הלכות נדה
סימן קפג - אשה שרואה טפת דם צריכה לישב ז' נקיים סימן קפד - שצריך לפרש מהאשה עונה קדם לוסתה סימן קפה - דין אשה שאמרה טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני סימן קפו - דיני בדיקת אשה בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש סימן קפז - דיני אשה הרואה דם מחמת תשמיש סימן קפח - דיני מראות הדם סימן קפט - דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה סימן קצא - דין אשה שמצאה דם בהשתנה סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחפה סימן קצג - דין דם בתולים סימן קצד - דיני יולדת ומפלת סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה סימן קצז - שלא תטבל האשה ביום סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה סימן קצט - שצריכה האשה לבדק בית הסתרים ודיני חפיפה בשבת ובחל סימן ר - אימתי תעשה ברכת הטבילהסימן קפג - אשה שרואה טפת דם צריכה לישב ז' נקיים
ובו סעיף אחד
א אִשָּׁה שֶׁיָּצָא דָּם (א) מִמְּקוֹרָהּ, בֵּין (ב) בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, טְמֵאָה, וְהוּא (ג) שֶׁתַּרְגִּישׁ בִּיצִיאָתוֹ. וּמִיהוּ, מִשֶּׁתַּרְגִּישׁ בּוֹ שֶׁנֶּעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ וְיָצָא, טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא לַחוּץ, וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא טִפַּת דָּם (ד) כְּחַרְדָּל, יוֹשֶׁבֶת עָלָיו שִׁבְעָה (ה) נְקִיִּים. הגה: כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר מִשְׁפָּטָן לְקַמָּן סִימָן קצ''ו. וְאֵין חִלּוּק בֵּין פְּנוּיָה לִנְשׂוּאָה לְעִנְיַן אִסּוּר (ו) נִדָּה (ריב''ש סִימָן תכ''ה מְבִיאוֹ בֵּית יוֹסֵף), כִּי כָּל הַבָּא עַל הַנִּדָּה חַיָּב כָּרֵת. באר היטב (א) ממקורה. מדכתיב והיא גלתה מקור דמי' למדו חז''ל שאינה טמאה אלא בדם הבא מן המקור: (ב) באונס. ר''ל ע''י קפיצה בין ברצון כפי טבע האשה מחמת עצמה. ט''ז: (ג) שתרגיש. היינו מדאוריי' אבל מדרבנן טמאה אע''פ שלא הרגישה כדלקמן סי' קפ''ז וכמה דוכתי: (ד) כחרדל. וה''ה פחות: (ה) נקיים. היינו מדרבנן אבל מדאורייתא א''צ לישב ז''נ אלא זבה גדולה אלא דרבנן החמירו שלא יבא לידי טעות: (ו) נדה. אבל א''צ טבילה משום דבהסתלק ממנה איסור חמור הנדה תבא לידי זנות שהוא איסור קל. ריב''ש סי' תכ''ב. הבא על הפנויה דרך זנות והיא גדולה שהגיע זמנה לראות ובא לעשות תשוב' צריך לעשות תשובה כבועל נדה אם לא שידוע לו שטבלה בודאי. מהר''ם מינץ סי' צ''ו:
סימן קפד - שצריך לפרש מהאשה עונה קדם לוסתה
ובו י''ב סעיפים
א רֹב הַנָּשִׁים יֵשׁ לָהֶם (א) וְסָתוֹת (פי' זְמַן קָבוּעַ אֹרַח כַּנָּשִׁים) לִרְאוֹת בִּזְמַן יָדוּעַ, כְּגוֹן מֵעֶשְׂרִים לְעֶשְׂרִים יוֹם אוֹ מִשְּׁלֹשִׁים לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכָל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, בָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ. הגה: גַּם אֵין לָהּ לְהַחְמִיר לִבְדֹּק עַצְמָהּ, לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ (טוּר וּמָרְדְּכַי רֵישׁ הִלְכוֹת נִדָּה וְרֹב הַפּוֹסְקִים) . אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, כָּל הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבַּחַת. באר היטב (א) וסתה. בטור כתב בא עליה כמו שירצה ור''ל בין שהיא ערה בין ישינה פי' שאינה ישינה לגמרי דא''כ אסור לשמש מטתו. תוס' בנדה דף י''ב ע''א:
ב בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ (ב) עוֹנָה אַחַת, וְלֹא (ג) מִשְּׁאָר קְרִיבוּת אֶלָּא מִתַּשְׁמִישׁ הגה: הַמִּטָּה בִּלְבַד. אִם הוּא בַּיּוֹם, פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּהּ אוֹתוֹ הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ אִם הַוֶּסֶת בְּסוֹפוֹ, וּמֻתָּר מִיָּד בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְכֵן אִם הוּא בִּתְחִלָּתוֹ, פּוֹרֵשׁ כָּל הַיּוֹם וּמֻתָּר כָּל הַלַּיְלָה שֶׁלְּפָנָיו. וְכֵן הַדִּין אִם הוּא בַּלַּיְלָה, פּוֹרֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה וּמֻתָּר בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, בֵּין שֶׁקָּבְעָה וֶסֶת בג' פְּעָמִים אוֹ בְּפַעַם אַחַת. הגה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּוֶסֶת הַתָּלוּי בְּיָמִים אֲבָל לֹא בְּוֶסֶת הַתָּלוּי בְּשִׁנּוּי הַגּוּף (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד), וְע''ל סִימָן קפ''ט. וְאִשָּׁה שֶׁמְּשַׁנֵּית וִסְתָּהּ לְהַקְדִּים ב' אוֹ ג' יָמִים, אוֹ לְאַחֵר כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן וִסְתָּהּ, צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ ב' אוֹ ג' יָמִים קֹדֶם אוֹ אַחֲרָיו. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' דְּהִלְכוֹת אִסוּרֵי בִּיאָה) . וְע''ל סי' קפ''ט. באר היטב (ב) עונה. היינו מדרבנן דוסתות דרבנן. הסכמות הפוסקים: (ג) קריבות. משמע חיבוק ונישוק שרי מיהו נראה המחמיר באלה תע''ב. ב''ח. וט''ז כתב שאסור מן הדין ע''ש:
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּגְדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעָה לִימֵי (ד) הַנְּעוּרִים, (ה) וְלֹא הֵבִיאָה סִימָנִים, אֵין צָרִיךְ לִפְרֹשׁ סָמוּךְ (ו) לְוִסְתָּהּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קְבָעָתוֹ ג' פְּעָמִים. וְהוּא הַדִּין לִזְקֵנָה שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ דָּמֶיהָ. באר היטב (ד) הנעורים. היינו י''ב שנים ויום אחד: (ה) ולא. וא''ו מחלקת היא כלומר או לא הביאה סימנים כ''ה לקמן סי' קפ''ט סכ''ז: (ו) לוסתה. נראה פשוט דה''ה בשעת וסתה עצמה דחד טעמא הוא. ט''ז:
ד אִם רְגִילָה לִרְאוֹת בְּהָנֵץ הַחַמָּה, וְלָא קִים לָן שַׁפִּיר אִי קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה אוֹ אַחֲרָיו, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא (ז) בַּיּוֹם. באר היטב (ז) ביום. דביום ודאי טמאה היא דאפילו ראתה קודם הנץ החמה מ''מ היום היה ודאי בימי נדה משא''כ הלילה היה בספק. הרא''ש. וכתב ש''ך לפ''ז אם רגילה לראות בין השמשות ולא קים לן אי קודם הלילה או לאחר הלילה אינה אסורה אלא בלילה. והב''ח כתב דראוי להחמיר מכח ספק לאסור ביום ובלילה והסכים עמו הש''ך:
ה אִם רְגִילָה לִרְאוֹת רְאִיָּה מִקֹּדֶם הֵנֵץ הַחַמָּה עַד אַחַר הֵנֵץ הַחַמָּה, אֲסוּרָה בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם כַּשִּׁעוּר (ח) הַנִּמְשָׁךְ בּוֹ. באר היטב (ח) הנמשך. כיון דודאי ראתה בסוף הלילה אזלינן בתר תחלת הוסת ואמרי' שעיקר הוסת בלילה אלא שנמשך זמנו עוד במקצת היום ע''כ אסור גם באותו מקצת היום ולפ''ז אם רגילה לראות מקודם הלילה עד הלילה אסורה כל היום ובלילה כשיעור הנמשך בו. וכתב ש''ך לפי מש''ל ס''ק ז' א''כ בהנץ החמה אסורה כאן כל הלילה וכל היום וביום שאחריו כשיעור הנמשך בו ובקודם הלילה אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ובלילה שאחריו כשיעור הנמשך בו ע''ש:
ו אִם וֶסֶת נִמְשָׁךְ ב' אוֹ ג' יָמִים, שֶׁשּׁוֹפַעַת אוֹ מְזַלֶּפֶת, אֵינָהּ צְרִיכָה לִפְרֹשׁ אֶלָּא עוֹנָה (ט) הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַוֶּסֶת, וְכֵיוָן שֶׁעָבְרָה עוֹנָה וְלֹא רָאֲתָה, מֻתֶּרֶת. באר היטב (ט) הראשונה. ול''ד לסעיף ה' דצריך לפרוש ביום כשיעור הנמשך בו דהתם דבר מועט שנמשך ביום חשיב כוסת עצמו משא''כ כאן שא''א שתהיה הכל ראיה אחת אלא תוספת דמים וכיון שנסתלק עיקר הראיה נסתלק גם כן התוספת. אחרונים:
ז אִם הִגִּיעַ וִסְתָּהּ בִּימֵי עִבּוּרָהּ, מִשֶּׁהֻכַּר עֻבָּרָהּ, אוֹ בִּימֵי מֵינִיקָתָהּ שֶׁהֵם כ''ד חֳדָשִׁים מִשֶּׁנּוֹלַד הַוָּלָד, אֲפִלּוּ מֵת הַוָּלָד, אֵין צָרִיךְ לִפְרֹשׁ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ וִסְתָּהּ מֻתֶּרֶת בְּלֹא בְּדִיקָה. וְע''ל סוֹף סִימָן קפ''ט.
ח הָיְתָה נֶחֱבֵּית בְּמַחֲבֹא מִפְּנֵי פַּחַד, וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא אִם עָבַר הַוֶּסֶת וְלֹא בָּדְקָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, טְהוֹרָה בְּלֹא בְּדִיקָה. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה צְרִיכָה בְּדִיקָה. (וְכָךְ מַשְׁמָע בְּבֵּית יוֹסֵף) .
ט שְׁאָר נָשִׁים, צְרִיכוֹת בְּדִיקָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַוֶּסֶת. עָבַר הַוֶּסֶת וְלֹא בָּדְקָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, טְהוֹרָה בְּלֹא בְּדִיקָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה עַד (י) שֶׁתִּבְדֹּק, אִם יֵשׁ לָהּ (יא) וֶסֶת קָבוּעַ, אוֹ שֶׁהוּא יוֹם ל' אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. וְהָכֵי נָהוּג, וְכֵן הוּא לְקַמָּן סִימָן קפ''ט. באר היטב (י) שתבדוק. מהפוסקים משמע דאפי' איחרה זמן מה אחר הוסת כיון שבדקה ומצאה טהורה טהורה. והב''ח פסק דיש להחמיר דדוקא בבדקה עצמה מיד לאחר וסתה תוך שיעור וסתה אבל לא בדקה תוך הזמן אע''פ שלאחר כך בדקה עצמה ומצאה טהורה טמאה דחזקה אורח בזמנו בא ונפל לארץ: (יא) קבוע. אבל אם אין לה קבוע אע''פ שלא בדקה כיון שלא הרגישה טהורה. עיין ט''ז:
י הָרוֹצֶה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לִפְקֹד אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ. הגה: וַאֲפִלּוּ בְּתַשְׁמִישׁ (יב) שָׁרֵי. (טוּר בְּשֵׁם י''א וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַאֲבָ''ד וְרַשְׁבָּ''א וְר' יְרוּחָם) . וּמִכָּל מָקוֹם הַמַּחְמִיר שֶׁלֹּא (יג) לְפָקְדָהּ רַק בְּדִבְרֵי רִצּוּי, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג) . וּכְבָר נִתְבָּאֵר דְּכָל מִינֵי קֻרְבָה וְאַהֲבָה (יד) שָׁרֵי, מִלְּבַד תַּשְׁמִישׁ. וְאִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה אֵין צָרִיךְ לִפְקֹד אִשְׁתּוֹ. (המ''מ פ''ד דא''ב וּבְהַגָּהוֹת ש''ד) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם אָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ לַדֶּרֶךְ, וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה וְתִטְבֹּל תּוֹךְ עוֹנָה אַחַת, צָרִיךְ (טו) לְהַמְתִּין. (נ''י פֶּרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ) . באר היטב (יב) שרי. כיון דוסתות דרבנן במקום מצוה לא גזרו: (יג) לפקדה. בא''ח סי' ר''מ כתב הטור בשם הרמב''ם דלא יבעול לא ביום יציאת הדרך או ביאה מן הדרך שקשה לו ע''ש: (יד) שרי. אע''ג דכתבתי לעיל בשם ב''ח דהמחמיר בחבוק ונישוק תע''ב נראה דהכא אין להחמיר כלל כיון די''א דאפי' בתשמיש חיוב ומצוה איכא. ש''ך. אשה שנזדמן ליל טבילתה בלילה סמוך לוסתה דהיינו שמצאה כתם טמא והגיע זמן טבילתה בלילה שהוא וסתה תמיד לראות פסק בתשובת כנ''י שאלה ל''ג דמותרת לטבול כדי לקיים העונה אבל בעת וסתה ממש פי' בשעה שרגילה לראות אסורה אך בסמוך לוסתה מותר. והגאון בעל מ''י בסימן קפ''ז נסתפק בזה ע''ש: (טו) להמתין. מיהו אם הולך לדבר מצוה א''צ להמתין ואף לדבר הרשות אם הולך לצורך גדול א''צ להמתין. ש''ך:
יא אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים לְבַד, וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, אָסוּר לָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּשְׁאֲלֶנָּה. וְאִם אֵין לָהּ וֶסֶת, יוֹם ל' לִרְאִיָּתָהּ הָוֵי כְּהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ. וְאִם שָׁהֲתָה אַחַר הַוֶּסֶת שִׁעוּר שֶׁתִּסְפֹּר וְתִטְבֹּל, בָּא עָלֶיהָ וְאֵין צָרִיךְ (טז) לִשְׁאֹל. באר היטב (טז) לשאול. אפילו אשה ילדה דבושה לטבול מעצמה. והטעם דטבילת ספק מוציא מידי ספק ראיה דוסתות דרבנן אבל אם ודאי ראתה אסורה עד שישאלנה דאין ספק טבילה מוציא מידי ודאי ראתה. גמרא ועיין בסמ''ג דף ל''ז ע''ג דכתב דאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אלא יש לה לטבול מיד וכן כתבו האחרונים:
יב הָיָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א) לְוֶסֶת מִוִּסְתּוֹת הַגּוּף (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מיי' פ''ד בְּשֵׁם רַמְבַּ''ן), כְּגוֹן (יז) קְפִיצָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, כֵּיוָן שֶׁהַוֶּסֶת תָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה, אֵמוּר לֹא קָפְצָה וְלֹא רָאֲתָה, אֲבָל חוֹשֶׁשֶׁת לְעוֹנָה (יח) בֵּינוֹנִית שֶׁהִיא ל' יוֹם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְטוּר לְקַמָּן סִי' קפ''ט) . באר היטב (יז) קפצה. וא''צ שישאלנה אפילו לא שהתה שיעור שתספור ותטבול. ש''ך: (יח) בינונית. ואסור לבא עליה אחר העונה בינונית עד שישאלנה או ששהתה שיעור שתוכל לספור ולטבול:
סימן קפה - דין אשה שאמרה טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני
ובו ד' סעיפים
א הָאִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טְמֵאָה, אָסוּר לוֹ לָבוֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ: טָבַלְתִּי. הגה: (א) וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ יָמִים שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לִמְנוֹת וְלִטְבֹּל, נֶאֱמֶנֶת. אֲפִלּוּ רוֹאֶה בְּגָדֶיהָ מְלֻכְלָכִים בְּדָם, נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, בְּשׁוּק טַבָּחִים עָבַרְתִּי, אוֹ נִתְעַסַּקְתִּי בְּצִפּוֹר וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם) . באר היטב (א) שעברו. היינו לאפוקי אם הוא יודע בודאי שלא עברו הימים אבל אם הבעל אינו יודע אם עברו או לא סומך עליה דכתיב וספרה לה לעצמה. ש''ך:
ב וְאִם הֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ, שֶׁרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, חֲשִׁיבָה (ב) כְּוַדַּאי טְמֵאָה. באר היטב (ב) טמאה. ולא מהני אמתלא אח''כ כמ''ש בסעיף שאח''ז דהתם לא עשתה מעשה רק שאמרה טמאה אני י''ל משום בושה אמרה כך אבל כאן עשתה מעשה ללבוש בגדים של נדה אינה נאמנת ולא מהני אמתלא אח''כ. רשב''א. ומוהר''ר ליב מפראג תירץ דשאני הוחזקה נדה דלאו כ''ע ידעי מן האמתלא וא''כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כ''ע. משא''כ באמרה לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח''כ תאמר לו האמתלא וכתב ט''ז ולמדתי מזה דאפילו באמרה יש חילוק דאם אמרה בפני רבים שהיא טמאה לא מהני אח''כ אמתלא מש''ה כתבו הפוסקים אמרה לבעלה טמאה אני דאין הדין כן אלא באמרה לבעלה לחוד עכ''ל ט''ז. מעשה באשה אחת שילדה ג''פ בחדש השמיני וחוששת שעין הרע גורם לה ורצתה להסתיר עיבורה מבני ביתה ושכנותיה והסכים בעלה שתאמר טמאה אני בתחלת עיבורה כדי להסתיר עיבורה ונשאל רמ''א אם בעלה מותר לבא עליה בסתר והשיב להתיר עיין ט''ז ועיין תשובת רמ''א סי' ב'. הטוענת על בעלה ששכב עמה בנדותה והוא אומר להד''מ אין להאמינה. מהרי''ו סימן ר''ב. עד א' מעיד שהיתה טמאה או שא''ל ולאו טמאה את ואמרה הן לא מהני לה אמתלא. כנה''ג בשם רבו:
ג אָמְרָה (ג) לְבַעֲלָהּ: טְמֵאָה אֲנִי, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אִם הוּא לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם) . וְאִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא אָמְרָה לוֹ כֵן תְּחִלָּה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כֹּחַ לִסְבֹּל תַּשְׁמִישׁ, אוֹ טַעֲנָה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, נֶאֱמֶנֶת. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶּׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין לָהּ, מִדַּת חֲסִידוּת הוּא. (בֵּית יוֹסֵף), אֲבָל מִדִּינָא נֶאֱמֶנֶת, אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה אַחַר כָּךְ רַק שֶׁהִיא בָּאָה וְשׁוֹכֶבֶת אֵצֶל בַּעֲלָהּ וְהוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרָה תְּחִלָּה: טְמֵאָה אֲנִי, עָשְׂתָה מֵחֲמַת קְטָטָה שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהּ, (מהרי''ו סִימָן כ''ב), וְכַדּוֹמֶה לְזֶה. אֲבָל אִם רָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. (אָמְרָה: פְּלוֹנִי חָכָם טִהֵר לִי כֶּתֶם, וְהֶחָכָם אוֹמֵר שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת, הֶחָכָם (ד) נֶאֱמָן, וּטְמֵאָה הִיא. (בֵּית יוֹסֵף רַ''ן וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) . באר היטב (ג) בעלה. מ''מ נראה דהבעל חייב לשאול אותה למה את באה אצלי הלא אמרת דטמאה את דצריך להוציא האמתלא מפיה. ש''ך: (ד) נאמן. דוקא החכם עצמו כיון שהיא סומכת עליו ואשתכח שיקרא משא''כ אם אין החכם לפנינו ועד א' מעיד שהחכם אסר לה אינו נאמן דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואם כן אין אותו עד נאמן להכחיש אותה שהיא כשנים. ט''ז:
ד הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ: נִטְמֵאתִי, וּפֵרַשׁ מִיָּד, חַיָּב כָּרֵת, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, נוֹעֵץ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו בָּאָרֶץ, וְשׁוֹהֶה בְּלֹא דִּישָׁה עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר, וּפוֹרֵשׁ בְּאֵבֶר מֵת. הגה: וְיִמָּלֵא פַּחַד וָרֶתֶת עַל הָעֲבֵרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג) . וְלֹא יִסְמֹךְ עָלֶיהָ, רַק יִסְמֹךְ עַל רַגְלָיו וְיָדָיו, שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנָּהּ. וְאִם פֵּרַשׁ מִמֶּנָּהּ בְּקִשּׁוּי וּבְשׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ, יִתְעַנֶּה מ' יוֹם, וְאֵינָן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְצוּפִים, רַק כָּל שָׁבוּעַ שְׁנֵי יָמִים, כְּגוֹן שֵׁנִי וַחֲמִשִּׁי, וּבְלֵיל הַתַּעֲנִית אָסוּר בְּיַיִן וּבָשָׂר. וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְעַנּוֹת, יִפְדֶּה כָּל יוֹם בְּמָמוֹן שֶׁיִּתֵּן לִצְדָקָה, כְּפִי עֵרֶךְ מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי עָשִׁיר יִתֵּן יוֹתֵר קְצָת מֵעָנִי, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בִּתְשׁוּבָתוֹ. וְכָל הַמַּרְבֶּה לָשׁוּב, זְכוּת הוּא לוֹ. (פסקי מהרא''י סִימָן ס') . וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה כַּפָּרָה. וְאִם שִׁמְשָׁהּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וּמָצְאָה אַחַר הַתַּשְׁמִישׁ דָּם, אֲפִלּוּ נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ, מִקְרֵי (ה) אֹנֶס, אֲפִלּוּ לֹא בָּדְקָה תְּחִלָּה. וְאֵינָם צְרִיכִים כַּפָּרָה לֹא הוּא וְלֹא הִיא (מָרְדְּכַי וְהָרֹא''שׁ כְּלָל כ''ט בְּשֵׁם מַהֲרָ''ם) . באר היטב (ה) אונס. אבל אם נתחלף לו אשתו בערוה חייב וה''ה אם נדה היא וסובר טהורה היא צריך כפרה. בי''ה:
סימן קפו - דיני בדיקת אשה בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש
ובו ה' סעיפים
א אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּלָל, לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וְאַדְּרַבָּה, אֵין לָהּ לִבְדֹּק בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ. וְהָרַמְבַּ''ם זַ''ל מַצְרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר תַּשְׁמִישׁ, הִיא בְּעֵד אֶחָד וְהוּא בְּעֵד אֶחָד, וְלִרְאוֹת בָּהֶם שֶׁמָּא רָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וּלְדַעְתּוֹ, הַצְּנוּעוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן אַף קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ. וּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְכֵן (א) נָהֲגוּ. (רוֹקֵחַ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְרֹב הַמּוֹרִים) . באר היטב (א) נהגו. האי וכן נהגו קאי ע''ז שא''צ לבדוק היא בעד אחד והוא בעד א' אבל עכשיו נהגו לבדוק את עצמן שלא בפני בעלה קודם תשמיש. בי''ה:
ב אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין לִבְדֹּק קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ וְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, הוּא בְּעֵד שֶׁלּוֹ וְהִיא בְּעֵד שֶׁלָּהּ, וְאִם הֻחְזְקָה בְּאוֹתָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, שׁוּב אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּלָל, לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וּלְהָרַמְבַּ''ם וְהָרֹא''שׁ, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת צְרִיכָה הִיא בְּדִיקָה לְעוֹלָם, קֹדֶם תַּשְׁמִישׁ וְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְהָרַמְבַּ''ם מַצְרִיךְ שֶׁגַּם הַבַּעַל יִבְדֹּק עַצְמוֹ אַחַר תַּשְׁמִישׁ. הגה: וְאֵין צְרִיכִין לִבְדֹּק עַצְמָם אַחַר כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ שֶׁעוֹשִׂין בְּלַיְלָה אֶחָד, אֶלָּא מְקַנְּחִין עַצְמָן כָּל הַלַּיְלָה בְּעֵד, (ב) וּלְמָחָר צְרִיכִין בְּדִיקָה, וְאִם נִמְצָא דָּם טְמֵאָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם פ''ד) . קִנְּחָה עַצְמָה בְּעֵד, וְאָבְדָה, לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ וֶסֶת (שָׁם) . באר היטב (ב) ולמחר. אע''פ שבלילה לא ידע ואפשר שבאיסור בא עליה מ''מ למחר ידע משא''כ אם אבד העד שלעולם לא ידע מש''ה לא תשמש עד שתבדוק. רש''י:
ג אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בְּפָחוֹת מִי''ד יָמִים אַחַר טְבִילָתָהּ, אֲבָל לְאַחַר י''ד יָמִים אֵין לָהּ קֶבַע עַד י''ד יוֹם, דִּינָהּ כְּדִין אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת.
ד יֵשׁ לְאָדָם לְהַנִּיחַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתִּבְדֹק בְּעֵד שֶׁלּוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמֶנֶת עַל שֶׁלָּהּ, נֶאֱמֶנֶת עַל שֶׁלּוֹ.
ה אִם רָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ לְעוֹלָם עִם אוֹתוֹ בַּעַל, וְיִתְבָּאֵר בַּ סִימָן שֶׁאַחַר זֶה.
סימן קפז - דיני אשה הרואה דם מחמת תשמיש
ובו י''ד סעיפים
א אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ מִיָּד, בִּכְדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר, אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטֹּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ, וּתְקַנַּח עַצְמָהּ, מְשַׁמֶּשֶׁת (א) ג' פְּעָמִים. אִם בְּכָל ג' פְּעָמִים רְצוּפִים רָאֲתָה דָּם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מָצְאָה ג' פְּעָמִים דָּם עַל (ב) עֵד שֶׁלּוֹ, (מָרְדְּכַי וְכֵן כ' בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּסְמַ''ג וְכֵן מוּכָח בַּשַּׁ''ס), אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עִם בַּעַל זֶה, אֶלָּא (ג) תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר. נִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ ג' פְּעָמִים רְצוּפִים, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ גַּם עִם אוֹתוֹ בַּעַל, אֶלָּא תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי. וְאִם גַּם עִם הַשְּׁלִישִׁי רָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ ג' פְּעָמִים רְצוּפִים, לֹא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר אֶלָּא אֲסוּרָה לַכֹּל עַד (ד) שֶׁתִּבְדֹּק. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין (ה) אָנוּ בְּקִיאִין אֵיזֶה מִקְרֵי מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, כִּי אֵין בְּקִיאִין בַּשִּׁעוּר הַנִּזְכָּר, וְלָכֵן כֹּל שֶׁרוֹאָה ג' פְּעָמִים סָמוּךְ לְתַשְׁמִישׁ מִקְרֵי לְדִידָן מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעֲלָהּ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד שכ''כ בשי''א) . וְאֵלּוּ ג' פְּעָמִים צְרִיכִים לִהְיוֹת רְצוּפִים, אֲבָל אִם לֹא הָיוּ רְצוּפִים לֹא נֶאֶסְרָה עַל בַּעֲלָהּ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַרַמְבַּ''ם וְכֵן כָּתַב הָרַשְׁבָּ''א סִימָן תתל''ט ומהרי''ו נ''ג) . וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם רָאֲתָה ג' פְּעָמִים מִיָּד שֶׁנִּשְּׂאָה, וּבֵין נִתְקַלְקְלָה אַחַר כָּךְ וְרָאֲתָה ג' פְּעָמִים. (מָרְדְּכַי רֵישׁ ה''נ וּבִתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן תתל''ט וּבְתוס') . וְכָל זֶה לֹא מַיְרִי אֶלָּא בְּרָאֲתָה סָמוּךְ לְתַשְׁמִישׁ, אֲבָל אִם לֹא רָאֲתָה סָמוּךְ לְתַשְׁמִישׁ, לֹא נֶאֶסְרָה עַל בַּעֲלָהּ, וּמֻתֶּרֶת לוֹ לְאַחַר טָהֳרָתָהּ תָּמִיד (בֵּית יוֹסֵף בשם סה''ת וּסְמַ''ג וּפָשׁוּט בַּשַּׁ''ס וּבַּפּוֹסְקִים) וְדִינָה כְּמוֹ שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת. באר היטב (א) ג''פ. פי' עם הראשון דהיינו עוד ב''פ וכתב הש''ך אבל אחר השיעור זה טהורה אע''ג די''ל קודם לזה ראתה יצאה מכלל רואה מחמת תשמיש אבל אם בדקה מיד אחר תשמיש ולא מצאה כלום ואח''כ ראתה אפילו תוך שיעור זה לא מיקרי רואה מחמת תשמיש ולפ''ז לדידן דקי''ל דכל סמוך לתשמיש מיקרי רואה מחמת תשמיש וכמ''ש הרב היינו דוקא בידוע בודאי שראתה סמוך לתשמיש אבל אם במופלג אחר התשמיש בדקה עצמה ומצאה דם אע''ג די''ל דראתה בשעת תשמיש מותרת וכ''ש באשה שראתה ג''פ בבקר בליל טבילתה כשקמה ממטתה מצאה על כתונת שלה ריבוי דם דמותרת. שוב פסק הגאון אמ''ו ז''ל דאף אם תשמש אשה זו עוד פ''א או ב''פ ותמצא מיד בשעת תשמיש דמותרת ול''א דאיגלאי מלתא למפרע שהיה ג''כ בשעת תשמיש אלא ימים ראשונים יפלו ומכאן והלאה חושבנא. והדבר פשוט דכל היכא דלא מיקרי רואה מחמת תשמיש אפי' ראתה כמה וכמה פעמים מותרת וכ''כ בת' מהר''ם מלובלין סי' ק''ב דאין חילוק בין שמשה ג''פ או מ' ונ' פעמים ע''ש עכ''ל: (ב) עד. ובכה''ג אפי' מצאה זמן מופלג אחר התשמיש מיקרי רואה מחמת תשמיש (ואם בעלה שותת דם מפי האמה עיין מהר''י טראני י''ד סי' למ''ד): (ג) תתגרש. ולענין כתובה עי' בא''ע סי' קט''ז: (ד) שתבדוק. בבדיקת השפופרת הנזכר בסעיף ב' ועיין בא''ע סימן ט': (ה) בקיאין. כ' הש''ך וצ''ע אי מחמרינן מהאי טעמא דאין אנו בקיאין לאוסרה לכל העולם היכא שהוחזקה בג' אנשים כן עכ''ל:
ב כֵּיצַד בּוֹדֶקֶת, נוֹטֶלֶת שְׁפוֹפֶרֶת (פֵּרוּשׁ קָנֶה שֶׁל עוֹפֶרֶת) שֶׁל (ו) אֲבָר, וּפִיהָ רָצוּף לְתוֹכָהּ, וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹכָהּ (ז) מִכְחוֹל וּבְרֹאשׁוֹ מוֹךְ, וּמַכְנֶסֶת אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁוֹ בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִן הַמָּקוֹר, וַאֲסוּרָה, וְאִם לָאו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִן הַצְּדָדִין, (ח) וּמֻתֶּרֶת. (בֵּית יוֹסֵף מֵהָרַמְבַּ''ם) וְאַף בַּזְּמַן הַזֶּה יֵשׁ לִסְמֹךְ אַבְּדִיקָה זוֹ. (טוּר וּבֵית יוֹסֵף לְדַעַת הַרַמְבַּ''ם וְהָרֹא''שׁ וְרַשְׁבָּ''א וְרִי''ף וְכֵן כָּתַב הָרַ''ן וְהָרָ''ם פַּדָּוואָה סִימָן ט') . באר היטב (ו) אבר. כתב בת' מ''ב ס''ס מ''ט דה''ה גם בשאר מיני מתכות לאפוקי של עץ דלא דמסרטט וכ' הש''ך ונ''ל דה''ה של ברזל דלא דמסרטט ועיין עוד שם כמה חילוקי דינים: (ז) מכחול. פי' קיסם וכ' בת' מ''ב שם שא''צ להכניס השפופרת עם המכחול והמוך רק עד מקום שהיא יכולה ומשערת בעצמה לפי אומד דעתה שהגיע עד מקום שהשמש דש והאשה בעצמה נאמנת ע''ז וא''צ כלל לדחוק השפופרת למקום צר ודחוק ואין לנו לחוש שמא לא הכניסה כשיעור דישה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת עכ''ל: (ח) ומותרת. משמע אפילו לבעל הג' ואם לא נמצא על המוך בין שנמצא בצדדי השפופרת בין שלא נמצא עליו כלל מותרת. וכתב הט''ז ול''א דאין האצבעות שוות מכ''ש שאין השפופרת שוה לאצבע משום דלחומרא ל''א כן וכתב רמ''א בסעיף י' שאם עבר הבעל ובא עליה באיסור ולא ראתה עדיף טפי מבדיקת השפופרת ומהני:
ג אִם רוֹצָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחַת הָרִאשׁוֹן, אַחַר שֶׁשִּׁמְּשָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, (ט) הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וּמֻתֶּרֶת לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לָרִאשׁוֹן מִתַּשְׁמִישׁ שְׁלִישִׁי וַאֵילַךְ, אֲפִלּוּ בִּבְדִיקָה. הגה: וְיֵשׁ (י) לִסְמֹךְ אַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה לְהָקֵל. (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַסְכָּמַת הַפּוֹסְקִים וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי) . וְאִם הִרְגִּישָׁה (יא) צַעַר וּכְאֵב בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, לְכֻלֵּי עָלְמָא יֵשׁ לִסְמֹךְ אַבְּדִיקָה בַּבַּעַל הָרִאשׁוֹן (שָׁם בְּהַגָּה בְּשֵׁם ריצב''א) . באר היטב (ט) הרשות. מיהו אם בדקה לראשון ונמצא על המוך אסורה לכל. ש''ך: (י) לסמוך. והש''ך כתב נ''ל דאין להורות בדיקה בבעל הראשון ומ''מ הב''ח ומהר''ם מלובלין ושאר אחרונים מקילין עכ''ל: (יא) צער. דנראה קצת כי חולי ומכה יש לה באותו מקום ע''כ יש לסמוך אבדיקה:
ד אִם שִׁמְּשָׁה סָמוּךְ (יב) לְוִסְתָּהּ, אָנוּ תּוֹלִין רְאִיָּתָהּ מִשּׁוּם וִסְתָּהּ וְלֹא חַשְׁבִינָן לָהּ רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. באר היטב (יב) לוסתה. ואע''ג דאסור לשמש סמוך לוסתה מ''מ מיירי כאן בעברה ושמשה. והפרישה כתב דמשכחת לה אם ראייתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו כדלעיל סי' קפ''ד. וש''ך השיג עליו ע''ש:
ה אִם יֵשׁ מַכָּה בְּאוֹתוֹ (יג) מָקוֹם, תּוֹלִין בְּדַם (יד) מַכָּתָהּ. וְאִם דַּם מַכָּתָהּ (טו) מְשֻׁנֶּה (טז) (יז) מִדַּם רְאִיָּתָהּ, אֵינָהּ תּוֹלָה בְּדַם מַכָּתָהּ. הגה: וְכָל זֶה בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ (יח) וֶסֶת קָבוּעַ, וְאָז יְכוֹלִים לִתְלוֹת שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ (יט) בְּמַכָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת בְּוַדַּאי שֶׁמַּכָּתָהּ הוֹצִיאָה דָּם. (כָּךְ מַשְׁמָע בְּפִסְקֵי מהרא''י סִימָן מ''ז וּבְהַגָּהוֹת ש''ד) וְכֵן אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, וְהוּא סָפֵק אִם הַדָּם בָּא מִן הַמָּקוֹר אוֹ מִן הַצְּדָדִין, תָּלִינָן בַּמַּכָּה מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵקָא, סָפֵק מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִן הַמָּקוֹר, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִן הַמָּקוֹר, שֶׁמָּא הוּא מִן הַמַּכָּה. אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁבָּא מִן הַמָּקוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה בַּמָּקוֹר, אֵינָהּ תּוֹלָה בַּמַּכָּה, אִם אֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדַעַת בְּוַדַּאי שֶׁמַּכָּתָהּ מוֹצִיאָה דַּם (כֵּן מַשְׁמָע בְּמָרְדְּכַי ה''נ וּבְהַג''מ פי''א דָּא''ב ועי' ס''ק כ''ב) . וּמִכָּל מָקוֹם בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, אוֹ מִל' יוֹם לְל' יוֹם, אֵינָהּ תּוֹלָה בְּמַכָּתָהּ, דְּאל''כ לֹא תִּטָּמֵא לְעוֹלָם. (ג''ז שָׁם וּבְבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג וּסְמַ''ק) . וּכְתָמִים, תּוֹלָה בָּהּ בְּכָל (כ) עִנְיָן (בְּמָרְדְּכַי) . באר היטב (יג) מקום. פי' באותו מקום עצמו שמשם יצא הדם שם יש לה מכה אבל שאר מקום באותו מקום לא מהני. ב''ח: (יד) מכתה. אפילו בדקה עצמה בשפופרת ומצאה על המוך תולין במכה. ב''ח וש''ך בשם אביו הגאון ז''ל: (טו) משונה. דוקא שנתברר שהיא משונה הא לאו הכי תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת וכתב ב''י והאחרונים שא''צ להראות לחכם אם היא משונה. והפרישה כתב אם שניהם לפניו לא ניזול לקולא כיון שאפשר לברורי והסכים עמו הט''ז: (טז) דם. היינו שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש אבל מ''מ צריכה לישב ז' נקיים כ''מ מש''ך. והב''ח מתיר בכל ענין: (יז) דם. דאז אע''פ שאין לה וסת קבוע אינה מוחזקת ברואה מחמת תשמיש דתולין במכה וגם היא טהורה וא''צ לישב ז' נקיים כיון דהוא תוך למ''ד אפילו שאינה מרגשת עתה שדם זה הוא בא ממכתה. וכן באשה שיש לה וסת ומצא דם שלא בשעת וסתה אע''ג דלענין רואה מחמת תשמיש סגי אע''פ שאינה יודעת שמכתה מוציא דם כששמשה שלא בשעת וסתה כמו שנתבאר מ''מ שלא בשעת תשמיש אם בדקה עצמה ומצאה דם דבעי' שתדע שמכתה מוציאה דם סגי כשיודעת שדרך מכת' להוציא דם אע''פ שלא הרגישה עתה שדם זה הוא ממכתה. ש''ך. וה''ה אם רגילים הנשים לראות דם ממכה כזה אע''פ שזו אינה יודעת יש לתלות במכה. ט''ז. אשה שיש לה וסת קבוע ונתחדש לה מקרה רעה שרואה דם דרך שפיכה איזה ימים אחר טבילתה והרופאים עובדי כוכבים אומרים שבא לה מכאב האם יש לסמוך על הרופאים שלא בשעת וסתה. ואין לסמוך ע''ז עד שיסכים עוד אחד מבעלי הוראה למעשה. תשובת ש''י שאלה ס''ה ע''ש ועיין בתשו' פ''י סי' ל''ב וסל''ד שפסק ג''כ על כיוצא בהן דסמכינן ארופאים ומותרת לבעלה ע''ש: (יח) וסתה. זה איירי שלא בשעת תשמיש לענין אם צריכים לישב ז' נקיים אבל לענין רואה דם מחמת תשמיש פשיטא דבשעת וסתה הוחזקה להיות רואה דם מחמת תשמיש דנהי דלא תלינן במכה מכל מקום תלינן בוסתה ש''ך: (יט) במכתה. אע''פ שיודעת שמכתה מוציאה דם. אבל אם מרגשת עכשיו שדם זה בא מן המכה אפי' בשעת וסתה טהורה ולא שייך לומר בכה''ג דאל''כ לא תטמא לעולם דהלא תהיה טמאה כשלא תרגיש ש''ך: (כ) ענין. אפי' בשעת וסתה אפי' אינה יודעת שמכתה דרכה להוציא דם. פוסקים. ותוך ג''י הראשונים של ספירת ז' נקיים לא תלינן במכה. ועש''ך סי' קצ''ו ס''ק י''ב:
ו נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר: מַכָּה יֵשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהַדָּם יוֹצֵא מִמֶּנָּהּ. וְכֵן אִם אוֹמֶרֶת: בָּרִי לִי שֶׁאֵין דָּם זֶה בָּא מִן הַמָּקוֹר, נֶאֱמֶנֶת וּטְהוֹרָה. (מהרי''ו סִימָן כ''ה) .
ז אִם כָּל זְמַן שֶׁהִיא בּוֹדֶקֶת בְּכָל הַחוֹרִים וְהַסְדָקִים אֵינָהּ מוֹצֵאת כְּתָמִים, כִּי אִם בְּמָקוֹם אֶחָד בַּצְּדָדִין, יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁמִּמַּכָּה שֶׁבְּאוֹתוֹ צַד בָּא. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מַרְגֶּשֶׁת בִּשְׁעַת בְּדִיקָה, כְּשֶׁנּוֹגַעַת בְּצַד הַמָּקוֹם הַהוּא כּוֹאֵב לָהּ קְצָת, וּבִשְׁאָר חוֹרִין וּסְדָקִים אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב כְּלָל.
ח אִם תִּרְצֶה (כא) לְהִתְרַפְּאוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם שֶׁתִּתְחַזֵּק. אֲבָל לְאַחַר שֶׁתִּתְחַזֵּק, יֵשׁ מִסְתַּפְּקִים אִם מֻתָּר לִסְמֹךְ עַל הָרְפוּאָה לְשַׁמֵּשׁ אַחַר כָּךְ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר אִם אָמַר לָהּ רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל: נִתְרַפֵּאת. וְאִם תִּרְאֶה הָאִשָּׁה שֶׁפָּסַק דַּם וִסְתָּהּ וּרְאִיָּתָהּ עַל יְדֵי הָרְפוּאוֹת, וְנִכָּר שֶׁהוֹעִילוּ, יֵשׁ לִסְמֹךְ אַף עַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. באר היטב (כא) הרפואה. כ' הב''ח מיהו נראה דאם רופא זה עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שהתחזקה ונתרפאה יכולה אשה אחרת לסמוך עליו אף לאחר שנתחזקה בג' פעמים ומותרת לשמש בפעם ד' לאחר הרפואה עכ''ל:
ט הִפְחִידוּהָ פִּתְאֹם וְנָפַל מִמֶּנָּהּ חֲרָרַת דָּם, נִתְרַפֵּאת וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. וְאִם חָזְרָה וְרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּאת. וּבַזְּמַן הַזֶּה (כב) אֵין מַתִּירִין עַל יְדֵי רְפוּאָה זוֹ (הָרַמְבַּ''ן וְרַאֲבָ''ד בס' ב''ה) . וּמִיהוּ, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִבַּעֲלָהּ אַחַר רְפוּאָה זוֹ, עַד שֶׁתִּבָּעֵל וְתַחֲזֹר לְקִלְקוּלָהּ (רַאֲבָ''ד שָׁם) . באר היטב (כב) מתירין. כלומר אין לעשות רפואה זו לכתחלה להתירה ע''י כך א''נ שאם נתגרשה ואח''כ עשתה רפואה זו אין מתירין אותה לינשא (אבל בדיעבד שעשתה רפואה זו בעודה תחת בעלה אין מוציאין אותה מבעלה) ש''ך:
י הָרוֹאָה דָּם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ (כג) פַּעַם שֵׁנִית כְּשֶׁתִּטַּהֵר. מִיהוּ מֵיחָשׁ חַיְשִׁינָן חֲדָא זִמְנָא אַחַר רְאִיָּתָהּ, כְּגוֹן רָאֲתָה פַּעַם אַחַת אוֹ פַּעֲמַיִם בַּלַּיִל שֶׁל טְבִילָתָהּ, כְּשֶׁתַּגִּיעַ טְבִילָה אַחֶרֶת צְרִיכָה לִפְרֹשׁ לַיִל שֶׁל טְבִילָתָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לִפְרֹשׁ לַיִל שֶׁל טְבִילָה שְׁלִישִׁית, דְּכָל מִידִי דְּלֹא קָבְעָה וֶסֶת לֹא חַיְישָׁא אֶלָּא חֲדָא זִמְנָא. הגה: וְאִם רָאֲתָה ג' פְּעָמִים, כָּל פַּעַם בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר טְבִילָתָהּ, אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ כְּאִלּוּ רָאֲתָה ג' (כד) פְּעָמִים רְצוּפִים, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָהּ לִטְבֹּל (כה) וּלְשַׁמֵּשׁ עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא רוֹאָה כָּל פַּעַם אַחַר טְבִילָתָהּ. (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תתל''ט מְבִיאָהּ בֵּית יוֹסֵף) . וְאִם אֵרַע לָהּ שֶׁרָאֲתָה ג' פְּעָמִים בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר לֵדָתָהּ, אוֹ רָאֲתָה אַחַר כָּל לֵדָה ג' פְּעָמִים, וּבֵינְתַיִם לֹא רָאֲתָה, יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ לְהָקֵל לְהַתִּירָהּ לְבַעֲלָהּ, כִּי תָּלִינָן הָרְאִיָּה בְּחֻלְשָׁתָהּ עֲדַיִן מִכֹּחַ לֵדָתָהּ, שֶׁהֻכּוּ הַצְּדָדִים מִכֹּחַ הַלֵּדָה, וְלָכֵן רוֹאָה סָמוּךְ לַלֵּדָה וְלֹא אַחַר כָּךְ, וְתָלִינָן בַּלֵּדָה כְּמוֹ שֶׁתָּלִינָן בְּמַכָּה. (הַגָּהוֹת ש''ד סִימָן מ''ז וּתְשׁוּבַת רַבִּי יוֹחָנָן) . וְכָל זֶה אִם כְּבָר עָבְרָה וְשִׁמְּשָׁה בֵּין לֵדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֻחְזְקוּ בִּיאוֹת שֶׁל הֶתֵּר, אַחַר בִּיאוֹת שֶׁל אִסּוּר. אֲבָל אִם רָאֲתָה ג' פְּעָמִים רְצוּפִין אַחַר לֵדָה, לֹא תָּלִינָן בַּלֵּדָה, אֶלָּא צְרִיכָה בְּדִיקַת הַשְּׁפוֹפֶרֶת. (כָּךְ מַשְׁמָע שָׁם) . מִיהוּ כָּל מָקוֹם שֶׁצְּרִיכָה בְּדִיקָה, אִם עָבְרָה וְשִׁמְּשָׁה, וְלֹא רָאֲתָה, מֻתֶּרֶת, דְּתַשְׁמִישׁ זֶה שֶׁלֹּא רָאֲתָה בּוֹ, עָדִיף מִבְּדִיקַת הַשְּׁפוֹפֶרֶת כֵּן נִרְאֶה לִי (ד''ע) . באר היטב (כג) פעם. ומיירי שלא היו רצופים ובינתיים היו ביאות של היתר אפ''ה לא מהני כאן. ט''ז: (כד) רצופין. כתב הש''ך כלומר דאם אירע לה שראתה תיכף אחר לידתה ג' פעמים רצופים ואח''כ עברה ושמשה בנתיים ולא ראתה ואח''כ חזרה וראתה אחר לידתה ג' פעמים רצופים ולא שימשה שוב מותרת וכן אפי' ראתה אחר כל לידה ולידה ג''פ רצופים רק אח''כ בין כל לידה ולידה שמשה בנתיים ולא ראתה ואחר לידה ג' או ד' חזרה וראתה ג''פ רצופים ושוב לא שמשה מותרת אבל אם ראתה ג''פ רצופים אחר לידה אסור לה לשמש אח''כ לכתחלה דאין מתירין אלא כשאח''כ עברה ושמשה דהוחזק ביאות של היתר אחר ביאות של איסור ותלינן בחולשת הלידה אע''ג שחזרה אח''כ וראתה ג''פ אחר לידתה ולא שימשה אח''כ אבל אם שמשה אח''כ ולא ראתה אפי' ראתה מתחלה ג''פ רצופים שלא בעת לידתה טהורה דעדיף מבדיקת שפופרת כך הם ביאור דברי הרב עכ''ל והט''ז השיב על רמ''א ומגיה בדבריו ע''ש אבל בנה''כ סותר כל דבריו באריכות וכתב עוד הש''ך דהאי ג''פ רצופים אחר הלידה נ''ל דדוקא ראתה לאחר ל''ג לזכר וס''ו לנקבה אבל תוך הזמן הזה כיון דמן הדין דם טוהר הוא כדלקמן סי' קצ''ד נראה דאין להוציא אשה מבעלה בשביל כך דנהי דהחמירו האידנא שלא לבעול על דם טוהר היינו לעצמן אבל לא להוציאה מבעלה וע''ל סי' ק''ץ סמ''ב. ובת' א''ש שאלה א' כתב הואיל ושגו האחרונים בביאור הג''ה זו לכן אפרשנה דמיירי שאחר כל לידה ראתה ג''פ מחמת תשמיש ראשון שאחר הטבילה דהיינו סמוך לאחר לידתה כששמשה ראתה מחמת תשמיש ושוב לא ראתה שום ראיה עד שטבלה אחר ראיית תשמיש וטבלה וראתה שנית מחמת תשמיש וכן פעם ג'. ואח''כ פירסה נדה וראתה מעצמה כדרך נשים וטבלה ולא ראתה יותר מחמת תשמיש וכן אירע לג' ולדות שאחר כל לידה ראתה ג' פעמים מתחת תשמיש א' שאחר הטבילה והראיות היו רצופין אלא שאחר הראיות ג''פ רצופין שסמוך לכל לידה ראתה אח''כ כשאר נשים שלא מחמת תשמיש וטבלה ושמשה ולא ראתה מותר לשמש אחר שתטבול אחר ראיות הג' שראתה ג''פ מחמת תשמיש דיש לתלות מחמת לידה ובספר הרמ''א הוא ט''ס וכצ''ל ואם אירע לה שראתה ג''פ בביאה הראשונה שאחר לידתה וראתה אחר כל לידה ג' פעמים כו' ותיבת או הוא ט''ס וא''ל היאך יוכל למשכח ביאת היתר בנתיים דכתב רמ''א דאיירי ששמשה אחר טבילתה באותו לילה כמה פעמים ובכל תשמיש קנחה עצמה בעד מיוחד ובשחרית בדקה העדים ומצאה על עד אחד דם ובשאר לא מצאה וכך עשתה ג''פ בכל טבילות וז''ש רמ''א ואם ראתה ג''פ וכו' כאלו ראתה ג' פעמים רצופים כו' היינו שקנחה עצמה בג' עדים ושמשה ג' פעמים בלילה אחד ולמחר בדקה עצמה ומצאה דם על עד ראשון וע''ז כתב רמ''א דג''פ אחר כל טבילה הוי רצופים כמו רצופים בג' תשמישים בליל א' דלא כש''ך ס''ק למ''ד. ועיין עוד שם שאלה כ''ג שכתב שיש מקום לטעות בדברי ש''ע סי' קפ''ז שכתב הרואה דם מחמת תשמיש כו' כגון אם ראתה פ''א או ב''פ בליל טבילתה כשהגיע טבילה אחרת צריכה לפרוש ליל של טבילה ומשמע אפי' בג' פעמים אינה חוששת כ''א ליל של טבילה ומותר לשמש בליל ב' שאחר טבילתה כיון דלא קבעה אלא בליל טבילה וכן הבין הט''ז ס''ק י''ד והוא טעות גדול שתיחוש לילה ראשונה דוקא ולא לביאה ראשונה יהיה באיזה לילה שיהיה כיון דהוחזקה לראות ג' ראיות אין בידינו להתיר לשמש עמה אפי' שלא בליל טבילתה הא ודאי אם לא הוחזקה יוכל לשמש אפי' בליל טבילתה כיון שהוסת אינו ליום ידוע אלא מחמת תשמיש ובדברי ש''ע יש ט''ס וכצ''ל הרואה דם כו' כגון אם ראתה פ''א או ב' פעמים בליל ב' של טבילה וכו' וכ''מ הלשון של טבילה. דלגירסת הש''ע שלפנינו הל''ל בליל טבילה א''ו דאיירי שאחר הטבילה בלילה אינה רואה ובליל ב' רואה וא''כ כיון דקבוע פ''א צריכה לחוש לליל שני בטבילה ב' עכ''ל: (כה) ושמשה. ובס' אפי רברבי כתב דדוקא שעברה ושמשה ג''פ ואין כן דעת הש''ך אלא כפשט דברי הרב דבפעם א' סגי לפי טעמו דעדיף מבדיקת שפופרת וק''ל:
יא אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וּלְאַחַר חֲצִי שָׁנָה חָזְרָה וְרָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבְעָה בְּג' וְסָתוֹת שָׁוִים, וְלֹא בְּדִלּוּג. מִיהוּ, (כו) חוֹשֶׁשֶׁת לָאַחֲרוֹן פַּעַם אַחַת, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ חֲצִי שָׁנָה מִיּוֹם רְאִיַּת דָּם הָאַחֲרוֹן, אֲסוּרָה עוֹנָה אַחַת. וְאִם קָבְעָה וֶסֶת לִרְאִיַּת דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ זִמְנֵי וֶסֶת שָׁוֶה, מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ בֵּין וֶסֶת לְוֶסֶת. אַךְ יְמֵי הַוֶּסֶת פּוֹרֶשֶׁת עַד שֶׁיֵּעָקֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. באר היטב (כו) חוששת. כתב הש''ך ונ''ל דה''ה לוסת החדש חוששת כגון אם שמשה פעם ב' בט''ו בניסן חוששת אח''כ לט''ו באייר ואסורה לשמש בט''ו באייר ואם לא ראתה בט''ו באייר חוששת להפלגה חצי שנה ושוב אינה חוששת לט''ו בחדש וה''ה אחר ששמשה פעם ראשונה חוששת מיד לוסת החדש אבל לוסת ההפלגה א''ל בלא ראיה שניה ועי''ל סי' קפ''ט סי''ט וסכ''ב וכ' הט''ז וא''ל למה אמר בס''י בהג''ה ג''פ אחר טבילתה והלא בב' פעמים צריכה ג''כ לפרוש בטבילה כמו הכא דהתם קאי לענין לאוסרה על בעלה ומשום חששא זו דלא הוחזקה בג''פ לא אסרי' לה עולמית על בעלה אלא דכל היכא שאפשר לחוש לפי שעה חושש כיון שיהיה לה אח''כ היתר עכ''ל:
יב הָרוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ ג' פְּעָמִים, אָסוּר (כז) לְהַשְׁהוֹתָהּ אַף אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לָבֹא עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לְהַשְׁהוֹתָהּ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ. וְלֹא יֵלֵךְ אֶצְלָהּ אֶלָּא בְּעֵדִים. באר היטב (כז) להשהותה. וכ' בתשו' מהר''ם פדוואה סי' י' דהיכא שנפרדו זה מזה שאינו דר בשכונתה א''צ עדים דאין לך סהדי יותר מזה שמרוחקין הם. ואם לא קיים פריה ורביה כופין אותו להוציא ועיין בא''ע סימן קי''ט ס''ז וסי' קנ''ד ס''י:
יג הַבּוֹעֵל אֶת הַבְּתוּלָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, לְעוֹלָם מַחְזְקִינָן שֶׁהֵם דַּם בְּתוּלִים, עַד שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ פַּעַם אַחַת וְלֹא תִּרְאֶה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. וְאִם אַחַר כָּךְ תִּרְאֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, הֻחְזְקָה לִהְיוֹת רוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. הגה: וַאֲפִלּוּ אִם לֹא פָּסְקָה לִרְאוֹת פַּעַם אַחַת, אִם אֵין לָהּ (כח) צַעַר כְּלָל בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְלֹא תָּלִינָן בְּדַם בְּתוּלִים. (תְּשׁוּבַת מַהֲרַ''ם פַּדָּוואָה סִימָן ט') . מִי שֶׁיּוֹצֵא דָּם מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ פִּי אַמָּה, וְשִׁמֵּשׁ, הָאִשָּׁה תּוֹלָה בּוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א) . וְע''ל סִימָן ק''ץ (סָעִיף כ') . באר היטב (כח) צער. והב''ח רוצה להתיר אפי' אין לה צער כלל בשעת תשמיש ואין כן דעת הט''ז והש''ך אלא דס''ל דדברי הרמ''א להלכה עיקר המה ע''ש:
יד אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכּוֹת וּפְצָעִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבֹּל, תֵּצֵא מִתַּחַת בַּעֲלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
סימן קפח - דיני מראות הדם
ובו ו' סעיפים
א כָּל מַרְאֶה אָדֹם, בֵּין אִם הוּא כֵּהֶה הַרְבֵּה, אוֹ עָמֹק, טְמֵאִים. וְכֵן כָּל מַרְאֶה שָׁחֹר. וְאֵין טָהוֹר אֶלָּא מַרְאֶה לָבָן וְכֵן מַרְאֶה יָרֹק, אֲפִלּוּ כְּמַרְאֶה (א) הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַזָּהָב, וְכָל שֶׁכֵּן הַיָּרֹק כְּכַרְתִּי אוֹ כַּעֲשָׂבִים. (מָרְדְּכַי) . וְכֵן מַרְאֶה שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בלו''א בִּכְלַל יָרֹק הוּא, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סְמִיכוּת דָּם וְהוּא עָב הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְתַּח מְקוֹרָהּ, וּבָדְקָה מִיָּד וּמָצְאָה מַרְאוֹת הַלָּלוּ, טְהוֹרָה (ד''ע דְּלֹא כת''ה סִימָן רמ''ו דִּמְגַמְגֵּם בָּזֶה) . הגה: וְכֵן עִקָּר. (בֵּית יוֹסֵף וְטוּר), דְּלֹא כְּיֵשׁ מַחְמִירִין לְטַמְּאָהּ אִם יֵשׁ בּוֹ סְמִיכוּת וְהוּא עַב (ת''ה סִימָן רמ''ו) . וְאִם הִרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְתַּח מְקוֹרָהּ, וּבָדְקָה מִיָּד וְלֹא מָצְאָה כְּלוּם, ע''ל סִימָן ק''ץ. באר היטב (א) השעוה. או אתרוג או חלמון ביצה כ''כ הפוסקים. ש''ך וכ' הט''ז דמבואר בב''י דאפי' אינו לבן לגמרי אלא כמראה בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו מותר דאין שחרורית כזה בא ממראה אדמומית וכ''כ הש''ך וכ' הב''ח שמצא כתוב שהאשה שיצאה ממנה סמיכות לבן ועב לאחר שרחצה במרחץ כמו ב' וג' שעות היא טמאה שדרך הדם להתלבן מחמת רחיצה וכ' הט''ז שדבריו תמוהים הם וחומרא יתירה היא זו שלא מצינו כן בש''ס ופוסקים והמחמיר יחמיר לעצמו ולא יורה כן לאחרים כלל. עוד המציא הב''ח חומרא א' דכשיבאו מראה ירוק ולבן לפני המורה בעודו לח לא יורה בו דבר עד שיתייבש דלפעמים אחר שיתייבש ימצא אדום בקצותיו והשיגו עליו הט''ז והש''ך ופסקו דאין נוהגין כן כלל ע''ש (ועיין בט''ז ס''ק א' שכתב דא''כ מה זה שאמרו בסימן קפ''ו באשה שאין לה וסת שתבדוק עצמה לפני תשמיש מה מועיל הבדיקה כיון שצריכה להמתין עד שיתייבש ובעודו לח אינה יודעת כלום עכ''ל. לא הבנתי הלא הבדיקה מהני באם שלא מצאה כלום וק''ל):
ב נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר: כָּזֶה רָאִיתִי, וְאִבַּדְתִּיו. אִם הוּא מַרְאֶה לָבָן אוֹ יָרֹק, טָהוֹר. אֲבָל אִם הֵבִיאָה לְפָנֵינוּ דָּם, וְהֶחְזַקְנוּהוּ בְּטָמֵא, אוֹ אֲפִלּוּ נִסְתַּפַּקְנוּ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר, וְהִיא אוֹמֶרֶת: חָכָם פְּלוֹנִי טִהֵר לִי כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵין (ב) סוֹמְכִין עָלֶיהָ. באר היטב (ב) סומכין. וכן אשה זו שמסופקת בדם שלה אין לה לסמוך על חברתה שהראתה לה דמה וא''ל כדם זה שלך הראיתי גם אני לפלוני חכם וטיהר (מיהו אי אומרת דם זה או כתם זה טיהר לי החכם נאמנת וע''ל סימן קפ''ה ס''ג בהג''ה) וכתבו התוס' דיכול לראות דמי אשתו ומביאם מהרש''ל:
ג הִכְנִיסָה שְׁפוֹפֶרֶת וְהוֹצִיאָה בָּהּ דָּם, טְהוֹרָה. וְכֵן אִם רָאֲתָה דָּם בַּחֲתִיכָה, אֲפִלּוּ הִיא מְבֻקַּעַת וְהַדָּם בַּבְּקָעִים, בְּעִנְיָן שֶׁנּוֹגֵעַ בִּבְשָׂרָהּ, טְהוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִרְאוֹת כֵּן. וְכֵן אִשָּׁה (ג) שֶׁנֶּעֱקַר מָקוֹר שֶׁלָּהּ, וּכְמִין חֲתִיכוֹת בָּשָׂר נוֹפְלִים בְּבֵית הַחִיצוֹן, טְהוֹרָה. הגה: אֲפִלּוּ (ד) רָאֲתָה דָּם, כָּל זְמַן שֶׁהַחֲתִיכוֹת בַּבַּית הַחִיצוֹן שֶׁלָּהּ, טְהוֹרָה, דְּתָלִינָן הַדָּם בַּחֲתִיכוֹת אֵלּוּ, הוֹאִיל וְיָדְעָה וַדַּאי שֶׁנֶּעֱקַר מְקוֹרָהּ, וּמֵחֲמַת מַכָּה הִיא. (כֵּן מַשְׁמָע בַּטּוּר וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהָרֹא''שׁ) . וְהוּא שֶׁהִטִּילָה הַחֲתִיכוֹת בְּמַיִם פּוֹשְׁרִין, וְלֹא נִמּוֹחוּ, וְדַוְקָא חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת דּוּמְיָא דִּשְׁפוֹפֶרֶת, אֲבָל חֲתִיכָה גְּדוֹלָה, טְמֵאָה, אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה כְּלוּם, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם, אֲפִלּוּ בְּנֵפֶל שֶׁלֹּא נִגְמְרָה צוּרָתוֹ. באר היטב (ג) שנעקר. כתב הב''ח דצ''ע לענין מעשה אם יש להקל בזה ע''ש: (ד) ראתה. כ' הב''ח משמע דס''ל דלא בעינן דבדקה בשעה שנעקרה ולא נהירא אלא דוקא בעינן דבשעת נפילתה לבית החיצון בדקה ולא ראתה שום דם כלל אלא דאח''כ כשהיה בבית החיצון לא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות בבית החיצון וטיהר ר''ש וכו' ע''ש ועיין בתשובת מהר''ם מלובלין סימן קי''א והט''ז השיג על הב''ח בזה וכ' דאין חילוק בין שעת נפילה לאחר נפילה דמה שיעור יש ליתן בזה אימתי מקרי בשעת נפילה או אחריה גם פסק להקל בכאן אפילו היא שעת וסתה דלא אסרה התורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו משא''כ כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראיה שאסרה התורה ודלא כהב''ח שכ' שאינה מותרת אלא בין וסת לוסת ע''ש:
ד כָּל דָּם הַיּוֹצֵא מִן הָאִשָּׁה, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ, (ה) טְמֵאָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ יָצָא מִמֶּנָּהּ צוּרַת בְּרִיָּה, כְּמִין קְלִפּוֹת אוֹ כְּמִין שְׂעָרוֹת אוֹ כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים, טְמֵאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִמּוֹחִים בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת, עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹרִים אוֹתָם בְּמַיִם פּוֹשְׁרִין, וְיִהְיוּ הַמַּיִם פּוֹשְׁרִים כָּל מֶשֶׁךְ מֵעֵת לְעֵת שֶׁהֵם בְּתוֹכוֹ. וְשִׁעוּר הַחִמּוּם, כְּמוֹ מַיִם שֶׁשָּׁאֲבוּ בַּקַּיִץ מֵהַנָּהָר אוֹ מֵהַמַּעְיָן, וְעָמְדוּ בַּבַּיִת, שֶׁחֹם הַבַּיִת מְחַמַּמְתָן. וְכַחִמּוּם שֶׁל אֵלּוּ כָּךְ הוּא שִׁעוּר פּוֹשְׁרִין בִּימוֹת הַחֹרֶף. וּסְתָם פּוֹשְׁרִין אֵינָם חַמִּין יוֹתֵר מֵחֲמִימוּת הָרֹק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ריטב''א פ' הַמַּפֶּלֶת) . וְאִם הֵם קָשִׁים כָּל כָּךְ, שֶׁאֵינָם נִמּוֹחִים בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת, טְהוֹרָה, אֲפִלּוּ הֵם נִמּוֹחִים עַל יְדֵי מִעוּךְ שֶׁמְּמַעֲכָן בְּצִפָּרְנָיו. וְאִם מְעַכְּבָן בְּצִפָּרְנָיו וְלֹא נִמּוֹחוּ, טְהוֹרָה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק עַל יְדֵי שְׁרִיָּה. (המ''מ פ''ה וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (ה) טמאה. ואם יש לחוש משום ולד טמאה לידה ג''כ משום טומאת נקבה אפילו לא היה בחזקת מעוברת כדלקמן סימן קצ''ד ס''ט. ש''ך:
ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאִם לֹא נִמּוֹחוּ טְהוֹרָה, בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים גְּמוּרִים, שֶׁאֵין עִמָּהֶם דָּם כְּלָל. אֲבָל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶם שׁוּם לִחְלוּחַ דָּם, טְמֵאָה. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם נִתְמַעֲכוּ אוֹ נִמּוֹחוּ קְצָתָן, וּקְצָתָן לֹא נִמּוֹחוּ, דִּטְמֵאָה. (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן מ''ז) . מִיהוּ נִרְאֶה לִי דְּאִם בָּדְקָה ג' פְּעָמִים, כָּל מַה שֶּׁרָאֲתָה וְלֹא נִמּוֹחוּ כְּלָל, שׁוּב אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה אַחַר כָּךְ, כְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אֵינָן דָּם, רַק בָּאִים מִמַּכָּה שֶׁבְּגוּפָהּ. וְדַוְקָא בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ (ו) וֶסֶת, וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּבֵּי מַכָּה, לְעֵיל סִימָן קפ''ז. באר היטב (ו) וסת. כתב הש''ך צ''ע דלא נמצא בשום מקום ופוסק דמחלק הכא בין שעת וסתה או לא ול''ד לדלעיל סימן קפ''ז ס''ה דהתם כיון דרואה דם להדיא לא תלינן במכתה בשעת וסתה מטעם דאל''כ לא תהיה טמאה לעולם אבל הכא הרי אינה רואה דם אלא דברים יבשים הלכך אפילו בשעת וסתה טהורה וצל''ע שוב מצאתי בספר אפי רברבי וז''ל ול''נ כיון שעיקר טעם דאינו דם רק בריה טהורה אף בשעת וסתה דאף גבי דם מכה ס''ל לרמב''ם ורשב''א דטהורה אף בשעת וסתה דקי''ל וסתות דרבנן וכ''ש בכה''ג דטהורה לכ''ע עכ''ל:
ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ בְּדִיקָה בִּשְׁרִיָּה, בְּמַפֶּלֶת כְּמִין קְלִפּוֹת וּשְׂעָרוֹת, אֲבָל חֲתִיכַת דָּם, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה וְאֵינוֹ נִמּוֹחַ, טְמֵאָה. (ז) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם לָזֶה צָרִיךְ בְּדִיקָה בִּשְׁרִיָּה, אִם הִיא חֲתִיכָה קְטַנָּה כְּשִׁעוּר שְׁפוֹפֶרֶת קָּנֶה דַּק שֶׁבַּדַּקִּים (ד''ע) . באר היטב (ז) וי''א. כתב הש''ך דבירושלמי מוכח להדיא כסברא הראשונה וגם לישנא דש''ס משמע הכי עיין שם:
סימן קפט - דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע
ובו ל''ד סעיפים
א כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, חוֹשֶׁשֶׁת (א) לְיוֹם ל' לִרְאִיָּתָהּ, שֶׁהוּא עוֹנָה בֵּינוֹנִית לִסְתָם נָשִׁים, וְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ לִזְמַן (ב) יָדוּעַ מִכ' לְכ' אוֹ מִכ''ה לְכ''ה, חוֹשֶׁשֶׁת לַזְּמַן הַיָּדוּעַ. באר היטב (א) ליום. היינו לאותו יום החדש. ש''ך: (ב) הידוע. וא''צ לחוש לסתם עונה שהיא ל' יום אלא זמן הידוע לחוד כיון שיש לה וסת קבוע. ט''ז:
ב כֵּיצַד קוֹבַעְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁתִּרְאֶה ד' פְּעָמִים, וּבֵינֵיהֶם ג' זְמַנִּים שָׁוִין, כְּגוֹן (ג) שֶׁרָאֲתָה הַיּוֹם, וּלְסוֹף כ' יוֹם פַּעַם אַחֶרֶת, וְעוֹד לְסוֹף עֶשְׂרִים יוֹם, וְעוֹד לְסוֹף כ' יוֹם, וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַהַפְלָגוֹת. וּלְכָךְ צְרִיכָה ד' רְאִיּוֹת, שֶׁרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּהַפְלָגָה. וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁקְּבַעְתּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁמִּיָּד אַחַר שֶׁרָאֲתָה פַּעַם אַחַת לְסוֹף כ' חוֹשֶׁשֶׁת מִכָּאן וְאֵילֵךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ כ', וְכֵן בִּרְאִיַּת הַיָּמִים שֶׁהִיא לְיָמִים יְדוּעִים לַחֹדֶשׁ, מִיָּד אַחַר שֶׁרָאֲתָה פַּעַם אַחַת לְיוֹם יָדוּעַ לַחֹדֶשׁ, כְּגוֹן כ'' א אוֹ כ''ה בּוֹ, חוֹשֶׁשֶׁת לְפַעַם אַחֶרֶת לְזֶה הַיּוֹם, וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כָּל אוֹתָהּ הָעוֹנָה. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִינֵי וֶסֶת שֶׁצְּרִיכָה לָחוּשׁ לָהֶם כֵּן, חוּץ מִוֶּסֶת הַדִּלּוּג, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן זֶה. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ לְקָבִעָם ג' פְּעָמִים, אֶלָּא לְעִנְיַן עֲקִירָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקּוֹבַעְתּוֹ בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֵינוֹ נֶעֱקָר בְּפָחוֹת מִג' פְּעָמִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא עֲקַרְתּוֹ ג' פְּעָמִים צְרִיכָה לָחוּשׁ לוֹ. אֲבָל לֵאָסֵר, אֲפִלּוּ בְּפַעַם אַחַת חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה. וּמִיהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת לוֹ, נֶעֱקַר בְּפַעַם אַחַת, אֲפִלּוּ קְבַעְתּוֹ ב' פְּעָמִים. שֶׁאִם רָאֲתָה ב' פְּעָמִים לְיוֹם יָדוּעַ, וּבַשְּׁלִישִׁית לֹא רָאֲתָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ עוֹד. באר היטב (ג) שראתה. פעם שנית לסוף כ' לראיה א' חוששת מכאן ואילך כשיגיע יום כ' שלישי. ש''ך:
ג אִם קָבְעָה וֶסֶת (ד) לְשָׁעוֹת וְלֹא לְיָמִים, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא שְׁעָתָהּ בִּלְבַד, וְהַוֶּסֶת הַזֶּה הוּא נֶעֱקָר בְּשָׁעָה אַחַת, וַאֲפִלּוּ בְּלֹא בְּדִיקָה. באר היטב (ד) לשעות. פי' אחר טבילתה או שאר דברים כיוצא בהן שרגילה לראות מחמת אותו זמן. ט''ז:
ד עוֹד יֵשׁ חִלּוּק בֵּין קְבַעְתּוֹ ג' פְּעָמִים לְלֹא קְבַעְתּוֹ ג' פְּעָמִים. שֶׁהַקָּבוּעַ אַף עַל פִּי (ה) שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ וְלֹא הִרְגִּישָׁה, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדֹּק וְתִמָּצֵא טְהוֹרָה. וְשֶׁלֹּא קְבַעְתּוֹ ג' פְּעָמִים, אִם הִגִּיעַ זְמַן הַוֶּסֶת וְלֹא בָּדְקָה וְלֹא רָאֲתָה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ, מֻתֶּרֶת. וְעוֹנָה בֵּינוֹנִית, שֶׁהִיא לְל' יוֹם, דִּינָהּ כְּוֶסֶת קָבוּעַ (הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (ה) שעברה. כתב הט''ז אע''ג דבסימן קפ''ו פסק באין לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש כאן מיירי שיש לה כבר וסת אלא ששינתה עכשיו בוסת חדשה ולא קבעתו ג''פ (ובנה''כ כ' דז''א דמשמע דמיירי אפילו בתחלת קביעותא אלא י''ל דהתם מיירי שאין לה וסת כלל וכל פעם היא מוחזקת ברואה אבל כאן יש לה וסת אלא שאינו קבוע):
ה פְּעָמִים שֶׁתִּהְיֶה הַהַפְלָגָה (ו) שֶׁקּוֹבַעַת בָּהֶם הַוֶּסֶת, בְּדִלּוּג. כְּגוֹן שֶׁרָאֲתָה הַיּוֹם, וְרָאֲתָה שֵׁנִית לְסוֹף ל', וּשְׁלִישִׁית לְל'' א, וּרְבִיעִית לְל''ב, קָבְעָה וֶסֶת לְדִלּוּג שֶׁל הַפְלָגוֹת. בֵּין שֶׁהִרְחִיקָה דִּלּוּגָהּ הַרְבֵּה, בֵּין שֶׁלֹּא הִרְחִיקָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד, קָבְעָה וֶסֶת לַדִּלּוּג הַשָּׁוֶה. שֶׁבְּכָל עִנְיָן שֶׁתְּהֵא מַשְׁוָה רְאִיָּתָהּ, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. באר היטב (ו) קבעה. כ' הט''ז דלדעה ראשונה בס''ז בעינן כאן עוד ראתה בל''ג וכ''פ הש''ך וכ' עוד וה''ה דילגה למפרע כגון ראתה שנית לסוף כ''ט ושלישית לסוף כ''ח בכל ענין שמשוה דילוגה קבעה וסת לדילוג וזה פשוט:
ו כְּשֵׁם שֶׁקּוֹבַעַת וֶסֶת בְּהַפְלָגָה מִיָּמִים שָׁוִים וְשֶׁאֵינָם שָׁוִים, כָּךְ קוֹבַעַת בִּימֵי (ז) הַחֹדֶשׁ וּבִימֵי הַשָּׁבוּעַ שָׁוִים וְשֶׁאֵינָם שָׁוִים. כֵּיצַד, רָאֲתָה ג' פְּעָמִים בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בְּה' בְּשַׁבָּת, אוֹ בְּאֶחָד בְּנִיסָן וּבְאֶחָד בְּאִיָּר וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, אוֹ בְּה' בְּנִיסָן וּבְה' בְּאִיָּר ובה' בְּסִיוָן, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בְּה' בּוֹ, וּבְאֶחָד בַּחֹדֶשׁ אוֹ בְּה' בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, אֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָךְ. באר היטב (ז) החדש. כ' הרא''ה לא לקידוש החדש ולתקיעת שופר שלנו אלא למולד הלבנה אבל הש''ך הביא כמה פוסקים דעיקר תלוי בקביעות ב''ד שכל מה שב''ד שלמטה עושים מסכימים עמהם למעלה ע''ש שתופס דעה זו עיקר:
ז כֵּיצַד קוֹבַעַת בִּימֵי הַחֹדֶשׁ בְּדִלּוּג, כְּגוֹן שֶׁרָאֲתָה בְּט''ו בְּנִיסָן וְט''ז בְּאִיָּר וְי''ז בְּסִיוָן, לֹא קָבְעָה וֶסֶת עַד שֶׁתִּרְאֶה בְּי''ח (ח) בְּתַמּוּז, שֶׁאֵין רְאִיָּה (ט) רִאשׁוֹנָה מִצְטָרֶפֶת, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַהַפְלָגוֹת שָׁווֹת. וּמִיהוּ, אִם הָיָה לָהּ וֶסֶת קֹדֶם שֶׁהִתְחִילָה, וְאַחַר כָּךְ שִׁנְּתָה וְרָאֲתָה בְּדִלּוּג ג' פְּעָמִים, קָבְעָה וֶסֶת בְּדִלּוּג. לְפִי שֶׁאַף הָרִאשׁוֹנָה בְּדִלּוּג רָאֲתָה אוֹתָהּ, שֶׁדִּלְּגָה מִוֶּסֶת הַקָּבוּעַ לָהּ (רַמְבַּ''ם וְרַמְבַּ''ן כִּשְׁמוּאֵל וְטוּר לְדַעַת רֹא''שׁ אֲבָל בְּפֶרֶק שׁוֹר שֶׁנָּגַח ד' וְה' פָּסַק רֹא''שׁ כְּרַב וְכֵן הוּא בִּרְמָזִים שָׁם) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה אֶלָּא בְּט''ו בְּנִיסָן וְט''ז בְּאִיָּר וְי''ז בְּסִיוָן, קָבְעָה וֶסֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת לְי''ח בְּתַמּוּז וְי''ט בְּאָב, וְכֵן לְעוֹלָם. וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם (י) וּלְהַחְמִיר. באר היטב (ח) בתמוז. ואז תקבע וסת בחדשים לדילוג וצריכה אח''כ לחוש לי''ט באב ולכ' באלול וכן לעולם. ש''ך: (ט) הראשונה. והיינו שגם דילוג הראשון היה בשוה עם שאר הדילוגים כגון שהיתה רגילה לראות ביום עשרים ושינתה לראות ביום כ''א וכ''ב וכ''ג דאף ראיית כ''א מן המנין כיון שגם הוא היה בדילוג שוה כמו האחרים ודלא כהדרישה שכ' שהדילוג הראשון א''צ להיות שוה עם שאר הדילוגים ואינו נכון כלל. כ''כ הט''ז וש''ך: (י) ולהחמיר. כ' הט''ז יש לתמוה דהא גם לדעה הראשונה יש חומרא א' דהיינו אם יש לה חשש ב' וסתות דאינו נעקר א' מהם אלא אם יהיה השני נקבע כמ''ש סי''ג בתחלת ההג''ה וא''כ לדעה האחרונה כאן דנקבע בג''פ וסת הדילוג ממילא נעקר חשש וסת הב' שיש לה ואינה חוששת לו עוד ולדעה הראשונה לא נקבע עדיין והיא חוששת גם לשני ע''כ כתב הב''ח דלענין זה קי''ל כסברא הראשונה דהיינו בשניהם להחמיר ונכון הוא ויש לי מקום עיון על הטור בזה שכ' שהרא''ש פסק כשמואל שהיא סברא קמייתא כאן ובפרק שור שנגח ד' וה' כ' הרא''ש בדף ח' דקי''ל כרב בהא וצ''ע עכ''ל:
ח רָאֲתָה ג''פ בְּג' חֳדָשִׁים, בְּדִלּוּג, וְחָזְרָה וְרָאֲתָה בְּאוֹתָם דִּלּוּגִים עַצְמָן, אִם נָהֲגָה כֵּן ג' פְּעָמִים, הֲרֵי זֶה וֶסֶת קָבוּעַ לְדִלּוּג חָלִילָה. כֵּיצַד, רָאֲתָה ט''ו בְּנִיסָן וְט''ז בְּאִיָּר וְי''ז בְּסִיוָן, וְחָזְרָה חָלִילָה וְרָאֲתָה ט''ו בְּתַמּוּז וְט''ז בְּאָב וְי''ז בֶּאֱלוּל, וְעוֹד חָזְרָה וְרָאֲתָה ט''ו בְּתִשְׁרֵי וְט''ז בְּחֶשְׁוָן וְי''ז בְּכִסְלֵיו, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְדִלּוּג חָלִילָה, (יא) וְחוֹשֶׁשֶׁת לְעוֹלָם ט''ו לְחֹדֶשׁ זֶה וְט''ז לְחֹדֶשׁ זֶה וְי''ז לְחֹדֶשׁ זֶה. באר היטב (יא) וחוששת. כ' הב''ח דה''ה בג''פ וב' חדשים חוזר חלילה נמי הוי וסת קבוע כגון שראתה ט''ו בניסן וט''ז באייר וט''ו בסיון וט''ז בתמוז וט''ו באב וט''ז באלול קבעה לה וסתה בדילוג חלילה וחוששת אח''כ לט''ו בתשרי וט''ז בחשון וט''ו בכסלו וט''ז לטבת וכן לעולם וכ' הש''ך דכאן בין לרב בין לשמואל סגי בג''פ דכיון דראתה ג''פ בט''ו וג''פ בט''ז וג''פ בי''ז ה''ל כראתה ג''פ בימי החדש בשוה ודלא כדרישה דכתב דלשמואל בעינן שתראה ג''כ בי''ח בתמוז ואח''כ בג' חדשים שלאחריה ט''ז וי''ז וי''ח עכ''ל:
ט רָאֲתָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן וּבְאֶחָד בְּסִיוָן וּבְא' בְּאָב, (יב) קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְדִלּוּגִים. אֲבָל רָאֲתָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן וּבְאֶחָד בְּאִיָּר וּבְאֶחָד בְּתַמּוּז, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן לֹא רָאֲתָה, לֹא קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. באר היטב (יב) קבעה. כתב הט''ז זהו לי''א דסעיף ז' אבל לדעה הראשונה צריכה שתראה עוד באחד באלול אבל הש''ך ס''ל כיון דהכא ראיותיה שוות לעולם בר''ח סגי בג''פ לכ''ע (כדלעיל סעיף ו' בראתה מר''ח לר''ח ומה לי מר''ח א' לב' או מא' לג' וכ''כ ב''ח):
י רָאֲתָה ט''ו בְּנִיסָן וְט''ז בְּאִיָּר וְי''ח בְּסִיוָן, לֹא קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, כֵּיוָן (יג) שֶׁסֵרְגָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא רָאֲתָה עַד י''ח בּוֹ. באר היטב (יג) שסירגה. כ' הש''ך אפילו היה לה קודם לכן וסת קבוע ליום י''ד לא אמרינן כיון שראתה עתה ביום ט''ו וט''ז דקבעה וסת אלא בעינן שתראה ג' ראיות מלבד ראיה די''ד והלכך זו שסירגה לי''ח לא קבעה לה וסת וכ' הב''ח אפי' חזרה וראתה י''ט בתמוז לא קבעה לה וסת לדילוג כיון דאין הדילוגים שוים מיהו נראה כיון דראיית ט''ז באייר מראיית ט''ו בניסן ה''ל בהפלגה ל''ב יום שוה להפלגת י''ח בסיון מט''ז באייר דהוא ג''כ ל''ב יום דניסן מלא ואייר חסר חושש' להפלגה זו וכשתראה בי''ט בתמוז דה''ל נמי הפלגה ל''ב יום מי''ח בסיון קבעה לה וסת דג' הפלגות שוות דל''ב יום בד' ראיות ע''כ:
יא דִּלְּגָה (יד) פַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְדִלּוּג, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת לִשְׁאַר וְסָתוֹת בְּפַעַם אַחַת, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַדִּלּוּג, עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנּוּ. באר היטב (יד) פעם. כ' הש''ך דמדברי הדרישה משמע דאף ביש לה וסת קבוע בט''ו לחדש וראתה אח''כ בט''ז ובי''ז ס''ל לרב דקבעה וסת לדילוגים ודוקא ביש לה וסת מכ' לכ' ושינתה בדילוג ס''ל לרב דלא קבעה וסת לדילוגים וליתא דבהדיא משמע בש''ס דאפילו ביש לה וסת ליום ט''ז לחדש שדינן ליום ט''ז לוסת שלפניו וכן פירש''י שם להדיא עכ''ל:
יב וֶסֶת הַסֵרוּג, רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה מִן (טו) הַמִּנְיָן, לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיקָה רְאִיּוֹתֶיהָ. אֶלָּא שֶׁלְּעִנְיַן חֲשַׁשׁ וִסְתָּהּ בִּתְחִלָּה הוּא שָׁוֶה לְדִלּוּג, שֶׁאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַסָמוּךְ לוֹ. כְּגוֹן שֶׁרָאֲתָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, חוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ (טז) אִיָּר, וְאִם לֹא רָאֲתָה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, חוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז, הַסָמוּךְ לוֹ, וְאִם לֹא רָאֲתָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם הַפְלָגַת ב' חֳדָשִׁים כְּעֵין הַהַפְלָגָה הָרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהַפְסָקַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בִּטְּלָה רְאִיַּת הָרִאשׁוֹן, וּרְאִיַּת הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הִיא הַתְחָלַת וֶסֶת, וְחוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַסָמוּךְ, וְלֹא יוֹתֵר. באר היטב (טו) המנין. פי' הש''ך כגון שראתה בתחלה בר''ח אדר ואח''כ בר''ח ניסן דאע''ג דהשתא ראתה מחדש לחדש אם שוב ראתה בר''ח סיון ואב קבעה לה וסת לסירוגים דהשתא חזינן שסירגה מב' חדשים לב' חדשים והט''ז פי' דהיינו שראתה בר''ח ניסן ובר''ח סיון ובר''ח אב קבעה לה בר''ח לסירוג שאח''כ אינה חוששת אלא לר''ח תשרי ולא לר''ח אלול וכן לעולם וכאן הוי ר''ח ניסן מן המנין לכ''ע כי בו יש ג''כ שייכות הוסת מצד שהוא ר''ח וניכר הוא כו' ע''ש ומיהו בהיה לה וסת קודם לכן כגון שראתה בר''ח שבט ובר''ח אדר ובר''ח ניסן ושוב סירגה לראות בר''ח סיון ובר''ח אב אז ראיית ניסן אינה מן המנין דכיון דקבעה וסת מר''ח לר''ח א''כ בר''ח ניסן לא שם סירוג עלה אלא וסת השוה הוא: (טז) אייר. מטעם דסתם נשים וסתן כל ל' והיינו כל חדש וכ' הט''ז דחוששת לשני ימים של ר''ח אייר הראשון שהוא יום ל' לראייתה והיא עונה בינונית למי שאין לה וסת קבוע ועיין בסי''ג:
יג אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת, אֲפִלּוּ רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי חֳדָשִׁים זֶה אַחַר זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ כֻּלָּם בְּעוֹנָה אַחַת, בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. וְאִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְהָרְבִיעִית בַּלַּיְלָה, אוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּלַּיְלָה וְהָרְבִיעִית בַּיּוֹם, חוֹשֶׁשֶׁת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ הַוֶּסֶת הָרִאשׁוֹן וּמִפְּנֵי חֲשַׁשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן, וְאִם רָאֲתָה פְּעָמִים בַּיּוֹם וּפְעָמִים בַּלַּיְלָה, שֶׁלֹּא עַל הַסֵדֶר, וְלֹא קָבְעָה אֶחָד מֵהֶן ג' פְּעָמִים, אוֹ שֶׁתִּרְאֶה הָרִאשׁוֹנָה בַּיּוֹם וְג' הָאַחֲרוֹנוֹת בַּלַּיְלָה, אוֹ הָרִאשׁוֹנָה בַּלַּיְלָה וְהַג' אַחֲרוֹנוֹת בַּיּוֹם, אוֹ שָׁלֹשׁ בָּזֶה וְשָׁלֹשׁ בָּזֶה, חוֹשֶׁשֶׁת לָאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד. הגה: הָאִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה, חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַחֹדֶשׁ וּלְהַפְלָגָה, עַד שֶׁתִּקְבַּע וֶסֶת הַחֹדֶשׁ בְּג' פְּעָמִים, אוֹ וֶסֶת הַפְלָגָה בְּד' פְּעָמִים, אוֹ שֶׁתֵּעָקֵר אַחַת מֵהֶן. כֵּיצַד, רָאֲתָה בְּא' בְּנִיסָן וְכ' בּוֹ, חוֹשֶׁשֶׁת (יז) לְאֶחָד בְּאִיָּר, מִפְּנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. רָאֲתָה בְּאֶחָד בְּאִיָּר אוֹ לֹא רָאֲתָה בּוֹ, (יח) חוֹשֶׁשֶׁת לִט' בְּאִיָּר, שֶׁהוּא יוֹם כ' מֵרְאִיַּת יוֹם כ' שֶׁרָאֲתָה. רָאֲתָה בְּט' בְּאִיָּר אוֹ לֹא רָאֲתָה, חוֹשֶׁשֶׁת לְעֶשְׂרִים בְּאִיָּר, שֶׁמָּא קָבְעָה לָהּ וֶסֶת כ' לַחֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי רָאֲתָה עֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ נִיסָן. וְכֵן הִיא חוֹשֶׁשֶׁת לְעוֹלָם עַד שֶׁתִּקְבַּע וֶסֶת אֶחָד כְּדִינוֹ, דְּאָז (יט) אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא נִקְבַּע, אוֹ עַד שֶׁאֶחָד מֵהֶן נֶעֱקַר, אָז אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְבַּע הַשֵּׁנִי (הַכֹּל בַּטּוּר בְּשֵׁם רַמְבַּ''ן) . וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַדִּלּוּגִין, עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנּוּ. כֵּיצַד, רָאֲתָה ט''ו בְּנִיסָן, חוֹשֶׁשֶׁת לְט''ו בְּאִיָּר. לֹא רָאֲתָה בְּט''ו בְּאִיָּר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְט''ז בּוֹ. רָאֲתָה ט''ז בּוֹ, חוֹשֶׁשֶׁת לְט''ז בְּסִיוָן וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ. רָאֲתָה י''ז בּוֹ, חוֹשֶׁשֶׁת (כ) לְי''ז בְּתַמּוּז וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת (כא) לְי''ח בּוֹ רָאֲתָה י''ח בְּתַמּוּז, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת דִּלּוּגִין לִימֵי הַחֹדֶשׁ וְחוֹשֶׁשֶׁת לְי''ט בְּאָב. (ג''ז מִמַּשְׁמָעוּת הַטּוּר) . וְכֵן בְּדֶרֶךְ זֶה (כב) בְּהַפְלָגָה וְדִלּוּגִין, כִּי אֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶן. רַק יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּדִלּוּג חֹדֶשׁ, הָרְאִיָּה הָרִאשׁוֹנָה מִן (כג) הַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. רָאֲתָה ט''ו בְּנִיסָן וְהִמְשִׁיכָה רְאִיָּתָהּ ד' יָמִים, וּבְיוֹם ט''ז בְּאִיָּר רָאֲתָה וְהִמְשִׁיכָה רְאִיָּתָהּ ג' יָמִים, וּבְסִיוָן הִתְחִילָה לִרְאוֹת בְּי''ז בּוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת (כד) לְדִלּוּג וּלְוֶסֶת שָׁוֶה, שֶׁהֲרֵי שִׁלְּשָׁה לִרְאוֹת ג''פ בְּי''ז לַחֹדֶשׁ, (הַטּוּר וְהָרַמְבַּ''ן) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּאן וֶסֶת שָׁוֶה כְּלָל, דְּהוֹלְכִין תָּמִיד אַחַר תְּחִלַּת הָרְאִיָּה, וְכֵן (כה) עִקָּר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הרז''ה וְהָרַשְׁבָּ''א וְהָרֹא''שׁ וְהָרַאֲבָ''ד בס' בה''נ מְבִיאוֹ ב''ח סוֹף סָעִיף כ') . באר היטב (יז) לאחד. כתב הט''ז דהב''ח כתב כאן דאינה חוששת ליום א' דר''ח ולא ידעתי למה יסתור דברי עצמו שכ' לעיל בסי''ב דחוששת לר''ח אייר היינו לב' ימים ר''ח עכ''ל. וש''ך האריך בזה ומסיק דעונה בינונית היינו מחדש לחדש דבאותו יום של חדש שראתה בו צריכה לחוש לחדש הבא בין שהחדש מלא או חסר ומה שאמרו בגמרא דעונה בינונית ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראיה אחרת היינו בסתם חדש דהוא מלא ואה''נ אם החדש חסר הוא כ''ט יום מתחלת ראיה לתחלת ראיה אחרת ממילא אין לחוש כאן ביום א' דר''ח אייר משום עונה בינונית וח''צ בת' שאלה קי''ד חולק על הש''ך בזה והסכים עם הפוסקים דכ' דעונה בינונית הוא יום ל' לראייתה ע''ש: (יח) חוששת. הב''ח חולק על הרב וס''ל דאם ראתה בר''ח אייר שוב אינה חוששת לט' בו וכ''כ הש''ך באריכות ומחזיק דבריו בנה''כ ע''ש אבל הט''ז הסכים לדעת הרב דאף אם ראתה בר''ח צריכה לחוש לכל החששות וסיים הדבר ברור שמשה אמת ותורתו אמת ודבריו כאן הלכה רווחת בישראל ע''ש: (יט) אינה. כתב הש''ך ומשמע דא''צ לחוש לי''ד באייר אע''פ שהוא ל' יום מראיית ט''ו בניסן ומזה ראיה דוסת החדש היינו עונה בינונית: (כ) לי''ז. דמשום וסת הדילוג א''צ לחוש כדלעיל וגם וסת הפלגה ליכא שהרי ניסן מלא ואייר חסר נמצא ט''ז דאייר הוא הפלגת ל''ב מט''ו דניסן וי''ז דסיון הוא הפלגת ל''א מט''ז דאייר ומש''ה אינה חוששת ג''כ לי''ח בתמוז שאינו הפלגת ל''א אלא ל''ב מי''ז בסיון וצריכה לחוש להפלגת האחרון שהוא ל''א: (כא) לי''ח. היינו לסברא ראשונה לעיל ס''ז אבל להי''א שם קבעה כבר וסת הדילוג בג' ראיות וחוששת כאן לי''ח בתמוז וכמו שסיים הרמ''א דבדילוג חדש י''א דראייה ראשונה מן המנין ולפ''ז מיירי הכא שהיה לה וסת קבוע קודם לכן בט''ו לחדש דאז לד''ה שדינן ראיה דט''ו דניסן לוסתה ואינה מן המנין עכ''ל הש''ך: (כב) בהפלגה. כלומר שדילגה בהפלגה כגון שראתה בא' בניסן ולסוף כ' חוששת להפלגה זו דהיינו ט''ו באייר שהוא הפלגת כ' מכ' בניסן מיהו גם לר''ח אייר חוששת משום וסת החדש. דילגה ליום כ''א היינו עשרה באייר ובר''ח אייר לא ראתה חוששת ליום כ''א דהיינו ר''ח סיון מיהו גם ליום כ' אייר חוששת שמא תקבע וסת בימי החדש שהרי ראתה בכ' בניסן הגיע יום כ''א ולא ראתה מותרת לשמש ביום כ''ב וא''צ לחוש להפלגה בדילוג. דילגה ליום כ''ב חוששת ליום כ''ב היינו כ''ג בסיון הגיע כ''ב ולא ראתה מותרת לשמש ביום כ''ג לראייתה דהיינו כ''ד בסיון והיינו לשמואל א''נ לרב ובהיה לה וסת קודם לכן מכ' לכ' אבל כשלא היה לה וסת סגי לרב בד' ראיות להפלגה לקבוע וסת בדילוג בהפלגה. אירע לה ראיה ליום כ''ג קבעה לה וסת לדילוג מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה כ''כ הטור בשם הרמב''ן והוספתי ביאור עכ''ל הש''ך וא''ל הא לעיל סגי בד' ראיות וכאן בעינן ה' דלעיל מיירי בדילוג לפי החדש ט''ו ט''ז י''ז ממילא ניכר שם יום של ראיה ראשונה משא''כ כאן אנן מתחילין מן ראיתה ביום עשרים ואין אתה יודע מתי מתחילין העשרים ע''כ צריך לראיה הראשונה שקודם העשרים נמצא אותה ראיה שקודם העשרים ויום העשרים נחשבים ליום א' כי אין ידוע א' בלי חבירו נמצא לסברא שניה שבסעיף ז' מהני כאן ד' ראיות: (כג) המנין. כ' הש''ך צ''ע דהי''א דבדילוג חדש ראיה ראשונה מן המנין סוברים גם בדילוג דהפלגה ראשונה מן המנין אלא שאין הפלגה נודעת אלא בשתי ראיות וא''א בפחות מד' ראיות אפילו בהפלגות שוות וצל''ע: (כד) לדילוג. כתב הט''ז קשה הא זה מדברי הרמב''ן והוא פוסק כשמואל דצריך ד' ראיות לוסת הדילוג וב''י תירץ דהכא מיירי שהיה לה כבר וסת קודם שהתחילה לראות בדילוג ובזה גם שמואל מודה דסגי בג' ראיות א''כ היה לו לפרש כן דמיירי באשה שהיתה רגילה לראות מי''ד לי''ד יום ושינתה וראתה בט''ו והמשיכה כו' ע''כ נ''ל דאע''ג דכתבו בשם הרמב''ן שפוסק כשמואל מ''מ להלכה מחמיר כרב שבג' ראיות קבעה: (כה) עיקר. כתב בס' מעדני מלך תימה דלעיל סי' קפ''ד ס''ב כ' דאשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה ב' או ג' ימים קודם או אחריו ע''כ וכתב הש''ך דנ''ל ליישב דלעיל אינו ר''ל שצריך לפרוש כל הג' ימים דא''כ מאי ענין שמשתנית וסתה לכאן אלא ר''ל דהיה לה וסת ואח''כ נישתנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים אז צריכה לפרוש גם קודם הוסת כפי מה שרגילה להקדים עכ''ל:
יד הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת יוֹם עֶשְׂרִים, וְיֵשׁ לָהּ בָּזֶה וֶסֶת (כו) קָבוּעַ, וְשִׁנְּתָה לְיוֹם (כז) שְׁלֹשִׁים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִים, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ יוֹם כ' לִרְאִיַּת שְׁלֹשִׁים, אֲסוּרָה מִשּׁוּם וֶסֶת הָרִאשׁוֹן, וְאִם לֹא תִּרְאֶה בּוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לְיוֹם ל'. שִׁנְּתָה פַּעֲמַיִם לְיוֹם ל' זֶה וָזֶה אֲסוּרִים. שִׁנְּתָה ג' פְּעָמִים לְיוֹם ל', הֻתַּר יוֹם כ' וְנֶאֱסַר יוֹם ל'. וְאִם לְאַחַר שֶׁשִּׁנְּתָה פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם לְיוֹם ל' רָאֲתָה לְסוֹף כ', חָזַר וֶסֶת שֶׁל כ' (כח) לִמְקוֹמוֹ וְהֻתַּר שְׁלֹשִׁים. באר היטב (כו) קבוע. דאל''כ כיון דשינתה ולא ראתה ביום כ' נעקר חשש יום כ' כיון שעדיין לא נקבע שלש פעמים: (כז) שלשים. אבל אין מונין כ' יום משעה שהיתה ראויה לראות ליום כ' כיון שלא ראתה באותו פעם והמתינה עד יום ל'. ט''ז: (כח) למקומו. כתב הרא''ש אע''פ שג''פ לא ראתה ביום כ' (ר''ל שב' פעמים ראתה ביום ל' ובפעם הג' ראתה אחר ל' ושוב חזרה לראות ביום כ' כן פי' בנה''כ) לא נעקר יום כ' כיון שלא ראתה יום ל' שאם אשה מדלגת וסת א' פעמים ושלש ואינה רואה בנתיים לזמן אחר וחוזרת לראות לזמן הוסת לא נעקר הוסת ובמ''מ כתב דהטור סובר דלאו דוקא בשלא ראתה בשלשים השלישית אלא שעדיין לא הגיע אפ''ה כל שחזרה וראתה לך' חזרה לקביעות הראשון ואינה חוששת לל' ואע''פ שלא נעקר עדיין ע''י שלא ראתה בו אפ''ה זה שראתה בכ' שהוא יום קביעות הראשון מחשיב לה לעקירה של ב' ראיות דל' ודין זה צ''ע דלא משמע כן בש''ס עכ''ד הש''ך והט''ז כתב לתרץ דיש חילוק בין ימי החודש דמזה מיירי בש''ס אבל המחבר מיירי מהפלגת ימים מיום ל' ליום כ' לכך כתב לאחר ששינתה פעם או פעמיים וכו' ע''ש באריכות:
טו שִׁנְּתָה רְאִיּוֹתֶיהָ וְלֹא הִשְׁוָה אוֹתָם, כְּגוֹן (כט) שֶׁשִּׁנְּתָה פַּעַם אַחַת לְיוֹם ל' וְהַשֵּׁנִי לְל''ב, וְהַג' לְל''ד, נֶעֱקַר וֶסֶת הָרִאשׁוֹן וְאֵין לָהּ וֶסֶת (ל) כְּלָל. וְאִם חָזְרָה לִרְאוֹת בְּיוֹם הַוֶּסֶת (לא) הָרִאשׁוֹן, חוֹזֵר לִקְבִיעוּתוֹ הָרִאשׁוֹן וְחוֹשֶׁשֶׁת לוֹ תָּמִיד עַד שֶׁיֵּעָקֵר מִמֶּנָּהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְהוּא הַדִּין לְהִפְסִיקָה מִלִּרְאוֹת שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה לִרְאוֹת בְּיוֹם (לב) הַוֶּסֶת הָרִאשׁוֹן. באר היטב (כט) ששינתה. כתב הט''ז דזה קאי ג''כ באשה שהיה לה וסת ליום כ' וכמ''ש בסעיף הקודם אלא דשם שינתה לראיות שוות דהותר יום כ' ונאסר יום ל' וכאן מיירי דשינתה לאינן שוות הותרה לגמרי כל שלא חזרה וראתה אחר כך: (ל) כלל. כתב הש''ך ולמאי דמחמרינן לעיל בס''ז כרב א''כ ה''ה הכא צריכה לחוש לוסת הדילוג כיון שדילגה ב''פ וחוששת ליום ל''ו ואפילו לשמואל חוששת מיהו להפלגה אחרונה דהיינו ליום ל''ד. עוד כתב בב''י דחוששת לעונה בינונית דהיינו לימי חודש כגון אם חל יום ל''ד שלה ט''ו בחודש זה חוששת אח''כ ליום ט''ו לחודש וחוששת ג''כ ליום ל''ד עכ''ל: (לא) הראשון. כתב הט''ז כיון דמיירי בוסת הפלגות לימים לא בימי החודש צ''ל דהך ביום הוסת הראשון פירושו שראת' בשיעור הפלגת הראשון מיום ל''ד שראתה באחרונה כי היכי שיהיה היכר שהוא עדיין בתוך הוסת הראשון: (לב) הוסת. כתב הט''ז וקשה לי כיון דמיירי כאן בהפלגת ימים וכמ''ש לעיל היאך תמצא כאן שחזרה לראות ביום הוסת הא וסת שלה בהפלגת סך ימים חד ראיה מחברתה וכאן לא ראתה זמן רב ואין לך ראיה לחשוב ממנה הפלגה וכו' ומסקנתו דבאמת מ''ש הש''ע ביום הוסת הוא שלא בדקדוק עכ''ל ובנה''כ פירש דר''ל שתראה ראיה א' ואח''כ ראיה ב' ליום כ' דאז חוזר וסת הראשון למקומו לכל דבר וא''צ לחוש לוסת החדש ויש לו שאר דיני וסת קבוע וכל זה ברור עכ''ל:
טז כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּין עֲקִירַת וֶסֶת רֹאשׁ חֹדֶשׁ. כֵּיצַד, הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְעָבַר עָלֶיהָ רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא רָאֲתָה, חוֹשֶׁשֶׁת (לג) לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְלֹא רָאֲתָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לָהֶם. חָזְרָה וְרָאֲתָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, חָזַר הַוֶּסֶת (לד) לִמְקוֹמוֹ. באר היטב (לג) לר''ח. דוקא הכא בוסת החדש דינא הכי אבל בוסת ההפלגות כגון שהיתה רגילה לראות ליום ל''ב ואח''כ עברה ולא ראתה ליום ל''ב א''צ לחוש להפלגת ל''ב שהיתה ראויה לראות דהיינו ליום ס''ד לראייתה כ''כ מהרש''ל והב''ח (וט''ז חולק והשוה דין וסת ההפלגה לדין וסת החדש לענין זה): (לד) למקומו. וה''ה לשינתה ראיותיה ג''פ לראיות שאינן שוות וחזרה וראתה בר''ח חזר הוסת למקומו וצריכה ג''פ לעקרו. ב''י והאחרונים:
יז כָּל וֶסֶת שֶׁנִּקְבַּע מֵחֲמַת אֹנֶס, כְּגוֹן שֶׁקָּפְצָה וְרָאֲתָה, אֲפִלּוּ רָאֲתָה בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, אִם לֹא קָבְעָה אוֹתָן (לה) לְיָמִים (תּוֹסָפוֹת וְרַשְׁבָּ''א ור''ח וּפָשׁוּט הוּא לְקַמָּן סעי' י''ח), אֵינוֹ וֶסֶת, שֶׁמִּפְּנֵי (לו) הָאֹנֶס רָאֲתָה. וּמִכָּל (לז) מָקוֹם חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ כְּמוֹ לְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ (הג''מ פ''ח) . קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים, בְּלֹא קְפִיצוֹת. כֵּיצַד, קָפְצָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאֲתָה דָּם, וּלְאַחַר כ' יוֹם קָפְצָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאֲתָה דָּם, וּלְאַחַר י''ט יוֹם קָפְצָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְלא רָאֲתָה דָּם, וּלְאַחַר הַשַּׁבָּת רָאֲתָה בְּלֹא קְפִיצָה, הֲרֵי (לח) נִקְבַּע אֶחָד בְּשַׁבָּת אַחַר כ', שֶׁהֲרֵי נוֹדַע שֶׁהַיּוֹם גָּרַם לָהּ, וְלֹא הַקְּפִיצָה, וּכְבָר נִקְבַּע יוֹם זֶה ג' פְּעָמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. באר היטב (לה) לימים. ידועים כגון בר''ח או בא' בשבת כדלקמן סי''ח. ש''ך: (לו) האונס. כ' הט''ז זה דלא כדעת הטור שפסק אפילו לקפיצות לחוד יש וסת ובסעיף כ' פסק שפיהוק של אתמול גרם והיינו כדעת הטור וא''כ דברי הש''ע סותרים זה את זה לכאורה ולק''מ דשאני פיהוק דלא מקרי אונס והטעם דפיהוק הוא מצד טבע האשה להיות כן בשעת ראיייתה ממותר הליחה שבה משא''כ בקפיצה שאינה רק אונס עכ''ל: (לז) חוששת. כיון שאירע כן בג''פ כ''כ בהג''מ ונ''ל דלא אתא אלא לאפוקי שא''צ לחוש לכל פעם שתקפוץ כשלא אירע כן ג''פ אבל לוסת החדש ולהפלגה צריכה לחוש אפילו בפעם א' כגון שקפצה וראתה ואחר כ' יום חזרה וקפצה וראתה צריכה לחוש לוסת ההפלגה ואם אח''כ תקפוץ לסוף כ' צריכה לחוש לו כל העונה דלא יהא ראתה מכ' לכ' בלא קפיצה וכי בשביל שקפצה מתחלה יגרע (הא השתא נמי קפצה) ועוד כיון דע''י קפיצה ליום ידוע בג''פ קבעה וסת כדלקמן סי''ח א''כ בחדא זימנא נמי מיחש חיישה וראיה לזה מסי' קפ''ז סי''א גבי ראתה מחמת תשמיש כו' ע''ש ואע''ג דגבי פיהוק אמרינן לקמן דחוששת לוסת החדש אף בלא פיהוק שאני התם כיון דמתחלה ראתה שלא ע''י אונס עכ''ל הש''ך: (לח) נקבע. (אפילו בלא קפיצה) אבל הרשב''א פסק שתולין ראיית א' בשבת בקפיצה של אתמול וקבעה וסת ליום א' ולקפיצה אבל לא לימים לחודייהו (וכ''כ הרב המגיד כיון דווסתות דרבנן נקטינן להקל) ותימה על המחבר שהשמיט זה וה''ל לפסוק לקולא בוסתות דרבנן ומ''מ קולא דאתי לידי חומרא הוא דלסברת המחבר דקבעה וסת לימים לחודייהו אם לא ראתה אחר כן ג''פ ביום א' עקרה וסתה אבל לסברת הרשב''א דלא קבעה וסת אלא לימים ולקפיצות לא נעקר הוסת בכך כיון דלא קפצה דהאי דלא ראתה משום דלא קפצה הוא אבל אם תקפוץ לאותו יום חוששת וכדלקמן סכ''ו עכ''ל הש''ך:
יח קָפְצָה בְּיוֹם יָדוּעַ, כְּגוֹן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְרָאֲתָה בּוֹ, וְאֵרַע כֵן בְּג' ר''ח אוֹ בְּג' אֶחָד בְּשַׁבָּת, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת לְכָל פַּעַם שֶׁתִּקְפֹּץ בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְאִם אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ א' בְּשַׁבָּת וְלֹא קָפְצָה, אוֹ שֶׁקָּפְצָה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבְעָה אֶלָּא לִקְפִיצוֹת שֶׁל אֶחָד בְּשַׁבָּת.
יט יֵשׁ קוֹבַעַת וֶסֶת עַל יְדֵי מִקְרִים שֶׁיֶּאֱרְעוּ בְּגוּפָהּ כְּגוֹן שֶׁמְּפַהֶקֶת, דְּהַיְנוּ כְּאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט זְרוֹעוֹתָיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁמּוֹצִיא קוֹל דֶּרֶךְ (לט) הַגָּרוֹן, וְכֵן אִם מִתְעַטֶּשֶׁת דֶּרֶךְ מַטָּה, אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי (מ) כְּרֵסָה וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, אוֹ שֶׁאֲחָזוּהָ צִירֵי הַקַּדַּחַת, אוֹ שֶׁרֹאשָׁהּ וְאֵיבָרֵיהָ כְּבֵדִים עָלֶיהָ, בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ אִם יְאֵרַע לָהּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְרָאֲתָהּ, קָבְעָה לָהּ (מא) וֶסֶת, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת מֵהֶם, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ. וּמִיהוּ בְּפִהוּק אוֹ עִטּוּשׁ שֶׁל פַּעַם אֶחָד אֵין הַוֶּסֶת נִקְבָּע, אֶלָּא כִּשֶׁעוֹשָׂה כֵּן הַרְבֵּה פְּעָמִים זֶה אַחַר זֶה. וְאִם אֵרַע לָהּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם עָשְׂתָה כֵן הַרְבֵּה פְּעָמִים, הֲרֵי זֶה וֶסֶת. וְכָל אֵלּוּ הַוְּסָתוֹת שֶׁבְּגוּפָהּ אֵין לָהֶם זְמַן יָדוּעַ, אֶלָּא בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּקְרֶה לָהּ זֶה הַמִּקְרֶה, הוּא וֶסֶת. וְאִם בָּא וֶסֶת הַגּוּף לִזְמַן יָדוּעַ, כְּגוֹן מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ מִכ' יוֹם לְכ' יוֹם, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לִזְמַן וּלְמֵחוּשׁ הַוֶּסֶת, (מב) וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא לִשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, וְאִם הִגִּיעַ הָעֵת וְלֹא בָּא הַמֵּחוּשׁ, אוֹ שֶׁבָּא הַמֵּחוּשׁ בְּלֹא עִתּוֹ אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. הגה: וְדַוְקָא שֶׁקָּבְעָה לָהּ וֶסֶת לִשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, אֲבָל מִתְּחִלָּה חוֹשֶׁשֶׁת לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיזֶה מֵהֶן תִּקְבַּע, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל גַּבֵּי וֶסֶת הַדִּלּוּג וְיָמִים, אוֹ מֵהַפְלָגָה וְיָמִים, וְכֵן יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. באר היטב (לט) הגרון. מתוך המאכל שאכלה ובמתעטשת נראה מדברי הרמב''ם בפי' המשנה דהיינו מלמעלה ונראה דלענין דינא שניהם אמת. ש''ך: (מ) כריסה. נגד טבורה ושיפולי מעיה בבית הרחם וכל זה צריך להיות הרבה פעמים דאל''כ אין הוסת נקבע בכך כי זה דרך כל העולם ואין כאן שינוי: (מא) וסת. ואפילו מאן דסובר לעיל סי''ז דלא קבעה וסת לקפיצה לחוד התם ה''ט משום דעיקר הראיה אינה אלא מחמת אונס משא''כ הכא. רשב''א: (מב) אינה חוששת. כלל אפילו כדין וסת שאינו קבוע לא לוסת המקרה ולא לוסת היום. ש''ך:
כ (מג) פִּהֲקָה ב' פְּעָמִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְרָאֲתָה וְאַחַר כָּךְ פִּהֲקָה שֶׁלֹּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְרָאֲתָה, הֻבְרַר הַדָּבָר שֶׁאֵין רֹאשׁ חֹדֶשׁ גּוֹרֵם אֶלָּא הַפִּהוּק. וְכֵן אִם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית רָאֲתָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּלֹא פִּהוּק, הֻבְרַר הַדָּבָר שֶׁאֵין הַפִּהוּק גּוֹרֵם אֶלָּא הָרֹאשׁ חֹדֶשׁ. אֲבָל אִם פִּהֲקָה ב' פְּעָמִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית פִּהֲקָה בְּכ''ט לַחֹדֶשׁ, וְלֹא רָאֲתָה, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ רָאֲתָה בְּלֹא פִּהוּק, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לַפִּהוּק שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁפִּהוּק שֶׁל (מד) אֶתְמוֹל גָּרַם לָרְאִיָּה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. באר היטב (מג) הפיהוק. וקבעה וסת לפיהוק לבדו וכן להיפך קבעה הוסת לר''ח לבדו: (מד) אתמול. ול''ד לקפיצה לעיל סי''ז דאמרינן דהיום גורם דשאני קפיצה דמחמת אונס הוא בא. כ''כ בדרישה:
כא פִּהֲקָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְרָאֲתָה, וְחָזְרָה וּפִהֲקָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַחֹדֶשׁ, חוֹשֶׁשֶׁת לְאוֹתוֹ הַפִּהוּק וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדֹּק. שֶׁכָּל וֶסֶת בֵּין שֶׁל יָמִים בֵּין שֶׁל הַגּוּף חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ בְּפַעַם אַחַת, וְיֵשׁ לָחוּשׁ (מה) שֶׁמָּא תִּקְבַּע וֶסֶת לְפִהוּק בְּלֹא זְמַן יָדוּעַ. וְאִם בָּדְקָה וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא רָאֲתָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת עוֹד לְפִהוּק גְּרֵידָא אֲבָל חוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁמָּא תִּקְבַּע לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ. באר היטב (מה) תקבע. כ' הט''ז קשה הא כתב בס''ד אם לא קבעתו ג''פ ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתה מותרת וא''ל דהתם דיעבד והכא לכתחילה דהא התם מחלק בין וסת קבוע לאינו קבוע ומשמע הלשון דגם לכתחילה הוא כן ע''ש ונראה דכאן בפיהוק גרע טפי כיון שדרך הוא כך הוי ריעותא לפנינו שהיא טמאה וע''כ חמיר טפי משאר וסת שאינו קבוע עכ''ל (ובנה''כ תירץ דהכא ודאי א''א לומר שתחוש אלא עד שתפהק וע''ז אמר עד שתבדוק ר''ל בסמוך אחר הפיהוק אבל אם עבר זמן מה אח''כ ולא הרגישה מותרת אבל לעיל כיון שתלוי בזמן א''כ אפי' בסמוך אחר הזמן כל שלא הרגישה מותרת דהזמן גורם וכבר עבר עכ''ל):
כב וְכֵן הַדִּין בְּיָמִים. אִם פִּהֲקָה הַיּוֹם, וּפִהֲקָה לְסוֹף ל', אִם תְּפַהֵק אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים חוֹשֶׁשֶׁת לְאוֹתוֹ פִּהוּק שֶׁמָּא תִּקְבַּע לְפִהוּק גְּרֵידָא. פִּהֲקָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וְלֹא רָאֲתָה, אֵינָה צְרִיכָה לָחוּשׁ עוֹד לְפִהוּק גְּרֵידָא אֲבָל צְרִיכָה לָחוּשׁ לְסוֹף שְׁלֹשִׁים, וְכֵן צְרִיכָה לָחוּשׁ לַיּוֹם הַקָּבוּעַ בַּחֹדֶשׁ שֶׁפִּהֲקָה בּוֹ, שֶׁמָּא תִּקְבַּע וֶסֶת לְיָמִים.
כג כָּל אֵלּוּ הַוְּסָתוֹת שֶׁנִּקְבָּעִים עַל יִדֵי מִקְרֶה אֵין אֶחָד קוֹבֵעַ עִם חֲבֵרוֹ, אֶלָּא כָּל שֶׁפִּהֲקָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְרָאֲתָה, קָבְעָה וֶסֶת. אֲבָל אִם פִּהֲקָה פַּעַם אֶחָד וְנִתְעַטְּשָׁה שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֵין מִצְטָרְפִים. הגה: אָכְלָה שׁוּם וְרָאֲתָה, אָכְלָה בָּצָל וְרָאֲתָה, אָכְלָה פִּלְפְּלִין וְרָאֲתָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקָּבְעָה לָהּ וֶסֶת לִרְאִיָּה עַל יְדֵי כָּל אֲכִילַת דְּבָרִים חַמִּים. (הָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָאִשָּׁה וּמָרְדְּכַי רֵישׁ שְׁבוּעוֹת) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל זֶה שֶׁתִּרְאֶה עַל יְדֵי מַאֲכָל דִּינוֹ כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה עַל יְדֵי קְפִיצָה וּשְׁאָר מַעֲשֶׂה שֶׁהִיא עוֹשָׂה, שֶׁמִּקְרֵי רְאִיָּה עַל יְדֵי אֹנֶס וְאֵינָהּ קוֹבַעַת וֶסֶת אֶלָּא עִם הַיָּמִים. (בֵּית יוֹסֵף לְדַעַת הָרַשְׁבָּ''א) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּוֶסֶת שֶׁתִּרְאֶה עַל יְדֵי מִקְרֶה שֶׁבְּגוּפָהּ וְקוֹבַעַת אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא יָמִים שָׁוִים. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת) .
כד וְכֻלָּם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם אֶלָּא לִשְׁעָתָהּ, כֵּיצַד, הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת עִם הַתְחָלַת הַוֶּסֶת מִיָּד, אֲסוּרָה כָּל זְמַן הַמְשָׁכַת הַוֶּסֶת. הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת בְּסוֹפוֹ, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא בְּסוֹפוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁכָּל הָרְאִיָּה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת, אֲבָל אִם אֵין כָּל הָרְאִיָּה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת, אֶלָּא נִמְשֶׁכֶת גַּם אַחַר הַוֶּסֶת, אֲסוּרָה מִתְּחִלַּת הַוֶּסֶת עַד סוֹף (מו) עוֹנָה אַחַת. באר היטב (מו) עונה. פי' יום או לילה כדלעיל סי' קפ''ד ס''ב ואע''ג דשם ס''ו אמרינן דאם וסתה נמשך ב' או ג' ימים א''צ לפרוש אלא עונה ראשונה י''ל דס''ס מ''מ אסורה עונה א' וגם נראה דכ''ש אם הראיה מתחלת גם קודם הוסת דצריכה לפרוש כל אותה העונה שלפני הוסת וכל הוסת ואפשר דהכא אסורה כל העונה גם לאחר הוסת וצ''ע עכ''ל הש''ך:
כה אִם אֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לִזְמַן יָדוּעַ, אָז וַדַּאי אֲסוּרָה (מז) כָּל עוֹנַת הַוֶּסֶת, כְּמוֹ וֶסֶת יָמִים גְּרֵידָא. באר היטב (מז) כל. כתב הט''ז דהב''ח הקשה הא כתב רמ''א בסי' קפ''ד ס''ב דבוסת התלוי בשינוי הגוף אין חוששת רק בשעת וסתה וכאן פסק דאסורה כל עונת הוסת כמו בשאר וסת ימים ולק''מ דלעיל לא אמר אלא לענין היתר לפני שעת הוסת דמותר דתרווייהו בעינן דהיום ווסת הגוף גורמים הראיה ממילא אין חשש קודם וסת הגוף כלל מחמת היום ומ''ה כתב שם אבל לפני הוסת מותר אבל כאן איירי אחר וסת הגוף בזה שפיר יש לחלק דבקבוע ליום אסור מן התחלת וסת הגוף עד כלות אותה עונה הן יום הן לילה אבל בוסת הגוף בלא יום קבוע מותר תיכף אחר שכלה וסת הגוף עכ''ל (ובנה''כ מתרץ בע''א עיין שם):
כו כְּשֵׁם שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַיָּמִים בְּפַעַם אַחַת, כָּךְ חוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת הַגּוּף בְּפַעַם אַחַת. כֵּיצַד, הָיְתָה מְפַהֶקֶת פַּעַם אַחַת, וְרָאֲתָה, כְּשֶׁתְּפַהֵק פַּעַם אַחֶרֶת, חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁוֶּסֶת הַיָּמִים שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ נֶעֱקָר בְּפַעַם אַחַת, שֶׁאֲפִלּוּ רָאֲתָה שְׁנֵי פְּעָמִים לְיוֹם יָדוּעַ אִם הִגִּיעַ זְמַן שְׁלִישִׁי וְלֹא רָאֲתָה, נֶעֱקַר לְגַמְרֵי, כֵּן הוּא וֶסֶת הַגּוּף. וּכְשֵׁם שֶׁוֶּסֶת הַיָּמִים הַקָּבוּעַ בְּג' פְּעָמִים צָרִיךְ עֲקִירָה ג' פְּעָמִים וּבְדִיקָה, כֵּן הוּא וֶסֶת הַקָּבוּעַ בַּגּוּף. וּמֵאֵימָתַי עֲקִירָתוֹ, מִשֶּׁיִּקְרֶה מִקְרֶה, וְלֹא תִּרְאֶה. הָיָה הַמִּקְרֶה לִזְמַן יָדוּעַ, אֵינוֹ נֶעֱקַר אֶלָּא אִם כֵּן בָּא הַמִּקְרֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּזְמַנּוֹ, וְלֹא רָאֲתָה, אֲבָל בְּמִקְרֶה לְבַדּוֹ, אוֹ זְמַן לְבַדּוֹ שֶׁלֹּא רָאֲתָה בָּהֶם, אֵינוֹ נֶעֱקָר.
כז תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְהִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעָה (מח) לִימֵי הַנְּעוּרִים אֲפִלּוּ הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְכֵן אֲפִלּוּ הִגִּיעָה לִימֵי הַנְּעוּרִים אִם בְּדָקוּהָ וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הִיא קוֹבַעַת וֶסֶת כִּשְׁאָר נָשִׁים בְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁאָר הַוְּסָתוֹת, וּבְאַרְבָּעָה בְּוֶסֶת הַהַפְלָגוֹת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּינָהּ לִגְדוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזְקָה רוֹאָה וְקָבְעָה לָהּ וֶסֶת, אִם פָּסְקָה ג' עוֹנוֹת (מט) בֵּינוֹנִיוֹת שֶׁהֵם צ' יוֹם וְלֹא רָאֲתָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לַוֶּסֶת הָרִאשׁוֹן כְּלָל, וְחָזְרָה לְקַדְמוּתָהּ. וַאֲפִלּוּ חָזְרָה לִרְאוֹת בְּאוֹתָן עוֹנוֹת שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה (פי' נְהוּגָה) לִרְאוֹת בָּהֶן, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת עַד שֶׁתַּחֲזֹר וְתִקְבָּעֶנּוּ ג' פְּעָמִים, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בַּת דָּמִים וְנִתְגַּלָּה שֶׁדָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מִקְרֶה הָיָה. רָאֲתָה ג' רְאִיּוֹת מְג' עוֹנוֹת (נ) מְכֻוָּנוֹת שֶׁלֹּא פִּחֲתָה וְלֹא הוֹתִירָה, נִתְגַּלָּה שֶׁדִּלּוּג הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ סִלּוּק דָּמִים, אֶלָּא שִׁנּוּי וֶסֶת. לְפִיכָךְ, רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּה הִתְחִילָה (לְדַלֵּג) מִצְטָרֶפֶת לְג' רְאִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְנִמְצְאוּ ד' רְאִיּוֹת וג' הַפְלָגוֹת בֵּינֵיהֶם מִצ' לְצ'. אֲבָל אִם פִּחֲתָה אוֹ הוֹתִירָה, שֶׁלֹּא הָיוּ הָרְאִיּוֹת מְכֻוָּנוֹת, אָז אִי אֶפְשָׁר לָרִאשׁוֹנוֹת לְהִצְטָרֵף, וְעַד שֶׁתִּרְאֶה ד' רְאִיּוֹת מְכֻוָּנוֹת אֵינָהּ קוֹבַעַת וֶסֶת לְהַפְלָגוֹת. באר היטב (מח) הנעורים. דהיינו שהיא פחותה מי''ב שנים ויום אחד וכתב הט''ז מ''מ כל שעדיין לא ראתה ג''פ לא חוששת כלל אפי' לוסת שאינו קבוע דשאר נשים חוששת לו עד שיעקר עכ''פ פעם אחת גבי זו אינו כן אלא אמרי' מקרה בעלמא הוא: (מט) בינוניות. לאפוקי אם לא פסקה אלא ג' עונות קטנות שהיתה רגילה לראות בהן אם היתה אח''כ חוזרת ורואה באותן עונות קטנות פעם א' היתה חוששת להן ואפי' לא ראתה באותן עונות אלא שראתה פעם א' היתה חוששת לראייתה או לעונה בינונית כשאר נשים משא''כ כשפסקה ג' עונות בינוניות דראינו שפסק ממנה הטבע דשאר נשים אז אמרינן דראיות הראשונות היו מקרים כ''כ הפרישה משא''כ בגדולה בעינן עקירה בג''פ והיינו שהגיע זמן וסתה ולא תראה ג''פ אבל קטנה א''צ עקירה אלא ג' עונות בינוניות שפסקה חזרה לקדמותה ומשכחת לה בוסת החדש בסירוג שראתה מב' חדשים לב' חדשים דבגדולה שקבעה וסת בעינן שיעבור עליה ג''פ מב' חדשים לב' חדשים ובקטנה סגי בצ' יום וכן בוסת ההפלגה אם היה לה וסת מל''ה לל''ה בגדולה בעינן שיעברו ג''פ מל''ה לל''ה ולא תראה דהיינו ק''ה ימים ובקטנה סגי בצ' יום עכ''ל הש''ך: (נ) מכוונות. כתב הט''ז ועכ''פ מהני הג' ראיות שתהיה מוחזקת בדם מאותה שעה ודינה כדין אשה שאין לה וסת ומ''ש המחבר כל שאין הראיות מכוונות אינה קובעת משמע דאינה חוששת כלל זה אינו אלא דאינה חוששת לאותו וסת קבוע שהיה לה מתחלה אלא תהיה כאשה שאין לה וסת ולא דמיא לקטנה וזקנה שהם אינם מוחזקים בדמים כלל ומ''ש המחבר לפיכך ראיה ראשונה וכו' פשיטא דקאי על מה שראתה אחר הפסקה ראשונה וכו' ע''ש באריכות והש''ך פירש האי ראיה ראשונה כלומר ראיה אחרונה מג' ראשונות שראתה קודם שהתחילה לפסוק עכ''ל:
כח וְכֵן זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת מִשֶּׁהִזְקִינָה, וְלֹא רָאֲתָה, הֲרֵי זוֹ מְסֻלֶּקֶת דָּמִים וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוִסְתָּהּ (נא) הָרִאשׁוֹן. וּקְטַנָּה וּזְקֵנָה אֵינָן חוֹשְׁשׁוֹת לְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (נא) הראשון. היינו כשלא חזרה לקביעותה הראשון כדלקמן סל''א. ש''ך:
כט אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה, כָּל שֶׁזְּקֵנָה כָּל כָּךְ שֶׁרְאוּיָה (טוּר) שֶׁקּוֹרִין לָהּ אִמָּא בְּפָנֶיהָ מֵחֲמַת זִקְנוּתָהּ וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
ל חָזְרָה וְרָאֲתָה, דִּינָהּ כְּדִין תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת.
לא חָזְרָה לִרְאוֹת בְּעוֹנוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאֶה בָּהֶן, חָזְרָה לִקְבִיעוּתָהּ הָרִאשׁוֹן. אִם וֶסֶת הַהַפְלָגוֹת חָזְרָה לְקַדְמוּתָהּ, אִם תִּהְיֶה הַהַפְלָגָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה תְּחִלָּה, אִם בִּשְׁאָר הַוְּסָתוֹת, אֲפִלּוּ בְּפַעַם אַחַת חוֹזֶרֶת לְקַדְמוּתָהּ, שֶׁהֲרֵי נִתְגַּלָּה שֶׁדִּלּוּג הָרִאשׁוֹן לֹא סִלּוּק דָּמֶיהָ הָיָה אֶלָּא מִקְרֶה. וּבָזֶה חָמוּר דִּין הַזְּקֵנָה מִדִּין הַקְּטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת.
לב פְּעָמִים שֶׁהָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת (נב) בְּתוֹךְ וֶסֶת. כֵּיצַד, רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּרְבִיעִית בְּב' לְחֹדֶשׁ וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכֵן בַּחֲמִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית, הֲרֵי קָבְעָה שְׁתֵּי וְסָתוֹת. באר היטב (נב) בתוך. כ' הראב''ד ועוד יש ענין אחר שהיא קובעת וסת בתוך וסת כגון שראתה ט''ו בחודש זה וט''ז בחודש זה וט''ו בחדש זה וט''ז בחדש זה כשתשלש בכל א' וא' קבעה לה ב' וסתות כל חדש וחדש כראוי לו עכ''ל:
לג מְעֻבֶּרֶת, לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לְעִבּוּרָהּ וּמֵינִיקָה כָּל כ''ד חֹדֶשׁ אַחַר לֵדַת הַוָּלָד, אֵינָהּ קוֹבַעַת וֶסֶת. אֲפִלּוּ מֵת הַוָּלָד אוֹ גְּמָלַתּוּ, דָּמִים מְסֻלָּקִים מֵהֶן כָּל זְמַן עִבּוּרָהּ וְכָל כ''ד חֹדֶשׁ. (נג) וּמִכָּל מָקוֹם חוֹשֶׁשֶׁת לָרְאִיָּה שֶׁתִּרְאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת לְוֶסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. באר היטב (נג) ומ''מ. בזה חמור דין מעוברת מדין זקנה שבסכ''ח וכתב ב''י הטעם שזקנה אין לה דם בטבע משא''כ מעוברת שיש לה דם רק דהעובר מעכב ותכף שעברו ימי העיבור חזרה למקומה עכ''ל הט''ז:
לד מְעֻבֶּרֶת, מִשֶּׁהֻכַּר עֻבָּרָהּ, וּמֵינִיקָה, כָּל כ''ד חֹדֶשׁ, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לַוֶּסֶת הָרִאשׁוֹן. אֲפִלּוּ הָיָה לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ וְהִגִּיעַ תּוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה, אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. וַאֲפִלּוּ שׁוֹפְעוֹת וְרוֹאוֹת דָּם בְּאוֹתָן עוֹנוֹת שֶׁהֵן לְמוּדוֹת לִרְאוֹת בָּהֶן, אֵינוֹ אֶלָּא (נד) בְּמִקְרֶה. עָבְרוּ יְמֵי הָעִבּוּר וְהַהֲנָקָה, חוֹזְרוֹת לָחוּשׁ לְוִסְתָּן הָרִאשׁוֹן. כֵּיצַד, הָיָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים, אִם לְמוּדָה לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, חוֹשֶׁשֶׁת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן שֶׁהִיא (נה) פּוֹגַעַת בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הַדִּין אִם הָיָה לָהּ וֶסֶת הַגּוּף אוֹ לִזְמַן יָדוּעַ, אֲבָל אִם הָיָה וִסְתָּהּ וֶסֶת הַהַפְלָגוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָחוּשׁ (נו) עַד שֶׁתַּחֲזֹר לִרְאוֹת. חָזְרָה לִרְאוֹת אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת חוֹשֶׁשֶׁת יוֹם הַהַפְלָגָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לְהַפְלִיג. באר היטב (נד) במקרה. פי' ואחר כך אינה חוששת לוסת זו: (נה) פוגעת. ואף אם לא ראתה בו חוששת לר''ח שני וכן לג' שאינו נעקר בפחות מג''פ והרמב''ן כתב שאינה חוזרת עד שתראה פעם אחת ומשתראה פ''א חוזרת לוסתה אפילו אינה רואה בזמן וסתה וכן דעת הראב''ד ולא ידעתי למה השמיט המחבר דעתם דהא רבים נינהו ועוד דבוסתות דרבנן שומעין להקל עכ''ל הש''ך: (נו) שתחזור. שהרי אין כאן שום ראיה שנשער בהפלגה ממנה. ש''ך:
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה
ובו נ''ד סעיפים
א דְּבַר תּוֹרָה אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה וְלֹא אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ שֶׁיָּצָא דָּם מִבְּשָׂרָהּ, (א) וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בְּגוּפָהּ אוֹ בִּבְגָדֶיהָ, שֶׁהִיא טְמֵאָה, וַאֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ אֲפִלּוּ לֹא הִרְגִּישָׁה, וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה טְהוֹרָה. וּצְרִיכָה הֶפְסֵק טָהֳרָה, שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ וְתִמָּצֵא טְהוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ תִּמְנֶה שִׁבְעָה נְקִיִּים מִיּוֹם הַמְּצִיאָה כְּאִלּוּ רָאֲתָה וַדַּאי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קצ''ו. וְאִם הִרְגִּישָׁה שֶׁנִּפְתַּח מְקוֹרָהּ לְהוֹצִיא דָּם וּבָדְקָה אַחַר כָּךְ וְלֹא מָצְאָה כְּלוּם, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהִיא טְמֵאָה. באר היטב (א) גזרו. כתב הט''ז א''ל הא הוי ס''ס ספק אם יצא ממנה או מעלמא ואת''ל ממנה אימור לאו מן המקור אתי וכמ''ש בסי' קפ''ז ס''ה י''ל כיון דרוב דם שיוצא מהאשה שאין לה מכה אתי ממקור לאו נחשב זה לספק כלל ובסי' קפ''ז מיירי ביש לה מכה:
ב לֹא גָּזְרוּ בְּתִינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא פְּחוּתָהּ (ב) מִי''ב, אֲפִלּוּ הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְכֵן אֲפִלּוּ הָיְתָה יְתֵרָה מִי''ב אִם בְּדָקוּהָ וְלֹא הֵבִיאָה ב' שְׂעָרוֹת, בֵּין שֶׁהִיא בְּתוּלָה בֵּין שֶׁהִיא בְּעוּלָה, וַאֲפִלּוּ אִם רָאֲתָה כְּבָר ב' פְּעָמִים. אֲבָל לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים חוֹשֶׁשֶׁת לְכֶתֶם. באר היטב (ב) מי''ב. שנה ויום א' וכתב רש''ל והאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתחלה לכתמיה אפילו היא קטנה (דהא אפילו לדם בתולים מונין ז' נקיים) ואין להקל מן המנהג וכ''כ הב''ח אבל הש''ך חולק ע''ז וכתב דדבר שאינו מצוי אין שייך בו מנהג לכך פסק דכתמיה טהורין ע''ש:
ג הָיְתָה שׁוֹפַעַת כַּמָּה יָמִים, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְזַלֶּפֶת טִיף אַחַר טִיף (ג) בְּלֹא הֶפְסֵק, אֵינוֹ אֶלָּא כִּרְאִיָּה אַחַת עַד שֶׁתַּפְסִיק. אֲבָל אִם פָּסְקָה מְעַט, וְחָזְרָה וְרָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זוֹ מֻחְזֶקֶת בְּדָמִים וְכִתְמָהּ טָמֵא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין כִּתְמָהּ טָמֵא אֶלָּא אִם כֵּן רָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה וְסָתוֹת. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. (הִיא סְבָרַת רַשִׁ''י וְרַשְׁבָּ''א וְהַטּוּר) . באר היטב (ג) פסקה. זה לא קאי אלא אמזלפת אבל בשופעת אפילו פסקה מעט וחזרה וראתה והפסיקה כך הרבה פעמים כיון שהיא שופעת אינה אלא ראיה אחת דא''א לאשה שתהא שופעת כמעין כמה ימים ותחיה וצ''ע כ''כ הב''ח אבל הט''ז כ' דודאי ב' או ג' ימים אפשר שתחיה ונמצא שכל שיש הפסק בין הראיות הן בין שופעות הן בין מזלפות טיפין נחשב לשתי ראיות (ובנה''כ הסכים לדברי הב''ח וכתב שדברי הט''ז דחוקים דהא הט''ז כתב סתמא כמה ימים ועוד דהחוש מעיד ע''ז דא''א שתהא שופעת אפילו ב' ימים ותחיה):
ד תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה ג' פְּעָמִים, וּפָסְקָה מִלִּרְאוֹת שִׁעוּר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, שֶׁהֵם צ' יוֹם, חוֹזֶרֶת (ד) לְקַדְמוּתָהּ וְכִתְמָהּ טָהוֹר עַד שֶׁתַּחֲזֹר וְתִרְאֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. באר היטב (ד) לקדמותה. אפילו חזרה לראות בעונות שהיתה למודה וכדלעיל סימן קנ''ט סכ''ז עד שתראה שלש פעמים. ש''ך:
ה לֹא גָּזְרוּ עַל הַכֶּתֶם אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד, וְשִׁעוּר הַגְּרִיס הוּא כְּט' עֲדָשִׁים ג' עַל ג' (טוּר), וְשִׁעוּר עֲדָשָׁה כְּד' שְׂעָרוֹת (אָגוּר בְּשֵׁם מהרי''ל) שֶׁהוּא ל''ו שְׂעָרוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵן (ה) קְבוּעוֹת בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם (תְּשׁוּבַת מהרי''ו סִימָן ס''ב) . וְכָל זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ כְּזֶה הַשִּׁעוּר אָנוּ תּוֹלִין לוֹמַר דַּם כִּנָּה הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָרְגָה כִּנָּה. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזֶה הַשִּׁעוּר אֵין תּוֹלִין בְּכִנָּה, בֵּין אִם הוּא מְרֻבָּע אוֹ אִם הוּא אָרֹךְ. וְאִם נִזְדַּמֵּן לָהּ גְּרִיס יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה הַשִּׁעוּר, מְשַׁעֲרִין בּוֹ. באר היטב (ה) קבועות. ר''ל עם החלל שביניהם ולא כמה שהן דבוקין זה אצל זה ממש. ש''ך:
ו הָא דְּבָעֵינָן שִׁעוּרָא, בֵּין בְּכֶתֶם הַנִּמְצָא עַל חֲלוּקָהּ בֵּין בְּכֶתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ (ו) אֶלָּא בְּכֶתֶם הַנִּמְצָא עַל חֲלוּקָהּ, אֲבָל כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ בִּלְבַד, בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁחוֹשְׁשִׁין לָהֶם, אֵין לוֹ שִׁעוּר. באר היטב (ו) אלא. והב''ח פסק כהי''א דלקמן ס''ח ולפע''ד אין להקל כלל דבש''ס משמע כדיעה הראשונה שם וכאן עכ''ל הש''ך:
ז אִם הָרְגָה (ז) פִּשְׁפֵּשׁ אוֹ הֵרִיחָה רֵיחוֹ, תּוֹלָה בּוֹ עַד כְּתֻרְמוּס (פֵּרוּשׁ מִין מִמִּינֵי הַקִטְנִיּוֹת שֶׁהוּא מַר וּבְלַעַ''ז לוֹפִינוֹ) . באר היטב (ז) פשפש. הוא וואנ''ץ בל''א. ודעת הרשב''א דבמקומות שהפשפש והרחש מצויים תולין בהם כתורמוס אע''פ שלא הרגה והב''ח פסק דלא כותיה ואינו מוכרח וכבר נתבאר דבכתמים שומעין להקל עכ''ל הש''ך וכ''פ הט''ז ופירוש תורמוס הוא מין קטנית עגולה ורחב כמעה קטנה ומבואר בב''י דבמקום דתלינן בפשפש אין חילוק בין ארכו כרחבו או לא:
ח אִם אֵין בַּכֶּתֶם בְּמָקוֹם אֶחָד כִּגְרִיס וְעוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טִפִּין הַרְבֵּה סְמוּכִין זֶה לָזֶה עַד שֶׁאִם נְצָרְפָם יֵשׁ בָּהֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, טְהוֹרָה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִין כָּל טִפָּה וְטִפָּה בְּכִנָּה עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד בְּמָקוֹם אֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנִּמְצְאוּ עַל חֲלוּקָהּ, אֲבָל אִם נִמְצְאוּ עַל בְּשָׂרָהּ, (ח) מִצְטָרְפִין לְכִגְרִיס וְעוֹד. באר היטב (ח) מצטרפין. כתב הש''ך זהו לסברא הראשונה בס''ו אבל לסברא אחרונה בלי צירוף טמאה בכל שהוא:
ט כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ, שֶׁהוּא אָרֹךְ כִּרְצוּעָה אוֹ עָגֹל, אוֹ שֶׁהָיוּ טִפִּין טִפִּין, אוֹ שֶׁהָיָה אֹרֶךְ הַכֶּתֶם עַל רֹחַב יְרֵכָהּ, אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה, הוֹאִיל וְהוּא כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּה (פי', גְּנַאי הוּא וְהוּא כִּנּוּי לָעֶרְוָה), טְמֵאָה, וְאֵין אוֹמְרִים אִלּוּ נָטַף מִן הַגּוּף לֹא הָיָה כָּזֶה.
י כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ (ט) מְקַבֵּל טֻמְאָה, לֹא גָּזְרוּ עָלָיו. כֵּיצַד, בָּדְקָה קַרְקַע עוֹלָם אוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאֵינוֹ (י) מְקַבֵּל טֻמְאָה, (מָרְדְּכַי ה''נ בְּשֵׁם סְמַ''ג וּסְמַ''ק) אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְיָשְׁבָה עָלָיו וּמָצְאָה בּוֹ כֶּתֶם, וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא עַל בֶּגֶד צָבוּעַ, טְהוֹרָה. לְפִיכָךְ, תִּלְבַּשׁ הָאִשָּׁה בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין, כְּדֵי לְהַצִּילָהּ מִכְּתָמִים (הַרַמְבַּ''ם וּבַגְּמָרָא פֶּרֶק הָאִשָּׁה) . באר היטב (ט) טומאה. עיין ברמב''ם הלכות כלים מה הן הדברים שאין מקבלין טומאה: (י) מקבל. וכן אפילו מין שהוא מקבל טומאה אלא ששיעורו גרם לו כמו מטלית שאין בו ג' על ג'. ומבואר בדברי התוס' דכלי שמקבל טומאת נגעים אע''פ שאין מקבל שאר טומאה מקבל כתמים וטמאה עכ''ל הש''ך:
יא לֹא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא שָׁם כֶּתֶם טְמֵאָה, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבָּא שָׁם מִן הַמָּקוֹר. כֵּיצַד, נִמְצָא עַל (יא) עֲקֵבָהּ, טְמֵאָה. וְכֵן אִם נִמְצָא עַל כָּל אֹרֶךְ שׁוֹקָהּ וּפַרְסוֹתֶיהָ מִבִּפְנִים, וְהֵם הַמְּקוֹמוֹת הַנִּדְבָּקִים זֶה בָּזֶה בְּעֵת שֶׁתַּעֲמֹד וּתְדַבֵּק (יב) רֶגֶל בְּרֶגֶל וְשׁוֹק בְּשׁוֹק, וְכֵן אִם נִמְצָא עַל רֹאשׁ גּוּדָל רַגְלֶיהָ וְכָל שֶׁכֵּן עַל רַגְלֶיהָ מַמָּשׁ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א), וְכֵן אִם נִמְצָא עַל יָדֶיהָ, אֲפִלּוּ עַל קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן (יג) וְשֶׁמָא נָגְעוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל אִם נִמְצָא עַל שׁוֹקֶיהָ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ מִצַּד חוּץ, אוֹ אֲפִלּוּ מֵהַצְּדָדִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמַעְלָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, (יד) טְהוֹרָה. וְאִם יוֹדַעַת שֶׁנִּזְדַּקְּרָה וְהִגְבִּיהָה רַגְלֶיהָ לְמַעְלָה, טְמֵאָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָאֶנוּ, אֲפִלּוּ (טו) לְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, אֲפִלּוּ עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים אוֹ נִתְעַסְקָה בִּכְתָמִים. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ לְבַד, אֲבָל אִם נִמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ וְגַם עַל (טז) חֲלוּקָהּ, אִם עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים אוֹ נִתְעַסְקָה בִּכְתָמִים, תּוֹלָה בּוֹ בֵּין שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מֵהֶחָגוֹר אוֹ שֶׁהִגְבִּיהָה רַגְלֶיהָ וְנִמְצָא לְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר (הָרַמְבַּ''ן וְהָרַשְׁבָּ''א) . בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁכְּשֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם עַל בְּשָׂרָהּ בִּלְבַד אֵינָהּ תּוֹלָה, כְּשֶׁאֵין לָהּ לִתְלוֹת אֶלָּא בְּעֵסֶק הַכְּתָמִים אוֹ בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, אֲבָל אִם יֵשׁ (יז) מַכָּה בְּגוּפָהּ שֶׁיְּכוֹלָה לִתְלוֹת בָּהּ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבָּא הַדָּם מִמֶּנָּהּ, תּוֹלָה בָּהּ, וּטְהוֹרָה. וְאִם הַמַּכָּה (יח) בִּכְתֵפָהּ וְהַכֶּתֶם עַל יְרֵכָה בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבֹא מֵהַמַּכָּה, טְמֵאָה. באר היטב (יא) עקבה. שמא נגעה באותו מקום בישיבתה ופירש בפרישה דהיינו כשישיבתה כדרך הישמעאלים שמשימין רגליהם תחת עגבותיהם. ט''ז: (יב) רגליה. והב''ח כתב דדוקא גב הרגל שכנגד הרגל אבל בשאר גב הרגל לצד חוץ וכ''ש בנמצא אשאר ראשי ד' אצבעותיה טהורה וכתב הש''ך שאין דבריו מוכרחים גם הדרישה כתב שצ''ע בשאר ראשי אצבעות הרגלים כו' ע''ש והט''ז כתב דבגב הרגל אין להקל כיון שכבר הורה זקן ב''י ורמ''א הביאו אבל זה נראה להקל באם נמצא על שאר אצבעות הרגל חוץ מן הגודל ואפשר שגם הרב ב''י מודה בו כיון שהוא רחוק מצד פנים עכ''ל: (יג) ושמא. משמע להדיא מדברי הט''ו דאפילו בסתם חיישינן שמא נגעו. ש''ך: (יד) טהורה. כתב הש''ך אפילו לא עברה בשוק של טבחים שאין לה במה לתלות ולא חיישינן שנגעה בידיה במקור ומידה בא למקום זה אח''כ בנגיעתה דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. כ''מ מש''ס ופוסקים: (טו) מהחגור. הוא סינר שחוגרות בו הנשים לצניעות. הרשב''א: (טז) חלוקה. דלית כאן הוכחה דמגופא אתא כיון דלא אשתכח על הבשר לחוד. ט''ז: (יז) מכה. ותוך ג' ימים ראשונים של ספירת ז' נקיים לא תלינן אפילו במכה כדלקמן סי' קצ''ו. ש''ך. וכן אם נמצא על ידיה ממש אם נתעסקה בידיה ממש בכתמים תולה. טור בשם רשב''א: (יח) בכתפה. כ' הט''ז אבל בצוארה איתא בש''ס דלפעמים תולה בה כגון בצד שמקום התורפה מכוין נגדה ולפעמים שוחה צוארה ונופל דם המכה שם:
יב נִמְצָא הַכֶּתֶם עַל (יט) חֲלוּקָהּ לְמַטָּה מֵהַחֲגוֹר, אוֹ בִּמְקוֹם הַחֲגוֹר עַצְמוֹ, טְמֵאָה. אֲפִלּוּ נִמְצָא לְצַד חוּץ. וְאֵין חִלּוּק בֵּין נִמְצָא בֶּחָלוּק לְפָנֶיהָ אוֹ מֵאַחֲרֶיהָ אוֹ מִן הַצְּדָדִין, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּגָדִים חוֹזְרִין הֵנָּה וָהֵנָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד בס' בעה''נ וְרַשְׁבָּ''א בת''ה) . וְאִם עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, טְהוֹרָה, אֲפִלּוּ נִמְצָא לְצַד פְּנִים וְעַל בְּשָׂרָהּ. וְאִם נִמְצָא עַל חֲלוּקָהּ בִּלְבַד, מֵהֶחָגוֹר וּלְמַעְלָה, טְהוֹרָה אֲפִלּוּ נִזְדַּקְּרָה וְהִגְבִּיהָה רַגְלֶיהָ, וַאֲפִלּוּ לֹא עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, שֶׁאִלּוּ בָּא מִן הַמָּקוֹר הָיָה נִמְצָא גַּם עַל בְּשָׂרָהּ. באר היטב (יט) חלוקה. כתב רבינו ירוחם אהא דנמצא על חלוקה פי' חלוק הבדוק לה ופשוט הוא. ב''י וד''מ:
יג נִמְצָא עַל (כ) בֵּית יָד שֶׁל חֲלוּקָהּ, אִם הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הַדָּם בְּבֵית יָד מַגִּיעַ עַד בֵּית תֻּרְפָּה, טְמֵאָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ שָׁם אֶלָּא אִם כֵּן תִּשְׁחֶה הַרְבֵּה, וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִגֹּעַ שָׁם כְּלָל, טְהוֹרָה. באר היטב (כ) בית יד. שקורין בל''א ארבי''ל. הגהת פרישה:
יד הָיְתָה פּוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָה בּוֹ בַּלַּיְלָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹזֵר הֵילָךְ וְהֵילָךְ. וְכֵן הַדִּין אִם נִמְצָא בְּמַעֲפֹרֶת שֶׁמְּכַסָה רֹאשָׁהּ אוֹ שֶׁחוֹגֶרֶת בּוֹ (רמב''ם) וְאִם קָשְׁרָה בּוֹ רֹאשָׁהּ הֵיטֵב וּכְשֶׁנֵּעוֹרָה גַּם כֵּן מְצָאָתוֹ קָשׁוּר יָפֶה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
טו שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁכִּסוּ רֹאשָׁן בְּחָלוּק א', שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. וְאִם אַחַת כִּסְתָה וְהָאַחֶרֶת לֹא כִּסְתָה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁתֵּיהֶן לָבְשׁוּ הֶחָלוּק, וְנִמְצָא הַכֶּתֶם לְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר, אוֹתָהּ שֶׁכִּסְתָה טְמֵאָה, וְהָאַחֶרֶת טְהוֹרָה.
טז אִם יֵשׁ לָהּ מַכָּה (כא) בְּצַוָּארָהּ וְנִמְצָא הַכֶּתֶם בֶּחָלוּק אֲפִלּוּ לְמַטָּה מֵהֶחָגוֹר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגֹּעַ שָׁם מֵהַמַּכָּה, אִם פּוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָה בּוֹ תּוֹלָה בְּמַכָּתָהּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר נִתְהַפֵּךְ וּבָא לוֹ שָׁם. באר היטב (כא) בצוארה. כתב הש''ך היינו בצדדי הצואר שאז א''א ליגע שם מהמכה אם לא ע''י שפושטתו ומתכסה בו אבל בצואר ממש בלא''ה תולה בה כדאיתא בש''ס ופוסקים:
יז מָצְאָה כֶּתֶם לְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר וְכֶתֶם לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, וְיוֹדַעַת שֶׁלֹּא (כב) נִזְדַּקְּרָה, טְהוֹרָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּמוֹ שֶׁהָעֶלְיוֹן בָּא מֵעָלְמָא כָּךְ בָּא הַתַּחְתּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן כִּגְרִיס וְעוֹד, אוֹ יוֹתֵר, שֶׁוַּדַּאי מֵעָלְמָא בָּא, שֶׁהֲרֵי אֵין לִתְלוֹתוֹ בְּכִנָּה. אֲבָל אִם אֵין בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד, אֵין תּוֹלִין אוֹתוֹ מֵעָלְמָא, דְּשֶׁמָּא דַּם כִּנָּה הוּא. וְאִם יֵשׁ בַּתַּחְתּוֹן כִּגְרִיס וְעוֹד, שֶׁאֵין לִתְלוֹת בְּכִנָּה, טְמֵאָה. באר היטב (כב) נזדקרה. ואע''ג דלעיל סי''א אמרינן שאינה חוששת שמא נזדקרה שאני הכא שיש עוד ריעותא אחרת בכתם התחתון ואם היינו תולין לומר לא נזדקרה וגם לתלות גם כתם התחתון דמעלמא אתא הוי ב' תליות לקולא וכולי האי לא מקלינן כ''כ הלבוש:
יח כֵּיוָן שֶׁכְּתָמִים דְּרַבָּנָן, מְקִלִּין בָּהֶם וְתוֹלָה בְּכָל דָּבָר שֶׁיְּכוֹלָה לִתְלוֹת. כֵּיצַד, שָׁחֲטָה בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף, אוֹ נִתְעַסְקָה בִּכְתָמִים, אוֹ יָשְׁבָה בְּצַד הַמִּתְעַסְקִים בָּהֶם, אוֹ שֶׁעָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים וְנִמְצָא דָּם בִּבְגָדֶיהָ, תּוֹלָה בָּהּ וּטְהוֹרָה. אֲפִלּוּ לוֹבֶשֶׁת ג' חֲלוּקִים זֶה עַל זֶה, וְנִמְצָא אֲפִלּוּ בַּתַּחְתּוֹן, טְהוֹרָה. אֲבָל אִם נִמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ, אֵינָהּ תּוֹלָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהּ מַכָּה בְּגוּפָהּ אָז תּוֹלָה בָּהּ, אֲפִלּוּ עַל בְּשָׂרָהּ אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לַדָּם לִנְטֹף מִשָּׁם. וַאֲפִלּוּ נִתְרַפֵּאת, אִם אֶפְשָׁר לָהּ לְהִתְגַּלַּע וּלְהוֹצִיא דָּם עַל יְדֵי חִכּוּךְ, תּוֹלָה בָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו עָלָה עָלֶיהָ קְרוּם וְאֵינָהּ מְטַפְטֶפֶת (רַשְׁבָּ''א וּמָרְדְּכַי וְסה''ת וּסְמַ''ג) .
יט כְּשֵׁם שֶׁתּוֹלָה בָּהּ כָּךְ תּוֹלָה בִּבְנָהּ וּבְבַעֲלָהּ אִם נִתְעַסְקוּ בִּכְתָמִים אוֹ אִם יֵשׁ בָּהֶם מַכָּה, לְפִי שֶׁדַּרְכָּם לִגֹּעַ בָּהּ. אֲבָל אִם הָיוּ עֲסוּקִים בְּדָם וְלֹא (כג) נִמְצָא בָּהֶם דָּם, אֵינָהּ תּוֹלָה בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ עֲסוּקִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִנָּתֵז כְּגוֹן שְׁחִיטָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם שָׁכְבָה בְּמִטָּה עִם נָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַכּוֹת בְּגוּפָן, תּוֹלָה בָּהֶן כְּמוֹ בִּבְנָהּ וּבַעֲלָהּ (מָרְדְּכַי ה''נ וּבש''ד) . באר היטב (כג) נמצא. אבל אם היה נודע שהיה נמצא בהם דם אע''פ שעכשיו אין בהם דם תלינן דבשעה שנגעו היה בהם דם. ב''ח:
כ מִי שֶׁרָגִיל לָצֵאת מִמֶּנּוּ דָּם דֶּרֶךְ פִּי הָאַמָּה, וּבִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ נִמְצָא בְּעֵד הָאִשָּׁה דָּם, תּוֹלָה בְּבַעֲלָהּ.
כא הֵיכָא דְּאִשְׁתַּכַּח כֶּתֶם בְּשִׁפּוּלָהּ מֵאֲחוֹרָהּ, וּמַכָּה אִכָּא מִקַּמָּא, תַּלְיָא בָּהּ, דְּאֶפְשָׁר, אַדְּיָתְבָא, הַךְ דְּבַתְרָא אֲתָא לְקַמָּהּ וְנָטְפָה בָּהּ מֵהַהִיא מַכָּה.
כב סָפֵק אִם עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים אוֹ אִם יָשְׁבָה בְּצַד הַמִּתְעַסְקִים בִּכְתָמִים, אֵינָהּ תּוֹלָה בָּהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעִיר שֶׁהַטַּבָּחִים אוֹ הַמִּתְעַסְקִים בִּכְתָמִים יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם יָדוּעַ, אֲבָל אִם דַּרְכָּם (כד) לְהִתְעַסֵק כָּאן וְכָאן, תּוֹלִין אֲפִלּוּ מִסָפֵק, שֶׁמָּא נִתְעַסְקוּ בַּמָּקוֹם שֶׁעָבְרָה, וְלֹא הִרְגִּישָׁה. באר היטב (כד) להתעסק. דאז הוי כולה מתא כשוק של טבחים. ט''ז:
כג נִתְעַסְקָה בְּדָבָר אָדֹם וְנִמְצָא עָלֶיהָ כֶּתֶם שָׁחֹר אוֹ אִפְּכָא, אֵין תּוֹלִין בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, אָדֹם בְּשָׁחֹר וְשָׁחֹר בְּאָדֹם, אֲבָל אָדֹם בְּאָדֹם וְשָׁחֹר בְּשָׁחֹר, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ נִכָּר מַמָּשׁ שֶׁדּוֹמֶה לוֹ, תּוֹלָה בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַסְקָה בְּמֵי תִּלְתָּן אוֹ בְּמֵי בָּשָׂר אוֹ בְּקִילוֹר אָדֹם קְצָת, תּוֹלָה בּוֹ הָאָדֹם.
כד נִתְעַסְקָה בְּתַרְנְגוֹלֶת, תּוֹלָה בּוֹ אָדֹם וְשָׁחֹר וְכַרְכֻּמִּי, לְפִי שֶׁדַּם שְׁחִיטָתָהּ אָדֹם, וְדַם אֵבָרֶיהָ שָׁחֹר, וְדַם בְּנֵי מֵעֶיהָ כַּרְכֻּמִּי.
כה שְׁתֵּי (כה) נָשִׁים שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּצִפּוֹר אַחַת שֶׁאֵין בּוֹ דָּם אֶלָּא כְּסֶלַע, וְנִמְצָא עַל כָּל אַחַת כְּסֶלַע, שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. באר היטב (כה) נשים. כתב הב''ח הואיל שבאין לשאול כאחת שתיהן טמאות והט''ז חולק עליו וס''ל דאפילו בזו אחר זו ג''כ שתיהן טמאות (ובנה''כ מסכים לדעת הב''ח ע''ש באריכות):
כו נִתְעַסְקָה בְּדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מִמֶּנּוּ כֶּתֶם אֶלָּא כִּגְרִיס, וְנִמְצָא עָלֶיהָ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין, הֲרֵי זֶה תּוֹלָה כִּגְרִיס בַּדָּם שֶׁנִּתְעַסְקָה בּוֹ וְכִגְרִיס בְּמַאֲכֹלֶת אֲבָל אִם נִמְצָא הַכֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּשְׁנֵי גְּרִיסִין, טְמֵאָה. (רַמְבַּ''ם פ''ט וְרַשְׁבָּ''א וְרא''ה בב''ה וְה''ה) וְיֵשׁ (כו) מַחְמִירִין וּמְטַמְּאִין בְּכָל זֶה, (הָרֹא''שׁ וְהַטּוּר) . וּמִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה דְּיֵשׁ לִסְמֹךְ אַמְּקִלִּין, דְּבִכְתָמִים שׁוֹמְעִין לְהָקֵל. באר היטב (כו) מחמירין. ולדידהו אפילו נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טמאה כדאיתא בדבריהם מן הש''ס להדיא. ש''ך:
כז נִתְעַסְקָה בְּפָחוֹת מִכִּגְרִיס, וְנִמְצָא עָלֶיהָ כִּגְרִיס וְעוֹד, (כז) טְהוֹרָה. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֶּתֶם זֶה מֵעֵסֶק הַכְּתָמִים הוּא וּכְבָר הָיָה שָׁם דָּם מַאֲכֹלֶת (פֵּרוּשׁ, דַּם כִּנָּה) שֶׁנִּצְטָרֵף אֵלָיו עַד שֶׁחָזַר לְיוֹתֵר מִכִּגְרִיס. וְכֵן אִם נִתְעַסְּקָה בְּפָחוֹת מִכִּגְרִיס, וְנִמְצָא עָלֶיהָ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין, טְהוֹרָה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין וּמְטַמְּאִין. וּמִכָּל מָקוֹם אִם נִתְעַסְּקָה בְּדָם וְאֵינָהּ יוֹדַעַת בְּכַמָּה, אַזְלִינָן לְקֻלָּא וְאַמְרִינָן שֶׁהָיָה בַּדָּם כְּשִׁעוּר הַכֶּתֶם, (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן כָּתַב הָרַשְׁבָּ''א וְרֹא''שׁ וְטוּר וּבל''ח כָּתַב דְּדַעַת הָרַב דְּהָכָא מַחְמִירִין כֻּלֵּי עָלְמָא וּכמ''ש בס''ק ל''ז) . באר היטב (כז) טהורה. הט''ז והש''ך השיגו ע''ז ופסקו דאם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כב' גריסים טמאה (דאף דאמרינן דהעסק בא לכאן נשאר עדיין שיעור כתם) ואף הרמב''ן עצמו לא טיהר אלא בנתעסקה בכגריס ונמצא עליה ב' גריסין עכ''ל:
כח הָאִשָּׁה שֶׁמָּצְאָה עַל חֲלוּקָהּ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין וְכִנָּה (כח) מְעוּכָה בּוֹ, טְהוֹרָה. שֶׁהַגְּרִיס הָא' וַדַּאי מִכִּנָּה הַמְּעוּכָה בּוֹ, וְהַגְּרִיס הַשֵּׁנִי אָנוּ תּוֹלִין אוֹתוֹ בְּכִנָּה אַחֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד. באר היטב (כח) מעוכה. אע''ג דלעיל סכ''ו טהורה אפילו אינה מעוכה בו שאני התם דנתעסקה בכגריס משא''כ הכא. ש''ך:
כט הָרְגָה פִּשְׁפֵּשׁ שֶׁאָנוּ תּוֹלִין בּוֹ עַד כְּתֻרְמוּס, חָזַר כְּתֻרְמוּס לְשִׁעוּר הַגְּרִיס לְכָל הַדִּינִים שֶׁאָמַרְנוּ.
ל אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַקִּיף (פי' עִנְיַן הַקָפָה הוּא לְדַמּוֹת דָּבָר לְדָבָר) הַכֶּתֶם לַדָּבָר שֶׁהִיא תּוֹלָה בּוֹ, אֶלָּא תּוֹלָה מִן הַסְתָם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁזֶּה שָׁחֹר וְזֶה אָדֹם.
לא מָצְאָה כֶּתֶם וְאֵין לָהּ בַּמֶּה לִתְלוֹת, וְהַדָּבָר מְסֻפָּק אִם הוּא דָּם אוֹ צֶבַע, מַעֲבֶרֶת עָלָיו ז' סַמָּנִים אִם עָמַד בְּעֵינָיו הֲרֵי זֶה צֶבַע וּטְהוֹרָה, וְאִם אֵינָהּ מַעֲבֶרֶת עָלָיו, טְמֵאָה מִסָפֵק. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ הַעֲבָרַת ז' סַמָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בִּקְצָת מִשְּׁמוֹתָם.
לב הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בִּמְלָאכְתָּהּ, וְנִמְצָא דָּם בַּמָּקוֹם שֶׁעָבְרָה עַל דָּבָר שֶׁהָיָה בָּדוּק לָהּ מִתְּחִלָּה וְהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה (ד''ע בד''מ וכ''ה בְּרֹא''שׁ פֶּרֶק הָאִשָּׁה וְרַשְׁבָּ''א סוֹף שַׁעַר ד' וְתוֹסָפוֹת רֵישׁ דַּף נ''ח), תַּחֲזֹר לְהִתְעַסֵק כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה, (כט) אִם יִזְדַּמֵּן שֶׁתַּעֲבֹר עַל הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הַדָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. באר היטב (כט) יזדמן. פי' שמקום בין רגליה יזדמן שם במקום הכתם. ט''ז:
לג הָאִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד פֵּרוּשׁ סְמַרְטוּט מֵעִנְיַן וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ (יְשַׁעְיָה סד, ה) הַבָּדוּק לָהּ, וְנִמְצָא עָלָיו אֲפִלּוּ טִפָּה כְּחַרְדָּל, בֵּין עָגֹל בֵּין מָשׁוּךְ, טְמֵאָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ נִמְצָא עַל הַכֶּתֶם מַאֲכֹלֶת מְעוּכָה, טְמֵאָה. וְכֵן הַדִּין כְּשֶׁבָּדְקָה בּוֹ וְהִנִּיחָתוֹ (ל) בְּקֻפְסָא, וְאַחַר שָׁעָה בָּדְקָה אוֹתוֹ וּמָצְאָה עָלָיו דָּם כָּל שֶׁהוּא, בֵּין מָשׁוּךְ בֵּין עָגֹל, טְמֵאָה. באר היטב (ל) בקופסא. כתב הש''ך אעד הבדוק לה דלעיל קאי ובפרישה כתב דקאי אפילו אעד שאינו בדוק לה וקשה דבכה''ג לכ''ע בכל שהוא טהורה דבעינן כגריס ועוד וכ''כ כל הפוסקים עכ''ל וכ''פ הט''ז וכתב דלא בא המחבר למעט אם הניחתו במקום מגולה דטהור אם נמצא לאחר זמן עליו דם דזה אינו דפשוט במתני' בנמצא על עד שלה לאחר זמן דטמא מספק אלא היפוכו דסיפא קאמר דהיינו אם הניחתו תחת כר או כסת או טחתו בירכה וביאור דבריו דבנמצא תיכף על העד הבדוק פשיטא דטמאה אלא אפילו לא נמצא הדם עד למחר נמי טמאה אם היה מונח בנתיים בקופסא ולא הוטח בירכה משא''כ אם הוטח בירכה דסיפא עכ''ל:
לד בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד הַבָּדוּק לָהּ וְהִנִּיחָתוֹ תַּחַת (לא) הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת, וּלְמָחָר נִמְצָא עָלָיו דָּם, אִם (לב) מָשׁוּךְ, טְמֵאָה, שֶׁחֶזְקָתוֹ מֵהַקִּנּוּחַ. וְאִם עָגֹל, וְאֵין בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד, טְהוֹרָה, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא דָּם מַאֲכֹלֶת שֶׁנֶּהֶרְגָה תַּחַת הַכַּר. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם הוּא יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, וְיֵשׁ מָקוֹם (לג) לִתְלוֹת בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּאֵיזֶה דָּבָר תָּלִינָן כֶּתֶם. (בֵּית יוֹסֵף), באר היטב (לא) הכר. דאיכא למימר שמאכולת נתמעכה שם. ט''ז: (לב) משוך. כתב הש''ך דוקא הכא כשבדקה עצמה אמרינן הכי אבל בכל שאר כתמים לא מחלקינן בין משוך לעגול דלעולם פחות מכגריס טהורה: (לג) לתלות. (משמע כאן דאף בספק מהני בו לתלות בשום דבר) כתב הט''ז נ''ל באשה שרגילה שיוצא דם מבית הרעי שלה ע''י איזה סבה ובדקה עצמה אפילו בעד הבדוק ובשעת בדיקה נגעה גם שם דתולה בה שלא בשעת וסתה דאין כאן ספק דאורייתא כיון שלא הרגישה בדם מן המקור וכתבתי זאת לפי שראיתי מורה אחד שהורה להחמיר בזה ונ''ל דטעה בדבר פשוט עכ''ל:
לה בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד הַבָּדוּק לָהּ וְטַחְתּוֹ (לד) בִּירֵכָהּ, וּלְמָחָר נִמְצָא עָלָיו דָּם, אִם מָשׁוּךְ, טְמֵאָה אֲפִלּוּ בְּכָל שֶׁהוּא, וְאִם עָגֹל, טְהוֹרָה, אִם אֵין בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עָגֹל טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא. הגה: וְכֵן עִקָּר. באר היטב (לד) בירכה. דגם כאן י''ל שמאכולת היתה על ירכה ונתמעכה בהטחה שהטיחה על הירך ופסק הב''ח כהי''א דאף עגול טמאה בכ''ש (דס''ל דל''ד למניחתו תחת הכר דשם מאכולת מצויה משא''כ בירכה):
לו בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק לָהּ, אֲפִלּוּ הִנִּיחָתוֹ שָׁמוּר בְּתֵבָתָהּ וּמָצְאָה עָלָיו דָּם, אֵינָהּ טְמֵאָה אֶלָּא אִם יֵשׁ בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְעוֹד פּוֹסְקִים) . הגה: וְדַוְקָא בְּעֵד בֵּינוֹנִי, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ בָּדוּק וְלֹא מְלֻכְלָךְ (ד''ע), אֲבָל אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד שֶׁחֶזְקָתוֹ מְלֻכְלָךְ, כְּגוֹן שֶׁלָּקְחָה עֵד מִמָּקוֹם שֶׁדָּמִים מְצוּיִין שָׁם, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁכְּבָר הָיוּ בּוֹ כְּתָמִים, וּבָדְקָה עַצְמָהּ בּוֹ וְנִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם, טְהוֹרָה אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, (כֵּן מַשְׁמָע מֵהריטב''א שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף) .
לז בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק לָהּ, וְטַחְתּוֹ בִּירֵכָהּ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא עָלָיו דָּם, אֲפִלּוּ כִּגְרִיס וְעוֹד, (לה) טְהוֹרָה. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִנִּיחָתוֹ אַחַר הַבְּדִיקָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִתְלוֹת הַכֶּתֶם, דְּטָהוֹר אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִכִּגְרִיס (ד''ע וּבֵית יוֹסֵף), אֲבָל הִנִּיחָתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דָּם שָׁכִיחַ, טְמֵאָה, אִם הוּא יוֹתֵר מִכִּגְרִיס. באר היטב (לה) טהורה. דהוי תרי ספיקי ולקולא חדא דילמא לא מן העד הוטח על ירכה ואפילו אם ת''ל מן העד כיון שאינו בדוק לה אימר מקמי הכי הוי שם. רש''י. והש''ך השיג על דין זה דאין זה ס''ס כלל דמיד איכא למימר שמא מהמקור בא על העד וכה''ג לא מקרי ס''ס כמ''ש בדיני ס''ס בדין י''ג ע''ש שמאריך בזה והניח הדבר בצ''ע:
לח אֵיזֶהוּ עֵד (לו) הַבָּדוּק, כָּל שֶׁבְּדַקְתּוֹ, בֵּין הִיא בֵּין חֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא נוֹדַע שֶׁנִּכְנַס בּוֹ כֶּתֶם, וְלֹא הֶעֱבִירָתוֹ בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, וְלֹא בְּצַד הַמִּתְעַסְקִים בִּכְתָמִים, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת בָּדוּק. באר היטב (לו) בדוק. וע''ל סל''ו מה נקרא אינו בדוק:
לט אֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁמָּצְאָה בַּחֲלוּקָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה (לז) בָּדוּק לָהּ קֹדֶם שֶׁלְּבַשְׁתּוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ בָּדוּק קֹדֶם שֶׁלְּבָשְׁתּוֹ, וּלְבַשְׁתּוֹ בְּלֹא בְּדִיקָה וּמָצְאָה בּוֹ כֶּתֶם, טְהוֹרָה. באר היטב (לז) בדיקה. אפילו יודעת ממי לקחתו כיון שלא היה בדוק אני אומר כתם זה כבר היה שהכתמים מדבריהם והולכים בהם להקל. ש''ך:
מ (לח) בָּדְקָה חֲלוּקָהּ וּפְשַׁטְתוֹ וּמָצְאָה טְהוֹרָה, וְהִשְׁאִילָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וּלְבַשְׁתָּהּ, וּמָצְאָה בּוֹ כֶּתֶם, הָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה, וְהַשְׁנִיָּה טְמֵאָה. באר היטב (לח) בדקה. כתב הש''ך פי' שבדקה אותו בתחלה ואח''כ לבשתו ואח''כ פשטתו ומצאו טהור והשאילתו לחברתה אבל בלא בדקה חלוקה אלא כשפשטתו זו לא אצטריך לאשמעינן דהראשונה טהורה משום שמצאה אותו טהור והשאילתו לחברתה הא בלא''ה טהורה כיון שלא בדקה אותו קודם הלבישה וכ''כ הט''ז דלא כדרישה וב''ח שנכנסו בדוחקים:
מא לָבְשָׁה חֲלוּק הַבָּדוּק לָהּ, וּפְשַׁטְתוֹ, וְהִשְׁאִילָתוֹ לְיִשְׂרְאֵלִית נִדָּה אוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהִגִּיעַ (לט) זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה פַּעַם א', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בִּימֵי הַשְׁאָלַת הֶחָלוּק, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בּוֹ כֶּתֶם, תּוֹלָה בָּהֶן וּטְהוֹרָה. וְהוּא הַדִּין אִם בְּדַקְתּוֹ וְהִשְׁאִילָתוֹ לָהֶן, וְאַחַר כָּךְ לְבַשְׁתּוֹ הִיא וּמָצְאָה בּוֹ כֶּתֶם, שֶׁתּוֹלָה בָּהֶן (זֶהוּ פי' רש''י וְרַמְבַּ''ם וְטוּר) וַאֲפִלּוּ הִיא בִּסְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים. וְע''ל סי' קצ''ו, דבג' יָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל ז' נְקִיִּים אֵין מְקִלִּין בִּכְתָמִים (מ) לִתְלוֹת בְּדָבָר אַחֵר. באר היטב (לט) זמנה. היינו בת י''ב שנים ויום א' ודוקא בנדה או עובדת כוכבים הדין כן משום שתולין הקלקלה במקולקלת משא''כ בהשאילתו לטהורה שתיהן טמאות והאי אם בדקתו ר''ל כשפשטתו. ש''ך: (מ) לתלות. ודוקא כשהם יותר מכגריס ועוד אבל בפחות מכן תולין בכנה אפי' תוך ג' עכ''ל הש''ך:
מב הִשְׁאִילָתוֹ לִקְטַנָּה, שֶׁלֹּא רָאֲתָה מֵעוֹלָם, וּלְבַשְׁתּוֹ קְטַנָּה (מא) זוֹ לְאַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה קֹדֶם שֶׁחָיְתָה הַמַּכָּה, אוֹ שֶׁהִשְׁאִילָתוֹ לְנַעֲרָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה, וּלְבַשְׁתּוֹ תּוֹךְ אַרְבָּעָה לֵילוֹת לִבְעִילָתָהּ, אוֹ שֶׁהִשְׁאִילָתוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, תּוֹלָה בָּהֶן וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה (רַאֲבָ''ד וְטוּר בְּשֵׁם י''א וְה''ה וְר' יְרוּחָם לְדַעַת רַמְבַּ''ם וְרא''ה בְּב''ה) . וְכֵן אִם הִשְׁאִילָתוֹ לְסוֹפֶרֶת ז' שֶׁלֹּא טָבְלָה, תּוֹלָה בָּהּ וּבַעֲלַת הֶחָלוּק טְהוֹרָה, וַחֲבֶרְתָּהּ שֶׁשְּׁאָלְתוֹ (מב) מְקֻלְקֶּלֶת. באר היטב (מא) הזה. דאין נותנין לשום בתולה שנבעלה אלא בעילת מצוה אפ''ה תולה בה וכן יושבת על דם טוהר אע''ג דבזה''ז ה''ה ככל הנשים אפ''ה תולה בה שאין כאן קלקול שלא החמירו שלא לבעול על דם טוהר אלא לענין עצמן אבל לא לענין הצלת חברתה. טור ופוסקים: (מב) מקולקלת. וסתרה כל מה שלפניה:
מג הִשְׁאִילָתוֹ לְבַעֲלַת הַכֶּתֶם, בֵּין שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּבַר עַל הַכֶּתֶם קֹדֶם שְׁאֵלָה בֵּין שֶׁרָאֲתָה כֶּתֶם בְּחָלוּק אַחֵר לְאַחַר שֶׁשָּׁאֲלָה אֶת זֶה, אֵין תּוֹלוֹת זוֹ בְּזוֹ וְלֹא זוֹ בְּזוֹ וּשְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת (מג) לָחוּשׁ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִשְׁאִילָתוֹ לִטְהוֹרָה, וְחָזְרָה וּלְבַשְׁתּוֹ, (מד) שֶׁשְּׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת לָחוּשׁ (טוּר וְכֵן מוֹרִים בִּפְשִׁיטוּת בְּשַׁ''ס וּפוֹסְקִים טוּבֵי זִמְנֵי) . באר היטב (מג) לחוש. לפי שאינו ידוע בבירור לבעלת הכתם שיצא ממנה הכתם: (מד) ששתיהן. אע''ג דהוי ספק דרבנן מ''מ כיון דאי תליא בהא מקלקלת מאי חזית דתקלקל להך טפי מהך. רש''י והרשב''א. וה''ה כשלא חזרה ולבשתו נמי כשלא בדקה הראשונה קודם שפשטתו אלא קמ''ל דאף על גב שחזרה ולבשתו והחלוק הוא אצל הראשונה אפ''ה השניה ג''כ טמאה א''נ מיירי שהראשונה בדקתו קודם שפשטתו דהשתא אינה טמאה עד שתחזור ותלבשנו:
מד לָבְשָׁה חָלוּק בִּימֵי נִדָּתָהּ וְלֹא בְּדַקְתּוֹ, וּלְבַשְׁתּוֹ (מה) בִּימֵי טָהֳרָתָהּ וְנִמְצָא בּוֹ כֶּתֶם, תּוֹלָה שֶׁמִּימֵי נִדּוּתָהּ הוּא. באר היטב (מה) טהרתה. אבל בג' ימים הראשונים של ז' נקיים אינה תולה בימי נידותה. ש''ך:
מה לָבְשָׁה חָלוּק קֹדֶם שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאַחַר שֶׁנִּתְעַבְּרָה לְבַשְׁתּוֹ בְּלֹא בְּדִיקָה וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם, תּוֹלָה בִּלְבִישַׁת הַיָּמִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת. וְכֵן הַמֵּינִיקָה, תּוֹלָה בְּעַצְמָהּ כְּמוֹ שֶׁתּוֹלָה בַּחֲבֶרְתָּהּ. וְכֵן זְקֵנָה תּוֹלָה בְּעַצְמָהּ בַּיָּמִים שֶׁלֹּא הָיְתָה זְקֵנָה, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) .
מו חָלוּק שֶׁלְּבַשְׁתּוֹ בִּימֵי נִדָּתָהּ וְנִתְכַּבֵּס, וְחָזְרָה וּלְבַשְׁתּוֹ בַּזְּמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה בְּלֹא בְּדִיקָה, אִם נִתְכַּבֵּס עַל יְדֵי יִשְׂרְאֵלִית וְאֵינָהּ (מו) בְּפָנֵינוּ לִשְׁאֹל, חֲזָקָה בְּדַקְתּוֹ בִּשְׁעַת (מז) כִּבּוּס, וְאֵינָהּ תּוֹלָה בָּה. וְאִם הִיא בְּפָנֵינוּ וְאוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא בְּדַקְתּוֹ, תּוֹלָה לוֹמַר שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה וְלֹא עָבַר עַל יְדֵי הַכִּבּוּס. וְאִם נִתְכַּבֵּס עַל יְדֵי שִׁפְחָה אוֹ עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, (מח) אֲפִלּוּ אֵינָהּ לְפָנֵינוּ, תּוֹלָה לוֹמַר שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה. וְאִם אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַבֵּרוּר, כְּגוֹן שֶׁמַּכֶּרֶת בְּמַרְאִיתוֹ, אִם מַקְדִּיר דְּהַיְנוּ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַבֶּגֶד, בְּיָדוּעַ שֶׁקֹּדֶם כִּבּוּס הָיָה. וְאִם מַגְלִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ הַבֶּגֶד, בְּיָדוּעַ שֶׁאַחַר כִּבּוּס הָיָה. וְאִם אֵינָהּ בְּקִיאָה בְּכָךְ, חוֹשֶׁשֶׁת (מט) לְהַחְמִיר (דַּעַת הָרַאֲבָ''ד) . באר היטב (מו) בפנינו. כתב ש''ך נראה דגם החלוק אינו בפנינו דאם הוא בפנינו תבדוק במקדיר או מגליד ואם אינה בקיאה תחמיר כדבסמוך אלא מיירי שנאבד החלוק דבכה''ג אין להחמיר: (מז) כיבוס. דחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן ושל חברותיה בשעת כבוס ואם תמצא כתם מגדת לחברתה ובזה''ז לא חזינן דדרך בנות ישראל בכך ונראה להחמיר. ש''ך: (מח) אפילו. משמע דה''ה אם היא לפנינו ואומרת שבדקתו ולא היה בו כתם לא סמכינן על דבריה לא לאיסור ולא להיתר ודנין אותה כאלו אינה לפנינו. ב''ח וש''ך: (מט) להחמיר. שאין זה הספק דרבנן דספק הבא ממיעוט הכרה אינו ספק דאם אין זה בקי ומכיר אחר יכיר. הרשב''א וע''ל סי' צ''ט ס''ג:
מז לָבְשָׁה חָלוּק הַבָּדוּק לָהּ, וּפְשַׁטְתּוֹ וְכִבַּסְתּוֹ וְהִשְׁאִילָתוֹ לַחֲבֶרְתָּהּ, (נ) וְנִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם, אִם מַגְלִיד, בְּיָדוּעַ שֶׁמֵּהַשְּׁנִיָּה הִיא וְהִיא טְמֵאָה וְהָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה. וְאִם הוּא מַקְדִּיר, בְּיָדוּעַ שֶׁמֵהָרִאשׁוֹנָה הִיא, וְהִיא טְמֵאָה וְהַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה. באר היטב (נ) ונמצא. וא''א לידע הדבר ע''י שאלה כדלעיל ואם אין יכולין לעמוד על הדבר אם מקדיר וכו' שתיהן טמאות. טור והרשב''א. וה''ט כיון דשתיהן טהורות ואין לתלות באחת יותר מחברתה מאי חזית וכו' ולפ''ז אפילו נאבד דבכה''ג הוי ספק מעליא כמ''ש לעיל אפ''ה שתיהן טמאות כיון שאין לתלות בא' יותר מהשניה דלא כלבוש שכתב טמאות מספק עכ''ל הש''ך:
מח שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד בָּדוּק וְנִמְצָא בּוֹ כֶּתֶם, אִם הוּא מֵהֶחָגוֹר וּלְמַטָּה לִשְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. וְאִם הוּא לְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר לִשְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת. הָיְתָה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה, אִם הוּא מֵהֶחָגוֹר וּלְמַטָּה לָאֲרֻכָּה כְּשֵׁם שֶׁהוּא לַקְּצָרָה, שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. וְאִם הוּא מֵהֶחָגוֹר וּלְמַטָּה לַקְּצָרָה, וּלְמַעְלָה מֵהֶחָגוֹר לָאֲרֻכָּה, קָצְרָה טְמֵאָה, וַאֲרֻכָּה טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא פָּשְׁטוּ אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה לְכַסוֹת בּוֹ אֶת רֹאשָׁן, אֲבָל אִם כִּסוּ בּוֹ אֶת רֹאשָׁן, שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. כִּסְתָה אַחַת מֵהֶן אֶת רֹאשָׁהּ וְלֹא הַשְּׁנִיָּה, אוֹתָהּ שֶׁכִּסְתָה אֶת רֹאשָׁהּ טְמֵאָה, וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה.
מט שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד, אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם, (נא) כֻּלָּן טְמֵאוֹת וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַסַפְסָל מִדָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁווֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶן רְאוּיָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ, כְּגוֹן שֶׁהִיא זְקֵנָה אוֹ מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה אוֹ שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁנְּשׂוּאָה, אוֹתָהּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִרְאוֹת תּוֹלָה בָּרְאוּיָה. באר היטב (נא) כולן. בת''ה הארוך מסיק בזה דאפילו אם אינן באין לשאול בבת אחת אלא בזה אח''ז (וכן בסעיף כ''ה נמי דין כן):
נ שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁיְּשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וּמְשֻׁלָּבוֹת, (פי' תְּכוּפוֹת וּדְבוּקוֹת יַחַד כִּשְׁלִיבוֹת הַסֻלָּם), שֶׁרַגְלֵיהֶן מְעוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. וְאִם אֵינָן מְשֻׁלָּבוֹת זוֹ בְּזוֹ וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הָאֶמְצָעִית, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. נִמְצָא תַּחַת הַפְּנִימִית, הִיא וְאֶמְצָעִית טְמֵאָה, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. נִמְצָא תַּחַת הַחִיצוֹנָה, הִיא וְהָאֶמְצָעִית טְמֵאָה, וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁעָלוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה, אֲבָל אִם עָלוּ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת, שֶׁאוּלַי דֶּרֶךְ עֲבָרָתָהּ נָטַף מִמֶּנָּהּ. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁלֹּא נִמְצָא עַל (נב) סָדִין הָעֶלְיוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ), אֲבָל אִם נִמְצָא בּוֹ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כֻּלָּם טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְהַפֵּךְ אֵילָךְ וָאֵילָךְ. באר היטב (נב) העליון. כתב הש''ך ר''ל למנהג שמניחין ב' סדינין זה על גב זה והיא שוכבת ביניהם כדי שלא יתלכלך המטה העליונה משום זיעה ומהרש''ל וב''ח כתבו שעכשיו שעינינו רואות שהתחתון ג''כ מתהפך כולן טמאות וכתב הט''ז ונ''ל דמ''מ הכסת שתחת הסדין אין מתהפך כלל:
נא כָּל זֶה מַיְרֵי שֶׁלֹּא בָּדְקָה שׁוּם אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁבָּדְקוּ שְׁלֹשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, אֲבָל אִם בָּדְקָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהָאַחֶרֶת שֶׁלֹּא בָּדְקָה, טְמֵאָה. וְאִם בָּדְקָה גַּם הַשְּׁלִישִׁית וּמָצְאָה טְהוֹרָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. וְאִם בָּדְקָה אַחַת וּמָצְאָה טְמֵאָה, הָאֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא בָּדְקוּ תּוֹלוֹת בָּהּ, וְהֵן טְהוֹרוֹת. בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְמֵאוֹת, הֵן טְמֵאוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁית טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁתּוֹלָה בָּהֶן. וְהָא דְּתָלִינָן בְּאוֹתָהּ שֶׁמָּצְאָה טְמֵאָה, לְטַהֵר הָאַחֶרֶת, וְכֵן הָא דִּמְטַהֲרִינָן לְאוֹתָהּ שֶׁמָּצְאָה טְהוֹרָה, דַּוְקָא שֶׁקִּנְּחָה עַצְמָהּ בְּעֵד שֶׁבְּיָדָהּ מִיָּד תֵּכֶף לִמְצִיאַת הַדָּם, אֲבָל אִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שִׁעוּר בְּדִיקָה, דְּהַיְנוּ כְּדֵי שֶׁתְּקַנַּח בַּחֹרִין וּבַסְדָקִים, אֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לִטְמֵאָה לְטַהֵר הָאַחֶרֶת, וְלֹא לִטְהוֹרָה לְטַהֵר עַצְמָהּ.
נב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁכֻּלָּן שָׁווֹת. אֲבָל אִם אַחַת רְאוּיָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה תּוֹלָה בָּרְאוּיָה. (נג) כֵּיצַד, אַחַת זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה עוֹנוֹת וְלֹא רָאֲתָה, וְאַחַת יָלְדָה, זְקֵנָה טְהוֹרָה, וְיָלְדָה טְמֵאָה. אַחַת מְעֻבֶּרֶת שֶׁהֻכַּר עֻבָּרָהּ, וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת, מְעֻבֶּרֶת טְהוֹרָה, וְשֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת, טְמֵאָה. אַחַת בְּתוּלַת (נד) דָּמִים שֶׁלֹּא רָאֲתָה מֵעוֹלָם, (נה) וְאַחַת שֶׁרָאֲתָה, שֶׁלֹּא רָאֲתָה, טְהוֹרָה. וְשֶׁרָאֲתָה, טְמֵאָה. אַחַת מֵינִיקָה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ מֵינִיקָה, מֵינִיקָה, טְהוֹרָה, וְשֶׁאֵינָהּ מֵינִיקָה, טְמֵאָה. וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלָה (נו) בַּחֲבֶרְתָּהּ כָּךְ תּוֹלָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאִם לָבְשָׁה חָלוּק בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת, וְאַחַר כָּךְ לְבַשְׁתּוֹ בִּזְמַן שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם, תּוֹלָה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְכֵן מֵינִיקָה וּזְקֵנָה, וּטְהוֹרָה. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן שָׁווֹת מֵינִיקוֹת אוֹ זְקֵנוֹת אוֹ אַחַת זְקֵנָה וְאַחַת מֵינִיקָה, אֵין תּוֹלוֹת זוֹ בְּזוֹ. הָיוּ שְׁלֹשְׁתָּן עֵרוֹת וְשׁוֹכְבוֹת עַל הַמִּטָּה אוֹ יוֹשְׁבוֹת עַל הַסַפְסָל כְּאַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, אֲפִלּוּ תַּחַת הָאֶמְצָעִית, כֵּיוָן שֶׁכָּל אַחַת מַכֶּרֶת מְקוֹמָהּ אוֹתָהּ שֶׁתֹּאמַר: בָּרִי לִי שֶׁלֹּא בָּאתִי לַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַדָּם, טְהוֹרָה. וְאִם נִמְצָא בֵּינֵיהֶן, הַשְּׁתַּיִם שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶן טְמֵאוֹת, וְהָאַחֶרֶת טְהוֹרָה. וְאִם עָלוּ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנָה וְנִמְצָא תַּחַת הַחִיצוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. תַּחַת הָאֶמְצָעִית, אֶמְצָעִית וּפְנִימִית טְמֵאוֹת, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. תַּחַת הַפְּנִימִית, הִיא לְבַדָּהּ טְמֵאָה, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְהוֹרוֹת. וְאִם הָיָה לָהֶן עֵסֶק לְצַד פְּנִים שֶׁדַּרְכָּן לִקְרָב לַצַּד הַפְּנִימִי, כְּגוֹן שֶׁהֵן טוֹחֲנוֹת בַּרֵחַיִם, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הַפְּנִימִית, שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת, וְאִם נִמְצָא תַּחַת הַחִיצוֹנָה, הִיא טְמֵאָה וּפְנִימִית טְהוֹרָה, שֶׁאֵין פְּנִימִית דּוֹחֶקֶת לָבוֹא לְצַד הַחִיצוֹנָה. באר היטב (נג) כיצד. דוקא בהך עניינא אבל יש לה וסת אינה תולה באין לה וסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת וסתה אינה תולה בהגיע שעת וסתה הגהת מיי' ומביאו ב''י: (נד) דמים. אפי' היא נשואה. רש''י וכ' הש''ך בשם הפרישה דבילדה וזקנה אפילו הילדה יש לה וסת קבוע ומציאת כתם היא שלא בשעת וסתה תלינן בילדה עכ''ל: (נה) אחת. וה''ה לכל שאר אינך ששתיהם אין ראוין לראות אין תולות זו בזו ושתיהן טמאות. ש''ך: (נו) ברי. כתב הט''ז נראה דדוקא אם נמצא הדם סמוך לשכיבתן דבזמן קצר כזה שפיר יודעת אם נכנסה למקום חברתה כיון דהוא דבר שאינו רגיל קצת אבל אם יש זמן רב אחר שכיבתן למציאות הדם נ''ל דגם החיצונה טמאה מטעם דאמרינן מילתא דלא רמיא עליה דאינש אמר ולאו אדעתיה כמ''ש בח''מ סימן ע''ט סי''א (ובנה''כ השיג עליו וכתב דלא קרב זא''ז מכמה טעמים ע''ש) וכתב עוד הט''ז בשם רש''ל שהעתיק תשובת מהר''ם ז''ל ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט שכתמיה טהורין אפילו אם בשעת וסתה לא בדקה עצמה ושוב בדקה ומצאה כתמים על סדינה או על חלוקה טהורה וכ''ש בימי ליבונה דתולין להקל וע''ל סימן קצ''ו ס''י וכתב עוד בשם רמ''א בתשובה סימן צ''ו באשה שמצאה כתם על חלוקה והיא בעלת חטטין ומכות המגועלים בדם והיתה רגילה לראות בעת מציאת הכתם מראה לבן וירוק הכשרים וכל חלוקה היה מלא ממראות הללו רק שבראש כתם א' היה נמצא מראה אודם סביב הכתם הלבן כדמות דבר לח המתפשט בבגד והיה נדמה לעין שהכל כתם א' והשיב אע''ג דקי''ל בכתמים להקל מ''מ בכה''ג טמאה מאחר דאיכא הוכחה שהכתם בא ממנה דהא מראה לבן וירוק נמי מן המקור באים א''כ בידוע שנפתח המקור אמרינן ודאי גם מראה האודם יצא משם מאחר שנראה הכל כתם א' ואפילו היה ספק אם הכל כתם א' ג''כ אזלינן לחומרא והביא ראיות לדבריו אבל הט''ז חולק עליו וס''ל דטהורה אם לא שנראה לעין שהאודם הוא קץ של מראה הטהור דהיינו שהוא הולך ומתפשט סביב המראה טהור כעין קו אז ודאי טמאה אבל בלא''ה אלא שהמראה הטהור הוא הולך על מראה האודם ואפשר לתלות האודם במידי ודאי לא יצא מדין שאר כתם ואמרינן דהאודם היה כבר ממידי אחרינא וטהורה עכ''ל (אשה שהיה לה שברון ומאותו זמן שבא לה השברון כשבודקת עצמה מוצאת תמיד כתמים ומראיהן ירוק רק כשיתייבשו יתאדמו קצות הכתם סביביו ולפעמים נשאר ירוק כבתחלה ויש לה וסת קבוע ובלא שעת וסתה נוהגת זה הסדר גם כשהיא מעוברת או מניקה והאשה מרגשת כאב בתוך גופה ותולה את כל אלה מחמת השבירה תולין במכתה. אבל אם אין לה וסת קבוע וג''כ אינה מעוברת ואינה מניקה אז אין תולין במכתה. ת' ב''ח סי' פ''ד ע''ש):
נג הָא דְּאָמְרִינַן: נִמְצָא דָּם בְּחָלוּק אוֹ מִטָּה אוֹ סַפְסָל כֻּלָּן טְמֵאוֹת, אִם נִתְעַסְקָה אַחַת בִּכְתָמִים, כֻּלָּן טְהוֹרוֹת, שֶׁכֻּלָּן תּוֹלוֹת בָּהּ וְהִיא תּוֹלָה בַּכְּתָמִים.
נד אֵין בַּכְּתָמִים מִשּׁוּם וֶסֶת. כֵּיצַד, מָצְאָה כֶּתֶם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, לֹא קְבַעֲתוֹ וְלֹא עוֹקַרְתּוֹ. חוּץ מִכִּתְמֵי עֵד הַבָּדוּק לָהּ, שֶׁהֵם מְטַמְּאִים בְּכָל שֶׁהֵן, וַהֲרֵי הֵן כִּרְאִיּוֹת לְכָל דָּבָר.
סימן קצא - דין אשה שמצאה דם בהשתנה
ובו סעיף אחד
א הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵי רַגְלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא (א) עוֹמֶדֶת, בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלֶיהָ הִיא זוֹ שֶׁאֵין מֵי רַגְלַיִם מִן הַחֶדֶר, וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחַלְחֹלֶת אוֹ בַּכּוּלְיָא. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְהַתִּירָהּ אֶלָּא בְּיוֹשֶׁבֶת וְהִשְׁתִּינָה, אֲבָל בְּעוֹמֶדֶת, אִם מְקַלַּחַת לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם, טְהוֹרָה. אֲבָל אִם שׁוֹתֵתִין עַל (ב) שְׂפַת הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם, טְמֵאָה, דְּהוֹאִיל וְהַמָּקוֹם צַר חוֹזְרִין לַמָּקוֹר וּמְבִיאִים דָּם, (הַטּוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּיוֹשֶׁבֶת אֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בִּמְקַלַּחַת וְנִמְצָא הַדָּם תּוֹךְ הַסֵּפֶל, אֲבָל עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל, טְמֵאָה. וּבְעוֹמֶדֶת, בְּכָל (ג) עִנְיָן, טְמֵאָה. (מָרְדְּכַי ה''נ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְש''ד וּב''ז סִימָן ק''צ וְכֵן מַשְׁמָע מִתְּשׁוּבַת הָרַ''ן וּמַהֲרַ''ם בִּתְשׁוּבוֹת סִימָן תר''ל וַאֲגֻדָּה וְהַגָּהַת ש''ד בְּשֵׁם מהר''ט), וְהָכִי נָהוּג. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּמְצָא הַדָּם בַּסֵּפֶל שֶׁהִיא מַשְׁתֶּנֶת שָׁם לְחוּד, דְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמֶּנָּהּ, אֲבָל אִם נִמְצָא בְּסֵפֶל שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה מְטִילִין שָׁם מַיִם, (ד) טְהוֹרָה בְּכָל עִנְיָן (טוּר וּפוֹסְקִים מֵהַשָּׁ''ס) . וְכָל זֶה אִם נִמְצָא דָּם בְּמִקְרֶה, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁרְגִילָה לִרְאוֹת דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ וּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב בְּשָׁעָה שֶׁמַּטֶּלֶת מַיִם כְּגוֹן הַחֹלִי שֶׁקּוֹרִין הארי''ן וינ''ד, נִרְאֶה דְּיֵשׁ לְהַתִּיר בְּכָל עִנְיָן, דְּהָא אִכָּא יָדַיִם מוֹכִיחוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה הַמַּכְאִיב אוֹתָהּ בְּהַטָּלַת מֵי רַגְלַיִם וּמִמֶּנּוּ הַדָּם יוֹצֵא. וַאֲפִלּוּ אִם מָצְאָה דָּם אַחַר הַטָּלַת מֵי רַגְלַיִם, כְּשֶׁמְּקַנַּחַת עַצְמָהּ, טְהוֹרָה, דְּמֵאַחַר דְּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב וְאֵינָהּ מוֹצְאָה דָּם רַק אַחַר הַטָּלַת מֵי רַגְלַיִם, וַדַּאי דַּם מַכָּה הוּא, (בְּהַגָּהַת ש''ד בְּשֵׁם מהרי''ל וְהוּא בִּתְשׁוּבַת מהרי''ל סִימָן קע''ג שכ''כ בְּשֵׁם מהר''ש וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָגוּר בְּשֵׁם מהר''ש) . אַךְ יֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לְהַתִּיר רַק בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת לְהַצְרִיכָהּ (ה) בְּדִיקָה (דַּעַת מהרי''ל שָׁם), דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁתַּשְׁתִּין, תִּבְדֹּק עַצְמָהּ הֵיטֵב בַּחֹרִין וּבַסְּדָקִין וְאִם לֹא תִּמְצָא דָּם תַּכְנִיס מוֹךְ נָקִי עַל הַמָּקוֹר בִּפְנִים, וְתַשְׁתִּין וּתְקַנַּח עַצְמָהּ יָפֶה מִמֵּי רַגְלֶיהָ וְתוֹצִיא הַמּוֹךְ, אִם נְקִיָּה הִיא הוֹכָחָה גְּדוֹלָה דְּאֵין הַדָּם מִן הַמָּקוֹר, (שָׁם וּבְמהרי''ו), וְהָכִי נָהוּג. וְאִם בָּדְקָה עַצְמָהּ ג' פְּעָמִים בִּכְהַאי גַּוְנֵי וּמָצְאָה הַמּוֹךְ נָקִי, מֻתֶּרֶת אַחַר כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, דַּחֲזָקָה דְּדַם מַכָּה הוּא מֵאַחַר שֶׁאֵינָהּ מוֹצְאָה אוֹתוֹ רַק אַחַר שֶׁהִשְׁתִּינָה. וְכָל זֶה דַּוְקָא שֶׁמַּרְגֶּשֶׁת כְּאֵב עִם מֵי רַגְלֶיהָ, אֲבָל אִם אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב וּבוֹדֶקֶת עַצְמָהּ אַחַר הַטָּלַת מַיִם וּמוֹצְאָה דָּם, אִם לֹא מָצְאָה דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ וַדַּאי טְמֵאָה, (כֵּן מַשְׁמָע שָׁם וּבְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּבְמָרְדְּכַי שָׁם) . אֲבָל אִם מָצְאָה דָּם תּוֹךְ מֵי רַגְלֶיהָ וְגַם עַל הָעֵד שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בּוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהִיא טְמֵאָה, דְּלֹא הִתִּירוּ רַק דָּם שֶׁנִּמְצָא תּוֹךְ מֵי רַגְלֶיהָ, (מָרְדְּכַי ה''נ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה דְּדָם שֶׁנִּמְצָא תּוֹלִין שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאַר מִתַּמְצִית מֵי רַגְלֶיהָ, (בֵּית יוֹסֵף מִמַּשְׁמָעוּת הָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן) (ולפענ''ד לֹא מַשְׁמַע מֵהָרֹא''שׁ מִידִי) . (ו) וְיֵשׁ לְהַחְמִיר, מִיהוּ אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק אַחַר זֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹת אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמָצְאָה טְהוֹרָה, שׁוּב אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה, (שָׁם בְּמָרְדְּכַי) . וְאִם אֵינָהּ רְגִילָה לִרְאוֹת רַק לִפְרָקִים, קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת אִם הוּא בְּדֶרֶךְ קֶבַע, בֵּין וֶסֶת שָׁוֶה בֵּין וֶסֶת דִּלּוּגִין (שָׁם) . וְאִם אֵינָהּ מוֹצְאָה דָּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ, רַק (ז) קָרְטִין קָרְטִין כְּמוֹ חוֹל וְחָצָץ אָדֹם, וְנִמְצָא כָּזֶה גַּם כֵּן בְּמֵי רַגְלֶיהָ וּבִשְׁעַת וִסְתָּהּ, אוֹ לִפְעָמִים אֲחֵרִים רוֹאָה דָּם מַמָּשׁ כִּשְׁאָר נָשִׁים, וְאֵינָהּ מוֹצֵאת אוֹתוֹ חוֹל רַק אַחַר מֵי רַגְלֶיהָ, טְהוֹרָה, דְּאֵינוֹ דָּם רַק חוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוָּלֵד בַּכְּלָיוֹת, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַ''ן) . באר היטב (א) עומדת. בין מקלחת בין שותתת. ש''ך: (ב) שפת. וק''ו אם שותתת תוך הספל. פרישה וב''ח (ורבים מקשים למה כתב אצל מקלחת תוך הספל ואצל שותתת על שפת הספל עיין ט''ז): (ג) ענין. דבעינן תלתא לטיבותא יושבת ומקלחת ותוך הספל. ט''ז: (ד) טהורה. משום דהוי ס''ס דילמא מן האיש ואת''ל מן האשה שמא לא מן המקור ומשמע דהיינו אם נמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש''ס עכ''ל הש''ך: (ה) בדיקה. כתב הש''ך דיש להתיר בדיקה זו באשה שיש לה וסת אפילו אין וסתה קבוע רק שהיא רואה לפעמים שלא בשעת צרכיה והביא ראיות לדבריו ע''ש: (ו) להחמיר. והש''ך כתב דלא שייך כאן משום חומרא אלא כך הוא שורש הדין וגם קשה באיזה צורך כתב הרמ''א כלל להאי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת עכ''ל: (ז) קרטין. כתב הש''ך אבל אם מצאה דם ג''כ טמאה ובקרטין לבד א''צ להטיל למים לראות אם נמוחו וכ''כ הב''ח שאלו הקרטין אע''פ כשממחין אותן בין האצבעות נמחין ונעשין דם אין חוששין להן דלא חמירי מדם ממש שיוצא עם מי רגלים דתלינן במכה שבכליות כ''ש הנהו קרטין עכ''ל:
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחפה
ובו ה' סעיפים
א תְּבָעוּהָ לִנָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּסָה, צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה עַצְמָהּ בִּשְׁעַת תְּבִיעָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה, שֶׁמָּא מֵחֲמַת חִמּוּד רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְלֹא הִרְגִּישָׁה בּוֹ. וּמוֹנָה ז' מִמָּחֳרָת יוֹם הַתְּבִיעָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה (א) הֶפְסֵק טָהֳרָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּדְקָה בְּיוֹם הַתְּבִיעָה לְהַפְסִיק בְּטָהֳרָה, מוֹנָה מִיּוֹם הַמָּחֳרָת ז' נְקִיִּים. וּמִיהוּ צְרִיכָה בְּדִיקָה תּוֹךְ ז' כָּל יוֹם לְכַתְּחִלָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּב''ח שֶׁגַּם כֵּן דַּעַת רַמְבַּ''ן), מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ רַק פַּעַם אַחַת תּוֹךְ ז' סָגֵי (בֵּית יוֹסֵף וְהָאַחֲרוֹנִים) . באר היטב (א) הפסק. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקים כל ז' נקיים כ''כ מהרש''ל והיינו לכתחילה אבל בדיעבד כו' כמ''ש רמ''א:
ב שִׁבְעַת יָמִים הַלָּלוּ מוֹנִים אוֹתָם מִשָּׁעָה שֶׁהִיא סוֹמֶכֶת בְּדַעְתָּהּ וּמְכִינָה עַצְמָהּ לַחֻפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַדְּשָׁה עֲדַיִן. הגה: וְיֵשׁ לִסְמֹךְ הַטְּבִילָה סָמוּךְ לִבְעִילַת מִצְוָה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, (כָּךְ מַשְׁמָע בְּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם וְר''מ וְרוֹקֵחַ בְּשֵׁם אָבִיו וְרַבּוֹתָיו וּבְהַגָּהַת מַיְמוֹנִי פי''א דְּהִלְכוֹת א''ב), וְהַמִּנְהָג לִטְבֹּל הַכַּלָּה לֵיל ד' אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תִּבָּעֵל קֹדֶם מוֹצָאֵי שַׁבָּת (מָרְדְּכַי שָׁם), אֲבָל אֵין לְהַרְחִיק הַטְּבִילָה מִן הַבְּעִילָה יוֹתֵר מִזֶּה. וְאִם לֹא תִּבָּעֵל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, יֵשׁ לָהּ לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּכָל יוֹם עַד בְּעִילַת מִצְוָה, (שָׁם וּבְהַגָּה וּבְתוֹסָפוֹת פ''ק דְּיוֹמָא דַּף י''ח), וְדַוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֵין לְהַחְמִיר אִם בָּדְקָה רַק פַּעַם אַחַת תּוֹךְ ז' (בֵּית יוֹסֵף) . וְכָל חָתָן (ב) יִשְׁאַל לַכַּלָּה קֹדֶם שֶׁיִּגַּע בָּהּ, אִם שָׁמְרָה ז' נְקִיִּים, (הג''ה ש''ד) . באר היטב (ב) ישאל. ועכשיו לא נהגו כך ונראה שסומכין על מה שהשושבינים רגילים להודיע להחתן אם היא טמאה. ש''ך:
ג אִם דָּחוּ הַנִּשּׂוּאִין מֵחֲמַת אֵיזֶה סִבָּה אַף עַל פִּי (ג) שֶׁיָּשְׁבָה ז' נְקִיִּים צְרִיכָה לַחֲזֹר וְלֵישֵׁב ז' נְקִיִּים וְלִטְבֹּל כְּשֶׁיִּתְפַּשְּׁרוּ לַעֲשׂוֹת הַנִּשּׂוּאִין, אַף עַל פִּי (ד) שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ תָּמִיד בַּיָּמִים שֶׁבֵּינְתַיִם, לֹא מֵהָנֵי, (מָרְדְּכַי ה''נ ובמהרי''ק שֹׁרֶשׁ קנ''ט) . באר היטב (ג) שישבה. ואפילו טבלה וכ' הב''ח דהיינו שדחו הנישואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנישואין דאז חיישינן דלא אסקא אדעתה שתהא נזהרת יפה כיון שאינה יודעת קביעות הנישואין אבל אם הדיחוה מזמן הראשון ובאותו מעמד הקביעוה לזמן השני כשעדיין עסוקים באותו ענין אין ספק דא''צ לחזור ולספור ז' נקיים מחדש ואם בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה הרי היא טהורה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לחופה מיד באותו היום הדבר פשוט דה''ל תביעה חדשה ממש ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר עכ''ל והט''ז כ' דאם אחר ריצוי עם החתן השני חזר החתן הראשון ונתרצה עמה צריכה ג''כ ז' נקיים מחדש כיון דאפסקא אחר בינתיים: (ד) שבדקה. כ' בתשו' משאת בנימין בכלה שלבשה לבנים וספרה ז' נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלים לר''ח ניסן וכשהגיע ר''ח ניסן לא בא החתן ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועשו החופה ב' או ג' ימים אחר ר''ח ניסן בזה ודאי א''צ ז' נקיים אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבינתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר לא נתייאשה מן ז' נקיים הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה אדעתה שתהיה נקיה שלא תבא לידי חשש חימוד עכ''ד והט''ז חולק ע''ז וכתב דהכלה ודאי מסופקת בדעתה דכל הדרכים בחזקת סכנה ושמא יש סכנה שלא יבא כלל ואחר שנודע לה שהוא בא ודאי הוה חימוד חדש ע''כ והש''ך כ' ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דכל עיקר דין זה הוא מדבריהם (ומהרי''ט צהלון סימן ס''ז פסק ע''פ הדין אפילו היה נדחין הנשואין ב' או ג' ימים מן זמן המוגבל ליכא למיחש כלל לספור ז' נקיים מחדש ע''ש וע' בתשובת ש''א סימן ע''ה):
ד עָבַר וּכְנָסָהּ תּוֹךְ זְמַן זֶה, וְכֵן חָתָן שֶׁפֵּרְסָה כַּלָּתוֹ נִדָּה קֹדֶם שֶׁבָּא עָלֶיהָ, לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ, אֶלָּא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים אִם הָיְתָה טְהוֹרָה כְּשֶׁנִּשֵׂאת וְלֹא בָּא עָלֶיהָ, וּפֵרְסָה נִדָּה אַחַר כָּךְ, אֵין צָרִיךְ (ה) שִׁמּוּר עוֹד, (ת''ה סִימָן רנ''ג וְהַגָּהוֹת אַלְפָסִי), וְהַמַּחְמִיר תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (ת''ה שָׁם) . וְאֵין לְחַלֵּק בָּזֶה בֵּין בָּחוּר (ו) לְאַלְמוֹן אוֹ בְּתוּלָה לְאַלְמָנָה, (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב כ''ו) . יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לְיַחֵד עִמּוֹ בַּיּוֹם, כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, וְאֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת, רַק הוּא בֵּין הָאֲנָשִׁים אוֹ הִיא בֵּין הַנָּשִׁים (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . וְאִם אֵינָם יְשֵׁנִים בְּחֶדֶר א' אֵינָן צְרִיכִים שִׁמּוּר כְּלָל, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַלַּיְלָה צָרִיךְ שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת, וּבַיּוֹם מֻתָּר לְהִתְיַחֵד, (הָרַאֲבָ''ד) . וְהַמִּנְהָג לִקַּח (ז) קָטָן אֵצֶל הֶחָתָן וּקְטַנָּה אֵצֶל הַכַּלָּה, וְאֵין מִתְיַחֲדִין בַּיּוֹם בְּלֹא קָטָן אוֹ קְטַנָּה. באר היטב (ה) שימור. דהא חזינן דלא תקיף יצרי' כיון שלא בא עליה עד השתא ומ''ש רמ''א והמחמיר תע''ב כ' הט''ז דאין זה בכלל המחמיר אלא דין גמור הוא דצריך שמירה והש''ך כתב דהאידנא שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואין אע''פ שהוא מנהג של שטות ויש בו איסור ונכון לבטלו מכמה טעמים מ''מ כיון שהמנהג כך א''כ אם פירס' נדה ודאי דצריך שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור בכה''ג עכ''ל: (ו) לאלמן. דל''ת דבאלמן שבעל כבר לא תקיף יצרי' קמ''ל: או בתולה כו'. כלומר דגם בבתולה אחר שבעל בעילת מצוה מותר לייחד אע''פ שלא ראתה דם נדות דדם בתולים חמיר ליה כמו דם נדות. ש''ך: (ז) קטן. כתב הב''ח דצ''ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה:
ה מַחֲזִיר (ח) גְּרוּשָׁתוֹ צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים: באר היטב (ח) גרושתו. כתב הט''ז נראה דאם עבר וכנס תוך זמן דא''צ שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו בפעם הראשונה לא תקיף יצרי' עכשיו כ''כ וכתב עוד מעשה באלמנה אחת שהיה לה זמן מוגבל בתנאים עם החתן שלה לנשואין אלא שהחתן אמר לה שאפשר שיקדים הנשואין וכן עשה והיא אמרה שסמכה ע''ז וספרה ז' נקיים וטבלה ובא עליה נ''ל דאע''פ שהאלמנה עשתה שלא כדין כיון שלא היה לה בירור על הקדמת החתונה עד שבא החתן וכנסה תיכף נמצא שבשעה שהתחילה לדעת הבירור נתחדש החימוד וצריכה לחזור ולמנות ז' נקיים מ''מ כיון שכבר עברה ועשתה כן אין להפרישה מכח זה וראיה מסימן קצ''ו סעיף י''ב באם טעתה וטבלה כו' ע''ש עכ''ל:
סימן קצג - דין דם בתולים
ובו סעיף אחד
א הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה (א) וְגוֹמֵר בִּיאָתוֹ וּפוֹרֵשׁ מִיָּד. אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה, וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה וְלֹא מָצְאָה דָּם, טְמֵאָה שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע. הגה: הַגָּה וְיֵשׁ מְקִלִּין אִם לֹא רָאֲתָה דָּם, (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם אִכָּא מ''ד) ; וְנָהֲגוּ לְהָקֵל אִם לֹא גָּמַר בִּיאָה רַק הֶעֱרָה בָּהּ וְלֹא רָאֲתָה דָּם; אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ בִּיאָה מַמָּשׁ, צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רֹב הַפּוֹסְקִים) . וּבַעַל נֶפֶשׁ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׂחֹק בְּתִינוֹקוֹת. וּצְרִיכָה שֶׁתִּפְסֹק בְּטָהֳרָה וְתִבְדֹּק כָּל שִׁבְעָה, וְלֹא תַּתְחִיל (ב) לִמְנוֹת עַד יוֹם ה' לְשִׁמּוּשָׁהּ. וְנוֹהֵג עִמָּהּ כְּכָל דִּינֵי נִדָּה לְעִנְיַן הַרְחָקָה; אֶלָּא שֶׁנִּדָּה גְּמוּרָה, אָסוּר לוֹ לִישַׁן עַל מִטָּתָהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ בַּמִּטָּה, וְזוֹ מֻתָּר לוֹ לִישַׁן בְּאוֹתָהּ מִטָּה, לְאַחַר שֶׁעָמְדָה מֵאֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּסָדִין שֶׁהַדָּם עָלָיו. באר היטב (א) וגומר. אע''פ שהדם שותת ויורד וה''ה דמותר לו לפרוש באבר חי וא''צ להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב''ד עכ''ל הש''ך: (ב) למנות. כתב הט''ז מצאתי בשם מהר''ל מפראג דאע''ג דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סימן קצ''ו מ''מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה להלכה למעשה וע''ל סימן קצ''ו סי''א מ''ש מזה עכ''ל:
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת
ובו י''ד סעיפים
א יוֹלֶדֶת, אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה דָּם, טְמֵאָה כְּנִדָּה; בֵּין יָלְדָה חַי, בֵּין יַלְדָּה מֵת וַאֲפִלּוּ נֵפֶל. וְכַמָּה הֵם יְמֵי טֻמְאָתָהּ, עַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל הַיּוֹלְדוֹת חֲשׁוּבוֹת יוֹלְדוֹת בְּזוֹב וּצְרִיכוֹת לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים; נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁיּוֹלֶדֶת זָכָר יוֹשֶׁבֶת ז' לַלֵּדָה וְז' לִנְקִיִּים לְזִיבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת נְקֵבָה יוֹשֶׁבֶת שְׁבוּעַיִם לַלֵּדָה וְז' נְקִיִּים לְזִיבָה. יְמֵי לֵדָה, שֶׁהֵם ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה, אִם לֹא רָאֲתָה בָּהֶן עוֹלִים לִסְפִירַת זִיבָתָהּ; וְאִם (א) שָׁלְמוּ ז' נְקִיִּים בְּתוֹךְ י''ד לִנְקֵבָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד (ב) לֵיל ט''ו; וְאִם טָבְלָה קֹדֶם לָכֵן, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. הגה: וּלְאַחַר ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ מִיָּד, מֵאַחַר שֶׁסָּפְרָה ז' נְקִיִּים וְלֹא חָזְרָה וְרָאֲתָה. מִיהוּ יֵשׁ מְקוֹמוֹת (ג) שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁאֵין טוֹבְלִין תּוֹךְ מ' לְזָכָר וּשְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי''ק שֶׁהֵבִיא הַתַּנְיָא וּבַאֲגֻדָּה פֶּרֶק ע''פ ובמהרי''ל), וְאֵין לְהַתִּיר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר (ריב''ש) ; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אֵין לְהַחְמִיר כְּלָל רַק מִיָּד שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם אַחַר ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה וְסָפְרָה ז' נְקִיִּים, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ (ת''ה סִימָן רנ''ה) . אֲבָל אִם חָזְרָה וְרָאֲתָה, אֲפִלּוּ טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, טְמֵאָה אַף עַל גַּב דְּמִדְּאוֹרַיְתָא דָּם טָהוֹר הוּא כְּבַר פָּשַׁט הַמִּנְהָג בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹעֲלִין עַל דָּם טָהוֹר (בֵּית יוֹסֵף וְאָגוּר וְטוּר וּפוֹסְקִים בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים), וְדִינוֹ כִּשְׁאָר דָּם לְכָל דָּבָר. באר היטב (א) שלמו. פירש הט''ז דהיינו שלא ראתה אח''כ עד כלות י''ד לנקבה דאילו ראתה הרי צריכה לישב ז' נקיים מחדש מחמת אותה ראיה דבמקום שאין בועלין על דם טוהר צריכה ז' נקיים על מה שרואה בשבוע שני אלא צ''ל דדברי הש''ע כאן אמורים בלא ראתה בשבוע שני אחר שישבה ז' נקיים וכן הוא נכון וברור עכ''ל: (ב) ליל. בטור כתב וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ''א לזכר וליל פ''א לנקבה וכ' הט''ז וכיון שרוב הפוסקים ס''ל דהטעם מתוך שהורגל' לשמש עד עתה אפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה לפ''ז לדידן שאין בועלין על דם טוהר א''צ לפרוש בליל מ''א ופ''א ומש''ה לא הביאו כאן בש''ע ולית מאן דחש לה: (ג) שנוהגין. כתב הב''ח מי שעובר על המנהג להקל תוך מ' לזכר ופ' לנקבה הרי זה פורץ גדר ישכנו נחש והשיג עליו הט''ז וכתב שהרמב''ם קרא תגר על מנהג זה ואמר שיש איסור לנהוג כן ונמשך לצד מינות והסכימו עמו כל גדולי ההוראה ואני ראיתי בקהלות קדושות מעשים בכל יום בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינן ממתינין עד פ' לנקבה ובאם מפלת נפל אין שום א' שתמתין פ' יום וחלילה להענישם על זה גם מעיד אני שראיתי גדול א' שצוה לאשתו שתטבול תוך פ' לנקבה ע''כ אומר אני רחמנא לבא בעי והמקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר וכן כתב בתשו' רמ''א סימן צ''ד דנהגו להקל במדינות אלו ביולדת שטובלת קודם מ' יום לזכר כו' וכתב עוד שא''צ לפרוש ליל מ''א או פ''א מטעם שכתבתי עכ''ל:
ב הַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מ' אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת (ד) לְוָלָד אֲבָל חוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם נִדָּה, אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה. הגה: מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם, וְנָפְקָא מִינָהּ דְּמִיָּד לְאַחַר שֶׁסָּפְרָה ז' נְקִיִּים מֻתֶּרֶת וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לַוָּלָד (ד''ע) . באר היטב (ד) לולד. דאינו נגמר בפחות ממ' יום אבל אחר מ' יום יש לחוש לולד. ש''ך. (ואם הפילה ליום מ' אין לחוש לולד כלל ועיין בת' עה''ג שאלה כ''א שהוכיח שרמב''ם ורש''י ס''ל דחשבינן מ' יום מיום הטבילה ואין לזוז מדבריהם שאם היתה מעוברת לא היתה רואה דם אח''כ. אך אם שמשה עם בעלה ואח''כ מצאה כתם וטבלה אח''כ אין לסמוך לחשב מיום טבילתה כי כתמים הם דרבנן ואפשר שבא ממקום אחר. וסיום דבריו דעדיין הדבר צריך תלמוד ע''ש ועיין בת' ש''י שאלה ע''א):
ג הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אוֹ כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, וְכָל צוּרַת וָלָד, אוֹ שָׁפִיר אוֹ שִׁלְיָא אוֹ חֲתִיכָה שֶׁקְּרָעוּהָ וְיֵשׁ בָּהּ עֶצֶם עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בְּצוּרוֹת, חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד; וְאִם כָּלוּ ז' נְקִיִּים בְּתוֹךְ י''ד יוֹם, אִם (ה) טָבְלָה קֹדֶם לֵיל ט''ו לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. באר היטב (ה) טבילה. כתב הש''ך אלא צריכה ז' נקיים אחר י''ד יום ומשמע דבמפלת ליכא מאן דמחמיר להצריכה פ''א יום וסגי לה בז' נקיים אחר י''ד יום ומ''מ נראה דבעל נפש יחמיר לפרוש ממנה ליל מ''א וליל פ''א משום ספק זכר או נקבה עכ''ל ולפי מ''ש לעיל בשם הט''ז דבולד מעלי' אין אנו נוהגין לפרוש מ''א ופ''א כ''ש במפלת:
ד יָלְדָה וָלָד חַי וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה שִׁלְיָא, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד אַחֵר, אֶלָּא תּוֹלָה אוֹתָהּ בַּוָּלָד שֶׁיָּלְדָה כְּבָר, עַד (ו) כ''ג יוֹם. אֲבָל אִם הִפִּילָה נֵפֶל תְּחִלָּה אֵין תּוֹלִין בּוֹ הַשִּׁלְיָא שֶׁהִפִּילָה אַחַר כָּךְ, וְחוֹשֶׁשֶׁת לַשִּׁלְיָא לִתֵּן לָהּ יְמֵי טֻמְאָה שֶׁל נְקֵבָה. באר היטב (ו) כ''ג. בלא יציאת השליא דהיינו כ''ד יום עם יציאת השליא. ב''י והאחרונים:
ה יָצְאָה הַשִּׁלְיָא תְּחִלָּה, אֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ (ז) בַּוָּלָד שֶׁתֵּלֵד אַחַר כָּךְ, אֲפִלּוּ הוּא בֶּן קְיָמָא, וְחוֹשֶׁשֶׁת לַשִּׁלְיָא לִתֵּן לָהּ יְמֵי טֻמְאָה שֶׁל נְקֵבָה. באר היטב (ז) בולד. פי' ולד זכר. ש''ך:
ו יָצְאָה מִקְצָת שִׁלְיָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִגְמְרָה יְצִיאָתָהּ עַד יוֹם ב', חוֹשֶׁשֶׁת מִיּוֹם רִאשׁוֹן אֲבָל אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִיּוֹם שֵׁנִי.
ז הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, וְשִׁלְיָא קְשׁוּרָה בָּהּ, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד (ח) אַחֵר; וְאִם אֵינָהּ קְשׁוּרָה בָּהּ, חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד אַחֵר; וְאַף עַל פִּי שֶׁהַוָּלָד הַנִּדְמֶה זָכָר, חוֹשְׁשִׁין לִתֵּן לָהּ יְמֵי טֻמְאָה שֶׁל נְקֵבָה בִּשְׁבִיל הַשִּׁלְיָא. באר היטב (ח) אחר. כתב הש''ך ולדידן שאין אנו בקיאין לעולם נותנים לה ימי טומאה של נקבה:
ח הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס, נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֻמְאָה שֶׁל נְקֵבָה.
ט הִרְגִּישָׁה שֶׁהִפִּילָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה, אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לֵדָה וְחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא נְקֵבָה הָיְתָה.
י נֶחְתַּךְ הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וְיָצָא אֵבֶר אֵבֶר, בֵּין שֶׁיָּצָא עַל סֵדֶר הָאֵבָרִים כְּגוֹן שֶׁיָּצָא הָרֶגֶל וְאַחֲרֶיהָ הַשּׁוֹק וְאַחֲרֶיהָ הַיָּרֵךְ, בֵּין שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא עַל הַסֵדֶר, אֵינָהּ טְמֵאָה לֵדָה עַד שֶׁיֵּצֵא (ט) רֻבּוֹ; וְאִם יָצָא רֹאשׁוֹ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד, הֲרֵי זֶה כְּרֻבּוֹ; וְאִם לֹא נִתְחַתֵּךְ, וְיָצָא כְּדַרְכּוֹ, מִשֶּׁתֵּצֵא (י) פַּדַּחְתּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיִלּוֹד אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּךְ אַחַר כָּךְ. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִשֶּׁיָּצָא חוּץ לִפְרוֹזְדוֹר. באר היטב (ט) רובו. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן טמאה לידה אם יצא אבר אבר והחזירו (כדלקמן סעיף י''א) וטמאה ג''כ נדה אפי' מדאוריי' דא''א לפתיחת הקבר בלא דם. ש''ך ולבוש: (י) פדחתו. הטור וב''י כתבו רוב פדחתו משמע דס''ל דפדחתו שבמשנה היינו רוב פדחתו וע''ל סימן י''א ס''א ש''ך:
יא הוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, אִמּוֹ (יא) טְמֵאָה לֵדָה. באר היטב (יא) טמאה. לשון הטור הוציא ידו או רגלו והחזירו הרי זו טמאה לידה ואין נותנין לה ימי טוהר עד שיולד ע''כ:
יב הָיְתָה מַקְשָׁה לֵילֵד וְשָׁמְעָה קוֹלוֹ שֶׁל וָלָד, חָשׁוּב כְּיִלּוֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר.
יג הַיּוֹלֶדֶת תְּאוֹמִים וְשָׁהָה וָלָד אַחַר חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן הָאֶחָד קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְהָאַחֵר אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מִשֶּׁיָּצָא הָרִאשׁוֹן טְמֵאָה לֵדָה וּמוֹנִין יְמֵי טֻמְאָה מִשֶּׁיֵּצֵא הָאַחֲרוֹן; וְאִם הָרִאשׁוֹן נִכָּר שֶׁהוּא זָכָר וְהַשֵּׁנִי נִכָּר שֶׁהוּא נְקֵבָה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֵׁנִי זֶה אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה, מוֹנָה מִשֶּׁיָּצָא הַשֵּׁנִי יְמֵי טֻמְאָה לִנְקֵבָה.
יד יוֹצֵא דֹּפֶן, אִם לֹא יָצָא דָּם אֶלָּא דֶּרֶךְ דֹּפֶן, אִמּוֹ טְהוֹרָה מִלֵּדָה וּמִנִּדָּה וּמִזִּיבָה.
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה
ובו י''ז סעיפים
א חַיָּב אָדָם לִפְרֹשׁ מֵאִשְׁתּוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ עַד שֶׁתִּסְפֹּר וְתִטְבֹּל. וַאֲפִלּוּ שָׁהֲתָה זְמַן אָרֹךְ וְלֹא טָבְלָה, תָּמִיד הִיא בְּנִדָּתָהּ עַד (א) שֶׁתִּטְבֹּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים) . וְלֹא יִשְׂחֹק וְלא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א מֵאָבוֹת דְּר''ן) שֶׁמָּא יַרְגִּיל לַעֲבֵרָה; אֲבָל מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, דְּכֵיוָן שֶׁבָּא עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת תּוּ לֹא תַּקִּיף יִצְרֵיהּ (ל' עַצְמוֹ) . באר היטב (א) שתטבול. ואף בימי לבונה כל דין נדה יש לה כדאיתא בפוסקים. ש''ך:
ב לֹא יִגַּע בָּהּ אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, וְלֹא (ב) יוֹשִׁיט מִיָּדוֹ לְיָדָהּ שׁוּם דָּבָר וְלֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִיָּדָהּ, שֶׁמָּא יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ. וְכֵן עַל יְדֵי זְרִיקָה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ לְהֶפֶךְ, אָסוּר. (בִּנְיָמִין זְאֵב ס''ס קנ''ט וְהַגָּהוֹת ש''ד בְּשֵׁם המהר''ם) . באר היטב (ב) יושיט. אפילו דבר שהוא ארוך:
ג לֹא יֹאכַל עִמָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שׁוּם שִׁנּוּי שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם דָּבָר מַפְסִיק בֵּין קְעָרָה שֶׁלּוֹ לַקְּעָרָה שֶׁלָּהּ, לֶחֶם אוֹ קַנְקַן, אוֹ שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד (ג) בַּמַּפָּה שֶׁלּוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דִּצְרִיכִין הֶפְסֵק בֵּין קְעָרָה שֶׁלּוֹ לַקְּעָרָה שֶׁלָּהּ הַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁאֵינָן אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה, אֲבָל אִם אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה סָגֵי אִם אוֹכֶלֶת בִּקְעָרָה בִּפְנֵי (ד) עַצְמָהּ, וְאֵין צָרִיךְ הֶכֵּר אַחֵר, (הַגָּהוֹת (ה) אֲשֵׁרִי בְּשֵׁם ר''י וְהַגָּהוֹת אַלְפָסִי), וְכֵן נוֹהֲגִין. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל מִשִּׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ, (מְצָא בְּקוּנְטְרֵס דְּהִלְכוֹת נִדָּה), כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹס שֶׁלָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. באר היטב (ג) במפה. או שתגלה מעט מן השלחן ותתן קערה שלה עליו וכ' הט''ז נראה דלחם וקנקן דוקא כשאין אוכלין מאותו לחם ואין שותין מאותו קנקן הוא דהוי שינוי דומיא דסימן פ''ח גבי בשר וחלב: (ד) עצמה. כ' הב''ח דאף לסברא זו אינו אלא כשגם בני הבית אוכלים עמהם על שולחן אחד ביחד התם הוא דשרי כשהיא אוכלת מקערה שלה אע''פ שאוכלים על מפה אחד בלא שום היכר אבל כשבני הבית אוכלים על שולחן אחר והאיש והאשה אוכלין לבדן על שולחן אחד כל אחד מקערה שלו אסור אפילו היה רגיל לאכול עמה בקערה אחת ע''כ וכתב הש''ך דמדבריו משמע כשאין שם בני בית כלל אסור ואין דבריו מוכרחים והט''ז כתב בשם הב''ח וז''ל ראיתי שטות גדול שמנתחין חתיכות קטנות בקערה אחת הוא נוטל אחת והיא נוטלת אחת עד גמר אכילה ושבוש גדול הוא דפשיטא דחשיב אכילה אחת אבל מ''מ משמע דכשמשימין קערה עם החתיכות גדולות כדרך שמשימין בקדרה וכל א' נוטל מן הקערה ומשים לפניו על כלי מיוחד ואוכל משם אין בזה איסור כיון דאין האכילה מיד בלקיחתו מקערה שלוקחה גם היא אלא משתמש בכלי אחר בינתיים כנ''ל עכ''ל: (ה) י''א. כתב הש''ך לפי שהרב כתב זה בשם הקונטרס שמצא לכך כתב דין זה בשם י''א אבל נ''ל דאדרבה כ''ש הוא מלקמן ס''ד דלא ישתה משיורי כוס דשתיה נלמד מאכילה וכתב הט''ז שהב''ח פסק שאף מאכל לא תביא לו מאחר דמדמה מאכל לשתיה אבל לא נהירא דהא אמרו כל מלאכות עושה לו משמע כל שיש בו צד עבדות שיש בו טורח שרי ומזיגת הכוס שאני שהוא דבר של חיבה לכך אסרוהו אבל כל הקולות שישנן שם [בס''ד בשתיה] יש בזה [באכילה] ג''כ ואם הפסיק א' ביניהם מותר עכ''ל:
ד לֹא יִשְׁתֶּה (ו) מִשִּׁיוּרֵי כּוֹס שֶׁשָּׁתְתָה הִיא. הגה: אִם לֹא שֶׁמַּפְסִיק אָדָם אַחֵר בֵּינֵיהֶם (טוּר בְּשֵׁם סְמַ''ק), אוֹ שֶׁהוּרַק מִכּוֹס זֶה אֶל כּוֹס אַחֵר אֲפִלּוּ הֻחְזַר לְכוֹס רִאשׁוֹן (הגהמי''י בְּשֵׁם רא''ם וְרוֹקֵחַ סִימָן שי''ח וּמָרְדְּכַי וַאֲגֻדָּה פ''ק דְּשַׁבָּת) ; וְאִם שָׁתְתָה וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁלָּהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַגִּיד לוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה (שָׁם) ; וְהִיא מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁשָּׁתָה הוּא (ג''ז שָׁם) . וְאִם שָׁתְתָה מִכּוֹס וְהָלְכָה לָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת הַמּוֹתָר, דְּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הֲלָכָה אֵין כָּאן חִבָּה. (בַּקוּנְטְרֵס הנ''ל) . באר היטב (ו) משיורי. משמע אע''פ שחזרו ומלאוהו כגון ששתתה היא החצי ומלאוהו אסור דמ''מ הוא שותה משיורה אבל אם שתתה היא כל הכוס ומלאוהו נראה דמותר ואע''ג שכ' ב''י שידיחו הכוס בין שתיה דידיה לשתיה דידה אנן לא נהגינן כן עכ''ל הש''ך (והמחמיר להדיח תע''ב):
ה לֹא (ז) יֵשֵׁב בְּמִטָּה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ. הגה: וְאָסוּר לֵישֵׁב עַל סַפְסָל אָרֹךְ שֶׁמִּתְנַדֶּדֶת וְאֵינָהּ מְחֻבֶּרֶת לַכֹּתֶל, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ נִדָּה יוֹשֶׁבֶת עָלָיו, (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת בְּשֵׁם צָפְנַת פַּעְנֵחַ בְּשֵׁם רַשִׁ''י) . וְיֵשׁ מַתִּירִים כְּשֶׁאָדָם אַחֵר מַפְסִיק וְיוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן (אֲגֻדָּה פֶּרֶק הַתִּינֹקֶת ות''ה סִימָן רנ''א) . וְכֵן לֹא יֵלֵךְ עִם אִשְׁתּוֹ בַּעֲגָלָה אַחַת אוֹ בִּסְפִינָה אַחַת, אִם הוֹלֵךְ רַק דֶּרֶךְ טִיּוּל כְּגוֹן לְגִנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה; אֲבָל אִם הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר לִצְרָכָיו, מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא וְאִשְׁתּוֹ הֵם לְבַדָּן, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשְׁבוּ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא יִגְּעוּ זֶה בָּזֶה (כָּל זֶה בת''ה סִימָן רנ''א) . באר היטב (ז) ישב. כתב הט''ז משמע אפילו ישיבה בעלמא בלא שכיבה נמי אסור ודלא כהב''ח ונראה דכ''ש הוא שהיא לא תישן במטה שלו דיש טפי הרהור בשכבה ובקומה אבל ישיבה בעלמא מותר לה על מטה שלו דהיא לא מרגלא ליה ונגיעה שנוגע בסדין שהוא מלוכלך בדם אין איסור אע''פ שקצת נזהרין בזה שבוש הוא וכתב הב''ח בשם סמ''ק ישן דאשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרת מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בימי נדותה מש''ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי ואפילו אם תתעבר מש''ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמשל אחר קפדינן אהבחנה וגזרה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ''ל:
ו לֹא יִישַׁן עִמָּהּ בְּמִטָּה, אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד בְּבִגְדּוֹ וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. הגה: וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד מַצָּע בִּפְנֵי עַצְמוֹ (בֵּית יוֹסֵף דְּלֹא כְּר' יְרוּחָם), וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹכְבִים בִּשְׁתֵּי מִטּוֹת וְהַמִּטּוֹת נוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ, אָסוּר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת בְּשֵׁם הַר''מ) .
ז לֹא יִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בַּעֲקֵבָהּ, וְלֹא בִּמְקוֹמוֹת הַמְכֻסִים שֶׁבָּהּ, אֲבָל מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּלוּיִם אַף עַל פִּי (ח) שֶׁנֶּהֱנֶה בִּרְאִיָּתָהּ, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) . באר היטב (ח) שנהנה. הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול. ש''ך:
ח רָאוּי לָהּ שֶׁתְּיַחֵד לָהּ בְּגָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹכְרִים תָּמִיד שֶׁהִיא נִדָּה.
ט בְּקֹשִׁי הִתִּירוּ לָהּ לְהִתְקַשֵּׁט בִּימֵי נִדָּתָהּ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעֲלָהּ.
י כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לוֹ, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס, שֶׁאֲסוּרָה לִמְזֹג הַכּוֹס (ט) בְּפָנָיו, (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן מַשְׁמָע מִמָּרְדְּכַי פ''ק דְּשָׁבוּעוֹת וכ''מ מִדִּבְרֵי הַפּוֹסְקִים), וּלְהַנִּיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲשֶׂה שׁוּם הֶכֵּר, כְּגוֹן שֶׁתַּנִּיחֶנּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּיַד שְׂמֹאל אוֹ תַּנִּיחֶנּוּ עַל הַכַּר אוֹ עַל הַכֶּסֶת, אֲפִלּוּ בְּיַד יְמִינָהּ. באר היטב (ט) בפניו. והב''ח כתב דאע''פ שהמזיגה שלא בפניו אם מניחה על השלחן בפניו אסור ואצ''ל כשהוא יודע שהיא מוזגת את הכוס דכיון שהניחה על השלחן בפניו חשיב כמזיגה בפניו ג''כ ואסור עכ''ד וכתב הש''ך שאין דבריו מוכרחים גם מדברי הרא''ש פ''ק דכתובות משמע דשלא בפניו ליכא איסורא כלל גם מה שאוסר לה להביא הקערה עם המאכל על השלחן אינו נראה דהא אף במזיגת הכוס אין איסור אלא בכוס המיוחד לבעלה בלבד דאיכא חיבה אבל להניח הקערה על השלחן שכל בני בית אוכלים ממנה אין קפידא אף ע''ג שגם בעלה אוכל עם בני הבית מאותה קערה דליכא הכא חיבה והכי נקטינן אבל להביא קערה המיוחדת לבעלה אסור דאף בהושטה בלבד אוסר סה''ת כשאין בו שינוי ולפ''ז משמע דמחמיר ג''כ בשאר משקים עכ''ל:
יא אֲסוּרָה לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ בְּפָנָיו; וְדַוְקָא פְּרִיסַת סְדִינִים וְהַמִּכְסֶה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חִבָּה, אֲבָל הַצָּעַת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁהוּא טֹרַח וְאֵינָהּ דֶּרֶךְ חִבָּה, שָׁרֵי. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו, הַכֹּל מֻתָּר אֲפִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מַצֶּעֶת אוֹתָם.
יב אֲסוּרָה (י) לִצֹּק לוֹ מַיִם לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲפִלּוּ אֵינָהּ נוֹגַעַת בּוֹ וַאֲפִלּוּ הֵם מַיִם צוֹנְנִים. באר היטב (י) ליצוק. כ' הט''ז מלשון זה משמע לכאורה שאסורה ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח''כ אבל באמת אינו כן דאינו אסור אלא כשהיא מוצקת בשעה שהוא רוחץ ומ''מ פשוט לי דגם זה בכלל האיסור שאם הוא רוחץ מכלי שיש בו נקב למטה ובשעת רחיצתו היא מוצקת מים להכלי דגם זה מקרי הרחצה אבל הש''ך כתב בשם הר''ר יונה דאסורה לתת לפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו מפני שהוא דרך חיבה:
יג כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לִמְזֹג לוֹ כָּךְ הוּא אָסוּר לִמְזֹג לָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לִשְׁלֹחַ לָהּ כּוֹס שֶׁל יַיִן אָסוּר, לֹא שְׁנָא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לֹא שְׁנָא כּוֹס אַחֵר, אִם הוּא מְיֻחָד לָהּ; אֲבָל אִם שׁוֹתִים הֵם מֵאוֹתוֹ הַכּוֹס וְשָׁתִית אִיהִי אַבַּתְרַיְהוּ, לֵית לָן בָּהּ.
יד כָּל אֵלּוּ הַהַרְחָקוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּין בִּימֵי נִדּוּתָהּ בֵּין בִּימֵי לִבּוּנָהּ, שֶׁהֵם כָּל יְמֵי סְפִירָתָהּ, וְאֵין חִלּוּק בְּכָל אֵלּוּ בֵּין רוֹאָה מַמָּשׁ לְמוֹצֵאת כֶּתֶם. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְהַחְמִיר בִּימֵי לִבּוּנָהּ בְּעִנְיַן אִסּוּר אֲכִילָה עִמָּהּ בִּקְעָרָה (הַגָּה בְּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ראבי''ה), וְכֵן נוֹהֲגִין (יא) לְהָקֵל בְּזֶה, וְיֵשׁ לְהַחְמִיר. באר היטב (יא) להקל. והב''ח כתב שאין להם על מי שיסמוכו להקל וראוי לדרוש שרבים שהוא אסור וכתב הט''ז ונ''ל עוד דיש להחמיר יותר בימי ליבון דאם נתיר לו באיזה קולא יותר יש חששא שיבא לידי הרגל דבר מאחר שרואה שהיא אינה טמאה כ''כ וכן מצאתי שכתב תה''ה בשם הראב''ד סברא זו עכ''ל:
טו אִם הוּא חוֹלֶה וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ זוּלָתָהּ, מֻתֶּרֶת לְשַׁמְּשׁוֹ, רַק (יב) שֶׁתִּזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לְהִזָּהֵר מֵהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו. באר היטב (יב) שתזהר. אבל מזיגת הכוס לחולה לכ''ע שרי. ש''ך:
טז אִשָּׁה חוֹלָה וְהִיא נִדָּה, אָסוּר לְבַעֲלָהּ לִגֹּעַ בָּהּ כְּדֵי לְשַׁמְּשָׁהּ, כְּגוֹן לַהֲקִימָהּ וּלְהַשְׁכִּיבָהּ וּלְסָמְכָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵין לָהּ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנָּה, מֻתָּר בַּכֹּל (הַגָּהוֹת ש''ד וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת בְּשֵׁם הר''מ), וְכֵן נוֹהֲגִין אִם צְרִיכָה הַרְבֵּה לְכָךְ.
יז אִם בַּעֲלָהּ רוֹפֵא, אָסוּר לְמַשֵּׁשׁ לָהּ הַדֹּפֶק. הגה: וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי דְּנוֹהֲגִין הֶתֵּר אִם צְרִיכָה אֵלָיו דִּמְשַׁמֵּשׁ לָהּ, כָּל שֶׁכֵּן דְּמֻתָּר לְמַשֵּׁשׁ לָהּ הַדֹּפֶק אִם אֵין רוֹפֵא אַחֵר וּצְרִיכָה אֵלָיו וְיֵשׁ סַכָּנָה בְּחָלְיָהּ, (כָּךְ דִּקְדֵּק הַבֵּית יוֹסֵף מִלְּשׁוֹן הָרַמְבַּ''ן סִימָן קכ''ז), וְעַיֵּן בא''ח סִימָן פ''ח אִם מֻתָּר לְנִדָּה לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְהִתְפַּלֵּל.
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה
ובו י''ג סעיפים
א שִׁבְעָה יָמִים שֶׁהַזָּבָה סוֹפֶרֶת מַתְחִילִין מִמָּחֳרַת יוֹם שֶׁפָּסְקָה בּוֹ. וְכָךְ מִשְׁפָּטָהּ, אִם תִּרְאֶה ב' יָמִים אוֹ ג' וּפָסְקָה מִלִּרְאוֹת, בּוֹדֶקֶת בַּיּוֹם שֶׁפָּסְקָה כְּדֵי שֶׁתִּפְסֹק (א) בְּטָהֳרָה; וּבְדִיקָה זוֹ תִּהְיֶה סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְכֵן נוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה; וּבְדִיעֲבַד, אֲפִלּוּ לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ רַק שַׁחֲרִית וּמָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה, סָגֵי בְּכָךְ. (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א וּבֵית יוֹסֵף אַף לְפִי דִּבְרֵי הָרֹא''שׁ) . וּלְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתְּהֵא בּוֹדֶקֶת בְּיוֹם הֶפְסֵק טַהֲרָתָהּ בְּמוֹךְ דָּחוּק וְשֶׁיְּהֵא שָׁם כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁזּוֹ הַבְּדִיקָה מוֹצִיאָה מִיְּדֵי סָפֵק (רַשְׁבָּ''א בְּתה''ק) . הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים אִם הִתְפַּלְּלוּ הַקָּהָל עַרְבִית וְעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְדֹּק אָז לִלְבֹּשׁ לְבָנִים וּלְהַתְחִיל וְלִמְנוֹת מִיּוֹם הַמָּחֳרָת, (ב) מֵאַחַר דְּהַקָּהָל כְּבָר עָשׂוּ אוֹתוֹ לַיְלָה (ת''ה), וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמֻתָּר אֲפִלּוּ עָשׂוּ הַקָּהָל (ג) שַׁבָּת (אָגוּר בְּשֵׁם מהרי''ל) ; וְנוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה לִזָהֵר, וּבְדִיעֲבַד אֵין לָחוּשׁ. וּמִקְצָת נָשִׁים נוֹהֲגוֹת שֶׁאִם פָּסְקָה קֹדֶם בָּרְכוּ וְחָזְרָה לִרְאוֹת כֶּתֶם אוֹ דָּם תּוֹךְ יְמֵי סְפִירָתָהּ, אָז מַפְסִיקִין אֲפִלּוּ לְאַחַר בָּרְכוּ אִם נִתְקַלְקְלָה סָמוּךְ (ד) לָעֶרֶב, וְחוֹשְׁבִים דָּבָר זֶה לְדִיעֲבַד; וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כִּי כֵן קִבְּלוּ מֵאֵיזֶה חָכָם שֶׁהוֹרָה לָהֶן, וְהוּא מִנְהַג וָתִיקִין. באר היטב (א) בטהרה. בין השמשות ובדיעבד אפי' אם לא בדקה עצמה רק שחרית כו' היינו מיום ב' מראייתה ואילך כדלקמן ס''ב. ש''ך: (ב) דהקהל. אפי' אם היא עדיין לא התפללה ערבית: (ג) שבת. כ' הש''ך דמדברי מהרי''ל משמע דאע''פ שהתפללה היא ג''כ ועשתה שבת מותר אבל הגאון אמ''ו ז''ל כתב דלהרב אם היא התפללה ערבית אין להקל אפילו דיעבד וכ''נ דעת מהרש''ל בתשובה (ומהאגור שהבאתי מוכח דאף להמקילין היינו עד כ''ד שעות וא''כ כשהיום גדול כ''כ חשבינן יום ולילה שוין. אבל בתר הכי לכ''ע אסור) עכ''ל (וט''ז כתב בשם רש''ל כיון שנשים שלנו מתחילין למנות מיום ו' פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית ע''ש): (ד) לערב. כתב הש''ך נ''ל לדעת הרב אפילו אם ראתה דם סמוך לערב מפסקת קודם ברכו בתחלת ספירתה ואם היא רואה דם עד סמוך לערב פשיטא דאין דיעבד גדול מזה ומתחלת להפסיק אחר ברכו ומ''ש ונוהגים לכתחלה ליזהר היינו היכא דאפשר כגון שאינה רואה דם קודם ברכו עכ''ל:
ב רָאֲתָה יוֹם (ה) אֶחָד בִּלְבַד וּפָסְקָה בּוֹ בַּיּוֹם, צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּמוֹךְ דָּחוּק וְשֶׁיְּהֵא שָׁם כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הגה: וּבְדִיעֲבַד אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּמָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמּוֹךְ אֶצְלָהּ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָגִי (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א וְהוּא הַדִּין בְּשֵׁם רַמְבַּ''ן וּבֵית יוֹסֵף לְהָרַמְבַּ''ם וכ''מ בַּשָּׁ''ס) . אֲבָל בְּדִיקַת שַׁחֲרִית לֹא מֵהָנֵי, הוֹאִיל וְלֹא רָאֲתָה רַק יוֹם אֶחָד (רַשְׁבָּ''א וְרַמְבַּ''ן בְּשֵׁם י''א וְכ''ד רַמְבַּ''ם פ''ו מהא''ב וּבְפי' מִשְׁנָה סוֹף פ''ד וּבַרְטְנוּרָה שָׁם) . באר היטב (ה) אחד. ומעיינה פתוח וכתב הש''ך ונ''ל דנ''מ לדידן להיכא דחזרה וראתה בתוך ימי הספירה דכיון שלא ראתה רק יום א' בימי הספירה לא מהני בדיקת שחרית אפילו בדיעבד אבל אם ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי הספירה בין בתחלה. כ''כ בספר מעדני מלך:
ג בַּיּוֹם שֶׁפָּסְקָה מִלִּרְאוֹת וּבוֹדֶקֶת עַצְמָהּ כָּאָמוּר, תִּלְבַּשׁ חָלוּק הַבָּדוּק לָהּ שֶׁאֵין בּוֹ כֶּתֶם, וּבַלַּיְלָה תָּשִׂים סְדִינִים הַבְּדוּקִים מִכְּתָמִים, וּמִיּוֹם הַמָּחֳרָת תַּתְחִיל לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים. הגה: וּמִנְהָג כָּשֵׁר הוּא כְּשֶׁהָאִשָּׁה פּוֹסֶקֶת בְּטָהֳרָה שֶׁתִּרְחַץ וְלוֹבֶשֶׁת לְבָנִים; אָמְנָם אִם לֹא רָחֲצָה רַק פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה, דַּי בְּכָךְ (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם רוֹקֵחַ), וְכֵן נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת; אֲבָל בִּשְׁעַת הַדַּחַק, כְּגוֹן אִשָּׁה הַהוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לָהּ בְּגָדִים, תּוּכַל לִסְפֹּר ז' נְקִיִּים רַק שֶׁהֶחָלוּק נָקִי וּבָדוּק מִדָּם (אָגוּר וְהַגָּהוֹת שַׁ''ד סוֹף סִימָן י''ט) .
ד בְּכָל יוֹם מִז' יְמֵי הַסְפִירָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת לְכַתְּחִלָּה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, (ו) אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת (טוּר בְּשֵׁם סה''ת וְעוֹד פּוֹסְקִים) ; וְאִם לֹא בָּדְקָה בְּכָל הַשִּׁבְעָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת, לֹא שְׁנָא בָּדְקָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל הַשִּׁבְעָה אוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אוֹ בְּאֶחָד מֵהָאֶמְצָעִים, מֵאַחַר שֶׁבָּדְקָה בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם הַשְּׁבִיעִי וּמָצְאָה טְהוֹרָה, עָלוּ לָהּ. אֲבָל אִם לֹא בָּדְקָה בְּכָל הַז', וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי בָּדְקָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה, אֵין לָהּ אֶלָּא יוֹם ח' בִּלְבַד וּמַשְׁלֶמֶת עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּבְדֹּק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֵהַשִּׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאֵין לְהָקֵל. וְהַבְּדִיקָה תִּהְיֶה לְאוֹר הַיּוֹם וְלֹא לְאוֹר הַנֵּר (תא''ו נכ''ו וְהָרַשְׁבָּ''א בת''ה), וּבְדִיעֲבַד מֵהָנֵי אֲפִלּוּ לְאוֹר הַנֵּר (כֵּן מַשְׁמָע בְּבֵית יוֹסֵף) . באר היטב (ו) אחת. תוך הז' נקיים מלבד הבדיקה דהפסק טהרה דלעיל ס''א:
ה בָּדְקָה עַצְמָהּ בַּיּוֹם (ז) שֶׁפָּסְקָה מִלִּרְאוֹת וּמָצְאָה טְמֵאָה, וּבָדְקָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה אוֹ ד' יָמִים וּמָצְאָה טְהוֹרָה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה עַד שֶׁתִּפְסֹק בְּטָהֳרָה, שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ סוֹפֶרֶת עַד שֶׁתִּבְדֹּק אִם פָּסְקָה, וְאָז מוֹנָה לְמָחֳרָתוֹ. באר היטב (ז) שפסקה. וה''ה אם ראתה ולא בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות (ולא בדקה) [ובדקה] לאחר ג' או ד' ימים ומצאה טהורה הרי היא בחזקת טמאה עד שפסקה בטהרה. טור ורשב''א:
ו כָּל בְּדִיקוֹת אֵלּוּ, בֵּין בְּדִיקַת הֶפְסֵק טָהֳרָה בֵּין בְּדִיקַת כָּל הַשִּׁבְעָה, צְרִיכוֹת לִהְיוֹת בְּבֶגֶד פִּשְׁתָּן לָבָן יָשָׁן, אוֹ בְּצֶמֶר גֶּפֶן, אוֹ בְּצֶמֶר לָבָן נָקִי וְרַךְ, וְתַכְנִיסֶנּוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בָּעֹמֶק לַחוֹרִים וְלַסְדָקִים עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, וְתִרְאֶה אִם יֵשׁ בּוֹ שׁוּם מַרְאֵה אַדְמוּמִית, וְלֹא שֶׁתַּכְנִיסֵהוּ מְעַט לְקַנֵּחַ עַצְמָהּ. וְאִם יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיהָ מְאֹד לְהַכְנִיסוֹ כָּל כָּךְ בָּעֹמֶק, לְפָחוֹת בְּדִיקָה שֶׁל יוֹם הֶפְסֵק טָהֳרָה וּבְדִיקָה שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן מֵהַשִּׁבְעָה תִּהְיֶינָה עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דַּשׁ. הגה: וְאִם לֹא עָשְׂתָה כֵן בִּבְדִיקַת יוֹם רִאשׁוֹן, תַּעֲשֶׂה פַּעַם אַחַת כֵּן מִבְּדִיקוֹת שְׁאָר הַיָּמִים (בֵּית יוֹסֵף) ; מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אִם לֹא עָשְׂתָה כֵן כְּלָל רַק שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ יָפֶה בַּחֹרִין וּבַסְּדָקִין בָּעֹמֶק הֵיטֵב כְּפִי כֹּחָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, סָגֵי לָהּ (בֵּית יוֹסֵף שכ''ד רֹב הַפּוֹסְקִים וְכֵן מהרא''י בִּפְסָקָיו סִימָן ע''ח וּב''ח) .
ז הַסוּמָא בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ וּמַרְאָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
ח הַחֵרֶשֶׁת שֶׁשּׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת אוֹ שֶׁמְּדַבֶּרֶת וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, הֲרֵי הֵן כְּפִקְחוֹת; אֲבָל אִם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת, וְכֵן הַשּׁוֹטָה אוֹ שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ מֵחֲמַת חֹלִי, צְרִיכוֹת פִּקְחוֹת לִבְדֹּק אוֹתָן וְלִקְבֹּעַ לָהֶן וְסָתוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. הַקּוֹבֵעַ לָהֶן וֶסֶת, הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים; לֹא הֻקְבַּע לָהֶן, חוֹשְׁשׁוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּבוֹדְקוֹת עַל יְדֵי פִּקְחוֹת.
ט הָאִשָּׁה שֶׁמַּרְבָּה לִבְדֹּק, בֵּין בִּימֵי סְפִירָתָהּ בֵּין בַּיָּמִים שֶׁלֹּא רָאֲתָה בָּהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבַּחַת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ.
י הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְצוּפִים שֶׁלֹּא תִּרְאֶה דָּם בָּהֶם, שֶׁאִם רָאֲתָה דָּם אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם הַשְּׁבִיעִי (ח) סָתְרָה כָּל הַיָּמִים וּצְרִיכָה לִפְסֹק בְּטָהֳרָה וְלַחֲזֹר וְלִמְנוֹת שִׁבְעָה נְקִיִּים. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁלֹשָׁה יָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה אִם מָצְאָה כֶּתֶם אֵין תּוֹלִין אוֹתוֹ לְהָקֵל כְּמוֹ שֶׁתּוֹלִין שְׁאָר כְּתָמִים, דְּג' יָמִים רִאשׁוֹנִים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּים לְגַמְרֵי (מָרְדְּכַי הִלְכוֹת נִדָּה וּבְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ט דא''ב ות''ה סִימָן רמ''ט וְאָגוּר פ' תִּינֹקֶת וא''ח וְר''ף) ; אֲבָל אַחַר כָּךְ דִּינוֹ כִּשְׁאָר כֶּתֶם, וְכֵן נוֹהֲגִין. וְדַוְקָא כֶּתֶם שֶׁהוּא יוֹתֵר מִכִּגְרִיס וְעוֹד, אֲבָל פָּחוֹת מִכִּגְרִיס וְעוֹד תּוֹלָה בְּכִנָּה אֲפִלּוּ בְּג' יָמִים רִאשׁוֹנִים (ת''ה סִימָן רמ''ט) . וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה לָהּ מַכָּה בְּגוּפָהּ (ט) וְיוֹדַעַת שֶׁמּוֹצִיאָה דָּם, תּוֹלָה בָּהּ אֲפִלּוּ בְּיֶתֶר מִכִּגְרִיס וְעוֹד (סְבָרַת הָרַב וְכֵן מַשְׁמָע לָשׁוֹן הַמָּרְדְּכַי), אֶלָּא שֶׁאֵין מְקִלִּין בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים לִתְלוֹת בְּמַכָּה שֶׁאֵין יָדוּעַ שֶׁמּוֹצִיאָה דָּם אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁתָּלִינָן בָּהֶם כֶּתֶם, כַּמְּבֹאָר לְעֵיל סִימָן ק''צ. באר היטב (ח) סתרה. כ' הט''ז דאף לדידן דמחמרינן אפי' רואה טיפת דם כחרדל צריכה ז' נקיים למאי נ''מ כתב המחבר דין זה דסתרה ונ''ל דיש נפקותא גם עכשיו לפי מה דקי''ל דאשה שיש לה וסת א''צ בדיקה כלל כמ''ש ר''ס קפ''ו דהיא בחזקת טהרה משא''כ בז' נקיים קי''ל דלכתחלה צריכה בדיקה דהיא בחזקת טמאה עד כלות הז' נקיים ע''כ קמ''ל כאן דחזקת טומאה עליה עד שיכלו ז' רצופין דל''ת בהגיע קץ הז' נקיים היא שבה לחזקת טהרה וא''צ בדיקה אפילו לכתחלה קמ''ל דאפילו אם תראה בסוף הז' ממש תסתור הכל א''כ עדיין חזקתה הראשונה עליה וצריכה בדיקה לכתחלה גם בעת ההיא עכ''ל: (ט) ויודעת. והש''ך חולק על הרמ''א בדין זה ופסק דאף ביודעת בודאי שמכתה מוציאה דם אפ''ה אינה תולה בה בג' ימים הראשונים של ז' נקיים וכ''מ מדברי הב''ח דאין להקל אלא דוקא במלאה שחין ודם יוצא ממנה תמיד דאז אמרינן אם לא תתלה בו לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם הא לא''ה אפילו ידוע שמכתה מוציאה דם אין להקל ע''ש שמאריך בזה בכמה ראיות והט''ז כתב דיש לכוין דברי הרמ''א דמיירי במכה שא''א לה להזהר שפיר אז תולה בה אבל כל שאפשר לה להזהר ולא עשתה כן אין לה לתלות כלל עכ''ל (עיין בת' צ''צ סימן ס''ה ובעה''ג סימן ע''ט):
יא הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בִּימֵי סְפִירָתָהּ, אִם הוּא תּוֹךְ ו' (י) עוֹנוֹת (יא) לְשִׁמּוּשָׁהּ סוֹתֶרֶת אוֹתוֹ יוֹם. לְפִיכָךְ הַמְשַׁמֶּשֶׁת מִטָּתָהּ וְרָאֲתָה אַחַר כָּךְ וּפָסְקָה, הגה: וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה רַק מָצְאָה כֶּתֶם. אֵינָהּ מַתְחֶלֶת לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ ו' עוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁמָּא תִּפְלֹט; לְפִיכָךְ אֵינָהּ מַתְחֶלֶת לִסְפֹּר עַד יוֹם ה' לְשִׁמּוּשָׁהּ, כְּגוֹן אִם שִׁמְּשָׁה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵינָהּ מַתְחֶלֶת לִסְפֹּר עַד יוֹם ה', דְּקַיְמָא לָן אֵין שִׁכְבַת זֶרַע מַסְרִיחַ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שִׁשָּׁה עוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת מֵעֵת לְעֵת; וְאִם שִׁמְּשָׁה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּפָלְטָה לֵיל ד', קֹדֶם עֵת שִׁמּוּשָׁהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, עֲדַיִן הִיא עוֹמֶדֶת (יב) בְּתוֹךְ עוֹנָה שִׁשִּׁית לְשִׁמּוּשָׁהּ וְסוֹתֶרֶת, הִלְכָּךְ יוֹם ה' יִהְיֶה רִאשׁוֹן לִסְפִירָתָהּ. הגה: וְתִפְסֹק יוֹם ד' לְעֵת עֶרֶב, וְיוֹם ה' עוֹלֶה לְמִנְיָן. וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַמְתִּין עוֹד יוֹם אֶחָד, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּתְחִיל לִמְנוֹת עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהוּא יִהְיֶה יוֹם רִאשׁוֹן לִסְפִירָתָהּ, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא תְּשַׁמֵּשׁ בְּיּוֹם רִאשׁוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְתִסְבֹּר שֶׁהוּא יוֹם, וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא לַיְלָה, וְאִם תַּתְחִיל לִמְנוֹת מִיּוֹם חֲמִישִׁי יִהְיֶה תּוֹךְ שִׁשָּׁה עוֹנוֹת לְשִׁמּוּשָׁהּ, עַל כֵּן יֵשׁ (יג) לְהוֹסִיף עוֹד יוֹם אֶחָד דְּמֵעַתָּה אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי טָעוּת (ת''ה סִימָן רמ''ה וְהָאָגוּר בְּשֵׁם מהרי''ל וְש''ד וְכֵן כָּתַב מהרא''י וּמהרי''ק שֹׁרֶשׁ ל''ה), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וְיֵשׁ נָשִׁים שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר עוֹד לְהַמְתִּין עַד שִׁבְעָה יָמִים (שָׁם בת''ה), וְאֵין טַעַם בַּדָּבָר וְהַמַּחְמִיר יַחְמִיר, וְהַמֵּקֵל נִשְׂכָּר לְהַקְדִּים עַצְמוֹ לַמִּצְוָה. וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁעַכְשָׁו אֵין לְחַלֵּק בֵּין שִׁמְּשָׁה עִם בַּעֲלָהּ לְלֹא שִׁמְּשָׁה, וְכָל אִשָּׁה שֶׁרוֹאָה, אֲפִלּוּ (יד) כֶּתֶם, צְרִיכָה לְהַמְתִּין ה' יָמִים עִם יוֹם שֶׁרָאֲתָה בּוֹ וְתִפְסֹק לְעֵת עֶרֶב וְתִסְפֹּר ז' נְקִיִּים (שָׁם בְּת''ה בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ ומהרי''ק) וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת (סה''ת וּסְמַ''ג) . באר היטב (י) עונות. וכל עונה היא י''ב שעות: (יא) לשמושה. דעד אותו היום חיישינן לכל יום ויום שמא תפלוט או שמא תפלוט כל הג' ימים ומע''ל של ו' עונות היא ע''ב שעות: (יב) בתוך. כלומר אע''פ ששלמו הו' עונות בתחילת ליל ד' אחר שימושה מ''מ כיון שפלטה בתחלת ליל ד' קודם זמן שימושה במ''ש א''כ סותרת אותו יום והיינו כל יום ד' ומתחלת לספור מיום ה' עכ''ל הש''ך: (יג) להוסיף. כתב הט''ז וכ''כ בסי' קצ''ו בשם מהר''ל מפראג שבכלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיום ה' לשמושה ונראה טעמו כיון דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמירו בו משום תשמיש בין השמשות אבל אם באמת נבעלה בין השמשות בעילת מצוה נראה ודאי דחשבינן לה כאלו נבעלה בלילה שאחר אותו בין השמשות אפילו גבי כלה נמצא שאם נבעלה הכלה ליל מ''ש תמנה מיום ה' ואם נבעלה בין השמשות של סוף יום א' תמנה מיום ו' כנ''ל עכ''ל וכתב מהרש''ל אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' ואין ספיקא בדבר עכ''ל ומשמע מדבריו דאע''פ שהתפללה היא ג''כ ערבית. ש''ך: (יד) כתם. פי' אשה טהורה שמוצאה כתם דינה כרואה ממש גם לזה אבל אשה שלבשה לבנים ומצאה כתם ואפילו רואה ממש בתוך ימי הנקיים א''צ להמתין ו' עונות אלא תמנה מחדש ז' נקיים מיום שתוכל. ט''ז. וכ' הש''ך נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת של מציאת הכתם דהא הך דלא שמשה גופה גזרה רחוקה היא הלכך אין להחמיר אלא ברואה ממש אבל לא בכתמים דרבנן דאזלינן בהו לקולא בכמה דוכתי (ועיין בתשו' ש''י בחלק ב' שאלה ע''ז הורה באשה שטבלה ולא היה בעלה בעיר בליל טבילתה ומצאה כתם דפוסקת באותו יום ומונה למחרת אע''ג דנוהגין להחמיר מ''מ בכה''ג שלא שמשה ואין בעלה בעיר מצדד להקל בכתמים וכ''פ בתשו' פני יהושע ס''ס י''ב ע''ש) ואפשר לזה לא כתב הרב האי ויש שכתבו עכשיו וכו' אחר דין הכתם אלא אחר דין רואה ומיהו מה שרוצה הב''ח להקל אף ברואה ממש כשאין בעלה בעיר אין דבריו נראין וכן המנהג פשוט במדינות אלו להחמיר אפילו אין בעלה בעיר וגדולה מזו נוהגין שאפילו כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אע''פ שעדיין לא בא החתן לעיר ואע''פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ''מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ומ''מ בשעת הדחק יש להתיר להכלה שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה שהרמב''ם פסק שלא תנשא כלל עד שתטהר ואע''ג דאנן לא מדקדקין בהכי כמ''ש בא''ע ס''ס ס''א מ''מ ודאי היכא דאפשר בטהרה טפי עדיף והט''ז כתב דנ''ל להקל באלמנה שפירסה נדה סמוך לחופתה ואפילו אחר חופתה קודם שנתייחדה עם החתן שלה שאינה ממתנת כלל דבזה ודאי לא שייך למיגזר לא שמשה אטו שמשה דלא באה עדיין לכלל תשמיש כלל עמו ולמה נגזור כזה עכ''ל:
יב אִם טָעֲתָה בְּמִנְיַן יוֹם (טו) אֶחָד וְטָבְלָה וְשִׁמְּשָׁה, צְרִיכָה לְהַמְתִּין שִׁשָּׁה עוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת וְאַחַר כָּךְ תִּמְנֶה יוֹם אֶחָד נָקִי וְתִטְבֹּל; אַךְ סְתִירָה שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא טָבְלָה כָּרָאוּי וְשִׁמְּשָׁה, הֲרֵי זוֹ טוֹבֶלֶת (טז) בְּכָל עֵת. באר היטב (טו) אחד. כ' הש''ך ומשמע דהכא לא נהגינן להחמיר משום גזרה דבין השמשות וטובלת מיד אחר ד' ימים ויום א' נקי דלא שכיח שתטעה במנין ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן וכתב הט''ז וא''ל שמא ראתה באותן הו' עונות דם אלא שחיפהו ש''ז כמ''ש בסי' קצ''ג בבעילת מצוה דהתם שאני שדמים מצויים בה מחמת הבעילה: (טז) עת. שהרי כבר ספרה ז' נקיים אלא שמחוסרת טבילה ויש לתמוה ממ''ש בא''ע סי' י''ג ס''ה גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה וה''נ היה לנו להפרישה אחר שבא עליה באיסור כדי להבחין אם נתעברה באיסור כשטבלה שלא כראוי ונ''ל דהכא מיירי באשה שבעלה מצוי לה קודם לזה נמצא שלא שייך כאן הבחנה אבל אם לא היה בעלה אצלה קודם למעשה זה תוך צ' יום ממילא צריך הפרשה אחר ביאה זו האסורה צ' יום וצ''ע למעשה אבל בעברה על הדין שצריכה ז''נ משום חימוד כמ''ש בס''ס קצ''ג אינו דומה כלל לדין זה דשם אין כאן אלא איסור דרבנן לחוד עכ''ל (ובנה''כ תירץ דהתם כיון שנזרע שלא בקדושה לאו ישראל גמור הוא דבכמה דינים חלוק הוא מישראל כמ''ש בסי' רס''ט אבל אפילו נולד מן הנדה קי''ל דכשר עכ''ל (ועי' בבית שמואל שם ס''ק ט''ו שהרגיש ג''כ בזו) ובב''י כתב בשם הרא''ש דבטבלה ליל ז' ושמשה ביום ז' נמי לאו סתירה הוא וטובלת מיד לאחר ז' וכתב הש''ך דצ''ע לדינא דהוא רצה להשוות דברי הסמ''ק להרא''ש ופשט דברי הסמ''ק משמע לאחר ז' דוקא עכ''ל):
יג הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְרָאֲתָה אַחַר כָּךְ וּפָסְקָה, וְרוֹצָה לִסְפֹּר מִיּוֹם מָחֳרַת רְאִיָּתָהּ, תְּקַנַּח יָפֶה יָפֶה אוֹתוֹ מָקוֹם בְּמוֹךְ אוֹ בְּבֶגֶד לְהַפְלִיט כָּל הַזֶּרַע אוֹ תִּרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין וְהֵם יַפְלִיטוּ כָּל הַזֶּרַע. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בַּזְּמַן הַזֶּה וְאֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ו וּסְמַ''ק), וְהָכִי נָהוּג דְּהֲרֵי כְּבַר נִתְבָּאֵר שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין (יז) לְהַמְתִּין אֲפִלּוּ לֹא שִׁמְּשָׁה כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בֵּין סְפִירָה לִסְפִירָה, כָּל שֶׁכֵּן בִּכְהַאי גַּוְנָא; וְכָל הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, יִשְׁכֶנּוּ נָחָשׁ. באר היטב (יז) להמתין. כתב הש''ך ואף באשה ששכחה יום אחד דקי''ל בסעיף הקודם שצריכה להמתין ו' עונות ג''כ אין להקל לכתחלה לומר דמהני לה רחיצה וקנוח כדי שתמנה מיד וכ''פ הב''ח:
סימן קצז - שלא תטבל האשה ביום
ובו ה' סעיפים
א אֵין הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת עוֹלוֹת מִטֻּמְאָתָן בְּלֹא טְבִילָה, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן טָבְלוּ כָּרָאוּי בְּמָקוֹם הָרָאוּי.
ב אִם בַּעֲלָהּ בָּעִיר, מִצְוָה לִטְבֹּל בִּזְמַנָּהּ שֶׁלֹּא לְבַטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲפִלּוּ לַיְלָה אַחַת. הגה: וּמֻתֶּרֶת לִטְבֹּל לֵיל שַׁבָּת (ר''ח וְר' אליה ואוֹר זָרוּעַ ובה''ג וסה''ת וּסְמַ''ג בְּשֵׁם ר' שְׁמוּאֵל שֶׁהִנְהִיג כָּךְ בִּתּוֹ) אִם לֹא (א) יְכוֹלָה לִטְבֹּל קֹדֶם לָכֵן, (בֵּית יוֹסֵף וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם כַּמָּה רַבְּוָתָא עַיִּןִ שָׁם) . וְדַוְקָא אִם בַּעֲלָהּ בָּעִיר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אָסוּר, (כֵּן מַשְׁמָע בת''ה סִימָן רנ''ה) . וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהּ לִטְבֹּל קֹדֶם לָכֵן, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אַחַר (ב) לֵדָה אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה בַּעֲלָהּ בָּעִיר וּבָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לִטְבֹּל (שָׁם ובמהרי''ו בִּפְסָקָיו סִימָן מ''ח כְּדַעַת בֵּית יוֹסֵף) ; וְכֵן נָהֲגוּ בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג אֵין לְהַחְמִיר; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, גַּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא תִּטְבֹּל דְּמֵאַחַר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָהּ לִטְבֹּל קֹדֶם לָכֵן (ג) אֵין מַרְחִיקִין הַטְּבִילָה מִן הַחֲפִיפָה (אָגוּר וּבְמַהֲרִי''ל) . וְכֵן אַלְמָנָה שֶׁאֲסוּרָה לִטְבֹּל טְבִילָה רִאשׁוֹנָה בְּלֵיל שַׁבָּת, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה (ד) רִאשׁוֹנָה בְּשַׁבָּת, אֲסוּרָה לִטְבֹּל גַּם כֵּן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (מהרי''ל) . וְיֵשׁ מְקִלִּין וּמַתִּירִין לִטְבֹּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוֹאִיל שֶׁלֹּא טָבְלָה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ (ה) אִסּוּר (בֵּית יוֹסֵף) . באר היטב (א) יכלה. כתב מהר''מ מלובלין דמי שטבלה בליל ו' ואח''כ מצאה שלא טבלה כראוי כגון שמצאה לכלוך תחת הציפורן מותרת לטבול ליל שבת כי אנוסה הוא ומי שטבלה בשבת וכשבאתה לביתה מבית הטבילה ראתה ששכחה לחתוך צפורן א' ואין שום לכלוך תחת הצפורן יש לה לחזור ולטבול בליל שבת ממ''נ אם הצפורן מעכב א''כ הוי טבילה בזמנה לצורך מצוה ואם אינו מעכב א''כ טהורה היא ולא מתקן איתתא כלל ומותרת לטבול עכ''ל וכתב הש''ך ולפ''ז ה''ה בכל ספק אם טבלה כראוי או לא ואפילו אם עברה עם בעלה לילה א' מותרת לטבול פעם שנית בליל שבת מכח ממ''נ הנ''ל: (ב) לידה. דוקא כשטובלת אחר לידה ולא ראתה דם טמא דהיינו לאחר ל''ג לזכר וס''ו לנקבה אבל אם ראתה דם טמא וזמן טבילתה בליל שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנה כ''כ מהרי''ו בפסקיו ובשלא היה בעלה בעיר כתב הב''ח דדוקא כשהיה אפשר לה לטבול מקודם שבת וגם בעלה היה בעיר אז אסורה לטבול בשבת אבל אם אין בעלה בעיר ובא בע''ש אע''ג דהיה אפשר לה לטבול מקודם (כיון שלא פשעה שלא טבלה קודם לכן) מותרת לטבול בשבת וכ''כ הש''ך אבל הט''ז פסק דאין חילוק כלל בין אם היה בעלה בעיר או לא היה אלא שבא בע''ש רק הכל תלוי באם היתה יכולה לטבול קודם לכן בלא שום אונס דאז אסורה לטבול בשבת אף שלא בא בעלה עד ע''ש (ובנה''כ האריך בזה והחזיק דבריו שבש''ך ע''ש): (ג) מרחיקין. משום דצריכה לחוף ביום דוקא וכאן א''א כיון שהוא שבת א''כ צריכה לחוף בע''ש ויהיה הרחקה בין החפיפה לטבילה (אע''ג דפסק לקמן דבדיעבד סגי שתחוף היטב בלילה היינו בחל טבילה במ''ש משא''כ כאן שפשעה מה שהמתינה עד מ''ש): (ד) ראשונה. לפי שקונה אותה בביאה זו כמ''ש בא''ח סי' של''ט ובא''ע סי' ס''ג וע''כ אין לעשות נשואין לאלמנה בשבת כשחל טבילתה בליל שבת ואם טבלה קודם שבת צריך שיבא עליה דוקא בע''ש אחר החופה ויחוד לתוך חדר א' לא מהני כדי שיבעול אותה בשבת פעם ראשון וכ''כ מהרי''ל דבעינן בעילה גמורה דוקא אף שבס' משאת בנימין סי' צ' כתב דיחוד ג''כ קונה במקום הראוי לביאה מ''מ כיון דהרבה גדולים אוסרים יש להחמיר עכ''ל הט''ז: (ה) איסור. כתב הט''ז והיינו דוקא בכונס אלמנה שמן הדין אסורה בשבת ואז היה חל טבילתה והיא לא פשעה במידי אבל בדין הנ''ל דהיינו במקום שנוהגין להחמיר אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר עד שבת ודאי אסור גם במ''ש כיון שהיה אפשר לה לטבול קודם שבת למה תטבול במ''ש ותרחיק החפיפה מהטבילה בחנם וכתב מהר''מ מלובלין בתשובה סי' נ''ג דכלה בתולה שאירע טבילתה ליל שבת נראה להתיר אע''ג דנוהגים שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר שבת משום דשאר מיני קריבות נמי מצוה הן ול''ד לאלמנה דהואיל ואסור לבא עליה ביאה ראשונה מפרישים אותה מכל שאר קורבות משא''כ בבתולה ומכל מקום טוב להקדים טבילתה קודם שבת וע''ש שהאריך וכן נוהגים. ש''ך:
ג אֲסוּרָה לִטְבֹּל (ו) בְּיוֹם ז'; וַאֲפִלּוּ אִם מַמְתֶּנֶת מִלִּטְבֹּל עַד יוֹם ח' אוֹ ט' אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבֹּל בָּיוֹם מִשּׁוּם (ז) סְרָךְ בִּתָּהּ. (פי' דִּבּוּק הַבַּת וְקֻרְבָתָהּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הָאֵם שֶׁתִּטְבֹּל בַּיּוֹם כָּמוֹהָ וְלֹא תַּבְחִין שֶׁאִמָּהּ לְאַחַר שִׁבְעָה טָבְלָה וְלֹא בַּשְּׁבִיעִי עַצְמוֹ) . הגה: (ח) וְהַכָּלוֹת הַטּוֹבְלוֹת קֹדֶם (ט) הַחֻפָּה יְכוֹלוֹת לִטְבֹּל בַּיּוֹם דְּהָא לֹא בָּאִין אֵצֶל הֶחָתָן עַד הַלַּיְלָה, אֲבָל אַחַר הַחֻפָּה דִּינָן כִּשְׁאָר נָשִׁים (מהרי''ל) . באר היטב (ו) ביום. כתב הש''ך משמע אפילו שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך אסור: (ז) בתה. ואפי' אין לה בת דינא הכי דלא פלוג ובתשו' מהר''מ מלובלין נסתפק השואל במי שלא טבלה כראוי בענין שאחר ב' או ג''י צריכה לחזור ולטבול אי יכולה לטבול ביום ואם צריכה לשמור ז''נ אחרים משום סרך בתה שתאמר שראתה דם וטבלה לאחר ג''י ומהר''מ לא השיב ע''ז דבר ונ''ל דלענין שאלה קדמייתא יש להחמיר לכתחלה ובדיעבד שרי ולענין שאלה תניינא הדבר פשוט דיכולה לטבול לאחר ב' או ג' ימים ולא מצינו גזרה דסרך בתה אלא לענין טבילה ביום ועי''ל סי' קצ''ו סי''ב עכ''ל הש''ך וכתב הב''ח דאפי' ללכת מביתה לבית הטבילה מבע''י אסור והיינו כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום א' ואשה הולכת מבע''י למרחץ שעה או ב' קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשכה אע''פ שהמרחץ ובית הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשכה עכ''ל מיהו באגור כתב שהמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשכה וכתב הש''ך דהיינו שתבא לביתה משתחשך וכמדומה לי שכן נוהגים מ''מ יש להחמיר מיהו נראה דהיינו דוקא ביום ח' דאסור משום סרך בתה לחוד ובכה''ג מיקל ר''ת סמוך לחשכה אבל ביום ז' אין לטבול כלל סמוך לחשכה ויש למחות ביד העושות כן: (ח) והכלות. כתב הש''ך נראה דהיינו דוקא לדידן שהכלות אינן טובלות בז' וכ''מ במהרי''ל דמיירי בכה''ג אבל במקום שהכלות טובלות בז' או לדידן אם נתקלקלה בימי ספירתה דאז טובלת מיד לאחר ז' אז אינה יכולה לטבול ביום דהא ביום ז' לאו משום סרך בתה לחוד מיתסרי אלא משום שמא תראה ותסתור ונמצאה זבה למפרע עכ''ל ובאמת דבריו תמוהים וצ''ע דהא החשש שמא תסתור הוא באופן זה שחששו חכמים שמא תשמש בעוד יום ואח''כ תראה עוד בו ביום ותסתור למפרע ונמצא שבא עליה באיסור וזהו דוקא באשה דעלמא אבל בכלות לפי מ''ש רמ''א הטעם שאינן באין אצל החתן עד הלילה אזיל ליה החשש הזה ולא שייך גבה כלל וצ''ע ודו''ק: (ט) החופה. כלומר אם טובלת אחר החופה אע''פ שהיא טבילה ראשונה לבעלה זה דינה כשאר נשים:
ד הֵיכָא דְּאִכָּא אֹנֶס, כְּגוֹן שֶׁיְּרֵאָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה מֵחֲמַת צִנָּה אוֹ פַּחַד גַּנָּבִים וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אוֹ שֶׁסוֹגְרִין שַׁעֲרֵי הָעִיר, יְכוֹלָה לִטְבֹּל בַּשְּׁמִינִי מִבְּעוֹד יוֹם; אֲבָל בַּשְּׁבִיעִי לֹא תִּטְבֹּל מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל גַּב דְּאִכָּא אֹנֶס.
ה אִם (י) עָבְרָה וְטָבְלָה בְּח ' בַּיּוֹם בְּלֹא אֹנֶס, אֲפִלּוּ הָכִי עָלְתָה לָהּ טְבִילָה; וְכֵן אִם עָבְרָה וְטָבְלָה בְּז' בַּיּוֹם, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם לֹא תְּשַׁמֵּשׁ אֲפִלּוּ בַּשְּׁמִינִי עַד הַלַּיְלָה, וְתַסְתִּיר טְבִילָתָהּ מִבַּעֲלָהּ עַד הַלַּיְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָאָגוּר) . באר היטב (י) עברה. והב''ח פסק להחמיר כמהרי''ל דביום ז' לא עלתה לה טבילה וצריכה טבילה שנית בלילה וטוב להחמיר היכא דאפשר כיון שכן ג''כ דעת הראב''ד ושאר גדולי הפוסקים עכ''ל הש''ך (וכתב בה''י א''כ לפ''ז אותן הנשים שחל טבילתן ביום ז' ע''ש וטבלה קודם חשכה אזי לא עלתה לה טבילה וצריכה טבילה שנית בליל שבת וכן שמעתי בשם הגאון מהור''ר יושע אב''ד דק''ק קראקא שפסק הלכה למעשה והצריך טבילה שנית וכ''כ ב''ש דף קי''ז שעושין שלא כדין לטבול בליל שבת בעוד היום גדול וכ''כ בתשו' עה''ג שאלה ך' ע''ש):
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה
ובו מ''ח סעיפים
א צְרִיכָה שֶׁתִּטְבֹּל כָּל גּוּפָהּ בְּפַעַם אַחַת; לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ. וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, אִם דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִפְעָמִים לְהַקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלָיו עַתָּה, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלָיו לְעוֹלָם כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ (א) רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ; וְאִם הוּא חוֹפֶה רֹב הַגּוּף, אֲפִלּוּ אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד בְּכָךְ, חוֹצֵץ. הגה: וּלְכַתְּחִלָּה לֹא תִּטְבֹּל אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם חוֹצְצִין, גְּזֵרָה אָטוּ דְּבָרִים הַחוֹצְצִים (הַגָּהוֹת ש''ד) . באר היטב (א) רוב. והיכא דרוב בני אדם אין מקפידין והיא מקפדת כתב ב''י בשם הרמב''ם דחוצץ וכ''פ הב''ח וד''מ וכתב הט''ז אבל אם היא אינה מקפדת לעולם ורק מקצת בני אדם מקפידין אז לא הוי חציצה:
ב אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין, חוּטֵי (ב) צֶמֶר וְחוּטֵי פִּשְׁתָּן וּרְצוּעוֹת שֶׁכּוֹרְכִין בָּהֶם הַשֵּׂעָר בָּרֹאשׁ, לֹא תִּטְבֹּל בָּהֶם עַד שֶּׁתְּרַפֵּם; וְאִם הֵם בְּתוֹךְ קְלִיעַת שַׂעֲרָהּ אֵינוֹ מוֹעִיל בָּהֶם רִפְיוֹן. וְאִם הֵם כְּרוּכִים בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בַּגּוּף, לֹא תִּטְבֹּל בָּהֶם עַד שֶּׁתְּרַפֵּם, חוּץ מֵאִם הֵם כְּרוּכִים בַּצַּוָּאר שֶׁאֵינָם חוֹצְצִין לְפִי (ג) שֶׁאֵינָהּ מְהַדְּקָן; אֲבָל קָטְלָא, שֶׁהִיא רְצוּעָה חֲלָקָה וּרְחָבָה שֶׁכּוֹרֶכֶת סְבִיב צַוָּארָהּ, חוֹצֶצֶת, מִפְּנֵי שֶׁחוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בְּחֹזֶק, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּשָׂרָה בּוֹלֵט וְתֵרָאֶה בַּעֲלַת בָּשָׂר, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָרְצוּעָה חֲלָקָה וּרְחָבָה אֵינָהּ מַזִּיקָתָהּ (רַשִׁ''י) . באר היטב (ב) צמר. לפי שמקפדת להסירן בשעת חפיפה או רחיצה שיכנסו שם המים וכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם. ט''ז: (ג) מהדקן. שלא תהא חונקת עצמה וקטלא הוא שקורין האל''ז באנ''ד בל''א:
ג אִם הַחוּטִין הָאֵלּוּ (ד) חֲלוּלִין, עֲשׂוּיִן מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת, אֵינָם חוֹצְצִין (טוּר בְּשֵׁם רַאֲבָ''ד) . באר היטב (ד) חלולין. כתב הש''ך ק''ק דבא''ח סי' ש''ג ס''א כ' סתם אם הם מעשה אריגה מותר שא''צ להסירם בשעת טבילה ולא מחלק בין עשוים חלולין מעשה רשת או לאו ויש ליישב עכ''ל:
ד חוּטֵי (ה) שֵׂעָר אֵינָם חוֹצְצִין. הגה: וְאִם הָיוּ (ו) מֻזְהָבוֹת, חוֹצְצִין, דְּמַקְפֶּדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא תְּטַנְּפֵם; וְכֵן אִם הָיוּ מְטֻנָּפִים תְּחִלָּה, מַקְפֶּדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא תִּתְלַכְלֵךְ מֵהֶן בַּמַּיִם, וְחוֹצְצִין (טוּר) . באר היטב (ה) שער. פי' שכרוכים סביב השערות ולא מהודקין בהם ע''כ אינם חוצצין. ט''ז: (ו) מוזהבות. או מטונפים דאז מקפדת עליהן להסירן וכתב הש''ך דהג''ה זו קאי גם אסעיף הקודם וכן הוא בטור ולבוש וכ''נ מבואר מדברי הרב בא''ח סי' ש''ג עכ''ל:
ה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יוֹתֵר שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים כְּאֶחָד קֶשֶׁר אֶחָד, אֵינָם חוֹצְצִין. הגה: וְאֵין (ז) חִלּוּק בֵּין אִם קָשַׁר ב' שְׂעָרוֹת עִם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁקָּשַׁר ב' שְׂעָרוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְרַ''ן) ; וְשַׂעֲרָה אַחַת שֶׁנִּקְשְׁרָה, חוֹצֶצֶת וְהוּא שֶׁתְּהֵא (ח) מַקְפֶּדֶת עָלֶיהָ, אֲבָל אִם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלֶיהָ עָלְתָה לָהּ טְבִילָה עַד שֶׁיְּהֵא רֹב שַׂעֲרָהּ קָשׁוּר נִימָא נִימָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. באר היטב (ז) חילוק. כלומר בין אם ב' שערות קשורות עם ב' שערות אחרות או ב' שערות קשורות בפני עצמן בכל ענין אין חוצצין וכן שערה אחת שנקשרה אין חילוק בין שהיא קשורה עם חברתה אחת אל אחת או שקשורה בפ''ע בכל ענין חוצצת כדאיתא בב''י בשם הרשב''א והר''ן: (ח) מקפדת. וה''ה אם דרך רוב בני אדם מקפידין אע''פ שהיא אינה מקפדת כבס''א וכן מדמה בב''י ופשוט הוא. ש''ך:
ו שֵׂעָר שֶׁכְּנֶגֶד הַלֵּב וְשֶׁבַּזָּקָן הַנִּדְבָּק זֶה בָּזֶה מֵחֲמַת זֵעָה, חוֹצֵץ; (ט) שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבְּבֵית הַשֶּׁחִי, אֵינוֹ חוֹצֵץ; וְשֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בְּאִישׁ אֵינוֹ חוֹצֵץ; וּבְאִשָּׁה, (י) בִּנְשׂוּאָה חוֹצֵץ, בִּפְנוּיָה אֵינוֹ חוֹצֵץ. הגה: וְאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כְּמִין קְלִיעוֹת שְׂעָרוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ, וְנַעֲשֵׂית בְּלִילָה עַל יְדֵי שֵׁד וְסַכָּנָה לַהֲסִירָם, לֹא חַיְצֵי (מָרְדְּכַי ה''נ בְּשֵׁם ראב''יה וּבְאָגוּר וּבְהַגָּהוֹת ש''ד) . באר היטב (ט) שבראש. לפי שאין אדם מקפיד עליו: (י) בנשואה. שמקפדת שלא תתגנה על בעלה אבל איש ופנויה אינן מקפידין וכתב הב''ח ודוקא פנויה גמורה אבל אם היתה נשואה דומיא דפנויה כגון שאין בעלה מקפיד ע''ז אפ''ה חוצץ דאזלינן בתר רוב נשואות עכ''ל:
ז לִפְלוּף (פי' צוֹאַת הָעַיִן) שֶׁחוּץ לָעַיִן, חוֹצֵץ אֲפִלּוּ הוּא לַח; וְלִפְלוּף (יא) שֶׁבָּעַיִן אֵינוֹ (יב) חוֹצֵץ, וְאִם הָיָה יָבֵשׁ, חוֹצֵץ; וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לְהוֹרִיק (כ''ד הַתּוֹסָפוֹת וּסְמַ''ג בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְרַמְבַּ''ם) . באר היטב (יא) שבעין. ואין חילוק בכאן בין תוך ג' ימים או לאחר ג' ימים. כ''כ ב''י והדרישה ודלא כב''ח עכ''ל הש''ך: (יב) חוצץ. כתב הש''ך ונראה דהיינו היכא דאפשר שתטבול שנית יש להחמיר אבל היכא דלא אפשר ודאי כדאי הם רוב גדולי הפוסקים לסמוך עליהם שפסקו דלטהרות דוקא איתמר ולא לבעלה וגם המחבר גופיה הביא סברתם לקמן סל''ד ול''ט וע''ש ועיין בב''י עכ''ל:
ח כָּחֹל שֶׁבָּעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְשֶׁחוּץ לָעַיִן חוֹצֵץ; וְאִם הָיְתָה פּוֹתַחַת וְעוֹצֶמֶת (פֵּרוּשׁ וְסוֹגֶרֶת) עֵינֶיהָ (יג) תָּדִיר, אַף שֶׁחוּץ לָעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ. באר היטב (יג) תדיר. פי' שמנהגה כך וכתב בה''ג ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר:
ט דָּם יָבֵשׁ שֶׁעַל הַמַּכָּה, חוֹצֵץ; (יד) וְרִיר שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֵינוֹ חוֹצֵץ. יָצָא הָרִיר מִתּוֹכָהּ, כָּל תּוֹךְ ג' יָמִים לַח הוּא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ; לְאַחַר מִכָּאן, יָבֵשׁ הוּא וְחוֹצֵץ. לְפִיכָךְ אִשָּׁה בַּעֲלַת חֲטָטִים צְרִיכָה לָחוּף בְּמַיִם עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ. באר היטב (יד) וריר. פי' שהוסר הגליד מעליה וכתב הש''ך וכן אם הקיזה דם בתוך ג' ימים אינו חוצץ מכאן ואילך חוצץ כל זמן שהגלד עליו עד שיתרפא כהוגן:
י רְטִיָּה שֶׁעַל הַמַּכָּה, חוֹצֶצֶת.
יא חֵץ אוֹ קוֹץ הַתָּחוּב בַּבָּשָׂר, אִם נִרְאֶה מִבַּחוּץ, חוֹצֵץ; וְאִם (טו) אֵינוֹ נִרְאֶה, אֵינוֹ חוֹצֵץ. באר היטב (טו) אינו חוצץ. בטור סיים ואם עלה עליו קרום של בשר בכל ענין אינו חוצץ פי' אפילו אם נראה תחת הקרום ט''ז וכתב הש''ך דבב''י נסתפק בפי' אינו נראה ונ''ל לחומרא דהיינו כל שהוא שוה לבשר קרוי נראה וכשהוא משוקע הוי אינו נראה ומשמע אם הוא משוקע אע''פ שנראה העץ מונח בבשר הפנימי שתחוב בו אינו נראה מיקרי כיון שאינו בשוה לבשר וכ''כ הלבוש עכ''ל:
יב לִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל הַבָּשָׂר מֵחֲמַת זֵעָה, אֵינָם חוֹצְצִין; נִגְלַד כִּגְלִיד, חוֹצֵץ.
יג מִלְמוּלִין (טז) שֶׁעַל הַבָּשָׂר, חוֹצְצִין. באר היטב (טז) מלמולין. פי' כשאדם מגבל טיט או לש עיסה ומשפשף ידיו זו בזו נופל מהן כמו חוטין אם נופלים על בשרה חוצצים. טור:
יד טִיט הַיָּוֵן וְטִיט הַיּוֹצְרִים וְטִיט דְּרָכִים הַנִּמְצָא שָׁם תָּמִיד, אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּל אֵלּוּ חוֹצְצִין; וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט, כְּשֶׁהוּא לַח אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי הוּא נִמְחֶה בְּמַיִם; וּכְשֶׁהוּא יָבֵשׁ, חוֹצֵץ (רמב''ם וסמ''ג) וּמִיהוּ אִם הִיא מַקְפֶּדֶת אֲפִלּוּ בְּדָבָר לַח חוֹצֵץ (רוֹקֵחַ וּמָרְדְּכַי הִלְכוֹת נִדָּה) .
טו הַדְּיוֹ, הַחֵלֶב וְהַדְּבַשׁ וְהַדָּם, שְׂרַף הַתְּאֵנָה וּשְׂרַף הַתּוּת וּשְׂרַף הֶחָרוּב וּשְׂרַף הַשִּׁקְמָה (פֵּרוּשׁ מִין מִמִּינֵי הַתְּאֵנִים), יְבֵשִׁים, חוֹצְצִין; לַחִים, אֵינָם חוֹצְצִין. וּשְׁאָר כָּל הַשְּׂרָפִים, אֲפִלּוּ לַחִים, חוֹצְצִין.
טז דָּם (יז) שֶׁנִּסְרָךְ בַּבָּשָׂר, אֲפִלּוּ לַח, חוֹצֵץ. באר היטב (יז) שנסרך. שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת שכשתולים בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו רש''י ומשמע דעיקר החילוק הוא בין נסרך או לא אבל אין חילוק בין נסרך בבשר או בד''א ובה''ג מצאתי וז''ל אמר רב זו שאמרו חכמים דם לח אינו חוצץ לא אמרו אלא בשלא נתבשל אבל נתבשל באש בין לח ובין יבש חוצץ ע''כ ואף שלא נמצא כן בש''ס שלנו מ''מ דברי בה''ג דברי קבלה הם עכ''ל הש''ך:
יז צֶבַע שֶׁצּוֹבְעוֹת הַנָּשִׁים עַל פְּנֵיהֶן וִידֵיהֶן (יח) וּשְׂעַר רֹאשָׁן, אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן מִי שֶׁהוּא צַבָּע וְיָדָיו צְבוּעוֹת, אֵינוֹ חוֹצֵץ. הגה: וְכֵן מִי (יט) שֶׁאֻמָּנוּתוֹ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט אוֹ קַצָּב וְיָדָיו תָּמִיד מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם, אֵינוֹ חוֹצֵץ, שֶׁרֹב בְּנֵי אֻמָּנוּת זוֹ אֵינָן מַקְפִּידִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רי''ו) . באר היטב (יח) ושער. אע''פ שחופה רוב השער או כולו והרי הוא כגופו של שער שאינו חוצץ ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ דהתם יש ממשות הדיו. כ''כ רבינו ירוחם והרמב''ן והרשב''א: (יט) שאומנותו. כתב הב''י בשם הרוקח נראה אם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט זה אינו קפידא אע''פ שמעט נדבק בבשר עכ''ל ומטעם זה דנתי להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום אחד בגופה שחרורית במקום שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ שא''צ טבילה שנית עכ''ל הט''ז (וכתב בה''י ונראה דאם אדם אחד יש לו שתי אומנות דהיינו שהוא צובע וסופר ודבק על ידו צבע ודיו אזלינן לחומרא ע''ש ועי' בש''י שאלה ס''ט):
יח צוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, חוֹצֵץ; כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, אֵינוֹ חוֹצֵץ. וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר חוֹצֵץ. וְאֵיזֶהוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, זֶה שֶׁהַצִּפֹּרֶן עוֹדֵף עַל הַבָּשָׂר. וּלְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לְכַוֵּן מַה נִּקְרָא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר אוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגְדּוֹ, נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לִטֹּל (כ) צִפָּרְנֵיהֶם בִּשְׁעַת טְבִילָה. באר היטב (כ) צפרניהם. ולענין נטילת הצפרנים בחול המועד עיין בא''ח סי' תקל''ב:
יט אִם יֵשׁ לָהּ נֶפַח עַל מְקוֹם הַצִּפֹּרֶן וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לֹא לַחְתֹּךְ וְלֹא (כא) לְחַטֵּט, אִם נְפוּחָה כָּל כָּךְ שֶׁאֵין הַטִּיט שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן נִרְאֶה, אֵינוֹ חוֹצֵץ. באר היטב (כא) הטיט. כתב הש''ך וא''צ שיהא נקרם עור ובשר על הטיט אלא כל שהטיט כך בעומק שאינו נראה בשוה לבשר אינו חוצץ כדלעיל גבי חץ וכתב הט''ז בשם רבינו תם דאפילו צואה ובצק אם יש ממנו כ''כ מיעוט שאין מקפידין מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ:
כ דַּוְקָא בָּצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן חוֹצֵץ, אֲבָל הַצִּפֹּרֶן עַצְמָהּ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה וְעוֹמֶדֶת לֵחָתֵךְ וּפוֹרַחַת וְעוֹבֶרֶת מִכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. הגה: מִיהוּ כָּל זֶה דַּוְקָא שֶׁאֵין צוֹאָה אוֹ בָּצֵק תַּחְתָּיו בְּשָׁעָה שֶׁטָּבְלָה. וּמֵאַחַר דְּכְּבָר נָהֲגוּ לִטֹּל הַצִּפָּרְנַיִם, אֲפִלּוּ אִם צִפֹּרֶן אַחַת נִשְׁאַר בְּיָדָהּ וְטָבְלָה, (כב) צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת. (הַגָּהוֹת ש''ד) וְכֵן נוֹהֲגִין. באר היטב (כב) צריכה. וכתב מהר''מ מלובלין בתשו' דכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ''ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן א' מיד אחר הטבילה קודם שלנה עם בעלה אבל אם לא מצאה פ''א עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה ואפילו לא נזקקה עם בעלה באותו לילה מכוער הדבר וא''צ טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו עכ''ל וכתב הש''ך ע''ז ונראה היכא דאפשר לה לחזור ולטבול אפילו לא מצאה עד למחר ואפילו אומרת ברי לי שלא היה שום לכלוך תחתיו יש לה לחזור ולטבול משום דהצפורן עצמו חוצץ אף בלא שום טיט וכמדומה לי שכן נוהגין להורות אבל היכא דלא אפשר אין להחמיר כיון שעבר הלילה והט''ז כתב שאם כבר שמשה אין לה לטבול שנית דאפשר שנתעברה ואם באת להחמיר עליה בטבילה שנית אתה מוציא לעז על אותו הולד (וכל זה כשאין צואה או בצק תחתיו אבל אם יש תחתיו אפילו נזקקה לבעלה צריכה טבילה אחרת לד''ה) וכתב עוד דאם אירע טבילתה בחול המועד כתב המרדכי דלא תחתכם בעצמה אלא ע''י שפחה עובדת כוכבים אבל אנן קי''ל בא''ח סי' תקל''ב דמותרת לחתכם בלי שום שינוי (והמרדכי החמיר ע''י עצמו כ''א ע''י עובדת כוכבים) אבל בשבת ויום טוב נ''ל (אם אירע ששכחה ליטול הצפרנים בשבת וביו''ט לא תאמר לעובד כוכבים שיחתוך לה דכיון שאין מצוה גמורה בנטילת הצפרנים דהא אפשר בניקור תחתם למה נבטל בזה שבות דשבת דאמירה לעובד כוכבים ועוד שאשה מסייעת ע''י שמטה לה את ידיה וכאלו היא עושה מלאכה בשבת ויו''ט ע''כ) לא תחתכם כלל אף ע''י עובד כוכבים אלא תנקרם היטב וראיתי מי ששגג בזה וצוה לחתוך ביו''ט ע''י עובד כוכבים ולא כוון נכונה עכ''ל (ובנה''כ השיג עליו באריכות וסוף דבריו דמותר לומר לעובד כוכבים ליטלם דלא גזרו משום שבות במקום מצוה וכן פסק מ''א סי' ש''מ דמותר לומר לעובד כוכבים לחתכם דמסייע אין בו ממש ובתשו' ח''צ שאלה פ''ב משיג על הש''ך שבנה''כ והסכים עם הט''ז מאחר שהוא לחומרא) מיהו כיון דאפשר ליטלן שלא בכלי למה נקיל בכדי אבל שלא בכלי הדבר פשוט דמותר ולית דין צריך בשש עכ''ל וע''ש):
כא צִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת שֶׁפֵּרְשָׁה מִעוּטָהּ, (כג) חוֹצֶצֶת; פֵּרְשָׁה רֻבָּהּ, אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. באר היטב (כג) חוצצת. כתב הש''ך היינו היא עצמה משום שפירשה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ ובפירשה רובה נראה דלדידן יש להחמיר ג''כ ולהצריכה טבילה שנית ע''ש:
כב אֵבֶר וּבָשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים, חוֹצְצִים. אֲבָל יַבֶּלֶת אוֹ יַתֶּרֶת וְאֵינָן מְדֻלְדָּלִין, אֵינָם חוֹצְצִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג סִימָן רמ''ח בְּשֵׁם ר''י) .
כג הַשֵּׁירִים וְהַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת וְהַקַּטְלָאוֹת אִם הֵם רְפוּיִים, אֵינָם חוֹצְצִים; וְאִם הֵם (כד) מְהֻדָּקִים, חוֹצְצִים. וְכֵן הַדִּין בְּאֶגֶד שֶׁל הַמַּכָּה (כה) וְקַשְׂקַשִּׂים שֶׁעַל הַשֶּׁבֶר. באר היטב (כד) מהודקים. לפי שמקפדת להסירם בשעת לישה והוה כההיא דחוטי צמר. הראב''ד: (כה) וקשקשים. היינו לוחות שעושים הרופאים ע''ג מכה והב''ח פסק דבאגד וקשקשים אפילו רפוים חוצצים דלא עיילי בהו מיא שפיר:
כד צְרִיכָה לַחֲצֹץ שִׁינֶיהָ שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם דָּבָר חוֹצֵץ, שֶׁאִם (כו) טָבְלָה וְנִמְצָא שׁוּם דָּבָר דָּבוּק בָּהֶם לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. וְיֵשׁ נוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּיוֹם לֶכְתָּן לְבֵית הַטְּבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין הַשִּׁנַּיִם יוֹתֵר מִמַּאֲכָל אַחֵר; וְאַף עַל פִּי שֶׁבּוֹדְקוֹת וְחוֹצְצוֹת הַשִּׁנַּיִם, חוֹשֶׁשֶׁת דִּלְמָא תִּשְׁתַּיֵּר מִנֵּהּ וְלָאו אַדַעְתָּהּ. (כז) וּמִנְהָג יָפֶה הוּא. הגה: וְאֵין לָהּ לֶאֱכֹל בֵּין הָרְחִיצָה לַטְּבִילָה (הרא''ש בה''נ) ; וְאֵין לָהּ לַעֲסֹק כָּל הַיּוֹם קֹדֶם הַטְּבִילָה בְּבָצֵק אוֹ בְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה, שֶׁלֹּא יִדְבַּק בָּהּ (ש''ד), וְכֵן נָהֲגוּ. באר היטב (כו) טבלה. כתב הב''ח דמל' זה משמע שאינו חוב עליה אלא צריכה לחוש לטובתה שאם טבלה ונמצא דבר ביניהם לא עלתה לה טבילה והש''ך חולק עליו וס''ל דחוב הוא עליה לחצוץ שיניה ואפי' אמרה אבדוק אחר הטבילה בין השינים חיישינן שמא תשכח מלבדוק: (כז) ומנהג. כ' הט''ז פשוט שאם לא נהגה כן א''צ לעכב הטבילה בשביל זה ובשבת ויו''ט המנהג שאוכלים בשר רק שתזהר לנקר ביותר אח''כ עכ''ל:
כה אִם לֹא הֵדִיחָה בֵּית הַסְתָרִים וּבֵית הַקְּמָטִים שֶׁלָּהּ וְנִמְצָא בָּהֶם דָּבָר חוֹצֵץ, לֹא (כח) עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. וְאִם לֹא נִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּדְקָה קֹדֶם טְבִילָה עָלְתָה לָהּ טְבִילָה; וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִבְדִיקַת הַגּוּף וַחֲפִיפַת הָרֹאשׁ. באר היטב (כח) עלתה. דהכא לא בעינן ביאת מים אלא ראוי לביאת מים לכך תלי' לקולא כדלקמן סכ''ו:
כו אִם לֹא בָּדְקָה קֹדֶם טְבִילָה בֵּין שִׁנֶּיהָ וְלֹא בֵּית הַסְתָרִים שֶׁלָּהּ, וְאַחַר טְבִילָה נָמִי לֹא בָּדְקָה עַד שֶׁנִּתְעַסְקָה בִּכְתָמִים וּבְתַבְשִׁילִין, וְאַחַר כָּךְ בָּדְקָה וּמָצְאָה עֶצֶם בֵּין שִׁנֶּיהָ אוֹ דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין סְתָרֶיהָ, תָּלִינָן (כט) לְקֻלָּא וְאָמְרִינָן דְּבָתַר טְבִילָה עַיְלֵי בָּהּ. באר היטב (כט) לקולא. כתב הש''ך דבעל הרוקח חולק ע''ז ופסק דצריכה טבילה אחרת ויש להחמיר:
כז נָתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ אוֹ קָרְצָה שִׂפְתוֹתֶיהָ אוֹ קָפְצָה יָדָהּ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא בָּאוּ הַמַּיִם בָּהֶם, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.
כח לֹא תֶּאֱחֹז בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ בְּיָדֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָה אֶלָּא אִם (ל) כֵּן רָפְתָה יָדָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹם אֲחִיזַת יָדֶיהָ; וְאִם הֵדִיחָה יָדֶיהָ (לא) בְּמַיִם תְּחִלָּה, שָׁרֵי, שֶׁמַּשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁעַל יָדֶיהָ חָבוּר לְמִי הַמִּקְוֶה. באר היטב (ל) רפתה. והב''ח פסק דאפי' ברפתה לא עלתה לה טבילה גזרה אטו לא רפתה אבל הט''ז פוסק דהעיקר כדעת המחבר ע''ש: (לא) במים. כתב הש''ך דוקא במי מקוה אבל לא במים תלושין אבל הט''ז כתב דיכולה להדיח ידיה אפילו במים תלושין (שעכשיו שמחוברין למקוה יהיו גם הם כשרים דמשקה טופח הוא חיבור) ודלא כמ''ש הרמ''א בסי' ק''כ ס''ב וכתב עוד דמה שכתב המחבר דמהני רפתה ואח''כ כתב דמהני אם הדיחה ידיה אפי' בלא רפתה מ''מ צריך שלא תאחוז בה בכח דאל''כ לא מהני הדחה תחלה אלא דלא חיישינן לזה עכ''ל וכתב הדרישה דיש היתר גמור שבשעה שהאשה טובלת וחברתה דוחפה במים שיכולה לאחזה בידיה בשעת דחיפה אם הדיחה ידיה במים תחלה וא''צ להפריד ידיה ממנה ולא כמו שנוהגין נשי דידן שמפרידין ידיהן ממנה בשעת דחיפה וכתב הש''ך שלפע''ד אין להורות קולא בדברים שנהגו איסור דהלא במשנה ובפוסקים אינו אלא דבדיעבד שרי אבל לכתחלה מאן לימא לן מיהו באשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה פסק בתשו' מ''ב סי' פ''א דיש לטבלה ע''י שתאחזנה ב' נשים בזרועותיה וידיחו ידיהם תחלה במים עד שיהא טופח ע''מ להטפיח אבל אין לה תקנה שישכבוה על הסדין ויטבלוה דסדין מקבל טומאה ואסור (כדלקמן סעיף ל''א) עכ''ל:
כט הַטּוֹבֵל בְּמִקְוֶה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא מ' סְאָה מְצֻמְצָמִין, אִם אָמַר לַחֲבֵרוֹ: כְּבֹשׁ יָדֶיךָ עָלַי בַּמִּקְוֶה, הֲרֵי זֶה (לב) מְגֻנֶּה. באר היטב (לב) מגונה. דחיישינן שמא יוציאנה קודם שיטבול זה ונמצא טובל במקוה חסר מה שחסרו המים שטפחה בידו של זה. ב''י:
ל אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַגְבִּיהַּ רַגְלֶיהָ בִּשְׁעַת טְבִילָתָהּ אִם אֵין שָׁם טִיט, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרֶסֶת עַל הָרִצְפָּה אֵין כָּאן חֲצִיצָה, מִפְּנֵי (לג) שֶׁהַמַּיִם מַקְדִּימִים לְרַגְלֶיהָ. באר היטב (לג) שהמים. כתב הט''ז דלרמב''ם ורמב''ן דס''ל לעיל דאפי' באוחז בכח אינו חוצץ כל שהדיח ידיו תחלה א''כ אין חילוק בכאן אם הם מלוחלחות ממי מקוה או משאר מים תלושין ע''ש והש''ך כתב דצ''ע דכאן משמע ביש שם טיט צריכה להגביה רגליה ויכולה לטבול שם ובסל''ג פסק כשיש שם טיט לא תטבול כלל ולמאי שכתבתי לקמן דיש חילוק בין טיט לטיט אתי שפיר עכ''ל:
לא אֵין טוֹבְלִין בְּכֵלִים. לְפִיכָךְ אִם הָיָה טִיט בַּמָּקוֹם שֶׁטּוֹבֶלֶת, לֹא תַּעֲמֹד עַל גַּבֵּי (לד) כְּלֵי עֵץ שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה מִגַּבָּן, וְלֹא עַל גַּבֵּי (לה) נְסָרִים שֶׁרְאוּיִים לְמִדְרָסוֹת וְלֹא עַל שׁוּם כְּלִי הָרָאוּי לְמִדְרָס וְתִטְבֹּל, מִשּׁוּם גְּזֵרַת מֶרְחֲצָאוֹת שֶׁל כֵּלִים; עָבְרָה וְטָבְלָה, לֹא עָלְתָה לָהּ (לו) טְבִילָה. אֲבָל נוֹתֶנֶת הִיא חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת תַּחַת רַגְלֶיהָ, מִפְּנֵי הַטִּיט. וְכֵן לֹא תַּעֲמֹד עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס וְלֹא עַל גַּבֵּי בְּקַעַת וְתִטְבֹּל; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא מִגַּבּוֹ וְלֹא רָאוּי לְמִדְרָס, חֲשָׁשׁ חֲכָמִים הוּא שֶׁמָּא תִּפְחַד שֶׁלֹּא תִּפֹּל וְלֹא תִּטְבֹּל כָּרָאוּי. עָבְרָה וְטָבְלָה עַל גַּבֵּי אֵלּוּ, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה; וּלְפִי זֶה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלִיבוֹת (פִּי' מַדְרֵגוֹת) שֶׁל עֵץ, אִם טָבְלָה עַל גַּבֵּי (לז) הַשְּׁלִיבוֹת אֲפִלּוּ אִם הֵם מְחֻבָּרִים לְכָתְלֵי הַמִּקְוֶה (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א) לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה דִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הֵם, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּמְקוֹמָן מַדְרֵגָה שֶׁל אֲבָנִים וְתִהְיֶה הַמַּדְרֵגָה רְחָבָה ד', מְקוֹם הַנָּחַת הָרֶגֶל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהּ שִׁעוּר מָקוֹם לְבַל תִּפְחַד לִפֹּל מִמֶּנָּהּ. באר היטב (לד) כלי. אפילו רחב וקבוע בענין שאין לחוש שמא תפול ממנה. ש''ך: (לה) נסרים. כ' הט''ז ויש לתמוה טובא על מנהג מדינתנו שעושים נסרים במקוה שתעמוד האשה הטובלת עליה ובלבוש האריך בתמיה זו מאד וכבר קדמוהו בתשובה מוהר''מ פדאוו''ה ששאל ממנו מוהר''ר דוד ויטל למה עושין כן והשיב לו בארוכה ועיקר בנינו דהנסרים שלנו במקוה אינם חשובים מיוחדים למדרס הואיל ואין עשויין לעמוד עליהם לטבול כי אדרבה בזה יוצאין מתורת כלי וחשובין כתקרת הבית ובפרט מאחר שנקבעו במסמורות כיון שלא היה מתחלה שם כלי עליהם ע''כ ועוד נראה למצוא היתר אפי' באינם קבועים במסמורות וכו' ע''ש שמאריך בזה וסיים וכל זה שכתבתי בהיתר הנסרים שייך ג''כ לשליבות של עץ במקוה שיש בכל מדינתינו דזכרון א' עולה לכאן ולכאן עכ''ל וכ' מוהר''מ מלובלין בתשו' דודאי אין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים ואעפ''כ בכל זמן שמזדמן לידי שמתקנים או בונין מקוה חדשה אני מצוה תמיד לתקנה בדברים שאינם ראוים למדרס כדי שתהא כשרה אליבא דכ''ע עכ''ל: (לו) טבילה. והב''ח כ' דאין נראה להקל כיון דלרש''י ותוס' לא עלתה לה טבילה כו' וכ' הש''ך דדבריו הם תמוהין ודברי המחבר עיקר: (לז) השליבות. כתב הט''ז לפי מה שנתבאר לא קי''ל כן אלא גם הם מותרים אע''ג שעשה כבר השליבה וקבעה אח''כ במקוה אך שבזה ראיתי הרבה נכשלים שאין עושין אותן רחבים ד' ויש לחוש לפחד שמא תפול ואסור לכתחלה ע''כ כל מורה ישים לבו על זה:
לב סִילוֹן שֶׁל עֵץ (לח) הַקָּבוּעַ בְּקַרְקָעִית הַטְּבִילָה, אִם אֵין לוֹ לְבַזְבֵּז (פִּי' מִסְגֶּרֶת שֶׁאָז אֵין לוֹ בֵּית קִבּוּל), מֻתֶּרֶת לַעֲמֹד עָלָיו וְלִטְבֹּל. באר היטב (לח) בקרקעית. שמשם זוחלין המים לחוץ וטעם היתר בזה לפי שאין שם פחד לפי שקבוע הוא בקרקע וג''כ אין שם כלי עליה לפסול בשאיבה דאין לו לבזבז ואינה מקבלת מים ע''כ לא הוה רק פשוטי כלי עץ. ט''ז:
לג לֹא תִּטְבֹּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּקַרְקָעִיתוֹ טִיט, מִשּׁוּם חֲצִיצָה, אֶלָּא אִם כֵּן תִּתֵּן עָלָיו זְמוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שׁוּם טֻמְאָה; וְאִם טָבְלָה, יֵשׁ אוֹמְרִים (לט) שֶׁלֹּא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה (רַאֲבָ''ד וְרַשִׁ''י אֲבָל רֹב הַפּוֹסְקִים מַתִּירִין) . באר היטב (לט) שלא. כ' הש''ך אע''ג דלעיל סי''ד פסק דאינו חוצץ אלא טיט היון וכו' י''ל דהכא נמי מיירי במקוה שיש בה טיט עבה כמו טיט היון ואפשר ע''ז סמכו עכשיו שטובלין במקוה שיש טיט משום דסתם טיט אינו כמו טיט היון:
לד לֹא תִּטְבֹּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּרְאוּהָ בְּנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ מְמַהֶרֶת לִטְבֹּל וְאֵינָהּ מְדַקְדֶּקֶת בַּטְּבִילָה; וּמִיהוּ בְּדִיעֲבַד, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.
לה לֹא תִּטְבֹּל בְּקוֹמָה זְקוּפָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמִּסְתַּתְּרִים בָּהּ; וְלֹא תִּשְׁחֶה הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּדָּבְקוּ סְתָרֶיהָ זֶה בָּזֶה, אֶלָּא שׁוֹחָה מְעַט עַד שֶׁיִּהְיוּ סִתְרֵי בֵּית הָעֶרְוָה נִרְאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּרְאֵית בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹרֶכֶת; וְיִהְיֶה תַּחַת דַּדֶּיהָ נִרְאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּרְאֶה בְּשָׁעָה שֶׁמֵּינִיקָה אֶת בְּנָהּ; וְיִהְיֶה תַּחַת בֵּית הַשֶּׁחִי נִרְאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּרְאֶה כְּשֶׁאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהַרְחִיק יַרְכוֹתֶיהָ זוֹ מִזוֹ יוֹתֵר מִדַּאי וְגַם לֹא לְהַרְחִיק זְרוֹעוֹתֶיהָ מֵהַגּוּף יוֹתֵר מִדַּאי, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם בְּעֵת הִלּוּכָהּ; וְאִם שִׁנְּתָה, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחֲתָה בְּיוֹתֵר אוֹ זָקְפָה בְּיוֹתֵר, (מ) עָלְתָה לָהּ טְבִילָה (עָרוּךְ וּסְמַ''ג וְרַשְׁבָּ''ץ וְרַמְבַּ''ם) ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא עָלְתָה. באר היטב (מ) עלתה. כ' הש''ך צ''ע בזה וכן הא דעצמה עיניה ביותר בסל''ט די''א דעלתה לה טבילה וזה אינו לפי מ''ש המחבר לעיל גבי כחול וגבי דם שבמכה שחוצץ והא בהא תליא לפי הגירסא בש''ס וכדמוכח מכל הפוסקים עכ''ל והט''ז כ' וקשה לי למה יפסול בדיעבד מ''ש מס''ל דאמרי' מפני שהמים מקדימין ה''נ נימא הכי וי''ל דהכא יש חשש שידבקו הקמטים שהם בגוף למעלה מן המים נמצא שבביאתם למים כבר הם מדובקים ולפ''ז אם הכניסה עצמה עד צוארה במים תחלה הוי טבילה בדיעבד בכל גוונא ונ''ל שנכון לכל אשה שתעשה כן שעכ''פ יש בזה צד מעליותא אם תשהה הרבה ולאו אדעתה עכ''ל (ובנה''כ מתרץ דהתם כשתחבה רגליה במים כבר נגעו רגליה במים קודם שהגיעו לטיט ואותן המים מחוברים למקוה והלכך לא הוי חציצה אבל הכא ע''י הקמטין לא יהיו המים שבתוך הקמטין מחוברים למקוה כלל ודו''ק עכ''ל):
לו צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַמִּקְוֶה גָּבוֹהַּ מִמַּעַל לְטַבּוּרָהּ זֶרֶת, לְפָחוֹת.
לז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגֹבַהּ מֵי הַמִּקְוֶה לַעֲלוֹת בָּהֶם כָּל גּוּפָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן פָּנֶיהָ וְגוּפָהּ כְּבוּשִׁים בַּקַּרְקַע, שַׁפִּיר דָּמִי וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר''א (סָעִיף ס''ו) בְּדִינֵי מִקְוֶה.
לח אֵינָהּ צְרִיכָה לִפְתֹחַ פִּיהָ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהּ הַמַּיִם, וְלֹא תִּקְפֹּץ אוֹתָהּ יוֹתֵר מִדַּאי; וְאִם קָפְצָה, (מא) לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, אֶלָּא תַּשִּׁיק שִׂפְתוֹתֶיהָ זוֹ לְזוֹ דִּבּוּק בֵּינוֹנִי. באר היטב (מא) לא. והב''ח פסק דעלתה לה טבילה ואיתא בש''ס נתנה תבשיל לבנה לא עלתה לה טבילה וכתבו הט''ז לקמן ס''ס קצ''ט:
לט לֹא תַּעֲצִים עֵינֶיהָ בְּיוֹתֵר וְאַל תִּפְתְּחֵם בְּיוֹתֵר, וְאִם עָשְׂתָה כֵן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה (ב' דֵּעוֹת בַּטּוּר וּפוֹסְקִים עב''י) .
מ צָרִיךְ לְהַעֲמִיד עַל גַּבָּהּ יְהוּדִית גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִי''ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת, שֶׁתִּרְאֶה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם; וְאִם אֵין לָהּ מִי שֶׁתַּעֲמֹד עַל גַּבָּהּ, אוֹ שֶׁהוּא בַּלַּיְלָה, תִּכְרֹךְ שְׂעָרָהּ עַל רֹאשָׁהּ בְּחוּטֵי צֶמֶר אוֹ בָּרְצוּעָה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, וּבִלְבַד שֶׁתְּרַפֵּם אוֹ בְּשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל חוּטִים חֲלוּלוֹת אוֹ קוֹשֶׁרֶת בֶּגֶד רָפוּי עַל שְׂעָרוֹתֶיהָ.
מא הַמַּפְשֶׁלֶת בְּנָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ כְּשֶׁהִיא עֲרֻמָּה, וְטָבְלָה, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה שֶׁמָּא הָיָה טִיט בְּרַגְלֵי הַתִּינוֹק אוֹ בְּיָדָיו וְנִדְבַּק בְּאִמּוֹ וְחָצַץ בִּשְׁעַת טְבִילָה וְאַחַר שֶׁעָלְתָה נָפַל.
מב נִכְנְסוּ צְרוֹרוֹת וּקְסָמִים בְּסִדְקֵי רַגְלֶיהָ מִלְּמַטָּה, (מב) חוֹצְצִים. באר היטב (מב) חוצצים. דאע''ג דבית הסתרים א''צ ביאת מים ראוי לביאת מים בעינן. ש''ך:
מג אִסְפְּלָנִית מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל בֵּית הַסְתָרִים, חוֹצְצִין; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְרִיכִים שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶם הַמַּיִם, צְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים וְלֹא יְהֵא בָּהֶם דָּבָר חוֹצֵץ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהָטִיל מַיִם קֹדֶם טְבִילָה אִם הִיא (מג) צְרִיכָה לְכָךְ. גַּם צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ בִּגְדוֹלִים וּבִקְטַנִּים שֶׁלֹּא תְּהֵא צְרִיכָה לַעֲצֹר עַצְמָהּ, וְלֹא יִהְיוּ רְאוּיִים לְבִיאַת מַיִם. גַּם צְרִיכָה לְהָסִיר צוֹאַת הַחֹטֶם (ש''ד וראב''ן סִימָן שכ''ו דַּף ס' ע''ג) . באר היטב (מג) צריכה. כ' הש''ך מיהו כל זה אינו מעכב בדיעבד וכ''מ בב''ח:
מד הָיְתָה בָּהּ שַׂעֲרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם חוּץ לְמַכַּת רֹאשָׁהּ מֻדְבָּק לַמַּכָּה, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת (רֹאשָׁהּ) [רֹאשָׁם] מֻדְבָּקוֹת בְּטִיט אוֹ בְּצוֹאָה, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּרִיסֵי עֵינֶיהָ מִלְּמַטָּה וְנִקְּבוּ וְהוֹצִיאָתָן בְּרִיסֵי עֵינֶיהָ מִלְּמַעְלָה, וְכֵן אִם הָיוּ ב' שְׂעָרוֹת רִיסֵי עֵינֶיהָ שֶׁל מַטָּה מְדֻבָּקוֹת בְּרִיסֵי עֵינֶיהָ שֶׁל מַעְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִים.
מה לֹא תִּטְבֹּל בְּאָבָק שֶׁל רַגְלֶיהָ; וְאִם טָבְלָה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוֹצֵץ, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשְׁפָה אוֹ שֶׁטָּבְלָה בְּחַמִּין.
מו נִדָּה שֶׁטָּבְלָה (מד) בִּבְגָדֶיהָ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. באר היטב (מד) בבגדיה. כ' הש''ך נראה דוקא באותן הבגדים שהן רפויים עליה אבל לא באותן שהן מהודקים שוב מצאתי כן בהרמב''ן כו' ע''ש:
מז מִין כִּנִּים שֶׁדְּבוּקִים בַּבָּשָׂר וְנוֹשְׁכִים בָּעוֹר בִּמְקוֹם שֵׂעָר וְנִדְבָּקִים בְּחֹזֶק בַּבָּשָׂר, צָרִיךְ (מה) לַהֲסִירָן עַל יְדֵי חַמִּין וּלְגוֹרְדָן בְּצִפֹּרֶן; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירָן, אֵינוֹ חוֹצֵץ. באר היטב (מה) להסירן. משמע כל שיכול להסירן אפילו דיעבד חוצצין. ש''ך:
מח נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ שֶׁיָּרְדָה לְהָקֵר, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין וּמַצְרִיכִין אוֹתָהּ (מה*) טְבִילָה אַחֶרֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְר' יְרוּחָם וְרוֹקֵחַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י) ; וְיֵשׁ (מו) לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה. יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה לִהְיוֹת צְנוּעָה בְּלֵיל טְבִילָתָהּ, וְכֵן נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לְהַסְתִּיר לֵיל טְבִילָתָן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּמְהוּמָה אוֹ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶן בְּנֵי אָדָם; וּמִי שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן, נֶאֱמַר עָלֶיהָ: אָרוּר שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה (דְּבָרִים כז, כא) . וְיֵשׁ לַנָּשִׁים לִזָּהֵר כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַטְּבִילָה שֶׁיִּפְגַּע בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּהּ תְּחִלָּה דָּבָר טָמֵא אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים; וְאִם פָּגְעוּ בָּהּ (מז) דְּבָרִים אֵלּוּ, אִם הִיא יִרְאַת שָׁמַיִם תַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל (ש''ד וְכָל בּוֹ וְרוֹקֵחַ) . וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן ר''א אִם מֻתָּר לְהָטִיל חַמִּין לְמִקְוֶה אוֹ אִם מֻתָּר לִרְחֹץ אַחַר הַטְּבִילָה. באר היטב (מה*) [טבילה אחרת. בלא ברכה. ב''ח וש''ך]: (מו) להחמיר. מיהו אם אנסה חברתה ואטבלה כונה דחברתה כונה מעליותא היא לכ''ע הכי אמרי' בש''ס חולין דף ל''א: (מז) אלו. כגון כלב או חמור או ע''ה או עובד כוכבים או חזיר או סוס או מצורע וכיוצא בהן כ''כ בש''ד אבל ברוקח וכל בו איתא שאם פגע בה סוס תעלה ותשמש שבניה עומדים נאה בדבורן שומעין ומבינין לומדים תורה ואינם משכחין וממעטין בשינה ולא עוד אלא שאימתן מוטלת על הבריות כו' עכ''ל וגרסינן בפסחים האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקה מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונית ואי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה לדידה רוח זנונית מאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך והוא בתהלים ק''ז והכי מייתי לה ברוקח אבל בתולדות אהרן לא ציין מקרא דשופך בוז על נדיבים אלא ומזיח אפיקים רפה באיוב י''ב נראה שלא היה גורס בש''ס שופך בוז וכו' ובילקוט מייתי ש''ס זה בתהלים ובאיוב הלכך נמרינהו לתרווייהו עכ''ל הש''ך:
סימן קצט - שצריכה האשה לבדק בית הסתרים ודיני חפיפה בשבת ובחל
ובו י''ג סעיפים
א צְרִיכָה לְהָדִיחַ בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הַסְתָרִים שֶׁלָּהּ בְּמַיִם, וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ קנ''ט), וְלִסְרֹק שְׂעַר (א) רֹאשָׁהּ יָפֶה בְּמַסְרֵק שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ נִדְבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ; וְכֵן צְרִיכָה הָאִשָּׁה לְעַיֵּן בְּעַצְמָהּ וּבִבְשָׂרָהּ וּבוֹדֶקֶת (ב) כָּל גּוּפָהּ סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא עָלֶיהָ שׁוּם דְּבַר מִאוּס שֶׁחוֹצֵץ; וְתָחֹף כָּל גּוּפָהּ, וְתִשְׁטֹף בְּמַיִם חַמִּין בִּשְׁעַת חֲפִיפַת גּוּפָהּ וּשְׂעָרָהּ. באר היטב (א) ראשה. כתב הש''ך דלשון הרמב''ן הוא כל שער שבה ועכשיו נהגו לסרוק שער ראשן במסרק ושאר שער שבה מפספסת אותן בידיה יפה יפה עכ''ל: (ב) גופה. הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף להכי מקילינן בכמה דברים בחפיפה אבל מה שצריכה לעיין בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ מדאורייתא היא עכ''ל הש''ך:
ב חֲפִיפָה שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר לֹא תִּהְיֶה בְּמַיִם קָרִים, לְפִי שֶׁמְּסַבְּכִין אֶת הַשֵּׂעָר, אֶלָּא בְּמַיִם חַמִּין; וּמִיהוּ אֲפִלּוּ בְּחַמֵּי חַמָּה סָגֵי. וְלֹא תָּחֹף בְּנֶתֶר הַנִּקְרָא בְּעַרְבִי: טפל (רַמְבַּ''ם בְּפי' הַמִּשְׁנָה פ''ב דְּכֵלִים) וּבְלַעַ''ז: (ג) גריד'' א (ריב''ש), לְפִי שֶׁמְּחַתֵּךְ הַשֵּׂעָר וְחוֹזֵר וּמִסְתַּבֵּךְ, וְלֹא בְּאָהָל, לְפִי שֶׁמְּסַבֵּךְ הַשֵּׂעָר, וְלֹא בְּכָל דְּבָרִים הַמְסַבְּכִים הַשֵּׂעָר. הגה: וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם חָפְפָה בְּנֶתֶר וְכַיּוֹצֵא בוֹ, וְרָאֲתָה בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵין שְׂעָרוֹת שֶׁלָּהּ (ד) קְשׁוּרִין וּמְסֻבָּכִין, שָׁרֵי (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ קנ''ט) . וְאִשָּׁה שֶׁצִּוּוּ אוֹתָהּ הָרוֹפְאִים שֶׁלֹּא תָּחֹף רֹאשָׁהּ בְּמַיִם, רַק בְּיַיִן, יֵשׁ לִשְׁאֹל לָרוֹפְאִים אִם הַיַּיִן מְסַבֵּךְ הַשְּׂעָרוֹת, וְאִם אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מְסַבֵּךְ יֵשׁ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶן; וְאִם אֵין הָרוֹפְאִים בְּקִיאִין בַּדָּבָר, יֵשׁ לָאִשָּׁה (ה) לְנַסּוֹת לְעַצְמָהּ תְּחִלָּה אִם הַיַּיִן אֵינוֹ מְסַבֵּךְ הַשְּׂעָרוֹת, (גַּם זֶה שָׁם) . באר היטב (ג) גריד''א. כתב הלבוש דהיינו מה שאנו קורין בל''א קרייד''א אבל הפרישה כ' שטעות הוא וכן שמעתי מלועז א' כו' ומיהו משמע בנתר שאנו קורין בל''א זיי''ף מותרת לחוף שאינו מסתבך ואדרבה מנקה הזוהמא וכן נוהגין וחושבין זה למצוה. ש''ך: (ד) שרי. כ' הש''ך פי' פעם זה שאינה צריכה לחזור ולחוף אבל שתסמוך ע''ז לחוף שוב בנתר וכיוצא בו לא וכה''ג אמרינן לעיל סימן נ''ז דכל מה שאמרו חכמים שהיא טרפה אינה חיה אפילו אנו רואים שהוא חי טרפה ודלא כלבוש שכתב ואשה זו חופפת וכו' ולא דק עכ''ל: (ה) לנסות. שלש פעמים וא''ל נחזי אנן אי היין מסבך השערות או לא י''ל דאין טבע שערות של כל אדם שוה וכמ''ש חכמי הרופאים וחכמי המחקר. ש''ך:
ג חֲפִיפָה צְרִיכָה לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ. וְהַמִּנְהָג הַכָּשֵׁר שֶׁתַּתְחִיל לָחֹף מִבְּעוֹד יוֹם וְעוֹסֶקֶת בַּחֲפִיפָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאָז תִּטְבֹּל. וְכֵן מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָפְפָה, תִּשָּׂא עִמָּהּ מַסְרֵק (ו) לְבֵית הַטְּבִילָה וְתִסְרֹק שָׁם. הגה: וּבִשְׁעַת הַדְּחַק שֶׁצְּרִיכָה לָחֹף (ז) בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לָחֹף בַּיּוֹם וּצְרִיכָה לָחֹף בַּלַּיְלָה, יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים וּבְשֵׁם הָרַמְבַּ''ם פ''ב דְּמִקְוָאוֹת) . וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּמַהֵר לְבֵיתָהּ וְתָחֹף כָּרָאוּי. באר היטב (ו) הטבילה. ובמדינות אלו נהגו הנשים להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה ונכון הוא. ש''ך: (ז) ביום. כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה. ט''ז:
ד חָל טְבִילָתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָחֹף מִבְּעוֹד יוֹם, תָּחֹף בְּלֵיל טְבִילָתָהּ. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם (ח) מִנְהָג יָפֶה הוּא שֶׁתִּרְחַץ הֵיטֵב בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת תַּחֲזֹר וְתָחֹף וְתִסְרֹק מְעַט (טוּר) . באר היטב (ח) מנהג. והש''ך כ' דלאו במנהגא תליא אלא כך הוא עיקר הדין שתרחוץ ותחוף היטב בע''ש ותרחוץ ותחוף במ''ש ג''כ (וכן אם חל י''ט יום ה' ו' או יום א' ב' ואירע טבילתה במוצאי שבת או במוצאי י''ט חופפת מעי''ט או מערב שבת. ובמ''ש או מוצאי י''ט חוזרין וחופפין ע''ש ס''ק ו'. נדה שחל ליל טבילה במ''ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה מותרת לעשות חפיפה ביום ו' בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה (פנים מאירות שאלה ח' ע''ש) כתב בה''י אם לא היה בעלה בעיר ובא בלילה שלא היתה יודעת שיבא בלילה מותרת לחוף בלילה ולטבול):
ה נִזְדַּמְּנָה לָהּ טְבִילָה בְּלֵיל שַׁבָּת, תָּחוֹף בְּיוֹם.
ו חָל לֵיל טְבִילָתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהוּא יוֹם טוֹב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָחֹף, אָז תָּחֹף בְּעֶרֶב שַׁבָּת; וְכֵן אִם חָלוּ ב' יָמִים טוֹבִים בְּיוֹם חֲמִשִּׁי וְשִׁשִּׁי, וְחָל לֵיל טְבִילָתָהּ בְּלֵיל שַׁבָּת, תָּחֹף בְּיוֹם רְבִיעִי בְּשַׁבָּת וְתִקְשֹׁר שַׂעֲרוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבְּלוּ. הגה: גַּם (ט) תִּזָּהֵר בַּיָּמִים שֶׁבֵּין הַחֲפִיפָה לַטְּבִילָה מִכָּל טִנֹּפֶת, וְשֶׁלֹּא יִדְבַּק בָּהּ שׁוּם דָּבָר; גַּם מִנְּגִיעַת תַּבְשִׁילִין, אוֹ מִנְּתִינָתָן לְבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים, תִּזָּהֵר, אִם אֶפְשָׁר לָהּ לִזָּהֵר, אִם הֵם דְּבָרִים הַנִּדְבָּקִים (טוּר וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּסְמַ''ג וְסה''ת) . וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהּ לִזָּהֵר, כְּגוֹן שֶׁאֵין לָהּ מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּמְקוֹמָהּ אוֹ שֶׁצְּרִיכָה לִגֹּעַ בָּהֶן בִּשְׁעַת אֲכִילָה, אֵין לָחוּשׁ, וּמִכָּל מָקוֹם תִּרְחֹץ יָדֶיהָ כָּל פַּעַם שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חֲצִיצָה. וּבִשְׁעַת (י) טְבִילָה תְּעַיֵּן וְתִבְדֹק הֵיטֵב כָּל גּוּפָהּ וְשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ, (יא) וְתָדִיחַ בֵּית הַסְתָרִים בְּמַיִם חַמִּים שֶׁהֻחַמּוּ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, וְכֵן תַּחְצֹץ שִׁנֶּיהָ בְּטוֹב בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר פֵּרוּרִין וְלֹא בָּשָׂר וְלֹא עֶצֶם. וְע''ל סִימָן קצ''ז אִם לֹא חָל טְבִילָתָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם תּוּכַל לִטְבֹּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. באר היטב (ט) תזהר. זה קאי אכל מקום שהחפיפה מרוחקת מהטבילה יום או יומים. ש''ך: (י) תעיין. כ' הש''ך דלכ''ע צריכה לעיין ולבדוק בשעת חפיפה ובשעת טבילה ולזהר בין החפיפה לטבילה מליגע בדברים החוצצים הראוים לידבק אם אפשר וכמ''ש הרב והכי נהוג: (יא) ותדיח. אבל לא כל הגוף וה''ה בשבת מותרת לרחוץ בחמין שהוחמו מע''ש פניה ידיה ורגליה או שאר אברים כל שאינה רוחצת כל גופה וכמ''ש בא''ח ר''ס שכ''ו ובתשו' מ''ב סימן ה' כתב וכמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת וי''ט (ואפשר משום שאין אשה יודעת לחלק בין חמין שהוחמו מע''ש או מעי''ט או הוחמו בשבת וי''ט גם אינה יודעת ליזהר מדין סחיטה) עכ''ל וטעם מנהגן שאין לובשין לבנים בשבת משום שאז היו צריכין לטבול במ''ש והיו מרחיקין הטבילה מהחפיפה והא ראיה שבי''ט לובשין לבנים ובשבת הוא שנהגו שלא ללבוש ולענין לבישת לבנים בט''ב עיין בא''ח סי' תקנ''א ס''ג בהג''ה ולענין אבילות ע''ל סימן שפ''א ס''ה בהג''ה עכ''ל הש''ך:
ז בְּמָקוֹם שֶׁיְּרֵאוֹת לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה, אֵין לְהַתִּיר לָחֹף מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְלִטְבֹּל בְּיוֹם שַׁבָּת, דִּתְרֵי קֻלֵּי בַּהֲדָדֵי לֹא מְקִלִּינָן; קֻלָּא דְּסְרָךְ בִּתָּהּ, וְקֻלָּא דְּהַרְחָקַת חֲפִיפָה מִטְּבִילָה.
ח בִּימֵי חֹל וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב, אִם חָפְפָה וְעִיְּנָה עַצְמָהּ הַיּוֹם וְטָבְלָה בְּלֵיל יוֹם אַחֵר, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה בְּדִיעֲבַד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ חֲפִיפָה וּבְדִיקָה סָמוּךְ לַטְּבִילָה; אֲבָל אִם לֹא חָפְפָה כְּלָל, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁעִיְּנָה בְּעַצְמָהּ בְּגוּפָהּ, וַאֲפִלּוּ חָפְפָה מִיָּד אַחַר הַטְּבִילָה וְסָרְקָה בְּמַסְרֵק וְלֹא מָצְאָה שׁוּם נִימָא קְשׁוּרָה, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חָפְפָה בִּמְקוֹם שֵׂעָר, וְלֹא עִיְּנָה בִּשְׁאָר גּוּפָהּ, שֶׁלֹּא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, שֶׁעִיּוּן הַגּוּף הוּא דְּבַר תּוֹרָה.
ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר כָּל הַגּוּף, אֲבָל בְּבֵית הַסְתָרִים כֵּיוָן שֶׁאֵין צְרִיכִים לְבִיאַת מַיִם, אִם לֹא עִיְּנָה אוֹתָם קֹדֶם לָכֵן, וְאַחַר כָּךְ עִיְּנָה אוֹתָם וְלֹא מָצְאָה בָּהֶם שׁוּם דָּבָר, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.
י חָפְפָה (יב) וְעִיְּנָה וְטָבְלָה, וּבַעֲלִיָּתָהּ נִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ, אִם בְּתוֹךְ עוֹנָה שֶׁחָפְפָה טָבְלָה, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת; וְאִם לָאו, צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת. הגה: אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַחֲפִיפָה סָמוּךְ לַטְּבִילָה, כְּגוֹן שֶׁחָפְפָה בַּיּוֹם סָמוּךְ לָעֶרֶב וְטָבְלָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, הוֹאִיל וְהָיָה בִּשְׁתֵּי עוֹנוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) . וּלְהָרַמְבַּ''ם, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁזּוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר לָחֹף וְזוֹ צְרִיכָה (וְכֵן דַּעַת רַבֵּינוּ יְרוּחָם) . באר היטב (יב) עונה. ויש פוסקים אין מחלקין בין תוך עונה אלא בין סמוך לטבילה או לא שאם החפיפה היה סמוך לטבילה אין צריכה לחזור לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולחוף ולטבול ויש להחמיר כשתי הדעות עכ''ל ש''ך:
יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא נִתְעַסְקָה בְּאוֹתוֹ הַמִּין אַחַר טְבִילָה, אֲבָל אִם נִתְעַסְקָה בּוֹ בֵּין טְבִילָה לִבְדִיקָה אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת, שֶׁאֲנִי (יג) תּוֹלֶה אוֹתוֹ בַּמִּין שֶׁנִּתְעַסְקָה בּוֹ; (יד) אֲבָל אִם לֹא חָפְפָה קֹדֶם טְבִילָה, אֵין תּוֹלִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַסְקָה בּוֹ אַחַר טְבִילָה. באר היטב (יג) תולה. והש''ך פסק דאין תולין להקל עד שאמרה ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה וכן הוא ממש דעת כל הפוסקים וכן העיקר לדינא וכ''פ הב''ח: (יד) אבל. והא דכתב בס''ח דאם לא חפפה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר החוצץ תירץ הב''ח דמיירי כאן שחפפה ראשה אבל לא כל גופה דבגופה ליכא אלא מנהגא בעלמא ואם טבלה בדיעבד עלתה לה טבילה אבל נמצא עליה דבר חוצץ אפילו דיעבד לא עלתה לה טבילה אע''פ שנתעסקה באותו המין והט''ז מתרץ דג' חלוקות יש בדבר דאם תוך העונה שחפפה טבלה א''צ טבילה אחרת ואם יש עונה צריכה טבילה אחרת אא''כ נתעסקה אח''כ והיינו שעכ''פ אין בין חפיפה לטבילה רק עונה א' אבל אם יש ביניהם הרבה כגון שחפפה בערב שבת וטבלה במ''ש דחפיפה זו לא מקרי קודם טבילה כלל אלא רחוק ממנה אז לא מהני נתעסקה אח''כ וע''כ כתב בזה לא חפפה קודם טבילה ר''ל אלא רחוק ממנה הרבה עכ''ל:
יב בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר כָּל הַגּוּף, אֲבָל בֵּית הַסְתָרִים, אִם לֹא (טו) עִיְּנָה אוֹתָם קֹדֶם טְבִילָה, וְאַחַר טְבִילָה גַּם כֵּן לֹא עִיְּנָה עַד שֶׁנִּתְעַסְקָה בְּדָבָר הַחוֹצֵץ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בָּהֶם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, תּוֹלִין לְהָקֵל. באר היטב (טו) עיינה. וכ''ש אם לא חפפה תולין להקל וע''ל סימן קצ''ח דהרוקח חולק ע''ז ופסק שאין תולין להקל. ש''ך:
יג חָפְפָה קֹדֶם טְבִילָה, וּבֵין חֲפִיפָה לִטְבִילָה נִתְעַסְקָה בִּדְבָרִים הַחוֹצְצִין, אוֹ שֶׁנָּתְנָה (טז) לִבְנָהּ תַּבְשִׁיל הָרָאוּי לִדָּבֵק בָּהּ, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, אֲפִלּוּ אִם בָּדְקָה מִיָּד אַחַר טְבִילָה וְלֹא מָצְאָה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בַּעֲלִיָּתָהּ מֵהַמַּיִם נָפַל מִמֶּנָּהּ, וּצְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת. הגה: מִיהוּ אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ קֹדֶם טְבִילָה וְרָאֲתָהּ שֶׁלֹּא נִדְבַּק בָּהּ שׁוּם דָּבָר, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת (הַגָּהַת ש''ד וּמָרְדְּכַי וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) ; אֲבָל מֻתֶּרֶת (יז) לִלְבֹּשׁ בְּגָדֶיהָ בֵּין חֲפִיפָה לַטְּבִילָה, וְלֹא תִּקַּח תִּינוֹק אֶצְלָהּ וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קצ''ח (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) . באר היטב (טז) תבשיל. והיכא שהיה ביד בנה תבשיל א''נ היה מלוכלך בטיט ולקחה בנה על ידה ערומה ואח''כ טבלה ולא עיינה נפשה לא עלתה לה טבילה דדמי לנתנה תבשיל לבנה. ב''ח: (יז) בגדיה. דל''ד לנתנה תבשיל לבנה שאין רגילות להיות על הבגדים דבר לח לידבק בגוף האשה. שם:
סימן ר - אימתי תעשה ברכת הטבילה
ובו סעיף אחד
א כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ, כְּשֶׁעוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ, תְּבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה, וְתִפְשֹׁט חֲלוּקָהּ וְתִטְבֹּל; וְאִם לֹא בֵּרְכָה אָז, תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם; וְאִם הֵם צְלוּלִים, עוֹכַרְתָּן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה (טוּר בְּשֵׁם בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְהוּא בה''ג דַּף פ''ה ע''ב וְרַשִׁ''י וְרָאָבָ''ן סִימָן שכ''ח וְש''ד), וְכֵן (א) נוֹהֲגִים שֶׁלְּאַחַר הַטְּבִילָה, בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת תּוֹךְ הַמַּיִם, מְכַסֵּית עַצְמָהּ בְּבִגְדָהּ אוֹ בַּחֲלוּקָהּ, וּמְבָרֶכֶת. באר היטב (א) נוהגים. כתב הט''ז אפשר שבימי רמ''א נהגו כן אבל עכשיו אין נוהגים כן וגם אנו שמענו שהנשים אינן נזהרין אפילו בחיבוק ידים בהפסקה בין לב לערוה ונראה שגם זה אליבא דהלכתא אלא שלכתחלה יש לעשות חיבוק ידים דאין פקפוק על זה עכ''ל וכ''כ הש''ך דנשי דידן מברכות במים צלולים ועיניהם חוץ למים ומנהגן תורה היא עכ''ל (ושל''ה כתב אנשי מעשה יזהירו לנשותיהן שיטבלו ותברך ואח''כ תטבול שנית):