הלכות יבום
סימן קנו - איזה נקרא זרע קימא לפטור מן היבום סימן קנז - דיני גרים ומשמד, ואיזה נקרא אח ליבום סימן קנח - באיזה אפן אשה נאמנת להתיבם, ואם עד אחד נאמן סימן קנט - יבמה שנתקדשה לזר אם יש זקה לאסר בקרובותיו סימן קס - חיוב מזונות היבמה וקבורתה, ודין נכסיה וירשתה סימן קסא - מי שהיו לו אחים רבים ונשים רבות שמתו אחיו ונפלו נשותיהם לפניו סימן קסב - דיני צרת היבמה וקרובותיה סימן קסג - המיבם זוכה בנכסי המת, וטענת בני היבם סימן קסד - שהיבמה לא תתיבם ולא תחלץ תוך שלשה חדשים, ודין אם נתיבמה ונמצאת מעברת, סימן קסה - איזה מהם קודם או חליצה או יבום סימן קסו - מצות יבום שתלך היבמה אחר היבם, ושיקדשנה, ואם כונס בביאה באיזו ביאה ... סימן קסז - דין יבם קטן וחליצתו וכן קטנה סימן קסח - משכנסה הרי היא כאשתו, ועל מי חיוב כתבתהסימן קנו - איזה נקרא זרע קימא לפטור מן היבום
ובו י''ג סעיפים
א מִי שֶׁמֵּת אָחִיו מֵאָבִיו וְלֹא הִנִּיחַ זֶרַע, מִצְוָה לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מֵהָאֵרוּסִין, דִּכְתִיב: ''כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים (א) יַחְדָּו וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ'' (דְּבָרִים כה, ה): באר היטב (א) יחדיו. עיין כנה''ג שכתב ויש לחקור וכו' ע''ש. ולא הבנתי חקירתו. דהא מפורש בגמ' דהוי אשת אח שלא היה בעולמו וכ''כ הרמב''ם והכ''מ פרק ששי מהלכות יבום עיין ודו''ק:
ב זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: ''וּבֵן אֵין לוֹ'' (דְּבָרִים כה, ה), אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת, אוֹ זֶרַע הַבֵּן אוֹ זֶרַע הַבַּת, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, בֵּין מֵאִשָּׁה זוֹ בֵּין מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ זֶרַע (ב) מַמְזֵר אוֹ ע'' א, הֲרֵי זֶה פּוֹטֵר אֶת נָשָׁיו מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל בְּנוֹ מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַנָכְרִית, אֵינוֹ פּוֹטֵר אֲפִלּוּ נִתְגַּיֵּר אוֹ נִשְׁתַּחְרֵר הַבֵּן (הָרַמְבַּ''ם פ''א מֵהִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בְּנוֹ מִשִּׁפְחָה אַחֶרֶת, אֲבָל בְּנוֹ מִשִּׁפְחָתוֹ, פּוֹטֵר: באר היטב (ב) ממזר. היינו בחבושים בבית האסורים יחדיו דאל''כ יש לחוש שמא זנתה עם אחר ב''ש:
ג אֲפִלּוּ הָיָה הַזֶּרַע גּוֹסֵס אוֹ פָּצוּעַ מִמַּכּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִחְיוֹת, פּוֹטֵר:
ד מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, אִם הִפִּילָה, הֲרֵי זוֹ תִּתְיַבֵּם. וְאִם יָלְדָה וְיָצָא הַוָּלָד חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ מֵת בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד, הֲרֵי אִמּוֹ פְּטוּרָה מֵהַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ (ג) חֳדָשָׁיו וְנוֹלַד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֲפִלּוּ לֹא נִכְנְסָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי רַק (ד) יוֹם אֶחָד מִלְּבַד יוֹם שֶׁנִּתְעַבְּרָה בּוֹ, הָוֵי וְלַד קְיָמָא. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינָן בַּגְמָרָא יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין, כְּבָר תָּמְהוּ עַל זֶה רַבִּים שֶׁהַחוּשׁ מַכְחִישׁ זֶה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁיו נִשְׁתַּנָּה הָעִנְיָן, וְכֵן הוּא בְּכַמָּה דְּבָרִים (ב''י בְּשֵׁם הַרשב''ץ). מִיהוּ, חָדְשֵׁי הָעִבּוּר כָּל אֶחָד שְׁלשִׁים יוֹם, וְלֹא חַשְׁבִינָן לְהוּ כְּסֵדֶר הַשָּׁנִים (כֵּן מַשְׁמָע שָׁם). אֲבָל אִם לֹא נוֹדַע לְכַמָּה נוֹלַד, אִם חָיָה (ה) ל' יוֹם, הֲרֵי זֶה וְלַד קְיָמָא וּפוֹטֵר נְשֵׁי אָבִיו מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁגָּמְרוּ שְׂעָרָיו (ו) וְצִפָּרְנָיו (טוּר), וְכֵן נִרְאֶה לִי. וְאִם מֵת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלשִׁים, בֵּין שֶׁמֵּת מֵחֹלִי בֵּין שֶׁנָּפַל מֵהַגַּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי, הֲרֵי זוֹ סְפֵק נֵפֶל סָפֵק בֶּן קְיָמָא, וּצְרִיכָה חֲלִיצָה (ז) מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל לֹא תִּתְיַבֵּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ח) דַּאֲפִלּוּ אִם נוֹלַד מֵת, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁכָּלוּ חֳדָשָׁיו, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת (טוּר בְּשֵׁם הָר''פ): באר היטב (ג) חדשיו. ואם בעלה כאן א''א לידע שכלו חדשיו כי שמא נתעברה אח''כ. ואם אינו בכאן י''ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישינן שמא בא ע''י שם ע''ל סימן ד'. ב''ש: (ד) יום א'. וכ''פ המריב''ל ח''ג סימן קי''ד. כתב מהר''ם מטראני ח''ב סי' קט''ו אפי' לדברי הרמב''ם דבעיא ט' שלמים. אם היו ט' חדשים מקוטעים ונתקדשה אפילו לישראל אם היבם אינו מצוי שהוא במד''ה ואינו יודע אם הוא חי או מת מותרת בלא חליצה ע''ש: (ה) למ''ד יום. ואם הוא בודאי בן ח' מהני נמי אם שהה למ''ד יום וגמרו השערות וציפורן עיין ב''ש ס''ק ג': (ו) וצפרניו. היינו בדשהה למ''ד יום וגמרו. ואם הוא חי למ''ד יום ומת ולא בדקו אם גמרו שעריו וצפרניו סומכין על דעה קמייתא שהוא בן קיימא דהא מדאורייתא פטור משיצא חי לאויר העולם. ט''ז ב''ש: (ז) מד''ס. בספיקות אלו דצריכה חליצה הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחים. עיין מהרשד''ם חא''ה סימן צ''ב קנ''ח. והר''א ששון סימן כ''ט והרח''ש סימן (כ''ח) [נ''ח] הקשה עליו דממ''נ אינה צריכה לחזור על כל האחים דאי הוי ולד של קיימא אינה צריכה חליצה כלל. ואם אין הולד של קיימא הוי חליצה גמורה וא''צ לחזור על כל האחין. וכ''כ הראנ''ח סימן נ''ב. ומהריב''ל ח''ג סימן כ''ב. ודברי ריבות סימן קס''ג ועיין הרדב''ז ח''א סימן צ''ג. ובמקור ברוך סימן ז'. ולחם רב סימן קפ''ח. ובגנת ורדים כלל ד' סימן א'. ובתשובת חכם צבי סימן ק''ח העלה נמי דאינה צריכה לחזור על כל האחים ע''ש: (ח) ואפילו. דין זה צ''ע ועי' תשו' מהריב''ל ח''ג דמ''א. ב''ש:
ה אִם אֵין יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֶלָּא עַל פִּיהָ, אֵינָהּ (ט) נֶאֱמֶנֶת. יְבָמָה שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק, וְעֵדִים מְעִידִים שֶׁהַוָּלָד שֶׁיָּלְדָה אַחַר מוֹת בַּעְלָהּ חָיָה שְׁלשִׁים יוֹם, וְעֵדִים אֲחֵרִים מַכְחִישִׁין וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא חָיָה שְׁלשִׁים יוֹם, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ וְאֵינָה צְרִיכָה חֲלִיצָה. וְאִם אֵין עֵדִים מְעִידִים שֶׁחָיָה ל' יוֹם, וְגַם אֵין עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁלֹּא חָיָה ל' יוֹם, אֶלָּא קוֹל לַעַז, לֹא אָסְרִינָן לַהּ בְּקָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין: באר היטב (ט) נאמנת. בתשובת הרא''ש כלל נ''ב מבואר דל''ד לעצמה אלא אפי' לאחר איתתא לא מהימנא. ועיין במהרח''ש סימן מ''א ובהר''א ששון סימן כ''ז דאין חילוק בין אשה אחת לשתי נשים ע''ש. ואם הוא אומר שכלו חדשיו נאמן רשב''ץ. והיא אינה נאמנת להקל אבל להחמיר שלא תתייבם נאמנת ב''ש ועיין ס''ק י''ב מש''ש:
ו הָאוֹמֵר: זֶה (י) בְּנִי אוֹ יֵשׁ לִי (יא) בָּנִים, נֶאֱמָן לִפְטֹר אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ הֻחְזַק בְּאַחִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן אַחַר כָּךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים: באר היטב (י) בני. אנוס שאמר זה בני פוטר את אשתו מן היבום ולא חיישינן דלמא בנו מן הגויה הוא (מהרי''ל) [מהריב''ל] ח''ב סימן למ''ד כתב דחיישינן שמא בנו מן הגויה הוא וחולצת ולא מתיבמת. וכתב כנה''ג ונראה ברור דאם האנוס אומר שהו' בנו מן הגויה שנאמן וכ''כ הרמ''ט והרשד''ם ע''ש: (יא) בנים. אבל אם אומר קודם שבאו העדים נאמן טור וב''י. כתב הראנ''ח ח''ב סימן ל''ה דוקא שיש לו בנים אינו נאמן אבל אם אמר זה בני אפילו יש עדים יש לו אחים נאמן ע''ש ועיין ב''ש:
ז אָמַר בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין אוֹ אַחַר כָּךְ, (כֵּן מַשְׁמַע מֵהָרַ''ן), יֵשׁ לִי בָּנִים וּבִשְׁעַת מִיתָה אָמַר: אֵין לִי בָּנִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ח נֶאֱמָן עֵד אֶחָד לְהָעִיד שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ בֵּן, לְהַתִּירָהּ לְזָר. (יב) וְיֵשׁ חוֹלְקִין (בַּב''י מִשֵּׁם הָרַאֲבַ''ד וְהָרֹא''שׁ): באר היטב (יב) ויש חולקין. הוא דעת הרא''ש שפסק בתשובה אשה אינה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשי הולד א''כ ה''ה ע''א אינו נאמן כי כל מקום דע''א נאמן ה''ה אשה נאמנת להעיד לחבירתה. והרמב''ם דס''ל ע''א נאמן כ''כ ס''ל אשה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשיו ועיין מ''ש הב''ש ועיין מה שתמה הכנה''ג דף י''א ע''ב סעיף כ''ו ודו''ק:
ט מִי שֶׁזִּנָּה עִם אִשָּׁה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִתְעַבְּרָה, וְאָמַר: זֶה הָעֻבָּר מִמֶּנִּי הוּא, וַאֲפִלּוּ הִיא מוֹדָה לוֹ, הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם הָיוּ חֲבוּשִׁין בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שֶׁוַּדַּאי הוּא מִמֶּנּוּ, פּוֹטֵר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כֵּיצַד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּזוֹנָה אַחֶרֶת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ (הַמ''מ פ''ג):
י הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלֵךְ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק:
יא הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם אָמְרָה: מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהִתְיַבֵּם, אֶלָּא חוֹלֶצֶת וְלֹא (יג) מִתְיַבֶּמֶת: באר היטב (יג) מתייבמת. אפי' ראויה היא לכהן מ''מ חולצת כן מוכח מש''ס דיבמות דף קי''ט ע''ב דהקשה מסיפא ניתן לי בן וכו'. ולא הקשה מרישא מבבא זו ש''מ דחולצת אפילו כשרה לכהונה דשוויא אנפשה חתיכה דאיסורא לכהונה ב''ש. ועיין סימן קנ''ח אם ע''א מעיד שמת בעלה ואח''כ בנה. ואם נשמע שמתו שניהם בעלה ובנה תו היא אינה נאמנת לומר שמת בעלה ואח''כ בנה עיין בעל המאור פרק האשה ועיין תוספת ד''ה אמאי הלך אחר רוב נשים וכו' דף קי''ט ע''א ומ''ש המרש''א שם. ואם ע''א יודע ממיתתם נתחבטו בזה גאוני ארץ. וט''ז מתיר. וב''ש סותר דבריו ע''ש:
יב הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבַד, וּבָאָה וְאָמְרָה: נִתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם, וּמֵת, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת אוֹתוֹ הַבֵּן, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיְתָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, אוֹ שֶׁאָמְרָה: בַּמְּעָרָה הָיִינוּ כְּשֶׁמֵת וְלֹא הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁיָּעִיד. אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר כֵּן, לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם עַד שֶׁיָּבֹאוּ (יד) עֵדִים: באר היטב (יד) עדים. עיין מ''ש הב''ש. כתב הרמ''ט ח''ש סימן פ''ג מי שבאה שמועתו מארץ רחוקה הרבה. והיה לו בנים כאן ומתו ולא נודע אם מת הוא קודם או הם אין לחוש לזה וחולצת. ואעפ''כ ראוי שתאסור עצמה על הכהנים ע''ש. והב''י בשם רבינו ירוחם כתב דנסתפק הר''ש אם מהני כשנדרה אשה זו שלא תנשא לכהן ע''ש:
יג הָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלֵךְ, הֲרֵי זוֹ לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע אִם יָלְדָה צָרָתָהּ אוֹ לֹא יָלְדָה. וְאִם הָיְתָה אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה מִתְּחִלָּה, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת לְאַחַר ט' חֳדָשִׁים:
סימן קנז - דיני גרים ומשמד, ואיזה נקרא אח ליבום
ובו י' סעיפים
א מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מֵאָבִיו, אֲפִלּוּ הוּא (א) מַמְזֵר אוֹ עוֹבֵד ע'' א, וַאֲפִלּוּ הוּא קָטָן, מִשֶּׁיָּצָא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּמוּת אָחִיו, הֲרֵי זֶה זוֹקֵק (פי', קוֹשֵׁר, מֵעִנְיָן ''אֲסוּרִים בַּזִּקִים'') (אִיּוֹב לו, ח) אֶת אִשְׁתּוֹ לְיִבּוּם. אֲפִלּוּ הוּא גּוֹסֵס אוֹ פְּצוּעַ מַכּוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מֵהֶם, לֹא תִּנָּשֵׂא כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. אֲבָל אִם הוּא אָחִיו מֵאִמּוֹ, אוֹ שֶׁנּוֹלַד אַחַר מוֹתוֹ, יְבִמְתּוֹ מֻתֶּרֶת לַשּׁוּק. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ אָח מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַנָּכְרִית, אֵינוֹ זוֹקֵק אֶת אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, הוֹאִיל וְהוֹרָתוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה: באר היטב (א) ממזר. כבר כתבתי בסי' הקודם דאיירי דהיו חבושים בבית האסורים יחדיו:
ב אֲפִלּוּ (ב) קָרוֹב, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ עֶבֶד, אוֹ קָטָן שֶׁהוּא מַכִּיר וְנָבוֹן, נֶאֱמָנִים לוֹמַר: זֶה פְּלוֹנִי אֲחִי פְּלוֹנִי מֵאָבִיו, וְזוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ, וְחוֹלְצִים אוֹ מְיַבְּמִים עַל פִּיהֶם: באר היטב (ב) קרוב. אפילו עד מפי עד נאמן. וכל הפסולים כשרים להעיד אפי' אינן מסל''ת חוץ מעכו''ם דאינו נאמן אפילו מסל''ת עיין ב''ש. אמר העד שהיה לו אח וששמע שמת הפה שאסר הוא הפה שהתיר הרדב''ז ח''א סימן צ''א. העיד שהמת היה קורא לזה אח ולא היה יודע אם היה אח מן האב או מן האם אין כאן עדות. הרדב''ז שם:
ג גֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וַעֲבָדִים שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, אֵין לָהֶם אַחֲוָה כְּלָל, אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. וַאֲפִלּוּ הֵם תְּאוֹמִים וְנוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה, אֵין לָהֶם אַחֲוָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם הוֹרָתָם וְלֵדָתָם בִּקְדֻשָּׁה:
ד נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מְשֻׁמָּד, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר אִם הָיָה מְשֻׁמָּד כְּשֶׁנָּשְׂאָהּ אָחִיו; וְאֵין לִסְמֹךְ עָלָיו. הגה: מִיהוּ, אִם עָבְרָה (ג) וְנִשֵּׂאת בְּלֹא חֲלִיצָה, כִּי לֹא (ד) יָדְעָה שֶׁהָיָה לָהּ יָבָם, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לָהּ יָבָם מְשֻׁמָּד, לֹא תֵּצֵא (מהר''י מִינְץ סִי' י''ב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא אִם חָלַץ לָהּ לְבַסוֹף (מהרי''ו סִי' נ''ד וּבִנְיָמִין זְאֵב). הָיוּ לָהּ שְׁנֵי יְבָמִים, אֶחָד מְשֻׁמָּד וְהוּא הַגָּדוֹל, וְאֶחָד קָטָן וְהוּא יִשְׂרָאֵל, לֹא תַּחֲלֹץ אֶלָּא מִן הַיִּשְׂרָאֵל; וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד לֹא מְהַנֵּי מִן הַמְשֻׁמָּד (כֵּן הֵשִׁיב מוהר''ם וְכ''כ מהרא''י וּמַהֲרִי''ק). אֲבָל אִם הוּא אָנוּס, מְהַנֵּי (ה) בְּדִיעֲבַד (רִיבָ''שׁ סִימָן א'). וְהַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וְיֵשׁ לוֹ אָח מְשֻׁמָּד, יָכוֹל לְקַדֵּשׁ וּלְהַתְנוֹת בִּתְנַאי (ו) כָּפוּל שֶׁאִם תִּפֹּל לִפְנֵי הַמְשֻׁמָּד לְיִבּוּם שֶׁלֹּא תְּהֵא מְקֻדֶּשֶׁת (מהרא''י ברי''ן): באר היטב (ג) ונשאת. וקאי על דברי המחבר כשהיה מומר בעת הנשואין ב''ש. ואם בקטנותו נאנס ונטמע בין הגוים הוי כאלו נתקדשה ואח''כ המיר כי מעשה קטן לא חשיב מעשה ת''ה סי' רכ''ג והביאו ב''י. עדים שהעידו שהיה לו אח מומר ויש ספק אם הוא אח מאביו או מאמו לכ''ע מתירין אותה לינשא לכתחלה משום ס''ס. הרמ''ט ח''ב סימן פ''ג. הניחה בעלה מעוברת וילדה בן וראוהו מגידי אמת שגמרו סימניו ומת בתוך שלשים והמומר אינו לפנינו לכ''ע מותרת לינשא לכתחלה. הרדב''ז ח''א סי' צ''ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות עיין במהר''ם לובלין סי' ל''ז. והרד''ך בית ט' העלה דלכ''ע ביבם משומד שאינו בעירה וגם היא אינה יכולה לילך לעירו דאיכא תרתי השמד והעיגון להלכה ולמעשה אם יסכימו חכמי הדור לעשות מעשה לפוטרה בלא חליצה גם הוא יהיה סניף להם ע''ש ועיין בהרא''ם ח''א סי' מ''ז. ובתשובת חכם צבי סימן א'. משומד שחזר בתשובה בשעת מיתת אחיו עיין במהר''י מינץ סימן י''ב. ובהרדב''ז ח''א סי' ל''א. ובהר''א ששון סימן כ''ה: (ד) ידעה. ואפי' אם ידעה שיש לה יבם אלא סברה שמת מותרת לבעלה. מהר''י ווייל סימן נ''ד: (ה) בדיעבד. ולענין האנוסים שבמלכות פורטוגאל. עיין כנה''ג: (ו) כפול. היינו בעת הביאה מתנה כן. ב''ש. כתב בנחלת שבעה בדיני חליצה סי' כ''ב ס''ח וה''ה אם יש להחתן אח שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר דג''כ יוכל להתנות ע''ש. ושבות יעקב ח''א סי' קכ''ז חולק עליו וס''ל דוקא במומר יוכל להתנות אבל לא באח שהוא חרש ע''ש:
ה אִם הַמֵּת הָיָה מְשֻׁמָּד, אִשְׁתּוֹ זְקוּקָה לְאָחִיו. וְהוּא הַדִּין זַרְעוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִיִּשְׂרְאֵלִית (ב''י וְד''ע):
ו לֹא הָיָה מֻחְזָק בְּאַחִים, וְאָמַר: יֵשׁ לִי אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן. בָּא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי אָחִיו, אֵינוֹ (ז) נֶאֱמָן; וַאֲפִלּוּ עֵד אֶחָד (ח) אוֹ קָרוֹב מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא אָחִיו, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהוֹצִיאָהּ מֵחֶזְקָתָהּ: באר היטב (ז) נאמן. היינו דוקא בחזקה ברורה אבל חזקה שאינה ברורה או ע''פ ע''א נאמן לומר שיש לו אחים. מהרי''ט ח''א סימן פ''ב. מי שהוחזק על פיו שלא היה לו אחים שכן נשבע בשעת נשואין ושוב אמר לו א' איך נשבע ויש לו אח והשיב שחשב שמת ומפני שלא היו רוצים ליתן לו אשה למי שיש לו אח ונשבעתי שחשבתי שכבר מת. ואח''כ מת הוא. אשתו מותרת לינשא כיון שלא היה אלא ע''א מהר''ם גלאנטי סי' י''ז. אבל מהרי''ט ח''א סי' פ''א חולק עליו ואסרה להנשא ולבסוף הביא כמה חכמים גדולים שהסכימו לאוסרה ואפי' נשאת תצא ע''ש: (ח) קרוב. צ''ל או קרובים ב''ש. ובה''י מגיה דצ''ל וכ''ש קרוב ע''ש. היו ב' עדים שיש לו אחים אע''ג דלא הוחזק באחים נאמנים פוסקי'. כתב הב''ש אם לא הוחזק באחים ואמר בשעת קדושין אין לי אחים וחזר לפני מותו ואמר יש לי אחים מותרת לכ''ע אפי' לדעת היש מי שאומר שחולצת בסי' הקודם ס''ז כשחוזר ואומר אין לי בנים דשם איירי במוחזק באחים ואינו מוחזק בבנים משא''כ כשאינו מוחזק באחים ע''ש והב''ח לא כ''כ ע''ש:
ז הָיָה מֻחְזָק בְּאַחִים, וְאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: אֵין לִי אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהֻחְזַק אָחִיו, אֵין זֶה אָחִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן:
ח לֹא הָיָה מֻחְזָק בְּאַחִים, וְיָצָא קוֹל שֶׁיֵּשׁ (ט) עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים, וְהָעֵדִים בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ אָמַר הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: אֵין לִי אָח, הֲרֵי זוֹ חוֹשֶׁשֶׁת, וְתַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים שֶׁאָמְרוּ, וְיִשְׁאֲלוּ: באר היטב (ט) עדים. אפי' אמר אין לי אח ואח''כ יצא קול חיישינן לקול. אפי' לקול דלא אתחזק בב''ד חיישינן מגי''ד ב''ש. כתב מהריב''ל ח''ב סי' י''ט הא דבעינן דיצא קול שיש עדים במד''ה היכא דלא קים לן בודאי דאין לו בנים מש''ה דוקא היכא דיצא קול שיש עדים הוא דחוששין. אבל היכא דקים לן בודאי דאין לו בנים אפי' בלא קול שיש עדים חוששין. ועיין במהרי''ט ח''ב סי' י''ח. ובמקור ברוך סי' נ''ז:
ט אִשָּׁה שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ בֵּן וְלֹא אָח, וַחֲמוֹתָהּ וְחָמִיהָ בִּמְדִינַת הַיָּם, וּמֵת בַּעְלָהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא; וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יָלְדָה חֲמוֹתָהּ זָכָר וְהִיא זְקוּקָה לוֹ. אֲבָל אִם יָצָאתָה חֲמוֹתָהּ מִכָּאן מְעֻבֶּרֶת, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָלְדָה זָכָר וְהִיא זְקוּקָה לוֹ:
י אִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְהָיָה לוֹ בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְזָר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מֵת הַבֵּן, אֶלָּא הַעֲמֵד אוֹתָהּ עַל חֶזְקָתָהּ. יָבָם אָסוּר לָדוּר עִם חֲלוּצָתוֹ, אִם לִבּוֹ (י) גַּס בָּהּ, כְּמוֹ אָרוּס וַאֲרוּסָתוֹ (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן ר''ט); וְדַוְקָא לְאַחַר שֶׁחָלַץ, אֲבָל קֹדֶם שֶׁחָלַץ, שָׁרֵי (מַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִי' ז'): באר היטב (י) גס בה. דוקא דגייסי אהדדי בקירוב דעת וחבה אבל אי לא גייסי אהדדי בקירוב דעת וחבה אפ' היו אוכלים זה עם זה מותר לדור זה עם זה מהר''ם לובלין סי' קל''א. והראנ''ח ח''א סי' נ''ח כתב דלא אסר הרשב''א אלא היכא דגייסי אהדדי אחר מיתת הבעל. ולא אסר הרשב''א אלא דוקא בבית א' או בחצר א' אבל במבוי א' או שני בתים קרובים זה לזה ויש להם לכל א' פתח פתוח לר''ה לא אסר ע''ש ועיין סי' קי''ט:
סימן קנח - באיזה אפן אשה נאמנת להתיבם, ואם עד אחד נאמן
ובו ו' סעיפים
א כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת בַּעְלִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא; כָּךְ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת בַּעְלִי, שֶׁתִּתְיַבֵּם, וְהַיָּבָם נִכְנָס לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אֲבָל אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא לַשּׁוּק. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר: מֵת אָחִי וַאֲיַבֵּם אֶת (א) אִשְׁתּוֹ. לְפִיכָךְ, הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, אוֹ מֵת יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת: באר היטב (א) אשתו. ואם רוצה לפטור אותה בחליצה נאמן. וה''ה אם היה נשוי אשה נאמן רשד''ם חא''ה סי' ע''ה:
ב הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם לְבַד, וּבָאָה וְאָמְרָה: נִתַּן לִי יָבָם וָמֵת, בֵּין שֶׁאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, בֵּין שֶׁאָמְרָה: מֵת יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת:
ג נֶאֱמָן עֵד אֶחָד לְהָעִיד לִיבָמָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וּמִתְיַבֶּמֶת עַל פִּיו; אוֹ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, שֶׁתִּנָּשֵׂא לַשּׁוּק; אוֹ לוֹמַר: מֵת בַּעֲלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ; וַאֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה אוֹ אִשָּׁה אוֹ כּוּתִי מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, אוֹ עֵד מִפִּי עֵד, נֶאֱמָן לְהָעִיד בְּמִיתַת הַיָּבָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָן בְּמִיתַת הַבַּעַל, וְדִין עֵדוּת זוֹ כְּדִין אוֹתוֹ עֵדוּת לְעִנְיַן עֵדִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה בְּמִיתַת הַיָּבָם לְכָל דָּבָר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין עֵד אֶחָד נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֵּת (ב) יְבָמָהּ, לְהַתִּירָהּ לְעָלְמָא: באר היטב (ב) יבמה. הנה כל הפוסקים מקילין בזה לבד הרא''ש הוא המחמיר עיין מהרי''ק שורש קע''ו. ותשובת מהר''י הלוי סי' י''ב. וכנה''ג הביא כמה פוסקים דכולם מסכימים בעת הדחק ועיגון יש להקל וכן עד מפי עד נאמן וכ''כ בד''מ. ומכ''ש כשיבם מומר דאז הוי ס''ס דלכ''ע יש להתיר כשהעד א' העיד שמת. ועיין תשובת מהר''י מינץ סי' י''ד שכתב אפשר בזמן הזה שאין מתייבמין אלא חולצת היא בעצמה נמי נאמנת שמת היבם ומכ''ש ע''א אף לדעת הרא''ש. ומיהו אין מוכרח עיין ב''ש ובתשובת צמח צדק סי' פ''ח. וכנה''ג בהגהת ב''י:
ד חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֵינָן מְעִידוֹת זוֹ לָזוֹ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, כָּךְ אֵינָן מְעִידוֹת שֶׁמֵּת יְבָמָהּ:
ה שְׁתֵּי יְבָמוֹת שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינַת הַיָּם, זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלָהּ, וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלָהּ, זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ, וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ, שֶׁאֵין יְבִמְתָּהּ נֶאֱמֶנֶת לְהָעִיד לָהּ שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הָיָה לְאַחַת מֵהֶן עֵד שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵד אֲסוּרָה מִפְּנֵי יְבָמָהּ, וְזוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵד מֻתֶּרֶת, שֶׁהֲרֵי הֵעִיד הָעֵד שֶׁמֵּת יְבָמָהּ, וְהִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ. הָיוּ לָזוֹ בָּנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים, וְלִשְׁתֵּיהֶן אֵין עֵדִים, זוֹ שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה, וְזוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מֻתֶּרֶת:
ו לֹא הָיוּ לָהֶם לֹא עֵדִים וְלֹא בָּנִים, וְהָיוּ כָּאן יָבָם אוֹ יְבָמִים וְיִבְּמוּ אוֹתָן, וּמֵתוּ גַּם הֵם בְּלֹא בָּנִים, וְאֵין לָהֶם אַחִים אֲחֵרִים, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בִּתְחִלָּה. אֲבָל אִם הִנִּיחוּ אֵלּוּ בָּנִים, אוֹ שֶׁגֵּרְשׁוּם בְּגֵט, מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לְזָר:
סימן קנט - יבמה שנתקדשה לזר אם יש זקה לאסר בקרובותיו
ובו ז' סעיפים
א הַזְּקוּקָה לְיָבָם שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר בְּשׁוֹגֵג, נוֹתֵן לָהּ הַזָּר שֶׁקִּדְּשָׁהּ (א) גֵּט, וִיבָמָהּ מְיַבֵּם אוֹ חוֹלֵץ. אִם הָיָה יְבָמָהּ כֹּהֵן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא גְּרוּשָׁה, תֵּצֵא מֵהַזָּר בְּגֵט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וְחוֹלֵץ לָהּ יְבָמָהּ. וְאִם חָזַר (ב) הַזָּר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מֵהָאֵרוּסִין, וְנָשְׂאָהּ אַחַר שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֲפִלּוּ חָזַר (ג) וּנְשָׂאָהּ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, הוֹאִיל וְנִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּאִסוּר. וְדַוְקָא אִם קִדְּשָׁהּ בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בְּשׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁהָיָה לָהּ יָבָם, אִם רוֹצֶה הַיָּבָם לְיַבֵּם, צָרִיךְ הַמְקַדֵּשׁ לְגָרְשָׁהּ; וְאִם רוֹצֶה הַיָּבָם לַחֲלֹץ, חוֹלֵץ לָהּ וְנִשֵּׂאת לַמְקַדֵּשׁ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ אַחֵר שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ (ר''ת); וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּשׁוֹגֵג גָּמוּר, שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן יָבָם. אֲבָל הָיָה כָּאן יָבָם, אֶלָּא שֶׁהָיָה סְבוּרָה שֶׁמֵּת, כִּי כֵּן יָצָא הַקּוֹל, תֵּצֵא (ד) מִן הַמְקַדֵּשׁ (ת''ה סִי' רכ''ב): באר היטב (א) גט. ולרוב פוסקים מותרת למקדש עיין ב''ש שהעלה אם היה ע''פ ע''א מותרת למקדש: (ב) הזר. וה''ה אם עדיין לא גירשה ונשאה אחר שחלץ היבם ג''כ אין מוציאין ממנו. ב''ש: (ג) ונשא. האחרונים חלקו ע''ז עב''ש: (ד) מן המקדש. ב''ח חולק וס''ל דהוי שוגגת ע''ש. וט''ז פסק לחומרא. ב''ש:
ב נִשֵּׂאת (ה) לְזָר, אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, מוֹצִיאָהּ בְּגֵט, וַאֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה; וְנֶאֶסְרָה עָלָיו וְעַל יְבָמָהּ, וְי''ג דְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן י''ז בָּהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מַמְזֵר מִדְּרַבָּנָן. וִיבָמָהּ חוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ''ז סָעִיף ד': באר היטב (ה) לזר. אפי' לא בא עליה ב''י וד''מ. ודוקא בידוע שיש לה יבם אבל מחמת קול שיש לה יבם לא תצא. ועיין ב''ש:
ג שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּנְּתָה, לֹא נֶאֶסְרָה עַל יְבָמָהּ, אִם הוּא יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲסוּרָה לַבּוֹעֵל מִשּׁוּם (ו) קְנָסָא (נ''י פֶּרֶק הָאִשָּׁה): באר היטב (ו) קנסא. אע''ג דהיא מותרת ליבם מ''מ לבועל אסורה. ממילא נשמע המאנס אשת ישראל אסורה לו ב''ש וע''ל סי' (י''ח) [י''א]. ובש''ג פרק האשה כתב דאף ליבם אסורה:
ד נִתְיַבְּמָהּ בְּטָעוּת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא; אִם הָיְתָה נְשׂוּאָתוֹ, אֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מֵהַיָּבָם, וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וְאִם הָיְתָה אֲרוּסָתוֹ, צְרִיכָה גֵּט מֵהַיָּבָם וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (טוּר):
ה הַיָּבָם אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת זְקוּקָתוֹ, אֲפִלּוּ מֵתָה קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם אוֹ יַחֲלֹץ, בֵּין שֶׁהוּא יָבָם אֶחָד, בֵּין שֶׁהֵם שְׁנֵי יְבָמִים. וַאֲפִלּוּ סָפֵק אִם זְקוּקָה אוֹ לֹא, אָזְלִינָן לְחֻמְרָא (טוּר). לְפִיכָךְ, אִם קִדֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, אָסוּר לוֹ לְכָנְסָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּאֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ, עַד שֶׁיְּיַבֵּם אָחִיו אוֹ יַחֲלֹץ לַזְּקוּקָה וְתִפְקַע הַזִּקָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּקִדְּשָׁהּ, אֲבָל אִם כָּנְסָהּ, פָּקְעָה לָהּ זִקָּה וּמֻתָּר לָבֹא עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיְּיַבֵּם אוֹ יַחֲלֹץ אָחִיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאִכָּא חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם שֶׁלֹּא לָשֵׂאת שְׁתֵּי נָשִׁים, אִם נָפְלָה לְאֶחָד שׁוֹמֶרֶת יָבָם, אָסוּר לִשָּׂא אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לִיבִמְתּוֹ (ר''י מִינְץ). וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיְתָה מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ כְּבָר, אֲבָל אִם הָיְתָה מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ כְּבָר, מֻתָּר לְכָנְסָהּ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דִּכְתֻבוֹת):
ו קִדֵּשׁ אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, כּוֹנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ:
ז קִדֵּשׁ אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיְתָה גַּם כֵּן זְקוּקָה לוֹ, וְלֹא נִשְׁאֲרָה זְקוּקָה אֶלָּא לְזֶה, מוֹצִיא אֲרוּסָתוֹ בְּגֵט וְאֶת הַיְבָמָה בַּחֲלִיצָה; וְאִם מֵתָה אֲרוּסָתוֹ, חוֹזֶרֶת הַיְבָמָה לְהֶתֵּרָהּ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם:
סימן קס - חיוב מזונות היבמה וקבורתה, ודין נכסיה וירשתה
ובו ח' סעיפים
א יְבָמָה, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים (הָרִאשׁוֹנִים), נִזּוֹנֶת מִשֶּׁל (א) בַּעְלָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לַיָּבָם; מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינָהּ נִזּוֹנֶת לֹא מִשֶּׁל בַּעַל וְלֹא מִשֶּׁל יָבָם. עָמַד בְּדִין לְאַחַר שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים (רִיבָ''שׁ סִימָן ק''ד) וּתְבַעְתּוֹ לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְנִתְרַצָּה (ב) לְיַבֵּם וְאֵרְעוֹ אֹנֶס, שֶׁחָלָה אוֹ שֶׁהֻצְרַךְ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ מֵחֲמַת מְרָדִין, חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ בְּלֹא שְׁבוּעָה: באר היטב (א) בעלה. ואם צוה הבעל שכל ימי מגר אלמנותה תהיה ניזונית מנכסיו ניזונית והולכת מנכסי המת כל ימי מגר אלמנותה. הרמ''ט ח''ב סי' קכ''ד: (ב) לייבם. אבל אם נתרצה לחלוץ או שלא נתרצה כלל אין לה מזונות. ולדעת הרמב''ם אפי' לא התרצה ליבום חייב במזונות. ואם בורח במזיד י''ל לכ''ע חייב במזונות אפי' לא התרצה לייבם. ואם לא ברח אלא נתעכב פה אין חייב במזונות אא''כ שתבעה ליבם או ליתן לה מזונות ונתרצה ליבם. הרא''ש ב''ש:
ב הִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, הֲרֵי זוֹ נִזּוֹנֶת עַד שֶׁתֵּלֵד. יָלְדָה וָלָד שֶׁל קְיָמָא, הֲרֵי זוֹ נִזּוֹנֶת כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ, כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים:
ג נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם קָטָן, אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת עַד (ג) שֶׁיִּגְדַּל. הגה: יָלְדָה סְפֵק נֵפֶל, שֶׁדִּינָהּ לַחֲלֹץ וְלֹא לְהִתְיַבֵּם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ''ו, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ (ד) מִיָּד (הג''מ). יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאֵינָהּ נִזּוֹנֶת מִשֶּׁל יָבָם קָטָן, הַיְנוּ מִנְּכָסָיו, וַאֲפִלּוּ נְדוּנְיָא שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ וְהֶחֱזִיק בָּהּ; אֲבָל לֹא הֶחֱזִיק בַּנְּדוּנְיָא שֶׁלָּהּ, כְּגוֹן שֶׁעֲדַיִן מֻנַּחַת בְּיַד שָׁלִישׁ, נִזּוֹנֶת מִנְּדוּנְיָתָהּ, כָּל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁיִּתְּנוּ הַנְּכָסִים לְיָדָהּ וְהִיא רוֹצָה לְקַיֵּם הַקֶּרֶן עַד שֶׁיִּגְדַּל הַנַּעַר וְלִזּוֹן מִן הָרֶוַח, שֶׁנּוֹתְנִין הַמָּעוֹת לְיָדָהּ (שָׁם בְּשֵׁם הָרִי''ף): באר היטב (ג) שיגדיל. היינו אחר ג''ח אבל ג''ח הראשונים יש לה מזונות מבעלה. ב''ש וכנה''ג: (ד) מיד. וכן נמי כשנפלה לפני יבם קטן אם ידוע שכשיגדיל לא יבם אותה גובה כתובתה מעתה הרמ''ט ח''א סי' קל''ג ועיין כנה''ג:
ד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ הִיא נִזֹּנֶת. וְדַוְקָא לְאַחַר שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים (ד''ע):
ה נָפְלוּ לָהּ נְכָסִים בְּעוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם, שֶׁאֵין לַיָּבָם בָּהֶם כְּלוּם עַד שֶׁיִּכְנֹס. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר. וְהוּא הַדִּין אִם נִשְׁאֶרֶת אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין, וְנָפְלוּ לָהּ בְּעוֹדָהּ אֲרוּסָה, שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם, דְּלֹא עָדִיף יָבָם מִבַּעַל:
ו אֵין לַיָּבָם פֵּרוֹת בִּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁל שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וּבְנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁהִכְנִיסָה לְאָחִיו, אֵין לוֹ בְּפֵרוֹתֵיהֶם אֶלָּא מֶחֱצָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, שֶׁגַּם בָּהֶם אֵין לוֹ פֵּרוֹת כְּלָל, עַד שֶׁיִּכְנֹס. הגה: וְהָרִאשׁוֹן עִקָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּו נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁנָּפְלוּ לָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחַת בַּעְלָהּ דִּינָן כְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְיַחֲלֹקוּ בַּפֵּרוֹת (הָרַמְבַּ''ן וְהָרַ''ן פֶּרֶק הָאִשָּׁה). וְכֵן יַחֲלֹקוּ בִּירֻשָּׁתָהּ, אִם מֵתָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ, כָּךְ יְכוֹלָה לִמְכֹּר בַּקַּרְקַע כְּפִי חֶלְקָהּ בַּפֵּרוֹת:
ז מֵתָה כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ וַחֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְכֵן אִם נָתַן לָהּ הַיָּבָם (ה) מַתָּנָה, יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ (מַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִימָן י''ז). וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁים עִקַּר כְּתֻבָּה וְתוֹסֶפֶת וַחֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חַיָּבִים בִּקְבוּרָתָהּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁלָּהּ הֵם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, כְּמוֹ הַכְּתֻבָּה (ר''ת וְהָרֹא''שׁ), וְאֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם אִם הֵם מֻחְזָקִים (כ''כ הָרַ''ן בִּתְשׁוּבָה). וְכָל זֶה בְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁאֵין כּוֹפִין לַחֲלֹץ, אֲבָל בְּמָקוֹם וּבִזְמַן שֶׁכּוֹפִין לַחֲלֹץ, אִם כֵּן לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְיַבֵּם, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת יָבָם, וּלְכָךְ אִם מֵתָה אֵינָהּ יוֹרְשָׁהּ; וּלְכָךְ, בִּמְדִינוֹת שֶׁכּוֹפִין לַחֲלֹץ, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ (ו) לְדַעַת זֶה (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ צ''א). וּלְעִנְיַן מִי נִקְרָא יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, צָרִיךְ עִיּוּן, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּבָם הוּא (ז) יוֹרֵשׁ אַף עַל גַּב דַּאֲבִיהֶם עֲדַיִן חַי, וְהוּא קוֹדֵם בִּירֻשַּׁת הַבַּעַל לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ (מהרי''ו סִימָן מ''א וְהָרַ''ן פֶּרֶק הָאִשָּׁה וּמַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִימָן י''ז). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָאָב יוֹרֵשׁ, דְּמִיָּד שֶׁמֵּתָה הַיְבָמָה פָּקְעָה זִקַּת יְבָמִים, וְנָפְלָה הַיְרֻשָּׁה לִפְנֵי הַקּוֹדֵם בִּירֻשַּׁת הַבַּעַל (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ צ''א). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, וְכֵן מַשְׁמַע קְצָת לְשׁוֹן ''יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל'', אֲבָל סוּגְיַת הַגְּמָרָא וְהַיְרוּשַׁלְמִי פֶּרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁמַע שֶׁהַיָּבָם יוֹרֵשׁ הַשּׁוֹמֶרֶת יָבָם, וְאִם כֵּן אֵין לָאָב חֵלֶק בִּירֻשָּׁתָהּ, וְכַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאִם הַיְבָמִים רַבִּים, עַיֵּן לְקַמָּן סִי' קס''ה: באר היטב (ה) מתנה. וה''ה אם נתן לה הבעל נכסיו במתנה ומתה בעודה שומרת יבם אין היבם יורשה דה''ל כנכסי מלוג שהם בחזקת יורשי האשה לכ''ע. הרש''ך ח''ג סי' כ''א: (ו) לדעת זה. ב''ש הביא פוסקים הרבה דס''ל דיורש אף למנהג דכופין לחלוץ ע''ש ועיין ס''ס קס''ה. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' קכ''ד פסק דבזה''ז אין ליבם שום זכות בנכסים אם מתה בין אם הוא בחור או נשוי ע''ש. וכנה''ג כתב דהנדון מהרי''ק שורש צ''א איירי דיש ריעותא דלא היתה ראויה ליבום מחמת הדין אבל כל שעומדת בין ליבום בין לחליצה אע''ג דמצות חליצה קודמת נכסים בחזקת היבם ע''ש בהגהת הטור סעיף כ''ג וסעיף ט''ו. ודבריו תמוהים דהא המהרי''ק כתב בהדיא לכך במדינות אלו שכופין לחלוץ וכו' וק''ל: (ז) יורש. עיין מהר''א ששון סי' קצ''ה שכתב בשם מהר''י ווייל סי' מ''א דאין האב יורש כלום אפי' מוחזק בנכסים וכל עזבון של המת יורשים האחים. ואם יש כאן ב' אחים אף שאחד בחור מ''מ יד שניהם שווים אפי' בכתובה שלה מאחר שלא עשה שום מעשה. ועיין ס''ס קס''ה שם כתבתי לפי תיקון הקהלות המבואר שם ליתא הדין של מהר''י ווייל ע''ש ועיין ב''ש:
ח רְאוּבֵן שֶׁמֵּת, וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וְנִשְׁאֲרוּ זְקוּקוֹת לְיָבָם, וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן, אֵין לַיָּבָם שׁוּם (ח) טַעֲנָה בַּנְּכָסִים, לְפִי שֶׁהַשְּׁנִיָּה בְּפָנָיו. הגה: סְפֵק שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה, אֵין יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ, דְּהֵם סָפֵק וְיוֹרְשֶׁיהָ וַדַּאי (ב''י בְּשֵׁם הָרַשְׁבַּ''ץ), וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי כְּדִלְקַמָּן סִימָן קס''ג: באר היטב (ח) טענה. ואם מתו גם שניהם מ''מ יורש השני' ולא הראשונה ואם א''י איזה מתה ראשונה דומה למ''ש בסמוך דהוי היורשים ודאי והיבם ספק. ב''ש:
סימן קסא - מי שהיו לו אחים רבים ונשים רבות שמתו אחיו ונפלו נשותיהם לפניו
ובו ט' סעיפים
א מִי שֶׁהָיוּ לוֹ נָשִׁים רַבּוֹת, וּמֵת, וְלוֹ אָח, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת (א) מֵהֶם פּוֹטֶרֶת כֻּלָּן, וְאֵין הַיָּבָם יָכוֹל לְיַבֵּם אֶלָּא אַחַת מֵהֶן: באר היטב (א) מהם. ואם חלץ לאחת לדעת הב''י אין איסור לחלוץ לשניה אלא שא''צ חליצה. וב''ח חולק עליו וכתב דאיכא איסור דאוריית' לחלוץ לשניה דכתיב בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ולא ב' בתים ודייק כן מתו' ע''ש שדבריו נכונים. רק תחלת דבריו שכתב על הב''י ושרי ליה מריה דא''כ מ''ש דאינו יוכל ליבם אלא א' מהן נמי כדי נסבא ע''ש בזה הוא דלא דק. דהא לפי שיטת הב''י דמ''ש הטור דלא חלץ אלא אחת מהן כלומר אינו צריך לחלוץ אלא א' מהן ולא יוכל קאי רק איבום ע''ש. א''כ שפיר כתב הב''י דמ''ש ואינו חולץ אלא א' מהם כדי נסבא שכבר כתב שחליצה של אחת מהן פוטרת את כולן משא''כ על מ''ש ואין יוכל ליבם אלא א' מהן ל''ק מידי דאיצטרך לאשמעינן דאינו יוכל ואיסורא קא עביד עיין ודו''ק. והב''ש חולק על הב''ח וכתב כוונת התוס' הוא כיון דאינו עולה לחליצה כלומר דא''צ חליצה אין עולה ליבום היינו אסורה ליבם וכו' ע''ש. לא הבנתי דהא קיי''ל כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאין עולה ליבום אין עולה לחליצה. א''כ כיון דאסור ליבם אחר חליצה ה''ה נמי דאסור לחלוץ אחר חליצה. וכ''ה בברטנורא משנה י''א פרק כ' וא''ל א''כ ל''ל בית חלוץ הנעל ללמוד דבית א' הוא חולץ ולא שני בתים כדאי' ביבמות דף מ''ד ע''א. הא ממילא ידעינן כי היכא דאסור ליבומי אחר חליצה ה''ה נמי אסור לחלוץ אחר חליצה דכל העולה ליבום עולה לחליצה. עיין בסוגיא זו ועיין ביבמות דף יו''ד ע''ב תוס' ד''ה איהו הוא דקאי בלא יבנה וגו'. ועיין בחידושי בית יהודה מה שהביא בשם הגלאנטי ומ''ש הוא ויתורץ לך הכל. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ס''ח. ומה שהקשה הב''ש סי' קס''ז ס''ק ב' מהא דאיתא בגמר' דיבמות דף ל''א ע''ב ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי וכו' ע''ש ולפי דברי הב''ח האיך חולץ לשתיהן הא יש לחוש נמי שיאמרו ב' יבמות מבית א' חולצין לתרווייהו דאיכא איסור דאוריית' ע''ש. י''ל כיון דמדאוריית' הוי ב' בתים וצריך לתקוני לתרווייהו. והחשש שמא יאמרו שהם מבית א' הוא לעולם. בין אם יבמו תרווייהו בין אם יחלוץ לתרווייהו בין אם יבם א' וחלץ לא' כמבואר. א''כ בחרו חז''ל את הרע במיעוטו לחלוץ תרווייהו דלא גרע מאם יבמו את שתיהן. דהיכא דיחלוץ לשתיהן איכא ריעותא לפנינו למה חלץ לשתיהן הא קי''ל מצות יבום קודם ובודאי ישאלו. ויודעין דלא הניחו חכמים ליבם. משא''כ אם יבמו שתיהן או יבם א' וחלץ לא'. א''כ יותר רחוק החשש שמא יאמרו וכו' בחלצו לשתיהן ומש''ה בחרו שיחלוץ לשתיהן. וזהו בכלל לא אפשר עיין תוס' י''ט פרק ב' דיבמות משנה יו''ד. ועי' בברטנורא בפרק ב' דסנהדרין משנה ב' ועיין תוס' י''ט שם. ומ''ש עוד הב''ש ואישמיטתי' ליה הסוגיא דיבמות דף נו''ן ע''ב כל הני תחלוץ ותיזל וכו' ע''ש. י''ל דה''ק דחליצה פסולה דהיינו אחר הגט הוי חליצה מעולה. ולא אמרינן דלא הוי מעולה וצריכה לחליצה אחרת אטו חליצה אחר חליצה. א''כ השתא נמי הוי חליצה אחר חליצה ומאי מרווחינן בזה ודו''ק. ובדרישה כתב לכתחלה אינו רשאי לחלוץ אלא לאחת מהן שלא יאסרם על כהן. וכתב ב''ח אם חלץ אף לשניה אסורה לכהונה מפני מראית עין שיאמרו שכנס חלוצה:
ב הָיוּ בָּהֶן פְּסוּלוֹת לִכְהֻנָּה, אִם בָּא לַחֲלֹץ אֵינוֹ חוֹלֵץ אֶלָּא לַפְּסוּלָה וְלֹא (ב) לַכְּשֵׁרָה: באר היטב (ב) לכשרה. וכופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר מנדין אותו ואם התרו למלקות מלקין אותו. ב''י ע''ש. וכנסת הגדולה כתב דאין כופין על כך אלא עצה טובה קמשמע לן עיין שם ועיין תוס' י''ט משנה י''א בפ''ד דיבמות:
ג הָיוּ לוֹ אַחִים רַבִּים, וְנָפְלוּ נְשׁוֹתָיו לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מְיַבֵּם אוֹ חוֹלֵץ לְאַחַת מֵהַיְבָמוֹת, וְהֻתְּרוּ שְׁאָר הַצָּרוֹת:
ד מִצְוָה עַל הַגָּדוֹל (ג) לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ. לֹא רָצָה אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ (רִיבָ''שׁ סִי' קנ''ט), חוֹזְרִין עַל כָּל הָאַחִים זֶה אַחַר זֶה דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. לֹא רָצָה, חוֹזְרִים אֵצֶל הַגָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ הַמִּצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם. לֹא רָצָה לֹא לַחֲלֹץ וְלֹא לְיַבֵּם, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְיַבֵּם. הגה: וַאֲפִלּוּ אִם נִשְׁבַּע הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא לְיַבֵּם וְלֹא לַחֲלֹץ, כּוֹפִין אוֹתוֹ וְלֹא לַקָּטָן. וּמִכָּל מָקוֹם מַתִּירִין הַשְּׁבוּעָה לַגָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ חָלָה, מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן (שָׁם בָּרִיבָ''שׁ): באר היטב (ג) לייבם. רוצה הגדול והקטן ליבם אע''ג דביאת קטן וחליצת גדול ביאת קטן עדיפא. בזמן הזה מצות חליצה קודמת. ואם אין הגדול רוצה לא ליבם ולא לחלוץ יותר טוב לכוף לגדול לחלוץ מלכוף לקטן. ואם הקטן רוצה לחלוץ וגדול אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אין לכוף לגדול לחלוץ כיון דאפשר להעשות החליצה ע''י הקטן. הראנ''ח ח''ב סימן ל''ב ועיין סימן קע''ה:
ה אָמַר הַגָּדוֹל: הַמְתִּינוּ עַד שֶׁיַּגְדִּיל אָחִי הַקָּטָן, אוֹ שֶׁהָיָה אָחִיו חֵרֵשׁ וְאָמַר: הַמְתִּינוּ עַד שֶׁיַּבְרִיא, אוֹ שֶׁהָיָה אָחִיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בִּמְדִינַת (ד) הַיָּם וְאָמַר: הַמְתִּינוּ עַד שֶׁיָּבֹא, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: באר היטב (ד) הים. ה''ה במדינה אחרת כל שחלוקה בלשון אחרת לאפוקי אם הוא במדינה זו ממתינים עליו עיין כנה''ג בהגהת הטור ס''ח. מעשה היה שהיתה היבמה עם יבם קטן בפריז. והיבם גדול כך מיל רחוק מפריז אפ''ה כפה מהר''י מינץ את יבם קטן. מזה ראי' דלאו בהרחקת הדרך תלוי מלתא אלא אם היבם בעיר אחרת והיבמה עליה אין לה להשכיר לשם שליח להודיע. ט''ז ב''ש:
ו לֹא רָצָה הַגָּדוֹל לְיַבֵּם אֶלָּא לַחֲלֹץ, וְהַקָּטָן מִמֶּנּוּ רוֹצֶה לְיַבֵּם, בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא. אֲבָל אִם אֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים לְיַבֵּם, אֶלָּא לַחֲלֹץ, חֲלִיצַת הַגָּדוֹל (ה) עֲדִיפָא. הגה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קס''ה דְּבַזְּמַן הַזֶּה מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר יִבּוּם קוֹדֵם, אִם הִיא אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּיִבּוּם רַק בַּחֲלִיצָה, חֲלִיצַת הַגָּדוֹל קוֹדֵם (תה''ד סִימָן ר''כ): באר היטב (ה) עדיפא. עיין ס''ק ג' מש''ש. ואם לגדול אשה אז חליצת קטן עדיף עי' ב''י סי' קס''ה מ''ש בשם הריטב''א:
ז אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם, אִם קָדַם הַקָּטָן וְיִבֵּם זָכָה. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם חָלַץ לָהּ הַקָּטָן, מְהַנֵּי בְּדִיעֲבַד (עַיֵּן שָׁם). אֲבָל לְכַתְּחִלָּה צְרִיכָה לְהַדֵּר אַחַר הַגָּדוֹל, וְלָתֵת לוֹ חֶלְקוֹ בַּמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִי' קס''ה:
ח הָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה אַחִים, וּמֵתוּ, וְנָפְלוּ נְשׁוֹתֵיהֶם לְפָנָיו, אִם הוּא עָשִׁיר וְיָכוֹל לְזוּנָן, אִם יִרְצֶה לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּם, מְיַבֵּם; וְאִם לָאו, חוֹלֵץ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן, וּמְיַבֵּם לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן, אַחַת מִכָּל בַּיִת:
ט יְבָמָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה זְקוּקָה לִשְׁנֵי אַחִים, וְהַגָּדוֹל הוּא מֵאֲנוּסֵי הַזְּמַן, וְהַשֵּׁנִי יְהוּדִי, הַיְּהוּדִי קוֹדֵם לַחֲלֹץ. וְאִם קָדַם הָאַחֵר וְחָלַץ, הֻתְּרָה לַשּׁוּק. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ''ז סָעִיף ד':
סימן קסב - דיני צרת היבמה וקרובותיה
ובו ה' סעיפים
א הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, נֶאֶסְרוּ צָרוֹתֶיהָ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִים, (א) בַּעֲשֵׂה: באר היטב (א) בעשה. רש''י ורמב''ם. ולדעת התוס' עובר לאו אשר לא יבנה עיין יבמות דף י''א:
ב הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, נֶאֶסְרָה הַחֲלוּצָה וְצָרוֹתֶיהָ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִים, (ב) בַּעֲשֵׂה: באר היטב (ב) בעשה. תמוה הוא כי לא מצינו שום עשה בזה עיין ב''ח. ב''ש:
ג הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, אָסוּר מִדְּרַבָּנָן בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, אֲפִלּוּ בִּשְׁנִיּוֹת. וְכֵן הִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו. אֲבָל הָאַחִים מֻתָּרִים בְּכָל קְרוֹבוֹתֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לֹא חָלַץ לָהּ אֶלָּא (ג) מִסָּפֵק, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר בְּכָל קְרוֹבוֹתֶיהָ (מָרְדְּכַי רֵישׁ הַחוֹלֵץ): באר היטב (ג) מספק וכו'. צ''ע הא קי''ל בכמה דוכתי' ספק חליצה לא גזרו רבנן כנה''ג:
ד מֻתָּר אָדָם לִשָּׂא אֲחוֹת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וּשְׁאָר קְרוֹבוֹתֶיהָ:
ה אָסוּר לִשָּׂא צָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ:
סימן קסג - המיבם זוכה בנכסי המת, וטענת בני היבם
ובו ח' סעיפים
א הַמְיַבֵּם אֶת יְבִמְתּוֹ, זוֹכֶה בִּנִכְסֵי הַמֵּת וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ לִטֹּל חֶלְקוֹ בִּנִכְסֵי אֲבִיהֶם. וַאֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ אַחַר כָּךְ מִיָּד (נ''י פֶּרֶק הַחוֹלֵץ), וּבִלְבַד שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לוֹ לַיָּבָם. וְדַוְקָא בַּמֻּחְזָק, כְּגוֹן שֶׁמֵּת אֲבִיהֶם וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו קֹדֶם שֶׁחָלְקוּ; אֲבָל לֹא בָּרָאוּי, כְּגוֹן אִם מֵת אָחִיו וְאַחַר כָּךְ אֲבִיהֶם. וַאֲפִלּוּ בַּמֻּחְזָק, אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא בְּגוּף הַנְּכָסִים, אֲבָל אִם הִשְׁבִּיחוּ הַנְּכָסִים, אֵינוֹ נוֹטֵל חֵלֶק אָחִיו בְּאוֹתוֹ שֶׁבַח, אֲפִלּוּ אִם שִׁבְּחוֹ אַחַר יִבּוּם, קֹדֶם חֲלֻקָּה. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֹל שֶׁמִּקְּרֵי רָאוּי גַּבֵּי בְּכוֹר, מִקְּרֵי גַּם כֵּן רָאוּי אֵצֶל יָבָם (רִיבָ''שׁ ס' ת''ע). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָבָם נוֹטֵל בְּמִלְוֶה וּבִשְׁאָר רָאוּי, רַק שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי שֶׁל אָבִיו, אִם מֵת אַחַר אָחִיו (מהרי''ו סִי' מ''א); וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה נִרְאֶה עִקָּר:
ב הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִשְּׁאָר הָאַחִים לַנַּחֲלָה. וְאִם הָאָב קַיָּם, הוּא יוֹרֵשׁ הַכֹּל; וְאִם מֵת, יַחֲלֹקוּ הָאַחִים בֵּינֵיהֶם. הגה: וַאֲפִלּוּ רָצָה לְיַבֵּם, אֶלָּא שֶׁהִיא לֹא רָצְתָה, וְחָלַץ לָהּ, אֵין לוֹ בַּנְּכָסִים רַק כִּשְׁאָר יוֹרֵשׁ (ת''ה סִימָן ר''כ). וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁחָלַץ, אִם תָּפַס הָאָב וְאָמַר: קִים לִי כְּמַאן דְּאָמַר מִצְוַת חֲלִיצָה קֹדֶם וְעַל כָּרְחָן שֶׁל אַחִים יִצְטָרְכוּ לַחֲלֹץ, אֵין מוֹצִיאִין הַנְּכָסִים מִיָּדוֹ (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ ע''ג וצ''א). וְכָל זֶה מִדִּינָא, אֲבָל כְּבָר יֵשׁ תַּקָּנָה שֶׁהַחוֹלֵץ יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַנְּכָסִים, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' קס''ה:
ג יִבֵּם הַיָּבָם בְּתוֹךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְיָלְדָה לְסוֹף תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, סָפֵק אִם הוּא בֶּן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לָרִאשׁוֹן, אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לַשֵּׁנִי, וְתוֹבֵעַ הַסָפֵק נִכְסֵי הַמֵּת, שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא בְּנוֹ; וְהַיָּבָם אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרְשׁוֹ כִּי אַתָּה בְּנִי, יְחַלְּקוּ הַיָּבָם וְהַסָפֵק בֵּינֵיהֶם; אֲפִלּוּ אִם אֶחָד מֵהֶם מֻחְזָק, אֵין חוֹשְׁשִׁין לְחֶזְקָתוֹ. וְאִם מֵת הַסָפֵק קֹדֶם חֲלֻקָּה, יְחַלְּקוּ הַזָּקֵן וְהַיָּבָם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם אֵין אֲבִי הַמֵּת קַיָּם, יִטֹּל הַיָּבָם הַכֹּל:
ד סָפֵק וּבְנֵי יָבָם שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק בְּנִכְסֵי הַמֵּת, הוּא אוֹמֵר: אֲנִי בֶּן הַמֵּת וְאֶטֹּל הַכֹּל, וְהֵם אוֹמְרִים: אָחִינוּ אַתָּה וְאֵין לְךָ חֵלֶק אֶלָּא כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ, הַחֵלֶק שֶׁהֵם מוֹדִים לוֹ יִטֹּל, וְהַשְּׁאָר יַחֲלֹקוּ וְיִטֹּל הוּא חֲצִי וְהֵם חֲצִי. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁכָּל הַנְּכָסִים חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה, הוּא מֶחֱצָה וְהֵם מֶחֱצָה:
ה סָפֵק וּבְנֵי יָבָם שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק בְּנִכְסֵי יָבָם, לְאַחַר שֶׁחָלַק הַיָּבָם בְּנִכְסֵי הַמֵּת, וְאוֹמֵר הַסָפֵק: אִם אֲחִיכֶם אֲנִי תְּנוּ לִי חֵלֶק וּמַה שֶּׁלָּקַחְתִּי מִנִּכְסֵי הַמֵּת עִם אֲבִיכֶם אֲחַזִיר וְנַחֲ הַכֹּל, וְאִם אֵינִי אֲחִיכֶם תַּחְזְרוּ לִי נִכְסֵי אָבִי שֶׁלָּקַח אֲבִיכֶם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרָיו:
ו סָפֵק וְהַיָּבָם שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק בִּנִכְסֵי הַזָּקֵן, וְאוֹמֵר הַסָפֵק: אֲנִי בֶּן הַמֵּת וְיֵשׁ לִי לִטֹּל הַחֲצִי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:
ז סָפֵק וּבְנֵי יָבָם שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק בִּנִכְסֵי הַזָּקֵן, וְאוֹמֵר הַסָפֵק: אֲנִי בֶּן הַמֵּת וְיֵשׁ לִי לִטֹּל הַחֲצִי, וְהֵם אוֹמְרִים: אַתָּה אָחִינוּ וְאֵין לְךָ אֶלָּא הַשְּׁלִישׁ, הַחֲצִי שֶׁהוּא מוֹדֶה לָהֶם יִטְּלוּ, וְהַשְּׁלִישׁ שֶׁהֵם מוֹדִים לוֹ יִטֹּל, וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאַר יַחֲלֹקוּ, יִטֹּל הוּא חֶצְיוֹ וְהֵם חֶצְיוֹ:
ח זָקֵן וְיָבָם בְּנִכְסֵי סָפֵק אוֹ סָפֵק וְזָקֵן בִּנִכְסֵי יָבָם, חוֹלְקִים:
סימן קסד - שהיבמה לא תתיבם ולא תחלץ תוך שלשה חדשים, ודין אם נתיבמה ונמצאת מעברת,
ובו ח' סעיפים
א הַיְבָמָה לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם עַד שֶׁיִּהְיוּ תִּשְׁעִים (א) יוֹם מִמִּיתַת הַבַּעַל, חוּץ מִיּוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַיִּבּוּם אוֹ הַחֲלִיצָה. וְאִם יִבֵּם אוֹ חָלַץ תּוֹךְ זְמַן זֶה, וְלֹא נִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה כְּלוּם; אֲבָל לֹא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁחָלְצָה, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ תִּשְׁעִים יוֹם לְמִיתַת הַבַּעַל. וְאִם מֵת הַיָּבָם תּוֹךְ הַתִּשְׁעִים יוֹם אוֹ אַחֲרֵיהֶם, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה (ב) לְהַמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם אַחַר מִיתָתוֹ. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי יְבָמִים וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם לַשֵּׁנִי תּוֹךְ תִּשְׁעִים יוֹם לְמִיתָתוֹ שֶׁל זֶה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁחָלְצָה תּוֹךְ ג' חֳדָשִׁים, בֵּין נִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְהִפִּילָה, אוֹ לֹא נִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, הֲוָה לָהּ חֲלִיצָה פְּסוּלָה וּצְרִיכָה חֲלִיצָה אַחֶרֶת מִכָּל (ג) הָאַחִין (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי סוֹף גִּטִּין). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ק''ע סָעִיף ה': באר היטב (א) יום. אפילו בידוע דאינה מעוברת. ב''ש: (ב) להמתין. דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג''ח. ואפשר בזמן הזה דכופין על החליצה א''צ להמתין ג''ח דהא אינה קרובה לביאה ב''ש. אם עשה מאמר ואח''כ נתחרט ונתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו אם צריכה להמתין ג''ח עיין כנה''ג בהגהת ב''י דיש פלוגתא בין הפוסקים: (ג) האחים. ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג''ח. ולמ''ד חליצה פסולה חוזרת ע''כ האחים. אחר ג''ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א''צ כי חליצתו גרוע משל האחים עיין סי' קע''ה . ב''ש:
ב הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, אִם הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא אֵין הַחֲלִיצָה כְּלוּם, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְלֹא פְּסָלָהּ מֵהַכְּהֻנָּה, וְאִם הִפִּילָה אוֹ יָלְדָה וְלֹא חָיָה שְׁלשִׁים יוֹם, צְרִיכָה חֲלִיצָה אַחֶרֶת, שֶׁחֲלִיצַת מְעֻבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ (ד) חֲלִיצָה, וְחוֹלֵץ לָהּ הוּא אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר (ה) אַחִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יַחֲלֹץ לָהּ הוּא אֶלָּא אֶחָד מִשְּׁאָר הָאַחִין (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ): באר היטב (ד) חליצה. היינו לקולא אבל לחומרא הוי חליצה ופסולה לכהן וכן אסורה להתייבם. ואם נשאת ליבם מוציאין ממנו . נ''י ב''ש: (ה) האחין. ולמ''ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים צריכה חליצה מכל האחים:
ג בִּיאַת מְעֻבֶּרֶת נַמֵּי לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה. לְפִיכָךְ, הַכּוֹנֵס אוֹ חוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ תּוֹךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְלָהּ צָרָה, לֹא תִּנָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּלֵד זוֹ אוֹ שֶׁמָּא תַּפִּיל וְלֹא הָיְתָה הַבִּיאָה אוֹ הַחֲלִיצָה כְּלוּם, וְהַוָּלָד אֵינוֹ פּוֹטֵר עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם:
ד הַיְבָמָה לֹא תִּתְיַבֵּם בְּעֵת נִדָּתָהּ, אֲבָל חוֹלֶצֶת הִיא. וְאִם עָבַר וְיִבֵּם וּבָא עָלֶיהָ בְּעֵת נִדָּתָהּ, קְנָאָהּ:
ה הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת, מַפְרִישִׁים אוֹתָם וּמַמְתִּינִים לָהּ, אִם הִפִּילָה יַחֲזֹר וִיקַיֵּם. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁכְּנָסָהּ קֹדֶם שֶׁהֻכַּר הָעֻבָּר, אֲבָל אִם כְּנָסָהּ מִשֶּׁהֻכַּר הָעֻבָּר צָרִיךְ לְהוֹצִיאָהּ אַף עַל פִּי (ו) שֶׁהִפִּילָה (נ''י פֶּרֶק הַחוֹלֵץ). וּכְשֶׁמְּקַיְּמָהּ, צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִבְעֹל, דְּבִיאַת מְעֻבֶּרֶת לֹא שְׁמָהּ בִּיאָה (ב''י בְּשֵׁם רבי' יְרוּחָם). וְאִם רָצָה לְהוֹצִיאָהּ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה: באר היטב (ו) שהפילה. כ''כ הנ''י והב''ח וכן הסכים התוס' י''ט. והב''ש כתב דתוס' ריש פרק החולץ לא ס''ל כן. דאל''כ ה''ל לתרץ דתני משום יקיים וכו' ע''ש. אינו מוכרח די''ל באמת וקיים לא אתי שפיר ותוס' חד מתרי טעמא נקט וכהאי גוונא אי' ביבמות דף מ''ח ע''ב. ותוס' כתובות די''א ע''א וכהנה רבות:
ו וָלָד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ סִימָנָיו וְלֹא כָּלוּ חֳדָשָׁיו, קָרוּי נֵפֶל. וְאִם יָלְדָה וָלָד שֶׁנִּגְמְרוּ סִימָנָיו וְאֵין יָדוּעַ אִם כָּלוּ חֳדָשָׁיו, אֲפִלּוּ מֵת בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, הֲרֵי זֶה מוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְחוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים. וְאִם נִתְקַיֵּם הַוָּלָד שְׁלֹשׁים יוֹם אַחַר שֶׁנּוֹלַד אוֹ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו (הַמ''מ), הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל קְיָמָא, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו:
ז יָלְדָה וָלָד שֶׁל קְיָמָא לְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מִשֶּׁנִּתְיַבְּמָה, הֲרֵי זֶה הַוָּלָד סָפֵק אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. לְפִיכָךְ, יוֹצִיא בְּגֵט, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְאִם בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁיָּלְדָה, וְנִתְעַבְּרָה וְיָלְדָה, אוֹתוֹ וָלָד סְפֵק מַמְזֵר:
ח כָּל יְבָמָה שֶׁהִיא סָפֵק מִדִּבְרֵיהֶם אִם יֵשׁ עָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אִם לָאו, כְּגוֹן יְבָמָה שֶׁיָּלְדָה וָלָד שֶׁלֹּא נוֹדַע שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמֵת בְּתוֹךְ ל' יוֹם אוֹ בְּיוֹם ל', שֶׁדִּינָהּ שֶׁתַּחֲלֹץ מִסָפֵק מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אִם הָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר אוֹ נִשֵּׂאת קֹדֶם חֲלִיצָה, חוֹלֵץ לָהּ יְבָמָהּ וְתֵשֵׁב עִם בַּעְלָהּ. וְאִם נִתְקַדְּשָׁה לְכֹהֵן שֶׁהוּא אָסוּר בַּחֲלוּצָה, אֵינוֹ חוֹלֵץ לָהּ, שֶׁאֵין אוֹסְרִין עַל זֶה אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם סְפֵק דִּבְרֵיהֶם. וְהוּא הַדִּין אִם אֵין הַיָּבָם כָּאן, שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִבַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, וּמֻתֶּרֶת לוֹ בְּלֹא חֲלִיצָה הוֹאִיל וּכְבָר נְשָׂאָהּ (ר''י מִינְץ בִּתְשׁוּבָה). גֵּרְשָׁהּ הַכֹּהֵן אוֹ מֵת, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת לְכַתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים:
סימן קסה - איזה מהם קודם או חליצה או יבום
ובו ה' סעיפים
א מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה. וְאִם אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם לְשׁוּם אֶחָד מֵהָאַחִים, אוֹ בַּגָּדוֹל כְּשֶׁרוֹצֶה לְיַבֵּם, בְּלֹא טַעֲנָה מַסְפֶּקֶת, דִּינָהּ כְּמוֹרֶדֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת. הגה: וְאֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת אִם אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, אֶלָּא מַטְעִין אוֹתוֹ אִם יְכוֹלִין לְהַטְעוֹתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: חֲלֹץ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךְ מָנֶה (טוּר בְּשֵׁם ר''ת וְהָרֹא''שׁ). וְדַוְקָא אִם אֵינוֹ מֵאוֹתָן שֶׁכּוֹפִין לְהוֹצִיא גַּבֵּי בַּעַל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ''ד. וְאִם שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בְּיִבּוּם, אֵין מַנִּיחִים אוֹתָם לְיַבֵּם אֶלָּא אִם כֵּן נִכָּר וְיָדוּעַ שֶׁמְּכַוְּנִים לְשֵׁם (א) מִצְוָה (טוּר בְּשֵׁם ר''ת). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, (ב) שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲלֹץ (טוּר בְּשֵׁם סְמַ''ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת, אִם אֵינָם מְכַוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְיַבֵּם, וְאֵין יְכוֹלִים לְהַטְעוֹתוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין כּוֹפִין לַחֲלִיצָה כְּלָל, אֲפִלּוּ יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁנָּתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן (מַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִימָן י''ח), אֶלָּא מְפַשְּׁרִים בֵּינֵיהֶם כְּפִי תַּקָנוֹת הַקְּהִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְמַטָּה. וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁרוֹצֶה לְהִתְיַבֵּם, וְאֶפְשָׁר לְהִתְיַבֵּם שֶׁאֵין חֲשַׁשׁ אִסוּר בְּיִבּוּמוֹ. אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֹא לְיַבֵּם וְלֹא לַחֲלֹץ, כּוֹפִין אוֹתוֹ (ב''י בְּשֵׁם ר''ת). וְדַוְקָא בְּבָאָה מֵחֲמַת טַעֲנָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ''ד (ת''ה סִימָן ר''כ). מִיהוּ, אִם אֶפְשָׁר לְהַטְעוֹתוֹ וְלוֹמַר לוֹ שֶׁיִּקַּח מָמוֹן הַרְבֵּה עַל הַחֲלִיצָה, מַטְעִינָן לֵהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לָכֹף (נ''י מ''כ). וְיִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַשְׁלִישׁוּ הַמָּמוֹן בְּיָד שָׁלִישׁ, כִּי אָז לֹא יְכוֹלִין לוֹמַר לוֹ: מְשַׁטֶּה הָיִינוּ בְּךְ (מָרְדְּכַי פ' הַחוֹלֵץ). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קס''ט סָעִיף נ': באר היטב (א) מצוה. ומ''מ אין כופין אותו ליבם. תוס' ב''ש: (ב) שכופין אותו. אפילו בשוטים. ב''י ב''ש:
ב יְבָמָה שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִכָּל הַיְּהוּדִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ (ג) לָהּ. וְאִם נָדְרָה לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְכֵן אִם נִתְכַּוְּנָה בְּנִדְרָהּ אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְיַבֵּם אוֹתָהּ, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. הגה: הָיָה יְבָמָהּ (ד) כֹּהֵן, וְהָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְיַבְּמָהּ, דִּינָהּ כְּאִלּוּ נָדְרָה הֲנָאָה מִמֶּנּוּ. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, הוֹאִיל וְהִיא גָּרְמָה שֶׁאֲסוּרָה לוֹ (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִי' תת''כ), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם רָקְקָה לִפְנֵי הָאַחִים אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה, וְגָרְמָה שֶׁאֲסוּרָה לְיַבֵּם, אֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְיַבֵּם מֵעַכְשָׁו (רַשְׁבָּ''א אָלֶף ר''ב). וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ שֶׁכָּל חִלּוּקִים אֵלּוּ לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֵם, אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת, אֵין לָהּ דִּין מוֹרֶדֶת כְּלָל אִם אֵינָהּ רוֹצָה בְּיִבּוּם: באר היטב (ג) לה. אפי' בשוטים. ואם מצאה היתר לנדרה מותרת לו ולא אמרינן דאסורה הואיל בעת שנפלה לפניו היתה אסורה מחמת נדר. ב''י ב''ש: (ד) כהן וכו'. ומ''מ אין כופין אותו לחלוץ. מלת מ''מ אין מובן ב''ש ועיין הרשב''א סי' תת''ב:
ג יְבָמָה שֶׁתָּבְעָהּ הַיָּבָם לַחֲלֹץ, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה אֶלָּא לִשָּׁאֵר עֲגוּנָה, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, אֲפִלּוּ הָיָה הַיָּבָם נָשׂוּי. וְדִינָהּ כְּמוֹרֶדֶת, וְנִתְבָּאֵר דִּינָהּ סִימָן ע''ז:
ד כָּל יְבָמָה שֶׁדִּינָהּ שֶׁתַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם, הֲרֵי זוֹ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְשָׂמִין לָהּ בְּגָדִים כְּמוֹ לְאַלְמָנָה (רִיבָ''שׁ סִי' ש''כ). וְכֵן אִם הָיָה יְבָמָהּ מֻכֶּה שְׁחִין אוֹ שְׁאָר מוּמֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן קנ''ד, חוֹלֵץ לָהּ וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַמּוּמִין הָהֵם בְּבַעְלָהּ, יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר: לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. הגה: וְהוּא הַדִּין לְמַאן דְּאָמַר מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ מִיָּד, שֶׁהֲרֵי דִּינָהּ כַּחֲלוּצָה (תְּשׁוּבַת ר''ד כֹּהֵן). וְכָל זֶה מִדִּינָא, אֲבָל הַקְּהִלּוֹת (ה) תִּקְּנוּ תַּקָּנָה, אִם יִתְרַצּוּ הַיָּבָם וְהַיְבָמָה בַּחֲלִיצָה, יַחֲלֹקוּ כָּל הַנְּכָסִים שֶׁהִנִּיחַ, וַאֲפִלּוּ אֵין מַגִּיעַ הַחֵצִי לִכְדֵי כְּתֻבָּהּ, וּמְנַכִּין לָהּ מֵחֶלְקָהּ כָּל מַה שֶּׁבִּזְבְּזָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וּצְרִיכָה לִשָּׁבַע, אִם לֹא שֶׁהִתְפַּשְּׁרוּ עַצְמָם בְּלֹא שְׁבוּעָה. וּמַה שֶּׁנָּתַן הוּא בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, אֵין מְנַכִּין לָהּ מֵחֶלְקָהּ כְּלוּם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַחוֹלֵץ). וְאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁמַּגִּיעַ לְחֵלֶק יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נוֹטֵל הַחוֹלֵץ, וְאֵין לָאָב וְלֹא לִשְׁאָר אַחִין חֵלֶק בּוֹ. וַאֲפִלּוּ תָּפְסוּ, מוֹצִיאִין מִיָּדָן. דְּעִקַּר הַתַּקָּנָה הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצּוּ בַּחֲלִיצָה, וְלָכֵן הַחוֹלֵץ עִקָּר בָּזֶה (ת''ה סִימָן ר''כ). וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצִין שְׁאָר הָאַחִין לַחֲלֹק עִם גְּדוֹל הָאַחִין, וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לַחֲלֹץ, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם אִם גְּדוֹל הָאַחִין רוֹצֶה לַחֲלֹץ. וְכָל זֶה שֶׁאֵין מַגִּיעִין חֲצִי הַנְּכָסִים לִכְדֵי כְּתֻבָּתָהּ, דְּוַדַּאי אֵינָהּ נוֹטֶלֶת יוֹתֵר מִכְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ. וְיֵשׁ דֵּעוֹת אֲחֵרוֹת בְּעִנְיַן תַּקָּנוֹת הַקְּהִלּוֹת; עַל כֵּן נוֹהֲגִין לְהִתְפַּשֵּׁר בֵּינֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ שְׁטָר חֲלִיצָה מִן הָאַחִין צְרִיכָה לְהִתְפַּשֵּׁר עִמָּהֶם בְּמָמוֹן, אִם לֹא שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּהֶדְיָא לַחֲלֹץ לָהּ (ו) בְּחִנָּם (מַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִימָן י''ז וְכ''ג): באר היטב (ה) תקנו. ענין החלוקה עיין בתשובת שארית יוסף סי' ס''ה ובהר''ם לובלין סי' יו''ד ובמ''ב סי' ק''י דאין חולקין אלא שיעור כתובה ונצ''ב. ואין לאב ושאר אחים חלק בזה. והמותר אם יש אב נוטל האב ואם אין אב חולקין כל האחים והחולץ שוה בשוה ואין להחלוץ שום קדימה אלא החצי מכתובתה ונצ''ב שחולק עם החלוצה. ומבואר עוד שם אם בכל זאת לא התרצה היבם לחלוץ אין לפחות מחלק האב והאחים וליתן לו דמה להם בעיגון היבמה והקהלות א''י לתקן לפחות חלקן וצריכה היא לפייס אותו משלה. לפ''ז מ''ש לעיל סי' ק''ס ס''ק ז' בשם מהר''א ששון בשם מהר''י ווייל היכא דיבמה מתה האחים יורשים הכל ואין האב יורש כלום. ליתא לפי תיקון הקהלות עיין ב''ש ומבואר בפוסקים דחולקים כתובה ות''כ והנדוניא חוץ נ''מ שלה נוטלת היא בראש. עב''ש: (ו) בחנם. ואם אח''כ אומר שרצונו לייבם אותה אין כופין אותו לחלוץ כי שמא הלכה מצות יבום קודמת והוי כמתנ' ע''מ שכתוב בתורה ב''ח ב''ש. ובתשובת מהרשד''ם חא''ה סימן ע''א ובתשובת מהר''א ששון סימן כ''ח איתא מ''מ יכולים לעשות הרחקות של ר''ת ושלא לדבר שלא לישא וליתן עמו ולא יאמרו שלא לדבר עמו עד שתחלוץ דאז הוי כפיה אלא לעשות הרחקה סתם שלא לדבר עמו ואם נתן שט''ח ולא כתב שיחלוץ בחנם אז י''ל השטר נותן שא''י לומר שרצונו לייבם אבל חליצה שיתן כוונתו כתקנת הקהלות מש''ה צריך לכתוב שיחלוץ בחנם. מי שאינו רוצה ליתן לאחיו שטר חליצה יש כח ביד ב''ד לכופו בזמן הזה שאין מתחתנים עם מי שאין לו שטר חליצה מ''מ אין לכופו ליתנו בחנם ויש לו ליתן כפי ראות עיני ב''ד תשו' שבות יעקב ח''ב סי' קכ''א אשה א' שהיא זקוקה לחלוצה ויש לה שט''ח מכל האחין ואח הגדול רוצה לדחות שתלך אל שאר האחים שהם רחוקים במדינות אחרים אין יכול לדחותה. שבות יעקב ח''ב סי' ק''ל. ודע מצות יבום כשרצונו לייבם רק לקיים המצות יבום ורוצה לגרשה מיד אחר ביאה הראשונה נמי בכלל מצות יבום. עיין ב''ש:
ה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְיַבֵּם חוֹלֵץ לָהּ וְנוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּה:
סימן קסו - מצות יבום שתלך היבמה אחר היבם, ושיקדשנה, ואם כונס בביאה באיזו ביאה היא נקנית
ובו ט' סעיפים
א הַיְבָמָה הוֹלֶכֶת אַחַר הַיָּבָם בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וּבֵית דִּין נוֹתְנִים לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לִשְׁנֵיהֶם, אִם לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהַיָּבָם בִּמְקוֹם (א) דִּירָתוֹ, וְהוּא בִּמְקוֹם בֵּית דִּין; אֲבָל אִם הָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אֵין כּוֹפִין (ב) הַיְבָמָה לֵילֵךְ אַחֲרָיו (נ''י סוֹף פֶּרֶק זֶה בּוֹרֵר). וְכֵן אִם הוּא דָּר בֵּין הַכּוּתִים אוֹ בֵּין הֶדְיוֹטוֹת שֶׁאֵין יוֹדְעִין סֵדֶר חֲלִיצָה, אֵין לַדַּיָּנִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לִמְקוֹם וַעַד, וְיִפְטֹר יְבִמְתּוֹ (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ' מִצְוַת חֲלִיצָה): באר היטב (א) דירתו. מי שיש לו ב' מקומות לפעמים דר בזה ולפעמים דר בזה עיין במהר''ם מטראני ח''ב דף ס''א. ובמהר''ם גלאנטי סי' ט''ז. ובמהר''ם אלשיך סי' נו''ן ובכנה''ג בהגהת ב''י סעיף ה': (ב) היבמה. אלא כופין אותו לבא אחריה נ''י. ומשמע כיון דהלך ממקומו אין כופין אותו שיבא למקומו והיא תלך לשם אלא מוכרח לבא למקומה ב''ש. אם היבם הלך למקום אחר והיה דעתו להשתקע ונתעכב שם יב''ח אעפ''י שעדיין לא העתיק דירתו מהעיר שיצא משם. היבמה הולכת אחריו למקום שהשתקע שם יב''ח מקור ברוך סי' י''ד ע''ש אם שלחו בעד היבם לבא לעיר היבמה. אם פירשו לו ע''מ שאין עליך לטול כלום מהוצאותיך ולא שכר טרחך אין היבמה חייבת ליתן לו כלום ואם לא פירשו אלא כתבו לו בסתם שיבא חייבת היבמה מן הדין לפרוע לו הוצאותיו ושכר טרחו כפי מה שיראו כראוי ליתן רשד''ם חא''ה סי' קי''ד ועיין בעבודת הגרשוני סי' י''ב אם מעכבים את היבם שלא יסע מעיר תוך ג' חדשים עד שיחלוץ או ייבם עיין כנה''ג בהגהת ב''י ס''י:
ב מִן הַתּוֹרָה אֵין צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ, אֶלָּא בָּא עָלֶיהָ. וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁיְּקַדְּשֶׁנָּה בִּפְנֵי עֵדִים, בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר, וְהוּא נִקְרָא מַאֲמָר. הגה: וְאִם קִדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, נַמֵּי מִקְּרֵי (ג) מַאֲמָר (מ''מ פ''ב). וַאֲפִלּוּ נָתַן לָהּ פְּרוּטָה וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּזוֹ וּבְקִדּוּשֵׁי אָחִי, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָוֵי כְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה (רִיבָ''שׁ סִימָן קס''ב). וּצְרִיכָה גַּם כֵּן חֻפָּה אַחַר קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שְׁאָר אִשָּׁה. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַאֲמָר עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כְּמוֹ בִּשְׁאָר קִדּוּשִׁין (שָׁם סִימָן א'). וְאִם בָּא עָלֶיהָ בְּלֹא מַאֲמָר, קָנָה, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְדַוְקָא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּפְנֵי עֵדִים: באר היטב (ג) מאמר. תמוה הוא דהא נכלל בדברי המחבר עיין ב''ש:
ג אֵין עוֹשִׂין בָּהּ מַאֲמָר, אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. וּקְטַנָּה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה מֵהָאֵרוּסִין, אֵין עוֹשִׂין בָּהּ מַאֲמָר אֶלָּא מִדַּעַת אָבִיהָ:
ד כּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה, וְאֵין נִכְסֵי הַיָּבָם (ד) מְשֻׁעְבָּדִים לָהּ, שֶׁכְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין לָרִאשׁוֹן נְכָסִים, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי הַיָּבָם: באר היטב (ד) משועבדים. אף אחר שתקנו חז''ל לקדש אותה כשאר אשה מ''מ בענין הכתובה לא נשתנה הדין. דכתובה על נכסי בעל הראשון ב''ש. והב''ח כתב אחר שתקנו חז''ל לקדש אותה כשאר אשה צריך לכתוב לה כתובה על מאה זהוב' אפילו יש נכסים לראשון ויש לה מאתיים מראשון וק' משני ע''ש. לכאורה נראה דאשתמיטתי' ליה הש''ס דכתובות דף פ''ב ע''ב החזירה הרי היא ככל הנשים וכו' אבל יבמתו דלאו איהו כתב לה וכו' ע''ש ועיין בתו' י''ט שם. גם האבעיא בת יבמה מהו וכו' בכתובות דף י''ג ע''ב. לא אזלי שפיר לפי דברי ב''ח למאי דקי''ל מצות יבום מקדש והדר בועל וד''ק וא''ל דכל זה איירי קודם שתקנו חז''ל לקדש אותה וכו'. א''כ קשה על הטור והב''י ודו''ק ועיין ב''ש:
ה נוֹלַד לוֹ בֵּן מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹתוֹ עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת:
ו כְּתֻבַּת יְבָמִים צְרִיכָה שִׂרְטוּט, מִפְּנֵי הַפְּסוּקִים שֶׁכּוֹתְבִים בָּהּ. וְעַיֵּן בַּטּוּר סִימָן זֶה טֹפֶס הַכְּתֻבָּה:
ז הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין לְשֵׁם זְנוּת, בֵּין שֶׁאֲנָסוּהוּ כּוּתִים וְהִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ עַל יְדֵי קשִׁי, בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה הִיא מְזִידָה וְהוּא שׁוֹגֵג אוֹ אָנוּס, בֵּין שֶׁהִיא עֵרָה אוֹ יְשֵׁנָה, קָנָה, אֲפִלּוּ בְּהַעֲרָאָה:
ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם בִּיאָה בְּעָלְמָא, וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְבִיאַת בְּהֵמָה. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם בִּיאָה כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָשֵׁן אוֹ שִׁכּוֹר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר כְּלוּם, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָטִיחַ בַּכֹּתֶל וְהֵטִיחַ בִּיבִמְתּוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְקַשָּׁה לְאִשְׁתּוֹ וְנָפַל מִן הַגַּג וְנִתְקַע בִּיבִמְתּוֹ, לֹא קָנָה. וְכֵן אִם הִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּלֹא קִשּׁוּי, אֶלָּא בְּאֵבֶר מֵת, לֹא קָנָה:
ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבִּיאַת שׁוֹגֵג קָנָה, בִּיבִמְתּוֹ שֶׁנָּפְלָה לוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין. אֲבָל אִם נָפְלָה לוֹ מֵהָאֵרוּסִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא קָנָה לְיוֹרְשָׁהּ וְלִטָּמֵא לָהּ וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין לְהַעֲרָאָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ: ''אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל (בִּיאַת) [בְעִילָת] יְבָמָה'' (טוּר בְּשֵׁם הָעִטּוּר):
סימן קסז - דין יבם קטן וחליצתו וכן קטנה
ובו ו' סעיפים
א קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תִּשְׁעָה, אֵין בִּיאָתוֹ כְּלוּם; וּמִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֵילָךְ, בִּיאָתוֹ קוֹנָה בִּיבִמְתּוֹ כַּמַּאֲמָר בַּגָּדוֹל. וּבְאִשָּׁה דְּעָלְמָא אֵינָהּ קוֹנָה כְּלָל; לְפִיכָךְ, נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת, פְּטוּרָה מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם:
ב בֶּן ט' שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָטְרָהּ בְּגֵט, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיָבֹא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ. וְאִם לֹא בָּא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ, וּבָא לְהוֹצִיאָהּ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ כְּשֶׁהוּא קָטָן, וּמֵת קֹדֶם שֶׁהִגְדִּיל, אוֹ מֵת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל אֲבָל לֹא בָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם מִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אַחֶרֶת, וְלֹא בָּא עַל הַיְבָמָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
ג קָטָן אֵינוֹ חוֹלֵץ, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן י''ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְיִבְדְּקוּהוּ אָז וְיִמְצְאוּהוּ שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קֹדֶם שֶׁהִגְדִּיל, אֵינוֹ נֶחְשָׁב גָּדוֹל עַל יָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן יָבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲחֵרוֹת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם מוֹצְאִים לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אֵלּוּ הָיוּ בּוֹ מִקֹּדֶם:
ד קְטַנָּה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה, בִּיאָתָהּ בִּיאָה לְכָל דָּבָר; וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם, קְנָאָהּ; אֲבָל אֵינָהּ חוֹלֶצֶת עַד שֶׁתְּהֵא בַּת י''ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּבְדָקוּהָ אַחַר כָּךְ וּמְצָאוּהָ שֶׁהֵבִיאָה ב' שְׂעָרוֹת:
ה יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. וְאִם בָּא לְגָרְשָׁהּ קֹדֶם שֶׁיַּגְדִּיל, אֵינוֹ יָכוֹל, דְּגֵט קָטָן אֵינוֹ גֵּט:
ו יְבָמָה שֶׁנִּתְיַבְּמָה, וְאָמְרָה בְּתוֹךְ ל' יוֹם: לֹא נִבְעַלְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: בָּעַלְתִּי, וְגֵרְשָׁהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ, הוֹאִיל וְקָדַם וְגֵרְשָׁהּ בְּגֵט. וְאִם עֲדַיִן לֹא גֵּרַשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיִבְעֹל אוֹ יַחֲלֹץ וְיוֹצִיא בְּגֵט. וַאֲפִלּוּ מוֹדֶה לִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹּא בָּעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, דְּכָל כְּנוּסָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה (הַמ''מ פ''ב). גֵּרְשָׁהּ לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא נִבְעַלְתִּי, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְאִם הוּא מוֹדֶה שֶׁלֹּא בָּעַל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. הִיא אוֹמֶרֶת: נִבְעַלְתִּי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא בָּעַלְתִּי, אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה, שֶׁאֵין זֶה נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עַל כָּל אָדָם אַחַר שֶׁכָּנְסָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּתוֹךְ ל' יוֹם הוּא נֶאֱמָן, וּצְרִיכָה חֲלִיצָה עִם הַגֵּט. וְצָרָתָהּ, לְעוֹלָם מֻתֶּרֶת, אֲפִלּוּ הוּא וְהִיא אוֹמְרִים שֶׁלֹּא בָּעַל, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ ל' יוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל ל' יוֹם הוּא נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּעַל, לֶאֱסֹר הַצָּרָה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ):
סימן קסח - משכנסה הרי היא כאשתו, ועל מי חיוב כתבתה
ובו ט' סעיפים
א מִשֶּׁיִּבֵּם הַיָּבָם אֶת הַיְבָמָה, הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְיָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ:
ב גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ קֹדֶם שֶׁפָּרַע לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, דִּינָהּ כְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁגֵּרְשָׁהּ (א) וְהֶחֱזִירָהּ, שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת: באר היטב (א) והחזירה. ע''ל סי' קס''ו ס''ק ד' מ''ש מזה על הב''ח ודו''ק:
ג יְבָמָה, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ, אֵין הַיָּבָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר כְּלוּם מִכָּל נִכְסֵי אָחִיו. וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן מַתָּנָה, אוֹ חָלַק עִם אֶחָיו בִּנִכְסֵי הַמֵּת, בֵּין קֹדֶם יִבּוּם בֵּין אַחַר יִבּוּם, לֹא עָשָׂה כְּלוּם:
ד הִנִּיחַ אָחִיו פֵּרוֹת מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ה הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין אוֹ מִטַּלְטְלֵים, יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם הִנִּיחַ מָעוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה הוּא חַיָּב לְאָחִיו מָנֶה, מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּפֵרוֹת תְּלוּשִׁין וּמִטַּלְטְלֵין וּמָעוֹת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם כָּתוּב בַּכְּתֻבָּה: מְטַלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, לְדִבְרֵי הַכֹּל יִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא כָּנְסָהּ, אֵין נוֹתְנִים הַנְּכָסִים לְיָדוֹ, אֶלָּא מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וְהַמָּעוֹת מִיָּדוֹ לְיַד בֵּית דִּין אוֹ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, (אֲבָל) הַקַּרְקָעוֹת הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת (ב''י בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א):
ו הַנְּכָסִים שֶׁבְּיַד הַיְבָמָה, מוֹצִיאִין אוֹתָם מִיָּדָהּ וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ז אֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ וּכְנָסָהּ אַחַר כָּךְ סְתָם, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר מִנִּכְסֵי אָחִיו, אֶלָּא אִם כֵּן יַתְנֶה בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ שֶׁכְּתֻבָּתָהּ עַל כָּל נְכָסָיו. וּבְלֹא גֵּרוּשִׁין, אִם מִתְרַצָּה לוֹ עַל מְנָת שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ אַחֲרָיוּת כְּתֻבָּתָהּ עַל כָּל נְכָסָיו, יָכוֹל לִמְכֹּר:
ח יְבָמָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כְּתֻבָּה, אוֹ שֶׁמָּחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ, זָכָה בִּנִכְסֵי אָחִיו, וּמוֹכֵר וְנוֹתֵן כְּחֶפְצוֹ, וּכְשֶׁיַּכְנִיסֶנָּה יִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה מָנֶה, וְיִהְיוּ כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים:
ט יְבָמָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, וְהִיא מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, אִם רָצָה כּוֹנֵס וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ, אֲבָל אָסוּר לְהַשְׁהוֹתָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה (הַמ''מ פ''ב). וְדִינָהּ עִם יְבָמָהּ בָּתוֹסָפוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לָהּ עַל בַּעְלָהּ. אֲבָל אִם לֹא כָּתַב לָהּ בַּעְלָהּ כְּתֻבָּה [אוֹ שֶׁמָכְרָה לוֹ], אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לוֹ, צָרִיךְ הַיָּבָם לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאַלְמָנוֹת. הגה: וְכֵן אִם לֹא הָיוּ נְכָסִים לְבַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן, יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה מָנֶה מִשֵּׁנִי, כְּדִין אַלְמָנָה (טוּר). הָיוּ לָהּ בָּנוֹת מִן הַיָּבָם, אִם יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה עַל נִכְסֵי יָבָם, גַּם הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִן הָאַחִים. וְאִם אֵין לָהּ כְּתֻבָּה עַל נְכָסָיו, גַּם הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת מִן הָאַחִין, מִכָּל מָקוֹם הָאַלְמָנָה נִזּוֹנֵית כָּל יְמֵי מֵגַר אַלְמְנוּתָהּ (רַ''ן פֶּרֶק נַעֲרָה):