הלכות דם
סימן סה - חוטין האסורים משום דם ומשום חלב ודיני ג''ה סימן סו - דברים האסורים משום דם סימן סז - כמה דברים האסורים משום דם סימן סח - דיני מליגת הראש והעופותסימן סה - חוטין האסורים משום דם ומשום חלב ודיני ג''ה
ובו י''ד סעיפים
א יֵשׁ (א) חוּטִים שֶׁאֲסוּרִים מִשּׁוּם דָּם שֶׁבָּהֶם, כְּגוֹן: חוּטִין שֶׁבַּיָּד, וְשֶׁבַּכָּתֵף וְשֶׁבַּלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁבְּצַד הַלָּשׁוֹן מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבַלָּשׁוֹן, וּבַצַּוָּאר, וְחוּטֵי הַלֵּב, וְחוּטֵי הָעֹקֶץ, וְחוּטֵי הַדַּקִּין, שֶׁהֵם בְּתוֹךְ שֻׁמָּן הַדַּקִּין כְּמוֹ בֵּית עַכָּבִישׁ מְסֻבָּכִין זֶה בָּזֶה. הגה: וְנוֹהֲגִין לְהָסִיר גַּם כֵּן ג' חוּטֵי אֹרֶךְ אֵצֶל הֶחָזֶה מִבִּפְנִים (א''ו הָאָרֹךְ) וְכֵן נוֹטְלִין חוּטִין אֲחוֹרֵי הָאָזְנַיִם (סֵדֶר הַנִּקוּר וְאָרֹךְ) וְאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא (ד''ע) . וּקְרוּם שֶׁעַל הַמֹּחַ שֶׁבַּקָּדְקֹד וּקְרוּם שֶׁעַל הַבֵּיצִים. וּמְלִיחָה לֹא מֵהָנֵי בְּהוּ, אִם לֹא שֶׁיַּחְתְּכֵם תְּחִלָּה וְחָתוּךְ לְתַחַת (ר''ן בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד וְרַשְׁבָּ''א בת''ה וְטוּר סי' ס''ו בְּשֵׁם יֵשׁ גְּאוֹנִים) . וְאַחַר כָּךְ יִמְלְחֵם. וְהָנֵי מִלֵּי לְבַשְּׁלָם בִּקְדֵרָה, אֲבָל לִצְלִי אֵינָם צְרִיכִים לֹא חֲתִיכָה וְלֹא מְלִיחָה, מִשּׁוּם דְּנוּרָא מִשְׁאָב שָׁאִיב וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא כְּשֶׁפְּנֵי הַחוּטִין עַל פְּנֵי הָאֵשׁ, אֲבָל אִם הֵם מֻבְלָעִים בְּתוֹךְ הַבָּשָׂר אֵין הָאֵשׁ שׁוֹאֵב אֶלָּא אִם כֵּן יַחְתְּכֵם (רַשְׁבָּ''א וְע''ל סִימָן ס''ז בבֵּית יוֹסֵף) . הגה: וְאִם לֹא נְטָלָן וּבִשְּׁלָם בְּלֹא חֲתִיכָה צָרִיךְ שִׁשִׁים נֶגֶד כָּל הַחוּטִין (רַשְׁבָּ''א) וּבִצְלִי סַגִּי (ב) בִּקְלִיפָה (הג' אֲשֵׁרִ''י וְהַגָּהוֹת ש''ד בְּשֵׁם מהרא''י סי' ל''ג) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן כ''ב. באר היטב (א) החוטין. כ' הש''ך דזה לא קאי אחוטי צואר דבהם אין צריך ס' כיון דמנתח הבהמה אבר אבר והא דכתב רמ''א סתם משום דגם בחוטי צואר משכחת לה האי דינא כשלא חתכן אבר אבר ועי' בדרישה סי' ס''ו: (ב) בקליפה. ואע''ג דגבי וורידין צריך נטילה בצלי כבר חילק הד''מ דחוטין אלו הם עבים יותר מורידין ואינן פולטין כ''כ בבשר. (כ' רש''ל דא''צ קליפה כלל לא במליחה ולא בצלי) ובט''ז כ' דקליפה זו אינה אלא חומרא בעלמא ונ''מ אם בשלו כך בלא קליפה י''ל דשרי:
ב הָרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי חֲתִיכַת חוּטִין אֵלּוּ לֹא יִסְמֹךְ עַל חֲתִיכַת הַבָּשָׂר, אֶלָּא יַחְתֹּךְ הַבָּשָׂר וְהָעֶצֶם לִשְׁנַיִם. הגה: וְחוּטֵי הַצַּוָּאר לֹא מְהָנֵי בְּהוּ אִם חֲתָכָם, רַק שֶׁיַּחְתֹּךְ הַמַּפְרֶקֶת לִשְׁנַיִם. (אָרֹךְ ואוֹר זָרוּעַ) .
ג גַּף הָעוֹף כְּיַד הַבְּהֵמָה, וְהִלְכָּךְ צָרִיךְ לַחְתֹּךְ עֶצֶם הָאֲגַפַּיִם וּלְמָלְחָם, וְכֵן עֶצֶם הַלְּחָיַיִם בָּעוֹף. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכִים לִטֹּל בָּעוֹף חוּטִין אֵלּוּ מִשּׁוּם שֶׁדַּקִּין הֵם וְהַדָּם יוֹצֵא מִשָּׁם עַל יְדֵי מְלִיחָה (ר''ן פֶּרֶק הַשּׁוֹחֵט בְּשֵׁם י''א) וְכֵן הַמִּנְהָג שֶׁאֵין נוֹטְלִין מִן הָעוֹף שׁוּם חוּטִין רַק חוּטֵי הַצַּוָּאר, וּבְאוֹתָן יֵשׁ לִזָּהֵר לִטְּלָן מִשָּׁם אוֹ יַחְתְּכֵם עִם הַמַּפְרֶקֶת לִשְׁנַיִם. מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אִם הוּסַר רַק הָרֹאשׁ מִן הָעוֹף, סָגֵי (אָרֹךְ בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ) וְנוֹהֲגִין לַחְתֹּךְ בְּיַרְכֵי הָעוֹפוֹת בְּפֶרֶק הָאַרְכֻּבָּה הַתַּחְתּוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁלִּפְעָמִים נִמְצָאִים חוּטִין אֲדֻמִּים בְּרַגְלֵי הָעוֹפוֹת. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן, מֻתָּר בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ נִתְבַּשְּׁלוּ כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצְאוּ חוּטִין אֲדֻמִּים (הַכֹּל בְּמָרְדְּכַי פג''ה) שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שֻׁמָּן בְּעָלְמָא.
ד בֵּיצֵי זָכָר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, מֻתָּרִים לִקְדֵרָה בְּלֹא (ג) קְלִיפָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בָּהֶם כְּמוֹ חוּטִין אֲדֻמִּים. וְאִם הָיָה לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם יֵשׁ בָּהֶם כְּמוֹ חוּטִין אֲדֻמִּים אֲסוּרִין לִקְדֵרָה בְּלֹא קְלִיפָה, אֲבָל לִצְלִי (ד) מֻתָּרִים. הגה: וְנָהֲגוּ לְנַקֵּר הַבֵּיצִים אַף כְּשֶׁהֵם (ה) פְּחוּתִים מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, וְכֵן לְהָסִיר מִשָּׁם גִּיד הַגָּדוֹל וְלַחְתֹּךְ בָּהֶם הַרְבֵּה חֲתִיכוֹת (א''ו הָאָרֹךְ) וְנָהֲגוּ לִקַּח מִן הַכָּתֵף הַבָּשָׂר שֶׁקּוֹרִין דרי''ז (סדר הניקור) וְאֵין בּוֹ אִסּוּר רַק הוּא מִשּׁוּם מִאוּס. עוֹד נָהֲגוּ בלונבי''ל שֶׁקּוֹרִין לידווי''ץ לִצְלוֹתוֹ וְלֹא לְבַשְּׁלוֹ, וְאֵין בּוֹ אִסּוּר אִם מְבַשְּׁלוֹ, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף וְאָרֹךְ) וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָסִיר הָעִינוּנִיתָא דְּוַרְדָּא וּלְהַשְׁלִיכָהּ וְלֹא לְאָכְלָהּ, וְאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר (א''ו הָאָרֹךְ) וְכֵן נָהֲגוּ לַחְתֹּךְ בֵּין הַפְּרָסוֹת שֶׁל רַגְלֵי הַבְּהֵמָה וּלְהָסִיר מִשָּׁם בָּשָׂר לָבָן וְדַק מִשּׁוּם מִאוּס. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן, אֵין לָחוּשׁ (ד''ע) . באר היטב (ג) קליפה. כ' הש''ך ה''ה דחתיכה ומליחה מהני בהו: (ד) מותרים. (אף בלא חתיכה) כ' הש''ך דזהו אליבא דכ''ע ודלא כפרישה שכ' דזה דוקא לדעה ראשונה שבסעיף א': (ה) פחותים. כתב הש''ך מיהו בדיעבד מותר אפי' ליכא ס' דאין מוחזקים בדם כ''כ כל שלא היה לו למ''ד יום (או''ה):
ה גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה, אֲפִלּוּ אִם אֵין כַּף שֶׁלָּהֶם עָגֹל. וְנוֹהֵג בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף מִפְּנֵי שֶׁאֵין כַּף שֶׁלּוֹ עָגֹל, אֲבָל אִם נִמְצָא לוֹ כַּף עָגֹל נוֹהֵג בּוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרָיו אִם הוּא עָגֹל. הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין חַיָּה לִבְהֵמָה בְּכָל דָּבָר הָאָסוּר מִשּׁוּם גִּיד אוֹ מִשּׁוּם דָּם, וְכֵן בְּעוֹף אִם הָיָה לוֹ כַּף, וְלָכֵן כָּל דָּבָר שֶׁמְנַקְּרִין בִּבְהֵמָה צָרִיךְ לְנַקֵּר בְּחַיָּה גַּם כֵּן. (מָרְדְּכַי פג''ה) רַק מַה שֶּׁאָסוּר מִשּׁוּם חֵלֶב אֵין צָרִיךְ לְנַקֵּר בְּחַיָּה.
ו נוֹהֵג בְּכוֹי.
ז אֵינוֹ נוֹהֵג בִּשְׁלִיל כָּל שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שְׁחִיטָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ, אִם שָׁלְמוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמְצָאוֹ חַי. וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה (קַבָּלַת ר''י בֶּן חָבִיב) .
ח שְׁנֵי גִּידִים הֵם בַּיָּרֵךְ, אֶחָד פְּנִימִי סָמוּךְ לָעֶצֶם וְהַשֵּׁנִי חִיצוֹן סָמוּךְ לַבָּשָׂר, וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים וְצָרִיךְ לְחַטֵּט אַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁהַפְּנִימִי אָסוּר מִן הַתּוֹרָה וְהוּא הַפּוֹשֵׁט בְּכָל הַיָּרֵךְ, וְהַחִיצוֹן אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וּקְנוֹקָנוֹת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְצָרִיךְ לְחַטֵּט אַחֲרֵיהֶם. וְשֻׁמָּנָם, יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְנָהֲגוּ בּוֹ אִסוּר. הגה: וְרָאשֵׁי הַקְּנוֹקָנוֹת נִכְנָסִים בְּרָאשֵׁי הָעֲצָמוֹת, עַל כֵּן הַמְנַקֵּר צָרִיךְ לִשְׁבֹּר רָאשֵׁי הָעֲצָמוֹת כְּדֵי לְהָסִיר הַקְּנוֹקָנוֹת מֵעִקָּרָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי) וְאֵין לִלְמֹד סֵדֶר הַנִּקּוּר רַק בְּמַרְאִית הָעַיִן מִן הַמֻּמְחֶה הַבָּקִי בְּנִקּוּרוֹ (ד''ע) .
ט גּוּפוֹ שֶׁל גִּיד אֵינוֹ אֶלָּא כְּעֵץ שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם וְאַף עַל פִּי כֵן אֲסְרָתּוֹ תּוֹרָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ בִּפְלִיטָתוֹ. וְהַקְּנוֹקָנוֹת וְהַשֻּׁמָּן יֵשׁ בָּהֶם טַעַם, לְפִיכָךְ אוֹסְרִין תַּעֲרָבְתָּן בִּפְלִיטָתָן.
י גִּיד הַנָּשֶׁה מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
יא שׁוֹלֵחַ אָדָם לְגוֹי יָרֵךְ וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין חֲתוּכָה. וְאִם נוֹתְנָהּ לוֹ בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה, לֹא יִתְּנֶנָּהּ לוֹ כְּשֶׁהִיא חֲתוּכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּל גִּידָהּ.
יב וְכָל יָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל מְחֻתֶּכֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַתְּכִין אוֹתָהּ מְנַקְּרֵי בָּשָׂר, הִיא בְּחֶזְקַת שֶׁנִּטַּל גִּידָהּ.
יג מִי שֶׁנִּקֵּר וְהָלַךְ לוֹ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הוּא בָּקִי בְּנִקּוּר וְאֵין כָּאן מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּנִקּוּר לְהַרְאוֹת לוֹ, מֻתָּר. הגה: וְדַוְקָא שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהִשְׁלִים נִקּוּרוֹ וְאִם לָאו הָכֵי, אָסוּר, שֶׁמָּא לֹא הִשְׁלִים הַנִּקּוּר (ר''ן בְּשֵׁם ריב''א) . וְאִם אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת לְבָקִי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַמְנַקֵּר (בֵּית יוֹסֵף מִמַּשְׁמָעוּת הָרֹא''שׁ) . אִם לֹא יָדְעִינָן אוֹתוֹ בָּקִי בְּנִקּוּר וּמֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת, וְאַף עַל גַּב דְּרֹב הַמְּצוּיִין אֵצֶל נִקּוּר מֻמְחִים הֵם, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לְהַחֲמִיר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן א' גַּבֵּי רֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה וכו'.
יד הַטַּבָּחִים (ו) נֶאֱמָנִים עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, וּמִיהוּ אֵין לוֹקְחִין בָּשָׂר מִכָּל טַבָּח שֶׁשּׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ וּמוֹכֵר לְעַצְמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת. באר היטב (ו) נאמנים. כ' רש''ל וז''ל ואני הגבר שמעתי וראיתי שרוב המנקרים שלנו אף על פי שמחמירין לחתוך אף ההיתר מכל מקום כמה פעמים מקילין בחלב ובקנוקנות של גיד מחמת מהירות ע''כ נהגתי בעצמי שלא לאכול בשר המנוקר עד שיראה למנקר אחר ויבדוק אם הוא מנוקר כראוי עכ''ל:
סימן סו - דברים האסורים משום דם
ובו י' סעיפים
א דַּם בְּהֵמָה, (א) חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, אָסוּר. וְכֵן דָּם שְׁלִיל, אֲבָל דַּם דָּגִים וַחֲגָבִים, מֻתָּר. באר היטב (א) חיה. כ' הש''ך דה''ה דם כוי:
ב דַּם בֵּיצִים אִם יָדוּעַ שֶׁהוּא מְרֻקָּם הָאֶפְרוֹחַ (פֵּרוּשׁ שֶׁהִתְחִילָה לְהִתְהַוּוֹת בּוֹ צוּרַת הָאֶפְרוֹחַ) (ב) חַיָּבִים עָלָיו, אֲבָל אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְרֻקָּם הָאֶפְרוֹחַ אֵין חַיָּבִים עָלָיו, אֲבָל (ג) חֲכָמִים אֲסָרוּהוּ. באר היטב (ב) חייבים. וכ' הש''ך דוקא בטפת דם אבל אם הוא מלא דם וניכר מקום התחלת האפרוח אינו אלא מדרבנן וע''ל סימן פ''ו: (ג) חכמים. כ' רש''ל שיש להחמיר ולומר דדם ביצים דאוריי' ונ''מ לענין ספק ועי' בדברי רמ''א ס''ד:
ג נִמְצָא עָלֶיהָ קֹרֶט דָּם, זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר. וְהוּא שֶׁנִּמְצָא בַּחֶלְבּוֹן, אֲבָל אִם נִמְצָא (ד) בַּחֶלְמוֹן, כָּל הַבֵּיצָה אֲסוּרָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִמְצָא עַל קֶשֶׁר הַחֶלְבּוֹן וְגַם מִבַּחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מִן הַקֶּשֶׁר, דְּכָל הַבֵּיצָה אֲסוּרָה (הָרֹא''שׁ וְרַשְׁבָּ''א וְרַשִׁ''י ותוס' וְעוֹד פּוֹסְקִים וְכָתַב רֹא''שׁ וְטוּר וְר' יְרוּחָם שֶׁיֵּשׁ לְהַחְמִיר כב' הַשִּׁיטוֹת) וְיֵשׁ מַחְמִירִין עוֹד דְּכָל שֶׁנִּמְצָא עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל חֶלְבּוֹן אֲפִלּוּ לֹא נִתְפַּשֵּׁט כְּלָל, אָסוּר (א''ו הָאָרֹךְ רֵישׁ כְּלָל מ''ב ומהרא''י ש''ד) וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לֶאֱסֹר כָּל בֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דָּם, וְאֵין מְחַלְּקִין בֵּין חֶלְמוֹן (ה) לְחֶלְבּוֹן. וּבְמָקוֹם דְּנוֹהֲגִים לְהָקֵל לִזְרֹק הַדָּם וּלְהַתִּיר הַבֵּיצָה, בְּמָקוֹם דְּמֻתָּר, צָרִיךְ לִטֹּל כְּדֵי קְלִפָּה עִם הַדָּם כְּשֶׁזּוֹרְקוֹ (אָרֹךְ שָׁם בְּשֵׁם סְמַ''ג) . באר היטב (ד) בחלמון. הש''ך הביא הכל בו ושאר פוסקים דס''ל שאין חילוק אפי' היא ביצה בת יומא דלא כרש''ל שמחלק בזה: (ה) לחלבון. הט''ז וש''ך כתבו דמנהג הזה הוא עפ''י הדין שאנו חוששין לסברת הרא''ה דפוסק שיש להחמיר יותר בחלבון מבחלמון וכתב מהרש''ל שדבריו עיקר להלכה:
ד בֵּיצִים הַטְּרוּפוֹת בִּקְעָרָה וְנִמְצָא דָּם עַל חֶלְמוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁזָּרְקוּ הַחֶלְמוֹן שֶׁעָלָיו הַדָּם, אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהֵן טְרוּפוֹת בִּקְעָרָה הַחֶלְבּוֹן שֶׁהוּא דַּק מִתְעָרֵב בְּיַחַד וְהַכֹּל אָסוּר. אֲבָל בֵּיצִים שְׁבוּרוֹת יַחַד בִּקְעָרָה וְלֹא טְרוּפוֹת, וְנִמְצָא דָּם בַּחֶלְמּוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, יִקַּח הַחֶלְמוֹנִים הַכְּשֵׁרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵם מֻתָּרִין. (ו) וְיַשְׁאִיר אוֹתָהּ אֲשֶׁר בָּהּ הַדָּם בַּקְּעָרָה עִם חֶלְבּוֹנֵי הַשְּׁאָר וְיִזְרְקֵם. הגה: וְכָל זֶה כְּשֶׁיָּדְעִינָן שֶׁהָיָה הַדָּם בְּמָקוֹם הָאוֹסְרוֹ, אֲבָל אִם הָיָה סָפֵק אִם הָיָה בְּמָקוֹם הָאוֹסְרוֹ אוֹ לֹא, יֵשׁ לְהַתִּיר (ז) הַתַּעֲרוֹבוֹת (סְבָרַת עַצְמוֹ בפי' תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ) הוֹאִיל וּבְלָאו הָכֵי חַד בִּתְרֵי בָּטִיל. אֲבָל אִם הַבֵּיצָה לְבַד, אָסוּר. וְכֵן אִם נִתְבַּשְּׁלָה אוֹ נִצְלָה בֵּיצָה וְלֹא יַדְעִינָן אִם הוּא בְּמָקוֹם הָאָסוּר (הַכֹּל מאו''ה וְעַיֵּן ת''ח כְּלָל ס''ב דִּין ג') . באר היטב (ו) וישאיר. כתב הט''ז הטעם שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון ע''כ טוב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשרה ולא ישאר משאינה כשרה עם הכשרים שנעקרו מהקערה וכתב עוד בשם מהרש''ל שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מותר אבל כשהתחיל לטרוף אפילו מעט אסור דספק דאורייתא הוא ולחומרא: (ז) התערובות. כ' הש''ך דנראה מדברי רמ''א שכ' אבל אם הביצה לבדה אסורה משמע הא נתערב אפילו אח' באח' מותר מטעם דבתערובות סומכים אפוסקים דדם ביצים מדרבנן דלא כב''ח שכ' דלדידן דס''ל דדם ביצים מדאורייתא הוי ספק דאורייתא ולענ''ד נראה דאפי' למ''ד שהוא מן התורה יש להקל בתערובות דהא קי''ל מדאורייתא מין במינו בטיל חד בתרי וחכמים הצריכו ס' ואם נשפך ואין יכולים לידע אם יש ס' מותר דספק דרבנן לקולא כ''ש הכא דיש ספק אם יש כאן איסור כלל דבטל ברוב ואע''ג דמדברי הרב בד''מ נראה דס''ל דלמ''ד דם ביצים דאורייתא הוי ספק דאורייתא ודוקא בנשפך מקילין דכיון שנתבטל ברוב האיסור מצד עצמו הוא דרבנן אבל לא היכא שהספק באיסור עצמו ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ומהאי טעמא לא שרינן ספק דרוסה שנתערבה ברוב מטעם ספק דרבנן לקולא כמ''ש בד''מ בהדיא סי' נ''ז מ''מ הכא כיון דהרמב''ם והרבה פוסקים ס''ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן ואם כן אפילו בלא תערובות הוי ספק דרבנן ולקולא ודאי דיש לחושבו ע''י תערובות ספק דרבנן לכ''ע. ואפי' נתערב א' בא' מותר די''ל דביצת ההיתר היא יותר מביצת האיסור וא''כ ה''ל ס''ס ספק יש כאן ביצת איסור ואת''ל דיש כאן איסור שמא ביצת ההיתר היא הרוב ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן וה''ל ספיקא דרבנן ולקולא ואפי' נמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קיי''ל כהרא''ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קיי''ל כהגאונים וסייעתם ואע''ג דכתבתי בס''ס נ''ז דבכה''ג לא הוי ס''ס רק גבי דרוסה דיש בלא''ה צדדים להתיר מ''מ הכא כיון שיש ספק איסור כלל ודאי נראה דהוי ס''ס גמור ותו דאפילו למ''ד דהוא מן התורה אין הביצה אסורה בודאי אלא מספיקא שמא התחילה להתרקם א''כ מכל הלין טעמים נראה דיש להקל עכ''ל וכ' בט''ז מעשה בא לידי שאשה עשתה עיסה שנילושה מביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפ' של אחד מהם והיו שם ביצים הרבה מאותו תערובות והתרתי הכל דהוי כמו ספק דרבנן דכיון דאפילו היה במקום האוסרו היה בטל ברוב מן התורה וכן בספק אזלינן לקולא וא''ל דהא נתערב בעיסה וה''ל מין בשאינו מינו דצריך מן התורה ס' כדלקמן סי' צ''ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ''ח ע''כ התרתי עכ''ל:
ה נִמְצָא הַדָּם בַּבֵּיצָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר אֶת כֻּלָּהּ, וְלֹא זָרַק הַדָּם, (ח) וְשָׁכַח וְטָרַף הַבֵּיצָה עִם הַדָּם, נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא מֻתָּר. באר היטב (ח) ושכח. כ' הש''ך ומשמע דאם ערבו מדעת אסור לדידיה או למי שנתבטל בשבילו משום קנסא. וכל זה במקום שלא נהגו לאסור הביצה לעולם ונ''מ גם במקום שנהגו לאסור אם נתערב הדם עצמה בתערובות אחר שהוא מותר:
ו נִמְצָא דָּם בְּבֵיצָה שֶׁשָּׂמוּהָ עַל הַחַמִּין לְהִצְטַמֵּק, כֵּיוָן שֶׁאֵין בִּמְקוֹם הַבֵּיצָה רֹטֶב, (ט) מֻתָּר כָּל הַחַמִּין. באר היטב (ט) מותר. דכיון דאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי שאינו אסור אלא כדי קליפה (וקליפ' ביצה עצמה לא גרע משיעור קליפה). כ' רש''ל למאי דקיימא לן דאפילו צלי וחם לתוך חם הוי כבישול ואוסר עד ס' גם כאן אוסר עד ס' וכתב הט''ז דמ''מ אין להחמיר אלא אם הדם במקום שאוסר בודאי (אז צריך ס' נגד כל הביצה) אבל אם נמצא על החלמון שלא על הקשר וכה''ג יש להקל (וכן אם היה ספק אם הוא במקום האוסרו אזי די בקליפה וקליפת הביצה מהני כאן. קיצור דינים אלו אם נתערב הביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האוסרו אזי אם נתערב במינו או במינו ושאינו מינו מותר אבל בשאינו מינו לבד אסור וצריך ס' נגד הביצה. ודוקא בחם אבל בצונן נוטל הביצה ושאר מותר כדי קליפה) וכתב הש''ך דמדברי רמ''א נראה דמודה להמחבר אם אין הביצה קלופה ואע''ג דקי''ל בסי' ק''ה דאפי' בכחוש משערין בס' הא נתבאר שם באיסור בלוע כחוש אינו מפעפע בלא רוטב והביצה בקליפתה הוי איסור בלוע ומסיק דמ''מ דברי מהרש''ל נראין ע''ש:
ז בֵּיצִים (י) הַמּוּזָרוֹת (פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּפְסְדוּ וְנַעֲשׂוּ כְּעֵין מַטְוֶה) אֲפִלּוּ יָשְׁבָה הַתַּרְנְגֹלֶת עֲלֵיהֶם יָמִים הַרְבֵּה, מֻתָּר (יא) לְאָכְלָם וּבִלְבַד שֶׁיִּזְרֹק הַדָּם. באר היטב (י) המוזרות. פירש''י והטור שאינם מזכר אלא דספנא מארעא וכ' הש''ך דה''ה מזכר אם אין בהם דם אע''ג דהן מוזרות שרי: (יא) לאכלם. כ' הש''ך ומשום שיקוץ אסורים לאיסטניס (כ' בשיבולי לקט בשם הגאונים דאם שהו הביצים תחת התרנגולת ג' ימים אסורים משום שיקוץ והב''י וכל האחרונים כתבו סתמא להתיר וש''ך ופר''ח הביאו ראיה כדעת הגאונים):
ח מֻתָּר לֶאֱכֹל בֵּיצִים צְלוּיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלוֹת לִבָּדֵק. הגה: וְכֵן אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק הַבֵּיצִים אִם יֵשׁ בָּהֶם דָּם, דְּסוֹמְכִין עַל רֹב בֵּיצִים שֶׁאֵין בָּהֶם דָּם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְאָרֹךְ) וּמִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ לְהַחְמִיר כְּשֶׁעוֹשִׂין מַאֲכָל עִם בֵּיצִים בַּיּוֹם, שֶׁרוֹאִין בָּהֶם אִם יֵשׁ בָּהֶם דָּם.
ט דַּם דָּגִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, אִם קִבְּצוֹ בִּכְלִי אָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן. לְפִיכָךְ, אִם נִכָּר שֶׁהוּא מִדָּגִים, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קַשְׂקַשִּׂים, מֻתָּר.
י דַּם אָדָם, אִם פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ אָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁךְ הַכִּכָּר בְּשִׁנָּיו, וְיָצָא דָּם מִשִּׁנָּיו עַל גַּבֵּי הַכִּכָּר, צָרִיךְ לְגָרְרוֹ. אֲבָל שֶׁבֵּין הַשִּׁנַּיִם, מוֹצְצוֹ. הגה: וְכָל דַּם דָּגִים וְדַם אָדָם, הוֹאִיל וּמִדִּינָא שָׁרֵי אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ (המ''מ פ''ז דְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ה''ז בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְהוּא בת''ה בַּיִת ג' שַׁעַר ה') .
סימן סז - כמה דברים האסורים משום דם
ובו ו' סעיפים
א בְּדַם בְּהֵמָה וְחַיָּה נָמֵי אֵין אִסוּר כָּרֵת, אֶלָּא בְּדַם הַנֶּפֶשׁ שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת בוֹ, אֲבָל דַּם הָאֵבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאֵבֶר וְיָצָא לַחוּץ, אוֹ שֶׁנִּצְרַר בַּחֲתִיכָה, אוֹ שֶׁפֵּרַשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְעוֹרֵר לָצֵאת וְנִבְלַע בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם לֹא פֵּרַשׁ וְלֹא נִצְרַר, מֻתָּר.
ב לְפִיכָךְ מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר חַי (א) בַּהֲדָחָה בְּלֹא מְלִיחָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ מֵהַחוּטִין שֶׁדָּם בָּהֶם, שֶׁהַדָּם שֶׁבַּחוּטִין הוּא כְּכָנוּס וְעוֹמֵד בִּכְלִי וְע''ל סי' ע''ו. באר היטב (א) בהדחה. משום דם שעל פני הבשר. ב''י:
ג הַשּׁוֹבֵר (ב) מִפְרַקְתָּהּ שֶׁל בְּהֵמָה, אָסוּר לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ חַי אֶלָּא אִם כֵּן מוֹלְחוֹ יָפֶה. וְעַל יְדֵי מְלִיחָה מֻתָּר אֲפִלּוּ לִקְדֵרָה, (ג) וְלִצְלִי מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּלֹא מְלִיחָה. הגה: (ד) וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר לְחָתְכוֹ (וּלְמָלְחוֹ) אַף בִּצְלִי. וְהוּא הַדִּין אִם חוֹתֵךְ בָּשָׂר מִבֵּית הַשְּׁחִיטָה קֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ (ר''ן) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה לִשְׁבֹּר מַפְרֶקֶת הַבְּהֵמָה אוֹ לִתְחֹב סַכִּין בְּלִבָּהּ כְּדֵי לְקָרֵב מִיתָתָהּ מִשּׁוּם (ה) שֶׁמַּבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים (בִּנְיָמִין זְאֵב וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט) . באר היטב (ב) מפרקת'. פי' קודם שתצא נפשה והטעם לפי שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק וחוזר ונבלע באיברים: (ג) ולצלי. כ' הש''ך בשם הר''ן דוקא שנצלה כל צרכו דאל''כ ה''ל כבשר חי וע''ל ס''ס ע''ו: (ד) ונהגו. כתב הט''ז דהג''ה זו שייך לקמן בסעיף ד' גבי נצרר הדם (שפסק הש''ע דלצלי א''צ חתיכה ומליחה ע''ז כתב ונהגו להחמיר כו' וע''ז כ' שפיר וה''ה בחותך בשר כו' דהוי ג''כ טעמא משום נצרר הדם כי עד שלא תצא נפשה הדם נעקר ממקומה. וע''ז כ' שפיר אח''כ וי''א דמשום זה ר''ל משום חומרא זו דבית השחיטה יש להחמיר אפילו בחותך מבית השחיטה אחר שתצא נפשה ועש''ך) דכאן לא שייך ונהגו בדבר שאינו מצוי: (ה) שמבליע. כתב הש''ך אע''ג דבסימן כ''ג פסק דמותר להכות על ראשה לקרב מיתתה אפשר דאין הדמים נגררין כ''כ אחר הראש ובט''ז תירץ דשם מיירי שכבר יצא הדם מה שיש לצאת בזינוק וכאן מיירי שרוצה למהר מיתתה תיכף אחר השחיטה ולזה יבליע הדם באברים (ועיין ט''ז):
ד נִצְרַר הַדָּם מֵחֲמַת מַכָּה, אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ עַד שֶׁיַּחְתֹּךְ הַמָּקוֹם (ו) וְיִמְלְחֶנּוּ יָפֶה, אֲבָל מֻתָּר לִצְלוֹתוֹ בֵּין בְּשִׁפּוּד בֵּין עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, אֲפִלּוּ בְּלֹא חִתּוּךְ וּמְלִיחָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ (ז) לְהַחְמִיר לְקַלֵּף בֵּית הַשְּׁחִיטָה אוֹ לַחְתֹּךְ בְּאוֹתוֹ בָּשָׂר קֹדֶם מְלִיחָה, הוֹאִיל וְנִצְרַר שָׁם הַדָּם בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה (אָרֹךְ כְּלָל א' וְכָל בּוֹ) . באר היטב (ו) ומליחה. כתב הש''ך למאי דקיי''ל ר''ס ע''ו דכל צלי צריך מליחה קצת פשיטא דהכא לא עדיף משאר בשר: (ז) לקלף. כ' הש''ך דאבישול קאי אבל לצלי דינו כשאר בשר:
ה בָּשָׂר שֶׁלֹּא (ח) נִמְלַח, וּנְתָנוּהוּ בְּחֹמֶץ כְּדֵי לְהַצְמִית דָּמוֹ בְּתוֹכוֹ, אִם נִתְאַדֵּם הַבָּשָׂר זֶהוּ סִימָן שֶׁנֶּעֱקַר הַדָּם מִמְּקוֹמוֹ, וְהַחֹמֶץ אָסוּר וְגַם הַבָּשָׂר אָסוּר לְאָכְלוֹ חַי, וְאֵין לוֹ הֶתֵּר אֶלָּא בִּצְלִי. וְאִם לִקְדֵרָה, צָרִיךְ חֲתִיכָה וּמְלִיחָה, וְאִם לֹא נִתְאַדֵּם הַבָּשָׂר, הַחֹמֶץ מֻתָּר וְגַם הַבָּשָׂר מֻתָּר לְאָכְלוֹ חַי. באר היטב (ח) חי. בפרישה הביא בשם רש''ל דאסור לקדירה בלא חתיכה ומליחה וכתב עליו דהיינו לפי מנהגינו דאין בקיאין בחליטה:
ו חֹמֶץ שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ בָּשָׂר פַּעַם אַחַת לְהַצְמִיתוֹ, לֹא יַצְמִית בּוֹ בָּשָׂר פַּעַם אַחֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. אֲבָל כָּל שֶׁלֹּא חָלְטוּ בּוֹ כְּלָל, מֻתָּר לַחֲלֹט בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָזָק. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין בְּקִיאִין בַּחֲלִיטָה וְאָסוּר לְצַמֵּת בְּחֹמֶץ (רַבֵּינוּ יְרוּחָם כֵּן כָּתַב בֵּית יוֹסֵף בִּשְׁמוֹ), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין מַצְמִיתִין בָּשָׂר בְּחֹמֶץ קֹדֶם מְלִיחָה, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם (ט) בְּדִיעֲבַד, מֻתָּר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע''ג. באר היטב (ט) בדיעבד. ודלא כב''ח שאוסר אף בדיעבד. ש''ך:
סימן סח - דיני מליגת הראש והעופות
ובו ט''ו סעיפים
א הַטּוֹמֵן הָרֹאשׁ (א) לִצְלוֹתוֹ, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁיְּהֵא בֵּית הַשְּׁחִיטָה לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּב הַדָּם דֶּרֶךְ שָׁם. וְאִם הִנִּיחוֹ עַל הַצְּדָדִים, הַמֹּחַ וְהַקְּרוּם (ב) אֲסוּרִים אֶלָּא אִם כֵּן נִקַּב (ג) עֶצֶם הַמֹּחַ וְהָיָה הַנֶּקֶב לְמַטָּה, לְפִי שֶׁהַדָּם זָב דֶּרֶךְ שָׁם. הגה: וּלְכַתְּחִלָּה (ד) נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִצְלוֹת שׁוּם רֹאשׁ שָׁלֵם, אֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהַנִּיחוֹ אַבֵּית הַשְּׁחִיטָה, חָיְשִׁינָן שֶׁמָּא יִתְהַפֵּךְ אַצְּדָדָיו (תְּשׁוּבַת רֹא''שׁ כְּלָל כ' וּמְבִיאוֹ בֵּית יוֹסֵף סי' ע''א) . באר היטב (א) לצלותו. כתב הט''ז דבטור איתא למולגו ואין חילוק ביניהם לדינא כי מליגה וצליה שוין בדין זה: (ב) אסורים. כתב הט''ז אע''ג דבסימן ס''ה פסק דלצלי א''צ לא חתיכה ולא מליחה דנורא משאב שאיב שאני הכא דכל הראש הוא על האש והוי כאילו המוח בקדירה כיון שאין מקום לצאת משם וכתב הש''ך דשאר כל הבשר מותר ואפילו קליפה א''צ לפי שהקרום מפסיק בין הדם שבתוכו לבשר ואין הדם נפלט לחוץ ואפילו נפלט כבולעו כך פולטו: (ג) עצם. כתב הש''ך אפילו לא ניקב הקרום מ''מ מותר: (ד) נהגו. אלא רגילים להסיר המוח ולמלחו תחלה קודם צליה וקרומו זורקו לחוץ (והעולם נהגו להשליך המוח עם הקרום באווזא. ובתרנגול ובתרנגולת זורקין הראש לגמרי. ובבהמה מלחו יפה המוח והקרום זורקין לחוץ) ש''ך בשם תשובת הרא''ש:
ב הִנִּיחוֹ עַל נְחִירָיו, אִם (ה) נָעַץ בּוֹ קָנֶה אוֹ דָּבָר אַחֵר, מֻתָּר, וְאִם לָאו אָסוּר הַמֹּחַ וְהַקְּרוּם. באר היטב (ה) נעץ. פירש''י בנקב החוטם כדי שלא יסתם:
ג יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דִּלְהָשִׁיר אֶת הַשֵּׂעָר בִּלְבַד, אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל הַצְּדָדִין, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר (רַשְׁבָּ''א בְּשֵׁם י''א) . הגה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְכֵן נוֹהֲגִין לַחֲרֹךְ הָרֹאשׁ לְהָסִיר הַשֵּׂעָר, וְכֵן עוֹפוֹת מִשִּׁיּוּרֵי נוֹצוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם, דְּהוֹאִיל וְאֵינוֹ מֻנָּח עַל מָקוֹם אֶחָד אֶלָּא מַעֲבִירוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁנִּבְלַע בּוֹ הַדָּם. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא הַטְמָנָה (ו) וְשֶׁמֻּנָּח תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד (ר''ן וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהָאָרֹךְ כְּלָל י''ז) . וְנוֹהֲגִין לַחְרֹךְ עַל קַשׁ וְתֶבֶן שֶׁאֵין לָהֶם חֲמִימוּת כָּל כָּךְ לְבַשֵּׁל הַדָּם (בא''ו הָאָרֹךְ) . וּמִכָּל מָקוֹם יַעֲבִירֵם עַל הָאֵשׁ תָּמִיד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה בְּמָקוֹם אֶחָד הַרְבֵּה. באר היטב (ו) ושמונח. כתב הש''ך והלשון מגומגם דמשמע דלסברא ראשונה אפילו הטמנה שמונח במקום א' שרי ואח''כ מסיים ואינו אסור אלא הטמנה וצ''ל דכך הם ביאור דבריו והסברא ראשונה עיקר דגם הסברא הב' לא נחלק עליו אלא בהטמנה אבל בהחרכה מותר וכן נוהגין לחרוך כו' ואינו אסור אלא הטמנה כו':
ד אִם בִּשֵּׁל הָרֹאשׁ שָׁלֵם, הַכֹּל אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן ס' (ז) כְּנֶגֶד הַמֹּחַ וּקְרוּמוֹ (ה''ה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם וְרַמְבַּ''ן וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם וע''פ) . הגה: וְאִם צְלָאוֹ כָּךְ שָׁלֵם וְלֹא אוֹתְבֵהּ אַבֵּית הַשְּׁחִיטָה אוֹ אַנְּחִירָיו וְדָץ בּוֹ מִידִי, הַקְּרוּם וְהַמֹּחַ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מֻתָּר (המ''מ בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) וּלְכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִין לִטֹּל הַמֹּחַ קֹדֶם הַמְּלִיחָה מִתּוֹךְ הַגֻּלְגֹּלֶת וְלַחְתֹּךְ הַגֻּלְגֹּלֶת שְׁתִי וָעֵרֶב, שֶׁאָז מִתְחַתֵּךְ הַקְּרוּם הֵיטֵב. וְיֵשׁ מְסִירִים הַקְּרוּם. וּבְדִיעֲבַד אִם (ח) חֲתָכוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב, סָגֵי, אֲפִלּוּ לֹא הֵסִיר הַמֹּחַ קֹדֶם הַמְּלִיחָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְּׁלוֹ כָּךְ וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' ע''א וְסִימָן ע''ב וצ''ב. אִם הָרֹאשׁ נֶאֱסַר אִי אָמְרִינַן חֲתִיכָה נַעֲשָׂה נְבֵלָה דְּהָוֵי בָּזֶה כִּשְׁאָר אִסּוּרִין (הַגָּהוֹת ש''ד) . באר היטב (ז) המוח. כתב הש''ך ומיירי כשנמלח תחלה מיהו אנן קי''ל דלעולם צריך ס' נגד כל הראש: (ח) חתיכה. כתב הש''ך והיכא דנתבשל הראש לבד דודאי אין בראש ס' נגד המוח והקרום צריך בקדרה ס' נגד כל הראש ואפ''ה הראש אסור דזה מקרי איסור דבוק ואם הראש מחובר בעוף כל העוף מצטרף לס' נגד המוח והקרום ואם ניקב העצם כנגד הקרום קודם מליחה והניח הנקב למטה ובשלו שרי אפילו בלא חתיכת שתי וערב:
ה הַבָּא לִמְלֹג הָרֹאשׁ, (ט) צָרִיךְ לַחְתֹּךְ חוּטִין שֶׁבַּלֶּחִי קֹדֶם מְלִיגָה, וְכֵן צָרִיךְ לְהָדִיחַ בֵּית הַשְּׁחִיטָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם שׁוּם דָּם; וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְגִים הָעוֹף. (הר''ן) הגה: וַאֲפִלּוּ אִם (י) חוֹרֵךְ רַק לְהָסִיר הַשֵּׂעָר, דִּינוֹ הָכֵי (בְּאָרֹךְ כְּלָל י''ז) וּמִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ נֶאֱסָר בְּחֵרוּךְ בְּעָלְמָא, אִם לֹא הֵסִיר הַחוּטִין וְלֹא הֵדִיחוֹ. באר היטב (ט) לחתוך. כ' הש''ך ואע''ג דבסי' ס''ה הביא דברי המתירין לצלי בלא חתיכה יש לחלק בין צלי למליגה ומהרש''ל לא כתב כן: (י) חורך. כ' הש''ך דבחורך ע''ג עצים מיירי אז צריך להדיח בה''ש ובדיעבד אם לא הדיחו שרי אבל ע''ג תבן וקש אפילו לכתחלה אין נזהרים ואין למלחו קודם ההבהוב:
ו כְּשֶׁמּוֹלְגִין רֹאשׁ אוֹ רַגְלַיִם אֵין צָרִיךְ (מָרְדְּכַי ר''פ ג''ה) לְמָלְחָם תְּחִלָּה. הגה: וּמוֹלְחָם (יא) אַחַר כָּךְ. אֲבָל אִם רוֹצֶה לְמָלְחָם תְּחִלָּה קֹדֶם הַמְּלִיגָה, סָגֵי לֵיהּ בְּהָכֵי וְאֵין הַשְּׂעָרוֹת מְעַכְּבִין הַדָּם לִפְלֹט (טוּר סי' ע''א בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְמָלְחָם אַחַר הַמְּלִיגָה, וְכֵן נוֹהֲגִין וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע''א. באר היטב (יא) אחר. ומהרש''ל כתב דהעיקר למלוח אחר המליגה או החריכה וזהו מצוה מן המובחר (אע''ג שאין המנהג כן):
ז הַמְּשִׂימִין רַגְלֵי הַבְּהֵמָה עַל הָאֵשׁ לְהָסִיר הַטְּלָפַיִם וְלַחֲרֹךְ הַשֵּׂעָר בְּלֹא מְלִיחָה תְּחִלָּה, מֻתָּר. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין וְחוֹתְכִין רָאשֵׁי הַטְּלָפַיִם מְעַט, וּמַנִּיחִים הַחֲתָךְ לְמַטָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּב הַדָּם וְהָכֵי נָהוּג.
ח פַּרְסוֹת הָרֶגֶל שֶׁנִּמְלְחוּ בִּקְלִפָּתָן וְלֹא חָתַךְ רֹאשָׁן, לֹא נֶאֶסְרוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה, דְּהַיְנוּ (יב) הַטְּלָפַיִם, אֲבָל הַשְּׁאָר מֻתָּר (הַגָּהוֹת מי''י בְּשֵׁם סמ''ק והגה' ש''ד וְהָאָרֹךְ) וְהָכֵי נָהוּג. וְהוּא הַדִּין אִם הִטְמִינָם בְּרֶמֶץ. אֲבָל (יג) בְּחֵרוּךְ שֵׂעָר בְּעָלְמָא, שֶׁמַּעֲבִירוֹ עַל הָאֵשׁ וּמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ תָּמִיד, הַכֹּל מֻתָּר (אָרֹךְ וּמַהֲרִי''ל) . באר היטב (יב) הטלפים. כתב הש''ך ואין חילוק בין אם מונחים לארכן או שעומדים על טלפיהן כ''כ בד''מ (דהא בלא''ה רוב פוסקים מתירין אף מה שבתוך הטלפים. ש''ך) אבל דעת מהרש''ל דיש לאסור אף השאר כשעומדין על טלפיהן: (יג) בחרוך. כתב הש''ך ומהרש''ל אוסר אף בחרוך ונראה דמיירי כששוהה אותם קצת על האש אבל כשמעביר' על האש ומשנה מקומם תמיד מודה דמותר ומ''מ לכתחלה טוב להחמיר אפילו בהבהוב להסיר ראשי הטלפים ע''כ:
ט מֻתָּר לִמְלֹג תַּרְנְגֹלֶת בְּרֶמֶץ (פֵּרוּשׁ אֵפֶר חַם) אוֹ לְהַבְהֵב בָּאוּר, וְהוּא (יד) שֶׁיָּדִיחַ בֵּית הַשְּׁחִיטָה תְּחִלָּה יָפֶה יָפֶה. וְכֵן שְׁאָר דָּם אִם דָּבוּק בּוֹ בְּעַיִן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם) וְאִם הִיא לִקְדֵרָה, יִזָּהֵר שֶׁלּא יַשְׁהֶנָּה כָּל כָּךְ בָּאֵשׁ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַלֵּב וְהַכָּבֵד לְהִתְחַמֵּם וּלְהַפְלִיט (רַשְׁבָּ''א בתה''א דַּף ע''ה וְר''ן) . הגה: וְלֹא נָהֲגוּ עַכְשָׁו לִמְלֹג כְּלָל בְּרֶמֶץ, אֲפִלּוּ תַּרְנְגֹלֶת (ת''ה סִימָן קס''ח) מִיהוּ אִם עָבָר וַעֲשָׂאוֹ בְּעוֹף, (טו) הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר (מָרְדְּכַי פג''ה וְהָאָרֹךְ כְּלָל י''ו וְרַשְׁבָּ''א שָׁם וש''ד) וּבִבְהֵמָה לֹא נֶאֱסָר הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ, רַק הַקְּרוּם וְהַמֹּחַ, אִם לֹא הִנִּיחוֹ עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה אוֹ אַנְּחִירָיו וְלֹא דָּץ בֵּהּ מִידִי. וְאִם לֹא הֵדִיחַ בֵּית הַשְּׁחִיטָה אוֹ שְׁאָר דָּם בְּעַיִן שֶׁעָלָיו, צָרִיךְ (טז) לִטֹּל אוֹ לִקְלֹף מְקוֹם הַדָּם, וְהַשְּׁאָר שָׁרֵי. באר היטב (יד) שידיח. כתב הש''ך בשם הר''ן דאם לא הדיחו אפילו דיעבד אסור אף בצלי דדם בעין אינו יוצא אפי' ע''י צלי כדלקמן סי' ע''ו אלא שהרשב''א כתב דמשום פליטת לב וכבד אין לחוש לצלי וצ''ע דבסי' ע''א כתבתי בשם הרשב''א דאף דם הלב מיחשב דם בעין ואפשר דבהחרכה דקילא מצלי לא מחמיר כולי האי למיחשביה דם בעין: (טו) הראש. והטעם כתב הש''ך דאין להבחין אז בקרום המוח שלו אבל מהרש''ל כתב שאין איסור בשאר הראש של התרנגולת אלא שמשליכין אותו משום דלא חשוב וכתב האו''ה אבל במליחה גרידא ודאי ניכר עדיין הקרום וכ''כ הרב רמ''א בסימן ע''א ס''ג: (טז) ליטול. כתב הש''ך דצ''ע מהיכן הוציא הרב דין זה דכיון דקי''ל בדם בעין לא אמרינן כבולעו כך פולטו ואפילו בצלי צריך ס' כדלקמן ר''ס ע''ו וכ''ש בהטמנה ברמץ ונ''ל דס''ל להרב דדם דידיה לא מיחשב כ''כ דם בעין דהא מה''ט קי''ל בסימן ע''ו דבשר שנצלה בלא הדחה קמייתא דשרי ונהי דהתם לגמרי שרי מ''מ כיון דדם בית השחיטה הוא וגם בהטמנה דגרע מצלי צריך נטילה ומי שאינו רוצה להחמיר כ''כ די בקליפה:
י אֵין מוֹלְגִין גְּדָיִים וּטְלָאִים וְעוֹפוֹת בִּכְלִי רִאשׁוֹן אֶלָּא אִם כֵּן (יז) נִקֵּר אֶת הַחֵלֶב וּמְלָחָם. וְכֵן לֹא יְעָרֶה עֲלֵיהֶם מִכְּלִי רִאשׁוֹן. וְאִם עֵרָה, דַּי בִּקְלִיפַת הָעוֹר. וְאִם רֹאשׁ הָעוֹף (יח) לְמַעְלָה כְּשֶׁמְּעָרֶה עָלָיו, אֵין צָרִיךְ קְלִיפָה. הגה: וְלֹא מִקְרֵי עֵרוּי אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא פָּסַק הַקִּלּוּחַ מִכְּלִי הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנָּגַע לְמַטָּה, אֲבָל אִם פָּסַק כְּבָר לֹא מִקְרֵי עֵרוּי, וְאֵינוֹ אוֹסֵר (ר''ן וּשְׁאָר פּוֹסְקִים וְע''ל סִימָן ק''ה סק''ד) . באר היטב (יז) ניקר. כתב הש''ך דאפילו בדיעבד אסור כדין בשר שנתבשל בלא מליחה לקמן סימן ס''ט: (יח) למעלה. הטעם איתא בש''ך דהנוצות מגינות עליה ואם עירה על התרנגולת בעוד שהנוצות עליה צריך לראות שלא יערה פעם ב' דאז הנוצות כבר נשרו וצריך קליפה וע''ל סימן ק''ה וגם אין חילוק בין שרגלי העוף למעלה או שהיו מונחים על הצדדים צריך קליפה:
יא אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִמְלֹג; וְאִם מָלַג, מֻתָּר. הגה: דְּקַיְמָא לָן כְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל, אֲפִלּוּ הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַשּׁוֹכֵר) וּבְדִיעֲבַד שָׁרֵי, אֲבָל (יט) לְכַתְּחִלָּה אָסוּר (הַגָּהוֹת ש''ד שַׁעַר י''ד) וְלָכֵן נָהֲגוּ בְּאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁלֹּא לִמְלֹג שׁוּם דָּבָר רַק אַחַר מְלִיחָה. מִיהוּ לִכְבוֹד אוֹרְחִים אוֹ צֹרֶךְ שַׁבָּת, (כ) מֻתָּר לְהַנִּיחַ בִּכְלִי שֵׁנִי, אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, חֲתִיכָה מְלֵאָה קֶרַח וּכְפוֹר כְּדֵי לְמַהֵר מְלִיחָתוֹ. וְטוֹב (כא) לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לְהַנִּיחוֹ רַק בְּמַיִם שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶם. וְאֵין חִלּוּק בֵּין כְּלִי חֶרֶס אוֹ כְּלִי (כב) נְחֹשֶׁת אוֹ שְׁאָר כֵּלִים, לְעִנְיַן כְּלִי שֵׁנִי. (כֵּן מַשְׁמָע לוֹ מִדִּבְרֵי הַפּוֹסְקִים) . באר היטב (יט) לכתחלה. פי' אם היד סולדת בו (אבל אם אין יד סולדת בו אף בכלי ראשון שרי): (כ) מותר. אפי' היד סולדת בו: (כא) ליזהר. אם אפשר ליזהר: (כב) נחשת. כתב הש''ך בשם ר' ירוחם ושאר פוסקים דאם עירה יורה בשר לתוך כלי נחשת של חלב א''צ הגעלה דכלי נחושת אינו בולע אא''כ האור מהלך תחתיו והוא השיג ע''ז והוכיח מש''ס ופוסקים דאף כלי נחשת צריך הגעלה והסכים עמו הגאון מוהר''ר יושע:
יב וְאִם מָלַג עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ שִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, עוֹפוֹת, וְלֹא רָאָה הַיִּשְׂרָאֵל אִם בִּכְלִי רִאשׁוֹן אוֹ בִּכְלִי שֵׁנִי, אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יוֹדֵעַ בְּטִיב יְהוּדִים וְיֵשׁ שָׁם נַעַר אוֹ נַעֲרָה (כג) שֶׁיּוֹדְעִים בְּטִיב הָעִנְיָן, מֻתָּר וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ס''ט מִדִּין זֶה. באר היטב (כג) שיודעים. כתב הש''ך הטעם דמירתת אבל מסיח לפי תומו לא מהני הכא כדלקמן סימן ס''ט דהתם איכא נמי טעמא דעובדי כוכבים קפדי אנקיותא וזה לא שייך הכא:
יג תַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁנִּמְלְגוּ יַחַד בִּכְלִי שֵׁנִי וְנִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן טְרֵפָה, לֹא נֶאֶסְרוּ הָאֲחֵרוֹת.
יד מַיִם שֶׁמָּלְגוּ בָּהֶם, יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַחְזִירָם לְהַרְתִּיחַם כְּדֵי לִמְלֹג בָּהֶם שֵׁנִית, אוֹ כְּדֵי לְהָדִיחַ בָּהֶם קְעָרוֹת וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמֵי מְלִיגָה כְּלָל אֲפִלּוּ אֵינָם רַק צוֹנְנִים (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי וש''ד וְאָרֹךְ) .
טו אִם נִמְלְגָה תַּרְנְגֹלֶת בִּכְלִי שֵׁנִי בְּמַחֲבַת חוֹלֶבֶת, אֲפִלּוּ הִיא בַּת יוֹמָא, הַכְּלִי וְהַתַּרְנְגֹלֶת מֻתָּרִים אִם עֵרוּ הַמַּיִם תְּחִלָּה; אֲבָל אִם עֵרוּ עַל הַתַּרְנְגֹלֶת, אִם הָרֹאשׁ לְמַטָּה יֵשׁ מִי (כד) שֶׁאוֹסֵר, וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר. באר היטב (כד) שאוסר. כתב הש''ך דיש לתמוה לאיזה צורך כתב הרב בהג''ה לעיל ס''י דלא מיקרי עירוי כשפסק הקילוח הא המחבר כתב כאן ב' דעות בזה ודוחק לומ' שמיירי כאן שהתרנגולת מונחת במחבת ועירה על התרנגולת והמחבת ביחד דפשט הל' לא משמע הכי כלל ועוד דבנדון זה כתב הרב בהג''ה סימן צ''ה ס''ג דפשוט דשרי מטעם דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שיבלע מזה לזה לכן נראה דהדברים כפשטן והיש מי שמתיר הוא רשב''ם שהביאו הטור וב''י דס''ל דאם עירה על התרנגולת א''צ קליפה אפילו ראשה למטה ואע''ג דבסעיף י' סתם המחבר כדעת ר''ת שהביא הטור דצריך קליפה סמך עצמו אמה שיביא בסוף הסימן גם המתיר וע''ל סימן ק''ה: