הלכות מליחה
סימן סט - דיני מליחה והדחה סימן ע - דין מליחת הרבה בשר ביחד סימן עא - דין מליחת הראש והטלפים והמח סימן עב - דין מליחת הלב והראה סימן עג - דין צלית הכבד סימן עד - הטחול דינו כשאר בשר סימן עה - דין מליחת המעים סימן עו - דין בשר לצלי סימן עז - עופות שנמלאו בשר שלא נמלח סימן עח - דין שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלחסימן סט - דיני מליחה והדחה
(ובו כ''א סעיפים)
א (א) להדיח. הש''ך כתב בשם הר''ן הטעם כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע''י מליחה והמרדכי כתב הטעם שהדחה ראשונה היא להעביר הלכלוך שעל החתיכה דאל''כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא המלח הדם שבחתיכה ולהנך תרי טעמי מהני אם יחזור וידיחנו וימליחנו אפילו אחר זמן אבל הגמ''י כתבו בשם סמ''ק הטעם מפני שהמלח מבליע ואינו מפליט דם בעין ולא שייך גביה לומר דמשרק שריק ולא כבולעו כך פולטו ולפ''ז לא אמרינן ג''כ איידי דטריד לפלוט לא בלע והרא''ה כתב משום דם בעין שהוא על הבשר שאין המלח מפליט אלא דם הבלוע שהוא לח אבל לא מה שנתייבש על פניו ואם לא ידיחו אותו תחלה יש לחוש שמא לאחר שיניח מלפלוט דם וציר יהיה ניתך ויבלענו. והב' דעות בסעיף ב' אם מלח ולא הדיח תחלה נחלקו בטעמים אלו עיין ט''ז (ועיין כנ''ג הנפקותא בטעמים אלו) וע''ל ס''ס ע': (ב) הטבח. כתב הש''ך דלא מועיל אפילו בדיעבד מה שרוחצים הטבחים הצלעות שלמות בבי טבחי כמו שרגילין לשפוך עליהם בהעברה בעלמא לנאותה דאינו קרוי הדיחו הטבח אלא כששרה אותו קצת כדרך שמדיחין בשר כשרוצים למלחו מיהו אי ידעינן דהדיחו הטבח אמרינן מסתמא הדיחו יפה: (ג) לחזור. כתב הש''ך דאף בדיעבד יש לאסור אם לא הדיח דאגב דוחקא דסכינא מפליט (ופר''ח כתב אפילו לא חתך אלא ביד צריך לחזור ולהדיח) ודוקא אם הסיר טלפי הרגלים אבל אם לא היה מסירם נחשב הכל כחתיכת בשר א' ודי בהדחתן כך כמות שהן הואיל ואין כאן דם נראה לעינים: (ד) היטב. כתב הש''ך דוקא אם עדיין לא נמלח אבל אם נמלח אף בהדחה מועטת סגי ליה בדיעבד: (ה) להשתמש. כתב הש''ך ובדיעבד אם נשתמש בו אפילו רותח מותר אם הדיחו קודם: (ו) אסורים. דכבוש הוי כמבושל אבל אם שהה בו מי הדחה לחוד אין איסור מאחר שדם מעורב במים ומיהו אם אין ס' כנגד הדם אין להתיר רק בה''מ (ע''י): (ז) ולשרות. והטעם איתא בש''ך בשם או''ה דהא אין שורין בו בשר השני מעל''ע ואינו בולע ומשמע דאסור לשרות בה מעל''ע בשר שנמלח כבר והודח כהוגן מטעם שנכבש בכלי איסור ופשוט הוא מיהו בדיעבד שרי דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל''ע ואז הוי נותן טעם לפגם (ופר''ח חולק) ע''ל סי' ק''ה ובר''ס צ''א: (ח) קרח. כתב מהרש''ל בשר שנקרש אסור למלחו עד שירפה אותו כמו שהיה בתחילה ואם נמלח ואח''כ נקרש קודם ששהה שיעור מליחה אם נפשר אח''כ טוב למלחו פעם אחרת ולשהותו שיעור מליחה ואם לא מלחו פעם אחרת ושהה שיעור מליחה אחר ההפשר ונתבשל מותר בדיעבד (ואם לאו אסור דעת הקרישה לא מצטרף. רש''ל. וכתב פר''ח אבל אם נשתהה זמן מהריפוי קודם התחלת הקרישה אע''פ שלא שהה אחר ההפשר כשיעור מליחה כיון שנשתהה שיעור מליחה בהפשר ראשון ושני אע''פ שנקרש בנתיים מצטרפין ע''ש. כתב מ''י בת' סימן י''ד בשר ששרה אותו במים ונקרש הבשר תיכף עם המים ונעשה קרח ושהה עם הקרח כמה ימים בלי מליחה. העלה דאם שהה ג' ימים בתוך הקרח דיש לאסור הבשר לבישול ממ''נ אי חשבינן הקרח כמים א''כ הוי כבשר ששהה במים מעל''ע שמבליע הדם ואם לא חשיב הקרח כמים א''כ הוי כבשר ששהה ג' ימים בלא הדחה אבל לצלי מותר בכל ענין ע''ש שהוכיח דקרח לא חשיב כמים. כתב ב''ח מה שנוהגין לשרות בכלי שקורין פענדי''ל או קעסל''י לא יפה עושים אא''כ רוצה אח''כ להכשיר. ופר''ח ס''ק ח' כתב דאין לבטל המנהג וכ''כ בחידושי הרשב''א כל כלי שדרכו של אדם להדיחו קודם שישתמש בו אין נמנעים מלהשתמש בו איסור צונן ואח''כ ידיחו וישתמש בו היתר ואין חוששין לפשיעה ע''כ. כתב מ''ב מותר לשרות בשר בכלי של עובד כוכבים):
ב (ט) לצלי. הב''ח מתיר במליחה מועטת ולא שהה ואין כן דעת הט''ז ע''ש: (י) שהה. כתב בד''מ דהיינו לקדירה אבל לצלי שרי אם לא שהה שיעור מליחה כמ''ש בסי' ע''ו ס''ב ומהרש''ל וב''ח אוסרים אפילו לצלי אפילו לא שהה ומסקנת הש''ך כדעת הד''מ וכתב דגם מ''ש הב''ח דבשהה אסור אפילו במקום הפסד מרובה אף ע''י מליחה והדחה שנית לא מחוור: (יא) בדיעבד. כתב הש''ך ומשמע דכיון שנמלח אף שלא בישלו עדיין חשוב דיעבד וא''צ לחזור להדיחו ולמלחו: (יב) ס'. לשון הת''ח ואע''ג דאין לך חתיכה שיש בה ס' נגד דם שעליו היינו בסתם אבל אי ידעינן דיש בה ס' ודאי מהני בדיעבד. ואם נתבשל אותה חתיכה בעינן ס' נגד כל החתיכה וחתיכה עצמה אסורה: (יג) מותרות. דלגבי האחרות מיקרי דם פליטה וכבכ''פ:
ג (יד) במלח. כתב הט''ז בשם רש''ל מ''כ נוהגים המדקדקים ליזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח לא על שום דף או שלחן מיוחד לכך דשמא יש מלח על מקום הנחת בשר ולאו אדעתיה עכ''ל ומזה יש ללמוד שלא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאין אותה מבית הטבח (וכתב פר''ח ואין להניח בשר בקופות שאינם מיוחדים לכך כי רבים מקילין להניח גם באותה קופה ירקות וכיוצא בזה מפני שהדם נסרך בקופות ואוכלים הפירות שהניחו שם אח''כ בלא הדחה כלל ואף אם ידיחו הקופות או הפירות שמביאין בהם אינו כלום דהוי מידי דלאו אורחיה בהדחה כדלקמן סימן צ''א עכ''ל):
ד (טו) להרבות. כלומר דא''צ לעשותו כבנין ואף אם החתיכה עבה א''צ לחתכה לשנים: (טז) בדיעבד. כתב הש''ך דזה קאי נמי ארישא שאף בדיעבד צריך שלא ישאר מקום מבלי מלח וכ''פ מהרש''ל רק הב''ח מקיל בזה וכך נוהגין העולם שאין מדקדקין בכך עכ''ל: (יז) נתבשל. כתב הש''ך דהכי פירושו הא דאסור בדיעבד ואין לו תקנה דוקא אם נתבשל כך וכו' אבל לצורך דהיינו במקום הפסד מרובה וכה''ג יחזור וימלח צד השני תוך מעל''ע כמ''ש הר''ב ס''ס ע' ודוחק לחלק דשאני הכא דאפשר בצלי עכ''ל: (יח) וימלח. כתב הש''ך דכיון שפולט עדיין ציר פולט מה שבולע מצד השני (או שלא נבלע כלל אבל אח''כ יש לחוש שמא בלע מצד השני מאחר שכבר כלה כל פליטתו. אע''ג דבסי' ע' כתב רמ''א דבה''מ יש לומר שפולט ציר עד יום שלם מ''מ כאן לא שייך הפ''מ הואיל שיש היתר בצלי. ט''ז) ונראה דמיירי כשלא הודח אבל אם הודח אחר מליחתו מיד נסתמין נקבי הפליטה ולא מהני מליחה אח''כ וע''ל סי' ע': (יט) אחר. והט''ז מסיק להלכה כיון דכאן יש קולא בלא''ה בדיעבד יש להתיר אפילו אחר י''ב שעות כמו בחלחולת ע''ש ונקודת הכסף מחלק דשאני חלחולת דאין מחזיקין בו דם רק בשומן ע''ש:
ה (כ) חתך. כתב הש''ך דוקא אחר שנמלחה החתיכה כראוי אבל תוך שיעור מליחה צריך להדיחה שם היטב ולחזור ולמלחה כמ''ש הרב ס''ס ך':
ו (כא) בקירוב. דהיינו פחות חלק ל' מן השעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני וכו' ש''ך (וסימנו במלח תמלח. במלח גמטריא מיל. או''ה): (כב) בדיעבד. דהיינו אם הודח אחר ששהה שיעור מיל ונתבשל:
ז (כג) ינפץ. לשון הרשב''א שאם יניחו עם מלחו בכלי שאינו מנוקב עם המים נמצא המים שוברים כח פליטת הבשר ונמצא הדם שע''פ הבשר ושעם המלח חוזר ונבלע בתוכו: (כד) לכתחילה. אבל בדיעבד אם לא הודח רק פעם א' ונתבשל כך מותר כדלקמן ס''ס ט': (כה) ישטפנו. כ' הש''ך דהג''ה זו צריכה ביאור דהא המחבר נמי קאמר דלכתחלה ינפצנו או ישטפנו וידיחנו ב' פעמים ואפשר דס''ל דלהמחבר כשמדיחו ביד כשתופס הבשר באויר א''צ ניפוץ או שטיפה ודי בהדחה ב''פ וע''ז כתב רמ''א וי''א שצריכין להדיח וכו' ר''ל אפילו ביד ישטפנו או ינפצנו וידיח ב' פעמים ובט''ז כתב דהאי או ינפץ הוא טעות סופר וצ''ל וינפץ דס''ל לרמ''א השטיפה באויר וגם ניפוץ הוי כהדחה ג''פ ע''ש: (כו) פירות. כתבו הט''ז וש''ך אפילו הדחה ראשונה שקודם המליחה וצ''ע (וכתב רמ''א סי' קל''ב דוקא הדחה אחרונה אבל ראשונה לא דמטרשי ליה. כתב בה''י ונ''ל דאסור נמי בהדחה ראשונה שכר או טיש בי''ר אף שהוא כמים אבל הדחה אחרונה מותרת עכ''ל):
ח (כז) המים. (ולא חשוב כרותח לאסור הבשר) כתב הש''ך דלאו דוקא מים דה''ה ציר ונקט מים לאפוקי היכא דליכא לא מים ולא מוהל אלא מיחוי דם של איסור גרידא דאז המלח חוזר ונבלע בבשר ואסור עכ''פ כדי קליפה ועין בסעיף כ': (כח) מועטת. כתב הש''ך בשם או''ה דאפילו נמצא קצת מוהל תוך הקערה שרי בזמן מועט ואם נמצא ציר ממש בכלי נאסר מיד: (כט) טריפה. כתב הש''ך ומשמע דאפילו הכלי בן יומו מותר כשאינו מלוכלך (אבל אם מלוכלך אין היתר אא''כ שהיה מעט מים בכלי כדמסיק אח''כ): (ל) מלוכלך. כתב הט''ז שעכ''פ צריך מעט מים בכלי ורש''ל פסק דאף אם הכלי חולבת מלוכלך בשיורי פרורי מאכל חלב אפילו הוא לח אינו אוסר אא''כ נשתייר בו לכלוך חלב ממש:
ט (לא) המלח. הט''ז כתב הטעם דהמלח כולו נעשית נבלה והש''ך השיג ע''ז דהא המחבר ס''ל דלא אמרינן חנ''נ אלא בבשר בחלב אלא הטעם הוא דלא ידעינן כמה דמא בלע וא''ל הא קי''ל מילתא דעבידא לטעמא אפילו באלף לא בטיל והמלח לטעמא עבידא זה אינו דדוקא אם גוף האיסור נותן טעם משא''כ כאן המלח אינו אסור אלא מכח הדם שבו והדם אינו עביד לטעמא ומיהו מ''ש הטור והרב נגד המלח הוא לאו דוקא אלא ס' נגד לחלוחית דם ומלח שעליו מבחוץ בעינן: (לב) מצטרף. כתב הש''ך הטעם דמיד שבא החתיכה למים נימס כל המלח ודם שעליו ונופל לקדרה ולא מקרי הכא איסור דבוק ואפילו החתיכה עצמה מותרת וכך נוהגין כל בעלי הוראה ודלא כמהרש''ל עכ''ל (ובס' שני לוחות פסק להחמיר לעצמו ולאסור אותה החתיכה אף כשיש שם ס' כדעת מהרש''ל): (לג) שני. כתב הט''ז ומהרש''ל מתיר בדיעבד והמקיל כדבריו לא הפסיד וגם הש''ך כתב דבהפסד מרובה יש להקל ואי מותר להניח בשר שור שאינו נמלח כלל בכלי ראשון שהיד סולדת בו מסקנת הט''ז להתיר וכתב שכן דעת מהרש''ל ועיין בא''ח סי' שי''ח ס''ט. וכתב הש''ך דחומץ ושאר דבר חריף כה''ג מבשל ג''כ אף בכלי שני (ועי' פר''ח). כתב ט''ז מעשה באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה תחלה והתרנו מכח ספק דרבנן לקולא דדם שבישלו דרבנן ועוד סרכא נקט ואתי שרגילה כל ימיה למלוח קודם בישול ע''ש וש''ך בנה''כ חולק עליו דהכא איתחזק אסורא דדם ע''ש ופר''ח הסכים עם הט''ז ע''ש: (לד) שנית. כתב הש''ך ובדיעבד אם נתבשל כבר מותר אבל אם לא בשלו עדיין ידיחנו ויחזור וימלחנו. ופר''ח כתב בדיעבד דהיינו שמלח בו פעם אחרת סגי בהכי וא''צ לחזור ולמלחו וכן עיקר: (לה) המלח. מיהו כשנתייבש היטב כתב בס' אפי רברבי שמותר וצ''ע לדינא שמדברי הרב אצל בשר יבש לא משמע כן (וגם הפר''ח חולק):
י (לו) ויודע. כתב הש''ך דהב''ח תמה ע''ז דהיאך שייך מסל''ת כשיודע שאיסור והיתר תלוי בזה כדלקמן סימן צ''ח. ולק''מ דל''ד לסימן צ''ח דהתם יהבינן ליה למטעם אם יש בו איסור או לאו הלכך כשיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה ודאי אין כאן מסל''ת משא''כ הכא דאפשר לומר דאע''פ שיודע מנהג ישראל מ''מ משכחת לה כגון דהסיח לפ''ת לפני אחרים שלא שאלוהו אם הדיחו והסל''ת דהדיחו והגע עצמך דהא קי''ל בא''ע סי' י''ז דמומר לעבודת כוכבים נאמן לעדות אשה במסל''ת ולא אמרינן כיון שיודע שהאיסור והיתר תלוי בזה חזקתו משקר אלא ודאי דמשכחת לה בכה''ג וכתב בט''ז מאחר שהטעם שהעובד כוכבים נאמן כאן במסל''ת הוא מפני שאינו אלא איסור דרבנן בדם שמלחו ע''כ הוריתי באשה א' שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחילה או לא והתרנו מכח זה דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא והא דלא אמרינן אוקמא אחזקתה דמעיקרא שלא היה מלוח משום דאיכא רוב נגד החזקה דרוב פעמים מולחים תחלה ורוב עדיף מחזקה. וכתב עוד בשם הדרישה דמ''ש רמ''א כאן הואיל ויודע מנהג וכו' לאו דוקא יודע אלא ראוי להיות יודע מירתת העובד כוכבים ובנקה''כ השיג עליו דלא דק דהאי הואיל ויודע קאי אעובד כוכבים ולא אקטן וק''ל:
יא (לז) שנתבשל. כתב הש''ך אף אם לא נתבשל לגמרי רק ששמוה בקדרה שמקצתה חם והיד סולדת בה: (לח) בשר. דלא ידעינן כמה דמא נפק מיניה והקשה הב''ח דהא בשובר מפרקת בהמה בסי' ס''ז ס''ל דאסור משום דפירש ממקום למקום וה''נ יהיה אסור מה''ט אותה החתיכה וכתב הט''ז דלק''מ דהכא בבישול כל מה שפירש יוצא לחוץ וכל שלא יוצא לחוץ אינו פורש כלל: (לט) אורחים. או במקום הפסד מרובה. ש''ך. וכתב בת''ח כלל ב' בתרנגולת שהיא חלולה איכא למיחש שמא פירש ממקום למקום ואסור כה''ג אפילו בשעת הדחק והפסד מרובה ופר''ח ס''ק מ''ד פסק להתיר משום שהרוטב מבלבל ומוליך הדם בכל ומתבטל בס' וכ''כ בס' נה''כ: (מ) כראוי. כתב הט''ז דהיינו שלא שהה שיעור מליחה ואם לא נמלחה רק מצד א' נתבאר דינו בסעיף ד' ע''ש: (מא) כנגדו. וכתב הש''ך אבל החתיכה עצמה אסורה אף דאיכא ס'. הר''ש הלוי סימן י' הורה להתיר בשר ששהה ג''י בלא מליחה ונמלחה בטעות עם חתיכות אחרות ונתבשלו כולם יחד ולעת האוכל נזכרו שחתיכה א' היתה מבשר ששהה ג''י בלא מליחה דכולם מותרות באכילה ועיין בב''ש סי' נ''ה ובבי''ע סי' קע''א:
יב (מב) מבושל. כ' הש''ך ואפי' שיתנו במים פושרים כדי שיתעורר דמו לצאת לא מהני: (מג) יבשלנו. כתב הש''ך דשמא לא יצא כל דמו ע''י צליה ויצא אח''כ ע''י בישול דהבישול פועל יותר מצליה ואם בשלו מותר שאנו תולין לומר שיצא הכל ומה שנשאר ולא יצא שוב לא יצא ג''כ ע''י בישול ול''ד לכבד בר''ס ע''ג דג''כ אין לה היתר ע''י מליחה כ''א ע''י צליה ומותר לבשלה אחר הצליה אפילו לכתחלה דהתם אינו מועיל מליחה משום רבוי דם שבה ומסתמא נפלט הכל בצליה ומה שלא נפלט בצליה לא יפלוט בבישול אבל הכא אינו מועיל מליחה משום שכבר נתייבש דמו בתוכו ואפשר דצלי אינו פועל לרכך הדם שיצא הכל והבישול פועל לרככו. וכתב עוד דלצלי מותר בלי מליחה אלא דלכתחלה יש למלחו קצת כשאר צלי ואפילו לא ניקר אותו מגידי הדם שבו מותר לצלי וע''ל סי' ס''ד סי''ח נתבאר דלכתחלה יש לנקר הבשר מחלב שבו תוך ג''י ובדיעבד אם מנקרו אח''כ מותר אף לקדרה ע''ש. וכתב בט''ז בשם מהרש''ל על בשר ששהה ג''י בלא מליחה ואח''כ מלחו אותו בכלי מנוקב וכו' ע''ש וכתב עוד הט''ז וכן נראה אם מלח בשר ששהה ג''י בלא מליחה עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו דאסור זה הבשר ששהה ג''י דשמא בולע מהדם שיוצא משאר הבשר דאין הבשר נתקשה כ''כ לומר ששוב לא יבלע דבר בתוכו וע''כ לא נסמוך בשום דבר לקולא וה''ה אם מלח בשר ששהה ג''י עם שאר בשר שכבר נמלח והודח בכלי שאינו מנוקב אסור גם שאר הבשר כיון שמונח בכלי שאינו מנוקב ומצאתי בקובץ ישן שאם אחר ששהה ג''י מלחוהו כשיעור מליחה והדיחוהו וצלאוהו שוב מותר לבשל (ועיין צ''צ סי' ח' ובי''ע סי' קע''א): (מד) דחיישינן. פי' דאין להשהות כדי לצלותו דחיישינן דלמא אישתלי ומבשל ליה:
יג (מה) חצי. דהוא שיעור ההדחה ששרה במים כמ''ש רמ''א בסעיף א' והש''ך כתב דל''ד אלא פחות מעט ובדיעבד שרי אם הודח מעט תוך ג''י אם היה מנוקר מגידי הדם ומ''מ צריך אח''כ הדחה כהוגן קודם למליחה לקדירה אפילו בדיעבד ולכתחלה יש לשרותו היטב כשרוצה להשהות עוד ג''י ואין להחמיר כ''כ בדינים אלו כיון שלא מצינו חומרא ששהה ג''י בלא מליחה בש''ס וגם הריב''ש סי' פ''ו שדא בה נרגא ע''ש:
יד (מו) בטלה. פי' אם נתערבה בחתיכות אחרות שלא שהו עדיין ג''י ולא נמלחו עוד מותר לבשל כולן כשימלח כולן א''נ מיירי שא' נמלחה אחר ששהה ג''י והאחרות נמלחו תוך ג''י דמותר לבשל כולן בלא מליחה ולא אמרינן דהוי דבר שיש לו מתירין בצלי דקי''ל אפילו באלף לא בטיל דלצלי לא נאסר מעולם והא דמותר לבשל כולן דוקא כ''א בפני עצמו או אפילו כולן בקדרה א' כשירבה עליו היתר עד ס' הא לאו הכי לא כדלקמן סימן ק''ט ס''ב וע''ש ומה שלא כתב רמ''א כאן להשליך א' או ליתן לעובד כוכבים היינו משום שאין זה אלא חומרת הגאונים אין להחמיר עד כאן לשון הש''ך: (מז) להתכבד. דאין איסורה אלא מחמת דם הבלוע בה. (והדם אין ראוי להתכבד ומה שלא הוי דשיל''מ משום דאע''פ שיש לו היתר לצלי מ''מ אין היתר למה שהוא אסור עכשיו דהיינו לקדרה): (מח) מליחה. כתב הש''ך דצ''ע דהא קי''ל לקמן בסימן ק''ט דמין בשאינו מינו צריך ס' מטעם דאם יבשלם יתן טעם א''כ הכא אמאי סגי ברוב הא הדם יתן טעם כשיבשלם בשלמא אהמחבר לק''מ דס''ל כיון שבשר ששהה ג''י אינו אלא חומרת הגאונים לא החמירו כולי האי אבל הרמ''א כתב שכן הדין בנתבשל בלא מליחה דזה הוא אסור מן הדין קשה למה יהא בטל ברוב ואפשר דלא אתא אלא לאשמועינן דלא נאסר משום חתיכה הראוי להתכבד ורוב הוא לאו דוקא אלא צריך ס' וצ''ע. וכתב הט''ז בשם מהרש''ל דאם נתערבה חתיכה שלא נמלחה עם שני חתיכות שנמלחו מותרין וא''צ למלוח את כולם מספק ולא הוי דשיל''מ כיון שצריך הוצאה למלחן כמו בכלים בסי' קכ''ב והוי על בשר זה דין יבש ביבש שמבואר בסי' ק''י מה דינו:
טו (מט) המלוכלך. (פי' שלא פלט כל דמו עדיין ע''י מליחה ודין זה כתב רמ''א בסעיף א' ועיין פר''ח). כתב הש''ך דלאו דוקא דאפי' אינו מלוכלך אסור מטעם כבוש אלא דצ''ע למה מתיר אותו לצלי אם הוא מלוכלך וזה לא נמצא בשום פוסק ואולי דעת המחבר אפילו מלוכלך מ''מ כיון שנשרה ונתערב הדם במים אז לא חשיב דם בעין וצ''ע עכ''ל: (נ) כנגדו. כתב הש''ך ואז החתיכה עצמה ג''כ מותרת דלא אמרו כבוש כמבושל לכל דבר רק שבולע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב ומהרש''ל אוסר אותה חתיכה ועכ''פ יש לסמוך אדברי הר''ב להתירו לצלי: (נא) אוסרים. אפילו אינו מלוכלך. ש''ך:
טז (נב) ובדיעבד. כתב הט''ז זה לא קאי אמ''ש המחבר בענין שאם ישפך שם מים וכו' דבזה ודאי אפילו בדיעבד אסור כל שאין המים יורדים אלא מתכנסים למקום א' דהוי ככלי שאינו מנוקב (וכ''כ כה''ג. ויש ליזהר למלוח בקצה הספסל דבספסל יש נקבים גדולים ומתקבצים שם הציר ובשר נכנס תוך החור דזהו ודאי איסור גדול דהוי ככלי שא''מ): (נג) רותח. אפילו לאחר שהודח הכלי. ש''ך. והא דאמרינן אין מליחה לכלים פי' הב''י דאין הבלוע יוצא ע''י מליחה אבל שפיר הוא בולע ע''י מליחה ומה שנבלע כבר אינו יוצא ע''י מליחה אלא ע''י בישול ומש''ה אסור להשתמש באותו כלי בדבר רותח אע''ג דמליחה ה''ה כרותח היינו כרותח דצלי אבל לא כמבושל: (נד) הקערה. כתב הש''ך דהג''ה זו צ''ע ונראה לכאורה לפרש דמיירי כאן שהקערה היא חם לכך אם הוא דבר יבש סגי בקליפה ואם נתן בה רותח יבש שיש בו רטיבות קצת צריך נטילה ואם הוא דבר רותח לח כרוטב צריך ס' נגד הקליפה מן הקערה אף במקום שלא נגע שם הרוטב ואין צריך ס' נגד כל הקערה משום דמתחלה לא נאסרה במליחה רק כדי קליפה אלא שדוחק לפרש דמיירי שהקערה חמה וגם דוחק לפרש דצריך ס' נגד קליפה מן הקערה אף במקום שלא נגע הרוטב ועוד דדוחק לומר דמיירי בדבר יבש לגמרי אלא ודאי מיירי כאן כשהיא קר ואפ''ה צריך קליפה אפילו נשתמש בו דבר יבש לגמרי ומ''ש ואם הוא דבר לח בעי' ס' נגד הקליפה מן הקערה היינו במקום שנשתמש בקערה. ואם הקערה חם והבשר צונן דתתאה גבר או שניהם חמין צריך ס' כנגד קליפה מן הקערה וסתם תבשיל אין ס' נגד הקליפה פנימי של קערה. אבל קשה לפ''ז דלקמן סימן צ''א ס''ד כתב הר''ב דבמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוה ובשלו כך מותר בדיעבד והיינו מטעם מאחר דאינו ראוי לקלוף וא''כ אמאי צריך כאן ס' נגד קליפת הקערה וצ''ל דס''ל להר''ב דהכא יש להחמיר להצריך ס' נגד קליפת הקערה כיון דבלא''ה הרבה פוסקים ס''ל דלאחר הדחה רותחת היא מתוך המלח שבה ואע''ג דבעלמא לא קי''ל כן מ''מ הכא יש להחמיר ואע''פ דקי''ל דסתם כלי יש ס' נגד קליפתו אפשר דהיינו דוקא בשאר כלים אבל לא בקערה שרחבה היא ואינה גבוה מסתמא ליכא ס' עכ''ל: (נה) הדחה. כתב הת''ח דבכלי חרס אסור להשתמש בו בלי הדחה לכתחלה ובשאר כלים מותר מיהו ודאי אף בשאר כלים צריך לקנחם היטב קודם שישתמש בהם וכ''פ מהרש''ל: (נו) נקיבה. כתב הש''ך דבדרישה הקשה דלתסר מטעם דהוי כבוש אם שהה כשיעור שיתנו על האש ויתחיל להרתיח דמכח הציר נעשה הבשר כבוש והניחו בצ''ע ולק''מ דלענין אין מליחה לכלים אין חילוק דלעולם אין כח מלח והציר מפליט כלי ונראה אפילו שהה בו הבשר מעל''ע דבשעת פליטה הוי נט''ל דאינו ב''י תו מיהו לכתחילה אסור להשהותו דנטל''פ לכתחלה אסור. והט''ז תי' דלקמן איירי בבשר שנשרה בתוך הציר משא''כ כאן דהכלי לא מפליט בזמן קצר כזה הכבישה אלא כשיעור סתם כבישה שהוא מעל''ע. מיהו קשה כיון דקי''ל דאין מליחה לכלים להפליט מה שבתוכה ע''י מליחה כ''ש שמותר להשתמש בו צונן ולמה כתב רמ''א האי דינא אחר הי''א שכתב המחבר שאפילו בצונן אסור ונראה דשאני בשר חי וכיוצא בזה דאורחיה בהדחה מותר להניח בכלי של איסור ולא אמרינן דלמא מישתלי ואכיל בלא הדחה אבל שאר דברים אפילו צוננים אסור להשתמש בקערה זו שמלחו בה בשר דלמא ישכח מלהדיח ולא בא הרב אלא לאשמועינן דלא הוי מליח כרותח ואדלעיל קאי ובזה אתי שפיר דל''ת מסי' ק''ה סי''ב דאסור למלוח גבינות וכו' ע''ש:
יז (נז) רותח. משום דכלי מנוקב לא בלע מידי ומישרק שריק: (נח) מותר. ופי' הש''ך בשם ת''ח דבדיעבד מותר אפי' בכ''ח ודעת מהרש''ל דבשאר כלים מותר לאכול בהם רותח אפילו לכתחלה כיון שהם מנוקבים ובשל חרס אף בדיעבד אסור אפילו מנוקבת ונראה להכריע דבשאר כלים אסור לכתחלה ומותר בדיעבד כיון שהם מנוקבים ובשל חרס אף בדיעבד אסור וכ''פ הב''ח מיהו צונן מותר להשתמש אפילו לכתחלה אף בכלי חרס לכ''ע אם הוא מנוקב אפילו בלא הדחה אלא בקנוח היטב עכ''ל:
יח (נט) צלי. והטעם איתא בש''ך משום דהוי כבוש כמבושל והא דפסק בסעיף ט''ו דבעינן מעת לעת למיחשבי' כבוש כמבושל היינו משום דהתם ליכא רותח דמליח ומה''ט פסק לעיל דמותר לצלי וכאן אוסר אף לצלי אבל פחות מהאי שיעורא אף מה שבתוך הציר לא נאסר אלא כדי קליפה ושיעור מליחה עיין לקמן סי' צ''א ס''ה: (ס) קליפה. פי' במקום שנגע בחתיכה שהיה בציר ואפילו אם יש בה שומן לא אמרינן שמוליך הדם עמו דבכל דוכתי קי''ל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם מצד טבעה משא''כ הכא עכ''ל ש''ך: (סא) שחוץ. כתב הש''ך ול''ד לחתיכה שנפלה לתוך הציר שאינו אסור אלא מה שבתוך הציר כמ''ש סימן ע' דהתם נמלח כדינו ופלט כל דמו הלכך אינו אסור אלא מה שבתוך הציר דדם אינו מפעפע למעלה אבל כשנמלח בכשא''מ הכל אסור שהדם פירש ממקום למקום ואינו יוצא לגמרי כיון שהוא בכלי שאינו מנוקב ושוב אינו יוצא לא על ידי מליחה ולא על ידי צליה ואע''ג דבשובר מפרקתה של בהמה בסימן ס''ז שאסור לאכול ממנה באומצא משום שהדם פירש ממקום למקום ואפ''ה שרי ע''י מליחה וצליה צ''ל דהכא גרע טפי כיון שפירש ע''י מליחה אי נמי כיון דנמלח בכשא''מ הוי כבוש כמבושל דלא מהני ליה מליחה וצליה אח''כ: (סב) נוהגין. וכתב הש''ך בשם מהרש''ל דאף דנוהגין הכי מ''מ אם נתערב חד בתרי אפילו בבישול א''צ ס' אלא בטל ברוב מאחר דמדאורייתא חד בתרי בטיל אלא מדרבנן צריך ס' כדאי הם הפוסקים המתירין מה שחוץ לציר לסמוך עליהם בכה''ג וצ''ע לדינא ואולי יש לסמוך עליו מאחר דבלא''ה דם שמלחו או בשלו אינו אלא מדרבנן מיהו משמע שם אפילו נמלח כשיעור מליחה לקדירה ושהה ג''כ שיעור מליחה יש להתיר בכה''ג: (סג) מותרות. כתב הט''ז דאפילו קליפה לא בעי דאין חתיכה א' דחוקה כ''כ ע''ג חברתה שיעכבו התחתונה מלפלוט ומעשה בא לידו שהניחו אווז שנמלח והודח על אווז שלא נמלח ומלחו אווז העליונה והיה זב ציר ממנה ונשרה קצת מהתחתונה בתוך אותו הציר בכשא''מ נ''ל בזה יש לסמוך על הרא''ש ורשב''א שלא לאסור רק מה שמונח בציר ולא הוי אווז התחתון כנמלח בכשא''מ דהא אין כאן מליחה כלל רק ה''ל דין כבוש בציר בסימן ק''ה ושם הביא רמ''א יש מקילין מה שחוץ לציר עכ''ל. וכתב הש''ך אם נפלה חתיכה לציר בכשא''מ וספק אם נפלה לשם קודם ששהה שיעור מליחה מותר מה שחוץ לציר וכ''ש אם ברי שנפלה לשם אחר ששהה שיעור מליחה אבל אם ברי שנפלה לשם קודם ששהה שיעור מליחה אסור אף מה שחוץ לציר דכיון דעדיין לא פלט כל דמו הוי ממש כמולח בכשא''מ כ''פ בתשובת משאת בנימין סי' ל''ט וע''ל בס''ס ע':
יט (סד) רותחין. כדי לחלוט ולצמת הדם שנשאר בתוכו: (סה) עיקר. הטעם דכבר יצא כל דמו ומה שיוציא אח''כ אע''פ שהוא אדום אינו אלא מוהל בעלמא:
כ (סו) מותר. כתב הש''ך הטעם דציר היוצא מבשר לאחר ששהה שיעור מליחה אינו אלא מוהל בעלמא ואע''פ שהמלח שעל הבשר אסור שהדם מעורב בו מ''מ בטל הוא בציר והט''ז הקשה על המחבר ממ''ש בס''ח אם לא ניפץ המלח וכו' עד כי המים מבטלין כח המלח משמע דאף לאחר ששהה שיעור מליחה בעי דוקא מים לבטל הא לא''ה מיחשיב כרותח ואין לתרץ דגם בס''ח אם נתמלא מציר מותר אלא דאיירי היכא דליכא אלא מחוי דם ומלח של איסור גרידא ומש''ה צריך מים לבטל זה אינו דגם שם מיירי אחר ששהה שיעור מליחה דכבר הלך לו כל הדם ולא נשאר רק מוהל בעלמא כמו הכא אלא דבר ברור שלרש''י גם שם אין איסור לגמרי שכבר פסק כח של מלח בשעת הפליטה ולא כתב שם המחבר דצריך דוקא לבטל במים רק לדעה השניה שאוסרת כאן מודה שם ביש מים לבטל דאליבא דכ''ע מותר וא''ל לדעת רש''י למה אסרינן לעיל אם נתבשל בלא הדחה אחרונה לק''מ דודאי עכ''פ המלח אסור מכח דם שבתוכו אלא שאין לו כח לאסור הבשר והוי כדם צונן שנדבק דצריך הדחה וגם לרש''י אם חתך בסכין בבשר אחר שיעור מליחה א''צ אלא הדחה כיון דאין כאן אלא צונן משא''כ להחולקים צריך הגעלה עכ''ל: (סז) קליפה. כתב הש''ך אע''ג דהכא ליכא טעמא דפירש ממקום למקום שכבר שהה שיעור מליחה מ''מ לא אמרינן איידי דפליט ציר לא בלע כיון שהוא בכשא''מ ומהרש''ל חולק על הג''ה זו ואוסר כל מה שבציר לגמרי ומעט למעלה ממנו כדי קליפה ומ''מ כתב דאם נתערבה אותה חתיכה באחרות אפילו חד בתרי בטיל ובזה יש לסמוך אדעת רש''י דמיקל בכל ענין ולדברי הרב לא מהני ס' לבטל דבכ''מ דצריך קליפה אין מבטלין בס' כמ''ש בסי' ק''ה ולדברי מהרש''ל אם יש במה שבתוך הציר ס' נגד הציר שרי אבל מה שבחוץ לציר אינו מצטרף לבטל דדם אינו מפעפע למעלה: (סח) והכלי. ומיירי בענין דא''א לקולפו כגון שנפל בו הרבה ציר או שהוא כלי חרס כמ''ש בסימן צ''א סס''ה: (סט) כרותח. כתב הש''ך משמע מדברי הר''ב דכשהכלי אינו מלוכלך אפילו הוא בן יומו מותר ובט''ז פסק דאם הוא ב''י אף שאינו מלוכלך אסור וכ''כ העט''ז והשיג הש''ך ע''ז דהא כתב רמ''א בסי' ק''ה סי''ב דאם נמלח היתר בכלי איסור אף בכלי שאינו מנוקב מותר דאין מליחה כרותח כ''כ להפליט הבלוע מהכלי והעט''ז עצמו העתיק דברי רמ''א הנ''ל בספרו לכן נראה ברור להתיר אם אינו מלוכלך אפילו ב''י. ומ''ש הרב דהבשר אסור היינו אסור כולו קאמר אם אין ס' נגד הלכלוך: (ע) שידיחנו. כתב הש''ך אף על גב דבזה כ''ע מודים דצריך הדחה באחרונה כמ''ש המחבר עצמו בס''ז ומה אתא לחדש פה וצ''ל דקמ''ל דצריך להדיח קודם שיפלוט כל צירו דאם ימתין עד לבסוף חיישינן שאח''כ יחזור ויבלע בבשר כמ''ש בסימן ע' ס''ה: (עא) לכלים. פי' הש''ך כלומר דהדם מישרק שריק ואינו נבלע בסכין אבל ודאי יש מליחה לכלים לענין שבולע שפיר על ידי מליחה היכא דליכא טעמא דמשרק שריק ומה''ט נאסר כלי שאינו מנוקב שנמלח בו: (עב) הדחה. אף שעדיין לא נתייבשה הציר שעליו וכתב הש''ך דמשמע אפילו לכתחלה מותר לחתוך וקשה דהא בסימן צ''א אוסר להניח היתר צונן בקערה של איסור צונן דלמא אכיל בלא הדחה וכאן מתיר לכתחלה ואפשר לומר דדוקא גבי כלי חיישינן דלמא משתלי להדיח משא''כ באיסור סכין שנראה לעין האיסור שעל גבו לא ישכח מלהדיחו ולכך מותר אפילו יש גומות בסכין ומהרש''ל פסק דלכתחלה יש להגעילו ובדיעבד מותר אם קנחו בדבר קשה והמחמיר לאסור בלא הגעלה תע''ב ודוקא לעצמו ולא לאחרים רק יש להתיר בדיעבד אפילו אם לא קנחו וחתך בו רותח וכן אם חתך בצלי שלא נצלה כל צרכו פסק ג''כ הכי מיהו בסכין של איסור משמע דאסור לכתחלה לחתוך בו בשר לכ''ע ובדיעבד מותר וע''ל סי' ק''ה סי''ב בהג''ה: (עג) מדיחין. זה נמשך לסברא האחרונה הנ''ל לפי מה שפסק המחבר דלכתחלה יש לחוש לה:
כא (עד) שיזוב. כתב הט''ז בשם הגהת ש''ד מפני שאין הנשים בקיאות בדבר נוהגים לצלותו כ''כ עד שיתייבש מבחוץ ואח''כ מבשלים אותו וכן ראוי לנהוג עכ''ל:
סימן ע - דין מליחת הרבה בשר ביחד
(ובו ו' סעיפים)
א (א) שפולטת. כתב הט''ז שיש עוד טעם להיתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדברי רמ''א ס''ו שכתב שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ''פ בלע כבר: (ב) מבליע. כתב הש''ך והא דאסרינן בר''ס ס''ט בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין א''נ שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח''כ א''כ עדיין עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם. והוסיף הט''ז וכתב שאם אחר שפלט כל צירו דהיינו אחר מע''ל ועדיין לא הודח וחזר ומלחו יש לאסרו דהא קי''ל לקמן דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע וה''נ יבליע בו עכ''ל: (ג) יחד. כתב הש''ך בין שמלחן יחד זה אצל זה או שמלח העופות על הדגים או הדגים על העופות לעולם הדגים אסורים כ''ק והעופות מותרים דאע''ג דדם אינו מפעפע למעלה מ''מ קליפה בעי וכמ''ש סי' ס''ט סעיף י''ח דמה שחוץ לציר חותך כ''ק והעופות מותרים לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי: (ד) קשקשיהם. דקשקשים הם במקום קליפה וכתב הש''ך דגם הר''ב מודה לזה ומ''ש הטעם דרפו קרמייהו נ''מ אם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע''ג דלא אמרינן ביה איידי דטריד למיפלט וכו' מותרים הדגים דאע''ג דקי''ל כל מליחה בס' מ''מ הא כתב הר''ב בסי' ק''ה באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה''ג לכ''ע מליחה אינה אוסרת רק כ''ק ואם כן בכה''ג הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה וכתב הט''ז והא דאין הדגים אסורים משום סכנה דנמלחו עם בשר צ''ל דאין סכנה במליחה וע''ל סי' קי''ז ס''ג:
ב (ה) זה. כתב הש''ך משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע''ג דבס''ג גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מליח יש אוסרים כ''ק כשנוגעים זה בזה י''ל דשם הכשרה מלוח רותח כ''כ שמפליט ציר מטרפה וציר טרפה אסורה מ''מ לא מיחשב רותח כ''כ שיפלוט דם והכא אין אסור אלא משום דם וכתב עוד אף שהדגים לא נמלחו עדיין אפ''ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח''כ דבדגים לא אמרינן איידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כמו גבי בשר דשאני דגים דרפו קרמייהו כן הוא לדעת המחבר: (ו) על. כ' מהרש''ל דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ואו''ה כתב דה''ה אפילו זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מהבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפילו באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר והא דאם הדגים מונחים על העופות דמותרים מיהו קליפה בעי. ש''ך: (ז) ששניהם. כתב הש''ך ואע''ג דבסי' צ''א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו משא''כ בבשר וגבינה דשם לא שייך שיעור מליחה: (ח) נמלחו. כתב הש''ך דכאן משמע דוקא דיעבד אם נמלחו ובסי' ס''ט סט''ו כתב הרב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכשא''מ שמלחו בו בשר צריך לחלק דבשר דרכו להדיח משא''כ דגים אבל מדברי הב''י משמע דגם דגים דרכן להדיח וצ''ל דהיינו אם מלחן לקיום אז דרכן להדיח קודם בישולן אבל כשמולחן לקדרה לבשל מיד אין דרכן להדיח וע''ל סי' צ''א ובט''ז הביא דעה א' דדוקא בדם אמרינן אין מליחה לכלים אבל לא בשאר איסורים ולא משמע כן בסימן ק''ה סי''ב אלא דאף בשאר איסורים אמרינן אין מליחה לכלים וכן כתב מהרש''ל: (ט) והודח. כתב הש''ך דהאי והודח הוא לאו דוקא דאף אם לא הודח דלא נסתמו נקבי הפליטה מ''מ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו: (י) דמותר. והט''ז חולק ע''ז ופסק שאין להקל בדין זה כלל דגבי דגים לא אמרינן איידי וכו' ומביא כמה ראיות לזה ע''ש: (יא) נוגעים. כתב בש''ד אי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבלה הוי ספק דאורייתא לחומרא וגם הש''ך כתב וציר וציר נבלה וטרפה ושרצים הוי דאורייתא מה שא''כ ציר דגים טמאים הוי מדרבנן כדלקמן סימן פ''ג ס''ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם ג''כ מדרבנן ונ''מ לענין ספיקא וכתב עוד מ''ש המחבר כאן והם נוגעים וכו' לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוחה והטרפה תפלה אפילו בנוגעים זה בזה מותר אבל באמת אם הטרפה מלוחה והכשרה תפלה אע''פ שאין נוגעים זב''ז רק שעומדים בסמוך כ''כ בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור דעכ''פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא עכ''ל:
ג (יב) בסמוך. כתב הש''ך ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זב''ז וא''כ המחבר שכתב לקמן סי' ק''ה ס''י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א''צ אלא הדחה ע''כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא ראשונה וכן בסי' צ''א ס''ה סתם כן דס''ל דסברא הראשונה הוא עיקר:
ד (יג) למטה. כתב הש''ך מיהו בשניהם כחושים אין חילוק לענין קליפה בין המליח למעלה או למטה אלא לעולם עכ''פ אוסר כ''ק: (יד) נוהגין. כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם מבואר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע''ש סעיף יו''ד:
ה (טו) מותר. כ' הש''ך אפי' למאי דמחמירין בסי' ס''ט ס''ך לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואים שהמלח הוציא עוד ציר ומאחר שמונח בכשא''מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מהמלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ואע''ג דאם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דאסור ולא אמרינן מישרק שריק והתם אפילו בכלי מנוקב שאני הכא מאחר שכבר פלט כל דמו יש לסמוך אסברא זו:
ו (טז) ופלט. כתב הש''ך דהיינו שהודח ג''כ דאז נסתמו נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ''מ כיון דעדיין פלט ציר אינו בולע א''נ דמיירי כאן שכבר פלט כל דמו וצירו: (יז) מתירים. פי' בבשר שלא נמלח כלל ע''י מליחה אח''כ שכמו שיפלוט דם של עצמו יפלוט דם דאחריני והיש מתירין האחרים ס''ל אפילו בבשר שפלט כל דמו וצירו או הודח כנ''ל אפ''ה מותר ע''י מליחה אח''כ: (יח) לאסרו. כ' הש''ך דאסור אפילו לצלי וגם משמע דנאסר מיד וא''צ שיעור כבישה משום דהוי רותח מיד מחמת המליחה וה''ה דיש לאסור אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דחד טעמא הוא (כיון שאין לו מה לפלוט הלכך אסור אפי' לצלי דאנן משערינן במליחה בס'): (יט) אינו. פי' דא''צ למולחו אח''כ: (כ) כלל. ומיירי שהודח מתחילה דאל''כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפילו דיעבד אבל מהרש''ל וב''ח ושאר פוסקים ס''ל דכאן אפי' בלא הדחה ראשונה איירי משום דאין כח ברתיחת הציר להבליע הדם בעין שעליו וכן נוטה דעת הש''ך ע''ש בס''ק כ''ט: (כא) דם. ע''י שידיחנו וימלחנו: (כב) להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו דכיון דעדיין לא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני (ואין להקשות הלא אם ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה ולא יפלוט גם דם דידיה משום דלא אמרינן כשהודח נסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח לאחר שיעור מליחה אבל אם לא שהה עדיין שיעור מליחה לא אמרינן כן הכי איתא בכל הפוסקים): (כג) שלם. כתב הש''ך תימה דלקמן ר''ס ק''ה פסק המחבר דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל וי''ל דהכא מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס''ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית ובכ''מ כ''ע מודו דלא הוי כבישה אלא אחר יום שלם וצ''ע לדינא עכ''ל והט''ז כתב שכמדומה האי יום שלם הוא ט''ס וצ''ל שיעור כבישה ולדעתו אם שהה שיעור כבישה לא מהני הדחה ומליחה שנית ע''ש: (כד) עדיין. והא דגרע כאן טפי מאם נמלח בשר ע''ג בשר שכבר נמלח מחלק הש''ך דדוקא גבי דם אמרינן איידי דפולט דם דידיה וכו' משא''כ גבי ציר לא אמרינן הכי רק לצורך הפסד גדול ס''ל להר''ב דאף בציר אמרינן הכי ודעת הט''ז נראה עיקר דהכא שאני משום דנשרה בתוכו ע''ש: (כה) שעות. שאז אפילו שלא בהפסד מרובה אמרינן שפולט ציר וא''כ ממילא דבהפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אח''כ ציר יפלוט דם משא''כ לאחר י''ב שעות: (כו) וידיחנו. כתב הש''ך ולא אמרינן כיון ששהה שיעור מליחה ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינה אלא להעביר הלכלוך וא''צ ליתן עליו אלא מעט מים ובהדחה כזו לא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה ודלא כב''ח שכ' ששגג הר''ב בזה וגם דעת הר''ב דבדיעבד אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דיש להתיר במקום צורך גדול עכ''ל: (כז) ויחזור. כתב הש''ך בשם ת''ח דוקא שנפל לציר בכלי מנוקב אבל בכשא''מ אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח''כ ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכ''מ לא מהני הדחה ומליחה וכתב באו''ה דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונראה דלא איירי מטעם כשא''מ דא''כ גם הר''ב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ''ש בסי' ס''ט אלא מיירי כגון שמולח בשר הרבה בגיגית ע''ג עצים ואח''כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר דל''ד לכשא''מ כיון דמונח' ע''ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ''ש האו''ה שם חילוק זה ע''ש אלא כיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר עכ''ל: (כח) שרי. והטעם מאחר שהודח בראשונה א''צ רק מכח חומרא לשפוך עליו מים להעביר הלכלוך ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא דדוקא בדם בעין אמרינן הכי ולא בציר זה דלא גרע משאר דם פליטה: (כט) מליחתו. והיינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה ג''כ דאל''כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשיב כרותח כדלקמן סימן צ''א ס''ה. ש''ך: (ל) שלמעלה. דדם אינו מפעפע למעלה מיהו חותך כדי קליפה ממה שחוץ לציר וע''ל סי' ס''ט סי''ח: (לא) שיעור. כתב הט''ז פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו עכ''ל: (לב) בכלי. הטעם איתא בש''ך בשם או''ה דראוי להסתפק אם הקרקע נקרא כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר ונראה דמ''מ א''צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע''כ. ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שעדיין לא שהה שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוי כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח''כ דאיידי דיפלוט וכו' אז מקרי כשא''מ ולא מהני מליחה אח''כ ואפ''ה התיר מה שלמעלה מן הציר אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפי' בכשא''מ ע''י מליחה אח''כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום ודוקא מלח בכשא''מ הוא דאסור מיהו אף דלעיל אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכשא''מ ממש דאפילו להרב אסור אף מה שחוץ לציר מ''מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב או לא ודמי למ''ש בסימן ס''ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכשא''מ או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה''ט: (לג) בציר. ומהני לה מליחה אח''כ איידי וכו' וכן דעת מהרש''ל דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא''מ ובלעה דם דמותרות ע''י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלח חתיכה בכשא''מ משום דהמקום דחוק וע''י מליחה פירש ממקום למקום וכמ''ש בסימן ס''ט משא''כ הכא ודלא כמשמע בתשו' שארית יוסף שמחמיר בזה עכ''ל הש''ך: (לד) להקל. כתב הש''ך ואע''ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא י''ל דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע''ג קרקע לדם ממש משא''כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר: (לה) מועטים. כתב הש''ך מיהו עכ''פ בעינן שיהיו מרובין מציר (אף שאין במים ס' נגד הציר) עכ''ל (קיצור דינים מדברי רמ''א וט''ז אם נפל בין החתיכות בשר שמונחים במליחה בין שהוא אותו הבשר שנפל אחר שיעור מליחה ובתנאי שהוא תוך י''ב שעות או שלא מלח כלל מותר ואם הוא אחר י''ב שעות ובתוך מעל''ע מותר בה''מ ולאחר מעל''ע אסור אפי' בה''מ ואם נפל לציר ולא נשתהה בציר שיעור כבישה שיוכל ליתן לאור וירתיח בין שלא מלח כלל או שנפל תוך שיעור מליחה מותר ע''י שיחזור וידיחנו וימלחנו אבל נשתהה בציר שיעור כבישה אין לו תקנה. ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אם נפל לציר אפילו לא שהה בציר אלא רגע אסור. וכתב רמ''א מ''מ בה''מ יש להתיר גם בזה עד פליטת צירו דהיינו תוך י''ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו ופשוט דלא איירי כאן מכלי שאינו מנוקב דא''כ היה אוסר בנפל תוך שיעור מליחה אפילו בלא ציר מטעם שא''מ כדלעיל סימן ס''ט סעיף י''ט והא דכתב רמ''א דאסור דוקא מה שמונח בציר אבל שלמעלה מציר מותר לא קי''ל כן אלא הכל אסור היכא דנאסר בנפל לציר לדידן דקיי''ל מליחה בס'. ועיין ש''ך):
סימן עא - דין מליחת הראש והטלפים והמח
(ובו ג' סעיפים)
א (א) לצד פנים. כתב הש''ך אין הטעם משום דלכתחילה צריך למלוח משני צדדים דא''כ למה שרי בס''ג ע''י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה עבה וה''ק מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו':
ב (ב) למטה. והטעם איתא בש''ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא''מ (שהטלפים מעכבין הדם מלצאת) ואף כשנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא''כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכתב מהרש''ל מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל עדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע''פ שאין המנהג כן: (ג) ס''ח. דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה המנהג לאסור בדיעבד מה שבתוך הקליפה ע''ש:
ג (ד) למטה. כתב הש''ך אבל לא מהני כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני לצלי: (ה) לכתחלה. דשם נתבאר דנוהגין לכתחילה ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת (שתי וערב): (ו) אסורים. דהוי כמולח בכשא''מ וכתב בת''ח דאף בעוף הדין כן: (ז) בשר. כתב הש''ך משום שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ''ז אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבכ''פ אפ''ה מותר וכ' הט''ז ואין לאסור מאחר שלא נמלח משני צדדים דכיון דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה: (ח) מליחה. כתב הש''ך ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור (משום דמחזיק דם במוח וכן כל שנתבשל עמו אסור אם אין ס' נגד המוח שבעצמות) ומ''מ נראה דאם יש ס' בקדירה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסימן ע''ה: (ט) עם שאר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחילה ושפיר דמי עכ''ל הש''ך. (ופר''ח כתב ואנו נוהגין לכתחילה למלחו עם שאר בשר מפני שאנו מחזיקין בהן דם כשאר בשר):
סימן עב - דין מליחת הלב והראה
(ובו ד' סעיפים)
א (א) לבשלו. אפי' עם שאר בשר וכתב הט''ז בשם הד''מ שמעתי מרבים שמקילין ונוהגים לבשלו אחר המליחה וכ''כ מהרש''ל להקל בזה שאין גזירה זו לא בש''ס ולא בגאונים וכתב בתשב''ץ ואיני אוכל לב עוף אע''פ שהספר אינו מזכיר רק לב בהמה שקשה לשכחה מ''מ כמו כן מונע נמי לב עוף עכ''ל וסיים הש''ך וכן ראיתי נזהרין בזה. (ובה''י כתב המנהג הפשוט לב העוף זורקין ולב בהמה חותכין ומולחין ומבשלין כשאר בשר ע''ש איתא בגמרא דהוריות ה' דברים שמשכחין את הלימוד וחד מינייהו האוכל לב בהמה ע''כ אין לאכול בין של עוף ובין של בהמה):
ב (ב) פולטו. כתב הש''ך ואע''ג דלגבי דם בעין לא אמרי' כבכ''פ כדלעיל ר''ס ס''ט ובס''ס ע' שאני גבי לב דשיע ולזה מהני עכ''פ שיעתו דמקרי דם פליטה ואם אחר שנמלח הלב נפל לציר שרי מטעם דשיע ולא בלע ובהגהת ש''ד כתב הטעם דכיון שהוא כנוס תוך חללו וע''י מליחה וצליה מתיבש הדם בתוכו נקרא שוב דם פליטה: (ג) נפק. כתב הש''ך דלדעת המחבר מיירי דוקא דלא נמלח קודם אבל אי נמלח א''צ אלא ס' כנגד הדם שבלב דס''ל דדם הכנוס במקום א' נוכל לשער כמ''ש גבי דם הוורידין וצ''ע לדינא עכ''ל והט''ז פסק דלמעשה יש להחמיר דאפילו בנמלח צריך ס' נגד כל הלב והביא ראיה ממהרי''ל שפסק כן ומי יקל נגדו שהוא גדול שבאחרונים ע''ש: (ד) עצמו. משום דלפעמים הדם שבלב מתבשל ונתייבש כולו בחלל (*) הלב ואינו יוצא לחוץ והא דלא אסר ליה מטעם שהלב נעשה נבלה מהדם שבתוכו שדבוק בו כבר כתב מהרא''י דלענין זה מהני שיעתו דלא אמרינן דממהר לבלוע טפי משאר בשר: (ה) הלב. פי' אם נתבשל הלב עם העוף בענין שיש בחתיכה עצמה ס' אפ''ה צריך קליפה כיון דכבר נמלח עמו ונאסר כ''ק ולפ''ז מוכח דעת הר''ב ג''כ דאפילו נמלח הלב תחלה צריך לשער נגד כל הלב תחלה ודוק עכ''ל הש''ך: (ו) להקל. כתב הש''ך ודעת מהרש''ל כהיש מחמירין והעיקר כדעת הר''ב וכ''כ הב''ח דהכי נוהגין מיהו פשיטא דלכתחלה אין למלוח או לצלות לב עם בשר כיון דעכ''פ צריך קליפה וכתב עוד להמחמירין אם נצלה צריך נטילה: (ז) ולקלוף. (ואז יוצאים לכ''ע שהרי רוב פוסקים הסכימו שלא להצריך במליחה רק קליפה אלא שאנו מחמירין בס' עכ''ל ת''ח). כתב הש''ך משמע להדיא דאפי' אינו דבוק הלב אלא שנמלח עם בשר צריך קליפה ול''ד לכבד בסימן ע''ג דא''צ קליפה דשאני הכא כיון דקצת פוסקים ס''ל דדם הלב הוא בעין ראוי להחמיר להצריך קליפה ומכ''ש דגבי צלי יש להחמיר להצריך קליפה ולא כב''ח שמקיל בזה: (ח) עצמו. פי' כי היכא דאמרינן בלב עצמו כבכ''פ ה''נ בבשר שעמו: (ט) למעלה. פי' דאפילו סגור למעלה מהני ליה קריעה אחר מליחה וצלייה ואפי' אינו סגור למעלה צריך לחזור ולקרעו היטב דמה שפתוח למעלה לא מקרי קרוע וכן אם נתבשל כך אסור עכ''ל הש''ך וט''ז כתב ומיהו אם הניחו על פיו דאיכא מקום לדם לזוב איכא למימר דמקרי קרוע: (י) וזהירות. וברקנ''ט פ' לך לך כתוב וז''ל ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה וזה ומלתם את ערלת לבבכם ע''ש:
ג (יא) הראש. ובט''ז כתב בשם תשובת ר''י מינץ להתיר בעוף גם כשהוא בלא כנפיים ורגלים דאפ''ה מקרי עוף שלם (וכ' פר''ח דיש לסמוך עליו) וכן דעת הדרישה להקל בזה עכ''פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערין ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומרא ונ''ל עוד דגם אם הופשט עור האווז יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה''ה נמי בעור האווזא שהופשטה וכ''פ פר''ח אבל מהרש''ל כתב דאווזא שהופשט עורה אין בה ס' נגד לבה (ובתשובת עה''ג שאלה כ''ט כ' וקרוב בעיני שגם הט''ז מסכים עם מהרש''ל ומ''ש ס''ק ט' ונ''ל עוד דגם בלא עור. היינו אם יש עוד איזה צד היתר. ודבר זה נלמד מענינו שבסמוך לו הביא דברי הפרישה שכתב שיש להקל אם יש עוד איזה צד להקל וע''ז כתב נ''ל עוד כו'. עוד כתב בתשובה הנ''ל אם יבא עוף לפני עם הלב ואוכל לשפוט למראה עיני שהוא ס' נגד הלב אע''פ שחסר מן העוף חלק גדול אני מכשירו ולכן דקדק הרמ''א בלשונו ואם אין שלם וליכא ס' כו' משמע שאינו מוכח שאם אין העוף שלם דליכא ס' כי יוכל להיות שאין העוף שלם ואפ''ה יש בו ס' אבל אם אין העוף והלב לפני אין אני מכשירו אם לא שהעוף שלם ולא חסר כ''א הראש והרגלים כפסק הרמ''א ומסיק והמיקל כר''י מינץ לא הפסיד במקום הפ''מ או בע''ש ע''ש בתשובת ש''א סימן נ''ט הטריף עוף שצלו עם הלב בבעקי''ן אף שיש ס' נגד הלב מאחר ששופכין מעט מים בבעקי''ן הוי מקצת חתיכה בתוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ע''ש): (יב) נבלה. כ' הש''ך הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה ומן הרש''ל נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמו ס' לבטל הלב וכתב עליו הש''ך דאין דבריו מוכרחים. וכתב בט''ז והטור כ' בשם י''א דחיישינן בכאן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ''ל הטור וטעמו דהא דם שבשלו אינו אלא מדרבנן וה''ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ''ש הטור בסי' ק''ו גבי דגים דחיישינן לזה דשם יש איסור דאורייתא וה''ה כאן בחתיכת בשר הנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא וכו' כנ''ל ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן: (יג) הדבוק. כתב הש''ך דכל זה לענין שאר הדברים שבקדרה אבל הלב עצמו אסור לעולם אפילו יש בעוף עצמו ס' נגדו משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ: (יד) לבה. כיון דדרך להסיר בבהמה הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטין עורה ע''כ מסתמא אין בה ששים נגד הלב עכ''ל הש''ך וע''ל סימן ע''ג מדין מילוי בלב או בכבד:
ד (טו) לקרעה. כ' הש''ך אבל אם בשלוהו בלא קריעה מותר בדיעבד (קיצור דינים אם נמלח לב עוף עם בשר או בלא בשר אפי' ליכא ס' מותר הכל רק שיקרעו הלב אחר מליחה אבל מצד המנהג נוהגין לזרוק לב העוף והשאר מותר רק שקולפין מעט במקום שמונח הלב ובבישול אם העוף שלם מותר העוף והבשר שעמו רק הלב אסור ואם אין העוף שלם אזי אם דבוק בחתיכה א' מעוף צריך ס' נגד החתיכה שהלב דבוק בו דחנ''נ ואם אין דבוק בחתיכה מצטרף כל הקדרה לבטל הלב בס'):
סימן עג - דין צלית הכבד
(ובו ו' סעיפים)
א (א) תקנה. פי' אפילו רוצה לאסור הכלים: (ב) לאכילה. כתב הש''ך נראה דבחצי צלייתו מקרי ראוי לאכילה: (ג) מנקבה. כתב הש''ך היינו דוקא בדיעבד אחר שצלאה ע''י שנקבה תחלה הרבה פעמים בסכין אבל לכתחלה אינו מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלה אח''כ: (ד) המרה. כ' הש''ך פי' שחתך ג''כ הגידין והקנוקנות בצד המרה ומעט בשר עמה ובזה אפילו לכתחילה מותר כשרוצה לבשלה אח''כ: (ה) לבדו. פי' אפילו בלא מליחה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו על ידי בישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה. ש''ך: (ו) נמלחה. כתב הש''ך אפילו נמלחה כשיעור מליחה לקדירה והודחה כדין קודם הבישול לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפילו ע''י קריעה ש''ו וחתוכה לתחת וכתב בת''ח אם אירע שהורה המורה להתיר ע''י קריעה ש''ו וחתוכה לתחת ונמלחה ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל ומוכח שם דאם לא היתה חתוכה ש''ו וחתוכה לתחת בשעת מליחה מהדרינן עובדא ואסור אפילו הכבד. והטעם דנוהגין לאסור הכל משום דאיכא מ''ד בש''ס דשלוקה נאסרה ואנן לא בקיאין מהו שלוק ומהו מבושל מיהו הקערה שאכלו בה הכבד כשרה עכ''ל ובט''ז כתב הטעם דרמ''א חייש לסברת הרמב''ם דס''ל דהכבד בולעת ע''ש:
ב (ז) מותר. כתב הש''ך לפ''ז אפילו נתבשלה אחר החליטה עם בשר מותר הבשר והרב בת''ח פסק דאף בדיעבד לא מהני חליטה ותימה שלא הגיה כאן כלום:
ג (ח) יקרענו. ואי משום דם שבסמפונות כבכ''פ: (ט) נוהגין. הקשה בט''ז הא בס''א כתב המחבר וצולהו וע''ז כתב רמ''א דיני נקיבת הכבד וחיתוכה משמע דגם בצלי צריך חיתוך וא''ל דלעיל מיירי שמבשלה אח''כ וכאן מיירי שאוכלה צלי דהא כתב רמ''א לעיל וכשבא לבשלה אח''כ וכו' משמע דקודם לזה לא מיירי מבישול אחר צליה וצ''ל דלעיל כ' אליבא דדעה ראשונה דהכא דבעי חתיכה אף לצלי עכ''ל:
ד (י) מותר. דדם מישריק שריק בצליה: (יא) למטה. שלפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון: (יב) אפי'. כ' הט''ז לכאורה משמע דכ''ש תחת הבשר שמותר וקשה הא תחת הבשר ודאי אסור כיון דמיירי כאן בבשר שלא נמלח וא''כ יהיה אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא נמלח ובדרישה כתב דרמ''א מיירי שהכבד נמלח ולא הודח דעדיין פולט ציר ולא נראה להקל גם בזה דלא מהני זה אלא במליחה לא בצלייה לכך נראה פשוט דרמ''א לא התיר תחת הבשר אלא מעיקרא אמר שמותר לצלותו עם בשר בשוה ר''ל בשפודין שלנו אצל האש וע''ז אמר אפילו ע''ג בשר נמי אבל תחת הבשר פשיטא שאסור עכ''ל אבל הש''ך מביא ראיה מתוס' דאפי' לכתחלה שרי מטעם דכבכ''פ. ואע''ג דכתב הר''ב בס''ס ע''ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח שם חשש להחמיר דהא מדינא ודאי שרי אפי' לכתחלה דכבכ''פ אבל כאן כיון דהרבה פוסקים ס''ל דאפי' אחר מליחה יש הרבה דם בכבד אוקמא אדינא (ולענין הלכה מנהג העולם שלא לצלות כבד עם בשר לא תחת בישרא ולא עילוי בישרא לא בנמלח ולא בלא נמלח וכ''כ בה''ג):
ה (יג) גבי. פי' כשמלח שניהם הוא דבדיעבד מותר אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה: (יד) לבדה. הטעם משום היכירא (דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר) א''נ משום דהאור חוזר ומבליע הדם ולפ''ז נראה דאם מלחה ידיחנה קודם הצלייה: (טו) בעוף. כתב הש''ך משמע דבהמה שאין דרך להיות הכבד דבוקה בה בשעת מליחה פשיטא דליכא מ''ד דבעי קליפה אבל נמצא בתוכה כשאינה דבוקה אף בעוף א''צ קליפה: (טז) צלייתה. כלומר אפי' רוצה לאכלה כך צלוייה: (יז) הדיחה. ופי' הש''ך דלא (מיירי בהדחה שאחר הצליה שזה כבר כתב בסעי' א' אלא ה''ק אם לא) הדיחה כלל אפי' קודם צליה ובישלה כך מותר מיהו לכתחלה נהגו להדיח גם קודם צליה ואפילו לאכלה כך צלוייה:
ו (יח) לקלוף. משמע אפי' אינו דבוק מצריכין קליפה בצלי: (יט) חומרא. כתב הש''ך בשם ת''ח ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל ונ''ל אפי' קליפה א''צ אחר הבשול משא''כ גבי לב בסימן ע''ב: (כ) עצמה. כ' הש''ך משמע דאפי' נמלחה מקודם אפ''ה אסורה אבל צ''ע בעיקר דין זה שהרב בת''ח מביא דין זה בשם רבי' ירוחם ולא נמצא שם כך ואדרבה משמע שם להיפך לכן צ''ע לדינא ע''ש באריכות והט''ז כתב למעשה סמכינן עכ''פ בזה דאין הכבד חוזרת ואוסרת אח''כ דברים אחרים בנתינת טעם דהיא עצמה אינה אסורה אלא מצד חומרא והיינו בנתבשלה בלא בשר אבל עם בשר פשיטא דאין לסמוך להקל בזה עכ''ל ופר''ח חולק ע''ש: (כא) המילוי. כ' הש''ך ודוקא אם הלב או הכבד דבוק בעוף אבל אם אינו דבוק אף המילוי מצטרף לבטלו דלא כמהרש''ל גם משמע מדברי הר''ב דאם יש ס' גם המילוי מותר אע''פ שדעת מהרש'ל וב''ח אינו כן מ''מ הא בלא''ה הרבה פוסקים ס''ל דבביצים נמי אמרינן כבכ''פ: (כב) ביצים. כ' הש''ך משמע דאם יש שם ביצים אע''פ שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ''פ וכת' בט''ז ס''ס ע''ב נראה דהעיקר כדברי רמ''א דכל מילוי ביצים נחשב כבישול ממש ומהני במקום ששאר בשר מהני לבטל אם אין דבוק בעוף אלא מונח בתוכו ואם היה דבוק צריך בעוף עצמו ס' ואז הכל שרי ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים בתוך החלל לאסור אותם לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף כי די לנו בחומרא זו עכ''ל:
סימן עד - הטחול דינו כשאר בשר
(ובו סעיף אחד)
א (א) בשר. ומותר לבשלו עם שאר בשר (ת''ח וש''ך) וכתב בט''ז בשם הג''ה ש''ד מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ה''ר משולם וחבריו דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב הכשר שבו וסיים הט''ז דמ''מ אין לסמוך להקל מכח זו בסתם טחול אא''כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו:
סימן עה - דין מליחת המעים
(ובו ג' סעיפים)
א (א) אסמיק. כלו' דדוקא מסתמא לא מחזקינן בהו דם אבל אי אסמיק צריכים מליחה כשאר בשר וכ' הט''ז וש''ך דקורקבן לא הוי בכלל בני מעיים לענין זה ומחזיקין בו דם וגם בדקין עצמן דוקא הסובבים סביב הכנתא אבל כנתא גופא יש בה דם: (ב) דמותרים. מן הסתם אי לא אסמיק: (ג) השומן. כ' הש''ך ואע''ג שכתב המחבר בסי' ס''ט דלכתחלה צריך למלוח הבשר משני צדדים והר''ב שם אוסר אפילו בדיעבד וא''כ כאן כשאינו מולח אלא מצד החיצון נמצא שהשומן לא נמלח במקום שהוא דבוק י''ל דכיון דאין כ''כ דם בשומן וגם אית ביה חטי חטי סגי בהכי אף לכתחלה: (ד) טריפה. כתב הש''ך בשם ת''ח מיהו אם יש ס' נגד השומן והגידין שבה הכל מותר ואע''ג דבשר שנתבשל בלא מליחה נהגינן לאסור אותה חתיכה אף בדאיכא ס' כדלעיל סי' ס''ט סי''א מ''מ הכא השומן נמס בקדירה ועוד כיון דאין דם נראה לעין בשומן יש להקל ולכך לא אמרי' ג''כ דלהוי איסור דבוק ונ''נ אלא ודאי משום דהדם הוא מעט מזעיר ראוי להקל בזה ובלא''ה איסור דבוק הוא רק חומרא: (ה) שומן. פי' הש''ך אם ידוע שהיה שם שומן כדי לאסור אבל אין לאסור בדיעבד מטעם שא''א לנקרה שלא ישאר בה שומן: (ו) וימלחנה. כ' הש''ך דאפי' לאחר י''ב שעות או אפילו לאחר מע''ל להי''א בס''ס ע' דפליטת ציר היא מע''ל נמי שרי לחזור ולמלחו ולא חיישינן שיבלע צד הפנימי מן החיצון מאחר שאינו מוחזק כ''כ בדם ובת''ח כ' דיחזור וידיחנה וימלחנה: (ז) בדיעבד. כתב הש''ך דדעת מהרש''ל לאסור אף בדיעבד בין שנשאר החלמון לבד או גם החלבון בין שהקליפה קשה או רכה וכ''כ הט''ז משמו שנ''ל דשפיר בלע אפילו נתקשה לגמרי דהא אפילו כלי חרס שמלחו בו בשר אפי' הוא מנוקב אסור לאכול בו רותח כ''ש הכא ואפ''ה נ''ל שאינה אוסרת את התרנגולת שנמלחה עמה כמו גבי דגים ועופות עכ''ל ובא''ו שלו כ' עוד דאם נתבשלה הביצה הזאת הנאסרת אוסרת מה שנתבשל עמה עד ס'. וסיים הט''ז שדבריו נראין עיקר להלכה למעשה. (ואין לומר למה לא אמרינן כבכ''פ זה אינו דלא אמרינן כן אלא היכא שפולט בלא''ה ציר דידיה משא''כ בביצה שאינה פולטת כלום שעינינו רואות שאין פולטת לא דם ולא ציר וכן אמרינן בשפוד בסי' ע''ו ס''ד דלא שייך ביה כבכ''פ):
ב (ח) למלחם. והטעם משום שפולטין ציר ואין בולעין א''נ דמישרק שריק: (ט) לכתחלה. ורש''ל כ' דמותר אפי' לכתחלה ושכן המנהג:
סימן עו - דין בשר לצלי
(ובו ו' סעיפים)
א (א) שהאש. כתב הש''ך משמע דאפי' הדחה לא בעי לכתחלה משום דם בעין שעליו לפי שהכל האש שואבו ול''מ אם נצלה יפה דאז נפלט כל הדם לחוץ אלא אפי' לא נצלה יפה ולא נפלט כל הדם לחוץ שרי כי מה שיוצא לחוץ האש שואבו ומישרק שריק ומה שנשאר בתוכו הוי דם האיברים שלא פי' ולא חשיב כפי' מה שהולך מצד זה לצד זה ול''ד למ''ש בסי' ס''ו דדם שנצרר בחתיכ' או שפי' ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר דאסור דשאני הכא דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים ממקום למקום: (ב) נטילה. וכ' הש''ך דלדידן אוסר עד ס' וכמ''ש הר''ב בסי' ק''ה (ומה שלא הגיה הר''ב כאן אדברי המחבר כלום היינו שסמך עצמו אמ''ש בכמה דוכתי' דנהיגין לאסור בס' במליחה ובצליה ה''נ כאן) ואם נפל דם צלול בעין על הבשר וצלאו אח''כ בלא הדחה טריפה דלא אמרינן כבכ''פ או אגב דפליט דם דידיה וכו' גבי דם בעין שנפל עליו ממקום אחר וכ' הט''ז דהאי דם שכ' המחבר פי' דם בעין לאפוקי דם הנפלט ע''י מליחה או צליה דביה אמרינן מישרק שריק:
ב (ג) הדחה. פי' הדחה שאחר המליחה (קודם הצליה): צליה (ד) צליה. כתב הש''ך ואם לא הדיחו קודם צליה נכשר ע''י הדחה לאחר צליה: (ה) הדחה. כתב הש''ך ואע''ג דאם דם אחר בעין נפל עליו לא אמרי' שהאש שואבו וה''נ חשיב בעין לעיל סי' ס''ט ס''ב י''ל דכיון דלא הוי דם בעין ממש אמרינן שפיר שהאש שואבו ובאמת דגם לכתחילה מותר לצלותו בלא הדחה תחלה דאם אתה אוסרו לצלי נמצא דלית ליה תקנתא והוי כדיעבד אלא משום דבריש הג''ה כ' הרב דהמנהג להדיחו תחלה ולמלחו קצת כאשר נתחב בשפוד מש''ה כ' כאן לשון דיעבד: (ו) שהה. הטעם דאז לא נבלע הרבה ויוצא ע''י צליה: (ז) אסור. כ' הט''ז דהמחבר עצמו לא פסק כן בת''ח אלא אפי' בלא שהה אסור כמו בבישול וכן יש לפסוק ובש''ך סי' ס''ט ס''ק י''ג חולק ע''ז ומתי' לצלי אם לא שהה ע''ש וכתב מהרש''ל מה שנהגו הנשים להדיח אחר שנצלה קצת קודם שנגמר כל צרכו ושוב חוזרין וצולין אותו לאו משום איסור נהגו כן אלא שלא יתקלקל טעם הצלי אחר הדחתו. ונ''ל שאחר הדחתו שלא לצלות עוד על שפוד זה דהשפוד הוא טריפה ונותן טעם בבשר אלא יצלה בלא שפוד וכן ראיתי נוהגין: (ח) החלולים. שאע''פ שהדם בהן פי מדופן לדופן מ''מ כבכ''פ: (ט) בשר. הקשה הט''ז דהא בסי' ע''ז מתיר בבשר בכל גווני בצלי וצ''ל בדוחק דה''ק כאן בביצים לחוד או בבשר עם ביצים והש''ך כ' כל צדדים קתני בביצים אפי' דיעבד אסור ובבשר לכתחלה אסור (ובשם הרב משעברשין שמעתי דכך יש לגרוס ברמ''א ואין חילוק בין אווזות החלולים לשאר בשר ובלבד שלא יהיו ממולאים בביצים אבל וכו'): (י) מליחה. או שנמלח ולא שהה שיעור מליחה ובדיעבד אין לחוש אפי' הפכו כל שעת הצליה: (יא) לאכילה. כ' הש''ך וטעמא דאז יצא כבר כל דמו ומותר אפי' לכתחלה לצלותו חצי צלייתו כדי לבשלו אח''כ ואם רוצה לאכלו כך צלוי אפ''ה צריך לצלותו חצי צלייתו ועיין בס''ס ס''ט מ''ש בשם הט''ז היאך יש לנהוג לכתחלה: (יב) צלייתו. כ' הש''ך בשם ת''ח דאם נצלה בלא מליחה צריך להדיחו אחר הצליה ג''פ ומשמע דה''ה אם נמלח ולא שהה או אפי' שהה ולא הודח אחר המליחה דצריך הדח' ג''פ אחר הצליה ומהרש''ל כ' דלעולם א''צ אלא הדחה א' אחר הצליה ותמה עליו הש''ך היאך מלאו לבו לחלוק על הגדולים הקדמונים בסברא בעלמא בלי ראיה ברורה בפרט להקל (וכ''כ הפר''ח):
ג (יג) וימלח. כ' הש''ך אע''ג דבסי' ס''ז מתיר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה דדם האיברים שלא פי' הוא הכא כיון שהדם שבורידין כנוס הוא אסור: (יד) צלי. כ' הש''ך וה''ה לקדרה מותר ע''י מליחה כיון שנקרו מחוטי הדם: (טו) כאחד. דס''ל דלא מהני ניקור:
ד (טז) השפוד. משום דלגבי שפוד לא אמרינן כבכ''פ: (יז) מלזוב. כתבו הט''ז וש''ך דמשמע דוקא אם שניהם הם יחד שהוסר מעל האש וגם פסק מלזוב אבל אם עדיין הוא על האש אע''פ שפסק מלזוב או שהוסר מעל האש ועדיין הבשר זב אין לחוש: (יח) בדיעבד. כ' הט''ז דמהרש''ל אוסר השפוד אף בדיעבד ובמקום שאין הפסד מרובה יש לחוש לדבריו ואם צלאו בו בשר איסור נראה דאפי' דיעבד אסור דדוקא באיסור דם יש להקל אבל לענין בליעת איסור דמיסרך סריך לא שייך להקל והש''ך כ' דבשפוד דעת מהרש''ל באו''ש סי' י''ז כדעת הר''ב:
ה (יט) שהמוהל. כתב הש''ך דנראה מהש''ס דאפילו המוהל עב מותר:
ו (כ) לאכילה. כתב הש''ך ואם נצלה כחצי צלייתו מותר ליתן כלי תחתיו אפי' בלא נתינת מלח בכלי ודלא כב''ח:
סימן עז - עופות שנמלאו בשר שלא נמלח
(ובו סעיף אחד)
א (א) נמלח. פי' ששהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפי' ציר אפ''ה מותר וכ' הט''ז ול''ד לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה: (ב) הפנימי. כ' הש''ך דעת הר''ב דאפי' נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב והש''ך חולק על זה דכשהפנימי שהה שיעור מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי דלגבי פנימי לא אמרי' כבכ''פ כיון דלית ביה דם של עצמו ולא אמרינן בכה''ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה שאז בולע הפנימי קודם צליה ולא יצא שוב אף על ידי צליה וכיון שהוא בפנים לא שייך לומר איידי דיפלוט וכו' אבל כשהפנימי שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו ששניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין וכשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי מפני שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון כבר פלט כל צירו או נמלח ושהה והודח נאסר החיצון דבולע גם כן מהפנימי קודם צליה ושוב אין לו תקנה לצלי כדלעיל ס''ס ע' (ופר''ח חולק על הש''ך וכתב בכולהו נקטינן להקל ע''ש): (ג) לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כ''א בפני עצמו (דאל''כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה. ש''ך): (ד) מפליט. ול''ד לחתיכה עבה דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון ולפי מה שנתבאר בסי' ס''ט ס''ד דאף בדיעבד אסור אם לא מלח עופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה''נ צריך למלוח לכתחילה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא''ה אסור לקדרה אפילו בדיעבד (כ' במ''י בשם הגאון מוהר''ש שהיה אוסר בזפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו כך ואחר שבשלו נמצא הזפק עם המאכל תוך העוף מטעם דבלע המאכל הדם מעוף בשעת מליחה וכן בקורקבן שנמלח עם הפירשא שבתוכו ונתבשל כך דאסור ולא אמרי' דזה הוי כמו פירשא בעלמא שבלע דם בעין דהיינו ממשו של איסור ולא טעם לחוד ע''ש כלל ט' ס''ק ט'): (ה) שבפנימי. פי' רש''ל אינו מפליט לדם שבפנים ר''ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע''פ שנמלח הפנימי עכ''ל. ואינו דומה למ''ש סי' ס''ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפנים סתמו מכל צד. ט''ז. בתשו' הרשד''ם סי' מ''ו נשאל אם מותר לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל והשיב דאפי' דיעבד אסור ופר''ח כ' ויש להחמיר לכתחילה ובמקום שנהגו היתר אין למחות וכן בספר מקור ברוך סי' ל''ו מורה להתיר בפשיטות ע''ש ובהיות שהרשד''ם הורה לאיסור המחמיר תע''ב. (ועיין ערך לחם): (ו) בשר. כ' הש''ך משמע מדברי הרב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם ודלא כמהרש''ל דס''ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמלוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הרב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כ' סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס''ס ע''ג ע''ש עכ''ל. ודבריו תמוהים בעיני דאדרבה מאחר שכ' רמ''א דדינו כאילו נתבשלה בקדרה משמע כאילו נתבשלה בלא מליחה דקי''ל בסי' ס''ט סי''א דאף אם יש בו ס' אותה חתיכה אסורה ול''ד ללב בסי' ע''ג דהתם אין האיסור אלא מחמת דם הפליטה אבל כאן שהאיסור מחמת עצמו יש לאסור אותה החתיכה ודו''ק: (ז) שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים:
סימן עח - דין שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלח
(ובו סעיף אחד)
א (א) גוונא. כ' הש''ך אפילו בטפילת עיסה שבלילתה רכה יש לה כל דין בישול לקדרה בין לקולא בין לחומרא: (ב) בציר. פי' בציר מותר למשוח בשר שלא נמלח והך ציר הוא ציר בשר ובאו''ה כ' ביצים מתובלו' ולא הוזכר שם ציר: (ג) ופשטיד''א. פי' אם צלו פשטיד''א על גחלים או במחבת ונמצא בו לב או כבד דינו כמו בבישול אם יש ס' הכל מותר מלבד הלב או הכבד או החתיכה שהאיסור דבוק ואי ליכא ס' הכל אסור (ועיין פר''ח): (ד) לקולא. פי' דאם יש בו ס' הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ואי ליכא ס' הכל אסור וכ' הט''ז ולא אמרינן דחיישינן שמא מתחלה נאסרו ב' או ג' חתיכות ע''י שומן שמטפטף שם תחילה ויצטרך ס' נגד אותן ב' או ג' חתיכות לא אמרינן הכי עכ''ל: