הלכות חלוקת שותפות
סימן קעא - איזה דבר שהשתפין כופין זה את זה לחלק, וכל דיניו סימן קעב - בית או חצר איך נותנים ארבע אמות, (ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא), סימן קעג - שתפים או אחים שרצו לחלק דבר שאין בו דין חלקה, וחלקת ספרים, ושאין להם ... סימן קעד - אחים או שתפים או בכור שבאים לחלקסימן קעא - איזה דבר שהשתפין כופין זה את זה לחלק, וכל דיניו
ובו י''ז סעיפים
א אֶחָד הַקּוֹנֶה מֵחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֵהוּ, אוֹ (א) שְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ מֵאֶחָד שָׂדֶה, אוֹ (ב) שֶׁיָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּתַּן לָהֶם בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ מֵהֶפְקֵר, וּבִקֵּשׁ אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין לַחֲלֹק וְלִטֹּל חֶלְקוֹ לְבַדּוֹ, אִם יֵשׁ בְּאוֹתוֹ קַרְקַע דִּין חֲלֻקָּה, כּוֹפֶה אֶת שְׁאָר הַשֻּׁתָּפִין וְחוֹלְקִין עִמּוֹ. וְאִם אֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לַחֲלֹק. וְכֵן הַדִּין בְּמִטַּלְטְלִין. הגה: וְאִם הָיָה בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה וְקִבְּלוּ קִנְיָן שֶׁלֹּא לַחֲלֹק, אֵינָן יְכוֹלִין (ג) לַחֲזֹר בָּהֶן (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תתק''ז) . רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מְקוֹמוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת זֶה אֵצֶל זֶה, וּרְאוּבֵן רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֵּינֵיהֶם וּלְהַכְנִיס הַמְּחִצָּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשִׁמְעוֹן רוֹצֶה לְעַכֵּב בְּאָמְרוֹ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה מְחִצָּה הַמָּקוֹם יִהְיֶה דָּחוּק, הַדִּין עִם רְאוּבֵן (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קנ''ז בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א וְהָרֹא''שׁ כְּלָל ה' סִימָן ג') . וְכֵן רַבִּים הַיּוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל אֶחָד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַיּוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ רוֹצֶה לְהוֹסִיף עוֹד מָקוֹם אֶחָד אֵצֶל מְקוֹמוֹ, וְהַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ רוֹצֶה לִמְחוֹת בְּאָמְרוֹ שֶׁעַכְשָׁיו הוּא שֵׁנִי אֵצֶל הָרֹאשׁ וְאִם יוֹסִיף יִהְיֶה שְׁלִישִׁי, הַדִּין עִמּוֹ וְיָכוֹל לִמְחוֹת (הָרֹא''שׁ כְּלָל ה' סִימָן ד') . וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קס''ב ס''ז מִדִּינֵי מְקוֹמוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: באר היטב (א) שנים. ודעת הר''י הלוי והראב''ד ונ''י בשם רבינו יונה והרא''ה דאין דינא דגוד איגוד בשותפין שקנו. עיין בתשו' מהר''א ששון סי' פ''א. ש''ך: (ב) שירשו. גם הטור כ''כ ומשום דבגוד או איגוד יש דעות שמחלקין בין ירושה לקנייה קמ''ל דבחלוקה הכל מודים דאין חילוק ביניהם. סמ''ע: (ג) לחזור. ואפילו בחלוקת חצר דמדמה הטור בסי' קנ''ז היזקו להיזק קוטרא דלא מהני ביה חזקה ע''ש בס''ט מ''מ קנין מהני ליה וכמ''ש הט''ו בסי' קנ''ה סל''ו עיין שם עכ''ל הסמ''ע ואפילו מחילה בלא קנין מהני וכמ''ש הרמ''א בסי' קנ''ז ס''א בהג''ה והוא מדברי הרא''ש. ש''ך:
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מַכִּיר אֶת חֶלְקוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהֵם שֻׁתָּפִין בּוֹ, אֶלָּא יַד כֻּלָּם מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מַכִּיר חֶלְקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, כּוֹפֶה כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ לְהַבְדִּיל בֵּין חֶלְקוֹ לְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה (ד) בִּרְאִיָּה. באר היטב (ד) בראיה. והסמ''ע כת' דאיירי כאן אף במקומות דלא שייך היזק ראיה דהאי קאי גם אשדה דריש הסי' ולית ביה משום היזק ראיה כמ''ש בסי' קנ''ז ובר''ס קנ''ח ולא איירי הכא אלא מדין חלוקה שיחלוקו וישתמש כל אחד בחלקו המיוחד לו ומה שכת' הטור לשון להבדיל לאו דוקא קאמר שיבדילו במחיצ' אלא שיעשו ביניהם גבול ניכר שלא יבא אחד לשמש בגבול חבירו דאף שהיו מכירין כל אחד חלקו מכל מקום לפעמים היו משתמשים בטעות בגבול שאינו שלו עכ''ל (וכת' הט''ז על זה דמה שפירש דלא מיירי כאן בהיזק ראיה הדין עמו דפשוט הוא בריש ב''ב למ''ד היזק ראיה לאו שמיה היזק מ''מ זקוק הוא למחיצת י' טפחים כדי שיהא נתפס עליו כגנב וממילא ה''ה בשדה דלא שייך שם היזק ראיה אלא מ''ש דא''צ מחיצה כלל אלא היכר לגבול כו' ליתא לע''ד דעכ''פ מחיצה י''ט בעינן כנ''ל וכ''כ המ''מ בריש הלכות שכנים וז''ל במקום שאין היזק ראיה צריך י' טפחים מחיצה ע''כ):
ג אֵי זֶהוּ דִּין חֲלֻקָּה, כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק לְפִי הַשֻּׁתָּפִים יַגִּיעַ (ה) לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם חֵלֶק שֶׁשֵּׁם הַכֹּל קָרוּי עָלָיו. אֲבָל אִם אֵין שֵׁם הַכֹּל קָרוּי עַל הַחֵלֶק, אֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה. כֵּיצַד, כָּל חָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת מְרֻבָּעוֹת, חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הַפְּתָחִים, אֵינָהּ קְרוּיָה חָצֵר. וְכָל שָׂדֶה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי זְרִיעַת ט' קַבִּין, אֵינָהּ קְרוּיָה שָׂדֶה. וְכָל גִּנָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי זְרִיעַת חֲצִי קַב, אֵינָהּ קְרוּיָה גִּנָּה. וְכָל פַּרְדֵּס שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי זְרִיעַת ג' קַבִּין, אֵינָהּ קְרוּיָה פַּרְדֵּס. לְפִיכָךְ, אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ ד' אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין; וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ זְרִיעַת ט' קַבִּין לְכָל אֶחָד; וְלֹא הַגִּנָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ חֲצִי קַב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד; (וְלֹא אֶת הַפַּרְדֵּס עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ בֵּית ג' קַבִּין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד) . בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אֲבָל בְּבָבֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אֵין חוֹלְקִין אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי חֲרִישַׁת (ו) יוֹם לָזֶה וּכְדֵי חֲרִישַׁת יוֹם לָזֶה; וְלֹא אֶת הַפַּרְדֵּס עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ ל''ו אִילָנוֹת לָזֶה וְל''ו אִילָנוֹת לָזֶה, כְּדֵי עֲבוֹדַת אָדָם אֶחָד בְּיוֹם אֶחָד; וְשָׂדֶה שֶׁמַּשְׁקִים אוֹתָהּ בִּכְלִי, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּא הַפּוֹעֵל יוֹם אֶחָד לָזֶה וְיוֹם אֶחָד לָזֶה. הגה: הָיָה בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, וּמָכַר אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם אוֹ הוֹרִישׁוֹ לְב' בָּנָיו, וְאֵין לְאֶחָד מֵהֶן כְּדֵי חֲלֻקָּה, אֵינָן יְכוֹלִין לְעַכֵּב מִלַּחֲלֹק, דְּלָא עֲדִיפֵי מִגַּבְרָא דְאָתוּ מַחֲמָתֵהּ (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַשּׁוֹאֵל וְסוֹף כְּתֻבּוֹת בְּשֵׁם מהר''ם וְטוּר סִימָן קע''ד) . הָיוּ אַרְבָּעָה שֻׁתָּפִין בְּיַחַד, לב' יֵשׁ לָהֶן שִׁעוּר חֲלֻקָּה ולב' אֵין לָהֶם שִׁעוּר חֲלֻקָּה, הב' שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲלֻקָּה נוֹטְלִין חֶלְקָן, והב' הָאֲחֵרִים נִשְׁאֲרוּ שֻׁתָּפִין. וַאֲפִלּוּ אָמַר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה: תְּנוּ לִי גַּם כֵּן חֶלְקִי, וְאִם כֵּן יִשָּׁאֵר לָרְבִיעִי פָּחוֹת מִכְּדֵי חֲלֻקָּה, וּכְדֵי (ז) לְבַטֵּל הַחֲלֻקָּה אָמַר כֵּן, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ (תְּשׁוּבַת מיי' דְּקִנְיָן סִימָן י''ד) . שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּבַיִת, לִשְׁנַיִם הָיָה לָהֶן כְּדֵי חֲלֻקָּה, וְלָאֶחָד אֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה, וְקָנָה אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם חֶלְקוֹ שֶׁל הָאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ כְּדֵי חֲלוּקָה, אֵין יָכוֹל לְבַטֵּל הַחֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹכֵר הָיָה יָכוֹל לְבַטֵּל (שָׁם מָרְדְּכַי סוֹף כְּתֻבּוֹת) . באר היטב (ה) לפחות. פירוש דכולם (מעכבין) [מעוכבים] מלחלק בשביל האחד שאין בו כשיעור. סמ''ע: (ו) יום. משום דאין פועל נשכר לפחות מיום א' ואם אין מגיע לחלקו לכדי פעולת יום אחד אזי יפסיד שצריך לשלם לפועל בעד יום שלם אבל אם מגיע לחלקו כדי פעולת יום ומחצה חולקים אע''פ שאין מגיע כדי פעולת ב' ימים דפועל נשכר לזה עכ''ל הסמ''ע (והט''ז תמה עליו וכת' דבש''ס מבואר ההיפוך כו' ע''ש דדעתו נוטה דאם מגיע לחלקו כפי שיעור המחריש' ליום ומחצה חולקין לענין זה שכל אחד נוטל לחלקו שיעור יום אחד והמותר הוא בשותפות): (ז) לבטל. אבל אם נותן טעם לדבריו שצריך לחלקו לשטוח בו פירות או לצרפו לשדה אחר שיש לו סמוך לזה שומעין לו וצריכין לעשות פשרה ביניהן או להשאר כולן בשותפות. סמ''ע:
ד יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ אֶצְלוֹ קַרְקַע הָרָאוּי לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ, יָכוֹל חֲבֵרוֹ (ח) לְכֹפוֹ לַחֲלֹק: באר היטב (ח) לכופו. לשון הטור אינו כן אלא ז''ל אם הוא בענין שאם הי' בו שיעור חלוקה היו צריכין ליתן לו אותו שאצל המצר שלו כגון דאיתנהו תרווייהו אחד מצרא עתה נמי יכול לכופו לחלוק ע''כ ור''ל דבכמה גוונין א''צ ליתן לו אותו שאצל המצר שלו וכמ''ש הט''ו בסי' קע''ד והמחבר קיצר וסתם כאן משום דפסק כהרמב''ם בר''ס קע''ד דעל הרוב צריך ליתן לו חלקו הסמוך למיצרו ועי''ל דס''ל דשאני הכא כיון דלאחד יש בו כדי חלוקה ומצדו יכול לחלוק רק בשביל אותו שאין לו כשיעור הוזקק להשאר משותף וכיון שיכול לצרפו עם שדהו שבצדו אינו זקוק עוד להשתתף עמו עכ''ל (ועמ''ש הט''ז בזה):
ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם בָּאִים לַחֲלֹק בַּיִת אוֹ חָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה, אִם אֵין בּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְכָל אֶחָד דֶּרֶךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר עַל חֵלֶק חֲבֵירוֹ, אֵין בּוֹ דִין חֲלֻקָּה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד, דְּבָעֵינָן גַּם כֵּן שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּחֶלְקוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלּוֹ, כְּגוֹן אִם הָיָה מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַכִּסֵּא צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גַּם כֵּן בְּחֶלְקוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הרא''ה וּת' הָרַשְׁבָּ''א סִימָן תתקי''א) . (ט) וְכֵן אִם רוֹצִים לַחֲלֹק בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, וְהַבַּיִת יִהְיֶה נִפְסָד וְנִגְרָע, אֵין יָכוֹל לָכֹף חֲבֵרוֹ, כָּל שֶׁנִּרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁהַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ (תה''ד סִימָן של''ו) . וְכֵן אִם אֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, וְיֵשׁ חוֹמָה רְחָבָה וְאִם יַקְלִישׁוּהָ יִהְיֶה בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, אִם נִרְאָה לְבֵית דִּין שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לַבִּנְיָן, כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה לַחֲלֹק (תְּשׁוּבַת מיי' דְּקִנְיָן סִימָן י''ד) . וּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה אִם יְחַלְּקוּהוּ לְרָחְבּוֹ, אֲבָל אִם יְחַלְּקוּהוּ לְאָרְכּוֹ לָא הָוֵי דִּין חֲלֻקָּה, חוֹלְקִין לְרָחְבּוֹ (שָׁם וּבְסִי' ר''י) . וְאִם יֵשׁ בְּצַד אֶחָד בִּנְיָנִים וּבְצַד שֵׁנִי אֵין כָּל כָּךְ בִּנְיָנִים, (אוֹ בְּצַד אֶחָד רְשׁוּת הָרַבִּים וּבְצַד אֶחָד סִמְטָא), מַעֲלִין בַּכְּסָפִים עַד שֶׁיִּהְיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְשַׁבֵּר הַבִּנְיָנִים וּלְהַפְסִיד; אֲבָל מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן עוֹשִׂין כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ (תְּשׁוּבָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל סִימָן ל''ו) . באר היטב (ט) וכן. עיין בתשובת רש''ך סי' קכ''ב ס''ג באריכות שהשיג על ת''ה וע''ש עוד בסי' ס''ח מדיני גוד או איגוד ובתשובת מבי''ט ח''ב סי' רע''ב. ש''ך:
ו אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲלֹקוּ, כְּגוֹן שִׁפְחָה אוֹ כְּלִי: מְכוֹר לִי חֶלְקְךָ בְּכָךְ וְכָךְ אוֹ קְנֵה מִמֶּנִי חֶלְקִי כַּשַׁעַר הַזֶּה, הַדִּין עִמּוֹ וְכוֹפִין אֶת הַנִּתְבָּע לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ אוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ. אֲפִלּוּ אָמַר לִתֵּן בּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדָּמָיו, צָרִיךְ הַשֵּׁנִי לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי ספ''ק דְּב''ב וְהַמַּגִּיד פ''א דִּשְׁכֵנִים רִיבָ''שׁ סִימָן תפ''ג וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ''ן סִימָן מ''ג וְרַשִׁ''י וְתוס') . אֲבָל אִם אֵין הַתּוֹבֵעַ רוֹצֶה לִקְנוֹת, אוֹ לֹא יִמְצָא בַּמֶּה יִקְנֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁעַר הַזּוֹל, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: אֵינִי רוֹצֶה שֶׁאֶקְנֶה אֶלָּא שֶׁאֶמְכֹּר. לְפִיכָךְ, שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַבַּד, עֲשָׂאָן הָאָב לִשְׂכֹּר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ לַעֲמֹד בְּשֻׁתָּפוּת. וְאֵין הֶעָשִׁיר יָכוֹל לוֹמַר: הַשְׂכֵּר חֶלְקְךָ, דְּאֵין דֶּרֶךְ לִשְׂכֹּר דְּבָרִים כָּאֵלּוּ לַחֲצָאִין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּטְרַקְלִין (הַמַּגִּיד) . עֲשָׂאָן הָאָב לְעַצְמוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶחָיו לִשְׂכֹּר אוֹתָם, אֶלָּא מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ אֲבִיהֶם, וַהֲרֵי עָשִׁיר אוֹמֵר (י) לֶעָנִי: קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשָׂאֵם בְּבֵית הַבַּד; קְנֵה לְךָ עֲבָדִים וְיָבוֹאוּ וְיִרְחֲצוּ בַּמֶּרְחָץ. וְאֵין הֶעָנִי כּוֹפֶה אֶת הֶעָשִׁיר לִקְנוֹת חֶלְקוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ: קְנֵה מִמֶּנִי, אוֹ מְכֹר לִי וַהֲרֵינִי לֹוֶה וְקוֹנֶה אוֹ מוֹכֵר (יא) לַאֲחֵרִים וְקוֹנִין, הַדִּין עִמּוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא יוּכַל לוֹמַר: גּוּד אוֹ אֱגוּד כְּשֶׁאֵין לוֹ מָעוֹת רַק צָרִיךְ לִמְכֹּר (יב) (חֶלְקוֹ) (טוּר בְּשֵׁם יֵשׁ אוֹמְרִים מָרְדְּכַי פ''ק דב''ב), וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: גּוּד אוֹ אֱגוּד בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ, דְּאִם לֹא כֵּן (יג) יִדְחֹק הֶעָשִׁיר אֶת הֶעָנִי לִמְכֹּר אֶת שֶׁלּוֹ פָּחוֹת מִשָּׁוְיוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הרמ''ה) . באר היטב (י) לעני. דעשיר י''ל לעני גוד או איגוד אבל עני לעשיר כיון דאיגוד ליכא א''י לומר כן ואם ירצה למכור זה תלוי בפלוגתת הרמב''ם והרא''ש דבסמוך עיין בתשו' ראנ''ח סי' ט''ז. ש''ך: (יא) לאחרים. ר''ל שא''ל מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרים. סמ''ע: (יב) חלקו. וז''ל הטור בשם הרא''ש דלא אמרי' גוד או איגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר איגוד הכל ע''י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' אלא ימכור חלקו במה שיוכל ע''כ וכן כונת הרמ''א כאן במ''ש דא''י לו' גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות להחזיקו לנפשו ליכא מאן דפליג די''ל אגוד ע''י הלואה עכ''ל הסמ''ע וכן עיקר ודלא כמו שהבין בא''א דצ''א ע''ב והניחו בתימה ע''ש כי לא דק כלל ועיין בב''ח מ''ש על דעת הרא''ש בתשו' שיש לחלק בין אם יגיע הפסד גדול דיכול להקנות לאחרים ע''ש ודברי הסמ''ע נראין יותר עיין בתשובת מהרשד''ם סי' קנ''ח. ש''ך: (יג) ידחוק. פי' כשלא ימצא אחר לעמוד במקומו שברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בין איש לאחיו בזה. סמ''ע:
ז אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם: אֵינִי קוֹנֶה אֶלָּא הִנְנִי מוֹכֵר חֶלְקִי, מוֹכְרִים אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים.
ח אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם: אֵינִי מוֹכֵר, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה שֶׁיִּקְנֶה חֵלֶק חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה לֹא לִקְנוֹת חֵלֶק חֲבֵירוֹ וְלֹא לִמְכֹּר חֶלְקוֹ אֶלָּא יִשָּׁאֲרוּ שֻׁתָּפִין, אִם הָיָה הַמָּקוֹם עָשׂוּי לִשְׂכֹּר שׂוֹכְרִין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִים שְׂכָרוֹ. הגה: וְיוּכַל אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: אוֹ שְׂכָרֵהוּ אַתָּה בְּכָךְ אוֹ אֲנִי אֶשְׂכְּרֵהוּ בְּכָךְ, כְּדִינָא דְגוּד אוֹ אֱגוּד (רִיבָ''שׁ סִימָן רכ''ז) . וְכָל מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לְהַשְׁווֹת עַצְמָם בְּדִינָא דְגוּד אוֹ אֱגוּד, עָדִיף מֵחֲלֻקּוֹת אֵלּוּ (טוּר וְהַמַּגִּיד פ''א דִשְׁכֵנִים וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תתקנ''ו) . וְאִם אֵין הַמָּקוֹם עָשׂוּי לִשְׂכֹּר, אִם הוּא חָצֵר אוֹ חֲנוּת אוֹ בַּיִת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָדוּר (יד) בְּיַחַד (טוּר), שׁוֹכְנִים בָּהּ שָׁנָה שָׁנָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, מִפְּנֵי הֶזֵּק רְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה; וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִטְרֹחַ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפָּנוֹת מֵחָצֵר לְחָצֵר, אֶלָּא מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְחָצֵר צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּיַחַד, דַּהֲרֵי מְשֻׁעְבָּד לְכָל אֶחָד לְבֵיתוֹ הַמְיֻחָד לוֹ, וּמֵהַאי טַעֲמָא אֵין בְּחָצֵר דִּין גּוּד אוֹ אֱגוּד (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן וּבְשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . וְדַוְקָא בְּד' אַמּוֹת הַצְּרִיכִין לְכָל פֶּתַח, אוֹ בַּדֶּרֶךְ הַצָּרִיךְ לִכְנִיסָה וִיצִיאָה, אֲבָל בִּשְׁאָר חָצֵר אַמְרִינָן: גּוּד אוֹ אֱגוּד, וְעַיִּןִ לְקַמָּן סָעִיף י''ז. אִם הָאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, וְהָאַחֵר יֵשׁ לוֹ שְׁלִישׁ, יָטִילוּ שְׁנֵי גּוֹרָלוֹת אֶחָד מִשָּׁנָה וְאֶחָד מִשְּׁנָתַיִם, וְאוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי שָׁנִים רְצוּפוֹת. וְאִם מֶרְחָץ הוּא, נִכְנָסִים בָּהּ שְׁנֵיהֶם תָּמִיד בְּכָל יוֹם. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ בְּיַחַד וְאֵינוֹ עָשׂוּי לִשְׂכֹּר, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ מַצָּע, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: הִשְׁתַּמֵּשׁ אַתָּה יוֹם וַאֲנִי יוֹם, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: בְּכָל יוֹם אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. וְאִם הוּא דָבָר שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּאֶחָד, חוֹלְקִין אוֹתוֹ (טו) בְּיָמִים. הגה: לֹא חָלְקוּ, וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין כַּמָּה שָׁנִים, לֹא יוּכַל אַחַר כָּךְ הָאַחֵר לוֹמַר: אֶשְׁתַּמֵּשׁ גַּם כֵּן זְמַן שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ, דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא חָלְקוּ כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ (רַשְׁבָּ''א ח''א סִימָן תתקנ''ו) . באר היטב (יד) ביחד. שכל א' יפסיד לחבירו במחיתו שם: (טו) בימים. לאו דוק' אלא רוצה לומר לזמנים וכצ''ל. שם:
ט אֶחָד הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵרוֹ מִקְצָת שָׂדֶה, אוֹ חָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה; אוֹ שְׁנַיִם שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת, כָּל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אוֹ שְׂכֹר מִמֶּנִי חֶלְקִי אוֹ הַשְׂכֵּר לִי חֶלְקְךָ. וְאִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, חוֹלְקִין. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלָא שַׁיָּךְ חֲלֻקָּה בְּדָבָר הַשָּׂכוּר לִזְמַן (טוּר) . וְעַיֵּן (טז) לְקַמָּן סִימָן שט''ז סָעִיף ב'. באר היטב (טז) לקמן. רוצה לומר דשם סתם המחבר כדברי הרא''ש דאין חולקין בדבר הנשכר לזמן וכדי של''ת דברי המחבר אהדדי צ''ל דכאן הקדים שדה לחצר שכתב מקצת שדה או חצר משמע דמיירי בחצר דומיא דשדה דלית ביה היזק ראיה ואיירי בחלוקה בלא מחיצה ולקמן סי' שי''ו דאיירי בבית וסתמו יש בו היזק ראיה וצריך לחלוק במחיצות בזה קמ''ל דבדבר הנשכר אין לחלוק במחיצה ועמ''ש עוד מזה בסי' שי''ו שם עכ''ל הסמ''ע וכת' הש''ך דתירוץ זה אינו נוח לו וע''כ מחלק הוא בין אם רוצה לחלוק משום היזק ראיה פשיטא דכופין ולקמן סי' שי''ו גלי אדעתיה דלא קפיד אהיזק ראיה רק דלא ניחא ליה באינש אחרינא א''י לחלוק באינו שלהם ע' בתשו' מהרשד''ם סי' קנ''ח עכ''ל (גם הט''ז השיג על הסמ''ע בזה וכת' דנ''ל ליישב דברי הש''ע דס''ל בשכירות מקום בשותפות ודאי נתכוונו תחלה שלא יעשו הוצאה לבנות מחיצה במקום שאינו קיים להם לעולם אלא כל מי שירצה לבטל היזק ראיה מעליו יעשה הוצאה בחנם וזהו שכת' כאן חולקין דהיינו עיקר החצר ומ''ש בסי' שי''ו דאין כופין אותו לחלוק היינו לעשות מחיצה משל שותפין כו' ע''ש):
י אִם אֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, וְאָמַר הָאֶחָד: נַעֲשֶׂה ב' חֲלָקִים, אֶחָד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּשִׁעוּר וְאֶחָד קָטָן, וַאֲנִי אֶטֹּל הַקָּטָן וְאַתָּה טֹל הַגָּדוֹל, וְתֵן לִי דָמִים שֶׁשָּׁוֶה יוֹתֵר הַגָּדוֹל, אֵינוֹ יָכוֹל (יז) לְכֹפוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם אָמַר לוֹ: טֹל אַתָּה הַגָּדוֹל בְּמַתָּנָה, יָכוֹל הֲלָה לוֹמַר: אֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל (יח) מַתָּנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: טֹל אַתָּה הַגָּדוֹל בְּשָׁוְיוֹ וַאֲנִי הַקָּטָן, אוֹ: אֶקַּח אֲנִי הַגָּדוֹל בְּשָׁוְיוֹ וְאַתָּה טֹל הַקָּטָן, וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינְךָ חָפֵץ בַּקָּטָן אֲנִי אֶקַּח (יט) הַכֹּל, שׁוֹמְעִין לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לִטֹּל הַכֹּל. באר היטב (יז) לכופו. דדוקא בגוד או אגוד הכל הוא דשומעין לו אבל בזה י''ל אין לי דמים לקנות בהם יתרון דחלק הגדול וגם ליקח לחלקי חלק הקטן איני רוצה דדבר שאינו ראוי הוא לתשמישי. סמ''ע: (יח) מתנה. דכתיב ושונא מתנות יחי' ומ''ש וי''ח בזו ר''ל במתנה לחוד וס''ל דבהא דחבירו נותן לו לטובת עצמו ע''ז לא קאי הקרא שם: (יט) הכל. כיון דנותן לו הברירה שיקח דבר הראוי לתשמישו או דמי כל חלקו. שם:
יא (כ) חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁבְעָה אַמּוֹת, וּרְאוּבֵן יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְשִׁמְעוֹן אֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלֹשׁ, וְאֵין שִׁמְעוֹן רוֹצֶה לַחֲלֹק, יָכוֹל רְאוּבֵן לוֹמַר לוֹ: אֶטֹּל חֶלְקִי חוּץ מֵאַמָּה אַחַת שֶׁאֶשָּׁאֵר (כא) שֻׁתָּף בָּהּ עִמְּךָ, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לוֹ: גּוּד אוֹ אֱגוּד. באר היטב (כ) חצר. זה מיירי בחצר שא''צ לבתים כגון חצר שאחורי הבתים וכמ''ש בס''ח. שם: (כא) שותף. פי' הסמ''ע דישתמשו בו לזמנים לפי ערך או ישכירוהו ויקחו דמי השכירות לפי חלקם ועיין בש''ך מה שהשיג בדין זה על הב''ח ע''ש ועמ''ש הט''ז לפ' דברי הטור בזה ע''ש:
יב דִּינָא דְגוּד אוֹ אֱגוּד אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ אֵינוֹ רָאוּי לְאֶחָד הוּא, וְיֵשׁ (כב) חוֹלְקִין בְּזֶה (טוּר) . באר היטב (כב) חולקין. הטור הוא החולק מיהו מסיק בשם הרמ''ה ז''ל אם אין בו ג' אמות כיון דלא חזי לתשמיש גמור אלא למשטח ביה פירי וכיוצא בו השתא נמי דפלגי מטיא לכל חד שיעור דחזי להכי ופלגין וקרינן ביה שפיר כל שאלו יחלק ישאר שמו עליו עכ''ל אע''ג דמייתי ע''ז דברי הרא''ש שחולק היינו דוקא בחצר דלפני הבתים דלא שייך ביה גוד או אגוד ולא חלוקה אבל בשאר מקומות נרא' דליכא מאן דפליג אהא דחולקין בכה''ג. סמ''ע:
יג דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ שָׁוֶה, כְּגוֹן שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת שֶׁהָאַחַת יוֹדַעַת לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל, וְהָאַחַת יוֹדַעַת לִטְווֹת, אוֹ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁאֵין מְלַאכְתָּן שָׁוָה, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם, אֲפִלּוּ אִם דְּמֵיהֶם שָׁוִים, אֵין אֶחָד יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: טֹל אַתָּה זֶה וַאֲנִי הַשֵּׁנִי אוֹ אִפְּכָא, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם. וְכֵן אִם יֵשׁ לָהֶם שָׂדֶה וָכֶרֶם, וְאֵין בְּשׁוּם אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי חֲלֻקָּה, אֲפִלּוּ אִם דְּמֵיהֶם שָׁוִים, לֹא יֹאמַר: טֹל אַתָּה שָׂדֶה וַאֲנִי כֶּרֶם אוֹ אִפְּכָא. וַאֲפִלּוּ אִם יֹאמַר לוֹ: גּוּד אוֹ אֱגוּד בִּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, (כג) אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אִם יִרְצֶה יֹאמַר לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם: גּוּד אוֹ אֱגוּד וְהַשֵּׁנִי יִשָּׁאֵר בְּשֻׁתָּפוּת, אוֹ יֹאמַר בְּכָל אֶחָד זֶה אַחַר זֶה: גּוּד אוֹ אֱגוּד. וּשְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁתַּשְׁמִישָׁן שָׁוֶה וּדְמֵיהֶן שָׁוִין, וְאֵין בְּשׁוּם אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי חֲלֻקָּה, הָא וַדַּאי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: גּוּד אוֹ אֱגוּד דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹלְקִין אֶחָד נֶגֶד חֲבֵרוֹ, וְאֶחָד נוֹטֵל (כד) אֶחָד וְהַשֵּׁנִי שֵׁנִי (טוּר) . וְהוּא הַדִּין לְאִם אֵין דְּמֵיהֶם שָׁוִים. הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם אֶחָד נוֹתֵן לַשֵּׁנִי מַה דְּבֵינֵי בֵּינֵי, אוֹ שֶׁאוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּקַּח אֶחָד מֵהֶן (כה) בְּלֹא תוֹסָפוֹת דָּמִים וְהוּא יִקַּח הַשֵּׁנִי אוֹ לְהֵפֶךְ (טוּר) . וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק (כו) בָּזֶה: באר היטב (כג) אין. הטור מסיק הטעם וז''ל שיאמר בא' מספיק לי שהרי כל א' תשמישו בפ''ע עכ''ל פירוש שאין הא' צריך להשני לסייעו במלאכתו כמו קרקע שיש בו ד''א שאין התשמיש נגמר בלא כל הד''א וכל כיוצא בו ועד''ר שם כתבתי דנ''ל מוכח מדברי רש''י דאם נותן לו הברירה ואומר או טול איזה שתרצה ותן לי הביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי בהן או אעשה אני א' משתים שומעין לו ע''ש. שם: (כד) א'. אבל פשיטא דא''י לומר גוד שניהם או אגוד שניהם דיאמר בא' סגי ואפי' בזה אח''ז נרא' דא''י לומר גוד או אגוד כיון דתשמישן שוה ה''ל כשני בתים ואין בשום א' מהן כדי חלוקה וכ''א נוטל א' ואין להשני כח להסתפחו מנחלתו בגוד כו'. שם: (כה) בלא. נרא' דאפילו החולקים בס''י די''ל לא ניחא לי במתנה מודים בזה דשאני הכא דהאידך א''ל אי לא ניחא לך במתנה שלם לי היתרון או קח השני דעכ''פ ראוי ג''כ לתשמישו ואתן לך דמי היתרון או אקבלנו במתנה משא''כ התם י''ל לא אקח הקטן דאינו ראוי לתשמישי כלל. שם: (כו) בזה. משום דיפה ורעה כשני מינים דמי כ''כ הטור ודקדק המחבר וכתב בזה דאלו במלאכתן ודמיהן שוה ליכא מאן דפליג עכ''ל הסמ''ע (וכת' הט''ז וז''ל ונרא' דכיון דרבים חולקין על הרמב''ן כאן קי''ל כהרמ''ה ודלא כיש מי שחולק שהביא המחבר וע''ש):
יד שְׁנֵי אַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ שְׁנֵי בָּתִּים גְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד כְּדֵי חֲלֻקָּה, וְהָאֶחָד אוֹמֵר: נַחֲלֹק כָּל בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: לֹא כִּי אֶלָּא נַחֲלֹק בַּיִת כְּנֶגֶד בַּיִת, לָזֶה שֶׁאָמַר נַחֲלֹק בַּיִת כְּנֶגֶד בַּיִת, שׁוֹמְעִין. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵין בְּכָל (כז) בַּיִת כְּדֵי חֲלֻקָּה, שֶׁחוֹלְקִין בָּתִּים כְּנֶגֶד בָּתִּים, הוֹאִיל וְתַשְׁמִישָׁן בְּשָׁוֶה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ (דַּעַת עַצְמוֹ) . וְהָא דְּבַיִת נֶגֶד בַּיִת חוֹלְקִין, הַיְנוּ בְּדָבָר שֶׁתַּשְׁמִישָׁן שָׁוֶה, אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים דְּרֹב בָּתִּים אֵין בָּהֶם דִּין חֲלֻקָּה, שֶׁאֵין כָּל הַבָּתִּים וְהַחֲדָרִים שָׁוִין, וְאֵין חוֹלְקִין בַּיִת נֶגֶד עֲלִיָּה אוֹ חֶדֶר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ שָׁוֶה לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִסְתֹּר בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ פְּתָחִים וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת, שֶׁאֵין חוֹלְקִין בַּיִת אֶחָד (רִיבָ''שׁ סִימָן רכ''ז) . אֲבָל מִדִּבְרֵי הָרֹא''שׁ (כח) בִּתְשׁוּבָה (הֵבִיאוֹ הַטוּר בְּסִימָן זֶה סכ''ח) נִרְאֶה דְּחוֹלְקִין בַּיִת נֶגֶד חֲנוּת אוֹ מַרְתֵּף; וְנִרְאָה לִי, דְּהוּא הַדִּין נֶגֶד חֶדֶר אוֹ עֲלִיָּה, דְּזֶה מִקְרֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שָׁוֶה. גַּם לְעִנְיַן הוֹצָאַת הַבִּנְיָן, אִם נִרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לָהֶם כָּל כָּךְ, חוֹלְקִים, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סָעִיף ה' לְעִנְיַן הֶפְסֵד הַבָּתִּים. מִיהוּ, לְעִנְיַן גּוּד אוֹ אֱגוּד אֵין חִלּוּק בֵּין בַּיִת אוֹ מְקוֹם בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים, שֶׁיּוּכַל לוֹמַר עַל כֻּלּוֹ בְּיַחַד: גּוּד אוֹ אֱגוּד (ד''ע וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תתקנ''ו) . יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין דִּין גּוּד אוֹ אֱגוּד רַק בְּדָבָר שֶׁהַגּוּף שֶׁלָהֶן, אֲבָל בְּמַשְׁכַּנְתָּא אוֹ (כט) כַדּוֹמֶה, שֶׁעֲתִידִין לִגְבּוֹת מְעוֹתֵיהֶן, אֵין אוֹמְרִים: גּוּד אוֹ אֱגוּד, רַק חוֹלְקִין הַמָּעוֹת (רבי' יְרוּחָם נכ''ז ח''ב וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ''ן סִימָן ע''ג) . וְנִרְאֶה לִי, דְּאִם מִשְׁתַּמְּשִׁין בַּמַּשְׁכַּנְתָּא, הָוֵי כְּמוֹ (ל) שְׂכִירוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף ט' דְּיֵשׁ חוֹלְקִין. באר היטב (כז) בית. נרא' דמ''ה כתב הטור דאין בכל בית כדי חלוקה דאי יש בא' מהן יקיימו בו החלוקה והשאר ישאר בשותפות וא''י לכופו לחלוק כל הבתים בית נגד בית משא''כ אם אין בשום א' מהן כדי חלוקה אז חולקים בתים נגד בתים וצ''ע לדינא ודלא כב''ח עיין בתשובת רש''ך ס''ג סי' קכ''ב. ש''ך: (כח) בתשובה. והסמ''ע כת' דלא נ''ל כן מדבריו בתשובה וכתבה הטור בסכ''ח שהרי שם תלהו ברצון הבן דאם לא ירצה להשאר עם האלמנה בשותפות אזי לאו כל כמיניה לו' לה גוד כל הבית או אמכרנו כולו ואתן לך חצי הדמים אלא בכה''ג הדין עם האלמנה שצריך לחלוק חנות כולו נגד בית ויתנו זה לזה הביני ביני אבל אם רוצה להשאר עם האלמנה בשותפות אין האלמנה יכולה לכפותו לזה עכ''ל (גם הט''ז הסכים עמו בזה) והש''ך כת' דממה שסיים הרא''ש וכל שכן בנדון זה שהעלייה כו' משמע קצת כדעת הרמ''א וק''ל: (כט) כדומה. בכלל זה הוי נמי שט''ח דעתידין לגבות מעותיו דא''א בו גוד או אגוד ודלא כמ''ש הט''ו בס''ס ס''ו דאמרינן בשטר גוד כו' והרמ''א לא כתב שם דעת החולקים בזה ועיין מ''ש שם קצת יישוב לזה עכ''ל הסמ''ע (והט''ז כתב דהרמ''א סמך שם על מ''ש כאן שהוא מקור הדין דגוד או אגוד): (ל) שכירות. ומדברי המ''מ מוכח דיש חילוק ביניהן להרמב''ם דשאני שכירות שהן שכרו ומשלמין ואינן גובין מעות לבסוף מ''ה לא שייך חלוקה ואמרי' ביה גוד או אגוד עכ''ל הסמ''ע ובזה מיושב קושית ב''ה וב''ח ע''ש ודו''ק. ש''ך:
טו יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא אָמְרִינָן: גּוּד אוֹ אֱגוּד, אֶלָּא בִּנְתִינַת דָּמִים מִיָּד, אֲבָל אִם אָמַר: גּוּד וְאַמְתִּין לְךָ הַמָּעוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹ אֱגוּד וְתַמְתִּין לִי הַמָּעוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ: אֲנִי נוֹחַ לְךָ וְאַתָּה קָשֶׁה מִמֶּנִי.
טז הֵיכָא דְּאֵין דִּין חֲלֻקָּה, וְיֵשׁ שָׁם יְתוֹמִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְהַגְּדוֹלִים רוֹצִים לַחֲלֹק, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁבֵּית דִּין מַעֲמִידִים אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַקְּטַנִּים, וְדָנִים לָהֶם גּוּד אוֹ אֱגוּד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא שַׁיָּךְ בִּיתוֹמִים גּוּד אוֹ אֱגוּד, שֶׁאֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס רַשַּׁאי לִמְכֹּר חֶלְקָם.
יז לֹא נֶאֱמַר דִּין גּוּד אוֹ אֱגוּד בְּד' אַמּוֹת שֶׁל פֵּרוּק מַשָּׂא, וְלֹא בַּמֶּה שֶׁצְּרִיכִים לִיצִיאָה וּבִיאָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבָּתִּים פְּתוּחִים מִצַּד אֶחָד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי לִפְרֹק מַשָּׂאָיו בַּדְּרָכִים לְעֵין כָּל.
סימן קעב - בית או חצר איך נותנים ארבע אמות, (ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא),
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א חָצֵר (א) הַמִּתְחַלֶּקֶת, נוֹתֵן לְכָל פֶּתַח ד' אַמּוֹת, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה; שֶׁכָּל פֶּתַח צָרִיךְ לְפָנָיו אַרְבַּע (ב) אַמּוֹת לְתוֹךְ הֶחָצֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁהַפֶּתַח רָחָב הַרְבֵּה, נוֹטֵל אַרְבַּע אַמּוֹת עַל פְּנֵי כָּל רָחְבּוֹ לְתוֹךְ אֲוִיר הֶחָצֵר. וְאִם אֵין הַפֶּתַח רָחָב אַרְבַּע, מַשְׁלִים עָלָיו מֵהַצְּדָדִים אַרְבַּע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע. וְאִם יֵשׁ לְאֶחָד פָּתוּחַ לְחָצֵר בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' פְּתָחִים, וְלַשֵּׁנִי בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֶחָד, אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים נוֹטֵל לְכָל פֶּתַח אַרְבַּע אַמּוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהֵם פְּתָחָיו, וּבַעַל הַפֶּתַח אֶחָד אֵין לוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת לִפְנֵי פִתְחוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ מֵהַהֶפְקֵר, כְּגוֹן שֶׁבָּנוּ בִּמְקוֹם הֶפְקֵר, זֶה בָּנָה לוֹ בַּיִת וּפָתַח בּוֹ ב' פְּתָחִים וְזֶה בָּנָה לוֹ בַּיִת וּפָתַח בּוֹ פֶּתַח אֶחָד, (ג) וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפוּ אוֹתָם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם לְחָצֵר. הגה: (ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם חִלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, וְנָתַן לְאֶחָד מִבָּנָיו בַּיִת עִם שְׁנֵי פְּתָחִים וְלָאֶחָד עִם פֶּתַח אֶחָד (טוּר ס''ג בְּשֵׁם רַשִׁ''י ור''ת) . אֲבָל שְׁנַיִם (ה) שֶׁקָּנוּ אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ, קָנוּ וְיָרְשׁוּ בְּשָׁוֶה חֵלֶק כְּחֵלֶק, בֵּין בַּבָּתִּים בֵּין בֶּחָצֵר, וְלֹא יִטֹּל הָאֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ אִם קָדְמוּ וְחִלְּקוּ הַבָּתִּים קֹדֶם חֲלֻקַּת הֶחָצֵר, לָא אָמְרִינָן אוֹתוֹ שֶׁעָלָה לְחֶלְקוֹ הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים זָכָה בְּד' אַמּוֹת בֶּחָצֵר לְכָל אֶחָד מִפְּתָחָיו, אֶלָּא חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה. באר היטב (א) המתחלקת. עיין בתשובת ן' לב כלל ט''ו סי' (פ''ח) [פ''ט]: (ב) אמות. כדי לפרק משאו משום דא''י ליכנס עם חמורו לתוך הבית וצריך לפרק המשא מעל חמורו באותן ד' אמות שלפני פתח הבית. סמ''ע: (ג) ואח''כ. אבל אם הקיפו קודם שבנו אז בשעת הקפה שהקיפו יחד זכו בשוה ותו לאו כל כמיניה לזכות יותר בפתחיו שפתח. שם: (ד) וי''א. והב''ח הוכיח דגם ר''י הלוי מודה בזה והאריך להוכיח כן מסוגיא פ''ק דסוכה ע''ש. ש''ך: (ה) שקנו. כת' הסמ''ע דחלקו בזה כדי ליישב הא דאמרינן האחין שחלקו אין להם דרך ולא חלון ולא סולמות ולא אמת המים זע''ז לכך כתבו דההיא איירי בירשו נכסי אביהן וכאן איירי בזכו מן ההפקר ובטור נרא' דרש''י חילק בענין אחר דהכא מיירי דחלק נכסיו לב' בניו על פיו כו' כמ''ש הרמ''א משא''כ בירושה דעלמא והרא''ש מוקי לה דההיא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה א' לחבירו בדמים ולית פלוגתא בהני אוקימתות אלא מר אמר חדא כו' עכ''ל ונ''ל להגיה שלא בשומא ולא העלה ודוק וע''ל סי' קע''ג ס''ג ועי' בהרא''ש ויש לדחוק בלא שום הגה''ה דה''ק דההיא דאחים כו' מיירי בהעלה ומ''מ אין להם זע''ז חלונות כ''כ כמו שצריך לד''א א''נ שיש לו חלונות ממקום אחר ע''ש אבל בד''א של פתחים ושל כרם צריך יותר ולכך בהעלה יש לו עכ''ל הש''ך (ועמ''ש הט''ז בזה):
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבָּתִּים שָׁוִים וְחָלְקוּ בַּיִת כְּנֶגֶד בַּיִת וְלֹא הֻצְרְכוּ לָשׁוּם אוֹתָם וּלְהַעֲלוֹת בְּדָמִים. אֲבָל אִם אֵינָם שָׁוִים, וְשָׁמוּ אוֹתָם וְהֶעֱלוּם בְּדָמִים, וְאוֹתוֹ שֶׁהִגִּיעַ לְחֶלְקוֹ הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים, נָתַן לַחֲבֵרוֹ הַדָּמִים שֶׁשָּׁוֶה יוֹתֵר עַל שֶׁלּוֹ, בִּכְלַל זֶה הָעִלּוּי גַּם כֵּן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּחָצֵר, וְזָכָה בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁזָּכָה בַּמֶּה שֶׁבֵּיתוֹ שָׁוֶה יוֹתֵר מִשֶּׁל הָאַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּעוֹד שֶׁלֹּא חָלְקוּ לֹא הָיוּ הַד' אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, אֶלָּא לְפָרֵק בּוֹ מַשָּׂאוֹ, וַחֲבֵרוֹ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ גַם כֵּן כְּשֶׁהָיָה מוֹצֵא אוֹתָם פְּנוּיִם, עַתָּה שֶׁחָלְקוּ, הֵם שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי. הגה: וְכָל זֶה מַיְרֵי בִּסְתָם חֲצֵרוֹת, אֲבָל חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד חֵלֶק יָדוּעַ, כָּל אֶחָד אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ; וְאִם מַגִּיעַ לְכָל אֶחָד לִפְנֵי בֵּיתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, חוֹלְקִין, בֵּין אִם יֵשׁ לַבַּיִת פְּתָחִים הַרְבֵּה אוֹ לֹא (טוּר) .
ג בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים רַבִּים מִכָּל רוּחוֹתָיו, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ. וְאִם (ו) יִיחֵד לוֹ פֶּתַח, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ. באר היטב (ו) ייחד. דאז הנשארים נחשבין כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח א' פתוח ול''ד למ''ש בס''ז דבית סתום יש לו ד''א דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרינן דודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פצימיו. סמ''ע:
ד אַכְסַדְרָה, (פֵּרוּשׁ, מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה דְפָנוֹת וְהַצַד הָרְבִיעִי כֻּלּוֹ פָּתוּחַ כְּעֵין דֶּלֶת), אִם אֶפְשָׁר לוֹ (ז) לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ בְּמַשָּׂאוֹ, אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הוּא לִפְנֵי הַבַּיִת, וְאֵין בָּאַכְסַדְרָה אַרְבַּע, מַשְׁלִים עָלֶיהָ מִן הֶחָצֵר שֶׁיְּהֵא ד', וְעוֹלוֹת לְד' שֶׁלִּפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת (טוּר בְּשֵׁם ר''י) . וְאִם לָאו, יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; שֶׁלֹּא אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לְכָל פֶּתַח אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא לְפָרֵק שָׁם מַשָּׂאוֹ. בֵּית שַׁעַר (פֵּרוּשׁ, בַּיִת (ח) קָטָן שֶׁלִּפְנֵי פֶּתַח טְרַקְלִין, וְקוֹרִין לָהּ פורקא בלע''ז רַשִׁ''י) אוֹ מִרְפֶּסֶת (פֵּרוּשׁ, מָקוֹם גָּבוֹהַּ בֶּחָצֵר הַבַּיִת וְהַרְבֵּה פִּתְחֵי עֲלִיוֹת פְּתוּחִין לָהּ), יֵשׁ לָהֶם אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיוּ חֲמִשָּׁה בָתִּים פְּתוּחִים לְמִרְפֶּסֶת, וְהַמִּרְפֶּסֶת פְּתוּחָה לְחָצֵר, אֵין לָהּ אֶלָּא ד' אַמּוֹת. באר היטב (ז) להכנס. פירוש דסמוכה על עמודים ואין לה מחיצה לעכב החמור מליכנס שם ולאפוקי ממקצת אכסדראות דיש להן מחיצות נמוכות סביב מכל צדדים אלא שאינן מגיעות לתקרת האכסדרה שם: (ח) קטן. וכתב הטור שפירוש זה עיקר אבל בית שער ממש שעוברין בתוכו כשנכנסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מ''מ אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ואין נותנין לו ד' אמות. שם:
ה לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים (ט) אֵין לָהּ ד' אַמּוֹת. באר היטב (ט) אין. לשון הש''ס טעמא מאי נותנין ד' אמות משום פירוק משא וכאן דאין בו אלא תרנגולים תרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל ועייל להלול. שם:
ו בַּיִת, חֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, בֵּין שֶׁקֵּרוּיוֹ (י) לִפְנִים בֵּין שֶׁקֵּרוּיוֹ לַחוּץ, אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מְקֹרֶה. באר היטב (י) לפנים. פי' אז פשיטא דאין נותנין לו ד''א דבמקום שאין מקורה אין דרך להניח שם כלום ופנוי הוא לפרק המשא אלא אפי' אם הקירוי הוא לחוץ לצד הפתח אפילו הכי כיון דחציו הב' הוא מגולה ופנוי אפשר לפרק ולהניח משאו מיד שם. רש''י: שם:
ז בַּיִת סָתוּם, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו, אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת הגה: שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּתַח; אֲבָל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בֶּחָצֵר, מֵאַחַר שֶׁהָיָה שָׁם פֶּתַח בַּתְּחִלָּה (רִיבָ''שׁ סִימָן רמ''ח) .
ח בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵין לוֹ ד' אַמּוֹת בֶּחָצֵר כְּנֶגֶד הַפֶּתַח; אֶלָּא אִם יֵשׁ בֶּחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לְזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה עַד פֶּתַח הַבַּיִת הַזֶּה, חוֹלְקִין.
ט הַזֶּבֶל שֶׁל חָצֵר מִתְחַלֵּק לְפִי הַפְּתָחִים; אֲבָל (יא) אַכְסַנְיָא שֶׁל מֶלֶךְ, לְפִי בְּנֵי אָדָם. פֵּרוּשׁ, הַזֶּבֶל שֶׁמַּנִּיחִין בֶּחָצֵר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְעִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת לָהֶן אַכְסַנְיָא (טוּר וב''י ב' הַדֵּעוֹת) . באר היטב (יא) אכסניא. בדין זה דזבל שבחצר ואכסניא של מלך רבו הפירושים עיין בסמ''ע ובש''ך שהאריכו בזה ומסיים הש''ך דצ''ע לדינא בהוצאת זבלים וע''ש:
סימן קעג - שתפים או אחים שרצו לחלק דבר שאין בו דין חלקה, וחלקת ספרים, ושאין להם חזקה זה על זה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ (א) לַחֲלֹק דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דִין חֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַפְסִידִין אֶת שְׁמוֹ, חוֹלְקִים. וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ כ''ד סְפָרִים, שֶׁהֵם כְּתוּבִים בְּגִלָּיוֹן כְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, אִם הֵם בְּכֶרֶךְ אֶחָד, אֵין חוֹלְקִין. שֶׁהוּא בִּזָּיוֹן לַסְּפָרִים (ב) לְחַלְקָן מִכֶּרֶךְ אֶחָד (טוּר), אַף עַל פִּי שֶׁאִם הָיוּ שֶׁל אֶחָד מֻתָּר לְחָתְכָן (הַגָּהוֹת אַשִׁירִי) . וְאִם הֵם בִּשְׁתֵּי כְּרִיכוֹת, אִם הֵם שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵין בּוֹ דִינָא דְגוּד אוֹ אֱגוּד; וְאִם הֵם עִנְיָן אֶחָד, אוֹמְרִים בּוֹ: גּוּד אוֹ אֱגוּד. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קע''א סָעִיף י''ג. באר היטב (א) לחלוק. עיין בתשובת מהר''א ששון סי' קע''ה: (ב) לחלקן. פירוש לחתכן מכרך אחד לשנים לצורך החלוקה הוא בזיון משא''כ כשמחתכן ומחלקן לב' חלקים לצורך עצמו לית ביה בזיון. סמ''ע:
ב אִם חָלְקוּ בְּגוֹרָל, לְאַחַר שֶׁעָלָה הַגּוֹרָל לְאֶחָד מֵהֶם נִתְקַיְּמָה הַחֲלֻקָּה (ג) לְכֻלָּם. הגה: מִיהוּ הָרֹא''שׁ כָּתַב (בִּתְשׁוּבָה, וְהֵבִיאוֹ הַטּוּר) דְּאֵין הַגּוֹרָל קוֹנֶה, רַק מְבָרֵר הַחֲלָקִים, וְאִם הֶחֱזִיק אֶחָד בְּחֶלְקוֹ, הַחֲלֻקָּה קַיֶּמֶת. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קנ''ז סָעִיף ב'. באר היטב (ג) לכולם. הטעם פרש''י דבההיא הנאה דשמעי להדדי לחלוק ליטול כל א' חלקו ואינן חפצין עוד בשותפות גמרי ומקני אהדדי כדי שלא יהי' עוד עיכוב בדבר. שם:
ג הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ, הֲרֵי הֵם כְּלָקוֹחוֹת זֶה מִזֶּה, וְאֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה (ד) דֶּרֶךְ וְלֹא סֻלָּמוֹת וְלֹא (ה) חַלּוֹנוֹת וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָלְקוּ לֹא נִשְׁאַר לְאֶחָד מֵהֶם זְכוּת בְּחֵלֶק חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה (ו) מִקֹּדֶם. וְהוּא הַדִּין לִשְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה כְּאֶחָד, וְחָלְקוּ, לֹא נִשְׁאַר לְאֶחָד מֵהֶם זְכוּת בְּחֵלֶק חֲבֵרוֹ. אֲבָל ב' שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים אוֹ מִשְּׁנֵי אַחִים, כְּשֶׁהָיָה נוֹדַע חֵלֶק כָּל אֶחָד וְהָיוּ מַחֲזִיקִים בִּנְזָקִים אֵלּוּ, אֵין לְאֶחָד מֵהֶם לְהַפְסִיק אַמַּת הַמַּיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת דָּבָר מֵהַנְּזִיקִים שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם הַמּוֹכְרִים. הגה: שְׁנַיִם שֶׁחָלְקוּ חָצֵר, וְנִשְׁאַר בְּאֵר מַיִם חַיִּים בְּחֵלֶק אֶחָד מֵהֶן וְנִשְׁאַר רְשׁוּת לַשֵּׁנִי לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ, וְנִתְקַלְקֵל הַבְּאֵר, עַל שְׁנֵיהֶן לְתַקְּנוֹ. וְאִם נָפַל, אַזְלָא חֶזְקַת הַשֵּׁנִי, לְעִנְיַן זֶה דְּאֵין לוֹ עוֹד דֶּרֶךְ לִשְׁאֹב מִשָּׁם, אֲבָל מְקוֹם הַבְּאֵר לִשְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם חָלְקוּ וְנִשְׁאַר הַבְּאֵר מִתְּחִלָּה לְאֶחָד בִּלְבַד, (אֶלָּא) שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לַשֵּׁנִי לִשְׁאֹב מִשָּׁם, אִם נָפַל אַזְלָא חֶזְקָתוֹ לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ עוֹד חֵלֶק בַּבְּאֵר, אֲפִלּוּ חָזַר וְתִקְּנוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א) . באר היטב (ד) דרך. אע''פ שאין דרך אחר אלא זה רשב''ם בש''ס עיין בתשובת רש''ך ס''ג סימן צ' וק''ט ובתשובת מהרשד''ם סי' רנ''ח. ש''ך: (ה) חלונות. עי' בסמ''ע שהעתיק לשון הטור במה שמבאר ומפרש בענין זה וכת' דכאן מיירי בדלא חלק בשומא ועילוי ומ''ה יכול לבנות נגד חלונו של חבירו אע''ג דמאפיל עליו לגמרי כו' ע''ש (והט''ז השיג עליו וכת' דנ''ל ברור דאחין שחלקו מיירי ג''כ בעילוי ושומא ולא מיירי כאן במאפיל עליו לגמרי וע''ש): (ו) מקודם. הטעם דמתחלה הי' הכל של אביהן ולא הי' עליו שם מזיק במה שעבר דרכו או העמיד סולמות מזה לזה משא''כ עתה דנכנס או מעמיד בחלק השני ומזיקו ומ''ה מסיק דאם ב' קנו מב' דהיו מזיקין זה לזה אז גם אלו הלוקחים קנו זכותן ועומדין במקומן. סמ''ע:
ד אַחִים שֶׁחָלְקוּ וְעָלָה חֵלֶק אֶחָד מֵהֶם כֶּרֶם וְלַשֵּׁנִי שְׂדֵה הַלָּבָן, יֵשׁ לְבַעַל (ז) הַכֶּרֶם אַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׂדֵה הַלָּבָן לְהַפֵּךְ בּוֹ מַחֲרֵשָׁתוֹ: באר היטב (ז) הכרם. פירוש דמיירי בדעלו אהדדי וכמו שכתב לפני זה עכ''ל הסמ''ע והיינו מעות או שטח קרקע וכ''כ הרא''ש וב''י ופשוט. ש''ך:
סימן קעד - אחים או שתפים או בכור שבאים לחלק
ובו ה' סעיפים
א הָאַחִין אוֹ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק הַשָּׂדֶה וְלִטֹּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ, אִם הָיְתָה כֻּלָּהּ שָׁוָה לְגַמְרֵי, חוֹלְקִין לְפִי הַמִּדָּה בִּלְבַד. וְאִם אָמַר אֶחָד: תְּנוּ לִי חֶלְקִי מִצַּד זֶה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לְשָׂדֶה אַחֵר שֶׁלִּי וְיִהְיֶה הַכֹּל שָׂדֶה אֶחָד, שׁוֹמְעִין לוֹ, וְכוֹפֶה אוֹתוֹ עַל זֶה, שֶׁעִכּוּב בְּדָבָר זֶה מִדַּת סְדוֹם הִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין שׁוֹמְעִין (א) לוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת בְּדָמִים עַד שֶׁיִּתְרַצּוּ חֲבֵרָיו (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ), וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי (ב) סָפֵק, וְכֹל דְּאַלִּים גָּבַר (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּב''ב בְּשֵׁם מַהֲרַ''ם) . אֲבָל אִם הָיָה חֵלֶק מִמֶּנָּה טוֹב, אוֹ קָרוֹב לַנָּהָר יוֹתֵר, אוֹ קָרוֹב לַדֶּרֶךְ, וְשָׁמוּ אוֹתָהּ הַיָּפֶה כְּנֶגֶד הָרָע, וְאָמַר: תְּנוּ לִי בַּשּׁוּמָא שֶׁלִּי מִצַּד זֶה, אֵין (ג) שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא נוֹטֵל בְּגוֹרָל. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ בַּשּׁוּמָא שֶׁלִּי מִצַּד זֶה חֲצִי מִדָּתָהּ מֵהַצַּד הָרַע, וְטֹל אַתָּה מֵהַצַּד הַטּוֹב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חֶלְקִי סָמוּךְ לְשָׂדֶה שֶׁלִּי, שׁוֹמְעִין לוֹ. הגה: הָיוּ בְּכָאן שְׁנֵי שָׂדוֹת, הָאֶחָד אוֹמֵר לַחֲלֹק כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה, וְהָאֶחָד אוֹמֵר לַחֲלֹק שָׂדֶה כְּנֶגֶד שָׂדֶה, שׁוֹמְעִין לְזֶה שֶׁאוֹמֵר לַחֲלֹק שָׂדֶה כְּנֶגֶד שָׂדֶה. וְדַוְקָא שֶׁשְּׁתֵּיהֶן שָׁווֹת וְאֵין נַפְקוּתָא בַּחֲלֻקַּת הַשָּׂדוֹת לַחֲצָאִין, אֲבָל אִם הָאֶחָד טוֹבָה בְּשׁוּם צַד, אוֹ שֶׁאֶחָד יֵשׁ לוֹ (ד) מֶצֶר אֵצֶל הַשָּׂדוֹת, חוֹלְקִין כָּל שָׂדֶה לִשְׁנַיִם (טוּר ס''ג) . באר היטב (א) לו. פי' ויכול לומר נחלוק בגורל וס''ל דאין בזה מדת סדום דיש לו זכות בזה אם יפול לו הגורל בין שתי השדות הרשות בידו שלא יחליף עמו אם לא בדמים יקרים מ''ה יפילו גורל אולי יגיע לידו אותו זכות וז''ל הטור מיהו אם פקח הוא יכול לומר אני אתן בה כך וכך מעט יותר משויו או אתם תקחוהו בכך והם לא ירצו בה ותשאר לו באותו סכום עכ''ל. סמ''ע: (ב) ספק. ובתחלה יטילו גורל ואם נפל בצד המיצר שלו לחלקו הרי טוב ואם לאו אכתי לא זכה השני בחלק שאצל מצר חבירו אלא פסקינן כל דאלים גבר דשמא קי''ל כרש''י עכ''ל המרדכי והרמ''א קיצר ועיין בתשו' מהרשד''ם סי' תס''ג. ש''ך: (ג) שומעין. ול''ד למ''ש הט''ו בסימן קע''א ס''י די''ל לא ניח' לי במתנה כו' שאני הכא דלאו מתנה מקרי דזה ניח' ליה בזיבורית כדי שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו יותר משיקח לחלקו העידית. סמ''ע: (ד) מצר. ר''ל דיש לו שדה א' אצל א' משדה השותפות ומבקש לחלוק כל שדה לארכה שאז יגיע עכ''פ חצי חלקו סמוך למיצר שלו משא''כ כשיחלקו שדה נגד שדה אפשר שיפול לגורלו שדה הרחוק' משדהו שיש לו וכ''כ הטור עכ''ל הסמ''ע וכת' הש''ך דלדעת הרמב''ם בס''א צריך ליתן לו כל השדה שאצל מצר שלו והטור קאי לדעת ר''ת וק''ל:
ב הַבְּכוֹר שֶׁחָלַק, נוֹטֵל ב' חֲלָקִים שֶׁלּוֹ (ה) כְּאֶחָד. אֲבָל (ו) הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי הָאָב, נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו בְּגוֹרָל; אִם עָלוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, עָלוּ, וְאִם עָלוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, עָלוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא שֶׁהָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד טוֹב מֵחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ (ז) בְּכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל חֶלְקוֹ בְּיַחַד. וְכֵן אִם הָיָה לַפָּשׁוּט שָׂדֶה בְּמֶצֶר (ח) אֵלּוּ הַשָּׂדוֹת (טוּר וְהָרֹא''שׁ וְהַמַּגִּיד פי''ב דִּשְׁכֵנִים בְּשֵׁם שְׁאָר מְפָרְשִׁים) . באר היטב (ה) כא'. לשון הטור אם יש ב' אחים וא' בכור חולקין נכסי אביהן לשלשה חלקים וחלק האמצעי הוא ודאי של הבכור עכ''פ ויפילו גורל על ב' החלקים החיצונים ואיזה שיעלה לגורלו יטלנו עם חלק האמצעי שבצדו ויהיו ב' חלקיו יחד וילפינן לה מקרא דכתיב פי שנים דמשמע ב' חלקיו יהיו בפה א' וחלק א' וס''ל להרמב''ם דאפי' אם חלק האמצעי הוא יותר טוב מב' חלקי הקצוות אפ''ה יטלנו הבכור דאל''כ קרא ל''ל הא בלא''ה דינ' הכי לדעתו בס''א דכופין בזה על מדת סדום. סמ''ע: (ו) היבם. ואע''ג דהתורה קראו בכור היינו לענין שיטול ב' חלקים ולא לענין שיטלם יחד. שם: (ז) בכור. ומינה דביבם אפי' בשוין אינו נוטלן יחד לדעה זו. שם: (ח) אלו. ז''ל הטור כגון שיש להן ב' שדות והא' ב' ידות על חברתה והפשוט מצרן להגדולה יכול לומר אחלוק עמך כדי שיגיע חלקי קרוב לשדה שלי שם:
ג אֶרֶץ (ט) מְרֻבַּעַת שֶׁהָיָה הַנָּהָר מַקִּיף לָהּ מִזְרָח וְצָפוֹן וְהַדֶּרֶךְ דָּרוֹם וּמַעֲרָב, חוֹלְקִין אוֹתָהּ בַּאֲלַכְסוֹן, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְזֶה נָהָר וָדֶרֶךְ וּלְזֶה נָהָר וָדֶרֶךְ. וְאִם אָמַר: (י) תְּנוּ לִי הַחֵצִי שֶׁמִּצַּד זֶה שֶׁהוּא בְּצַד שָׂדִי, שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב לְזֶה וְאֵין עַל חֲבֵרוֹ הֶפְסֵד כְּלָל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת. באר היטב (ט) מרובעת. עי' בתשובת מהר''א ששון סי' קכ''ט: (י) תנו. זהו לדעת המחבר כמ''ש בס''א אבל לדעת הרמ''א בהג''ה שם ה''ה הכא דא''י לומר כן וסמך הרמ''א על מ''ש שם. סמ''ע:
ד ב' שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת, אֶחָד שְׁלִישׁ וְאֶחָד ב' שְׁלִישִׁים, כְּשֶׁחוֹלְקִים נוֹטֵל ב' שְׁלִישִׁים בְּיַחַד, כֵּיוָן שֶׁקָּנוּ אוֹתָהּ כְּאֶחָד. אֲבָל ג' שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת, וְשׁוּב קָנָה הָאֶחָד חֵלֶק חֲבֵרוֹ, כֶּשֶׁבָּאִים לַחֲלֹק אֵינוֹ יָכוֹל (יא) לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים בְּיַחַד, כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי הַחֲלָקִים לֹא הָיוּ מִתְּחִלָּה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא בָּא מִכֹּחוֹ וּמִכֹּחַ אָחִיו שֶׁקָּנָה מִמֶּנּוּ שְׁלִישׁ. הגה: שְׁנֵי אַחִין שֶׁמֵּתוּ, וּלְכָל אֶחָד שְׁנֵי בָּנִים, וּבָאִין לַחֲלֹק הַשָּׂדֶה שֶׁהָיָה שֶׁל אֲבִיהֶן, וּב' הַבָּנִים שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רוֹצִים לִהְיוֹת שֻׁתָּפִין, וְהָאֲחֵרִים רוֹצִים לַחֲלֹק, חוֹלְקִין הַשָּׂדֶה לְד' חֲלָקִים, וְנוֹתְנִים לְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם חֶלְקָן בְּיַחַד, וְלַאֲחֵרִים כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נכ''ו ח''ב) . אֲבָל אִם הָיוּ מִתְּחִלָּה ד' אַחִין, שֶׁלֹּא בָּאוּ הַשְּׁנַיִם מִכֹּחַ אֶחָד, אֵין נוֹתְנִין לָהֶם חֶלְקָן בְּיַחַד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק שְׁנֵי דַיָּנֵי גְּזֵרוֹת בְּשֵׁם מוהר''ם) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא נוֹתְנִין לָהֶן בְּיַחַד, דְּכוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם (כֵּן מַשְׁמָע מֵרַבֵּנוּ יְרוּחָם הַנַּ''ל) . באר היטב (יא) לכוף. (הל' משמע דאפי' בשוין ותימ' דהא המחבר פסק בס''א דבשוין כופין ע''מ סדום והטור כת' זה בשם הרא''ש דס''ל כהי''א שם ובמ''מ כת' ג''כ דברים אלו וכת' בזה דדינו כיבם וברישא בשנים שקנו כאחד כת' דדינו כבכור והוא ניחא דרמז בזה דמיירי שא' עדיף מחבירו דהדין בבכור דאף בזה יש לו יפוי כח להרמב''ם ומשום הכי בסיפא בג' שקנו כו' דא''י לכוף כיון דאינן שוות אבל על המחבר קשה למה כת' בסתם. ט''ז):
ה הָאַחִים שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק וְשָׁמוּ הַחֲלָקִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וּבָאוּ לְהָטִיל שְׁלֹשָׁה גּוֹרָלוֹת, וְאֶחָד מֵהֶם חָפֵץ בְּאֶחָד מִן הַחֲלָקִים וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ וְאוֹמֵר: אֲנִי אֶתֵּן בּוֹ יוֹתֵר כָּךְ וְכָךְ עַל מַה שֶּׁשָּׁמְאוּהוּ אוֹ אַתֶּם תִּקְּחוּ אוֹתוֹ בְכָךְ וְכָךְ, שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאִם אֵינָם רוֹצִים בְּאוֹתוֹ עִלּוּי, יִטְּלֶנּוּ הוּא בְּלֹא גּוֹרָל; וְיֵשׁ חוֹלְקִים: