הלכות הפקר ונכסי הגר
סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר, והפקר כיצד וכמה סימן עדר - עוד יש איזה דברים של חברו שמתרים אף על פי שאינם הפקר סימן ערה - דין הזוכה בנכסי גר שנתגיר ומת בלא יורשיןסימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר, והפקר כיצד וכמה
ובו י''ח סעיפים
א כָּל דָּבָר שֶׁל הֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה, בֵּין שֶׁהוּא דָּבָר מֻפְקָר וְעוֹמֵד בֵּין שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעָלִים וְהִפְקִירוּהוּ.
ב הַהֶפְקֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶדֶר, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ נֶדֶר שֶׁאָסוּר (א) לַחֲזֹר בּוֹ. באר היטב (א) לחזור. פירוש בדבור בעלמא א''י לחזור ולמחות בהבא לזכות בו ולו' שלי הוא עדיין אבל אם הקדים נפשו וזכה בו במשיכה או בחזקה הרי הוא כאחר וכמ''ש בס''ד. סמ''ע:
ג וּמַה הוּא הַהֶפְקֵר, שֶׁיֹּאמַר אָדָם: נְכָסַי אֵלּוּ הֶפְקֵר לַכֹּל, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִים בֵּין (ב) בְּקַרְקְעוֹת: באר היטב (ב) בקרקעות. פירוש בשניהן מהני לשון זה להפקירו. שם:
ד כֵּיצַד דִּין הַהֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם וְזָכָה בּוֹ, קָנָהוּ לְעַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ זֶה שֶׁהִפְקִיר דִּינוֹ בּוֹ כְּדִין כָּל אָדָם: אִם קָדַם וְזָכָה בּוֹ, קָנָהוּ.
ה הַמַּפְקִיר לַעֲנִיִּים אֲבָל לֹא לַעֲשִׁירִים, (ג) אֵינוֹ הֶפְקֵר, עַד שֶׁיַּפְקִיר לַכֹּל כִּשְׁמִטָּה. באר היטב (ג) אינו. פירוש וחייב במעשר ואם קדם עני זכה בה לא עשה כלום כן פר''ש פ''ו דפאה. שם:
ו הַמַּפְקִיר עֲבָדָיו; הַגְּדוֹלִים, קָנוּ (ד) עַצְמָם; וְהַקְּטַנִּים, כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהֶם, זָכָה. באר היטב (ד) עצמם. דמיד שהפקירן נסתלק רשות רבן מהן ויש להן דעה ויד לזכות בנפש עצמן משא''כ בקטנים. שם:
ז הַמַּפְקִיר אֶת הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה. דִּין תּוֹרָה, אֲפִלּוּ הִפְקִיר בִּפְנֵי (ה) אֶחָד הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וְנִפְטַר מֵהַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ הֶפְקֵר עַד שֶׁיַּפְקִיר בִּפְנֵי ג', כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד זוֹכֶה, אִם רָצָה, וְהַשְּׁנַיִם מְעִידִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בֵּינוֹ וּלְבֵין עַצְמוֹ הָוֵי הֶפְקֵר (טוּר ס''ח בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ה) אחד. סבירא ליה דאחד מיהא בעי דאותו האחד ישמע שהפקירו בעליו ויכול לזכות בו לנפשו אבל בלא''ה אין שם הפקר עליו וע''ז קאי הי''א שהביא הרמ''א דס''ל דמן התור' אפילו בהפקיר בינו לבינו סגי אבל מדרבנן לכ''ע בעי ג' ועיין בדברי הט''ו בא''ח סי' רמ''ו ס''ג בהג''ה שם ע''ש. שם:
ח הָאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וָזֶה, הֲרֵי הַשֵּׁנִי (ו) סְפֵק הֶפְקֵר. וְאִם אָמַר: וְזֶה כְּמוֹ זֶה, אוֹ שֶׁאָמַר: וְגַם זֶה, הֲרֵי הִתְפִּיס הַשֵּׁנִי וְיִהְיֶה הֶפְקֵר וַדַּאי. באר היטב (ו) ספק. זה מקרי יד הפקר ובכה''ג בצדקה והקדש האומר ה''ז צדקה והקדש וזה אע''פ שאינו ידוע אם ר''ל וזה יהי' ג''כ כמו זה או אם דעתו שזה יהי' שלי כבראשונ' קי''ל דהוי הקדש או צדקה כמ''ש הט''ו בי''ד ר''ס רנ''ח ע''ש ובהפקר הוא איבעי' דלא איפשטא בש''ס ומש''ה פסקו בו לקולא דאין מוציאין אותו מחזקת הבעלים. שם:
ט הַמַּפְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ וְלֹא זָכָה בָּהּ אָדָם; כָּל (ז) שְׁלֹשָׁה יָמִים יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן קָדַם וְזָכָה בָּהּ הֲרֵי הוּא כְּזוֹכֶה מֵהַהֶפְקֵר, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר. באר היטב (ז) שלשה. כת' הרא''ש הטעם משום הרמאים שרגילין להפקיר פירותיהם ולחזור ולאכול מהן כדי לפוטרן ממעשר לכן תקנו חז''ל דעד ג''י יכול לחזור בו ולו' אני חוזר בי ממה שהפקרתי ושוב אין אדם יכול לזכות בו הלכך אפילו קודם שחזר בו אין שם הפקר עליו ואם אכל ממנו בין הוא בין אחר חייב במעשר כ''ז שלא כוון לזכות בו ולקנותו וא''ת מאי הועילו חז''ל בתקנתן הא עדיין יכול הרמאי להפקירו ולהקדים נפשו מיד לזכותו מההפקר ויהי' פטור מן המעשר וי''ל דכל שא''י לחזור בדיבורו מיד עד שיעש' בו חזקה גמורה הרמאי ירא לנפשו שאחרים יקדימו עצמן להחזיק בו ואגב שתקנו כן בהפקר קרקע תקנו נמי בכל הפקר שיוכל לחזור תוך ג''י כ''ז שלא זכה בה הוא או אחר וזהו שסיים המחבר אא''כ קדם וזכה כו'. שם:
י הָאוֹמֵר: שָׂדֶה זוֹ מֻפְקֶרֶת לְיוֹם אֶחָד, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, לְשָׁנָה אַחַת, (ח) לִשָׁבוּעַ אֶחָד, עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ הוּא אוֹ אַחֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וּמִשֶּׁזָּכָה בָּהּ בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. באר היטב (ח) לשבוע. פירש לשמטה ואפ''ה כיון דלא הפקירו עולמית דינו דאפי' לאחר ג''י יכול לחזור בו וחייב במעשר אפילו קודם שחזר בו כ''ז שלא זכה בו זכיה גמורה בתורת הפקר הוא או אחר וכ''כ הרא''ש מלתא בטעמא וז''ל כיון שאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן וזה שינה לכך אמרו חז''ל דלא להוי הפקר לאפקועי ממעשר עד דאתי לעשות זוכה עכ''ל ומיהו כשזכה בו הוי הפקר אע''ג דהוא לזמן דילפינן משמטה דהוי ג''כ רק הפקר לשנה אחת. שם:
יא דָּבָר הַמֻּפְקָר שֶׁבָּא אֶחָד וּשְׁמָרוֹ וְהָיָה (ט) מַבִּיט בּוֹ שֶׁלֹּא יִטְּלֶנּוּ אָדָם, לֹא זָכָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ אִם הוּא (י) מִטַּלְטֵל, אוֹ יַחֲזִיק בְּקַרְקַע, כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹנִים הַלָּקוֹחוֹת: באר היטב (ט) מביט. דקי''ל הבטה בהפקר לא הוי כזכיה. שם: (י) מטלטל. פירוש שאפשר להגביה ואם א''י להגביה קנייתו במשיכ' וכמ''ש בר''ס קצ''ח ושם כת' הרמ''א דין י''ח דאף דאפשר להגביה אם אין דרכו להגביה קנה גם במשיכ' ואם הגביה דבר שאין דרכו להגביה קנה לכ''ע וע''ש. שם:
יב הַמִּדְבָּרוֹת וְהַיַּמִּים וְהַנְּהָרוֹת וְהַנְּחָלִים, כָּל שֶׁבָּהֶם הֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה; כְּגוֹן הָעֲשָׂבִים וְהָעֵצִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁל יַעַר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
יג הַצָּד (יא) דָּגִים מֵהַיַּמִּים וּמֵהַנְּהָרוֹת, אוֹ שֶׁצָּד עוֹפוֹת אוֹ מִינֵי חַיּוֹת, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם בְּעָלִים זָכָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָצוּד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ; וְאִם צָד שָׁם, קָנָה. וְאִם הָיוּ הַדָּגִים בְּבֵיבָרִין שֶׁל בְּעָלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבַּבֵּיבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּיבָר גָּדוֹל וְהוּא מְחֻסַר צֵידָה, הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבֵּיבָרִים, וְהַצָּד מִשָּׁם הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. הַלּוֹקֵחַ דָּגִים מִתּוֹךְ מְצוּדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַיָּם, אוֹ שֶׁלָּקַח חַיָּה מִמְּצוּדָתוֹ כְּשֶׁהִיא פְּרוּסָה בַּמִּדְבָּר, הֲרֵי זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם הָיָה הַמְּצוּדָה כְּלִי, וְלָקַח מִתּוֹךְ הַמְּצוּדָה, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן: באר היטב (יא) דגים. עי' בתשובת מהרשד''ם סי' קנ''ז:
יד הַפּוֹרֵס מְצוּדָה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְצָד בָּהּ חַיָּה אוֹ עוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, קָנָה. וְאִם הָיָה עוֹמֵד בַּעַל הַשָּׂדֶה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָמַר: זָכְתָה לִי שָׂדִי, קָנָה בַּעַל (יב) הַשָּׂדֶה וְאֵין לְבַעַל הַמְּצוּדָה כְּלוּם. וְהוּא הַדִּין אִם הֶחָצֵר מִשְׁתַּמֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָמַד בְּצַד שָׂדֵהוּ (טוּר סִימָן רס''ח) . באר היטב (יב) השדה. כת' הסמ''ע דבטור אית' וז''ל נרא' דהיינו דוקא כשיכול ליקחה מתוך השדה כדפרישית לעיל ואז זכתה לו שדהו אע''ג דלא אמר כלום עכ''ל כוונתו שדין זה דומה לדין מציאה בסי' רס''ח דשם כת' דאם הי' צבי שבור או שעמד בקרוב אצלו שיכול להגיעו בעודו בתוך שדהו כו' ע''ש:
טו דָּגִים שֶׁקָּפְצוּ לְתוֹךְ הַסְפִינָה, קָנָה בַּעַל הַסְפִינָה, שֶׁזּוֹ כְּחָצֵר הַמִשְׁתַּמֶּרֶת הִיא וְאֵינָהּ חָצֵר (יג) הַמְהַלֶּכֶת, שֶׁהַמַּיִם הֵם שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָהּ וְאֵינָה הוֹלֶכֶת מֵחֲמַת עַצְמָהּ. באר היטב (יג) המהלכת. ר''ל דאינו קונה כמ''ש בסי' ר''ב סי''ג:
טז עָנִי הַמְנַקֵּף (פֵּרוּשׁ, חוֹתֵךְ, כְּמוֹ וְנִשְׁאַר בּוֹ עֹלֵלוֹת כְּנֹקֶף זַיִת, (יְשַׁעְיָה יז, ו) רַשִׁ''י) בְּרֹאשׁ הָאִילָן וּמַשִּׁיר פֵּרוֹתֶיהָ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ; אִם בָּא לִידֵי הֶעָנִי קֹדֶם שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ קְנָאָם; וְאִם נְטָלָן (אַחֵר) אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אֲבָל אִם לֹא בָּא לְיָדוֹ מִתְּחִלָּה, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֵל לְהוֹצִיאָם מִיַּד הַנּוֹטֵל, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לוֹ לִטְּלָם.
יז שַׁחֲלַיִם (פֵּרַשׁ הָרַמְבַּ''ם בְּעַרְבִי חבשא''ר וּבְלַעַ''ז קישרון) הַגְּדֵלִים בִּשְׂדֵה פִשְׁתָּן, מֻתָּר כָּל אָדָם לִטְּלָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵם הֶפְקֵר שֶׁמַּפְסִידִים הַפִּשְׁתָּן. וְאִם הֵם עוֹמְדִים עַל הַמֶּצֶר אוֹ שֶׁהֻקְשׁוּ לְזֶרַע, (יד) אָסוּר. באר היטב (יד) אסור. דהעומד על המיצר אינו מפסיד לפשתן גם אם הוקשו לזרע שוב אינו יונק מהקרקע שיקלקל הפשתן על ידו ולא ניחא תו לבעלים שיעקרו אחרים. שם:
יח שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם, אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִכ''ד מִמִּין אַחֵר (טו) מַפְקִירִין בֵּית דִּין כָּל הַשָּׂדֶה: באר היטב (טו) מפקירין. המחבר לטעמיה שכת' בב''י שאינו הפקר עד שהב''ד יכריזו עליו שהוא הפקר אבל מדברי הטור משמע שמעצמו הוא הפקר והטעם נ''ל שס''ל דמשעה שנתרבו עוברי עבירה ולא היו נזהרין באיסור כלאים דשדה עשאו חז''ל תקנה זו שכל שדה שימצא בה אחד מכ''ד ממין אחר תהא כל השד' הפקר. שם:
סימן עדר - עוד יש איזה דברים של חברו שמתרים אף על פי שאינם הפקר
ובו סעיף אחד
א גּוֹי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְקִבֵּל הַדָּמִים וְלֹא כָּתַב לוֹ הַשְּׁטָר, הֲרֵי הוּא כְּהֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם (א) זָכָה. וְנִתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ''ד. הגה: עֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ בָּאָרֶץ, וְכֻלָּן נוֹהֲגוֹת אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ, וּכְתָבָן הָרַמְבַּ''ם פ''ה דְּהִלְכוֹת נִזְקֵי מָמוֹן וְהַטּוּר סִימָן רע''ד (א') וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הִשְׁמִיטָן הַמְחַבֵּר הַזֶּה. וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן שְׁכִיחִין, שֶׁרֻבָּם אֵינָן רַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְזֶה אֵינוֹ שְׁכִיחַ בַּגָּלוּת. וְהָרוֹצֶה לַעֲמֹד עַל דִּינֵיהֶן יְעַיֵּן בִּפְנִים. מִי שֶׁהָיָה לוֹ נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים וְיָצְאוּ וְיָשְׁבוּ עַל אִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לָקֹץ עָנָף כְּדֵי לְהַצִּיל נְחִילוֹ וְנוֹתֵן דְּמֵי עָנָף לְבַעַל הָאִילָן (טוּר בְּשֵׁם אָבִיו הָרֹא''שׁ), וְיֵשׁ (ב) חוֹלְקִין (שָׁם בְּשֵׁם הָרִי''ף והרמ''ה) . באר היטב (א) זכה. מיהו צריך לחזור וליתן כל הדמים לישראל כפי מה שנתן לעובד כוכבים ואם יש משפט ידוע בין העובדי כוכבים שלא קנהו אלא מי שנותן דמים הולכין אחר המשפט וכמבואר בסי' קצ''ד ס''ב ע''ש כמה פרטי דינים מזה. סמ''ע. (ראובן הניח לו עובד כוכבים אחד בחנותו איזה אמות סחור' ופגע העובד כוכבים בשמעון שהלך לקנות סחור' זו ממקום אחר וא''ל לך וקח משלי שעומדת בחנות ראובן והלך שמעון ולקח ממנה ושכח העובד כוכבים הסחור' שקנ' שמעון וטען ראובן שהוא זכה בה כי העו''ג הניחה בחנותו ושמעון טוען שבפקדון בא ליד ראובן וכל היכא דאיתא ברשותא דמריה אית' וברשות העובד כוכבים לקחה ולכן הוא זכה בה הדין עם שמעון. ועיין בתשובת מהרד''ך בית י''ט וגם מהר''ר יעקב עוזיאל הסכים עמו בדין זה. בני אהרן סי' ל''ב. בתשובת מ''ב פסק בשם רוב המחברים כר''ל דעובד כוכבים קונ' מישראל או ישראל מעובד כוכבים דוקא במעות ולא במשיכה ורמ''א בתשוב' סי' כ''ז פסק כר''י דדוקא משיכה קונה בעובד כוכבים לא במעות ועיין בי''ד סי' קל''ב וסי' קמ''ו והרש''ך סי' קט''ז כתב דדוקא משיכ' קונ' בעובד כוכבים מישראל או בישראל ממנו ומה''ט פסק באחד שקנ' סחור' מעובד כוכבים ונתן מעות ולא משך ובא אחר וקנ' ומשך קנה השני ובתשובת מהרי''ל סי' ר''ט כתב דמספקא לן אי הלכה כר''י או כר''ל לכן בעינן תרווייהו ועיין בתשובת מהר''מ מלובלין סי' ל''א ומסיק ול''נ הואיל ור''ת ור''י והרא''ש ס''ל דדוקא משיכ' קונ' בעובד כוכבים וגם הב''י בסי' קמ''ו וכן הרמ''א והרש''ך ואליבייהו גם הטור סובר כן וגם הב''ח בסי' קל''ב כ''כ הכי נקטינן כת''י אב''ד משטרים עכ''ל חקי משפט אות ה' סכ''ח וכ''ט וע''ש עוד באות מ' סעיף קנ''ד): (ב) חולקין. וכ''פ מהרש''ל פ''י דב''ק סי' כ''ט ועמ''ש עוד שם. ש''ך:
סימן ערה - דין הזוכה בנכסי גר שנתגיר ומת בלא יורשין
ובו ל''א סעיפים
א גֵּר שֶׁמֵּת וְלֹא הִנִּיחַ בֵּן שֶׁהוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים שֶׁהוֹרָתָם שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָם בִּקְדֻשָּׁה, כָּל נְכָסָיו הֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה
ב גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל כָּל נְכָסָיו, אֵין הַזּוֹכִים בִּנְכָסָיו חַיָּבִים (א) בִּקְבוּרָתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל. באר היטב (א) בקבורתו. הטעם כתב הטור ז''ל דמיד כשמת הגר הופקרו נכסיו ושעבוד קבורתו לא מצינו שתהא מוטלת על נכסיו דמחיים לא חל זה השעבוד שאם בא בע''ח ונטל נכסי המת (לאחר מותו) אינו מחויב לקוברו ע''כ וכתב הש''ך דבב''ח לא פסק כן ואין דבריו מוכרחים עכ''ל:
ג שָׂדֶה הַמְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁהִכִּישׁ (פֵּרַשׁ רַשִׁ''י, כֵּיוָן שֶׁחָפַר בָּהּ בְּהַכָּאָה אַחַת) בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד קָנָה אֶת כֻּלָּהּ. וְאִם אֵינָהּ מְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ, קוֹנֶה מִמֶּנָּה בְּאוֹתוֹ מַכּוֹשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ הַצֶּמֶד בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְיַחֲזֹר.
ד הַמֶּצֶר (פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים (בַּמִּדְבָּר כב, כד) שֶׁעוֹבְרִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם מִשָּׂדֶה לְשָׂדֶה, עָרוּךְ) וְהֶחָצָב (פֵּרוּשׁ, חָצָב נִגְזַר מִן לַחֲצֹב לָהֶם בּוֹרוֹת, (יִרְמְיָה ב, ה), כְּלוֹמַר עֵשֶׂב וְאִילָן שֶׁשָּׁרָשָׁיו חוֹצְבִין וְיוֹרְדִים בָּאָרֶץ אַמּוֹת הַרְבֵּה) שֶׁמְּתַחֲמִים (פֵּרוּשׁ, מְתַחֲמִין מַגְבִּילִים, תַּרְגּוּם וְהִגְבַּלְתָּ (שְׁמוֹת יט, יב) וּתְתַחֵם) בּוֹ תְּחוּמִין, מַפְסִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וְכָל הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַמֶּצֶר אוֹ הֶחָצָב.
ה כָּל הַמַּפְסִיק לְפֵאָה, מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד, הָיָה שָׁם (ב) נַחַל אוֹ אַמַּת הַמַּיִם, לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַנַּחַל אוֹ עַד הָאַמָּה. וְכָל הַמַּפְסִיק בִּר''ה (נ''א בִּרְשׁוּיוֹת שַׁבָּת) מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כְּגוֹן, שֶׁהָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ כַרְמְלִית, אֲפִלּוּ הָיָה בֵינֵיהֶם רְשׁוּת שֶׁחוֹלֵק לְגִטִּין, מַפְסִיק. באר היטב (ב) נחל. ר''ל קרקע קשה מלאה צרורות ואבנים שאינה ראוי לזריע' מלשון נחל איתן אשר לא יעבד וגו'. סמ''ע:
ו כָּל דָּבָר הַמַּפְסִיק לְטֻמְאָה מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנָס אָדָם לְבִקְעָה זוֹ וְטֻמְאָה בַּבִּקְעָה בְּצִדָּהּ הָאַחֵר, וְאֵינוֹ יוֹדֵע אִם הִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה אִם לָאו, כָּל מָקוֹם שֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתָהּ לְטֻמְאָה הֲרֵי הוּא כְּמָקוֹם אַחֵר מְחֻלָּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
ז בִּקְעָה גְדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת רַבּוֹת, וְכֻלָּם שֶׁל גֵּר אֶחָד, וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם לֹא מֶצֶר וְלֹא חָצָב וְלֹא דָּבָר מִדְּבָרִים הַמַּפְסִיקִים, וּבָא אֶחָד וְהֶחֱזִיק בְּמִקְצַת הַבִּקְעָה לִקְנוֹת אֶת כֻּלָּהּ, כָּל הַנִּקְרָא עַל שֵׁם אוֹתוֹ הַגֵּר, קוֹנֶה אוֹתוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בִּשְׂדֵה בֵּית הַשְּׁלָחִין, אֲבָל בִּשְׂדֵה בֵּית הַבַּעַל אִם פֵּרַשׁ לִקְנוֹת כֻּלָּן קָנָה כֻּלָּן. אֲבָל אִם הֶחֱזִיק סְתָם וְלֹא פֵּרַשׁ לִקְנוֹת כֻּלָּן, לֹא קָנָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהֶחֱזִיק מַעֲנֶה לְאָרְכּוֹ (ג) וּלְרָחְבּוֹ. וְאִם הוּא שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ (ד) מֶצֶר, קָנָה כָּל מַה שֶּׁבַּמֶּצֶר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ג) ולרחבו. עיין פירושו בסמ''ע מ''ש בשם הטור. ע''ש: (ד) מצר. שהמצר שמסבבו עשאו כשד' אחד סמ''ע:
ח (ה) שְׁתֵּי שָׂדוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶם, הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶם לִקְנוֹתָהּ, קְנָאָהּ. הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ וְלִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ, זוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ קָנָה, אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ לֹא קָנָה. הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹת חֲבֶרְתָּהּ, לֹא קָנָה אַחַת מֵהֶן, חֲבֶרְתָּהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ, וְאוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹתָהּ. באר היטב (ה) שתי. עיין בתשו' ר''י לבית לוי סי' נ''ט:
ט הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ וְלִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַמֶּצֶר שֶׁבֵּינֵיהֶם, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בַּמֶּצֶר לִקְנוֹת אֶת שְׁתֵּיהֶן, הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאִם בָּא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹתָהּ, זָכָה הָאַחֲרוֹן.
י וְכֵן שְׁנֵי בָתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, שֶׁהֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶם לִקְנוֹתוֹ וְלִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי, לֹא קָנָה אֶלָּא זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ בִּלְבַד. הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶם כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי, אַף זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לֹא קָנָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הֶחֱזִיק בַּפְּנִימִי כְּדֵי לִקְנוֹתוֹ עִם הַחִיצוֹן, קָנָה (ו) שְׁנֵיהֶם (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''ם וְהָרֹא''שׁ) . באר היטב (ו) שניהם. ודוקא בשתי בתים שהן זה לפנים מזה והחזיק בפנימי שהחיצון משועבד לדריסת הרגל של פנימי מש''ה נקנה גם החיצון על ידו משא''כ כשאינו לפנים ממנו או בשתי שדות הנ''ל וכ''כ בטור ע''ש. סמ''ע:
יא הַמַּחֲזִיק (ז) בִּשְׁטָר מִנִּכְסֵי הַגֵּר כְּדֵי לִקְנוֹת הַקַּרְקַע הַכְּתוּבָה בְּאוֹתוֹ שְׁטָר, לֹא קָנָה אֶלָּא הַשְּׁטָר בִּלְבַד לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ. באר היטב (ז) בשטר. עיין בש''ך שהאריך בדין זה לפלפל בש''ס ופוסקים והניחו בצ''ע ע''ש באורך:
יב נִכְסֵי גֵר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, וְנִכְסֵי הַהֶפְקֵר, וְשָׂדֶה שֶׁמְּכָרָהּ הַגּוֹי (ח) לְיִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ, כֻּלָּם דִּינָם שָׁוֶה, כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶם בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּהִלְכוֹת מְכִירָה קָנָה, חוּץ מֵאֲכִילַת פֵּרוֹת. כֵּיצַד, הַלּוֹקֵחַ קַרְקַע מֵחֲבֵרוֹ וְהֶחֱזִיק בָּהּ בַּאֲכִילַת פֵּרוֹתֶיהָ קָנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ''ב. אֲבָל בְּנִכְסֵי גֵר אוֹ נִכְסֵי הֶפְקֵר, אֲפִלּוּ אָכַל פֵּרוֹת הָאִילָן כַּמָּה שָׁנִים לֹא קָנָה לֹא גוּף הָאִילָן וְלֹא גוּף הַקַּרְקַע, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הָאָרֶץ אוֹ יַעֲבֹד עֲבוֹדָה בָּאִילָן. הגה: לְפִיכָךְ, אִם מָצָא שְׂדֵה הַגֵּר חֲרוּשָׁה, וּזְרָעָהּ וְלֹא כִּסָּה אַחַר הַזְּרִיעָה, וְצָמְחָה וַאֲכָלָהּ, לָא הָוֵי חֲזָקָה (טוּר) . באר היטב (ח) לישראל. עיין מדינים אלו לעיל ר''ס קצ''ד ובסי' רע''ד ועמ''ש שם:
יג יֵשׁ דְּבָרִים (ט) רַבִּים, שֶׁאִם הֶחֱזִיק בָּהֶם הַלּוֹקֵחַ לֹא קָנָה, וְאִם הֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶם בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ נִכְסֵי הֶפְקֵר קָנָה. כֵּיצַד, הַמּוֹצֵא פַּלְטְרִין גְּדוֹלִים בְּנוּיִם בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ בְּנִכְסֵי הֶפְקֵר, וְסִיֵּד בָּהֶם סִיּוּד אֶחָד אוֹ כִּיֵּר בָּהֶם כִּיּוּר אֶחָד, כְּגוֹן אַמָּה אַחַת אוֹ יוֹתֵר כְּנֶגֶד (י) הַפֶּתַח, קָנָה. באר היטב (ט) רבים. עיין בסוף ס' משאת בנימין ובתשובת ר''י לבית לוי סי' נ''ג: (י) הפתח. פי' בכותל העומד נגד הפתח ואז בכניסתו יראה הייפוי דטיחת הסיד או הציור דחשוב תקון ומעש' בגוף הבית ומש''ה קנאו בו אבל בסיוד וציור שלא כנגד הפתח לא סגי באמה על אמה. סמ''ע:
יד הַצָּר צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, קָנָה.
טו הַמַּצִּיעַ מַצָּעוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר, כֵּיוָן שֶׁיִּפָּה הַקַּרְקַע בְּהַצָּעָתָן, קָנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁשָּׁכַב עַל הַמַּצָּעוֹת, דְּהוֹאִיל וְנֶהֱנֶה מִן (יא) גּוּף הַקַּרְקַע וְגַם הִצִּיעַ אוֹתָן, קָנָה (טוּר) . עָרַךְ שֻׁלְחָן וְאָכַל עָלָיו, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּקָנָה (שָׁם בְּשֵׁם אָבִיו הָרֹא''שׁ) . באר היטב (יא) גוף. ובאכילת פירות הקרקע לא קנה משום דלא מקרי מתהני מגוף הקרקע אלא דה''ל כקונ' עבד דלא קנאו במה שבישל לו מאכל אלא דבעינן שהעבד יגביה לרבו שאז עוש' מעש' בגוף העבד כמ''ש בסי' קצ''ו וה''נ דכוותיה ובניר השדה דהוי מעש' בגוף השדה מש''ה קנאוהו. שם:
טז הֵנִיר אֶת הַשָּׂדֶה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, קָנָה.
יז הַמְפַצֵּל זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן אוֹ שְׂרִיגֵי אִילָנוֹת וְכַפּוֹת תְּמָרִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר, אִם דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאִילָן, קָנָה, וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַאֲכִיל הָעֵצִים לַבְּהֵמָה, לֹא קָנָה. כֵּיצַד, הָיָה כּוֹרֵת מִכָּאן וּמִכָּאן, חֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן. הָיָה כּוֹרֵת מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ מִתְכַּוֵן אֶלָּא לָעֵצִים.
יח וְכֵן הַמְלַקֵּט עֵצִים וַאֲבָנִים מִן הַשָּׂדֶה, אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה. וְאִם דַּעְתּוֹ לָעֵצִים, לֹא קָנָה. כֵּיצַד, לָקַט הַגַּס וְהַדַּק, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן הָאָרֶץ. לָקַט הַגַּס וְלֹא הַדַּק, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָעֵצִים. וַאֲפִלּוּ אָמַר שֶׁכִּוֵּן לְתַקְּנָהּ, לֹא קָנָה, דְּבָעֵינָן שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו מוֹכִיחִין (טוּר) .
יט וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הָאָרֶץ, אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁווֹת מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ גֹרֶן, לֹא קָנָה. כֵּיצַד, הָיָה לוֹקֵחַ עָפָר מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְנוֹתְנוֹ לַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ, הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן הָאָרֶץ. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה, אֶלָּא מַשְׁלִיךְ הֶעָפָר וְהַצְּרוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּלֹא הַקְפָּדָה, הֲרֵי זֶה בַּחֲזָקָה שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵן אֶלָּא לְהַשְׁווֹת מָקוֹם לָדוּשׁ בּוֹ.
כ וְכֵן הַפּוֹתֵחַ מַיִם לְתוֹךְ הָאָרֶץ, אִם לְתַקֵּן הָאָרֶץ, קָנָה. וְאִם לָצוּד דָּגִים, לֹא קָנָה כֵּיצַד, עָשָׂה מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ הַמַּיִם בִּלְבַד, הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵן לְתַקֵּן הָאָרֶץ. עָשָׂה שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד לְהַכְנִיס וְאֶחָד לְהוֹצִיא, הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לָצוּד דָּגִים.
כא הַבּוֹנֶה פַּלְטְרִין גְּדוֹלִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא אֶחָד וְהֶעֱמִיד לָהֶם דְּלָתוֹת, קָנָה הָאַחֲרוֹן. שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא עָשָׂה בְּגוּף הָאָרֶץ כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁעָשָׂה גַּל אֲבָנִים, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה; שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל בְּגָדֵר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחָב בְּיוֹתֵר וּמְפֻלָּשׁ, וְאֵין צוּרַת אוֹתוֹ הַבִּנְיָן מוֹעֶלֶת עַד שֶׁיַּעֲמִיד דְּלָתוֹת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין (אִם) עָשָׂה הָרִאשׁוֹן דְּלָתוֹת וְלֹא נָעַל, וּבָא שֵׁנִי (יב) וְנָעַל, קָנָה שֵׁנִי (טוּר כ''כ הָרֹא''שׁ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה בְּבוֹנֶה בְּעֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כְּגוֹן בְּעֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁל גֵּר, וְלֹא כִוֵּן לִזְכּוֹת בָּהֶן רַק עַל יְדֵי (יג) בִנְיָן, אוֹ שֶׁבָּנָה עַל יְדֵי (יד) פּוֹעֲלִים. אֲבָל אִם זָכָה בָּהֶן, אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה, שֶׁיּוּכַל לוֹמַר: אֲנִי אֶטֹּל עֵצַי (טו) וַאֲבָנַי, הֲרֵי הָאַחֲרוֹן לֹא הֶחֱזִיק בִּכְלוּם, וְלָכֵן הַקַּרְקַע הֶפְקֵר כְּמוֹ שֶׁהָיָה וְכָל (טז) הַקּוֹדֵם זָכָה (שָׁם בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בּוֹנֶה בְּשֶׁלּוֹ, הַשֵּׁנִי זָכָה (יז) בַּכֹּל. וְהָא דְּרִאשׁוֹן לֹא קָנָה, בְּבִנְיָן שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע, הַיְנוּ כְּשֶׁלֹא בָּנָה בִּנְיָן הַמּוֹעִיל, אֲבָל אִם עָשָׂה בִּנְיָן הָרָאוּי לְהַעֲמִיד בְּהֵמָה אוֹ תַרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁחָפַר בַּקַּרְקַע יְסוֹדוֹת לְבִנְיָן וּבָנָה, קָנָה הַקַּרְקַע בְּבִנְיָנָהּ (הַמַּגִּיד פ''ב דִּזְכִיָּה בְשֵׁם הר''י הַלֵּוִי אִבְּן מִיגַ''שׁ) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין (וּסְבִירָא לְהוּ דְלָא קָנָה בַּחֲפִירַת הַיְסוֹדוֹת) (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק ח''ה בְּשֵׁם רַמְבַּ''ן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (יב) ונעל. עיין בתשובת מהרי''ט ס''ס ק''נ: (יג) בנין. ומש''ה כיון דלא קנה הבנין בלא דלתות לא קנה ממנו כלום סמ''ע: (יד) פועלים. פי' ואין דעת הפועלים לקנות לו כלום ונמצא שנשאר הפקר עד שיעמיד השני דלתות. שם: (טו) ואבנים. לקמן סי' שע''א יתבאר שהיורד לתוך חורבת חבירו ובנאה שלא ברשות י''ל אחר כך עצי ואבני אני נוטל ומש''ה כשיאמר הראשון עצי ואבני אני נוטל הרי לא עשה השני כלום בהעמדת הדלתות. שם: (טז) הקודם. כתב הטור בשם הרמ''ה ז''ל הלכך אם קדם קמא ומסלק דלתות דבתרא ומוקי דלתות מדיליה קנה ואי לא דינא הכי דשקיל קמא לבנין ובתרא דלתות דידיה. וארעא הוה הפקר כדמעיקרא ומאן דמחזיק בארעא זכה עכ''ל: (יז) בכל. פי' בקרקע ובבנין דמאחר שהראשון בנה כדי לקנות הקרקע ולא קנה וא''כ הוי הפקר וזכה השני בכל כ''כ הה''מ בשם ר''י מיגאש והרמב''ם. ועד''מ שהביאו. סמ''ע:
כב הַמֵּפִיץ הַזֶּרַע לְתוֹךְ הַתְּלָמִים, לֹא קָנָה. שֶׁבְּעֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ הַזֶּרַע, לֹא הִשְׁבִּיחַ כְּלוּם; וּבְעֵת שֶׁצָּמַח וְהִשְׁבִּיחַ, שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא וְאֵינוֹ קוֹנֶה.
כג הָיְתָה מְחִצָּה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא זֶה וְעָשָׂה מְחִצָּה אַחֶרֶת עַל גַבָּהּ, לֹא קָנָה. וַאֲפִלּוּ (יח) נִבְלְעָה מְחִצָּה תַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת; שֶׁבְּעֵת שֶׁבָּנָה לֹא הוֹעִיל, וּבְעֵת שֶׁהוֹעִיל, מֵאֵלָיו בָּא הַמַּעֲשֶׂה. באר היטב (יח) ונבלעה. ולא דמי למ''ש הטור בא''ח סי' שנ''ו והמחבר שם סי' שנ''ח בקרפף שלא הוקף לדיר' ובנה מחיצ' ע''ג ונבלעה התחתונה דמהני העליונ' שאני בנכסי הגר דבעינן שתהא הנאת הקרקע ניכרת וידוע על ידו. שם:
כד הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבְהֶפְקֵר וְאֵין דַּעְתּוֹ לִקְנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁגָּדַר וּבָנָה, לֹא קָנָה.
כה הָעוֹדֵר בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּכְסָבוּר שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ, לֹא קָנָה.
כו עָדַר בְּנִכְסֵי גֵר זֶה וּכְסָבוּר שֶׁהָיָה שֶׁל גֵּר אַחֵר, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו אֵלּוּ לִזְכּוֹת מֵהַהֶפְקֵר, הֲרֵי זֶה קָנָה.
כז הָיָה מַשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר, וּכְשֶׁמֵּת הַגֵּר בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בְּמַשְׁכּוֹן זֶה, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר בָּטֵל שִׁעְבּוּדוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם יֵשׁ לוֹ לַגֵּר שְׁטָר חוֹב עַל (יט) מַשְׁכּוֹנוֹת קַרְקַע מֻחְזֶקֶת. באר היטב (יט) משכונות. ל' הטור אם יש לו משכנות קרקע מוחזקת ביד ישראל ומת חוזר הקרקע לבעליו והגיה הב''ח אם יש לו שטר על משכונת קרקע מוחזק כו' ופי' דהשטר מוחזק ביד אחר אבל במשכון מופקד ביד אחר זכה בו האחר ע''ש ואינו נ''ל דכיון שפקע שעבודו במיתת הגר מה זכות יהי' להאחר במשכון ויותר נרא' דצ''ל אם יש לו משכונת קרקע מוחזק בידו מישראל וכמ''ש הטור לעיל סי' ע''ב סעיף ל' עיין שם וכן משמע בבעל התרומות סוף שער מ''ט שממנו מקור דין זה ועיין לעיל סי' ע''ב מסל''ו עד ס''ס מ' דינים השייכים לכאן. ש''ך:
כח הָיָה מַשְׁכּוֹן הַגֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ, לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן כְּנֶגֶד מָעוֹתָיו, וְהָאַחֲרוֹן קוֹנֶה אֶת הַשְּׁאָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹא הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בַּחֲצַר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל אִם הָיָה בַּחֲצֵרוֹ, חֲצֵרוֹ קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ וְאֵין לְזֶה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם. הגה: וְהוּא הַדִּין לְפִקָּדוֹן שֶׁל גֵּר שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתְּרוּמוֹת) . מִיהוּ, אִם הוּא דָבָר דְּלָא הֲוָה לֵהּ לֵידַע לְבַעַל הֶחָצֵר, לֹא קָנָה (מָרְדְּכַי פ''ב דִּמְצִיעָא) . וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רס''ח. הָיָה הַגֵּר חַיָּב לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁטָר אוֹ (כ) בְעֵדִים, אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּשִׁעוּר הַחוֹב, וְהַמַּחֲזִיק בִּנְכָסָיו יֵשׁ לוֹ דִּין יוֹרֵשׁ, וְהַבָּא לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ כְּבָא לִפָּרַע מִן הַיּוֹרְשִׁין (הַמַּגִּיד פ''ב דִּזְכִיָּה וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם בַּעַל הָעִטּוּר) . באר היטב (כ) בעדים. היינו שמת תוך זמנו וכמ''ש בסי' ק''ח וה''ה בכת''י באופן שגוב' מיורשים וכן משמע מלשון בעה''ת הביאו ב''י וזה פשוט שכל מלו' שנגבית כו' כמ''ש המחבר בס''ס זה. שם:
כט גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶם עֲבָדִים; גְּדוֹלִים, קָנוּ (כא) עַצְמָם בְּנֵי חוֹרִין; קְטַנִּים, כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶם זָכָה. באר היטב (כא) עצמם. כמו גבי הפקר לעיל סי' רע''ג ס''ו ע''ש:
ל גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו, וְשָׁמְעוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, כֻּלָּם חַיָּבִים לְהַחֲזִיר. הֶחֱזִירוּ כֻּלָּם, וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁשְּׁמוּעָה רִאשׁוֹנָה אֱמֶת הָיְתָה, וּבָרִאשׁוֹנָה מֵת אוֹ מֵת בְּנוֹ מִקֹּדֶם אוֹ הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, כָּל הַמַּחֲזִיק (כב) בַּשְּׁנִיָּה קָנָה, (כג) וּבָרִאשׁוֹנָה לֹא קָנָה. באר היטב (כב) בשנייה. ול''ד למ''ש הט''ו בי''ד ס''ס ש''מ כששמע שמת אביו וקרע בגדיו וישב עליו קצת שבע' ואח''כ הוגד לו שלא מת ופסק מאבילתו ואח''כ חזרו לו' לו שאמת הי' שמת בראשונ' שיצא ידי קריע' והימים שנהג באבילתו שאני התם דהא עכ''פ עשה הקריע' בשעת חימום ונהג אבילתו ומי הפקיעתו מידו. סמ''ע: (כג) ובראשונ'. עיין בהה''מ בפ''ב מהל' זכי' ובש''ס בבא בתרא דף קמ''ב והרא''ש פ' אלמנ' לכ''ג ודו''ק וצ''ע. ש''ך:
לא גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו, וְהָיוּ עָלָיו חוֹבוֹת, כָּל מִלְוָה שֶׁנִּגְבֵּית מֵהַיּוֹרְשִׁים וּמֵהַלָּקוֹחוֹת נִגְבֵּית גַּם מֵאֵלּוּ שֶׁזָּכוּ בָהֶם, וְאֵין גּוֹבִים מֵהֶם אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. הָיוּ רַבִּים שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם, אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִפְסָד; אֵין לוֹ, גּוֹבִין מִשֶּׁלְּפָנָיו: