הלכות גניבה
סימן שמח - אסור גנבה, ומי נקרא גנב, ומאיזה שעה מתחיב סימן שמט - דין אשה ועבד וקטן שגנבו סימן שנ - גנב חלבו של חברו ואכלו, משלם לו דמי חלבו סימן שנא - דין הגונב כיס בשבת סימן שנב - הפקיד לשנים, וטענו נגנב, והודה האחד ועל השני באו עדים, בין שניהם משלמים ... סימן שנג - נשתנה הגנבה ביד הגנב או שנתיאשו בעליה ממנה סימן שנד - השביחה הגנבה ביד הגנב סימן שנה - גנב שהחזיר הגנבה שלא מדעת הבעלים סימן שנו - אסור לקנות שום דבר מהגנב, והקונה מגנב מפרסם או אינו מפרסם סימן שנז - המכיר כליו וספריו ויצא לו שם גנבה בעיר סימן שנח - דברים האסורים לקנות מהרועים ומשומרי פרות ומבעלי אמנותסימן שמח - אסור גנבה, ומי נקרא גנב, ומאיזה שעה מתחיב
ובו ח' סעיפים
א אָסוּר (א) לִגְנֹב, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, דִּין תּוֹרָה. וְאָסוּר לִגְנֹב אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק, וַאֲפִלּוּ עַל מְנַת (ב) לְהַחֲזִיר אוֹ כְּדֵי לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ, הַכֹּל אָסוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ. באר היטב (א) לגנוב. בש''ס ריש ב''ק משמע דגנב חייב לשלם מעידית כמזיק וכ''פ הרי''ף והרא''ש והנ''י שם ומהרש''ל שם סי' ו' וע''ש (א''ה לקמן ס''ה מבואר דין זה בפירוש) וכן הוי הדין בסי' שפ''ה ושפ''ח ס''ב ועמ''ש בסי' ת''כ ס''ג. ש''ך: (ב) להחזיר. פי' שלקחו לצורכו ולהחזירו בעינו אח''כ. סמ''ע:
ב כָּל הַגּוֹנֵב אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה עוֹבֵר עַל לָאו דְּלֹא תִגְנֹבוּ (וַיִּקְרָא יט, יא) וְחַיָּב לְשַׁלֵּם, אֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן שֶׁל (ג) גּוֹיִים, וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מִגָּדוֹל אוֹ מִקָּטָן. הגה: טָעוּת גּוֹי, כְּגוֹן לְהַטְעוֹתוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹ לְהַפְקִיעַ הַלְוָאָתוֹ, מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִוָּדַע לוֹ, דְּלֵיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם (טוּר ס''ג) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר (ד) לְהַטְעוֹתוֹ, אֶלָּא אִם טָעָה מֵעַצְמוֹ, שָׁרִי. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא) . באר היטב (ג) גוים. משמע מכאן דאסור מדאוריית' וכן כת' מהרש''ל פרק הגוזל דסביר' ליה להרמב''ם וטור וסמ''ג שכתבו בלשון הזה דאסור מדאוריית' ע''ש וקשה מכאן על מ''ש הרמ''א בא''ע סי' כ''ח קדשה בגזל או בגניבת עובד כוכבים הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משום קדוש השם עכ''ל ומה שהוציא שם כן מתשובת מהרי''ו סי' קל''ט המעיין בתשו' שם יראה שאינו כן וצ''ע ועמ''ש בר''ס שנ''ט. ש''ך: (ד) להטעותו. כת' הסמ''ע דלמדו זה מדאסרו אפילו גניבת דעת העובד כוכבים ועיין במהרש''ל פ''י דב''ק סי' כ' שכת' שם דגם הפקעת הלואה אינו מותר אלא כשחייב לשלם לו דרך מכס או דרך חוב אבל מה שהוא דרך מקח אסור עכ''ל וע''ש ועיין בתשו' רש''ך ח''א סי' ק''צ:
ג אֵיזֶהוּ גַּנָּב, הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן אָדָם בְּסֵתֶר וְאֵין הַבְּעָלִים (ה) יוֹדְעִים. אֲבָל אִם לָקַח בְּגָלוּי וּבְפַרְהֶסְיָא, אֵין זֶה גַּנָּב, אֶלָּא גַּזְלָן. באר היטב (ה) יודעים. ואפילו יודעים מזה כיון שמטמין עצמו כדי שלא יראהו נקרא גנב כ''כ הטור לאפוקי אם בא לגזול מיד הבעלים דנקרא גזלן ונ''מ דאין הגזלן חייב בכפל ולא בד' וה' אם טבח ומכר. סמ''ע:
ד מִשָּׁעָה שֶׁמָּשַׁךְ הַגְּנֵבָה נַעֲשָׂה עָלֶיהָ גַּנָּב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, (ו) שֶׁמְּשָׁכָהּ חוּץ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה. וְאִם הִכְנִיסָהּ לִרְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ לְגַגּוֹ חֲצֵרוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ, אִם הִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת, חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ וְלֹא הִגְבִּיהַ. הגה: אֵימָתַי גַּנָּב חַיָּב בְּכֶפֶל וְאַרְבַּע וַחֲמִשָּׁה, עַיֵּן בִּפְנִים; וְלֹא כְּתָבָן הַמְחַבֵּר הַזֶּה, לְפִי שֶׁהוּא קְנָס וְאֵינוֹ נוֹהֵג הָאִדָּנָא. מִיהוּ, יֵשׁ נַפְקוּתָא אִם תָּפַס, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן א' ס''ה: באר היטב (ו) שמשכה. מיירי דמשכה במקום שקונה משיכה דהיינו בסימטא ובחצר של שניהם וכ''ש כשמשכה לרשותו וכמ''ש בסי' קנ''ז שם:
ה תַּשְׁלוּמֵי גְּנֵבָה, אִם יֵשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִים יוֹרְדִים לָהֶם; וְאִם אֵין לוֹ מִטַּלְטְלִין אֶלָּא קַרְקָעוֹת, יוֹרְדִים לָהֶם וְגוֹבִין מֵהָעִדִּית שֶׁלּוֹ, כִּשְׁאָר נְזִיקִין.
ו מִי שֶׁגָּנַב וְהִגְבִּיהַּ הַגְּנֵבָה, וּבָא אַחֵר וְסִיַּע לְהוֹלִיכָהּ מִשָּׁם, פָּטוּר זֶה (ז) הַשֵּׁנִי. באר היטב (ז) השני. וסיים הרא''ש בזה הביאו הטור ז''ל והא דאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' רצה מזה גובה כו' היינו דוק' כשגזלה השני מהראשון וכיון דלא נתייאשו הבעלים ה''ל כאילו גזלה מהבעלים אבל היכא שלא בא לגזול אלא לסייע והוא כבר קנאה לא (עיין בתשו' שבות יעקב חלק א' סי' קע''ח):
ז רְאוּבֵן שֶׁרָאָה שִׁמְעוֹן שֶׁנִּכְנָס לְבֵית לֵוִי וְגָנַב חֵפֶץ אֶחָד, וּבָא אוֹתוֹ חֵפֶץ לְיַד רְאוּבֵן וְהֶחֱזִירוֹ לְשִׁמְעוֹן, אֵין לֵוִי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַּדִּין. הגה: וְדַוְקָא שֶׁשִּׁמְעוֹן יֵשׁ לוֹ שׁוּם טַעֲנָה נֶגֶד לֵוִי, אֲבָל אִם אֵין לוֹ טַעֲנָה עֲלֵיהֶם רַק גְּנָבָם וְזֶה יוֹדֵעַ רְאוּבֵן, אִם הֶחֱזִירָהּ לְשִׁמְעוֹן הַגַּנָּב, חַיָּב (ח) לְשַׁלֵּם לְלֵוִי, דְּהָוֵי לֵהּ לְהָשִׁיב הָאֲבֵדָה לַבְּעָלִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַסְפִינָה, וְכֵן מַשְׁמָע מִתְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ח) לשלם. ואע''פ ששמעון כבר הגביה הגניבה והוציאה וקנאה בהגבהה ובסעיף הקודם פטר לשמעון מה''ט. התם פטרו ממה שסייעו בהוצאתו ואחר שהוציאה בא הגנב ונטלה מידו משא''כ בזה דמעצמו החזיר ליד ראובן הגניבה והיה יכול להחזיקה בידו ולהחזיר ליד הבעלים מש''ה חייב מדין שומר אבידה. סמ''ע:
ח רְאוּבֵן תָּבַע לְשִׁמְעוֹן שֶׁנִּכְנָס לְחַדְרוֹ וְגָנַב סְפָרָיו וְהוֹצִיאָם מֵרְשׁוּתוֹ, וְהֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: אֱמֶת הָיָה שֶׁהוֹצֵאתִים, אֲבָל כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: שֶׁבִּקְּשָׁתָנִי קְרוֹבָתִי כַּלָּתְךָ לְהוֹצִיאָם כִּי לֹא יָכְלָה שְׂאֵתָם, וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁל מִי הָיוּ, וְגַם לֹא הִגְבַּהְתִּים אַךְ הִיא הִגְבִּיהָתָם וּנְתַנְתָּם לִי; שִׁמְעוֹן חַיָּב לְהַחֲזִירָם, כִּי מַה לּוֹ (ט) לִכָּנֵס לְחַדְרוֹ לְהוֹצִיא הַסְפָרִים, וְנִכָּר הַדָּבָר שֶׁכִּוֵּן לְסַיֵּעַ לִגְזֹל לְחָמִיהָ. וּמַה שֶּׁטּוֹעֵן שֶׁהִיא הִגְבִּיהָתָם וּנְתַנְתָּם לוֹ, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי טוֹעֵן שֶׁהָיוּ כְּבֵדִים וְלֹא יָכְלָה שְׂאֵתָם, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם אִם לֹא סִיְּעָהּ, הֲוָה לֵהּ כְּאִלּוּ הוֹצִיאָם הוּא, וְיִגְבֶּה רְאוּבֵן מִמִּי שֶׁיִּרְצֶה: מִכַּלָּתוֹ שֶׁהוֹדֵית לוֹ שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתָהּ; וְאִם יִרְצֶה, יִגְבֶּה מִשִּׁמְעוֹן. הגה: וְכֵן אִם הִטְמִין הַגַּנָּב הַגְּנֵבָה וְהֻצְרַךְ לָצֵאת מִן הָעִיר עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְרִיחַ הַגְּנֵבָה, וְשָׁלַח אַחַר כָּךְ אִישׁ אֶחָד לְהָבִיא לוֹ הַגְּנֵבָה, הַשָּׁלִיחַ חַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּהוּא עִקַּר הַגַּנָּב, מֵאַחַר שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא גְּנֵבָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַסְפִינָה) הַמַּרְאֶה לַחֲבֵרוֹ לִגְנֹב אוֹ שָׁלְחוֹ לִגְנֹב, אֵין הַמְשַׁלֵּחַ חַיָּב (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שט''ו), דְּאֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה (ד''ע) . מִיהוּ, אִם הַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ בַּר חִיּוּבָא, דְּהַמְשַׁלֵּחַ (י) חַיָּב (מָרְדְּכַי פ''ק דִּמְצִיעָא) . וְעַיֵּן בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן פ''ו בְּאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ מִשְׁכְּנָהּ וְהַבַּעַל אוֹמֵר שֶׁגָּנְבָה מִמֶּנּוּ: באר היטב (ט) ליכנס. פירוש ומש''ה אף אם יש לקרובתו שום טענה למה גנבו מ''מ כיון שהוא אינו יודע אם האמת אתה לא היה לו ליכנס כו' ואף שלא היו שם עדים על ההוצאה וכדמשמע מלשון שהשיב שמעון אמת הוא שהוצאתי משמע שזולת הודאתו לא היה ראובן יכול לברר הדבר בעדים אבל בדין שלפני זה לא נכנס שמעון לסייע בגניבה אלא שתבעו ראובן על מה שהחזיר לגנב הגניבה שבאה לידו ואף שבטור משמע שהמעשה היה ג''כ שנכנס וסייע להוציאו הא כת' שם טעמים אחרים לפטרו והוא כיון שהגנב היה יכול להוציאו לבדו ועוד דשם טען שמעון שידע שהאמת אתו ע''ש. שם: (י) חייב. דלא שייך כאן לו' דסבר המשלח דלא יעשה השליח מה שבקש ממנו מטעם דדברי הרב ודברי התלמיד כו' כיון דאינו בר חיובא ובד''מ הביא דברי המרדכי פ''ק דב''מ שכת' בשם מוהר''מ ז''ל דאם אמר קח לי שור בבית פלוני שהוא שלי ונמצא אח''כ שאינו שלו אלא לגנבו נתכוין חייב המשלח באחריות השור במשיכת השליח דהא השליח לא ידע שהוא גניבה ושהנ''י כת' בפרק מרובה דהשליח חייב דאין שלד''ע אפילו במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור עכ''ל הסמ''ע וז''ל הש''ך כבר כתבתי בסי' קפ''ב דמה שהוצי' הרמ''א כן מהגהת מיי' ומרדכי אינו מוכרח והעליתי שם לדינ' דאין חילוק בין השליח בר חיובא או לא ולעולם אין שליח לד''ע רק גבי חצר ע''ש ומ''ש הד''מ כאן בשם הנ''י דהשליח חייב כו' כנ''ל ליתא דלא כת' הנ''י שם רק דמ''מ המשלח פטור אבל שיהא השליח חייב אין טעם לזה כלל וכן מבואר בהדי' במהרש''ל פ' מרובה סי' ל''ג דלכ''ע השליח פטור בשלא ידע ע''ש דהשיג על הנ''י ולפע''ד שלא כדת השיג עליו כו' ע''ש שהאריך הרבה בזה ועיין בתשו' מהר''מ מלובלין סי' פ''א:
סימן שמט - דין אשה ועבד וקטן שגנבו
ובו ה' סעיפים
א אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ חַיָּבִים לְשַׁלֵּם, אֶלָּא שֶׁאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁגָּנְבָה אִם אֵין הַקֶּרֶן בְּעַיִן אוֹ חִלּוּפָיו, אֵין לָהּ מִמַּה (א) לְשַׁלֵּם עַד שֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ (ב) תִּתְגָּרֵשׁ. באר היטב (א) לשלם. עמ''ש בזה בסי' שמ''ו ס''ק י''ט ע''ש: (ב) תתגרש. פירוש יקח פס''ד מיד עליה שנתחייבה לשלם לו קרן וכפל מיד כשיהיה לה וכמ''ש הטור והמחבר בסעיף שאח''ז ואף שכת' הטור ז''ל עד שתתאלמן או תתגרש ויתבענה אינו רצה לו' שיתבענה אז ויקח פס''ד עליה אלא רצה לו' אז יתבענה להוצי' מידה בפס''ד שבידו מעכשיו ומש''ה השמיע המחבר שיתבענה כדי שלא נטעה בו. סמ''ע:
ב אֵשֶׁת רְאוּבֵן הִשְׁאִילָה לְאֵשֶׁת שִׁמְעוֹן חֲפָצִים, וְיָצָא קוֹל בָּעִיר שֶׁנִּגְנְבוּ, אִם שִׁמְעוֹן מוֹדֶה שֶׁהַחֲפָצִים בָּאוּ לִרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵע מַה נַּעֲשָׂה בָּהֶם, צָרִיךְ (ג) לִשָּׁבַע שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בָּהֶם יַד, וְגַם הָאִשָּׁה תִּשָּׁבַע שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתָהּ, וְיִכְתְּבוּ עָלֶיהָ פְּסַק דִּין שֶׁחַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם לָהּ הַחֲפָצִים לִכְשֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִתְגָּרֵשׁ (וְע''ל ס''ס צ''ז) . באר היטב (ג) לישבע. אף שהוא טענת ספק ובתשו' הרא''ש כת' בזה המעשה ז''ל וגם חושדין לשמעון עצמו שיודע מה שנעשה בו ושמא עדיין הן ברשותו כו' ולפ''ז י''ל דמש''ה השביעוהו אבל המחבר שלא העתיק זה ודאי ס''ל דבלא''ה נמי משביעין אותו ונראה דה''ט כיון שבא לרשותו ועכשיו אינן. יש כאן ריעותא דמשביעין על טענת ספק כזה במקום ריעותא ככל שבועת השומרין שהוא ספק ומשה''נ צריך לישבע שלא פשע בהן אע''ג דלא קיבל עליו שמירה והא דבר''ס רצ''א באמר הנח (לפני) [לפניך] אפילו ש''ח לא הוי שאני התם דגילה דעתו דלא יסמוך עליו משא''כ הכא וע''ל ס''ס צ''ו. שם:
ג קָטָן שֶׁגָּנַב, מַחֲזִירִין (ד) קֶרֶן לַבְּעָלִים אִם הוּא בְּעַיִן; וְאִם אֵינוֹ בְּעַיִן, פָּטוּר אַף לְאַחַר (ה) שֶׁיַּגְדִּיל: באר היטב (ד) קרן. ואין זה בכלל אין נזקקין לנכסי קטן כו' אם הוא מפורסם וידוע שהגניבה באה לידו וכמ''ש בסי' ק''י. שם: (ה) שיגדיל. ע''ל סי' צ''ו ס''ג ועיין בתשו' שבות יעקב ח''א סי' (קע''ו) [קע''ז]:
ד עֶבֶד שֶׁגָּנַב, מַחֲזִירִין קֶרֶן לַבְּעָלִים אִם הוּא בְּעַיִן; וְאִם אֵינוֹ בְּעַיִן, אֵין בְּעָלָיו חַיָּב לְשַׁלֵּם. נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, חַיָּב לְשַׁלֵּם, אִם יֵשׁ לוֹ.
ה רָאוּי לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת הַקְּטַנִּים כְּפִי כֹחַ הַקָּטָן עַל הַגְּנֵבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים בָּהּ. וְכֵן אִם הִזִּיקוּ שְׁאָר נְזָקִים. וְכֵן מַכִּים הָעֲבָדִים אִם הִזִּיקוּ, מַכָּה רַבָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְשֻׁלָּחִים לְהַזִּיק:
סימן שנ - גנב חלבו של חברו ואכלו, משלם לו דמי חלבו
ובו סעיף אחד
א גָּנַב (א) חֶלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וַאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי חֶלְבּוֹ. באר היטב (א) חלבו. עיין בסמ''ע שהעתיק קצת חידושי דינין שכת' הטור בסי' זה וגם הש''ך האריך הרבה בדין שחיטה שאינה ראויה ובדין טובת הנאה אינה ממון ע''ש:
סימן שנא - דין הגונב כיס בשבת
ובו סעיף אחד
א יֵשׁ גַּנָּב (א) שֶׁפָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאֵיזֶה, זֶה שֶׁבָּא עִם הַתַּשְׁלוּמִין חִיּוּב מִיתָה; כְּגוֹן הַגּוֹנֵב כִּיס בְּשַׁבָּת וְלֹא הִגְבִּיהוֹ בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים אֶלָּא הָיָה (ב) מְגָרְרוֹ וּמוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאִבְּדוֹ שָׁם, הגה: אֲבָל אִם אִבְּדוֹ אַחַר כָּךְ (ג) חַיָּב, וְכָל שֶׁכֵּן אִם עֲדַיִן הוּא בְּעַיִן שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִירוֹ (טוּר וְהַמ''מ פ''ג דִּגְּנֵבָה בְּשֵׁם י''מ ורמ''ה וְהָרַמְבַּ''ן ז''ל) . (ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵינוֹ בְּעַיִן בְּכָל עִנְיָן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ג' דִּגְּנֵבָה וּבְשֵׁם רַשִׁ''י וְהָרַמְבַּ''ם), הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין, שֶׁאִסוּר שַׁבָּת וְאִסוּר גְּנֵבָה וְהֶזֵּק בָּאִים כְּאֶחָד. אֲבָל אִם גַּנָּב כִּיס בְּשַׁבָּת וְהִגְבִּיהוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר, חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּאִסוּר גְּנֵבָה (ה) קֹדֶם שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּאִסוּר סְקִילָה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: באר היטב (א) שפטור. בסי' ש''נ כת' הטור עוד ענין אחר דפטור אף מקרן משום דקלב''מ והוא כגון שהיתה בהמה שאולה או שכורה בידו וטבחה בשבת לשם גניבה דחיוב גניבה ואיסור שבת באים כאחד. סמ''ע: (ב) מגררו. לשון הטור ע''פ הש''ס כן הוא והיה מגררו ומוציאו מרשות בעלים לר''ה וחיבר ידו למפתן הבית תוך ג' סמוך לארץ והפילו לתוכו שאיסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד כו' וה''ט משום דאם לא הוציאו מרשות בעלים לר''ה לא היה כאן חיוב מיתה דהוצאת שבת ואילו לא חיבר ידו למפתן הבית לא היה כאן חיוב ממון דגניבה דהמושך מרשות בעלים לר''ה לא קנאה אם לא הגביה דמשיכה אינה קונה כי אם בסימטא או בחצר של שניהן או ברשותו וכמ''ש הט''ו בסי' קצ''ז. שם: (ג) חייב. צ''ע מנ''ל הא ובטור ליתא כן אלא גבי מחתרת משום דמיד שיוצא ממחתרת תו לא מיחייב מיתה אבל הכא י''ל כיון דעדיין עומד בחיוב המיתה דשבת פטור כשאבדו. ש''ך: (ד) וי''א. טעמייהו דמיד שהוציא הכיס חייב במיתה ולא פקע מיניה האיסור ותו לא חל עליו חיוב ממון כיון דקלב''מ. סמ''ע: (ה) קודם. דמשעה שהגביהו קנאו דהגבהה קונה בכל מקום. שם:
סימן שנב - הפקיד לשנים, וטענו נגנב, והודה האחד ועל השני באו עדים, בין שניהם משלמים הקרן
ובו סעיף אחד
א הִפְקִיד לִשְׁנַיִם, וְטָעֲנוּ: נִגְנַב, (א) וְהוֹדָה הָאֶחָד וְעַל הַשֵּׁנִי בָּאוּ עֵדִים, בֵּין שְׁנֵיהֶם מְשַׁלְּמִים הַקֶּרֶן. באר היטב (א) והודה. בטור כת' ג''כ ונשבעו שניהן וכן הוא ברמב''ם אבל המחבר השמיטו משום דלענין חיוב תשלומי קרן א''צ שבועה ולא נקטינן הא דנשבעו אלא משום חיוב כפל וחומש. והמחבר לא כת' דין כפל וחומש וכמ''ש בסי' שמ''ח וסי' ש''נ. סמ''ע:
סימן שנג - נשתנה הגנבה ביד הגנב או שנתיאשו בעליה ממנה
ובו ד' סעיפים
א נִשְׁתַּנָּה שֵׁם הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב, כְּגוֹן שֶׁגָּנַב טָלֶה וְנַעֲשָׂה (א) אַיִל; עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר, קְנָאָהּ בְּשִׁנּוּי הַשֵּׁם, וְאֵין לְהַחֲזִיר אֶלָּא דָּמֶיהָ וּמְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת (ב) הַגְּנֵבָה. וְכֵן כָּל שִׁנּוּי כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ; אֲבָל שִׁנּוּי הַחוֹזֵר, אֵינוֹ קוֹנֶה אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן. וּבְסִימָן ש''ס יִתְבָּאֵר אֵיזֶה שִׁנּוּי הַחוֹזֵר. באר היטב (א) איל. מהרש''ל פרק מרובה תמה ע''ז דבש''ס שם מסיק להדי' דאע''ג דשינוי השם קונה מכל מקום טלה ונעשה איל לא הוי שינוי השם דאיל בן יומו קרוי איל כו' ע''ש שהאריך והש''ך כת' דלק''מ דודאי שכל מקום הולכין אחר לשון בני אדם אפי' לקולא והכא הרי עינינו רואות שאין קורין לבן יומא איל או שור ובש''ס שם נמי משמע הכי כו' ע''ש שהבי' עוד ראיה מנדרים: (ב) הגניבה. וגם הכפל משלם כשעת הגניבה בזה השינוי דטלה ונעשה איל אבל בשאר שינוי ויוקרא וזולא יתבאר דינייהו בסי' שנ''ד וע''ש. סמ''ע:
ב נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהַגְּנֵבָה, אֵינוֹ קוֹנֶה, וְצָרִיךְ (ג) לְהַחֲזִירָהּ. וְאִם יֵשׁ עִם הַיֵּאוּשׁ שִׁנּוּי הַשֵּׁם (ד) שֶׁחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקּוֹנֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶלָּא דָּמֶיהָ. באר היטב (ג) להחזירה. ולענין אם קידש בה אשה. עיין בא''ע ר''ס כ''ח ע''ש: (ד) שחוזר. פירוש אפי' אם חוזר לברייתו וכ''כ הטור:
ג אִם יֵשׁ עִם הַיֵּאוּשׁ שִׁנּוּי (ה) רְשׁוּת, בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ וְאַחַר כָּךְ מָכַר הַגַּנָּב בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ אַחַר שֶׁמָּכַר, קָנָה, וְיֵשׁ (ו) חוֹלְקִין (טוּר ס''ו בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְרַשִׁ''י וּמָרְדְּכַי ר''פ הַגּוֹזֵל בַּתְרָא וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א) וְע''ל סִימָן שנ''ו לְעִנְיַן שֶׁאֵין הַקּוֹנֶה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר גּוּף הַגְּנֵבָה, אֲבָל מַחֲזִיר דָּמִים אִם לָקַח מִגַּנָּב (ז) מְפֻרְסָם. (ח) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ דָּמִים, דְּקָנָה לְגַמְרֵי (טוּר ס''ה בְּשֵׁם ר''י וּבְשֵׁם רַשִׁ''י וְרַשְׁבָּ''א) . וְאִם לֹא הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם, אֵינוֹ נוֹתֵן (ט) כְּלָל, לֹא חֵפֶץ וְלֹא דָּמִים, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שנ''ו. באר היטב (ה) רשות. פירש הסמ''ע כגון שמכרה או נתנה לאחר או לאחד מבניו בחייו ועיין בתשו' רשד''ם סי' ע': (ו) חולקין. וכת' הש''ך דכן עיקר וכ''פ הרמ''א בסי' שנ''ו ס''ג והביא דעת הרבה גדולי הפוסקים שס''ל כן ע''ש באורך: (ז) מפורסם. נמשך אחר לשון הרמב''ם דס''ל דלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם כמ''ש הטור והמחבר בשמו בסי' שנ''ו ס''ב מש''ה נקט מפורסם מה שא''כ באינו מפורסם דעשו תה''ש שהנגזל יחזיר ללוקח מה שנתן בעדם וכאן שלקחו לאחר יאוש א''צ הלוקח להחזיר כלל דאפוכי מטרתא ל''ל דהלוקח יתן דמי שוויו והבעלים יצטרכו לחזור לו הדמים משום תה''ש ועד''ר בסי' שנ''ו שם כתבתי דאפילו לסברת הרמב''ם שייך חזרת דמים מהלוקח להנגזל אף לאחר יאוש והוא שדרך הגנב להוזיל הדברים שמוכר ליתנם בפחות משויים ואותו מותר עד כדי שויים צריך הלוקח להחזיר לנגזל ולפי זה אצ''ל דאיירי דין זה דוק' בגנב מפורסם עכ''ל הסמ''ע וכת' הש''ך ז''ל וכ''כ בד''מ והב''ח והסמ''ע בסי' שנ''ו ס''ג והשיגו כולם על המחבר שכת' דלהרמב''ם אין הלוקח מחזיר כלום בגנב שאינו מפורסם ואני אומר כולם שלא כדת השיגו עליו כי הדין עם המחבר והגי' שנמצא בספר הרמב''ם ואם לא היה גנב מפורסם אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים כו' הוא אמת וכ''כ הה''מ שזאת הגירסא היא בדוקה וראיה מדאמרינן בש''ס ב''ב דף מ''ד ע''א וכ''כ כל הפוסקים כמ''ש בסי' ל''ז סי''ז והרמב''ם גופיה ר''פ ט''ז מהלכות עדות דאם מכר הגזלן טלית ללוי מעיד הנגזל עליה שהרי אין טלית זו חוזרת לנגזל לעולם שכבר קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות ואם איתא שעכ''פ צריך להחזיר לו המותר אין לך נוגע בעדות גדולה מזו ודוחק לו' דמיירי שידוע שלא קנאה רק לפי מה ששוה עכשיו אלא ודאי א''צ להחזיר כלום ומיירי התם בגזלן שאינו מפורסם ודין גנב וגזלן אחד הוא כמ''ש בר''ס שס''ח ע''ש כן נ''ל בדעת הרמב''ם ברור עכ''ל: (ח) וי''א. כת' הש''ך דדברי הרמ''א והסמ''ע כאן ובסי' שנ''ו ושאר דוכתי צל''ע דמה דס''ל להמחבר ולפי מה שהוכחתי דדוק' בגנב מפורסם ס''ל להרמב''ם דצריך להחזיר הדמים א''כ ליכ' מאן דפליג עליה ומה שכת' הטור שר''י חולק היינו לפי הבנתו בהרמב''ם דגם בגנב שאינו מפורסם צריך להחזיר הדמים ועיין בתוספות ב''ק דף ס''ז ע''ב משמע להדי' דס''ל לר''י דהיכ' דבאיסור' אתי לידיה לא מהני יאוש ושינוי רשות וצריך להחזיר הדמים א''כ בגנב מפורסם נמי באיסורא אתי לידיה וצ''ע עכ''ל וע''ש מ''ש עוד בזה: (ט) כלל. וכת' המרדכי פרק הגוזל מיהו אם בא להחזיר ואמר איני חפץ בממון שאינו שלי צריך להחזיר לבעלים הראשונים עכ''ל ד''מ. סמ''ע:
ד אֵין נִקְרָא שִׁנּוּי רְשׁוּת אֶלָּא בְּמוֹכֵר אוֹ נוֹתֵן; אֲבָל אִם מֵת וְהוֹרִישׁוֹ לְבָנָיו, לֹא, דִּרְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי. וְיִתְבָּאֵר בְּסִימָן שס'' א. וְשָׁם יִתְבָּאֵר עוֹד אֵי זֶה נִקְרָא שִׁנּוּי רְשׁוּת.
סימן שנד - השביחה הגנבה ביד הגנב
ובו ו' סעיפים
א הָיְתָה הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב וְהִשְׁבִּיחָה מֵאֵלֶיהָ, כְּגוֹן כִּבְשָׂה שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת בִּשְׁעַת גְּנֵבָה, וְיָלְדָה; אוֹ שֶׁהָיְתָה טְעוּנָה בִּשְׁעַת גְּנֵבָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיה וְאֶת (א) וְלָדוֹתֶיהָ. וְאִם אַחַר יֵאוּשׁ יָלְדָה וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת (ב) הַגְּנֵבָה. הוֹצִיא עָלֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה, כְּגוֹן שֶׁפִּטְּמָהּ, הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וּכְשֶׁמַּחֲזִיר הַגְּנֵבָה נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מֵהַבְּעָלִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ שָׁבְחָה (ג) מֵאֵלֶיהָ הוּא שֶׁל גַּנָּב, אֲפִלּוּ קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם גָּנַב כִּבְשָׂה וְנִתְעַבְּרָה אֵצֶל גַּנָּב דְּהַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב, אֲפִלּוּ תְּבָעוּהָ הַבְּעָלִים קֹדֶם שֶׁיָּלְדָה, הוֹאִיל וּגְנָבָהּ רֵיקָנִית (טוּר ס''א בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְהָרַאֲבַ''ד) . באר היטב (א) ולדותיה. כת' הסמ''ע דהרמב''ם סביר' ליה דלידה וגיזה לא מיחשב שינוי לקנות גוף הבהמה ולא השבח דהוי ליה כשינוי החוזר דהרי תחזור להיות מעוברת וטעונה מגיזה ומש''ה אפילו נתעברה אצל הגנב וגם ילדה אצלו ס''ל להרמב''ם דלא קנאה. וכן כת' הטור בהדי' בשמו (וכך כת' הש''ך והשיג על הה''מ והמחבר וכת' דדבריהם צריך עיון ע''ש) ומ''ש משלם אותה כו' ל''ד קאמר דנותן דמים בעדה אלא נוטל הכבשה בעינה והי''א שהביא הרמ''א ס''ל דלא מקרי שינוי החוזר דכשתחזור ותתעבר או תהא טעונה גיזה ה''ל כפנים חדשות הלכך מיחשב שינוי גמור והשבח הוא שלו וגם הכבשה בעינה תשאר בידו אלא שמשלם להבעלים דמיה עכ''ל ועיין במהרש''ל פרק הגוזל קמא סי' ד' וסי' ז': (ב) הגניבה. מיהו מ''ש הטור בשם הרמב''ם דהפרה והולד לגנב תמיה לי מנ''ל הא וברמב''ם לא משמע כן דהא כת' דגוף הבהמה לא קנה אלא בשינוי וכיון דלדידיה לא חשיב האי לשינוי א''כ פשיטא דצריך להחזיר גוף הפרה עכ''ל הש''ך ועמ''ש הסמ''ע בזה: (ג) מאיליה. ר''ל כגון לידה וגזיזה חשיב שינוי והוי של הגנב אפילו קודם יאוש דאי בשבח דעלמא הבא מאיליה פשיטא דאינו של גנב קודם יאוש לכ''ע דבמאי ליקני. ש''ך:
ב הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּיַד הַגַּנָּב, וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית, חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ, אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר יֵאוּשׁ הַשֶּׁבַח לַגַּנָב, כְּמוֹ שֶׁיִתְבָּאֵר. נִשְׁתַּנֵּית הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב, קְנָאָהּ וְקָנָה שִׁבְחָהּ, אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים (הָרֹא''שׁ) . וְיִתְבָּאֲרוּ פְּרָטֵי דִּינִין אֵלּוּ בְּסִימָן שס''ב.
ג גָּנַב בְּהֵמָה אוֹ כְּלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וּבִשְׁעַת גְּנֵבָה הָיְתָה שָׁוָה אַרְבָּעָה, וְעַכְשָׁיו בְּעֵת הַעֲמָדָה בַּדִּין שָׁוָה שְׁנַיִם, מְשַׁלֵּם (ד) קֶרֶן כִּשְׁעַת גְּנֵבָה. הָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת גְּנֵיבָה שְׁנַיִם וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה (ה) בַּדִּין אַרְבָּעָה, אִם שָׁחַט אוֹ מָכַר אוֹ שָׁבַר הַכְּלִי אוֹ אִבְּדוֹ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין; וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ אָבַד הַכְּלִי (ו) מֵאֵלָיו, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. באר היטב (ד) קרן. ר''ל ולא כפל וד' וה' ולא ביאר המחבר דינם משום דלא איירי בהו ובטור ביאר דינם משום דנ''מ אם תפס וכמו שכת' בסי' שמ''ח סעיף ד' בהג''ה ועיין שם. סמ''ע: (ה) בדין. ל''ד קאמר דאין ענין חיוב קרן לשעת העמדה בדין כי אם לשעת הוצאתו מן העולם דהיינו בשעת טביחה או שבירה אלא לשון הש''ס נקט ומיירי כשעמד השער בשוה משעת טביחה עד שעת העמדה בדין. שם: (ו) מאליו. פירוש שידוע שנאבד שלא בפשיעה וע''ל סי' שס''ב ס''ס י'. שם:
ד גָּנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה, אוֹ שְׁמֵנָה וְהִכְחִישָׁה, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת גְּנֵבָה. הגה: וְהָא דְּגָנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה, דַּוְקָא שֶׁהוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת, אֲבָל נִתְפַּטְּמָה מִמֵילָא הָוֵי כְּאִלּוּ הוּקְרָה, וְאִם שְׁחָטָהּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת (ז) הַעֲמָדָה בַדִּין (טוּר ס''ד) . באר היטב (ז) העמדה. עיין בסמ''ע שהאריך הרבה להשיג על הע''ש בדיני תשלומי כפל וד' וה' ועיי' בש''ך מה שהביא בשם רש''ל בזה ע''ש:
ה גָּנַב כְּלִי, וּשְׁבָרוֹ אוֹ פִּחֲתוֹ אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִפְחַת מֵאֵלָיו, אֵין אוֹמְרִים יִתֵּן לַבְּעָלִים (ח) הַשְּׁבָרִים וְיַשְׁלִים עֲלֵיהֶם, אֶלָּא הוּא יִטֹּל הַשְּׁבָרִים וְיִתֵּן לַבְּעָלִים כְּלִי שָׁלֵם אוֹ דָּמָיו (וְכֵן כָּתַב לְקַמָּן סִימָן שס''ג) . (ט) וְדַוְקָא דְּאִית לֵהּ מָעוֹת, אֲבָל אִי לֵית לֵהּ לָא גְּרִיעֵי שְׁבָרִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ''ק דב''ק) . (י) וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטֹּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וִישַׁלֵּם לָהֶם הַפְּחָת, שׁוֹמְעִין לָהֶם. באר היטב (ח) השברים. אע''ג דבנזקין אמרינן כן כמ''ש הטור והמחבר בסי' שפ''ז התם ה''ט דכתי' והמת יהי' לו וקי''ל כמ''ד לו לניזק אבל בגנב כתי' חיים שנים ישלם וע''ל ס''ס שס''ב. סמ''ע: (ט) ודוקא. עי' בהגהת הש''ך שכת' דדברי הרמ''א קשה להולמן ע''ש מה שביאר בזה: (י) רצו. עי' בסמ''ע מ''ש בשם הה''מ. ומהרש''ל פ''ק דב''ק סי' כ''ט דחה זה ע''ש וצ''ע. ש''ך:
ו גָּנַב אוֹ גָּזַל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, אֵינָם יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁ לֹא הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְלֹא הַבְּעָלִים, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לָהֶם עֵדֵי גְּנֵיבָה וּגְזֵלָה שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִטַּלְטְלִים; אֲבָל בְּקַרְקַע, אִם יֵשׁ לַבְּעָלִים עֵדִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּנִים, יְכוֹלִים הַבְּעָלִים לְהַקְדִּישׁוֹ:
סימן שנה - גנב שהחזיר הגנבה שלא מדעת הבעלים
ובו ג' סעיפים
א הַגּוֹנֵב חֵפֶץ מִבֵּית חֲבֵרוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁהֶחֱזִירוֹ, אִם יָדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁנִּגְנַב מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב, לֹא נִפְטַר, וְהוּא (א) בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּעָלִים, כְּגוֹן שֶׁיִּמְנֶה חֲפָצָיו וְיִמְצָאֵם שְׁלֵמִים. וּמִיהוּ, כְּשֶׁמְּנָאָם נִפְטַר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַבְּעָלִים בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוֹ. לְפִיכָךְ, גָּנַב לוֹ מָעוֹת וְהִבְלִיעַ לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן וּנְתָנָם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אִם יוֹדֵעַ מִנְיַן הַמָּעוֹת שֶׁלּוֹ, יָצָא, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ בְּכָל שָׁעָה וַהֲרֵי מָצָא שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ בִּכְלַל מָעוֹתָיו. אֲבָל אִם זְרָקָן לְכִיסוֹ שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם, לֹא יָצָא, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַגְּזֵלָה עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ שֶׁהֶחֱזִיר לְכִיס פְּלוֹנִי. וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁנִּגְנַב מֵהֶם, מִיָּד כְּשֶׁהֶחֱזִירָם לִמְקוֹמָם יָצָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מְנָאוּם הַבְּעָלִים. באר היטב (א) באחריותו. דלא הוי השבה מעליא דכיון שידעו הבעלים שנגנב נתייאשו מלשומרו עוד ואף שהחזירו הא לא ידע הבעל מזה שישמרנו. סמ''ע:
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אֲבָל הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר, וְיָדְעוּ בוֹ הַבְּעָלִים, וְהֶחֱזִירוֹ לָעֵדֶר שֶׁלֹּא מִדַּעַת בְּעָלִים, וּמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם מָנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה, פָּטוּר. וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזָרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ אֶת הַבְּעָלִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַטָּלֶה הַגָּנוּב; שֶׁהֲרֵי לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת חוּץ מִדֶּרֶךְ שְׁאָר הַצֹּאן שֶׁבְּעֵדֶר זֶה.
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּפְטָר כְּשֶׁמַּחֲזִיר לִמְקוֹמוֹ, בְּגַנָּב הַגּוֹנֵב מִבֵּית הַבְּעָלִים. אֲבָל שׁוֹמֵר שֶׁגָּנַב מֵרְשׁוּת עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהֻפְקַד אִתּוֹ כִּיס אוֹ טָלֶה וְיֵשׁ (ב) עֵדִים שֶׁגָּנְבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ לַבְּעָלִים; שֶׁהֲרֵי כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְאֵינוֹ עוֹד שׁוֹמֵר עָלָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא הֶחֱזִירוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ לַבְּעָלִים: באר היטב (ב) עדים. דאי לאו הכי כיון שהחזיר הגניבה מעצמו הרי ראינו שעשה תשובה ולא היינו אומרים דלא ניחא לבעלים שיהי' עוד שומר עליה משא''כ כשראו עדים שנגנבה אמרינן דהחזיר מיראת העדים ובזה נסתלקה תמיהת בעל ש''ג ע''ש עכ''ל הסמ''ע וכ''כ הב''ח ולפע''ד הא דנקטו עדים היינו לאפוקי אילו כופר שלא גנב או משום סיפא לאשמועינן רבותא דאע''ג דאיכ' עדים שהחזיר חייב וברמב''ם פשיטא דלא נקט עדים אלא לו' דחייב בכפל ע''ש דמוכח כן להדיא אבל באמת ה''ה במודה שגנבו דדינו כיש עדים לענין דחייב באחריותו עד שיודיע לבעלים ויש להוכיח כן מדלא אוקמי מתני' בפרק המפקיד דף מ''א כולה כר''ע ורישא דליכא עדים וסיפא דאיכ' עדים ע''ש ודוק וגם שאר כל הפוסקים סתמו ולא הזכירו עדים וקושית הש''ג מעיקרא לק''מ דכיון דמיד שגנב כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו אם כן מה בכך שיעשה אח''כ תשובה מכל מקום צריך להחזירו ליד הבעלים עצמן שוב ראיתי במע''מ שכת' כה''ג ע''ש. ש''ך:
סימן שנו - אסור לקנות שום דבר מהגנב, והקונה מגנב מפרסם או אינו מפרסם
ובו י' סעיפים
א אָסוּר לִקְנוֹת מֵהַגַּנָּב הַחֵפֶץ שֶׁגָּנַב, וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא, שֶׁהֲרֵי מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְגוֹרֵם לוֹ לִגְנֹב גְּנֵבוֹת אֲחֵרוֹת; שֶׁאִם לֹא יִמְצָא (א) לוֹקֵחַ, אֵינוֹ גּוֹנֵב. (וְכֵן אָסוּר לְסַיֵּעַ לַגַּנָב בְּשׁוּם דָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּגְנֹב (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רִיבָ''שׁ סִימָן ק''ח) . באר היטב (א) לוקח. ואע''ג דאפשר לגנב להוליכו במקום אחר שלא יכירוהו שהוא גנב מ''מ לא יהי' מצוי לגנוב מש''ה כל אדם יחדל מלקנות כדי שלא יהא רגיל לגנוב כ''כ הסמ''ע ועי' בבעה''ת שער מ''ט חלק י''ג מדינים אלו ובתשו' רש''ך ס''ב סי' ז':
ב הַגּוֹנֵב (ב) וּמָכַר וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְע''ל סִימָן שס''ח, וְאַחַר כָּךְ (ג) הֻכַּר הַגַּנָּב וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ שֶׁמָּכַר פְּלוֹנִי הוּא גָּנְבוֹ (ד) בְּפָנֵינוּ, חוֹזֵר הַחֵפֶץ לַבְּעָלִים וְהַבְּעָלִים נוֹתְנִים לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁנָּתַן לַגַּנָב, מִפְּנֵי תַּקָּנַת (ה) הַשּׁוּק, וְהַבְּעָלִים חוֹזְרִים וְעוֹשִׂים דִּין עִם הַגַּנָּב. וְאִם גַּנָּב (ו) מְפֻרְסָם הוּא, לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק (טוּר ס''ד בְּשֵׁם רִי''ף וְרַמְבַּ''ם), וְאֵין הַבְּעָלִים נוֹתְנִים לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם, אֶלָּא חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְעוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּמִים שֶׁנָּתַן לוֹ. הגה: (ז) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּגַנָּב מְפֻרְסָם עָשׂוּ תַּקָּנַת הַשּׁוּק וְצָרִיךְ לְהַחֲזִיר לַלּוֹקֵחַ מָעוֹתָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יָדַע הַלּוֹקֵחַ שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁקָּנָה גָּנוּב, שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַחֲזִיר בְּלֹא דָּמִים (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְר''י) . וַאֲפִלּוּ הַגַּנָּב (אֵין צָרִיךְ) לְהַחֲזִיר לוֹ מָעוֹתָיו, דְּוַדַּאי נָתַן לוֹ לְשֵׁם (ח) מַתָּנָה, הוֹאִיל וְיָדַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וּקְנָאָהּ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא) . וְאִם אָמַר הַלּוֹקֵחַ: לְטוֹבָה נִתְכַּוַּנְתִּי, (ט) נֶאֱמָן וְצָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ מָעוֹתָיו אֲפִלּוּ בְּגַנָּב מְפֻרְסָם, לְכֻלֵּי עָלְמָא (מָרְדְּכַי וְתוֹסָפוֹת פֶּרֶק הַנַּ''ל וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה דִּגְּנֵבָה) . באר היטב (ב) ולא. אבל סתם גניבה הוי יאוש בעלים אם נודע שידעו הבעלים מהגניבה וכמ''ש בסי' שנ''ג ס''ג מיהו היינו בגנב ישראל אבל בגנב עובד כוכבים אפילו סתמא לא הוי יאוש וכמ''ש בסי' שס''ח ע''ש. ש''ך: (ג) הוכר. לרבותא כ''כ דאפ''ה לא אמרינן דיחזירנו הלוקח להבעל בלא דמים ויוציא מעותיו מהגנב וכ''ש אם לא הוכר הגנב. סמ''ע: (ד) בפנינו. לפי מ''ש בס''ס שס''א דכל היכא דליכא עידי ראה טענינן ליורשי גזלן לקוח במיגו דהחזרתי צ''ל כאן בכל הסימן דמיירי דאיכא עדים שראוהו ביד הלוקח דאל''כ הוי טענינן ללוקח כי היכא דטענינן ליורש אף בדמים. ש''ך: (ה) השוק. עמ''ש בס''ס קכ''ו בשם תשובת ר''מ אלשיך ותלמוד לכאן שאם אחר שנמכר דבר הגנוב בא ליד הבעלים א''צ לשלם ללוקח מעותיו אף שידוע שקנהו מתחלה דלא שייך ביה תקנת השוק כיון שהוא עתה ביד בעלים הראשונים ואף ששם חלקתי עליו מ''מ מודינא כאן. עי' בתשו' רשד''ם סי' רי''ב ותי''ד שפסק דבעבדים ובהמה לא עשו תקנת השוק ואין דבריו מוכרחים ובתשו' מהר''א ששון סי' רי''ח כת' דעבדא כמטלטלי לענין תה''ש וצ''ע עכ''ל הש''ך (* א''ה הנה ראיתי בתוך תשובת כת''י לאמ''ו הגאון הגדול המפורסם כמהור''ר ארי' ליב נר''י האב''ד ור''מ בקהל אשכנזים שבאמשטרדם יע''א שנשאל בדין אי בס''ת גם כן שייך תקנת השוק והשיב בראיה ברורה ונכונה דאין חילוק בין ס''ת לשאר מילי דתקון בהם תה''ש ודלא כמו שעלה על דעת חכם אחד מופלא להורות ולדון דין ס''ת משטרות המבואר בר''ס ס' דאין בהם תה''ש משום דלא שכיחי והוא האריך לסתור דבריו ולפרש פירוש אמיתי בתשו' הרא''ש שממנה נלקח מקור הדין דשטרות הנ''ל ואין כן מקום להאריך) עוד כת' הש''ך על מ''ש הבית יוסף דדעת הרא''ש דבמתנה נמי עשו תה''ש ואין כאן דעת הרשב''א וכ''כ בר''ס ס' ע''ש וזה אינו דודאי הרא''ש מודה כאן דבמתנה לא שייך תה''ש דהיאך יעלה על הדעת שעשו בה תה''ש דהא אפילו במכר מדינא צריך להחזיר בלא כלום אלא שעשו תה''ש דאל''כ לא יקנה אדם דבר מחבירו מחשש גניבה וזה לא שייך במתנה כו' ע''ש שהביא עוד ראיה לזה וגם הרבה פוסקים גדולים בתשובותיהן דסבירא להו דבמתנה לא שייך תה''ש ע''ש (עי' מה שכתבתי בסי' רנ''ב ס''ק ה' ע''ש): (ו) מפורסם. אבל אם אינו גנב מפורסם אף שמפורסם לרשע בדברים אחרים צריך ליתן דמים הכי מוכח בש''ס גבי הא דמשני בחנן בישא נהי דאיפרסם לבישותא כו' וכ''כ רב האי גאון במשפטי שבועות שער י''ט. ש''ך: (ז) וי''א. וכ''פ מהרש''ל פרק הגוזל בתרא סי' ל''ב והש''ך כת' דנ''ל עיקר כהמחבר לפי שכן נראה להדיא דעת הרי''ף וכ''כ הסמ''ג ושאר פוסקים לדעת הרי''ף וא''כ כיון דהרי''ף והרמב''ם מסכימים לדעת אחת וגם בש''ס משמע כדבריהם וכ''פ הרבה גדולי הראשונים וכן הוא בתוספות שלפנינו הלכך נראה כיון דתה''ש הוא תקנה ומדינא צריך להחזיר בחנם אין לך אלא מה שתקנו והבו דלא לוסיף עלה ונקטינן דבגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק עי' בבעל המאור פרק הגוזל בתרא דבלוקח מעובד כוכבים לא עשו בו תה''ש (וכן הוא בתשו' הגאונים סי' רצ''ו וע''ש) והרמב''ן בספר המלחמות חולק עליו וכת' וכך מצינו לר''ש גאון ז''ל שדין תה''ש בלוקח מעובד כוכבים וא''צ לפנים עכ''ל וכן הוא בהגהת מיימון רפ''ה דגניבה וכן משמע לכאורה מדברי התוספות ב''ק דף קי''ד ע''ב וכן משמע מדברי ראב''ן מביאו ב''י ס''ס זה להדיא מדברי תשובת ר''ג שבמרדכי פרק אלו מציאות וכ''מ להדיא בת''ה סי' ש''ט וכן נראה משאר פוסקים שלא חילקו וכן עיקר עכ''ל: (ח) מתנה. והש''ך כת' דנ''ל שזהו שגגה דהמרדכי כת' להדיא דהיינו דוקא למ''ד הכיר בה שאינה שלו ולקחה כו' הוי מעות מתנה כו' ואנן קי''ל כרב דמעות יש לו וכ''פ כל הפוסקים אם כן הכא צריך הגנב להחזיר לו מעותיו. ועל הסמ''ע תמהני מאד שכת' ז''ל וכיוצא בזה אית' בש''ס והטור והמחבר הביאו לקמן סי' שע''ג בקנה שדה מגזלן עכ''ל ואדרבא נהפוך הוא שם כו' ע''ש שהאריך בזה: (ט) נאמן. ז''ל הב''י בבד''ה ואין דברים אלו מוכרחים אלא שמצאתי להם קצת סמך בדברי התוספות שאכתוב בסי' שנ''ז גבי המכיר כליו או ספריו ביד אחר ולפחות צריך להטיל חרם סתם והכל לפי מה שהוא אדם והכל תלוי באומד דעת הדיינים ע''כ והש''ך הביא דברי תוספות אלו וז''ל וכ''כ התוספות פרק הגוזל בתרא דף קי''ד ע''ב וז''ל וא''ת בלא תה''ש יטול מה שנתן דמצי אמר להציל נתכונתי ולהשיב אבידה וי''ל דמיירי שהיה יכול לתבוע מבני אדם שלנו בתוך ביתו אפילו לא היה זה קונה אותם ע''כ אלמא דאם לא היה יכול לתבוע נאמן הלוקח והבאתי דברי התוספות ללמוד מדבריהם דהיכא דהיה יכול להוציא מהגנב אף אם לא היה זה קונה א''צ להחזיר מעותיו עכ''ל:
ג נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהַגְּנֵבָה, בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ וְאַחַר כָּךְ מָכַר, בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ אַחַר שֶׁמָּכַר, קָנָה לוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי (רְשׁוּת) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִתְיָאֵשׁ לְאַחַר שֶׁמָּכַר לֹא קָנָה לוֹקֵחַ, דְּאֵין יֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת קוֹנֶה אֶלָּא (אִם) נִתְיָאֵשׁ קֹדֶם שֶׁמָּכַר (טוּר סִימָן שנ''ג בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ), וְכֵן נִרְאֶה לִי (י) לְהוֹרוֹת, (וְע''ל סִימָן שס''ג) וְאֵינוֹ מַחֲזִיר הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ לִבְעָלֶיהָ, אֶלָּא נוֹתֵן לָהֶם (יא) הַדָּמִים אִם לָקַח מִגַּנָּב מְפֻרְסָם; אוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלָל, לֹא חֵפֶץ וְלֹא דָּמִים, אִם לֹא הָיָה זֶה הַמּוֹכֵר גַּנָּב מְפֻרְסָם. הגה: פֵּרוּשׁ, דַּהֲרֵי הַבְּעָלִים צְרִיכִין לִתֵּן לַלּוֹקֵחַ דְּמֵי הַמִּקָּח מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וְלָכֵן הַמּוֹתָר מִדְּמֵי הַמִּקָּח צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ לְפִי סְבָרָא זוֹ, אֶלָּא דְּיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת קוֹנֶה לְגַמְרֵי וְאֵין צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ אֲפִלּוּ הַדָּמִים. וְע''ל סִימָן שנ''ג: באר היטב (י) להורות. ע''ל סי' שנ''ג ס''ג בהגה''ה ובש''ך שם: (יא) הדמים. עיין מה שכתבתי בזה בסי' שנ''ג ס''ז ז' ע''ש:
ד בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם בַּעַל הַבַּיִת, אִם אֵין עֵדִים בְּכַמָּה קָנָה, נִשְׁבָּע (יב) הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח, וְנוֹטֵל מֵהַבְּעָלִים. באר היטב (יב) הלוקח. דכיון שהוא מוחזק נשבע ונוטל. סמ''ע:
ה בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב, וְהוּא אוֹמֵר: בְּכָךְ וְכָךְ לָקַחְתִּי מִמְּךָ, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא מָכַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִזֶּה, הַלּוֹקֵחַ נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל מֵהַגַּנָּב.
ו גָּנַב וּפָרַע בְּחוֹבוֹ, גָּנַב וּפָרַע בְּהֶקֵּפוֹ, אֵין בְּזֶה תַּקָּנַת הַשּׁוּק, אֶלָּא הַבְּעָלִים נוֹטְלִים הַגְּנֵבָה בְּלֹא דָּמִים וְיִשָּׁאֵר חוֹב אֵלּוּ עַל הַגַּנָּב, כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
ז מִשְׁכֵּן הַגְּנֵיבָה, בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנָהּ יֶתֶר עַל דָּמֶיהָ אוֹ בְּפָחוֹת מִדָּמֶיהָ, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים לְבַעַל הַמַּשְׁכּוֹן (יג) מָעוֹתָיו וְחוֹזְרִים וְעוֹשִׂים דִּין עִם הַגַּנָּב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הגה: וְכֵן (יד) אֻמָּן שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ כֵּלִים לְתַקֵּן, וְהִשְׁכִּינָם, צְרִיכִין הַבְּעָלִים לִתֵּן לוֹ מָעוֹתָיו אֲבָל לֹא הָרִבִּית שֶׁעוֹלָה עָלָיו, דְּלָא עָשׂוּ תַקָּנַת הַשּׁוּק עַל הָרִבִּית. וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר: אֻמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי, לֹא נֹאמַר דַּהֲרֵי הוּא שֶׁל אֻמָּן וְלֹא שֶׁל בְּעָלִים, דְּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לַבְּעָלִים מִכֹּחַ דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, דְּהָכִי נְהִיגֵי עַכְשָׁיו לְהַחֲזִיר כָּל גְּנֵבָה אֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת מִכֹּחַ דִּינָא (טו) דְּמַלְכוּתָא, (וְע''ל סִימָן ש''ו ס''ב) וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הָרִבִּית, צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ גַּם הָרִבִּית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ש''ט, וְעי' (שָׁם) סִימָן קל''ו) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שס''ח. באר היטב (יג) מעותיו. ומהרש''ל פסק דא''צ ליתן אלא כדי שויו ופירש כך לשון הרמב''ם והביא ראיות ועיקר. ש''ך: (יד) אומן. ע' בתשובת מהר''א ששון סי' ק''ט (דין אשה שמכרה או משכנה מטלטלים של בעלה ע' בב''י סי' ע''ב מחודש ס''כ ובד''מ סי' שמ''ח ס''ג מ''ש בשם רבינו ירוחם בזה והובאו דבריו בא''ע ס''ס פ''ו בהגה''ה ע''ש ומ''ש הבית שמואל שם): (טו) דמלכותא. ואע''ג שהוכחתי לעיל סי' ע''ג סי''ד באריכות דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא מה שהוא נגד דין תורתנו (וע''ל ס''ס שס''ט) מ''מ דיינין הכא [ומשו''ה דייק] שפיר בלישנא דהכי נהיגי עכשיו כלומר דגם בישראל נהיגי כן ובת''ה א''ש טפי דכתב דהכי דייני עתה כו' ואע''ג דמנהג גרוע שהוא נגד דין תורה לא אזלינן בתריה וכמ''ש בסי' ע''ב ס''ה בהג''ה (כמ''ש בשמו שם ס''ק י''ט) ובכמה דוכתי י''ל דהאי מנהג הוא שנתקן כך ופשיטא דיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא כן. ש''ך:
ח הַלּוֹקֵחַ מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, בֵּין שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ שְׁוֵה מֵאָה (טז) בְּמָאתַיִם אוֹ שְׁוֵה מָאתַיִם בְּמֵאָה, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַדָּמִים מִבַּעַל הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר הַגְּנֵבָה, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר: באר היטב (טז) במאתים. ולא אמרינן דבמתנה נתן לו כיון דנתן לו כל כך הרבה וכן בלקח שוה ר' בק' לא אמרינן דהבין שגנוב הוא בידו כיון דזבניה כל כך בזול אלא כיון דדרך העולם הוא לפעמים כשאדם צריך למעות מוזיל במכירתו או כשצריך לחפץ כזה מוסיף טובא על דמי שויו מש''ה עשו בו תקנת השוק. סמ''ע:
ט הָיָה נוֹשֶׁה בְּגַנָּב מֵאָה זוּז, וְגָנַב וְהֵבִיא לְבַעַל חוֹבוֹ, וְנָתַן לוֹ מֵאָה אֲחֵרִים, הֲרֵי הַגְּנֵבָה חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ וּתְבַע הַגַּנָּב בְּמָאתַיִם, שֶׁלֹּא נָתַתָּ לוֹ הַמֵּאָה הָאֲחֵרִים מִפְּנֵי הַחֵפֶץ שֶׁהֵבִיא לְךָ בִּלְבַד, כְּשֵׁם שֶׁהֶאֱמַנְתּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, הֶאֱמַנְתּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַחֵפֶץ סְתָם, אֲבָל אִם פֵּרַשׁ וְאָמַר: הַלְוֵנִי עַל חֵפֶץ זֶה מָנֶה, וַדַּאי זוֹ הִיא מַשְׁכּוֹנָא שֶׁעָשׂוּ בָּהּ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וְיַחֲרִימוּ (יז) סְתָם שֶׁכָּךְ הָיָה. באר היטב (יז) סתם. המחבר כתב כן ע''פ דבריו בבד''ה שכתב על דברי הה''מ וז''ל ואיני יודע שבועה זו למה כו' ואיני יודע למה אינו יודע דהא כשבא ליטלו צריך לישבע אפי' בשמא כמ''ש בס''ד וכ''כ לעיל סי' ע''ב ס''ק ס''ז בשם ר' ירוחם ובשם הרבה פוסקים דכל היכא דטוען על הכלי כדי דמיו צריך לישבע אפי' התובע טוען שמא ע''ש. ש''ך:
י לָקַח מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, בְּמֵאָה, וּמָכַר לְאַחֵר בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְהֻכַּר הַגַּנָּב, בַּעַל הַגְּנֵבָה נוֹתֵן לְזֶה הָאַחֲרוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְנוֹטֵל גְּנֵבָתוֹ, וְחוֹזֵר הַבַּעַל וְנוֹטֵל מֵהַמּוֹכֵר עֶשְׂרִים שֶׁהִרְוִיחַ, (יח) וְנוֹטֵל הַמֵּאָה מֵהַגַּנָּב. וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא, נוֹטֵל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים מֵהַתַּגָּר שֶׁלָּקַח מֵהַגַּנָּב, וְהוֹלֵךְ הַתַּגָּר וְתוֹבֵעַ הַגַּנָּב בְּמֵאָה שֶׁל קֶרֶן. וְהוּא הַדִּין אִם מָכַר הַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי וְהַשְּׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, אֲפִלּוּ מֵאָה, שֶׁהוּא נוֹטֵל מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר, וְנוֹטֵל הַקֶּרֶן מֵהַגַּנָּב. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הגה: יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּנָה מִן הַגַּנָּב וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וּבָא גּוֹי וְאָמַר שֶׁנִּגְנַב מִמֶּנּוּ, וְהוֹצִיאוֹ מִלּוֹקֵחַ שֵׁנִי בְּדִינֵיהֶם, אִם הַגַּנָּב (יט) מְפֻרְסָם צָרִיךְ הַיִּשְׂרָאֵל רִאשׁוֹן לְהַחֲזִיר לַשֵּׁנִי מָעוֹתָיו; וְאִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לַשֵּׁנִי מָעוֹתָיו, דְּיָכוֹל לוֹמַר: שֶׁמָּא הַגּוֹי מְשַׁקֵּר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא) . וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רכ''ד. באר היטב (יח) נוטל. ע' בסמ''ע שהביא דעת הטור שחולק בזה ורבינו ירוחם פסק כהמחבר וכ''פ מהרש''ל ועיקר ע' בש''ג פרק כל הנשבעין מדינים אלו שבסי' זה. שם: (יט) מפורסם. דאז לא אמרי' דהעובד כוכבים משקר דהא הטעם הוא דלא עשו תה''ש בגנב מפורסם משום דלא ה''ל לקנותו ממנו וזה שייך ג''כ הכא ולפי דעת החולקים לעיל דגם בגנב מפורסם עשו תה''ש אם לא שידע שזה החפץ גנוב הוא גם בזה צ''ל דמיירי בהכי. סמ''ע:
סימן שנז - המכיר כליו וספריו ויצא לו שם גנבה בעיר
ובו ג' סעיפים
א בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה (א) בָּעִיר, וְהִכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִמְכֹּר וְהָיוּ כֵּלָיו אֵלּוּ שֶׁהִכִּיר מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים (ב) לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה כֵּלָיו שֶׁל זֶה, יִשָּׁבַע זֶה שֶׁהֵם בְּיָדוֹ, בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, בְּכַמָּה לָקַח, וְיִטֹּל מִבַּעַל הַבַּיִת וְיַחֲזִיר לוֹ כֵלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֵיוָן שֶׁהוּא טוֹעֵן גְּנוּבִים אִתְּרַע לֵהּ חֲזָקָה דַּעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ טוֹעֵן כֵּן, וְלָכֵן חָיְשֵׁינָן שֶׁמָּא מְכָרָן (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . הָיָה בַּעַל הַבַּיִת עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו וְלֹא הָיוּ מֵהַדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר וְהֻכְּרוּ כֵּלָיו, אֵינוֹ מַחֲזִירָן מִיַּד לָקוֹחוֹת, שֶׁמָּא הוּא מְכָרָן לַאֲחֵרִים. אֲבָל אִם בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְלָנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְעָמַד וְזָעַק בַּלַּיְלָה: נִגְנְבוּ כֵּלַי וּסְפָרַי, וּבָאוּ בְּנֵי אָדָם וּמָצְאוּ מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וּבְנֵי אָדָם שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יוֹצְאִים וּצְרוֹרוֹת שֶׁל כֵּלִים עַל כִּתְפֵיהֶם, וְהַכֹּל אוֹמְרִים: הַלָּלוּ כֵּלָיו וּסְפָרָיו שֶׁל פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע זֶה שֶׁהַכֵּלִים בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטֹּל מִבַּעַל הַגְּנֵבָה, וְיַחֲזִיר לוֹ כֵּלָיו. באר היטב (א) בעיר. היינו דוקא שהוא צועק כלי פלוני שסימנו כך וכך אבדתי ואח''כ ראה כלי כזה ביד בע''ה אחר וז''ש והכיר כליו כו' שהכל רואין שיש לכלי זה אותם סימנים שצעק עליו שנגנב מידו. סמ''ע: (ב) להשאיל. דעת הסמ''ע דס''ל להרמב''ם דבכלים העשוין להשאיל ולהשכיר אף אם לא יצא לו שם גניבה בעיר נשבע שהן שלו ולא מכרן ומוציאן מיד הלוקח וע' בש''ך שהאריך הרבה בזה לסתור דברי הסמ''ע ע''ש ובש''ג פרק כל הנשבעין מדינים אלו וע''ל ס''ס קל''ג:
ב דִּין מִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵית חֲבֵרוֹ וְהוֹצִיא כֵלִים תַּחַת בְּגָדָיו, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ'.
ג רְאוּבֵן שֶׁנִּגְנְבוּ כֵּלָיו אוֹ נֶאֶבְדוּ אוֹ נְטָלוּהוּ לִסְטִים, וּבָאוּ לְיַד גּוֹי, וּקְנָאָם יִשְׂרָאֵל אַחֵר בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיָם, וּבָאוּ הַבְּעָלִים וּתְבָעוּם מִיַּד זֶה שֶׁקְּנָאָם, יִתְבָּאֵר בְּסִימָן שס''ח.
סימן שנח - דברים האסורים לקנות מהרועים ומשומרי פרות ומבעלי אמנות
ובו י''ב סעיפים
א כָּל דָּבָר שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא גָּנוּב, אָסוּר לִקַּח אוֹתוֹ. וְכֵן אִם (א) רֹב אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהוּא גָּנוּב, אֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ, אֵין לוֹקְחִין מֵהָרוֹעִים צֶמֶר אוֹ חָלָב אוֹ גְּדָיִים. אֲבָל לוֹקְחִים מֵהֶם חָלָב (ב) וּגְבִינָה בַּמִּדְבָּר, אֲבָל לֹא בְּיִּשּׁוּב. וּמֻתָּר לִקַּח מֵהָרוֹעִים ד' צֹאן אוֹ ד' גִּזּוֹת שֶׁל צֶמֶר מֵעֵדֶר (ג) קָטָן, אוֹ חֲמִשָּׁה מֵעֵדֶר גָּדוֹל, שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא גָּנוּב. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁהָרוֹעֶה מוֹכְרוֹ אִם הָיָה בַּעַל הַבַּיִת (ד) מַרְגִּישׁ בּוֹ, מֻתָּר לְלוֹקְחוֹ; וְאִם לָאו, אָסוּר. באר היטב (א) רוב. ר''ל הן שחזקת אותו דבר עצמו הוא גנוב הן שאין חזקת דבר ההוא גנוב אלא רוב דבר כזה הוא בחזקת גנוב וכמ''ש לקמן סי' שס''ט ס''ג מה שיש לחלק בין דהכא לההיא דהתם ע''ש. סמ''ע: (ב) וגבינה. אבל בגדיים אין חילוק בין מדבר ליישוב. שם: (ג) קטן. שחסרונן ניכר טובא ולא מלא לבו של הרועה למכור כ''כ בלי רשות בעלים משא''כ בפחות מזה שאינו ניכר כ''כ ואף אם יוכר חסרונן יכול להשמט בב' וג' לומר שמתו או נגנבו מה שא''כ בהרבה. שם: (ד) מרגיש. ר''ל דהרועה היה נתפס עליו כגנב אם מכרו שלא מדעת בע''ה. שם:
ב אֵין לוֹקְחִין עֵצִים אוֹ פֵּרוֹת מִשּׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמוֹכְרִים וְהַסַלִּים וְהַפֶּלֶס בִּפְנֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר גָּלוּי וְיֵשׁ לוֹ קוֹל; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עַל פֶּתַח הַגִּנָּה.
ג וְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ: הַטְמֵן, אָסוּר לָקַחַת מֵהֶם.
ד מֻתָּר לִקַּח (ה) מֵהָאָרִיס, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּפֵּרוֹת וּבָעֵצִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא לְאַחַר (ו) שֶׁחָלְקוּ, דִּסְתָמָא שֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר; אֲבָל קֹדֶם חֲלֻקָּה אָסוּר, דְּחָיְשֵׁינָן שֶׁלֹּא יִתֵּן לְבַעַל הַבַּיִת נֶגֶד מַה שֶּׁנָּטַל (טוּר סכ''א [ב']) . באר היטב (ה) מהאריס. מדברי התוס' ב''מ דף כ''ב סוף ע''א והג''א והגמרא שם מבואר דאם אדם נותן לאכול לחבירו מדבר שאינו שלו אלא של חבירו אע''פ שיודע שחבירו יתרצה אסור לאוכלו דהלכה כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואע''ג דהשתא ניחא ליה מעיקרא לא הוה ניחא ליה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דמותר ויאוש שלא מדעת שאני שגם אח''כ אינו מייאש אלא שאינו יודע היכן הוא ובע''כ הוא מתייאש א''כ אמרי' מעיקרא באיסורא אתי לידיה במה יקנה אי ביאוש הא השתא אינו מתייאש ואילו הי' יודע שהוא אצלו לא נתייאש מה שאין כן הכא כיון שידוע שיתרצה א''כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמא אינו מקפיד ע''ז ואע''ג דבש''ס שם מדמה תרומה וטומאה ליאוש שלא מדעת טעמא אחרינא איכא התם דלענין תרומה וטומא' ידיע' ממש בעינן ע''ש וע' בספר א''א דף ק''י ובתשוב' מהרי''ט סי' ק''ן. ש''ך: (ו) שחלקו. ל' הטור אינו כן אלא זה לשונו במה דברים אמורים בסתם שתלינן לומר שכבר חלקו ומחלקו מכר אבל אם ידוע לו שלא חלקו אסור כו' ומדברי הרמ''א משמע דמסתמא אסור ולא תלינן לומר שכבר חלקו והוא דעה שלישית לא מצאתיה בשום מקום עכ''ל הסמ''ע. ולי נראה דגם כונת הרמ''א כהטור וכ''כ הב''ח ופסק כן ע''ש. שם:
ה אֵין לוֹקְחִין מֵהַנָּשִׁים וּמֵהָעֲבָדִים וּמֵהַקְּטַנִּים, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֵם שֶׁלָּהֶם מִדַּעַת הַבְּעָלִים; כְּגוֹן (ז) נָשִׁים שֶׁמָּכְרוּ כְּלֵי פִשְׁתָּן (ח) בַּגָּלִיל, אוֹ עֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְלוֹקְחִים בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים בְּכָל מָקוֹם, (מִכָּל אָדָם) ; וְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ: הַטְמֵן, אָסוּר. הגה: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהֶחֱזִיקָה בְּשֶׁל יְתוֹמִים, וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא אוֹתָהּ שׁוּם אָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן ר''ס וְרס''א) (וְהֵבִיאוֹ גַּם כֵּן לְעֵיל סִימָן ט''ו) . באר היטב (ז) נשים. ע' בתשובת מהר''א ששון סי' קצ''ח ובתשובת מהרי''ט סי' קצ''ט ובתשובת מבי''ט ח''ב סי' רמ''ב: (ח) בגליל. דשם היה גדל פשתן הרבה והי' בזול ורגילין שלא להקפיד על נשותיהן שיקנו פשתן לעצמן לעשות ממנו כלי פשתן ולמוכרו לצורכן כן משמע מל' ב' שפירש רש''י. סמ''ע:
ו לוֹקְחִים מֵהַבַּדָּדִים (וְכָתַב ה''ה פֵּרוּשׁ, בַּעֲלֵי בֵּית הַבַּד וְשׂוֹכְרִין אוֹתָן לַעֲשׂוֹת בּוֹ שֶׁמֶן, וְרַשִׁ''י פֵרַשׁ בַּעֲלֵי בֵּית הַבַּד שֶׁתַּגָּרִין הֵן בַּשֶּׁמֶן וְלוֹקְחִים מִן נְשֵׁיהֶן בַּמִּדָּה שֶׁהִיא בְּפַרְהֶסְיָא), זֵיתִים בַּמִּדָּה וְשֶׁמֶן בַּמִּדָּה, אֲבָל לֹא זֵיתִים מוּעָטִים וְשֶׁמֶן מוּעָט שֶׁחֶזְקָתָן גְּנֵבָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
ז מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; וְשֶׁהַסוֹרֵק מוֹצִיא הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, דְּכָל מַה שֶּׁמַּקְפִּיד עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת הוּא שֶׁלּוֹ (טוּר ס''ב) .
ח הַכּוֹבֵס נוֹטֵל ג' חוּטִין וְהֵם שֶׁלּוֹ; יֶתֶר מִכָּאן, שֶׁל (ט) בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיָה שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי (י) לָבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵם שֶׁלּוֹ: באר היטב (ט) בע''ה. פי' ואין להכובס אפי' ג' חוטין מהן וכ''כ הטור בהדיא ע''ש ודומה לזה כ' הטור והמחבר בסי' רי''ח ורכ''ט וש''ל ושאר דוכתי וכמ''ש שם מלתא בטעמא ע''ש. שם: (י) לבן. דהשחור מגנה את הלבן. רש''י. שם:
ט הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מֵהַחוּט כְּדֵי מְשִׁיכַת מַחַט, וְשִׁיֵּר מֵהַבֶּגֶד מַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ לַבְּעָלִים; פָּחוֹת מִכָּאן, שֶׁלּוֹ.
י נְסֹרֶת שֶׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בְּמַעֲצָד, שֶׁלּוֹ; בְּכָשִׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְכֵן בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת, כָּל שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עָלָיו, הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת; שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, הוּא שֶׁל פּוֹעֵל (טוּר שָׁם) .
יא בְּכָל הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, הוֹלְכִים אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה.
יב כָּל אֻמָּן שֶׁמָּכַר דָּבָר מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ בְּהִלְכוֹת מְדִינָה, כְּגוֹן מוֹכִין שֶׁמְּכָרָן הַסוֹרֵק, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ; אֲבָל לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ כַּר מָלֵא מוֹכִין. דַּהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה בְּיַד הַגַּנָּב; וְאַף עַל גַּב דְּשִׁנּוּי הַחוֹזֵר אֵינוֹ קוֹנֶה, מִכָּל מָקוֹם בְּסָפֵק גְּנֵבָה מֻתָּר בְּכִי הַאי גַּוְנָא, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (הַמַּגִּיד פ''ו דִּגְּנֵבָה) . וְאִם מָכַר הָאֻמָּן דְּבָרִים שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ בְּהִלְכוֹת הַמְּדִינָה, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ. וְאִם אָמַר: הַטְמֵן, אָסוּר: