הלכות חליצה
סימן קסט - כל דיני חליצה בפרטות סדר חליצה בקצרה סימן קע - דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר סימן קעא - דין שתי יבמות חרשות או קטנות סימן קעב - דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן וטמטום, וכן היבמה סימן קעג - דין יבמה האסורה ליבם באסור כרת, ודין צרתה, וסוטה וצרתה, וקטנה שמאנה, סימן קעד - דין האסורה ליבם באסור לאו ועשה סימן קעה - דין יבמה שהיתה אסורה והתרה סימן קעו - דין יבמה שאינה בת יבום משום ספק זקוקה, ודין נשי התערובות סימן קעז - הלכות אונס ומפתה סימן קעח - הלכות סוטהסימן קסט - כל דיני חליצה בפרטות
(ובו נ''ו סעיפים )
א (א) חליצה. היא אחת ממצות התורה ואין מברכין עליה. רשב''א סי' י''ח: (ב) הדיוטות. ואפילו שאין רב המומחה עומד עליהם. מהר''ם מינץ:
ב (ג) פסול. משום דחליצה נקרא דין. ואפילו אם קבלו עליהם לא מהני כאן. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבא. לבי מגמגם אם יוכל לעמוד ע''ג שלשה הדיינין לסדר החליצה. מהר''ם מינץ סי' כ'. וכנה''ג כתב ול''נ שאין להקפיד בזה: (ד) גר. ולא מהני בחליצה הורתו ולידתו בקדושה ואפילו לחליצת גרים נמי פסול. רש''ל סימן נ': (ה) מישראל. ובני אנוסים עיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף י''א. שתוקי שאמרה אמו לכשר נבעלתי אי איכא רובא להתירה לכ''ע מותר להיות דיין לחליצה אבל אם רוב פסולים אצלה דעת הרמ''א בתשובה סימן כ''ד דפסול להיות דיין לחליצה לכתחלה ע''ש: הרב והתלמיד נמנין שנים לחליצה אעפ''י שהתלמיד אינו יודע דיני חליצה מהריב''ל ח''א כלל נ' משפטי שמואל סי' ק' והסכימו עמו ז' רבנים ע''ש:
ג (ו) הג'. לפרסומי מילתא. ובפרק ר''א דמילה מפורש כל חליצה בעשרה. הר''ם מינץ סימן ס''א. וכתב הד''מ באלו שנים אין קפידא אם נוטלין שכר הרבה: (ז) ופסולים. ויהיו רחוקים משאר דיינין קצת. ואף הבאים למיחזי יהיו רחוקים קצת מן הדיינים. הר''מ מינץ סי' ס''א וכ''כ הכנה''ג:
ד (ח) מקום. עיין בפירוש סדר חליצה. בבוקר ביום חליצה יאמרו נלך לחלוץ במקום אשר קבענו אתמול בערב ס''ח למהר''י מינץ. אף במקום שיש ב''ד קבוע בכל יום צריכים למקבע דוכתי' כנה''ג. אין קובעין בשבת וקביעות מקום הוא משום פרסום לכן צריך להיות בגובה שבעיר. ואם יש פרסום בלא זה עיין בתשובת ר''י לבית הלוי סי' יו''ד:
ה (ט) שלפניו. בין מנחה למעריב רש''ל סימן נ'. בח''ה סי' רכ''א כתב שיכולין לקבוע מקום בערב שנים או שלשה ימים קודם החליצה. ומהר''י מברונא כתב אם אירע עיכוב שלא יוכלו לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית לכאורה נראה דלא פליגי. די''ל דלא הצריך מהר''י מברונא קביעות מקום פעם אחרת אלא דוקא כשקבע מקום לחלוץ למחרתו ואירע עיכוב אבל אם מעיקרא לא קבעי מקום לחלוץ אלא לאחר כמה ימים יודה מהר''י מברונא. אבל מסתימת אחרונים נראה דאין חילוק וצריך לקבוע דוקא ביום שלפניו וכן פסק בכה''ג ב''י סעיף י''ג י''ד ע''ש. ועיין בפירוש ס''ח וסעיף ט''ו:
ח (י) המת. מאביו: (יא) או אשה. דוקא שלא בשעת מעשה אבל בשעת מעשה אין אשה וקרוב נאמן מהריב''ל ח''ב סי' מ''ט. בתשובת מהרשד''ם חא''ה סי' רנ''ט כתב דאפילו מפי כתב אפשר מהני להכיר אותה ע''ש:
י (יב) השערות. אבל על השנים צריך לבדוק. ודוקא בדדין כגון בוחל וצמל שאינן גדולים ממש אבל אם הם גדולים כ''כ כמו שדרך להיות באשה גדולה שבאת לכלל הקומה א''צ לשאול על השנים אעפ''י שעדיין לא גדלה בקומה מ''ב סי' יו''ד. ובדיקת דדין צריך להיות ע''י אנשים אא''כ הוחזקה גדולה בשנים אז בודקים ע''י נשים עיין ב''ש. וכנה''ג:
יא (יג) קרובים. אין עד מפי עד כשר לעדות השנים. רשד''ם חא''ה סי' פ''ד מהרש''ך ח''א סי' צ''ג וצ''ד. עדות שבשטר לא מהני לעדות השנים מ''ץ ח''א סי' ס''ה. עדים שהעידו שמצאו כתוב בספר שלהם שנולד בת א' מהם באיזה זמן ובזמן זה נולדה זאת הנערה או הנער ולפי זה הוא גדול. אינו עדות מהריב''ל ח''ד סימן ט' ועד המעיד שאמר לו אבי הנערה כמדבר איש אל רעהו שבתו נולדה בשבת פלוני. הוי עדות ולא הוי עד מפי עד מהרש''ך ח''א סי' כ''ג וכ''ד. הרשד''ם חא''ה סי' ט' ס''ל דהוי עד מפי עד. עדים שהעידו שהיה נראה להם כשראה אותם שהיו מוטלים בעריסה שהיו כבן שנה וחצי לאו עדות גמור הוא ועבידי אינשי דטעו בחצי שנה. מהרש''ל ועיין כנה''ג:
יב (יד) הדיינים. אופן ישיבתם נתבאר בס''ח בקצרה: (טו) מעומד. משום דדמי לדין. ואם יבם חלש או זקן נותנים לו מקל בידו לסמוך עליו. ולהרמב''ם ונ''י אפי' לכתחלה חליצת המנעל מותר בישיבה עיין ב''ש:
יד (טז) במתנה. ואם המנעל הוא של אדם אחר מקנהו לראש בית דין וראש ב''ד מקנהו ליבם רש''ל סי' צ'. אבל בס''ח בקצרה סעי' ל''ט כתב יתן בעל המנעל ליבם וכו'. משמע דלא צריך להקנות לראש ב''ד:
טו (יז) מעור. אלא של שער שבא מעור אבל של שאר מינים פסול. ב''ח ב''ש: (יח) נוהגין. ואם המנעל הוא שיוכל להלוך בו בלא קשירה אז נראה לכ''ע כשר אפי' אם הרצועות הם של שאר מינין. ב''ש:
טז (יט) לרככו. ומהרש''ל סי' ו' כתב אם נתייבש קצת יכולין לעשות אותו כדי שיהא רך ויהא ראוי להלוך ע''ש ועיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף ס''א:
יח (כ) לקשרו. ואם המנעל היא שיוכל להלוך בלא קשירה אז כשר החליצה אפי' שאין בו רצועות וקשרים הרא''ש ב''ש:
יט (כא) מבחוץ. דהיינו הקרסים לצד שמאל והלולאות לצד ימין במנעל של ימין ואם הדרך באותו מקום שהרצענים משנים יעשה כמנהגם רש''ל שם. וכנה''ג סעי' ס''ו:
כ (כב) דמעל. וזהו חומרא בעלמא. ובדיעבד אין חשש. פוסקים:
כא (כג) ימנית. דהיינו שהרגל של ימין אצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין. ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזהו מ''ש הפוסקים כצורת רגל הימנית ובצורת רגל השמאלית לחתוך אותם כן. אע''ג שבמנעלים שאנו לובשין בכל יום אין עושין כן לפי שדרכן להפכן לפעמים מרגל ימין לשמאל משא''כ בחליצה שבות יעקב ח''ב שאלה קכ''ט ע''ש. וכ''כ בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף כ''ה: (כד) רגלו. מנעל גדול שמרוב גדלו וכפל ע''ג הרגל אין חולצין בו לכתחלה אפי' יוכל להלוך בו ובדיעבד שפיר דמי. ואם אינו יוכל להלך בו אפילו בדיעבד פסול מהר''י ווייל סי' פ''ו:
כב (כה) עקב. שצריך שלא יוציא הרגל חוץ למנעל:
כה (כו) בשתיהן. ותחלוץ בשני רגליו בפעם אחת. תחלוץ ביד א' מרגל א' ובידה שניה מרגל שני דאם תחלוץ זה אחר זה הוי חליצה פסולה. כ''כ בפירוש ס''ח סעיף מ' ע''ש. וב''ח כתב דמנהג הוא לחלוץ זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה לחלוץ בזה שע''פ הדין הוא לחלוץ. ואם הוא שולט בב' רגליו חולץ בימין כל אדם עיין בס''ח בקצרה ס''ק כ''ז מש''ש. וסעי' מ' בפי' ס''ח. וכנה''ג סעיף מ''ה. ובתשובת שבות יעקב ח''ב שאלה קכ''ט:
כו (כז) דמעל. ובדיעבד הוי חליצה פסולה. ב''ש: (כח) רגלו. זהו חומרא בעלמא לכתחלה. ב''ש:
כח (כט) ערום. וז''ל הלבוש ויכרוך הרצועות סביב הרגל ג''כ מן הארכובה ולמטה היינו במקום שמנעל פתוח מאחורי הרגל שתי חורים ובין החורים הוא שלם יכרוך הארוכות בין הלולאות עד שיגיע באחורי הרגל בחור העליון ויניחם ג''כ שם מכוונות זה אצל זה ואח''כ יכרוך הרצועות פעם ג' סביב הרגל ועד שיגיע למעלה מן הלולאות על גב הרגל שקורין בל''א שינביי''ן דעל שינביי''ן נמי מעל רגלו נקרא. ועיין פרישה הטעם משום דבמקום שפוגעים בו שני הרצועות הארוכות מלפניו ולאחריו כופלין אותו זה על זה מחשב כקשר מש''ה צריך שיהיה אותו הכפילה במקום בשר שוקו אבל מה שמשם והלאה מונח הרצועה על עור המנעל אין קפידא דאין דומה לקשר כלל. ב''ש:
כט (ל) בנשימה א'. וא''צ ליתן ריוח בין האלפי''ן שבלא אבא ב''ח. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנם וכחתוכם אין בכך כלום מאחר שכך מנהגו לבטא אותם אותיות בשבוש זו היא אמירתו מהרי''ט. ח''ב חא''ה סימן י''ו:
ל (לא) בו. ומ''מ אומרים לו שלא ישען כ''כ שאם יוטל משענתו יפול דא''כ לא הוי מעומד ס''ח למהר''י מינץ וכ''כ לקמן בס''ח בקצרה סעיף מ''ה: (לב) לארץ. בכח. רש''ל בס''ח:
לב (לג) בקרקע. מי שמתחייב לחלץ וטוען שרגליו נפוחות אם יוכל לעמוד על כפות רגליו חייב לחלוץ דשפיר מצי דחיק ואף אם לא יוכל להלך עם המנעל אין חשש הר''ם פדוואה סימן כ''ג. יבם שרגלו עקום ומהלך בצד רגלו ולפעמים דוחק קצת עקבו בארץ חליצתו כשרה רשד''ם חא''ה סימן צ''ו והר''א ששון סי' קמ''ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות לפנים עיין מהר''ם לובלין סימן ל''ו וע''ל סי' קנ''ו ס''ק ג' מש''ש:
לה (לד) ולמעלה. היינו מה שבין השוק לקוליות ולא מה שבין הארכובה הנמכר עם הראש והשוק וכל השוק נקרא מעל רגלו: (לה) מיירי. עיין ב''ש. וכתב הרשב''א כשנקטעה ליבם רגלו צריך לדחוק בשוקו בקרקע:
לו (לו) רגלו. וכ''ש היכא שנקרע המנעל שלא בכונת היבמה. רש''ך ח''ב סימן (כ''א) [נ''ב]: (לז) פסולה. דכתיב וחלצה. ואם קרעה מצד העקב שיעור שלשה או ד' אצבעות אעפ''י שיוכל להלך בו וחלצה אח''כ המנעל לא מהני. הרש''ך שם:
לז (לח) העליון. ואם קרעה העליון ומ''מ קם. ומחמת הקריעה יכולה לשלוף התחתון הוי נמי חליצה פסולה אפילו קרעה לעליון רוב עקב או רוב המנעל שא''י להלך בו מ''מ כיון דקם הוי חליצה פסולה. מיהו אם קרעה לעליון לגמרי וחלצה התחתון הוי חליצה מעליותא עיין ב''ש והרש''ך ח''ב סימן נ''ב: (לט) שניהם. דוקא בפעם א'. ב''ש:
לח (מ) יבם. ובתוס' אין מצוה מן המובחר עד שיגיע לארץ. וכן הוא לקמן בס''ח בקצרה. יזהירוה הדיינים שלא תרוק עד שיאמרו לה שתרוק ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותה שלא כנגד היבם ס''ח למהר''י מינץ. ונהגו לכסות פיה בצעיף כדי שלא תרוק. רש''ל בס''ח: (מא) כשרה. כ''כ הרמב''ם בפ''ו מהלכות יבום וחליצה. וכתב המגיד הטעם הואיל ולא אמר רבא אם לא חזו דייני דוקא לאו כלום הוא ע''ש. אע''ג דאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסי' לכרעי' ביבמות דף ק''ג ע''א. ואפ''ה פסק המחבר בסעי' ל''ב אם לא דחק רגלו חליצתו פסולה אע''ג דאמר נמי צריך עיין ב''י וב''ש ס''ק למ''ד ויונעם לך. וב''ח מדייק מתו' ד''ה והחולצת מן הסומא וכו' יבמות דף ק''ג ע''א אם הדיינים לא ראו הרוק פסול ע''ש והב''ח חולק עליו ע''ש. ועיין עוד בב''ח במ''ש דבריש מצות חליצה כתבו התוס' בד''ה זקני שנים וכו'. דב''ד אם לא ראו הרוק אפילו בדיעבד החליצה פסולה ע''ש ודוק היטב לכאורה דברי תוס' בכאן בריש מצות חליצה ד''ה זקני שנים וכו'. סותרים למ''ש בדף ק''ג ע''א בד''ה והחולצת מן הסומא וכו'. וצ''ע:
מ (מב) במוצצת. ואם רקקה בלא מוצצת. ולא שותת לא מהני. הרשב''א ב''ש:
מא (מג) זב. ל''ד אלא כיון שהרוק בא מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה אפילו לא זב. מיהו במוצצת י''ל דמהני לכ''ע. וכתב בש''ג אם רקקה מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה כלל ולא נפסלה על האחין. ב''ש: (מד) כלום. טוב שיזהירו היבמה בבוקר וכן בערב שלא תאכל ולא תשתה למחרתו קודם החליצה. ואם למחרתו הוא תענית ציבור א''צ להזהירה מבערב:
מב (מה) לאיש. כ''ף ראשונה דגושה שניה רפויה. ס''ח להר''י אדרבי: (מו) ג''פ. חלוץ הנעל כאבל. חלוץ הנעל כמנודה. חלוץ הנעל כמורד במצות סיני:
מד (מז) והיבמה. הראנ''ח לא רצה שתחלוץ אשה אוננת אפילו במקום עיגון וה''ה אם האיש אונן וטעמו כי בהיותם אוננין אינם יכולין לכווין ומהרי''ט ח''ב חא''ה סימן י''ו כתב הטעם משום דהחליצה מצוה מן התורה ואונן פטור מכל המצות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי וכתב הכנה''ג בי''ד סימן שמ''א ונ''מ בין הטעמים אם יוכל לחלוץ לאבל תוך שבעה או מיד לאחר הקבורה ע''ש. ובתשובת חכם צבי סימן א' הקשה ע''ז אם כדבריו אין לך אשה שכשירה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים וקי''ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו'. ע''ש לכאורה אישתמיטתי' לי' תוס' זה ואחות אשת וכו'. יבמות דף ב' ע''א אין להקשות דנדה וכו' ע''ש ודו''ק:
מה (מח) ב''ד. דוקא בפני ב''ד המזומנין לכך הרב בצלאל סימן כ''ח. יבם שרוצה ליבם ליבמתו ורקקה בפניו בפני ב''ד כדי שתאסור עליו עיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף ק''ח. וב''ש ס''ק מ''ה:
מח (מט) לכתחלה. כ''כ הרמב''ם וצריך ישוב למה פסוק דחליצת מנעל הוא מיושב לכתחלה כדאי' שם בפ''ד ובחליצת סומא דווקא דיעבד הא תרווייהו קא חשוב בחד בריית' ביבמות דף ק''ג ע''א בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתו כשרה. ומ''ש הא מהא. ואפשר לומר מדמקש' על אמימר שם והתניא בין עומד בין יושב וכו' ואי אמרינן דיושב דוקא דיעבד הוא א''כ מה מקשה הא בדיעבד כשר נמי אי לא דחק רגלו בארץ להרמב''ם כדאי' במגי''ד שם. ודו''ק:
נ (נ) המעות. ואם מסרה מודעה אינה מחויבת ליתן לו כלום. רש''ל סי' כ''ד ועיין ב''ש:
נו (נא) בפניהם. ואנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראייה מהר''י מרגלית. ורש''ל בס''ח כתב שמנהג יפה הוא לכותבו:
סדר חליצה בקצרה
(ובו נ''ז סעיפים )
א (א) להקרות. ואפילו שאין רב מומחה עליהם: (ב) נוהגין וכו'. אבל בדיעבד אפי' חלצה בפני עמי הארץ חליצתה כשרה. פוסקים: (ג) סומים. אם הדיינים שאצל החליצה אינם יכולים לראות כ''א ע''י בתי עינים שקורין ברי''ל בל''א כשרים הם דלא הוי כסומין שבות יעקב ח''א שאלה קכ''ו. וכ''כ בתשובת דבר שמואל:
ב (ד) ישראל. הרב והתלמיד נמנין לשנים ע''ל בה''ח ס''ק ה': (ה) גרים. מיהו אם זקנם או זקנתם גר אין לחוש. בני האנוסים חזקתם שהם מבני ישראל כנה''ג ועיין בס''ח ס''ק ה':
ג (ו) אחים. דהוי תרי בעל וראשון בשלישי נמי פסול. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבה אם יוכל לעמוד ע''ג ג' הדיינין לסדר החליצה ע''ל בס''ח ס''ק ג':
ד (ז) ממונות. וגר פסול אפילו לחליצת גרים:
ה (ח) הראשונים. היינו לכתחלה אבל בדיעבד כיון שהג' הראשונים מיוחדים להדיינים והם כשרים לא נפסלה החליצה אם נמצא פיסול בשני' שהוסיפו פירוש ס''ח סעיף י''א:
ו (ט) לחליצה. אף במקום שיש ב''ד קבוע בכל יום: (י) מעט. נ''ל שצריכין לישב שם כדרך שיושבין למחר ביום החליצה. הג' דיינים הראשונים בספסל א' הגדול באמצע והשני לימינו והג' לשמאלו והב' הנוספים רחוק מהם מעט מן הצד כנה''ג בס''ח בדיעבד אם חלצו ולא קבעו מקום החליצה כשרה. רמב''ם וטור:
ז (יא) החליצה. בין מנחה למעריב והקהל שותקים ואינם מתפללים ערבית עד אחר שקובעים מקום. ואם קבעו מקום בלילה אין חשש. ואם לא קבעו מבערב שלפניו טוב לקבוע ביום החליצה משחרית קודם יציאה מבה''כ מלקבוע בלילה כנה''ג בס''ח. מצאתי כתוב בשם מהר''י מברונא אם אירע עיכוב שלא יוכל לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית וע''ל בס''ח ס''ק ס' מש''ש בשם הת''ה ומ''ש ע''ז:
ח (יב) בע''ש. קודם ברכו:
ט (יג) מפורס'. כגון לחצר בה''כ. או בבית החכם דיינא דמתא וכיוצא בזה. ואם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש. כנה''ג:
י (יד) תאכל. אם יום החליצה הוא תענית ציבור א''צ להזהירה על כך: (טו) הב''ד. ואם צריכה לרוק תלך מלפני הב''ד והיבם ותבלענו באפרקסותא:
יב (טז) יבאו. ביום החליצה קודם התפלה ראוי ונכון לגדול שבדיינים לשלוח שליח ב''ד ליבם וליבמה להזהירם על מה שהזהירום אתמול בערב בשעת הקביעות. כנה''ג: (יז) באמצע. לאו עומדים על רגליהם קאמר דאכתי לא מטי זמן עמידה עד שעת קריאה אלא כלומר יושבים. א''נ עומדים על רגליהם ממש קאמר ואשעת קריאה וחליצה קאי. פירוש ס''ח סעיף כ''ב:
יד (יח) מהדיינים. אפי' מהשנים הנוספין. כנה''ג ס''ח:
טו (יט) היבמה וכו'. ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותא שלא בפני ב''ד והיבם. ונהגו לכסות פניה בצעיף כדי שלא תרוק. יאמר הגדול שבדיינים לחבירו אתמול חקרנו שאין שום קורבה בינינו ולא ליבם וליבמה. גם להרהר תשובה אם ח''ו חטא א' ממנו באופן שלא ישאר בנו שום פסול וטוב להתודות אבל חטאנו. כנה''ג ס''ח:
טז (כ) קטן. פחות מי''ג שנים ויום א' ביבם. והיבמה פחות מי''ב ויום א'. ושיהיה להם ב' שערות ושיעור אורך השערות שסומכין עליהם. כרוחב אצבע שקורין אמה. ואם יש להם בנים א''צ אל הסימנים. וכן אם היבם נתמלא זקנו או שיש ליבמה דדים גדולים א''צ אל הבדיקה ע''ל בה''ח ס''ק י''ב י''ג מש''ש: (כא) שוטה. הפתאים ביותר שכתב הרמב''ם בפ''ט מהלכות עדות שאין עדותן עדות חליצת' חליצה. מהרי''ט ח''ב חא''ה סימן י''ו:
יז (כב) סומא. ואם אין לו אח אחר אפי' סומא בב' עיניו חולץ. י''א אפי' אם יש לו שאר מומי הגוף אינו חולץ כשיש אח שלם בגופו ואם אין לו אח אחר יחלוץ הוא. כנה''ג בס''ח:
כ (כג) זרע. אפי' מאחר פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר:
כד (כד) אלו. שנזכרו מסעי' כ' עד כאן: (כה) ונבון. ובשעת הדחק חולצין אעפ''י שאין מכירין אותו או אותה פירוש ס''ח וכ''כ הכנה''ג. עדות מפי כתב מהני לעדות זה. י''א דאין אשה וקרוב נאמנים אלא שלא בשעת מעשה ויש לחוש לדבריו וע''ל בה''ח ס''ק י''א:
כה (כו) הבעל. גם בזה סגי בעדות אשה או קרוב:
כו (כז) רגל. דאם היבם אטר ויש לו אח אחר שאינו אטר לא יחלוץ ויחלוץ האחר ואם אין לו אח אחר י''א שלא יחלוץ כלל. וי''א שיחלוץ בשתיהן. ובפירוש ס''ח כתב שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת. וב''ח כתב דאין נוהגין כן אלא חולצים זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה שבאותו חליצת רגל שהדין הוא לחלוץ בו הוא מכוון לפטור בו יבמתו וכן היא תכוון כן עיין בפירוש ס''ח וכנה''ג בס''ח. וע''ל בה''ח ס''ק כ''ו. ואם הוא שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם ולידע אם הוא אטר מעבירין אותו לפי תומו לפני הדיינים שלשה או ארבעה פעמים מרוח לרוח ויראו באיזה רגל הוא פותח תחלה אם הוא פותח תמיד ברגל ימין תחלה אינו אטר אם פותח תחלה ברגל שמאל הוא אטר. מעשה היה באטר רגל שבשעת בדיקת עקירת רגל. דחק את עצמו ועקר את רגלו הימיני להטעות לב''ד וחלץ ברגל ימין עיין בחוט השני סי' כ''ח:
כז (כח) ימינה. מפני שצריכה לחלוץ ביד ימין:
כח (כט) תחלה. כדי שיהיה היכרא שצריכים להיות מעומד והיבם ישים כובע שלו בעיניו וגם היבמה תהא מעוטפת כאשה אבלה:
לב (ל) קודם. והאידנא נהגו בין נשבע בין לא נשבע מתירין לו י''א דיש להתיר חר''ג לישא ב' נשים. ובמקומותינו לא נהגו כן. עיין בפירוש ס''ח סעיף מ''ו:
ד (לא) פסולה. שלא תצטרך אח''כ לחלוץ מכל האחין:
לו (לב) כהלכתו. דיני מנעל עיין בה''ח:
לז (לג) רגלו. דהיינו שליח ב''ד מוליך ליבם חוץ לב''ד ופושט ממנו בתי שוקיים והאנפלאות ורוחץ רגלו בחמין ומנגבו וכרכו במפה והולך בה אל הדיינים שלא לטנף הרגל ואח''כ מושיבו על הספסל ולוקח המפה ורואין אם הוא נקי ואם רחץ במים קרים אין חשש:
לט (לד) במתנה. אעפ''י שהמנעל מיוחד לכך. ומיהו א''צ לתקן המנעל לשם חליצה. וי''א שצריך שיתן בעל המנעל המנעל לראש ב''ד במתנה וראש ב''ד יתנהו במתנה ליבם. ולפ''ז אחר החליצה יחזור היבם ליתן המנעל לראש ב''ד וראש ב''ד חוזר ונותנו לבעל המנעל:
מ (לה) הימני. ואם חלץ ברגל שמאל חליצה פסולה ואם שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם. ואם הוא אטר רגל הימני כתבתי משפטו ס''ק פ''ו:
מב (לו) שבמנעל. עיין בס''ח מן הרב מהר''ם סעיף ס''ו:
מה (לז) כותל. כי היכי דמצי למדחסיה לכרעי':
מו (לח) עומדים. ואם היבם חלש או זקן נותנין לו מקל לסמוך עליו אבל לא ישב ואם הוא חולה שא''א לעמוד בשום ענין ישב:
מח (לט) הקודש. ויפרש ראש הב''ד ליבם מה שאמרה היבמה בלשון לע''ז או בלשון שהוא מכיר בו אם הוא ע''ה ולא הבין מה שאמרה היבמה וכמו שהיבם צריך לדעת מה אמרה היבמה כן צריך לדעת מה הוא משיב לכן אם הוא ע''ה ואינו מבין מה שאמר בלשון הקודש יפרש ראש ב''ד פירוש הדברים בלשון לע''ז או בלשון שהוא מבין. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנה אין חשש ע''ל בה''ח ס''ק למ''ד:
נב (מ) אליו. ויאמר ראש הב''ד לחבירו שיראו איך היבמה חולצת המנעל מעל רגל היבם: (מא) השמאלית. ואם חלצה בידה שמאלית בדיעבד חליצתה כשרה ואם היא אטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא וחולצת בשמאלה. כיצד בודקין אותה רואין באיזה יד עושה מלאכה אם בימין אינה אטרת ואם בשמאל היא אטרת. ואם שולטת בשתי ידיה חולצת בימין. גדמת חולצת בשיניה:
נג (מב) גדול. ואם רקקה רוק דק צריכה לרוק פעם אחרת: (מג) מפיה. ובדיעבד אם לא ראו הדיינים כשיוצא הרוק מפיה חליצתה כשרה. והב''ח ס''ל דאם לא ראו הדיינים הרוק כשיוצא מפיה פסול אפי' בדיעבד ע''ל בה''ח ס''ק מ''א מש''ש:
נד (מד) לאיש. כ''ף ראשונה דגושה שניה רפויה:
נה (מה) ג''פ. והיבמה צריכה ג''כ לומר ג''פ חלוץ הנעל הגמי''י והמררכי ומהר''י מינץ. ואין נראה כן מדברי רש''ל בס''ח שלו. אונן ואוננת אינם חולצין ע''ל בה''ח ס''ק מ''ו אם אבל תוך שבעה יוכל לחלוץ:
נו (מו) לדיינים. אם נתנו לו הראש ב''ד יחזירוהו לראש ב''ד וראש ב''ד יחזירוהו למי שנתנו. ועכשיו נוהגין ב''ד לעשות מנעל שלהם או מקופה של ציבור:
נז (מז) כן. כתב מהר''י מרגלית דאנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראיה:
סימן קע - דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר
(ובו כ' סעיפים )
סימן קעא - דין שתי יבמות חרשות או קטנות
(ובו י' סעיפים )
סימן קעב - דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן וטמטום, וכן היבמה
(ובו ט''ז סעיפים )
ג (א) אדם וכו'. או מייבמין והוא חולץ ואינו מייבם. עיין תוס' י''ט פרק ח' דיבמות משנה ד' מ''ש על הרמב''ם וכנה''ג מיישבו:
סימן קעג - דין יבמה האסורה ליבם באסור כרת, ודין צרתה, וסוטה וצרתה, וקטנה שמאנה,
(ובו י''ז סעיפים )
ג (א) חלוצתו. צ''ע כיון דאחות חלוצה מדרבנן למה אסר בס''ס דרבנן ובפרק כיצד אמרו דספק חלוצה לא גזרו רבנן כנה''ג וכ''כ הב''ח ופסק דלכתחלה אסור מיהו אם קדם וכנס אין מוציאין ע''ש. והב''ש חולק עליו ופסק דאפי' בדיעבד אם כנס מוציאין מידו ע''ש:
יא (ב) ערוה. בנ''י הניח בצ''ע אשת כהן שנאנסה אם צריכה חליצה וב''ח תמה עליו הא אי' ביבמות דף נ''ו ע''ב אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ע''כ נשמע אף באונס טומאה כתיב בי' א''כ פטורה מן החליצה כמו זנות ברצון עיי''ש ועיין ביבמות דף י''א ובסוטה ד' ה': (ג) ויש להחמיר. ובחליצת הסוטה לא נפטרה הצרה ב''ש דלא כב''ח ע''ש:
סימן קעד - דין האסורה ליבם באסור לאו ועשה
(ובו ז' סעיפים )
א (א) דרבנן. קטלנית או מייבמת ע''ל סי' מ' מש''ש:
ד (ב) שיש עליה זיקת ב' יבמים היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות. כצ''ל:
סימן קעה - דין יבמה שהיתה אסורה והתרה
(ובו י''ד סעיפים )
ג (א) שאין מוציאין. עי' תוס' י''ט פ''ג דיבמות משנה א' מה שנתקשה בזה. ועי' ב''ח וב''ש:
סימן קעו - דין יבמה שאינה בת יבום משום ספק זקוקה, ודין נשי התערובות
(ובו ח' סעיפים )
סימן קעז - הלכות אונס ומפתה
(ובו ה' סעיפים )
א (א) ישראל. קנס איתא דוקא בבתולה. אבל בושת איתא אפי' בבעולה: (ב) אנסה. אם ראו עדים מרחוק שבעל אותה וא''י אם אנוסה היא או מפותה אמרינן בשדה מסתמא אנוסה היא ובעיר מסתמא מפותה היא. הרמב''ם. והראב''ד חלק עליו ע''ש ועיין כנה''ג. ועיין בתשובת חכם צבי שאלה קמ''ה קמ''ו: (ג) צער. ראובן שקם על בת רעהו בהיותה יחידה בבית לאנסה בחיבוק ונישוק ומרוב קלונה ובשתה נפלה למטה ומתה מנדין ועונשין אותו בשביל הבושת לפי כבודה וכבוד משפחתה. בנימין זאב סי' קל''ב:
ד (ד) דרבנן. הרמב''ם פ''א מהלכות נערה בתולה דין ה'. ועיין מ''ש הכ''מ שם. לכאורה לא מקשה לפ''ז מידי הש''ס בכתובות דף ל''ז ע''א (שנה) [שניות] מד''ס כיון מדאוריי' חזיה ליה וכו' ע''ש. ולפי דברי הכ''מ ל''ק מידי דהוי כדאורייתא. ומצאתי בתשובת שבות יעקב ח''א סימן קל''א שמתרץ אף על פי דגזירה דרבנן הוי כדאורייתא מ''מ לענין קנס לא הוי כדאורייתא כדי שלא יהא חוטא נשכר ע''ש:
ה (ה) שתבעה לא'. ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב''ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש''י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב''ש:
סימן קעח - הלכות סוטה
(ובו כ''ב סעיפים )
א (א) לו. ואסור להתייחד עמה. תשובת הרא''ש ב''ש: (ב) כתובתה. אבל מה שהכניס' לו נוטלת עם תוספת שליש הנהוג בינינו. כנה''ג בהגהת ב''י:
ג (ג) כהן. דס''ל דפיתוי קטנה הוי כאונס. ואם בא עליה באונס והבועל הוא ישראל והבעל כהן ע''ל סי' י''א: (ד) לזנות. עיין בט''ז י''ד סי' נ''ט ס''ק ט'. ואם זינתה ברצון כדי להציל נפשות כאסתר לאחשורוש אסורה לבעלה עיין ב''ש וע''ל סי' ו' מש''ש בשם שבות יעקב ח''ב סי' קי''ז:
ה (ה) כאחד. הרמב''ם בפ''א מהלכות סוטה דין ג' ועיין מ''ש הכ''מ שם בשם הירושלמי ולכאורה דבריו שם סותרים למ''ש בהלכות נזירות פרק ט' דין י''ו ע''ש ועיין מש''ש מגדל עוז ודו''ק:
ז (ו) קינוי. וה''ה אם קינא לה ע''פ שליח עיין בספר באר שבע דף נ''ט ועיין כנה''ג בהגהות הטור:
ח (ז) בעיניו. כאן לא כתב והיא שותקת משמע אפילו במכחישתו צריך להוציא כיון דהיה קינוי עיין פרישה:
יא (ח) והסתירה. ל''ד אחר הקינוי והסתירה אלא אפי' לא קדמה הסתירה כל ששמע העם מרננים אחר הקינוי אסורה לו ויוציאנה. כנה''ג:
יד (ט) שנטמאה. ואם אחר שהעיד ע''א שנטמאת בא ע''א ומכחישו לא משגחינן בו דע''א בסוטה נאמן כתרי עיין ב''ש:
יז (י) בשבילו. ואפי' נאסרה מקודם לבעל אפ''ה נאסרה לבועל והראי' מש''ס סנהדרין דף מ''א. שבות יעקב ח''א סי' צ''ד וע''ל סי' י''א. ועיין כנה''ג בהגהת הטור סעיף יו''ד:
כא (יא) לנשותיהם. לאו קינוי ממש קאמר אלא להוכיח אותה ויזהיר אותה שאל (תסתיר) [תסתר] עם אנשים ובזה שפיר דלא תקשה ממ''ש בסעי' ז' עיין פרישה: