הלכות תפילה
סימן פט - הלכות תפלה וזמנה סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש סימן קד - שלא להפסיק בתפלה סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו סימן קיז - דיני ברכת השנים סימן קיח - חתימת ברכת השיבה סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה סימן קכא - דיני מודים סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן סימן קכה - דיני קדשה סימן קכו - דין שליח צבור שטעה סימן קכז - דין מודים דרבנןסימן פט - הלכות תפלה וזמנה
ובו ח' סעיפים
א זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל עִם הָנֵץ (א) הַחַמָּה, כְּדִכְתִּיב יִרָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְאִם הִתְפַּלֵּל (ב) מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְהֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח, יָצָא. וְנִמְשַׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף ד' שָׁעוֹת, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ (ג) הַיּוֹם. וְאִם טָעָה אוֹ עָבַר וְהִתְפַּלֵּל אַחַר ד' שָׁעוֹת עַד חֲצוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר כִּתְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה מִיהָא אִכָּא: הגה: וְאַחַר חֲצוֹת אָסוּר (ד) לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) וע''ל רֵישׁ סִימָן ק''ח: באר היטב (א) החמה. כ' רש''ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ''ל וכתב המ''א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ''מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ''כ: (ב) ע''ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ''א מ''ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ''א ודלא כמנחת כהן ע''ש שהביא כמה ראיות לדבריו): (ג) היום. ואם היום ארוך י''ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע''ג דכתבתי בסי' א' ס''ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי''ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב''ה לילה כיום יאיר עמ''א סי' רל''ג ס''ק ד' ועיין סי' קכ''ד ס''ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום: (ד) להתפלל. והב''ח חולק ע''ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע''ש וכן פסק הט''ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע''ש וכ''כ השכנה''ג ופר''ח ומ''א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א''כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב''ח וט''ז. מיהו אם עבר במזיד נ''ל לפסוק כש''ע):
ב כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן (ה) תְּפִלָּה, אָסוּר לְאָדָם לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ (ו) שָׁלוֹם, מִשּׁוּם דִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ''ה שָׁלוֹם. אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ צַפְרָא דְּמָרֵי טַב, וַאֲפִלּוּ זֶה אֵינוֹ מֻתָּר, אֶלָּא כְּשֶׁהֻצְרַךְ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֵיזֶה (ז) עֵסֶק. אֲבָל אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהַקְבִּיל פָּנָיו קֹדֶם תְּפִלָּה, אֲפִלּוּ זֶה הַלָּשׁוֹן אָסוּר, וְכֵן אָסוּר לִכְרֹעַ לוֹ כְּשֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּכְרִיעָה אֲסוּרָה אֲפִלּוּ בְּלֹא מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְאִם הִתְחִיל לְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת אַחַר כָּךְ אֵין (ח) לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, וְאִם אֵינוֹ מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ אֶלָּא שֶׁפָּגַע בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּר לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּמוֹצֵא חֲבֵרוֹ בַּשּׁוּק, לֹא יֹאמַר לוֹ אֶלָּא צַפְרָא דְּמָרֵי (ט) טַב, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לֵב שֶׁהוּא אָסוּר לְהִתְעַכֵּב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים כְּלָל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. באר היטב (ה) תפלה. היינו מע''ה: (ו) שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח''כ יכול לעשות צרכיו הלק''ט ח''ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' כ''ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע''ש: (ז) עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה''ג אסור. מ''א: (ח) לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל''ח ב''ח מ''א וט''ז ופר''ח: (ט) טב. ולא יתן לו שלום אע''פ שרגיל ליתן לו שלום. מ''א:
ג אָסוּר לוֹ לְהִתְעַסֵק בִּצְרָכָיו אוֹ לֵילֵךְ לַדֶּרֶךְ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת (י) י''ח וְיֵשׁ מְקִלִּין לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ מִקְצָת בְּרָכוֹת קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, וְטוֹב לְהַחְמִיר בָּזֶה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' י''ח) וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, אֲבָל מַיִם (יא) מֻתָּר לִשְׁתּוֹת קֹדֶם תְּפִלָּה, בֵּין בְּחֹל וּבֵין (יב) בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְכֵן אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לִרְפוּאָה (יג) מֻתָּר. באר היטב (י) י''ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ''א ע''ש ועיין ט''ז: (יא) מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק''ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק''ר קודם שיתפלל הרדב''ז ח''ד סי' רל''ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה''כ בפרט בשבתות וי''ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח''כ ילך לבה''כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא''וי או הגיקול''טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע''ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ''כ הפר''ח דקאו''י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו''י אבל קאו''י עם צו''קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו''י אליבא ריקנא אסור ע''ש ומהרח''ו ז''ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ''ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו''י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן: (יב) בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש''ל: (יג) מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע''פ שאינו חולה שרי. מ''א:
ד הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵם בִּכְלַל הַחוֹלִים. אִם יֵשׁ בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו, אִם רָצָה, אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל (יד) וְיִשְׁתֶּה. באר היטב (יד) וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא''ה אין מכוונים כ''כ ומ''מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ''א:
ה וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, צָרִיךְ (טו) לְהַפְסִיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק. באר היטב (טו) להפסיק. אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ''ע צריך להפסיק. מ''א. ועיין בס''ק י''א דכתבתי בשם מהרח''ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר:
ו אֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן (טז) תְּפִלָּה, וְהַיְנוּ מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ, וְאֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא מַטְרִיד בְּגִרְסֵיהּ וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. אֲבָל מִי שֶׁרָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר. וְאִם הוּא מְלַמֵּד (יז) לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, דִּזְכוּת הָרַבִּים דָּבָר גָּדוֹל הוּא. וְאִם לֹא יִלְמְדוּ עַכְשָׁו יִתְבַּטְּלוּ, וְלֹא יוּכְלוּ לִלְמֹד וע''ל סי' ק''ו. באר היטב (טז) תפלה. עיין ב''ח. וכן הוא במהרש''ל ומהרש''א ע''ש. וע''ת לא דק ע''ש: (יז) לאחרים. כ''כ מהר''י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס''ל האי סברא לחלק בכך דא''כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק''ל. והרוקח כתב ת''ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום:
ז מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי.
ח בִּשְׁעַת הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְיַמְתִּין מִלִּקְרוֹת (יח) קְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ. אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַדֶּרֶךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ''ח (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה (יט) לִתְפִלָּה, הָכֵי עָדִיף טְפֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ מְעֻמָּד, מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בִּזְמַנָּהּ וְהוּא מְהַלֵּךְ, וְיִסְמֹךּ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה: באר היטב (יח) ק''ש. ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד''א יקרא גם ק''ש בביתו. מ''א: (יט) לתפלה. ונוהגין כהרשב''א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ''א:
סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך
ובו כז סעיפים
א הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יַעֲמֹד לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵא, וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וַאֲפִלּוּ אֵינָן גְּבוֹהִין (א) ג' (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א), וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיָה כַּוָנָתוֹ לְהַשְׁמִיעַ לַצִּבּוּר. באר היטב (א) ג'. והב''ח מתיר גם בכסא וספסל אם אינן גבוהים ג' וכ''כ הט''ז ע''ש. ובמהרי''ל ה' תפלה משמע כדעת הש''ע וכ''כ הלבוש סי' צ''ח וכן פסק בס' אליהו רבה ועכשיו נהגו שהש''ץ עומד עמוק משאר בה''כ משום ממעמקים קראתיך עיין הלק''ט ח''ב סי' קכ''ב. וביד אהרן:
ב שִׁעוּר מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁאָמְרוּ ג' טְפָחִים. הָיָה גָּבוֹהַּ ג' וְיֵשׁ בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת, הֲרֵי הוּא כַּעֲלִיָּה וּמֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה מֻקָּף מְחִצּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ ד' עַל ד' מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ, שֶׁאֵין גָּבְהוֹ נִכָּר כֵּיוָן שֶׁחָלַק רְשׁוּת.
ג הָאֻמָּנִין שֶׁעוֹשִׂין מְלָאכָה לְבַעַל הַבַּיִת יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַזַּיִת וּבְרֹאשׁ הַתְּאֵנָה, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לֹא יַעֲמֹד עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, דְּכֵיוָן שֶׁעָלוּ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּם, הָוֵי כְּמִי שֶׁעוֹלֶה לַעֲלִיָּה. וּבִשְׁאָר אִילָנוֹת צְרִיכִים לִירֵד, וְהַטַּעַם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה הַזַּיִת מִשְּׁאָר אִילָנוֹת, מִפְּנֵי שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם עֲנָפִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִילָנוֹת, וְיֵשׁ טֹרַח גָּדוֹל בַּעֲלִיָּתָם וּבְירִידָתָם, וְיִתְבַּטְּלוּ מִמְּלַאכְתָּם וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שָׁם. אֲבָל שְׁאָר אִילָנוֹת דְּלֵיכָּא בִּטּוּל, יֵרְדוּ. וּבַעַל הַבַּיִת, אֲפִלּוּ מֵרֹאשׁ הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה צָרִיךְ לִירֵד לְהִתְפַּלֵּל, דְּהָא אֵינוֹ מְשֻׁעְבָּד לִמְלָאכָה שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. וְאִם הֵקֵלּוּ אֵצֶל פּוֹעֲלִים מִפְּנֵי בִּטּוּל מְלָאכָה, לֹא הֵקֵלּוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת.
ד צָרִיךְ לִפְתֹּחַ פְּתָחִים אוֹ חַלּוֹנוֹת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּן, וְטוֹב שֶׁיִּהְיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (ב) י''ב חַלּוֹנוֹת: באר היטב (ב) י''ב חלונות. וא''צ שיהיו כולם לצד מזרח אלא צריך שיהיו פתוחות לכל צד ג' עיין ט''ז ס''ק ג':
ה לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם פָּרוּץ כְּמוֹ (ג) בְּשָׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹם צְנִיעוּת חָלָה עָלָיו אֵימַת מֶלֶךְ, וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר. באר היטב (ג) בשדה. ופשוט דעוברי דרכים מתפללין בשדה. מ''א:
ו וְלֹא בְּחֻרְבָּה, מִפְּנֵי חֲשָׁד וּמִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת, וּמִפְּנֵי הַמַּזִּיקִים.
ז וְלֹא אֲחוֹרֵי (ד) בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם אֵינוֹ מַחֲזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא הַצַּד שֶׁפֶּתַח פָּתוּחַ בּוֹ, וְהוּא הֵפֶךְ הַצַּד שֶׁפּוֹנִים אֵלָיו (ה) הַקָּהָל כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים (ו) בְּהֶפֶךְ, וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵי (ז) שְׁנֵיהֶם, וְגַם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּשְׁאָר צְדָדִים חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ (ח) לְהַחְמִיר שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו (ט) לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּכָּר שֶׁמַּחֲזִיר אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל אִם הוּא מִתְפַּלֵּל בְּבַיִת הַסָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּפָנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, וַאֲחוֹרָיו לְכֹתֶל בֵּיתוֹ שֶׁהוּא כֹּתֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר, שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. באר היטב (ד) בה''כ. עיין בתשובת יד אליהו סי' ז' שהעלה דנ''ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בית הכנסת לא שייך אלא דוקא שהצבור מתפללים תפלת י''ח והוא ג''כ מתפלל י''ח ע''ש: (ה) הקהל. כלומר דמיירי במתפלל באותו צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בה''כ נמצא שמתפלל לאותו צד שהציבור מתפללין. וע''כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבה''כ נמצא מתפלל הפך מהציבור שמתפללין בבה''כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות ח''ו. ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בה''כ בצד מזרח והפך מבה''כ ומתפלל לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג''כ אינו נקרא רשע. (ועיין בס' אליהו רבה בזה): (ו) בהפך. הוא דעת ר''י הובא בתוס' שם דמפרש אחורי בה''כ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע''פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין אפ''ה נקרא רשע. וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אעפ''י דעומד בחוץ ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל נגד רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל. ופניו ג''כ כלפי אותו כותל אין לחוש: (ז) שניהם. שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבה''כ: (ח) להחמיר כו'. אעפ''י שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ''מ כיון שאינו מתפלל בהפך לית לן בה. תר''י ב''י: (ט) לבה''כ. וה''ה בעזרה וכ''כ השכנה''ג ראיתי קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבה''כ ונראה דס''ל דעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב''ם להתפלל לצד המזרח אע''פ שאחוריו כלפי בה''כ עכ''ל ועיין בל''ח אות פ''ג:
ח אָסוּר לַעֲבֹר חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּצַּד שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכוֹפֵר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְהִתְפַּלֵּל. וְאִם נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי אוֹ שֶׁלָּבוּשׁ תְּפִלִּין, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר בָּעִיר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת זֶה פֶּתַח (י) אַחֵר, אוֹ שֶׁרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רי''ו). באר היטב (י) אחר. עיין בהר''ן פרק במה מדליקין. ודרשות ראנ''ח פרשת וישב ופרשת מצורע. ותשובותיו ח''ב סי' ע' ובתשובת חכם צבי סי' צ''א:
ט יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם (יא) הַצִּבּוּר, וְאִם הוּא (יב) אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר (יג) מִתְפַּלְּלִין. וְה''ה בְּנֵי אָדָם הַדָּרִים (יד) בְּיִשּׁוּבִים, וְאֵין לָהֶם מִנְיָן, מִכָּל מָקוֹם יִתְפַּלְּלוּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים (סְמַ''ג) וְכֵן אִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַצִּבּוּר, וְהוּא מִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד, אַף עַל פִּי כֵן יִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. באר היטב (יא) הציבור. אע''פ שיוכל להתפלל בביתו ביו''ד מ''מ ברוב עם הדרת מלך. מ''א. אפילו איכא בצבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כנה''ג ע''ת. מי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה רק יום אחד ולא יותר. איזה יום יבחר לו פסק הרדב''ז ח''ד סי' י''ג שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה ע''ש. וחכם צבי בתשובתו סי' ק''ו הקשה עליו מפרק התכלת דף מ''ט דקמבעיא לן ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרדב''ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו מטעם דאין מעבירין על המצות ע''ש ובלקט הקמח דף י''א מיישב דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין ציבור מתים אך ביחיד שהוי מצוה לא משהינן ע''ש. והמחבר יד אהרן מתרץ דבשלמא דההוא דתדיר ומקודש אי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש וכן להיפוך מש''ה מספקא לן מי נדחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי אלא דאם ימתין ליום כפור עושה המצוה בשלימות מש''ה אין מעבירין ע''ש. ועיין תשובת יד אליהו סי' מ''ב. מי שהולך בשבת וי''ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב ציבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית. ויש זמן אח''כ לילך לבה''כ. יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה''כ דברוב עם הדרת מלך. ול''ד לנדון הרדב''ז דהתם זמן גדול ביניהם ויש חששות וסבות. אבל ביומא חדא לית לן בה יד אליהו סי' מ''ב: (יב) אנוס. פירוש שתש כוחו אע''פ שאינו חולה מ''א. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבא לידי הפסד ממון פסק בתשוב' יד אליהו סי' ז' דאין מחויב על פי הדין ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בבה''כ כשאין שם ציבור. ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת על פי הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו ע''ש. אם רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב''ז ח''א סי' פ''ז ובתשובת חות יאיר סי' (קי''ב) [קט''ו] ובתשו' עבודת הגרשוני סי' קכ''ג ובתשובת מהר''ם רוטנבורג סי' א' ב': (יג) מתפללים. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י'. מ''א. משמע בע''א דף ד' ע''ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין ועיין תוס' שם: (יד) בישובים. נ''ל בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ''ש סי' פ''ט לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ובערבית צריך להמתין עד צאת הכוכבים. מ''א:
י כְּשֶׁעוֹמֵד עִם הַצִּבּוּר, אָסוּר לוֹ לְהַקְדִּים (טו) תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת צִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הַשָּׁעָה (טז) עוֹבֶרֶת, וְאֵין הַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, לְפִי שֶׁמַּאֲרִיכִים בְּפִיּוּטִים אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת: אֲבָל בְּלֹא שָׁעָה עוֹבֶרֶת, יִתְפַּלֵּל הַפִּיּוּטִים וְהַתְּחִנּוֹת עִם הַצִּבּוּר, וְלֹא יִפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, אֲפִלּוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ס''ח. באר היטב (טו) תפלתו. אפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת ריב''ש מ''א. ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הציבור ובבה''כ אף זה אסור ואם הוא חולה או אנוס אף בבה''כ שרי. ב''ח דלא כב''י. מג''א ע''ש: (טז) עוברת. משמע דאז אפי' בבהכ''נ שרי וכ''מ לשון תר''י: אבל הב''ח פסק דוקא שהזמן קצר כ''כ בעוד שיהלוך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע''ש:
יא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת (יז) בְּעִירוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס בּוֹ לְהִתְפַּלֵּל, נִקְרָא שָׁכֵן (יח) רַע, וְגוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו. באר היטב (יז) בעירו. ואם יש ב' בה''כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב''מ דף (ק''ו) [ק''ז]: (יח) רע. אפילו אין שם מנין עשרה דסתמא קתני. מט''מ שכנה''ג ע''ש:
יב מִצְוָה (יט) לָרוּץ כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכֵן לְכָל דְּבַר מִצְוָה, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר לִפְסֹעַ פְּסִיעָה גַּסָה. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אָסוּר (כ) לָרוּץ. באר היטב (יט) לרוץ. עד פתח בה''כ ובבה''כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. ע''ת של''ה מ''א: (כ) לרוץ. אבל אם יוצא ע''מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהרה. הכותב בע''י וכ''כ המ''א ושכנה''ג דלא כל''ח. וכתב של''ה דהיוצא מב''ה לבה''מ ירוץ. מג''א:
יג מֻתָּר (כא) לָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְדוֹרְסוֹ בְּרַגְלוֹ, אוֹ מְכַסֶהוּ בְּגֶמִי. באר היטב (כא) לרוק. ודוקא שלא בשעת תפלת י''ח אלא כגון ק''ש וברכותיה אבל בתפלת י''ח אסור לרוק כדלקמן סי' צ''ז ס''ב ב''ח ע''ת ט''ז. וכתב בס''ח הרוצה שלא ירוק תדיר בבה''כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי''ץ אבל בעי''כ ובעט''ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע רוק בולע המתיקות. מ''א:
יד יַשְׁכִּים אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיִּמָּנֶה עִם הַי' (כב) הָרִאשׁוֹנִים. באר היטב (כב) הראשונים. דוקא שיתפלל שם עמהם האר''י ז''ל לא היה מן היו''ד הראשונים ע''ל סי' כ''ה ס''ק ב' ובזוהר נשא איתא שיתאספו י' יחדיו ויבואו לבה''כ. מ''א:
טו אִם נִשְׁאַר אָדָם יְחִידִי, מִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבַּשָּׂדוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבָּעִיר, אִם הִיא תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּלַּיְלָה חַיָּב (כג) חֲבֵרוֹ לְהַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיְּסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ, כְּדֵי, שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל בִּתְפִלָּתוֹ. וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בַּיּוֹם, וּבְבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ שֶׁהֵם בָּעִיר (הַטּוּר וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר''י וְהָר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת) וְאִם מַאֲרִיךְ בְּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים, אֵינוֹ חַיָּב לְהַמְתִּין לוֹ. באר היטב (כג) להמתין. דוקא אם נכנסו בשוה אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יכול לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי. ב''ח. מיהו מדת חסידות הוא להמתין גם בכה''ג וכך כתב המרדכי בשם ר''י שהיה ממתין גם בכה''ג. ובבאר היטב אשר לפני קיצר במקום שהיה לו להאריך עיין שם:
טז הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִגִּיעַ לָעִיר וְרוֹצֶה לָלוּן בָּהּ, אִם לְפָנָיו עַד ד' מִילִין מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּי', צָרִיךְ (כד) לֵילֵךְ שָׁם וּלְאַחֲרָיו צָרִיךְ לַחֲזֹר עַד מִיל כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בְּי'. באר היטב (כד) לילך שם. אם יוכל לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמו שכתב בסעיף שאח''ז ובאה''ט אשר לפני העתיק דברים אלו חוץ למקומו ע''ש ועמ''א מה שהקשה על הר''ן ועיין בתשובת יד אליהו סי' ז':
יז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַשְׁכִּים אָדָם לֵילֵךְ מֵעִיר שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בָּהּ בְּי', אִם יָכוֹל לָבוֹא לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְשֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לָלֶכֶת יְחִידִי אַחַר הַתְּפִלָּה.
יח בֵּית הַמִּדְרָשׁ קָבוּעַ קָדוֹשׁ יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּי': הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּלֹא י' עָדִיף לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַקָּבוּעַ לוֹ, וְדַוְקָא מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בְּלָאו הָכֵי (תר''י פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת) וַאֲפִלּוּ הָכֵי לֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ, וְיִתְבַּטְּלוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל ד' וְהַטּוּר) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים סְלִיחוֹת וּתְחִנּוֹת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים).
יט יִקְבַּע מָקוֹם (כה) לִתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּהוּ אִם לֹא לְצֹרֶךְ. וְאֵין דַּי לוֹ בְּמַה (כו) שֶּׁיִּקְבַּע לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא גַּם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקָּבוּעַ בָּהּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ. באר היטב (כה) לתפלתו. גם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית: (כו) קבוע. ותוך ד' אמות חשיב מקום אחד דא''א לצמצם. מ''א:
כ יִכָּנֵס שִׁעוּר (כז) שְׁנֵי פְּתָחִים, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. יֵשׁ מְפָרְשִׁים שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים, דְּהַיְנוּ ח' טְפָחִים. יִכָּנֵס לְפָנִים שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁנִּרְאֶה כְּמַשָּׂאוֹ יְשִׁיבַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּלְפִי זֶה אִם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד אֵצֶל הַפֶּתַח, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁמַּבִּיט לַחוּץ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן. וּלְפִי זֶה אִם אֵינוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁלֹּא יְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנָס, אֶלָּא יִשְׁהֶה שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לְכָל הַפֵּרוּשִׁים. באר היטב (כז) שני פתחים. מכבדין בפתח בה''כ שיכנוס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה. ש''ס ברכות:
כא צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקִּיר, וְדָבָר קָבוּעַ כְּגוֹן אָרוֹן (כח) וְתֵבָה, אֵינָם חוֹצְצִים. וְלֹא חָשִׁיב חֲצִיצָה רַק בְּדָבָר גָּדוֹל שֶׁגָּבְהוֹ י' (כט) וְרָחְבּוֹ ד', אֲבָל דָּבָר קָטָן לֹא חָשִׁיב הֶפְסֵק (אַבּוּדַרְהַם וְאָרְחוֹת חַיִּים בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד) וְכֵן בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם חוֹצְצִים, וַאֲפִלּוּ אָדָם אֵינוֹ חוֹצֵץ: הגה: וְלִי נִרְאֶה דְּבַעֲלֵי חַיִּים חוֹצְצִים וְאָדָם אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְכֵן נִרְאֶה סְבָרַת הַפּוֹסְקִים, וְאֶפְשָׁר דְּנָפַל טָעוּת בַּסְּפָרִים. באר היטב (כח) ותיבה. כתב ב''י וה''ה מטה דידן העשוי לשכיבה מיקרי קבוע והב''ח חולק וס''ל דלא מיקרי קבוע דלפעמים נוטלין ומעמידה במקום אחר והוכיח כן מתוס' ע''ש והמ''א סותר הוכחתו ע''ש והפר''ח הסכים עם הב''ח דלא כמ''א ע''ש. ועיין ט''ז שהקשה על הב''י למה לא משני כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה העשוי לשכיבה ע''ש וכ''כ בפר''ח ע''ש. ולא הבנתי דא''כ מה היה מתפאר כל ימי הייתי מצטער ר''ל הייתי זהיר ונזהר וכו' מהו זה זהירות הלא יותר טוב היה אם היה מתפלל אצל הכותל וק''ל: (כט) ורחבו ד'. וצ''ע דנהגו להתפלל לפני השטענד''ר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' מ''א ע''ש. וט''ז כתב כל הדברים שהם לצורך התפלה בבה''כ אין שייך חציצה וע''כ נהגו שיש לכל אחד שטענד''ר אע''פ שגבוהים י' ורחבים ד' ומטעם זה נ''ל דשלחן בבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ''מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לבין הכותל אם א''א בקלות להתפלל בע''א כגון לפעמים שמתפללין ביו''ד באיזה חדר וא''א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה ולילך בחדר אחר להתפלל דאין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום: ומ''מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ. כדי שלא יבא לידי ביטול כוונה עכ''ל ט''ז:
כב וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר מִלְּהִתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי שׁוּם אָדָם, וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.
כג הַבְּגָדִים הַמְצֻיָּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בּוֹלְטוֹת, אֵין נָכוֹן לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּם, וְאִם יִקְרֶה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגֶד בֶּגֶד אוֹ כֹּתֶל (ל) מְצֻיָּר, יַעֲלִים עֵינָיו: הגה: וְלָכֵן אָסוּר גַּם כֵּן לָצוּר צִיּוּרִים בַּסְּפָרִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים מֵהֶם, שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל הַכַּוָּנָה (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק כָּל הַצְלָמִים) אֲבָל בְּגָדִים שֶׁמְּצֻיָּר עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי (לא) תְּפִלּוֹת, אֲפִלּוּ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ סִימָן ב' כְּלָל ה'). באר היטב (ל) מצויר. ומטעם זה אסור לצייר ציורים בכותל בה''כ נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מ''א. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' אם עיניו סתומות. הרדב''ז ח''א סי' (ק''ו) [ק''ז] כפי מה שפי' השכנה''ג ע''ש: (לא) תפלות. ואפילו בביתו אסור ט''ז ע''ש:
כד לֹא יִתְפַּלֵּל בְּצַד רַבּוֹ, וְלֹא אֲחוֹרֵי רַבּוֹ, וְלֹא לְפָנָיו. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר אִם כָּךְ הוּא סֵדֶר יְשִׁיבָתוֹ, אֵין לָחוּשׁ אִם מִתְפַּלֵּל לְפָנָיו אוֹ אֲחוֹרָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי''א וְאֹהֶל מוֹעֵד) וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוֹב לְהַחְמִיר, הַמִּנְהָג לְהָקֵל. אִם הִרְחִיק ד' אַמּוֹת (לב) מֻתָּר וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רמ''ב סָעִיף ט''ז. באר היטב (לב) מותר. לפני רבו. ב''ח ד''מ ש''ך בי''ד סימן רמ''ב מ''א ע''ת ודלא כב''י:
כה תַּלְמִיד חָבֵר מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל אֲחוֹרִי (לג) רַבּוֹ. באר היטב (לג) רבו. אבל לפני רבו אסור. ד''מ ב''י ש''ך שם מ''א:
כו כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע, אֵין מִתְפַּלְּלִים בּוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִים מִצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם וְרֵיחַ רַע, וּמִן הַמֵּת וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָה לִקְרִיאַת שְׁמַע, כָּךְ מַרְחִיקִין לִתְפִלָּה.
כז הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְהִשְׁתִּין תִּינוֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, יִשְׁתֹּק עַד שֶׁיָּבִיאוּ מַיִם לְהָטִיל עַל הַמֵּי רַגְלַיִם, אוֹ יְהַלֵּךְ לְפָנָיו ד' אַמּוֹת, אוֹ לִצְדָדָיו, אוֹ יֵצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִגְמֹר תְּפִלָּתוֹ: הגה: וְיוֹתֵר טוֹב לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וְלֹא לִשְׁתֹּק, שֶׁמָּא יִשְׁהֶה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רוֹקֵחַ סִימָן רכ''ד) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע''ט:
סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
ובו ו' סעיפים
א הָיְתָה טַלִּית חֲגוּרָה עַל מָתְנָיו לְכַסוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶה לִבּוֹ, וְאִם לֹא כִּסָה אֶת לִבּוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה, יִּתְכַּסֶה. הוֹאִיל וְכִסָה עֶרְוָתוֹ לְהִתְפַּלֵּל, יָצָא.
ב צָרִיךְ (א) לֶאֱזֹר אֵזוֹר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ אַבְנֵט שֶׁאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה, מִשּׁוּם הִכּוֹן. אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת מֻתָּר לְבָרֵךְ בְּלֹא חֲגוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ (ב) מִכְנָסַיִם: הגה: וְאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה (רַ''ן פֶּרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת וְהָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ה' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). באר היטב (א) לאזור. דוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ב''י רי''ו: (ב) מכנסים. וה''ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה. עי' ר''ס ע''ד מ''א:
ג יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא הַזְכָּרָה מִפִּיו (ג) בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִמְחוֹת שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ. באר היטב (ג) הראש. ומ''ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש היינו מדת חסידות. ב''י רי''ו. וע''ל סי' ב' וס''ק ד' וס''ק ו' מש''ש:
ד כּוֹבָעִים (קפילז בְּלַעַז) הַקְּלוּעִים מִקַּשׁ חֲשִׁיבָא (ד) כִּסוּי, אֲבָל הַנָּחַת יָד עַל הָרֹאשׁ לָא חֲשִׁיבָא כִּסוּי, וְאִם אַחֵר מַנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, מַשְׁמָע דַּחֲשִׁיבָא כִּסוּי. באר היטב (ד) כיסוי. הטעם דהראש והיד חד גוף אינון דאין הגוף יכול לכסות את עצמו. וכתב הב''ח מיהו נוהגים להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי ע''ש:
ה לֹא יַעֲמֹד (ה) בַּאֲפוּנְדָתוֹ (טאסקא בְּלַעַז), וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלִּים, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא בְּבָתֵּי רַגְלַיִם. באר היטב (ה) באפונדתו כו'. ומהרמ''מ סי' ל''ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בבה''כ ע''ש. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן דגנאי הוא לעמוד לפני גדולים בבתי שוקיים של פשתן ומכ''ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשיך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. ב''ח. מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות חמין מאוד שעומדים שם ג''כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו בגדיו קצרים. שכנה''ג ע''ש:
ו דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עֲטוּפִים: הגה: וּבְעֵת הַזַּעַם יֵשׁ לְחַבֵּק הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּעַבְדָּא קָמֵי מָארֵיהּ. וּבְעֵת שָׁלוֹם יֵשׁ לְהִתְקַשֵּׁט בִּבְגָדִים נָאִים לְהִתְפַּלֵּל (טוּר):
סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
ובו י' סעיפים
א הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו, אַל יִתְפַּלֵּל. וְאִם הִתְפַּלֵּל, תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר (א) וּלְהִתְפַּלֵּל. וְהָנֵי מִילֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה, אֲבָל אִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר פַּרְסָה, יָצָא בְּדִיעֲבַד. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא (ב) יִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ תְּחִלָּה יָפֶה: הגה: וְכָל הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁגּוּפוֹ מְשֻׁקָּץ מִן הַנְּקָבִים (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). באר היטב (א) ולהתפלל. דוקא לגדולים אבל לקטנים אין צריך לחזור. מ''א ממשמעות הגמ'. וכן כתב הלק''ט ח''ב סי' ע''ט ע''ש: (ב) יתפלל. ואפילו אם רואה שיעבור זמן תפלה אם ינקה עצמו מתחלה אפ''ה אסור לכתחלה ביכול לעמוד עד פרסה. ב''ח ע''ש. ומ''א מקיל ביכול לעמוד עד פרסה אם יעבור זמן התפלה ע''ש. וע''ת כתב בשם הב''ח להיפוך ע''ש. ולא דק:
ב אִם בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ נִתְעוֹרֵר לוֹ תַּאֲוָה, יַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּגְמֹר, וְלֹא יַפְסִיק. וְאִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ נִתְעוֹרֵר בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים, קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ: הגה: וְדַוְקָא שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה כָּל כָּךְ דְּאִית בֵּיהּ מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי יוֹתֵר טוֹב לְהַפְסִיק (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן קל''א פָּסַק דְּמֻתָּר וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ט''ז פָּסַק דְּאָסוּר וְצָרִיךְ לְחַלֵּק (ג) כֵּן) וְאִם רָצָה לְהַרְחִיק וּלְהָטִיל מַיִם, עוֹשֶׂה. באר היטב (ג) כן. ומ''א כתב ונ''ל דיש לסמוך על הרשב''א ובצבור אף ת''ה מודה דשרי דגדול כבוד הבריות ואף ביחיד יש לסמוך ארשב''א דשרי ע''ש:
ג צָרִיךְ קֹדֶם תְּפִלָּה לְהָסִיר כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ.
ד צָרִיךְ לִרְחֹץ יָדָיו (ד) בְּמַיִם, אִם יֵשׁ לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם עַד (ה) פַּרְסָה, וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהַמַּיִם נִמְצָאִים לְפָנָיו, אֲבָל אִם צָרִיךְ לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו לִמְקוֹם מַיִם עַד (ו) מִיל, חוֹזֵר. יוֹתֵר מִמִּיל אֵינוֹ חוֹזֵר, וְאִם מִתְיָרֵא שֶׁיַּעֲבֹר (ז) זְמַן הַתְּפִלָּה, יְנַקֶּה יָדָיו (ח) בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּכָל מִדֵּי דִּמְנַקֵּי וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רל''ג. באר היטב (ד) במים. ואין הניגוב מעכב כמו שמעכב בנטילה לאכול. ברכת אברהם: (ה) פרסה. אם לא יצטרך לילך יחידי ל''ח. ושיעור פרסה הוא שעה וחומש עיין ט''ז וכתב ב''ח כיון דא''צ לחזור אחר מים לק''ש לכ''ע השתא כיון דצריך להסמיך גאולה לתפלה אין לחזור אחר מים גם לתפלת שחרית והכי נקטינן דלא כש''ע עכ''ל. וע''ת חולק עליו וכתב דהא אפשר להמתין בשירה חדשה כמ''ש סי' ס''ו ע''ש: (ו) מיל. ומיל בכלל. ע''ת. ופר''ח כתב דוקא פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר ע''ש: (ז) התפלה. ט''ז הקשה עליו דלדעת הרי''ף צריך להמתין על המים אפי' אם יעבור זמן התפלה ע''ש. והיד אהרן מיישבו ע''ש: (ח) בצרור. לא שנא אם הם מלוכלכים ל''ש שהסיח דעתו. טור. ועיין מ''א:
ה רָחַץ יָדָיו שַׁחֲרִית וְהִסִיחַ דַּעְתּוֹ, צְרִיכִים נְטִילָה לִתְפִלָּה. אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל: הגה: וַאֲפִלּוּ הָיָה יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת וְנוֹטְלָן לִתְפִלָּה, אֵינוֹ מְבָרֵךְ וּכְדִלְעֵיל סִימָן ז'.
ו הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁנָּגַע בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, דַּי בְּנִקְיוֹן עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, אוֹ מְחַכֵּךְ יָדָיו בַּכֹּתֶל.
ז מָקוֹם מְטֻנָּף, הַיְנוּ מְקוֹמוֹת הַמְכֻסִין בְּאָדָם לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה וְכֵן אִם חִכֵּךְ הָרֹאשׁ: הגה: וְלָכֵן אָסוּר לִגֹּעַ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בִּתְפִלָּה אוֹ עוֹסֵק (ט) בַּתּוֹרָה (כָּל בּוֹ) וְכֵן בְּצוֹאַת הָאֹזֶן וְהָאַף כִּי אִם עַל יְדֵי (י) בֶּגֶד (מַהֲרִי''ל): באר היטב (ט) בתורה. דלכ''ע די בנקיון בעלמא אע''פ שיש לו מים. מ''א: (י) בגד. כתב הבאה''ט אשר לפני וע''י פשתן אסור נ''ל ולא ידעתי מנ''ל ובהדיא כתב המ''א סי' צ''ז ס''ק ד' ובמדינתינו שלובשין פצילו''ס מותר ע''ש:
ח הַמַּשְׁתִּין לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶא כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת מִשּׁוּם נִצּוֹצוֹת וְהַמִּתְפַּלֵּל לֹא (יא) יַשְׁתִּין עַד שֶׁיִּשְׁהֶא כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת שֶׁכָּל ד' אַמּוֹת תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו וְרָחוּשֵׁי מְרַחֲשִׁין שִׂפְוָתֵיהּ. באר היטב (יא) ישתין. אבל מותר להשתין במקום שהתפלל ומכל מקום מדת חסידות שלא להשתין בד''א של תפלה מגילה דף כ''ז. מ''א:
ט הָרוֹקֵק לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶא ד' אַמּוֹת. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יִרֹק עַד שֶׁיִּשְׁהֶא ד' אַמּוֹת וְדַוְקָא (יב) לִרְצוֹנוֹ אֲבָל אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק מֻתָּר ע''ל סי' צ''ז. באר היטב (יב) לרצונו. פירוש מי שרוקק מחמת טיול. הרא''ש:
י טוֹב לִתֵּן צְדָקָה קֹדֶם תְּפִלָּה:
סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות
ובו ד' סעיפים
א יִשְׁהֶה (א) שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיָּקוּם לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי (ב) שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַמָּקוֹם; וְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי שֶׁמְּמַהֵר לָצֵאת מִמֶּנָּה. באר היטב (א) שעה אחת. תר''י הוכיחו מגמרא דאע''ג דבכל מקום דאמרינן שעה פירוש שעה מועטת הכא פירושו שעה אחת מי''ב שעות ביום ומיהו זהו לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת. מ''א: (ב) שיכוין. האר''י ז''ל היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוין מאוד. והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו. מ''א:
ב לֹא יַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאֵימָה וְהַכְנָעָה, לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה כְּגוֹן: דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁל תּוֹרָה סָמוּךְ לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם אוֹ סָמוּךְ לִתְהִלָּה לְדָוִד שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו (תְּהִלִּים קמה יט כ).
ג אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ דִּין, וְלֹא מִתּוֹךְ הֲלָכָה שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בָּהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה (ג) פְּסוּקָה. הגה: וְהַיְנוּ נָמֵי כְּמוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כִּי פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׁמְּחֵי לֵב (תְּהִלִּים יט, ט) (טוּר). באר היטב (ג) פסוקה. דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין. כ''כ מ''א:
ד הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה דָּמִי, פֵּרוּשׁ: לְעִנְיַן לַעֲמֹד מִתּוֹכוֹ (ד) לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁגַּם זוֹ שִׂמְחָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהַיְנוּ לְעִנְיָן דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לִפְסֹק (ה) לְהִתְפַּלֵּל. באר היטב (ד) להתפלל. נ''ל דדוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכא פסוקה. מ''א: (ה) להתפלל. וא''צ להתפלל מנחה ב' כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין. מ''א ודרישה בי''ד סי' שמ''א ודלא כט''ז בסי' ק''ח ס''ק א' ע''ש:
סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה
ובו ט' סעיפים
א בְּקוּמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אִם הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִיכַוֵּן גַּם לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וִיכַוֵּן גַּם לַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם, יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּקְדָּשׁ וִיכַוֵּן גַּם כֵּן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי (א) הַכַּפֹּרֶת, מַחֲזִיר פָּנָיו לַכַּפֹּרֶת. באר היטב (א) הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש:
ב אִם מִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִשְּׁאָר (ב) רוּחוֹת, יְצַדֵּד פָּנָיו לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ; וְלִירוּשָׁלַיִם, אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְלַמִּקְדָּשׁ, אִם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם. הגה: וְאָנוּ שֶׁמַּחֲזִירִין פָּנֵינוּ (ג) לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא פָּנֵינוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (טוּר וּסְמַ''ג). אֵין עוֹשִׂין מְקוֹם (ד) הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה נֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי זֶהוּ דֶּרֶךְ הַמִּינִים, רַק מְכַוְּנִים נֶגֶד אֶמְצַע הַיּוֹם (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים). וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם אָמְרָם: הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין אוֹ לְהַחְכִּים יַדְרִים, מִכָּל מָקוֹם יְצַדֵּד פָּנָיו (ה) לַמִּזְרָח. באר היטב (ב) רוחות. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור: (ג) למזרח. עיין ט''ז שהעלה דאם שכח והתפלל לצפון או לדרום יהפוך פניו לצד המזרח ואם התפלל למערב לא יהפוך פניו לצד דא''כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ''מ נראה דא''צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דבדיעבד יש לסמוך אמ''ד שכינה בכל מקום עכ''ל. ותשובת אליהו סימן א' חולק וכתב דצריך להפסיק ולילך להתפלל לצד מזרח והסכים עמו גדול אחד. אבל גדול אחר הסכים עם הט''ז ע''ש באורך. בה''כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכלם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יוכל להתפלל בצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה יד אליהו סי' א' וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין ע''ש: (ד) הארון. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דדומית של העולם וכתב בכנה''ג אפילו הארון קבוע לרוח אחרת צריך להחזיר פניו למזרח ועיין בס''ק שלפני זה: (ה) למזרח. ורש''י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח. ונראה יותר נכון לעשות כן ט''ז:
ג מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הָרוּחוֹת, יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
ד הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, אֵין צָרִיךְ לִירֵד וּלְהִתְפַּלֵּל, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁתּוֹפֵס חֲמוֹרוֹ, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ; וְכֵן אִם הָיָה בִּסְפִינָה אוֹ עַל גַּבֵּי קָרוֹן, אִם יוּכַל לַעֲמֹד, עוֹמֵד; וְאִם לָאו, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל. אוֹ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ אַף אִם אֵין פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, כִּי אִם יַעֲמֹד וְיִתְפַּלֵּל יִקְשֶׁה בְּעֵינָיו אִחוּר (ו) דַּרְכּוֹ וְיִטָּרֵד לִבּוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן וְהַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ מַחְמִירִין לַעֲמֹד (ז) בְּאָבוֹת, וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. באר היטב (ו) דרכו. אבל אם קודם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל. וכ''ש כשמהלך ברגליו דהא בלא''ה צריך להמתין. מ''א: (ז) באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה גם כן עומדת שרי. תר''י מגן אברהם:
ה הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה, אִם יוּכַל לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת, עוֹמֵד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כּוֹרֵעַ מְעֻמָּד, וּפוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת. הגה: אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכָל הַתְּפִלָּה, מִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד, יַעֲמֹד, כְּדֵי לְקַיֵּם הַכְּרִיעוֹת וְהַפְּסִיעוֹת כְּדַרְכָּן. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ס''ח [א''ח]) וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, כְּגוֹן שֶׁרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה, יַחֲזִיר (ח) הַבְּהֵמָה שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת לְאַחֲרֶיהָ, וְעוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ פּוֹסֵעַ בְּעַצְמוֹ (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים ס''פ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר). באר היטב (ח) הבהמה. או יחזיר עצמו ע''ג בהמתו. מ''א:
ו חוֹלֶה, מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם (תְּהִלִּים ד, ה), (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח וּפְסִיקְתָא).
ז מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עַכּוּ''ם מִכָּאן וּמִכָּאן, וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אוֹ יַפְסִידוּ מִקְּחוֹ, יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לִפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו; וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ.
ח יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְעַמּוּד אוֹ לַחֲבֵרוֹ, בִּשְׁעַת תְּפִלָּה.
ט מִי שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב, כְּשֶׁיּוּכַל צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל (ט) מְעֻמָּד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף בָּהּ דָּבָר. הגה: וּמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא סָמוּךְ לְמָלוֹן, אִם יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, יִסְתַּלֵּק שָׁם וְלֹא יִתְפַּלֵּל (י) בְּמָלוֹן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת; אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ, יִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּאֵיזֶה קֶרֶן (יא) זָוִית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ו' ב''י סי' צ'). באר היטב (ט) מעומד. כ' ט''ז מעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב שהתפללו שנית בבואם לביתם או למלון ע''ש נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיכול לכוין בתפלתו כמ''ש ס''ס ק''ז וכ''פ הרמ''ע מפאנו ושכנה''ג ופר''ח וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' א' וע''ש מה שתמה על הט''ז: (י) במלון. דאיתא בשבת דף קכ''ז דלא רצה ר''י ליכנס בתפילין לבית העכו''ם ק''ו להתפלל: (יא) זויות. ואם א''א לו להסתלק מן הדרך ובמלון לא ימצא קרן זוית תפלה בדרך עדיף. ומ''מ יראה אם יכול להתפלל במלון או בחצר ובבקעה או בגינה מוטב. מ''א:
סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה
ובו ד' סעיפים
א יְכַוֵּן רַגְלָיו זֶה אֵצֶל זֶה בְּכִוּוּן, כְּאִלּוּ אֵינָם אֶלָּא א', לְהִדָּמוֹת לְמַלְאָכִים דִּכְתִּיב בָּהֶן: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה (יְחֶזְקֵאל א, ז) כְּלוֹמַר: רַגְלֵיהֶם נִרְאִים כְּרֶגֶל אֶחָד וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג' פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת (רוֹקֵחַ).
ב צָרִיךְ שֶׁיָּכוֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו (א) לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ יְכַוֵּן לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם. באר היטב (א) למטה. ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם ס''ח סי' י''ח אבל קודם י''ח יתן עיניו לחלונות שבאותו כותל. עט''ז. מאן דפקח עיניו בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות ט''ז סי' צ''א. ובשכנה''ג כתב אני שמעתי שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפלת י''ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני עכ''ל:
ג מַנִּיחַ יָדוֹ עַל (ב) לִבּוֹ כְּפוּתִין, (פֵּרוּשׁ כִּקְשׁוּרִין) הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה (ג) וּבְפַחַד, וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יֻהֲרָא וע''ל רֵישׁ סי' צ''ז. באר היטב (ב) לבו. ויכניע הזרועות על לבו ימנית על שמאלית ויזהר שלא יוציא האגודל לחוץ. האריז''ל: (ג) ובפחד. ובתפלה מיושב אל יסמוך לאחוריו ולא יהא מוטה לצדדים ולא יפשוט רגליו ואל ירכיבם זע''ז. עט''ז. ואין לפכר ידיו בעת שלום כי מוריד דין על עצמו בזה ח''ו כידוע. ט''ז:
ד טוֹב לְכַוֵּן רַגְלָיו גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר.
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון
ובו ב' סעיפים
א כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, לֹא יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ (א) תְּפִלִּין וְלֹא סֵפֶר מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְלֹא (ב) קְעָרָה מְלֵאָה וְלֹא סַכִּין וּמָעוֹת וְכִכָּר, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפְּלוּ וְיִטָּרֵד וְתִתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ. וְלוּלָב בִּזְמַנּוֹ, מֻתָּר לֶאֱחֹז בַּיָּד, כֵּיוָן שֶׁהָאֲחִיזָה בְּיָדוֹ הִיא מִצְוָה אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ. באר היטב (א) תפילין. ובדיעבד א''צ לחזור ולהתפלל ט''ז ופר''ח דלא כב''ח ומה שנוהגים שהש''ץ מחזיק בידו הס''ת בשבת ואומר יקום פורקן וכו' נ''ל כיון שכוונתו אז להתפלל על לומדי תורה על כן מחזיק הס''ת בידו והוי כמו לולב בזמנו. ט''ז: (ב) קערה. דוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שאר דברים מותר לאחוז. רש''י ור''ן. והר''ר יונה כתב בשם י''מ דהני לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וה''ה שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה אלא לולב בלבד עיין שם וכתב ט''ז ומטעם זה נ''ל דיש לזהר ג''כ למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי''ז ולא יכוין יפה עכ''ל:
ב מֻתָּר לֶאֱחֹז מַחֲזוֹר תְּפִלּוֹת בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְתוֹפֵס לְצֹרֶךְ תְּפִלָּה עַצְמָהּ לָא (ג) טָרִיד, דּוּמְיָא דְּלוּלָב דְּמִשּׁוּם דִּלְקִיחָתוֹ מִצְוָה לָא טָרִיד. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל, לֹא יַחֲזֹר אַחֲרָיו בַּתְּפִלָּה לִטְּלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן, אָז מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי (ד) לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ (הר''י פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ). באר היטב (ג) לא טריד. נפל ספר על הארץ ולא יוכל לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה. ס''ח מ''א: (ד) להתפלל מתוכו. כתבתי לעיל בסי' צ''ג סעיף קטן ב' דהאר''י ז''ל היה מתפלל מתוך הספר כדי שיכוין מאוד ואף בחזרת הש''ץ תפלת י''ח יהיה הסידור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש''ץ. של''ה:
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה
ובו ה' סעיפים
א (א) לֹא יְגַהֵק (מוֹצִיא מִגּוּפוֹ לְפִיו נְפִיחָה מִתּוֹךְ שָׂבְעוֹ רייטי''ר בְּלַעַ''ז), וְלֹא יְפַהֵק (חֵיךְ מָלִקוֹחָיו פּוֹתֵחַ פִּיו לְהוֹצִיא רוּחַ הַפֶּה); וְאִם צָרִיךְ לְפַהֵק מִתּוֹךְ אֹנֶס, יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה פְּתִיחָתוֹ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל (ב) סַנְטְרוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, דְּהָוֵי דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ, (טוּר וְהָרִי''ף). באר היטב (א) יגהק. שמוציא רוח מפיו כריח המאכל שאכל. ולא יפהק. פותח פיו כמי שרוצה לישן: (ב) סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור. ל''ח מ''א:
ב אָסוּר לוֹ (ג) לָרֹק; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא לָרֹק, מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא (ד) נִרְאֶה; וְאִם הוּא אִסְטְנִיס, (פי' שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת דְּבַר מִאוּס), וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְזָרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, זוֹרְקוֹ (ה) לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ; וְכָל שֶׁכֵּן לְפָנָיו, (ו) דְּאָסוּר, (הר''י פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ). (וְהָא דִּלְקַמָּן בְּרֵישׁ סי' קכ''ג שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל הָקָבָּ''ה, י''ל הַטַּעַם כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה מי' אִם כֵּן אֵין הַשְּׁכִינָה כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל, וּלְפִיכָךְ חָלְקוּ כָּבוֹד לְיָמִין דִּידֵיהּ בִּרְקִיקָה שֶׁהִיא בִּשְׁעַת תְּפִלָּה אֲבָל כְּשֶׁפּוֹסֵעַ שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת, הָאָדָם מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמְּקוֹם תְּפִלָּתוֹ וְהוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה, וּלְפִיכָךְ נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁאָז הוּא כְּנֶגֶד יְמִינוֹ שֶׁל הָקָבָּ''ה) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָבִיו). באר היטב (ג) לרוק. אפילו בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך. מ''א: (ד) נראה. דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור תר''י. ובמדינתינו שלובשין פציל''ס אף שהרוק נראה מותר כיון שעשוי לכך. מגן אברהם וע''ל סי' צ''ב ס''ק י': (ה) לשמאלו. בב''י הקשה דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות חולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה ע''ש ותירצו אחרונים דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה כמ''ש בענין התכבדו וכו' ע''כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא''כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה על כן אזלינן בתר ימין דשכינה: (ו) דאסור. ואם א''א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפלה ע''י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לפניו או לימינו. ב''ח וע''ת:
ג אִם כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ, יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ. הגה: וְדַוְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה יָכוֹל לִטֹּל (ז) כִּנָּה וּלְזָרְקוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (אוֹר זָרוּעַ), וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' ד' סָעִיף י''ח. באר היטב (ז) כינה. ע''י בגד אז די בנקיון עפר. מ''א:
ד אִם נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מִמְּקוֹמוֹ יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ (ח) וּלְהַחְזִירוֹ, אֲבָל אִם נָפַל כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, דְּהָוֵי הֶפְסֵק. באר היטב (ח) ולהחזירו. אפי' נפל רובו. מ''א:
ה הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, פָּחוֹת מִד' קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל; ד' קַבִּין, מַנִּיחָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וּמִתְפַּלֵּל.
סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו
ובו ה' סעיפים
א הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן (א) בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ; וְיָסִיר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הָקָּבָּ''ה שֶׁהוּא חוֹקֵר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְאִם תָּבֹא לוֹ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, יִשְׁתֹּק עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲשֹׁב בִּדְבָרִים הַמַּכְנִיעִים הַלֵּב וּמְכַוְּנִים אוֹתוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְלֹא יַחֲשֹׁב בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. הגה: וְיַחֲשֹׁב קֹדֶם הַתְּפִלָּה בְּרוֹמְמוּת הָאֵל יִתְעַלֶּה וּבְשִׁפְלוּת הָאָדָם, וְיָסִיר כָּל תַּעֲנוּגֵי הָאָדָם מִלִּבּוֹ (הר''י רֵישׁ פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין). וְאָסוּר לְאָדָם לְנַשֵּׁק בָּנָיו (ב) הַקְּטַנִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס''ג וַאֲגֻדָּה פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין). באר היטב (א) בלבו. כתב בספר הגן לבטל המחשבה רעה בעת התפלה יאמר ג''פ פי פי פי ואח''כ ירוק ג''פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה ע''כ. וכתב המג''א עליו ואינו נ''ל לעשות זה בתוך תפלת י''ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא: (ב) הקטנים. בשל''ה קורא תגר על המביאים ילדים לבה''כ ע''ש שדבריו נכונים:
ב לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דָּבָר (ג) שֶׁמְּבַטֵּל כַּוָּנָתוֹ, וְלֹא בְּשָׁעָה (ד) הַמְבַטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ, (טוּר בְּשֵׁם ר''מ מֵרוֹטֶנְבֶּרְג הגה''מ פ''ד מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה. באר היטב (ג) שמבטל. כגון שכר חדש שמריח: (ד) המבטלת. כגון הבא מן הדרך:
ג יִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח, וּבְנַחַת, וְשֶׁלֹּא תֵּרָאֶה עָלָיו כְּמַשָּׁא וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר מִמֶּנָּה.
ד הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, וּלְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן בְּכַוָּנָה וְלֹא יְעָרֵב בָּהּ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ מַחְשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקָּדָשִׁים; וּמְעֻמָּד, דּוּמְיָא דַּעֲבוֹדָה; וּקְבִיעוּת מָקוֹם כְּמוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד קָבוּעַ מְקוֹמוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ וּמַתַּן דָּמָיו, וְשֶׁלֹּא יָחֹץ דָּבָר בֵּינוֹ (ה) לַקִּיר, דּוּמְיָא דְּקָרְבָּן שֶׁהַחֲצִיצָה פּוֹסֶלֶת בֵּינוֹ לַכְּלִי; וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, כְּגוֹן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, אֶלָּא שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַזְבֵּז עַל זֶה; וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב הוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, מִשּׁוּם נְקִיּוּת. באר היטב (ה) לקיר. בטור כתב עוד ובינו לקרקע. וכתב ט''ז דוקא ג''ט אבל בפחות מג''ט אפי' מצוה ליכא. וכן נוהגין לשטוח על הקרקע בי''כ עשבים יבשים וכן נוהגין לשטוח מחצלאות בט''ב ועומדים עליהים ומתפללים. ב''ח. אסור להתפלל בבריכה הלק''ט ח''א סי' צ''ד ע''ש:
ה אַל יַחֲשֹׁב: רָאוּי הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ''ה בַּקָּשָׁתוֹ כֵּיוָן שֶׁכִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, כִּי אַדְּרַבָּה זֶה מַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם (שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מְפַשְׁפְּשִׁין בְּמַעֲשָׂיו לוֹמַר בָּטוּחַ הוּא בִּזְכֻיּוֹתָיו), אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ''ה בְּחַסְדּוֹ. וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי אֲנִי, דַּל וְנִבְזֶה, בָּא לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם לֹא מֵרֹב חֲסָדָיו שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהֶם עִם בְּרִיוֹתָיו.
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה
ובו ג' סעיפים
א שָׁתָה יַיִן כְּדֵי (א) רְבִיעִית, אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ; וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר, אִם הוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ (ב) תּוֹעֵבָה וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו; וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר זְמַן הַתְּפִלָּה, מַשְׁלִים אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ, כְּדִין (ג) שׁוֹגֵג. הגה: וְדִין קְרִיאַת שְׁמַע כְּדִין תְּפִלָּה, (ד) אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת יָכוֹל לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר, (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק הַדָּר הגה' מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). באר היטב (א) רביעית. דוקא כששתאו בבת אחת כתב סמ''ק סי' קל''ג יין שבתוך הסעודה אינו משכר וע''ס תע''ג ס''ב. די''א דגם לפני המזון אינו משכר עמ''א: (ב) תועבה. והוי כאלו עובד ע''ז ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש''ס: (ג) שוגג. ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיעה זמנה שהיה סבור שיהיה לו שעות אח''כ מיקרי אונס מ''א וכ''כ ע''ת ועיין ט''ז ולבוש: (ד) תפלה. והלבוש כ' דיש מקילין לק''ש:
ב דֶּרֶךְ מִיל, וְשֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא, מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן; וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית, אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשֵּׁנָה (ה) מְשַׁכַּרְתּוֹ וְדֶרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי בִּמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, אֲבָל (ו) רוֹכֵב, וַדַּאי דֶּרֶךְ מְפִיגָה הַיַּיִן. באר היטב (ה) משכרתו. דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו כ''מ הלכות ביאת מקדש: (ו) רוכב. ורוכב בעי ג' מילין עיין מ''א ובתשובות חות יאיר סי' קע''ז. ובתשובת הב''ח סי' ק''מ ובהלק''ט ח''א סי' קפ''ג ובתשובת יד אליהו סי' ח' פסק בתפלה אינו נאסר כ''א יין אבל שאר משכרין מותר אם לא שהוא כל כך שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך ע''ש. אלא שכתב סוף התשובה דכיון דב''ח בתשובה לא חילק בין התפלה להוראה וגם החמיר ביינות שלנו לכן אין להקל דאפי' שאר משכרים אסור מאחר שכבר הורה זקן אף שמן הדין יש להקל ע''ש:
ג כָּל אֶחָד שֶׁהוּא שָׁתוּי, סַגֵּי לֵיהּ לְפִי מַה שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ. הגה: וְלָכֵן אֵין נִזְהָרִין בַּיֵּינוֹת (ז) שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין חֲזָקִין, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ רְבִיעִית וְיוֹתֵר; (ת''ה סִימָן מ''ב) וְכָל שֶׁכֵּן אִם מִתְפַּלְּלִים מִתּוֹךְ סִדּוּר שֶׁבְּיָדוֹ, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְשִׁכְרוּת (ח) מְעַט, כֵּן נִרְאֶה לִי. באר היטב (ז) שלנו. ב''ח וט''ז מחמירין ע''ש: (ח) מעט. כתב ביש''ש פ''ב דביצה וביום טוב יכול להתפלל מנחה אע''פ ששותה קצת דא''א להמתין עד שיפיג יינו וכל שכן האידנא דבלאו הכי אין מכוונין כ''כ שאין להקפיד בשתוי כמ''ש בהגמ''י עכ''ל ולדברי ט''ז ס''ג אין להקל ע''ש:
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר
ובו סעיף אחד
א תְּפִלּוֹת שֶׁל מוֹעֲדוֹת וְשֶׁל (א) רֹאשׁ חֹדֶשׁ, צָרִיךְ לְהַסְדִּיר תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שְׁגוּרָה בְּפִיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל פֶּה, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין מִתּוֹךְ (ב) הַסִּדּוּר, מֻתָּר, דְּהָא רוֹאֶה מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל וְכֵן נוֹהֲגִין, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ר מָנוֹחַ). באר היטב (א) ר''ח. עיין ב''ח ושכנה''ג: (ב) הסידור. ובפיוטים שחמור פירושם צריך להסדיר תחלה ול''מ ספר בזה. ט''ז:
סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
ובו ד' סעיפים
א הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּכֻלָּם, לְפָחוֹת יְכַוֵּן בְּאָבוֹת; אִם לֹא כִּוֵּן בְּאָבוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכִּוֵּן בְּכָל הַשְּׁאָר, יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל. הגה: וְהָאִדָּנָא אֵין חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן (א) כַּוָּנָה, שֶׁאַף בַּחֲזָרָה קָרוֹב הוּא שֶׁלֹּא יְכַוֵּן, אִם כֵּן לָמָּה יַחֲזוֹר (טוּר). באר היטב (א) כוונה. אבל בק''ש כיון דדי בפסוק א' חוזרין כמ''ש סי' ס''ג ס''ד:
ב וְּלֹא יִתְפַּלֵּל (ב) בְּלִבּוֹ לְבַד, אֶלָּא מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ (ג) לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ, וְלֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן (ד) בְּלַחַשׁ, מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אֲבָל בְּצִבּוּר, אָסוּר, דְּאָתֵי לְמִטְרָד צִבּוּרָא. הגה: וְאִם מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ בְּנֵי בֵיתוֹ, מֻתָּר (טוּר). באר היטב (ב) בלבו. ואם התפלל בלבו צ''ע אם יצא. עמ''א: (ג) לאזניו. ואם לא השמיע לאזניו יצא. האר''י ז''ל לא היה משמיע קולו אפי' בזמירות רק בשבת הרים קולו מעט: (ד) בלחש. פי' דאף דיכול לכוין בלחש אבל לא כ''כ כמו בקול מיקרי אינו יכול לכוין. ט''ז:
ג יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר מֻתָּר (ה) לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָם בַּתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר. הגה: וְכֵן נוֹהֲגִין, וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהַגְבִּיהַּ קוֹלָם יוֹתֵר (ו) מִדַּאי (דְּרָשׁוֹת מהרי''ו). באר היטב (ה) להשמיע. ולפי טעם הזוהר משמע דאסור לכן אם יוכל לכוין בלחש עדיף טפי. מ''א ע''ש: (ו) מדאי. דאז בודאי יבלבל אחד את חבירו ומ''מ נראה דהחזנים שמגביהים קולם כדי לעורר הכוונה ולהשמיע שפיר דבריו שפיר עבדי דעיקר תפלת הש''ץ נתקנה דוקא בקול רם. ט''ז וכ''כ המ''א דלא כב''ח ופר''ח ע''ש. אכן אותם שעושים כן להראות קולם ודאי עושים שלא כהוגן. ועיין א''ז שכתב בשם הרמב''ם ויקראו אל אלהים בחזקה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול עיין שם סוף פרשת בא:
ד יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיִּרְצֶה, וְהָנֵי מִלֵּי בְּצִבּוּר, אֲבָל בְּיָחִיד לֹא יִתְפַּלֵּל אֶלָּא (ז) בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁשּׁוֹאֵל צְרָכָיו, כְּגוֹן שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל חוֹלֶה אוֹ עַל שׁוּם צַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל תְּפִלָּה הַקְּבוּעָה לְצִבּוּר, אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְאָמְרָהּ בְּכָל לָשׁוֹן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף יָחִיד כְּשֶׁשּׁוֹאֵל צְרָכָיו יָכוֹל לִשְׁאֹל בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִלָּשׁוֹן (ח) אֲרַמִּי. באר היטב (ז) בלה''ק. שאין מלאכי השרת נזקקים לשאר לשונות אבל בצבור הקב''ה בעצמו מקבל תפלתם: (ח) ארמי. דאין נזקקין לארמית שמגונה בעיניהם:
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל
ובו ה' סעיפים
א אָסוּר לִישֵׁב בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מִתְפַּלֵּל; בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִן (א) הַצְּדָדִין בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, (תוס' וּמָרְדְּכַי וַאֲשֵׁרִי פ' אֵין עוֹמְדִין) וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת; וְאִם עוֹסֵק בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מִתִּקּוּנֵי הַתְּפִלּוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק; וְיֵשׁ מַתִּיר בְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתִּקּוּנֵי (ב) הַתְּפִלּוֹת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי מִן הַצַּד, אֲבָל כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו אָסוּר, אֲפִלּוּ עוֹסֵק (ג) בִּקְרִיאַת שְׁמַע. באר היטב (א) הצדדים. עמ''א וט''ז ובהלק''ט ח''ב סי' רכ''ו. ובח''א סי' כ''ד. ובתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' ל''ט. ובספר פרח שושן חא''ח כלל א' סי' י''א: (ב) התפלות. ודוקא אם מוציא ד''ת בשפתיו אבל אם מהרהר לבד אסור לישב וכ''מ מההיא דעלי הי' עומד אע''פ שבודאי היה מהרהר בד''ת ועיין ב''י: (ג) בק''ש. פי' היושב:
ב יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הַיּוֹשֵׁב בְּצַד הַמִּתְפַּלֵּל (ד) חָלוּשׁ, מֻתָּר. באר היטב (ד) חלוש מותר. צ''ע דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום וא''כ עלי זקן היה ולמה היה צריך לעמוד. ע''כ צ''ע להקל בהוראה זאת. ט''ז:
ג אִם הַיּוֹשֵׁב יָשַׁב כְּבַר, וְעָמַד זֶה בְּצִדּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָקוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא (ה) בִּגְבוּלוֹ. מִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לָקוּם אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי''א). באר היטב (ה) בגבולו. דוקא בבית אבל בבית הכנסת צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל ב''א. ולפיכך גם עלי אע''פ שכבר ישב תחלה כיון שהמקום קבוע להתפלל היה צריך עלי לקום ויתורץ בזה קושית הטור על הרא''ש:
ד אָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד (ו) הַמִּתְפַּלְּלִים בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת, וְדַוְקָא לִפְנֵיהֶם, אֲבָל בְּצִדֵּיהֶם (ז) מֻתָּר לַעֲבֹר (ח) וְלַעֲמֹד. באר היטב (ו) המתפללים. אם מותר לעבור נגד מתפלל כשיש מקום גבוה י''ט ורוחב ד' לפניו. פסק בהלק''ט ח''א סי' פ''ד דאסור. אבל אם המתפלל הוא במקום כזה אפשר דמותר לעבור לפניו ע''ש ועיין בפרח שושן חא''ח סי' י''א: (ז) מותר. ובזוהר חיי שרה איתא דלכל צד אסור: (ח) ולעמוד. ר''ל דיעמוד שם שלא ילך הלאה דא''כ הוה ליה כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו. מ''א: (ועיין בספר אליהו רבה מה שמיישב בפירוש הטור על קושיות ע''ת דלא כמ''א):
ה אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְהָיָה אָדָם אֶחָד מִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, אָסוּר לִפְסֹעַ (ט) ג' פְּסִיעוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר מִי שֶׁאַחֲרָיו אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֶה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל; וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה, אֲפִלּוּ אִם הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְחִיל. באר היטב (ט) ג' פסיעות. עמ''א. ופשוט דמיירי בתוך ד''א או שיבוא לתוך ד''א על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ע''ת:
סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
ובו ג' סעיפים
א הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְיָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה, מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ וְחוֹזֵר (א) וּמִתְפַּלֵּל. באר היטב (א) ומתפלל. היינו למקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור כולה מ''א. ופר''ח פסק דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש עיין שם. ואם אפשר לדחוק את עצמו להעמיד שלא יעטש רשאי וליכא משום בל תשקצו דבהפחה בעלמא לא אמרינן. ת''ה וע''ת ומ''א:
ב בִּקֵּשׁ לָצֵאת מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ, הוֹלֵךְ לְאֲחוֹרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת וּמוֹצִיא הָרוּחַ וּמַמְתִּין עַד (מִמֶּנּוּ) שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְאוֹמֵר: רִבּוֹן (ב) הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתֵנוּ, וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' פ''ה. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה מַיְרֵי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר דְּהָוֵי לֵיהּ בִּיּוּשׁ גָּדוֹל, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל לַאֲחוֹרָיו וְגַם לֹא יֹאמַר הָרִבּוֹן, רַק מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה מִמֶּנּוּ הָרֵיחַ, וְכֵן נוֹהֲגִין. (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ט''ז). באר היטב (ב) העולמים. בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר ע''י הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע. רש''י. עמ''א בשל''ה כתב שיהרהר בלבו:
ג (ג) הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ מִלְּמַטָּה, סִימָן רַע לוֹ; מִלְּמַעְלָה, סִימָן יָפֶה לוֹ. באר היטב (ג) המתעטש. פרש''י מפיח בקול. ונ''ל אבל הפחה בלא קול לא. ל''ח. ומ''א חולק עליו ע''ש:
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה
ובו ח' סעיפים
א לֹא יַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ; (א) אֲבָל מֶלֶךְ א''ה, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְקַצֵּר דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר תְּחִלַּת הַבְּרָכָה וְסוֹפָהּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, יְקַצֵּר; אוֹ אִם אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ, יִטֶּה וְלֹא יַפְסִיק בְּדִבּוּר, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, יַפְסִיק. באר היטב (א) אומות העולם. והוא הדין אנס דעלמא ומתיירא שמא יהרגנו. ומשום הפסד ממון אין להפסיק עיין מ''א:
ב הָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ וּבָאָה בְּהֵמָה אוֹ קָרוֹן כְּנֶגְדּוֹ, יִטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא יַפְסִיק; אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר, אֵין לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּגְמֹר תְּפִלָּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא (ב) בַּתַּחֲנוּנִים שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה. באר היטב (ב) בתחנונים. ושלא לצורך אסור לזוז ממקומו עד שיפסע ג' פסיעות כדאיתא בסי' קכ''ג מ''א והחזנים שעוקרין ממקומן ביוה''כ כשמגיעים אל ואנחנו כורעים וכו' עיין סי' תרכ''א ולאחר שסיים התפלה שאומרים אבינו מלכנו אין איסור אם עקר רגליו למצוה קצת כגון שמכבדין אותו לפתיחת ארון הקודש שהעולם חושבין קצת למצוה ומ''מ צריך שיאמר קודם לכן יהיו לרצון אמרי פי וגו'. ע''ת:
ג וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק, אֲבָל יָכוֹל לֵילֵךְ לְמָקוֹם (ג) אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל הַנָּחָשׁ מֵרַגְלוֹ (הר''י רֵישׁ פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין); אֲבָל עַקְרָב, פּוֹסֵק, לְפִי שֶׁהוּא מוּעָד יוֹתֵר לְהַזִּיק, וְנָחָשׁ נָמֵי, אִם רָאָה שֶׁהוּא כָּעוּס וּמוּכָן לְהַזִּיק, פּוֹסֵק. באר היטב (ג) אחר. דלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום ב''י בשם הר''י ומכל מקום שלא לצורך אסור כמ''ש ס''ק ב'. מ''א ועיין ט''ז שהניח דברי רמ''א בצ''ע:
ד אִם רָאָה שׁוֹר בָּא (ד) כְּנֶגְדּוֹ, פּוֹסֵק, שֶׁמַּרְחִיקִין מִשּׁוֹר תָּם (פי' תָּם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לְהַזִּיק) נ' אַמּוֹת, וּמִמּוּעָד (פי' שֶׁרָגִיל לְהַזִּיק), מְלֹא עֵינָיו; וְאִם שְׁוָרִים שֶׁבַּמָּקוֹם הַהוּא מֻחְזָקִים שֶׁאֵינָם מַזִּיקִים, אֵינוֹ פּוֹסֵק. באר היטב (ד) כנגדו. ומשוורים המסורסים א''צ לפסוק. ע''ת:
ה בְּכָל מָקוֹם שֶׁפּוֹסֵק, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, חוֹזֵר (ה) לְרֹאשׁ; וְאִם לָאו, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁפָּסַק בָּהּ; וְאִם פָּסַק בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, חוֹזֵר לְרֹאשׁ; וְאִם בָּאַחֲרוֹנוֹת, חוֹזֵר לִרְצֵה. באר היטב (ה) לראש. אע''פ שבסי' ס''ה פסק לענין ק''ש דא''צ לחזור רק למקום שפסק כאן בתפלה חמיר טפי כך כתב הרי''ף. אבל תוס' ורא''ש והטור אינם מחלקים בין ק''ש לתפלה אלא בין אם היתה השהייה מחמת אונס גרע טפי וכ''פ רמ''א סי' ס''ה ועיין ט''ז ואם לא חזר לראש אלא למקום שפסק וגמרה צריך לחזור לראש. פר''ח: (ובספר אליהו רבה מסיק דלכתחילה יש להחמיר בכל אונס אף שאין גברא דחוי עיין שם באריכות):
ו הָא דְּאָמְרִינַן אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, בְּקוֹרֵא מְשַׁעֲרִינָן. אִם שָׂח (ו) בַּתְּפִלָּה, דִּינוֹ לְעִנְיַן חֲזָרָה כְּדִין הַהַפְסָקוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִימָן זֶה. באר היטב (ו) בתפלה. עיין סי' קי''ד סעיף ז' דאם שח במזיד חוזר לראש ועיין ב''ח וט''ז וצ''ע דאם שח במזיד בק''ש מה דינו. והאידנא שרוב העולם אינם נזהרים להשיח בברכות של ק''ש אפשר דדיינין להו כשוגג דאומר מותר שוגג הוא. עיין מ''א. ואם שח בין ברכה לברכה א''צ תיקון אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו אבל אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש. ט''ז וע''ש:
ז אֵינוֹ פּוֹסֵק לֹא לְקַדִּישׁ וְלֹא לִקְדֻשָּׁה, אֶלָּא (ז) יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמֵר הַשְׁלִיחַ צִבּוּר, וִיהֵא כְּעוֹנֶה הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּקְרָאוּהוּ לְסֵפֶר תּוֹרָה, אֵינוֹ (ח) פּוֹסֵק (ת''ה סי' קפ''ה). באר היטב (ז) ישתוק. עד יתברך: (ח) פוסק. ואם פסק מיקרי מזיד וחוזר לראש. מ''א. ואם סבר שמותר לעלות הוי שוגג ואינו חוזר לראש:
ח אַחַר שֶׁסִיֵּם י''ח בְּרָכוֹת, קֹדֶם אֱלֹהַי נְצֹר, יָכוֹל לַעֲנוֹת קְדֻשָּׁה וְקַדִּישׁ וּבָרְכוּ וע''ל סִימָן קכ''ב.
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות
ובו סעיף אחד
א הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי (א) תְּפִלּוֹת, זוֹ אַחַר זוֹ, צָרִיךְ לְהַמְתִּין בֵּין זוֹ לָזוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ (ב) ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן תְּחִנָּה. באר היטב (א) תפלות. דוקא תפלת י''ח: (ב) ד''א. אפי' אינו רוצה לחזור למקומו אלא מתפלל במקום שעומד שם. עיין סי' קכ''ג ס''ב בהג''ה:
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה
ובו ג' סעיפים
א כָּל הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע פְּטוּרִים מִתְּפִלָּה, וְכָל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע חַיָּב בִּתְפִלָּה; חוּץ מֵהַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע, פְּטוּרִים מִתְּפִלָּה.
ב נָשִׁים וַעֲבָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע חַיָּבִים בִּתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא (א) הַזְּמַן גְּרָמָא; וּקְטַנִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, חַיָּבִים (ב) לְחַנְּכָם. באר היטב (א) הז''ג. כ''כ הרמב''ם דס''ל דתפלה מ''ע דאורייתא הוא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וגו' אך מדאורייתא די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו שרוב נשים אין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם החכמים לא חייבום יותר ורמב''ן סובר דתפלה מדרבנן היא וכ''ד רוב הפוסקים ועיין בפר''ח ובס' מגלת אסתר. ובס' לב שמח. ובסמ''ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה. ועיין תוספות דברכות דף כ': (ב) לחנכם. ומ''מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפלה. מ''א:
ג מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, כְּגוֹן רַשְׁבִּ''י וַחֲבֵרָיו, מִפְּסִיק (ג) לִקְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא לִתְפִלָּה; אֲבָל אָנוּ, מַפְסִיקִים בֵּין לִקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה. הגה: וְאִם לוֹמֵד לַאֲחֵרִים, (ד) אֵינוֹ פּוֹסֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' פ''ט; וּמִכָּל מָקוֹם פּוֹסֵק וְקוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע; (בֵּית יוֹסֵף סי' ע') וְאִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, וְיֵשׁ לוֹ שְׁהוּת עֲדַיִן לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע, אֵינוֹ (ה) פּוֹסֵק כְּלָל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ''ן). באר היטב (ג) לק''ש. צריך לברך לפניה ולאחריה רמב''ם פרק ב'. ואף שהפסיקו לק''ש חוזרים ללמודם. ואסור להם להתפלל כיון דבלא''ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע וכ''מ מתוספות דשבת דף י''א ע''א בד''ה כגון רשב''י וכו' דאל''כ לא מקשה מידי עליו דילמא רצה להחמיר על עצמו וק''ל: (ד) אינו פוסק. מ''מ ילמד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר בזמנה ואחר לימודו יגמרו כל ק''ש ש''ס ברכות דף י''ג: (ה) פוסק כלל. ואפי' אם לומד יחידי לבוש. וע''ת. אע''ג דבסי' פ''ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה מ''מ אם התחיל אינו פוסק. מ''א. ובא''ז כתב באם שלא יתבטל מלימודו כשיפסוק צריך להפסיק:
סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
ובו ד' סעיפים
א אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל, חוֹזֵר (א) וּמִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ שׁוּם דָּבָר; אֲבָל אִם בָּרִי לוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלֹא חִדּוּשׁ; וְעַל יְדֵי חִדּוּשׁ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בִּנְדָבָה כָּל הַפְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִתְּפִלַּת (ב) מוּסָף שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים אוֹתָהּ בִּנְדָבָה; וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל, וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עַל דַּעַת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע (ג) בְּרָכָה אֲפִלּוּ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. באר היטב (א) ומתפלל. ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב''י מ''א): (ב) מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע''ג שמוסף שבת היה עולה מ''מ בשבת בלא''ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא''ש: (ג) ברכה. דכיון דהתחיל להתפלל ע''ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ''א:
ב חִדּוּשׁ זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, הוּא שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה (ד) מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה; וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת, דַּיּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי חִדּוּשׁ אֶלָּא אִם נִתְחַדֵּשׁ (ה) אֶצְלוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ). באר היטב (ד) מהאמצעיות. אבל בג''ר ובג' אחרונות אין מוסיפין ואין פוחתין. ב''י בשם הרמב''ם: (ה) אצלו. דאלת''ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות או לרפואה או לפרנסה או לתלמודו. טור:
ג אֵין צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה (ו) כְּלָל. באר היטב (ו) כלל. דאין צבור מקריבין קרבן נדבה. ואע''ג דציבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:
ד הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ זָרִיז וְזָהִיר וְאָמוּד בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ; מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא); וְהַלְוַאי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בְּג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת לְיוֹם.
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד
ובו י''ב סעיפים
א טָעָה אוֹ (א) נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, מִתְפַּלֵּל מִנְחָה (ב) שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה מִנְחָה, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין; וְאִם (ג) הִפֵּךְ, לֹא יָצָא יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁהִיא תַּשְׁלוּמִין, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לְתַשְׁלוּמִין. באר היטב (א) נאנס. עמ''ש בסי' צ''ג ס''ק ה': (ב) שתים. וכשהוא ש''ץ יוצא במה שמחזיר התפלה בקול רם הרדב''ז וכנה''ג מ''א ופר''ח. ולענין ק''ש אם יש לה תשלומין עיין ס''ס נ''ח ובברכת ק''ש אין לה תשלומין ע''ש: (ג) היפך. דהיינו שגילה דעתו כמ''ש לקמן עיין מגן אברהם:
ב טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה עַרְבִית, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין; טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, מִתְפַּלֵּל (ד) שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית, וְהַבּ' לְתַשְׁלוּמִין. לְאַחַר שֶׁאוֹמֵר יוֹצֵר וְי''ח בְּרָכוֹת, יֹאמַר אַשְׁרֵי וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל י''ח לְתַשְׁלוּמֵי (ה) עַרְבִית. וְכֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, יֹאמַר אַשְׁרֵי בֵּין תְּפִלָּה (ו) לִתְפִלָּה (סְמַ''ק וְרִיבַ''שׁ סי' ק''מ). באר היטב (ד) שחרית שתים. ואסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק. מ''א: (ה) ערבית. משמע דא''א תחנון עד אחר תפלה השניה דאל''כ למה ליה לאפסוקי באשרי. מ''א ולבוש. ול''ח כתב דיאמר תחנון אחר תפלה הראשונה וכ''כ ע''ת ע''ש: (ו) לתפלה. אבל כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית אין לומר אשרי בנתיים דהר''מ מרקנ''ט הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר מנחה. ע''כ ישהה כדי הילוך ד''א בין תפלה לתפלה כשמתפלל מנחה שתים. ב''ח. ומ''א חולק עליו וכן המנהג פשוט ביוה''כ לומר אשרי אחר מנחה ונ''מ למי שמתאחר לבא לבה''כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י''ח עמהם ואח''כ יאמר אשרי דלא כהב''ח. וכ''פ לבוש ול''ח ושכנה''ג ועיין סימן רל''ד. מיהו בזוהר פרשת פנחס משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי וכתב המ''א ומ''מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה ע''ש. (ובספר אליהו רבא העלה דכשמתפלל ערבית שתים לא יאמר אשרי רק ימתין כדי הילוך ד' אמות אכן במנחה יתפלל אשרי בנתיים ע''ש):
ג הָא דְּמַשְׁלִים הַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, דַּוְקָא בִּזְמַן תְּפִלָּה, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֵין זְמַן תְּפִלָּה, לֹא.
ד אֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לַתְּפִלָּה (ז) הַסְמוּכָה בִּלְבַד, שֶׁאִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָאַחֲרוֹנָה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, וְכֵן בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת. באר היטב (ז) הסמוכה. אם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים אף על פי שכבר עבר מוסף דזה מיקרי תפלה הסמוכה. נ''צ:
ה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לַתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לְאוֹתָהּ תְּפִלָּה, וּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהִפְסִיד אֵין לָהֶם תַּשְׁלוּמִין, אִם רָצָה לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ (ח) נְדָבָה וְשֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהּ שׁוּם דָּבָר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. באר היטב (ח) נדבה. ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפלות שהפסיד. ב''י תר''י. ואם יצא מתפיסה בר''ח מזכיר בכלם יעלה ויבא. וה''ה אם יצא בשבת מזכיר בכלם של שבת. כנה''ג מ''א פר''ח:
ו עָבַר כָּל הַיּוֹם וְלֹא הִתְפַּלֵּל מוּסָף, אֵין לָהּ (ט) תַּשְׁלוּמִין. באר היטב (ט) תשלומין. דהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף:
ז הֵזִיד וְלֹא (י) הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת, אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ בַּתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לָהּ, וְאִם רָצָה יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ נְדָבָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ חִדּוּשׁ אִם מִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לָהּ. באר היטב (י) התפלל. מעשה באחד שבא לבה''כ סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל ערבית ועדיין לא התפלל מנחה. נ''ל דלא מיקרי מזיד ויש לה תשלומין ומשמע לי דבר''ח יזכיר יעלה ויבא בשניה דכבר קבל עליו ר''ח. מ''א. כתב פר''ח נ''ל שמ''ש המחבר לעיל בסי' ע''ו שמי שקרא במקום שראוי להסתפק בצואה ומצאה אח''כ צריך לחזור ולקרות. היינו דוקא כשלא עבר עדיין זמן תפלה או בתפלת התשלומין וכגון כשהשלים תפלתו היה לו שהות להתפלל עוד אלא שאח''כ נטרד או נאנס אבל אי כשהתפלל במקום הראוי להסתפק מצואה ליכא שהות תו אח''כ להתפלל תפלה אחרת ה''ל מעוות לא יכול לתקן ולית ליה תשלומין דכי היכא דחשבינן ליה פושע להצריכו לחזור ולהתפלל לפי שלא בדק הכא נמי מיקרי פושע לענין דלית ליה תשלומין אבל בדין שכור לא שייך למימר הכי דהתם גברא לא חזי עד שיפיג יינו מעליו ע''ש:
ח מִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן לְהִתְפַּלֵּל, מִפְּנֵי שֶׁסָבוּר שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר לוֹ זְמַן אַחַר שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ עֵסֶק שֶׁהוּא מִתְעַסֵק בּוֹ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָבְרָה לוֹ הַשָּׁעָה; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה טָרוּד בְּצֹרֶךְ מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, וְעַל יְדֵי כָּךְ הִפְסִיד מִלְּהִתְפַּלֵּל; וְכֵן מִי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר וְלֹא הִתְפַּלֵּל, כֻּלָּם חֲשׁוּבִים אֲנוּסִים, וְיֵשׁ לָהֶם תַּשְׁלוּמִין. הגה: מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲבֹר זְמַן תְּפִלָּה מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן (ת''ה סי' ה').
ט טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל (יא) שַׁבָּת: הָרִאשׁוֹנָה לְעַרְבִית, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מִתְפַּלֵּל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ (יב) שְׁתַּיִם; וְאִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא בָּרִאשׁוֹנָה וְהִזְכִּיר בַּשְּׁנִיָּה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל; אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר בִּשְׁתֵּיהֶן, אוֹ הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא (יג) בַּשְּׁנִיָּה, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (כָּל בּוֹ חוּץ מִמַּה שֶּׁכָּתַב שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁתַּיִם). באר היטב (יא) שבת. המ''א נסתפק אם לא הזכיר שבת בשניה אם מחזירין אותו ע''ש. וכנה''ג הביא משם הר''ם די בוטין דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכ''פ הט''ז ע''ש אבל הע''ת פסק דיצא בדיעבד וכ''פ הכנה''ג שם ופר''ח: (יב) שתים. כתב המ''א מי שלא התפלל ערבית בר''ח והתפלל שחרית שתים. ולא אמר יעלה ויבא בשניה מחזירין אותו ע''ש ועיין במהרש''א ודו''ק וכנה''ג בסי' תכ''ב כתב דאין חייב לחזור ע''ש וכ''כ הפר''ח: (יג) בשניה. גלי דעתיה דראשונה היתה לשם תשלומין כמו בהבדלה דבסעיף שאח''ז והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינה של ר''ח אז איכא למימר כדלקמן גבי הבדלה דכיון דלא הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי דעתיה דצלי ראשונה אדעתא דתשלומין אבל אם היה ר''ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר''ח כשמתפלל בליל ב' של ר''ח שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומיו אם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה פשיטא דא''צ לחזור ולהתפלל דהכא ליכא למימר גלי דעתיה ובודאי טעה:
י טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל), מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה; וְאִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִבְדִּיל (יד) בַּשְּׁנִיָּה, שְׁנִיָּה עָלְתָה לוֹ, רִאשׁוֹנָה (טו) לֹא עָלְתָה לוֹ; וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן, אוֹ לֹא הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן, יָצָא. באר היטב (יד) בשניה. משום דהבדלה לאו רחמי נינהו אלא מצוה לשעתא אין שייך להבדיל ב''פ זא''ז דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול משא''כ שבת ור''ח דצריך להזכירם בכל התפלות. מ''א וט''ז דלא כלבוש וע''ת: (טו) לא עלתה לו. דמבעיא ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישיה והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכך צריך לחזור ולהתפלל א' לתשלומין בלא הבדלה ודוקא שעשה במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא דהרי לא גילה דעתו כמ''ש בס''ק י''ג מ''א. ובכה''ג איירי הרמ''א במ''ש ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה דצריך לחזור וכו' היינו דגילה דעתו שהראשונה יהא לתשלומין ומסתמא במה שלא הזכיר הבדלה או יעלה ויבא בראשונה אמרינן דבזה גילה דעתו אבל אם אמר בפי' שבשניה נתכוין לשם תשלומין רק ששכח בראשונה הבדלה או ר''ח. אף שהזכיר הבדלה או ר''ח בשניה יצא וכ''כ ט''ז ופר''ח ע''ש:
יא טָעָה בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת וְהִתְפַּלֵּל י''ח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (טז) שְׁתַּיִם, וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה, וְיִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בְּתוֹרַת נְדָבָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר; וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמִנְחָה שֶׁל (יז) רֹאשׁ חֹדֶשׁ. באר היטב (טז) שתים. יש בזה מחלוקת. התוס' בשם ר''י ס''ל דא''צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י''ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י''ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין. וחכמי פרובינצ''ה ס''ל דמה שהתפלל י''ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין ועל כן הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא''צ לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין. כתב כנה''ג בסי' רצ''ד בשם רדב''ז ח''א סי' (קע''ו) [שס''א] שאם נאנס ולא התפלל במ''ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אעפ''י שלא הבדיל ע''ש: (יז) ר''ח. ואם בלילה ג''כ ר''ח לכ''ע יתפלל דהוא ירויח שיאמר יעלה ויבא וה''ה בליל יום טוב שני וה''ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח מ''א. ונ''ל פשוט דאם שכח יעלה ויבא ג''כ בלילה בתפלת התשלומין דאין צריך לחזור. דאין מקדשין החדש בלילה ואע''פ שהיא לתשלום תפלת המנחה ובזה יתורץ קושיית התוספות במה שמקשים למה לי האי טעמא דאין מקדשין החדש בלילה תיפוק ליה תפלת ערבית רשות וכו' דנ''מ לדינא כמ''ש וק''ל. עיין בברכות דף כ''ו ע''א ודף למ''ד ע''ב. וכ''פ הכנה''ג בסי' תכ''ב ופר''ח סי' זה דאם ר''ח הוי ב' ימים וביום ראשון נטרד ולא התפלל מנחה כשמתפלל ליל שני של ר''ח שתי תפלות אם בתפלת התשלומין שכח ולא הזכיר יעלה ויבא אין מחזירין אותו ע''ש:
יב הַטּוֹעֶה וּמַזְכִּיר מְאֹרָע שְׁאָר (יח) יָמִים בַּתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, לָא הָוֵי הַפְסָקָה. הגה: מִיהוּ אִם נִזְכַּר שֶׁטָּעָה, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה (אוֹר זָרוּעַ מַסֶכֶת בְּרָכוֹת). באר היטב (יח) ימים. זה למד בב''י מדאמרינן דאם הבדיל בשתיהן יצא ע''ש וט''ז הקשה עליו דל''ד דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש הבדיל שנית ללא צורך משא''כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא כגון שאומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה וצ''ע פסק זה עכ''ל. וכן בתשובת הלק''ט ח''א סי' ר''ס חולק ע''ז ופסק דמחזירין אותו ע''ש ואפשר לומר דאיירי בתפלת התשלומין כגון מי שלא התפלל מנחה בר''ח או בשבת או בשאר מועדים שמתפלל ערבית שתים בענין זה קאמר דאם הזכיר בתפלה של תשלום ראש חודש או שבת או מאורע שאר מועדים כיון דתפלה זו באה לתשלומים היום שעבר אם הזכיר לא הוי הפסק. יד אהרן ועי' בשכנה''ג:
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור
ובו ג' סעיפים
א הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה אוֹ (א) לְקַדִּישׁ, יִתְפַּלֵּל. וְהוּא הַדִּין אָמֵן דְּהָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דִּינָן כְּקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה (תוס' וְהָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' י''א). וְאִם לָאו, אַל יִתְפַּלֵּל אִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת; וְאִם נִכְנַס אַחַר קְדֻשָּׁה, אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר (ב) לְמוֹדִים, יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל; וְהוּא הַדִּין אִם יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמוֹדִים, אוֹ לְאַחַת מֵהַבְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִים בָּהֶם, כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים, יִתְפַּלֵּל; וְאִם צָרִיךְ לְהַתְחִיל כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה (ג) לִתְפִלָּה, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ שֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים כְּשֶׁהוּא בְּאַחַת הַבְּרָכוֹת (בְּאֶמְצָעָהּ), (ד) יִשְׁחֶה עִמּוֹ; אֲבָל אִם הוּא בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְּסוֹפָהּ, לֹא יִשְׁחֶה, שֶׁאֵין שׁוֹחִין בִּתְחִלַּת בְּרָכָה אוֹ בְּסוֹפָהּ, אֶלָּא בְּאָבוֹת וּבְהוֹדָאָה. באר היטב (א) לקדיש. פי' עד שיגיע ש''ץ ליהא שמיה רבא מרדכי ואגודה. ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה. מי שבא לבה''כ תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש''ר אחר הקדיש שאחר י''ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן תפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ''ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש''ר כמ''ש בסי' נ''ו בשם הב''ש ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן אם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל איש''ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ''ל דתפילת ציבור עדיפא ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהא השעה עוברת. נ''ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הציבור ועוד מודים אפשר לשחות באמצע הברכה. מ''א: (ב) למודים. ולרמ''א צריך לגמור קודם אמן של ש''ת ואם לאו אל יתחיל עד אחר מודים. מ''א: (ג) לתפלה. פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה כמ''ש סי' ס''ו: (ד) ישחה עמו. ולכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות ד''מ. מ''א:
ב אִם מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁיַּגִּיעַ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר לְנַקְדִּישָׁךְ, יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה (ה) בְּמִלָּה כָּל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר, וְכֵן יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה בִּרְכַּת הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ (ו) תְּפִלָּה, וְגַם יְכַוֵּן כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים יַגִּיעַ גַּם הוּא לְמוֹדִים אוֹ לְהַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחֶה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּמוֹדִים. הגה: אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא (ז) יַתְחִיל עַד אַחַר שֶׁאָמַר קְדֻשָּׁה וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא שֶׁאִם הֻצְרַךְ לְהַתְחִיל מִכֹּחַ שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, דִּינָא הָכֵי (טוּר וְדִּבְרֵי עַצְמוֹ). באר היטב (ה) במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח''כ אם רצה יתפלל בפ''ע אם יכול לסיים קודם שיגיע ש''צ לסיום שומע תפלה. כ''מ בת''ה ור''ל חביב. ובת''צ לא יאמר עם הש''ץ עננו ברכה בפ''ע אלא בש''ת כיחיד. מט''מ ומהרי''ל מ''א: (ו) תפלה. פי' שיכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש''ץ עמ''א: (ז) יתחיל וכו'. כתב המ''א ונ''ל דה''ה לברכו. דהא אין היחיד אומר ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח''כ א''צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא א''ל קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. מ''א:
ג יָחִיד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם קְדֻשָּׁה הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה (ח) דְּסִדְרָא, אֵינוֹ אוֹמֵר קָדוֹשׁ עִמָּהֶם, שֶׁאֵין הַקְּדֻשּׁוֹת שָׁווֹת; וְנִרְאֶה דְּה ''ה אִם הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים (ט) כֶּתֶר, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עִמָּהֶם קְדֻשָּׁה, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים, דְּשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת מוּסָף, וְהַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יוּכַל לוֹמַר עִמָּהֶם, דִּשְׁנֵיהֶם קְדֻשַּׁת י''ח וּקְדֻשָּׁתָן שָׁוָה, וְכֵן נ''ל עִקָּר (וְלָא פָּלִיג רַשְׁבָּ''א אָהַגְּאוֹנִים שֶׁהֵבִיא בֵּית יוֹסֵף). באר היטב (ח) דסדרא. היינו בובא לציון. וה''ה קדושת יוצר. מ''א: (ט) כתר. פי' שהציבור אומרים קדושת מוסף והוא מתפלל תפלת יוצר נמי אינו אומר עמהם. זהו דעת הב''י שס''ל דהרשב''א חולק על הגאון והרמ''א ס''ל דהרשב''א לא אמר אלא בקדושה דסדרא אבל בב' קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון לכך אין לדחות דברי הגאון עכ''ל ד''מ וזהו הי''א שהביא הרמ''א. עיין ב''י ובד''מ:
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש
ובו ח' סעיפים
א בִּשְׁעַת (א) הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ; אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁהוּא טָרוּד וְיָרֵא (ב) שֶׁיַּפְסִיקוּהוּ; אוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה תְּפִלָּה אֲרֻכָּה, מִתְפַּלֵּל אַחַר ג' רִאשׁוֹנוֹת: הֲבִינֵנוּ, וְאוֹמֵר אַחֲרֶיהָ ג' אַחֲרוֹנוֹת, וְצָרִיךְ לְאָמְרָם מְעֻמָּד; וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ בִּימוֹת (ג) הַגְּשָׁמִים, וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. באר היטב (א) הדחק. או שהשעה עוברת. כנה''ג מ''א: (ב) שיפסיקוהו. קאי ג''כ אדלעיל כשהוא בדרך ורואה שיפסיקוהו אבל בלא''ה מתפלל מהלך או מיושב. ב''ח מ''א: (ג) הגשמים. מפני שצ''ל ותן טל ומטר ובמ''ש וי''ט צ''ל הבדלה:
ב הַפּוֹעֲלִים שֶׁעוֹשִׂין מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר חוּץ מִסְעוּדָתָן, מִתְפַּלְּלִין י''ח, אֲבָל אֵין יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם; וְאִם נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר, מִתְפַּלְּלִין הֲבִינֵנוּ. וְהָאִדָּנָא, אֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד (ד) בְּכָךְ, וּמִסְתָמָא אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי מַשְׂכִּירִין אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ י''ח. באר היטב (ד) בכך. וה''ה שילכו לבה''כ להתפלל בעשרה ל''ח. והיכי דנהוג נהוג. מג''א:
ג הַהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, מִתְפַּלֵּל: צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים וְכו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְג' רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא לְג' אַחֲרוֹנוֹת; וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד עוֹמֵד, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְיִשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י''ח בְּרָכוֹת וְאִם לֹא חָזַר לְהִתְפַּלֵּל, הָוֵי כְּאִלּוּ שָׁכַח לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְרֵי, וְנִתְבָּאֵר לְעֵיל סי' ק''ח, (כֵּן מַשְׁמָע בְּבֵית יוֹסֵף).
ד הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ (ה) לְשָׁלוֹם וְכו', וְצָרִיךְ לְאָמְרָהּ בִּלְשׁוֹן (ו) רַבִּים, וְאִם אֶפְשָׁר יַעֲמֹד מִלֵּילֵךְ כְּשֶׁיֹּאמְרֶנָּה, וְאִם הָיָה רוֹכֵב אֵין צָרִיךְ (ז) לִירֵד. באר היטב (ה) לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום גמ': (ו) רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ''ש סי' תקס''ה סוף סעיף א' אבל מלת ותתנני לחן יאמר בלשון יחיד ס' הקנה ע''פ הסוד ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי גמ' דתענית וכתב המ''א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. ואל יאכל יותר משני רעבון משום חולי מעיים (שם) ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. עיין תוס' שם: (ז) לירד. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי''ל רוכב כמהלך דמי. ש''ג:
ה אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ אֶלָּא פַּעַם אַחַת (ח) בַּיּוֹם, אֲפִלּוּ אִם יָנוּחַ בָּעִיר בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ לָלוּן בָּעִיר וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְיָצָא מִמֶּנָּה לַעֲבֹר חוּצָה לָהּ אוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. באר היטב (ח) ביום. פי' בכל יום ויום שהולך יאמר אותה ב''ח וט''ז וכנה''ג דלא כטועים שאין אומרים אלא ביום ראשון שיוצאים לדרך אלא כל זמן שהוא בדרך מחויב לומר בכל יום שהולך:
ו הר''מ מֵרוֹטֶנְבּוּרְג, כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ (ט) בַּבֹּקֶר הָיָה אוֹמְרָהּ אַחַר יְהִי רָצוֹן כְּדֵי לְהַסְמִיכָהּ לְבִרְכַּת הַגּוֹמֵל חֲסָדִים וְתִהְיֶה בְּרָכָה הַסְמוּכָה (י) לַחֲבֶרְתָּהּ. באר היטב (ט) בבוקר וכו'. יש שהבינו דהאי בבוקר נמשך למטה כלומר כשהיה יוצא לדרך אפי' אחר התפלה היה אומר בבוקר כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים וכ''ה דעת הט''ז ולא היא אלא דמלת בבוקר נמשך למעלה כשהיה יוצא בבוקר קודם התפלה ואמר הברכות בדרך וכו' דהא אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ''ש ס''ז. באר שבע דף ק''ט מ''א וע''ת ושכנה''ג ולדברי ט''ז מה שאמר (בס''ד) [בס''ז] אחר שהחזיק בדרך. פירושו שיהיה מוחזק בודאי לילך ע''ש. ודוחק הוא ונסתפקתי אם יוצא בדיעבד אם אמר בביתו. ותפלת היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר''ל לכ''ע אומר אותה בביתו ע''ש: (י) לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר. של''ה נ''צ ואגודה: נוהגים ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך ויש סמך ממ''ש חז''ל נמלכין בסנהדרין פרש''י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. עט''ז:
ז אוֹמֵר אוֹתָהּ אַחַר שֶׁהֶחֱזִיק (יא) בַּדֶּרֶךְ; אֵין לְאָמְרָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ (יב) פַּרְסָה, אֲבָל פָּחוֹת מִפַּרְסָה לֹא יַחְתֹּם בְּבָרוּךְ וּלְכַתְּחִלָּה יֹאמַר אוֹתָהּ בְּפַרְסָה רִאשׁוֹנָה (רַשִׁ''י וְהר''י), וְאִם שָׁכַח מִלְּאָמְרָהּ, יֹאמַר אוֹתָהּ כֹּל זְמַן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ תּוֹךְ פַּרְסָה הַסְמוּכָה לָעִיר שֶׁרוֹצֶה לָלוּן בָּהּ וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יֹאמַר אוֹתָהּ בְּלֹא בְּרָכָה. באר היטב (יא) בדרך. ולא יאמר בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא דמי: (יב) פרסה. הוא ח' אלפים אמה דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין ואם הולך במקום סכנה יש להתפלל ת''ה אפי' בפחות מפרסה. ט''ז וכ''כ ע''ת:
ח הַנִּכְנָס (יג) לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְכו', וּבִיצִיאָתוֹ יֹאמַר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכו'. באר היטב (יג) לבה''מ. נ''ל דה''ה במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט מי שהגיע להוראה. וי''ל נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא. יר''מ יאו''א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עכ''ל ט''ז וכן כתב המ''א שהאר''י ז''ל היה אומרה בכל בוקר. וכתב המ''א תפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:
סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה
ובו ג' סעיפים
א צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק, חוּץ מֵה' שְׂפָתַי (א) תִּפְתָּח (תְּהִלִּים נא, יז). הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לַעֲנוֹת (ב) אָמֵן עַל גָּאַל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּצָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, הַיְנוּ דַּוְקָא בְּחֹל אוֹ בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל בְּשַׁבָּת אֵין צֹרֶךְ (פי' דְּטַעֲמָא דְּבָעֵינָן לְמִסְמָךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִּיב יַעַנְ ךְ ה' בְּיוֹם צָרָה (תְּהִלִּים כ, א) וְסָמִיךְ לֵיהּ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי (תְּהִלִּים יט, טו), וְשַׁבָּת לָאו זְמַן צָרָה, וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי נִרְאֶה דְּמַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹם טוֹב, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהֵם יְמֵי הַדִּין כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פ''ק דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּפֶסַח, עַל הַתְּבוּאָה וְכו') (הַגָּהַת אֲשֵׁרִ''י פ''ק דִּבְרָכוֹת וְכָל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת וּמַהֲרִי''ל הל' יוֹם טוֹב), וְטוֹב לְהַחְמִיר אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ (טוּר). באר היטב (א) תפתח. אבל במוסף ובמנחה מותר לומר פסוקים קודם ה' שפתי תפתח אבל לא אח''כ דפסוק זה מכלל התפלה הוא ל''ח. מ''א. (אמר המגיה א''כ לא יפה עושים העולם שאומרים פסוק כי שם ה' אקרא אחר פסוק ה' שפתי תפתח): (ב) אמן. אבל לקדיש ולקדושה אינו מפסיק כמ''ש ס''ו ס''ט:
ב הַחַזָּן, כְּשֶׁמַּתְחִיל י''ח בְּקוֹל רָם, חוֹזֵר וְאוֹמֵר: ה' שְׂפָתַי (ג) תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד וְכו'. באר היטב (ג) תפתח. ר''ל בלחש:
ג אִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, אֶלָּא קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, דְּמִסְמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (ד) עָדִיף. באר היטב (ד) עדיף. אבל בערבית אינו כן אלא יתפלל עמהם ואח''כ קורא ק''ש כמ''ש בסי' רל''ו סעיף ג' ע''ש:
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות
ובו ב' סעיפים
א אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא בְּג' אַחֲרוֹנוֹת; וְדַוְקָא צָרְכֵי יָחִיד, אֲבָל צָרְכֵי צִבּוּר שָׁרֵי.
ב אֵין לוֹמַר פִּיּוּטִים וְלֹא קְרוֹבֵץ (פי' קְרוֹבֵץ לְיוֹצֵר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים) בַּתְּפִלָּה. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין, הוֹאִיל וְצָרְכֵי רַבִּים הֵם (הָרֹא''שׁ וְהַתוס' וְהָר''י וְהָרַ''ן רֵישׁ פ' בַּתְרָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י' וְטוּר), וְכֵן נוֹהֲגִים בְּכָל מָקוֹם (א) לְאָמְרָם. באר היטב (א) לאומרם. כתב האר''י ז''ל בסוף שער י''ג מדות דפסוקים ואתה ה' מגן בעדי אין לאומרם לא קודם התפלה ולא אח''כ בשום אופן ע''ש:
סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות
ובו ט' סעיפים
א אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶם: בְּאָבוֹת תְּחִלָּה (א) וָסוֹף, וּבְהוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף; וְאִם בָּא (ב) לִשְׁחוֹת בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה, אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה; אֲבָל בְּאֶמְצָעִיתָן, יָכוֹל לִשְׁחוֹת. באר היטב (א) וסוף. צריך לכוין כשכורע באבות תחלה לאות ראשון של שם הוי''ה ואות ראשון של שם אדנ''י דהיינו יא ובסוף יכוין הד ובמודים יכוין ונ ובסוף יכוין הי. קודם שיתפלל ימשמש בתפלין של ראש ויסגור עיניו ויניח ידיו זו על זו. האר''י ז''ל: (ב) לשחות. ויש מגמגמין לאיסור. מ''א:
ב הַנּוֹהֲגִים לִשְׁחוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר כְּשֶׁאוֹמְרִים זָכְרֵנוּ וּמִי כָמוֹךָ, צְרִיכִים לִזְקֹף כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְסוֹף הַבְּרָכָה. הגה: וְאַף עַל גַּב דִּבְאָבוֹת כּוֹרֵעַ בְּסוֹף הַבְּרָכָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִזְקֹף מְעַט בְּסוֹף זָכְרֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה שֶׁחוֹזֵר וְכוֹרֵעַ מִשּׁוּם חִיּוּב (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לפי' הַטּוּר).
ג הַכּוֹרֵעַ בִּוְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אוֹ בְּוּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, אוֹ בְּהוֹדָאָה דְּהַלֵּל וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי זֶה (ג) מְגֻנֶּה. (פי' שֶׁאֵין לִכְרֹעַ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים). באר היטב (ג) מגונה. דאין לשחות אלא מה שתקנו ז''ל ומה''ט אין לשחות בירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי''ל ד''מ. ואפשר שישחה מעט. מ''א. וכל זה הוא דוקא בתפלת י''ח אבל באינו י''ח יכול לכרוע ולהשתחות כרצונו והיינו דוקא במתפלל על עצמו ואתי שפיר בר''ע שאדם מניחו בקרן זוית זו ומצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות ומש''ה אין לשחות בוכל קומה לפניך תשתחוה וכו' דכיון דאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר ישתחוו לפניו ית'. ט''ז ע''ש:
ד הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלִיּוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה; וְלֹא יִכְרַע בְּאֶמְצַע מָתְנָיו וְרֹאשׁוֹ יִשָּׁאֵר זָקוּף, אֶלָּא גַּם רֹאשׁוֹ יָכֹף כְּאֶגְמוֹן.
ה וְלֹא יִשְׁחֶה (ד) כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו כְּנֶגֶד חֲגוֹר שֶׁל מִכְנָסַיִם; וְאִם הוּא זָקֵן אוֹ חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁחוֹת עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ, כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּין (פי' שֶׁהִשְׁפִּיל) רֹאשׁוֹ, דַּיּוֹ, מֵאַחַר שֶׁנִּכָּר שֶׁהוּא חָפֵץ לִכְרֹעַ אֶלָּא שֶׁמְּצַעֵר עַצְמוֹ. באר היטב (ד) כ''כ. דמחזי כיוהרא:
ו כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ, יִכְרַע (ה) בִּמְהִירוּת בְּפַעַם אַחַת, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף, זוֹקֵף בְּנַחַת רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ גּוּפוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי. באר היטב (ה) במהירות. כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות. מ''א בשם הזוהר ושל''ה. ובס' משנת חסידים כתב בשם האר''י ז''ל כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה יכרע ראשו ע''ש וכ''כ בכוונת האר''י ז''ל בברוך יכרע גופו ובאתה יכרע ראשו ע''ש:
ז כְּשֶׁכּוֹרֵעַ, כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וּכְשֶׁזּוֹקֵף, זוֹקֵף (ו) בְּשֵׁם. באר היטב (ו) בשם. הקשה בר''מ פ''ק דברכות סימן י''ט הרי הכהנים ביה''כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע''ש ובמ''א ובבאר היטב אשר לפני הביא תירוץ ע''ז בשם הט''ז ע''ש. ואני אומר לא לבד ששקר ענה בו שט''ז לא הביא קושיא זו ע''ש אלא אף זה מה שתירץ הוא בשם הט''ז לאו תירוץ הוא ומחוסר הבנה והט''ז כתב אלה הדברים על ענין אחר ע''ש ס''ק ד' והעתקתי דבריו בס''ק ג':
ח הַמִּתְפַּלֵּל וּבָא כְּנֶגְדּוֹ עַכּוּ''ם, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי (ז) וָעֵרֶב בְּיָדוֹ, וְהִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹחִין בּוֹ, לֹא יִשְׂחֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלִּבּוֹ לַשָּׁמַיִם. באר היטב (ז) וערב. ואם הוא שר שרי כמ''ש בי''ד סי' ק''נ ע''ש וצ''ע. מ''א:
ט אֵין לְהוֹסִיף עַל תָּאֳרָיו שֶׁל הקב''ה, יוֹתֵר מֵהָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא; וְדַוְקָא בַּתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְשַׁנּוֹת מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים, אֲבָל בְּתַחֲנוּנִים אוֹ בַּקָּשׁוֹת וּשְׁבָחִים שֶׁאָדָם אוֹמֵר מֵעַצְמוֹ, לֵית לָן בָּהּ; וּמִכָּל מָקוֹם נָכוֹן לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַאֲרִיךְ בְּשִׁבְחֵי הַמָּקוֹם, שֶׁיֹּאמַר אוֹתוֹ בִּפְסוּקִים.
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל
ובו ט' סעיפים
א מַתְחִילִין לוֹמַר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל (א) חַג, וְאֵין פּוֹסְקִין עַד תְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. באר היטב (א) חג. דבערבית לא שאין כולם בבהכ''נ ובשחרית לא משום דצריך להכריז ובשחרית א''א משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה ועיין דבר שמואל סי' קמ''ט. בליל יום טוב האחרון של חג אם הזכיר גשם במקום טל אינו חוזר. גן המלך סי' קמ''ו:
ב אָסוּר לְהַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּכְרִיז (ב) שְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם שֶׁמַּתְחִילִין מוּסָף מַכְרִיז הַשַּׁמָּשׁ מַשִּׁיב הָרוּחַ וְכו', כְּדֵי שֶׁהַצִּבּוּר יַזְכִּירוּ בִּתְפִלָּתָן, וְכֵן נוֹהֲגִין, (מָרְדְּכַי רפ''ק דְּתַעֲנִית). הִלְכָּךְ אַף אִם הוּא חוֹלֶה אוֹ אָנוּס, לֹא יַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר; אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁהִכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע, מַזְכִּיר; וּמִטַּעַם זֶה, הַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַצִּבּוּר הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל, יִתְפַּלֵּל וְיַזְכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר. באר היטב (ב) ש''צ. כלומר שיאמר הש''ץ בקול רם משיב הרוח בתוך התפלה. ורמ''א סובר שהשמש מכריז קודם התפלה וכ' הב''ח דלדעתו אפי' הזכיר הש''ץ בלחש אסור לציבור להזכיר אם לא הכריזו תחלה בקול רם וכ''מ ס''ג בהג''ה ואיתא בב''י ואפי' המתפלל בביתו אסור להזכיר עד שהזכירו הציבור וכתב המ''א ונ''ל הדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהלות:
ג אִם אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ בִּימוֹת הַחַמָּה, אוֹ לֹא אֲמָרוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וְכֵן (ג) בַּטַּל, אִם הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אוֹ לֹא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵין מַחֲזִירִין (ד) אוֹתוֹ. הגה: וְאָנוּ בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לֹא מַזְכִּירִין טַל, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, רַק אוֹמְרִים בִּימוֹת הַחַמָּה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכו'. (טוּר) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק לְהַזְכִּיר בִּתְפִלַּת מוּסָף יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, אֲבָל הַקָּהָל מַזְכִּירִין וְאֵינָן פּוֹסְקִין עַד מִנְחָה, שֶׁשָּׁמְעוּ (ה) כְּבַר מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף, וְכֵן נוֹהֲגִין. באר היטב (ג) בטל. לפי מנהג ספרדים שאומרים משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה: (ד) אותו. דטל ורוחות אין נעצרין. ואפי' אם עדיין לא סיים הברכה אין מחזירין אותו מאחר שאין חיוב כלל לאומרו. מ''א: (ה) כבר. והא דאין מכריזין שלא יאמרו משיב הרוח ומוריד הגשם דנראה כממאנין בגשמים:
ד אִם אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּימוֹת הַחַמָּה, מַחֲזִירִין (ו) אוֹתוֹ וְחוֹזֵר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה; וְאִם סִיֵּם הַבְּרָכָה, חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים גֶּשֶׁם בִּימוֹת הַחַמָּה, אִם הִזְכִּיר גֶּשֶׁם בִּמְקוֹם (ז) טַל, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכֵן אִם הִזְכִּיר גֶּשֶׁם וְטַל נָמֵי מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבָּ''ם וְהָרֹא''שׁ וְהַטּוּר). באר היטב (ו) אותו. דגשמים קשים לעולם בימות החמה: (ז) טל. לפי מנהג ספרד שאומר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל אומר זה גשם במקום טל:
ה בִּימוֹת (ח) הַגְּשָׁמִים, אִם לֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר טַל, אֲבָל אִם הִזְכִּיר (ט) טַל, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. באר היטב (ח) הגשמים. דאז גשמים סי' ברכה: (ט) טל. ר''ל שאומר משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין ועיין סי' קי''ז ס''ד ולענין שאלה דהיינו ותן טל ומטר לא מהני טל אם לא אמר מטר ע''ש:
ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ כְּשֶׁלֹּא אָמַר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, הַיְנוּ כְּשֶׁסִיֵּם כָּל הַבְּרָכָה וְהִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ, וְאָז חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה; אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִיֵּם הַבְּרָכָה, יֹאמַר בַּמָּקוֹם (י) שֶׁנִּזְכַּר; וַאֲפִלּוּ אִם סִיֵּם הַבְּרָכָה, וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל אַתָּה (יא) קָדוֹשׁ, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר, אֶלָּא אוֹמֵר: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, בְּלֹא חֲתִימָה. הגה: שְׁלֹשָׁה בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁטָּעָה בָּהֶם, חוֹזֵר (יב) לְרֹאשׁ, בֵּין שֶׁהוּא יָחִיד בֵּין שֶׁהוּא צִבּוּר (טוּר). באר היטב (י) שנזכר. דוקא בדברים שמחזירים אותו אבל בדברים שאין מחזירין אותו לא יאמר. ב''ח מ''א: (יא) קדוש. עיין גן המלך סי' קנ''ב: (יב) לראש. כגון שטעה בחתימתן או שלא אמר המלך הקדוש בין ראש השנה ליום כפור אבל טעה באמצע אין בכך כלום. עיין מ''א:
ז בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים חוֹזֵר לַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, הָנֵי מִלֵּי שֶׁטָּעָה בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד וּמִתְכַּוֵּן, חוֹזֵר לְרֹאשׁ.
ח בִּימוֹת הַחַמָּה, אִם נִסְתַּפֵּק אִם הִזְכִּיר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם אִם לֹא, עַד ל' יוֹם בְּחֶזְקַת שֶׁהִזְכִּיר (יג) הַגֶּשֶׁם, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר. הגה: וְהוּא הַדִּין לְדִידָן דְּאֵין מַזְכִּירִין טַל בִּימוֹת הַחַמָּה, אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כָּל ל' יוֹם, חוֹזֵר, דְּוַדַּאי אָמַר כְּמוֹ שֶׁרָגִיל וַהֲרֵי לֹא הִזְכִּיר לֹא טַל וְלֹא גֶּשֶׁם; לְאַחַר ל' יוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). באר היטב (יג) הגשם. משום דרגיל מימי החורף [ואף] שעכשיו אומר ג''כ משיב הרוח ומוריד הטל אפשר דטעה בין טל ובין גשם אבל בימות הגשמים לא שייך לומר נסתפק אם הזכיר הגשם וכו' דאפי' אם אמר בימות הגשמים כימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל לא מחזרינן כמו שכתבתי בסעיף ה' ועל זה כתב רמ''א ולדידן דאין מזכירין טל בימות החמה ממילא דיש להסתפק נמי בימות הגשמים:
ט אִם בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר בִּרְכַּת אַתָּה גִּבּוֹר עַד מוֹרִיד הַטַּל צ' פְּעָמִים, כְּנֶגֶד (יד) ל' יוֹם שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ ג' פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, מִשָּׁם וָאֵילָךְ אִם אֵינוֹ זוֹכֵר אִם הִזְכִּיר גֶּשֶׁם הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא הִזְכִּיר (טו) גֶּשֶׁם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. הגה: וְכֵן לְדִידָן, אִם אָמַר עַד מְכַלְכֵּל (טז) חַיִּים בְּלֹא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם שֶׁמַּזְכִּירִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְכֵן אִם אָמַר בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת צ' פְּעָמִים אַתָּה גִּבּוֹר עַד מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, אִם נִסְתַּפֵּק אַחַר כָּךְ אִם הִזְכִּיר אוֹ לֹא, חֲזָקָה שֶׁהִזְכִּירוֹ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). באר היטב (יד) למ''ד יום. והא דבשבת ויו''ט אומרים אותו ד''פ בכל יום ואיכא יותר מצ''פ בלמ''ד יום י''ל דהרי בשאלה ג''כ הדין כן ובשאלה איכא פחות מצ''פ דהרי בשבת ויו''ט אין שאלה. לכך נקטינן מילתא מציעתא צ''פ ד''מ. וכן כתב רמ''א בתשובתו סי' פ''ג ע''ש. ומ''א כתב דלא מצינו דקאי נמי אשאלה ע''ש. גם בשכנה''ג נסתפק אם מהני ג''כ בשאלה או לא ע''ש ובע''ת כתב בפשיטות דמהני נמי בשאלה ע''ש. אם שגג או פשע באיזה יום או יומים באלו למ''ד יום ולא התפלל כלל. לא הורע חזקתו ט''ז ע''ש: (טו) גשם. ראייתו היא משור המועד דאמרינן ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לכ''ש וה''נ כאן. ט''ז ושל''ה. ובתשובת גינת ורדים כלל א' סי' ק''א דחו דבריו ע''ש. ועיין דבר שמואל סי' רכ''ה ובהלק''ט ח''א סי' רמ''ג ומ''א וב''ח מתרצים ע''ש: (טז) חיים. ועד בכלל וא''כ נתרגל לשונו לומר רב להושיע מכלכל חיים:
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן
ובו סעיף אחד
א מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה הִיא הַבִּינָה וְהַשֵּׂכֶל, קָבְעוּ בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן רֹאשׁ לָאֶמְצָעִיּוֹת, שֶׁאִם אֵין (א) בִּינָה אֵין תְּפִלָּה. באר היטב (א) בינה. וכן מבדילין במוצאי שבת ויו''ט לפי שהוא חכמה שאדם מבדיל בין דבר לדבר ולכך קבעוהו בברכת החכמה. ורמז לדבר בינה ר''ת בשמים יין נר הבדלה. עט''ז:
סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו
ובו סעיף אחד
א רְפָאֵנוּ ה' (א) וְנֵרָפֵא, אַף עַל גַּב דְּהַכָּתוּב לְיָחִיד אֵין מְכַנִּין אוֹתוֹ לְרַבִּים, הָנֵי מִלֵּי בַּזְּמַן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִקְרוֹת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ דֶּרֶךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, מֻתָּר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אוֹמֵר מִזְמוֹר שָׁלֵם, אָסוּר לְשַׁנּוֹת מִלְּשׁוֹן יָחִיד לְרַבִּים, אוֹ לְהֶפֶךְ (טוּר וְהָרֹא''שׁ פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד בְּשֵׁם הָר''י). באר היטב (א) ונרפא. ולא יאמר רפאנו ה' אלהינו ונרפא גם לא יאמר ראה נא בענינו רק ראה בענינו רש''ל וכנה''ג ופר''ח. אבל המ''א כתב שאין לזוז מן המנהג שאומרים ראה נא בענינו ושכן הוא במגלה עמוקות:
סימן קיז - דיני ברכת השנים
ובו ח' סעיפים
א בִּרְכַּת (א) הַשָּׁנִים, צָרִיךְ לוֹמַר בָּהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: וְתֵן טַל וּמָטָר, וּמַתְחִילִין לִשְׁאֹל מָטָר בְּחוּצָה לָאָרֶץ בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יוֹם (ב) ס' אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, וְיוֹם הַתְּקוּפָה הוּא בִּכְלַל (ג) הַס' (הגה''מ פ''ב), (ד) וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִילִין לִשְׁאֹל מִלֵּיל ז' בְּמַרְחֶשְׁוָן, וְשׁוֹאֲלִין עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ פּוֹסְקִין מִלִּשְׁאֹל. באר היטב (א) השנים. צ''ל ושבענו מטובך ולא מטובה. הרא''ש ורש''ל. עמ''א. וט''ז כתב כשהוא בדרך יאמר מטובך וכשהוא בעיר יאמר מטובה ע''ש הטעם ובסידור האר''י ז''ל כ' מטובה: (ב) ס'. כלומר בתפלת ערבית שמתחיל יום ס': (ג) הס'. כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבינן בכלל הס' אפי' אם התקופה נופלת בחצי יום או אח''כ רק שיהא קצת קודם הלילה. ולעולם ב' ימים בין תקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכת ליום ד': (ד) ובא''י. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה הוא מכל הארצות. מי שיצא מא''י לח''ל אם יש לו אשה ובנים בא''י אע''פ שאין דעתו לחזור בימי הגשמים שואל כבני א''י מוהריק''ש והלק''ט ח''א סי' ע''ד. ושמעתי מהרב מהורר''א יצחקי זלה''ה ששמע ממהר''י מולכו זלה''ה שמהר''ז גוטה ז''ל וכמה גדולים אחרים שחלקו על מוהריק''ש בזה וכתבו דשואל כבני ח''ל וכן פסק בתשובת דבר שמואל סי' שכ''ג ופרי חדש פסק שבני א''י שבאו לח''ל כל זמן שדעתם לחזור בכל אותה שנה לא''י שואל כבני א''י ואם אין דעתם לחזור אלא אחר שנה או שנתיים כמו שלוחי א''י אע''פ שיש להם אשה ובנים בא''י שואל כבני ח''ל ע''ש:
ב יְחִידִים הַצְּרִיכִים לְמָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אֶלָּא (ה) בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ עִיר גְּדוֹלָה כְּנִינְוֵה אוֹ אֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ כְּמוֹ סְפָרַד (ו) בִּכְלָלָהּ, אוֹ אַשְׁכְּנַז בִּכְלָלָהּ, כִּיחִידִים דָּמוּ וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה; וּמִיהוּ אִם בְּאֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ הַצְּרִיכִים מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, טָעָה בָּהּ יָחִיד וְשָׁאַל מָטָר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אִם רוֹצֶה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּתוֹרַת נְדָבָה בְּלֹא שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אֲבָל אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר כְּלָל, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א וְהָרַמְבַּ''ן וְהָרַ''ן סְבִירֵי לְהוּ כְּהָרֹא''שׁ). באר היטב (ה) בש''ת. ונראה דלפ''ז כ''ש שיש לנו לשאול מטר אחר ז' מרחשון תוך ס' לתקופה בש''ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסי' קללה הם שואלין בש''ת. וכתב ט''ז הא דציבור מותר להתפלל בש''ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש''ץ בקול רם אפילו בש''ת. והב''ח כתב קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז''ל אפי' בש''ת אלא מרצין לפניו יתברך בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש''ת בעת עצירת גשמים ונאספו לעמם באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמיא עכ''ל ובתשוב' הרא''ש כלל ד' סי' י' כ' דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י''ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע''ש וכתב ט''ז עליו דאם יש עיקר לקבלה זו נראה פשוט שבתפלה של ש''צ קאמר אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בש''ת בלחש כמ''ש ע''ש: (ו) כלל. ונראה לפ''ז בן ח''ל שטעה ושאל גשמים בתפלה אחר ז' מרחשון תוך ס' יום לתקופה שאין צריך לחזור אפילו אין צריך לגשמים. שכנה''ג מט''מ הרדב''ז סי' נ''ח [ח''ו סימן ב' אלפים נ''ה]. וכ''כ ע''ת. ופר''ח חולק דצריך לחזור אם אין צריכין לגשמים ע''ש והא דכתב בש''ע הצריכים מטר וכו' היינו דוקא כשנעצר המטר אבל בלאו הכי מחזירין אותו אע''פ שהגשם במקום ההוא אינו סי' קללה וצ''ע מ''מ בשעת הקציר לכ''ע מחזירין אותו. מ''א:
ג אִם שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, מַחֲזִירִין (ז) אוֹתוֹ. באר היטב (ז) אותו. עמ''ש בס''ק שלפני זה אם שאל מז' מרחשון ואילך מה דינו. אם נמשך בתפלת שבת והתחיל בואתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהוא שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת. הלק''ט חלק ב' סי' צ''א:
ד אִם לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת (ח) הַגְּשָׁמִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל טַל; אֲבָל אִם שָׁאַל מָטָר וְלֹא (ט) טַל, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. באר היטב (ח) הגשמים. ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ''ש סי' קי''ד ס''ו: (ט) טל. ולעיל סי' קי''ד לענין הזכרה סגי טל עי' ט''ז הטעם:
ה אִם לֹא שָׁאַל מָטָר, וְנִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל (י) בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם הָיָה לוֹ תַּעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר (יא) עֲנֵנוּ, יֹאמַר הַשְּׁאֵלָה קֹדֶם עֲנֵנוּ (אַבּוּדַרְהַם), וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים; וְאִם עָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה; וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו, כַּעֲקוּרִים דָּמִי; וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל רְצֵה, נִרְאֶה שֶׁאוֹמֵר וְתֵן טַל וּמָטָר, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר רְצֵה. באר היטב (י) בש''ת. אבל הזכרה לא שייכא בש''ת דשבת הוא: (יא) עננו. דשאלה חמירא מעננו ואם לא אמרו מחזירים אותו משא''כ בעננו:
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה
ובו סעיף אחד
א הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ, חוֹתֵם בָּהּ מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט; וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. הגה: מִיהוּ אִם אָמַר מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, אֵין צָרִיךְ (א) לַחֲזֹר, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁיַּחֲזֹר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים הָאֵל אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (הר''י ספ''ק דִּבְרָכוֹת וְטוּר וְהַגָּהוֹת מִנְהָגִים), (וְע''ל סִימָן תקפ''ב). באר היטב (א) לחזור. כ''כ מ''א וב''ח ומט''מ ושל''ה. ולבוש כתב דנוהגין לחזור. וטורי זהב העלה דצריך לחזור ולהתפלל שנית בתורת נדבה דיש חילוק אפי' בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט דכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדקה ולכן הקדימו למשפט אבל מראש השנה ועד י''כ המשפט עיקר ולכן לא הזכירו צדקה ע''ש ועיין סי' תקפ''ב. אם בכל השנה אמר המלך הקדוש או המלך המשפט א''צ לחזור עי' כנה''ג סי' זה וסי' ק''ח וכ''כ הע''ת ע''ש ולפי טעם הט''ז נ''ל דיחזור ויתפלל שנית בתורת נדבה:
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות
ובו ד' סעיפים
א אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל (א) בְּרָכָה מֵהָאֶמְצָעִיוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה, מוֹסִיף. כֵּיצַד, הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו (ב) רַחֲמִים בְּבִרְכַּת רְפָאֵנוּ; הָיָה צָרִיךְ פַּרְנָסָה, מְבַקֵּשׁ עָלֶיהָ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יָכוֹל לִשְׁאֹל כָּל (ג) צְרָכָיו, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת; הגה: וּכְשֶׁהוּא מוֹסִיף, יַתְחִיל בַּבְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף, אֲבָל לֹא יוֹסִיף וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל הַבְּרָכָה (טוּר סי' תקס''ז); וּלְהר''ר יוֹנָה, כְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה מֵעֵין אוֹתָהּ בְּרָכָה אִם מוֹסִיף אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא יוֹסִיף אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה וְלֹא בָּאֶמְצַע; וְאִם שׁוֹאֵל צְרָכָיו מַמָּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, יָכוֹל לִשְׁאֹל אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּשְׁאַל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא בִּלְשׁוֹן רַבִּים; וּבְבִרְכַּת (ד) שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְכֵן בְּסוֹף הַתְּפִלָּה בֵּין קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן בֵּין אַחֲרָיו יָכוֹל לִשְׁאֹל בֵּין בִּלְשׁוֹן יָחִיד בֵּין בִּלְשׁוֹן רַבִּים, בֵּין צְרָכָיו מַמָּשׁ בֵּין צָרְכֵי רַבִּים. באר היטב (א) ברכה. המחבר ע''ת לא עיין בהג''ה סעיף זה ע''ש ועיין שכנה''ג: (ב) רחמים. המבקש רחמים על חבירו א''צ להזכיר שמו ברכות דף ל''ד. וה''מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. מהרי''ל: (ג) צרכיו. טוב להתוודות בש''ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש מזכיר בתפלה הקודמת אצלו. ספר הכוונות: (ד) ש''ת. וב''ח כתב דלהרר''י אפי' בש''ת אסור לומר צרכיו בלשון רבים באמצע ע''ש. ומ''מ ציבור שרי אפילו באמצע הברכה. ב''י מ''א. ובבאר היטב אשר לפני בס''ק ג' לא דק ע''ש:
ב יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה לְצֹרֶךְ יָחִיד, (ה) לֹא יַאֲרִיךְ. באר היטב (ה) לא יאריך. אא''כ רבים צריכים לתורתו. עיין מ''א:
ג אִם דִּלֵּג אוֹ טָעָה בִּבְרָכָה אַחַת מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה אוֹ שֶׁדִּלֵּג, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יַחֲזֹר עַל (ו) הַסֵדֶר. באר היטב (ו) הסדר. והיינו בשוגג אבל במזיד צריך לחזור לתחלת י''ח כמ''ש בסי' קי''ד ס''ז. ודברי רש''י בברכות ל''ד ע''א ד''ה מתחלת הברכה שטעה בה וכו' תמוהים המה ע''ש:
ד שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁגָּמַר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְשָׁכַח וְלֹא אָמַר עֲנֵנוּ, לֹא יַחֲזֹר אֲפִלּוּ אִם עֲדַיִן לֹא גָּמַר רַק (ז) רְפָאֵנוּ, וְאִם חָזַר בְּרָכָה לְבַטָּלָה הִיא, אֶלָּא יֹאמַר עֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (ח) כְּיָחִיד. באר היטב (ז) רפאינו. פי' שחתם ברכת רפאנו ואם יחזור ויאמר עננו יצטרך לומר רפאנו פעם אחרת דצ''ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל עננו אבל אם לא חתם רפאינו יאמר עננו ואח''כ רפאינו. והא דנקט כאן ש''צ משום דיחיד אומר אותו בש''ת ואם שכח עד אחר שגמר ש''ת אף ע''ג דלא התחיל רצה א''ל עננו שם כיון שאין מחזירין בשביל עננו משא''כ בש''צ אומרה בברכה בפ''ע. ט''ז ומגן אברהם ואחרונים דלא כר''ת: (ח) כיחיד. ויחתום בא''י העונה בעת צרה וש''ת. הג''מ וב''ח מ''א דלא כע''ת. ועיין בשכה''ג (ובספר אליהו רבה פסק כע''ת דיסיים רק בש''ת לחוד כיחיד וכ''מ בתשו' רש''ל) ואם חתם בש''ת לבד יצא. מ''א. וה''ה אם לא היו י' המתענים בבה''כ ובאו אחר ברכת רפאינו אומרה בש''ת. ש''ג. ואם שכח גם בש''ת אומרה ברכה בפ''ע אחר בשלום. רש''ל מ''א: ועיין בטור סי' תקס''ה די''א דאפי' יחיד הדין כן ונהי דלא קי''ל הכי ביחיד מ''מ בש''צ יש לפסוק כן. מ''א. וכנה''ג כתב בשם ש''ג דאומרה בעבודה אם נזכר והרמ''ע פסק דדינו כיחיד וכן כ' ע''ת. ואם אמר ענינו קודם ראה נא צ''ל עננו פעם אחרת אחר ראה נא. מ''א ע''ש:
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה
ובו סעיף אחד
א אוֹמְרִים רְצֵה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וּדְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ בְּמִנְחָה.
סימן קכא - דיני מודים
ובו ג' סעיפים
א שׁוֹחִין (א) בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף. באר היטב (א) במודים. אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו ס''ח סי' י''ח. מ''א וע''ת:
ב הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ.
ג יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הגה: וְכֵן עִקָּר וְכֵן (ב) נִרְאֶה לִי לִנְהֹג, אֲבָל הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט אֵינוֹ כֵן רַק אֲפִלּוּ יָחִיד אוֹמֵר אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג). באר היטב (ב) נראה. המ''א העלה דאין למחות ביד האומרים אותו עיין שם. אין אומרים אלהינו בבית האבל:
סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון
ובו ג' סעיפים
א אִם בָּא לְהַפְסִיק וְלַעֲנוֹת קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה בֵּין י''ח לְיִהְיוּ לְרָצוֹן, אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא; אֲבָל בֵּין יִהְיוּ לְרָצוֹן לִשְׁאָר תַּחֲנוּנִים, שַׁפִּיר דָּמִי. הגה: וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תַּחֲנוּנִים קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, מַפְסִיק גַּם כֵּן לְקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה; וּבִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים לְהַפְסִיק בֶּאֱלֹהַי נְצֹר, קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, לָכֵן מַפְסִיקִין גַּם כֵּן לִקְדֻשָּׁה וּלְקַדִּישׁ (א) וּלְבָרְכוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְפי' רַשְׁבָּ''א שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף); וּמִיהוּ הָרָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אִם הִתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ וְהִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אוֹ לִקְדֻשָּׁה, מְקַצֵּר (ב) וְעוֹלֶה, וְאִם לֹא קִצֵּר יָכוֹל לְהַפְסִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּפְסִיק בַּבְּרָכָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע. באר היטב (א) וברכו. וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ל''ח וב''ח מ''א ט''ז ופר''ח: (ב) ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה. ד''מ:
ב אֵין נָכוֹן לוֹמַר תַּחֲנוּנִים (ג) קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, אֶלָּא אַחַר סִיּוּם י''ח מִיָּד, יֹאמַר: יִהְיוּ לְרָצוֹן; וְאִם בָּא לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אַחַר הַתַּחֲנוּנִים, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. באר היטב (ג) יהיו לרצון. זה הפסוק מסוגל לכמה עניינים תחלתו יו''ד וסופו יו''ד ויש בו אותיות מ''ב וסודו סוד גדול לכך צריך לאומרו בנחת ולכוין ויועיל הרבה לקבל תפלתו עיין ספר הכוונות:
ג הָרָגִיל לוֹמַר ד' דְּבָרִים אֵלּוּ, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ.
סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות
ובו ו' סעיפים
א כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ (א) ג' פְּסִיעוֹת לְאַחֲרָיו, בִּכְרִיעָה אַחַת, (ב) וְאַחַר שֶׁפָּסַע ג' פְּסִיעוֹת בְּעוֹדוֹ כּוֹרֵעַ, קֹדֶם שֶׁיִּזְקֹף, כְּשֶׁיֹּאמַר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ; וּכְשֶׁיֹּאמַר הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם (ג) עָלֵינוּ, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד יְמִינוֹ; וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, כְּעֶבֶד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ. הגה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר אַחַר כָּךְ יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כו', כִּי הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְלָכֵן מְבַקְּשִׁים עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה מַמָּשׁ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). באר היטב (א) ג' פסיעות. עיין בתשובת חוט השני סימן נ''ד דבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב ב''ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש: (ב) ואחר שפסע. ולא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן. מ''א: (ג) עלינו. דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל. מגן אברהם:
ב בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַג' פְּסִיעוֹת יַעֲמֹד, וְלֹא יַחֲזֹר (ד) לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר (ה) לִקְדֻשָּׁה, וּלְפָחוֹת עַד שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. הגה: וְהַשַּׁ''ץ יַעֲמֹד כְּדֵי הִלּוּךְ (ו) ד' אַמּוֹת, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם (תשו' הָרַשְׁבָּ''א סי' תל''ו); וְכֵן יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל יַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ פְּסִיעוֹתָיו (ז) כְּשִׁעוּר זֶה, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם וִירוּשַׁלְמִי). יָחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אָסוּר לְהַחֲזִיר (ח) פָּנָיו לַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלָּתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט). באר היטב (ד) למקומו. וחייב לכוין רגליו כמו בתפלה. רד''ך מגן אברהם: (ה) לקדושה. וכשאומרים פיוטים חוזר כשש''ץ מתחיל י''ח. ל''ח מ''א שכנה''ג ומהרי''ל ז''ל אם היה מסיים י''ח תכף שיושב ש''ץ לתחנון וכן במ''ש אם פתח ש''ץ ויהי נועם ותכף לו סיים פסיעותיו דאחר י''ח אז היה נשאר במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחנה או במ''ש ויהי נועם טרם חזר למקומו ע''ש. ומדברי ט''ז ס''ק ג' לא משמע כן דכתב וכן היחיד המתפלל אפי' אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי הילוך ד''א ע''ש ואפשר דיש חילוק בין המתפלל ביחיד או עם הצבור ומדברי מהרי''ל נראה דאין להקפיד בנפילת אפים שיהיה מיושב וכן כתב הריב''ש ועיין סי' קל''א סעיף ב' מש''ש. כתב הכ''מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו. ומ''א כתב לפי סברת י''א הטעם דבעינן ו' פסיעות דכתיב ורגליהם רגל ישרה. וכתיב וכף רגליהם ככף רגל הרי ששה. ולכך צריך ג''כ לפסוע ג' פסיעות לפניו דהיינו עוד ג' עי' ב''י. ומה''ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים שם שלא להפסיק בין הששה פסיעות. אבל מה שנוהגים שכשרואים למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם שממתינים השיעור המפורש טעות הוא. ל''ח ושכנה''ג: (ו) ד''א. ומדינא יכול לחזור מיד הש''ץ. רשב''א מ''א (עיין בספר אליהו רבה באריכות מזה מתשובת הרשב''א): (ז) כשיעור זה. ולא יאמרו תחנון תיכף אלא ימתין כדי הילוך ד''א ט''ז ועיין ס''ק ה' מש''ש בשם מהרי''ל. וב''ח פסק דאין חילוק למתפלל עם הציבור וצריך לשהות כשיעור שיגיע הש''ץ לקדושה וכ''פ המגן אברהם: (ח) פניו. שלא יחשדוהו שדילג וכשמתחיל הש''ץ רשאי להחזיר פניו אבל אסור לחזור למקומו עד שמגיע לקדושה:
ג כְּשֶׁפּוֹסֵעַ, עוֹקֵר רֶגֶל שְׂמֹאל (ט) תְּחִלָּה; וְשִׁעוּר פְּסִיעוֹת אֵלּוּ, לְכָל הַפָּחוֹת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גּוּדָל בְּצַד עָקֵב. וּלְכַתְּחִילָה לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת יוֹתֵר מִזֶּה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח וְדִבְרֵי עַצְמוֹ, לְפִי הַטַּעַם שֶׁכָּתַב בֵּית יוֹסֵף לְג' פְּסִיעוֹת בְּשֵׁם ר' הַאי). באר היטב (ט) תחלה. ואפי' איטר רגל צריך לפסוע בשמאל דעלמא תחלה עמ''א וט''ז וקצת נוהגין לפסוע רגל הימיני אל השמאלי ואח''כ פוסעין בשמאל. ל''ח. כ' ב''ח דאם יש דוחק בבה''כ רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב''א סי' שפ''א שאין שיעור לפסיעות אלו וכן נהגו הכל לפסוע בלי שיעור והוא מטעם הדוחק אבל היכא דליכא דוחק צריך לדקדק לפסוע אגודל בצד עקב עכ''ל. ומ''א כתב ול''נ דהרשב''א לא כתב אלא שא''צ לפסוע פסיעה בינונית שהיא אמה ע''ש אבל פחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל ע''ש והמנהג עכשיו שאם מסיים התפלה ואחריו אדם אחר שהוא מתפלל שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות ממתין עד שיכלה האחר תפלתו ואח''כ פוסע הג' פסיעות. שכנה''ג:
ד מִי שֶׁמּוֹסִיף עַל ג' פְּסִיעוֹת, הָוֵי יֻהֲרָא.
ה גַּם שְׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם אֵין צֹרֶךְ לַחֲזֹר לִפְסֹעַ ג' (י) פְּסִיעוֹת. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ רַק בְּקוֹל רָם, פּוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת אַחַר תְּפִלָּתוֹ שֶׁבְּקוֹל רָם (אַבּוּדַרְהַם). באר היטב (י) פסיעות. דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע''פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. ת''ה מ''א. ואם רגיל לפסוע אין למחות בידו. הרדב''ז. ועיין הלק''ט ח''ב סי' ס''ז:
ו כְּשֶׁיַּחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, יֹאמַר גַּם כֵּן: ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח; אֲבָל אֵינוֹ אוֹמֵר בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיוּ (יא) לְרָצוֹן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד). באר היטב (יא) לרצון. כי לא התפלל על עצמו ובשל''ה כתב לומר יהיו לרצון:
סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן
ובו י''ב סעיפים
א לְאַחַר שֶׁסִיְּמוּ הַצִּבּוּר תְּפִלָּתָן, יַחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, שֶׁאִם יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ (א) יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל יְכַוֵּן לְמַה שֶּׁהוּא (ב) אוֹמֵר, וְיוֹצֵא בוֹ; וְצָרִיךְ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹצֵא בִּתְפִלַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר לְכַוֵּן לְכָל מַה שֶּׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף; וְאֵינוֹ מַפְסִיק; וְאֵינוֹ מֵשִׂיחַ; וּפוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת לְאַחֲרָיו, כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ. באר היטב (א) יודע. אבל הבקי אינו יוצא בתפלת ש''ץ. מ''א: (ב) אומר. וצריך שיבין בלשון הקודש כמו שכתב לעיל סי' ס''ב ע''ש:
ב שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּלַחַשׁ, וְהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד לִפְנֵי הַתֵּבָה לְאַלְתַּר, יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם לַצִּבּוּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ. הגה: וְכֵן אִם הוּא שְׁעַת הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁיָּרֵא שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן (ג) הַתְּפִלָּה, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד בְּקוֹל רָם, וְהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה בְּלַחַשׁ עַד לְאַחַר הָאֵל (ד) הַקָּדוֹשׁ, וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁיַּעֲנֶה אָמֵן אַחַר (ה) הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (מַהֲרִי''ל). באר היטב (ג) התפלה. פי' שלא יוכלו לגמור כל י''ח ברכות תוך זמן תפלה עי' סי' רל''ב ס''א: (ד) הקדוש. דהיינו גם נוסח הברכה לדור ודור עד האל הקדוש יאמר עם הש''ץ מלה במלה. ב''ח בשם רש''ל וכ''כ ע''ת ושכנה''ג. ואם אין השעה דחוקה כ''כ לא יתחילו הציבור רק לאחר שאמר הש''ץ האל הקדוש. ל''ח וכ''כ ע''ת. וספרדיים נוהגים בכל השנה בתפלת המנחה שהש''ץ עם הקהל אומרים ג' ראשונות בקול רם עד לאחר האל הקדוש והשאר בלחש. וג' אחרונות אומר הש''ץ לבד בקול רם עי' הרדב''ז ח''א סימן ה' וצ''ד וק' ובכנה''ג סי' ק''א: (ה) הש''ץ. כתב הע''ת דפליג אסעיף ד' אם אין ט' מכוונים וכו'. ולא דק דהכא הש''ץ מתפלל פעם א'. מ''א:
ג קָהָל שֶׁהִתְפַּלְּלוּ וְכֻלָּם בְּקִיאִים בַּתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי כֵן יֵרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר וְחוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים. הגה: וְאִם יֵשׁ יְחִידִים בַּקָּהָל מַאֲרִיכִין בִּתְפִלָּתָן, אֵין לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהַמְתִּין (ו) עֲלֵיהֶם וַאֲפִלּוּ הָיוּ חֲשׁוּבֵי הָעִיר; וְכֵן אִם הָיָה מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין לְהַמְתִּין עַל אָדָם חָשׁוּב אוֹ גָּדוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס''ח). באר היטב (ו) עליהם. ועכשיו נהגו להמתין על האב''ד. ואם אין אב''ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה. אבל כשמאריך אין להמתין עליו. מ''א. כ' בס''ח סי' תשפ''ד שאם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יוכל לילך לאחריו בשעה שמתחיל החזן אע''פ שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור:
ד כְּשֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, הַקָּהָל יֵשׁ לָהֶם (ז) לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן לַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ הַחַזָּן וְלַעֲנוֹת אָמֵן; וְאִם אֵין ט' (ח) מְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו, קָרוֹב לִהְיוֹת בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה; לָכֵן כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט' זוּלָתוֹ, וִיכַוֵּן לְבִרְכַּת הַחַזָּן. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם יַעַמְדוּ כְּשֶׁחוֹזֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (ט) הַתְּפִלָּה, (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים). באר היטב (ז) לשתוק. עיין בתשובת הרמ''ע מפאנו סי' ק''ב על האנשים שלומדים בעת חזרת הש''ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם אבל בספר ווי העמודים קורא תגר עליהם עיין סי' צ' סעיף י''ח: (ח) מכוונים. מזה נראה שאין מצטרפין למנין מי שאינו שומע אע''ג דהוא פקח. ט''ז. והפר''ח סי' נ''ה כתב דאם מכוון הברכות וכשרואה עונין עונה עמהם דומיא דהנפת הסודרים מאלכסנדריא של מצרים לכ''ע מצטרפין ע''ש: (ט) התפלה. עיין הלק''ט ח''ב סימן פ':
ה עַל כָּל בְּרָכָה שֶׁאָדָם (י) שׁוֹמֵעַ בְּכָל מָקוֹם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. באר היטב (י) שמו. ולא יאמר הגדול ופשוט דאם עוסק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו. מ''א. וע''ל סי' ס''ו ס''ק ט' מש''ש:
ו וְיַעֲנוּ: אָמֵן, אַחַר כָּל בְּרָכָה, בֵּין אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ יְדֵי תְּפִלָּה, בֵּין אוֹתָם שֶׁלֹּא יָצְאוּ, וּבַכַּוָּנָה שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ: אֱמֶת הִיא (יא) הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הַמְבָרֵךְ, וַאֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה. באר היטב (יא) הברכה. וזהו בברכת הודאה כגון ברוך שאמר וישתבח וגאל ישראל. אבל בתפלה צריך שיכוון אמת הוא ואני מתפלל שיאמנו דבריו. מ''א עי' ב''ח ובשל''ה ובספר נגיד ומצוה:
ז לֹא יָשִׂיחַ שִׂיחַת (יב) חֻלִּין בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, וְאִם שָׂח הוּא חוֹטֵא, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וְגוֹעֲרִים בּוֹ. הגה: וִילַמֵּד בָּנָיו (יג) הַקְּטַנִּים שֶׁיַּעֲנוּ: אָמֵן, כִּי מִיָּד שֶׁהַתִּינוֹק עוֹנֶה: אָמֵן, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (כָּל בּוֹ). באר היטב (יב) חולין. ולא לזמר עם הש''ץ ולא יאמר הי''ח עם הש''ץ ועי' בטור ועי' מ''ש בס''ק ז': (יג) הקטנים. וצריך שיחנכם שיעמדו באימה וביראה ואותן שרצים ושבים בבה''כ בשחוק מוטב שלא להביאם. של''ה מגן אברהם:
ח לֹא יַעֲנֶה אָמֵן חֲטוּפָה, דְּהַיְנוּ כְּאִלּוּ הָאָלֶ''ף נְקוּדָה (יד) בַּחֲטָף; וְכֵן שֶׁלֹּא יַחֲטֹף וִימַהֵר לַעֲנוֹת אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַמְבָרֵךְ; וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְטוּפָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַסֵר קְרִיאַת הַנּוּ''ן שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיאָהּ בַּפֶּה שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת; גַּם לֹא יַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַמִּלָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הֶעָרוּךְ); וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְתוֹמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא חַיָּב בִּבְרָכָה אַחַת וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְזֶה אֵינוֹ שׁוֹמְעָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזוֹ בְּרָכָה מְבָרֵךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ, לֹא יַעֲנֶה אַחֲרָיו אָמֵן, דְּהָוֵי אָמֵן יְתוֹמָה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ (טו) מְחֻיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, לֹא יַעֲנֶה (טז) אָמֵן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בְּרָכָה קָאֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר, דְּזֶה נָמֵי מִקְרֵי אָמֵן יְתוֹמָה (טוּר בְּשֵׁם תַּשְׁבֵּ''ץ); וְלֹא יַמְתִּין עִם עֲנִיַּת הָאָמֵן, אֶלָּא מִיָּד שֶׁכָּלָה הַבְּרָכָה יַעֲנֶה אָמֵן (אַבּוּדַרְהַם). וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְצָרָה, אֶלָּא אֲרֻכָּה קְצָת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לוֹמַר: אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן; וְלֹא יַאֲרִיךְ בָּהּ יוֹתֵר מִדַּאי, לְפִי שֶׁאֵין קְרִיאַת הַתֵּבָה נִשְׁמַעַת כְּשֶׁמַּאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּאי. באר היטב (יד) בחטף. פי' בשו''א וה''ה שלא יאמר אמן בשאר נקודות בשור''ק או בחולם כנה''ג שאין משמעות פי' האמנת דברים. לבוש: (טו) מחויב וכו'. והב''ח החמיר אפי' אינו מחויב ואפי' יודע באיזה ברכה קאי אם הברכה היא להוציא רבים ידי חובתם ולא שרי ביודע אא''כ בברכת התורה ובברכת הנהנין ע''ש: (טז) אמן. ואם החזן מאריך בנגון של ואמרו אמן יאמר אמן מיד כי הניגון הוי הפסק. י''נ עיין מ''א:
ט אִם יֵשׁ קְצָת מֵהָעוֹנִים שֶׁמַּאֲרִיכִין יוֹתֵר מִדַּאי, אֵין צָרִיךְ הַמְבָרֵךְ לְהַמְתִּין (יז) לָהֶם. באר היטב (יז) להם. נ''ל דוקא בברכה שאינה חובה לשמוע אבל בברכה שמוציא רבים י''ח צריך להמתין. מ''א:
י מִי שֶׁשָּׁכַח וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּשְׁבִילוֹ, יְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וְיִשְׁמַע (יח) מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר כָּל י''ח בְּרָכוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ; וְלֹא יַפְסִיק וְלֹא יָשִׂיחַ; וּפוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו, דְּכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל, אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיאוֹ. באר היטב (יח) מש''ץ. ואין אדם יכול לכוין לכן יחזור ויתפלל. ב''ח רש''ל ע''ת. וט''ז פסק כפסק הש''ע:
יא אִם בְּעוֹד הָאָדָם מִתְפַּלֵּל סִיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה, וְקֹדֶם שֶׁכָּלְתָה עֲנִיַּת אָמֵן מִפִּי רֹב הַצִּבּוּר סִיֵּם זֶה תְּפִלָּתוֹ, עוֹנֶה עִמָּהֶם: אָמֵן. הגה: וַאֲפִלּוּ אִם לֹא שָׁמַע הַבְּרָכָה כְּלָל, רַק שׁוֹמֵעַ צִבּוּר עוֹנִין אָמֵן וְיוֹדֵעַ עַל אֵיזֶה בְּרָכָה (יט) קָאֵי, יַעֲנֶה עִמָּהֶם וְכֵן בְּקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וּבָרְכוּ. (ב''י א''ח) באר היטב (יט) קאי וכו'. ועיין מ''ש בס''ק ט''ו בשם הב''ח:
יב הָעוֹנֶה אָמֵן, לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ.
סימן קכה - דיני קדשה
ובו ב' סעיפים
א אֵין הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִם שַׁ''ץ נַקְדִּישָׁךְ, אֶלָּא (א) שׁוֹתְקִין וּמְכַוְּנִין לְמַה שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִקְדֻשָּׁה, וְאָז עוֹנִים הַצִּבּוּר (ב) קָדוֹשׁ. באר היטב (א) שותקין. וגם קדיש א''ל עם החזן. ואפילו ללמוד אסור אם לא בשעה שהחזן מנגן בשעת הניגון ולא בשעה שמחתך האותיות ואינו נקרא קדושה אלא נעריצך וכו' לעומתם וכו' ובדברי וכו' אבל שאר הנוסח שמוסיפין בשבת אינו בכלל קדושה. י''נ. וע''ל סי' ס''ו ס''ק י''ז והאר''י ז''ל כ' שיאמר כל הקדושה בלחש עם הש''ץ עיין בספר נגיד ומצוה דף צ''ז ע''ב. בשבת אומרים כדבר האמור בקמץ. ס''ח סי' תת''ה. ויראה הש''ץ לסיים לעומתם וכו' ובדברי וכו' קודם שיתחילו הקהל ברוך וימלוך ס''ח סי' תתמ''ו: (ב) קדוש. מי שאמר קק''ק ועדיין הש''ץ היה בוקרא זה אל זה יצא. הלק''ט ח''ב סי' קס''ג:
ב טוֹב לְכַוֵּן (ג) רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר. הגה: וְיֵשׁ לִשָׂא (ד) הָעֵינַיִם לַמָּרוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים קְדֻשָּׁה, וְכֵן (ה) מְנַעְנְעִים גּוּפָן וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ (טוּר וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וְאֵין לְדַבֵּר בְּאֶמְצַע הַקְּדֻשָּׁה (מַהֲרִי''ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א וְדֶרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא). וּמִי שֶׁאָמַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה, וּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר עוֹנִין קְדֻשָּׁה, חוֹזֵר וְעוֹנֶה עִמָּהֶם (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' רמ''ט). באר היטב (ג) העינים. דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות. ט''ז: (ד) גופם. מהרי''ל כשאומר ברוך וימלוך היה כורע וזוקף בשם. עיין מ''א. ובשל''ה כתב ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש. איתא בתנחומא פרשת צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. ולא כאותם שדולגים וקופצים. מ''א: (ה) רגליו. בסוד ורגליהם רגל ישרה. וצריך לכוין בקדושה לקדש את ה' ית' כדי שישרה עליו קדושה מלמעלה ויכוין לקיים מ''ע ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר''י ז''ל היה מזהיר מאוד ע''ז:
סימן קכו - דין שליח צבור שטעה
ובו ד' סעיפים
א שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת, וּכְשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ; אֲבָל אִם דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמַּלְשִׁינִים, מְסַלְּקִין אוֹתוֹ (א) מִיָּד, שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹס הוּא; וְאִם הִתְחִיל בָּהּ (ב) וְטָעָה, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. באר היטב (א) מיד. פירוש ואין ממתינין לו שיזכור אלא מסלקין אותו מהתיבה מיד ומשמע דאין מסלקין אותו מש''ץ משום פעם אחת. מ''א: (ב) וטעה. ואם דילג ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו שמסלקין אותו ואם לא רצה לומר ולכופרים רק ולמלשינים ספק אם מסלקין אותו. שכנה''ג בשם מ''ץ. ובסי' קי''א כתב שבני רומנים אומרים ולמלשינים. אם טעה במקום שמחזירין אותו ולא נזכרו עד אחר שנתפזרו איש לדרכו אם חייבים להתקבץ פעם אחרת אם לאו עיין בהלק''ט ח''ב סי' קכ''ג:
ב שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, יַעֲמֹד אַחֵר (ג) תַּחְתָּיו (כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ''ג), וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה, אִם הָיָה הַטָּעוּת בָּאֶמְצָעִיּוֹת; וְאִם הָיָה בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, מַתְחִיל בְּרֹאשׁ; וְאִם בְּג' אַחֲרוֹנוֹת, מַתְחִיל רְצֵה. באר היטב (ג) תחתיו. וטוב אם נמצא אחד שכוון עם הש''ץ כל התפלה שירד. ט''ז:
ג כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאִם שָׁכַח שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי טֹרַח (ד) הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ; אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה וְאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם טָעָה בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכֵי נָהוּג (טוּר וּסְמַ''ק). באר היטב (ד) הציבור. כתב מ''ע סי' כ''ה אי לאו דמסתפינא הוה אמינא יחיד שלא הזכיר ר''ח בשחרית והתפלל מוסף אין צריך שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתתילה דרבים ע''כ. ול''נ דנכון למעשה שלא יתפלל דלא יהא אלא ספק כנה''ג סי' תכ''ב:
ד אִם טָעָה שַׁ''ץ כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, לְעוֹלָם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּג' (ה) רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִם טָעָה בָּהֶם, לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר. באר היטב (ה) ראשונות. כתב לבוש דוקא כשנזכר קודם שהשלים תפלתו אבל אחר שהשלים תפלתו אינו חוזר ובל''ח חולק ומ''א הסכים כלבוש ע''ש: כהן המתפלל שמונה עשרה ונשמע שיש מת בבית הנוגע בביהכ''נ אין לומר לו עד שיסיים תפלתו מפני שטומאה זו אינה אלא מדרבנן עמ''ש בי''ד סי' שע''ג ס''ק א' ובמקומות שרמזתי שם:
סימן קכז - דין מודים דרבנן
ובו ב' סעיפים
א כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים, שׁוֹחִין עִמּוֹ (א) הַצִּבּוּר, וְלֹא יִשְׁחוּ יוֹתֵר (ב) מִדַּאי, וְאוֹמְרִים: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ (שֶׁאַתָּה הוּא ה') אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהַי כָל בָּשָׂר כו', וְחוֹתֵם בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת, בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחוֹת גַּם בַּסוֹף, וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמֵר הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה (ג) אַחַת, וְכֵן הַמִּנְהָג (פִּסְקֵי מַהֲרִי''א). באר היטב (א) הציבור. כתב בשיורי כנסת הגדולה דאף אם התפלל בציבור וש''צ ביחד וגמר היחיד תפלתו קודם שיגיע שליח צבור למודים כשיגיע שליח צבור למודים צריך לשחות עמו ויאמר מודים דרבנן שלא כדברי האומרים דאין אומרים מודים דרבנן אלא בשעה שהש''ץ חוזר התפלה ע''ש וע''ת כתב עליו ואין דבריו מוכרחים ע''ש: (ב) מדאי. פירוש שישחה כדין שאר שחיות כמ''ש סי' קי''ג והב''ח מפרש דבמודים שאומרים עם הש''ץ לא ישחה רק ינענע ראשו מעט. והעולם לא נהגו כן. מגן אברהם וע''ת: (ג) אחת. ואין להקפיד משום ה' זוקף כפופים אלא בסוף ברכה עיין מ''א והב''ח כתב בשם רש''ל שיזקוף מעט כשאומר השם עד סופו ואז יכרע עכ''ל והעולם נוהגין כמ''ש רמ''א:
ב אִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים, אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ (ד) בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת וְכו', עַד וַאֲנִי (ה) אֲבָרֲכֵם. וְאֵין הַצִּבּוּר עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן, אֶלָּא כֵּן יְהִי (ו) רָצוֹן. הגה: וְאֵין אוֹמְרִים אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְכו' רַק בַּזְּמַן שֶׁרָאוּי לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְלִשָּׂא כַּפַּיִם; וְנָהֲגוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית: (ז) שִׂים שָׁלוֹם וְכֵן כָּל זְמַן שֶׁאוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ כו', אֲבָל בְּלָאו הָכֵי מַתְחִילִין: שָׁלוֹם רַב; וְיֵשׁ מַתְחִילִין שִׂים שָׁלוֹם בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וּכְתִיב בֵּיהּ בְּאוֹר פָּנֶיךְ נָתַתָּ לָנוּ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ח' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). באר היטב (ד) בברכה. בברכה בפתח. כהנים עם אין מלת הכהנים דבוק למלת עם דקי''ל דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו אלא כלומר שהכהנים נקראים עם קדושך. כשאומר יברכך יראה לצד ההיכל. וישמרך יראה לצד ימין שלו. יאר ה' כלפי ההיכל. פניו אליך ויחונך יראה לצד שמאל שלו ליחדו בימין. זוהר פרשת נשא: (ה) אברכם. ואנו אין אומרים רק עד שלום: (ו) רצון. משמע שלא יענה אלא בסוף ויש נוהגים לענות בין כל פסוק כן יהי רצון אבל אותן שאומרים בתחלה רק יהי רצון טועים הם דאז אין משמעות איזה דבר יהי רצון. ב''ח: (ז) שים שלום. ובסידור האר''י ז''ל לעולם שים שלום: