שלחן ערוך חו''מ - באר היטב

סימן קנז - שנים שהן שתפים בחצר ובאים לידי חלקה, כיצד יבנו הכתל

(ובו י''ג סעיפים )
א (א) חלוקה. דין חלוקה בכמה הוא כתב הט''ו בסי' קע''א ס''ג ע''ש. סמ''ע: (ב) אחריו. הטעם בסמ''ע דבמקום דברי היזקה תדיר כמו זה אין הולכין אחר המנהג ועיין בתשובת מהרשד''ם סי' תכ''ה ובספר באר שבע דף צ''ו: (ג) מחלת. בטור מפורש דה''ה אם אמר מכרת או נתת לי במתנה ומפרש הטעם דלא דמי זה לשאר היזק ראייה הבא מן החלון דפסק הרא''ש דאית ליה חזקה דשאני הכא בחצר דהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק וי''ל לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא כמו בית הכסא וקוטרא ול''ד לחלון שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל דאסור להסתכל בחצר חבירו עכ''ל וע''ל סי' קנ''ד ס''ז וח' דכתב המחבר ג''כ דין זה ומטעם אחר ע''ש. סמ''ע: (ד) עדים. פי' ואז מהני וא''צ קנין ול''ד למ''ש הט''ו בס''ס קנ''ה דצריכין ג''כ קנין להמחילה דהתם קאי על היזק דקוטרא וכיוצא בזה שא''א לסובלו. שם:

ב (ה) שאין. עיין בתשובת ן' לב ס''ד דף ס': (ו) דברים. פי' כל קנין היינו שהקונה נותן סודרו להמקנה ומקנהו לו והמקנה מקנה לו כנגד הסודר החפץ שרוצה לקנותו והכא כשקנו מידו על החלוקה אין כאן שום דבר שיחול עליו הקנין שיקנה לו סודרו דהחלוקה אין לה ממש ואין הקנין חל עליה. סמ''ע: (ז) והחזיק. והגהת מיי' כ' דהכא סגי בהילוך לבד ע''ש. ש''ך:

ג (ח) יותר. פי' הסמ''ע דאין הלה יכול לעכבו ולומר בנה באמצע כדי שאוכל לסמוך קורתי ואם לא הבטיחני שכשתשיג ידי וארצה לבנות באמצע החצר תתן לי חצי ההוצאה בדין קמ''ל דא''צ לכל זה עכ''ל ועיין בספר א''א דף פ''ח ע''ב: (ט) ועלייה. פי' כשבעה''ב הוא עשיר ובעל העלייה הוא עני או איפכא ונפל הבית והעליי' דבונה העשיר הכל על הוצאתו ודר בכולו עד שיתן לו העני חלקו ה''נ יבנה העשיר כולו וישתמש בכל הכותל עד שיתן לו העני חלקו וקמ''ל דאין בו משום רבית. סמ''ע:

ד (י) המנהג. פי' אם אין השני מרוצה לזה דיכול לומר אין רצוני בגדר כל דהו דיפול ואצטרך לחזור ולטרוח בבנינו והתוס' והמרדכי כתבו בריש ב''ב ובפרק הפועלים דאין הולכין אחר מנהג גרוע שנהגו עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשו' ראנ''ח סי' כ''ט ובתשו' רש''ך סעיף ג' סי' מ''ז ומ''ח ובתשו' ר''מ אלשיך סי' נ''ז ובתשו' רש''ך סי' פ''ד. ש''ך: (יא) הדיין. צריך עיון ומנ''ל להרמ''א לומר כן דבטור לא כ''כ אלא ז''ל ואם אין מנהג ידוע בעיר כתב ר' יונה שצריך לעשותו בפחות שבכתלים השנוים במשנה דהיינו כפיסים ולבינה עכ''ל רק שאחר זה בשיעור בנין דגויל דתנן שצריך לעשותו עוביו ו' טפחים על זה כת' הטור בשם הרמב''ן דדוקא כשבונה אבני הכותל בטיט אבל אם בונה אותו בסיד א''צ להיות בעוביו כ''כ אלא כפי ראות עיני הדיין ע''פ מומחין ע''כ ואין ענין זה לזה ונרא' דהרמב''ן מודה בזה לר''י שצריך לעשות בפחות שבכתלים. סמ''ע: (יב) דלבנות. (עיין מ''ש סי' ר''ג ס''א וסי' רמ''א ס''ג מה שיש להקשות בזה. ט''ז): (יג) חולקין. הטור כת' אבל אם קנו מיניה דמשעבד נפשיה לבנות או מחייב עצמו ליתן כך וכך מהני לכ''ע דה''ל דרך הודאה או שעבוד ע''ש. סמ''ע: (יד) קלה. עיין בט''ז שהשיג על הרמ''א בזה וכתב דתמוהין דבריו. ע''ש: (טו) לעכב. ז''ל ב''י בשם הרמ''ה נראה דבכהאי גוונא יכול לעכב עליו ולומר לו אם אתה כונס בתוך שלך לא יהיה לי רשות לסמוך עליה ואפילו אמר לו אנא אתן לך רשות לסמוך עליה מצי אמר ליה אי במכר לא בעינא השת' ליקח ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב ושונא מתנות יחי' עכ''ל והאי סברא אי במתנה לא ניחא לי כתבו הרי''ף והרמב''ם בדבר שאין בו דין חלוקה והביאו הטור בסי' קע''א סי''ג וכת' עליה שר''ח והרא''ש לא ס''ל הכי ע''ש. סמ''ע:

ה (טז) חלקו. פי' הסמ''ע דל''מ כשטען מעולם הי' שלי כי אני בניתיה דאינו נאמן דחזקה הוא דשניהן בנאוהו אלא אפי' טען לקחתיה ממנו ג''כ אינו נאמן ואע''פ שאין האבנים נכרים ויש לו מגו דאי בעי אמר אין אלו האבנים מכותל הזה ס''ל דהוי מגו במקום עדים דכיון שהוא מודה שהן ממחיצה שביניהן ה''ל כאילו איכ' עדים דעדיין של שניהן הן עכ''ל (ועיין בט''ז מה שביאר ומפרש בדין זה ע''ש): (יז) שאומר. והש''ך כת' דדברי המחבר צ''ע דפשיטא דליכא מאן דפליג בהא דהיכ' דאינן ניכרין דיכול לטעון לקוח במגו דהחזרתי כו'. ע''ש: (יח) הכותל. ואז אפי' פינה שלא בעדים אינו נאמן וכ''מ בטור וא''כ מוכח דמיירי שרואין עתה האבנים תחת ידו דאל''כ לא שייך לומר שמכירים ולא הבנתי מ''ש הב''ח בסוף דבריו ונראה דה''ה כשאין רואין האבנים תחת ידו כו' ודוק. ש''ך:

ז (יט) תקנה. פי' שלא יוכל חבירו לומר בין שנינו בנינו אותה. סמ''ע: (כ) דמהני. וכן מוכח דעת התוס' ריש ב''ב ד''ה לפיכך ודלא כב''י. ש''ך:

ח (כא) קודם. ז''ל הטור ואין כאן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דבכל שורה ושורה זמנו הוא ולאו דוקא בכל שורה אלא ה''ה קודם גמר השורה ע''כ ונראה דבלאו ה''ט נאמן לו' לאחר יום דמישלם הזמן במגו דפרעתיך עתה לאחר יום דכלות הזמן וכמ''ש הט''ו בסי' ע''ה ולא כתב הטור ה''ט דכל שורה אלא לנ''מ דאפילו בתוך הזמן אפי' קודם כלות השורה נאמן לו' פרעתיך כל מה שבנית וגם השורה זו שעסקת בבנינה וגם נ''מ בה''ט דכל שורה כו' דאם טוען מיום כלות הבנין פרעתיך כל הבנין נאמן ואי לאו ה''ט דכל שור' לא היה נאמן לו' פרעתיך תוך זמנו במגו דפרעתי עתה ביום כלות הזמן דה''ל מגו דהעזה והמחבר קיצר כאן וסמך אמ''ש בסי' ע''ח ע''ש ואיירי כאן דלאחר יום כלות הזמן טוען פרעתיך ואפילו אומר שפרעו קודם שהתחיל לבנות נאמן במגו דפרעתיך עתה כו' עכ''ל הסמ''ע. וכתב הש''ך דזה אינו נראה לפע''ד אלא נראה דכמו דמיירי במשנה וש''ס כן מיירי המחבר והתם ע''כ מיירי אף דלית ליה מגו ולכך סתם המחבר וכ' בסתם ואפי' טוען שפרעו קודם בנין הכותל כו' לו' דבכל ענין נאמן עכ''ל (ועמ''ש הט''ז בזה): (כב) וסירב. אבל אי סירב בעדים ולא עמד בדין י''ל שוב נמלכתי ופרעתי עכ''ל הרא''ש ור' ירוחם וע''ל סי' ע''ט סעי' י''ג וי''ד. ש''ך:

ט (כג) כבדו. הטור סיים ובלבד שלא יגביה כ''כ עד שיתקלקל הכותל בכך לדעת הבקיאים ע''כ ונראה דהיינו שיגביה יותר מדאי שאז יש לחוש שפתאום תפול החומה תחתיה דבזה יכול לעכב עליו אף אם ירצה לשלם לו הזיקו אם תפול אבל המחבר בשם הגאונים איירי כשאינו מגביהו כ''כ ומ''מ כבידות הבנין מפסיד קצת עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשובת ר''מ אלשיך סי' כ''ט:

י (כד) שנפל. כתב הסמ''ע דלרבותא קאמר שנפל לומר דאף אם מתחלה היה הכותל שביניהן גבוה מד' אמות מ''מ כשנפל אין א' כופה את השני לחזור ולבנות כ''כ גבוה כ''א עד ד''א ועיין בתשובת מבי''ט ח''מ בשאלות השניות סי' ל''ח דף ק''י: (כה) שהוסיף. והיינו דוקא כשיעור אורך הכותל שבנה כנגדו ולא יותר דאם כותל המפסקת ארכו כ' אמה וכותל שבנה כנגדו אין ארכו אלא י' אמות אינו מחויב ליתן חולק תוס' השני אמות גובה כ''א בערך י' אמות אורך כותלו וכן מפורש בטור. סמ''ע:

יא (כו) אינו. הטעם משום דדין זה אינו פשוט שיתחייב ליתן חלקו בתוספת בשביל שסמך כותלו נגדו ואמרי' דמשקר משא''כ בגובה ד''א התחתונים שבס''ח שחיובו פשוט מש''ה מהימנינין ליה. שם: (כז) נשבע. הטור כ' על דברי הרמב''ם שהרמ''ה חולק וס''ל שנוטל בלא שבועה דטפי הוה בחזקת שלא נתן מהקובע לחבירו זמן ואמר ליה פרעתיך תוך זמני דנוטל בלא שבועה ע''כ ואפשר דכיון שזה בא להוציא מחבירו מש''ה פסקו בעלי הש''ע כדברי הרמב''ם עכ''ל הסמ''ע ולא ידענא מאי קאמר דהא גם באו' פרעתי בא להוציא מחבירו ונוטל בלא שבועה וכמ''ש הרמ''א בסי' ע''ח ס''ב וכ''פ בב''י שם והכי משמע בש''ס ב''ב (ד' ה' וד' ו') דטפי הוא כאן בחזקת שלא נתן מקובע זמן דסי' ע''ח ע''כ וצ''ע על המחבר והרב שהשמיטו כאן דעת הרמ''ה והרמב''ן (וכן הקשה בט''ז ע''ש) וגם הנ''י מביא דברי הרמב''ן במסקנתו. ש''ך: (כח) קבוע. משום דבזה ג''כ חיובו פשוט ומה''ט כתב הטור שאם קבע לו סוכה דמצוה יותר מח' ימים או שחברו בטיט נאמן לו' שפרע חלקו בתוספות ע''ש. סמ''ע:

יב (כט) ומיד. דכיון שהכותל עומד על מקום שניהן מש''ה זכה בו בע''כ של חבירו וגם מהאי טעמא מיד כשגילה דעתו ליתן חלקו בתוספת הגוב' צריך ליתנו כן מבואר מדברי הה''מ שם:

יג (ל) שותפים. עיין בתשובת רש''ך ח''א קצ''ד וסימן רל''א ובתשובת רשד''ם סי' רס''ט:

סימן קנח - חלקו גנה או בקעה, כיצד עושים הגדר

(ובו ט' סעיפים )
א (א) מנהג. אבל אם המנהג ידוע שאין גודרין ביניהן בגינה הולכין אחר המנהג וכ''כ הטור בהדיא משא''כ בשנים המשותפים בחצר וכמ''ש הרמ''א בר''ס קנ''ז ע''ש. סמ''ע: (ב) סתם. הרמב''ם כתב הטעם דדוק' בגינה שעומדים שם זרעים כל השנה איכ' ביה הפסד טפי משא''כ בבקעה וכת' עוד חילוקים אחרים ע''ש. שם:

ב (ג) שכופין. מדברי הה''מ משמע דאפי' אם גינה זו מעורבת בין גינות המוכר יכול המוכר עצמו לכפותו לגדור שלא יבוא לו היזק ממנו או עד כדי שיתפס הלוקח כגנב כמ''ש בסי' ש''ך ע''ש. שם:

ה (ד) שניהם. (ז''ל הב''ח ומיהו ודאי לא דמי היכא דלא עשה שום א' מהם חזית להיכא דעשו שניהם חזית דהתם אפי' שהה הרבה ברשות א' מהם יותר מן הרגילות אפ''ה הוי של שניהם ואינו נאמן לו' דהוא בלבד עשאה במגו דלקחתיה דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי כיון ששניהם עשו חזית דשניהם עשאוה אבל כשלא עשה שום א' מהם חזית אינו בחזקת שניהם אא''כ לא שהה ברשות אחד יותר מכדי הרגילות אז נאמן במגו דלקחתיה ממך ודעת ה''ר יונה מדמוקי הש''ס האי לפיכך כו' מכלל דלגבי בקעה לא הוי של שניהם אא''כ נפל ברשות שניהם והא דפריך לא יעשו לא זה כו' ולא משני דמשום נפל לרשות א' תנא שניהן עושין היינו דניח' ליה לשנויי דמשום חזית גופיה תנא הכי ובב''י משמע דלרש''י אין חילוק בין שניהם עשו ללא עשו כלל ולא דק עכ''ל והט''ז תירץ וז''ל ונ''ל דס''ל לדעה זו דעשיית חזית לא מהני אם יפול הגדר דלא הי' ניכר וא''כ עיקר חזית כל זמן שהכותל עומד ע''ז פריך לא יעשה לא זה ולא זה ע''כ):

ו (ה) חורבה. הטור כת' דין זה בשדות ואפשר דהרמב''ם נקט חורבה לרבותא אע''פ שאין לו הנאה ממנה כ''כ מגלגלין עליו את הכל כשגדר ארבעתן כ''ש גינה ושדה דיש לו הנאה דמציל את תבואתו וזרעונו מדריסת רגלים ומבהמות ומעינ' ביש'. סמ''ע: (ו) ד' אמות. זהו שיעור כותל וגדר שעושין בחצירות לכ''ע וכמ''ש הט''ו ר''ס קנ''ו ונרא' דגם כאן בחורבה הדין כן לכ''ע כיון שעומד במקום דירת בני אדם ושייך בה היזק ראיה משא''כ בהיזק ראיה דגינה שכת' שם המחבר פלוגת' בס''ג. שם: (ז) להשתמש. וכת' הה''מ דאף אם ירצה הלה ליתן לו רשות להשתמש בהם אחר שיפרע חצי הוצאתו מ''מ כיון שברצונו תלי' ואם אינו רוצה א''צ ליתן לו רשות אפילו אם ירצה לפרוע לו מש''ה ג''כ א''י לכופו בע''כ. שם: (ח) עצמו. כת' הסמ''ע דבזה למדנו דל''ת כיון שלא היקף המקיף כל ארבעתן א''כ לא הועילו מעשיו כלום וגם כיון דהמקיף לא הי' יכול לתבוע מהניקף כל שלא הקיף גם הרביעי נתייאש ממנו קמ''ל ועיין בתשובת מהרשד''ם סי' שע''ו: (ט) רוחות. הטעם מפני שיאמר לא נהניתי מגדרך כלום דאכתי צריך אני לגדור ביני ובין השדות שהם סביבי. סמ''ע: (י) שגרם. הטור כת' בשם הרמ''ה דמשערין זה דרואין בתשבורת כמה אמה על אמה יש בכלל כל השדות שעליהן הוציא כל הוצאות הגדרים ואח''כ רואין כמה אמה על אמה יש בשדה זו הפנימית לחוד ואם יש בו שליש או רביע מכל השדות יתן כערך הזה להוצאות ושיעור זה דוקא בזה שמקיף מחוץ לחמשתן אבל כשמקיף בפנים ביניהם צריך הפנימי ליתן לו חצי ההוצאה כולה עכ''ל הסמ''ע וכת' הש''ך דדבריו תמוהין בזה ודברי הב''ח הם ברורים יותר ע''ש:

ז (יא) הקנים. פי' מארבעתן נותן לו כאילו הקיפן בקנים כמו שמקיף הרביעית. סמ''ע:

ח (יב) שברשות. פי' אף שלא נטל רשות מ''מ כיון שנהנה חבירו מזה נקרא ברשות וע''ל סי' שע''ה ונ''ל דה''ה בדין דסי' קנ''ז סעיף י' בהגביה אחד הכותל יותר מד' אמות והשני בנה כותל כנגדו כו' בזה ג''כ הדין אם א''י לברר ישבע כמה הוצי' בהגבהה ויטול. שם: (יג) ראיה. מפני שאין חיובו ידוע כ''כ שישלם מעצמו וכמ''ש בסי' קנ''ז שם וע''ש. שם:

סימן קנט - הזק ראיה שמגג לגג, וכיצד יסירוהו

(ובו ד' סעיפים )
א (א) בצד. רצה לומר שאחד אינו גובה מהשני שאז צריכין למעקה ד' אמות לאפוקי אם גג א' גבוה מחבירו דאז על כל פנים אין צריך מעקה גבוה ד' אמות כשהגג דלמטה אינו רחב לעמוד ולהציץ מרחוק כמ''ש הטור ע''ש. סמ''ע: (ב) צידי. פירוש אע''ג דבלא''ה בעי לאצנועי מבני ר''ה העוברים ביניהם וכ''ש כשהן סמוכין ועומדים זה בצד זה ורה''י עובר ביניהן. שם: (ג) ומעדיף. ר''ל שא' עושה על גגו לרוח מזרח והב' למערב וכ''א מוסיף קצת נגד סתימת חבירו כדי שלא יראו זא''ז ע''ש בטור ונראה דגם להרמב''ם א''צ האי העדפה אלא כשהגגין זה כנגד זה דאז יכולין להציץ מן הצד אבל כשהבתים והגגין הן זה בצד זה ממש א''צ להעדפה זו שהרי כשעשה זה החצר לצד מזרח וזה למערב תכופין זה לזה שוב א''י לראות מזה לזה. שם: (ד) תמיד. פי' אפי' בלילה ואפי' כשאני יושב ואף בלא כונת ראייה אלא דרך הלוכך משא''כ בני ר''ה כ''כ הסמ''ע (והט''ז כתב דק''ל מסימן קנ''ד ס''ג דפותח אדם לרה''ר פתח כו' מפני שא''ל הריני כא' מבני רה''ר אמאי לא יאמר לו רבים לא חזו לי בליל' וצ''ל דטעם זה שרבים אינם רואים אותו כשהו' יושב הוא העיקר וטעמים האחרים לא אמרי אלא לרווחא דמילתא ולצירוף בעלמא כו' ע''ש) ועיין בתשובת רא''מ סי' ח':

ב (ה) הסמוך. פירוש סמוך בגובהו אבל בסמוך במרחק אין נ''מ דגם כשהן רחוקין זה מזה צריך בעל הגג לעשות מעקה לגגו גבוה ד''א מה''ט דאיכא מיני' היזק ראייה לבעל החצר. סמ''ע:

ג (ו) לכופו. ל' הטור שיכול לו' למה לא התחלת אתה לעשות כולו על שלך אלא שלא רצית לקלקל חומת ביתך להכביד עליה בבנין גם אני מה''ט איני רוצה לעשותו. שם:

ד (ז) ויעדיף. דכשמרוחקין זה מזה טובא אינו מועיל ההעדפה שעדיין רואין כל א' מן הצד לגגו של חבירו עד שיבנה אחד כל המעקה. טור. שם:

סימן קס - גג הסמוך לחצר, ושתי חצרות אחת גבוהה מחברתה

(ובו ג' סעיפים )
א (א) ואין. בב''י כתב הטעם דבחצר יש תשמיש קבוע ותדיר ומש''ה מונע לבעל הגג מלעשות תשמישו על גגו ולא יבא לידי היזק בראיית בעל החצר. אבל בעל החצר ניזוק מבעל הגג שאינו נשמר ממנו כיון שאינו רגיל להיות על גגו וכ''כ בד''מ כו' ע''ש. סמ''ע: (ב) דאכתי. לשון הטור אע''פ שאינו יכול להסתכל בעל החצר מ''מ כשבעל החצר עומד בשפת חבירו רואהו והי''א השני ס''ל דלא חשו כולי האי. שם:

ב (ג) זקוק. הטעם כ' הסמ''ע דכיון דבעל הגג שם מזיק עליו מוטל עליו לסלק היזקו וממילא נפטר העליון (ועמ''ש הט''ז בזה ע''ש):

ג (ד) הרבה. עיין בסמ''ע במה שמחלק בין דין זה דשתי חצירות ובין גג וחצר דס''א ע''ש והט''ז כתב עליו דדבריו תמוהין ופירש הוא בענין אחר עיין שם:

סימן קסא - דברים שבני החצר כופין זה את זה

(ובו ו' סעיפים )
א (א) כופין. עיין בתשו' מהר''א ששון ס''ס קכ''ט דף קמ''א ובסי' קצ''א ובתשו' מבי''ט ח''ב סי' צ''ח:

ו (ב) לתחתונה. משום דאם לא יזובו המים בשופי משם יעמדו המים נגד העליונה. סמ''ע: (ג) לה. משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונ' ומה''ט אין התחתונה מסייעת לשום אחד מהן. שם:

סימן קסב - דברים שבני מבוי כופין זה את זה

(ובו ז' סעיפים )
א (א) וקורה. פי' או קורה דלהכשר המבוי לענין טלטול בתוכו בשבת הן עשוין ובחד מינייהו סגי וכמ''ש בא''ח סי' שע''ב ע''ש ומינה נלמד דמבוי מפולש דצריכין להכשירו בצורת הפתח מצד אחד צריכין לסייע לצורת הפתח עכ''ל הסמ''ע ועיי' בתשובת משאת בנימין סי' ד': (ב) פתחי. פירוש והמשקוף שעל הדלת מעכב אותי מליכנס בחבילתי שעל כתיפי וגם הדלת עצמה מעכב אותי מלהכנס עד שאצטרך לפרוק חבילתי מעל כתיפי או מעל ידי כדי לפתוח הדלת וזה יהי' לי עכבה וטירחא. סמ''ע: (ג) מעכבים. מיהו יש חילוק דבני ר''ה א''י לעכב בכל ענין וכמ''ש הרמ''א בהגה''ה שא''כ בני המבוי דיכולים לעכב בכל ענין דהטעם שאני רוצה ליכנס כו' שייך גם במבואות קטנים הפתוחים למבוי הפתוח לרה''ר וגם אם יש לה פצימין משא''כ טעם דזימנין דדחקי ביה רבים ועיין בטור. שם: (ד) והכריזו. שם בתשובה כת' דאפילו הכריזו בהדיא שיראה זכותו על נעילת הפתח ומסיק בטעמו ז''ל שפתחו לרה''ר מכריז על זכותו ומערער שאינו רשאי עכ''ל. שם: (ה) שפעמים. פירוש ביום השוק שיש הרבה בני אדם ובהמות ברה''ר מעיירות אחרות וא''י לעמוד ברה''ר ודוחקים ונכנסים לתוך המבואות ומסיק בטור דל''ד פתוח לרה''ר ממש אלא ה''ה לכרמלית או לסימטא ע''ש וז''ש הרמ''א בהג''ה מיהו מבואות קטנים הפתוחים לאותן כו' או לסימטא משמע הא אם פתוח לסימטא עצמה אינו מותר. שם: (ו) פצימין. ז''ל הטור בשם הרמב''ן ודוקא במבוי שפתוח לרחבו לר''ה שאין בו פתח בדופן רביעית אלא כולו מפולש אבל אם היה בו פתח בדופן רביעית שאינו רחב כרחבו של מבוי ויש לו פצימין ומלבן לעכב רגל רה''ר ממנו מעמידין לו דלתות. שם: (ז) להסיר. שם בתשובה מפרש הטעם די''ל כבר החזקנו במבוי ללכת בכולו כ''ז שנרצה וה''ל מצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו וכמ''ש בסי' שע''ז. שם:

ב (ח) אחרת. והיינו כשזה קרוב יותר. שם:

ג (ט) מפולש. דאז אין שייך שם טענת מרבה עליהן הדרך דבלא''ה יש שם רבוי הדרך וע''ל סי' קנ''ז. שם: (י) שדרך. כבר כתבו הט''ו דין זה בסי' קס''א ס''ה לענין תשמיש חצר וכאן קמ''ל דגם במבוי שייך דין זה כל אחד לפי ענינו ועיין בתשובת בן לב ס''ג סי' ל''ד:

ד (יא) ראשון. פירוש אף אם פייס בני מבוי השנייה שאינן מוחין בידו או שהי' מפולש. סמ''ע:

ה (יב) סתום. לשון הטור הי' לו פתח פתוח ונסתם וכת' הריב''ש סי' רמ''ח דדוקא כשיש לו עדים שהי' פתוח תחלה למבוי אבל אם אין לו עדים על זה אין זה ראיה להיות לו זכות במבוי אף שלא פרץ פצימיו דאמרינן שמא בדין סתם ועיין בריב''ש שם שהאריך וכת' ג''כ דשמא אחר סתמו דהוי מחילה אף שלא פרץ פצימיו כמ''ש בסי' קנ''ד סי''ב עכ''ל הסמ''ע ועיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' קצ''ה ובתשובת מבי''ט ח''ב סי' רל''ג:

ו (יג) שיפרוץ. דאל''כ יכולים בני מבוי שלו למחות בו דשמא יחזור לפתחו וירבה עליהן הדרך כמ''ש בס''ד ועיין בתשובת ר''מ אלשיך סי' מ''ו ובתשובת מהרשד''ם סי' רע''ט:

ז (יד) השניה. כת' הסמ''ע דנקט השניה ללמדנו תרתי דהחיצונה א''י למחות וכן אותן הפנימים ממנה יכולין למחות ומינה נלמד דאם החיצונה בנאה לצד פנים יכולים כולן למחות בו ופשוט הוא ועיין בתשובת רש''ך סי' רל''א ובתשובת ר''מ אלשיך סי' פ''ה ובתשובת מהרשד''ם סי' תי''ב ובתשובת מבי''ט ח''א סי' ל''ט ובתשובת משאת בנימין סי' ד': (טו) וי''א. (הט''ז השיג על הרמ''א בדין זה דטענת ריבוי הדרך מאן דכר שמיה הכא ועיקר הקפדה כאן הוא שיצטרכו להקיף האצטבא ולא קרב זה אל זה כו' עיין שם) ועיין בתשובת שב יעקב חח''מ. סי' ח' מה שכת' שם בענין בה''כ ע''ש):

סימן קסג - דברים שבני העיר כופין זה את זה

(ובו ו' סעיפים )
א (א) שיקרא. כת' הסמ''ע דלדידן דספרים מצויים בינינו לא נהגו לכפות בקניית ספרים כי אם בס''ת ומ''מ משום בטול תורה יכולים ב''ד לכוף בני העיר להשאיל ספרים ללמוד מהן כמ''ש הרא''ש בתשובה כלל צ''ג הביאו הרמ''א בס''ס רצ''ב ע''ש ויש לזה ראיה ג''כ מכאן עכ''ל ועי' בתשו' ר''מ אלשיך סי' נ''ו ונ''ט מדיני מסים וע''ש עוד בסי' ס''ד ובתשובת מהר''י מינץ סי' ז' ובתשו' מהר''מ פאדואה סי' מ''ב ובתשובת מהרי''ט ר''ס ס''ט ובתשו' ראנ''ח סי' צ''ח ובתשובת רש''ך ס''ב סי' מ''ה ובתשובת ר''י לבית לוי סי' כ''ג (בני העיר שהוציאו סך רב בהשתדלות רשות מהשררה לבנות גג בהכ''נ שנשרף פסק בתשו' שער אפרים סי' קמ''ה דלדידן שקונים מקומות בהכ''נ בדמים צריכין בעלי המקומות ליתן לזה כמעט עיקר ההוצאה ע''ש: (ב) חזן. אין שם בסי' נ''ה דין שכירות חזן אלא דין שכירות למנין בימים נוראים ע''ש והוא שכת' הרמ''א בסמוך. ודין חזן איך יהי' מבואר שם סי' (צ''ג) [נ''ג] ועי' בד''מ שם שכת' הרבה דינים מזה וגם כאן בר''ס זה. סמ''ע:

ב (ג) חצר. עיין בתשובת ר''מ אלשיך סי' ס''ה ובתשו' רשד''ם סי' שצ''ט ות' ותמ''ב ובתשו' מבי''ט ח''ב סי' ע''ז וסי' פ''א: (ד) שקנה. דקדק וכתב שקנה לאפוקי ניתן לו במתנה או נפל לו בירושה וכמ''ש הרמ''א בהג''ה. סמ''ע: (ה) כלום. שם מסיק בטעמו ז''ל דכיון דלא טרח בה ליכא גילוי דעת. שם: (ו) לתת. וכת' מהר''מ מירזבור''ק בליקוטיו אם הקהל טוענים על אחד שדר אצלן או שנשא ונתן אצלן. שהן צריכין לישבע ע''ז או להביא ראיה ואם אינן מביאין ראיה ואינן רוצין לישבע ישבע הנתבע וע''ש ד''מ שהביאו. שם: (ז) העיר. עיין בתשובת מבי''ט ח''ב סי' קפ''א וסי' ר' וסי' שט''ז ובתשובת מהרשד''ם סי' שס''ט וש''ע:

ג (ח) קירוב. הטעם דכשהעיר פרוצה מאין חומה והלסטים הבאים לפעמים פושטים ידיהם תחלה בבתים החיצונים ולכן הן צריכין לשמירה יותר מהפנימים. סמ''ע: (ט) רוב. בתשובת הרא''ש לא כת' כן אלא שהשיב על מה ששאלוהו קהל שמטילין חרם אם גם זה כרוב כשהמעוטים באים למחות והן עשירים והשיב כיון שהחרם ההוא לצורך ממון הולכין אחר רוב ממון ולא יתכן שרוב הנפשות שנותנין מיעוט המס שהן יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם עכ''ל ואיכא למימר דלא כת' הרא''ש שהולכין אחר רוב הממון אלא לענין שאין רוב הקהל האחרים יכולין לגזור סתם שלא מדעתם אבל לא כת' שהעשירים המעוטין מחשבי כרוב לגזור חרם על רוב הקהל וגם י''ל דס''ל דחשובין כמחצה על מחצה וצריכים להתפשר יחד בענינים כאלו וצ''ע. שם: (י) בשוה. הוא הדין כשאין ממונם בשוה אלא שיש לאחד יותר ממון מהשני הולכין ג''כ אחר שומת הממון ושומת הבתים אלא שהט''ו מילתא דפסיקא נקטו. שם: (יא) מתגרים. דאז כשאחד מהם גובר נכנס בכל העיר ושולל שללה ומ''מ הנפשות מניח כדי לעבדו ולהיות למס לאדוניהם מלכיהם ומש''ה אין גובין אלא משבח הממון וכשבאין גם על עסקי נפשות דאז הורגין ונוטלין ממונן מש''ה גובין משניהן. שם: (יב) חבורה. ע''ל סי' רע''ב סט''ו * ועיין בתשובת הגאון ח''צ ז''ל סי' קל''ב: (יג) הנראה. כי העלילות אינן שוות פעמים הן עבור ממון ופעמים עבור נפשות. סמ''ע: (יד) לאשה. ובתשו' ן' לב ס''ג סי' ק' פסק דאין ליתן מנכסי מלוג סכומות ע''ש ונראה דלא פליג דהרמ''א איירי במעות שאין לבעל פירות מהם כגון שנתנו לה ע''מ שאין לבעלה רשות בה וכיוצא בזה נ''ל עיין בתשובת מבי''ט ח''א סי' ע''א ובתשובות מהרשד''ם סי' ת''א. ש''ך: (טו) לבניו. עיין בספר א''א ריש דף צ' ובתשובת ראנ''ח סי' מ' ובתשו' מנחם עזריה סימן מ''ג ובתשו' מהר''ם מלובלין סי' מ''ג. שם: (טז) דאין. הטעם דיכולין לו' אין אנו יכולים לעמוד על הערכתך ול''ד למ''ש הט''ו בסי' שע''ה ס''ח דאם אמר יבואו הדיינים ויעשו שומת ההוצא' ויטול בלא שבועה שומעין לו שאני התם דיש לעמוד על שיעור ההוצאה ע''י פועלים אחרים שעשו בכיוצא בזו הפעולה. סמ''ע: (יז) לגבות. דעת הסמ''ע דהרשב''א תרתי בעי שומת הערכה וגם התחלה לגבות ע''ש (והט''ז השיג עליו והאריך להביא לשון תשובת הרשב''א ותשובת הרא''ש בענין זה ולבארם לפי דעתו ומסיק וכת' ז''ל אלא ברור הוא דהך גבייה שזכר רמ''א פירושו העמדת הגבייה והיינו עשיית השומא ובזה לחוד סגי שמאז חל עליו החיוב על כל השנה לתת כל מה שיוגבה לפי אותו הערך עד עשיית שומא חדשה עכ''ל וע''ש באורך): (יח) גרוע. עיין בספר באר שבע דף צ''ו ובתשובת רש''ך ס''ב סי' קס''ב: (יט) מריבית. עיין בתשובת מהרשד''ם סי' רל''ו וע''ל סי' ק''ד סט''ו מ''ש הסמ''ע שם. ש''ך: (כ) הנאה. ז''ל ת''ה שם מעות שהתנדבו לצורך מצוה פטורין ואם מוציא רק מקצת הריוח כגון שהקצה מעות מרובין להדליק מהריוח נר תמיד והוא מרויח כפלים ממה שמוציא לצורך הנר תמיד ומחזיק באותו המעות שאם יעני הוא או זרעו דיחזור ויחזיק באותו המעות לצורך עצמו אינו פטור. סמ''ע: (כא) חולקין. בתשובת הר''ן סי' י' משמע דנוהגים כי''ח ע''ש ובתשובת מהרשד''ם סי' שס''ב ושע''ד ות''ג ות''ד ות''ה. ש''ך: (כב) קרקעות. משום דקרקעות אינן באין כאן משא''כ פקדון ועד''מ. סמ''ע: (כג) שטעו. כת' הש''ך דהמעיין ברי''ו יראה להדיא דלא מיירי כלל כשאומר הנשבע שטעה אלא קאי שם אשמאים ומ''מ לענין דינא נראה דאם יכול לברר טעותו שומעין לו ול''ד כלל לסי' פ''א סל''א דהכא אינו נשבע שיש לו אלא נשבע שאין לו יותר מסך פלוני ואפילו הביא רשימה ונשבע מסתמא לא נשבע שהרשימה אמת אלא נשבע שאין לו יותר מהרשימ' כן נ''ל עכ''ל: (כד) בפרקמטיא. בקרקעות ועד''מ שהביא דברי מהרי''ו סי' פ''ד שכת' דהבתים העומדים למכור דינם כמו שאר פרקמטי' ונותנים מהם מס ובמהר''מ מירזבור''ק כתב דפטורים דמשום מחשבה לא מחייבינן ליה וכתב על דבריהן ז''ל דאם קנה בית כדי למוכרו ולהרויח בו חייב ליתן ממנו אבל לא כשירצ' למכור ביתו או הבית שירש וכדומה לו עכ''ל עיין שם. סמ''ע:

ד (כה) ת''ח. וכת' נ''י פרק המקבל דאין גובין מהן אפילו לשכור פועלים במקומן שם:

ה (כו) ממסים. ל' ספר חסידים סי' תתרי''ג ודוקא אותם שלומדים יום ולילה ואין להם ענין אחר אבל אם לומד ועוסק בדרך ארץ הרי הוא כאחרים ויסייע לכל עולים שמטילים הקהל עכ''ל ודעת הפוסקים אינו כן כמו שנתבאר בי''ד סי' רמ''ג ע''ש עיין בתשובת מבי''ט ח''א סי' כ''ה ובתשובת מהרשד''ם סי' ש''ס ובתשובת ן' לב סי' מ''ג וסי' מ''ז ובתשובת ר''ל ן' חביב סי' ק''ל ובתשובת ר''מ אלשיך סי' נ''ב. ש''ך: (כז) שחזן. וה''ה שאר המתעסקים בצרכי בה''כ ובמהר''ם מריזבור''ק כת' דיש מנהג דמי שאין לו זקוק כסף דהיינו ה' ליטרות מעות ווינ''ר פטור ממס ומלמד ומשרת וסופר נהגו שאם אין לו ב' זקוקים אינו נותן כלום אבל אם יש לו יותר נותן מהכל. סמ''ע: (כח) שכרוהו. כפול לקמן ס''ס של''ג ושם מבואר יותר ע''כ. שם:

ו (כט) בטל. עיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' קמ''ה וס''ג סי' קמ''ג וקמ''ז ובמהרשד''ם סי' שד''מ וסי' שע''א ועיין בשלטי גבורים סוף ב''מ באריכות מדיני מסים. ש''ך: (ל) בקשתו. פירוש אע''פ שהשר לא יגבה מהקהל כשיעור מה שיגיע עליו וה''ט משום דשותף מסתמא אינו חולק משותפין שלו וכל הקהל שותפים במסים ודומה לזה כת' הט''ו ר''ס קע''ח לענין שותף שנפטר מהמוכס ובסי' קפ''א ס''ב שותף שהציל מהגייס כו' ע''ש עכ''ל הסמ''ע (עיין בט''ז ובהגהת הגאון ח''צ ז''ל גם בתשובותיו סי' קמ''ד שהאריך מאד בדינים אלו ועיין בתשו' שב יעקב חח''מ סי' ט' וסי' י' ע''ש): (לא) השר. היינו אם השר יעשה כן ע''פ בקשת אחד מהן אבל אם השר עושה כן מעצמו פטור כן הוא במרדכי שם בשם מהר''מ ומביאו ב''י לקמן סי' קע''ח וע''ש. ש''ך: (לב) חלקו. ואינו מכביד בשביל זה יותר על הקהל כן מוכח שם עיין בס' א''א דף צ' ע''א ובתשו' מהר''א ששון סי' ע''ו דף צ''ח ע''ג וסי' פ''ד ופ''ה. שם: (לג) חק. בתשו' הרא''ש כת' ז''ל או שהוצרך ליתן לשר מפני אומנתו והקהל הוציא ליתן מסים אם הקהל נתנו להשר כדי שיהי' להם למגן ולמחסה גם זה צריך ליתן חלקו ע''ש וד''מ הביאו וז''ל מהר''מ מריזבור''ק עשיר שהשר רוצה שיתן לבדו והקהל אינם רוצים להרשותו ישים מס שלו בצרור וילך להשר ויאמר אין דיני ליפרד שלא לתת מס עם חבירי ולא אוכל לתת לך דבר ולתת עמהם ואם השר אומר אני רוצה שיפטרו אותך הרי הוא פטור ובלבד שיקבל חרם שלא פתח לו לשר תחלה לא הוא ולא שלוחו. סמ''ע: (לד) להפרידן. המלך או שר שמטיל איזה דבר על עשיר א' או ב' ויש ליהודי א' כח בהיכל המלך והשר להשתדל לפוטרם אם הדבר ברור ודאי שאם יפטרם לאלו יטיל על אחרים אי רשאי להציל לאלו או לא פסק בתשו' מהריב''ל ח''ב סי' מ' דאם כבר הטיל השר על אנשים ידועים ופרט אותם ונלכדו ברשתו אזי אין יהודי רשאי להשתדל לפוטרן בשום ענין שיזיק לאחרים בודאי אבל אם יצא גזרה להטיל על ב' אנשים בסתם יכול יהודי להשתדל על איזה אנשים שרוצה שלא יהיו בכלל הגזרה אף שבודאי יכנסו אחרים והביא ראיה ברורה ממפיבושת בפ' הערל שהתפלל דוד עליו שלא יקלטנו הארון אבל בענין אחר אמרינן דמשוא פנים יש בדבר עיין בש''ס ולענין ממון אצל העובד כוכבים הוי כמו נפשות כתוא מכמר והאריך ע''ש ודוק כי נכון הוא עיין בתשו' ראנ''ח סי' מ''ט ובתשו' מהרשד''ם סי' ש''ד ובתשו' מהר''א ששון סי' מ''ח דף ע' ע''ג ובתשו' ן' לב דף ע''א וע''ב ובס''א שם ריש כלל י''ב. ש''ך: (לה) שפטרו. כת' מהר''מ מריזבור''ק דאם נתנו הקהל לאחד רשות ליתן מס בפני עצמו ומת אין יורשיו יכולין להפרד דלדידיה הרשוהו ולא ליורשיו עכ''ל ד''מ. סמ''ע: (לו) תקנות. כת' הרא''ש בתשו' כלל ו' סי' י' תקנה שכתוב בה שכל מי שיש לו ק' זהובים יתן מס הוא הדין אם יש לו שדה שוה כסף צריך ליתן וכת' עוד שם בסי' כ''ח על גובי המס שבאו להחרים לראובן שלא נתן מס שלו ובא שמעון ונתן משכון בעדו ואח''כ רצה שמעון שיחזירו לו משכונו ויחרימו לראובן אין הצבור צריכין לעשות כן עכ''ל ד''מ ס''ס זה. שם: (לז) אחרים. ר''ל שיתנו מס ועולים או לצדקה אבל הוא לא יגבה אותו מעות להוציא נפשו מהחשד מאחר שאין לו. שם:

סימן קסד - בית ועליה של שנים, ומה יש על כל אחד לתקן

(ובו ח' סעיפים )
א (א) שנים. עיין בתשו' מהרא''א ששון סי' צ''א ובתשו' רמ''א סי' ע''ז ובתשו' ר''ל ן' חביב סי' קכ''ח באריכות ובתשו' מהרשד''ם סי' רס''ח. ש''ך: (ב) כופהו. היינו בחרמות או יורדין לנכסיו דדוקא בסמוך ס''ה בנפלו כל הבית והעלייה אין כופין לתחתון לבנות משא''כ כאן דלא נפלו אלא שנתקלקלו הכתלים ועומד לתקן עכ''ל הסמ''ע וי''ל לפי מ''ש נ''י בשם הרמב''ם איירי בס''ה כגון שהלך למדה''י עיין בב''י ובמ''מ ובכ''מ. שם: (ג) ירצה. כת' הסמ''ע דבזה תלהו ברצון בעל העלייה משום דבעה''ב ודאי לא יקפיד במה שלא יתקן כותלי עלייתו ואדרבא ניחא ליה בקלקולם כדי שלא ידור שם בעל העלייה ויכבד עליו (ואם יש חשש סכנה בתקרת הבית מחמת כובד בנין העלייה שיפול על התקרה וישברנה נ''ל שחייב בעל העלייה לתקנו. ט''ז) ולא בא ללמדנו בזה אלא שאין בעל העלייה יכול לכפות לבעה''ב שיתקננו לו ואפילו לבנות עמו יחד אלא יתקננו לנפשו אם ירצה עכ''ל: (ד) לתקנו. הטור מסיק הטעם וז''ל דמסתמא אדעת' דהכי נחית בעל העלייה להעלייה שלא יתקנו התחתון שהתחתון אינו חושש להתקר' שהגג מגין עליו ואף אם ירצה בעל העליי' לסלק הגג כדי שיצטרך בעה''ב לתקן התקר' מוחין בידו שהגג משועבד לבעה''ב אף כשיש שם תקרה כי הדבר ידוע אם ירדו גשמים על התקרה יעברו גם לבית ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העלייה את גגו שלא ירדו מי גשמים לתחתון אבל התחתון אינו מחויב כלל להעמיד רגל לעליון עכ''ל ובזה מבוארים דברי מור''ם בהג''ה ועיין בסמ''ע במה שיישב דברי רש''י בזה דל''ת דבריו אהדדי ע''ש (ועיין בט''ז מה שהקשה בזה מדברי הרא''ש והניח בצ''ע רב ועמ''ש התי''ט בב''מ פ' בתרא משנה ג' עיין לעיל סי' קנ''ה ס''ק י''ג מ''ש בזה:

ב (ה) קורות. כתב הסמ''ע דמדברי הרמב''ם מוכח דאיירי שהכתלים מטה ומעלה קיימי כדמעיקרא אלא שהתקרה נתדלדל וירד למטה כו' ע''ש: (ו) עשרה. דתוך י''ט א''א לשמש שם כלל ויכול התחתון לומר לעליון אין לך כח לדחני מרשותי. סמ''ע: (ז) אמר. לשון הטור ואפילו יאמר התחתון אני אבנה הכל משלי ואתן לך מקום כו'. שם: (ח) הושפלה. עיין בס' א''א דף צ' ע''ב ובתשו' מהרשד''ם סי' רס''ח. ש''ך:

ג (ט) חולקין. נ''ל דגם בזה מיירי באופן דליכא מגו כמ''ש בסי' קנ''ז ס''ה והיינו שראו האבנים תחת ידו ולא מהני הך סברא דשותפין לא קפדי אלא דלא להוי אידך מוציא מחבירו וכן משמע מפרש''י שם בש''ס. ט''ז): (י) האבני'. הטור מסיק וכתב ז''ל ואפילו הן ברשות אחד מהן לא חשבינן ליה מוחזק בהן דשותפין לא קפדי אהדדי. סמ''ע:

ד (יא) נוטלן. דה''ל כמודה מקצת דא''י לישבע על השאר ונוטל הלה שכנגדו בלא שבועה כדין מחויב שבועה ואיל''מ בדבר דה''ל למידע כמ''ש בסי' ע''ה וגם בכאן רגיל האדם ליתן דעתו על אבניו במה הוא בונה וה''ל למידע. תוספות עכ''ל הסמ''ע והיינו תוס' ר''פ שור שנגח את הפרה ופרק השואל דף צ''ז ע''ב אכן הנ''י פ' הבית והעלייה כ' בשם הר''ן דמהא שמעי' דאפילו בדבר דלא ה''ל למידע ה''ל משואיל''מ וכן העליתי לעיל סי' ע''ב סי''ב ע''ש. ש''ך: (יב) שלימות. דהרי בחזקת שניהן הן האבנים ואין הלה טוען ברי שאין לשכנגדו בהן כ''כ שלימות אלא שמרויח הראשון בנטילתו היותר טובות גם יפה כחו דאם לא נמצא כ''כ עוד שלימות דיפסיד השני ואם יש עוד יותר אחר שנטל זה כנגדן חולקין בשוה. סמ''ע:

ה (יג) בונה. אבל אין כופין לבעה''ב שיבנהו ממעותיו כיון דאפשר לזה לבנות למטה ולדור בו כ''כ הסמ''ע (ועמ''ש הט''ז בזה) עיין בתשובת רש''ך ס''ב סי' ק''פ: (יד) שיתן. ואינו מחשב כריבית כיון דהקרקע משועבדת ג''כ לעלייה ובעה''ב בלא''ה אינו דר בכאן. סמ''ע: (טו) שליש. בש''ס יהיב טעמא משום דעלייה מפסיד שליש הבית פירוש דאם הבית היה מצד עצמו ראוי לעמוד תשעים שנה עתה שהעלייה והדרים בה הם ע''ג הבית אינו עומד אלא ס' שנה הלכך נוטל שליש הקרקע שם: (טז) שניהם. דודאי אין בעה''ב יכול למכור הקרקע בע''כ של בעל העלייה אף אם ירצה ליתן לו שליש דמי המכירה דיאמר בקרקעי ניחא לי לבנות עליה דירה לאחר זמן ואם ירצה בעה''ב למוכרה ולהתנות עם הלוקח שיבנה זה עלייה ע''ג פשיטא דיכול לעשות דמה לו שיבנה ע''ג ביתו דזה או זה וא''י לו' דעתו של זה ניחא לי יותר וכ''כ התוספות בהדיא בפרק הבית והעלייה וע''ל סי' קנ''ז ס''ב שם:

ו (יז) וכיוצא. הכלל כל שע''י שינוי יתמעט קיום העליה אין שומעין לו ואם לאו שומעין לו וכן בעל העלייה לא יגרום בשינויו כבידות על הכתלים דלמטה. שם: (יח) בגובה. מפני שגורם לבעל עלייה טירחא יתירה לעלות בגובה יותר מבראשונה וגם הנמוך חזק מהגבוה. שם:

ז (יט) בקורות. (צ''ע על רבינו שכתב דין זה סתם ולהרא''ש לא משכחת ליה אלא בשני עליות והוא מוכח שם במ''ש בהא דאין על התחתון שום חיוב על התקרה ובדברי המחבר שהוא ע''פ הרמב''ם ניחא. ט''ז): (כ) המנהג. ל' הטור אינו כן אלא ז''ל כתב הראב''ד בענין שינוי עובי החומה כו' אבל שינוי בכובד הבנין כו' דוקא אם בא לשנות מהמנהג אין שומעין לו אבל אם בא לשנות עד המנהג שומעין לו עכ''ל בקיצור הרי מפורש בדבריו אפי' אין מנהג ידוע בעיר נמי כשבנה בארזים יכול הוא עצמו לשנות לדבר הקל ממנו כמשמעות דברי הרמ''א כאן דזהו פשיטא כיון דהמנהג הוא כן אלא מיירי ביש מנהג דקצת בונים בארזים וקצת בשקמים וזה כבר בנה בארזים אפ''ה אחר שנפלו יכול לשנות ולבנות בענין אחר כיון שקצת בונין כן. סמ''ע: (כא) בתריה. והב''י והב''ח פסקו דהיינו דוקא במקום שאין נוהגין השותפים להקפיד בכך ע''ש. ש''ך:

סימן קסה - מי שיש לו גנה תחת בד של חברו

(ובו סעיף אחד )
א (א) וזורע. פי' חזרת וכיוצא בו שאין צריך לגשמים יזרע כולה למטה ולא שיזרע למעלה במקום שהוא שלם ובמקום שהוא נפחת יזרע למטה דאין אדם זורע לחצאין. סמ''ע: (ב) זה. הטור מסיק וכ' ז''ל ל''ש אם הן שוכר ומשכיר ל''ש אם הן שותפין שהתחתון גם הוא צריך לתקרה שלא יתקלקל בית הבד שלו ע''כ ור''ל דאף למאן דס''ל בר''ס קס''ד בתקרת הבית שנפחתה דעל העליון לתקן התקרה שאני התם דאין בעה''ב התחתון צריך לתקרה דניצול ממי הגשמים מחמת הגג שע''ג העליי' משא''כ בזה דאין כאן גג כי אם כיפה דבית הבד הלזה. שם:

סימן קסו - מי שנפל כתלו לגנת חברו

(ובו סעיף אחד)
א (א) לגינת. כתב הסמ''ע דנקט לגינה ולא לחצירו משום דכותל חצר שביניהן מסתמא נבנית משל שניהן משא''כ בכותל גינה דאין מחייבין אותו לבנותו בכ''מ כמ''ש הט''ז בר''ס קנ''ח גם בכותל חצר אין מדרכן לפנות האבנים משם אלא לחזור ולבנות מהן מיד כותל אחר עכ''ל (והט''ז כתב דנקט גינה לרבותא דאפילו בגינה צריך לפנות בסמוך לה ולרש''י דפי' שנפל לתוך הגינה הוי נמי רבותא דאפי' תוך הגינה מן הצד חייב לפנות עכ''ל): (ב) ופינה. ז''ל הסמ''ע פי' אפי' פינם שלא בפניו ועד''ר שם כתבתי טעם הדברים שכן הוא דעת כל הפוסקים והוכחתי כן מדבריהם ולא כב''י שתמה על הטור וכ' שלדעת הרי''ף והרא''ש צריך שיפנה דוקא בפניו ע''ש ע''כ והש''ך כ' דהנ''י פרק הבית והעלייה כתב בשם כל המפרשים דבעי דוקא פינם בפניו ע''ש וכן נ''ל עיקר והב''ח כ' כסמ''ע ולא כהנ''י וצ''ע עכ''ל (ועמ''ש הט''ז בזה):

סימן קסז - שתי גנות, אחת גבוהה מחברתה

(ובו ב' סעיפים )
א (א) לפשוט. בגמ' ופרש''י מפורש הטעם משום דאי בעי העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק מ''ה מסיק שם דנוטל כל מה שיכול ליטול בפשיטת ידו אבל במה שא''י להגיע אפקורי מפקיר לגבי התחתון מפני דגנאי הוא לו ליטול רשות מהתחתון ליכנס לגינתו וליטלו. סמ''ע: (ב) יאנוס. (אע''ג דכאן לא שייך אפקורי דהא יכול ליטלו מ''מ עשו חכמים גבול קצוב מה שהוא מצוי וא''כ מה שהקשה ב''י במאי דמבעיא לן מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו הא עכ''פ יכול העליון ליטול דכיון דנתנו חכמים קצבה לדבר מצוי מספקא לן איזהו ג''כ בכלל הגבול דאינו מצוי. ט''ז): (ג) העליון. הטור כ' דיחלוקו משום דאבעיא דלא איפשטא היא והמחבר כ' כלשון הרמב''ם ונ''ל דהרמב''ם מיירי דלא נתלש העיקר בתלישת הנוף מ''ה ס''ל כיון דעכ''פ נשאר העיקר ברשות התחתון השתא דלא תלש אפילו הנוף שדינן הנוף בתר עיקרא ולא יטול בה החצי אם לא שתלשו ותפסו דאז המע''ה והטור מיירי דבתלישת הנוף נעקר ונתלש גם העיקר מ''ה אף כשלא תלשו כיון שראוי לתולשו בפשיטת ידו נמצא דאין התחתון מוחזק והוא אבעיא דלא איפשטא מ''ה חולקין עכ''ל הסמ''ע (והט''ז כ' דלא נ''ל מה שמחלק הסמ''ע ודעתו דהרמב''ם והטור פליגי אהדדי בדין זה עיין שם) עיין בספר א''א דף צ' ע''ד מ''ש בזה:

ב (ד) המצר. פירש''י שהשרשים נכנסין בגבול שניהן בשוה ומשם הוי יניקת האילן ובתריהן אזלי' בחלוקת הפירות לא בתר נטיית הנוף וכן כתב המחבר בסי' קנ''ה עיין שם ומה שכתב הטור שם בסמ''א דהנוטה לכאן כו' לא כן כתב לדינא אלא על פי מנהג בני מצר ונ''מ במקום שנוהגין כן הולכין אחריו. סמ''ע:

סימן קסח - שטף נהר את זיתיו, והמוכר זיתיו לעצים

(ובו ב' סעיפים )
א (א) שלשה. הטעם דכל ג' שנים יאמר לו בעל האילן אי לאו אילני עם גוש עפר שסביבו לא היה לך פירות כי אף אם נטעת זיתים חדשים היו פירותיהן ערלה וע''י גוש עפר שלי נסתלק מהן הערלה מאחר שראוי להתקיים ע''י וכ''כ המ''מ ומסיק ז''ל ואע''פ שיכולין לחיות בהן ומצילין מהערל' מ''מ א''י לגדל פירות מחמת גושיו לבד משא''כ לאחר ג''ש דיאמר השני אי לאו אילנך הייתי נוטע מחדש והיו הפירות מותרין לאחר ג''ש ואין הראשון י''ל כמו שנהנית מאילני תוך ג''ש בחצי פירותיו כן אהנה עמך לאחר ג''ש דיאמר לו אלו נטעתי זיתים חדשים אף שלא אכלתי הפירו' תוך ג' שנים מ''מ מתוך שהיו אילנותיהן עדיין דקים ואין להם צל כ''כ הייתי זורע תחתיהם ואוכל הזרעים משא''כ עתה שענפי אילנך גסים והרבה צל להן וא''י לזרוע תחתיהם כל זה בש''ס. סמ''ע: (ב) מיד. כ' הסמ''ע דאף שהפירות תוך ג''ש אסורים בהנאה ודמי הזיתים צריך ליתן לבעל האילן מ''מ קאמר הכל ור''ל כל שבח האילן הן תוך ג' שנים לענין אם נתעבה האילן הן הפירות לאחר ג''ש הכל לבעל הקרקע וכ''כ הר''ן שאם נתעבה האילן או נתוספו ענפיו תוך ג' שנים קאמר דהוא לבעל הקרקע עכ''ל (והט''ז דחה פי' זה ומפרש בענין אחר דיש למצוא היתר לענין ערלה ע''ש): (ג) שומעין. פי' אפי' בא''י דגם בא''י אין אדם נוטע בתוך שלו אלא למי שירצה ועיין בא''א ד' צ''א ע''א הביא ראיה נכונה לזה. ש''ך:

ב (ד) הקרקע. מפני שהפירות מהיניקה דגינתו נתגדלו. סמ''ע: (ה) מרביעית. דאין אדם מקפיד על כך מסתמא. שם:

סימן קסט - מי שיש לו בור לפנים מבורו וגנה לפנים מגנתו

(ובו ב' סעיפים )
א (א) בור. עם מים מכונסים או מים חיים שקנאוהו מבעה''ב בסתם או שנפל בחלקו שם והותנה ביניהן בשעת חלוקה שיהיה לו דרך בבית חבירו. סמ''ע: (ב) ביום. דמסתמא לא נתרצה לו לקום בלילה ממטתו ולפתוח לו. שם:

ב (ג) תגרים. הלוקחים ממנו ירקות. שם:

סימן קע - גנות המסתפקות ממעין אחד

(ובו ב' סעיפים )
ב (א) הסדר. ר''ל כשאמת המים מושכת ע''פ השדות ומשקין ממנה דרך הליכתה כולן משקין על הסדר ואין התחתון יכול למחות בעליון שלא למלאות ממנה להשקות שדהו עד שישקה הוא תחלה אף אם הוא נהר שדרכו שיכלו המים בדליית העליונים על הסדר קודם שירד למטה אבל העליון אין לו להקפיד על התחתון עכ''ל הסמ''ע (ועמ''ש הט''ז בזה):