הלכות מים אחרונים
סימן קפא - דיני מים אחרוניםסימן קפא - דיני מים אחרונים
(ובו י' סעיפים )
א (א) חובה. מוזגין הכוס ואח''כ נוטלין. רי''ו מ''א:
ב (ב) בכלי. ומ''מ אין לרחוץ ידיו מתוך הכלי ובאמצעים שרי. יש''ש מ''א: (ג) עצים. וה''ה על הרצפה דאין רוח רעה שורה אלא ע''ג קרקע מ''א. כתב החייט דבמקום שאין עוברים שם יכולים ליטול ע''ג קרקע וכתב המ''א נ''ל דתחת השלחן שרי ואע''ג דלפעמים מסלקין השלחן מ''מ יתנגבו ביני וביני:
ג (ד) נכוית בהן. ורש''ל פסק דוקא בצוננין:
ד (ה) פרק שני. שלמעלה מהפרק אין מגיע ליכלוך המאכל:
ו (ו) לה' האחרונים. ושיערו חכמים כשיעור נטילת הארבע יכול המברך לעיין בד' ברכות של בה''מ. וש''מ דהא דאמרינן תיכף לנט''י ברכה לאו תיכף ממש אלא בכדי שיעור זה ומיהו להפסיק בכדי לא מפסיקינן. מ''א:
ח (ז) מברך. וביש''ש כתב דוקא המברך צריך לנגב ולא האחרים:
ט (ח) משקין. וה''ה במים הפסולין לראשונים מ''א ובש''ג כתב דיש לזהר במים אחרונים שיהיו ראוין לשתיה ולא יהיו מרים וסרוחים וגם כח אדם בעינן כמו הראשונים. מים אחרונים אין צריכין שיעור וא''צ לשפוך על ידיו אלא פעם א'. וב''ח כתב לא נהגו האידנא לנקות הידים לא ביין ולא בשמן:
י (ט) שאין נוהגים. והמקובלים כתבו דכל אדם יזהר במים אחרונים וכ''כ היש''ש שנהג לשטוף הכוס ורחץ ידיו במים: