הלכות חליצה
סימן קסט - כל דיני חליצה בפרטות סדר חליצה בקצרה סימן קע - דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר סימן קעא - דין שתי יבמות חרשות או קטנות סימן קעב - דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן וטמטום, וכן היבמה סימן קעג - דין יבמה האסורה ליבם באסור כרת, ודין צרתה, וסוטה וצרתה, וקטנה שמאנה, סימן קעד - דין האסורה ליבם באסור לאו ועשה סימן קעה - דין יבמה שהיתה אסורה והתרה סימן קעו - דין יבמה שאינה בת יבום משום ספק זקוקה, ודין נשי התערובות סימן קעז - הלכות אונס ומפתה סימן קעח - הלכות סוטהסימן קסט - כל דיני חליצה בפרטות
ובו נ''ו סעיפים
א מִצְוַת (א) חֲלִיצָה בְּג' דַּיָּנִים יִשְׂרְאֵלִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וְלֹא לַיָּבָם וְלַיְבָמָה. וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי בְּנוֹת אַחִין, לֹא יִהְיוּ זֶה עִם זֶה. אֲבָל שֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי, כָּשֵׁר (ת''ה סִימָן רכ''ו). וַאֲפִלּוּ הֵם (ב) הֶדְיוֹטוֹת, רַק שֶׁיֵּדְעוּ לְהַקְרוֹת אֶת הַיָּבָם וְהַיְבָמָה. וְאִם חָלְצָה בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַקְרוֹת, כְּשֵׁרָה: באר היטב (א) חליצה. היא אחת ממצות התורה ואין מברכין עליה. רשב''א סי' י''ח: (ב) הדיוטות. ואפילו שאין רב המומחה עומד עליהם. מהר''ם מינץ:
ב נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, אוֹ גֵּר, (ג) פָּסוּל. וַאֲפִלּוּ הָיָה אָבִיו (ד) גֵּר וְאִמּוֹ יִשְׂרְאֵלִית, פָּסוּל, עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו וְאִמּוֹ (ה) מִיִּשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אָבִיו מִיִּשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר (טוּר בְּשֵׁם סְמַ''ג). וּמִיהוּ, חֲלִיצָה פְּסוּלָה מִיהָא הָוְיָא לְפָסְלָהּ עַל הָאַחִים, אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לִקַּח שָׂכָר מֵחֲלִיצָה, דְּהַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִין (ר''י מִינְץ וּמהרא''י), וְכֵן נִרְאֶה בְּעֵינַי. בַּחֲלִיצוֹת, יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בִּשְׁלשָׁה דַּיָּנִים שֶׁיּוֹשְׁבִים לַחֲלֹץ מִי שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר, דַּהֲרֵי בָּעִינָן בֵּית דִּין כָּשֵׁר מִדְּאוֹרָיְתָא, וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן ט' אֵיזֶה שָׂכָר מֻתָּר לַדַּיָּן לְקַבֵּל. וַאֲפִלּוּ בָּזֶה נִרְאֶה לִי לְהַחֲמִיר אִם נוֹטֵל שָׂכָר מִן הַחֲלִיצָה, מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁמַּחֲמִירִין לְעִנְיַן קְרוֹבִים וּבִשְׁאָר דְּבָרִים לְעִנְיַן בֵּית דִּין שֶׁל חֲלִיצָה, יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר בֵּית דִּין. וְרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָרַב נוֹטֵל שָׂכָר הַרְבֵּה מִן הַחֲלִיצָה, וְסוֹמֵךְ עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁמּוֹכֵר לוֹ סַנְדָּל שֶׁל חֲלִיצָה; וְקֻלָּא גְּדוֹלָה הִיא בְּעֵינַי, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִזֶּה. וְלֹא דָּמֵי לְמַה שֶּׁעֵדֵי הַגֵּט נוֹטְלִין שָׂכָר מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סִימָן ק''ל, גַּם הָרַב הַמְסַדֵּר הַגֵּט כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל בְּסֵדֶר הַגֵּט סָעִיף ד', כִּי אוֹתָן הַטְּעָמִים אֵינָם שַׁיָּכִים בַּחֲלִיצָה (הַכֹּל דַּעַת עַצְמוֹ): באר היטב (ג) פסול. משום דחליצה נקרא דין. ואפילו אם קבלו עליהם לא מהני כאן. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבא. לבי מגמגם אם יוכל לעמוד ע''ג שלשה הדיינין לסדר החליצה. מהר''ם מינץ סי' כ'. וכנה''ג כתב ול''נ שאין להקפיד בזה: (ד) גר. ולא מהני בחליצה הורתו ולידתו בקדושה ואפילו לחליצת גרים נמי פסול. רש''ל סימן נ': (ה) מישראל. ובני אנוסים עיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף י''א. שתוקי שאמרה אמו לכשר נבעלתי אי איכא רובא להתירה לכ''ע מותר להיות דיין לחליצה אבל אם רוב פסולים אצלה דעת הרמ''א בתשובה סימן כ''ד דפסול להיות דיין לחליצה לכתחלה ע''ש: הרב והתלמיד נמנין שנים לחליצה אעפ''י שהתלמיד אינו יודע דיני חליצה מהריב''ל ח''א כלל נ' משפטי שמואל סי' ק' והסכימו עמו ז' רבנים ע''ש:
ג לְכַתְּחִלָּה מִצְוָה שֶׁיּוֹסִיפוּ שְׁנַיִם עַל (ו) הַג', וַאֲפִלּוּ הַשְּׁנַיִם הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ. חָלְצוּ בְּג' חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה (טוּר). וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁמּוֹסִיפִים, לֹא יִהְיוּ קְרוֹבִים (ז) וּפְסוּלִים; וְדַוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד כָּשֵׁר (ב''י): באר היטב (ו) הג'. לפרסומי מילתא. ובפרק ר''א דמילה מפורש כל חליצה בעשרה. הר''ם מינץ סימן ס''א. וכתב הד''מ באלו שנים אין קפידא אם נוטלין שכר הרבה: (ז) ופסולים. ויהיו רחוקים משאר דיינין קצת. ואף הבאים למיחזי יהיו רחוקים קצת מן הדיינים. הר''מ מינץ סי' ס''א וכ''כ הכנה''ג:
ד צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְכַתְּחִלָּה לִקְבֹּעַ (ח) מָקוֹם לוֹמַר: נֵלֵךְ לִמְקוֹם פְּלוֹנִי לַחֲלֹץ. מִיהוּ, אִם חָלְצָה בְּלֹא קְבִיעוּת מָקוֹם, כָּשֵׁר (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם): באר היטב (ח) מקום. עיין בפירוש סדר חליצה. בבוקר ביום חליצה יאמרו נלך לחלוץ במקום אשר קבענו אתמול בערב ס''ח למהר''י מינץ. אף במקום שיש ב''ד קבוע בכל יום צריכים למקבע דוכתי' כנה''ג. אין קובעין בשבת וקביעות מקום הוא משום פרסום לכן צריך להיות בגובה שבעיר. ואם יש פרסום בלא זה עיין בתשובת ר''י לבית הלוי סי' יו''ד:
ה יֵשׁ קֹבְעִים מָקוֹם בּוֹ בַּיּוֹם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לִקְבֹּעַ בַּיּוֹם (ט) שֶׁלְּפָנָיו: באר היטב (ט) שלפניו. בין מנחה למעריב רש''ל סימן נ'. בח''ה סי' רכ''א כתב שיכולין לקבוע מקום בערב שנים או שלשה ימים קודם החליצה. ומהר''י מברונא כתב אם אירע עיכוב שלא יוכלו לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית לכאורה נראה דלא פליגי. די''ל דלא הצריך מהר''י מברונא קביעות מקום פעם אחרת אלא דוקא כשקבע מקום לחלוץ למחרתו ואירע עיכוב אבל אם מעיקרא לא קבעי מקום לחלוץ אלא לאחר כמה ימים יודה מהר''י מברונא. אבל מסתימת אחרונים נראה דאין חילוק וצריך לקבוע דוקא ביום שלפניו וכן פסק בכה''ג ב''י סעיף י''ג י''ד ע''ש. ועיין בפירוש ס''ח וסעיף ט''ו:
ו אֵין חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא בַּיּוֹם. חָלְצָה בַּלַּיְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:
ז אֵין חוֹלְצִין בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים; וּמִיהוּ, בְּחֹל הַמּוֹעֵד, שַׁפִּיר דָּמֵי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לַחֲלֹץ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְכֵן נוֹהֲגִין:
ח צָרִיךְ שֶׁיַּכִּירוּ שֶׁהוּא אֲחִי (י) הַמֵּת, וְשֶׁהָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וְזֹאת הִיא אֵשֶׁת הַמֵּת; וַאֲפִלּוּ אֵין כָּאן אֶלָּא עֵד אֶחָד שֶׁמֵּעִיד עֲלֵיהֶם, אוֹ אֲפִלּוּ קָרוֹב (יא) אוֹ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה אוֹ קָטָן שֶׁהוּא מַכִּיר וְנָבוֹן, נֶאֱמָן בְּכָךְ: באר היטב (י) המת. מאביו: (יא) או אשה. דוקא שלא בשעת מעשה אבל בשעת מעשה אין אשה וקרוב נאמן מהריב''ל ח''ב סי' מ''ט. בתשובת מהרשד''ם חא''ה סי' רנ''ט כתב דאפילו מפי כתב אפשר מהני להכיר אותה ע''ש:
ט צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ הַדַּיָּנִים שֶׁיֵּשׁ צ' יוֹם מִשֶּׁמֵּת הַבַּעַל, חוּץ מִיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ וְיוֹם שֶׁחוֹלֶצֶת בּוֹ:
י צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהַיָּבָם בֶּן י''ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְהַיְבָמָה בַּת י''ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְשֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לִזְמַנִּים אֵלּוּ. וְאִם יֵשׁ לַיְבָמָה דַּדִּים גְּדוֹלִים, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר (יב) הַשְּׂעָרוֹת. וְכֵן אִם הַיָּבָם נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר הַשְּׂעָרוֹת. וּמִשְׁפָּט שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת וּבְדִיקָתָן, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ''ה (סָעִיף ט''ו): באר היטב (יב) השערות. אבל על השנים צריך לבדוק. ודוקא בדדין כגון בוחל וצמל שאינן גדולים ממש אבל אם הם גדולים כ''כ כמו שדרך להיות באשה גדולה שבאת לכלל הקומה א''צ לשאול על השנים אעפ''י שעדיין לא גדלה בקומה מ''ב סי' יו''ד. ובדיקת דדין צריך להיות ע''י אנשים אא''כ הוחזקה גדולה בשנים אז בודקים ע''י נשים עיין ב''ש. וכנה''ג:
יא אֵין סוֹמְכִין בְּמִנְיַן הַשָּׁנִים לֹא עַל פִּי (יג) קְרוֹבִים וְלֹא עַל פִּי נָשִׁים, אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים כְּשֵׁרִים לְהָעִיד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֻחְזַק בְּעֵינֵי הַשְּׁכֵנִים, שֶׁלֹּא עַל פִּי הָאָב, שֶׁבָּא לִכְלַל שָׁנִים, אוֹ שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁבָּא לִכְלַל שָׁנִים, נֶאֱמָנִים לְהַחֲזִיקָן בִּגְדוֹלִים, אִם בְּדָקוּם וּמָצְאוּ לָהֶם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֲבָל לֹא מְהַנֵּי שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ שֶׁעָלָה לְסֵפֶר תּוֹרָה אוֹ שֶׁהָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק מִצְוַת חֲלִיצָה). וַאֲפִלּוּ בְּלֹא חֶזְקַת הַשְּׁכֵנִים, אִם יֵשׁ לָהֶם רִבּוּי שְׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁהֵם אֲרֻכּוֹת כְּמוֹ שֶׁרְגִילוֹת לְאִישׁ גָּדוֹל וּלְאִשָּׁה גְּדוֹלָה, חֲזָקָה שֶׁבָּאוּ לִכְלַל שָׁנִים, וְחוֹלְצִים. וְעַל זֶה סוֹמְכִים שֶׁלֹּא לִבְדֹּק אִם יֵשׁ גֻּמּוֹת בַּשְּׂעָרוֹת, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ רִבּוּי שְׂעָרוֹת אוֹ שֶׁהֵם אֲרֻכּוֹת. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים בְּקוֹמָה, יֵשׁ לִסְמֹךְ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיאוּ כִּי אִם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם יֵשׁ לַיְבָמָה בָּנִים, הֲרֵי הֵם כְּסִימָנִים (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דִּיבָמוֹת): באר היטב (יג) קרובים. אין עד מפי עד כשר לעדות השנים. רשד''ם חא''ה סי' פ''ד מהרש''ך ח''א סי' צ''ג וצ''ד. עדות שבשטר לא מהני לעדות השנים מ''ץ ח''א סי' ס''ה. עדים שהעידו שמצאו כתוב בספר שלהם שנולד בת א' מהם באיזה זמן ובזמן זה נולדה זאת הנערה או הנער ולפי זה הוא גדול. אינו עדות מהריב''ל ח''ד סימן ט' ועד המעיד שאמר לו אבי הנערה כמדבר איש אל רעהו שבתו נולדה בשבת פלוני. הוי עדות ולא הוי עד מפי עד מהרש''ך ח''א סי' כ''ג וכ''ד. הרשד''ם חא''ה סי' ט' ס''ל דהוי עד מפי עד. עדים שהעידו שהיה נראה להם כשראה אותם שהיו מוטלים בעריסה שהיו כבן שנה וחצי לאו עדות גמור הוא ועבידי אינשי דטעו בחצי שנה. מהרש''ל ועיין כנה''ג:
יב יֵשְׁבוּ (יד) הַדַּיָּנִים כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לֵישֵׁב בְּדִין, וְיַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם הַיָּבָם וְהַיְבָמָה, שֶׁמִּצְוַת חֲלִיצָה לְכַתְּחִלָּה, (טו) מְעֻמָּד. הגה: אֲבָל בְּדִיעֲבַד, אִם חָלְצָה מְיֻשָּׁב, כָּשֵׁר (טוּר). וְכֵן חוֹלֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד, יוּכַל לַחֲלֹץ מְיֻשָּׁב, דְּכָל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה חָשׁוּב דִּיעֲבַד (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן ק''צ). וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ס''ד בְּפֵרוּשׁ סֵדֶר חֲלִיצָה: באר היטב (יד) הדיינים. אופן ישיבתם נתבאר בס''ח בקצרה: (טו) מעומד. משום דדמי לדין. ואם יבם חלש או זקן נותנים לו מקל בידו לסמוך עליו. ולהרמב''ם ונ''י אפי' לכתחלה חליצת המנעל מותר בישיבה עיין ב''ש:
יג מֵאַחַר שֶׁמַּסְכִּים הַיָּבָם לַחֲלֹץ, יֹאמְרוּ לוֹ לְבַטֵּל כָּל מוֹדָעוֹת שֶׁמָּסַר, כְּמוֹ גַּבֵּי גֵּט; שֶׁאִם מָסַר מוֹדָעָא תְּחִלָּה, הַחֲלִיצָה פְּסוּלָה. הגה: וְכֵן אִם כָּפוּ אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּגֵט. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קל''ד. וְאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ אוֹמְרִים מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֵם, וְאִם כֵּן כָּל כְּפִיָּה הִיא בַּדִּין, מִכָּל מָקוֹם אֵין לָכֹף אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן קס''ה:
יד לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לָתֵת לַיָּבָם מִנְעַל הַחֲלִיצָה (טז) בְּמַתָּנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיְּהַלֵּךְ בּוֹ מְעַט, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּשֶׁלּוֹ. וְאִם לֹא נָתְנוּ לוֹ, כָּשֵׁר (טוּר): באר היטב (טז) במתנה. ואם המנעל הוא של אדם אחר מקנהו לראש בית דין וראש ב''ד מקנהו ליבם רש''ל סי' צ'. אבל בס''ח בקצרה סעי' ל''ט כתב יתן בעל המנעל ליבם וכו'. משמע דלא צריך להקנות לראש ב''ד:
טו הַמִּנְעָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שֶׁל עוֹר. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְתָפְרוֹ כָּל תְּפִירוֹתָיו בְּעוֹר לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן נוֹהֲגִין; וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אַף בְּדִיעֲבַד (טוּר בְּשֵׁם הָרְמַ''ה). דְּלֹא כְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁכָּל הַמִּנְעָלִים תְּפוּרִין בְּפִשְׁתָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּפוּר בְּפִשְׁתָּן (בְּסֵדֶר ר''י מִינְץ בְּשֵׁם ר' שְׁמַרְיָה). אֲבָל רְצוּעוֹתָיו אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ (יז) מֵעוֹר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם רְצוּעוֹתָיו מֵעוֹר (נִמּוּקֵי יוֹסֵף), וְכֵן (יח) נוֹהֲגִין: באר היטב (יז) מעור. אלא של שער שבא מעור אבל של שאר מינים פסול. ב''ח ב''ש: (יח) נוהגין. ואם המנעל הוא שיוכל להלוך בו בלא קשירה אז נראה לכ''ע כשר אפי' אם הרצועות הם של שאר מינין. ב''ש:
טז צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא הָעוֹר קָשֶׁה קְצָת, שֶׁיְּהֵא דּוֹמֶה קְצָת לְסַנְדָּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַתְּפִירָה תִּהְיֶה מִבַּחוּץ. יֵשׁ אוֹמְרִים מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דּוֹמֶה לְסַנְדָּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא בֶּגֶד אוֹ עוֹר מִבִּפְנִים וְתָפְרוֹ בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשִים אוֹתוֹ מֵחֲתִיכָה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דּוֹמֶה גַּם בָּזֶה לְסַנְדָּל. הגה: אֲבָל נָהֲגוּ לַחֲלֹץ לְכַתְּחִלָּה בְּמִנְעָל שֶׁהוּא תָּפוּר מִבַּחוּץ, וְגַם שֶׁהוּא מִשְּׁנֵי חֲתִיכוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁהַתַּחְתּוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרִין שׁול''א הוּא חֲתִיכָה אַחֶרֶת. וְגַם הָרְצוּעוֹת הֵם חֲתִיכָה אַחֶרֶת תְּפוּרִין בּוֹ. וְיִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָעוֹר שֶׁל הַסַּנְדָּל מְשׁוּחָה בְּשֶׁמֶן (יט) לְרַכְּכוֹ (בִּסְדָרִים): באר היטב (יט) לרככו. ומהרש''ל סי' ו' כתב אם נתייבש קצת יכולין לעשות אותו כדי שיהא רך ויהא ראוי להלוך ע''ש ועיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף ס''א:
יז יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכַתְּחִלָּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ מֵעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. גַּם הָרְצוּעוֹת וְהַקְּרָסִים שֶׁבּוֹ, גַּם רְצוּעוֹת הַתְּפִירָה (כ''כ בְּסֵדֶר ר''י מַרְגָּלִיוֹת), וְכֵן נוֹהֲגִין:
יח יִהְיוּ בּוֹ שְׁתֵּי רְצוּעוֹת (כ) לְקָשְׁרוֹ בָּהֶם, אַחַת בְּצַד זֶה וְאַחַת בְּצַד זֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרְצוּעוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ לְבָנוֹת. וְגַם רְצוּעוֹת הַתְּפִירָה יִהְיוּ לְבָנִים. אֲבָל הַשְׁאָר, הַכֹּל שָׁחוֹר מִבַּחוּץ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דִּיבָמוֹת), וְכֵן נוֹהֲגִים. אֲבָל מִבִּפְנִים, אֵין לָחוּשׁ. וְאִם הֻשְׁחֲרוּ הָרְצוּעוֹת מֵחֲמַת זִקְנָה, אֵין לְהַקְפִּיד (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן ר''ה), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיִהְיוּ הָרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת, שֶׁיּוּכַל לִכְפֹּל כָּל אַחַת שְׁתֵּי פְּעָמִים (כָּל בּוֹ): באר היטב (כ) לקשרו. ואם המנעל היא שיוכל להלוך בלא קשירה אז כשר החליצה אפי' שאין בו רצועות וקשרים הרא''ש ב''ש:
יט יַעֲשׂוּ בּוֹ כְּמִין קֶשֶׁר, שֶׁקּוֹרִים חֻמַרְתָּא, בַּצַּד הָאֶחָד, שֶׁיִּכָּנֵס בַּנֶּקֶב שֶׁבַּצַּד הָאַחֵר כְּדֵי לְהַדְּקוֹ יָפֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ שְׁלשָׁה קְשָׁרִים בְּעִנְיָן זֶה, וּלְפָחוֹת שְׁתַּיִם. הגה: וְנוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת שְׁלשָׁה. וְלֹא יִהְיוּ הַקְּשָׁרִים מִן הַמִּנְעָל עַצְמוֹ, אֶלָּא רְצוּעָה אַחֶרֶת מְחֻבֶּרֶת בְּרֹאשׁ הַמִּנְעָל. וְכֵן יַעֲשֶׂה הַקְּרָסִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי) וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיִתְפֹּר אֵלּוּ הַלּוּלָאוֹת וְהַקְּרָסִים (כא) מִבַּחוּץ, וְלֹא מִבִּפְנִים, וְכֵן נוֹהֲגִין: באר היטב (כא) מבחוץ. דהיינו הקרסים לצד שמאל והלולאות לצד ימין במנעל של ימין ואם הדרך באותו מקום שהרצענים משנים יעשה כמנהגם רש''ל שם. וכנה''ג סעי' ס''ו:
כ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ לָשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לַעֲשׂוֹת בְּמִנְעָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מֵעַל (כב) דְּמֵעַל. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים לִתְפֹּר שָׂפָה סְבִיב הַמִּנְעָל לְמַעְלָה (ר''י מִינְ''ץ בְּשֵׁם ראבי''ה), וְלֹא נָהֲגוּ כֵּן. וְיִזָּהֵר לְתָפְרוֹ בִּתְפִירוֹת תְּכוּפוֹת זוֹ לָזוֹ (בְּסֵדֶר ר''י מַרְגָּלִיוֹת). וְעוֹשִׂין אָזְנֵי הַמִּנְעָל קְצָרִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַלּוּלָאוֹת וְהַקְּרָסִים עַל הַמִּנְעָל, רַק עַל הָרֶגֶל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֵעַל דְּמֵעַל (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי): באר היטב (כב) דמעל. וזהו חומרא בעלמא. ובדיעבד אין חשש. פוסקים:
כא יְהֵא עָשׂוּי לְצוּרַת רֶגֶל (כג) יְמָנִית, וְיִנְעֲלוֹ בְּרַגְלוֹ הַיְמָנִית; וְיִהְיֶה לְמִדַּת (כד) רַגְלוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא גָּדוֹל עַד שֶׁאֵין רָאוּי לֵילֵךְ בּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה קָטָן עַד שֶׁאֵינוֹ מְכַסֶה רֹב הָרֶגֶל. וְלֹא יִהְיֶה קָרוּעַ עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בּוֹ: באר היטב (כג) ימנית. דהיינו שהרגל של ימין אצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין. ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזהו מ''ש הפוסקים כצורת רגל הימנית ובצורת רגל השמאלית לחתוך אותם כן. אע''ג שבמנעלים שאנו לובשין בכל יום אין עושין כן לפי שדרכן להפכן לפעמים מרגל ימין לשמאל משא''כ בחליצה שבות יעקב ח''ב שאלה קכ''ט ע''ש. וכ''כ בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף כ''ה: (כד) רגלו. מנעל גדול שמרוב גדלו וכפל ע''ג הרגל אין חולצין בו לכתחלה אפי' יוכל להלוך בו ובדיעבד שפיר דמי. ואם אינו יוכל להלך בו אפילו בדיעבד פסול מהר''י ווייל סי' פ''ו:
כב חָלְצָה בְּסַנְדָּל שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל שַׁעַם שֶׁאֵינָם מְחֻפִּים עוֹר, אוֹ בְּרֶגֶל שְׂמֹאל, אוֹ שֶׁהָיָה מִנְעָל גָּדוֹל עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בּוֹ, אוֹ קָטָן שֶׁאֵינוֹ מְכַסֶה רֹב רַגְלוֹ, אוֹ קָרוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בּוֹ, אוֹ בְּסַנְדָּל שֶׁאֵין לוֹ (כה) עָקֵב, אוֹ בְּאַנְפִּלְיָא שֶׁל בֶּגֶד, חֲלִיצָתוֹ פְּסוּלָה. הָיָה שֶׁל עֵץ וּמְחֻפֶּה עוֹר, אוֹ שֶׁבֶּגֶד פִּשְׁתָּן תָּפוּר בִּפְנִים, אוֹ שֶׁחָלַץ בְּמִנְעָל שֶׁל שְׂמֹאל בְּיָמִין, כְּשֵׁרָה (טוּר): באר היטב (כה) עקב. שצריך שלא יוציא הרגל חוץ למנעל:
כג מִנְעָל שֶׁל עוֹבְדֵי אֶלִילִים שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתוֹ לְרַגְלֵי הַצּוּרָה וּמְהַלְּכִין אוֹתָהּ בּוֹ, לֹא תַּחֲלֹץ בּוֹ; וְאִם חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אֲבָל בְּשֶׁל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית לְתַכְרִיכֵי הַמֵּת, אִם חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:
כד שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, וְכֵן הִיא בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ, יַעֲשׂוּ בְּשֶׁל יָמִין. וְאִם הִיא אִטֶּרֶת יָד, תַּעֲשֶׂה בְּיָמִין דִּידַהּ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל כָּל אָדָם (טוּר בְּשֵׁם י''א):
כה אִטֵּר בְּרַגְלוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹלֵץ (כו) בִּשְׁתֵּיהֶם, בְּמִנְעָל שֶׁל יָמִין בְּיָמִין, וּבְמִנְעָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל. וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה. וְנָהֲגוּ כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סָעִיף מ': באר היטב (כו) בשתיהן. ותחלוץ בשני רגליו בפעם אחת. תחלוץ ביד א' מרגל א' ובידה שניה מרגל שני דאם תחלוץ זה אחר זה הוי חליצה פסולה. כ''כ בפירוש ס''ח סעיף מ' ע''ש. וב''ח כתב דמנהג הוא לחלוץ זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה לחלוץ בזה שע''פ הדין הוא לחלוץ. ואם הוא שולט בב' רגליו חולץ בימין כל אדם עיין בס''ח בקצרה ס''ק כ''ז מש''ש. וסעי' מ' בפי' ס''ח. וכנה''ג סעיף מ''ה. ובתשובת שבות יעקב ח''ב שאלה קכ''ט:
כו יִנְעַל הַמִּנְעָל עַל רַגְלוֹ כְּשֶׁהוּא יָחֵף, וְלֹא עַל בָּתֵּי שׁוֹקַיִם, שֶׁלֹּא יְהֵא מֵעַל (כז) דְּמֵעַל. וּמִטַּעַם זֶה יֵשׁ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא יְהֵא טִיט דָּבוּק בַּמִּנְעָל מִבִּפְנִים, וְגַם מִטַּעַם זֶה יֵשׁ מַצְרִיכִים לִרְחֹץ (כח) רַגְלוֹ הַיְמָנִית יָפֶה יָפֶה: באר היטב (כז) דמעל. ובדיעבד הוי חליצה פסולה. ב''ש: (כח) רגלו. זהו חומרא בעלמא לכתחלה. ב''ש:
כז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהַיָּבָם קוֹשֵׁר כְּנַף הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִשּׁוֹקוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִים הֵיטֵב שֶׁאֵין דָּבָר בֵּין רַגְלוֹ וּבֵין מִנְעָלוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי):
כח יִנְעַל הַמִּנְעָל וְיִכְרֹךְ הָרְצוּעוֹת סָבִיב לַמִּנְעָל בְּרַגְלוֹ, וְיִקְשֹׁר שְׁנֵיהֶם יַחַד שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, וְאַל יְהַדֵּק קֶשֶׁר הַשֵּׁנִי בְּחֹזֶק, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַתִּירוֹ בְּיָמִין (כֵּן עָשָׂה מַהֲרִי''ל וְכֵן מַשְׁמַע בַּסְמַ''ג), וַעֲנִיבָה עֲלֵיהֶם. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר עַל בְּשַׂר שׁוֹקוֹ, וְלֹא עַל אָזְנֵי הַמִּנְעָל, לְכָךְ צָרִיךְ שֶׁיַּחְתֹּךְ בַּמִּנְעָל לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו כְּמוֹ פְּגִימָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרְצוּעָה הַחוֹזֶרֶת דְּבוּקָה מַמָּשׁ עַל רַגְלוֹ יָחֵף. וִיסַבֵּב הָרְצוּעוֹת פַּעֲמַיִם סָבִיב לַשּׁוֹק, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ רָאשֵׁי הָרְצוּעוֹת (עַל הַשּׁוֹק לְפָנִים) מִמַּעַל לְאָזְנֵי הַמִּנְעָל (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי), עַל הַשּׁוֹק (כט) עָרֹם. וְיִהְיוּ הַקְּשָׁרִים עַל פְּנֵי הַשּׁוֹק וְלֹא מֵאֲחוֹרָיו. וְיַכְנִיס הַקְּשָׁרִים (שֶׁבְּאָזְנוֹ) בַּנְּקָבִים שֶׁבְּאָזְנוֹ הַשְּׁנִיָּה: באר היטב (כט) ערום. וז''ל הלבוש ויכרוך הרצועות סביב הרגל ג''כ מן הארכובה ולמטה היינו במקום שמנעל פתוח מאחורי הרגל שתי חורים ובין החורים הוא שלם יכרוך הארוכות בין הלולאות עד שיגיע באחורי הרגל בחור העליון ויניחם ג''כ שם מכוונות זה אצל זה ואח''כ יכרוך הרצועות פעם ג' סביב הרגל ועד שיגיע למעלה מן הלולאות על גב הרגל שקורין בל''א שינביי''ן דעל שינביי''ן נמי מעל רגלו נקרא. ועיין פרישה הטעם משום דבמקום שפוגעים בו שני הרצועות הארוכות מלפניו ולאחריו כופלין אותו זה על זה מחשב כקשר מש''ה צריך שיהיה אותו הכפילה במקום בשר שוקו אבל מה שמשם והלאה מונח הרצועה על עור המנעל אין קפידא דאין דומה לקשר כלל. ב''ש:
כט מְלַמְּדִין אוֹתָהּ וְאֶת הַיָּבָם לִקְרוֹת, עַד שֶׁהוּא וְהִיא יִהְיוּ רְגִילִים, וְתִהְיֶה יְכוֹלָה לִקְרוֹת ''לֹא אָבָה'' (דְּבָרִים כה, ז) (ל) בִּנְשִׁימָה אַחַת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁצָּרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁהוּא יִהְיֶה יָכוֹל לוֹמַר: ''לֹא חָפַצְתִּי'' (דברים כה, ח) בִּנְשִׁימָה אַחַת. וְיִקְרְאוּ אוֹתָהּ, וְהִיא מְעֻמָּד, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: ''מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי'' (דְּבָרִים כה, ז) וְיִקְרְאוּ אוֹתוֹ, וְהוּא מְעֻמָּד; לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ (דְּבָרִים כה, ח) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּדַקְדְּקוּ עִמָּהּ שֶׁהִיא תִּקְרָא: ''לֹא אָבָה יַבְּמִי'', בִּנְשִׁימָה אַחַת (טוּר). וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג. גַּם בְּ''לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ''. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סָעִיף ס''ו: באר היטב (ל) בנשימה א'. וא''צ ליתן ריוח בין האלפי''ן שבלא אבא ב''ח. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנם וכחתוכם אין בכך כלום מאחר שכך מנהגו לבטא אותם אותיות בשבוש זו היא אמירתו מהרי''ט. ח''ב חא''ה סימן י''ו:
ל יַעֲמֹד אֵצֶל כֹּתֶל אוֹ אֵצֶל עַמּוּד וְיִשָּׁעֵן (לא) בּוֹ, וְיִדְחֹק רַגְלוֹ בַּקַּרְקַע, וְתַתִּיר קִשְׁרֵי הַמִּנְעָל, וְאַחַר כָּךְ הַקְּרָסִים, הַכֹּל בְּיָדָהּ הַיְמָנִית, וְתִתְפֹּס רַגְלוֹ בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית, וְתִהְיֶה שׁוֹמֶטֶת הַמִּנְעָל מִן הָעָקֵב בְּיָדָהּ הַיְמָנִית, וְתַחֲלֹץ כָּל הַמִּנְעָל גַּם בְּיָדָהּ הַיְמָנִית, וְכָל זֶה בְּלִי סִיּוּעַ יָד שְׂמָאלִית. וּבְכָל זֶה לֹא תִּהְיֶה יוֹשֶׁבֶת, וְלֹא עַל בִּרְכֶּיהָ, אֶלָּא תִּהְיֶה מְעֻמָּד, וְתָכֹף עַצְמָהּ. וּמַשְׁלֶכֶת הַמִּנְעָל (לב) לָאָרֶץ. חָלְצָה בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית אוֹ בְּשִׁנֶּיהָ, כְּשֵׁרָה (טוּר): באר היטב (לא) בו. ומ''מ אומרים לו שלא ישען כ''כ שאם יוטל משענתו יפול דא''כ לא הוי מעומד ס''ח למהר''י מינץ וכ''כ לקמן בס''ח בקצרה סעיף מ''ה: (לב) לארץ. בכח. רש''ל בס''ח:
לא גִּדֶּמֶת, חוֹלֶצֶת בְּשִׁנֶּיהָ:
לב יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאִם לֹא דָּחַק רַגְלוֹ (לג) בַּקַּרְקַע, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה: באר היטב (לג) בקרקע. מי שמתחייב לחלץ וטוען שרגליו נפוחות אם יוכל לעמוד על כפות רגליו חייב לחלוץ דשפיר מצי דחיק ואף אם לא יוכל להלך עם המנעל אין חשש הר''ם פדוואה סימן כ''ג. יבם שרגלו עקום ומהלך בצד רגלו ולפעמים דוחק קצת עקבו בארץ חליצתו כשרה רשד''ם חא''ה סימן צ''ו והר''א ששון סי' קמ''ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות לפנים עיין מהר''ם לובלין סימן ל''ו וע''ל סי' קנ''ו ס''ק ג' מש''ש:
לג הִתִּיר הוּא הַקֶּשֶׁר, וְשָׁמְטָה הִיא הַמִּנְעָל מֵרַגְלוֹ; אוֹ שֶׁהִתִּירָה הִיא, וְשָׁמַט הוּא, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲלֹךְ בּוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה; אֲבָל אִם יָכוֹל לַהֲלֹךְ בּוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה, וְחָלְצָה אוֹתוֹ, הַחֲלִיצָה כְּשֵׁרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הִתִּיר הַקֶּשֶׁר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ):
לד הָיְתָה רַגְלוֹ עֲקֻמָּה לְאָחוֹר, אוֹ הֲפוּכָה עַל צִדָּהּ, אוֹ שֶׁמְּהַלֵּךְ עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו, אֵינוֹ חוֹלֵץ:
לה חָלְצָה מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכֻּבָּה (לד) וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַקְּשִׁירָה קָאֵי, שֶׁאִם הָיָה הַקֶּשֶׁר לְמַעְלָה מֵהָאַרְכֻּבָּה, פְּסוּלָה. אֲבָל אִם נִקְטְעָה רַגְלוֹ, אֲפִלּוּ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, אֵינוֹ חוֹלֵץ. וְעַל כֵּן לֹא יִהְיֶה הַמִּנְעָל אָרֹךְ עַד לְמַעְלָה מִן הָאַרְכֻּבָּה (מָרְדְּכַי רֵישׁ מִצְוַת חֲלִיצָה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְנִקְטְעָה רַגְלוֹ (לה) מַיְרֵי, שֶׁאִם נִקְטְעָה לְמַטָּה מֵהָאַרְכֻּבָּה וְנִשְׁאַר כָּל כָּךְ מִשּׁוֹקוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַכְנִיס בּוֹ הַמִּנְעָל וּלְקָשְׁרוֹ לְמַטָּה מֵהָאַרְכֻּבָּה, חוֹלֵץ: באר היטב (לד) ולמעלה. היינו מה שבין השוק לקוליות ולא מה שבין הארכובה הנמכר עם הראש והשוק וכל השוק נקרא מעל רגלו: (לה) מיירי. עיין ב''ש. וכתב הרשב''א כשנקטעה ליבם רגלו צריך לדחוק בשוקו בקרקע:
לו קָרְעָה הַמִּנְעָל מַעַל (לו) רַגְלוֹ, אוֹ שֶׁשְּׂרַפְתּוֹ, (לז) פְּסוּלָה: באר היטב (לו) רגלו. וכ''ש היכא שנקרע המנעל שלא בכונת היבמה. רש''ך ח''ב סימן (כ''א) [נ''ב]: (לז) פסולה. דכתיב וחלצה. ואם קרעה מצד העקב שיעור שלשה או ד' אצבעות אעפ''י שיוכל להלך בו וחלצה אח''כ המנעל לא מהני. הרש''ך שם:
לז הָיָה לָבוּשׁ שְׁנֵי מִנְעָלִים, וְחָלְצָה (לח) הָעֶלְיוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְעָה הַתַּחְתּוֹן עַד שֶׁנִּתְגַּלֵּית רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אֲבָל אִם חָלְצָה (לט) שְׁנֵיהֶם, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה (טוּר): באר היטב (לח) העליון. ואם קרעה העליון ומ''מ קם. ומחמת הקריעה יכולה לשלוף התחתון הוי נמי חליצה פסולה אפילו קרעה לעליון רוב עקב או רוב המנעל שא''י להלך בו מ''מ כיון דקם הוי חליצה פסולה. מיהו אם קרעה לעליון לגמרי וחלצה התחתון הוי חליצה מעליותא עיין ב''ש והרש''ך ח''ב סימן נ''ב: (לט) שניהם. דוקא בפעם א'. ב''ש:
לח תַּעֲמֹד נֶגֶד הַיָּבָם, וְתִירַק בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד פְּנֵי הַיָּבָם, רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים כְּשֶׁיֵּצֵא מִפִּיהָ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִפְנֵי (מ) הַיָּבָם. וְאִם לֹא רָאוּ הַדַּיָּנִים כְּשֶׁיָּצָא הָרֹק מִפִּיהָ, (מא) כְּשֵׁרָה: באר היטב (מ) יבם. ובתוס' אין מצוה מן המובחר עד שיגיע לארץ. וכן הוא לקמן בס''ח בקצרה. יזהירוה הדיינים שלא תרוק עד שיאמרו לה שתרוק ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותה שלא כנגד היבם ס''ח למהר''י מינץ. ונהגו לכסות פיה בצעיף כדי שלא תרוק. רש''ל בס''ח: (מא) כשרה. כ''כ הרמב''ם בפ''ו מהלכות יבום וחליצה. וכתב המגיד הטעם הואיל ולא אמר רבא אם לא חזו דייני דוקא לאו כלום הוא ע''ש. אע''ג דאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסי' לכרעי' ביבמות דף ק''ג ע''א. ואפ''ה פסק המחבר בסעי' ל''ב אם לא דחק רגלו חליצתו פסולה אע''ג דאמר נמי צריך עיין ב''י וב''ש ס''ק למ''ד ויונעם לך. וב''ח מדייק מתו' ד''ה והחולצת מן הסומא וכו' יבמות דף ק''ג ע''א אם הדיינים לא ראו הרוק פסול ע''ש והב''ח חולק עליו ע''ש. ועיין עוד בב''ח במ''ש דבריש מצות חליצה כתבו התוס' בד''ה זקני שנים וכו'. דב''ד אם לא ראו הרוק אפילו בדיעבד החליצה פסולה ע''ש ודוק היטב לכאורה דברי תוס' בכאן בריש מצות חליצה ד''ה זקני שנים וכו'. סותרים למ''ש בדף ק''ג ע''א בד''ה והחולצת מן הסומא וכו'. וצ''ע:
לט רָקְקָה וּקְלַטְתּוֹ הָרוּחַ קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ נֶגֶד פָּנָיו, כְּגוֹן שֶׁהִיא אֲרֻכָּה מִמֶּנּוּ, צְרִיכָה לִירֹק פַּעַם אַחֶרֶת. אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ הָרֹק נֶגֶד פָּנָיו, אֲפִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לָאָרֶץ, כְּשֵׁרָה. לְפִיכָךְ, אִם הוּא אָרֹךְ וְהִיא קְצָרָה, קָרֵינָן בֵּהּ שַׁפִּיר ''בְּפָנָיו'' (דְּבָרִים כה, ט):
מ יְבָמָה שֶׁרָקְקָה דָּם, אֵינָהּ צְרִיכָה לִירֹק פַּעַם אַחֶרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא (מב) בְּמוֹצֶצֶת, מִשּׁוּם דְּאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלֹא צִחְצוּחֵי רֹק: באר היטב (מב) במוצצת. ואם רקקה בלא מוצצת. ולא שותת לא מהני. הרשב''א ב''ש:
מא אָכְלָה שׁוּם אוֹ גַּרְגֵּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, מִדְּבָרִים הַמַּרְבִּים רֹק, וְהָיָה רֹק (מג) זָב מִפִּיהָ, אֵינוֹ כְּלוּם. וְנָהֲגוּ לְמָנְעָהּ מִלֶּאֱכֹל (מד) כְּלוּם. וְכֵן לִשְׁתּוֹת, וּתְמַעֵט בְּדִבּוּר, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הָרֹק מֵעַצְמוֹ. גַּם לֹא תְּנַקֵּר שִׁנֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּרֹק דָּם (כ''ז בִּסְדָרִים): באר היטב (מג) זב. ל''ד אלא כיון שהרוק בא מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה אפילו לא זב. מיהו במוצצת י''ל דמהני לכ''ע. וכתב בש''ג אם רקקה מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה כלל ולא נפסלה על האחין. ב''ש: (מד) כלום. טוב שיזהירו היבמה בבוקר וכן בערב שלא תאכל ולא תשתה למחרתו קודם החליצה. ואם למחרתו הוא תענית ציבור א''צ להזהירה מבערב:
מב אַחַר כָּךְ מַקְרִין אוֹתָהּ מְעֻמָּד: ''כָּכָה יֵעָשֶׂה (מה) לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל'' (דְּבָרִים כה, ט י). וּמִצְוָה לְכָל הָעוֹמְדִים לוֹמַר: ''חֲלוּץ הַנַּעַל'', (מו) שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם הַיְבָמָה תֹּאמַר כֵּן: באר היטב (מה) לאיש. כ''ף ראשונה דגושה שניה רפויה. ס''ח להר''י אדרבי: (מו) ג''פ. חלוץ הנעל כאבל. חלוץ הנעל כמנודה. חלוץ הנעל כמורד במצות סיני:
מג נִמְצָא סֵדֶר הַחֲלִיצָה: קוֹרְאָה ''מֵאֵן יְבָמִי'' (דְּבָרִים כה, ז), וְקוֹרֵא ''לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ'' (דְּבָרִים כה, ח), וְחוֹלֶצֶת, וְרוֹקֶקֶת, וְקוֹרְאָה ''כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ'' (דְּבָרִים כה, ט י) וְאֵין הַסֵדֶר מְעַכֵּב. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לֹא קָרְאָה וְלֹא רָקְקָה, אֶלָּא שֶׁחָלְצָה בִּלְבַד, הַחֲלִיצָה כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי הֵם רְאוּיִם לִקְרוֹת. אֲבָל אִלֵּם וְאִלֶּמֶת וּקְטַנָּה, אֵינָם חוֹלְצִין, וְאִם חָלְצוּ, חֲלִיצָתָן פְּסוּלָה; וְאֵינָהּ כְּשׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּלוּם, שֶׁאֵינָהּ נִפְסֶלֶת לָאַחִים וִיכוֹלָה לְהִתְיַבֵּם לָהֶם אוֹ לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין לַחֲלִיצַת חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחֲלִיצָתָן פְּסוּלָה, כְּמוֹ שֶׁל אִלֵּם וְאִלֶּמֶת:
מד צָרִיךְ שֶׁיְּכַוְּנוּ הַיָּבָם (מז) וְהַיְבָמָה שֶׁתְּהֵא מֻתֶּרֶת לְזָר בַּחֲלִיצָה זוֹ. נִתְכַּוֵּן הוּא וְלֹא הִיא, אוֹ הִיא וְלֹא הוּא, לֹא הֻתְּרָה; אֲבָל חֲלִיצָה פְּסוּלָה הִיא לְפָסְלָהּ עַל הָאַחִים. לְפִיכָךְ, יְבָמָה שֶׁגָּדְלָה בֵּין הָאַחִים, וְרָאִינוּ שֶׁחָלְצָה נַעֲלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אֲסוּרָה לְהִתְיַבֵּם, שֶׁמָּא כִּוְּנוּ לְשֵׁם חֲלִיצָה; וּצְרִיכָה חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה, לְהַתִּירָהּ לְזָר; אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא רָאִינוּ שֶׁחָלְצָה לְאֶחָד מֵהֶם, מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא חָלְצָה: באר היטב (מז) והיבמה. הראנ''ח לא רצה שתחלוץ אשה אוננת אפילו במקום עיגון וה''ה אם האיש אונן וטעמו כי בהיותם אוננין אינם יכולין לכווין ומהרי''ט ח''ב חא''ה סימן י''ו כתב הטעם משום דהחליצה מצוה מן התורה ואונן פטור מכל המצות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי וכתב הכנה''ג בי''ד סימן שמ''א ונ''מ בין הטעמים אם יוכל לחלוץ לאבל תוך שבעה או מיד לאחר הקבורה ע''ש. ובתשובת חכם צבי סימן א' הקשה ע''ז אם כדבריו אין לך אשה שכשירה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים וקי''ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו'. ע''ש לכאורה אישתמיטתי' לי' תוס' זה ואחות אשת וכו'. יבמות דף ב' ע''א אין להקשות דנדה וכו' ע''ש ודו''ק:
מה וְכֵן אִם רָקְקָה לִפְנֵי הַיָּבָם בִּפְנֵי (מח) בֵּית דִּין, נִפְסְלָה מִלְּהִתְיַבֵּם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁרָקְקָה רֹק, אֲבָל אִם רָקְקָה דָּם, וְאֵין רֹק מְעֹרָב בּוֹ, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ: באר היטב (מח) ב''ד. דוקא בפני ב''ד המזומנין לכך הרב בצלאל סימן כ''ח. יבם שרוצה ליבם ליבמתו ורקקה בפניו בפני ב''ד כדי שתאסור עליו עיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף ק''ח. וב''ש ס''ק מ''ה:
מו יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּירֹק הַיְבָמָה לִפְנֵי הַיָּבָם קֹדֶם חֲלִיצָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא חֲלִיצָה פְּסוּלָה וּתְהֵא צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים:
מז אִם קָרְאָה לְבַד, לֹא נִפְסְלָה בְּכָךְ מִלְּהִתְיַבֵּם:
מח הַסוּמָא, אֵינוֹ חוֹלֵץ (מט) לְכַתְּחִלָּה. וְאִם חָלַץ, חֲלִיצָתוֹ כְּשֵׁרָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם אֵין אָח אֶלָּא הוּא, חוֹלֶצֶת לְכַתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַגֵּן (ב''י מ''כ). וְלֹא מִקְּרֵי סוּמָא, אֶלָּא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ד): באר היטב (מט) לכתחלה. כ''כ הרמב''ם וצריך ישוב למה פסוק דחליצת מנעל הוא מיושב לכתחלה כדאי' שם בפ''ד ובחליצת סומא דווקא דיעבד הא תרווייהו קא חשוב בחד בריית' ביבמות דף ק''ג ע''א בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתו כשרה. ומ''ש הא מהא. ואפשר לומר מדמקש' על אמימר שם והתניא בין עומד בין יושב וכו' ואי אמרינן דיושב דוקא דיעבד הוא א''כ מה מקשה הא בדיעבד כשר נמי אי לא דחק רגלו בארץ להרמב''ם כדאי' במגי''ד שם. ודו''ק:
מט קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה לְגָדוֹל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְנִפְסְלָה עַל כָּל הָאַחִים. וּכְשֶׁתַּגְדִּיל, תַּחֲלֹץ מֵאֶחָד מֵהֶם, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים:
נ חֲלִיצָה מֻטְעֵת, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: חֲלֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לְךָ מָאתַיִם זוּז, הַחֲלִיצָה כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ כָּפַל הַתְּנַאי. וַאֲפִלּוּ אָמַר לָהּ בִּשְׁעַת הַחֲלִיצָה: עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לְאִישׁ, וְכָפַל תְּנָאוֹ, אֵינוֹ כְּלוּם (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל נ''ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַחֲלִיצָה כְּשֵׁרָה אַף אִם לֹא תִּתֵּן לוֹ, מִכָּל מָקוֹם חַיֶּבֶת לִתֵּן לוֹ, כִּשְׁאָר שְׂכַר שָׂכִיר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן. אֲבָל אִם יֵשׁ טַעֲנָה שֶׁאֵינָהּ חֲפֵצָה בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן לָהּ, וְהוּא חַיָּב לַחֲלֹץ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה, וְהִטְעוּהוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתֵּן לוֹ מָאתַיִם זוּז, אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִתֵּן לוֹ כְּלוּם. אֲבָל אִם נָתְנָה לוֹ הַמָּעוֹת אוֹ הִשְׁלִישָׁה לוֹ (נ) הַמָּעוֹת, אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א אֶלֶף ר''מ). וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן קס''ה: באר היטב (נ) המעות. ואם מסרה מודעה אינה מחויבת ליתן לו כלום. רש''ל סי' כ''ד ועיין ב''ש:
נא אָמְרוּ לוֹ: חֲלֹץ לָהּ וּבְכָךְ אַתָּה כּוֹנְסָהּ, אוֹ שֶׁאָמְרוּ לֵהּ: חֲלֹץ לָהּ שֶׁזּוֹ מִצְוָה הִיא וְאֵינָהּ מַפְסֶדֶת עָלֶיךָ כְּלוּם, וְאִם תִּרְצֶה אַחַר כָּךְ לְיַבֵּם, תְּיַבֵּם, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵינָהּ חֲלִיצָה לְהַתִּירָהּ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהַתִּירָהּ, אֲבָל נִפְסְלָה בְּכָךְ מִלְּהִתְיַבֵּם, וְכוֹפִין אֲפִלּוּ בְּשׁוֹטִים לַחֲלֹץ לָהּ חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה:
נב אָמְרוּ לוֹ: הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ רוֹצָה בְּךָ דֶּרֶךְ יִבּוּם, אֶלָּא חֲלֹץ לָהּ וַעֲקֹר זִקָּתָהּ הֵימֶנָּה וְהִיא נִשֵּׂאת לְךָ דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה:
נג דִּין חֲלִיצָה מְעֻשֵּׂית עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ עַל יְדֵי עכו''ם, דִּינָהּ כְּדִין גֵּט מְעְשֶּׂה, שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל''ד. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן זֶה סָעִיף י''ג:
נד ֹ מָסַר מוֹדָעָא עַל הַחֲלִיצָה, אֵינָהּ חֲלִיצָה בְּטֵלָה, אֶלָּא חֲלִיצָה פְּסוּלָה הִיא:
נה חֲלִיצָה פְּסוּלָה פּוֹסֶלֶת עַל כֹּל הָאַחִים, וּפוֹסֶלֶת לִכְהֻנָּה, וְאוֹסֶרֶת עָלָיו כָּל קְרוֹבוֹתֶיהָ, וְאֵינָהּ נִשֵּׂאת לְזָר עַד שֶׁתַּחֲלֹץ חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה. עָבְרָה וְנִשֵּׂאת לְזָר קֹדֶם שֶׁתַּחֲלֹץ, חוֹלֵץ לָהּ חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה וְהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ, וְאֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ מִבַּעְלָהּ עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ הַיָּבָם:
נו לְאַחַר שֶׁחָלְצָה, כּוֹתְבִין לָהּ בֵּית דִּין שֶׁחָלְצָה (נא) בִּפְנֵיהֶם, גֵּט חֲלִיצָה. וְאִם לֹא כְּתָבוּהוּ לָהּ, כָּל שְׁנַיִם שֶׁרָאוּ הַחֲלִיצָה יְכוֹלִים לְכָתְבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מַכִּירִים לֹא הַיָּבָם וְלֹא הַיְבָמָה; שֶׁבֵּית דִּין לֹא חָלְצוּ בִּפְנֵיהֶם אִם לֹא הָיוּ מַכִּירִים. וּצְרִיכִין לְשַׂרְטְטוֹ, מִפְּנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁבּוֹ. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סָעִיף ל''ה: (אָמַר הַמַּגִּיהַּ גַּם פֹּה בְּסֵדֶר חֲלִיצָה כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּהַגָּהוֹת שֵׁם אוֹמְרָהּ, סְתָמָן כְּפֵרוּשָׁן שֶׁהֵם לְקוּחִים מֵהַסְדָרִים וּבִפְרָט מִסֵדֶר מהר''י מַרְגָּלִיוֹת): באר היטב (נא) בפניהם. ואנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראייה מהר''י מרגלית. ורש''ל בס''ח כתב שמנהג יפה הוא לכותבו:
סדר חליצה בקצרה
ובו נ''ז סעיפים
א מִצְוַת חֲלִיצָה בְּג' דַּיָּנִים, אֲפִלּוּ הֵם הֶדְיוֹטוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִים (א) לְהַקְרוֹת. וּלְכַתְּחִלָּה (ב) נוֹהֲגִין שֶׁהֶחָכָם שֶׁבָּעִיר עִם שְׁנֵי חֲשׁוּבֵי הָעִיר הֵם הַדַּיָּנִים. גַּם לוֹקְחִים הַשְּׁנַיִם שֶׁמּוֹסִיפִין, מֵחֲשׁוּבֵי הַקָּהָל; וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ (ג) סוּמִין אֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵעֵינֵיהֶם. וְיֵשׁ מַחֲמִירִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם מוּם. וְטוֹב שֶׁיְּהַרְהֲרוּ כָּל הַחֲמִשָּׁה תְּשׁוּבָה בְּלִבָּם, בְּאוּלַי חָטְאוּ וּפְסוּלִין לָדוּן: באר היטב (א) להקרות. ואפילו שאין רב מומחה עליהם: (ב) נוהגין וכו'. אבל בדיעבד אפי' חלצה בפני עמי הארץ חליצתה כשרה. פוסקים: (ג) סומים. אם הדיינים שאצל החליצה אינם יכולים לראות כ''א ע''י בתי עינים שקורין ברי''ל בל''א כשרים הם דלא הוי כסומין שבות יעקב ח''א שאלה קכ''ו. וכ''כ בתשובת דבר שמואל:
ב וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶזְרְחֵי (ד) יִשְׂרָאֵל; כְּלוֹמַר, שֶׁשּׁוּם אֶחָד מֵהֶם לֹא יִהְיוּ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ (ה) גֵּרִים: באר היטב (ד) ישראל. הרב והתלמיד נמנין לשנים ע''ל בה''ח ס''ק ה': (ה) גרים. מיהו אם זקנם או זקנתם גר אין לחוש. בני האנוסים חזקתם שהם מבני ישראל כנה''ג ועיין בס''ח ס''ק ה':
ג וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ קְרוֹבִים זֶה לְזֶה, וְלֹא לַיָּבָם וִיבָמָה; וַאֲפִלּוּ אִם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי בְּנוֹת (ו) אַחִים, אוֹ שְׁתֵּי בְּנוֹת אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבַת אֲחוֹתָהּ, יֵשׁ לְהַקְפִּיד, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן זֶה סָעִיף א': באר היטב (ו) אחים. דהוי תרי בעל וראשון בשלישי נמי פסול. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבה אם יוכל לעמוד ע''ג ג' הדיינין לסדר החליצה ע''ל בס''ח ס''ק ג':
ד וְשֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם אֶחָד מֵהֶם פָּסוּל לָדוּן דִּינֵי (ז) מָמוֹנוֹת. וְעַיֵּן לְעֵיל סָעִיף ב' רֵישׁ הַסִּימָן: באר היטב (ז) ממונות. וגר פסול אפילו לחליצת גרים:
ה אַחַר שֶׁיִּוָּעֲדוּ יַחַד הַג' דַּיָּנִים, יוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם שְׁנַיִם לְפִרְסוּמֵי מִלְּתָא, וַאֲפִלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַקְרוֹת, אוֹ שֶׁהֵם קְרוֹבִים קֻרְבָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת מִן הַדִּין; אֲבָל כָּל שְׁאָר דְּבָרִים פּוֹסְלִים בָּהֶם כְּמוֹ בִּשְׁלשָׁה (ח) הָרִאשׁוֹנִים. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יִהְיוּ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם קְרוֹבִים לַדַּיָּנִים: באר היטב (ח) הראשונים. היינו לכתחלה אבל בדיעבד כיון שהג' הראשונים מיוחדים להדיינים והם כשרים לא נפסלה החליצה אם נמצא פיסול בשני' שהוסיפו פירוש ס''ח סעיף י''א:
ו וְיִקְבְּעוּ מָקוֹם (ט) לַחֲלִיצָה, שֶׁיֹּאמְרוּ הַג' לַשְּׁנַיִם הַנּוֹסָפִים: נֵלֵךְ לְמָחָר וְנֵשֵׁב בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי כְּדֵי לַחֲלֹץ שָׁם. הגה: וְנוֹהֲגִין שֶׁהוֹלְכִים לַמָּקוֹם שֶׁרוֹצִים לֵישֵׁב שָׁם לְמָחָר, וְיוֹשְׁבִים (י) מְעַט. וְנוֹהֲגִין שֶׁגַּם הַשְּׁנַיִם הַנּוֹסָפִים הוֹלְכִים עִם הַבֵּית דִּין, אֲבָל אֵינוֹ מְעַכֵּב, רַק שֶׁהַב''ד יֹאמְרוּ אֶל הַשְּׁנַיִם שֶׁיֵּלְכוּ, וְהוֹלְכִין שָׁם אֵלּוּ הַג', סָגֵי (כֵּן מַשְׁמַע בְּה''מ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הַהֲלִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, רַק שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁלְּמָחָר יֵלְכוּ לַחֲלֹץ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי (א''ז). וְאֵין צָרִיךְ שֶׁכָּל ג' דַּיָּנִים יְדַבְּרוּ כָּךְ, אֶלָּא הַגָּדוֹל שֶׁבַּג' אוֹמֵר וּמְדַבֵּר בְּעַד שְׁנֵי חֲבֵרָיו (ב''י מ''כ). מִיהוּ, יֵשׁ מַחֲמִירִין שֶׁכָּל הַג' יְדַבְּרוּ כָּךְ. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סָעִיף י''ב): באר היטב (ט) לחליצה. אף במקום שיש ב''ד קבוע בכל יום: (י) מעט. נ''ל שצריכין לישב שם כדרך שיושבין למחר ביום החליצה. הג' דיינים הראשונים בספסל א' הגדול באמצע והשני לימינו והג' לשמאלו והב' הנוספים רחוק מהם מעט מן הצד כנה''ג בס''ח בדיעבד אם חלצו ולא קבעו מקום החליצה כשרה. רמב''ם וטור:
ז קְבִיעוּת מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶרֶב יוֹם שֶׁלִּפְנֵי (יא) הַחֲלִיצָה. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ בְּסֵדֶר סָעִיף ט''ו: באר היטב (יא) החליצה. בין מנחה למעריב והקהל שותקים ואינם מתפללים ערבית עד אחר שקובעים מקום. ואם קבעו מקום בלילה אין חשש. ואם לא קבעו מבערב שלפניו טוב לקבוע ביום החליצה משחרית קודם יציאה מבה''כ מלקבוע בלילה כנה''ג בס''ח. מצאתי כתוב בשם מהר''י מברונא אם אירע עיכוב שלא יוכל לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית וע''ל בס''ח ס''ק ס' מש''ש בשם הת''ה ומ''ש ע''ז:
ח אִם הַחֲלִיצָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֵין קוֹבְעִים מָקוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי אִם (יב) מֵעֶרֶב שַׁבָּת: באר היטב (יב) בע''ש. קודם ברכו:
ט הַמָּקוֹם שֶׁיִּקְבְּעוּ לַחֲלֹץ שָׁם, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּגֹבַהּ שֶׁל עִיר, כְּלוֹמַר: מָקוֹם (יג) מְפֻרְסָם: באר היטב (יג) מפורס'. כגון לחצר בה''כ. או בבית החכם דיינא דמתא וכיוצא בזה. ואם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש. כנה''ג:
י בַּיּוֹם שֶׁקּוֹבְעִים מָקוֹם, שׁוֹלְחִים הַדַּיָּנִים לְהַזְהִיר לַיְבָמָה שֶׁבְּיוֹם הַחֲלִיצָה לֹא (יד) תֹּאכַל וְלֹא תִּשְׁתֶּה שׁוּם דָּבָר עַד שֶׁתַּחֲלֹץ. הגה: גַּם שֶׁלֹּא תִּירֹק לִפְנֵי (טו) הַבֵּית דִּין שֶׁחוֹלֶצֶת לִפְנֵיהֶם, וְשֶׁלֹּא תְּדַבֵּר הַרְבֵּה, (וְשֶׁלֹּא) תְּנַקֵּר שִׁנֶּיהָ קֹדֶם הַחֲלִיצָה. וְכֵן חוֹזְרִין וּמַזְהִירִין אוֹתָהּ עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, בְּשַׁחֲרִית קֹדֶם הַחֲלִיצָה גַּם כֵּן. וְנוֹהֲגִין שֶׁיִּרְחַץ הַיָּבָם רַגְלוֹ קֹדֶם יוֹם הַחֲלִיצָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְּקַל לִרְחֹץ בְּיוֹם הַחֲלִיצָה. גַּם טוֹב שֶׁיָּסִיר צִפָּרְנֵי רַגְלוֹ. גַּם יַחְקְרוּ בַּיּוֹם הַהוּא אִם הֵם גְּדוֹלִים וּרְאוּיִם לַחֲלֹץ. גַּם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לַחֲקֹר, יוֹתֵר טוֹב הוּא לְחָקְרָן כֻּלָּם בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם הַחֲלִיצָה. גַּם יְלַמְּדוּ הַיָּבָם וְהַיְבָמָה לְהַקְרוֹת כָּרָאוּי בִּנְשִׁימָה אַחַת (כָּל זֶה בִּסְדָרִים): באר היטב (יד) תאכל. אם יום החליצה הוא תענית ציבור א''צ להזהירה על כך: (טו) הב''ד. ואם צריכה לרוק תלך מלפני הב''ד והיבם ותבלענו באפרקסותא:
יא אֵין חוֹלְצִין בַּלַּיְלָה, וְלֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, וְלֹא בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֲבָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד חוֹלְצִין (ב''י):
יב בְּיוֹם הַחֲלִיצָה (טז) יָבֹאוּ הַחֲמִשָּׁה דַּיָּנִים לַמָּקוֹם שֶׁקָּבְעוּ, וְהַשְּׁלשָׁה דַּיָּנִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד הַגָּדוֹל בָּאֶמְצַע. וְהַשְּׁנַיִם הַנּוֹסָפִים יֵשְׁבוּ מִכְּנֶגְדָּם בְּסַפְסָל אַחֵר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים מִן הַצַּד, וְכֵן נוֹהֲגִין. וְהַיָּבָם וְהַיְבָמָה עוֹמְדִים (יז) בָּאֶמְצַע. הגה: וְהַיָּבָם וְהַיְבָמָה יֵלְכוּ אֶל הַדַּיָּנִים, וְלֹא הַדַּיָּנִים אֶצְלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה'' (דְּבָרִים כה, ז). מִיהוּ, אִם הַדַּיָּנִים הָלְכוּ אֶצְלָם, אֵין הַחֲלִיצָה פְּסוּלָה: באר היטב (טז) יבאו. ביום החליצה קודם התפלה ראוי ונכון לגדול שבדיינים לשלוח שליח ב''ד ליבם וליבמה להזהירם על מה שהזהירום אתמול בערב בשעת הקביעות. כנה''ג: (יז) באמצע. לאו עומדים על רגליהם קאמר דאכתי לא מטי זמן עמידה עד שעת קריאה אלא כלומר יושבים. א''נ עומדים על רגליהם ממש קאמר ואשעת קריאה וחליצה קאי. פירוש ס''ח סעיף כ''ב:
יג מְבִיאִים עוֹד אֲנָשִׁים שֶׁיִּהְיוּ שָׁם בְּעֵת הַחֲלִיצָה, וּלְפָחוֹת יִהְיוּ ה', שֶׁנִּמְצָא עִם הַדַּיָּנִים הֵם עֲשָׂרָה. הגה: וְלָכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו שֶׁהוֹלְכִים לַחֲלֹץ מִיָּד אַחַר יְצִיאַת בֵּית הַכְּנֶסֶת שַׁחֲרִית, דְּאָז אִכָּא רֹב עַם, וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בָּרַבִּים: נֵלֵךְ לַחֲלֹץ בַּמָּקוֹם שֶׁקָּבַעְנוּ אֶתְמוֹל:
יד וְכָל הַבָּאִים שָׁם צְרִיכִין לֵישֵׁב מֵרָחוֹק (יח) מֵהַדַּיָּנִים. הגה: וְלֹא יֵשֵׁב שׁוּם אָדָם עַל סַפְסָלִים שֶׁיּוֹשְׁבִים הַדַּיָּנִים שֶׁחוֹלְצִים לִפְנֵיהֶם. גַּם בּוֹרְרִים שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים וּמַעֲמִידִים אוֹתָם אֵצֶל הַסַּפְסָלִים, לַחֲקֹר אוֹתָם עַל הַיָּבָם וְהַיְבָמָה אִם רְאוּיָה לַחֲלֹץ. וְהַיָּבָם יִתְעַטֵּף עַצְמוֹ כְּאָבֵל, וְכֵן הַיְבָמָה תִּתְעַטֵּף: באר היטב (יח) מהדיינים. אפי' מהשנים הנוספין. כנה''ג ס''ח:
טו יַזְהִירוּ בֵּית דִּין אֶת (יט) הַיְבָמָה שֶׁלֹּא תִּירֹק בִּפְנֵי הַיָּבָם עַד שֶׁתַּחֲלֹץ. הגה: גַּם יִזָּהֲרוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה בְּיָדָן חֲלִיצָה פְּסוּלָה, שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לַחֲלֹץ אַחַר כָּךְ מִכָּל הָאַחִין (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי סוֹף מִצְוַת חֲלִיצָה) וְע''ל סִימָן ק''ע: באר היטב (יט) היבמה וכו'. ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותא שלא בפני ב''ד והיבם. ונהגו לכסות פניה בצעיף כדי שלא תרוק. יאמר הגדול שבדיינים לחבירו אתמול חקרנו שאין שום קורבה בינינו ולא ליבם וליבמה. גם להרהר תשובה אם ח''ו חטא א' ממנו באופן שלא ישאר בנו שום פסול וטוב להתודות אבל חטאנו. כנה''ג ס''ח:
טז צָרִיךְ שֶׁהַיָּבָם וְהַיְבָמָה לֹא יְהֵא שׁוּם אֶחָד מֵהֶם (כ) קָטָן, וְלֹא חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, וְלֹא אִלֵּם, וְלֹא (כא) שׁוֹטֶה: באר היטב (כ) קטן. פחות מי''ג שנים ויום א' ביבם. והיבמה פחות מי''ב ויום א'. ושיהיה להם ב' שערות ושיעור אורך השערות שסומכין עליהם. כרוחב אצבע שקורין אמה. ואם יש להם בנים א''צ אל הסימנים. וכן אם היבם נתמלא זקנו או שיש ליבמה דדים גדולים א''צ אל הבדיקה ע''ל בה''ח ס''ק י''ב י''ג מש''ש: (כא) שוטה. הפתאים ביותר שכתב הרמב''ם בפ''ט מהלכות עדות שאין עדותן עדות חליצת' חליצה. מהרי''ט ח''ב חא''ה סימן י''ו:
יז צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא הַיָּבָם הַחוֹלֵץ (כב) סוּמָא, אִם יֵשׁ לוֹ אָח שֶׁאֵינוֹ סוּמָא: באר היטב (כב) סומא. ואם אין לו אח אחר אפי' סומא בב' עיניו חולץ. י''א אפי' אם יש לו שאר מומי הגוף אינו חולץ כשיש אח שלם בגופו ואם אין לו אח אחר יחלוץ הוא. כנה''ג בס''ח:
יח צָרִיךְ שֶׁלֹּא תְּהֵא רֶגֶל הַיָּבָם עֲקֻמָּה לְאָחוֹר אוֹ הֲפוּכָה עַל צִדָּהּ, וְגַם שֶׁלֹּא יְהֵא מְהַלֵּךְ עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו:
יט אִם הַיָּבָם הוּא גֵּר, צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם הָיְתָה הוֹרָתוֹ וְהוֹרַת אָחִיו הַמֵת, וְלֵידָתָם, בִּקְדֻשָּׁה:
כ צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם הִנִּיחַ הַמֵּת (כג) זֶרַע. הגה: וְכָל הַחֲקִירוֹת אֵלּוּ שׁוֹאֲלִים הָעֵדִים בִּשְׁעַת הַחֲלִיצָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם הָעִנְיָן בָּרַבִּים. וְכֵן הוּא בְּסֵדֶר חֲלִיצָה לִשְׁאֹל הָעֵדִים מִכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן מִתְּחִלַּת סִימָן ט''ז עַד סִימָן כ''ח, וְאוֹמְרִים גַּם כֵּן בָּרַבִּים שֶׁכְּבָר שָׁאֲלוּ מֵאֶתְמוֹל עַל סִימָנֵי הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים: באר היטב (כג) זרע. אפי' מאחר פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר:
כא צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ בֵּית דִּין אִם יָבָם זֶה הוּא אֲחִי הַמֵּת מֵאָב, וְאִם הָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם:
כב צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם יָבָם זֶה הוּא גְּדוֹל הָאַחִים:
כג צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם הִיא זֹאת אֵשֶׁת הַמֵּת אָחִיו שֶׁל זֶה:
כד לְהָעִיד עַל דְּבָרִים (כד) אֵלּוּ נֶאֱמָן עֵד אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה, אוֹ קָטָן שֶׁהוּא מַכִּיר (כה) וְנָבוֹן: באר היטב (כד) אלו. שנזכרו מסעי' כ' עד כאן: (כה) ונבון. ובשעת הדחק חולצין אעפ''י שאין מכירין אותו או אותה פירוש ס''ח וכ''כ הכנה''ג. עדות מפי כתב מהני לעדות זה. י''א דאין אשה וקרוב נאמנים אלא שלא בשעת מעשה ויש לחוש לדבריו וע''ל בה''ח ס''ק י''א:
כה צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ בֵּית דִּין אִם יֵשׁ צ''ב יוֹם שֶׁמֵּת (כו) הַבַּעַל. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סִימָן ל''ט: באר היטב (כו) הבעל. גם בזה סגי בעדות אשה או קרוב:
כו צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם הַיָּבָם אִטֵּר (כז) רֶגֶל. באר היטב (כז) רגל. דאם היבם אטר ויש לו אח אחר שאינו אטר לא יחלוץ ויחלוץ האחר ואם אין לו אח אחר י''א שלא יחלוץ כלל. וי''א שיחלוץ בשתיהן. ובפירוש ס''ח כתב שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת. וב''ח כתב דאין נוהגין כן אלא חולצים זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה שבאותו חליצת רגל שהדין הוא לחלוץ בו הוא מכוון לפטור בו יבמתו וכן היא תכוון כן עיין בפירוש ס''ח וכנה''ג בס''ח. וע''ל בה''ח ס''ק כ''ו. ואם הוא שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם ולידע אם הוא אטר מעבירין אותו לפי תומו לפני הדיינים שלשה או ארבעה פעמים מרוח לרוח ויראו באיזה רגל הוא פותח תחלה אם הוא פותח תמיד ברגל ימין תחלה אינו אטר אם פותח תחלה ברגל שמאל הוא אטר. מעשה היה באטר רגל שבשעת בדיקת עקירת רגל. דחק את עצמו ועקר את רגלו הימיני להטעות לב''ד וחלץ ברגל ימין עיין בחוט השני סי' כ''ח:
כז צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ אִם הַיְבָמָה אִטֶּרֶת יַד (כח) יְמִינָהּ: באר היטב (כח) ימינה. מפני שצריכה לחלוץ ביד ימין:
כח מוֹשִׁיבִים הַיָּבָם וְהַיְבָמָה (כט) תְּחִלָּה. וְשׁוֹאֲלִים הַדַּיָּנִים אוֹ הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם אֶל הַיָּבָם מַהוּ מְבַקֵּשׁ, וְיֹאמַר לָהֶם שֶׁבָּא לַחֲלֹץ לִיבִמְתּוֹ, וְיִשְׁאַל לִיבִמְתּוֹ אִם רְצוֹנָהּ לַחֲלֹץ, וְתֹאמַר: הֵן. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לָהֶם: עִמְדוּ. וְתַעֲמֹד הַיְבָמָה לִימִין הַיָּבָם: באר היטב (כט) תחלה. כדי שיהיה היכרא שצריכים להיות מעומד והיבם ישים כובע שלו בעיניו וגם היבמה תהא מעוטפת כאשה אבלה:
כט יַעַמְדוּ הַיָּבָם וְהַיְבָמָה עַל רַגְלֵיהֶם. וְאִם הַיְבָמָה חֲפֵצָה בְּיִבּוּם, יֹאמְרוּ לַיָּבָם: אִי נִיחָא לְךָ חֲלֹץ, אִי נִיחָא לְךָ יַבֵּם, וְהוּא יָשִׁיב שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּיִבּוּם. וְאִם הַיָּבָם חָפֵץ בְּיִבּוּם, וְהַיְבָמָה אֵינָהּ חֲפֵצָה, אוֹ שֶׁהִיא מֵאוֹתָם שֶׁחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, מְלַמְּדִים אוֹתוֹ תְּחִלָּה שֶׁיָּשִׁיב שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְיַבֵּם. וְכָךְ יֹאמְרוּ לוֹ: אַתָּה חָפֵץ לַחֲלֹץ לִיבִמְתְּךָ זוֹ, וְהוּא מֵשִׁיב: הֵן. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל עִנְיָן שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ אִם רוֹצֶה לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ. וְאַף עַל גַּב דְּמִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת, מִכָּל מָקוֹם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר שֶׁרְצוֹנוֹ לַחֲלֹץ, וְיִרְאוּ שֶׁכְּבָר הָיָה מְרֻצֶּה לַחֲלֹץ, וְיֹאמַר שֶׁחָפֵץ בַּחֲלִיצָה, וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ מוֹסִיפִין, אִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה, לוֹמַר לוֹ שֶׁמֻּתָּר לִשָּׂא אוֹתָהּ, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם. וְע''ל בְּפֵרוּשׁ סֵדֶר הַחֲלִיצָה סִימָן מ''ד וּמ''ו:
ל צָרִיךְ שֶׁיֵּדְעוּ הַיָּבָם וְהַיְבָמָה שֶׁבַּחֲלִיצָה זוֹ הִיא מֻתֶּרֶת לַשּׁוּק:
לא צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא אָנוּס לַחֲלֹץ.
לב אִם נִשְׁבַּע לַחֲלֹץ אוֹ שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ, מַתִּירִין לוֹ (ל) קֹדֶם. הגה: וְיִזָּהֲרוּ הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה שֶׁלֹּא יָשִׁיבוּ בִּתְשׁוּבָתָם אֶל הַשּׁוֹאֵל אוֹתָם ''הֵן הֵן'' אוֹ ''לָאו לָאו'', אֶלָּא חַד הֵן עַל דְּבַר הֵן, וְחַד לָאו עַל דָּבָר הָרָאוּי לוֹמַר לָאו; גַּם יֹאמְרוּ בִּלְשׁוֹן לַעַ''ז, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ. ע''ל בְּפֵרוּשׁ סֵדֶר הַחֲלִיצָה סִימָן ס''ח: באר היטב (ל) קודם. והאידנא נהגו בין נשבע בין לא נשבע מתירין לו י''א דיש להתיר חר''ג לישא ב' נשים. ובמקומותינו לא נהגו כן. עיין בפירוש ס''ח סעיף מ''ו:
לג צָרִיךְ שֶׁיְּבַטֵּל כָּל מוֹדָעוֹת שֶׁמָּסַר עַל חֲלִיצָה זוֹ. וְכֵן צָרִיךְ לִפְסֹל כָּל עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁמָּסַר מוֹדָעוֹת עַל חֲלִיצָה זוֹ. וְכָךְ יֹאמַר לוֹ הֶחָכָם לַיָּבָם: אֱמֹר: הֲרֵינִי מְבַטֵּל כָּל מוֹדָעֵי וּמוֹדָעֵי דְּמוֹדָעֵי עַד עוֹלָם שֶׁמָּסַרְתִּי עַל חֲלִיצָה זוֹ, וְכָל דְּבָרִים שֶׁמָּסַרְתִּי שֶׁהֵם כְּשֶׁיִּתְקַיְּמוּ גּוֹרְמִים לְבַטֵּל חֲלִיצָה זוֹ הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים. וְכֵן אֲנִי מֵעִיד עַל עַצְמִי שֶׁלֹּא מָסַרְתִּי שׁוּם דָּבָר שֶׁתִּפָּסֵל חֲלִיצָה זוֹ מֵחֲמָתוֹ. וַהֲרֵינִי פּוֹסֵל כָּל עֵד אוֹ עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁמָּסַרְתִּי אוֹ שֶׁאָמַרִתִּי שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּתְבַּטֵּל חֲלִיצָה זוֹ אוֹ יוּרַע כֹּחָהּ מֵחֲמָתוֹ:
ד צָרִיךְ לְבֵית דִּין שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה בְּיָדָם חֲלִיצָה (לא) פְּסוּלָה: באר היטב (לא) פסולה. שלא תצטרך אח''כ לחלוץ מכל האחין:
לה צָרִיךְ לִשְׁאֹל לַיְבָמָה אִם אָכְלָה אוֹ שָׁתְתָה הַיּוֹם:
לו יִקַּח הֶחָכָם הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְיִבְדְּקֶנּוּ, שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם טִיט דָּבוּק בּוֹ מִבִּפְנִים, וְשֶׁהוּא עָשׂוּי (לב) כְּהִלְכָתוֹ: באר היטב (לב) כהלכתו. דיני מנעל עיין בה''ח:
לז וִיצַוֶּה לַיָּבָם לִרְחֹץ (לג) רַגְלוֹ הַיְמָנִי יָפֶה. הגה: וְיִנְגֹּב אוֹתוֹ יָפֶה וְיִכְרֹךְ בֶּגֶד סְבִיבוֹ וְיֵלֵךְ בָּהּ: באר היטב (לג) רגלו. דהיינו שליח ב''ד מוליך ליבם חוץ לב''ד ופושט ממנו בתי שוקיים והאנפלאות ורוחץ רגלו בחמין ומנגבו וכרכו במפה והולך בה אל הדיינים שלא לטנף הרגל ואח''כ מושיבו על הספסל ולוקח המפה ורואין אם הוא נקי ואם רחץ במים קרים אין חשש:
לח וְיִקְשֹׁר הַיָּבָם כְּנַף הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִשּׁוֹקוֹ. הגה: וְיִרְאוּ הַדַּיָּנִים שֶׁרַגְלוֹ נְקִיָּה מִכָּל דְּבַר טִנּוּף:
לט יִתֵּן בַּעַל הַמִּנְעָל לַיָּבָם הַמִּנְעָל (לד) בְּמַתָּנָה, וְיִקְנֶנּוּ הַיָּבָם בְּהַגְבָּהָה: באר היטב (לד) במתנה. אעפ''י שהמנעל מיוחד לכך. ומיהו א''צ לתקן המנעל לשם חליצה. וי''א שצריך שיתן בעל המנעל המנעל לראש ב''ד במתנה וראש ב''ד יתנהו במתנה ליבם. ולפ''ז אחר החליצה יחזור היבם ליתן המנעל לראש ב''ד וראש ב''ד חוזר ונותנו לבעל המנעל:
מ יִנְעֲלֶנּוּ הַיָּבָם בְּרַגְלוֹ (לה) הַיְמָנִי כְּשֶׁהוּא יָחֵף, בְּלֹא בָּתֵּי שׁוֹקַיִם, אֶלָּא דָּבוּק לִבְשָׂרוֹ. וִיהֵא מְכֻוָן לְמִדַּת רַגְלָיו שֶׁל יָבָם, וְלֹא יַגִּיעַ לְמַעְלָה מֵאַרְכֻּבָּה: באר היטב (לה) הימני. ואם חלץ ברגל שמאל חליצה פסולה ואם שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם. ואם הוא אטר רגל הימני כתבתי משפטו ס''ק פ''ו:
מא יַכְנִיס קַרְסֵי הַמִּנְעָל בַּלּוּלָאוֹת. הגה: וְיֵשׁ סְדָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן שֶׁהָרַב הַמְסַדֵּר נוֹעֵל לוֹ הַמִּנְעָל וְקָשְׁרוֹ לוֹ כָּרָאוּי, אֲבָל אֵין לָחוּשׁ אִם הַיָּבָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ שַׁפִּיר דָּמֵי:
מב יִכְרֹךְ הָרְצוּעוֹת פַּעֲמַיִם סְבִיב שׁוֹקוֹ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, וְיַכְנִיסֵם בַּנְּקָבִים (לו) שֶׁבַּמִּנְעָל בְּעִנְיָן שֶׁיַּגִּיעוּ הָרְצוּעוֹת בִּבְשַׂר שׁוֹקוֹ מֵאֲחוֹרָיו. וְיִרְאֶה שֶׁהָרְצוּעוֹת יִהְיוּ מְכֻוָּנִים זֶה אֵצֶל זֶה כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר (כָּל הַנַּ''ל בִּסְדָרִים). וְע''ל בְּפי' הַסֵּדֶר סִימָן נ''ח וְסִימָן נ''ט: באר היטב (לו) שבמנעל. עיין בס''ח מן הרב מהר''ם סעיף ס''ו:
מג יִקְשֹׁר הַשְּׁתֵּי רְצוּעוֹת עַל בְּשַׂר הַשּׁוֹק מִלְּפָנָיו, שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל גַּב זֶה, מְהֻדָּקִים, וַעֲנִיבָה עֲלֵיהֶם:
מד צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ הַיָּבָם בַּמִּנְעָל בְּרַגְלוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְיֵלֵךְ לִפְנֵי הַדַּיָּנִין שֶׁיִּרְאוּ אֵיזֶה רֶגֶל יְמִינוֹ (שָׁם). וְע''ל בְּפֵרוּשׁ הַסֵּדֶר סִימָן ס''ב:
מה יַעֲמִידוּ הַיָּבָם אֵצֶל (לז) כֹּתֶל אוֹ עַמּוּד לִשָּׁעֵן בּוֹ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשָּׁעֵן כָּל כָּךְ שֶׁאִם נוֹטְלִין הָעַמּוּד הָיָה נוֹפֵל, דְּזֶה אֵינוֹ מִקְּרֵי עֲמִידָה: באר היטב (לז) כותל. כי היכי דמצי למדחסיה לכרעי':
מו בְּכָל עִנְיְנֵי הַחֲלִיצָה, בֵּין בִּקְרִיאָה בֵּין בַּחֲלִיצָה בֵּין בִּרְקִיקָה, יִהְיוּ הַדַּיָּנִים יוֹשְׁבִים וְהַיָּבָם וְהַיְבָמָה (לח) עוֹמְדִים. וּמַעֲמִידִים הַיְבָמָה לִפְנֵי הַיָּבָם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דִּבּוּרָהּ עִמּוֹ לִפְנֵי בֵּית דִּין: באר היטב (לח) עומדים. ואם היבם חלש או זקן נותנין לו מקל לסמוך עליו אבל לא ישב ואם הוא חולה שא''א לעמוד בשום ענין ישב:
מז מְלַמְּדִין אוֹתָהּ וְאֶת הַיָּבָם לִקְרוֹת, עַד שֶׁהוּא וְהִיא יִהְיוּ רְגִילִים, וְתִהְיֶה יְכוֹלָה לִקְרוֹת: ''לֹא אָבָה'' (דְּבָרִים כה, ז) בִּנְשִׁימָה אַחַת. וְאוֹמְרִים לַיָּבָם וְלַיְבָמָה עִנְיָן הַחֲלִיצָה, וּבָזֶה תִּהְיֶה פְּטוּרָה מִמֶּנּוּ וּמֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, וְאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁיְּכַוְּנוּ לָזֶה, וְהֵם יָשִׁיבוּ: הֵן:
מח מַקְרִין לַיְבָמָה: ''מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי'' (דְּבָרִים כה, ז) וּמַקְרִין אוֹתָהּ מִלָּה בְּמִלָּה זוֹ אַחַר זוֹ, רַק ''לֹא אָבָה'' יַקְרְאוּהוּ בְּפַעַם אַחַת. וּקְרִיאָה זוֹ וּשְׁאָר קְרִיאוֹת צְרִיכִים לִהְיוֹת בִּלְשׁוֹן (לט) הַקֹּדֶשׁ. וְאִם טָעוּ בְּאֵיזוֹ תֵּבָה, יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא (בְּסֶדֶר מהרי''ל): באר היטב (לט) הקודש. ויפרש ראש הב''ד ליבם מה שאמרה היבמה בלשון לע''ז או בלשון שהוא מכיר בו אם הוא ע''ה ולא הבין מה שאמרה היבמה וכמו שהיבם צריך לדעת מה אמרה היבמה כן צריך לדעת מה הוא משיב לכן אם הוא ע''ה ואינו מבין מה שאמר בלשון הקודש יפרש ראש ב''ד פירוש הדברים בלשון לע''ז או בלשון שהוא מבין. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנה אין חשש ע''ל בה''ח ס''ק למ''ד:
מט מַקְרִין לַיָּבָם: ''לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ'' (דְּבָרִים כה, ח). וְקוֹרִין לוֹ מִלַּת ''לְקַחְתָּהּ'' בְּמַפִּיק הֵ''א. גַּם יִקְרָא מִלּוֹת אֵלּוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת:
נ צָרִיךְ שֶׁיָּבִין הַיָּבָם דִּבְרֵי הַיְבָמָה וּמַה הוּא מֵשִׁיב:
נא יִשָּׁעֵן הַיָּבָם לַכֹּתֶל אוֹ לָעַמּוּד שֶׁאַחֲרָיו, וְיִדְחַק רַגְלוֹ בַּקַּרְקַע. וְיַזְהִירֶנּוּ שֶׁלֹּא יְסַיֵּע לַיְבָמָה בְּעִנְיַן הַחֲלִיצָה:
נב ''וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ (מ) אֵלָיו'' (דְּבָרִים כה, ט), וּמַתֶּרֶת קְשִׁירוֹת הַמִּנְעָל בְּיָדָהּ הַיְמָנִית בְּלֹא סִיּוּעַ (מא) הַשְּׂמָאלִית, וְאַחַר כָּךְ תַּתִּיר הַקְּרָסִים, הַתַּחְתּוֹן תַּחְתּוֹן תְּחִלָּה. וְתִתְפֹּס רַגְלוֹ בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית, וְתַגְבִּיהֶנּוּ מִן הָאָרֶץ, וְתַשְׁמִיט הַמִּנְעָל מִן הָעָקֵב, וְגַם תַּחֲלֹץ כָּל הַמִּנְעָל בְּיָדָהּ הַיְמָנִית בְּלִי סִיּוּעַ הַשְּׂמָאלִית, וְגַם בְּלִי סִיּוּעַ הַיָּבָם, לֹא בְּיָדוֹ וְלֹא בְּרַגְלוֹ, וּמַשְׁלֶכֶת הַמִּנְעָל בָּאָרֶץ, וְתַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְמֵרָחוֹק. וּבְכָל זֶה תִּהְיֶה גַּם הַיְבָמָה מְעֻמָּד, כְּפוּפָה אֲבָל לֹא יוֹשֶׁבֶת, וְלֹא עַל בִּרְכֶּיהָ. וְיֹאמַר לָהּ הָרַב שֶׁתֶּאֱסֹף רֹק גָּדוֹל בְּפִיהָ, וְלֹא פִּהוּק וְעִטּוּשׁ, גַּם לֹא תִּירֹק מַיִם בְּעָלְמָא, רַק רֹק מַמָּשׁ: באר היטב (מ) אליו. ויאמר ראש הב''ד לחבירו שיראו איך היבמה חולצת המנעל מעל רגל היבם: (מא) השמאלית. ואם חלצה בידה שמאלית בדיעבד חליצתה כשרה ואם היא אטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא וחולצת בשמאלה. כיצד בודקין אותה רואין באיזה יד עושה מלאכה אם בימין אינה אטרת ואם בשמאל היא אטרת. ואם שולטת בשתי ידיה חולצת בימין. גדמת חולצת בשיניה:
נג תַּעֲמֹד הַיְבָמָה נֶגֶד הַיָּבָם, וְיָרְקָה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד פָּנָיו רֹק (מב) גָּדוֹל. וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים הַחֲמִשָּׁה לִרְאוֹת הָרֹק כְּשֶׁיּוֹצֵא (מג) מִפִּיהָ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִפְנֵי הַיָּבָם עַל הָאָרֶץ: באר היטב (מב) גדול. ואם רקקה רוק דק צריכה לרוק פעם אחרת: (מג) מפיה. ובדיעבד אם לא ראו הדיינים כשיוצא הרוק מפיה חליצתה כשרה. והב''ח ס''ל דאם לא ראו הדיינים הרוק כשיוצא מפיה פסול אפי' בדיעבד ע''ל בה''ח ס''ק מ''א מש''ש:
נד מַקְרִין אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: ''כָּכָה יֵעָשֶׂה (מד) לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל'' (דְּבָרִים כה, ט י) ''בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל, בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל'': באר היטב (מד) לאיש. כ''ף ראשונה דגושה שניה רפויה:
נה וְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם עוֹנִים וְאוֹמְרִים: ''חֲלוּץ הַנַּעַל'' (מה) ג' פְּעָמִים: באר היטב (מה) ג''פ. והיבמה צריכה ג''כ לומר ג''פ חלוץ הנעל הגמי''י והמררכי ומהר''י מינץ. ואין נראה כן מדברי רש''ל בס''ח שלו. אונן ואוננת אינם חולצין ע''ל בה''ח ס''ק מ''ו אם אבל תוך שבעה יוכל לחלוץ:
נו יַחֲזִיר הַיָּבָם הַמִּנְעָל (מו) לַדַּיָּנִים. וְאוֹמְרִים הַדַּיָּנִים: ''יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תָּבֹאנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא לִידֵי חֲלִיצָה וְלֹא לִידֵי יִבּוּם'': באר היטב (מו) לדיינים. אם נתנו לו הראש ב''ד יחזירוהו לראש ב''ד וראש ב''ד יחזירוהו למי שנתנו. ועכשיו נוהגין ב''ד לעשות מנעל שלהם או מקופה של ציבור:
נז מָצָאתִי כָּתוּב בְּסֵדֶר אַשְׁכְּנַזִּי: כְּשֶׁיַּעַמְדוּ יֹאמַר הָרַב: ''בא''י אמ''ה אקב''ו בְּמִצְוֹת וְחֻקִּים שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ''. וְהַטַּעַם, מִדְּאָמְרִינָן בְּפֶרֶק כִּסוּי דָּם, בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ''וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל'' (בְּרֵאשִׁית, יד, כג), זָכוּ בָּנָיו לְמִנְעָל שֶׁל חֲלִיצָה. וְיֵשׁ לְאָמְרוֹ בְּלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת. הגה: יֵשׁ סְדָרִים שֶׁכָּתַב בָּהֶם לִגְזֹר חֵרֶם עַל הַמּוֹצִיא לַעַז עַל הַחֲלִיצָה, וְלֹא רָאִיתִי (מז) נוֹהֲגִין כֵּן: באר היטב (מז) כן. כתב מהר''י מרגלית דאנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראיה:
סימן קע - דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר
ובו כ' סעיפים
א הַיְבָמָה שֶׁנָּתַן לָהּ הַיָּבָם גֵּט כְּרִיתֻת, פְּסָלָהּ וּפָסַל צָרוֹתֶיהָ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִים, מִדִּבְרֵיהֶם. וְכָל גֵּט שֶׁפּוֹסֵל אִשְׁתּוֹ מְהַכְּהֻנָּה, פּוֹסֵל יְבִמְתּוֹ מֵהַיִּבּוּם; וְאֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְזָר, עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ:
ב וְכֵן הַמַּאֲמָר (פי', יְבָמָה נִקְנֵית מִדְּאוֹרָיְתָא בְּבִיאָה, לֹא זוּלַת, וַחֲכָמִים תִּקְנוּ שֶׁיְּקַדְּשֶׁנָּהּ תְּחִלָּה, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מַאֲמָר, פֵּרוּשׁ מַאֲמַר חֲכָמִים), אֵינוֹ קוֹנֶה בָּהּ קִנְיָן גָּמוּר; שֶׁאִם בָּא לְהוֹצִיאָהּ אַחַר הַמַּאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט לַמַּאֲמָר, וַחֲלִיצָה לְהַפְקִיעַ הַזִּקָּה:
ג מֵאַחַר שֶׁאֵין מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר, וְלֹא גֵּט דּוֹחֶה דְּחִיָּה גְּמוּרָה, לְפִיכָךְ, מוֹעִיל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה אַחַר כָּךְ, הֵן גֵּט אַחַר גֵּט, הֵן מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אוֹ גֵּט וַחֲלִיצָה וּבִיאָה אַחַר הַמַּאֲמָר, אוֹ מַאֲמָר וּבִיאָה וַחֲלִיצָה אַחַר גֵּט, בֵּין בְּיָבָם אֶחָד וּשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין בִּיבָמָה אַחַת וּשְׁנֵי יְבָמִים, בֵּין בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וּשְׁנֵי יְבָמִים:
ד כֵּיצַד, יָבָם שֶׁנָּתַן גֵּט לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר וְנָתַן גֵּט לְצָרָתָהּ, נֶאֱסַר בִּקְרוֹבוֹת שְׁתֵּיהֶן. אוֹ שְׁנֵי יְבָמִין שֶׁנָּתְנוּ שְׁנֵיהֶם גֵּט לִיבָמָה אַחַת, זֶה אַחַר זֶה, שְׁנֵיהֶם נֶאֶסְרוּ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. אוֹ שְׁנֵי יְבָמִים וּשְׁתֵּי יְבָמוֹת, כָּל אֶחָד נָתַן גֵּט לְאַחַת, כָּל אֶחָד נֶאֱסַר בַּקְּרוֹבוֹת שֶׁל אוֹתָהּ שֶׁנָּתַן לָהּ גֵּט:
ה כְּשֶׁבָּאִים לְהוֹצִיאָהּ, לְמַאן דְּאָמַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים, בִּשְׁנֵי יְבָמִים וִיבָמָה אַחַת צְרִיכָה חֲלִיצָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהוּא הַדִּין בְּיָבָם אֶחָד וּשְׁתֵּי יְבָמוֹת, וְנָתַן גֵּט לִשְׁתֵּיהֶן, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲלֹץ לִשְׁתֵּיהֶן. וּלְמַאן דְּאָמַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים, אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי יְבָמִים וִיבָמָה אַחַת, דַּי בַּחֲלִיצָה אַחַת. הגה: וְלָזֶה הִסְכִּים הָרֹא''שׁ זַ''ל. וְהָא דַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה צְרִיכָה לַחֲזֹר, הַיְנוּ שֶׁהָיְתָה זְקוּקָה לְגַמְרֵי, וְנִפְסְלָה, שֶׁנִּקְלְשָׁה הַזִּיקָה. אֲבָל חֲלִיצָה פְּסוּלָה מֵעִקָּרָא, אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר:
ו וְכֵן יֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, שֶׁאִם עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וְאַחַר כָּךְ בְּזוֹ, אוֹ אַחִים עָשׂוּ מַאֲמָר בָּהּ אוֹ בַּחֲבֶרְתָּהּ, כָּל אַחַת צְרִיכָה גֵּט לַמַּאֲמָר, וַחֲלִיצָה לְאַחַת מֵהֶם לִפְטֹר אֶת שְׁתֵּיהֶן. וְכֵן אִם עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן גֵּט, אוֹ חָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, אוֹ שֶׁבָּא עַל צָרָתָהּ, אוֹ שֶׁאַחַר הַמַּאֲמָר שֶׁלּוֹ נָתַן לָהּ אָחִיו גֵּט, אוֹ חָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ, מוֹעִיל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה אַחַר מַאֲמָר לֶאֱסֹר בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר, וְלֵאָסֵר (בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ) [בַּקְּרוֹבוֹת] בַּמַּעֲשֶׂה שֶּׁנַּעֲשָׂה אַחַר הַמַּאֲמָר, וּלְהַצְרִיךְ גֵּט לַמַּאֲמָר וּבִיאָה שֶּׁנַּעֲשָׂה אַחֲרָיו:
ז וְזֶה תַּקָּנָתָם: עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וְנָתַן לָהּ גֵּט, צְרִיכָה חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וְחָלַץ, צְרִיכָה גֵּט. עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וְנָתַן גֵּט לָזוֹ, נוֹתֵן גֵּט לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר, וְהוּא אוֹ אָחִיו חוֹלְצִים לְאַחַת מֵהֶן, וְתִפָּטֵר הָאַחֶרֶת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת חֲלִיצָה:
ח עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ, וּבָעַל הוּא אוֹ אָחִיו לָזוֹ, בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר צְרִיכָה גֵּט, וְכֵן הַשְּׁנִיָּה צְרִיכָה גֵּט, וְצָרִיךְ לַחֲלֹץ לְאַחַת מֵהֶן:
ט וְכֵן אִם נָתַן לָהּ גֵּט, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אוֹ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר אוֹ בַּחֲבֶרְתָּהּ, אוֹ שֶׁחָלַץ לַחֲבֶרְתָּהּ, אוֹ שֶׁאַחַר הַגֵּט שֶׁלּוֹ עָשָׂה בָּהּ אָחִיו מַאֲמָר אוֹ בָּא עָלֶיהָ, אוֹ חָלַץ לָהּ אוֹ לַחֲבֶרְתָּהּ, מוֹעִיל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה אַחַר הַגֵּט לֵאָסֵר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וּלְהַצְרִיךְ גֵּט לַמַּאֲמָר שֶּׁנַּעֲשָׂה אַחֲרָיו:
י וְזֶה תַּקָּנָתָם: נָתַן לָהּ גֵּט וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אוֹ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה:
יא נָתַן לָהּ גֵּט, וְאַחַר כָּךְ בָּא הוּא אוֹ אָחִיו עַל צָרָתָהּ, אוֹ שֶׁעָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר, זוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ אוֹ שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט, וְצָרִיךְ חֲלִיצָה לְאַחַת מֵהֶן לִפְטֹר שְׁתֵּיהֶן:
יב הַבְּעִילָה קוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר, וְכֵן הַחֲלִיצָה דּוֹחָה דְּחִיָּה גְּמוּרָה. לְפִיכָךְ, אֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה אַחֲרֵיהֶם, מוֹעִיל, לֹא לִפְסֹל אֶת זוֹ וְלֹא לֵאָסֵר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. כֵּיצַד, בָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וְחָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, אֵין אוֹתָהּ חֲלִיצָה כְּלוּם. וְכֵן אִם אָחִיו חָזַר וְנָתַן גֵּט לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, אֵינוֹ כְּלוּם. וְכֵן אִם חָזַר וְעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר אוֹ בָּעַל, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל אִם בָּא הוּא אוֹ אָחִיו עַל צָרָתָהּ, אוֹ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט:
יג וְכֵן אִם חָלַץ לִיבִמְתּוֹ, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וְחָלְצוּ לְצָרָתָהּ, אֵין אוֹתָהּ חֲלִיצָה כְּלוּם לֵאָסֵר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. אוֹ שְׁנֵי יְבָמִים שֶׁחָלְצוּ לִיבָמָה אַחַת, זֶה אַחַר זֶה, אֵין חֲלִיצָה אַחֲרוֹנָה כְּלוּם, וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. אֲבָל אִם אַחַר שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, בָּעַל, אוֹ קִדֵּשׁ הוּא אוֹ אָחִיו אוֹתָהּ אוֹ צָרָתָהּ, תָּפְסֵי לְהוּ קִדּוּשִׁין בָּהֶם וּצְרִיכָה גֵּט, בֵּין קִדְּשָׁהּ לְשֵׁם אִשּׁוּת כְּגוֹן שֶׁקִּדְּשָׁהּ סְתָם, בֵּין לְשֵׁם יַבְמוּת כְּגוֹן שֶׁאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְזִקַּת יְבָמִים:
יד הָא דְּאֵין מַעֲשֶׂה מוֹעִיל אַחַר בִּיאָה, דַוְקָא בְּבִיאָה כְּשֵׁרָה שֶׁלֹּא קָדַם לָהּ מַעֲשֶׂה אַחֵר. אֲבָל בִּיאָה פְּסוּלָה, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, אוֹ עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, מוֹעִיל מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשׂוּ אַחֲרֶיהָ, שֶׁאִם יַחֲלֹץ הוּא אוֹ אָחִיו לַשְּׁלִישִׁית, יֵאָסְרוּ בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְגַם הִיא לֹא סָגֵי לָהּ בְּגֵט, דְּאַכַּתִּי נִשְׁאָר בָּהּ זִקָּה. אֲבָל חֲלִיצָה, אֲפִלּוּ הִיא פְּסוּלָה, שֶׁקָּדַם לָהּ מַעֲשֶׂה אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן גֵּט לָזוֹ אוֹ מַאֲמָר בָּזוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין מוֹעִיל אַחֲרֶיהָ, אִם חָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וְחָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ; אֲבָל אִם בָּעַל אוֹ קִדֵּשׁ, תָּפְסוּ בָּהּ:
טו עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ גֵּט לְזִקָּתָהּ, פָּסְלָה עָלָיו וְעַל כָּל הָאַחִין, וּצְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרָהּ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתָהּ. וְאִם נָתַן לָהּ גֵּט סְתָם, הָוֵי כְּאִלּוּ פֵּרַשׁ לְזִקָּתָהּ. נָתַן לָהּ גֵּט לְמַאֲמָרָהּ וְלֹא לְזִקָּתָהּ, נִשְׁאֲרָה זְקוּקָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, וְאֵינָהּ מֻתֶּרֶת אֶלָּא לִשְׁאָר אַחִים, אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אָסוּר בָּהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתֶּרֶת אַף לַמְגָרֵשׁ:
טז בִּיאַת בֶּן תִּשְׁעָה כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. לְפִיכָךְ, בָּא עַל הַיְבָמָה, פְּסָלָהּ עַל כָּל הָאַחִים. וְאִם אַחַר שֶׁבָּא עָלֶיהָ חָזַר אָחִיו הַגָּדוֹל וּבָא עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ, אוֹ עָשָׂה מַאֲמָר אוֹ נָתַן גֵּט אוֹ חָלַץ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ, פְּסָלָהּ עַל הַקָּטָן. וְכֵן אִם חָזַר הַקָּטָן וּבָא עַל צָרָתָהּ, אוֹ שֶׁאָחִיו בֶּן ט' בָּא עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ, פְּסָלָהּ עָלָיו כְּדִין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. וְכֵן אִם עָשָׂה הַגָּדוֹל מַאֲמָר בִּיבָמָה, וְחָזַר אָחִיו בֶּן ט' וּבָא עָלֶיהָ אוֹ עַל צָרָתָהּ, פְּסָלָהּ כְּדִין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. וּמַאֲמָר שֶׁל בֶּן ט' אֵינוֹ חָשׁוּב כְּמַאֲמַר הַגָּדוֹל, וְאֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא בִּתְחִלָּה, אֲבָל לֹא בַּסוֹף. כֵּיצַד, עָשָׂה קָטָן מַאֲמָר, מוֹעִיל לְפָסְלָהּ עַל הָאַחִים. אֲבָל אִם עָשָׂה הַגָּדוֹל מַאֲמָר, וְחָזַר בֶּן ט' וְעָשָׂה מַאֲמָר בָּהּ אוֹ בְּצָרָתָהּ, אֵינוֹ מוֹעִיל לְפָסְלָהּ עַל הָאָח הַגָּדוֹל. אֲבָל מַאֲמָרוֹ שֶׁל בֶּן ט', אַחַר מַאֲמָר בֶּן ט', אִכָּא לִמֵימַר שֶׁמּוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲמַר הָרִאשׁוֹן מִבֶּן ט'. וְגֵט וַחֲלִיצָה, אֵין לַקָּטָן כְּלָל, לֹא בִּתְחִלָּה וְלֹא בַּסוֹף:
יז גָּדוֹל שֶׁעָשָׂה מַאֲמָר בִּיבָמָה אוֹ נָתַן לָהּ גֵּט וְלָהּ צָרָה, כְּשֶׁבָּא לַחֲלֹץ לְאַחַת מֵהֶן וּלְהַתִּירָן, אֵין חֲלִיצַת בַּעֲלַת הַגֵּט אוֹ בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר פּוֹטֶרֶת הַצָּרָה. אֲבָל חֲלִיצַת הַצָּרָה פּוֹטֶרֶת לְבַעֲלַת הַגֵּט לְגַמְרֵי, וּלְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר מֵחֲלִיצָה, וּצְרִיכָה עוֹד גֵּט לְמַאֲמָרָהּ. וְאִם עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וְנָתַן גֵּט לָזוֹ, חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה וּפוֹטֵר הַשְּׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
יח מִי שֶׁנָּפְלוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי יְבָמוֹת מִבַּיִת אֶחָד, הָאַחַת שְׁנִיָּה לְיָבָם וְאַחֶרֶת מֻתֶּרֶת, כְּשֶׁהוּא מְיַבֵּם מְיַבֵּם לָאַחֶרֶת, כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם חָלַץ לַאֲסוּרָה, לֹא הֻתְּרָה צָרָתָהּ; חָלַץ לַצָּרָה, הֻתְּרָה הָאֲסוּרָה:
יט יְבָמוֹת רַבּוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה אַחַת מֵהֶן בְּעִילָה כְּשֵׁרָה, אוֹ נֶחְלְצָה חֲלִיצָה מְעֻלָּה, הֻתְּרוּ הַכֹּל וְנִסְתַּלְּקָה זִקַּת הַיָּבָּם מֵעֲלֵיהֶן. וְאִם נִבְעֲלָה אַחַת מֵהֶן בְּעִילָה פְּסוּלָה, אוֹ נָתַן לָהּ מַאֲמָר פָּסוּל, נֶאֶסְרוּ כֻּלָּם לְיִבּוּם, וּצְרִיכָה גֵּט זוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה אוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ מַאֲמָר, וּצְרִיכָה כָּל אַחַת מֵהֶן חֲלִיצָה לְהַתִּירָהּ לְזָר, שֶׁאֵין זִקַּת הַיִּבּוּם מִסְתַּלֶּקֶת בִּבְעִילָה פְּחוּתָה. נֶחְלְצָה אַחַת מֵהֶן חֲלִיצָה פְּחוּתָה, הֻתְּרָה לְהִנָּשֵׂא לְזָר אוֹתָהּ שֶׁנֶּחְלְצָה, אֲבָל צָרָתָהּ אֲסוּרָה עַד שֶׁתַּחֲלֹץ גַּם הִיא, אוֹ עַד שֶׁיַּחְלְצוּ כָּל הָאַחִים לָרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּחְלְצָה הַחֲלִיצָה הַפְּחוּתָה, שֶׁאֵין חֲלִיצָה פְּחוּתָה מְסַלֶּקֶת זִקַּת יִבּוּם מִבַּיִת זֶה, עַד שֶׁתַּחֲזֹר עַל כָּל הָאַחִים, אוֹ עַד שֶׁתַּחֲלֹץ כָּל אַחַת מֵהֶן. זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ''ם (ח''ב קי''ח ב'), וְנֶחְלְקוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַטּוּר:
כ שְׁנֵי יְבָמִים שֶׁיִּבְּמוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, וְלֹא נוֹדַע מִי יִבֵּם תְּחִלָּה, שְׁנֵיהֶם יוֹצִיאוּ בְּגֵט, וְיֻתְּרוּ לְזָרִים, וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמִים. לְפִיכָךְ, רְאוּבֵן שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת בְּעַכּוֹ וְאַחַת בְּצוֹר, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶחָיו, הָאֶחָד בְּעַכּוֹ וְהָאֶחָד בְּצוֹר, וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת רְאוּבֵן לֹא יְיַבֵּם אֶחָד מֵהֶם עַד שֶׁיֵּדַע מֶה עָשָׂה אָחִיו. קָדַם אֶחָד מֵהֶם וְיִבֵּם, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁאָחִיו יִבֵּם תְּחִלָּה:
סימן קעא - דין שתי יבמות חרשות או קטנות
ובו י' סעיפים
א מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי יְתוֹמָה קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אָחִיהָ וְאִמָּהּ, שֶׁאֵין קִדּוּשֶׁיהָ רַק מִדְּרַבָּנָן, וְחֵרֶשֶׁת, וּמֵת, וְנָפְלוּ לִפְנֵי אָחִיו לְיִבּוּם, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵיצַד תַּקָּנָתָם, מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וְכוֹנֵס אֶת הַחֵרֶשֶׁת. וְאִם רָצָה לְגָרְשָׁהּ, כּוֹתֵב לָהּ גֵּט אַחַר שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, וּמֻתֶּרֶת לְזָר:
ב הָיוּ שְׁתֵּיהֶן חֵרְשׁוֹת אוֹ קְטַנּוֹת, בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
ג הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, בִּיאַת גְּדוֹלָה אוֹ חֲלִיצָתָהּ פּוֹטֶרֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה:
ד אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, בִּיאַת הַפִּקַּחַת אוֹ חֲלִיצָתָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת:
ה הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת, וּבָא הַיָּבָם עַל אַחַת מֵהֶן, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, לֹא פָּסַל הָרִאשׁוֹנָה עָלָיו, אֲבָל אָסוּר לוֹ לְקַיֵּם הַשְּׁנִיָּה, אֶלָּא מְלַמְּדִין אוֹתָהּ שֶׁתְּמָאֵן, וִיקַיֵּם הָרִאשׁוֹנָה:
ו וְכֵן אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן חֵרְשׁוֹת, אֵין בִּיאַת הַשְּׁנִיָּה פּוֹסֶלֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה לוֹ וְיוֹצִיאֶנָּה בְּגֵט:
ז קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, שֶׁבָּא הַיָּבָם תְּחִלָּה עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה, וְהַחֵרֶשֶׁת צְרִיכָה גֵּט, שֶׁבִּיאַת הַקְּטַנָּה מְעֻלָּה מִבִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת, שֶׁהַקְּטַנָּה רְאוּיָה לְאַחַר זְמַן. לְפִיכָךְ, יְקַיֵּם הַקְּטַנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה תְּחִלָּה:
ח בָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וְיוֹצִיא הַחֵרֶשֶׁת בְּגֵט. זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ''ם, אֲבָל אֲחֵרִים חוֹלְקִים עָלָיו כַּמְפֹרָשׁ בַּטּוּר וּבְנִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק בֵּית שַׁמַּאי:
ט אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, בָּא הַיָּבָם עַל הַפִּקַּחַת, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָּסַל הַפִּקַּחַת, וְהַחֵרֶשֶׁת צְרִיכָה גֵּט. בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת; הַחֵרֶשֶׁת יוֹצְאָה בְּגֵט, וְהַפִּקַּחַת בְּגֵט וַחֲלִיצָה:
י אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, בָּא עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא הוּא אוֹ אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, לֹא פָּסַל הַגְּדוֹלָה, וּמְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. בָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר הוּא אוֹ אָחִיו וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וִיקַיֵּם הַגְּדוֹלָה:
סימן קעב - דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן וטמטום, וכן היבמה
ובו ט''ז סעיפים
א סְרִיס חַמָּה (פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּסְתָּרֵס עַל יְדֵי קַדַּחַת, עָרוּךְ), וְאַיְלוֹנִית (פֵּרוּשׁ אַיְלוֹנִית, שֶׁיֵּשׁ לָהּ טֶבַע זָכָר, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת, וְאַיְלוֹנִית נִגְזַר מֵאַיִל שֶׁהוּא זְכַר הַצֹאן), אֵינָם בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם. לְפִיכָךְ, אַיְלוֹנִית וַדָּאִית שֶׁחָלְצָה, לֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה. וְכֵן סְרִיס חַמָּה שֶׁחָלַץ, אוֹ שֶׁחָלְצוּ לְאִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ כְּלוּם. הגה: הָיָה סְפֵק סָרִיס, חוֹלֵץ. וְלֹא מַחְזְקִינָן לֵהּ בְּוַדַּאי סָרִיס, אֶלָּא אִם רָאוּ בּוֹ, שֶׁנּוֹלַד, אֶחָד מִסִּימָנֵי סָרִיס, כְּגוֹן שֶׁהֵטִיל מַיִם וְלֹא עָשָׂה כִּפָּה; אֲבָל בְּלָאו הָכִי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁנִּתְקַלְקֵל אַחַר לֵדָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲלֹץ (רִיבָ''שׁ סִימָן תע''ד). הָיָה לְאַיְלוֹנִית וַדָּאִית, צָרָה, מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם:
ב סְפֵק אַיְלוֹנִית, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
ג סְרִיס אָדָם (א) פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּסְתָּרֵס וְנֶחְתַּךְ בִּידֵי אָדָם), שֶׁהָיָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר, חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ אוֹ מְיַבְּמִין, וְהוּא חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁפָּסוּל לָבֹא בַּקָּהָל. וְאִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ, קָנָה, וּמוֹצִיא בְּגֵט. וְאִם הָיָה יְבִמְתּוֹ גִּיֹּרֶת אוֹ שְׁאָר אִשָּׁה הַמֻּתֶּרֶת לִפְצוּעַ דַּכָּא, מֻתָּר לְיַבְּמָהּ (נ''י פ' הֶעָרֵל): באר היטב (א) אדם וכו'. או מייבמין והוא חולץ ואינו מייבם. עיין תוס' י''ט פרק ח' דיבמות משנה ד' מ''ש על הרמב''ם וכנה''ג מיישבו:
ד אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי אַיְלוֹנִית: כָּל שֶׁאֵין לָהּ דַּדִּים, וּמִתְקַשָּׁה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְאֵין לָהּ שִׁפּוּלֵי מֵעַיִם כַּנָּשִׁים, וְקוֹלָהּ עָבֶה, וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְאֶחָד מֵאֵלֶּה נִקְרֵאת אַיְלוֹנִית (טוּר):
ה אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי סְרִיס חַמָּה: כָּל שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, וּשְׂעָרוֹ לָקוּי, וּבְשָׂרוֹ מַחֲלִיק, וּכְשֶׁמֵּטִיל מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּפָּה, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ דֵּיהָא, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחֲמִיצִין, וְרוֹחֵץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְקוֹלוֹ לָקוּי, וְאֵינוֹ נִכָּר בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. הגה: הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּזְקָנוֹ, אֵינוֹ סָרִיס אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ (טוּר). אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּזְקָנוֹ, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ רַק אֶחָד מֵהַסִּימָנִים הַלָּלוּ, הָוֵי סָרִיס (הַמ''מ פ''ה דְּאִשּׁוּת וְכֵן מַשְׁמַע בְּטוּר). הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּשְׁאָר הַגּוּף, אֵינוֹ סָרִיס, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ (טוּר):
ו בְּנֵי כַּמָּה שָׁנִים יִהְיוּ לְשֶׁיִּהְיוּ נִדּוֹנִים כְּאַיְלוֹנִית וְסָרִיס עַל פִּי סִימָנִים הַלָּלוּ, נִתְבָּאֲרוּ בְּהָרַמְבַּ''ם פֶּרֶק שֵׁנִי מֵהִלְכוֹת אִשּׁוּת, וּבְסִימָן קנ''ה. הגה: סָעִיף י''ג לְעִנְיַן אַיְלוֹנִית, וְהוּא הַדִּין לְסָרִיס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לָדוּן עַכְשָׁו דִּין סְרִיס וַדַּאי, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא הָיָה לוֹ שְׂעָרוֹת וְנָשְׁרוּ, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ גֻּמּוֹת, וְאֵין אָנוּ בְּקִיאִין (עַיֵּן בָּרִיבָ''שׁ סִימָן תע''ד), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ''ה לְעִנְיַן מֵאוּן. לָכֵן דַּיְנִינָן לֵהּ בִּסְפֵק סָרִיס, וְחוֹלֵץ, וְכֵן רָאוּי לְהוֹרוֹת:
ז מִי שֶׁחָתְכוּ אוֹ נִתְּקוּ אוֹ מֵעֲכוּ גִּידָיו אוֹ בֵּיצָיו, בִּידֵי אָדָם, נִקְרָא סְרִיס אָדָם; וּכְשֶׁיִּהְיֶה בֶּן י''ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נִקְרָא גָּדוֹל, שֶׁאֵין זֶה מֵבִיא סִימָנִים לָעוֹלָם:
ח אַנְדְּרוֹגֵינוֹס, אֵינוֹ בַּר חֲלִיצָה וְיִבּוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּזָכָר לְכָל דָּבָר:
ט טֻמְטוּם, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם נִקְרַע, וְנִמְצָא זָכָר, רָצָה חוֹלֵץ, רָצָה מְיַבֵּם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהוּא סָפֵק, וּלְחֻמְרָא:
י הַזָּקֵן בְּיוֹתֵר, שֶׁתָּשׁ כֹּחוֹ וְכָשַׁל, דִּינוֹ כִּסְרִיס אָדָם לְעִנְיַן חֲלִיצָה וְיִבּוּם, אֶלָּא שֶׁאִם בָּא עַל יְבִמְתּוֹ מֻתָּר לְקַיְּמָהּ:
יא הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַקְּטַנָּה, מִתְיַבְּמוֹת וְלֹא חוֹלְצוֹת. וְאִם רָצָה הַיָּבָם לְגָרֵשׁ הַחֵרֶשֶׁת בְּגֵט אַחַר שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ, הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ:
יב חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אֵינָם בְּנֵי חֲלִיצָה, אֲבָל מְיַבְּמִין. וְהַחֵרֵשׁ, אִם נָפְלָה לוֹ מֵאָחִיו פִּקֵּחַ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא לְעוֹלָם. אֲבָל אִם נָפְלָה לוֹ מֵאָחִיו חֵרֵשׁ, יָכוֹל לְהוֹצִיא בְּגֵט אַחַר שֶׁיִּבְעֹל. וְהַקָּטָן, יוֹצִיא בְּגֵט, אִם בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל; וְאִם לָאו, צְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִיקָתוֹ:
יג שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָשִׁים פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, אָחִיו הַפִּקֵּחַ רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, אָחִיו הַחֵרֵשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹץ, וְכוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם:
יד שְׁתֵּי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אֵין הַחֵרֶשֶׁת בַּת חֲלִיצָה, אֶלָּא כּוֹנֵס, וְאִם רָצָה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא בְּגֵט, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, אָחִיו, רָצָה חוֹלֵץ, רָצָה מְיַבֵּם:
טו שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, פִּקֵּחַ לְפִקַּחַת, וְחֵרֵשׁ לְחֵרֶשֶׁת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אָחִיו הַפִּקֵּחַ כּוֹנֵס, וְאִם רָצָה אַחַר כָּךְ, יוֹצִיא בְּגֵט. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, אָחִיו הַחֵרֵשׁ כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם. הַסוּמָא, מְיַבֵּם, הגה: וְאֵינוֹ חוֹלֵץ; וְאִם חָלַץ, חֲלִיצָתוֹ כְּשֵׁרָה (טוּר). וְנִרְאֶה לִי, שֶׁאִם אֵין כָּאן אָח, אֶלָּא הוּא, חוֹלֵץ לְכַתְּחִלָּה, מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר. וְע''ל סִימָן קמ''ט בְּפֵרוּשׁ הַחֲלִיצָה סָעִיף ס''ד:
טז אֵשֶׁת קָטָן וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹטֶה, פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל אֵשֶׁת הַחֵרֵשׁ, וְהַזְּקֵנָה, וְהָעֲקָרָה, הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
סימן קעג - דין יבמה האסורה ליבם באסור כרת, ודין צרתה, וסוטה וצרתה, וקטנה שמאנה,
ובו י''ז סעיפים
א הַיְבָמָה שֶׁהִיא עֶרְוָה לַיָּבָם בְּאִסוּר כָּרֵת, חוּץ מִן הַנִּדָּה, אֵינָהּ זְקוּקָה לַיָּבָם, וּמֻתֶּרֶת לְזָר בְּלֹא חֲלִיצָה, וְכֵן צָרוֹתֶיהָ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. וְאִם הָיָה לוֹ אָח אַחֵר, וְאַחַת מִצָּרוֹתֶיהָ נִתְיַבְּמָה לְאוֹתוֹ אָח, וְלוֹ נָשִׁים אֲחֵרוֹת, וּמֵת, כֻּלָּן פְּטוּרוֹת מֵחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְאִם הָיָה לוֹ עוֹד אָח אַחֵר, וְאַחַת מֵהַנָּשִׁים אֵלּוּ נִתְיַבְּמָה לוֹ, וְלוֹ נָשִׁים אֲחֵרוֹת, וּמֵת, כֻּלָּן פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִבּוּם. וְכֵן עַד עוֹלָם:
ב אֲבָל אִם אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת נְשׂוּאָה לְזָר שֶׁאֵינוֹ אָחִיו, וּמֵת, מֻתָּר לִשָּׂא צָרָתָהּ:
ג יְבָמָה שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ, אוֹ סְפֵק עֶרְוָה עַל הַיָּבָם, הֲרֵי זוֹ (א) חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה בִּסְפֵק קִדּוּשִׁין, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא אֲחוֹתָהּ, וְנָפְלָה לוֹ לְיִבּוּם, שֶׁהִיא סְפֵק אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וּמוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט מִסָפֵק, וּשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו; יְבִמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה; וַאֲרוּסָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ: באר היטב (א) חלוצתו. צ''ע כיון דאחות חלוצה מדרבנן למה אסר בס''ס דרבנן ובפרק כיצד אמרו דספק חלוצה לא גזרו רבנן כנה''ג וכ''כ הב''ח ופסק דלכתחלה אסור מיהו אם קדם וכנס אין מוציאין ע''ש. והב''ש חולק עליו ופסק דאפי' בדיעבד אם כנס מוציאין מידו ע''ש:
ד הָיְתָה הַיְבָמָה בְּאִסוּר עֶרְוָה עַל הַבַּעַל, אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ. וְאִם הָיָה לָהּ צָרָה, חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לַבַּעַל בְּאִסוּר עֶרְוָה, הִיא לַיָּבָם כְּמוֹ אִשָּׁה דְּעָלְמָא, וּמֻתָּר בָּהּ:
ה הָיְתָה הַיְבָמָה סְפֵק עֶרְוָה עַל הַבַּעַל, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
ו יְבָמָה שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה לַיָּבָם, וְהָיָה לְאָחִיו בָּהּ סְפֵק קִדּוּשִׁין אוֹ סְפֵק גֵּרוּשִׁין, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, אוֹתָהּ הַצָּרָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ז הָיָה אָחִיו נָשׂוּי אִשָּׁה שֶׁהִיא עֶרְוָה לַיָּבָם, וְלוֹ עוֹד אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָעֶרְוָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, אוֹ גֵּרְשָׁהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה וּמֵאֲנָה בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת, מֻתֶּרֶת צָרָתָהּ לְהִתְיַבֵּם. אֲבָל אִם לֹא מֵאֲנָה בּוֹ בְּחַיָּיו, וּמֵאֲנָה בּוֹ אַחַר מוֹתוֹ, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ח סָפֵק אִם אוֹתָהּ שֶׁהִיא עֶרְוָה לַיָּבָם מֵתָה בְּחַיֵּי הַבַּעַל אוֹ אַחַר מוֹתוֹ, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ט יְבָמָה שֶׁהִיא עֶרְוָה לַיָּבָם וְהִיא אַיְלוֹנִית, אֲפִלּוּ הִכִּיר בָּהּ בַּעְלָהּ, הֲרֵי הִיא כְּמִי שֶׁאֵינָהּ, וְצָרָתָהּ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם יִבֵּם הַצָּרָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת שֶׁאֵינָהּ אַיְלוֹנִית, תֵּצֵא מִיבָמָהּ בְּלֹא גֵּט, וְהַוָּלָד מַמְזֵר:
י נִשֵּׂאת הַצָּרָה לְזָר, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה שֶׁאֵין הָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת אַיְלוֹנִית, תֵּצֵא מֵהַבַּעַל בְּגֵט, וּבַחֲלִיצָה מֵהַיָּבָם לְהַתִּירָהּ. וְאִם מִתְּחִלָּה לֹא נִשֵּׂאת לְזָר, אֶלָּא נִתְקַדְּשָׁה לוֹ בִּלְבַד, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם:
יא מִי שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ תַּחְתָּיו בְּעֵדִים וּבְרָצוֹן, וּמֵת בְּלֹא זֶרַע, וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו, דִּינָהּ כְּדִין (ב) עֶרְוָה, וְהִיא וְצָרָתָהּ פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם, אֲבָל אִם סָפֵק זִנְּתָה אִם לָאו, הִיא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְצָרָתָהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּו זִנְּתָה וַדַּאי, צְרִיכָה חֲלִיצָה (הַשָּׂגוֹת הָרַאֲבַ''ד), וְהוּא הַדִּין לְצָרָתָהּ, (ג) וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר. וְלָכֵן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה שֶׁהֵמִירָה, אַף עַל גַּב דְּוַדַּאי זִנְּתָה, צָרָתָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה (מָרְדְּכַי רֵישׁ יְבָמוֹת וְכ''כ מהרא''י סִימָן רי''ט). אִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא הַבַּעַל וּמֵת, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם, וְאֵינָהּ כְּצָרַת סוֹטָה (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק הָאִשָּׁה): באר היטב (ב) ערוה. בנ''י הניח בצ''ע אשת כהן שנאנסה אם צריכה חליצה וב''ח תמה עליו הא אי' ביבמות דף נ''ו ע''ב אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ע''כ נשמע אף באונס טומאה כתיב בי' א''כ פטורה מן החליצה כמו זנות ברצון עיי''ש ועיין ביבמות דף י''א ובסוטה ד' ה': (ג) ויש להחמיר. ובחליצת הסוטה לא נפטרה הצרה ב''ש דלא כב''ח ע''ש:
יב אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אָח שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. כֵּיצַד, רְאוּבֵן שֶׁמֵּת, וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי שִׁמְעוֹן אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לֵוִי אָחִיו, בֵּין שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם שִׁמְעוֹן אֵשֶׁת רְאוּבֵן, בֵּין שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁיִּבְּמָה, וּמֵת שִׁמְעוֹן, אֲסוּרָה עַל לֵוִי לְעוֹלָם. וְאִם הָיָה לְשִׁמְעוֹן אִשָּׁה אַחֶרֶת, גַּם הִיא פְּטוּרָה מֵחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ וְצָרַת צָרָתָהּ עַד סוֹף הָעוֹלָם, כְּדִין צָרַת עֶרְוָה. וְאִם מֵת שִׁמְעוֹן, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, אֵשֶׁת שִׁמְעוֹן חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּקַיְמָא לָן יֵשׁ זִקָּה, אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה מַאֲמָר הֲוָה לֵהּ כְּצָרַת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ:
יג קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְאָחִיו מֵאִמּוֹ [לַאֲחִי אִמּוֹ] שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לוֹ, וּמֵת, וְנִשְׁאַר וּנְשָׂאָה אָחִיו מֵאָבִיו, וּמֵת, וְנָפְלָה לְפָנָיו לְיִבּוּם וְעוֹדֶנָּה קְטַנָּה, אֵין אוֹמְרִים תְּמָאֵן, לַעֲקֹר נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים, כְּדֵי שֶׁתִּתְיַבֵּם, אֶלָּא צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁאַף הִיא חוֹלֶצֶת אִם תְּמָאֵן:
יד קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה עָלָיו, וּמֵת, וּמֵאֲנָה הַקְּטַנָּה בַּיָּבָם, אֲסוּרָה לוֹ וּמֻתֶּרֶת לְזָר בְּלֹא חֲלִיצָה, אִם אֵין שָׁם אַחִים אֲחֵרִים. וְדַוְקָא הִיא, אֲבָל צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת לוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻתֶּרֶת לִשְׁאָר אַחִים שֶׁלֹּא מֵאֲנָה בָּהֶם:
טו הָיוּ לְאָחִיו בְּאִשְׁתּוֹ סְפֵק גֵּרוּשִׁין, וְנָפְלָה לְפָנָיו לְיִבּוּם, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אֲבָל אִם הָיָה לְאָחִיו סְפֵק קִדּוּשִׁין, הֲרֵי זוֹ יְכוֹלָה לְהִתְיַבֵּם:
טז הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ גְּדוֹלָה, אוֹ קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אָחֶיהָ, וְהֶחֱזִירָהּ, וּמֵת, וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם, מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָה אָבִיהָ, וְנִתְגָּרְשָׁה בְּקַטְנוּתָהּ עַל יְדֵי אָבִיהָ, וְהֶחֱזִירָהּ וָמֵת בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה, אֲסוּרָה לְיָבָם. וְכֵן הַדִּין בִּמְגָרֵשׁ הַפִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, וְהֶחֱזִירָהּ, וּמֵת, וְהִיא חֵרֶשֶׁת; וּבֵין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם:
יז הֶחֱזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה אוֹ חֵרֶשֶׁת, וְגָדְלָה וְנִתְפַּקְּחָה אֶצְלוֹ, וּמֵת, מֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הֶחֱזִירָהּ אַחַר שֶׁגָּדְלָה אוֹ נִתְפַּקְּחָה:
סימן קעד - דין האסורה ליבם באסור לאו ועשה
ובו ז' סעיפים
א יְבָמָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַיָּבָם, בְּלָאו אוֹ בַּעֲשֵׂה אוֹ בְּאִסוּר שְׁנִיּוֹת (א) דְּרַבָּנָן, הִיא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְצָרָתָהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת; וְאֵין חֲלִיצָתָהּ פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, אֲבָל חֲלִיצַת צָרָתָהּ פּוֹטֶרֶת אוֹתָהּ. וְאִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ, קְנָאָהּ, וְנִפְטֶרֶת צָרָתָהּ. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיאָהּ, מוֹצִיאָהּ בְּגֵט: באר היטב (א) דרבנן. קטלנית או מייבמת ע''ל סי' מ' מש''ש:
ב הָיְתָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ בְּאִסוּר לָאו אוֹ עֲשֵׂה אוֹ אִסוּר דְּרַבָּנָן, וּמֻתֶּרֶת לְיָבָם, יְכוֹלָה לְהִתְיַבֵּם; חוּץ מִמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, וּמֵת, שֶׁהִיא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְצָרָתָהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
ג אֲחוֹת חֲלוּצָה, אֲסוּרָה מִדְּרַבָּנָן. לְפִיכָךְ, נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן צָרָתָהּ אֲסוּרָה מִדְּרַבָּנָן, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ד מִי (ב) שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִים, הִיא אוֹ צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. כֵּיצַד, שְׁלשָׁה אַחִים נְשׂוּאִים שְׁלשָׁה נָכְרִיּוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה בָּהּ אֶחָד מֵהַנִּשְׁאָרִים מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וּמֵת קֹדֶם שֶׁכָּנְסָהּ, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: באר היטב (ב) שיש עליה זיקת ב' יבמים היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות. כצ''ל:
ה נָתַן לָהּ גֵּט, וּפֵרַשׁ שֶׁהוּא לְמַאֲמָרוֹ, הֲרֵי בָּטֵל הַמַּאֲמָר שֶׁעָשָׂה, וְאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִקַּת יָבָם אֶחָד, וּמִתְיַבֶּמֶת. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ הַגֵּט סְתָם, אֲסוּרָה לְהִתְיַבֵּם:
ו קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת; שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ קוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר, וְיֵשׁ עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִים:
ז מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן, וְנִשְׁתַּחְרְרָה, וְקִדְּשָׁהּ שִׁמְעוֹן אָחִיו, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, וְנָפְלָה לִפְנֵי לֵוִי אֲחִיהֶם, מִתְיַבֶּמֶת לוֹ, שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים; שֶׁאִם קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן קִדּוּשִׁין אֵין קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן כְּלוּם; וְאִם קִדּוּשֵׁי שִׁמְעוֹן קִדּוּשִׁין, אֵין קִדּוּשֵׁי רְאוּבֵן כְּלוּם:
סימן קעה - דין יבמה שהיתה אסורה והתרה
ובו י''ד סעיפים
א יְבָמָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְיַבֵּם בִּשְׁעַת נְפִילָה, מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, אֲסוּרָה עוֹלָמִית, אֲפִלּוּ אִם יִפְקַע הָאִסוּר. כְּגוֹן שְׁנֵי אַחִים שֶׁנְּשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנִי שֶׁנָּשׂוּי אֲחוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אִם תָּמוּת אִשְׁתּוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁפָּקַע אִסוּר אֲחוֹת אִשָּׁה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה. וַאֲפִלּוּ נָפְלָה לְפָנָיו פַּעַם אַחֶרֶת אַחֲרֵי מוֹת אִשְׁתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם אָח שְׁלִישִׁי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֶרְוָה עָלָיו, וּכְּנָסָהּ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וּמֵת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁכְּנָסָהּ, וְחָזַר וְנָפְלָה לְפָנָיו, אֲסוּרָה לוֹ. לָא שְׁנָא מֵתָה אִשְׁתּוֹ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הַשְּׁלִישִׁי, לֹא שְׁנָא מֵתָה אַחַר שֶׁכָּנַס, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו בִּשְׁעַת נְפִילָה אַחֲרוֹנָה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה לוֹ הִיא וְצָרָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אִשָּׁה אַחֶרֶת לָאָח הַשְּׁלִישִׁי, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה, אֲפִלּוּ אִם תֵּאָסֵר אַחַר כָּךְ, אִם פָּקַע הָאִסוּר, חוֹזֶרֶת לְהֶתֵּרָהּ. כֵּיצַד, שְׁלשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנִזְקְקָה אִשְׁתּוֹ לַשְּׁלִישִׁי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁמֵּת הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי הָאַחֶרֶת, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, מֵתָה הָאַחֲרוֹנָה, חָזְרָה הָרִאשׁוֹנָה לְהֶתֵּרָהּ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מֻתֶּרֶת בִּשְׁעַת נְפִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הֻתְּרָה הָאַחֲרוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה בִּשְׁעַת נְפִילָה. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁם עוֹד אַחִים, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם וְחָלַץ לָאַחֲרוֹנָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהָאַחִים, וְיִבֵּם אֶת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי מֻתֶּרֶת לוֹ, הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר אַחִים, שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ, חָלְצָה אוֹ נִתְיַבְּמָהּ לַמֻּתָּר לָהּ. אֲבָל אִם הָאַחֲרוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהֶם מִשּׁוּם עֶרְוָה, הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְיַבֵּם הָרִאשׁוֹנָה, וּשְׁאָר הָאַחִים אֲסוּרִים בִּשְׁתֵּיהֶן, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
ב שְׁנַיִם מֵהָאַחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, וְלֹא נוֹדַע אֵיזֶה מֵהֶם מֵת רִאשׁוֹן, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם שְׁתֵּיהֶן, וַהֲרֵי זִקָּה נָפְלָה עַל שְׁתֵּיהֶן, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִשּׁוּם שְׁנִיָּה אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶם עֶרְוָה עָלָיו, הֲרֵי אֲחוֹתָהּ מֻתֶּרֶת לוֹ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפְלָה זִקָּתוֹ עַל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁאֵין זִקָּה עַל הֶעֶרְוָה:
ג אַרְבַּע אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, אוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיקוּ לְיַבֵּם לָרִאשׁוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אַחַת מֵהֶן לְהִתְיַבֵּם, מִשּׁוּם אִסוּר אֲחוֹת זְקוּקָה. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ כָּל אֶחָד אַחַת מֵהָאֲחָיוֹת, (א) מוֹצִיאִים אוֹתָן מֵהֶם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין מוֹצִיאִין: באר היטב (א) שאין מוציאין. עי' תוס' י''ט פ''ג דיבמות משנה א' מה שנתקשה בזה. ועי' ב''ח וב''ש:
ד הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהַיְבָמִין מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין הָעֶרְוָה זְקוּקָה לוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת; וְהַשֵּׁנִי, אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶם:
ה הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה לְזֶה מִשּׁוּם עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה לַשֵּׁנִי מִשּׁוּם עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לְזֶה מֻתֶּרֶת לְזֶה, שֶׁכָּל אֶחָד אֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אֵין אֲסוּרוֹת עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּאִסוּר לָאו אוֹ עֲשֵׂה, לֹא נִדְחֵית הַזִּיקָה מֵהֶם, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
ו שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָאֲחָיוֹת, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעַל אֲחוֹת הַשְּׁנִיָּה, וְנָפְלָה גַּם הָאָחוֹת הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, שֶׁהֵן צָרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּזִקָּה, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם עָשָׂה מַאֲמָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה אֲחוֹתָהּ לְפָנָיו, יוֹצִיא בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר בְּגֵט וַחֲלִיצָה, וְהָאַחֲרוֹנָה בַּחֲלִיצָה:
ז שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. וְאִם לֹא כְּנָסָהּ, בֵּין שֶׁעָשָׂה מַאֲמָר בַּנָּכְרִית, בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ח שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְּנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וּמֵת, מֻתֶּרֶת לָאָח הַנִּשְׁאַר. אֲבָל אִם מֵת נָשׂוּי נָּכְרִית קֹדֶם שֶׁגֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּנַס נָּכְרִית וָמֵת, אֲסוּרָה לָאָח הַנִּשְׁאַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה בְּזִקָּה, אֲפִלּוּ אִם גֵּרַשׁ הָעֶרְוָה קֹדֶם שֶׁמֵּת. וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה נָשׂוּי נָכְרִית, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, אֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם זִקַּת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ' ד' אַחִין). אֲבָל אִם כָּנַס בַּעַל (הָאֲחָיוֹת) [הָאָחוֹת] אֶת הַנָּכְרִית, וְגֵרַשׁ הָעֶרְוָה, וּמֵת, לָא שְׁנָא גֵּרַשׁ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הָעֶרְוָה, לָא שְׁנָא אַחַר כָּךְ, מֻתֶּרֶת הַנָּכְרִית לָאָח הַנִּשְׁאַר:
ט שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי נִשּׂוּאֵי שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת:
י הָיְתָה אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת; מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַפִּקַּחַת, בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:
יא הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה; מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַגְּדוֹלָה, מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בְּבַעְלָהּ, וִייַבֵּם הַגְּדוֹלָה:
יב שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַפִּקַּחַת נְשׂוּאָה לְפִקֵּחַ, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, הַחֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לָעוֹלָם:
יג שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים אוֹ חֵרְשִׁים אוֹ אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יַכְנִיסוּ; וְאִם אַחַר כָּךְ יִרְצוּ לְהוֹצִיא בְּגֵט, יוֹצִיאוּ:
יד שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וְהַחֵרֵשׁ נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים פִּקְחוֹת, וְאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַפִּקֵּחַ, וּמֵת הַחֵרֵשׁ, שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. הָיוּ שְׁנֵיהֶם פִּקְחִים, וְאֶחָד מֵהֶם נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַחֵרֶשֶׁת הִיא עֶרְוָה עַל אָחִיו, הַשְּׁנִיָּה הַפִּקַּחַת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
סימן קעו - דין יבמה שאינה בת יבום משום ספק זקוקה, ודין נשי התערובות
ובו ח' סעיפים
א מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, אֲפִלּוּ לֹא הֻכְּרוּ מֵעוֹלָם, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְבִיאָה, הֲווֹ קִדּוּשִׁין וְצָרִיךְ גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת. מֵת, וְלוֹ אָח, חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה. קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְכָנְסוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן, אֵין מוֹצִיאִים אוֹתָן מִיָּדָם. וְאִם נִמְלְכוּ בְּבֵית דִּין וְאָמְרוּ לָהֶם שֶׁיַּחֲלֹץ הָאֶחָד וִיְיַבֵּם הַשֵּׁנִי, וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם וְיִבְּמוּ, יוֹצִיאוּ:
ב מִי שֶׁעָבַר וְיִבֵּם וַדַּאי אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, יוֹצִיא:
ג שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, וּמֵתוּ, לְזֶה אָח וּלְזֶה אָח, כָּל אֶחָד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן; וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְיַבֵּם. לְזֶה אֶחָד וּלְזֶה שְׁנַיִם; הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן; וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ לְאַחַת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְיַבֵּם הַשֵּׁנִי לַשְּׁנִיָּה. וְאִם קָדְמוּ הַשְּׁנַיִם וְכָנְסוּ אַחַר שֶׁחָלַץ הַיָּחִיד, אֵין מוֹצִיאִים מִיָּדָם, אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים. הָיוּ לְזֶה שְׁנֵי אַחִים וּלְזֶה שְׁנֵי אַחִים, אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאַחַר כָּךְ הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. אִם קָדְמוּ שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁל הָאֶחָד וְחָלְצוּ לִשְׁתֵּיהֶן, לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנֵי אַחִים הָאֲחֵרִים שֶׁל הַשֵּׁנִי לִשְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה. קָדְמוּ הַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים וְכָנְסוּ אַחַר שֶׁחָלְצוּ הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
ד מִי שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, לְזֶה אָח וּלְזֶה אָח, אָחִיו שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים. וְדִין צָרָתָהּ, עַיֵּן לְעֵיל סִי' קע''ג סָעִיף י''א:
ה הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ לָהּ בָּנִים וּלְכַלָּתָהּ בָּנִים, וְיָלְדוּ הִיא וְכַלָּתָהּ שְׁנֵי זְכָרִים בְּמַחֲבוֹא, וְנִתְעָרְבוּ הַבָּנִים, וְגָדְלוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ; בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין לִשְׁתֵּיהֶן תְּחִלָּה, וְלֹא מְיַבְּמִין; וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אַחַר חֲלִיצַת בְּנֵי הַכַּלָּה, חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין:
ו מֵתוּ הַבָּנִים הַוַּדָּאִים שֶׁל הַזְּקֵנָה וְהַכַּלָּה, וְהַסְפֵקוֹת קַיָּמִים; הַסְפֵקוֹת לִנְשֵׁי בְּנֵי הַזְּקֵנָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין; וְלִנְשֵׁי בְּנֵי הַכַּלָּה, אֶחָד מֵהַסְפֵקוֹת חוֹלֵץ לָהּ תְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם:
ז מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ ג' חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מֵהָרִאשׁוֹן וּמֵהַשֵּׁנִי, וְגָדַל הַסָפֵק וְנָשָׂא אִשָּׁה וָמֵת; בָּנֶיהָ מֵהָרִאשׁוֹן וּמֵהַשֵּׁנִי חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים; וְכֵן הַסָפֵק, לִנְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. הָיוּ לָרִאשׁוֹן וְלַשֵּׁנִי, לְכָל אֶחָד, בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵתוּ, זֶה הַסָפֵק חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם לִנְשׁוֹתֵיהֶם. מֵת הַסָפֵק, אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּנִים הַוַּדָּאִים חוֹלֵץ לָהּ תְּחִלָּה, וְהַשֵּׁנִי מְיַבֵּם:
ח חָמֵשּׁ נָשִׁים שֶׁהָיָה לְכָל אַחַת בֵּן יָדוּעַ, וְיָלְדוּ כֻּלָּן בְּמַחֲבוֹא, כָּל אַחַת זָכָר, נִתְעָרְבוּ חֲמִשָּׁה הַוְּלָדוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ, וְנָפְלוּ נְשׁוֹתֵיהֶם לִפְנֵי חֲמִשָּׁה הַבָּנִים הַוַּדָּאִים, אַרְבָּעָה מֵהַוַּדָּאִים יַחְלְצוּ לְאַחַת, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂאֶנָּה הַחֲמִישִׁי. וְכֵן עוֹשִׂים לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהַבָּנִים הַוַּדָּאִים, אַרְבָּעָה הַסְפֵקוֹת יַחְלְצוּ לָהּ, וְאֶחָד יְיַבֵּם. הָיוּ קְצָת הַוַּדָּאִים כֹּהֲנִים, הַכֹּהֲנִים חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים, וְשֶׁאֵינָם כֹּהֲנִים מְיַבְּמִים. הָיוּ לִקְצָת הַוַּדָּאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּאֵלּוּ הַסְפֵקוֹת אַחִים מֵהָאֵם שֶׁלֹּא מֵהָאָב, וְגַם יֵשׁ לוֹ בָּהֶם אַחִים מֵהָאָב, (אַחִים מִן הָאֵם חוֹלְצִין, אַחִים מִן הָאָב מְיַבְּמִין מִקְצָתָן כֹּהֲנִים וּמִקְצָתָן אַחִים מִן הָאֵם, אֵלּוּ וָאֵלּוּ) חוֹלְצִים וְלֹא מְיַבְּמִים:
סימן קעז - הלכות אונס ומפתה
ובו ה' סעיפים
א הַמְפַתֶּה בְּתוּלַת (א) יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא תִּבָּגֵר, וְהִיא מִבַּת שְׁלשָׁה וְאֵילָךְ (טוּר הָרֹא''שׁ), מְשַׁלֵּם בֹּשֶת וּפְגָם וּקְנָס. וְאִם (ב) אֲנָסָהּ, מְשַׁלֵּם עוֹד (ג) צַעַר. וְאִם נְשָׂאָהּ הַמְפַתֶּה, אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן קְנָס (טוּר): באר היטב (א) ישראל. קנס איתא דוקא בבתולה. אבל בושת איתא אפי' בבעולה: (ב) אנסה. אם ראו עדים מרחוק שבעל אותה וא''י אם אנוסה היא או מפותה אמרינן בשדה מסתמא אנוסה היא ובעיר מסתמא מפותה היא. הרמב''ם. והראב''ד חלק עליו ע''ש ועיין כנה''ג. ועיין בתשובת חכם צבי שאלה קמ''ה קמ''ו: (ג) צער. ראובן שקם על בת רעהו בהיותה יחידה בבית לאנסה בחיבוק ונישוק ומרוב קלונה ובשתה נפלה למטה ומתה מנדין ועונשין אותו בשביל הבושת לפי כבודה וכבוד משפחתה. בנימין זאב סי' קל''ב:
ב אוֹנֵס וּמְפַתֶּה, דָּנִין אוֹתָהּ בִּשְׁלשָׁה דַּיָּנִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָאִדָּנָא שֶׁאֵין סְמוּכִים, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ; וְכַד יָהִיב לֵהּ שִׁעוּר מַאי דְּחָזֵי לְמֵיהַב, שָׁרִינָן לֵהּ. וְהַבַּת, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, הַכֹּל לְאָבִיהָ (גַּם זֶה שָׁם). וְעַיֵּן בְּטוּר סִימָן זֶה שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּדִינִים אֵלּוּ, וְהָרַב הַמְחַבֵּר קִצֵּר בָּהֶם, שֶׁאֵינָם שְׁכִיחִין:
ג הָאוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, חַיָּב לִשָּׂא אוֹתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא וְאָבִיהָ יִהְיוּ מְרֻצִּים, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת אוֹ סוּמָא, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהוֹצִיאָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה. וְאִם עָבַר וְהוֹצִיאָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהַחֲזִירָהּ:
ד הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ, אֲפִלּוּ אִסוּר (ד) דְּרַבָּנָן, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשָּׂא אוֹתָהּ. וְכֵן אִם נְשָׂאָהּ וּמָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר, יְגָרְשֶׁנָּה. הגה: יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ עָלֶיהָ שֶׁתְּבָעָתוֹ לִזְנוּת, אֵין לָהּ קְנָס. אֲבָל מִשּׁוּם קוֹל בְּעָלְמָא עַל שֵׁם רַע שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ, לֹא הִפְסִידָה הַקְּנָס (טוּר). בָּא עָלֶיהָ בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ פִּתָּה אוֹתָהּ, מִקְּרֵי מְאָנֵס, אַף עַל גַּב דְּאַחַר כָּךְ נִתְרַצֵּית לוֹ (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קכ''ט): באר היטב (ד) דרבנן. הרמב''ם פ''א מהלכות נערה בתולה דין ה'. ועיין מ''ש הכ''מ שם. לכאורה לא מקשה לפ''ז מידי הש''ס בכתובות דף ל''ז ע''א (שנה) [שניות] מד''ס כיון מדאוריי' חזיה ליה וכו' ע''ש. ולפי דברי הכ''מ ל''ק מידי דהוי כדאורייתא. ומצאתי בתשובת שבות יעקב ח''א סימן קל''א שמתרץ אף על פי דגזירה דרבנן הוי כדאורייתא מ''מ לענין קנס לא הוי כדאורייתא כדי שלא יהא חוטא נשכר ע''ש:
ה הַנִּטְעָן עַל הַפְּנוּיָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לִכְנֹס מִשּׁוּם לְזוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמַּחֲזִיקִים הַקּוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לִכְנֹס. הגה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, מֻתָּר לְכָנְסָהּ. וְכָל זֶה בְּקוֹל בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם וַדַּאי בָּא עָלֶיהָ, מִצְוָה לְכָנְסָהּ, אֲבָל אֵין כּוֹפִין עַל כָּךְ (שָׁם). וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנַיִם, מֵרִאשׁוֹן אֵינוֹ אֶלָּא קוֹל בְּעָלְמָא, וְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף בִּפְגָמָהּ, הַשֵּׁנִי מִצְוָה לְכָנְסָהּ. וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, הָאֶחָד נָשׂוּי וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ נָשׂוּי, מִצְוָה עַל שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לְכָנְסָהּ (ג''ז שָׁם). וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' כ''ב אִם הִיא נֶאֱמֶנֶת עָלָיו. זוֹנָה (ה) שֶׁתָּבְעָה לְאֶחָד שֶׁנָּדַר לָהּ דָּבָר בְּאֶתְנָנָהּ, וְהוּא כּוֹפֵר, צָרִיךְ לִשָּׁבַע כְּמוֹ בִּשְׁאָר תְּבִיעוֹת (רִיבָ''שׁ סִי' מ''א). זֶהוּ שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה מָמוֹן, הַיְנוּ אִם כְּבָר נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה בְּמִקְרֶה, אֲבָל אָסוּר לָאָב לִתֵּן בִּתּוֹ לִזְנוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ''אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךְ לְהַזְנוֹתָהּ'' (וַיִּקְרָא יט, כט) וְכָל הַמְּכִינָה עַצְמָהּ לִזְנוּת, בֵּין מִדַּעְתָּהּ בֵּין מִדַּעַת אָבִיהָ, הֲרֵי זוֹ קְדֵשָׁה, וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין בְּתוּלָה לִבְעוּלָהּ (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם). וְרַשָּׁאִין הַבֵּית דִּין לִקְנֹס הַזּוֹנוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר. וּמַעֲשֶׂה בְּאַחַת שֶׁזָּנְתָה עִם הַכּוּתִי, וְחָתְכוּ אֶת חָטְמָהּ, כְּדֵי לְנַוְּלָהּ (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל י''ח): באר היטב (ה) שתבעה לא'. ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב''ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש''י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב''ש:
סימן קעח - הלכות סוטה
ובו כ''ב סעיפים
א הַמְקַנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִסְתְּרָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִטְמֵאָה, אֲסוּרָה לוֹ. (א) וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַקִּנּוּי וְהַסְתִירָה כָּרָאוּי, וְאָז הִפְסִידָה (ב) כְּתֻבָּתָהּ, אֲפִלּוּ מֵת קֹדֶם שֶׁגֵּרְשָׁהּ: באר היטב (א) לו. ואסור להתייחד עמה. תשובת הרא''ש ב''ש: (ב) כתובתה. אבל מה שהכניס' לו נוטלת עם תוספת שליש הנהוג בינינו. כנה''ג בהגהת ב''י:
ב כֵּיצַד הַקִּנּוּי, אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: אַל תִּסָתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, אֲפִלּוּ אִם הוּא אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ כּוּתִי אוֹ שָׁחוּף פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מִתְקַשֶּׁה (טוּר), וְהוּא שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם פְּלוֹנִי, וְהוּא קָטָן אוֹ בְּהֵמָה, לָא הָוֵי קִנּוּי. וּמְקַנֵּא לָהּ בֵּין אִם הִיא אֲרוּסָה בֵּין אִם הִיא נְשׂוּאָה אוֹ זְקוּקָה לְיָבָם:
ג קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְזִנְּתָה לִרְצוֹנָהּ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. לְפִיכָךְ מְקַנְּאִין לָהּ, כְּדֵי לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא (ג) כֹּהֵן. הגה: גְּדוֹלָה שֶׁזָּנְתָה בְּשׁוֹגֵג, שֶׁסָּבְרָה שֶׁבַּעְלָהּ הוּא, וְהוּא אַחֵר, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ יִשְׂרָאֵל (הָרַמְבַּ''ם פכ''ד דְּאִשּׁוּת). אֲבָל זָנְתָה שֶׁסָּבְרָה שֶׁמֻּתָּר (ד) לִזְנוֹת, הָוֵי כִּמְזִידָה וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ יִשְׂרָאֵל (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קס''ז). אִשָּׁה שֶׁנִּתְיַחֲדָה עִם אֲנָשִׁים בַּדֶּרֶךְ, וּבָאָה וְאָמְרָה: נִתְיַחַדְתִּי וְנֶאֱנַסְתִּי, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּנֶאֱמֶנֶת, בְּמִגּוֹ דְּאָמְרָה: לֹא נִבְעַלְתִּי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָבְדָה מִגּוֹ שֶׁלָּהּ, הוֹאִיל וְנִתְיַחֲדָה שֶׁלֹּא כַּדִּין (שְׁנֵי הַדֵּעוֹת בְּמָרְדְּכַי פֶּרֶק שֵׁנִי דִּכְתֻבּוֹת): באר היטב (ג) כהן. דס''ל דפיתוי קטנה הוי כאונס. ואם בא עליה באונס והבועל הוא ישראל והבעל כהן ע''ל סי' י''א: (ד) לזנות. עיין בט''ז י''ד סי' נ''ט ס''ק ט'. ואם זינתה ברצון כדי להציל נפשות כאסתר לאחשורוש אסורה לבעלה עיין ב''ש וע''ל סי' ו' מש''ש בשם שבות יעקב ח''ב סי' קי''ז:
ד כֵּיצַד הִיא הַסְתִירָה, שֶׁנִּסְתְּרָה בִּפְנֵי עֵדִים עִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ, וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה, שֶׁהִיא כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה וּלְגָמְעָהּ:
ה קִנֵּא לָהּ מִשְּׁנַיִם, שֶׁאָמַר לָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְנִסְתְּרָה עִם שְׁנֵיהֶם (ה) כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ הֵם שְׁנֵי אַחִים [אַחֶיהָ], אוֹ אָבִיהָ וְאָחִיהָ, אֲסוּרָה: באר היטב (ה) כאחד. הרמב''ם בפ''א מהלכות סוטה דין ג' ועיין מ''ש הכ''מ שם בשם הירושלמי ולכאורה דבריו שם סותרים למ''ש בהלכות נזירות פרק ט' דין י''ו ע''ש ועיין מש''ש מגדל עוז ודו''ק:
ו אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, אֵין זֶה קִנּוּי; אֲפִלּוּ נִסְתְּרָה עִמּוֹ וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה, מֻתֶּרֶת. וְכֵן אִם אָמַר לָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, וְדִבְּרָה עִמּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, מֻתֶּרֶת. וְכֵן אִם נִסְתְּרָה בִּפְנֵי עֵדִים וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה עִמּוֹ, וְלֹא קִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים, מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין אוֹסְרִים עַל הַיִּחוּד אֲפִלּוּ נִסְתְּרוּ יַחַד עַל דַּעַת עֶרְוָה, אֶלָּא אִם כֵּן קִנֵּא לָהּ תְּחִלָּה בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא תִּתְיַחֵד אִשָּׁה עִם אֲנָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן כ''ב:
ז לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, וַאֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם פְּלוֹנִי, דִלְמָא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: קִנֵּא לָהּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוֵי (ו) קִנּוּי, הגה: וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ מֵי סוֹטָה, וְאִם נִסְתְּרָה אַחַר הַקִּנּוּי, אֲסוּרָה לוֹ לְעוֹלָם (טוּר בְּשֵׁם סְמַ''ג). וְאִם שָׁכַח וְקִנֵּא לָהּ, יִמְחַל לָהּ מִיָּד עַל הַקִּנּוּי (א''ז), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן זֶה סָעִיף י''ב: באר היטב (ו) קינוי. וה''ה אם קינא לה ע''פ שליח עיין בספר באר שבע דף נ''ט ועיין כנה''ג בהגהות הטור:
ח בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לוֹ שֶׁנִּסְתְּרָה עִם אוֹתוֹ שֶׁקִּנֵּא לָהּ, וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה, אִם הוּא נֶאֱמָן (ז) בְּעֵינָיו וְדַעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וְאִם לָאו, מֻתֶּרֶת לוֹ. וְאִם הוּא בְּעַצְמוֹ רָאָה שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וְאֵין חִלּוּק לְעִנְיַן סְתִירָה שֶׁאַחַר קִנּוּי בֵּין בַּעְלָהּ בָּעִיר וּפֶתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לֹא (עַיֵּן בְּמהרא''י סִי' רמ''ד) וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' כ''ב: באר היטב (ז) בעיניו. כאן לא כתב והיא שותקת משמע אפילו במכחישתו צריך להוציא כיון דהיה קינוי עיין פרישה:
ט לֹא קִנֵּא לָהּ, וּבָא עֵד אֶחָד וְאָמַר לוֹ: זִנְּתָה, וְהִיא שׁוֹתֶקֶת, אִם הוּא נֶאֱמָן בְּעֵינָיו וְדַעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו כִּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְאִם לָאו, מֻתֶּרֶת לוֹ. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם הִיא עַצְמָהּ אוֹמֶרֶת לוֹ שֶׁזָּנְתָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קט''ו סָעִיף ו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אִשָּׁה בְּעַל כָּרְחָהּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמַּאֲמִינָה אוֹ שֶׁמַּאֲמִין לְדִבְרֵי הָעֵד (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פכ''ד וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ ק''י בְּשֵׁם י''א), דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בְּאַחֶרֶת, וְאוֹמֵר שֶׁמַּאֲמִינָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין; וּמְנַדִּין אוֹתוֹ עַל שֶׁאוֹמֵר שֶׁמַּאֲמִינָהּ וְגָרַם לְבַטֵּל חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשׁוֹם. וְהוּא הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל לְגָרֵשׁ בְּלֹא דַּעַת הָאִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכוֹפִין אוֹתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאוֹמֵר), אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמַּאֲמִין לְדִבְרֵי הָעֵד, מֵאַחַר שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מוֹדָה, אוֹ אֲפִלּוּ אָמְרָה בְּעַצְמָהּ: טְמֵאָה אֲנִי לְךְ, וְחָזְרָה וְנָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים, כֵּן נִרְאֶה לִי עַל פִּי סְבָרָא זוֹ. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דְּאַף בַּזְּמַן הַזֶּה, נֶאֱמָן (שָׁם בַּמַהֲרִי''ק, וְכֵן מַשְׁמַע מֵהָרַמְבַּ''ם פכ''ד). וְאִם הָיָה לוֹ קֶטֶט עִמָּהּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמַּאֲמִין לְדִבְרֵי הָעֵד, דְּוַדַּאי מֵחֲמַת שִׂנְאָה אוֹמֵר כֵּן (שָׁם בַּמַּהֲרִי''ק). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קט''ו סָעִיף ז':
י מִי שֶׁהוֹצִיא קוֹל עַל אִשְׁתּוֹ, שֶׁזִּנְּתָה, וְאָמַר שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ הַדָּבָר, וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֵינוֹ אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁמֵּחֲמַת הַכַּעַס שֶׁהִכְעִיסַתּוּ הוֹצִיא קוֹל זֶה; אִם נוֹתֵן אֲמַתְלָא לִדְבָרָיו, מֻתֶּרֶת; וְאִם לָאו, אֲסוּרָה לוֹ:
יא שָׁמַע הָעָם מְרַנְּנִים אַחַר הַקִּנּוּי, (ח) וְהַסְתִירָה בְּלֹא שְׁנֵי עֵדִים, עַד שֶׁהַנָּשִׁים נוֹשְׂאוֹת וְנוֹתְנוֹת בָּהּ שֶׁזִּנְּתָה מֵהָאִישׁ שֶׁקִּנֵּא לָהּ, אֲסוּרָה לוֹ, וְיוֹצִיאֶנָּה וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: באר היטב (ח) והסתירה. ל''ד אחר הקינוי והסתירה אלא אפי' לא קדמה הסתירה כל ששמע העם מרננים אחר הקינוי אסורה לו ויוציאנה. כנה''ג:
יב בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּי, קֹדֶם סְתִירָה, קִנּוּיוֹ מָחוּל וּכְאִלּוּ לֹא קִנֵּא לָהּ. אֲבָל לְאַחַר סְתִירָה, אֵין קִנּוּיוֹ מָחוּל. גֵּרְשָׁהּ, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ מָחַל לָהּ; וְאִם הֶחֱזִירָהּ, צָרִיךְ לְקַנֹּאת לָהּ פַּעַם אַחֶרֶת:
יג מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ הָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְשָׁמְעוּ בֵּית דִּין מְרַנְּנִים אַחֲרֶיהָ, קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים לָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי. וְאִם בָּאוּ עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה, אוֹסְרִים אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְקוֹרְעִים כְּתֻבָּתָהּ. וּכְשֶׁיָּבֹא בַּעְלָהּ אוֹ יַבְרִיא אוֹ יֵצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, יִתֵּן לָהּ גֵּט:
יד בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד (ט) שֶׁנִּטְמְאָה מֵאוֹתוֹ שֶׁקִּנֵּא לָהּ, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. אֲפִלּוּ אִם עֵד הַטֻּמְאָה הוּא אֶחָד מֵעֵדֵי הַסְתִירָה, וַאֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָרוֹב, כָּשֵׁר לְעֵדוּת: באר היטב (ט) שנטמאה. ואם אחר שהעיד ע''א שנטמאת בא ע''א ומכחישו לא משגחינן בו דע''א בסוטה נאמן כתרי עיין ב''ש:
טו חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁשּׂוֹנְאוֹת אוֹתָהּ, נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ לוֹמַר שֶׁנִּטְמֵאת אַחַר הַקִּנּוּי לְאָסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ, אֲבָל לֹא לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ:
טז מוֹצִיאִים עַל יְדֵי עֵדֵי טֻמְאָה, אֲפִלּוּ לֹא רָאוּ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, מֵאַחַר שֶׁרָאוּ אוֹתָם דְּבוּקִים זֶה בָּזֶה וְנוֹהֲגִים כְּדֶרֶךְ הַמְנָאֲפִים:
יז כָּל אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ עַל יְדֵי קִנּוּי וּסְתִירָה, אֲסוּרָה גַּם לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֶסְרָה (י) בִּשְׁבִילוֹ. וְאִם עָבַר וּנְשָׂאָהּ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחְתָּיו בְּגֵט, אֲפִלּוּ הָיוּ לָהּ כַּמָּה בָּנִים מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם לֹא קָדַם קִנּוּי, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁנִּסְתְּרָה עִם אִישׁ זֶה, וּבָאוּ וּמָצְאוּ דָּבָר מְכֹעָר, נִתְבָּאֵר בְּסִי' י'' א: באר היטב (י) בשבילו. ואפי' נאסרה מקודם לבעל אפ''ה נאסרה לבועל והראי' מש''ס סנהדרין דף מ''א. שבות יעקב ח''א סי' צ''ד וע''ל סי' י''א. ועיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף יו''ד:
יח כָּל אִשָּׁה שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְהֵעִידוּ שֶׁזִּנְּתָה עִם זֶה כְּשֶׁהָיְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ, הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא מִזֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה בָּנִים:
יט יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזִּנְּתָה עִם כּוּתִי וְגֵרְשָׁהּ בַּעְלָהּ, וְנִתְגַּיֵּר הַכּוּתִי, שֶׁמֻּתֶּרֶת לַגֵּר הַזֶּה, דְּלֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר ''אֶחָד לַבּוֹעֵל'' בְּבִיאַת הַכּוּתִי. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁזִּנָּה עִם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ בַּעְלָהּ, אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל אַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ. אַף עַל גַּב דִּבְלָאו הָכִי הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ כְּשֶׁזִּנְּתָה עִמּוֹ (פִּסְקֵי מהרא''י סִי' כ''ט):
כ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁטּוֹעֶנֶת עַל אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ, וְהוּא מַכְחִישָׁהּ, אֵין לְהַאֲמִינָהּ כְּדֵי לְיַסְרוֹ; אֲבָל יִגְזְרוּ עָלָיו נִדּוּי, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִמָּהּ כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יָדוּרוּ בִּשְׁכוּנָה אַחַת. וְאִם הוּא מֻחְזָק בְּעֵינֵיהֶם לְחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת, רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ בִּנְזִיפָה וּלְאַיֵּם עָלָיו שֶׁאִם לֹא יִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה יַבְדִּילוּהוּ מִבֵּינֵיהֶם לְרָעָה וְיִדְחוּהוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זַ''ל: מַלְקִין עַל לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֶרֶק כ''ד מִסַנְהֶדְרִין:
כא מִצְוַת חֲכָמִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַנְּאוֹת (יא) לִנְשׁוֹתֵיהֶם. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ וְעַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּמַזְהִירָם וּפוֹקֵד דַּרְכֵיהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵם שְׁלֵמִים מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן, הֲרֵי זֶה חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא'' (אִיּוֹב ה, כד). וְכָל הַמְקַנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ טָהֳרָה. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְלֹא לְהָטִיל עָלֶיהָ אֵימָה. וְאִם עָבַר וְקִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים מִתּוֹךְ אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה קִנּוּי: באר היטב (יא) לנשותיהם. לאו קינוי ממש קאמר אלא להוכיח אותה ויזהיר אותה שאל (תסתיר) [תסתר] עם אנשים ובזה שפיר דלא תקשה ממ''ש בסעי' ז' עיין פרישה:
כב אֵין רָאוּי לִקְפֹּץ וּלְקַנְּאָהּ בִּפְנֵי עֵדִים תְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ לָא יֹאמַר לָהּ: אַל תִּסָתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֶלָּא מוֹכִיחַ אוֹתָהּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ טָהֳרָה וְאַזְהָרָה, כְּדֵי לְהָסִיר הַמִּכְשׁוֹל וּלְהַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה: