הלכות ברכות
סימן רכד - דיני ברכות פרטיות סימן רכה - דיני ברכת שהחינו סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך סימן רכז - ברכת הזקים סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמיםסימן רכד - דיני ברכות פרטיות
ובו י''ג סעיפים
א הָרוֹאֶה (א) מֶרְקוּלִיס אוֹ שְׁאָר עַכּוּ''ם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ; וְאִם רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. הגה: (ב) וְהָאִדָּנָא אֵין מְבָרְכִים זֹאת הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְגֻדָּלִים בֵּינֵיהֶם וְרוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד. באר היטב (א) מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע''א בשמה: (ב) תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה''ה קטן שהגדיל ל''צ לברך כיון שראה בקטנותו מ''א וכתב הב''ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו''ם וה''ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו''ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב''ה עליה ובפ''ק דע''ז דף י''ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים:
ב הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ ע'' א, אִם הוּא בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָקַר ע'' א מֵאַרְצֵנוּ; וְאִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ, אוֹמֵר: שֶׁעָקַר ע'' א מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן: כְּשֵׁם שֶׁעָקַרְתָּ אוֹתָהּ מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה כֵּן תַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעָבְדֶּךָ. הגה: וְאִם נֶעֶקְרָה עַכּוּ''ם מִמָּקוֹם אֶחָד וּנְתַנּוּהָ בְּמָקוֹם אַחֵר, מְבָרֵךְ עַל מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה שֶׁעָקַר עַכּוּ''ם, וְעַל מָקוֹם שֶׁנְּתַנּוּהָ לְשָׁם, שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' וִירוּשַׁלְמִי).
ג הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרִשְׁעָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרִשְׁעָה; רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע; רָאָה גֹּב אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִים לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רי''ח סָעִיף ז'.
ד רָאָה מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּבָבֶל שֶׁכָּל בְּהֵמָה שֶׁתַּעֲבֹר עָלָיו אֵינָהּ יְכוֹלָה לָזוּז מִשָּׁם אִם לֹא יִתְּנוּ עָלֶיהָ מֵעֲפַר הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהוּא סִימַן קְלָלָה לָהּ דִּכְתִּיב: וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא (פי' מְכַבְּדוֹת הַבַּיִת שקובל''י בְּלַעַ''ז) הַשְׁמֵד (יְשַׁעְיָה יד, כג) אוֹמֵר: בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.
ה הָרוֹאֶה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל בְּיַחַד, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם חֲכַם הָרָזִים; וְאִם הֵם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְגִלּוּלִים, אוֹמֵר: בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה (יִרְמִיָּה נ, י''ב).
ו הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ (ג) לִירֵיאָיו. באר היטב (ג) ליראיו. לפי שישראל דבקים בו יש יחוס לחלק אחר מי שנחלק ממנו משא''כ בא''ה אומר שנתן שאין דביקות בנותן מתנה למקבל. ט''ז:
ז הָרוֹאֶה חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁחֲכָמִים בְּחָכְמוֹת (ד) הָעוֹלָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם. באר היטב (ד) העולם. ואם אינם חכמים אלא בדתם אין מברך עליהם. מ''א:
ח עַל (ה) מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו; וְעַל מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמֵר, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם. באר היטב (ה) מלכי ישראל. אפי' סומא אומר. ברכות דף (נ''א) [נ''ח]:
ט מִצְוָה לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת (ו) מְלָכִים, אֲפִלּוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. באר היטב (ו) מלכים. אם אינם הולכים שם עם הע''ז עי' ס''ח. השלטונין שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלא שם ומלכות כנה''ג בשם הרדב''ז ומ''א. אם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ס''ח מ''א. ברמב''ם ספ''ג דאבל כתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל עיין מ''א:
י הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל (ז) בְּיִשּׁוּבָן, כְּגוֹן בְּיִשּׁוּב בַּיִת שֵׁנִי, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה; בְּחֻרְבָּנָן, אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. באר היטב (ז) בישובן. דוקא בא''י ולא בח''ל. (ובס' אליהו רבה פסק דוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי כדעת הרי''ף. וכ''כ רש''ל ובכל בו ובס' זכרון):
יא הָרוֹאֶה בָּתֵּי עַכּוּ''ם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: בֵּית גֵּאִים יִסַח ה' (מִשְׁלֵי טו, כה) בְּחֻרֻבָּנָן אוֹמֵר: אֵל נְקָמוֹת ה' (תְּהִלִּים צד, א).
יב הָרוֹאֶה (ח) קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וכו', וְעַל קִבְרֵי עַכּוּ''ם אוֹמֵר: בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגו' (יִרְמִיָּה נ, יב). באר היטב (ח) קברי ישראל. אפי' על קבר אחד יברך הרדב''ז. אבל בהלק''ט ח''א סי' רי''ב חולק וכ' דעל קבר אחד אינו מברך ע''ש. כ' בדרשות מהר''ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב או צרור ומשימין על מצבה אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא היה על קברו וכ' בר''מ שיניח ידו על הקבר ע''ש:
יג כָּל בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה, אִם חָזַר וְרָאָה (ט) אוֹתוֹ דָּבָר בְּתוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. באר היטב (ט) אותו דבר. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך רדב''ז. וה''ה אם ראה קברות אחר וכן כל כיוצא בזה:
סימן רכה - דיני ברכת שהחינו
ובו י' סעיפים
א הָרוֹאֶה אֶת (א) חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאַחַר י''ב חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ: (ב) מְחַיֵּה מֵתִים, וְהוּא שֶׁחָבִיב עָלָיו הַרְבֵּה וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ. באר היטב (א) חבירו וכו'. והכל בשם ומלכות ובתשו' פנים מאירות סי' ס''ו כתב דברכת מחיה מתים א''צ לברך בשם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו היא בתפלת י''ח ושם לא נזכר מלכות ע''ש. ואין חילוק בין זכרים לנקבות ב''י בשם תשובת הרשב''א מהררמ''י עטרת זקנים. אם בתוך למ''ד קיבל ממנו כתב אפ''ה מברך שהחיינו. אבל מחיה מתים לא יאמר אם קיבל כתב בתוך י''ב חדש. הלק''ט ח''א סי' ר''כ: (ב) מחיה מתים. ואז אין מברך שהחיינו. ב''ח:
ב מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת חֲבֵרוֹ (ג) מֵעוֹלָם, וְשָׁלַח לוֹ כְּתָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּרְאִיָּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל רְאִיָּתוֹ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, יְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (ד) שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה (מַהֲרִי''ל בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וּבְר''ר פ' תּוֹלְדוֹת), וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת (דַּעַת עַצְמוֹ). באר היטב (ג) מעולם. דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ''כ: (ד) שפטרני. דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ילקוט חדש בליקוטים סי' כ''ט. וכתב המ''א דמשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י''ד. וביש''ש פ''ז דב''ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום עי' סי' נ''ג סעיף י':
ג הָרוֹאֶה פְּרִי חָדָשׁ מִתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, מְבָרֵךְ: (ה) שֶׁהֶחֱיָנוּ, וַאֲפִלּוּ רוֹאֶהוּ בְּיַד חֲבֵרוֹ אוֹ עַל הָאִילָן, וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַד שְׁעַת (ו) אֲכִילָה. הגה: וּמִי שֶׁבֵּרַךְ בִּשְׁעַת רְאִיָּה, לֹא (ז) הִפְסִיד (טוּר); וְאֵין לְבָרֵךְ עַד שֶׁנִּגְמַר תַּשְׁלוּם גִּדּוּל הַפְּרִי (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סי' רַ''ן וְכָל בּוֹ); וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, יָכוֹל לְבָרֵךְ (ח) בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה (אָגוּר). באר היטב (ה) שהחיינו. ואינה אלא רשות עיין מ''א: (ו) אכילה. ברכת הפרי יקדים לשהחיינו. הלק''ט ח''א סי' רל''ו: (ז) הפסיד. הסומא מברך ג''כ על הראייה כיון שהם בראיה אצל אחרים. שבות יעקב ח''ב סי' ל''א. והמחבר יד אהרן חולק עליו ופסק דיברך בשעת אכילה. וכ''כ הסמ''ק דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו ע''ש. על פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכים על הראיה. הלק''ט ח''א סי' ס': (ח) בראייה שניה. הר''מ וסמ''ק כתבו שאין מברכין וה''ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה אינו חוזר ומברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי וכ''ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי הרדב''ז ח''א סי' ק''ל וכ''כ בהלק''ט ח''א סי' ר''ל אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי חוזר ומברך כשיגמור הפרי עב''י. וכשהגיע לפול הלבן מברך עליו. הרדב''ז עיין מ''א:
ד אִם בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל שירזא''ש, כְּשֶׁיֹּאכַל גינדא''ש חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ. הגה: וְהֵם כִּשְׁנֵי מִינֵי גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, כְּגוֹן ווינקשי''ל (ט) וקירש''ן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. באר היטב (ט) וקירש''ן. אפי' אין חלוקין בשמן אם חלוקים בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורים ב' מינים הן לבוש. וכ''כ בתשובת מהרי''ל סי' קל''ה דאפי' ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים מברכין ומט''מ כ' בשם ס''ח אפי' יש להם טעם אחד כגון אדומות ושחורות. וכן פסק בתשובות שבות יעקב ח''ב סי' ל''ז דיש לברך שהחיינו על קירש''ן שחורות ואדומות על כל אחד ואחד בפני עצמו ע''ש ובתשובות פנים מאירות סי' ו' הקשה עליו והניח בצ''ע ע''ש. ועי' בהלק''ט ח''ב סי' רל''א:
ה אִם בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲנָבִים, כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה יַיִן חָדָשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר (י) וּמְבָרֵךְ. באר היטב (י) ומברך. ורדב''ז ות''ה כתבו לברך על היין חדש. ומספיקא אני מונע מלאכול ענבים עד שאני שותה תירוש מהרי''ל. וטוב שיביא את עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר כגון על פרי חדש או על מלבוש וכיוצא בהן וישים יין חדש בצידו וכשיברך יכוין לפטור גם אותו. עמק ברכה ושל''ה ומ''מ משמע דוקא כששותה תירוש אבל כשהוא יין אע''פ שיודע שהוא חדש א''צ לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן. ואם בירך שהחיינו על יין חדש לכ''ע אינו חוזר לברך שהחיינו על הענבים ע''ת:
ו פְּרִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ (יא) מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא אָכַל מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. הגה: פְּרִי שֶׁמִּתְּחַדֵּשׁ (יב) ב' פְּעָמִים בְּשָׁנָה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהֶחֱיָנוּ (בֵּית יוֹסֵף); אֲבָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן קָבוּעַ לְגִדּוּלוֹ, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ר מָנוֹחַ), לָכֵן אֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל (יג) יֶרֶק חָדָשׁ דְּעוֹמֵד כָּל הַשָּׁנָה בַּקַּרְקַע (מַהֲרִי''וּ). באר היטב (יא) משנה לשנה. פי' דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע''פ שהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו. או יש לומר שהפרי שעומד על העץ יותר משנה. וכ''כ בתשובת שער אפרים סי' ל''ה אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה שאין לברך עליו שהחיינו ועי' בהלק''ט ח''ב סי' רל''ג וסי' רנ''ז. על ריח המתחדש משנה לשנה אני מברך זמן מהרדב''ז וכ''כ בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ל''ח וע''ל סי' רי''ו ס''ק ב' כתבתי בשם ל''ח דאין מברכין זמן על ריח. מ''כ בתשב''ץ כתוב בקלף שעל גדיים וטלאים מברכין שהחיינו וצ''ע. מ''א: (יב) ב''פ בשנה. הברכת הזבח דף כ''ח ובס' גן המלך סי' כ''ד והמ''א הביאו ראייה שמברכין שהחיינו ממה דאמרינן בפ' כ''מ ובפ' אלו מנחות האוכל מנחות מברך שהחיינו ולא היה אוכל אלא ב''פ בשנה ע''ש. והיד אהרן הקשה עליהם דמאי שהיו מברכין שהחיינו לאו על אכילת מנחות היה אלא על המצות שהגיעם וקיימם לאותו זמן לעמוד לשרת בבית ה' ע''ש. מי שהיו לפניו ב' מיני פירות שהיה צריך לברך עליהם שהחיינו ברכה אחת לשתיהן די וכ''כ היד אהרן עי' שם: (יג) ירק חדש. וכל ירק בכלל. ועל צנון ומיני לפתן מברך. פרישה. על הלחם חדש אין מברכין דאין ניכר בין חדש לישן של''ה. ומ''מ מברכין על הריפות שעושין מדגן חדש שניכרין היטב שהם חדשים מ''א. ועי' בהרמב''ם פ''ז מהלכות תמידין ומוספין שכתב שהמקריב מנחה מן החדש שיברך שהחיינו וכ''כ רש''י בפ' אלו מנחות ועי' שם בכ''מ שנראה שלא ראה דברי רש''י שבפ' אלו מנחות הרי שאפי' שאינו ניכר בין חדש לישן מברך שהחיינו יד אהרן. ויש לחלק דשם מנחת העומר ניכר. עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל. ר''א הוי מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מיני חדש. ירושלמי מט''מ מ''א:
ז אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַבֹּסֶר, אֶלָּא כְּשֶׁהִבְשִׁילוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים; וְכֵן בְּכָל פְּרִי אַחַר גָּמְרוֹ.
ח הָרוֹאֶה כּוּשִׁי; וְגִיחוֹר, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא אָדֹם הַרְבֵּה; וְהַלַּוְקָן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא לָבָן הַרְבֵּה; וְהַקִּפֵּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּטְנוֹ גָּדוֹל וּמִתּוֹךְ עָבְיוֹ נִרְאֵית קוֹמָתוֹ מְקֻפַּחַת; וְהַנַּנָּס וְהַדַּרְקוֹנָה, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מָלֵא יַבֶּלֶת; וּפְתוּיֵי הָרֹאשׁ, שֶׁכָּל שַׂעֲרוֹתָיו דְּבוּקוֹת זֶה בָּזֶה; וְאֶת הַפִּיל; וְאֶת הַקּוֹף, מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת.
ט הָרוֹאֶה אֶת הַחִגֵּר; וְאֶת הַקִּטֵּעַ; וְאֶת הַסוּמָא; וּמֻכֶּה שְׁחִין; וְהַבַּהֲקָנִין, וְהוּא מִי שֶׁמְּנֻמָּר בִּנְקֻדּוֹת דַּקּוֹת, אִם הֵם מִמְּעֵי אִמָּם, מְבָרֵךְ: מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת, וְאִם נִּשְׁתַּנָּה אַחַר כָּךְ, מְבָרֵךְ: דַּיַּן הָאֱמֶת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא עַל מִי (יד) שֶׁמִּצְטַעֵר עָלָיו, אֲבָל עַל עַכּוּ''ם אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שֶׁהַשִּׁנּוּי עָלָיו גָּדוֹל מְאֹד. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (טו) לִשְׁלֹשִׁים יוֹם (טוּר). באר היטב (יד) שמצטער עליו. וקאי אברכת דיין האמת אבל אם הם ממעי אמן מברך לעולם משנה הבריות. ט''ז מ''א: (טו) לל' יום. פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך למ''ד יום:
י הָרוֹאֶה אִילָנוֹת טוֹבוֹת וּבְרִיּוֹת נָאוֹת, (טז) אֲפִלּוּ עַכּוּ''ם אוֹ (יז) בְּהֵמָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְלֹא יוֹתֵר, לֹא עֲלֵיהֶם וְלֹא עַל אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נָאִים מֵהֶם. באר היטב (טז) עכו''ם. דהיינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר אסור. ואסור לומר כמה נאה כותי זה: (יז) בהמה. על הפרדה נאה אין לברך דמאיסי. הלק''ט ח''א סי' רס''ה:
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך
ובו סעיף אחד
א הַיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרָאָה אִילָנוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין (א) פֶּרַח, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסֵר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאִם אִחֵר לְבָרֵךְ עַד אַחַר שֶׁגָּדְלוּ הַפֵּרוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עוֹד. באר היטב (א) פרח. ואין מברכין כ''א על אילני מאכל הלק''ט ח''ב סי' כ''ח (וה''ה רואה פורחת בחדש אדר):
סימן רכז - ברכת הזקים
ובו ג' סעיפים
א עַל הַזִּקִּים, וְהוּא כְּמִין כּוֹכָב הַיּוֹרֶה כְּחֵץ בְּאֹרֶךְ הַשָּׁמַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִמְשָׁךְ אוֹרוֹ כְּשֵׁבֶט; וְעַל רְעָדַת הָאָרֶץ; וְעַל (א) הַבְּרָקִים; וְעַל הָרְעָמִים; וְעַל רוּחוֹת שֶׁנָּשְׁבוּ בְּזַעַף, עַל כָּל א' מֵאֵלּוּ, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; וְאִם יִרְצֶה יֹאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. באר היטב (א) הברקים. בליצ''ן בל''א. אומר עושה מעשה בראשית דלא שייך לומר שכחו וגבורתו מלא עולם שאין נראין בכל העולם. ועל הרעמים בל''א דונרי''ן אם ירצה אומר עושה מעשה בראשית דמעשה בראשית הם ואם רצה אומר שכחו וגבורתו מלא עולם שהקול נשמע בכל העולם. ומש''ה כתב המחבר בזעף ר''ל בכח גדול אז אומר עמ''ב או שכחו וכו' אבל אם נשבו בנחת אומר דוקא עמ''ב. וכתב המ''א שמע רעם וראה ברק כאחד מברך על שניהם ברכה אחת ברוך עמ''ב דאין מרבין בברכות אבל אם הם באים בזה אחר זה נהגו העולם לברך על רעמים שכחו וגבורתו מלא עולם ועל ברקים עמ''ב. מ''ש המחבר ואם ירצה אומר שכחו וכו' זה קאי דוקא על רעמים אבל על ברקים אינו מברך כ''א עושה מ''ב:
ב כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים נִפְטָר בִּבְרָכָה אַחַת; נִתְפַּזְּרוּ בֵּין בָּרָק לְבָרָק וּבֵין רַעַם לְרַעַם, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
ג הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכִּסֵא וְשָׁמַע קוֹל רַעַם אוֹ רָאָה בָּרָק, אִם יָכוֹל לָצֵאת וּלְבָרֵךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, (ב) יֵצֵא; וְאִם לָאו, לֹא יֵצֵא. באר היטב (ב) יצא. בצירי דאין שייך לומר כאן יצא בקמ''ץ דהא פטור הוא כל שא''א אלא ודאי דקאמר מה יעשה ופירש דצריך לצאת משם ולברך כיון שאפשר לו לעשות כראוי ולברך בסמוך יעשה כן. וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופות ולא עשה צרכיו עדיין או שיוכל ליטול ידיו. ט''ז ומ''א:
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
ובו ג' סעיפים
א עַל (א) יַמִּים וּנְהָרוֹת, הָרִים וּגְבָעוֹת וּמִדְבָּרִיוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; וְעַל הַיָּם (ב) הַגָּדוֹל, וְהוּא הַיָּם שֶׁעוֹבְרִים בּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְמִצְרַיִם, אוֹמְרִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה הַיָּם הַגָּדוֹל. באר היטב (א) ימים ונהרות. היינו כל שלשים יום כדלעיל: (ב) הגדול. ובל''ח הוכיח שאין מברכין רק על הים אוקינוס המקיף העולם. ובסה''ת כתב שהוא הסובב ארץ אנגלטרי''א עיין מ''א וע''ת וכנה''ג. ובתשובת שי למורא סי' י''ט:
ב לֹא עַל כָּל הַנְּהָרוֹת מְבָרֵךְ, אֶלָּא עַל אַרְבַּע נְהָרוֹת דִּכְתִיבֵי בַּקְּרָא, כְּמוֹ חִדֶּקֶל וּפְרָת (בְּרֵאשִׁית ב, יד) וְהוּא שֶׁרָאָה אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נִּשְׁתַּנָּה (ג) מַהֲלָכָם עַל יְדֵי אָדָם. באר היטב (ג) מהלכם. פי' דבמקום שחפרו ושינו מהלכם אין מברכים:
ג וְלֹא עַל כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת מְבָרֵךְ, אֶלָּא דַּוְקָא עַל הָרִים וּגְבָעוֹת הַמְשֻׁנִּים, וְנִכֶּרֶת גְּבוּרַת הַבּוֹרֵא בָּהֶם.
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
ובו ב' סעיפים
א הָרוֹאֶה הַקֶּשֶׁת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית (א) נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ; וְאָסוּר (ב) לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּיוֹתֵר. באר היטב (א) נאמן. והאומרים נאמן בבריתו ואח''כ בא''י זוכר הברית טועים הם. ט''ז כנה''ג: (ב) להסתכל. והמסתכל בו ביותר עיניו כהות. של''ה:
ב הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, וְהוּא מִכ''ח לְכ''ח שָׁנָה, וְהַתְּקוּפָה בִּתְחִלַּת לֵיל ד', כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ בְּיוֹם ד' (ג) בַּבֹּקֶר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית; וְכֵן מְבָרֵךְ גַּם כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה לְבָנָה בְּטַהֲרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם, וּמַזָּלוֹת בְּעִתָּם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַלְּבָנָה בִּתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן כְּשֶׁיַּחְזְרוּ כָּל כּוֹכָב מֵחֲמִשָּׁה (ד) הַנִּשְׁאָרִים לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה, וְלֹא יְהֵא נוֹטֶה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶה מַזַּל טָלֶה עוֹלֶה מִקְצוֹת הַמִּזְרָח. באר היטב (ג) בבוקר. משמע מיד בהנץ החמה וכן מהרי''ל ציוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך ומ''ב כתב שבשחרית כשיוצאים מבה''כ מתאספים הקהל יחד ומברכין ברכה זו כן נהג מוהר''ש וכן דעתי לעשות אי''ה עכ''ל וכתב המ''א ונ''ל דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך שכבר עברה ממקום הזה: (ד) הנשארים. הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב:
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
ובו ה' סעיפים
א הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס לְעִיר וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹל זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי; אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת (א) אַחַר מ' יוֹם לְעִבּוּרָהּ, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִכְנַסְתַּנִּי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתָנִי לְשָׁלוֹם כֵּן תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְכו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְזוֹ הִיא (ב) תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְתְּבָה הִיא וְכָל דִּינֶיהָ (ג) בְּסִימָן ק ''י. באר היטב (א) אחר מ'. דתוך מ' יום מועיל תפלה: (ב) תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת''ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ''א וט''ז: (ג) בסימן ק''י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע''ש:
ב הַנִּכְנָס לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָמוּי (פי' דְּנֶעֱלָם וְאֵינוֹ נִרְאֶה) מִן הָעַיִן.
ג הַנִּכְנָס (ד) לַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מֵהָאוּר הַזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתַּנִי מֵהָאוּר הַזֶּה. באר היטב (ד) למרחץ. ובמרחץ דידן א''צ להתפלל תפלה זו. ב''ח מ''א ט''ז:
ד הַנִּכְנָס (ה) לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה; וּלְאַחַר שֶׁהִקִּיז, יֹאמַר: בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים. באר היטב (ה) להקיז. וה''ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. (אבל ברד''א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות ח''ו) ופשוט שצריך שם ומלכות כמו כל הברכות. מי שמתעטש וחבירו א''ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח''כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש''ש ב''ק פ''ח סי' ס''ד:
ה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא, לְטָב עָבִיד.
סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמים
ובו סעיף אחד
א אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הגה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת (א) בּוֹרְאוֹ תָּמִיד. באר היטב (א) בוראו תמיד. עי' שו''ת דב''ש סקל''ח איזה דרך ישרה אם לעסוק בתורה ובתלמידים כל ימיו ויהנה מאחרים או יהנה מיגיע כפו ויעסוק בתורה בשבת לבד: