שלחן ערוך - אורח חיים (מ)

סימן רב - דיני ברכת פרות האילן
ובו י''ח סעיפים
א עַל כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן מְבָרֵךְ בִּתְחִלָּה: (א) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מֵהַיַּיִן שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, בֵּין חַי בֵּין (ב) מְבֻשָּׁל בֵּין שֶׁהוּא עָשׂוּי קוֹנְדִּיטוֹן דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ דְּבַשׁ וּפִלְפְּלִין. הגה: וְאִם נִתְעָרֵב יַיִן (ג) בַּשֵּׁכָר, אַזְלִינָן אַחַר הָרֹב, אִם הָרֹב יַיִן, מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאִם הָרֹב שֵׁכָר, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתַּשְׁבֵּ''ץ).

באר היטב (א) בפה''ע. ואם הוא פרי שראוי לחוש שהתליע לא יברך עד שיפתח הפרי ויראה אם ראוי לאכילה ספר חסידים. ושל''ה כתב דוקא באגוז משא''כ בשאר פירות שאף אם התליע בתוכו לא יברך לבטלה בשביל קליפתו החיצונה ע''כ טוב יותר לברך כשהוא שלם (ועיין בספר אליהו רבה שמביא כמה ענינים בדרך חסידות ומוסר בעניני ברכות): (ב) מבושל. אע''ג דלענין יין נסך לא מתנסך לענין ברכה אין חילוק: (ג) בשכר. דוקא שכר תאנים. אבל שאר משקין מיד שנתערב בהן כל כך עד שנפסד טעם היין מברכין שהכל עיין מ''א:

ב (ד) הַבֹּסֶר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִכְפוּל הַלָּבָן, מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וּמִשֶּׁהוּא כְּפוּל הַלָּבָן וָאֵילָךְ מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נוֹדַע לָנוּ שִׁעוּר פוּל הַלָּבָן, לְעוֹלָם מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר; וּשְׁאָר כָּל הָאִילָן, מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ פְּרִי, מְבָרְכִין עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא (ה) מַר אוֹ עָפוּץ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, דְּאָז אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כְּלָל. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַל חֲרוּבִין אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, עַד שֶׁיִּרְאֶה בָּהֶן כְּמִין שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל חֲרוּבִין, וְכֵן בְּזֵיתִים עַד שֶׁיִּגְדַּל הַנֵּץ סְבִיבָיו, וְקֹדֶם לָכֵן מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וְכֵן עִקָּר (טוּר).

באר היטב (ד) הבוסר. עיין סי' רכ''ה ס''ז לענין שהחיינו: (ה) מר. ואם מתקן ע''י האור מברך שהכל. ל''ח מ''א:

ג גַּרְעִינֵי הַפֵּרוֹת, אִם הֵם מְתוּקִים מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: (ו) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְאִם הֵם מָרִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּלָל; וְאִם מִתַּקֵּן עַל יְדֵי הָאוּר, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: (ז) שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (ו) בפה''ע. מהר''א הלוי בספר גן המלך סי' למ''ד כתב שמברך בפה''א וכ''פ בתשובת פנים מאירות סי' ס''ה דמברך בפה''א או שהכל ע''ש ועיין יד אהרן: (ז) שהכל. א''ל לדברי המחבר שפסק דאם הם מתוקים מברך עליהם בפה''ע ש''מ דהוי פרי א''כ כשמתקן ע''י האור נמי ליברך בפה''ע כמו גבי שקדים בסעיף ה' וי''ל דכשהן מרים לאו פרי נינהו משא''כ בשקדים. מ''א וכ''כ בלבוש:

ד שֶׁמֶן זַיִת, אִם שְׁתָאוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו כְּלָל, מִשּׁוּם דְּאַזּוּקֵי מַזִּיק לֵיהּ; וְאִם אֲכָלוֹ עִם פַּת, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלֶיהָ דְּפַת (ח) עִקָּר וּמְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה; וְאִם שְׁתָאוֹ מְעֹרָב עִם מֵי סִלְקָ '' א הַנִּקְרָא אֲנִיגְרוֹן, שֶׁאָז אֵינוֹ מַזִּיק אַדְרַבָּא הוּא מוֹעִיל לַגָּרוֹן אִם הוּא חוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, הֲוָה לֵיהּ (ט) שֶׁמֶן עִקָּר וּמְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה אֶלָּא לַאֲכִילָה, הָוֵי לֵיהּ אֲנִיגְרוֹן (י) עִקָּר וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָאֲנִיגְרוֹן (יא) שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (ח) עיקר. ואם מתכוון לרפואה ואוכל רק מעט פת שלא יזיקנו בגרונו מברך על השמן וה''ה אם שותהו עם שאר משקין לרפואה כגון עם שכר או יין שרף מברך על השמן בפה''ע. מ''א: (ט) עיקר. אפי' השמן הוא מועט. ב''ח מ''א: (י) עיקר. אפילו הוא המיעוט. מ''א: (יא) שהכל. צ''ע דהא בגמרא דף ל''ט איתא בהדיא דמברך על מי סלקא בפה''א. מ''א:

ה שְׁקֵדִים הַמָּרִים, כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; גְּדוֹלִים, וְלֹא כְּלוּם דְּאַזּוּקֵי מָזְקֵי; וְטַעֲמָא דְּמִלְּתָא, דִּכְּשֶׁהֵם קְטַנִּים עִקַּר אֲכִילָתָם הִיא הַקְּלִפָּה וְאֵינָהּ מָרָה, וּכְשֶׁהֵם גְּדוֹלִים עִקַּר אֲכִילָתָם מַה שֶּׁבִּפְנִים וְהוּא מַר; וְאִם מִתַּקֵּן עַל יְדֵי הָאוּר אוֹ דָּבָר אַחֵר, מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

ו צְלָף (פי' צְלָף מִין אִילָן שֶׁעָלִין שֶׁלּוֹ רְאוּיִים לַאֲכִילָה וְיֵשׁ בְּעָלָיו כְּמִין תְּמָרִים אֶבְיוֹנוֹת הוּא הַפְּרִי מֵהַצְלָף וְקַפְרִיסִין הֵן קְלִפָּה שֶׁסְבִיב הַפְּרִי כִּקְלִפּוֹת הָאֱגוֹזִים), עַל הֶעָלִין וְעַל הַתְּמָרוֹת וְעַל (יב) הַקַּפְרִיסִין: (יג) בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְעַל הָאֶבְיוֹנוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּרִי, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

באר היטב (יב) הקפריסין. הוא קליפות הפרי כמו קליפת אגוזים: (יג) בפה''א. דאינן עיקר הפרי מכאן הביא ראיה הרב ט''ז לקמן בסי' ר''ד ס''ק ט''ו דעל קליפת מראנצי''ן שמרקחין אותם בדבש שמברך בפה''א. אבל המ''א סי' זה ס''ק י''ז חולק וכתב דלא דמי דהכא הקליפה נופלת ובהמראנצי''ן הקליפה מגוף הפרי וראוי לאוכלו אלא שאין טוב כ''כ דגם תוך הפרי אינו טוב בלי תיקון ותערובת צוקר לכן יברך בפה''ע ע''ש וכן בתשובת פנים מאירות סי' ס''ה הכריח דמברך בפה''ע דלא כט''ז. ומצאתי דיש לברך שהכל על מראנצי''ן מרוקחין וכן נוהגין בכל מדינות ישמעאל באר היטב אשר לפני. (וכן פסק בספר אליהו רבה לברך שהכל על מראנצי''ן מרוקחין):

ז תְּמָרִים שֶׁמִּעֲכָן בַּיָּד וְעָשָׂה מֵהֶם עִסָה וְהוֹצִיא מֵהֶם גַּרְעִינֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָּתָן וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּלְבַסוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ. הגה: וּלְפִי זֶה הוּא הַדִּין בלטווערן הַנִּקְרָא פווידל''א מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם (יד) שֶׁהַכֹּל (ת''ה סי' כ''ט וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַטּוּר), וְטוֹב לָחוּשׁ לְכַתְּחִלָּה לְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל אֲבָל אִם בֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ (טו) יָצָא, כִּי כֵן נִרְאֶה עִקָּר.

באר היטב (יד) שהכל. זהו דעת ת''ה. והיינו דוקא בגודגדניות כגון פאווידל''א שנתבשלו ונימוחו לגמרי אבל בתמרים שנתמעכו לא פליג הת''ה וס''ל כהרמב''ם דמברך בפה''ע עיין מ''א וע''ת: (טו) יצא. ט''ז האריך והעלה דהמברך לכתחלה בפה''ע על הפאווידל''א של פלומי''ן או קירשי''ן אין עליו חשש ושפיר עביד כיון שברכת בפה''ע יש לה מעלה על ברכת שהכל ובכל יום אנו נוהגין כשמבשלין תפוחים עד שנתרסקו לגמרי שמברכין עליהם בפה''ע וכמ''ש סעיף י''ב בין מבושלים כו' ובודאי הוי מרוסקין ע''י הבישול ולית כאן בית מיחוש ברכה לבטלה עכ''ל. והב''ח פסק דהמדקדק במעשיו יברך על הפאווידל''א וכיוצא בו שהם מרוסקים לגמרי בפה''א. ואם בירך בפה''ע או שהכל יצא ע''ש ועיין יד אהרן מה שהקשה על הט''ז: (ועיין בס' אליהו רבה שהשיג על הט''ז בענין פאווידל''א ופסק כדעת רמ''א):

ח דְּבַשׁ הַזָּב מֵהַתְּמָרִים, מְבָרֵךְ עָלָיו (טז) שֶׁהַכֹּל. וְכֵן עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל מִינֵי פֵּרוֹת, חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (טז) שהכל. דזיעה בעלמא הוא דאין נקרא משקה אלא היוצא מהזיתים ומהענבים בלבד:

ט סוֹפֵי (יז) עֲנָבִים שֶׁאֵין מִתְבַּשְּׁלִין לְעוֹלָם, וְכֵן עַל (יח) הַנּוֹבְלוֹת שֶׁהֵם תְּמָרִים שֶׁבִּשְּׁלָם וּשְׂרָפָם הַחֹם וְיָבְשׁוּ, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (יז) ענבים. ול''ד לבוסר בס''ב דמברכין עליו בפה''א שאני בוסר דעומד לעשות ממנו משקה דאישתני לעלויא דהיינו יין שמברכין עליו בפה''ג משום הכי דיו שמורידין אותו מעלה א' ומברכין בפה''א משא''כ בסופי ענבים שעומדים לעשות חומץ לכן מברכין שהכל: (יח) הנובלות. עיין יד אהרן שהאריך בזה:

י פֵּרוֹת שֶׁשְּׁרָאָן אוֹ בִּשְּׁלָן בְּמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס טַעַם הַפְּרִי בַּמַּיִם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אוֹתָם הַמַּיִם אֶלָּא (יט) שֶׁהַכֹּל; וְהָרֹא''שׁ כָּתַב דְּאֶפְשָׁר שֶׁאִם נִכְנַס טַעַם הַפְּרִי בַּמַּיִם מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

באר היטב (יט) שהכל. ול''ד למיא דסלקא בסי' ר''ה ס''ב דהנהו כיון דרוב אכילתן ע''י שליקה מי שליקתן כמותן משא''כ פירות דאין דרכן למישלקיה או למסחטיה אלא למיכלא בעינייהו בהנהו לא אמרינן שיהא מימיהן כמותן ב''י הרשב''א. ומיהו בפירות יבשים כגון תפוחים ואגסים גודגדניות פלומין ד''ה דמברך בפה''ע דהא אין דרכן אלא למשליקנהו ולא למיכלא בעינייהו וכן אני נוהג ועיקר ב''ח ט''ז. וכן פסק הע''ת דפירות שרוב אכילתם במבושל ודאי מים שלהם כמותן שאם הם פרי האדמה מברכין בפה''א ואם הם פרי העץ מברכין בפה''ע. ומג''א מסופק בזה. ועל קאוו''י וט''ע מברך שהכל פרח מטה אהרן ח''א סי' מ' וכ''פ בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ה' שמברכין שהכל על הקאוו''י וט''ע אבל בהלק''ט סי' ט' ובתשובת פנים מאירות סי' צ''ה כתבו דמדינא יש לברך בפה''א אלא שנהגו לברך שהכל ע''ש ועיין בס' בני חייא ואחריו בנ''ר עיין סי' ר''ד ס''ז מש''ש:

יא מֵי שְׁרִיַּת צִמּוּקִים וּתְאֵנִים, אוֹ מֵי בִּשּׁוּלָם, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם שֶׁהַכֹּל וְיוֹצֵא גַּם (כ) לְהָרֹא''שׁ; אֲבָל בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מְבָרֵךְ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת אוֹ אִם מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, כְּהָרֹא''שׁ. וְלָכֵן יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, אוֹ יֹאכַל פְּרִי מִז' מִינִים וְגַם יִשְׁתֶּה מַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ וּבוֹרֵא נְפָשׁוֹת; וְאִם (כא) מָשַׁךְ הַמַּיִם וְהִבְדִּילָם מֵהַצִּמּוּקִים, הֲוָה לֵיהּ יַיִן וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָם יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן, אֲבָל אִם כְּשֶׁיַּעַצְרוּ אוֹתָם לֹא יֵצֵא מֵהֶם שׁוּם לַחְלוּחִית דְּבַשׁ, לֹא.

באר היטב (כ) להרא''ש. דעל כולם אם אמר שהכל יצא. מיהו אם אכל תחלה פרי ובירך בפה''ע צ''ע אם יברך שנית על המרק שהכל ולכן ישתה ד''א תחלה לברך שהכל מ''א. וציר של פירות שנכבשו כגון אוגירק''ס או קומפש''ט שקוראין זויאר קרויט אין לברך רק שהכל דלא נכבשו להוציא מימיהן. ט''ז: (כא) משך. ז''ל הרב''י דוקא כשהצמוקים מעורבים עם המים הא אם נמשכו המים מהצמוקים ה''ל יין עכ''ל. ופי' רמ''א דבריו דה''ק דוקא כשהצמוקים מעורבים עם המים ואוכל הצמוקים ושותה המים אז ה''ל כמרק של כל הפירות אבל אם נמשכו וכו' כלומר שאין כוונתו לאכול הצמוקין כלל רק להמשיך מהן היין אז אפילו שתה מהם מהכלי שהצמוקים בתוכו מברך בפה''ג. ולא בעי המשכה וכ''מ מכל הפוסקים דכתבו יין צמוקים ולא חלקו בין משך ללא משך מ''א ע''ש וכ''כ ט''ז דאחר ג' ימים הוי יין גמור אף שלא משך ע''ש:

יב כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁטּוֹבִים חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִים, כְּגוֹן תַּפּוּחִים וְאַגָּסִים, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִים מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְאִם אֵין דֶּרֶךְ לְאָכְלָם חַיִּים אֶלָּא מְבֻשָּׁלִים, אוֹכְלָם כְּשֶׁהֵם חַיִּים, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל; כְּשֶׁהֵם מְבֻשָּׁלִים, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

יג אֱגוֹז גָּמוּר הַמְטֻגָּן בִּדְבַשׁ וְנִקְרָא נואינד''ו ר''ל (כב) נויאי''ט, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

באר היטב (כב) נויאי''ט. דהאגוז עיקר והדבש אינו בא רק למתקו:

יד אֱגוֹז (כג) רַךְ שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ וְקוֹרְאִין לוֹ נואיס מושקאד''ה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל. הגה: וְכֵן אוֹתָם אֱגוֹזִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ בְּעוֹדָם יְרֻקִּים, מְבָרְכִים שֶׁהַכֹּל (רבי' יְרוּחָם נָתִיב י''ז ח''ב וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב (כג) רך. דקודם הטיגון אינו ראוי לאכילה דמר הוא ולא נטעי אינשי אדעתא דהכי ב''י וכתב הט''ז ואיני מבין מ''ש רמ''א וכן אותם אגוזים וכו' דגם אגוז רך מיירי בענין זה. ומ''א הגיה דצ''ל והן אותם וכו' ע''ש:

טו עַל הסוקא''ר מְבָרֵךְ (כד) שֶׁהַכֹּל וְכֵן הַמּוֹצֵץ קָנִים מְתוּקוֹת שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (כד) שהכל. ודעת הטור דיברך בורא פרי העץ וכתב הט''ז ונראה פשוט שאם יש לפניו פרי אחר שיברך עליו יצא גם על הסוקא''ר דדעת הטור עיקר:

טז עַל פִּלְפֵּל וְזַנְגְּבִיל יְבֵשִׁים וְעַל הקלאוו שֶׁל גירופלי ר''ל נעגלי''ךְ וְכָל כַּיּוֹצֵא (בָּזֶה) שֶׁאֵין דֶּרֶךְ (כה) לְאָכְלָם אֶלָּא עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת, אֵין מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּלוּם.

באר היטב (כה) כלום. וה''ה גלגי''ן וציטוו''א. מהר''ם מ''א:

יז עַל אֱגוֹז (כו) מושקא''ט, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; עַל קניל''ה ר''ל צימרינ''ד, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

באר היטב (כו) מושקא''ט. שקורין מושק''ט נו''ס דפרי גמור הוא ורגילין לאוכלו ביובש ול''ד לדסעיף י''ד ומי שיש לו שלשול ונותן המושקא''ט לתוך השכר כדי שיעצור דמי לשמן זית כמ''ש סעיף ד'. ומיהו נ''ל דבשותה לצמאו אע''פ שנותן ג''כ מושק''אט לתוכו לרפואה מ''מ מברך על השכר וה''ה גבי שמן מ''א. (ובס' אליהו רבה פוסק דאף בשותה רק לרפואה מברך על השכר ופוטרו דמיעוט הוא נגד השכר ול''ד לשמן דלעיל):

יח עַל פִּלְפֵּל וְזַנְגְּבִיל כְּשֶׁהֵם (כז) רְטֻבִּים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הגה: כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ בָּהֶם שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּרִי, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְשֶׁאֵינָן עִקַּר הַפְּרִי, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְאִם הוּא (כח) מְסֻפָּק בּוֹ אִם הוּא עִקַּר הַפְּרִי אוֹ לֹא, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הוּא, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל (טוּר).

באר היטב (כז) רטובים בפה''א. ועץ שקורין לאקרי''ץ בפה''א. עטרת זקנים בשם ס''ח ע''ש: (כח) מסופק. היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ש''ס מ''א:

סימן רג - דיני ברכת פרות הארץ
ובו ח' סעיפים
א עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

ב עַל תּוּתִים הַגְּדֵלִים בַּסְנֶה, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הגה: דְּלֹא מִקְרֵי עֵץ אֶלָּא שֶׁמּוֹצִיא עָלָיו מִמֶּנּוּ, אֲבָל מַה שֶּׁמּוֹצִיא עָלָיו מִשָּׁרָשָׁיו לֹא מִקְרֵי עֵץ, וְהָנֵי כֵּיוָן דְּכָלָה עֵצָיו לְגַמְרֵי (א) בַּחֹרֶף וְהָדָר פָּרַח מִשָּׁרָשָׁיו, מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה (טוּר וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים).

באר היטב (א) בחורף. וא''כ ה''ה בפרי שקורין ברוימבע''ר ופרי אדום שקורין ערפיר''ט מברך בפה''א מהר''ם ב''ח. והמ''א כתב משום האגודה שיברך בפה''ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו וכן עיקר. וכן אותם שקורין בפולין יגדע''ס השחורים. אבל האדומים גדלים בעשבים ומברכין בפה''א. ואותם האדומים הנמצאים בתמוז וגם יש מין הנמצאים בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן ראוי לברך עליהם שהכל דהקליפה והגרעינן אינן ראוים לאכילה כלל א''כ אין לברך אלא על המשקה שבתוכו. מ''א:

ג עַל המאוזי''ש, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

ד עַל פֵּרוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין אִילָנֵי (ב) סְרָק, שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (ב) סרק. ט''ז העלה דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער כגון תפוחים קטנים ואגסים שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה הם טובים לאכלם חיים מברכין בפה''ע ואנו בכל יום ויום מברכין בפה''ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער עכ''ל וכ''כ המג''א. ועיין יד אהרן:

ה בְּנֵי אָסָא, אַף עַל גַּבֵּי דְּבִשְּׁלָן וְהַוְיָן כְּפֵרוֹת, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.

ו עַל זַנְגְּבִיל שֶׁמְּרַקְּחִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא רָטֹב, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין אִם מְרַקְּחִים אוֹתוֹ יָבֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, (ג) הַזַּנְגְּבִיל עִקָּר וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

באר היטב (ג) הזנגבי''ל עיקר. וה''ה כשצולין זנגבי''ל ואוכלים אותו לרפואה מברך בפה''א. וכן על פלפלין שמרקחין אותם בפה''א אבל בציטוו''ר מברך שהכל עמ''א. זנגבי''ל ופלפלין יבשין שבשלו עכו''ם שרי. מ''א:

ז בְּשָׂמִים שְׁחוּקִים וּמְעֹרָבִים עִם סוּקָר, (ד) הַבְּשָׂמִים עִקָּר וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּדִין בִּרְכַּת אוֹתָם בְּשָׂמִים.

באר היטב (ד) הבשמים עיקר. צוקר עם אינגב''ר כתוש ויש שם צוק''ר הרבה כמו האינגב''ר אפ''ה מיקרי הצוקר טפל לגבי האינגב''ר ומברך על האינגב''ר בפה''א ופוטר הצוקר ט''ז. על השומשמין והולנדהר''א מברך בפה''א וטחונים שהכל של''ה. וכן שומשמין שמטגנין אותן בדבש מברכין עליהם בפה''א דלא כקצת טועים לברך שהכל. תשובת פנים מאירות ס''ס ס''ה ועיין סי' ר''ד סעיף י''א:

ח צְנוֹן, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
ובו י''ג סעיפים
א עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן: בְּשַׂר בְּהֵמָה, חַיָה וְעוֹף, דָּגִים, בֵּיצִים, חָלָב, (א) גְּבִינָה, וּפַת שֶׁעִפְּשָׁה, וְתַבְשִׁיל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה צוּרָתוֹ (ב) וְנִתְקַלְקֵל, וְנוֹבְלוֹת שֶׁהֵם תְּמָרִים שֶׁבִּשְּׁלָם וּשְׂרָפָם הַחֹם וְיִבְּשׁוֹ, וְעַל הַגּוֹבַאי, וְעַל הַמֶּלַח, וְעַל מֵי מֶלַח, (ג) וְעַל הַמָּרָק, וְעַל (ד) כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, (ה) וְעַל קוֹרָא שֶׁהוּא. הגה: הָרַךְ הַנִּתְוַסֵּף בָּאִילָן בְּכָל שָׁנָה שֶׁקּוֹרִין (טוּר) פלמיטו, וְעַל לוּלָבֵי גְּפָנִים, וְעַל שְׁקֵדִים מְתוּקִים שֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם כְּשֶׁהֵם רַכִּים בִּקְלִפֵּיהֶם, וְעַל חֲזִיז וְהוּא שַׁחַת, וְעַל קָרָא חַיָּה, וְעַל קִמְחָא דְּשַׂעֲרֵי, וְעַל שֵׁכַר תְּמָרִים וְשֵׁכַר שְׂעוֹרִים, וְעַל מֵי (ו) שְׂעוֹרִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים לַחוֹלֶה, וְעַל עִשְׂבֵּי (ז) דְּדַבְּרָא שֶׁאֵינָם נִזְרָעִים, וְעַל שֶׁבֶת שֶׁקּוֹרִין אניט''ו ר''ל (ח) אני''ס, וְעַל (ט) כַּמּוֹן וְכַסְבָּר דִּלְטַעֲמָא עֲבִידֵי וְלֹא לַאֲכִילָה, וְעַל הַחֹמֶץ שֶׁעֵרְבוֹ בְּמַיִם עַד שֶׁרָאוּי לִשְׁתּוֹת מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (א) גבינה. אם בירך על גבינה בפה''א לא יצא. הלק''ט ח''א סי' רל''ח: (ב) ונתקלקל. היינו קצת דאילו נתקלקל לגמרי אין מברכין עליו כלל. ב''י: (ג) ועל המרק. של בשר דמרק של פירות ע''ל סי' ר''ב: (ד) כמהין ופטריות. מן האויר הם גדילים: (ה) ועל קורא. דלא נטעי אינשי האילן אדעתא למיכל הקורא כשהוא רך רק שיתקשה ויעשה עץ ונ''ל דבשרביטין של קטניות שקורין ערבי''ס שוטי''ן יש חילוק דאותם שהם נזרעים בגינה יש לברך בפה''א אפי' על השרביטין דע''מ כן נזרעו לאוכלן חיים אבל אותן שזורעים בשדות להניח עד שיתקשה ויבשלו אותם אין לברך עליהם בפה''א אלא שהכל עד אחר בישולם ט''ז ע''ש ובתשובת פנים מאירות סימן ס''ה חולק וכתב דאין לחלק ועל כולם מברך בפה''א: (ו) שעורים. ועל הקאו''י וט''ע נמי שהכל עיין לעיל סי' ר''ב סעיף קטן י''ט: (ז) עשבי דדברא. דוקא בעשבים אמר כן דאינם חשובים מצד עצמן ולא מצד זריעה דגדלים בלא זריעה. אבל פירות טובות כגון יגדע''ס מאלינא''ש יש לברך עליהם כמ''ש בסי' ר''ג ס''ק א': (ח) אני''ס. ואם שלקו מברך על מימיו בפה''א. מ''א ס''ק י''ד ע''ש: (ט) כמון. קימ''ל בל''א:

ב עַל הַחֹמֶץ לְבַדּוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא (י) מַזִּיקוֹ.

באר היטב (י) שמזיקו. דוקא בחומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ. אבל בחומץ שאינו חזק כ''כ ודאי אית ליה הנאה מיניה ובעי ברכה כמ''ש ס''ד. מ''א:

ג רֵיחֵיהּ חָלָא (פי' חֹמֶץ) וְטַעְמֵיהּ חַמְרָא, חַמְרָא הוּא וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ד כָּל שֶׁבְּנֵי אָדָם נִמְנָעִים לִשְׁתּוֹתוֹ מִפְּנֵי חֲמִיצוּתוֹ, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.

ה שִׁמְרֵי יַיִן, מִבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן; נָתַן בָּהֶם מַיִם, אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת מַיִם וּמָצָא אַרְבָּעָה, הֲוָה לֵיהּ כְּיַיִן מָזוּג וּמְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאִם מָצָא פָּחוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן, קִיוּהָא בְּעָלְמָא הוּא וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל; וְהַיְנוּ בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ חֲזָקִים, אֲבָל יֵינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן חֲזָקִים כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ רָמָא תְּלָתָּא וַאֲתָא אַרְבָּעָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן; וְנִרְאֶה שֶׁמְּשַׁעֲרִים בַּשִּׁעוּר שֶׁמּוֹזְגִים יַיִן שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם. הגה: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַיַּיִן אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּמַּיִם, כִּי אָז וַדַּאי בָּטֵל (אָגוּר).

ו תֶּמֶד שֶׁעוֹשִׂים מֵחַרְצַנִּים שֶׁנּוֹתְנִים עֲלֵיהֶם מַיִם, דִּינָם כִּשְׁמָרִים; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁנֶּעֶצְרוּ בַּקּוֹרָה, אֲבָל אִם לֹא נִדְרְכוּ אֶלָּא בָּרֶגֶל אֲפִלּוּ נָתַן שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת מַיִם וְלֹא מָצָא אֶלָּא ג' אוֹ פָּחוֹת, מְבָרְכִין עָלָיו (יא) בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁיַּיִן הוּא וְהַמַּיִם נִבְלָעִים בַּזַּגִּים וּבְמַה שֶּׁיּוֹצֵא יֵשׁ בּוֹ יַיִן מְרֻבֶּה. הגה: זַגִּים שֶׁנָּתְנוּ עֲלֵיהֶם תְּאֵנִים לְחַזֵּק כֹּחַ הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהַזַּגִּין הָרֹב מִכָּל מָקוֹם כָּל כֹּחַ הַתְּאֵנִים בַּמַּשְׁקֶה וְאֵין לְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתַּשְׁבֵּ''ץ).

באר היטב (יא) בפה''ג. אלא בפה''ע. ט''ז. ומ''א כתב שהכל ע''ש:

ז הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרָיו (יב) בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת; אֲבָל אִם חֲנַקְתֵּיהּ אוּמְצָא, וְשׁוֹתֶה מַיִם לְהַעֲבִיר הָאוּמְצָא, אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנָיו וְלֹא (יג) לְאַחֲרָיו.

באר היטב (יב) בנ''ר. עיין בשכנה''ג שכתב משם הרב מהר''ח אבולעפי''א שאין לברך ברכה אחרונה על שתיית הקאוו''י שמחמת חומה רגילים לשתותה לאט לאט ושוהין מתחלת השתיה עד סופה טפי מרביעית. וכן הסכים הר''י רוזאני''ס בס' משנה למלך בפ''ג מה' ברכות ומהר''ם בן חביב ז''ל בחידושיו בפ' יוה''כ דף י''ב ע''ב ומהר''א הלוי בתשוב' גינת ורדים חא''ח כלל א' סי' י''ו. ופר''ח בס' מים חיים סי' א'. אבל מהרי''א אשקאפה ובעל כנה''ג ומהר''א יצחקי ז''ל בתשובתו זרע אברהם חא''ח סי' ב' וסי' ה'. ומהר''ם גלאנטי הסכימו לברך. עיין בהלק''ט ח''א סי' ט' ובס' בני חייא ועתה בזמנינו רובם ככולם אין מברכין לבסוף וראיתי אנשי מעשה שמניחין אותו שיצטנן ואח''כ שותין אותה ומברכין. יד אהרן: (יג) לאחריו. דלית ליה הנאה מיניה אבל השותה שאר משקים להעביר האומצא מברך כמ''ש ס''ח מ''א:

ח כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה לִרְפוּאָה, אִם טַעֲמָם טוֹב וְהַחֵךְ נֶהֱנֶה מֵהֶם, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וָסוֹף. הגה: אִם אֲנָסוּהוּ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת, אַף עַל גַּב דְּהַחֵיךְ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו, הוֹאִיל (יד) וְנֶאֱנַס עַל כָּךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְהָרא''ה).

באר היטב (יד) ונאנס. דדמי לאשה שמתחלתה באונס וסופו ברצון דחשבינן ליה אונס. והמ''א וט''ז הניחו דבר זה בצ''ע ועיין בס' גן המלך סי' צ''ז ובהלק''ט סי' קנ''ב:

ט אָכַל מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה שֶׁל אִסוּר מִפְּנֵי הַסַכָּנָה, מְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה וָסוֹף.

י דְּבַשׁ דְּבוֹרִים הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר דְּבַשׁ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.

יא חַבּוּשִׁים אוֹ גינדא''ש אוֹ וְרָדִים וּשְׁאָר מִינֵי פֵּרוֹת וַעֲשָׂבִים שֶׁמְּרַקְּחִים בִּדְבַשׁ, הַפֵּרוֹת וְהָעֲשָׂבִים הֵם עִקָּר וְהַדְּבַשׁ טָפֵל, אֲפִלּוּ הֵם כְּתוּשִׁים (טו) בְּיוֹתֵר, הִילְכָּךְ מְבָרֵךְ עַל חַבּוּשִׁים וגינדא''ש בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְעַל עֲשָׂבִים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְעַל שֶׁל (טז) וְרָדִים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הגה: וְכָל מִרְקַחַת שֶׁאֵין בְּרִיאִים רְגִילִין בּוֹ אֶלָּא (יז) לִרְפוּאָה, מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהַכֹּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא''ה).

באר היטב (טו) ביותר. ודוקא שניכר מהותו ותארו אבל אם נפסדה צורתו העצמית מברך שהכל כמ''ש סי' ר''ב ס''ז בהג''ה ועמ''ש שם דדוקא כשנמוחו לגמרי מברכין שהכל. מ''א: (טז) ורדים. היינו רויז''ן בל''א. אע''פ שגדלים על האילן כיון דזרע שלהם עיקר הפרי והעלים הם הפרחים ב''י וכן הלונדר''א מברך בפה''א דעיקר הפרי הם הגודגדניות השחורות. של''ה עיין מ''א: (יז) לרפואה. מיירי שאין טובים לאכול כמ''ש ס''ח מ''א ע''ש:

יב כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה; וְכָל דָּבָר (יח) שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ לְדַבֵּק, אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ, אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ הַתַּבְשִׁיל, הֲרֵי זֶה טְפֵלָה; אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת, הֲרֵי הוּא עִקָּר; לְפִיכָךְ מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִים אוֹתָם וְנוֹתְנִים בָּהֶם חֲלֵב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק, וְעוֹשִׂים מֵהֶם מִינֵי מְתִיקָה, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר. הגה: וְנִרְאֶה דְּהָא דְּאִם עֵרֵב כְּדֵי לָתֵת טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת שֶׁהוּא עִקָּר, הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַמָּשׁוּת מִן הַדָּבָר הַנּוֹתֵן טַעַם וְדָבָר חָשׁוּב, אֲבָל בְּשָׂמִים שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹךְ הַמִּרְקַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לִנְתִינַת טַעַם, אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם דִּבְטֵלִין בְּמִעוּטָן אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין טַעַם; לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ רַק עַל (יט) הַמִּרְקַחַת וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁבָּהֶן.

באר היטב (יח) שמערבין. כל סעיף זה הוא לשון הרמב''ם ופשוט דמיירי דוקא בה' מינים דבהכי איירי כדמסיים ואזיל חלב חטה וכו' אבל בשאר מינים פשוט דאזלינן אחר רוב וכ''מ בגמרא דאמרינן כל שיש בו מחמשה מינים מברכין במ''מ והיינו דוקא כשבא ליתן טעם בתערובות א''כ בשאר מינין אפי' בא ליתן טעם הולכין אחר הרוב והכי מסתבר אטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך על הבצלים מ''א ע''ש. ועיין ט''ז ועיין ע''ת: (יט) המרקחת. השקדים שמחפין אותם בצוקר אף שהפרי חפוי מכל וכל מברך על הפרי ולא על הצוק''ר:

יג כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בְּבִרְכָּתוֹ, יְבָרֵךְ (כ) שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (כ) שהכל. מ''מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל. כתב בספר חכמת מנוח שהכל נהיה בסגו''ל תחת היו''ד שהוא לשון בינוני ולא בקמץ שהוא לשון עבר דרוב ברכות נתקנו בלשון בינוני. ובסי' קס''ז ס''ק ח' כתב המ''א בקמץ ע''ש:

סימן רה - ברכת ירקות
ובו ה' סעיפים
א עַל הַיְרָקוֹת מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם; וְכֵן כָּל פֵּרוֹת (א) וְקִטְנִיּוֹת שֶׁטּוֹבִים חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִים, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם לְאַחַר בִּשּׁוּלָם כְּבִרְכָּתָם הָרְאוּיָה לָהֶם קֹדֶם שֶׁיְּבַשֵּׁל; אֲבָל קָרָא וְסִלְקָא (ב) וּכְרוּב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁטּוֹבִים מְבֻשָּׁלִים יוֹתֵר מֵחַיִּים, כְּשֶׁהֵם חַיִּים מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל, וּלְאַחַר בִּשּׁוּלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְתוּמֵי (פי' שׁוּמִים), (ג) וְכַרְתִּי (פי' פורט בְּלַעַ''ז) כְּשֶׁהֵם חַיִּים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; לְאַחַר שֶׁבִּשְּׁלָם, שֶׁהַכֹּל. הגה: דִּמְחַשְּׁבֵי נִשְׁתַּנּוּ לִגְרִיעוּתָא, אֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם עִם בָּשָׂר וְנִשְׁתַּבְּחוּ אֵין הַשֶּׁבַח מִצַּד עַצְמָן אֶלָּא מֵחֲמַת הַבָּשָׂר שֶׁבָּהֶם (הר''י פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין).

באר היטב (א) וקטניות. נ''ל דעל קטניות יבשים האוכלם חיים מברך שהכל. מ''א: (ב) וכרוב. ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך בפה''א. של''ה מ''א ט''ז: (ג) וכרתי. ט''ז העלה לחלק בין השומים דבשום שהוא לא הזקין עדיין ראוי לאוכלו חי אפי' בלא פת מברך בפה''א. אבל אם הזקין שאינו ראוי לאוכלו חי בלא פת יש לברך בזה שהוא חי שהכל ולאחר בישולו בפה''א וכן בבצל יש חילוק זה. אתרוג המטוגן בדבש וכן כל דבר שגדל על העץ ועושין מהן איי''ן גימאכט''ס יש לברך בפה''ע דומיא דאגוז המטוגן בדבש כמ''ש סי' ר''ב סי''ג אבל מה שעושין מן פרי האדמה יש חילוק דאם הוא מין צנון שקצת בני אדם מטגנין אותו בדבש ברכתו אז שהכל כמו תומי וכרתי כיון שהוא משתנה לגריעותא בבישול בלא דבש וטובים יותר חיים ממבושלים רק הדבש הוא משביח אין השבח מחמת עצמן. אבל אם מטגנין מייארי''ן ורובי''ן וקירב''ס יש לברך בפה''א ומזה יש ללמוד כל דיני איי''ן גימאכט''ס עכ''ל ט''ז:

ב עַל הַמַּיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶם (ד) יְרָקוֹת מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה עַצְמָהּ, שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַיְרָקוֹת עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא טַעַם הַיָּרָק; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁבִּשְּׁלָם בְּלֹא בָּשָׂר, אֲבָל בִּשְּׁלָם (ה) עִם בָּשָׂר, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (ד) ירקות. ע''ל סי' ר''ב ס''ק י''ט מש''ש: (ה) עם בשר. דמים לית ליה טעמא כ''א מה שקבלו מן הבשר אזלינן בתר בישרא. לפ''ז נ''ל אם בישל ירקות בחומץ או במשקה שקורין בארש''ט אין לברך עליהם כמו על ירקות אלא כפי ברכת המשקה כיון שיש לו עוד טעם שלו אפילו בישלו עם בשר לא הפסיד טעמו כמו באגוז ודבש בסי' ר''ב סי''ג. ט''ז:

ג אִם (ו) סְחָטָן, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אוֹתָם מַשְׁקִין אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.

באר היטב (ו) סחטן. דאשתני לגריעותא. וע''י כתישה הוי כבישול עיין ט''ז. מי תותין ויין תפוחים שעומדין לשתייה מברך שהכל וכן המשקה שעושין בפסח מתפוחים מברך שהכל עיין מ''א:

ד חֲתָכָן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָּתָן מִפְּנֵי כָּךְ.

ה (ז) הַלֶּפֶת, כְּשֶׁהוּא חַי מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל, אֲבָל אִם הוּא מְבֻשָּׁל אוֹ כָּבוּשׁ בְּחֹמֶץ אוֹ בְּחַרְדָּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

באר היטב (ז) הלפת. כגון מיאר''ן ורובי''ן בל''א אע''פ שנאכלין ג''כ חיין מ''מ כיון שטובים יותר מבושלים מחיין מברך חיין שהכל ומבושל בפה''א ירק גרין קרוי''ט חי שהכל מבושל בפה''א. שלאטי''ן מעורב עם חומץ ושמן זית בפה''א. ארביס שוטין בין חי ומבושל בפה''א שטובים חיין ומבושלין זויאר קרויע בפה''א בין חי בין מבושל. וירק שהוא טוב חי ובמבושל משתני לגריעותא כגון ירק שקורין שערזי''ך או מה שקורין טארה''ן או צנון וכדומה לזה מברך חי בפה''א ומבושל שהכל:

סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפרות
ובו ו' סעיפים
א בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא; אֲבָל אִם בֵּרַךְ עַל פְּרִי הָאֲדָמָה בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, (א) לֹא יָצָא; הִלְכָּךְ אִם הוּא מְסֻפָּק בִּפְרִי אִם הוּא פְּרִי עֵץ אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְעַל הַכֹּל, אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל, יָצָא וַאֲפִלּוּ עַל פַּת וְיַיִן.

באר היטב (א) לא יצא. נ''ל דאותם הגדלים על האילן ומברך בפה''א מחמת דלא נגמר פרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפה''ע יצא מ''א ובס' אבן העוזר חולק עליו דלא יצא ע''ש (וכן בס' אליהו רבה השיג על מ''א בזה) ועיין בתשובת פנים מאירות סי' נ''ח ובבאר היטב אשר לפני יש שם חסרון איזה אותיות ע''ש:

ב הָיוּ לְפָנָיו פְּרִי הָאֲדָמָה וּפְרִי הָעֵץ, וּבֵרַךְ עַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְנִתְכַּוֵּן לִפְטֹר אֶת פְּרִי הָעֵץ, יָצָא.

ג כָּל אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַאֲכִילָה. הגה: יוֹתֵר מִכְּדֵי (ב) דִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ, יָצָא וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְנֶאֱמָרִים בְּכָל לָשׁוֹן; וְלֹא יְבָרֵךְ עָרֹם, עַד שֶׁיְּכַסֶה עֶרְוָתוֹ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ שֶׁל מַטָּה טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, כִּי בָּזֶה מִתְכַּסָה עֶרְוָתָהּ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע''ד סָעִיף ד'; וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ עָרֹם, אִם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה אוֹ שֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, אָסוּר לְבָרֵךְ.

באר היטב (ב) דבור. פי' כדי דיבור שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי ושתיקה לא הוי הפסק בדיעבד אפילו בזמן מרובה עיין מ''א:

ד כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹ אוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, צָרִיךְ לְאָחֲזוֹ (ג) בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.

באר היטב (ג) בימינו. ואל יתחוב בסכין רמ''מ:

ה אֵין מְבָרְכִין, לֹא עַל אֹכֶל וְלֹא עַל מַשְׁקֶה, עַד שֶׁיְּבִיאוּהוּ לְפָנָיו; בֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ פַּעַם אַחֶרֶת; אֲבָל מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת שֶׁלְּפָנָיו וְהֵבִיאוּ לוֹ יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אוֹ מִמִּין אַחֵר שֶׁבִּרְכָּתוֹ כְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן, (ד) אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הגה: וְטוֹב לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לוֹ (בֵּית יוֹסֵף טוּר יוֹרֵה דֵּעָה סִימָן י''ט).

באר היטב (ד) א''צ לברך. עיין מ''א שהאריך והעלה להלכה וז''ל כללו של דבר אם דעתו על כל מה שיביאו פשיטא דא''צ לברך ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך ובסתם כל זמן שמונחים לפניו מהראשונים פליגי דלהכל בו צריך לברך דאין קביעות לפירות ולהס''ח א''צ לברך מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע''ג שהיא ברכה א' צריך לברך אא''כ היה דעתו עליהם ואם אין מונחים לפניו מפירות הראשונים לכ''ע צריך לברך עכ''ל. ועיין ט''ז. אם בעודו מברך הביאו לו פירות יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם תחלה אף על פי שהיה דעתו לפטור גם היפים ס''ח. ועיין בתשו' באר עשק סי' ע''ד (ובס' אליהו רבה ס''ק י'):

ו נָטַל בְּיָדוֹ פְּרִי לְאָכְלוֹ וּבֵרַךְ עָלָיו, וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנֶאֱבַד אוֹ נִמְאַס, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֵאוֹתוֹ מִין לְפָנָיו יוֹתֵר כְּשֶׁבֵּרַךְ עַל הָרִאשׁוֹן. הגה: רַק שֶׁלֹּא הָיָה (ה) עָלָיו דַּעְתּוֹ לְאָכְלוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ד וְכָל בּוֹ וְאַבּוּדַרְהַם וּתְשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' צ''ב). וְצָרִיךְ לוֹמַר: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד עַל שֶׁהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה; וְאִם אָמַר כְּשֶׁנָּפַל: בָּרוּךְ אַתָּה ה', וְלֹא אָמַר אֱלֹהֵינוּ, יְסַיֵּם וְיֹאמַר: לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תְּהִלִּים קיט, יב), שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּקוֹרֵא פָּסוּק, וְאֵין כָּאן מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. אֲבָל הָעוֹמֵד עַל אַמַּת הַמַּיִם מְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁשּׁוֹתֶה לֹא הָיוּ לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן תְּחִלָּה. הגה: וְע''ל סי' ר''ט (סָעִיף א') אִם בֵּרַךְ בְּטָעוּת מַה דִּינוֹ.

באר היטב (ה) עליו. עיין מ''א בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שתעבור התקופה וישתה ולא יברך. ס''ח מ''א:

סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפרות
ובו סעיף אחד
א פֵּרוֹת הָאִילָן חוּץ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, וְכָל פֵּרוֹת אֲדָמָה וִירָקוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת; וְאִם אָכַל מִכָּל מִינִים (א) אֵלּוּ, מְבָרֵךְ לְאַחַר כֻּלָּם בְּרָכָה אַחַת, וּבְרָכָה זוֹ חוֹתֵם בָּהּ בְּלֹא שֵׁם, שֶׁיַּחְתֹּם כָּךְ: בָּרוּךְ (ב) חַי הָעוֹלָמִים.

באר היטב (א) אלו. וה''ה אם אכל ושתה מ''א. אם נסתפק אם אכל כזית פירות בכדי אכילת פרס בהלק''ט ח''ב סי' שי''ג פסק דמברך ברכה אחרונה בנ''ר. והיד אהרן חולק ופסק דלא יברך: (ב) חי העולמים. נוסח הברכה בא''י אמ''ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים. חי נקוד בצירי שהוא דבוק וכן כתב התוי''ט סוף תמיד. (ובס' אליהו רבה העיד ששמע שחזר בו וכן כתב בסי' (נ''ז) [נ''ד]):

סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
ובו י''ח סעיפים
א עַל חֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁהֵם: גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן וְזַיִת וּתְמָרָה, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶם בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.

ב חֲמֵשֶׁת מִינֵי (א) דָּגָן שֶׁשְּׁלָקָן אוֹ (ב) כְּתָשָׁן וְעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל, כְּגוֹן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׁ כַּרְמֶל וְדַיְסָא, אֲפִלּוּ עֵרֵב עִמָּהֶם דְּבַשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶם, אוֹ מִינִים אֲחֵרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶם, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְבַסוֹף עַל הַמִּחְיָה; אֲבָל אִם לֹא נָתַן הַדָּגָן בַּתַּבְשִׁיל אֶלָּא לְדַבְּקוֹ וּלְהַקְפּוֹתוֹ, בָּטֵל בַּתַּבְשִׁיל.

באר היטב (א) דגן. והם חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון אבל מה שאנו קורין טטרק''י אינן בכלל: (ב) כתשן. משמע דברישא מיירי ששלקן בלא כתישה וקשה דבסעיף ד' כתב כששלקו כשהגרעינן שלמים מברך בפה''א ואפשר דהכא מיירי ששלקו עד שנתמעך עיין מ''א:

ג כְּשֶׁנּוֹתְנִים קֶמַח לְתוֹךְ שְׁקֵדִים שֶׁעוֹשִׂים לַחוֹלֶה, אִם עוֹשִׂים כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּסְעֹד הַלֵּב, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת; וְאִם לְדַבֵּק (ג) בְּעָלְמָא, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת; וְטוֹב לְהַחְמִיר וּלְגָמְעוֹ בְּתוֹךְ (ד) הַסְעֻדָּה לְאַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, (ה) וּפָטוּר מִמַּה נַּפְשָׁךּ.

באר היטב (ג) בעלמא. כ' הט''ז לכאורה נראה דאפי' אם החמשת מינים הם רוב כיון שאינם למאכל אין להם חשיבות מאכל לברך עליהם במ''מ ואע''ג דבשאר דברים אזלינן בתר רובא הכא גרע טפי שאינם בכלל מאכל כלל כיון שאינם אלא לדבק וא''כ אותן הלעקי''ך שהם עשוים בשביל הדבש והבשמים ממילא הוי הקמח רק לדיבוק בעלמא אין לברך עליהם במ''מ. אלא דאין להקל בכך כיון שיש לו הנאה חשובה עכ''פ מצד הריבוי ונראה דמשום ספק זה כ' הש''ע כאן וטוב להחמיר לגומעם בתוך הסעודה. ובס''ב כשזכר שנותנו לדבקו ולהקפותו לא כ' שם להחמיר בזה דשם מיירי שאין מה' מינים רוב אז ברור דהם בטלים כל שהם לדבק משא''כ כשיש רובא כנ''ל עכ''ל. מאכל שעושים מביצים וצוק''ר וכשמשימים אותו על האש נותנין בו קמח נראה דבטל לגבי הביצים והצוק''ר דאין נותנין לתוכו קמח כ''א לדבקו ולהקפותו ואין מברכין עליו אלא שהכל אבל ממ''ש הרב פר''ח ביו''ד סי' קי''ב ס''ק י''ז על הקיפט''י דהיינו שלוקחין תירוש ומרתיחין אותו על האור ומערבין עמו קמח ומתעבה והתירוש מרובה על הקמח דמברכין במ''מ כיון שמלבד ממה שמדבק ומקפה התערובת מכשירו ומתקנו נמי לאכילה ע''ש וכ''כ בספרו מים חיים בתשובתו שם סי' ח' ע''ש. וכ''כ מהר''א יצחקי בתשובתו זרע אברהם סי''א א''כ ה''ה הכא נמי כיון שמלבד ממה שמדבק מכשירו לאכילה מברך במ''מ. ולענין ברכה אחרונה כתב הפר''ח שם בתשובתו שיברך ברכה מעין ג'. ומהר''א יצחקי בתשובתו שם כתב שאם אכל שיעור שיהיה בו כזית דגן בכדי אכילת פרס יברך מעין ג' ואם לאו יברך בנ''ר עיין יד אהרן. לפ''ז אין ספק בלעקי''ך ולכ''ע מברך במ''מ ואחריו ברכה מעין ג' ודלא כט''ז: (ד) הסעודה. כ' הט''ז תמיה לי למה כתבו שאוכלם בתוך הסעודה אמאי לא אמר שיברך עליהם שהכל. דהא על הכל שאמר שהכל יצא. ונ''ל דכאן הוי ספק משום ברכה אחרונה דאם יצטרך לברך במ''מ יצטרך לברך אחריו מעין ג'. ובברכה אחרונה אין לומר אלא כפי שנתקנה מש''ה כ' דיאכלנה בתוך הסעודה. לפ''ז אם רוצה לאכול דבר זה וכן הלעקי''ך פחות מכזית ואז א''צ ברכה אחרונה יאמר לפניו שהכל ולאחריו ולא כלום וא''צ תוך הסעודה ע''ש ולפי מ''ש בס''ק שלפני זה אין ספק בלעקי''ך ולעולם מברך במ''מ: (ה) ופטור. ממ''נ כצ''ל:

ד אָכַל (ו) דָּגָן חַי אוֹ עָשׂוּי קְלָיוֹת אוֹ שָׁלוּק וְהַגַּרְעִינִין שְׁלֵמִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. הגה: וְהָא דִּמְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה הַיְנוּ בְּאוֹכֵל חִטִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, דִּרְאוּיִין לֵאָכֵל כָּךְ, אֲבָל הָאוֹכֵל שְׂעוֹרִים שְׁלֵמִים אֲפִלּוּ קְלוּיִן בָּאֵשׁ, אֵינָן רְאוּיִן לֵאָכֵל רַק עַל יְדֵי הַדַּחַק וְאֵין מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם רַק שֶׁהַכֹּל (כָּל בּוֹ וְכֵן מַשְׁמָע מִדִּבְרֵי רַשְׁבָּ''א שֶׁמַּה שֶּׁהִשְׁוָה חִטִּין לִשְׂעוֹרִין, לִבְרָכָה אַחֲרוֹנָה מַשְׁמָע וְלֹא לְרִאשׁוֹנָה); וְהַתּוֹסְפוֹת נִסְתַּפְּקוּ אִם יְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וּלְכָךְ כָּתְבוּ שֶׁנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ אֶלָּא (ז) בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְיִפְטְרֶנּוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

באר היטב (ו) דגן. כל ה' מינים בכלל: (ז) בתוך הסעודה. לכן יש ליזהר שלא לאכול חיטים או שעורין וכן גרי''ץ שלמים מבושלים אלא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה. ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ''ר. וכ''כ הכנה''ג ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' ט''ז. והיינו דוקא כשלא נדבקו ע''י בישול אבל אם נדבקו ע''י בישול או כתושים ברחיים מברך במ''מ ודוקא שנתמעכו יפה עיין מ''א. אם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ''י גרי''ץ ונותנים בהם מים הרבה שאין ראוים רק לשורפו שקורין זופ''א אין המים בטלים לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפה''א ועל המים בפני עצמו שהכל דהא עיקרן על שם המים ומ''מ אין הגרעינים בטלים ברוטב דה' מינים חשיבי מ''א. ועי' בס' אבן העוזר דהוכיח מן ש''ס דעל כוסס שעורין שלימים חיים דאין לברך עליהם כלל כפסק הרד''א הביאו ב''י. וגם בדין התבשיל משבולת שועל חולק עליו:

ה קֶמַח, אֲפִלּוּ שֶׁל חִטִּים, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל, וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת; לָא שְׁנָא נִטְחַן דַּק דַּק; לָא שְׁנָא נִטְחַן קְצָת וַעֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ טַעַם שֶׁל חִטִּים; לָא שְׁנָא קֶמַח שֶׁל קְלָיוֹת.

ו קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן שֶׁשְּׁלָקוֹ (פי' בִּשְּׁלוֹ הַרְבֵּה) וְעֵרְבוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין, אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי (ח) לַאֲכִילָה וּלְלָעֳסוֹ (פִּי' לִטְחֹן אוֹתוֹ בַּפֶּה), מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה; וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִשְׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת.

באר היטב (ח) לאכילה וללועסו. משמע דאם אינו ראוי ללועסו אפי' הוא עב מברך שהכל והדר קאמר אם ראוי לשתיה וכו' משמע דאם הוא עב מברך במ''מ וכן עיקר וכ''מ בגמ' בעבה מברך במ''מ מ''א ועי' עוד במ''א סי' ר''ה ס''ק ו':

ז הַכּוֹסֵס (פי' הָאוֹכֵל) אֶת (ט) הָאֹרֶז, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת; וְאִם בִּשְּׁלוֹ הגה: עַד (י) שֶׁנִּתְמַעֵךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְהר''י), אוֹ שֶׁטְּחָנוֹ וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת; וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא מְעֹרָב עִם דָּבָר אַחֵר אֶלָּא אֹרֶז לְבַדּוֹ, וְאִם עֵרֵב מִמֶּנּוּ בְּתַבְשִׁיל אַחֵר, וְהַתַּבְשִׁיל הָאַחֵר הוּא הָרֹב, מְבָרֵךְ עָלָיו כְּבִרְכַּת אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל.

באר היטב (ט) האורז. האורז ריי''ז ודוחן היר''ז. וי''מ איפכא לכן לא יאכלם כשנתמעכו אלא בתוך הסעודה. ואם אכלם בלא סעודה יברך על שניהם שהכל מספק של''ה ב''ח. וט''ז כ' כיון דעכ''פ אין באלו ברכות מעין ג' ואין כאן ספק אלא בברכה ראשונה אם תהיה שהכל או במ''מ יש לברך על רייז והיר''ז שהכל ואחריו בנ''ר. וגרופין שנעשה משעורים כתושים ברחיים ובישלם פשיטא שמברך במ''מ ולאחריהם מעין ג' דהא מחמשת המינין הם ואותן שנעשה מטטרק''ה שאין מחמשת המינין מברך שהכל ובנ''ר וזהו פשוט: (י) שנתמעך. עי' ט''ז ומ''א. (ובס' אליהו רבה כ' דאין חילוק באורז בין נתמעך או שלם ממש. ולכן סתם בש''ע ולא חילק בין נתמעך או לא וכן הסכים הב''ח ע''ש):

ח עַל פַּת דֹּחַן ופליז''ו אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. הגה: הָעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מִשְּׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת, אִם נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵמִים, וְטוֹבִים מְבֻשָּׁלִים כְּמוֹ חַיִּין, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְאִם (יא) נִתְמַעֲכוּ לְגַמְרֵי אוֹ שֶׁאֵינָן טוֹבִים מְבֻשָּׁלִין כְּחַיִּין, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל (וְכֵן פֵּרֵשׁ הַבֵּית יוֹסֵף דִּבְרֵי הַטּוּר).

באר היטב (יא) נתמעכו לגמרי. דוקא כשנתמעכו דרך כלי מנוקב שהן דקין מאוד או שעשה תבשיל מקמח של קטניות אבל כשמיעך אותן בכף עיקר דרך אכילתן בכך וממשן קיים מברך פה''א. מ''א ושל''ה:

ט עֵרֵב קֶמַח (יב) דֹּחַן וּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת עִם קֶמַח שֶׁל חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן וּבִשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְעַל הַמִּחְיָה; וְאִם עָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת, מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְדַוְקָא שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ קֶמַח מֵחֲמֵשֶׁת הַמִינִים כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אֲבָל אִם אֵין בּוֹ זֶה הַשִּׁעוּר מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ לְבַסוֹף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא בִּתְחִלָּה מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וּלְבַסוֹף עַל הַמִּחְיָה; וְאִם בִּשְּׁלוֹ בַּקְּדֵרָה, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מִזוֹנוֹת וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת.

באר היטב (יב) דוחן וכו'. עיין מ''א ובפרח שושן כלל א' סי' נ':

י בִּבְרָכָה אַחַת (יג) מֵעֵין שָׁלֹשׁ שֶׁל פֵּרוֹת דְּחוּצָה (יד) לָאָרֶץ חוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת; וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּירוֹתֶיהָ; וְאִם בְּחוּץ לָאָרֶץ אוֹכֵל מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ, חוֹתֵם גַּם כֵּן עַל פֵּירוֹתֶיהָ.

באר היטב (יג) מעין ג'. נוסח הברכה בא''י אמ''ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו והעלינו לתוכה ושמחנו בה כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה. ועל פירות אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ וגו'. ועל היין על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ וגו' וחותם על הארץ ועל הפירות ב''ח. אבל המנהג לחתום על הארץ ועל פרי הגפן: (יד) הארץ. ובח''ל הסמוכה לא''י א''צ לשנות מטבע הברכה מספק שמא הפירות מא''י הן ולא חיישינן לזה ר''י מ''א. (ובספר אליהו רבה העלה להלכה דאם בודאי באים מא''י לח''ל יברך על פירותיה. ואם בודאי באו מח''ל לא''י מברך על הפירות. אבל בספיקא לעולם יברך על הפירות ע''ש):

יא בִּבְרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ דְּיַיִן, אֵינוֹ חוֹתֵם עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, אֶלָּא עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן אוֹ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת.

יב מַזְכִּירִין בּוֹ (טו) מֵעֵין הַמְּאֹרָע בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֲבָל לֹא בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים; אִם אָכַל (טז) פֵּרוֹת מִז' מִינִים וְאָכַל מִינֵי מְזוֹנוֹת וְשָׁתָה יַיִן, יִכְלֹל הַכֹּל בִּבְרָכָה אַחַת, וְיַקְדִּים הַמִּחְיָה וְאַחַר כָּךְ הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ הָעֵץ, וְיֹאמַר: עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְעַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, וְחוֹתֵם: עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל הַפֵּרוֹת.

באר היטב (טו) מעין המאורע. היינו קודם שיאמר כי אתה טוב ומטיב. אומר ושמחנו בה ורצה והחליצנו ביום השבת הזה ובי''ט אומר וזכרינו לטובה ביום חג פלוני הזה. וכן בר''ח. ואם לא הזכיר יצא. מ''א: (טז) הפירות. ובמרדכי כתב לחתום על הארץ ועל המחיה ועל הפירות וכ''כ האגודה וכן נ''ל. מ''א:

יג אִם אָכַל פֵּרוֹת מִז' הַמִּינִים וְאָכַל תַּפּוּחִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַתַּפּוּחִים בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת, שֶׁגַּם הֵם בִּכְלַל בִּרְכַּת עַל הָעֵץ שֶׁגַּם הֵם פְּרִי הָעֵץ הֵם; אֲבָל אִם אָכַל תַּפּוּחִים וְשָׁתָה יַיִן, צָרִיךְ לְבָרֵךְ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת עַל (יז) הַתַּפּוּחִים; וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָכַל בָּשָׂר אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה וְשׁוֹתֶה יַיִן, אוֹ אָכַל מִז' הַמִּינִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת; וְהוּא הַדִּין אִם אָכַל בָּשָׂר וְדָגִים וְאָכַל מֵחֲמֵשֶׁת מִינִים, אֵין בִּרְכַּת עַל הַמִּחְיָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּגִים.

באר היטב (יז) התפוחים. אע''ג דחותם על הארץ ועל הפירות כמש''ל סעיף י''א מ''מ כיון דאינו מזכיר בפתיחה פירות לא יצא:

יד שָׁתָה יַיִן וּבֵרַךְ (יח) בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְאָכַל עֲנָבִים, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם (יט) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְכֵן בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ.

באר היטב (יח) בפה''ג. טעה ובירך על היין בפה''ע צריך לחזור ולברך בפה''ג. ר''י לוי עיין מ''א ובתשובת פנים מאירות סי' נ''ח חולק ופסק דיצא. ע''ש: (יט) בפה''ע. ואם בשעת שתיית היין נתכוין לפטור הענבים פטור מברכת הענבים ב''י מ''א ט''ז ע''ש ועיין בתשובת פנים מאירות סי' נ''ח:

טו אִם בְּדִיעֲבַד בֵּרַךְ עַל הָעֲנָבִים בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן אוֹ אַחֲרֵיהֶם עַל הַגֶּפֶן, יָצָא.

טז שָׁתָה יַיִן וּמַיִם, אֵין לוֹ לְבָרֵךְ עַל הַמַּיִם (כ) בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת, שֶׁבִּרְכַּת הַיַּיִן פּוֹטַרְתָּן כְּשֵׁם שֶׁבִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה יַיִן פּוֹטֵר כָּל מִינֵי (כא) מַשְׁקִים.

באר היטב (כ) ב''נ. עיין מהר''א הלוי בס' גן המלך סימן צ''ח: (כא) משקין. דוקא אם היו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין אז פוטר היין אותם מברכה ראשונה ה''נ פוטרן מברכה אחרונה וע''ל סי' קע''ד סק''א. אבל היכא דאין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין והוצרך לברך על המשקין הבאים אח''כ ה''ה דצריך לברך לאחריהם מרדכי. ומיהו היכא דקבע על היין א''צ ברכה אחרונה על המשקין מ''א ועי' סי' ר''ו ס''ה:

יז בִּרְכַּת שְׁלֹשָׁה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, שֶׁאִם אָכַל דַּיְסָא אֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (כב) פּוֹטַרְתּוֹ; אֲבָל בְּיַיִן בִּרְכַּת ג' (כג) פּוֹטַרְתּוֹ, שֶׁאִם בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם עַל הַגֶּפֶן, יָצָא; וְהוּא הַדִּין אִם בֵּרַךְ עַל הַתְּמָרִים בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם עַל הָעֵץ, יָצָא; וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר אֶלָּא בִּרְכַּת הַזָּן, בֵּין עַל הַיַּיִן בֵּין עַל הַתְּמָרִים, יָצָא; וְאִם נִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא חָתַם בְּבִרְכַּת הַזָּן, יַתְחִיל: וְעַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וִיסַיֵּם בְּרָכָה דִּמְעֵין שָׁלֹשׁ.

באר היטב (כב) פוטרתו. עיין בבאר הגולה שכתב לענ''ד דחוק הוא דודאי הדייסא מיזן זיין יותר מן התמרים וכו' ע''ש וכ''כ הפר''ח שאם בירך ב''ה על הדייסא יצא ע''ש. ומ''א כתב דשאני דייסא מתמרים ויין דאית ליה עלויא אחרינא בפת ע''ש ועיין בגינת ורדים כלל א' סי' מ''ח. ובהלק''ט ח''ב סי' קנ''ד ובס' אבה''ע ע''ש: (כג) פוטרתו. וה''ה ברכת על המחיה פוטרת יין ותמרים. לחם רב עטרת זקנים:

יח לֹא יִכְלֹל עַל הַסָפֵק שׁוּם תּוֹסֶפֶת בְּבִרְכַּת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף שֵׁם וּמַלְכוּת פי' כְּגוֹן שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקֶה שֶׁסָּפֵק אִם בִּרְכָּתוֹ עַל הַגֶּפֶן וְכו', אוֹ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְכו', לֹא יֹאכַל דָּבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְדָבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ עַל הָעֵץ וְיִכְלֹל עִמּוֹ גַּם כֵּן עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן כו' (כד) מִסָּפֵק (ת''ה וְכ''מ בְּמָרְדְּכַי פ' כ''מ וַע' לְעֵיל סָעִיף ט''ז).

באר היטב (כד) שספק. וט''ז כתב דבדיעבד יכול להוסיף ע''ש ואם אכל פרי ואינו יודע אם הוא משבעת המינין ואין לו שום דבר לכלול בתוכו יברך על העץ דיוצא ממ''נ כמ''ש סי''ג. ובמשקה לא יברך כלל אחריו דיותר יש לחוש לברכה לבטלה מלאוכלו בלא ברכה דכל הברכות דרבנן. מ''א:

סימן רט - דיני טעות וספק בברכת היין
ובו ג' סעיפים
א לָקַח כּוֹס שֶׁל שֵׁכָר אוֹ שֶׁל מַיִם וּפָתַח וְאָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל דַּעַת לוֹמַר שֶׁהַכֹּל, וְטָעָה וְאָמַר: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם וּמַלְכוּת שֶׁהֵם עִקַּר הַבְּרָכָה לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לַבְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ (א) הַמִּין; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם לָקַח כּוֹס שֵׁכָר אוֹ מַיִם וְסָבוּר שֶׁהוּא שֶׁל יַיִן וּפָתַח: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל דַּעַת לוֹמַר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא שֵׁכָר אוֹ מַיִם וְסִיֵּם שֶׁהַכֹּל, (ב) יָצָא. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְּיָדוֹ יַיִן וְסָבוּר שֶׁהוּא מַיִם וּפָתַח אַדַּעְתָּא לוֹמַר שֶׁהַכֹּל, וְנִזְכַּר וּבֵרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁיּוֹצֵא, שֶׁהֲרֵי אַף אִם סִיֵּם שֶׁהַכֹּל יָצָא (טוּר).

באר היטב (א) המין. מסקנת כל האחרונים דלא אזלינן בתר דעתו אם אמר שלא כהוגן עיין בדבריהם: (ב) יצא. כתב בלשון וי''א משום דלהרמב''ם שהוא דיעה א' לא יצא משום שהיה בדעתו לומר שלא כהוגן וכ''כ הכ''מ אבל העיקר דיצא. כמש''ל. מי שהיה מברך ברכת השחר וכשהגיע לברכת פוקח עורים טעה ואמר מלביש ערומים וחזר תכ''ד ואמר פוקח עורים צ''ע אם יצא פ''ע אבל אם נתכוין למלביש ערומים יצא ידי מ''ע מ''א ועי' מ''ש עליו הפנים מאירות סי' נ''ח. מי שהיה מבדיל ואחר ברכת היין אמר בורא מאורי האש ונזכר וסיים בורא מיני בשמים יצא. מיהו צריך לחזור ולברך בורא מאורי האש משפט צדק כנה''ג. וכ' המ''א ודוקא כשנתכוין בשעת הברכה על הבשמים אבל כשנתכוין על האש יצא ידי אש ומברך אח''כ על הבשמים כנ''ל עיין מ''א שיש ט''ס בדבריו:

ב לָקַח כּוֹס שֶׁל שֵׁכָר אוֹ מַיִם, וּבֵרַךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (ג) בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְתוֹךְ (ד) כְּדֵי דִּבּוּר נִזְכַּר שֶׁטָּעָה, וְאָמַר: שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ, וְכָךְ הָיְתָה אֲמִירָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ, יָצָא. הגה: וְאִם הָיוּ אֲחֵרִים (ה) שׁוֹתִים גַּם כֵּן וְיַיִן לִפְנֵיהֶם וְדַעְתּוֹ גַּם כֵּן עַל יַיִן שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁבְּכוֹסוֹ יַיִן, וּבֵרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְנִמְצָא אַחַר כָּךְ שֶׁבְּכוֹסוֹ מַיִם אוֹ שֵׁכָר, כְּשֶׁחוֹזֵר וְשׁוֹתֶה אַחַר כָּךְ יַיִן אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, וְיוֹצֵא בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל כּוֹסוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה בְּטָעוּת, דְּהָא דַּעְתּוֹ הָיָה לִשְׁתּוֹת גַּם כֵּן שְׁאָר יַיִן, גַּם הוֹצִיא הָאֲחֵרִים שֶׁשּׁוֹתִין שָׁם, וְלָכֵן בִּרְכָּתוֹ בְּרָכָה (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' צ''ב ב''י ססי' ר''ו).

באר היטב (ג) בפה''ג. ומיירי שידע שהוא מים רק טעה בדיבורו אבל אם סבור שהוא יין ואמר בפה''ג וסיים שהכל לא יצא. מ''א ע''ש: (ד) כ''ד. משמע שאחר כדי דבור צריך לחזור ולברך מהר''י לוי סי' מ''ז והלק''ט ח''ב סי' קמ''ט ובגינת ורדים כלל א' סי' י''ט כ' דא''צ לחזור ולברך עיין מ''א והיד אהרן: (ה) שותים. לכאורה משמע כאן דתרתי בעי אחרים שותין ודעתו ג''כ וכו' אבל בד''מ משמע דאם היה בדעתו לשתות גם שאר יין אפילו אין אחרים עמו א''צ לברך ודוקא שלא הפסיק עד ששתה יין ואם לא היה בדעתו לשתות שאר יין הוא צריך לברך והאחרים שהיה יין לפניהם יוצאים בברכתו אף שהיה ברכה לבטלה עיין מ''א:

ג כָּל הַבְּרָכוֹת אִם נִסְתַּפֵּק אִם בֵּרַךְ אִם לָאו, אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסוֹף, חוּץ מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא (ו) שֶׁל תּוֹרָה.

באר היטב (ו) של תורה. ובטור כתב דגם ברכת מעין ג' על הז' המינים היא דאורייתא ע''כ במי שנסתפק יאכל עוד מאותו המין ויברך ויוצא גם על הספק שלו. ט''ז ועי' הלק''ט ח''א סי' קמ''ג:

סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו
ובו ב' סעיפים
א הָאוֹכֵל פָּחוֹת (א) מִכַּזַּיִת בֵּין מִפַּת בֵּין מִשְּׁאָר אֳכָלִים, וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת (ב) מֵרְבִיעִית בֵּין מִיַּיִן בֵּין מִשְּׁאָר מַשְׁקִים, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמִּין, וּלְאַחֲרָיו אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלָל; וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִים לוֹמַר שֶׁעַל דָּבָר שֶׁהוּא (ג) כִּבְרִיָּתוֹ, כְּגוֹן גַּרְגִּיר שֶׁל עֵנָב אוֹ שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁמְּבָרְכִין לְאַחֲרָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת; לְכָךְ נָכוֹן לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּרִיָּה פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. הגה: וְלֹא מִקְרֵי בְּרִיָּה אֶלָּא אִם אֲכָלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, אֲבָל אִם לָקַח (ד) הַגַּרְעִין מִמֶּנּוּ, לֹא מִקְרֵי בְּרִיָּה (הר''י פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א); וְיֵשׁ מִסְתַּפְּקִים עוֹד בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל יַיִן אִם מְבָרְכִין אוֹתָהּ עַל כַּזַּיִת; לָכֵן טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אֶלָּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, אוֹ (ה) רְבִיעִית.

באר היטב (א) מכזית. כל האוכלין מצטרפין לכזית אכל חצי זית מז' המינין וחצי זית אחר מברך אחריהן בנ''ר. כנה''ג וכתב המ''א ונ''ל דה''ה פת ודבר אחר. וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצטרפין עי' סי' תרי''ב וכ''כ בס' גן המלך סי' כ''א וציר שע''ג ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא. וה''ה בפת השרויה במשקה או ביין. אבל רוטב של בשר אינו מצטרף דהוה משקה. מ''א ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא''פ אין מצטרף לברכה אחרונה. ולענין שתיה עי' סי' תרי''ב ס''י וע''ל סי' ר''ד לענין שתיית הקאו''י מש''ש. אם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן צ''ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ''ל דמצטרפין מ''א. דבר שהיה בו כזית ונצטמק ונתמעט בשיעורו אין לברך אחריו ואם אח''כ חזר ונתפח שפיר מברכין עליו לאחריו. גן המלך סי' קכ''ב ויד אהרן: (ב) מרביעית. הט''ז כ' דיין שרף במדינתינו אינו בכלל זה דאפי' לא שתה רביעית מברך ברכה אחרונה דאזלינן בתר שיעור שתיה לרוב בני אדם. אבל המ''א בסי' ק''ץ סק''ד כתב דאפי' ביין שרף צריך שיעור רביעית דלא חלקו בין משקה למשקה ע''ש וכ''כ הרב בעל בית יעקב סי' נ''ז ודחה שם דברי הט''ז ע''ש (וכן פסק בס' אליהו רבה) שיעור רביעית היינו ביצה ומחצה. תמלא כלי יין ותתן לתוכו ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנה הוא רביעית. ודוקא ביין שנגדש ע''ג הכלי ואינו יוצא כ''כ אבל במים יוצא יותר לכן יעשה כמ''ש סי' תנ''ו ע''ש. (אבל בספר אליהו רבה מביא בשם מהרי''ל ושל''ה דימלא אפי' במים ע''ש) ובשל''ה כ' דהוא כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת. וכל הדברים משערין בביצים בינונים. מ''א: (ג) כברייתו. משמע בחולין דף קי''ט דקטנית אחת מקרי בריה אע''פ שהרבה גדלים בשרביט אחד. דג קטן מיקרי בריה. חוות יאיר סי' ק''ס: (ד) הגרעין. ואם אכל מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו ואפי' אכל הגרעין לא מקרי בריה בדבר שאין דרך לאוכלו כגון זית אבל בענבים ורמונים דרך לאכול הגרעין עיין מ''א: (ה) רביעית. לעיל סי' ק''צ כתבנו במלא לוגמיו סגי בכוס גדול או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס. ט''ז:

ב הַטּוֹעֵם אֶת (ו) הַתַּבְשִׁיל אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ (ז) עַד רְבִיעִית, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בּוֹלְעוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הוּא בּוֹלְעוֹ טָעוּן (ח) בְּרָכָה, וְלֹא פָּטְרוּ אֶת הַטּוֹעֵם אֶלָּא כְּשֶׁחוֹזֵר (ט) וּפוֹלֵט וְאָז אֲפִלּוּ עַל הַרְבֵּה אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה. הגה: וּסְפֵק בְּרָכוֹת (י) לְהָקֵל.

באר היטב (ו) התבשיל. לידע אם צריך מלח או תבלין רש''י עיין מ''א בסי' תקס''ז: (ז) עד רביעית. ואפי' לטעום הרבה קדירות שרי ומיהו אם כוונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דה''ל אכילה מעליא. מ''א. ועי' בתשובת חות יאיר סי' ק''ס וביד אהרן: (ח) ברכה. אפי' בכל שהוא: (ט) ופולט. דלא מיקרי הנאה אלא בתוך מעיו וא''כ ה''ה ללועס ופולט מג''א. צ''ע באותן שנותנין עשב שקורין טאבי''ק או טוטי''ן לתוך השפופרת ומדליקין אותן ושואבין את העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו צ''ע אי דמי לטועם ופולט שא''צ ברכה או דלמא דומה לריח שצריך לברך ק''ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעין ממנו כמו שאכל ושתה עי' סי' רי''ו סי''ג מ''א ועי' שו''ת הלק''ט סי' ק''א דעל טובא''ק ששואפין בחוטם א''צ לברך על הריח: (י) להקל. מ''א כתב דאין כאן ספק דאם בולע מברך אפי' מעט ע''ש ועי' עטרת זקנים:

סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
ובו ו' סעיפים
א הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה, אִם בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים מִין (א) ז', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָבִיב כְּמוֹ הַמִּין הָאַחֵר; וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים הֶחָבִיב; וְאִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן מִמִּין שִׁבְעָה כְּגוֹן צְנוֹן וְזַיִת, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה (ב) יַקְדִּים וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ חָבִיב; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בָּזֶה צָרִיךְ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב; וְנִקְרָא חָבִיב, הַמִּין שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת חָבִיב עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם עַתָּה חֵפֶץ בַּמִּין הַשֵּׁנִי.

באר היטב (א) שבעה. אפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם. ואם שניהם מין שבעה או שניהם אינן מין שבעה ואחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ''א: (ב) יקדים. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ''ש סוף סעיף ד' משום דמוקדם בפסוק וכ''ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל ותירץ המ''א אם שניהם מין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק מאחר שהקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו אבל למה שלא נכתב כלל בקרא לא שייך קדימה ע''ש:

ב (ג) וּלְהָרַמְבָּ''ם אִם הָיָה מִין אֶחָד חָבִיב לוֹ יוֹתֵר, בֵּין שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁאֵינָם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִמִּין ז', בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם מִמִּין ז', מַקְדִּים הֶחָבִיב לוֹ אָז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה יוֹתֵר מִבָּזֶה, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, עָלָיו מְבָרֵךְ תְּחִלָּה.

באר היטב (ג) ולהרמב''ם. כתב הט''ז לענין הלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד (כרבנן) [כר''י] וכפסק הרא''ש ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד (כר''י) [כרבנן] וכפסק הרמב''ם ואם אין ביניהם מין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה''ה באין ברכות שוות וצריך להקדים אחד לחבירו בברכה ג''כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה ובענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא''ש הן אם חביב לו עתה (כהראב''ד) [כהרמב''ם] כנ''ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן עכ''ל:

ג הֵבִיאוּ לְפָנָיו דָּבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְדָבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ שֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ (ד) קוֹדֶמֶת שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא דָּבָר אֶחָד; וְכֵן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְשֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה קוֹדֶמֶת; וְאִם הֵבִיאוּ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה (ה) יַקְדִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֵם.

באר היטב (ד) קודמת. אפילו השני חביב עליו. מ''א: (ה) קודם. אפילו השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח. ויש לפסוק אם חביב לו פה''א יברך תחלה בפה''א. ואם שוים בחביבות יברך בפה''ע תחלה. ט''ז ומ''א. (ובספר אליהו רבה פסק דהכוסס חטה ותפוח חטה קודם אף שהוא פרי האדמה כיון שהוא מז' מינין וכן משמע בסמ''ק ורקאנטי ובזה מיושב דברי תוס' ברכות מ''א ד''ה מיתיבי ומהרש''א שהגיה בתוס' לא ירד לזה ע''ש):

ד כָּל הַקּוֹדֵם (ו) בְּפָסוּק אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה (דְּבָרִים ח, ח) קוֹדֵם לַבְּרָכָה, וְאֶרֶץ בַּתְרָא הִפְסִיק הָעִנְיָן, וְכָל הַסָמוּךְ לוֹ חָשׁוּב מֵהַמְאֻחָר מִמֶּנּוּ לְאֶרֶץ קַמָּא; הִלְכָּךְ תְּמָרִים קוֹדְמִים לַעֲנָבִים, שֶׁזֶּה שֵׁנִי לְאֶרֶץ בַּתְרָא וְזֶה ג' לְאֶרֶץ קַמָּא. הגה: וְדַוְקָא שֶׁאוֹכֵל עֲנָבִים כְּמוֹת שֶׁהֵן, אֲבָל אִם עָשָׂה מֵהֶן יַיִן שֶׁקּוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן חֲשׁוּבָה וְהִיא קוֹדֶמֶת לְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה; אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, הִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִבִּרְכַּת הַיַּיִן. כָּל הַנֶּאֱמָר סָמוּךְ לְאֶרֶץ קַמָּא, קוֹדֵם לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר סָמוּךְ לְאֶרֶץ (ז) בַּתְרָא, לְאַחַר שֶׁשָּׁוֶה לוֹ בִּסְמִיכָה לְאֶרֶץ (טוּר).

באר היטב (ו) בפסוק. להרמב''ם איירי בשניהם חביבים בשוה: (ז) בתרא. וזית קודם לשעורה אף במעשה קדרה דשעורה עיין מ''א ט''ז:

ה הָא דְּחִטָּה וּשְׂעוֹרָה קוֹדְמִים, דַּוְקָא כְּשֶׁעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל אוֹ פַּת; אֲבָל הַכּוֹסֵס חִטָּה שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֵינָהּ קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. הגה: בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת (ח) בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר בְּרָכוֹת (אָגוּר) וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הַשֵּׁנִי חָבִיב עָלָיו (וְכֵן יֵשׁ לְדַקְדֵּק מִדִּבְרֵי הגה''מ פ''ח וּמִסְמַ''ק שֶׁהֵבִיא הַטּוּר וְכָל בּוֹ בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַמְבַּ''ם), וְכָל הָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, לָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב אוֹ הֶחָשׁוּב; אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל (ט) מִשְּׁנֵיהֶם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק עַל זֶה שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי מֻנָּח לְפָנָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל''ב); וְכָל זֶה דְּצָרִיךְ לְהַקְדִּים, הַיְנוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל הַשֵּׁנִי, אִם הַבְּרָכוֹת שָׁווֹת יוֹצֵא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא דַּעְתּוֹ גַּם כֵּן עָלָיו (י) בְּבִרְכָּתוֹ (בֵּית יוֹסֵף סי' ר''ו וּבְזֶה הַסִימָן בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א).

באר היטב (ח) במ''מ. אפי' הלחם משעורים ומיני מזונות מחטים ע''ת: (ט) משניהם. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א''צ להמתין עליו ב''י מ''א. וכשמביאים לפניו מרקחת שהוא פה''א או פה''ע ויין שרף מברך תחלה על המרקחת אפי' אם היי''ש חביב עליו ואם גם לעקו''ך שם יברך עליו תחלה במ''מ ופשוט הוא ע''ש עט''ז. סדר המעלות. המוציא. במ''מ על חטים. בפה''ג. זית. במ''מ על שעורים. גפן תאנה ורמון. בפה''א ובפה''ע קודמין לשהכל. בפה''א ובפה''ע אזלינן בתר חביב אפילו השני מין ז'. היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם. שניהם אינם מין ז' יש להקדים פה''ע. ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא''ש שהמין הרגיל להיות חביב וכמ''ש ס''א. ואם שניהם חביבים אזלינן אחר איזו שחפץ עתה כמ''ש הרמב''ם מ''א ועיין ט''ז ס''ק א'. וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח. היה לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ''ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים כמ''ש בס''ק ז' ע''ש מ''א. (ובספר אליהו רבה פסק דיברך אתבשיל של שעורים תחלה ואח''כ איין וזית והביא ראייה לדבריו ע''ש): (י) בברכתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעי שיתכוין בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אבל בירך על החשוב פטור את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו. ב''י עיין מ''א:

ו הָיָה לְפָנָיו תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח כֻּסְמִין וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן וְגֶפֶן, וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, בִּרְכָּתוֹ קוֹדֶמֶת; אַף עַל גַּב דְּהַנָּךְ מִמִּין ז' וְאִיהוּ לָאו (יא) מִמִּין שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דַּחֲשִׁיבֵי דְּעַבְדֵי מִינַיְהוּ פַּת וּמְבָרֵךְ עֲלַיְהוּ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, קוֹדֶמֶת אַף עַל גַּב דְּלֹא עַבְדִינְהוּ פַּת.

באר היטב (יא) ממין ז'. אע''ג דהם בכלל חטה ושעורה מ''מ אין נזכרין בהדיא בקרא ע''ל סי' קס''ח ס''ד:

סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
ובו ב' סעיפים
א כָּל (א) שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה (פי' דָּבָר בִּלְתִּי נֶחְשָׁב), מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ; לֹא מִבַּעְיָא אִם הָעִקָּר מְעֹרָב עִם הַטָּפֵל, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ; וַאֲפִלּוּ פַּת שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכֹּל, אִם הוּא טָפֵל, כְּגוֹן שֶׁאוֹכֵל דָּג מָלִיחַ וְאוֹכֵל פַּת עִמּוֹ כְּדֵי (ב) שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַדָּג וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, כֵּיוָן שֶׁהוּא טָפֵל. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו, מְבָרֵךְ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר (אָגוּר בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ); הָא דִּמְבָרְכִין עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה הַיְנוּ שֶׁאוֹכְלִין בְּיַחַד אוֹ שֶׁאוֹכֵל הָעִקָּר תְּחִלָּה, אֲבָל אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל תְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה אַלִּבָּא רֵיקָנָא; אוֹ שֶׁאוֹכֵל גַּרְעִינֵי גּוּדְגְּדָנִיּוֹת לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עַל הָאֹכֶל תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָפֵל לַשְּׁתִיָּה, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו רַק שֶׁהַכֹּל הוֹאִיל וְהוּא (ג) טָפֵל לְדָבָר אַחֵר (ת''ה סִימָן ל''א).

באר היטב (א) שהוא עיקר. וכל שהוא הרוב הוא העיקר וכל שיש בו מה' מינין אזלינן בתרייהו ובלבד שיהא בהם ממש אבל אם עירבו במים עד שהוא רך מברך שהכל עיין סי' ר''ח ס''ו ועי' סוף סי' ר''ד. מ''א: (ב) שלא יזיקנו. אבל האוכל הערינג עם פת הפת עיקר והערינג בא ללפת הפת ט''ז ע''ש. מי שאוכל פת למתק השתיה מברך על המשקה ופוטר את הפת אם היה דעתו עליו בבירור או שדרכו בכך ברוב הפעמים לאכול פת באמצע השתיה והוי כאלו דעתו עליו ובלא''ה צריך לברך מ''א של''ה וכ''כ הט''ז סק''א. ויש למנוע מלאכול פת בשעת השתיה כי מי יוכל להבחין אם אוכלו משום מילוי כרסו דאז צריך לברך המוציא או שאוכלו למיתוק השתיה. וכשאוכלו למיתוק השתיה יטול ידיו בלא ברכה של''ה והמ''א כתב בשם תשובת רמ''א ובשם מט''מ משם רש''ל שא''צ נטילה: (ג) טפל לד''א. נ''ל דוקא בזה שהוא טפל לשתית שאר משקין והיה ראוי לברך על המשקה שהכל ולפטור זה אך מפני שאוכל הטפל תחלה מברך עליו לכן מברך עליו כברכת העיקר אבל כשברכת העיקר הוא דבר אחר אין מברך עליו שהכל. ובת''ה הבין אפי' רוצה לשתות יין מברך על הגרעין שהכל הואיל והן טפלים הפסידו ברכתן העצמית ומברך שהכל ואח''כ מברך על היין בפה''ג וצ''ע מנ''ל הא לכן נ''ל דאין לסמוך על הוראה זו מ''א. ועיין ט''ז:

ב מִרְקַחַת שֶׁמַּנִּיחִין עַל (ד) רְקִיקִין דַּקִּים, אוֹתָם רְקִיקִין הֲווּ טְפֵלָה לַמִּרְקַחַת, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִים לֶאֱכֹל (ה) לֶחֶם.

באר היטב (ד) רקיקין. לעיל סי' קס''ח ס''ח כתבתי דדוקא אם אוכל הרקיקים עם המרקחת אבל אם אכל המרקחת מלמעלה והשאיר הרקיקין ואוכלן בפני עצמו צריכין ברכה הראויה להם דאז עשה מהם ג''כ עיקר: (ה) לחם. רק שבאים לדבק המרקחת עליהם שלא יטנפו הידים בדבש. וכתב המ''א אבל במדינות אלו שמניחין המרקחת על הדובשנין שטובים למאכל א''כ כוונתו ג''כ לאכילת הדובשנין ומברך עליהם:

סימן ריג - מי שיצא (אם) מוציא אחרים
ובו ג' סעיפים
א עַל כָּל פֵּרוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים, חוּץ מִפַּת וְיַיִן, אִם הָיוּ הָאוֹכְלִים שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, אֶחָד פּוֹטֵר אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא הֲסָבָּה, וּמִיהוּ יְשִׁיבָה מִיהָא (א) בָּעֵי, וְדַוְקָא פַּת וְיַיִן בָּעֵי הֲסָבָּה; וּלְדִידָן הָוֵי יְשִׁיבָה כְּמוֹ הֲסָבָּה לְדִידְהוּ; וּלְפִי זֶה לְדִידָן דְּלֵית לָן הֲסָבָּה אֵין חִלּוּק בֵּין פַּת וְיַיִן לִשְׁאָר דְּבָרִים, דְּבִישִׁיבָה אֲפִלּוּ פַּת וְיַיִן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם; וְשֶׁלֹּא בִּישִׁיבָה, בִּשְׁאָר דְּבָרִים נָמֵי כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וְהָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם בִּשְׁאָר דְּבָרִים חוּץ מִן הַפַּת, הָנֵי מִלֵּי בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה; אֲבָל בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה צְרִיכִין לֵחָלֵק וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, דְּאֵין זִמּוּן (ב) לְפֵרוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל הַדְּבָרִים חוּץ מִפַּת וְיַיִן לֹא מְהָנֵי הֲסָבָּה, וְהוּא הַדִּין יְשִׁיבָה לְדִידָן (בֵּית יוֹסֵף סי' קע''ד בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד); וְלָכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁו (ג) בְּפֵרוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.

באר היטב (א) בעי. בשלחן אחד עיין סי' קס''ז סי''א. כשרוצה לשתות לחבירו [לחיים] יברך בתחלה דקודם ברכה הוא של הקב''ה ואח''כ שלו: (ב) לפירות. ואם בירך אחד ושמעו האחרים יצאו. ב''י הרשב''א. וכתב הט''ז ונ''ל דהאידנא שמזלזלין בברכה אחרונה יש לסמוך על דיעה זו ויברך בקול רם הברכה אחרונה ויהיו האחרים יוצאים על ידו: (ג) בפירות. וה''ה בשאר דברים חוץ מפת ויין ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה דהא ג''כ רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה וכן מי דבש שקורין מע''ד וכ''מ בד''מ ולכן דייק וכתב כאן נהגו עכשיו בפירות וכו' וכן פסק הט''ז בפשיטות דעכשיו הוי שכר ומי דבש בכלל פת ויין שאחד מברך לכולם ע''ש. אבל הב''ח כתב דאף ביין טוב שיברך כל אחד לעצמו. ואין לזוז מהמנהג. מ''א ע''ש:

ב אֵין הַמְבָרֵךְ מוֹצִיא אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶם, וְאָז יוֹצְאִים (ד) בִּשְׁמִיעָתָן שֶׁמְּכַוְּנִין אֵלָיו, אֲפִלּוּ לֹא יַעֲנוּ אָמֵן.

באר היטב (ד) בשמיעתן. ואם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצאו בשמיעתו דהא ה''ל ברכתו לבטלה ול''ד למ''ש סי' ר''ט ס''ב דהתם ה''ל שוגג. מ''א:

ג אֵין יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכָה, אֲפִלּוּ יַעֲנֶה אָמֵן, אֶלָּא אִם כֵּן שְׁמָעָהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהַמְבָרֵךְ נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ.

סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
ובו סעיף אחד
א כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת (א) שֵׁם וּמַלְכוּת, אֵינָהּ בְּרָכָה; וְאִם דִּלֵּג שֵׁם אוֹ מַלְכוּת, יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ; וַאֲפִלּוּ לֹא דִּלֵּג אֶלָּא תֵּבַת הָעוֹלָם, לְבַד, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, דְּמֶלֶךְ לְבַד אֵינָהּ מַלְכוּת.

באר היטב (א) שם ומלכות. והא דבתפלת י''ח לא תקנו מלכות תירץ ב''י בשם הרא''ש דברכה ראשונה כיון דאית בה האל הגדול חשוב כמו מלכות וכולהו בתרא דראשונה גרירא. כתב הרמב''ם פי''א מברכות העושה מצוה ולא בירך אם היא מצוה שעדיין עשייתה קיימת כגון ציצית תפילין וסוכה מברך אחר שנתעטף אבל אם שחט או כסה או מל בלא ברכה אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה עיין מ''א. (ועיין בספר אבן העוזר שתמה על פסק ש''ע באם דילג מלת העולם דצריך לחזור ולברך ע''ש):

סימן רטו - ענית אמן אחר הברכות
ובו ד' סעיפים
א אֵין עוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו, אֶלָּא אַחַר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁהֵם סוֹף בְּרָכוֹת; וְנָהֲגוּ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר יְהַלְּלוּךָ וְאַחַר יִשְׁתַּבַּח. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן רַק אַחַר בִּרְכַּת בּוֹנֵה (א) יְרוּשָׁלַיִם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת; (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי ר''פ שְׁלֹשָה שֶׁאָכְלוּ וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''ב) וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר יְהַלְּלוּךְ וְיִשְׁתַּבַּח, יַעֲנֶה גַּם כֵּן אַחַר בִּרְכַּת שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד.

באר היטב (א) ירושלים. שהיא סוף ברכות שהם מדאורייתא שהטוב והמטיב דרבנן:

ב הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, חַיָּב לַעֲנוֹת אַחֲרָיו (ב) אָמֵן; אֲבָל אִם הָיָה הַמְבָרֵךְ אֶפִּיקוֹרוֹס אוֹ כּוּתִי אוֹ תִּינוֹק, אוֹ הָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ הַבְּרָכוֹת, אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. הגה: וְעוֹנִין אָמֵן (ג) אַחַר עַכּוּ''ם, אִם שָׁמַע כָּל הַבְּרָכָה מִפִּיו (הר''י פֶּרֶק אֵלּוּ דְּבָרִים).

באר היטב (ב) אמן. במדרש איתא כששומע אחד מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן ולכן עונין אמן אחר הרחמן בבה''מ. מ''א: (ג) אחר עכו''ם. אבל חיובא ליכא ט''ז ע''ש ועיין מ''א ואף שהעכו''ם כוונתן לע''א מ''מ חושב וכו' כמ''ש ס''ס קנ''ו:

ג וְהָא דְּאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר תִּינוֹק, דַּוְקָא (ד) בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹמֵד הַבְּרָכוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁמֻּתָּר לְלַמֵּד לְתִינוֹקוֹת הַבְּרָכוֹת כְּתִקְנָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְבָרְכִין לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מְבָרְכִין לִפְטֹר אֶת עַצְמָן, כֵּיוָן דִּבְנֵי חִנּוּךְ הֵם (ה) עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם אָמֵן; וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים הַהַפְטָרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

באר היטב (ד) בשעה שלומד. אבל גדול בשעה שלומד אומר בלא שם. מ''א: (ה) עונים אחריהם. ומ''מ אינו יכול להוציא הגדול:

ד כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא, וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבָּע (ו) לַשָּׁוְא וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן.

באר היטב (ו) לשוא. ואסור לגרום ברכה אחרת כשיכול לפטור בברכה אחת. ומה''ט אסור לשוח בין שחיטה לשחיטה. ובשבת אם הביאו לו פירות תוך הסעודה יוכל להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה דבשבת מותר לגרום ברכה להשלים ק' ברכות של''ה. ומהר''ם גלאנט''י סי' ל''ח כתב דבשבת יוכל לצוות לבני ביתו שלא להניח לפניו כל הפירות בבת אחת. וכנה''ג בשם ספר הזכרונות אוסר להרבות בברכות אפי' אם מצוה שלא יביאם לפניו ע''ש ועיין מ''א: