא נ"ח ע"ב.  שְׁלֹשָׁה יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֵינָם עוֹלִין, וְאֶחָד מֵהֶם - זֶה הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בְּרַבִּים. וְכָתְבוּ שָׁם הַמְּפָרְשִׁים שֶׁבְּנוֹסָף לָעֹנֶשׁ הֶחָמוּר הַמְחַכֶּה לוֹ בַּשָּׁמַיִם, יֵשׁ לְהַחֲרִים וּלְנַדּוֹת וְלִקְנֹס אֶת הָעוֹשֶׂה כֵּן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף דִּינוֹ בְּ"יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר" כִּשְׁלֹשֶׁת הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!!!

וּמְצִיאוּת הִיא, סנהדרין מ"ד ע"ב.  שֶׁאָדָם מַקְפִּיד וְכוֹאֵב עַל בִּזְיוֹנוֹ יוֹתֵר מֵעַל צַעַר גּוּפוֹ, וְלָכֵן הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בבא מציעא שם. ועוד עיין ס' "ארח מישרים" (סימן ה') לרבי מנחם טרויש זצוק"ל מש"כ בזה באורך, ואכמ"ל.  נִקְרָא כְּאִלּוּ שָׁפַךְ אֶת דָמוֹ. וְצָרִיךְ בָּזֶה זְהִירוּת רַבָּה שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן אָדָם שֶׁהֶחֱלִיק, אוֹ שֶׁקָּרְתָה לוֹ תְּאוּנָה ח"ו, וְהַכֹּל מִתְקַהֲלִים סְבִיבוֹ לְהִסְתַּכֵּל וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מֵהַמַּעֲמָד, אוֹ אָדָם הַמְדַבֵּר כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא בַּכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ בִּפְנֵי מַכָּרָיו אוֹ קְרוֹבָיו, וְכֵן כָּל כּיוֹב"ז.

חתן תורה [א]

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ, גָּזַרְתִּי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים.

חִיּוּב גָּדוֹל יֵשׁ עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה לִשְׁמֹר עַל כָּל גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת וְהַקְּדֻשָּׁה גַּם בְּקֶרֶב קְרוֹבֵיהֶם וּמַכָּרֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ בְּבֵית הוֹרֵיהֶם, אִם זֶה בִּצְנִיעוּת הַמַּלְבּוּשִׁים, וּבְהִמָּנְעוּת מִקִּרְבָּהּ שֶׁל חִבָּה בֵּין בְּנֵי הַזּוּג, וְשֶׁלֹּא לְהָקֵל רֹאשׁ עִם חֲמוֹתוֹ וְגִיסוֹתָיו.

וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ בבא בתרא צ"ח ע"ב.  שֶׁאֵין לֶחָתָן לָדוּר בְּבֵית חָמִיו מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וּבְסֵפֶר בֶּן סִירָא אָמַר: "הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף הַמֹּאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻּבִּין, וְקַל מִסֻּבִּין - חָתָן הָדָר בְּבֵית חָמִיו, י"ב ע"ב.  וּבְקִדּוּשִׁין מוּבָא שֶׁרַב הָיָה מַלְקֶה מַכַּת מַרְדּוּת לֶחָתָן שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כֵּן, וּבִפְרָט בְּחָתָן רִאשׁוֹן כמובא בגמ' בפסחים (קי"ג ע"א), ע"ש. ומכל מקום ברור שהכל הוא לפי העניין והזמן, ועיין תוספות קדושין (י"ב ע"ב) ד"ה "בכולהו", ואכמ"ל.  שֶׁחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ. וְרַב שְׂכָרָם שֶׁל הַנִּזְהָרִים בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁמֻּבְטָחִים שֶׁיִּזְכּוּ סוטה י' ע"ב.  וְיֵצְאוּ מֵהֶם מְלָכִים וּנְבִיאִים.

המלוכה והממשלה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  כֵּיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ.

הַרְבֵּה הִזְהִירוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה הָעֲלוּלִים לְהַעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ, משלי ז',כ"ז.  וְרַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן הָיְתָה בְּכַוָּנָה טְהוֹרָה, וּלְשֵׁם שָׁמַיִם - מ"מ סוֹפָהּ הִגִּיעָה לְתַאֲווֹת כָּבוֹד, וְלִרְדִיפַת שִׁלְטוֹן וּבֶצַע כֶּסֶף. וְכָתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי ז"ל בְּסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" שֶׁנִּסְיוֹן הָעֹשֶׁר קָשֶׁה וּמְסֻכָּן יוֹתֵר מִנִּסְיוֹן הָעֹנִי, וְרַבִּים בְּעֵת הֱיוֹתָם לְמַטָּה עָנוּ וְאָמְרוּ שֶׁכְּשֶׁיִּהְיוּ לְמַעְלָה יְסַיְּעוּ וְיַעַזְרוּ, יִפְעֲלוּ וְיִתְּנוּ, אֲבָל מִשֶּׁעָלוּ לִגְדֻלָּה - זָחָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם, וְכָל הַבְטָחוֹתֵיהֶם פָּרְחוּ וְנֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ.

וּכְפִי שֶׁמְּסַפְּרִים עַל עָנִי מָרוּד שֶׁבְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה נִשְׁמְעוּ מַהֲלֻמּוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּחָשְׁבוֹ שֶׁאֵלּוּ נוֹשָׁיו שֶׁבָּאוּ לִגְבּוֹת אֶת זְהָבָם, פָּתַח הַדֶּלֶת בִּנְמִיכַת רֹאשׁ וּבִכְפִיפַת קוֹמָה, אַךְ מִשֶּׁאָמְרוּ הָעוֹמְדִים בַּדֶּלֶת שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְבַשְּׂרוֹ שֶׁזָּכָה בַּזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה, וְשֶׁנַּעֲשָׂה הֶעָשִׁיר שֶׁל הָעִיר, מִיָּד נִפֵּחַ הַלָּה אֶת חֲזֵהוּ בְּגַאַוָה וְאָמַר: "אִם כֵּן, הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִיזִים לְהָעִיר אֶת עֲשִׁיר הָעִיר בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוֹ?...", וְהַמֶּסֶר בָּרוּר!

ישראל בטח בה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש הגדול.  מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בּוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים.

מַבְהִיל הָרַעְיוֹן! אָדָם יָגֵעַ וְעָמֵל, טוֹרֵחַ וּמִשְׁתַּדֵּל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא יְשׁוּעָתוֹ קְרוֹבָה לָבוֹא, וּלְבַסּוֹף אוֹתָהּ הַהִשְׁתַּדְּלוּת הִיא זוֹ שֶׁדּוֹחָה וּמְעַכֶּבֶת אֶת הַיְּשׁוּעָה בִּשְׁנָתַיִם יָמִים!!! כַּמָּה פְּעָמִים אָנוּ מְעַכְּבִים וּמוֹנְעִים אֶת הַצְלָחָתֵנוּ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה, וְאִלְמָלֵי בָּטַחְנוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ כְּבָר מִמִּזְּמַן הָיִינוּ נִגְאָלִין. כִּי הִשְׁתַּדְּלוּת מֵעֵבֶר לַמֻּתָּר - הֲרֵי שֶׁגּוֹבֶלֶת הִיא בְּ דברים ח',י"ז.  "כֹּחִי וְעֹצֶם יְדֵי עָשׂוּ לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", לָכֵן הָעֵצָה הַיְּעוּצָה וְהַמִּתְכַּוֵּן לְהַצְלָחָה הוּא ישעיה כ"ו, ד'.  "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד", וְעַל יְדֵי זֶה טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא!

---

פרשת מקץ

---

שנשמח בשמחתכם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ"ט.  סִימָן הוּא לִימֵי הַשֹּׂבַע, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִרְאוֹת יָפוֹת זוֹ לְזוֹ, שֶׁאֵין עֵין בְּרִיָּה צָרָה בַּחֲבֶרְתָּהּ.

מֵאוֹתוֹת הָאָדָם הַשָּׂבֵעַ וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁאֵין עֵינוֹ צָרָה בַּאֲחֵרִים, וְאִם רוֹאֶה הוּא שֶׁהַשֵּׁנִי מְשַׂגְשֵׂג וּמַצְלִיחַ, שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתוֹ וּבְהַצְלָחָתוֹ, וְלֹא ח"ו לְהֵפֶךְ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל אַהֲרֹן אֶחָיו: שמות ד',י"ד.  "וְרָאֲךָ - וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", שֶׁעַל אַף שֶׁהוּא הָאָח הַגָּדוֹל וְאַתָּה הַקָּטָן, הוּא זֶה שֶׁגָּדַל בְּבֵית אָבִיו גְּדוֹל הַדּוֹר וְאַתָּה בְּבֵית פַּרְעֹה, וְטִבְעִי הַדָּבָר שֶׁיְּצַפֶּה הוּא לִהְיוֹת יוֹרֵשׁ אָבִיו וּמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל ובמדרש הובא שכבר היה אהרן משמש כנביא לישראל שמונים שנה!!!  , עכ"ז מוּבְטְחָנִי בּוֹ שֶׁיִּשְׂמַח בְּהִבָּחֲרוּתְךָ וּבְהַצְלָחָתְךָ! וּמִי שֶׁתָּמִיד רוֹאֶה אֶת הָרַע שֶׁבַּשֵּׁנִי, וְהַכֹּל נִרְאִין בְּעֵינָיו נְחוּתִים וּבְזוּיִים, הֲרֵי זֶה סִימָן מֻבְהָק שֶׁאַף אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּשֶׁלּוֹ, וּכְלָל אֵינוֹ נֶהֱנָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ.

כבוד מלכים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית פ"ט.  מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמַּלְכוּת.

תנחומא פרשת נח (אות י'). וסמכו זאת על הפסוק (קהלת ח',ב') "אני פי מלך שמר ועל דברת שבועת אלקים". ע"ש באורך.  עַם יִשְׂרָאֵל מֻשְׁבָּעִים מֵהַקָּבָּ"ה לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד הַמַּלְכוּת, וּלְצַיֵּת לִדְבָרֶיהָ, בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵד אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְצִוּוּנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: אבות ג',ב'. וראה מדרש לקח טוב (בראשית מ"א, ט"ז) שלמדו זאת מיוסף שהתפלל "אלקים יענה את שלום פרעה".  הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵי מוֹרָאָהּ - אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. וְאַף אִם אֵין זוֹ מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אעפי"כ יֵשׁ לְכַבְּדָהּ וּלְהַעֲרִיכָהּ, עַל תּוֹעַלְתָּהּ הַגַּשְׁמִית בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּבִפְרָט הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ברכות נ"ח ע"א.   לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָרוּץ לִקְרַאת מֶלֶךְ, וַאֲפִלּוּ מִמַּלְכֵי אוה"ע ועיין בספה"ק "אגרא דכלה" (פ' בלק) שכתב שכל מלך ממלכי אוה"ע, יש לו ניצוץ ממלכות דקדושה, וממנו כל חיותו ומלכותו.   . וּבְרָכָה מְיֻחֶדֶת נִתְקְנָה שו"ע או"ח רכ"ד, ח'-ט'.  לָרוֹאֶה מֶלֶךְ לְבָרֵךְ בְּשֵׁם וּמַלְכוּת "שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם", שֶׁהוֹאִיל וּמִן הַשָּׁמַיִם הֶעֱנִיקוּ לוֹ כָּבוֹד וּשְׂרָרָה - יֵשׁ לְכַבְּדוֹ וראה בגמרא (זבחים ק"ב ע"ב) שמשה רבינו בהפרדו מפרעה אמר לו "וירדו כל עבדיך אלה אלי" ולא הזכיר את פרעה עצמו, מפני כבוד המלכות שבו (ובינו נא על איזה מלך מדובר...), ועוד ראה בגמרא (מגילה ט"ו ע"ב) שאסתר הצדקת נסתלקה ממנה רוח הקודש על מה? על שדברה בחוסר כבוד כלפי המלך אחשוורוש (שונא ישראל שעמד לכלות את כל ישראל...). והרמב"ן בפירושו עה"ת (בראשית ל"ט, י"ב) כתב גבי מש"כ על יוסף הצדיק "ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" שמפני כבוד המלכות לא משך בגדו מידה בכח.  , וּכְמוֹ עירובין פ"ו ע"א. וביארו חכמינו ז"ל שהואיל וזכה אותו אדם לעושר, הרי שמן השמיים חפצים לחלוק לו כבוד (לטובתו או לרעתו), ואם כן מיהו זה שיחלוק על רצון ה'?  שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה מְכַבֵּד עֲשִׁירִים.

חכמה מפארה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אֵין הַחָכְמָה מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא אֱלֹקִים יִתֵּן עֲנִיָּה בְּפִי לִשְׁלוֹם פַּרְעֹה.

הַחָכְמָה הִיא נֵזֶר וַעֲטָרָה מְפֹאָרָה לְאָדָם, וּמַאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: קהלת ז',י"ב.  "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְּעָלֶיהָ". וּבַגְּמָרָא בבא בתרא י"ב ע"א.  אָמַר אַמֵימָר: חָכָם - עָדִיף מִנָּבִיא! וּמִכָּל מָקוֹם, חַיָּב אָדָם לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ שֶׁאֵין הַחָכְמָה מִמֶּנּוּ וּמִשֶּׁלּוֹ, אֶלָּא מַתְּנַת שָׁמַיִם הִיא, וְחֶסֶד ה' עָלָיו, וּכְשֵׁם שֶׁהַקָּבָּ"ה נְתָנָהּ לוֹ - כָּךְ בִּיכָלְתוֹ לִכְשֶׁיִּרְצֶה גַּם לִיטְלָה הֵימֶנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר איוב י"ב, כ'.  "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח".

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: פסחים ס"ו ע"ב.  כָּל הַמִּתְיַהֵר - חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת, וְכַמָּה רָאִינוּ שֶׁסָּרְחָה חָכְמָתָם, וראה בלקוטי מוהר"ן (תורה ק"י) עה"פ (יהושע א',ח') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" שהתוה"ק כל כולה רוחניות, ומי ששכלו הוא זך ורוחני, אינה תופסת מקום בראשו כלל, ויכול לזכור את כל התורה כולה. אך מי שמגשם את שכלו במחשבות גשמיות, או מי שמגשם ח"ו את התורה, אזי יש קצבה לזכרונו, וחדשות משכחות הישנות.  וְאֵינָם זוֹכְרִים אֶת לִמּוּדָם, וְאִבְּדוּ כְּלִי חֶמְדָּתָם וראה שבת (קמ"ז ע"ב) שרבי אלעזר בן ערך שכח תלמודו מרוב טובה ותענוגים, ובפסחים (ס"ט ע"א) שרבי אליעזר הגדול נעקר ממנו תלמודו ורבי עקיבא תלמידו החזירו לו. ומ"מ ח"ו לתלות הדבר בחסרונם.  ! וּרְאֵה ברכות י"ז ע"א.  בַּגְּמָרָא שֶׁרָבָא הָיָה רָגִיל לוֹמַר: תַּכְלִית הַחָכְמָה - תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קי"א, י'.  "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' ", שֶׁבְּצֵרוּף שְׁנֵיהֶם זוֹכֶה לְחָכְמָה מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְפֹאָר, קהלת ד',ט'.  וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

הצנע לכת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לָמָּה יִהְיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּכֶם, וּמַתְמִיהִים בָּכֶם.

אֵין לוֹ לְאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ דָּשֵׁן וְשָׂבֵעַ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, שֶׁבָּזֶה מַתְמִיהַּ אֶת עַצְמוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, וְגוֹרֵם לָהֶם לְהִתְפַּעֲלוּת שהיא השורש והגורם העיקרי לעין הרע. כ"כ ה"כלי יקר" עה"ת (פ' כי תשא), ובספר "אדרת אליהו" לגאון מוילנא זצ"ל (פ' בהעלותך). וע"ש מש"כ לבאר בזה.  , וּמְעוֹרֵר עַל עַצְמוֹ קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת. וּבְנוֹסָף, עָלוּל עַל יְדֵי זֶה לִגְרֹם צַעַר לַבְּרִיּוֹת, וּבִפְרָט בְּדָבָר שֶׁאֲחֵרִים עֲדַיִן לֹא זָכוּ לוֹ, כְּגוֹן זִוּוּג אוֹ בָּנִים וְכיוב"ז וכך אמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז ע"א) גבי פנינה שציערה לחנה שלשם שמיים נתכוונה, שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל (רש"י שם), ועכ"ז נענשה (שמואל א',ב',ה') "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה", וע"ס שיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל (מאמר ע"ד) מש"כ לבאר בעניין זה במתק שפתיו.   . וְלָכֵן הוּבָא בַּאַחֲרוֹנִים עַל אָדָם הַפָּטוּר מִלָּצוּם בִּימֵי תַּעֲנִיּוֹת שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מוּל הַצָּמִים, וּמִי שֶׁזִּכָּהוּ ה' לְאִשָּׁה וּבָנִים יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים עֲלֵיהֶם בִּפְנֵי מִי שֶׁמְּעֻכָּב בְּכָךְ, וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ.

שעת סכנה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית צ"א, ט'.  וּבַבַּיִת לֹא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מִכָּאן שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה.

שבת פרק ו' הל' ו'.  וּבִירוּשַׁלְמִי דָּרְשׁוּ זֹאת מִן הַפָּסוּק: דברים כ"ג, י'.  "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע" - מִכָּאן שֶׁהַשָּׂטָן עָלוּל לְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה. וְלָכֵן אחז"ל שבת ל"ב ע"א.  שֶׁעַל שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן ר"ל, שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁשְּׁעַת הַלֵּידָה הִיא שְׁעַת סַכָּנָה לָאִשָּׁה, שבת קכ"ח ע"ב.  שֶׁנִּקְרֵאת חוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סַכָּנָה, לָכֵן הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וַעֲלוּלִים לְהִפָּרַע מִמֶּנָּה עַל חוֹבוֹתֶיהָ, וְכִלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שבת ל"ב ע"ב.  נָפַל תּוֹרָא חֲדַד סַכִּינָא (כֵּיוָן שֶׁנָּפַל הַשּׁוֹר - מְמַהֲרִים לְחַדֵּד הַסַּכִּין לְשָׁחֲטוֹ). וְלָכֵן יִזָּהֵר אָדָם שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמָקוֹם מְסֻכָּן ראה ברכות (ג' ע"א) המעשה ברבי יוסי ואליהו הנביא שלימדו שאין להכנס למקום סכנה, ואפילו לצורך תפילה בכוונה.  , שֶׁלֹּא יְעוֹרֵר עַל עַצְמוֹ קִטְרוּג ח"ו .

בלי עין הרע [ב]

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הָיוּ מַטְמִינִים עַצְמָם שֶׁלֹּא יַכִּירוּם, לְפִי שֶׁצִּוָּה לָהֶם אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ כֻּלָּם בְּפֶתַח אֶחָד, אֶלָּא שֶׁיִּכָּנֵס כָּל אֶחָד בְּפִתְחוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע, שֶׁכֻּלָּם נָאִים וְכֻלָּם גִּבּוֹרִים.

מִטַּעַם זֶה כָּתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ אורח חיים סי' קמ"א ס"ו.  שֶׁהַמִּנְהָג הוּא שֶׁאֵין מַנִּיחִין לִשְׁנֵי אַחִים לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה זֶה אַחַר זֶה, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע. וְכֵן אֵין מָלִים זוּג תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה, אֶלָּא עַל יְדֵי הֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם, מֵהַטַּעַם הַנִּזְכָּר. וְאֵין לְאָדָם לוֹמַר "אֲנִי אֵינִי חוֹשֵׁשׁ" בְּדָבָר שֶׁהִזְהִירוּ עָלָיו חֲכָמֵינוּ ז"ל, וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר.

הדרת פנים - זקן

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא מציעא ל"ט ע"ב.  יוֹסֵף הִכִּירָם לְפִי שֶׁהִנִּיחָם חֲתוּמֵי זָקֵן, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן, וְעַכְשָׁו מְצָאוּהוּ בַּחֲתִימַת זָקָן.

מִנְהַג בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אמנם יש באחרונים שכתבו לחלק בין תלמידי חכמים לשאר העם, ובשו"ת "רב פעלים" לגר"י חיים זצוק"ל הביא שהקפידא היא שלא לגלח הזקן לגמרי אלא לשייר מעט, ולמעשה כל אחד ינהג על פי עצת רבותיו.  הַיְרֵאִים מְדוֹרֵי דּוֹרוֹת הָיָה לְגַדֵּל זְקָנָם תהלים קל"ג, ב'.  "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן", וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִפְלִיג בְּרוּם מַעֲלַת הַזָּקָן, וּבִנְחִיצוּתוֹ הָרַבָּה לְאָדָם, וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל הִזְהִיר עַל פִּי חָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁלֹּא לִנְגֹּעַ בַּזָּקָן כְּלָל, וְכַיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵ"ן. וְהוּבָא בבא מציעא פ"ד ע"א.  בַּגְּמָרָא עַל רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁעַל אַף יָפְיוֹ הָרַב לֹא הֻחְשַׁב וכמובן שהיופי המוזכר כאן אינו יופי גשמי כפשוטו, אלא מושג רוחני וגבוה, וע' לקמן פ' כי תצא (דברים כ"ב, ה') מש"כ בזה בס"ד.  לְיָפֶה, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה לוֹ (מִטֶּבַע בְּרִיאָתוֹ) הַדְרַת פָּנִים - זָקָן. וְכָתְבוּ בספה"ק "אגרא דכלה" (אות של"ז) כתב שי"ג המדות של רחמים שבזקן מכוונות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כמבואר בזוה"ק (פ' אחרי, דף ס"ב ע"א), וע"ע ספר "מנהג ישראל תורה" (ח"ה) מש"כ בנושא.  רַבּוֹתֵינוּ שֶׁמִּשְׁמוּשׁ הַזָּקָן בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד מְסֻגֶּלֶת לְסַיֵּעַ בַּהֲבָנָה.

וְעַל כָּךְ הִמְלִיץ הָרה"ק ר"מ מִפֶּרְמִישְׁלָאן זִיעָ"א אֶת הַפָּסוּק שיר השירים ב',י"ד.  "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ (-הַדְרַת זָקֵן, וְאח"כ-) הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עֶרֶב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה..." וע"ע בלקוטי מוהר"ן (תורה כ"ז) באור עמוק ונפלא על זו הדרך.  .

שלא נזדקק

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית צ"ב, ד'.  יְרִידָה הִיא לָנוּ, רְגִילִים הָיִינוּ לְפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְעַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִים לְךָ.

לְעוֹלָם יִזְכֹּר אָדָם לְהוֹדוֹת לַה' עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִכַּת הַנּוֹתְנִים, וְלֹא מִכַּת הַמְּקַבְּלִים, בבא מציעא ל"ח ע"א.  שֶׁרוֹצֶה אָדָם בְּקַב אֶחָד שֶׁלּוֹ יוֹתֵר מִבְּתִשְׁעָה קַבִּין שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: פסחים קי"ג, א'.  פְּשֹׁט נְבֵלָה בְּשׁוֹק וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְעוֹד אָמְרוּ: שם. וראה כל זה בשלחן ערוך (יו"ד סי' רנ"ה ס"א).  עֲשֵׂה שַׁבָּתְךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְעַיֵּן דף ק"י ע"א.  בָּבָא בָּתְרָא שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה צִוָּה לְנֶכְדּוֹ יְהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם שֶׁיַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה (רָצָה לוֹמַר עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ, וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ) וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְהוּא טָעָה וְהֵבִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, ע"ש בָּאֹרֶךְ.

שלום וברכה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עַל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם.

משלי כ"ב, ט'.  "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ", וְלָכֵן מִי שֶׁבֵּרְכוּהוּ בְּשָׁלוֹם - יַחְזִיר בְּכִפְלַיִם, כְּגוֹן עַל שָׁלוֹם יַחְזִיר שָׁלוֹם וּבְרָכָה, וְעַל בֹּקֶר טוֹב יַחְזִיר בֹּקֶר טוֹב וּמְבֹרָךְ, וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ ועיין שו"ת "ברוך ושמח" (סי' ס"ז) לידי"נ בנש"ק הרה"ג ברוך חירארי שליט"א שדן בנושא היאך לומר ולמי לומר, והעלה שעיקר נתינת שלום היא כשמחיל השלום על חבירו, כגון שאומר "שלום עליכם" או "שלום לך" וכן ע"ז הדרך.   .

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּגְרִי"ז מִבְּרִיסְק זַצַ"ל שֶׁפַּעַם אַחַת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָלַךְ בְּדֶרֶךְ בְּלִוְיַת תַּלְמִידָיו, וְאָמַר לוֹ מַאן דְּהוּ "שָׁבוּעַ טוֹב", הֶחְזִיר לוֹ הָרַב "שָׁנָה טוֹבָה" וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, אוּלָם לְפֶתַע שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו אֶל אוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר לוֹ "שָׁבוּעַ טוֹב וּמְבֹרָךְ". וְהִסְבִּיר, שֶׁבִּהְיוֹת וּבְעוֹד יוֹמַיִם מַתְחֶלֶת שָׁנָה חֲדָשָׁה, א"כ נִמְצָא שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁהֶחְזִיר לְאוֹתוֹ אָדָם הִיא רַק לְיוֹמַיִם - פָּחוֹת מֵהַבְּרָכָה שֶׁקִּבֵּל, וְלָכֵן חָזַר לְהָשִׁיב לָאִישׁ כִּגְמוּלוֹ. וְכָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ!

---

פרשת ויגש

---

צער קולקטיבי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא ד'.  לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִיִּים נִצָּבִים עָלָיו, וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ אֲלֵיהֶם.

מִמִּדָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים רָאִינוּ כָּאן, שֶׁלֹּא רַק שֶׁלֹּא מְבַיְּשִׁים וּמַעֲלִיבִים אֶת זוּלָתָם, אֶלָּא שֶׁאַף אֵינָם מְסֻגָּלִים לִסְבֹּל מַעֲמָד שֶׁכָּזֶה בּוֹ מִתְבַּיֵּשׁ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ הוּא מִקְשָׁה אַחַת וראה ספר בית המדרש ח"ו שכ' "כל ישראל נקראים נפש אחת".  וְגוּף אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכְּשֶׁכּוֹאֵב לְאָדָם רֹאשׁוֹ, אוֹ שִׁנָּיו, מִיָּד כָּל גּוּפוֹ נֶחְלָשׁ וְחָשׁ בַּכְּאֵב, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּצַעַר, אוֹ סוֹבֵל, אֲמוּרִים כֻּלָּנוּ לִכְאֹב אֶת כְּאֵבוֹ, וּמִי שֶׁלֹּא כָּךְ - כַּנִּרְאֶה שֶׁנִּכְרְתָה נִשְׁמָתוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן וְאִבְּדָה אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ עִם צוּר מַחְצַבְתָּהּ. וּמְפֻרְסָם הַמַּעֲשֶׂה בַּגה"צ רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל שֶׁפַּעַם אַחַת, בְּהַגִּיעוֹ לָרוֹפֵא עִם אִשְׁתּוֹ עֵקֶב כְּאֵבִים בְּרַגְלֶיהָ, אָמַר לָרוֹפֵא: "כּוֹאֶבֶת לָ-נ-וּ הָרֶגֶל...", וְעַל זֶה מגילה כ"ח ע"א.  אָמַר רַבִּי זֵירָא בְּצַוָּאָתוֹ לְתַלְמִידָיו: "מִיָּמַי לֹא שַׂשְׂתִּי ופירשו בעלי המוסר "לא ששתי אפילו בשמחתי, בשעה שחברי היה שרוי בצער".  בְּתַקָּלַת חֲבֵרִי!".

אהבת עולם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מגילה ט"ז ע"ב.  הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד, לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִּמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם.

נִצְטַוֵּינוּ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה: ויקרא י"ט, י"ז.  "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא כִּוְּנָה הַתּוֹרָה כְּלַפֵּי אֲהוּבֵינוּ וִידִידֵינוּ הַקְּרוֹבִים וְהַנֶּאֱמָנִים, שֶׁעַל כָּךְ הַטֶּבַע וְהַהִגָּיוֹן מְצַוֶּה, אֶלָּא דַּוְקָא כְּלַפֵּי אֵלּוּ שֶׁפָּגְעוּ בָּנוּ וְהֶעֱלִיבוּנוּ, עָשׂוּ לָנוּ וְהִזִּיקוּנוּ - אוֹתָם הִזְהִירָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא, וַאֲפִלּוּ בְּגִיד קָטָן שֶׁבְּלִבֵּנוּ. וְלֹא רַק זֹאת, אֶלָּא שם פסוק י"ח. ופירשו בעלי חסידות שכמו שאני ה' אוהב אותך למרות מעשיך הרעים כלפיי, כך אתה אהוב את זולתך למרות מעשיו הרעים כלפיך.  "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה' " - שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָתֵנוּ כְּלַפֵּיהֶם לֹא פָּחוֹת מֵאַהֲבָתֵנוּ לַמֵּטִיבִים עִמָּנוּ! וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּשִׁיב אַהֲבָה תַּחַת שִׂנְאָה, וּכְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר תהלים ל"ה, י"ב- י"ג.  "יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה... וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק, עִנִּיתִי בְּצוֹם נַפְשִׁי... ". וְאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, שֶׁלֹּא תָּמוּשׁ הַטּוֹבָה מִבֵּיתוֹ.

דבר בעתו [א]

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית צ"ד.  אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה (בַּדֶּרֶךְ), שֶׁלֹּא תִּרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ (וְתִטְעוּ בָּהּ).

קהלת ג',א'.  "לַכֹּל זְמַן וְעֵת, לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". לְפִיכָךְ, צָרִיךְ אָדָם לְכַלְכֵּל אֶת דְּרָכָיו בְּמִשְׁפָּט, וְלִמְצֹא לְכָל דָּבָר אֶת הַזְּמַן הַמַּתְאִים לוֹ. שֶׁאִם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וְטָרוּד בָּהּ, לֹא יִתְחַכֵּם לִלְמֹד בִּדְבָרִים ומ"מ, מכלל לאו אתה שומע הן, שבדברי תורה חייבים לעסוק, וכמוש"כ (דברים ו',ז') "ובלכתך בדרך", רק השאלה במה. וע' בתוספות עמ"ס תענית (י' ע"ב) ד"ה "אל תרגזו" מש"כ בשם המדרש, וד"ל.  עִיּוּנִיִּים וַעֲמוּקִים יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ, כִּי הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ עֲלוּלִים לְכָל הַיּוֹתֵר לִטְעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וְאִלּוּ הוּא עָלוּל לִטְעוֹת בְּלִמּוּדוֹ אבות ג, י"א. ואמרו שם שאחד כזה אין לו חלק לעולם הבא ר"ל.  וּלְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה!

כְמוֹ כֵּן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא "מַעֲרִיב עֲרָבִים שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה", לְעַרְבֵּב תּוֹרָה עִם תְּפִלָּה, אֶלָּא שבת י' ע"א.  זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה אָמְרוּ חֲזַ"ל תענית ה' ע"ב, שמא יקדים קנה לושט ויחנק (רש"י), ודייקו האחרונים מכך, שדווקא בזמן אכילה אין לדבר, אבל בין לבין שרי (א"ר ומ"ב), וע' כה"ח (קנ"ז, ס"ק ט"ז) שלפי הזוה"ק (פרשת תרומה דף קס"ח ע"ב) אף בין לבין אסור.  שֶׁאֵין מְשִׂיחִין, כן מוכח מהמעשה בגמרא ומפירוש ר"ח שם. וע' ירושלמי ברכות (פ"ו) שאפילו "אסותא" אסור לומר. והובא כל זה בשו"ע (או"ח ריש סי' ק"ע) ובאחרונים. ומכל מקום, אין צל של ספק שלאחר מכן חייבים לומר דברי תורה על השלחן, שלא יחשב כאילו אכלו מזבחי מתים (אבות ג',ד'), וכ"כ המג"א ועוד. וע"ס פסקי תשובות שעל דברים שבקדושה כגון אמן וכיוב"ז יענה אפילו בזמן אכילתו.  וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. משלי ט"ו, כ"ג.  וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'.

הלוכך תהא בנחת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית צ"ד.  אַל תַּפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה.

המהרש"א בפירושו עמ"ס תענית (י' ע"ב).  שֶׁהַמְמַהֵר בְּהִלּוּכוֹ בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת, הוּא מְבֹהָל וּמִתְרַגֵּז בְּהִלּוּכוֹ. וְלִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל שבת קי"ג ע"ב.  שֶׁפְּסִיעָה גַּסָּה (יוֹתֵר מֵאַמָּה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי) נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְשֶׁנִּתָּן לְתַקֵּן הַדָּבָר בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ לֵיל שַׁבָּת. וְאוּלַי נִתָּן לוֹמַר שֶׁצִּוּוּי זֶה יִתְקַיֵּם בְּיָמֵינוּ שֶׁלֹּא יִנְהַג אָדָם בְּרִכְבּוֹ בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת שֶׁנּוֹטֶלֶת לֹא רַק מִמְּאוֹר עֵינָיו...! וּמִכָּל מָקוֹם, לַמְרוֹת כָּל זֹאת, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: ברכות ו' ע"ב.  לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר הושע י"א, י'.  "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג" וראה במהרש"א שם שבאר: שאם יראה אדם אריה השואג לעברו, הלא ינוס במהרה, ואפילו בשבת, כך לדבר מצוה יש לרוץ מהר, מבלי לחשוב הרבה.   . וְכֵן פָּסַק אורח חיים סימן צ' סעיף י"ב.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

נסיעה טובה!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הִכָּנְסוּ בְּחַמָּה לָעִיר.

אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא: תענית י' ע"ב.  אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בֶּכִי טוֹב, וְיִכָּנֵס בֶּכִי טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מ"ד, ג'.  "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ", וְאֵין טוֹב אֶלָּא אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית א',ד'.  "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב". וְהַטַּעַם לְכָךְ, רש"י על הגמרא שם.  בִּהְיוֹת שֶׁבַּלַּיְלָה מְצוּיִין מַזִּיקִין וְלִיסְטִין, וְיֵשׁ יוֹתֵר חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִפּוֹל בְּבוֹרוֹת וּבְקָעִים שֶׁבְּדֶרֶךְ. וְכָךְ יִרְאֶה אָדָם שֶׁלֹּא לַעֲבֹר בִּמְקוֹמוֹת מְסֻכָּנִים הַמּוּעָדִים לְפֻרְעָנוּת, וִינַתֵּב כָּל דְּרָכָיו וּמַסָּעָיו תָּמִיד בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ וּבִשְׁבִיל הַזָּהָב, בִּכְדֵי שֶׁתְּהֵא שִׁיבָתוֹ כְּבִיאָתוֹ.

ותבשרנו בשורות טובות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח.  שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: משלי ט"ו, ל'.  "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם". וְסֶרַח בַּת אָשֵׁר, עַל שֶׁבִּשְּׂרָה לְיַעֲקֹב בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁעוֹד יוֹסֵף חַי, זָכְתָה שֶׁנִּתְאָרְכוּ יָמֶיהָ, וְנִכְנְסָה בְּחַיֶּיהָ לְגַן עֵדֶן זוהר הקדוש פ' שלח לך.  . וְכָךְ אָמְרוּ ראה בספר הק' "קב הישר" פרק נ"ד.  רַבּוֹתֵינוּ: הַמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לְאָבִיו אוֹ לְרַבּוֹ שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מְאֹד, וְחוֹלְקִין לוֹ מִיָּד חֵלֶק טוֹב בְּגַן עֵדֶן. וּלְהֵפֶךְ ח"ו בִּמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר משלי י',י"ח.  "מוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל", כַּמּוּבָא פסחים ג' ע"ב, עיין שם המעשה. וראה עוד לעיל פ' תולדות (בראשית כ"ז, מ"א) מש"כ בזה בס"ד.   בַּגְּמָרָא, משלי ג',י"ג.   וְאַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

על הארץ הטובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ט.  לְפִי שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל שֶׁנִּזְקָק לָצֵאת לֵחוּצָה לָאָרֶץ.

מִי חָכָם וַיָּבֶן זֹאת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא פְּלַטֵרִינוֹ (אַרְמוֹנוֹ) שֶׁל מֶלֶךְ, וּמִי יִדְמֶה לָהּ וּמִי יִשְׁוֶה לָהּ, בבא בתרא קנ"ח ע"ב.  שֶׁאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים, ויקרא רבה י"ג, ה'.  וְאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת א"י, כתובות ק"י ע"ב.  וְכָל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, וְטוֹב זֶבֶל פִּרְדוֹתֶיהָ שֶׁל א"י וְלֹא כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ הָעַמִּים וראה באבן עזרא עה"ת בראשית (ל"ג, י"ט) שכ' שכל מי שיש לו חלקה בארץ ישראל, נחשב שיש לו חלקה בעולם הבא.  . וְלָכֵן לֹא יֵצֵא אָדָם לָדוּר בְּחוּ"ל אַחַר שֶׁכְּבָר נִשְׁתַּקַּע בָּאָרֶץ, וְאַף לָצֵאת מִמֶּנָּה עַל מְנָת לַחְזֹר לֹא יֵצֵא אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים הַנִּזְכָּרִים בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְנוֹשְׂאֵי כֵּלָיו וּבְסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים.

הילודים למות...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ירושלמי סוטה (פרק א' הלכה י').  הִבְטִיחוֹ לִהְיוֹת נִקְבַּר בָּאָרֶץ.

דברים ל"ט, כ"ט.  לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, ברכות י"ז, א'.  שֶׁסּוֹף אָדָם לְמִיתָה, וְיֵשׁ לְאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לִקְנוֹת חֶלְקַת קֶבֶר בקניין גמור ובכסף מלא ואפילו בחיי חיותו. ע' גשר החיים פט"ז.   בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקְּדֻשָּׁתָהּ רַבָּה, רש"י בסנהדרין (צ' ע"ב).  וּבָהּ מַתְחֶלֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים לֶעָתִיד לָבוֹא, ראה שלחן ערוך יו"ד (סי' שס"ג ס"א), ושו"ת יחו"ד (ח"ד סי' נ"ז), ושו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי קנ"ד).  וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר נִקְבַּר בְּחוּ"ל מִצְוָה לְהַעֲלוֹת עַצְמוֹתָיו לָאָרֶץ, כָּל שֶׁכֵּן מִלְּכַתְּחִלָּה. וְטוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַנִּקְבָּר בִּירוּשָׁלַיִם עיה"ק, אבות דרבי נתן פרק כ"ו. וע"ע שו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ע"ה) שכתב להתיר העברת עצמות מת מישראל לירושליים עיה"ק.  שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ נִקְבַּר תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבִפְרָט בְּהַר הַזֵּיתִים ובכתבי רבינו האריז"ל הובא שגם קבורה בעיה"ק צפת מעלתה רבה ונשגבה.  . וְעוֹד מָצָאתִי ראה גשר החיים ע' רצ"ט.  בַּכְּתוּבִים שֶׁמִּי שֶׁנִּבְצַר מִמֶּנּוּ מִלְּהִקָּבֵר בְּהַר הַזֵּיתִים, יִקַּח מְעַט מֵהֶעָפָר שֶׁשָּׁם וִיצַוֶּה שֶׁיִּתְּנוּהוּ בְּקִבְרוֹ, וְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר. וְאַל תֹּאמַר לְמָחָר, פֶּן יִהְיֶה מְאֻחָר!

אל תשליכני לעת זקנה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא בשלח י"ד, ו'.  הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה, לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו.

משלי א',ה'.  יִשְׁמַע חָכָם וַיּוֹסֶף לֶקַח, קדושין מ"א, א'.  שֶׁלְּעוֹלָם מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ, וּבִפְרָט בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹתֵר נַחַת רוּחַ בְּיַלְדֵיהֶם מִבַּאֲחֵרִים. וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת וְכָלוֹת, אֵיךְ הוֹרִים שֶׁמָּסְרוּ יָמִים וְלֵילוֹת בְּגִדּוּל יַלְדֵיהֶם, בראשית כ"ז, א'.  וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָ'ק, בראשית ל"ב, י"ז.  וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָי'ו - שׁוֹלֵחַ אֵיזֶה פִילִיפִּינִי אוֹ עֶבֶד אַחֵר שֶׁיִּסְעַד אֶת הוֹרָיו סְעוּדַ'ת מְרֵעִי'ם, וְאֵין לוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם לָבוֹא לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו, הַלָּזֹאת יִקָּרֵא כִּבּוּד אָב וָאֵם? וְאֵין אָנוּ דָּנִים שׁוּם אָדָם ח"ו, רַק לְעוֹרֵר אֶת שֶׁכְּמוֹתֵנוּ בָּאנוּ.

---

פרשת ויחי

---

חסד חנם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ"ט.  חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂין עִם הַמֵּתִים - הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל.

עַיֵּן בַּשִּׂפְתֵי חֲכָמִים שֶׁכָּתְבוּ, שֶׁלָּאו דַּוְקָא חֶסֶד עִם הַמֵּתִים, אֶלָּא כָּל חֶסֶד שֶׁהוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִבְּלִי צִפִּיָּה לְקַבָּלַת שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא - הֲרֵי זֶה חֶסֶד וראה בצוואת רבי אליעזר הגדול שכתב: כל העושה חסד חינם (מבלי לצפות לריוח או גמול), אף הקב"ה עושה עמו חסד חינם (מבלי שיהיה ראוי לאותו הדבר).  שֶׁל אֱמֶת. וּמִכְּלַל הַדְּבָרִים לָמַדְתָּ, שֶׁחֶסֶד שֶׁנַּעֲשָׂה עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכָר אוֹ גְּמוּל כָּל שֶׁהוּא - הוּא בְּעֶצֶם חֶסֶד שֶׁל... שֶׁקֶר!!! כִּי הֲרֵי כָּל מַטְּרַת הַחֶסֶד הִיא בִּכְדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל הָאָדָם לְהַעֲנִיק וְלִדְאֹג לַזּוּלַת, וְאִם אֵין כַּוָּנַת הָעוֹשֶׂה בֶּאֱמֶת לְשֵׁם כָּךְ, אֶלָּא רַק בִּכְדֵי "לְהַרְוִיחַ מִצְוָה" אוֹ אִינְטֶרֶס אַחֵר, אָז מַה הוֹעִיל בְּמַעֲשֵׂהוּ? רַק נִהְיֶה יוֹתֵר אֱנוֹכִי, הַמּוֹצֵא דְּרָכִים נוֹסָפוֹת לְהֵיטִיב עִם עַצְמוֹ, וְלֹא בָּזֶה הַקָּבָּ"ה חָפֵץ! וְכַמָּה חָסֵר הַדָּבָר בֵּינוֹתֵינוּ בְּעווה"ר.

שלא תצא תקלה מתחת ידי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית נ"ט.  שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּנִי מִצְרַיִם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

הֵן יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל כָּל יָמָיו, שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ, לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ ח"ו כְּאֶמְצָעִי אוֹ כְּעֵזֶר לִדְבַר עֲבֵרָה וְיִתָּבַע ח"ו עַל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים.

וּמְסֻפָּר שֶׁבִּימֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל מִסַּלַּנְט זִיעָ"א הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה סוֹפֵר סְתָ"ם שֶׁנִּמְצָא פַּעַם אַחַת פְּסוּל בַּתְּפִלִּין שֶׁכָּתַב לְמִישֶׁהוּ לְאַחַר שְׁנָתַיִם שֶׁהִנִּיחָם, וּבְשָׁמְעוֹ זֹאת הִתְעַלֵּף, וּמֵאָז לֹא כָּתַב יוֹתֵר עַד סוֹף יָמָיו!!! וְכַמָּה נְלוֹזִים הֵם אוֹתָם הַמַּרְגִּיעִים אֶת עַצְמָם בְּמַשּׂוּאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים שֶׁל "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמַת", וְ"זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁלִּי", וְכָל כּיוֹב"ז, שֶׁהֲרֵי לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ שבת ל"ב ע"א.  שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, וְאִם בִּגְלָלִי בָּאָה תַּקָּלָה לְמִישֶׁהוּ - הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ בִּי מֵאוֹתוֹ הֶעָווֹן! וּבִינוּ נָא זֹאת!

וישתחו ישראל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מגילה ט"ז  תַּעֲלָא בְּעִידְנֵיהּ - סָגִיד לֵיהּ!

פֵּרוּשׁ: אֲפִלּוּ שׁוּעָל - בִּזְמַן שֶׁמַּצְלִיחַ - הִתְכּוֹפֵף וְהִשְׁתַּחֲוֵה לוֹ ולפני זמן רב ראיתי פירוש נאה: שלשועל יש יום מסויים בשנה, בו מזלו מתרומם, וכל חיות היער סוגדות לו וחלות מפניו, ועל זה משלו חכמים את משלם.  . שֶׁאֲפִלּוּ לָרָשָׁע יֵשׁ זְמַן שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, תהלים א',ג'.  וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן תֵּדַע כן איתא בברכות (ז' ע"ב): אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו. וע' כתובות (קי"א ע"א) שמטעם זה הושבענו שלא למרוד באומות, שעתה הוא הזמן שהשר שלהם בשמיים ידו על העליונה.  שֶׁאֵין לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, אֶלָּא "לְהוֹרִיד פְּרוֹפִיל" לְיָדוֹ וּלְכַבְּדוֹ, ישעיה כ"ו, כ'.  וַחֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם ומכל מקום, אל תתמה עליו היאך ה' מצליח בידו, לפי שהכל הוא לרעתו! (ביהמ"ד ח"ה).  . וְכָךְ עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה בְּהִפָּגְשׁוֹ עִם עֵשָׂו הָרָשָׁע, וּבִזְכוּת זֶה נִצַּל מִיָּדָיו. וְעֵצָה טוֹבָה הִשְׁמִיעֻנוּ רַבּוֹתֵינוּ: ספרי דברים ו'.  הִדָּבֵק לַשָּׁחְוָר (שַׂר וְחָשׁוּב) - וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, פסחים קי"ג ע"א, ראה שם בלשון דומה.  וְאִם רָאִיתָ אָדָם מַצְלִיחַ שֶׁמַּזָּלוֹ הוֹלֵךְ וְגָדֵל - תְּהֵא אַתָּה עוֹסֵק עִמּוֹ, וְתִתְבָּרֵךְ גַּם אַתָּה. משלי י"ב, ט"ו.  וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.

כבוד בנים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פסיקתא רבתי.  אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּנִי, מֶלֶךְ הוּא. אֲחַלֵּק לוֹ כָּבוֹד.

שבת ס"ז ע"א.  כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם, וְיֵשׁ לַחְלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְגַם הָאָב לִבְנוֹ וְהָרַב לְתַלְמִידוֹ לֹא יִגְבַּהּ לִבָּם, וְיִנְהֲגוּ עִמָּהֶם בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְכָבוֹד, כִּי כָּךְ צִוּוּנוּ חֲכָמִים: אבות ד',י"ב.  יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ - חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ! שֶׁגַּם לְבֵן צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹדָה, וְגַם לְתַלְמִיד יֵשׁ לוֹמַר בְּבַקָּשָׁה, וְאֵין זֶה מַחְסִיר מְאוּמָה מִכְּבוֹדְךָ. וְאַדְרַבָּה: אבות ד',א'.  אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד - הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים, שֶׁאַף בָּנָיו וְתַלְמִידָיו יֵדְעוּ וְיִלְמְדוּ לְכַבֵּד אֲחֵרִים.

אם אב אני איה מוראי? (א)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כְּשֶׁחָזַר לַאֲחוֹרָיו מִלִּפְנֵי אָבִיו.

צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד הוֹרָיו וּמוֹרָיו, בְּעֵת דַּבְּרוֹ עִמָּם, וּבְהִמָּצְאוֹ בְּקִרְבָתָם. לְדַבֵּר עִמָּם בְּשָׂפָה יָפֶה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְלֹא לְהָקֵל רֹאשׁ עִמָּהֶם ח"ו. וּבַדּוֹר שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיוּ הַבָּנִים חָלִים וְרוֹעֲדִים בִּפְנֵי הוֹרֵיהֶם (כָּךְ סִפֵּר לִי יומא כ"ח ע"ב.  זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ לֹא הָיָה מֵעִיז אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת כּוֹס קָפֶה בִּפְנֵי אָבִיו מֵחֲמַת מוֹרָאוֹ...), וְאֵיךְ איכה ב',א'.  הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, ראה חגיגה ה' ע"ב.  מֵאִגְרָא רָמָא לְבִירָא עֲמִיקְתָא, וְנִתְקַיְּמָה בְּיָמֵינוּ נְבוּאַת חֲזַ"ל: סוטה מ"ט ע"ב.  בֵּן מְנַוֵּל אָב, בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו, וְעַל מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן - רַק עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְרָאָה לְקַמָּן פָּרָשַׁת ויקרא י"ט, ג'.  קְדוֹשִׁים (וַיִּקְרָא י"ט, ג' ) מש"כ בס"ד.

קרוב כהלכה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בְּהַשְׂכֵּל וּבְחָכְמָה הִשְׂכִּיל אֶת יָדָיו לְכָךְ, וּמִדַּעַת, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵּן לֹא שָׁת יְמִינוֹ עָלָיו.

כַּמָּה חָכְמָה אָנוּ יוֹנְקִים וְלוֹמְדִים מֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים: שֶׁפְּעָמִים, בַּנְּסִבּוֹת מְסֻיָּמוֹת, יֵשׁ לְקָרֵב וּלְהִתְיַחֵס דַּוְקָא לַקָּטָן - לִפְנֵי הַגָּדוֹל, וְלַפָּשׁוּט - לִפְנֵי הֶחָשׁוּב, וְלָרָחוֹק - לִפְנֵי הַקָּרוֹב, אוּלָם גַּם בְּמַצָּבִים שֶׁכָּאֵלּוּ, יֵשׁ לִנְהֹג בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ וּלְצַעֵר אֶת הַשֵּׁנִי. וְלָכֵן לֹא הֶחְלִיף יַעֲקֹב אֶת מְקוֹמָם שֶׁל בְּנֵי יוֹסֵף, אֶלָּא שִׂכֵּל אֶת יָדָיו מִבְּלִי שֶּׁיַּרְגִּישׁוּ. וְדֻגְמָאוֹת לָרוֹב בַּדָּבָר תִּמְצָא בַּסִּפְרֵי חִנּוּךְ, זִיל וּגְמֹר.

שפתי צדיקים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא.  הִיא חָכְמָתִי וּתְפִלָּתִי.

ירמיה ט',י"א.  מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וַיָּבֶן אֶת זֹאת, תהלים קמ"ז, י'.  כִּי לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, וְלֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה, שמואל א',ב',ט'.  וְלֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, אֶלָּא משלי י"ב, י"ח.  "לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא". וּכְבָר מדרש תנחומא פרשת בלק.  אָמְרוּ זִקְנֵי מִדְיָן לְבָלָק שֶׁאֻמָּה זֹאת אֵין כֹּחָהּ אֶלָּא בְּפִיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר" - מָה הַשּׁוֹר מִלַּחֵךְ בְּפִיו, אַף יִשְׂרָאֵל כֹּחָם בְּפִיהֶם, וּמַה שּׁוֹר מְנַגֵּחַ בְּקַרְנָיו, אַף אֵלּוּ מְנַגְּחִים בִּתְפִלָּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ל"ג, י"ז.  "קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח". וּבְמִדָּה הַזּוֹ יִנְהַג אָדָם, אִם קָמוּ עָלָיו מֵרֵעִים - גיטין ז' ע"א.  יַשְׁכִּים וְיַעֲרִיב לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְהַקָּבָּ"ה יַפִּילֵם לוֹ חֲלָלִים חֲלָלִים.

חטאות נעורים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה בראשית צ"ח, ד'. וראה יבמות ע"ו ע"א.  הִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי מֵימָיו.

יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת, עַל אַף שֶׁנִּשָּׂא בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, עִם כָּל זֹאת הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצְאָה מִמֶּנּוּ וְלוּ טִפָּה אַחַת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה!!! מסכת שמחות פ"ח.  וְעַל זֶה נָאֶה לִבְכּוֹת, עַל זֶה נָאֶה לְהִתְאַבֵּל, שֶׁבְּעווה"ר עַל עָווֹן זֶה מִתְעַכֶּבֶת גְּאֻלַּת עִמָּנוּ, יבמות ס"ב ע"א.  וְאֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל נְשָׁמוֹת שֶׁבְּגוּף, וּמַה יַּעֲנוּ אוֹתָם בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בַּכְּרַךְ וּמִתְעַכְּבִים מִלִּשָּׂא אִשָּׁה מִבְּלִי סִבָּה מֻצְדֶּקֶת? ברכות ל"ב ע"א.  וּמַה יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא? הָאֵשׁ בִּנְעֹרֶת וְלֹא תִּכָּוֶה? וּמָה עִם ראה קידושין (כ"ט ע"ב): בן עשרים ולא נשא אשה - כל ימיו בהרהור עבירה, והקב"ה אומר "תיפח עצמותיו". ופירש רבינו האריז"ל (שער מאמרי חז"ל) שהאשה היא עצם מעצמיו, והואיל ואינו מחפש להשלים עצמותיו, לכן הקב"ה מקללו שתיפחנה עצמותיו.  קִלְלָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁמְּקַלְּלוֹ בְּכָל יוֹם "תִּפַּחְנָה עַצְמוֹתָיו"? לָכֵן פסחים ד' ע"א.  זְרִיזִין מַקְדִּימִין, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם, וְכָל הַמְקַדֵּ'שׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּ'ה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה.

תהיה רגוע!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַפַּחַז וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר מִהַרְתָּ לְהַרְאוֹת כַּעַסְךָ (גָּרַם לְךָ לְהַפְסִיד הַכְּהוּנָה וְהַמַּלְכוּת).

משלי כ"ט, כ'.  חֲזַיְתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ, קהלת ז',ט'.  כִּי כַּעַס - בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. אבות ה',י"ב.  וְהֶחָסִיד - קָשֶׁה לִכְעֹס, שֶׁאֵינוֹ מְמַהֵר לַחֲרֹץ אֶת הַדִּין וְלִפְעֹל בְּטֶרֶם יִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר וְיִשְׁקְלֵנוּ בְּמֹאזְנֵי הַצֶּדֶק. וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: ברכות כ' ע"א. ע"ש המעשה והלקח הנלמד ממנו.  "מָתוּן מָתוּן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי שַׁוְיָא", לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא לֹא תִּהְיֶה פָּזִיז וְקַל דַּעַת לְהָגִיב, שֶׁהַפְּזִיזוּת מִן הַשָּׂטָן! וְכָתַב ערך "כעס".  הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" שֶׁהַשְּׁתִיקָה בִּשְׁעַת כַּעַס - כְּמוֹ מַיִם לָאֵשׁ, שֶׁתְּכַבֵּנוּ מִיָּד. וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח.

תמכין דאורייתא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא, וּמַמְצִיא מָזוֹן לְשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר, וְהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה.

טור יורה דעה סי' רמ"ו. ועיין "אור החיים" הק' בפירושו על משלי (ד"ה "אורך") מי נקרא "מחזיק תורה".   גְּדוֹלָה הִיא זְכוּת תּוֹמְכֵי הַתּוֹרָה, שֶׁחֵלֶק בְּחֵלֶק יֹאכְלוּ יַחַד עִם לוֹמְדֶיהָ, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּאִלּוּ לָמַד הוּא בְּעַצְמוֹ, וַעֲתִידִים הֵם לֵישֵׁב בְּצַד הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בָּעוֹלָם הַבָּא וְלֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: פסחים נ"ג ע"ב.  כָּל הַמַּטִּיל מְלַאי לְכִיס שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ז',י"ב.  "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה - בְּצֵל הַכֶּסֶף". וְע"ע שו"ת אָז נִדְבְּרוּ (חַי"א סִימָן נ"ג) וְשו"ת קְצִינֵי אֶרֶץ (ע' רצ"ז) וְיֶעֱרַב לְךָ.

על תורה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חֲמוֹר בַּעַל עֲצָמוֹת סוֹבֵל עֹל תּוֹרָה כַּחֲמוֹר חָזָק שֶׁמַּטְעִינִין אוֹתוֹ מַשָּׂא כָּבֵד.

סנהדרין כ"ו ע"ב. וע' בפירוש "קרבן העדה" על הירושלמי (כתובות סוף פ"ח) שזה דווקא כשאינו יגע כל צרכו, אבל אם לומדה ביגיעה כראוי אזי אדרבה מוסיפה לו כח. וע' ב"מ (פ"ד ע"א) ובמהרש"א שם ד"ה "חילך" שתורה מתשת כחו בתחילה, אבל לאחמ"כ אדרבה.  תּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, כבן עזאי ביבמות (ס"ג ע"ב), ע"ש.  וּמִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה וְרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ, שבת פ"ג ע"ב, ודרשו זאת מהפסוק (במדבר י"ט, י"ד) "אדם כי ימות באהל" - שימית עת עצמו באהלה של תורה.  צָרִיךְ לְהָמִית אֶת עַצְמוֹ עָלֶיהָ, אבות ג',ה'. וראה מדרש רבה (שמות ל"ח, ג') שאמרו: אם יגע אדם הרבה בתורה - נעשה תלמידו של הקב"ה.   וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת עֻלָּהּ עִם כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ, כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא. איכה ג',כ"ז.  וְטוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עַל בִּנְעוּרָיו, וִינַצֵּל כָּל רְגָעָיו לַעֲמַל הַתּוֹרָה, שלחן ערוך יו"ד (רמ"ו, כ"א).  וְלֹא יִתֵּן שֵׁינָה לְעֵינָיו וּתְנוּמָה לְעַפְעַפָּיו, כִּי איוב כ"ח, י"ג. ודרשו רבותינו (סנהדרין קי"א ע"ב): לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה.  לֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, וְתוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף (בְּקֹשִׁי) הִיא שֶׁעָמְדָה לִי, משלי ט"ז, כ"ו.  וְנֶפֶשׁ עָמֵל - עֲמֵלָה לוֹ!

בְּעֶזְרַת אֵל נוֹרָא וְקַיָּם, חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית נִסְתַּיַּם,
אֲהַלְּלָה וְאֶתֵּן שִׁבְחָה, לִמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה.

---

ספר שמות

---

פרשת שמות

---

על מי אתה עובד?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יָדַע.

פַּרְעֹה קָטָן וְרָשָׁע כָּזֶה יֵשׁ גַּם בְּתוֹכֵנוּ, מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל - כ"כ בזוהר הקדוש (ח"א, דף קע"ט ע"ב) שפרעה מסמל את היצר הרע הנלחם לשעבד את האדם לתאוותיו.  זֶהוּ יֵצֶר הָרַע, הַגּוֹרֵם לְאָדָם לשונו הקדושה והמסולתת של מרן החזון איש זצוק"ל בספרו "אמונה ובטחון" פ"ד.  לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּתָמִים לֹא יָדַע מִרְמָה, וּכְאִלּוּ כָּל דְּרָכָיו מֵישָׁרִים. כְּאִלּוּ לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר, וּכְאִלּוּ לֹא יָדַע שֶׁזֶּה לֹא טוֹב, תהלים צ"ד, ז'.  וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, כְּשֶׁהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ יוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב אֶת הָאֱמֶת. וְהַקָּבָּ"ה, משלי כ',כ"ז.  שֶׁחֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, יוֹדֵעַ אֶת שֶׁבְּלִבּוֹ. וְעַל כָּךְ הָיָה אוֹמֵר הָרה"ק מקאצק זִיעָ"א שֶׁצִּוּוּי הַתּוֹרָה "לֹא תִּגְנֹב" מַתְחִיל בָּזֶה שֶׁלֹּא תִּגְנֹב אֶת דַּעַת עַצְמְךָ, וְלֹא תְּרַמֶּה אֶת עַצְמְךָ...

שמר פתחי פיך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סוטה י"א ע"א.  כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ, וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים.

כתובות כ"ג ע"א.  לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם אֶת פִּיו לְרָעָה, לֹא עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַל אֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה לְהָרַע, כְּגוֹן שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה אוֹ מָשָׁל וּמְתָאֵר בּוֹ דָּבָר רַע, שֶׁלֹּא יֹאמְרֶנּוּ בְּגוּף רִאשׁוֹן (כְּגוֹן "אָמַר לוֹ חוֹלֶה אֲנִי מְאֹד" וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ). וְכָתְבוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁגַּם בְּעָמְדוֹ לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה וְכִבּוּשִׁין לָעָם, לֹא יֹאמַר לָהֶם "אַתֶּם כָּךְ וְכָךְ", וְ"דִּינְכֶם כָּךְ וְכָךְ" כְּלַפֵּי הַשּׁוֹמְעִים, אֶלָּא "הֵם", וְכֵן כְּיוֹב"ז. וְצָרִיךְ זְהִירוּת בַּדָּבָר, וּבִפְרָט תַּלְמִיד חָכָם ברכות נ"ו ע"א.  שֶׁקִּלְלָתוֹ אֲפִלּוּ עַל חִנָּם הִיא בָּאָה, לָכֵן אבות א',י"א.  חֲכָמִים - הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם...

פה קדוש

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות א',ל'. וראה עוד בסוטה י"ב ע"א.  שֶׁהֶחְזִירָתוֹ עַל מִצְרִיּוֹת הַרְבֵּה לִינֹק וְלֹא יָנַק, לְפִי שֶׁהָיָה עָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה.

מֶסֶר חָשׁוּב נִשְׁלַח כָּאן לְכָל אָב וָאֵם, הַחֲפָצִים לִזְכּוֹת לְבָנִים כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְלֹא ח"ו כִּירָבְעָם בֶּן נְבָט: לְהַקְפִּיד לְהַאֲכִיל אֶת יַלְדֵיהֶם בְּמַאֲכָלוֹת כְּשֵׁרִים לִמְהַדְּרִין, מִבְּלִי שׁוּם כָּחָל וְסָרָק, וּלְלֹא כָּל חֲשָׁשׁ וְקוּלָא הִלְכָתִית הָעֲלוּלָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל עֲתִידָם הָרוּחָנִי שֶׁל יַלְדֵיהֶם.

אַל נִסְתַּמֵּךְ עַל כָּל חוֹתֶמֶת הַנִּרְכֶּשֶׁת בְּכַמָּה פְּרוּטוֹת, וַאֲמוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כְּעֵדוּת עַל רָמַת הַכַּשְׁרוּת שֶׁל הַמּוּצָר! עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁפֶּה זֶה שֶׁל יְלָדֵינוּ עָתִיד לִהְיוֹת בְּע"ה על פי הגמרא בקדושין (ל"ט ע"ב), ע"ש.  פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת, שבת קי"ט ע"ב. וע"ע בזוהר הקדוש (ח"ב דף רנ"ה ע"ב). ונלע"ד שרמזו לנו חז"ל בזה שעיקר השמירה צריכה להיות בקדושת הפה והמאכלות, הואיל ובאותו פה עתידין הם לדבר דברי תורה.  הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן - הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וְכֵיצַד בבא מציעא נ"ח ע"ב.  פֶּה שֶׁאָכַל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים (אוֹ מְפֻקְפָּקִים) יָבֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה?

איש העתיד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות א',ל"ג.  רָאָה שֶׁאֵין אִישׁ עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר.

מַשְׁמַע מִכָּךְ, שֶׁאִם הָיָה עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ גֵּר - לֹא הָיָה מַכֵּהוּ, עַל אַף שֶׁהַדָּבָר מַגִּיעַ לוֹ. וּמִכָּאן נִלְמַד גֹּדֶל הָאַחֲרָיוּת הָרוֹבֶצֶת עַל אָדָם הַבָּא לְרַחֵק אוֹ לְהַעֲנִישׁ בֵּן, תַּלְמִיד, אוֹ סְתָם אָדָם כָּל שֶׁהוּא - מִנַּיִן לְךָ לְאָן רִחוּק זֶה יוֹבִילֵהוּ? וּמִמֵּילָא לְאָן יוֹבִיל אֶת צֶאֱצָאָיו הָרַבִּים אַחֲרָיו? וּמִי יִשָּׂא בָּאַחֲרָיוּת הַכְּבֵדָה הַזּוֹ אִם לֹא אַתָּה שֶׁרִחַקְתּוֹ? (וּבְשֵׁם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זִיעָ"א אוֹמְרִים שֶׁלְּהוֹצִיא בָּחוּר מֵהַיְשִׁיבָה זֶה כְּמוֹ לִזְרֹק אָדָם בְּלֵב יָם...)

וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּיֶלֶד שֶׁכָּזֶה, שֶׁאָמַר לְרַבּוֹ "בְּטֶרֶם אַתָּה מַרְחִיקֵנִי וְזוֹרְקֵנִי לָרְחוֹב, לֵךְ וּשְׁאַל אֶת בָּנַי וְצֶאֱצָאַי הָעֲתִידִים אִם מַסְכִּימִים הֵם לְכָךְ!" תמיד ל"ב ע"א.  וְאֵיזֶהוּ חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

סנגורן של ישראל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : דָּאַג לוֹ, עַל שֶׁרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל דִּלְטוֹרִין. אָמַר: מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל.

עַד כַּמָּה קָשֶׁה הִיא הַדֵּילָטוֹרְיָא ( רש"י סנהדרין י"א ע"א.  רְכִילוּת), שֶׁבַּעֲבוּרָהּ וּבִגְלָלָהּ אֵין יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְהִגָּאֵל! כִּי כְּשֶׁכָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ "לֶאֱכֹל" אֶת הַשֵּׁנִי, וּלְהַפִּיל אִישׁ אֶת זוּלָתוֹ, אָז בִּשְׁבִיל מָה יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ? כְּדֵי שֶׁגַּם עָלָיו יַחְלְקוּ? שֶׁגַּם עָלָיו יְדַבְּרוּ? כך מקובלנו מבעלי המוסר זיע"א.  וְתִקּוּן הָעוֹלָם - תָּלוּי בְּתִקּוּן הָאָדָם, שֶׁאִם נְתַקֵּן אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, וְנִדְאַג לִהְיוֹת אסתר י',י"ג.  "דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ", לְדַבֵּר טוֹב עַל כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא וכעובדא דהוה בקדוש ישראל רבי ישראל סלנטר זיע"א (וכמדומני שהובא מעשה דומה ג"כ בחובות הלבבות) שראה אחד מתלמידיו נבילה מסרחת, ואמר "כמה רע ריחה!", אמר לו רבו "כמה נאים שיניה!", ללמדו להסתכל על הטוב שבכל אחד.   , אֲזַי מִמֵּילָא נִזְכֶּה לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי - שֶׁיֹּאמַר הַקָּבָּ"ה לְצָרוֹתֵינוּ דַּי.

עמו אנכי בצרה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  סְנֶה וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם תהלים צ"א, ט"ו.  "עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה".

הַקָּבָּ"ה, מִדָּתוֹ וְדַרְכּוֹ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם יִשְׂרָאֵל בְּצַעֲרָם וּבְצָרָתָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ישעיה ס"ג, ט'.  "בְּכָל צָרָתָם - לוֹ צַר", וְרַבִּי מֵאִיר אָמַר: סנהדרין מ"ו ע"א. וראה עוד חגיגה (ט"ו ע"ב) שהקב"ה בכבודו אישר דבריו.  בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה אוֹמֶרֶת: קַלֵּנִי מֵרֹאשׁ, קַלֵּנִי מִזְּרוֹעִי. וְיִלְמַד הָאָדָם גַּם כֵּן מִמִּדַּת קוֹנוֹ, לִהְיוֹת מֵצֵר בְּצָרַת חֲבֵרוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בְּצָרַת הָרַבִּים, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת לוֹ, אַל אבות ב',ד'.  יִפְרֹשׂ מִן הַצִּבּוּר, שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא תענית י"א ע"א. ועע"ש מה שהובא על כך באורך, ואכמ"ל.  שֶׁשְּׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁמְּלַוִּין לוֹ לְאָדָם מַנִּיחִין יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: "פְּלוֹנִי זֶה שֶׁפָּרַשׁ מִן הַצִּבּוּר אַל יִרְאֶה בְּנֶחָמַת הַצִּבּוּר".

חפץ חשוד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְכָךְ נִכְתַּב תֵּבָה אַחַת, לִדְרֹשׁ: מִזֶּה שֶּׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בַּכְּשֵׁרִים.

כָּךְ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בַּגְּמָרָא: שבת צ"ז ע"א.  הַחוֹשֵׁד בַּכְּשֵׁרִים - לוֹקֶה בְּגוּפוֹ. שם. ודרש זאת ממה שכתוב (שמואל א',א',י"ג) "ויחשבה עלי לשכורה", ולאחר מכן כתוב "ויען... ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו".  וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָמַד מִשִּׂיחָתָם שֶׁל עֵלִי וְחַנָּה, שֶׁהַחוֹשֵׁד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צָרִיךְ אַף לְפַיְּסוֹ וּלְבָרְכוֹ. וְהַדְּבָרִים מְצוּיִים בֵּינוֹתֵינוּ בְּעווה"ר, שֶׁאָדָם מְפָרֵשׁ דְּבָרָיו אוֹ מַעֲשָׂיו שֶׁל הַשֵּׁנִי לֹא כַּאֲשׁוּרָן, וּמַתְחִיל לְדַמְיֵן וּלְנַפֵּחַ וְלִכְעֹס וּלְהִפָּגַע, בְּעוֹד שֶׁהַשֵּׁנִי בִּכְלָל לֹא חָשַׁב וְלֹא נִתְכַּוֵּן, וְלֹא מוּדָע לְכָל הָרְגָּשׁוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בְּקֶרֶב חֲבֵרוֹ, וְהַשִּׂנְאָה מַתְחִילָה לְקוֹנֵן בֵּינֵיהֶם, וְאַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ וראה לקמן פרשת בהעלותך (במדבר י"ב, ט') מש"כ עוד בס"ד בעניין זה.   .

עלה והצלח!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה.

נִסָּיוֹן גָּדוֹל הוּא לְאָדָם, לִרְאוֹת אֶת זֶה שֶׁהָיָה פָּחוּת מִמֶּנּוּ, וּמִתַּחְתָּיו, עוֹלֶה וּמִתְגַּדֵּל כָּמוֹהוּ אוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ ולפני זמן רב ראיתי רעיון נפלא במאמר של אחד ממחברי דורנו על גננת שלימדה את חברתה את מקצוע הגננות, ומשסיימה זו להתלמד - הלכה ופתחה גן ילדים בסמוך אליה, וכתב שאם בעלת ראייה בריאה היא, ומאמינה בערך מעשיה, תרגיש ותבין זו המלמדת שאין המתלמדת אלא כממשיכה שלה, ומוסיפה על מעשיה ופעולותיה לחינוך ילדי ישראל, ולא ח"ו מתחרה או מפריעה ח"ו. והדברים פשוטים אך נפלאים.   . אוּלָם דַּוְקָא כָּךְ נִכֶּרֶת וְנִבְחֶנֶת יִקְרוּת הַנֶּפֶשׁ וְטֹהַר הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם, אִם בֶּאֱמֶת פְּעָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִבְּלִי נְגִיעָה שֶׁל תַּאֲוַת כָּבוֹד, בִּנְכוֹנוּתוֹ לְשַׁמֵּשׁ כְּסֻלָּם לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּעֲלֶה וְיִתְעַלֶּה אֲפִלּוּ מֵעָלָיו, וְצַהֲלָתוֹ עַל פָּנָיו וְגַם בְּלִבּוֹ עפ"י לשון המאירי בפירושו עמ"ס מגילה.  . אֲצִיל הַנֶּפֶשׁ הַזֶּה הוֹכִיחַ נֶאֱמָנָה, שֶׁאֵינוֹ אָסוּר בַּאֲזִיקֵי תַּאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה, וִיהִי חֶלְקֵנוּ עִמּוֹ.

אשרי משכיל אל דל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : נדרים ס"ד ע"ב.  מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם. וְחַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת.

קָשָׁה הִיא הָעֲנִיּוּת מדרש רבה שמות ל"א, י"א.  יוֹתֵר מִכָּל יִסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, עירובין מ"א ע"ב.  וּמַעֲבִירָה אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ, וְלִבּוֹ שֶׁל הֶעָנִי שָׁבוּר בְּקִרְבּוֹ בְּכָל עֵת לְמַר גּוֹרָלוֹ. כִּי ירושלמי מסכת תרומות סוף פ"ח.  כָּל הָאֵבָרִים - תְּלוּיִין בַּלֵּב, וְהַלֵּב - תָּלוּי בַּכִּיס, לָכֵן כְּשֶׁכִּיסוֹ רֵיק - מִמֵּילָא לִבּוֹ שָׁבוּר וְרָצוּץ, וְלָכֵן נדרים ס"ד ע"ב: ארבעה חשובים כמת: עני, מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.   נֶחְשָׁב הוּא בְּעֵינֵי הַתּוֹרָה לְמֵת מַמָּשׁ.

תהלים מ"א, ב'.  וְאַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל לְסָמְכוֹ וּלְסָעֳדוֹ, עיין שלחן ערוך יו"ד (סי' רמ"ז) בשבח ובמעלת הצדקה, ובהלכותיה.   בִּצְדָקָה וּבְהַלְוָאָה, כדרשת חז"ל עה"פ (ישעיה ג',י"ד) "גזילת העני בבתיכם" - וכי מה יש לגזול מן העני? אלא זה הרגיל ליתן שלום לחבירו, ופעם אחת לא נתן לו. והדברים מחייבים!  בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם כדרשת חז"ל (כתובות קי"א ע"ב) עה"פ (בראשית מ"ט, י"ב): "ולבן שנים מחלב" - טוב המלבין שיניים לחבירו יותר מהמשקהו חלב. וע"ע בבא בתרא (ט' ע"ב) מש"כ עוד בזה.  וּבְהַלְבָּנַת שִׁנַּיִם, לְמַעַן תְּהִי לוֹ זֹאת לִמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ בְּצַעֲרוֹ הָרַב. וּמָה אַכְזָר הוּא הָאָדָם אֲשֶׁר אֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בִּכְאֵב הֶעָנִי, וּמִתְיַחֵס אֵלָיו כְּכָל הָאָדָם, וְאֵינוֹ נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּתוּגַת חֲבֵרוֹ. כִּי גַּלְגַּל סוֹבֵב הוּא בָּעוֹלָם, וּמִי שֶׁהַיּוֹם לְמַעְלָה - יָכוֹל לִהְיוֹת מָחָר לְמַטָּה, מגילה י"ב ע"ב.  וּבְמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד לַאֲחֵרִים בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ.

מי בראש?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : נדרים ל"א ע"ב.  לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ. אָמַר מֹשֶׁה: אִם אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ - סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים, אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים - הַקָּבָּ"ה צִוָּנִי לֵךְ שׁוּב מִצְרַיִם, וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ מִיתָה? לְפִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה.

עַד הֵיכָן יבמות קכ"א ע"ב.  מְדַקְדֵּק הַקָּבָּ"ה עִם חֲסִידָיו: כָּל שִׁקּוּלָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֵם כֵּיצַד לְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא כָּרָאוּי, אֵיךְ לֹא לִסְטוֹת מִצִּוּוּיוֹ וְלֹא לְהַחֲסִיר, וְעָם כָּל זֹאת - נִתְפַּס וְנֶעֱנַשׁ. עַל מָה? עַל שֶׁלֹּא עָסַק בַּמִּילָה תְּחִלָּה. עַד הֵיכָן הוּא עֹמֶק הַדִּין! בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי הַרְבֵּה תּוֹרָה הָיְתָה, וְאַף עַל פִּי כֵּן נֶעֶנְשׁוּ - עַל מָה? עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה!

הַקָּבָּ"ה שָׂם אוֹתָנוּ רִאשׁוֹנִים בַּסֻּלָּם: שמות ד',כ"ב. ועיין ברכות (ו' ע"א) שהקב"ה עשאם לישראל חטיבה אחת בעולם, ומשתבח בהם, שנא' (דברים כ"ו, י"ח): "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה".  "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", וּמְצַפֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁנְּשִׂימֵהוּ גַּם אָנוּ אוֹתוֹ רִאשׁוֹן: שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא לִטְעֹם לִפְנֵי שֶׁנְּבָרֵךְ, נִדְאַג בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לָרוּחָנִיּוּת, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן לַגַּשְׁמִיּוּת, קֹדֶם כֹּל ה',וְאַחַר כָּךְ מִשְׁפָּחָה, עֲבוֹדָה, בִּלּוּיִים וְכיוב"ז. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בַּדָּבָר הַזֶּה אָנוּ נִלְכָּדִים.

אני מאמין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ בראשית כ"א, י"ב.  "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ בראשית כ"ב, ב'.  "הַעֲלֵהוּ לִי לְעֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, לְפִיכָךְ "עַתָּה תִרְאֶה" - אֶת הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה (תִּרְאֶה), וְלֹא אֶת הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ.

חִיּוּב גָּדוֹל מוּטָל עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר אַחַר הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, וְגַם כְּשֶׁלֹּא מוּבָן - צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, ברכות ס' ע"ב.  וְכָל דַּעֲבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד. וּכְמִשְׁלוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זִיעָ"א עַל הַיֶּלֶד שֶׁנִּכְנַס לַמִּתְפָּרָה וְרָאָה לַחַיָּט שֶּׁגּוֹזֵר בַּד יְפֶיְפֶה לַחֲתִיכוֹת וְלִגְזָרִים, וּבְלִבּוֹ תָּמַהּ עַל מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל הַחַיָּט שֶׁמַּשְׁחִית וְהוֹרֵס בַּד נִפְלָא שֶׁכָּזֶה, אַךְ אִם רַק יַמְתִּין זְמַן מָה, יִרְאֶה אֵיזֶה בֶּגֶד נָאֶה וּמְתֻקָּן יֵצֵא מִגְּזִירָה זוֹ, וְכַמָּה טוֹבָה הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה הַגְּזִירָה. כָּךְ גַּם כֵּן הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא אִתָּנוּ, דברים ל"ב, כ"ט.  וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.

---

פרשת וארא

---

ותן שכר טוב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ילקוט לקח טוב.  אֲנִי ה' - נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַמִּתְהַלְּכִים לְפָנַי.

משלי ט"ז, כ"ו.  נֶפֶשׁ עָמֵל - עֲמֵלָה לוֹ, וְאָדָם הַטּוֹרֵחַ וּמִתְיַגֵּעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה',וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים וּבְלֵבָב שָׁלֵם, אֲזַי אבות ב',י"ד.  נֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ. וְאִם אָדָם עָמֵל וְיָגֵעַ עֲבוּר בָּשָׂר וָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה - לֹא וַדַּאי הוּא שֶׁיְּקַבֵּל שְׂכָרוֹ, וְלֹא בָּטוּחַ שֶׁיּוּשַׁב לוֹ כִּגְמוּלוֹ, וְגַם אִם יְקַבֵּל - מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה שָׂכָר זֶה לְטוֹבָתוֹ אוֹ ח"ו לְרָעָתוֹ. אֲבָל הַקָּבָּ"ה - שְׂכָרוֹ בָּטוּחַ, וְטוֹבָתוֹ אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה וכך ביארו המפרשים את תפילת רבי נחוניא בן הקנה (ברכות כ"ח ע"ב) ביציאתו מביהמ"ד "אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר" - וכי אינם מקבלים שכר? אלא שגם אם מקבלים - אין זה שכר טוב ונצחי ומושלם כשכרו של הקב"ה!   . וְלָכֵן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: ברכות י"ז ע"א.  אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ! לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה - וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְדַע כִּי מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.

לא לחכמים לחם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", צֵרֵף לוֹ הַקָּבָּ"ה אֶת אַהֲרֹן לִהְיוֹת לוֹ לְפֶה וּלְמֵלִיץ.

לְלַמֶּדְךָ, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא סוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא מַפִּיל בִּטְחוֹנוֹ בַּה',וּמַשְׁלִיךְ כָּל צָרְכּוֹ עַל הַבּוֹרֵא - הַקָּבָּ"ה מְסַיֵּעַ בְּיָדוֹ וּמְמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: תהלים נ"ה, כ"ג.  "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכֶּלְךָ". אֲבָל הַמַּרְגִּישׁ עַצְמוֹ חָכָם לְהִסְתַּדֵּר לְבַד - קהלת ט',י"א. וכן פירש השרף מקאצק זיע"א פסוק זה.  לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, שֶׁהַקָּבָּ"ה מַשְׁאִירוֹ שֶׁיִּסְתַּדֵּר לְבַד, וּמִי יוּכַל... . וְלָכֵן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהִפִּיל צָרָתוֹ עַל ה' תהלים קל"א, ב'.  כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ - זָכָה וְרָאָה בִּישׁוּעָתוֹ.

נחת יהודית

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת, וְלִסְבֹּל אוֹתָם.

קהלת ט',י"ז.  דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, אבות ב',ה'.  וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְאָדָם על פי המובא בפיוט "נשמת כל חי".  הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד, וְדִבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת בְּרַחֲמִים, זוֹכֶה שֶׁדְּבָרָיו לֹא רַק מִתְקַיְּמִים, אֶלָּא גַּם מִתְקַבְּלִים עַל לֵב שׁוֹמְעֵיהֶם, וְנַעֲשִׂים בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה והבדל שמיים וארץ יש בין העושה דבר מרצון או מהכרח וכפייה, שבלי רצון אין לדבר לא ערך, ולא קיום לאורך זמן.  . וְלָכֵן צִוּוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל גיטין ו' ע"ב.  שֶׁלֹּא יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כ"כ ב"ספר חסידים" סי' קמ"ה. וראה בגמרא ראש השנה (י"ז ע"א), וברמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הי"ג).  וְלֹא יַטִּיל אֵימָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אבות א',א'.  וֶ"הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין" לֹא רַק לְדַיָּנִים נֶאֱמַר, אֶלָּא לְכָל אָדָם בְּבֵיתוֹ וּלְכָל אֶחָד בְּעִנְיָנוֹ.

צמוד למדד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תוספתא בסוף מסכת כריתות.  יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּקְדִּים אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּקְדִּים מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, לוֹמַר לְךָ שֶׁשְּׁקוּלִין כְּאֶחָד.

לְלַמֶּדְךָ, שֶׁלֹּא תְּחַפֵּשׂ לִמְדֹּד אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כך אמר הגרא"מ שך זצ"ל באחת משיחותיו.  שֶׁגָּדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לִמְדֹּד אוֹתוֹ - אֵינוֹ גָּדוֹל. אֶלָּא כֻּלָּם חֲכָמִים, כֻּלָּם נְבוֹנִים, כֻּלָּם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, רש"י בבראשית כ"ג, א'.   כֻּלָּן שָׁוִים לְטוֹבָה, מדרש רבה במדבר ו',י"א.  כֻּלָּן שְׁקוּלִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם בְּחִבָּה, כָּל אֶחָד בְּדַרְכּוֹ שֶׁלּוֹ. כן כתב באחת מתשובותיו.  וּמְקֻבְּלָנוּ מְהֵרָה"ק הַדָּבְרַי חַיִּים מִצַּאנְז זִיעָ"א, שֶׁמִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁרַק רַבּוֹ הוּא אֱמֶת - קָרוֹב הוּא לְהֵחָשֵׁב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (!!!)

תיראי תקחי מוסר [א]

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי אֱלִילִים, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירָאוּ.

בפסיקתא זוטרתא בראשית א',א'. והובא בפירוש רש"י שם.  דָּרְשׁוּ חֲכָמִים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" - בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית (שֶׁנֶּאֱמַר: ירמיה ב',ג'.  "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתָהּ") נִבְרָא הָעוֹלָם, וּבְשֶׁל חִבָּתָם מדרש רבה במדבר ד',ד'.  שִׁנָּה הַקָּבָּ"ה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית, מדרש רבה שמות א',ו'.  וְנִקְרְאוּ תִּקְרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, ספר הכוזרי פרק מ"ב.  וְיִחֲסָם בָּאֻמּוֹת כְּמוֹ הַלֵּב בְּאֵיבָרִים, מדרש רבה שמות א',ג'.  וּשְׁקוּלִים כִּצְבָא הַשָׁמַיִם, דברי הימים א',י"ז, כ"א.  מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ! וְלָכֵן כָּל מְאֹרְעוֹת הַזְּמַן הַפּוֹקְדִים אֶת הָאֻמּוֹת - מתוך וידוי הגדול של יום הכיפורים לרבינו ניסים ז"ל.  מִי בָּאֵשׁ וּמִי בְּמַיִם, ישעיה מ"א, ט"ז.  תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹֹתָם - הַכֹּל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וּבִגְלָלָם, לְעוֹרְרָם וּלְיָרְאָם. דברים ל"ב, כ"ט.  וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, צפניה ג',ז'. ויתפרשו דברי הנביא שיראו ישראל את הקב"ה באותן מכות, ולא את הטבע (בגי' א-להים ) תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר.

כי לקח טוב נתתי לכם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות ט',י'. וע"ע ברש"י לקמן שמות ח',י"ב.  לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַּדָּם וְלֹא בַּצְּפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן.

שְׁנֵי לְקָחִים חֲשׁוּבִים לִמְּדָנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל בָּזֶה:

א' - מדרש רבה במדבר כ"ב, ד'. וע"ע בבא קמא (צ"ב ע"ב).  בְּאֵר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנָּה, אַל תִּזְרֹק בָּהּ אֶבֶן. אִם נֶהֱנֵיתָ מִדָּבָר, אָדָם אוֹ מָקוֹם מְסֻיָּם - אַל תִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה לִבְעֹט בּוֹ, וְלִהְיוֹת משלי י"ז, י"ג. וראה שם שאמר עליו "לא תמיש רעה מביתו" ב"מ. ושמעו נא מי האומר, ומה הוא אומר!  מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה.

ב' - אִם בְּכָל זֹאת רְצוֹן ה' וְהַדָּבָר הַנָּכוֹן הוּא לְהַלְקוֹתוֹ וּלְהַעֲנִישׁוֹ - אַל תְּבַטֵּל רָצוֹן הַבּוֹרֵא בִּגְלַל מְחֻיָּבוּתְךָ כְּלַפָּיו, אֶלָּא תֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה, עַל יְדֵי אֲחֵרִים.

ישרים דרכי ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וְלֹא מֵתוּ כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁאִם מֵתוּ יִהְיֶה לָהֶם הֲנָאָה בְּעוֹרוֹתָם.

צֵא וּלְמַד עַד כַּמָּה הושע י"ד, י'.  יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה',וּמִשְׁפָּטָיו אֱמֶת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַקָּבָּ"ה מַעֲנִישׁ אֶת הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, מְדַקְדֵּק הוּא בְּעָנְשׁוֹ בִּפְרָטֵי פְּרָטִים שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְשֶׁלֹּא לִגְרֹעַ, וְאַף אֶת עוֹרוֹת הַחַיּוֹת לֹא הוֹתִיר לָהֶם לַמִּצְרִים לֵהָנוֹת מֵהֶם בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִים לְכָךְ. וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח לְהָבִין וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּא עַל הָאָדָם, מִטּוֹב וְעַד רַע, הַכֹּל מָדוּד וְשָׁקוּל בְּמֹאזְנֵי ה',מֹאזְנֵי צֶדֶק, מִבְּלִי חֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת.

עושה שלום

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות י"ב, ו'.  נֵס בְּתוֹךְ נֵס: הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

וּמִזֶּה נִלְמַד אָנוּ קַל וָחֹמֶר שֶׁמְּצֻוִּים אָנוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וְלֹא לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת עִם שׁוּם אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי זֶהוּ רְצוֹן קוֹנֵנוּ לֶהֱיוֹתֵנוּ מְאֻחָדִים וּמְאֻגָּדִים בְּאַחְוָה וּבְרֵעוּת. וְאִם הַמַּיִם, שֶׁטִּבְעָם לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, וְהָאֵשׁ, שֶׁטִּבְעָהּ לְאַדּוֹת אֶת הַמַּיִם, וּבְכָל זֹאת שִׁנּוּ טִבְעָם וּמִזְגָּם לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, אָז אָנוּ, עַבְדֵי ה',הָעָם הַנִּבְחָר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁעָלֵינוּ לָכֹף אֶת יִצְרֵנוּ וּלְהַשְׁכִּין הַשָּׁלוֹם בֵּינֵינוּ.

---

פרשת בא

---

שמר-טף

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא כֵן כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לְהוֹלִיךְ הַטַּף עִמָּכֶם, אֶלָּא לְכוּ הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה'.

עַד כָּאן לְשׁוֹן כמובא לעיל ריש פ' שמות בשם הזוה"ק (ח"א, דף קע"ט ע"ב) שפרעה מרמז ליצר הרע. ע"ש.  הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא ירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב).  שֶׁאִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, וְאִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, ולָכֵן עוֹשֶׂה הוּא אֶת הַכֹּל בִּכְדֵי לָקַחַת אֶת הַטַּף בַּשֶּׁבִי. וְכַמָּה רוֹאִים, אָבוֹת וְסָבִים, יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, בְּדָתָם אֲדוּקִים. וְאִלּוּ הַטַּף, נִגְדַּע וְנִקְטַף, פָּנָה וְסָטָה, לְדֶרֶךְ זָרָה. וְהַיֵּצֶר הַצּוֹרֵר, שָׂשׂ וּמְזַמֵּר, הִצְלִיחַ בִּזְמָמוֹ, וְקִבֵּל מְבֻקָּשׁוֹ. וְתוֹרָה מְבַכָּה וְכוֹאֶבֶת, מִבְּלִי בָּנֶיהָ הִיא יוֹשֶׁבֶת, בָּנֶיהָ נְתוּנִים לְעַם אַחֵר, הוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים בְּקֶצֶב מְסַחְרֵר. עַל כֵּן בְּנִי, שְׁמַע נָא אִמְרָתִי, שְׁמֹר עַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדֶיךָ, דברים ו',ז'.  וְדִבַּרְתָּ בָּם וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, נָצְרֵם בְּיָדְךָ, משלי ג',ג'.  קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ....

דבר בעתו (ב)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות י"ד, ד'.  יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנּוֹ דִּבַּרְתָּ.

קָשָׁה וּמְסֻבָּכָה הִיא מְלֶאכֶת הַדִּבּוּר, לָדַעַת מַה לְּדַבֵּר, וּמָתַי לְדַבֵּר, כִּי קהלת ג',ז'.  עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. וְאַף גַּם כִּי הַלָּשׁוֹן קְצָרָה, עִם כָּל זֹאת תַּכְנִיס אֶת הָאָדָם לְצָרָה, וּכְשֵׁם שֶׁאֶת הַקֶּמַח תְּנַקֶּה הַנָּפָה, כָּךְ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ תְּנַקֶּה הַשָּׂפָה, כִּי הגאון מוילנא זצוק"ל באיגרתו.  הַפֶּה הוּא קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, רש"י בפירושו על הפסוק (משלי י"ז, כ"ז): "חושך אמריו יודע דעת, יקר רוח איש תבונה".  וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ דַּעַת אֵינוֹ מַרְבֶּה בִּדְבָרִים, וְגָרוּעַ מֵאִלֵּם - הוּא מִי שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁלֹּא כָּרָאוּי וכמו שאמר החכם באדם (משלי י"ז, כ"ח): "גם אויל מחריש חכם יחשב, אטם שפתיו נבון".  . וְאָמַר ספר "המחנך".  הֶחָכָם: בִּימֵי הַיַּנְקוּת לוֹמְדִים לְדַבֵּר, וּבִימֵי הַזְּקֵנָה לוֹמְדִים לִשְׁתֹּק...

מאחורי הקלעים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא הקדום, ח'.  בִּשְׁבִיל שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה וְטָרַח בַּמּוֹפְתִים כְּמֹשֶׁה, חָלַק לוֹ כָּבוֹד זֶה בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁכְּלָלוֹ עִם מֹשֶׁה בַּדִּבּוּר.

לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם קוֹרֶה, שֶׁמּוֹדִים אָנוּ וּמַכִּירִים טוֹבָה לִדְמוּיוֹת מֶרְכָּזִיוֹת כְּגוֹן: הָרַב, הַמְנַהֵל וְכיוב"ז, אֲבָל אֶת אֵלּוּ ה"קְטַנִּים" שֶׁטָּרְחוּ מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים - שבת נ"ז ע"א.  מָאן דְּכַר שְׁמֵיהּ! וְהַקָּבָּ"ה, שֶׁהוּא שִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, מְלַמְּדֵנוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַיְּשָׁרָה שֶׁיֵּשׁ לִזְכֹּר לְכַבֵּד וּלְהוֹקִיר גַּם אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא בּוֹלְטִים וְנֶחְשָׁבִים, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בַּמְּלָאכָה ואכן רבי עקיבא שלימדנו (ירושלמי נדרים ט',ד') את הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך", זכר להודות ולייחס את הצלחתו לזו שעמדה מאחוריו (שהרי מאחורי כל איש גדול עומדת אשה גדולה...) - אשתו, ובשיא פריחתו עמד והכריז בקול רם (כתובות ס"ג ע"א): "שלי ושלכם - שלה הוא!" וכזה ראה וקדש!  . וְכִמְשַׁל הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה וְהַמְפֹאֶרֶת, שֶׁכָּל יָפְיָהּ וַהֲדָרָהּ תָּלוּי בְּחַדְרֵי הַמְנוֹעִים הַמְלֻכְלָכִים שֶׁבְּתַחְתִּית הָאֳנִיָּה.

משתחוים רוחים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא.  וְכִי אַהֲרֹן מְדַבֵּר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אַתָּה (מֹשֶׁה) תְּדַבֵּר? אֶלָּא חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה "לַמְּדֵנִי", וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכְּשֶׁכָּל אֶחָד מְכַבֵּד וּמְוַתֵּר לַשֵּׁנִי - יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם, אֲבָל כְּשֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְעַצְמוֹ - תָּמִיד יִהְיֶה חָסֵר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כן אמרו בסנהדרין (ז' ע"א): כשהאהבה עזה - יכולים השניים לישב על חוד הסייף, וכשאיננה - אפילו מצע של ששים אמות לא מספיק. וראה בספר "מגדל עוז" (עליית הבחינה) שכתב: אין נקב המחט צר לשני אוהבים, ואין העולם רחב די לשני שונאים.  שֶׁלִּשְׁנֵי אוֹהֲבִים דַּי לֵישֵׁב אֲפִלּוּ עַל חֹד הַסַּכִּין, סנהדרין כ' ע"א.   וּבְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי עִילָאִי הָיוּ מִתְכַּסִּין שִׁשָּׁה בִּכְסוּת אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהָיְתָה הָאַהֲבָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, וְאִלּוּ כַּיּוֹם צָרִיךְ לְכָל אֶחָד אֶת הַמָּקוֹם וְהַמִּרְוָח שֶׁלּוֹ, וַעֲדַיִן צָפוּף לְכֻלָּם. וְרָמְזוּ זֹאת הַמְּפָרְשִׁים בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה: אבות ה',ה'.  עוֹמְדִים (כְּשֶׁכָּל אֶחָד עוֹמֵד עַל שֶׁלּוֹ וּמִתְנַשֵּׂא) - צְפוּפִים, וּמִשְׁתַּחֲוִים (כְּשֶׁכָּל אֶחָד מְכוֹפֵף וּמַשְׁפִּיל עַצְמוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ) - רְוָחִים.

שלוחו כמותו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא. וע"ע קדושין (מ"א ע"ב).  וְכִי כֻּלָּן שׁוֹחֲטִין? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אִם שָׁלַחְתָּ חֲבֵרְךָ לִדְבַר מִצְוָה - מַעֲלֶה עָלֶיךָ הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָהּ בְּעַצְמְךָ, וְאִם שָׁלַחְתָּ אָדָם לַעֲבֵרָה - דַּע שֶׁאַף אַתָּה עֲווֹנוֹ תִּשָּׂא. וְאַל תֹּאמַר קדושין מ"ב ע"ב.  "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין - לֹא הָיָה לוֹ לִשְׁמֹעַ לִדְבָרַי", שֶׁהֲרֵי אַף אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ לִדְבַר ה',וְאִם כֵּן הֵיאַךְ תִּדְרֹשׁ שֶׁאַחֵר יִשְׁמַע? וְאַשְׁרֵי הַמַּשְׁאִירִים, בָּעוֹלָם שְׁלִיחִים טוֹבִים, הֲלֹא הֵם כפי ששגור בפי כל "ברא כרעיה דאבוה" (הבן רגלי האב), וראה כעי"ז ברש"י בכתובות (צ"ב ע"ב) ד"ה "כבעל חוב".  הַבָּנִים, שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁהֵם עוֹשִׂים, כן אמרו רבותינו (סנהדרין ק"ד ע"א): ברא (הבן) מזכה אבא. וע"ע בזוה"ק (ח"ב, דף רע"ג ע"ב) מש"כ על כך.  לְהוֹרֵיהֶם הֵם נִזְקָפִים, וּפְרִי מַעַלְלֵיהֶם אוֹכְלִים.

פורץ גדר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה - מִמֶּנּוּ מִתְּחִלַּת הַפֻּרְעָנוּת.

כַּמָּה חָמוּר עָנְשׁוֹ שֶׁל הַפּוֹרֵץ פִּרְצָה בַּגָּדֵר שֶׁגָּדְרָה הַתּוֹרָה, אוֹ שֶׁגָּדְרוּ רַבּוֹתֵינוּ! ערובין מ"א ע"ב.  דְּבִידְקָא דַּמְיָא, כֵּיוָן דְּעַל - עַל (סֶכֶר הַמַּיִם כֵּיוָן שֶׁנִּפְרַץ מְעַט - הוֹלֵךְ וְנִפְרַץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר), וְאִם פָּרַץ אָדָם פִּרְצָה פַּעַם אַחַת - הַרְבֵּה עֲלוּלִים לְפָרְצָהּ אַחֲרָיו. וּכְמוֹ עֲמָלֵק, עיין רש"י דברים כ"ה, י"ח.  שֶׁעִקַּר תְּבִיעָתוֹ הָיְתָה עַל שֶׁקָּפַץ רִאשׁוֹן לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר צֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְ"קֵרֵר אֶת הָאַמְבַּטְיָה" בִּפְנֵי אֲחֵרִים, וְלָכֵן מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת.

כח הרצון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק ח'.  כְּשֶׁהִיא בְּנַפְשָׁהּ וּבְדַעְתָּהּ, פְּרָט לְאָנוּס.

כְּלָל גָּדוֹל מָסְרוּ בְּיָדֵינוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: נדרים כ"ז ע"א.  אָנוּס - רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ (אָנוּס הַקָּבָּ"ה פְּטָרוֹ מֵהַדִּין), הוֹאִיל וְלֹא נִתְּנוּ לָנוּ צִוּוּיֵי ה' אֶלָּא בְּמַטָּרָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְהִדַּבֵּק בּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, עַל כֵּן אִם רָצָה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אַחַת מִמִּצְווֹת ה',אֶלָּא שֶׁנֶּאֱנַס וְנִבְצַר מִמֶּנּוּ מִלַּעֲשׂוֹתָהּ - עבודה זרה ג' ע"א.  אֵין הַקָּבָּ"ה בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו, מדרש רבה שמות ל"ד, א'.  וְאֵינוֹ בָּא עַל הָאָדָם אֶלָּא לְפִי כֹּחוֹ, וְלָכֵן קדושין מ' ע"א. ולמדו זאת ממש"כ (מלאכי ג',ט"ז) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו".   מְצָרֵף הַקָּבָּ"ה אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לְמַעֲשֶׂה, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ.

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַמַּאֲמָר "אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן" - שֶׁגַּם אִם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֶפְשָׁר לַעֲצֹר וְלִמְנֹעַ, מִכָּל מָקוֹם אֶת רְצוֹן הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר, וְעָלָיו עָתִיד הוּא לִטּוֹל שְׂכָרוֹ בְּמֻשְׁלָם וראה לקמן פרשת תרומה (כ"ה, ב') מש"כ בזה בס"ד.  . וְזֶהוּ פסחים קי"ב ע"א.  אִילָן גָּדוֹל לָאָדָם לְהִתָּלוֹת עָלָיו בִּמְקוֹם אֹנֶס.

קבלה טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק י"ב.  וְכִי כְּבָר עָשׂוּ? וַהֲלֹא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נֶאֱמַר לָהֶם? אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם - מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ.

כֹּחַ עָצוּם וְנִפְלָא יֵשׁ בְּקַבָּלַת דָּבָר וּבְהַחְלָטָה עַל הִתְעוֹרְרוּת רוּחָנִית, לְסַיֵּעַ לְאָדָם וּלְחַזְּקוֹ לְהוֹצִיא מַחְשַׁבְתּוֹ לַפֹּעַל. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: קדושין כ"ח ע"ב. ופירושו: שבחפצי שמיים, עצם האמירה נחשבת כמסירה ממש, ומחייבת. ע"ש בגמרא.  אֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ - כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה: דברים ל',י"ד. ועיין בספורנו וברמב"ן שכתבו שפרשה זו נאמרה על מצוות התשובה.  "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" - שֶׁאֲפִלּוּ בְּקַבָּלָה וּבְהַחְלָטָה בַּלֵּב כְּבָר נֶחְשָׁב לְאָדָם כַּחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה.

וְהַגֶה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן זַצוּק"ל בְּסִפְרוֹ "לֵב אֵלִיָּהוּ" הֵבִיא שֶׁבִּישִׁיבָתוֹ הָיוּ נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים "גִּלּוּי דַּעַת" שֶׁכָּל הַקַּבָּלוֹת שֶׁיְּקַבְּלוּ עַל עַצְמָם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה יִהְיוּ מִתֹּקֶף יו"הכ, כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עַל קַבָּלָתָם קְדֻשַּׁת יוה"כ, וְהַסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם גָּדוֹל.

הליכה למעשה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף הַהֲלִיכָה מָנָה הַכָּתוּב, לִתֵּן שְׂכַר הֲלִיכָה.

תהלים קכ"ב, א'.  שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ, תהלים קי"ט, א'.  וְאַשְׁרֵי תְמִימֵי דָּרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', תהלים א',א'.  וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, כִּי גַּם עַל פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, עָתִיד הוּא לִטּוֹל שָׂכָר אוֹ ח"ו לְקַבֵּל עֹנֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אָנוּ בְּוִדּוּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה". וּכְבָר בְּעֶצֶם הַהֲלִיכָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יֵשׁ מַעֲלָה וְתוֹעֶלֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא: אבות ה',י"ד. וראה ברמ"א על השו"ע (קנ"ה, א') שכתב בזה"ל: אף מי שאינו יודע ללמוד, ילך לבית המדרש, ושכר הליכה בידו.  הַהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה - שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ. וְלָכֵן כָּתְבוּ ראה ספר "ילקוט יוסף" להרה"ג יצחק יוסף שליט"א, הלכות תפילה.  אַחֲרוֹנֵי זְמַנֵּנוּ עֵצָה טוֹבָה לְאָדָם, שֶׁבְּבוֹאוֹ לְביהכ"נ אוֹ לְביהמ"ד יַחֲנֶה אֶת רִכְבּוֹ בְּרִחוּק מָה מִביהכ"נ, בִּכְדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּרַגְלָיו כִּבְרַת דֶּרֶךְ, מלכים א',ח',כ"ג.  וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ.

זכרנו לטובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הִפִּילוּ דָּבָר מִכָּל מִצְוַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

מִטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא, שֶׁכְּשֶׁיַּעֲשֶׂה זוּלָתוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה - מִיָּד יִקְפֹּץ וְיוֹכִיחֵנוּ, עפ"י הפסוק באסתר (א',י"ב) "וחמתו בערה בו".  וַחֲמָתוֹ גָּ'עֲרָה בּוֹ. אוּלָם כְּשֶׁמְּמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ כָּרָאוּי, בִּמְסִירוּת וּבְנֶאֱמָנוּת - אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב לְשַׁבְּחוֹ וּלְצַיְּנוֹ עַל כָּךְ. וְתוֹרָתֵנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, הַמַּכֶּרֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, טָרְחָה לְצַיֵּן שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת מֹשֶׁה, וּבָזֶה לִמְּדָה אוֹתָנוּ לְהִזָּהֵר וְלִזְכֹּר שֶׁגַּם עַל הַטּוֹבָה עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ וְלִתֵּן גְּדֻלָּה. וְלֹא רַק כְּשֶׁהַגַּבַּאי שָׁכַח שַׁבָּת אַחַת לְכַוֵּן אֶת הַמַּזְגָּן לִגְעֹר בּוֹ וּלְהִתְלוֹנֵן עַל הַחֹם הַנּוֹרָא, אֶלָּא גַּם בְּכָל פַּעַם שֶׁכֵּן כִּוֵּן כָּרָאוּי לִזְכֹּר לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ. וְכֵן בֵּין בַּעַל וְאִשָּׁה, וּבֵין אָב לִבְנוֹ, וּבֵין רַב לְתַלְמִידוֹ וְכיוב"ז.

חבוב מצוה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק י"ג.  אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֵמוֹת הַרְבֵּה הוֹלִיכוּ עִמָּהֶם, מְחַבְּבִים הָיוּ אֶת הַמִּצְווֹת.

חֵלֶק חָשׁוּב וְחִיּוּנִי בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה וַעֲשִׂיָּתָהּ בִּשְׁלֵמוּתָהּ, הוּא לְחַבְּבָהּ וּלְיַקְּרָהּ, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה בְּעֵינָיו ח"ו כְּעֹל מֵעִיק, אֶלָּא יְקַיְּמֵנָּה בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וּבִכְלַל הַדְּבָרִים, שֶׁיֶּאֱחֹז הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ סָמוּךְ לְחֵיקוֹ, וְלֹא בְּיָדוֹ כְּשַׂקִּית מִן הַשּׁוּק, כן כתב רבינו יוסף חיים זצ"ל ב"בן איש חי" שנה א' (פרשת חיי שרה הלכה י').  וִינַשְּׁקֵן בִּשְׁעַת הַנָּחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן וּבְשָׁעָה שֶׁיְּנִיחֵם תּוֹךְ הַכִּיס, כן הביא הגה"ק רבי חיים פאלאג'י זצ"ל בספרו "כף החיים" (סימן כ' סעיף י"א). וכתבו האחרונים שזו סגולה לזכירת הלימוד. ראה ספר "פסקי תשובות" ח"ב.  וִינַשֵּׁק הַסֵּפֶר לִפְנֵי וְאַחֲרֵי עִיּוּנוֹ בּוֹ, כן כתב הגה"ק רבי יעקב חיים סופר זצ"ל בספרו "כף החיים" (סימן רפ"ה סק"ז). ועע"ש סי' כ"ד סי"ט.  וְכֵן אֶת הַסֻּכָּה בִּיצִיאָתוֹ מִמֶּנָּה, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַזּוֹת תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה כְּגוֹן סְכַךְ הַסֻּכָּה וְכיוב"ז ועיין שבת (כ"ב ע"א) מה שדרשו חכמים במצוות כיסוי הדם בעפר שלא יכסה ברגליו אלא בידו משום ביזוי מצווה.   , וְיִשָּׂא אֶת הַלּוּלָב וְיֶתֶר מִינָיו בְּעַצְמוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, ראה ברכות (י' ע"א) שהיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. וכ' הריטב"א (שם): מפני שנראה כמי שיוצא מן הטורח אל המנוחה, וביהכ"נ הוא המנוחה והנחלה, ויש לו לשמוח בישיבתו בה. וע' אליה רבה (סי' צ"ג סק"א) שכ' שמנהג חסידים ואנשי מעשה להתעכב בביהכ"נ עד שלא ישארו שם עשרה, ואשריהם ואשרי חלקם.  וְלֹא יְמַהֵר לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּחָפְזָה כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר אֶלָּא כְּיוֹצֵא מִפְּלָטֵרִינוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

שואל כענין.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : זֶה תִּינוֹק טִפֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַעֲמִיק שְׁאֵלָתוֹ, וְסוֹתֵם וְשׁוֹאֵל "מַה זֹּאת".

קהלת ח',א'.  חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְלֹא רַק בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל אָדָם נִכֶּרֶת חָכְמָתוֹ, אֶלָּא גַּם מִשְּׁאֵלָתוֹ נִתָּן לְהַכִּיר וְלָדַעַת מַה הוּא. שֶׁהֶחָכָם, רמב"ם פרק ד' מהלכות תלמוד תורה ה"ו.  אֵינוֹ שׁוֹאֵל עַד שֶׁיִּתְיַשֵּׁב הָרַב בִּמְקוֹמוֹ וְתָנוּחַ דַּעְתּוֹ, וּכְשֶׁשּׁוֹאֵל - אבות ה',ז'.  שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן, מֵאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁעֲסוּקִין בּוֹ שלא כאותם שבאמצע שעור בנושא מסויים נזכרים לפתע לשאול שאלה בנושא אחר שאינו קשור, והדבר ידוע...   , וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שבת (ג' ע"ב), ראה שם כל המעשה.  בַּגְּמָרָא "אַל תִּשְׁאֲלֵהוּ לְרֵבִּי שְׁאֵלָה בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁעָסוּק הוּא בְּעִנְיָן אַחֵר". רמב"ם שם הלכה ז'. שלא כאותם הצווחים לרב מרחוק כאילו הוא חבר מהשכונה... (אלא אם כן בשיעור שכך הנוהל).  וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל מֵרָחוֹק, שעל ידי זה מובנת השאלה, ומכוונת התשובה. וכמו שאומרים העולם: שאלת חכם - חצי תשובה...  וְיוֹדֵעַ לְנַסֵּחַ שְׁאֵלָתוֹ בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, קְצָרָה וְקוֹלַעַת! משלי ד',י"א.  ובְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ, הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר.

---

פרשת בשלח

---

הצואה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק י"ח.  וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ לְבָנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנָעַן מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף: אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְּמִצְרַיִם, וְהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָּנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ.

ראה סוטה ל"ד ע"א. ובמדרש רבה בראשית (ע',ו') אמרו "נטל הקב"ה שיחתן של אבות, ועשאן מפתח לגאולתן של בנים".  מַעֲשֶׂה אָבוֹת - סִימָן לְבָנִים, לְלַמֵּד לְאָדָם שֶׁלֹּא יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו דָּבָר שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ דְּבָרָיו יוֹצְאִים לְבַטָּלָה ומובא בספרים הקדושים בשם הרה"ק רמ"מ מרימנאב זצוק"ל שאיסור דברים בטלים הוא בכלל איסור "לא תרצח", שעי"ז מאבד ומשחית צורת נפשו. ובליקוטי מוהר"ן כתב שהוא בכלל איסור "לא תנאף", שפה של מעלה (הפה) קשור לפה של מטה (הברית קודש).   , וּבָנָיו נִכְשָׁלִים בְּכִבּוּד אָב וָאֵם. תמיד ל"ב ע"א.  וְאֵיזֶהוּ חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, לְהִתְבּוֹנֵן מֵרֹאשׁ לִפְנֵי שֶׁמְּבַקֵּשׁ דָּבָר, לִרְאוֹת: אִם יִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו - יֹאמְרֵם, וְאִם לָאו - יבמות ס"ה ע"א.  שְׁתִיקוּתִיךְ יָפֶה מִדִּבּוּרִיךְ! וְהַרְבֵּה לְצַעֲרֵנוּ נִכְשָׁלִים בָּזֶה, שֶׁמְּצַוִּים לִבְנֵיהֶם וְלַחֲנִיכֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶם, וְהַלָּלוּ לֹא מְקַיְּמִים דִּבְרֵיהֶם, כתובות נ"א ע"ב.  וּתְחִלָּתוֹ בְּאֹנֶס וְסוֹפוֹ בְּרָצוֹן, וְנַעֲשִׂים קַלִּים בְּעֵינֵיהֶם, קהלת א',ט"ו.  וּמְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן.

מורה דרך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ מוֹלִיכוֹ (לֶעָנָן) לִפְנֵיהֶם.

יִלְמַד הָעֶבֶד מִמִּדַּת קוֹנוֹ: אִם הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ יָרַד לְהוֹלִיךְ הָעַמּוּד לִפְנֵיהֶם, לְהַנְחוֹתָם וּלְהָאִיר דַּרְכָּם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם שׁוֹאֲלִים לְאָדָם עַל כְּתֹבֶת אוֹ מָקוֹם אוֹ דָּבָר מְסֻיָּם שֶׁלֹּא יְהֵא סַרְבָן, וְיַעֲנֶה אֶת עֲתִירָתָם וִיסַיְּעֵם נחמיה ט',י"ב.  לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ. וְכַמּוּבָא ראה ספר "מראש אמנה" ע' קנ"ח.  בַּסְּפָרִים מַעֲשֶׂה עַל אֵשֶׁת הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ"ל וַחֲבֶרְתָּהּ שֶׁקִּבְּלָה שָׂכָר לְאֵין קֵץ עַל הֲרָמַת יָדָהּ לְהַדְרִיךְ אָדָם שֶׁתָּעָה בַּדֶּרֶךְ, וּרְאֵה בְּסֵפֶר ערך "חסד".  "פֶּלֶא יוֹעֵץ" לְהַגה"ק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּאפּוֹ זִיעָ"א שֶׁהֵבִיא שֶׁאֵלּוּ מֵהַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב.

עלמא דשקרא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פרק י"ג.  (הָיוּ מִצְרַיִם) בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: רָאוּ שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם נוֹסֵעַ מִן הַשָּׁמַיִם לַעְזֹר לְמִצְרַיִם.

מַבְהִיל הָרַעְיוֹן! בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹלַם הַשֶּׁקֶר וְהַדִּמְיוֹן, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת חַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם שֶׁל אֲנָשִׁים, בַּעֲלֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, מְאֻחָדִים וּמְגֻבָּשִׁים בְּרוּחָם וּבְדַרְכָּם, וּמִן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִים אֶת יָדָם, וְעִם כָּל זֹאת מַה הֵם? בְּנֵי פַּרְעֹה... וּמָה אַחֲרִיתָם? שמות ט"ו, ה'.  תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן. וְכָל הַ"טּוֹבָה" וְהַ"סִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא" שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם - לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְרָעָתָם, לְאַבְּדָם וּלְהוּמָם!

עַל כֵּן, בְּנִי, אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים משלי כ"ג, י"ז.  אַל תִּסְתַּנְוֵר מֵרַעַשׁ וְצִלְצוּלִים, אַל תִּתְפַּעֵל לֹא מִכַּמּוּת וְלֹא מֵעָצְמָה, לֹא מֵרֹשֶׁם וְלֹא מִתַּפְאוּרָה. כִּי מַה שֶּׁהַיּוֹם כְּטוֹב נִרְאֶה - מָחָר יִתְגַּלֶּה כְּרַע, רַק עֲבֹד לְאֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, וְתִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

ברכת ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְאַחַר שֶׁיָּבִיאוּ, יִמְצְאוּ מִשְׁנֶה בִּמְדִידָה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ וַיָּמֹדּוּ יוֹם יוֹם.

משלי י',כ"ב.  בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ, שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' בֶּאֱמֶת, זוֹכֶה שֶׁהַבְּרָכָה מְצוּיָה בְּמָמוֹנוֹ וְנַעֲשֶׂה מְעַט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה. וּבְמוֹ עֵינַי רָאִיתִי, וְאַף בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי, אֵיךְ בַּעֲלֵי מַשְׂכֹּרֶת גְּבוֹהָה, דְּגוּלָה יוֹתֵר מֵרְבָבָה, וְחוֹבוֹתֵיהֶם טוֹפְחִים כְּעִסָּה, מִבְּלִי הִגָּיוֹן וְסִבָּה, וְאִלּוּ יִרְאֵי ה' הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, מִפְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת שׂוֹבְעִים וּמוֹתִירִים, וְאִם קדושין ג' ע"א.  "כֶּסֶף מְנָלַן?" יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל, מִצִּנְצֶנֶת הַמָּן הַמְסוּרָה מֵהָאֵל וראה רש"י לקמן (שמות ט"ז, ל"ב) מש"כ בזה.  , כִּי לֹא הַתֹּאַר הוּא הַמַּעֲשִׁיר, וְלֹא הַמִּקְצוֹעַ זֶה שֶׁמַּשְׁבִּיר, רַק בִּרְכַּת ה' - הִיא זוֹ שֶׁתַּעֲשִׁיר!

על הצדיקים ועל הרשעים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא קמא צ"ב ע"א.  מְשַׁל הֶדְיוֹט: בַּהֲדֵי הוּצָא - לָקִי כַּרְבָא, שֶׁעַל יְדֵי הָרְשָׁעִים - מִתְגַּנִּים הַכְּשֵׁרִים.

המשנה בנגעים י"ב, ו'.  אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ, שֶׁנִּמְצָא זֶה לוֹקֶה בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם שֶׁשּׁוֹמְעִים תּוֹעִים הַמְרַנְּנִים, "דָּתִיִּים הֵם גַּנָּבִים, רוֹצְחִים וְנוֹאֲפִים", כִּי תָּפְסוּ אֶחָד הַנִּרְאֶה כְּמוֹ דָּתִי, על פי הגמרא בסוטה כ"ב ע"ב. ע"ש.  לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי פִּנְחָס וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי, בְּגִיל וּבְשִׂמְחָה על פי תהלים ל"ה, כ"ה.  "בִּלַּעֲנוּהוּ" אוֹמְרִים, יוֹרִים כַּחֵץ לְשׁוֹנָם בְּעִתּוֹנִים וּבַעֲרוּצִים, "רְאוּ עוֹבְדֵי ה' הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים, גַּם בָּהֶם יֵשׁ שֶׁכְּמוֹתֵנוּ על פי ישעיה א',כ"ג.  סוֹרְרִים וְגַנָּבִים", וְעַל יְדֵי אֶחָד רָשָׁע מִתְגַּנִּים הַצַּדִּיקִים, אַךְ סוֹפָם שֶׁל הַחוֹשְׁדִים כמו שאמרו חז"ל (שבת צ"ז ע"א): החושד בכשרים - לוקה בגופו.   שֶׁבְּשֵׁבֶט הֵם לוֹקִים.

מוציא שם רע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וּרְאֵה אִם יִסְקְלוּךָ, לָמָּה הוֹצֵאתָ לַעַז עַל בָּנַי? (שֶׁאָמַר עוֹד מְעַט וּסְקָלוּנִי).

לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז וְשֵׁם רַע עַל שׁוּם אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהַמְגַנֶּה אֶת הַבֵּן - מְגַנֶּה גַּם אֶת הָאָב. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר: משלי י',י"ח.  "מוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל", ירושלמי בבא קמא פ"ח הל' ז'.  וְאֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית. קהלת ז',א'.  שֶׁטּוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וּמִי שֶׁכְּבָר מדרש רבה בראשית ל"ט, ט"ז.  יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם וְקָנָה שֵׁם טוֹב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְעַתָּה בָּא זֶה וְהִכְפִּישׁ אֶת שְׁמוֹ בְּעֵינֵיהֶם - זֶהוּ קהלת א',ט"ו.  מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְאֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב, לָכֵן לשון הרמב"ן ז"ל באיגרתו.  חֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ, וֶהֱיֵה דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ אסתר י',ג'.  .

כבוד התלמיד (א)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לִי וּלְךָ, הִשְׁוָהוּ לוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.

עיין רש"י בכתובות צ"ב ע"ב.  בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ (הַבֵּן הוּא רַגְלָיו שֶׁל אָבִיו), וְהַתַּלְמִיד הוּא שְׂפָתָיו שֶׁל הָרַב, וּבְשָׁעָה שֶׁהַתַּלְמִיד מִתְכַּבֵּד - מִמֵּילָא מִתְכַּבֵּד רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁהַכֹּל אוֹמְרִים: אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה.

לָכֵן יִזָּהֵר אָדָם בִּכְבוֹד תַּלְמִידוֹ, שֶׁאָמְנָם תַּלְמִיד הוּא, אַךְ לֹא עֶבֶד נִרְצָע, וְגַם בְּעֵת שֶׁתְּיַסְּרֵהוּ - זְכֹר כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֶת הָאָדָם כמוש"כ (בראשית א',כ"ז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו". וראה מש"כ בס"ד לקמן פרשת כי תצא (דברים כ"ב, כ"ג).  , וְלֹא הֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְבַזּוֹתוֹ, וְלֹא הֻתַּר לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ. וְע"ע לְקַמָּן שמות י"ח, י"ג.  פָּרָשַׁת יִתְרוֹ מש"כ בָּזֶה בס"ד.

---

פרשת יתרו

---

לכתך אחרי במדבר...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא.  אַף אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר הָיָה?! אֶלָּא בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל יִתְרוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּנְדָבוֹ לִבּוֹ לָצֵאת אֶל הַמִּדְבָּר לִמְקוֹם תֹּהוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה.

אבות ד',י"ד.  רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ, כִּי ברכות ה' ע"א בשם רבי שמעון בר יוחאי.  תּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה' הֵן מֵהַדְּבָרִים הַנִּקְנִים בְּיִסּוּרִין וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, ירמיה ב',ב'.  "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". וְכָךְ הִיא לְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ם בְּחִבּוּרוֹ: הלכות דעות פרק ו' הלכה א'.  אִם הָיָה בַּמְּדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה...יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחוֹחִים וְלַמִּדְבָּרִיּוֹת, וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים!

וּפְעָמִים שֶׁגָּלוּת זוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בַּעֲזִיבַת מְקוֹם עֲבוֹדָה שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם לְרוּחַ הַתּוֹרָה, אוֹ בְּכִתּוּת רַגְלָיו לְהוֹבִיל אֶת יְלָדָיו לְמוֹסְדוֹת חִנּוּךְ רְאוּיִים בְּמָקוֹם מְרֻחָק, וְעוֹד כַּיוֹב"ז, אֲבָל סוֹף שֶׁהַקָּבָּ"ה יָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ, מדרש תנחומא פרשת מקץ פט"ז.  וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ שֶׁיִּסּוּרָיו בְּתוֹרָה.

חתן תורה [ב]

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּבוֹד גָּדוֹל נִתְכַּבֵּד יִתְרוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֹשֶׁה - יָצְאוּ אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וּמִי הוּא שֶׁרָאָה אֶת אֵלּוּ וְלֹא יָצָא.

צִוּוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל: פסחים מ"ט ע"א.  לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם. וְיִתְרוֹ שֶׁעָשָׂה כֵּן וְנָתַן אֶת בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, זָכָה לִטְעֹם מְעַט מִשְּׂכָרוֹ הַשָּׁמוּר לוֹ לֶעָתִיד לָבֹא בַּכָּבוֹד הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּצֵאת חֲתָנוֹ לִקְרָאתוֹ.

וְכַמָּה דְּרִישׁוֹת וַחֲקִירוֹת צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּטֶרֶם יִמְסֹר וְיַפְקִיד אֶת בִּתּוֹ בִּידֵי מַאן דְּהוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא פסחים מ"ט ע"ב.  כְּכוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָהּ בִּפְנֵי אֲרִי, וְלֹא יְהֵא כְּמוֹעֵל בַּפִּקָּדוֹן שֶׁנָּתְנוּ בְּיָדוֹ. לָכֵן לֹא יִתֵּן דַּעְתּוֹ בְּמָמוֹן, וְלֹא בְּמַעֲמָד, וְלֹא בְּמַרְאֶה, אֶלָּא בְּמִדּוֹתָיו וּבַהֲלִיכוֹתָיו, בְּתוֹרָתוֹ וּבְיִרְאָתוֹ. וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת.

אשריכם תלמידי חכמים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא דרשב"י.  וּמֹשֶׁה הֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא הוּא שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ וְגָרַם לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד? אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵיהֶם.

מדרש רבה במדבר ב',י"ב.  אַשְׁרֵיהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, עפ"י הגמרא בשבת ל"ד ע"א.  וּמְפַרְכְּסִים זֶה לָזֶה, סנהדרין כ"ד ע"א.  וְנוֹחִין זֶה לָזֶה, בבא מציעא ל"ג ע"א.  וְעוֹמְדִין זֶה מִפְּנֵי זֶה, ספרי, וכן הובא במדרש תנחומא פרשת עקב.  וְאֵין בֵּינֵיהֶם אֵיבָה וְשִׂנְאָה וְקִנְאָה וְתַחֲרוּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מסכת דרך ארץ זוטא פרק ד'.  תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נָאִים בְּחַבּוּרָה, שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאַף במדבר כ"א, י"ד. ודרשו רבותינו בגמרא (קדושין ל' ע"ב): אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, כשעוסקים בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: "את והב (מלשון אהבה) בסופה".   אֶת וָהֵב בְּסוּפָה. וְאִלּוּ מסכת דרך ארץ זוטא שם.  עַמֵּי הָאָרֶץ אֵינָם נָאִים בַּחֲבוּרָה, שֶׁמִּתְנַוְּלִים וּמִתְהוֹלְלִים וּבָאִים לִידֵי מַצָּה וּמְרִיבָה.

וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, ילקוט שמעוני.  שֶׁבְּלַיְלָה אֶחָד לָמַד מַה שֶּׁאֵין תַּלְמִיד וָתִיק לוֹמֵד בְּמֵאָה שָׁנָה, וְעִם כָּל תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, אבות ו',ג'. וראה עוד במגילה (י"א ע"א): דוד במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.  בְּשָׁעָה שֶׁלָּמַד מֵאֲחִיתֹפֶל שְׁנֵי דְּבָרִים - מִיָּד הִנְמִיךְ וְהִקְטִין עַצְמוֹ בְּפָנָיו, וּקְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ. שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכָּם שֶׁל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וראה עוד לקמן פרשת ניצבים (דברים כ"ט, ט') מש"כ בזה בס"ד.  . וּרְאֵה עוֹד לְקַמָּן פָּרָשַׁת דברים כ"ט, ט'.  נִצָּבִים מש"כ בָּזֶה בס"ד.

הסבה טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ברכות ס"ד ע"א.  מִכָּאן שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְסֻבִּין בָּהּ כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְהָסֵב עִם חֲכָמִים וְצַדִּיקִים, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, שֶׁבְּכָךְ זוֹכֶה לִלְמֹד אָרְחוֹת חַיִּים שֶׁיִּחְיֶה בָּהֶם, וְרוֹאֶה כֵּיצַד רָאוּי לִנְהֹג בַּסְּעוּדָה, וּמַה נָּכוֹן לֶאֱכֹל וְאֵיךְ, וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּמְצָא וְשׁוֹהֶה בְּחֶבְרָתָם - מִמֵּילָא מִתְעַדֶּנֶת נַפְשׁוֹ, משלי י"ג, כ'.  וְהוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם. וְכָךְ הוּא מִנְהָגָם שֶׁל הַחֲסִידִים לְהָסֵב בְּשֻׁלְחַן רַבָּם לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וראה בשו"ת "ברוך ושמח" (סי' נ"ה) לידי"נ הרה"ג ברוך חירארי שליט"א מש"כ לדון בזה עפ"י מש"כ הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ד ה"ה) והשו"ע (יו"ד רמ"ו, י"א) שאין לרב לאכול ולשתות עם תלמידיו, והאריך כיד ה' הטובה עליו והעלה שאין להקל בדבר, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.  , לִרְאוֹת בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.

כבוד התלמיד (ב)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא.  יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּם עוֹמְדִים. וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ, שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ.

אבות ד',י"ב. וראה לעיל פרשת בשלח (י"ז, ט') מש"כ בזה בס"ד.  יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: מגילה כ"א ע"א בשם רבי אבהו.  מִנַּיִן לְרַב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה וְיִשְׁנֶה לְתַלְמִידוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע - שֶׁנֶּאֱמַר דברים ה',כ"ח.  "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" - כִּבְיָכוֹל אַף הַקָּבָּ"ה בַּעֲמִידָה! וְכָךְ פָּסַק מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ יורה דעה סי' רמ"ו ס"ט.  שֶׁלֹּא יֵשֵׁב הָרַב עַל הַכִּסֵּא וְתַלְמִידָיו עַל הַקַּרְקַע, אֶלָּא אוֹ הַכֹּל עַל הָאָרֶץ אוֹ הַכֹּל עַל הַכִּסְאוֹת וראה בשו"ת "ברוך ושמח" הנ"ל (סי' ס') מש"כ לדון להלכה בעניין זה. ומכירני ראש ישיבה בדורנו, שמענוותנותו הטהורה אינו מוכן לישב על כסא מהודר, אלא כמו של תלמידיו בלבד. ואשרי חלקו מה נעים גורלו ירבו כמותו בישראל!  . וּבַגְּמָרָא הוּבָא כך אמר רבי אליעזר בן שמוע לתלמידיו במגילה (כ"ז ע"ב).  שֶׁהָיוּ הַחֲכָמִים נִזְהָרִים בְּהִכָּנְסָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ לְצַד הַתַּלְמִידִים הַיּוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ הֵם פּוֹסְעִים עַל רָאשֵׁיהֶם.

וְאִם כָּל כָּךְ הִקְפִּידוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלּוּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁעָלֵינוּ לְהַקְפִּיד וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַזּוֹתָם אוֹ לְצַעֲרָם אִם לֹא לְתוֹעַלְתָּם, וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעַם.

אין לנו על מי לסמך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַנְשֵׁי אֱמֶת אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה, שֶׁכְּדַאי לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִהְיוּ דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִין.

מְגַלֶּה לָנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ ז"ל בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל: אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל הַבְטָחָה, כָּל דָּבָר שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו - הוּא מְקַיֵּם, וְעוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ וִיהִי מָה, אוֹמֵר רַשִּׁ"י שֶׁמִּמֵּילָא דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וּמִתְקַבְּלִים עַל לֵב הַבְּרִיּוֹת, וְהַכֹּל סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְסוֹמְכִים עַל דְּבָרָיו בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

וַהֲלֹא עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ, אֵיךְ בַּדּוֹר שֶׁלְּפָנֵינוּ, סה"כ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, הָיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם, וּמִבְּלִי לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁנִי הָיוּ סוֹגְרִים עִסְקָאוֹת וְהֶסְכֵּמִים שֶׁל סְכוּמֵי עָתָק בְּעַל פֶּה, וְאִלּוּ כַּיּוֹם ירמיה ט',ד'.  אִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ. גַּם אָחִיךָ הַקָּרוֹב אֵלֶיךָ, אַף שׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ וְאוֹכֵל לַחְמְךָ, עִם כָּל הַחֲתִימוֹת וְהַחוֹזִים, עוֹרְכֵי דִּין בִּטְחוֹנוֹת וּבִטּוּחִים, בְּכָל זֹאת מַכְחִישׁ הַחָי אֶת הַחָי בְּמֵצַח נְחוּשָׁה וּבְעַזּוּת פָּנִים, וְאוֹמֵר בבא בתרא ט"ו ע"א.  לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, יומא פ"ג ע"ב.  וְלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וְהַנָּבִיא זוֹעֵק: ירמיה ט',ג'.  "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטְחוּ", וְאוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ.

מצוה ועושה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק ב'.  הִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה: אִם מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲשֹׂת כָּךְ - תּוּכַל עֲמֹד, וְאִם יְעַכֵּב עַל יָדֶךָ - לֹא תּוּכַל לַעֲמֹד.

יְסוֹד חָשׁוּב לִמֵּד אוֹתָנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל בְּמָקוֹם זֶה: הַרְבֵּה פְּעָמִים אָדָם עוֹמֵד מוּל נִסָּיוֹן קָשֶׁה שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ לִכְבוֹד הַבּוֹרֵא, אוֹ קֹשִׁי מְסֻיָּם בְּבִטָּחוֹן וּבֶאֱמוּנָה, וְנִדְרָשׁ מֵאִתּוֹ לְהַפְעִיל כֹּחוֹת נֶפֶשׁ גְּדוֹלִים מֵהָרָגִיל, עַד שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁאָפְסוּ כֹּחוֹתָיו וְאֵין בִּיכָלְתּוֹ לַעֲמֹד מוּל נִסָּיוֹן שֶׁכָּזֶה. וְדַוְקָא בְּאוֹתָם רְגָעִים, בְּטֶרֶם יִשָּׁבֵר, אִם יַשְׂכִּיל יַעֲלֶה אֶת דִּבְרֵי רַשִּׁ"י הַלָּלוּ לְנֶגֶד עֵינָיו: אִם הַקָּבָּ"ה בְּרָאָנִי יְהוּדִי, וְצִוַּנִי לִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲזַי וַדַּאי שֶׁבִּיכָלְתִּי לַעֲמֹד מוּל הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה, מדרש רבה שמות ל"ד, א'.  שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה בָּא עַל הָאָדָם אֶלָּא לְפִי כֹּחוֹ. וְאִם כֵּן, אֵין סָפֵק אִם אוּכַל לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן אוֹ לֹא, אֶלָּא אִם רוֹצֶה אֲנִי לַעֲמֹד בּוֹ! וּבְכָךְ יִגְבַּר כֹּחוֹ וְיִרְבֶּה חֵילוֹ וְיוּכַל בְּע"ה לַעֲמֹד אֵיתָן וּלְמַלְּאוֹת יִעוּדוֹ, וְהַכֹּל יָבֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

קימת שחרית

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ .

משלי ח',ל"ג.  שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ: וְכִי מָה אִכְפַּת לָנוּ אִם עֲלִיּוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיוּ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, אוֹ לְאַחַר מִכֵּן? הֲיֶשְׁנָה הַשְׁלָכָה הִלְכָתִית כָּל שֶׁהִיא בַּדָּבָר? אֶלָּא כְּלָל לִמְּדָנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ: שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת - מִבְּלִי שֶׁיְּהֵא מְצֻיָּן בְּקִימַת הַבֹּקֶר כָּרָאוּי, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר. וּבִפְרָט אִם זוֹכֶה לְעוֹרֵר הוּא אֶת הַשַּׁחַר כְּדִבְרֵי אורח חיים (סימן א' ס"א), ומקורו טהור מהירושלמי בברכות.   הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ - אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מַה נָּעִים גּוֹרָלוֹ. וְעַל יְדֵי כן פירש רבינו הבעל שם טוב זיע"א את הפסוק "ראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה' " - שאת ראשית קימתכם מן העריסה, היא המיטה, תרימו ותקריבו לכבוד ה' לקום בזריזות ובהשכמה, וממילא עי"ז תזכו להיות קרובים לה' יתברך במשך כל היום כולו.  שֶׁמַּתְחִיל אֶת יוֹמוֹ כָּרָאוּי בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, זוֹכֶה שֶׁסִּימָנָא מִילְּתָא, וְכָל יוֹמוֹ יֵלֵךְ עַל פִּי רוּחַ הַתּוֹרָה בְּהִתְעַלּוּת וּבְהַצְלָחָה וראה עוד באורך בספר הנפלא "יתגבר כארי" בעניין השכמת הבוקר וחשיבותה.  .

בית יעקב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות כ"ח, ב'.  בֵּית יַעֲקֹב אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בִּלְשׁוֹן רַכָּה.

מגילה י"ד ע"ב. וראה פירוש רש"י במלכים ב' (כ"ב, י"ד) מש"כ כעי"ז.  הָאִשָּׁה מִטִּבְעָהּ רַכַּת לֵבָב הִיא, וּמַרְבָּה לְרַחֵם, וְעַל כֵּן בבא מציעא נ"ט ע"א.  דִּמְעָתָהּ מְצוּיָה עַל לְחָיֶיהָ. וּמֵחֲמַת כָּךְ, צִוּוּ חֲכָמִים לָאִישׁ שֶׁיְּכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְלֹא יִנְהַג בָּהּ שֶׁלֹּא כְּפִי כְּבוֹדָהּ, יבמות ס"ב ע"ב.  שֶׁבּוּשָׁתָהּ קָשָׁה וּמְרֻבָּה. וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹכִיחָהּ עַל מַעֲשֶׂיהָ, יִרְאֶה לְדַבֵּר עִמָּהּ בִּלְשׁוֹן רַכָּה, גיטין ו' ע"ב, שם נאמר שסוף שהוא בא לידי גלוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. ע"ש באורך.  וְאַל יַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מַה שֶּׁעָלוּל לִגְרֹם לְתַקָּלוֹת רַבּוֹת, סוטה מ"ז ע"א. וראה עוד ב"ארחות חיים" לרבינו אשר ז"ל.  וְאִם רִחֲקָהּ בִּשְׂמֹאל מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן יְקָרְבֶנָּה בְּיָמִין בְּלֹא אִחוּר. מועד קטן ה' ע"א.  וְאַשְׁרֵי הַשָּׁם אָרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁזּוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעַת ה', איוב ה',כ"ד.  וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ.

כל ההתחלות קשות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מכילתא פרק ב'.  אִם עַתָּה תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר בְּהָחִילָם דָּבָר טוֹב, מִיָּד רוֹצִים הֵם לִרְאוֹת הַצְלָחָה וְתוֹצָאוֹת, וְשֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ בְּקַלּוּת לְפִי רְצוֹנָם. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים לִמְּדוּנוּ שֶׁהַנְהָגַת הַקָּבָּ"ה בְּעוֹלָמוֹ הִיא שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְרַק לְאַחַר שֶׁאָדָם טוֹרֵחַ וְעָמֵל וּמִתְמַסֵּר לַדָּבָר - אֲזַי נִפְתָּחִים בְּפָנָיו הַשְּׁעָרִים, וְהַדְּבָרִים כְּבָר רָצִים מֵאֵילֵיהֶם וכפי שכל אחד ודאי זוכר מילדותו, שכשרוצים לרכב על אופניים במקום עליה, בתחילה קשה הדבר למאוד, אבל לאחר מכן כשכבר נוסעים נעשה קל.  , וּכְמַאֲמַר הַפָּסוּק איוב ח',ז'.  "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד".

וְכָךְ אָמַר לִי כ"ק הָאַדְמוֹ"ר מִצַּאנְז שְׁלִיטָ"א בְּאַחַת הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת, שֶׁאָבִיו הַגה"ק זַצוּקָ"ל אָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "מִיּוֹם שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי, אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר טוֹב שֶׁבָּא לִי לְלֹא קְשָׁיִים וְהַפְרָעוֹת!". וְהַדְּבָרִים מֻפְנִים בֵּין הַיֶּתֶר כְּלַפֵּי בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הַנִּתְקָלִים בִּקְשָׁיִים וּבִמְעִידוֹת בִּתְחִלַּת דַּרְכָּם הַחֲדָשָׁה, וְכֵן כְּלַפֵּי הַנִּגָּשׁ אֶל מְלֶאכֶת תִּקּוּן הַמִּדּוֹת וְנֶעֱמָד מוּל קְשָׁיִים וְנִסְיוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ ח"ו בְּפַח הַיֵּאוּשׁ, כִּי תהלים קכ"ו, ה'.  הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

השליחות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב.

מדרש רבה ויקרא ט',ג'.  דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לְתוֹרָה, ספר בית המדרש ח"ג.  וּשְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְאִם טָרַח הַכָּתוּב לְהוֹסִיף שֶׁבַע תֵּבוֹת בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה (וּבִלְעָדֵיהֶן הוּא פָּסוּל...), הֲרֵי שֶׁהַדָּבָר מַרְאֶה בֶּעָלִיל עַד כַּמָּה חֲשׁוּבִים הֵם הַדְּבָרִים! לָכֵן, אִם קִבַּלְתָּ עַל עַצְמְךָ שְׁלִיחוּת כָּל שֶׁהִיא - לִמְסֹר דָּבָר אוֹ לְקַבֵּל, לַעֲשׂוֹת דָּבָר אוֹ לְדַבֵּר - זְכֹר בַּחֲזָרָתְךָ לְיַדֵּעַ אֶת שׁוֹלְחֲךָ מִיָּד: יחזקאל ט',י"א.  "עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי", וַהֲשִׁיבֵהוּ דָּבָר מֶה עָלָה בְּגוֹרָלֶךָ. כִּי עַד אָז אֵין דַּעְתּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת עָלָיו, משלי י"ג, י"ב. ופירושו: כשממתין אדם ומחלה לדבר זמן רב, הציפייה וההמתנה הממושכת הזו מקוננת ומחלישה את לבו.   וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב.

כלל ופרט

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּל הֲרִיסָה - מַפְרֶדֶת (פי' מְעַכֶּבֶת) אֲסֵפַת הַבִּנְיָן, אַף הַנִּפְרָדִין מִמַּצַּב אֲנָשִׁים - הוֹרְסִים אֶת הַמַּצָּב.

כָּל כְּלָל מֻרְכָּב מִפְּרָטִים בּוֹדְדִים, וְכָל חֶבְרָה אוֹ קְבוּצָה מֻרְכֶּבֶת מֵאֲנָשִׁים, וְכָל פְּרֵדָה וְהֵעָדְרוּת שֶׁל אֶחָד מֵהֶם - מַחְלִישָׁה וּמַכְחִישָׁה כֹּחוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל הַכְּלָל, וְאַף אִם עַל פָּנָיו נִרְאֶה שֶׁ"אָז מָה אִם הוּא לֹא פֹּה", וְ"אֶפְשָׁר לְהִסְתַּדֵּר גַּם בִּלְעָדָיו" - מִכָּל מָקוֹם הֲרִיסָה וְחִסָּרוֹן יֵשׁ כָּאן, וְלַדָּבָר יֶשְׁנָן הַשְׁלָכוֹת וכמובן שכל מקרה הוא לגופו, שיש פעמים שאדרבה הפירוד והריחוק הוא השלימות, ופעמים שהימצאות של אחד בחברה מסויימת היא רק מפריעה ומעכבת את הכלל כולו מלהתעלות, ובמקרה כזה הפירוד הוא הנכון, לכן צריך יישוב דעת וזהירות רבה בדברים כגון אלו הנוגעים לדיני נשמות ונפשות.  .

וְהַדְּבָרִים מֻפְנִים הֵן כְּלַפֵּי הַמַּנְהִיג - שֶׁלֹּא יָקֵל וִיזַלְזֵל בְּהִפָּרְדוּת הַיָּחִיד מֵהַכְּלָל, שֶׁמֵּטִיל חֶסֶר בַּכְּלָל כֻּלּוֹ, וְהֵן כְּלַפֵּי הַיְּחִידִים - שֶׁיֵּדְעוּ וְיָבִינוּ שֶׁהֵעָדְרוּתָם הִיא לְהֶרֶס וּלְהַפְרָעָה לַעֲבוֹדַת הַכְּלָל כֻּלּוֹ. וְלָכֵן הַשָּׁלוֹם הוּא מִמִּלַּת שְׁלֵמוּת ראה לעיל פרשת ויצא (בראשית כ"א, כ"ט) מש"כ בס"ד בעניין זה.  , שֶׁכְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם, וְיֵשׁ פֵּרוּד, אֲזַי שְׁלֵמוּת הַכְּלָל מִתְעַרְעֶרֶת וְנֶחְסֶרֶת, וְהַכֹּל סוֹבְלִים מֵהַדָּבָר. וּבִינוּ נָא זֹאת, כִּי נוֹרָא הוּא!

---

פרשת משפטים

---

ושננתם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה: לֹא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לוֹמַר אֶשְׁנֶה לָהֶם הַפֶּרֶק וְהַהֲלָכָה ב' אוֹ ג' פְּעָמִים עַד שֶׁתְּהֵא סְדוּרָה בְּפִיהֶם כְּמִשְׁנָתָהּ, וְאֵינִי מַטְרִיחַ עַצְמִי לַהֲבִינָם טַעֲמֵי הַדָּבָר וּפֵרוּשׁוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" - כְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ וּמוּכָן לֶאֱכֹל לִפְנֵי הָאָדָם.

אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה רוֹבֶצֶת עַל מְלַמְּדֵי הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כמאמר אבטליון באבות (א',י"א) "חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל". ועיין במפרשים מש"כ לבאר בדברי משנה זו, ואכמ"ל.  לְהִזָּהֵר וּלְדַקְדֵּק בְּדִבְרֵיהֶם, לְפָרְשָׁם וּלְבָאֲרָם יָפֶה יָפֶה. לשון השלחן ערוך ביו"ד (רמ"ו, י' ) וְאִם לֹא הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים - לֹא יִכְעַס הַמְלַמֵּד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא יְהֵא שׁוֹנֶה וְחוֹזֵר הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁיָּבִינוּ עֹמֶק הַהֲלָכָה. אבות ב',ה'.  שֶׁלֹּא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְצֵא וּלְמַד מֵרַבִּי פְּרֵידָא עירובין נ"ד. ע"ש כל המעשה באורך.  שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה לְתַלְמִידוֹ כָּל דָּבָר אַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם (!!!) וְעכ"ז לֹא נִתְכַּעֵס. וְאִם אֵינוֹ נִזְהָר בִּמְלֶאכֶת קֹדֶשׁ זוֹ, בבא בתרא כ"א ע"ב, ועיין שלחן ערוך יו"ד (רמ"ה, י"ז).  מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ ח"ו בִּכְלָל "אָרוּר עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה", וְגָדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וְיָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.

משפטים בל ידעום

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : גיטין פ"ח ע"ב.  לִפְנֵיהֶם, וְלֹא לִפְנֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים. וַאֲפִלּוּ יָדַעְתָּ בְּדִין אֶחָד שֶׁהֵם דָּנִין אוֹתוֹ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל - אַל תְּבִיאֵהוּ בְּעֶרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַמֵּבִיא דִּינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲרַמִּיִּים מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּמְיַקֵּר שֵׁם הָאֱלִילִים לְהַשְׁבִּיחָם.

כָּתַב הָרַמְבָּ"ם: פרק כ"ו מהלכות סנהדרין הל' ז'.  כָּל הַדָּן בְּדִינֵי עַכּוּ"ם וּבְעֶרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ דִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּכְאִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְרַבִּים הֵם הַטּוֹעִים בַּדָּבָר זֶה בְּיָמֵינוּ לַעֲבֹר עַל הֲלָכָה פְּסוּקָה זוֹ, וְאֵין לָהֶם עַל מִי לְהִשָּׁעֵן, וַעֲתִידִין הֵם לִתֵּן אֶת הַדִּין. וּרְאֵה עוֹד חושן משפט ס' כ"ו, וע"ע בדברי הרמ"א שם.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְסִפְרֵי הָאַחֲרוֹנִים.

עבד ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : פסיקתא רבתי פכ"א.  אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַר סִינַי "כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" וְהָלַךְ וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ - תֵּרָצַע.

משלי ח',כ"ב.  ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, שֶׁכָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר בִּתְהִלִּים: קט"ז,ט"ז.  "אֲנִי עַבְדֶּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ", וְאוֹי לוֹ לְעֶבֶד שֶׁהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד לַאֲדוֹנִים אֲחֵרִים, אֲדוֹנֵי זָהָב וְכֶסֶף, אֲדוֹנֵי על פי דברי המשנה באבות ד',כ"ח.  קִנְאָה תַּאֲוָה וְכָבוֹד, וּשְׁאָר יִצְרֵי וּמַעַלְלֵי אִישׁ. אֵין לְךָ פְּרִיקַת עֹל גְּדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁמַּמְרֶה רְצוֹן אֲדוֹנוֹ וְהוֹלֵךְ לְקַיֵּם רְצוֹן אֲחֵרִים.

וְכַמָּה נִקְלֶה וְשָׁפֵל הוּא הָעֶבֶד, אֲשֶׁר נוֹשֵׂא שֵׁם אֲדוֹנָיו עָלָיו (יִשְׁרָ-אֶל) וְחָתוּם בִּבְרִיתוֹ (חוֹתַם בְּרִית קֹדֶשׁ), הוֹגֶה בִּלְשׁוֹנוֹ (לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ), וְשׁוֹכֵן בִּפְלַטֵרִינוֹ (אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל), מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ (כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל) וְנִקְבָּר בְּאַדְמָתוֹ ( תהלים כ"ד, א'.  לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ), וְעִם כָּל זֹאת מְשַׁעְבֵּד וּמְכוֹפֵף עַצְמוֹ לַאֲדוֹנִים אֲחֵרִים - דברים כ"ט, י"ט.  לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ!

אין מידי מציל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָּלָה. וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת. נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג - גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד - נֶהֱרָג.

"גְּדֹל הָעֵצָה, וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְּקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לָאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו". וּמַה מַּדְאִיגִים הֵם דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל אבות ד',כ"ט.  שֶׁהַקָּבָּ"ה הוּא הַדַּיָּן, וְהוּא הָעֵד, וְהוּא הַבַּעַל דִּין, וְאֵין לְפָנָיו לֹא מַשּׂוֹא פָּנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, וְהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאִם נִדְמֶה לְאָדָם לְרֶגַע שֶׁהִצְלִיחַ אוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ לַחֲמֹק מִדִּינוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, יֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי דברים ל"ב, ל"ט.  "אֵין מִיָּדִי מַצִּיל", ו שמות ל"ב, ל"ד.  "בְּיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי". שֶׁכָּךְ הִיא מִדָּתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה בָּעוֹלָם, ירושלמי תענית ב',א'.  שֶׁמַּאֲרִיךְ אַפֵּיהּ וְגַבֵּי דִּילֵיהּ (מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וּלְבַסּוֹף גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ), מדרש רבה בראשית כ"ו, י"ב.  וַאֲפִלּוּ זְאֵב וְכֶלֶב, אֲפִלּוּ מַקֵּל וַאֲפִלּוּ רְצוּעָה, עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן עַם יִשְׂרָאֵל. דברים ל"ב, כ"ט.  וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.

כבוד הבריות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת! שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, וְלֹא נִתְבַּזָּה בּוֹ הַגַּנָּב לְנָשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ - מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁנּוֹשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ - מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בּוֹ.

עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן: עַל מִי מְדֻבָּר? עַל פּוֹשֵׁעַ נִתְעָב שֶׁהָלַךְ בַּמַּחְתֶּרֶת וְגָנַב מָמוֹן חֲבֵרוֹ, טְבָחוֹ וּמְכָרוֹ וְנִתְפַּס בִּגְנֵבָתוֹ, וְעִם כָּל זֹאת - הִתְיַחֲסָה וְהִתְחַשְּׁבָה הַתּוֹרָה בְּבִזְיוֹנוֹ, וְהִפְחִיתָה מֵעָנְשׁוֹ! עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְהוּדִי כָּשֵׁר שֶּׁטָּרַח וְעָמָל בִּשְׁבִיל מִצְוָה כָּל שֶׁהִיא, סָבַל וְנִתְבַּזָּה, הִקְרִיב וְנִתְיַגַּע, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעָתִיד הַקָּבָּ"ה לִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ בַּמֻּשְׁלָם, וְלֹא יֵצֵא מְקֻפָּח בַּדָּבָר. שֶׁכָּל בִּזָּיוֹן קָטָן לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה - הוּא קֶרֶן אוֹר גְּדוֹלָה מְאֹד לְהַצִּילוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, וּכְמַאֲמַר אַחַד הַגְּדוֹלִים: אִלְמָלֵי הַיִּסּוּרִין, לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶת יָדֵינוּ וְאֶת רַגְלֵינוּ בַּעוה"ב! וראה ברש"י לקמן (דברים כ"ב, ל') מש"כ ע"ז הדרך, ואכמ"ל. 

חייך קודמין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּאן לִמַּדְתָךְ תּוֹרָה: אִם בָּא (אָדָם) לְהָרְגְךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ.

בבא מציעא ס"ב ע"א. וראה בספרי הפוסקים, ראשונים ואחרונים (ספר "הצלה כהלכה", "דילמות רפואיות ופתרונן ההלכתי" ועוד) שהאריכו לדון בכל מיני מציאויות מה דינן, כגון להציל חיי חבירו על חשבון איבר שלו (שבד"כ לא יחוייב בדבר), או להציל חיי רבים במחיר חיי יחיד (שלרוה"פ רשאי וראוי, אולם אינו מחוייב בדבר), ועוד כהנה וכהנה דוגמאות רבות. ע"ש.  חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ, וְאִם מִישֶׁהוּ עוֹמֵד בְּפָנֶיךָ לִגְזֹל מִמְּךָ אֶת חַיֶּיךָ הַגַּשְׁמִיִּים אוֹ שהרי זה כל שכן, הואיל ו"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".   הָרוּחָנִיִּים - הַשְׁכֵּם לְעָצְרוֹ וּלְמָנְעוֹ בְּכָל מְחִיר, שֶׁאֵין דָּמוֹ אָדֹם יוֹתֵר מִשֶּׁלְּךָ, וְגַם לְךָ יֵשׁ אֶת הַזְּכוּת לְחַיִים לֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁבָּזֶה יָחוּס וִירַחֵם עַל הַשֵּׁנִי וְיִטְעַן שֶׁ"אֵינוֹ מְסֻגָּל לִפְגֹּעַ בַּשֵּׁנִי" - יִתָּכֵן וְיִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ בְּחַיָּיו, בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

וְהִנֵּה, פְּעָמִים שֶׁמִּתְקַיֵּם בָּאָדָם ל"ע מַאֲמַר הַנָּבִיא: מיכה ז',ו'.  "אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ", שֶׁדַּוְקָא קְרוֹבָיו הֵם אֵלּוּ שֶׁמְּצֵרִים וּמְפֵרִים צְעָדָיו בַּעֲבוֹדַת ה',וּמְעַכְּבִים מִמֶּנּוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה, וּבְמִקְרֶה שֶׁכָּזֶה אָמְרָה הַתּוֹרָה "חַיֶּיךָ קוֹדְמִין!", אִם כָּל הַזְּמַן תַּחְשֹׁב עַל הַהוּא, וְתִתְחַשֵּׁב בְּהַהוּא, וְתִתְפַּשֵּׁר בִּגְלַל הָהֵם - נזיר נ' ע"א. וכמו שאמרו חז"ל (אבות א',י"ד): "אם אין אני לי - מי לי", וכי הם יצילו אותך מהעונש בעת פקודה? וכי זכותם תגן עליך ביום זעם ועברה? הלא אתה לבדך תישא!   תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? לָכֵן זְכֹר כִּי אמנם לא הותר לך להרוג ולרמוס סתם אחרים כי אתה רוצה את שלך, ולא כולם צריכים להשתנות בגללך או להתאים את עצמם אליך, אלא כללו של דבר: ראה לדרוש בטובת כולם, ושמור על נפשך מבלי להזיק לאף אדם. שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.  חַיֶּיךָ קוֹדְמִין, יחזקאל ג',י"ט.  וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.

עם רבית והצמדה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : זוֹהִי רִבִּית שֶׁהִיא כִּנְשִׁיכַת נָחָשׁ, שֶׁנָּחָשׁ נוֹשֵׁך חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאוֹם הוּא מְבַצְבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ. כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.

תמיד ל"ב ע"א.  אֵיזֶהוּ חָכָם - הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, וּמִסְתַּכֵּל בִּדְרָכָיו וּבִצְעָדָיו כַּמָּה צְעָדִים קָדִימָה. כִּי הַרְבֵּה נָפְלוּ בְּרִשְׁתָּם שֶׁל אוֹתָם "יְדִידִים אוֹהֲבִים" הַמַּלְוִים כְּסָפִים ואפילו על פי היתר עיסקא המובא בספרי ההלכה, ואין זה המקום להאריך בנושא.  בְּרִבִּית וּבְהַצְמָדָה, וּמוֹכְרִים בַּהֲקָפָה וְגוֹבִים בְּתַשְׁלוּמִים, "אִם אֵין לְךָ עַכְשָׁו - תְּשַׁלֵּם אַחַר כָּךְ", "אֵין לְךָ מְזֻמָּן - קַח בַּהֲקָפָה", "תְּגַהֵץ כַּרְטִיס" וְהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, וְהַחוֹבוֹת הוֹלְכִים וְטוֹפְחִים, שמות א',ז'.  פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, עַד עמוס ה',ב'.  שֶׁנָּפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם. וְאַשְׁרֵי הַמְּקַיֵּם עֲצַת חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים חולין פ"ד ע"ב. ורבי יהודה אבן תיבון ז"ל היה אומר: לין בלא סעודה, והשכם בלב חוב!  לִלְבֹּשׁ כְּפִי מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ מַכְנִיס עַצְמוֹ לְנַעֲלַיִם הַגְּדוֹלוֹת עָלָיו, אִם יֵשׁ - קוֹנִים, וְאִם אֵין - מְוַתְּרִים, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

אחרי רבים לטעות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אִם רָאִיתָ רְשָׁעִים מַטִּין מִשְׁפָּט, לֹא תֹּאמַר הוֹאִיל וְרַבִּים הֵם הִנְּנִי נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם.

בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, כפי ששגור בפי בני האדם לומר: "לא משנה הכמות, העיקר האיכות". ואדרבה: מטבע העולם הוא, שמה שיש הרבה כמוהו, כמו חול - ערכו נמוך, ואילו מה שיש מעט, כמו אבנים טובות ומרגליות - ערכו רב. וגם בגוף האדם אנו מוצאים שהמח והלב, שנצרכים לאדם עד למאוד- יש רק אחד, ואילו אצבעות שניתן לאדם לחיות בלעדיהן - יש יותר, ושערות שכמעט ואין בהן שימוש - יש לרוב.  לֹא הַכַּמּוּת קוֹבַעַת - אֶלָּא הָאֵיכוּת, כִּי דברים ז',ז'. ואי אפשר שלא להביא כאן את דבריו הבהירים של רבינו תם ב"ספר הישר" (שער י"א) וז"ל: הבורא הוא אחד, והנבראים הם רבים, וככל שירחקו הנבראים מן הבורא - כן ירבו, וכל אשר יתקרבו - ימעטו, כשם שהענפים הם רבים והגזע אחד, וככל שירחקו הענפים מן העיקר כן ירבו. ולכן הרשעים רבים והצדיקים מועטים, מפני קרבתם לעיקר. ובעבור זה, צריך האדם להשתדל להיות מן המעטים, כי כל מה שתמעט חברתם הרי"ז אות על מעלתם וקרבתם להבורא ית"ש, ושים לבך לשער זה והבן אותו. עכל"ק. (א"ה: ואנו - עולם הפוך ראינו - שהעולם מתפעל מגודל וכמות... ) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם, תהלים ל"ז, ט"ז.  וְטוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. וְלָכֵן, גַּם אִם רַבִּים הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינָהּ יְשָׁרָה בְּעֵינֵי ה', משלי א',ט"ו.  בְּנִי אַל תֵּלֵךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם. וְזֶה שֶׁ"כֻּלָּם כָּכָה" וּ"לְכֻלָּם יֵשׁ אֶת זֶה" - אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ טוֹב וְאָסוּר, וְלֹא בִּגְלַל זֶה תִּנְהַג כְּמוֹתָם. מִי שֶׁתָּמִיד עוֹשֶׂה מַה שֶּׁכֻּלָּם עוֹשִׂים, וּמֵקֵל כִּי כֻּלָּם מְקִלִּים, וּמַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁל "מַה, כֻּלָּם טוֹעִים וְרַק אַתָּה צוֹדֵק?" - אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאִלּוּ הָיָה סוֹבֵר כָּמוֹךָ - לֹא הָיִינוּ עַתָּה שְׁנֵינוּ פֹּה!

הדבק בטוב הוא טוב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין ס"ג ע"ב.  שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ "שְׁמֹר לִי בַּצַּד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית", אוֹ "תַּעֲמֹד עִמִּי בְּיוֹם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית".

מִתּוֹךְ שֶׁחָפְצָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה וְחֵילוֹתֶיהָ, הִזְהִירָה אוֹתָנוּ שֶׁאַף לֹא יַעֲלֶה שְׁמָהּ שֶׁל הָע"ז וְעִנְיָנָהּ עַל דַּל שְׂפָתֵינוּ, וַאֲפִלּוּ לֹא בְּדֶרֶךְ אַגַּב, כפירוש רש"י על המשך הפסוק.  וְאַף שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּהָ אֲחֵרִים בְּפָנֵינוּ. כִּי כן ביאר רבינו בחיי זצ"ל בפירושו עה"ת (פ' ויגש) את דרשת חז"ל עה"פ "כי פי המדבר אליכם - כפי כן לבי", שהדיבור היוצא מן הפה הוא הכלי להוציא מהלב את אשר בתוכו. וראה עוד בספר "אור החיים" הק' (בראשית מ',י"ח) שכתב שהדיבור יש בכחו להפך ולבטל המחשבה.  מַה שֶּׁהָאָדָם מְדַבֵּר - זֶה מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב: אִם תָּמִיד תִּמְצְאֵהוּ מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה - תֵּדַע שֶׁתּוֹרַת אֱלֹקָיו בְּלִבּוֹ, וְאִם כָּל דִּבּוּרוֹ שַׁחַץ וְגַאֲוָה - הֲרֵי שֶׁגַּאֲוָתוֹ שְׁחָקִים. לָכֵן מִי שֶׁרוֹצֶה לִדְבֹּק בְּטוֹב - יְדַבֵּר טוֹב, וּמִמֵּילָא הַדָּבֵק בְּטוֹב הוּא טוֹב.

ובו תדבק

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הָיָה הַתַּלְמִיד (יְהוֹשֻׁעַ) מְלַוֶּה לָרַב עַד מְקוֹם הַגְבָּלַת תְּחוּמֵי הָהָר, שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לֵילֵךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּמִשָּׁם וַיַּעַל מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל הַר הָאֱלֹקִים, וִיהוֹשֻׁעַ נָטַע שָׁם אָהֳלוֹ וְנִתְעַכֵּב שָׁם כָּל אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה" - לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם.

הֲרֵי שֶׁבִּזְכוּת שֶׁנִּתְלַוָּה לְרַבּוֹ, וְדָבַק בּוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע - נִצָּל מֵחֵטְא הָעֵגֶל, וְזָכָה לְבַדּוֹ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלַת הַהִדַּבְּקוּת בַּצַּדִּיקִים וְהַהִמָּצְאוּת בְּחֶבְרָתָם, כך אמר רבי טרפון לרבי עקיבא בקדושין ס"ו ע"ב.  שֶׁהַפּוֹרֵשׁ מֵהֶם - כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים, כן דרשו חז"ל בכתובות (קי"א ע"ב) את הפסוקים "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" ו"ובו תדבק". וראה עוד בספרי (פ' עקב, הו"ד ברש"י שם) שנאמר: "הידבק בתלמידי חכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בי". ומ"מ ראה בשפתי חכמים שם שכתב, שכל המעלה בהדבקות בהם היא בכך שעי"ז ילמד מהם להיות רחום וגומל חסדים וכו' כמידותיו של הבורא ב"ה, ומכלל הדברים אתה למד שאם דבק בהם, ולא למד מהם דברים אלו, מכל סיבה שתהא, הרי שאינו אלא כמבלה את זמנו לריק ואת עתו לבטלה.   וְהַדָּבוּק בָּהֶם - כְּדָבוּק בַּשְּׁכִינָה. וְלָכֵן אַשְׁרֵי הָרוֹדֵף וְהַדָּבֵק בַּחֲכָמִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר כך אמר רב חסדא לרב המנונא בגמרא בברכות (מ"א ע"א).  אַחַד הָאֲמוֹרָאִים לְרַבּוֹ: "מִי יִתֵּן לִי רַגְלֵי בַּרְזֶל לָרוּץ אַחֲרֶיךָ וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרֶיךָ". וְע"ע סֵפֶר "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנַן" מֵעִנְיָן זֶה וְתֵהָנֶה.

---

פרשת תרומה

---

צדקת הצדיק

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַפְרָשָׁה יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה.

חגי ב',ח'.  לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה', אבות ג',ז'. וראה ספר חסידים (סי' קפ"ז) שכתב: שפעמים ישנם אנשים שלא משאיר אותם הקב"ה בעולם אלא בכדי שאחרים יהנו מהם, ואם ח"ו אינם נותנים - מקצרים הם בעצם את חייהם שלהם!   שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ - שֶׁלּוֹ. שהרי לכאורה למה ברא הקב"ה עניים, וציוונו לפרנסם? יכל לבראותם עשירים מלכתחילה וזהו? אלא כדי להזכיר לאדם שממונו הוא בעצם אינו שלו, וכך יתרגל במידת הנתינה וההענקה. וראה עוד במדרש רבה קהלת (ז',ל') מש"כ בזה העניין.   וְלָכֵן נִצְטַוֵּינוּ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל עַל מִצְוַת הַצְּדָקָה, לְהַפְרִישׁ מִמָּמוֹנֵנוּ נְדָבָה לְבֵית ה' וְלַעֲנִיֵּי עַמּוֹ, לְפִדְיוֹן הַשְּׁבוּיִים וּלְהַחְזָקַת הַיְתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר וְלֹא נִשְׁכַּח שֶׁאֵין מָמוֹנֵנוּ אֶלָּא כְּפִקָּדוֹן בְּיָדֵינוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, עִם כָּל זֹאת מַעֲלֶה לְךָ הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִשֶּׁלְּךָ נָתַתָּ. וראה כתובות (ס"ו ע"ב) שאמרו: "מלח ממון - חסר", שהדבר שנותן טעם וברכה בממונו של האדם זו הצדקה. ובספר הקדוש "מאור עיניים" (פרשת מטות) כתב: מי שיש לו חוש ריח רוחני, ועיני שכל לו ולא עיני בשר, יוכל להרגיש שהממון של אותם שאינם נותנים לצדקה כראוי מסריח ממש כבשר שעמד בלא מליחה.   וְאִם לֹא נוֹתֵן אָדָם מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִתֵּן - הִבְטִיחוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ הַכֶּסֶף בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר מדרש רבה שיר השירים (ו',י"ז).  רֵישׁ לָקִישׁ: שַׁעַר שֶׁאֵינוֹ פָּתוּחַ לִצְדָקָה - יִהְיֶה פָּתוּחַ לָרוֹפְאִים ח"ו, וּמִכְּלָל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהַצְּדָקָה מְצוּיָה - תהלים קל"ג, ג'. ועוד עיין בגמרא בבא בתרא (י' ע"א).  שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

שערי רצון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יִדְּבֶנּוּ מִלְּשׁוֹן נְדָבָה, וְהוּא רָצוֹן טוֹב.

הַמַּפְתֵּחַ לְשַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּלְקִיּוּם מִצְווֹתָיו בֶּאֱמֶת, הוּא הובא בספרים בשם ה"שפת אמת" מגור זיע"א שהרצון הוא הדבר שקודם המחשבה, ומקורו מהלב (כמוש"כ כאן "ידבנו לבו", ומשם עולה משכל והופך למחשבה, ומשם יוצא לפועל במעשים. ולכן פעמים שיש באדם רצון שכלל אינו מודע לו, כי עדיין לא הגיע למחשבתו. וזה הביאור של התכחשות שרה אימנו להקב"ה "לא צחקתי", שהצחוק שצחקה היה עדיין בגדר רצון בלב ולא מחשבה בשכל (כמו שכתוב: "ותצחק שרה בקרבה"), ולכן אף היא לא היתה מודעת לכך. וראה בספה"ק "קדושת לוי" (פ' בלק) שמי שלבו זך וטהור הקב"ה מעורר בלבו רצון לדבר טוב, ואי רצון לדבר לא טוב, וכך זוכה שכל דרכיו מיושרים ומתוקנים.  רָצוֹן טוֹב. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בָּאָדָם רְצוֹנוֹת וַחֲשָׁקִים טוֹבִים לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' - כְּבָר קַל מְאֹד לְהוֹצִיאָם לַפֹּעַל כמו שכתוב: "אין דבר העומד בפני הרצון". וראה בספה"ק "נר ישראל" (פ' שמות) שביאר שמשמיים לא מעוררים באדם רצון אמיתי ופנימי אל אם כן הוא יכול וראוי לכך, וכמו שאחז"ל (קהלת רבה א',י"ג): "יש לו מנה - רוצה מאתיים", ולא אמרו שרוצה שלוש מאות וכיוב"ז, כי לדבר לא מציאותי אין רצון אמיתי. לכן אם יש באדם רצון אמיתי לדבר מסויים - בוודאי שישיגנו, ואם לא השיג - כנראה שהרצון לא היה מפנימיותו באמת.  , אֲבָל אִם אֵין לְאָדָם רְצוֹנוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ - לֹא תַּחְזִיק עֲבוֹדָתוֹ אֵיתָנָה זְמַן רַב. וּלְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם לַה' שגם זה בידי הבורא יתברך, וכמו שדרשו עה"פ (תהלים קמ"ה, י"ט): "רצון יראיו יעשה" - שהקב"ה מעורר ליראיו רצונות וחשקים טובים וחיוביים.  שֶׁיְּזַכֵּהוּ לִרְצוֹנוֹת טוֹבִים לִדְבָרִים רוּחָנִיִּים, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם לְכֶסֶף אוֹ לְכָבוֹד וּשְׁאָר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְע"ע לְעֵיל פָּרָשַׁת שמות י"ב, ט"ו.  בֹּא משׁ"כ בָּזֶה בס"ד.

סוף מעשה במחשבה תחלה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פ"ט.  וּמֵאַיִן הָיוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר? פֵּרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: יַעֲקֹב אָבִינוּ צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר, וְהֵבִיא אֲרָזִים לְמִצְרַיִם וּנְטָעָם, וְצִוָּה לְבָנָיו לִטְּלָם עִמָּהֶם כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם.

אָמְנָם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֵינָהּ מְצוּיָה כַּיּוֹם בֵּינוֹתֵינוּ, אוּלָם עֲדַיִן חוֹבָה קְדוֹשָׁה עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת אבות ד',א'.  חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, וּלְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לִקְרַאת הֶעָתִיד לָבֹא, וְלֹא לִסְמֹךְ עַל הַנֵּס. וּבִפְרָט בְּעִנְיְנֵי מִצְוָה וְרוּחָנִיּוּת, שֶׁ עבודה זרה י"ז ע"א.  "אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי", וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: ברכות ל"ג ע"ב.  הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם - חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם!

וְלֹא יִהְיֶה כְּאוֹתָם הַהוֹפְכִים אֶת הַיּוֹצְרוֹת: שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַפַּרְנָסָה, שֶׁהִיא בִּידֵי שָׁמַיִם - עוֹשִׂים מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת, וְטוֹרְחִים וּמִתְיַגְּעִים בְּלִי סוֹף, וְאִלּוּ בְּעִנְיְנֵי רוּחָנִיּוּת וַעֲבוֹדַת ה',שֶׁמוּטֶלֶת עָלֵינוּ - "סוֹמְכִים עַל ה' " וְנֶהְפָּכִים לְבַעֲלֵי אֱמוּנָה. וְכָךְ לִמְּדוּנוּ חֲכָמִים: פסחים ד' ע"א.  זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת, לִקְנוֹת אַרְבַּעַת הַמִּינִים מֻקְדָּם, וּלְוַדֵּא שֶׁיַּגִּיעוּ לַתְּפִלָּה בַּזְּמַן, וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ.

זמן תפלה לחוד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כְּשֶׁאֶקְבַּע לְךָ מוֹעֵד לְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתוֹ מָקוֹם אֶקְבַּע לַמּוֹעֵד, שֶׁאָבוֹא שָׁם לְדַבֵּר עַמְּךָ.

לְלַמֶּדְךָ שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חֲשׁוּבִים:

א - אַף עַל פִּי שֶׁאֶל הַקָּבָּ"ה אֶפְשָׁר לִפְנוֹת וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ בְּכָל זְמַן וּבְכָל עֵת, מִכָּל מָקוֹם, קָבַע הַקָּבָּ"ה זְמַן מְסֻיָּם לַתְּפִלָּה! לֹא מַגִּיעִים לַתְּפִלָּה מָתַי שֶׁרוֹצִים, יֵשׁ שָׁעָה שֶׁנִקְצְבָה לְכָךְ. וּמִיהוּ הֶחָצוּף שֶׁמְּאַחֵר לַמּוֹעֵד שֶׁקָּבַע ה' יִתְבָּרַךְ? וַהֲרֵי לְתוֹר לַצַּדִּיק אוֹ לְהַבְדִּיל לָרוֹפֵא ח"ו, אָדָם מַקְדִּים בְּמִסְפַּר רְגָעִים, שֶׁלֹּא לְפַסְפֵּס ח"ו אֶת תּוֹרוֹ, וְאִם כֵּן לֹא מִן הָרָאוּי שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת נִנְהַג כָּךְ גַּם עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ?!

ב - מָקוֹם קָבַע הַקָּבָּ"ה לַתְּפִלָּה - ישעיה נ"ו, ז'.  כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא, ברכות ו' ע"ב. ממש"כ (מלכים א',ח') "לשמוע אל הרנה ואל התפילה" - במקום רנה שם תהא תפילה.  וְשָׁם תְּפִלַּת הָאָדָם נִשְׁמַעַת, ברכות ח' ע"א. וראה במכילתא על פרשת יתרו שאמר הקב"ה: אם תבוא אתה אל ביתי - אני אבוא אל ביתך. ומי אינו רוצה את השכינה בביתו...  וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּעִירוֹ נִקְרָא שָׁכֵן רַע, וְגוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו! וְכִי לָמָּה לְהִתְפַּלֵּל בַּבַּיִת? הַאִם גַּם לְרַאֲיוֹן הָעֲבוֹדָה אַתָּה קוֹרֵא לַ"בּוֹס" לְבֵיתְךָ? וְאֶת הַפָּקִיד שֶׁבָּעִירְיָה גַּם כֵּן אַתָּה מַזְמִין? אוֹ שֶׁאֲלֵיהֶם זֶה בָּרוּר וּמוּבָן שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת, אָז לָמָּה כְּלַפֵּי הַקָּבָּ"ה אֵינֶנּוּ נוֹהֲגִים לְכָל הַפָּחוֹת בְּיַחַס שָׁוֶה? חֹמֶר לְמַחְשָׁבָה...

זה לא קשה!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מַגִּיד שֶׁנִּתְקַשָּה מֹשֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּבָּ"ה מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ.

וּמָה רָאוּ לְהַגִּיד וּלְהַשְׁמִיעֵנוּ דָּבָר זֶה? לְלַמֶּדְךָ:

א - שֶׁגַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֲבִי הַנְּבִיאִים, יָכוֹל לְהִתְקַשּׁוֹת בְּלִמּוּדוֹ וּלְהִתָּקֵל בִּקְשָׁיִים בַּעֲבוֹדַת ה'. וְלֹא צָרִיךְ לְהִבָּהֵל אוֹ לְהַרְגִּישׁ נָחוּת, מְרֻחָק אוֹ לֹא יֻצְלָח בְּשֶׁל כָּךְ, מכילתא פרשת יתרו. וראה לקמן פרשת חקת (במדבר י"ט, ה') מש"כ בזה בס"ד.  שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וּלְכָל דָּבָר טוֹב יֵשׁ מְנִיעוֹת וְהַפְרָעוֹת.

ב - שֶׁגַּם אִם קָשֶׁה, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְאַמֵּץ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יְסַיֵּע וְיַרְאֶה לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. אִם רַק תִּתְעַקֵּשׁ, וְלֹא תִּתְיָאֵשׁ, סוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא, תהלים צ"ד, י"ד.  כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עִמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב.

חוס ורחם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ברייתא דמ"ט מדות.  לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל הַיָּפֶה.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מדרש רבה קהלת ז',כ"ח.  בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּבָּ"ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי - לֹא בָּרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי!

וּמִכָּאן יִלְמַד הָאָדָם, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבְּרָאוֹ הַקָּבָּ"ה וּנְתָנוֹ לָאָדָם - צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, וְלֹא לְקַלְקְלוֹ וּלְאַבְּדוֹ. וְלָכֵן נִצְטַוֵּינוּ בַּתּוֹרָה דברים כ',י"ט.  "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ", שֶׁאֲפִלּוּ אֵין לְךָ צֹרֶךְ בַּדָּבָר, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר, לָמָּה תְּאַבְּדוֹ וְתַשְׁחִיתֵהוּ? וּבַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ יָדְעוּ יוֹתֵר לָחוּס וּלְהַעֲרִיךְ כָּל כְּלִי מְשֻׁמָּשׁ, כָּל פִּסַּת נְיָר נְקִיָּה, וְכָל חֲתִיכַת בַּד קְטַנָּה, לְכָל דָּבָר הָיָה עֵרֶךְ. סנהדרין קי"א ע"א.  וַחֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִין.

עז פנים לגיהנם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  נְחֹשֶׁת - לְכַפֵּר עַל עַזּוּת מֵצַח, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מ"ח, ד'.  "וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה".

אבות ה',כ'.  יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים - לַגֵּיהִנֹּם! תענית ז' ע"ב.  שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים סוֹפוֹ שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲבֵרָה, שנאמר (משלי כ"א, כ"ט): "העז איש רשע בפניו".  וּמֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע, שנאמר (קהלת ח',א'): "ועז פניו ישנא".  וּמֻתָּר לִשְׂנֹאוֹתוֹ, וּבַעֲבוּרוֹ נֶעֱצָרִין הַגְּשָׁמִים מֵרֶדֶת. וְאִם הַבּוּשָׁה נדרים כ' ע"א.  מַצִּילָה וּמַרְחִיקָה אֶת הָאָדָם מִן הַחֵטְא, אָז מִמֵּילָא שֶׁהָעַזּוּת מְקָרַבְתּוֹ אֵלָיו. לָכֵן רְחַק בְּנִי מִדֶּרֶךְ זוֹ וּדְבַק ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים (יבמות ע"ח ע"ב).  בְּסִימָנֵי יִשְׂרָאֵל, שמות כ',י"ז. וכדרשת חז"ל בגמרא בנדרים הנ"ל.   בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֶטְאוּ.

---

פרשת תצוה

---

סוג א'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : זַךְ - בְּלִי שְׁמָרִים.

אָמְרוּ חֲכָמִים: מנחות פ"ו ע"א.  כָּל הַשְּׁמָנִים כְּשֵׁרִים לִמְנָחוֹת, אֲבָל לִמְנוֹרַת הַמָּאוֹר - צָרִיךְ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ, מִבְּלִי שׁוּם שְׁמָרִים, הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן, הוּא וְרַק הוּא כָּשֵׁר לְהָאִיר לִפְנֵי ה' תָּמִיד. כָּךְ עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֶת תּוֹרָתֵנוּ וּמִצְווֹתֵינוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד, סוּג ב' אוֹ סוּג ג'. "אֵיךְ שֶׁיּוֹצֵא", וְ"אִם מִסְתַּדֵּר", וְ"אִם יֵשׁ לִי זְמַן פָּנוּי" - דניאל א',כ'.  לֹא זֹאת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ! אֶלָּא אֶת הָכִי טוֹב, וְהָכִי מֻבְחָר, בְּשִׂיא הַהִדּוּר וְלִפְנֵי כָּל דָּבָר אַחֵר! אוֹתָם תָּבִיא וְתַקְרִיב לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ! איוב ח',ו'.  וְאִם זָךְ וְיָשָׁר אָתָּה, כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ.

משכני אחריך נרוצה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שבת כ"א ע"א.  מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ.

כָּל אָדָם זָקוּק לְהַצָּתַת הַלֵּב בָהַתְחָלַה, עָד שֶׁיִּדָּלֵק וְיִתְעוֹרֵר וְיִמָּשֵׁךְ מֵאֵלָיו לַעֲבוֹדַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא. זֶה מִתְעוֹרֵר וְנִדְלָק בְּפַעַם אַחַת, וְזֶה בִּשְׁתַּיִם, זֶה בְּדָבָר קָטָן, וְזֶה בְּדָבָר גָּדוֹל, אֲבָל בְּשָׁלָב מְסֻיָּם צָרִיךְ אָדָם לְהַגִּיעַ לְכָךְ שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה וּבוֹעֶרֶת מֵאֵלֶיהָ, לְלֹא הֲפוּגָה וּמִבְּלִי הַפְסָקָה, ויקרא ו',ו'.  אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם: שיר השירים א',ד'.  "מָשְׁכֵנִי, (וּלְבַסּוֹף) אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה". וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הֶעְפִּיל הָאָדָם לְדַרְגָּה נִשְׂגָּבָה זוֹ, הֲרֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתַכְלִית הָעֲבוֹדָה הָרְצוּיָה, וְהַשְּׁלֵמוּת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

אֲבָל לשון רבינו ה"חזון איש" זצוק"ל בספרו "אמונה ובטחון" פרק א'.  מִשֶּׁבָּא לְכָךְ, מִיָּד נִכְנֶסֶת בּוֹ שִׂמְחַת גִּיל אֵין קֵץ, וְנִשְׁמָתוֹ נְעִימָה עָלָיו, וְכָל תַּעֲנוּגֵי בְּשָׂרִים חָמְקוּ עָבְרוּ, וְנַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה מִתְעַטֶּפֶת בִּקְדֻשָּׁה, וְהוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא!

קרבן התמיד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כָּל לַיְלָה וָלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד.

חֲשִׁיבוּת רַבָּה יֵשׁ לִרְצִיפוּת וּלְהַתְמָדָה בַּעֲבוֹדַת ה',לְהַשְׁלִים חֻקּוֹ וּמִשְׁפָּטוֹ מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ שמות כ"ח, ל'.  לִפְנֵי ה' תָּמִיד, תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין כְּהִלְכָתָן. וּכְמַאֲמַר רָבָא בַּגְּמָרָא: שבת ל"א ע"א.  בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אֶת הָאָדָם לְדִין, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: הַאִם קָבַעְתָּ עִתִּים לְתוֹרָה? כְּשֶׁהַדָּגֵשׁ הוּא עַל "קָבַעְתָּ". וּכְלָל גָּדוֹל מָסוּר בְּיָדֵינוּ כתובות ט"ו ע"א. ופירושו הוא שכל דבר היוצא ממקום קבוע יש לו יותר מוחזקות וחשיבות לכמה עניינים הלכתיים. עיין בגמרא שם.  שֶׁכָּל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי, וְחָשׁוּב יוֹתֵר מִשֶּׁאֵינוֹ קָבוּעַ.

וְאַף יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, יוֹרֵשׁ הַמַּנְהִיגוּת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא זָכָה לִירַשׁ אֶת שֵׁבֶט הַהַנְהָגָה אֶלָּא בִּזְכוּת הַתְמָדָתוֹ וּקְבִיעוּתוֹ בְּתַפְקִידוֹ שמות ל"ג, י"א.  "לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". אבות ד',י'.  וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה פַּעַם אַחַת - יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדְּךָ, לשון הירושלמי בסוף מסכת ברכות.  וְאִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם - יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ, תהלים ע"ג, כ"ג. ויתפרש שאם אני תמיד עמך, אזי אחזת ביד ימיני.  "וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ - אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי".

וירח את ריח בגדיו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְקַדְּשׁוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּכְהוּנָה עַל יְדֵי הַבְּגָדִים.

אָמְנָם אֵין הַכּוֹבַע קוֹבֵעַ, וְלֹא הַחֲלִיפָה מַחְלִיפָה, אֲבָל בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, בַּפְּשָׁט וּבַסּוֹד, יֶשְׁנָה מַשְׁמָעוּת רַבָּה וַעֲמֻקָּה לִבְגָדָיו שֶׁל הָאָדָם ראה בליקוטי מוהר"ן (תורה קכ"ז) שכתב שהבגדים הם בסוד החשמ"ל שהוא שמירה, ואם מלכלכם וקורעם מקלקל השמירה, והם בעצמם יתבעוהו לעתיד לבא. ועוד הביא (תורה כ"ט) בחומרת המבזה את בגדיו, וכבוד אלקים הסתר דבר.   . וְלֹא לְחִנָּם נֶאֶמְרוּ מִצְווֹת רַבּוֹת וּמְגֻוָּנוֹת בִּבְגָדָיו שֶׁל הָאָדָם (צִיצִית, שַׁעַטְנֵז, בִּגְדֵי כְּהוּנָה, חֲלִיצַת הַסַּנְדָּל וְעוֹד), וְלָכֵן שבת קי"ג.  רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה קוֹרֵא לִבְגָדָיו "כְּבוֹדוֹ", נדרים מ"ט ע"ב.  וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי עִילָּאֵי הָיָה מְבָרֵךְ עַל מְעִילוֹ בְּכָל בֹּקֶר "בָּרוּךְ שֶׁעָטָנִי מְעִיל".

וְאַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לִשְׁמֹר עַל בְּגָדָיו כָּרָאוּי, וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים הַמְּעִידִים עַל הֱיוֹתוֹ מִכַּת עוֹבְדֵי ה',וְלֹא יֵלֵךְ שׁוֹלָל אַחַר הַ"מוֹדָה" וּשְׁאָר תַּעְתּוּעֵי הָעוֹלָם הַסּוֹחֲפִים אַחֲרֵיהֶם הֲמוֹנִים, רֵיקִים וּמְשֻׁלָּלִים מִכָּל תֹּכֶן וְדֵעָה עַצְמִית, וּבִזְכוּת זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד לָבֹא לַחֲלוּקָא נָאֶה וּלְסוּדָר ( ראה שבת ע"ז ע"ב.  נוֹטְרִיקוֹן סוֹד ה' לִירֵאָיו) מְהֻדָּר לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

רחץ וטהר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הֲטָבָה לְשׁוֹן נִקּוּי הַבָּזִיכִין שֶׁל הַמְּנוֹרָה. מְדַשֵּׁן הַפְּתִילוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ בַּלַּיְלָה, וְהָיָה מֵיטִיבָן בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר.

כדרשת חז"ל עה"פ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מהם.  כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא כְּדֻגְמַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָאֵיבָרִים שֶׁבּוֹ הֵם כִּכְלֵי שָׁרֵת שֶׁנִּתְּנוּ לְשָׁרֵת וְלַעֲבֹד בָּהֶם אֶת ה'. וְלָכֵן, בְּטֶרֶם נִגַּשׁ אָדָם לַעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב - תענית ב' ע"א.  זוֹ הַתְּפִלָּה, יֵיטִיב וִינַקֶּה וְיִרְחַץ אֵיבָרָיו לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' בְּטָהֳרָה וּבִנְקִיּוּת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה רוֹחֵץ פָּנָיו מִידֵי בֹּקֶר לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב: משלי ט"ז, ד'.  "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". שלחן ערוך או"ח (סי' צ"ב ס"א).  וְאַל יִכָּנֵס לִתְפִלָּתוֹ בְּגוּף שֶׁאֵינוֹ מְפֻנֶּה, שלחן ערוך או"ח (סי' צ"ב ס"ג).  וְיָסִיר כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, לשון הקודש של הרמב"ן ז"ל בסוף איגרתו.  וּבָזֶה תִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ זַכָּה וּבָרָה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: תהלים י',י"ז.  "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

---

פרשת כי תשא

---

הצנע לכת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁהַמִּנְיָן שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרַע.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: תענית ח' ע"ב בשם רבי יצחק.  אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: דברים כ"ח, ח'.  "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ" (מִלְּשׁוֹן סָמוּי). שֶׁהָעַיִן, יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְהַזִּיק כַּמְּבֹאָר בַּחֲזַ"ל עיין שבת ע"ה ע"ב, ובבא בתרא ק"ז ע"ב, ובבא מציעא פ"ד ע"ב.  בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְלָכֵן בבא מציעא ק"ז ע"א.  אָסְרוּ חֲכָמִים לְאָדָם שֶׁיַּעֲמֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר, שֶׁמָּא מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּתוֹ בָּהּ כך כתב באדרת אליהו (פ' בהעלותך) שהטלת עין הרע מתחילה בזה שמתפעל בעל העין מאדם או מחפץ, ומתוך כך נותן עינו ומטיל הארס בדבר.ע"ש.  יַגִּיעַ לְהִתְפַּעֲלוּת מֵהַדָּבָר, וְיַזִּיק לָהּ בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ. וּלְפִיכָךְ, יִרְאֶה הָאָדָם לְנָכוֹן שֶׁלֹּא לְסַפֵּר וּלְפַרְסֵם הַצְלָחוֹתָיו וְהֶשֵּׂגָיו, הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, ראה ליקוטי מוהר"ן (תורה ע"א) שהפרסום קשה ומזיק לאדם, שבגללו מביאין עליו ייסורין של הרבים. וידוע שהבעל שם טוב הקדוש זיע"א בתחילת דרכו היה נסתר במעשיו ובצדקותו, עד שנתגלה ונתפרסם על ידי מעשה שהיה, ועשה שאלת חלום לדעת על מה נענש בעונש הפירסום, ונענה שפעם אחת נסע בחול המועד נסיעה שלא לצורך, ולפי דרגתו נחשב לו הדבר כעוון, ונענש עליו בזה שנתפרסם. ומה יענו אותם אנשים המחפשים לפרסם ולהגדיל את שמם, ואדרבה: אם לא ציינו את שמם - מייד "נפגעים", עולם הפוך ראינו...  שֶׁהַפִּרְסוּם מַזִּיק מְאֹד לְאָדָם, וְעַל יְדֵי שֶׁיַּצְנִיעַ עַצְמוֹ יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק דברים ז',ט"ו.  "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" - כך דרשו חז"ל בגמרא בבא מציעא ק"ז ע"ב. וע"ע ספר "טוב עין" להגה"צ רבי יאשיהו פינטו שליט"א ותהנה.  זוֹ עַיִן רָעָה.

בן עשרים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לִמֶּדְךָ כָּאן, שֶׁאֵין פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים יוֹצֵא לַצָּבָא וְנִמְנֶה בִּכְלַל אֲנָשִׁים.

מדרש רבה קהלת א',ג'.   בַּר עֶשְׂרִים, כְּסוּס נָהִים, מְשַׁפֵּר גַּרְמֵיהּ, וּבָעֵי אִיתְּתֶיהּ (פֵּרוּשׁ: בֶּן עֶשְׂרִים, כַּסּוּס נוֹהֵם, מְיַפֶּה עַצְמוֹ, וּמְבַקֵּשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ). גִּיל עֶשְׂרִים, הוּא שָׁלָב חָשׁוּב וְגוֹרָלִי בְּחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אבות ה',כ"א.  בֶּן עֶשְׂרִים - לִרְדֹּף, שֶׁמִּגִּיל זֶה כְּבָר וראה באבן עזרא עה"ת (שמות ל',י"ג) שבגיל עשרים נעשה האדם תמים ושלם בדעתו.   עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ לִרְדֹּף אַחַר עֲתִידוֹ וְחַיָּיו, וראה באור החיים הק' (שמות ל',י"ג) שכתב הטעם, שעד גיל עשרים עדיין אין דעתו של הנער שלימה לשבור כח המסית, ולנצח התאוות הטבעיות שבו, ולהשכיל ברצון הנפש האמיתי, ומשנעשה בן עשרים, משתלם בדברים הללו, וניתן לתובעו על מעשיו.   וּמִתְחַיֵּב בָּעֳנָשִׁים בִּידֵי שָׁמַיִם. קדושין כ"ט ע"ב.  וְאִם עֲדַיִן לֹא נָשָׂא אִשָּׁה כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, וְהַקָּבָּ"ה מְקַלְּלוֹ "תִּפַּחְנָה עַצְמוֹתָיו שֶׁל זֶה". לָכֵן יֵדַע אָדָם בְּהַגִּיעוֹ לְפֶרֶק זֶה בְּחַיָּיו לְיַשֵּׁר וּלְפַלֵּס דְּרָכָיו וּמִפְעָלָיו בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז וכתב ה"ערבי נחל" (פרשת שמיני) בשם ה"חסד לאברהם" שבהכנס האדם לשנת העשרים ואחת שלו, בשעה הראשונה, אם יבחר בדרך הטוב וימאס ברע - מייד מיכאל השר הגדול שולח לו מלאך לסייעו ולהעלותו מכאן והלאה כל ימיו, ואם ח"ו בוחר ברע ובדרך חטאים - מייד שולח הס"מ מחילותיו להכניסו בהכלות הטומאה ולהורידו לבאר שחת. וזה סוד מאמר חז"ל (עבודה זרה י' ע"ב) "יש קונה עולמו בשעה אחת".   , בְּתוֹרָה וּבִקְדֻשָּׁה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שבת ק"ד ע"א.  וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ.

מעלת החלבנה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כריתות ו' ע"ב.  הַחֶלְבְּנָה הוּא בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ רַע, וּמְנָאוֹ הַכָּתוּב בֵּין סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יָקֵל בְּעֵינֵינוּ לְצָרֵף עִמָּנוּ בַּאֲגוּדַת תַּעֲנִיתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין עִמָּנוּ.

כָּךְ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: שם, בשם רבי שמעון חסידא.  כָּל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל - אֵינָהּ תַּעֲנִית. שֶׁכָּל יָפְיָן וּמַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בִּשְׁלֵמוּתָן וּבְאַחְדוּתָן, וְגַם הָרַע מוֹסִיף וּמוֹעִיל לִפְעָמִים לַטּוֹב ראה בספה"ק "היכל הברכה" (פרשת ויקרא) שכתב שטוב אמיתי, טבעו להיכלל גם ברע, ולהופכו לטוב כמוהו. ובכתבי הראי"ה קוק זצ"ל כתב: מי שמגלה את הטוב שברע, הוא מציל את הגרעין הטוב עצמו, ושומרו מכל הגורמים הרעים, ואז יכול לגרום שאפילו הגורמים הרעים עצמם יתהפכו לטוב.   . לָכֵן אַל יִטְעֶה אָדָם לְרַחֵק וְלִדְחוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְהִסְתּוֹפֵף בְּחַצְרוֹת בֵּית ה',אֶלָּא אַדְּרַבָּה יְקָרְבֵם, וּמִי יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לָצֵאת מֵהֶם וּמִבְּנֵיהֶם. וּמַה נִּלְאוּ אוֹתָם פּוֹשְׁעִים הַמְרַחֲקִים אָדָם בִּגְלַל תֹּאַר מַרְאֵהוּ אוֹ לְבוּשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף תענית כ' ע"ב. ראה שם כל המעשה.  רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר לְאֶחָד "שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִין כְּמוֹתְךָ" (וּרְאֵה בֶּן יְהוֹיָדָע שָׁם שֶׁמְּכֹעָרִין הָיִינוּ בְּמַעֲשִׂים) חָזַר בּוֹ מִדִּבּוּרוֹ. וּכְמוֹ ברכות י' ע"א. ראה שם כל המעשה.  שֶׁאָמְרָה בְּרוּרְיָה לְרַבִּי מֵאִיר בַּעְלָהּ: תהלים ק"ד, ל"ה.  "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ", וְלֹא חוֹטְאִים!

שמיעת האזן

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חָכְמָה הִיא מַה שֶּׁאָדָם שׁוֹמֵעַ מֵאֲחֵרִים וְלָמֵד.

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אבות ד',א'.  אֵיזֶהוּ חָכָם - הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי". וְ משלי ג',ז'.  אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ לוֹמַר "גָּדוֹל אֲנִי מִמֶּנּוּ, וּמַה לִּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ?" כִּי בְּכָל אֶחָד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין בַּשֵּׁנִי, וּפְעָמִים חגיגה י"ד ע"א.  שֶׁהַתַּלְמִיד מַחְכִּים תענית ז' ע"א.  וּמְחַדֵּד אֶת רַבּוֹתָיו, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר: תהלים קי"ט, צ"ח.  "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ" - שֶׁאֲפִלּוּ מֵאוֹיְבַי אֲנִי לָמֵד וּמַחְכִּים לַעֲבוֹדַת ה'.

לָכֵן משלי א',ה'.  יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, שֶׁשְּׁמִיעַת הָאֹזֶן הִיא אַחַת מִדַּרְכֵי קְנִיַּת הַתּוֹרָה הַנִּזְכָּרִים בַּמִּשְׁנָה אבות ו',ו'. ובעלי חסידות פירשו ע"ז הדרך את הכתוב במשה (ויקרא י',כ'): "וישמע משה וייטב בעיניו" שמשה רבינו היה רגיל תמיד לדבר ולדרוש, וכולם מקשיבים, ובאותה הפעם אהרן דיבר ומשה הקשיב, ועל כך אמר הכתוב "וישמע משה, וייטב בעיניו", שהוטב בעיניו להיות גם "שומע", ולא רק "משמיע".   , וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת.

מצוה הבאה בעברה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף עַל פִּי שֶׁהִפְקַדְתִּיךָ לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לִדְחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי אוֹתָהּ מְלָאכָה.

לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין עוֹשִׂים מִצְוָה אַחַת עַל חֶשְׁבּוֹן בִּטּוּלָהּ שֶׁל מִצְוָה אַחֶרֶת. וּפְעָמִים שֶׁאָדָם לָהוּט וְרָדוּף לְקַיֵּם מִצְוָה כָּל שֶׁהִיא, וּמִגֹּדֶל הַלְּהִיטוּת שֶׁבּוֹ, מִבְּלִי לָשִׂים לֵב, עוֹבֵר הוּא עַל מִצְוָה אוֹ אִסּוּר אַחֵר לֹא פָּחוֹת חָמוּר מִמֶּנָּה, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל: ברכות מ"ז ע"ב. ולא כמו האומרים ש"המטרה מקדשת את האמצעים", כי בתורת ישראל, כדי שתהיה התוצאה רצויה ומקובלת, צריך שיהיו האמצעים גם כן טובים והגונים, ואם לא, אזי אומרים לו לאדם "אמנם כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים..."   מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה - עֲבֵרָה הִיא.

וּכְמוֹ הַמִּתְאַחֲרִים בִּטְבִילַת הַמִּקְוֶה שַׁחֲרִית עַל חֶשְׁבּוֹן קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ, וְהַהוֹלֵךְ לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה עַל חֶשְׁבּוֹן שְׁמִירַת הָעֵינַיִם בְּמָקוֹם הַפָּרוּץ בַּעֲרָיוֹת, וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. וְכָאן לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אָרְחוֹת חַיִּים מְתֻקָּנִים, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם מִצְוָה אַחַת עַל חֶשְׁבּוֹן מִצְוָה אַחֶרֶת, אבות ב',א'.  שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת.

שבת קדשנו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לָדַעַת הָאֻמּוֹת בָּהּ, כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם.

שבת י' ע"ב.  מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן לָנוּ הַקָּבָּ"ה מִבֵּית גְּנָזָיו, וּבָהּ אָנוּ נִכָּרִים וְנִבְדָּלִים מִשְּׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם, סנהדרין נ"ח ע"ב.  שֶׁגּוֹי שֶׁשָּׁמַר שַׁבָּת - חַיָּב מִיתָה, וְאִלּוּ בסקילה, וכמוש"כ (שמות ל"א, י"ד): "מחלליה - מות יומת".  הַיְהוּדִי שֶׁיְּחַלְּלָהּ - מוֹת יוּמַת. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שבת קי"ט ע"א. ראה שם כל המעשה.  רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא לַקֵּיסָר: "תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמוֹ, שֶׁאָנוּ מְטִילִין לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל וְרֵיחוֹ נוֹדֵף". וְכָל כָּךְ מְרֻחָקִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִמִּצְוָה זוֹ, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל ביצה ט"ז ע"א.  שֶׁאֵין הַגּוֹיִים יוֹדְעִים אֶת מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת.

וְאָמַר לִי פַּעַם כ"ק הָאַדְמוֹר מִמּוֹדְזִ'יץ שְׁלִיטָ"א פֵּרוּשׁ נָאֶה וּמִתְקַבֵּל עַל כָּךְ, שֶׁלִּכְאוֹרָה גַּם יִשְׂרָאֵל לֹא יוֹדְעִים שְׂכָרָהּ, אבות ב',א'.  שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת? וְאָמַר, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל - בְּעֶצֶם שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת "טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" לִטְעֹם ברכות נ"ז ע"ב.  אֶחָד חֶלְקֵי שִׁשִּׁים מִגַּן עֵדֶן, משא"כ אוה"ע שֶׁמְּשֻׁלָּלִים מִשְּׁמִירָתָהּ, מִמֵּילָא מְשֻׁלָּלִין מֵהַרְגָּשָׁה זוֹ. וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק.

אלו ואלו דברי אלקים חיים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֻחֹת כְּתִיב, שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת.

יָדוּעַ שֶׁבַּלּוּחַ הָאַחַת נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם (אָנֹכִי ה',לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ'), וּבְלוּחַ הַשְּׁנִיָּה הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ (כַּבֵּד אֶת, לֹא תִּרְצַח וכו'), וְהִנֵּה יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ, שֶׁבְּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם - מַחְמִירִים וּמְהַדְּרִים, מלאכי ב',ז'.  כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא, לוּלָב וְאֶתְרוֹג נָאִים בְּמֵאוֹת דּוֹלָרִים, מוּצְרֵי מָזוֹן בָּרָמָה הַכַּשְׁרוּתִית הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, וְכוּ' וְכוּ',וְאִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ - אוֹי לָהֶם וְאוֹי לְנַפְשָׁם, ראש השנה י"ז ע"א.  גֵּיהִנֹּם כָּלֶה וְדִינָם אֵינוֹ כָּלֶה. וְיֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ, שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ - כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת, אוֹהֲבִים וּמְכַבְּדִים, עוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים, מַמָּשׁ לִשְׁכַּת הַסַּעַד אֱנוֹשִׁית, אֲבָל כְּלַפֵּי הַקָבָּ"ה - רַחֲמָנָא לִיצְלָן וּלְשֶׁזְבָן, עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית יֵרְדוּ.

וְעַל כָּךְ נִרְמָז בְּדִבְרֵי רַשִּׁ"י זַ"ל - שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת! חגיגה ג' ע"ב.  אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, עירובין י"ג ע"ב.  אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים הֵן. לָכֵן קהלת ז',י"ח.  מִזֶּה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

הכל הבל הבלים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שבת פ"ט ע"א. ראה שם כל המעשה.  בָּא הַשָּׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם.

כָּךְ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע! לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם וּלְתַעְתֵּעַ בּוֹ בְּדִבְרֵי הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: שבת ע"ה ע"א.  הַשּׁוֹחֵט (רֶמֶז לַיצה"ר) חַיָּב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ (שֶׁצּוֹבֵעַ הָעוֹלָם וּמַטְעֶה בְּרִיּוֹתָיו). וְאִם הָיָה אָדָם מִתְבּוֹנֵן מְעַט בְּטֶרֶם יָבוֹא לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה - מִיָּד הָיָה רוֹאֶה עַד כַּמָּה הַכֹּל דִּמְיוֹן, אֶלָּא שֶׁ כמאמר חז"ל בסוטה (ג' ע"א): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". ועלה בדעתי הקצרה לומר בס"ד, מהי אותה רוח שטות שנתכוונו אליה חז"ל? והרי על פניו נראה שבני האדם די שפויים בדעתם בשעה שעוברים עבירה? אלא שידוע שמאותות השוטה, שהופך את הדמיון למציאות, ואומר על שאי אפשר - שהוא אפשר, ומהו הדבר הכי בטוח וקיים שאי אפשר להתעלם ולברוח ממנו? זה המוות, והעובר עבירה בעצם מתעלם ושוכח מאותו היום, ועושה כאילו לא יבוא עליו, ואין לך שטות גדולה מזו...   רוּחַ שְׁטוּת נִכְנֶסֶת בּוֹ, וְהוֹפֶכֶת לוֹ אֶת הַמַּר לְמָתוֹק, וְאֶת הָרַע לַטּוֹב, שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַיצה"ר: "דּוּמָה", שֶׁמְּדַמֶּה לָאָדָם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים וכמו שאמר מי שאמר: גם העוף חשב שהוא בבריכה מחוממת עד שהמים בסיר רתחו...  . לָכֵן משלי א',ט"ו.   בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם!

עשה לך רב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הָיָה מוֹרֶה לָנוּ דֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ.

כָּל הֶחָפֵץ לִזְכּוֹת לַעֲלוֹת בִּמְסִלָּה הָעוֹלָה בֵּית אֵל, חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַנְהִיג וּמוֹרֵה דֶּרֶךְ שֶׁיַּתְוֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה ראה ספר "מסילת ישרים" פרק ג' שדימה את העולם הזה ל"גן המבוכה", ע"ש.  כְּיַעַר גָּדוֹל וּמְסֻבָּךְ, שֶׁלִּמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בְּשָׁלוֹם זֶה כִּמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, וּבְלִי מַדְרִיךְ בְּזֶה הָעוֹלָם - בֶּטַח וּבֶטַח שֶׁאֵין לְאָדָם סִכּוּי לַעֲבֹר אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה. אַךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹרֶה שֶׁעַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנוּ, וּבַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה יוֹלִיכֵנוּ, וּמְסַיְּעוֹ וּמַזְהִירוֹ לָאֵיפֹה לֹא לְהִכָּנֵס, וְהֵיכָן לֹא לִפְנוֹת -זֶה הָאִישׁ שֶׁיּוּכַל בְּע"ה לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת מִבְּלִי לִמְעֹד, וְתִהְיֶה עֲבוֹדָה נְכוֹנָה וּרְצוּיָה לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: אבות א',ט"ז.  עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק.

דבר טוב בא לאט

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַשָּׂטָן זֵרְזָם, כְּדֵי שֶׁיַּחְטְאוּ.

ראה לעיל פרשת יתרו (שמות י"ט, ה') מש"כ בזה בס"ד.  כָּךְ מְקֻבְּלָנוּ, שֶׁדָּבָר הַבָּא בִּמְהִירוּת וּבְקַלּוּת יֶתֶר, מִבְּלִי שׁוּם הַפְרָעָה וּמְנִיעָה - אוֹת וְסִימָן הוּא שֶׁהַשָּׂטָן עוֹמֵד מֵאֲחוֹרָיו, וְדוֹחֲפוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. כִּי אִם הָיָה הַדָּבָר נָכוֹן וְהָגוּן - לֹא הָיָה הַשָּׂטָן מַנִּיחוֹ לְהֵעָשׂוֹת כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה חַיָּב שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הַפְרָעוֹת וְעִכּוּבִים.

לֵךְ נָא רְאֵה אָדָם הֶחָפֵץ לִפְתֹּחַ מְקוֹם עֲבֵרָה - כַּמָּה הַיֵּצֶר הָרַע מְזָרְזוֹ וּמְסַיְּעוֹ, לִפְתֹּחַ לוֹ דְּלָתוֹת וְאֶפְשָׁרֻיּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב וְיִתְחָרֵט. אוּלָם הַמְבַקֵּשׁ לְיַסֵּד בֵּית כְּנֶסֶת, אוֹ לְאַרְגֵּן דָּבָר רוּחָנִי כָּזֶה אוֹ אַחֵר - כַּמָּה קְשָׁיִים יָעָרְמוּ עַל גַּבּוֹ עַד שֶׁיַּצְלִיחַ בְּע"ה לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ! וְכָל זֶה בְּסִבַּת הַיֵּצֶר הַצּוֹרֵר שֶׁבְּעָכְרֵנוּ, שֶׁחָפֵץ לַהֲנִיאֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֵנוּ. וְאַשְׁרֵי הַנִּזְהַר לִהְיוֹת תָּמִיד בְּעֵינָא פְּקִיחָא, לְהַבְחִין בְּיַד הַשָּׂטָן הַמִּתְעָרֶבֶת בְּמַעֲשָׂיו, וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, משלי כ',ז'.  וּמִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָּנָיו אַחֲרָיו.

---

פרשת ויקהל

---

מן ההר אל העם

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ילקוט "לקח טוב".  לְמָחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר.

ברכות ס"ד ע"א.  אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִּׁי אָמַר רַב: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: תהלים פ"ד, ח'.  "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל, יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן". וְכָךְ גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, כדאי' בגמרא בשבת (ק"א ע"ב) "משה שפיר קא אמרת".  שֹׁרֶשׁ כָּל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִיָּד בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁ שמות ל"ד, כ"ח.  לֶּחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה, לֹא הָלַךְ לְאָהֳלוֹ לִנְפֹּש וְלָנוּחַ, לֹא יָצָא לְפַגְרָה וּלְחֹפֶשׂ, וְלֹא פָּנָה לַעֲסָקָיו, אֶלָּא יָרַד שמות י"ט, י"ד. וראה ברש"י שם.  מִן הָהָר אֶל הָעָם, עָמַד וְהִקְהִיל אֶת יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם וּלְהַנְחִילָם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבֵּל. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, ראה פירוש רש"י לקמן במדבר כ"ז, ט"ו.  הִנִּיחַ צְרָכָיו וְעָסַק בְּצָרְכֵי צִבּוּר.

כָךְ גַּם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁעָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, מֵעוֹלָם לֹא דָּאֲגוּ לְעַצְמָם וּלְנוֹחִיּוּתָם, וְהִפְקִירוּ אֶת זְמַנָּם וְכֹחָם לְמַעַן הַכְּלָל, לְהַדְרִיךְ וּלְהוֹרוֹת לָעָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁאֵלּוּ פַּרְנָסָיו!

זריזין מקדימין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְשׁוֹן הִפְעִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף אֲנָשִׁים בַּיָּדַיִם, אֶלָּא הֵם נֶאֱסָפִים עַל פִּי דִּבּוּרוֹ.

חִיּוּבָא רַבָּא מוּטָל עָלֵינוּ ראש השנה כ"ד ע"ב.  הַקְּטַנִּים לְהִשָּׁמַע לְדִבְרֵי הַגְּדוֹלִים, דברים ל"ג, ט'.  כִּי שָׁמְעוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, וְלֹא לְהַפְרִיעָם וּלְהַטְרִיחָם וּלְבַטְּלָם מִתּוֹרָתָם בִּשְׁבִיל הַקְהָלַת וְאִחוּד הַקָּהָל, אִם בִּדְרָשׁוֹת וּכְנָסִים, אִם בְּמַגְבִּיּוֹת וְאִסּוּף כְּסָפִים, אֶלָּא יִהְיוּ הַקָּהָל פסחים ד' ע"א.  זְרִיזִין הַמַּקְדִּימִין לְמִצְווֹת, וַחֲלוּצִים לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּבְנֵי שֵׁבֶט לֵוִי, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל מֹשֶׁה מִיָּד בְּקָרְאוֹ שמות ל"ב, כ"ו.  "מִי לַה' אֵלַי" וּמִהֲרוּ לְקַיֵּם דְּבָרוֹ, זָכוּ לְהִכָּנֵס תַּחַת הַבְּכוֹרִים בַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ ראה בספר "אור החיים הקדוש" עה"ת שם מש"כ בבאור הדברים ותבין.  .

ע'צילות נפש

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר פרק י"ב.  "וְהַנְּשִׂאִם" כְּתִיב (חָסֵר יוֹ"ד), שֶׁאָמְרוּ הַנְּשִׂיאִים: יִתְנַדְּבוּ הַצִּבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִים, וּמַה שֶּׁמַּחְסִירִין - אָנוּ מַשְׁלִימִין. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְחִלָּה, נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם.

נוֹרָא נוֹרָאוֹת! נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעָם, מִדּוֹר דֵּעָה רוֹאֵי פְּנֵי אֱלֹקִים, נִתְעַכְּבוּ בְּנִדְבָתָם מִתּוֹךְ כַּוָּנָה טוֹבָה לְתוֹעֶלֶת הַמִּשְׁכָּן, וְעִם כָּל זֹאת - נֶעֶנְשׁוּ שֶׁשְּׁמָם יֻזְכַּר וְיֻנְצַח חָסֵר בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לְנֶצַח נְצָחִים, וְכָל מִי שֶׁיִּרְאֶה יִשְׁאַל "עַל מָה וְלָמָּה?", וּמִיָּד יְשִׁיבוּהוּ: לְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ...

וְאִם כֵּן, מָה עִם אוֹתָם הַמִּתְעַצְּלִים וּמְאַחֲרִים לַתְּפִלָּה? וְאֵלּוּ הַמַּגִּיעִים לַשִּׁעוּר (לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה) רַק לְאַחַר שֶׁהָרַב אוֹ הַמְלַמֵּד כְּבָר הִגִּיעַ? וְאֵלּוּ שֶׁאֶת הַצְּדָקָה וְהַנְּדָרִים נוֹתְנִים רַק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לְאַחַר תִּזְכּוֹרוֹת וְשִׁדּוּלִים רַבִּים? הֲגַם לָאֲרוּחָה הֵם מְאַחֲרִים? לַבִּלּוּיִים וְלַטִּיּוּלִים? וְכִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל "זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת", וֶ"הֱוֵי רָץ לִדְבַר מִצְוָה" לֹא נִרְאִין לָהֶם? וְכִי לֹא מִפִּי הַגְּבוּרָה קִבַּלְנוּם? אֵין זֶה נוֹבֵעַ אֶלָּא מֵרֹעַ לִבֵּנוּ וֵּמֵעַ'צִילוּת נַפְשֵׁנוּ!

שויון זכיות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָהֳלִיאָב מִשֵּׁבֶט דָּן, מִן הַיְרוּדִין שֶׁבַּשְּׁבָטִים, מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, וְהִשְׁוָהוּ הַמָּקוֹם לִבְצַלְאֵל לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהוּא מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: איוב ל"ד, י"ט.  "וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דַּל".

נדרים פ"א ע"א.  הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים סנהדרין צ"ו ע"א.  וּבִבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה. שֶׁהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה בִּירוּשָׁה על פי הגמרא בתענית (ז' ע"א), ע"ש המעשה ברבי יהושע ובת הקיסר שהוכיח לה שהתורה יותר מתקיימת בנמוכים ובשפלים.  לֹא לַעֲשִׁירִים, וְלֹא נדרים פ"א ע"א: מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת ת"ח מבניהן? שלא יאמרו ירושה היא להם.  לִבְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֶלָּא דברים ל"ג, ד'.  "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", קדושין ס"ו ע"א.  מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית וְכָל הָרוֹצֶה לִטּוֹל יָבוֹא וְיִטֹּל. וְרֻבָּם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל גָּדְלוּ בַּבָּתִּים פְּשׁוּטִים, לְהוֹרִים רְגִילִים מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל זֹאת בְּכֹחַ מְסִירוּתָם וְהַתְמָדָתָם וְאַהֲבָתָם לְתוֹרָה הִגִּיעוּ לִגְדוֹלוֹת וְלִנְצוּרוֹת.

תורה דיליה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות פרק נ'.  לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁעַל יְדֵי יְגִיעָה אֲמִתִּית בַּדָּבָר, זוֹכִים שֶׁיִּקָּרֵא הַדָּבָר עַל שְׁמוֹ. וְכָךְ הִסְבִּירוּ רבא במסכת עבודה זרה (י"ט ע"א). וע"ע קדושין ל"ב ע"ב.  חֲזַ"ל אֶת הַפָּסוּק תהלים א',ב'.  "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה" - שֶׁבַּתְּחִלָּה נִקְרֵאת הַתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹרַת ה' ", וּלְבַסּוֹף ( כן פירש רש"י שם.  מִשֶּׁטָּרַח בָּהּ) נִקְרֵאת הַתּוֹרָה עַל שֵׁם זֶה שֶׁעָמַל בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְתוֹרָתוֹ". וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ וְכָל חַיָּיו עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, זָכָה שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ לְעוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: מלאכי ג',כ"ב.  "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי".

אַף בְּצַלְאֵל, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, זָכָה שֶׁנִּקְרְאָה כָּל הַמְּלָאכָה עַל שְׁמוֹ. וְכָךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּטְרַח וְיִתְיַגַּע עַל דָּבָר - יִקָּרֵא הַדָּבָר עַל שְׁמוֹ. ברכות י"ז ע"א.  וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, שֶׁזּוֹכֶה לְהִקָּרֵא "בֶּן תּוֹרָה", וּמִי שֶׁמִּתְמַסֵּר עַל עֲבוֹדַת ה',שֶׁזּוֹכֶה לְהִקָּרֵא "עֶבֶד ה' ".

מאויבי תחכמני

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא.  בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּיָדָן מַרְאוֹת, שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִים לְיֵצֶר הָרַע. אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶן הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם, כְּשֶׁהָיוּ בַּעֲלֵיהֶן יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם, וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעֲלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים לוֹמַר "אֲנִי נָאָה מִמְּךָ", וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעֲלֵיהֶם לִידֵי תַּאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם, וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ח',ה'.  "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ".

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין יוֹתֵר אָהוּב וְחָבִיב לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּיֵּצֶר הָרַע עַצְמוֹ לְהַטּוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְהַמְנַצְּלוֹ לְקִיּוּם רָצוֹן ה'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: תהלים קי"ט, צ"ח. ויתפרש: שמהאויב - זה היצה"ר (כך דרשו חז"ל במדר"ר בראשית פנ"ד עה"פ "ברצות ה'... גם אויביו ישלים עמו". ע"ש), נתחכם ונלמד לקיום מצוות ה'.  "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ". סוכה נ"ב ע"ב.  וְאִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה - אַל תַּרְחִיקֵהוּ, אֶלָּא מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְטוֹבָה! בבא בתרא כ"א ע"א. וע"ע ספר ארחות צדיקים שער הקנאה.  שֶׁאִם נוֹטֶה הָאָדָם לִקְנָאוֹת - יְקַנֵּא בְּמַעֲשֵׂי הַצַּדִּיקִים, שבת קנ"ו ע"א. וכן כתב רבינו האריז"ל (שער הגילגולים) שעל פי תורת הגילגול יש עניין לכל אחד להתעסק ולתקן בדברים השייכים אליו אליהם נמשך.  וְאִם נִמְשָׁךְ לִשְׁפִיכוּת דָּמִים - יִהְיֶה שׁוֹחֵט אוֹ מוֹהֵל, וְכֵן בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה.

עַל כְּגוֹן זֶה יִתָּכֵן לְהַמְלִיץ הַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ "הַמַּטָּרָה מְקַדֶּשֶׁת אֶת הָאֶמְצָעִים", שֶׁכְּשֶׁהַכֵּלִים הַפְּסוּלִים מְשַׁמְּשִׁים לִדְבָרִים טוֹבִים ולא כמו שמפרשים העולם שאם המטרה טובה אז מותר להשתמש באמצעים אסורים. וראה ספר "בעין יהודית" שכתב כעי"ז.  - מִמֵּילָא הַמַּטָּרָה מְקַדַּשְׁתָּם וְנַעֲשִׂים טוֹבִים וְנַעֲלִים כָּמוֹהָ.

---

פרשת פקודי

---

מארי דחושבנא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בְּפָרָשָׁה זוֹ נִמְנוּ כָּל מִשְׁקְלֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב וְלַנְּחֹשֶׁת, וְנִמְנוּ כָּל כֵּלָיו לְכָל עֲבוֹדָתוֹ.

הֲיָדַעְתָּ מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ בִּדְבָרָיו אֵלּוּ? שֶׁכָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת מִ"מָארֵי דְּחוּשְׁבְּנָא" (בַּעַל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ), לִמְנוֹת וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק, אִם אָכֵן הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וִישָׁרָה, וְאִם עוֹשֶׂה וּמְקַיֵּם הוּא כְּפִי הַנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ וּכְפִי יְכָלְתּוֹ, וְאִם מְנַצֵּל הוּא אֶת כָּל הַכֵּלִים וְהָאֶמְצָעִים שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת לַה' מִשְׁכָּן בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וּכְמוֹ שֶׁבְּסוֹף הַחֻמָּשׁ מָנְתָה הַתּוֹרָה וְסִכְּמָה עִנְיָנֶיהָ, כָּךְ הָאָדָם בְּסוֹף כָּל יוֹם, שָׁנָה, תְּקוּפָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה יִבְחַן וִיסַכֵּם עִתּוֹתָיו, וְיָפִיק לְקָחִים מִן הֶעָבָר לֶעָתִיד, וִיתַקֵּן דְּרָכָיו וִישַׁפֵּר מַעֲשָׂיו. וּמִמֵּילָא, מדרש רבה בראשית כ"ו, י"ד. ובזוהר הקדוש כתב בזה"ל: באתר דאית דינא אית רחמי, ולזימנא באתר דאית רחמי אית דינא. וע"ע בספה"ק "מנורת המאור" נר ג' כלל ט' ח"א מש"כ מעניין זה.  כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה - אָז אֵין דִּין לְמַעְלָה. וְשׁוֹמֵעַ לִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.

שכינה בגלות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה שמות פרק נ"א.  הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכָּן - שְׁתֵּי פְּעָמִים. רֶמֶז לַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

איכה א',ט"ז.  עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינַי עֵינַי יֹרְדָה מַּיִם, בֵּית מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּבֵית מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁרִחֵם הַקָּבָּ"ה עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מדרש איכה.  וְכִלָּה אֶת זַעֲמוֹ וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים, וּבִמְקוֹם לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל ח"ו אִבֵּד אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ. וּמִנִּי אָז על פי הכתוב בירמיה י"ג, י"ז. ודרשו חז"ל (חגיגה ה' ע"ב) שמקום יש לו להקב"ה ו"מסתרים" שמו, שם בוכה כביכול על כבודן של ישראל שניטל מהם.  בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשׁוֹ, שם, ודרשו שילוש הלשון על מקדש ראשון ומקדש שני וביטולם של ישראל מהתורה.  וְדָמֹעַ תִּדְמַע וַתֹּרֶד עֵינוֹ דִּמְעָה, ישעיה ס"ג, ט'. והיינו שכשלעם ישראל צר וכואב - כביכול גם להקב"ה צר.   וּבְכָל צָרָתָם - לוֹ צַר. ברכות ג' ע"א.  מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו מֵעַל שֻׁלְחָנוֹ, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם. וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם (יְשַׁעְיָה נ',א'), כך אמרה השכינה הקדושה בשעה שנתגלתה בבית מדרשו של מרן רבי יוסף קארו, עיין בשל"ה הק' עמ"ס שבועות.  שֶׁבְּסִבַּתְכֶם אֲנִי מֻשְׁלֶכֶת בֶּעָפָר חוֹבֶקֶת אַשְׁפַּתּוֹת, וְלוּ יְדַעְתֶּם אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מֵהַצַּעַר בּוֹ אֲנִי (הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה) שְׁרוּיָה, לֹא הֱיִיתֶם מַעֲלִים שִׂמְחָה עַל דַּל שִׂפְתוֹתֵיכֶם לְעוֹלָם.

וְהַמָּקוֹם בִּמְהֵרָה, על פי הפיוט "עוקד והנעקד".  יִשְׁלַח יִנּוֹן וְאֵלִיָּה, לִגְאֹל ירמיה נ',י"ז.  יִשְׂרָאֵל שֶׂה פְזוּרָה, וּלְנַחֵם ישעיה נ"ד, י"א.  עֲנִיָּה סֹעֲרָה, מדרש חכמים עה"פ בישעיה (מ',א') "נחמו נחמו עמי".  וִינַחֲמֶנּוּ בְּכִפְלַיִם, בְּשׁוּבִי שׁוּבִי בְּשַׁעֲרַיִם, עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּבֵין עַרְבַּיִם, בְּבִנְיַן עִירֵךְ יְרוּשָׁלַיִם.

חציו אדם חציו מלאך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. כִּי מֹשֶׁה צִוָּה לִבְצַלְאֵל לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה כֵּלִים וְאח"כ מִשְׁכָּן... אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל: מִנְהַג הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה בַּיִת, וְאח"כ מֵשִׂים כֵּלִים בְּתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ (מֹשֶׁה): כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַקָּבָּ"ה! שֶׁמָּא בְּצֵל אֶל הָיִיתָ?!

נִצְטַוֵּינוּ עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ אבות ד',י"ב.  שֶׁיְּהֵא מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, וְשֶׁיְּקַבֵּל אָדָם דִּבְרֵי רַבּוֹ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת עיין פרשת שופטים (דברים י"ז, י"א) מש"כ בזה בס"ד.   . אוּלָם עִם כָּל זֹאת, חַיָּב אָדָם לִזְכֹּר שֶׁרַבּוֹ הִנּוֹ יְלוּד אִשָּׁה בָּשָׂר וָדָם, וְאֵינוֹ שָׂרָף אוֹ מַלְאָךְ (וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ אַחַד הַמְּפָרְשִׁים אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא מועד קטן י"ז ע"א.  "אִם דּוֹמֶה הָרַב כְּמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" - אִם אַתָּה מֵבִין שֶׁהָרַב צָרִיךְ רַק לִדְמוֹת וּלְהֵחָשֵׁב בְּעֵינֶיךָ כְּמַלְאָךְ, אֲבָל אַחֲרֵי הַכֹּל הִנּוֹ בָּשָׂר וָדָם הֶעָלוּל לִפְעָמִים לִטְעוֹת אוֹ לִשְׁכֹּחַ, אֲזַי תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ...), וּבֶטַח שֶׁאֵינוֹ אֱלֹקִים.

וְלָכֵן על פי דברי השלחן ערוך (יו"ד רמ"ב, כ"ב).  אִם אָמַר לוֹ רַבּוֹ לַעֲבֹר עַל דְּבַר תּוֹרָה - יֹאמַר לוֹ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ: "רַבֵּנוּ, לִמַּדְתָּנוּ כָּךְ וְכָךְ?", וְצִוּוּי הַתּוֹרָה דברים א',י"ז.  "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" גַּם כְּלַפֵּי רַבּוֹ נֶאֱמַר, סנהדרין ו' ע"ב.  שֶׁאִם רוֹאֵהוּ טוֹעֶה בַּדִּין - לֹא יִשְׁתֹּק, רַק יְעִירֵהוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל זֶה שֶׁלֹּא כְּאוֹתָם הָעוֹזְבִים אֶת בּוֹרְאָם וְעוֹבְדִים אֶת רַבָּם, וּבִשְׁבִיל כשהאמת היא שכלל אינם מחפשים באמת את קירבת הצדיק עצמו, אלא את הכבוד והרעש שבסביבתו...  "לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק" עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי רֶשַׁע, שֶׁלֹּא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵין זוֹ הָעֲבוֹדָה הָרְצוּיָה בֶּאֱמֶת לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וראה לעיל פרשת משפטים בהערה מס' 40 מש"כ בזה בס"ד. וד"ל.  .

בסיעתא דשמיא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ספרי במדבר קמ"ג.  אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.

תהלים קכ"ז, א'.  אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת - שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִם ה' לֹא יִשְׁמֹר עִיר - שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. שֶׁכָּל הַצְלָחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת תְּלוּיָה בְּמִדַּת הַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁהַקָּבָּ"ה מַעֲנִיק לוֹ! וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' בספר "תורת אבות".  אַחַד הַצַּדִּיקִים: "עִם הַקָּבָּ"ה - אוּכַל לַעֲבֹר יָמִים וּנְהָרוֹת, וּבִלְעָדָיו - לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֲפִלּוּ אֶת מִפְתַּן הַדֶּלֶת!" .

ראה ספר "טובך יביעו" ח"א ע' ס"ב.  וְכָךְ אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִיעָ"א בְּשֵׁם בִּתּוֹ, שֶׁהַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בַּשָּׁמַיִם הוּא "שַׁעֲרֵי סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא", שֶׁאִם לוֹ זָכִיתָ - לַכֹּל זָכִיתָ. לָכֵן תהלים ל"ב, ו'.  עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, לִזְכּוֹת לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּכָל מַעֲשָׂיו, וּבָזֶה כְּלוּלוֹת כְּבָר כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

היינו כחולמים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מְקוֹם חֲנָיָתָם אַף הוּא קָרוּי מַסָּע, לְפִי שֶׁמִּמְּקוֹם הַחֲנָיָה חָזְרוּ וְנָסְעוּ.

עירובין נ"ד ע"א.  הַאי עָלְמָא כְּבֵי הִלּוּלָא דָּמְיָא: חֲטֹף וֶאֱכֹל, חֲטֹף וּשְׁתֵה, כִּי מָחָר נָמוּת. תהלים מ"ט, י"ח.  כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. וְהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם חוֹלֵף, וְהָאָרֶץ נִקְרֵאתָ "אֶרֶץ" שֶׁהַכֹּל רָצִין בָּהּ, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לַכְּתֹבֶת הַמְיֹעֶדֶת לָהֶם וְעוֹלִים בַּחֲזָרָה, וְגַם בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם עֲרַאי הוּא לוֹ וְלִזְמַן חוֹלֵף. וּכְמוֹ חֲלוֹם הַלַּיְלָה, הַנִּרְאֶה כִּ מגילה ב' ע"א.  זְמַן זְמַנִּים טוּבָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא ברכות ז ע"א.  רֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ, כָּךְ כן הביא בספר "תורת המגיד" (מהרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א) על ראש השנה.  כָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם כְּרֶגַע בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן אבות ד',י"ז.  יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא - יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמַאֲמַר אַחַד הַקַּדְמוֹנִים: רבי שם טוב פלקיירא זצ"ל.  "הַזְּמַן - כְּעַיִט צָבוּעַ, וְהָעוֹלָם - כְּגֶשֶׁר רָעוּעַ, וְהָאָדָם - עָצֵל וְצָרוּעַ, וְחֵילוֹ - רָצוּץ וְקָרוּעַ".

בְּעֶזְרַת בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמוֹת, נִסְתַּיֵּם חֻמַּשׁ שְׁמוֹת,
יְהִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ, וּמְרוֹמָם עַל כָּל מַעֲרָךְ.

---

ספר ויקרא

---

פרשת ויקרא

---

שלום עליכם!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יומא ד' ע"ב.  לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קֵדְמָה קְרִיאָה בִּלְשׁוֹן חִבָּה.

לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַפּוֹנֶה לְרֵעֵהוּ לוֹמַר לוֹ דְּבַר מָה, צִוּוּי אוֹ בַּקָּשָׁה, לֹא יִפְתַּח פִּיו מִיָּד שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה לְהַצִּיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֶלָּא יְקַדֵּם פָּנָיו תְּחִלָּה בִּנְתִינַת שָׁלוֹם אוֹ בְּבִרְכַּת הַשֶּׁבַח, יִקְרָא בִּשְׁמוֹ אוֹ מִלַּת חִבָּה אַחֶרֶת, וְאַחַר כָּךְ יְפָרֵשׁ דְּבָרָיו וְיִתְקַבְּלוּ בְּאַהֲבָה.

שבת פ"ט ע"א.  וּבְשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, שְׁאָלוֹ הַקָּבָּ"ה: "מֹשֶׁה, אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ?" ( פירוש רש"י שם.  פֵּרוּשׁ: אֵין דֶּרֶךְ לִתֵּן שָׁלוֹם בִּמְקוֹמְךָ?), וְאָכֵן עָנָהוּ מֹשֶׁה לְהַקָּבָּ"ה "תִּצְלַח מְלַאכְתְּךָ". וְלֹא כְּאוֹתָם הַמִּתְפָּרְצִים שֶׁבַּדּוֹר לְדַבֵּר מִיָּד בְּלִי שׁוּם הַקְדָּמָה, אוֹמְרִים אֶת שֶׁלָּהֶם וּבָזֶה הִתְחִילָה וְנִסְתַּיְּמָה לָהּ הַשִּׂיחָה, לֹא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה! וְיִלְמְדוּ מִמִּדַּת קוֹנָם שֶׁהוֹסִיף עַל פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, לְלַמֵּד לָאָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ יְשָׁרָה, כֵּיצַד מְדַבְּרִים בְּצוּרָה נְאוֹתָה, וְאַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה.

הפסקה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְמָה הָיוּ הַהַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת? לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, וּבֵין עִנְיָן לָעִנְיָן. קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלּוֹמֵד מִן הַהֶדְיוֹט.

מְקֻבְּלָנוּ מֵרַבֵּנוּ הֶחָזוֹן אִישׁ זַצוּקָ"ל, שֶׁעַל כָּל שְׁעַת לִמּוּד שֶׁאָדָם לוֹמֵד - צָרִיךְ לַעֲצֹר עֶשֶׂר דַּקּוֹת לִמְנוּחַת הַשֵּׂכֶל וְיִשּׁוּב הַדַּעַת, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן יַחְזֹר לְלִמּוּדוֹ וראה בש"ך על השלחן ערוך (חו"מ סי' של"ג סע' כ"ו) שכתב שבריאות היא לתינוק ליתן לו ריווח מלימודיו להתיישב ולנוח קימעא.   .

וְאַף לְאֹרֶךְ הַשָּׁנָה ראה ספר "הזמן ובין הזמנים" על כל ענייני חופשת "בין הזמנים" הנהוגה בישיבות הקדושות.  תִּקְּנוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת זַצוּקָ"ל יְמֵי פַּגְרָה וּמְנוּחָה לְשֵׁבֶט לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, לְהַרְפּוֹת (מְעַט!!!) מִלִּמּוּדָם, וּלְחַדֵּשׁ חֵילָם וְכֹחָם, בִּבְחִינַת ישעיה מ',ל"א.  קוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹּחַ, לְמַעַן תהלים צ"ב, ט"ז.  דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה'. פסחים ל' ע"ב. ויתפרש כאן שכל תקנה שתיקנו לנו רבותינו גדולי הדורות - יש להחשיבה ולקיימה כאילו התורה ציוויתנו, שהרי העובר על דברי חכמים עובר על לאו של "לא תסור ..".   וְכָל דְּתָקוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תָּקוּן. וְכָל זֹאת אָנוּ לְמֵדִים מִן הַהַפְסָקוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַן יַתְמֵי דְּיַתְמֵי, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן וְהָאָדָם.

ערובין ונטילת ידים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לָמָּה נֶאֱמַר אָדָם? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגֶּזֶל, שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ, אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגֶּזֶל.

מַה נְּלוֹזִים הֵם אוֹתָם עֲבַרְיָנִים הָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, עוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת "עֵרוּבִין" (הִתְעָרְבֻיּוֹת וְהִמּוּרִים הָאֲסוּרִים כמבואר בשלחן ערוך חו"מ (סימן ר"ז סי"ג) ובאחרונים.  עַל פִּי דִּין תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה) וּ"נְטִילַת יָדַיִם" ( עיין שלחן ערוך חו"מ סימן שמ"ח והלאה.  גְּנֵבָה וּגְזֵלָה) ואכן ניתן לומר עליהם בדרך צחות "פותח שערים בתבונה", ושלא הלכו ארבע אמות בלי "נטילת ידיים"...  , וּמְבַקְּשִׁים לְכַפֵּר וּלְתַקֵּן בִּנְתִינַת תְּרוּמוֹת וּצְדָקוֹת מִמָּמוֹן לֹא כָּשֵׁר. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ זוֹעֵק: תהלים י',ג'. וכמו שדרשו חז"ל את הפסוק (בבא קמא צ"ד ע"א): הרי שגזל חיטים, טחנם ואפאם והפריש מהם חלה - אין זה מברך אלא מנאץ! שנא' "בצע ברך - נאץ ה' ".  "בֹּצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'!", ישעיה ס"א, ח'.  כִּי אֲנִי ה'... שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה, ספר הכוזרי מאמר א'.  וְכַוָּנָתָם אוּלַי רְצוּיָה, אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם וַדַּאי אֵינָם רְצוּיִים! ברכות ס"א, א'.  אוֹי לָהֶם מִיּוֹצְרָם וְאוֹי לָהֶם מִיִּצְרָם, שֶׁמְּגָאֲלִים בֵּית ה' וְכֵלָיו וּמְשָׁרְתָיו, כמובא במדרש שבשעה שברא הקב"ה את העולם, נזדווגו הכל זה לזה, רק הגזל נותר לבדו. מצא למארה (קללה) וביקש את ידה, אמרה לו: מה תכניס לי בתמורה? אמר לה: כל מה שאאסוף ואכנוס בגזלותיי וגנבותיי - אכניס אלייך. וכך, מאז, כל מה שאדם מרוויח שלא ביושר - מכלה המארה והקללה. וזה מה שאמר ירמיה הנביא: "עשה עשר ולא במשפט - בחצי ימיו יעזבנו".  וּמַדְבִּיקִים בּוֹ אֶת הַמְּאֵרָה וְהַקְּלָלָה, וְאַתָּה אֵל רַחוּם דַּרְכֵי תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ לָהֶם, צָרֵף אֶת לִבָּם וּפְקַח עֵינֵיהֶם, רְחַץ וְזַכֵּךְ מִדָּמִים יְדֵיהֶם, יחזקאל כ',י"א.  וְהוֹדַעְתָּ אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם.

אתעוררותא דלתתא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט.

מוּבָא בְּסִפְרֵי קַבָּלָה וַחֲסִידוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל ברכות ל"ג ע"ב.   שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם גַּם הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ טָהוֹר בִּידֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֲרֵי שבת ק"ד ע"א.  הַבָּא לִטָּהֵר - מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ, וּבִתְפִלָּתֵנוּ אָנוּ מְבַקְּשִׁים "הֲשִׁיבֵנוּ... וְקָרְבֵנוּ... וְהַחֲזִירֵנוּ..." - שֶׁגַּם זֶה בִּידֵי שָׁמַיִם לְסַיְּעֵנוּ וּלְעוֹרְרֵנוּ בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה עַל הַהֶדְיוֹט לְהָבִיא וּלְהַדְלִיק הָאֵשׁ בְּעַצְמוֹ. וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: אבות ג',ז'.  תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ - שֶׁלּוֹ, וְהַקָּבָּ"ה מִן הַשָּׁמַיִם כְּבָר יִתֵּן אֶת חֶלְקוֹ, וְיַשְׁפִּיעַ לְאָדָם מִ ישעיה ל"ג, ו'.  יִּרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ.

בגדי כהן גדול

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כְּשֶׁהוּא בְּכִהוּנוֹ (בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל), הָא אִם עָבַד בְּבִגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט - עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה.

ברכות כ"ו ע"ב.  תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד קָרְבָּנוֹת תִּקְּנוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: תהלים קמ"א, ב'.  "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ", וְאָמְרוּ חֲכָמִים מגילה י"ח ע"א.  שֶׁעֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה חֲדָא מִילְּתָא הִיא ( פירוש רש"י על הגמרא שם.  פֵּרוּשׁ: שֶׁאַף הַהוֹדָאָה עֲבוֹדָה שֶׁל מָקוֹם הִיא). וְלָכֵן, הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה כן כתב בזוהר הקדוש פרשת ואתחנן.  צָרִיךְ לְכַסּוֹת רֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, רמב"ם הלכות תפילה פ"ה ה"ה.  וּמְתַקֵּן וּמְהַדֵּר בְּמַלְבּוּשָׁיו לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים מְצֻיָּנִים שֶׁדֶּרֶךְ לַעֲמֹד בָּהֶם בִּפְנֵי גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ד',י"ב.  "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל". שבת י' ע"א. וע"ע ברכות ל' ע"ב.  וְרָבָא בַּר רַב הוּנָא הָיָה מִתְקַשֵּׁט בְּבָתֵּי שְׁוָקִים, וְרַב כַּהֲנָא הָיָה מְצַיֵּן עַצְמוֹ בִּבְגָדִים נָאִים, וּרְאֵה עוֹד אורח חיים סימן צ"א. ומשנ"ב והאחרונים שם.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְנוֹשְׂאֵי כֵּלָיו מַה שֶּׁכָּתְבוּ מֵעִנְיָן זֶה.

הכר את עצמך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כְּשֶׁהֵם בְּכִהוּנָם (בְּבִגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט), הָא כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁעָבַד בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים - עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה.

מֵאוֹתוֹת הֶחָכָם, הוּא אבות ו',ו'. שם אמרו שזהו אחד התנאים לקניית התורה.  הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְאֵינוֹ נוֹעֵל נַעֲלַיִם שֶׁגְּדוֹלוֹת עָלָיו, שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִכָּשֵׁל בְּהִלּוּכוֹ, וְתִפָּסֵל עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעוֹ יְהֵא לָרִיק. וְכַמָּה נִסּוּ לְחַקּוֹת אֲחֵרִים וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לִיכָלְתָּם, וְנָהֲגוּ בְּהַנְהָגוֹת שֶׁלֹּא שַׁיָּכוֹת לָהֶם, וּלְבַסּוֹף מָצְאוּ אֶת עַצְמָם מַטָּה מַטָּה בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת הַמֻּכְרָח וְהַמִּינִימָלִי לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת, וְכָל עֲבוֹדָתָם יָרְדָה לְטִמְיוֹן. וְאֵין זֶה אֶלָּא בַּעֲבוּר שֶׁמְּנַסִּים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ הַהוּא, וּלְהִדַּמּוֹת לַהוּא וכמו שאמר השרף מקאצק זיע"א: אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. ושכל אחד יחשוב מי הוא...  , וּכְמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר עַל אוֹתוֹ כֶּלֶב שֶׁהִלְבִּישָׁתוֹ אִמּוֹ בְּפַרְוַת נָמֵר וּבִזְנַב פִּיל, בְּרַעֲמַת אַרְיֵה וּבְשִׁנֵּי זְאֵב - שֶׁעִם כָּל זֹאת וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא כֶּלֶב...

ישבחנו בעיניו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה ויקרא פ"ג.  וַהֲלֹא אֵין לְךָ הֶדְיוֹט שֶׁמֵּרִיחַ רֵיחַ רַע שֶׁל כְּנָפַיִם נִשְׂרָפִין וְאֵין נַפְשׁוֹ קָצָה עָלָיו? וְלָמָּה אָמַר הַכָּתוּב "וְהִקְטִיר"? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ שָׂבֵעַ וּמְהֻדָּר בְּקָרְבָּנוֹ שֶׁל הֶעָנִי.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אִם קָנָה עֲמִיתְךָ מִקָּח - שַׁבְּחֵנוּ בְּעֵינָיו, וְאַל תְּגַנֵּהוּ. שֶׁאֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב, וְאִם לֶקַח טוֹב אֵין בְּיָדוֹ - לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁהַרְגָּשָׁה טוֹבָה תִּהְיֶה לוֹ, וְלָמָּה לְצַעֲרוֹ וְלִגְרֹם לוֹ לִבְכּוֹת עַל מַה שֶּׁכְּבָר חָלַף אלא אם כן באופן שיוכל להחזיר או להחליף הדבר, שאדרבה יעירנו בנחת.  , וְגַם אִם הֵבִיא לְךָ אָדָם דְּבַר שַׁי וּמַתָּנָה וְאֵינוֹ לְפִי טַעַמְךָ - אַל תַּחֲמִיץ לוֹ פָּנִים, הוֹדֵה לוֹ וְשַבְּחוֹ עַל הַמַּתָּנָה הַנִּפְלָאָה וּמְצָא בָּהּ נְקוּדוֹת טוֹבוֹת וּמוֹעִילוֹת, שֶׁ תהלים קמ"ט, ב'. והרה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זיע"א היה אומר: שלהעמיד פנים שוחקות כשחבירו מנסה לומר מילתא דבדיחותא - גם זה סוג של גמילות חסד!  יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו. וְכַמָּה שִׂמְחָה עוֹלָה בְּלֵב הֶעָנִי בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמִּזְבֵּחַ שָׂבֵעַ וּמִתְהַדֵּר בְּקָרְבָּנוֹ - כָּךְ הָאָדָם יֵדַע לְהַעֲנִיק הַרְגָּשָׁה שֶׁכָּזוֹ לְרֵעֵהוּ, וְעָלָיו תָּבוֹא בִּרְכַּת טוֹב.

דור דור וחכמיו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כן הובא בזוהר הקדוש ח"ג דף י"ז.  כְּשֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חוֹטֵא - אַשְׁמַת הָעָם הִיא, שֶׁהֵם תְּלוּיִים בּוֹ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וְנַעֲשָׂה מְקֻלְקָל.

לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: ברכות ל"ד ע"ב.  שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה - סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו. שֶׁהֲרֵי שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וְאִלּוּ הָיוּ זַכָּאִים וּרְאוּיִים לֹא הָיְתָה תַּקָּלָה יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ. וּבַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מוּבָא כִּי הַצַּדִּיקִים קְשׁוּרִים וּתְלוּיִים עִם בְּנֵי דּוֹרָם, וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁל זֶה מַשְׁפִּיעַ גַּם עַל זֶה, לְטוֹב אוֹ לְרַע. וְלָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל: מגילה ט"ו ע"א.  צַדִּיק שֶׁאָבַד - לְדוֹרוֹ אָבַד, שֶׁסִּימָן לֹא טוֹב הוּא לָעָם שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמְּחִצָּתָם, וּרְאֵה לְקַמָּן פָּרָשַׁת מַסְּעֵי (בַּמִּדְבָּר ל"ה, כ"ה) במדבר ל"ה, כ"ה.  משׁ"כ בָּזֶה בס"ד.

חטאות נשיאים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הוריות י' ע"ב.  "אֲשֶׁר" מִלְּשׁוֹן אַשְׁרֵי. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ נוֹתֵן לֵב לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל זְדוֹנוֹתָיו.

טֶבַע שֶׁבָּעוֹלָם הוּא, שבת קי"ט ע"א. ומטעם זה אמרו חכמים (נגעים ב',ה') שאין אדם רואה נגעי עצמו.  שֶׁאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ. וּבִפְרָט הַנָּשִׂיא הַמּוּרָם מֵעַם, כן טבע הדברים. וראה בספר "נתיבות עולם" למהר"ל מפראג זצוק"ל (נתיב הענוה ריש פ"ז) שמי שהוא בעל מעלה וגדולה צריך משנה זהירות בדבר, ולכן אמרו חכמים (יומא כ"ב ע"ב) שאין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח עליו דעתו אומרים לו חזור לאחוריך.  שֶׁמַּעֲמָדוֹ עָלוּל לְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מִלִּרְאוֹת וּלְהוֹדוֹת בְּטָעוּת אוֹ בְּמִשְׁגֶּה. וְצל"ש (צִיּוּן לְשֶׁבַח) גָּדוֹל נִתָּן לְאֶחָד כָּזֶה, שֶׁעִם כָּל זֹאת נוֹתֵן דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ לְחַיֵּב אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁצָּרִיךְ, מַה שֶּׁבְּוַדַּאי כָּרוּךְ בְּבוּשָׁה לֹא קְטַנָּה, שֶׁנְּתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת גְּדוֹל יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנַס בָּרֹאשׁ וְהַכֹּל חַיָּבִין בִּכְבוֹדוֹ, מַגִּיעַ בֹּקֶר אֶחָד לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ עִם עֵז, וְלִכְשֶׁנִּשְׁאַל מִתַּלְמִידָיו, מְלַוָּיו, וּמוֹקִירָיו "מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם?" - מְגַלֶּה הוּא בְּבֹשֶׁת פָּנִים אֶת קְלוֹנוֹ שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת - לֹא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ הוּא! וראה בספר "שיחות מוסר" (מאמר מ"ז) בקושי ובמעלה של המודה על האמת. 

מצוה בשוגג

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  קָבַע הַכָּתוּב בְּרָכָה לְמִי שֶׁבָּאת עַל יָדוֹ מִצְוָה בְּלֹא יָדַע. אֱמֹר מֵעַתָּה: הָיְתָה סֶלַע צְרוּרָה בִּכְנָפָיו וְנָפְלָה הֵימֶנּוּ, וּמְצָאָהּ הֶעָנִי וּמִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הַקָּבָּ"ה קוֹבֵעַ לוֹ בְּרָכָה.

תהלים ל"א, כ'.  מַה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, שֶׁאֲפִלּוּ עַל הַצְּפוּנוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת מִן הָאָדָם - קוֹבֵעַ לוֹ הַקָּבָּ"ה שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ יָשַׁב אָדָם בָּטֵל לְלֹא מַעַשׂ וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה - נוֹטֵל עַל כָּךְ שָׂכָר, שֶׁמִּי יוֹדֵעַ אֵילוּ עֲבֵרוֹת עָלוּל הָיָה לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. וְכַמָּה פְּעָמִים מְזַמְּנִים לוֹ לְאָדָם מִצְווֹת מִבְּלִי שֶׁיִּתְכַּוֵּן וִיתַכְנֵן, לְסַיֵּעַ בְּיַד הַזּוּלַת אוֹ לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וְהָאָדָם הֶחָכָם שָׂשׂ עַל כָּךְ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, שבת ל"ב ע"א.  שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְעַל הַכֹּל עָתִיד הוּא לְקַבֵּל שָׂכָר מִן הַשָּׁמַיִם. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַמְתַכְנֵן וְחוֹשֵׁב וְחָפֵץ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְרוֹדֵף וְטוֹרֵחַ אַחֲרֶיהָ, בֶּטַח וּבֶטַח שֶׁיָּבוֹא עַל שְׂכָרוֹ בַּמֻּשְׁלָם.

תודה על העזרה!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  קָבַע הַכָּתוּב בְּרָכָה לְמִי שֶׁבָּאת עַל יָדוֹ מִצְוָה בְּלֹא יָדַע. אֱמֹר מֵעַתָּה: הָיְתָה סֶלַע צְרוּרָה בִּכְנָפָיו וְנָפְלָה הֵימֶנּוּ, וּמְצָאָהּ הֶעָנִי וּמִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הַקָּבָּ"ה קוֹבֵעַ לוֹ בְּרָכָה.

יִלְמַד הָעֶבֶד מִמִּדַּת קוֹנוֹ, שֶׁאִם הִגִּיעָה לְיָדְךָ טוֹבָה כָּל שֶׁהִיא עַל יְדֵי פְּלוֹנִי, כן למדו בספרי ממה שכתוב "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" - אמר רבי אלעזר בן עזריה: המצרים לא קיבלו את ישראל אלא לצורך עצמן, ואף על פי כן קבע להם המקום שכר.  וַאֲפִלּוּ מִבְּלִי שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִרְצֶה - סוֹף סוֹף נֶהֱנֵיתָ מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן צָרִיךְ אַתָּה לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ. שֶׁהֲרֵי לִכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן, נִמְצָא שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם לַחֲבֵרוֹ זֶה בְּעֶצֶם לֹא הוּא הָעוֹשֶׂה, רַק הַקָּבָּ"ה הוּא זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ, וְאִם כֵּן, יָבוֹא אָדָם וְיֹאמַר שֶׁלְּעוֹלָם אֵין צֹרֶךְ לְהוֹדוֹת לַשֵּׁנִי עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁהֲרֵי לֹא הוּא עֲשָׂאָם? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל עֶצֶם הִבָּחֲרוּתוֹ מִשָּׁמַיִם לִהְיוֹת הַכְּלִי לְסַיֵּעַ וּלְהוֹשִׁיעַ לָאָדָם - עַל כָּךְ כְּבָר יֵשׁ לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְאִם כֵּן מָה הַהֶבְדֵּל אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ אוֹ לֹא? וּבִינוּ נָא זֹאת כִּי נוֹרָא הוּא.

---

פרשת צו

---

בכל עת יהיו בגדיך לבנים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יומא כ"ג ע"ב.  אֵין זוֹ חוֹבָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד.

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: שבת קי"ד ע"א. ראה שם שלמד זאת רבי יוחנן מהפסוק (משלי ח',ל"ו): "כל משנאי אהבו מוות" - אל תיקרי משנאי אלא משניאי, שגורמים לבריות לזלזל ולשנוא ח"ו את התורה ולומדיה.   תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב (כֶּתֶם) עַל בִּגְדוֹ - חַיָּב מִיתָה. מסכת דרך ארץ זוטא פרק ה'.  שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִכָּרִים וְנִבְדָּלִים מִכְּלַל הָעָם בַּעֲטִיפָתָן, וְאִם אֵינָם מַקְפִּידִין עַל חָזוּת נָאָה וּמְכֻבֶּדֶת, נְקִיָּה וּמְסֻדֶּרֶת, מָה אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה?" וְאֶחָד מֵזִיד וְאֶחָד שׁוֹגֵג בְּחִלּוּל ה'.

עַל כֵּן, קהלת ט',ח'.  בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וּבִפְרָט בְּדוֹרֵנוּ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַרְבֵּה מֵאַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה בִּידֵי הַיֵּצֶר הַצּוֹרֵר, וְעֵינֵיהֶם ירמיה ל"ב י"ט.  פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁחָזוּתָם מְעִידָה עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מִכַּת הַיְרֵאִים, וּמְחַפְּשִׂים עִלָּה לְהִתָּלוֹת עָלֶיהָ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר וּלְהַקְפִּיד בַּדָּבָר שֶׁח"ו לֹא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדֵינוּ.

חוטא ומחטיא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַמְּכַבֶּה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין.

כַּמָּה גָּדוֹל עָנְשָׁם שֶׁל אוֹתָם אֲנָשִׁים רֵיקִים, הַמִּתְלַקְּטִים סָבִיב בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְלִבָּם בּוֹעֵר ישעיה ס"ו, כ"ד.  וְאִשָּׁם לֹא תִּכְבֶּה לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וּמְקָרְרִים אֶת רוּחָם כַּעֲמָלֵק דברים כ"ה, י"ח.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וּמְנַסִּים לְהַחְלִישָׁם וּלַהֲנִיאָם מִדַּרְכָּם הַחֲדָשָׁה. ירמיה ב',י"ג.  כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי - שֶׁלֹּא דַּי לָהֶם שֶׁהֵם עַצְמָם כְּבוּיִים, אֶלָּא שֶׁמְּנַסִּים לְכַבּוֹת גַּם אֲחֵרִים! וְאַשְׁרֵי אִישׁ תהלים נ"ח, ו'.  אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם, וְנַפְשׁוֹ יואל ב',ג'.  תְּלַהֵט לֶהָבָה כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ, וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ דִּבְרֵי הַתַּנָּא: אבות ה',ז'. וכמו שפירש רבינו החתם סופר זיע"א שהגשמיות לא תכבה ותחליש את האש וההתלהבות בעבודת הבורא.  "לֹא כִּבּוּ הַגְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה".

זבח תודה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר פרק מ',פסוק ו'.  בִּתְהִלִּים: "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹקַי, נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, אֵין עָרֹךְ אֵלֶיךָ, אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה - עָצְמוּ מִסַּפֵּר!" פסחים קט"ז ע"ב.  וּלְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, וְלִתֵּן תהלים נ',י"ד. שהרי עיקר הנחת רוח שיש לבורא יתברך בקרבן תודה הוא ההודאה מהלב, ואם כן גם בימינו ניתן "להקריב" קרבן תודה, על ידי ש"ונשלמה פרים שפתינו", ליתן תודה על הטובה שה' נותן לנו.  זְבַח לֶאֱלֹקִים - תּוֹדָה. וְהִנֵּה כַּמָּה פְּעָמִים קוֹרֶה שֶׁאָנוּ מִתְחַנְּנִים וּמְשַׁוְּעִים לִישׁוּעָה, וְלִכְשֶׁמַּגִּיעָה וּבָאָה - שׁוֹכְחִים לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ, וְאֵין לְךָ רָעוּת לֵב וּכְפִיּוּת טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. עַל כֵּן לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה אֶת זֹאת, לְבַל נִשְׁכַּח לְהוֹדוֹת תהלים קל"ו ד'.  לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, תהלים נ',כ"ג.  וְזֹבֵחַ - תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי.

דברי חכמים כדרבנות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ברכות ב' ע"א.  אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה, אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

תמיד ל"ב ע"א.  אֵיזֶהוּ חָכָם - הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, וְלָכֵן גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל קְרוּיִים "חֲכָמִים", עַל שֶׁמִּתְבּוֹנְנִים תָּמִיד קָדִימָה לִרְאוֹת מֶה עָלוּל לִקְרוֹת, וּמַקְדִּימִים רְפוּאָה לַמַּכָּה בִּגְדָרִים וּבִסְיָגִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל אָדָם בַּעֲבֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָכָם - לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד, וּמִמֵּילָא לֹא יָבִין לָמָּה חֲכָמִים גָּזְרוּ וְהִרְחִיקוּ. "וְכִי יֶשְׁנוֹ סֶרֶךְ עֲבֵרָה אוֹ חֲשַׁשׁ אִסּוּר בַּדָּבָר? וַהֲלֹא הֶתֵּר גָּמוּר הוּא?" וּמִיָּד מַסִּיק הוּא שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה שֶׁחֲכָמֵינוּ זַ"ל "הִגְזִימוּ" ( שבת פ"ד ע"ב.  רַחֲמָנָא לִיצְלָן מֵהַאי דַּעְתָּא, בבא בתרא ט"ז ע"א.  עַפְרָא לְפוּמַיְיהוּ), וְ ועל כך היה אומר הרבי מצאנז זצוק"ל שעתידין לתבוע ולשאול את האדם ביום הדין: "הקבעת עתים לתורה?!", דהיינו הקבעת שדבר פלוני הוא רק לזמן מסויים, ולתקופה מסויימת, ולא להיום?!  "זֶה הָיָה פַּעַם", וְעוֹד כָּל מִינֵי דִּבּוּרֵי כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת לְמִינֵיהֶם.

וּכְבָר שָׁמַעְנוּ בְּדוֹרֵנוּ דּוֹר יָתוֹם, עַל על פי הפסוק (דברים ל"ב, כ'): "בנים לא אמון בם".   "רַבָּנִים" לֹא אֵמֻן בָּם שֶׁנִּסּוּ על פי הכתוב במשלי (כ"ב, כ"ח): "אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך".   לְהַסִּיג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ, לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר בִּלְחִיצַת יָד לְנָשִׁים וּבְעוֹד דְּבָרִים חֲמוּרִים שֶׁהֵם מֵעִקְּרֵי הַדָּת, אוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ, וְהִיא לֹא תִּצְלַח.

וְעַתָּה בָּנִים משלי ח',ל"ג.  שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל תִּפְרָעוּ, משלי ו',כ'.  נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, שֶׁכָּל קהלת י"ב, י"א.  דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת חגיגה ג' ע"ב.  הַמְיַשְּׁרִין אֶת הֲלִיכַת הַפָּר שֶׁלֹּא יִסְטֶה אֶל הַקּוֹצִים וְהַבַּרְקָנִים, וּ קהלת י',ח'.  פֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.

דברי חכמים כמשמרות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁלֹּא הִטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ מִפִּי הַקָּבָּ"ה רַק מִפִּי מֹשֶׁה, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לְקַבֵּל מִפִּי מֹשֶׁה כְּשׁוֹמְעִים מִפִּי הַקָּבָּ"ה.

אבות ד',י"ב.  יְהִי מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, סנהדרין ק"י ע"א.  שֶׁכָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, כדרשת חז"ל במועד קטן (י"ז ע"א): אם דומה הרב כמלאך ה' - תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו.  כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא. לָכֵן מוֹצָא שְׂפָתָם תִּשְׁמֹר דברים י"ז, י'.  לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים - עוֹבֵר עַל מִצְוַת ה' דברים י"ז, י"א.  "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", וְלָכֵן מְבָרְכִים גַּם עַל מִצְווֹת דְּרַבָּנָן "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ...", שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּצַוִּים אוֹתָנוּ חֲכָמִים - הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְצַוָּה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לָסוּר מִכָּךְ.

וּמַה נְּלוֹזִים אוֹתָם בּוּרִים הַ"מְסַנְּנִים" וּ"מְנַפִּים" אֶת דִּבְרֵי חֲכָמִים: כִּפָּה כֵּן, וְקַדִּישׁ כֵּן, אֲבָל מֻקְצֶה? כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה? אַל תַּגְזִים... וַאֲנִי שׁוֹאֵל: וְכִי לֹא אֵל אֶחָד נְתָנָן? וְלֹא אָב אֶחָד מְסָרָן? אָז לָמָּה זֶה כֵּן וְזֶה לֹא? אֶלָּא פָּשׁוּט כִּי זֶה לֹא כָּל כָּךְ נָעִים וְנֹחַ, כִּי זֶה מַגְבִּיל וּמְחַיֵּב. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים קהלת י"ב, י"א.  כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, חגיגה ג' ע"ב. ועוד יתפרש, מה המסמר כשתקוע בקיר אין אנו רואים אלא את קצהו, אבל בתוך הקיר יש עוד הרבה, אף דברי חכמים אפס קצהו תראה וכולו לא תראה.  מַה מַּסְמֵר תָּקוּעַ וְלֹא זָז, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד, וְלֹא יִשְׁתַּנּוּ לְעוֹלָם! וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה יָמִין וּשְׂמֹאל, הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וְדָבֵק בַּה' וּבַחֲכָמָיו, וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

---

פרשת שמיני

---

ירא בשת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לָמָּה אַתָּה בּוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ!

יבמות ע"ט ע"א.  מִסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל, הֱיוֹתָם מְצֻיָּנִים בְּבַיְשָׁנוּת, וּמִתְבּוֹשְׁשִׁים בִּפְנֵי כֹּל כמו שכתב הרמב"ן באיגרתו: "דבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו, ותתבייש מכל אדם, ואם יקראך איש אל תענהו בקול רם, רק בנחת כעומד לפני רבו". עכל"ק.  כְּעֶבֶד בִּפְנֵי רַבּוֹ, פירוש רבינו יונה על משלי י"א, ב'. וזה שלא כאותם המחפשים להתהדר בפני כל על מעשיהם ומעלותיהם - שזה לא מסימני ישראל הכשרים והמיוחסים!  וְאֵינָם רוֹצִים בְּהִגָּלוֹת לִבָּם וּמִדָּתָם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: מסכת דרך ארץ רבה פרק א'.  כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. וּרְאֵה בהקדמה לתקוני הזוהר דף ה' ע"ב.  בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּתַב שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים בַּעֲבוּרוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁ"בְּרֵאשִׁית" אוֹתִיּוֹת "יְרֵא בֹּשֶׁת".

ספר "ארחות צדיקים" שער הבושה.

  וּמִדַּת הַבַּיְשָׁנוּת מְעִידָה עַל דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל שֶׁבָּאָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָכְלוּ אָדָם וְחַוָּה מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, לֹא הִתְבּוֹשְׁשׁוּ בִּהְיוֹתָם עֲרֻמִּים, וּמִשֶׁאָכְלוּ וְהִבְחִינוּ בֵּין טוֹב לְרַע - הִתְבַּיְּשׁוּ וְכִסּוּ אֶת עַצְמָם. כמו שאמר רבי יהודה בן תימא (אבות ה',כ'): עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן.  וְאַשְׁרֵי הַבַּיְשָׁנִים שֶׁגַּן עֵדֶן נַחֲלָתָם.

אם נבלת - בהתנשא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לָמָּה אַתָּה בּוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ!

אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁדְּבֵקִים בְּמִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מגילה ל"א ע"א. ע"ש שלמדוהו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים.  שֶׁבִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ - שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, וּמַנְמִיכִים אֶת עַצְמָם ספרי פרשת ואתחנן.  וְאֵינָם מַחְזִיקִים טוֹבָה לְעַצְמָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שמואל א',י',כ"ב.  "הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים". וּבִזְכוּת כָּךְ זוֹכִים עירובין י"ג ע"ב.  שֶׁכָּל הַמַּנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ - הַקָּבָּ"ה מַגְבִּיהוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל',ל"ב.  "אִם נָבַלְתָּ - בְהִתְנַשֵּׂא", וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לְשָׁאוּל: שמואל א',ט"ו, י"ז. ויתפרש: שדווקא בגלל שרואה אתה את עצמך קטן ושפל - לכן ראש בני ישראל אתה.   "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ - רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: ראה תענית (ז' ע"א) שהתורה הקדושה נמשלה למים, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים", ללמדך שאינה מתקיימת אלא במי שמשפיל עצמו כמים שמטבעם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך. וביאר המהר"ל מפראג זיע"א בנתיבות עולם (נתיב הענוה פ"ח) שהמים הם בלתי מוגבלים במקום או במצב, ואף השכל בלתי מגבל במקום או במצב, ולכן מי שמנמיך עצמו ומתמזג עם הכל בלי מגבלה כמים, זוכה לשכל התורה שאינו מוגבל.   מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה בּוֹשׁ וְעָנָו - לָכֵן נִבְחַרְתָּ! לשון הקודש של הרמב"ן באיגרתו.  לָכֵן הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, וִינַשְּׂאֵךָ הַמָּקוֹם.

אבל אנחנו אשמים!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן שֶׁקָּרְבוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְנַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּעַס הַקָּבָּ"ה עָלַי, וּבִשְׁבִילִי לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה אָחִי, כָּךְ עָשִׂיתָ לִי שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי? מִיָּד נִכְנַס מֹשֶׁה עִמּוֹ וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים וְיָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל.

מִטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא, שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וּמִתְנַעֵר מִכָּל אַשְׁמָה וּמַפִּילָהּ עַל אֲחֵרִים. וּלְעִתִּים עוֹשֶׂה זֹאת אַף מִבְּלִי לָשִׂים לֵב: "הַשָּׁעוֹן מְעוֹרֵר לֹא הֵעִיר אוֹתִי" (זֶה לֹא הוּא שֶׁלֹּא הִתְעוֹרֵר...), "הוּא גָּרַם לִי לְהַרְבִּיץ לוֹ" (וְלֹא הוּא הָאָשָׁם...), "הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר לִי" (וְלוֹ מֻתָּר לִשְׁכֹּחַ...) וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

וְדָבָר מַבְהִיל אוֹמְרִים מדרש תנחומא בראשית אות ט'.  חֲזַ"ל עַל תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל קַיִן לְהַקָּבָּ"ה לְאַחַר הֲרִיגַת אָחִיו: בראשית ד',ט'.  "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" - שֶׁאָמַר לוֹ לְהַקָּבָּ"ה אַתָּה אָשֵׁם שֶׁהֲרַגְתִּיו, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁמָרָתוֹ לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהָרְגוֹ (!!!). עַד כַּמָּה מְסֻגָּל הָאָדָם לְהָעִיז פָּנָיו וְלֹא לְהוֹדוֹת בְּאַשְׁמָה.

אֲבָל מִי שֶׁתּוֹרַת הַמּוּסָר שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכוֹ, יוֹדֵעַ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, וְלֹא לְהַאֲשִׁים בְּשׁוּם דָּבָר אֶלָּא אֶת עַצְמוֹ: יונה א',י"ב.  "בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה", וַ בראשית מ"ב, כ"א.  "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ", וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְנָתָן הַנָּבִיא שמואל ב',י"ב, י"ג. וראה בגמרא (יומא כ"ב ע"ב) שכיוון שהודה דוד מייד בדבר מבלי לנסות להצטדק (אעפ"י שהיה לו במה להצטדק, כמובא בחז"ל), לכן מייד אמר לו הנביא: "גם ה' העביר חטאתך, לא תמות". ולא כמו שאול שניסה להצטדק במעשיו. וע"ע בספר "שיחות מוסר" (מאמר כ') ותהנה.   "חָטָאתִי לַה' ". וְכָךְ הָיְתָה גַּם כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁתָּלָה הַקַּלְקָלָה בְּעַצְמוֹ: "בִּשְׁבִילִי לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל", וּבִזְכוּת כָּךְ זָכוּ לְבַסּוֹף לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה בַּמַּחֲנֶה.

וידם אהרן

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ. וּמַה שָּׂכָר קִבֵּל? שֶׁנִּתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ לְבַדּוֹ פָּרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: ברכות ו' ע"ב.  אַגְרָא דְּבֵי אַבְלָא - שְׁתִיקוּתָא (פֵּרוּשׁ: שְׂכַר הַבִּקּוּר בְּבֵית הָאָבֵל הוּא עַל הַשְּׁתִיקָה), שֶׁפְּעָמִים יבמות ס"ה ע"א.  שֶׁשְּׁתִיקוּתִיךְ יָפָה מִדִּבּוּרִיךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: קהלת ג',ז'.  "עֵת לַחֲשׁוֹת, וְעֵת לְדַבֵּר". וּלְצַעֲרֵנוּ הָרַב פְּעָמִים שֶׁמִּגֹּדֶל הַצַּעַר וְהַכְּאֵב עַל הָאָבְדָן וְהָאֵבֶל "פִּיהָ פָּתְחָה שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה", וּמוֹצִיאִים מִלִּים וּבִטּוּיִים שֶׁלֹּא בְּרוּחַ הַתּוֹרָה, כְּגוֹן "זֶה לֹא הִגִּיעַ לוֹ" (מִי שָׂמְךָ לָאִישׁ שַׂר וְשׁוֹפֵט?), אוֹ "מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת" (וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר הָיִיתָ מְשַׁנֶּה מַשֶּׁהוּ נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ?) וְכיוב"ז, וּ משלי י',י"ט.  בְרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּהְיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לָדוּן וְלִתְפֹּס אָדָם בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ, לָכֵן המשך הפסוק שם.  חֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו - מַשְׂכִּיל, רַק איכה ג',כ"ח.  יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו.

אבדן הצדיקים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מִכָּאן שֶׁצָּרָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻטֶּלֶת עַל הַכֹּל לְהִתְאַבֵּל בָּהּ.

מגילה ט"ו ע"א.  צַדִּיק שֶׁאָבַד - לְדוֹרוֹ אָבַד, מועד קטן כ"ה ע"א. ועוד עיין בשלחן ערוך יו"ד (סי' ש"מ ס"ז).  וְהַכֹּל נַעֲשִׂים קְרוֹבִים אֶצְלוֹ, מדרש רבה רות ב',י"ב.  שֶׁהוּא זִיוָהּ, הוּא הוֹדָהּ, הוּא הֲדָרָהּ וְהוּא שִׁבְחָהּ. מדרש רבה שיר השירים ו',ז'.  מִי מֵבִיא לָנוּ תְּמוּרָתוֹ? ירושלמי ברכות פרק ב',הל' ח'.  וּמִי יָבִיא לָנוּ חֲלִיפָתוֹ? מתוך תחינות של שחרית.  סַעוּ הֵמָּה - לִמְנוּחוֹת, וְעָזְבוּ אוֹתָנוּ - לַאֲנָחוֹת. וְלָכֵן בְּהִלָּקַח הַצַּדִּיק מֵאִתָּנוּ - הָאֵבֶל הוּא אֵבֶל עוֹלָמִי, שֶׁ משלי י',כ"ה. ועיין בזוהר הקדוש (ח"א דף ר"ח ע"א) מש"כ ע"ז.  צַדִּיק - יְסוֹד עוֹלָם, וְאַף הַקָּבָּ"ה מִצְטַעֵר בְּסִלּוּקָן כְּיוֹם שֶׁנֶּחְרַב בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. לָכֵן עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִצְטַעֵר כמו שאמרו חז"ל (מועד קטן כ"ה ע"א): "כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו".  וְלִבְכּוֹת עַל אָבְדַן הַצַּדִּיקִים, וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָן ראה בספר הק' קב הישר שכתב: שבאם חלה תלמיד חכם והוצרך לעצור מלימודו, יתפללו על החסר בעסק התורה שנגרם בעולם מכך.  וְלִכְאֹב אֶת כְּאֵבָם, וּבַגְּמָרָא עירובין כ"ו ע"א.  רָצוּ לְתַקֵּן שֶּׁתַּלְמִיד חָכָם שֶׁחָלָה יוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל פִּתְחוֹ לִרְפוּאָתוֹ, אִלְמָלֵי שֶׁחָשְׁשׁוּ מֵהִתְגָּרוּת בַּשָּׂטָן.

הודה ולא בוש

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  הוֹדָה, וְלֹא בּוֹשׁ לוֹמַר לֹא שָׁמַעְתִּי, אֶלָּא אָמַר שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי.

הַגַּאַוְתָנִים, דְּבוּקָה בָּהֶם מִדַּת הַגַּאֲוָה עַד מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם הִתְגַּלָּה לְעֵינֵי כֹּל שֶׁטָּעוּ - יַסְבִּירוּ שֶׁ"הֵבִינוּ אַחֶרֶת", וְשֶׁ"כָּךְ הָיְתָה כַּוָּנָתָם", וּשְׁאָר תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקֻיּוֹת. אֲבָל במדבר י"ב, ג'.  הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאֵינוֹ בּוֹשׁ לוֹמַר "לֹא יוֹדֵעַ", "שָׁכַחְתִּי", "טָעִיתִי" וְכיוב"ז. כִּי גיטין מ"ג ע"א.  אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶם, וְגַם הָרַב וְהָמוֹ"צ (מוֹרֵה צֶדֶק) הוּא בָּשָׂר וָדָם וְאֵינוֹ מַלְאָךְ, וְעָלוּל לְהִכָּשֵׁל אוֹ לִטְעוֹת. וּבִפְרָט מַנְהִיג וְרַב בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְמִדָּה נַעֲלֵית זוֹ, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ לַחְזֹר בּוֹ מִדְּבָרָיו וּלְהוֹדוֹת בְּטָעוּתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל תוספתא ברכות פ"ד הט"ז.  שֶׁלֹּא זָכָה יְהוּדָה לְמַלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁהוֹדָה בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר וְאָמַר "צָדְקָה מִמֶּנִּי", וְלֹא בּוֹשׁ.

לעשות חיים...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה ויקרא פי"ג.  "חַיָּה" מִלְּשׁוֹן חַיִּים, לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל דְּבוּקִים בַּמָּקוֹם, וּרְאוּיִין לִהְיוֹת חַיִּים, לְפִיכָךְ הִבְדִּילָם מִן הַטֻּמְאָה וְגָזַר עֲלֵיהֶם מִצְווֹת, וּלְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא אָסַר כְּלוּם.

יָדוֹעַ יָדַע רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל שֶׁיִּהְיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁיִּטְעוּ לִרְאוֹת אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ, גְּזֵרוֹתֶיהָ וְחֻקּוֹתֶיהָ, כְּעֹל מַכְבִּיד וּמַגְבִּיל הַמּוֹנֵעַ מֵהָאָדָם לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם וְלֹא מְאַפְשֵׁר לוֹ "לַעֲשׂוֹת חַיִּים". וְלָכֵן אוֹמֵר רַשִּׁ"י זַ"ל, בּוֹא יְדִידִי וְאַסְבִּיר לְךָ בְּדִיּוּק מַהוּ פֵּשֶׁר כָּל הַצִּוּוּיִים הַלָּלוּ:

אַתָּה - כמו שאמר הזוהר הקדוש (פ' אחרי מות): קודשא בריך הוא וישראל אחד הוא. ומאן דנפח - מדיליה נפח.  שָׁרְשְׁךָ מֵהַקָּבָּ"ה שֶׁנִּקְרָא חַי, תהלים ל"ו, י'.  כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, וּלְפִיכָךְ מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁתִּשָּׁאֵר חַי בְּרוּחֲךָ וּבְנַפְשְׁךָ, וְלֹא תָּמִית וּתְכַבֶּה אֶת הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹקִי שֶׁבְּךָ. וְהִנֵּה עֲבֵרָה, טֻמְאָה, וְכָל אִסּוּר אַחֵר מֵאִסּוּרֵי הַתּוֹרָה - זֶה מָוֶת! זֶה רַעַל! זֶה הוֹרֵג אֶת נַפְשְׁךָ! וְלָכֵן נִצְטַוֵּיתָ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ, וְלֹא מִשִּׂנְאַת ה' כְּלַפֶּיךָ ח"ו! וְגַם אִם ירמיה ל"א, ב'.  "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" - כְּאִלּוּ רָחוֹק הוּא מִמֶּנִּי, וּלְרָעָתִי, עכ"ז - "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד". וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא: נחמיה ט',י"ג.  "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם, וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים".

תא חזי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹחֵז בְּחַיָּה וּמַרְאֶה אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל: זֹאת תֹּאכְלוּ, וְזֹאת לֹא תֹּאכְלוּ.

לְלַמֶּדְךָ, מכילתא יתרו פרק י"ט.  שֶׁלֹּא דּוֹמֶה תָּא חָזֵי לְתָא שְׁמַע, ראה בכלי יקר (יתרו כ',ט"ו) שכתב: שחוש הראות דק יותר מחוש השמע, שיכול אדם לראות יותר למרחוק מאשר לשמוע. והגר"א זצ"ל בביאורו על תקוני הזוהר (פ"ט ע"ב) כתב: שכח הראייה גדול מכח השמיעה, שבראייה אחת ניתן לראות מה שלא ניתן לשמוע בזמן רב, ומובנת יותר מן השמיעה, ואינה נשכחת לאורך זמן,   וְגָדוֹל כֹּחַ הָרְאִיָּה מִכֹּחַ הַשְּׁמִיעָה, וּכְמוֹ שֶׁהָעוֹלָם לוֹמַר רְגִילִים: "תְּמוּנָה אַחַת - שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים", וְזֶה סוֹד ברכות ז' ע"ב.  "גָּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ מִלִּמּוּדָהּ", שֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו אֵיךְ לְקַיְּמָהּ. לָכֵן, אִם לֹא מֵבִין תַּלְמִידְךָ בְּמִלִּים - הַסְבֵּר לוֹ בְּהַמְחָשָׁה וּבִמְשָׁלִים, בְּסִפּוּרִים וּבְדֻגְמָאוֹת, בְּתַרְשִׁימִים וּבְטַבְלָאוֹת, וְכָךְ יִתְיַשֵּׁב לִמּוּדוֹ עַל הַלֵּב, וְיֵחָקֵק בְּתוֹךְ מֹחוֹ הֵיטֵב. וְהַרְבֵּה מִגְּדוֹלֵי הָרִאשׁוֹנִים, כָּתְבוּ דִּבְרֵיהֶם בַּחֲרוּזִים, וּבְמֶתֶק שְׂפָתָם וּלְשׁוֹנָם, נִתְקַיְּמוּ וְעָמְדוּ בְּזִכְרוֹנָם, כָּךְ עָשָׂה עָנִי כּוֹתֵב אֵלּוּ הַשּׁוּרוֹת, וְרִיבָה בְּעֶזְרַת הָאֵל פְּאֵרוֹת, אַף אַתָּה אֱחֹז בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וְתָגִיל וְתִרְאֶה תּוֹצָאוֹת.

קרוב "רחוקים"

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין ס"ג ע"א.  לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲסִידָה? שֶׁעוֹשָׂה חֶסֶד עִם חַבְרוֹתֶיהָ.

מַכִּירִים אַתֶּם אֶת אֵלּוּ שֶׁעוֹזְרִים - אֲבָל רַק לִפְלוֹנִי וּלְאַלְמוֹנִי, שֶׁמְּאָרְחִים - אֲבָל רַק אֶת חַבְרֵיהֶם הַקְּרוֹבִים מה שעל פי ההלכה כלל לא נקרא "הכנסת אורחים", אלא סך הכל מפגש חברים...  , וְאִם אַתָּה "מִשֶּׁלָּנוּ" - אַתָּה מֻזְמָן, וּמִי שֶׁמֵּאנ"ש ("אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ") מְקַבֵּל יוֹתֵר, וּ"מִי שֶׁקָּרוֹב לַצַּלַּחַת" - "אוֹכֵל יוֹתֵר", כָּל אוֹתָם "חֲסִידִים" שֶׁנִּשְׁאָרִים "טְמֵאִים"! כִּי אִם אַתָּה עוֹשֶׂה מִפְּנֵי צִוּוּי ה' - מַה לִּי זֶה וּמַה לִּי זֶה? וְעַל אַף בבא מציעא ע"א ע"א, ושלחן ערוך יו"ד (סי' רנ"א ס"ג), ע"ש סדר הקדימה.  שֶׁעֲנִיֵּי בֵּיתְךָ קוֹדְמִים, כמובא ביבמות (ס"ב ע"ב): המקרב את קרוביו וכו' עליו הכתוב אומר "אז תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני".  וּמִצְוָה לְקָרֵב אֶת הַקְּרוֹבִים, אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁלַּאֲחֵרִים אֵין לָתֵת כְּלָל, וְשֶׁהֵם כִּבְטֵלִים מִן הָעוֹלָם?! אֶלָּא פָּשׁוּט נֹחַ לְךָ לָתֵת לַהוּא, וְלִהְיוֹת עִם הַהוּא, וְאִם כֵּן לֹא שַׁיָּךְ בָּזֶה סוטה מ"ד ע"א.  "דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר", עבודה זרה ב' ע"ב.  שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לְצֹרֶךְ עַצְמְךָ עָשִׂיתָ! לָכֵן תענית ל"א ע"א.  קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וַעֲשׂוּ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, וְ ישעיה נ"ז, י"ט.  שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק (וְאַחַר כָּךְ) וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו.

אמת לאמתה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין ס"ג ע"א.  לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲסִידָה? שֶׁעוֹשֶׂה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ.

ראה כעין זה בפירוש רש"י בבראשית (פרק ו' פסוק ט').  יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ לְשֶׁבַח - שֶׁעוֹשָׂה חֶסֶד..., וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ לִגְנַאי - שֶׁרַק עִם חַבְרוֹתֶיהָ..., אֲבָל יֵשׁ שֶׁלְּמֵדִים מִכָּךְ שֶׁגַּם אֶת הָאֱמֶת - צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בֶּאֱמֶת וכמו שמקובלנו מהשרף מקאצק זיע"א שאמר שהרשעים מצליחים במעשיהם, כי עובדים הם את השקר באמת, ואילו אנו פחות מצליחים במעשינו, כי עובדים אנו את האמת בשקר... ועל הרה"ק מלובלין זיע"א מסופר שאמר שאוהב הוא יותר רשע שיודע שהוא רשע, מצדיק שחושב שהוא צדיק, ושאלו הרה"ק מפשיסחא זיע"א הטעם לכך, והסביר שהרשע הנ"ל לפחות דבוק במדת האמת, ואילו הצדיק אם חושב הוא כך אז ודאי שאינו צדיק (שאין צדיק בארץ... ומאן דאיהו רב איהו זעיר וכו'), וא"כ הוא דבוק בשקר, והקב"ה מדתו לאהוב את האמת ולשנוא את השקר...  , וְגַם מִצְוָה - עֲלוּלָה לִהְיוֹת בְּעֶצֶם עֲבֵרָה (כְּגוֹן מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה), וְגַם הַטּוֹב - יָכוֹל לִהְיוֹת בּוֹ רַע, וּבִלְשׁוֹן הַגה"צ רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֶלֵבִיץ זַצַ"ל: " ספר "שיחות מוסר" מאמר ב'.  אוֹר וְחֹשֶׁךְ מְשַׁמְּשִׁים בָּאָדָם בְּעִרְבּוּבְיָא, בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת". וְלָכֵן, אִם כְּבָר על פי הפסוק בתהלים מ"ה, ב'.  רָחַשׁ לִבְּךָ דָּבָר טוֹב, ברכות ה' ע"א.  פַּשְׁפֵּשׁ וּמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ, דברים י"ז, ד'.  וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, וְאָז תִּזְכֶּה שֶׁ תהלים קמ"ה, י"ח.  קָּרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

הלכה למעשה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא בִּלְבַד הַשּׁוֹנֶה , אֶלָּא שֶׁתְּהֵא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר וּבָקִי בָּהֶן.

רַבִּים הֵם הַלּוֹמְדִים וְהַיּוֹדְעִים דְּבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, אוּלָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה - אֵין בְּיָדָם. יוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחֹט וְלִמְלֹחַ הַבָּשָׂר, אֲבָל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּפֹעַל כַּמָּה כְּבָר יוֹדְעִים? וּמִילָה הִיא מִצְוָה יְדוּעָה וּמְפֻרְסֶמֶת, אֲבָל כַּמָּה הֵם הַבְּקִיאִים בְּדִינֶיהָ? וְיוֹדְעִים שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ לְהִכָּתֵב כְּהִלְכָתוֹ, אֲבָל בְּהִלְכוֹת חֹק תּוֹכוֹת וְהֶפְסֵקִים מְבִינִים? ראה חולין (ט' ע"א) שתלמיד חכם צריך שיהיה בקיא (לאמן ידו אפילו שבקיא בהלכותיה. רש"י) בכתב, שחיטה ומילה.   ראה שו"ת מהרש"ג (ח"א חיו"ד סי' צ"ו), וע"ע שו"ת שבט הלוי (ואזנר) ח"ב סי' נ"ז וח"ח סי' ר"י מש"כ בעניין זה. ולטועים לחשוב שלימוד התורה ודיניה זה רק לתלמידי חכמים - יעויין בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ"ו סק"ד) שכתב שחיוב לימוד התורה, כולל גמרא ורש"י ותוספות, הוא כמו חיוב הנחת תפילין. וד"ל.   וּלְעָתִיד לָבֹא יִתְבְּעוּ אֶת הָאָדָם עַל כָּל סָעִיף מִסְּעִיפֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁאֵינוֹ בָּקִיא וּמֵבִין בּוֹ לַהֲלָכָה וּלְמַעֲשֶׂה. לָכֵן לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ - כן פירש הג"ר חיים מוולאז'ין זצוק"ל ש"לשמה" דהיינו לשם התורה עצמה, שלומד כדי שיוכל לקיימה כדין.  זֶה הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ, שמות י"ח, כ'.  לֵידַע אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, וְגָדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה ועוד עיין ספר הליכות עולם ח"ח הלכות תלמוד תורה ה"ט מש"כ בזה במתק שפתותיו.  .

---

פרשת תזריע

---

אדם ובהמה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה ויקרא פי"ד.  אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי: כְּשֵׁם שֶׁיְּצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כָּךְ תּוֹרָתוֹ נִתְפָּרְשָׁה אַחַר תּוֹרַת בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף.

סנהדרין ל"ח ע"א. ולכן נקרא האדם בשם "אדם" - מלשון "אדמה לעליון" (מדרש), מלשון "אדמה" שהיא סמל הפחיתות והחומריות (רש"י שבת פ"ח ע"ב), ללמדך ששני קוטבים באדם אם יבחר להיות הגדול שבנבראים או ח"ו להיפך, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה ט"ז ע"א): כשהם עולים - עד לכוכבים, וכשיורדים - עד עפר. וב"אור החיים" הק' (בראשית ו',ג') ביאר הטעם לכך: שהאדם נברא משני היסודת הקיצוניים ביותר - עפר ורוח, שזה מושך למעלה וזה מושך למטה (משא"כ אילו נברא מיסוד המים או האש שהם ממוצעים), לכן אי אפשר לו להיות אלא או למעלה או למטה. וכך ביאר רבי שמחה זיסל מקלם זצ"ל את מאמר חז"ל (ברכות ס"א ע"ב): "לא נברא העולם אלא או לאחאב בן עמרי, או לרבי חנינא בן דוסא" - שזה הגיע לשיא העוה"ז והחומריות בעובדו את כל סוגי הע"ז שבעולם, וזה הגיע לשיא הרוחניות שלא נהנה מהעוה"ז ודי לו בקב חרובין מער"ש לער"ש, וזוהי כל תכלית האדם.   יְצִירָתוֹ הָיְתָה לְבַסּוֹף - שֶׁאִם יִתְגָּאֶה בְּעַצְמוֹ - יֹאמְרוּ לוֹ: הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, שֶׁאֵין לְךָ עַל מַה לְּהִתְגָּאוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ הַיַּתּוּשׁ קְדָמְךָ! וְתוֹרָתוֹ נִתְפָּרְשָׁה לְבַסּוֹף - שֶׁאִם יִתְגָּאֶה בְּתוֹרָתוֹ - יֹאמְרוּ לוֹ: הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, שֶׁתּוֹרָתָם שֶׁל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת קָדְמָה לְךָ! וְהֵמָּה, מִבְּלִי לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים מִטִּבְעָם: עירובין ק' ע"ב. ובספר נועם המדות (אות ט') הביא שרוב חכמת האדם מקורה מבעלי החיים, כמו האריגה והצידה ברשת מהעכביש, ובנייה מהצרעה, (ותעופה מעוף השמיים. כנלע"ד), ורק בכח הדבור מעולה הוא מן החיות והבהמות. וכמאמר חז"ל "מותר האדם מן הבהמה אין כי אם...".   הֶחָתוּל מִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת, וְהַנְּמָלָה נִזְהֶרֶת מִגֶּזֶל, יואל א',כ'. וראה "פרק שירה" על עבודתם של בעלי החיים ושאר הנבראים להקב"ה, בלי רב ובלי מורה... ואם ביקשת לחזק אמונתך ובטחונך בה',לך לך לספר משלי (פרק ל' פסוקים כ"ד - ל"א) ולמפרשים שם, ועיניך תחזינה מישרים בנפלאות הבריאה ובעלי החיים וההנהגה המופלאה שבהם. ולאריכות הדברים לא הבאתים כאן.  "גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדֶה תַּעֲרוֹג אֵלֶיךָ". וּמִי יוֹדֵעַ אִם כָּל קִיּוּמְךָ וְחַיּוּתְךָ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל וּבִזְכוּת הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים ל"ו, ז'. ועיין מדרש תנחומא (פרשת אמור סימן ו') מעשה נפלא באלכסנדר מוקדון שאמרו לו שפעמים שבזכות הבהמות חיים וניצולים בני האדם, וזה מש"כ: "אדם (בזכות) ובהמה תושיע ה' ".   "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה' ". שֶׁיְּהוּדִי בְּלִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת - בְּהֵמָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ. שֶׁהִיא, עִם כָּל שִׁפְלוּתָהּ וּפְחִיתוּתָהּ, לְפָחוֹת שכן הבהמה אין בה דעת טוב ורע, וממילא כל מעשיה הם בגדר "נצרך" שאם צריכה לאכול - אוכלת, ואם צריכה לישון - יושנת וכן ע"ז הדרך. משא"כ האדם שדעת בו וכל מעשה שעושה נעשה או ע"י היצר הטוב מה שנחשב למצווה, או ע"י היצר הרע מה שנחשב לעבירה. וכתב המהר"ל מפראג זצ"ל (ב"באר הגולה") שלכן נקראת היא "בהמה" - מלשון "בה מה?", שאינה עולה ואינה יורדת, ואילו האדם נקרא מלשון אדמה המצמיחה ומוציאה פירות. ולכן עם הארץ נקרא "בור" מלשון "שדה בור" שאינה מצמיחה דבר.  מְקַיֶּמֶת וּמְיַשֶּׂמֶת שְׁלִיחוּתָהּ וִיעוּדָהּ: לֶאֱכֹל, לִישֹׁן, לַחְרֹשׁ וְלַעֲבֹד, וְאִלּוּ זֶה, עִם כָּל גְּדֻלָּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְאוּמָה לְמִלּוּי תַּפְקִידוֹ וְתַכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם.

תקון האשה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : דְּוֹתָהּ - לָשׁוֹן מַדְוֵה וְחֹלִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה שֶׁרוֹאָה דָּם שֶׁלֹּא תֶּחֱלֶה, רֹאשָׁהּ וְאֵיבָרֶיהָ כְּבֵדִין עָלֶיהָ.

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲשֶׁר הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵיהֶם, מְגַלִּים לָנוּ אֶת סוֹד מִבְנֵה גּוּף הָאִשָּׁה: בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרָה חַוָּה עַל צִוּוּי הַבּוֹרֵא, וְאָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְהֶאֱכִילָה גַּם כֵּן לָאָדָם, מדרש רבה בראשית י"ט, ט'. ועוד עיין בזוהר הקדוש (ח"ג דף ק"ז ע"ב) מה שכתב ע"ז באורך.  הֵבִיאָה בָּזֶה מִיתָה לָעוֹלָם, וְעַל כָּךְ נֶעֱנַשׁ הָאָדָם בראשית ג',י"ט.  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לָחֶם, מֵעָפָר בָּאתָ וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב וְכוּ'. וְהָאִשָּׁה, עַל שֶׁהֵבִיאָה מִיתָה לָעוֹלָם, נִקְנְסָה שֶׁתַּעֲבֹר מִידֵי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ תַּהֲלִיךְ שֶׁל "מִיתָה פְּנִימִית" בִּקְרִיסַת הַמַּעֲרֶכֶת הַפְּנִימִית שֶׁל רַחְמָהּ, כְּשֶׁמִּתְלַוִּים לְכָךְ מִחוּשִׁים, חֻלְשָׁה וּרְגָשׁוֹת שׁוֹנוֹת, הַמַּבִּיעוֹת מֵעֵין תַּהֲלִיךְ שֶׁל מִיתָה, לְכַפֵּר עַל מַה ואם תשאל: וכי מה לאשה בת ימינו לסבול ממעשה של חוה? כלך אצל רבינו האריז"ל זיע"א שגילה לנו בתורתו (שער הגילגולים) שכל הנשים הן ניצוצות מנשמת חוה (וכל האנשים ניצוצות מנשמת אדם), וגם להן חלק בחטא עץ הדעת. ואמנם אשה שנשמתה לא הסכימה או השתתפה כל כך בחטא זה, לידתה תהיה יותר בנקל. ועע"ש באורך.  שֶּׁעָשְׂתָה.

וּמִטַּעַם זֶה, בְּאוֹתָם יָמִים הִיא כן אמרו חז"ל (נדה ל"א ע"ב) אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה. וכן המציאות מראה.  מְשֻׁלֶּלֶת מֵאֶפְשָׁרוּת לְהִתְעַבֵּר וּלְהוֹלִיד - שֶׁכָּרֶגַע עֲסוּקָה הִיא בְּהֵפֶךְ מִכָּךְ. וְאִלּוּ בִּימֵי עִבּוּרָהּ - שֶׁעֲסוּקָה בְּתִקּוּן הַחֵטְא עַל יְדֵי הֲבָאַת חַיִּים לְעוֹלָם - שהמעוברת מסולקת דמים (ראה נדה ז' ע"א ושלחן ערוך יו"ד סי' קפ"ט סל"ג). ומבשרי אחזה אלוה, איך הופך הקב"ה ברוב חסדיו בימי העיבור ולאחר מכן את אותם דמים ל...חלב! לכלכל בו את התינוק הרך. מה רבו מעשיך ה'!  נִפְטֶרֶת מֵהָעֹנֶשׁ הַנַּ"ל וּמֵהַתַּהֲלִיךְ הַנִּלְוֶה אֵלָיו.

וְכַמָּה אֻמְלָלָה הִיא אִשָּׁה, אֲשֶׁר בִּמְקוֹם לַעֲסֹק בְּתִקּוּן עוֹלָמָהּ, בְּכַפָּרַת מַעֲשֶׂיהָ, וּבִמְחִיקַת חוֹבוֹתֶיהָ, מוֹסִיפָה חֵטְא עַל פִּשְׁעָהּ, לְהִתְעַלֵּם מֵעָנְשָׁהּ, וּלְהַחְטִיא אֶת אִישָׁהּ, בְּגִשְׁתּוֹ אֶל אִשָּׁה, וְאֶת הַיְלוּדָה וְהַחַיִּים מוֹנַעַת, וְאֶת חוֹבָהּ אֵינָהּ פּוֹרַעַת, ירמיה ל"א, כ"א.  עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, יחזקאל כ"ג, ל"ג.  תִּמָּלֵאִי כּוֹס שָׁמָּה וּשְׁמָמָה, ירמיה ל"א, כ'.  הַצִּיבִי לְךָ צִיֻּנִים, שִׂמִי לְךָ תַּמְרוּרִים, שִׁתִי לִבֵּךְ לִמְסִלָּה, וְתַעֲלִי נחמיה ט',ה'.  עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה.

טמא - טמא יקרא

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מועד קטן ה' ע"א.  מַשְׁמִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְיִפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ.

כֹּחוֹת נֶפֶשׁ עֲצוּמִים צָרִיךְ אָדָם, בִּכְדֵי לְקַיֵּם דְּבָרִים אֵלּוּ. בִּהְיוֹתוֹ לֹא עָלֵינוּ כּוֹאֵב עַל גֹּדֶל סִבְלוֹ, וְדוֹאֵב עַל מַר גּוֹרָלוֹ, בְּשָׂרוֹ נָגוּעַ, וּבִגְדוֹ קָרוּעַ, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ, וְלִבּוֹ פָּגוּעַ, יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ, מִבְּלִי אִישׁ לְצִדּוֹ, וְעִם כָּל זֹאת וְלַמְרוֹת הַכֹּל - מְצֻוֶּה הוּא לְהַזְהִיר אֶת הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִטָּמְאוּ מִמֶּנּוּ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, עַצְבוּת אוֹ שִׂמְחָה, בּוּשָׁה אוֹ מְבוּכָה - אֶת ה' תָּמִיד צָרִיךְ לַעֲבֹד, וְעַל קִיּוּם הַהֲלָכָה צָרִיךְ לַחְשֹׁב, וְזֶה שֶׁאַתָּה שָׁבוּר וְטָרוּד בְּמַה שֶּׁקּוֹרֶה - לֹא מַתִּיר לְךָ לִנְטוֹת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְאַף כִּי יונה ב',ד'-ה'.  כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.

חברת חשמ"ל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא יִהְיוּ שְׁאָר טְמֵאִים יוֹשְׁבִים עִמּוֹ.

סנהדרין ע"א ע"ב.  כִּנּוּס לָרְשָׁעִים - רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, וּפִזּוּרָם - יָפֶה לָהֶם וְיָפֶה לָעוֹלָם. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בּוֹ הָרְשָׁעִים - מוֹשַׁב לֵצִים יִקָּרֵא, וְהַמֵּסֵב עִמָּהֶם נַעֲשֶׂה חָבֵר ב"חֶבְרַת הַחַשְׁמַ"ל" ( כן אמרו בסוטה (מ"ב ע"א): ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה: כת ליצנים, כת חנפים, כת שקרנים וכת מספרי לשון הרע. ראשי תיבות: חשמ"ל. וכנראה שעושים להם איזה כינוס באולם הראשי בגיהנם...  חַנְפָנִים שַׁקְרָנִים מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע לֵיצָנִים). וְדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אָמַר בִּפְתִיחַת סֵפֶר הַתְּהִלִּים: פרק א' פסוק א'.  "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". וְגַם אִם אַתָּה עַצְמְךָ לֹא בְּדִיּוּק מְתֻקָּן - עִם כָּל זֹאת, משלי א',ט"ו.  בְּנִי, אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם, שֶׁלֹּא תֵּרֵד מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת, וְתוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע, וְלֹא תּוֹסִיף קוּם.

זהירות, מחלקת!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ערכין ט"ז ע"ב.  אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַה נִּשְׁתַּנָּה (מְצֹרָע) מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרַע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר: משלי ט"ז, כ"ח.  "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף", שֶׁרַע וּמְצֹרָע הוּא אָדָם הַמְעוֹרֵר פֵּרוּד וּמַחְלֹקֶת בֵּין בְּנֵי זוּג - אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, משלי ו',י"ט.  וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, שֻׁתָּפִים, יְדִידִים אוֹ שְׁכֵנִים. וְכָל הַמַּרְבֶּה מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, מדרש רבה במדבר י"ח, ג'. ושם אמרו על העוזר במחלוקת, קל וחומר ליוזם ולמעורר.  וְהַקָּבָּ"ה מְאַבֵּד זִכְרוֹ.

וּזְהִירוּת גְּדוֹלָה צָרִיךְ בַּדָּבָר, שֶׁפְּעָמִים מִבְּלִי לָשִׂים לֵב גּוֹרְמִים לִמְתִיחוּת אוֹ לְהַקְפָּדוֹת בֵּין שְׁנַיִם, וּמִתְעוֹרֶרֶת קִנְאָה אוֹ שִׂנְאָה אוֹ תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם בְּסִבָּתוֹ, וְאַל יִתְפַּלֵּא אִם לְפֶתַע יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ יוֹשֵׁב בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שֶׁמַּה שֶּׁעָשִׂיתָ - יַעֲשׂוּ לְךָ, שבת ק"ה ע"ב.  וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לֹא בָּטְלָה. וְאַשְׁרֵי הַנִּמְנֶה עַל אבות א',י"ב.  תַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן - אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, פאה א',א'.  וּמַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

---

פרשת מצרע

---

במה יתגאה?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ערכין ט"ז ע"ב.  עֵץ אֶרֶז - לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל גַּסּוּת הָרוּחַ.

תענית כ' ע"ב. ע"ש המעשה ברבי אלעזר ברבי שמעון והלקח שלמד ממנו.  לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה, וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז. שֶׁהַקָּנֶה, עִם כָּל רַכְרוּכִיּוּתוֹ, אֵין הָרוּחַ מְשַׁבַּרְתּוֹ. משא"כ הָאֶרֶז הַקָּשֶׁה, שֶׁדַּי בְּרוּחַ אַחַת כְּדֵי לְשָׁבְרוֹ וּלְעָקְרוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים סוטה ד' ע"ב. וע"ש מה שהביאו חכמים באורך בגנות גסות הרוח והגאווה.  שֶׁהַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וּמִתְיַהֵר נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה(!!!).

וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? הֲלֹא בִּן רֶגַע יָכוֹל לְיֵהָפֵךְ גַּלְגַּל מַזָּלוֹ, שֶׁכַּמָּה הָלְכוּ לִישֹׁן עֲשִׁירִים וְקָמוּ עֲנִיִּים, הָלְכוּ לִישֹׁן בְּרִיאִים וְקָמוּ ל"עַ מְשֻׁתָּקִים, וּבַמִּקְרִים יוֹתֵר קָשִׁים - לֹא קָמוּ כְּלָל..., הֲיֵשׁ לְאָדָם עַל מַה לִּסְמֹךְ? וַהֲלֹא אֲפִלּוּ הַ"בִּטּוּחַ חַיִּים" שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵינוֹ מַבְטִיחַ לוֹ בִּכְלָל חַיִּים, רַק מְאַפְשֵׁר לִקְרוֹבָיו "לַעֲשׂוֹת חַיִּים" עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ! וְדַי בִּכְאֵב רֹאשׁ קָטָן כְּדֵי לְהַשְׁבִּית אֶת הָאָדָם מִכָּל חֵילוֹ, בְּעֶצֶב קָטָן תַּחַת הַשֵּׁן כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ, וּבִשְׁתַּיִם - שָׁלוֹשׁ מַעֲלוֹת חֹם יוֹתֵר מֵהָרָגִיל וְהוּא מְרֻתָּק לְמִטַּת חָלְיוֹ!

נגעים טובים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם. לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן.

יוֹשֵׁב לוֹ יְהוּדִי בְּבֵיתוֹ הַקָּט, וּלְפֶתַע כְּנֶגַע נִרְאָה לוֹ בַּבַּיִת - משלי כ"ג, כ"ט.  לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, חָרַב עָלָיו עוֹלָמוֹ איוב י"ד, כ"ב.  וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל. בַּצַּר לוֹ פּוֹנֶה הוּא לַכֹּהֵן, בְּתִקְוָה שֶׁיְּטַהֵר אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יְטַמֵּא, וְהַכֹּהֵן הָרוֹאֶה - מוֹרֶה לְהַמְתִּין שִׁבְעָה. מְיֻדָּעֵנוּ מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, מְאַרְגֵּן חֶבְרַת תְּהִלִּים וּמְפַזֵּר טָבִין וְתַקִּילִין לִצְדָקָה - שֶׁיִּשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת! שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת בֵּיתוֹ! שָׁבוּעַ שָׁלֵם שֶׁל בֶּהָלָה וּדְאָגָה, מֶתַח וַחֲרָדָה.

וּלְבַסּוֹף, איוב ג',כ"ה.  אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי, גְּזַר הַדִּין נִשְׁמַע: צָרָעַת מַמְאֶרֶת הִיא, לִנְתֹץ אֲבָנָיו וְעֵצָיו! וּמְיֻדָּעֵנוּ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא, בָּא כַּמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, מַחֲרִיב בֵּיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, וּמְבַכֶּה עַל מַר גּוֹרָלוֹ. וּלְפֶתַע מִבֵּין אֲבָנָיו, מְגַלֶּה הוּא מַטְמוֹן שֶׁל זָהָב, וּלְמַפְרֵעַ מִתְבָּרֵר מֵאֵלָיו, שֶׁכָּל צָרוֹתָיו וְיִסּוּרָיו, הֵם מָקוֹר לְשִׂמְחַת חַיָּיו, וְהָעֹנֶשׁ הוּא בְּעֶצֶם שָׂכָר, לָכֵן בְּנִי יבמות ס"ג ע"ב, בשם בן סירא.  אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר, כִּי מַה שֶּׁהַיּוֹם נִרְאָה כְּמַר , יִתְבָּרֵר שֶׁהוּא טוֹב לְמָחָר, וּלְעוֹלָם לֹא תֵּדַע מַה יֶּלֶד יוֹם, רַק בְּטַח בְּאֵל נוֹרָא וְאָיֹם!

דעת נוטה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : נגעים י"ב, ה'.  אֲפִלּוּ הוּא תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, לֹא יִפְסֹק דָּבָר בָּרוּר לוֹמַר נֶגַע נִרְאָה לִי אֶלָּא כְּנֶגַע נִרְאָה לִי.

ברכות ד' ע"א. וכפירוש הרמב"ם על המשנה בנגעים י"ב, ה'.  לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, וְגַם אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁאֲסוּרָה לְךָ - עִם כָּל זֹאת אַל תְּמַהֵר לִפְסֹק אֶת הַדִּין. עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, בְּחָנֵהוּ הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, וְעִם כָּל זֹאת אַל תִּפְסֹק לְבַסּוֹף חולין צ' ע"ב.  בְּדַעַת מַכְרַעַת אֶלָּא בְּדַעַת נוֹטָה. כִּי כָּךְ צִוּוּנוּ חֲכָמִים, לְבַל נִהְיֶה מִן הַמַּכְרִיעִים, וְדַוְקָא אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים, כמו שאמרו חז"ל (יומא ז' ע"א): "הוי פקח ושתוק". ואמרו (אבות ג',י"ג) "סייג לחכמה - שתיקה". ובבבל היו מחשיבים אדם שתקן כמיוחס (קדושין ע"א ע"ב). ופתגם שגור הוא בפי העם שמי שיודע - לא מדבר, ומי שמדבר - לא יודע...   כִּמְעַט וְלֹא מְדַבְּרִים, שֶׁיָּפָה שְׁתִיקָה לַחֲכָמִים, קַל וָחֹמֶר לַטִּפְּשִׁים, וְאֵלּוּ שֶׁקּוֹפְצִים רִאשׁוֹנִים, וּמִיָּד סְבָרָתָם מַבִּיעִים, בְּכָל יוֹם דַּעְתָּם מְשַׁנִּים, וְיוֹתֵר עֲלֵיהֶם לֹא סוֹמְכִים.

על כסאו לא ישב זר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : נגעים י"ב, ה'.  אֲפִלּוּ הוּא תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי לֹא יִפְסֹק דָּבָר בָּרוּר לוֹמַר נֶגַע נִרְאָה לִי אֶלָּא כְּנֶגַע נִרְאָה לִי.

כן פירש הרמב"ם את הדברים הנ"ל בפירוש המשניות עמ"ס נגעים שם.  דֶּרֶךְ אֶרֶץ לָמַדְנוּ כָּאן, שֶׁלֹּא לְהַכְרִיעַ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְלֹא לִפְסֹק בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אַחֵר. וְאִם נָתְנָה הַתּוֹרָה לַכֹּהֵן אֶת הַסַּמְכוּת וְהַתַּפְקִיד לִפְסֹק אֶת הַדִּין - אַל תִּתְפֹּס אֶת מְקוֹמוֹ. וַאֲפִלּוּ אַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ - עִם כָּל זֹאת אַל תִּטֹּל שַׁרְבִיטוֹ, וְהַנַּח לוֹ לְהַכְרִיעַ בַּדָּבָר. וְכַמָּה נָאִים וּמְהֻדָּרִים הֵם מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁאָלִים עַל יְדֵי מַאן דְּהוּא מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי - כן ראיתי גם שמעתי בכמה מגדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א, ובראשם מרן בעל ה"יביע אומר" שליט"א.  מַפְנִים אוֹתוֹ אֵלָיו לְקַבֵּל מַעֲנֶה, שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לְתוֹרָה. וְכָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ.

כת הפרושים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְּרִישָׁה.

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לְהַזִּיר אֶת עַצְמֵנוּ מִכָּל וָכֹל כְּדֶרֶךְ כֹּהֲנֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה וְדוֹמֵיהֶם, ספר יוסיפון. והנה ידוע בקרב העולם, שארצות המערב עיקר עיסוקם ומגמתם בענייני החומר, פיתוח הגשמיות, הקידמה והכלכלה, ואכן התפתחותם בכך רבה. ואילו ארצות המזרח עיקר עיסוקם בענייני הרוח, מיסטיקה ומחשבה, ולכן עד היום נותרו עובדי פסלים ואלילים, מסוגפים ושונאי חומר. והנה עם ישראל, אשר מקום משכנם במרכז העולם, והולכים בדרך המלך, קיבלו את הדרך האמיתית והתיכונה לנצל את החומר ולהופכו לרוח, כפי שמלמדתנו התורה הקדושה.  הַמִּסְתַּכְּלִים עַל כָּל צָרְכֵי וְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּחֶרְפָּה וּכְבֹשֶׁת הָאֱנוֹשׁוּת, שׁוֹכְנִים בַּיְעָרוֹת וְאוֹכְלִים רַק פְּרִי עֲצֵי יַעַר, ואדרבה המחמיר על עצמו יתר על המדה מכונה הוא בפי חז"ל בשם "חסיד שוטה", שמתחסד על דבר שאין בו טעם. ולעיתים לא רק שאינו מועיל אלא אף מזיק כגון שמחמיר על חשבון הזולת וכיוב"ז. וראה בגמרא (גיטין צ' ע"א) שאמרו על פפוס בן יהודה שהיה נועל את אשתו בבית שלא תדבר עם שום אדם (וכל מעשיו נבעו מהחסידות המופלגת שבו, ראה תענית י"ח ע"ב ורש"י שם), ולבסוף מתוך כך זינתה תחתיו ונולד ממנה אותו האיש יש"ו (ראה בתוספות עמ"ס חגיגה ד' ע"ב).   וּמִתְנַזְּרִים וְנִבְדָּלִים מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא אַדְּרַבָּה - לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלִרְאוֹתָם כְּאֶמְצָעִי לְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא, וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ. וְרָמְזוּ עַל כָּךְ בְּאָמְרָם אבות ב',ב'.  יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה - כן פירש התפארת יונתן (פרשת קדושים) משנה זו, שהקב"ה חפץ שנשתמש בדרך הארץ ובאמצעי העולם הזה כדי לעובדו ולקיים תורתו. ועוד ראה בחתם סופר עה"ת (פ' בהעלותך) מש"כ בזה ויערב לך.  עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: נדרים י' ע"א. וראה בחיי אדם (הל' יוה"כ כלל קמ"ג) שפעמים שהמתענה מחייה ומכלכל את הקליפות ע"י תעניותיו, ע"ש.  שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא: דברים י"ב, כ'. וראה בירושלמי (סוף מסכת קדושין) שאמרו: שעתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה ולא אכל!  "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹאכַל בָּשָׂר", חולין ט"ז ע"ב. והיינו שלא תחשוב שרק לצורך קרבן התרתיך באכילת בשר, אלא אף שלא לצורך גבוה הותרה אכילתו.  שֶׁהִתִּירְךָ הַכָּתוּב בַּאֲכִילַת בָּשָׂר.

אַךְ מַה שֶּׁכֵּן רוֹצָה הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא תִּתְמַכֵּר וְתִתְכּוֹפֵף לַגַּשְׁמִיּוּת וְלַחֹמֶר, וְלֹא תְּהֵא תְּלוּתִי וּמְחֻיָּב בּוֹ, בגמרא (ברכות ס"ב ע"ב) אמרו: "אדכפנת - אכול!", ופירש הערוך (ערך "כפן") שיש לאדם לאכול בסמוך לרעבונו ולא להתעכב הרבה, שאם כן הדבר מזיקו ומחליש כוחו. והרמב"ם בצוואתו לבנו כתב שלא לאכול עד שיתעכל מאכלו הקודם, שהוא הפסד לגוף ולכיס, והיא סיבת רוב התחלואים.  אֶלָּא תֵדַע אֵימָתַי וּמִמַּה לֶּאֱכֹל, עַל פִּי צַוָּאַת בּוֹרַאֲךָ. וְלָכֵן כָּתְבוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת: שתאוות האוכל תעוור עיני השכל (ספר משלי ישראל), והאוכל הרבה אין הקדושה שורה בו (החיד"א ב"שמחת הרגל" לפסח), ומטמטם את שכלו (תורת מהרי"ץ פרשת בהעלותך). ומיעוט מאכל המזיק עדיף מריבוי מאכל המועיל (משלי חכמים כ"ו).   אֲכִילָה שֶּׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה - מְשֹׁךְ יָדְךָ מִמֶּנָּה בְּאֶמְצַע הָאֹכֶל, כן מקובלנו בשם הראב"ד, וראה בספה"ק "אגרא דכלה" פרשת דברים מש"כ בזה, ואכמ"ל.  וְזֶה חָשׁוּב יוֹתֵר מִתַּעֲנִית, שֶׁשּׁוֹבֵר תַּאֲוָתוֹ בְּשִׂיאָהּ. לָכֵן בָּנַי נחמיה ח',י'.  לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים, בְּמִדָּה וּבִמְשׂוּרָה עַל פִּי עֲצַת חֲכָמִים, וַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂיכֶם לְשֵׁם הָאֱלֹקִים, וְתִזְכּוּ לִירוּשַׁת שְׁנֵי עוֹלָמִים.

---

פרשת אחרי מות

---

בלי איומים?!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹשְׁלוֹ: מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ רוֹפֵא, אָמַר לוֹ: אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב בְּטַחַב! בָּא אַחֵר וְאָמַר לוֹ: אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב בְּטַחַב שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי! זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן".

יֶשְׁנָם כָּאֵלּוּ הַטּוֹעִים לַחְשֹׁב, שֶׁכָּל הַזְכָּרַת עֹנֶשׁ שֶׁעָתִיד הָאָדָם לְקַבֵּל עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, הִיא בְּגֶדֶר "הַפְחָדָה", אוֹ "אִיּוּמִים", וּשְׁלִילִית הִיא מִכָּל וָכֹל. אֲבָל הַמִּתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה עַצְמָהּ, מוֹצֵא שֶׁבִּמְקוֹמוֹת רַבִּים פִּרְסֵם הַכָּתוּב אֶת עֹנֶשׁ הַחוֹטֵא: שמות י"ט, י"ב, ועוד מקומות רבים. ואף מיתה בידי שמיים הזכיר הכתוב, למרות שאין בה צורך הלכתי בהודעת סוג העונש.  מוֹת יוּמָת, במדבר ט',י"ג. ועוד מקומות רבים.  וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא ובנביא הוזכרו גם כן לשונות חריפים עד מאוד. כגון: "לחרפות לדראון עולם" (דניאל י"ב, ב'), "תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה" (ישעיה ס"ו, כ"ד), ועוד.   וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, וְכִי עַל הַתּוֹרָה גַּם יֹאמְרוּ שֶׁהִיא "מַפְחִידָה"? וְעַל הָאָב הָאוֹמֵר לִבְנוֹ "אַל תִּגַּע בַּמֵּחַם, אַתָּה עָלוּל לְהִכָּווֹת" גַּם יִטְעֲנוּ שֶׁהוּא "מְאַיֵּם"? וַדַּאי שֶׁלֹּא! שֶׁאֵין מַטְּרַת הוֹדָעַת הָעֹנֶשׁ אֶלָּא כְּדֵי לְזָרֵז אֶת הָאָדָם, אמנם גם זה צריך להיות בגבול הטעם הטוב, שלא יהא הסר'ח העודף ויקדיח תבשילו, שאין המטרה להכניס את האדם לפחדים, ואדרבה - העובד מיראה אין עבודתו שלימה, אלא כתבלין בתבשיל שמיעוטו יפה וריבויו מגונה.   וּלְעוֹרְרוֹ לְקִיּוּם הַדְּבָרִים. וְהַמֵּסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ זֹאת כָּמוֹהוּ כְּמוֹ הַבַּת יַעֲנָה, שֶׁבִּרְאוֹתָהּ טוֹרֵף אָץ לְעֶבְרָהּ לְטָרְפָהּ, בִּמְקוֹם לְהִתְעוֹרֵר וְלִבְרֹחַ, טוֹמֶנֶת הִיא אֶת רֹאשָׁהּ בַּקַּרְקַע בְּחָשְׁבָהּ שֶׁבְּכָךְ תִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ...

ירידה לצרך עליה...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יומא נ"ו ע"ב.  אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טְמֵאִים, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם.

אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, בִּהְיוֹתֵנוּ תהלים ק',ג'.  עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, מלכים א',ח',נ"ז.  אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ לָנֶצַח. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בְּזַרְעוֹ, יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא, עָלוֹת יְנַהֵל. וְאִם יִפֹּל אֶחָד מֵעֶדְרוֹ לְבוֹר אוֹ לְבִקְעָה - מִיָּד יֵרֵד אַחֲרָיו יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה, לְחַלְּצוֹ וּלְהַצִּילוֹ. ויקרא כ"ו, מ"ד.  וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים, תהלים צ"ד, י"ד.  כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עִמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזָב. לָכֵן בְּנִי שְׁמַע אִמְרָתִי וְשַׁנֵּן זֶה הַכְּלָל: מיכה ז',ח'.  גַּם כִּי נָפַלְתִּי - קָמְתִּי, וְגַם כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ - ה' אוֹר לִי, וְגַם אִם אַצִּיעָה שְׁאוֹל - הִנְּךָ לְיָדִי. ישעיה מ"א, ט'.  וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ, ישעיה מ"א, י'.  אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹקֶיךָ, אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי!

ברא כרעא דאבוה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים פרק ח'.  לְלַמֵּד שֶׁאִם בְּנוֹ מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ - הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁאַהֲבָתָם לַה' גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן פּוֹעֲלִים הֵם לְלֹא לֵאוּת, רַבּוֹת וּנְצוּרוֹת, לְקָרֵב רְחוֹקִים וּלְחַזֵּק אֲחֵרִים, לְעוֹרְרָם וּלְסַיְּעָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וְיִישַׁר חֵילָם. אֲבָל פְּעָמִים, שֶׁמֵּרֹב טִרְדָּתָם וְעִסּוּקָם עִם הַכְּלָל - שׁוֹכְחִים הֵם אֶת הַפְּרָט, אֶת אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת שׁוֹשַׁלְתָּם וְיִבְנֶה אֶת דּוֹר הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁלָּהֶם - זֶה בְּנָם. אֵלָיו אֵין כָּל כָּךְ זְמַן, וְלִלְמֹד אִתּוֹ אֵין כָּל כָּךְ חֵשֶׁק, וַחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים עוֹמְדִים וּמַכְרִיזִים: הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם! לִפְנֵי הַשָּׁכֵן וְלִפְנֵי ובליקוטי מוהר"ן כתב שבן הלומד מאביו עדיף במעלתו ובהשגתו מתלמיד אחר, שכל כולו נמשך מן האב, ואין בו ולו שערה אחת שאינה ממנו. וע"ע בשער הליקוטים לרבינו האריז"ל, שבן שהוא תלמיד מקבל מאביו את מירב התועלת הרוחנית והגשמית בעוה"ז ובעוה"ב.   הַתַּלְמִיד, לִפְנֵי הָרַבִּים וְלִפְנֵי הַיָּחִיד - דברים כ"א, י"ז.  לוֹ מִשְׁפָּט הַבְּכֹרָה! וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: על פי הגמרא בעירובין (ע' ע"ב), וע"ע ברש"י בכתובות (צ"ב ע"ב) ד"ה "כבעל חוב".  "בְּרָא - כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ" (הַבֵּן הוּא רַגְלָיו שֶׁל הָאַבָּא), וּבְאֵיזוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהַבֵּן יֵלֵךְ - נֶחְשָׁב לָאָב שֶׁהָלַךְ בָּהּ, לְטוֹב אוֹ ח"ו לְהֶפֶךְ.

וּמַעֲשֶׂה בְּאָב שֶׁהָיָה עָסוּק בְּצָרְכֵי רַבִּים שֶׁכָּאֵלּוּ, לַעֲנוֹת לְטֶלֶפוֹנִים וְלִפְסֹק, לְהַדְרִיךְ וּלְיַעֵץ, וְלִבְנוֹ יְחִידוֹ תָּמִיד לֹא הָיָה לוֹ זְמַן. יוֹם אֶחָד מְצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן אֵצֶל מְיֻדָּעֵנוּ, וּבָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו - לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר....בְּנוֹ! "שָׁלוֹם אַבָּא, רָצִיתִי בְּבַקָּשָׁה לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה". "הֵיכָן אַתָּה בְּנִי? וְלָמָּה הִנְּךָ שׁוֹאֲלֵנִי בַּטֶּלֶפוֹן?", "רָאִיתִי אַבָּא, כִּי אֵין לְךָ זְמַן בִּשְׁבִילִי מֵרֹב שִׂיחוֹתֶיךָ, לָכֵן אָמַרְתִּי אוּלַי אִם גַּם אֲנִי אֲצַלְצֵל - תַּעֲנֶה לִי כְּמוֹ לַאֲחֵרִים, לָכֵן יָרַדְתִּי לַטֶּלֶפוֹן הַצִּבּוּרִי, וְחִיַּגְתִּי אֵלֶיךָ....", וְכָל מִלָּה נוֹסֶפֶת מְיֻתֶּרֶת...

כל פעל ה' למענהו!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹבְשָׁן לִגְדֻלָּתוֹ, אֶלָּא כִּמְקַיֵּם גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ.

הִזְהִירוּנוּ חֲכָמִים: אבות ד',ה'.  אַל תַּעֲשֵׂם לְדִבְרֵי תּוֹרָה עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. עירובין ל"א ע"א.  שֶׁמִּצְווֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ, אֶלָּא לֵהָנוֹת בָּהֶן אֶת הַבּוֹרֵא בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ט"ז, ד'.  "כָּל פֹּעַל ה' - לְמַעֲנֵהוּ"!

וְכַמָּה יִכְאַב לָאָדָם לֶעָתִיד לָבֹא לִכְשֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם אִם יֹאמְרוּ לוֹ עבודה זרה ב' ע"ב.  כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לְצֹרֶךְ עַצְמְךָ עָשִׂיתָ, שֶׁ משלי ט',י"ב.  אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, מדרש רבה שם.  וְכָל מַה שֶּׁקָּנִיתָ - לְצֹרֶךְ עַצְמְךָ קָנִיתָ: טַלִּית נָאָה קָנִיתָ - לְהִתְהַדֵּר בָּהּ, וְלִתְפִלָּה בִּזְמַן הִגַּעְתָּ - שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עָלֶיךָ, וְלַשִּׁעוּר בָּאתָ - שֶׁהָרַב לֹא יִכְעַס עָלֶיךָ, וּסְעוּדַת שַׁבָּת וְחַג אָכַלְתָּ - כִּי רָעֵב הָיִיתָ, וְכָךְ יַעַבְרוּ עַל כָּל מִצְווֹתָיו וְלֹא יִמְצְאוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לִתֵּן לוֹ עָלָיו שָׂכָר, דָּבָר שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאָדָם לִכְבוֹד ה'! וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה לְהִנָּצֵל מִכָּךְ הִיא, שֶׁלִּפְנֵי כָּל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יֹאמַר בְּפֶה מָלֵא: "לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ! ", קדושין מ' ע"א.  וְהַקָּבָּ"ה מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לְמַעֲשֶׂה, וּבִרְבוֹת הַזְּמַן הַלְּבָבוֹת יִמָּשְׁכוּ אַחַר הַמַּעֲשִׂים.

כקטן כגדול

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יבמות קי"ד ע"א.  לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים.

מִמִּדּוֹתָיו הַמְגֻנּוֹת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ לְמַעְלָה - אֵינוֹ רוֹאֶה וְחוֹשֵׁב עַל אֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, וּמִשֶּׁנַּעֲשֶׂה גָּדוֹל - כְּבָר אֵינוֹ נִזְהָר כָּל כָּךְ בִּכְבוֹדָם שֶׁל הַקְּטַנִּים. וּמוּסָר גָּדוֹל נִתָּן כָּאן לָאָדָם לְהַזְהִירוֹ, שֶׁגַּם בְּהִגִּיעוֹ לָרוּם הַמַּעֲלָה - לְדַרְגָּה בְּכִירָה וּלְמִשְׂרָה נִכְבָּדָה - אַל תִּשְׁכַּח מִנַּיִן בָּאתָ, וְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם וּלְיַקְּרָם, וְאַל תֹּאמַר " זֶה כְּבָר לֹא לָרָמָה שֶׁלִּי", "אֵין לִי זְמַן בִּשְׁבִיל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ" וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. שמואל א',ב',ג'.  אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, כִּי שם פסוק ז'.  ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם, ירושלמי ראש השנה פ"ב הל' ח'.  וּבְשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים סוֹבְלִין אֶת הַקְּטַנִּים, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ.

כי הם חיינו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אֵלּוּ נְמוּסוֹת שֶׁלָּהֶן, דְּבָרִים הַחֲקוּקִים לָהֶם, כְּגוֹן טֶרַטִיאוֹת וְאִצְטָדֶיאוֹת.

פירוש ה"שפתי חכמים" כאן.  גּוֹי - אִם תִּפְתַּח לִבּוֹ וּמֹחוֹ, יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ רַק שְׂחוֹק וְהִתּוּל, לֵיצָנוּת וּבַטָּלָה, וּשְׁאָר שְׁטֻיּוֹת וַהֲבָלִים בָּהֶם שׁוֹגִים רוֹב הָעוֹלָם. אוּלָם יְהוּדִי כָּשֵׁר, אֲשֶׁר תהלים ל"ז, ל"א.  תּוֹרַת אֱלֹקָיו בְּלִבּוֹ, אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה בִּדְבָרִים כְּגוֹן אֵלּוּ. פִּטְפּוּטֵי סְרָק וְדִבּוּרֵי הֶבֶל אֵינָם עַל סֵדֶר יוֹמוֹ, שִׁעֲמוּם וּבַטָּלָה וִישִׁיבָה לְלֹא מַעַשׂ לְעוֹלָם לֹא תִּמָּצֵא אֶצְלוֹ. הוּא מְפַצֵּחַ - רַק קֻשְׁיוֹת בַּשַ"ס, וּמִשְׁתַּכֵּר - בְּיֵין מַסַּכְתּוֹ כמו שכתוב במשלי (ט',ה'): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".  , מְשַׂחֵק - בְּתוֹרָתוֹ כמו שכתב בתנא דבי אליהו רבה ב': "אשרי מי שמשחק עצמו בדברי תורה".  , וּמִשְׁתַּעְשֵׁעַ - בְּמִצְוָתוֹ כמו שכתוב בתהלים (קי"ט, קמ"ג): "מצוותיך שעשועי"  , וּמְטַיֵּל - בְּפַרְדֵּ"ס הַתּוֹרָה פרד"ס ר"ת: פשט, רמז, דרש, סוד, אלו ארבעת רבדי התורה הנלמדים בה.  . אֵלּוּ הֵן הַנְּמוּסוֹת שֶׁלָּנוּ, אֵלּוּ חֲקוּקִין בְּלִבֵּנוּ, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נְבַלֶּה וּנְמַלֵּא אֶת זְמַנֵּנוּ.

פלטרין של מלך (ב)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ספרא פרשת קדושים פ"ו.  מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר מָאוּס שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מְקִיאוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא פְּלַטֵרִינוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו "תפארת יונתן" פרשת ויצא.  וּמְכֻנָּה "אֶרֶץ הַצְּבִי" שֶׁהַמּוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, כן כתב החתם סופר זיע"א בפרשת עקב.  וְהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם, ליקוטי מוהר"ן (תניינא, תורה קט"ז).  וּמִי שֶׁעֵינַיִם קְדוֹשׁוֹת לוֹ רוֹאֶה שֶׁרְקִיעָהּ שׁוֹנָה מֵרְקִיעַ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת. אוּלָם לשון הרשב"ם ז"ל בפירושו עה"ת, פרשת עקב.  טוֹבָה הָאָרֶץ הַזֹּאת מִכָּל הָאֲרָצוֹת לַשּׁוֹמְרִים, וְרָעָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת לַלֹּא שׁוֹמְרִים. לשון רבינו "אור החיים" הק' זיע"א בפירושו עה"ת (ויקרא כ"ו, כ"ג).  שֶׁאֵין לָאָרֶץ חֵשֶׁק בִּישִׁיבַת יִשְׂרָאֵל שָׁם בְּלֹא תּוֹרָה, וְח"ו נַעֲשֵׂית לָהֶם במדבר י"ג, ל"ב.  "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" וראה בספה"ק "ישמח משה" פרשת וירא מש"כ בזה.  .

וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת בְּיָמִים טְרוּפִים אֵלּוּ, בָּהֶם רַבִּים הַמִּתְפָּרְצִים בַּדּוֹר לִפְרֹק עֹל תּוֹרָה מֵעַל צַוָּארָם, וְדִמּוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁיּוּכְלוּ לָדוּר וּלְהִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ לְאֹרֶךְ זְמַן בְּדֶרֶךְ זוֹ, אַךְ הַמְּצִיאוּת טוֹפַחַת לָהֶם עַל פְּנֵיהֶם שבת קי"ט ע"ב.  וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה אָמֵן בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁאֵין לְךָ קֶרֶן זָוִית וּפִנָּה שֶׁהַשְּׁחִיתוּת וְהַשֹּׁחַד לֹא שָׁלְחוּ יָדָם בָּהּ, שֶׁהַנִּאוּף וְהָרֶשַׁע לֹא קָבְעוּ אֲחִיזָה בָּהּ, ישעיה א',כ"ג.  שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, על פי הכתוב באיכה א',ח' - י"א.  חֵטְא חָטְאָה יְהוּדָה, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, צַר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה! אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶת הָרוֹמְסִים אֶת מַלְכָּהּ! מלאכי ג',ז'.  שׁוּבוֹ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, ויקרא כ"ו, ה'.  וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.

---

פרשת קדשים

---

קדושים תהיו!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה ויקרא.  הֱווּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה.

ספרי פרשת כי תצא (כ"ג, ט"ו).  קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁבַּעֲבוּרָן מִסְתַּלֶּקֶת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל, סנהדרין צ"ג ע"א.  וְשָׂנְאוּי הוּא הַדָּבָר לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה יוֹתֵר מִכֹּל, בבא מציעא נ"ח ע"ב.  וְהוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֵינָם עוֹלִים. כן כתב רבינו "אור החיים" הק' בפירושו כאן.  וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהִנָּצֵל מִן הָעֲרָיוֹת אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיַּפְרִישׁ עֵינָיו וְלִבּוֹ מֵהֶם, שֶׁאִם לֹא כֵּן מֻחְזָק הוּא שֶׁיֶּחְטָא, הוֹאִיל וְהוּא מֵהַדְּבָרִים כן אמרו בחגיגה (י"א ע"ב): גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן.  שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתָּן וּמִתְאַוָּה לָהֶם, כן אמרו ביבמות ס"ג ע"ב. ופירש"י שהיצר מבעיר ומעורר את האדם בקל על העריות, ובכך שורפו, כמו הניצוץ שמדליק את הגחלת בקל, ובכך שורפה.  וּכְנִיצוֹץ אֵשׁ יַבְעִיר גַּחֶלֶת. וְאַשְׁרֵי הַגּוֹדֵר וּמַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הָעֲרָיוֹת בְּהַרְחָקוֹת וּבִסְיָגִים, עבודה זרה י"ז ע"א. ופירושו: אומרים לנזיר לעשות סיבובים ועיקופים, ובלבד שלא יעבור בקרבת הכרם.  סְחוֹר סְחוֹר אָמְרִינַן לִנְזִירָא לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב! משלי ישראל ע' 5841.  כִּי מִי שֶׁלְּתַעֲנוּגִים פּוֹנֶה - בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה חוֹנֶה, מדרש רבה בראשית כ"ב, י"ד.  וּמִי שֶׁמְּפַנֵּק יִצְרוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ - סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְנֻוָּן עָלָיו בְּזִקְנוּתוֹ. עבודה זרה י"ט ע"א.  וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כְּשֶׁהוּא אִישׁ, כן אמרו בסוכה נ"ג ע"א: אשרי ילדותנו, שלא ביישה את זקנותנו.  שֶׁלֹּא תְּבַיֵּשׁ יַלְדוּתוֹ אֶת זִקְנוּתוֹ, מלכים ב',ד',ט'.  כִּי אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא, וְ ישעיה ד',ג'.  קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ.

איזו היא אשה כשרה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : קדושין ל' ע"ב.  לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ? שֶׁהָאִישׁ סָפֵק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: תנא דבי אליהו רבה ט'. והובא ברמ"א על השלחן ערוך (אבהע"ז סוף סימן ס"ט), ע"ש.  אֵיזוֹהִי אִשָּׁה כְּשֵׁרָה? כָּל שֶׁעוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָה, כן כתב רבינו בחיי ז"ל בפירושו עה"ת (פרשת בראשית) עה"פ "אל אישך תשוקתך": שתשוקתה הטבעית של האשה לקבל מרות בעלה.  שֶׁזֶּהוּ טִבְעָהּ, וּתְשׁוּקָתָהּ, וְעִקַּר שְׁלֵמוּתָהּ, וּמִלּוּי יִעוּדָהּ, בִּהְיוֹתָהּ לְעֵזֶר וְלַאֲחִיסָמָךְ לְבַעֲלָהּ. וְכָתַב בראשית דף מ"ט. וכן אנו רואים זאת בכך שעוזבת את שם משפחתה ונושאת את שם משפחת בעלה.  בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת הָאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ נִקְרֵאתָ הִיא עַל שְׁמוֹ, זוהר הקדוש (פרשת כי תצא). ולמד זאת ממש"כ באסתר (ב',ז'): "לקחה מרדכי לו לבת", והיינו לאשה הנחשבת כבת.  וְכָל אִשָּׁה הִיא כְּבַת לְבַעֲלָהּ, וְלָכֵן חַיָּב הוּא לְפַרְנְסָהּ, וְחַיֶּבֶת הִיא בִּכְבוֹדוֹ. וְאַשְׁרֵי הָאִשָּׁה עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ כן כתב המאירי ז"ל בפירושו על משלי (ל"א, י').  הַעוֹזֶבֶת מִדּוֹת וְהֶרְגֵּלִי בֵּית אָבִיהָ, וְלוֹמֶדֶת מִדּוֹת וְהֶרְגֵּלֵי בַּעֲלָהּ, עַד שֶׁנִּדְמֵית כְּבַת בַּעֲלָהּ וְלֹא בַּת אָבִיהָ. וְעַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג מַכִּיר אֶת תַּפְקִידוֹ, וּמַשְׁלִים אֶת יִעוּדוֹ, כן אמרו חז"ל בסוטה (י"ז ע"א): איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם.  זוֹכִים שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וּבֵיתָם שיר השירים ד',ד'.  בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת.

אם אב אני איה מוראי? (ב)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : קדושין ל"א ע"א.  אֵיזֶהוּ מוֹרָא: לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו. וְאֵיזֶהוּ כָּבוֹד: מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.

כַּמָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אַחְס'וּרֵי דָּרָא (נֶחְסַר הַדּוֹר) בְּדָבָר זֶה, הָלְכָה וְנֶעֶלְמָה לָהּ הַיִּרְאָה מִן הָאָב, וְהַכָּבוֹד אֶל הָאֵם, מַה שֶּׁבַּדּוֹר הַקּוֹדֵם הָיָה בָּרוּר וּמוּבָן מֵאֵלָיו לְכָל אֲשֶׁר בֶּן אֱנוֹשׁ יִקָּרֵא, שֶׁלְּיַד אַבָּא לֹא מְדַבְּרִים, וְאֶת דְּבָרָיו לֹא סוֹתְרִים, מתוך סדר הקדושה ליום הכיפורים מרבי יהודה הלוי ז"ל.  יִרְאָה לוֹבְשִׁים וּמִתְבּוֹשְׁשִׁים, חָשִׁים וְלֹא מְלַחְשְׁשִׁים, כְּעֶבֶד בִּפְנֵי רַבּוֹ עוֹמְדִים, וְאֶת מְבֻקָּשׁוֹ עוֹשִׂים. וְכַיּוֹם בְּדוֹרֵנוּ זֶה, תָּדִיר נִתָּן לִרְאוֹת סוטה מ"ט ע"ב.  בֵּן מְנַוֵּל אָב וּבַת קָמָה בְּאִמָּהּ, הַבֵּן עִם הַבַּת בְּנַחַת יוֹשְׁבִים, וְהָאָב וְהָאֵם עוֹמְדִים וּמְשָׁרְתִים, "אַבָּא, תָּבִיא מַזְלֵג", "אִמָּא, תָּכִינִי לִי אֹכֶל", הֲזֶה כָּבוֹד יִקָּרֵא, יָבוֹא וְיִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל? לְאָן נֶעְלָם הַמּוֹרָא? לְאָן הָלַךְ הַכָּבוֹד? אֵיךְ נִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת, נַפְשִׁי נִבְהָלָה מְאֹד! נַחֲזִיר שכן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי י"ז, ו'): תפארת בנים - אבותם!  הַתִּפְאֶרֶת לְרֹאשֵׁנוּ, וְנִירָא וּנְכַבֵּד לַאֲבוֹתֵינוּ, וּבַמִּדָּה שֶׁנִּמְדֹּד לְהוֹרֵינוּ, בָּהּ יִמְדְּדוּ לָנוּ גַּם כֵּן יְלָדֵינוּ.

לא תקלל חרש

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים י"ג.  לָמָּה נֶאֱמַר חֵרֵשׁ? מַה חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַּחַיִּים, אַף כָּל שֶׁהוּא בַּחַיִּים, יָצָא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ בַּחַיִּים.

כן פירש ב"שפתי חכמים" את דברי רש"י הנ"ל.  שֶׁהַמְקַלֵּל אֶת הַמֵּת אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּדִינֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ הַמְקַלֵּל אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ אַחֲרֵי מִיתָתָם שֶׁמִּתְחַיֵּב סְקִילָה. אוּלָם אַף עַל פִּי כֵן, כן כתב המרדכי בפרק ב' ביומא, על פי דברי המדרש תנחומא (פרשת ואתחנן): שכשאמר משה רבינו לעם ישראל "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", אמר לו הקב"ה: וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך?! ללמדך שאסור להוציא לעז ולדבר סרה על המתים. וכן הביא בספר "ארח מישרים" לרבי מנחם טרויש זצוק"ל (בסימן ח' סעיף י"א) עניין זה, והובא גם כן להלכה בשלחן ערוך (או"ח סי' תר"ו ס"ג), ע"ש. וע"ע בשבת (צ"ו ע"ב) במעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי עקיבא. ואכמ"ל.  תַּקָּנַת רַבּוֹתֵינוּ וְחֵרֶם קַדְמוֹנִים הוּא שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז וְשֵׁם רַע עַל הַמֵּתִים וצא ולמד עד כמה חששו והחמירו רבותינו בדבר ממה שהובא בפוסקים (הרמ"א ביו"ד סימן שע"ו, וכן המנהג) שהאומר קדיש על המת פוסק מלומר בתחילת החודש השנים עשר, שלא יצא לעז על המת שנידון בגיהנם שנים עשר חודש כמשפט הרשעים. ואם מחשש כזה רחוק חששו חכמים, כל שכן מלדבר בגנות המת ממש שזה עוון חמור עד מאוד.  . וְכָל שֶׁכֵּן עַל כן אמר רבי יהושע בן לוי בברכות (י"ט ע"א): כל המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר (תהלים קכ"ה, ה'): "והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון".  צַדִּיקִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁגָּדוֹל עֲווֹנָם מִנְּשֹׂא, כן הובא מריב"ל בגמרא שם שזה אחד מכ"ד דברים שבית דין מנדים עליהם.   וְיֵשׁ לְנַדּוֹתָם, כן אמרו בעירובין (כ"א ע"ב): כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, כל שכן המלעיג עליהם עצמם. וכן אמר לי הגאון הגדול הרב מאיר מאזוז שליט"א על ת"ח צדיק אחד מהדור שהקודם שישנם כאלו המזלזלים ומפקפקים בו, ועתידין הם לידון באותו הדבר הנ"ל. וכבוד אלוקים הסתר דבר.  וַעֲתִידִין הֵם לִהְיוֹת נִדּוֹנִים עַל כָּךְ בַּצּוֹאָה רוֹתַחַת ר"ל. ראה בנזיר (נ"ב ע"ב) שרבי שמעון התענה שנים רבות עד שהושחרו שיניו מרוב תעניותיו, וכל זה למה? על שפעם אחת דיבר על רבי עקיבא אחר מותו באופן שהיה נשמע שלא לפי הכבוד הראוי לו!  וְכָל שֶׁכֵּן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ שֶׁחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹדָם אַחַר פְּטִירָתָם אַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּחַיֵּיהֶם. משלי כ"א, כ"ג.  וְשׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ!

כלם באבק לשון הרע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : דֶּרֶךְ כָּל הוֹלְכֵי רָכִיל לִקְרֹץ בְּעֵינֵיהֶם וְלִרְמֹז דִּבְרֵי רְכִילוּתָן, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שְׁאָר הַשּׁוֹמְעִים.

כַּמָּה זְהִירוּת צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכָל דִּבּוּר וּתְנוּעָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׁב לָנוּ כְּלָשׁוֹן הָרַע ח"ו ערכין ט"ו ע"ב. ע"ש מה שהובא באורך בגנות ובחומרת המדבר לשון הרע.  הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְהִנֵּה, דַּי כמו שכתב שלמה המלך ע"ה במשלי (ו',י"ג): "קורץ בעיניו, מולל ברגליו, מורה באצבעותיו", ופירש במצודות שמדבר ברומז לעג ולשון הרע באיבריו. ולא רק זאת, אלא ששלמה המלך בעצמו מקללו לאותו אדם (שם פס' ט"ו): "על כן פתאום יבוא אידו, פתע ישבר ואין מרפא". ודי בזה.  בִּקְרִיצַת עַיִן קַלָּה אוֹ בְּעִקּוּם שְׂפָתַיִם אוֹ הֲנָפַת יָד בִּכְדֵי לְהִכָּשֵׁל בְּעָווֹן חָמוּר זֶה, וְרַבִּים הַנִּכְשָׁלִים בָּזֶה, בְּיוֹדְעִין וּבְלֹא יוֹדְעִין, בבא בתרא קס"ה ע"א: רוב העולם (נכשלים) בגזל, מיעוטן בעריות, וכולם באבק לשון הרע.  שֶׁכֻּלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. וְהִנֵּה, מדרש רבה שמות א',ל"ה.  כָּל זְמַן שֶׁדֵּילָטוֹרְיָא וּרְכִילוּת יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, הֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִין לַגְּאֻלָּה? וְאִם כֵּן עַל מָה לַשָּׁוְא נִזְעַק "חוּשָׁה שְׁלַח מָשִׁיחַ"? אוּלַי בִּמְקוֹם זֹאת נְנַצֵּל אֶת אוֹתָם הָרְגָעִים לְתִקּוּן מַעֲשֵׂינוּ, וְלִנְצִירַת לְשׁוֹנֵנוּ, וּבְכָךְ נְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ!

אל תסתר פניך ממנו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין ע"ג ע"א.  לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, וְחַיָּה אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו.

אָכֵן לֹא אַחַת קוֹרֶה שֶׁאָנוּ נִכְשָׁלִים בִּדְבָרִים כְּגוֹן אֵלּוּ, וַאֲפִלּוּ מִבְּלִי לָשִׂים לֵב: אָדָם רוֹאֶה אֶת זוּלָתוֹ הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ בְּחוֹבוֹת, וְיֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לְשַׁקְּמוֹ וְלַהֲרִימוֹ חֲזָרָה, וְשׁוֹתֵק. רוֹאֶה פַּקָּח הָעוֹמֵד לִתֵּן לוֹ קְנָס, וְלֹא אוֹמֵר. רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹמֵד לְהִכָּנֵס לְבִצָּה שֶׁל מַחְלֹקֶת אוֹ שְׁאָר מִדּוֹת מְגֻנּוֹת וִיצָרִים - וּמַעֲדִיף שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב. שהרי במצוות ביקור חולים אמר רבי עקיבא (נדרים מ' ע"א) שהנמנע מלבקר כאילו שופך דמים (ע"ש מעשה בתלמיד אחד שנטה למות, ובזכות שרבי עקיבא ביקרו וניקה וריבץ ביתו החייהו. וראה מהי מדתו של גדול ישראל אמיתי שלא מסתכל על כבודו, ולא נותן לתלמיד או לשמש שיעשה זאת, אלא עושה זאת בעצמו!!!), ולכן חובה לבקרו (ועיין שו"ע יו"ד סי' של"ה בפרטי הדינים בזה), וזה על אף שהמבקר את החולה נוטל אחד חלקי ששים מחוליו (בבא מציעא ל' ע"ב)!!! דהיינו שנעשה חולה במקומו, ובכ"ז חייב לבקרו! ואעפ"י שבשאר גמילות חסדים אין חיוב לעזור כשיגיע לו נזק מכך, מ"מ להמנע סתם בלי סיבה מי מתיר לאדם? אין זו אלא רעות לב לשמה, בעווה"ר.  לָמָּה לֹא תַּעֲזֹר? מַדּוּעַ תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד? אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ! אבות ב',י"ד.  וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.

רוח נקי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁמְרוּ תִּהְיֶה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, שֶׁבִּשְׂכָרָהּ אֲנִי מְבָרֵךְ לָכֶם פֵּרוֹת הַנְּטִיעָה.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: אבות דרבי נתן פרק ל"א.  כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא, קדושין ל"ט ע"ב.  וּבַעֲבוּרָהּ מֵיטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ, וְאַף סוטה ג' ע"ב, ממה שכתוב: "והלך לפניך צדקך".  לֶעָתִיד לָבֹא מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא, כך אמר רבי יהושע בן לוי בגמרא (עבודה זרה ב' ע"א).  וּמְעִידָה עָלָיו לְטוֹבָה. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: תהלים ל"א, כ'.  מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ! ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב.  וְאַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁ משלי י"ט, ט"ז. ועיין מכות (כ"ג ע"א במשנה) שבזכות מצוה אחת מציל אדם את נפשו.  שֹּׁמֵר מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, וְהִבְטִיחוּהוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל סוטה כ"א ע"א. וע"ש שנתבאר שמגינה דווקא בשעה שעוסק בה, לעומת תורה שמגינה ומצילה גם לאחר שעסק בה.  שֶׁבִּזְכוּת שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה הַקָּבָּ"ה מְגִנּוֹ וּמַצִּילוֹ, פסחים ח' ע"ב. ולכן אמרו שם שרשאי לצאת לדרך לדבר מצוה אפילו שלא בכי טוב (מבעוד יום), אא"כ מצויה סכנה.  וְלֹא יִנָּזֵק לֹא בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא בַּחֲזָרָתוֹ, לֹא בְּגוּפוֹ וְלֹא בְּמָמוֹנוֹ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֵּעֶצֶם קִיּוּמָהּ לֹא יַפְסִיד וְלֹא יְקֻפַּח שְׂכָרוֹ.

בת מלך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין ע"ו ע"א.  בְּמוֹסֵר בִּתּוֹ פְּנוּיָה לְבִיאָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין.

אוֹי לָרָשָׁע לְיוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם בּוֹ יַעֲמִידוּהוּ לְדִין עַל מְעִילָתוֹ שֶׁמָּעַל בַּפִּקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד בְּיָדָיו, אֵלּוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, בְּמוֹסְרוֹ אוֹתָן בִּידֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִים, שֶׁלִּמְּדוּם וְהִנְהִיגוּם בִּדְרָכִים מְקֻלְקָלִים, עֲשָׂאוּם שרות לאומי לנשים שנאסר על ידי גדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א.  מְשָׁרְתִי'ם וְיוֹצְאֵי שרות צבאי לנשים שאסור מהתורה ומדברי סופרים.  צְבָאִי'ם, ספרי פרשת כי תצא (כ"ב, ט"ו).  הֵם שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים רָעִים, וְהוֹצִיאוּ מֵהֶן פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים, וּבְשַׁחַר נְעוּרֵיהֶן כְּבָר טָעֲמוּ חֲטָאִים אוי לנו שכך עלתה בימינו, שמה שבדור שעבר לא ידעו ולא שמעו אף בשנות העשרים, בימינו כבר עברו בשנות העשרה, וכל פעוט ופעוטה שרק אתמול בקעו מביצתם - כבר עוסקים ומתעסקים בדברים שאין שכל אנוש יכול לתופסם. וה' הטוב יכפר.  , הִפְקִירוּ עַצְמָן בִּידֵי אֲחֵרִים. וְהַתּוֹרָה מַזְהֶרֶת: אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ, שָׁמְרָהּ בְּחֵיקְךָ נָצְרָהּ בְּבֵיתְךָ, גַּדְּלָהּ לִצְנִיעוּת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְחַנְּכָהּ בְּמִצְווֹת וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, יבמות ס"ב ע"ב.  הַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַשִּׂיאָהּ סָמוּךְ לְפִרְקָהּ, איוב ה',כ"ד.  וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ.

כדור השלג

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אִם הֶעְלִימוּ בְּדָבָר אֶחָד סוֹף שֶׁיַּעְלִימוּ בִּדְבָרִים הַרְבֵּה.

שבת ק"ח ע"ב.  כָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. פסיקתא זוטרתא פרשת נצבים (כ"ט, י"ח).  הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה מְעַט, וּלְמָחָר מַטֵּהוּ מִן הַדֶּרֶךְ לְגַמְרֵי, משלי חכמים ע' 101.  שֶׁהַמְּעַט מִן הָרַע, יִגְדַּל מְהֵרָה. וּכְמוֹ בסוכה (נ"ב ע"א) אמרו על היצר הרע שבתחילה הוא דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף נעשה כעבותות העגלה, שנאמר (ישעיה ה',י"ח): "הוי מושכי העוון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה".  כַּדּוּר הַשֶּׁלֶג הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּלְגֵּל, כָּךְ יִצְרוֹ שֶׁל הָאָדָם הוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל: "אַחֵר מְעַט לַתְּפִלָּה, זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא", וּלְמָחָר כְּבָר מַגִּיעַ בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. "עַל הַשִּׁעוּר תְּוַתֵּר בִּשְׁבִיל אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם", ירושלמי סוף מסכת ברכות.  וְאִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם - אֶעֱזָבְךָ לְיוֹמַיִם. מַכִּירִים אָנוּ אוֹתוֹ, נִמְצָאִים כן אמרו באבות דרבי נתן: בשלש עשרה שנה גדול היצה"ר מהיצה"ט, שהרי לפתח (משיצא לאויר העולם) - חטאת רובץ. וגדל עם האדם מנערותו ועד זקנותו (תנחומא פרשת בשלח).  הַרְבֵּה בִּמְחִצָּתוֹ, וְהָעֵצָה הִיא רַק לִבְרֹחַ, וּלְהִתְנַגֵּד בְּכָל הַכֹּחַ, שכן כתב הזוהר הקדוש (בראשית דף קי"א): יצר הרע, הטפשים מאמינים בו ובאהבתו, עד שמורגלים בו ומוליכם לגיהנם.  לֹא לִשְׁמֹעַ לַעֲצָתוֹ שֶׁעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ, רַק לְהִדָּבֵק עוֹד בַּתּוֹרָה וּלְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹתֶיהָ.

מחטיא הרבים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין נ"ד ע"א.  אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה תַּקָּלָה עַל יָדָהּ לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל. קַל וָחֹמֶר לְאָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע וְגוֹרֵם רָעָה לַחֲבֵרוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה.

מדרש רבה במדבר כ"א, ה'.  הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּדִינוֹ שֶׁל הַמַּחְטִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מֵהַהוֹרְגוֹ, שֶׁהַהוֹרְגוֹ מְאַבְּדוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, וְאִלּוּ הַמַּחְטִיאוֹ מְאַבְּדוֹ אַף מֵהָעוֹלָם הַבָּא. ראש השנה י"ז ע"א, וברמב"ם פ"ג מהל' תשובה ה"ו וה"י.  וַאֲפִלּוּ הֶחְטִיא אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר קַל - יוֹרֵד עַל כָּךְ לַגֵּיהִנֹּם, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וַאֲפִלּוּ אִם זִלְזֵל בַּמִּצְוָה לְעַצְמוֹ, וַאֲחֵרִים לָמְדוּ מִמֶּנּוּ - כן הובא בגמרא (יומא פ"ו ע"א) על רבי יוחנן שאמר שאם ילך ארבע אמות בלי תורה או תפילין יענש, שמחליש אחרים.   נֶעֱנַשׁ עַל פֵּרוֹת מַעֲשָׂיו, וַאֲפִלּוּ דָּבָר הַמֻּתָּר - כן אמרו בבבא מציעא (ע"ה ע"ב) שאסור להלוות בלא שטר, שמא ישכח הלווה שלוה ויכפור בהלואתו, ונמצא זה מכשילו. ועיין בטורי זהב (יו"ד סי' קנ"א סק"ג) שאפילו אלפני דלפני אנו מוזהרים שלא לגרום למכשלה, שהרי חיטים שנפלו למים אסור למוכרם לעכו"ם בסמוך לפסח שמא יחזור וימכרם ליהודי. וע"ע בספר "ארח מישרים" מש"כ בעניין זה.  אִם עָלוּל מִישֶׁהוּ לָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה עַל יְדֵי זֶה לֹא יַעֲשֶׂנּוּ. לָכֵן יִזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה עַל יָדוֹ, וְלֹא תִּתְמַעֵט מְלֶאכֶת שָׁמַיִם בִּגְלָלוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לְהַחְטִיא אֶת הָרַבִּים, שֶׁעָנְשׁוֹ חָמוּר עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.

---

פרשת אמר

---

אשתו כגופו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים ד'.  אֵין שְׁאֵרוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ.

משלי י"ב, ד'.  אֵשֶׁת חַיִל (הִיא) עֲטֶרֶת בַּעְלָה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: סנהדרין כ"ב ע"ב.  אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ, וְאֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ. ראש השנה ו' ע"ב.  בַּעֲלָהּ מְשַׂמְּחָהּ עבודה זרה כ"ה ע"ב.  וְהִיא מְשַׂמַּחְתּוֹ, מנחות צ"ג ע"ב.  נֶחְשֶׁבֶת כְּגוּפוֹ מַמָּשׁ גיטין נ"ב ע"א.  וְנִקְרֵאת עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, יבמות ס"ג ע"א.  מְאִירָה אֶת עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו. בראשית ב',כ"ד.  עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וּ קהלת ט',ט'. וראה עוד לעיל פרשת בראשית (ב',י"ח) מש"כ בס"ד במעלת האשה ובחשיבות הנישואין.  רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. וְאִם דָּבָר פָּשׁוּט, זְמַנִּי וְשׁוּלִי כְּמוֹ נְהִיגָה אוֹ מִקְצוֹעַ צָרִיךְ אָדָם לִלְמֹד וּלְהִתְיַמֵּן בּוֹ רַבּוֹת כֵּיצַד לְיַשְּׂמוֹ כָּרָאוּי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה חַיֵּי נִשּׂוּאִין וּמִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִלְמֹד לֵידַע וּלְהָבִין כֵּיצַד לִנְהֹג, מַה נָּכוֹן וּמַה לֹּא, מָה אוֹמְרִים וּמָה עוֹשִׂים וּמַה לֹּא, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכּוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה תְּהֵא בֵּינֵיהֶם, שמואל א',כ"ה, ו'.  וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם.

כהן לאל עליון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : גיטין נ"ט ע"ב.  נְהַג בּוֹ קְדֻשָּׁה לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בַּסְּעוּדָה.

קִדּוּשָׁא רַבָּא יֵשׁ לִנְהֹג בַּכֹּהֲנִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שמות ל"ב, כ"ו.  "מִי לַה' אֵלַי" נֶאֶסְפוּ אֵלָיו בְּנֵי לֵוִי, כן כתב רש"י ז"ל בפירושו שם (פסוק כ"ט).  וּבַדָּבָר הַזֶּה נִתְחַנְּכוּ לִהְיוֹת מֵהֶם כֹּהֲנִים לַמָּקוֹם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים הֵם מסכת דרך ארץ זוטא, סוף פרק השלום.  "מַלְאָכִים" זוהר הקדוש (ויקרא דף קמ"ה).  וַ"חֲסִידִים" וּ"שְׁלוּחֵי הַקָּבָּ"ה". וְלָכֵן, יֵשׁ לְהִזָּהֵר אמרו בירושלמי שהמשתמש בכהונה - מעל. ועיין שלחן ערוך (או"ח סימן קכ"ח סעיף מ"ה) ברמ"א ובאחרונים אילו תשמישים מותרים ואילו אסורים, ומה הדין כשמקבל על כך תמורה או כשמוחל, ומה הדין בכהן שאינו שומר תורה ומצוות.  שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֹּהֵן תַּשְׁמִישׁ מַשְׁפִּיל וּמְבֻזֶּה, וְיִזָּהֵר וראה במגן אברהם (או"ח קס"ז ס"ק ל"א) שכיבוד כהנים הוא סגולה לאריכות ימים, ועיין בספה"ק "אגרא דכלה" (פרשת פנחס) שבאר הטעם לכך עפ"י הסוד.  בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מִן הָרָגִיל, לְהַקְדִּימוֹ בִּכְנִיסָתוֹ, וּלְכַבְּדוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ, וִישִׂימֵהוּ תָּמִיד רִאשׁוֹן, שֶׁ וראה למהר"ל מפראג זיע"א בחידושי אגדות שלו עמ"ס קדושין (ע' ע"ב) שישראל שקדושתם גדולה מאומות העולם, נקראים "עזים שבאומות", שמתוקף קדושתם אינם יראים מאף אחד. ולכן, הכהנים שקדושתם עוד יותר גדולה, יש בהם עזות יותר גדולה. וכן כתב הנועם אלימלך הק' זיע"א (פרשת משפטים) שהכהנים מטבעם קפדנים מחמת הקדושה היתירה שבהם.  הוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וְעוֹד תִּמְצָא אֶת יֶתֶר הַדִּינִים מְפֹרָשִׁים, אורח חיים סי' ר"א סעיף ב',וסי' קס"ז סי"ד בהגהה.  בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבְסִפְרֵי הַמְפָרְשִׁים.

אדרת שער

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  לֹא יְגַדֵּל פֶּרַע עַל אֵבֶל. סנהדרין כ"ב ע"ב.  וְאֵיזֶהוּ גִּדּוּל פֶּרַע - יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם.

מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כן הביא בספה"ק "אוהב ישראל" (פרשת כי תשא).  שֶׁשְּׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם מְקוֹרָם מִמּוֹתְרוֹת הַגּוּף וְהַמֹּחַ, שבילי אמונה לנכד הרא"ש, נתיב ד'.  הָעוֹלִים מִן הַלֵּב דֶּרֶךְ הַקָּנֶה אֶל הָרֹאשׁ. ראה בספר "יערות דבש" לר"י אייבשיץ זצ"ל (ח"א ע"מ). וע"ע בספר תפארת יונתן (פרשת נשא) שלכן עשיו שהיה רשע היה שעיר ובעל תאווה. ובספר כנסת ישראל כתב שלכן שלמה המלך, שהיה חכם גדול, היו לו מעט שערות.  וְכָל מוֹתְרוֹת הַגּוּף מְקוֹרָן מִן הַתַּאֲוָה וְהַשְּׁטוּת, כן כתב בספה"ק "נועם אלימלך" בליקוטי שושנה ד"ה לא ישב. ע"ש.  וְלָכֵן יֵשׁ לַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲחִיזָה בָּהֶן, כ"כ בספר "צמח ה' לצבי" פרשת נשא.  וְהַמְגַדְּלָן וּמַאֲרִיכָן מוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ רְדִיפָה וּדְאָגָה עַל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וְלָכֵן בִּימֵי הַזִּקְנָה, שֶׁהַתַּאֲווֹת נָחוֹת וְהַמֹּחַ שָׁקֵט - נוֹשְׁרוֹת וּמִתְמַעֲטוֹת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁ הָאָדָם. וּלְפִיכָךְ, יֵשׁ לְאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לְבַל יְגַדֵּל פֶּרַע שֵׂעָר רֹאשׁוֹ, וִיגַלַּח שֵׂעַר רֹאשׁוֹ תָּדִיר בְּטֶרֶם יַכְבִּיד וְיַשְׁפִּיעַ לְרָעָה, וּמַה טּוֹב שֶׁיְּגַלְּחֵם אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם שיש בזה כבוד שבת ור"ח. ובספר מעשה טוביה (עולם הגלגלים) כתב ששיער שיינטל בסוף החודש יתאחר מלצמוח, ואם יינטל בתחילת החודש ימהר לצמוח.  לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת, וְיִזָּהֵר לְשַׁיֵּר פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ ראה שלחן ערוך (יו"ד סי' קפ"א) ובאחרונים בהלכות פאת הראש, ואכמ"ל.  כַּהֲלָכָה, וְיֵחָשֵׁב לוֹ לְמִצְוָה רַבָּה.

קדוש ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מְסֹר עַצְמְךָ וְקַדֵּשׁ שְׁמִי. וּכְשֶׁהוּא מוֹסֵר עַצְמוֹ - יִמְסֹר עַצְמוֹ עַל מְנָת לָמוּת.

לשון הזהב של רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה תחילת פרק ה'.  כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ, וְאִם יַעַמְדוּ עַל אָדָם לַהֲמִירוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ - מְחֻיָּב לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וּלְקַדֵּשׁ בְּכָךְ שֵׁם שָׁמַיִם. וְכָתַב הָרה"ק רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזַ'ענְסְק זִיעָ"א בתחילת ה"צעטיל קטן" שלו. ע"ש בלשונו הטהורה.  שֶׁבִּידֵי כָּל אָדָם לְקַיֵּם בְּחַיֵּי חַיּוּתוֹ מִצְוָה נִשְׂגָּבָה זוֹ, בְּכָל עֵת וְרֶגַע פָּנוּי, עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְהַרְהֵר וּמְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ, וּמְצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כְּאִלּוּ אֵשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא בּוֹעֵר לְפָנָיו, וּבִשְׁבִיל קְדֻשַּׁת ה' יִתְבָּרַךְ הוּא שׁוֹבֵר אֶת טִבְעוֹ, וּמַפִּיל אֶת עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ עַל קְדֻשַּׁת ה' יִתְבָּרַךְ. קדושין מ' ע"א.  וּמַחְשָׁבָה טוֹבָה הַקָּבָּ"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ סְתָם פָּנוּי וּבָטֵל, אֶלָּא מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.

אם אין אני לי - מי לי?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַנַּח לִפְנֵיהֶם וְהֵם יְלַקְּטוּ, וְאֵין לְךָ לְסַיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם.

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִתְחַשְּׁבָה בַּחֲלִישׁוּתוֹ שֶׁל הֶעָנִי, וְהֶעֱנִיקָה לוֹ מַתְּנוֹת עֲנִיִּים בַּשָּׂדֶה, בַּיֶּקֶב וּבַגֹּרֶן וּבִשְׁאָר גִּדּוּלִים, שֶׁיַּאַסְפֵם אֶל בֵּיתוֹ וְיִחְיֶה וְיִתְפַּרְנֵס בָּהֶם. אוּלָם צִוּוּי ה' הוּא, שֶׁהֶעָנִי יְלַקֵּט מַתְּנוֹתָיו בְּעַצְמוֹ, וְלֹא שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה יֶאֱסֹף בַּעֲבוּרוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאִם לֹא תִּשְׁתַּדֵּל וְתַעֲשֶׂה בְּעַצְמְךָ - אַף אֶחָד אַחֵר לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת בִּשְׁבִילְךָ.

וְאַף בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִזְכֹּר אָדָם, שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲמֹל וְיַעֲבֹד בִּמְקוֹמוֹ, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ יֶאֱסֹף מִצְווֹתָיו וּזְכֻיּוֹתָיו וכמו שאמר אחד: ההצלחה היא כמו סולם - אי אפשר לעלות עם ידיים בכיסים...  . לָכֵן לֹא יִסְמֹךְ עַל שֻׁלְחָן שֶׁל אֲחֵרִים, אֶלָּא תענית ו' ע"ב. ופירושו: אסיפה אחר אסיפה.  לִקּוּטֵי בָּתַר לִקּוּטֵי, משלי י"ג, י"א.  קֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה, אבות א',י"ד.  וְאִם אֵין אֲנִי לִי - מִי לִי?! משלי ל',ל"ב. וכדרשת חז"ל בגמרא (ברכות ס"ג ע"ב): שאם ניוולת עצמך על דברי תורה - סופך להתנשא, אבל אם זממת פיך מלשאול וללמוד בעצמך - סופך שתתן יד לפיך, לכשישאלוך בדבר הלכה.  אִם נָבַלְתָּ - בְהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ - יָד לְפֶה, משלי ט"ז, כ"ו.  וְנֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, שֶׁטָּרְחוֹ וַעֲמָלוֹ יַעַמְדוּ לוֹ לֶעָתִיד לָבֹא לְהַצִּילוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, וּלְהָבִיאוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

הוא זכאי!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים.  מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יָצָא מְחֻיָּב, עָמַד וְגִדֵּף.

קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וּמְיַסֵּד תְּנוּעַת הַמּוּסָר, רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זִיעָ"א, הָיָה מַכִּיר וּמְזַהֶה בְּעֵינוֹ עֵין הַבְּדֹלַח אֶת תְּכוּנוֹתָיו וּטְבָעָיו הָרָעִים שֶׁל הָאָדָם, וּבְאַחַד הַיָּמִים הִתְבַּטֵּא וְאָמַר: תְּמֵהָנִי עַל בְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֵר אֶצְלָם סָפֵק כָּל שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּתוֹ שֶׁל עוֹף - מִיָּד רָצִים הֵם לָרַב שֶׁיִּפְסֹק אֶת הַדִּין, וְאִם אָמוֹר יֹאמַר שֶׁהָעוֹף טָרֵף - מִיָּד יוֹדוּ לוֹ עַל שֶׁהִצִּילָם מֵאֲכִילַת אִסּוּר, וְיַשְׁלִיכוּ הָעוֹף לַכְּלָבִים מִבְּלִי שׁוּם וִכּוּחַ. וְאִלּוּ כְּשֶׁיָּבוֹא אָדָם בְּדִין וּדְבָרִים עִם עֲמִיתוֹ, וְנִקְרְבוּ לִפְנֵי אלו הדיינים, כן איתא בסנהדרין (נ"ו ע"א). וראה בבעל הטורים (שמות כ"ב, כ"ז) שכתב ש"אלהים" בגימטרייא "הוא דיין".  הָאֱלֹהִים, וְיָצָא מְחֻיָּב - מִיָּד יִתְקוֹמֵם עַל "הָעָוֶל וְהָעִוּוּת" שֶׁנַּעֲשָׂה בַּדִּין, וְלֹא יְקַבֵּל אֶת הַפְּסָק, וּלְעִתִּים אַף יַעֲמֹד וִיגַדֵּף - וְכִי מַה נִּשְׁתַּנָּה פְּסָק זֶה מִפְּסַק הַכַּשְׁרוּת אוֹ הַטָּהֳרָה? וְכִי בָּזֶה הָרַב פָּחוֹת בָּקִיא אוֹ מֵבִין? אֶלָּא, שֶׁמִּטִּבְעוֹ שֶׁל אָדָם הוּא, שֶׁמּוּכָן הוּא לְקַבֵּל שֶׁהִפְסִיד אֶת מָמוֹנוֹ, אֲבָל שֶׁהוּא חַיָּב, וַחֲבֵרוֹ זַכַּאי - זֶה לֹא! אֵינוֹ כּוֹאֵב הוּא עַל הַדִּין עַצְמוֹ, אֶלָּא עַל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ, שֶׁחֲבֵרוֹ הוּא הַצּוֹדֵק וְהוּא לֹא, וּבִינוּ נָא זֹאת כִּי נוֹרָא הוּא.

ודבר דבר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה ויקרא פרק ל"ב. ותרגומו: שהיתה פטפטנית, ואומרת לכל אחד: שלום לך, שלום לכם...  דַּהֲוַת פַּטְפְּטָה שְׁלָם עֲלָךְ שְׁלָם עֲלָךְ שְׁלָם עֲלֵיכוֹן, מְפַטְפֶּטֶת בִּדְבָרִים, שׁוֹאֶלֶת בִּשְׁלוֹם הַכֹּל. דַּבְּרָנִית הָיְתָה, מְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם, לְפִיכָךְ קִלְקְלָה.

אָמְרוּ חֲכָמִים: קדושין מ"ט ע"ב.  עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם - תִּשְׁעָה נָטְלוּ הַנָּשִׁים, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (כּוֹלֵל הַנָּשִׁים...), שֶׁהָאִשָּׁה מִטִּבְעָהּ דַּבְּרָנִית הִיא וּמְלֶאכֶת הַדִּבּוּר חֲבִיבָה לָהּ. אֲבָל חָכְמַת נָשִׁים בָּנְתָה עַצְמָהּ לְמַעֵט בִדְבָרֶיהָ, שֶׁ משלי י',י"ט.  בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, כן הובא בכתבי האריז"ל שהדיבור הוא רוחו וחיותו של האדם, וככל שמרבה לדבר (מלבד דברי תורה) כך מסיים חלקו בעולם. ולזה רמז התנא באבות "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה", שאף גופו של האדם ניצל בזכות מדה נעלית זו.  וְהָרִבּוּי בִּדְבָרִים מְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְשָׂרָה אִמֵּנוּ שֶׁזָּכְתָה לַאֲרִיכוּת יָמִים מֻפְלֶגֶת (מֵאָה וְעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה) כן פירש ידידנו הרה"ג אהרן זכאי שליט"א בספרו "תורת הפרשה" על הפסוק הנ"ל.  אֵין זֶה אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁ בראשית י"ח, י"א.  חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח (שֶׁל דִּבּוּר מְרֻבֶּה) כַּנָּשִׁים. לָכֵן תִּלְמַד הַיַּלְדָּה וְתַשְׂכִּיל הָאִשָּׁה, וְתַכְרִיחַ עַצְמָהּ לִנְצֹר לְשׁוֹנָהּ, וּבַדָּבָר הַזֶּה בספרו חקי הנשים פרק ל"ו. ע"ש מש"כ בנושא זה באורך.  רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זִיעָ"א בֵּרְכָהּ, שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמֶיהָ וְתִרְבֶּה בִּרְכָּתָהּ.

עטרת זקנים בני בנים

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : (נִכְתַּב שֵׁם שִׁבְטָהּ) לְהַגִּיד שֶׁהָרָשָׁע גּוֹרֵם גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְאָבִיו, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (לְשֶׁבַח) שמות ל"א, ו'.  אָהֳלִיאָב בֵּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן - שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ.

ישעיה מ"ו, ח'.  זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ, הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת - לֹא אֶת עַצְמוֹ בִּלְבַד הוּא מְבַזֶּה וּמְבַיֵּשׁ, אֶלָּא גַּם אֶת אֲבוֹתָיו, וּזְקֵנָיו, שׁוֹשֶׁלֶת אֲרֻכָּה שֶׁל יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, אֲשֶׁר עָבְדוּ אֶת ה' נֶאֱמָנָה, בִּמְסִירוּת וּבִתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם כָּחָל וְשָׂרָק, דּוֹר אַחַר דּוֹר זָכְרֵם ה' לְטוֹבָה. וְעַתָּה בָּא זֶה, וְגוֹדֵעַ תרגום: אילן גדול, שושלת הזהב.  אִילָנָא רַבְרְבָא שׁוֹשַׁלְתָא דְּדַהֲבָא, על פי הפסוק באיכה ב',ב'.  בָּלַע וְלֹא חָמַל אֶת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, הִגִּיעַ לָאָרֶץ חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ, סנהדרין נ"ב ע"א. וראה עוד ברש"י בראשית כ"א, ט'.  וְכָל הָרוֹאֵהוּ אוֹמֵר אָרוּר שֶׁזֶּה יָלַד, אָרוּר שֶׁזֶּה גִּדֵּל, אָרוּר שֶׁזֶּה יָצָא מֵחֲלָצָיו.

לָכֵן ישעיה נ"א, א'-ב'.  שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה',הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל בּוֹר נֻקַּרְתֶּם, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, ישעיה א',ט"ז.  רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וִיקֻיַּם בָּכֶם: משלי י"ז, ו'.  "עֲטֶרֶת זְקֵנִים - בְּנֵי בָּנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים - אֲבוֹתָם".

---

פרשת בהר

---

שלי ושלו - שלו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף עַל פִּי שֶׁאֲסַרְתִּים עָלֶיךָ, לֹא בָּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה אֲסַרְתִּים, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּנְהַג בָּהֶם כְּבַעַל הַבַּיִת, אֶלָּא הַכֹּל יִהְיוּ שָׁוִים בָּהּ: אַתָּה, וּשְׂכִירְךָ, וְתוֹשָׁבְךָ.

יִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא וְיִשְׁתַּבַּח הַיּוֹצֵר מתוך נוסח ברכת האילנות בברכות מ"ג ע"ב.  שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם! כַּמָּה צוּרוֹת וְכַמָּה צְבָעִים, כַּמָּה רֵיחוֹת וְכַמָּה טְעָמִים, תהלים קמ"ד, י"ג.  מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן, תהלים ק"ד, כ"ד.  מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, שבעלי החיים הם עולם בפני עצמו, אשר מי שמעט ילמד ויחכים בענייניהם ישתומם מנפלאות ה' ומחותמו הטבוע בהם, איך דאג לבני עורב אשר יקראו (שהאם נוטשתם על היותם לבנים בהיוולדם בחושבה שאינם ילדיה) ומצואתם יוצאים יתושים ומהם ניזונים עד שיגדילו (ילקוט שמות), ואיך בעלי חיים חלושים וחסרי כח העניק להם הקב"ה נשק ומגן כמו השריון (לצב האיטי), וארס (לנחש המחוסר איברים), וריחות (לבואש הפחדן), וקוצים (לקיפוד העדין) וחשמל (לצלופחד המושך עין) ופרווה (למרבית החיות המשוטטות בקור) ושק לאגירת מזון (לשקנאי) ויכלה הזמן והמה לא יכלו מתאר. ועוד עיין בספר הברית מערכת החי מש"כ דברים נפלאים המודיעים ומכריזים שיש בורא לעולם.  בַּעֲלֵי חַיִּים רַבּוּ מִסְּפֹר, אשר עם כל להיטותה, כבר אלפי שנים שלא כלתה, והלבנה שמיום בריאתה, לא שינתה מקומה ומסלולה.  שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, אשר רבות בשנים מרווים ומשקים, במערכת מופלאה של מיחזור והמטרה, הכל בעתו כל אזור בעונתו, והכוכבים המזהירים, שרבים מהם נופלים, ומעולם לא מתקרבים, ליישוב האנשים.  שָׁמַיִם וְכוֹכָבִים, קַיִץ, חֹרֶף, סְתָיו וְאָבִיב. כֻּלָּם מתוך תפילת שחרית של שבת.  מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ, נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם, מדרש קהלת רבה.  כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי - לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ!

אֲבָל דָּבָר אֶחָד זְכֹר: שֶׁלֹּא תִּנְהַג בָּהֶם כְּבַעַל הַבַּיִת, כפרעה הרשע, סמל היצר הרע, אשר ניצל את הכח שהופקד בידו להלל ולשבח את כוחו ועוצם ידו.   לוֹמַר "לִי הַיְאוֹר וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי", אבות ה',י"ג. ובעוונותינו הרבים, פעמים שאנו אומרים זאת גם לבוראנו וליוצרנו (כלשון לבן הרשע): "הבנים - בניי, והצאן - צאני, וכל אשר אתה רואה - לי הוא".  שֶׁהָאוֹמֵר שֶׁלְּךָ שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי שֶׁלִּי - רָשָׁע! אֶלָּא זְכֹר שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה, עמוס ד',י"ג.  יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, אבות ג',ז'.  שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ - שֶׁלּוֹ, וְיִהְיוּ הַכֹּל שָׁוִים בְּעֵינֶיךָ לְטוֹבָה. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו ישעיה נ"ח, י' - י"א.  !

עצה טובה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בבא מציעא נ"ח ע"ב.  שֶׁלֹּא יַשִּׂיאֵנוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, לְפִי דַּרְכּוֹ וַהֲנָאָתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ.

ראה לעיל פרשת בראשית (י"ח, א') מש"כ בס"ד בעניין נתינת עצה.  דִקְדֵּק כָּאן רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל לְהוֹסִיף שֶׁאֲפִלּוּ אִם דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמְיַעֵץ הִיא כָּךְ, וְזוֹהִי סְבָרָתוֹ וְהַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ, עִם כָּל זֹאת לֹא יְיַעֵץ לְמִתְיַעֵץ עִמּוֹ אֶלָּא לְפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמִּתְיַעֵץ, שֶׁאִם הוֹלֵךְ עַל פִּי שִׁיטַת פְּסִיקָה מְסֻיֶּמֶת (אַשְׁכְּנַזִּי, סְפָרַדִּי וכיוב"ז), אוֹ הַשְׁקָפָה מְסֻיֶּמֶת (לִיטָאִי, חֲסִידִי וכיוב"ז) - אַל תְּיַעֵץ לוֹ עַל פִּי שִׁיטָתְךָ, אֶלָּא לְפִי מַה שֶּׁהוּא דַּוְקָא (מִלְּבַד כְּשֶׁנּוֹגֵד אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה כַּמּוּבָן).

וְכַמָּה קָשֶׁה יִהְיֶה לַנִּתְמָךְ לְיַעֵץ לַתּוֹמֵךְ שֶׁמּוּטָב לוֹ לְהַפְסִיק לְתָמְכוֹ, וְלַמְלַמֵּד לְיַעֵץ לַתַּלְמִיד שֶׁיּוֹעִיל לוֹ לְהַחֲלִיפוֹ בְּזוּלָתוֹ, וְלָאוֹהֵב לְיַעֵץ לַנֶּאֱהָב שֶׁיּוּטַב לוֹ לְעָזְבוֹ! וְהַדְּבָרִים אֲמִתִּיִּים, קָשִׁים וּמְחַיְּבִים, כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה דַּקִּים, וְאַשְׁרֵי הַיְרֵאִים מֵאֱלֹקִים, וּבַדָּבָר הַזֶּה מְדַקְדְּקִים.

סך הכל אכל!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אַף בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם תְּהֵא בּוֹ בְּרָכָה.

וְאֵיזוֹ בְּרָכָה כְּבָר צָרִיךְ אָדָם בְּמֵעָיו? בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה תְּלוּיִים אָנוּ בְּחַסְדֵּי הָאֵל: זָכָה אָדָם וְקִבֵּל פַּרְנָסָתוֹ בְּיַד רְחָבָה - כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, אֲבָל שהתיאבון הוא מחסדי ה' הגדולים עלינו, שהוא הרגש מיוחד באצטומכא המעורר לאדם את רעבונו לקום ולאכול (המלבי"ם בפירושו על התהלים פרק ק"ב פס' ה'. ע"ש). וננסה לחשוב לעצמנו, מה היה קורה אילולי החוש הזה המעוררנו לאכול?! וכמובא בספרים מעשה בצדיק הרה"ק רבי זושא מהאניפולי זיע"א שפעם אחת, בהיותו רעב ללחם, ולחם - אין, נשא עיניו למרומים ואמר: רבונו של עולם! זושא מודה לך לפחות על התיאבון שנתת לו...   אֵין לָהֶם תֵּאָבוֹן?! וְאִם בָּרוּךְ ה' יֵשׁ תֵּאָבוֹן - אֲבָל זֶה אָסוּר לוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ מֶלַח, וְזֶה יֵשׁ בּוֹ סֻכָּר, וּבָזֶה יֵשׁ כן סיפר הרה"ג עמנואל תהילה שליט"א שבצעירותו הגיע לישיבה בה למד בעל "מאפיית אנג'ל" המפורסמת להשתתף בסעודת מצווה, והכל עמדו בתור ליטול ידיהם לסעודה, מלבד... בעל המאפייה, ולכשביררו את הסיבה, נשתוממו לשמוע שלבעל מאפיית אנג'ל המהוללה אסור לאכול...ל-ח-ם!!!   גְּלוֹטֶן, וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לְגֵרוּיִים, לָזֶה הוּא אַלֶרְגִי, וְזֶה לֹא טָעִים וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

וּכְשֶׁבָּרוּךְ ה' סוֹף סוֹף נִמְצָא הַדָּבָר הָרָאוּי לְמַאֲכָל - מֵרֶגַע שֶׁהֻכְנַס לְפִיו וְעַד שֶׁמּוֹתָרָיו יֵצְאוּ - כַּמָּה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת צָרִיךְ: שֶׁהַשֵּׁן לֹא תִּכְאַב, וְשֶׁהַלָּשׁוֹן לֹא תִּנָּשֵׁךְ, שֶׁהַגָּרוֹן לֹא יִצְרֹב, וְשֶׁהַכֹּל יֵרֵד בְּשָׁלוֹם. וּבַמֵּעַיִם - ולמי שאינו מודע למה שנמצא בקרבו, להווי ידוע שאורך המעי הגס הוא כמטר וחצי, והמעי הדק אורכו כששה עד שבעה מטרים(!!!) ומחולק לכמה מחלקות בהן נעצר המזון, על מנת שתופק ממנו מירב התועלת לגוף.   שֶׁיְּקַבְּלוּ הַמַּאֲכָל, וִיעַכְּלוּהוּ כָּרָאוּי, בְּלִי מִחוּשִׁים, וּבְלִי כְּאֵבִים, וְשֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹתָרוֹת בְּשָׁלוֹם, מִבְּלִי סְתִימָה בְּשׁוּם מָקוֹם. כָּל זֶה - בְּכָל נְגִיסָה וּנְגִיסָה, מִידֵי אֲרוּחָה וַאֲרוּחָה, מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ - עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים! אֱמֹר נָא עַתָּה בְּנִי, וראה עוד מש"כ בס"ד לקמן פרשת עקב (י"א, ט"ו) ותהנה.  הַצְּרִיכִים אָנוּ בְּרָכָה בַּמֵּעַיִם אוֹ לֹא?

למכירה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים פ"ה.  מְלַמֵּד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ אֶלָּא מֵחֲמַת דֹּחַק עֹנִי, (וְגַם כְּשֶׁמּוֹכֵר) לֹא יִמְכֹּר כֻּלָּהּ, שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׂדֶה לְעַצְמוֹ.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בבא מציעא מ"ב ע"א.  לְעוֹלָם יַשְׁלִישׁ אָדָם מְעוֹתָיו: שְׁלִישׁ בְּקַרְקַע, שְׁלִישׁ בִּפְרַקְמַטְיָא (מִסְחָר), וּשְׁלִישׁ תַּחַת יָדוֹ. שֶׁבַּקַּרְקַע הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵינָהּ נִפְסֶדֶת, בבא מציעא ק"ב ע"ב.  וּבְחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ קַיֶּמֶת סוכה ל' ע"ב. ואמנם משמעות הדברים היא שמבחינה הלכתית אין שינוי רשות ובעלות בגניבת קרקע, מכל מקום אין חולק שגם מבחינה טכנית הרבה יותר קשה לגנוב ולהשתלט על קרקע של אדם.  וְאֵינָהּ נִגְזֶלֶת, מגילה ו' ע"א.  וְלָכֵן שָׂדוֹת וּכְרָמִים עֲדִיפָא לֵיהּ. וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ם פרק ה' הל' י"ב. ולמד זאת מהגמרא בגיטין (נ"ב ע"א), ע"ש.  בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת שֶׁלֹּא יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֶה וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין, וְלֹא היינו למשכן את ביתו. ורבים וטובים נפלו בגלל הדבר הזה, ה' ישמרנו.  יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן קַרְקַע רִאשׁוֹנָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: קדושין נ"ט ע"א. וראה עוד בכף החיים (סופר) על יו"ד סי' קט"ז מש"כ בזה.  לְעוֹלָם אַל יִמְכֹּר אָדָם קַרְקַע רִאשׁוֹנָה שֶׁלָּקַח, שֶׁבָּזֶה עָלוּל לְאַבֵּד אֶת מַזָּלוֹ. ראה ספר "טובך יביעו" מה שהביא בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א.  וּרְאֵה בַּאַחֲרוֹנִים שֶׁהֵבִיאוּ אוֹפַנִּים וּפִתְרוֹנוֹת לַנִּצְרָךְ לִמְכֹּר קַרְקַע רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה.

המושכות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הַחֲזִיקוּ בָּהֶם לְנַחֲלָה לְצֹרֶךְ בְּנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם.

לֶקַח גָּדוֹל טָמַן לָנוּ רַשִּׁ"י הַקָּדוֹשׁ זַ"ל בְּהַדְגָשַׁת הַמִּלָּה "אַחֲרֵיכֶם", הַנְהָגָה חֲשׁוּבָה שֶׁלִּמְּדוּ במדרש הגדול דברים כ"א, ט"ז.  רַבּוֹתֵינוּ לָאָדָם: שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִתֵּן אֶת נְכָסָיו בְּחַיָּיו, עַד שֶׁהוֹלֵךְ לְעוֹלָמוֹ, וַאֲפִלּוּ לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו. וְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: בבא מציעא ע"ה ע"ב.  שֶׁהַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו - צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, פירוש רש"י שם. והיינו שאם נוטלים בניו את נכסיו הימנו - אין בית דין נזקקים לו לסייעו, שהוא הביא את הרעה הזו על עצמו במו ידיו, בזה שנתן את עצמו בידי אחרים.  שֶׁהוּא גָּרַם זֹאת לְעַצְמוֹ! וְלָכֵן ערכין כ"ח ע"א. וע"ע ברמב"ם פ"ה מהל' דיעות הי"ב.  אָסְרוּ חֲזַ"ל לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל נְכָסָיו, וְאַף אִם עָשָׂה כֵּן בִּטְּלוּ חֲכָמִים אֶת חֲלוֹת דְּבָרָיו. לְלַמֶּדְךָ, וראה במסילת ישרים (פרק כ"ג) שכתב בזה"ל: יזהר ויעיין במי שקונהו לחבר או ליועץ או לפקיד על ביתו, יותר ממה שיזהר ויעיין במה שאוכל ושותה, כי המאכל יוכל להזיק לגופו בלבד, והחברים והפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו!   שֶׁלֹּא תִּמְסֹר אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת לִידֵי אֲחֵרִים, וכמו שכתב המדרש שמואל (ה',י"ד): אל תהי מתוק - פן יבלעוך, ואל תהי מר - פן יקיאוך.   וְלֹא תִּסְמֹךְ עַל אַף אָדָם לִהְיוֹת תָּלוּי בּוֹ שזה אחד הדברים עליהם הקב"ה יותר מדקדק, שתמיד ירגיש ויזכור האדם שהינו תלוי בידי הבורא יתברך בלבד, ולא יחוש תלות או קירבה יתירה לשום נברא בעולם (ואף לא להוריו ואשתו וילדיו!!!). ואמר לי לפני שנים אחד מחכמי דורנו, שלכן דווקא קירבה יתירה בין בני זוג או בין חברים היא ה"מתכון" למחלוקת ולמריבה, שהקב"ה כביכול "לא אוהב" שאוהבים מישהו יותר מדאי זולתו יתברך (וזהו עומק דברי שלמה המלך (משלי כ"ה, ט"ז): "מצאת דבש אכול דייך פן תשבענו והקאתו, הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך". ועוד אריכות יש בדברים אלו אך לא זה המקום והזמן), והדברים מורגשים ואמיתיים לכל מתבונן.   , וְאַף לֹא בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ. כִּי לֹא תֵּדַע מַה יֶּלֶד יוֹם, כך אמר רבי אברהם חיסדאי ז"ל: בנך, הוא חמש שנים אדונך, וחמש שנים עבדך, וחמש שנים משנך, ואחר כך: או אוהבך, או שונאך!   וּמִי שֶׁהַיּוֹם אוֹהַבְךָ - יוּכַל מָחָר לַהֲפֹךְ לְשׂוֹנְאֲךָ, ולכן המילים "אוהב" ו"אויב" קרובות ודומות בהיגויין, על אף שבלשון הקודש יש משמעות בהיגוי המילה, ומילים שמשמעותן רחוקה גם היגויין שונה בתכלית, כגון: שחור - לבן, גדול - קטן, וכן ע"ז הדרך, אלא ללמדך שדווקא האוהב הקרוב קרוב קודם להיהפך בקל לאויב, שכגודל הקרבה והאהבה שביניהם - כך ההיפגעות והאכזבה מצוייה יותר ביניהם, והסיכויים למריבה גדולים, וכמו שהמציאות מראה שהמריבה מצויה יותר לאדם עם אשתו או ידידו הטוב מאשר עם מכר רחוק. ורבינו האי גאון אמר: אל תרפה ארי האסור בחבלך, כי אם אותו תשלח - ואכלך!  וְאוֹהֵב נֶהְפַּךְ לְאוֹיֵב, לָכֵן אַל תַּעֲשֶׂה אוֹ תְּגַלֶּה דָּבָר שֶׁמָּחָר יִתָּכֵן שֶׁתִּצְטַעֵר עָלָיו.

שולט ונשלט

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְהָבִיא נָשִׂיא בְּעַמָּיו, וּמֶלֶךְ בִּמְשָׁרְתָיו, שֶׁלֹּא לִרְדּוֹת בָּהֶם בְּפָרֶךְ.

עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת הַסִּבּוֹת בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּצוּרָה שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, שׁוֹלְטִים וְנִשְׁלָטִים וראה מש"כ בס"ד לקמן פרשת פינחס (במדבר כ"ז, כ') סוד וטעם הדבר, ואכמ"ל.  . אוּלָם מִכָּל מָקוֹם, חָס וְשָׁלוֹם שֶׁיַּרְגִּישׁ הַגָּדוֹל שֶׁהוּא עָדִיף עַל חֲבֵרוֹ וְיִתְגָּאֶה עָלָיו, חגיגה ה' ע"ב: שלושה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום: על שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור.  שֶׁאִם כֵּן הַקָּבָּ"ה בּוֹכֶה עָלָיו בְּכָל יוֹם עַל שֶׁנָּתַן שְׂרָרָה לְאֶחָד שֶׁכָּזֶה. וּבְעוֹלַם הָאֱמֶת, עֲתִידִים אָנוּ לִמְצֹא פסחים נ' ע"א.  עֶלְיוֹנִים וַחֲשׁוּבִים לְמַטָּה, וְתַחְתּוֹנִים וּשְׁפָלִים לְמַעְלָה, לָכֵן יִזָּהֵר הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא לִרְדּוֹת וּלְהַטְרִיחַ אֶת הַקָּטָן שֶׁלֹּא כַּדִּין, וְלֹא יְנַצֵּל אֶת סַמְכוּתוֹ לְצַעֵר אֶת זוּלָתוֹ, לְהַדְאִיגוֹ עַל חִנָּם אוֹ לְהַשְׁפִּילוֹ לְעֵינֵי כֻּלָּם. וְגַם הַתַּלְמִידִים לֹא כִּפְחוּתִים יְיַחֲסָם, אֶלָּא יְכַבְּדֵם וְיַעֲרִיכֵם וְיוֹדֶה עַל סִיּוּעָם וראה מש"כ בס"ד לעיל פרשת בשלח ופרשת יתרו בעניין זה.  , שֶׁגַּלְגַּל סוֹבֵב הוּא בָּעוֹלָם וּבְתוֹכוֹ נִמְצָאִים כֻּלָּם, וְלֹא חֹסֶן לְעוֹלָם, וּבִין רֶגַע אָבְדוּ וְאֵינָם.

---

פרשת בחקתי

---

נבלה מסרחת

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הֱווּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: דברים ה',א'.  "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

קדושין מ' ע"ב.  גָּדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, אבות ד',ה'.  שֶׁהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, מדרש רבה ויקרא ל"ה, ז'.  וְזוֹכֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְאִם לוֹמֵד ח"ו שֶׁלֹּא בְּמַטָּרָה לְיַשֵּׂם וּלְקַיֵּם אֶת הַדְּבָרִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ירושלמי שבת פרק א' הל' ב'.  שֶׁנֹּחַ הָיָה לוֹ אִלּוּ לֹא הָיָה נִבְרָא, ירושלמי ברכות פרק א' הל' ב'.  וְהָיָה רָאוּי שֶׁתֵּהָפֵךְ שִׁלְיַת אִמּוֹ עַל פָּנָיו וְאַל יָבוֹא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, תנא דבי אליהו זוטא פרק ט"ז.  וַהֲרֵי הוּא מִמְּבַלֵּי עוֹלָם. כן הובא בשלחן ערוך יו"ד (סי' רמ"ו ס"ח) וז"ל: הרב שאינו הולך בדרך טובה, אעפ"י שחכם גדול הוא, וכל העם צריכים לו, אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב.  וַאֲפִלּוּ הוּא חָכָם גָּדוֹל וְכָל הָעָם צְרִיכִין לוֹ עכ"ז אֵין לְמֵדִים מִמֶּנּוּ, גם כן הובא בשלחן ערוך יו"ד (סי' רמ"ג ס"ג) וז"ל: תלמיד חכם המזלזל במצוות, ואין בו יראת שמיים, הרי הוא כקל שבצבור.  וַהֲרֵי הוּא כַּקַּל שֶׁבַּצִּבּוּר, מדרש רבה ויקרא (א',ט"ו) וז"ל: כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו. וקדוש ישראל ר"י סלנטר זיע"א ביאר הדברים בטוטו"ד, למה אמרו דווקא "נבילה טובה הימנו"? אלא שנבילה, לכל הפחות מפיצה ריח רע והכל יודעים להשמר ולהתרחק הימנה, מה שאין כן תלמיד חכם שאין בו דעת, טועים בו ההמון לייחסו ולהחשיבו בגלל תורתו, ואינם יודעים להשמר ולהתרחק הימנו, לכן הנבילה טובה הימנו...  וּנְבֵלָה מַסְרַחַת טוֹבָה מִמֶּנּוּ. וּשְׁמוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו: כן כתב רבינו בחיי בספרו חובות הלבבות (שער עבודת האלקים פ"ד). ע"ש.  חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים. לָכֵן משלי י"ג, ט"ז.  כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת, לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁלּוֹמֵד: "הַאִם אֲנִי מְקַיְּמוֹ וּמְיַשְּׂמוֹ כָּרָאוּי?" וְ"הַאִם לִמּוּדִי הוּא בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל מְנָת לְקַיֵּם?" בבא בתרא ע"ח ע"ב.  וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן - תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא!

מעלת הכלל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים פ"ד.  וְכִי כָּךְ הוּא הַחֶשְׁבּוֹן? וַהֲלֹא לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא מֵאָה מִכֶּם שְׁנֵי אֲלָפִים יִרְדְּפוּ? אֶלָּא אֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה, לִמְרֻבִּין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה.

מכות י' ע"א.  דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הַפָּסוּק: קהלת ה',ט'.  "מִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן - לֹא תְּבוּאָה" - אֵין אַתָּה מוֹצֵא תּוֹרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁאוֹהֵב לִלְמֹד וּלְלַמֵּד בֶּהָמוֹן, ברכות ס"ג ע"ב. וראה עוד במהרש"א עמ"ס מכות (י' ע"א) שכתב טעם הדבר.  וְאֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה, שֶׁ משלי י"ד, כ"ח. וראה במגן אברהם (או"ח סי' צ' ס"ק ט"ו) שלמד מפסוק זה להעדיף תפילה בצבור גדול על פני תפילה בצבור קטן, והביאוהו האחרונים. ע"ש שדנו בכל מיני אופנים בעניין זה.  "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ", וְ איוב ל"ו, ה'. וראה בגמרא (ברכות ח' ע"א) שלמדו מכאן שאין הקב"ה דוחה ומואס תפילתם של רבים.  "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס". וּבְשָׁעָה שֶׁרַבִּים ראה בספורנו בפירושו על קהלת פ"ד שכתב: "המעשה הרע שראיתי הוא הקורה לתופשי התורה להיות מפוזרים". ובעווה"ר גם דורנו לוקה בדבר הזה, והוא רחום יכפר עוון. (ואחרי כותבי זאת הקרה ה' לפני ביאור מהרה"ק ר"י מרוז'ין זיע"א עה"פ (תהלים קי"ט) "קרבו רודפי זימה מתורתך רחקו" שרבות אנו מוצאים שבין רשעים ורודפי זימה מצוייה קירבה ואחדות, ואילו בין התלמידי חכמים מצוייה שנאה ומחלוקת, וטעם הדבר הוא שבכל אחד יש טוב ורע, והנה הרשעים, מרוב רשעותם נעשית פנימיותם רעה, ומעט הטוב שבהם יוצא החוצה ויוצר השלום ביניהם, ואילו הצדיקים ות"ח, שפנימיותם נעשית טובה, מעט הרע שבהם יוצא ויוצר המחלוקות והשנאה ביניהם ורק ת"ח שהשלימו עצמם ונעשו טובים לגמרי, טובים ומאוחדים גם בחיצוניותם. ושפתיים יישק.   מִתְאַגְּדִים לַעֲשִׂיַּת מִצְוָה יֵשׁ יוֹתֵר תּוֹעֶלֶת וּמַעֲלָה בַּדָּבָר, שֶׁכֵּן אָמְרוּ רמב"ם פ"ב מהלכות תשובה ה"ו, ולמד הדבר מהגמרא בראש השנה (י"ח ע"א), ע"ש.  רַבּוֹתֵינוּ שֶׁתְּשׁוּבַת הָרַבִּים יָפָה וּמִתְקַבֶּלֶת תָּמִיד. לָכֵן אבות דרבי נתן כ"ז, ב'.  כָּל הַמַּרְבֶּה וּמוֹסִיף מוֹסִיף שָׂכָר הַרְבֵּה, וְ ישעיה מ"ב, כ"א.  יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

שלא עשני עם הארץ...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים פ"ב.  מִשֶּׁלֹּא תִּלְמְדוּ - לֹא תַּעֲשׂוּ, הֲרֵי שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת.

אבות ב',ה'.  אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וִיהוּדִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל לִלְמֹד אֶת חֻקֵּי ה' וּמִשְׁפָּטָיו, אֵין צֵל שֶׁל סָפֵק שֶׁהוּא נִכְשָׁל בַּעֲבֵרוֹת מִבְּלִי לֵידַע אֲפִלּוּ שֶׁהַדָּבָר אָסוּר, וְאִי יְדִיעַת הַחֹק אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת מִן הָעֹנֶשׁ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: מדרש רבה מסכת כלה פ"ב.  כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה גּוֹרֵם עֲנִיּוּת לְבָנָיו, כן דרשו בפסחים (מ"ט ע"ב) ממה שכתוב בתורה (ויקרא י"א, מ"ו): "זאת תורת הבהמה והעוף" - העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, ושאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף. וע"ש במפרשים מה ההגדרה של "אינו עוסק".   וְאָסוּר לֶאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה וְעוֹף, שֶׁבְּמָה עָדִיף הוּא עֲלֵיהֶם שֶׁיַּהַרְגֵם??

וְכַמָּה פְּעָמִים רוֹאִים עַמֵּי אֲרָצוֹת הַמַּנִּיחִים אֶת הַתְּפִלִּין עַל מִצְחָם, וְהַקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁלָּהֶם אֵינָהּ כַּהֲלָכָה, וּמִתְעַטְּפִים בְּטַלִּיתָם כִּבְצָעִיף - כָּל אֵלּוּ מֵאוֹתוֹת הָרֵיקִים מִכָּל תֹּכֶן, נִבְעָרִים מִדַּעַת וּתְבוּנָה, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ כְּלָל גַּאֲוָתָם שְׁחָקִים, וּכְשֶׁרוֹאִים שֶׁהֶחָכָם מַתְחִיל לִדְרֹשׁ יוֹצְאִים הַחוּצָה (לַעֲסֹק בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה...) אוֹ פּוֹתְחִים הַסִּדּוּר (וְלֹא בֶּאֱמֶת קוֹרְאִים...) לְהַפְגִּין "אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לוֹ, כֻּלָּנוּ חֲכָמִים וְיוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה", וְנִשְׁאָרִים בְּסִכְלוּתָם, וְעוֹלִים עֲרֻמִּים מִן הַמִּצְווֹת לָעוֹלָם הַבָּא. לָכֵן בְּנִי אבות ה',כ"ה. ותרגומו: הפוך ופלפל בתורה שהכל בה, והזדקן בה וממנה לא תזוז, שאין לך דבר טוב ממנה.  הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֻלָּהּ בָּהּ, וּבָהּ תֶּחֱזִי וְסִיב וּבְלֵהּ בָּהּ וּמִינַּהּ לֹא תָּזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

אויבי איש...

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ילקוט בחקותי רמז תרע"ג.  שֶׁאֵינִי מַעֲמִיד שׂוֹנְאִים אֶלָּא מִכֶּם וּבָכֶם.

ירמיה מ"ה, ג'.  אוֹי נָא לִי כִּי, יָסַף ה' יָגוֹן עַל מַכְאוֹבִי, שֶׁאִם בְּגָלוּתֵנוּ הָיִינוּ כֻּלָּנוּ מֻכִּים אַךְ מְאֻחָדִים, כְּאִישׁ אֶחָד מְלֻכָּדִים, לְמוּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָעוֹמְדִים, לְכַלּוֹתֵנוּ כָּל הַזְּמַנִּים, לְהַעֲבִירֵנוּ מִן הַדָּת, מֵהַטָּהֳרָה וְהַשַּׁבָּת, אַךְ עַמֵּנוּ מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁבַּר, וְאֶת הַתּוֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ שָׁמַר. וְעַתָּה בְּתוֹךְ אַרְצֵנוּ, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים עַל אַדְמָתֵנוּ, הָפְכוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ וְאַחֵינוּ, וכבר אמרו חז"ל (פסחים מ"ט ע"ב): גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים עכו"ם לישראל. ועיין בחתם סופר עמ"ס שבת (דף קכ"ז) שאפילו עם הארץ בעל מדות טובות שונא החכמים. וראה בספר אהבת יונתן (פרשת דברים) שכתב שדרך העמי ארצות להשלים עם שונאיהם בכדי שיקומו שניהם יחד על התלמידי חכמים, וזוהי משמעות דברי חז"ל (ברכות ס"ד ע"א) "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"...  לְרוֹדְפֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ, לִרְמֹס וּלְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְלַעֲקֹר יְסוֹדֵי הַדָּת, וְדָמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ, לוֹעֵג וּבָז לְתוֹרָתֵנוּ, כְּשֶׁכָּאן בֵּינֵינוּ וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית סֵפֶר לֹא מִתְאַפְשֵׁר, וּכְדֵי לִבְנוֹת בֵּית כְּנֶסֶת צָרִיךְ "הֶתֵּר", וְעַל יְשִׁיבָה - אֵין מַה לְּדַבֵּר, איכה א',י"ב.  הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי? הֲיֵשׁ רְפוּאָה לְמַכָּתִי? סוטה מ"ט ע"ב.  כְּשֶׁאוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, הַמְבַקְּשִׁים לְעַנּוֹתוֹ, לְהָפֵר אֶת בְּרִית הָאֵל, וּבִשְׁקָצִים לְהִתְגָּאֵל, מַה שֶּׁסָּבִיו עָלָיו שֻׁסַּע גָּרוֹן, עַתָּה נֶכְדּוֹ עוֹבֵר בְּרָצוֹן, מַה שֶּׁהַסַּבְתָּא כְּדֵי לְהִמָּנַע מָסְרָה נַפְשָׁהּ, עַתָּה נֶכְדָּתָהּ עוֹשָׂה מִבְּלִי שׁוּם בּוּשָׁה, אוֹי לָנוּ שֶׁכָּךְ עָלְתָה בְּיָמֵינוּ, וכמו שאמר הנביא (ישעיה מ"ט, י"ז): "מהרסיך ומחרביך - ממך יצאו". וכידוע שחרבן בית המקדש סובב ונגרם על ידי אנשים מישראל, כמובא בגמרא (גיטין נ"ה-נ"ו) על קמצא ובר קמצא, ועל אותם בריונים מישראל. ע"ש.   שֶׁמִּתּוֹךְ תּוֹכֵנוּ יָצְאוּ אוֹיְבֵינוּ, וְרַק כַּף זְכוּת הִיא בִּלְשׁוֹנֵנוּ, שֶׁהַשָּׂטָן הוּא שֶׁנִּכְנַס בֵּינֵינוּ, וּבִמְהֵרָה יָשִׁיב הָאֵל שְׁבוּת עַמֵּנוּ, וְיִפְדֵּנוּ מִידֵי כָּל אוֹיְבֵינוּ.

עקר וטפל

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ עֲרַאי, בְּמִקְרֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִפְרָקִים, כֵּן תֵּלְכוּ עֲרַאי בַּמִּצְווֹת.

שִׂימוּ לֵב רַבּוֹתַי לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן: לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּרָשָׁע לְהַכְעִיס שֶׁפָּרַק עֹל, וְלֹא בְּמוּמָר הַחוֹטֵא לְתֵאָבוֹן, לֹא עָלָיו הֻנְחֲתוּ קְלָלוֹת נוֹרָאִיּוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא עַל הַהוֹלֵךְ עִם ה', הַמְּקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו, רַק שֶׁעוֹשָׂן בְּדֶרֶךְ "עֲרַאי", "בְּמִקְרֶה", "לְעִתִּים מִזְדַּמְּנוֹת". "יָצָא לִי לִהְיוֹת בַּשִּׁעוּר הַיּוֹם", "סִיַּמְתִּי מֻקְדָּם אָז בָּאתִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת", וְכֵן ע"ז הַדֶּרֶךְ. וְכִי אֶת ה' עוֹבְדִים רַק כְּשֶׁיּוֹצֵא? אִם כֵּן אָז מָה הָעִקָּר וּמָה הַטָּפֵל? כמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ה ע"ב): לא חרב בית המקדש אלא על שלא ברכו בתורה תחילה. והסבירו המפרשים: שאכן היו מחשיבים את התורה, אלא שלא החשיבוה בראש, ולא שמו אותה בראש הסולם.   עַל מָה אַתָּה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה? וַחֲזַ"ל זוֹעֲקִים: אבות דרבי נתן פרק י"ג.  עֲשֵׂה תוֹרָתֶךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, וְזֶה וְזֶה יִתְקַיְּמוּ בְּיָדְךָ! אבות ב',ד'.  בָּטֵל רְצוֹנְךָ (עֲסָקִים, בִּלּוּיִים וְכוּ' ) מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ (תְּפִלָּה בְּמִנְיָן, שִׁעוּר תּוֹרָה וְכוּ' ), כְּדֵי שֶׁיִּבָּטֵל רְצוֹן אֲחֵרִים (אוֹיְבֶיךָ, שׂוֹנְאֶיךָ וְכָל מְבַקְשֵׁי רָעָתֶךָ) מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ!

חלי הנפשות.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין ס"ג ע"ב.  תְּפוּחֵי רָעָב הָיוּ, וּמוֹצִיאִים יִרְאָתָם מֵחֵיקָם וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם, וּכְרֵסוֹ נִבְקַעַת וְנוֹפֵל עָלֶיהָ.

הַרְבֵּה תְּפוּחֵי רָעָב שֶׁכָּאֵלּוּ נִתָּן לִרְאוֹת כַּיּוֹם, אֲשֶׁר חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים, צפניה א',י"ז.  וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַה' חָטָאוּ, וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. הָאֹשֶׁר אֵינוֹ מְנָת חֶלְקָם, וְהַשִּׂמְחָה מֵהֶם וָהָלְאָה. בַּכֶּסֶף אֵין בְּרָכָה, וּבַבַּיִת אֵין אַחְוָה, מִתְהַלְּכִים מֻדְאָגִים וּמְמֻרְמָרִים, וְרַק רוֹדְפִים וְלֹא מַשִּׂיגִים, רוֹאִים שֶׁטּוֹב מוֹתָם מֵחַיֵּיהֶם, וְשֶׁהַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל חַיִּים יוֹתֵר טוֹב מֵהֶם, שֶׁהָעֲבֵרָה לֹא מַסְפֶּקֶת, וְהַתַּאֲוָה רַק חוֹנֶקֶת, הַמַּכְשִׁירִים הַטְּמֵאִים מְמַכְּרִים, וְאֶת שְׁלוֹם הַבַּיִת מְפִירִים, רוֹכְשִׁים בִּגּוּד בַּחֲנוּיוֹת יֻקְרָה, אֲבָל בַּלֵּב מַרְגִּישִׁים רַק רַע, וְעִם כָּל זֹאת מַמְשִׁיכִים, וְאֶת יִצְרָם מְחַבְּקִים וְנוֹשְׁקִים, בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם! עַד מָתַי יַעַבְדוּ עַל עַצְמָם? והמגיד הישיש הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א אמר לי פעם אחת בביתו רעיון נפלא על כך, ולחיבת הקודש אביאנו: שהנה כידוע לאחר חטא עץ הדעת, שאל הקב"ה את אדם הראשון על הדבר, וגם את חוה שאל, ואילו את הנחש לא שאל כלל, מדוע?? והסביר, שידע הקב"ה שאם רק ישאל לנחש, מייד יענהו: רבוש"ע! איך הם הקשיבו לי? משוגעים!! צריך להכניס אותם לאברבנאל, הם חולי נפש! כי גם היצה"ר מבין ויודע שכל הצעותיו ופיתוייו הם הבל ורוח שטות... עכל"ק, ושפתיים יישק!   שׂוֹרְפִים בִּידֵיהֶם אֶת עוֹלָמָם, וּלְבַסּוֹף גַּם יוֹרְשִׁים גֵּיהִנֹּם. לָכֵן שמואל א',ז',ג'.  הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם, יחזקאל י"ח, ל"א.  הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם, וְלָמָּה תָמֻתוּ בַּיִת יִשְׂרָאֵל, תהלים י"ד, ז'.  וּבְשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ - יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל!

וכשלו איש באחיו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : תורת כהנים פרק ז'.  מִדְרָשׁוֹ: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו - זֶה נִכְשָׁל בַּעֲווֹנוֹ שֶׁל זֶה, שבועות ל"ט ע"א.  שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה לָזֶה.

חוֹשֵׁב לוֹ הָאָדָם, שֶׁאִם תִּקֵּן וּפִלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אֲזַי יָכוֹל הוּא כְּבָר לָשֶׁבֶת רָגוּעַ בְּלִי דְּאָגָה, אֲבָל טוֹעֶה הוּא טָעוּת חֲמוּרָה! שֶׁכָּל זְמַן שֶׁבְּחוּצוֹת הָעִיר עוֹד יֵשׁ מֵאַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹגִים בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וּשְׁקוּעִים בְּיִצְרָם, הֲרֵי שֶׁעָתִיד הוּא לְהִתָּבַע וּלְהִתָּפֵס בְּחֶטְאָם. ביהמ"ד ח"ו. וראה רש"י עמ"ס עבודה זרה (ה' ע"א) שכתב שבשמיים ישנו אוצר נשמות הנקרא "גוף", וממנו יוצאות כל נשמות ישראל. ובכתבי האריז"ל (שער הכוונות פרשת בראשית, דרוש ג') הסביר שכל נשמות ישראל מקורן ושורשן מנשמת אדם הראשון, וממילא כולנו נפש אחת ובני איש אחד אנחנו.   שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים ומובא בספרים הקדושים, שמטעם זה בשעה שאחד או כמה מישראל שרויים בצרה או במצוקה - כל ישראל מיצרים ומצטערים עליהם, מה שלא בנמצא אצל שום אומה מאומות העולם, וכפי שרואים אנו בחוש. וע"ע בטעמי המצוות להאריז"ל על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מה שכתב ואכמ"ל.   נֶפֶשׁ אַחַת, וְאִם חָטָא אֶחָד מֵהֶם כֻּלָּם עֲרֵבִים זֶה לָזֶה, לשון רבינו בחיי בפירושו עה"ת כאן.  וְכֻלָּם נִתְפָּסִים בַּעֲווֹן אִישׁ אֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם אִם תִּכְאַב לָאָדָם רַגְלוֹ אוֹ יָדוֹ - יַחְלִישׁ הַדָּבָר אֶת כָּל גּוּפוֹ, כָּךְ עֲבֵרָה שֶׁל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַשְׁפִּיעָה וּמְחַיֶּבֶת אֶת הַשֵּׁנִי. לָכֵן ישעיה מ"א, ו'.  אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, אבות ה',י"ח.  וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים - זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ.

תְּהִלָּה לְאֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, שֶׁעֲזָרָנִי עַל חֻמַּשׁ וַיִּקְרָא,
אֶשָּׂא תְּפִלָּתִי לִפְנֵי הַיּוֹצֵר, שֶׁיַּעַזְרֵנִי גַּם בַּחֻמָּשׁ הָאַחֵר.

---

ספר במדבר

---

פרשת במדבר

---

ספירת מלאי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פרק ד'.  מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה.

כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם דָּבָר שֶׁחָשׁוּב וְיָקָר לוֹ, הֲרֵי הוּא סוֹפְרוֹ שׁוּב וְשׁוּב מֵאַהֲבָתוֹ וְחִבָּתוֹ וְדַאֲגָתוֹ אֵלָיו, וְלָכֵן פָּסְקוּ חֲכָמִים ביצה (ג' ע"ב) גבי ביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה בביצים אחרות - אינה בטילה ברוב ואוסרת את כולן כמותה הואיל והיא דבר שרגילות למנותה. וכן אמרו בבבא מציעא (נ"ו ע"ב) גבי איסור אונאה, שבדבר שדרך למנותו יש בו דין ביטול מקח באונאה אפילו על פחות משתות אונאה. ע"ש.   שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה אֶחָד אֶחָד הוּא דָּבָר יָקָר וְחָשׁוּב שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם ובדרך אגב, מתוך כך אנו למדים שעם ישראל, שהקב"ה מונם וסופרם אחד לאחד, לא יבטלו לעולם.   . וְאִם כֵּן, נִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמֵנוּ כֵּיצַד נִרְאֵית תְּפִלָּתֵנוּ, וְכָךְ נוּכַל לָדַעַת מַה יַּחֲסֵנוּ כְּלַפֶּיהָ: אִם מוֹנִים אָנוּ אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה כְּאָדָם הַמּוֹנֶה כן דרשו רבותינו הבעל שם טוב הק' ותלמידיו הק' את דברי רש"י ז"ל בפרשת נח (בראשית ו',ט"ז) "צוהר תעשה לתיבה - אבן טובה המאירה להם", שתיבה - אלו תיבות ומילות התפילה, שיעשה ויחשיב אותן כאבן טובה ומאירה.  מַרְגָּלִיּוֹת, בְּמִתּוּן וּבְחִבָּה, וְכָל תֵּבָה הַיּוֹצֵאת מִפִּינוּ סְפוּרָה וּמֻרְגֶּשֶׁת - הֲרֵי שֶׁתְּפִלָּתֵנוּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵינוּ וִיקָרָה. אֲבָל אִם אֵינֶנּוּ מַרְגִּישִׁים אֲפִלּוּ מָה אָמַרְנוּ, וכמה פעמים בעווה"ר אדם מוצא את עצמו לפתע ב"אלוקי נצור", או ב"עושה שלום", ואינו מבין "איך סיימתי כל כך מהר מבלי להרגיש?..." והרי שהנחתום בעצמו העיד על עיסתו...  וְאִם אָמַרְנוּ, כלשון השלחן ערוך באו"ח סי' צ"ח ס"ג. ע"ש.  וּמְמַהֲרִים לְסַיְּמָהּ וּמְבַקְּשִׁים לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה - הֲרֵי זֶה לְאוֹת וּלְמוֹפֵת שֶׁח"ו אֵין לָנוּ חִבָּה כְּלַפֵּי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְדִבּוּרֵנוּ עִמּוֹ הוּא לֹא מֵהַדְּבָרִים הַיְקָרִים וְהַחֲשׁוּבִים בְּעֵינֵינוּ וממילא מתבטלת התפילה ברוב דבורי ומחשבות הסרק שבידינו!  . וְזֶה מֵהַדְּבָרִים שֶׁבְּעווה"ר כן דרשו בברכות (ו' ע"ב) עה"פ (תהלים י"ב, ט'): "כרום זלות לבני אדם" - אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ופירש רש"י: כגון תפילה.  בְּנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם, וּבִינוּ נָא זֹאת!

בני תלמידי

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סנהדרין י"ט ע"ב.  אֵינוֹ מַזְכִּיר אֶלָּא בְּנֵי אַהֲרֹן, וְנִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה לְפִי שֶׁלִּמְּדָן תּוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה - מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ.

אבות ו',ז'. והיינו שהתורה היא חייו של האדם, וכמוש"כ (דברים ל',כ') "כי הוא חייך ואורך ימיך". וראה ברכות (ס"א ע"ב) במשל שאמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה על השועל והדגים ותבין.   גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁנּוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ. לשון הטור והשלחן ערוך ביורה דעה ריש סימן רמ"ב.  וְחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד רַבּוֹ יוֹתֵר מִכְּבוֹד אָבִיו, שֶׁזֶּה הֵבִיאוֹ לְחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וראה לקמן פרשת וילך (דברים ל"א, כ"ט) מה הבאנו בס"ד מרבינו האריז"ל בעניין זה.  . וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּמָּה מִיַּלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָמֵינוּ אֵינָם זוֹכִים לִגְדֹּל עַל אַדְנֵי הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וְהַ"תּוֹרַת אִמֶּךָ" אֵינוֹ מְנָת חֶלְקָם, וְלִמּוּד הַתּוֹרָה רָחוֹק מֵהֶם כִּרְחֹק שָׁמַיִם מֵהָאָרֶץ, וּזְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לָאָדָם אבות ב',ה'.  הַמִּשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ, וּמְלַמֵּד וּמַדְרִיךְ אֶת אוֹתָן תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, שֶׁבָּזֶה מֵפִיחַ בָּהֶם רוּחַ חַיִּים חֲדָשָׁה, וּפְנֵיהֶם מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ בְּהִתְוַדְּעָם אֶל צוּר מַחֲצַבְתָּם, ישעיה ס"א, ט'.  וְכָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה', ישעיה נ"ד, י"ג.  וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שָׁלוֹם בָּנָיִךְ.

שומרים הפקד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זְקוּקִין לְצָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַלְוִיִּם בָּאִים תַּחְתֵּיהֶם בִּשְׁלִיחוּתָם.

לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מדרש תנחומא (פרשת כי תבוא ג'). וזה מה שכתוב בריש מסכת אבות "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה וכו' ".  שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵּם בְּלֹא תּוֹרָה, לשון רבינו חיים מוולאז'ין זצוק"ל בספרו נפש החיים (שער ע"ד פרק כ"ה). ובזוהר הקדוש (בראשית דף ל"ב ע"א) הביא דרשת חז"ל עה"פ (ירמיה ל"ג): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" שרק בעבור ובזכות התורה הנקראת "ברית" מתקיים העולם. וכמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (פ"ח ע"א) שאמר הקב"ה לישראל במעמד הר סיני: "אם אתם מקבלים את התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר את העולם לתהו ובהו". ולפי זה הסביר הזוה"ק למה ברא הקב"ה את העולם עגול - שבשעה שפה ישנים, במקום אחר ערים, ועוסקים בתורה ומקיימים את העולם.   וְאִלּוּ הָיָה הָעוֹלָם פָּנוּי לְגַמְרֵי מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה וְלוּ לְרֶגַע אֶחָד ח"ו מִיָּד הָיוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת נֶחְרָבִים וְנִבְטָלִים מִמְּצִיאוּת לְגַמְרֵי. וּלְכָךְ, בהלכות שמיטה ויובל פרק י"ג הי"ג.  כָּתַב הָרַמְבָּ"ם, הֻבְדַּל שֵׁבֶט לֵוִי לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' וּלְשָׁרְתוֹ, וְכֵן כָּל אִישׁ וְאִישׁ אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ לְהִבָּדֵל וּלְהַקְדִּישׁ אֶת חַיָּיו לְעֵסֶק הַתּוֹרָה, וּלְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם בְּלִמּוּדָה, וּבָזֶה בְּעֶצֶם בָּאִים הֵם תַחְתֵּינוּ וּבִשְׁלִיחוּתֵנוּ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁלֹּא לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים וְלוֹמְדִים, אֶלָּא לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֵם זוֹכִים. עַל כֵּן הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ רוּם עֶרְכָּם וּנְחִיצוּתָם, וְאַל תָּקֵל רֹאשׁ כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא חַזֵּק וְאַמֵּץ אֶת יָדָם, וְכָךְ תַּחְלֹק עִמָּהֶם בִּשְׂכָרָם.

ההשתדלות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה: הֵיאַךְ אֲנִי נִכְנַס לְתוֹךְ אָהֳלֵיהֶם לָדַעַת מִנְיַן יוֹנְקֵיהֶם? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: עֲשֵׂה אַתָּה שֶׁלְּךָ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁלִּי. הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהַשְּׁכִינָה מַקְדֶּמֶת לְפָנָיו, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת כָּךְ וְכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בְּאֹהֶל זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל פִּי ה' ".

זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה: עֲשֵׂה אַתָּה אֶת שֶׁלְּךָ, וְהַקָּבָּ"ה יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. כִּי איוב ב',ז'. ועיין סנהדרין (צ"ט ע"ב) שלעמל התורה נתכוון.  אָדָם לְעָמָ"ל יוּלַּד - רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אבות ב',ט"ז.  לֹא עָלֶיךָ מְלָאכָה לִגְמֹר, שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה דּוֹרֵשׁ מֵהָאָדָם אֶלָּא לְהַתְחִיל, לַעֲמֹל, וְלֹא לְחַפֵּשׂ גִּמּוּר וְתוֹצָאוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה, אֶלָּא עֲשֵׂה אֶת שֶׁבִּיכָלְתְּךָ, וְהַקָּבָּ"ה יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ. וְכַמָּה פְּעָמִים אָדָם חוֹשֵׁשׁ מִלְּהַתְחִיל בְּהִתְחַזְּקוּת אוֹ בְּקַבָּלָה מְסֻיֶּמֶת, רַק מֵהַחֲשָׁשׁ שֶׁל "אֵין סִכּוּי" וּ" בִּטּוּחַ שֶׁאֲנִי אֶפֹּל" וְ"זֶה גָּדוֹל עָלַי", אוּלָם צָרִיךְ הוּא לִזְכֹּר דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל: קדושין ל' ע"ב.  אִלְמָלֵא הַקַּבָּ"ה עוֹזְרוֹ - אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹזְרוֹ - יָכוֹל גַּם יָכוֹל!

לשכנו תדרשו

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהַחוֹנִים עָלָיו יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן - טוֹב לַצַּדִּיק וְטוֹב לִשְׁכֵנוֹ, לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁכֵנָיו שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה.

אֱמֹר לִי מִי שְׁכֵנְךָ, וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה! כִּי סוטה ז' ע"א.  הַרְבֵּה שְׁכֵנִים רָעִים עוֹשִׂים, חולין ס"ה ע"א. וראה בבא קמא (צ"ב ע"ב ורש"י שם) שמשלו הדבר לעץ דקל רע שדרכו לגדול בצד אילן סרק...  וַחֲזָקָה הִיא שֶׁהַשָּׁכֵן עִם טְמֵאִים - טָמֵא, וְהַשָּׁכֵן עִם טְהוֹרִים - טָהוֹר. לָכֵן לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָדוּר בִּשְׁכֵנוּת עִם אֲנָשִׁים יִרְאֵי אֱלֹקִים וְסָרִים מֵרָע, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִלְמַד וְיִתְחַקֶּה אַחַר מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: אבות ו',ט'.  "אֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָּר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה!".

תפקידו של רב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עָלָיו מוּטָל לְצַוּוֹת וּלְזָרֵז וּלְהַקְרִיב בִּשְׁעַת חֲנָיָתָן.

זוֹ הִיא חוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל רַב בִּמְקוֹמוֹ וּמַנְהִיג בִּקְהִלָּתוֹ לְצַוּוֹת אֶת צִוּוּיֵי ה',וּלְזָרֵז עֲדָתוֹ לְקַיְּמָם. שֶׁמִּבְּלִי זֶה, עַל מָה יִקָּרֵא שְׁמוֹ "רַב" ? עַל דְּרָשׁוֹתָיו הַמְרַתְּקוֹת? אוֹ עַל הֲלִיכוֹתָיו הַנְּעִימוֹת? אוֹ מַחְמְאוֹתָיו הַמְּלִיצִיּוֹת? לֹא זֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָרַב, אֶלָּא לְיַשֵּׁר אֶת הֶעָקֹם, וּלְתַקֵּן אֶת הַמְּעֻוָּת, לְהוֹכִיחַ אֶת עֲדָתוֹ עַל טָעֻיּוֹתֵיהֶם וּלְהוֹרוֹתָם אֶת דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר! וְלֹא יַחְשֹׁשׁ מִמַּה שֶּׁיַּחְשְׁבוּ וְיֹאמְרוּ עָלָיו, אֶלָּא יַעֲשֶׂה מְלֶאכֶת ה' נֶאֱמָנָה. וּכְפִי שֶׁמְּקֻבְּלָנוּ מִמָּרָן הָרַב שָׁךְ זַצַ"ל בְּשֵׁם רַבּוֹתָיו, שֶׁרַב שֶׁלֹּא מְנַסִּים לְהַדִּיחוֹ מִמִּשְׂרָתוֹ - אֵינוֹ רַב, וְרַב שֶׁמַּצְלִיחִים לְהַדִּיחוֹ - אֵינוֹ בֶּן אָדָם... וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעַם.

---

פרשת נשא

---

בנבל עשור אזמרה לך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ערכין י"א ע"א.  "עֲבֹדַת עֲבֹדָה" הִיא הַשִּׁיר בִּמְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת.

ראה כסף משנה על הרמב"ם (בהלכות כלי המקדש) שכתב ששירה היא חכמה גדולה, וצריכה לימוד המוסיק"א. וידוע שכל אחד מנבראי העולם, דומם צומח וחי, יש לו שיר המיוחד לו לה',כמובא בפרק שירה ובמפרשים שם. וראה בשו"ת "כרך של רומי" שהביא שמכל הניגונים המקובלים והמסורים בידינו, יקר הוא הניגון של מזמור "לדוד ברוך ה' צורי.." הנאמר במוצאי שבתות, שהוא היחיד שכל העדות והמקומות משתווים בו, וידיו מוכיחות על קדושתו. עכת"ד. (וא"ה: תמיהני מדוע במקומות רבים כיום נשתכח דבר יקר זה, ואנו באתרנו חזרנו וייסדנוהו בס"ד).  רָמָה וְנִשְׂגָּבָה הִיא מַעֲלַת הַשִּׁירָה, שֶׁמְּקוֹרָהּ טָהוֹר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, כן דרשו חז"ל בגמרא (ערכין י"א ע"א) את הפסוק (דברים כ"ח, מ"ז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" - זוהי השירה.  תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ - זוֹהִי שִׁירָה, כן אמרו בגמרא (שם) שבתורה נאמר "שמחה" בלבד, ואילו בשירה נאמר "שמחה וטוב לבב". וע"ש בתוספות ד"ה "משמח" מש"כ ע"ז, ואכמ"ל.  וְאַף הִגְדִּילוּהָ מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, כן כתב הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א בספרו "זרע קודש" בעניין יוה"כ, שכמו שיש רפואות המועילות לדברים מסויימים, אך יש רפואות הטובות ומועילות תמיד, כך השירה מעוררת ומועילה בכל עת.  שֶׁכֹּחָהּ וְעָצְמָתָהּ כְּבִשְׁעַת תְּפִלַּת נְעִילָה, וְאַף כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הִיא מוֹעִילָה, שֶׁיִּשְׁנֶה מִשְׁנָתוֹ בְּקוֹל וּבִנְגִינָה, ראה עירובין (נ"ג ע"ב) שכן אמרה ברוריה אשת רבי מאיר לאותו תלמיד שהיה גורס תלמודו בלחישה. ע"ש המעשה. וראה בס' "עץ חיים" (לאחי המהר"ל, בשער ב') שלכן קיבלנו את התורה בניגון ובטעמים, שעי"ז מתעורר השכל והעיון. ובספר הפליאה כתב שכל השונה בלא ניגון התורה חוגרת שק עליו. ובתורת רבינו האריז"ל ישנה אריכות גדולה בעומק סודם של טעמי המקרא, שקדושתם אף למעלה מקדושת אותיות התורה, ואכמ"ל.  וְיִתְקַיֵּם בּוֹ "עֲרוּכָה בַּכֹּל וּשְׁמוּרָה". וּלְמַעְלָה מִמֶּנָּה - ראה בתוספות יו"ט עמ"ס מדות (א',ג') שכתבו שבבית המקדש היתה לשכה מיוחדת בה היו מלמדים הלויים את מלאכת הניגון, שלכל מזמור היה ניגון מיוחד משלו.  עֲבוֹדַת הַנְּגִינָה, כך נאמר בנביא (מלכים ב',ג',ט"ו): "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ", שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל' ע"ב), ולצורך כך היה הנביא שומע נגינה, ומתוך כך היה בא לידי שמחה, ורוח הקודש היתה שורה עליו.   שֶׁעַל יָדָהּ וּבִזְכוּתָהּ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה, וּמְקוֹם הֵיכָלָהּ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, ראה פירוש הגר"א על תיקוני הזוהר (תיקון י"ג). וראה עוד בספה"ק "אור המאיר" פרשת האזינו שכתב: שזך הראות וטהור הרעיון יוכל לדעת בשירת אדם כל מעשיו ופעליו!!!  וְהַיּוֹדֵעַ סוֹדָהּ מְגַלֶּה בָּהּ נִסְתָּרִים, ראה בליקוטי מוהר"ן (תורה ג') שכתב שנגן רשע מושך ניגונו מהקליפה, ומחדירו בנשמת השומע, ונגן כשר להיפך.  וְנִגּוּן שֶׁל רָשָׁע יְקַלְקֵל לֵב טְהוֹרִים, וְנִגּוּן מֵאִישׁ כָּשֵׁר יְעוֹרֵר לְמַעֲשִׂים. ראה ביחווה דעת (ח"ו סי' ל"ד) מש"כ בנידון, ומשם ישקו כל העדרים.  וּכְבָר דָּנוּ הַפּוֹסְקִים בִּשְׁמִיעַת מַנְגִּינָה, מִיּוֹם שֶׁנֶּחְרַב לָנוּ בֵּית מְעוֹנָה, מָתַי וְאֵיךְ מֻתָּר הַדָּבָר, וְאַשְׁרֵי הַמְקַיֵּם וְנִזְהַר בַּדָּבָר.

עבודת עבודה

ערכין י"א ע"א.  "עֲבֹדַת עֲבֹדָה" הִיא הַשִּׁיר בִּמְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה הַמְּסַיֵּעַ וְעוֹזֵר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא - חָשׁוּב הוּא כַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עַצְמָהּ. וְאַל יַחְשֹׁב אָדָם, שֶׁעֲבוֹדַת ה' מִתְקַיֶּמֶת בִּדְבַר הַמִּצְוָה בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בִּדְבַר הָרְשׁוּת, אִם עוֹשֵׂהוּ בַּדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה וּבַכַּוָּנָה הָרְצוּיָה - הֲרֵי שֶׁגַּם זֶה מִצְטָרֵף לְמִשְׁקַל הַמִּצְווֹת. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ם הלכות דעות פרק ג' הל' ג'. ע"ש מש"כ באורך.  בְּהִלְכוֹתָיו: "יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת ה'. וְיִישַׁן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה',וּבְכָךְ נִמְצֵאת שְׁנָתוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְכָל יָמָיו עוֹבֵד אֶת ה' תָּמִיד".

וְכַמָּה מַעֲשִׂים פְּשׁוּטִים עוֹשֶׂה הָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם מִבְּלִי לָשִׂים לֵב, וְאִם רַק יְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בָּהֶם לְטוֹבַת עֲבוֹדַת ה' - מִיָּד יַהַפְכֵם לְמַעֲשִׂים נַעֲלִים וְנִשְׂגָּבִים, ברכות י"ג ע"א. וראה שלחן ערוך או"ח סי' ס' ס"ד.  וּמִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה. לָכֵן תענית ל"א ע"א.  קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְיִהְיוּ כָּל מַעֲשֵׂיכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְתִשְׂתַּכְּרוּ שְׂכַרְכֶם בְּכִפְלַיִם.

מלח ממון - חסר!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש, הובא בתוספות במסכת תענית (ט' ע"א).  מִי שֶׁמְּעַכֵּב מַעַשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתְנָן - לוֹ יִהְיוּ הַמָּעוֹת, סוֹף שֶׁאֵין שָׂדֵהוּ עוֹשָׂה אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לַעֲשׂוֹת.

טוֹעִים אָנוּ לְעִתִּים לַחְשֹׁב, שֶׁאִם נַחְסֹךְ וּנְקַמֵּץ בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה וְהַמַּעֲשֵׂר - יִגְדַּל עָשְׁרֵנוּ וְיִתְרַבֶּה מָמוֹנֵנוּ, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא ביצה ט"ז ע"ב. וזה מלבד צדקה ומצוות ותלמוד תורה, שבהן כמה שירבה אדם - כך יוסיפו לו עליהן כהנה וכהנה, בעולם הזה ובעולם הבא. עיין בגמרא שם.  שֶׁכָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם כְּבָר קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְשֵׁם יומא ל"ח ע"ב.  שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה, כָּךְ אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לִצְדָקָה, כָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּרְוִיחַ מִנְּגִיסוֹת בִּמְעוֹת הַצְּדָקָה וְהַמַּעֲשֵׂר, אֶלָּא רַק תַּפְסִיד. וְאַדְרַבָּה: כתובות ס"ו ע"ב. וע"ש שיש גורסין: "מלח ממון - חסד", והיינו הך, שעל ידי שיעשה חסדים וצדקות בממונו, יתברך ממונו ויתרבה.  מֶלַח מָמוֹן - חָסֵר, שֶׁהַמֶּלַח וְהַתַּבְלִין שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לְמָמוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא נְתִינַת הַצְּדָקָה.

וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בספרו "לב אליהו", שביבי לב.   הַגה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן זַצוּקָ"ל אֶת הַנֻּסָּח בְּבִרְכּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע: "זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת" - שֶׁהַקָּבָּ"ה לוֹקֵחַ אֶת צִדְקוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, וְזוֹרְעָן בְּמָקוֹם מְיֻחָד בָּעֶלְיוֹנִים, וּמֵהֶן יוֹצְאוֹת וְצוֹמְחוֹת לוֹ לָאָדָם יְשׁוּעוֹת הַמּוֹשִׁיעוֹת וּמַצִּילוֹת אוֹתוֹ בִּשְׁעַת צָרָה. וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק.

בטוב או ברע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ברכות ס"ג ע"א.  מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן - וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבוֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה.

הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא כָּל יָכוֹל, וְ קהלת ח',ג'.  כָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה. וְאִם אָדָם מְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק מִמִּצְווֹת ה',מַבְטִיחָה לוֹ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעוֹד יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיַעֲשֶׂה אֶת רְצוֹן ה',בְּטוֹב, וְאִם לֹא - אָז חָס וְחָלִילָה בְּרַע. וְכַמָּה חֲבָל שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם לִלְמֹד "מַסֶּכֶת צָרוֹת וְיִסּוּרִין" עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר הוּא וּמְיַשֵּׁר אֶת דְּרָכָיו, וְאִם רַק הָיָה מִתְעוֹרֵר לִפְנֵי הַצָּרָה - הָיְתָה זוֹ נֶחְסֶכֶת וְנִמְנַעַת מִמֶּנּוּ כָּלִיל ומהרה"ק מוהר"ן מברסלב זיע"א מקובל שכל עוד לא באה ח"ו גזירה או מחלה - ניתן בקל לבטל בואה, אך משירדה ובאה לעולם - קשה מאוד לבטלה, דמשמייא מיהב יהבי, אבל מישקל לא שקלי (תענית כ"ה ע"א).  .

לָכֵן נַשְׂכִּיל וְנֵדַע לְכַוֵּן בְּבִרְכַּת "רְפָאֵנוּ" וכתבו הפוסקים והמקובלים שבשמיים מקפידים על אדם המכוון בברכה מסויימת בגלל צרכיו ובשאר הברכות אינו מכוון, או שמכוון ברפאנו רק בעת חולי וכיוב"ז. ויש ליתן על כך את הדעת.  גַּם כְּשֶׁבָּרוּךְ ה' אֵין חוֹלֶה בְּבֵיתֵנוּ, וּלְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ אֶת ה' עַל הַטּוֹבָה מִבְּלִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְבָרְכוֹ עַל הָרָעָה, וְנִתְעוֹרֵר בְּעַצְמֵנוּ מִלְּמַטָּה מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְעוֹרְרֵנוּ מִלְמַעְלָה, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם!

חפץ חשוד

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : כִּי תִּשְׂטֶה - תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו.

יָפְיָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, נִכָּר בִּצְנִיעוּתָהּ הַמְּאִירָה אֶת נִשְׁמָתָהּ, וּמַעֲנִיקָה לָהּ חֵן יְהוּדִי טָהוֹר, וּמְסַגֶּלֶת לָהּ אֹשֶׁר וְכָבוֹד וְיֹפִי אֲמִתִּי. וּבְרֶגַע שֶׁנּוֹטָה וְסוֹטָה הִיא מִיָּפְיָהּ וַהֲדָרָהּ הַזֶּה, מִיָּד הִיא נִדּוֹנֶת לְהֵחָשֵׁד בְּעֵינֵי כֹּל, וּבִפְרָט בְּעֵינֵי בַּעֲלָהּ, בְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ. אבות ג',י"ג.  שֶׁשְּׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מֵרְגִילִין אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה, יומא ל"ח ע"ב.  וְהַבָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ, אבות ד',ב'. ועיין בפירוש הגר"א על משלי (א',כ"ג) שפירש שהנכשל בעבירה מסויימת, באה אותה רוח שנבראה ממנה ומסיתה אותו לשוב ולעבור עבירה נוספת.  וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, איכה א',ט'.  וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ, משלי ה',ד'.  וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה. אוּלָם חָכְמַת נָשִׁים לֹא תִּתְהַדֵּר וְלֹא תִּתְעַטֵּר לֹא בְּשֶׁקֶר הַחֵן, וְלֹא בְּהֶבֶל הַיֹּפִי, אֶלָּא ראה רש"י (משלי ל"א) שכתב בזה"ל: אשת חיל נותנת לב על צרכי בני ביתה איך ינהגו באמת ובצניעות. וראה ב"דברי יואל" (ח"א, ל"ב) שכתב שהאשה נקראת "עקרת בית", שהיא עיקר ויסוד הבית, ולכן הנחש הקדמוני, כשרצה להפיל את האדם, הסית תחילה את האשה, ביודעו שבנפול היסוד - יפול הבניין כולו. וע"ע בליקוטי מאמרים לרבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל שמה שכתוב על היצר הרע "אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" - הכוונה עוזרו באשה הנקראת "עזר כנגדו".  בְּיִרְאַת ה' בִּלְבַד, וּמִמֵּילָא משלי ל"א, י"א.  בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.

הררים התלויים בשער'ה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סוטה ח' ע"א.  סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָה כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, כתובות ע"ב.  מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן.

תהלים מ"ה, י"א.  שִׁמְעִי בַּת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֶךָ, סוטה מ"ה ע"ב.  שֶׁהַגּוּף הוֹלֵךְ אַחַר הָרֹאשׁ, וְ איכה א',ה'.  כִי הָיוּ צָרֶיהָ - לְרֹאשׁ. ראה בזוהר הקדוש (פרשת נשא) שכתב בזה"ל: אמר רבי חזקיה תבוא קללה על האיש המניח לאשתו להראות שערות ראשה. וע"ע בספר "הכתר והכבוד לחי העולמים" ב"ח שהביא דעת עשרות גדולי התורה והיראה במשך הדורות אודות כיסוי הראש.  שֶׁכַּמָּה צָרוֹת בִּצְרוֹרוֹת בָּאוֹת ל"עַ עַל בַּיִת שֶׁהָאִשָּׁה מְגַלָּה אֶת רֹאשָׁהּ, נֶגֶד דַּעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, חגיגה י' ע"א. ובדרך צחות יתפרש שהרים וגבעות תלויים באותן שערות של האשה.  הֲרָרִים הַתְּלוּיִים בִּשְׂעָרָ'הּ. וּבְכַוָּנַת תְּחִלָּה מדרש תנחומא פרשת וישב. וע"ע לעיל פ' בראשית (א',כ"ח) מש"כ בזה בס"ד.  בָּרָא הַקָּבָּ"ה אֶת הָאִשָּׁה מִן הַצֵּלָע - לְלַמְּדָהּ שֶׁרַק כָּךְ, בִּצְנִיעוּתָהּ וּבְכִסּוּיָהּ, תִּמְצָא הִיא אֶת אָשְׁרָהּ! וְזִכְרִי נָא, כִּי יַשְׁרוּת וְצִדְקוּת בָּנַיִךְ - כמובא במסכת יומא (מ"ז ע"ב) על קמחית הצדקת שהיתה מקפידה שאפילו קורות ביתה לא יראו את קלעי שערה, ובזכות זה, אמרו חז"ל, זכתה לשבעה בנים כהנים גדולים!!! וכעין זה מסופר על מרן החזון איש זצוק"ל שאימו היתה מקפדת על צניעות שערותיה בקפידה יתירה, ובעבור זה זכתה לחזון איש זצוק"ל.  בָּךְ תְּלוּיָה. לָכֵן הָסִירִי אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיֵךְ מֵעָלַיִךְ - הַבְּגָדִים הָאֲסוּרִים וְהַתִּסְרוֹקוֹת הַמְגֻנּוֹת, וְלִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ - נֵזֶר הַצְּנִיעוּת וְכֶתֶר הַמְּלוּכָה, וְיָנוּחוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשֵׁךְ.

ראש טוב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : סוטה ב' ע"א.  לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ - יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף.

אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם: משלי כ"ג, כ"ט - ל'.  "לְמִי אוֹי, לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מְדָנִים, לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינַיִם - לַמְאַחֲרִים עַל הַיַּיִן". יומא ע"ו ע"ב.  וְכָל הַמִּשְׁתַּכֵּר - סוֹפוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה רָשׁ, מדרש תנחומא שמיני פ"ה.  וּבֹשֶׁת וְחֶרְפָּה בָּאִים עָלָיו, מדרש רבה במדבר י',כ"ה.  וְיוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ, הרמב"ם בהלכות דעות פ"ה הל' ג'.  וַהֲרֵי זֶה חוֹטֵא וּמְגֻנֶּה וּמַפְסִיד כָּל חָכְמָתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מדרש תנחומא שם.  אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם - שֶׁאַחֲרִיתוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּעִסְקֵי דָּם (דָּם נִדּוּת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים). וְאַל תִּתְפַּתֶּה לְקוֹל הַחֲבֵרִים הַמּוֹזְגִים וְאוֹמְרִים: משלי ז',י"ח.  עַד אוֹר הַבֹּקֶר לְכָה נִרְוֶה דֹדִים, שֶׁעֵינֶיךָ בַּכוֹס, וְעֵינֵיהֶם בַּכִּיס הֵם נוֹתְנִים! תְּחִלָּה בַּיַּיִן תִּתְהוֹלֵל, וְאח"כ שיר השירים ז',ו'.  רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, משלי כ"ג, ל"ד.  וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, וּלְבַסּוֹף גַּם בְּאַשְׁפַּתּוֹת תְּהֵא מִתְגּוֹלֵל, וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לְצַפּוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל.

ברכת הדיוט

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר י"א, ד'. ולמדו זאת מזה שכתוב "אמור" בכתיב מלא. ע"ש.  לֹא תְּבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבִבְהִילוּת, אֶלָּא בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם.

לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל: מגילה ט"ו ע"א.  לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בֵּרְכוּם שְׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְנִתְקַיְּמָה בָּהֶם: דָּוִד - שֶׁבֵּרְכוּ אֲרַוְנָה, וְדָנִיֵּאל - שֶׁבֵּרְכוּ דָּרְיָוֶשׁ. ברכות ז' ע"א.  וּבְמָקוֹם אַחֵר לָמְדוּ זֹאת חֲכָמִים מִבַּקָּשַׁת הַקָּבָּ"ה מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל: "יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי! ". לָכֵן אַל יָקֵל אָדָם רֹאשׁוֹ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ מְבָרְכוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ ראה מגילה (כ"ז ע"ב) מעשה ברב שבירך לרב הונא ונתקיימה ברכתו, והקפיד עליו רב מדוע לא אמר לו כשברכו "וכן למר". וע"ע שו"ת "ברוך ושמח" (סי' מ"ה) שדן מעניין זה.  אוּלַי אוֹתָהּ שָׁעָה הִיא שְׁעַת רָצוֹן לַמְּבָרֵךְ אוֹ לַמִּתְבָּרֵךְ. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְבָרֵךְ יְבָרֵךְ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חָפֵצָה וּבְכַוָנָה, כמו שכתוב בתורה (בראשית י"ב, ג'): "ואברכה מברכיך".  וְהַמְּבָרֵךְ - יִתְבָּרֵךְ.

האר פניך ונושעה!

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת.

קהלת ח',א'.  "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" - לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאָדָם חָכָם פָּנָיו תָּמִיד מְאִירִים, על פי הכתוב בדניאל (י"ב, ג'): "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וכו' ".  כְּזֹהַר הָרָקִיעַ יַזְהִרוּ הַמַּשְׂכִּילִים, באבות (ד',ט"ו): הוי מקדים שלום לכל אדם. וכך היה מנהגו של רבי יוחנן, שהיה מקדים שלום אפילו לנכרי בשוק (פירוש לאו דווקא לנכרי חשוב מכובד, אלא אפילו לנכרי מהשוק - גם לו יש להקדים שלום). ועיין בפוסקים מה שדנו מצד "אין שלום לרשעים אמר ה' ", ומצד מכשיל חבירו לשאת שם שמיים בגילוי ראש, ואכמ"ל.  וַאֲפִלּוּ לְגוֹי בַּשּׁוּק שָׁלוֹם מַקְדִּים, אימרת שמאי הזקן באבות א',ט"ו.   וּמְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים. בראשית מ"ט, י"ב. ודרשו בכתובות (קי"א ע"ב) שטוב המלבין שיניו לחבירו בהארת פנים ובחיוך, יותר מהמשקהו חלב ושאר דברים יקרים.  "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" הֵם מְקַיְּמִים, על פי מאמר רבינו בחיי: שהחסיד - צהלתו על פניו, ותוגתו בלבו.  וְאַף כְּשֶׁעֲצֵבִים צַהֲלָתָם עַל הַפָּנִים, וּשְׂכָרָם בְּצִדָּם שֶׁ משלי כ"ז, י"ט.   כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, וְאַף הַקָּבָּ"ה מֵאִיר לָהֶם פָּנִים, משלי ט"ז, ט"ו.  בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְיַאֲרִיכוּ יָמִים.

---

פרשת בהעלתך

---

אוהב מצוות

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש אגדה.  לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: חַיֶּיךָ, שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת.

ראש השנה כ' ע"א.  כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ! אֵיךְ אַהֲרֹן שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת - בִּזְכוּתוֹ, וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת - עַל יָדוֹ, וּמְלַאכְתּוֹ בַּקֹּדֶשׁ - בְּלִי סוֹף, וְעִם כָּל זֹאת כָּאַב וְהֵצֵר עַל שֶׁלֹּא זָכָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ! כִּי קהלת רבה ה',ח'.  אוֹהֵב מִצְווֹת לֹא יִשְׂבַּע מִן הַמִּצְווֹת, וּמִי שֶׁאַהֲבַת ה' זוֹרֶמֶת בְּעוֹרְקָיו - תָּמִיד רוֹצֶה לְהוֹסִיף וּלְהִתְעַלּוֹת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. וְעַל כְּגוֹן זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים: קי"ב, א'.  "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד", וראה לרבינו "אור החיים" הק' בפירושו עה"ת (שמות ל"ג, י"א) שכתב שגם ביחסינו עם הבורא יש את הכלל של "כמים הפנים לפנים", ולכן אם רואה אדם שלבו משתוקק ונכסף לה' ולמצוותיו - הרי זה סימן ברור שאף הקב"ה אוהבו וחושקו. ומכלל הן אתה שומע לאו...  שֶׁהַחֵפֶץ לַמִּצְווֹת - הִיא הָרְאִיָּה הַבְּרוּרָה לְיִרְאַת ה'!

והיה ראשיתך מצער

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חולין כ"ד ע"א.  מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים, וּבֶן שְׁלוֹשִׁים עוֹבֵד. מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בַּחֲמֵשׁ שָׁנִים שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה.

נדרים י"א ע"א.  מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, שֶׁבְּתוֹךְ שְׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת יָכוֹל הַנַּעַר לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת וְלִרְאוֹת בְּרָכָה בְּלִמּוּדוֹ אַף שֶׁעַד עַתָּה לֹא רָאָה. וְלָכֵן, אַל תִּתְיָאֵשׁ אִם עָבְרוּ שְׁנָתַיִם וְשָׁלוֹשׁ וַעֲדַיִן אַתָּה מִתְקַשֶּׁה. וְכֵן הַדָּבָר בְּבִנְךָ וּבְתַלְמִידְךָ, שֶׁכָּךְ הוּא בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה: איוב ח',ז'.  וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר - וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שער הכוונות עניין ראש השנה דרוש ז'.  מהרח"ו בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל בְּסוֹד תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁתְּחִלַּת הַקּוֹל יוֹצֵא מִן הַפֶּתַח הַצַּר, בִּבְחִינַת "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ", וּלְבַסּוֹף יוֹצֵא הוּא מִן הַפֶּתַח הָרָחָב, בִּבְחִינַת "עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ".

שונאי ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : "מְשַׂנְאֶיךָ" - אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

מַבְהִיל הָרַעְיוֹן! אָדָם בְּלִבּוֹ רַחֲשֵׁי טִינָה וְשִׂנְאָה כְּלַפֵּי יְהוּדִי, וּבְעֵינֵי ה' הוּא נִקְרָא "שׂוֹנֵא ה' "! וְהִנֵּה צִוָּנוּ בּוֹרְאֵנוּ: ויקרא י"ט, י"ח.  "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנִי ה' וְנִצְטַוֵּיתָ לֶאֱהֹב אוֹתִי, כָּךְ אֲנִי מְצַוְּךָ לֶאֱהֹב אֶת רֵעֲךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל וראה בספר "תורת הפרשה" לידידנו הרה"ג אהרן זכאי שליט"א שהביא בשם המהרח"ו זיע"א שהמילה "אהבה" בגימטרייא עולה שלש עשרה, וכשיש אהבה בין שניים - אזי נעשה עשרים ושש כמניין הוי"ה, וזמש"כ "ואהבת לרעך כמוך - אני ה' " שעל ידי שהאהבה שורה בין שניהם נעשה שם ה' שלם ביניהם ובזכותם. וממילא נשמע מכאן, המיפר את האהבה ח"ו עושה ההיפך.   . וְרַבִּים נִכְשָׁלִים בָּזֶה בְּעווה"רֶ, וְעַל הָא וְעַל דָּא מְמַלְּאִים אֶת לִבָּם בְּשִׂנְאָה כְּלַפֵּי זוּלָתָם, וְאַף כְּשֶׁיֵּשׁ סִבָּה לִכְאוֹרָה מֻצְדֶּקֶת לִשְׂנֹא - עֲדַיִן אָסְרָה זֹאת הַתּוֹרָה, כָּל שֶׁכֵּן שִׂנְאַת חִנָּם גיטין (נ"ה ע"ב) במעשה של קמצא ובר קמצא, ע"ש באורך.  שֶׁבַּעֲבוּרָהּ נֶחְרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וַעֲדַיִן הִיא מְצוּיָה בֵּינוֹתֵינוּ.

אוהבי ה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הָאֵיךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם.

מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, שֶׁכְּשֶׁאוֹהֲבִים מִישֶׁהוּ - מְחַפְּשִׂים הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְהָשִׂיחַ עִמּוֹ, וּלְהִמָּצֵא בְּחֶבְרָתוֹ, וְאִלּוּ כְּשֶׁלֹּא אוֹהֲבִים - מְחַפְּשִׂים הֵיאַךְ לְהִתְחַמֵּק וּלְהִפָּטֵר. וְעַתָּה, שָׁאוֹל נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהֶעֱדַפְנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל לֶחֶם בִּכְדֵי שֶׁלֹּא ואנו בעניותנו מקפידים בע"ה בביתנו לומר לילדים "אתה יכול לברך ברכהמ"ז", ולא "אתה צריך..", וכן על זו הדרך.   "נִצְטָרֵךְ" לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (לְבָרֵךְ אֶת ה'...)? הַאִם נָכוֹן שֶׁשִּׂמְחָה קַלָּה עָלְתָה בְּלִבֵּנוּ בְּשָמְעֵנוּ אֶת הַחַזָּן מַכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל "יְהִי שֵׁם..."? ובדרך כלל בזה גם הצבור מצטרף לסייעו בקול להראות את גודל ה"שמחה"...  וְכַמָּה פְּעָמִים נִמְנַעְנוּ מִלְּהִתְקָרֵב לִפְלוֹנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ לְעָזְרוֹ (גְּמִילוּת חֲסָדִים...)? הַלָּזֹאת יִקָּרֵא אוֹהֲבִים? אוֹ שֶׁמָּא ח"ו אֵינֶנּוּ אֶלָּא כְּמִתְאוֹנְנִים הַמְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם? חֹמֶר לְמַחְשָׁבָה...

תלונות הצבור

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רְאוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל מָה מִתְלוֹנְנִים בָּנַי, וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב!

זְהִירוּת גְּדוֹלָה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר כְּשֶׁבָּא לִרְטֹן וּלְהִתְלוֹנֵן עַל דָּבָר. שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִתְלוֹנְנוּ עַל הַטּוֹבָה שֶׁקִּבְּלוּ - וְנֶעֶנְשׁוּ עַל כָּךְ. וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּמוֹצָא פִּיו, עָלוּל לִפְעָמִים מֵחֹסֶר שִׂימַת לֵב, תּוֹךְ כְּדֵי מֵרוֹץ הַחַיִּים וְהַזְּמַן, לִפְלֹט וּלְהוֹצִיא מִפִּיו מִלִּים אֲשֶׁר מַשְׁמָעוּתָן כְּבֵדָה מְאֹד, כְּגוֹן "אֲנִי לֹא יָכוֹל/ה יוֹתֵר אִתָּהּ/ו", אוֹ "נִמְאָס לִי מֵהַיְלָדִים הָאֵלּוּ", אוֹ "לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מִמְּךָ יוֹתֵר" וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם רַק יַעְצֹר וְיִתְבּוֹנֵן לְרֶגַע מַה הוּא אוֹמֵר, שכן כל דיבור שהאדם מדבר עולה למעלה ועושה רושם (מהרח"ו בליקוטי תורה פרשת עקב), ועוף השמיים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר (קהלת י',כ'), שמאותו הדבור נבראים ח"ו מלאכים המקטרגים ומזיקים לאדם (ספר חסידים), לכן אל תתן את פיך להחטיא את בשרך (קהלת ה',ה'), ואל תוציא מפיך דברים על עצמך שמא יתקיימו בך (נצח ישראל עה"פ הנ"ל). ועוד ראה בספה"ק "באר מים חיים" (פרשת וירא) מש"כ מעניין זה.  וּמָה הַהַשְׁלָכוֹת הָעֲלוּלוֹת לִהְיוֹת מִדִּבּוּרִים אֵלּוּ - וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעִיז לְהוֹצִיאָם מִפִּיו לְעוֹלָם ועל כך המליצו את הפסוק: "לא יחל דברו (כי-) ככל היוצא מפיו יעשה" (מהרח"ו בליקוטי תורה פרשת עקב בשם חכם אחד).  ! לָכֵן נַרְגִּיל אֶת עַצְמֵנוּ תָּמִיד לְהוֹדוֹת עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ, וְלֹא נִתְלוֹנֵן וְלֹא נְקַטֵּר ח"ו עַל מַה שֶּׁחָלַק ה' לָנוּ, רַק משלי ט"ו, כ"ג.  שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו, אבות ד',א'.  וְאֵיזֶהוּ עָשִׁיר - הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

מדה כנגד מדה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פרשת בהעלותך פרק י"ג.  אוֹתָם שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, עַתָּה יִתְמַנּוּ בִּגְדֻלָּתָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָם.

כָּךְ הִיא הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: סוטה ח' ע"ב: במדה שאדם מודד בה מודדין לו.  מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה! זֶה שֶׁהִצְטָעֵר וְטָרַח עַל הַצִּבּוּר וּלְטוֹבָתוֹ - יִזְכֶּה וְיִתְמַנֶּה בִּגְדֻלָּתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כתובות ע"ב ע"א.  דְּסַפִּיד יַסְפְּדוּנֵיהּ, וּדְקָבִיר יִקְבְּרוּנֵיהּ (הַמַּסְפִּיד לַאֲחֵרִים יִזְכֶּה שֶׁיַּסְפִּידוּהוּ, וְהַקּוֹבֵר אֲחֵרִים יִזְכֶּה שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ), וְכֵן בְּכָל מִצְוָה ראה בספה"ק "קדושת לוי" (פרשת ויצא) שביאר את הפסוק "ויאהב גם את רחל מלאה" שרחל אימנו גילתה מסירות נפש עילאית ויוצאת מן הכלל במסירת סימניה לאחותה, מה שלכאורה היה אמור לגרום לכך שתפסיד את מקומה כאמם של ישראל, אבל הקב"ה שילם לה כגמולה ודווקא בזכות כך זכתה שיעקב יאהבה עוד יותר. וזה מש"כ "ויאהב גם את רחל מלאה" - היינו בזכות לאה והמעשה שעשתה רחל עמה.   וּמַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁאָדָם מִתְאַמֵּץ וּמִתְמַסֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר - יִזְכֶּה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, מַה שֶּׁאֲחֵרִים (אֲפִלּוּ גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ) לֹא יִזְכּוּ. וּכְמַעֲשֶׂה בבא קמא נ' ע"א.  בְּבִתּוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁנָּפְלָה לַבּוֹר וְעָלְתָה בְּדֶרֶךְ נֵס, שֶׁאֶפְשָׁר דָּבָר שֶׁאוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בּוֹ, יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ?!

צרכי צבור

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : קָחֵם בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנֵּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם.

גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה, וְדוֹאֲגִים לְטוֹבָתָן וּלְרַוְחָתָן שֶׁל עַם הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהַקָּבָּ"ה מְשַׁלֵּם שְׂכָרָם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל ירושלמי ברכות פ"ה הל' א'. וראה בספה"ק "ישמח משה" (פרשת חיי שרה) שכתב שהעוסק בצרכי צבור לשם שמיים זוכה לשלימות נפשו בדיוק כמו בלימוד התורה. ע"ש באורך.  שֶׁהָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שלחן ערוך או"ח סי' ע' ס"ד. וראה באחרונים שדנו באילו אופנים נקרא הוא "עוסק".  וּפָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִתְּפִלָּה. וְעַל אַף שֶׁטִּרְחָתוֹ רַבָּה וּמְרֻבָּה, והסבירו המפרשים: שכשם שאינך מתרעם על כך שפרצופם שונה משלך, כך אל תתרעם על כך שדעתם שונה משלך. וקשה הוא הדבר ליישום בכפליים למתעסק עם צבור, שלכל אחד דעה משלו, וכל אחד בטוח בעצמו שהוא הצודק, ומה שמוצא חן בעיני זה לא מוצא חן בעיני זה, ואם לזה קר לזה חם, וכן ע"ז הדרך, ועל כך אמרו בדרך צחות שהקב"ה בדווקא משלם שכרם, ולא בני אדם, כי בסוף לכולם יש רק תלונות עליהם.   וּכְשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שָׁוִים כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, עִם כָּל זֹאת לֹא יָקוּץ בַּדָּבָר, אבות ב',ב'.  שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים אִם הַצִּבּוּר לְשֵׁם שָׁמַיִם זְכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתָם, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.

מיני ומינך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פרשת בהעלותך פרק י"ב.  לְמָה מֹשֶׁה דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: לְנֵר שֶׁמֻּנָּח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה, וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ, וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם.

לִמְּדוּנוּ חֲכָמִים, מדרש רבה בראשית פרק י"ט.  שֶׁמִּטִּבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא שֶׁאֻמָּן אֶחָד שׂוֹנֵא בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ ועיין לעיל פרשת בראשית (ג',ה') מש"כ בזה בס"ד.  , אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים - לֹא כֵּן הִיא מִדָּתָן, אֶלָּא אַדְּרַבָּה: סוטה מ' ע"א. ותרגומו: ממני וממנו יחד יתעלה ויתכבד שם ה'. וע"ש בגמרא כל המעשה. וע"ע מש"כ בס"ד לקמן פרשת נצבים (דברים כ"ט, ט') בעניין זה.  מִינֵי וּמִינֵּיהּ יִתְקַלָּס עִילָּאָה, שֶׁאֶחָד ועיין עירובין (י"ג ע"ב) שלכן זכה להקרא רבי מאיר בכינוי "מאיר" (על אף ששמו המקורי הוא רבי נהוראי) על שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה, ולא חיפש לשמור את החכמה רק לעצמו.  מֵאִיר וּמַחְכִּים אֶת הַשֵּׁנִי וְאֵינוֹ נֶחְסָר כְּלוּם. וּבַגְּמָרָא יומא ל"ח ע"א.  הֻזְכְּרוּ כַּמָּה מִשְׁפְּחוֹת כְּהוּנָה לִגְנַאי עַל שֶׁלֹּא רָצוּ לְלַמֵּד לַאֲחֵרִים מִמְּלֶאכֶת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּךְ הֻזְהַרְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ: אבות ד',ז'.  אַל תַּעֲשֶׂה (אֶת הַתּוֹרָה) עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ, אבות ו',ה'.  וְאַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ! וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זִיעָ"א אֶת הַמִּשְׁנָה: אבות ב',ח'.  אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ - אֶלָּא לַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים - כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ!

אנשי מדון

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הָרִיב, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַ"מְחַפְּשִׂים לָרִיב", אוּלַי מֵחֲמַת שִׁעֲמוּם, אוֹ מִכָּל סִבָּה אַחֶרֶת, וְגַם אִם לֹא עָשִׂיתָ לָהֶם דָּבָר - יְחַפְּשׂוּ עַל מַה לְּהִתָּלוֹת וּלְהִתְרַעֵם וּלְעוֹרֵר עָלֶיךָ פֻּלְמוּס וּמַחְלוֹקוֹת. וְעִם אֵלּוּ וְשֶׁכְּמוֹתָם, אֵין לְךָ מַה לְּנַסּוֹת לְהִתְפַּיֵּס, שֶׁאֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה לְמַחֲלֹקֶת! אִם תִּתְנַצֵּל עַל א',יִטְעֲנוּ ב',וְאִם תַּחְזִיר מִלְחָמָה - הֲרֵי לָזֶה הֵם צִפּוּ. לָכֵן טוֹל עֵצָה מֵהֶחָכָם: משלי כ"ה, כ"א.  אִם רָעָב שׂוֹנַאֲךָ - הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם. הַנַּח לָהֶם לְדַבֵּר, וּמֵהֶם הַרְחֵק, תהלים ל"ז, ז'.  דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, גיטין ז' ע"א.  וְהוּא כְּבָר יַפִּילֵם לְךָ חֲלָלִים חֲלָלִים, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵן כָּלִים מֵאֲלֵיהֶן.

"לשם שמים"

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא?

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְדַמִּים בְּנַפְשָׁם שֶׁהִנָּם קַנָּאִים הַמְקַנְּאִים אֶת קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, לַעֲמֹד וּלְהוֹכִיחַ כָּל אָדָם בבא בתרא ט"ו ע"ב.  טוֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, כְּשֶׁלַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה אֵינָם מְקַנְּאִים אֶלָּא אֶת קִנְאַת עַצְמָם וּכְבוֹדָם! חוֹשְׁבִים הֵם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה פִּנְחָס, אֲבָל יוֹתֵר קְרוֹבִים הֵם לְזִמְרִי. רוֹדְפִים וְיוֹרְדִים לְחַיָּיו שֶׁל הַשֵּׁנִי בְּטַעֲנָה "מֻצְדֶּקֶת" שֶׁ"הוּא גּוֹרֵם לִי לִרְדֹּף אוֹתוֹ", וּ"לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּוָּנָתִי", אֲבָל שמות כ"ב, א'. וכפירושו של השרף מקאצק: אם יחתור ויחפור אדם בתוך תוכו - ימצא שם גנב גדול...  אִם בַּמַּחְתֶּרֶת - יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהַלְוַאי וְהָיוּ מְמַהֲרִים לְגַדֵּל וּלְקַלֵּס אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשֵּׁנִי כְּשֵׁם שֶׁמְּמַהֲרִים לִרְמֹס וּלְגַנּוֹת אֶת הָרַע שֶׁבּוֹ. בבא קמא צ"ג ע"א. וכפירוש המהרש"א שם, עיין.  וּלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם מִן הַנִּרְדָּפִין וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין, כן אמרו במדרש רבה ויקרא (פרק כ"ז): לעולם הקב"ה מבקש דם הנרדפין מהרודפין.  שֶׁהַקָּבָּ"ה בְּעַצְמוֹ תּוֹבֵעַ אֶת דָּמָם, זכריה ח',י"ט.  וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

אל תתלכלך

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : ספרי.  וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לְגַנּוֹתוֹ - כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

עַד כַּמָּה קָשֶׁה דִּינוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה וּלְתוֹעֶלֶת - אִם אֵין לִבּוֹ נָקִי מִכָּל נְגִיעָה וְרֶגֶשׁ אִישִׁי בַּדָּבָר, הֲרֵי שֶׁעוֹבֵר בָּזֶה עיין ספר "שמירת הלשון" לרבינו החפץ חיים זצ"ל מש"כ בזה באורך.  כַּמָּה וְכַמָּה אִסּוּרִים חֲמוּרִים. וְעָם כָּל הַנְּחִיצוּת וְהַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּדָּבָר - כְּלָל זֶה נָקוּט בְּיָדְךָ: שהרי כדי ללכלך מקום - לוקחים ליכלוך ומשליכים אותו שם, ואם כן בהכרח שבדרך חלק מהליכלוך יידבק גם בו. כך הוא גם כן במדבר בגנות חבירו. ואף כשהכוונה היא טובה, "לנקות" ולתקן מישהו על ידי זה - מ"מ הרי גם המטאטא, בסיום מלאכתו, נעשה מלוכלך...  מִי שֶׁמְּלַכְלֵךְ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַכְלֵךְ! וּכְמוֹ שֶׁהִגְדִּירוּ זֹאת בַּעֲלֵי הגה"צ רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בספרו "שיחות מוסר". ע"ש שהוכיח הדבר ממעשה חנה ופנינה, ומעוד כמה מקומות.  הַמּוּסָר: שֶׁהַמַּכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ - שׁוּם כַּוָּנָה טוֹבָה לֹא תּוֹעִיל לוֹ לְהִנָּצֵל מִלְּהִכָּווֹת, כָּךְ הוּא גַּם סוֹפוֹ שֶׁל הַמְצַעֵר אֶת זוּלָתוֹ, וְהַמְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ...

תוכחה נכוחה

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מִפְּנֵי מָה מְשָׁכָן וְהִפְרִידָן מִמֹּשֶׁה... שֶׁלֹּא יִשְׁמַע (מֹשֶׁה) בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

מִצְוַת ויקרא י"ט, י"ז.  "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה, אוּלָם אַזְהָרָתָהּ בְּצִדָּהּ: "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" - שֶׁלֹּא תַּלְבִּין פָּנָיו בְּהוֹכָחְתְּךָ אוֹתוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים. לָכֵן גַּם אִם הִגִּיעַ הָרֶגַע וּבוֹ מִצְוָה עָלֵינוּ לִנְזֹף אוֹ לְהוֹכִיחַ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, עָלֵינוּ לְהַשְׂכִּיל וּלְהִתְבּוֹנֵן מִי הֵם הַנּוֹכְחִים בַּמָּקוֹם, וְאִם נָכוֹן וְנִצְרָךְ וּמֻצְדָּק הַדָּבָר לְהוֹכִיחוֹ בִּפְנֵיהֶם ונלמד גם מיוסף הצדיק, אשר בעת שביקש להוודע לאחיו, וממילא ידע שעלולים לבוא גם לידי בושה, קרא מייד (מ"ה, א') "הוציאו כל איש מעלי", ורק לאחר מכן נגלה להם והוכיחם, כמו שכתב רש"י בפרושו שם. וע"ע לקמן פרשת דברים (א',א') מש"כ בזה בס"ד.  . וּכְשֶׁמּוֹכִיחוֹ - לֹא יַרְבֶּה שמכת הלשון קשה ממכת השוט, שפוגעת בנשמה ומתקיימת לאורך ימים.  לְהַלְקוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּגִּיעַ וְנָכוֹן בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁהַמִּקְרָא עוֹמֵד וּמַזְהִירוֹ: דברים כ"ה, ג'.  "לֹא יוֹסִיף פֶּן יוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ"! וְיִזָּהֵר לְהוֹכִיחוֹ מֵאַהֲבָה, וְלֹא ח"ו מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת שִׂנְאָה אוֹ כַּעַס, שֶׁהִיא לֹא תִּצְלַח. וְלֹא לְחִנָּם כך אמר רבי אלעזר בן עזריה בערכין (ט"ז ע"ב): תמיהני אם יש בדור הזה (דור התנאים מחיי מתים לפני אלפי שנים...) מי שיודע להוכיח!  הִסְתַּפְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ אִם יֵשׁ כַּיּוֹם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ כָּרָאוּי...

למה לריב?

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעָם סִרְחוֹנָם גָּזַר עֲלֵיהֶם נִדּוּי, קַל וָחֹמֶר לְבָשָׂר וָדָם שֶׁלֹּא יִכְעַס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ.

כַּמָּה מַחְלוֹקוֹת וּמְרִיבוֹת הָיוּ נֶחְסָכוֹת מִבְּנֵי אָדָם, אִלְמָלֵי הַחוֹלָה הָרָעָה הַזּוֹ שֶׁ"זֶּה לֹא מַסְבִּיר עַל מַה הוּא כּוֹעֵס", וְ"זֶה לֹא יוֹדֵעַ מִמַּה הַהוּא נִפְגַּע", וְהַקֶּרַע בֵּינֵיהֶם הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב, וְשִׂנְאָה הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת עַל מָה וְלָמָה וכן כתב בספר חיי מוהר"ן (סי' תק"נ): "יש אחד השוכב על מיטתו, ובודה דברים מלבו על חבירו שדיבר עליו או שעשה לו שלא כהוגן וכיוב"ז, ומתחיל להתרגז על כך, ובוער כעסו ומתמלא ברוגז עליו לחנם על לא דבר, כי הוא בעצמו חשב ובדה זאת על חבירו, ובאמת חבירו נקי מזה לגמרי".  .

וְשֹׁרֶשׁ הַמִּדָּה הָרָעָה הַזּוֹ הוּא מִמִּדַּת הַגַּאֲוָה שֶׁבָּאָדָם, בִּהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל דָּבָר רָאוּי הוּא כּוֹעֵס, וְשֶׁאֵינוֹ צוֹדֵק לְגַמְרֵי בִּדְבָרָיו, וּבֶטַח שֶׁלֹּא עַד כְּדֵי מַצָּה וּמְרִיבָה, וְלָכֵן מִתְחַמֵּק בִּקְשִׁיחוּת מְדֻמָּה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְעֻנְיָן לְהַסְבִּיר, וְהַהֶמְשֵׁךְ בָּרוּר מֵאֵלָיו. לָכֵן שׁוֹמֵעַ לְעֵצָה - חָכָם: אִם חֲבֵרְךָ פָּגַע בְּךָ, צִעֵר אוֹ אִכְזֵב אוֹתְךָ, ישעיה ל',כ"א.  צֵא תֹּאמַר לוֹ, דברים כ"ב, י"ז. וכפירוש רש"י שם: שיהיו הדברים מתחוורין כשמלה.  פְּרֹשׂ אֶת הַדְּבָרִים כְּשִׂמְלָה, וּמִמֵּילָא יֻבְהֲרוּ הַדְּבָרִים וִייֻשְּׁרוּ הַהֲדוּרִים, וְהַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

כיצד מבקשין

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ: שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו.

לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת בִּשְׁבִיל שֶׁתְּקֻבָּל בַּקָּשָׁתוֹ, שֶׁאִם כֵּן הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל פָּשׁוּט הוּא וְלֹא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֻבְטָח הוּא שֶׁתִּתְמַלֵּא שְׁאֵלָתוֹ - אַף עַל פִּי כֵּן מִשּׁוּרַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בְּדִבְרֵי פִּיּוּס וְתַחֲנוּנִים בְּטֶרֶם יְפָרֵשׁ מְבֻקָּשׁוֹ: "בְּבַקָּשָׁה", "אִם תּוּכַל", וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, וְלֹא יְהֵא חָצוּף וְנִבְהָל לִתְבֹּעַ מְבֻקָּשׁוֹ מִיָּד כְּאִלּוּ חַיָּבִים לוֹ דָּבָר.

וַאֲפִלּוּ גָּדוֹל הַמְבַקֵּשׁ מֵהַקָּטָן יְנַהֵג בְּדֶרֶךְ זוֹ: הָאָב לִבְנוֹ, וְהָרַב לְתַלְמִידוֹ, וְהַמַּעֲבִיד לְעוֹבְדוֹ, וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַמְכוּתוֹ אוֹ בְּמַעֲמָדוֹ לִרְדּוֹת בַּשֵּׁנִי, אֶלָּא הַכֹּל בַּעֲנָוָה טְהוֹרָה וּבְרַכּוּת יְתֵרָה, כְּדֶרֶךְ יבמות ע"ט ע"א.  יִשְׂרָאֵל הַבַּיְשָׁנִים וְהָרַחֲמָנִים.

---

פרשת שלח לך

---

תראי תקחי מוסר (ב)

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר פט"ז.  לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִּבָּה שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר.

לֶקַח טוֹב נָתַן לָנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל: שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, וְכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ - כמו שאמרו חז"ל (נזיר ב' ע"א) הרואה סוטה בקילקולה - יזיר עצמו מן היין, שאם הראוהו זאת סימן שאף הוא עלול להכשל באותו הדבר. וכך מקובל מהבעל שם טוב הק' ותלמידיו הק',שאין מראים או משמיעים לאדם דבר אלא אם כן יש לו צורך בו, לתקן או לשפר, להתרחק או להזהר.   תָּפִיק מִמֶּנּוּ לֶקַח, וְתַסִּיק מִמֶּנּוּ מַסְקָנוֹת, וְכָךְ תִּנָּצֵל מֵהַרְבֵּה מִכְשׁוֹלוֹת. צפניה (ג',ז'). ומקובל מקדוש ישראל רבי ישראל סלנטר זצוק"ל שאמר: שלושה דברים למדתי מהרכבת: א- שהמתמהמה רגע אחד עלול לפספסה, ב- שכל סטייה קלה מהפסים היא אסון גדול, ג- שהנוסע ללא כרטיס- בסוף יצטרך לשלם יותר.  אָמַרְתִּי אַךְ תִּרְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר: רְאֵה אֶת הַהוּא שֶׁחָטָא וְלָקָה ובפי העם שגור הפתגם: איזהו חכם - הלומד מטעויות של אחרים.  , לְמַד מֵהַהוּא שֶׁקִּיֵּם וְזָכָה, זֶה עָלָה מַהֵר וְנָפַל, זֶה הֵקֵל וּלְבַסּוֹף נִכְשַׁל, זְכֹר מִמַּה לְּהִשָּׁמֵר, וְדַע בְּמַה לְּהִזָּהֵר, לשון הרמב"ן באיגרתו המפורסמת.  לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

בטח בה'

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר פרק ט"ז.  אָמַר (הַקָּבָּ"ה): אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי הַמְרַגְּלִים לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ.

לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מכות י' ע"ב.  בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ - בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְכָל הָרוֹצֶה לִטְעוֹת - יָבוֹא וְיִטְעֶה. לְפִיכָךְ, שבת ק"ד ע"א. וראה בזוהר הקדוש (בראשית דף נ"ד ע"א) שכתב שבשעה שאדם הולך בדרך רעה - מתחברת אליו רוח רעה המסייעת אותו בהליכתו באותה הדרך, וזה מש"כ (ויקרא י"א, מ"ג): "ולא תטמאו בם - ונטמאתם בם".  הַבָּא לִיטַמֵּא - פּוֹתְחִין לוֹ, שֶׁאִם זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּחַרְתָּ - לֹא יִמְנְעוּ מִמְּךָ, רַק אַל תִּתְפַּלֵּא אַחַר כָּךְ עַל הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלֶיךָ. כִּי עדיות פ"ה משנה ז'.  מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ, וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ, ירושלמי סוף מסכת ברכות.  וְאִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם - אוֹמֵר הַקָּבָּ"ה - יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ! לָכֵן בְּנִי רְאֵה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ ה',וְאַל תִּסְטֶה לִדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת, אַל תְּהַרְהֵר אַחַר הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, וְאַל תְּנַסֶּה לִהְיוֹת יוֹתֵר חָכָם מִמֶּנּוּ. אֶלָּא נִבְטַח וְנַאֲמִין בְּיוֹשֵׁב שָׁמַיִם, וְאַחֲרָיו נֵלֵךְ בַּעֲצִימַת עֵינַיִם, נִדְבַּק בַּתּוֹרָה בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, וְיִהְיֶה שְׂכָרֵנוּ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם.

הטוב שברע

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר פרק ט"ז.  כָּל אֲנָשִׁים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ.

וַהֲרֵי מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן קִלְקְלוּ? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁגַּם הָרַע - אִם יֵשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ טוֹב, יֵשׁ לְשַׁבְּחוֹ עַל הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, וְלֹא לְהַעֲלִים עֵינֵינוּ מֵהַטּוֹב בִּגְלַל הָרַע שֶׁבּוֹ ראה במדרש רבה (בראשית ל"ב, ה') שכתב דבר מבהיל: מפני מה כתבה התורה בפרשת החיות הטהורות והטמאות "את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס"? היה לה לומר "את הגמל כי פרסה איננו מפריס" ותו לא?! אלא הואיל ויש בו גם דבר טוב - שמעלה גרה - נזכירו גם על הטוב! וישמעו אוזנינו!  . וְאַף בָּלָק בֵּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁהָיָה עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים וּמְבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָם - עִם כָּל זֹאת קִבֵּל פָּרָשָׁה שְׁלֵמָה בַּתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ, עַל מִדַּת הָאֱמֶת שֶׁהָיְתָה בּוֹ ספר "יראת ה' " על התורה, פרשת בלק.  . וְהַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים, עַל אַף שֶׁהֻזְכְּרוּ לִגְנַאי בִּמְכִירַת אֲחֵיהֶם - עכ"ז הֻזְכְּרוּ גַּם כֵּן לְשֶׁבַח, רש"י בבראשית ל"ז, ד'.  שֶׁפִּיהֶם וְלִבָּם הָיָה שָׁוֶה וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם. וְהִנֵּה מִטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא, שֶׁאִם עָשָׂה לוֹ מִישֶׁהוּ טוֹבָה וְאַחַר כָּךְ רָעָה - אֵינוֹ זוֹכֵר לוֹ מְאוּמָה מִן הַטּוֹבָה, רַק זוֹכֵר לְשָׂטְמוֹ עַל הָרָעָה, אֲבָל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לָהּ: שכן מצינו במצרים שהעבידו את בני ישראל בפרך, ומיררו את חייהם בעבודה קשה, ועם כל זאת נצטווינו בתורה (דברים כ"ג, ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו", הכרת הטוב על ששימשו אכסניה לישראל באותם ימים.  זְכֹר עַל הַטּוֹב לְהוֹקִירוֹ, וְהָשֵׁב לוֹ טוֹבָה עַל טוֹבָתוֹ, וּמֵשִׁיב טוֹבָה תַּחַת רָעָה - לֹא תָּמוּשׁ טוֹבָה מִבֵּיתוֹ.

תפלת רב

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש רבה במדבר פרק ט"ז.  הִתְפַּלֵּל עָלָיו: יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.

מִכָּאן יִלְמַד כָּל רַב וּמַנְהִיג בַּעֲדָתוֹ, לַעֲמֹד וּלְהַעֲתִיר בְּעַד קְהִלָּתוֹ, לְמַעַן יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְלֹא יִפְנוּ לִרְעוֹת בְּשָׂדוֹת זָרִים, כמו שאמרו בברכות (י"ז ע"ב) עה"פ (תהלים קמ"ד, י"ד) "אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו" - שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים. ועיין בפתיחה לאיכה רבתי שאמרו: כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאילו מעמיד ליסטים, וסופו להתבזות ממנו. וה' יצילנו.  פֶּן יַקְדִּיחוּ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים, וְנִמְצְאוּ הָרַב וְהַתַּלְמִיד נֶעֱנָשִׁים. וּגְדוֹלָה הִיא תְּפִלַּת הָרַב עַל תַּלְמִידוֹ, שֶׁחָשׁוּב הוּא אֶצְלוֹ מדרש רבה ויקרא י"א, ז'.  מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּנוֹ, כן כתב בספה"ק "ערבי נחל" (פ' בהעלותך): שעל פי רוב מזמנים לאדם להגיע לרבו השייך לו משורש נשמתו, שממנו נחצבה נשמתו וממנו יוכל לקבל שפעו הרוחני. ועוד ראה בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תע"ב) שכתב שפעמים שנשמת הרב מתעברת ונכנסת בתלמיד עוד בחיי שניהם לסייעו ולהרימו בעבודת ה'.  וּמִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְלָכֵן קְרוֹבָה לְהִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וראה בספר "שיח שרפי קודש" מאחד הצדיקים שהסביר את עניין נתינת מעות לצדיק שיברכהו ויעתיר בעדו, שבשמיים עלולים לשאול "מה לו לאותו צדיק להתערב בענייניו של פלוני?", אבל משקיבל ממנו מעות - הרי שמחוייב כלפיו בחזרה, וממילא בדין הוא שתקובל תפילתו.  . ראה ברכות (כ"ח ע"א) במעשה שהיה עם רבן גמליאל שביקר בביתו של רבי יהושע, ומשהשתומם מהעניות השוררת בביתו, א"ל רבי יהושע "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הן מתפרנסים!".  וְאוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁמַּנְהִיגוֹ וּפַרְנָסוֹ, אֵינוֹ מְעֹרֶה בַּצָּרוֹת שֶׁל בְּנֵי דּוֹרוֹ, וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ בַּגְּמָרָא, בבא בתרא קט"ז ע"א.  שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתוֹ חוֹלֶה אוֹ צָרָה, יֵלֵךְ אֵצֶל הֶחָכָם שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וּבִזְכוּת תְּפִלּוֹתָיו יִתְבַּטְּלוּ הַיִּסּוּרִים.

מסחר כשר

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מדרש תנחומא פרשת שלח לך (פרק ו').  הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים מַרְאִין אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִין אֶת הַשֶּׁבַח.

אֵלּוּ תַּגָּרִים כְּשֵׁרִים, יְשָׁרִים וַהֲגוּנִים, וְלֹא כְּתַגָּרִים גַּזְלָנִים, הַמְרַמִּים אֶת הַקּוֹנִים, רַק אֶת הַשֶּׁבַח אוֹמְרִים, וְאֶת הַגְּנַאי הֵם מְכַסִּים. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רַבִּים הֵם הַנִּכְשָׁלִים, "מְאַפְּסִים" בָּרֶכֶב מִסְפָּרִים, וּמַסְתִּירִים מוּמִים מֵהַקּוֹנִים, וּמִצְטַדְּקִים בִּטְעָנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, שֶׁ"הַיּוֹם כֻּלָּם כָּכָה עוֹשִׂים", וְעוֹד שְׁאָר סְבָרוֹת עֲקוּמוֹת, שֶׁעַל שֵׂכֶל בָּרִיא אֵינָן מִתְקַבְּלוֹת. וְאַשְׁרֵי הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמוּנָה, אוֹמֵר אֶת כָּל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה, וְלֹא מְכַסֶּה שׁוּם פְּרָט וְעֻבְדָּה, יִזְכֶּה שֶׁהַיֹּשֶׁר בּוֹ מְנַהֵל אֶת עֲסָקָיו, יָבִיא לוֹ שכן שלמה המלך אמר (קהלת ה',י"ב) שישנו עושר השמור לבעליו לרעתו, אבל מי שממונו נקי מכל סיג וחשש של גזל, ודאי שעושרו יהיה בע"ה לטובתו.   עֹשֶׁר הַשָּׁמוּר לְטוֹבַת בְּעָלָיו.