---

הלכות תרומות ומעשרות ומתנות עניים וראשית הגז

---

סימן שלא - דין נתינתם באיזה מקום, וכיצד הכהן מקבלם, ואם הם דאוריתא או דרבנן,
וּבוֹ קמ''ו סְעִיפִים
א הַתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת אֵינָם נוֹהֲגִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, וּנְבִיאִים הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִים אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרֹב יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים וְשָׁבִים שָׁם. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִים אַף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב, מִפְּנֵי שֶׁהֵם סְבִיבוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. סוּרְיָא, הַקּוֹנֶה בָּהּ שָׂדֶה חַיֶּבֶת בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת, אֵין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת נוֹהֲגוֹת בָּהֶן.

ב בַּזְּמַן הַזֶּה, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל, וַאֲפִלּוּ בִּימֵי עֶזְרָא, אֵין חִיּוּב תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תָבֹאוּ, מַשְׁמָע בִּיאַת כֻּלְּכֶם וְלֹא בִּיאַת מִקְּצָתָן, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בִּימֵי עֶזְרָא. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין, וּסְבִירָא לְהוּ דְּחַיָּבִין עַכְשָׁו בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא, אַךְ לֹא נָהֲגוּ כֵּן (טוּר בְּשֵׁם ר''י) .

ג עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּנָה קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחָזַר יִשְׂרָאֵל וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ, מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסוּרְיָא.

ד פֵּרוֹת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁגָּדְלוּ בְּקַרְקַע שֶׁקָּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן בְּיַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמֵרְחָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, פְּטוּרִין מִכֻּלָּם. וְאִם לְקָחָן יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְלְשׁוּ, קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן, וּגְמָרָן יִשְׂרָאֵל, חַיָּבִים וּמַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמְשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לַלֵּוִי: אֲנִי בָּאתִי מִכֹּחַ אִישׁ שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לִטֹּל מִמֶּנּוּ. וְהַתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מוֹכֵר (א) לַכֹּהֵן וְנוֹטֵל דָּמֶיהָ (טוּר) .

 באר היטב  (א) לכהן. משום דיש בה קדושה ואסורה לזרים לכך מוכרה לכהן:

ה מָכַר הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אִם עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִגְמְרוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, חַיָּב בַּכֹּל וְנוֹתֵן כָּל מַעֲשֵׂר (ב) רִאשׁוֹן לַלֵּוִי. וְאִם מְכָרָן אַחַר שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְנוֹתֵן הַמַּעֲשֵׂר לַלֵּוִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן. כֵּיצַד, לָקַח תְּבוּאָה זְרוּעָה מִעוֹבֵד כּוֹכָבִים אַחַר שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ, וְנִגְמְרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְנוֹתֵן לַלֵּוִי שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.

 באר היטב  (ב) הראשון. ושני שלישי תרומת מעשר נותן לכהן ומותר השליש של מעשר ראשון הוא שלו ותרומת מעשר מאותו השליש מוכר לכהן מטעם הנ''ל. ש''ך:

ו יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר פֵּרוֹתָיו לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּגְמָרָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁגְּמָרָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, חַיָּב (ג) בַּכֹּל.

 באר היטב  (ג) בכל. היינו מדרבנן אם העובד כוכבים שומר פירות הישראל מה דינו עיין בהרמב''ם ובכסף משנה באריכות עכ''ל הש''ך:

ז מָכַר עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְיִשְׂרָאֵל פֵּרוֹת מְחֻבָּרִים, אַחַר שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּמֵרְחָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, אֵינָם חַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, הוֹאִיל וּבָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּרְשׁוּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמֵרְחָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל. הַקּוֹנֶה פֵּרוֹת מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּסוּרְיָא, בֵּין תְּלוּשִׁים בֵּין מְחֻבָּרִים, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָן יִשְׂרָאֵל, פְּטוּרִים. וְאִם עֲדַיִן לֹא (ד) הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, הוֹאִיל וְקָנָה אוֹתָם עִם הַקַּרְקַע, חַיָּב לְעַשֵּׂר.

 באר היטב  (ד) הגיעו. כתב הש''ך כלומר אם קנה קרקע מהעובד כוכבים בסוריא ופירות מחוברים אז יש חילוק בין הגיעו לעונת המעשרות ביד עובד כוכבים או לא:

ח יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה אָרִיס לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּסוּרְיָא, פֵּרוֹתָיו פְּטוּרִים, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ (ה) בְּגוּף הַקַּרְקַע כְּלוּם. וְכֵן הַחוֹכֵר וְהַמְקַבֵּל וְהַשּׂוֹכֵר שָׂדֶה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּסוּרְיָא, פֵּרוֹתָיו פְּטוּרִין.

 באר היטב  (ה) בגוף. ויש קנין לעובד כוכבים בסוריא להפקיע מן המעשרות כמו שנתבאר:

ט יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח בְּסוּרְיָא שָׂדֶה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, וְחָזַר וּמְכָרָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים אַחַר שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ, אִם חָזַר יִשְׂרָאֵל וּלְקָחָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, חַיָּב, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

י יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ קַרְקַע בְּסוּרְיָא, וְהוֹרִיד לָהּ אָרִיס וְשָׁלַח לוֹ הָאָרִיס פֵּרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מֵהַשּׁוּק לְקָחָן; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ הַמִּין מָצוּי בַּשּׁוּק.

יא שֻׁתָּפוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים חַיֶּבֶת בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלָּקְחוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת, אֲפִלּוּ חִלְּקוּ שָׂדֶה בְּקָמָתָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חִלְּקוּ גָּדִישׁ, הֲרֵי טֶבֶל וְחֻלִּין מְעֹרָבִים בְּכָל קֶלַח וְקֶלַח מֵחֶלְקוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְחַיָּבִים מִדִּבְרֵיהֶם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וּבְשֶׁל תּוֹרָה אֵין בְּרֵירָה. אֲבָל אִם לָקְחוּ שָׂדֶה בְּסוּרְיָא, הוֹאִיל וְהַמַּעַשְׂרוֹת שָׁם מִדִּבְרֵיהֶם, אֲפִלּוּ חִלְּקוּ הַגָּדִישׁ, חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים פָּטוּר מִכְּלוּם. וְנִרְאֶה לִי דְּהָאִדָּנָא שֶׁאֵין חִיּוּב תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים פָּטוּר מִכְּלוּם.

יב פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ חוּצָה לָאָרֶץ, פְּטוּרִים מִתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וְאִם יָצְאוּ לְסוּרְיָא, חַיָּבִים. וּפֵרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים, אִם (ו) נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׁר (בְּיָד יִשְׂרָאֵל) אַחֵר שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ.

 באר היטב  (ו) נקבעו. וכתב הכ''מ דפירות ח''ל כשנכנסו לארץ קודם שנקבעו למעשר חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה ואם בשעת קביעותם למעשרות היו בח''ל פרח מהן חיוב תרומות ומעשרות ואין חייבים אלא מדבריהם וכ''כ הלבוש:

יג כָּל אֹכֶל אָדָם, הַנִּשְׁמָר, שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאֶרֶץ, (ז) חַיָּב בִּתְרוּמָה.

 באר היטב  (ז) חייב. ומשמע מדברי הרמב''ם שמן התורה חייב אבל רש''י פי' בפ''ק דקידושין דמעשר אילן הוא מדרבנן (דדוקא דגן תירוש ויצהר חייבין מדאורייתא) והכי אמרינן להדיא בפ' כיצד מברכין דמעשר אילן בארץ גופיה הוא מדרבנן וכ''כ הראב''ד עכ''ל הט''ז:

יד אֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת (ח) מֵהַיָּרָק בְּחוּץ לָאָרֶץ, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁחִיְּבוּם חֲכָמִים. וְכֵן יָרָק הַבָּא מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָפָר בְּעִקְּרֵיהֶן, הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

 באר היטב  (ח) מהירק. לפי שגם בא''י אינו אלא מדבריהם שנאמר תבואת זרעך וירק לאו תבואה היא וה''ה שאין חייבין בתרומה שהרי נאמר בה דגנך וגו' והתבואה והקטנית שזרעם לירק בטלה דעתו אצל כל אדם והירק שלהם פטור והזרע חייב בתרומה ומעשרות:

טו הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ (ט) שְׁלִישׁ, פְּטוּרִים מִתְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. וּמִנַּיִן יוֹדֵעַ, כָּל שֶׁזּוֹרְעָהּ וּמַצְמַחַת, בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ.

 באר היטב  (ט) שליש. שעדיין אינו נקרא תבואה:

טז (י) הַהֶפְקֵר פָּטוּר מִתְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ שְׂדֵה הֶפְקֵר, חַיָּב בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

 באר היטב  (י) ההפקר פטור. כיון דאין לו בעלים אבל שדה הפקר מ''מ הדגן אינו הפקר דהא יש לו בעלים לכך חייב:

יז דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָם בַּגַּנּוֹת וּבַשָּׂדוֹת, אֶלָּא חֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר, פְּטוּרִין מִתְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

יח נִתְעָרְבוּ פֵּרוֹת הַחַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בְּפֵרוֹת הַפְּטוּרִים, אִם יֵשׁ לוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרִים הַחַיָּבִים, מוֹצִיא (יא) מֵהֶם, לְפִי (יב) חֶשְׁבּוֹן פֵּרוֹת חַיָּבִים שֶׁבַּתַּעֲרוֹבוֹת. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל, וּמַפְרִישׁ מַעֲשֵׁר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, לְפִי חֶשְׁבּוֹן פֵּרוֹת חַיָּבִים שֶׁבַּתַּעֲרוֹבוֹת.

 באר היטב  (יא) מהם. ולא יפריש מיניה וביה מן העירוב שמא יפריש מן הפטור על החיוב: (יב) חשבון. פי' שבתחלה מפריש כל המעשרות על הכל כאלו כולן חייבים אבל א''צ ליתן ללוי ולעני אלא לפי חשבון והשאר חוזר ומערב עם פירותיו אבל תרומה ותרומת מעשר דאסור לזרים נותן הכל לכהן או מוכר לו המותר לפי חשבון. ש''ך:

יט תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׂרֵפָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, שִׁעוּרָהּ כָּל (יג) שֶׁהוּא. הגה: וְנוֹתְנָה בַּזְּמַן הַזֶּה לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, בֵּין חָבֵר בֵּין עַם הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְיֻחָס רַק שֶׁמֻּחְזָק בְּכֹהֵן, וְהוּא שׂוֹרְפָהּ, וְיָכוֹל (יד) לְהַנִּיחָהּ וּלְשָׂרְפָהּ, עַד שֶׁיָּכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנָּהּ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתָהּ. אֲבָל זָר אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּהּ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתָהּ, אִם לֹא שֶׁכֹּהֵן נֶהֱנֶה עִמּוֹ. אֲבָל שְׁאָר הֲנָאוֹת שֶׁאֵינוֹ מְכַלֶּה אוֹתָהּ, מֻתֶּרֶת אֲפִלּוּ לְזָרִים (טוּר) . כֹּהֵן שֶׁאוֹכֵל אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן (טו) בַּנֵּר שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד הַכֹּהֵן וְהוֹלֵךְ לוֹ, אֵין צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ עַד שֶׁיִּכְבֶּה מֵעַצְמוֹ (מָרְדְּכַי פ' אַלְמָנָה לכה''ג) . וְכָל זֶה מַיְרֵי בִּתְרוּמָה (טז) שֶׁהֻכְשְׁרָה, דְּאָז נִטְמֵאת וּמֻתָּר לְשָׂרְפָהּ. אֲבָל אִם לֹא הֻכְשְׁרָה, שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, אָסוּר לְשָׂרְפָהּ. וְטוֹב לְהַכְשִׁיר אוֹתָם (יז) קֹדֶם מֵרוּחַ, כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל טֻמְאָה וִיהֵא מֻתָּר לְשָׂרְפָהּ (טוּר) . וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מִן הַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא נִקְרָא מַעֲשֵׁר רִאשׁוֹן וְנוֹתְנוֹ לְלֵוִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף (יח) לְכֹהֵן (טוּר) . וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּתוֹרָה: כִּי אֶת מַעְשַּׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו' (בַּמִּדְבָּר יח, כד) וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי אֶת כָּל מַעֲשֵׁר בְּיִשְׂרָאֵל וְגו' (בְּמִדְבָּר יח, כא) וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מֵהַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא נִקְרָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהוּא לִבְעָלָיו, וּבְסִימָן זֶה יִתְבָּאֲרוּ מִשְׁפָּטָיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (דְּבָרִים יד, כב) וְעַל הַסֵדֶר הַזֶּה מַפְרִישִׁין בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה מֵהַשָּׁבוּעַ, וּבַשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית וּבַחֲמִישִׁית. אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית מֵהַשָּׁבוּעַ, אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַפְרִישִׁין מֵהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר אַחֵר, וְנוֹתְנִים לַעֲנִיִּים, וְהוּא נִקְרָא מַעֲשֵׂר עָנִי. וְאֵין בִּשְׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא מַעֲשַׂר עָנִי, וְעָלָיו נֶאֱמַר: מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַּׂר תְּבוּאָתְךָ וגו' וּבָא הַלֵּוִי (יט) וגו' (דְּבָרִים יד, כח כט) שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כֻּלָּהּ הֶפְקֵר וְאֵין בָּהּ לֹא תְּרוּמָה וְלֹא מַעַשְׂרוֹת כְּלָל. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ שְׁמִטַּת קַרְקַע, מַפְרִישִׁין בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְעַמּוֹן (כ) וּמוֹאָב מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשַׂר עָנִי. וּבְאֶרֶץ שִׁנְעָר, מַפְרִישִׁין בָּהּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כְּמוֹ בְּרֹב הַשָּׁנִים. וּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה הָאֲמִתִּית הָיְתָה שְׁנַת (כא) השי''ג וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים מָכַר פֵּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית לְיִשְׂרָאֵל, וּגְמַר מְלַאכְתּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, חַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, וּמַפְרִישׁ מַעֲשַׂר עָנִי כְּדִין עַמּוֹן וּמוֹאָב (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן כָּתַב כַּפְתּוֹר וָפֶרַח) .

 באר היטב  (יג) שהוא. לפי שגם מן התורה אין לה שיעור ואפי' חטה א' פוטרת כל הכרי וחכמים נתנו שיעור עין יפה א' ממ' ועין רעה א' מס' ובינונית א' מנ' ודוקא בתרומה הנאכלת לכהנים אבל לא בתרומה טמאה העומדת לשריפה דאוקמוה אדאורייתא ושיעורה בכל שהוא: (יד) להניחה. ואפי' הניחה בכלי שאינו מאוס דאין חשש תקלה עכשיו כיון שאין שום תרומה נאכלת לא חיישינן שמא יסבור שהיא טהורה. ט''ז: (טו) בנר. שנהנה הוא עם הכהן: (טז) שהוכשרה. לקבל טומאה שבאו עליה מים שעכשיו ודאי טמאה היא ומותר לשרפה: (יז) קודם. אבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור לגרום טומאה לתרומה טהורה: (יח) לכהן. שקנסו הלוים בימי עזרא על שלא עלו: (יט) וגו'. והגר והיתום והאלמנה דסתמן עניים הם: (כ) ומואב. לפי שהם סמוכים לא''י תקנו במקום מע''ש מעשר עני כדי שיבואו עניי א''י ויתפרנסו ממנו (ובארץ שנער שהיא רחוקה מא''י ואין עניי א''י יכולין לבא לשם מפרישין מע''ש כמו ברוב שנים): (כא) השי''ג. וכן ימנה לעולם ז' שנים אחר ז' דקי''ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. ש''ך:

כ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ הַלֵּוִי, מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן, וְהוּא נִקְרָא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְעָלָיו נֶאֱמַר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וגו' (בַּמִּדְבָּר יח, כו) וְדִין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּדִין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה; מִיהוּ אֲפִלּוּ הָאִדָּנָא בָּעֵינָן לִתֵּן כַּשִּׁעוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) .

כא הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה, הוֹאִיל וְשִׁיֵּר מִקְצָת חֻלִּין, הֲרֵי זֶה תְּרוּמָה. אֲבָל אִם אָמַר: כָּל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ תְּרוּמָה, לֹא אָמַר (כב) כְּלוּם.

 באר היטב  (כב) כלום. דכתיב ראשית דגנך בעינן ראשית ששיריה ניכרים:

כב הָאוֹמֵר: תְּרוּמַת הַכֶּרִי לְתוֹכוֹ, אִם אָמַר: בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ בִּדְרוֹמוֹ, קָרָא שֵׁם וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָתוֹ; וְאִם לֹא (כג) צִיֵּן הַמָּקוֹם, לֹא אָמַר כְּלוּם.

 באר היטב  (כג) ציין. שלא פירש הראשית:

כג אָמַר: תְּרוּמַת הַכֶּרִי הַזֶּה בָּזֶה וְהַכֶּרִי הַזֶּה בָּזֶה, מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן שָׁם נִסְתַּיְּמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.

כד תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ בְּאֹמֶד, אֶלָּא מְדַקְדֵּק בְּשִׁעוּרָהּ, וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה; דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד, מוֹדֵד. וְדָבָר הַנִּשְׁקָל, שׁוֹקֵל. וְדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִמְנוֹתוֹ, מוֹנֶה. הָיָה אֶפְשָׁר לִמְנוֹתוֹ וּלְשָׁקְלוֹ וְלִמְדָדוֹ, הַמּוֹנֶה מְשֻׁבָּח, וְהַמּוֹדֵד מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ, וְהַשּׁוֹקֵל מְשֻׁבָּח מִשְּׁנֵיהֶם. וְנִטֶּלֶת שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף (הַרַמְבַּ''ם פ''ג) .

כה אֵין תּוֹרְמִין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אֶלָּא מִן (כד) הַמֻּקָּף. כֵּיצַד, הָיוּ לוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה בְּבַיִת זֶה וַחֲמִשִּׁים סְאָה בְּבַיִת אַחֵר, לֹא יַפְרִישׁ מֵאֶחָד מֵהֶם עַל שְׁנֵיהֶם, וְאִם הִפְרִישׁ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּפְרָשׁ שָׁמוּר. אֲבָל אִם הָיָה טָעוּן כַּדֵּי יַיִן אוֹ שֶׁמֶן, וְרָאָה (כה) שֶׁמִּשְׁתַּבְּרִין, וְאָמַר: הֲרֵי הֵם תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת שֶׁבְּבֵיתִי, לֹא אָמַר כְּלוּם. ונ''ל דְּבַזְּמַן הַזֶּה לְאִבּוּד אָזְלָא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

 באר היטב  (כד) המוקף. דכיון שמפרישין אותה לא יוכל לכוין השיעור ולמוד אלא במוקף יחד. ש''ך: (כה) שמשתברין. שהרי אינו יכול לקיים מתנות כהונה:

כו פֵּרוֹת הַמְפֻזָּרִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אוֹ שְׁתֵּי מְגוּרוֹת (פי' מְקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִים בָּהֶן פֵּרוֹת מֵעִנְיַן יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ) (חֲבַקוּק א, טו) שֶׁבְּבַיִת אֶחָד, תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל (כו) הַכֹּל. (שַׂקֵי תְּבוּאָה וְעִגּוּלֵי דְּבֵלָה וְחָבִיּוֹת שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת, אִם הָיוּ בְּהֶקֵפָה אַחַת, תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל) . חָבִיּוֹת שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶם, תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל; מִשֶּׁיִּסָתֵם, תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.

 באר היטב  (כו) הכל. חשוב כמוקף וכן חביות שלא סתם פיהם חשיבי כמוקפים אבל משסתמן אינן כמוקפין ואפי' הן בבית א' תורם מכל א' וא'. ש''ך:

כז הַמַּקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְרִאשׁוֹן, אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי.

כח הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאֶחָד, מַפְרִישׁ אֶחָד מִמֵּאָה וּמְעַט יוֹתֵר, וְאוֹמֵר: אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי הוּא בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי וַהֲרֵי הוּא (כז) חֻלִּין; וְהַנִּשְׁאָר מִזֶּה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי, שֶׁהוּא הַמְּעַט הַיָּתֵר עַל אֶחָד מִמֵּאָה, הוּא תְּרוּמָה עַל הַכֹּל; וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת לְמֵאָה חֻלִּין אֵלּוּ, הֲרֵי הוּא (כח) בְּצַד זֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי; וְזֶה הַנִּשְׁאָר יוֹתֵר עַל הַתְּרוּמָה מִמַּה שֶּׁהִפְרַשְׁתִּי הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל.

 באר היטב  (כז) חולין. כלומר עכשיו עד שיפריש התרומה: (כח) בצד. פי' בכרי הגדול שהנחתי:

כט עוֹשֶׂה אָדָם (כט) שָׁלִיחַ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

 באר היטב  (כט) שליח. שנאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם:

ל חֲמִשָּׁה אִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה; חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַתּוֹרֵם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים; אֲבָל הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלוֹ עַל שֶׁל אֲחֵרִים, הֲרֵי זֶה תְּרוּמָה וְתִקֵּן פֵּרוֹתֵיהֶם, וְטוֹבַת הֲנָאָה שֶׁלּוֹ שֶׁנּוֹתְנָהּ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה.

לא הַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְלִקֵּט פֵּרוֹת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁיִּקָּחֵם, וְתָרַם; אִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר לֵיהּ: כַּלֵּךְ אֵצֶל יָפוֹת, אִם הָיוּ שָׁם יָפוֹת מִמַּה שֶּׁתָּרַם, תְּרוּמָתוֹ (ל) תְּרוּמָה. וְאִם לָאו, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם לִקֵּט בַּעַל הַבַּיִת וְהוֹסִיף, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

 באר היטב  (ל) תרומה. דגילה דעתו דניחא ליה במה שזה עושה ואינו מקפיד והרי זה כשלוחו אבל אם אין שם יפות והוא אומר כלך אצל יפות משמעות לשונו הוא הקפדה כאלו מוחה בו ולא ניחא ליה ואינו שלוחו:

לב הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, וְהֶעָרֹם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהַסוּמָא, לֹא יִתְרְמוּ; וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה, דְּלִשְׂרֵפָה אָזְלָא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, תּוֹרְמִים שִׁכּוֹר וְסוּמָא וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחַלָּה, תְּרוּמָה, אֲבָל לֹא מַעֲשַׂר לֵוִי (לא).

 באר היטב  (לא) לוי. שצריך שיעור ומדידה ואלו אינם יכולין לכוין המדידה:

לג קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלֹא נַעֲשָׂה גָּדוֹל, אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

לד הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: צֵא וּתְרֹם לִי, וְהָלַךְ לִתְרֹם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם תָּרַם, וּבָא וּמָצָא כֶּרִי תָּרוּם, אֵין חֶזְקָתוֹ תָּרוּם; חוֹשְׁשִׁין, שֶׁמָּא אַחֵר תָּרַם בְּלֹא רְשׁוּת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִכְהַאי גַּוְנָא חֶזְקָתוֹ תָּרוּם, דְּאָמְרִינַן: חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא. אֲבָל אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם כֶּרִי תָּרוּם אוֹ לֹא, אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, דְּהַשָּׁלִיחַ אוֹמֵר: וַדַּאי לֹא יִגַּע בּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא תָּרוּם. (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ והר''ש) .

לה פֵּרוֹת הַשֻּׁתָּפִין חַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, וְאֵינָם צְרִיכִים לִטֹּל רְשׁוּת זֶה (לב) מִזֶּה, אֶלָּא כָּל הַתּוֹרֵם מֵהֶם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. תָּרַם אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יָדַע חֲבֵרוֹ, וּבָא הוּא וְתָרַם, אִם הָיוּ מְמַחִין זֶה עַל זֶה, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה; וְאִם לָאו, אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה, ה''ה בְּמַעֲשֵׂר. אֲבָל לִתְרוּמָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין לִתְרוּמָה שִׁעוּר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה.

 באר היטב  (לב) הזה. כתב הש''ך תמיהני דבשלמא בתרומה טהורה איכא למימר עין רעה ועין יפה ושייך לומר אם תרם הראשון כשיעור שתרם חבירו אבל במעשר מאי כשיעור שתרם חבירו כו' הלא לעולם צריך להפריש המעשר במדה לכך נ''ל דבזה''ז בין במעשר בין בתרומה תרומת השני אינה תרומה עכ''ל:

לו הָאוֹמֵר לְאֶחָד לִתְרֹם, וְהָלַךְ לִתְרֹם, וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְרֹם, אִם שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּתוֹ כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ: תְּרֹם מִן הַצָּפוֹן, וְתָרַם מִן הַדָּרוֹם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם לָאו, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וס''ל דְּכָל שֶׁבִּטֵּל הַשְּׁלִיחוּת, אֲפִלּוּ לֹא שִׁנָּה, לֹא הָוֵי תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה (טוּר) .

לז אָרִיס שֶׁתָּרַם, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וְעִכֵּב, אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם עִכֵּב, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם עִכֵּב, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

לח אַפּוֹטְרוֹפְּסִין (לג) תּוֹרְמִין נִכְסֵי יְתוֹמִים.

 באר היטב  (לג) תורמין. ודוקא להאכיל אבל לא להניח שלא נעשו אפוטרופסים לעשות שליחות היתומים אלא לפרנסה הכי אמרי' בש''ס דגיטין:

לט הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן (לד) וְהָאַנָּס, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ הַבְּעָלִים רוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶם, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

 באר היטב  (לד) והאנס. לפי שקנאו בייאוש הבעלים כל שאין מרדפין אחריהם:

מ הַבֵּן וְהַשָּׂכִיר וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, תּוֹרְמִין עַל מַה שֶּׁהֵם אוֹכְלִין, אֲבָל לֹא עַל הַשְּׁאָר.

מא הַבֵּן, כְּשֶׁאוֹכֵל אִם אָבִיו, וְהָאִשָּׁה בְּעִסָתָהּ, תּוֹרְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת.

מב הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶם רְשׁוּת לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת.

מג פּוֹעֵל שֶׁאָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת: כְּנֹס לִי גָּרְנִי וּתְרֹם, וְתָרַם, וְאַחַר כָּךְ (לה) כָּנַס, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

 באר היטב  (לה) כנס. דאין בזה שינוי דגם בעה''ב נתכוין לכך שהרי אין דרך להכניס אא''כ תרם תחלה:

מד עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשֶּׁלּוֹ, (לו) גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁתְּהֵא תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הגה: וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם אָמַר: בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי, תִּנָּתֵן לַכֹּהֵן; וְאִם לָאו, טְעוּנָה (לז) גְּנִיזָה (טוּר) .

 באר היטב  (לו) גזרו. משום בעלי כיסים שיתלו פירותיהם בעובדי כוכבים כדי לפטרם מתרומה: (לז) גניזה. שמא בלבו לשמים וכתב הרמב''ם בד''א בא''י אבל עובד כוכבים שהפריש תרומה בח''ל לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שא''צ לתרום ואינה תרומה כלל:

מה הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר: תְּרוּמָה, וְאָמַר: מַעֲשֵׂר; מַעֲשֵׂר, וְאָמַר: תְּרוּמָה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים.

מו הִפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם, הֲרֵי זֶה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם (בַּמִּדְבָּר יח, כז) .

מז הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה עַל תְּנַאי, אִם (לח) נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי הֲרֵי זֶה תְּרוּמָה.

 באר היטב  (לח) נתקיים. ואם לאו אינה תרומה. ש''ך:

מח הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וְנִחַם עֲלֵיהֶם, הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר נְדָרִים, וְתַחֲזֹר חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה.

מט הָאוֹמֵר: שֶׁל מַעְלָה תְּרוּמָה וְשֶׁל מַטָּה חֻלִּין, אוֹ בְּהֶפֶךְ, דְּבָרָיו (לט) קַיָּמִים.

 באר היטב  (לט) קיימים. שהדבר תלוי בדעת התורם:

נ הַתּוֹרֵם אֶת הַגֹּרֶן, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמָה עַל הַכֶּרִי וְעַל מַה שֶׁבַּקֻּטָּעִין (פי' שִׁבֳּלִים קְטוּעִים שֶׁלֹּא נִדּוֹשׁוּ) וְעַל מַה שֶּׁבַּצְּדָדִים וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. הַתּוֹרֵם אֶת הַיֶּקֶב, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְרֹם עַל מַה שֶׁבַּחַרְצַנִּים וְעַל מַה שֶּׁבַּזַּגִּים. הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר שֶׁל שֶׁמֶן, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ עַל מַה שֶּׁבַּגֶּפֶת (פי' פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים) ; וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן, אֶלָּא תָּרַם סְתָם, נִפְטָר הַכֹּל, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּרוּמָה עַל הַכֹּל.

נא הַתּוֹרֵם כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְנִמְצְאוּ תְּאֵנִים בְּצַד הַכַּלְכָּלָה, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁבְּלִבּוֹ לִתְרֹם עַל הַכֹּל.

נב אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַיָּפֶה. וְנִרְאֶה לִי דְּהַשְׁתָּא דִּלְאִבּוּד אָזְלָא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, אֵין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ; וּמִיהוּ בְּמַעֲשֵׂר הַנִּתָּן לְלֵוִי וּלְעָנִי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּכָךְ.

נג אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹת מִין אֶחָד. כָּל מִין חִטִּים מִין אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה מִין אֶחָד, וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. וְכָל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִן הַיָּפָה עַל הָרָעָה; וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה, וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוֹנִין (פי' זֶרְעוֹנִים שְׁחֹרִים הַנִּמְצָא בֵּין הַחִטִּים) עַל הַחִטִּים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם אֹכֶל אָדָם.

נד אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ; וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ; וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

נה אֵין תּוֹרְמִין מֵהַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אֲבָל אִם אָמַר: פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זֶה לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ, (מ) וְנִתְלְשׁוּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְהוּא שֶׁהֵבִיאוּ שְׁנֵיהֶם שְׁלִישׁ בְּעֵת שֶׁאָמַר.

 באר היטב  (מ) ונתלשו. דהואיל ובידו לתלוש אין מחוסר מעשה:

נו אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלַּח עַל הַיָּבֵשׁ, וְלֹא מִן הַיָּבֵשׁ עַל הַלַּח; וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

נז אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ עַל פֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְלֹא מִפֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה עַל פֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ; וְאִם תָּרַם, אֵינָהּ תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁנָה שָׁנָה (דְּבָרִים יד, כב) . לִקֵּט יָרָק עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִקֵּט אַחַר שֶׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ, אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן. וְכֵן אִם לִקֵּט אֶתְרוֹג בְּעֶרֶב ט''וּ בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִקֵּט אֶתְרוֹג אַחֵר מִשֶּׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמַּעַשְׂרוֹת תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת, וְט''וּ בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת הָאִילָן.

נח אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הַפְּטוּרִים עַל הַחַיָּבִים, וְלֹא מֵהַחַיָּבִים עַל הַפְּטוּרִים; וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

נט תָּרַם מִדְּמַאי (פי' דָּא מַאי, כְּלוֹמַר פֵּרוֹת אוֹ תְּבוּאָה שֶׁנִּלְקְחָה מֵעַם הָאָרֶץ שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם הֵרִים הַמַּעֲשֵׂר כָּרָאוּי, וְחַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת מִדְּרַבָּנָן) . עַל דְּמַאי, אוֹ עַל וַדַּאי, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מִכָּל אֶחָד מִפְּנֵי עַצְמוֹ.

ס תָּרַם מִוַּדַּאי עַל דְּמַאי, תְּרוּמָתוֹ (מא) תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

 באר היטב  (מא) תרומה. מספק ולא תאכל חרומה זו עד שיוציא כו' דשמא הדמאי כבר נתרם וה''ל תרומה זו עדיין טבל:

סא אֵין תּוֹרְמִין מִן (מב) הַלָּקוּחַ עַל מַה שֶּׁגָּדַל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְלֹא הַלָּקוּחַ מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים עַל הַלָּקוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ בְּהֶפֶךְ.

 באר היטב  (מב) הלקוח. מפני שהלקוח אפי' מישראל אינו חייב מן התורה אלא מדרבנן והגדל בתוך שדהו חייב מן התורה (שנאמר תבואת זרעך ולא הלקוח) וה''ל כמו מהפטור על החיוב או איפכא (וכן הלקוח מעובד כוכבים אין חיובו כמו הלקוח מישראל):

סב אֵין תּוֹרְמִין שִׁבֳּלִים עַל חִטִּים, וְזֵיתִים עַל שֶׁמֶן, וַעֲנָבִים עַל יַיִן; אֲבָל תּוֹרְמִים שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁים, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹת צִמּוּקִים.

סג תּוֹרְמִים זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ, אֲבָל לֹא מִזֵּיתֵי כֶּבֶשׁ עַל זֵּיתֵי שֶׁמֶן; מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְּבֻשָּׁל, אֲבָל לֹא מִן הַמְּבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל; מִן הַצָּלוּל עַל שֶׁאֵינוֹ צָלוּל, אֲבָל לֹא מִשֶּׁאֵינוֹ צָלוּל עַל הַצָּלוּל; מִתְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִנְיָן מִגְּרוֹגָרוֹת עַל תְּאֵנִים בְּמִדָּה, אֲבָל לֹא תְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִדָּה וְלֹא גְּרוֹגָרוֹת עַל תְּאֵנִים בְּמִנְיָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְרֹם לְעוֹלָם בְּעַיִן יָפָה. וְתוֹרְמִים חִטִּים עַל הַפַּת, אֲבָל לֹא מִן הַפַּת עַל חִטִּים לְפִי חֶשְׁבּוֹן; וּבְכָל אֵלּוּ אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. ונ''ל דְּהָאִידָּנָא דִּתְרוּמָה לְאִבּוּד אָזְלָא, אֵין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ וְכֵן בִּשְׁאָר דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם; וּמִיהוּ בְּמַעֲשֵׂר הַנִּתָּן לְלֵוִי וּלְעָנִי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּכָךְ.

סד אֵין תּוֹרְמִין חֹמֶץ עַל יַיִן, אֲבָל תּוֹרְמִין יַיִן עַל חֹמֶץ.

סה הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן עַל הַיַיִן, וְנִמְצֵאת חֹמֶץ, אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ, אֵינָהּ תְּרוּמָה; וְאִם אַחַר שֶׁתְּרָמָהּ הֶחְמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. אִם סָפֵק, (מג) תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. וְכֵן הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ.

 באר היטב  (מג) תרומה. שאסור לזרים והתורם חבית של חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין תרומתו תרומה אף ע''ג דתרומה בטעות הוי כיון דהטעות הוא לעלויה שעלה בידו מן היפה על הרע הוי תרומה. ש''ך:

סו אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה מַפְרִישׁ אֶחָד (מד) מֵעֲשָׂרָה מֵהַנִּשְׁאָר, וְהוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.

 באר היטב  (מד) מעשרה. והמעשר הזה הוא ללוים זכרים ונקבות שנאמר ולבני לוי הנה נתתי וגו' וע''ל ריש הסימן:

סז מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְיִשְׂרָאֵל, וּמֻתָּר לְאָכְלוֹ (מה) בְּטֻמְאָה. לְפִיכָךְ בַּת לֵוִי שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת, נוֹתְנִין לָהּ מַעֲשֵׂר וְאוֹכֶלֶת. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, אוֹ הֵעִיד לָהּ עֵד אֶחָד, וְנִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ, קָנְסוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה בְּמַעֲשֵׂר.

 באר היטב  (מה) בטומאה. וכ''מ שנאמר במעשר קודש או פדיה אינו אלא מעשר שני:

סח לְוִיִּם וְכֹהֲנִים (מו) מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּדֵי לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְכֵן הַכֹּהֲנִים מַפְרִישִׁין שְׁאָר תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְהֵם לְעַצְמָם.

 באר היטב  (מו) מפרישין. מתבואה שלהם ונותנין התרומת מעשר של הלוים לכהנים והכהנים מפרישין תרומות ומעשרות כדי שלא יאכלו בטבלים:

סט אֵין מוֹצִיאִין מַעֲשֵׂר מִיַּד הַכֹּהֲנִים. וְכֵן כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָם מִכֹּהֵן לְכֹהֵן.

ע הָאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו טְבָלִים, וְכֵן לֵוִי שֶׁאָכַל הַמַּעֲשֵׂר בְּטִבְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵין מְשַׁלְּמִין הַמַּתָּנוֹת לְבַעֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' (בַּמִּדְבָּר יח, כד) אֵין לְךָ בָּהֶם כְּלוּם עַד שֶׁיָּרִימוּ אוֹתָם. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מֻתָּר לְאָדָם לִהְיוֹת אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

עא מְעַשְּׂרִין מִמָּקוֹם זֶה עַל מָקוֹם אַחֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר מִן הַמֻּקָּף. אֲבָל אֵין מְעַשְּׂרִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; וְלֹא מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר; וְלֹא מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב; וְאִם עִשֵּׂר, אֵינוֹ מַעֲשֵׂר.

עב כָּל שֶׁאָמַרְנוּ בִּתְרוּמָה אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה, כָּךְ בְּמַעֲשֵׂר אֵין מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה וְכָל שֶׁאָמַרְנוּ בִּתְרוּמָה אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כָּךְ בְּמַעֲשֵׂר אִם הִפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו מַעַשְׂרוֹת. וְכָל שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכָל הַתּוֹרֵם מְעַשֵּׂר.

עג כָּל שֶׁאָמַרְנוּ בָּהֶם לֹא יִתְרֹמוּ וְאִם תָּרְמוּ תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, כָּךְ אִם עִשְּׂרוּ מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם מַעַשְׂרוֹת. וְכָל שֶׁאֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת.

עד הַשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, בֵּין בְּגָדְלָן בֵּין בְּקָטְנָן, פְּטוּרִים, לְפִי שֶׁאֵינָן אֹכֶל.

עה אֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר.

עו אֵין מְעַשְּׂרִין בְּאֹמֶד, אֶלָּא בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן. וְכָל הַמְדַקְדֵּק בַּשִּׁעוּר מְשֻׁבָּח. וְהַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת, מַעַשְׂרוֹתָיו מְקֻלְקָלִין שֶׁהֲרֵי הַטֶּבֶל מְעֹרָב בָּהֶן, וּפֵירוֹתָיו מְתֻקָּנִין.

עז הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת מַעֲשֵׂר, (מז) אֵינוֹ מַעֲשֵׂר אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁחִלֵּק אֶת הָעֲרֵמָה, אֲבָל צָרִיךְ מִזֶּה הַחֵלֶק שֶׁיּוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ. כֵּיצַד, הָיוּ לוֹ מֵאָה סְאָה, הִפְרִישׁ מֵהֶם חֲמִשָּׁה לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, אֵינוֹ מַעֲשֵׂר, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עַל הַחֲמֵשׁ סְאִין מַעֲשֵׂר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא מֵהֶם, חֲצִי סְאָה, שֶׁהוּא הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם.

 באר היטב  (מז) אינו. שיחול על נ' סאה שבכרי אלא הכל עודנו בטבלו כיון שלא הוציא ממנו מעשרותיו:

עח הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ: אקב''ו לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה. וְכֵן הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ קֹדֶם: לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר, וְכֵן מְבָרֵךְ עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הִפְרִישׁ הַכֹּל זֶה אַחַר זֶה מִיָּד, וְלֹא סָח בֵּינֵיהֶם, כּוֹלְלָן בִּבְרָכָה אַחַת וּמְבָרֵךְ: לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

עט כָּל פְּרִי שֶׁמִּקַּטְנוּתוֹ הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּגוּפוֹ, מִיָּד הוּא חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. וְכָל פְּרִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה בְּקָטְנוֹ, אֵינוֹ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ (מח) לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת.

 באר היטב  (מח) לעונת. דהיינו שיגדלו ויעשו פרי שנאמר מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי וכן התבואה והקטניות שנאמר את כל תבואת זרעך עד שתעשה תבואה וקודם שתגיע התבואה לעונה זו מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה עכ''ל הש''ך:

פ אֶשְׁכּוֹל שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ אֲפִלּוּ גַּרְגִּיר יְחִידִי, כֻּלּוֹ חִבּוּר לְמַעַשְׂרוֹת, וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ כֻּלּוֹ, וְלֹא אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הָרוּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַגֶּפֶן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן רִמּוֹן שֶׁהִגִּיעַ בָּהּ אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת, כֻּלָּהּ חִבּוּר.

פא שִׁמְרֵי יַיִן שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם וְסִנְּנָן, אִם נָתַן ג' וּמָצָא ד', מוֹצִיא מַעֲשֵׂר מִזֶּה הַיָּתֵר (מט) מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלָיו תְּרוּמָה, שֶׁהַתּוֹרֵם מִתְּחִלָּה בְּלִבּוֹ עַל (נ) הַכֹּל. וְאִם מָצָא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא יָתֵר עַל מִדָּתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם יַיִן, (נא) פָּטוּר.

 באר היטב  (מט) ממקום. ולא מיניה ובי' שמא יפריש מים ולא יין: (נ) הכל. וממילא נפטרו גם השמרים: (נא) פטור. דבטל הוא במים:

פב פֵּרוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְנִתְלְשׁוּ, וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן, כְּגוֹן תְּבוּאָה שֶׁקְּצָרָהּ וְדָשָׁהּ, וַעֲדַיִן לֹא זָרָה אוֹתָהּ וְלֹא מֵרְחָהּ, מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶם אֲכִילַת עֲרַאי עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלָאכְתָן, וּמִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלָאכְתָן אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּגוֹמֶר פֵּירוֹתָיו לְמָכְרָן בַּשּׁוּק. אֲבָל אִם הָיְתָה כַּוָנָתוֹ לְהוֹלִיכָן לַבַּיִת, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלָאכְתָן, עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ לְמַעֲשֵׂר.

פג אֶחָד מִו' דְּבָרִים קוֹבֵעַ הַפֵּרוֹת לְמַעַשְׂרוֹת: (נב) הֶחָצֵר, וְהַמִּקָּח, וְהָאֵשׁ, וְהַמֶּלַח, וְהַתְּרוּמָה, וְהַשַּׁבָּת. וְכֻלָּם אֵין קוֹבְעִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּם. כֵּיצַד, פֵּרוֹת שֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹלִיכָן לַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרָה מְלָאכְתָן, אוֹכֵל מֵהֶם אֲכִילַת עֲרַאי עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ. נִכְנְסוּ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ, נִקְבְּעוּ לְמַעַשְׂרוֹת וְאָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶם עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וּכְשֵׁם שֶׁהַבַּיִת קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר, כָּךְ הֶחָצֵר קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר, שֶׁאִם נִכְנְסוּ הַפֵּרוֹת לֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, נִקְבְּעוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת. וְכֵן אִם מְכָרָן, אוֹ בִּשְּׁלָן בְּאוּר, אוֹ כְּבָשָׁן בְּמֶלַח, אוֹ הִפְרִישׁ בָּהֶם תְּרוּמָה, אוֹ נִכְנְסָה שַׁבָּת עֲלֵיהֶם, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לַבַּיִת. הִכְנִיסָן לַבַּיִת קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלָאכְתָן, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי. הִתְחִיל (לִגְמֹר) מְלָאכְתָן, מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת, חַיָּב לְעַשֵּׂר הַכֹּל. כֵּיצַד, הִכְנִיס קִשּׁוּאִין וְדִילוּעִין קֹדֶם שֶׁיְּשַׁפְשֵׁף, מִשֶּׁיַּתְחִיל לְשַׁפְשֵׁף אַחַת נִקְבְּעוּ הַכֹּל לְמַעֲשֵׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הַתּוֹרֵם פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן, מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי, חוּץ מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים, שֶׁאִם תְּרָמָהּ קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ נִקְבְּעָה לְמַעֲשֵׂר.

 באר היטב  (נב) החצר. ובית קובע מן התורה והשאר מדרבנן ואסור לאכול אפי' עראי עד שיעשר:

פד מֻתָּר לְהַעֲרִים עַל הַתְּבוּאָה לְהַכְנִיסָהּ (נג) בְּמוֹץ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹרֶה מְעַט מְעַט אַחַר שֶׁהִכְנִיס לַבַּיִת, וּפָטוּר לְעוֹלָם מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַתְחִיל לִגְמֹר הַכֹּל.

 באר היטב  (נג) במוץ. שאין הבית קובע מן התורה אלא משנגמרה בכרי אבל לפני מירוח אין ראיית הבית קובעתו דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן והוא המירוח ורבנן הוא דאסרו באכילת קבע אבל אכילת עראי לא אסרו מ''מ אסור להערים להכניס במוץ כדי שיאכל הרבה פעמים מעט מעט כדי שתפטר תבואה זו לעולם מן התרומה ומעשרות אבל להאכיל לבהמתו עראי אפי' כמה פעמים לא גזרו עכ''ל הש''ך:

פה (נד) הַגּוֹמֵר פֵּירוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ טָבְלוּ לְמַעֲשֵׂר.

 באר היטב  (נד) הגומר. וכן הקובע פירותיו של חבירו בא' מן הששה דברים שקובע למעשר שלא מדעתו הרי אלו טבלו למעשר:

פו אֵיזֶהוּ גְּמַר מְלֶאכֶת הַיַּיִן, מִשֶּׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּחָבִית וְיִשְׁלֶה הַחַרְצַנִּין וְהַזַּגִּין מֵעַל פִּי הֶחָבִית. אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַבּוֹר, כְּשֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ לְהַעֲמִידוֹ בֶּחָבִית, שׁוֹתֶה עֲרַאי וְקוֹלֵט מִן הַגַּת הַעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּנּוֹר וּמִכָּל מָקוֹם, וְשׁוֹתֶה.

פז כֵּיצַד הִיא אֲכִילַת עֲרַאי, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מְקַלֵּף שְׂעוֹרִים וְאוֹכֵל, מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאִם קִלֵּף וְכִנֵּס לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב לְעַשֵּׂר. (הָיָה מוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל וְאִם נִפָּה לְתוֹךְ חֵיקוֹ, חַיָּב לְעַשֵּׂר) . וְכֵן נוֹטֵל מִן הַיַּיִן וְנוֹתֵן לִקְעָרָה לְתוֹךְ תַּבְשִׁיל צוֹנֵן, וְאוֹכֵל; אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צוֹנֶנֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבוֹר קָטָן. וְכֵן סוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ יָדוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

פח כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל עֲרַאי מִפֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן, כָּךְ מֻתָּר לְהַאֲכִיל מֵהֶם לְחַיָּה, לִבְהֵמָה וּלְעוֹפוֹת, כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּמַפְקִיר מֵהֶם כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם גָּמְרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר, לֹא (נה) יַפְקִיר וְלֹא יַאֲכִיל לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת אֲכִילַת קֶבַע, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וּמֻתָּר לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה עֲרַאי מִן הַטֶּבֶל, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּמַאֲכִילָה פְּקִיעֵי (פֵּרוּשׁ עֳמָרִים שֶׁל תְּבוּאָה הַמֻּנָּחִים בְּקַשׁ) עָמִיר עַד שֶׁיַּעֲשֵׂם חֲבִילוֹת.

 באר היטב  (נה) יפקיר. להפקיע מהם תרומות ומעשרות שגוזל השבט:

פט תְּאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בְּחָצֵר, אוֹכֵל מִמֶּנָּהּ אַחַת אַחַת, וּפָטוּר. וְאִם צֵרֵף, חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּקַּרְקַע. אֲבָל אִם עָלָה לְרֹאשׁ הַתְּאֵנָה, מְמַלֵּא חֵיקוֹ וְאוֹכֵל שָׁם, שֶׁאֵין אֲוִיר חָצֵר קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר.

צ הָיְתָה עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּהּ בַּגִּנָּה כְּדַרְכּוֹ, כְּאִלּוּ הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה. הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר, הֲרֵי זֶה כִּנְטוּעָה בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל שָׁם אֶלָּא אַחַת אַחַת.

צא גֶּפֶן שֶׁנְּטוּעָה בֶּחָצֵר, לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל כְּאֶחָד וְיֹאכַל, אֶלָּא מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת. וְכֵן בְּרִמּוֹן, לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָרִמּוֹן, אֶלָּא פּוֹרֵט אֶת הָרִמּוֹן בָּאִילָן, וְאוֹכֵל הַפֶּרֶט מִשָּׁם. וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ, סוֹפְתוֹ (פי' חוֹתְכוֹ) בַּקַּרְקַע, וְאוֹכְלוֹ שָׁם.

צב הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל בַּגִּנָּה, וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא מִן הֶחָצֵר לֹא יִגְמֹר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

צג כֻּסְבָּר הַזָּרוּעַ בְּחָצֵר, מְקַרְסֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכְלוֹ; וְאִם צֵרֵף, חַיָּב לְעַשֵּׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

צד הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין לְאָכְלָן, נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּמֵאֵימָתַי יִקָּבְעוּ, מִשֶּׁיִּתֵּן (נו) דָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ.

 באר היטב  (נו) דמים. שהרי דמים קונות מן התורה:

צה הֲרֵי שֶׁלֹּא נָתַן דָּמִים וְהָיָה בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ, בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקַּח, לֹא נִתְחַיֵּב לְעַשֵּׂר. וְאִם הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר בְּלִבּוֹ מְעַשֵּׂר וְאַחַר כָּךְ יַחֲזִיר לַמּוֹכֵר, אִם רָצָה לְהַחֲזִיר.

צו הַלּוֹקֵחַ (נז) בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אוֹ שֶׁלָּקַח תָּלוּשׁ לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, לֹא נִקְבְּעוּ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי.

 באר היטב  (נז) במחובר. ואין המקח קובע אלא בתלושים כמ''ש בסצ''ד:

צז הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הֵא לְךָ אִיסָר זֶה וְתֵן לִי בּוֹ ה' תְּאֵנִים, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל אַחַת אַחַת, וּפָטוּר. וְאִם צֵרֵף, חַיָּב לְעַשֵּׂר. הֵא לְךָ אִיסָר זֶה בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים שֶׁאָבֹר לִי, בּוֹרֵר אַחַת אַחַת, וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבֹר לִי, מְגֻרְגָּר מִמֶּנּוּ בָּאִילָן, וְאוֹכֵל. בְּרִמּוֹן שֶׁאָבֹר לִי, פּוֹרְטוֹ בָּאִילָן, וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבֹר לִי, סוֹפֵת בַּקַּרְקַע, וְאוֹכֵל. וְאִם קָצַץ אֶת הַתְּאֵנִים וְצֵרְפָם, אוֹ שֶׁקָּצַץ הָאֶשְׁכּוֹל אוֹ הָאֲבַטִּיחַ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה אֶלָּא הַנִּתְלָשׁ. אֲבָל אִם אָמַר לֵיהּ: הֵא לְךָ אִיסָר בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלּוּ, בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלּוּ, בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלּוּ, בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלּוּ קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, וְאוֹכֵל עֲרַאי, וּפָטוּר; שֶׁלֹּא נִקְבְּעוּ בַּמִּקָּח, שֶׁהֲרֵי לְקָחָן בִּמְחֻבָּר.

צח הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ, זֶה לֶאֱכֹל וְזֶה לֶאֱכֹל, שְׁנֵיהֶם נִקְבְּעוּ לְמַעַשְׂרוֹת, שֶׁהֲרֵי לָקְחוּ בְּתָלוּשׁ. זֶה (נח) לַקְצוֹת וְזֶה לַקְצוֹת, שְׁנֵיהֶם לֹא נִקְבְּעוּ, שֶׁאֵין הַמֶּכֶר קוֹבֵעַ דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. לָקַח הָאֶחָד פֵּרוֹת שֶׁהֶחֱלִיף, לַאֲכִילָה, וְלָקַח הָאֶחָד חֲלִיפֵיהֶן לְהַקְצוֹתָן, זֶה שֶׁלָּקַח לַאֲכִילָה חַיָּב לְעַשֵּׂר, וְזֶה שֶׁלָּקַח לְהַקְצוֹת לֹא נִקְבַּע לְמַעֲשֵׂר.

 באר היטב  (נח) לקצות. פירוש ששניהם אינם מחליפין לאכול אלא לעשות מהם קציעות:

צט עַם הָאֶרֶץ שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְאָמַר: טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים, אוֹכְלִים (נט) וּפְטוּרִים, שֶׁאֵין הַמַּתָּנָה קוֹבַעַת.

 באר היטב  (נט) ופטורים. ולא חיישינן שמא הע''ה כבר הכניסם לביתו ונתחייבו בידו דכיון שנמצאו בשוק מחזקינן להו שלא ראו פני הבית מעולם:

ק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּפֵּרוֹת, בֵּין בִּתְלוּשִׁין בֵּין בִּמְחֻבָּרִין, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם לֶאֱכֹל מִן הַתּוֹרָה בַּמֶּה שֶׁהֵם עוֹשִׂים, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים וּפְטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְאִם הִתְנָה עִמָּהֶם שֶׁיֹּאכְלוּ מַה שֶּׁלֹּא זִכְּתָה לָהֶם תּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה הַפּוֹעֵל שֶׁיֹּאכְלוּ בָּנָיו עִמּוֹ, אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנוֹ בִּשְׂכָרוֹ, אוֹ שֶׁיֹּאכַל אַחַר גְּמַר מְלַאכְתּוֹ בְּתָלוּשׁ, הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, הוֹאִיל וְאוֹכֵל מִפְּנֵי הַתְּנַאי הֲרֵי זֶה כְּלוֹקֵחַ.

קא הַמּוֹצִיא פּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בַּשָּׂדֶה, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו (ס) מְזוֹנוֹת, אוֹכְלִים מִפֵּרוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה וּפְטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְהוּא שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, לֹא יֹאכְלוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִן הַטֶּבֶל. (אֲבָל) אוֹכְלִים אַחַת אַחַת מֵהַתְּאֵנָה, אֲבָל לֹא מִן הַסַל וְלֹא מִן הַקֻּפָּה וְלֹא מִן הַמֻּקְצֶה.

 באר היטב  (ס) מזונות. כגון שאינו שוכרן ללקט תאנים אלא לחרישה וכה''ג:

קב אֶחָד הַמְבַשֵּׁל וְאֶחָד הַשּׁוֹלֵק וְאֶחָד הַכּוֹבֵשׁ, קוֹבֵעַ לְמַעֲשֵׂר. אֲבָל הַמְעַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁהִכְשִׁירָן, הֲרֵי זֶה (סא) סָפֵק.

 באר היטב  (סא) ספק. דמספקינן בש''ס אי הוי בכלל מבשל שאמרו חכמים שקובע למעשר:

קג הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בָּאֲדָמָה, אוֹ בַּזֶּבֶל, אוֹ בַּתֶּבֶן, עַד שֶׁהִכְשִׁירָם לַאֲכִילָה לֹא נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר.

קד הַנּוֹתֵן יַיִן לְתַבְשִׁיל חַם, אוֹ שֶׁנָּתַן שֶׁמֶן לִקְדֵרָה בְּאִלְפָּס, כְּשֶׁהֵן מְרֻתָּחִין, נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר.

קה מָזַג יַיִן בְּמַיִם חַמִּין, נִקְבַּע. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם בִּשֵּׁל הַיַּיִן. וַאֲפִלּוּ בְּגַת אָסוּר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

קו הַסוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל לְתוֹךְ הַכּוֹס, נִקְבָּע. לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי, אֵינוֹ נִקְבָּע.

קז הַמּוֹלֵחַ פֵּרוֹת בַּשָּׂדֶה, נִקְבְּעוּ. טָבַל הַזֵּיתִים אַחַת אַחַת בְּמֶלַח וְאָכַל, פָּטוּר.

קח הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַשָּׂרָף מֵהֶם, פָּטוּר.

קט הַנּוֹטֵל זֵיתִים מֵהַמַּעֲטָן, טוֹבֵל אַחַת אַחַת בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. וְאִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו, חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

קי הַתּוֹרֵם פֵּרוֹת תְּרוּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִתְרֹם אַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה, נִקְבָּע לְמַעֲשֵׂר, וְלֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁיּוֹצִיא הַתְּרוּמָה שְׁנִיָּה וִיעַשֵּׂר.

קיא פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלָאכְתָן וְחָשְׁכָה עֲלֵיהֶם לֵיל שַׁבָּת, נִקְבְּעוּ, וְלֹא יֹאכַל מֵהֶם, אֲפִלּוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

קיב תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לְשַׁבָּת וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן, לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.

קיג תְּאֵנָה שֶׁהָיְתָה מְיֻחֶדֶת לוֹ לֶאֱכֹל פֵּירוֹתֶיהָ בְּשַׁבָּת, וְלִקֵּט מִמֶּנָּהּ כַּלְכָּלָה, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, הוֹאִיל וּפֵרוֹת אֵלּוּ מְיֻחָדִים לְשַׁבָּת וְהַשַּׁבָּת קוֹבַעַת.

קיד הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל וְחָשְׁכָה עָלָיו לֵיל שַׁבָּת, לֹא (סב) יִגְמֹר אֲכִילָתוֹ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם הִנִּחָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת, הֲרֵי זֶה גּוֹמְרוֹ.

 באר היטב  (סב) גומרו. באכילת עראי ואינו מעשר דכיון שהניחו מידו ופסק מן האכילה כדי שלא לאכלו בשבת היאך יקבענו שבת שהרי גילה דעתו שלא לאכול ממנו בשבת ש''ך:

קטו כָּל שֶׁאָסוּר לְזָרִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה, כְּגוֹן הַגַּרְעִינִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כָּךְ אָסוּר לְאָכְלוֹ מֵהַטֶּבֶל וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. וְכָל שֶׁמֻּתָּר לְזָרִים לְאָכְלוֹ בִּתְרוּמָה, מִדְּבָרִים אֵלּוּ, כָּךְ מֻתָּר בְּטֶבֶל וּמַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.

קטז אֵין (סג) מַּדְלִיקִין בְּטֶבֶל טָמֵא. אֵין מְחַפִּין בַּטֶּבֶל. וְאֵין זוֹרְעִין אֶת הַטֶּבֶל. וַאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלָאכְתָן אָסוּר לִזְרֹעַ מֵהֶם עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּתְבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל הָעוֹקֵר שְׁתָלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵינוֹ כְּזוֹרֵעַ טֶבֶל, שֶׁהֲרֵי לֹא אָסַף הַפֵּרוֹת. וְכֵן הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת וּשְׁתָלָם בְּמָקוֹם אַחֵר, אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף בְּגוּפָן, (סד) מֻתָּר. וְאִם שְׁתָלָם כְּדֵי שֶׁיִּקְשׁוּ וְיִקַּח הַזֶּרַע שֶׁלָּהֶם, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא (סה) כְּזוֹרֵעַ חִטִּים אוֹ שְׂעוֹרִים שֶׁל טֶבֶל.

 באר היטב  (סג) מדליקין. בחול ואצ''ל בשבת: (סד) מותר. שהרי יעשר מהם לכשיגדלו: (סה) כזורע. שהרי מפקיעין מידי מעשר מכל וכל:

קיז אֵין מוֹכְרִין טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ, (סו) וּלְחָבֵר. וְאָסוּר לִשְׁלֹח טֶבֶל, וַאֲפִלּוּ חָבֵר לְחָבֵר, שֶׁמָּא יִסְמְכוּ זֶה עַל זֶה וְיֹאכַל טֶבֶל.

 באר היטב  (סו) ולחבר. שמא יבא הלוקחו לידי מכשול שלא ידע שטבל הוא:

קיח הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, מוֹכֵר אוֹמֵר: עַל מְנַת שֶׁהֵם טֶבֶל מָכַרְתִּי, וְלוֹקֵחַ אָמַר: לֹא לָקַחְתִּי מִמְּךָ אֶלָּא מְעֻשָּׂרוֹת, כּוֹפִין אֶת (סז) הַמּוֹכֵר לְתַקֵּן; קְנָס הוּא לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמָּכַר טֶבֶל.

 באר היטב  (סז) המוכר. וישלם ללוקח החולין:

קיט אֵין פּוֹרְעִין חוֹב מֵהַטֶּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ.

קכ הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.

קכא הַחוֹכֵר שָׂדֶה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. וְהַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.

קכב כֹּהֵן אוֹ לֵוִי שֶׁלָּקְחוּ פֵּרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל אַחֵר שֶׁנִּגְמְרָה מְלָאכְתָן, (סח) מוֹצִיאִין הַתְּרוּמָה וְהַמַּעַשְׂרוֹת מִידֵיהֶם וְנוֹתְנִים אוֹתָם לְכֹהֲנִים וְלִלְוִיִּם אֲחֵרִים.

 באר היטב  (סח) מוציאין. אבל אם קנו אותם קודם שתגמר מלאכתן אין מוציאין מידם:

קכג כֹּהֵן אוֹ לֵוִי שֶׁמָּכְרוּ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁים, קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלָאכְתָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָכַר בִּמְחֻבָּר, הֲרֵי הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר (סט) שֶׁלָּהֶם.

 באר היטב  (סט) שלהם. אבל אם מכרוהו אחר גמר מלאכתן הרשות ביד הישראל ליתנם לכל כהן שירצה:

קכד הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ (ע) בְּקַבָּלָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת צָרִיךְ (עא) לְעַשֵּׂר עַל יָדָם. נְתָנָהּ לְעַם הָאָרֶץ, עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָם. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָם. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, עוֹמֵד עַל הַגֹּרֶן וְנוֹטֵל, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְמַה שֶּׁאָכְלוּ, שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִים לָהֶם.

 באר היטב  (ע) בקבלה. שקבל עליו העובדי כוכבי' לעבדה וליתן לישראל ממה שתעשה תבואה חצי או שליש או מה שיתנו ביניהם: (עא) לעשר. דהא הם ודאי לא עשרו:

קכה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת. וּבְט''וּ בִּשְׁבָט, הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר הָאִילָנוֹת. כֵּיצַד, תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ בַּשְּׁלִישִׁית, מַפְרִישִׁין מֵהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְכֵן פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם ט''וּ בִּשְׁבָט שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ אַחַר כָּךְ בְּסוֹף שָׁנָה שְׁלִישִׁית, מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְרִישִׁין מֵהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְכֵן אִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם ט''וּ בִּשְׁבָט שֶׁל רְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ בָּרְבִיעִית, מַפְרִישִׁין מֵהֶם מַעֲשֵׂר עָנִי. וְאִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת אַחַר ט''וּ בִּשְׁבָט, מִתְעַשְּׂרִין לְהַבָּא.

קכו הַיָּרָק, בִּשְׁעַת (עב) לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, כֵּיצַד, אִם נִלְקַט בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְנִגְמַר בַּשְּׁנִיָּה, מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשַׂר עָנִי. וְאִם נִלְקַט בָּרְבִיעִית, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְכֵן (עג) הָאֶתְרוֹג, בִּלְבַד מִשְּׁאָר פֵּרוֹת הָאִילָן, הֲרֵי הוּא כְּיָרָק וְהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ, בֵּין לְמַעֲשֵׂר בֵּין לִשְׁבִיעִית. כֵּיצַד, אִם נִלְקַט בַּשְּׁלִישִׁית אַחַר ט''וּ בִּשְׁבָט, מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשַׂר עָנִי אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרָה בַּשְּׁנִיָּה. וְכֵן אִם נִלְקַט בָּרְבִיעִית קֹדֶם ט''וּ בִּשְׁבָט, מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשַׂר עָנִי. נִלְקַט בָּהּ אַחַר ט''וּ בִּשְׁבָט, מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ, אֶתְרוֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לַשְּׁבִיעִית, אֲפִלּוּ הָיְתָה כַּזַּיִת וְנַעֲשֵׂית כַּכִּכָּר, חַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת.

 באר היטב  (עב) לקיטתו. שהוא גדל על כל מים ויונק לחות בכל עת עד שלוקטין אותו: (עג) האתרוג. שהרי הוא דר באילן משנה לשנה ויונק בכל עת:

קכז (עד) הָאֶבְיוֹנוֹת שֶׁל צָלָף נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חָמְרֵי הָאִילָן וְחָמְרֵי זְרָעִים, שֶׁאִם הָיוּ מִשָּׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁנִּכְנְסָה לַשְּׁלִישִׁית וְנִלְקְטוּ קֹדֶם ט''וּ בִּשְׁבָט, מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר אַחֵר (עה) וּפוֹדֶהוּ, וְאַחֵר שֶׁפּוֹדֶהוּ נוֹתְנוֹ לַעֲנִיִּים.

 באר היטב  (עד) האביונות. הם דומין קצת לאילן וקצת לירק: (עה) ופודהו. ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ומעשר עני:

קכח פֵּרוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּפֵרוֹת שְׁלִישִׁית, אוֹ שֶׁל שְׁלִישִׁית בָּרְבִיעִית, הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַכֹּל, אֲבָל לֹא מַעֲשַׂר עָנִי, שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי חָמוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא קָדוֹשׁ, וּמַעֲשַׂר עָנִי חֹל. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהֵן סָפֵק אִם פֵּרוֹת שְׁנִיָּה הֵם אוֹ פֵּרוֹת שְׁלִישִׁית, מַפְרִישׁ מֵהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

קכט כָּל הַפָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמִן הֶעָנִי. וְכָל שֶׁחַיָּב בָּרִאשׁוֹן, חַיָּב בִּשְׁנֵיהֶם. וְכָל הַתּוֹרֵם מוֹצִיא מַעֲשֵׂר. וְכָל שֶׁאֵינוֹ תּוֹרֵם, אֵינוֹ מוֹצִיא מַעֲשֵׂר. וְכָל מִי שֶׁאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כָּךְ אִם עִשֵּׂר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר. וְכָל מִי שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כָּךְ אִם הוֹצִיא מַעֲשֵׂר אֵינוֹ מַעֲשֵׂר.

קל פֵּרוֹת שֶׁהוֹצִיא מֵהֶם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ לְמַעֲשֵׂר, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן קוֹבֵעַ לַשֵּׁנִי. אֲבָל מִשֶּׁנִּקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹן, אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַשֵּׁנִי אוֹ אֶת מַעֲשַׂר עָנִי.

קלא לֹא חִיְּבוּ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי (עו) בְּסוּרְיָא.

 באר היטב  (עו) בסוריא. לפי שמעשר שני טעון הבאת מקום ואין מביאין אותו מח''ל שאינו נוהג שם ואינו קדוש אם הפריש הלכך לא חייבו להפרישו בסוריא:

קלב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל לִבְעָלָיו לִפְנִים מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וגו' (דְּבָרִים יד, כג) וְנוֹהֵג בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱכָל בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ (דְּבָרִים יד, כג) . מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, מַה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יֵאָכֵל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

קלג בַּזְּמַן הַזֶּה, אִם רָצָה לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שְׁוֵה מָנֶה בִּפְרוּטָה, לְכַתְּחִלָּה, פּוֹדֶה וּמַשְׁלִיךְ הַפְּרוּטָה לַיָּם הַגָּדוֹל; אֲבָל לִשְׁאָר נְהָרוֹת צָרִיךְ לְשָׁחֲקָהּ תְּחִלָּה. וְכֵן אִם חִלֵּל (פֵּרוּשׁ אִם עֲשָׂאוֹ חֻלִּין עַל יְדֵי פִּדְיוֹן) מַעֲשֵׂר שְׁוֵה מָנֶה עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה מִפֵּרוֹת אֲחֵרוֹת, הֲרֵי זֶה מְחֻלָּל, וְשׂוֹרֵף אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁחִלֵּל עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים.

קלד וְשִׁעוּר פְּרוּטָה, כַּחֲצִי שְׂעוֹרָה כֶּסֶף מְזֻקָּק, שֶׁהוּא חֵלֶק מִל''ב בְּמָעָה כֶּסֶף שֶׁהוּא אשפיר''ו עוטומאני שֶׁמִּשְׁקָלוֹ רְבִיעִית דִּרְהֶ''ם, נִמְצָא שֶׁהַפְּרוּטָה חֵלֶק מִמ''ח בְּקִטְעָא וְיוֹתֵר מְעַט. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁמְּחַלֵּל עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיִּשְׁווּ כָּךְ לְפָחוֹת. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן (עז) רצ''ד (סָעִיף ו') .

 באר היטב  (עז) רצ''ד. שם נתבאר כמה היא הפרוטה:

קלה כְּשֵׁם שֶׁאֵין אוֹכְלִים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּזְּמַן הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם, כָּךְ אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שָׁם, וְאֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ, וְאֵין מוֹכְרִים אוֹתוֹ. וְאִם נִכְנָס בִּירוּשָׁלַיִם, אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיֵּרָקֵב. (וְכֵן אִם עָבַר וְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּרָקֵב) . לְפִיכָךְ אֵין מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה, אֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת הַפֵּרוֹת בְּטִבְלָן חוּץ לָעִיר, וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ שָׁם, וּפוֹדֶהוּ. וְאִם הִפְרִישָׁן שָׁם בַּזְּמַן הַזֶּה, יֵרָקֵב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלֹּא נִטְמָא. אֲבָל אִם נִטְמָא, פּוֹדִין אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ לְהַכְשִׁירוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל טֻמְאָה וִיהֵא לוֹ הֶתֵּר בַּפִּדְיוֹן (טוּר) .

קלו הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹמֵר: הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלוֹת עַל מָעוֹת אֵלּוּ. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ, אֶלָּא הִפְרִישׁ מָעוֹת בִּלְבַד כְּנֶגֶד הַפֵּרוֹת, דַּיּוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ (עח) לְפָרֵשׁ, וְיֵצְאוּ הַפֵּרוֹת לְחֻלִּין.

 באר היטב  (עח) לפרש. דהא אנו רואין שעוסק בפדיון:

קלז הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מְבָרֵךְ: אקב''ו עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם חִלְּלָן עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת, מְבָרֵךְ: עַל חִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַפּוֹדֶה אוֹ מְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי, אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה.

קלח אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא בְּכֶסֶף. וְכֵן אִם פָּדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ, לֹא יִהְיֶה הַחֹמֶשׁ אֶלָּא כֶּסֶף, כְּקֶרֶן. וְאֵין פּוֹדֶה בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ מַטְבֵּעַ, אֶלָּא בְּכֶסֶף מְפֻתָּח שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה אוֹ כְּתָב; וְאִם פָּדָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסִימוֹן, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵין פּוֹדִין בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפוֹדֶה בַּאֲסִימוֹן. וְאֵין פּוֹדִין בְּמַטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ זְמַן וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם. וְאֵינוֹ פּוֹדֶה בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל, אֵין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ בַּדָּבָר, וְאַף בַּזְּמַן הַזֶּה לֹא יִפְדֶּה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא עַל כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא, וְהוּא בִּרְשׁוּתוֹ, אוֹ יְחַלֵּל עַל פֵּרוֹת אֲחֵרִים.

קלט הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישֶׁנּוּ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת פָּדוּי בְּמָעוֹת אֵלּוּ, לֹא אָמַר כְּלוּם, וְלֹא קָבַע מַעֲשֵׂר. אֲבָל אִם קָבַע וְאָמַר: מַעֲשֵׂר שֶׁהוּא בַּצָּפוֹן, אוֹ בַּדָּרוֹם, מְחֻלָּל עַל מָעוֹת אֵלּוּ, הֲרֵי זֶה פָּדוּי.

קמ מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי ה' אַחַר שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבְּזֶרַע הָאֶרֶץ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא וִדּוּי מַעֲשֵׂר. וְאֵין מִתְוַדִּין וִדּוּי זֶה אֶלָּא אַחַר הַשָּׁנָה שֶׁמַּפְרִישִׁין בָּהּ מַעֲשַׂר עָנִי.

קמא אֵימָתַי מִתְוַדִּין, בְּמִנְחָה, בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית, וּשְּׁבִיעִית.

קמב אֵין מִתְוַדִּין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר. וּבֵין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת חַיָּב לְבַעֵר וּלְהִתְוַדּוֹת.

קמג וִדּוּי זֶה נֶאֱמָר בְּכָל לָשׁוֹן. וְאִם רָצוּ רַבִּים לְהִתְוַדּוֹת כְּאֶחָד, מִתְוַּדִּים.

קמד אֵינוֹ מִתְוַדֶּה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אַחַת מֵהַמַּתָּנוֹת. וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיָה הַבִּעוּר, וּלְמָחָר מִתְוַדִּין, וּפֵרוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּשְׁעַת הַבִּעוּר, אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ לְהִתְוַדּוֹת, וְאֵינוֹ חַיָּב (עט) לְבַעֲרָן.

 באר היטב  (עט) לבערן. כיון שלא הגיע זמנם:

קמה מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְהִגִּיעַ יוֹם הַבִּעוּר, הֲרֵי זֶה קוֹרֵא שֵׁם לַמַּתָּנוֹת וּמְזַכֶּה לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אוֹ לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן, וּמִתְוַדֶּה לְמָחָר.

קמו אִם הִפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא עַל הַסֵדֶר, אוֹ אִם נִשְׂרַף טִבְלוֹ, אוֹ אִם הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה, אֵינוֹ מִתְוַדֶּה. הגה: הָרַב הַמְחַבֵּר הַזֶּה הִשְׁמִיט כָּל דִּינֵי מַעֲשַׂר עָנִי, שֶׁכָּתַב הַטּוּר שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מֵהֶם הַרְבֵּה דִּינֵי (פ) צְדָקָה הַנּוֹהֲגִים הָאִדָּנָא, וְאֶפְשָׁר שֶׁסָּמַךְ עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּדִינֵי צְדָקָה. אַךְ גַּם בְּדִינֵי תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הִשְׁמִיט כַּמָּה דִּינִים שֶׁכָּתַב הַטּוּר, וְהִכְנִיס אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָל זֶה גָּרַם לוֹ שֶׁהֶעְתִּיק דִּבְרֵי הַרַמְבַּ''ם הִלְכוֹת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, וְהָרוֹצֶה לַעֲמֹד עַל עִקְּרֵי הַדִּינִים יְעַיֵּן בִּפְנִים.

 באר היטב  (פ) צדקה. וכתב הט''ז נראה דיש לדמות מעשר שמפרישין מן הריוח ממון לדין מעשר עני של תבואה ופירות והב''ח כתב שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן ותמהתי שהרי ר''ס רמ''ט מבואר שחיוב גמור הוא כמ''ש כל הפוסקים. ונעתיק דברי הטור בקיצור לענין מעשר עני וז''ל באו איש ואשה לשאול כו' (כמ''ש בסי' רנ''א ס''ט) וכשהוא מחלקו בשדה אין בו טובת הנאה לבעלים אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה. ומזה נ''ל סמך למה שנוהגין לכוף החתן בשעת קבלת הנדוניא שלו ליתן מעשר כדאשכחן כן גבי מעשר עני שמוציאין מידו בע''כ אלא שמחלקין את המעשר לקרובי החתן והכלה דהם קודמין לשאר עניים בזה. וראיתי קצת אומרים דדוקא מהנדן שהכלה נותנת להחתן מפריש מעשר אבל לא ממה שאבי החתן נותן לבנו ותמהתי מהיכא תיתי לחלק דאטו יש חיוב על הממון והלא חובת גברא הוא ומה לי שנותן לו אביו או חותנו ודאי דעת משובש הוא מי שאומר כן. ואם אב ובנו או שני אחים ושותפים שא' מהן עני נותן לו השני מעשר עני שלו ושני עניים שקבלו שדה באריסות זה מפריש מעשר עני על חלקו ונותן לחבירו וכן להיפך. ואין פורעין בו המלוה ולא משלמין בו את תגמולין כגון שחבירו עשה לו טובה של דבר הרשות אסור לשלם גמולו במעשר עני אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים כגון סעודת הבראה של אבל וצריך להודיעו שהוא מעשר עני ואין פודין בו את השבויים והיינו שיש בלא''ה חיוב עליו כגון שפסקו עליו לפדותו אבל אם אינו חייב לפדותו בלא''ה ודאי יכול לתת מעשר עני שלו לזה דאין לך צדקה גדולה מזו דשבי כולהו איתנהו ביה ואין נותנין ממנו צדקה שפסקו עליו בני העיר שכבר נתחייב בה דה''ל פורע חובו ונותנין אותו לחבר עיר המתעסק בצרכי הצבור ומפרנסין אותו ושולחים לו המעשר עני דרך כבוד ודורון אע''ג דאין שולחין לו צדקה מן הכיס של צדקה היינו משום דגנאי הוא לבני העיר לפרנס חכם שלהם מן הצדקה אבל מעשר עני ששולחין לו מהגורן לא מינכר דמ''ע הוא אלא מיחזי כמנחה ודורון דרך כבוד. וכל זה נראה ששייך ג''כ במעשר שמפרישין מן הריוח שנתן הש''י לבני האדם: ולעיל סי' רנ''א כתב הב''י בשם המרדכי דמ''ע דומה למפריש צדקה עכ''ל הט''ז והש''ך: