הלכות מלמדים
סימן רמה - חיב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד תלמידים סימן רמו - שחיב כל אדם בתלמוד תורה, והיאך לומדים בשכרסימן רמה - חיב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד תלמידים
ובו כ''ב סעיפים
א מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הָאִישׁ לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה. וְאִם לֹא לִמְּדוֹ אָבִיו, חַיָּב לִלְמֹד לְעַצְמוֹ. וְע''ל סי' רמ''ו סָעִיף ו'.
ב הָיָה הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד, וְיֵשׁ לוֹ בֶּן לְלַמֵּד, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְהַסְפִּיק לִשְׁנֵיהֶם, אִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ. וְאִם בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, בְּנוֹ קוֹדְמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא (א) יִבָּטֵל הוּא. באר היטב (א) יבטל. פי' שלא ילמוד הכל עם בנו אלא קצת עם עצמו. ט''ז:
ג כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ מִצְוָה לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (דְּבָרִים ד, ט) . וְלֹא לְבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד לַתַּלְמִידִים, שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים בָּנִים, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ, וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ.
ד חַיָּב לְהַשְׂכִּיר מְלַמֵּד (ב) לִבְנוֹ, לְלַמְּדוֹ. אֲבָל לְבֶן חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ חַיָּב לְהַשְׂכִּיר. הגה: וְהָיוּ כּוֹפִין לֵיהּ לִשְׂכֹּר לִבְנוֹ מְלַמֵּד. וְאִם אֵינוֹ בָּעִיר, וְיֵשׁ לוֹ נְכָסִים, אִם אֶפְשָׁר לְאוֹדוֹעֵי לֵיהּ מוֹדִיעִים לֵיהּ; וְאִם לָאו, יוֹרְדִים (ג) לִנְכָסָיו וְשׂוֹכְרִים מְלַמֵּד לִבְנוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' דְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשֵׁם הר''מ) . באר היטב (ב) לבנו. כתב בכסף משנה וז''ל ואפשר דגם לבן בנו חייב להשכיר מלמד וה''ה לבן בן בנו אבל הא מספקא לי אי בן בתו קודם לבן חבירו דאפשר דאין קודם לחבירו אלא היכא דנתחייב באביו אבל גבי בת ליכא למימר הכי עכ''ל ולי נראה דקודם לבן חבירו. ש''ך: (ג) לנכסיו. וכמו שנתבאר בח''מ סי' ק''ו לענין ב''ח:
ה מֵאֵימָתַי מַתְחִיל לְלַמֵּד לִבְנוֹ, מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מַתְחִיל לְלַמְּדוֹ: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ וגו' (דְּבָרִים לג, ד), וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת שְׁמַע (דְּבָרִים ו, ד), וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיְּהֵא כְּבֶן שִׁשָּׁה אוֹ כְּבֶן (ד) שִׁבְעָה, וְאָז מוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. באר היטב (ד) שבעה. היינו בכחוש לגמרי אבל בכחוש קצת מכניסין אותו כבן ו' שלימות כדלקמן ס''ח. ש''ך:
ו הָיָה מִנְהָג בָּעִיר שֶׁלּוֹקֵחַ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שָׂכָר, חַיָּב לְלַמְּדוֹ בְּשָׂכָר עַד שֶׁיִּקְרָא תּוֹרָה (ה) שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ. וְאֵינוֹ חַיָּב לְלַמְּדוֹ, בְּשָׂכָר, מִשְׁנָה וּגְמָרָא. וְהָנֵי מִלֵּי דְּלֹא אֶפְשָׁר, דִּדְחִיקָא לֵיהּ שַׁעְתָּא, אֲבָל אִם (ו) אֶפְשָׁר לֵיהּ, מִצְוָה לְאַגְמוּרֵיהּ מִשְׁנָה וּגְמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. באר היטב (ה) שבכתב. כתב הש''ך משמע כל תנ''ך וכ''כ הב''ח וכ' דשלא כדין נוהגים העולם שלא ללמד את בניהם תנ''ך כו' ע''ש ואני אומר מנהגן של ישראל תורה הוא שהרי כתבו התוס' בקידושין ספ''ק וגם שאר פוסקים שאנן סומכין אהא דאמרינן ש''ס בבלי שבלול במקרא ומשנה וש''ס אלמא דמש''ה אינו חייב לשלש את שנותיו במקרא ואינו חייב ללמד את בנו מקרא כיון שלמדו ש''ס וכ''מ מדברי הטור ומדברי הרב לקמן סי' רמ''ו ס''ד עכ''ל: (ו) אפשר. וכל פרנסותיו של אדם קצובים לו מר''ה חוץ מהוצאות שבתות ויו''ט והוצאת בניו לת''ת שאם מוסיף מוסיפין לו. ש''ס ביצה:
ז מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל עִיר וְעִיר. וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מַחֲרִימִין אַנְשֵׁי הָעִיר עַד שֶׁיּוֹשִׁיבוּ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וְאִם לֹא הוֹשִׁיבוּ, מַחֲרִיבִין הָעִיר, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. וְעַיֵּן (ז) בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סי' קס''ג סָעִיף ג'. באר היטב (ז) בחוה''מ. שם בסוף הסעיף וכתב הרב שכר המלמד היאך נגבה:
ח מַכְנִיסִים (ח) הַתִּינוֹקוֹת לְהִתְלַמֵּד, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים שְׁלֵמוֹת, וּבְפָחוֹת מִכָּאן אֵין מַכְנִיסִין אוֹתָן. וְאִם הוּא כָּחוּשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בֶּן ו' שָׁנִים שְׁלֵמוֹת. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מִיָּד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן ג' שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מְלַמְּדִין אוֹתוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. (הָרַב אַבַּרְבַּנֵאל בְּפֵרוּשׁ לְאָבוֹת) . באר היטב (ח) התינוקות. כתב הכל בו מתחילין לתינוקות מספר ויקרא לפי שאמר הקב''ה יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות וכן נהגו עכשיו:
ט אֲפִלּוּ תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לִקְרוֹת, לֹא יְסַלְּקוּהוּ מִשָּׁם אֶלָּא יֵשֵׁב עִם הָאֲחֵרִים, אוּלַי יָבִין.
י לֹא יַכֶּה אוֹתוֹ הַמְלַמֵּד מַכַּת אוֹיֵב, מוּסָר אַכְזָרִי, לֹא בְּשׁוֹטִים וְלֹא בְּמַקֵּל, אֶלָּא בִּרְצוּעָה קְטַנָּה.
יא יוֹשֵׁב וּמְלַמְּדָם כָּל הַיּוֹם וּקְצָת מֵהַלַּיְלָה, כְּדֵי לְחַנְּכָם לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.
יב לֹא יְבַטְּלוּ הַתִּינוֹקוֹת כְּלָל, חוּץ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב יוֹם טוֹב בְּסוֹף הַיּוֹם.
יג אֵין מְבַטְּלִין הַתִּינוֹקוֹת, אֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
יד אֵין קוֹרִין לַתִּינוֹקוֹת בְּשַׁבָּת מִתְּחִלָּה, מַה שֶּׁלֹּא לָמְדוּ, מִשּׁוּם טֹרַח שַׁבָּת. אֲבָל מַה שֶּׁקָּרְאוּ פַּעַם אַחַת, שׁוֹנִים אוֹתוֹ לָהֶם בְּשַׁבָּת.
טו כ''ה תִּינוֹקוֹת, מַסְפִּיק לָהֶם מְלַמֵּד אֶחָד. הָיוּ יוֹתֵר עַל כ''ה, עַד מ', מוֹשִׁיבִין אַחֵר (ט) לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָם. הגה: וַאֲפִלּוּ שָׂכְרוּ הַקָּהָל מְלַמֵּד לְכָל תִּינוֹקוֹת סְתָם, הוּא מוֹשִׁיב אַחֵר לְסַיֵּעַ בַּעֲדוֹ, וְהֵם יִתְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. (נ''י פ' לֹא יַחְפֹּר) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵין בָּעִיר כ''ה תִּינוֹקוֹת, אֵין בְּנֵי הָעִיר חַיָּבִים לִשְׂכֹּר לָהֶם מְלַמֵּד. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ב דְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְתוס' וְר' יְרוּחָם) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּפָחוֹת מִזֶּה, חַיָּבִים. (שָׁם בנ''י) . הָיוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים, מַעֲמִידִים שְׁנַיִם. באר היטב (ט) לסייעו. הרא''ש והטור פירשו דעד מ' א''צ אחר לסייע וממ' עד נ' צריך אחר לסייע ונ' צריך ב' מלמדים ונראה שהולכין בזה אחר המלמד ואחר הנערים ואם הם לומדים מעט או הרבה והכל לפי הענין ש''ך:
טז מוֹלִיכִים הַקָּטָן מִמְּלַמֵּד לִמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ, בֵּין בְּמִקְרָא בֵּין בְּדִקְדּוּק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּעִיר אַחַת וְאֵין נָהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. אֲבָל מֵעִיר לְעִיר, אוֹ מִצַּד הַנָּהָר לְצִדּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אֵין מוֹלִיכִים אוֹתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גֶּשֶׁר בִּנְיָן בָּרִיא, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפֹּל מְהֵרָה.
יז מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁמַּנִּיחַ הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶם, אוֹ שֶׁמִּתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדוֹ, הֲרֵי זֶה בִּכְלָל: אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה (יִרְמִיָּה מח, י) לְפִיכָךְ אֵין לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד, אֶלָּא בַּעַל יִרְאָה, מָהִיר לִקְרֹא וּלְדַקְדֵּק. הגה: וְאֵין לִמְלַמֵּד לִנְעֹר בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל בְּיוֹם לְלַמֵּד. וְכֵן לֹא יִתְעַנֶּה, אוֹ לַעֲצֹר בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, אוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים גּוֹרְמִים שֶׁלֹּא יוּכַל לְלַמֵּד הֵיטֵב. וְכָל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וּמְסַלְּקִין לֵיהּ. (מָרְדְּכַי פ' הָאֻמָּנִין מֵהַיְּרוּשַׁלְמִי) . וּשְׁאָר דִּינֵי מְלַמֵּד, עַיִּןִ בחו''ה סִימָן של''ד וְשל''ה.
יח אִם יֵשׁ כָּאן מְלַמֵּד שֶׁמְּלַמֵּד לְתִינוֹקוֹת, וּבָא אַחֵר טוֹב מִמֶּנּוּ, מְסַלְּקִין הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַשֵּׁנִי.
יט אִם יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי מְלַמְּדִים, הָאֶחָד קוֹרֵא הַרְבֵּה וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם לַהֲבִינָם עַל נָכוֹן, וְאֶחָד אֵינוֹ קוֹרֵא כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁמְּדַקְדֵּק עִמָּהֶם לַהֲבִינָם, לוֹקְחִין אוֹתוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק יוֹתֵר.
כ מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאִמּוֹתֵיהֶם מְבִיאוֹת בְּנֵיהֶם. וְאֵין הַמְלַמֵּד צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שְׁרוּיָה עִמּוֹ בְּבֵית הַסֵפֶר, אֶלָּא הִיא בְּבֵיתָהּ וְהוּא מְלַמֵּד בִּמְקוֹמוֹ.
כא לֹא תְּלַמֵּד (י) אִשָּׁה תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁמְּבִיאִים בְּנֵיהֶם. באר היטב (י) אשה. כתב הט''ז ומשמע דלא מהני כאן יש לה בעל בעיר דאין דרך נשים בכך לילך לבעליהן לתבוע לתשמיש כמו דאמרינן גבי איש הלכך צריך דוקא שבעלה ידור עמה באותו בית עכ''ל:
כב אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר אוֹ מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לֵיעָשׂוֹת מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, אֵין שְׁכֵנָיו יְכוֹלִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְכֵן מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וּפָתַח בַּיִת לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּצִדּוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ תִּינוֹקוֹת אֲחֵרִים אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁאֵצֶל זֶה לָזֶה, אֵין יְכוֹלִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (יְשַׁעְיָהוּ מב, כא) . הגה: רַב הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר וְלוֹמֵד לָרַבִּים, יָכוֹל חָכָם (יא) אַחֵר לָבוֹא וּלְלַמֵּד גַּם כֵּן שָׁם, אֲפִלּוּ מְקַפֵּחַ קְצָת (יב) פַּרְנָסַת הָרִאשׁוֹן, כְּגוֹן שֶׁהַקָּהָל קִבְּלוּ הָרִאשׁוֹן עֲלֵיהֶם לְרַב וְנוֹטֵל פְּרָס מֵהֶם עַל זֶה, אֲפִלּוּ הָכֵי יָכוֹל הַשֵּׁנִי לָבוֹא לָדוּר שָׁם וּלְהַחֲזִיק רַבָּנוּת בְּכָל דָּבָר, כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן, אִם הוּא גָּדוֹל וְרָאוּי לְכָךְ. (מהרי''ו סי' קנ''א ומהרא''י בִּפְסָקָיו סִימָן קנ''ח ע''ש תשו' הַגְּדוֹלִים) . אֲבָל אִם בָּא חָכָם אַכְסְנַאי לָעִיר, אֵין לוֹ לְקַפֵּחַ שְׂכַר הָרַב הַדָּר שָׁם לַעֲשׂוֹת חֻפּוֹת וְקִדּוּשִׁין וְלִטֹּל הַשָּׂכָר הַבָּא מֵהֶם, הוֹאִיל וְהוּא פְּרַס הָרַב הַדָּר שָׁם; אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַחֻפָּה וְלָתֵת הַשָּׂכָר לָרַב הַקָּבוּעַ. וְכֵן מֻתָּר לוֹ לָדוּן בֵּין שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁבָּעִיר הַבָּאִים לְפָנָיו לָדוּן, דְּדִּלְמָא הָרַב שֶׁבָּעִיר אֵין מְמֻצָּע לָהֶם. אֲבָל אֵין לוֹ לְהוֹרוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר, אוֹ לִדְרֹשׁ לִנְהֹג שְׂרָרָה, בְּאַתְרֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ. (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ ק''ע ומהר''ד בִּתְשׁוּבָה כ''ב) . מִי שֶׁהֻחְזַק לְרַב בָּעִיר, אֲפִלּוּ הֶחֱזִיק בְּעַצְמוֹ בְּאֵיזֶה שְׂרָרָה, אֵין לְהוֹרִידוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבָּא לְשָׁם אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (ריב''ש סִימָן רע''א) . אֲפִלּוּ בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ לְעוֹלָם קוֹדְמִים לַאֲחֵרִים, כָּל זְמַן שֶׁמְּמַלְּאִים מְקוֹם אֲבוֹתֵיהֶם בְּיִרְאָה וְהֵם חֲכָמִים קְצָת. (רַמְבַּ''ם פֶּרֶק א' מֵהִלְכוֹת מְלָכִים) . וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג לְקַבֵּל רַב עַל זְמַן קָצוּב, אוֹ שֶׁמִּנְהָג לִבְחֹר בְּמִי שֶׁיִּרְצוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדָם, (כָּל בּוֹ) . אֲבָל כָּל שֶׁקִּבְּלוּ הַקָּהָל עֲלֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם עָשׂוּ בִּרְצוֹן הַשְּׂרָרָה, אֵין לְשׁוּם גָּדוֹל בָּעוֹלָם לְהִשְׂתָּרֵר עָלָיו וּלְהוֹרִידוֹ (שָׁם בריב''ש) . באר היטב (יא) אחר. אפי' חכם הראשון זקן ממנו. כ''מ בפסקי מהרא''י: (יב) פרנסת. כגון בשכר חופות וקידושין וכן כתב בפסקי מהרא''י וז''ל ואי משום דיש קפוח פרנסה בדבר מחמת הפרס מגטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת אירוסין ונישואין וכה''ג על קבלת פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והיאך נחזיק אותו כולו האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם ע''כ ומשמע דפרס שהוא בהיתר ברור אין לו להאחר לקפח מיהו כל זה מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה עכ''ל הש''ך:
סימן רמו - שחיב כל אדם בתלמוד תורה, והיאך לומדים בשכר
ובו כ''ו סעיפים
א כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסוּרִים, בֵּין בָּחוּר בֵּין זָקֵן גָּדוֹל. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים, חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה (יְהוֹשֻׁעַ א, ח) . וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, אֲפִלּוּ לֹא קָרָא רַק (א) קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּי ךָ (יְשַׁעְיָהוּ נט, כא) קָרִינָן בֵּיהּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' וּסְמַ''ג עֲשִׂין י''ב) . וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לִלְמֹד אוֹ מִפְּנֵי הַטְּרָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, יַסְפִּיק לַאֲחֵרִים הַלּוֹמְדִים. הגה: וְתֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ לוֹמֵד בְּעַצְמוֹ (טוּר) . וְיָכוֹל אָדָם לְהַתְנוֹת עִם חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְהוּא יַמְצִיא לוֹ פַּרְנָסָה וְיַחֲלֹק עִמּוֹ הַשָּׂכָר, אֲבָל אִם כְּבַר עָסַק בְּתוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר לוֹ חֶלְקוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. (תא''ו נָתִיב ב' מִשַּׁ''ס דְּסוֹטָה) . באר היטב (א) ק''ש. בסמ''ג מסיים ודבר זה אסור לאמרו בפני ע''ה אבל הש''ך כתב בשם הרבה פוסקים דיש לפסוק כרבא דאמר מצוה לאמרה ע''ש:
ב יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה, שֶׁאִם יִשָּׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מֵאַחַר שֶׁרֵחַיִם בְּצַוָּארוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא אִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יִשָּׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה.
ג עַד אֵימָתַי חַיָּב לִלְמֹד, עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דְּבָרִים ד, ט) . וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, הוּא שׁוֹכֵחַ.
ד חַיָּב אָדָם לְשַׁלֵּשׁ לִמּוּדוֹ, שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, דְּהַיְנוּ הָאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים; שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, דְּהַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּפֵרוּשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בִּכְלַל זֶה; שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר וְיָדוּן בְּמִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאָךְ עִקַּר הַמִּצְוֹת וְהֵיאָךְ יוֹצֵא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. כֵּיצַד, הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ ג' שָׁעוֹת בְּיוֹם וְט' בַּתּוֹרָה, קוֹרֵא ג' מֵהֶם בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבג' תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְג' יָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁל אָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בַּתּוֹרָה וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּינֵי הַתּוֹרָה, וְיִפְנֶה כָּל יָמָיו לְתַלְמוּד בִּלְבַד לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּתַלְמוּד (ב) בַּבְלִי שֶׁהוּא בָּלוּל בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁבִיל הַכֹּל. (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְעוֹד פּוֹסְקִים עַיֵּן לְעֵיל סִי' רמ''ה ס''ו) . וְאֵין לְאָדָם לִלְמֹד כִּי אִם מִקְרָא, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְהַפּוֹסְקִים הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, וּבָזֶה יִקְנֶה הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל לֹא בְּלִמּוּד שְׁאָר חָכְמוֹת. (ריב''ש סִימָן מ''ה וְתַלְמִידֵי רַשְׁבָּ''א) וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִלְמֹד בְּאַקְרַאי בִּשְׁאָר חָכְמוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ סִפְרֵי מִינִים, וְזֶהוּ נִקְרָא בֵּין הַחֲכָמִים טִיּוּל בְּפַרְדֵּס. וְאֵין לְאָדָם לְטַיֵּל (ג) בְּפַרְדֵּס רַק לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא כְּרֵסוֹ בָּשָׂר וְיַיִן, וְהוּא לֵידַע אִסּוּר וְהֶתֵּר וְדִינֵי הַמִּצְוֹת (רַמְבַּ''ם סוֹף מַדָּע ס''פ ד' מהל' יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה) . באר היטב (ב) בבלי. כתב הפרישה יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ''ת ולא שאר פוסקים ומביאים ראיה מהא דאמרי' סוף (נדרים) [נדה] כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה''ב אבל ל''נ שיש ללמוד ספרי הפוסקים דיני התורה כמו הרי''ף ומרדכי והרא''ש ודומיהן דזהו שורש ועיקר לתורתנו ואינם יוצאים כלל בלמוד גפ''ת דהא כבר כ' רש''י שם השונה הלכות פי' הלכות פסוקות ומ''ש הרב כאן ש''ס בבלי בלול וכו' קאי אמי שלומד ט' שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול ילמוד בש''ס אבל הני בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות לא ילמדו בש''ס לחוד עכ''ל: (ג) בפרדס. כתב הש''ך יש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה באשר שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמ''ש כל זה בדברי חכמי האמת עכ''ל:
ה מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשָׂכָר, מֻתָּר לְלַמֵּד בְּשָׂכָר, אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָסוּר לְלַמֵּד בְּשָׂכָר. לֹא מָצָא מִי שֶׁיְּלַמְּדֶנּוּ בְּחִנָּם, יִלְמַד בְּשָׂכָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֻצְרַךְ לִלְמֹד בְּשָׂכָר, לֹא יֹאמַר: כְּשֵׁם שֶׁלָּמַדְתִּי בְּשָׂכָר כָּךְ אֲלַמֵּד בְּשָׂכָר, אֶלָּא יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בְּחִנָּם. וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ הָאִדָּנָא לְלַמֵּד הַכֹּל בְּשָׂכָר, אִם אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, שָׁרֵי, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ, אִם הוּא שְׂכַר בַּטָּלָה דְּמוּכָח, שֶׁמַּנִּיחַ כָּל עֲסָקָיו וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, שָׁרֵי. וְכָל חִדּוּשֵׁי סוֹפְרִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּתְקַן מִדְּרַבָּנָן, מֻתָּר לִטֹּל שָׂכָר לְלַמְּדוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א') .
ו אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שָׂכָר, אֲבָל לֹא כִּשְׂכַר הָאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה וְעוֹשָׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר, צִוּוּ חֲזַ''ל שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים אֵין דַּעְתָּן מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד, וּמוֹצִיאוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת (פי' דְּבַר עֲבֵרָה) . בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאִם מְלַמְּדָהּ אֵינוֹ כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת (רַמְבַּ''ם וּסְמַ''ג וְלֹא כְּמִקְצָת סִפְרֵי הַטּוּר) . הגה: וּמִכָּל מָקוֹם חַיֶּבֶת הָאִשָּׁה לִלְמֹד דִּינִים הַשַּׁיָכִים לְאִשָּׁה. (אָגוּר בְּשֵׁם סְמַ''ג) . וְאִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ תּוֹרָה, וּמִכָּל מָקוֹם אִם עוֹזֶרֶת לִבְנָהּ אוֹ לְבַעֲלָהּ שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, חוֹלֶקֶת שָׂכָר בַּהֲדַיְיהוּ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' דְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּסְמַ''ג) .
ז אֵין מְלַמְּדִין תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אֶלָּא מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לַמּוּטָב וּמַנְהִיגִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ.
ח הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִים לוֹ, אֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר (ד) לְמוּטָב. באר היטב (ד) למוטב. כתב הש''ך דבש''ס אמרינן ור''מ היאך למד תורה מאחר והאמר רבב''ח מאי דכתיב שפתי כהן וכו' ומחלק הש''ס בין גדול לקטן וא''כ ה''ל להרמב''ם וסייעתו ג''כ לחלק בענין זה וי''ל דס''ל כמ''ש התוס' שם וז''ל דבמ''ק דשמתוהו וכו' איכא למימר דקטנים הוי דגרסי קמיה וחיישי דילמא ממשכי ע''כ א''כ חזינן דאף בימי הש''ס היו קטנים וכ''ש בזה''ז שכולם נחשבים קטנים כמ''ש אם ראשונים בני אדם וכו' וא''כ בזה''ז אין חילוק. והגאון אמ''ו ז''ל תירץ דס''ל מדקאמרי בש''ס ר''מ קרא אשכח ודרש משמע ר''מ ס''ל הכי ואנן לא קיי''ל כותיה וכה''ג כתבו הפוסקים גבי ר''מ לא אכיל בישרא וכו' ע''ש עכ''ל:
ט כֵּיצַד מְלַמְּדִים, הָרַב יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ וְהַתַּלְמִידִים לְפָנָיו מֻקָּפִים כַּעֲטָרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רוֹאִים אֶת הָרַב וְשׁוֹמְעִין דְּבָרָיו. וְלֹא יֵשֵׁב הָרַב עַל הַכִּסֵא וְתַלְמִידָיו עַל הַקַּרְקַע, אֶלָּא אוֹ הַכֹּל עַל הָאָרֶץ אוֹ הַכֹּל עַל הַכִּסְאוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַתַּלְמִידִים לִכְלַל סְמִיכָה. (הר''ן פ''ב דִּמְגִלָּה) . וְרַב הַלּוֹמֵד עַל יְדֵי מְתֻרְגְּמָן וְדִינָיו נִתְבָּאֲרוּ בִּפְנִים, וְלֹא כְּתָבָן הָרַב כִּי אֵינָן שְׁכִיחִין.
י הָרַב שֶׁלִּמֵּד וְלֹא הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים, לֹא יִכְעֹס עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שׁוֹנֶה וְחוֹזֵר הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁיָּבִינוּ עֹמֶק הַהֲלָכָה. וְלֹא יֹאמַר הַתַּלְמִיד: הֵבַנְתִּי, וְהוּא לֹא הֵבִין, אֶלָּא שׁוֹאֵל וְחוֹזֵר וְשׁוֹאֵל כַּמָּה פְּעָמִים, וְאִם יִכְעֹס עָלָיו רַבּוֹ, יֹאמַר לוֹ: רַבִּי, תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ וְדַעְתִּי קְצָרָה.
יא וְלֹא יְהֵא הַתַּלְמִיד בּוֹשׁ מֵחֲבֵרוֹ שֶׁלָּמַד בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה וְהוּא לֹא לָמַד אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁאִם נִתְבַּיֵּשׁ מִדָּבָר זֶה נִמְצָא נִכְנָס וְיוֹצֵא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהוּא לֹא לָמַד כְּלוּם, וְעַל כֵּן אָמְרוּ: לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁלֹּא הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים הַדָּבָר מִפְּנֵי עָמְקוֹ, אוֹ מִפְּנֵי דַּעְתָּן שֶׁהִיא קְצָרָה, אֲבָל אִם נִכָּר לָרַב שֶׁהֵם מִתְרַשְּׁלִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּמִתְרַפִּים עֲלֵיהֶם וּלְפִיכָךְ לֹא הֵבִינוּ, חַיָּב לִכְעֹס עֲלֵיהֶם וּלְהַכְלִימָם בִּדְבָרִים כְּדֵי לְחַדְּדָן, וְעַל זֶה אָמְרוּ: זְרֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים. לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לָרַב לִנְהֹג קַלּוּת רֹאשׁ בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים; וְלֹא לִשְׂחֹק בִּפְנֵיהֶם; וְלֹא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם וְיִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ מְהֵרָה.
יב אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרַב כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ מִיָּד, עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו. וְאֵין הַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל כְּשֶׁיִּכָּנֵס, עַד שֶׁיֵּשְׁב וְיָנוּחַ. וְאֵין שׁוֹאֲלִים שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאֵין שׁוֹאֲלִים אֶת הָרַב מֵעִנְיָן אַחֵר, אֶלָּא מֵאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁהֵם עוֹסְקִים בּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. וְיֵשׁ לָרַב לְהַטְעוֹת אֶת הַתַּלְמִידִים בִּשְׁאֵלוֹתָיו וּבַמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה לִפְנֵיהֶם, כְּדֵי לְחַדְּדָם וּכְדֵי שֶׁיֵּדַע אִם הֵם זוֹכְרִים מַה שֶּׁלּוֹמְדִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לִשְׁאֹל אוֹתָם בְּעִנְיָן אַחֵר שֶׁאֵין עוֹסְקִים בּוֹ, כְּדֵי לְזָרְזָם.
יג אֵין שׁוֹאֲלִים מְעֻמָּד וְאֵין מְשִׁיבִים מְעֻמָּד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים דְּבַר הֲלָכָה צָרִיךְ (ה) לַעֲמֹד. (תּוֹסֶפֶת פֶּרֶק פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי) . וְלֹא מִגָּבוֹהּ וְלֹא מֵרָחוֹק, וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַזְּקֵנִים. וְאֵין שׁוֹאֲלִים אֶלָּא כָּעִנְיָן. וְאֵין שׁוֹאֲלִים אֶלָּא מִיִּרְאָה. וְלֹא יִשְׁאַל בָּעִנְיָן יוֹתֵר מִג' הֲלָכוֹת. באר היטב (ה) לעמוד. והש''ך כתב דהתוס' לא כ''כ אלא אמעשה דר' צדוק דאמר ר''ג להשואל וכו' והיינו ודאי מדינא שר''ג היה קודם חורבן הבית ובהא אף הרמב''ם מודה כמ''ש רפ''ד מהל' ת''ת ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים אבל משמת ר''ג ירד חולי לעולם והיו לומדים תורה מיושב ואם כן כאן מיירי הרמב''ם בזה''ז דאין תלמידים שואלין מעומד ובהא ליכא מאן דפליג עליה וצ''ע עכ''ל:
יד שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ, אֶחָד שָׁאַל כָּעִנְיָן וְאֶחָד שָׁאַל שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן, נִזְקָקִים (ו) לְכָעִנְיָן. מַעֲשֶׂה וְשֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה, נִזְקָקִים לַמַּעֲשֶׂה. הֲלָכָה וּמִדְרָשׁ, נִזְקָקִין לַהֲלָכָה. מִדְרָשׁ וְאַגָּדָה, נִזְקָקִין לַמִּדְרָשׁ. אַגָּדָה וְקַל וָחֹמֶר, נִזְקָקִין (ז) לְקַל וָחֹמֶר. קַל וָחֹמֶר וּגְזֵרָה שָׁוָה, נִזְקָקִין לְקַל וָחֹמֶר. באר היטב (ו) לכענין. כתב הט''ז בשם הר''ן דאם תלמיד א' שואל בהל' פסח שלשים יום קודם לפסח הוי שואל כענין ונזקקין לו תחלה ואני כתבתי בח''מ סימן של''ו דיש עוד נ''מ לענין שאלה בבעלים וכו' ע''ש: (ז) לק''ו. והש''ך מביא גירסא אחרת דנזקקין להגדה ע''ש:
טו הָיוּ הַשּׁוֹאֲלִים אֶחָד חָכָם וְאֶחָד תַּלְמִיד חָכָם, נִזְקָקִין לֶחָכָם. תַּלְמִיד חָכָם וְעַם הָאָרֶץ, נִזְקָקִין לַתַּלְמִיד חָכָם. שְׁנֵיהֶם חֲכָמִים, שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידִים, שְׁנֵיהֶם עַמֵּי הָאֶרֶץ, שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת אוֹ בִּשְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת, שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת, שְׁנֵי מַעֲשִׂים, הָרְשׁוּת בְּיַד הַמֵּשִׁיב, לְמִי שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים. מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ. (לְשׁוֹן הַטּוּר בְּשֵׁם חֲזַ''ל) .
טז אֵין (ח) יְשֵׁנִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְכָל הַמִּתְנַמְנֵם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ חָכְמָתוֹ נַעֲשֵׂית קְרָעִים שֶׁנֶּאֱמַר: וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה. (מִשְׁלֵי כג, א) . באר היטב (ח) ישנים. בב''י מייתי מה שאמרו בש''ס גבי ר' זירא שהשיב לא ישנתי בב''ה לא שינת קבע ולא שינת עראי וצ''ל דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן אבל מדינא מותר כמ''ש בא''ח סימן קנ''א ס''ג עכ''ל הש''ך:
יז אֵין מְשִׂיחִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. אֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּתְעַטֵּשׁ, אֵין אוֹמְרִים לוֹ: (ט) רְפוּאָה, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּקְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ (י) חֲמוּרָה מִקְּדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. באר היטב (ט) רפואה. בפרישה כתב אפשר דזהו דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כ''ש שלא היו משיחים אבל עכשיו דבלא''ה אין נזהרין אומרים רפואה והט''ז חולק עליו דאדרבה מזה ימשך דבר מגונה שישיחו ג''כ שיחה בטלה וכבר אנו מוזהרין בזה בעונש גחלי רתמים ח''ו ע''כ אין להקל והמרבה בכבוד התורה הרי זה מכובד ומשובח עכ''ל: (י) חמורה. כ' הש''ך היינו בה''מ של רבים דומיא דבהכ''נ אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו י''א שאין לו קדושה כ''כ כמ''ש בא''ח סימן קנ''א ס''ב ועיין עוד שם מדיני קדושת בהכ''נ ובה''מ עכ''ל:
יח תַּלְמוּד תּוֹרָה (יא) שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת. הָיָה לְפָנָיו עֲשִׂיַּת מִצְוָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים לֹא יַפְסִיק תַּלְמוּדוֹ, וְאִם לָאו יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזֹר לְתוֹרָתוֹ. באר היטב (יא) שקול. ע''ל סימן ר''מ סי''ב ובא''ח סימן תרפ''ז:
יט תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ עַל שְׁאָר מַעֲשָׂיו.
כ לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה, אֲפִלּוּ (יב) שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. באר היטב (יב) שלא. היינו ע''מ שיכבדוהו וכה''ג אבל הלומד ע''מ לקנטר נוח לו שלא נברא כ''כ התוס' בברכות:
כא אֵין דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מִתְקַיְּמִים בְּמִי שֶׁמִּתְרַפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, וְלֹא בְּלוֹמְדִים מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד, וְלֹא יִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּתְנוּפָה לְעַפְעַפָּיו. הגה: לֹא יַחֲשֹׁב הָאָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִקְנוֹת עֹשֶׁר וְכָבוֹד עִם הַלִּמּוּד, כִּי מִי שֶׁמַּעֲלֶה מַחְשָׁבָה זוֹ בְּלִבּוֹ אֵינוֹ זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא יַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, וִימַעֵט בְּעֵסֶק וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְיָסִיר תַּעֲנוּגֵי הַזְּמַן מִלִּבּוֹ וְיַעֲשֶׂה מְלָאכָה כָּל יוֹם כְּדֵי חַיָּיו, אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, וּשְׁאָר הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּמַעֲלָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּי ךָ כִּי תֹאכֵל וְגו' (תְּהִלִּים קכח), כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הַשֵּׁם וּמְבַזֶּה הַתּוֹרָה, שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, גּוֹרֶרֶת עָוֹן וְסוֹפוֹ לְלַסְטֵם הַבְּרִיּוֹת. (לְשׁוֹן הַטּוּר) . וְכָל זֶה בְּבָרִיא וְיָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ אוֹ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ קְצָת וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ, (רַבֵּנוּ יוֹנָה וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב ב' וְכֵן כָּתַב הרמ''ה), אֲבָל זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִתּוֹרָתוֹ וְשֶׁיְּסַפְּקוּ לוֹ (לכ''ע) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּבָרִיא מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רשב''ץ) . וְלָכֵן נָהֲגוּ בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַב שֶׁל עִיר יֵשׁ לוֹ הַכְנָסָה וְסִפּוּק מֵאַנְשֵׁי הָעִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת וְיִתְבַּזֶּה הַתּוֹרָה בִּפְנֵי הֶהָמוֹן. (אַבַּרְבַּנֵאל בְּפֵרוּשׁ מַסֶכֶת אָבוֹת) . וְדַוְקָא חָכָם הַצָּרִיךְ לָזֶה, אֲבָל עָשִׁיר, אָסוּר. וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד לוֹמַר דְּמֻתָּר לְחָכָם וּלְתַלְמִידָיו לְקַבֵּל הַסְפָּקוֹת מִן הַנּוֹתְנִים כְּדֵי לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לַעֲסֹק בְּתוֹרָה בְּרֶוַח. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס הֵיטֵב מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִדַּת חֲסִידוּת הוּא וּמַתַּת אֱלֹהִים הִיא, אַךְ אֵין זֶה מִדַּת כָּל אָדָם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל אָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהַחְכִּים בָּהּ וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּעַצְמוֹ. (גַּם זֶה בִּתְשׁוּבָה הַנִּזְכֶּרֶת) . וְכָל זֶה דְּשָׁרֵי הַיְנוּ שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מִן הַצִּבּוּר אוֹ הַסְפָּקָה קְבוּעָה, אֲבָל אֵין לוֹ לְקַבֵּל דּוֹרוֹנוֹת מִן הַבְּרִיּוֹת. וְהָא דְּאָמְרִינַן: כָּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְחָכָם כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים, הַיְנוּ בְּדוֹרוֹנוֹת קְטַנִּים שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא דּוֹרוֹן (יג) קָטָן לְאָדָם חָשׁוּב, אֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ. (רַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יוֹנָה) . וְשָׁרֵי לְתַלְמִיד חָכָם לְמִטְעַם מִידִי מֵהוֹרָאָתוֹ, כְּדֵי לְבָרֵר הוֹרָאָתוֹ, אֲבָל לִקַּח מַתָּנָה דָּבָר חָשׁוּב מִמַּה שֶּׁהִתִּיר, אָסוּר. (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ''ק דע''א) . וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ (יד) בְּתָגָא חֲלָף (הג''מ וּסְמַ''ג) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּזֶהוּ הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁמוֹת. (שָׁם בְּשֵׁם אָבוֹת דר' נָתָן) וּמֻתָּר לְצֻרְבָא מֵרַבָּנָן לְאוֹדוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלֹא יָדְעֵי לֵיהּ (בִּנְדָרִים דַּף ס''ב וּסְמַ''ג והג''מ שָׁם ות' רַשְׁבָּ''א סי' פ''ד), אִם צָרִיךְ הוּא לְכָךְ. באר היטב (יג) קטן. ובכסף משנה משמע שמותר לקבל דורונות וכ''פ מהרש''ל גם הב''ח האריך בזה דמותר לראש הישיבה או אב''ד לקבל מתנות עד שיתעשר שהוא כמו נשיא וכ''ג ע''ש וכן נהגו. ש''ך (רק שיזהר שלא לקבל מאותן אנשים שיש להם דין ומקדים לשלוח מתנה להרב) וכתב הט''ז ודאי יש להרחיק מכיעור הגדול שקצתן להוטים אחר הממון ותובעים בפיהם ליתן להם מתנות הם מבזים התורה ולומדיה דאפי' במתנות כהונה אסרו לשאול חלקו ק''ו בזה שעון גדול הוא וצדיק באמונתו יחיה עכ''ל: (יד) בתגא. ובש''ס מגילה אמרינן דזהו המשתמש במי ששונה הלכות:
כב בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁכָּל הַלּוֹמֵד בְּבֵית (טו) הַכְּנֶסֶת לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ, וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה מַחְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה (מִשְׁלֵי יא, ב) . וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ, מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ, בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ. באר היטב (טו) הכנסת. כ' הט''ז נראה שזה אמור באם אין בה''מ קבוע בעיר אלא שבני העיר לומדים כל א' בביתו אבל בה''מ קבוע עדיף וכ''כ הפרישה דמצינו שקדושת בה''מ חמור מקדושת בהכ''נ דהא ר' אמי ור' אסי אע''ג דה''ל תליסר בי כנישתא לא הוי מצלי אלא היכא דהוי גרסי ולא קאמר דהיו לומדים במקום שמתפללים:
כג מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, יִזָּהֵר בְּכָל (טז) לֵילוֹתָיו וְלֹא יְאַבֵּד אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן בְּשֵׁנָה, בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֶלָּא בְּדִבְרֵי חָכְמָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה. הגה: כִּי אֵין אָדָם לוֹמֵד רֹב חָכְמָתוֹ כִּי אִם בַּלַּיְלָה. (לְשׁוֹן הַטּוּר מֵרַמְבַּ''ם) . וְיֵשׁ לְאָדָם לְהַתְחִיל לִלְמֹד בַּלַּיְלָה מִטּ''וּ בְּאָב וָאֵילָךְ, וּמָאן דְּלֹא (יז) מוֹסִיף, יָסֵף. (נ''י פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין שַׁ''ס וְרַשְׁבַּ''ם שָׁם דף קכ''א ע''ב וְסוֹף תַּעֲנִית ע''ש) . באר היטב (טז) לילותיו. כתב הפרישה נ''ל כל לילותיו כמשמעו דאפי' בלילי תקופת תמוז הקצרים ג''כ ילמוד אחד המרבה ואחד הממעיט מ''מ ילמוד מעט: (יז) יסיף. כלומר ימות בלא עתו:
כד כָּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ.
כה כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, אוֹ שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וּפֵרֵשׁ לְהַבְלֵי הָעוֹלָם וְהִנִּיחַ תַּלְמוּדוֹ וּזְנָחוֹ, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל כִּי דְּבַר ה' בָּזָה (בַּמִּדְבָּר טו, לא) . וְאָסוּר לְדַבֵּר בְּשִׂיחַת חֻלִּין. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ד בְּשֵׁם חֲזַ''ל) . וְעַיֵּן בא''ח סִימָן ש''ז סָעִיף ט''ז.
כו כָּל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי. וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפָהּ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר. הגה: כְּשֶׁמְּסַיֵּם מַסֶּכֶת, מִצְוָה (יח) לִשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה, וְנִקְרֵאת סְעֻדַּת מִצְוָה. (נ''י פ' יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמֵימְרָא דְּאַבַּיֵי פ' כָּל כִּתְבֵי) . וְאָסוּר לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁאָסוּר לְתַלְמִיד חָכָם לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. (פָּשׁוּט פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ) . וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אַף מִתּוֹךְ הֲלָכָה שֶׁאֵינָהּ פְּסוּקָה, (ת''ה סי' מ''א) וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁיְּהַרְהֵר, דְּבַמֶּרְחָץ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מֵהִרְהוּר תּוֹרָה (סְבָרַת הָרַב דְּלֹא כְּמַסְקָנַת ת''ה שֶׁמְּגַמְגֵּם בָּזֶה) . באר היטב (יח) לשמוח. כ' מהרש''ל דאפי' אחרים שלא סיימו מצוה לשמוח עם זה שסיים. ובתשו' מוהר''מ מינץ כתב דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה ולכך נהגו כל בעלי בתים לילך על הישיבה בתחלת הזמן. והמנהג להודיעם כשבא הרב לסיים מסכתא כדי שיבואו הב''ב ג''כ לסיומא ואז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י''ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם ובתשומ: ת מהרי''ל כתב דביום שמת בו אביו ואמו דנהגו עלמא להתענות אמר לאכול בסיום מסכתא דהוי כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו אסור כדלעיל סי' רי''ד וע''ש עכ''ל הש''ך: