הלכות נזקי שכנים
סימן קנג - דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סלם ונעיצת ק ורות סימן קנד - חזקת חלונות ופתחים, וכמה צריך להתרחק מהן סימן קנה - דין הרחקת נזיקין סימן קנו - דין מי שירד לאמנותו של חברו, ומי שמביא סחורה לעיר אחרתסימן קנג - דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סלם ונעיצת ק ורות
ובו כ' סעיפים
א הַמְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא זִיז (פֵּרוּשׁ, כְּעֵין נֶסֶר אוֹ רֹאשׁ קוֹרָה הַבּוֹלֵט מִן הָעֲלִיָּה וְלַחוּץ) מִכָּתְלוֹ עַל אֲוִיר חֲצַר חֲבֵרוֹ כָּל שֶׁהוּא, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מַזִּיקוֹ בִּרְאִיָּה בְּעֵת (א) שֶׁתּוֹלֶה בּוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. הגה: וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הֵסִירוֹ, שֶׁהִנִּיחוֹ בַעַל הֶחָצֵר (ב) מֵרְצוֹנוֹ, אֵין בַּעַל הַזִּיז מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּזִּיק לְבַעַל הֶחָצֵר בִּרְאִיָּה, וּבַעַל הֶחָצֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ (טוּר סעי''ד) . באר היטב (א) שתולה. ול''מ למימר אתלה בו דרך אחורנית ולא אראה בחצר חבירי דחיישינן שיהפך פניו ויראה בו בכוון ויתנצל לו' דמש''ה היפך פניו דירא שמא יפול בעומדו בקצה העלייה ולא יתפס על הראייה כגנב גמ' ור''ש עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשובת מהרי''ט ס''ח ק''ח ובתשו' רש''ך ס''ב סי' צ''ח: (ב) מרצונו. הקשה בסמ''ע דהא לא כ''כ הטור אלא לפי שיטת המאן דאמר דלזיז פחות מטפח אין לו חזקה כלל אבל הרמ''א דכ''כ אדברי המחבר שהם כהרמב''ם דס''ל דאפי' לזיז כל שהו יש לו חזקה לאלתר אם לא מיחה כמ''ש המחבר אחר זה בסעיף ב' לא אתיא שפיר וצ''ל דהרמ''א כ' דין זה לכל מר כדאי' ליה כו' ע''ש:
ב הוֹצִיא אֶת הַזִּיז וְלֹא מִחָה בּוֹ בַּעַל הֶחָצֵר (ג) לְאַלְתָּר, הֲרֵי הֶחֱזִיק בַּעַל הַזִּיז. וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּמוֹנֵעַ בַּעַל הֶחָצֵר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ (טוּר סע''ב) . הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל חֲזָקוֹת אֵלּוּ בָּעֵינָן ג' שָׁנִים, וְכָל שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק ג' שָׁנִים יָכוֹל לִמְחוֹת. וְכֵן בָּעֵינָן שֶׁיָּבֹא בְּטַעֲנָה, כְּמוֹ בְּחֶזְקַת קַרְקַע (טוּר בְּשֵׁם ר''ת וְהָרֹא''שׁ), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּסִימָן קמ''ו סָעִיף ט'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְזִיז שֶׁאֵין בּוֹ טֶפַח לָא מְהַנֵּי חֲזָקָה כְּלָל, וְיָכוֹל בַּעַל הֶחָצֵר לִמְחוֹת בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה; וְאִם לֹא מִחָה בוֹ (ד) וְהִנִּיחוֹ מֵרְצוֹנוֹ, בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֲבָל לֹא בַעַל הַזִּיז (טוּר בְּשֵׁם הרמ''ה וְהַר''י בַּרְצְלוֹנִי וְהָרֹא''שׁ) . באר היטב (ג) לאלתר. ר''ל מכי אתברר ליה היזקו ושתק ודוקא בלסתום חלונו בפניו אמרו דלאלתר הוי חזקה משום דמסתמא נתברר לו נזקו מיד ועיין בריב''ש סי' תע''א וע''ל סי' קנ''ה סל''ה ובסי' קנ''ד סי''ב. סמ''ע: (ד) והניחו. נרא' בפחות מטפח שהוציא בעל הזיז א''י להסירו בעל הזיז כל זמן שירצ' בעל החצר משא''כ בזיז טפח שמיחה בו בעל החצר אזי גם בעל הזיז יכול להסירו כשרוצ' וכך מורה ל' הטור בב' מקומות ודלא כפי' הב''ח גם דברי הב''ח כהוגן לפי קושיית התוספות עכ''ל הש''ך (עיין במהר''ש יונה ז''ל בפירושו להלכות שכנים. כנה''ג וע''ש אות ד' להגהת הטור):
ג הָיָה בַּזִּיז טֶפַח, הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר כְּנֶגְדּוֹ. וְאִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת (ה) תַּחַת הַזִּיז וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ, בַּעַל הַזִּיז מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם אֵין בַּזִּיז טֶפַח, לֹא הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר, וְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחְתָּיו וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל זִיז, אֵין בַּעַל הַזִּיז יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו. באר היטב (ה) תחת. פי' הסמ''ע דר''ל במקום הזיז עצמו כשיבנה ממש במקומו יוסר הזיז ויבוטל תשמישו לגמרי ובהא דוקא יש חילוק בין זיז טפח לפחות מטפח אבל גם בזיז טפח ס''ל דאין בעל הזיז יכול למנוע לבעל החצר מלבנות תחתיו עד הזיז כו' ע''ש) (והט''ז כת' דלשון תחת הזיז לא משמע כן אלא הדברים כמשמען שבזיז עצמו אין לבעל החצר שום זכות אפי' בפחות מטפח רק שיוכל לבנות תחתיו עד סמוך לו וממילא מבטל תשמישו משא''כ בזיז טפח דהחזיק באויר החצר מה שהוא תחת הזיז כדרך תשמישו) ועיין במהרש''ך ח''ג סי' י''ד:
ד הָיָה הַזִּיז שֶׁהוֹצִיא, רָחְבּוֹ טֶפַח וּמָשׁוּךְ בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁבּוֹלֵט טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים בְּאֹרֶךְ הַכֹּתֶל (טוּר), וְלֹא מִחָה בּוֹ, הֶחֱזִיק בְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְאִם רָצָה לְהַרְחִיב אֶת הַזִּיז עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, מַרְחִיב. הגה: אֲבָל אִם הֶחֱזִיק בְּזִיז בּוֹלֵט טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ י' טְפָחִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים כְּשִׁעוּר מָשְׁכוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ (ו) ד' וְלֹא יוֹתֵר. הוֹצִיא זִיז טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ ג', אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְחִיבוֹ, אֶלָּא יִשָּׁאֵר כְּמוֹ שֶׁהוּא (טוּר ס''ז בְּשֵׁם הָרִי''ף) . וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ תַּחַת הַזִּיז כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחַ לוֹ תַּחְתָּיו גּוֹבַהּ אֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּזִּיז. הגה: וְאִם בַּעַל הֶחָצֵר רוֹצֶה לִקְבֹּעַ זִיז בְּכֹתֶל חֲבֵרוֹ, בַּעַל הַכֹּתֶל יָכוֹל (ז) לִמְחוֹת בּוֹ אֲפִלּוּ בְּזִיז פָּחוֹת מִטֶּפַח (טוּר) . באר היטב (ו) ד'. פירוש במשך כל העשרה יכול לעשות רחבו ד'. סמ''ע: (ז) למחות. והב''ח פסק דא''י למחות וכת' דגם דעת הרשב''ם הוא כן ואין דבריו נראין דאין כונת רשב''ם לו' רק שיוציא זיז מרשותו עד סמוך לכותלו ולא בכותל של חבירו גם מה שהביא מסולם ל''ד כלל. ש''ך:
ה יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ לֹא (ח) פֶתַח וְלֹא חַלּוֹן, אֲבָל בְּחָצֵר שֶׁל שֻׁתָּפִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת, אִם רוֹצֶה לְהוֹצִיא זִיז לִפְנֵי חַלּוֹנוֹת לְהִשְׁתַּמֵשׁ עָלָיו, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי מֵחַלּוֹנוֹ רוֹאֶה בּוֹ וּמַה יַּעֲשֶׂה לוֹ הֶזֵּק; וְגַם לִבְנוֹת (ט) כְּנֶגְדּוֹ, בְּלֹא הַזִּיז אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹת מִפְּנֵי חֲלוֹנוֹתָיו. הגה: וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, שֶׁאוֹתָן זִיזִין שֶׁמּוֹצִיאִין מִגַּג שֶׁל רְעָפִים מִפְּנֵי קִיּוּם הַכֹּתֶל מִן הַמָּטָר, אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִמְחוֹת, וְאֵין לוֹ חֲזָקָה, וּכְשֶׁיִּרְצֶה זֶה לִבְנוֹת (י) יְסַלְּקֵם לְגַמְרֵי (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים) . באר היטב (ח) פתח. התוספות כתבו וז''ל דאף שבאותו צד שהגג פתוח לחצר צריך לעשות מעקה גבוה ד''א (ור''ל וכשהוא גבוה כ''כ לא שייך לו' שיוציא זיז למעלה מהמעקה וישמש בו ויראה משם דהא אין דרך שמוש בכך) י''ל דמיירי שמוציא הזיז בקרן זויות בסוף המעקה שהוא בצד שע''פ חצירו ע''כ ור''ל דבשאר ג' צדדי הגג אף שצריך ג''כ לעשות מעקה מ''מ אינו גבוה כ''כ עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשובת מהרשד''ם סי' תס''ב: (ט) כנגדו. ר''ל במקום הזיז ממש דאף אם הזיז הוא למטה מהחלון או בצדו בתוך משך טפח מהחלון אסור לבנות שם שמא יעמוד עליו ויציץ בתוך חלונות חבירו וכמ''ש בסי' קנ''ד ע''ש. סמ''ע: (י) יסלקם. ע''ל סי' קנ''ד סי''ו מ''ש המחבר בענין זה די''א דיכול למחות משום דלא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא לאח''ז וי''ל דהכא הכל מודים כיון דהכל יודעים שמדרך העולם להניח לחבירו הדר בצדו להאריך זיזו לחצירו עד עת שיצטרך לבנות שם. שם:
ו הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלַּח שָׁם הַמַּיִם, אוֹ שֶׁעָשָׂה מַזְחִילָה (פֵּרוּשׁ, צִנּוֹר גָּדוֹל שֶׁהַמַּיִם עוֹבְרִים בּוֹ) עַל כָּתְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִזְחָלִים וְיוֹרְדִים לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם לֹא מִחָה בּוֹ, הֶחֱזִיק זֶה בַּצִּנּוֹר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּגַם בַּחֲזָקָה זוֹ בָּעֵינָן חֲזָקָה שְׁלֹשָׁה שָׁנִים וְטַעֲנָה, וּבְלֹא זֶה לֹא מִקְרֵי חֲזָקָה (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם וְרַשְׁבָּ''א) . רָצָה אַחַר כָּךְ לִסְתֹּם הַצִּנּוֹר, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁכְּשֵׁם (יא) שֶׁהֶחֱזִיק בַּעַל הַגַּג לִשְׁפֹּךְ מֵימָיו לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, כָּךְ הֶחֱזִיק בַּעַל הֶחָצֵר שֶׁיִּהְיוּ מֵימֵי גַגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּאִים אֶצְלוֹ לִרְשׁוּתוֹ. הגה: (טוּר ס''ךָ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְרַשְׁבַּ''ם) מִיהוּ, אִם סָתַר בַּעַל הַגַּג, וְרָאָה זֶה וְשָׁתַק, אִבֵּד זְכוּתוֹ, דְּהָוֵי מְחִילָה מִיָּד, כִּדְאַמְרִינָן לְגַבֵּי סְתִימַת חַלּוֹן (נִמּוּקֵי יוֹסֵף), (רַשְׁבָּ''א סִימָן אֶלֶף רל''ג) . (וְכֵן אִם סִלֵּק בַּעַל הַגַּג מַרְזֵב שֶׁלּוֹ בְּדֶרֶךְ מְחִילָה, מִיָּד הָוֵי מְחִילָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ) . אֲבָל אִם נָפַל הַכֹּתֶל וְעָמַד כָּךְ שָׁנִים הַרְבֵּה, יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִבְנוֹת אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה עִם הַמַּרְזֵב. וְאִם עָשָׂה בַּעַל הֶחָצֵר מַעֲשֶׂה שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה הַמַּרְזֵב, וְרָאָה זֶה וְשָׁתַק, הָוֵי מְחִילָה (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א אֶלֶף קל''ג) . באר היטב (יא) החזיק. עיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' צ''ח וס''ג סי' פ''ב ובתשובת מבי''ט ח''א סי' צ''ו ובתשובת מהר''א ששון סי' צ''ח:
ז רָצָה בַּעַל הַגַּג לַעֲקֹר הַצִּנּוֹר מִצַּד זֶה וּלְהַחֲזִירוֹ לְצַד אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אָרֹךְ וְרָצָה לְקַצְּרוֹ, אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל (יב) לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק אֶלָּא בְּמֵימֵי הַגַּג, וַהֲרֵי הֵם בָּאִים אֶצְלוֹ מִכָּל מָקוֹם. באר היטב (יב) לעכב. כ' הסמ''ע דהיינו דוקא כשאין בעל החצר טוען שמגיע לו היזק בתשמישו שמשתמש במקום שירדו שם המים אלא שבא למחות משום דניחא ליה לקבל המים במקום הזה בהא קאמר שאין שומעין לבעל החצר. (מים הנגרים תחת הקרקע ממעין למעין יש להם חזקה מהר''ם גלאנטי סי' פ''ה ועיין בתשובת מבי''ט ח''ב סי' צ''ו) כנה''ג:
ח וְכֵן אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת (יג) הַצִּנּוֹר, אֵין בַּעַל הַגַּג יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְקִלּוּחַ הַמַּיִם. הגה: וְהוֹאִיל וְאֵין עָלָיו אֶלָּא לְקַבֵּל מֵימָיו, אִם יִרְצֶה לְקַבְּלָם בִּכְלִי אוֹ בְּצִנּוֹר, הַדִּין עִמּוֹ (טוּר סט''ו בְּשֵׁם הרמ''ה וְנ''י בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים) . אֲבָל לֹא יוּכַל לוֹמַר לְבַעַל הַצִּנּוֹר לְהַטּוֹתוֹ לְרוּחַ אַחֶרֶת אוֹ לְשַׁנּוֹת בּוֹ כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אָרֹךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְקַצְּרוֹ, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ קְפִידָה לְבַעַל הַצִּנּוֹר, אֲבָל בְּלָאו הָכִי כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיְּקַלְּחוּ מֵימָיו יָפֶה (כָּל זֶה בַּטּוּר) . באר היטב (יג) הצנור. כתב הסמ''ע דה''ה תחת המזחילה ובין שהיא של עץ או אבן ס''ל להרי''ף והרמב''ם והרא''ש דמותר לבנות תחתיה ולא כטור שפסק לחלק בין של עץ לאבן ותמה על הרא''ש ע''ש ועמ''ש הט''ז בזה:
ט רְאוּבֵן שֶׁרָצָה לְהַחֲזִיר שׁוֹפְכֵי גַגּוֹתָיו לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים יְכוֹלִים לְעַכֵּב עָלָיו. הגה: וְהוּא הַדִּין אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁרָצָה לְהַחֲזִיר שׁוֹפְכוֹ לַמָּבוֹי, וּמַזִּיק לְאֶחָד בַּכֹּתֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵצֶל מָבוֹי זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבַעַל הַכֹּתֶל שׁוּם זְכוּת בְּמָּבוֹי זֶּה שֶׁהַשּׁוֹפְכִין יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) .
י מִי שֶׁהוֹרִיד מֵי גַגּוֹ עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ וְלֹא מִחָה בוֹ, וְהֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה, אִם הַמַּיִם מְנַטְּפִים וְרָצָה לְקַבְּצָם לְמָקוֹם אֶחָד וְלַעֲשׂוֹתָם צִנּוֹר, עוֹשֶׂה. וְכֵן אִם הָיוּ בָּאִים דֶּרֶךְ צִנּוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְחִלְּקָן עַל רֹחַב הַכֹּתֶל וְהֶחֱזִירָן נוֹטְפִים, עוֹשֶׂה. וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹת עַל גַּגּוֹ כְּמִין צְרִיף (פֵּרוּשׁ, מָלוֹן שֶׁל שׁוֹמְרֵי שָׂדוֹת שֶׁאֵין לוֹ גַּג, אֶלָּא הַקוֹרוֹת לְמַעְלָה נוֹגְעִים זוֹ בָּזוֹ וְהוֹלְכוֹת וּמִתְרַחֲבוֹת לְמַטָּה) עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם בִּמְהֵרָה לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, (יד) בּוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקוּ מֵימָיו שֶׁל זֶה לֵירֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ. באר היטב (יד) בונה. עיין בתשובת ן' לב ס''א כלל י''ד סי' פ''ד. ש''ך:
יא מִי שֶׁבָּא לְהַגְבִּיהַ הַשּׁוֹפְכִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ, שֶׁזֶּה וַדַּאי מוֹסִיף בַּהֶזֵּק הוּא, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיֵשׁ מַתִּירִין גַּם בָּזֶה. הגה: וְאִם רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיל הַצִּנּוֹר, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לִבְנוֹת תַּחְתֶּיהָ, וּכְשֶׁיַּשְׁפִּילָהּ לֹא יוּכַל לִבְנוֹת תַּחְתֶּיהָ כָּל כָּךְ (טוּר בְּשֵׁם הרמ''ה) .
יב רְאוּבֵן הָיָה לוֹ בַּיִת אֵצֶל חֲצַר שִׁמְעוֹן, וּמֵי גַגּוֹ נוֹטְפִים לַחֲצַר שִׁמְעוֹן, וְנָפַל בֵּיתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, וְשׁוּב בָּנָה שִׁמְעוֹן בַּיִת בַּחֲצֵרוֹ וְקָנָה מֵרְאוּבֵן שֶׁיְּקַבֵּל מֵי גַגּוֹ בְּחֻרְבָּתוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה רְאוּבֵן חֻרְבָּתוֹ וְהֶחֱזִיר מֵי גַגּוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן כְּבַתְּחִלָּה, וּמֵי גַגּוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן שֶׁקָּנָה מֵרְאוּבֵן שֶׁיְּקַבְּלֵם (נוֹטְפִין) עַל גַּג רְאוּבֵן (וְחוֹזְרִים לַחֲצַר שִׁמְעוֹן עִם מֵי גַג רְאוּבֵן), וְשִׁמְעוֹן טוֹעֵן שֶׁאֵין לוֹ לְקַבֵּל מֵי גַגּוֹ דִרְאוּבֵן אֶלָּא אַדְּרַבָּא הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵי גַגּוֹ, הַדִּין עִם שִׁמְעוֹן. הגה: רְאוּבֵן שֶׁמֵּימָיו יוֹרְדִין עַל גַּגּוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן וְהֶחֱזִיק בָּזֶה, וּבָא שִׁמְעוֹן לְהַגְבִּיהַ גַּגּוֹ, צָרִיךְ לִכְנֹס בְּשֶׁלּוֹ כְּדֵי הַנָּחַת מַרְזֵב בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יַפְסִיד חֲבֵרוֹ (מָרְדְּכַי רֵישׁ ב''ב) . מִי שֶׁהֶחֱזִיק בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ לִשְׁפֹּךְ בָּהּ מֵי כְּבִיסָה אַחַת, מְמַחִין בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁפֹּךְ בָּהּ (טו) חֲמִשָּׁה כְּבִיסוֹת. וְכֵן אִם הֶחֱזִיק לְמֵי גְשָׁמִים, לֹא יִשְׁפֹּךְ שָׁם מֵי כְּבִיסָה (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ''ק דב''ב) . אֲבָל הַשּׁוֹפֵךְ שׁוֹפְכִין בִּרְשׁוּתוֹ דֶרֶךְ בִּיב הָעוֹבֶרֶת בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק אֶלָּא לְדָבָר אֶחָד, יָכוֹל לִשְׁפֹּךְ שָׁם מַה שֶּׁיִּרְצֶה, הוֹאִיל דְּבִרְשׁוּתוֹ הוּא שׁוֹפֵךְ (שָׁם ד''ד) . באר היטב (טו) חמשה. ל''ד קאמר אלא גם ד' וג' אסור לשפוך כיון שלא החזיק אלא אחד. סמ''ע:
יג הַמַּעֲמִיד סֻלָּם קָטָן שֶׁאֵין לוֹ ד' שְׁלִיבוֹת בְּצַד כָּתְלוֹ בְּתוֹךְ חֲצַר חֲבֵרוֹ אוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, לֹא הֶחֱזִיק בְּנֶזֶק זֶה, וְכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הֶחָצֵר בּוֹנֶה בְּצַד הַסֻלָּם וּמְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ. הגה: וְאִם קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר, אֲפִלּוּ קָטָן, יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה (נִמּוּקֵי יוֹסֵף) . וְאִם הָיָה סֻלָּם גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ ד' שְׁלִיבוֹת אוֹ יוֹתֵר, הֶחֱזִיק, וְאִם בָּא לִבְנוֹת וּלְבַטְּלוֹ, בַּעַל הַסֻלָּם מְעַכֵּב עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק כְּשִׁעוּר, שֶׁהֲרֵי מָחַל לוֹ לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא בַּעַל הַגַּג לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל, בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק עָלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִיד סֻלָּם קָטָן, אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים לוֹ: אֵין לְךָ הֶפְסֵד בָּזֶה, כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה (טז) תִּטְּלֶנּוּ. באר היטב (טז) תטלנו. כת' הב''ח דאיירי כאן בחצר שאין בו בית דומיא דשדה ע''ש ובתשובת רש''ך סי' צ''ח. ש''ך:
יד כֹּתֶל שֶׁבֵּין רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, אִם הָיוּ שֻׁתָּפִים בּוֹ, זֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו כָּל שֶׁהֵן, וְזֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו. הגה: וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד הִכְנִיס וְהַשֵּׁנִי לֹא הִכְנִיס זְמַן אָרֹךְ, יָכוֹל לְהַכְנִיס כְּשֶׁיִּרְצֶה, הוֹאִיל וַחֲצִי כֹתֶל שֶׁלּוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . וְאֵין כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַכְבִּיד עַל הַכֹּתֶל רַק כַּמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א) .
טו הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל רְאוּבֵן לְבַדּוֹ, אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ.
טז חָפַר שִׁמְעוֹן בְּכֹתֶל זֶה וְהִכְנִיס בּוֹ קוֹרָה אַחַת, וְשָׁתַק רְאוּבֵן וְלֹא מִחָה בוֹ, הֶחֱזִיק בִּמְקוֹם הַקּוֹרָה; אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְרָצָה שִׁמְעוֹן לְהַחֲלִיפָהּ בְּקוֹרָה גְדוֹלָה וְעָבָה, מַחֲלִיף. הגה: וּבְחֶזְקַת סֻלָּם וּנְעִיצַת קוֹרוֹת, יֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְעֵינָן חֲזָקָה ג' שָׁנִים וְטַעֲנָה (טוּר בְּשֵׁם ר''ת וְאָבִיו הָרֹא''שׁ וְה''ה בְּפ''א מַה''ח בְּשֵׁם התוס' וְהָר''ר יוֹנָה וְהָרַשְׁבָּ''א), וְיֵשׁ חוֹלְקִין (יז) בְּכָל חֲזָקָוֹת אֵלּוּ (שָׁם בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם וּבְשֵׁם הַגְּאוֹנִים וְהָרַמְבַּ''ם שָׁם, וְכֵן כָּתַב הָרַב הַמַּגִּיד שָׁם בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) . באר היטב (יז) בכל. כת' הסמ''ע דלקמן סי' קנ''ה סל''ה הכריע הרמ''א כדעת הרמב''ם דא''צ חזקת ג''ש ונרא' דלאו הכרעה כללית היא דא''כ קשה למה כת' זה כמה פעמים בפלוגתא בס''ס קמ''ב גבי פתיחת חלון ובסי' זה בכמה מקומות לכן נראה לחלק כו' ע''ש ובתשובת מהרשד''ם סי' רס''א ורס''ז (ועיין במהר''ש יונה בפירושו להלכות שכנים. כנה''ג):
יז הָיְתָה הַקּוֹרָה סֻכַּת עֲרַאי, כָּל ל' יוֹם לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ סְתָם, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר: לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲרַאי. לְאַחַר ל' יוֹם, הֶחֱזִיק, שֶׁאֵין זֶה עֲרַאי. וְאִם סֻכַּת (יח) הֶחָג הִיא, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג לֹא הֶחֱזִיק, לְאַחַר שִׁבְעָה, הֶחֱזִיק. וְאִם חִבֵּר רֹאשׁ הַקּוֹרָה בַּכֹּתֶל בְּטִיט, מִיָּד הֶחֱזִיק; וְהוּא שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן סִיַּעַ עִמּוֹ, אוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה. באר היטב (יח) החג. כתב הסמ''ע דבהג''ה כתוב דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעינן בסוכה דעלמא דימי השנה (והט''ז הביא בשם ב''י דלא בעינן ל' כיון דלא נחית מעיקרא אדעתא דרשות רק אדעתא דמצוה):
יח מִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּכֹתֶל זֶה בְּקוֹרָה אַחַת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּקוֹרָה שְׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא מָחַל לוֹ אֶלָּא עַל אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהוֹדָה שֶׁאֵין כֹּתֶל זֶה שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁל חֲבֵרוֹ וְהוּא מָחַל לוֹ עַל הַכְנָסַת הַקּוֹרָה זוֹ. אֲבָל אִם (יט) טָעַן: כֹּתֶל זֶה אֲנִי שֻׁתָּף בָּהּ, הוֹאִיל וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקוֹרָה אַחַת, נֶאֱמָן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּהּ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵת שֶׁהוּא שֻׁתָּף בְּכָל הַכֹּתֶל. הגה: (רִיבָ''שׁ סִימָן ר''י מִכָּל מָקוֹם שָׁם) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיְתָה הַכֹּתֶל שֻׁתָּף בֵּין שְׁנֵיהֶם; אֲבָל אִם מוֹדֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיְתָה שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין נְעִיצַת קוֹרוֹת רְאָיָה עַל הַכֹּתֶל עַצְמָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה תִּקְרָה עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְחַלֵּק וְהָוֵי חֲזָקָה לְחַלֵּק בְּאַבְנֵי הַכֹּתֶל אִם תִּפֹּל, אֲבָל לֹא עַל מְקוֹם הַכֹּתֶל (כָּל זֶה בַּטּוּר) . באר היטב (יט) טען. עיין בריב''ש ותמצא דאיירי בשני בתים העומדים בשני צדי ר''ה אחד של ראובן והב' של שמעון והיה ראובן סומך קורה מכותלו לשל שמעון דהי' ניכר לכל שאותו כותל שסמך עליה לא היה שלו וזהו ג''כ כוונת המחבר במ''ש בד''א כשהודה כו' ר''ל צריך להודות דאנן סהדי ע''ז כו' עכ''ל הסמ''ע (והט''ז כ' דדבריו דחוקים ומפרש בענין אחר ע''ש):
יט הָיוּ קוֹרוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל, וּבְצַד שִׁמְעוֹן מְקוֹמוֹת חֲפוּרִים לְהַכְנִיס בָּהֶם רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת, לֹא הֶחֱזִיק בָּהֶן שִׁמְעוֹן לְהַכְנִיס בָּהֶם קוֹרוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁהוּא שֻׁתָּף בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ, וְיָכוֹל רְאוּבֵן לִטְעֹן: אֲנִי חָפַרְתִּי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ מִצִּדְּךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים עַד שֶׁתִּקְנֶה מִמֶּנִי אוֹ שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִי וְאֶמְחֹל לְךָ וְתַכְנִיס הַקוֹרוֹת בְּלֹא חֲפִירָה בַּכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמַטְמֵט כָּתְלִי בְּעֵת הַחֲפִירָה.
כ רְאוּבֵן הֶחֱזִיק בִּנְעִיצַת קוֹרוֹת (כ) בְּכֹתֶל הַיָּדוּעַ לַחֲבֵרוֹ, וְנָפַל אוֹתוֹ כֹתֶל, וְחָזַר הַבַּעַל הַכֹּתֶל וּבְנָאוֹ, אֵין לוֹ לִנְעֹץ עַל אוֹתוֹ כֹּתֶל חָדָשׁ. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אִם הָיָה רָעוּעַ וּבָא רְאוּבֵן לְשַׁפְּצוֹ וּלְתַקְּנוֹ, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עַל יָדוֹ. הגה: רְאוּבֵן שֶׁבָּנָה (כא) יְסוֹד חוֹמָתוֹ בַּחֲצַר שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ טְפָחַיִם יוֹתֵר מִן הַחוֹמָה, וּבָא בְּטַעֲנָה וּבַחֲזָקָה, הֶחֱזִיק לְמַעְלָה כָּל כְּנֶגֶד הַיְסוֹד עַד רוּם רָקִיעַ; וְאַף עַל גַּב שֶׁהַחוֹמָה אֵינָהּ רְחָבָה לְמַעְלָה, אִכָּא לְמֵימָר שֶׁכּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ הָוֵי, וְעַכְשָׁיו הוּא חָפֵץ לְהַחֲזִיר הַחוֹמָה לִמְקוֹמָהּ. וְצָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁלֹּא הִשִּׂיג גְּבוּל רֵעֵהוּ (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק חֶזְקַת) . וְנִרְאֶה לִי, דְּזֶה דַּוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג לְהַרְחִיב הַיְסוֹדוֹת כְּמוֹ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, אֵין לוֹ רַק הַיְסוֹד שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ. באר היטב (כ) בכותל. (אם רוצה להגביה הכותל אע''פ שמכביד על הכותל אם אינו נמשך נזק לחבירו א''י לעכב על ידו. מהרש''ך ח''ב סי' מ''ז ועיין במהר''א ששון סי' פ''ז. כנה''ג): (כא) יסוד. עיין בתשובת מהרשד''ם סי' רפ''ד:
סימן קנד - חזקת חלונות ופתחים, וכמה צריך להתרחק מהן
ובו ל''ב סעיפים
א אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין (א) בֶּחָצֵר שֶׁלָּקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת, אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּתְחוֹ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִים שֶׁלּוֹ. שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר אֵין לוֹ רְשׁוּת לְשַׁנּוֹת כְּלָל, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבְּנָאוֹ אוֹ קְנָאוֹ אוֹ יְרָשׁוּהוּ יֵשׁ לָהֶם לִנְהֹג בּוֹ (טוּר סע''ב) . אֲפִלּוּ (ב) בָּנָה (ג) עֲלִיָּה עַל גַּב בֵּיתוֹ, לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ פֶּתַח לְתוֹךְ הֶחָצֵר, לְפִי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהָיָה לוֹ שָׁכֵן אֶחָד וְנַעֲשׂוּ לוֹ שְׁכֵנִים הַרְבֵּה. אֲבָל יָכוֹל הוּא לִבְנוֹת עֲלִיָּה עַל גַּב בֵּיתוֹ בִּנְיָן חָדָשׁ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא פְּתוּחָה לֶחָצֵר אֶלָּא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָצָה לַחֲלֹק בֵּיתוֹ לִשְׁנַיִם, חוֹלֵק, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹתֵחַ פֶּתַח אַחֵר לֶחָצֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאִם לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּתְחוֹ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִים, בְּפָתְחוֹ לֶחָצֵר מַמָּשׁ. אֲבָל יָכוֹל לְפָתְחוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא שֶׁיִּסְתֹּם הַפֶּתַח שֶׁהָיָה לוֹ בְּחָצֵר אַחֶרֶת. וְיֵשׁ חוֹלְקִין דַּאֲפִלּוּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ אָסוּר (ד) לְפָתְחוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (א) בחצר. עיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' ח' ובתשובת ר''ל ן' חביב סי' מ''ד מדינים שבסי' זה ובסי' ק''י. ש''ך: (ב) בנה. פי' אפילו היא בנויה כבר ע''ג ביתו והיתה פתוחה להבית אסור לפתוח לה אח''כ פתח להחצר. סמ''ע: (ג) עלייה. ה''ה דבונה בית חדש ופותחו לתוך ביתו אלא אורחא דמלתא נקט. שם: (ד) לפותחו. פי' בית שבחצר אחרת אבל לבנות ע''ג עלייתו או אחורי ביתו בחצר זו ולפתחו לביתו מותר דהחצר משועבד להחדרים המצורפים לבית זה שעומד כבר בה רק שלא יפתחנה להחצר כ''כ הסמ''ע ועיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' מ''ח:
ב אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין בֶּחָצֵר שֶׁהֵבִיא לְבֵיתוֹ אַנְשֵׁי בַיִת אַחֶרֶת, יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ לְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עָלָיו אֶת הַדֶּרֶךְ. וְכֵן הַמַּשְׂכִּיר בֵּיתוֹ לְבַעַל הַבַּיִת אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא עִמּוֹ קְרוֹבָיו אוֹ מְיֻדָּעָיו לִשְׁכֹּן עִמּוֹ כְּאֶחָד בְּבַיִת זֶה, הֲרֵי הַמַּשְׂכִּיר מְעַכֵּב. וְאִם הֵם סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו לֹא הַשֻׁתָּף וְלֹא הַמַּשְׂכִּיר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּשֻׁתָּף יָכוֹל לְמַלּאוֹת בֵּיתוֹ אַכְסְנָאִים וְדִיּוּרִים, כָּל שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף בִּנְיָן חָדָשׁ (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם ונ''י בְּשֵׁם הָרִי''ף וְהָרַמְבַּ''ן וְרִיטְבָ''א), אַף עַל פִּי שֶׁחוֹלֵק בֵּיתוֹ לְדִיּוּרִין וְיֵשׁ לָהֶן בֵּית הַכִּסֵּא אֶחָד בְּיַחַד, וְלֹא יוּכַל הַשֵּׁנִי לְמֵימַר: הֵם מְמַלְּאִים לִי הַבֵּית הַכִּסֵּא. שְׁנַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת בַּיִת אֶחָד, אֵין הָאֶחָד יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לַאֲחֵרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, אַף עַל גַּב דִּבְחָצֵר אֵין לְהַקְפִּיד בִּכְהַאי גַוְנָא, מִיהוּ בְּבַיִת (ה) קְפִידֵי אִינְשֵׁי (כ''ז מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת) . באר היטב (ה) קפידי. נרא' דאפילו לא דר השותף עמו בבית מ''מ יכול למחות לזה שלא להכניס אחרים בביתו כי יקלקלו חלק ביתו מחמת ריבוי הדיורים ולא אמר דיכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים אלא כשהבית הוא לו לבדו ודוקא מחמת רבוי הדיורים הוא דמצי למחות אפילו השותף שאינו דר עמו בבית אבל כשרוצה א' מהשותפים להושיב אחרים במקומו ולא ירבה בדיורים לא מצי שותף השני לעכב עליו אפילו הוא דר שם א''י לו' עמך אני יכול לדור ולא עם זה שאתה מכניס במקומך דדוקא בשני שוכרים הדין כן וכמ''ש הט''ו בסי' שי''ז ולא בשותפים בגוף הבית דהא אם רוצה יכול למכור חלקו לזה שמכניס ואם אין השותף רוצה לדור עמו יחלק עמו הבית במדה או בגוד ואיגוד משא''כ בב' שוכרים וכמ''ש הטור שם זה נ''ל ברור ודלא כע''ש כו' עכ''ל הסמ''ע ועמ''ש הט''ז בזה:
ג לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ; וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִים בֶּחָצֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ לוֹ חַלּוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֶחָצֵר, (ו) מְעַכֵּב עָלָיו שֻׁתָּפוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ מִמֶּנּוּ. וְאִם פָּתַח, יִסְתֹּם. וְאִם נָתְנוּ לוֹ הַשֻּׁתָּפִים בֶּחָצֵר רְשׁוּת לִפְתֹּחַ חַלּוֹן אוֹ פֶתַח, רַשַּׁאי, וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְתַּח פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן, הגה: וּבְפֶתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח לָא מְהַנֵּי (ז) חֲזָקָה. וְהוּא הַדִּין בְּחַלּוֹן נֶגֶד חַלּוֹן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּחַלּוֹן נֶגֶד חַלּוֹן מְהַנֵּי (טוּר בְּשֵׁם הרמ''ה) . וְאִם בָּאוּ שְׁנֵיהֶם לִפְתֹּחַ בְּבַת אַחַת פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן נֶגֶד חַלּוֹן, אִם אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ חָסֵר וַחֲבֵרוֹ נֶהֱנֶה, כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם. וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד חֲסֵרִים, יַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶם (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק חֶזְקַת) ; אֶלָּא יַרְחִיק מַשֶּׁהוּ זֶה מִכְּנֶגֶד זֶה. וְאִם הוּא לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁנָּתְנוּ לוֹ רְשׁוּת לִפְתֹּחַ פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן, צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִכְּנֶגֶד פִּתְחוֹ אוֹ חַלּוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לִרְאוֹת בּוֹ כְּלָל. אֲבָל פּוֹתֵחַ אָדָם (ח) לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח בַּיִת כְּנֶגֶד פֶּתַח בַּיִת וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן, אִם אֵינָם (ט) גְּבוֹהִים ד' אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמֵר לוֹ: הֲרֵינִי כְּאֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שרואים אוֹתְךָ. הגה: וְהַבָּא לִבְנוֹת רִאשׁוֹן בָּעֲלִיָּה, אִם חֲבֵרוֹ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו לוֹמַר: הַיּוֹם אוֹ מָחָר אֶפְתַּח גַּם כֵּן וּתְעַכֵּב עָלַי, ע''ל סִימָן זֶה סָעִיף י''ד ט''ו וְט''ז וְי''ז. וּלְמָבוֹי, כָּל שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ ג' בָּתִּים, יֵשׁ מִי (י) שֶׁאוֹמֵר שֶׁדִּינוֹ כִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ אֵין דִּינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. פָּתַח לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְיֵשׁ בָּזֶה (יא) הֶזֵּק רְאִיָּה לְחָצֵר שֶׁבְּצַד רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, חֲבֵרוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף וּמָרְדְּכַי פ''ק דְב''ב וְד''ע מִדִּקְדוּק הַפּוֹסְקִים) . וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת (יב) כְּנֶגֶד פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן חֲבֵרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ תָּמִיד, שֶׁבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְאֵינָם מַבִּיטִים בּוֹ תָּמִיד, וְזֶה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּתוֹ כָל הַיּוֹם וּמַבִּיט בְּפֶתַח אוֹ בְחַלּוֹן חֲבֵרוֹ; לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא יָכוֹל לִרְאוֹת בּוֹ כְּלָל. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ (יג) לִזָּהֵר אָדָם מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּבֵית חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהוּא נִתְפַּס כְּגַנָּב בִּרְאִיָּה הַהִיא כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ טַעֲנָה (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק חֶזְקַת) . באר היטב (ו) מעכב. הטעם איתא בש''ס דמצי למימר שותפו עד השתא כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפילו כשאתה בביתך עיין בתשובת מהרי''ט סי' פ''ז ופ''ח וסי' ק''ז: (ז) חזקה. הטור מסיק הטעם משום דבאיסור עשוי ור''ל דלמדו מדכתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרשו שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה''ט נרא' דאפילו יש עדים שמחל לו או נתן שטר וקנין ע''ז לא מהני אבל להי''א דס''ל דבחלון כנגד חלון מהני מפני דהאיסור בקפידא תליא ובחלונות דלא רגילי להקפיד כ''כ מהני בהו חזקה ס''ל נמי דבפתח כו' נמי מהני מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא. סמ''ע: (ח) לר''ה. (וכנגד אוצר חרוב ג''כ יכול לפתוח וא''י לעכב בידו שמא היום או מחר יבנהו בית דירה מהר''ם גלאנטי סי' ל''ו ועיין בתשובת רש''ך חלק א' סי' קמ''ד ובתשובת ן' לב ס''א סי' פ''ה. כל שבזמן שהי' בנוי אין אומרים לו לסתור אפילו נשרף או נהרס לא איבד זכותו. מהרי''ט ח''א סי' קי''ד. כנה''ג): (ט) גבוהים. פי' הסמ''ע דכשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע''ג דגבהו נמשך למעלה מד''א יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלא''ה בני רה''ר יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר''ה רואין כל מה שנגד עיניהם מן הצד תוך ד' אמות ע''כ והש''ך כתב דאין דבריו נכונים: (י) שאומר. עיין בתשובת רמ''א סי' ל''ב: (יא) היזק. ר''ל שמזיקו בענין שאין בני ר''ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד' וכה''ג וכן מוכח בד''מ להדיא עיין שם. ש''ך: (יב) כנגד. לאו דוקא נגד אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק. סמ''ע: (יג) ליזהר. נרא' דהרמ''א בא ללמדנו דאף שאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אפילו אם אינו רואה לשם מ''מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שהוא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א''ש דתלהו בנתפס כגנב גם סיים כיון דאין לו טענה דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם יחשדוהו שלראות נתכוין. שם:
ד הָיָה (יד) פֶתַח שֶׁל אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין בְּחָצֵר קָטָן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְחִיבוֹ, שֶׁהֲרֵי שֻׁתָּפוֹ אוֹמֵר לוֹ: בְּפֶתַח קָטָן אֲנִי יָכוֹל לְהִסָתֵר מִמְּךָ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְאֵינִי יָכוֹל לְהִסָתֵר מִמְּךָ בְּפֶתַח גָּדוֹל. וְאִם הָיָה הַפֶּתַח גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: בְּפֶתַח (טו) אֶחָד אֲנִי יָכוֹל לְהִסָתֵר, בִּשְׁנַיִם אֵינִי יָכוֹל. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ פֶּתַח קָטָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְרָצָה לְהַרְחִיבוֹ, אוֹ הָיָה רָחָב וְרָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁנַיִם, אֵין חֲבֵרוֹ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְעַכֵּב עָלָיו. הָיָה לוֹ פֶּתַח (טז) גָּדוֹל, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּתַח קָטָן, אֲבָל לֹא בְּמָקוֹם אַחֵר (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) . באר היטב (יד) פתח. וה''ה חלון יש לו כל דין פתח בזה וכ''כ הטור ס''ד ופשוט. ש''ך: (טו) א'. דאף שהוא גדול מ''מ אין דרך בני אדם להניחו פתוח תמיד ויכול להשתמש שם כשהוא סתום משא''כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח א' מהן פתוח כן נראה לי מפירוש רשב''ם. סמ''ע: (טז) גדול. נרא' פשוט דדוקא בכה''ג דהי' שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהי' פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו א''י לסתום שם ולעשות במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ''מ כשירצה זה יעשה מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא''כ כשיעשה זה פתח או חלון ויסתום השאר במחיצה ע''י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהא בו כח למחות מלראות עליו וה''ז דומה למ''ש בר''ס קצ''ז גם בסי' זה כת' בסמוך דחצר השותפים אע''פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דבלא עשיית שום מעשה מזיקים זא''ז אין להם חזקה ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשיהי' לו חלון מבשהוא פתוח לגמרי. שם:
ה אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִים בֶּחָצֵר שֶׁהָיָה לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לְחָצֵר, וְהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי דְלָתוֹת, וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָם דֶּלֶת אַחַת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְעַכֵּב עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְתָּח כֻּלּוֹ תָּמִיד מַה שֶּׁאֵין כֵּן שֶׁהָיָה בִּשְׁתֵּי דְלָתוֹת. הגה: אֲבָל הָיוּ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי אַמּוֹת, לֹא יוּכַל (יז) לַעֲשׂוֹת פֶּתַח אֶחָד שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת. (גְּמָרָא פֶּרֶק חֶזְקַת) . באר היטב (יז) לעשות. הטעם דפתח גדול הראייה שולטת יותר מאשר שולטת בב' פתחים אף שההפסק ביניהם הוא קטן א''נ בפתח גדול התשמיש מצוי יותר דיכולין להוליך שם משאות גדולות ובעי לאצטנועי טפי כ''כ הסמ''ע והט''ז דחה דבריו וכת' דדין זה תמוה בעיניו וגם אינו מבואר בש''ס ובהרי''ף אלא בתרי של ד' לא יעשה א' של ח' ושם טעמא אחרינא איכא ע''ש):
ו מִי שֶׁבָּא לִפְתֹּחַ חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, בֵּין חַלּוֹן גְּדוֹלָה בֵין חַלּוֹן קְטַנָּה, בֵּין לְמַעְלָה בֵין לְמַטָּה, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר: תַּזִּיק לִי בִּרְאִיָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהיִא גְבוֹהָה תַּעֲלֶה בְּסֻלָּם וְתִרְאֶה:
ז הֲרֵי שֶׁפָּתַח חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ וּמָחַל לוֹ בַּעַל הֶחָצֵר, אוֹ שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ כְּגוֹן שֶׁבָּא וְסִיַּע עִמּוֹ, אוֹ שֶׁיָּדַע הַנִּזָּק וְלֹא עִרְעֵר, הֲרֵי זֶה הֶחֱזִיק בַּחַלּוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל אַחַר כָּךְ לַחֲזֹר וּלְעַרְעֵר עָלָיו לִסְתֹּם. הגה: כֵּן רָאוּי לְהוֹרוֹת, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הֶחֱזִיק זֶה בַּחַלּוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דְאֵין חֲזָקָה מְהַנֵּי בְּהֶזֵּק רְאִיָּה. וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה, הַיְנוּ לְגוּפוֹ שֶׁל חַלּוֹן דְּלָא יוּכַל בַּעַל הֶחָצֵר לְסָתְמוֹ אוֹ לִמְחוֹת בּוֹ, אֲבָל הוּא אָסוּר לַעֲמֹד בַּחַלּוֹן וְלִרְאוֹת בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּרְאִיָּתוֹ, וּבָזֶה אִסּוּרָא קָא עָבִיד וְלָא מְהַנֵּי לֵהּ חֲזָקָה, וְזֶה יוּכַל בַּעַל הֶחָצֵר לִמְחוֹת בּוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . (יח) אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה יוּכַל לְעַרְעֵר עָלָיו וְצָרִיךְ לְסָתְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין צָרִיךְ לִבְנוֹת בְּצִדּוֹ. וְאִי בָעֵינָן חֲזָקָה ג' שָׁנִים, יֵשׁ בּוֹ מַחֲלֹקֶת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן קנ''ג לְעִנְיַן זִיזִין וּשְׁאָר דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ וְע''ל סִימָן קנ''ה סָעִיף ל''ה. באר היטב (יח) אבל. כתב הסמ''ע דצ''ע מה חידש הרמ''א בזה הלא המחבר כ''כ ברס''ג וס''ו דהא ג''כ בחלון שיש בו היזק ראייה איירי ואפשר דבא ללמדנו דבעל החלון צריך לסותמו ול''ת דדוקא בעל החצר יבנה כנגדו עכ''ל ועיין בתשו' מבי''ט ח''א בשאלות השניות סי' כ''ג וח''ב סי' צ''ו ובתשובת רשד''ם סי' רנ''ד ובתשו' מהרי''ט סי' ק''ז וסי' קי''ד ובתשובת רש''ך ס''ב סי' צ''ח וסי' ר''ח ובתשובת מהר''י לבית לוי סי' ב' דף ט' וי''ג:
ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיֵּשׁ חֲזָקָה לְהֶזֵּק רְאִיָּה, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן פּוֹתֵחַ חַלּוֹן עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ. אֲבָל חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין, אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ שָׁנִים רַבּוֹת בְּלֹא מְחִצָּה, כֵּיוָן (יט) דְּמִמֵּילָא בְּלֹא עֲשִׂיַּת שׁוּם מַעֲשֶׂה הֵם מַזִּיקִים זֶה אֶת זֶה בִּרְאִיָּה, אֵין לָהֶם חֲזָקָה וְכוֹפִים זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה. באר היטב (יט) דממילא. אבל אם יש עדים שמחלו זע''ז על היזק ראייה שוב א''י לחזור בהן כ''כ הטור בשם הרא''ש סי' קנ''ז ע''ש שכ' טעם אחר לדין זה וכ''ש דמהני מחילה לטעם שכ' המחבר כיון דממילא כו' עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשובת ן' לב ס''א כלל י''ד סי' ס''ב וסי' פ''ג:
ט הֲרֵי שֶׁפָּתַח חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ וְיָדַע בַּעַל הֶחָצֵר וְלֹא עִרְעֵר, וְנָפַל הַכֹּתֶל שֶׁהַחַלּוֹן בּוֹ, לֹא הִפְסִיד זְכוּתוֹ, וּכְשֶׁיִּבְנֶה הַכֹּתֶל (כ) יַחֲזִיר בּוֹ הַחַלּוֹן. באר היטב (כ) יחזיר. מדברי הרשב''א מבואר החילוק דלא דמי לנעיצת קורות בסי' קנ''ג דשם השעבוד היה על הכותל והרי אזדא לה מה שאין כן בחלון שהשעבוד היה על חצר חבירו ליהנות מאורו. סמ''ע:
י כֵּיצַד דִּינוֹ שֶׁל חַלּוֹן זֶה שֶׁהִנִּיחַ לְפָתְחָהּ, אִם רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס מִמֶּנָּה, אוֹ שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה מִד' אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ נִכְנָס מִמֶּנָּה, אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק ד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (בִּסָעִיף כ''א) . הָיְתָה חַלּוֹן קְטַנָּה שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִכְנָס מִמֶּנָּה, וְהָיְתָה לְמַעְלָה מִד' אַמּוֹת, בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדֶיהָ, שֶׁהֲרֵי טוֹעֵן וְאוֹמֵר: לֹא הִנַחְתִּיךָ לִפְתֹּחַ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה וּגְבוֹהָה, אֲבָל שֶׁתַּחֲזִיק עָלַי עַד שֶׁאַרְחִיק הַבִּנְיָן, לֹא הִנַּחְתִּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁפְּתָחָהּ לְתַשְׁמִישׁ אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בָּהּ הָרוּחַ, אֲבָל אִם פְּתָחָהּ לְאוֹרָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְיוֹתֵר (וְגָבוֹהָ בְּיוֹתֵר), הוֹאִיל וְלֹא עִרְעֵר, הֶחֱזִיק, וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדֶיהָ עַד שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מָחַל לוֹ עַל הָאוֹרָה. וּבְעִנְיַן אֵיזֶה חַלּוֹן עָשׂוּי לְאוֹרָה, תָּלוּי בְּעֵינֵי הַדַּיָּן וּלְפִי עִנְיַן הַחַלּוֹן (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) .
יא וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָא דְיֵשׁ חֲזָקָה לַחַלּוֹן, דַּוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ (כא) צוּרַת הַפֶּתַח אוֹ מַלְבֵּן, דִּבְלָאו הָכִי לָא הֲוֵי אֶלָּא כְּחוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ עַכְבָּרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַכֹּל לְפִי עִנְיַן בְּנֵי הַמְדִינָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א), וְכֵן נִרְאֶה לִי. באר היטב (כא) צורת. ע''ל ס''ס רי''ד ובתשובת מהר''א ששון סימן קפ''ג:
יב וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חַלּוֹן (כב) מֻחְזֶקֶת, וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדֶיהָ בְּלֹא הַרְחָקָה אוֹ סְתָמָהּ, וְשָׁתַק בַּעַל הַחַלּוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְעַרְעֵר לִפְתֹּחַ הַחַלּוֹן אוֹ לְהַרְחִיק הַבִּנְיָן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁתַק מָחַל, שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי שֶׁסוֹתְמִים אוֹרוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק, אֶלָּא אִם כֵּן מָחַל, הגה: וּמִיָּד הָוֵי מְחִילָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ טַעֲנָה, שֶׁאִם בַּעַל הַחַלּוֹן יֵשׁ לוֹ שְׁטָר אוֹ רְאָיָה עַל הַחַלּוֹן, צָרִיךְ שֶׁיִּטְעֹן זֶה שֶׁקְּנָאוֹ וּסְתִימָתוֹ (בְּפָנָיו) הוּא רְאָיָה לִדְבָרָיו, וְאִם אֵין לוֹ רְאָיָה עַל הַחַלּוֹן אֶלָּא הַחֲזָקָה שֶׁהֶחֱזִיק לְבַד, אֵין זֶה צָרִיךְ טַעֲנָה אַחֶרֶת, רַק שֶׁיֹּאמַר שֶׁחֶזְקָתוֹ טָעוּת הָיְתָה (טוּר בְּשֵׁם ר''ת וְהָרֹא''שׁ) . וְכָל זֶה כְּשֶׁסָּתַם בַּעַל הֶחָצֵר וְשָׁתַק בַּעַל הַחַלּוֹן, אֲבָל כְּשֶׁבַּעַל הַחַלּוֹן בְּעַצְמוֹ סָתַם חַלּוֹנוֹ, לָא הֲוֵי מְחִילָה בַּמֶּה שֶּׁסְּתָמוֹ לְפִי צֹרֶךְ שָׁעָה, אֶלָּא אִם פָּרַץ פְּצִימֵי הַחַלּוֹן שֶׁנִּכָּר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְפָתְחוֹ עוֹד, אוֹ שֶׁבָּנָה בִּנְיָן גָּמוּר לְפָנָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה (מָרְדְּכַי פ''ק דְּב''ב) . וְאִם בַּעַל הַחַלּוֹן אוֹמֵר: אֲנִי סָתַמְתִּי וְלֹא הָוֵי מְחִילָה, וּבַעַל הֶחָצֵר אוֹמֵר שֶׁהוּא סְתָמוֹ וְהָוֵי מְחִילָה, בַּעַל הַחַלּוֹן נִקְרָא (כג) מֻחְזָק וְעַל בַּעַל הֶחָצֵר לְהָבִיא רְאָיָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ''א) . וְעַיִּןִ לְקַמָּן (בְּסָעִיף כ') וּבְסִימָן קנ''ה סָעִיף ל''ה. באר היטב (כב) מוחזקת. עיין בתשובת מבי''ט ח''א בשאלות שניות סי' קכ''ה דף קכ''ו ובתשובת מהר''א ששון סי' ס''ח. ש''ך: (כג) מוחזק. לשון הריטב''א בעל החלון הוא היה מוחזק ואינו יוצא מחזקתו אף ע''פ שנסתר כו' ועיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' קע''א ובתשובת ר''י לבית לוי סי' ב' דף י'. שם:
יג מִי שֶׁהָיוּ חַלּוֹנוֹת לְמַטָּה בְכָתְלוֹ, וּבָא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת בִּפְנֵיהֶם, וְאָמַר לֵהּ: אֲנִי אֶפְתַּח לְךָ חַלּוֹנוֹת אֲחֵרוֹת בְּכֹתֶל זֶה לְמַעְלָה מֵאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְעַכֵּב עָלָיו, וְאוֹמֵר לוֹ: בְּעֵת שֶׁתִּפְתַּח הַחַלּוֹנוֹת תַּרְעִיד הַכֹּתֶל וּתְקַלְקֵל אוֹתָהּ; וַאֲפִלּוּ אוֹמֵר: אֲנִי אֶסְתֹּר כָּל הַכֹּתֶל וְאֶבְנֶה אוֹתוֹ לְךָ חָדָשׁ וְאֶעֱשֶׂה בוֹ חַלּוֹנוֹת לְמַעְלָה וְאֶשְׂכֹּר לְךָ בַּיִת שֶׁתָּדוּר בּוֹ עַד שֶׁאֶבְנֶה, יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, שֶׁאוֹמֵר לוֹ: אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶטְרַח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא בְּעֵצִים. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיָה שָׁם טֹרַח כְּלָל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַנּוֹת, (כד) אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו. אֲבָל בַּעַל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁרָצָה לְשַׁנּוֹת מְקוֹם חַלּוֹנוֹת, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה, אֲפִלּוּ הָיְתָה גְדוֹלָה וְאָמַר: אֶפְתַּח (כה) אַחֶרֶת קְטַנָּה וְאֶסְתֹּם זוֹ, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְחִיב בְּחַלּוֹן כָּל שֶׁהוּא. הגה: כֹּתֶל שֶׁבֵּין רְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן, וְהַכֹּתֶל שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, יָכוֹל (כו) לִסְתֹּר כְּשֶׁיִּרְצֶה, וְאֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב (מָרְדְּכַי רֵישׁ ב''ב) . באר היטב (כד) אינו. הטעם משום דכופין על מדת סדום טור ועיין בתשובת מהרי''ט סי' ק''ז: (כה) אחרת. פירוש במקום אחר דע''ז קאי במה שהתחיל ואמר שרוצה לשנות מקום חלונו. סמ''ע: (כו) לסתור. פירוש יכול לסתרו לצרכו ולו' לחבירו אחר שאסתור כותלי נבנה כותל אחר על הוצאות שנינו להסתלק מהיזק ראייה וא''ל ממ''ש הרמ''א בססי''ו ראובן שהיו לו חלונות בביתו כו' צריך לסתום חלונותיו אע''פ שעשאם בהיתר ותאמר דמה התם דנפל הכותל צריך לסתום חלונותיו ולסלק היזקו כ''ש כאן דלא יסתור כותלו לכתחלה שאני התם דכשנפל הכותל והוא יראה מחלונו יהיה הוא המזיק לבעל הגינה ואין בעל הגינה מזיקו משא''כ כאן דשניהן שוין בהיזק. שם:
יד הַבָּא לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בָּעֲלִיָּה שֶׁכְּנֶגֶד עֲלִיַּת חֲבֵרוֹ לְהָרַב רַבֵּנוּ יוֹנָה, אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶלָּא עַד (כז) חֲצִי עֲלִיָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר הַשְּׁאָר לִכְשֶׁנֶּגְדּוֹ. וּלְהָרֹא''שׁ וּלְהָרַשְׁבָּ''א, אֵין יָכוֹל חֲבֵרוֹ לְעַכֵּב עָלָיו וְלוֹמַר: הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר אֶפְתַּח וּתְעַכֵּב עָלַי, שֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים (כח) הֶפְקֵר הוּא וְהָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח הָוֵי כְּזוֹכֶה מֵהֶפְקֵר: באר היטב (כז) חצי. לאו דוקא הוא דהא צריך להרחיק עוד כדי שלא יראהו שכנגדו. שם: (כח) הפקר. א''ל ממ''ש הרמ''א בסי''ו אבל בפותח לר''ה כו' לכ''ע לא הוי חזקה התם מיירי לענין שחבירו יכול לבנו' בשלו אע''פ שמאפיל בבנינו ממילא על זה שכב' פתח והכא אמר שזכ' מההפקר בראיה מתוך חלונו לענין זה שאין שכנגדו יכול ג''כ לפתוח חלון ולראות מתוכו וחילוק זה מבואר להדיא בתשו' הרשב''א. שם:
טו וְהָנֵי מִלֵּי (כט) בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהוֹצִיא זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת מֵעֲלִיָּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לְהוֹצִיאָם, לָא הָוֵי הָאוֹר שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּתוֹ הֶפְקֵר, אֶלָּא הָוֵי כַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין, וּכְשֶׁפָּתַח זֶה חַלּוֹנוֹ כְּנֶגֶד אֲוִיר שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא כְדִין פָּתַח, כֵּיוָן שֶׁגַּם הָאַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא בִנְיָנוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. באר היטב (כט) במקו'. הסמ''ע כ' שדברי המחבר סתומין בזה מאד ע''ש באורך והב''ח השיג ע''ז וע''ש שהאריך ליישב דעת הרא''ש ועמ''ש הט''ז בזה:
טז (ל) דַּעַת הָרֹא''שׁ, שֶׁהַפּוֹתֵחַ חַלּוֹן לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ לְמָקוֹם שֶׁעַכְשָׁיו אֵינוֹ מַזִּיקוֹ בְּהֶזֵּק רְאִיָּה, אֵין שְׁכֵנוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו בְּטַעֲנַת שֶׁהַיּוֹם אוֹ לְמָחָר יִבְנֶה הוּא הַמָּקוֹם הַהוּא וְיַזִּיקֶנּוּ זֶה מֵחַלּוֹן זֶה בְּהֶזֵּק רְאִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁיו אֵינוֹ מַזִּיקוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, דְּזֶה נֶהֱנֶה וְזֶה אֵינוֹ חָסֵר הוּא, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו אֵין לוֹ חֲזָקָה, וּכְשֶׁיִּבְנֶה הֲלָה יְכֹפֶנּוּ לְסָתְמוֹ כְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בְּהֶזֵּק רְאִיָּה, וְכֵן יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגֶד אוֹתוֹ חַלּוֹן בְּלֹא הַרְחָקָה. וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּסַק בִּרְאוּבֵן שֶׁהוֹצִיא בְּלִיטַת עֲלִיָּתוֹ לַחוּץ וּפָתַח בּוֹ חַלּוֹן, וּלְסוֹף נִמְלַךְ שִׁמְעוֹן שְׁכֵנוֹ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְהוֹצִיא גַם הוּא בְּלִיטַת עֲלִיָּתוֹ, וְטוֹעֵן רְאוּבֵן שֶׁיַּרְחִיק בִּנְיָנוֹ מִכְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל, שֶׁהַדִּין עִם שִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּנְהַג הַמָּקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לְהוֹצִיא זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הָוֵי כַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין, וּכְשֶׁפָּתַח רְאוּבֵן חַלּוֹנוֹ כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁל עֲלִיַּת שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין פָּתַח, כֵּיוָן שֶׁגַּם שִׁמְעוֹן הָיָה יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּנְיָנוֹ, וְעַד עַתָּה לֹא הָיָה שִׁמְעוֹן מַקְפִּיד כִּי לֹא הָיָה מַזִּיק לוֹ וְלָכֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, הִלְכָּךְ, אֵין חֲזָקָה לִרְאוּבֵן, וְיָכוֹל שִׁמְעוֹן לִבְנוֹת כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ. וּמִטַּעַם זֶה פָּסַק בִּרְאוּבֵן שֶׁבָּא לִפְתֹּחַ חַלּוֹן לְחֻרְבַּת שִׁמְעוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַזִּיקוֹ, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ אֵין לוֹ חֲזָקָה, לְפִיכָךְ, אִם נִמְצָא חַלּוֹן פָּתוּחַ לְחֻרְבָּה אֵין לוֹ חֲזָקָה, אִם לֹא שֶׁיָּבִיא עֵדִים שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה חֻרְבָּה. וְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַלּוֹן פָּתוּחַ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ וְנֶחֱרַב, טוֹב הוּא שֶׁיַּעֲמִיד עֵדִים שֶׁהֶחֱזִיק בְּחַלּוֹן זֶה קֹדֶם שֶׁנֶּחֱרַב הַמָּקוֹם, וְיִכְתֹּב עֵדוּתָם לִהְיוֹת בְּיָדוֹ לִרְאָיָה. וּמִטַּעַם זֶה פָּסַק בְּגַגִּים שֶׁהֵם מְכֻסִים רְעָפִים וְאֵין עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישׁ, שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּחַ עָלָיו חַלּוֹן, וְאִם אַחַר זְמַן יִפְתַּח זֶה אֶת גַּגּוֹ וְיָכוֹל לִרְאוֹת מֵאוֹתוֹ חַלּוֹן לְחָצֵר, כּוֹפֵהוּ לְסָתְמוֹ. הִלְכָּךְ, חַלּוֹן הַפָּתוּחַ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ וְהוּא בְּמָקוֹם (לא) גָּבוֹהַּ, וּבָא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת תַּחְתָּיו וְלַעֲשׂוֹת עַל הַבִּנְיָן גַּג שֶׁל רְעָפִים, וְאוֹתוֹ הַבִּנְיָן מוֹנְעוֹ מִלְּהִסְתַּכֵּל בֶּחָצֵר, יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַבִּנְיָן וְהַגַּג, כִּי יֹאמַר לוֹ: הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר תִּסְתֹּר הַבִּנְיָן שֶׁלְּךָ וּתְכֹפֵנִי לִסְתֹּם חַלּוֹנִי, כִּי תֹאמַר: אֵין לְךָ חֲזָקָה כִּי הָיָה פָתוּחַ עַל גַּגִּי, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לִמְצוֹא עֵדִים שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בוֹ בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲצֵרְךָ. אֲבָל הָרַשְׁבָּ''א כָּתַב, שֶׁרְאוּבֵן הַבָּא לִפְתֹּחַ חַלּוֹן עַל חֲצַר שִׁמְעוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מַזִּיקוֹ עַכְשָׁיו בְּהֶזֵּק רְאִיָּה, וְשִׁמְעוֹן טוֹעֵן שֶׁהוּא יִבְנֶה בְּשֶׁלּוֹ הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר וְיַזִּיקֶנּוּ בִּרְאִיָּה, שֶׁהַדִּין עִם שִׁמְעוֹן לְעַכֵּב עַל יָדוֹ, דְּלָא בָּעֵי לְמֵיקָם בַּהֲדֵהּ לְמָחָר בְּדִינָא וְדַיָּנָא כְּשֶׁיָּבֹא לִבְנוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם רָצָה לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר הוֹדָאָה בְּכָךְ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, דְּנִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבָרוֹ מֵהָעַכְבָּרִים. וְכֵן דַּעַת הָרַאֲבַ''ד, וְלָזֶה הִסְכִּים הָרִיבָ''שׁ, וְכָתַב שֶׁכֵּן דַּעַת הַרְבֵּה מֵהָאַחֲרוֹנִים, וְכֵן דַּעַת ה''ר יוֹנָה וְהָרַמְבַּ''ן, וְהָכִי נָקְטִינָן. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג הוֹלְכִין אַחַר הַמִּנְהָג (רִיבָ''שׁ סִימָן תע''ב), וּמִיהוּ כָּתַב הָרַמְבַּ''ן, שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל (לב) לְהַחֲזִיק עָלָיו הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַזִּיקוֹ עֲדַיִן. הגה: וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה הוֹאִיל וְהָיָה יָכוֹל לִמְחוֹת, הָנֵי מִלֵּי בְּפוֹתֵחַ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ. אֲבָל בְּפוֹתֵחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים (לג) וְכַדּוֹמֶה, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת כְּלָל, לְכֻלֵּי עָלְמָא לָא הֲוֵי חֲזָקָה. רְאוּבֵן שֶׁהָיוּ לוֹ חַלּוֹנוֹת בְּבֵיתוֹ נֶגֶד חֲצֵרוֹ אוֹ גִנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכֹתֶל בֵּינֵיהֶן, וְנָפַל הַכֹּתֶל וְעַל יְדֵי זֶה רְאוּבֵן רוֹאֶה לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִסְתֹּם חֲלּוֹנוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָם בְּהֶתֵּר. כֵּן כָּתַב הָרֹא''שׁ בִּתְשׁוּבָה (הֵבִיאוֹ הַטּוּר סכ''ב) . מִיהוּ, אִם הָיָה בַּיִת מַפְסִיק וְהָיָה גַם כֵּן שֶׁל רְאוּבֵן אוֹ שֶׁל אַחֵר שֶׁהָיָה רוֹאֶה מֵאוֹתוֹ בַיִת לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל וְעַל יְדֵי כָּךְ רוֹאֶה מִבַּיִת אַחֵר, אֵין צָרִיךְ לִסְתֹּם חֲלּוֹנוֹתָיו דְּמַאי שְׁנָא (שֶׁרוֹאִין) מִבַּיִת זֶה אוֹ מִבַּיִת אַחֵר (טוּר שָׁם) . מִיהוּ, יֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְהֶזֵּק רְאִיָּה מִקְרֵי הֶזֵּק דְּמִמֵּילָא, וּמֵאַחַר שֶׁעָשָׂה בְּהֶתֵּר עַל הַנִּזָּק לְהַרְחִיק עַצְמוֹ. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קנ''ה. באר היטב (ל) דעת. עיין בתשו' מהרי''ט ס''ס קל''ב ובתשובת רש''ך ח''ב סי' ס''ב וסי' צ''ח ד' ס''ו ע''ב וסי' קל''ב ובתשובת מהרשד''ם סי' רמ''ב ורנ''ז. ש''ך: (לא) גבוה. דאלו במקום נמוך א''י לבנות תחתיו משום דיציץ בחלון מהבנין בהציגו עליו. סמ''ע: (לב) להחזיק. פירוש אע''ג דיש בידו למחות אפילו בדבר שאינו מזיקו עדיין מ''מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול זה להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כ''ז שאינו מזיקני עכ''ל הסמ''ע עיין בתשו' מהר''א ששון שהקשה מזה אתשובת ריב''ש שלא כ''כ בשם הרמב''ן ע''ש סי' פ''ז ופ''ח ועיין שם עוד בסי' קצ''ב. ש''ך: (לג) וכדומה. עיין בסמ''ע שהעתיק תשובת הרשב''א מה שהוא כלל גדול להרב' דינים שכתבו המחבר והרמ''א בסי' זה וסי' קנ''ה ע''ש:
יז רְאוּבֵן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן לַחֲצַר שֻׁתָּפִין, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ פֹה, וְהִתְנָה עִם זֶה שֶׁהוּא פֹה שֶׁכְּשֶׁיַּחֲלֹקוּ אִם יִפֹּל חֶלְקוֹ אֵצֶל רְאוּבֵן לֹא יוּכַל לִמְחוֹת בּוֹ, אֵין תְּנַאי זֶה (לד) כְּלוּם. באר היטב (לד) כלום. ול''ד למ''ש הרמ''א בהג''ה ר''ס קמ''ט דמועיל החזקה נגד זה שנשאר כאן שאני הכא דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה משא''כ התם שרצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהי' עמו בשותפות זה שהי' כאן וטוען שקנאה ממנו. סמ''ע:
יח רְאוּבֵן יֵשׁ לוֹ בַּיִת אֵצֶל גּוֹי, וּפָתַח חַלּוֹן עַל גַּגּוֹ שֶׁל גּוֹי, לְאַחַר יָמִים מָכַר הַגּוֹי בֵּיתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וּבָא הַלּוֹקֵחַ לְהַגְבִּיהַ בֵּיתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁסוֹתֵם הַחַלּוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְטוֹעֵן רְאוּבֵן: אַתָּה מַאֲפִיל עַל אוֹרוֹת חַלּוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַלּוֹקֵחַ בָּא מֵחֲמַת (לה) גּוֹי, אָסוּר לוֹ לִסְתֹּם כְּדִין יִשְׂרָאֵל עִם יִשְׂרָאֵל, דְּלָא אַשְׁכְּחָן דְּקָאֵי בִּמְקוֹם גּוֹי אֶלָּא לִגְרִיעוּתָא. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוֹאִיל וְהַגּוֹי הָיָה יָכוֹל (לו) לְסָתְמוֹ, גַּם הַלּוֹקֵחַ הַבָּא מִכֹּחוֹ יָכוֹל לְסָתְמוֹ, וְכֵן כָּל כֹּחַ הַגּוֹי יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל הַבָּא מִכֹּחוֹ, וְכֵן הוֹרוּ מַהֲרַ''ם וְהָרֹא''שׁ, וְכֵן נִרְאֶה לִי לְהוֹרוֹת. וְכָל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם דְּאִכָּא דִינָא דְמַלְכוּתָא דְאַזְלִינָן בַּתְרָהּ. וְצָרִיךְ הַלּוֹקֵחַ לְהִזָּהֵר שֶׁיַּחֲזִיק בְּקַרְקַע הַגּוֹי קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן לַגּוֹי הַמָּעוֹת, כִּי אִם יִתֵּן לוֹ הַמָּעוֹת קֹדֶם הַחֲזָקָה מִיָּד נִסְתַּלֵּק הַגּוֹי וְהָוֵי כְּהֶפְקֵר וְזָכָה הַיִּשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי בְּחַלּוֹנוֹת אֵלּוּ קוֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק הַיִּשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת) . וְכָל זֶה מַיְרֵי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁחֲצֵרוֹ שֶׁל גּוֹי הָיָה קֹדֶם לְחַלּוֹנוֹת שֶׁל זֶה, אֲבָל אִם (לז) סָפֵק אִם הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ קוֹדְמִין וְהֶחֱזִיק בְּשֶׁל הֶפְקֵר, עַל הַלּוֹקֵחַ הַבָּא לִסְתֹּם לְהָבִיא רְאָיָה (תְּשׁוּבַת רַמְבַּ''ן סִימָן י''ו) . וְאֵין חֲזָקָה מוֹעֶלֶת נֶגֶד גּוֹי וְהַבָּא מִכֹּחוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיק בּוֹ לְאַחַר שֶׁלְּקָחוֹ מִן הַגּוֹי, (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קצ''ד. באר היטב (לה) עובד כוכבים. ובדיני עובדי כוכבים אין חזקה לאורה אלא כל אח' הוא פותח לתוך רשות חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו אפילו החזיק בו כמה שנים. טור. ועיין בתשובת רש''ך ס''ג סי' פ''ה ובתשובת ר''ל ן' חביב סי' מ''ד ובתשו' מבי''ט (ח''א) [ח''ב] בשאלות השניות סי' נ''ג דף קכ''ג ע''ד וסי' צ''ג ובתשובת בן לב ס''א כלל י''ד סי' פ''ד וריש כלל ט''ו סי' פ''ה (ועי' בט''ז שכת' דיש כאן מקום עיון ויש להקשות מסי' מ''ה וסי' ס''ז ע''ש מה שמיישב דיש לחלק בזה): (לו) לסתמו. פירוש לסתום אותו ע''י הבנין שבונה לפניו אבל בלא בנין אינו יכול להכריחו שיסתום חלונו דלא עדיף מעובד כוכבים ובדיניהון אינו יכול להכריחו לסתום כי אם לבנות בחצירו לפני החלון כשירצה. סמ''ע: (לז) ספק. (קשה ממ''ש המחבר סי''ו באם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה עד שיביא עדים וכו' י''ל דוקא הכא שזכות המחזיק הוא מטעם שזכה בחלון מהפקר וא''כ מי יוכל להוציאו מחזקתו משא''כ בסי''ו דטוען שבעל החצר מכר או נתן לו נמצא דעיקר זכותו מצד שבעל החצר לא מיחה בו צריך להביא ראייה שזה הי' יכול למחות ולא מיחה כדין כל המחאות שצריך לברר אכילתו. ט''ז):
יט רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת אֵצֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל גּוֹי וּפָתַח עָלָיו חַלּוֹנוֹת, כִּי כֵן דִּינֵיהֶם שֶׁל גּוֹיִם, וְעַתָּה מָכַר הַגּוֹי חֲצֵרוֹ לְשִׁמְעוֹן, וְאָמַר שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן: סְתֹם חַלּוֹנוֹתֶיךָ, הַדִּין (לח) עִמּוֹ, וַאֲפִלּוּ טָעַן רְאוּבֵן שֶׁלָּקַח מֵהַגּוֹי. הגה: וּכְבָר (לט) נִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ דְּיֵשׁ חוֹלְקִין. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת אֵצֶל גּוֹי וְהַגּוֹי פָּתַח לוֹ חַלּוֹנוֹת לַחֲצֵרוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, וְקָנָה שִׁמְעוֹן הַבַּיִת מִן הַגּוֹי, וּבָא רְאוּבֵן לִסְתֹּם הַחַלּוֹנוֹת וּמַרְאֶה (מ) שְׁטָר שֶׁכֵּן כָּתַב לוֹ הַגּוֹי שֶׁיּוּכַל לִסְתֹּם, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר כִּי הַבַּיִת שֶׁקָּנָה הָיָה כְּבָר שֶׁל יִשְׂרָאֵל [אַחַר שֶׁמְּכָרוֹ לַגּוֹי וְהוּא הֶחֱזִיק בַּחַלּוֹנוֹת] וְהוּא הֶחֱזִיק בַּחַלּוֹנוֹת (וְהוּא הֶחֱזִיק בַּחַלּוֹנוֹת קֹדֶם שֶׁמְּכָרוֹ לַגּוֹי), אִם הַגּוֹי הָיָה צָרִיךְ לְסָתְמוֹ בְּדִינֵיהֶם אוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר שֶׁמַּרְאֶה רְאוּבֵן שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה בַּחַלּוֹנוֹת כִּי נַעֲשׂוּ שֶׁלֹּא כַּדִּין אוֹ בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה, שִׁמְעוֹן הַבָּא מִכֹּחַ גּוֹי לֹא עָדִיף מִנֵּהּ. אֲבָל אִם הַגּוֹי לֹא הָיָה צָרִיךְ לְסָתְמָן, גַּם לֹא הוֹדָה שֶׁאֵין לְחַלּוֹנוֹתָיו חֲזָקָה, רַק שֶׁכָּתַב: אֲנִי אֶסְתֹּם כְּשֶׁתִּרְצֶה וְחִיֵּב עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁלֹּא הָיָה מְחֻיָּב מִדִּינָא, אֵין צָרִיךְ שִׁמְעוֹן לְסָתְמָן (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א אֶלֶף קכ''ט) . וְגוֹי שֶׁהֶחֱזִיק בְּחַלּוֹנוֹת אֵינָהּ חֲזָקָה, מֵאַחַר שֶׁבְּדִינֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לִמְחוֹת בָּהֶן אִם כֵּן הַחֲזָקָה אֵינָהּ חֲזָקָה (שָׁם) . באר היטב (לח) עמו. עיין בסמ''ע שכת' ז''ל גם כאן איירי אפילו אם כבר החזיק בחלונו כמה שנים וכן כת' הרשב''א כו' ותימא הלא כבר כת' ופסק המחבר בסי''ח דאסור להלוקח אפילו לבנות בחצירו לפני חלון ראובן כיון דהחזיק בחלונו וכל שכן דאינו יכול להכריחו לסתמו כו' עיין שם מה שמחלק בזה ועיין בס' א''א מ''ש בזה ור''ל דבסעיף י''ח מיירי שישראל האחד פתח כדין על גגו עיין שם והב''ח הכריע דהרשב''א חולק בזה אמ''ש בסי''ח ע''ש. ש''ך: (לט) נתבאר. דברים אלו צ''ע ודו''ק. שם: (מ) שטר. עיין בתשו' ר''ב אשכנזי סי' ל''ד:
כ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ חַלּוֹן פָּתוּחַ לַחֲצַר הַגּוֹי, וְסָתַם אוֹתוֹ מִבַּחוּץ וְהִנִּיחוֹ פָּתוּחַ לְצַד פְּנִים, לְאַחַר זְמַן מָכַר הַגּוֹי חֲצֵרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְאוֹתוֹ הַיִּשְׂרָאֵל בּוֹנֶה כֹּתֶל, נִזְדַּמֵּן קֶרֶן כָּתְלוֹ לִסְתֹּם הַחַלּוֹן, וְטָעַן הַיִּשְׂרָאֵל: אֲנִי מִפְּנֵי הַגּוֹי סְתַמְתֵּהּ מִפְּנֵי הֶזֵּק רְאִיָּה וְעַתָּה אֶרְצֶה לְפָתְחוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִפְתֹּחַ, כֵּיוָן שֶׁסָתַם חוּצָה לוֹ וְשִׁיֵּר הַכֹּתֶל כֻּלּוֹ לִפְנִים, גִּלָּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁעֲקָרָהּ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ וַעֲשָׂאָהּ כְּחַלּוֹן שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְעוֹד יָכוֹל הַקּוֹנֶה (מא) לוֹמַר: אֲנִי מָצָאתִי חַלּוֹן זוֹ סְתוּמָה, מִנַּיִן שֶׁפְּתוּחָה הָיְתָה וְנִסְתְּמָה, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא הַגּוֹי סְתָמָהּ וְנַעֲשֵׂית חֲזָקָה, כִּדְאַמְרָן: וְלִסְתֹּם לְאַלְתָּר הָוֵי חֲזָקָה. באר היטב (מא) לו'. ול''ד למ''ש הרמ''א בסי''ב דאם בעל החלון אומר אני סתמתי כו' על בעל החצר להביא ראיה שאני הכא דאין העובד כוכבים לפנינו ואיכא למימר דלמא הי' מביא ראיה שהוא סתמה והיותר נרא' דשם איירי שהיו פצימין עדיין בתוך החלון והן ראיה שלא בא לסתום לגמרי וכאן איירי דלא הי' ניכר אם היו שם פצימין מעולם וכי''א שכת' בסי''א בהג''ה דהולכין אחר מנהג המדינ' דאם נהגו להחזיק בלא פצימין הוי חזקה עכ''ל הסמ''ע (והט''ז כת' דתירוצו זה תמוה מאד הא מיירי כאן שהחלון ניכר לצד פנים כמו שהוא וכ''ז ראיה שלא סתם לגמרי ולעד''נ דבסי''ב מיירי שהי' לבעל החלון חזקה גמורה אלא שע''י הסתימה בא לגרע כחו משא''כ כאן לא היה לו חזקה ברורה מעולם דאפשר שנסתם תיכף ואת''ל דאינו כן אימר העובד כוכבים סתמה ועשה לו חזקה וכיון שאין בירור לחזקה תחלה יש לזה לטעון כן ומצאתי בס' מוגה שכתוב בו כך ונסתמה ועוד יש לחוש כו' והוא נכון עכ''ל):
כא מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חַלּוֹן בְּכָתְלוֹ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה (מב) חָצֵר בְּצִדּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַחַלּוֹן זֶה: סְתֹם חַלּוֹן זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַבִּיט בִּי, שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק בְּהֶזֵּק זֶה. וְאִם בָּא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת כָּתְלוֹ כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיָּסִיר הֶזֵּק רְאִיָּתוֹ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת כָּתְלוֹ מִכְּנֶגֶד הַחַלּוֹן ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו; וְכֵיוָן שֶׁהִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲפִיל, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק יוֹתֵר. הָיְתָה הַחַלּוֹן לְמַטָּה בַּכֹּתֶל, כּוֹפֶה אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת (מג) וּלְהַגְבִּיהַ הַבִּנְיָן ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבִּיט בּוֹ מֵהַחַלּוֹן. הָיְתָה הַחַלּוֹן לְמַעְלָה בַּכֹּתֶל, וּבָנָה חֲבֵרוֹ כֹּתֶל כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן מִלְּמַטָּה; אִם הָיָה מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבָּנָה עַד הַחַלּוֹן גֹּבַהּ ד' אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְחִיק מֵהַכֹּתֶל (מד) כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הֶאֱפִיל עָלָיו וְאֵינוֹ מַזִּיקוֹ בִּרְאִיָּה. אֲבָל אִם נִשְׁאַר גֹּבַהּ מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל עַד הַחַלּוֹן פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, כּוֹפֵהוּ לְמַעֵט הַכֹּתֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל וְיַשְׁקִיף מֵהַחַלּוֹן, אוֹ יַגְבִּיהַ הַכֹּתֶל עַל הַחַלּוֹן ד' אַמּוֹת, וְיִהְיֶה הַכֹּתֶל רָחוֹק מֵהַחַלּוֹן ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל וְלֹא יָצִיץ וְיִרְאֶה. הגה: וְכָל זֶה בְּבוֹנֶה נֶגֶד חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי חָצֵר, אֲבָל חַלּוֹן שֶׁהוֹלֵךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵין לוֹ חֲזָקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף י''ו, וְלָכֵן יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲפִיל עָלָיו (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א אֶלֶף פ''ה וְאֶלֶף קל''ה וּב''י דָּיִיק לָהּ מִלְּשׁוֹן הַטּוּר) . וְעַיִּןִ לְקַמָּן סִימָן זֶה סָעִיף (ל''א) וְל''ב. באר היטב (מב) חצר. כת' הסמ''ע דלאו דוקא הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ''ל כו' ע''ש (והט''ז פי' בענין אחר ע''ש): (מג) ולהגביה. המ''מ כתב די''א הא דסגי בד''א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויתר מכאן מעט אבל אם הרחיק ריחוק גדול כ''ש שירא' משם כשיגביה ד''א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ''ל. סמ''ע: (מד) כלום. היינו היכא דליכא חששא דדוושא כמ''ש הט''ו בסי' קנ''ה ס' י''ב וי''ג ע''ש. שם:
כב בָּנָה כֹּתֶל בְּצַד הַחַלּוֹן, צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהַחַלּוֹן טֶפַח, וּמַגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת עַל הַחַלּוֹן, אוֹ (מה) כּוֹנֵס רֹאשׁ הַכֹּתֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עָלָיו וְיָצִיץ וְיִרְאֶה. הגה: וּמוֹדְדִין (מו) טֶפַח זוֹ מִן הַחַלּוֹן עַצְמוֹ וְלֹא מִן הַשְּׁקִיפָה, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַלּוֹן יָכוֹל לְשַׁקְּפוֹ אַחַר כָּךְ בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים וְאֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב, וְלָכֵן הַשְּׁקִיפָה אֵין לָהּ חֲזָקָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . באר היטב (מה) כונס. פי' עושהו בשפוע וחדוד באופן שא''י לישב עליו ולהציץ. שם: (מו) טפח. לשון הטור וכל אמות סתמא בש''ס הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלין עכ''ל ובתשו' מיי' ס''ס קנין סי''ד כ' דמודדין ברוחב אגודל בפרק ראשון שבאגודל והביאו בד''מ ע''ש ולא ידעתי למה השמיט המחבר כל זה. שם:
כג בָּנָה כְּתָלִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַחַלּוֹן, צָרִיךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם רֹחַב ד' אַמּוֹת, וְהַחַלּוֹן (מז) בְּאֶמְצַע הָאַרְבַּע. וְלֹא יְסַכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק הַסִכּוּךְ מֵהַכֹּתֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחַלּוֹן ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו. באר היטב (מז) באמצע. ל''ד באמצע קאמר אלא ר''ל שיהא בין ב' הכתלים ד''א עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק דד' אמות ומ''ש באמצע כאלו אמר בכלל הד' אמות ודלא כמ''ש הטור דצריך ד''א זולת רוחב החלון עכ''ל הסמ''ע וכ''כ הריב''ש סי' רכ''ה בשמו ובשם הריטב''א ורמ''ה ע''ש וכן עיקר. ש''ך:
כד עָשָׂה גַג (מח) מְשֻׁפָּע אֵצֶל חַלּוֹן חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו תַּשְׁמִישׁ קָבוּעַ, צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל מִמֶּנּוּ ד' אַמּוֹת. באר היטב (מח) משופע. והא דכת' בסי''ו דבעל החלון יכול למחות מלעשות תחתיו גג משופע צ''ל דהכא מיירי דהגג הי' בנוי מן הצד או רחוק קצת באופן שלא עכבתו לראות מהחלון לחצר. סמ''ע:
כה אִם פָּתַח בְּתִקְרַת עֲלִיָּתוֹ כְּעֵין אֲרֻבָּה וּמִשָּׁם נִכְנָס אוֹר לְבֵיתוֹ, אִם בָּא שְׁכֵנוֹ לִבְנוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל. הגה: רְאוּבֵן שֶׁבָּנָה בְּבֵיתוֹ חֶדֶר (מט) לְאוֹצַר יַיִן וְשֶׁמֶן וְצָרִיךְ אֲוִיר לְקָרֵר הַיַּיִן, וּבָא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת כֹּתֶל כְּנֶגְדּוֹ, יָכוֹל רְאוּבֵן לִמְחוֹת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק ד' אַמּוֹת, דְּמֵאַחַר שֶׁהַחֶדֶר מוּכָן לְאוֹצָר וַעֲשָׂאוֹ בְּבֵיתוֹ בִּרְשׁוּת, אֵין חֲבֵרוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת לוֹ הֶזֵּק בְּבִנְיָנוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (מט) לאוצר. ואע''פ שעכשיו אין שם יין וכ''כ בתשובת הרשב''א בהדיא וע''ל סי' קנ''ה ס''ב וס''ג. שם:
כו אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצָה לְהַגְבִּיהַ הַכֹּתֶל הַמְשֻׁתָּף בֵּינֵיהֶם (נ) (עַל) לְהוֹצָאָתוֹ יוֹתֵר עַל ד' אַמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲפִיל הֶחָצֵר אֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו. באר היטב (נ) עליו. לקמן סי' קנ''ז ס''ט כת' הט''ו דאם ירצה הא' לבנות על הוצאתו גבוה יותר מד''א יכול חבירו לעכב עליו וה''ט שם די''ל אני משתמש בחצי עובי הכותל שלי והכא מיירי דחבירו בא להגביה רק חצי עובי כותל שלו דמותר וכמה שכ' הרמ''א שם ג''כ. שם:
כז שְׁנֵי אַחִים שֶׁחָלְקוּ חָצֵר מִדַּעְתָּן וְשָׁמוּ (נא) הַבִּנְיָן וְהָעֵצִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל שׁוּמַת הָאֲוִיר, וְהִגִּיעַ לְאֶחָד מֵהֶם בְּחֶלְקוֹ תַּרְבֵּץ הֶחָצֵר וְלַשֵּׁנִי הָאַכְסַדְּרָה, אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת כֹּתֶל בְּסוֹף חֶלְקוֹ, בּוֹנֶה בִּפְנֵי הָאַכְסַדְּרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲפִיל עָלָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁמוּ הָאֲוִיר. וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מֵחָצֵר שֶׁל זֶה לְשֶׁל זֶה, יָכוֹל לִבְנוֹת בִּפְנֵיהֶם. מִיהוּ, כָּל שֶׁלֹּא בָנָה בִּפְנֵיהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: (נב) סְתֹם חַלּוֹנוֹתֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הֶזֵּק רְאִיָּה. הגה: (נג) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לוֹמַר לוֹ: סְתֹם חַלּוֹנוֹתֶיךָ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְנִרְאֶה מֵהָרַמְבַּ''ם פ''ז דִּשְׁכֵנִים) . וְדַוְקָא בְּאַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹר יוֹתֵר מִדַּאי, אֲבָל הַחַלּוֹנוֹת הַצְּרִיכִים לַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְסָתְמוֹ, דְּבַיִת בְּלֹא אוֹר אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם (טוּר וְכ''כ הָרֹא''שׁ) . באר היטב (נא) הבנין. משא''כ אם שמו סתם עילוי הבית מחצר אזי ג''כ העילוי בשביל האויר ודלא כי''ח בטור עיין בב''י וע''ל סי' קע''ב ס''ב וסי' קע''ג ס''ג דה''ה אם בעל החצר נתן דמים בשביל איזה עילוי לבעה''ב אז ג''כ יש לו חלונות וכ''כ הב''י שם ועיין בתשו' ן' לב ס''ג ס''ב ובתשו' רש''ך ח''ב סי' ס''ב ובתשו' מבי''ט ח''ב סי' שכ''ג ובתשו' מהרשד''ם סי' רנ''ח ורע''ב ורע''ט ובתשו' רש''ך ס''ג סי' צ'. ש''ך: (נב) סתום. ואם בא הוא לסתום על הוצאתו עמ''ש דינו לעיל סי''ד ולקמן סי' קע''ג. סמ''ע: (נג) וי''א. וכ''פ הב''ח ודוקא דהזיקו הוא כו' ע''ש ובתשובת ר''א ששון סי' קצ''ב דף ר''א ע''ג. ש''ך:
כח רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן אוֹ מָכַר (נד) כְּאֶחָד הַבַּיִת לְשִׁמְעוֹן וְהֶחָצֵר לְלֵוִי, וְהָיוּ (נה) חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים מֵהַבַּיִת לֶחָצֵר, אִם רָצָה אוֹתוֹ שֶׁזָּכָה בֶּחָצֵר לִבְנוֹת בִּפְנֵיהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם מָכַר אוֹ נָתַן הֶחָצֵר וְשִׁיֵּר הַבַּיִת לְעַצְמוֹ, דְּרַשַּׁאי אוֹתוֹ שֶׁזָּכָה בֶּחָצֵר לִבְנוֹת בִּפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. (נו) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין יָכוֹל לִבְנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. הגה: מָכַר הַבַּיִת וְשִׁיֵּר הֶחָצֵר לְעַצְמוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ יָכוֹל לִסְתֹּם חַלּוֹנוֹתָיו, דְּמוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְהוּא הַדִּין לְנוֹתֵן (רַבִּי יְרוּחָם נל''א ח''י וּב''י) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף סוֹף פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר וּב''י בְּשֵׁם הָרִיטְבָ''א) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קנ''ה סָעִיף כ''ה. באר היטב (נד) כא'. דקדק לכתוב כא' דאז אליבא דכ''ע יכול לבנות לפני החלון משא''כ כשמכר להן זא''ז דבזה יש פלוגתא כמו בדין כשמכר החצר ושייר לנפשו הבית דמה מכר ראשון לשני כל זכות שהי' בידו ודין שנים שקנו מא' וחלקו או שנים שקנו משנים או מב' אחים שחלקו נתבאר לקמן סי' קע''ג ס''ג. סמ''ע: (נה) חלונות. (בדברי רבינו הי' כתוב החלונות בה''א הידיעה וכנ''ל עיקר ונ''מ בזה בעיקרי החלונות שהיו לבית זה פתוחים וא''כ בזה סותם לגמרי אור ביתו אפ''ה הרשות בידו וראיה מדלא חילק רבינו בכך והא דבסמוך סכ''ו חילקו לענין תוספת אורה דוקא היינו דשם נתן בעה''ב לבעל החצר עילוי דמים מסתמא נחשב ג''ז בכלל העילוי משא''כ כאן דאימר מכר לזה הבית בלא אורה וכנ''ל מדברי הרא''ש פ''ק דב''ב כו' עכ''ל הט''ז וע''ש): (נו) וי''א. (לכאור' תמוה הוא הא הלכה רווחת מוכר בעין יפה מוכר ונרא' דהי''א ס''ל כדעת התו' דגבי בית אמרי' שא''י להאפיל עליו לגמרי וכאן מיירי במאפיל לגמרי ובזה לא אמרינן בעין יפה מוכר. ט''ז):
כט מִי שֶׁהָיָה מַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּהֶזֵּק רְאִיָּה, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ תּוֹבְעוֹ נָתַן אוֹתוֹ הַבַּיִת לִבְנוֹ קָטָן, אֵין אוֹמְרִין: נַמְתִּין עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אֶלָּא מְסַלְּקִין הַהֶזֵּק (נז) מִיָּד. וְאִם קָדַם וּמָכַר הַבַּיִת לְגוֹי, כּוֹפִין הַמּוֹכֵר לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א) . באר היטב (נז) מיד. ע''ל סי' ק''י ס''ס ד':
ל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַלּוֹנוֹת עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ, וְהֵן סְתוּמוֹת מִכַּמָּה שָׁנִים אֶלָּא שֶׁלֹּא נִפְרְצוּ הַפַּצִּימִין (פֵּרוּשׁ, הַמַּשְׁקוֹף מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, ב''י, אִי נַמֵּי, שִׁוּוּי חַלּוֹנוֹת נִקְרָא פַּצִימִין וּכְשֶׁרוֹצֶה לִסְתֹּם פּוֹרֵץ הַשִּׁוּוּי כְּדֵי לְחַבֵּר הַכְּתָלִים, עָרוּךְ), אִם רָצָה לַחֲזֹר וּלְפָתְחָן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִפְרְצוּ הַפַּצִּימִין.
לא כָּתַב הָרַשְׁבָּ''א, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַפּוֹתֵחַ חַלּוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵין חֲבֵרוֹ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ רַשַּׁאי לִפְתֹּחַ חַלּוֹן כְּנֶגֶד אוֹתוֹ חַלּוֹן, אִם בָּא לְהַגְבִּיהַּ כָּתְלוֹ מַגְבִּיהַּ וְאֵינוֹ נִמְנָע, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין (נח) בֵּינֵיהֶם ד' אַמּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ ד' כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיץ וְיִרְאֶה. באר היטב (נח) ביניהם. והיינו כשהי' זה כבר מוחזק בחצירו כשפתח חבירו החלון וכמ''ש לעיל בס''ס ט''ז ובסכ''א ע''ש. סמ''ע:
לב רְאוּבֵן שֶׁזָּכָה בְּחֻרְבָּה שֶׁל הֶפְקֵר, וּבָנָה בָהּ בָּתִּים וַעֲלִיּוֹת בְּחַלּוֹנוֹת וּפְתָחִים, וּבָא שִׁמְעוֹן וְזָכָה גַם כֵּן מֵהַהֶפְקֵר וּבָנָה בָתִּים וַעֲלִיּוֹת כְּנֶגְדּוֹ, וְנִמְצָא הַשֵּׁנִי נִיזָּק מֵהָרִאשׁוֹן מֵהֶזֵּק רְאִיָּה וְתוֹבֵעַ מֵהָרִאשׁוֹן שֶׁיָּסִיר הֶזֵּקוֹ, אֵין בְּדִבְרֵי הַשֵּׁנִי כְּלוּם, שֶׁהָרִאשׁוֹן זָכָה וְאֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְמָנְעוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם בָּא הַשֵּׁנִי לְהַזִּיקוֹ בְּהֶזֵּק רְאִיָּה גַם הוּא, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לִפְתֹּחַ חַלּוֹן כְּנֶגֶד חֲצֵרוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ לַחֲצֵרוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי:
סימן קנה - דין הרחקת נזיקין
ובו מ''ד סעיפים
א הַבַּיִת (א) וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת תַּנּוּר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עַל (ב) גַּבָּיו גֹּבַהּ ד' אַמּוֹת בֵּינוֹ לְתִקְרַת הָעֲלִיָּה, (שֶׁלֹּא יִשְׂרֹף הָעֲלִיָּה) . וְכֵן לֹא יַעֲמִיד בַּעַל הָעֲלִיָּה תַּנּוּר, עַד שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מִלְּבַד שֶׁיְּהֵא עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ ד' אַמּוֹת; וּבְכִירָה, טֶפַח מַעֲזִיבָה (ג) מִתַּחְתֶּיהָ. וְאִם תַּנּוּר שֶׁל נַחְתּוֹמִין הוּא, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תַחְתָּיו ד' טְפָחִים. וּבְכִירָה שֶׁל נַחְתּוֹמִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק כְּשִׁעוּר, אִם יָצָא הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה, (ד) מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. וְכָל אָדָם (ה) בְּבֵיתוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק כַּשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ, מִפְּנֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁמְּעַכְּבִים עָלָיו. באר היטב (א) והעלייה. עיין בתשובת ן' לב ס''ג סי' ל''ג: (ב) גביו. משמע דבסתם תנור איירי ואפי' הכי הצריך ד' אמות בגובה והיינו כדעת הרא''ש ור''י אברצלוני הביאם הטור ע''ש. סמ''ע: (ג) מתחתיה. ובשיעור גובה דע''ג כירה כת' הטור פלוגתא והמחבר סתם ונראה דס''ל דכל הני דקחשיב שוים הם בהרחקת הגובה בד''א דמשום שלהבת העולה למעלה עשו הרחקה טובא ובטפי מד''א ליכא למיחש בשום אחד מהם עכ''ל הסמ''ע (ועיין בט''ז שמפרש דברי הטור בזה ע''ש): (ד) משלם. הש''ך הביא בשם הרי''ף שהקשה בפ' הכונס (כמ''ש הט''ו בסי' תי''ח ס''ב) שאם הרחיק גבי נזקי האש כשיעור פטור ומ''ש מהכא גבי תנור ותירץ דהתם לפי צורך שעה הוא מדליק וקמרחיב בשעורא וקעברה הדליקה יתיר משעורה וקמזקה אנוס הוא דמאי ה''ל למעבד הלכך מכה בידי שמים היא ופטור אבל הכא גבי תנור דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו וכיון דלא עביד הכי פושע הוא וחייב וע' ביש''ש שם סי' כ''ח: (ה) בביתו. פירוש אע''פ שאין לו מי שדר עמו בעלייה וברישא איירי במי שאין לו שכנים הדרים סמוך לו וצריך להרחיק בשביל זה שדר עמו בעלייה. סמ''ע:
ב מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת תַּחַת (ו) אוֹצַר חֲבֵרוֹ, לֹא יַעֲשֶׂה בָהּ לֹא נַחְתּוֹם וְלֹא צַבָּע וְלֹא רֶפֶת בָּקָר, וְלֹא יַכְנִיס שָׁם אַסְפַּסְתָּא (פֵּרוּשׁ, תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה, תַּרְגּוּם עַל בְּלִילוֹ (אִיּוֹב ו, ה), עַל אַסְפַּסְתֵּהּ), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים שֶׁעוֹלֶה מֵהֶם הֶבֶל חַם הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַחֹם מַפְסִיד פֵּרוֹת הָאוֹצָר. וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא יִפְתַּח חַלּוֹן מִבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְבָרִים אֵלּוּ לַחֶדֶר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּחַת הָאוֹצָר (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אוֹצַר יַיִן (ז) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין הַחֹם מַפְסִידוֹ, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בַּחֲנוּתוֹ כָּל מְלֶאכֶת אֵשׁ שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה (ח) רֶפֶת בָּקָר, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד רֵיחַ הַיַּיִן. וְכֵן בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹל וְנִדְנוּד קָשִׁים לַיַּיִן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק (רִיבָ''שׁ סִימָן רצ''ו) . וְאִם הֻחְזְקָה הַחֲנוּת (ט) בַּתְּחִלָּה לְרֶפֶת אוֹ לְנַחְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ רָצָה בַּעַל הָעֲלִיָּה לַעֲשׂוֹת עֲלִיָּתוֹ אוֹצָר, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. באר היטב (ו) אוצר. ל' הטור תחת אוצר תבואה או יין או שמן בעלייתו אין בעה''ב יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין כו'. שם: (ז) בא''י. פי' הסמ''ע דיין של א''י הוא חזק לאפוקי של שאר ארצות דחום בעלמא מפסידו (והט''ז כ' דהטור לא חילק בין א''י לבבל ונ''ל שהי' מפרש מאי דאמר רב יוסף הני דידן אפי' דשרגא קשה להו מיירי בכל יינות אפי' של א''י דמצינו משחרב ב''ה ניטל טעם הפירות ודברי ב''י בזה דחוקים עכ''ל): (ח) רפת. ה''ה דאספסתא אסור להכניס דאחר שמתחממת מסרחת ומפסיד היין דא''י כ''מ בגמ' וכן הוא ברי''ף ע''ש והרמב''ם והמחבר חדא מינייהו נקטי. סמ''ע: (ט) בתחילה. ואם באים לעשות יחד זה חנות בביתו וזה אוצר בעלייתו צריכין לעשות פשרה ביניהן כ''כ הסמ''ע (וז''ל הט''ז אם הוחזק כו' פירוש אפי' לרש''י ורי''ף דאסרו לסמוך אפי' אין שם דבר הניזק עדיין שאני רפת בקר דדירה היא וכיון דאין ההיזק מיד א''צ להרחיק דירתו וכן פרש''י עכ''ל):
ג גִּלָּה בַּעַל הָעֲלִיָּה דַּעְתּוֹ שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת בָּהּ אוֹצָר, כְּגוֹן שֶׁכִּבֵּד וְרִבֵּץ עֲלִיָּתוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה בָהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים לְאוֹצָר, וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה תַנּוּר קֹדֶם שֶׁיַּכְנִיס פֵּרוֹת לָאוֹצָר, אוֹ שֶׁהִתְחִיל לֶאֱצֹר שֻׁמְשְׁמִין אוֹ רִמּוֹנִים אוֹ תְמָרִים (י) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה הַתַּנוּר קֹדֶם שֶׁאָצַר חִטִּים, אוֹ שֶׁעָשָׂה בַּעַל הַחֲנוּת מְחִלָּה עַל גַבָּהּ לְהַבְדִּיל בֵּין הַחֲנוּת וּבֵין הָאוֹצָר, בְּכָל אֵלּוּ בַּעַל הָאוֹצָר (יא) מְעַכֵּב עָלָיו, וְאִם עָבַר וְעָשָׂה אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירוֹ. באר היטב (י) וכיוצא. פירוש דברים שאין החום והסרחון מזיק להם מ''מ יש גילוי דעת בזה שיאצר אח''כ ג''כ חטים והדומה לו שיפסידו מכחו. סמ''ע: (יא) מעכב. פירוש קודם שיעמיד התנור יכול למחות בו שלא להעמידו. שם:
ד הָיוּ מֵימֵי הָעֶלְיוֹן יוֹרְדִים עַל הַתַּחְתּוֹן וּמַזִּיקִין אוֹתוֹ, אִם אֵין שָׁם מַעֲזִיבָה, בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ מֵימָיו (יב) מִיָּד יוֹרְדִים לַתַּחְתּוֹן וּמַזִּיקִים אוֹתוֹ, חַיָּב לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ. וְאִם יֵשׁ מַעֲזִיבָה שֶׁהַמַּיִם נִבְלָעִים בָּהּ וְאֵינָם יוֹרְדִים מִיָּד, אֶלָּא לְאַחַר מִכָּאן יוֹרְדִים וּמַזִּיקִין, אֵינוֹ חַיָּב לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ. הגה: וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן, דְּאִם הַמַּיִם מוּעָטִין וְכָלִין לְאַלְתָּר, אֲפִלּוּ בְּלֹא מַעֲזִיבָה אֵינוֹ חַיָּב לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ. וְאִם הָיוּ מְרֻבִּים וּמַזִּיקִים לוֹ תָּדִיר דֶּרֶךְ הַמַּעֲזִיבָה, חַיָּב לְסַלְּקוֹ (מָרְדְּכַי רפ''י דְּב''מ) . וְכָל זֶה בְּמֵי תַשְׁמִישׁ דְּבַעַל עֲלִיָּה שֶׁשּׁוֹפֵךְ עַל הָעֲלִיָּה, אֲבָל אִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַל הָעֲלִיָּה וְיוֹרְדִין לְמַטָּה, עַל (יג) הַנִּזָּק לְתַקֵּן שֶׁלֹּא יֻזַּק (רִיבָ''שׁ סִימָן תקי''ז) . מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת (פֵּרוּשׁ, פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים) וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִיד וְאֶת הַסְלָעִים וְחוֹל (יד) הַלַּח מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אוֹ סָד בְּסִיד: באר היטב (יב) מיד. דאז הוי גירי דיליה אבל כשאין יורדין מיד הוי גרמא בנזיקין דפטור. שם: (יג) הניזק. כ' הסמ''ע דצ''ע דבסי' קס''ד ס''א כת' הרמ''א דכל צרכי הגג על בעל העלייה לתקן ע''כ והש''ך תירץ וז''ל המעיין בתשובת הריב''ש סי' תק''ז יראה שדברי הרמ''א כנים דבכאן מיירי דאף שבעל הגג מתקן צרכי הגג מ''מ ירדו גשמים על אותה התקרה דמיירי שאין שם צנור להגג ומוכרחים המים לבא על התקרה ותו אינו פושע ולכך על הניזק לתקן (והב''ח תירץ דנדון הריב''ש ז''ל הוא במי גשמים הבאים שלא בפשיעת בעל העלייה כגון גשם שוטף אבל בסי' קס''ד הוא פושע שלא תיקן הגג. כנה''ג): (יד) הלח. מפני שלחלוחו מקלקל החומה ואף שאינו מוציא הבל ואע''ג דאיתא בש''ס ופוסקים דחול מוסיף הבל היינו דוקא כשטומנין בו דבר חם משא''כ כשהוא סמוך לחומה הוא קר כ''כ הסמ''ע וז''ל הש''ך תמוה לי לפי דעת המחבר כהרמב''ם דבהיזקא דמתונתא פסק האיבעיא לחומרא דבעי הרחקה וסד בסיד וכמ''ש בס''י וא''כ חול הלח הוא היזק דמתונתא ודמי לאמת המים וא''כ למה כלל אותו דא''צ שתיהן וגם על הטור יש לתמוה קצת וצ''ע ובהרמב''ם לא נזכר חול הלח כלל וסמך אאמת המים וכתנא דמתניתין נ''ל עכ''ל (וכת' הט''ז דמדברי התוספות מוכח דבמקום ששולט השמש אצל הכותל צריך להרחיק גם בחול יבש דכשיתחמם יוסיף הבל עכ''ל):
ה מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה וְאֶת הַגּוּמָא שֶׁמִּתְקַבֵּץ בָּהּ מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל, שְׁלֹשָׁה (טו) טְפָחִים. הגה: וּבְגוּמָא צָרִיךְ לָסוּד גַּם כֵּן בְּסִיד. וע''ל סָעִיף יו''ד. וַאֲפִלּוּ בְּלֹא גוּמָא אָסוּר לִשְׁפֹּךְ מֵי רַגְלַיִם סָמוּךְ לַכֹּתֶל, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . באר היטב (טו) טפחים. ונראה פשוט דגם בזרעים ומחרישה אפי' בכותל של אבנים צריך להרחיק ג' טפחים כיון דטעמייהו הוא משום התמוטטות הקרקע ודומיא דגומא ומי רגלים דאיירי בכותל אבנים כמ''ש הטור שם בהדיא ומש''ה צריך דוקא גומא דבלא גומא בהרחקת טפח סגי אבל בשל לבנים אפי' בהשתנה בעלמא בלא גומא בעינן ג' טפחים. סמ''ע:
ו לֹא יַשְׁתִּין אָדָם בְּצַד כֹּתֶל חֲבֵרוֹ, אִם הוּא שֶׁל לְבֵנִים, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאִם הָיָה כֹּתֶל אֲבָנִים, דַּי בְּהַרְחָקַת טֶפַח. וְאִם הָיוּ הָאֲבָנִים צְחִיח (טז) סֶלַע, מַשְׁתִּין בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה. באר היטב (טז) סלע. לכאורה נראה דוקא משתין בצדו קאמר אבל בגומא שמי רגלים בצדו אפי' בכה''ג אסור אבל הב''י כתב דס''ל להטור דלדעת הרמב''ם אפי' בגומא אינו צריך הרחקה בצחיח סלע ובתשובה הארכתי בזה ולמדתי מזה דין חפירת ביה''כ בצד כותל של אבנים המשותף בינו ובין חבירו ועומד על יסוד קשה במצוקי ארץ הדומה לסלע בכה''ג אם צריך להרחיק ג''ט או לא עכ''ל הסמ''ע ועמ''ש הט''ז בדין זה דצחיח סלע. ע''ש:
ז מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם מִן הַכֹּתֶל ג' טְפָחִים מֵהָרֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה מֵהָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיד אוֹתוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְהִילֶנּוּ בְּקוֹל הָרֵחַיִם. הגה: וְכָל זֶה בְּרֵחַיִם קְטַנָּה, כְּגוֹן רֵחַיִם שֶׁל יָד; אֲבָל רֵחַיִם גְּדוֹלָה שֶׁבְּהֵמוֹת מוֹלִיכוֹת אוֹתָהּ, צָרִיךְ הַרְחָקָה טְפֵי. וְאִם לֹא הִרְחִיק וְהִזִּיק בֵּית חֲבֵרוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם לְפִי רְאוֹת הַדַּיָּנִין שֶׁיָּשׁוּמוּ אִם הוּא גָרַם לוֹ הַהֶזֵּק (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל ק' סִימָן ד') . וְכֵן בִּשְׁאַר נְזִיקִין, כְּגוֹן הָאוֹרֵג שֶׁמַּזִּיק לַחֲבֵרוֹ בְּהַכָּאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁעַת אֲרִיגָה, יָשׁוּמוּ עַל פִּי בְּקִיאִין וְאֻמָּנִין, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (רִיבָ''שׁ סִימָן קצ''ו) .
ח מַרְחִיקִין אֶת (יז) הַתַּנוּר מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִקַּרְקָעִיתוֹ, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה מִשְּׂפָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחַם הַכֹּתֶל. וּמוֹדֵד מֵהַשָּׂפָה הַפְּנִימִית, שֶׁעֳבִי כָּתְלֵי הַתַּנוּר בִּכְלַל הַשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים. באר היטב (יז) התנור. עיין בתשובת מהרשד''ם סי' רס''ז:
ט יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהַרְחָקוֹת מֵהַכֹּתֶל דַּוְקָא בְכֹתֶל שֶׁל (יח) לְבֵנִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דַּאֲפִלּוּ בְּכֹתֶל שֶׁל אֲבָנִים, וְזֶה דַעַת (יט) הָרַמְבַּ''ם וְהָר''ר יוֹנָה זַ''ל. באר היטב (יח) לבנים. היינו דוקא בכל ההרחקות שמרחיקין משום שמפסידין לכותל לאפוקי זרעים ומחרישה וגומת מי רגלים דלאו משום פסידא דכותל הוא אלא משום דמתמוטט על ידם יסוד הקרקע וה''ה הרחקת מי רגלים. סמ''ע: (יט) הרמב''ם. כ''כ הה''מ פ''ח משכנים וכ''פ הב''ח ובתשובת דברי ריבות סי' רע''ז. ש''ך:
י לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא (כ) מְעָרָה, וְלֹא יָבִיא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּרֵכַת הַמַּיִם לִשְׁרוֹת בּוֹ בְּגָדִים לְכַבְּסָם, בְּצַד כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מֵהַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיָסוּד בְּסִיד (כא) לְכֹתֶל בּוֹר זֶה אוֹ מִקְוֵה הַמַּיִם זֶה אוֹ כֹּתֶל הָאַמָּה מִצַּד חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְלִיעוּ הַמַּיִם וְיַזִּיקוּ כֹּתֶל חֲבֵרוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא הָיוּ הַמַּיִם קְבוּעִים שָׁם תָּמִיד, כְּגוֹן צִנּוֹר הַשּׁוֹפֶכֶת מַיִם מִבַּיִת לַחוּץ, אֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ לְהַרְחִיקוֹ (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף רֵישׁ פֶּרֶק הנ''ל וְהַמַּגִּיד פ''ט מִשְּׁכֵנִים) . (כב) מִיהוּ, בְּמֵי רַגְלַיִם לְכֻלֵּי עָלְמָא אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף ה'. וְהוּא הַדִּין בּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם כְּלָל אָסוּר לַחְפֹּר סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן לְפִי עֵינֵי אֻמָּנִים הַבְּקִיאִין בְּכָךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (כ) מערה. עיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' קנ''ה. שם: (כא) לכותל. הרמב''ם סבירא ליה דכן הדין אפילו בכותל בנין דחבירו והרא''ש והטור ס''ל דבכותל בנין א''צ בהכי אלא הרחקת ג''ט אבל א''צ לסוד ג''כ בסיד עכ''ל הסמ''ע ואינו מובן לי דלהרא''ש והטור שפסקו האיבעיא לקולא ס''ל דאפילו בכותל אינו צריך לסוד בסיד ואין חילוק. שם: (כב) מיהו. כבר כתבתי דאפי' במי רגלים אינו צריך תרתי הרחקת ג' טפחים וגם לסוד בסיד כ''א כשמתקבצים בגומא והרמ''א אהרחקת ג''ט לחוד קאי. סמ''ע:
יא אֶבֶן שֶׁהַכּוֹבֵס מַכֶּה בְּגָדִים עַד שֶׁיִּתְלַבְּנוּ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק אוֹתָהּ ד' אַמּוֹת מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ, שֶׁבְּעֵת שֶׁהַכּוֹבֵס מַכֶּה עָלֶיהָ הַמַּיִם נִתָּזִים וּמַזִּיקִים לַכֹּתֶל.
יב רְאוּבֵן שֶׁהָיָה (כג) כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל שִׁמְעוֹן כְּמִין גַּם, וּבָא רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת כֹּתֶל שֵׁנִי כְּנֶגֶד כֹּתֶל שִׁמְעוֹן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַשְּׁלֹשָׁה כְתָלִים כְּמִין בֵּי''ת, הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְעַכֵּב עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִכְּנֶגְדּוֹ ד' אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם בֵּין הַכְּתָלִים רָחָב, כְּדֵי שֶׁיָּדוּשׁוּ בוֹ רַבִּים וְתִתְחַזֵּק הָאָרֶץ. הגה: וַאֲפִלּוּ עָמְדָה שָׁם הַכֹּתֶל יָמִים רַבִּים וְנָפְלָה, כְּשֶׁחוֹזֵר וּבוֹנְאָהּ צָרִיךְ לְהַרְחִיק (טוּר) . באר היטב (כג) כותלו. הסמ''ע פירש דכ''כ לרבותא דאע''פ דהיה שם לראובן כותל תחלה עשויה כמין ג''ם והיא מונעת רוב העולם העוברים שם מלילך סמוך לכותל שמעון דאטו בשופטני עסקי' דילכו סמוך לה ויצטרכו אח''כ לסבב כל אורך כותל ראובן ולחזור אח''ז פניהם לילך דרך העברתו אפ''ה צריך ראובן להרחיק ד''א כשבא לבנות כותל שני נגד כותל שמעון עכ''ל (ודעת הט''ז לבאר ולפרש דין זה בדרך אחר ע''ש):
יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֹתֶל גִּנָּה, אוֹ בְּעִיר חֲדָשָׁה בְּכֹתֶל חָצֵר; אֲבָל בְּעִיר יְשָׁנָה כְּבָר נִתְחַזְּקָה, וּבוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה. הגה: וְעַד (כד) חֲמִשִּׁים שָׁנָה מִקְרֵי הָעִיר חֲדָשָׁה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . וּבֵית דִּירָה דִּינוֹ כְּכֹתֶל (כה) גִּנָּה (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם) . באר היטב (כד) חמשים. וכ''מ בד''מ והוא במרדכי אבל פשוט דט''ס הוא וצ''ל ששים שנה שהרי למדו מפ''ב דכתובות דאיתא התם ס' שנה (וכ''כ בט''ז) ומה שתמה התוי''ט פ' לא יחפור על המרדכי נ''ל דלק''מ דמדקאמר בכתובות שם אמר רב חסדא ש''מ מדר''מ כו' משמע דס''ל כר''מ ולא כר''י אבל הדין שכ' הרב צ''ע כיון דהרמב''ם והרע''ב פסקו פי''ז מאהלות כר''י א''כ ה''ה הכא וצ''ל לדבריהם דרב חסדא ה''ק לר''י פשיטא כיון דתלי בזכירה א''כ כשאינם זוכרים א''י להעיד אבל לר''מ דלא תלי בזכירה ה''א דוקא לענין טומאה תלי בס' שנה אבל לענין עדות תלוי בזכירה והש''ס דחי דגבי עדות אף ר''מ מודה מ''מ הדין שכ' הרב צ''ע וגם בתוי''ט נראה דס''ל דישנה מקרי כאן כל שאין אדם זוכרה ע''ש. ש''ך: (כה) גינה. הטעם שאין דרך בני אדם להלך בו אצל הכתלים לפי שנותנים שם תיבות וספסלים. טור וע''ש סמ''ע:
יד וְכֵן אִם לֹא הָיָה בְּאֹרֶךְ כֹּתֶל שִׁמְעוֹן שֶׁבּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵינוֹ מַרְחִיק, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹנֵעַ הָרֶגֶל מִלְּהַלֵּךְ שָׁם, שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ חִזּוּק הָאָרֶץ. הגה: וְכֵן אִם כֹּתֶל רְאוּבֵן הוֹלֵךְ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, וְשִׁמְעוֹן בָּא לִסְמֹךְ כֹּתֶל מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק (טוּר) . יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא כְּשֶׁקָּנוּ הַקַּרְקַע מִן (כו) הַמֶּלֶךְ אוֹ מִן הַהֶפְקֵר, אֲבָל בְּלָאו הָכִי יְכוֹלִין לִסְמֹךְ כֹּתֶל לְכֹתֶל (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר וְהַמַּגִּיד פ''ט מֵה' שְׁכֵנִים וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ' ל''א ח''ו) . באר היטב (כו) המלך. ז''ל הב''י דכיון שקנאו מן השר מסתמא החזיק בד''א הצריכות לו לדוושא הלכך חבירו הבא לקנות ג''כ מהשר א''י לבנות שם שהן של חבירו אבל אי לאו הכי א''צ להרחיק ולשעבד קרקע שלו בכותל חבירו לחזקו. שם:
טו הַכּוֹתֵשׁ הָרִיפוֹת (פֵּרוּשׁ, חִטִּים הַנִּכְתָּשִׁים בְּמַכְתֶּשֶׁת) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וּבְעֵת שֶׁמַּכֶּה מְנַדְנֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּדְנֵד כִּסוּי הֶחָבִית שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ, רַק שֶׁיְּנַדְנֵד הַכֹּתֶל קְצָת (טוּר וְהַמַּגִּיד פי''א דִשְׁכֵנִים בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתוס'), הֲרֵי זֶה מַזִּיק בְּחִצָּיו וְחַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יְנַדְנֵד, אוֹ יְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁמַּזֶּקֶת. וְאִם הִזִּיק בְּעֵת הַנִּדְנוּד, חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ בָּא הַנֶּזֶק. הגה: וַאֲפִלּוּ נִבְנָה הֶחָצֵר אַחַר שֶׁבָּא הַמַּזִּיק לְכָאן, צָרִיךְ הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק נִזְקוֹ (הַגָּהוֹת מיי' פ''ט וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י וְנ''י ס''פ לֹא יַחְפֹּר) . וְהוּא הַדִּין אִם אֵין מַזִּיק לֶחָצֵר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ חֹלִי הָרֹאשׁ לְבַעַל הֶחָצֵר וְקוֹל הַהַכָּאָה מַזִּיק לוֹ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק עַצְמוֹ (רִיבָ''שׁ סִימָן קצ''ז) .
טז מַרְחִיקִין אֶת הַסֻלָּם (כז) מֵהַשּׁוֹבָךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹץ הַנְּמִיָּה (פֵּרַשׁ הֶעָרוּךְ, חַיָּה קְטַנָּה כְּעֵין חָתוּל, וְהָרַ''ן פֵּרַשׁ בְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת מַרְטִינָה בְּלַעַ''ז), בְּעֵת שֶׁמַּנִּיחַ הַסֻלָּם, וְתַעֲלֶה לַשּׁוֹבָךְ וְתֹאכַל אֶת הַגּוֹזָלוֹת. באר היטב (כז) מהשובך. מל' הרמב''ן והר''ן משמע דכשמרחיק הסולם מהשובך ד''א אף ששניהם סמוכים לכותל א' מותר להעמיד שם וה''ט משום דכל שא''י לקפוץ בקפיצה אחת לא מחשב גירי דיליה והטור לא ס''ל הכי. שם:
יז מַרְחִיקִין אֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְבַעַל הַמַּזְחִילָה לִזְקֹף סֻלָּם וּלְתַקֵּן מַזְחִילָה שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְהֶחֱזִיק בָּהּ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים לְעִנְיַן שֶׁאִם קָנָה מִמֶּנּוּ מָקוֹם כְּדֵי לַעֲלוֹת לְמַזְחִילָתוֹ צָרִיךְ לְהַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם אַרְבַּע אַמּוֹת שִׁעוּר זְקִיפַת סֻלָּם (טוּר בְּשֵׁם ר''י וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) .
יח מִי שֶׁבָּא לַחְפֹּר בּוֹר בְּסוֹף שָׂדֵהוּ סָמוּךְ לְמֵצַר חֲבֵרוֹ, אִם שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵינוֹ עָשׂוּי (כח) לְבוֹרוֹת, סוֹמֵךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְאִם יִמָּלֵךְ חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר בּוֹר בְּצִדּוֹ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִכֹּתֶל הַבּוֹר שִׁשָּׁה טְפָחִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵין חֲלַל שְׁנֵי הַבּוֹרוֹת עֳבִי שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְאִם הָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת, אֵינוֹ סוֹמֵךְ עַד שֶׁיַּרְחִיק מֵהַמֵּצָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיַחְפֹּר, וּכְשֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר יַרְחִיק גַּם הוּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְיַחְפֹּר. הגה: וּכְשֶׁמַּרְחִיק, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּצָרִיךְ גַּם כֵּן לָסוּד בְּסִיד כֹּתֶל בּוֹרוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף י' (טוּר לְדַעַת הרמ''ה) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַחֲדָא מִנַּיְהוּ (כט) סָגֵי (שָׁם בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (כח) לבורות. שדה בית השלחין מקרי עשוי לבורות ושל בית הבעל אינו עשוי לבורות. שם: (כט) סגי. (וכתב הט''ז דה''ל להרמ''א לכתוב האי וי''א לעיל ס''י על מ''ש המחבר ויסוד בסיד כו' ע''ש):
יט הַחוֹפֵר בּוֹר לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וּמָכַר חֲצִי הַשָּׂדֶה, וּבָא הַלּוֹקֵחַ לַחְפֹּר גַּם הוּא בּוֹר, צָרִיךְ לְהַרְחִיק כָּל שִׁעוּר הַרְחָקָה אֲפִלּוּ אִם הָיְתָה עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהָרִאשׁוֹן (ל) בְּהֶתֵּר עָשָׂה, שֶׁהֲרֵי בְּשֶׁלּוֹ חָפַר. הגה: וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בְּכָל נִזָּקִין אֵלּוּ בְּשֶׁלּוֹ, בְּשֶׁאֵין שָׁם דָּבָר הַנִּזּוֹק, חוּץ מֵחֲפִירוֹת בּוֹר אֵצֶל שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת (טוּר בְּשֵׁם ר''ח וְהַתו' וְהָרֹא''שׁ) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה (שָׁם בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְהָרִי''ף) . באר היטב (ל) בהיתר. ול''ד להא דבסי' קנ''ד סכ''ח שאם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות אע''פ שהראשון עשאם בהיתר וא''ל דשאני התם דבעל החלון יזיק לו כל שעה בראייתו דהא כתבתי שם ובסי' קנ''ג דבלא היזק ראיה נמי מיירי וי''ל דשאני התם דבעל החצר הבונה כותל אינו עושה לו היזק בידים בבנינו אלא בגרמתו אבל הכא בכל מרא דחפר זה השני בסוף ו''ט מפסיד לו ולחבירו בידים וכיון דצריך להרחיק ו''ט זה מזה שורת הדין נותן כיון דכבר חפר זה הבור בהיתר שירחיק השני כל הו''ט כן כתב הרא''ש שם. סמ''ע:
כ רְאוּבֵן חָפַר גּוּמָא בָּחֲצֵרוֹ שֶׁמֵּי גְשָׁמִים יְקַלְּחוּ לְתוֹכָהּ, וּכְשֶׁרַבּוּ הַמַּיִם בּוֹקְעִין וְעוֹבְרִים דֶּרֶךְ חוֹמוֹת מַרְתֵּף שִׁמְעוֹן, חַיָּב רְאוּבֵן לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ. הגה: וְכָל הֶזֵּקוֹת שֶׁלֹּא נִתְבָּאֲרוּ, שִׁעוּר הַרְחָקָתָן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק לְפִי רְאוֹת הַבְּקִיאִין (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) .
כא יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁלֹּא אָמְרוּ דִּבְהַרְחָקַת שִׁשָּׁה טְפָחִים בֵּין בּוֹר לְבוֹר סָגֵי, אֶלָּא בְּאֶרֶץ הָרִים, אֲבָל בְּמָקוֹם דְּרַפְיָא אַרְעַיְהוּ צָרִיךְ לְהַרְחִיק יוֹתֵר. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּית הַכִּסֵא מִבּוֹר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיַּכִּירוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר מִלַּחוּת בֵּית הַכִּסֵא לַבּוֹר, וּלְרַוְחָא דְמִלְּתָא יַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה. הגה: וְיֵשׁ מִי (לא) שֶׁחוֹלְקִין עַל זֶה (מָרְדְּכַי פ''ק דְּב''מ וּפ' לֹא יַחְפֹּר) . וְכָל מָקוֹם שֶׁמַּזִּיק צָרִיךְ לְהַרְחִיק עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּין הַבָּתִּים, כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ לְהַרְחִיק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (לא) שחולקין. פי' הסמ''ע דס''ל דבגומא של אבנים בהרחקת טפח סגי וכשאינו של אבנים סגי בג''ט (וז''ל הט''ז לא ידעתי מי החולק ומ''ש בסמ''ע נראה דרומז על מ''ש המרדכי נשאל לר''מ על אודות ראובן שעשה צנור כו' והוא מ''ש המחבר בס''כ ופסק הרמ''א דא''צ להרחיק רק ג''ט ונ''ל דמ''מ מודה בדין זה של המחבר בעשן ובית הכסא שהרי גם במרדכי מביאו ושאני בצנור דאפשר שהניזק יגדור בפני המים כמ''ש שם בהדיא כנ''ל שאין לזוז מדברי המחבר שהם דברי ר''מ גאון. והרא''ש והמרדכי ורב עמרם הכי ס''ל והחולקים לא כתבוהו מפורש עכ''ל):
כב מַרְחִיקִין אֶת גֹּרֶן (לב) קָבוּעַ מֵהָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹלִיךְ הָרוּחַ הַתֶּבֶן בְּעֵת שֶׁזּוֹרֶה, וְיַזִּיק לִבְנֵי הָעִיר. וְאִם הַגֹּרֶן קוֹדֵם לָעִיר, (לג) מְסַלְּקוֹ וּבְנֵי הָעִיר נוֹתְנִים לוֹ דָמָיו. סָפֵק, מְסַלְּקוֹ בְּלֹא דָמִים. וּמִזֶּה יֵשׁ מִי שֶׁלּוֹמֵד עַל דֻּכּוֹס מִמְּדִינָה שֶׁגָּזַר עַל יְהוּדִים שֶׁיַּעֲשׂוּ עִם הַיְהוּדִים הַדָּרִים תַּחַת שָׂרִים קְטַנִּים בַּכְּפָרִים שֶׁיָּדוּרוּ תַּחְתָּיו, וְאִם לֹא, יְגָרֵשׁ כֻּלָּם; צְרִיכִים לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַדֻּכּוֹס וּלְסַלֵּק הֶזֵּק הָרַבִּים וְלִסַּע תַּחַת הַדֻּכָּס תְּחִלָּה, (לד) וְלָדוּן אַחַר כָּךְ עִם הָרַבִּים אִם יֵשׁ לָהֶם הֶזֵּק בָּזֶה (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְקִדּוּשִׁין) . וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַתֶּבֶן (לה) לִנְטִיעַת חֲבֵרוֹ אוֹ לְנִירוֹ. באר היטב (לב) קבוע. לאפוקי אם הוא ארעי ובאקראי לא גזרו עליו להרחיק ודלא כמ''ש המ''מ לדברי הרמב''ם ע''ש. סמ''ע: (לג) מסלקו. פי' מסלקו תחלה ואח''כ נותנין לו ואיפכא לא דא''כ יעמוד הגורן ימים רבים כיון דרבים משותפין בו ע''ד קדירה דבי שותפי כו' ובעל הגורן ניחא ליה בקיומו משא''כ עתה דהצריכו לסלקו תחלה ואח''כ יתעסק הוא להוציא דמי שויו מבני העיר ובש''ס וטור כתוב האי דינא בהרחקת אילן מהעיר והמחבר השמיטו מפני שאינו נוהג בח''ל וכמ''ש הטור ע''ש עכ''ל הסמ''ע ועמ''ש הש''ך בזה ומגיה במשנה דערכין. ע''ש: (לד) ולדון. מפורש בהגמ''ר שם שאף שהי' להן היזק מ''מ הדין ביניהן ורואין אם גם בני הכפרים היו עומדין בסכנה א''צ אלו הרבים לשלם להם מידי אף שאמרו תמות נפשי עם פלשתים לאו כל כמינייהו כו' ע''ש ובד''מ הביאו. סמ''ע: (לה) לנטיעת. שהמוץ נכנס בפרח הפרי ונרקב ע''י. ומנירו משום דהמזבל שדהו יותר מהצורך הוא נשרף ונפסד. שם:
כג מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבּוּרְסְקִי וְאֶת הַכִּבְשׁוֹנוֹת וְהַדְּבוֹרִים מֵהָעִיר, חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְאֵין עוֹשִׂים בּוּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית חַמָּה וּמְמַעֶטֶת הֶזֵּק (רֵיחַ) עִבּוּד הָעוֹרוֹת.
כד מַרְחִיקִין (לו) הַשּׁוֹבָךְ מֵהָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם לְקָחוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ (בֵּית) רֹבַע, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ. וְאַף אִם יִפֹּל, יָכוֹל לַחֲזֹר לִבְנוֹתוֹ, שֶׁטּוֹעֲנִים (לז) לַלּוֹקֵחַ לוֹמַר רִאשׁוֹן עֲשָׂאוֹ בִּרְשׁוּת, לֹא שְׁנָא נֶגֶד יָחִיד לֹא שְׁנָא נֶגֶד רַבִּים. באר היטב (לו) השובך. הטעם שלא יפסידו זרעוני גינה שבתוך העיר או שעל גגי העיר ושיערו חכמים דבנ' אמה מליא כרסייהו ותו לא אזלי לאכול שם: (לז) ללוקח. (וכ' הט''ז דנ''ל שלא אמרו כן אלא במידי שהיה המוכר נאמן בחזקה שיש עמה טענה אבל במידי דל''מ חזקה כגון קוטרא ובית הכסא אין טוענין ללוקח כו' ע''ש מלתא בטעמא):
כה מִי שֶׁהָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ נְטוּעָה גְפָנִים אוֹ שְׁאַר אִילָנוֹת, וּבָא הוּא לִנְטֹעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ גְפָנִים בְּצַד גְּפָנִים אוֹ אִילָנוֹת בְּצַד אִילָנוֹת, צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת. הגה: (כֵּן פֵּרַשׁ ר''ח) כִּי כֵן דֶּרֶךְ צֹרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה בֵּין הָאִילָנוֹת. וְאִם אֵין דֶּרֶךְ לַחֲרֹשׁ בֵּין הָאִילָנוֹת, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל (בֵּית יוֹסֵף) . וּבְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לְהַרְחִיק, וּבָאִין שְׁנֵיהֶם לִטַּע בְּבַת אַחַת, כָּל אֶחָד מַרְחִיק חֲצִי הַשִּׁעוּר (הַמַּגִּיד פֶּרֶק עֲשִׂירִי דִּשְׁכֵנִים) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַרְחִיק בֵּין גְּפָנִים לִגְפָנִים וּבֵין אִילָנוֹת לְאִילָנוֹת שְׁתֵּי אַמּוֹת, וּבֵין גְּפָנִים לִשְׁאָר אִילָנוֹת אוֹ שְׂדֵה לָבָן אַרְבַּע אַמּוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבֵין גְּפָנִים לְאִילָנוֹת בָּעֵינָן לְהַרְחִיק כְּפִי אֹמֶד הַדַּעַת שֶׁלֹּא יַפְרִיחוּ הָעוֹפוֹת מִן הָאִילָנוֹת אֶל הַגְּפָנִים בְּשִׁיטָה אַחַת (טוּר) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּנוֹטֵעַ אִילָנוֹת, אֲבָל נוֹטֵעַ גַּרְעִין וְהָאִילָן מִמֵּילָא גָדֵל, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתוס') . רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר בֵּיתוֹ לְאֶחָד וְגִנָּתוֹ לְאַחֵר, אֵין בַּעַל הַגִּנָּה צָרִיךְ לְהַרְחִיק (לח) אִילָנוֹתָיו אַף עַל פִּי שֶׁמָּכַר הַבַּיִת תְּחִלָּה, וְאֵין אוֹמְרִים בָּזֶה מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה הוּא מוֹכֵר (רִיבָ''שׁ סִימָן ק''ל) . (לט) וע''ל סִימָן קנ''ד סָעִיף כ''ח. וּבְכָל מָקוֹם, אִם הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר. באר היטב (לח) אילנותיו. ואפי' אם בא הלוקח ליטע אילנות מחדש ג''כ הרשות בידו כיון דבשעת הנטיעה אינו מזיק אלא לאחר זמן. סמ''ע: (לט) וע''ל. דשם כ' בהג''ה אם שייר החצר לעצמו א''י לסתום משום דבעין יפה מוכר שאני התם דבא לסתום ולהזיקו עתה בידים אבל הכא בנטיעות שנוטע אינו מזיק לכותלי הבית אלא השרשים הבאים לאח''ז וע''ש בריב''ש שם:
כו מִי שֶׁהָיָה אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, קוֹצֵץ כִּמְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה (פֵּרוּשׁ חָרוּב, אִילָן שֶׁל חָרוּבִין וּפֵּרוּשׁ שִׁקְמָה, אִילָן שֶׁעוֹשֶׂה מִין תְּאֵנִים מִדְבָּרִיּוֹת), כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֶה עַל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ עַל בֵּית הָאִילָן, קוֹצֵץ אֲפִלּוּ בִּשְׁאַר אִילָנוֹת (טוּר) אֶת כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר:
כז אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, קוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַגָּמָל עוֹבֵר בְּרוֹכְבוֹ. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם רוֹצֶה לְהוֹצִיא זִיז לְמַעְלָה מִגָּמָל וְרוֹכְבוֹ, אֲפִלּוּ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמָבוֹי, אֵינָן יְכוֹלִין לְעַכֵּב עָלָיו (טוּר בְּשֵׁם הרמ''ה וְכ''כ הָרִי''ף) . אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת גֶּשֶׁר מִבַּיִת לְבַיִת, דְּמַאֲפִיל עַל בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּנֵי הַמָּבוֹי (שָׁם בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת אָבִיו הָרֹא''שׁ) . וַאֲפִלּוּ זִיז אֶחָד, אִם מַאֲפִיל אוֹ שׁוֹפֵךְ מִשָּׁם שׁוֹפְכִין לְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, אָסוּר (רִיבָ''שׁ סִימָן תנ''ה) .
כח רְאוּבֵן יֵשׁ לוֹ תְּאֵנָה, וְהַנּוֹף (פֵּרוּשׁ, חֵלֶק הָאִילָן שֶׁעַל הָאָרֶץ הַיְנוּ גוּפָא שֶׁל אִילָן) נוֹטֶה עַל עֲלִיָּתוֹ שֶׁל לֵוִי וּמְעַכְּבוֹ מִלְּהָטִיחַ גַּגּוֹ, יָכוֹל לֵוִי לָקוּץ הַנּוֹף הַמְעַכְּבוֹ:
כט אִילָן הָעוֹמֵד עַל הַמֶּצֶר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה אֶחָד מֵהֶם, שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים פֵּרוֹתָיו.
ל רְאוּבֵן שֶׁחָפַר בּוֹר וְיָרַד וּמָצָא שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, קוֹצֵץ וְחוֹפֵר וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה קָרוֹב לְאִילַן שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ ט''ז אַמָּה, הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן וְקוֹצְצָם וְנוֹתְנָם לוֹ. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹר, וְיָצְאוּ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, הֲרֵי מַעֲמִיק ג' טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה, וְכָל שֹׁרֶשׁ שֶׁמָּצָא בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים (מ) קוֹצְצוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִיבַשׁ אִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא חוֹפֵר. באר היטב (מ) קוצצו. ודינו ג''כ כנ''ל שכל שהוא בתוך ט''ז אמה נותנן לבעל האילן. שם:
לא מִי (מא) שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת מִשְׁרָה (פֵּרוּשׁ, חֲפִירַת מַיִם שֶׁמַּשְׁרִין בָּהּ הַפִּשְׁתָּן) שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּצַד יָרָק שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֲרֵי מֵי הַמִּשְׁרָה נִבְלָעִים בָּאָרֶץ וְהוֹלְכִים וּמַפְסִידִים אֶת הַיָּרָק; אוֹ שֶׁנָּטַע כְּרֵישִׁין קָרוֹב לַבְּצָלִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֵם מְפִיגִים טַעֲמָם; אוֹ שֶׁנָּטַע חַרְדָּל בְּצַד כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הַדְּבוֹרִים אוֹכְלִים הֶעָלִים וּמַפְסִידִים הַדְּבַשׁ; כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק מִשְׁרָה מֵהַיָּרָק, וּכְרֵישִׁין מֵהַבְּצָלִים, וְחַרְדָּל מֵהַדְּבוֹרִים, ג' טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶזֵּק בְּיָדַיִם. וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁאֵין הַהֶזֵּק בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶלָּא בָּא אַחַר כָּךְ, עַל הַנִּזָּק לְהַרְחִיק עַצְמוֹ (טוּר סמ''ח) . באר היטב (מא) שבא. עיין בתשובת מהרשד''ם סי' רל''ח:
לב מִי שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קָרוֹב לְבוֹר חֲבֵרוֹ אוֹ בָא לִנְטֹעַ (טוּר), אֵין בַּעַל הַבּוֹר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ: הֲרֵי שָׁרְשֵׁי הָאִילָן נִכְנָסִים לַבּוֹר שֶׁלִּי וּמַפְסִידִים אוֹתִי, שֶׁזֶּה נֶזֶק הַבָּא (מב) מֵאֵלָיו לְאַחַר זְמַן, וּבָעֵת שֶׁנָּטַע אֵינוֹ מַזִּיקוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ זֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ: באר היטב (מב) מאליו. (ק''ל מ''ש מזרעים שמרחיק והא לא הוי ההיזק עד שהשרשים יחלידו הקרקע וכן בכרשים וחרדל כו' ונ''ל דדוקא בקלקול זרע לזרע אמרינן שזה שזרע תחלה עשה שלא כהוגן קצת שלא הי' לו לסמוך כ''כ דשמא ירצה גם חבירו לזרוע וכן בבור הסמוך למיצר ע''כ יחייב את השני להרחיק מה שאין כן גבי כותל שדרך העולם להעמידו על סוף הגבול ממש. ט''ז):
לג סָמַךְ בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁהָיָה לוֹ לְהַרְחִיק וְגָרַם הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁפּוֹטֵר מִלְּשַׁלֵּם וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּחַיֵּב.
לד מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אוֹ קָבַע בֵּית הַכִּסֵא אוֹ מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָבָק וְעָפָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶעָפָר אוֹ רֵיחַ בֵּית הַכִּסֵא אוֹ הָאָבָק לַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוֹ; אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרוּחַ הוּא שֶׁמְּסַיֵּעַ אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וּמוֹלִיכָהּ אֶת הֶעָפָר אוֹ נְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וְהַמּוֹץ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן וּמַגִּיעָתָן לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַרְחִיק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְלֹא יַזִּיקוּ, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי רוּחַ מְצוּיָה, שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמוֹ שֶׁהִזִּיקוּ בְּחִצָּיו הֵן; וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ, אִם הוֹלִיכָהּ הָרוּחַ הַמְצוּיָה הַמּוֹץ וְהֶעָפָר וְהִזִּיקָה בָּהֶן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, שֶׁהָרוּחַ הוּא (מג) שֶׁסִיַּע אוֹתוֹ: באר היטב (מג) שסייעו. ע''ל סי' תי''ח ס''ט:
לה כָּל הַרְחָקוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, אִם לֹא הִרְחִיק וְרָאָה חֲבֵרוֹ וְשָׁתַק, הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַצְרִיכוֹ לְהַרְחִיק, וְהוּא שֶׁרָאָה מִמֶּנּוּ שֶׁמָּחַל, כְּגוֹן שֶׁסִיַּע עִמּוֹ (מד) מִיָּד, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת, אוֹ שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָשָׂה בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה וְשָׁתַק וְלֹא הִקְפִּיד עַל זֶה, זָכָה. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ''ד סָעִיף י''ב. וְכֵן רָאוּי (מה) לְהוֹרוֹת, אַף עַל גַּב דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְבָעֵינָן חֲזָקָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְטַעֲנָה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (מד) מיד. נרא' דר''ל מיד שסייעו הוי חזקה ולאפוקי אם ראהו ושתק דכת' אחר זה דלא הוי חזקה אלא א''כ ידעינן דידע בנזקו ושתק גם י''ל דלרבותא נקט שסייע עמו מיד כ''כ הסמ''ע (והט''ז כתב דצ''ל ביד ולא זו אף זו קאמר ל''מ ביד אלא אפי' בפה וכת' הטור שהרא''ש ס''ל ג''ש משמע אפי' בסייע בידו וק''ל מ''ש מסי' קמ''ט במסייעו בהולכת פירות דהוי לאלתר חזקה וי''ל הא אמרינן שם אם אומר לפירות הורדתיו נאמן ה''נ מצי אמר לזמן קצוב מחלתי ונאמן עכ''ל): (מה) להורות. עיין בתשובת ן' לב ס''ג סי' מ''ו ובתשו' רש''ך ס''ב סי' ר''ח (וכת' הט''ז דבחנם טרח הסמ''ע בסי' קנ''ג סט''ז לחלק בהכרעת רמ''א בזה אלא דלפי הנרא' נטר הרמ''א עם הבאת פלוגתא זו באחרונה להכריע דהמע''ה וא''צ ג' שנים בכל מקום כנ''ל פשוט בלי שום ספק ורוח אחרת עכ''ל ועמ''ש עוד בביאור דברי הטור בזה ע''ש):
לו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, (מו) בִּשְׁאַר נְזָקִים, חוּץ מֵאַרְבַּע, שֶׁהֵם: הֶעָשָׁן, וְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵא, וְאָבָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְנִדְנוּד הַקַּרְקַע; שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֲזָקָה, וַאֲפִלּוּ שָׁתַק כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְכוֹפֵהוּ לְהַרְחִיק. הגה: וַאֲפִלּוּ סָמַךְ קֹדֶם שֶׁבָּא לְשֵׁם דָּבָר הַנִּזָּק (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְר''ת וְהָרַמְבַּ''ם) . מִיהוּ, אִם זָכוּ שְׁנֵיהֶן בְּשֶׁל הֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם, זָכָה, וְאֵין הַשֵּׁנִי הַבָּא אַחֲרָיו יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ (רִיבָ''שׁ סִימָן שכ''ב) . וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה, כְּגוֹן חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ; וּמֵאַחַר שֶׁמִּמֵּילָא הֵם מַזִיקִים זֶה אֶת זֶה בְּלִי עֲשִׂיַּת שׁוּם מַעֲשֶׂה, אֵין לָהֶם חֲזָקָה, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ כָּךְ שָׁנִים רַבּוֹת בְּלֹא מְחִצָּה כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְלָמָּה שִׁנּוּ נְזִיקִין אֵלּוּ מִשְּׁאַר נְזִיקִין, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹבֶלֶת נְזִיקִין אֵלּוּ, וְחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל, שֶׁהֶזֵקוֹ הֶזֵּק קָבוּעַ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל בִּנְזִיקִין אֵלּוּ אוֹ (מז) שֶׁמְּכָרָן לוֹ אוֹ נְתָנָן לוֹ (טוּר בְּשֵׁם ר''י וְהָרֹא''שׁ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א), אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. באר היטב (מו) בשאר. ע' בתשו' ראנ''ח סי' מ' דף ע' ובתשו' מהר''י לבית לוי סי' ב' דף י' וי''א ובתשו' רש''ך ס''ב סי' קפ''ג (דוקא שא''ל מחלת לי אחר שראית ושתקת ולא מחית אבל אם א''ל קודם אני מרוצה שתפתח חלון לחצירי אינו מחילה כל זמן שלא פתח המבי''ט ח''א סי' צ''ו. אמר המאסף ושם כת' האומר לחבירו כשיהי' לי חוב אצלך הריני מוחל לך מעכשיו אע''פ שהלוהו בסתם לא הוי מחילה וצריך לתת טעם למה במחילת נזקין הוי מחילה בכה''ג ונלע''ד דשאני מחילת הנזק שבאומרו לו פתח הרי נתן לו רשות לפתוח ואם פתח הרי זה פתיחה ע''פ דבורו אמנם במי שאומר לחבירו כשיהי' לי חוב כו' שעדיין אין לו שעבוד אצלו ולכשיהי' מוחל לו הם דברים בעלמא ול''מ ולפ''ז מי שאומר כשיהי' לי קרקע סמוך אצלך אני נותן לך רשות שתפתח חלון לחצירי אם קנה ופתח לא הוי מחילה דומיא דממון עכ''ל כנה''ג): (מז) שמכרן. פירוש ואז א''צ קנין דקנהו במעות שנתן לו אם לא שזקפן במלוה. סמ''ע:
לז עָשָׁן (מח) שֶׁאָמְרוּ, דַּוְקָא בְּעָשָׁן תָּדִיר, כְּגוֹן כִּבְשׁוֹנוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל יוֹצְרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. אֲבָל תַּנּוּר שֶׁהַיָּחִיד אוֹפֶה בּוֹ פַת, וְכֵן כִּירָה, כֵּיוָן דְּלָא שָׁהֵי קוּטְרָא רֻבָּא דְיוֹמָא, לָאו תָּדִיר הוּא. אֲבָל אִי שָׁהֵי רֻבָּא דְיוֹמָא, מִקְרֵי עָשָׁן תָּדִיר וְדִינָן כְּשֶׁל נַחְתּוֹמִין וְיוֹצְרִים (בֵּית יוֹסֵף מִמַּשְׁמָעוּת דִּבְרֵי הרמ''ה) . וְאִי חֲזֵי וְשָׁתַק, מָחַל וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת. (מט) וּמִיהוּ, לְכַתְּחִלָּה מָצִי מְעַכֵּב אֲפִלּוּ בְּעָשָׁן שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְעָשָׁן שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר, אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יוּכַל לִמְחוֹת (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן קל''ז), וְכֵן נִרְאֶה לִי (נ) לְהוֹרוֹת. וְעָשָׁן תָּדִיר נַמֵּי דַּוְקָא הֵיכָא דְמָטִי לִרְשׁוּתָא דְחַבְרֵהּ בְּרוּחַ מְצוּיָה, אֲבָל אִי לֹא מָטֵי לֵהּ אֶלָּא בְּרוּחַ שֶׁאֵינָה מְצוּיָה, לֹא מְחַיֵּב לְסַלּוּקֵי. וַאֲפִלּוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה נַמֵּי, דַּוְקָא דְמַזִּיק לְאִינְשֵׁי, אֲבָל אִי לָא מַזִּיק לְאִינְשֵׁי, אַף עַל גַּב דְּמָטִי לְבֵיתֵהּ וּמַשְׁחִיר לְאִישִׁיתֵהּ (פֵּרוּשׁ, כָּתְלוֹ), אִם רָאָה וְשָׁתַק מָחַל, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה, מָצִי מְעַכֵּב: באר היטב (מח) שאמרו. עיין בתשו' בן לב סי' מ''ו ובתשו' מהרי''ט סי' פ''ח וסי' קי''ד דף קמ''ו (אם אמר אני אתקן להוציא העשן בשפופרת שלא יהא מזיקך הדין עמו תשובת הגאונים סי' ק''ז אמר המאסף וה''ה בכל הניזקין אם מתקנן באופן שאינו עושה נזק לחבירו אינו רשאי לעכב וכ''כ הרשד''ם חח''מ סי' רס''ו. אם בקוטרא או ב''ה אין להם חזקה. כ''ש נזקין שיש בהם סכנה הרשד''ם חח''מ סי' רפ''ד מהריב''ל ס''ג סי' מ''ו ועיין במהרש''ך ח''ב סי' קע''ב. כשיש ספק אם הוא מהניזקין שאין להם חזקה או לא התפוס בנזק הוא המוחזק. מהרש''ך ז''ל בתשובה סי' ט''ז עכ''ל כנה''ג): (מט) ומיהו. האי ומיהו ה''ל כאילו כת' דמיהו בדל''ת ור''ל דמשום דמתחלה יכול לעכב מש''ה שוב א''י למחות דאל''כ הא קי''ל כל מקום דליכא מחאה ליכא חזקה. סמ''ע: (נ) להורות. והש''ך כ' דנ''ל כדעת המחבר ע''ש שהאריך להוכיח כן בראיות ומסיק דהכי נקטינן:
לח בֵּית הַכִּסֵא (נא) שֶׁאָמְרוּ, דַּוְקָא כְּעֵין בָּתֵּי כִסְאוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וּמְגֻלִּים. אֲבָל שֶׁלָּנוּ שֶׁהֵם מְכֻסִים בַּחֲפִירוֹת, אִם רָאָה וְשָׁתַק, מָחַל, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה, מָצִי מְעַכֵּב. הגה: רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם בֵּית הַכִּסֵּא בְּשֻׁתָּפוּת, וְהַחֲפִירָה הוֹלֶכֶת לְתוֹךְ חֲצֵרוֹ שֶׁל לֵוִי, וְעַכְשָׁיו רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן רוֹצִים לַחֲלֹק וְלַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי בָתֵּי כִסְּאוֹת, לֵוִי יָכוֹל לִמְחוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ''א) . באר היטב (נא) שאמרו. ע' בתשו' מהר''א ששון ס''ס ס''ח וסי' קל''ט ובתשובת רש''ך ח''ב סי' קפ''ג (שכני בה''כ שמביתם בא תמיד ריח רע לבהכ''נ צריכים להרחיק. שארית יוסף סי' כ''ז וכת' כנה''ג שלפי הנרא' היא אפי' כשקדם ביח הכסא לבית הכנסת ע''ש באורך):
לט מִי שֶׁהֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּם אוֹ נְבֵלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן בִּמְקוֹמוֹ, וְיִכָּנְסוּ הָעוֹרְבִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן בִּגְלַל הַדָּם וְיֹאכְלוּ, וַהֲרֵי הֵם מְצֵרִים אֶת חֲבֵרוֹ בְּקוֹלָם וּבְצִפְצוּפָם אוֹ בַדָּם שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הָאִילָנוֹת וּמְכַלִּים פֵּירוֹתֵיהֶם, אִם הָיָה קַפְּדָן אוֹ חוֹלֶה שֶׁצִּפְצוּף הַזֶּה מַזִּיקוֹ, אוֹ שֶׁפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ נִפְסָדִים לוֹ בַּדָּם, חַיָּב לְבַטֵּל אוֹתָהּ הַמְלָאכָה אוֹ יַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבֹא לוֹ נֶזֶק מֵחֲמָתָן, שֶׁהֶזֵּק זֶה דּוֹמֶה לְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה. וְהוּא הַדִּין כָּל נֶזֶק גָּדוֹל שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְסָבְלוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) .
מ בְּנֵי מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶן אֻמָּן, וְלֹא מִחוּ בְּיָדוֹ, וְאַחַר כָּךְ רוֹצִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, יִתְבָּאֵר בְּסִימָן שֶׁאַחַר זֶה.
מא כָּל דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֵין הַמְעַרְעֵר יָכוֹל לְסָבְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאַר בְּנֵי אָדָם סוֹבְלִים אוֹתוֹ, אֵין לוֹ חֲזָקָה כְּנֶגֶד מְעַרְעֵר זֶה.
מב הָא דְקוּטְרָא וּבֵית הַכִּסֵא אֵין לָהֶם חֲזָקָה, דַּוְקָא דְעָבִיד לְהוּ מַזִּיק בִּרְשׁוּת דְּנַפְשֵׁהּ. אֲבָל אִי אַחֲזִיק וְעָבִיד בֵּית הַכִּסֵא בְּגוּפָא דְאַרְעָא דְחַבְרֵהּ דְּפָתוּחַ לְבֵיתֵהּ דְּמַזִּיק, אִי נַמֵּי דְעָבִיד בֵּית הַכִּסֵא בִּרְשׁוּתָא דְנַפְשֵׁהּ וְעוּקָא דִילֵהּ אָזִיל לְבֵיתֵהּ דְּחַבְרֵהּ, כֵּיוָן דִּבְגוּפָא דְאַרְעָא קָא מַחֲזִיק אִית לֵהּ חֲזָקָה. וְאִי טָעַן דְּזַבְּנֵהּ נִיהֲלֵהּ, נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִית לֵהּ לְכַסוּיֵי לְהַהוּא בֵית הַכִּסֵא אוֹ לְהַהוּא עוּקָא, כִּי הֵיכִי דְלִסְתַּלִּיק מִנֵּהּ רֵיחָא, אַף עַל גַּב דְּאַחֲזִיק בֵּהּ בְּהָכִי בְּלֹא כִסוּי. וְאִי לֹא מְסַלֵּק לֵהּ לְרֵיחָא, לָא הֲוֵי חֲזָקָה כְּלָל, אֲפִלּוּ אִם אָמַר: מְסַלִּיקְנָא לֵהּ לְבֵית הַכִּסֵא וּמִשְׁתַּמַּשְׁנָא בֵהּ בְּמִלְּתָא אַחֲרִיתָא, לָאו כָּל כְּמִינֵהּ, דִּלְבֵית הַכִּסֵא אַחֲזִיק, וְכֵיוָן דְּלָא הָוֵי חֲזָקָה לְגוּפֵהּ לָא הֲוֵי חֲזָקָה לְמִלְּתָא (נב) אַחֲרִיתִי. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בְּגוּף הַקַּרְקַע, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ לְאֵיזֶה תַשְׁמִישׁ שֶׁיִּרְצֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לַחֲבֵרוֹ מִמֶּנּוּ שׁוּם נֶזֶק. באר היטב (נב) אחריתי. דיכול לו' לחבירו מש''ה לא מחיתי מפני שידעתי שיצטרך להרחיק בית הכסא זה אימת שארצה כיון שא''י לסלק הסרחון מעלי. סמ''ע:
מג מִי (נג) שֶׁהֶחֱזִיק בְּנֶזֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה, כְּגוֹן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן אוֹ הֶעֱבִיר אֶת הַמַּיִם, אוֹ שֶׁלֹּא הִרְחִיק מַה שֶּׁרָאוּי לְהַרְחִיק, וַהֲרֵי הַמַּחֲזִיק טוֹעֵן: אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת, אוֹ: מָחַלְתָּ לִי אַחַר שֶׁרָאִיתָ, אוֹ: הֻכַּר הַנֶּזֶק וְשָׁתַקְתָּ וְלֹא מָחִיתָ בִּי, וְהַנִּזָּק אוֹמֵר: עַכְשָׁיו הוּא שֶׁרָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מִקֹּדֶם, אוֹ שֶׁאָמַר: כְּשֶׁרָאִיתִי מָחִיתִי בְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ: עַתָּה אַרְחִיק אוֹ אֶסְתֹּם, וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּע הֶזֵּקְךָ, בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה, וְאִם לֹא הֵבִיא, יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵת, וְיִפָּטֵר: באר היטב (נג) שהחזיק. עיין בתשו' ן' לב ס''ג סי' מ''ו ובתשו' מהרשד''ם סי' רצ''ו ובתשו' ר''מ אלשיך סי' צ''ד וסי' קע''א ובתשו' מהרי''ט סי' קי''ד וקל''ג (כתב הט''ז דמשמע כאן דכל סילוק ריחא מבית הכסא שבביתו במקום דלא הוי חזקה ל''מ כיסוי כי זה יאמר דלמחר לפעמים לא תכסהו ואצטרך לטרוח בדינא ודיינא עכ''ל):
מד הֶחֱזִיק בְּנֶזֶק שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה, כְּגוֹן עָשָׁן וּבֵית הַכִּסֵא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְטָעַן הַמַּזִּיק שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל נִזָּק, עַל הַמַּזִּיק לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ; וְאִם לֹא הֵבִיא, יִשָּׁבַע הַנִּזָּק הֶסֵת שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּךְ, וִיסַלֵּק זֶה הֶזֵּקוֹ. הגה: לְעֵיל סִימָן קנ''ד נִתְבָּאֵר בִּסְעִיף י''ט דְּהַבָּא מִכֹּחַ גּוֹי הָוֵי כְּגוֹי לְעִנְיַן נִזָּקִין דְּאָתוּ מִמֵּילָא (הָרֹא''שׁ בִּתְשׁוּבָה בִּכְלָל י''ח סִימָן ט''ו), אֲבָל בְּנִזָּקִין אֵלּוּ שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן זֶה דְּצָרִיךְ לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּמַזִּיקוֹ בְיָדַיִם, אֵין חֶזְקַת גּוֹי מְהַנֵּי לְזֶה דְיַזִּיקֶנּוּ בְּיָדַיִם. שְׁנֵי שְׁכֵנִים הַדָּרִים בְּיַחַד, וּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד נִפְרַץ, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִים גַּנָבִים לְבֵית הַשֵּׁנִי, וְאָמַר הַשֵּׁנִי: גְּדֹר בֵּיתְךָ אוֹ מָכְרֶנָּה לַאֲחֵרִים כִּי אַתָּה גוֹרֵם לִי הֶזֵּק, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַדִּין (נד) עִמּוֹ וְצָרִיךְ לְתַקֵּן הֶזֵּקוֹ (ר' יְרוּחָם נָתִיב ל''א חֵלֶק ו', וְכ''כ הַטוּר בְּסִימָן קנ''ז בְּשֵׁם הרמ''ה), וְיֵשׁ חוֹלְקִין דְּלָא הָוֵי גִירָא דִילֵהּ (בֵּית יוֹסֵף) . וְכֵן אִם לֹא גְדָרָהּ וְנַעֲשָׂה לוֹ הֶזֵּק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם לְדִבְרֵי הָרֹא''שׁ. באר היטב (נד) עמו. וכ''פ הב''ח סי' קנ''ז ס''ה ודימה אותו למחיצת הכרם שנפרצה בפ' השותפין. ובעיני ראייתו כעוכלא לדנא דשאני התם דהיזק כלאים ברי כשנפרצה אבל גנבים מאן לימא לן דאתי ויותר ברי הוא היזקא דפורץ גדר בפני בהמת חבירו וק''ל עכ''ל הש''ך:
סימן קנו - דין מי שירד לאמנותו של חברו, ומי שמביא סחורה לעיר אחרת
ובו ז' סעיפים
א אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁאֵינוֹ (א) מְפֻלָּשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְמָבוֹי אֵינָם יְכוֹלִים לִמְחוֹת וְאֵין דִּינִין אֵלּוּ אֲמוּרִים רַק בֶּחָצֵר (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם קְצָת הַפּוֹסְקִים), (ב) שֶׁבִּקֵשׁ לֵעָשׂוֹת (ג) רוֹפֵא אוֹ אֻמָּן אוֹ גַרְדִּי (פֵּרוּשׁ אֻמָּן, לְהַקִיז דָּם וּפֵּרוּשׁ גַּרְדִּי, אוֹרֵג בְּגָדִים) אוֹ סוֹפֵר שְׁטָרוֹת אוֹ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת לִמּוּד שֶׁאֵינוֹ שֶׁל תּוֹרָה, בְּנֵי הַמָּבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶם הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצּוּ לוֹ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד, אוֹתוֹ אֶחָד מְעַכֵּב עָלָיו. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין, לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ לְאֶחָד מֵאֵלּוּ. הגה: אֲבָל לְמָכְרוֹ יֵשׁ אוֹמְרִים (ד) דְּשָׁרִי, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתָּעוּ דִינָא בַּהֲדֵי לוֹקֵח, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ לְגוֹי דְלָא צָיִית דִּינָא (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . באר היטב (א) מפולש. בכל מבוי יש כמה חצירות אלא שבמפולש דהיינו שפתוח תמיד מב' צדדיו והעוברים ושבים נכנסים מצד זה במבוי ויוצאים מצד שכנגדו דבקעי בו רבים ולא שייך גבייהו הטענה שמרבה עליהם הנכנסים כו' ולמנוע להאומן מלעשות מלאכתו שהרי גם זולתו שכיחי שם רבים אבל באינו מפולש שאין שם אלא פתח אחד ובמקום שנכנסים הם שבים ללכת דאין שם מעבר לרבים ומסיק הרמ''א דגם בזה יש אומרים דאינם יכולים למחות הדרים במבוי כי אם הדרים עמו באותה חצר יכולים למחות מה''ט שמרבה עליהן כו' עד כאן לשון הסמ''ע ועי' בתשובת מהרשד''ם סי' תכ''א ותמ''א וסי' רס''ז ובתשו' רש''ך ס''ב סי' קע''ג: (ב) שבקש. לאו דוקא דה''ה אם כבר החזיק ועשה שם מלאכה זו כמה שנים אינו מועיל חזקה לזו כמ''ש בס''ד ע''ש. סמ''ע: (ג) רופא. פרש''י מוהל וכ''כ בע''ש ולא דק שהמחבר ע''כ לא ס''ל הכי שהרי בס''ג כת' דכל מילי דמצוה א''י למחות לכן נרא' דפי' רופא הוא לגופות בני אדם ואומן פירוש מקיז דם להאי דגריס רופא או אומן אבל במיי' ובטור כתוב רופא אומן ולפי זה יש לומר רופא שהוא אומן וכן פי' הב''י ע''ש עכ''ל הסמ''ע (והט''ז כת' דאף הרמב''ם כונתו או אומן שהרי סיים ולא ישכרנו לא לרופא ולא לאומן ומה שהקשה הסמ''ע על פי' דמוהל ממילי דמצוה שבס''ג ותמיהני מה תיקן בזה דאטו רופא נפשות אינו מצוה ונרא' דלהכי אמרו מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה כו' להורות דדוק' בענין מצוה התלוי בצרוף אנשים משא''כ בשאפשר לו לילך לבתי האנשים שצריכין לו מעכבין עליו שלא ליעשות מוהל אם הוא באופן שיבאו הרבה אנשים לביתו עכ''ל): (ד) דשרי. נרא' לי הטעם דבמכירה אינו נרא' כ''כ שקנאו כדי לעשות שם מלאכתו די''ל שקנהו לנחלה לדירת בנו או ישכירנו לאחרים עד שיפנה ממלאכה זו וא''כ אין היזקו ברי משא''כ שכירות שהוא לזמן ואין מדרך העולם לשכור בית אלא לדור בו מיד באשר הוא שם ומש''ה יכולין למחות. סמ''ע:
ב חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יְכוֹלִים הַשְּׁכֵנִים (ה) לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים, אֶלָּא עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בַּחֲנוּתוֹ וּמוֹכֵר לַשּׁוּק. אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִישֹׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ אוֹ מִקּוֹל הָרֵחַיִם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא מִחוּ בְּיָדוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה בַּחֲנוּתוֹ וּבְבֵיתוֹ, אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת (הַמַּגִּיד פ''י דִּשְׁכֵנִים בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן וְהַרַשְׁבַּ''א, וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתוס' וּמָרְדְּכַי) . וְדַוְקָא בְּנֵי אָדָם בְּרִיאִים, אֲבָל אִם הֵם חוֹלִים וְהַקּוֹל מַזִּיק לָהֶם, יְכוֹלִים לִמְחוֹת (רִיבָ''שׁ סִימָן קצ''ו וְכָפוּל לעיל סִימָן קנ''ה סט''ו) . באר היטב (ה) למחות. בהג''א כ' דהיינו לכתחלה אבל חזקה מהני ע''ש ובתשובת ר''ל חביב סי' צ''ד עכ''ל הש''ך (יכולין השכנים לעכב שלא יעשה חצירו פונדק ואינו יכול להשכירו לעוברים ושבים דה''ל פונדק אבל יכול להשכירו לשנה או לחדשים גם מעכבים עליו השכנים שלא ישכיר חצירו לשכן רע וכל שכן לעובד כוכבים תשובת הגאונים סי' קי''ח. כנה''ג):
ג וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְלַמֵּד (ו) תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאֵין הַשְּׁכֵנִים יְכוֹלִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִישֹׁן מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. וְהוּא הַדִּין לְכָל מִלֵּי דְמִצְוָה, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. באר היטב (ו) תינוקות. מדסתם משמע דאינו מחלק ואפילו הן רבים שרי וכ''כ הטור בהדי' ודלא כהרמב''ם שכ' ע''פ פרש''י דביותר מחמשים והוא מלמד את כולם דאסור. סמ''ע:
ד בְּנֵי (ז) מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶם אֻמָּן, וְלֹא מִחוּ בְיָדוֹ, שֶׁהֲרֵי הֻחְזָק, וְהָיוּ הָעָם נִכְנָסִים וְיוֹצְאִין לִקְנוֹת, (וְשָׁתְקוּ, לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה), יֵשׁ לָהֶם בְּכָל עֵת לְעַכֵּב וְלוֹמַר: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים, שֶׁהֶזֵּק זֶה הוּא כְּמוֹ הֶעָשָׁן וְהָאָבָק שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה. באר היטב (ז) מבוי. ר''ל שאינו מפולש כמ''ש המחבר בס''א וכאן לימדנו דאפילו אם כבר החזיק אינו מועיל לזה החזקה. שם:
ה (ח) כּוֹפִין בְּנֵי מָבוֹי זֶה אֶת זֶה שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בֵּינֵיהֶם לֹא חַיָּט וְלֹא בוּרְסִי וְלֹא אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת. הָיָה שָׁם בְּמָבוֹי אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁם מֶרְחָץ אוֹ חֲנוּת אוֹ רֵחַיִם וּבָא חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה מֶרְחָץ אַחֶרֶת כְּנֶגְדּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אַתָּה פוֹסֵק חַיַּי; וַאֲפִלּוּ הָיָה מִבְּנֵי מָבוֹי אַחֵר, אֵינָם יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אוֹתָהּ אֻמָּנוּת. הגה: (ט) וְרַבִּים הָאוֹמְרִים דִּבְנֵי הֶחָצֵר אוֹ הַמָּבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ אֲפִלּוּ בְּכִי הַאי גַוְנָא יְכוֹלִים לִמְחוֹת, אֶלָּא דְבַעַל הָאֻמָּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת לוֹמַר: אַתָּה פּוֹסֵק חַיַּי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַרְבֵּה פוֹסְקִים) . אֲבָל גֵּר מִמְּדִינָה אַחֶרֶת שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת חֲנוּת בְּצַד חֲנוּתוֹ שֶׁל זֶה, אוֹ מֶרְחָץ בְּצַד מֶרְחָצוֹ שֶׁל זֶה, יֵשׁ לָהֶם לְמוֹנְעוֹ. וְאִם הָיָה נוֹתֵן עִמָּהֶם מְנַת (י) הַמֶּלֶךְ, אֵינָם יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ. הגה: (יא) וְרַבִּים הָאוֹמְרִים, דַּאֲפִלּוּ הָכִי אֵין לוֹ רְשׁוּת לִכָּנֵס לְמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּנֵי אוּמָנוּתוֹ, דְּבַעַל הָאוּמָנוּת יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לַמָּבוֹי שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא מֵעִיר אַחֶרֶת. אֲבָל בְּמָבוֹי אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ, הוֹאִיל וְנוֹתֵן מַס (טוּר וְהַמַּגִּיד פ''י דִּשְּׁכֵנִים וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְתוס') . וּבְנֵי הָעִיר יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּכָל עִנְיָן, וִיכוֹלִין לוֹמַר: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כְּבָר אוֹתוֹ אֻמָּנוּת. וְאִם לֹא נָתַן מַס עַד עַכְשָׁיו וּבָא לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ וְלָתֵת מַס, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַר אוּמָנוּתוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו, עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת וְיִהְיֶה כִּבְנֵי הָעִיר (תה''ד סִימָן שמ''ב) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא מִקְרֵי נְתִינַת מַס בַּמֶּה שֶׁנּוֹתֵן מְנָת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא עַד שֶׁיִּתֵּן מַס שֶׁלּוֹ לְמוֹשֵׁל הָעִיר הַזֹּאת דְּשַׁיָּךְ לַגְּבוּל שֶׁלָהֶן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י) . וְאֵין חִלּוּק בְּכָל זֶה בֵּין תַּלְמִיד חָכָם לְאַחֵר, דְּאֵין חִלּוּק אֶלָּא בְּרוֹכְלִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ (טוּר) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם בְּנֵי הָעִיר צְרִיכִין לְתוֹרָתוֹ, אֵינָם יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִיד חָכָם אַחֵר בָּעִיר, דְּקִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י) . תַּלְמִיד חָכָם הַמֵּבִיא סְחוֹרָה לָעִיר, חַיָּבִין לִמְנֹעַ לְכָל אָדָם לִמְכֹּר, עַד שֶׁהוּא יִמְכֹּר שֶׁלּוֹ (טוּר) . וְאִי אִכָּא גּוֹיִם דִּמְזַבְּנֵי, דְּלֵיכָּא רְוָחָא לַתַּלְמִיד חָכָם, מֻתָּר כָּל אָדָם לִמְכֹּר (טוּר בְּשֵׁם הרמ''ה) . וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רמ''ג. אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ גּוֹי מַעֲרוּפְיָ''א, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁדָּנִין שֶׁאָסוּר לַאֲחֵרִים לֵירֵד לְחַיּוּתוֹ וְלַעֲסֹק עִם הַגּוֹי הַהוּא, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת (יב) שֶׁאֵין דָּנִין. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר לֵילֵךְ לַגּוֹי הַהוּא לְהַלְווֹת לוֹ וְלַעֲסֹק עִמּוֹ וּלְשַׁחוּדֵהּ לֵהּ וּלְאַפּוֹקֵי מִנֵּהּ, דְּנִכְסֵי גּוֹי הֵם כְּהֶפְקֵר, וְכָל הַקּוֹדֵם זוֹכֶה. וְיֵשׁ אוֹסְרִין (כָּל זֶה בְּמָרְדְּכָי פֶּרֶק לָֹא יַחְפֹּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ו' דִּשְׁכֵנִים, וְע' לְקַמָּן סִימָן שע''ו) . וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה אֵצֶל גּוֹי, וְרָגִיל בְּכָךְ, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר לִכָּנֵס שָׁם וּלְהוֹזִיל הַמְּלָאכָה, וְאִם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתוֹ גּוֹעֲרִין בּוֹ. מִיהוּ, אִם עָבַר וְעָשָׂה, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רל''ז. שְׁנֵי בְנֵי אָדָם הַדָּרִים בְּיַחַד, וְהָאֶחָד רוֹצֶה לְהוֹזִיל בְּהַלְוָאַת הָרִבִּית לַגּוֹי, אֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ' נ''א ח''ו) . וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רכ''ח סָעִיף י''ח. באר היטב (ח) כופין. הנה הסמ''ע האריך בטעם פלוגתת המחבר והרמ''א בשטת הש''ס פ' לא יחפור דף כ''א ואין בו נ''מ לדינא ע''כ לא כתבתיו וכתב הש''ך דגם הב''ח האריך בזה לבאר דעת הרמב''ם והשיג על הסמ''ע ואין דבריו נראין להמעיין שחילק בין רחיים לרחיים ומנ''ל סברא זו כו' ע''ש ועמ''ש הט''ז בזה (מי שבקש לקבוע רחיים של בהמה לטחון חטים לכל עובר ושב וחבירו מוחה הדין עם המוחה ואפילו החזיק חבירו. מהר''י אדר' ז''ל סי' ער''ה ומהרש''ך ז''ל ח''א סי' ל''ג. אמר המאסף ואם לטחון לעצמו שאינו מרבה דריסת הרגל לדעת הרשב''א וסייעתו א''י למחות בידו אפי' לא החזיק וכן נתבאר מדברי הרבנים הנזכרים ז''ל ועיין במהרי''ק שורש קל''ב ובתשובת רד''ך בית ל''א חדר ג' ובמשפטי שמואל סי' ק''א ק''ב וקי''ב. כנה''ג): (ט) ורבים. נמשך אחר מ''ש הב''י ז''ל ודין זה ליתא לשאר הפוסקים ר''ל במבוי שאינו מפולש אף ע''פ שלא מיחו בראשון יכולים למחות בשני אבל לפע''ד צ''ע די''ל דהפוסקים מודו בהא להרמב''ם ולא דברו מזה גם צ''ע על מה שמדמה מור''ם חצר למבוי בזה עיין בתשובת רמ''א סי' ט' יסוד א' וסי' ע''ג וע''ה ובתשובת מהר''מ פדואה סי' מ''א עכ''ל הש''ך: (י) המלך. (אפי' היה לו חנות מקודם והיה פורע מס עם הקהל והלך עם ביתו מהעיר ונתיישב שם י''ב חדש ולא היה פורע שכירות ולא מס עם הקהל יכולים לעכב עליו שלא יחזור. תומת ישרים סי' קי''ט ועיין בתשוב' מבי''ט ח''ג סי' ל''א ובתשו' מהרשד''ם חח''מ סי' רנ''ט. כנה''ג): (יא) האומרים. עיין בתשובת מבי''ט ח''א בשאלות השניות סי' י''ז דף ק''ח ע''ג וסימן ל''א דף קי''ג ובתשובת רמ''א סי' ט' יסוד ב' ובתשובת מהרשד''ם סימן שס''ג ובתשובת רש''ך ס''ב סי' נ''ה. ש''ך: (יב) שאין. (ומאחר דיש מקומות חלוקות ויש פנים לכאן ולכאן ראוי לכתחלה לאסור עליו אבל לא לדון עליו כלל. בפרט בזמנים האלו וכן מצאתי שכ' הגאון אב''ד הזקן מורינו ורבינו קלונימוס וז''ל ובזמנים האלו לא מצאנו ידינו ורגלינו להיותינו דנין בדיני מערופיא. רש''ל ז''ל בתשובות סי' ל''ז ועיין בתשובת משאת בנימין סי' כ''ז וסימן מ''ג. כנה''ג):
ו רוֹכְלִים הַמְחַזְּרִים בָּעֲיָרוֹת, אֵין בְּנֵי הַמְּדִינָה יְכוֹלִין לְעַכְּבָן, שֶׁתַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּשָׂמִים מְצוּיִין לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. הגה: וְלָכֵן נִרְאֶה לִי, דַּוְקָא מוֹכְרֵי בְשָׂמִים וְכִי הַאי גַוְנָא, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אֵין חִלּוּק בֵּין רוֹכֵל לְאַחֵר. אֲבָל אֵינָם (יג) קוֹבְעִים מָקוֹם וְיוֹשְׁבִים בּוֹ, אֶלָּא מִדַּעַת בְּנֵי הָעִיר. וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, קוֹבֵעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. הגה: וְהוּא הַדִּין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת, דִּינָן כְּתַלְמִיד חָכָם (טוּר) . באר היטב (יג) קובעים. עיין במהרי''ק שורש קצ''א שכתב אם הדין כן ברוכלים כ''ש באחרים שאינם רוכלים דאין רשאין לדור בעיר אחרת אם לא ברשות אנשי העיר ההיא. סמ''ע:
ז הַסוֹחֲרִים שֶׁמְּבִיאִים סְחוֹרָתָם לִמְכֹּר בְּתוֹךְ הָעֲיָרוֹת, בְּנֵי הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶם מִלִּמְכֹּר עַל יָד עַל יָד כְּדֶרֶךְ חֶנְוָנִים. וְאִם מָכְרוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק בִּלְבַד, אֵין מוֹנְעִים אוֹתָם, וְהוּא שֶׁיִּמְכְּרוּ בַּשּׁוּק, אֲבָל לֹא יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק. וְאִם יֵשׁ לָהֶם מִלְוָה בָּעִיר, מוֹכְרִים כְּדֵי (יד) פַרְנָסָתָם אֲפִלּוּ בְּלֹא יוֹם הַשּׁוּק, עַד שֶׁיִּפְרְעוּ (טו) חוֹבָם וְיֵלְכוּ לָהֶם. הגה: וְכֵן לְעִנְיַן הַלְוָאַת רִבִּית לְגוֹי, יְכוֹלִין לְעַכֵּב בְּיָדָן. אֲבָל אֵינָן יְכוֹלִין לְעַכֵּב בְּיָדָן אִם בָּאִים בְּיוֹם הַשּׁוּק וּמַלְוִים בְּרִבִּית לִבְנֵי עֲיָרוֹת הַמִּתְקַבְּצִים שָׁם לָבֹא בַשּׁוּק (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ו דִשְׁכֵנִים) . וְאִם יֵשׁ לָהֶן מִלְוָה בָּעִיר, יְכוֹלִין לִלְוֹת עַד שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹתָיו (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְשֵׁם תוס' וְהָרֹא''שׁ) . יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דִבְנֵי הָעִיר יְכוֹלִין לִמְחוֹת בִּבְנֵי עִיר אַחֶרֶת, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּדְלֵיכָּא פְּסֵידָא לַלָּקוֹחוֹת, שֶׁמּוֹכְרִין כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעִיר וְגַם סְחוֹרָתָם אֵינָהּ טוֹבָה יוֹתֵר מִשֶּׁל בְּנֵי הָעִיר, אֲבָל אִם נוֹתְנִין יוֹתֵר בְּזוֹל, אוֹ שֶׁהִיא יוֹתֵר (טז) טוֹבָה, שֶׁאָז נֶהֱנִין הַלּוֹקְחִין מֵהֶן, אֵין מוֹכְרֵי סְּחוֹרוֹת יְכוֹלִין לִמְחוֹת (הָרֹא''שׁ וְטוּר בְּשֵׁם הר''י הַלֵּוִי), וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַלּוֹקְחִים יִשְׂרְאֵלִים, אֲבָל בִּשְׁבִיל גּוֹיִם הַנֶּהֱנִים, לֹא (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נל''א ח''ו והמ''מ בפ''ו מִשְּׁכֵנִים) . וּכְשֶׁמְּבִיאִים סְחוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁאֵין לִבְנֵי הָעִיר, אַף עַל פִּי דְלָא מוֹזְלֵי בַּמִּקָּח וְאֵינָה יוֹתֵר טוֹבָה, אֵינָם יְכוֹלִין לִמְחוֹת (בֵּית יוֹסֵף מִדִּבְרֵי הַפּוֹסְקִים) . בְּנֵי הָעִיר שֶׁבָּרְחוּ לְיִשּׁוּב מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, אֵין בְּנֵי הַיִּשּׁוּב יְכוֹלִין לְעַכֵּב בְּיָדָן מִלְּהַרְוִיחַ כְּשִׁעוּר חַיּוּתָם עַד שֶׁיַּעֲבֹר זַעַם, וּכְפִי מִעוּט עִסְקָן שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין יִשְּׂאוּ בְּעוֹל עִם הַקָּהָל. וְאִם שַׁיָּכִים בְּמַס הָעִיר, לֹא יְכוֹלִין לְעַכֵּב (שָׁם בְּשֵׁם הַמָּרְדְּכַי פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר) . וְכֵן מִי שֶׁבָּאוּ לְהוֹצִיאוֹ מִן הָעִיר, שֶׁאֵין לוֹ חֶזְקַת יִשּׁוּב, (ריב''ש) אֵין יְכוֹלִים לְהוֹצִיאוֹ עַד שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹתָיו וְיָכוֹל לְהַרְוִיחַ בִּכְדֵי כָךְ כְּדֵי חַיוּתוֹ (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ש''מ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לָתֵת מַס רַק כְּפִי עֲסָקָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהַתִּיר לוֹ הַיִּשׁוּב, אֲבָל אִם רוֹצִים לְהַתִּיר לוֹ הַיִּשׁוּב לְגַמְרֵי, צָרִיךְ לָתֵת מַס כְּפִי אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר מִיָּד, אוֹ יֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ (שָׁם) . וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק בָּזֶה (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תרס''ד) . בְּנֵי הָעִיר שֶׁעוֹסְקִין בִּסְחוֹרָה בְּעִיר אַחֶרֶת, אֵינָן בִּרְשׁוּתָן לָכֹף אוֹתָן לִתֵּן מַס כְּפִי רְצוֹנָם, אֶלָּא אוֹמְרִים לָהֶם: תְּנוּ כָּךְ וְכָךְ אוֹ מוֹחִין בְּיָדָן מִלַּעֲסֹק בְּעִירָם (רַשְׁבָּ''א הַנַּ''ל) . בְּנֵי עִיר אַחֶרֶת שֶׁבָּאִין לְפַזֵּר בָּעִיר וְאֵין מַרְוִיחִין, אֵין בְּנֵי הָעִיר יְכוֹלִין לִמְחוֹת בָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁמְּיַקְּרִים הַשַּׁעַר (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קע''ג [קע''ב]) . וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא כֶּשֶׁבָּאִים אֲחֵרִים לַעֲסֹק בָּעִיר שֶׁאֵינָן דָּרִים שָׁם, וְלָכֵן יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָן אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצִים לִתֵּן מַס, הוֹאִיל וְלֹא הָיוּ שַׁיָּכִים בַּמַּס עַד הֵנָּה; אֲבָל אִם רוֹצִים לָדוּר בַּמָּקוֹם הַהוּא וְלִתֵּן מַס וְלִהְיוֹת כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָרְשׁוּת בְּיָדָם, דְּיוּכַל אָדָם לָדוּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים קָנוּ הָעִיר בַּחֲזָקָה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַנַּ''ל, וְעַיֵּן בב''י) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דִּיכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָם, בִּפְרָט בַּזְּמַן הַזֶּה (יז) שֶׁדָּרִים תַּחַת הָאֻמּוֹת וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁאִם יִתּוֹסְפוּ הַדִּיּוּרִין שֶׁיָּבֹא לִידֵי קִלְקוּל מִן הָאֻמּוֹת, וְלָכֵן הַבָּא לָדוּר הָוֵי כְּרוֹדֵף. וּלְכֻלֵּי עָלְמָא אִם בְּנֵי הָעִיר יְכוֹלִים לִסְגֹּר הַדֶּלֶת וְלִגְרֹם עִם הַמּוֹשְׁלִים שֶׁיִּמְחוּ בַּבָּאִים לָגוּר, אוֹ עַל יְדֵי מוֹנֵעַ אַחֵר, הָרְשׁוּת בְּיָדָם (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קצ''ה [קצ''א]) . וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת (יח) חֵרֶם חֶזְקַת יִשּׁוּב (כ''כ הַמָּרְדְּכָי), וְאָז יְכוֹלִין לָכֹף (עַל פִּי הַחֵרֶם) וְלֹא מִדִּינָא, וִיכוֹלִין לִגְזֹר שֶׁלֹּא לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם הַבָּאִים לָדוּר בְּלֹא רְשׁוּתָם. וְאִם יֵשׁ רַב בָּעִיר יָכוֹל לִגְזֹר עַל הַבָּא לָדוּר, אִם הוּא תַּלְמִידוֹ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַנַּ''ל וְתוס') . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חֵרֶם חֶזְקַת יִשּׁוּב חָל עַל תַּלְמִיד (יט) חָכָם, כִּי הוּא יָכוֹל לָדוּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה (מהרי''ו סִימָן קנ''א וְהַגָּהוֹת הַמָּרְדְּכָי יָשָׁן) . וְאִם הִתִּירוּ לְאֶחָד הַחֵרֶם עַל זְמַן וְנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת לָדוּר, לָא אַמְרִינָן שֶׁהֻתָּר (כ) כֻּלּוֹ, וִיכוֹלִין לְגָרְשׁוֹ אַחַר כָּךְ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת) . רְאוּבֵן וּבָנָיו שֶׁהָיוּ דָרִין בְּיִשּׁוּב אֶחָד, וְטוֹעֲנִין חֲזָקָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ טַעֲנָה, חֶזְקָתָם חֲזָקָה (כא) וִיכוֹלִין לִמְחוֹת בְּשִׁמְעוֹן הַבָּא לָגוּר שָׁם. וְאִם שִׁמְעוֹן טוֹעֵן בְּעֵדִים שֶׁהָיָה יָרֵא לִמְחוֹת מִשּׁוּם שֶׁרְאוּבֵן וּבָנָיו מוֹסְרִין, אֵין חֶזְקָתָן חֲזָקָה. אֲבָל אִם רְאוּבֵן מוֹסֵר וּבָנָיו אֵינָן מוֹסְרִים, יֵשׁ לְבָנָיו חֲזָקָה, דְּבֶן גַּזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת) . וְכֵן דָּנִין בְּחֶזְקַת (כב) יִשּׁוּב כְּמוֹ בְּחֶזְקַת קַרְקַע לְעִנְיַן שְׁאָר דְּבָרִים. נָהֲגוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁאִם אֶחָד נָסַע מִן הָעִיר י''ב חֹדֶשׁ וְגִלָּה בְדַעְתּוֹ שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, אָבַד חֶזְקָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא גִּלָּה בְדַעְתּוֹ בְּכָךְ, לֹא אָבַד חֶזְקָתוֹ עַד שָׁלֹשׁ הַשָׁנִים. וְאִם גִּלָּה שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, לֹא אָבַד חֶזְקָתוֹ אֲפִלּוּ בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ קצ''ב) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בִּסְתָם לֹא אָבַד חֶזְקָתוֹ (וְכֵן מַשְׁמָע מִתְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן אֶלֶף קל''ג) . בְּנֵי הָעִיר שֶׁהָיָה לָהֶם חֶזְקַת יִשּׁוּב, אִם נִתְיָאֲשׁוּ פַּעַם אַחַת מִן הָעִיר, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ מִקְצָתָן וְהִשְׁתַּדְלוּ הַיִּשׁוּב, אֵין לַאֲחֵרִים עֲלֵיהֶם כְּלוּם (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ הַנַּ''ל) . עַיִּןִ סוֹף סִימָן קמ''ט מִדִּין מִי שֶׁהֶחֱזִיק בְּמִצְוָה עִם הַקָּהָל: באר היטב (יד) פרנסתם. לשון הטור מוכרים כשיעור שירויח כדי פרנסתן כו' והרמב''ם דשינה לשונו מל' הש''ס דאמרו מוכרים כדי חיותם ודקדקו מזה דיזונו מהריוח קאמר דאל''כ כשיכלה הקרן לא יהא להם במה לחיות אבל הרמב''ם לא כתב אלא כדי פרנסתם וליכא למידק מיניה דיחיו מינייהו לעולם משמע דס''ל דאין מוכרין אלא כדי פרנסתם מהקרן וי''ל דמשה''נ לא כ' המחבר מן הריוח אבל מור''ם בסמוך סתם כדברי הטור וכתב גבי מלוה שיכול ללות עד שישתכר כו' ואין סברא לחלק בין הלואה למכירת סחורה עכ''ל הסמ''ע אבל הש''ך כתב דנ''ל דמור''ם ס''ל כמ''ש הב''י דגם לשון הרמב''ם יש לפרש כלשון הש''ס. ע''ש: (טו) חובם. לשון זה משמע דאיירי שהן חייבים לאחרים ורוצין לשלם ומשהין שם עד שיפרעו הם דאל''כ הל''ל עד שיתפרעו מחובם ומ''ש ואם יש להם מלוה ר''ל שיש עליהם מלוה והטור כתב עד שיגבו הם חובתם ושניהן אמת לדינא דזיל בתר טעמא עכ''ל הסמ''ע (דוקא בעיר יכולין לעכב אבל בכפרים ובגבולותיה א''י לעכב. משפטי שמואל סי' ס' מהרי''ט חח''מ סי' מ''ג משפט צדק ח''א סי' מ''ו אבל משם הרשב''א ז''ל בתשובה סי' [ת] רס''ד כ' דאפילו בכפרים ובגבולו' יכולים לעכב. כנה''ג): (טז) טובה. הב''י כתב דמסתבר לומר דה''ה אם היה יותר רעה דה''ל כתרי מיני והעלהו בצ''ע ע''ש. סמ''ע: (יז) שדרים. עיין בתשו' רמ''א סי' נ''ב ובתשו' מהר''א ששון סי' קנ''ה (עיין בכנה''ג בהגהת ב''י אות מ' מ''א ומ''ב ע''ש): (יח) חרם. ר''ל שעושים חרם ביניה' ששום אדם לא יכניס בביתו לאותו הבא לדור שם בלי רשות כל הקהל. סמ''ע: (יט) חכם. בד''מ כתב ז''ל ראיתי בא''ז דמסכת ברכות שר''ת לא רצה להורות בחזקת הישוב כי אמר קדמונינו לא תקנו חזקת ישוב אלא מפני אלמים ומסירים שאינן רוצים לפרוע מס אבל על אחרים אין תקנה ויש תמיהין במנהגים שמוחין ישוב לאדם שיש בו צרכי צבור ואינו יורד לחייהם והוא חטא גמור וממדת סדום ולא יזכה להיות במחיצת צדיקים עכ''ל. שם: (כ) כולו. (ובכנה''ג הביא בשם חכמי רומי דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וא''צ עוד התרה ועמ''ש עוד שם באות מ''ט ונ' בהגהת ב''י ע''ש: (כא) ויכולין. במרדכי פ' הגוזל בתרא פסק דאם אמר השר מעצמו איני רוצה שידור שום יהודי כאן כי אם ברשות ראובן דאז ראובן יכול לעכב על כל הבא לגור שם כו' ומשמע מזה אבל ראובן אסור להשתדל כן עם השר וכן נרא' מדברי מהרי''ק שורש קע''ג וסיים שם אבל אם חק השר לא היה מתחלה אלא לטובתו ולא לטובת ראובן שלא ידור שם יהודי אחר בלי רשותו אז אין ראובן יכול למחות אף שיש לו היזק מזה. ד''מ בסס''ז. שם: (כב) ישוב. (במקום שיש חרם חזקת ישוב אינו מתפשט אלא עד תחומה של עיר אבל חוץ לתחו' העיר מותר לישראל אחר לדור שם ע' אגודה וכתב ש''ג פרק לא יחפור דלא מיירי רק בעיר שיש לה רשות מהישוב מאותה העיר בסתם אבל אם פירש לו המלך או השר שהרשהו ומחזיקו במקום ששולט יד המלך ונותן לו רשות שבכל מלכותו אז הוי העיר וכל גבולה בחזקת ישראל אשר שם ואע''פ שיהיה לעיר מאה מילין גבול סביב לה. יש מקומות שהתקינו שמי שיש לו בית לא ישכור לו בית אחר לדחות למי שאין לו בית וכתב מהרי''ו סי' קי''ח שאם הוא ת''ח וצר לו המקום להעמיד בחורים ואיכא בטול תורה יכול לשכור בית שני ולדחות למי שאין לו בית. תקנות רגמ''ה הובאו במהר''מ מינץ סי' ק''ב עכ''ל כנה''ג):