שלחן ערוך - אורח חיים (מ)

סימן תרמה - דיני לולב
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א לוּלָב (א) שֶׁנִּפְרְדוּ עָלָיו זֶה מֵעַל זֶה וְלֹא נִדַּלְדְּלוּ כְּעָלֵי הַחֲרָיוֹת, כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ לֹא אֲגָדוֹ. הגה: (מִיהוּ) וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּלוּלָב שֶׁאֵין עָלָיו (ב) פְּרוּדוֹת לְגַמְרֵי (הַמַּגִּיד וְרַ''ן פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל).

באר היטב (א) שנפרדו. היינו כמו ענפי שבט שעומדין פרודות ויכולין לאגדן: (ב) לגמרי. ואם קצת נוטין לצדדין אפי' מצוה מן המובחר ליכא. ט''ז ע''ש:

ב (ג) נִפְרְצוּ עָלָיו, וְהוּא שֶׁיִּדַּלְדְּלוּ מִשִּׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב כַּעֲלֵי הַחֲרָיוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָן עוֹלִים עִם הַשִּׁדְרָה אֶלָּא תְּלוּיִין לְמַטָּה (הַמַּגִּיד פ''ח) פָּסוּל. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם נִפְרְצוּ וְנֶעֶקְרוּ לְמַטָּה מִן הַשִּׁדְרָה, דְּפָסוּל אֲפִלּוּ אֲגָדָן (טוּר וְרַ''ן פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל), וְכֵן אִם נִתְקַשּׁוּ הֶעָלִין כְּעֵץ וְאֵינָן יְכוֹלִין לְחַבְּרָן אֶל הַשִּׁדְרָה, פָּסוּל (טוּר וּבֵית יוֹסֵף). וְכָל זֶה בְּרֹב (ד) עָלִין, אֲבָל אִם מִעוּט עָלָיו נַעֲשׂוּ כָּךְ וּשְׁאָר עָלִין נִשְׁאֲרוּ וַעֲדַיִן הַלּוּלָב נִשְׁאַר מְכֻסֶּה בְּעָלִין, כָּשֵׁר (רַ''ן פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל).

באר היטב (ג) נפרצו. ואם השדרה בעצמה נשברה ותלויה למטה נ''ל דכשר דדוקא ברוב עלין פסול דדמי לבהמה שנשברה רוב צלעותיה טריפה ונשברה השדרה כשרה ומ''מ יש לאוגדו שם שלא יפול למטה. מ''א: (ד) עלין. ורוב של כל עלה ועלה. ב''י:

ג בְּרִיַּת עָלִין שֶׁל לוּלָב כָּךְ הִיא: כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים, גְּדֵלִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם וּדְבוּקִים מִגַּבָּן, וְגַב שֶׁל שְׁנֵי עָלִין הוּא הַנִּקְרָא תִּיֹּמֶת; נֶחְלְקָה הַתִּיֹּמֶת בְּרֹב הֶעָלִין (טוּר וּבֵית יוֹסֵף), פְּסוּלָה; הָיוּ עָלָיו אַחַת אַחַת מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ וְלֹא הָיָה תִּיֹּמֶת, אוֹ שֶׁכָּל עָלָיו כְּפוּלִים מִצִּדּוֹ הָאֶחָד וְצַד הַשֵּׁנִי עָרֹם בְּלֹא עָלִין, פָּסוּל. הגה: וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לוֹמַר דְּאִם נֶחְלַק הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל הַשִּׁדְרָה עַד הַשִּׁדְרָה, מִקְרֵי נֶחְלְקָה הַתִּיֹּמֶת וּפָסוּל; וְהָכֵי נוֹהֲגִין (ת''ה סי' צ''ו). מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, נוֹהֲגִין לִטֹּל לוּלָב שֶׁלֹּא נֶחְלַק הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן כְּלָל כִּי יֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּנֶחְלַק (ה) קְצָת; וְאִם אוֹתוֹ הֶעָלֶה אֵינוֹ כָּפוּל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, פָּסוּל (כָּל בּוֹ).

באר היטב (ה) קצת. דהיינו עד טפח ועיין ט''ז באורך מזה:

ד לֹא הָיוּ עָלָיו זֶה עַל גַּב זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַלּוּלָבִין, אֶלָּא זֶה תַּחַת זֶה, אִם רֹאשׁ זֶה מַגִּיעַ לָעִקָּר שֶׁלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּמְצָא כָּל שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב מְכֻסֶה בְּעָלִין, כָּשֵׁר; וְאִם אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִקָּר שֶׁל זֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ הַרְבֵּה עָלִין זֶה עַל זֶה אֶלָּא מִכָּל צַד יוֹצֵא אֶחָד לְמַטָּה סָמוּךְ לְעִקָּרוֹ וְעוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ, פָּסוּל.

ה לוּלָב שֶׁיָּבְשׁוּ רֹב עָלָיו אוֹ שִׁדְרָתוֹ (טוּר), פָּסוּל; וְשִׁעוּר הַיַּבְשׁוּת מִשֶּׁיִּכְלֶה מַרְאֵה יַרְקוּת שֶׁבּוֹ וְיַלְבִּינוּ פָּנָיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי יָבֵשׁ אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְפָּרֵךְ (ו) בְּצִפֹּרֶן מֵחֲמַת יַבְשׁוּתוֹ (טוּר בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין לוֹלָבִין מְצוּיִין (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ז').

באר היטב (ו) בצפורן. והרוצה לצאת לדעת כל הפוסקים לא יטול לולב שכלה כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו. ט''ז:

ו נִקְטַם רֹאשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטְמוּ רֹב הֶעָלִין הָעֶלְיוֹנִים, פָּסוּל. הגה: וְאִם נִקְטַם הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל הַשִּׁדְרָה, פָּסוּל (הַמַּגִּיד וְרַ''ן פ' לוּלָב הַגָּזוּל); וְדַוְקָא (ז) דְּאִכָּא אַחֵר, אֲבָל לֵיכָּא אַחֵר, מְבָרְכִים עָלָיו. (מָרְדְּכַי פ''ג וּמִנְהָגִים).

באר היטב (ז) דאיכא. כתב המ''א דהרמ''א ובעל המנהגים לא עיינו יפה דהמרדכי כ''כ אהדס דוקא אבל בלולב פסול לכ''ע וכן עיקר ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר וא''כ פסול כל שבעה וכ''כ רי''ו כל הפסולים פסולים כל שבעה מפני שאין הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עיין סימן תרמ''ט עכ''ל:

ז נִסְדַּק, אִם נִתְרַחֲקוּ שְׁנֵי סְדָקָיו זֶה מִזֶּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ כִּשְׁנַיִם, פָּסוּל. הגה: וַאֲפִלּוּ לֹא נֶחְלְקָה (ח) הַתְּיוֹמֶת הַעֶלְיוֹנָה בְּעִנְיָן שֶׁיִּפָּסֵל הַלּוּלָב מִכֹּחַ נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת.

באר היטב (ח) התיומת. רק העלין שאצל התיומה העליונה:

ח יֵשׁ לוֹ כְּמִין קוֹצִים בְּשִׁדְרָתוֹ, אוֹ שֶׁנִּצְמַת וְנִכְוַץ, אוֹ שֶׁהוּא עָקֹם לְפָנָיו שֶׁהֲרֵי שִׁדְרוֹ כְּגַב בַּעַל חֲטֹטֶרֶת, פָּסוּל; וְכֵן אִם נֶעֱקַם מֵאֶחָד מִצְּדָדָיו, פָּסוּל; אֲבָל אִם נֶעֱקַם לַאֲחוֹרָיו, כָּשֵׁר, שֶׁזּוֹ הִיא בְּרִיָּתוֹ.

ט אִם כָּפוּף בְּרֹאשׁוֹ, פָּסוּל; וְדַוְקָא כְּשֶׁשִּׁדְרָתוֹ כְּפוּפָה, אֲבָל עָלָיו כְּפוּפִים בְּרֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁדֶּרֶךְ לִהְיוֹת הַרְבֵּה לוּלָבִים, (ט) כָּשֵׁר.

באר היטב (ט) כשר. והיינו אם נשאר חלק גדול מהעלין בלא כפיפה אבל אם גוף העלין נכפפו הרבה ונראה כמו שנכפל העלה פסול. ט''ז ע''ש: כתב בתשובת מהרי''ו לולב אותיות ל''ו ל''ב כלומר ל''ו צדיקים בכל דור ודור וכנגד ל''ו מסכתות ול''ב היינו התורה המתחלת בב' ומסיימת בלמ''ד ולולב גימט' חיים היינו תורה ואתרוג גימט' תר''י עם ג' מינים תרי''ג ששקול נגד תרי''ג מצות ומהרי''ל כתב מי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי עוה''ז ולחיי עולם הבא:

סימן תרמו - דיני הדס
וּבוֹ י''א סְעִיפִים
א הֲדַס (א) שֵׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ, (ב) כָּשֵׁר; נָשְׁרוּ רֹב עָלָיו, אִם נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין (ג) בְּקֵן אֶחָד, כָּשֵׁר.

באר היטב (א) שנקטם. היינו מן העץ של ההדס דהיינו הקן של ג' עלין. אבל בעלה לחוד לא שייך נקטם ראשו: (ב) כשר. זהו דעת הרמב''ם. אבל הראב''ד כתב עליו וז''ל וכבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים והעלינו שנקטם ראשו פסול ועיין סעיף י' ועט''ז: (ג) בקן. עיין ט''ז אי פירושו אפי' אין שם רק פעם א' ג' בחד קן ופליג על הרא''ש דבעי רוב שיעור הדס שיהא עבות של ג' בקן כמ''ש בש''ע ס''ה ע''ש או פירושו דעל כל קן אמר שיהיה שם ג' עלין עיין שם:

ב הָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו, אִם (ד) יְרֻקּוֹת, כָּשֵׁר; וְאִם אֲדֻמּוֹת אוֹ שְׁחֹרוֹת, פָּסוּל; וְאִם מִעֲטָן, כָּשֵׁר; וְאֵין מְמַעֲטִים אוֹתָם (ה) בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן; עָבַר וְלִקְּטָן, אוֹ (ו) שֶׁלִּקְּטָן אֶחָד אֶחָד לַאֲכִילָה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, כָּשֵׁר (ז) בְּכָל עִנְיָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).

באר היטב (ד) ירוקות. דמינ' דהדס הוא: (ה) בי''ט. פי' דקודם י''ט נתלשו והפרי הזה שגדל בהדס הוא גדל אפי' בתלוש כ''כ רש''י: (ו) שלקטן. גירסא זו אינה נכונה ברמב''ן דבגמרא אמרינן רשב''א אומר ממעטין בי''ט ופריך והא מתקן מנא ומשני רב אשי כגון שלקטן לאכילה ולא להכשירו ופריך והא פסיק ריש' הוא ומשני דאית ליה הושענא אחריתא ע''כ. וקשה על הרמב''ם דמשמע דרוצה להתיר לכתחלה למעט כשמלקט לאכילה וה''ל להזכיר דאית ליה הושענא אחריתא והמגיד גורס או שליקט אחר לאכילה ור''ל אחר שא''צ לתקן זה ט''ז ומ''א. ומ''מ לצורך מצוה שרי. תוס' דף ל''ג ע''א: (ז) בכל ענין. המ''א העלה שאין להקל ע''ש ועיין ט''ז:

ג עֲנַף עֵץ עָבוֹת הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ; כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה עָלִין אוֹ יוֹתֵר, בְּגִבְעוֹל אֶחָד; אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִים בְּשָׁוֶה, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶם, אֵין זֶה עָבוֹת אֲבָל נִקְרָא: הֲדַס (ח) שׁוֹטֶה. הגה: וּפָסוּל אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַדַּחַק; וְאִיכָּא מָאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּכָשֵׁר; וְעַל כֵּן נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת לְכַתְּחִלָּה לָצֵאת בְּאֵלּוּ הַהֲדַסִּים הַמּוּבָאִים וְאֵין ג' עָלִין בְּגִבְעוֹל אֶחָד; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דַּהֲדַסִּים שֶׁלָּנוּ אֵין נִקְרָאִים הֲדַס שׁוֹטֶה, הוֹאִיל וְהֵם שְׁנַיִם עַל גַּב שְׁנַיִם וְאֵינָן כַּהֲדַס שׁוֹטֶה הַמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא; וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב מַהֲרִ''י קוֹלָן וּמַהֲרִ''י איסרלן זַ''ל בִּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם.

באר היטב (ח) שוטה. עיין בתשובת חכם צבי קס''א ההדסים הנמצאים באמשטארדם ובהאמבורג תלתא תלתא בחד קינה כשרות ומצוה מן המובחר לקנותם בדמים יקרים ודלא כהשבות יעקב שכתב שהם מורכבות ואותם הבאים מן איטליא הם פסולין עיין שם ועיין בשבות יעקב חלק ב' סימן כ''ח. וכ''פ בתשובת פנים מאירות סימן ט' וכתב הלוקח אצל הדסים הלחים העומדים תלתא בחד קינה עוד הדס יבש המביאים מאיטליא כדי לצאת דעת ספר שבות יעקב עוברים בבל תוסיף ע''ש:

ד יָצְאוּ הַרְבֵּה בְּקֵן אֶחָד וְנָשְׁרוּ מֵהֶם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא (ט) שְׁלֹשָׁה בְּקֵן אֶחָד, כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נָשִׁרוּ רֻבָּם כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שִׁבְעָה וְנָשְׁרוּ מֵהֶם אַרְבָּעָה וְנִשְׁאֲרוּ שְׁלֹשָׁה.

באר היטב (ט) שלשה. עיין ט''ז שהעלה לדידן שהדס שלנו שנים ע''ג שנים אם נשאר אחד מן שיעור ההדס שצ''ל עבות דהיינו ג''ט פסול להר''ן ולהרא''ש אם נפסקו ב' מן רוב שיעור זה אז פסול וצריך ליזהר בזה דהרבה פעמים נושרים הרבה עלים מההדסים ואינם משגיחים ע''ז עכ''ל. וכתב של''ה דצריך לראות שיהיו דרך גידולם עיין שם:

ה לְמִצְוָה בָּעֵינָן כָּל שִׁעוּר אֹרֶךְ הַהֲדַס שֶׁיְּהֵא עָבוֹת, וּלְעִכּוּבָא בְּרֻבּוֹ וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּרֹאשׁוֹ (טוּר).

ו יָבְשׁוּ עָלָיו, פָּסוּל; כָּמְשׁוּ, כָּשֵׁר.

ז שִׁעוּר הַיַּבְשׁוּת, אֲפִלּוּ אִם נִפְרָךְ בְּצִפֹּרֶן, אִם עֲדַיִן יְרֻקִּים הֵם, כָּשֵׁר; וְאֵינָם נִקְרָאִים יְבֵשִׁים, אֶלָּא (י) כְּשֶׁיַּלְבִּינוּ פְּנֵיהֶם.

באר היטב (י) כשילבינו. אחר שיפרכו בצפורן. מ''ב מ''א:

ח יָבְשׁוּ רֹב עָלָיו וְנִשְׁתַּיֵּר בְּרֹאשׁ כָּל בַּד מֵהַג' בַּדִין קֵן אֶחָד וּבוֹ ג' עָלִין לַחִין, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאֲפִלּוּ אִם מֵהַג' שֶׁבְּחַד קִנָּא יָבְשׁוּ שְׁנַיִם, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם אֶחָד לַח, כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הֶעָלֶה שֶׁהוּא מֻרְכָּב עַל שְׁנֵיהֶם.

ט אִם אוֹתָם עָלִים שֶׁלֹּא יָבְשׁוּ הֵם כְּמוּשִׁין, יֵשׁ פּוֹסְלִין וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין.

י נִקְטַם רֹאשׁוֹ, כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ לֹא עָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה; וְהוּא הַדִּין לְיָבַשׁ רֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ פּוֹסְלִין בְּנִקְטַם רֹאשׁוֹ. הגה: וְטוֹב לְהַחְמִיר בְּמָקוֹם (יא) שֶׁאֶפְשָׁר בְּאַחֵר (הַמַּגִּיד), וְלֹא מִקְרֵי נִקְטַם אֶלָּא אִם נִקְטְמוּ הָעֵצִים (רַ''ן).

באר היטב (יא) שאפשר. וב''ח כתב דביבש ראשו אפי' א''א באחר אין לברך עליו ע''ש:

יא אִם אֵין לוֹ אֶלָּא הֲדַס שֶׁעֲנָבָיו מְרֻבִּים מֵעָלָיו, בְּיוֹם טוֹב, נוֹטְלוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו.

סימן תרמז - דיני ערבה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א עַרְבֵי נַחַל הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, הוּא מִין יָדוּעַ הַנִּקְרָא כֵּן; עָלֶה שֶׁלּוֹ מָשׁוּךְ כְּנַחַל, וּפִיו חָלָק, וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אָדֹם וַאֲפִלּוּ בְּעוֹדוֹ (א) יָרֹק, כָּשֵׁר (בֵּית יוֹסֵף); וְרֹב מִין זֶה גָּדֵל עַל הַנְּחָלִים, לְכָךְ נִקְרְאוּ עַרְבֵי נַחַל, וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּדֵל בַּמִּדְבָּר אוֹ בֶּהָרִים, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ מִין אֶחָד דּוֹמֶה לָעֲרָבָה, אֶלָּא שֶׁעָלֶה שֶׁלּוֹ עָגֹל וּפִיו דּוֹמֶה לְמֶסֶר (פֵּרוּשׁ מָגֵרָה סיג''ה בְּלַעַ''ז) וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אָדֹם, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא: צַפְצָפָה, וְהִיא פְּסוּלָה; וְיֵשׁ מִין עֲרָבָה שֶׁאֵין פִּי הֶעָלֶה שֶׁלָּהּ חָלָק וְאֵינוֹ כְּמֶסֶר, אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ תְּלָמִים קְטַנִּים עַד מְאֹד כְּמוֹ פִּי מַגָּל קָטָן, וְזֶה כָּשֵׁר.

באר היטב (א) ירוק. דסופו להיות אדום כשיגיע עליו השמש:

ב עֲרָבָה שֶׁיָּבְשָׁה אוֹ (ב) שֶׁנָּשְׁרוּ רֹב עָלֶיהָ אוֹ (ג) שֶׁנִּקְטַם רֹאשָׁהּ, פְּסוּלָה; אֲבָל כְּמוּשָׁה אוֹ שֶׁנָּשְׁרוּ מִקְצָת עָלֶיהָ, כְּשֵׁרָה; וְהָרַמְבָּ''ם מַכְשִׁיר בְּנִקְטַם רֹאשָׁהּ.

באר היטב (ב) שנשרו. לכן יש ליזהר מלתלוש רוב עלי הערבה שבלולב ועיין סימן תרס''ד סעיף ד'. ויש לדקדק בזה שלפעמים נושרין על ידי תחיבתן לתוך הלולב וגם ע''י נענוע: (ג) שנקטם. פי' שנקטם עצו ת''ד סי' רל''א. והמ''מ פי' נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו ונחלקו עליה פסולה ויש להחמיר בכולן דערבות מצויות. מ''א ועיין ט''ז:

סימן תרמח - דברים הפסולים באתרוג
וּבוֹ כְּ''ב סְעִיפִים
א אֶתְרוֹג (א) הַיָּבֵשׁ, פָּסוּל; וְשִׁעוּר הַיַּבְשׁוּת, כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא שׁוּם לֵחָה, וְיִבְדֹּק עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ (ב) מַחַט וּבוֹ חוּט, וְאִם יֵשׁ בּוֹ לֵחָה יִרְאֶה בָּחוּט וְאֶתְרוֹג שֶׁהוּא מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, וַדַּאי (ג) יָבֵשׁ הוּא וּפָסוּל (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן מַהֲרִי''ל סִימָן ה').

באר היטב (א) היבש. עיין מ''א שהעלה דאתרוג כמוש שקורין וועל''ק דכשר ובלבד שיבדקנו ע''ש אם יש בידו אתרוג מוכן אין מחויב להמתין שיבא לו אתרוג יותר יפה. שבות יעקב חלק ב' סי' ל''ז וכן הסכים תשובת יד אליהו סי' ע''ב ועיין בתשובת חכם צבי סי' מ''ה: (ב) מחט. קשה הא יהיה בו נקב מפולש והא פסול לדעת הרא''ש והטור וכ''פ בש''ע ס''ב לדיעה קמייתא י''ל דאין פוסל במפולש אלא כשניקב מעבר זה לעבר שכנגדו או לחדרי הזרע אבל אם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה ודאי אין פוסל לכ''ע בלא חסרון דהא דיני אתרוג אנן ילפינן מטריפות של בהמה ובטריפות אם יש נקב מפולש בעובי האבר כגון בלב או מעיים ואינו מגיע לחלל ודאי אין טריפות ה''נ באתרוג. ט''ז: (ג) יבש. וכתב הב''ח דלא מהני הכא בדיקת החוט דודאי הוא מסתמא יבש ופסול והט''ז כתב דאם אנו רואין שנשאר בנוי שלו מהני בו בדיקת החוט ע''ש. עוד כתב הב''ח להטומנים אתרוג בדבש כדי שישאר בו לחלוחית אין לסמוך על זה להכשירו בלא בדיקת מחט ובו חוט. אבל הט''ז ס''ק י''ז כתב דפסול הוא דהוי בכלל כבוש ע''ש:

ב אֶתְרוֹג שֶׁנִּקַּב נֶקֶב (ד) מְפֻלָּשׁ כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל; וְשֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, אִם הָיָה (ה) כְּאִיסָר, פָּסוּל; וְאִם חָסֵר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם בְּנֶקֶב מְפֻלָּשׁ בָּעֵינָן חִסָרוֹן מַשֶּׁהוּ; וְשֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ, בְּחִסָרוֹן כְּאִיסָר. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַכְשִׁיר הַנְּקָבִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּאִילָן עַל יְדֵי קוֹצִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִסָּרוֹן, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' צ''ט); מִיהוּ אִם רוֹאֶה שֶׁאֵין הָעוֹר וְהַבָּשָׂר (ו) קַיָּם תּוֹךְ הַנֶּקֶב, פָּסוּל לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ; וּבִשְׁעַת הַדַּחַק יֵשׁ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, לְהַכְשִׁיר חִסָּרוֹן שֶׁאֵינוֹ כְּאִיסָר וְאֵינוֹ נֶקֶב מְפֻלָּשׁ (דַּעַת עַצְמוֹ).

באר היטב (ד) מפולש. ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ''ע. מ''א: (ה) כאיסר. אבל פחות מאיסר ואין שם חסרון כגון שנעץ שם יתד כשר ואם חסר כ''ש פסול אפי' באינו מפולש. וי''א הוא הראב''ד דס''ל דתרתי לריעותא בעינן מפולש וחסרון דבלא חסרון כשר בכל גווני אלא דביש חסרון יש חילוק דאם הוא מפולש פסול אפי' בחסרון כ''ש ושאינו מפולש דוקא כאיסר וק''ל להחמיר זולת בשעת הדחק כמ''ש רמ''א. וכתב המ''א ונראה לי דאם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול וכ''ה בי''ד סימן ל''ד לענין גרגרת דלא כמ''ש בכה''ג בשם הרדב''ז ע''ש: (ו) קיים. משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא כיון שהדיעה אחרונה שהוא הראב''ד ס''ל אפי' בודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר. שפיר נסמך עליה בספק לכל הפחות. ונ''ל פשוט דזה מיירי שעכ''פ לא ניקב עד חדרי הזרע דאל''כ אפי' הבשר קיים יש פסול מטעם נקב מפולש כמו בסמוך ואם יש ספק אם מגיע לחדרי זרע ג''כ כשר כיון שאין חסרון כלל מטעם שזכרתי כיון שלהראב''ד כשר אפי' במפולש כל שאין בו חסרון כלל. ט''ז:

ג מְפֻלָּשׁ, יֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּפְשׁוּטוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקַּב מִצַּד זֶה לְצַד זֶה; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקַּב עַד חַדְרֵי (ז) הַזֶּרַע שֶׁהַגַּרְעִינִים בְּתוֹכוֹ, מִקְרֵי מְפֻלָּשׁ.

באר היטב (ז) הזרע. עיין ט''ז שהאריך והעלה שג' קליפות שייכים באתרוג. האחד הוא הדק מאוד שהוא כמין גליד למעלה בו אין שום פסול רק אם נקלף כולו כדאיתא בסעיף ו'. הב' הוא קרוי קליפה החיצונה והיינו כל עובי האתרוג עד חדרי זרע ויש בו טעם חריפות כשאוכלין אותו בזה אמרינן דאם חסר בו קצת פסול להרמב''ם אפי' בלא פילוש. ולהראב''ד ע''י פילוש כמ''ש וגם דין נסדק דבסמוך הוא בקליפה זו: הג' הוא קליפה פנימית שהיא בין זרע לזרע בתוך האתרוג עצמו עיין שם:

ד אֶתְרוֹג שֶׁנִּמּוֹחַ כָּל בְּשָׂרוֹ בִּפְנִים, וּקְלִפָּתוֹ הַחִיצוֹנָה קַיֶּמֶת וְחַדְרֵי הַזֶּרַע (ח) קַיָּמִים בִּפְנִים, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ פּוֹסְלִים.

באר היטב (ח) קיימים. ויוכל להרגיש דבר זה במשמוש היד. מ''א ועיין ב''ח:

ה נִסְדַּק כֻּלּוֹ מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, פָּסוּל; אֲבָל נִשְׁאַר בּוֹ שִׁיּוּר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא מִלְּמַטָּה, אֲבָל בְּחוֹטְמוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִים לִפְסֹל בְּנִסְדַּק (ט) רֻבּוֹ; וְכָל שֶׁלֹּא נִסְדַּק רֹב קְלִפָּתוֹ הֶעָבָה לֹא מִקְרֵי נִסְדַּק (רַבֵּנוּ נִסִים).

באר היטב (ט) רובו. ט''ז העלה להלכה למעשה להכשיר בנסדק האתרוג ולא כולו אלא נשאר קצת למטה וברוחב אין הולך רק עד רוב עובי הקליפה ולא מגיע עד חדרי הזרע והיינו שלא בחוטמו דבחוטמו פוסל בכ''ש עכ''ל. וכ''ד המ''א ע''ש:

ו נִקְלַף הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְחַסְרוֹ אֶלָּא נִשְׁאַר (י) יָרֹק כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּרִיָּתוֹ, אִם נִקְלַף כֻּלּוֹ, פָּסוּל; אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר כְּסֶלַע.

באר היטב (י) ירוק. אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בס''ט:

ז נִטַּל (יא) דַּדּוֹ, וְהוּא הָרֹאשׁ הַקָּטָן שֶׁשּׁוֹשַׁנְתּוֹ בּוֹ, פָּסוּל. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אִם נִטְּלָה הַשּׁוֹשַׁנְתָּא, דְּהַיְנוּ מַה שֶׁאָנוּ קוֹרִין פִּטְמָא (רַ''ן), וְטוֹב לְהַחְמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר, מִיהוּ לְעִנְיַן דִּינָא אֵין לִפְסֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּל (יב) הַדַּד, דְּהַיְנוּ הָעֵץ שֶׁרֹאשׁ הַפִּטְמָא עָלָיו; וְהָרֹאשׁ נִקְרָא: שׁוֹשַׁנְתָּא (הַמַּגִּיד); וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּנִּטְּלָה, אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ (יג) דַּד מֵעוֹלָם, כָּשֵׁר, וְכֵן רֹב הָאֶתְרוֹגִים שֶׁמְּבִיאִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (הָרֹא''שׁ).

באר היטב (יא) דדו. היא העץ שעל ראש האתרוג והשושנת' עליו ועיין ט''ז: (יב) הדד. משמע מלשונו דוקא שניטל כולו. אבל הב''י וב''ח ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו וכהמ''א ונ''ל עכ''פ בעינן שניטל עד האתרוג כיון דהטעם הוא משום חסר כמ''ש סי' תרמ''ט סעיף ה' בהג''ה א''כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ועשל''ה: (יג) מעולם. וניכרים הם כי יש במקום פיטמא כמו גומא מתחלת ברייתו מבי''ט כנה''ג ועיין רדב''ז סי' קי''א. ועט''ז שהעל' דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו הלך שושנה או שניטל קצת מהדד של מעלה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ''ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה דאין להחמיר עיין שם:

ח נִטַּל (יד) הָעֵץ, שֶׁהוּא תָּלוּי בּוֹ בָּאִילָן, מֵעִקַּר הָאֶתְרוֹג, וְנִשְׁאַר מְקוֹמוֹ גּוּמָא, פָּסוּל. הגה: וְאִם יִנָּטֵל קְצָת הָעֵץ וְנִשְׁאַר עֹבִי כָּל שֶׁהוּא שֶׁכָּל רֹחַב הַגּוּמָא (טו) מְכֻסֶּה, כָּשֵׁר (טוּר).

באר היטב (יד) העץ. ובשעת הדחק שאין אחר בעיר יש לסמוך ולברך עליו ואפי' ביום ראשון. תשובת חכם צבי סי' ט' ע''ש: (טו) מכוסה. פי' שבגומא שם נשאר קצת מהעץ כמו שהיה בתחלה. וכתב בת' ב''י סי' קמ''ב הא דכתבו הפוסקים לפסול בניטל העוקץ היינו בניטל ואינו בעולם וא''א לחברו אבל אם אפשר לחברו ע''י מחט או כיוצא בו ואינו ניכר מותר ליטלו ביום שני ולברך אך ביום ראשון יש להחמיר עיין שם:

ט עָלְתָה חַזָּזִית (פִּי' תַּרְגּוּם אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ חַזָּזָן) עָלָיו, אִם בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, פָּסוּל; וְאִם בְּמָקוֹם אֶחָד, אִם עָלָה עַל (טז) רֻבּוֹ, פָּסוּל; וְאִם עַל חוֹטְמוֹ, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל. וְחוֹטְמוֹ הַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְקַצֵּר וּלְהִתְחַדֵּד כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ.

באר היטב (טז) רובו. מדסתם משמע דס''ל רובו משני צדדים כמ''ש הטור:

י יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָא דִּבְב' וּבְג' מְקוֹמוֹת פָּסוּל, הַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁנִּתְפַּשֵּׁט הַנִּמּוּר בְּרֻבּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבְּשֶׁטַח (יז) הַחֲבַרְבּוּרוֹת הוּא מִעוּט; אֲבָל בְּמִעוּטוֹ, כְּגוֹן שֶׁכֻּלָּם (יח) מִצַּד אֶחָד שֶׁל אֶתְרוֹג, כָּשֵׁר. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים אֲפִלּוּ בְּמִעוּטוֹ שֶׁל צַד אֶחָד.

באר היטב (יז) החברבורות. פי' שמקום החברבורות עצמם הוא המיעוט: (יח) מצד אחד. וכתב המ''א משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מיקרי רוב דהוי רוב הקיפו אף על פי שאינו רובו של כל האתרוג עכ''ל:

יא אִם הוּא מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בְּמָקוֹם אֶחָד, יֵשׁ מַכְשִׁירִין (יט) וְיֵשׁ פּוֹסְלִים.

באר היטב (יט) ויש פוסלים. וקשה למה כתב בס''י דאם כולם בצד אחד כשר הא ה''ל מחצה על מחצה וי''ל דהתם מיירי שאינו מחצה על מחצה של כל האתרוג רק של היקפו כמש''ל ולכן כשר. מ''א:

יב מֵחוֹטְמוֹ וָאֵילָךְ, דְּהַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל לְשַׁפֵּעַ עַד הַפִּטְמָא, פּוֹסֵל (כ) חַזָּזִית וְכָל שִׁנּוּי (כא) מַרְאֶה בְּכָל שֶׁהוּא; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין דְּיָבֵשׁ פּוֹסֵל שָׁם בְּכָל שֶׁהוּא.

באר היטב (כ) חזזית. כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראים לעין כשאחזו בידו. מבי''ט כנה''ג: (כא) מראה. ודוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם מבי''ט ודוקא שנשתנה למראה פסול אבל נשתנה למראה כשרה כשר. ב''ח ועיין מגן אברהם:

יג חַזָּזִית הוּא כְּמוֹ (כב) אֲבַעְבּוּעוֹת, וְיֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר בְּמִשּׁוּשׁ שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵאֶתְרוֹג. הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לְהַכְשִׁיר אוֹתוֹ חַזָּזִית שֶׁקּוֹרִין בל''א מוֹ''ל, לְפִי שֶׁאֵינָן גְּבוֹהִים מִשְּׁאָר הָאֶתְרוֹג (מַהֲרִי''ל); וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דְּיֵשׁ לְהַכְשִׁירָם מִטַּעַם דְּנֶחְשָׁבִים מַרְאֵה אֶתְרוֹג, מֵאַחַר (כג) דִּרְגִילִים לִהְיוֹת הַרְבֵּה כָּךְ (ת''ה סי' צ''ט).

באר היטב (כב) אבעבועות. ודוקא כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותם קוצים כשר. מבי''ט כנה''ג רדב''ז סי' קי''א: (כג) דרגילים. ואם כן אפי' גבוהים משאר אתרוג כשר. ת''ה ד''מ מ''א:

יד אִם עָלְתָה בּוֹ חַזָּזִית בְּעִנְיָן שֶׁפָּסוּל, אוֹ שֶׁהוּא מְנֻמָּר, אִם כְּשֶׁקּוֹלְפוֹ חוֹזֵר לְמַרְאֵה הָאֶתְרוֹג, כָּשֵׁר לְאַחַר שֶׁנִּקְלַף וְלֹא חָסֵר כְּלוּם.

טו נָפַל עָלָיו מַיִם, בְּתָלוּשׁ, וְתָפַח אוֹ סָרַח; אוֹ שֶׁהוּא (כד) כָּבוּשׁ בְּחֹמֶץ אוֹ מְבֻשָּׁל; אוֹ מְנֻמָּר, פָּסוּל.

באר היטב (כד) כבוש בחומץ. אפילו לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל. ונראה דלדידן דקי''ל כששרו במים מעת לעת הוי כמבושל. ה''נ גבי אתרוג פסול. מ''א. וכן בדבש ט''ז ועיין סעיף קטן ג' מש''ש:

טז אִם הוּא שָׁחֹר אוֹ לָבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, פּוֹסֵל בְּרֻבּוֹ; בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, דִּינוֹ כְּחַזָּזִית לִפָּסֵל אֲפִלּוּ בְּמִעוּטוֹ.

יז מָקוֹם שֶׁהָאֶתְרוֹגִים שֶׁלָּהֶם כְּעֵין שְׁחֹרוֹת מְעַט, כְּשֵׁרִים; וְאִם הָיוּ שְׁחֹרִים בְּיוֹתֵר כְּאָדָם כּוּשִׁי, הֲרֵי זֶה פָּסוּל בְּכָל מָקוֹם.

יח הֶעָגֹל (כה) כְּכַדּוּר, פָּסוּל.

באר היטב (כה) ככדור. ולמצוה מן המובחר אפי' אינו עגול ממש ככדור. עטרת זקנים:

יט גִּדְּלוֹ בַּדְּפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת, פָּסוּל; עֲשָׂאוֹ כְּמוֹ בְּרִיָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאוֹ דַּפִּין דַּפִּין, כָּשֵׁר.

כ הַתִּיּוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁגָּדַל שְׁנַיִם דְּבוּקִים זֶה בָּזֶה, כָּשֵׁר.

כא הַיָּרֹק שֶׁדּוֹמֶה לְעִשְׂבֵּי הַשָּׂדֶה, פָּסוּל, אֶלָּא אִם כֵּן חוֹזֵר (כו) לְמַרְאֵה אֶתְרוֹג כְּשֶׁמַּשְׁהִין אוֹתוֹ.

באר היטב (כו) למראה. כ' הט''ז נראה פירושו אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למראה אתרוג דאין לומר שאינו כשר אלא אחר שנעשה כמראה אתרוג דזהו פשיטא דכשר ע''ש. ובמהרי''ל כתב שאסור לקנות הירוקים אא''כ דכבר התחיל במקצת למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק ע''ש. והב''ח כתב דאין הכשר אלא אחר שנעשה כולו מרא' אתרוג משום הידור דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו ע''ש. ומ''א וט''ז חלקו על הב''ח ודעת' כדעת מהרי''ל ולכן אין לסתור המנהג ע''ש:

כב שִׁעוּר אֶתְרוֹג, קָטָן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, פָּסוּל; אֲבָל אִם כַּבֵּיצָה, אֲפִלּוּ אִם הוּא בֹּסֶר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר פִּרְיוֹ, כָּשֵׁר; וְאִם הָיָה גָּדוֹל כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר.

סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים
וּבוֹ ו' סְעִיפִים
א כָּל אַרְבָּעָה הַמִּינִים פְּסוּלִים בְּגָזוּל וּבְגָנוּב, בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ; אֲבָל גָּזוּל וּקְנָאוֹ בְּלֹא סִיּוּעַ הַמִּצְוָה, כְּגוֹן גָּזַל לוּלָב וְשִׁפָּהוּ, (א) כָּשֵׁר, דְּקָנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה וּמִיהוּ לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא נִפְסַל גָּזוּל וְגָנוּב אֶלָּא לַגַּנָּב וְלַגַּזְלָן עַצְמוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים כָּשֵׁר (ב) בִּשְׁאָר הַיָּמִים, חוּץ מִיּוֹם רִאשׁוֹן. הגה: וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ לִזָּהֵר (ג) שֶׁלֹּא יְקַצֵּץ הַיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב לְצֹרֶךְ לוּלָבוֹ, דְּקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת, וּסְתָם עַכּוּ''ם (ד) גּוֹזְלֵי קַרְקַע הֵם וְיָבֹא בִּגְזֵלָה לְיָדוֹ, אֶלָּא יִקְצְצֶנּוּ (ה) עַכּוּ''ם וְיִקְנֶה מֵהֶם (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' תתצ''ב הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל); וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ (אוֹר זָרוּעַ); לוּלָב שֶׁאֲגָדוֹ כּוּתִי וַעֲשָׂאוֹ, כָּשֵׁר כְּמוֹ סֻכַּת כּוּתִי. (מָרְדְּכַי הַלּ' קְטַנּוֹת).

באר היטב (א) כשר. אפי' ביום ראשון. מ''א ע''ש ועיין יד אהרן: (ב) בשאר. אם הוא אחר יאוש עיין מ''א: (ג) שלא יקצץ. אפי' ברשות עכו''ם. ובאתרוג בא''י אם קצצו עצמו ה''ל נתמרח ביד ישראל וה''ל טבל תשובת רבי בצלאל סימן ב'. מ''א: (ד) גוזלי. נ''ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו. מ''א: (ה) עכו''ם. וה''ה כשקוצץ ישראל ונותן לחבירו שרי כיון דהוא לאחר יאוש מ''א ועיין סימן תרל''ז סעיף ג' מש''ש בשם הט''ז. כתב הסמ''ג אסור לזלזל אתרוג ושאר מצות שהעכו''ם מוכרים עכ''ל כלומר שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהם עיין סימן ל''ט ס''ז. מ''א:

ב וְכֵן (ו) שָׁאוּל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם דְּבָעֵינָן לָכֶם (וַיִּקְרָא כג, מ) הגה: וְהַמֻּדָּר הֲנָאָה מִלּוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ מִלּוּלָבוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, אֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ בְּיוֹם א', דְּלֹא הָוֵי שֶׁלָּכֶם. (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תשמ''ו וְתשמ''ז).

באר היטב (ו) שאול. עיין סימן י''ד סעיף ג':

ג וְכֵן שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל אֲשֵׁרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, פָּסוּל; אֲבָל שֶׁל עַכּוּ''ם, לְכַתְּחִילָה לֹא יִטֹּל וְאִם נָטַל יָצָא מִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, דְּלֹא בָּעֵינָן לָכֶם. (וַיִּקְרָא כג, מ). הגה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ הָוֵי לֵה שֶׁל יִשְׂרָאֵל דְּאֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ; וְדַוְקָא קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּטֵּל, אֲבָל אִם נִתְבַּטֵּל בְּיַד עַכּוּ''ם, אֲפִלּוּ מְכַוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ אַחַר כָּךְ, יָצָא בְּדִיעֲבַד (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג וְרַ''ן) וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תקפ''ו.

ד גִּנּוֹת הַצְּעִירִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִבָּתֵּי שִׁמְשֵׁיהֶם, (ז) מֻתָּר לִטֹּל מִשָּׁם לוּלָב אוֹ שְׁאָר מִינִים לְמִצְוָה וַאֲפִלּוּ הָאִילָן נָטוּעַ לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כָּל זְמַן שֶׁאֵין (ח) עוֹבְדִין הָאִילָן (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג).

באר היטב (ז) מותר. ומ''מ אם יש אחרים אע''פ שאינם יפים כזו יקח אחרים ס''ח סי' תל''ח לענין ערבה ע''ש. ואתרוג המורכב מלימו''ני ואתרוג פסול ויש ג' סימני' האחד המורכב חלק ולאתרוג בלוטות קטנות בכל גופו וגובה להם. הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע. הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפ' התיכונה קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים תשובת רמ''א סימן קכ''ו ובעולת שבת כתב עוד סי' שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ע''ש ועיין תשובת הב''ח סימן קל''ה דמסופק אם יברך עליו מיום שני ואילך ועיין בתשובת שער אפרים חא''ח: (ח) עובדין. נ''ל דאף אם עובדין לאילן אין פסול אלא באותן פירות שישנן באותו שעה שעובדין אותו אבל מה שגדל אח''כ לא נאסר. ט''ז ע''ש:

ה כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהֵם פְּסוּלִין מִפְּנֵי מוּמִין שֶׁבֵּאַרְנוּ, אוֹ מִפְּנֵי גֶּזֶל וּגְנֵבָה, בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד; אֲבָל בִּשְׁאָר יָמִים, הַכֹּל כָּשֵׁר. הגה: וְיֵשׁ פּוֹסְלִין בְּגָזוּל כָּל ז' יָמִים, וְהָכֵי נָהוּג, אֲבָל שָׁאוּל יוֹצֵא בּוֹ (טוּר וְהַמַּגִּיד בְּשֵׁם פּוֹסְקִים); וּמֻתָּר (ט) לִטֹּל לוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּלֹא דַּעַת חֲבֵרוֹ, בִּשְׁאָר יָמִים, דְּנִיחָא לֵיהּ לְאֵינָשׁ לְמֶיעֱבַד מִצְוָה בְּמָמוֹנוֹ, וְהָוֵי כְּשָׁאוּל (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ק' וּפְסָקָיו סי' קנ''ט). וְחָסֵר כָּשֵׁר בִּשְׁאָר יָמִים (טוּר); וְנִטַּל (י) פִּטְמָתוֹ אוֹ עֻקְצוֹ, דִּינוֹ כְּחָסֵר וְכָשֵׁר מִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג); מִיהוּ אִם נִקְּבוּהוּ עַכְבָּרִים לֹא יִטְּלֶנּוּ אַף בִּשְׁאָר הַיָּמִים, מִשּׁוּם מִאוּס (כָּל בּוֹ), עַד (יא) שֶׁיָּסִיר נִקּוּר הָעַכְבָּרִים; אֲבָל אִם הָיָה יָבֵשׁ אוֹ מְנֻמָּר שֶׁפָּסוּל כָּל שִׁבְעַת יָמִים, אַף אִם חָתַךְ הַיַּבְשׁוּת אוֹ הַנִּמּוּר פָּסוּל כָּל שִׁבְעָה, הוֹאִיל וּבָא מִכֹּחַ פָּסוּל (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ' לוּלָב הַגָּזוּל). וּמֻתָּר לְכַתְּחִלָּה לְהַתְנוֹת עַל אֶתְרוֹג שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ לְיוֹם רִאשׁוֹן, וְשֶׁאֵינוֹ בּוֹדֵל מִמֶּנּוּ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל לֵיל שֵׁנִי וָאֵילָךְ, וּמֻתָּר אָז לְכַתְּחִלָּה לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ מִיּוֹם שֵׁנִי וָאֵילָךְ, וְלָצֵאת יְדֵי מִצְוָה עִם הַנִּשְׁאָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ), אֶלָּא שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בַּתְּנָאִים, כְּדִלְעֵיל בְּסוֹף סִימָן תרל''ח (בהג''ה); וְהַפְּסוּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ אֶתְרוֹג אָסוּר בַּאֲכִילָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מֵינָם, אוֹ שֶׁהֵם חֲסֵרִים הַשִּׁעוּר, בֵּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בֵּין בִּשְׁאָר יָמִים, פָּסוּל. וְחַזָּזִית (יב) פּוֹסֶלֶת כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג וְרַ''ן פ' לוּלָב הַגָּזוּל). וְהָעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, פְּסוּלֵי רִאשׁוֹן נוֹטְלִין בַּשֵּׁנִי, אֲבָל בָּרוּכֵי לֹא מְבָרְכִינָן. וְאִם יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ לוּלָב וְאֶתְרוֹג כָּשֵׁר, יְבָרֵךְ עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ, (יג) מִדַּעְתּוֹ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

באר היטב (ט) ליטול. אבל אסור ליקח מביתו לבית הכנסת או איפכא עיין סימן י''ד ס''ד. מ''א: (י) פטמתו. ובמט''מ פוסל כשניטל פטמתו משום הדר ולכן אין להקל בפטמא. מ''א: (יא) שיסיר. עיין ט''ז שהעלה דאפי' אם הסיר המאוס פסול ע''ש: (יב) פוסלת. הט''ז כתב להלכה להקל בחזזית בשאר ימים ע''ש: (יג) מדעתו. פי' שיתן לו במתנה בענין דמהני אפי' ביום ראשון אבל שלא מדעתו הוה כשאול ופסול ביום טוב ראשון. וגם בשני מספק. ט''ז:

ו בִּשְׁעַת הַדַּחַק, שֶׁאֵין נִמְצָא כָּשֵׁר, כָּל (יד) הַפְּסוּלִים נוֹטְלִין וְאֵין מְבָרְכִין. הגה: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין לוּלָב יָבֵשׁ, אֲפִלּוּ לְבָרֵךְ עָלָיו (רַמְבַּ''ם פ''ח הַמַּגִּיד); וְכֵן נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ עַל לוּלָבִין יְבֵשִׁים, אֲפִלּוּ בִּדְאִכָּא אֲחֵרִים לַחִים (אָגוּר); אֲבָל (טו) בִּשְׁאָר מִינִים אֵין לִנְהֹג הָכֵי; וְיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ בַּהֲדַס יָבֵשׁ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמָרְדְּכַי), וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלַיְיהוּ בִּשְׁעַת הַדַּחַק; וְאַף עַל גַּב דְּחָסֵר כָּשֵׁר בִּשְׁאָר יָמִים, אֵין לַחְתֹּךְ אֶתְרוֹג לְב' אוֹ לְג' חֲלָקִים וּלְחַלְּקוֹ וְלָצֵאת בּוֹ, אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַדַּחַק; דְּדַוְקָא חָסֵר וְנִשְׁאַר הָעִקָּר קַיָּם, כָּשֵׁר, אֲבָל כִּי הַאי גַּוְנָא מִקְרֵי חֲתִיכַת אֶתְרוֹג וְלֹא אֶתְרוֹג (רַ''ן וּפִסְקֵי מהרא''י סִימָן נ''ב); וְכָל זֶה לְעִנְיַן לְבָרֵךְ עָלָיו, אֲבָל בְּלֹא בְּרָכָה יָכוֹל לִטֹּל כָּל הַפְּסוּלִין וְלֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם (טוּר).

באר היטב (יד) הפסולין. דהיינו מחמת מום אבל שאינם מינם וגזול פסולים אפי' בשעת הדחק הסכמת אחרונים ועיין מ''א. אתרוג של ערלה בא''י פסול וערלת חוץ לארץ כשר ואתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור יש להכשירו בשאר ימים. אתרוג דמאי כשר עיין מ''א סעיף קטן י''ט: (טו) בשאר. מ''ב סימן י''ז כתב דכל הד' מינים יבשים כשרים בשעת הדחק אבל אם בירך על יבשים גמורים ואיכא לחים גמורים אפי' בדיעבד לא יצא ועמ''א:

סימן תרנ - שעור הדס וערבה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א שִׁעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה, ג' טְפָחִים; וְשִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב ד' טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב יוֹצֵא מִן הַהֲדַס טֶפַח, בְּאַמָּה בַּת ה' טְפָחִים עָשָׂה אוֹתָהּ ו', צֵא מֵהֶם ג' לַהֲדַס, נִמְצָא שִׁעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, שֶׁהֵם י' גּוּדָלִים; וְשִׁעוּר שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב י''ג גּוּדָלִים וּשְׁלִישׁ גּוּדָל; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁשִּׁעוּר שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב י''ד גּוּדָלִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשִּׁעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה י''ב גּוּדָלִים, וְשִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב י''ו גּוּדָלִים וְכֵן נוֹהֲגִין לְכַתְּחִילָה.

ב אֵין לָהֶם שִׁעוּר לְמַעְלָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹסִיף בְּאֹרֶךְ הַהֲדַס וְהָעֲרָבָה כַּמָּה צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב לְמַעְלָה מֵהֶם, טֶפַח.

סימן תרנא - דיני נטילת הלולב וברכתו
וּבוֹ ט''ו סְעִיפִים
א מִצְוַת ד' מִינִים שֶׁיִּטֹּל כָּל אֶחָד לוּלָב אֶחָד וּב' עֲרָבוֹת וג' הֲדַסִים וּבִמְקוֹם הַדַּחַק דְּלֵיכָּא הֲדַס כָּשֵׁר, סַגֵּי לֵיהּ בְּחַד (א) דְּלֹא קָטוּם (בֵּית יוֹסֵף סי' תרמ''ו בְּשֵׁם א''ח); וּמִצְוָה לְאַגְּדָם בְּקֶשֶׁר גָּמוּר, דְּהַיְנוּ ב' קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, מִשּׁוּם נוֹי; וְיָכוֹל לְאַגְּדָם בְּמִין אַחֵר, וְאִם נָשְׁרוּ מֵהֶעָלִין בְּתוֹךְ הָאֲגֻדָּה בְּעִנְיָן שֶׁמַּפְסִיק, אֵין לָחוּשׁ דְּמִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ; אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, חוֹצֵץ; עַל כֵּן יִזָּהֵר לִקַּח הַחוּט שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת סְבִיב (ב) הַהֲדַס (מַהֲרִי''ל); וְאִם לֹא אֲגָּדוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁהֻתַּר אִגּוּדוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְאָגְדוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּקֶשֶׁר גָּמוּר, אֶלָּא אוֹגְדוֹ בַּעֲנִיבָה. הגה: יֵשׁ מִי שֶׁכָּתְבוּ לַעֲשׂוֹת הַקֶּשֶׁר בְּדֶרֶךְ אַחֵר, שֶׁכּוֹרְכִין סְבִיבוֹת ג' מִינִים אֵלּוּ וְתוֹחֲבִין רֹאשׁ הַכֶּרֶךְ תּוֹךְ הָעִגּוּל הַכָּרוּךְ (טוּר), וְכֵן (ג) נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ (ד) לִקְשֹׁר הַהֲדַס גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִן הָעֲרָבָה (מהרי''ו), וְיַשְׁפִּיל הַהֲדַס וְהָעֲרָבָה בְּתּוֹךְ אִגּוּד הַלּוּלָב, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל כָּל ג' מִינִים בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת בְּרָכָה (מַהֲרִי''ל). וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ לַעֲשׂוֹת בַּלּוּלָב (ה) ג' קְשָׁרִים, וְכֵן נוֹהֲגִין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל).

באר היטב (א) דלא קטום. ובשעת הדחק אפי' בחד וקטום. מ''א ע''ש: (ב) ההדס. ומיהו אפי' אגדו ללולב שלא במינו אינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ כ''ה בגמרא וה''ה אם אגדו להדס בלולב כ''מ בתוס'. מ''א: (ג) נוהגין. אפי' בחול. ד''מ מ''א: (ד) לקשור. האר''י ז''ל כתב לאגוד שלשה הדסים א' בצד ימין ואחד בצד שמאל ואחד באמצע והלולב תקח אותו השדרה כנגד פנים ביד ימין שלו לימינך והשמאל שלו בשמאלך ואותו בד של הדס ששמת באמצע תטה אותה לצד ימין והב' ערבות תשים אחד מימין ואחד משמאל ועיין ט''ז ססי' תר''ן: ושל''ה כתב בשם מט''מ ערבה בצד שמאל והדס בימין ולולב באמצע וכן נוהגין: (ה) ג' קשרים. כנגד שלשה אבות. וכתב הט''ז ונראה דהקשרים של מטה דהיינו מה שקשר כל השלשה מינים ביחד משום נוי הוא נחשב אחד ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו ע''ש. וצריך לאגדם דרך גדילתן. של''ה:

ב יִטֹּל הָאֲגֻדָּה בְּיָדוֹ (ו) הַיְמָנִית, (ז) רָאשֵׁיהֶם לְמַעְלָה וְעִקָּרֵיהֶם לְמַטָּה, וְהָאֶתְרוֹג (ח) בַּשְּׂמָאלִית.

באר היטב (ו) הימנית. כתב ב''י בשם הא''ח דאם נוטלן שניהם בידו א' לא יצא. וט''ז ס''ק י''ד חולק עליו וכ' דפשוט אם נטלו ביד אחד שיצא ע''ש. ועמ''ש עליו היד אהרן בסי' תר''ן: (ז) ראשיהם. ואפי' בדיעבד לא יצא אם הפכו אחד מהם. ט''ז: (ח) בשמאלית. ויקדים נטילת אתרוג בשמאל ואח''כ הלולב בימין וכשמניחו או נותנו לאחר נותן הלולב תחלה כמו בתפילין ובקהלות שנוהגים למכור המקום אצל החזן צריך להניח הלולב ואח''כ האתרוג על איזה מקום. ומאותו מקום יקחנו העומד אצלו האתרוג ואח''כ הלולב ע' של''ה. ואם לוקח מחבירו יקח הלולב בשמאל ואח''כ האתרוג ג''כ בשמאל אח''כ יקח הלולב בימין ויקח הלולב השדרה כלפי פניו כמ''ש בס''ק ד' בשם האר''י ז''ל וכ''כ השל''ה ועמ''א:

ג אִטֵּר נוֹטֵל לוּלָב בִּימִין כָּל אָדָם, וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם; דְּבָתַר יָמִין וּשְׂמֹאל דְּעַלְמָא אַזְלִינָן, וְלֹא בָּתַר יָמִין וּשְׂמֹאל דִּידֵיהּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָזְלִינַן בָּתַר יָמִין דִּידֵיהּ, וְיֵשׁ לִטֹּל הַלּוּלָב בְּיָמִין דִּידֵיהּ וְהָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל דִּידֵיהּ (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם ומהרי''ו), (ט) וְכֵן נָהֲגוּ, וְכֵן עִקָּר; וְאִם (י) הִפֵּךְ, יָצָא (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים). וְשׁוֹלֵט בְּב' יָדָיו נוֹטֵל הַלּוּלָב בְּיָמִין, וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, כְּכָל אָדָם (כָּל בּוֹ).

באר היטב (ט) וכן נהגו. וכן הוא הסכמת אחרונים וע' ט''ז ובתשובת חוט השני סי' כ''ח: (י) היפך. פי' שאם היפך האיטר ונטל האתרוג בשמאל כל אדם יצא. וכתב הט''ז לפענ''ד אפי' כל אדם שהיפך ונתן האתרוג בימינו והאגודה של לולב בשמאלו יצא בדיעבד ע''ש. ועי' בתשובת חוט השני סי' כ''ח ובתשו' בית יעקב סי' קמ''ט. והמ''א כתב דאם נטל הלולב בשמאל והאתרוג בימין שיחזור ויטול פעם אחרת בלא ברכה ע''ש:

ד אָדָם שֶׁאֵין לוֹ יָד, נוֹטֵל לוּלָב (יא) בַּזְּרוֹעַ; וְכֵן הָאֶתְרוֹג.

באר היטב (יא) בזרוע. עיין בית יעקב סי' קמ''ט ובחות יאיר סימן קס''ז ובהלק''ט סי' ע''ז ועמ''א ס''ק י':

ה יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת לוּלָב, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ, קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל (יב) הָאֶתְרוֹג, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתוֹ; אוֹ יַהֲפֹךְ הָאֶתְרוֹג (יג) עַד שֶׁיְּבָרֵךְ. הגה: וִיבָרֵךְ (יד) מְעֻמָּד (מַהֲרִי''ל וְכָל בּוֹ). וְלֹא יְבָרֵךְ רַק פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנוֹטְלוֹ כַּמָּה פְּעָמִים (מהרי''ו).

באר היטב (יב) האתרוג. ולאחר שנטל הלולב ולא קודם לכן עסי' כ''ה ס''ח. ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך עדיין. מ''א ועסי' תרמ''ד ס''א מש''ש: (יג) עד שיברך. ואם לא נתכוין לצאת עד שיברך מותר. ש''ג. ומ''מ אין לעשות כן לכתחלה דהא י''א דמצות א''צ כוונה. ומיהו נ''ל שיקח מחבירו הלולב בשמאל תחלה ואח''כ יטול האתרוג ג''כ בשמאלו ואח''כ יקח הלולב בימין ונמצא יוצא ידי שניהם. מ''א ועשל''ה: (יד) מעומד. ונטילתו תהיה גם כן מעומד. ש''ל:

ו לֹא יְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת לוּלָב, אֶלָּא בִּשְׁעַת נְטִילָתוֹ.

ז אִם עָשָׂה (טו) בֵּית יָד וְנָתַן בּוֹ הַלּוּלָב וּנְטָלוֹ, שַׁפִּיר דָּמִי, דִּלְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא דֶּרֶךְ כְּבוֹד; אֲבָל אִם אֵינוֹ דֶּרֶךְ כְּבוֹד, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן הַלּוּלָב בִּכְלִי, וּנְטָלוֹ, לֹא יָצָא; וְאִם כָּרַךְ עָלָיו סוּדָר, וּנְטָלוֹ אוֹ שֶׁכָּרַךְ עַל יָדוֹ, וּנְטָלוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא יָצָא. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר לְהָסִיר (טז) הַתְּפִלִּין (מַהֲרִי''ל) וְטַבָּעוֹת מִיָּדָם, אֲבָל מִדִּינָא אֵין לָחוּשׁ הוֹאִיל וְאֵין כָּל הַיָּד מְכֻסָּה בָּהֶן (אֲגֻדָּה פ' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ).

באר היטב (טו) בית יד. וכגון שכל הלולב חוץ מידו ואחזו בבית יד: (טז) התפילין. משם מהר''ן לחלוץ תפילין קודם נטילת לולב. מ''א:

ח יְנַעְנַע בְּשָׁעָה (יז) שֶׁמְּבָרֵךְ. וְכֵן יְנַעְנַע בְּהוֹדוּ לַה', פַּעַם אַחַת וּמְנַעְנְעִים בְּכָל הוֹדוּ שֶׁיֹּאמְרוּ (טוּר וְהָרֹא''שׁ); וּבְהוֹדוּ לַה' שֶׁבַּסוֹף, שֶׁכּוֹפְלִים אוֹתוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהַצִּבּוּר, מְנַעְנְעִין שְׁנֵי פְּעָמִים; וְכֵן בְּאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא מְנַעְנֵעַ שְׁנֵי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁכּוֹפְלִים אוֹתוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְנַעְנֵעַ גַּם כֵּן כְּשֶׁיֹּאמַר: יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כְּו', אֲבָל לֹא בְּיֹאמְרוּ נָא, וְכֵן נָהֲגוּ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ' לוּלָב הַגָּזוּל וּמַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים).

באר היטב (יז) שמברך. אפי' נוטל שלא בשעת הלל מנענע לכל הרוחות ואע''פ שיחזור ויטלנו בשעת הלל ר''ל בן חביב. מ''א. וחלק הנענועים בהודו לה' כי טוב קצת. וקצת בכל''ח וכן באנא מ''צ. ולא ינענע בשעה שאומר השם כל בו הג''מ ד''מ. ואם כן בהודו יעשה בכל תיבה נענוע א' ובאנא בכל תיבה ב' נענועים ובכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה ס' כוונות. ומהרי''ל היה נשאר עומד במקומו ופניו למזרח בכל הניענועים רק הפך ידו נגד הרוחות ונגד המערב הרים הלולב על כתיפו מאחוריו ע''ש:

ט הַנִּעְנוּעַ הוּא שֶׁמּוֹלִיךְ יָדוֹ מִכְּנֶגְדוֹ וְהָלְאָה וִינַעְנַע שָׁם ג' פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְג' פְּעָמִים בְּהוֹבָאָה, (יח) טוֹרֵף הַלּוּלָב וּמְכַסְכֵּס הֶעָלִין בְּכָל נִעְנוּעַ (רַ''ן פ' לוּלָב הַגָּזוּל), וְאַחַר כָּךְ מַטֶּה יָדוֹ לְצַד אַחֵר וְעוֹשֶׂה כֵן; וְכֵן לְכָל צַד מֵאַרְבַּע צְדָדִין וּמַעְלָה וּמַטָּה; הגה: וְהַהוֹלָכָה וְהַהֲבָאָה הִיא עַצְמָהּ הַנִּעְנוּעַ, כִּי מוֹלִיךְ וּמֵבִיא ג' פְּעָמִים לְכָל רוּחַ (טוּר בְּשֵׁם גָּאוֹן), וּמַטִּין רֹאשׁ הַלּוּלָב לְכָל צַד שֶׁמְּנַעְנֵעַ נֶגְדּוֹ, וּכְשֶׁמְּנַעְנֵעַ לְמַטָּה הוֹפְכוֹ לְמַטָּה וּמִקְרֵי דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (בֵּית יוֹסֵף), הוֹאִיל וּמַחֲזִיק אוֹתָן בְּיָדוֹ דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין (יט) שֶׁלֹּא לְהַפֵּךְ הַלּוּלָב כְּשֶׁמְּנַעְנְעִין לְמַטָּה (מַהֲרִי''ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָבִיו, וְכֵן שָׁמַע ממהר''ר שַׁכְנָא שֶׁרָאָה כֵּן ממהר''ר יַעֲקֹב פּוֹלַק, וְכ''כ בְּכִתְבֵי הָאֲרִ''י); וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה, וְכֵן נ''ל עִקָּר.

באר היטב (יח) טורף. האחרונים האריכו בזה והעלה הט''ז שלכתחל' ראוי ליטול בדרך זהו דהיינו שנוטל הלולב ומוליכו בלא ניענוע עד כנגדו ושם עושה ג' תנועות קטנו' דרך הולכ' והבאה ואח''כ מביא אצלו ומקרבו הרב' אל גופו בלי נענוע ואח' הקירוב אל גופו ינענע תנועות קטנות כמו בהולכה ואח''כ עושה הולכה והבאה בלא נענוע כלל ב''פ וכן יעשה במעלה ומוריד ובזה יצא ידי כל הדיעות ע''ש. והמ''א העל' שדי כשטורף העלין בשעת הולכה וכן נוהגין ע''ש: (יט) שלא להפך. וכ''כ האר''י ז''ל וכן פסק הט''ז ע''ש:

י יַקִּיף דֶּרֶךְ יָמִין בְּנִעְנוּעוֹ: (כ) מִזְרָח, דָּרוֹם, מַעֲרָב, צָפוֹן.

באר היטב (כ) מזרח. ובכתבי האר''י ז''ל כתב סדר אחר בתחלה דרום ואח''כ צפון ומזרח ומעלה ומטה ומערב ולעולם יעמוד בפניו למזרח. מ''צ. וע' ב''ח וט''ז ובתשובת הב''ח סי' קמ''א. ובתשובת דבר שמואל סי' ר''ן. וכ' המ''א ונ''ל דאיטר יקיף ג''כ כסדר הזה דאזלינן בתר ימין דעלמא ולא בתר ימין דידיה ע''ש:

יא צָרִיךְ (כא) לְחַבֵּר הָאֶתְרוֹג לַלּוּלָב בִּשְׁעַת נִעְנוּעוֹ וּלְנַעְנֵעַ בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד וְכָל הַנִּעְנוּעִים אֵינָן מְעַכְּבִין, וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁנִּעְנַע יָצָא בְּדִיעֲבַד.

באר היטב (כא) לחבר. למצוה מן המובחר. כתב הב''י בשם הרקנט''י סוד זה נגלה אלי בחלום בליל י''ט הא' של חג הסוכות נתאכסן אצלי חסיד א' אשכנזי שמו הר''ר יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם הוי''ה והיה מרחיק הה''א אחרונה מן הג' אותיות א''ל מה זה עשית השיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתיו שלם ואשתומם על המרא' ואין מבין למחר ראיתי שלא הי' מנענע רק הלולב במיניו בלא האתרוג והבנתי פתרון חלומי כו' כי כל הד' מינים רומזים בו יתברך כדאי' במדרש עיין ספר הכוונות ותבין:

יב ד' מִינִים הַלָּלוּ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה שֶׁאִם חָסֵר לוֹ אֶחָד מֵהֶם לֹא יְבָרֵךְ עַל הַשְּׁאָר, אֲבָל נוֹטְלָן (כב) לְזֵכֶר בְּעָלְמָא, בֵּין בְּיוֹם רִאשׁוֹן בֵּין בִּשְׁאָר יָמִים (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ג מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''א); וְאִם הָיוּ אַרְבַּעְתָן מְצוּיִים אֶצְלוֹ וּנְטָלָם אֶחָד אֶחָד, יָצָא. הגה: וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם לְפָנָיו (רַמְבַּ''ם פ''ו). וְיִטֹּל הַלּוּלָב תְּחִלָּה וִיבָרֵךְ עַל הַלּוּלָב וְדַעְתּוֹ גַּם עַל הָאֲחֵרִים (הָרֹא''שׁ וְרַ''ן תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' קנ''ו); וְאִם סָח בֵּינֵיהֶם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי (כג) עַצְמוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).

באר היטב (כב) לזכר. וכתב ט''ז ונראה לי דא''צ לנענע כיון דאינו אלא לזכר בעלמ'. ורש''ל כתב בתשוב' דהור' שהש''ץ ינענע כדינו בשעת הלל ולא בשעת הברכ' וכ''כ בתשוב' מהרי''ל סי' קי''ט דינענע כדרכו בשעת הלל בלא ברכה בכל הימים אבל אחרים לא יטלו דחיישי' שיבא ליטול ג''כ בשנה אחרת ולברך ע''ש: (כג) עצמו. כתב הט''ז מזה יש ללמוד דמי שבירך על הלולב ואח''כ ראה שההדס הוא פסול שנשרו עליו ואח''כ מביאין לו הדס אחר כשר שצריך לברך על נטילת הדס והיינו שמחברו אל הלולב וכ''כ הב''י בשם הא''ח מעשה בהר''מ שנטל לולב ובירך ואח''כ ראה שלא היה בו ערבה וחזר ונטלו עם הערב' ובירך על נטילת ערב' ושהחיינו משום ערב' ונהי שא''צ ליטול אלא הערב' בלבד מ''מ מצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בבת אחת עכ''ל. והמ''א הקש' עליו והעל' דא''צ לברך אא''כ סח בנתיים ע''ש. והיד אהרן מיישב קושית המ''א ע''ש:

יג וְאִם חָסֵר לוֹ אֶחָד מֵהַמִּינִים, לֹא יִקַּח מִין אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ.

יד לֹא יוֹסִיף מִין אַחֵר עַל אַרְבַּעַת הַמִּינִים, מִשּׁוּם (כד) בַּל תּוֹסִיף (דְּבָרִים ד, ב).

באר היטב (כד) בל תוסיף. הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהא נראה לח אין בו משום בל תוסיף שבות יעקב ח''ב סי' ק''ח. ועט''ז ומ''א:

טו לֹא יִטֹּל יוֹתֵר מִלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, אֲבָל בַּעֲרָבָה וַהֲדַס מוֹסִיף בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה; וְיֵשׁ מִי שֶׁפּוֹסֵל לְהַנִּיחַ הֲדַס (כה) שׁוֹטֶה בַּלּוּלָב, נוֹסָף עַל הַשְּׁלֹשָׁה בַּדִּין עָבוֹת, וְיֵשׁ מַתִּירִין; וְהַמְדַקְדְּקִים אֵינָם מוֹסִיפִים עַל שְׁתֵּי עֲרָבוֹת וּשְׁלֹשָׁה הֲדַסִים עָבוֹת.

באר היטב (כה) שוטה. עסי' תרמ''ו ס''ק ח' מ''ש שם משום פנים מאירות סי' ט':

סימן תרנב - זמן נטילת לולב
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א מִצְוַת לוּלָב (א) בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִנְטִילַת לוּלָב, שֶׁאִם לֹא נָטַל שַׁחֲרִית, יִטְּלֶנּוּ אַחַר כָּךְ. וּמִכָּל מָקוֹם זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר; וּזְמַנּוֹ הוּא מִשֶּׁתָּנֵץ (ב) הַחַמָּה, וְעִקַּר מִצְוָתוֹ בִּשְׁעַת הַהַלֵּל, וְאִם צָרִיךְ לְהַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, נוֹטְלוֹ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הגה: וְהַמְדַקְדֵּק יֶאֱחֹז הַלּוּלָב בְּיָדוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, גַּם בִּשְׁעַת (ג) הַתְּפִלָּה, וְכֵן יַחֲזִירוֹ לְבֵיתוֹ, כְּדֵי לְחַבֵּב הַמִּצְוֹת (טוּר).

באר היטב (א) ביום. עב''י סי' תרס''ה בשם הר''ן משמע דאם לא נטלו עד בה''ש ביום א' נוטלו בה''ש דספק דאורייתא לחומרא משא''כ בשאר ימים דפטור ע''ש. ומ''מ נ''ל דיטלנו בה''ש בלא ברכה. מ''א: (ב) החמה. ואם נטלו משעלה ע''ה יצא. מ''א: (ג) התפלה. בטור כ' המדקדק במעשיו. ר''ל שבלא''ה הוא מדקדק בשאר מעשיו אבל אם אינו מפורסם כן בשאר מעשיו מיחזי כיוהרא אם רוצה לנהוג בזה יותר על החיוב ט''ז. וכתב עוד הטור קורא בתורה מניחו ע''ג קרקע ע''ש. עיין במהר''ם בן חביב שכתב דלענין מעשה ראה למקצת גדולים דכשקורין אותם לעלות לתורה מניחין הלולב במקומ' ועולין לקרות בתורה בלי לולב בידם ומקצת גדולים עולין ולולב בידם ובשעת ברכת התורה נתנו לסומך שבמגדל כדי שיאחז בעמוד התורה בשעת ברכה ומנהג ראשון נראה יותר עכ''ל ועיין יד אהרן. ומהר''א הלוי בס' גן המלך סי' קל''ט כתב דדוקא בזמן הראשון שהיה שם טורח מרובה לפתוח ולגלול להכי לא מעלה לולבו בידו אמנם לאחוז בעמוד בשעת ברכה לבד שפיר מצי לעלות ולולב בידו ע''ש. בשל''ה כתב שינענע בסוכה ויברך ואח''כ שאר הניענועים יהיו בבה''כ ע''ש איתא בירושלמי ספ''ג הניחו על הארץ אסור לטלטלו עכ''ל וכתב המ''א משמע דס''ל דלאח' גמר מצות הלולב אם הניחו על הארץ אסור שוב לטלטלו וצ''ע דהא קי''ל אין מוקצה לחצי שבת ועסי' של''א ס''ו מ''ש מ''א ס''ס תרנ''א ע''ש. ועסי' ש''ח ס''ג. אבל האתרוג מותר לכ''ע:

ב אָסוּר (ד) לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּטְּלֶנּוּ; וְאִם שָׁכַח וְאָכַל וְנִזְכַּר עַל שֻׁלְחָנוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, (ה) יַפְסִיק, אֲפִלּוּ יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם לִטְּלוֹ אַחַר שֶׁיֹּאכַל; וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, אִם יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם לֹא יַפְסִיק; וְאִם לָאו, יַפְסִיק. הגה: וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבוֹ, אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן (ו) אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק בִּדְאִכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם (רַ''ן פ' לוּלָב הַגָּזוּל).

באר היטב (ד) לאכול. אפי' טעימא בעלמא אסור וצריך עיון מ''א. ומי שבא בדרך ומצפה שיבא למקום לולב צריך להמתין עד חצות ולא יתענה יותר מחצי היום ע''ש: (ה) יפסיק. וה''ה יום טוב שני לדידן. ט''ז: (ו) א''צ. וט''ז כתב דודאי צריך להפסיק ע''ש:

סימן תרנג - הדס אסור להריח בו
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א הֲדַס שֶׁל מִצְוָה אָסוּר (א) לְהָרִיחַ בּוֹ, אֲבָל אֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ מִן הַדִּין, אֶלָּא שֶׁלְּפִי שֶׁנֶּחְלְקוּ אִם מְבָרְכִים עָלָיו אִם לָאו יֵשׁ לִמְנֹעַ מִלְּהָרִיחַ בּוֹ.

באר היטב (א) להריח. לפי שעיקרו אינו אלא להריח בו ומזה הוקצה כל ז' כמו בעצי סוכה אבל אתרוג עיקרו לאכילה ומזה לבד הוקצה ולא מלהריח אלא שנחלקו בברכה די''א דכיון דלא עביד לריחא לא שייכא בו ברכה הנותן ריח טוב בפירות ע''כ אין להריח באתרוג כל ז'. וכ' סמ''ק ואותן המריחים כשמברכין על הנטילה מנהג שטות הוא עכ''ל ט''ז. ומ''א כתב נ''ל דהדס אסו' להריח בו אפי' בשבת דהוקצה לכל שבעה וכ''מ סי' תרס''ה אבל אתרוג מותר להריח בו בשבת כמ''ש בהג''ה סי' תרנ''ח ס''ב דהא עכ''פ עתה לאו למצוה עביד. ועוד נ''ל דדוקא כשמריח בו בשעת נטילתו לצאת בו אז י''א דאינו מברך אבל אם נוטלו באמצע היום להריח בו לכ''ע מברך מ''ד אפרי העומד לאכילה ונטלו להריח בו עסי' רי''ו ס''ה עכ''ל ע''ש:

ב עָבֵד לְהוֹשַׁעְנָא וְלֹא אַגְבְּהֵה לְמֵיפַק בָּהּ, (ב) שַׁרְיָא בַּהֲנָאָה.

באר היטב (ב) שרי'. דהזמנה לאו מלת' היא ועסי' (תרל''א) [תרל''ח] ס''א:

סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה הַלּוּלָב מִיַּד בְּנָהּ אוֹ מִיַּד בַּעֲלָהּ וּמַחְזִירָתוֹ לַמַּיִם וְתוֹסִיף עָלָיו מַיִם אִם צָרִיךְ, אֲבָל לֹא תַּחְלִיף הַמַּיִם; וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, מִצְוָה לְהַחְלִיפָם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר לַח וְהָדוּר. הגה: וְנוֹהֲגִין לִקַּח כָּל יוֹם חֹל הַמּוֹעֵד עֲרָבָה (א) חֲדָשָׁה וּלְקָשְׁרָהּ בַּלּוּלָב, וְהוּא הִדּוּר מִצְוָה.

באר היטב (א) חדשה. וכתב א''ז סי' תרנ''א תמה אני על מנהג עלמא שלוקחים בכל יום ערבה חדשה ותוחבין באגוד' ומתוך שמושכין למטה כדי שתהא למטה מן ההדס נושרים עלי הערבה ויש קורעין בכוונה ואינם מבחינים דלפעמים היו רוב העלים ויותר טוב לדעתי לאגוד קודם י''ט הערבה שלימה עם הלולב ויתן הלולב במים ולא ליקח בכל יום חדשה ע''ש:

סימן תרנה - גוי שהביא לולב
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא לוּלָב לְיִשְׂרָאֵל מִחוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקפ''ו (סָעִיף כ''א וְכ''ב) וְסִימָן ש''ז (סָעִיף ג'), אִם מֻתָּר לוֹמַר (א) לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לֵילֵךְ אַחֲרָיו אוֹ לְחַלֵּל יוֹם טוֹב בִּשְׁבִילוֹ.

באר היטב (א) לעכו''ם. הסכמת האחרונים דאפילו בי''ט שני שהוא דרבנן מותר לומר לעכו''ם להבי' לולב ואתרוג חוץ לתחום וכן המנהג במדינה זו לשלוח אחר אתרוג ביו''ט. ומ''מ בשבת אין לשלוח בשביל י''ט שאחריו ע' ט''ז ומ''א. וכתב הרשב''א סי' רצ''ו ערבה שנתלשה בי''ט שני אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בה דמוקצה היא וכתב המגן אברהם ונ''ל דאפילו ביו''ט ראשון אסור לטלטל אך אם נתלש ביו''ט ראשון מותר בשני לכ''ע ע''ש. ומהרשד''ם חא''ח סי' כ''ב חולק על הרשב''א ומתיר ע''ש. ומהרח''ו בספר עץ החיים דחה דבריו וכתב לאסור כדברי הרשב''א:

סימן תרנו - שצריך לחזר אחרי הדור מצוה בקנית האתרוג
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א אִם קָנָה אֶתְרוֹג שֶׁרָאוּי לָצֵאת בּוֹ בְּצִמְצוּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא (א) כְּבֵיצָה מְצֻמְצֶמֶת, וְאַחַר כָּךְ מָצָא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, מִצְוָה לְהוֹסִיף עַד שְׁלִישׁ (ב) מִלְגָיו בִּדְמֵי הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי (ג) לְהַחְלִיפוֹ בְּיוֹתֵר נָאֶה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם מוֹצֵא שְׁנֵי אֶתְרוֹגִים לִקְנוֹת וְהָאֶחָד הָדוּר מֵחֲבֵרוֹ, יִקַּח (ד) הֶהָדָר אִם אֵין מְיַקְּרִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ מִלְגָיו בִּדְמֵי חֲבֵרוֹ. הגה: וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶתְרוֹג, אוֹ שְׁאָר מִצְוָה עוֹבֶרֶת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַזְבֵּז עָלֶיהָ הוֹן (ה) רַב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, אֲפִלּוּ מִצְוָה עוֹבֶרֶת (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם ני''ג ח''ב); וְדַוְקָא מִצְוַת עֲשֵׂה, אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה יִתֵּן כָּל (ו) מָמוֹנוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר (הָרַשְׁבָּ''א וְרַאֲבָ''ד) וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן תרנ''ח (בהג''ה).

באר היטב (א) כביצה. אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אע''פ ששניהם באים כאחד לפניו אין מחויב לקנות ההדור לסבר' זו. ב''י: (ב) מלגיו. פי' אם הקטן נמכר בשש יוסיף ב' דינרין דהיינו שליש של תוך הדמים ושליש מלבר היינו שיחלוק הדמים לשנים ויוסיף חלק שלישי דהיינו שיוסיף ג' דינרין: (ג) להחליפו. אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחויב לקנות כיון שכבר קנה זה. ב''י: (ד) ההדר. אבל אם כבר קנה א' א''צ להוסיף להחליפו בהידור לכ''ע כן נראה דעת הש''ע וכ''פ של''ה. אבל דעת הט''ז ומ''א דגם בקנה כבר חייב להוסיף שליש על סך שקנה אם הוא הדור שליש יותר מחבירו ע''ש. המוכר לולב או אתרוג לחבירו ונמצא בו ריקובים לאחר שבא לידו המוציא מחבירו עליו הראיה ש''ג. כתב הרמ''מ מי שקנה אתרוג גדול יפה בדמים יקרים ובא אחר ופסלו אין חייב לשלם אלא אתרוג קטן לצאת בו מיהו מה ששוה הגדול יותר מהקטן אחר החג חייב לשלם לו ע''ש ועיין בכנה''ג אבל בתשובת חכם צבי סי' ק''ך חולק עליו וכתב דחייב לשלם דמי האתרוג ע''ש וכן הסכים בתשו' שבות יעקב ח''ב סימן כ''ט ע''ש: (ה) רב. וכתב ד''מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א''צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה. וכ' ביש''ש דמי שחייו נדחקים א''צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצו' עצמו א''צ לקנות דה''ל לדידי' כהון רב זולת נר חנוכה וד' כוסות עכ''ל ועמ''א: (ו) ממונו. משמע קצת בגיטין דף נ''ו במעשה דבר קמצא שמותר לעבור על ל''ת מפני אימת המלכות ע''ש. אם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת קידושין דף כ''ט:

סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ לוּלָב כְּדִינוֹ, אָבִיו חַיָּב (א) לִקְנוֹת לוֹ לוּלָב כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְווֹת.

באר היטב (א) לקנות. רש''ל כתב ע''ז ול''נ הא בהדי' שנינו חייב בלולב ולא נאמר שם שצריך לקנות לו לולב אלא לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו ע''ש וט''ז כתב אם ידו משגת יקנה לבנו שיברך בשעה שצבור אומרים הלל ע''ש:

סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א מִן הַתּוֹרָה אֵין מִצְוַת לוּלָב חוּץ לַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יוֹם (א) רִאשׁוֹן, וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא נִטָּל בְּכָל מָקוֹם כָּל שִׁבְעָה.

באר היטב (א) ראשון. דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים והיינו במקדש אבל בשאר א''י יום ראשון דכתיב ביום ראשון וחכמים תקנו ז' זכר למקדש:

ב בְּיוֹם שַׁבָּת אֵינוֹ נִטָּל, אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹם רִאשׁוֹן. הגה: וְאָסוּר לְטַלְטֵל הַלּוּלָב בְּשַׁבָּת, דְּהָוֵי (ב) כְּאֶבֶן (רַ''ן סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל וְהַמַּגִּיד פ''ז וְכָל בּוֹ); אֲבָל הָאֶתְרוֹג מֻתָּר בְּטִלְטוּל, (ג) דְּרָאוּי לְהָרִיחַ בּוֹ; וְאָסוּר לִתְּנוֹ עַל הַבֶּגֶד, אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, (ד) דְּמוֹלִיד רֵיחָא (מַהֲרִי''ל).

באר היטב (ב) כאבן. בסי' תקפ''ח ס''ה הביא רמ''א בשופר שאסור לטלטל כ''א לצורך גופו ומקומו וא''כ כאן נמי שרי לטלטל הלולב לצורך גופו ומקומו. ט''ז: (ג) דראוי. והא דבסימן תרנ''ג דיש למנוע מלהריח בו דשם הטעם דאינו יודע אם יברך וממיל' אם יש לפניו מידי אחרינ' שראוי לברך עליו ברכת הריח אז יברך על אותו הדבר ויכול אח''כ להריח גם מזה ע''כ אינו מוקצה. ט''ז: (ד) דמוליד. ואם היה מאתמול על הבגד מותר ליתנו בי''ט עליו. מ''א ע''ש ועסי' תקי''א:

ג אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בְּלוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהִשְׁאִילוֹ, דְּבָעֵינָן לָכֶם (וַיִּקְרָא כג, מ), (ה) מִשֶּׁלָּכֶם, וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: יְהֵא שֶׁלְּךָ עַד שֶׁתֵּצֵא בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יְהֵא שֶׁלִּי כְּבַתְּחִלָּה, לֹא יָצָא, דְּהָוֵי כְּמוֹ שָׁאוּל; וְאִם נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, מֻתָּר.

באר היטב (ה) משלכם. אם האיש בביתו ונתנה האשה הלולב לאחד מאוהביו או קרוביו במתנה נ''ל דלא יצא דשמ' ניחא ליה למוכרו על יום א'. ולמוכרו נ''ל דשרי דזכין לאדם שלא בפניו מיהו אם אדם חשוב הוא דזיל' ביה מילת' למכור האתרוג שרי דאומדין דעתי' דניח' ליה. מ''א וע''ש: השואל לולב מחבירו ונתנו לו סתם אמרינן מסתמא במתנה נתנו לו ויוצא בו י''ח מ''א ג' ובסי' י''ד ס''ק ח' ע''ש. אבל הט''ז שם ס''ק ה' כתב דלא יצא דבעינן שיאמר בפירוש לשם מתנה ולא לשם שאלה ע''ש וכ''כ הר''ר מנוח דמאחר דלולב שאול פסול ביום ראשון אין ראוי לומר השאילני לולבך דהא בתורת שאילה נטלו ואין יוצא בו. אלא צ''ל תן לי לולבך עכ''ל:

ד נְתָנוֹ לוֹ עַל מְנַת לְהַחְזִירוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וּמַחְזִירוֹ, שֶׁמַּתָּנָה עַל מְנַת לְהַחְזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה; וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, לֹא יָצָא אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶת דָּמָיו, וַאֲפִלּוּ נֶאֱנַס מִיָּדוֹ; וְכֵן אִם הֶחֱזִירוֹ (ו) לְאַחַר זְמַן מִצְוָתוֹ, לֹא יָצָא. הגה: וּמֻתָּר לָתֵת לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנּוּ, דְּלֹא גָּרַע מִמַּתָּנָה עַל מְנַת (ז) לְהַחֲזִיר (רַ''ן פ''ה דִּנְדָרִים).

באר היטב (ו) לאחר זמן. ודוקא כשאמר ע''מ שתחזירהו לי אבל אם אמר סתמ' ע''מ שתחזירהו אפי' החזירו לאחר זמן יצא ח''מ סי' רמ''א ס''ו. ע' בתשו' בית יעקב סי' קי''ד וע' ביד אהרן וע' בתשו' מהרשד''ם סי' כ''א דמי שמכר לולב לחבירו בתנאי שלא יטלוהו הקהל ונטלוהו אפי' לא היה אלא גלוי דעת לא יצאו י''ח ע''ש: (ז) להחזיר. דאז ג''כ אין יכול להקדישו:

ה נְתָנוֹ לוֹ סְתָם, הָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ: עַל מְנַת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי, דְּמִסְתָמָא עַל דַּעַת כֵּן נְתָנוֹ לוֹ כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ אַחֵר; וְאִם לֹא הֶחֱזִירוֹ, לֹא יָצָא. הגה: וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְּנוֹ לִבְעָלָיו (ח) בְּמַתָּנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל בְּעָלִים (ט) וְיֵצְאוּ בּוֹ (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ''ח ח''ד); וּמִיהוּ אֲפִלּוּ לֹא הֶחֱזִירוֹ לְיָדוֹ אֶלָּא לְאַחֵר, וְאַחֵר לְאַחֵר, וְהָאַחֲרוֹן מַחֲזִירוֹ לַבְּעָלִים, יָצָא.

באר היטב (ח) במתנה. אפי' אמר בפי' ע''מ שתחזירהו לי הרא''ש. מ''א: (ט) יצא. אפי' אמר בפי' ע''מ שתחזירהו לי. רשב''א וש''ל. מ''א:

ו לֹא יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְקָטָן, קֹדֶם שֶׁיָּצָא בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַקָּטָן קוֹנֶה וְאֵינוֹ מַקְנֶה לַאֲחֵרִים מִן הַתּוֹרָה, וְנִמְצָא שֶׁאִם הֶחֱזִירוֹ לוֹ אֵינוֹ מֻחְזָר; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִגִּיעַ לְעוֹנַת (י) הַפָּעוֹטוֹת, מֻתָּר; וְאִם תּוֹפֵס עִם הַתִּינוֹק יוֹצֵא, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָצָא מִיָּדוֹ שַׁפִּיר דָּמִי.

באר היטב (י) הפעוטות. היינו בן ו' שנים כמ''ש בח''מ סי' רל''ה:

ז שֻׁתָּפִים שֶׁקָּנוּ לוּלָב אוֹ אֶתְרוֹג בְּשֻׁתָּפוּת, אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֶלְקוֹ בְּמַתָּנָה. הגה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא קָנוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אֲבָל אִם קָנוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה יוֹצְאִים בּוֹ מִסְּתָמָא, דְּאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי קְנָאוּהוּ (הַמַּגִּיד).

ח הָאַחִים שֶׁקָּנוּ אֶתְרוֹגִים מִתְּפִיסַת הַבַּיִת וְנָטַל אֶחָד מֵהֶם אֶתְרוֹג וְיָצָא בּוֹ, אִם יָכוֹל לְאָכְלוֹ וְאֵין הָאַחִים מַקְפִּידִים בְּכָךְ, יָצָא; וְאִם הָיוּ מַקְפִּידִים, לֹא יָצָא עַד שֶׁיִּתְּנוּ חֶלְקָם בַּמַּתָּנָה; וְאִם קָנָה זֶה אֶתְרוֹג וְזֶה פָּרִישׁ, אוֹ שֶׁקָּנוּ כְּאֶחָד אֶתְרוֹג, רִמּוֹן וּפָרִישׁ מִתְּפִיסַת הַבַּיִת, אֵינוֹ יוֹצֵא בָּאֶתְרוֹג עַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֶלְקָם בְּמַתָּנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם אֲכָלוֹ אֵין מַקְפִּידִים עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁכָּל שֶׁאֵין שָׁם מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵין מְחִילָתָם בִּסְתָם מוֹעֶלֶת, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֲפִלּוּ הָיָה מְעֻלֶּה מֵאֲחֵרִים מְחִילָתָן בִּסְתָם מוֹעֶלֶת, לְפִי שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים.

ט מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֶתְרוֹג מָצוּי שֶׁכָּל הַקָּהָל קוֹנִים אֶתְרוֹג בְּשֻׁתָּפוּת, הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁקְּנָאוּהוּ לָצֵאת בּוֹ מִסְתָמָא הָוֵי כְּאִלּוּ פֵּרְשׁוּ שֶׁכָּל הַקָּהָל נוֹתְנִים חֶלְקָם לְכָל מִי שֶׁנּוֹטְלוֹ לָצֵאת בּוֹ עַל מְנַת שֶׁיַּחְזִירוּהוּ לָהֶם. הגה: וְגוֹבִין מָעוֹת אֶתְרוֹג לְפִי מָמוֹן, דְּהִדּוּר מִצְוָה מוּנָח טְפֵי עַל עֲשִׁירִים מֵעַל עֲנִיִּים, וְאִשָּׁה (יא) פְּטוּרָה מִלִּתֵּן לְמָעוֹת אֶתְרוֹג הוֹאִיל וְאֵינָהּ חַיֶּבֶת בּוֹ (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סִימָן ק''ז). וְכָל אָדָם יִשְׁתַּדֵּל וִיהֵא זָרִיז בַּמִּצְוָה לִקְנוֹת לוֹ אֶתְרוֹג וְלוּלָב לְבַד, כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה (יב) כְּתִקְנָהּ (הג''מ סוֹף הל' לוּלָב).

באר היטב (יא) פטורה. וכ' הט''ז דעכשיו שנשים שלנו מברכות חייבות ליתן לזה לפי ממונם וכ''כ המ''א ע''ש. ומי שאינו בעיר א''צ ליתן לאתרוג. מ''א ע''ש: (יב) כתקנה. כי רוב העולם אין יודעים להקנו' לחביריה' ועוד לעשות הנענועים כהלכתן. אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל. מט''מ מ''צ וע' בתשו' בית יעקב סי' קי''ד ובי''א:

סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסכות
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א מוֹצִיאִים שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרִים: שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב, בְּפָרָשַׁת אֱמֹר, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא הַמַּפְטִיר קָרְבְּנוֹת הַמּוּסָפִין וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמַפְטִיר בִּזְכַרְיָה: הִנֵּה יוֹם בָּא וְכו'.

סימן תרס - סדר הקף הבימה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א נוֹהֲגִים לְהַעֲלוֹת סֵפֶר תּוֹרָה עַל (הַבִּימָה) וּלְהַקִּיפָהּ (א) פַּעַם אֶחָד בְּכָל יוֹם; וּבַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִים אוֹתָהּ שִׁבְעָה פְּעָמִים, זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ. הגה: וּמוֹצִיאִים שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה עַל הַבִּימָה בְּיוֹם שְׁבִיעִי (מַהֲרִי''ל), וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת מוֹצִיאִים כָּל סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל (מִנְהָגִים), וְהָכֵי נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ מַקִּיפִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהַהַקָּפוֹת לְצַד (ב) יָמִין. וּבְשַׁבָּת אֵין מַקִּיפִים (טוּר), וְאֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַבִּימָה.

באר היטב (א) פעם. ומאן דאית ליה לולב ועומד ואינו מקיף רעה עושה. שכנה''ג: (ב) ימין. ולפי שהס''ת על הבימה וכל הצבור צריכין להפוך פניהם כלפי ס''ת שעל המגדל קודם שיתחילו להקיף ואז הוי צפון ימין שלהם. ד''מ ועמ''א:

ב נוֹהֲגִים לְהַקִּיף אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ לוּלָב. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ לוּלָב (ג) אֵינוֹ מַקִּיף, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַ''ן פֶּרֶק לוּלָב). וּבְיוֹם שְׁבִיעִי (ד) נוֹטְלִין הָעֲרָבָה עִם הַלּוּלָב לְהַקִּיף (בֵּית יוֹסֵף). מִי שֶׁאֵרַע לוֹ אֵבֶל בֶּחָג, אֵינוֹ מַקִּיף; וְכֵן אָבֵל כָּל י''ב חֹדֶשׁ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ (כָּל בּוֹ), וְכֵן נָהֲגוּ.

באר היטב (ג) אינו מקיף. וביום ז' אם אין לולב בעיר יקיפו בערבה. ב''ח מ''א: (ד) נוטלין. והאר''י ז''ל הזהיר שלא לחברם כלל עם הלולב רק אחר קדיש תתקבל אז קח בידך הערבה ותחבוט ה' פעמים בקרקע עיין ספר כוונת הש''ר בסופו. ושל''ה כתב כשמגיע לתענה אמונים אז מניח הלולב ויקח הערבה ועיין בס' נגיד ומצוה:

ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין אוֹמְרִים הוֹשַׁעְנָא בְּשַׁבָּת, וְלֹא נָהֲגוּ כֵן.

סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחינו לפני ברכת לישב בסכה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי אוֹמֵר קִדּוּשׁ, וּזְמַן (א) אַחֲרָיו מִיָּד, וְאַחַר כָּךְ בִּרְכַּת סֻכָּה. (זוֹ דַּעַת הָרֹא''שׁ וְכֵן רָאוּי לִנְהֹג).

באר היטב (א) אחריו. ומי שלא אכל לילה ראשונה בסוכה צריך בליל שניה לברך סוכה ואחר כך זמן מ''א ועסי' תרמ''א ס''ק ב' מש''ש. והב''ח כ' בשם רוב אחרונים שלעולם יברך סוכה ואח''כ זמן וכ''כ בהגמ''נ בשם הרבה פוסקים וכ''כ במצ''א ועמ''א וכ' בשכנה''ג דהאומר ברכת הסוכה ביום שיש קידוש בברכת המוציא טועה הוא אלא שצריך לאומרה אחר הקידוש ע''ש וע' בי''א:

סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סכות
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א בְּיוֹם שֵׁנִי מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת לוּלָב, וְכֵן בְּכָל שְׁאָר יָמִים.

ב אֵינוֹ מְבָרֵךְ זְמַן בְּיוֹם שֵׁנִי עַל הַלּוּלָב, אֶלָּא אִם כֵּן חָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת.

ג מוֹצִיאִים שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ אֶתְמוֹל, וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים: וַיִּקָּהֲלוּ, עַד: בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.

סימן תרסג - סדר תפלת חל המועד
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א (א) בְּחֹל הַמּוֹעֵד מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בּוֹ אַרְבָּעָה בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג שֶׁבְּפָרָשַׁת פִּנְחָס; וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד קוֹרֵא כֹּהֵן: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְלֵוִי: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא: וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא (ב) סְפֵקָא דְּיוֹמָא: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה קוֹרִים בִּשְׁאָר יָמִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בִּסְפֵקָא דְּיוֹמָא, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, וְהַד' חוֹזֵר וְקוֹרֵא כָּל סְפֵקָא דְּיוֹמָא, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁקָּרְאוּ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִים; וּבַיּוֹם הַז' הַכֹּהֵן קוֹרֵא: בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי; לֵוִי: בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי; יִשְׂרָאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא: בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי, (וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִין) (רַשִׁ''י בְּשֵׁם רַבּוֹתָיו ומהרי''ו וּמִנְהָגִים). וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין שָׁם סְפֵקָא דְּיוֹמָא, אֵין קוֹרִים בְּכָל יוֹם אֶלָּא קָרְבַּן הַיּוֹם בִּלְבַד, כִּי בְּיוֹם ב', הוּא א' לחש''מ, קוֹרֵא כֹּהֵן: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְהַג' הָעוֹלִים אַחֲרָיו חוֹזְרִים וְקוֹרִים אוֹתָהּ פָּרָשָׁה עַצְמָהּ, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּכָל יוֹם מִשְּׁאָר הַיָּמִים.

באר היטב (א) בחול המועד. בתפלת מוסף אומר בין יום השני ליום השלישי ומנחתם וגו' לבוש. סדר הושענות בשני י''ט למען אמיתך אבן שתיה. ובחה''מ אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע ובשבת אום נצורה. ואם חל יום א' דסוכות בשבת אומר ביום ב' למען אמיתך וביום ב' דח''ה אבן שתיה ואם חל יום ו' בשבת אז אומר ביום ג' דחול המועד אום אני חומה וביום ד' אל למושעות. לבוש מנהגים: (ב) ספיקא. ובי''ט אין קורין וביום השני דגנאי לקרות י''ט ספק חול. רש''י במגילה דף למ''ד:

ב שַׁבָּת שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה, וּבְמוּסָף אוֹמֵר: אַתָּה בְחַרְתָּנוּ, וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ, אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם חַג הַסֻכּוֹת הַזֶּה, וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. הגה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר (ג) קֹהֶלֶת בְּשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, אוֹ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת אִם אִקְלַע בְּשַׁבָּת (מַהֲרִי''ל), וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ת''צ.

באר היטב (ג) קהלת. בקהלת כולי עלמא מודים שאין מברכין ועסי' ת''צ ס''ק ט' מש''ש:

ג מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרִין: רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁל סְפֵקָא דְּיוֹמָא (ד) וּמַפְטִיר בִּיחֶזְקֵאל (לח, יח): וְהָיָה בְּיוֹם בּוֹא גוֹג.

באר היטב (ד) ומפטיר. וחותם בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים. מנהגים:

סימן תרסד - סדר יום הושענא רבא
וּבוֹ י''א סְעִיפִים
א בְּיוֹם שְׁבִיעִי, שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בְּמִזְמוֹרִים כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב. הגה: וא''א נִשְׁמַת, וְאוֹמְרִים: מִזְמוֹר לְתוֹדָה, וְאוֹמְרִים: אֵין כָּמוֹךְ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכו', כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב; וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר תְּפִלַּת מוּסָף בְּנִגּוּן יוֹם טוֹב; וְאֵין רְגִילִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה (א) שֶׁל חֹל עַד אַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת; וְיֵשׁ לוֹמַר (ב) פִּזְמוֹן זְכֹר בְּרִית כְּשֶׁיֵּשׁ מִילָה בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם אָנָּא אֱזֹן חֵן כו'. כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ''ל שֶׁיֵּשׁ סִימָן בְּצֵל (ג) הַלְּבָנָה בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה לוֹ אוֹ לִקְרוֹבָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לְדַקְדֵּק בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְרַע מַזָּלֵיהּ, גַּם כִּי רַבִּים אֵינָם מְבִינִים הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ; וְיוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת תָּמִים וְלֹא לַחֲקֹר עֲתִידוֹת כַּנַּ''ל. וּמַרְבִּים קְצָת בְּנֵרוֹת כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הגה: וְהַמְדַקְדְּקִים נוֹהֲגִים (ד) לִטְבֹּל עַצְמָן קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים (מִנְהָגִים); וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ הַקִּיטְל כְּמוֹ בְּיוֹם כִּפּוּר, לְפִי שֶׁבֶּחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם; וְנוֹהֲגִים לְהַתִּיר בּוֹ אִגּוּדוֹ שֶׁל לוּלָב, וּמַקִּיפִים ז' פְּעָמִים, וּמַרְבִּים תַּחֲנוּנִים עַל הַמַּיִם.

באר היטב (א) של חול. ויש מסירין אפי' הכיס של מעות לבוש ובקצת מקומות נהגו לגבות מעו' אתרוג בבה''כ ואינו נכון. מ''א: (ב) פזמון. ויש לומר קודם חרוז הבט לברית. לבוש מ''א: (ג) הלבנה. עיין פלאים מזה. בכוונת האר''י: (ד) לטבול. ונכון לטבול מבערב ללמוד כל הלילה בקדושה. ודין הזווג כמו בליל שבועות עשל''ה. מהרי''ל לבש הקיטל בשחרית אבל שאר בגדי חה''מ לא היה משנ' ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיטל רק הש''ץ:

ב וְנוֹטְלִים עֲרָבָה בְּיוֹם זֶה, מִלְּבַד עֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ. הגה: וְנָהֲגוּ שֶׁשַּׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת מֵבִיא עֲרָבָה לִמְכֹּר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם (רַ''ן פ' לוּלָב וַעֲרָבָה).

ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף בְּיוֹם זֶה מַקִּיפִים בַּלּוּלָב וְלֹא בָּעֲרָבָה; וְלֹא נָהֲגוּ כֵן, אֶלָּא לְהַקִּיף בּוֹ גַּם בָּעֲרָבָה.

ד שִׁעוּר עֲרָבָה זוֹ אֲפִלּוּ (ה) עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד. הגה: מִיהוּ מְכֹעָר הוּא לִהְיוֹת עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד (טוּר בְּשֵׁם רַב הַאי); עַל כֵּן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הַהוֹשַׁעְנוֹת יָפִים, מִשּׁוּם: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שְׁמוֹת טו, ב) וְשִׁעוּר אָרְכָּהּ, כְּשִׁעוּר אֹרֶךְ עֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. הגה: וְכָל (ו) הַפּוֹסֵל בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, פּוֹסֵל בַּעֲרָבָה זוֹ (מִדִּבְרֵי רַ''ן פֶּרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה); וְחוֹבֵט בָּהּ עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַכְּלִי פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְנַעְנֵעַ בָּהּ (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י); וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, מְנַעְנְעִין בָּהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹבְטִין אוֹתָהּ.

באר היטב (ה) עלה א'. כ' רמ''מ סי' כ''ה בשם גדול א' שיהיו בו י''ז בדים כמנין השם בן ד' במ''ק והאר''י ז''ל כתב חמשה בדים עמ''ש בסי' תר''ס ס''ק ד' ועמ''א: (ו) פוסל. חוץ מנשרו רוב עליה. מ''א:

ה וְאֵינָהּ נִטֶּלֶת אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יֶאֱגֹד דָּבָר אַחֵר עִמָּהּ, אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר אַחֵר אֵין לָחוּשׁ.

ו אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ אוֹתָהּ שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד לְשֵׁם לוּלָב וְאֶחָד לְשֵׁם עֲרָבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא בָּהּ.

ז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּה יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד אַחַר שֶׁיְּבָרֵךְ וְיִטֹּל וִינַעְנַע בִּתְחִלָּה; וְאִם נְטָלָהּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם: בַּל תּוֹסִיף (דְּבָרִים ד, ב); וְאַחַר הַנִּעְנוּעַ הָרִאשׁוֹן יָכוֹל הוּא לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הַקָּפָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּה שֶּׁכָּתַב שֶׁאִם נְטָלָהּ עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תּוֹסִיף (דְּבָרִים ד, ב) טָעוּת הוּא בְּעֵינַי, מִכָּל מָקוֹם אֵין הֶפְסֵד לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. וְכָתַב עוֹד דְּגַם אַחַר נְטִילָה וְנִעְנוּעַ צָרִיךְ לִתְפֹּס הָעֲרָבָה לְבַדָּהּ, לְהַכִּיר שֶׁהִיא חוֹבָה; וּבִשְׁעַת הַחֲבָטָה יִטְּלֶנָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. הגה: וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט (ז) לִטֹּל הָעֲרָבָה עִם הַלּוּלָב בְּשַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַנִּעְנוּעַ וּבִשְׁעַת הַקָּפָה, עַד שְׁעַת הַחֲבָטָה וְנוֹטְלִים הָעֲרָבָה לְבַדָּהּ; וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב כְּלָל, וְאַף הַנּוֹטְלָהּ עִם הַלּוּלָב נ''ל דִּלְאַחַר שֶׁהִקִּיף יָסִיר הַלּוּלָב מִיָּדוֹ וְיֶאֱחֹז הָעֲרָבָה, שֶׁהֵם הַהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁעוֹשִׂין, לְבַד, כָּל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים תַּחֲנוּנִים עַל הַמַּיִם; וּמְנַעְנְעִים הַהוֹשַׁעְנוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים הַהוֹשַׁעְנוֹת, וְאַחַר כָּךְ חוֹבְטִים אוֹתָם.

באר היטב (ז) ליטול. עמ''ש סי' תר''ס סק''ד:

ח יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוֹשַׁעְנָא שֶׁבַּלּוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְרֶקֶת אֵין לִפְסֹעַ עָלֶיהָ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' כ''א (גַּבֵּי צִיצִית).

ט יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶּׁאָסוּר לֵיהָנוֹת מִן הָעֲרָבָה לְאַחַר נְטִילָתָהּ, אִם לֹא (ח) הִתְנָה עָלֶיהָ מֵעִקָּרָא דִּלְכֻלָּא יוֹמָא אִתְקְצַאי לְמִצְוָתָהּ. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַצְנִיעַ הַהוֹשַׁעְנוֹת לַאֲפִיַּת מַצּוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מִצְוָה (מהרי''ו וּמַהֲרִי''ל).

באר היטב (ח) התנה. עסי' תרמ''ט ס''ה דכ' רמ''א דלא מהני תנאי ע''ש:

י יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא (ט) יָקֹץ יִשְׂרָאֵל עֲרָבָה לְמִצְוָה מִשְּׂדֵה עַכּוּ''ם, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ''ם.

באר היטב (ט) יקוץ. עסי' תרל''ז ס''ק ב' מש''ש בשם הט''ז ועט''ז כאן:

יא אִם חָל יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה בְּיוֹם א' וְקָצְצוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲרָבָה בְּשַׁבָּת וְהֵבִיאוּ, כְּשֵׁרָה. הגה: מִיהוּ אִם צִוָּה יִשְׂרָאֵל לְקָצְצָהּ, וְאִכָּא פַּרְהֶסְיָא בַּדָּבָר, (י) יֵשׁ לְהַחְמִיר אִם יֵשׁ לוֹ עֲרָבָה אַחֶרֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א).

באר היטב (י) יש להחמיר. אפי' לא צוה לו לקצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למוצאי שבת:

סימן תרסה - אתרוג אסור לאכל בשביעי
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א אֶתְרוֹג בַּשְּׁבִיעִי אָסוּר, שֶׁהֲרֵי (א) הֻקְצָה לְכָל שִׁבְעָה, וַאֲפִלּוּ נִפְסַל אַחַר שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִצְוָה אָסוּר כָּל שִׁבְעַת יָמִים; וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, מֻתָּר. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אָסוּר אַף (ב) בַּשְּׁמִינִי וּמֻתָּר בַּתְּשִׁיעִי, וַאֲפִלּוּ חָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת.

באר היטב (א) הוקצה. נראה פשוט שאפילו ביום הראשון קודם שנטלו למצוה יש איסור מוקצה כיון דהכין לו בבין השמשות לצאת בו למחר תיכף אסחי דעתי' מיניה. ט''ז: (ב) בשמיני. ט''ז העלה דאם נפסל בשמיני יש להקל ע''ש:

ב הִפְרִישׁ שִׁבְעָה אֶתְרוֹגִים לְשִׁבְעָה יָמִים, כָּל אֶחָד יוֹצֵא בּוֹ וְאוֹכְלוֹ לְמָחָר; אֲבָל בְּיוֹמוֹ אָסוּר, שֶׁהֻקְצָה לְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

סימן תרסו - דיני סכה ביום השביעי
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א אַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁחֲרִית, לֹא יִסְתֹּר סֻכָּתוֹ אֲבָל מוֹצִיא הוּא אֶת הַכֵּלִים מִמֶּנָּה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּמְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן; וְאִם אֵין לוֹ לְפַנּוֹת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, צָרִיךְ לִפְחֹת בָּהּ מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת סֻכָּה, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף. הגה: וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה אַחַר הֶחָג אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְחוֹת בָּהּ, דְּלֹא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף רַק בְּיוֹם שְׁמִינִי (מִנְהָגִים). וְאִם הֻצְרַךְ לִסְעֹד בִּשְׁאָר הַיּוֹם, צָרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻכָּה שֶׁמִּצְוָתָהּ כָּל שִׁבְעָה; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לִישֵׁב בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, גָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מוֹרִיד כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָם מִמֶּנָּה; וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹרִיד אֶת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּתְּשִׁיעִי, אֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וּמַה יַּעֲשֶׂה לְהֶכֵּרָא, אִם הָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, יַנִּיחֶנָּה בָּהּ; וְאִם הִיא גְּדוֹלָה, שֶׁמֻּתָּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר, מַכְנִיס בָּהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁהִיא פְּסוּלָה וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ.

סימן תרסז - סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א סֻכָּה וְנוֹיָהּ אֲסוּרִים גַּם בַּשְּׁמִינִי. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, אָסוּר גַּם בַּתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא סְפֵק שְׁמִינִי; וְאִם חָל שַׁבָּת בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק מִנּוֹי סֻכָּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת; וְיֵשׁ מַתִּירִים. הגה: יֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִן הַסֻּכָּה הָיוּ אוֹמְרִים: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן (כָּל בּוֹ). וְאָסוּר לְהָכִין בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ לֵיל יוֹם טוֹב, וְלָכֵן אָסוּר לְהַעֲמִיד הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים בַּבַּיִת לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, דְּהָוֵי (א) הֲכָנָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמַהֲרִי''ל).

באר היטב (א) הכנה. עמ''א שכתב דוקא לסדרן אסור אבל להעמידן מותר מפני כבוד י''ט אבל שאר הכנות אסורים וכ''כ במנהגים הלכות פסח דאסור להביא יין מי''ט לחבירו. וגם במהרי''ל אוסר לחפש הס''ת משבת לי''ט משום הכנה. מ''א ע''ש:

סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א (א) לֵיל שְׁמִינִי אוֹמֵר בַּתְּפִלָּה: וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם שְׁמִינִי (ב) חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה. הגה: וְאָנוּ נוֹהֲגִין שֶׁאֵין אוֹמְרִים חַג בַּשְּׁמִינִי, דְּלֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא חַג, אֶלָּא אוֹמְרִים יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (מִנְהָגִים). וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, (ג) אוֹכְלִים בַּסֻכָּה בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק שְׁבִיעִי, (ד) וְאֵין מְבָרְכִין עַל יְשִׁיבָתָהּ, וּמְקַדְּשִׁין וְאוֹמְרִים זְמַן.

באר היטב (א) ליל. אסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה ולא כאותן שאוכלין ושותין ומשתכרין עד שאין יכולין לקדש בלילה. מ''א: (ב) חג העצרת. רש''ל בתשובה כתב לומר את יום שמיני העצרת חג הזה וכן הסכים הט''ז ע''ש. ע' בתשוב' שבות יעקב סי' ע''ח וקמ''ב מה שהקשה עליו ע''ש. ולבוש כתב כמו שכתב הרב''י: (ג) אוכלים. ואין ישנים בסוכה דגבי אכילה איכא היכרא דהא אין מברך משא''כ בשינה דליכא היכרא מרדכי. ומה''ט ממהרין לצאת אחר הסעודה שחרית מהרי''ל ולבוש. ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבים בה ואינו מנהג טור. וכתב המ''א במדינתינו יש קצת אנשים שנוהגים כך לפי שראו כך מאבותיהם ע''ש. ומשמע בכל הפוסקים דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפילו אתרמי ליה סעודה בין השמשות צריך לאכול בה דהא מה''ט אסרינן נוי סוכה בט'. ומה שכתב בהגמ''נ ליישב קצת מה שנוהגין ההמונים לאכול רק חצי סעודה בסוכה כדי שיתפללו על הגשם בלב שלם וכו' ע''ש אינה ראיה וגם הוא בעצמו כתב דאם הוא שבת צריך לאכול סעודה שלישית בסוכה וכ''כ הב''ח בשם המרדכי וכן מנהג הותיקין. מ''א: (ד) ואין מברכין. ולכן אין לאכול בלילה עד שחשיכה הגמ''נ וכ''כ רש''ל בתשובה סי' ס''ח. וב''ח ולבוש. ומ''מ נ''ל דאם אכל לאחר תפלת ערבית מבע''י לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל ש''ע בתפילתו ובקידוש מ''א. וט''ז חולק עליהם ומסיים מאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותה שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע''ד ברור עכ''ל עיין שם:

ב שַׁחֲרִית מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד מִוְּזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה; וּבַשֵּׁנִי, בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת; וּבַשְּׁלִישִׁי, בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. וּבְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֵין מוֹצִיאִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶלָּא שְׁנֵי סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד חֲמִשָּׁה בְּפָרָשַׁת רְאֵה מִכָּל הַבְּכוֹר, וְאִם הוּא שַׁבָּת קוֹרִין ז' וּמַתְחִילִין: (ה) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים: וִיהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, וּמַחְזִיר הַסְפָרִים וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וּמַכְרִיז: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

באר היטב (ה) עשר. ואנו מתחילין עשר אפי' חל בחול מפני שהוא זמן מעשרות ומתנות עניים. מנהגים וע' כנה''ג:

סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, לֵיל תְּשִׁיעִי מְקַדְּשִׁים וְאוֹמְרִים זְמַן וּלְמָחָר מוֹצִיאִין ג' סְפָרִים וְקוֹרִין בְּאֶחָד: וְזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וּבַשֵּׁנִי: בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא הַמַּפְטִיר כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. הגה: וְקוֹרִין יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן (א) שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְפִי שֶׁשְּׂמֵחִין וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעֻדַּת מִשְׁתֶּה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה; וְנוֹהֲגִין שֶׁהַמְסַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמַּתְחִיל בְּרֵאשִׁית נוֹדְרִים נְדָבוֹת וְקוֹרְאִים לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה (טוּר). וְעוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהוֹצִיא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַרְבִית וְשַׁחֲרִית כָּל סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל וְאוֹמְרִים זְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְעוֹד נָהֲגוּ לְהַקִּיף עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַבִּימָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁמַּקִּיפִים עִם הַלּוּלָב, וְהַכֹּל מִשּׁוּם שִׂמְחָה. וְנָהֲגוּ עוֹד לְהַרְבּוֹת הַקְּרוּאִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים פָּרָשָׁה אַחַת הַרְבֵּה פְּעָמִים וְאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר (מִנְהָגִים וריב''ש סִימָן פ''ד). עוֹד נָהֲגוּ לִקְרוֹת (ב) כָּל הַנְּעָרִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים לָהֶם פָּרָשַׁת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְגו'; וּבַלַּיְלָה קוֹרִים בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הַנְּדָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נָהֲגוּ לְסַיֵּם הַתּוֹרָה אַף עַל קָטָן הָעוֹלֶה, אַף עַל גַּב דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְסַיֵּם (מָרְדְּכַי הַגָּהוֹת קְטַנּוֹת), בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַחַזָּן קוֹרֵא אֵין לָחוּשׁ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם רַק שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, קוֹרִין בָּרִאשׁוֹנָה: וְזֹאת הַבְּרָכָה, וּבַשְּׁנִיָּה: בְּרֵאשִׁית, וְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִים הָרִאשׁוֹנָה לְעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם; וְכֵן עוֹשִׂין כָּל מָקוֹם דְּבָעֵינָן ג' סִפְרֵי תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם רַק שְׁתַּיִם (מָצָא כָּתוּב).

באר היטב (א) שמחת תורה. ולכבוד התורה מותר לרקד בי''ט אבל לגמר מוגמר אסור מהרי''ק וכ''ש דאסור להבעיר פלוו''ר להשמיע קול לשמחה וכן ראיתי שמיחו הגדולים אשר בארץ מ''א. ומ''מ מותר לקבוע פלוו''ר בנר אעפ''י שגורם שהנר יכבה מחמת זה כ''כ הבאר היטב אשר לפני. יחיד שנתמנה בתחלה לחתן תורה ומת לו מת ברגל שחייב להתאבל יכול להפטר ממינוי החתנות ולא ילך אותו היום לבית הכנסת שו''ת דבר שמואל סי' ע''ר. מומר לדת ישמעלים שחזר לדת ישראל ועשה תשובה נכונה ומן אז והלאה בתורת ה' חפצו ונוהג בישרות הולך תמים ופועל צדק ככל אחיו בני ישראל הכשרים יכול להיות חתן תורה. תשובת חכם צבי סימן י''ב: (ב) כל הנערים. איתא בירושלמי פ''ה דברכות לא יהיו ב' קורין בתורה א''ר זעירא מפני הברכות משמע דאסור לשנים לברך וצ''ע שעושין כן בש''ת. מ''א. ועיין בתשובת גינת ורדים חא''ח כלל ב' סי' ק''ב מה שערער על מנהג זה. כתב מהרי''ל יש מקומות שנהגו התינוקות סותרים הסוכה ומבערים אותה בש''ת ונותנים טעם להתיר וא''א ז''ל מיח' בידי כשהייתי נער מלסתור בי''ט ד''מ. כתב מי''ט מצאתי על קלף שבחיי כתב למחות לזרוק פירות לנערים אבל יש במדר' שזה היה אומר המן למלך על היהודים א''כ מנהג קדמון הוא ואולי שראה הבחיי בימיו שנוהגין ריקות והוללות ע''כ: