הלכות ראש השנה
סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א נוֹהֲגִים לָקוּם
(א) בְּאַשְׁמֹרֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים
(ב) מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וָאֵילָךְ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים.
הגה: וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ מַתְחִילִין (ג) לִתְקֹעַ אַחַר הַתְּפִלָּה שַׁחֲרִית, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁתּוֹקְעִין גַּם כֵּן עַרְבִית; וְעוֹמְדִים בְּאַשְׁמוֹרֶת לוֹמַר (ד) סְלִיחוֹת בְּיוֹם א' (ה) שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה; וְאִם חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה ב' (אוֹ) ג', אָז מַתְחִילִין מִיּוֹם א' שָׁבוּעַ שֶׁלְּפָנָיו (מִנְהָגִים). וְאָבֵל אָסוּר לָצֵאת מִבֵּיתוֹ כְּדֵי לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ הַסְּלִיחוֹת, מִלְּבַד (ו) בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמַּרְבִּים סְלִיחוֹת יָכוֹל הָאָבֵל לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת (פִּסְקֵי מַהֲרִי''א סי' קל''ג). וִידַקְדְּקוּ לַחֲזֹר אַחַר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹתֵר (ז) הָגוּן וְהַיּוֹתֵר גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, שֶׁיִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת וְיָמִים נוֹרָאִים; וְשֶׁיְּהֵא בֶּן שְׁלֹשִים שָׁנִים, גַּם שֶׁיְּהֵא נָשׂוּי (כָּל בּוֹ). מִיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים הֵם, רַק שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה לַקָּהָל; אֲבָל אִם מִתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה, אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וְכֵן צָרִיךְ שֶׁיּוֹצִיא כָּל אָדָם בִּתְפִלָּתוֹ; וְאִם יִהְיֶה לוֹ שׂוֹנֵא וּמְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ, גַּם אוֹהֲבָיו אֵינָם יוֹצְאִים בִּתְפִלָּתוֹ (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים יְשָׁנִים). וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת מִתְפַּלֵּל (ח) כָּל הַיּוֹם (כָּל בּוֹ).
באר היטב (א) באשמורת. דסוף הלילה הקב''ה שט בעה''ז והוא עת רצון הגמ''נ ועיין מ''ש סי''א: (ב) מר''ח. אבל בר''ח אין אומרים סליחות ותחנונים. מגן אברהם: (ג) לתקוע. יש מתחילין מיום ראשון דר''ח. ויש מתחילין מיום שני דר''ח ואין לשנות שום מנהג ע' מ''א: (ד) סליחות. כשמתחילין סליחה אומרים או''א חוץ מסליחה המתחלת בשם: (ה) שלפניו. כדי שיוכלו להתענות ד' ימים לפני ר''ה נגד שני ימים דר''ה ושבת וערב יה''כ שאין מתענין. ונראה לי דהמתענה בר''ה אין צריך להתענות רק ב' ימים לפני ר''ה אע''ג שנהג כבר להתענות דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר''ה א''צ תשלומין ועיין סי' תקס''ח ס''ק ח' וס''ק כ''א מש''ש. והטעם לד' ימים אלו דבר''ה נאמר ועשיתם שיעשה עצמו קרבן והקרבן צריך ביקור ד' ימים מפני המומין עט''ז: כתב לבוש וש''ץ מתעטף בטלית. (וע''ל סי' מ''ח מ''ש שם) ואינו מברך. וט''ז כתב דלצאת ידי ספק ישאל טלית מחבירו דא''צ לברך על טלית שאולה: עוד כתב לבוש שיאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגו אח''כ. והט''ז כתב שא''צ לדלגו אח''כ דאל''כ לא ימצא שום ש''ץ שיאמר אותה אחר הסליחו' דהא על כל אחד מוטל לברך קודם הסליחות ע''ש: (ו) בערב ר''ה. וה''ה עיה''כ ודוקא במקום שמרבים בסליחות מ''א. ועיין ב''י וט''ז סי' קל''א דוידוי ותחנונים אין אומרים אצל אבל: (ז) הגון. כתב של''ה צריך להיות הש''ץ ותוקע בעל תשוב' גמור ועש''ת ב''ע סימן ק''ז שאין ראוי שיהיה התוקע רווק ושאין לו הדרת פנים זקן וליכא טענות חזק' ברווק שהחזיק בתקיעות גם ילמוד בתחלה התפלות והתחינות וכוונות התקיעות ביותר. כ' הב''ח דפרנסים שראוים להתפלל היינו כשהן נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים על העם ובעו''ה בדור הזה וכו' וכדי לתקן פירצ' זו ראוי שיתפלל הש''ץ הקבוע ובפרט בקהילות קטנות ראוי לבטל מנהג זה ועיין תשובת חות יאיר סי' קכ''ו בענין תוקע שמבקש שכר הרבה כיצד ינהגו. כתב רמ''א בי''ד סי' שע''ו דאבלים לא נהגו להתפלל בשבת וי''ט וכן בימים נוראים אסור והיכא דליכא עדיף מיניה כתב מהרי''ו דמותר להתפלל ובשאר ימים שאין אומרים תחנון מותר לאבל להתפלל אפילו ר''ח מנחה וערבית ע' סי' תרע''א בט''ז סעיף קטן ז'. ונהגו מי שהתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ''ש ס''ס נ''ג. ואם חלה הוא ביד הקהל להעמיד אחר ועסי' נ''ג מש''ש: (ח) כל היום. אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור מ''צ ומטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט. מ''א:
ב נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת
(ט) עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
הגה: וְהַמְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִתְעַנֶּה הָעֲשָׂרָה יָמִים (מָרְדְּכַי ספ''ק דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרֵישׁ יוֹמָא), וְכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַתַּעֲנִיּוֹת אֵין צְרִיכִין (י) לְהַשְׁלִים, וְאֵין קוֹרִין בב' וה' וַיְחַל, אֲפִלּוּ עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תקס''ב סָעִיף ב', וְאִם חָל בְּרִית מִילָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יְכוֹלִים (יא) לֶאֱכֹל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית). וְרַבִּים נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יב) קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר (מַהֲרִי''ל); מִשּׁוּם חֻקּוֹת הָעַכּוּ''ם הַנּוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב חַגֵּיהֶם וִיכוֹלִין לֶאֱכֹל בְּלֹא תְּנַאי אַחַר שֶׁכֵּן נָהֲגוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב (ט) ער''ה. אפי' תינוקות מתענים מהרי''ל. ויום א' של סליחות נהגו רוב הקהל להתענות. טור: (י) להשלים. אפי' בער''ה ואפי' אינו מתענה כל היו''ד ימים. וא''א אלהינו ואלוהי אבותינו וכו' לפי שאינו תענית ציבור ד''מ ועיין סי' תקס''ב סעיף ב'. כתב הבית חדש תענית עשרת ימי תשוב' בשעה שמתחיל לנהוג כן או אח''כ היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה אפי' לא נהג כן אלא פעם אחת ואם לא נהג כן אפי' פעם אחת אלא היה בדעתו ואח''כ נתחרט אין צריך התרה. והמתענים ארבעים יום כתב של''ה להתחיל מי''ז בתמוז במפוזר וימים שמתענה בלא''ה כגון ט''ב ויאר צייט וער''ח אין עולים להשלים אבל באלול עצמו עולה מהרי''ל ועיין סי' תקס''ח סעיף קטן כ''א מש''ש: משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמוז בתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה. והמתענה ב' או ג' ימים רצופים איך יתנהג עם עננו ע' סימן תקס''ב סעיף ז'. והיאך יתנהג עם הבדלה עסי' תקנ''ו וסי' רצ''ט ס''ו. ומי שקבל להתענות ב' או ג' ימים רצופים דעתו להתענות עד הלילה אף בע''ש ושומר נפשו יתנה שלא להשלים משום כבוד שבת: (יא) לאכול. השייכים לברית מצוה ולאכול בביתו אסור עד המילה חוץ מבעל הברית ויש לעשותה קודם שעה י' מ''א ועסי' תקס''ח ס''ק ח': (יב) קודם. והמעיין בזוהר ובכתבי האר''י ז''ל מהחטא הגדול ר''ל לאכול קודם אור היום לא יעשה כן ועיין סימן פ''ט וסימן תקס''ד. כתב בש''ל אין לאבל להתענות ביום קבורה ער''ה וכתב המ''א ואנן קי''ל בי''ד סימן שע''ה דמותר להתענות ומ''מ יש ללמוד ממנו שיש להקל במקום שיש מקצת חולה ואין צריך התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור ע''ש:
ג אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי
(יג) שֶׁנּוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּאַשְׁמֹרֶת בַּסְלִיחוֹת,
(יד) וְאֵין תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (מִנְהָגִים).
באר היטב (יג) שנופלים. אף שנמשך על היום. לבוש: (יד) ואין. גם בלילה שלפניו ובביתו מותר לתקוע ובמנהגים משמע דאסור אפילו בביתו:
ד (טו) מְכַבְּסִין וּמִסְתַּפְּרִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְיֵשׁ נוֹהֲגִין (טז) לִטְבֹּל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִשּׁוּם קֶרִי. (כָּל בּוֹ) וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל (יז) הַקְּבָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת שָׁם בִּתְחִנּוֹת, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים (כָּל בּוֹ).
באר היטב (טו) מכבסין. ועל כל פנים לא ילבוש בר''ה בגדי רקמ' ומשי כבשאר י''ט דיהא מורא דין עליו. ט''ז: (טז) לטבול. מהרי''ל טבל עצמו ג' פעמים בער''ה ועי''כ. כתב בשל''ה אל ישמש מטתו בליל ר''ה אך אם הוא ליל טבילה חייב לקיים עונתו. ויחזור ויטבול בשחרית. ובכנה''ג כתב לא ישמש מטתו בשני הלילות אא''כ היתה טבילת מצוה שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אז מותר ויחזור ויטבול בשחרית וע' מה שכתב היד אהרן. וכן לא ינהג עם אשתו שחוק וקלות ראש: (יז) הקברו'. דבית הקברו' מקום מנוח' הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש''י שיתן עליו רחמים בזכו' הצדיקים שוכני עפר מהרי''ל. ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחינו' עשל''ה. ואין לילך על קבר אחד ב''פ ביום אחד האר''י ז''ל. ועמ''ש ס''ס תקנ''ט:
סימן תקפב - סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה אוֹמֵר: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט; וְאִם טָעָה אוֹ שֶׁהוּא
(א) מְסֻפָּק אִם הוּא בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ; וְאִם הוּא בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁעָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לְבִרְכַּת הָשִׁיבָה וְאוֹמֵר מִשָּׁם וָאֵילָךְ עַל הַסֵדֶר; וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁעָקַר רַגְלָיו
עַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן קי''ז, חוֹזֵר לְרֹאשׁ
עַיֵּן לְעֵיל סִימָן (ב) קי''ח.
באר היטב (א) מסופק. ונ''ל דהכא לא מהני שיאמר צ' פעמים כמו בסימן קי''ד סעיף ח'. דהכא אינו רשאי לומר בא''י דהוי ברכה לבטלה ואם יאמר בלא שם א''כ בתפלה כשיאמר בשם יחזור ללמודו לומר ברוך אתה ה' האל הקדוש הלכך לית ליה תקנתא. מ''א: (ב) קי''ח. דשם פסק להלכה דאף אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט א''צ לחזור וכן הוא דעת הב''ח ושל''ה ושכנה''ג ועיין יד אהרן וט''ז פסק דיחזור ויתפלל בתורת נדבה ע''ש:
ב אִם אָמַר: הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נִזְכַּר וְאָמַר: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר; וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.
ג בְּשַׁבָּת בֵּינְתַיִם, עַרְבִית יֹאמַר בְּבִרְכַּת מֵעֵין שֶׁבַע: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
הגה: וְה''ה אִם חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת; וְחוֹתֵם בְּשֶׁל שַׁבָּת לְבַד, וְכֵן כְּשֶׁחָל יוֹם כִּפּוּר בְּשַׁבָּת (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים).
ד יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּכְרִיעָה, וּצְרִיכִין הֵם
(ג) לִזְקֹף בְּסוֹף הַבְּרָכוֹת.
באר היטב (ג) לזקוף. קודם שאמר ברוך ובזכרנו צריך לזקוף קודם איזה תיבות הסמוכות לברוך כדי שיוכל לשחות אח''כ כשיאמר ברוך אתה אבל בזקיפה דמי כמוך אין צריך לזקוף עד שיאמר ברוך וכן בכל הברכות שאין שחיה בסופה ט''ז ע''ש. וכשזוקף לא יהא בקומה זקופה ואין זה בכלל השתחואה כשהראש כפוף דגם בכל השנה ראוי לנהוג כן כ''ש בימים נוראים של''ה. וכל אדם יחזור וילמוד התפלה וקרוב''ץ שיהיו שגורים בפיו בר''ה וכן ילמוד לבניו סדר התפלה כדי שלא יצטרך להפסיק. מהרי''ו:
ה אִם לֹא אָמַר: זָכְרֵנוּ, וּמִי כָּמוֹךָ,
(ד) אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
הגה: וַאֲפִלּוּ לֹא עָקַר רַגְלָיו עֲדַיִן, רַק שֶׁסִּיֵּם אוֹתָהּ בְּרָכָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן), וְה''ה אִם לֹא אָמַר: וּכְתֹב, וּבְסֵפֶר, נָמֵי דִּינָא הָכֵי (טוּר).
באר היטב (ד) אין. אפי' רצה להחזיר אסור ד''מ מ''א. לחיים בשו''א הלמ''ד ולא בפתח דמשמע לא חיים כדאיתא בנדרים לחולין בפתח הוי כמו לא חולין ע''ש. ודוקא בר''ה קפדינן אבל בכל השנה אומרים השכיבנו לחיים בפת''ח תחת הלמ''ד ע''פ הדקדוק דהיכא שנחסר הה''א ידיעה שהיתה ראוי לכתוב אחר אותיות בכל''ם ונחסר בא הפת''ח מהה''א הידיעה תחת אות בכל''ם כמו בשָׁמַיִם ראוי להיות בהַשָׁמַיִם אלא שנחסר הה''א הידיעה בא הפת''ח תחת הבית להורות על הה''א הידיעה וכן כולם וע' ברש''י פרשת בשלח בד''ה לנחותם וגו' ועמ''א מ''ש בזה בשם ב''ח ומט''מ. והרשעה בחיר''ק תחת השי''ן. שהשלטן בקמ''ץ תחת השי''ן שניה. אין לומר ואז צדיקים אלא ובכן זוהר. ואין לומר באהבה מקרא קודש רק יום תרועה מקרא קודש. ואין לומר ומלומדיך הם מלומדים רק ומרוחמיך המה מרוחמים ט''ז וכופלים לעילא בכל הקדישים. מנהגים:
ו אוֹמֵר בַּתְּפִלָּה: וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
ז אִם חָל בַּחֹל,
(ה) אוֹמֵר: יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ; וְאִם חָל
(ו) בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: זִכְרוֹן תְּרוּעָה.
באר היטב (ה) אומר. אפי' בלילה בקידוש: (ו) בשבת. ואומר או''א רצה במנוחתינו קדשנו אבל בשאר מקומו' א''א רצה במנוחתנו. לבוש:
ח אֵינוֹ אוֹמֵר: מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן; וְכֵן אֵינוֹ אוֹמֵר: וְהַשִּׂיאֵנוּ; וּבִתְפִלַּת מוּסָף אֵינוֹ אוֹמֵר: וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ, אֶלָּא וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ
וְחוֹתְמִין (ז) וּדְבָרְךְ אֱמֶת וְכו' (טוּר).
באר היטב (ז) ודברך. בין בהפטרה בין בקידוש:
ט אַף עַל פִּי שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה מִתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִין לוֹמַר בְּקוֹל
(ח) רָם. וּלְהַטְעוֹת לֹא חַיְישִׁינָן, כֵּיוָן שֶׁמְּצוּיִים בְּיָדָם מַחְזוֹרִים.
הגה: וְנוֹהֲגִין שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: (ט) לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב (טוּר).
באר היטב (ח) רם. אבל לא יגביה קולו מאוד עיין של''ה: (ט) שנה. כ' לבוש שביום ראשון אחר התפלה א''ל לשנה טובה תכתב דיש להחזיק חבירו לצדיק והמ''א כ' דיכול לאומרו עד אחר חצות ע''ש. וט''ז כ' דיש לאומרו בליל שני גם כן דהא ביום שני אומרים זמן מטעם שעיקר מיום שני לפעמים עיין שם. וי''ל תִכָּתֵב וְתֵחָתֵם. מ''צ:
סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א יְהֵא אָדָם רָגִיל לֶאֱכֹל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רֻבְּיָא דְּהַיְנוּ תִּלְתָּן, כַּרְתִּי, סִלְקָא, תַּמְרֵי, קָרָא. וּכְשֶׁיֹּאכַל רֻבְּיָא יֹאמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ; כַּרְתִּי, יִכָּרְתוּ שׂוֹנְאֵינוּ; סִלְקָא, יִסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ; תַּמְרֵי, יִתַּמּוּ שׂוֹנְאֵינוּ; קָרָא, יִקָּרַע גְּזַר דִּינֵנוּ וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתֵינוּ.
הגה: וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל (א) תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ (טוּר), וְאוֹמְרִים: (ב) תִּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה מְתוּקָה (אַבּוּדַרְהַם), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ אוֹכְלִים רִמּוֹנִים וְאוֹמְרִים: נַרְבֶּה זְכֻיּוֹת כְּרִמּוֹן; וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בָּשָׂר (ג) שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה (מָרְדְּכַי דְּיוֹמָא).
באר היטב (א) תפוח. ומברך בפה''ע אף שאוכלין אחר המוציא. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש ועיין מ''א: (ב) תתחדש. דהיינו שאוכל תחלה ואח''כ אומר שלא להפסיק עיין מ''א בשכנה''ג מפלפל אם יברך על התפוח או על הדבש ג''כ ע''ש. ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן כ''ז כתב דבשביל ספק זה נהגו לאכול המוציא עם הדבש והתפוח יחד ע''ש: (ג) שמן. רש''ל קבל מזקנו שלא אכל דגים בר''ה כדי למעט תאותו במקצת דבר ורד''א כתב דיש לאכול דגים כדי לפרות ולרבות כדגים ואין לבשלם בחומץ:
ב אוֹכְלִים רֹאשׁ
(ד) כֶּבֶשׂ לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק.
הגה: יֵשׁ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים, שֶׁאֱגוֹז בְּגִימַטְרִיָּא חֵטְא, וְעוֹד שֶׁהֵן מַרְבִּים (ה) כִּיחָה וְנִיעָה וּמְבַטְּלִים הַתְּפִלָּה (מַהֲרִי''ל). וְהוֹלְכִין אֶל (ו) הַנָּהָר לוֹמַר פָּסוּק: וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם וְגוֹ' (מִיכָה ז, יט) (מִנְהָגִים). וְגַם נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא (ז) לִישַׁן בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יְרוּשַׁלְמִי), וּמִנְהָג נָכוֹן הוּא.
באר היטב (ד) כבש. ואם אין ראש כבש יש לאכול ראש אחר מטעם הראשון: (ה) כיחה. לפי טעם זה הגדולים וקטנים שקורין לוזים אסורים: (ו) הנהר. שיש בו דגים ובכתבים כתב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו': (ז) לישן. האר''י ז''ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך על ידי התפלות והתקיעות וב''ח כתב שהר''מ ישן בר''ה. והיושב בטל כישן דמי עיין תוס' עכו''ם דף ה' עמוד ב' טעם שתקנו להרבות בסעודה בר''ה:
סימן תקפד - סדר קריאת התורה בראש השנה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א אֵין אוֹמְרִים
(א) הַלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
הגה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר (ב) אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עַל הַסֵּדֶר, וְאִם הוּא שַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (רַ''ן פ''ב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרִיבַ''שׁ סִימָן תקי''ב). וּמַאֲרִיכִים בְּפִיּוּטִים וּתְפִלּוֹת עַד (ג) חֲצוֹת (מַהֲרִי''ל).
באר היטב (א) הלל. והאומרים תהלים בכל יום ומתרמי להם הלל בר''ה וי''כ שרי לאומרו עמ''א: (ב) א''מ. כתב ב''י בשם הכל בו שלא לומר א''מ חטאנו לפניך שא''א וידוי בר''ה וכ''כ הזוהר אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא אין קפידא כיון שאינו דרך וידוי. ובשל''ה כתב דשלא בשעת התפילה שרי ולכן נכון להתודות בשעת התקיעות בלחש בין סדר לסדר. ובפי' המחזור ראיתי שמפרש אבינו מלכנו חטאנו לפניך כלומר אבותינו חטאו שעבדו עכו''ם ואנו אין לנו מלך אלא אתה לכן עשה עמנו למען שמך ע''כ ובזה נתיישב מנהגנו שאומרים אותו בר''ה. א''מ קרע רוע גזר דיננו נראה שי''ל רוע גזר בנשימה אחת דשייכי להדדי דהיינו שיקרע הש''י הרוע שיש בגזירה ומה שנשאר יהיה לרחמים כי ציווי הש''י יכולים המקבלים להפכה לרחמים וכן ותשוב' וכו' מעבירין רוע הגזירה לא יפסיק בין רוע לגזרה ט''ז בסי' תרכ''ב ס''ק ז' ע''ש. יש לומר כלה בצירי סלח ומחל כי מחילה גדולה מסליחה עסי' תר''ז: (ג) חצות. לכל הפחות אם לא כשחל בשבת יש''ש בביצה ודוקא בפיוטים ותפלות ולא בניגונים. מ''א. האר''י ז''ל נהג לבכות בר''ה ויה''כ ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלמה גם אמר כל מי שבוכה אז מעצמו בבכיה גדולה מאיליו אותו שעה דיינין ליה בב''ד של מעלה ונפשו מרגשת ובא לו הבכיה מאליו:
ב מוֹצִיאִין ב' סִפְרֵי תּוֹרָה; בְּאֶחָד קוֹרִין חֲמִשָּׁה מִוְּה' פָּקַד אֶת שָׂרָה עַד וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִם הוּא שַׁבָּת קוֹרִין בּוֹ ז', וּמַפְטִיר קוֹרֵא בְּשֵׁנִי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמַפְטִיר: וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם, עַד וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
הגה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרוֹת הַתּוֹקֵעַ מִמִּנְיַן הַחֲמִשָּׁה הָעוֹלִים לְסֵפֶר תּוֹרָה (כָּל בּוֹ).
ג בְּנֵי אָדָם הַחֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים אֵין מְבִיאִין אֶצְלָם סֵפֶר תּוֹרָה, אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְעַיֵּן לְעֵיל ס''ס קל''ה.
ד (ד) מָלִין בֵּין קְרִיאַת הַתּוֹרָה לִתְקִיעַת שׁוֹפָר.
באר היטב (ד) מלין. כתב ט''ז שמעתי שהגאון מוהר''ר פייבש מקראקא היה מל בר''ה ולא קנח פיו אחר המילה אלא בפה מלוכלך בדם מילה תקע בשופר לערב מצות מילה בשופר: כשחל בשבת א''א הפזמון זכור ברית ומלין אחר אשרי ואומרים יום ליבשה ובחול אומרים הפזמון וא''א יום ליבשה וה''ה בכל י''ט מ''א ועיין לבוש. וע' סי' ת''צ סעיף ז' מש''ש:
סימן תקפה - דין ברכת השופר
וּבוֹ ה' סְעִיפִים
א צָרִיךְ לִתְקֹעַ
(א) מְעֻמָּד.
הגה: וְנוֹהֲגִין לִתְקֹעַ עַל הַבִּימָה בַּמָּקוֹם שֶׁקּוֹרִין.
באר היטב (א) מעומד. ואם תקע מיושב יצא. מ''א ע''ש:
ב קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ:
(ב) לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, וִיבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ;
הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם יְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁכְּבָר יָצָא וּמְבָרֵךְ לְהוֹצִיא (ג) אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ הָכֵי מְבָרֵךְ הַתּוֹקֵעַ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת (בֵּית יוֹסֵף וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן); וְיִתְקַע תַּשְׁרַ''ת ג' פְּעָמִים, וְתַשַׁ''ת ג' פְּעָמִים, וְתַרַ''ת ג' פְּעָמִים;
הגה: וְטוֹב לִתְקֹעַ בְּצַד (ד) יָמִין, אִם אֶפְשָׁר לִתְקֹעַ בְּכָךְ (מִנְהָגִים), וְכֵן יַהֲפֹךְ הַשּׁוֹפָר לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה (תְּהִלִּים מז, ו') (רוֹקֵחַ וּמַהֲרִי''ל).
באר היטב (ב) לשמוע. ואם בירך לתקוע בשופר יצא. ב''ח: (ג) אחרים. המ''א העלה שהמנהג הזה הוא דוקא לנשים שאינן יודעין אבל מי שיודע יברך לעצמו ויוצא אליבא דכ''ע ע''ש וכ''ה בכנה''ג ועי' יד אהרן אם ספק לו אם שמע תקיעה או נטל לולב ביום ראשון תוקע ואינו מברך וביום שני אין צריך לתקוע. כנה''ג ריב''ש: (ד) ימין. דכתיב והשטן עומד על ימינו. ואטר יד יש לתקוע בימין דידיה מ''א עיין סי' ז':
ג אִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ וְלֹא יָכוֹל לְהַשְׁלִים, יַשְׁלִים אַחֵר וַאֲפִלּוּ ג' אוֹ ד'; וְדַי בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם הַתּוֹקְעִים הָאַחֲרוֹנִים בִּשְׁעַת בְּרָכָה; וַאֲפִלּוּ אִם בֵּרַךְ וְלֹא יָכוֹל לִתְקֹעַ כְּלָל, הַשֵּׁנִי תּוֹקֵעַ בְּלֹא בְּרָכָה וְלֹא הַוְיָא בְּרָכָה לְבַטָּלָה.
ד אַחֵר תּוֹקֵעַ וְלֹא שְׁלִיחַ צִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל; וְאִם הוּא מֻבְטָח שֶׁחוֹזֵר
(ה) לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי לִתְקֹעַ.
הגה: וְדַוְקָא תְּקִיעוֹת שֶׁעַל סֵדֶר הַתְּפִלָּה אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְקֹעַ; אֲבָל תְּקִיעוֹת שֶׁתּוֹקְעִין מִיֹּשֶׁב, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלְּלִין מוּסָף, מֻתָּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְקֹעַ (כָּל בּוֹ); וְאִם אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תּוֹקֵעַ מְיֻשָּׁב, רָאוּי שֶׁאוֹתוֹ הַתּוֹקֵעַ יִתְקַע גַּם כֵּן עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת; כִּי הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: (ו) גְּמֹר, (רַמְבַּ''ם וְא''ח); נוֹהֲגִין (ז) לְהַקְרוֹת לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת מִלָּה בְּמִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה, וְנָכוֹן הוּא.
באר היטב (ה) לתפלתו. נראה לי דאם אינו מובטח אע''פ שאין שם אחר לא יתקע עד אחר התפלה שכבר יצא בתקיעות דמיושב מ''א. וט''ז כתב דאם אין אחר מותר לתקוע דמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן דמצוה גוררת מצוה וכתב המ''א ומכל מקום כשמתפללים מתוך הסידור בוודאי מובטח ועסי' קכ''ח ס''כ: (ו) גמור. והמנהג בהרבה מקומות לחלקם אפילו בתקיעות של הסדרים עצמן: (ז) להקרות. המתפלל שחרית מקרא להתוקע ד''מ. גם תקיעה ראשונה יקרא לפניו של''ה עיין סימן קכ''ח סי''ג. פעם אחת לא היו יכלים לתקוע והפך השופר וקרא לתוכו ויהי נועם ושוב יכלו לתקוע מט''מ מהרי''ל. וטוב שיהיה התוקע יודע לכוין הסודו' ואם לא אזי על כל פנים יהיה המקרא יודע וכשמקרא יכוין הסודו'. של''ה ע''ש:
ה הַנּוֹטֵל שָׂכָר לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְתַרְגֵּם בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ רוֹאֶה מֵאוֹתוֹ שָׂכָר סִימַן
(ח) בְּרָכָה.
באר היטב (ח) ברכה. אבל איסורא ליכא ועיין ט''ז:
סימן תקפו - דיני שופר של ראש השנה
וּבוֹ כ''ג סְעִיפִים
א שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה
(א) מִצְוָתוֹ בְּשֶׁל אַיִל וְכָפוּף; וּבְדִיעֲבַד, כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִים, בֵּין פְּשׁוּטִים בֵּין כְּפוּפִים, וּמִצְוָה בִּכְפוּפִים יוֹתֵר מִבִּפְשׁוּטִים; וְשֶׁל
(ב) פָּרָה פָּסוּל בְּכָל גַּוְנָא; וְכֵן קַרְנֵי רֹב הַחַיּוֹת שֶׁהֵם עֶצֶם אֶחָד וְאֵין לָהֶם מִבִּפְנִים זַכְרוּת, פְּסוּלִים.
וְכֵן שׁוֹפָר מִבְּהֵמָה (ג) טְמֵאָה, פָּסוּל (רַ''ן פ''ג דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
באר היטב (א) מצותו. ויש לו דין הידור מצוה עד שליש כמו גבי לולב סימן תרנ''ו ע''ש. ועיין ט''ז ס''ק א' ובתשו' חכם צבי סימן ל''ד: (ב) פרה. וה''ה שור מפני שנקראו קרן ולא שופר: (ג) טמאה. מה שהקשה ר''מ רבק''ש דבהמה טמאה אין לה קרנים ע' אחרונים ובש''ת חות יאיר סי' כ' ובי''ד סימן ע''ה ובפר''ח שם סימן פ' ס''ק ד' ועיין ביד אהרן באורך:
ב (ד) הַגּוֹזֵל שׁוֹפָר וְתָקַע בּוֹ, יָצָא אֲפִלּוּ לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ.
באר היטב (ד) הגוזל. ומ''מ לא יברך עליו. ומותר ליקח שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו. מ''א ע''ש. ואם נסדק בתקיעה פטור. הלק''ט חלק א' סימן ע''ט:
ג תָּקַע בְּשׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא יָצָא. שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה עוֹלָמִית וְכַתּוּתֵי מִכְתַּת שִׁעוּרֵיהּ; אֲבָל בְּשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְכֵן בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא יִתְקַע; וְאִם תָּקַע בּוֹ, יָצָא וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן
(ה) לִזְכּוֹת בּוֹ; אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, לֹא יָצָא דַּהֲוָה לֵיהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ בְּשֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא בְּנִתְבַּטֵּל בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב (מָרְדְּכַי) וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תרמ''ט (סָעִיף ג').
באר היטב (ה) לזכות. דהיינו לקחו מן העכו''ם דרך גזילה ולא לזכות בו אלא כדי שיתקע בו עכשיו. ט''ז ועיין מ''א:
ד שׁוֹפָר שֶׁל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁתָּקַע בּוֹ, לֹא יָצָא מִשּׁוּם דְּאֵינָהּ בְּטֵלָה עוֹלָמִית.
ה הַמֻּדָּר הֲנָאָה מִשּׁוֹפָר, אָדָם
(ו) אַחֵר תּוֹקֵעַ בּוֹ וְזֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה; אֲבָל אִם אָמַר:
(ז) קוֹנָם לִתְקִיעָתוֹ עָלַי, אָסוּר לִתְקֹעַ בּוֹ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה.
באר היטב (ו) אחר. ובשעת הדחק מותר לתקוע לעצמו. ב''ח: (ז) קונם. זהו לשון נדר דאוסר החפץ עליו והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות כמ''ש ביו''ד סי' רט''ו ממילא אם אמר שלא אשמע קול שופר הוי לשון שבועה שאוסר נפשו על החפץ ואין שבועה חלה ע''ד מצוה עיין ט''ז:
ו הָיָה קוֹלוֹ עָב מְאֹד אוֹ דַּק מְאֹד, כָּשֵׁר, שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים בַּשּׁוֹפָר.
ז אִם
(ח) נִקַּב, אִם לֹא סְתָמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ, כָּשֵׁר
מִיהוּ אִם יֵשׁ שׁוֹפָר אַחֵר אֵין לִתְקֹעַ בָּזֶה, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר נָקוּב (כָּל בּוֹ וּתְשׁוּבַת הָרֹא''שׁ); וְאִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה לְאַחַר סְתִימָה, שֶׁחָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, פָּסוּל אֲפִלּוּ נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ; וְאִם סְתָמוֹ בְּמִינוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה, אֶלָּא חָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּקַּב, כָּשֵׁר, וְאִם חָסֵר אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה, פָּסוּל. וְאִם הוּא שְׁעַת
(ט) הַדַּחַק, שֶׁאֵין שׁוֹפָר אַחֵר מָצוּי, יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּסְתָמוֹ בְּמִינוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא חָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה; וְכֵן יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּסְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ וְחָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּקַּב.
באר היטב (ח) נקוב. אפילו נשתייר בו שיעור תקיעה משום שקולו פגום כל בו מ''א. ועיין ט''ז ופשוט דנסדק אינו בכלל זה ודינו מבואר אח''כ: (ט) הדחק. צ''ל דהדק הסתימה דאסור ליטלה בי''ט דאל''כ יטלנה משם. שופר שגלדו דק ועשו לו חשוקים של ברזל כשר לתקוע בו. הלק''ט חלק א' סימן ע''ז:
ח נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ, פָּסוּל. יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּכָל שֶׁהוּא פָּסוּל, אֶלָּא אִם כֵּן הִדְּקוֹ הַרְבֵּה בְּחוּט אוֹ בִּמְשִׁיחָה
וְנִשְׁתַּיֵּר שִׁעוּר הַתְּקִיעָה (י) מִמְּקוֹם הַקְּשִׁירָה וּלְמַעְלָה לְצַד הַפֶּה (כָּל בּוֹ), וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּרֻבּוֹ; וְאִם דִּבְּקוֹ, כָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִם דִּבְּקוֹ בְּדֶבֶק; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא כְּשֶׁדִּבְּקוֹ בְּעַצְמוֹ,
(יא) שֶׁחִמְּמוֹ בָּאוּר עַד שֶׁנִּפְשַׁר וְחִבֵּר קְצוֹתָיו זֶה עִם זֶה; וְאִם נִסְדַּק כֻּלּוֹ, אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד, פָּסוּל אֲפִלּוּ חִמְּמוֹ בָּאוּר וְחִבֵּר סְדָקָיו זֶה עִם זֶה.
באר היטב (י) ממקום. ומיירי שמעכב התקיעה דאל''כ לא בעי שיעור ע' ט''ז מ''א: (יא) חממו. ואם נשתייר בו כ''ש אם דבקו. ב''ח מ''א:
ט נִסְדַּק לְרָחְבּוֹ בְּמִעוּטוֹ, כָּשֵׁר; בְּרֻבּוֹ, פָּסוּל אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאַר מֵהַסֶדֶק לְצַד פִּיו שִׁעוּר תְּקִיעָה, דְּהַיְנוּ
(יב) אַרְבָּעָה גּוּדָלִים, וּכְשֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בּוֹ כָּךְ כָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה; וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים בְּנִשְׁתַּיֵּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצַד פִּיו.
באר היטב (יב) ארבעה. באדם בינוני ובעי' במקום הרחב עיין סימן י''א ס''ד:
י דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת זֶה עִם זֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שׁוֹפָר, פָּסוּל וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בַּשֶּׁבֶר שֶׁכְּנֶגֶד פִּיו שִׁעוּר שׁוֹפָר.
יא הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, פָּסוּל, אֲפִלּוּ הָיָה בּוֹ מִתְּחִלָּה שִׁעוּר שׁוֹפָר.
יב הֲפָכוֹ וְתָקַע בּוֹ, לֹא יָצָא; בֵּין הֲפָכוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹפְכִים הֶחָלוּק שֶׁהֶחֱזִיר פְּנִימִי לַחִיצוֹן, בֵּין שֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁהִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב
וְהוּא הַדִּין אִם תָּקַע בַּמָּקוֹם הָרָחָב פָּסוּל (ר''ן פ''ג דְּראש השנה).
יג הָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ, אִם נִשְׁאַר בּוֹ שִׁעוּר תְּקִיעָה, כָּשֵׁר.
יד גֵּרְדוֹ מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ עַד שֶׁעֲשָׂאוֹ דַּק מְאֹד כְּמוֹ גֶּלֶד, כָּשֵׁר.
טו לֹא הוֹצִיא זַכְרוּתוֹ אֶלָּא נָקַב בּוֹ, כָּשֵׁר; אֲבָל אִם הוֹצִיא הַזַּכְרוּת וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ שׁוֹפָר, כְּגוֹן שֶׁנָּקַב בּוֹ, פָּסוּל.
טז צִפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, פָּסוּל; שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, כָּשֵׁר. צִפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים, פָּסוּל; מִבַּחוּץ, אִם נִּשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, פָּסוּל, וְאִם לָאו כָּשֵׁר. יֵשׁ מְפָרְשִׁים מָקוֹם הֲנָחַת פֶּה הַיְנוּ עֹבִי הַשּׁוֹפָר לְצַד פְּנִימִי שֶׁמֵּנִיחַ שָׁם פִּיו, וְהַצַּד הַחִיצוֹן מִן הָעֹבִי עַצְמוֹ קָרוּי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּעָבְיוֹ
(יג) בַּמָּקוֹם הַקָּצָר הוּא מְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה הַיְנוּ כָּל אֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר מִצַּד הַקָּצָר עַד צַד הָרָחָב.
באר היטב (יג) במקום. ואם עשה זהב כל שהוא סמוך להנחת פיו מסתמא אין קולו משתנה בשביל כך הרא''ש. מ''א:
יז הַמְצַיְּרִים בַּשּׁוֹפָר צוּרוֹת בְּמִינֵי צִבְעוֹנִים כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ, לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים.
אֲבָל מֻתָּר לַחֲקֹק בַּשּׁוֹפָר עַצְמוֹ צוּרוֹת כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף).
יח אִם נָתַן זָהָב עַל עֳבִי הַשּׁוֹפָר בַּצַּד הָרָחָב, הַיְנוּ הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא וּפָסוּל.
יט הִרְחִיק אֶת הַשּׁוֹפָר וְנָפַח בּוֹ וְתָקַע בּוֹ, פָּסוּל.
כ נָתַן שׁוֹפָר
(יד) לְתוֹךְ שׁוֹפָר, אִם הַפְּנִימִי עוֹדֵף עַל הַחִיצוֹן מִשְּׁנֵי צְדָדִין וְנָתַן הַפְּנִימִי בְּפִיו וְתָקַע בּוֹ, כָּשֵׁר;
הגה: וְלִי נִרְאֶה דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ בּוֹלֵט בַּצַּד הָרָחָב רַק שָׁוֶה לַחִיצוֹן, הוֹאִיל וּבוֹלֵט לְצַד הַפֶּה וְתָקַע בַּפְּנִימִי יָצָא, כֵּן נ''ל (כֵּן מוּבָא מִלְּשׁוֹן הָרֹא''שׁ); וְהוּא שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה קוֹלוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא נָתוּן בְּתוֹךְ הַחִיצוֹן; וְאִם לָאו, פָּסוּל.
באר היטב (יד) לתוך. ואם נתן שני שופרות בפיו ותקע וכוון לצאת בשניהם לא יצא הלק''ט סימן רע''ה:
כא שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו יוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם
(טו) שְׁבוּת. כֵּיצַד, הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא הוּא, אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְאֵינוֹ שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ; וְעַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי מֻתָּר, דְּהָוֵי שְׁבוּת דִּשְׁבוּת
(פֵּרוּשׁ, אִסוּר אֲמִירָה לְעַכּוּ''ם בְּאִסוּר דְּאוֹרַיְתָא הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִשְׁבֹּת מִזֶּה אֲמִירָה לְעַכּוּ''ם וּבְאִסוּר דְּרַבָּנָן הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת); וּבִמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָּזְרוּ
(רַבָּנָן) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש''ז.
באר היטב (טו) שבות. ואם נפל עליו גל של אבנים אסור לטלטל האבנים כדי ליטלו. טור גמרא:
כב אִם עַכּוּ''ם הֵבִיא שׁוֹפָר מִחוּץ לַתְּחוּם,
(טז) תּוֹקְעִין בּוֹ; וְהוּא הַדִּין אִם עָשָׂה
(יז) עַכּוּ''ם שׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב, מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ.
באר היטב (טז) תוקעין. אפי' מי שהובא בשבילו ואפי' יש לו שופר אחר שאינו של איל וזה שהובא של איל כתב הד''מ דמותר ע''ש. ועיין מ''א: (יז) עכו ם. ומיירי שעשה מקרן שלו דלא הוי נולד מ''א ע''ש. וכל הפסולים בראשון פסולים גם ביום שני. ד''מ רשב''א מ''א:
כג יָכוֹל לִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן לְצַחְצְחוֹ; אֲבָל מֵי רַגְלַיִם, אַף בַּחֹל אָסוּר מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
סימן תקפז - דין התוקע לתוך הבור
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א הַתּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ
(א) הַבּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, אוֹתָם הָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְהַמְּעָרָה יָצְאוּ; וְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ, יָצְאוּ, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמְעוּ, לֹא יָצְאוּ; וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ
(ב) חָבִית גְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא.
באר היטב (א) הבור. והיינו שהוא בבנין תחת הקרקע כגון מרתף. ונ''ל דאם רובו בנוי למעלה מן הקרקע אע''פ שמקצתו תוך הקרקע שרי. מ''א: (ב) חבית. אפי' העומד בתוכו ר''ן מ''א. ואפי' התוקע עצמו שם תלוי בהבחנתם אם קול שופר שמעו יצאו. עטרת זקנים:
ב אִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ בַּבּוֹר וְעָלָה חוּץ לַבּוֹר וּגְמָרָהּ, יָצָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ הָיָה קוֹל שׁוֹפָר.
הגה: וְכֵן אוֹתָם שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר (ג) בִּתְחִלַּת הַתְּקִיעָה (גְּמָרָא).
באר היטב (ג) בתחילת. ואפי' לא יצא לחוץ יצאו י''ח דכשאדם בבור והשופר בחוץ שומע קול שופר. ב''ח מ''א. וט''ז ס''ק ג' לא כ''כ ע''ש:
ג הַשּׁוֹמֵעַ מִקְצָת תְּקִיעָה שֶׁלֹּא בְּחִיּוּב, וּמִקְצָתָהּ בְּחִיּוּב; אוֹ שֶׁאָמַר לַתּוֹקֵעַ כְּמִתְעַסֵק: כַּוֵּן לְהוֹצִיאֵנִי יְדֵי חוֹבָתִי, וְתָקַע וּמָשַׁךְ בָּהּ שִׁעוּר תְּקִיעָה, לֹא יָצָא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים
(ד) שֶׁיָּצָא אִי אִיכָּא שִׁעוּר תְּקִיעָה בְּחִיּוּב;
הגה: וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמַע מִקְצָת הַתְּקִיעָה קוֹל הֲבָרָה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַתּוֹקֵעַ בְּבוֹר וְהוּא עוֹמֵד בַּחוּץ (ה) וּבְאֶמְצַע הַתְּקִיעָה יָצָא לַחוּץ (טוּר).
באר היטב (ד) שיצא. וראשון עיקר. פוסקים ואחרונים: (ה) ובאמצע. כתב מהרי''ל יזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעות וכן שלא לוישפר''ן למען ישמעו כל העם שופר ונכון שינוחו התינוקות בבית דדוקא במגילה עבדינן משום שמחה ואם א''א להניחם יחזיקם האשה אצלה בבה''כ נשים שלא יבטלו. וכתב הט''ז העומדים חוץ בריחוק מקום אם נראה לו ברור שקול שמע יצא עיין שם וע' הלק''ט סימן רע''ו:
סימן תקפח - זמן תקיעת שופר
וּבוֹ ה' סְעִיפִים
א זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; וּמִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת הָנֵץ הַחַמָּה וָאֵילָךְ, וְאִם תָּקַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. וְאִם שָׁמַע מִקְצָת תְּקִיעָה קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּמִקְצָתָהּ אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, לֹא יָצָא.
הגה: וְאִם הָיָה שִׁעוּר תְּקִיעָה בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע בַּיּוֹם, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ''ז סָעִיף ג'.
ב שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת בְּט' שָׁעוֹת בַּיּוֹם, יָצָא וַאֲפִלּוּ הֵם מִט' בְּנֵי אָדָם תְּקִיעָה מִזֶּה וּתְרוּעָה מִזֶּה וּתְקִיעָה מִזֶּה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּשֶׁלֹּא הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל שׁוֹפָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְּאוֹתָהּ
(א) בָּבָא.
באר היטב (א) בבא. ואם שמע קול הראוי לאותו בבא ב''פ כגון תקיעה ותרועה ותרועה ותקיעה יצא. לבוש והסכים עמו המ''א. ואינו כן דעת הט''ז עיין שם:
ג שָׁמַע ט' תְּקִיעוֹת מִט' בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד, לֹא יָצָא, שֶׁאֵין כָּאן פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ.
הגה: וְאִם שְׁנַיִם תָּקְעוּ כְּאֶחָד כָּל הַסֵּדֶר, וַאֲפִלּוּ אֶחָד תָּקַע בַּחֲצוֹצְרוֹת, יָצָא דְּיָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל הַשּׁוֹפָר (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּגְמָרָא פ' רָאוּהוּ בֵּית דִּין).
ד הָיָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה רִאשׁוֹנָה וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה אַחֲרוֹנָה, תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה אֶת
(ב) שְׁנֵיהֶם.
באר היטב (ב) שניהם. דוקא כל התקיעה נוכל להשתמש לזה ולזה אבל להפסיק חד תקיעה חציה לזה וחציה לזה לא. ט''ז:
ה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת
(ג) בְּשַׁבָּת אֵין תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר.
הגה: וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אִם לֹא לְצֹרֶךְ (ד) גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי סוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין).
באר היטב (ג) בשבת. עיין מ''א וט''ז. דע שהרמב''ם ורש''י ז''ל פליגי בפי' מקדש ומדינה דהרמב''ם ז''ל ס''ל דבכל מקום שנזכר מקדש ירושלים בכלל ומדינה היינו שאר גבולים אבל ירושלים אינו בכלל מדינה ורש''י ז''ל ס''ל דמקדש היינו מקדש דוקא ומדינה היינו ירושלים ושאר גבולים ושמעתי מקשים משם חכמי ארץ ישראל מהא דאמרינן ביומא על מתני' דעשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ופריך בגמ' פתח במקדש וסיים בירושלים וכפי דעת הרמב''ם דס''ל דבכלל מקדש הוי ירושלים א''כ מאי פריך הא בכלל מקדש הוי ירושלים ועיין יד אהרן שהרבה להקשות עוד: (ד) גופו. ובי''ט אסור להשתמש בו כלל כמ''ש סימן תרס''ה דהוקצה למצותו. מ''א:
סימן תקפט - מי הם הראוים לתקיעת שופר
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן.
ב חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּטוּרִים; וְחֵרֵשׁ, אֲפִלּוּ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ
(א) שׁוֹמֵעַ, אֵינוֹ מוֹצִיא דְּכֵיוָן דְּאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא.
הגה: אֲבָל שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב (א) שומע. אפי' לכתחלה יכול לברך והוא תוקע ב''ח. וחרש ששומע ע''י כלי כמין חצוצרות חייב בשופר. הלק''ט סמ''ה:
ג אִשָּׁה פְּטוּרָה מִשּׁוּם דְּהָוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא.
ד אַנְדְּרוֹגִינוּס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ; טֻמְטוּם, אֲפִלּוּ אֶת
(ב) מִינוֹ אֵינוֹ מוֹצִיא.
באר היטב (ב) מינו. דשמא טומטום זה נקבה וזה זכר אבל אנדרוגינוס שוין כולן שיש להם זכרות ונקבות כ''ה ברמב''ם בהלכות אישות וכ''כ רמ''א בסימן י''ז ס''ג ע''ש. והמ''א כתב ורי''ף פי' דאע''פ שחבירו גם כן אנדרוגינוס באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציאו עכ''ל ע''ש. וברי''ף שלפנינו לא מצאתי כן. ועוד דלפ''ז משמע שפעם הוא זכר ופעם הוא נקבה כמו ששמעתי אומרים שאנדרוגינוס חודש אחד הוא זכר חודש אחד הוא נקבה. ולא משמע כן בגמ' ובפוסקים ועוד דא''כ ל''ל קרא למעוטי אנדרוגנוס דאין מילתו דוחה שבת אם הוא בחודש שנולד בו נקבה פשיטא ואם הוא זכר קשה נמי האיך ידעינן שחודש הבא יהיה נקבה וק''ל:
ה מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין אֵינוֹ מוֹצִיא אֲפִלּוּ עַצְמוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְקַע לוֹ בֶּן חוֹרִין לְהוֹצִיאוֹ.
ו אַף עַל פִּי שֶׁנָּשִׁים פְּטוּרוֹת, יְכוֹלוֹת לִתְקֹעַ; וְכֵן אַחֵר שֶׁיָּצָא כְּבָר, יָכוֹל לִתְקֹעַ לְהוֹצִיאָן, אֲבָל אֵין מְבָרְכוֹת וְלֹא יְבָרְכוּ לָהֶן.
הגה: וְהַמִּנְהָג שֶׁהַנָּשִׁים מְבָרְכוֹת עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא עַל כֵּן גַּם כָּאן מְבָרְכוֹת לְעַצְמָן, אֲבָל אֲחֵרִים לֹא יְבָרְכוּ לָהֶן אִם כְּבָר יָצְאוּ. וְאֵינָן תּוֹקְעִין רַק לְנָשִׁים, אֲבָל אִם תּוֹקְעִין לְאִישׁ הַמְחֻיָּב, מְבָרְכִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָצְאוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן תקפ''ה סָעִיף ב' בַּהַגָּהָה א' (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
ז הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ מֻתָּר לִתְקֹעַ לוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה; וְדַוְקָא כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵעַ מֵאֵלָיו לְהוֹצִיאוֹ, אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַמֻּדָּר: תְּקַע וְהוֹצִיאֵנִי, אָסוּר.
הגה: וְאִם אָמַר: קוֹנָם תְּקִיעוֹתָיו עָלַי, בְּכָל עִנְיָן אָסוּר (רַ''ן).
ח הַמִּתְעַסֵק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵק, לֹא יָצָא; וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְשׁוֹרֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִתְקִיעַת מִצְוָה, לֹא יָצָא. נִתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ; אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ.
ט מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעָתוֹ, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לִפְלוֹנִי זֶה שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, יָצָא שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמָעֶנּוּ; לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ
(ג) בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁמַע תְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר, יָצָא, אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת, שֶׁהֲרֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
באר היטב (ג) בדרך. ירושלמי ל''ש אלא בעובר אבל בעומד חזקה כוון. וצ''ע הלא הוא יודע אם כוון אם לאו ואפשר דמיירי אם שכח אם כוון אם לא מ''א. מי שבא לבה''כ לצאת י''ח עם הצבור אעפ''י שבשעה ששמע לא כוון לבו אלא סתמא יצא אבל הבא לבה''כ בסתמא לא יצא הרדב''ז חלק א' סימן ק''ס. סומא חייב בתקיעה ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו אם לא ימצא בקי כמוהו יחזירוהו למנויו. ולכתחילה אין לסלקו מפני שהוא סומא אעפ''י שנמצא בקי כמוהו רדב''ז ח''א סי' נ''ט וכה''ג. ועיין שו''ת שער אפרים סי' כ''ו. תוקע שמת ונכנס אחר במקומו וכשגדל בנו רוצה לירש זכות אביו ע' הלק''ט סי' ל''ט. וע' בספר קול בן לוי דף כ''ח ע''ג:
סימן תקצ - סדר הראוי לתקיעת שופר
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א כַּמָּה תְּקִיעוֹת חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, תֵּשַׁע; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: תְּרוּעָה בַּיּוֹבֵל וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה ג' פְּעָמִים, וְכָל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ, וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אֶחָד הֵן, בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל, תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין בְּכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם: תר''ת, תר''ת, תר''ת.
ב תְּרוּעָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, נִסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הִיא הַיְלָלָה שֶׁאָנוּ קוֹרִים תְּרוּעָה, אוֹ אִם הִיא מַה שֶּׁאָנוּ קוֹרִים שְׁבָרִים, אוֹ אִם הֵם שְׁנֵיהֶם יַחַד; לְפִיכָךְ, כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי סָפֵק צָרִיךְ לִתְקֹעַ תשר''ת ג' פְּעָמִים, וְתש''ת ג' פְּעָמִים, וְתר''ת ג' פְּעָמִים.
ג יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשִּׁעוּר תְּקִיעָה כִּתְרוּעָה, וְשִׁעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשָׁה יְבָבוֹת, דְּהַיְנוּ ג' כֹּחוֹת בְּעָלְמָא כָּל שֶׁהוּא וְהֵם נִקְרָאִין טִרוּמִיטִין; וּלְפִי זֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ
(א) בְּשֶׁבֶר כִּשְׁלֹשָׁה טְרוּמִיטִין, שֶׁאִם כֵּן יָצָא מִכְּלַל שֶׁבֶר וְנַעֲשָׂה תְּקִיעָה;
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לָחוּשׁ אִם הֶאֱרִיךְ בַּשְּׁבָרִים קְצָת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ יוֹתֵר (ב) מִדַּאי וְכֵן נוֹהֲגִין (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פי''ט), וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּתְּקִיעָה שֶׁל
(ג) תשר''ת יוֹתֵר מִבְּשֶׁל תש''ת, וּבְשֶׁל תש''ת יוֹתֵר מִבְּשֶׁל תר''ת; וּמִיהוּ אִם מַאֲרִיךְ הַרְבֵּה בְּכָל תְּקִיעָה אֵין לָחוּשׁ, שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר לְמַעְלָה; וְכֵן בִּתְרוּעָה יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בָּהּ כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה; וְכֵן אִם מוֹסִיף עַל ג' שְׁבָרִים וְעוֹשֶׂה ד' אוֹ ה', אֵין לָחוּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשִּׁעוּר
(ד) יְבָבָא ג' טְרוּמִיטִין; וְשִׁעוּר תְּרוּעָה
(ה) כִּשְׁלֹשָׁה יְבָבוֹת, שֶׁהֵם ט' טְרוּמִיטִין; וְשִׁעוּר תְּקִיעָה גַּם כֵּן תִּשְׁעָה טְרוּמִיטִין, כִּתְרוּעָה; וּלְפִי זֶה אֵין לָחוּשׁ אִם הֶאֱרִיךְ קְצָת בַּשְּׁבָרִים; וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּתְּקִיעָה שֶׁל תשר''ת כְּשִׁעוּר י''ב טְרוּמִיטִין, וּמִי שֶׁלֹּא הֶאֱרִיךְ בַּתְּקִיעָה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה וְהֶאֱרִיךְ בַּשְּׁבָרִים, לֹא קִיֵּם הַמִצְוָה לֹא כְּמַר וְלֹא כְּמַר.
באר היטב (א) בשבר. ר''ל שבר א' דהיינו קול א' לא יאריך כשלשה טרומיטין דנעשה תקיעה: (ב) מדאי. כשיעור דהיינו ג' שברים ותרועה. דהא תשר''ת עבדינן מספיקא דשמא תרועה דקרא היא שניהם יחד ואם כן גם התקיעה צ''ל כשניהם יחד ואם כן אף שמאריך קצת בשברים לית לן בה. ובתש''ת לא יאריך בשבר א' כשיעור ג' שברים מה''ט. ועיין אחרונים: (ג) תשר''ת. דשמא הוי תרועה תרועה ושברים יחד ר''ל יליל וגנח ושיעור תקיעה כתרועה ובשל תש''ת יותר משל תר''ת דשברים הוא גנח והוא יותר גדול מיליל שהוא תרועה: (ד) יבבא. ר''ל חד יבבא הוא ג' טרומיטין ותרועה הוא ג' יבבו' ממילא הוי שיעור תרועה ט' טרומיטין ושיעור תקיעה כתרועה הוי ג''כ ט' טרומיטין. ולפי''ז יוכל להאריך בשבר א' עד ט' טרומיטין. אבל ט' הוי שיעור תקיעה. ובתשר''ת הוי תרועה י''ח טרומיטין ט' מצד יליל הנקרא תרועה וט' גנח הנקרא שברים ושיעור תקיעה כתרועה הוי ג''כ י''ח טרומיטין: (ה) י''ב. טעות סופר הוא וצ''ל י''ח טרומיטין כמ''ש:
ד ג' שְׁבָרִים צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם בִּנְשִׁימָה
(ו) אַחַת, אֲבָל ג' שְׁבָרִים וּתְרוּעָה דְּתשר''ת יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם
(ז) בִּנְשִׁימָה אַחַת, וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בַּהַפְסָקָה יוֹתֵר מִכְּדֵי נְשִׁימָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם בִּנְשִׁימָה אַחַת; וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי כֻּלָּם, וּבִתְקִיעוֹת דְּמְיֻשָּׁב יַעֲשֶׂה בִּנְשִׁימָה אַחַת; וּבִתְקִיעוֹת דְּמְעֻמָּד יַעֲשֶׂה בְּב' נְשִׁימוֹת.
הגה: וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּב' נְשִׁימוֹת, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
באר היטב (ו) אחת. ובדיעבד יוצא אף בב' נשימות. ט''ז: (ז) בנשימה. כתב הט''ז נ''ל דיש ללמוד להתוקע שלא יעשה שום שהיה בין השברים לתרועה ויעשה תכופים כל מה דאפשר אע''פ שיש בהם נשימה אחרת וראוי שלא יקרא המקרא להתוקע תרועה בסדר תשר''ת אלא ידלג קריאה זו ויעשה כן התוקע מעצמו ובמקום שלא ירצה לשנות לדלג המקרא קריאת התרועה בסדר תשר''ת לא ימתין על הקריאה וימהר עצמו בתכיפה כל מה דאפשר עכ''ל:
ה אִם תָּקַע תר''ת בִּנְשִׁימָה אַחַת, יָצָא; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יָצָא.
ו אִם הֶאֱרִיךְ בִּתְקִיעָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל תשר''ת כְּשִׁעוּר ב' תְּקִיעוֹת, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה לְשֵׁם תְּקִיעָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל תשר''ת וּבִשְׁבִיל הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל תש''ת, לֹא עָלְתָה לוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל תְּקִיעָה אַחַת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל אַחַת לֹא עָלְתָה לוֹ.
הגה: וְאִם תָּקַע תְּקִיעָה אַחַת בֵּין ב' סְדָרִים וְהִתְנָה שֶׁאֵיזֶה מִן הַסְּדָרִים הוּא הַנָּכוֹן תַּעֲלֶה לוֹ אוֹתָהּ תְּקִיעָה, יָצָא (בֵּית יוֹסֵף).
ז אִם טָעָה בְּתשר''ת וְאַחַר שֶׁתָּקַע ב' שְׁבָרִים טָעָה וְהִתְחִיל לְהָרִיעַ, אִם נִזְכַּר מִיָּד יִתְקַע
(ח) שֶׁבֶר אַחֵר; וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁגָּמַר הַתְּרוּעָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ בְּטָעוּת, לֹא הִפְסִיד הַתְּקִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתָּקַע, אֶלָּא חוֹזֵר וְתוֹקֵעַ ג' שְׁבָרִים וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ; אֲבָל אִם אֵרַע בְּתש''ת אוֹ תר''ת, הִפְסִיד גַּם תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה.
באר היטב (ח) שבר אחר. וט''ז פסק שיעשה שלשה שברים ע''ש:
ח אִם הִפְסִיק בִּתְרוּעָה בֵּין תְּקִיעָה לִשְׁבָרִים, אוֹ שֶׁהִפְסִיק בִּשְׁבָרִים בֵּין תְּרוּעָה לִתְקִיעָה, וְכֵן אִם הֵרִיעַ ב' תְּרוּעוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, אוֹ שֶׁתָּקַע אַחַר הַתְּרוּעָה תְּקִיעָה
(ט) כְּמִתְעַסֵק שֶׁלֹּא לְשֵׁם תְּקִיעָה וְהִפְסִיק בָּהּ בֵּין תְּרוּעָה לִתְקִיעָה; אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּקַע שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים שָׁתַק
(י) וְהִפְסִיק וְאַחַר כָּךְ תָּקַע שְׁבָרִים אֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁבֶר אֶחָד, בְּכָל אֵלּוּ הָוֵי הֶפְסֵק וְהִפְסִיד גַּם תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה.
באר היטב (ט) כמתעסק. ומ''א פסק בזה דלא הוי הפסק ע''ש: (י) והפסיק. אבל אם הכל נעשה בתקיעה אחת אפי' התחיל להריע כשר כמ''ש ס''ז. וה''ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שנית נחשבת הכל לתקיעה אחת. ודע דכל זה אפי' בתשר''ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא''כ כשעושה התרועה קודם השברים או שני תרועות זה אחר זה לא יצא. וה''ה אם שמע בנתיים מה שלא צריך דהוי הפסק עיין סימן תקפ''ח סעיף ב'. ואם טעה בתקיעות דאחר התפילה אין בכך כלום רק בדמיושב ומעומד הדין כן עיין ט''ז ומ''א:
ט אִם תָּקַע שְׁנֵי תשר''ת, אוֹ שְׁנֵי תש''ת, אוֹ שְׁנֵי תר''ת כַּהֹגֶן וְטָעָה בַּשְּׁלִישִׁי, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לָאַחֲרוֹן שֶׁטָּעָה בּוֹ. אִם תָּקַע בַּצַּד
(יא) הָרָחָב שֶׁל הַשּׁוֹפָר, לֹא יָצָא.
הגה: וְאַחַר שֶׁתָּקְעוּ אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פָּסוּק (יב) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעַי תְּרוּעָה, וְאַשְׁרֵי, וּמַחֲזִירִין הַסֵּפֶר לִמְקוֹמוֹ.
באר היטב (יא) הרחב. וסי' מן המצר קראתי יה: (יב) אשרי. והאר''י כתב שיאמר אשרי העם עד תרום קרננו:
סימן תקצא - סדר תפלת מוסף ביחיד
וּבוֹ ח' סְעִיפִים
א יִתְפַּלְּלוּ הַצִּבּוּר בְּלַחַשׁ תְּפִלַּת מוּסָף ט' בְּרָכוֹת, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר יִתְפַּלֵּל גַּם כֵּן עִמָּהֶם בְּלַחַשׁ.
ב הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל בְּנֵי סְפָרַד שֶׁאֵין מַזְכִּירִין פְּסוּקֵי קָרְבַּן מוּסָף כְּלָל.
הגה: וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּאַשְׁכְּנַז וּבִגְלִילוֹת אֵלּוּ לוֹמַר פְּסוּקֵי מוּסָף רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאֵין אוֹמְרִים פְּסוּקֵי מוּסָף רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶלָּא אוֹמְרִים: מִלְּבַד עוֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעוֹלַת הַתָּמִיד וְכו' וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר וּשְׁנֵי תְּמִידִין כְּהִלְכָתָן (טוּר); וְאוֹמְרִים גַּם כֵּן (א) מוּסְפֵי יוֹם הַזִּכָּרוֹן (רַ''ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וְכָל בּוֹ).
באר היטב (א) מוספי. אע''ג שהרב''י כתבו בסמוך ס''ג כתבו רמ''א כאן להודיענו דאף למנהגינו שאומרים הפסוקים יאמר מוספי ועיין מ''א. ואם אמר ביום השני מוסף א''צ לחזור המבי''ט חלק א' סי' מ''ו והלק''ט חלק ב' סי' רכ''ב וע' יד אהרן:
ג צָרִיךְ לוֹמַר: אֶת מוּסְפֵי יוֹם הַזִּכָּרוֹן, כְּדֵי לִכְלֹל גַּם מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וְגַם בְּיוֹם שֵׁנִי יֹאמַר: אֶת מוּסְפֵי.
ד אוֹמְרִים עֲשָׂרָה פְּסוּקִים שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, וְי' שֶׁל זִכְרוֹנוֹת, וְי' שֶׁל שׁוֹפָרוֹת בְּכָל בְּרָכָה; ג' מֵהֶם שֶׁל תּוֹרָה, ג' שֶׁל כְּתוּבִים, ג' שֶׁל נְבִיאִים וְא' שֶׁל
(ב) תּוֹרָה; וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף עַל אֵלּוּ י', רַשַּׁאי
מִיהוּ אִם לֹא הִתְחִיל בְּשׁוּם פָּסוּק רַק אָמַר: וּבְתוֹרָתְךְ כָּתוּב לֵאמֹר, (ג) יָצָא (טוּר).
באר היטב (ב) תורה. ואם השלים בנביא יצא. מ''א ועיין יד אהרן: (ג) יצא. ואפי' לכתחלה רשאי שלא לומר שום פסוק אבל אם התחיל בפסוק אחד צריך לומר כולם ומ''מ נ''ל דהאידנא שוויא עלייהו כחובה וצ''ל כולם כמ''ש גבי תפלת ערבית ולכך כתב רמ''א לשון דיעבד מ''א וצ''ל וכן כתוב בדברי קדשך. וכן נאמר ע''י עבדיך הנביאים. ש''ג כנה''ג:
ה אֵין אוֹמְרִים פָּסוּק בְּמַלְכֻיּוֹת, וְלֹא בְּזִכְרוֹנוֹת וְלֹא בְּשׁוֹפָרוֹת, שֶׁל פּוּרְעָנִיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וְאֵין אוֹמְרִים פָּסוּק זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יָחִיד.
ו יֵשׁ קוֹרִים תִּגָּר עַל מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לְהַשְׁלִים פְּסוּקֵי שׁוֹפָרוֹת בַּפָּסוּק וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם, שֶׁאֵין מַזְכִּיר בּוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא חֲצוֹצְרוֹת, וְהָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן כָּתְבוּ לְקַיֵּם הַמִּנְהָג.
ז וַעֲקֵדַת יִצְחָק הַיּוֹם לְזַרְעוֹ תִּזְכֹּר, כָּךְ הִיא הַנֻּסְחָא הַמְפֻרְסֶמֶת; וְהַמְדַקְדֵּק לוֹמַר: לְזֶרַע
(ד) יַעֲקֹב תִּזְכֹּר, מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת וְאֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה.
הגה: וְאוֹמְרִים: עָלֵינוּ, וּמְלֹךְ, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹסִיף: אוֹחִילָה וּשְׁאָר פִּיּוּטִים, כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ (טוּר).
באר היטב (ד) יעקב. והט''ז כתב דכן עיקר לזרע יעקב ע''ש ועיין מ''א:
ח לֹא יִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד תְּפִלַּת מוּסָף בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד אַחַר
(ה) ג' שְׁעוֹת הַיּוֹם.
באר היטב (ה) שלשה שעות. לפי שבשלשה שעות האלו הקב''ה דן עולמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף כיון שאין מחויב להתפלל אותה בזמן ההוא מה שאין כן תפלת יוצר שזמנו אז אין לדחותו. וה''ה שלא יתקע ביחיד ועיין מ''א שהאריך בזה. י''ל ואין לפרש עילום שמך ולא יאמר ואין פי' לעילום שמך כי יש פי' לעילום שמו. תשב''ץ מ''א:
סימן תקצב - תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א מַחֲזִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר
(א) הַתְּפִלָּה, וְתוֹקְעִין
(ב) עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת לְמַלְכֻיּוֹת תשר''ת פַּעַם אַחַת, וּלְזִכְרוֹנוֹת תש''ת, וּלְשׁוֹפָרוֹת תר''ת; וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִים לִתְקֹעַ לְמַלְכֻיּוֹת תשר''ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, לְזִכְרוֹנוֹת תש''ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וּלְשׁוֹפָרוֹת תר''ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתּוֹקְעִים (ג) תשר''ת לְמַלְכֻיוֹת פַּעַם אַחַת, וְכֵן לְזִכְרוֹנוֹת, וְכֵן לְשׁוֹפָרוֹת (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וּמִנְהָגִים), וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְנָהֲגוּ לוֹמַר כָּל פַּעַם אַחַר שֶׁתָּקְעוּ: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, וַאֲרֶשֶׁת (מַהֲרִי''ל); וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין תּוֹקְעִין, אוֹמְרִים: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, אֲבָל לֹא אֲרֶשֶׁת (מִנְהָגִים).
באר היטב (א) התפלה. כשהצבור אומרים הוא אלהינו עיין הפסוקים במחזו' אשכנז שי''ל והוא קבלה מר''א רוקח: (ב) על סדר. התוקע והשומעין צריכין לעמוד בתקיעות דמעומד: (ג) תשר''ת. ובשל''ה הדרך המובחר לתקוע תשר''ת תש''ת תר''ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואחר אנעים זמירות תשר''ת תש''ת תר''ת. וכן נוהגים ק''ק אשכנזים בירושלים:
ב יָחִיד אֵינוֹ מַפְסִיק לִתְקֹעַ בַּבְּרָכוֹת, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְקַע לוֹ.
הגה: אֶלָּא תּוֹקְעִים לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף, וְאֵין צְרִיכִין לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).
ג לֹא
(ד) יָשִׂיחַ, לֹא הַתּוֹקֵעַ וְלֹא הַצִּבּוּר, בֵּין תְּקִיעוֹת שֶׁמְיֻשָּׁב לִתְקִיעַת שֶׁמְעֻמָּד
מִיהוּ בְּעִנְיָן הַתְּקִיעוֹת וְהַתְּפִלּוֹת אֵין הֶפְסֵק (מָרְדְּכַי וּמַהֲרִי''ל), וְאִם סָח דְּבָרִים בְּטֵלִים (ה) אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ (טוּר); וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יָשִׂיחוּ
(ו) בֵּין בְּרָכָה לַתְּקִיעוֹת, אִם לֹא בְּעִנְיַן הַתְּקִיעוֹת.
באר היטב (ד) ישיח. ובשעת התקיעות אפי' לרוק אסור ע' סימן תקפ''ז ס''ק ה': (ה) א''צ. אפי' שח בין תקיעות דמיושב עצמן א''צ לחזור לברך. הגמ''נ מ''א: (ו) בין. ואם סח בין ברכה לתקיעה אפי' מענין התפילה צריך לחזור ולברך ומ''ש רמ''א דהתפילות לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ופשוט דאפי' השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך. מגן אברהם:
ד זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, תּוֹקֵעַ עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת.
הגה: וּמִיהוּ אֵינוֹ מְעַכֵּב וְיָכוֹל אַחֵר לִתְקֹעַ, אֶלָּא שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ; וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְעֵיל סִימָן תקפ ''ה.
סימן תקצג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה
(א) וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֻּלָּם
(ב) לֹא יֹאמַר מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מֵהֶם, אֶלָּא לֹא יֹאמַר כְּלוּם.
באר היטב (א) ויום הכפורים. פי' י''כ של יובל שאומרים בו ג''כ מלכיות זכרונות ושופרות: (ב) לא. ובשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמר' ואין מעכבות זה את זה:
ב וְכֵן תְּקִיעוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא מִקְצָת הַסִימָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁיּוֹדֵעַ, אֲבָל תשר''ת, תש''ת, תר''ת אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְאִם יָדַע לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שְׁנַיִם, עוֹשֶׂה.
הגה: אֲבָל הַבְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַתְּקִיעוֹת, וְכֵן הַתְּקִיעוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַבְּרָכוֹת וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיּוֹדֵעַ, יַעֲשֶׂה (טוּר); וְכֵן סִדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב (רַ''ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה), וְאִם הִתְפַּלֵּל (ג) קֹדֶם שֶׁתָּקַע, יָצָא.
באר היטב (ג) קודם. אבל אם הקדים תרועה לתקיעה או זכרונות למלכיות לא יצא ר''ן. ויש לכסות השופר בשעת ברכה. ב''ח:
סימן תקצד - יחיד שלא התפלל אין חברו מוציאו
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א יָחִיד שֶׁלֹּא תָּקַע, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לִתְקֹעַ לוֹ לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה; אֲבָל יָחִיד שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל ט' בְּרָכוֹת,
(א) אֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ.
הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דְּאִם לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּתְפִלָּתוֹ (רַ''ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי ספ''ג דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
באר היטב (א) אין. אא''כ בעשרה טור והרמב''ם. והבקי אפי' בדיעבד אינו יוצא בתפלת הש''ץ כיון שמפסיקין עכשיו בפיוטים. מ''א סי' (תקנ''א) [תקצ''א] ע''ש ועיין יד אהרן שם:
סימן תקצה - מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בְּסֵדֶר תְּפִלַּת מוּסָף, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי עֲיָרוֹת בְּאַחַת בְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בִּתְפִלַּת מוּסָף וּבְאַחַת בְּקִיאִין בִּתְפִלַּת מוּסָף וְלֹא בַּתְּקִיעוֹת, הוֹלֵךְ לְמָּקוֹם שֶׁבְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁל מוּסָף וַדַּאי וְשֶׁל תְּקִיעוֹת
(א) סָפֵק.
הגה: מִיהוּ אִם יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים וְיֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׁמַע אַחַר כָּךְ הַתְּקִיעוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁתּוֹקְעִין, יְקַיֵּם שְׁתֵּי הַמִּצְוֹת, דְּכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִתְקֹעַ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם יְרוּשַׁלְמִי).
באר היטב (א) ספק. משום דתקיעות דאורייתא וברכות דרבנן. וה''ה אם אין יודעים רק סדר א' ילך להם ואם יש בעיר א' שופר ורוצה לילך למקום שמתפללין ולשלוח עכו''ם שיביא לו השופר והוא חוץ לתחום ויכול לקיים שניהם שרי דתחומין דרבנן. וה''ל שבות דשבות. מ''א ע''ש:
סימן תקצו - תשלום תקיעות לאחר התפלה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א לְאַחַר הַתְּפִלָּה מְרִיעִים תְּרוּעָה גְּדוֹלָה בְּלֹא תְּקִיעָה.
הגה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לַחֲזֹר וְלִתְקֹעַ ל' קוֹלוֹת (מִנְהָגִים יְשָׁנִים); וּלְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ בָּזֶה, שׁוּב (א) אֵין לִתְקֹעַ עוֹד בְּחִנָּם; אֲבָל קָטָן, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתְקַע (הַמַּגִּיד פ''ב מֵהִלְכוֹת שׁוֹפָר), וּמֻתָּר לוֹ לִתְקֹעַ כָּל הַיּוֹם (אוֹר זָרוּעַ דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
באר היטב (א) אין לתקוע. ואסור להוציא השופר כשאין צריך לתקוע דהוי הוצאה שלא לצורך ואפי' מי שיתקע ביום שני אסור לתקוע ביום א' להתלמד דהא בקיאים בקביע' דירח' והראשון קודש והשני חול מ''א ע''ש. והט''ז מתיר לתקוע בר''ה אחר שיצאו ע''ש שהעלה דביום טוב ליכא שבות דתקיעה ע''ש. ובתשו' חכם צבי סימן ל''ה תמה עליו ע''ש. ובתשו' פנים מאירות סימן ק''ב הליץ בעד הט''ז ע''ש וע' יד אהרן באורך מזה ומיהו שרי לטלטל השופר אחר שתקעו בו השכנה''ג משם רש''ל וכ''כ הט''ז סוף ס''ק ב' ע''ש וע' סימן תקפ''ח סעיף ה' בהג''ה:
סימן תקצז - אם מתר להתענות בראש השנה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א (א) אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וְאֵין מִתְעַנִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּשַׁבַּת שׁוּבָה; אָמְנָם לֹא יֹאכְלוּ כָּל שָׂבְעָם, לְמַעַן לֹא יָקֵלּוּ רֹאשָׁם וְתִהְיֶה יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיהֶם.
באר היטב (א) אוכלים. הט''ז הכריע ממה שאכל אלישע אצל השונמית דאין להתענות בר''ה ע''ש. ונ''ל ראיה מחנה ואלקנ' איש האלהים שאכלו בר''ה וכן מבואר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים בר''ה. ובמגיד משנה פרשת נצבים כת' שלא לאכול בשר ולשתות יין בר''ה:
ב יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם שֶׁכָּל מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֶּה רְגִילָתוֹ וְאֵינוֹ מִתְעַנֶּה, אֵינוֹ מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.
הגה: וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ (ב) אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו (כָּל בּוֹ וּמִנְהָגִים), רַק צָרִיךְ הַתָּרָה, כְּמוֹ שְׁאָר נֶדֶר (כָּל בּוֹ).
באר היטב (ב) א''צ. וכן עשה מעשה הר''ם לונזאני בספר שתי ידות. ועכ''פ בלילה של ר''ה אסור להתענות כמו בשאר י''ט מ''א. והמתענ' בר''ה או בשאר י''ט אסור לבשל לאחרים כמ''ש סי' תקכ''ז ס''ד בהג''ה ע''ש:
ג הַמִּתְעַנֶּה פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲנִית
(ג) חֲלוֹם; אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן,
(ד) צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת שְׁנֵי הַיָּמִים כָּל יָמָיו; וְאִם הָיָה בְּיוֹם שֵׁנִי, יִתְעַנֶּה כָּל יָמָיו יוֹם שֵׁנִי בִּלְבַד.
הגה: וְאֵין צָרִיךְ (ה) לְמֵיתַב תַּעֲנִית לְתַעֲנִיתוֹ, דְּהָא יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע''ח). וְאֵין אוֹמְרִים עֲנֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
באר היטב (ג) חלום. ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות. כנה''ג: (ד) צריך. ומי שאינו ירא א''צ כדלעיל ע' מנהגים: (ה) למיתב. אפי' חל בשבת:
סימן תקצח -
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ, בְּמִנְחָה.
הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ (רַ''ן סר''ה וּמִנְהָגִים), וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִים.
סימן תקצט, -
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א לֵיל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹמְרִים: וַתּוֹדִיעֵנוּ.
סימן תר - ביצה שנולדה בראש השנה, ודיני הקדוש
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, וְכֵן מַה שֶּׁנִּצּוֹד בּוֹ, וְכֵן מַה שֶּׁנִּתְלַשׁ בּוֹ, אָסוּר בַּשֵּׁנִי.
הגה: וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תקי''ג (סָעִיף ה') וְסִימָן תקט''ו.
ב בְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי
יִלְבַּשׁ בֶּגֶד (א) חָדָשׁ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ' כ''ט מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת) אוֹ מַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם אֵין מָצוּי
(בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ) פְּרִי חָדָשׁ, עִם כָּל זֶה יֹאמַר שֶׁהֶחֱיָנוּ.
באר היטב (א) חדש. ויש טועים ליקח אף בשאר י''ט וטעות הוא דר''ה קדושה אחת היא. אם יש לו תירוש חדש יקדש על היין ישן וכשיגיע לשהחיינו יטול התירוש בידו או יתן עיניו בו מנהגים עמ''א. והאר''י ז''ל כתב דר''ה דינו כשאר י''ט בזה ע' כוונות:
ג אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים שֶׁהֶחֱיָנוּ, בַּשּׁוֹפָר בְּיוֹם שֵׁנִי.
הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ב) לְאוֹמְרוֹ אֲפִלּוּ אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּחֹל, וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי הִלְכוֹת שׁוֹפָר).
באר היטב (ב) אפי'. וטוב ללבוש בגד חדש בשופר מ''א. קהל א' היה להם בערב ר''ה שופר ובאו שודדים וגזלו אותם ונטלו גם השופר ושלחו הקהל לקהל אחר לשלוח להם שופר ונתעכב השליח מחמת אונס ולא בא עד סוף יום שני והיה ר''ה ביום ה' ו' ובשעה שבא השופר כבר התפללו של שבת אבל עדיין היה יום גדול מהו לתקוע בעת ההיא ולא נחוש לשבות דאין תוקעין בשבת העלה הט''ז בפלפולו דמותר לתקוע בלא ברכות דברכות אינן מעכבות עיין שם באורך והיד אהרן כתב עליו דיש לפקפק לדינא:
סימן תרא - סדר יום שני של ראש השנה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א בְּיוֹם שֵׁנִי
מִתְפַּלְּלִים כְּמוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן (טוּר), וְקוֹרִים מִוְּהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם עַד סוֹף סִדְרָא, וּמַפְטִיר קוֹרֵא כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּמַפְטִיר בְּיִרְמִיָּה
(יִרְמִיָּה לא, א) כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַד הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם; וּבְמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַבְדִּילִין כְּמוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַבְּשָׂמִים וְעַל הָאֵשׁ.
ב אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים.
סימן תרב - סדר עשרת ימי תשובה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
הגה: וּמִתְעַנִּים לְמָחֳרָת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (טוּר), וְהוּא תַּעֲנִית צִבּוּר.
א בְּכָל הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים.
הגה: וְאוֹמְרִים (א) אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֶרֶב וָבֹקֶר, מִלְּבַד בְּשַׁבָּת (טוּר); וַאֲפִלּוּ אִם חָל מִילָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אֲפִלּוּ הָכֵי אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ (מִנְהָגִים); וְאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם (ב) שְׁלֹשָה פְּעָמִים וִדּוּי קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, מִלְּבַד בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת (רוֹקֵחַ); וְאֵין נוֹתְנִין חֵרֶם, וְכֵן אֵין מַשְׁבִּיעִין אָדָם (ג) בְּבֵית דִּין, עַד אַחַר יוֹם כִּפּוּר (מַהֲרִי''ל). אֵין מְקַדְּשִׁין (ד) הַלְּבָנָה עַד מוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר; (ה) וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם כִּפּוּר הַמִּנְהָג לוֹמַר בּוֹ צו''ץ.
באר היטב (א) אבינו מלכנו. ויחיד יכול ג''כ לאומרו: (ב) ג''פ. והאר''י ז''ל בס' הכוונות כתב שא''ל רק פעם א'. במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור: (ג) בב''ד. ועכ''פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו. לבוש מ''א ט''ז: (ד) הלבנה. לבוש כתב ואני שמעתי שאדרבה טוב שיקדשו אותה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו. כתב אור חדש מעשה באחד שפגעו עכו''ם בלילה ורצו להרגו וביקש שיניחו לו לעשות מצוה אחד קודם מותו והלבנה היתה בחידושה וקדשה בכוונה גדולה ונעשה לו נס כשדילג ג''פ כמנהג ונשאו הרוח וניצול מהם גם שמעתי שמי שיקדש הלבנה מיום שקדשה שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע''כ: (ה) ושבת. וכ' מט''מ נוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:
סימן תרג - ובו סעיף אחד
א אַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מִפַת שֶׁל
(א) עכוּ''ם, בַּעשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִזָּהֵר.
הגה: וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה; וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדַּאי, כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה מִשֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הֻצְרַךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מֵחַטָּאת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְרַבֵּנוּ יוֹנָה רֵישׁ בְּרָכוֹת).
באר היטב (א) עכו''ם. ואם אינו יכול לאפות בעצמו די בהשלכת קיסם לבוש ומנהגים. ויזהרו שלא לברך וליטול חלה מעיסת עכו''ם אע''פ שמכר' להם אא''כ מכר להם הקמח ונ''ל דמי שהולך בדרך א''צ להמתין רק כשיעור המפורש בי''ד ס''ס קי''ב דלא קבילו עלייהו להחמיר ביו''ד ימים יותר משאר ימות השנה. ועיין בתשובת נ''ש סימן ע''א להתיר בשנת רעבון לאכול גלוסקאות של נחתום עכו''ם ע''י הבישול אותם אח''כ בבית ישראל אף בעשרת ימי תשובה למי שנזהר ע''ש. ושל''ה דף ס''ז כתב שהחסידים נהגו לאכול חולין בטהרה ואף שכלנו טמאי מתים מ''מ יאכל דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות וישוח וישתה מן הבאר שלא ליגע ויטמאם עכ''ל. ועיין מ''א שהקשה עליו דהא נטמאו בפיו ע''ש. וטוב לומר בכל יום מעשרת ימי תשובה בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך עמ''ש סימן נ''ד. מר''ח אלול ואילך כשמתענה ישאל מהש''י כפרה וחיים ובנים לעבודתו בהוצאת ספר תורה ויאמר שלש עשרה מדות ג' פעמים. גם ואני תפלתי ג''פ. וכתב מט''מ על כל פנים באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. וכתב הרא''ש שיקרא באלו הימים אגרת התשוב' של רבי' יונה. והאר''י ז''ל כתב שחיוב הוא ללמוד בספרי מוסר כל השנה. ודיני תשובה בראש ספר הרוקח ובמהרי''ו. ובסוף ספר קיצור ראשית חכמה. ובספר חסידים מסימן י''ט עד סי' ל''ב. ומסימן מ''ב עד סימן מ''ה ס''ה ע''ב קע''א ת''ה עד תרי''ט מהרי''ו סימן י''ב קמ''ז קכ''א: ת''ה סימן קצ''ח. בנימין זאב סימן ע''ב. מהרי''ט הלכות רוצח. בתשובת רמ''א סימן ל''ז. אחד ששכר חבירו לילך בדרך ונהרג נכון שיקבל תשובה באר שבע פ' חלק. וע' בתשובת ר''מ לובלין סי' מ''ג מ''ד מ''ה. אשה שמצאה ילד מת אצלה בתשובת מהרי''ל סי' מ''ה. ועיין במ''ב סימן כ''ז. רמ''א סי' כ''ה. ר''ל חביב סימן ע''ט. רש''ל סימן נ''ו. ר''י טראני סי' ה'. ועיין ברי''ף כ''ד דברים שמעכבים את התשובה: