בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

שלחן ערוך - אורח חיים (מ)



  הלכות סוכה

             סימן תרכה -
             סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
             סימן תרכז - דיני הישן בסכה
             סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
             סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
             סימן תרל - דיני דפנות הסכה
             סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
             סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
             סימן תרלג - דין גבה הסכה
             סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
             סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
             סימן תרלו - דין סכה ישנה
             סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
             סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
             סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
             סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
             סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
             סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
             סימן תרמג - סדר הקדוש
             סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג




הלכות סוכה




סימן תרכה -
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
בַּסֻכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגו' כִּי בַּסֻכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפָם בָּהֶם לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ וּמִצְוָה (א) לְתַקֵּן הַסֻּכָּה מִיָּד לְאַחַר יוֹם כִּפּוּר, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (א) לתקן. היינו לבנותה כולה כן הוא במהרי''ל:





סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
אֵין לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת (א) בַּיִת אוֹ אִילָן; וְהָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הָאִילָן צִלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחַמָּתוֹ פְּסוּלָה בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ; אֲבָל אִם הָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא אִילָן, כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה לְעָרְבָם עִם סְכָךְ הַסֻכָּה; אֲבָל אִם אֵין הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ אֶלָּא עַל יְדֵי הָאִילָן, צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל הָעֲנָפִים וִיעָרְבֵם עִם הַסְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכָּרִים וִיהֵא סְכָךְ רַבֶּה עֲלֵיהֶם (ב) וּמְבַטְּלָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא הָאִילָן, וְהָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם עַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר פְּסוּלָה בֵּין שֶׁהָאִילָן קוֹדֵם בֵּין שֶׁהַסֻכָּה קָדְמָה, כֵּיוָן שֶׁעַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר. הגה: מִיהוּ אִם הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה וְעֵרְבָן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁאֵינָן (ג) נִכָּרִין, בְּטֵלִין וְהַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה (הָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן); וְכֵן אִם הִנִּיחַ סְכָךְ הַכָּשֵׁר עַל סְכָךְ הַפָּסוּל, מִקְרֵי עֵרוּב, וְכָשֵׁר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּסֻכָּה). אֲבָל אִם הָעֲנָפִים כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַסְכָךְ הַכָּשֵׁר אוֹ שֶׁהַסְּכָךְ הַרְבֵּה שֶׁאֲפִלּוּ יִנָּטֵל נֶגֶד הָאִילָן נִשְׁאָר כַּשִּׁעוּר (טוּר), כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וְצֵל הַכָּשֵׁר הוּא מְרֻבֶּה מֵחַמָּתָהּ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִנָּטֵל הָאִילָן יֵשׁ שִׁעוּר בַּכָּשֵׁר לְהַכְשִׁיר; וּבְכָל זֶה לֹא שָׁאנֵי לָן בֵּין קָדַם הָאִילָן לְקָדַם הַסְכָךְ, דִּין אֶחָד לָהֶם.

 באר היטב  (א) בית. דבעי שתהא הסוכה תחת אויר השמים. מקומות קרים שבחג יורד שלג הרבה על סכך הסוכה ומתעבה ונעשה כעין תקרה כשרה. גינת ורדי' חא''ח כלל ד' סי' ז': (ב) ומבטלן. אע''ג דאין מבטלין איסור לכתחלה י''ל דקודם יום טוב שאינו אסור עדיין נתבטלו. ב''ח מ''א. וכ' ט''ז ומזה יש ללמוד בתערובת חמץ קודם פסח לח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות עליו ואפי' לכתחלה כיון שהיה קודם זמן האיסור ועסי' תמ''ב ותמ''ז מה שכת' שם: (ג) ניכרין. ואפילו ניכרין נמי שרי כיון שצלתה מרובה. מ''א עיין שם:


ב
 
אִם קָצַץ הָאִילָן לְהַכְשִׁירוֹ וְלִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ מֵהַסִכּוּךְ, כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁיְּנַעְנְעוֹ, שֶׁיַּגְבִּיהַ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ (ד) וּמַנִּיחוֹ, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ חֲבֵרוֹ וּמַנִּיחוֹ; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה מִשּׁוּם: תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. הגה: אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת מְחֻבָּר אוֹ בַּיִת, וְלַהֲסִירוֹ אַחַר כָּךְ, וְלֹא מִקְרֵי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, הוֹאִיל וְאֵין הַפְּסוּל בַּסְּכָךְ (ה) עַצְמוֹ (כָּל בּוֹ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה).

 באר היטב  (ד) ומניחו. לשם צל: (ה) עצמו. והב''ח כתב שיש להחמיר ולסלק הגג ולסכך אח''כ כ''כ המ''א ע''ש:


ג
 
הָעוֹשֶׂה סֻכָּה לְמַטָּה בַּבַּיִת, תַּחַת הַגַּג שֶׁהֵסִירוּ הָרְעָפִים, אַף עַל פִּי (ו) שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עֲדַיִן הָעֵצִים הַדַּקִּים שֶׁהָרְעָפִים מֻנָּחִים עֲלֵיהֶם, כְּשֵׁרָה. הגה: וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה תַּחַת הַגַּגּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְתֹּחַ (ז) וְלִסְגֹּר, וּמֻתָּר לְסָגְרָן מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וְלַחֲזֹר וּלְפָתְחָן (מַהֲרִי''ל); וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שָׁרֵי לְסָגְרָן וּלְפָתְחָן (אֲגֻדָּה דְּיוֹמָא וּמַהֲרִי''ו) אִם יֵשׁ לָהֶם צִירִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) שֶׁסּוֹגֵר וּפוֹתֵחַ בָּהֶן, וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם סְתִירָה וּבִנְיַן אֹהֶל בְּיוֹם טוֹב, וְלֹא מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּחְתֵּיהֶן כְּשֶׁהֵן סְגוּרִין, שֶׁאָז הַסֻּכָּה פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ו) שנשארו. עיין ט''ז שהעלה שאין להקל אלא ביש ביניהם ד' טפחים ויהא בענין שאם ינטל מן הסכך נגד הלטי''ש יהיה עדיין צלתה מרובה מחמתה ע''ש ס''ק ב'. ובתשובת פנים מאירות סי' מ''ד חולק עליו: (ז) ולסגור. ודוקא כשמניח הסכך כשהוא פתוח עיין מ''א. ואם הניח הסכך על התקרה ואח''כ הסירו התקרה פסול. ואותן סוכות העשויות תחת הגג ולפעמים הצדדים משופעים יזהר שלא ישב תחת השיפוע מ''מ. וע' בתשו' פנים מאירות סימן ס''א מש''ש מענין סוכה על הגג. סוכה העשויה תחת הדווא''ר דהיינו שפותחין להם מקום באמצע הגג והוא הנקרא בלשון ערבי דוואר בלשון לע''ג באג''ה ופעמים עושין על שטח הדוואר הפתוח שבכה ומעשה רשת ופעמים עושין שבכה זו מחוטי נחושת או מחוטי פשתן כשרה ואפי' אם יניח הסכך הכשר ע''ג השבכה ממש כשירה. גינת ורדים חא''ח כלל ד' סי' ח' ע''ש:





סימן תרכז - דיני הישן בסכה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
צָרִיךְ לִישֵׁב בַּאֲוִיר הַסֻּכָּה. הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻכָּה, אִם הִיא גְּבוֹהָה י' טְפָחִים, לֹא יָצָא.


ב
 
הַיָּשֵׁן תַּחַת הַכִּילָה בַּסֻכָּה, אִם אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ שֶׁאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח, יָצָא.


ג
 
הָעֵצִים (א) הַיּוֹצְאִים מֵאַרְבַּע רָאשֵׁי הַמִּטָּה אָסוּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶן סָדִין וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, אֲפִלּוּ אִם אֵינָם גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה; אֲבָל אִם אֶחָד יוֹצֵא בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה בְּרֹאשָׁהּ, וְהַשֵּׁנִי בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ כְּנֶגְדּוֹ, וְנוֹתְנִים כְּלוּנְסוֹת (פֵּרוּשׁ עֵצִים אֲרֻכִּים כְּעֵין קָנֶה שֶׁל רֹמַח) מִזֶּה לָזֶה, מֻתָּר לִפְרֹס סָדִין עָלָיו וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, מִשּׁוּם דְּאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח לְמַעְלָה; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ גְּבוֹהִים (ב) עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ בִּגְבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים.

 באר היטב  (א) היוצאים וכו'. זהו מקרי במשנה קינופות והוא קבוע מאד ע''כ פוסל אפי' פחות מי' ומבואר בגמרא ובר''ן שג' דינים יש כאן כילה ונקליטין וקנופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה י''ט נקליטין קביעי טפי מכילה אע''פ שאין לה גג אם גבוה י''ט אסור קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אין גבוהין י' טפחים אין ישנים תחתיו ועיין ט''ז מה שהקשה על מה שאמר בגמ' דף י''א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות וכו' אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומש''ה וכו' ע''ש. והוא קושית התו' שם ע''ש במהרש''א ודו''ק: (ב) עשרה. והני י''ט מארעא משחינן אע''פ שאין י''ט מהמטה לכילה. מ''א:


ד
 
פֵּרַס סָדִין תַּחַת הַסְכָךְ לְנוֹי, אִם הוּא בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים לַגַּג, כְּשֵׁרָה; וְאִם הוּא רָחוֹק ד' טְפָחִים מִן הַגַּג, פְּסוּלָה; וְאִם אֵינוֹ לְנוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים, פְּסוּלָה וְיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתְלוֹת שׁוּם (ג) נוֹי סֻכָּה רַק בְּפָחוֹת מִד' לַסֻּכָּה (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (ג) נוי. אפי' אינו רחב ד''ט. מ''א:





סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
סֻכָּה שֶׁתַּחַת סֻכָּה, הַעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה; וְהָנֵי מִילֵי שֶׁיְּכוֹלָה הַתַּחְתּוֹנָה לְקַבֵּל כַּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים; אֲבָל אִם אֵין בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל כַּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עֶלְיוֹנָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה אִם הִיא מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ, (א) אֲפִלּוּ אִם הַעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים; וְאִם אֵינָהּ מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ, וּמִתְכַּשֶּׁרֶת עַל יְדֵי סְכַךְ הַעֶלְיוֹנָה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה סְכַךְ הַעֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מִן הָאֶרֶץ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה.

 באר היטב  (א) אפי' וכו'. משמע אע''פ שהעליונה ג''כ צלתה מרובה מחמתה. ט''ז ע''ש:


ב
 
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְפִינָה, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה, אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיָם, (ב) כְּשֵׁרָה.

 באר היטב  (ב) כשרה. אע''פ שהספינה הולכת על הים. גמרא דף כ''ג:


ג
 
עֲשָׂאָהּ בְּרֹאשׁ הַגָּמָל אוֹ בְּרֹאשׁ (ג) הָאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין (ד) עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב; מִקְצָתָהּ עַל הָאִילָן וּמִקְצָתָהּ בְּדָבָר אַחֵר, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִנָּטֵל הָאִילָן תִּשָּׁאֵר הִיא עוֹמֶדֶת וְלֹא תִּפּוֹל, עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם לָאו, אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.

 באר היטב  (ג) האילן. היינו כשהסכך יוכל לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל''כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ''ש סי' תרכ''ט סעיף ז'. ר''ן מ''א: (ד) עולין. ואם עבר ועלה יצא י''ח ואם הסוכה על הארץ והקנים של הסכך נסמכים על האילן שרי ולא גזרינן שמא יניח על הסכך. מ''א ע''ש:





סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
וּבוֹ י''ט סְעִיפִים
א
 
דָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בּוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה צוֹמֵחַ מִן הָאֶרֶץ, וְתָלוּשׁ, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן עוֹרוֹת שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁלֹּא נֶעֶבְדוּ, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, אוֹ מִינֵי מַתָּכוֹת, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶם וְכֵן אֵין מְסַכְּכִין בְּעָפָר (רַ''ן).


ב
 
וְכֵן דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל (א) טֻמְאָה כְּגוֹן (ב) שִׁפּוּדִין וַאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה וְכָל הַכֵּלִים, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶם; וַאֲפִלּוּ אִם נִשְׁבְּרוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם שִׁעוּר קַבָּלַת טֻמְאָה.

 באר היטב  (א) טומאה. אפי' מידי שמקבל טומאה מדרבנן. ט''ז: (ב) שפודין. כתב ב''י היינו של עץ דאלו של מתכות תיפוק ליה משום דאין גידולו מן הארץ. והמ''א כתב דוקא של מתכות אבל של עץ מקבלין טומאה אפי' מדרבנן דפשוטי כלי עץ נינהו עיין שם ועיין יד אהרן:


ג
 
סִכְּכָהּ (ג) בְּחִצִּים שֶׁאֵין לָהֶם בֵּית קִבּוּל, כְּשֵׁרָה; וְשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֵּית קִבּוּל, פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ג) בחיצים. ואם היו פעם אחת בברזל פסולים אע''פ שניטלו אח''כ ב''ח. וקנים אע''פ שיש להם בית קבול כשרים כיון שלא נעשו לקבלה וה''ה מרזב אחרונים וכתב המ''א בס''ק י''ב ודע דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מקבל טומאה ודמי לבית קבול וא''כ אין להניח מרא ומגריפה על הסוכה אפי' נשברה עכ''ל. וט''ז כתב שם דאין להניח למעלה מן הסכך באויר וכ''ש בסכך עצמו שום כלי ואפי' שבר כלים וע''ש. ועיין יד אהרן:


ד
 
סִכְּכָהּ בְּפִשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִדַּק וְלֹא נִפֵּץ, כְּשֵׁרָה, דְּעֵץ בְּעָלְמָא הוּא; אֲבָל אִם נִדַּק וְנִפֵּץ, (ד) פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ד) פסולה. שנשתנית צורתה והוי כאלו אינו גידולי קרקע. ולפ''ז אפי' בצמר גפן וקנבוס שאין מטמאין בנגעים אם נידק וניפץ אין מסככין בהן. ב''ח ועמ''א:


ה
 
בַּחֲבָלִים שֶׁל פִּשְׁתָּן, פְּסוּלָה; שֶׁל גֶּמִי וְשֶׁל סִיב, כְּשֵׁרָה.


ו
 
בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים וְקַשׁ וְשִׁפָּה וְגֶמִי, בֵּין שֶׁהִיא חֲלָקָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה, בֵּין שֶׁאֵינָהּ חֲלָקָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה, אִם הִיא קְטַנָּה, סְתָמָא עוֹמֶדֶת לִשְׁכִיבָה וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עֲשָׂאָהּ (ה) לְסִכּוּךְ. הגה: דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְסִכּוּךְ (הָרֹא''שׁ פ''ק דְּסֻכָּה); וְאִם הִיא גְּדוֹלָה, סְתָמָא עוֹמֶדֶת לְסִכּוּךְ וּמְסַכְּכִין בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה דְּהַיְנוּ (ו) שֶׁמִּנְהַג הַמָּקוֹם לִשְׁכַּב עָלֶיהָ; וְהָנֵי מִילֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׂפָה, אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ שָׂפָה בְּעִנְיָן שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל, אֲפִלּוּ אִם נִטַּל שְׂפָתָהּ אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. הגה: בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְבֹּעַ מַחְצְלָאוֹת (ז) בַּגַּגִּין כְּעֵין תִּקְרָה, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶם (כָּל בּוֹ).

 באר היטב  (ה) לסיכוך. אפי' עביד לה שפה כשרה. רדב''ז מ''א: (ו) שמנהג. ומקום שאין מנהג ידוע לכ''ע מותר לסכך. כנה''ג: (ז) בגגין. ר''ל אפי' גדולות שאין עומדין לשכיבה מ''מ אין מסככין בהם משום גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית ועיין ט''ז:


ז
 
יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מֻתָּר לְהַנִּיחַ סֻלָּם עַל הַגַּג כְּדֵי לְסַכֵּךְ (ח) עַל גַּבָּיו. הגה: וְלָכֵן אֵין לְסַכֵּךְ עָלָיו; וַאֲפִלּוּ לְהַנִּיחוֹ עַל הַסְּכָךְ (ט) לְהַחֲזִיקוֹ, אָסוּר; וְהוּא הַדִּין בְּכָל כְּלִי הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן סַפְסָל וְכִסֵּא שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה מִדְרָס (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (ח) על גביו. דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבא לסכך בו. ואע''ג שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ויש נוהגים להעמיד קנים תחת הסכך ומדת חסידות היא. ר''ן. והמ''א העלה דמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה ומה שאסור בסולם היינו משום שהיא עצמה סכך פסול ע''ש ועיין ט''ז ובעטרת זקנים: (ט) להחזיקו. דעכ''פ סכך פסול הוא:


ח
 
לְחַבֵּר כְּלֻנְסָאוֹת הַסֻכָּה בְּמַסְמְרוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ לְקָשְׁרָם בִּבְלָאוֹת (פֵּרוּשׁ חֲתִיכוֹת שֶׁל בְּגָדִים בְּלוּיִים) שֶׁהֵם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, (י) אֵין קְפֵידָא.

 באר היטב  (י) אין קפיד'. כיון שאין הסכך עצמו נסמך עליהן. מ''א ע''ש ועיין ט''ז ס''ס תר''ל:


ט
 
כָּל מִינֵי אֳכָלִין מְקַבְּלִים טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהֶם.


י
 
עַנְפֵי תְּאֵנָה וּבָהֶם תְּאֵנִים, וּזְמוֹרוֹת וּבָהֶם עֲנָבִים, אִם פְּסֹלֶת מְרֻבָּה עַל הָאֹכֶל מְסַכְּכִין בָּהֶם; וְאִם לָאו אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶם; וְאִם קְצָרָם לְאֹכֶל, יֵשׁ (יא) לַיָּדַיִם תּוֹרַת אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא פְּסֹלֶת כְּדֵי לְבַטֵּל הָאֹכֶל וְהַיָּד; וְאִם קְצָרָם לְסִכּוּךְ, אָז אֵין לַיָּדַיִם תּוֹרַת אֹכֶל וְאַדְּרַבָּה הֵם מִצְטָרְפִים עִם הַפְּסֹלֶת לְבַטֵּל הָאֹכֶל; וְאִם קְצָרָם לְאֹכֶל וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם לְסִכּוּךְ, אֵין מַחְשָׁבָה מוֹצִיאָה הַיָּדוֹת מִתּוֹרַת אֹכֶל עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכָּר שֶׁרוֹצֶה אוֹתָם לְסִכּוּךְ, כְּגוֹן שֶׁיָּדוּשׁ אוֹתָם.

 באר היטב  (יא) לידים. ואין הידים נקר' אוכל אלא עד ג''ט ב''י הרא''ש. וע' בעוקצין דיש ידות שמצטרפין אעפ''י שגדולות הרבה ולכן יש להחמיר. מ''א:


יא
 
מְסַכְּכִין בפי''נוגו הַנִּקְרָא בְּעַרְבִי שֻׁמָּר וְהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה וְאֵין בְּנֵי אָדָם אוֹכְלִים אוֹתוֹ אֶלָּא לִרְפוּאָה (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ב וְכָל בּוֹ).


יב
 
סִכֵּךְ בִּירָקוֹת שֶׁמְּמַהֲרִין לִיבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁפְּסוּלִים לִסְכָךְ מִפְּנֵי שֶׁמְּקַבְּלִים טֻמְאָה, אֵין דִּינָם כִּסְכָךְ פָּסוּל לִפְסֹל בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים, אֶלָּא כַּאֲוִיר חֲשִׁיבֵי לִפְסֹל בִּשְׁלֹשָׁה; וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִיבַשׁ, דִּינָם כִּסְכָךְ פָּסוּל וּפוֹסְלִים בְּד' טְפָחִים. הגה: וְכָל מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ (יב) לִיבַשׁ תּוֹךְ שִׁבְעָה, מִיָּד דַּיְנִינָן לֵיהּ כְּאִלּוּ הוּא יָבֵשׁ (רַ''ן פ''ק דְּסֻכָּה), וְהָוֵי אֲוִיר וּפוֹסֵל בּוֹ אֲפִלּוּ מִן הַצַּד (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה דְּסֻכָּה).

 באר היטב  (יב) לייבש. ולנפול עד שישאר אויר:


יג
 
כָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ וְדִינוֹ כְּדִין הָאִילָן.


יד
 
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לְסַכֵּךְ בָּהֶם (יג) לְכַתְּחִלָּה, וְהֵם מִינֵי עֲשָׂבִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה וְאֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְרֵיחָם רַע אוֹ (יד) שֶׁנּוֹשְׁרִים עֲלֵיהֶן, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחָן רַע אוֹ שֶׁעֲלֵיהֶן נוֹשְׁרִים יֵצֵא מִן הַסֻכָּה.

 באר היטב  (יג) לכתחל'. ואם עבר וסיכך בהם כשר' לישב בה. מ''א: (יד) שנושרים. ודוק' שנושרים תמיד אבל אם אינם נושרים אלא בשעת הרוח כשר' וכ''מ ס''ס זה. מ''א ב''ח:


טו
 
וְכֵן אָסוּר לְסַכֵּךְ בַּחֲבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם מַנִּיחַ חֲבִילָתוֹ עַל גַּג הַסֻכָּה לְיַבְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ נִמְלָךְ עָלֶיהָ לְשֵׁם סֻכָּה, וְאוֹתָהּ סֻכָּה פְּסוּלָה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי בְּפִסוּל, וְגָזְרוּ עַל כָּל חֲבִילָה אָטוּ זֹאת; וְכֵיוָן שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אֲסָרוּהוּ, לֹא הֻצְרְכוּ לֶאֱסֹר אֶלָּא בַּחֲבִילָה שֶׁדֶּרֶךְ לְיַבְּשָׁהּ, וְאֵין זֶה בְּפָחוֹת מִכ''ה קָנִים, הִלְכָּךְ כָּל חֲבִילָה שֶׁהִיא פְּחוּתָהּ מִכ''ה קָנִים, מֻתָּר לְסַכֵּךְ בָּהּ; וְאִם כ''ה קָנִים אוֹ יוֹתֵר הַבָּאִים מִגֶּזַע אֶחָד, וּקְשָׁרָם בְּרֹאשָׁם הַשֵּׁנִי, אֵינָהּ נִקְרֵאת חֲבִילָה כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָן אֶחָד; וְאִם אָגַד עִמָּהֶם קָנֶה אֶחָד וְיֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶם כ''ה, הַוְיָא חֲבִילָה. הגה: וְכָל חֲבִילָה שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה (טו) מִשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ שֶׁיְּכוֹלִין לְטַלְטְלָהּ כָּךְ, אֵינָהּ חֲבִילָה, וּמֻתָּר לְסַכֵּךְ בָּהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים).

 באר היטב  (טו) משני. ואם קשרם באמצע הוי אגד דיכולין לטלטלן. לבוש:


טז
 
חֲבִילָה שֶׁאֵין קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ אֶלָּא לְמָכְרָהּ בְּמִנְיָן וּמִיָּד כְּשֶׁיִּקְנֶנָּה הַקּוֹנֶה יַתִּירֶנָּה, אֵינָהּ חֲבִילָה.


יז
 
אִם סִכֵּךְ בַּחֲבִילָה, וְהִתִּירָהּ, כְּשֵׁרָה כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסוּרָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה; אֲבָל חֲבִילָה שֶׁהֶעֱלָה לְיַבֵּשׁ וְנִמְלַךְ עָלֶיהָ לְסִכּוּךְ, שֶׁפְּסוּלָה מִן הַתּוֹרָה, אֵינָהּ נִתֶּרֶת בְּהַתָּרָה אֶלָּא צְרִיכָה (טז) נִעְנוּעַ.

 באר היטב  (טז) נענוע. וגם התרה. ב''ח:


יח
 
וְכֵן אָסְרוּ לְסַכֵּךְ (יז) בִּנְסָרִים שֶׁרָחְבָּן אַרְבָּעָה, אֲפִלּוּ הֲפָכָן עַל צִדָּן שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה; וְאִם אֵין בְּרָחְבָּן אַרְבָּעָה, כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ הֵם מְשֻׁפִּים שֶׁדּוֹמִים לְכֵלִים, (יח) וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְסַכֵּךְ בָּהֶם כְּלָל.

 באר היטב  (יז) בנסרים. עיין סי' תרל''א סעיף ט': (יח) ונהגו. הטעם בסמ''ק דלמ' יבא לסכך בהם בקביעות בענין שלא יוכלו הגשמים לירד שם ע''כ נהגו לכסות בערבה או בגמי ובשעת הדחק שאין להם במה לכסות מסככין בנסרים אפי' יש בהם ד' ש''ג. וה''ה בכל דבר האסור משום גזירה. וכתב הב''ח הלטי''ש אין מסככין בהם דיש לחוש שיסכך כ''כ שלא יהיו הגשמים יורדים בתוכה כמ''ש הסמ''ק וכ''ש בשינדל''ן וכתב ט''ז הקשין של תבואה אחר שנחבטה התבוא' משם פשוט דשרי והוא עיקר מצוה המפורש בפסולת גורן. ונראה שלא נהגו לכסות בקש ג''כ מטעם הסמ''ק דבקש בקל יכס' כיסוי עב מאוד ודבר פשוט להתיר במקום שאין סכך אחר רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד שם:


יט
 
פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ עָלִין וְקִסְמִין נוֹשְׁרִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם לֹא פֵּרַס אֶלָּא לְנָאוֹתָהּ, כְּשֵׁרָה וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ ד' לַסְכָךְ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסֻכָּה שֶׁהִיא מְסֻכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ וְיָרֵא שֶׁמָּא יִיבַשׁ הַסְכָךְ אוֹ יִשְּׁרוּ הֶעָלִין וְתִהְיֶה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, וּפֵרַס עָלֶיהָ סָדִין שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ, אוֹ תַּחְתֶּיהָ שֶׁלֹּא יִשְּׁרוּ הֶעָלִין, כֵּיוָן שֶׁהַסָדִין גּוֹרֵם שֶׁעַל יָדוֹ צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם לֹא כִּוֵּן בִּפְרִיסַת הַסָדִין אֶלָּא לְהָגֵן מִפְּנֵי הַחַמָּה וְהֶעָלִין, אוֹ לְנָאוֹתָהּ, כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ אַרְבַּע לַסְכָךְ; וּמִיהוּ (יט) לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הוּא נִכָּר לַכֹּל שֶׁמְּכַוֵּן כְּדֵי לְהָגֵן אוֹ שֶׁהוּא (כ) שָׁרוּי בְּמַיִם, שֶׁאָז נִכָּר לַכֹּל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹטְחוֹ שָׁם אֶלָּא לִיבַשׁ.

 באר היטב  (יט) לכתחלה. אפי' שלא בשעת אכילה: (כ) שרוי. ומ''מ בשעת אכילה אסור ר''ן ב''י. ונ''ל דאם הגשמים נוטפין מהסכך מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה מיהו לא יברך לישב בסוכ' דספק ברכות להקל. מ''א:





סימן תרל - דיני דפנות הסכה
וּבוֹ י''ג סְעִיפִים
א
 
כָּל הַדְּבָרִים כְּשֵׁרִים (א) לִדְפָנוֹת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲמִידָם דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (טוּר), וַאֲפִלּוּ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ מֵחֲמַת הַדְּפָנוֹת, כְּשֵׁרָה. הגה: מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֶׂה הַדְּפָנוֹת בְּדָּבָר שֶׁרֵיחוֹ רַע (רַ''ן), אוֹ דָּבָר שֶׁמִּתְיַבֵּשׁ תּוֹךְ ז' וְלֹא יְהֵא בּוֹ שִׁעוּר מְחִצָּה (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

 באר היטב  (א) לדפנות. עיין ב''ח ובתשובת יד אליהו סי' ל''ג. עצי הסוכה של הסכך או של דפנות שנעשו מעצי אשר' או מאיסורי הנאה עיין בספר קרבן חגיגה דף מ''א וביד אהרן סי' תרכ''ט:


ב
 
דָּפְנוֹת הַסֻכָּה, אִם הָיוּ שְׁתַּיִם זוֹ אֵצֶל זוֹ כְּמִין ג''ם; עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ יוֹתֵר עַל טֶפַח וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִג' לְאֶחָד מֵהַדְּפָנוֹת, וְיַעֲמִיד קָנֶה כְּנֶגֶד הַכֹּתֶל (טוּר) כְּנֶגֶד אוֹתוֹ טֶפַח, וְיַעֲשֶׂה לָהּ צוּרַת פֶּתַח שֶׁיַּעֲמִיד קָנֶה עָלָיו וְעַל הַטֶּפַח, וּכְשֵׁרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנֶה שֶׁעַל (ב) גַּבֵּיהֶן אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן. הגה: וְאִם הַטֶּפַח וְהַדֹּפֶן מַגִּיעַ לַסְּכָךְ, אֵין צָרִיךְ קָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן (מָרְדְּכַי והגה''מ פ''ד); וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּצוּרַת הַפֶּתַח עֲגֻלָּה הוּא לְנוֹי בְּעָלְמָא (כ''כ הַמָּרְדְּכַי).

 באר היטב  (ב) גביהן. עיין מ''א שכתב להתיר:


ג
 
הָיוּ לָהּ שְׁנֵי דְּפָנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וּבֵינֵיהֶם מְפֻלָּשׁ, עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמַשֶּׁהוּ, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, (ג) וּכְשֵׁרָה; וְגַם בָּזֶה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת צוּרַת פֶּתַח, שֶׁיִּתֵּן קָנֶה מֵהַפַּס עַל הַדֹּפֶן הָאַחֵר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין זֶה צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח. הגה: אֲבָל אִם אִיכָּא דֹּפֶן ז' בְּלֹא לָבוּד, אֵינוֹ צָרִיךְ כָּאן צוּרַת הַפֶּתַח עַד סוֹף הַכֹּתֶל, הוֹאִיל וְאִכָּא דֹּפֶן ז' שֶׁהוּא שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה; וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צְרִיכִים צוּרַת הַפֶּתַח כְּשֶׁהַדֹּפֶן שְׁלֵמָה; וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּצוּרַת הַפֶּתַח כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא לְנוֹי בְּעָלְמָא (רַ''ן וְהַמַּגִּיד פ''ד וְכָל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מָרְדְּכַי).

 באר היטב  (ג) וכשר'. ובסוכ' גדולה שהשלישית רחוק' ממנ' יותר מג' צ''ע. מ''א:


ד
 
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דֹּפֶן אֶמְצָעִי כְּנֶגְדָּהּ; אֲבָל הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר, רָחוֹק מִדָּפְנוֹת הֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שְׁתֵּי דְּפָנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, דַּי לָהּ בְּתִקּוּן הַמַּתִּיר כִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמִין גַּם.


ה
 
כְּשֶׁהִכְשִׁירוּ בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמִין ג''ם בְּטֶפַח וְצוּרַת פֶּתַח, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת פְּתָחִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין בָּהֶם צוּרַת פֶּתַח שֶׁכְּשֶׁתְּצָרֵף כָּל (ד) הַפָּרוּץ יִהְיֶה מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כְּשֵׁרָה רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַפְּתָחִים (ה) בַּקְּרָנוֹת, כִּי הַמְּחִצּוֹת צְרִיכִין לִהְיוֹת מְחֻבָּרִים כְּמִין ג''ם (רַ''ן); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם פִּרְצָה יְתֵרָה עַל י' אַמּוֹת; וְאִם יֵשׁ בָּהּ צוּרַת פֶּתַח, אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. וּלְהָרַמְבָּ''ם, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צוּרַת פֶּתַח, אִם יֵשׁ לָהּ פִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, פְּסוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ. הגה: וְנָהֲגוּ עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת מְחִצּוֹת (ו) שְׁלֵמוֹת, כִּי אֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בְּדִין הַמְּחִצּוֹת (כָּל בּוֹ); וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כְּדֵי צָרְכּוֹ לַמְּחִצּוֹת, עָדִיף אָז לַעֲשׂוֹת ג' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת, מִד' שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (ד) הפרוץ. פי' חשבינן הפרוץ משני רוחות הפרוצים לגמרי עם הפירצ' שבחלל הפתחים והוא בכלל מרוב' על העומד שיש בשני המחיצות והטפח ואז מותר אבל עכ''פ יהיה במחיצות עצמן עומד מרוב' על הפרוץ. וכתב הט''ז נראה לי דיש חילוק בדבר כשאין פירצה גדולה רק כל הפירצות כל אחד בפני עצמו פחות מג' אז מותר אפי' בפרוץ מרוב' באות' מחיצ' כיון דאמרי' לבוד הוי כל העומד כסתום משא''כ אם יש פירצ' אחת גדול' יותר מג' טפחים אז צריך שיהי' עכ''פ באות' מחיצ' עומד מרוב' אלא הקולא בזה דאע''פ שבכלל הפרצה הזה פרוץ מרוב' ע''ש: (ה) בקרנות. פי' בכל הקרנות אבל אם שני מחיצות מחוברים שרי. מגן אברהם: (ו) שלימות. כתב מט''מ נהגו לעשות עיגול בתוך הפתח אבל אותן סוכות הבנויות משנ' לשנ' בפתח גמור א''צ אותו עיגול ואפי' מנהגא ליכ'. כתב מהרי''ל מהר''ש היה מסמן למחיצות הסוכ' כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנה משנה לשנה וכן הוא בירושלמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרשים אלא קרש שזכ' ליתן בצפון ינתן לעולם בצפון:


ו
 
נָעַץ ד' קֻנְדְּסִין, בֵּין בְּאֶמְצַע הַגַּג בֵּין עַל שְׂפַת הַגַּג, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן, פְּסוּלָה; וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין בְּנָעַץ עַל שְׂפַת הַגַּג, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: (ז) גּוּד אַסִיק מְחִצָּתָא.

 באר היטב  (ז) גוד אסיק. פי' כאלו מחיצות הבית עולות למעל' וא''כ צריך שיעשה ד' קונדיסין בשפת הגג עכ''פ מג' צדדים מכוון נגד כותל הבית. ט''ז:


ז
 
סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי (פֵּרוּשׁ עֵץ כְּעֵין עַמּוּד), אוֹ עַל גַּבִּי בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּסִין (פי' קַרְשֵׁי עֵץ סְבִיבוֹת הַבְּאֵר לַעֲשׂוֹת רה''י), הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בִּלְבַד, מִתּוֹךְ שֶׁלֶּחִי זֶה וּפַסִין אֵלּוּ מְחִצּוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת, נַחְשֹׁב אוֹתָם כִּמְחִצּוֹת לְעִנְיַן סֻכָּה וְאֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֶּחִי וּפַסִּין (ח) מַתִּירִין לְעִנְיַן שַׁבָּת, דְּאָז שַׁיָּךְ מִגּוֹ (רַ''ן).

 באר היטב  (ח) מתירין. כלומר דוקא כשהלחי עומד אצל המבוי והפסין דוק' בשדה ולא בחצר:


ח
 
סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי (ט) אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּצִימִין, בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִים מִבִּפְנִים וְאֵין נִרְאִין מִבַּחוּץ, בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִים מִבַּחוּץ וְאֵין נִרְאִים מִבִּפְנִים, כְּשֵׁרָה; לֹא הָיוּ לָהּ פְּצִימִין, פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ אֶלָּא ב' צִדֵּי הָאַכְסַדְרָה, וְאֶמְצַע הָאַכְסַדְרָה אֵין בּוֹ כֹּתֶל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֵין לוֹ פְּצִימִין (פְּצִים פֵּרוּשׁ לֶחִי וּמְזוּזָה) כָּל זֶה הוּא לְשׁוֹן הָרַמְבָּ''ם, אֲבָל אֲחֵרִים חוֹלְקִין; וְלָכֵן אֵין לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בִּכְהַאי גַּוְנָא.

 באר היטב  (ט) אכסדרה. כתב הט''ז מי שרוצה לעשות סוכה בבית שלו ולפרוץ הגג למעל' כמו שנוהגים וכותלי הבית יהיו כותלי הסוכ' דהיינו שרוצה לעשות הסוכ' בזויות של כותל מזרח וכותל דרום ויש קורה אחת מונחת כל השנה למעלה כנגדו באורך הבית סמוך לאותן זויות ותהיה הסוכה באות' חלק הזויות עד הקורה נמצא שאין לסוכ' מחיצות רק שנים של הבית ושלישית אין לה רק שהקורה שלמעלה אמרינן יורד וסותם עד למטה ויהי' לה ג' מחיצות דדי בזה רק שישים שני קנים תחת הקורה אחד אצל כותל הבית ואחד במקום סיום מחיצה הג' דהיינו במקום שכל' הסכך של הסוכ'. וטעם קנים אלו כדי שיהי' כצ''ה בדופן הג' מחמת התקרה שעל שני הקנים שהרי אין כאן מחיצ' ג' ממש אלא מחמת פי תקרה יורד וסותם וע''כ צריך צורת הפתח עיין שם:


ט
 
הָיוּ דָּפְנוֹתֶיהָ גְּבוֹהִים שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ וְהֶעֱמִידָם בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ, כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ הַגַּג גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מִכֻוָּן כְּנֶגְדָּן; וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְכֻוָּן מַמָּשׁ, רַק שֶׁהוּא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה כְּנֶגְדּוֹ, כְּשֵׁרָה; וְאִם אֵינָהּ גְּבוֹהָה אֶלָּא עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲפִלּוּ אֵין בַּדֹּפֶן אֶלָּא אַרְבַּע וּשְׁנֵי מַשְׁהוּיִין, כְּשֵׁרָה, שֶׁמַּעֲמִידָהּ בָּאֶמְצַע וְאַמְרִינָן לָבוּד לְמַעְלָה וּלִמַטָּה, וְחָשׁוּב כְּסָתוּם; הָיוּ הַדְּפָנוֹת גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה.


י
 
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ; אִם הָיוּ חֲזָקִים, אוֹ שֶׁקָּשַׁר אוֹתָם וְחִזֵּק אוֹתָם עַד שֶׁלֹּא תְּהֵא (י) הָרוּחַ מְצוּיָה מְנִידָה אוֹתָם תָּמִיד, וּמִלֵּא בֵּין הָאֲמִירִים (פֵּרוּשׁ הָעֲנָפִים) בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּנִיד אוֹתָם הָרוּחַ, וְקָשַׁר אוֹתָם, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה; עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּחִצּוֹת מִירִיעוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּלֹא קָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁקְּשָׁרָן בְּטוֹב, זִמְנִין דְּמִנְתְּקֵי וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ וְהָוֵי לֵיהּ מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי רוּחַ מְצוּיָה; וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בִּסְדִינִים, טוֹב שֶׁיֶּאֱרֹג בַּמְּחִצּוֹת קָנִים בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה.

 באר היטב  (י) הרוח. אפי' עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצ' מ''א ועיין בהלק''ט חלק ב' סי' נו''ן שיור' פנים להכשיר סוכ' שדפנותיה עשויות מסדינין דקים שהית' הרוח מזיזה אותם אלא שהיתה נתונה בחצר מוקפת מחיצות גבוהות ע''ש. ועיין סי' ר''מ סעיף ו':


יא
 
עוֹשִׂים מְחִצָּה מִבַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁיִּקְשֹׁר שָׁם (יא) בְּהֵמָה לַדֹּפֶן.

 באר היטב  (יא) בהמה. וצריך שתה' מתוחה למעלה או שתהא גבוה כ''כ שאף שתמות ותפול תהיה גבוה י'. ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' צריך לגודרו ב''ח וכתב המ''א בס''ק י''ד דאם סמך הסכך ע''ג בהמ' פסולה מפני שאין לה קבע ע''ש. ומה''ט כתב הט''ז בס''ק י''א דעשיית דופן מבהמ' לא מיירי רק להכשיר' וכמ''ש סי''ב אבל לא בכל המחיצות עיין שם:


יב
 
יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵחֲבֵרוֹ דֹּפֶן לַסֻכָּה, לְהַכְשִׁירָהּ; וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵדַע אוֹתוֹ שֶׁהָעֳמַד שָׁם שֶׁבִּשְׁבִיל מְחִצָּה הָעֳמַד שָׁם; אֲבָל בַּחֹל, אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ, שַׁפִּיר דָּמִי. הגה: וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּאוֹתָן ג' דְּפָנוֹת הַמַּתִּירִים הַסֻּכָּה; אֲבָל בְּדֹפֶן רְבִיעִית, שָׁרֵי (הַשָּׂגַת הָרַאֲבָ''ד וְהַמַּגִּיד פ''ד דְּסֻכָּה) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שס''ב (סָעִיף ה').


יג
 
הַסוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ עַל כַּרְעֵי (יב) הַמִּטָּה וְהַכְּרָעַיִם הֵם מְחִצּוֹת, אִם יֵשׁ בָּהּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים מִן הַמִּטָּה לַסְכָךְ, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה. וְאִם סָמַךְ הַסְכָךְ עַל עַמּוּדִים וְהַכְּרָעַיִם הֵם דְּפָנוֹת, אֲפִלּוּ אֵין גֹּבַהּ עֲשָׂרָה מֵהַמִּטָּה עַד הַסְכָךְ, כְּשֵׁרָה, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ י' טְפָחִים מֵהָאֶרֶץ עַד הַסְכָךְ.

 באר היטב  (יב) המט'. פי' דבר זה עיין בט''ז:





סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
וּבוֹ י' סְעִיפִים
א
 
סֻכָּה שֶׁחַמָּתָהּ וְצִלָּתָהּ (א) שָׁוִים מִלְּמַעְלָה, פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁהַחַמָּה מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּרִחוּקָהּ וְיִהְיֶה לְמַטָּה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ; אֲבָל אִם חַמָּתָהּ וְצִלָּתָהּ שָׁוִים מִלְּמַטָּה, כְּשֵׁרָה.

 באר היטב  (א) שוים. ועטרת זקנים בשם ב''ח פוסל בין שוים מלמטה או מלמעלה. יד אהרן:


ב
 
אִם בְּרֹב מִמֶּנָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה שְׁנֵי מַשְׁהוּיִין, וּבְמִעוּט מִמֶּנָּה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁנְּצָרֵף יַחַד הַחַמָּה וְהַצֵּל שֶׁל כָּל הַסֻכָּה יִהְיֶה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ מַשֶּׁהוּ, כְּשֵׁרָה. הגה: וְיֵשׁ (ב) מַחְמִירִין אִם הַסֻּכָּה גְּדוֹלָה וְיֵשׁ מָקוֹם ז' עַל ז' שֶׁחַמָּתוֹ מְרֻבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּצֵרוּף כָּל הַסֻּכָּה הָוֵי הַצֵּל מְרֻבֶּה (רַ''ן ספ''ק דְּסֻכָּה).

 באר היטב  (ב) מחמירין. היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרובה אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכ'. ט''ז:


ג
 
דֶּרֶךְ הַסִכּוּךְ לִהְיוֹת קַל, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ מִמֶּנּוּ הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים; הָיְתָה מְעֻבָּה כְּמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, (ג) כְּשֵׁרָה.

 באר היטב  (ג) כשר'. ולבוש פוסל כשאין המטר יוכל לירד בה וכ''פ הב''ח:


ד
 
הָיָה כִּסוּי דַּק מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲוִיר הַרְבֵּה, אֶלָּא שֶׁאֵין ג' טְפָחִים בְּמָקוֹם אֶחָד, וּבֵין הַכֹּל צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה.


ה
 
הָיָה הַסִכּוּךְ מְדֻבְלָל (פֵּרוּשׁ מְבֻלְבָּל), וְהוּא הַסִכּוּךְ שֶׁיִּהְיֶה מִקְּצָתוֹ לְמַעְלָה וּמִקְּצָתוֹ לְמַטָּה, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד ג' טְפָחִים; וְאִם הָיָה בְּרֹחַב זֶה הָעוֹלֶה (ד) טֶפַח אוֹ יוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִג' טְפָחִים, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ יָרַד לְמַטָּה וְנָגַע בִּשְׂפַת זֶה הַיּוֹרֵד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׂפַת הַיּוֹרֵד. הגה: דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַתַּחְתּוֹן טֶפַח, שֶׁרָאוּי לְהוֹרִיד הָעֶלְיוֹן וְאָז כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה, שֶׁיְּהֵא הַצֵּל מְרֻבֶּה כְּשֶׁהַחַמָּה בְּאֶמְצַע (ה) הָרָקִיעַ (רַ''ן פֶּרֶק הַיָּשֵׁן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבָּ''ם).

 באר היטב  (ד) טפח. שאז חשוב להיות אוהל ואמרי' חביט רמי: (ה) הרקיע. ר''ל אע''פ שחמת' מרובה מצילת' כשהחמה בשאר מקומות מ''מ כיון שצילת' מרובה מחמת' כשהחמה באמצע הרקיע כשר ועיין ט''ז מה שהקשה למה אמרו בגמ' לשמואל תנא במתני' תרתי אמאי לא אמרו דגם לשמואל חדא כמו לרב ע''ש דף כ''ב עמוד א' ודוק:


ו
 
קָנִים הַיּוֹצְאִים לַאֲחוֹרֵי הַסֻכָּה, כְּגוֹן שֶׁאֲחוֹרֵי דֹּפֶן אֶמְצָעִי בּוֹלְטִים קָנִים מִן הַסְכָךְ וְיֵשׁ בָּהֶם הֶכְשֵׁר סֻכָּה, וְצִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ וְג' דְּפָנוֹת, כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדֹּפֶן הָאֶמְצָעִי לֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִילָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עִקַּר הַסֻכָּה שֶׁהוּא לְפָנִים מִמֶּנּוּ.


ז
 
וְכֵן הַקָּנִים הַבּוֹלְטִים מִן הַסְכָךְ לַצַּד הַפָּרוּץ, וְדֹפֶן אֶחָד נִמְשָׁךְ עִמָּהֶם, כָּשֵׁר אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה דֹּפֶן עַל (ו) הַצְּדָדִין יֶתֶר עַל ז' וַהֲוָה לָן לַמֵּימַר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַסֻכָּה בִּדְפָנוֹת אֲרֻכּוֹת, וְדֹפֶן אַחֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ עִם הַקָּנִים שֶׁל סְכָךְ אֵינוֹ מִן הַסֻכָּה אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ עוֹמֵד, וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא דֹּפֶן אֶחָד שֶׁהוּא הַדֹּפֶן הַנִּמְשָׁךְ, אֲפִלּוּ הָכֵי כְּשֵׁרָה.

 באר היטב  (ו) הצדדין. כלומר לא מבעיא אם אין בדופן השני החיצון רק שבעה טפחים פשיטא שיש להתיר אותו חלק היוצא מן הדופן הארוך דאמרי' שכוונתו להשתמש בכל הסוכה משא''כ בעושה דופן השלישי' יותר מז' טפחים הרי גילה דעתו שעשה יותר מהכשר מן המובחר ויש לנו לומר דעד מקום שעשה מחיצה מהני וטפי לא ומה שעשה מחיצ' א' ארוך ביותר זה אינו מן הסוכה קמ''ל אפ''ה כשר גם שם וחשבינן המחיצו' שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך ט''ז ע''ש:


ח
 
סִכְּכָהּ בְּשִׁפּוּדִין שֶׁהֵם פְּסוּלִין לְסַכֵּךְ בָּהֶם, וְאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה וְאֵין מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהִנִּיחַ בֵּין שִׁפּוּד לְשִׁפּוּד כִּמְלֹא שִׁפּוּד וְנָתַן שָׁם סְכָךְ כָּשֵׁר, פָּסוּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר (ז) לְצַמְצֵם שֶׁיְּמַלֵּא כָּל הָאֲוִיר מִסְכָךְ כָּשֵׁר, וְנִמְצָא הַפָּסוּל מְרֻבֶּה; אֲבָל אִם הֶעְדִּיף סְכָךְ הַכָּשֵׁר מְעַט עַל הַפָּסוּל, אוֹ אִם הָיָה הַפָּסוּל נָתוּן שְׁתִי וְנָתַן הַכָּשֵׁר (ח) עֵרֶב, אוֹ אִיפְּכָא, כָּשֵׁר, שֶׁאָז מִתְמַלֵּא כָּל הָאֲוִיר מִסְכָךְ כָּשֵׁר וְדַוְקָא בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה, אֲבָל בְּסֻכָּה קְטַנָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מִן הַשִּׁפּוּדִים פָּחוֹת מִג' בְּמָקוֹם אֶחָד (בֵּית יוֹסֵף וּמהר''א מִפְּרַאג).

 באר היטב  (ז) לצמצם. דאם הי' אפשר הי' מותר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר: (ח) ערב. ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך ה''ל הכשר מרובה:


ט
 
בַּיִת הַמְקֹרֶה בִּנְסָרִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה (פֵּרוּשׁ טִיט וּצְרוֹרוֹת שֶׁמְּשִׂימִין עֲלֵיהֶם) וּבָא (ט) לְהַכְשִׁירוֹ לְשֵׁם סֻכָּה, דַּי בָּזֶה שֶׁיָּסִיר כָּל הַמַּסְמְרִים לְשֵׁם עֲשִׂיַּת סֻכָּה, אוֹ שֶׁיִּטֹּל מִבֵּין שְׁנֵי נְסָרִים אֶחָד וְיִתֵּן סְכָךְ כָּשֵׁר בִּמְקוֹמוֹ וְכֻלָּהּ כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ הַנְּסָרִים רְחָבִים אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ מִי (י) שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַנְּסָרִים רְחָבִים אַרְבָּעָה.

 באר היטב  (ט) להכשירו וכו'. זהו פי' גמרא בביטול תקרה קא מפלגי. וכתב רש''י שם דאלו בא עכשיו לסכך בהם פסול משום תקר' אבל השתא דזו תקר' היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי וכו' תו ליכא למגזר וכו' ע''ש: (י) שאומר. זהו דעת הרמב''ם והקשו העולם אם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מרב עיין ט''ז ובהרמב''ן בספר המלחמות ועיין בגמרא דף ט''ו עמוד א'. וכתב מ''א דוקא במפקפק דברי הרמב''ם שלא יהא רחב ד' אבל כשנטל א' מבנתיים אפילו יש בהם ד' שרי ע''ש:


י
 
סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ גַּג, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסָמַךְ רֹאשׁ הַדֹּפֶן שֶׁל סֻכָּה לַכֹּתֶל, פְּסוּלָה; וְאִם הָיָה לָהּ גַּג, אֲפִלּוּ טֶפַח, אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַדֹּפֶן הַסָמוּךְ לַכֹּתֶל מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַטֶּפַח לֹא תִּהְיֶה אֲוִיר, רַק מִן הַדֹּפֶן אוֹ הַסְּכָךְ (הָרֹא''שׁ בְּשֵׁם ר''י וְהרה''מ פ''ד) וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ (יא) ז' טְפָחִים עַל ז' בְּגֹבַהּ י' טְפָחִים (טוּר). גַּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת לְאַחַר שֶׁהֵם גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה עֲשׂוּיוֹת מִדָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶם, דְּהָא הֵם הַסְּכָךְ (רַ''ן ספ''ק דְּסֻכָּה). וְאִם כָּל הַדְּפָנוֹת מִדָּבָר שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶם, מֻתָּר לִישַׁן אֲפִלּוּ תַּחַת הַדְּפָנוֹת (ס''ח בְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''א נ''ח).

 באר היטב  (יא) י''ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למטה מיו''ד ובגובה י' אינה רחב' ז' על ז' פסול'. ומודדין היו''ד טפחים ביושר ולא באלכסון מ''א. ואז כשרה כל הסוכה ט''ז. ועיין בהרא''ש שכתב הרמב''ם והר''ר ישעיה דטראני פסקו כשמואל והראב''ד פסק כרב וכר''מ והכל עולין בסגנון אחד עכ''ל. יש לדקדק דהא נפקות' לדינא אי צריכין לבא לתירוץ הגמרא לבטולי תקרה ע''ש:





סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
סְכָךְ פָּסוּל, פּוֹסֵל בָּאֶמְצַע בְּד' טְפָחִים; אֲבָל פָּחוֹת מִד', כְּשֵׁרָה, וּמֻתָּר לִישַׁן תַּחְתָּיו מִן הַצַּד אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת, אֲבָל פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה דְּאָמְרִינָן דֹּפֶן עֲקֻמָּה, דְּהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הַכֹּתֶל (א) נֶעֱקָם וְיֵחָשֵׁב זֶה הַסְכָךְ הַפָּסוּל מִגּוּף הַכֹּתֶל, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. הִילְכָּךְ בַּיִת שֶׁנִּפְחַת בָּאֶמְצַע וְסִכֵּךְ בִּמְקוֹם הַפְּחָת וְנִשְׁאַר מִן הַתִּקְרָה סָבִיב בֵּין סְכָךְ כָּשֵׁר (ב) לַכְּתָלִים פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, וּמִיהוּ אֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר עַל הַסְכָךְ פָּסוּל ז' טְפָחִים עַל ז' טְפָחִים; אֲבָל בְּסֻכָּה קְטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ (ג) אֶלָּא ז' עַל ז', בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד, בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה וִישֵׁנִים תַּחְתָּיו וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה לְכַשִּׁעוּר.

 באר היטב  (א) נעקם. משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך. ר''ן וב''ח ועמ''א. וט''ז חולק על זה ומתיר אפי' באין דפנות מגיעות לסכך ע''ש. ועיין בתשו' פנים מאירות סי' ס''א כשעושים סוכה בתוך הבית ולמעלה הגג המכוס' בשינדלי''ן צריך ליטול עד מקום שיהי' פחות מג' נגד הדפנות כיון שאין הדפנות מגיעו' לסכך וכן העושה סוכתו בחוץ ומצטרף כותלים הבנויים תחת הגג של שינדלי''ן ואין הכותלים מגיעים להגג אפי' פחות מג' והגג בולט הוא ד''ט אליבא דהר''ן אין לסוכה זו מחיצו' וצריך לזהר בזה כי מצוי הוא עכ''ל: (ב) לכותלים. נ''ל דאם הגג עקום כגגין שלנו אע''פ שיש בשיפוע ד' אינו פוסל אא''כ יש במשכו ד' דאז תופס בסוכה ד' ואם הגג עקום למעלה ולמטה בסמוך לו קור' אע''פ שאינו נמשך ממנה ג' טפחים כיון דבגובה רחוק ממנו ג' טפחים אין מצטרפין ולא אמרינן חבוט ולבוד להחמיר. מ''א ע''ש: (ג) אלא ז'. אינו מדוקדק ואפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג''ט פסולה כיון דכי שקלת לי' לפסול ליכא הכשר סוכה. מ''א:


ב
 
אֲוִיר, בֵּין בִּגְדוֹלָה בֵּין בִּקְטַנָּה שָׁוִים, דְּבֵין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה, וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה (ד) וְאֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי כָּל הַסֻּכָּה (ר' יְרוּחָם נ''ח ח''א), אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לַעֲמֹד רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ; אֲבָל בלא''ה מֻתָּר, דְּהָא אֵין סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ נְקָבִים (רַ''ן ספ''ק). וְהָא דִּסְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל בְּד', וַאֲוִיר בְּג', הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁהִפְסִיק הַסֻכָּה לִשְׁתַּיִם וְלֹא נִשְׁאַר שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה עִם דְּפָנוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד; אֲבָל אִם נִשְׁאַר שִׁעוּר סֻכָּה בְּמָקוֹם אֶחָד, הַמָּקוֹם הַהוּא כָּשֵׁר, וְאַף (ה) שֶׁמִּבַּחוּץ אִם מְחֻבָּר לוֹ מִן הַצְּדָדִים (טוּר).

 באר היטב  (ד) ואין ישנים. הא דחמיר אויר מסכך פסול בסוכה קטנה לענין ישנים תחתיו וכן לענין סוכה גדולה פוסל אויר בג' וסכך פסול בארבע הטעם שבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול: (ה) שמבחוץ. עיין בטור ותמצא דאם יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע''פ ארכה פסולה דליכא בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחבה אם נשאר שיעור סוכה כשר שם. ואם יש פחות מד''א מדופן האמצעי עד סוף הסכך פסול אף חלק החיצון כשר דאמרינן דופן עקומה. ואם אויר מפסיק פסול החיצון ואם מחובר מן הצדדין מצטרף הפנימי והחיצון להכשר סוכה ורמ''א קיצר בלשונו ועיין עט''ז:


ג
 
סְכָךְ פָּסוּל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה, וַאֲוִיר אֶצְלוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֵין מִצְטָרְפִים לִפְסֹל; הִילְכָּךְ אִם אֲוִיר שְׁלֹשָׁה בְּמָקוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ מִעֲטוֹ בִּסְכָךְ פָּסוּל, כָּשֵׁר; וְהָנֵי מִלֵּי בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִצְטָרְפִים לִפְסֹל.


ד
 
אִם יֵשׁ סְכָךְ פָּסוּל ב' טְפָחִים, וְעוֹד סְכָךְ פָּסוּל ב' טְפָחִים, וַאֲוִיר פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם שְׁנֵי הַפְּסוּלִים מִצְטָרְפִין לִפְסֹל הַסֻכָּה.




סימן תרלג - דין גבה הסכה
וּבוֹ י' סְעִיפִים
א
 
סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה (א) מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, (ב) פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה, בֵּין שֶׁמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַסְכָךְ בֵּין שֶׁאֵינָן מַגִּיעוֹת; אֲבָל עֶשְׂרִים, כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ כָּל סְכָכָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּחֲלָלָהּ אֶלָּא עֶשְׂרִים.

 באר היטב  (א) מעשרים. אמה בת ו''ט מצומצמות. ב''י: (ב) פסולה. דכיון שהוא גבוה כ''כ צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מעשרים אע''פ שעשאה חזקה כשרה:


ב
 
הָיְתָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים, וְהוּצִין (פי' עֲנָפִים קְטַנִּים עִם הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם) יוֹרְדִים (ג) לְמַטָּה, אִם צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ג) למטה. עד שמגיע לחלל כ':


ג
 
סֻכָּה שֶׁחֲלָלָהּ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְתָלָה בָּהּ דְּבָרִים נָאִים וְעַל יְדֵי כֵּן נִתְמַעֵט חֲלָלָהּ, לֹא הָוֵי מִעוּט; וְכֵן אִם מִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, לֹא הָוֵי מִעוּט; וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם.


ד
 
מִעֲטָהּ (ד) בְּתֶבֶן וּבִטְלוֹ, הֲרֵי זֶה מִעוּט; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר וּבִטְלוֹ; אֲבָל סְתָם אֵינוֹ מִעוּט, אֲפִלּוּ בְּעָפָר, עַד שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ בַּפֶּה.

 באר היטב  (ד) בתבן. ואסור למעט' בי''ט. מ''א:


ה
 
הָיְתָה גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים וּבָנָה בָּהּ אִצְטַבָּא כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִי עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, וּבָהּ שִׁעוּר סֻכָּה, כְּשֵׁרָה כָּל הַסֻכָּה אֲפִלּוּ מֵהָאִצְטַבָּא (ה) וְהָלְאָה.

 באר היטב  (ה) והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוי שם עיקר הסוכה כדינה וזה החלק הוי כפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:


ו
 
אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא מִן הַצַּד, אִם יֵשׁ מִן הָאִצְטַבָּא עַד כֹּתֶל הַשֵּׁנִי פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא (ו) דַּוְקָא; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה.

 באר היטב  (ו) דוקא. ודמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו היא כותל ועיין מ''א:


ז
 
אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא בָּאֶמְצַע, אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ לַכֹּתֶל לְכָל צַד פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא אֲפִלּוּ אִם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר (ז) מֵעֲשָׂרָה; וְאִם יֵשׁ בֵּינָהּ לַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה, אֲפִלּוּ הָאִצְטַבָּא גְּבוֹהָה (ח) עֲשָׂרָה.

 באר היטב  (ז) מעשרה. ולא אמרינן דאז הוי אצטבא רשות אחר: (ח) עשרה. ר''ל כיון שיש הכשר סוכה באותו איצטבא הוי אמרינן גוד אסיק מחיצה על האצטבא קמ''ל דלא אמרינן כן. ועיין ט''ז:


ח
 
סֻכָּה שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, פְּסוּלָה.


ט
 
הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֲשָׂרָה, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֲפִלּוּ אִם חַמָּתָן מְרֻבָּה מִצִּלָּתָן, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם (ט) הַנּוֹיִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֵינָם פּוֹסְלִים.

 באר היטב  (ט) הנויין. וה''ה כל דבר שאינו חשוב אוהל. ש''ג:


י
 
הָיְתָה נְמוּכָה מֵעֲשָׂרָה, וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה וִיֵשׁ בַּחֶקֶק שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה, אִם אֵין בֵּין חֶקֶק לַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, (י) כְּשֵׁרָה; יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, (יא) פְּסוּלָה.

 באר היטב  (י) כשרה. דהיינו בתוך החקק ולא חוצה לו עט''ז ומ''א: (יא) פסול'. ולא אמרינן דופן עקומה ולא מקרי דופן כלל כיון שאינו גבוה י':





סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ (א) שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, פְּסוּלָה; וּלְעִנְיַן גֹּדֶל, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמַעְלָה.

 באר היטב  (א) שבעה. עיין ט''ז ומ''א שהגיהו בתוס' דף ג' עמוד א' ד''ה [לא נצרכה] לאו פירכא היא וכו' דדלמא ארוכ' טובא אבל לא הית' רחב' ז''ט וכו' ע''ש שצ''ל ואין רחב' אלא ז' ע''ש וק''ל. ועיין יד אהרן ובת' ח''צ סי' קמ''ב. וכתב המ''א נ''ל אפי' בסוכה גדולה הרבה ובמקום אחד יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו שבע' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם ע''ש:


ב
 
אִם הִיא עֲגֻלָּה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי (ב) לְרַבֵּעַ שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה.

 באר היטב  (ב) לרבע. וחוט סובב כ''ט טפחים וב' חומשים הוי שבע' על שבע'. ב''י ועיין ט''ז ומגן אברהם:


ג
 
יֵשׁ בָּהּ שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, וְנָתַן בָּהּ בְּגָדִים לְנָאוֹתָהּ וּמְמַעֲטִים אוֹתָהּ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, פְּסוּלָה.


ד
 
מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻכָּה, (ג) וְשֻׁלְחָנוֹ חוּץ לַסֻכָּה וְאָכַל, כְּאִלּוּ לֹא אָכַל בַּסֻכָּה, אֲפִלּוּ אִם הִיא סֻכָּה גְּדוֹלָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שֻׁלְחָנוֹ.

 באר היטב  (ג) ושלחנו. נ''ל דאם מקצת שלחנו עומד בסוכה ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשוך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח. מ''א ע''ש ועיין תשובת דב''ש סי' ר''ג ועיין יד אהרן:





סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְשֵׁם מִצְוָה, כְּשֵׁרָה; וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה (א) לְצֵל, כְּגוֹן סֻכַּת גּוֹיִים, נָשִׁים, בְּהֵמָה, כּוּתִיִּים, רוֹעִים, קַיָּצִים, בֻּרְגָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂדוֹת; אֲבָל סֻכָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְצֵל. לְפִיכָךְ (ב) הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ וְעָשָׂהוּ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא עוֹמֵד גָּדִישׁ זֶה לְצֵל וּמַה שֶּׁעוֹשֶׂה אַחַר כָּךְ הָוֵי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (טוּר). לְפִיכָךְ אִם עָשָׂה בִּתְחִלָּה כְּשֶׁנָּתַן שָׁם הַגָּדִישׁ חֲלַל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְשֵׁם סֻכָּה, וְחָטַט בָּהּ אַחַר כָּךְ וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה, כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית סְכָךְ שֶׁלָּהּ לְצֵל; וְאִם הַגָּדִישׁ גָּדוֹל וְלֹא הִנִּיחַ אֶלָּא חֲלַל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ ז', וְשׁוּב חָקַק בָּהּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה בָּהּ סֻכָּה גְּדוֹלָה, אֵינָהּ כְּשֵׁרָה כֻּלָּהּ עַל יְדֵי מֶשֶׁךְ שִׁבְעָה שֶׁהִנִּיחַ תְּחִלָּה; וְאִם חָקַק מִשְּׁנֵי צְדָדִים ד' אַמּוֹת יוֹתֵר עַל הַשִּׁבְעָה, אַף הַשִּׁבְעָה פְּסוּלָה, דִּסְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל מִן הַצַּד בְּד' אַמּוֹת. הגה: וְאֵין לַעֲשׂוֹת הַסְּכָךְ (ג) קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַדְּפָנוֹת; וְאִם עָשָׂה (ד) טֶפַח סָמוּךְ לַסְּכָךְ, מֻתָּר לְסַכֵּךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁאָר הַדְּפָנוֹת, כְּמוֹ בְּחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה).

 באר היטב  (א) לצל. ולא לצניעו' או לאוצר ודירה עמ''א. וצריך לחדש בה כמבואר בסימן תרל''ו: (ב) וחטט. בין מלמעלה בין מלמטה. ב''י ואחרונים: (ג) קודם. ואפי' בדיעבד פסול. ט''ז ולבוש ויד אהרן דלא כב''ח: (ד) טפח. רוחב באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח''כ גמר המחיצות. ט''ז:





סימן תרלו - דין סכה ישנה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
סֻכָּה (א) יְשָׁנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ (ב) שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד (ג) שֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר עַתָּה בְּגוּפָה לְשֵׁם הֶחָג, וַאֲפִלּוּ בְּטֶפַח עַל טֶפַח סַגֵּי אִם הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד; וְאִם הַחִדּוּשׁ עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, סַגֵּי אֲפִלּוּ כָּל דְּהוּ; וְאִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם הֶחָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה בְּלֹא חִדּוּשׁ.

 באר היטב  (א) ישנה. פי' הסכך הישן אבל בדפנות לית לן בה לכ''ע: (ב) למ''ד יום. ה''ה אפי' תחלת השנ'. ט''ז: (ג) שיחדש. היינו למצוה מן המובחר. ט''ז ומ''א:


ב
 
יוֹצֵר כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' סֻכּוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ וְעוֹשֶׂה קְדֵרוֹתָיו בַּפְּנִימִית וּמוֹכְרָם בַּחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית (ד) אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי סֻכָּה כֵּיוָן שֶׁהִיא דִּירָתוֹ כָּל הַשָּׁנָה אֵינוֹ נִכָּר שֶׁדָּר בָּהּ לְשֵׁם מִצְוָה; וְהַחִיצוֹנָה יוֹצֵא בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ דָּר בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה.

 באר היטב  (ד) אינו. ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי עיין סי' תרל''א סעיף ט':





סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סֻכָּה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, עוֹשֶׂה סֻכָּה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי, וְכֵן יָכוֹל לָצֵאת מִסֻכָּה זוֹ וְלִישֵׁב בְּאַחֶרֶת.


ב
 
יוֹצְאִין בְּסֻכָּה שְׁאוּלָה וְכֵן יוֹצְאִין בְּשֶׁל שֻׁתָּפוּת.


ג
 
סֻכָּה גְּזוּלָה, כְּשֵׁרָה. כֵּיצַד, אִם תָּקַף עַל חֲבֵרוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסֻכָּתוֹ וּגְזָלָהּ וְיָשַׁב בָּהּ, יָצָא, שֶׁאֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. הגה: מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יֵשֵׁב אָדָם בְּסֻכַּת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן אִם דַּעְתּוֹ לְגָזְלָהּ, וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה (סֻכָּה) לְכַתְּחִלָּה בְּקַרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְכֵן בְּקַרְקַע שֶׁהִיא שֶׁל (א) רַבִּים (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וְאוֹר זָרוּעַ); מִיהוּ בְּדִיעֲבַד יָצָא. וְכֵן (ב) לֹא יִקְצְצוּ יִשְׂרָאֵל הַסְּכָךְ בְּעַצְמָם, אֶלָּא יִקְנוּ אוֹתָם מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, דְּכָל גֶּזֶל אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ סֻכָּה לְכַתְּחִלָּה (מַהֲרִי''ל); וְאִם גָּזַל עֵצִים וְעָשָׂה מֵהֶם סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִבְּרָן וְלֹא שִׁנָּה בָּהֶם כְּלוּם, יָצָא; תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁאֵין לְבַעַל הָעֵצִים אֶלָּא (ג) דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד; אֲבָל אִם גָּזַל סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה בְּרֹאשׁ (ד) הַסְפִינָה אוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה, וְיָשַׁב בָּהּ, לֹא יָצָא. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם רְאוּבֵן בָּנָה סֻכָּה בְּקַרְקַע שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן תָּקַף אֶת רְאוּבֵן וְגָזַל סֻכָּתוֹ הַבְּנוּיָה בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, לֹא יָצָא בָּהּ וְאֵין כָּאן תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, הוֹאִיל וְלֹא טָרַח בָּהּ וְלֹא הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ''ב דְּסֻכָּה).

 באר היטב  (א) רבים. כתב המ''א וצ''ע שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים וא''כ סוכ' גזולה היא ואת''ל דכל ישראל מוחלין להם מ''מ יש לעכו''ם חלק בהם ע''ש שהאריך והעלה ע''כ אסור לעשות סוכה ברשות הרבים שעכו''ם לא מחלי על כך ואף דבדיעבד כשרה מ''מ לא יברך עלי' דהוי ברכה לבטלה ע''ש: (ב) לא יקצצו. ובמקום שיש רשות אנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכות' אין איסור אם לוקח משם לסכך. ט''ז: (ג) דמי עצים. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא. טור וכן עיקר. מ''א: (ד) הספינ'. דאז היא עצמ' נגזלת שאין מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנוייה דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה הלכך גזולה היא רש''י. וכתב ט''ז נ''ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא לאינש דליעבד מצוה בממונו אלא דנ''ל דהיינו כל זמן שבעל הסוכה אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא עד כאן לשונו:





סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
עֲצֵי סֻכָּה אֲסוּרִים כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, בֵּין עֲצֵי דְּפָנוֹת בֵּין עֲצֵי סְכָךְ וַאֲפִלּוּ קֵיסָם לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אָסוּר (מַהֲרִי''ל), וְאֵין נֵאוֹתִין מֵהֶן לְדָבָר אַחֵר כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם הַז' כֻּלּוֹ הַסֻכָּה מֻקְצֶה עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוֹאִיל וְהֻקְצָה לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שְׁבִיעִי הֻקְצָה לְכָל הַיּוֹם. הגה: וַאֲפִלּוּ נָפְלָה הַסֻּכָּה, אֲסוּרִים וְלֹא מְהָנֵי בָּהּ (א) תְּנַאי (טוּר); אֲבָל עֵצִים (ב) הַסְּמוּכִים לַסֻּכָּה, מֻתָּרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקי''ח סָעִיף ח'; וְאִם אַחַר שֶׁעָשָׂה הַשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ מִן הַדְּפָנוֹת וְנִשְׁלַם הֶכְשֵׁר סֻכָּה הוֹסִיף דֹּפֶן, לֹא מִיתְסְרָא; אֲבָל אִם עָשָׂה אַרְבַּעְתָּן סְתָם, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת וּמֻקְצוֹת. הגה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּסֻכָּה שֶׁיָּשַׁב בָּהּ פַּעַם אֶחָד, אֲבָל אִם הִזְמִינָהּ לַסֻּכָּה וְלֹא יָשַׁב בָּהּ, לֹא נֶאֶסְרָה, דְּהַזְמָנָה לָאו (ג) מִלְּתָא הִיא (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק הַמֵּבִיא).

 באר היטב  (א) תנאי. כיון דא''א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבע' משא''כ בנוי סוכה דבס''ב דמהני תנאי ועמ''א: (ב) הסמוכים. ואם סמך עצים לסוכ' כדי לעבות' אפילו אחר שנגמרה אסורים דלא גרע מנוי סוכה אלא אם כן התנה. יש''ש ועיין מ''א: (ג) מילתא היא. וקשה דבסי' מ''ב סעיף ג' כתב דהזמנה לגוף הקדוש' מלתא היא וי''ל דתשמישי מצוה קילא טפי ונ''ל דמי שיש לו סוכה בנוי' משנה לשנה מ''מ אינ' אסור' עד שישב בה בחג אע''ג דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ''מ כשעבר החג בטלה קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושת'. מ''א:


ב
 
וְכֵן (ד) אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁתּוֹלִין בַּסֻכָּה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ, אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶם כָּל שְׁמֹנָה, אֲפִלּוּ נָפְלוּ וּבְיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלָם (ה) דְּמֻקְצִים הֵם; (טוּר) וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת שֶׁתְּלָאָם וְאָמַר: אֵינִי בּוֹדֵל מֵהֶן כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל ח' יָמִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח), הֲרֵי זֶה מִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְצָה אוֹתָם וְלֹא חָלָה עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת הַסֻכָּה וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּמוֹתָהּ; וְדַוְקָא שֶׁמַּתְנֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, אֲבָל אִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם כְּשֶׁיִּפְּלוּ, אֵינוֹ כְּלוּם; וְאִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם אֵימָתַי שֶׁאֶרְצֶה, מְהָנֵי, שֶׁגַּם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בַּכְּלָל. הגה: וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַתְּנַאי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (ו) הָרִאשׁוֹן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ כִּסְבָרַת א''ח שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף, וְלֹא כְּמַהֲרִי''ל). יֵשׁ מִן הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין נוֹהֲגִים (ז) לְהַתְנוֹת (מַהֲרִי''ל), וְהָכֵי נָהוּג בְּנוֹיִין הַתְּלוּיִם בַּסְּכָךְ; אֲבָל בְּנוֹיִין שֶׁנּוֹתְנִים בַּדְּפָנוֹת, כְּגוֹן סְדִינִים הַמְצֻיָּרִים, נוֹהֲגִין לְטַלְטְלָם מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּנַאי, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אִסּוּר אֲפִלּוּ בַּדְּפָנוֹת עַצְמָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּנוֹיָן. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב (ח) לְהַתְנוֹת עֲלֵיהֶם (ד''מ). אִם סִכֵּךְ בַּהֲדַס אוֹ תָּלָה בַּסֻּכָּה אֶתְרוֹג לְנוֹי, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, דְּלֹא הֻקְצָה מֵרֵיחַ, רַק שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ, דְּאָסוּר בְּטִלְטוּל; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בַּהֲדַס (רַ''ן סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל) כְּדִלְקַמָּן סִימָן תרנ''ג.

 באר היטב  (ד) אוכלים. ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם ס''ח סי' רס''ג ולי נראה דיתנה עליהן מ''א ובלבד שלא ינתקו החוטים: (ה) דמוקצים. דבמוקצ' למצותו אפי' רבי שמעון מודה דאסור: (ו) הראשון. דאם לא כן כיון דחיילי איסורא בבה''ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמי לענין זה ולא מהני תו תנאי: (ז) להתנות. משום דלא בקיאי שפיר בתנאי: (ח) להתנות. וט''ז כתב נ''ל להקל בסדינים המצוירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן שם מתחל' להיות שם תמיד ע''כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו ע''ש. וכתב מהרי''ל מותר לתלות יריעות שעטנז רק שיהיו תלוים למעל' מתשמיש אדם. כתב ד''מ לא יקשור הנויין דאסור להתירן ביום טוב אלא יעשה עניבה עסי' שי''ז אותן החוקקים פסוק בסוכו' תשבו על הדלעת לא יפה עושים כמ''ש בי''ד סי' רפ''ג בב''י ובט''ז ואף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצו' הוא כמו ציצית ולולב מ''א ועיין סי' נ''א ס''ק ב' כתבתי בשם הט''ז דבסכך סוכה טוב שלא לעשו' לצורך דבר שאינו כבוד למצו' שעברה ע''ש:





סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
וּבוֹ ח' סְעִיפִים
א
 
כֵּיצַד מִצְוַת (א) יְשִׁיבָה בַּסֻכָּה, שֶׁיִּהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְיָשֵׁן (ב) וּמְטַיֵּל (טוּר) וְדָר בַּסֻכָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא דָּר בְּבֵיתוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְכָל שִׁבְעַת יָמִים עוֹשֶׂה אָדָם אֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי וְאֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע. כֵּיצַד, כֵּלִים הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, בַּסֻכָּה; וּכְלֵי שְׁתִיָּה, כְּגוֹן אֲשִׁישׁוֹת וְכוֹסוֹת, בַּסֻכָּה; אֲבָל כְּלֵי אֲכִילָה (ג) לְאַחַר הָאֲכִילָה (טוּר), כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת, חוּץ לַסֻכָּה; הַמְּנוֹרָה, בַּסֻכָּה; וְאִם הָיְתָה סֻכָּה קְטַנָּה, מַנִּיחָהּ חוּץ לַסֻכָּה. הגה: וְאַל יַעֲשֶׂה שׁוּם תַּשְׁמִישׁ (ד) בָּזוּי בַּסֻּכָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).

 באר היטב  (א) ישיבה. ומה שאין מברכין על מצה כל שבעה דאין מצוה באכילת' משא''כ בסוכ' עיין לבוש ומ''מ. כתב מהרי''ו בתשוב' המקיים מצות סוכה כאלו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית. סוכה דומה לב' והעולם דומה לב' והתורה מתחלת בב' וכיון דסוכה מרמז לתורה מש''ה שיעור גבהה כ' דהיינו ק''ך טפחים כנגד ג''פ מ''ם יום שנתנה בו התורה ושני חייו של משרע''ה ורחבה שבעה כנגד שבעה רקיעים: (ב) ומטייל. אדם המספר עם חבירו יספר בסוכ' עמו. ואל ידבר בסוכה דברים בטילים. ואל יראה שום כעס בסוכה עשל''ה: (ג) לאחר. והעולם נזהרין אף קודם אכיל' מקדיר' נ''צ. ואם הכניס כלי מאכל לא נפסלה הסוכה בכך. ב''ח מ''א: (ד) בזוי. כלים שמשהין בהן קמח והעריבות וכלים של בשמים וכד ששואבין בו מים ושטיפו' הקערו' חוץ לסוכה. והעולם אינן נזהרין בקערות אחר אכילה ואינו נכון מ''א. ושרי לשמש מטתו בסוכ' ט''ז. המנהג שלא להכניס נר חרס בסוכה ב''ח ומנורה שקורין לאמפ''ן ראוי לשער שלא ישרף סוכתו. ט''ז ע''ש:


ב
 
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וִישֵׁנִים בַּסֻכָּה כָּל שִׁבְעָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, וְאֵין יְשֵׁנִים חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי; אֲבָל מֻתָּר לֶאֱכֹל אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסֻכָּה. וְכַמָּה אֲכִילַת עֲרַאי, כַּבֵּיצָה מִפַּת; וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם וְיַיִן (ה) וְלֶאֱכֹל פֵּרוֹת וַאֲפִלּוּ קָבַע עֲלַיְיהוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) חוּץ לַסֻכָּה; וּמִי שֶׁיַּחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֹא יִשְׁתֶּה חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ מַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; וְתַבְשִׁיל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶׁת מִינִים, אִם קוֹבֵעַ עָלָיו חָשִׁיב קֶבַע וְצָרִיךְ סֻכָּה. הגה: וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהָקֵל עַכְשָׁו בְּשֵׁנָה, שֶׁאֵין יְשֵׁנִים בַּסֻּכָּה רַק הַמְדַקְדְּקִין בְּמִצְוֹת, יֵשׁ אוֹמְרִים מִשּׁוּם צִנָּה, דְּיֵשׁ צַעַר לִישַׁן בִּמְקוֹמוֹת הַקָּרִים (מָרְדְּכַי פ' הַיָּשֵׁן); וְלִי נִרְאֶה מִשּׁוּם דְּמִצְוַת סֻכָּה אִישׁ וּבֵיתוֹ, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא דָּר כָּל הַשָּׁנָה, וּבְמָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל לִישַׁן עִם אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ סֻכָּה (ו) מְיֻחֶדֶת, פָּטוּר; וְטוֹב לְהַחְמִיר וְלִהְיוֹת שָׁם עִם אִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא דָּר כָּל הַשָּׁנָה, אִם אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לוֹ סֻכָּה מְיֻחֶדֶת.

 באר היטב  (ה) ולאכול. וז''ל הב''ח אדם יחיד שיושב לשתות סברא דלא חשיב קבע אבל בני חבורה שקבעו לשתות הוי קבע גמור ובפרט במקום שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכיל' דה''ל קבע גמור ובעי סוכה ולברך לישב בסוכה כנ''ל להלכה אבל למעש' ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך הסעוד' לאפוקי נפשי מפלוגתא וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן עכ''ל. וט''ז העל' דאין לברך לישב בסוכה כלל על השתי' אפילו בקביעות דאפי' אח''כ דחייב בסוכה מ''מ אות' ברכה שמברך על האכיל' פוטרת אותו מכל וכל ואפי' אם קובע עצמו לשתות קודם האכיל' כגון שתיית יין שרף במדינות אלו אפ''ה ברכ' שיברך אח''כ בשעת האכילה פוטרתו ע''כ אין לברך כלל רק על האכילה כמ''ש בסוף הסי' עכ''ל ע''ש ועיין ט''ז ס''ק כ': (ו) מיוחדת. ואין לכסות השלחן בבית החורף אלא בסוכה בשבת ויום טוב אך בש''ע יכס' גם כן בבית החורף הגמ''נ. וכתב א''ז ומשמע דאף בסוכה אין חיוב לכסות בחה' מ וה' ה בחוה' מ של פסח:


ג
 
אֲכִילָה בַּסֻכָּה בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, (ז) חוֹבָה; אֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת (ח) פַּת יָצָא יְדֵי חוֹבָה; מִכָּאן וָאֵילָךְ רְשׁוּת; רָצָה לֶאֱכֹל סְעֻדָּה, סוֹעֵד בַּסֻכָּה; רָצָה אֵינוֹ אוֹכֵל כָּל ז' אֶלָּא (ט) פֵּרוֹת וּקְלָיוֹת חוּץ לַסֻכָּה אוֹכֵל כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח. הגה: וְלֹא יֹאכַל בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיְּהֵא וַדַּאי לַיְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח), וְיֹאכַל קֹדֶם חֲצוֹת לַיְלָה (מַהֲרִי''ו וּמַהֲרִי''ל); וְלֹא יֹאכַל בַּיּוֹם מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בַּסֻּכָּה לְתֵאָבוֹן (מַהֲרִי''ל), דּוּמְיָא (י) דַּאֲכִילַת מַצָּה.

 באר היטב  (ז) חובה. דנאמר כאן ט' ו ונאמר ט''ו בחג המצות מה להלן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות ופירש הרא''ש דאירדו גשמים קאי דאם לא כן הא חובה בי''ט לאכול פת וממילא חייב בסוכה ועיין תוספות שם ד''ה אי בעי אכיל כו' דף כ''ז עמוד א' ברכות דף מ''ט עמוד ב' ד''ה אי אכיל ודו''ק: (ח) פת. דאף ע''ג דבשאר ימים שיעור אכילה חוץ לסוכה בכביצ' אבל ליל ראשון שהוא חובה טפי אפילו לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו חוצה לה הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה טור. וצריך לברך. מ''א ע''ש ועיין עטרת זקנים סעיף ה': (ט) פירות. היינו בחול המועד. אבל ביום טוב ובשבת צריך לאכול כזית פת אך לא בעי סוכה עסי' תקכ''ט סעיף א': (י) דאכילת. עיין סימן תע''א ועמ''א:


ד
 
כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים קוֹרֵא (יא) וְלוֹמֵד בְּתוֹךְ הַסֻכָּה, וּכְשֶׁמֵּבִין וּמְדַקְדֵּק בְּמַה שֶּׁיִּקְרָא וְיִלְמֹד, יָכוֹל לִלְמֹד חוּץ לַסֻכָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. הַמִּתְפַּלֵּל, (יב) רָצָה מִתְפַּלֵּל בַּסֻכָּה אוֹ חוּץ לַסֻכָּה.

 באר היטב  (יא) ולומד. והכל לפי הענין אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה וצ''ע אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם לסוכה ויש להחמיר מ''א ובלבוש סי' תר''מ ס''ד משמע דא''צ להעלותם לשם כמו גבי כרים וכ''מ שם בש''ע דא''צ לילך לסוכת חבירו לאכול מה''ט: (יב) רצה. אם יש לו מנוחה שם ואם יש בה''כ בעירו הולך לבה''כ ב''ח והבדלה דוקא בסוכ'. ט''ז:


ה
 
יָרְדוּ (יג) גְּשָׁמִים, הֲרֵי זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ הַבַּיִת; מֵאֵימָתַי מֻתָּר לִפָּנוֹת, מִשֶּׁיֵּרְדוּ לְתוֹךְ הַסֻכָּה טִפּוֹת שֶׁאִם יִפְּלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל יִפָּסֵל אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל פּוּל. הגה: וַאֲפִלּוּ אֵין תַּבְשִׁיל לְפָנָיו (סְמַ''ג וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י). וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּזֶה הַשִּׁעוּר, יְשַׁעֵר אִם יֵרְדוּ כָּל כָּךְ גְּשָׁמִים לַבַּיִת אִם הָיָה יוֹצֵא, יֵצֵא מִסֻּכָּתוֹ גַּם כֵּן (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק הַיָּשֵׁן וּמָרְדְּכַי פ''ב מַיְמוֹנִי פ''ו וּמַהֲרִי''ל); וְכָל זֶה דַּוְקָא בִּשְׁאָר יָמִים אוֹ לֵילוֹת שֶׁל סֻכּוֹת, אֲבָל לַיְלָה (יד) הָרִאשׁוֹנָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּסֻּכָּה אַף אִם גְּשָׁמִים יוֹרְדִין (טוּר וְרַ''ן וְהָרֹא''שׁ), וִיקַדֵּשׁ בַּסֻּכָּה (כְּדֵי) שֶׁיֹּאמַר זְמַן עַל הַסֻּכָּה (ת''ה סי' צ''ה).

 באר היטב  (יג) גשמים וכו'. כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומיתושי' הג''א. אפילו אין האדם מצטער בכך אלא שהמאכל מתקלקל בכך וה''ה אם העת קור שהמאכלים השמנים נקרשים לפניו אוכל כל סעודתו בבית וכ''ש אם מצטער מפני הצינ' ב''ח ולבוש עיין סי' תר''מ סעיף ג': (יד) הראשונה. ובליל שני א''צ לאכול כזית בסוכה אם ירדו גשמים דבקיאים בקביעא דירחא ואין צריך לאכול בסוכ' כשמצטער. והרוצה להחמיר א''צ לקדש בסוכה דהא אמר זמן מאתמול אלא יאכל שם כזית אחר סעודתו ת''ה ד''מ הגמ''נ מ''א. וט''ז כתב דגם בלילה שניה יש חיוב בכזית בירידת גשם אלא דבשינה אין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים ע''ש:


ו
 
הָיָה אוֹכֵל בַּסֻכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וּפָסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לַסֻכָּה עַד שֶׁיִּגְמֹר סְעוּדָתוֹ.


ז
 
הָיָה יָשֵׁן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים בַּלַּיְלָה וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת, וּפָסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אֵין (טו) מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לַסֻכָּה כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אֶלָּא יָשֵׁן בְּבֵיתוֹ עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הגה: (טז) וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ (טוּר). מִי שֶׁהוּא יָשֵׁן בַּסֻּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, אֵין צָרִיךְ לְשַׁעֵר בִּכְדֵי שֶׁיִּתְקַלְקֵל הַתַּבְשִׁיל, דְּבִגְשָׁמִים מוּעָטִים הָוֵי צַעַר לִישַׁן שָׁם וְיוּכַל לָצֵאת (מהרי''ו); וְכָל הַפָּטוּר מִן הַסֻּכָּה וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם, אֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו שָׂכָר וְאֵינוֹ אֶלָּא (יז) הֶדְיוֹטוֹת (הגה''מ פ''ו); וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִן הַסֻּכָּה מִכֹּחַ הַגְּשָׁמִים, אַל יִבְעַט וְיֵצֵא, אֶלָּא יֵצֵא כְּנִכְנָע כְּעֶבֶד שֶׁמּוֹזֵג כּוֹס לְרַבּוֹ וּשְׁפָכוֹ עַל פָּנָיו. (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (טו) מטריחין. נ''ל דדוקא כששכב כבר אבל אם עדיין לא שכב יחזור לסוכה. מ''א ע''ש: (טז) וינעור. פי' מעצמו וא''צ להקיצו: (יז) הדיוטות. ק''ו בזה למי שרוצה להחמיר כשיורדים גשמים ולילך לסוכה ולברך המוציא ולישב בסוכה ואחר כך לאכול בבית והוה ברכה לבטלה. ט''ז:


ח
 
נָהֲגוּ שֶׁאֵין מְבָרְכִים עַל הַסֻכָּה אֶלָּא בִּשְׁעַת (יח) אֲכִילָה וְהָכֵי נָהוּג.

 באר היטב  (יח) אכילה. וכתב הלבוש על אותן שקובעין עצמן לשתות אחר ברכת המזון ואחר השתי' זמן מה נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק ומברכין שנית לישב בסוכה נראה לי שטעות גמור הוא בידם שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה בסעודה הראשונה ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה על האכילה היינו משום שמסיחין דעתם מן האכילה ויוצאין מן הסוכה כמה פעמים וחוזרין לתוכה אבל היכא שישבו בתוכה כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת עכ''ל. והסכים עמו המ''א עיין שם. אבל הט''ז חולק והאריך בראיות דאין נפקותא במה שהתעכבו שם או יצאו וחזרו דהא עיקר החיוב מצד קביעות האכילה וכיון שנגמר קביעות הראשון חייב לחזור ולברך על קביעות האכילה השניה. ומסיים שם כנ''ל פשוט ורבים נוהגין כן והדין עמהם וכ''כ מו''ח ז''ל בפשיטות ע''ש. עוד ראיתי להזכיר דבר פשוט שכל מה ששותין קודם האכילה כגון יי''ש בקביעות א''צ ברכת סוכה כי האכילה שיברך עליה אח''כ פוטר אפי' מה שלפניו והראי' שאף הישיבה והטיול שלפני האכילה נפטרו מכח האכילה שאחריה ק''ו בשתיה והרוצה לברך עליה בשתיה יש לו לחוש לברכה לבטלה ט''ז ועס''ק ה' מש''ש. ומ''א כ' ומיהו טוב שיאכל מעט בבוקר ויברך לישב בסוכה כדי שיפטר הישיבה והטיול עד אכילה אחרת אבל בלא אכילה לא יברך לישב בסוכה דלא כשל''ה ע''ש. ונ''ל דמי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום וכ''ש מי שמתענה תענית חלום בסוכות חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בו באותו יום לטיול כיון שאותו יום אין בו אכילת פת הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב בה ט''ז. ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו צריך לברך לישב בסוכה שנית דההליכה הוי הפסק. אם שכח לברך לישב בסוכה עד שאכל נ''ל דיברך אח''כ על מה שרוצה לאכול כו' ואפי' אכל כבר נ''ל דיכול לברך שגם הישיבה מן המצוה. מ''א ע''ש:





סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
וּבוֹ י' סְעִיפִים
א
 
(א) נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִן הַסֻכָּה; טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס, חַיָּבִים מִסָפֵק; וְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, חַיָּב.

 באר היטב  (א) נשים וכו'. ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים אא''כ מברך לעצמו כמ''ש סימן תקפ''ט ס''ו:


ב
 
קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, שֶׁהוּא כְּבֶן (ב) חָמֵשׁ, כְּבֶן שֵׁשׁ, חַיָּב בְּסֻכָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת.

 באר היטב  (ב) חמש. שלימות וכל חד לפום חורפיה עיין ט''ז ועיין יד אהרן:


ג
 
חוֹלִים וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִים מִן הַסֻכָּה; וְלֹא חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, (אוֹ) חָשׁ בְּעֵינָיו; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין הַמְשַׁמְּשִׁים פְּטוּרִים אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַחוֹלֶה צָרִיךְ לָהֶם וּמִי (ג) שֶׁמַּקִּיז דָּם חַיָּב בְּסֻכָּה (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ' הַיָּשֵׁן).

 באר היטב  (ג) שמקיז. דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעודה וגם היה יכול לעשות לפני החג הג''א. ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל אע''פ שמצטער הרבה מ''מ חייב בסוכה דה''ל לעשותו קודם החג או אחריו ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ''ל דפטור מסוכה דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה מ''א. והט''ז כתב דהא דמקיז דם חייב היינו במקיז לשמור בריאתו לחוד ואינו מרגיש בחולי אבל אם מרגיש בחולי ויש קצת קרירות פטור לישב ע''ש. מי שלא היה יכול לבוא בסוכה כ''א ע''י שיעבור בנהר ע''י ספינה בי''ט אסור לו לעבור ואם עבר בדיעבד במקום מצוה ואונס בשעת הדחק יש לסמוך על הרשב''א וכו' כנה''ג משם מהר''ש יונה ע''ש. והמ''א בסי' תרל''ט תמה עליו דהא אינו מחויב לילך בסוכת חבירו כמ''ש כאן בהג''ה שאם כבו נרות בליל סוכות שחל בשבת שאינו מחויב לילך בסוכת חבירו לאכול לאור הנר כיון שיש טורח וא''כ ה''נ שיש טורח אינו מחוייב לעבור בנהר ע''ש. ונראה שאין ראיה מהתם דכבר אכל בסוכה ויוצא י''ח בכזית פת מה שחייב לאכול בסוכה ואת''ל שעדיין לא אכל יאכל למחר ומש''ה אמרינן דאם יש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו שאינו מחויב אבל כאן שאין לו סוכה כלל אם עבר בדיעבד יש לסמוך על הרשב''א. יד אהרן ע''ש:


ד
 
מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסֻכָּה, הוּא וְלֹא מְשַׁמְּשָׁיו אֲבָל בַּלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ מִצְטַעֵר חַיָּב לֶאֱכֹל שָׁם כַּזַּיִת (כָּל בּוֹ); אֵיזֶהוּ מִצְטַעֵר, זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישַׁן בַּסֻכָּה מִפְּנֵי הָרוּחַ, אוֹ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים וְהַפַּרְעוֹשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אוֹ מִפְּנֵי (ד) הָרֵיחַ; וְדַוְקָא שֶׁבָּא לוֹ הַצַּעַר בְּמִקְרֶה, אַחַר שֶׁעָשָׂה שָׁם הַסֻכָּה, אֲבָל אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת סֻכָּתוֹ לְכַתְּחִלָּה בִּמְקוֹם הָרֵיחַ אוֹ הָרוּחַ וְלוֹמַר: מִצְטַעֵר אֲנִי. הגה: וְאִם עֲשָׂאָהּ מִתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְטַעֵר בַּאֲכִילָה אוֹ בִּשְׁתִיָּה אוֹ בְּשֵׁנָה, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם בַּסֻּכָּה מֵחֲמַת דְּמִתְיָרֵא מִלִּסְטִים אוֹ גַּנָּבִים כְּשֶׁהוּא בַּסֻּכָּה, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָהּ סֻכָּה (ה) כְּלָל, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא מִצְטַעֵר בָּהֶם, דְּלֹא הַוְיָא כְּעֵין דִּירָה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת שָׁם כָּל צְרָכָיו (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַיָּשֵׁן). מִי שֶׁכָּבוּ לוֹ הַנֵּרוֹת בַּסֻּכָּה, בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ לוֹ נֵר בְּבֵיתוֹ, מֻתָּר לָצֵאת מִן הַסֻּכָּה כְּדֵי לֶאֱכֹל בִּמְקוֹם נֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ לְסֻכַּת חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם נֵר, אִם יֵשׁ (ו) טֹרַח גָּדוֹל בַּדָּבָר (ת''ה סי' צ''ג וּפְסָקָיו סי' קנ''ח); וְאִם בָּא רוּחַ לְכַבּוֹת הַנֵּרוֹת בַּסֻּכָּה, מֻתָּר לִפְרֹס סָדִין אוֹ בֶּגֶד מִן הַצַּד, אֲבָל לֹא תַּחַת הַסְּכָךְ (אוֹר זָרוּעַ). מִי שֶׁלֹּא יוּכַל לִישַׁן בַּסֻּכָּה מֵחֲמַת שֶׁצַּר לוֹ (ז) בְּפִשּׁוּט יָדָיו וְרַגְלָיו, לֹא מִקְרֵי מִצְטַעֵר, וְחַיָּב לִישַׁן שָׁם אַף עַל גַּב דְּצָרִיךְ לִכְפֹּף יָדָיו וְרַגְלָיו (ת''ה סִימָן צ''ב), וְלֹא יוּכַל אָדָם לוֹמַר: מִצְטַעֵר אֲנִי, אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִצְטַעֵר בּוֹ (טוּר); וְאֵין הַמִּצְטַעֵר פָּטוּר אֶלָּא אִם יִנָּצֵל עַצְמוֹ מִן הַצַּעַר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי חַיָּב לִישֵׁב בְּסֻכָּה אַף עַל גַּב דְּמִצְטַעֵר. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַיָּשֵׁן).

 באר היטב  (ד) הריח. ובכולן פטור אף מאכילה ב''י. ואם יש יתושים מוטב לישן בכילה אע''פ שיש לה גג וגבוה י' מלישן חוץ לסוכה. גמ' דף כ''ו: (ה) כלל. ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובות שא''א לישן שם מחמת מורא הגנבים לבוש. אבל אם אינו מתיירא לנפשו רק שמתיירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יוכל להכניסם בלילה לביתו תשובת רמ''א סי' כ''ח ד''מ. ועיין סי' תרל''ז סעיף קטן א' מש''ש. ועיין בתשובת חכם צבי סימן צ''ד מש''ש: (ו) טורח. וכן מי שבסוכתו נוטפין גשמים מן אילנות אם אפשר לו בלא טורח לילך בסוכת חבירו ילך ואם יש לו טורח יאכל בביתו. שבות יעקב חלק ב' סי' כ''ט: (ז) בפישוט. עיין ט''ז ובתשובת חכם צבי סוף צ''ד:


ה
 
(ח) אָבֵל חַיָּב בְּסֻכָּה.

 באר היטב  (ח) אבל. ואם מצטער על המת מחמת ישיבתו בסוכתו ואין יכול להסירו מלבו פטור עיין מ''א וט''ז:


ו
 
(ט) חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינִים וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה (י) פְּטוּרִים מִן הַסֻכָּה כָּל ז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וּסְעֻדַּת בְּרִית מִילָה וְכֵן הַסְּעֻדָּה שֶׁאוֹכְלִין אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת חַיָּבִין בְּסֻכָּה (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קע''ח).

 באר היטב  (ט) חתן. עי' סי' תקמ''ו סעיף ג' מש''ש: (י) פטורים. ואם בלא טרחה יכולים לקיים מצות סוכה חייבים:


ז
 
שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִים מִן הַסֻכָּה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ל''ח.


ח
 
הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּיּוֹם, פְּטוּרִים מִן הַסֻכָּה בַּיּוֹם, וְחַיָּבִים בַּלַּיְלָה; הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּלַּיְלָה, פְּטוּרִים בַּלַּיְלָה, וְחַיָּבִים בַּיּוֹם. הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוּכְלוּ לִמְצֹא סֻכָּה, אֲבָל אִם אֵינָם מוֹצְאִים סֻכָּה יוּכְלוּ לֵילֵךְ לְדַרְכָּם, אַף שֶׁלֹּא יָשְׁבוּ בָּהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, כִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ דַּרְכּוֹ מִשּׁוּם בֵּיתוֹ (רַ''ן פֶּרֶק הַיָּשֵׁן); וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ רַק בַּיּוֹם, פָּטוּר אַף בַּלַּיְלָה, דְּאֵין לַעֲשׂוֹת לוֹ שָׁם דִּירָה. וְהַהוֹלְכִים לַכְּפָרִים לִתְבֹּעַ חוֹבוֹתֵיהֶם, וְאֵין לָהֶם סֻכָּה בְּאוֹתָן הַכְּפָרִים, (יא) יַחְמִירוּ עַל עַצְמָן לָשׁוּב לְבָתֵּיהֶם בְּכָל לַיְלָה לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, וְאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לְהָקֵל מִכָּל מָקוֹם הַמַּחְמִיר תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים).

 באר היטב  (יא) יחמירו. ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א''צ לטרוח ולעשות שם סוכה. מ''א ע''ש:


ט
 
שׁוֹמְרֵי הָעִיר (יב) בַּיּוֹם, פְּטוּרִים בַּיּוֹם וְחַיָּבִים בַּלַּיְלָה; שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּלַּיְלָה, פְּטוּרִים בַּלַּיְלָה וְחַיָּבִים בַּיּוֹם.

 באר היטב  (יב) ביום. ואותן היושבים בחנות אע''פ שרגילין רוב הפעמים לאכול ביום שם מ''מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה אפי' אם דרים חוץ לעיר וחניותיהם בעיר צריך לעשות סוכה בעיר כי שם ביתו מ''א. בירושלמי רב הונא היה הולך בדרך והיה צמא ולא רצה לשתות עד שנכנס לסוכה:


י
 
שׁוֹמְרֵי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, פְּטוּרִים בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה הַשּׁוֹמֵר סֻכָּה יֵדַע הַגַּנָּב שֶׁיֵּשׁ לַשּׁוֹמֵר מָקוֹם קָבוּעַ וְיָבֹא וְיִגְנֹב מִמָּקוֹם אַחֵר; לְפִיכָךְ אִם הָיָה שׁוֹמֵר כֶּרִי שֶׁל תְּבוּאָה, שֶׁיָּכוֹל לִשְׁמֹר כֻּלָּהּ מִמָּקוֹם אֶחָד, חַיָּב לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בַּמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹמְרוֹ. הגה: וְהָעוֹשִׂין (יג) יַיִן אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּסֻכּוֹת, פְּטוּרִים בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, דִּצְרִיכִים לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִגְּעוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (הג''מ פ''ז בְּשֵׁם סְמַ''ק וְכָל בּוֹ); וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צְרִיכִים שִׁמּוּר, חַיָּבִין.

 באר היטב  (יג) יין. ואם היין מונח בחצר צריך לישב בסוכה. מ''א ע''ש:





סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
הָעוֹשֶׂה סֻכָּה, בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל עֲשִׂיָּתָהּ אֲבָל שֶׁהֶחֱיָנוּ הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ (א) לְעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עַל זְמַן שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים עַל הַכּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ. הגה: וְאִם לֹא אָכַל לַיְלָה רִאשׁוֹנָה בַּסֻּכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרַךְ זְמַן בְּבֵיתוֹ, כְּשֶׁאוֹכֵל (ב) בַּסֻּכָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ זְמַן מִשּׁוּם הַסֻּכָּה; וְאִם בֵּרַךְ זְמַן בִּשְׁעַת עֲשִׂיָהּ, סַגֵּי לֵיהּ. (רַ''ן פֶּרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה).

 באר היטב  (א) לעצמו. אבל כשעושה לאחרים היה ראוי שיברך הבע''ה שהחיינו עיין סימן תקפ''ה ס''ב. ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושה לשם מצוה. מרדכי מ''א: (ב) בסוכה. ר''ל ביום צריך לברך זמן וכו' והב''ח בתשו' סי' קל''ב חולק וכ' אם בלילה הראשון ירדו גשמים באופן שלא אכלו בסוכה כל עיקר וקדשו וברכו בבית אין לברך זמן למחר ביום א' כשנכנסין לסוכה לישב בה כדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה דלא כהרמ''א סי' תרמ''א עכ''ל ע''ש. ומהרמ''י בספר משאת משה סימן ה' דחה דבריו וכתב דצריך לברך וכדברי רמ''א ע''ש. ואם לא אכל גם ביום הראשון בסוכה אז כשאוכל בליל שני בסוכה צריך לברך לישב בסוכה ואח''כ זמן מ''א בסי' תרס''א ע''ש ועיין מ''א בסי' זה ס''ק ב' מש''ש. ואם לא בירך זמן כלל בליל ראשון עיין סימן תע''ג ס''ק א' מש''ש. ובאר היטב אשר לפני כתב כאן דברים אשר לא כדת ע''ש ודו''ק:





סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת לִהְיוֹת (א) בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים בְּעַרְבִית בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְחוֹתֵם בָּהּ בְּשַׁבָּת בִּלְבַד.

 באר היטב  (א) בשבת. ואז אין אומרים מערבית בליל ראשון ובליל שני אומרים מערבית של ליל ראשון ועיין סימן תקפ''ט ס''א:





סימן תרמג - סדר הקדוש
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
סֵדֶר הַקִּדּוּשׁ: יַיִן, קִדּוּשׁ וְסֻכָּה וְאַחַר כָּךְ זְמַן, לְפִי שֶׁהַזְּמַן חוֹזֵר עַל קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְעַל מִצְוַת סֻכָּה.


ב
 
לְהָרַמְבָּ''ם, (א) מְקַדֵּשׁ מְעֻמָּד וּמְבָרֵךְ: לִישֵׁב בַּסֻכָּה, וְיוֹשֵׁב, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ זְמַן וְאֵין נוֹהֲגִים כֵּן, אֶלָּא מְקַדְּשִׁין מְיֻשָּׁב וְכֵן דַּעַת הָרֹא''שׁ.

 באר היטב  (א) מקדש. כתב מי''ט מדרך העולם לישב ב' או ג' בעלי בתים ויותר בסוכה אחת וממתינים זה על זה בקידוש מפני הכבוד לא יפה הם עושים דאדרבא לא יקדשו ביחד דתרי קולות לא משתמעי וע' סי' רפ''ד ס''ה. ובסי' תפ''ח ס''ק ג' כתבתי בשם הח''י דשפיר למיעבד הכי ע''ש. וראוי לומר ברכה דסוכה בקול ובמשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה''ה בכל שאר הברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכוונה. של''ה:


ג
 
בִּשְׁאָר יָמִים מְבָרֵךְ עַל הַסֻכָּה קֹדֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא; וְנוֹהֲגִים לְבָרֵךְ עַל הַסֻכָּה אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, קֹדֶם שֶׁיִּטְעֹם. הגה: וְהָכִי נוֹהֲגִין בַּחֹל, אֲבָל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קִדּוּשׁ, מְבָרֵךְ לְאַחַר קִדּוּשׁ (מהרי''ו); וְאִם קִדֵּשׁ בַּבַּיִת וְאוֹכֵל בַּסֻּכָּה, אוֹ אִיפְּכָא, עַיִּןִ לְעֵיל סִימָן רע''ג (סָעִיף ב').




סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
(א) שַׁחֲרִית, אַחַר חֲזָרַת תְּפִלָּה, נוֹטְלִין הַלּוּלָב וּמְבָרְכִין: עַל נְטִילַת לוּלָב, (ב) וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וְגוֹמְרִים הַהַלֵּל; וְכֵן כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּמְבָרְכִים: לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע: בָּאֶמְצַע, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד; בֵּין הַפְּרָקִים, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם; וְאִם פָּסַק בָּאֶמְצַע, וְשָׁהָה אֲפִלּוּ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.

 באר היטב  (א) שחרית. אין אומרים אל נא ביום ראשון דסוכות. מ''א: (ב) ושהחיינו. ואח''כ ינענע. ואם לא לא בירך זמן יום ראשון מברך כל ז' מתי שיזכר. ואם בירך יום ראשון שוב אין מברך יום שני שהחיינו ר''ן והגמ''נ. (מ''א):


ב
 
בְּהַלֵּל אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין כָּאֶחָד.