בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

שלחן ערוך - אורח חיים (מ)



  הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

             סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
             סימן מז - דיני ברכת התורה
             סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
             סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
             סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
             סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
             סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
             סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
             סימן נד - דינים השיכים לישתבח
             סימן נה - דיני קדיש
             סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
             סימן נז - דין ברכו ועניתו




הלכות ברכות השחר ושאר ברכות




סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
ובו ט' סעיפים
א
 
כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, יֹאמַר אֱלֹהַי (א) נְשָׁמָה. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, יְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה. (ב) כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ יְבָרֵךְ מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ יָדָיו עַל (ג) עֵינָיו, יְבָרֵךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כְּשֶׁיֵּשֵׁב יְבָרֵךְ מַתִּיר אֲסוּרִים. כְּשֶׁזּוֹקֵף יְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו בָּאָרֶץ, יְבָרֵךְ רֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. כְּשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיו, יְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁהוֹלֵךְ יְבָרֵךְ (ד) הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ, יְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה: הגה: אוֹ לוֹבֵשׁ הָאַבְנֵט הַמַּפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד) כְּשֶׁמֵּשִׂים כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ, יְבָרֵךְ עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. כְּשֶׁיִּטֹּל יָדָיו, יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם. כְּשֶׁיִּרְחַץ פָּנָיו, יְבָרֵךְ הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וְכו' וִיהִי רָצוֹן וְכו' עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי, עַד שֶׁיַּחְתֹּם הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת הִיא.

 באר היטב  (א) נשמה. אם בירך ברוך מחיה מתים במקום אלהי נשמה יצא. פר''ח: (ב) כשלובש. ל''ד שישן ערום אלא כיון שלובש מלבוש העליון שעליו מברך ברכה זו. פר''ח: (ג) עיניו. פי' ע''י מפה דאסור להניח ידיו על עיניו קודם נטילה כמ''ש סי' ד': (ד) המכין. ומנהגינו אשר הכין:


ב
 
עַכְשָׁו מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹת, וְגַם מִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָם, נָהֲגוּ לְסַדְּרָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעוֹנִין אָמֵן אַחֲרֵיהֶם, וְיוֹצְאִים (ה) יְדֵי חוֹבָתָן.

 באר היטב  (ה) י''ח. אפי' לבקי מוציא אם מכוין בברכתו. יד אהרן ופר''ח ע''ת וברכת אברהם ועי' בשכנה''ג:


ג
 
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם מֵאָה (ו) בְּרָכוֹת לְפָחוֹת.

 באר היטב  (ו) ברכות. הטעם לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל תיקן דוד ע''ז לברך מאה ברכות בכל יום וביום כיפור קצת פוסקים כתבו ליקח הדס בשמים ומשעה לשעה יריח ויברך. אך א''א לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת. וקצת פוסקים כתבו דאינו נכון להריח ריח טוב ביום שציותה תורה ענות אדם נפשו ע''כ יותר טוב לסמוך על הפוסקים דעניית אמן דחזרת הש''ץ ועניית אמן אחר העולים בתורה ובהפטרה בכלל להשלים מאה ברכות ואז לא יצטרך ליקח בשמים או הדס להריח בהן עי' מגן אברהם ובהר''ם מטראני ח''א סי' ק''ד:


ד
 
צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם (שֶׁעֲשָׂאַנִי יְהוּדִי) [שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי] הגה: וַאֲפִלּוּ גֵּר יָכוֹל (ז) לְבָרֵךְ כֵּן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) אֲבָל לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי, שֶׁהֲרֵי הָיָה גּוֹי מִתְּחִלָּה (אַבּוּדַרְהַם) שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי (ח) אִשָּׁה, וְהַנָּשִׁים מְבָרְכוֹת: שֶׁעָשָׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.

 באר היטב  (ז) אשה. בב''ח משמע דלפי מ''ש בסעיף ה' גבי מתיר אסורים וכו' ה''ה הכא אם בירך שלא עשני אשה בראשונה לא יברך שוב על עכו''ם ועבד ע''ש וט''ז כ' דלא דמי להדדי ע''ש: (ח) לברך. פי' שיאמר שעשני גר מ''א ונ''צ וט''ז. ובשכנה''ג כ' שהיותר נכון שיברך שהכניסני תחת כנפי השכינה ע''ש ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל רק השנים עבד ואשה ע''ש. וכ''פ בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' ח' והיד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך שלא עשני גוי דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי ע''ש:


ה
 
אִם קָדַם וּבֵרַךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ מַתִּיר אֲסוּרִים, לֹא (ט) יְבָרְכֶנָּה.

 באר היטב  (ט) יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש''ל וב''ח חולקים וס''ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק''ט ח''א סימן (י''ז) [קי''ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע''ש אבל המ''א וט''ז כתבו להקל בספק ברכות ע''ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח''ב סימן ח':


ו
 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם נִרְאִים: הגה: אַךְ מִנְהָג פָּשׁוּט בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַזִּים (י) לְאָמְרָהּ.

 באר היטב  (י) לאומרה. בכוונות כ' לאומרה בהזכרת שם ומלכות וכן כ' הב''ח וכן מנהגינו:


ז
 
יֵשׁ נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת עַל (יא) אֵלּוּ, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם.

 באר היטב  (יא) אלו. כ' ט''ז גם מגביה שפלים אין לאומרה והאומרו אין גוערין אותו אבל ברכת סומך נופלים גוערים אותו עמ''א ומ''ש הט''ז על הרא''ש מברכת פדיון בכור ומברכת בתולים ע''ש עיין בהלק''ט ח''א סי' רכ''ד ובפרי חדש סי' נ''א:


ח
 
כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאֵיזֶה מֵהֶן, כְּגוֹן שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, אוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ, אוֹ לֹא לָבַשׁ, אוֹ לֹא חָגַר, אוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן מְבָרֵךְ (יב) אוֹתָן, דְּאֵין הַבְּרָכָה דַּוְקָא עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא מְבָרְכִין שֶׁהַקָּבָּ''ה בָּרָא צָרְכֵי הָעוֹלָם. וְכֵן הַמִּנְהָג וְאֵין לְשַׁנּוֹת (טוּר וְתוס' הָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְרַ''ן פ''ק דִּפְסָחִים וְכָל בּוֹ).

 באר היטב  (יב) אותן. ואפי' סומא וחרש פר''ח ע''ש וכ''כ המקובלים אבל המ''א כ' דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי ע''ש:


ט
 
לֹא יִקְרָא פְּסוּקִים קֹדֶם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמְרָהּ דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָחוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָם אֶלָּא דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִסְבָרָא רִאשׁוֹנָה: הגה: אֲבָל הַמִּנְהָג כִּסְבָרָא אַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי (יג) הַסְּלִיחוֹת מִתְפַּלְּלִין הַסְּלִיחוֹת וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה עִם סֵדֶר שְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְכֵן בְּכָל יוֹם כְּשֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמְרִים כַּמָּה פְּסוּקִים וְתַחֲנוּנִים וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה, וְנָהֲגוּ לְסַדֵּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִיָּד אַחַר בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (וְכֵן מַשְׁמָע בְּתוס' וּמָרְדְּכַי פ''ק דִּבְרָכוֹת) וְטוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו' בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי לִפְעָמִים שׁוֹהִין עִם קְרִיאַת שְׁמַע לִקְרוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, (יד) וְיוֹצֵא בָּזֶה (טוּר):

 באר היטב  (יג) הסליחות. עיין סימן תקפ''א מש''ש: (יד) ויוצא בזה. אך לא יכוין לצאת אא''כ ירא שהציבור יעברו זמן ק''ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הציבור ולקרות אותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה. ב''ח. רש''ל כ' לומר גם כן פרשה ראשונה:





סימן מז - דיני ברכת התורה
ובו יד סעיפים
א
 
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ (א) לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד.

 באר היטב  (א) ליזהר. אם ברכת התורה דאורייתא היא או מדרבנן עי' בספר פני משה ח''א סי' א' והפר''ח בשם הפוסקים דהוי מדאורייתא ונפקא מינה שאם נסתפק אם בירך אם לאו חוזר ומברך כל הברכות אע''ג דליכא מדאורייתא אלא ברכה א'. יד אהרן. (ועי' בס' אליהו רבה התפלה שיאמר קודם ברכת התורה):


ב
 
צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא בֵּין לְמִשְׁנָה בֵּין לִגְמָרָא: הגה: בֵּין לְמִדְרָשׁ (טוּר).


ג
 
הַכּוֹתֵב (ב) בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא, צָרִיךְ (ג) לְבָרֵךְ.

 באר היטב  (ב) בד''ת. ודוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר שמעתיק ספר ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א''צ לברך וה''ה אם כותב אגרת שלומים אף שכותב איזה פסוקים א''צ לברך. מ''א וט''ז: (ג) לברך. דהרהור לאו כד''ד. לפ''ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד''ת בפה אחר הברכה:


ד
 
הַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ: הגה: וְה''ה דְּיָכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו (רַ''ן פ''ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים כָּתַב דְּהָוֵי כְּהִרְהוּר).


ה
 
בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְהַעֲרֵב נָא וְכו' וַאֲשֶׁר בָּחַר (ד) בָּנוּ.

 באר היטב  (ד) בנו. כ' באגרת הרמב''ם דגם הגר יוכל לברך כן מ''א ע''ת. וצ''ל ולומדי תורתך לשמה ב''ח ושכנה''ג ויכוין להתפלל על בניו שיהיו לומדים וכן בולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:


ו
 
אוֹמֵר וְהַעֲרֵב עִם (ה) וָי''ו: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלֹא וָי''ו וְכֵן נָהֲגוּ ( (ו) רַמְבַּ''ם פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְרַשְׁבָּ''א בְּשֵׁם הַמָּאוֹר וְאַבּוּדַרְהַם) אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָי''ו.

 באר היטב  (ה) וי''ו. דברכה אחת היא דאילו היתה ברכה בפ''ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברתה היא מ''מ כיון דברכות קצרות הן ה''ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכת הבדלה שפותחת בברוך אע''פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי''א ס''ל דשאני ברכת הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר כל א' בפ''ע. עמ''א: (ו) בוי''ו. כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי''ו הוי הערב נא ברכה בפ''ע והוי הפסק לאותה דיעה שס''ל ברכה אחת היא והאר''י ז''ל הי' אומר שברכה בפ''ע היא והיה עונה אמן אחר לעסוק בדברי תורה ואפ''ה היה אומר והערב בוי''ו ספר נגיד ומצוה וכ''כ היד אהרן דלא כפר''ח ע''ש בל''ח אות פ''ג כתב לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה ספיקא הוי עשכנה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סימן ס':


ז
 
בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם פּוֹטֶרֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אִם לָמַד (ז) מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק.

 באר היטב  (ז) מיד. ואז פוטרת לימוד של כל היום ודוקא בברכת אהבה רבה צריך ללמוד מיד דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אלא לק''ש איתקן. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו עיקר לברכת התורה היא פוטרת כל היום ר''י ועט''ז:


ח
 
וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקוֹרֵא (ח) קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לָהּ מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם אַהֲבַת עוֹלָם.

 באר היטב  (ח) ק''ש. די''ל דק''ש הוי כדברי תפלה וב''י הוכיח סברא זאת מדאיצטריך הירושלמי שפסק והוא ששונה על אתר. ר''ל אם ילמד מיד הלא בלא''ה לומד תורה במה שקורא ק''ש אלא ודאי דלא הוי כד''ת:


ט
 
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת (ט) הַתּוֹרָה לְלִמּוּדוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְהַנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה.

 באר היטב  (ט) התורה. ומותר לאומרו אפילו קודם אור הבוקר דלא כהרש''ל שאוסר מטעם שאין נשיאות כפים בלילה דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאות כפים. מ''א:


י
 
אִם הִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵק בַּעֲסָקָיו, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ (י) לַחֲזֹר וְלִלְמֹד לָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁנָה וּמֶרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵא, דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק.

 באר היטב  (י) לחזור וללמוד. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך מ''א וט''ז פסק דאפי' מי שאין דרכו ללמוד אין צריך לברך ע''ש ועי' פר''ח ומ''ש עליו היד אהרן:


יא
 
שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן (יא) נָהֲגוּ.

 באר היטב  (יא) נהגו. ול''ח כתב שרבו מהר''י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום. מ''א:


יב
 
אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא (יב) יָשַׁן.

 באר היטב  (יב) ישן. ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ''א:


יג
 
הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי (יג) בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ''ו (אָגוּר).

 באר היטב  (יג) בינה. ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ''א ונ''ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ''מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע''ת דבדיעבד יצא וא''צ לחזור ולברך ביום:


יד
 
נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת (יד) הַתּוֹרָה:

 באר היטב  (יד) התורה. דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע''ז. ב''י:





סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
ובו סעיף אחד
*
 
הגה: וְאוֹמְרִים פָּרָשַׁת (א) הַתָּמִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה, וְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה צִוִּיתָנוּ וְכו' וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ בְּצִבּוּר, יָכוֹל לְאָמְרוֹ בְּבֵיתוֹ וְלַחֲזֹר לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד לְבַד עִם הַצִּבּוּר, וִיכַוֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה (ב) כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה (טוּר):

 באר היטב  (א) התמיד. מעומד דומיא דקרבנות שהיו בעמידה וע''ל סי' א' ס''ק י''ב ויזהר לאומרה בציבור עם הש''ץ כי קרבן תמיד נקרבת בציבור (דרך חכמה): (ב) להתנועע. היינו בפסוקי דזמרה אבל בתפלה אין להתנועע מ''ע סי' קי''ג וכנה''ג הביא שקצת פרושים נוהגים להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי''ל כ' שהיה מתנועע בתפלה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע''ש ובד''מ כתב שהרקנ''ט נתן טעם ע''ד הקבלה להתנועע בתפלה וכ' המ''א דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ובלבד שיכוין:


א
 
בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אֵצֶל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד פְּסוּקֵי מוּסַף שַׁבָּת, אֲבָל לֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרִים בַּתּוֹרָה בִּפְסוּקֵי מוּסָף: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּזְכִּירִין גַּם מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן נוֹהֲגִין, כְּדֵי לְפַרְסֵם שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן הוּא לְקַמָּן סי' תכ''א (טוּר) וְנָהֲגוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהִתְנוֹעֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה דֻּגְמַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּרֶתֶת, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל שֵׁם כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךְ (אַבּוּרַרְהַם):




סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
ובו סעיף אחד
א
 
אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה, כָּל דָּבָר שֶׁרָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי (א) הַכֹּל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מֻתָּר:

 באר היטב  (א) הכל. אבל לא שגור בפי הכל אע''ג ששגור בפיו אסור. הע''ת כ' דאפי' להוציא אחרים מותר לאומרו בע''פ אם הוא שגור אבל הב''ח כ' דלהוציא אחרים ד''ה אפילו שגור בפיו אינו רשאי לאומרו ע''פ עיין מ''א. יש ליזהר שלא לומר שום דבר בע''פ כי אם מה שנזכר פה בש''ע. מ''א. ובתשו' חות יאיר סי' קע''ה מתיר לומר תהלים בע''ש ע''ש איתא בתוס' מסכת ב''ק סומא מותר לקרות בע''פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפרשה בע''פ בשעה שש''ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה באחרים רדב''ז ח''א סי' קל''ה עיין כנה''ג:





סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
ובו סעיף אחד
א
 
קָבְעוּ לִשְׁנוֹת אַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד פֶּרֶק (א) אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן וּבָרַיְתָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אָדָם לִלְמֹד בְּכָל יוֹם מִקְרָא (ב) מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, דְּבָרַיְתָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָוֵי בִּמְקוֹם תַּלְמוּד, שֶׁהַמִּדְרָשׁ כְּתַלְמוּד:

 באר היטב  (א) איזהו מקומן. שהיא משנה ברורה למשה מסיני. ויש בה שד''מ תיבות ועם הקריאה הוא משה עט''ז. יש מקומות שנהגו שלא לאומרו בבית האבל ואינו נכון כנה''ג. וכן פסק המחבר בסי' תקנ''ד סעיף ד' ע''ש: (ב) משנה. כ' המ''א נ''ל דוקא בזמניהם שהיו מבינים לשון תרגום אבל עכשיו שאין מבינים צריכים ללמוד להבין דאל''כ אינו נחשב ללימוד דדוקא בתפלה אף שאינו מבין הקב''ה יודע כוונתו אבל אם אומר המשנה ואינו מבין אינו נקרא לימוד לכן צריכין ללמוד הפירוש וכ' של''ה כשאומר איזהו מקומן או במה מדליקין או פיטום הקטורת יעשה קול ניגון דמשניות ע''ש:





סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
ובו ט' סעיפים
א
 
אוֹמְרִים (א) בָּרוּךְ שֶׁאָמַר קֹדֶם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, וְיִשְׁתַּבַּח לְאַחֲרֵיהֶם.

 באר היטב  (א) ברוך שאמר. מעומד אפילו ביחיד תולעת יעקב ב''ח. ושבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע''י פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו דיש בו פ''ז תיבות. טור בשם ספר היכלות. ע''כ אין לגרוע ולא להוסיף מפ''ז תיבות. נגיד ומצוה. משנת חסידים דף ס''ג ע''א. ואוחז בציצית בטלית שלפניו בשעת אמירת ב''ש וספר כוונות. בפה עמו בסגו''ל. בתשבחות בחיר''ק:


ב
 
אִם סִיֵּם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר קֹדֶם שֶׁסִיֵּם (ב) הַחַזָּן, עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן.

 באר היטב  (ב) החזן. אבל אם סיים עם החזן בבת אחת לא יענה דהוי עונה אמן אחר ברכותיו אבל אם סיים ישתבח עם הש''ץ עונה אמן דהא הרבה פוסקים ס''ל דעונה אמן אחר ברכת עצמו ואף דאנן דלא נהגינן הכי מ''מ בכה''ג שרי וה''ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן מ''א והיד אהרן חולק עליו וכ' דאין נראה לחלק בין הברכות שוות לכשאינן שוות דהכל נראה כעונה אמן אחר ברכותיו ע''ש:


ג
 
אַחַר יִשְׁתַּבַּח יָכוֹל לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ וע''ל סי' רט''ו.


ד
 
צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלְּהַפְסִיק (ג) בְּדִבּוּר, מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד סוֹף י''ח: וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה אֵין לְדַבֵּר בֵּין בָּרוּךְ שֶׁאָמַר לְיִשְׁתַּבַּח (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם כָּל בּוֹ) וע''ל סי' נ''ג וְנ''ד.

 באר היטב  (ג) בדיבור. אבל מותר לענות אמן עיין מ''א. ועי' סימן ס''ו ס''ק ט' מש''ש: כ' בתשובת מקור ברוך סי' א' שראוי לבטל המנהג שקצת נוהגין להפסיק כדי להביא החתן לבה''כ בין ב''ש ליוצר ואין כח המנהג זה יפה לילך אחריו ועי' בתשו' פנ''י ח''א סימן ה' וכשצריך להפסיק בין ב''ש לישתבח אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר גם כן אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם ב''י אבודרה''ם ב''ח ואחרונים. אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהש''ץ חוזר התפלה:


ה
 
בֵּין הַמִּזְמוֹרִים הָאֵלּוּ שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וּבְאֶמְצַע הַמִּזְמוֹר שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.


ו
 
צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין אֱלִילִים וּבֵין וְה' שָׁמַיִם (ד) עָשָׂה.

 באר היטב  (ד) עשה. וכן יש להפסיק בין כי לכל דיש פסיק בין כי לכל לכן הכף דגושה. ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך גם כן להפסיק שלא תבלע המ''ם. של''ה מ''א:


ז
 
צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּפָסוּק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וְאִם לֹא כִּוֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם (ה) אַחֶרֶת: הגה: וְאוֹמְרִים פָּסוּק וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ אַחַר תְּהִלָּה לְדָוִד (טוּר וְכָל בּוֹ) וְכוֹפְלִין פָּסוּק כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (טוּר) וְכֵן פָּסוּק ה' יִמְלֹךְ (ו) לְעוֹלָם וָעֶד (אַבּוּדַרְהַם) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִוְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, אוֹ לְפָסוּק וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אֵין לִשְׁחוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁם כְּדִלְקַמָּן סי' קי''ג (הר''י ס''פ אֵין עוֹמְדִין וְר' יְרוּחָם נָתִיב י''א) וְנָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, (ז) וַיְבָרֶךְ דָּוִד וְיִשְׁתַּבַּח.

 באר היטב  (ה) אחרת. אע''ג דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה כמ''ש סי' ק''א הכא דאינו אלא פסוק אחד חוזר דיוכל לכוין: (ו) ועד. בספר נגיד ומצוה בשם האר''י כתב שיש לומר גם כן תרגום פסוק זה דהיינו שנים מקרא ואחד תרגום. ושיש לומר פסוק כי בא סוס פרעה שגם פסוק זה מעיקר שירה ע''ש ועי' גינת ורדים חלק א''ח כלל ב' סי' ח'. כתב ב''י בשם א''ח מי כמוך תניינא הכף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכף רפויה. עם זו גאלת הגימל דגושה. ידמו כאבן הכף דגושה. ע''ש. ויש להפסיק בין במים ובין אדירים. וי''ל השירה בכוונה ובשמחה זוהר בשלח: (ז) ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל וכשיגיע לואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות שנים יתן לגבאי והאחת יתן לקופה. משנת חסידים דף ס''ד ע''ב. המ''א מתמיה על המנהג שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרינן בס''פ קמא דברכות כל פסוק דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן ע''ש שמיישב המנהג:


ח
 
אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת (ח) בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַת.

 באר היטב  (ח) במרוצה. שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות. ד''מ. וכתב ר''י חסיד מי שאינו מלובש היטב יתפלל בביתו בחורף בנחת:


ט
 
מִזְמוֹר לְתוֹדָה יֵשׁ לְאָמְרוֹ בִּנְגִינָה, שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת עֲתִידוֹת לִבָּטֵל, חוּץ מִמִּזְמוֹר לְתוֹדָה: הגה: וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה בְּשַׁבָּת (ט) וְיוֹם טוֹב (טוּר), אוֹ בִּימֵי פֶּסַח, שֶׁאֵין תּוֹדָה קְרֵבָה בָּהֶם מִשּׁוּם חָמֵץ, וְלֹא (י) בְּעֶרֶב פֶּסַח וע''ל סי' תכ''ט וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וע''ל סי' תר''ד וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (מִנְהָגִים):

 באר היטב  (ט) ויום טוב. לפי שאין תודה קריבה בהם. ויש מקומות שאומרים מזמור לתודה בר''ה וי''ה משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ. כנה''ג: (י) בע''פ. שמא לא יוכלו לאוכלו ויצטרכו לשרפו ומה''ט א''א אותו בעי''כ ובשיורי כה''ג כתב ומנהגינו לאומרו בע''פ ובח''ה דפסח ע''ש ובהגמ''נ כתב שא''א אותו בעט''ב ולא בט''ב וכ' רש''ל בתשובות סי' ס''ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י''ט בט''ב והיה מקריבין תודה. כתב בשיורי כנה''ג בקצת מקומות נוהגין כשאומרים מזמור שיר ליום השבת ביום טוב מדלגין מזמור שיר ליום השבת ומתחילין טוב להודות לה' כמ''ש הב''י בשם א''ח אבל אין חוששין לזה ואין לשנות דגם י''ט נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וכ''כ הל''ח דגם ביום טוב אומרים הפסוק מזמור שיר ליום השבת וכ''כ הפר''ח:





סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
ובו סעיף אחד
א
 
אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר בְּסוֹף פְּסוּקֵי (א) דְּזִמְרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, וְאַחַר כָּךְ תְּהִלָּה לְדָוִד עַד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם עַד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ עַד כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ: הגה: וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר יֹאמַר הוֹדוּ לַה' (ב) קִרְאוּ עַד וְהוּא רַחוּם, וִידַלֵּג עַד וְהוּא רַחוּם שֶׁקֹּדֶם אַשְׁרֵי, כִּי בֵּינְתַיִם אֵינָן רַק פְּסוּקִים (ג) מְלֻקָּטִים (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה) וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּבַּח, וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵר וּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְיִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וְאִם אֵין שְׁהוּת כָּל כָּךְ, יְדַלֵּג גַּם מִזְמוֹר הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם: הגה: אִם עוֹד אֵין שְׁהוּת, לֹא יֹאמַר, רַק בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּתְהִלָּה לְדָוִד וְיִשְׁתַּבַּח (הָרֹא''שׁ וְהר''י פ' אֵין עוֹמְדִין) וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם יֹאמַר כָּל (ו) הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּחֻיָּב לְבָרֵךְ בַּבֹּקֶר (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' מ''ו וּמ''ז:

 באר היטב  (א) דזמרה. המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבה''כ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות סידור האר''י והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה''כ אבל בתשובת חכם צבי סי' ל''ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה''כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע''ש וכ''פ הפר''ח בסי' נו''ן ע''ש: (ב) קראו. נקוט כלל זה בידך דכל הללויה הם קודמין להודו לה' קראו דהיינו אם אין שהות להתפלל הללויה והודו לה' קראו תדחה הודו לה' קראו מפני הללויה דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי''ה. ויברך דוד גם כן קודם להודו לה' קראו אבל לא קודם הללויה. עמ''א: (ג) מלוקטים. ובספר ל''ח פרק אין עומדין האריך בזה והעלה דאם יש שהות יאמר גם מזמור לתודה ע''ש: (ד) וברכותיה. ואם בא סמוך לק''ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י''ח עם הציבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י''ח עם הציבור. הגהות י''נ מ''א: (ה) אחריהם. דהיינו ברוך שאמר וישתבח: (ו) הברכות. לאחר התפלה כתב הפר''ח ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות וכו' שכבר יצא בברכת מחיה המתים כמש''ל סימן מ''ו ס''ק א':





סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
ובו כו סעיפים
א
 
אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר יִשְׁתַּבַּח (א) מְעֻמָּד.

 באר היטב  (א) מעומד. משמע דיחיד א''צ לעמוד. וה''ה בשבת שהחזן מנגן בא''י א''צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח ב''ח. אבל בס''ס נ''א משמע דצריך לעמוד. עט''ז: כל הט''ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימה אחת של''ה מ''א. ואינם אלא י''ג שבחים יד אהרן ועיין בספר משנת חסידים דף ס''ה ע''א וכן הוא בכוונות:


ב
 
אֵין לוֹמַר יִשְׁתַּבַּח, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּקְצָת פְּסוּקֵי (ב) דְּזִמְרָה.

 באר היטב  (ב) דזמרה. דהוא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה ולא כטועין שמתחילין מישתבח שמברכין ברכה לבטלה. מי שבא לבה''כ בשעה שהש''ץ מתחיל ישתבח ואם יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד לא יוכל להתפלל עם הציבור וישתבח לבדו גם כן אין לאומרה. טוב הוא שישתוק וישמע ישתבח מהש''ץ ויענה אמן ויתפלל אז עם הציבור. מט''מ ע''ת מ''א:


ג
 
אֵין לְבָרֵךְ עַל עֲטִיפַת צִיצִית בֵּין פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (ג) לְיִשְׁתַּבַּח, אֶלָּא בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר וע''ל סי' נ''ד סָעִיף ג': הגה: מִיהוּ (ד) הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אִם לֹא הָיָה לוֹ טַלִּית תְּחִלָּה, יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל יִשְׁתַּבַּח, כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר הַקַּדִּישׁ מִיָּד אַחַר יִשְׁתַּבַּח וְלֹא יַפְסִיק (כָּל בּוֹ סי' ה') וְכֵן אִם אֵין מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, יַמְתִּין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עִם יִשְׁתַּבַּח (ה) וְיִשְׁתֹּק, עַד שֶׁיָּבֹא מִנְיָן וְיֹאמַר יִשְׁתַּבַּח וְקַדִּישׁ (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (ג) לישתבח. עיין בתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ובשיורי כה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' י''א מי שהוצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר יטול ידיו ויברך ומניח ציצית ותפילין ויברך עליהם גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ע''ב ע''ש ולפי מ''ש לעיל בסי' כ''ה ס''ק ט''ז בשם המ''א משמע דא''צ לברך וע''ל סי' ח' סעיף י''ד. חבורה שאומרים תהלים בבה''כ ואירע שלא היה מנין קודם ברוך שאמר אסור לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה תשובת פני יהושע חלק א''ח סי' ה' וע''ל סי' נ''א ס''ק ג' מש''ש בשם מקור ברוך: (ד) הש''ץ. אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש''ץ יאמר ישתבח מיד. מגן אברהם: (ה) וישתוק. פי' שלא יפסיק בדיבור ויוכל להמתין חצי שעה עם ישתבח מהר''מ מינץ וכ' מ''א נ''ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור כולה א''צ לחזור לראש:


ד
 
שְׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה (ו) הָגוּן. וְאֵיזֶהוּ הָגוּן, שֶׁיְּהֵא רֵיקָן מֵעֲבֵרוֹת, וְשֶׁלֹּא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע, אֲפִלּוּ (ז) בְּיַלְדוּתוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה עָנָו וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב, וְרָגִיל לִקְרוֹת תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

 באר היטב  (ו) הגון. כתב מהר''ם מינץ בגדי ש''צ צריכים שיהיו נקיים בלי לכלוך ורבב ובגדיו יהיו ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לב''ה ראשון ויצא אחרון ע''ש סימן פ''א ולא יהא טפש וסכל אלא שיהא שיוכל לדבר בעסקי הקהל כפי שצריך רש''ל: (ז) בילדותו. בתשובת הרא''ם סי' פ''ו דבש''ץ דעלמא שאינו ש''ץ בתענית א''צ שיהא פרקו נאה אלא כל שעכשיו יש לו מעשים טובים אע''פ שבילדותו יצא עליו שם רע ואפי' עבד ע''ז כיון ששב בתשובה ראוי להיות ש''ץ קבוע וכ''כ הרש''ך ח''ב סי' ק''ז והר''א ששון סי' קנ''ז. ומהרש''ל בתשוב' סימן נ' הסכים ג''כ דוקא בתענית ובמעמדות אבל בשאר ימים אפי' בקבע כל שאינו רשע ושהוא מרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות ממנין לש''ץ וכן העלה להלכה המחבר יד אהרן דלש''ץ דעלמא לא בעינן פרקו נאה וכל שראינו ששב בתשובה ראוי קרינן ביה וכ''פ רוב האחרונים ועיין הר''ש הלוי חלק י''ד סימן כ''ח וכך העלה הע''ת ומסיים ונ''ל דאם גוזרין הציבור תענית אע''פ שאין עכשיו תענית צבור מ''מ לא יתפלל ש''ץ כזה וק''ו בראש השנה ובי''ה ע''ש עוד העלה הע''ת דגם המחבר לא החמיר במה שפסק שלא יצא עליו שם רע בילדותו היינו שלא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש''ץ אין לנו להחמיר וכ''כ המ''א. ובתשובת הראנ''ח ח''ב סי' מ''א ועיין סעיף כ''ה: וכתב עוד שם דאם יצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסק אפילו יחיד יוכל למחות להעבירו וכל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפילו מיעוט יכולין לעכב ואם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אינו מועיל הפרנסים מ''א בשם מ''צ ע''ש ובכה''ג. ובתשובת חוט השני סי' ע''ה כתב כיון דעברו עליו מים הזדונים יש להעבירו אבל בהזמנה שהזמין להמיר ולא המיר מרצונו וחזר בתשובה מעליא וכבר קבלוהו עליהם לש''ץ אין להורידו ע''ש ועיין בחות יאיר סי' קע''ו ובשער אפרים סי' ל''א ובעדות ביהוסף סי' פ''ז. ולכ''ע אם עבר באונס ושב בתשובה מותר אפי' לכתחלה. וכ''כ המ''א. ש''ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש''ץ מ''ץ ח''ב סי' ע''ה. טוב לחזור אחר ש''ץ בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' ב''ח רש''ל. וט''ז ס''ק ג' חולק וכתב דיש לקרב לאותו שאינו מיוחס לקרב את הרחוקים לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק. מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש''ץ שדרך הקב''ה להשתמש בכלים שבורים דכתיב לב נשבר וגו' רש''ל פ''ק דחולין והמ''א ס''ק ח' חולק עליו וכתב דיש ליזהר בש''ץ שלא להיות בעל מום ועוד הקריבהו נא לפחתך (ובס' אליהו רבה הביא כמה ראיות דמותר להיות ש''ץ בעל מום ע''ש):


ה
 
אִם אֵין מוֹצְאִין מִי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִבְחֲרוּ הַטּוֹב שֶׁבַּצִּבּוּר בְּחָכְמָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים: הגה: וְאִם הָיָה כָּאן עַם הָאָרֶץ זָקֵן, וְקוֹלוֹ נָעִים, וְהָעָם חֲפֵצִים בּוֹ, וּבֶן י''ג שָׁנָה הַמֵּבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר, וְאֵין קוֹלוֹ נָעִים, הַקָּטָן הוּא קוֹדֵם (מָרְדְּכַי ספ''ק דְּחֻלִּין) מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג, כְּגוֹן שֶׁהָרַג הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, וְחָזַר (ח) בִּתְשׁוּבָה, מֻתָּר לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר, אֲבָל אִם עָשָׂה בְּמֵזִיד לֹא, דְּמִכָּל מָקוֹם יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה. (תְּשׁוּבַת אוֹר זָרוּעַ בְּמַסֶכֶת בְּרָכוֹת).

 באר היטב  (ח) התשובה. עמ''ש בס''ק שלפני זה. אחד שהכה אשתו בעץ והיתה מעוברת ולא המשיך עד שמתה וניכר שמאותה הכאה מתה אין ראוי להיות ש''ץ. כנה''ג וע''ת:


ו
 
אֵין מְמַנִּין אֶלָּא מִי שֶׁנִּתְמַלֵּא זְקָנוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד (ט) הַצִּבּוּר, אֲבָל בְּאַקְרַאי מִשֶּׁהֵבִיא (י) שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָכוֹל לִירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה מִפִּי הַצִּבּוּר אוֹ מִפִּי שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמְמַנֶּה אוֹתוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ לְעִתִּים (יא) יְדוּעִים.

 באר היטב  (ט) הציבור. ואין הציבור יכולים למחול על כבודם. ט''ז שכנה''ג ועמ''א: (י) ב' שערות. וכל שבא לכלל י''ג אין מדקדקין בשערות כמ''ש סי' נ''ה: (יא) ידועים. דזה הוי קביעות לאותם העתים ופשוט שאין בכלל זה אם מינוהו הקהל שיהיה הוא מוכן להתפלל באם לפעמים לא יהיה החזן בבה''כ שיעמוד זה להתפלל אין בזה איסור כלל דאין זה מקרי קבוע כלל כיון שאפשר שלא יבא לידי כך ולא אסרו בקבוע אלא לעתים ידועים שבאותו עת הוא קבוע בודאי ט''ז. וכתב ע''ת והיינו דוקא מי שלא נתמלא זקנו אבל מי שהוא פסול לש''ץ מחמת עבירה אפי' באקראי אינו יכול להיות ש''ץ וכ''כ בתשובת מ''צ ח''ב סי' ע''ה וה''ה בתענית ובר''ה נמי אין מורידין למי שלא נתמלא זקנו אפילו באקראי. שכנה''ג וע''ת:


ז
 
אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר כִּי אִם בֶּן י''ג וְיוֹם א' מוּטָב שֶׁיְּהֵא הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר, מִשֶּׁיִּבָּטְלוּ מִלִּשְׁמֹעַ קְדֻשָּׁה וְקַדִּישׁ.


ח
 
מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל זָקָן, כָּל שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שָׁנִים שֶׁרָאוּי לְהִתְמַלְּאוֹת זְקָנוֹ, נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ קָרִינָן בֵּיהּ, הִלְכָּךְ בֶּן כ' שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, מְמַנִּין אוֹתוֹ: הגה: וְכֵן אִם הָיָה לוֹ זָקָן אֲפִלּוּ מְעַט קָרִינָן בֵּיהּ נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ, אִם הוּא מִבֶּן י''ח וּלְמַעְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מ''ס פי''ד וְנ''י פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד).


ט
 
(יב) סָרִיס, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְמַנּוֹתוֹ, אִם הוּא בֶּן כ'.

 באר היטב  (יב) סריס. דהיינו שנראו בו סימני סריס כמ''ש סי' נ''ה ס''ה. ומהרש''ל בחולין סי' מ''ה כתב שאין למנות סריס:


י
 
יֵשׁ לְלַמֵּד זְכוּת עַל מְקוֹמוֹת (יג) שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁהַקְּטַנִּים יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת: הגה: וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן, אֵין לְקָטָן לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לִכְלַל י''ג שָׁנִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אֵין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת דַּהֲרֵי עֲדַיִן אֵין לוֹ י''ג שָׁנָה (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (יג) שנה. פי' דבמדינתינו מתפללין ערבית מבעוד יום והוא לא נכנס בשנת י''ד עד תחלת ליל שבת שהוא יום שנולד בו. אבל אם מתפללים ערבית בלילה מותר לעבור לפני התיבה והא דאמרינן בכל מקום י''ג שנה ויום א' פי' דבעינן י''ג שנה שלימים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינן ביה ב''ח מ''א ט''ז שכנה''ג וכ''כ הש''ך בח''מ סי' ל''ה וסמ''ע שם. ועיין בשיורי כנה''ג סימן נ''ה בהגהת הטור סעיף ו' שמביא בשם תשובת כ''י מהר''י ברונא שכתב דאפי' בן י''ג שנה ויום אחד אינו נקרא גדול עד שיעבור אותו היום והביא ראיות ע''ז ע''ש:


יא
 
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁמַּאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ עָרֵב, אִם הוּא מֵחֲמַת שֶׁשָּׂמֵחַ בְּלִבּוֹ עַל שֶׁנּוֹתֵן הוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ (יד) בִּנְעִימָה, תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכֹבֶד רֹאשׁ, וְעוֹמֵד בְּאֵימָה וְיִרְאָה, אֲבָל אִם מְכַוֵּן לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, וְשָׂמֵחַ בְּקוֹלוֹ, הֲרֵי זֶה (טו) מְגֻנֶּה. וּמִכָּל מָקוֹם כָּל שֶׁמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, לֹא טוֹב (טז) עוֹשֶׂה מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר.

 באר היטב  (יד) בנעימה. דאיתא בפסיקתא כבד ה' מהונך קרי בי' מגרונך ומי שיש לו קול נעים ירנן להקב''ה ולא שאר רננות ס''ח סי' רע''א: (טו) מגונה. דאיתא בס''ח בשעה שרשב''ג יצא ליהרג א''ל ר''י אחי מפני מה אתה יוצא ליהרג שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנית מד''ת א''ל אחי נחמתני ע''כ: (טז) עושה. אם לא ברצון הקהל אפילו שבת וי''ט ואף ברצון הקהל להאריך יותר מדאי הרי זה מגונה רש''ל פ''ק דחולין:


יב
 
אֵין מְמַנִּין מִי שֶׁקּוֹרֵא לְאַלְפִי''ן (יז) עַיְנִי''ן, וּלְעַיְנִי''ן אַלְפִי''ן.

 באר היטב  (יז) עייני''ן. וה''ה למי שקורא חית''ן ההי''ן ואם כולן מדברים כך מותר להיות ש''ץ. הרדב''ז וכנה''ג מ''א ע''ת ע''ש. והקשו התוס' סוף פרק הקורא את המגילה עומד איך הוריד רבי לר' חייא לפני התיבה כשגזר תענית בהפועלים ותירצו שם דכשהיה מתכוין לקרות החי''ת קורא אותה שפיר על ידי טורח ע''ש אבל בהפועלים תירצו דה''מ היכא דאפשר באחר אבל היכא דלא אפשר באחר לא ע''ש וכנ''ל עיקר דאם איתא שהיה יכול לקרות החי''ת ע''י דוחק איך קאמר ליה כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצאת מחרף ומגדף דדילמא כשהיה מגיע לזה הפסוק וכיוצא בו היה מטריח את עצמו לקרות כהוגן ולא היה מחרף ומגדף אלא העיקר כמו שתירצו בהפועלים. פר''ח:


יג
 
פּוֹחֵח, (עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרֹם (ישעיה כ' ג') תִּרְגֵּם עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ פַּחִיח) וְהוּא מִי שֶׁבִּגְדּוֹ קָרוּעַ, וּזְרוֹעוֹתָיו מְגֻלִּים, לֹא יֵרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה.


יד
 
סוּמָא יוֹרֵד לִפְנֵי (יח) הַתֵּבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה.

 באר היטב  (יח) התיבה. וחייב בכל המצות ב''ח מ''א דלא כנ''ץ. בתשובת חות יאיר סי' קע''ו העלה שיש להעביר חזן סומא אפי' באחד מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בזה ע''ש ועיין בתשובת אמונת שמואל סי' ט''ז ובלחם רב סי' ב' ובדבר שמואל סי' י''ב:


טו
 
שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מֵעַצְמוֹ, וְלֹא יַמְתִּין שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ.


טז
 
מִי שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ, צָרִיךְ (יט) לְסָרֵב מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה מְסָרֵב וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, מֵכִין עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲמֹד, וּבְפַעַם שְׁלִישִׁית יַעֲמֹד. וְאִם הָאוֹמֵר לוֹ שֶׁיֵּרֵד הוּא אָדָם גָּדוֹל, אֵינוֹ מְסָרֵב לוֹ (כ) כְּלָל.

 באר היטב  (יט) לסרב. ש''ץ שלא רצה להיות עוד ש''ץ וקבלו אחר במקומו א''צ רשות כיון דבידו עוד להיות ש''ץ. ודוקא מהקהל א''צ ליטול רשות אבל מש''ץ השני צריך ליטול רשות יד אליהו סי' ל' ע''ש: (כ) כלל. דאין מסרבין לגדול. וכתבו התוס' ספ''ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב:


יז
 
אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וּצְרִיכִין לְהַעֲמִיד אַחֵר תַּחְתָּיו, אוֹתוֹ שֶׁמַּעֲמִידִין תַּחְתָּיו לֹא יְסָרֵב.


יח
 
הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִין, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁבְּרַגְלִי סַנְדָּל, לֹא יֵרֵד בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסִין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ, וְחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרְסוּת נִזְרְקָה בּוֹ: הגה: וַאֲפִלּוּ אִם נוֹתֵן אֲמַתְלָא לִדְבָרָיו לֹא מְהָנֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְהוֹנָתָן):


יט
 
יֵשׁ מוֹנְעִים (כא) גֵּר מִלִּהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר, וְנִדְחוּ דִּבְרֵיהֶם. אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵינִי רוֹצֶה שֶׁפְּלוֹנִי יִהְיֶה חַזָּן, אִם לֹא שֶׁכְּבָר הִסְכִּים עָלָיו (כב) מִתְּחִלָּה: הגה: וְדַוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹתוֹ יָחִיד טַעַם הָגוּן (כג) עַל פִּי טוּבֵי הָעִיר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אֵין הַיָּחִיד יָכוֹל לִמְחוֹת בִּשְׁלִיחַ צִבּוּר (מהרי''ו סי' ס'), וְאִם הוּא שׂוֹנְאוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ קֹדֶם שֶׁהִסְכִּים עָלָיו (מַהֲרַ''ם פַּדוֹאָה סי' ס''ד וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ (מ''ד) [ל']), וּמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יַעֲלֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁקּוֹרֵא הַתּוֹכֵחָה (אוֹר זָרוּעַ).

 באר היטב  (כא) גר. לפי שלא יוכל לומר אלהי אבותינו ונדחו דבריהם. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. ש''ץ ממזר תלוי במחלוקת אם ממזר כשר לכתוב תפילין. שכנה''ג הגהת ב''י: (כב) מתחלה. ואם קבלוהו לזמן ונשלש הזמן לא מיקרי השכים עליו תחלה דעכשיו הוי קבלה חדשה וכאלו לא היה שם עדיין ט''ז. וכתב המגן אברהם נ''ל דוקא בזמניהם שהיה הש''ץ מוציא הרבים י''ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע''כ משא''כ עתה שכולם בקיאים רק הש''ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ''כ קפידא. ראובן שהיה ש''ץ שכיר שנה והשלים שנתו והתחיל להתפלל עוד ימים מספר מהשנה חדשה ומקצת אנשים מיחו בו באמרם שכבר נשלם השנה שהשכירוהו ושאינם רוצים אותו עוד והש''ץ טען שמאחר שכבר התחיל להתפלל בהימים נוראים שהם מהשנה חדשה ולא מיאנו בו שלהיותו שכיר שנה מקצתו ככולה ושיפרעו לו משלם פסק בתשובת מ''צ דהדין עם הש''ץ עיין לקט הקמח דף י''ד ע''א: (כג) עליו. אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש''ץ מחויב לומר בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו מהר''ם פאדוואה שם. וכתב מהרש''ל פ''ק דחולין סי' (נ''ד) [נ''א] הא דיחיד יכול למחות דוקא אם הוא מהנושאים עולים ומסים ואע''פ שאינו חשוב כ''כ ודוקא שיש ש''ץ אחר שיוכלו הקהל להשכירו בדמיו אבל אם אינו בנמצא או שיש בנמצא אלא שבא להוסיף בדמים יכולין הקהל לומר לו אין בידינו להוסיף בעבור שנאתו אלא הוא יוסיף משלו ואף אם יברר טענתו שזה הש''ץ מעולה מן הראשון כנגד התוספת הדמים אפ''ה יכולין הקהל לומר אין יכולת בידינו להוסיף כ''כ בדמים עכ''ל. וכ''כ השכנה''ג וע''ת ע''ש. וט''ז כתב וכבר יש מנהג ברוב הקהלות בענין קבלת הש''ץ שהוא ע''פ רוב פורעי המס או קרואי עדה ואין השאר יכולין למחות ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י'. כתב בד''מ בשם א''ז דאין ש''ץ צריך להחניף לציבור ובמילי דשמיא צריך להוכיחן ובשם ר''י חסיד כתב דש''ץ צריך להיות אהוב להקהל שאל''כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה אף כשקורין אותו ע''ש. וכנה''ג כתב שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו וכתב המ''א דבין גברא לגברא מותר לצאת דדוקא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו ע''ש:


כ
 
אִם אֶחָד רוֹצֶה לוֹמַר תְּפִלָּה בִּשְׁבִיל (כד) אָבִיו, וְאַחֵר רוֹצֶה לוֹמַר בִּשְׁבִיל אַחֵר, מִי שֶׁיִּרְצֶה (כה) הַקָּהָל שֶׁיֹּאמַר הַתְּפִלָּה, הוּא יֹאמַר.

 באר היטב  (כד) אביו. ר''ל שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים: (כה) הקהל. דדוקא קדיש יוכל לומר בשביל אביו אבל לא יוכל להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם. ומצוה להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינו של גיהנם ויאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין. עמ''א:


כא
 
אֵין לְהִתְמַנּוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר עַל פִּי הַשַּׂר, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַצִּבּוּר חֲפֵצִים בּוֹ.


כב
 
שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּשָׂכָר (כו) עָדִיף טְפֵי מִבִּנְדָבָה: הגה: וְאֵין לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּלֹא רְצוֹן (כז) הַקָּהָל, וְכָל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה וְדֶרֶךְ אַלָּמוּת, אֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס''ג וַאֲגֻדָּה פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין).

 באר היטב  (כו) עדיף. כי אז נזהר יותר בתפלתו בשביל שכירתו: (כז) הקהל. ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים. ד''מ מט''מ מ''א:


כג
 
שְׂכַר שְׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹרְעִים מִקֻּפַּת הַקָּהָל, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הַדַּל כְּעָשִׁיר, מִכָּל מָקוֹם אֵין יַד הֶעָנִי מַשֶּׂגֶת כְּעָשִׁיר: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגּוֹבִין חֵצִי לְפִי מָמוֹן, וְחֵצִי לְפִי הַנְּפָשׁוֹת, וְכֵן הוּא מִנְהַג (כח) הַקְּהִלּוֹת (מַהֲרַ''ם פַּאדוֹוָה סי' (מ''ד) [מ''ב]).

 באר היטב  (כח) הקהלות. ובמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון. עמ''א:


כד
 
צִבּוּר שֶׁצְּרִיכִין לִשְׂכֹּר רַב וּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וְאֵין בְּיָדָם כְּדֵי שְׂכַר שְׁנֵיהֶם, אִם הוּא רַב מֻבְהָק וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבָקִי בְּהוֹרָאָה, הוּא (כט) קוֹדֵם, וְאִם לָאו, שְׁלִיחַ צִבּוּר קוֹדֵם.

 באר היטב  (כט) קודם. כתב כנה''ג בשם תשוב' א' דלמינוי חכם מרביץ תורה אפילו המיעוט יכול לכוף לרוב. ובמי שאינו ראוי להיות חכם אפילו יחיד יכול למחות וכ''פ הרשד''ם חלק א''ח סי' ל''ו ועיין ע''ת:


כה
 
אֵין מְסַלְּקִין חַזָּן מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בּוֹ (ל) פְּסוּל: הגה: וְאֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם (לא) רִנּוּן בְּעָלְמָא, כְּגוֹן שֶׁיָּצָא עָלָיו שֵׁם שֶׁנִּתְפַּס עִם (לב) הַנָּכְרִית, אוֹ שֶׁמָּסַר אָדָם, אֲבָל אִם בָּאוּ עָלָיו עֵדִים בָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (לג) מַעֲבִירִין אוֹתוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהוּא שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק לֹא יִתְפַּלֵּל בִּבְגָדִים (לד) הַצּוֹאִין וּמַסְרִיחִין, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַחֲלִיף בְּגָדָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּלְהִתְפַּלֵּל, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר הַמְנַבֵּל פִּיו אוֹ שֶׁמְּרַנֵּן (לה) בְּשִׁירֵי הַגּוֹיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מְמַחִין בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (כֵּן) וְאִם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ (כָּל בּוֹ דַּף קכ''ה ע''ד) וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהִזְקִין וְרוֹצֶה לְמַנּוֹת בְּנוֹ לְסַיְּעוֹ לִפְרָקִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹל בְּנוֹ (לו) עָרֵב כְּקוֹלוֹ, אִם מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, בְּנוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם, וְאֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סי' ש').

 באר היטב  (ל) פסול. ואז אין מקבלין אותו ואפי' אם נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה. הרשד''ם חא''ח סי' ל''ב מ''א וע''ת: (לא) רינון. אבל למנותו לכתחלה אפי' ברינון בעלמא אין למנותו לכתחלה וזהו שכתב המחבר לעיל סעיף ד' ושלא יצא עליו שם רע ע''ת וע''ל ס''ק ז' מש''ש: (לב) הנכרית. ומ''מ יש להושיב ב''ד על ככה מהרי''ט כנה''ג. ש''ץ שבתו זנתה תחת בעלה אם אי אפשר באחר חשוב כדיעבד וכשר. מהר''י מברונא שכנה''ג וכתב ע''ת משמע דאפילו אם כבר נתקבל לש''ץ קבוע מסלקין אותו אי איכא אחר וכ''ש שאין למנותו לכתחלה ע''ש וע''ל סי' (קכ''ט) [קכ''ח] ס''ק ע''א מ''ש בשם שכנה''ג ובשם שבות יעקב לענין כהן. ש''ץ שנפסל קולו שנשמע כאלו הוא מירתת ושכור פסול לש''ץ. מהר''י מברונא שכנה''ג: (לג) מעבירין אותו. ואם עשה תשובה אין מעבירין אותו. ע''ת ע''ש: (לד) הצואין. ש''ץ שמתוך חוליו לאנסו א''א לנקות מהיותו טהור מקר' לילה ואין מטהר עצמו כלל והוא ש''ץ אפשר בימים נוראים יש לגעור בו שיטבול ועכ''פ שיוציא הבגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לדברי חכמים לרחוץ יפה יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו ראוי להעבירו מהרי''א יצחקי ז''ל בתשובתו זרע אברהם חלק א''ח ס''ס ו' ע''ש: (לה) בשירי העכו''ם. ר''ל בניגון שמנגן בו לע''א מ''א בשם ת''ה. וב''ח בתשובה ס''ס קכ''ז כ' דוקא ניגון שמיוחד בבית ע''ז. כ' רש''ל בתשובה סי' כ' ש''ץ שהיה שוחט ונמצא שמכר טרפה בחזקת כשרה בשוגג או שהיה מנקר ונמצא אחריו חלב אע''פ שמעבירין אותו מאומנתו אין מסלקין אותו מש''ץ וע''ל ס''ק ז' מה שכתבתי בשם משפטי צדק ח''ב סי' ע''ה וכתב כנה''ג דמהרש''ל מודה דאין למנותו לכתחלה. מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש''ץ בראש השנה ויום כיפור אא''כ עשה תשובה תורת אמת סי' קנ''ז. קהל שחלקו תפלת ר''ה ויה''כ כנהוג. אם חלה אחד מהם ולא יוכל להתפלל אינו רשאי להעמיד איש אחר במקומו וביד הקהל דוקא להעמידו תשובת שער אפרים סי' ל''א ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י''ג. ראובן שהיה מוחזק להתפלל תדיר בימים נוראים ואח''כ נתאלמן וקמו עליו קצת מערערים לומר שלא יכול להתפלל מפני שאין לו אשה בתשובת פני משה סי' נ''ד מצדד פנים לכאן ולכאן ולבסוף העלה דאין להעבירו מפני דבר זה שאין בו חטא משפטי הדברים המעכבים ועוד צירף שם לסניף דהאיש ההוא כבר אירס ע''ש ועי' בלקט הקמח דף י''א ע''ב: (לו) ערב. ובלבד שלא יהא קולו משונה וכלל גדול בכל המינויים הבן קודם והמינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים. אין להעביר ש''ץ בשביל אחר שקולו ערב ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד. עיין כנה''ג ובמ''א ובע''ת:


כו
 
קָהָל שֶׁנָּהֲגוּ לְמַנּוֹת אֲנָשִׁים עַל צָרְכֵי הַצִּבּוּר לִזְמַן, וּבְהַגִּיעַ הַזְּמַן יֵצְאוּ אֵלּוּ וְיִכָּנְסוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, בֵּין לְחַזָּן בֵּין לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, בֵּין לִשְׁאָר מִנּוּיִים הַצְּרִיכִין לַצִּבּוּר, בֵּין שֶׁנּוֹטְלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר בֵּין שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים, אֲפִלּוּ לֹא קָבְעוּ לָהֶם זְמַן, סְתָמָן כְּפֵרוּשָׁן מֵאַחַר שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ: הגה: יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דִּשְׁלִיחַ צִבּוּר יִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ סֵפֶר הַמְיֻחָד לַצִּבּוּר, דְּוַדַּאי נִכְתַּב (לז) לִשְׁמוֹ (מהרי''ל בְּשֵׁם רוֹקֵחַ):

 באר היטב  (לז) לשמו. בסידורים הנדפסים אין חילוק ט''ז וקורין ש''ץ חזן שצריך לראות האיך יקרא ותרגום וירא וחזי. רד''א:





סימן נד - דינים השיכים לישתבח
ובו ג' סעיפים
א
 
יִשְׁתַּבַּח אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ, לְפִי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְבָרוּךְ שֶׁאָמַר, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן נִתְקְנוּ עַל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, זוֹ לִפְנֵיהֶם וְזוֹ לְאַחֲרֵיהֶם.


ב
 
אֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר מֶלֶךְ מְהֻלָּל (א) בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֶלָּא אַחַר חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁשָּׁם הִיא סִיּוּם הַבְּרָכָה.

 באר היטב  (א) בתשבחות. ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי''ו האר''י ז''ל וכ''כ השכנה''ג בשם רד''ק וע''ל סי' נ''א ס''ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי''ת. כ''כ ר' שבתי ועי' תוי''ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר''ל מפראג רק בפתח עט''ז:


ג
 
הַמְסַפֵּר בֵּין יִשְׁתַּבַּח (ב) לְיוֹצֵר, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלְּצָרְכֵי צִבּוּר אוֹ לִפְסֹק צְדָקָה לְמִי שֶׁבָּא לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, מֻתָּר לְהַפְסִיק: הגה: וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט מַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לְבָרֵךְ חוֹלֶה אוֹ לִקְבֹּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ דִּין בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, דְּכָל זֶה מִקְרֵי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, וּלְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין לְהִתְפַּלֵּל יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִקְצָת פְּסוּקֵי (ג) דְּזִמְרָה, וְיֹאמַר קַדִּישׁ עֲלֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּלֹא תְּהִלָּה שֶׁלְּפָנָיו, וְלָכֵן מַתְחִילִין עַרְבִית בְּלֹא קַדִּישׁ (כָּל בּוֹ) וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין וְהֵבִיאוּ לוֹ בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְקַדִּישׁ, יָכוֹל לַהֲנִיחָם וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל בֵּין קַדִּישׁ לְבָרְכוּ לֹא יַפְסִיק בְּשׁוּם דָּבָר (אוֹר זָרוּעַ פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַפְסִיק לְאַחַר שֶׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (ד) בָּרְכוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין בִּרְכַּת יוֹצֵר וע''ל סוֹף סי' נ''ז (בֵּית יוֹסֵף סוֹף סי' נ''ז בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג):

 באר היטב  (ב) ליוצר. בכתבים כתוב לומר ביו''ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ''ע. מ''א: (ג) דזמרה. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש''ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י''ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י''ח אבל אח''כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ''פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע''פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר''א אר''ח ת''ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ''א ע''ש וע''ל סי' נ''ה ס''ק א' מש''ש: (ד) ברכו. לאחר שהתחיל הש''ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס''ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ''א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ''ש שלא יפסיק וכו'. מ''א:





סימן נה - דיני קדיש
ובו כב סעיפים
א
 
אוֹמְרִים (א) קַדִּישׁ וְאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפָחוֹת מִי' (ב) זְכָרִים (ג) בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, וְהוּא הַדִּין לִקְדֻשָּׁה וּבָרְכוּ שֶׁאֵין נֶאֱמָרִין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

 באר היטב  (א) קדיש. כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה''ג וכן בתשו' דבר שמואל סי' קפ''ג קורא ג''כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע''ש ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח''ב סי' י''ב ולעיל סי' נ''ד ס''ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י''ח יוכל אחד מהם להיות ש''ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע''ז. תשובת דבר שמואל סי' שכ''א עי' שם עוד בסי' ש''א שמערער על היתומים קטני קטנים שאומרים קדיש וברכו והקהל עונים אחריהם דשלא כדין הם עושים וכן הרב פר''ח בסי' ס''ט קורא תגר על זה ע''ש כשב' או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל א' תוך כדי דיבור יענה על הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל א' וא' הלק''ט ח''ב סי' מ''ח: (ב) זכרים. כל שיש מנין בבה''כ אין לש''ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' (קס''א) [קס''ח] וכ''כ רמ''א סי' קכ''ד ס''ג ע''ש. אדם הנוצר ע''י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה ולכל דבר שבקדושה עי' בתשו' ח''צ סימן צ''ג: (ג) בני חורין. וכל הקדישים שוין אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד. שכנה''ג בשם מ''מ:


ב
 
אִם הִתְחִיל לוֹמַר קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ מִקְּצָתָן, גּוֹמְרִים אוֹתוֹ הַקַּדִּישׁ אוֹ אוֹתָהּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִתְחִיל, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ רֻבָּן: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם עֲבֵרָה הוּא לָצֵאת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְעוֹזְבֵי ה' יִכְלוּ (יְרוּשַׁלְמִי), אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ י' מֻתָּר לָצֵאת (מָרְדְּכַי פ' בַּתְרָא דִּמְגִלָּה):


ג
 
אִם הִתְחִיל בְּאָבוֹת וְיָצְאוּ מִקְּצָתָן, גּוֹמֵר אֲפִלּוּ (ד) קְדֻשָּׁה: הגה: וְאִם יָצְאוּ מִקְּצָתָן לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל יוֹצֵר, לֹא יַתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, דִּכְבָר נִשְׁלַם תְּפִלַּת יוֹצֵר, וְאִם יָצְאוּ לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל בַּתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם (ה) וּקְדֻשָּׁה, יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים כָּל סֵדֶר קְדֻשָּׁה וְלוֹמַר הַקַּדִּישׁ שָׁלֵם שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, דְּשַׁיָּךְ לַתְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וְכו', אֲבָל אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה, דְּזֶהוּ עִנְיָן אַחֵר, וּתְפִלַּת עַרְבִית וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו לֹא שַׁיָּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע (ו) וּבִרְכוֹתֶיהָ (רַ''ן פֶּרֶק הַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט וְת''ה סי' ט''ו).

 באר היטב  (ד) קדושה. וכל תפלות י''ח והקדיש שלם שלאחריה כמבואר ברמ''א שאח''ז. וכתב בשכנה''ג דיאמר ג''כ ברכה דאלקנו ברכנו בברכה המשולשת בתורה דכל שהתחיל בתפלת י''ח גומרה אף ע''ג דתנן אין נושאין כפיהם פחות מעשרה היינו דוקא נשיאת כפים אבל תפלת אלהינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י''ח וברכת אלהינו שייך לתפלת י''ח ע''ש וכ''כ ע''ת: (ה) וקדושה. לאו דוקא דאפי' עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הקדיש שלם ת''ה מ''א. כ' בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' י''ב דמ''ש דאם יצאו מקצתן לאחר להתפלל יוצר וכו' הוא לאו דוקא אלא אפי' אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שהתחילו ברכה יוצר אור שמשלימין עד תפלת י''ח ע''ש: (ו) וברכותיה. ומש''ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק''ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפלת י''ח לפי שהתפילה אינו חיבור לברכות של ק''ש דתפלת ערבית רשות וכ''ש סדד קדושה וקדיש כמ''ש ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג ומכ''ש לשיר היחוד או למזמור עמ''א. כ' הט''ז מתוך דברי הפוסקים שכתבו ואומר קדיש וא''א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א''צ י' דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשעת אמירת הקדישים די בכך וכ''מ ממ''ש רמ''א בסי' נ''ג ס''ג שאם אין מנין בב''ה ימתין הש''ץ עם ישתבח וכו' ובתשו' ר''מ מינץ סי' ח' כ' דיוכל ג''כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן נ''ל בכל למוד שאדם לומד פסוקים ואגדות שאם נזדמן לו תיכף מנין שיוכל לומר קדיש ומכ''ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח''כ י' שיש לומר קדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהלים בבוקר בלא מנין שאומרים אח''כ קדיש כשיבואו מנין ט''ז ע''ש ומ''א בסי' רל''ד ס''ק א' לא כ''כ ע''ש. והעולם נהגו באם אומרים תהלים בלא מנין ישיירו מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה ומדברי תשובת שער אפרים סי' ס''ז נראה כדברי ט''ז ע''ש:


ד
 
יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּתִשְׁעָה וְצֵרוּף קָטָן, שֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֶּן שֵׁשׁ וְיוֹדֵעַ לְמִי מִתְפַּלְּלִין, וְלֹא נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם לִגְדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, וְהוּא הַדִּין דְּעֶבֶד וְאִשָּׁה אֵין מִצְטָרְפִין: הגה: וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי חֻמָּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ אֵין לְצָרְפוֹ, מִיהוּ יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּשְׁעַת (ז) הַדַּחַק. (הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ח' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה).

 באר היטב  (ז) הדחק. אפי' בלי חומש ודוקא א' ולא ב' ובלבוש כ' שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרפו ע''י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו מ''א. וכ' ב''ח הא דמצרף ע''י חומש דוקא שנכתב על הגויל כס''ת אבל חומשין שלנו לד''ה אין מצטרפין וא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הלכה למעשה שלא לצרף קטן: אונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כנה''ג ושכה''ג סימן זה וכ''כ פר''ח ח''א סימן י''ט ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן כ''ה ופרי חדש כ' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות אין מוחין בידו מסתברא ודאי דמצטרף ע''ש ועיין בלקט הקמח דף י' ע''ב:


ה
 
אִם לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים דִּינוֹ כְּקָטָן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁאָז יִתְבָּרֵר שֶׁהוּא סָרִיס, אִם נִרְאוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס קֹדֶם לָכֵן דִּינוֹ כְּגָדוֹל: הגה: וּמִיהוּ אֵין מְדַקְדְּקִין בִּשְׂעָרוֹת, אֶלָּא כָּל שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו מְחַזְּקִינַן אוֹתוֹ כְּגָדוֹל, וְאוֹמְרִים לְעִנְיָן זֶה (ח) מִסְּתָמָא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''ט).

 באר היטב  (ח) מסתמא. ר''ל לענין תפלה שהיא מדדבנן. וע''ל סימן נ''ג ס''ק י''ג מש''ש בשם הסמ''ע והש''ך:


ו
 
וְאִם הִתְחִיל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְהִתְפַּלֵּל (ט) לְבַדּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם, אוֹ שֶׁהוּא יָשֵׁן, אֲפִלּוּ הָכֵי מִצְטָרֵף עִמָּהֶם.

 באר היטב  (ט) לבדו. דוקא א' ולא שנים דלא כהרלנ''ח. וכן גבי ישן דוקא אחד ולא שנים או ג' עמ''א וט''ז חולק וס''ל דישן אפי' אחד אינו מצרף ע''ש וכ''כ הפר''ח שדבדי הט''ז עיקר ע''ש. ובהלק''ט ח''א סי' ע''ר כתב הא דישן עולה למנין היינו כשפניו מגולה ע''ש והיד אהרן חולק עליו ע''ש ועסי' קכ''ד ס''ד:


ז
 
כְּשֶׁאֶחָד מִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ, נָכוֹן שֶׁהָאֲחֵרִים יַמְתִּינוּ מִלּוֹמַר (י) קַדִּישׁ, עַד שֶׁיִּגְמֹר כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הוּא.

 באר היטב  (י) קדיש. ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א''צ להמתין. מ''א:


ח
 
חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, אוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, הֵן כְּפִקְחִין וּמִצְטָרְפִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה וְקָטָן.


ט
 
לְעוֹלָם הוּא קָטָן עַד שֶׁיָּבִיא ב' שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בֶּן י''ג וְיוֹם אֶחָד, וּשְׁנַת הָעִבּוּר בַּת י''ג חֹדֶשׁ.


י
 
אִם נַעַר אֶחָד נוֹלַד בְּכ''ט לַאֲדָר רִאשׁוֹן מִשָּׁנָה (יא) מְעֻבֶּרֶת, וְנַעַר אַחֵר נוֹלַד בַּאֲדָר שֵׁנִי בְּאֶחָד בּוֹ, וּשְׁנַת י''ג אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת, אוֹתוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּכ''ט לָאֲדָר הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד כ''ט לַאֲדָר בִּשְׁנַת י''ג לִהְיוֹת בֶּן י''ג שָׁנָה, וְאוֹתוֹ שֶׁנּוֹלַד אַחֲרָיו בְּאֶחָד בָּאֲדָר הַשֵּׁנִי יִהְיֶה בֶּן י''ג שָׁנָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בַּאֲדָר שֶׁל שְׁנַת י''ג: הגה: וּמִי שֶׁנּוֹלַד בַּאֲדָר וְנַעֲשָׂה בַּר מִצְוָה בִּשְׁנַת הָעִבּוּר, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה עַד אֲדָר הַשֵּׁנִי (תשו' מהר''ו מִינְץ סי' ט').

 באר היטב  (יא) מעוברת. כ' המ''א ל''ד אלא ה''ה אם שנת י''ג מעוברת אותו שנולד באדר ראשון נעשה בר מצוה באדר השני כמ''ש בהג''ה ע''ש. ולא עיין במקור הדין דהגהת רמ''א הוא מתשוב' מהר''י מינץ סי' ט' דכתב בפשיטות ופסק דאף אם הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון ונעשה בר מצוה בשנה פשוטה הוא נעשה בר מצוה אחר מי שנולד באדר שני וכן מי שנולד באדר בשנה פשוטה ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני מ''מ כתב בזה''ל ונ''ל פשוט במי שנולד בשנת העיבור באדר ראשון ואחר נולד באדר שני ובשנת י''ג הי' ג''כ עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני האי בדידיה והאי בדידיה תשובת שבות יעקב ח''א סי' ט' וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה למעשה הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ''ל דלא כמ''א וכ''כ א''ז וכ''פ הפר''ח ע''ש. עוד כ' המ''א מי שנולד ביום א' דר''ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשוון חסר ור''ח כסליו אינו אלא יום א' לא נעשה בר מצוה עד ר''ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ''ט יום מחשוון דבעינן י''ג שנים שלמות ע''ש גם זה גרם שלא ע''ש בתשו' כי שם ביאר דין זה להדיא ע''ש ועי' סי' תקס''ח ס''ו לענין יא''צ ועי' ט''ז בי''ד ס''ס ש''ו:


יא
 
עֲבַרְיָן שֶׁעָבַר עַל גְּזֵרַת הַצִּבּוּר, אוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, אִם לֹא נִדּוּהוּ נִמְנֶה לְמִנְיַן עֲשָׂרָה.


יב
 
מְנֻדֶּה אֵין (יב) מְצָרְפִין אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ י', אֲבָל מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרְשׁוּ לְהַחְמִיר עָלָיו בְּכָךְ.

 באר היטב  (יב) מצרפין. דוקא אם נתנדה מחמת עבירה אבל אם נתנדה מחמת ממון מותר לצרף לכל דבר שבקדושה כמ''ש בסי' של''ד ס''ק ג' וס''ק י' ע''ש. ופר''ח פסק דאפילו על עסקי ממון אין מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה ע''ש:


יג
 
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַעֲשָׁרָה בְּמָקוֹם (יג) אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם, וְהָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁסוֹגֵר הַדֶּלֶת בִּמְקוֹם [שָׂפָה] (יד) פְּנִימִית שֶׁל עֹבִי הַדֶּלֶת, וְלַחוּץ כְּלַחוּץ.

 באר היטב  (יג) אחד. היו ט' בבית וא' תוך הסוכה בחג מצרפין מהריק''ש ופר''ח חולק עליו כשיש ט' במקום א' וא' אחר הוילון שפורשין לצניעות מצטרפין מהריק''ש. וכתב הפר''ח ומיהו מסתברא דדוקא שפירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס''ת ופירשו סדין כי היכא דלהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפין ע''ש: (יד) פנימית. פי' דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ. ובספר תניא פסק דהוי כלפנים עמ''א. ובספר אבן העוזר פסק אם עומדים בב''ה ששה ובתוך עובי הפתח יש ד' מצטרפין אבל אם יש ה' בב''ה וה' בתוך עובי הפתח אין מצטרפין אבל בעזרת ב''ה אפי' אחד אין מצטרף. עיין באריכות בס' מגיני ארץ דפוס פרופס:


יד
 
מִי שֶׁעוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵינֵיהֶם חַלּוֹן, אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כַּמָּה קוֹמוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אַרְבָּעָה, וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנָיו מִשָּׁם, מִצְטָרֵף עִמָּהֶם לַעֲשָׂרָה: הגה: גַּגִּין וַעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל (טו) בַּיִת, וְהָעוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֵינוֹ מִצְטָרֵף (ר''י נ''ג ח''ז).

 באר היטב  (טו) בית. עיין בשכנה''ג:


טו
 
אִם מִקְּצָתָן בִּפְנִים וּמִקְּצָתָן בַּחוּץ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר תּוֹךְ הַפֶּתַח, הוּא מְצָרְפָן.


טז
 
חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ לִגְדוֹלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְרְצָה קְטַנָּה בִּמְקוֹם חִבּוּרָהּ לִגְדוֹלָה, וְנָפַל כָּל אוֹתוֹ כֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וּבַגְּדוֹלָה נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁאֵרִית כֹּתֶל זֶה שֶׁנָּפַל פַּסִים (פי' מְעַט כֹּתֶל יָשָׁר וְשָׁוֶה) מִכָּאן וּמִכָּאן, הַגְּדוֹלָה כְּמֻפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָּה, וְאֵין הַקְּטַנָּה מֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה, אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ. לְפִיכָךְ אִם תִּשְׁעָה בַּגְּדוֹלָה וְאֶחָד בַּקְּטַנָּה, מִצְטָרְפִין, שֶׁהַקְּטַנָּה נִגְרֶרֶת אַחַר הַגְּדוֹלָה, וַהֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ הַגְּדוֹלָה, כֵּיוָן שֶׁהָרֹב בַּגְּדוֹלָה, אֲבָל אִם הָיוּ תִּשְׁעָה בַּקְּטַנָּה וְאֶחָד בַּגְּדוֹלָה, אוֹ חֲמִשָּׁה בְּזוֹ וַחֲמִשָּׁה בְּזוֹ, אֵין מִצְטָרְפִין.


יז
 
הָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה וְצִבּוּר בַּגְּדוֹלָה, מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁהוּא נִגְרָר אַחֲרֵיהֶם, אֲבָל אִם הָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וְצִבּוּר בַּקְּטַנָּה, אֵינוֹ מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁאֵין הָרֹב נִגְרָר אַחַר הַיָּחִיד.


יח
 
אִם קְצָת הַעֲשָׁרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּקְצָתָם בָּעֲזָרָה, אֵינָם מִצְטָרְפִין.


יט
 
שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּתֵּבָה וְט' בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִצְטָרְפִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גָּבוֹהַּ י' וּרְחָבָה ד' וְיֵשׁ לָהּ מְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י', מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּטֵלָה לְגַבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לְתִקְרַת הַגַּג.


כ
 
יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם (טז) יָכוֹל לַעֲנוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ (יז) עַכּוּ''ם.

 באר היטב  (טז) לענות. יחיד שנכנס לבה''כ ומצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או איש''ר כל שלא השלימו מותר לו לענות עמהם באר שבע והרמ''ע וכ''כ הרמ''א סי' נ''ו ע''ש: (יז) עכו''ם. ר''ל שלא יהא ע''א מפסקת אבל עובד ע''א אינו מפסיק מ''א וכ''כ דבר שמואל סי' קפ''ט:


כא
 
עִיר שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא עֲשָׂרָה, וְאֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה לָצֵאת בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשָּׁאֵר אוֹ לְהַשְׂכִּיר אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם הֵם י'' א וְרוֹצִים לָצֵאת שְׁנַיִם, יַשְׂכִּירוּ שְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת בִּמְקוֹמָן, וּשְׁנֵיהֶם יִפְרְעוּ בְּשָׁוֶה, וְאִם אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, פּוֹרְעִין חֶצְיוֹ לְפִי (יח) מָמוֹן, וְחֶצְיוֹ לְפִי נְפָשׁוֹת, וּשְׂכַר הַחַזָּן עַל הַיּוֹצְאִים כְּעַל הַנִּשְׁאָרִים: הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם רוֹצֶה לֵילֵךְ זְמַן אָרֹךְ קֹדֶם יוֹם טוֹב אוֹ לֹא, כָּל שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בְּיוֹם טוֹב (מַהֲרִי''ל סִימָן (תקי''ח) [ק''ז]).

 באר היטב  (יח) ממון. המעיין בהג''מ יראה שט''ס הוא דבזה פורעין בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו ואם אין דרים בישוב אלא ח' אז שוכרין שנים ופורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כי העניים יכולין ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם מ''א ע''ש. כתב מהרי''ל בתשו' סי' קי''ד אם הוא אנוס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע כבר זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבא לא יפסידו חביריו חלקם וכל זה לענין מנין אבל לענין אתרוג ע''ל סי' תרנ''ח סעיף ט' עמ''א. ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילים לבא גם כן שם עם בני ביתם א''צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומן או ילכו לעיר אחרת עמ''א:


כב
 
אֵין כּוֹפִין לְהַשְׂכִּיר לְהַשְׁלִים מִנְיָן כִּי אִם בְּיָמִים הַנּוֹרָאִים, וּכְגוֹן שֶׁאֵין חֲסֵרִים כִּי אִם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן מִנְהָג קָבוּעַ וּמְפֻרְסָם בָּעִיר לָכֹף לְהַשְׂכִּיר אֲפִלּוּ בְּחֶסְרוֹן ג' אוֹ ד', אִם יֵשׁ מִנְיָן מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר כּוֹפִין לִשְׂכֹּר חַזָּן: הגה: וְכֵן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְיָן תָּמִיד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, (יט) כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה בִּקְנָסוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ תָּמִיד מִנְיָן לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַתָּמִיד (תְּשׁוּבַת רִיבַ''שׁ סי' תקי''ח) וע''ל רֵישׁ סי' קַ''ן אִם כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת:

 באר היטב  (יט) כופין זה את זה בקנסות. אע''פ שיתבטלו מלימוד בשביל זה מהר''ש וע''ל סימן כ''ה ס''ק ב' מש''ש בשם מהר''ם מלובלין:





סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
ובו ה' סעיפים
א
 
יֵשׁ לְכַוֵּן בַּעֲנִיַּת (א) הַקַּדִּישׁ: הגה: וְלֹא יַפְסִיק בֵּין יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ כָּתַב דִּלְפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן לֹא יַפְסִיק בֵּין שְׁמֵיהּ לְרַבָּא וּלְפֵרוּשׁ ר''י אֵין לְהַפְסִיק בֵּין רַבָּא (ב) לִמְבָרַךְ) וְלַעֲנוֹת אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לָרוּץ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ (ג) קַדִּישׁ: הגה: וְיֵשׁ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנִין (ד) קַדִּישׁ וְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וּמִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ הַקָּהָל עוֹנִין קַדִּישׁ, עוֹנֶה עִמָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאָמַר יִתְגַּדַּל וְכו' (הַגָּהוֹת חֲדָשִׁים בְּמָרְדְּכַי דִּבְרָכוֹת) וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לוֹמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא. וּכְשֶׁמַּתְחִיל יִתְגַּדַּל י''ל וְעַתָּה יִגְדַּל נָא (ה) כֹּחַ וְגו' זְכֹר רַחֲמֶיךְ וְגו'.

 באר היטב  (א) הקדיש. כתב בספר חסדים מעשח בחסיד א' שראח לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א''ל למח פניף מוריקות א''ל מפני שחייתי מדבר בשעח שחש''ץ חיח אומר ויכולו ובברכת מגן אבות וביתגדל ע''כ ובספר מטח משח סי' תי''א חביא בשם מדרש שחכם אחד נתראח לתלמידו בחלום וראח חתלמיד שחיח לו כתם על מצחו וא''ל מפני מח אירע לף כף א''ל מפני שלא חייתי נזחר מלדבר כשחחזן חיח אומר קדיש: (ב) למברך. מברף בקמץ תחת חבי''ת ופת''ח תחת חרי''ש. לעלם בקמץ תחת חעי''ן. של''ח. ולעלמי בו' עי' ב''י וחבאר חיטב אשר לפני כתב לעלמי בלא ו' בשם כוונות חאר''י ז''ל ואינו כן ע''ש. יתברף בלא ו'. די ברא ב' תיבות. מן כל ברכתא עיין בכוונת וביד אחרן: (ג) קדיש. איש''ר עדיף טפי מקדושח ומודים ע''כ אם שמע קדיש וקדושח או מודים וא''א לו לענות שניחם יענח איש''ר. באר שבע וכ''כ בתשובת שי למורא סימן ט' וכתב חמ''א נ''ל דאם יש שתי בתי כנסיות לפניו בעיר באחד מגיעים לקדושח ובאחד לקדיש שאחר י''ח ילף ויענח קדושח כי שם ישמע גם כן קדיש אתר חתפלח עיין סי' ק''ט. ואם חתחיל לענות קדושח לא יפסיק בו לענות איש''ר. פרי חדש סי' קכ''ח: (ד) קדיש. בד''מ כתב שמחרי''ל לא חיח עומד לקדיש אף כל קדיש שתפסו מעומד חיח נשאר עומד עד אחר איש''ר וכ''כ חשכנח''ג אני נוחג נמי כמחרי''ל עיין סי' נ''ח וכ''כ בספר כוונות דחאר''י וז''ל שם מח שנראית מחירושלמי שצריף לקום בעניית איש''ר טעות חוא כי אינו מחירושלמי ממש רק חכם א' עשאח ע''כ ועיין מ''ש חמ''א ובכוונת איתא שם חג''ח וז''ל מח שמורי ז''ל חיח נוחג חוא כי בכל חקדישים של אחר חעמידח דשחרית מנחח ערבית חיח נשאר עומד. ובשל תתקבל ושל חזרת ס''ת חיח עונח ואח''כ חיח יושב ע''ש. ועיין בספר נגיד ומצוח. ומחר''י סרוק ז''ל כתב דבקדיש ערבית של שבת יש לעמוד: (ה) כח. והאר''י ז''ל לא היה רוצה לאומרו וכמעט הוא מגמגם ואומר שאינו מהתיקונים וכתב המ''א ולכן אין לאומרו בין ישתבח ליוצר או בין גאולה לתפלה ובכל מקום שאסור להפסיק של''ה וב''ח. החזן חוזר ואומר אמן יש''ר אף שכבר אמר ואמרו אמן תשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ח. ועיין בתשוב' נאמן שמואל סי' א'. אבל בשיורי כנה''ג כתב דלאו שפיר עביד אלא דהש''ץ חוזר לענות יש''ר ולא אמן יש''ר דהוי כעונה אמן ב' פעמים. עיין סימן ס''א סעיף י''ב בהג''ה ובמש''ש. ועיין הלק''ט ח''א סי' ט''ז:


ב
 
כְּשֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר יִתְבָּרַךְ כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן, וְכֵן כְּשֶׁאוֹמֵר בְּרִיךְ הוּא, וְכֵן כְּשֶׁאוֹמֵר וְאִמְרוּ אָמֵן: וְלֹא נָהֲגוּ לוֹמַר אָמֵן אַחַר (ו) יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אַחַר בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא יַפְסִיק בֵּין בְּרִיךְ הוּא (ז) לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכְּתָא וְכו':

 באר היטב  (ו) יתברך. ובכוונות חשיב ה' אמנים דצריך לפנות בקדיש וכ''כ היד אהרן: (ז) לעילא. כתב ט''ז שמעתי רבים טועים בשעה שהש''ץ אומר ברוך הוא עונים גם הם תיבות אלו בריך הוא לעילא וזה ודאי חירוף הוא דמשמע דמברך רק לעילא ולא לתתא ח''ו אלא יש להם לומר גם מכל ברכתא ושירתא. ובשל''ה כתב שיאמר עד דאמירן בעלמא וכ''כ בכוונות: אבל המ''א כתב ול''נ מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד ע''ש הטעם:


ג
 
הָעוֹנִים עַד לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא בִּלְבַד טוֹעִים הֵם, כִּי אָסוּר לְהַפְרִיד בֵּין עָלְמַיָּא לְיִתְבָּרַךְ.


ד
 
כְּשֶׁאוֹמֵר הַחַזָּן יִתְגַּדַּל כּוֹרֵעַ, וְכֵן בִּיהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא, וְכֵן בְּיִתְבָּרַךְ, וְכֵן בִּבְרִיךְ הוּא, וְכֵן בְּאָמֵן.


ה
 
לְאַחַר שֶׁסִיֵּם הַקַּדִּישׁ, פּוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וְכו':




סימן נז - דין ברכו ועניתו
ובו ב' סעיפים
א
 
אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר: בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ, (א) וְעוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, (ב) וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד: נָהֲגוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (ג) מַאֲרִיךְ בְּבָרְכוּ וְהַקָּהָל אוֹמְרִים יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְכו' בְּעוֹד שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בְּבָרְכוּ (טוּר).

 באר היטב  (א) ועונים. ואם הש''ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ''ש בסי' קל''ט סעיף ו' בהגה. הטעם שאומר הש''ץ ברכו ולא נברך כמו בזימון עיין תו' י''ט בפ''ז דברכות משנה ג'. ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' ט''ו: (ב) וחוזר הש''ץ ואומר. ואם אין שם י' בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י''ח. אגודה מ''א: (ג) מאריך. דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום. ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש''ץ כדי שיענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. לבוש והגהת י''נ (הנוהגין לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע הש''ץ לאת כתב רש''ל שאינו מקבלה ולא מיסוד החכמה):


ב
 
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִצְעֹק עַל חַבְרֵיהֶם בֵּין קַדִּישׁ וּבָרְכוּ לְיוֹצֵר אוֹר, אוֹ לְדַבֵּר בְּצָרְכֵי רַבִּים טוֹעִים הֵם (וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן נ''ד):