הלכות ברכות ההודאות
סימן ריט - ברכת הודאות היחיד סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,סימן ריט - ברכת הודאות היחיד
ובו ט' סעיפים
א אַרְבָּעָה צְרִיכִים (א) לְהוֹדוֹת. יוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעָלוּ מִמֶּנָּה, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה (ב) חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא, וְסִימָנָךְ: וְכָל הַחַיִּי''ם יוֹדוּךָ סֶלָּה. ''חוֹלֶה ''יִסוּרִים ''יָם ''מִדְבָּר. באר היטב (א) להודות. מי שנתחייב ארבעתן אינו מברך כ''א ברכה אחת לכולן פרי הארץ סי' ז'. ועיין בתשובת קול בן לוי סי' א'. קטן פחות מבן י''ג שנים א''צ להודות דלא שייך לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא רמ''מ (ס''ד) [סי''ד] מ''א. מה שאין האשה מברכת ברכת ההודאה מפני שצריך לאודויי בפני עשרה ולאו אורח ארעא דכל כבודה בת מלך פנימה הלק''ט ח''ב סי' קס''א. וכנה''ג הסכים שיברכו בבה''כ שלהם ושישמעו האנשים מב''ה או לפחות בפני נשים ואיש א' ע''ש: (ב) חבוש. על עסקי נפשות:
ב וּמַה מְּבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אמ ''ה הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְמָלַנִי כָּל טוּב, וְהַשּׁוֹמְעִים אוֹמְרִים: מִי (ג) שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוּב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָּה. באר היטב (ג) שגמלך. ואם לא אמרו אינו מעכב. טוב לברך מעומד רמב''ם עיין ע''ת. כתב כנה''ג בשם הרשב''ץ דיכול לברך אפי' ביום דליכא ס''ת אם מתאחר יותר מג' ימים דהיינו אם יצא ביום ב' יברך בפני י' בלא ס''ת ולא ימתין עד יום ה' עיין ס''ו:
ג צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ (ד) בִּפְנֵי עֲשָׂרָה, וּתְרֵי מִינַיְיהוּ (ה) רַבָּנָן, דִּכְתִיב: וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְּלוּהוּ (תְּהִלִּים קז, לב), וְאִם לֹא שְׁכִיחֵי רַבָּנָן, לֹא יַנִּיחַ מִלְּבָרֵךְ; וְנָהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה; וְאִם בֵּרַךְ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּצָא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יָצָא, וְטוֹב לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּפְנֵי עֲשָׂרָה בְּלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת. באר היטב (ד) בפני עשרה. עם בעל הנס הלק''ט ח''א סי' רע''א. וכ''כ בס' מקראי קדש דף נ''ג. אבל הראנ''ח כתב דבעינן עשרה חוץ מן בעל הנס. יד אהרן: (ה) רבנן. צ''ל דתנו הלכתא. מ''א:
ד אִם בֵּרַךְ (ו) אַחֵר וְאָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּמָלְךָ כָּל טוּב, וְעָנָה אָמֵן, יָצָא. וְכֵן אִם אָמַר: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא (ז) מַלְכָּא דְּעַלְמָא דִּיהָבְךָ לָן, וְעָנָה אָמֵן, יָצָא. הגה: וְאֵין זֶה בְּרָכָה לְבַטָּלָה מִן הַמְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בִּבְרָכָה זוֹ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה עַל טוֹבַת חֲבֵרוֹ (ח) שֶׁשָּׂמֵחַ בָּהּ (טוּר). באר היטב (ו) אחר. והאחר רשאי לברך אפי' בפחות מיו''ד ואם החולה יצא בברכתו בפחות מיו''ד יש פלוגתא כמ''ש סעיף ג': (ז) מלכא. בר''י כתב בריך רחמנא אלהנא מלכא כו': (ח) ששמח בה. משמע דוקא ששמח בלבו על שזה נתרפא אבל אם אינו שמח בלבו כ''כ אלא שאומר כן מפני השלום אין לומר כן בשם ומלכות וב''י כתב שיש נוהגים אם נשיהם יולדות עומדות שבעליהם מברכין הגומל אלא דהרשב''א כתב דדוקא על רבו שייך זה ולא על אחר אוהבו ומסיק דאין לברך. ועל אביו ועל רבו מותר לכ''ע לברך על רפואתו דבזה גם הרשב''א מודה. ונ''ל לכאורה שאז לא יאמר הגומל לחייבים דבזה פוגם כבוד אביו או רבו דאע''פ שהמודה בעצמו אומר כן מ''מ אחר לא יאמר כן עליו עיין ט''ז:
ה אִם בֵּרַךְ אֶחָד הַגּוֹמֵל לְעַצְמוֹ, וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת חֲבֵרוֹ, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְכִוֵּן לָצֵאת, יָצָא אֲפִלּוּ בְּלֹא עֲנִיַּת אָמֵן כֵּיוָן שֶׁהַמְבָרֵךְ גַּם כֵּן חַיָּב, יָצָא הָאַחֵר בְּלֹא עֲנִיַּת אָמֵן (טוּר).
ו אִם אִחֵר, יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין לְבָרֵךְ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה; וְנָכוֹן שֶׁלֹּא לְאַחֵר (ט) שְׁלֹשָׁה יָמִים. באר היטב (ט) ג' ימים. ובדיעבד עד ה' ימים מברך עיין עטרת זקנים:
ז בְּאַשְׁכְּנַז וְצָרְפַת אֵין מְבָרְכִין כְּשֶׁהוֹלְכִין מֵעִיר לְעִיר, שֶׁלֹּא חִיְּבוּ אֶלָּא בְּהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת דִּשְׁכִיחֵי בֵּיהּ חַיּוֹת רָעוֹת וְלִסְטִים; וּבִסְפָרַד נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה; וּמִיהוּ בְּפָחוֹת מִפַּרְסָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְאִם הוּא מָקוֹם מֻחְזָק בְּסַכָּנָה בְּיוֹתֵר, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִפַּרְסָה.
ח בְּכָל חֹלִי צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ חֹלִי שֶׁל סַכָּנָה וְלֹא מַכָּה שֶׁל (י) חָלָל, אֶלָּא כָּל שֶׁעָלָה לְמַטָּה וְיָרַד, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה כְּמִי שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם (פי' מַעֲלוֹת שֶׁעוֹשִׂין דַּיָּנִים לָשֶׁבֶת כְּשֶׁדָּנִין) לִידֹן, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ קָבוּעַ וּבָא מִזְּמַן לִזְמַן, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק עַל חֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, כְּגוֹן מַכָּה שֶׁל חָלָל (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד וְהר''ר יוֹסֵף) וְכֵן נוֹהֲגִין בְּאַשְׁכְּנַז. באר היטב (י) כלל. וה''ה בחולה שמוטל במטה יותר מג' ימים דהא צריך לבקש רחמים מאחרים כדאמר רבא טרוקי גלי ט''ז. ואין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי וכן בחולה עד שיחזור לבוריו לגמרי. עטרת זקנים:
ט הָנֵי אַרְבָּעָה לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל עָלָיו כֹּתֶל, אוֹ נִצּוֹל מִדְּרִיסַת שׁוֹר וּנְגִיחוֹתָיו, אוֹ שֶׁעָמַד עָלָיו בָּעִיר אַרְיֵה לְטָרְפוֹ, אוֹ אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לוֹ, אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה וְנִצּוֹל מֵהֶם וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כֻּלָּם צְרִיכִים לְבָרֵךְ (יא) הַגּוֹמֵל; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין הַגּוֹמֵל אֶלָּא הָנֵי אַרְבָּעָה דַּוְקָא, וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם (יב) וּמַלְכוּת. באר היטב (יא) הגומל. וכשיגיע למקום שנעשה בו הנס מברך שעשה לי נס במקום הזה כמ''ש סי' רי''ח: (יב) ומלכות. ועכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ''ש אם באו עליו לסטים וניצול. ט''ז ומ''א:
סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו
ובו ב' סעיפים
א הָרוֹאֶה חֲלוֹם וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, (א) יֵיטִיבֶנּוּ בְּאַפֵּי תְּלָתָא דְּרַחֲמֵי (פי' שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ) לֵיהּ, וְלֵימָא בְּאַפַּיְהוּ: חֶלְמָא טָבָא חַזַּאי, וְלֵימְרוּ אִינְהוּ: טָבָא הוּא (ב) וְטָבָא לִיהֲוֵי וְכו'. באר היטב (א) ייטיבנו. בשחרית של''ה. ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה מהר''ם. ומי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה. ס''ח: (ב) וטבא להוי כו'. י''א דכך הוא הלחש וא''צ לאומרו רק ג''פ כדרך כל הלחשים וי''א דצ''ל טבא הוא וטבא להוי ז''פ לכן אומרים וטבא הוא וטבא ליהוי ד' פעמים ואח''כ אומרים אותו עם שבע זימנין ג''פ ובזה יוצא ידי שני הדיעות רש''ל מט''מ וכן נוהגין מ''א. וב''ח כתב לומר הכל ז''פ ואומרים לו לך בשמחה אכול לחמך אבל לא יאמר אכול בשמחה לחמך דהוי ר''ת אבל. ב''י:
ב (ג) יָפָה תַּעֲנִית לְבַטֵּל חֲלוֹם רַע, כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת. הגה: וְדַוְקָא בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רפ''ח. באר היטב (ג) יפה תענית. ותשובה עמו ס''ח. ומ''מ אין מחויב להתענות אלא רשות הרשב''א. ובשבת אין להתענות אלא חלום שחלם על עצמו ולא שחלם לחבירו עליו עיין שכנה''ג בסי' רפ''ח:
סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים
ובו ב' סעיפים
א אִם הָיוּ בְּצַעַר מֵחֲמַת עֲצִירַת גְּשָׁמִים, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָרְדוּ עֲדַיִן כְּדֵי רְבִיעָה, מִשֶּׁיָּרְדוּ (א) כָּל כָּךְ שֶׁרַבּוּ עַל הָאָרֶץ שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם אֲבַעְבּוּעוֹת מִן הַמָּטָר וְיֵלְכוּ זֶה לִקְרַאת זֶה. הגה: וּמַה שֶּׁאֵין אָנוּ נוֹהֲגִים בַּזְּמַן הַזֶּה בְּבִרְכַּת הַגְּשָׁמִים, מִשּׁוּם דִּמְדִינוֹת אֵלּוּ תְּדִירִים בִּגְשָׁמִים וְאֵינָן נֶעֱצָרִין כָּל כָּךְ (סְמַ''ג וְאָגוּר וְכָל בּוֹ). באר היטב (א) כל כך. וכתב ב''י דהא פשיטא שאפי' באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה עולם בצער ואח''כ ירדו גשמים שצריך לברך. אם רואה נילוס כשהוא קטן ורואהו בזמן שהוא גדול ושמח בראותו מברך שהחיינו אפי' אין לו קרקע אבל הרואה בכל יום לא יברך עיין כנה''ג:
ב וּמַה מְּבָרֵךְ, אִם אֵין לוֹ שָׂדֶה אוֹמֵר: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ, וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכו' עַד הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, וְחוֹתֵם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל רֹב הַהוֹדָאוֹת; וְאִם יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה (ב) בְּשֻׁתָּפוּת עִם אַחֵר, מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; וְאִם אֵין לוֹ שֻׁתָּף בַּשָּׂדֶה, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. הגה: (ג) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב (רַשְׁבָּ''א). באר היטב (ב) בשותפות. אפי' בשותפות אשתו ובניו. הלק''ט ח''א סי' קצ''ו וכ''כ הש''ך והמ''א חולק עליו ע''ש. אם עכו''ם שותף בשדהו אינו מברך הטוב והמטיב כ''א שהחיינו דטובת עכו''ם אינה טובה. מ''א: (ג) י''א דהשומע. פי' היכא דשמע ולא חזא ואית ליה שדה בשותפות מברך הטוב והמטיב ואם יש לו שדה לבדו מברך שהחיינו דבזה אין חילוק בין רואה לשומע וברכת מודים לא נתקנה אלא ברואה עיין מ''א:
סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע
ובו ד' סעיפים
א עַל (א) שְׁמוּעוֹת שֶׁהֵם טוֹבוֹת לוֹ לְבַדּוֹ, מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם הֵן טוֹבוֹת לוֹ וְלַאֲחֵרִים, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. באר היטב (א) שמועות. נקט שמועות לשון רבים לאשמועינן שאם באו לו הרבה בבת אחת די בברכה אחת. הלק''ט ח''א סי' קצ''ט. אם שמע שמועה שצריך לברך עליו הטוב והמטיב או שהחיינו או דיין האמת ואין המגיד נאמן או שלא ראה הדבר לא יברך וכן אם שמע שנתפס הגזלן לא יברך עד שישיב לו הגזילה ס''ח מט''מ. מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת. ס''ח מ''א:
ב עַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת.
ג חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּדַעַת שְׁלֵמָה וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, כִּי הָרָעָה לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם הִיא שִׂמְחָתָם וְטוֹבָתָם, כֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל מֵאַהֲבָה מַה שֶּׁגָּזַר עָלָיו הַשֵּׁם. נִמְצָא שֶׁבְּקַבָּלַת רָעָה זוֹ הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא שִׂמְחָה לוֹ.
ד מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אַף עַל פִּי שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יָבֹא לוֹ רָעָה מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא מְצִיאָה וְיָרֵא שֶׁמָּא יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ וְיִקַּח כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכֵן מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה: בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁיָּבֹא לוֹ טוֹבָה מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁבָּא לוֹ שֶׁטֶף עַל שָׂדֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיַּעֲבֹר הַשֶּׁטֶף הִיא טוֹבָה לוֹ, שֶׁהִשְׁקָה שָׂדֵהוּ.
סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,
ובו ו' סעיפים
א יָלְדָה (א) אִשְׁתּוֹ זָכָר, מְבָרֵךְ: (ב) הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְגַם הִיא צְרִיכָה לְבָרֵךְ כֵּן. הגה: וְאִם מֵתָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵידָתָהּ, מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ, דְּהָא לֵיכָּא הֲטָבָה לְאַחֲרִינֵי; וְכֵן אִם מֵת הָאָב קֹדֶם שֶׁיְּלָדַתּוּ, הִיא מְבָרֶכֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ כֵּן נִרְאֶה לִי (לְיַשֵּׁב (ג) הָרַשְׁבָּ''א סִימָן רמ''ה); וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל (ד) בִּבְרָכָה זוֹ, שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא רְשׁוּת, וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט שֶׁרַבִּים מְקִלִּים בְּאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת. באר היטב (א) אשתו. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע. מ''א: (ב) הטוב והמטיב. וישתחוה כנגד מזרח ויברך מ''כ. אף שהיה לו כבר בנים. ט''ז: (ג) הרשב''א. וט''ז כתב דכרבינו המחבר עיקר דאפי' מתה אשתו מברך הטוב והמטיב ומ''ש הרשב''א שהחיינו היינו חוץ מהטוב והמטיב ע''ש וכ''כ בשכנה''ג ובתשו' חו''י סי' רל''ז ע''ש ועיין יד אהרן: (ד) בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות. אבל רבים מקילין בכל הברכות כיוצא בו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ''א:
ב (ה) מֵת אָבִיו, מְבָרֵךְ: (ו) דַּיַּן הָאֱמֶת; הָיָה לוֹ מָמוֹן (ז) שֶׁיְּרָשׁוֹ, אִם אֵין לוֹ אַחִים מְבָרֵךְ גַּם כֵּן: שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם יֵשׁ לוֹ אַחִים, בִּמְקוֹם שֶׁהֶחֱיָנוּ מְבָרֵךְ: (ח) הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הגה: שֶׁאֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ שֻׁתָּפוּת בְּאוֹתָהּ טוֹבָה (טוּר). באר היטב (ה) מת אביו. וה''ה שאר אדם כשר ומכ''ש ת''ח דהוו בכלל שמועות רעות. מ''א: (ו) דיין האמת. וצריך לברך בשם ומלכות בא''י אמ''ה דיין האמת ודוקא אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו אבל שאר אדם א''צ לברך וע''כ נוהגין העולם לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות ועכ''פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ''ש במיתת ת''ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות. ב''ח וט''ז: (ז) שירשו. מכאן רצה להוכיח בהלק''ט ח''ב סי' קס''ב דאם היה יודע מתחלה שהיו לו נכסים אין מברך הטוב והמטיב ע''ש ואינו מוכרח: (ח) הטוב והמטיב. ועל מה שנתבשר ראשון מברך ראשון אם א''ל מת אביו והניח מעות יאמר דיין האמת ואח''כ הטוב והמטיב וכן להיפוך ואם משני בני אדם כאחד יקדים הטוב דאקדומי פורעניות לא מקדמינן הלק''ט ח''א סי' ר''ה:
ג בָּנָה (ט) בֵּית חָדָשׁ, אוֹ קָנָה (י) כֵּלִים חֲדָשִׁים, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ תְּחִלָּה, אוֹ קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם, שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְלָאו דַּוְקָא חֲדָשִׁים דְּהוּא הַדִּין (יא) לִישָׁנִים, אִם הֵם חֲדָשִׁים לוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמְרוּ חֲדָשִׁים אֶלָּא לַאֲפוּקֵי אִם מְכָרָן וְחָזַר וּקְנָאָן. באר היטב (ט) בית חדש. קהל שבנו או קנו בה''כ או נסתר וחזרו ובנאוהו יעמוד ש''צ ויברך בקול רם הטוב והמטיב הלק''ט ח''ב סי' קע''ט: (י) כלים חדשים. ואין להקל בברכה זו. ודוקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך מ''א. אבל בברכת רמ''מ כתב לברך על הספרים והיד אהרן פסק דאין לברך על הספרים ע''ש ועיין בסוף תשובת מהר''י בי רב שהקונה ס''ת שיברך שהחיינו והסכימו עמו כמה גדולים ע''ש. ובספר נאמן שמואל סי' ז' כתב שלצאת ידי ספק יברך על (ס''ת) [פרי חדש] בפעם ראשונה שקורא בס''ת ע''ש וע''ל סי' כ''ב מש''ש: (יא) לישנים. מחליף כלים שניהם יברכו. הלק''ט ח''א סי' ר''ז:
ד בִּשְׁעַת (יב) הַקִּנְיָן יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בִּקְנִיָּתָן, וּכְשֶׁיִּלְבְּשֵׁם מְבָרֵךְ: (יג) מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. באר היטב (יב) הקנין. דהיינו משעה שקנה הבגד אע''פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשותו ממנו מלבוש ט''ז. ומ''א כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו ע''ש: (יג) מלביש ערומים. והקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל הלק''ט ח''א סי' ה' והמני''ח כתב שם בלא שם ומלכות:
ה קָנָה כֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם הוּא (יד) וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ (טו) וְלַנּוֹתֵן. באר היטב (יד) ובני ביתו. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב''ב מברך הטוב והמטיב ב''ח ונ''ל דר''ל לבניו אבל לעבדו ולשפתתו ה''ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. מ''א: (טו) ולנותן. בתשו' פרח שושן כלל א' סי' י''ב כ' דהתוס' והרי''ף והרמב''ם לא ס''ל כהירושלמי הזה ובודאי אלו היה רואה הב''י כל הני רבוותא לא היה פוסק כהירושלמי ומש''ה העלה שם במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע''ש וכ''כ בשכנה''ג ומהר''ש אלגזי פסק דהיתומים יברכו מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע''ש בתשו' שנדפסו בסוף ספר שמע שלמה ולכ''ע לא יברך הטוב רק המקבל ולא הנותן. שם בפרח שושן ועיין מ''א וט''ז ובס' בני חייא וביד אהרן:
ו עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת (פי' מִנְעָלִים קְטַנִּים שֶׁחוֹפִין רֹב הָרֶגֶל), אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם; וְאִם הוּא עָנִי וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, (טז) יְבָרֵךְ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עָנִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל חָלוּק וּמִנְעָלִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם תוס' וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ל''ו), הַמִּנְהָג לוֹמַר לְמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וְתִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לוֹמַר כֵּן עַל מִנְעָלִים אוֹ בְּגָדִים הַנַּעֲשִׂים מֵעוֹרוֹת שֶׁל (יז) בְּהֵמָה דְּאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְהָמִית בְּהֵמָה אַחֶרֶת תְּחִלָּה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בֶּגֶד אַחֵר, וּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תְּהִלִּים קמה, ט) (מהרי''ו בִּפְסָקָיו) וְהִנֵּה הַטַּעַם חָלוּשׁ מְאֹד וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִכָּל מָקוֹם רַבִּים מַקְפִּידִים עַל זֶה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ. באר היטב (טז) יברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. כנה''ג בשם הרדב''ז מ''א: (יז) בהמה. אפי' טמאה כגון פי''א בל''א אפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. כנה''ג שם ומ''א: