הלכות גילוח
סימן קפא - אסור גלוח הפאותסימן קפא - אסור גלוח הפאות
ובו י''ב סעיפים
א פְּאוֹת הָרֹאשׁ הֵם שְׁתַּיִם. סוֹף הָרֹאשׁ הוּא מְקוֹם חִבּוּרוֹ (א) לַלֶּחִי מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. באר היטב (א) ללחי. אצל האוזן וזה אסור אפילו למי שהוא קרוב למלכות ט''ז לדעת הטור:
ב בֵּין שֶׁגִּלַּח הַפֵּאוֹת בִּלְבַד, בֵּין שֶׁגִּלַּח כָּל הָרֹאשׁ עִם הַפֵּאוֹת, חַיָּב.
ג אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּתַעַר. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּמִסְפָּרַיִם (ב) כְּעֵין תַּעַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם. באר היטב (ב) כעין. שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער. ש''ך:
ד גַּם הַנִּקָּף חַיָּב אִם סִיַּע בַּדָּבָר שֶׁמַּטֶּה עַצְמוֹ אֵלָיו לְהַקִּיפוֹ, אֲבָל אִסוּרָא אִכָּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִיַּע, לְפִיכָךְ אָסוּר לִהְיוֹת נִקָּף אֲפִלּוּ עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים
ה הַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן, חַיָּב. אֲבָל מֻתָּר לְהַקִּיף אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ אֶת הָאִשָּׁה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . וְיֵשׁ (ג) מִסְתַּפְּקִים בַּדָּבָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם י''א) . וְקָטָן, מֻתָּר לִהְיוֹת נִקָּף מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (ר''ן פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין) . באר היטב (ג) מסתפקים. בלבוש השמיט זה ולא כתב רק הסברא ראשונה וכ''נ דעת הב''ח:
ו אִשָּׁה אֵינָהּ בְּמִצְוַת הַקָּפָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתֶּרֶת לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשָׁהּ, אֲסוּרָה לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ וַאֲפִלּוּ הוּא קָטָן.
ז עֲבָדִים חַיָּבִים בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ כַּאֲנָשִׁים.
ח טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס (ד) אֲסוּרִין בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ. באר היטב (ד) אסורים. מחמת ספק:
ט שִׁעוּר הַפֵּאָה מִכְּנֶגֶד שֵׂעָר שֶׁעַל פַּדַחְתּוֹ וְעַד לְמַטָּה מִן הָאֹזֶן, מָקוֹם שֶׁהַלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן יוֹצֵא וּמִתְפָּרֵד שָׁם, וְכָל רֹחַב מָקוֹם זֶה לֹא תִּגַּע בּוֹ יָד.
י אֵינוֹ חַיָּב עַל הַשְׁחָתַת פְּאַת הַזָּקָן אֶלָּא בְּתַעַר, אֲבָל בְּמִסְפָּרַיִם מֻתָּר, אֲפִלּוּ כְּעֵין תַּעַר. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם נִזְהָרִים כְּשֶׁמִּסְתַפְּרִין בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁיַּעֲשֶׂה הֶקֵּף הַגִּלּוּחַ בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן מִן הַמְסַפְּרוֹת וְלֹא בַּתַּחְתּוֹן, פֶּן יַעֲשֶׂה הַכֹּל עִם חֵלֶק הַתַּחְתּוֹן וְהָוֵי כְּתַעַר (ת''ה סִימָן רצ''ה) . מִיהוּ נִרְאֶה דְּתַחַת (ה) הַגָּרוֹן אֵין לָחוּשׁ בָּזֶה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עִקַּר מְקוֹם הַפֵּאוֹת (ד''ע) . באר היטב (ה) הגרון. והב''ח כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער (מיהו הא ודאי שרי כשאינו מגלח סמוך לבשר לגמרי אלא מניח קצת שער דאין כאן השחתת זקן וכ''כ בס' זכרונות דף ל''ט שלא להסתפר אלא ע''י מסרק של ספרים שבזה אין המספרים נוגעין בבשר כלל והאר''י ז''ל לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא בשום מקום כלל זולת בשיער שעל השפה המעכב האכילה היה חותך במספרים. גם היה נזהר שלא ליגע בזקנו שמא יעקר ח''ו ב' משערותיו ונמצא פוגם ועוקר צינור א' ח''ו) אבל הש''ך תפס דברי הרב עיקר והבו דלא לוסיף על החומרא עכ''ל:
יא פְּאוֹת הַזָּקָן הֵם ה', וְרַבּוּ בָּהֶם הַדֵּעוֹת, לְפִיכָךְ יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם וְלֹא יַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל זְקָנוֹ (ו) כְּלָל. וַאֲפִלּוּ תַּחַת הַגָּרוֹן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אִגֶּרֶת ר''י וּסְמַ''ג) . באר היטב (ו) כלל. בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר''ת בטור שני גבולי השפה הם מהפאות. ט''ז:
יב אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ זָקָן, מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִיתוֹ; וְדִינָהּ בְּהַשְׁחָתַת זְקַן הָאִישׁ, כְּדִינָהּ בְּהַקָּפַת רֹאשׁ הָאִישׁ.