הלכות ראש חודש
סימן תיז - הלכות ראש חדש סימן תיח - דין תענית בראש חדש סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיותסימן תיז - הלכות ראש חדש
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א (א) רֹאשׁ חֹדֶשׁ מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, (ב) וְהַנָּשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה הוּא (ג) מִנְהָג טוֹב. הגה: וְאִם הַמִּנְהָג לַעֲשׂוֹת מִקְצָת מְלָאכוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת קְצָתָן, אַזְלִינָן בָּתַר הַמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף). באר היטב (א) ר''ח. שבת שלפני ר''ח מברכין החודש חוץ מלפני ר''ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגינו ועסי' (רכ''ד) [רפ''ד] ובכה''ג כתב שיש מקומות שאין נוהגין לברך ר''ח אב. וכתב בספר יראים דאין זה קידוש ב''ד אלא שמודיעים להעולם מתי ר''ח עכ''ל ומ''מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר''ח ביום פלוני דוגמת קידוש החדש שהיה מעומד. ובמנהגים כ' כשמברכים החדש א''א בקרוב כדי שלא יהא רק כ''א תיבות כמנין השם של אהיה וגימטריא א''ך טוב: (ב) והנשים. לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר''ח לי''ט. טור: (ג) המנהג דמעיקרא הכי קבילו עלייהו ב''י. ודוקא שהתנו בפירוש אבל בסתם אין להקל להם כלל כנה''ג. ואף במקום שנהגו לעשות אין הבעל יכול לכופה ולעבדיו העברים אין יכול לכופן למלאכה כבידה ובעצמו מות' אפי' מלאכ' כבידה ב''ח ע''ש. נהגו קצת להתענות ער''ח ואם חל ר''ח ביום א' מתענין ביום ה'. ב''ח סימן תרפ''ו ומנהגים. ואם חל ר''ח בשבת מתענין ביום ו' וכ''מ סי' ת''ע אבל הרמ''ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד. ושמעתי שהמקובל מהר''י סרוק התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל אפי' חל המולד בחצי היום ועכ''פ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסו' לשנותו עד שיתירו לו נדרו. ופשוט דאפילו בערב שבת צריך להשלים כמו שכתב ביורה דעה לענין יום שמת בו אביו דאפילו חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח''כ בע''ש ה''ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול א''צ להשלים ומיהו במקום שעושין ממנו ת''צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עססי' רמ''ט וסי' תקע''ב ס''ב ונ''ל מנהג טוב לו' הסליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר''ח מ''א. וכ' עוד המ''א בסי' תקע''ט סק''ו דבער''ח במקום שאומרים דברי כבושים יאמרו קודם התפלה ע''ש ומ''ע כ' שימהרו בסעודת הלילה שלא ליכנס בה כשהוא מעונה עמ''א ובע''ש אין לו' י''כ קטן כי אם ביום ה' עסי' תק''נ ולענין אם יש שום חשש להתענות ערב חנוכה בעבור ר''ח טבת עיין דבר שמואל סי' של''ט ועסי' תר''ע סק''ב מ''ש שם:
סימן תיח - דין תענית בראש חדש
וּבוֹ ה' סְעִיפִים
א רֹאשׁ חֹדֶשׁ (א) אָסוּר בְּתַעֲנִית. באר היטב (א) אסור. כתב ב''י סי' תקע''ט אנשי ק''ק ווירמשא מתענין הגזירה בר''ח סיון וכתב מ''ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ועסי' קפ''ח ס''ז דאיתא שאינו חייב לאכול פת בר''ח שאפי' אכל פירות יצא:
ב אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, חֲנֻכָּה וּפוּרִים. וְאִם הִתְחִילוּ, שֶׁגָּזְרוּ לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְהִתְחִילוּ בָּהֶם קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, אֵין מַפְסִיקִין, וּמִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין.
ג (ב) יָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית כָּךְ וְכָךְ יָמִים וּפָגַע בּוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם קִבְּלוֹ בִּלְשׁוֹן קַבָּלַת תַּעֲנִית בְּעָלְמָא אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. וְאִם קִבְּלוֹ עָלָיו בִּלְשׁוֹן: הֲרֵי עָלַי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן נֶדֶר, צָרִיךְ הַתָּרַת חָכָם. וְעַיֵּן (ג) בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רט''ו (ס''ג). באר היטב (ב) יחיד. עסי' ק''ע מ''ש שם ס''א: (ג) בי''ד. כ' הט''ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא''צ התרה עכ''ל:
ד אִם נִשְׁבַּע לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְאֵרַע בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הַשְּׁבוּעָה חָלָה עָלָיו מִטַּעַם אִסוּר כּוֹלֵל. וְאִם נִשְׁבַּע בְּפֵרוּשׁ לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, נ''ל שֶׁחָלָה עָלָיו שְׁבוּעָה כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. אֶלָּא שֶׁמִּדִּבְרֵי הָרַמְבָּ''ם נִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מִדְּאוֹרַיְתָא (וְע''ל סי' תק''ע.
ה הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים תַּעֲנִית (ד) חֲלוֹם, צָרִיךְ לְמֵיתַב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתֵיהּ. באר היטב (ד) חלום. נ''ל דהמתענה תענית חלום בר''ח ניסן או בר''ח אב א''צ למיתב תענית לתעניתו כיון די''א דמצוה להתענות כמ''ש סי' תק''פ ועסי' תקצ''ז. מ''א:
סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א מִצְוָה לְהַרְבּוֹת (א) בִּסְעֻדַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ. באר היטב (א) בסעודת. כתב הרא''ש בשם הירושלמי שאם חל ר''ח בשבת יש לעשות סעודת ר''ח באחד בשבת דבשבת אין ניכר שעושה משום ר''ח וכתב הב''ח ולא נהגו כן. וכתב המ''א ונ''ל דיש למשוך סעודה שלישית עד הלילה ואז יוצא ידי חובת ר''ח ג''כ ועססי' קפ''ח היאך נוהגין עם רצה ויעלה ויבא. וכ' בהלכות שמחות למהר''ם אפילו התפלל ערבית מבע''י שוב אינו מזכיר של ר''ח או שבת ועיין בי''ד ססי' שע''ה אבל אם הוא לא התפלל אע''פ שהצבור התפללו מזכיר של ר''ח מידי דהוי אמ''ש שאע''פ שהציבור התפללו אם הוא לא התפלל מזכיר רצה וכ''פ סי' רס''ג לענין מנחה. מיהו אם הוא התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בר''ח מבע''י אינו מזכיר של ר''ח וה''ה איפכא אם הקהל התפללו בערב ר''ח מבע''י והתחיל לאכול אחר ערבית אע''פ שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר''ח ועיין בטור סי' קי''ז מיהו אם לא התפלל מנחה עדיין אינו מזכיר של ר''ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה''ה במוצאי ר''ח מזכי' של ר''ח בב''ה אם לא התפלל מנחה אע''פ שהצבור התפללו ערבית ועמ''א ועמ''ש ססי' קפ''ח. כתב שכנה''ג ראיתי מדקדקים כשחל ר''ח בחול עושים מאכל אחד יותר לכבוד ר''ח וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שעושים לכבוד שבת ומשמע בירושלמי שהוא סעודת מצוה כמו פורים ועיין ט''ז. וכ''כ הב''ח מה שהתינוקות מוליכין מעות של ר''ח לרבן אין לבטלו עמ''א ועמ''ש סי' רמ''ב:
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א עַל הַמֵּת נָשִׁים מְעַנּוֹת, שֶׁכֻּלָּן אוֹמְרוֹת כְּאֶחָד; וּמְטַפְּחוֹת, דְּהַיְנוּ לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף; אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת, שֶׁתְּהֵא הָאַחַת אוֹמֶרֶת וְהָאֲחֵרוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ. וְאַחַר שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת.
ב אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין וְקַדִּישׁ. הגה: וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן. וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' ת''א ס''ו בְּהַגָּה. וְכֵן בְּכָל הַיָּמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם (א) תַּחֲנוּן, (מִנְהָגִים) וְכֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם קוֹבְרִין מֵת בַּלַּיְלָה שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ וְלֹא צִדּוּק הַדִּין (כָּל בּוֹ). באר היטב (א) תחנון. כתב לבוש שאפילו לחכם בפניו א''א צ''ה שהוא תחנה אלא דורשין עליו אם בר הכי הוא ואומרים קדיש אחר הדרשה ע''ש תר''ע. ובטור כתב דחכמי מגנצא אמרו צ''ה בר''ח חנוכה ופורים על אדם גדול. וכתב הט''ז שמעתי מזקן אחד שהעיד שהיה בק''ק קראקא בשנת של''ג שנפטר רמ''א ז''ל ביום ל''ג בעומ' והיו מסופקים אם לו' צ''ה עמד אדם חשוב אחד והעיד ששמע מפי רמ''א שיש לו' צ''ה על אדם גדול ותיכף אמרוה על רמ''א בקול רם. ונראה לסמוך על זה בימים שאין בהם תחנון כגון ל''ג בעומר או ט''ו באב ובט''ו בשבט שאינם מועד אבל לא בראש חודש וחנוכה ופורים וחדש ניסן דאלו יש בהם איסור מדין התלמוד עכ''ל:
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א נוֹהֲגִין בְּאַשְׁכְּנָז שֶׁאוֹמְרִים פָּרָשַׁת וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם שַׁחֲרִית אַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד. וּבִסְפָרַד אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרָהּ, לְפִי שֶׁעֲתִידִין לִקְרוֹת אוֹתָהּ בַּסֵפֶר תּוֹרָה.
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש
וּבוֹ ז' סְעִיפִים
א עַרְבִית, שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל י''ח בְּרָכוֹת וְאוֹמֵר (א) יַעֲלֶה וְיָבֹא בִּרְצֵה. וְאִם לֹא אֲמָרוֹ בְּעַרְבִית, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁזוֹכֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר ע''ל (ב) סִימָן רצ''ד סָעִיף ד' וְה', בֵּין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא שְׁנֵי יָמִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה. אֲבָל לֹא אֲמָרוֹ שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, (ג) מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, אוֹמֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְאִם הוּא רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם (ד) שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו, חוֹזֵר לִרְצֵה. הגה: וְאִם הוּא סָפֵק אִם הִזְכִּיר אוֹ לָאו, (ה) אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת תְּפִלָּה). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁשָּׁכַח מִלְּהַזְכִּיר בְּשַׁחֲרִית ע''ל סִימָן קכ''ו. באר היטב (א) יעלה ויבא. והשמש יתחיל תפלתו קודם הציבור וכשיגיע ליעלה ויבא ירים קולו להשמיע בציבור עיין סימן קי''ד: (ב) סימן רצ''ד. דהיינו תיכף כשמסיים הברכה אפילו לא התחיל עדיין מודים עיין סימן רל''ו ס''ב ועיין סי' ק''ח: (ג) מחזירין. ודוקא אם עדיין לא התפלל מוסף אבל אם התפלל מוסף א''צ לחזור. כנה''ג ע''ש ועיין סימן קכ''ו ס''ק ד' מ''ש שם: (ד) שיעקור. ואם אמר יהיו לרצון הוי כעוקר רגליו עמ''א: (ה) א''צ. והקשו האחרונים ממ''ש סימן קי''ד ס''ח דאם נסתפק אם אמר משיב הרוח אמרינן חזקה שאמר כמו שהוא רגיל בלא משיב הרוח וצריך לחזור ע''ש ועיין באחרונים מה שתירצו ע''ז והב''י והב''ח פסקו דמחזירין אותו וכ''פ הרוקח וכ''פ הל''ח בראיות ברורות וכן יש להורות דהרי עינינו רואות שההרגל להתפלל בלא יעלה ויבא. מ''א. ובשכה''ג כתב כיון דאיכא פלוגתא בזה יש מקום לומר שב ואל תעשה עדיף ולא יחזור. מיהו הטוב והישר שיתפלל בתורת נדבה ע''ש ועיין הלק''ט ח''א סי' ע''ח. ועיין מ''ש הט''ז:
ב וְקוֹרִים (ו) הַלֵּל בְּדִלּוּג, בֵּין יָחִיד בֵּין (ז) צִבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַצִּבּוּר מְבָרְכִין עָלָיו בִּתְחִלָּה לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל, וְאִם בֵּרַךְ לִגְמֹר אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וּלְבַסוֹף, יְהַלְלוּךָ. וְהַיָּחִיד אֵין מְבָרֵךְ עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף הַצִּבּוּר אֵין מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסוֹף, וְזֶה דַּעַת הָרַמְבָּ''ם וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּסְבִיבוֹתֶיהָ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם יָחִיד מְבָרֵךְ עָלָיו (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ תָּם). וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר אָדָם לִקְרוֹת בְּצִבּוּר כְּדֵי לְבָרֵךְ עָלָיו עִם הַצִּבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּכְשֶׁיָּחִיד קוֹרֵא (ח) אוֹמֵר לִשְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ עִמּוֹ רָאשֵׁי פְּרָקִים דְּאָז הָוֵי כְּרַבִּים (מָרְדְּכַי פ' בַּמֶּה מַּדְלִיקִין וְאָגוּר בְּשֵׁם שׁוֹחֵר טוֹב). וְנָהֲגוּ כֵּן בְּהוֹדוּ וְלֹא בְּאָנָּא. באר היטב (ו) הלל. ואין קורין בבית האבל דא''ל שם לא המתים יהללו יה דהוי כלועג לרש ועסי' קל''א ס''ק י' מה שכתבתי שם. נשים פטורות מכל הלל מפני שהוא מ''ע שהז''ג ועמ''א ועיין יד אהרן: (ז) הצבו'. ואם בא לבה''כ סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבו' ואח''כ יתפלל ל''ח. ואפש' כשהוא אומר פסוקי דזמרה מות' להפסיק באמצע לקרות הלל עם הציבור דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת מיהו נ''ל דאז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף לכן דוקא בהלל דר''ח יעשה כן כיון דהרבה פוסקים שלא לברך אבל בימים שגומרים ההלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה. מ''א ע''ש: (ח) אומר. ואפילו אם גומרים ההלל דלא כל''ח מ''א ע''ש. ואם אין מצויין א''צ להטריח אחריהם ע''ש. ונ''ל דיאמר בלא ברכה כמ''ש בשל''ה באר היטב אשר לפני:
ג בְּעִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁכּוֹפְלִין בּוֹ וְכֵן בַּפְּסוּקִים שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר (ט) וְהַקָּהָל עוֹנִים אַחֲרָיו, כָּל מָקוֹם כְּפִי מִנְהָגוֹ. באר היטב (ט) והקהל. כתב המ''א דצריך לשמוע פסוקים יאמר נא וגו' מפי הש''ץ דשומע כעונה ואם לא שמע לא יצא ומוטב שיאמרו בעצמו בנחת. מ''א ע''ש:
ד לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר לֹא יַפְסִיק. הגה: וְדַוְקָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּפֶסַח בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִים הַלֵּל, אֲבָל כְּשֶׁגּוֹמְרִים אוֹתוֹ, לְעִנְיַן הַפְסָקָה, דִּינוֹ כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְע''ל סי' תפ''ח ס''א.
ה אִם הִפְסִיק בּוֹ וְשָׁהָה, (י) אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ. באר היטב (י) אפי'. המ''א העלה והמחמי' יחזו' לקרותו בלא ברכה ע''ש:
ו הַקּוֹרֵא הַלֵּל לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. טָעָה, יַחֲזֹר (יא) לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה בּוֹ (ר' יְרוּחָם). באר היטב (יא) למקום. פי' אם דילג פסוק א' ונזכ' אח''כ לא יאמרנו במקום שנזכר דא''כ ה''ל קורא למפרע אלא יתחיל מאותו הפסוק ויאמ' עד סוף:
ז מִצְוַת קְרִיאַת הַלֵּל (יב) מְעֻמָּד. באר היטב (יב) מעומד. ואסו' לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינו כעמידה מ''א ע''ש באורך מה שתמה על רמ''א בח''מ סי''ז ודו''ק. ומה שקורין בליל פסח הלל מיושב משום שחולקין אותו אין מטריחין אותו לעמוד. ט''ז:
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א אוֹמֵר קַדִּישׁ (א) תִּתְקַבַּל וְכו' וּמוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִים בּוֹ ד', אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא. באר היטב (א) תתקבל. זה הכלל דכל יום שיש בו מוסף או' קדיש שלם אחר הלל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:
ב וְקוֹרֵא הַכֹּהֵן ג' פְּסוּקִים שֶׁהֵם: וַיְדַבֵּר, צַו, וְאָמַרְתָּ. וְלֵוִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא וְאָמַרְתָּ וְקוֹרֵא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא עוֹלַת תָּמִיד עַד וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. (ב) וּרְבִיעִי קוֹרֵא וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, עַד סוֹף. באר היטב (ב) ורביעי. והב''ח כתב שיותר טוב שיקרא רביעי גם וביום השבת וכן משמע בב''י דיש נוהגין כן ועיין ט''ז שהאריך:
ג אוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן, וְאֵין אוֹמְרִים יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וּמַחֲזִיר סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמוֹ וְעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף, וּמַחֲזִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה וְאוֹמֵר (ג) כֶּתֶר, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, אוֹמֵר לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים כְּמוֹ בִּקְדֻשַּׁת שַׁחֲרִית, וְאַחַר שֶׁסִיֵּם חֲזָרַת הַתְּפִלָּה אוֹמֵר קַדִּישׁ וְאוֹמֵר מִזְמוֹר בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. באר היטב (ג) כתר. היינו לפי מנהג הספרדיים ובאשכנז אומרים נקדש כמו ביוצר. בתפלת מוסף י''א זכרון לכלם היו וי''א יהיו וי''א לכולנו ואין לשנות שום מנהג. צ''ל ומנחתם ונסכיהם. תי''ט פ''ט דמנחות. מ''א ע''ש:
ד נוֹהֲגִים (ד) לַחֲלֹץ תְּפִלִּין כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף. באר היטב (ד) לחלוץ. ובחה''מ יש לחלצם קודם קריאת הלל עסי' ל''א ס''ב מ''ש ועסי' כ''ה סי''ג. ועיין פר''ח מה שנסתפק ועיין יד אהרן:
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א מַזְכִּירִין יַעֲלֶה וְיָבֹא (א) בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאִם לֹא אָמַר (ב) אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קפ''ח סָעִיף ז'. באר היטב (א) בבהמ''ז. לענין אם חל ר''ח בשבת ומשך סעודה ג' עד הלילה או אם חל ר''ח בא' בשבת כתבתי הכל מבוא' בס''ס קפ''ח ע''ש. ולענין אם אכל בין מנחה למעריב בר''ח או בערב ר''ח כתבתי הכל מבוא' בסימן תי''ט ע''ש: (ב) אין. דאי בעי לא אכל פת:
סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בָּעֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּיַעֲלֶה וְיָבֹא, וּמוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּרִאשׁוֹן שִׁבְעָה בְּסֵדֶר הַיּוֹם, (א) וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא מַפְטִיר וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, וּמַפְטִירִין (ב) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְאִם מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רפ''ד ס''ב, חוּץ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁמַּפְטִירִין עֲנִיָּה סֹעֲרָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי (טוּר וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר וּמִנְהָגִים) וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. אֲבָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין שִׁמְעוּ (אַבּוּדַרְהַם וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר וּמִנְהָגִים), וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְכֵן עִקָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, (ת''ה סִימָן י''ט וּמִנְהָגֵי מהרא''ק). וְאִם אֵרַע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּד' פָּרָשִׁיּוֹת, מַפְטִירִין בְּשֶׁל פָּרָשָׁה (מִנְהָגִים), וְעַיִּןִ לְקַמָּן סִימָן תרפ''ה. באר היטב (א) ובשני. לשון מנהגים ומניחים ספר תורה שנייה אצלה ואו' חצי קדיש על שניהם: (ב) השמים. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם ענייה סוערה. לבוש:
ב רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְאֵין דּוֹחִין עֲנִיָּה סֹעֲרָה (ג) וְלֹא שִׁמְעוּ מִשּׁוּם מָחָר חֹדֶשׁ (מִנְהָגִים). וְאִם רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים, שַׁבָּת וְיוֹם רִאשׁוֹן, מַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְנוֹהֲגִים לוֹמַר אַחַר כָּךְ פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן מֵהַפְטָרַת וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן לְזֵכֶר שֶׁמָּחָר גַּם כֵּן הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַפְסִיק מִנָּבִיא לְנָבִיא וְאֵין אוֹמְרִים רַק הַפְטָרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, (ת''ה סי' ב' וּפְסָקָיו סִימָן צ''ד), וְכֵן נוֹהֲגִין, אֲבָל אִם הַהַפְטָרָה בְּאוֹתוֹ נָבִיא עוֹשִׂין כֵּן. וְכֵן אִם הָיָה חֲתֻנָּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת, (ד) שֶׁאֵין דּוֹחִין הַהַפְטָרָה. באר היטב (ג) ולא שמעו. זהו משנה שא''צ דלעולם אין ר''ח אב בא' בשבת: (ד) שאין דוחין. ואז אומרים מקצת שוש אשיש. מ''א:
ג רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כּוֹלֵל בְּמוּסָף בִּבְרָכָה רְבִיעִית שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל (ה) וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. באר היטב (ה) וראשי. ואם חתם בשל שבת לבד יצא בתפילה ולא בקידוש בי''ט ע''ש דף קי''ז ועמ''א סימן תפ''ז ס''ק ב':
סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. הגה: וְאֵין לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּלַּיְלָה בְּעֵת שֶׁהַלְּבָנָה זוֹרַחַת (א) וְנֶהֱנִין מֵאוֹרָהּ (אָגוּר). באר היטב (א) ונהנין. שזריחת' ניכרת על גבי הקרקע ולא יהא מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא''כ הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה עססי' זה. וה''ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה רדב''ז ח''א סי' קנ''ו וכנה''ג משמע כשיודע שתתכסה תיכף לא יתחיל לברך מ''א וע' בת' דב''ש סי' רמ''ב שכתב דהרואה לבנה מתוך אספקלריא או מראה של זכוכית שאין לברך עליה ע''ש באורך. מה שאין הנשים נוהגים לקדש הלבנה אע''ג דהן מקיימות כמה מ''ע שהזמ''ג מפני שהם גרמו פגם הלבנה מ''א בשם של''ה ע''ש. ועיין עוד טעם אחר בשבות יעקב ח''ב סימן י''א. סומא חייב לקדש הלבנה רש''ל בתשובה מ''א. בחדש א' אירע שלא ניראת הלבנה ולא קידשו הלבנה באותו חדש וגזר רב אחד תענית על זה ואין לו על מה לסמוך שבות יעקב ח''ב סימן י' ועסי' תק''פ ס''ק ט':
ב אֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא (ב) בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וּבְגָדָיו נָאִים. הגה: וְדַוְקָא אִם לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא קֹדֶם (ג) י' בַּחֹדֶשׁ, אָז מַמְתִּינִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אֲבָל אִם הוּא אַחַר כָּךְ, אֵין מַמְתִּינִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁמָּא יִהְיוּ ב' לֵילוֹת אוֹ ג' אוֹ ד' עֲנָנִים וְלֹא יִרְאוּ הַלְּבָנָה וְיַעֲבֹר הַזְּמַן. וּכְשֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בַּחֹל יֵשׁ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נָאִים, (ת''ה סִימָן ל''ה). אֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב וְלֹא קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, (מַהֲרִי''ל). וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ, דְּאָז שׁוֹרִין בְּשִׂמְחָה אֲבָל (ד) לֹא בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב אוֹ שְׁאָר תַּעֲנִית, (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְאֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (ה) שֶׁחָל בּוֹ יוֹם טוֹב. (מַהֲרִי''ל הִלְכוֹת יוֹם טוֹב). (ו) וִתוֹלֶה עֵינָיו וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ מְעֻמָּד (טוּר) וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ וְכו'. הגה: וְרוֹקֵד (ז) ג' פְּעָמִים כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כו' וְאוֹמֵר: (ח) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם וְגו' וּלְמַפְרֵעַ: כָּאָבֶן יִדְמוּ כו' ג' פְּעָמִים, וְיֹאמַר לַחֲבֵרוֹ ג' פְּעָמִים: שָׁלוֹם עָלֶיךְ, (הג''ה הַחֲדָשׁוֹת) וּמֵשִׁיב הָוֵי כְּשׁוֹאֵל (טוּר). וְנוֹהֲגִין לוֹמַר: דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, שֶׁמַּלְכוּתוֹ נִמְשָׁל לַלְּבָנָה וְעָתִיד לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תַּחֲזֹר לְהִתְדַּבֵּק בְּבַעֲלָהּ שֶׁהוּא הָקָּבָּ''ה, דֻּגְמַת הַלְּבָנָה הַמִּתְחֲדֶשֶׁת עִם הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' (תְּהִלִּים פד, יב) וּלְכָךְ עוֹשִׂין שְׂמָחוֹת וְרִקּוּדִין בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ דֻּגְמַת שִׂמְחַת נִשּׂוּאִין. (בְּחַיֵּי פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב וְדִבְרֵי עַצְמוֹ). באר היטב (ב) במוצאי. כתב המגיד כשמקדשין הלבנה במ''ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכל לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח מ''א. ועש''ת ב''ח סי' פ': (ג) יו''ד בחדש. והיינו שישארו עוד ה' לילות עד חצי כ''ט י''ב תשצ''ג מיום המולד עמ''א: (ד) לא. והאר''י ז''ל כ' לקדש במוצאי ט''ב וכ''כ הכנה''ג שכן נוהגין בירושלים ובקושטנטינא וכתב בשבות יעקב ח''ב סי' י''א שכן הוא מנהגם אבל טועמים מידי קודם ע''ש. וכ' המ''א ולכן נ''ל דיחיד המתענה יקדש עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך ואפילו ת''ת מבטלים משום זה. ואפי' ציבור המתענים אם יראו שיעבו' הזמן יקדשו בליל התענית עכ''ל. וכ''כ הט''ז דאם לא קדשו הלבנה תענית אסת' יש לברך אז ולא משגיחין בתענית כיון שהשעה עוברת. אבל בז' ימי אבלות לא יקדש אבל אם לא השלים אבילתו עד יו''ד בחודש לא ימתין עד ליל י''א ויקדש בימי אבלו מ''א. והשבות יעקב ח''ב סימן י''א כ' שאבל אין לו לקדש את הלבנה עד אחר ג' לבכי ע''ש ובת' ש''א בחי''ד סימן צ''ה כתב דדוקא אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו אבל כשיש עוד זמן לקדש אינו יכול לקדש בימי אבלו ע''ש: (ה) שחל בו בי''ט. ומכ''ש שלא יקדשו בליל שבת והטעם דיש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי''ט או בשבת חוץ לתחום ומ''ע סי' ע''ח כתב הרבה טעמים על זה ובמהרי''ל כ' שמהר''ש התיר וכ''כ הגמ''נ וב''ח כתב שפ''א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא''א לקדשה אח''כ עכ''ל. (ובת' בעל כה''ג מסיק ואם יום י''ו נפל בשבת לא יקדשנה ולאחר שבת יקדשנה בלא שם ומלכות. ובחול מתיר לקדשה בליל י''ו) אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע''פ הסוד ועיין רדב''ז ח''א סי' קל''ג. ועיין ח''י בסימן תצ''ד ס''ק ב' מש''ש: (ו) ותולה. בשל''ה והג''ה י''נ שלא יסתכל בה רק פעם הראשון שיראה עמידתה ואח''כ אסור להסתכל בה: (ז) ג''פ. ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו. של''ה: (ח) תפול וכו'. ומט''מ כתב בשם רש''ל ורוקח שי''א כל הפסוק עד קנית. ואח''כ למפרע. וכתב האר''י ז''ל שיש לומר קודם ברכת הלבנה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור וינער שולי בגדיו. וגם קבלה מר''י חסיד לומר קול דודי עד מן החרכים. ובשל''ה כתב שי''א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':
ג עַד אֵימָתַי מְבָרְכִין עָלֶיהָ, עַד י''ו מִיּוֹם (ט) הַמּוֹלָד, וְלֹא י''ו בִּכְלָל. וְאֵין לְקַדֵּשׁ אֶלָּא עַד חֲצִי כ''ט י''ב תשצ''ג מִן הַמּוֹלָד, (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל). באר היטב (ט) המולד. עמ''א שהעלה דהני י''ו משעת המולד חשבינן להו מעל''ע ואם חל במ''ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ''א אסור ע''ש וע' דב''ש סי' רט''ז:
ד אֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ (י) שִׁבְעַת יָמִים עָלֶיהָ. הגה: (יא) וְאֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה תַּחַת הַגַּג (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשׁוֹת). באר היטב (י) שבעה. והסכמת האחרונים אם חל מ''ש אחר ג' לחדש מהמולד מקדשין אז מפני שהציבור מקובצים אז וברוב עם הדרת מלך וגם שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ''ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולים להמתין עד מ''ש הבא כמ''ש ס''ב ע''ש: (יא) ואין. ב''ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיוצא לקראת המלך וכ''כ בהגמ''נ ומ''מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו''ם מקדש תחת הגג או בביתו דרך חלון ופתח עכ''ל. וכ''ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית. וכ''כ מט''מ וז''ל ראיתי רש''ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידש ע''ש ועס''ק א' מש''ש:
סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א כְּשֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים, כּוֹתְבִין בַּשְּׁטָרוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים לַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וּמוֹנִין לַחֹדֶשׁ מִיּוֹם הַשֵּׁנִי וְכוֹתְבִין בּוֹ בְּא' לַחֹדֶשׁ (טוּר). הגה: כְּשֶׁמְעַבְּרִין הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין בַּאֲדָר רִאשׁוֹן: אֲדָר, (א) סְתָם, וּבַשֵּׁנִי: אֲדָר הַשֵּׁנִי (טוּר). באר היטב (א) סתם. וה''ה כשמברכין החדש בבה''כ מ''צ. וש''ך בי''ד סימן ר''ח ס''ק י''ז כתב בשם מהרי''ל בראשון אדר ראשון ובשני אדר שני וכ''כ בע''א סי' קכ''ז ס''ד גבי גט. וכ''כ הט''ז בשם הב''ח דנכון לפרש בשניהם באדר ראשון יאמר ראשון ובשני יאמר שני ע''ש:
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות
וּבוֹ ח' סְעִיפִים
א אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵין קוֹבְעִים בָּהֶם הַמּוֹעֲדִים; לֹא אד''ו רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא גא''ו יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא זב''ד פּוּרִים, וְלֹא בד''ו פֶּסַח, וְלֹא גה ''ז עֲצֶרֶת וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, לֹא ג' (א) חֲנֻכָּה, וְלֹא אג''ו צוֹם אֶסְתֵּר, וְלֹא בד''ו צוֹם תַּמּוּז וְאָב. לְעוֹלָם בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה פּוּרִים יִהְיֶה ל''ג לָעֹמֶר, וְסִימָן פל''ג, וּבַיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה חֲנֻכָּה יִהְיֶה עֲצֶרֶת. באר היטב (א) חנוכה. צ''ל וביום שיהיה עצרת יהיה חנוכה. פי' ביום שיהיה עצרת יהיה חנוכה שאחריו אם הם כסדרן או חסרים אבל כשהם מלאים יבוא ביום שאחר עצרת כגון אם עצרת ביום א' יבוא חנוכה ביום ב'. מ''א: וט''ז מגיה שצ''ל וביום שיהיה עצרת יהיה הושענא רבה פי' הושענא רבה שאחר עצרת ע''ש:
ב אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁהֻקְבְּעוּ בָּהֶם רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְלֹא בְּזוּלָתָם; נִיסָן אגה ''ז, אִיָּר בגה ''ז, סִיוָן אגד''ו, תַּמּוּז אגה ''ו, אָב בדו''ז, אֱלוּל אבד''ו, תִּשְׁרֵי בגה ''ז, (ב) מַרְחֶשְׁוָן גדו'' א, כִּסְלֵו א''ב ג''ד ה ''ו, טֵבֵת אבגד''ו, שְׁבָט בגדה ''ז, אֲדָר זבד''ו. וּבָעִבּוּר, אֲדָר הָרִאשׁוֹן בדה''ז וְשֵׁנִי בדו''ז. באר היטב (ב) מרחשון גדו''א. צריך לומר יום א' דר''ח אבל בשאר הסימנים בחדש שיש בו שני ימים ר''ח קאי הסימן שלו על יום ב' דר''ח מצאתי ט''ז. ובמ''א הגיה מרחשון בדה''ז:
ג סִימָן לִקְבִיעַת הַמּוֹעֲדִים; א''ת ב''ש, ג''ר ד''ק, ה ''ץ ו''ף, פֵּרוּשׁ: בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח יִהְיֶה לְעוֹלָם תִּשְׁעָה בְּאָב וְסִימָן: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (בַּמִּדְבָּר ט, יא). בְּיוֹם ב' בּוֹ שָׁבוּעוֹת, וּבְיוֹם ג' בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּיוֹם ד' בּוֹ קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שִׂמְחַת תּוֹרָה, בְּיוֹם ה' בּוֹ צוֹם כִּפּוּר, בְּיוֹם ו' בּוֹ פּוּרִים שֶׁעָבַר.
ד לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ (ג) מבה ''ח מְעֻבֶּרֶת וְה''ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב''ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ''ג (ד) הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה ''ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: (ה) פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ. באר היטב (ג) מבה''ח. פי' שחל ר''ה ביום ה' והשנה מעוברת שאז קורין פ' נח בר''ח חשוון ונתוסף שבת א': (ד) המלך. היינו ר''ה שאומרים המלך המשפט. פת וילך פי' מל' פתות אותה פתים שמחלקין נצבים וילך לשתים: (ה) פקדו. לשון צווי כלומר צו קורין סמוך לפסח. סגרו לשון מצורע מוסגר. מנו פי' במדבר שנמנו בו ישראל קודם עצרת. צומו היינו ט''ב. וצלו היינו ואתחנן. קומו היינו נצבים קודם תקיעת ר''ה:
ה פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ, מְחַלְּקִין פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה פַּעַם אַחַת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וְסִימָן: הזי''ו לְךָ, הַאֲזִינוּ, זְכֹר, יַרְכִּיבֵהוּ, וַיַּרְא, (ו) לוּ חָכְמוּ, כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם עַד סוֹף הַשִּׁירָה, וְהַשְּׁבִיעִי קוֹרֵא מִסוֹף הַשִּׁירָה עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה. הגה: וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת מְחַלְּקִין הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֲבָל בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת וּב' וְה', אֵין לָחוּשׁ, (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד). באר היטב (ו) לו. ואנחנו נוהגים כרש''י לולי כי ידין ט''ז. ואפי' יש חיובים לא יחלקו הפרשה יותר. מ''א ושכנה''ג:
ו קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶם, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא כֻּלָּם וּמַתְחִילִין בַּפְּסוּקִים (ז) שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפְּסוּקִים שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם; אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה יְכוֹלִין לְהַפְסִיק בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בָּהֶם. וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת אֶחָד בִּשְׁמוֹ לַעֲלוֹת אֶלָּא קוֹרִין מִי שֶׁיִּרְצֶה. באר היטב (ז) שלפניהם. היינו ג' פסוקים שלפניהם. ועיין סימן קל''ח מש''ש. ובתשובת צ''צ נדחק ליישב מנהגינו שמתחילין בקללות שבתורת כהנים ואין מתחילין ג' פסוקים שלפניהם. ומ''מ נ''ל דיתחיל ג' פסוקים שלפניהם. והמנהג נתפשט מפני שקורין להרב ראב''ד בכל שבת לשלישי ואם כן צריכים לקרות עמו עד התוכחה ולכן מתחילין בתוכחה אבל מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחיל למפרע ג''פ עססי' קל''ז. ובכנה''ג כתב שבמקומו נוהגים לקרות להחכ' בתוכחות ובשירת הים וביו''ד הדברות וקודם שיקרא התוכחות אומר מוסר ה' בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שיקרא הדברות אומר רכב אלהים רבותיים. גם נוהגין לקרות ללוי פ' העגל וקורין אותה בקול נמוך עכ''ל. מהרי''ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידא. כתב בצרור המור מ''ב מסעות שבפ' ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ''ב. מ''א ע''ש:
ז ח' פְּסוּקִים אַחֲרוֹנִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶם אֶלָּא יָחִיד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּם.
ח מִי''ז בְּתַמּוּז וָאֵילָךְ מַפְטִירִין ג' דְּפֻרְעֲנוּתָא, ז' דְּנֶחֲמָתָא, תַּרְתֵּי דְּתִיּוּבְתָא; ג' דְּפֻרְעֲנוּתָא; דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, (ח) שִׁמְעוּ דְּבַר ה', חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ. שֶׁבַע דְּנֶחֲמָתָא, נַחֲמוּ, וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אָנֹכִי, רָנִּי עֲקָרָה, קוּמִי אוֹרִי, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ. וּבְיוֹם צוֹם גְּדַלְיָה בְּמִנְחָה מַפְטִירִין דִּרְשׁוּ. וּבְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְטִירִים לְעוֹלָם שׁוּבָה. וּכְשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בב''ג, שֶׁיֵּשׁ שַׁבָּת בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת וְקוֹרִין בּוֹ הַאֲזִינוּ, מַפְטִיר בּוֹ וַיְדַבֵּר דָּוִד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בב''ג, שֶׁוַּיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, מַפְטִירִין בּוֹ דִּרְשׁוּ; וּבְשַׁבָּת שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת, שֶׁקּוֹרִים הַאֲזִינוּ, מַפְטִירִים שׁוּבָה. הגה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּבִשְׁאָר שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה מַפְטִירִין מֵעֵין הַפָּרָשָׁה (טוּר) וּכְשֶׁקּוֹרִין ב' פָּרָשִׁיּוֹת מַפְטִירִים בָּאַחֲרוֹנָה (מָרְדְּכַי פ' בְּנֵי הָעִיר), בִּלְבַד בְּאַחֲרֵי מוֹת וּקְדוֹשִׁים דְּמַפְטִירִין הֲלוֹא כִבְנֵי (ט) כֻשִׁיִּים שֶׁהִיא הַפְטָרַת אַחֲרֵי מוֹת (מִנְהָגִים). וְנוֹהֲגִין לְהַפְטִיר בַּחֲתֻנָּה שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, וְאֵין דּוֹחִין מִפָּנֶיהָ שׁוּם הַפְטָרָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן, וְלֹא שֶׁל ד' פָּרָשִׁיּוֹת וְלֹא שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ מָחָר חֹדֶשׁ אוֹ חֲנֻכָּה אוֹ שִׁירָה (מָרְדְּכַי פ' בְּנֵי הָעִיר וְהַטּוּר וּמִנְהָגִים), אֲבָל שְׁאָר הַפְטָרוֹת דּוֹחִין מִפָּנֶיהָ. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תכ''ה דְּאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וְגַם נִתְבָּאֵר שָׁם סָעִיף ב' אִם דּוֹחִין מִפְּנֵי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַת מֵאֵלּוּ הַפְטָרוֹת שֶׁנִּזְכָּרוֹת כָּאן. באר היטב (ח) שמעו. ואם טעה והפטיר בשבת ראשון בפרשה דיומא יפטיר לשבת הבאה דברי ירמיה וגם שמעו מפני שהם סמוכות זו לזו צ''צ מ''א עסי' תכ''ה מה שכ' בחומשים ויברח יעקב לפ' וישלח ט''ס הוא ושייכא לפ' ויצא. לבוש: (ט) כושיים. וכן כתב הב''ח ומט''מ והאגודה דלא כלבוש שכתב להפטיר התשפוט שכבר העיד הב''ח שבכל קהלות נוהגין כמ''ש הרמ''א מ''א. ועיין תשובת רי''ט סי' ד' למה דוקא חקת ובלק מחוברים: