בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

שלחן ערוך - אורח חיים (מ)



  הלכות חנוכה

             סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
             סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
             סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
             סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
             סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
             סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
             סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
             סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
             סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
             סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
             סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
             סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
             סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
             סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
             סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
             סימן תרפה - סדר ד' פרשיות




הלכות חנוכה




סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
בְּכ''ה בְּכִסְלֵו מַתְחִילִין שְׁמוֹנַת יְמֵי (א) חֲנֻכָּה וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, אֲבָל מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; וְנוֹהֲגוֹת (ב) הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעוֹד שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין לְהָקֵל לָהֶם.

 באר היטב  (א) חנוכה. עיין באחרונים ועיין ביד אהרן פלפול עצום וחריף: (ב) הנשים. דדוקא הנשים לפי שנעש' הנס על ידיהם מט''מ. ובמהרי''ל כתב קבל' בינינו שאין לאדם לעשות מלאכ' בעוד שהנרות דולקות ופי' במ''צ כל זמן שנרות בה''כ דולקות והוא עד חצות. ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל להם. טור וב''ח ומ''צ: ובש''ג כתב שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני וכ''מ במהרי''ל עמ''א. ועט''ז ס''ק ב' ובתשובת חכם צבי סי' פ''ט דחה דבריו ע''ש. וכתב הב''ח בחנוכה אסור להתענות לפניו ומה שנוהגין להתענות בכ''ד בכסליו תמורת ער''ח אין לבטל מנהגם דלא אסור אלא לגזור ת''צ בתחלה אבל אם כבר נהגו להתענות איכא חשש איסור נדר בדבר דב''ש סי' של''ט ואף ביום שלאחריו אסור. כנה''ג:


ב
 
רִבּוּי הַסְעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם הֵם סְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת, שֶׁלֹּא קְבָעוּם לְמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ קְצָת מִצְוָה בְּרִבּוּי (ג) הַסְּעֻדּוֹת, מִשּׁוּם דִּבְאוֹתָן הַיָּמִים הָיָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ (מהר''א מִפְּרַאג). וְנוֹהֲגִין לוֹמַר זְמִירוֹת וּשְׁבָחוֹת בַּסְּעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם, וְאָז הָוֵי סְעֻדַּת מִצְוָה (מִנְהָגִים). יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לֶאֱכֹל גְּבִינָה בַּחֲנֻכָּה לְפִי שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בֶּחָלָב שֶׁהֶאֱכִילָה יְהוּדִית אֶת הָאוֹיֵב (כָּל בּוֹ וְרַ''ן).

 באר היטב  (ג) הסעודות. דאי' במדרש בהעלותך ובמגילת תענית שקבעום למשתה ושמחה שנגמר' מלאכת המשכן בזמן הזה ד''מ וכך כתבו רוב הפוסקים. וכתב ב''י סי' ת''כ דלד''ה מברין האבל בחנוכה ועי''ד סי' שע''ח. נהגו העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כתב טעם לזה:


ג
 
אֵין מַסְפִּידִין בָּהֶם אֶלָּא לְחָכָם בְּפָנָיו. הגה: וְאֵין מִתְעַנִּין יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָב אוֹ אֵם; וְתַעֲנִית חֲלוֹם בַּחֲנֻכָּה, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקס''ח סָעִיף ה'; וּלְעִנְיַן צִדּוּק הַדִּין, עַיֵּן לְעֵיל בְּהִלְכוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ סי' ת''כ בְּהַגָּה, וְע''ל סִימָן תרפ''ג.




סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
וּבוֹ ח' סְעִיפִים
א
 
צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה, וַאֲפִלּוּ (א) עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן לְהַדְלִיק.

 באר היטב  (א) עני. אבל אינו חייב להשכיר עצמו כמו בד' כוסות:


ב
 
כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיק; בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וָאֵילָךְ (ב) מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ אֶחָד בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁבְּלֵיל הָאַחֲרוֹן יִהְיוּ שְׁמוֹנָה, וַאֲפִלּוּ אִם רַבִּים בְּנֵי הַבַּיִת לֹא יַדְלִיקוּ יוֹתֵר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת יַדְלִיק (רַמְבַּ''ם), וְכֵן (ג) הַמִּנְהָג פָּשׁוּט; וְיִזָּהֲרוּ לִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֵרוֹתָיו בְּמָקוֹם מְיֻחָד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הֶכֵּר כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיקִין (מהר''א מִפְּרַאג).

 באר היטב  (ב) מוסיף. נ''ל דאם יש לו כדי להדליק בכל לילה נר אחד דאין צריך לחזור על הפתחים או למכור כסותו מאחר דיוצא י''ח מן הדין. וכתב המ''א ונ''ל דמי שאין לו שמן הרב' יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידליק אפי' אחד כשיעור ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל ליל' א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א''צ אלא אחד עכ''ל: (ג) המנהג. וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב''ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:


ג
 
נֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת עוֹלֶה לוֹ בִּשְׁבִיל (ד) שְׁנַיִם.

 באר היטב  (ד) שנים. פרש''י בשביל ב' בני אדם למהדרין העושים נר לכל א'. ונ''ל דלדידן דמוסיפין בכל ליל' לא ידליקו ב' אנשים בנר אחד דאז לא יהי' היכר כמה נרות מדליקין כמ''ש בהג''ה. מ''א:


ד
 
מִלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת, אִם (ה) כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי כָּל פְּתִילָה עוֹלָה בִּשְׁבִיל נֵר אֶחָד; לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי, אֲפִלּוּ לְנֵר אֶחָד אֵינוֹ עוֹלֶה לְפִי שֶׁהוּא כִּמְדוּרָה. הגה: וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְהַעֲמִיד הַנֵּרוֹת בְּשׁוּרָה (ו) בְּשָׁוֶה, וְלֹא בְּעִגּוּל דְּהָוֵי כִּמְדוּרָה (הג''מ בְּשֵׁם סְמַ''ק); וּמֻתָּר לְהַדְלִיק בְּפָּמוֹטוֹת שֶׁקּוֹרִין (ז) לַאמְפָּ''א, מֵאַחַר שֶׁכָּל נֵר מֻבְדָּל הַרְבֵּה מֵחֲבֵרוֹ (ת''ה סִימָן ק''ה). וְיִזָּהֲרוּ כְּשֶׁעוֹשִׂים נֵרוֹת, אֲפִלּוּ בְּשַׁעֲוָה, שֶׁאֵין לְדַבְּקָן בְּיַחַד וּלְהַדְלִיקָן, דְּהָוֵי כִּמְדוּרָה (פִּסְקֵי מַהֲרִי''וּ ס''ה); אֲפִלּוּ בְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן (אוֹר זָרוּעַ).

 באר היטב  (ה) כפה. וצריך שיכפה עליה כלי קודם שידליק שאם ידליקנה ואח''כ יכפ' עליה כלי הרי הנרות היו דולקות מקמי הכי במדורות ולית בהו שום מצוה וע''י כפיית הכלי נתקנה להיות כנרות וצריך שתהי' בשעת הדלקתם לשם מצו' מהר''א הלוי בספר גן המלך סי' קנ''א: (ו) בשוה. ולא אחד נכנס וא' יוצא. ד''מ מהרי''ל: (ז) לאמפ''א. וכ' רש''ל צריך לתלותה בטפח הסמוך לפתח ויתחיל מנר האמצעי שהוא הסמוך לפתח ויסבב לצד ימין. והמדקדקים אינם מדליקין בלאמפ''א שאין בה הידור לנר חנוכה עכ''ל:


ה
 
נֵר חֲנֻכָּה מַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִבַּחוּץ. אִם הַבַּיִת פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַנִּיחוֹ עַל פִּתְחוֹ; וְאִם יֵשׁ חָצֵר לִפְנֵי הַבַּיִת, מַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הֶחָצֵר; וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה שֶׁאֵין לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וּבִשְׁעַת הַסַכָּנָה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, מַנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ, וְצָרִיךְ נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ; וְאִם יֵשׁ מְדוּרָה אֵין צָרִיךְ נֵר אַחֵר; וְאִם הוּא אָדָם חָשׁוּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַמְּדוּרָה, צָרִיךְ נֵר אַחֵר.


ו
 
מַנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִג' טְפָחִים, וּמִצְוָה לְהַנִּיחוֹ לְמַטָּה (ח) מִי' טְפָחִים, וְאִם הִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, יָצָא, אֲבָל אִם מַנִּיחוֹ לְמַעְלָה מִכ' אַמָּה לֹא יָצָא. הגה: וַאֲפִלּוּ לְקָחָהּ כָּךְ דָּלוּק וְהִנִּיחָהּ לְמַטָּה מִכ', לֹא יָצָא, דְּהַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).

 באר היטב  (ח) מי''ט. נ''ל דאם דר בעליה מניח' בחלון אפי' הוא למעל' מיו''ד מ''א. וע' בתשו' פנים מאירות סי' מ''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ל''ב. וע' ביד אהרן:


ז
 
מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ בַּטֶּפַח הַסָמוּךְ לַפֶּתַח מִשְּׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל; וְאִם אֵין מְזוּזָה בַּפֶּתַח, מַנִּיחוֹ מִיָּמִין; וְאִם הִנִּיחוּ בַּדֶּלֶת עַצְמוֹ, יַנִּיחֶנּוּ (ט) מֵחֶצְיוֹ שֶׁל כְּנִיסָה לְצַד שְׂמֹאל. הגה: וּמִיהוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּנוּ מַדְלִיקִין בִּפְנִים וְאֵין הֶכֵּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים כְּלָל, אֵין לָחוּשׁ כָּל כָּךְ אִם אֵין מַדְלִיקִין בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח; וּמִכָּל מָקוֹם הַמִּנְהָג לְהַדְלִיק בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח כְּמוֹ בִּימֵיהֶם, וְאֵין לְשַׁנּוֹת אֶלָּא אִם כֵּן רַבִּים בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁעָדִיף יוֹתֵר לְהַדְלִיק כָּל אֶחָד בְּמָקוֹם מְיֻחָד מִלְּעָרֵב הַנֵּרוֹת בְּיַחַד וְאֵין הֶכֵּר כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיקִין; וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק בַּמָּקוֹם שֶׁמַּדְלִיקִין הַנֵּרוֹת כָּל הַשָּׁנָה, כִּי אָז לֹא יִהְיֶה הֶכֵּר כְּלָל; וְאַף כִּי אֵין הֶכֵּר רַק לִבְנֵי הַבַּיִת, מִכָּל מָקוֹם הֶכֵּר קְצָת מִיהָא בַּעְיָא. וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת מַנִּיחוֹ בְּכֹתֶל דָּרוֹם אוֹ בִּדְרוֹם הַמְּנוֹרָה, וּמְסַדְּרָן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב (ת''ה סי' ק''ד בֵּית יוֹסֵף), וּמַדְלִיקִין (י) וּמְבָרְכִין (יא) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָא. הגה: וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בַּנֵּרוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַדְלִיק בְּבֵיתוֹ (ריב''ש סִימָן קי''א); וְנוֹהֲגִין לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב; וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק בְּעֶרֶב שַׁבָּת (יב) קֹדֶם מִנְחָה (כָּל בּוֹ וְאַבּוּדַרְהַם); אִם רוֹצִים לְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְהִדְלִיק אֶחָד מֵהֶן, יוּכַל (יג) הַשַּׁמָּשׁ לְהַדְלִיק הַנִּשְׁאָרִים, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יִתְפַּלֵּל (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (ט) מחציו. עט''ז ובב''ח וחות יאיר סי' רכ''ז: (י) ומברכין. עיין בתשובת חכם צבי סי' פ''ח מה שתמה ע''ז. כתב רמ''א בתשו' סי' מ''ו דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אדם אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה יתפלל ע''ש: (יא) בביתו. משמע אפי' הש''ץ צריך לחזור ולהדליק בביתו: (יב) קודם מנחה. וכ''כ רש''ל. ובד''מ כתב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ''ל דאם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לבה''כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ''מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח''כ לבה''כ. מ''א ע''ש ועיין בתשובת שבות יעקב ח''ב סימן מ''א: (יג) השמש וכו'. אבל בביתו צריך הוא להדליק כולם לבוש. אבל רש''ל בתשו' כתב שגם בביתו רשאי לעשות כן וכן נ''ל שכן מצינו ביומא פרק ג' קרצו ומרק אחר ע''י וכו' ע''ש ועיין בחולין פרק ב':


ח
 
חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים מִשְּׁנֵי רוּחוֹת, צָרִיךְ לְהַדְלִיק בִּשְׁתֵּיהֶן מִפְּנֵי (יד) הַחֲשָׁד; וְאִם שְׁנֵי הַפְּתָחִים בְּרוּחַ אֶחָד וְהֵם בְּבַיִת אֶחָד (כָּל בּוֹ) דַּי לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם. הגה: וְאִם מַדְלִיק בִּשְׁנֵי פְּתָחִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק בְּאֶחָד מֵהֶם וּבַשֵּׁנִי מַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה, (ר''ן) מִיהוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁכֻּלָּם מַדְלִיקִין בִּפְנִים מַמָּשׁ, וְאֵין הֶכֵּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים כְּלָל, אֲפִלּוּ יֵשׁ לֶחָצֵר אוֹ לַבַּיִת הַרְבֵּה פְּתָחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת אֵין מַדְלִיקִים אֶלָּא פַּעַם אַחַת בִּפְנִים, כֵּן נ''ל וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט.

 באר היטב  (יד) החשד. עט''ז ומ''א. ובתשובת חכם צבי סימן צ''א. ובתשובת יד אליהו סי' ז' וע' בי''א במה ששמע להקשות ודו''ק:





סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
אֵין מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, אֶלָּא עִם (א) סוֹף שְׁקִיעָתָהּ, לֹא מְאַחֲרִים וְלֹא מַקְדִּימִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הוּא טָרוּד יָכוֹל לְהַדְלִיק מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בָּהּ שֶׁמֶן עַד (ב) שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק.

 באר היטב  (א) סוף. היינו צ''ה. ב''ח מ''א: (ב) שתכלה. כתב שכנה''ג שכל יחיד ידליק אחר תפילת ערבית ומיד כשמתחיל זמנו לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק וכ''כ בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' מ' ע''ש: וכתב המ''א מי שלא התפלל מעריב מדליק קודם דא''צ זמן כ''כ למיחש שמא ישכח מעריב וכ''כ הכנה''ג שנהג כן:


ב
 
שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק, שֶׁהוּא כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה שֶׁאָז הָעָם עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְאִכָּא פִּרְסוּמֵי נִסָא; הִלְכָּךְ צָרִיךְ לִתֵּן בָּהּ שֶׁמֶן כְּזֶה הַשִּׁעוּר, וְאִם נָתַן בָּהּ יוֹתֵר יָכוֹל (ג) לְכַבּוֹתָהּ לְאַחַר שֶׁעָבַר זֶה הַזְּמַן, וְכֵן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ לְאַחַר זֶה הַזְּמַן. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁמַּדְלִיקִין בִּפְנִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהַדְלִיק קֹדֶם שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְטוּר בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת), וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לִזָּהֵר גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה; וּמִיהוּ הָנֵי מִלֵּי לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר זֶה הַזְּמַן וְלֹא הִדְלִיק, מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ (ד) כָּל הַלַּיְלָה; וְאִם (ה) עָבַר כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִדְלִיק, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין. הגה: וּבַלֵּילוֹת הָאֲחֵרוֹת יַדְלִיק כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִדְלִיק בָּרִאשׁוֹנָה (מָצָא כָּתוּב בְּשֵׁם מַהֲרִי''ל וַאֲגֻדָּה וְדִבְרֵי עַצְמוֹ).

 באר היטב  (ג) לכבותה. והב''ח כתב שלא לכבותה ואף אם נכבה מעצמה אסור להנות מהם אף שדלק חצי שעה כיון שהוקצה למצוה. כתב בליקוטי מהרי''ו אין לטלטל הנרות ממקומן עד שדלקו חצי שעה: (ד) כל הלילה. בב''י כתב דהוי ספיקא דדינא וא''כ משמע שאין לברך אבל מדסתם בש''ע משמע דעתו שיברך ורש''ל כ' דוקא עד חצות וא''כ אחר חצות אין לברך ובהגמ''נ כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפי' עד עמוד השחר. וכן נ''ל להורות אבל אם ישנים אין לברך עליהם. מ''א: (ה) עבר. ומי שלא הדליק מנין הנרות של אותה הלילה ישלים וא''צ לברך פעם אחרת. ד''מ:





סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
כָּל הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת (א) כְּשֵׁרִים לְנֵר חֲנֻכָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֶה יָפֶה בְּאוֹתָם הַפְּתִילוֹת. הגה: וּמִיהוּ שֶׁמֶן זַיִת מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר (מָרְדְּכַי וְכָל בּוֹ וּמַהֲרִי''ל), וְאִם אֵין שֶׁמֶן זַיִת מָצוּי מִצְוָה בִּשְׁמָנִים שֶׁאוֹרָן זַךְ וְנָקִי; וְנוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַדְלִיק בְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה, כִּי אוֹרוֹ צָלוּל כְּמוֹ שֶׁמֶן. וַאֲפִלּוּ בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק בְּנֵר חֲנֻכָּה הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶּׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶם נֵר שַׁבָּת, הגה: אִם אֵינוֹ נוֹתֵן בַּנֵּר רַק כְּדֵי שִׁעוּר מִצְוָתוֹ, (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' ק''ע), לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵר (ב) חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בַּחֹל, וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק (ג) מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ תַּשְׁמִישׁ שֶׁל (ד) קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן לִלְמֹד לְאוֹרָהּ, אָסוּר; וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בְּתַשְׁמִישׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה; וְנוֹהֲגִים לְהַדְלִיק נֵר נוֹסָף, כְּדֵי שֶׁאִם יִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ יִהְיֶה לְאוֹר הַנּוֹסָף שֶׁהוּא אוֹתוֹ שֶׁהֻדְלַק אַחֲרוֹן, וְיַנִּיחֶנּוּ מֵרָחוֹק קְצָת מִשְּׁאָר נֵרוֹת מִצְוָה. הגה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִים לְהוֹסִיף, רַק מַנִּיחַ אֶצְלָן (ה) הַשַּׁמָּשׁ שֶׁבָּהֶן מַדְלִיק הַנֵּרוֹת, וְהוּא עָדִיף טְפֵי, וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹתֵר (ו) אָרֹךְ מִשְּׁאָר נֵרוֹת, שֶׁאִם בָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ (ז) יִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹתוֹ נֵר (מָרְדְּכַי). אִם נִתְעָרֵב נֵר חֲנֻכָּה הָאָסוּר (ח) בַּהֲנָאָה בִּשְׁאָר נֵרוֹת, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף, לֹא בָּטִיל דְּהָוֵי דָּבָר (ט) שֶׁל מִנְיָן (ת''ה סי' ק''ג), אֶלָּא יַדְלִיק מִן הַתַּעֲרוֹבוֹת (י) כָּל כָּךְ שֶׁבְּוַדַּאי נֵר שֶׁל הֶתֵּר דּוֹלֵק עִם נֵר שֶׁל אִסּוּר, וְאָז מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֶצְלָן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

 באר היטב  (א) כשרים. עיין בתשובת שער אפרים סי' ל''ח אי שרי להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בקדירה של בשר בן יומו שנאסרה מחמת שלא היה ס' ופסק דמותר. עוד נשאל שם אי שרי להדליק בה להאיר הבית והטעם שהיא אסורה בהנאה ואסור ע''ש. ומי שהיה (מדביק) נרות של שעוה בכותל כדי להדליקן למצות נר חנוכה ובעוד שהוא עסוק בכך הביאו לו שמן זית ידליק בנרות של שעוה אף שמצוה מן המובחר הוא שמן זית שבות יעקב חלק א' סי' ל''ו ע''ש. ובתשובת חכם צבי סי' מ''ה דחה דבריו וראיותיו והרבה להביא ראיות דימשוך ידו מנרות של שעוה וידליק בשמן זית ע''ש. וע' בתשובת יד אליהו סי' מ''ב. ושוב שלח ידו פעם ב' הרב בעל שבות יעקב בח''ב סי' למ''ד והחזיק דבריו ע''ש. אין להדליק נר חנוכה קצתם משמן זית וקצתם משעוה או משאר שמנים דכיון דמשום פרסומי ניסא הוא יאמרו שקצתם אינם מן המהדרין דדי בנר א' ואינו מן המהדרין דמהדרין כי יאמרו ב' אנשים הדליקום תשובת שער אפרים סי' ל''ט ע''ש. וע' בשבות יעקב ח''ב סי' ל''א שכתב שבמקום שהשמן זית ביוקר ושאר השמנים בזול שידליק בליל א' ובכל הלילות הנוספות בשמן זית ושאר הנרות בשאר השמנים ע''ש: (ב) חנוכה. ולאו דוקא שמדליקים בה בראשונה שבאה למצות נ''ח אלא אפי' אותה שמוסיפין המהדרים בכל לילה אסור להשתמש לאורה מהר''א הלוי בספר גן המלך סי' מ''ב: (ג) מעות. שצריך עיון יפה וידיו סמוכות לנר אבל תשמיש עראי שא''צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי ב''י ד''מ. ורש''ל וב''ח פסקו להחמיר וכ''כ הסמ''ק וסה''ת דאפי' לאכול אצלו אסור וכ''מ סי' תרע''ח דאל''כ יקנה נ''ח וידליקנה בביתו ויהיה גם שלום ביתו אלא ע''כ כל תשמיש אסור והכי נהוג מ''א בסי' תרע''ח ס''ק ב' מש''ש. ועיין ט''ז ובתשו' שבות יעקב ח''ב סי' ל''א: (ד) קדושה. עיין ט''ז שהאריך והעלה דיש מי שמתיר בתשמיש של קדושה היינו דרך עראי דוקא ולא ללמוד דרך קבע וכאן לא מהני אחר עמו דאפי' בחול אסור משום דלא יהיה היכר שנעשה לשם חנוכה ע''כ: (ה) השמש. ואפי' רבים המדליקים צריך להניח אצל כל א' וא' שמש אפי' יש נר על השלחן רמ''א בתשו' סי' פ''א וכ''מ בב''ח ורש''ל מיקל. ומשמע במאור דאע''פ שיש השמש אצל הנרות צריך נר על השלחן עמ''א סק''ד: (ו) ארוך. וה''ה אם מעמידו גבוה משאר נרות ש''ד. ב''ח מהרי''ל מ''צ: (ז) ישתמש. ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה וכ''ש לשחוק בקארטי''ן ח''ו אצלו. מ''כ: (ח) בהנאה. פי' לאחר שהודלק וכבה דקודם לכן לא נאסר דהזמנה לאו מילתא היא כמ''ש סי' תרל''ח סס''א. מ''א: (ט) של מנין. אפי' במקום שמוכרין הנרות במשקל מ''מ נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה. ת''ה מ''א ע''ש. ועט''ז ובתשובת פנים מאירות סי' צ''ח ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ל''ב ועיין יד אהרן: (י) כל כך. פי' אם נתערב א' ידליק ב' ואם נתערבו ב' ידליק ג' ורש''ל פסק דחד בתרי בטל וכן דעת הט''ז ע''ש:


ב
 
הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם כָּבְתָה קֹדֶם שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ אֵינוֹ (יא) זָקוּק לָהּ, וַאֲפִלּוּ כָּבְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת שֶׁעֲדַיִן הוּא מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ זָקוּק לָהּ. וְכֵן אִם לְאַחַר שֶׁהִדְלִיקָהּ בָּא לְתַקְּנָהּ וְכִבָּה אוֹתָהּ בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ זָקוּק לָהּ. הגה: וְאִם רוֹצֶה (יב) לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלַחֲזֹר וּלְהַדְלִיקָהּ, אֵין לְבָרֵךְ עָלֶיהָ (רַשְׁבָּ''א סִימָן תקל''ט וְרַ''ן).

 באר היטב  (יא) זקוק. ואם הניחה במקום שהרוח מצוי' וכבתה זקוק לה וחייב להדליק פעם אחרת בברכה וכן אם כבתה במזיד גן המלך סימן מ''ג. ובכנה''ג כתב משם שה''ג לחייב לחזור ולהדליקו אבל אין צריך לחזור ולברך וכ''כ הט''ז דא''צ לחזור ולברך ע''ש: (יב) להחמיר. הסכמת האחרונים דראוי להחמיר לחזור ולהדליקו בכל ענין ובפרט בערב שבת קודם שבת ע''ש. כתב רש''ל מצוה מן המובחר לקנות שעוה לנר חנוכה ממה שנוטף מן הנרות בבה''כ מאחר דאיתעביד בהו חדא מצוה ויזהר שלא יקנה שעוה מנרות של בתי תפלות שלהם וע' סימן קנ''ד סי''א:


ג
 
נֵר שֶׁל (יג) חֶרֶס שֶׁהִדְלִיק בּוֹ לַיְלָה אַחַת נַעֲשָׂה יָשָׁן וְאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ לַיְלָה אַחֶרֶת, אֶלָּא לוֹקֵחַ חֲדָשִׁים בְּכָל לַיְלָה; וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא יָשָׁן, מַסִיקוֹ בְּכָל לַיְלָה בָּאוּר; וְנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ צָרִיךְ חָדָשׁ. וְשֶׁל זְכוּכִית אוֹ שֶׁל חֶרֶס מְכֻסֶה, דִּינוֹ כְּמַתֶּכֶת.

 באר היטב  (יג) חרס. רש''ל קנה של כסף ובליל ב' התחיל להדליק בה ובירך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום ניחא לסדר ברכות שהחיינו עם אלו שני ברכות מט''מ. ובסדה''י האריך שכל א' יטריח לעשות לו מנורה יפה ומי שידו משגת יעשה של כסף וכן הנרות יעשה יפה:


ד
 
אֵין חוֹשְׁשִׁין לַפְּתִילוֹת לְהַחְלִיפָם, עַד שֶׁתִּכְלֶה.




סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה, וְדַוְקָא לְהַדְלִיק (א) זֶה מִזֶּה בְּלֹא אֶמְצָעִי, אֲבָל לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נֵר שֶׁל חֹל, אָסוּר; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר שֶׁל חֹל קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיק נֵר אַחֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ מִנֵּר לְנֵר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֵר אֶחָד וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ לְמִצְוָה כָּל כָּךְ לָכֵן אֵין לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה (הג''מ וּמָרְדְּכַי); וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִים לְמִצְוָתָן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבַר זְמַן הַמִּצְוָה מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵהֶן (נ''י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת).

 באר היטב  (א) זה מזה. וכ''ש שאם נכבה השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה. וכתב רש''ל שבבה''כ אין חילוק בין השמש לשאר הנרות שכל הנרות שבתוכה קרויה נר מצוה ומש''ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיה' ע''י שפחות מנר בה''כ חוץ ממוצאי שבת משום מבואות האפילות שעי''כ זכה שאול למלכות. ונר של הבדלה קרוי נר של מצוה. אבל אחר שהבדיל עליה כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה דאפי' נר חנוכה אחר שיעורו שוב אינה קרויה נר מצוה עכ''ל וע' סי' קנ''ד:


ב
 
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל חֲנֻכָּה כֻּלָּם שֶׁל מִצְוָה הֵם וּמֻתָּר לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה. הגה: וְהוּא הַדִּין נֵר שֶׁל ת''ת אוֹ נֵר לְחוֹלֶה הַצָּרִיךְ נֵר (נ''י ה''ק) וּבְעִנְיַן נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת עַיֵּן לְעֵיל סי' קנ''ד סָעִיף י''ד.




סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה, וְלֹא הַנָּחָה, שֶׁאִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה, מַדְלִיקָהּ שָׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ וּלְהַנִּיחָהּ לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה. לְפִיכָךְ עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם, שֶׁהִדְלִיקָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמִצְוַת חֲנֻכָּה, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבָּהּ וּמַדְלִיקָהּ לְשֵׁם מִצְוָה; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה בִּמְקוֹם (א) הַנָּחָתָהּ, שֶׁאִם הִדְלִיקָהּ בִּפְנִים וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא מַדְלִיקָהּ; וְכֵן אִם מַדְלִיקָהּ (ב) וְאוֹחֲזָהּ בְּיָדוֹ, בִּמְקוֹמָהּ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא אוֹחֲזָהּ.

 באר היטב  (א) הנחתה. ויניחנה שם חצי שעה ד''מ. ועבב''י די''א שבנרות בה''כ מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר. ומ''מ יש ליזהר לכתחלה מ''א. ועט''ז סעיף קטן א' ועיין בשבות יעקב חלק ב' סימן מ' מה שתמה עליו: (ב) ואוחזה. היינו כל זמן מצותן אבל אם אוחזו בידו קצת זמן ואח''כ מניחה כשהיא דולקת יצא. ט''ז ע''ש:


ב
 
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּכֵיוָן דְּהַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר, כְּדֵי שִׁעוּר, קֹדֶם הַדְלָקָה, אֲבָל אִם בֵּרַךְ וְהִדְלִיק וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף שֶׁמֶן עַד כְּדֵי שִׁעוּר, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.


ג
 
(ג) אִשָּׁה מַדְלֶקֶת נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁאַף הִיא חַיֶּבֶת בָּהּ; אֲבָל אִם הִדְלִיקָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחָהּ גָּדוֹל; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, מֻתָּר. הגה: וּלְדִידָן דְּכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ צָרִיךְ לְהַדְלִיק (ד) גַּם כֵּן.

 באר היטב  (ג) אשה. ומוציא' אפי' איש משא''כ במגילה דהוי כמו קריא' התורה סמ''ג וע' יד אהרן. ואדם שהדליק יכול להדליק לאשה ולברך כגון שעומדת אצלו בשעת הברכה או שמדלקת בעצמה. ב''ח ע''ש: סומא אם יכול להשתתף בפריטי מוטב ואם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם אין לו אשה ויש לו בית מיוחד מדליק על ידי סיוע של אחר דסומא חייב בכל המצות. תשובת רש''ל סי' ע''ו: (ד) ג''כ. עיין בת' ש''א סי' מ''ב:





סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
וּבוֹ ה' סְעִיפִים
א
 
הַמַּדְלִיק בְּלֵיל רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת: (א) לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם לֹא בֵּרַךְ זְמַן בְּלֵיל רִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי אוֹ כְּשֶׁיִּזְכֹּר.

 באר היטב  (א) להדליק. וכ''כ האר''י ז''ל. וע' של''ה שי''ל שלחנוכה תיבה א' וע' בהלק''ט ח''א סי' ג' אם שכח והדליק נר א' פחות מן הראוי ידליק עוד ולא יברך כי הברכ' שעש' בתחל' על חיוב כל הנרות עשה ב''י סי' תרע''ב. מ''א ע''ש:


ב
 
מִלֵּיל רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם: לְהַדְלִיק, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים. הגה: וִיבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לְהַדְלִיק (מַהֲרִי''ל).


ג
 
מִי שֶׁלֹּא הִדְלִיק וְאֵינוֹ עָתִיד לְהַדְלִיק בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְגַם אֵין מַדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה נֵר חֲנֻכָּה מְבָרֵךְ: שֶׁעָשָׂה נִסִים, וּבְלֵיל רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ גַּם: שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאִם אַחַר כָּךְ בְּלֵיל ב' אוֹ ג' בָּא לְהַדְלִיק (ב) אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ.

 באר היטב  (ב) אינו. וה''ה אם אשתו הדליק' עליו בראשון עמ''א:


ד
 
אַחַר שֶׁהִדְלִיק, אוֹמֵר: (ג) הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּסִים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְכו'.

 באר היטב  (ג) הנרות. אחר שהדליק נר הראשון אומר הנרות ויהיו ל''ו תיבות מלבד ב' תיבות הראשונות רמז למנין הנרות רש''ל ובשני תיבות הנרות הללו יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכ':


ה
 
יַתְחִיל לְהַדְלִיק בְּלֵיל רִאשׁוֹן בַּנֵּר הַיּוֹתֵר (ד) יְמִינִי, וּבְלֵיל ב' כְּשֶׁיּוֹסִיף נֵר אֶחָד סָמוּךְ לוֹ יַתְחִיל וִיבָרֵךְ עַל הַנּוֹסָף, שֶׁהוּא יוֹתֵר שְׂמָאלִי, כְּדֵי לְהַפְנוֹת לַיָּמִין; וְכֵן בְּלֵיל ג' כְּשֶׁיּוֹסִיף עוֹד אַחֵר סָמוּךְ לִשְׁנֵי נֵרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יַתְחִיל בַּנּוֹסָף וּבוֹ יַתְחִיל (ה) הַבְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ יִפְנֶה לְצַד יָמִין, וְכֵן בְּכָל לַיְלָה; נִמְצָא שֶׁתָּמִיד מְבָרֵךְ עַל הַנּוֹסָף שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַנֵּס, שֶׁהֲרֵי בְּתוֹסֶפֶת הַיָּמִים נִתּוֹסֵף הַנֵּס.

 באר היטב  (ד) ימיני. בת''ה סי' ק''ו כתב דבני ריינוס מתחילין להדליק בנר יותר שמאל ופונה לצד ימין מטעם כל פינות וכו' וכן עשה מהר''ם. ובני אוסטרייך מתחילין לצד ימין ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין וכתב שם להשוות הדיעות האלו דבמקום שאין מזוזה בחדר ממילא צריך להדליק בימין הכניס' בצד הטפח הסמוך לפתח וא''כ הנר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם ובו צריך להתחיל שהוא עקר המצו' דבדידיה לחוד הוי סגי אי לא הוי בעי למהוי מן המהדרין אבל בני ריינו''ס מיירי שיש לו מזוז' בחדרו וא''כ הוא צריך להדליק בשמאל הכניס' וא''כ נר הסמוך לפתח לעולם נגד שמאלו. וא''ת א''כ מה צריך מהר''ם לטעם דכל פינות וכו' תיפוק לי' משום ה''ט דצריך להדליק תחל' בטפח הסמוך לפתח וי''ל דנ''מ אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד דופן שכנגד הפתח כגון אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותו הנר משום דכל פינות וכו' עכ''ל. וכתב ב''י על זה ונרא' שמנהג בני ריינו''ס הוא הנכון שצריך להדליק כל לילה על הנר הנוסף וכמו שכתב כאן בש''ע ואין לחלק בין היכא שהנרות בימין הכניס' להיכא שהם בשמאל הכניסה וכן אנו נוהגים עכ''ל. (והנה במ''א כתב דמהרי''ל ומהרי''ו מיירי כשאוכל בחדר בפני עצמו ואינו נכון עיין אליה רבה ומבואר בב''ח ובשכנה''ג דהמשתתף צריך לשמוע הברכות מהמברך דאם לא כן צריך לברך על הראי') וכתב רש''ל המדקדק יניח באורך כשפוד שיהא כולן שווין בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בשמאל ויפנה לימין וכ''פ הב''ח. וכ''כ הט''ז נהגתי בעצמי הדרך היותר נכון לסדר הנרות באורך סמוך להפתח כמ''ש רש''ל כדי שיהיו כל הנרות בטפח הסמוך לפתח ולהדליק בליל' ראשונ' בנר שאצל הכותל ובליל שני יוסיף לו נר שני סמוך לו לצד חלל החדר ויתחיל בנר הנוסף ויסיים בנר שאצל הכותל וכן בכל לילה שאח''כ יוסיף נר אחד לצד חלל החדר ויתחיל בו ויסיים באותו שאצל הכותל. ואם אי אפשר לסדר כן יסדר אותם על הכותל כשור' מצד ימין הפתח ואע''פ שהאחרים שיוסיף לא יהיו כולם בטפח הסמוך לפתח אין חשש בזה כיון שהנר הראשון הוא באותו טפח סגי ויתחיל בכל ליל' בנוסף שהוא ימין המזומן בפני האדם וידליק אח''כ עד נר שאצל הכותל כנ''ל נכון עכ''ל ע''ש. ומט''מ כתב בשם רש''ל שיניחם בתוך חלל הפתח כמו המזוז' ע''ש: (ה) הברכ'. ואם הדליק ולא בירך יש לו לברך על השאר וכל זמן שעוסק יש לו לברך הלק''ט חלק א' סימן ג' ע''ש:





סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
אַכְסְנַאי שֶׁאֵין מַדְלִיקִין עָלָיו בְּבֵיתוֹ, צָרִיךְ לָתֵת (א) פְּרוּטָה לְבַעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ (ב) בַּשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה; וְאִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לְעַצְמוֹ, צָרִיךְ לְהַדְלִיק בְּפִתְחוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ בַּיִת אֵינוֹ מְיֻחָד אֶלָּא לְשֵׁנָה וְהוּא אוֹכֵל עַל שֻׁלְחַן בַּעַל הַבַּיִת, וְהוּא הַדִּין לְבֵן הָאוֹכֵל אֵצֶל אָבִיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁמַּדְלִיקִים בִּפְנִים מַמָּשׁ, יַדְלִיק בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹכֵל, וְכֵן נָהֲגוּ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סי' תקמ''ב).

 באר היטב  (א) פרוטה. דייק למימר פרוטה לומר שא''צ האכסנאי ליתן כל חצי הוצאת הנרות רק בפרוט' דיהיב ליה סגי עיין בס' גן המלך סי' מ'. וגם בזמן הזה מותר להשתתף ד''מ. כתב בתשובת רש''ל שגם הבחורי' צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפני עצמו אבל אם סמוך על שלחן בע''ה בכלל בני ביתו הוא ומדינא אין צריך להדליק אלא אם רוצה להיות מן המהדרין. מי שסועד אצל חבירו באקראי מצו' מן המובחר שילך לביתו וידליק ואם אינו רוצ' לזוז משם יצוה לבני ביתו שידליקו עליו בביתו ט''ז ע''ש. ולענין סומא ע' סי' תרע''ה ס''ק ג' מש''ש: (ב) בשמן. וצריך הבע''ה להוסיף מעט שמן בשבילו ב''ח אגוד' וכ' הרשב''א שהוא הדין אם הבע''ה מקנה לו חלק שמן במתנ' שרי. מ''א:


ב
 
קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ צָרִיךְ לְהַדְלִיק.


ג
 
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ יִשְׂרָאֵל מַדְלִיק בִּבְרָכוֹת. הגה: כִּי חַיָּב לִרְאוֹת הַנֵּרוֹת (מָרְדְּכַי), וְכֵן נוֹהֲגִין; וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אֵצֶל יְהוּדִים וְרוֹאֶה הַנֵּרוֹת, אִם רוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וּלְהַדְלִיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מַדְלִיק (ג) וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְכֵן נוֹהֲגִין (ת''ה וּמַהֲרִי''ל וּתְשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' קמ''ה).

 באר היטב  (ג) ומברך. דברכה לבטלה ליכא כיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חל חיובא עליו תשובת מהרי''ל. ויש חולקין וספק ברכות להקל ט''ז. ורש''ל כתב מי שבא לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק. וכתב המ''א ודבריו אינם מוכרחים לכן אין לברך ע''ש ועיין ט''ז:


ד
 
הַנּוֹתָר בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִן הַשֶּׁמֶן הַצָּרִיךְ לְשִׁעוּר הַדְלָקָה, עוֹשָׂה לוֹ מְדוּרָה (ד) וְשׂוֹרְפוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי הֻקְצָה לְמִצְוָתוֹ; וְאִם נִתְעָרֵב בְּשֶׁמֶן אַחֵר וְאֵין שִׁשִּׁים (ה) לְבַטְּלוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין לְהוֹסִיף עָלָיו כְּדֵי לְבַטְּלוֹ.

 באר היטב  (ד) ושורפו. דאסור להניחו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה. טור: (ה) לבטלו. עיין ביורה דעה סי' צ''ט ס''ק י''ד מש''ש. (עיין בספר אליה רבה בזה שהעלה להלכה דאף שכבר נפל לפחות מס' שאין לבטלו והשיג על כמה אחרונים בזה):





סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת נֵר (א) חֲנֻכָּה וְנֵר שַׁבָּת, יִקְנֶה נֵר שַׁבָּת מִפְּנֵי (ב) שְׁלוֹם בֵּיתוֹ (וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רס''ג סָעִיף ג'); וְאִם יֵשׁ לוֹ לְשֶׁל שַׁבָּת וְאֵין לוֹ לְנֵר חֲנֻכָּה וּלְיַיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, (ג) יִקְנֶה לְנֵר חֲנֻכָּה, מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָא. הגה: וְהוּא הַדִּין נֵר חֲנֻכָּה קוֹדֵם לְיֵין הַבְדָּלָה, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ''ו סָעִיף ה'.

 באר היטב  (א) חנוכה. ואם יש לו נר א' לביתו סגי ויקח המותר לנר חנוכה. מ''א: (ב) שלום. שמצטערים לישב בחשך. וכתב הב''ח דאם אין לו פת נ''ח קודם וכ''כ העט''ז אבל הט''ז כתב דפת קודם ע''ש. וכתב המ''א ואפשר דבזמן הזה שמדליקין בפנים יקנה נ''ח ואעפ''כ לא ישב בחשך ואע''פ שאסור לאכול לאורה מ''מ כיון דא''א בענין אחר הוי כשעת הסכנה דמניחו על שלחנו אע''פ שע''כ משמש בו ה''נ כן הוא וה''ה בחול מי שאין לו אלא נר אחד ע''ש: (ג) יקנה לנ''ח. היינו נר אחד והמותר ליין קידוש. מ''א:





סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה תְּחִלָּה (א) וְאַחַר כָּךְ נֵר שַׁבָּת. הגה: וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ בַּחֹל, אַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין בְּעוֹד הַיּוֹם (ב) גָּדוֹל (ת''ה סי' ק''ב).

 באר היטב  (א) ואח''כ. וכתב הלבוש דמי שהדליק של שבת תחלה ולא קבל שבת במחשבתו שיכול להדליק אח''כ ע''ש. וט''ז חולק עליו וכתב דאינו יכול להדליק הואיל לדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלקת נר שבת מקבלת שבת עליה ואסור' במלאכה רק אחרים בני בית עדיין מותרים ע''כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכה אחר כך אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק ע''ש. ונ''ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה כמ''ש סי' רס''ג ס''י א''כ לכ''ע לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק. מ''א ע''ש: (ב) גדול. דוקא אחר פלג המנחה. ב''ח:





סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
בְּלֵיל שַׁבָּת צָרִיךְ לִתֵּן שׁוּם דָּבָר, לַחוּץ בֵּין הַנֵּרוֹת לַפֶּתַח, בִּשְׁבִיל הָרוּחַ שֶׁלֹּא יְכַבֶּה הַנֵּרוֹת כְּשֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.


ב
 
בְּעֶרֶב שַׁבָּת אָסוּר לִקְבֹּעַ הַנֵּרוֹת בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רע''ז סָעִיף א'.




סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵין מַבְדִּילִין בְּנֵר חֲנֻכָּה, שֶׁאֵין נֶהֱנִים לְאוֹרוֹ וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.


ב
 
מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (א) קֹדֶם הַהַבְדָּלָה. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן בְּבֵיתוֹ שֶׁמַּדְלִיק וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר הִבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

 באר היטב  (א) קודם. ובמ''צ כתב שמדליקין קודם ויתן לך. וכתב המ''א דמי ששכח אתה חוננתנו יבדיל ואח''כ ידליק דהא נהגו עכשיו האנשים שלא להדליק קודם הבדלה שבתפלה אם כן אסור להדליק כיון שלא הבדיל ומ''מ בצבור לא יעשה כן רק יאמר המבדיל וידליק ואח''כ יבדיל עכ''ל. ומי''ט כתב שהגאון מהר''ל מפראג הנהיג להבדיל קודם וטעמא שמא ישכח להבדיל בתפלה ועביד איסור בהדלקה ומסיק שכן יש לנהוג וכ''פ הט''ז למעשה להבדיל בביתו עכ''פ קודם ואח''כ להדליק נר חנוכה ע''ש: (ובספר אליה רבה העלה להלכה דלעולם מדליקין תחלה ואח''כ מבדילין ודחה דברי ט''ז בשתי ידים ע''ש):





סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אוֹמֵר עַל הַנִּסִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּבַתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת מוֹדִים; וְאִם לֹא אָמַר, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ''ד סָעִיף ד' וְה'; וּמִיהוּ אִם נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוֹזֵר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשָּׁכַח עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (א) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָרַחֲמָן יֹאמַר: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כו' (כָּל בּוֹ), וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן קפ''ז סָעִיף ד'.

 באר היטב  (א) כשמגיע. וה''ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה. יש לומר הרשעה בחטף ב''י. להשכיחם תורתך ולהעבירם חקי וכו' בלא ממי''ן ש''ג מרדכי וכ''כ בכנה''ג. בזמן בלא וא''ו ט''ז דלא כלבוש שכתב לומר ובזמן הזה בוא''ו ע''ש. וי''ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות וכו'. מ''א:


ב
 
גַּם בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה.


ג
 
אֵין אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי, אֶלָּא מְסַיֵּם: וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִים וּגְבוּרוֹת בַּיָּמִים הַהֵם בָּעֵת הַזֹּאת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ.




סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל. הגה: וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה (א) אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן וצו''ץ וְלַמְנַצֵּחַ וְצִדּוּק הַדִּין גַּם בְּעֶרֶב חֲנֻכָּה בְּמִנְחָה, וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל''א (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים).

 באר היטב  (א) אין. כתב הכלבו אין אומרים שיר מזמור לאסף לפי שהם כעין יום טוב מאחר שאומרים בו הלל:





סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁבְּפָרָשַׁת נָשׂא, שְׁלֹשָׁה בְּכָל יוֹם; וּמַתְחִילִין בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּתְחִילִין בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה (טוּר), וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִין, וְקוֹרֵא אוֹתוֹ עִם כֹּהֵן וְלֵוִי, וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּהֵן קוֹרֵא כָּל אוֹתָהּ הַפָּרָשָׁה עַד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְהַלֵּוִי וְהַיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (מִנְהָגִים) וְכֵן נוֹהֲגִין; בְּיוֹם שֵׁנִי קוֹרֵא כֹּהֵן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי עַד פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, וְלֵוִי עַד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּכָל יוֹם. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, דְּהַיְנוּ בַּיּוֹם הַג', וְכֵן בְּכָל יוֹם; וְכֵן נוֹהֲגִין (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי''ג); בְּיוֹם שְׁמִינִי מַתְחִילִין: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְגוֹמְרִין כָּל הַסֵדֶר, וְקוֹרִין פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בְּהַעֲלוֹתְךָ וְנוֹהֲגִים לְסַיֵּם כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה (מִנְהָגִים).


ב
 
בְּשַׁבָּת שֶׁבַּחֲנֻכָּה מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא (א) בְּשֶׁל חֲנֻכָּה, וּמַפְטִיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי; וְאִם חָלוּ בּוֹ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, מַפְטִיר בַּשֵּׁנִי בִּמְלָכִים, בְּנֵרוֹת דִּשְׁלֹמֹה. הגה: וְאִם חָל חֲתֻנָּה בְּשַׁבָּת זוֹ, מַפְטִירִין בְּשֶׁל חֲנֻכָּה (מִנְהָגִים).

 באר היטב  (א) בשל חנוכה. ומקצת שוש אשיש עיין סימן תכ''ה סעיף ב'. וי''א דבשבת שני מפטירין שוש אשיש. לבוש:


ג
 
אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין ג' סְפָרִים וְקוֹרִין ו' בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא אֶחָד בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמַתְחִיל: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, וּבַג' קוֹרֵא מַפְטִיר בְּשֶׁל חֲנֻכָּה וּמַפְטִיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי; וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּחֹל, מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים וְקוֹרִין בְּאֶחָד ג' בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא אֶחָד בְּשֶׁל חֲנֻכָּה. וְאִם טָעָה הַחַזָּן וְקָרָא ד' בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם לֹא הוֹצִיאוּ סֵפֶר ב' אֵינוֹ צָרִיךְ (ב) לִקְרוֹת יוֹתֵר; אֲבָל אִם הוֹצִיאוּ סֵפֶר ב', מִשּׁוּם פְּגָמוֹ צָרִיךְ (ג) לִקְרוֹת חֲמִישִׁי בְּשֶׁל חֲנֻכָּה. הגה: וְאִם טָעָה וְהִתְחִיל לִקְרוֹת בְּשֶׁל חֲנֻכָּה צָרִיךְ (ד) לְהַפְסִיק לִקְרוֹת בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ (אַבּוּדַרְהַם הִלְכוֹת בְּרָכוֹת); וְאִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל קְרִיאַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, עַיִּןִ לְעֵיל סִימָן ק''מ.

 באר היטב  (ב) א''צ לקרות יותר. דאין משגיחין בחנוכה: (ג) לקרות חמישי. ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי תשובת מהרי''ל סימן רי''ב. ועיין סימן רפ''ב ס''ו וססי' קמ''ד ואפי' נזכרו בקריאת הרביעי אל יקרא הוא בחנוכה דאין מדלגין כמ''ש סימן קמ''ד. ב''י ש''ל מ''א: (ד) להפסיק. והט''ז כתב דהאי פסקא דרמ''א לאו דסמכא הוא ואינו צריך להפסיק אלא קורא כהן בשל חנוכה ואח''כ יקרא לאחרים בשל ר''ח וכתב שכן הסכים הרב הגאון מוהר''ר נפתלי כ''ץ ז''ל ע''ש ועיין בגינת ורדים חא''ח כלל א' סי' ל''ו:





סימן תרפה - סדר ד' פרשיות
וּבוֹ ז' סְעִיפִים
א
 
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין פָּרָשַׁת (א) שְׁקָלִים שֶׁהִיא כִּי תִשָּׂא, עַד וִעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וּמַפְטִיר: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע; וּמוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: בְּאַחַת קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא מַפְטִיר בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.

 באר היטב  (א) שקלים. ואם שכחו הצבור בראש חדש אדר לקרות פרשת שקלים צריכים לחזור ולהוציא ס''ת ולקרות הפרשה גינת ורדים חא''ח כלל א' סי' ל''ו ע''ש. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור לקרותן בשני עיין ב''ח:


ב
 
בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא: זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, וּמַפְטִיר: פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.


ג
 
בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית, שֶׁהוּא ט''ו בְּאֲדָר, מַפְסִיקִין; וּבְשַׁבָּת ד' שֶׁהִיא כ''ב לְאֲדָר מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא פָּרָשַׁת פָּרָה, וּמַפְטִיר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל''ז סָעִיף ה'.


ד
 
בְּשַׁבָּת חֲמִישִׁי, שֶׁהוּא כ''ט בַּאֲדָר, מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים: בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, וּמַפְטִיר: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.


ה
 
חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן בְּתּוֹךְ יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא פָּרָשַׁת זָכוֹר בַּשַּׁבָּת הַסְמוּכָה לְפוּרִים מִלְּפָנֶיהָ; וְאִם חָל פּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִים לִקְרוֹת פָּרָשַׁת זָכוֹר בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו.


ו
 
הַיָּמִים שֶׁרָאוּי לִקְבֹּעַ בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, זבד''ו; וְסִימָן לְשַׁבְּתוֹת הַהַפְסָקָה, זט''ו ב''ו ד''ד ובי''ו, כְּלוֹמַר: כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת מַפְסִיקִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְסִימָן זט''ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ב' מַפְסִיקִין בְּו' בּוֹ, וְסִימָן ב''ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ד' מַפְסִיקִין בְּד' בּוֹ, וְסִימָן ד''ד; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ו' מַפְסִיקִין בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת ב' בּוֹ וְי''ו בּוֹ, וְסִימָן ובי''ו.


ז
 
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּרָשַׁת זָכוֹר וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה חַיָּבִים לְקָרְאָם (ב) מִדְּאוֹרַיְתָא, לְפִיכָךְ בְּנֵי הַיִּשּׁוּבִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן צְרִיכִים לָבֹא לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בַּשַּׁבָּתוֹת הַלָּלוּ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם מִדְּאוֹרַיְתָא. הגה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם יִזָּהֲרוּ לִקְרוֹתָם בִּנְגִינָתָם וּבְטַעֲמָם (מָצָא כָּתוּב).

 באר היטב  (ב) מדאורייתא. בשל''ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא וכ''כ הב''ח וכ''כ בתשובת מהרי''ל סימן קפ''ב שלא הזכיר אלא פרשת זכור. ובת''ה סי' ק''ח כתב וז''ל באשר''י פרק ז' דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרשת זכור בעשרה. ובתוס' שאנ''ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות בברכות פרק ב' פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים לקרות' מן התורה וכו'. ואם כן צריך לזהר יותר שישמעו קריאת פ' זכור בי''ד ממקר' מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ''ל. וכתב המ''א ונ''ל ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוק' בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה''כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע''כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י''ח וכ''ה ברא''ם סי' ב'. אבל פ' פרה לא מצינו שהוא מדאורייתא עכ''ל ע''ש. וכתב רש''ל שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ובפ' פרה ע''ש. והב''ח כ' דבין קטן שיודע למי מברכין ובין שאינו יודע למי מברכין עולה ע''ש: והט''ז כ' דוקא קטן היודע למי מברכין עולה. ובסימן רפ''ב פסק רמ''א דקטן יכול לקרות בפ' המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר עכ''ל ע''ש: ועיין בגינת ורדים חא''ח כלל א' סי' ל''ז. כתב מהרי''ל בכל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו''ץ ד''מ. יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי''ם ת''ת וי''א גם פ' ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'. ופשוט דהש''ץ אומר ענינו בשחרית ומנחה. וכתב האר''י ז''ל בפי' התורה שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהן לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן הקרי דאדה''ר ונגמר בפ' כי תקנה עבד עברי ע''ש: