הלכות חכירות וקבלנות
סימן שכ - מקבל או חוכר מחברו היאך יתנהגו זה עם זה סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו סימן שכב - המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה סימן שכג - המקבל שדה מחברו ולקתה בעמריה סימן שכד - המקבל שדה לזרעה מין ידוע ובא לשנותה סימן שכה - המקבל שדה מחברו אם רשאי לזרעה פשתן סימן שכו - המקבל שדה לזרעה שומשמין וזרעה חטין סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדין לא נגמרו ה זרעים סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה סימן שכט - המקבל שדה לזמן ומת והניח בן סימן של - המקבל שדה לטע כמה אילנותסימן שכ - מקבל או חוכר מחברו היאך יתנהגו זה עם זה
(ובו ה' סעיפים)
א (א) להם. ר''ל דאף אם ילקה השדה ולא תצמיח כראוי צריך ליתן לבעל השדה או הכרם כל דמי קצבתו הן במזומנים הן בפירות כפי מה שיהיה השכירות אם לא שהיה מכת מדינה וע''ד שיתבאר בסי' שכ''א ושכ''ב. סמ''ע:
ב (ב) בשטר. והיינו דוקא כשפרט בתוך השטר קצבה ידוע ליתן לו וכן מוכח לשון הטור ע''ש אבל אם לא נפרט בתוך השטר אלא שיתן לבעל השדה שליש או רביע מהיוצא מהשדה כפי מה שיהיה שאין לזה דבר קצוב וידוע אין מוציאין ממשועבדין בשטר כזה וכמו שאמרו דאין מוציאין למזון האשה והבנות אלא מנכסים בני חורין מה''ט. שם: (ג) הכתיבה. בטור מסיים בזה וז''ל ואפי' אם הובירה פירוש דבשנה זו לא יזרע השדה כמנהג עובדי האדמה וכמ''ש הטור והמחבר בסי' קמ''א ולא יהיה לו הנאה מהשדה שנה זו אפ''ה צריך לתת שכר הכתיבה וכן הוא בש''ס. שם:
ג (ד) לסייג. ר''ל שאין השדה נשמר זולתו. שם: (ה) כלום. הטעם כיון שהוא צריך ליתן עכ''פ להמחכיר כדי חכירתו אף אם לא יצמח השדה א''כ אין להמחכיר עסק בהשדה כל זמן חכירתו מש''ה א''צ המחכיר ליתן ולעשות שום דבר מכל הנ''ל ולפ''ז כ''ש אם שוכר שדה מחבירו במזומנים שאין על המשכיר לעשות שום דבר מכל אלו. שם:
ד (ו) פירש. קמ''ל בזה דאפי' אם קבלה בסתם מתחלה אם בשעת הניכוש פירש דבריו והוא שותק אמרינן ג''כ דשתיקתו הוי כהודאה. שם:
סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו
(ובו ב' סעיפים)
א (א) מלמד. הסמ''ע האריך הרבה לסתור דברי הרמ''א בזה והש''ך דחה דבריו ע''ש ובתשובת ראנ''ח סי' ל''ח ובתשו' רש''ך ס''ב סי' צ''ח:
ב (ב) זה. נראה לי דלא בעינן שלשתן דהיינו עומד בתוכו ואומר זה וגם יזכרהו בשם בית השלחין אלא אפי' עומד חוצה לו ואומר בית השלחין זה אני משכיר לך ג''כ קפידא הוא דאל''כ לא הל''ל אלא שדה זה אני משכיר לך ומדקפיד ואמר ליה שדה זה וגם אמר בית השלחין ש''מ דלדוקא ולקפידא אמר כן ובס''א מיירי דלא א''ל בית השלחין אלא שדה זה אני משכיר לך ובזה דוקא אמרינן אע''ג דבשעת השכירות היה בית השלחין וגם מעיין בתוכו י''ל דלא קפיד ע''ז ואינו מנכה לו והשתא א''ש דסיים הטור והמחבר הכא וז''ל לפיכך אם לא היה עומד בתוכו כו' ולא כת' רבותא דאפי' עומד בתוכו וגם אמר בית השלחין אני משכיר לך דאפ''ה אינו מנכה לו כיון דלא אמר ג''כ זה אלא ודאי באמר ליה זה הוי כעומד בתוכו. ועומד בתוכו הוי כאמר ליה זה דאין מעליותא לעומד בתוכו אלא שיראה לפניו שהוא בית השלחין שיש בו מעיין וה''ה בא''ל זה וראוהו לפניו. סמ''ע: (ג) נשאר. דמצי למימר ליה עדיין שם בית האילן עליה ועוד שעתה שעומדין מרווחין יגדל בהן פירות יותר ממה שגדלו עליהן כשהיו עומדין תכופין. שם:
סימן שכב - המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה
(ובו ב' סעיפים)
א (א) לרוב. בנ''י כת' אע''פ דרוב אותן השדות היו זרועין שעורים וזו חטים תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאו בד''מ מיהו צ''ע אם לא נלקה משאר השדות כי אם השעורים וכל הזרועים חטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חטים דאפשר דמצי המחכיר לו' הרי חטים לא נלקו כלל אע''פ שהן מיעוט ולא כת' הנ''י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועין שעורים. סמ''ע: (ב) שאירעו. משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכה לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה''ה איפכא ודו''ק. שם: (ג) אינו. דאמרינן מזל השוכר גורם ההפסד ואע''פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לו' מ''מ השאיר לי הש''י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדתו ית' לרחם במקצת אף בעת הזעם וע''ד שנאמר כי נשארנו מעט מהרבה אבל בנשתדפו כל שדות השוכר וגם שדה זו ששכר אז תלינן במזל רע דהשוכר אע''פ שנשתדפו ג''כ רוב שדות בני העיר ולא מצי השוכר לו' במכת מדינה נלקה גם שדה זו ששכרתי דאילו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירות לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואילו כדבריו היה משייר לו השי''ת מקצת משדותיו של עצמו ג''כ שהיה לו מה להחזיק בידו. שם: (ד) התנה. דהמשכיר י''ל אילו לא שנית היה מקויים בי ותגזר אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחלת השנה שיצלחני השי''ת בשעורים כי אם על חטים בקשתי. שם:
ב (ה) כלל. דמצי המשכיר לו' אילו זרעת היה מקויים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. שם: (ו) צמחה. כת' הסמ''ע דבאכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא''צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש''י דסבירא ליה דגם באכלה חגב הדין כן כו' ע''ש:
סימן שכג - המקבל שדה מחברו ולקתה בעמריה
(ובו סעיף אחד)
א (א) שנקצרו. לשון הטור בעודם בשדה פירוש שהניחם שם לייבש ומיירי שלא פשע להניחם שם יותר מהשיעור. רש''י. סמ''ע: (ב) טוב. נראה דהיינו דוקא כשהתנה עמו ליתן יין סתם אבל אם פירש דבריו ליתן לו מיין הנעשה מכרם זה מה לעשות עוד כיון שלא פשע כלום. שם:
סימן שכד - המקבל שדה לזרעה מין ידוע ובא לשנותה
(ובו סעיף אחד)
א (א) בהפך. עיין דרישה שכתבתי שם ליישב וכי פליגי בסברא הידוע לעובדי אדמה איזה מכחשת יותר. סמ''ע:
סימן שכה - המקבל שדה מחברו אם רשאי לזרעה פשתן
(ובו סעיף אחד)
א (א) שקמה. ז''ל הטור בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלימו לה שבע שהרי יגדלו לכשיצא ממנה עד שיחזירנה לכמות שהיתה כשירד לתוכה עכ''ל:
סימן שכו - המקבל שדה לזרעה שומשמין וזרעה חטין
(ובו סעיף אחד)
א (א) שומשמין. לשון הטור והשומשמין מכחישין את הקרקע יותר מחטים וגם דמיהן יקרים יותר מזרע חטים. סמ''ע: (ב) ראויה. קמ''ל בזה דהמקבל א''י לו' לטובה נתכונתי שלא לכחוש ארעא אלא צריך לשלם לו דאמרי אינשי לכחוש ארעא ולא לכחוש מריה. שם:
סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדין לא נגמרו ה זרעים
(ובו ב' סעיפים)
ב (א) אחד. פירוש דלפעמים נותן המקבל כל הצריך לאותו כרם והשדה ופעמים הנותן וכמ''ש בסי' ש''כ ע''ש וע''ל סי' רט''ו ס''ה שכת' הטור והמחבר שם ג''כ מאלו הקנים לענין אם נמכרו בכלל השדה בסתם. סמ''ע:
סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה
(ובו ב' סעיפים)
א (א) דכתב. כיוצא בזה כת' הטור והמחבר לעיל ס''ס מ''ב והטעם כיון דרגילין לכתוב כן כל המקבל סתם על דעת הנהוג מקבל וה''ל כתנאי ב''ד דצריך לקיימו עכ''פ:
ב (ב) מגיע. וכתב הב''ח ואינו מנכה לו כחשא דארעא ע''ש:
סימן שכט - המקבל שדה לזמן ומת והניח בן
(ובו סעיף אחד)
א (א) שאכל. פירוש אם כבר קיבל אביו כדי כל קבלתו והנותן אינו רוצה להניח השדה ביד בנו לגומרה ומבקש מבנו שיחזיר לו המותר שאכל אביו על עבודתו הדין עם הבן בזה לו' הנח השדה בידי ואגמור עבודתה מאחר שכבר קיבל אביו חלקו משא''כ בבבא תנינא דמיירי דלא קיבל עדיין אביו כלום על חלקו והבן אומר להנותן להניח השדה בידו לגמור עבודתה ויתן לו כל חלק אביו דבזה דהנותן עדיין מוחזק הדין עמו ויכול לו' אין לי עסק עמך וכפי מה שעשה אביך אשלם לך כן כת' הרא''ש ותלמידי רשב''א בפירוש המימרות הללו ומזה תלמוד לפרש מ''ש הט''ו כאן. סמ''ע:
סימן של - המקבל שדה לטע כמה אילנות
(ובו ה' סעיפים)
א (א) הכל. דכל דבר שאינו רגיל להיות אמרינן דמחמת דפשע בהן נעשה כן וכולן נעשו בורות בפשיעתו ולכך מגלגלין עליו את הכל ודומה לזה איתא בטור והמחבר לעיל סי' רי''ח ס''ח ור''ס רכ''ט ע''ש. סמ''ע:
ב (ב) והפסיד. פירוש שנטען בפעם אחת זה אחר זה ובקצתן השביח ובקצתן הפסיד ובצירוף השבח וההפסד נשאר שבח יתר על ההפסד ומיירי שהיו בורות יותר משיעור הנ''ל או שהפסיד בענין אחר. שם: (ג) ומנכין. בטור כת' ומסתלק והמחבר העתיק לשון הרמב''ם דגם הוא לא כתבו ומ''מ נראה דל''פ אהדדי שהרי ש''ס ערוך הוא בפרק המקבל דשתל הנוטע נטיעותיו של בעה''ב והפסיד דצריך לשלם ומסלקין אותו וכמ''ש הטור והמחבר בס''ס ש''ו וה''ה בזה והרמב''ם בעצמו כת' לאותו כלל בפ''י משכירות והמחבר סמך אמ''ש בסי' ש''ו. שם:
ג (ד) מיהו. לא ירדתי לסוף דעת הרב דמשמע דר''ל דאע''פ שהשתלן אינו נוטל רק שתות לא יוכל להסתלק בלא רשות בעל השדה ובב''י שם לא קאמר אלא כשרוצה ליטול החצי או רביעית ולומר אכניס אריס אחר במקומי אבל כשאינו רוצה ליטול רק השתות משמע בנ''י שם להדיא וברמב''ן בספר המלחמות דיכול להסתלק בלא רשות בעל השדה וכן משמע בש''ס ופוסקים וצ''ע. ש''ך:
ד (ה) שהזקינו. הטעם דכל אילן עומד להיות זקן ודבר שדרכו בכך מתחלה ירד לתוכו אדעתא דהכי לחלוק בעצי הגפנים כשיזקינו כמו שחולק בכל שנה בזמורות ובענבי הגפן שקוצצין אבל שטיפת האילן הוא דבר שאינו שכיח מש''ה אינו נוטל בו אלא השתות שהרי יצטרך בעל השדה לשכור אריס ויתן לו שליש השבח וישאר לבעל השדה חצי השבח. סמ''ע: (ו) שטפן נהר. פירוש בין ששטפן ועקרן לגמרי בין ששטף הקרקע מעל גבי שרשים ומכחש האילן עד אשר יתקננו להיות משובח בקרקע כבתחלה. שם: