הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית
סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית סימן רלז - סדר תפלת ערבית סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתוסימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית
ובו ד' סעיפים
א זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה מִשְּׁעַת יְצִיאַת שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים (א) קְטַנִּים, וְאִם הוּא יוֹם מְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָפֵק מִלִּבּוֹ; וְאִם קְרָאָהּ קֹדֶם לָכֵן, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָהּ (ב) בְּלֹא בְּרָכוֹת; וְאִם הַצִּבּוּר מַקְדִּימִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע מִבְּעוֹד יוֹם, יִקְרָא עִמָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן, קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא בְּרָכוֹת. הגה: וּמִיהוּ לֹא יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁהַצִּבּוּר מַקְדִּימִים הַרְבֵּה לִפְנֵי הַלַּיְלָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא רָגִיל בִּשְׁאָר פְּרִישׁוּת וַחֲסִידוּת דְּאָז לָא מִתְחַזֵּי כְּיֻהֲרָא מַה שֶּׁיַּחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל (מָרְדְּכַי רֵישׁ בְּרָכוֹת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ג מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן ס''א). באר היטב (א) קטנים. ומן הדין סגי בבינונים כמ''ש רמ''א בסי' תקס''ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעי קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום ובתענית לא הטריחו כולי האי וסגי בבינונים כמ''ש רמ''א סימן תקס''ב: (ב) בלא ברכות. ולא יסמוך על ק''ש שעל מטתו מפני שאין מתכוין לצאת בה תר''י. וט''ז העלה דכל מאן דחש למיעבד על צד הטוב יקרא ק''ש על מטתו ויכוין לצאת י''ח בזה ולא מפני המזיקין ולא יצטרך לקרות רק ב' פרשיות כיון דכבר קרא י''ח בבה''כ וזהו יותר נכון מדרך הש''ע דבדרך הש''ע קרוב לודאי שבשעת צ''ה אפשר שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רווחא דמילתא כמ''ש משא''כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררות לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשכח עכ''ל. וכן דעת המ''א. שוב מצאתי במט''מ שרש''ל קרא על מטתו כל ג' פרשיות עיין מ''א ס''ק ג' ובגינת ורדים בספר גן המלך סימן צ''ו ובספר יד אהרן. מי שרגיל לקרות ק''ש ולהתפלל בצבור מעריב בלילה. וטעה והתחיל בברכת ק''ש עם הצבור מבע''י יגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה ובלילה יקרא ק''ש בלא ברכותיה ויתפלל אע''פ שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה. מ''א:
ב אָסוּר לְהַתְחִיל (ג) לֶאֱכֹל (ד) חֲצִי שָׁעָה סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ, (ה) מַפְסִיק וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ וְגוֹמֵר סְעוּדָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ וּמִתְפַּלֵּל. הגה: אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק (ו) לִתְפִלָּה, הוֹאִיל וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל; אֲבָל אִם לֹא הִתְחִיל לֶאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו, צָרִיךְ לְהַפְסִיק (ר''ן פ''ק דְּשַׁבָּת); וְאִם אֵין שְׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל, מַפְסִיק אַף לִתְפִלָּה (הָרַאֲבָ''ד בְּהַגָּהוֹת פ''ב מֵהִלְכוֹת ק''ש). באר היטב (ג) לאכול. אבל טעימה בעלמא שרי מ''א וט''ז וכתב הט''ז לפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בק''ש של המטה ולכוין לצאת י''ח בה יוכל לאכול ולשתות תחלה כיון שיש לו זמן מוגבל ע''ש וכ''כ המ''א דלרש''י אם קרא בבה''כ מבע''י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ''מ במוצאי שבת שאין קורין מבע''י בבה''כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה''כ דהא מקצת אין הולכים לבה''כ במ''ש: (ד) חצי שעה. ט''ז כתב דא''צ חצי שעה אלא בסמוך שיעור קטן לפני הזמן ע''ש: (ה) מפסיק. דק''ש דאורייתא היא. ואם התחיל בהיתר א''צ להפסיק מרדכי ב''י עט''ז. ובבאר היטב אשר לפני כתב ע''ש מ''א שמחמיר בזה. וכוונתו למ''ש המ''א בס''ק ח' ואפי' התחיל מבע''י צריך להפסיק ע''ש. ולא דק בזה. דהתם קאי על אם אין שהות וכו' וכמ''ש בס''ק שלאחר זה וק''ל: (ו) לתפלה. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק ע''ל סי' רל''ב:
ג לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (ז) מִיָּד בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, וּזְמַנָּהּ עַד חֲצִי הַלַּיְלָה; וְאִם עָבַר וְאִחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. באר היטב (ז) מיד בצ''ה. ואסור לעשות כל המלאכות הנזכרות בסי' רל''ב. ב''י:
ד הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, קֹדֶם הָנֵץ (פי' יְצִיאַת הַחַמָּה מֵעִנְיַן הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים) (שִׁיר הַשִּׁירִים ו, יא, ז, יג). הַחַמָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס, כְּגוֹן (ח) שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְאָנוּס שֶׁקָּרָא אָז לֹא יֹאמַר הַשְׁכִּיבֵנוּ, דְּכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אֵינוֹ זְמַן שְׁכִיבָה. הגה: אֲבָל שְׁאָר הַבְּרָכוֹת, דְּהַיְנוּ שְׁנַיִם שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַד הַשְׁכִּיבֵנוּ, אוֹמֵר (טוּר וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן נ''ח סָעִיף ה'). באר היטב (ח) שכור. ואם נשתכר אחר התחלת זמן קריאת שמע לא מיקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע''ה ותו לא. ט''ז:
סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית
ובו ד' סעיפים
א בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ (א) שְׁתַּיִם לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע, וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. באר היטב (א) שתים לפני ק''ש. יש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה עמק ברכה. מה שאנו חותמין מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון ב''ח ע''ל סי' ס''ו ס''ק י''ב ומ''א כתב דבסוף פ''ק דברכות פירש''י דדוקא שחרית קאי על גאולה שעברה אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד וא''כ אין לזוז מהמנהג:
ב אֵין לְסַפֵּר בֵּין גְּאֻלָּה דְּעַרְבִית לַתְּפִלָּה, וְאַף הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר י''ח פְּסוּקִים וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ, אֵין לְהַפְסִיק בֵּין יִרְאוּ עֵינֵינוּ לַתְּפִלָּה; וּמִיהוּ מַה שֶּׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין קַדִּישׁ לִתְפִלַּת עַרְבִית לָא הָוֵי הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה; וְכֵן יָכוֹל לוֹמַר: בָּרְכוּ, לְהוֹצִיא מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע, וְלָא הָוֵי הֶפְסֵק. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס''ט. רָאִיתִי מְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים הַי''ח פְּסוּקִים שֶׁל בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכו' (תְּהִלִּים פט, נג) וּמִנְהָג יָפֶה הוּא כִּי נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם תְּפִלַּת י''ח, וְעַל כֵּן רָאוּי (ב) לַעֲמֹד בָּהֶן כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה. באר היטב (ב) לעמוד. ובמ''ע כתב דצריך לישב וכ''כ מט''מ בשם מהרי''ל ומהרש''ל וכתב הט''ז דאם האומרם מעומד נתכוין שיהא במקום י''ח א''כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אח''כ ערבית שנים ע''ש. וכתב דעל כל פנים לא יעמוד ופניו אל הקיר כמו בי''ח:
ג מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וְרוֹצִים לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה, (ג) יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע (ד) עִם בִּרְכוֹתֶיהָ. באר היטב (ג) יתפלל עמהם. אע''פ שהם מתפללים מבע''י מ''מ תפלת הציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלת ערבית שהוא רשות. ונ''ל דאם יש שהות יקרא ק''ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו'. וגם יראו עינינו וגו' כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו ואם בא לבה''כ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק''ש וברכותיה ואח''כ יתפלל ערבית עם הציבור ואח''כ יקרא ק''ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח''כ ערבית בלילה דסתרי אהדדי שהקהל תופסים אותו זמן ללילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה. מ''א ט''ז ע''ש: (ד) עם ברכותיה. ואז אומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו' מעומד. מ''כ בשם מהררינ''ש. מ''א:
ד אַחַר שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת הַמֶּלֶךְ (ה) בִּכְבוֹדוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רט''ו. באר היטב (ה) בכבודו. וכתב בע''ה שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':
סימן רלז - סדר תפלת ערבית
ובו סעיף אחד
א אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם לְאַחַר עַרְבִית.
סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה
ובו ב' סעיפים
א צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּלִמּוּד הַלַּיְלָה יוֹתֵר מִבְּשֶׁל יוֹם, וְהַמְבַטְּלוֹ, עָנְשׁוֹ (א) מְרֻבֶּה. באר היטב (א) מרובה. ועשל''ה שיש לחבר לילה ליום ויום ללילה בתורה או בתפלה. וכתב ב''ח דאחרונים קבלו משכבי עד קומי וכו' ע''ל סי' א':
ב אִם יֵשׁ לוֹ חֹק קָבוּעַ לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ לְיוֹם וְהָיָה טָרוּד בַּיּוֹם וְלֹא הִשְׁלִימוֹ, יַשְׁלִימֶנּוּ (ב) בַּלַּיְלָה מִיָּד. באר היטב (ב) בלילה. דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהא עליו נדר מ''א. אין לקרוא מקרא בלילה ואין לישן אלא אחר ג' שעות וישכב על צד שמאל וישן וישכב במטה מיוחדת. וכשתשמש אחר שתגמור תשוב למטתך. האר''י ז''ל:
סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו
ובו ב' סעיפים
א קוֹרֵא עַל מִטָּתוֹ (א) פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד ט) וּמְבָרֵךְ: (ב) הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וְכו'. הגה: וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, וְאֵין אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְלֹא מְדַבְּרִים אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל מִטָּתוֹ, אֶלָּא (ג) יִישַׁן מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה (תְּהִלִּים ד, ה) (כָּל בּוֹ וְרוֹקֵחַ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ב ח''ב), וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן ס''ג אִי מֻתָּר לִקְרוֹת כְּשֶׁהוּא (ד) שׁוֹכֵב; וְאִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא יוּכַל לִישַׁן מִיָּד, אָז (ה) חוֹזֵר וְקוֹרֵא כַּמָּה פְּעָמִים זֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע בְּשֵׁנָה וְשֶׁיִּהְיֶה קְרִיאָתוֹ סָמוּךְ לִשְׁנָתוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ז); וְאֵין מְבָרְכִין עַל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל מִטָּתוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ז וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פ' כָּל הַבָּשָׂר). וְאוֹמֵר: יוֹשֵׁב (ו) בְּסֶתֶר עֶלְיוֹן (תְּהִלִּים צא, א טז) וְאוֹמֵר: ה' מָה רַבּוּ צָרַי עַד לה' הַיְשׁוּעָה (תְּהִלִּים ג, ב ט) וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ ה' בַּיּוֹם בָּרוּךְ ה' בַּלַּיְלָה בָּרוּךְ ה' בְּשָׁכְבֵנוּ בָּרוּךְ ה' בְּקוּמֵנוּ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְכו' (זְכַרְיָה ג, ב) ה' שׁוֹמְרֶךָ וְכו' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם (תְּהִלִּים קכא, ה ח) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי וְכו' (תְּהִלִּים לא, ו) יְבָרֶכְךָ ה' וְכו', עַד וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (בַּמִּדְבָּר ו, כב כז) וְאוֹמֵר: הַשְׁכִּיבֵנוּ עַד סָמוּךְ לַחֲתִימָה. באר היטב (א) פרשה ראשונה. ורי''ו כתב לומר כל ק''ש שהיא רמ''ח תיבות לשמור רמ''ח איבריו וכ''כ האר''י ז''ל וע''ל סי' רל''ה ס''ק ב' מש''ש: (ב) המפיל. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה וכן עיקר. מ''א ע''ש: (ג) ישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח''כ יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש. של''ה וכנה''ג: (ד) שוכב. והיינו דוקא בק''ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ''ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותו שוכב דהא ר''ז קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה. מ''א: (ה) חוזר וקורא. וה''ה אם מהרהר בד''ת. ש''ד מ''א: (ו) בסתר. הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת פכ''ג ובית היינו חדר מהרי''ל. אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חיה חתן כלה אבל ות''ח בלילה ברכות נ''ד. יש נוהגין לומר וידוי ש''מ קודם השינה ונ''ל שאינו נכון דאיתא בברכות שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה דלא ליפתח פיו לשטן לכן אין לאומרו רק יפשפש במעשיו שעשה כל היום אם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשון הרע צריכין בדיקה ביותר. ואשרי למי שנוהג לומר סדר הק''ש דהאר''י ז''ל:
ב כְּשֶׁיִּפְשֹׁט חֲלוּקוֹ לֹא יַהַפְכֶנּוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה, שֶׁאִם כֵּן נִמְצָא גּוּפוֹ עָרֹם, אֶלָּא יִפְשְׁטֶנּוּ דֶּרֶךְ רֹאשׁוֹ וִיכַסֶה עַצְמוֹ בְּסַדִּינוֹ מִתַּחַת, וְיִכָּנֵס בְּמִטָּתוֹ.