הלכות כתובת קעקע וקריחה
סימן קפ - אסור כתבת קעקע וקריחה על מתסימן קפ - אסור כתבת קעקע וקריחה על מת
ובו י''ב סעיפים
א כְּתֹבֶת קַעֲקַע, הַיְנוּ שֶׁשּׂוֹרֵט עַל בְּשָׂרוֹ (א) וּמְמַלֵּא מְקוֹם הַשְׂרִיטָה כָּחֹל אוֹ דְּיוֹ אוֹ שְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים. באר היטב (א) וממלא. וה''ה כותב בצבע תחלה ואח''כ שורט במקום צבע. ב''ח:
ב אִם עוֹשֶׂה כֵן עַל בְּשַׂר חֲבֵרוֹ, אוֹתוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ (ב) פָּטוּר, אֶלָּא אִם כֵּן סִיַּע בַּדָּבָר. באר היטב (ב) פטור. כתב ב''י דנלמד מהקפת ראש דלקמן סי' קפ''א ולפ''ז כי היכא דהתם איסורא מיהא איכא אע''פ שלא סייע ה''ה הכא. ש''ך:
ג מֻתָּר לִתֵּן (ג) אֵפֶר מַקְלֶה עַל מַכָּתוֹ. באר היטב (ג) אפר. פי' אפי' אפר כירה שהיא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ''ה מותר דמכתו מוכיח עליו ואפילו לאחר שחיתה המכה מ''מ נשאר שם רושם המכה וכ''ש עפר בעלמא דמותר. ט''ז:
ד הָרוֹשֵׁם עַל עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִבְרַח, פָּטוּר. וְנִרְאֶה דִּלְכַתְּחִלָּה מִיהָא אָסוּר (ד''ע) .
ה הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה כֵן עַל מֵתוֹ אוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא שֶׁעַל מֵתוֹ חַיָּבִים בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, וְלַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בִּכְלִי.
ו גְּדִידָה (ד) וּשְׂרִיטָה עַל מֵת, אָסוּר, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַמֵּת. וְעַל צַעַר אַחֵר, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף מפי' הַטּוּר) . באר היטב (ד) שרי. והב''ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפי' על צער אחר:
ז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא שְׂרִיטָה, אֲבָל אִם מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל בְּשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי (ה) שֶׁאוֹסֵר. באר היטב (ה) שאוסר. בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא''ש והטור:
ח הַמְשָׂרֵט ה' שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, אוֹ עַל ה' מֵתִים שְׂרִיטָה אַחַת, חַיָּב ה'.
ט קָרְחָה הוּא שֶׁתּוֹלֵשׁ מִשְּׂעַר רֹאשׁוֹ עַל הַמֵּת בְּכָל מָקוֹם בָּרֹאשׁ, בֵּין בַּיָּד בֵּין בְּסַם, וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ כִּגְרִיס פָּנוּי בְּלֹא שֵׂעָר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּאִסוּרָא אִכָּא אֲפִלּוּ בְּשֵׂעָר אֶחָד.
י קָרַח קָרְחָה אַחַת עַל ה' מֵתִים, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם קָרַח ה' קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
יא הַקּוֹרֵחַ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְהַמְשָׂרֵט בִּבְשַׂר חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ מְסַיֵּעַ, אִם שְׁנֵיהֶם מְזִידִים שְׁנֵיהֶם לוֹקִים. אֶחָד שוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, הַמֵּזִיד לוֹקֶה.
יב גַּם הַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת בְּבַל יִקְרְחוּ (וַיִּקְרָא כא, ה) . הגה: וְכָל שֶׁכֵּן בְּבַל יִשְׂרְטוּ (וַיִּקְרָא כא, ה) (טוּר) וְיֵשׁ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא תִּתְלֹשְׁנָה בִּשְׂעָרֵיהֶן עַל מֵת, שֶׁלֹּא תָּבֹאנָה לִידֵי קָרְחָה (טוּר בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי) . וְכֵן בִּשְׂרִיטָה.