הלכות חובל בחבירו
סימן תכ - החובל בחברו חיב בחמשה דברים, וכיצד משערין אותם, והמביש בדברים תלמיד ... סימן תכא - המביש חברו שלא בכונה, והחובל בחברו שלא בכונה סימן תכב - צריך החובל לפיס הנחבל שימחל לו סימן תכג - נגף אשה ויצאו ילדיה, וכיצד שמין דמי ולדות סימן תכד - החובל באביו ואמו, או החובל בבניו, או החובל בחברו בשבת סימן תכה - חיבי מיתות בית דין, היאך דנים אותם בזמן הזהסימן תכ - החובל בחברו חיב בחמשה דברים, וכיצד משערין אותם, והמביש בדברים תלמיד חכם ועם הארץ
ובו מ''ד סעיפים
א אָסוּר לְאָדָם לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ; וְאִם הִכָּהוּ עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: פֶּן יֹסִיף (דְּבָרִים כה, ג) . וְאִם הִקְפִּידָה תּוֹרָה בְּהַכָּאַת רָשָׁע שֶׁלֹּא לְהַכּוֹתוֹ יוֹתֵר עַל רִשְׁעוֹ, קַל וָחֹמֶר בְּהַכָּאַת צַדִּיק. וְהַמֵּרִים יַד עַל חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע. הגה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תכ''א סָעִיף י''ג. וְדִין הַכָּאַת אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, עַיֵּן בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן קנ''ד. דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ חֵרֶם קַדְמוֹנִים בְּאָדָם הַמַּכֶּה לַחֲבֵרוֹ, וּצְרִיכִין לְהַתִּיר לוֹ כְּדֵי לְצָרְפוֹ לְמִנְיָן עֲשָׂרָה, וּמִיָּד שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת דִּין, מַתִּירִין לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין (הַמֻּכֶּה) מִתְרַצֶּה (מַהֲרַ''ם מֵרִיזְבּוּרְק והג''מ פֶּרֶק הַחוֹבֵל) .
ב הִכָּהוּ מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁוֵה פְרוּטָה, לוֹקֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהּ חִיּוּב מָמוֹן. וַאֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד כְּנַעֲנִי, לוֹקֶה הוּא, שֶׁהֲרֵי חַיָּב בְּמִצְוֹת.
ג הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, חַיָּב (א) בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים: נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, בֹּשֶׁת; אִם הַחַבָּלָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל הֶחָמֵשׁ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּצָרִיךְ לִתֵּן גַּם כֵּן תּוֹסָפוֹת מְזוֹנוֹת הַצְּרִיכִין בְּחָלְיוֹ מִמַּה שֶׁהָיָה אוֹכֵל כְּשֶׁהָיָה בָּרִיא (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַחוֹבֵל), וְנִרְאֶה לִי, דְבִכְלָל רִפּוּי יֵחָשֵׁב. וְאִם אֵין בָּהּ אֶלָּא ד', מְשַׁלֵּם ד'; וְאִם ג', ג'; וְאִם ב', ב'; וְאִם א', א'. באר היטב (א) בחמשה. וה' דברים אלו משתלמין מן היפה שבנכסיו כדין כל המזיקין כן הוא בהרמב''ם ריש הלכות חובל וכ''כ הסמ''ק וכת' הה''מ שם שהדין מבואר ריש ב''ק דאמר כולן כאבות לשלם ממיטב ע''כ וכ''פ הרי''ף והרא''ש והנ''י ריש ב''ק וכ''פ רש''ל שם סי' ו' וכן הדין לעיל סי' שפ''ה ושפ''ח ס''ב. ש''ך:
ד כֵּיצַד, קָטַע יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ אֶצְבַּע אַחַת, אוֹ שֶׁחִסְרוֹ אֶחָד מִכָּל אֵבָרָיו, נוֹתֵן לוֹ כָּל ה' הַדְּבָרִים.
ה הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, אוֹ הִכָּהוּ עַל עֵינוֹ וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, אֵין כָּאן נֶזֶק, וְנוֹתֵן לוֹ שְׁאָר אַרְבַּע דְּבָרִים.
ו הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְצָבְתָה, אֵין כָּאן נֶזֶק וְשֶׁבֶת, וְנוֹתֵן לוֹ שְׁאָר הַשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים.
ז הִכָּהוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאָה, וְלֹא רָאָהוּ שׁוּם (ב) אָדָם, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא צַעַר וְרִיפּוּי. באר היטב (ב) אדם. פירוש תרתי בעינן שלא ראוהו בשעת הכאה וגם שתהא המכה עומדת במקום שלא תהי' נראית לאחר זמן. סמ''ע:
ח הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה, אֵין כָּאן אֶלָּא בֹּשֶׁת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁהוּא בִּמְקוֹם רוֹאִין (הָרַאֲבַ''ד) .
ט כְּוָאוֹ בְּשַׁפּוּד עַל צִפָּרְנוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְאֵינוֹ מְעַכְּבוֹ מִמְּלָאכָה, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא צַעַר. וְאִם הָיָה בִּמְקוֹם רוֹאִין, חַיָּב בְּבֹשֶׁת (המ''מ שם) .
י הִשְׁקָהוּ סַם, אוֹ שֶׁסָכוֹ סַם, וְשִׁנָּהוּ מִמַּרְאֵה עוֹרוֹ, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא רִפּוּי בִּלְבַד.
יא הִכְנִיסוֹ בְּחֶדֶר וְסָגַר הַדֶּלֶת עָלָיו וּבִטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא שֶׁבֶת בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיָה כְּבָר בְּחֶדֶר וְסָגַר עָלָיו מִלָּצֵאת, הָוֵי (ג) גְרָמָא בְּנִזָּקִין וּפָטוּר מִדִּינֵי אָדָם. באר היטב (ג) גרמא. ע''ל סי' שס''ג סס''ו בהג''ה דומה לזה בסגירות בית חבירו ומעכבו מלדור בו. שם:
יב גִּלַּח שְׂעַר רֹאשׁוֹ, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא בֹּשֶׁת. סָכוֹ בְּסַם עַד שֶׁאֵין סוֹף הַשֵּׂעָר לַחֲזֹר, חַיָּב בְּה' דְּבָרִים, שֶׁהֲרֵי מִצְטַעֵר מִן הַסַם, וְשֶׁבֶת שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְרַקֵּד וּלְנַדְנֵד (ד) (שְׂעַר) רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת רִקּוּד, וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ. באר היטב (ד) שער. כן הוא בטור ול''ד קאמר דהנדנוד בראשו בשעת רקודו נעשה גם בלא שערות דאל''כ גם בגילח שערו ה''ל לחייבו ועוד דא''כ בכלל נזק יחשב וכיון דכבר שילם לו נזק דמי השערות שלו בכללו הוא השבת דשערות אלא דכל זמן שראשו עליו יכאב א''י להחעסק במלאכת ריקוד ונדנוד ראשו והוא שבתו. שם:
יג הַמְחַסֵר אֶת חֲבֵרוֹ אֵבֶר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר, חַיָּב בְּכָל הַה' דְּבָרִים. אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ, חַיָּב בַּכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה פִיו שָׁעָה אַחַת; אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁן אֵין לוֹ רְפוּאָה, בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה.
יד אֲפִלּוּ חִסְרוֹ כִּשְׂעוֹרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ, חַיָּב בְּה' דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא צַלֶּקֶת (פֵּרוּשׁ, רֹשֶׁם מַכָּה שֶׁנִּתְרַפְּאָה) . לְפִיכָךְ, הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְקָרַע הָעוֹר וְיָצָא מִמֶּנּוּ דָם, חַיָּב בְּה' דְּבָרִים.
טו כֵּיצַד מְשַׁעֲרִים הַה' דְּבָרִים, נֵזֶק אִם חִסְרוֹ אֵבֶר אוֹ חָבַל חַבּוּרָה שֶׁאֵין סוֹפָהּ לַחֲזֹר שָׁמִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא (ה) עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק, כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה קֹדֶם שֶׁחָבַל בּוֹ וְכַמָּה נִפְחֲתוּ דָמָיו אַחַר הַחַבָּלָה, וְכָךְ יִתֵּן לוֹ. הגה: וְאִם הָיָה בַּעַל (ו) אֻמָּנוּת, כְּגוֹן נוֹקֵב מַרְגָלִיּוֹת, וְקָטַע לוֹ יָדוֹ, מְשַׁעֲרִינָן הֶזֵּיקוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. אֲבָל אִם קָטַע רַגְלוֹ, שֶׁאֵין מַזִּיק לוֹ כָּל כָּךְ, מְשַׁעֲרִינָן הֶזֵּקוֹ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ה) עבד. רש''י ונ''י ר''פ החובל פירשו כאילו נמכר להיות עבד עברי אבל הרא''ש כתב שם דשמינן ליה כמו עבד כנעני דנמכר לעבד עולם דגם חסרון אברו הוא לעולם משא''כ ע''ע שאינו נמכר אלא לשש שנים ואם באנו לשומו בכל ו' שנים פעם אחר פעם יעלה לערך יותר ממה שיעלה הערך כששמין אותו פעם אחד. שם: (ו) אומנות. ומהרש''ל פסק דלענין נזק אין חילוק בשום בן אדם בעולם אלא שמין אותו כעבד שאינו יודע שום מלאכה וע''ש סי' י''א ומ''מ אין טעם לדבריו דהא עכ''פ היזקו היא רב יותר מעבד שאינו יודע שום מלאכה ודו''ק נ''ל. ש''ך:
טז צַעַר כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁקָּטַע אֶצְבָּעוֹ, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין לִקְטֹע לוֹ אֵבֶר זֶה בְּסַיִף אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם, אִם גָּזַר (ז) הַמֶּלֶךְ לִקְטֹעַ אֵבֶר בְּסַיִף, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין זֶה לְזֶה מְשַׁלֵּם לוֹ. הגה: וּבְמָקוֹם דְּאִכָּא צַעַר לְחוּד, מְשַׁעֲרִין אִם הָיָה גּוֹזֵר הַמֶּלֶךְ לִכְווֹת אוֹתוֹ בְּשַׁפּוּד עַל צִפָּרְנוֹ וְכַדּוֹמֶה, כַּמָּה הָיָה נוֹתֵן לְהִנָּצֵל מִצַּעַר זֶה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ז) המלך. שהרי גם כאן גזר המלך הש''י שכאשר עשה וחתכו לחבירו בסייף כן יעשה לו אלא שלמדנו דעשייה זו היא נתינת ממון ומש''ה אף שישלם לו דמי נזק ידו עדיין עליו לשלם מה שציערו בקטיעת היד ומן הדין צריך לשלם דמי צער קטיעת סייף כמו שעשה אלא משום דקטיעת יד חבירו כבר נעשה ולקטוע ידו לכתחלה אין אדם לוקח דמים הרבה מש''ה שיערו חכמים כמה היה נותן לחתוך בסם למי שנגזר עליו חתיכת סייף דמדכתי' ובער בשדה אחר ואחז''ל שישומו הערוגה אגב כל השדה כמ''ש בסי' שצ''ד למדנו שהתורה חס' על המזיק להקל לו בשומא כן כת' הרא''ש. סמ''ע:
יז כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת, אִם לֹא חִסְרוֹ אֵבֶר אֶלָּא חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אוֹ צָבְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, נוֹתֵן לוֹ שִׁבְתּוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם (ח) כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. וְאִם חִסְרוֹ אֵבֶר, כְּגוֹן שֶׁקָּטַע יָדוֹ, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ שֶׁהוּא הַנֶּזֶק, וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, וְרוֹאִין כַּמָּה הוּא שְׂכַר שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים בְּכָל יוֹם, וְעוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן כָּל יְמֵי חָלְיוֹ שֶׁל זֶה וְנוֹתֵן לוֹ. וְכֵן אִם קָטַע רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא טוֹחֵן בְּרֵחַיִם; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הגה: וְדַוְקָא בִּסְתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן בְּנֵי אֻמָּנוּת, אֲבָל אִם הוּא בֶּן אֻמָּנוּת וְיָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ אַחַר חָלְיוֹ, מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת כְּפִי הַמְּלָאכָה דְבָטֵל מִנֵּהּ (טוּר סי''ט בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ח) בטל. עיין בסמ''ע שהאריך בביאור דברי הטור בזה וע''ל סי' רס''ה וסי' של''ד ושל''ה:
יח כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הָרִיפּוּי, אוֹמְדִים בְּכַמָּה יָמִים יִחְיֶה מֵחֹלִי זֶה, וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מִיָּד; וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לָתֵת דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְדָבָר זֶה (ט) תַּקָּנָה הִיא לַמַּזִּיק. וְכֵן הַשֶּׁבֶת אוֹמְדִין אוֹתוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּל מִיָּד; אִם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בְּחָלְיוֹ וְהוֹלֵךְ, וְאָרַךְ הַחֹלִי יוֹתֵר עַל מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ, אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם; וְכֵן אִם הִבְרִיא מִיָּד, אֵין פּוֹחֲתִין מִמַּה שֶׁאֲמָדוּהוּ: באר היטב (ט) תקנה. דאם היה צריך לתת שכר ריפוי דבר יום ביומו שמא יתרשל המוכה ברפואתו באומרו דמי הרפואה הן על המכה אצערנו בזה שיוציא הרבה דמים זהו שמסיק דאם היה מתגלגל כו' ואף דלפעמים יהי' בזה הפסד להמכה באם הבריא מיד כו' זהו דבר שאינו שכיח דיבריא קודם זמן האומד משא''כ בהמשך חליו דאיכא למיחש כמ''ש ועוד דכמה סבות גורמות הן שיומשך החולי. סמ''ע:
יט אָמַר הַמַּזִּיק: אֵין רְצוֹנִי בְּתַקָּנָה זוֹ אֶלָּא אֶרְפָּאֶנּוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, שׁוֹמְעִין לוֹ. הֲרֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ אֶלָּא הָיָה מְרַפֵּא יוֹם יוֹם, וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה, אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחֲרֵי שֶׁחָיְתָה, חַיָּב לְרַפּאוֹתוֹ וְלָתֵת לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ; עָלוּ בּוֹ צְמָחִים שֶׁלֹּא מַחֲמַת הַמַּכָּה, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפּאוֹתוֹ וְלֹא לָתֵת לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ.
כ עָבַר עַל דִּבְרֵי הָרוֹפֵא וְהִכְבִּיד עָלָיו הַחֹלִי, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפּאוֹתוֹ.
כא אָמַר לוֹ הַמַּזִּיק: אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ, אוֹ: יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא מֵבִיא רוֹפֵא אֻמָּן וּמְרַפְּאוֹ בְּשָׂכָר:
כב אִם יֹאמַר הַמַּזִּיק: אָבִיא לְךָ רוֹפֵא מִמָּקוֹם רָחוֹק שֶׁיִּקַּח שָׂכָר מוּעָט, יָכוֹל הַנֶחְבָּל לוֹמַר לוֹ: הָרוֹפֵא שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹ מְדַקְדֵּק יוֹתֵר, שֶׁלֹּא יַפְסִיד הַמְחָאָתוֹ.
כג אָמַר הַנֶחְבָּל: תֵּן לִי שְׂכַר הָרוֹפֵא וַאֲנִי אֲרַפֵּא אֶת עַצְמִי, יָכוֹל הַחוֹבֵל לוֹמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא תְּרַפֵּא עַצְמְךָ יָפֶה וְיִקְרְאוּ אוֹתִי מַזִּיק לְעוֹלָם.
כד כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַבֹּשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ; אֵינוֹ דוֹמֶה מִתְבַּיֵּשׁ מֵהַקָּטָן לַמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאָדָם גָּדוֹל וּמְכֻבָּד, שֶׁזֶּה שֶׁבִּיְּשׁוֹ (י) הַקַּל בָּשְׁתּוֹ מְרֻבָּה. הגה: וְכֵן הַמִּתְבַּיֵּשׁ, כְּפִי מַה שֶּׁכְּבוֹדוֹ גָדוֹל בָּשְׁתּוֹ מְרֻבָּה (טוּר) . וְהַמְבַזֶּה כֹּהֵן, בָּשְׁתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִבְּאִישׁ אַחֵר (רִיבָ''שׁ סִימָן נ''ד) . באר היטב (י) הקל. ורש''י בפרק אלו נערות פירש דבושת אדם בינוני מרובה משל אדם נכבד ומזולזל וכת' הר''ן שם וז''ל ובודאי דבמילי אחריני הכי הוא אבל באונס ומפתה נראין הדברים שכל שהוא זולזל יותר בשתו מרובה. שם:
כה צָעַק בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, פָּטוּר מִדִּינֵי (יא) אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אָחֲזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁהִכָּהוּ בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ אִם אֵינוֹ בַּעַל אֻמָּנוּת. וְאִם הוּא בַּעַל אֻמָּנוּת וְרָאוּי עֲדַיִן לְאוֹתוֹ אֻמָּנוּת, רוֹאִים כַּמָּה נִפְחֲתוּ דָמָיו וְנוֹתֵן לוֹ. באר היטב (יא) אדם. דכל שלא אחזו לעשות מעשה בגופו גרמא בעלמא מקרי ומכל מקום חייב בד''ש כיון שנתחרש בסיבתו. שם:
כו סִמָּא עֵינוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, (קָטַע יָדוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ), וְקָטַע רַגְלוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ חֵרְשׁוֹ, הוֹאִיל וְלֹא אֲמָדוּהוּ מִכָּל נֶזֶק וָנֶזֶק, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ. הגה: וּמְחֻיָּב לִתֵּן צַעַר וְרִפּוּי וּבֹשֶׁת שֶׁל כָּל מַכָּה וּמַכָּה, רַק שֶׁאוֹמְדִים הַכֹּל בְּיַחַד (טוּר סי''ז בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . אֲמָדוּהוּ לְכָל נֶזֶק וָנֶזֶק, וְאַחַר כָּךְ אֲמָדוּהוּ לְכֻלּוֹ, אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבַד. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק נֶזֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר וּדְמֵי כֻלּוֹ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הגה: וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן שפ''ח דְּיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלָא מְהַנֵּי תְפִיסָה (הָרֹא''שׁ וְהַטּוּר) .
כז כְּשֶׁבֵּית דִּין מַגְבִּין לַנֶּחְבָּל אַרְבָּעָה דְבָרִים, אֵין נוֹתְנִים לַחוֹבֵל בָּהֶם שׁוּם (יב) זְמַן. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בּוֹ דָּבָר אֶלָּא (יג) שֶׁבִּיְּשׁוֹ, נוֹתְנִים לוֹ זְמַן כֵּיוָן שֶׁלֹּא חִסְרוֹ מָמוֹן. באר היטב (יב) זמן. משמע אפילו זיל נכסי דנתבע ודוקא כשנתחייב בדין אבל אם מבקש זמן להביא עדים לפטור נותנין זמן אף לחבלות אם זיל נכסיה כדמוכח בתוספות והרא''ש פרק הפרה וכ''כ הנ''י שם ודלא כב''ח בסי' כ''ד וכבר השגתי עליו שם ע''ש. ש''ך: (יג) שביישו. עפ''ר שם הוכחתי דלבשת של חבלה אין נותנין זמן כיון דלשאר דברים שגובין בחבלה אין נותנין זמן משום דיש בהן חסרון ממון אגבן גובין ג''כ צער ובשת אע''ג דלית בהו חסרון ממון ודוקא בדבר שאין גובין עליה אלא דמי בשת לחוד הוא דנותנין זמן ונראה דה''ה צער כשהוא לחוד כגון כואו בשפוד במקום שאין רואין כיון דלית ביה חסרון ממון נותנין לו זמן והא דכתבו הפוסקים דין זה בבשת לחוד ולא בצער משום דבש''ס מעשה כך היה לפני ר''ע באשה שפרע ראשה ונתביישה. סמ''ע:
כח כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְדִים לְמִיתָה, כָּךְ אוֹמְדִים לִנְזִיקִין. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהִכָּה חֲבֵרוֹ בִּצְרוֹר (יד) קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהַזִּיק, אוֹ בְּקֵיסָם שֶׁל עֵץ קָטָן, וְחָבַל בּוֹ חַבָּלָה שֶׁאֵין חֵפֶץ זֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ, הֲרֵי זֶה (טו) פָטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף (שְׁמוֹת כא, יח), דָּבָר הָרָאוּי לְהַזִּיק; אֲבָל חַיָּב הוּא בְּבֹשֶׁת בִּלְבַד, שֶׁאֲפִלּוּ רָקַק בְּגוּפוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ חַיָּב בְּבֹשֶׁת; לְפִיכָךְ צְרִיכִים הָעֵדִים לֵידַע בַּמֶּה הִזִּיק, וּמְבִיאִים הַחֵפֶץ שֶׁהִזִּיק בּוֹ לְבֵית דִּין, עַד שֶׁאוֹמְדִין אוֹתוֹ וְדָנִין עָלָיו. וְאִם אָבַד הַחֵפֶץ, וְאָמַר הַחוֹבֵל: לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַזִּיק, וְנֶחְבָּל אוֹמֵר: הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַזִּיק, יִשָּׁבַע הַנֶּחְבָּל וְיִטֹּל. באר היטב (יד) קטן. בטור כתב עוד דאומדין ג''כ המקום אשר הכהו עליו ע''ש. שם: (טו) פטור. דאמרי' מזלו גרם. שם:
כט הַבַּרְזֶל, אֵין לוֹ אֹמֶד; אֲפִלּוּ מַחַט קְטַנָּה רְאוּיָה הִיא לְהָמִית, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְהַזִּיק. וְדַוְקָא כְּעֵין מַחַט, שֶׁהִיא חַדָּה, אֲבָל אִם לֹא הִזִּיק אֶלָּא מֵחֲמַת מִשְׁקָלוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְחֻדָּד (טז) כְּלָל, אוֹמְדִים אוֹתוֹ כִּשְׁאָר דְּבָרִים. באר היטב (טז) כלל. נראה דאפילו אם הוא מחודד אלא שלא המית בחידודו רק במשקלו פטור דזיל בתר טעמא. שם:
ל הַזּוֹרֵק אֶבֶן, וּלְאַחַר שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ הוֹצִיא הֲלָה רֹאשׁוֹ מֵהַחַלּוֹן וְקִבְּלָהּ, פָּטוּר מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ (דְּבָרִים יט, ה), פְּרָט לְמַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ.
לא הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, (פָּטוּר) ; אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, (יז) חַיָּבִים. באר היטב (יז) חייבים. ע''ל סי' שס''ב שכתב הטור דומה לזה בקוצץ נטיעותיו של חבירו. שם:
לב הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מֵהַפַּחַד, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם; וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁצָּעַק לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בַּאֲפֵלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן אִם זָעַק לוֹ בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אָחֲזוֹ וְתָקַע לוֹ בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ וַהֲדָפוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִבְעִיתוֹ, אוֹ שֶׁאָחֲזוֹ בִּבְגָדָיו, חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.
לג אִם הַנֶחְבָּל אוֹמֵר: נֶחֱרַשְׁתִּי, נִסְמֵית עֵינִי, וְאֵינִי רוֹאֶה, אוֹ: אֵינִי שׁוֹמֵעַ, אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִים הַדָּבָר וְשֶׁמָּא יַעֲרִים, וְאֵינוֹ נוֹטֵל הַנֶּזֶק עַד שֶׁיִּבָּדֵק זְמַן מְרֻבֶּה וְיִהְיֶה מֻחְזָק שֶׁאָבַד מְאוֹר עֵינָיו אוֹ נִתְחָרֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלֵּם זֶה.
לד הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם אוֹ מִי שֶׁהוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, פָּטוּר. נָשְׁבָה בּוֹ הָרוּחַ וְהִגְבִּיהַּ בְּגָדָיו וְנִרְאָה כְּעָרֹם, וּבָא אַחֵר וְהוֹסִיף בְּהַפְשָׁטָתוֹ, חַיָּב בְּבֹשֶׁת; וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין בָּשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה מְרֻבָּה כְּמוֹ הַמְבַיֵּשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ עָרֹם כְּלָל. וְכֵן אִם הִגְבִּיהַ בְּגָדָיו לֵירֵד לַנָּהָר, אוֹ שֶׁעָלָה מִנָּהָר, וּבִיְּשׁוֹ, חַיָּב; וּמִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ כָּל כָּךְ בֹּשֶׁת כְּמוֹ שֶׁמְּבַיֵּישׁ הַמְלֻבָּשׁ.
לה בִּיְּשׁוֹ כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, וּמֵת (בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ), שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בְּבֹשֶׁת, אֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ בֹּשֶׁת; וְאִם תָּפְסוּ יוֹרְשָׁיו, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא פָּטוּר (טוּר סכ''ו בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) .
לו יָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר.
לז הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹטֶה, פָּטוּר. אֶת הַחֵרֵשׁ, אוֹ אֶת הַגֵּר, אוֹ אֶת הָעֶבֶד, אוֹ אֶת הַקָּטָן שֶׁכְּשֶׁמַּכְלִימִים אוֹתוֹ נִכְלָם, חַיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ דוֹמֶה הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַקָּטָן לַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַגָּדוֹל, וְלֹא הַמְבַיֵּשׁ אֶת הָעֶבֶד לַמְּבַיֵּשׁ בֶּן חוֹרִין, וְלֹא הַמְבַיֵּשׁ חֵרֵשׁ לַמְּבַיֵּשׁ פִּקֵּחַ.
לח (יח) רָקַק בַּחֲבֵרוֹ, חַיָּב. אֲבָל רָקַק בִּבְגָדָיו, אוֹ שֶׁבִּיְּשׁוֹ בִּדְבָרִים, פָּטוּר; וְיֵשׁ לְבֵית דִּין בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן לִגְדֹּר כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּפַיֵּס הַמְבֻיָּשׁ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת (יט) מַרְדוּת (בֵּית יוֹסֵף ס''ס א' בְּשֵׁם מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזָּהָב) . וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵרוֹ, הָוֵי בִּכְלַל הַמְבַיֵּשׁ בִּדְבָרִים (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן רי''ב ות''ה סִימָן ש''ז) . הַמְקַנְטֵר חֲבֵרוֹ וְאָמַר לֵהּ: אֵינִי מוּמָר וְאֵינִי עֲבַרְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר: כָּמוֹךָ, הָוֵי כְּאִלּוּ פֵּרַשׁ כָּמוֹךָ (בֵּית יוֹסֵף מָצָא כָתוּב מהרי''ו סִימָן קנ''ז) . הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הֲרֵי אַתָּה עוֹשֶׂה כְּמוֹ מַמְזֵר, אוֹ: אַתָּה כְּמַמְזֵר, אֵינוֹ כְלוּם (מהרי''ו סִימָן נ''ט) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ שֶׁאִם אוֹמֵר: אַתָּה כְּמַמְזֵר, כְּאִלּוּ קְרָאוֹ מַמְזֵר (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן רנ''ז וְסִימָן קל''ה וּמַהֲרִי''ט סִימָן קכ''ז וַאֲגֻדָּה פ''ב דְּיוֹמָא) ; אֲבָל אִם אוֹמֵר: אַתָּה מְכַזֵּב כְּמוֹ מַמְזֵר עַד שֶׁתִּתְבָּרֵר דָּבָר זֶה, אוֹ כַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁהֵטִיל בַּדָּבָר תְּנַאי, אֵינוֹ כְלוּם (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן קל''ה) . הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: פָּסוּל אַתָּה, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל (כ) לְתָרֵץ דְּפָסוּל מִשּׁוּם קוּרְבָה קָאָמַר וְאֵין זֶה בִּיּוּשׁ (מהרי''ו סִימָן נ''ט) . וְיֵשׁ חוֹלְקִין (מַהֲרַ''ם מֵרִיזְבּוּרְק) . הַמְדַבֵּר רָע עַל שׁוֹכְנֵי (כא) עָפָר, צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו תַּעֲנִיּוֹת וּתְשׁוּבָה וְעֹנֶשׁ מָמוֹן כְּפִי רְאוֹת בֵּית דִּין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַחוֹבֵל) ; וְאִם קְבוּרִים בְּסָמוּךְ לוֹ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵיהֶם וִיבַקֵּשׁ מֵהֶם מְחִילָה, וְאִם הֵם רְחוֹקִים יִשְׁלַח שָׁם שְׁלוּחוֹ (מַהֲרַ''ם מֵרִיזְבּוּרְק) . וְאִם כּוֹפֵר הַמְבַיֵּשׁ, אִם הוּא בִּיּוּשׁ שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר, יִתְּנוּ (כב) חֵרֶם בְּעֵדוּת, אֲבָל לֹא עַל בִּיּוּשִׁים אֲחֵרִים (מָרְדְּכַי הַנַּ''ל מהרי''ו סִימָן כ''ח) . וְנִרְאֶה, דְהַכֹּל לְפִי רְאוֹת בֵּית דִּין. וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן פ''ז סָעִיף כ''ה. הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ מַלְשִׁין בֶּן מַלְשִׁין, אִם הוּא לְבַד מַלְשִׁין, פָּטוּר. וְכֵן אִם קוֹרֵא לְרָשָׁע בֶּן צַדִּיק: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי) . הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ (כג) עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר, וְהוּא אֱמֶת, פָּטוּר; אֲבָל אִם לֹא יוּכַל לְבָרֵר, אַף עַל גַּב דְּשָׁמַע כֵּן שֶׁאֲחֵרִים דִּבְּרוּ כָךְ, לֹא נִפְטָר בְּכָךְ (נִמּוּקֵי מַהֲרַ''ם) (וע''ל סי' תכ''א ס''ג) . באר היטב (יח) רקק. עיין בתשובת ר''י לבית לוי מדינים אלו וכ' הסמ''ע דחייב משום בשת ובבגדיו ובביישו בדברים פטור דבעי' שיעשה מעשה בגופו דומיא דוהחזיקה במבושיו: (יט) מרדות. דעבר על לאו דלא תונו ומ''מ כיון דהוא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מלקות דאורייתא. שם: (כ) לתרץ. וכתב עוד מהרי''ו שם וכן אם קראו מבייש הנשים יכול לתרץ דיבוריה דר''ל דמביישן בדברים עכ''ל הד''מ וכתב עוד בשם נימוקי מהר''ם דאם ע''א מעיד שקראו ממזר ועד א' מעיד שקראו בן הזונה דמצרפין לענין בן הזונה דבכלל מאתים מנה מ''מ אין לו דין ממזר דלמא קראו בן הזונה כשהיתה פנויה. שם: (כא) עפר. עיין בתשובת ראנ''ח סי' צ' וצ''ג וקי''א: (כב) חרם. אבל א''צ לישבע גם בביוש של שוכני עפר כן הוא שם עכ''ל הסמ''ע עיין במהרש''ל פ' החובל באריכות מדינים אלו ועיין בתשובת מהרי''ט מיו''ד סי' ט''ז שכתב שכל מה שמדבר לחבירו בלשון צחות כגון שקורא לרבים בני יוונים או אמר על א' שבא לדור ממקום אחר ונעשה דיין הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגומר אע''ג דקרא קאי אעו''ג לא מקרי בושת וההיא איתתא דאמרה רבה כריסיה כו' אשה זו פושעת היתה דה''ל ליתן בו סימן אחר וע''ש ראיה שלו. הגה בש''ך: (כג) עבד. עיין בתשובת ר''מ אלשיך סי' ע''ג ובתשובת מבי''ט ח''א בשאלות השניות סי' ט''ז דף ק''ח אם קראו בן השפחה ונידהו וע''ש עוד בסי' קצ''ה דף קע''ד. שם:
לט אַף עַל פִּי שֶׁהַמְבַיֵּשׁ בִּדְבָרִים אֵינוֹ בַּר תַּשְׁלוּמִין, עָוֹן גָּדוֹל הוּא; וְאֵין הַמְחָרֵף וּמְגַדֵּף לָעָם וּמְבַיְּשָׁן אֶלָּא שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. וְכָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
מ דִּין הַמְבַיֵּשׁ (כד) תַּלְמִיד חָכָם בִּדְבָרִים, נִתְבָּאֵר בְּטוּר י''ד סִימָן רמ''ג סָעִיף ז'. באר היטב (כד) ת''ח. וראשים וממוני הקהל כת''ח כן כתוב בתשובת מהר''י לבית לוי סי' כ''ט וע''ש באריכות (א''ה יען ראיתי בספר בני חייא שהעתיק בסי' זה ובסי' שאח''ז הרבה פסקי דינים שהובאו בספר כנה''ג מכמה תשובות גדולי ראשונים ואחרונים הם המדברים מעניני קנסות וביושים וכדומה לזה אמנם א''א לפורטן הנה כי רבים הם מאד והרוצה לעמוד עליהן יעיין אחריהן במקומן):
מא יֵשׁ הַכָּאוֹת רַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בִּזּוּי וְצַעַר מְעַט, וְאֵין בָּהֶם נֶזֶק; וּכְבָר פָּסְקוּ לָהֶם חֲכָמִים דָּמִים קְצוּבִים, וְכָל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ הַכָּאָה מֵהֶן, מְשַׁלֵּם אוֹתוֹ הַמָּמוֹן הַקָּצוּב; וְכֻלָּם קְנָסוֹת הֵן. וְאוֹתוֹ הַמָּמוֹן הַקָּצוּב הוּא דְּמֵי הַצַּעַר וְהַבֹּשֶׁת וְהָרִפּוּי וְהַשֶּׁבֶת, בֵּין צָרִיךְ לִרְפוּאָה בֵּין לֹא צָרִיךְ, זֶהוּ מְשַׁלֵּם. וְכַמָּה הוּא מְשַׁלֵּם, הַבּוֹעֵט בַּחֲבֵרוֹ בְּרַגְלוֹ, מְשַׁלֵּם ה' סְלָעִים; הִכָּהוּ בְּאַרְכּוּבָתוֹ, מְשַׁלֵּם ג' סְלָעִים; קִבֵּץ אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמוֹ אוֹגֵד אֲגֻדָּה וְהִכָּהוּ בְּיָדוֹ כְּשֶׁהִיא אֲגֻדָּה, מְשַׁלֵּם י''ג סְלָעִים; תָּקַע אֶת חֲבֵרוֹ בְכַפּוֹ, מְשַׁלֵּם סֶלַע; סְטָרוֹ עַל פָּנָיו, מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים סְלָעִים; סְטָרוֹ בַּאֲחוֹרֵי יָדוֹ, מְשַׁלֵּם ק' סְלָעִים; וְכֵן אִם צָרַם בְּאָזְנוֹ אוֹ תָלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ אוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרֹק, מְשַׁלֵּם מֵאָה סְלָעִים. וְכָזֶה הוּא מְשַׁלֵּם עַל כָּל (כה) מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה; כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁבָּעַט בַּחֲבֵרוֹ אַרְבַּע בְּעִיטוֹת, אֲפִלּוּ זוֹ אַחַר זוֹ, מְשַׁלֵּם עֶשְׂרִים סְלָעִים. סְטָרוֹ עַל פָּנָיו שְׁתֵּי סְטִירוֹת, מְשַׁלֵּם מֵאָה סֶלַע, וְכֵן בַּשְּׁאָר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל גַּב דְּאִיתָא בַגְּמָרָא הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ מַמְזֵר סוֹפֵג אַרְבָּעִים, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, וְהוֹלְכִין אַחַר הַמִּנְהָג (הָרֹא''שׁ כְּלָל ק''א סִימָן א') . וְנִרְאֶה לִי, דְּהוּא הַדִּין בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים: באר היטב (כה) מעשה. ובטור מסיים כאן ז''ל או שפרע ראש האשה משלם מאה סלעים כו' וכתב בד''מ בשם נמוקי מהר''מ וז''ל המלעיג על דברי חכמים לוקה והקורא לאשת חבירו זונה או פרוצה לוקה ד' מלקיות דתנן פרע ראש האשה נותן לה ת' זוז ומדלא מגבינן קנסא בבבל לוקה ד' מלקיות ועמ''ש בסימן ב' בשם מהרי''ו דכל מלקות הוא מ' זוז עכ''ל. סמ''ע:
מב כָּל אֵלּוּ הַסְלָעִים, הֵם מִכֶּסֶף מְדִינָה שֶׁאֵין בּוֹ כֶּסֶף אֶלָּא שְׁמִינִית, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ מָעִין, שֶׁכָּל מָעָה מִשְׁקָל ט''ז שְׂעוֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף, שֶׁהוּא עוֹטָמָנִי אֶחָד.
מג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּמְכֻבָּד. אֲבָל אָדָם שֶׁהוּא מְבֻזֶּה וְאֵינוֹ מַקְפִּיד בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֵינוֹ אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִים שֶׁרָאוּי לִטֹּל. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָן רַק מִשּׁוּם בֹּשֶׁת וְצַעַר, אֲבָל רִפּוּי וָשֶׁבֶת הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן (טוּר סל''ד בְּשֵׁם הָרִי''ף וְכ''כ הָרֹא''שׁ בִּשְׁמוֹ) .
מד כֵּיצַד מַגְבִּין הָאִדָּנָא חַבָּלוֹת וּקְנָסוֹת אֵלּוּ, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן א'.
סימן תכא - המביש חברו שלא בכונה, והחובל בחברו שלא בכונה
ובו י''ד סעיפים
א אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ; וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, פָּטוּר. לְפִיכָךְ, יָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. הגה: וְכֵן מִי שֶׁקּוֹבֵל עַל חֲבֵרוֹ שֶׁמְּסָרוֹ אוֹ גָּנַב לוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָכוֹל לְבָרֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם פָּטוּר, דַּהֲרֵי לֹא כִּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ (מהרי''ו סִימָן קס''ח) .
ב הַמִּתְכַּוֵּן לְבַיֵּשׁ אֶת הַקָּטָן וּבִיֵּשׁ אֶת הַגָּדוֹל, נוֹתֵן לַגָּדוֹל דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ שֶׁל (א) קָטָן. נִתְכַּוֵּן לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֶבֶד וּבִיֵּשׁ בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן לַבֶּן חוֹרִין דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ שֶׁל עֶבֶד: באר היטב (א) קטן. ע''ל סימן ת''כ סל''ז:
ג יֵשׁ אוֹמְרִים דְּצַעַר רִפּוּי וְשֶׁבֶת חַיָּב אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אָנוּס, אֶלָּא שׁוֹגֵג קָרוֹב לְמֵזִיד; אֲבָל בְּנֶזֶק חַיָּב אֲפִלּוּ אָנוּס, דְּאָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן.
ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיָּשֵׁן חַיָּב, בְּשֶׁיָּשְׁנוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד וְנִתְהַפֵּךְ אֶחָד מֵהֶם עַל חֲבֵרוֹ וְהִזִּיקוֹ אוֹ קָרַע בְּגָדָיו. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד יָשֵׁן, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁכַב בְּצִדּוֹ, זֶה שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה חַיָּב אִם הִזִּיק לָרִאשׁוֹן. וְאִם הָרִאשׁוֹן הִזִּיקוֹ, פָּטוּר. וְהוּא הַדִּין בְּכָל אֹנֶס גָּדוֹל כְּזֶה, פָּטוּר הַמַּזִּיק (ר''י נל''א ח''ב) . וְכֵן אִם הִנִּיחַ כֵּלָיו בְּצַד הַיָּשֵׁן, וְנִתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם וּשְׁבָרָם, פָּטוּר, שֶׁזֶּה שֶׁהִנִּיחָם בְּצִדּוֹ (ב) פּוֹשֵׁעַ הוּא בַּמֶּה שֶׁהִנִּיחָם בְּצִדּוֹ. באר היטב (ב) פושע. ובכלל זה הוא דאם הישן הוזק בהכלים שהונחו בצדו דחייב בעל הכלים בנזקיו דהישן. סמ''ע:
ה שְׁנַיִם שֶׁנִּתְאַבְּקוּ יַחַד, וְאֶחָד הִפִּיל חֲבֵרוֹ לָאָרֶץ, וְנָפַל עָלָיו וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ, פָּטוּר.
ו בְּכָל מָקוֹם שֶׁחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּכַוָּנָה חַיָּב בְּה' דְּבָרִים, אֲפִלּוּ נִכְנַס חֲבֵרוֹ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְחִבֵּל בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ, חַיָּב; דִּנְהִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ, אֵין לוֹ רְשׁוּת לַחְבֹּל בּוֹ. אֲבָל אִם הוּא מְסָרֵב בּוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת אֲפִלּוּ לַחְבֹּל בּוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ. הגה: וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְשָׁרֵת, (ג) וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּגְנֹב לוֹ, יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ קֹדֶם זְמַן הַשְּׂכִירוּת; וְאִם מְסָרֵב, יוּכַל לְהַכּוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמַּנִיחַ) . באר היטב (ג) וחושש. (* א''ה בתשובה שבות יעקב ח''א סי' קע''ד נשאל בדין זה וכמדומה דאישתמיטתיה הג''ה זו ע''ש):
ז נִכְנַס לַחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְלֹא יָדַע בַּעַל הַבַּיִת שֶׁנִּכְנַס, וְהִזִּיקוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וְדַוְקָא בְּשֶׁלֹא יָדַע בּוֹ וְלֹא רָאָהוּ שֶׁנִּכְנָס, אֲבָל רָאָהוּ, פָּטוּר, דְּאִיהוּ דְּאַזִּיק אַנַּפְשֵׁהּ.
ח הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְהֻזְּקוּ זֶה בְּזֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. הִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה בְכַוָּנָה, שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים (טוּר ס''ט) . וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שע''ח
ט הַמְבַקֵּעַ עֵצִים (ד) בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּפָרַח עֵץ מֵהֶם וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ שֶׁבָּקַע בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, אוֹ שֶׁנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל נַגָּר, בֵּין בִּרְשׁוּת בֵּין שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְנִתְּזָה בְּקַעַת וְטָפְחָה לוֹ עַל פָּנָיו, חַיָּב בְּד' דְּבָרִים וּפָטוּר מֵהַבֹּשֶׁת. באר היטב (ד) בר''ה. לא זו אף זו קאמר ל''מ אם הבקיעה היתה במקום דשכיחי רבים דחייב דה''ל ליזהר טפי אלא אפי' היתה הבקיעה ברה''י וגם ההיזק נעשה במקום דלא שכיחי רבים אפ''ה חייב ל''מ בנזק אלא אפי' בשאר ג' דברים משום דקרוב לפשיעה הוא זולת מבושת דפטור דהא לא כוון לזה. סמ''ע:
י הָיְתָה לוֹ אֶבֶן מֻנַּחַת בְּחֵיקוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ מֵעוֹלָם בֵּין שֶׁהִכִּיר בָּהּ וּשְׁכָחָהּ, וְעָמַד וְנָפְלָה וְהִזִּיקָה, וְכֵן אִם נִתְכַּוֵּן לִזְרֹק שְׁנַיִם וְזָרַק אַרְבָּעָה וְהִזִּיק, אוֹ שֶׁהִזִּיק כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, חַיָּב בְּנֶזֶק וּפָטוּר מִד' דְּבָרִים.
יא מִי שֶׁנָּפַל מִן הַגַּג בְּרוּחַ מְצוּיָה וְהִזִּיק, (ה) חַיָּב בְּד' דְּבָרִים וּפָטוּר מֵהַבֹּשֶׁת. נָפַל בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, חַיָּב בְּנֶזֶק בִּלְבַד וּפָטוּר מִד' דְּבָרִים (וְע''ל סִימָן תי''ח סי''ג) . וְאִם נִתְהַפֵּךְ, חַיָּב בַּכֹּל, אַף בְּבֹשֶׁת; שֶׁכָּל הַמִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְבַיֵּשׁ, חַיָּב בְּבֹשֶׁת. באר היטב (ה) חייב. ז''ל הטור דשוגג קרוב למזיד הוא דלא ה''ל לעלות לגג שאין לו מעקה כיון שיכול ליפול משם ברוח מצויה (ועמ''ש בזה בסי' שע''ח ס''ק ג' ע''ש):
יב הַמַּזִּיק לְאִשְׁתּוֹ בְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, חַיָּב (ו) בִּנְזָקֶיהָ. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: קְטַע אֶת יָדִי, אוֹ: סַמֵּא אֶת עֵינִי עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָטוּר, הֲרֵי זֶה (ז) חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה בְכָךְ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ: עַל מְנַת לִפְטֹר, פָּטוּר; אֶלָּא שֶׁאִם לֹא אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ, רַק דְּבָרִים שֶׁמַּשְׁמָעָן כָּךְ, אָנוּ דָנִין דְּבָרָיו שֶׁלֹּא פְטָרוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ: קְטַע יָדִי, אוֹ: סַמֵּא עֵינִי, וְאָמַר לוֹ הַמַּזִּיק: עַל מְנַת לִפְטֹר, וְאָמַר לוֹ הַנִּזָּק: הֵן, אָנוּ דָנִין שֶׁבִּתְמִיהָה (ח) קָאָמַר הֵן, וְחַיָּב הַמַּזִּיק (טוּר סי''א בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ו) בנזקיה. ר''ל כל נזקיה דאע''ג דיש לו רשות לשמש עמה מ''מ ה''ל לעיוני דלא יזיק ודין המעות דנותן בהארבע דברים יתבאר בסי' תכ''ג מה עושה בהן ואיך דינן גם בא''ע סימן פ''ג. סמ''ע: (ז) חייב. ואף לסברא זו דוקא בראשי אברים ידועים הוא דחייב דאין אדם רוצה בחסרון אברים הללו וסבור שחבירו לא יקטעו ויסמאהו אע''ג דא''ל ע''מ לפטור אבל אם אמר ליה הכני פצעני ע''מ לפטור והוא פצע בו בלא חסרון ראשי אברים פטור כמו בא''ל שבור את כדי כו' וכמ''ש בר''ס ש''פ ע''ש. שם: (ח) קאמר. ובזה אפילו בלא ראשי אברים נמי אמרי' דבתמיה קאמר וחייב ולא נקט קטע ידי כו' אלא ללמדנו דאם אמר בפירוש ע''מ לפטור דפטור אפי' בהני ודוקא בהיזק ממון הוא דפטרי' ליה אף בלשון המתפרש דבתמיה קאמר וכמ''ש בר''ס ש''פ שם ולא בצער דגופו. שם:
יג שְׁנַיִם שֶׁחָבְלוּ זֶה בְּזֶה, אִם חָבַל הָאֶחָד בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁחָבַל בּוֹ הוּא, מְשַׁלֵּם לוֹ (ט) בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. וְדַוְקָא שֶׁהִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, אוֹ לְאַחַר שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ חָזַר גַּם הוּא (י) מִיָּד וְחָבַל בּוֹ; אֲבָל אִם הִתְחִיל הָאֶחָד, הַשֵּׁנִי פָטוּר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לַשֵּׁנִי לַחְבֹּל בּוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל (יא) עַצְמוֹ. וְכֵן הוּא לְעִנְיַן גִּדּוּפִים (יב) וּבִיּוּשִׁים, הַמַּתְחִיל פּוֹרֵעַ הַקְּנָס (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְקִדּוּשִׁין) . רְאוּבֵן שֶׁהִכָּה לְשִׁמְעוֹן, וְחָזַר שִׁמְעוֹן וּבָא לְהַכּוֹתוֹ לִרְאוּבֵן, וּבָאתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְהֶחֱזִיקָה בְּשִׁמְעוֹן, וְהוּא נִתֵּק יָדָיו וְהִכָּה אוֹתָהּ, פָּטוּר (מהרי''ו סִימָן כ''ח) . וְע''ל סוֹף סִימָן תכ''ד אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁחָבְלוּ זֶה בְּזֶה. וּמִיהוּ צָרִיךְ אֹמֶד, אִם הָיָה יָכוֹל לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּחַבָּלָה מוּעֶטֶת וְחָבַל בּוֹ הַרְבֵּה, חַיָּב. וְדַוְקָא לְעִנְיַן חַבָּלָה שֶׁמְּשַׁלֵם לוֹ ד' דְּבָרִים, דְּהָוֵי כְּאָדָם הַמַּזִּיק בְּשׁוֹגֵג; אֲבָל פָּטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, דְּהָא לֹא כִּוֵּן לְבַיֵּשׁ. וְלָכֵן הַמַּכֶּה חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵירוֹ קְרָאוֹ מַמְזֵר, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְגוֹ' (דְּבָרִים יט, ו) . וְכֵן אִם אֶחָד קָרָא לַחֲבֵרוֹ גַּנָּב, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה מְכַזֵּב כְּמַמְזֵר, אוֹ קְרָאוֹ מַמְזֵר, פָּטוּר מֵהַאי טַעֲמָא (מהרי''ו סִימָן כ''ח וְסִימָן ס') . וְכֵן הַדִּין בְּאָדָם הָרוֹאֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַכֶּה חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילוֹ אִם לֹא שֶׁיַּכֶּה הַמַּכֶּה, יָכוֹל לְהַכּוֹתוֹ, כְּדֵי לְאַפְרוּשֵׁי (יג) מֵאִסוּרָא. הגה: וְכֵן מִי שֶׁהוּא תַּחַת רְשׁוּתוֹ, וְרוֹאֶה בּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה, רַשַּׁאי לְהַכּוֹתוֹ וּלְיַסְּרוֹ כְּדֵי לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִסּוּר, וְאֵין צָרִיךְ לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין (ת''ה סִימָן רי''ח) . באר היטב (ט) במותר. ע''ל סי ת''ב מ''ש בהזיק שור בשור בתשלומי במותר נ''ש ומינה יש ללמוד לאדם באדם ועיין בתשוב' מבי''ט ח''ב סי' שי''א: (י) מיד. עיין בסמ''ע שכתב דהאי מיד ט''ס הוא ע''ש באורך: (יא) עצמו. דאפילו אחרים חייבים לחבול בהחובל כדי להציל חבריהן כמ''ש בסימן תכ''ה כ''ש הוא עצמו. סמ''ע: (יב) וביושים. עיין בתשובת ראנ''ח סי' נ' וצ''ג וקי''א ובמהרש''ל פ''ח דב''ק סימן מ''ב: (יג) מאיסורא. בטור כתב עוד בבא אחד לפני זה וז''ל וכן הדין באדם הרואה את חבירו שמכה לאביו או בנו או אחיו והרואה הכה המכה כדי להציל את קרובו שפטור עכ''ל ומדלא כייל אחיו ובנו עם סיפא דרואה מכה לאח' מישראל גם מדכתב בכל אחד טעם בפ''ע דבמציעתא כתב כדי להציל קרובו ובסיפא כתב כדי לאפרושי מאיסורא דקדקתי בזה נ''מ לדינא והוא דאם זה הבא להציל אינו בר הכי להיות רגיל לאפרושי מאיסורא דכמה פעמים רואה שמכה אחד לחבירו ואינו חושש לאפרושי המכה מאיסורא אז אמרינן דאסור להכות לזה המכה דודאי מכח שנאה בא להכותו משא''כ ברואה מכה אביו ובנו ואחיו דמותר להציל קרובו בהכאה אף שאין דרכו להציל אחרים והמחבר דלא חילק בינייהו אפשר דלא הרגיש בזה ובאמת טעם נכון הוא לחלק כן. סמ''ע:
יד שְׁנַיִם שֶׁחָבְלוּ בְּאֶחָד כְּאֶחָד, שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים, וּמְשַׁלְּשִׁים בֵּינֵיהֶם. הָיָה אֶחָד מִתְכַּוֵּן וְהַשֵּׁנִי לֹא כִּוֵּן, הַשֵּׁנִי פָּטוּר מִבֹּשֶׁת:
סימן תכב - צריך החובל לפיס הנחבל שימחל לו
ובו ב' סעיפים
א הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ ה' דְּבָרִים, אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבִּקֵשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל וְנִתְחַנֵּן לוֹ פַעַם רִאשׁוֹנָה (א) וּשְׁנִיָּה, וְיָדוּעַ שֶׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְנִחַם מֵרָעָתוֹ, יִמְחֹל לוֹ. וְכָל הַמְמַהֵר לִמְחֹל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הגה: וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן תר''ו. אָסוּר לְבַקֵּשׁ דִּין מִן הַשָּׁמַיִם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ רָעָה. וְדַוְקָא דְּאִית לֵהּ דַּיָּנָא בְאַרְעָא. וְכָל הַצּוֹעֵק עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה (גְּמָרָא פֶּרֶק הַחוֹבֵל) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֵית לֵהּ דַּיָּנָא בְּאַרְעָא אָסוּר לִצְעֹק עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ תְּחִלָּה (הָרַ''ן פ''ק דְּר''ה) . באר היטב (א) ושניה. ובא''ח סימן תר''ו כ' ושלישית דשם קאי אהמפייס וקאמר שאם לא נתפייס בב' פעמים ילך אצלו גם פעם הג' וכאן למדונו דזה שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבוא אצלו שלישית אלא ימחול לו בראשונה או בשניה עוד כתב בא''ח שם הרמ''א בהג''ה דאם הוציא עליו שם רע א''צ למחול לו והוא מדברי הג''מ פ''ב דתשובה ומהרי''ל והטעם דבשם רע פגע בכבוד אבותיו או בניו לדורות ושמא היו אנשים ששמעו השם רע ולא ישמעו החרטה והמחילה ויסברו שהוא אמת. סמ''ע:
ב דִּין נֶחְבָּל נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ'.
סימן תכג - נגף אשה ויצאו ילדיה, וכיצד שמין דמי ולדות
ובו ד' סעיפים
א הַנּוֹגֵף אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת לְבַעְלָהּ, וְנֵזֶק וְצַעַר (א) לָאִשָּׁה. וְכֵיצַד מְשַׁעֲרִין דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הָיְתָה יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה (ב) מִשֶּׁיָּלְדָה, וְנוֹתְנִים לַבַּעַל. וְצַעַר וְנֶזֶק מְשַׁעֲרִין כַּמָּה תִּפְחַת הָאִשָּׁה וְנִכְחֶשֶׁת יוֹתֵר כְּשֶׁהִיא מַפֶּלֶת עַל יְדֵי הַכָּאָה מִשֶּׁיָּלְדָה כְּדַרְכָּהּ. וְכֵן בְּשֶׁבֶת (ג) וְרִפּוּי, אִם צְרִיכָה לְכָךְ (טוּר ס''א) . וְעַיֵּן בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן פ''ג. וְאִם מֵת הַבַּעַל, נוֹתְנִים לְיוֹרְשָׁיו. (שָׁם בְּשֵׁם הרמב''ם ד''ב) . וְאִם נְגָפָהּ אַחַר מִיתַת הַבַּעַל, נוֹתְנִים אַף דְּמֵי וְלָדוֹת לָאִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא שֶׁל (ד) יוֹרְשָׁיו (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ''ד וְהָרֹא''שׁ) . באר היטב (א) לאשה. ובא''ע סימן פ''ג כתב דהנזק ופגם הוא שלו ושלה ולק''מ דשם קאי אנזק דקטיעת ידה או אבר שנתבטלה ממלאכתו ע''י זה מש''ה יש לו חלק בו משא''כ כאן דמיירי מכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו כי אם שבת בעודה בחלייה ואותו משלם להבעל. סמ''ע: (ב) משילדה. דלפעמים מפלת האשה ג''כ מעצמה בלי נגיפה והכאה מש''ה אין עליו לשלם כל דמי הולד אלא בכמה אדם קונה אשה הרה ביוקר כדי שאם תלד יהא הולד שלו דאינו נותן בה כל כך דמים דשמא תפיל ולא תשאר בידו אלא ריקנית והיינו פחת דמי הולדות דזכתה לו התורה. שם: (ג) וריפוי. הוא נותן להרופא והשבת לבעל משום דמעשה ידיה הוא שלו וכ''כ בטור עוד כתב דבבשת יש לחלק בין בסתר או בגלוי ונתבאר בא''ע סימן פ''ג וע''ש בטור שכתב דאם אמדוה לרפאותה בה' ימים ועבדו לה סמא חריפא ונתרפאת בג' ימים דהוי בכלל צער והוא שלה. שם: (ד) יורשיו. דכיון דזיכתה התורה להיות דמי הולדות שלו נחשבו הולדות כשהן במעי אמן של הבעל וכשמת שם יורשיו נקראין עליהן ועומדין במקומו גם בזה. שם:
ב הָיְתָה נְשׂוּאָה לְגֵר, וְחִבֵּל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר, נוֹתֵן דְּמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל. מֵת הַגֵּר, פָּטוּר. וְאִם חָבַל בָּהּ אַחַר מִיתַת הַגֵּר, זָכְתָה הִיא בִּדְמֵי וְלָדוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא פָטוּר (טוּר ס''ג בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) .
ג הָיְתָה שִׁפְחָה אוֹ גוֹיָה בִּשְׁעַת הֵרָיוֹן, וּבִשְׁעַת נְגִיפָה נִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ נִתְגַיְּרָה, הֲרֵי דְּמֵי וְלָדוֹת (ה) שֶׁלָּהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם בַּעְלָהּ (ו) קַיָּם הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל; וְאִם לָאו, הוּא פָטוּר (טוּר ס''ד בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ה) שלה. דסבירא ליה דזכתה התורה לה היכא דאין להבעל זכיה בהן ול''ד לישראלית שנתעברה מישראל בזנות דקי''ל דדמי הולדות הוא של הבועל דשם בני קידושין נינהו כן כתב הה''מ שם: (ו) קיים. ומהרש''ל פ''ה דב''ק סימן י''ז כתב דלהרא''ש לעולם אין לו לבעל דהא לא מקרי בעל כיון דלא תפסי בה קידושין ע''ש דהטור והרמ''א לא דקדקו בהרא''ש. ש''ך:
ד הַנּוֹגֵף אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וָמֵתָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג, הֲרֵי זֶה פָטוּר מֵהַתַּשְׁלוּמִין וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ (שְׁמוֹת כא, כב) ; (לֹא חִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין לְפָטְרוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, (ז) כְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לָאִשָּׁה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְנָגַף אֶת הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתָה, הוֹאִיל וְהֵמִיתָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה הֲרֵי זֶה כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא נִתְכַּוֵּן לָאִשָּׁה פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין (טוּר ס''ה בְשֵׁם הָרַאֲבַ''ד) . באר היטב (ז) כשנתכוון. אע''ג דקרא איירי בשנים שמריבין ומכוין להכות לחבירו ונגף האשה שלא בכוונה וכמו שכתו' בר''ס זה מכל מקום הדיוק דלמדנו מולא יהי' אסון הא אם יהי' אסון פטור מדמי ולדות משום דקלב''מ זה שייך כשלא נתכוון לאשה דאין צד מיתה בכה''ג אבל כשנתכוין לאשה אע''פ שהיה שוגג במיתתה למדנו מקרא דגם חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וכמ''ש בר''ס שאח''ז. סמ''ע:
סימן תכד - החובל באביו ואמו, או החובל בבניו, או החובל בחברו בשבת
ובו י''א סעיפים
א הַחוֹבֵל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא הוֹצִיא מֵהֶם דָּם, חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים. הוֹצִיא מֵהֶם דָּם, חַיָּב מִיתָה, לְפִיכָךְ פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג. לְפִיכָךְ, לֹא יַקִּיז הַבֵּן לְאָבִיו, וְלֹא יוֹצִיא קוֹץ מִבְּשָׂרוֹ וְלֹא יִפְתַּח לוֹ מוּרְסָא, שֶׁמָּא יָבֹא לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָם. וְנִתְבָּאֵר זֶה בְּטּוּר יוֹרֶה דֵעָה סִימָן רמ''א.
ב הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ (א) מִיתַת בֵּית דִּין. אֲבָל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, (אֲפִלּוּ) בְּמֵזִיד, חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ. באר היטב (א) מיתת. וכת' הרמב''ם אע''ג דמקלקל הוא מ''מ הואיל ועשה נחת רוח ליצרו בשעה שחבל בחבירו מש''ה חייב מיתה אחבלה זו אם חבלו במזיד ומה''ט חייב אע''פ שאינו עושה להנאתו. סמ''ע:
ג הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, (ב) פָּטוּר. חָבְלוּ בּוֹ אֲחֵרִים, רַבּוֹ נוֹטֵל ה' דְּבָרִים. (ג) וַאֲפִלּוּ צִעֲרוֹ בְּסַם וְנִתְרַפֵּא מְהֵרָה, הֲרֵי כָּל רְפוּאָתוֹ לְרַבּוֹ. באר היטב (ב) פטור. משמע דאפילו הכהו מכה שאין בה ש''פ ואין אומרים דליחייב עליה מלקות וע''ל סי' ת''כ ס''ב. שם: (ג) ואפילו. זהו כמו נתינת טעם דמשכחת לה דנוטל רבו כל ה' דברים דהא הריפוי צריך ליתן להרופא וק''ל. שם:
ד מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, שֶׁהִכָּהוּ אָדָם אוֹ נְגָחוֹ שׁוֹר, נִתְבָּאֵר מִשְׁפָּטוֹ בְּטוּר יו''ד סִימָן רס''ז (סָעִיף ס''ב) .
ה מִי שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ גֵּט שִׁחְרוּר לְיָדוֹ, וְחָבְלוּ בּוֹ אֲחֵרִים, פְּטוּרִים.
ו הַחוֹבֵל בְּבַת קְטַנָּה שֶׁל אֲחֵרִים, אִם נֶזֶק (ד) הַפּוֹחֵת אוֹתָהּ מִכַּסְפָּה הוּא, הֲרֵי הוּא שֶׁל הָאָב. וְכֵן שִׁבְתָּהּ שֶׁל אָב, שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְכֶסֶף מְכִירָתָהּ שֶׁל אָבִיהָ הוּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא (ה) בִּסְמוּכָה עַל שֻׁלְּחָנוֹ, אֲבָל אֵינָהּ סְמוּכָה עַל שֻׁלְּחָנוֹ, הוּא שֶׁלָּהּ (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בִּסְמוּכָה עַל שֻׁלְּחָנוֹ הוּא (ו) שֶׁלָּהּ, אִם (ז) אֲחֵרִים חָבְלוּ בָהּ (שָׁם בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . אֲבָל צַעַר וְרִפּוּי וּבֹשֶׁת, שֶׁלָּהּ. וְכֵן נֶזֶק שֶׁאֵינוֹ פּוֹחֲתָהּ מִכַּסְפָּה הֲרֵי הוּא שֶׁלָּהּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בְּבִתּוֹ, מְשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי וּבֹשֶׁת. הגה: וְנִרְאֶה לִי, דַּוְקָא בְּאֵינָהּ סְמוּכָה עַל שֻׁלְּחָנוֹ (ע' בד''מ), אֲבָל סְמוּכָה עַל שֻׁלְּחָנוֹ יֵשׁ אוֹמְרִים דְּפָטוּר (הַמ''מ לְדַעַת הָרַמְבַּ''ם), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ: באר היטב (ד) הפוחת. בטור כת' כגון שפצעה בפניה כו' ור''ל דאף אחר שנתרפאת מ''מ עומד רושם המכה בפניה ונמאסת בה וכ''ש אם קטע ממנה אבר אחד שהוא נזק מבורר וידוע יותר. שם: (ה) בסמוכה. נראה דאם אינה סמוכה על שלחנו אפילו אביה רוצה ליתן לה מזונות בימי חליה כדי ליקח לעצמו משבתה המותר מדמי מזונותיה לאו כל כמיניה משא''כ בחבל בה האב כמו שכתב הה''מ. שם: (ו) שלה. פירוש אשבתה קאי דאז ניזונית בדמי שבתה אבל בדמי נזקה דמכירה וכסף קידושיה אין חילוק. שם: (ז) אחרים. לשון הרא''ש דבמידי דאתי לה מעלמא וע''י צער לא קפיד. שם:
ז הַחוֹבֵל בְּבָנָיו הַגְּדוֹלִים, אִם אֵינָם סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, נוֹתֵן לָהֶם מִיָּד; וְהַקְּטַנִּים, יִלָּקַח קַרְקַע בְּנִזְקָן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ח) סֵפֶר תּוֹרָה (טוּר סי''א בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) וְהֵם אוֹכְלִים פֵּרוֹתָיו. וְכֵן בַּאֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בָּהֶם. וְאִם הָיוּ סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְחָבַל בָּהֶם (הוּא), פָּטוּר בֵּין שֶׁהָיוּ גְּדוֹלִים בֵּין שֶׁהָיוּ קְטַנִּים; וְאִם אֲחֵרִים חָבְלוּ בָהֶם, בִּגְדוֹלִים יִתֵּן לָהֶם מִיָּד; בִּקְטַנִים, יִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ פָטוּר בִּסְמוּכִים עַל שֻׁלְּחָנוֹ אֶלָּא מִשֶּׁבֶת, אֲבָל חַיָּב בִּשְׁאָר ד' דְּבָרִים, וְדִינוֹ בָּהֶם כְּאִלּוּ חָבְלוּ בָהֶן אֲחֵרִים (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ח) ספר תורה. פי' הסמ''ע דהקטנים ילמדו מתוכה והוא פירות דס''ת והקרן קיימת להן עד שיגדלו ועמ''ש עוד לחלק בין דין זה להא דאיתא בש''ס במקבל פקדון מן הקטנים דדינא נמי הכי הוא כמו כאן כו' ע''ש:
ח הַחוֹבֵל בְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב; וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים, פְּטוּרִים; אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ וְנִשְׁתַּפֶּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, אֵינָם חַיָּבִים לְשַׁלֵּם, שֶׁבַּשָׁעָה שֶׁחָבְלוּ בָּהֶם לֹא הָיוּ בְּנֵי דַעַת:
ט הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, הַחוֹבֵל בָּהֶם חַיָּב; וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים, פְּטוּרִים, אֲבָל (ט) מְשַׁלְּמִים לְאַחַר זְמַן, אִם נִתְגָרְשָׁה הָאִשָּׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד. הגה: יֵשׁ לָהּ נִכְסֵי מְלוֹג אוֹ נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, מוֹכֶרֶת אוֹתָן לַאֲחֵרִים בְּטוֹבַת (י) הֲנָאָה, וּמְשַׁלֶּמֶת לַנֶּחְבָּל (טוּר סי''ג) . באר היטב (ט) משלמין. ול''ד לחש''ו שחבלו מפני דהאשה והעבד הן בני דעת בשעה שחבלו אלא שאין להן במה לשלם והטור כת' ע''ז וז''ל לפיכך שמין ב''ד החמשה דברים בשעה שחבלו באחרים וכותבין ונותנין אותו ביד הנחבל ולכשיהי' להן נכסים משלמין. שם: (י) הנאה. וכת' בעה''ת בשער ל''ו דאם אין מי שירצה ליקח הנ''מ או נצ''ב בטובת הנאה יקחם הנחבל עצמו בטובת הנאה ואם יש מותר בטובת הנאה מדמי החבלה א''צ הנחבל ליתן להאשה המותר עד שעה דקניא לנפשה (ועמ''ש בזה בסי' שמ''ו ס''ק י''ט ובסי' שפ''ח ס''ק י''א. ע''ש):
י הָאִשָּׁה שֶׁחָבְלָה בְּבַעְלָהּ, אִם הָיָה תּוֹסֶפֶת בִּכְתֻבָּתָהּ אוֹ נִכְסֵי מְלוֹג אוֹ נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, מְחַיְּבִים אוֹתָהּ לְמָכְרָם לְבַעְלָהּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה, וְגוֹבֶה מִמֶּנָּה אִם רָצָה הַבַּעַל. וְאִם רָצָה לְגָרְשָׁהּ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנָּה הַכֹּל, גּוֹבֶה; וְאִם לֹא הָיָה לָהּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִמְכֹּר לוֹ עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לַשְׁהוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ שָׁעָה אַחַת בְּלֹא כְּתֻבָּה, אֶלָּא אִם רָצָה הַבַּעַל כּוֹתֵב עָלֶיהָ שְׁטָר בִּדְמֵי הַחַבָּלָה, אוֹ מְגָרְשָׁהּ וְנוֹטֵל מִכְּתֻבָּתָהּ הָרָאוּי לוֹ. הגה: וְכֵן אִם הַחַבָּלָה כְּפִי כְּתֻבָּתָהּ, מוֹכֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ לְבַעְלָהּ וּמְשַׁלֶּמֶת לְבַעְלָהּ, וְלָא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא תְהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, שֶׁהֲרֵי אִם (יא) יִרְצֶה יוּכַל לְגָרְשָׁהּ וְלִגְבּוֹת בַּחַבָּלָתוֹ (טוּר סי''ג) . באר היטב (יא) ירצה. ל' הטור שאף אם לא תמכרנה לו בשביל חיוב כתובה לא ימנע מלהוציאה אם ירצה שהרי א''צ ליתן לה כתובה כיון שחייבת לו נגד החבלה עכ''ל ועיין בתשובת רשד''ם ס''ס רי''ז:
יא דִּין אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁחָבְלוּ בָּהּ אֲחֵרִים אוֹ בַּעְלָהּ, נִתְבָּאֵר בַּטּוּר א''ה סִימָן פ''ג. הגה: אִישׁ, וְאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל, שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, לָא אַמְרִינָן שֶׁיְּשַׁלְּמוּ בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, דְּהָא קְצָת מֵחַבָּלָה שֶׁחָבַל בָּאִשָּׁה הוּא לְבַעְלָהּ, עַל כֵּן יְשַׁלֵּם הַחוֹבֵל בָּהּ הַשַּׁיָּךְ לְבַעְלָהּ, וּמַה שֶּׁשַׁיָּךְ לָאִשָּׁה מְנַכִּין לוֹ נֶגֶד חַבָּלָתוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סִימָן תתקמ''ח) .
סימן תכה - חיבי מיתות בית דין, היאך דנים אותם בזמן הזה
ובו ה' סעיפים
* הגה: כָּל חַיְבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין בַּזְּמַן הַזֶּה, אֵין בְּיָדֵנוּ לְהַלְקוֹתָן אוֹ לְהַגְלוֹתָן אוֹ לְהָרְגָן אוֹ לְחָבְטָן, אֶלָּא מְנַדִּין אוֹתָן וּמַבְדִּילִים אוֹתָן מִן הַקָּהָל (טוּר ס''א בְּשֵׁם רַב נַטְרוֹנַאי גָאוֹן). כָל זֶה מִצַּד הַדִּין, אֲבָל אִם רוֹאִין בֵּית דִּין שֶׁהוּא צֹרֶךְ שָׁעָה וּמִגְדַּר מִלְּתָא, יְכוֹלִין לַעֲנֹשׁ בַּמֶּה שֶׁיִּרְצוּ (שָׁם וּבְשֵׁם תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ב'. וְדַוְקָא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הַצְּרִיכִין בֵּית דִּין, אֲבָל הַנֶּהֱרָגִין בְּלֹא בֵּית דִּין נִדּוֹנִין גַּם עַתָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (טוּר שָׁם) .
א הָרוֹדֵף אֶת חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, (א) וְהִזְהִירוּהוּ, וַהֲרֵי הוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו, אֲפִלּוּ הָיָה הָרוֹדֵף קָטָן, הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּים לְהַצִּילוֹ בְּאֵבֶר מֵאֶבְרֵי הָרוֹדֵף. וְאִם אֵינָם יְכוֹלִים לְכַוֵּן וְלֹא לְהַצִּילוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַהַרְגוּ לָרוֹדֵף, הֲרֵי אֵלּוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָרַג. הגה: (טוּר ס''ז) הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת לִגְנֹב גַּם כֵּן דִּינוֹ כְּרוֹדֵף. וְאִם יָדוּעַ שֶׁלֹּא בָּא רַק עַל עֵסֶק מָמוֹן, וְאַף אִם יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן נֶגְדּוֹ לֹא יַהַרְגֵהוּ, אָסוּר לְהָרְגוֹ. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַטּוּר בְּסִימָן זֶה. מִי שֶׁמְּסַכֵּן רַבִּים, כְּגוֹן שֶׁעוֹסֵק (ב) בְּזִיּוּפִים בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּלְכֻיּוֹת מַקְפִּידוֹת, דִּינוֹ כְּרוֹדֵף וּמֻתָּר לְמָסְרוֹ לַמַּלְכוּת (נִמּוּקֵי מַהֲרַ''ם מֵרִיזְבּוּרְק), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שפ''ח סי''ב: באר היטב (א) והזהירוהו. פירוש א''צ לעשות בו התראה ממש ושיקבל ההתראה אלא אמרינן לו זה שאתה רודף אחריו ישראל הוא והתורה אמרה שופך דם האדם וגו' ובדיעבד אפילו אם גם זה לא אמרו לו אפילו הכי מצילין הנרדף בנפשו של רודף וראיה מקטן שרודף דאינו בר הבחנת אזהרה וקאמר גם כן דהורגין אותו להציל ממנו. סמ''ע: (ב) בזיופים. כגון שמגזמין בדליקה או שעוסקים בחתיכת המטבעות ואם אין המלכיות מקפידות אין דינו כרודף כן כת' בנימוקי מהר''ם שם להדיא. שם:
ב לְפִיכָךְ, הַמְעֻבֶּרֶת שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, בֵּין בְּסַם בֵּין בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם הוֹצִיא רֹאשׁוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל (ג) עוֹלָם. באר היטב (ג) עולם. הוצרך לכתוב זה של''ת הולד הרי הוא רודף ויצילו את אמו בנפשו קמ''ל כיון שטבע של עולם בכך אין דין רודף עליו ומכל מקום בעודו במעיה מותר לחתכו אע''פ שהוא חי שכל שלא יצא לאויר העולם אין שם נפש עליו והראיה מנגף אשה ויצאו ילדיה ומתו משלם דמי הולדות ואין שם רוצח ומיתה עליו וכמו שכתוב בסי' תכ''ג. שם:
ג וְכֵן הָרוֹדֵף אַחַר הַזָּכָר אוֹ אַחַר אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת לְאָנְסָהּ, חוּץ (ד) מֵהַבְּהֵמָה, מַצִּילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף. וְאִם רָדַף אַחַר עֶרְוָה וְתָפַס וְשָׁכַב עִמָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָמַר בִּיאָתוֹ, אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ עַד עָמְדוֹ בַּדִּין. באר היטב (ד) מהבהמה. דאין ניתן להצילו בנפשו של רודף אלא ערוה שיש בה קלון ופגם לנרדף כן הוא בש''ס ס''פ בן סורר. שם:
ד רָדַף אַחַר עֶרְוָה, וַאֲחֵרִים הָיוּ רוֹדְפִים אַחֲרָיו לְהַצִּילָהּ, וְאָמְרָה לָהֶם: הַנִּיחוּהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא (ה) יַהַרְגֵנִי, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, אֶלָּא מַבְהִילִין אוֹתוֹ וּמוֹנְעִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי הַכָּאַת אֵבָרָיו, וְאִם אֵינָם יְכוֹלִים בְּאֵבָרָיו אֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ. הגה: הַבָּא עַל הַגּוֹיָה בְּפַרְהֶסְיָא לְעֵינֵי עֲשָׂרָה יִשְׂרְאֵלִים, קַנָּאִין פּוֹגְעִים בּוֹ וּמֻתָּרִין לְהָרְגוֹ. וְדַוְקָא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֲבָל אִם פֵּרַשׁ אָסוּר לְהָרְגוֹ. וְדַוְקָא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ וְלֹא פֵרַשׁ. וְדַוְקָא שֶׁבָּא הַקַּנַּאי לְהָרְגוֹ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל אִם שָׁאַל לְבֵית דִּין אֵין מוֹרִין לוֹ (ו) כָּךְ: באר היטב (ה) יהרגני. פירוש קודם שתשיגוהו ימית אותי כשיראה שאתם רוצים להמית אותו בשבילי ומשמע דדוקא בכה''ג דנוכל לומר דמקפדת על פגמה אלא שחוששת לנפשה שמא יהרגנה ולכך אין שומעין לה דהתורה הקפידה אפגם כזה שלא יעשה אבל אם אומרת הניחוהו ואל תהרגוהו דנראה מדבריה דאינה חוששת אפגמה בזה שומעין לה וכן משמע לשון הברייתא והרמב''ם שכתבו שלא יהרגני כמ''ש המחבר אבל בטור כת' דאפילו בכה''ג אין שומעין לה וכת' הב''י דסבירא ליה דאפי' בכה''ג יש לו' דמקפדת שלא יפגמה אלא שאינה רוצה שיהרג הרודף על ידה. שם: (ו) כך. עיין בטור שביאר עוד דינים בזה ע''ש:
ה (אֶפִּיקוֹרוֹס מִ) [מִּינֵי] יִשְׂרָאֵל, וְהֵם עוֹבְדֵי עֲכּוּ''ם; אוֹ עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לְהַכְעִיס, אֲפִלּוּ אָכַל נְבֵלָה אוֹ לָבַשׁ שַׁעַטְנֵז לְהַכְעִיס, (הֲרֵי זֶה) (אֶפִּיקוֹרוֹס) ; [מִּין] וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה; מִיִּשְׂרָאֵל מִצְוָה לְהָרְגָן. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָא, הוֹרֵג; וְאִם לָאו, יָבֹא עֲלֵיהֶם בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתָן. כֵּיצַד, רָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁנָּפַל לִבְאֵר, וְהַסֻלָּם בַּבְּאֵר, קוֹדֵם וּמְסַלְּקוֹ, וְאוֹמֵר: הֲרֵינִי טָרוּד לְהוֹרִיד בְּנִי מֵהַגַּג וְאַחֲזִירֶנּוּ לְךָ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל הַגּוֹיִים שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינָם מִלְחָמָה, וְרוֹעֶה בְּהֵמָה (ז) דַקָּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁהַשָּׂדוֹת הֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֵין מְסוֹבְּבִין לָהֶם הַמִּיתָה, וְאָסוּר לַהֲצִילָן. (שָׁם [פ''ד מֵרוֹצֵח] וי''א ע''ל סל''ד סי''ג וּבְסִימָן ת''ט) . בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד, כְּגוֹן רוֹעֶה בְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגָזֵל וְהֵם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּם; אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד, אֶלָּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת (ח) לְתֵיאָבוֹן, מִצְוָה (ט) לְהַצִּילוֹ, וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ. (שָׁם ד''ג) עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קנ''ח. באר היטב (ז) דקה. ע''ל סי' ל''ד סי''ג ובסי' ת''ט: (ח) לתאבון. דהוא אינו חוטא אלא להש''י משא''כ רועה דגוזל וחוטא לחבירו ישראל. סמ''ע: (ט) להצילו. ומכל מקום אינו מחויב לפדותו אם נשבה אלא דאם רוצה לפדותו אין איסור בדבר. ב''י והרמ''א בי''ד סי' רנ''א ס''ב ובסי' רנ''ב ס''ו וב''ח שם. ש''ך: