חי באמונה ג - ישמח ישראל

עֵדִים אָנוּ לְתוֹפָעוֹת בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ לִגְוָנֵיהֶם, חֲרָדוֹת מִגְּוָנֵי חֲרָדָה שׁוֹנִים, כָּל אֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר גָּזְרָה עָלָיו הַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא לִהְיוֹת חָרֵד מִמֶּנּוּ, זֶה חָרֵד מֵהַמָּוֶת וְהַשֵּׁנִי מֵהַחֹלִי, וְהָאַחֵר מֵהָעֹנִי, וְהָאַחֵר פֶּן יִקְרֵהוּ אָסוֹן מִבְּנֵי אָדָם שֶׁיַּזִּיקוּהוּ, וְכַיּוֹצֵא, מַצְּבֵי הָרוּחַ אֵצֶל הַרְבֵּה נָדִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֵין יַצִּיבוּת, אֵין עִקְבִיּוּת, וּכְמוֹ כֵן צָרַת הַכְּפִיָּתִיּוּת מָצְאָה לָהּ לְבָבוֹת רַבִּים לְסַבְּכָם וּלְהַשְׁטוֹתָם וְעַד כְּדֵי לְהַמְאִיס עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּפִלָּה וְהַמִּצְווֹת.

"יִשּׁוּב הַדַּעַת" הִנּוֹ הַיּוֹם "מִצְרָךְ" יָקָר לִמְאֹד, כִּמְעַט וְאֵינֶנּוּ בַּנִּמְצָא בֶּאֱמֶת, וּמִי שֶׁכְּבָר נִמְצֵאת אֶצְלוֹ מִדָּה זוֹ כָּרָאוּי, כֻּלָּם אוֹהֲבִים לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיבוֹ לֵהָנוֹת קְצָת מִצּוּף דְּבַשׁ הָרֹגַע וְהַשַּׁלְוָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ שֶׁל זֶה.

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית כב, ע"ב): רַב בְּרוֹקָא פְּגָשׁוֹ לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַּשּׁוּק וּשְׁאָלוֹ מִי מִכָּאן בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, הֵשִׁיב לוֹ אֵלִיָּהוּ: אֵלּוּ שְׁנֵי הַבְּנֵי אָדָם הִנָּם בְּנֵי עוֹלָם הַבָּא, וּמֶה הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם? שֶׁהָיוּ בַּדְחָנִים וּמְשַׂמְּחִים אֲנָשִׁים עֲצוּבִים וּנְכֵי רוּחַ וּבִשְׁבִיל כָּךְ זָכוּ לְחַיֵּי עוֹלָם-הַבָּא.

וְהַנִּרְאֶה שֶׁאוֹתָן בַּדְחָנִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מְסַמְּנָם כִּבְנֵי עוֹלָם הַבָּא, וְכַוָּנָתָם הָיְתָה לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְשַׂמֵּחַ נִדְכָּאִים בְּדֶרֶךְ נְכוֹנָה עַל פִּי הַתּוֹרָה.

כַּמָּה אִם כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהוֹרוֹת לִבְנֵי הָאָדָם דֶרֶךְ הַשִּׂמְחָה בָּאֹפֶן הַנָּכוֹן וְהָרָאוּי עַל פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה דַּוְקָא, שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית, לֹא לְשִׂמְחָה מְדֻמָּה הַמֻּשֶּׂגֶת עַל - יְדֵי פְּסִיכוֹלוֹגִים רְחוֹקִים מִתּוֹרָה, וְהַצָּעוֹתֵיהֶם הַצָּעוֹת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה שֶׁל "סִטְרָא אַחֲרָא" - עֲרָיוֹת, לֵיצָנוּת, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בְּעֶצֶם שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁכֵּן מוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁעִקַּר קִלְקוּל הַדַּעַת וְשִׁבּוּשׁוֹ הוּא מֵחִלּוּל הַקְּדֻשָּׁה, הַמַּתְחִיל מֵהִסְתַּכְּלוּת בְּנָשִׁים, תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, רִבּוּי שִׂיחָה, שְׂחוֹק וְכֵן בְּיֶתֶר אֲבִיזְרַיְהוּ שֶׁל הֶעָווֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנוֹת וְהַסְּרָטִים בַּכֵּלִים הַמְתֹעָבִים וּמֵזִין עַצְמוֹ מֵעָווֹן נוֹרָא זֶה, חוֹשֵׁב הוּא שֶׁמְּרַפֵּא בְּכָךְ אֶת עַצְמוֹ, אוּלָם כָּאן נִמְצָא שֹׁרֶשׁ סִבַּת חָלְיוֹ שֶׁרַק יִכְבַּד עָלָיו בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְיָדוּעַ שֶׁפִּתְרוֹן בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִנָּן אִטִּיּוֹת מְאֹד, וְכִמְעַט וְהָאָדָם נוֹאָשׁ מִתִּקְוָה לִרְפוּאָה מִבְּעָיוֹת אֵלּוּ, וּבֶאֱמֶת קָשֶׁה לִפְתֹּר בְּעָיוֹת אֵלּוּ בְּכַדּוּר מַתְאִים אוֹ בִּתְרוּפָה אַחֶרֶת מְסֻיֶּמֶת הַמַּתְאִימָה, וְהוּא לְסִבַּת רֹב גְּוָנֵי בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּלְעֻמָּתָם רֹב גְּוָנֵי הַתְּרוּפוֹת וְדֵעוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים.

וּבְכֵן אַחַר שֶׁבֵּין כֹּה תּוֹצְאוֹת הַטִּפּוּל אֵינָן מִיָּדִיוֹת, לָמָּה לָלֶכֶת לְטִפּוּל רְפוּאִי בִּלְבַד, וְלִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ בְּסִכּוּיִים קְלוּשִׁים לִרְפוּאָתוֹ, וְאִם בִּכְלָל, וּבְרֻבָּם הֵמָּה טִפּוּלִים הַכְּרוּכִים בְּתוֹפָעוֹת לְוַאי הַבִּלְתִּי נִמְנָע מִתְּרוּפוֹת, לָמָּה לֹא לָלֶכֶת לְטִפּוּל הָאֱמוּנָה, דְּהַיְנוּ פָּשׁוּט לִשְׁטֹף אֶת הַמֹּחַ מִמַּחְשְׁבוֹת הַדִּכָּאוֹן וְהָעֶצֶב הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה מִתּוֹךְ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה', לָחוּשׁ אֶת ה' כְּאָב אוֹהֵב הַמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל תְּחוּשָׁה וּתְחוּשָׁה, שֶׁכֵּן הַשְׁגָּחַת ה' הִיא לֹא רַק עַל כָּל כְּאֵב וּכְאֵב פִיזִי שֶׁחָשׁ הָאָדָם, אֶלָּא אַף עַל כָּל תְּחוּשָׁה וּתְחוּשָׁה שֶׁתּוֹקֶפֶת אֶת הָאָדָם לַחֲרָדָה וּלְפַחַד, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּאִם לֹא נִשְׁמֹר חָלִילָה אֶת מִצְווֹת ה' יָבוֹא מֹרֶךְ וּפַחַד בְּלִבֵּנוּ, וְכַנֶּאֱמָר (דברים כח, סו - סז): "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד". וְעוֹד נֶאֱמַר (קהלת ג, יד): "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו".

לָמָּה לֹא לָלֶכֶת בְּטִפּוּל בִּבְעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ בְּדֶרֶךְ שֶׁל תְּפִלָּה וּצְעָקָה לַה' הַמּוֹעִילִים מִכָּל דָּבָר אַחֵר, שֶׁכֵּן בְּאֶמְצָעוּת הַתְּפִלָּה אָדָם חָשׁ חִבּוּר לַה' בָּאֹפֶן הַמַּרְגִּיעַ בְּיוֹתֵר, וּבְכָךְ נוֹסֵךְ הוּא בְּעַצְמוֹ בִּטָּחוֹן וְעֹז, וּתְחוּשָׁתוֹ מֵעַתָּה הִיא אֵינֶנִּי לְבַד, אֵינֶנִּי מֻפְקָר נָטוּשׁ וְעָזוּב, אֲנִי מֻשְׁגָּח בְּהַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר זֶה שֶׁאוֹהֲבֵנִי יוֹתֵר מֵאַהֲבַת אָב לְבֵן, וְחָרֵד לְגוֹרָלִי הַטּוֹב, וּבְכָךְ תְּהֵא אֱמוּנָתוֹ תְּחוּשָׁתוֹ וְתִקְוָתוֹ שֶׁל זֶה הַמִּתְפַּלֵּל: לְעוֹלָם לֹא אֹבַד וּלְעוֹלָם לֹא אֲאַבֵּד אֶת תִּקְוָתִי שֶׁיִּהְיֶה סוֹף טוֹב עִמִּי, וּלְהַלָּן נְבָאֵר שֶׁזּוֹ בְּעֶצֶם סְגֻלַּת הַבּוֹטֵחַ בַּה' וּמִתְפַּלֵּל אֵלָיו, שֶׁחֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ, וּבְרַחֲמִים גְּלוּיִים יְנַהֲגֵהוּ ה'.

הַתְּפִלָּה הוֹפֶכֶת אֶת הָאָדָם לְאִישׁ אַחֵר, וּמֵעַתָּה אֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו הַגְּזֵרָה, אֶלָּא מִתְעַלֶּה הוּא לְהֵחָשֵׁב אִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא עָלָיו נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה, וְכָךְ מְבֹאָר בְּסֵפֶר "הָעִקָּרִים" (מאמר רביעי פי"ח) וּבְסֵפֶר "הָעֲקֵדָה" (שער כח), וּבְזֶה מְבָאֲרִים הֵם תְּמִיהָה, הֵיאַךְ עַל - יְדֵי הַתְּפִלָּה תִּתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה מֵהָאָדָם, וַהֲלֹא הַגְּזֵרָה נִגְזְרָה לְטוֹבָתוֹ, לְתִקּוּנוֹ וּלְתוֹעַלְתּוֹ, וְהֵיאַךְ יֵשׁ בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה לְהָסִיר הַיִּסּוּרִים שֶׁהֵם בְּעֶצֶם תִּקּוּנוֹ שֶׁל הָאָדָם?

אוּלָם כָּאָמוּר, הֱיוֹת וְהָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת הַתְּפִלָּה מִתְעַלֶּה לִהְיוֹת אִישׁ אַחֵר, וּבְמַהוּתוֹ נֶהֱפָךְ לְאִישׁ אַחֵר, וּמֵעַתָּה אֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו הַגְּזֵרָה, וּמֵעַתָּה תִּקּוּנוֹ נַעֲשֶׂה בְּזֶה גּוּפָא שֶׁהִתְעַלָּה מִמַּה שֶּׁהָיָה עַד כֹּה, וְנֶהֱפַךְ לְאִישׁ מַאֲמִין, לְאִישׁ שֶׁהַדַּעַת בּוֹ הִנָּהּ דַּעַת שֶׁל אֱמוּנָה - דֵּעָה אֶת ה' - וּבְכָךְ כְּבָר פּוֹעֵל לְעַצְמוֹ תִּקּוּן יוֹתֵר נִפְלָא מֵהַיִּסּוּרִים עַצְמָם.

וְהַתְּפִלָּה הַזּוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל הָאָדָם לַה', אֵין לָהּ עֵת וּזְמַן, זֹאת יָכוֹל הָאָדָם לְשׂוֹחֵחַ עִם קוֹנוֹ בְּכָל עֵת שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת לוֹ, בַּהֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲמִידָה בַּתּוֹר וּבְכָל עֵת שֶׁתִּזְדַּמֵּן לוֹ. וּכְכָל שֶׁיַּתְמִיד בִּתְפִלָּתוֹ לַה' עַל כָּל דָּבָר, וְכֵן בְּהוֹדָאָתוֹ לַה' עַל כָּל פְּרָט, כָּךְ יוֹתֵר תִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹ וְיָחוּשׁ אֶת ה' בְּמוּחָשִׁיּוּת מַמָּשִׁית.

וְאֶפְשָׁר זוֹ כַּוָּנַת רַבִּי יוֹחָנָן בִּגְמָרָא בְּרָכוֹת (כא): "וְהַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ", אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם - 12 שָׁעוֹת בְּיוֹם, זֶה הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן בַּמְּצִיאוּת, שֶׁכֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת אֶת יֶתֶר צְרָכָיו, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן - "וְהַלְוַאי..." אֶלָּא הַכַּוָּנָה בִּדְבָרָיו, שֶׁכָּל הַיּוֹם זְמַנָּהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְאֵין לָהּ זְמַן קָבוּעַ, אֶלָּא בְּכָל שָׁעָה וְרֶגַע בַּיּוֹם, זְמַנָּהּ שֶׁל תְּפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ. וְכַוָּנַת רַבִּי יוֹחָנָן "וְהַלְוַאי", שֶׁיֵּדַע הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּבְכָל עֵת מְצוֹא שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, יֵדַע שֶׁזֶּהוּ זְמַן מַתְאִים לִפְנוֹת בּוֹ אֶל הַבּוֹרֵא, וְאֵין זְמַנִּים מְסֻיָּמִים שֶׁדַּוְקָא בָּהֶם נִתָּן לִפְנוֹת לַבּוֹרֵא.

לָכֵן הָעֵצָה הַמּוֹעִילָה בְּיוֹתֵר לְהַרְגָּעַת וְשִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ, הוּא בְּעִקָּר לְטַפֵּל בְּדֶרֶךְ שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת לִמְקוֹר הַבְּרָכָה וְהָרְפוּאָה - שֶׁהוּא בּוֹרֵא הָעוֹלָם, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ: "רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת", "הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם", "הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי, הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים", וּכְשֶׁהִנְּךָ חָשׁ אֶת הִתְחַבְּרוּתְךָ וְהִתְקַשְּׁרוּתְךָ לְחֵי הַחַיִּים, לַכֹּל יָכוֹל, מִיָּד נוֹסֵךְ אַתָּה עַל עַצְמְךָ רוּחַ גְּבוּרָה וְעֹז, תְּחוּשַׁת בִּטָּחוֹן מְלַוָּה אוֹתְךָ, וּבְוַדַּאי לֹא פָּחוֹת מִכַּאֲשֶׁר הִנְּךָ תָּלוּי בִּפְסִיכוֹלוֹג שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהוֹעִיל וּלְהַצִּיל מִבְּלִי רְצוֹן ה', וְכַנֶּאֱמָר: "אִם ה' לֹא יִשְׁמֹר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר", אִם ה' מַסְתִּיר פָּנָיו מִי יָכֹל לַעֲזֹר לָאָדָם וְכַנֶּאֱמָר (תהילים ל, ח): "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל", וְהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, אִם אֵלּוּ הַמְפַתְּחִים תְּלוּת בַּפְּסִיכוֹלוֹג לַחְשֹׁב שֶׁהוּא "מַצִּיל חַיֵּיהֶם" - מְסַפְּרִים לְךָ שֶׁחָשִׁים הֵמָּה הֲקָלָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָךְ שֶׁתְּפַתַּח תְּלוּת בַּבּוֹרֵא, הַכֹּל יָכוֹל, שֶׁלֹּא פָּחוֹת תָּחוּשׁ הֲקָלָה וּתְחוּשַׁת עֹז וּבִטָּחוֹן בַּה', שֶׁכֵּן בַּבּוֹרֵא הַתְּלוּת הִנָּהּ תְּלוּת אֲמִתִּית וְלֹא מְדֻמָּה.

לָכֵן עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא וְהִנָּצֵל!

מְצָא לְךָ בְּכָל יוֹם פִּנָּה שְׁקֵטָה, תִּתְבּוֹדֵד עִם בּוֹרַאֲךָ, שְׁטַח לְפָנָיו אֶת הַמִּטְעָן הַיּוֹשֵׁב עַל לִבְּךָ, הַדִּבּוּר, שֶׁיְּהֵא בִּשְׂפָתְךָ וּרְהִיטוּת לְשׁוֹנְךָ, וּמַמָּשׁ תָּחוּשׁ שֶׁהִנְּךָ מִתְחַנֵּן לְפָנָיו כְּבֵן הַמִּתְחַנֵּן לִפְנֵי אָבִיו שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ הָאוֹהֲבוֹ מִצַּד אֶחָד, וּמִצַּד שֵׁנִי שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהוֹעִיל לוֹ. וְאָז תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ שִׁנּוּי לְטוֹבָה, וְהוּא בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, מֵהַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁהָיְתָה לִי שִׂיחָה עִמָּהֶם בְּנוֹשֵׂא זֶה, וּבְעֵצָה זוֹ הוֹעִילוּ לְעַצְמָם הַרְבֵּה וְיֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה אַף שֶׁיָּצְאוּ מִבְּעָיָתָם לְגַמְרֵי.

2. כיצד להתפלל באופן שלא להתאכזב

לְצַעֲרֵנוּ, רוֹאִים אָנוּ לִכְאוֹרָה שֶׁגַּם לְאַחַר רִבּוּי תְּפִלּוֹת, רִבּוּי הַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת לַה' הַבְּעָיוֹת עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָן.

חָשׁוּב לְבָאֵר כַּמָּה נְקֻדּוֹת חֲשׁוּבוֹת בְּנוֹשֵׂא זֶה, שֶׁכֵּן הִרְבֵּינוּ לְבָאֵר בְּסִפְרֵנוּ זֶה שֶׁהַפִּתְרוֹן לִבְעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ הוּא לְשׂוֹחֵחַ עִם ה' וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ מִקֶּרֶב לִבּוֹ לַה', וּבֵאַרְנוּ שֶׁהַנְהָגָה זוֹ נוֹסֶכֶת בָּאָדָם רוּחַ עֹז וּבִטָּחוֹן בַּה', נוֹפַחַת בּוֹ תִּקְוָה לְטוֹב, וְחָשׁ הוּא תְּחוּשָׁה שֶׁה' עִמּוֹ, הוּא אֵינֶנּוּ בּוֹדֵד נָטוּשׁ וּמֻפְקָר אֶלָּא מֻשְׁגָּח לְטוֹבָה.

אֶלָּא שֶׁיִּתָּכֵן וְיַגִּיעַ הָאָדָם לִשְׁבִירָה, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהִנֵּה כְּבָר תְּקוּפָה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לַה' מִקֶּרֶב לִבּוֹ, בִּבְכִיָּה וּבְשִׁבְרוֹן לֵב וַעֲדַיִן הַבְּעָיָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ לְלֹא פִּתְרוֹן.

וְיֵשׁ לְצַיֵּן שֶׁבְּיוֹתֵר בְּיָמֵינוּ תְּקוּפַת "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" מָצוּי מְאֹד עִנְיָן זֶה כִּמְבֹאָר בָּרַמְחַ"ל כֵּן יְהֵא קֹדֶם הַגְּאֻלָּה, וְהוּא לְצֹרֶךְ נִסְיוֹן הָאֱמוּנָה שֶׁיְּהֵא בְּתֹקֶף קֹדֶם הַגְּאֻלָּה.

וּבְכֵן יֵשׁ לָדַעַת ג' יְדִיעוֹת נְחוּצוֹת בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, וּבְג' יְדִיעוֹת הַלָּלוּ יִתְעַנֵּג הָאָדָם עַל תְּפִלָּתוֹ לַה', וּלְלֹא אַכְזָבוֹת גַּם כַּאֲשֶׁר תְּשׁוּעָתוֹ מִתְעַכֶּבֶת מִלָּבוֹא.

יְדִיעָה רִאשׁוֹנָה: הַתְּפִלָּה מַטָּרָה וְלֹא אֶמְצָעִי

מַטְּרַת מִצְוַת הַתְּפִלָּה, הִיא לֹא כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ נִפְתֹּר אֶת בְּעָיוֹת הַחַיִּים, לְהֵפֶךְ, בְּעָיוֹת הַחַיִּים נוֹעֲדוּ כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם נַגִּיעַ לַמַּטָּרָה שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: מִפְּנֵי מָה הָאִמָּהוֹת עֲקָרוֹת הָיוּ? מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים.

הַתְּפִלָּה יֵשׁ בָּהּ מַטָּרָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ, וְהִיא לְקָרֵב אֶת הָאָדָם לַבּוֹרֵא, לְחַזֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין הַנִּבְרָא לְבוֹרְאוֹ, שֶׁכֵּן עוֹלָמֵנוּ זֶה בָּנוּי בְּדֶרֶךְ שֶׁמַּסְתִּירָה וּמַסְגִּירָה אֶת אוֹר ה' מִבְּנֵי אָדָם, וְכִבְיָכוֹל עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג בְּדֶרֶךְ טֶבַע וּמִקְרֶה, כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יִפְקַח עֵינָיו וְיֵצֵא מִמַּרְאִית הָעַיִן הַשִּׁקְרִית הַזּוֹ, לְשֵׁם כָּךְ נוֹעֲדָה הַתְּפִלָּה שֶׁמַּזְכִּירָה לָאָדָם יוֹם יוֹם בִּתְפִלָּתוֹ וּבְבִרְכוֹתָיו שֶׁהָעוֹלָם מֻשְׁגָּח וּמֻנְהָג בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, כָּךְ שֶׁעֶצֶם זֶה שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, בְּכָךְ הֲלֹא מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, וְכִי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ כְּלָל.

וְאִם כֵּן נִתְבּוֹנֵן, הַאִם יֵשׁ רֶוַח גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁהִרְוִיחַ הָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ, וְגַם אִם לֹא הִתְמַלְּאָה בַּקָּשָׁתוֹ בְּאֹפֶן שֶׁחָפֵץ בָּהּ, הֲלֹא בְּעֶצֶם זֶה שֶׁיָּשַׁב וְשׂוֹחַח עִם בּוֹרֵא הָעוֹלָם וְחִזֵּק בְּכָךְ אֶת אֱמוּנָתוֹ בּוֹ זֶה כְּבָר רֶוַח גָּדוֹל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, שֶׁכֵּן כָּל תּוֹסֶפֶת וַאֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ בַּ"הַכָּרָה" שֶׁמִּתְחַזֶּקֶת בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ יוֹתֵר, זוֹ תַּכְלִית וְטוֹבָה נִצְחִית לָאָדָם, וּכְבָר בְּזֶה הִרְוִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָפֵץ לְהַרְוִיחַ בְּבַקָּשָׁתוֹ מֵה'.

וּבְהַמְחָשָׁה, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִרְגּוּן שֶׁפִּרְסֵם הַגְרָלָה לְטוֹבַת פְּעֻלּוֹתָיו, תּוֹצְאוֹת הַהַגְרָלָה הִנָּם: פְּרָס רִאשׁוֹן דִּירָה, פְּרָס שֵׁנִי מְכוֹנִית... אָדָם מְסֻיָּם רָכַשׁ שְׁנֵי כַּרְטִיסִים. בַּיּוֹם הַמְיֹעָד לַתּוֹצָאוֹת, בְּמַעֲמַד אִישֵׁי צִבּוּר וּמְנַהֲלֵי הָאִרְגּוּן עָרְכוּ אֶת אֹפֶן תּוֹצְאוֹת הַהַגְרָלָה בַּאֲמִינוּת וּבַחֲגִיגִיּוּת, וְאָכֵן זָכָה אוֹתוֹ אָדָם בְּדִירָה, אוֹתוֹ אָדָם לֹא הָיָה נוֹכֵחַ בְּמַעֲמַד עֲרִיכַת הַתּוֹצָאוֹת, וְכַנָּהוּג, הִתְקַשְּׁרוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד לְמִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הַזּוֹכֶה לְבַשְּׂרוֹ שֶׁזָּכָה בְּדִירָה, וְכֻלָּם מְרֻגָּשִׁים לִשְׁמֹעַ אֶת תְּגוּבָתוֹ שֶׁל הַזּוֹכֶה מִבַּעַד לַטֶּלֶפוֹן, וּבְכֵן תְּגוּבָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זוֹכֶה בִּמְקוֹם שֶׁתְּהֵא תְּגוּבָה שֶׁל מְאֻשָּׁר עַד בְּלִי דַּי, נִשְׁמְעָה תְּגוּבָה מְאֻכְזֶבֶת... וַהֲלֹא קָנִיתִי שְׁנֵי כַּרְטִיסִים, מָה עִם הַכַּרְטִיס הַשֵּׁנִי לֹא זָכִיתִי בּוֹ גַּם בַּפְּרָס הַשֵּׁנִי - בִּמְכוֹנִית...

כַּמּוּבָן שֶׁאָדָם זֶה - בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה - יֵחָשֵׁב לְמוּזָר וְתִמְהוֹנִי.

יְהוּדִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל לַה' עַל דִּירָה, וּמְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְרַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לִתְלוֹת תִּקְוָה, וּמְחַזֵּק אֶת כָּל יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה בְּקִרְבּוֹ מִכֹּחַ רְצוֹנוֹ לִזְכּוֹת בְּדִירָה, וּלְבַסּוֹף אָמְנָם לֹא זָכָה לְדִירָה, עָלָיו לָדַעַת: אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן קִבַּלְתָּ - תְּפִלָּה, וְאָמְנָם רַק אֶת הַפְּרָס הַשֵּׁנִי - דִּירָה - לֹא קִבַּלְתָּ, וּמַה לְּךָ כִּי תָּלִין אַחַר שֶׁבַּפְּרָס הָרִאשׁוֹן אָכֵן זָכִיתָ...

וְכָאָמוּר שֶׁכֵּן תַּכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ זֶה לֹא לְהַשִּׂיג דִּירָה, תַּכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ זֶה לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ מִבַּעַד לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ שֶׁמַּסְתִּירִים וּמַסְגִּירִים אֶת מְצִיאוּת ה' וְהַשְׁגָּחָתוֹ, וְאִם לְזֶה זָכִיתָ, מֶה חָסַרְתָּ...?! וְאִם אֶת זֶה חָסַרְתָּ בַּמֶּה זָכִיתָ...?!

וְהִנֵּה אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה סִגְנְנוּ לָנוּ אֶת נֻסַּח הַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ: "בָּרוּךְ אַתָּה... וְלִכְאוֹרָה אֵין לָשׁוֹן זוֹ מְכֻבֶּדֶת לְבָרֵךְ בָּהּ אֶת ה', הִנֵּה רוֹאִים אָנוּ שֶׁלְּאָדָם מְכֻבָּד קוֹאִים בְּלָשׁוֹן נִסְתֶּרֶת: "כְּבוֹדוֹ..." "אַתֶּם..." וְכַיּוֹצֵא, וְאִם כֵּן נֻסַּח הַבְּרָכָה הָיָה צָרִיךְ לִכְאוֹרָה לִהְיוֹת כָּךְ: "בָּרוּךְ כְּבוֹדוֹ... מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ..." אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, יָדְעוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כַּמָּה יְהֵא קָשֶׁה לִבְנֵי אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כָּךְ קָרוֹב אֲלֵיהֶם, וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹתֵיהֶם בָּאֹפֶן הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן סִגְנְנוּ בְּלָשׁוֹן זוֹ "אַתָּה", כְּדֵי שֶׁיָּחוּשׁ הָאָדָם אֶת קִרְבַת ה' אֵלָיו, וְיָחוּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהִנּוֹ מְדַבֵּר עִם ה' כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְרֵעֵהוּ שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב אֵלָיו כִּלְשׁוֹן הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים.

יְדִיעָה שְׁנִיָּה: אֵין תְּפִלָּה שֶׁהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד

עוֹד יְדִיעָה נְחוּצָה הַמּוּבֵאת בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וּבְיוֹתֵר בְּסִפְרֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו, שֶׁאֵין תְּפִלָּה שֶׁהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, מִכָּל תְּפִלָּה נִמְשָׁךְ "שֶׁפַע". וְהַשֶּׁפַע נִזְרָם בְּאֵיזֶשֶׁהוּ אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, לִפְעָמִים נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע בְּגָלוּי שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּמוֹ עֵינָיו שֶׁהִנֵּה וּתְפִלָּתוֹ הִתְקַבְּלָה, וְלִפְעָמִים הַשֶּׁפַע נִמְשָׁךְ בְּהֶסְתֵּר דְּהַיְנוּ לְכִוּוּן אַחֵר מִמַּה שֶּׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו הָאָדָם, וְזֶה בְּכַוָּנָה וּבְהַשְׁגָּחָה מֵה' לְטוֹבַת הָאָדָם, שֶׁכֵּן לִפְעָמִים לֹא טוֹב לָאָדָם שֶׁתִּתְקַבֵּל בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ זֶה עַתָּה, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל, וְהַתְּפִלָּה הֲלֹא מַמְשִׁיכָה שֶׁפַע, הַשֶּׁפַע הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו טוֹבָה אַחֶרֶת וְצֹרֶךְ אַחֵר.

וּבְאֹפֶן נוֹסָף מְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֵין תְּפִלָּה שֶׁהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, שֶׁכֵּן כָּל תְּפִלָּה נִשְׁמֶרֶת וּמֻפְקֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וּבְהֵאָסֵף כָּל הַתְּפִלּוֹת הַנִּצְרָכוֹת תָּבוֹא לוֹ הַיְשׁוּעָה.

וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְאָדָם שֶׁיַּנִּיחַ בְּכַף מִשְׁקֹלֶת אַחַת בַּרְזֶל בְּמִשְׁקָל 100 גְּרַם, וּבְכַף הַמִּשְׁקֹלֶת הַשֵּׁנִי מַנִּיחַ גְּרַם סֻכָּר, וְעוֹד גְּרַם וְעוֹד גְּרַם, אֲזַי כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ - 100 גְּרַם יְהֵא הַמִּשְׁקָל מֻכְרָע בְּשָׁוֶה, וּכְשֶׁיַּנִּיחַ עוֹד גְּרַם נוֹסָף יַכְרִיעַ הַכַּף שֶׁל הַסֻּכָּר, כֵּן הוּא בַּתְּפִלָּה, בְּכָל תְּפִלָּה מוֹסִיף הָאָדָם מִשְׁקָל נוֹסָף בְּכַף הַתְּפִלּוֹת, וּכְשֶׁיָּבוֹא סְכוּם הַתְּפִלּוֹת הַנִּצְרָכוֹת יַכְרִיעוּ אֶת כַּף הַגְּזֵרָה וְיִוָּשַׁע הָאָדָם.

יְדִיעָה שְׁלִישִׁית: כְּמִשְׁקַל הַתְּפִלָּה כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִשְׁקַל הַהִתְבַּטְּלוּת

יְדִיעָה חֲשׁוּבָה לִמְאֹד נִצְרֶכֶת לְזֶה הַמִּתְפַּלֵּל לַה' עַל בַּקָּשָׁה מְסֻיֶּמֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַכְזֵב וְיִשָּׁבֵר כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה הוּא שֶׁתְּפִלָּתוֹ לֹא נֶעֶנְתָה.

בְּיִסּוּרֵי בְּנֵי הָאָדָם יֶשְׁנָם בִּכְלָלוּת ב' גְּוָנֵי יִסּוּרִים, הָאֶחָד - יִסּוּרִים זְמַנִּיִּים, וְהַשֵּׁנִי יִסּוּרִים מִתְמַשְּׁכִים.

יֶשְׁנָם יִסּוּרִים שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הִנָּם לִזְמַן וּכְמוֹ, חֹלִי הַשַּׁפַּעַת, שֶׁבֶר יָד אוֹ שֶׁבֶר רֶגֶל, וְכַיּוֹצֵא שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הִנָּם לִזְמַן מְסֻיָּם וּלְאַחַר מִכֵּן מִסְתַּלְּקִים מֵהָאָדָם.

וּלְעֻמָּתָם יֶשְׁנָם יִסּוּרִים מִתְמַשְּׁכִים, וּכְמוֹ נָכוּת, שִׁתּוּק חֶלְקִי בְּאֶחָד מֵאֵיבְרֵי הָאָדָם, בְּעָיוֹת נֶפֶשׁ שֶׁפְּעָמִים הִנָּם לִזְמַן קָצָר וּפְעָמִים שֶׁמִּתְמַשְּׁכִים, בְּעָיוֹת זוּגִיוּת, וַחֲשׂוּכֵי בָּנִים כְּמוֹ כֵן יִתָּכֵן וְהִנָּם לִזְמַן קָצָר וְיִתָּכֵן וְהִנָּם מִתְמַשְּׁכִים, פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם יִתָּכֵן וְתִפָּתֵר לְאַחַר זְמַן קָצָר וְיִתָּכֵן וְתִתְמַשֵּׁךְ לִזְמַן אָרֹךְ.

וּבְכֵן גָּוֶן הַיִּסּוּרִים שֶׁהִנָּם בְּדֶרֶךְ כְּלָל לִזְמַן מְסֻיָּם וּכְמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ בַּגָּוֶן הָרִאשׁוֹן, עַל הָאָדָם כַּמּוּבָן לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁרְפוּאָתוֹ תְּלוּיָה בַּבּוֹרֵא בִּלְבַד וְלֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְהַמִּקְרֶה, שֶׁכֵּן בִּגְוָנֵי יִסּוּרִים כָּאֵלּוּ עָלוּל הָאָדָם לְהִתְרַפּוֹת מֵהַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע מִסְתַּלְּקִים הֵמָּה לְאַחַר זְמַן קָצָר, וְלָכֵן בְּדַוְקָא עָלָיו לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל מְנָת לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין שׁוּם מִקְרִיּוּת וְטֶבַע בָּעוֹלָם וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד.

וְאִלּוּ בְּגָוֶן הַיִּסּוּרִים הַשֵּׁנִי שֶׁיִּתָּכֵן וְיִתְמַשְּׁכוּ לִזְמַן רַב, כָּאן יֵשׁ לָדַעַת יְדִיעָה נְחוּצָה לִמְאֹד, וְהוּא שֶׁיַּסְכִּים זֶה הַמִּתְפַּלֵּל בְּהַסְכָּמָה בְּלֵב שָׁלֵם, שֶׁאִם יִרְצֶה ה' בַּהֶמְשֵׁכִיּוּת שֶׁל הַיִּסּוּרִים מְקַבֵּל אֲנִי זֹאת בְּהַסְכָּמָה וּבְלֵב שָׁלֵם, וּמְבַטֵּל אֲנִי דַּעְתִּי לִרְצוֹן ה', וְאֵין לִי שׁוּם רָצוֹן אַחֵר מִבִּלְעֲדֵי רְצוֹן ה'.

וְלָכֵן בְּמַקְבִּיל לַהַשְׁקָעָה שֶׁמַּשְׁקִיעַ הִנְּךָ בַּתְּפִלָּה חַיָּב אַתָּה לְהַשְׁקִיעַ בָּרָצוֹן וּבַהַסְכָּמָה לְבַטֵּל רְצוֹנְךָ לִרְצוֹן ה' וּבְאִם יַחְפֹּץ ה' בְּהֶמְשֵׁכִיּוּת הַיִּסּוּרִים הִנְּךָ מְבַטֵּל דַּעְתְּךָ וּרְצוֹנְךָ לִרְצוֹנוֹ.

וּכְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים יוּבְנוּ הֵיטֵב נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִגְנוֹן כָּזֶה.

אִם מַשְׁקִיעַ אַתָּה בִּתְפִלָּתְךָ הַשְׁקָעָה בְּמִשְׁקָל "טוֹן", צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְךָ גַּם הַשְׁקָעָה שֶׁל הִתְבַּטְּלוּת בְּמִשְׁקָל "טוֹן" אוּלָם אִם בְּיָדְךָ הִתְבַּטְּלוּת וְהַסְכָּמָה לַיִּסּוּרִים שֶׁיִּתְמַשְּׁכוּ בְּמִשְׁקָל "חֲצִי טוֹן" בִּלְבַד, וּבִתְפִלָּתְךָ הִנְּךָ מַשְׁקִיעַ "טוֹן" מְסֻכָּן אַתָּה בְּכָךְ לְהִתְאַכְזֵב וּלְהִשָּׁבֵר מִתְּפִלָּתְךָ בְּמִקְרֶה וְתִתְאַכְזֵב שֶׁלֹּא תֵּעָנֶה בַּקָּשָׁתְךָ. וְאִם בְּיָדְךָ רַק "חֲצִי טוֹן" שֶׁל הַסְכָּמָה וְהִתְבַּטְּלוּת, אָכֵן תַּשְׁקִיעַ בִּתְפִלָּתְךָ רַק מִשְׁקָל שֶׁל "חֲצִי טוֹן" בִּלְבַד, וְאַל תַּפְצִיר וְתוֹחִיל בִּתְפִלָּתְךָ אֶלָּא רַק בְּהֶתְאֵם לְמִדַּת הִתְבַּטְּלוּתְךָ לְהַסְכִּים לִרְצוֹן ה' בְּכָל אֲשֶׁר יִרְצֶה.

וְלָכֵן לְעִנְיָנֵנוּ בִּבְעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִנָּם הַרְבֵּה פְּעָמִים מִצָּרוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת, יֵשׁ לְךָ לְהִתְפַּלֵּל לַה', אוּלָם בְּמַקְבִּיל תִּתְבַּטֵּל לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ ה', וְתַסְכִּים בְּלִבְּךָ לַאֲשֶׁר יִרְצֶה ה', וְתַאֲמִין שֶׁאִם יִרְצֶה ה' שֶׁעֲדַיִן יִתְמַשְּׁכוּ הַיִּסּוּרִים, בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם תּוֹעֲלִיּוֹת רַבּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַטְנוּם בְּסִפְרֵנוּ יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּסִפּוּרוֹ הָאִישִׁי שֶׁל זֶה שֶׁחָוָה יִסּוּרִים הַלָּלוּ תְּקוּפָה, וְסִכַּמְנוּ שָׁם כְּ - 20 תּוֹעֲלִיּוֹת יֶשְׁנָם בְּגָוֶן יִסּוּרִים אֵלּוּ שֶׁל פְּחָדִים וַחֲרָדוֹת וְכַיּוֹצֵא.

אֲזַי אָמְנָם יֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ בִּתְפִלָּה לַה' לְהֵרָפֹּאת וּלְהִוָּשַׁע מֵהֶם, אוּלָם שֶׁיְּהֵא זֶה בְּמַקְבִּיל לְהִתְבַּטְּלוּת לִרְצוֹן ה', וּכְכָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ הִתְבַּטְּלוּת וְהַסְכָּמָה לִרְצוֹן ה' כֵּן בְּמִדָּה זוֹ תַּשְׁקִיעַ בִּתְפִלָּתְךָ וְתִתְאַמֵּץ לְבַקֵּשׁ מֵה' רְפוּאָה, אַחַר שֶׁבְּיָדְךָ הַסְכָּמָה שֶׁבְּמִדָּה וְיַחְפֹּץ ה' שֶׁיִּמָּשְׁכוּ הִנְּךָ מַסְכִּים לְכָךְ בְּלֵב שָׁלֵם, מִמֵּילָא לְעוֹלָם לֹא תִּתְאַכְזֵב מִתְּפִלָּתְךָ.

משקעים בנפש ופתרונן ביהדות

1. המשקעים יכולים להוות אתגר לעליה ולהתרוממות הנפש

יַלְדוּת קָשָׁה, סֵבֶל בַּחַיִּים מִגִּיל צָעִיר, אוֹ שֶׁזֶּה מִסִּבַּת יַלְדוּת אֵצֶל הוֹרִים קְשֵׁי יוֹם שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת זַעֲמָם וְכַעְסָם עַל בְּנֵיהֶם וְהִטִּילוּ עֲלֵיהֶם אֵימָה יוֹם יוֹם עַד שֶׁחָדַר הַפַּחַד לְלִבּוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ כֵן בְּנֵי זוּג שֶׁחָיוּ בֵּינֵיהֶם בִּמְרִיבוֹת צְעָקוֹת וְהַכָּאוֹת, וּבְכָךְ הִכְנִיסוּ אֶת בְּנֵיהֶם לַחֲרָדוֹת.

וְעוֹד יִתָּכֵן יַלְדוּת קָשָׁה הַמּוֹתִירָה מִשְׁקָעִים עֲמֻקִּים בַּנֶּפֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר הָאָדָם בְּיַלְדוּתוֹ "פִּשְׁעֵי חֶבְרָה" מֵחֲבֵרִים שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ בְּהִתְעַלְּלוּת וּבְהַשְׁפָּלָה, "הֶחְרִימוּהוּ" מֵחֶבְרָתָם, עַד שֶׁכָּל בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי יָרַד וּתְחוּשָׁתוֹ תְּחוּשַׁת שִׁפְלוּת בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּיכָלְתּוֹ, וְיִתָּכֵן אַף שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְדַבֵּר בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים, אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַבִּיעַ דַּעְתּוֹ בְּשׁוּם עִנְיָן, וְכַיּוֹצֵא.

בְּדוֹמֶה לְזֶה, סִפֵּר לִי יָדִיד חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שֶׁהַיּוֹם הִנּוֹ מְיֻחָד בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁתְּקוּפָה אֲרֻכָּה הָיָה סוֹבֵל מֵחֲרָדוֹת, אֶלָּא שֶׁבִּמְיֻחָד הָיָה בְּאֹפֶן קָבוּעַ חָשׁ כָּל מוֹצָאֵי שַׁבָּת תְּקִיפָה קָשָׁה שֶׁל חֲרָדָה, וְלֹא יָדַע מֵאֵיזֶה סִבָּה דַּוְקָא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת תּוֹקַפְתּוֹ חֲרָדָה בְּאֹפֶן קָשֶׁה, עַד שֶׁנָּפַל בְּלִבּוֹ זִכָּרוֹן מֵהֶעָבָר, וְהוּא שֶׁלִּפְנֵי עֲשָׂרוֹת שָׁנִים הָיָה לוֹ עֵסֶק בְּחוּ"ל, עֵסֶק שֶׁל מִסְעָדָה וּמְכִירַת מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים בְּאֵזוֹר שֶׁל גּוֹיִים, וּבְכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ לְאוֹתָם גּוֹיִים שֶׁהָיוּ בָּאִים וּמִשְׁתַּכְּרִים וּמִשְׁתּוֹלְלִים בַּחֲנוּתוֹ, וְהָיָה הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמָּהֶם לְבַדּוֹ עַד 3 לִפְנוֹת בֹּקֶר, הַלַּיְלָה הַזֶּה הָיָה עוֹבֵר עָלָיו בְּפַחַד אֵימִים, שֶׁכֵּן הָיוּ דּוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ בְּשִׁכְרוּתָם מַשְׁקָאוֹת, וְלִפְעָמִים הָיָה עָלָיו לְסָרֵב לִתֵּן לָהֶם כִּי לֹא הָיוּ מְשַׁלְּמִים, וּבְמַצָּב שֶׁכָּזֶה הָיְתָה סַכָּנָה שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ אוֹ בִּרְכוּשׁוֹ, לְהַכּוֹתוֹ אוֹ לַהֲרֹס וְלִשְׁבֹּר אֶת תְּכוּלַת חֲנוּתוֹ, וְכָךְ הָיָה מַעֲבִיר בְּפַחַד וַחֲרָדָה כָּל לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְהֵבִין שֶׁזֶּה שֶׁגָּרַם לוֹ מִשְׁקָע עַד הַיּוֹם לִהְיוֹת חָרֵד וּמְפֻחָד בִּמְיֻחָד כָּל מוֹצָאֵי שַׁבָּת דַּוְקָא.

הֶעֱלִינוּ כַּמָּה מַצָּבִים, וְיֶשְׁנָם עוֹד כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, כָּל אֶחָד וְסִפּוּרוֹ. שֶׁכֵּן יִתָּכֵן הַרְבֵּה שֶׁבַּ"תַּת מוּדָע" שֶׁלָּהֶם מֻנָּחִים זִכְרוֹנוֹת שֶׁל מַצָּבִים עֲגוּמִים וְהֵם עַצְמָם אֵינָם מוּדָעִים לָהֶם, וּבָא זֶה לִידֵי בִּטּוּי בְּתוֹפָעוֹת שֶׁל חֲרָדוֹת, דִּכְאוֹנוֹת, חֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי וְעוֹד.

בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה עִם הָאָדָם הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, לְאֵיזֶה הוֹרִים יִוָּלֵד - לְהוֹרִים מְפַנְּקִים אוֹ לְהוֹרִים קְשֵׁי יוֹם, אֵילוּ אַחִים וַאֲחָיוֹת יִהְיוּ לוֹ, לְאֵיזוֹ חֶבְרָה יִזְדַּמֵּן, אָפְיוֹ, כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, מִדּוֹתָיו וּטְבָעָיו, תֹּאַר פָּנָיו, חִנּוֹ, גֹּבַהּ קוֹמָתוֹ, בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ וְכַיּוֹצֵא - הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֶלָּא שֶׁהַהַשְׁגָּחָה מְסַבֶּבֶת אֶת מִקְרָיו שֶׁל הָאָדָם מִסִּבּוֹת טִבְעִיּוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁהִזְכַּרְנוּ וְרַבּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

וּבְכֵן כֵּיצַד נוּכַל לִפְתֹּר, אוֹ לְפָחוֹת לְהָקֵל סֵבֶל זֶה בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה.

פַּעַם בָּא מִישֶׁהוּ לַ"סְּטַיְפְּלֶר" זצוק"ל, וְאָמַר לוֹ שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ סָבַל יִסּוּרִים רַבִּים, וְיֵשׁ לוֹ מִכָּךְ זִכְרוֹנוֹת מָרִים, וְטַעַם מְרִירוּת מְלַוֵּהוּ בְּכָל יוֹם, הֵשִׁיב לוֹ הַ"סְּטַיְפֶּלֶר": אִם אֲנִי הָיִיתִי חוֹשֵׁב עַל הַצָּרוֹת וְהַסֵּבֶל שֶׁסָּבַלְתִּי בִּצְעִירוּתִי, הַאֲמֵן לִי שֶׁלֹּא הָיִיתִי יָכוֹל לִלְמֹד אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד שֶׁל גְּמָרָא... שֶׁכֵּן בִּצְעִירוּתִי סָבַלְתִּי עֹנִי רַב, בְּרוּסְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית סָבַלְתִּי וְנִרְדַּפְתִּי, וְעוֹד פֵּרֵט לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה צָרוֹת, אֶלָּא שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְהַנִּיחַ אֶת כָּל הַצָּרוֹת בַּצַּד וְלָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד...

וְאִם תִּשְׁאַל הֵיאַךְ הִצְלִיחַ לְהַנִּיחַ אֶת כָּל הַצָּרוֹת בַּצַּד, וְכִי הַצָּרוֹת מֻנָּחִים בְּקֻפְסָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַנִּיחָם בַּצַּד, וַהֲלֹא הַצָּרוֹת שְׁקוּעִים עָמֹק עָמֹק בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם עַד שֶׁיּוֹצְרִים אֶצְלוֹ מִשְׁקָע עָמֹק שֶׁל תְּחוּשַׁת סֵבֶל וְעִצָּבוֹן.

הַתְּשׁוּבָה הִיא: תְּמִימוּת בַּה', "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ", כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, זֶהוּ מֵה' הַטּוֹב וְהָרַחֲמָן, שֶׁרַחֲמָיו לֹא פּוֹסְקִים אֲפִלּוּ לְרֶגַע, וּכְאָמְרֵנוּ: "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת", הֲרֵי שֶׁנִּפְלְאוֹת וְטוֹבוֹת ה' הִנָּם בְּכָל עֵת, דְּהַיְנוּ אַף בִּשְׁעַת הַדִּין הַקָּשָׁה שֶׁנִּרְאֶה כִּבְיָכוֹל שֶׁכְּבָר תַּמּוּ חַסְדֵּי ה', אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא: "הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ", חַסְדֵּי וְרַחֲמֵי ה' מַתְמִידִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל רֶגַע, אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת רוֹאֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהַחֶסֶד הַגָּדוֹל עִם הָאָדָם הוּא לְהַעֲנִישׁוֹ וּלְיַסְּרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַחוֹלֵף וְהַדִּמְיוֹנִי כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לָעוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי וְהָאֲמִתִּי, וְאֵין הוּא מִתְחַשֵּׁב בְּשִׂכְלוֹ הַקָּטָן וְהַמְצֻמְצָם שֶׁל הָאָדָם שֶׁחָפֵץ לִחְיוֹת בְּטוֹב וּבִרְוָחָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא אִכְפַּת לוֹ מֵעוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי וְהָאֲמִתִּי, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם קְצַר רְאִיָּה וּקְטַן הַשֵּׂכֶל, וְאֵינוֹ חָכָם לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד שֶׁהוּא עוֹלַם הַנֶּצַח, יֵלֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם שִׂכְלוֹ הַטִּפֵּשׁ שֶׁל זֶה וְיִתֵּן לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, הֲלֹא זֶהוּ עֹנֶשׁ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לָאָדָם וְכַנֶּאֱמָר: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ", זֹאת עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַק לְשׂוֹנְאָיו וּמַכְעִיסָיו לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מְנָת לְהַאֲבִידָם לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה זֹאת חָלִילָה לְאוֹהֲבָיו וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְווֹתָיו.

2. ספורים מהתמודדותן של גדולי ישראל במצבים קשים
(מספר "לקח טוב")

לְהַלָּן מִסְפַּר עֻבְדּוֹת מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הֵיאַךְ עָמְדוּ בְּעֹז רוּחַ וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת גַּם בְּמַצָּבִים שֶׁל טְרָגֶדְיוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁפָּגְעוּ בָּהֶם וּבְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.

הָרַבִּי מִצַּאנְז, אִבֵּד בַּשּׁוֹאָה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, טְרָגֶדְיָה שֶׁכָּזוֹ וְכִי לֹא אֲמוּרָה לְהַשְׁאִיר מִשְׁקָעִים בַּנֶּפֶשׁ עַד אָבְדָנָהּ לְגַמְרֵי?! וְעִם כָּל זֶה לְאַחַר הַשּׁוֹאָה בָּא כָּאן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שִׁקֵּם עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ, וְעָבַד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה כָּל יָמָיו, חִבֵּר סְפָרִים בַּהֲלָכָה, הֵקִים קִרְיָה מְפֹאֶרֶת בִּנְתַנְיָה, בָּנָה בֵּית חוֹלִים (לַנִיאָדוֹ), הִשְׁאִיר חֲתָנִים וּבָנִים גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, וְנִפְטַר זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶּעלְז, שָׂרְפוּ אֶת בְּנוֹ מוּל עֵינָיו בַּשּׁוֹאָה, וּכְשֶׁאָמַר מִישֶׁהוּ לָאַדְמוֹ"ר: שֶׁכְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר לֹא יֵדַע יוֹתֵר מִצָּרוֹת... הֵשִׁיב לוֹ הָאַדְמוֹ"ר: אֵינִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁכֵּן מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִי צָרוֹת... וְהֵיאַךְ אוֹמֵר לִי אַתָּה שֶׁלֹּא אֵדַע יוֹתֵר מִצָּרוֹת, שֶׁכֵּן וְכִי עַד עַכְשָׁו הָיָה לִי פַּעַם צָרוֹת...?!

הַחֲזוֹן אִישׁ כּוֹתֵב בְּאִגֶּרֶת:

בִּהְיוֹתִי שָׁבוּר וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים, וְלֹא זָכִיתִי לְשׁוּם עֹנֶג מִתַּעֲנוּגֵי הַחַיִּים (וְכַיָּדוּעַ שֶׁהָיָה חֲשׂוּךְ בָּנִים), נוֹסָף לִכְאֵבֵי הַגּוּף וּשְׁבִירָתוֹ כָּל הַיָּמִים, הָעֹנֶג הַיְחִידִי הוּא לִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי, וְאֵין לִי צַעַר יוֹתֵר גָּמוּר מִכִּשָּׁלוֹן בְּעָווֹן.

בְּסֵפֶר "פְּנֵי מֵאִיר", שֶׁנִּכְתַּב עַל קוֹרוֹת חַיָּיו שֶׁל ר' מֵאִיר פַיְסְט מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית:

בְּגִיל אַרְבַּע חָלָה ר' מֵאִיר בְּשִׁתּוּק מֻחְלָט בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, וּמֵאָז לֹא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת אֲפִלּוּ צַעַד אֶחָד. אֲפִלּוּ לַעֲמֹד וּלְהִשָּׁעֵן עַל רַגְלָיו בְּעֶזְרַת קַבַּיִם לֹא הָיָה מְסֻגָּל. מִשּׁוּם כָּךְ הָיָה נֶאֱלָץ לִהְיוֹת מְרֻתָּק לְעֶגְלַת נָכִים כָּל יְמֵי חַיָּיו. בְּנוֹסָף לַשִּׁתּוּק, סָבַל ר' מֵאִיר מִבְּעָיוֹת בְּרִיאוּתִיּוֹת נוֹסָפוֹת. הוֹרָיו נִפְטְרוּ בְּמֶשֶׁךְ הַמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה לִימֵי חַיָּיו, כָּךְ שֶׁרֹב יְמֵי חַיָּיו הָיָה גַּלְמוּד לְלֹא הוֹרִים אוֹ מִשְׁפָּחָה.

בְּמֶשֶׁךְ עַשְׂרוֹת שָׁנִים הִבִּיעוּ גְּדוֹלֵי הָרְפוּאָה אֶת תְּמִיהָתָם כֵּיצַד חַי ר' מֵאִיר אֶת חַיָּיו. אֶחָד מֵרוֹפְאָיו קָבַע, שֶׁמִּבְּחִינָה רְפוּאִית לֹא תִּתָּכֵן שׁוּם אֶפְשָׁרוּת שֶׁיַּעֲבֹר אֶת גִּיל הָאַרְבָּעִים. אַךְ ר' מֵאִיר חַי כְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה לְאַחַר גִּיל הָאַרְבָּעִים, וְנִפְטַר מִמַּחֲלָה שֶׁלֹּא הָיְתָה קְשׁוּרָה בְּמֵישָׁרִין לְמַצָּבוֹ הַכְּלָלִי.

אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם בְּמַצָּבוֹ עָלוּל לִפֹּל לְאֻמְלָלוּת וְלִמְרִירוּת - מַצָּב הַמִּתְבַּטֵּא בְּדִכָּאוֹן וְיֵאוּשׁ, קִנְאָה בַּזּוּלַת, חֹסֶר רָצוֹן לִחְיוֹת וְצִפִּיָּה לְקֵץ הַחַיִּים - הֲרֵי שֶׁמַּצָּבוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר הָיָה בְּדִיּוּק הָפוּךְ מִכָּךְ. הוּא הָיָה מָלֵא שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר, סַבְלָן וְשָׁלֵו, מָלֵא תִּקְוָה וְעִידוּד, שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת הַזּוּלַת כִּבְשִׂמְחָתוֹ מַמָּשׁ, וּתְשׁוּקַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ הָיְתָה עֲצוּמָה. פָּנָיו קָרְנוּ תָּמִיד מֵאֹשֶׁר, וְהַשִּׂמְחָה לֹא זָזָה מִמֶּנּוּ. בְּכָל מַצָּב וּבְכָל זְמַן הָיָה מָלֵא שִׂמְחָה וְעִידוּד וּשְׂבִיעוּת רָצוֹן, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַשִּׂמְחָה הָיְתָה חֵלֶק מִמְּצִיאוּתוֹ.

כֵּיצַד זָכָה לְהַגִּיעַ לְמַצָּב נִשְׂגָּב כָּזֶה?

נֶאֱמַר בִּתְהִלִּים (פד, יא): "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף וְגוֹ'". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: "כִּי טוֹב יוֹם אֶחָד בַּחֲצֵרֶיךָ וּלְמָחָר יָמוּת, מִלִּחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים בְּמָקוֹם אַחֵר". חַצְרוֹת ה' בְּיָמֵינוּ הֵן הַיְשִׁיבוֹת וּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת, שֶׁכֵּן מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. וּבְעֶצֶם, כָּל מִי שֶׁחַי חַיֵּי תּוֹרָה נֶחְשָׁב לְיוֹשֵׁב בְּחַצְרוֹת ה'. אִי לְכָךְ, הֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן שֶׁיּוֹם אֶחָד שֶׁל חַיִּים שֶׁל בֶּן תּוֹרָה עֲדִיפִים עַל אֶלֶף שָׁנִים שֶׁל חַיִּים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים לְלֹא תּוֹרָה.

זֶה הָיָה סוֹד הַצְלָחָתוֹ וְעִלַּת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר. הוּא חַי בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו חַיֵּי אֹשֶׁר וּבְרָכָה, כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו הָיָה שָׁקוּל לְיוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה, וְלָכֵן הַשִּׂמְחָה וְהָאֹשֶׁר הָיוּ עַל פָּנָיו תָּמִיד, לַמְרוֹת הַסֵּבֶל הָרַב שֶׁסָּבַל.

בְּר' מֵאִיר רָאוּ בְּחוּשׁ אֶת דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי" - דַּיּוֹ שֶׁהוּא חַי. עֶצֶם זְכוּת הַחַיִּים, גַּם אִם אֵין בָּהֶם שׁוּם "עוֹלָם הַזֶּה", דַּי בָּהֶם. תְּשׁוּקָתוֹ לִחְיוֹת וְאַהֲבַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲזָקוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאֹד, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, כִּי ר' מֵאִיר יָדַע אֶת עֵרֶךְ הַחַיִּים, וְיָדַע כֵּיצַד לְנַצֵּל אֶת הַחַיִּים.

הַגָּאוֹן הָרַב מְנַחֵם שַׁךְ זצוק"ל הָיָה מְסַפֵּר:

בֵּין מַחֲנוֹת הָעֲבוֹדָה הַיְדוּעִים לְשִׁמְצָה בְּרוּסְיָה, נוֹדַע מַחֲנֶה "קַטֶרִינְגָא" כַּגָּרוּעַ שֶׁבְּכֻלָּם. הַקֹּר שֶׁשָּׂרַר בַּמָּקוֹם הַהוּא הָיָה גָּדוֹל לְלֹא נְשׂוֹא. תְּנָאֵי הַמִּחְיָה וְהַמְּגוּרִים הָיוּ נוֹרָאִים בְּיוֹתֵר, וּבְנוֹסָף לְכָךְ הָיוּ מַעֲבִידִים שָׁם אֶת הָאֲנָשִׁים בַּעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת בְּיוֹתֵר. אָדָם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לְהִשָּׁלַח לַעֲבֹד בְּ"קַטֶרִינְגָא", הָיָה מִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהִשָּׁלַח לְכָל מָקוֹם אַחֵר, וַאֲפִלּוּ לְסִיבִּיר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְ"קַטֶרִינְגָא". אִם בַּקָּשָׁה כָּזוֹ הָיְתָה מִתְקַבֶּלֶת וְהָאָדָם הָיָה נִשְׁלָח לְסִיבִּיר, הָיָה הַדָּבָר מִתְקַבֵּל בְּסִפּוּק רַב. בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה הָיָה שׁוֹהֶה וְעוֹבֵד בְּסִיבִּיר עַל אַף הַסֵּבֶל וְהַקְּשָׁיִים, לְפִי שֶׁבְּכָךְ הָיָה נִצָּל מֵעֹנֶשׁ "קַטֶרִינְגָא" הַנּוֹרָא.

הוּא הַדִּין בַּאֲשֶׁר לְיִסּוּרֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. כָּל אָדָם עָתִיד לִהְיוֹת נִדּוֹן בְּגֵיהִנּוֹם עַל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו, לְפִיכָךְ עָלָיו לִשְׂמֹחַ בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר פּוֹקְדִים אוֹתוֹ יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֵּן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא נִצָּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כִּי אֵין לְהַשְׁווֹת כְּלָל אֶת הַיִּסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

כּוֹתֵב ר' אַבְרָהָם אַייזִין בְּמַאֲמָר לְזִכְרוֹ שֶׁל אָבִיו ר' יִצְחָק אַייזִיק הַלֵּוִי זַצַ"ל:

בְּמִלְחֶמֶת תש"ח נָפְלוּ מִפִּגְזֵי הָאוֹיֵב שִׁבְעָה מִבְּנֵי בֵּיתוֹ (בְּנוֹ, כַּלָּתוֹ, שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו וּשְׁלֹשׁ נֶכְדוֹתָיו) הי"ד. אוּלָם גַּם גַּלֵּי הַיִּסּוּרִים וְנַחֲלֵי הַדָּם שֶׁשְּׁטָפוּהוּ לֹא גְּרָפוּהוּ אִתָּם. מִמִּבְחֲנֵי הָאֵימִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אָז וּמִכּוּר הַיִּסּוּרִים שֶׁשָּׁקַע בּוֹ, יָצָא כְּשֶׁהוּא מְזֻכָּךְ שִׁבְעָתַיִם.

הֵעִיד בְּפָנֵינוּ הַגָּאוֹן ר' שָׁלוֹם נֹחַ בַּרַזוֹבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, הָאַדְמוֹ"ר מִסְּלוֹנִים, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מַר וְנִמְהָר הִגִּיעַ הוּא רִאשׁוֹן לְבֵית אַבָּא זַצַ"ל וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְגֹאָל כֻּלּוֹ בְּדַם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וּמְכֻנָּס בּוֹדֵד בְּפִנָּתוֹ עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר שֶׁנִּשְׁאַר לִפְלֵטָה. נִכְנַס ר' שָׁלוֹם נֹחַ, עָמַד דּוּמָם וּבָלַע אֶת אַנְחוֹתָיו וְיִבֵּשׁ דִּמְעוֹתָיו, עַד שֶׁפָּתַח וְאָמַר: מְחֻתָּנֵנוּ ר' יִצְחָק אַייזִיק, נִסִּיתִי לְהַעֲלוֹת בְּחַכָּתִי מִלִּים כָּלְשֶׁהֵן לְנַחֲמוֹ - וְלֹא מָצָאתִי. אַף בְּסֵפֶר אִיּוֹב חִפַּשְׂתִּי וְחִטַּטְתִּי וְלֹא מָצָאתִי.

אַחֲרֵי שְׁהִיָּה שֶׁל דּוּמִיָּה, דּוּמִיַּת מָוֶת, פָּתַח אַבָּא זַצַ"ל וְאָמַר: מְחֻתָּן - לֶעבִּין יַקִּירִי, בְּוַדַּאי זָכוּר לְךָ מַה שֶּׁכָּתוּב וּמְסֻפָּר בְּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר אַהֲבַת ה', עַל חָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה קָם בַּלַּיְלָה וְאוֹמֵר: "אֱלֹקַי, הִרְעַבְתַּנִי וְעָרֹם עֲזַבְתַּנִי, וּבְמַחְשַׁכֵּי הַלַּיְלָה הוֹשַׁבְתַּנִי, וְעֻזְּךָ וְגָדְלְךָ הוֹרֵיתַנִי. אִם תִּשְׂרְפֵנִי בָּאֵשׁ, לֹא אוֹסִיף כִּי אִם אַהֲבָה אוֹתְךָ וְשִׂמְחָה בְּךָ", דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר אִיּוֹב (איוב יג, טו): "הֵן יִקְטְלֵנִי - לוֹ אֲיַחֵל!"

כָּךְ קִבֵּל עָלָיו אַבָּא אֶת הַדִּין בְּכָל מוֹרָאוֹ.

סִפֵּר הַגָּאוֹן ר' מֹשֶׁה שְׁטֶרְנְבּוּךְ שליט"א, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ נִכְנַס לְבַקֵּר אֶת רַבּוֹ הַגָּאוֹן ר' מָרְדְּכַי זַצַ"ל שֶׁשָּׁכַב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים, מִשֶּׁרָאָהוּ הַגָּאוֹן ר' מֹשֶׁה, בִּקְּשׁוֹ: מֹשֶׁהלֶ'ה, הִתְפַּלֵּל עָלַי. וּכְשֶׁשָּׁאַל מַה לְּהִתְפַּלֵּל, הֵשִׁיב לוֹ: תִּתְפַּלֵּל שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּל הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא זַךְ וְנָקִי. אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים חָזַר וּשְׁאָלוֹ אִם הִתְפַּלֵּל כְּבָר, הֵשִׁיב לוֹ ר' מֹשֶׁה: לֹא וָלֹא, רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה לָרַבִּי טוֹב, לְפִיכָךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ שֶׁיִּהְיוּ לָרַבִּי עוֹד צָרוֹת וְיִסּוּרִים.

אָמַר לוֹ הַגָּאוֹן ר' מָרְדְּכַי: מֹשֶׁה'לֶה, מֹשֶׁהלֶ'ה, הֲרֵי תָּבִין שֶׁגַּם אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה לִי רַק טוֹב, אַךְ מַהוּ הַטּוֹב הָאֲמִתִּי? לָבוֹא לְעוֹלַם הָאֱמֶת זַךְ וְנָקִי. כַּמָּה זֶה טוֹב! אָנָּא, הִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁאֲקַבֵּל הַכֹּל כָּאן וְאַגִּיעַ לְשָׁם נָקִי.

סִפֵּר הָרַב מֵאִיר צ'וֹלָק שְׁלִיטָ"א עַל אַבְרֵךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה חָשׁוּב וּמַתְמִיד גָּדוֹל שֶׁנִּפְטַר בְּגִיל צָעִיר מְאֹד. הַלָּה סָבַל מִיִּסּוּרִים קָשִׁים, וּלְהָרַב צ'וֹלָק הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לִרְאוֹתוֹ בְּכָךְ. כַּאֲשֶׁר הִבְחִין הַחוֹלֶה בְּזֶה, אָמַר לוֹ כְּמַמְתִּיק סוֹד:

בֹּא וְאֹמַר לְךָ לְמָה אֲנִי דּוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ בִּיב שׁוֹפְכִין וְהֵחֵל לִטְבֹּעַ. חִישׁ מַהֵר שָׁקַע כֻּלּוֹ בָּרֶפֶשׁ וְרַק שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ עֲדַיִן הֵצִיצוּ מִחוּץ לְמֵי הַשּׁוֹפְכִין. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ בָּא אָדָם, תְּפָסוֹ בְּצִיצִית רֹאשׁוֹ, מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה וְהִצִּילוֹ. הֲרֵי אֵין לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה הַמַּצִּיל. תָּאֵר לְעַצְמְךָ, הוֹסִיף הָאַבְרֵךְ וְאָמַר, שֶׁהַמַּצִּיל הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. וְלֹא דַּי בְּזֶה, אֶלָּא שֶׁבְּמוֹ יָדָיו רָחַץ אוֹתוֹ וְהֵיטִיב אֶת מַרְאֵהוּ עַד שֶׁיָּצָא מִשָּׁם נָקִי וּמְצֻחְצָח.

כָּךְ גַּם בַּאֲשֶׁר לְדִידִי. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חִלּוֹנִי, כִּמְעַט טָבַעְתִּי בְּבִיב הַשּׁוֹפְכִין שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִצִּילָנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָשַׁךְ אוֹתִי בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וַעֲשָׂאָנִי לְבֶן - תּוֹרָה מַמָּשׁ. וְלֹא דַּי בְּזֶה, אֶלָּא שֶׁעַתָּה הוּא רוֹחֵץ וּמְמָרֵק אוֹתִי בַּסַּבּוֹן שֶׁל הַיִּסּוּרִים וַאֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי, הֲיֵשׁ חֶסֶד יוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

3. הדרכה מעשית בדרך "התבוננות" למשקעי הנפש - התבוננות א'

לְסִכּוּם פִּתְרוֹן לְמִשְׁקָעִים מָרִים בַּנֶּפֶשׁ, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהַעֲמִיק שֶׁהֶעָבָר הֶחָשׁוּךְ וְהָאָפֵל אֵינוֹ אֶלָּא אוֹר גָּדוֹל לְטוֹבַת וְתִקּוּן נֶפֶשׁ הָאָדָם, וְאָכֵן לֶעָתִיד יִתְגַּלֶּה לָאָדָם הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁהָיָה טָמוּן בְּיִסּוּרָיו וּבְסִבְלוֹ, וְיוֹדֶה לַה' מְאֹד עַל יִסּוּרָיו הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵעַל טוֹבוֹתָיו, שֶׁכֵּן יִסּוּרָיו הוֹעִילוּ לוֹ לְנִצְחִיּוּת נַפְשׁוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַטּוֹבוֹת שֶׁהָיָה לוֹ בָּעוֹלָם, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא הִזִּיקוּ לוֹ טוֹבוֹתָיו שֶׁקִּבֵּל בָּעוֹלָם, אוּלָם יִסּוּרָיו וְסִבְלוֹ בְּוַדַּאי זִכְּכוּהוּ וְהוֹעִילוּ לוֹ.

אוּלָם אֵין כְּמַעֲלַת זֶה הַזּוֹכֶה, שֶׁכְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמַּסְתִּיר וּמַסְגִּיר אֶת אוֹר ה' וְאֶת טוּבוֹ, כָּאן, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶחָשׁוּךְ וּבִפְרָט בְּיָמֵינוּ שֶׁהָעוֹלָם מֻנְהָג בְּהֶסְתֵּר פָּנִים נוֹרָא שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ מִימוֹת עוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ עִדָּן "עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא" שֶׁהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵך לְמִינוּת, וְהָאֱפִּיקוֹרְסוּת מְפַזֶּרֶת אֶת חַיְדַקֶּיהָ לְכָל פִּנָּה, בִּזְמַן שֶׁכָּזֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה לְגִבּוֹר חַיִל בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְיַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִשְׁתַּנָּה חַ"ו, וְכַנֶּאֱמָר (מלאכי ג, ו): "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי..." וְעוֹד יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁמִּדַּת רַחְמָנוּתוֹ תַּקִּיפָה וְיַצִּיבָה כְּמֵאָז כֵּן עַתָּה, וְכָל פְּעֻלּוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו הוּא רַק מִתּוֹךְ חֶסֶד וְרַחֲמִים, וּמִדָּה זוֹ לֹא מִשְׁתַּנָּה אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ כְּלָל, זֶהוּ הָאִישׁ שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיה, ה, א): שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּרְאוּ נָא, וּדְעוּ וּבַקְּשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ".

זֶה הָאִישׁ שֶׁבִּזְכוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹלֵחַ וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְנִמְנַע מִלְּהִפָּרַע מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל מִכֹּחַ בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל זֶה אֶת הָאֱמוּנָה. וְעוֹד נֶאֱמַר (תהלים קא, ו): "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי".

וּלְהַלָּן קֶטַע מֵהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים" עַל פָּסוּק זֶה (מבוא השער פרק א'):

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד (דף כח ע"א) אֵיזֶהוּ דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָבוֹר לוֹ הָאָדָם (וְכוּ') יַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קא ו) עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה מַאי הוּא אֱמוּנָה יְתֵרָה. רַק אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בְּאַהֲבָה רַבָּה חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ, מַהוּ גְּדוֹלָה וִיתֵרָה, רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמַל עַל נַפְשֵׁינוּ לְבָרְאֵנוּ מֵעַם קָדְשׁוֹ, וְהִנְחִילָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת זֶה[ו] הַחֶמְלָה הַגְּדוֹלָה, וְחֶמְלָה יְתֵרָה, הוּא לְשׁוֹן עֹדֶף וּמוֹתָר עַל כָּל הָעוֹלָם, הוּא הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹנֵן לְהַמִּתְרַפְּקִים אֵלָיו וְהַמְחַפְּשִׂים עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת (במדבר יח ז) עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן וְכוּ'.

וְכָאן אֶפְשָׁר גַּם כֵּן הַמְכֻוָּן, כִּי אֱמוּנָה סְתָם הוּא אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִינוּ, וֶאֱמוּנָה הַיְתֵרָה הוּא לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְדַּבֵּק בָּהּ בְּכָל עֹז, וְהַדְּבֵקוּת בָּהּ הוּא מִצְווֹת הָעִקָּרִיּוֹת הַמִּסְתַּעֲפִים מִמֶּנָּה, הֲגַם כִּי כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה הוּא רֹאשׁ כָּל דְּרָגִין לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת, וְנוֹגֵעַ עַד שֹׁרֶשׁ דְּכָל שָׁרָשִׁים כִּבְיָכוֹל, אֲבָל הוּא מִתְפַּשֵּׁט עַד סוֹפָא דְּכָל דְּרָגִין, (כְּאָמְרָם (זוהר ח"ג רל ע"א) אִיהוּ אֱמֶת וְאִיהִי אֱמוּנָה, שֶׁהוּא מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא), וּמִצְווֹת הָעִקָּרִיּוֹת הַמִּסְתַּעֲפִים מִמֶּנָּה הוּא הַפְּרִי, שֶׁהוּא הַבִּטָּחוֹן, וְהַשִּׂמְחָה, וּמַעֲלוֹת הַתְּמִימוּת, וְהַהִתְחַזְּקוּת הַתְּמִידִית בַּה', וְהַבֹּשֶׁת מֵה', וְהִתְרַחֲקוּת כָּל מִינֵי מַחְשָׁבוֹת הַפְּסוּלוֹת וְהַכּוֹזְבִיּוֹת מִמֹּחוֹ וְלִבּוֹ, וֶאֱמוּנָה גְּדוֹלָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וֶאֱמוּנַת הַגְּאֻלָּה, וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַחֵשֶׁק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת הַכָּרָתוֹ חֲזָקָה, בִּבְחִינַת אֱמוּנָה יְתֵרָה מִסְּתָם הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר (תהילים קא ו) עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּאִישׁ כָּזֶה יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא (שם) לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, שֶׁהוּא הַחִסָּיוֹן בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל זֶה נִכְלָל בְּעֶזְרַת ה' בְּלִמּוּד זֶה הַחִבּוּר לְמִי שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו וְשִׂכְלוֹ וְלִבּוֹ בּוֹ בִּמְתִינוּת וְיִשּׁוּב הַדַּעַת, וְלֹא בְּהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא כְּמִנְהַג הַפַּחְזָנִים.

4. התבוננות ב'

זֶה שֶׁיִּצְרוֹ מְנַסֶּה לְשַׁקְּעוֹ וּלְהַטְבִּיעוֹ בְּיַם הָעִצָּבוֹן וְהַיֵּאוּשׁ, יִבְרַח לְנַפְשׁוֹ כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ, לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּלְהוֹדוֹת לַה' עַל הָאִכְפַּתִּיּוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַבּוֹרֵא מִבְּרִיָּה כְּמוֹתוֹ, לְתַקְּנוֹ, לְזַכְּכוֹ, וּלְהַנְחִילוֹ חַיֵּי נֶצַח, וּבִמְקוֹם לְהִשָּׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁל תּוּגָה וְצַעַר מֵהֶעָבָר, יַהֲפֹךְ אוֹתָם לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁאַדְּרַבָּה, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִצָּרוֹת וְסֵבֶל הֲלֹא כָּל זֶה יִזָּקֵף לְכַף הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלִּי, וּמַה לִּי כִּי אֶתְלוֹנֵן.

וְזוֹ הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִמִּשְׁקְעֵי הַנֶּפֶשׁ הַמָּרִים, לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִמְתוּקִים, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ הִיא לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ לְגַמְרֵי, לְרַפֹּאת הַמַּר בַּמָּתוֹק, וְלַחְשֹׁב כַּמָּה מְתוּקִים הָיוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁסָּבַלְתִּי בֶּעָבָר, כַּמָּה הִרְוַחְתִּי מֵהֶם, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זצוק"ל: אִלְמָלֵי הַיִּסּוּרִים לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ לָעוֹלָם הַבָּא...

וּבִפְרָט הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ יֵשֵׁב וְיִתְבּוֹנֵן עִם עַצְמוֹ הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁכָּזוֹ: מֵילָא עַל יִסּוּרִים שֶׁזֶּה עַתָּה תּוֹקְפִים אוֹתִי - אָמְנָם קָשֶׁה לְהִתְמוֹדֵד וְצָרִיךְ לְכָךְ מַאֲמָץ גָּדוֹל, אוּלָם עַל הַיִּסּוּרִים שֶׁכְּבָר עָבְרוּ וְאֵינָם, מַה לִּי כִּי אֶשְׁקַע בָּהֶם אַחַר שֶׁכְּבָר אֵינָם, מַה לִּי לְמָרֵר אֶת חַיַּי בְּעִצָּבוֹן וּבְמָרָה שְׁחוֹרָה מֵהַסֵּבֶל שֶׁכְּבָר עָבַר, אַדְרַבָּא, אֶקַּח אֶת אוֹתוֹ סֵבֶל וְאֶתְעַנֵּג עָלָיו, שֶׁכֵּן בְּסֵבֶל זֶה פָּרַעְתִּי חוֹבוֹתַי...! הֲשָׁמַעְתָּ פַּעַם עַל אָדָם שֶׁעָמַל פַּעַם בְּטֹרַח וּבִיגִיעָה לְהַשִּׂיג מָמוֹן לִפְרֹעַ חוֹבוֹתָיו, וּלְאַחַר זְמַן מִצְטַעֵר עַל עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ הַהוּא שֶׁיָּגַע וְטָרַח, הֲלֹא אַדְרַבָּא כְּשֶׁיִּזָּכֵר זֶה בַּעֲמָלוֹ וְטָרְחוֹ יִתְעַנֵּג, שֶׁכֵּן בְּכָךְ חַי הוּא הַיּוֹם לְלֹא חוֹבוֹת, נָקִי מִנּוֹשִׁים, וּמֵאַלִּימִים שֶׁהָיוּ עַד הַיּוֹם אוֹרְבִים וְתוֹקְפִים אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם חוֹבוֹתֵיהֶם מַה שֶּׁעַד תַּשְׁלוּם חוֹבוֹתָיו הָיוּ חַיָּיו בְּפַחַד וּבְאֵימָה, הִנֵּה מֵעַתָּה חַיָּיו חַיֵּי בִּטָּחוֹן וּרְוָחָה.

כֵּן יַחְשֹׁב, אִלּוּלֵי הַיִּסּוּרִים, הֲרֵי הַמְקַטְרְגִים שֶׁנּוֹצְרוּ מִמַּעֲשַׂי, לֹא הָיוּ מַפְסִיקִים לִתְבֹּעַ דִּין עָלַי וּלְקַטְרֵג עָלַי שֶׁאָבוֹא עַל עָנְשִׁי בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, וְעַתָּה שֶׁסָּבַלְתִּי יִסּוּרִים בְּחַיַּי, קִבְּלוּ אֶת חֶלְקָם, וְכַמְבֹאָר בְּסֵפֶר "תֹּמֶר דְּבוֹרָה" לְהָרַמַ"ק הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַמְקַטְרְגִים לֹא נָחִים וְלֹא שׁוֹקְטִים מִלְּקַטְרֵג עַל הָאָדָם, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, אוֹ עַד שֶׁיִּסּוּרִים יָבוֹאוּ עָלָיו, וְעַכְשָׁו בַּיִּסּוּרִים הַלָּלוּ שֶׁעָבְרוּ עָלַי פָּרַעְתִּי חוֹבוֹתַי, וְגָמַרְתִּי אֶת סִפּוּרִי אִתָּם, הֲיֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ?!

וּנְתָאֵר זֹאת בְּאֹפֶן מוּחָשִׁי,

אָדָם יֵשׁ לוֹ חוֹבוֹת, נִכְנָס לְהַלְוָאוֹת עֲנָקִיּוֹת מֵהַ"שּׁוּק הַשָּׁחֹר", שֶׁהֵמָּה אֲנָשִׁים עֲבַרְיָנִים, פּוֹשְׁעִים, וְאֵין לָהֶם בְּעָיָה אַף לִשְׁפֹּךְ דַּם הָאָדָם וּלְרָצְחוֹ נֶפֶשׁ, מַגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן וְאֵין בְּיָדוֹ לְשַׁלֵּם, מִיָּד מְקַבֵּל אִיּוּמִים נוֹרָאִים מֵאוֹתָם עֲבַרְיָנִים וּפוֹשְׁעִים: לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ וּבְאִם לֹא יְשַׁלֵּם בְּחַיָּיו.

נִתְבּוֹנֵן, הֲיֵשׁ חַיִּים לְאָדָם זֶה, וּבִפְרָט אִם הִנּוֹ בַּעַל מִשְׁפָּחָה, אָב לִילָדִים, כָּל יוֹם חָשׁ הוּא שֶׁהַסַּכָּנָה מְרַחֶפֶת עַל חַיָּיו, פֶּן יַהַרְגוּהוּ, פֶּן יַחְטְפוּ לוֹ אֶת אֶחָד מִילָדָיו כְּ"בֶן עֲרֻבָּה" עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם חוֹבוֹ וְכַיּוֹצֵא. וְהִנֵּה אֶת אֲשֶׁר פָּחַד בָּא עָלָיו, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים חָטְפוּ לוֹ אֶת אֶחָד מִבָּנָיו יַקִּירָיו, וְאִיְּמוּ עָלָיו שֶׁבְּאִם לֹא יְשַׁלֵּם חוֹבוֹ, יִרְצְחוּ אֶת בְּנוֹ... הֲיֵשׁ לְתָאֵר אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל אֻמְלָל זֶה?!

וְהִנֵּה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים שָׁמַע אֶת סִבְלוֹ אִישׁ חֶסֶד עָשִׁיר וְרַב פְּעָלִים, וְהוֹצִיאוֹ מִמַּסְגֵּר נַפְשׁוֹ, הָלַךְ וּפָרַע אֶת חוֹבוֹתָיו, פָּדָה אֶת בְּנוֹ וֶהֱשִׁיבוֹ לְאָבִיו, כַּמָּה שִׂמְחָה יִשְׂמַח זֶה, כַּמָּה הוֹדָאָה תְּהֵא לוֹ לְאוֹתוֹ מַצִּיל חַיָּיו.

כֵּן, וְיֶתֶר עַל כֵּן יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִסּוּרָיו, הֵיאַךְ פָּרַע בָּהֶם חוֹבוֹ, וְגָאַל אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ בְּנֵי בֵּיתוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מִכָּל מִינֵי קִטְרוּגִים וְדִינִים קָשִׁים שֶׁהָיוּ מְרַחֲפִים עַל רֹאשׁוֹ, וְעוֹד תֵּן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם לְהִתְבּוֹנֵן בְּתוֹעֶלֶת יִסּוּרָיו, וְעָרַכְתִּי לְכָךְ סֵפֶר הַנִּקְרָא "נֶחָמַת יִשְׂרָאֵל" לֵךְ נָא רְאֵה שָׁם מִתּוֹעֶלֶת הַיִּסּוּרִים וְיִרְוַח לְךָ.

כָּךְ יִרְאֶה הָאָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַב חֶסֶד, פָּדָה אֶת נַפְשׁוֹ, וְשִׁלֵּם עֲבוּרוֹ אֶת חוֹבוֹתָיו לִמְקַטְרְגָיו לְהַצִּילוֹ, וְכַנֶּאֱמָר (הושע ז, יג): "וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים" וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא, אֲנִי אָמַרְתִּי אֶפְדֵּם בְּמָמוֹן לְהַצִּילָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים.

5. התבוננות ג'

עוֹד נְקֻדָּה לְהִתְבּוֹנְנוּת. הִנֵּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מִי כָּמוֹהוּ סָבַל מִמִּשְׁקְעֵי יַלְדוּת, שֶׁכֵּן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט "המכירי") 28 שָׁנִים הָיָה דָּוִד נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לְבֶן אִשָּׁה סוֹטָה, וַחֲשָׁבוּהוּ לְמַמְזֵר, נִדּוּהוּ, שָׂמוּהוּ לְרוֹעֶה צֹאנָם, וּמוּבָא בַּשַּׁ"ךְ עַל הַתּוֹרָה (פרשת וישב) שֶׁשָּׂמוּהוּ רוֹעֶה צֹאן כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא קִצּוֹ וְיִטְרְפוּהוּ דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְיִתְחַסֵּל מִן הָעוֹלָם. וְעַל כָּךְ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (סט, ט): "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי".

כַּמָּה סִבּוֹת הָיוּ לוֹ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ לְהִשָּׁבֵר וּלְהִתְיָאֵשׁ, אוּלָם אַדְרַבָּא, נִצֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ מַצָּבִים אֵלּוּ כְּאֶתְגָּר לְהֵאָחֵז בַּה', וְכַנֶּאֱמָר (תהילים כז, י): "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי", מַה שֶּׁהָעוֹלָם נִשְׁבָּרִים מִמִּשְׁקְעֵי יַלְדוּת שֶׁעֲזָבוּם אֲבִיהֶם וְאִמָּם, הִתְאַכְזְרוּ אֲלֵיהֶם, נָהֲגוּ בָּהֶם בְּהַשְׁפָּלָה וּבְאַגְרָסִיבִיּוּת, דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִצֵּל זֹאת דַּוְקָא - לְהֵאָחֵז בַּה' בְּכָל כֹּחוֹ - וַה' יַאַסְפֵנִי, וּמַה הִרְוִיחַ מִצָּרוֹתָיו?! לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְחַבֵּר סֵפֶר תְּהִלִּים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, סֵפֶר שֶׁנּוֹתֵן כֹּחַ עַד הַיּוֹם לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, בְּאֵיזֶה צָרָה שֶׁהוּא נִמְצָא בָּהּ, לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ מְזֹהֶה עִם סִפְרוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יא, ה): "ה' צַדִּיק יִבְחַן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", וְלִכְאוֹרָה מִשְׁקַל הַפָּסוּק אֵינוֹ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ, שֶׁכֵּן הֵפֶךְ מִשּׂוֹנֵא הוּא אוֹהֵב, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לַפָּסוּק לוֹמַר: ה' צַדִּיק יֹאהַב, שֶׁכֵּן מְסַיֵּם וְרָשָׁע... שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, וּמַהוּ ה' צַדִּיק יִבְחַן?

אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, בַּמֶּה בָּא לִידֵי בִּטּוּי אַהֲבַת ה' לַצַּדִּיק? בְּזֶה שֶׁבּוֹחֲנוֹ... בְּזֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיב לוֹ מִבְחָנִים קָשִׁים, שֶׁכֵּן הַצַּדִּיק מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּאֶתְגָּרִים לְהֵאָחֵז בְּעֵץ הַחַיִּים שֶׁל הָאֱמוּנָה, לְהִתָּלוֹת יוֹתֵר בַּה', וּכְכָל שֶׁמִּבְחָנָיו וּמַשְׁבְּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיק קָשִׁים יוֹתֵר, כֵּן נֶאֱחָז הוּא בַּה' יוֹתֵר.

וְכֵן מָצִינוּ גַּבֵּי יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְכִי חֲסֵרִים הָיוּ לוֹ סִבּוֹת לְהִשָּׁבֵר וּלְהִתְיָאֵשׁ, אֶחָיו מִשִּׂנְאָתָם וְקִנְאָתָם בּוֹ הִתְאַכְזְרוּ עָלָיו, רָצוּ לְחַסְּלוֹ, מְכָרוּהוּ לַמִּצְרִים, וּבְמַצָּב כָּזֶה עוֹד נִתְנַסָּה בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים עִם אֵשֶׁת אֲדוֹנוֹ, יָשַׁב בַּכֶּלֶא י"ב שָׁנָה, אוּלָם בִּמְקוֹם לְהִשָּׁבֵר, נִצֵּל זֹאת יוֹסֵף הַצַּדִּיק לְהֵאָחֵז בַּה', וְכַמָּה שֶׁהַמַּשְׁבֵּרִים הָיוּ קָשִׁים יוֹתֵר, כֵּן אָחַז בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר, עַד שֶׁזָּכָה לְדַרְגַּת צַדִּיק, לִהְיוֹת מִשִּׁבְעָה רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, עַל יָדוֹ נִתְגַּלְגְּלָה זְכוּת קִיוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְעוֹד.

בַּעֲלֵי אֱמוּנָה, הַיּוֹדְעִים מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה, מַעֲלַת הַהַכָּרָה בַּה', אַדְּרַבָּה אֲפִלּוּ חֲפֵצִים בְּצָרוֹת כְּדֵי שֶׁעַל יָדָם יִזְכּוּ לְהַכָּרָה בַּה' יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר יִוָּשְׁעוּ מִצָּרָתָם], שֶׁכֵּן בְּבוֹא הַיְשׁוּעָה וְהָרְוָחָה מֵהַצָּרָה, מִתְפַּעֲלִים וּמִתְרַגְּשִׁים הֵמָּה מִישׁוּעַת ה' וְהַכָּרָתוֹ בְּלִבָּם מִתְבַּהֶרֶת יוֹתֵר.

6. אהבתי... צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא

אוֹמֵר הָיָה הגר"י לְוִינְשְׁטֵיין בְּשֵׁם הַסַּבָּא מִקֶּלֶם עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הַהַכָּרָה, וְאַף שֶׁתַּעֲלֶה בִּמְחִיר יִסּוּרִים, וְהוּא שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' קוֹלִי תַּחֲנוּנָי... אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא". וְהַיְנוּ דֶּרֶךְ הָעוֹלָם אֵינָם חֲפֵצִים לֹא בַּיִּסּוּרִים וְלֹא בַּנִּסִּים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, אַף אָדָם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁתִּקְרֶה לוֹ תְּאוּנָה וְיֵצֵא מִמֶּנָּה בְּנֵס... אַף אָדָם אֵינוֹ חָפֵץ לַחֲלוֹת חֹלִי מְסֻכָּן וְלָצֵאת מִמֶּנּוּ בְּנֵס... וְכַיּוֹצֵא. וְאִלּוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'... אֲנִי דַּוְקָא כֵּן אוֹהֵב מַצָּב זֶה שֶׁל צָרָה וִישׁוּעָה... צָרָה וִישׁוּעָה... וְכָךְ חוֹזֵר חֲלִילָה, שֶׁכֵּן בְּכָךְ מִתְחַדֶּדֶת וּמִתְחַדֶּשֶׁת אֶצְלִי הַהַכָּרָה בַּבּוֹרֵא שׁוּב וָשׁוּב, שֶׁכֵּן מִטֶּבַע הָאָדָם שֶׁהַכָּרָתוֹ בַּבּוֹרֵא מְטֻשְׁטֶשֶׁת, אַחַר שֶׁהַחוּשׁ חוֹזֵר לְהֶרְגֵּלוֹ וּלְמַצַּב הַהֶסְתֵּר שֶׁל הַסִּבּוֹת וְהַמִּקְרִים, צָרִיךְ הוּא לְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם הַכָּרָתוֹ, אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּכָךְ שֶׁפּוֹגַעַת בִּי צָרָה, וְאָז זוֹעֵק אֲנִי לַה' וְהוּא מוֹשִׁיעֵנִי, הִתְחַדְּשָׁה וְהִתְחַזְּקָה הַכָּרָתִי, וְלָכֵן חָפֵץ אֲנִי שֶׁכָּךְ יְהֵא מַהֲלַךְ חַיַּי חוֹזֵר וְנִשְׁנֶה, וְאַף שֶׁעוֹלֶה לִי זֶה בִּמְחִיר שֶׁל צָרָה, עִם כָּל זֶה שָׁוֶה לִי הַדָּבָר אַחַר שֶׁבְּכָךְ מִתְחַדֶּשֶׁת הַכָּרָתִי בַּה'.

וְרָאִיתִי לְבֵאוּר זֶה שֶׁל הַסַּבָּא מִקֶּלֶם סִמּוּכִין מֵהַגְּמָרָא בְּשַׁבָּת (י"ג ע"ב), וְכָךְ מוּבָא שָׁם: מְגִלַּת תַּעֲנִית מִי כָּתַב? אָמְרוּ: מְגִלַּת תַּעֲנִית כְּתָבָהּ חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת, אָמַר רשב"ג אַף אָנוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת: לְפִי שֶׁנִּגְאָלִין מֵהֶן וְהַנֵּס חָבִיב עֲלֵיהֶם לְהַזְכִּירוֹ לְשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֲרֵי מְפֹרָשׁ כַּנִּזְכָּר שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַצָּרוֹת לְפִי שֶׁכְּשֶׁנּוֹשָׁעִין מֵהֶן וְנַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס חָבִיב לָהֶם לְשַׁבֵּחַ אֶת ה' וּלְקַלְּסוֹ, וּבְכָךְ הֲלֹא מִתְחַזֶּקֶת הַכָּרָתָם בַּה', וּכְדַאי לָהֶם הַדָּבָר אַף בִּמְחִיר שֶׁל צָרוֹת.

וְאָמְנָם אָנוּ הַיּוֹם לֹא בְּדַרְגָּה שֶׁנְּבַקֵּשׁ אֶת הַצָּרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ, אוּלָם הֲרֵי בָּאִים הֵמָּה מֵאֲלֵיהֶם בְּעַל כָּרְחֵנוּ וּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר לָנוּ בְּדִיעֲבַד אַחַר שֶׁכְּבָר בָּאוּ - לְחַבְּבָן! לְהִתְבּוֹנֵן בְּתוֹעַלְתָּם, לְהִתְבּוֹנֵן הָכֵיצַד הִנָּם "אֶתְגָּר" עֲבוּרֵנוּ לְהֵאָחֵז בַּה' בְּכָל כֹּחֵנוּ, לְהִתָּלוֹת בּוֹ, לְהִתְפַּעֵל מֵהַנִּסִּים וְהַחֲסָדִים שֶׁרוֹאִים אָנוּ בְּתוֹךְ צָרוֹתֵינוּ, וּבְכָךְ נְנַצֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים לְתוֹעֶלֶת, וּבִמְקוֹם לְהִשָּׁבֵר וּלְהִתְיָאֵשׁ בִּגְלָלָם, נִתְרוֹמֵם וְנִתְעַלֶּה עַל יָדָם.

7. סיפור המחשה להנזכר

סִפֵּר לִי בֶּן תּוֹרָה אֶחָד שֶׁהִנּוֹ מֻצְלָח בְּתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, אוּלָם טָעַן שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ לַה' בִּתְפִלָּה מִתּוֹךְ שִׁבְרוֹן לֵב, אַחַר שֶׁלֹּא חָסֵר לוֹ בָּרוּךְ ה' כְּלוּם... לֹא הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב לוֹ, שֶׁכֵּן מָה אֹמַר לוֹ שֶׁתִּקְרֶה לוֹ צָרָה...?! לְיָמִים בָּא אֵלַי זֶה הַבָּחוּר וְאָמַר לִי כִּמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה: הַיּוֹם בָּכִיתִי לַה' בַּתְּפִלָּה כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן... שְׁאַלְתִּיו מַה קָּרָה? וְהֵשִׁיב לִי, תָּמִיד הָיָה לִי טוֹב, בַּלִּמּוּד, בַּחֶבְרָה, וְלֹא חַשְׁתִּי שִׁבְרוֹן לֵב, עַתָּה יָצָאתִי לְפֶרֶק שִׁדּוּכִין, וְנִתְקַלְתִּי בְּסֵרוּב מֵהַמְשֻׁדֶּכֶת, וְאַף שֶׁבְּעֵינַי מְאֹד מָצְאָה חֵן הַהַצָּעָה... הֵשַׁבְתִּי לוֹ, אֱמֹר לִי, מַה חַשְׁתָּ שֶׁהַבּוֹרֵא הִתְחַסֵּד עִמְּךָ אוֹ לְהֵפֶךְ. הֵשִׁיב לִי אָכֵן בִּתְחִלָּה חַשְׁתִּי קָשֶׁה, אוּלָם כְּשֶׁלְּאַחַר מִכֵּן שָׁפַכְתִּי לִבִּי לְנֹכַח ה', חַשְׁתִּי חֶסֶד ה' עָלַי מְאֹד, אַחַר שֶׁחַשְׁתִּי "קִרְבַת ה' לִי טוֹב", וְזוֹ לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי שֶׁחָשׁ אֲנִי אֶת עַצְמִי כְּבֵן הַשּׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לִפְנֵי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְסִפַּרְתִּי לוֹ מַעֲשֶׂה נוֹסָף שֶׁאֵרַע לִי עִם יְהוּדִי יָקָר יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁהִתְגָּרֵשׁ מִסִּבּוֹת מֻכְרָחוֹת, וְחָשׁ בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁלְּאַחַר הַגֵּרוּשִׁין בְּדִידוּת וְשִׁבְרוֹן לֵב גָּדוֹל, וּבִתְקוּפָה זוֹ הָיִיתִי מְחַזְּקוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, וְאָכֵן לָקַח אֻמָּנוּת זוֹ לְיָדָיו, וּבְכָל פַּעַם שֶׁחָשׁ שִׁבְרוֹן לֵב הָיָה שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לַה' בִּדְמָעוֹת רוֹתְחוֹת מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁחָזִיתִי בְּמוֹ עֵינַי עָלָיו פְּעָמִים רַבּוֹת, לְאַחַר זְמַן בָּרוּךְ ה' זָכָה וְנָשָׂא אִשָּׁה יִרְאַת ה', וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה קֵץ, שֶׁכֵּן זָכָה בְּאֵשֶׁת חַיִל, וְזָכָה לְכַמָּה יְלָדִים, וּכְשֶׁפְּגַשְׁתִּיהוּ שְׁאַלְתִּיו, מַה נִּשְׁמָע אִתְּךָ? אָמַר לִי בָּרוּךְ ה' הַכֹּל טוֹב, בָּרוּךְ ה' לֹא חָסֵר לִי כְּלוּם, אוּלָם רַק דָּבָר אֶחָד חָסֵר לִי מְאֹד, וְהוּא מְתִיקוּת הַתְּפִלּוֹת שֶׁהָיִיתִי חָשׁ בְּעִדַּן שִׁבְרוֹן הַלֵּב שֶׁהָיָה לִי, שֶׁכֵּן לְאַחַר הַתְּפִלָּה חַשְׁתִּי הִתְרוֹמְמוּת הָרוּחַ בְּאֹפֶן נַעֲלֶה בְּיוֹתֵר, וְכָךְ הָיָה חוֹזֵר חֲלִילָה, וְכַמְבֹאָר צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, וְעַל מַצָּב כָּזֶה אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "אָהַבְתִּי...!!!"

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה רָאִיתִי מַעֲשֶׂה עִם הגרי"ז מִבְּרִיסְק זַצַ"ל בְּהַגִּיעַ יָמִים סְפוּרִים קֹדֶם מַתַּן הַמַּשְׂכּוֹרוֹת לְאַבְרְכֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ וְכֶסֶף אַיִן... נִתְוַעֲדוּ מְנַהֵל הַיְשִׁיבָה וְעוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים מַה לַּעֲשׂוֹת, אָמַר הָרַב מִבְּרִיסְק יֵשׁ לָנוּ לִבְטֹחַ בַּה' שֶׁעַד יוֹם מַתַּן הַמַּשְׂכּוֹרוֹת יַגִּיעַ הַכֶּסֶף, וּבִישִׁיבָה זוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ קָם אֶחָד וְאָמַר לָרַב כְּדַאי אוּלַי לִמְצֹא תּוֹרְמִים וּלְגַיֵּס סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל שֶׁיַּסְפִּיק לְשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם וְלֹא נִצְטָרֵךְ כָּל חֹדֶשׁ לִדְאֹג הֵיאַךְ לְשַׁלֵּם לָאַבְרֵכִים. הֵשִׁיב הָרַב מִבְּרִיסְק: גַּם אִם אֶמְצָא תּוֹרֵם שֶׁכָּזֶה לֹא אַסְכִּים לִקַּח מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה שֶׁכָּזוֹ, חָפֵץ אֲנִי בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁכָּל חֹדֶשׁ נִצְרָךְ אֲנִי לִבְטֹחַ בַּה' וּמִכֹּחַ הַבִּטָּחוֹן רוֹאֶה אֲנִי יְשׁוּעָה כָּל חֹדֶשׁ מֵחָדָשׁ, וּכְעִנְיַן הַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם דַּוְקָא.

וּכְמוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה, הֲרֵי מְבִינִים אָנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלוּם לְלֹא מִבְחָן, עַל יְדֵי מִבְחָן מַגִּיעִים לְ"תֹאַר רִאשׁוֹן", וְאַחַר כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְ"תֹאַר שֵׁנִי" בְּלִי מִבְחָנִים נוֹסָפִים וּמְסֻבָּכִים יוֹתֵר, וְכֵן אַחַר כָּךְ לְהַגִּיעַ לְ"דוֹקְטוֹרָט" נִצְרָךְ מִבְחָנִים נוֹסָפִים קָשִׁים מֵהָרִאשׁוֹנִים.

לָמָּה אִם כֵּן לֹא נָבִין שֶׁעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', לָעוֹלָם הַבָּא, לְחַיֵּי עֹנֶג נִצְחִיִּים, נִצְרָךְ כְּמוֹ כֵן מִבְחָנִים שֶׁהֵמָּה הַיִּסּוּרִים וְנִסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלֵינוּ.

וְכָךְ מְגַלֶּה לָנוּ מָרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זצוק"ל בְּסִפְרוֹ "מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" פ"ג:

"וְדַע שֶׁעִקַּר דַּרְגַּת הָאָדָם לָעוֹלָם הַבָּא הוּא כְּפִי אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת אֵרוּעֵי הַחַיִּים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמֵבִיא שָׁם רְאָיָה לְזֶה מֵהַגְּמָרָא סוֹטָה (מח) הַדּוֹרֶשֶׁת עַל הַפָּסוּק (זכריה ד, י): " מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת", מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָן לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת אֱמוּנָה! הֲרֵי שֶׁדַּרְגַּת הַצַּדִּיקִים נִקְבַּעַת לֶעָתִיד לָבוֹא כְּפִי אֱמוּנָתָם הַשְּׁלֵמָה בַּה', וְכָל אֶחָד כְּפִי שְׁלֵמוּת וְצִחְצוּחַ אֱמוּנָתוֹ כֵּן תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ לֶעָתִיד.

שֶׁכֵּן תַּכְלִית כָּל הַמִּצְווֹת הוּא כְּדֵי שֶׁנַּאֲמִין בֶּאֱלֹקֵינוּ כַּמּוּבָא בָּרַמְבַּ"ן, (סוף פרשת "בא"), וְאִם כֵּן מֵאַחַר שֶׁזּוֹ תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כְּכָל שֶׁיֻּשְׁלַם הָאָדָם בֶּאֱמוּנָתוֹ יוֹתֵר, כֵּן תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ יוֹתֵר. וְכָאָמוּר לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת נִצְרָךְ מִבְחָנִים, וְלָכֵן הֶחָכָם מְחַבֵּב אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת.

לנתב היראה לשרשה

כָּאָמוּר יֶשְׁנָם בַּחַיִּים מִקְרִים חֲרִיגִים שֶׁיֶּאֶרְעוּ לָאָדָם עַד שֶׁיַּשְׁאִירוּ בּוֹ רְשָׁמִים עֲמֻקִּים, הַמַּאֲמִין וְהֶחָכָם מְנַצֵּל זֹאת לְתוֹעֶלֶת מְרֻבָּה, וְהַדָּבָר יוּבַן עַל פִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּהַגָּאוֹן הָרַב מֹשֶׁה פַיְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל רַשְׁכְּבְּהַ"ג מִגְּדוֹלֵי פּוֹסְקֵי הַדּוֹר, שֶׁ"נִּתְפַּס" פַּעַם בְּרוּסְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית עַל עֲווֹן "הַרְבָּצַת תּוֹרָה", בְּמַהֲלַךְ בִּיאָתוֹ לַמִּשְׁפָּט, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים נָהֲגוּ בּוֹ הַלָּלוּ בְּבוּז וּבְהַשְׁפָּלָה נוֹרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה הָרַב רָגִיל בָּהּ כְּלָל, שֶׁכֵּן עַל אַף עַנְוְתָנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה כַּיָּדוּעַ, רָגִיל הָיָה לִשְׁהוֹת בִּמְחִצַּת אֲנָשִׁים יְרֵאִים שֶׁמְּכַבְּדִים תּוֹרָה וּבִפְרָט אֶחָד שֶׁכָּמוֹהוּ, וּפִתְאוֹם הוּבָא לְמָקוֹם שֶׁהִשְׁפִּילוּהוּ וְנָתְנוּ לוֹ תְּחוּשָׁה שֶׁאֵין הוּא שָׁוֶה בְּעֵינֵיהֶם לִכְלוּם, מְסַפֵּר הָרַב הָאֱמֶת אֹמַר, שֶׁחַשְׁתִּי אָז תְּחוּשַׁת "כְּנִיעָה" שֶׁלֹּא חַשְׁתִּיהָ מֵעוֹלָם, מוֹדֶה אֲנִי לַה' מְאֹד עַל שֶׁהֱבִיאַנִי לְמַצָּב שֶׁל תְּחוּשָׁה שֶׁכָּזוֹ, שֶׁכֵּן מִנִּי אָז בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד בִּתְפִלַּת "הָעֲמִידָה", הָיִיתִי "מְשַׁחְזֵר" אֶת אוֹתָהּ תְּחוּשַׁת כְּנִיעָה שֶׁחַשְׁתִּי כְּלַפֵּי הַקּוֹמוּנִיסְטִים, וּ"מַעְתִּיקָהּ" לְבוֹרֵא הָעוֹלָם שֶׁעוֹמֵד אֲנִי עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, שֶׁכֵּן אִלְמָלֵי הָיִיתִי חָשׁ פַּעַם כְּנִיעָה שֶׁכָּזוֹ לֹא הָיָה בִּיכָלְתִּי לָחוּשׁ כְּנִיעָה אֲמִתִּית כְּלַפֵּי ה'.

כַּיּוֹצֵא בְּזֶה, אָדָם שֶׁחָשׁ יִרְאָה וַחֲרָדָה מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת, יָכוֹל לָבוֹא מִמַּצָּבוֹ זֶה לְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, וְהוּא לְהַעְתִּיק אֶת אוֹתָהּ תְּחוּשַׁת יִרְאָה וַחֲרָדָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאֵרוּעֵי הָעוֹלָם - לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְפַתֵּחַ בְּעַצְמוֹ יִרְאָה לַה' כְּדֻגְמַת הַחֲרָדָה שֶׁתּוֹקַפְתּוֹ.

וְכַאֲשֶׁר מְנַצֵּל אָדָם תְּחוּשׁוֹתָיו הָעֲמֻקִּים בְּנַפְשׁוֹ בִּכְנִיעָה וְיִרְאָה, אוֹ אַהֲבָה ומַעְתִּיקָם לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן שֶׁהוּא לִכְנִיעָה וְיִרְאָה וְאַהֲבָה לַה', בְּכָךְ מִמֵּילָא מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ אוֹתָם תְּחוּשׁוֹת מִלָּחוּשׁ אוֹתָם בְּאֵרוּעֵי הָעוֹלָם.

וְכָךְ סִפֵּר לִי תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ (לִפְנֵי כְּ - 40 שָׁנָה) סָבַל מֵחֲרָדוֹת וּפְחָדִים מֵאֵרוּעֵי הָעוֹלָם, וְהָלַךְ אָז לְהָאַדְמוֹ"ר הגה"ק בַּעַל "תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן" זצוק"ל, וְכֵן לְהָאַדְמוֹ"ר הגה"ק מִזְּוִויל זצוק"ל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהָעֵצָה לְהִפָּטֵר מִתְּחוּשׁוֹת הַחֲרָדָה וְהַפַּחַד, הוּא לְהַעְתִּיקָם לְבוֹרֵא עוֹלָם, וּלְהִתְבּוֹנֵן, מַה לִּי לְפַחֵד מֵהַ"מַּקֵּל", הֲלֹא הַנָּכוֹן הוּא שֶׁאַעְתִּיק אֶת הַפַּחַד לְזֶה שֶׁאוֹחֵז בַּמַּקֵּל, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבְכָךְ גַּם יִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת ה' וְגַם יֵחָלֵץ מִצָּרָתוֹ - תְּחוּשַׁת הַפַּחַד.

וְכֵן הוּא בְּעִנְיַן הָאַהֲבָה, מוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָדָם שֶׁנִּבְעָר בְּקִרְבּוֹ, אַהֲבָה רָעָה וַאֲסוּרָה, וּכְגוֹן שֶׁרָאָה אֵיזֶה מַרְאֶה אָסוּר, יִתְבּוֹנֵן מִנַּיִן הַמְּשִׁיכָה וְהַחֵשֶׁק לְאוֹתוֹ מַרְאֶה, הֲלֹא הוּא מִכֹּחַ הַבּוֹרֵא שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתוֹ, וְזֶה הַבּוֹרֵא הוּא שֶׁנָּתַן אֶת הַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַמְּשִׁיכָה לְאוֹתוֹ דָּבָר, וְאִם כֵּן מַה לִּי לְהִגָּרֵר אַחַר הַחֵפֶץ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו חֵן וְיֹפִי וְכָל חִנּוֹ וְיָפְיוֹ הוּא מִכֹּחַ "מְקַבֵּל", לָמָּה לֹא אֶגָּרֵר אַחַר זֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ מְקוֹר הַחֵן הַיֹּפִי וְהָאַהֲבָה, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ. וְעוֹד יִשָּׂא קַל וָחֹמֶר, אִם זֶה הַמַּרְאֶה שֶׁרָאִיתִי כָּל כָּךְ הִנּוֹ מוֹשֵׁךְ, וְעָרֵב אַחַר שֶׁהִנּוֹ סַךְ הַכֹּל נִשְׁפָּע וּמְקַבֵּל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ טַעַם עָרֵב וּמוֹשֵׁךְ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה בַּמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הָאֲהָבוֹת וְהַחֲשָׁקִים.

וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה זֶה הַלָּקוּי בְּחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי, וּתְחוּשָׁתוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻצְלָח לִכְלוּם, יוּכַל לְנַצֵּל זֹאת לְתוֹעֶלֶת, וּבְכָךְ גַּם יֵצֵא מִתְּחוּשָׁתוֹ זוֹ, וְהוּא בְּכָךְ שֶׁיַּחְשֹׁב, אַדְרַבָּא, אָכֵן כֵּן, כָּךְ רָאוּי בֶּאֱמֶת לְכָל אָדָם לָחוּשׁ חֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי, שֶׁכֵּן הָאָדָם הִנּוֹ אַפְסִי, וּמִצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת מֻצְלָח לִכְלוּם, וְכָל הַצְלָחָתוֹ הִיא אַךְ וְרַק מִכֹּחַ הַבּוֹרֵא שֶׁמַּשְׁפִּיעַ עָלָיו טוֹבוֹת, וְאִם כֵּן אַדְרַבָּא, אֲנַצֵּל מַצָּבִי זֶה שֶׁל חֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי לָחוּשׁ בְּאַפְסִיּוּתִי, וּלְמַלֹּאת אֶת אַפְסִיּוּתִי בְּבִטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַד, וּמֵעַתָּה אָחוּשׁ שֶׁהִנְנִי מְסֻגָּל וּמֻצְלָח אַךְ וְרַק מִכֹּחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְאַאֲמִין בַּבּוֹרֵא שֶׁבְּוַדַּאי נָסַךְ בִּי כֹּחוֹת, וְנָתַן לִי כֵּלִים רְאוּיִים שֶׁבָּהֶם אֲמַלֵּא תַּפְקִידִי בָּעוֹלָם בְּדַרְכֵי נֹעַם וּבְשִׂמְחָה. וְזוֹ אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁמֵּבִיא הַבּוֹרֵא תְּחוּשׁוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ לִבְנֵי אָדָם, לְטוֹבָתָם, וּלְתוֹעַלְתָּם, שֶׁיַּגִּיעוּ מֵהֶם לְתַכְלִיתָם וּלְיִעוּדָם.

וּכְמוֹ שֶׁרָגִיל אֲנִי לוֹמַר לְאֵלּוּ הַמְחֻסְּרֵי בִּטָּחוֹן עַצְמִי, לְכָל אָדָם יֶשְׁנָם ב' תַּפְקִידִים, הָאֶחָד לְנַטְרֵל עַצְמוֹ מִבִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי, וְהַשֵּׁנִי לְמַלֹּאת עַצְמוֹ בְּבִטָּחוֹן בַּה', וְאִלּוּ זֶה הַמְחֻסָּר בִּטָּחוֹן עַצְמִי מֻטָּל עָלָיו עֲבוֹדָה אַחַת בִּלְבַד - וְהִיא לְמַלֹּאת עַצְמוֹ בְּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁכֵּן כְּבָר מְנֻטְרָל הוּא מִבִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי. וְכָל הָאָמוּר כָּאן הוּא מִשְׁפָּט הַיָּדוּעַ בְּסִפְרֵי חֲסִידוּת: "לְהַעֲבִיר הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ".

ענוה - תרופה יהודית לחולי הנפש

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (משלי טז, יח) "לִפְנֵי - שֶׁבֶר גָּאוֹן", דְּהַיְנוּ לִפְנֵי שֶׁבָּא לָאָדָם שֶׁבֶר וְהַשְׁפָּלָה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁקּוֹדֵם לוֹ גַּאֲוָה וְגַסּוּת רוּחַ, וְהוּא שֶׁמְּבִיאוֹ לְשֶׁבֶר וּלְשִׁפְלוּת.

הַגַּאֲוָה מוֹבִילָה אֶת הָאָדָם לְמִדְרוֹנוֹת מַשְׁפִּילוֹת בַּגּוּף בַּנֶּפֶשׁ וּבַמָּמוֹן. הַגַּאֲוָה הִנָּהּ תְּכוּנָה שָׁרְשִׁית בָּאָדָם, וְכִמְעַט כָּל פְּעֻלּוֹת הָאָדָם מוּבָלוֹת עַל פִּי מִדָּה זוֹ שֶׁל הַגַּאֲוָה, וְנַזְכִּיר כַּמָּה מֵהֶם.

1. מה יגידו...

הַהִתְחַשְּׁבוּת בַּסְּבִיבָה, בַּחֶבְרָה, בַּמִּשְׁפָּחָה, בָּעֲבוֹדָה, מַה יַּחְשְׁבוּ עָלַי, מַה יְּדַבְּרוּ עָלַי, הֵיאַךְ אֵחָשֵׁב בְּעֵינֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא, תּוֹפֶסֶת מָקוֹם נִרְחָב בְּלֵב הָאָדָם וְעַד כְּדֵי שֶׁנִּבְהָל לְהִתְפַּתּוֹת לִפְעֹל פְּעֻלּוֹת שֶׁאֵינָם רְצוּיִים וְאֵינָם רְאוּיִים, שֶׁכֵּן הַלַּחַץ שֶׁנִּלְחָץ הָאָדָם כַּאֲשֶׁר קַיָּם חֲשָׁשׁ שֶׁיִּתְחַלֵּל כְּבוֹדוֹ וּמַעֲמָדוֹ הוּא לַחַץ שֶׁבְּנָקֵל מְכוֹפֵף אֶת הָאָדָם לְהִכָּנַע וְלַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת שְׁלִילִיּוֹת בְּיוֹתֵר, וּלְפָחוֹת לָחוּשׁ תְּחוּשָׁה מְיֻסֶּרֶת בְּנַפְשׁוֹ לִמְאֹד.

שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר חָשׁ הָאָדָם אָזְלַת יָד לִפְעֹל פְּעֻלּוֹת לְהַצִּיל אֶת מַעֲמָדוֹ וּכְבוֹדוֹ, נִשְׁבָּר הוּא בְּקִרְבּוֹ, וְחָשׁ שֶׁחָשַׁךְ עָלָיו עוֹלָמוֹ, וְנַפְשׁוֹ מִתְרַסֶּקֶת בְּתוֹכוֹ, וּמַשְׁבְּרֵי הַנֶּפֶשׁ קָמִים כְּיָם סוֹעֵר לְהַכּוֹת בּוֹ עַד אָבְדָן כָּל טַעַם בְּחַיָּיו.

וְהַכֹּל נוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַגַּאֲוָה.

אֵין כְּמוֹ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הַמּוֹבִילָה אוֹתָנוּ לִבְרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ וּלְיַצִּיבוּתָהּ בְּכָל מִקְרֶה. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁהַנָּכוֹן הוּא לִנְהֹג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, וְכָךְ תְּפִלָּתֵנוּ בְּכָל יוֹם: "וְלִמְקַלְּלַי נַפְשִׁי תִּדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", כַּאֲשֶׁר נוֹהֵג הָאָדָם בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, וּתְחוּשָׁתוֹ הָאֲמִתִּית הִיא: לֹא מַגִּיעַ לִי כְּלוּם...!!! לֹא מַגִּיעַ לִי כָּבוֹד... לֹא מַגִּיעַ לִי מַעֲמָד וּמִשְׂרָה... וְכַיּוֹצֵא, לְעוֹלָם לֹא יִשָּׁבֵר אָדָם זֶה מִכְּלוּם.

חָשׁוּב לָדַעַת, הָעֲנָוָה הַבְּרִיאָה וְהַנְּכוֹנָה אֵינָהּ הַשִּׁפְלוּת הַשְּׁלִילִית וְהַטִּפְּשִׁית, וּנְבָאֵר אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן.

הַשִּׁפְלוּת הַשְּׁלִילִית הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם מִתְכַּחֵשׁ לְמַעֲלָתוֹ הָאֲמִתִּית, מִתְעַלֵּם מֵהַכֹּחוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא נָסַךְ בּוֹ, וְחָשׁ בְּקִרְבּוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לִכְלוּם, אֵינֶנּוּ מֻצְלָח לִכְלוּם, מְאַבֵּד אֶת בִּטְחוֹנוֹ בְּעַצְמוֹ, לֹא מְדַבֵּר אֵלָיו הַמְּצִיאוּת שֶׁהִנּוֹ בֶּן מְלָכִים, בֶּן מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכִי יֵשׁ לוֹ הַזְּכוּת לְהִתְקָרֵב לַה', ה' אוֹהֲבוֹ וּמְחַבְּבוֹ, מַמְתִּין לוֹ לִתְפִלָּתוֹ וּלְמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, מִכָּל מַעֲלוֹת אֵלּוּ מִתְכַּחֵשׁ הוּא וְחָשׁ שִׁפְלוּת טִפְּשִׁית וְשִׁקְרִית שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁוֶה כְּלוּם, מַשְׁוֶה עַצְמוֹ תָּמִיד לָאֲחֵרִים, וּכְשֶׁרוֹאֶה לְפִי רְאִיָּתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת הֶשֵּׂגֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, חָשׁ מְקֻפָּח וּמֻפְלֶה לְרָעָה, רוֹאֶה אֶת הַהַנְהָגָה בָּעוֹלָם רָעָה, אֶת הָאֲנָשִׁים רָעִים וְאַכְזָרִים, וְרַק מָסָךְ שָׁחֹר לְנֶגֶד עֵינָיו.

לְעֻמַּת זֹאת הֶעָנָו הָאֲמִתִּי, יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁהִנּוֹ מְכֻבָּד, בֶּן מְלָכִים, תְּפִלָּתוֹ וּמַעֲשָׂיו חֲשׁוּבִים וּרְצוּיִים לִפְנֵי ה', חָשׁ זְכוּת בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, שָׂמֵחַ בְּכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, שֶׁכֵּן תְּחוּשָׁתוֹ לֹא מַגִּיעַ לִי כְּלוּם, וּבְמֵילָא כָּל הֶשֵּׂג הִנּוֹ אֶצְלוֹ בְּגֶדֶר מַתָּנָה מִבּוֹרֵא עוֹלָם, מַכִּיר בַּמַּתָּנוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ ה', חָכְמָה דַּעַת בְּרִיאוּת, כִּשְׁרוֹנוֹת וְשֶׁיִּהְיוּ אֵיזֶה שֶׁיִּהְיוּ, אִם חָכְמָתוֹ וְהַצְלָחָתוֹ גְּדוֹלָה מוֹדֶה לַה' עַל אֲשֶׁר חֲנָנוֹ, וּמַכִּיר בַּטּוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ ה', וְגַם כְּשֶׁחָכְמָתוֹ וְהַצְלָחָתוֹ בְּרָמָה נְמוּכָה, מַכִּיר וּמַעֲרִיךְ אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁחוֹנַן בָּהֶם, אֵינוֹ מְיַחֵס אֶת הַצְלָחוֹתָיו וְכִשְׁרוֹנוֹתָיו לְעַצְמוֹ אֶלָּא מַאֲמִין שֶׁהֵמָּה מַתְּנוֹת שָׁמַיִם שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּהֶתְאֵם לְתַפְקִידוֹ כָּאן עֲלֵי אֲדָמוֹת. אֵינוֹ מַשְׁוֶה עַצְמוֹ לָאֲחֵרִים, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּבֵן יָחִיד אֵצֶל בּוֹרֵא עוֹלָם, וְכִי יֵשׁ לוֹ לַבּוֹרֵא הִתְפָּאֲרוּת בּוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְיֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד בָּעוֹלָם כְּפִי כֹּחוֹ וְכִשְׁרוֹנוֹתָיו, וּבָרוּר לוֹ שֶׁאֶת תַּפְקִידוֹ זֶה לֹא יוּכַל לְמַלֹּאת שׁוּם אָדָם אַחֵר רַק הוּא, אֵינוֹ נִפְגָּע מֵאֲחֵרִים, אֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּלַעֲגָם וְלִגְלוּגָם שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ הוּא שֶׁכֻּלָּם מֻנְהָגִים וּמֻשְׁפָּעִים מֵהַבּוֹרֵא, וְאֵין לְאַף אֶחָד שׁוּם כֹּחַ מֵעַצְמוֹ אֶלָּא כְּפִי שֶׁחֲנָנוֹ ה', מַכִּיר שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ זֶה מֵחֶסֶד ה' וְלֹא שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ מַשֶּׁהוּ בְּדִין וּבְצֶדֶק, אֵין לוֹ אַף פַּעַם תְּחוּשָׁה שֶׁמִּי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מַשֶּׁהוּ, שֶׁכֵּן מַאֲמִין הוּא שֶׁמַּה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ יְקַבֵּל בְּכָל אֹפֶן, וְאֵין לוֹ סִבָּה לְהַחֲנִיף אוֹ לְשַׁקֵּר בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ, שֶׁכֵּן מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, זִוּוּגוֹ, וְכָל צְרָכָיו קְצוּבִים לוֹ, וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כִּמְלֹא נִימָה, כָּךְ שֶׁאֵין לוֹ גַּם לְעוֹלָם תְּחוּשָׁה שֶׁמִּישֶׁהוּ לָקַח לוֹ מַשֶּׁהוּ אוֹ שֶׁנִּבְנָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ.

וְכַאֲשֶׁר חַי הָאָדָם בָּעֲנָוָה הַנְּכוֹנָה וְלֹא בַּשִּׁפְלוּת הַשִּׁקְרִית, נַפְשׁוֹ בְּרִיאָה וְיַצִּיבָה, לֹא מִתְפַּעֶלֶת מֵחֶבְרָה וּמֵהַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ, אָדָם זֶה אָמְנָם חַי לוֹ אֶת חַיָּיו עִם אֲנָשִׁים בְּפֹעַל, אוּלָם מַצַּב רֹגַע נַפְשׁוֹ הוּא כְּאִלּוּ וּבוֹדֵד הוּא בָּעוֹלָם, לֹא מַפְרִיעַ לוֹ כְּלוּם מֵהַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ מַה יֹּאמְרוּ וּמַה יַּחְשְּׁבוּ עָלָיו, בַּעֲנָוָה אֲמִתִּית זוֹ מְקַיֵּם הוּא דִּבְרֵי חֲזַ"ל (סנהדרין לז) שֶׁעַל הָאָדָם לוֹמַר: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" דְּהַיְנוּ בְּתַפְקִידִי בָּעוֹלָם יֵשׁ לִי קֶשֶׁר יָשִׁיר וּבִלְעָדִי הַשַּׁיָּךְ לִי עִם בּוֹרֵא עוֹלָם בְּאֹפֶן פְּרָטִי, וְלֹא אִכְפַּת לִי מִזּוּלָתִי.

כַּמּוּבָן שֶׁאֵין מִדָּה זוֹ שֶׁל הָעֲנָוָה נִקְנֵית בְּנָקֵל, דָּרוּשׁ לָהּ עָמָל רַב, אוּלָם בְּעֶצֶם הַיְדִיעָה וְהַבְּהִירוּת בְּמֻשְּׂגֵי הָעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ מַה נִּדְרָשׁ לִרְכֹּשׁ לְצֹרֶךְ מִדָּה זוֹ לִקְנוֹתָהּ בְּקִנְיַן נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם - כְּבָר בִּידִיעָה זוֹ מִתְחַזֵּק הָאָדָם לַעֲמֹד בִּפְנֵי סַעֲרוֹת רוּחַ הַקָּמִים עָלָיו לְעָקְרוֹ מִשָּׁרָשָׁיו וּלְטַלְטְלוֹ בָּאֲוִיר לְלֹא מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה. שֶׁכֵּן בִּידִיעָה זוֹ בִּלְבַד, וְאַף שֶׁעֲדַיִן טֶרֶם נֶעֶשְׂתָה קִנְיָן בְּנַפְשׁוֹ, כְּבָר נִרְגַּעַת נַפְשׁוֹ מִטֵּרוּף דַּעְתָּהּ, וּבִפְרָט שֶׁבְּטֶבַע הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּיל אֶת עַצְמָהּ מֵהַטּוֹרְפִים אוֹתָהּ, כָּךְ שֶׁהַנֶּפֶשׁ בְּעִדָּן כָּזֶה שֶׁל בִּלְבּוּל, מִתְחַבֶּרֶת הִיא לַיְדִיעָה הַזּוֹ שֶׁל הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית, וְאַדְּרַבָּה, מַצָּבָהּ הַסּוֹעֵר הוּא "אֶתְגָּר" שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְהִתְחַבֵּר לִידִיעָה זוֹ, שֶׁכֵּן אֵין כְּמוֹ יְדִיעָה זוֹ שֶׁתַּרְגִּיעָהּ וְתִתֵּן לָהּ מָנוֹחַ, כָּךְ שֶׁדַּוְקָא מַצָּבָהּ הַסּוֹעֵר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הִיא שֶׁתָּבִיא אֶת הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמֻשְּׂגֵי הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית וּבְכָךְ מִלְּבַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיִעוּדוֹ וְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית, גַּם חַיָּיו כָּאן בְּעוֹלַם הַתְּלָאוֹת יִהְיוּ יַחֲסִית חַיִּים שְׁקֵטִים וּשְׁלֵוִים.

2. קנאה ומשברי הנפש הקשים תוצאה ישירה מהגאוה

כְּתוֹצָאָה יְשִׁירָה מֵהַגַּאֲוָה, בָּהּ הַקִּנְאָה וְהַחֶמְדָּה, לִהְיוֹת צַר עַיִן בְּהֶשֵּׂגֵי הַזּוּלַת, וַחֲזַ"ל הִפְלִיגוּ בְּמִדַּת הַקִּנְאָה שֶׁמַּרְקִיבָה אֶת עַצְמוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, הַקִּנְאָה אוֹכֶלֶת בָּאָדָם עַד אֲבַדּוֹן, מְדַכֵּאת אֶת נַפְשׁוֹ, מְסִירָה מִמֶּנּוּ כָּל טַעַם בְּחַיָּיו, לֹא שָׁוֶה לוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשֵּׁנִי מַצְלִיחַ וּמְשַׂגְשֵׂג, חוֹמֵד הוּא אֶת בֵּית רֵעֵהוּ, רְכוּשׁוֹ, אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהִנּוֹ אַךְ שָׁבוּר וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים, וּבְכֵן הֵיאַךְ לֹא יָבוֹא זֶה לְדִכָּאוֹן וּלְמַשְׁבֵּר בְּנַפְשׁוֹ, וְעַד כְּדֵי מִאוּס בְּחַיָּיו.

וְאִלּוּ הָיָה חַי אֶת חַיָּיו בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, לוֹמֵד מוּסָר, רוֹאֶה דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַמְחַיִּים אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּדִבְרֵי אֱמוּנָה, בְּמַעֲלַת הַיִּסּוּרִים, בְּבִטָּחוֹן בַּה', בְּתַכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ, וְהֵיאַךְ כָּל עוֹלָמֵנוּ זֶה הִנּוֹ פְּרוֹזְדוֹר וּמַעֲבָר לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, וְכַמָּה אֵין שָׁוֶה וּכְדַאי לְהַשְׁקִיעַ בּוֹ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא שָׁוֶה לְהִצְטַעֵר עַל עֲרָכִים חָמְרָנִיִּים שֶׁהִשִּׂיגוּם חֲבֵרָיו וְאִלּוּ הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיגָם, וְאַדְרַבָּא, כְּכָל שֶׁהַחֹמֶר פָּחוֹת אֵצֶל הָאָדָם הַדֶּרֶךְ יוֹתֵר פְּתוּחָה לְפָנָיו לִרְכֹּשׁ חַיֵּי נֶצַח, שֶׁכֵּן אֵין כְּמוֹ רִבּוּי הַחָמְרִיּוּת שֶׁמַּתְעֶה אֶת הָאָדָם, מַשְׁכִּיחַ וּמַעֲלִים מִמֶּנּוּ אֶת מַטְרָתוֹ בְּחַיָּיו, וְעַד שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לִחְיוֹת אֶת כָּל חַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת מִבְּלִי לִנְגֹעַ בַּנְּקֻדּוֹת הַתַּכְלִיתִיּוֹת שֶׁלְּמַעֲנָן נִבְרָא.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים לז, א): "לְדָוִד, אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה, כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן, בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".

3. כל קיומו של האדם לבל ישלטו הדינים עליו תלוי בענותו ושפלותו כלפי הבורא

וּבִהְיוֹת שֶׁעִסְקֵנוּ בְּסֵפֶר זֶה לְחַזֵּק אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְנוֹדֶדֶת, נָבִיא כָּאן סוֹד גָּדוֹל לִבְרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁגִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל וְהוּא הַנֶּאֱמָר בְּאִגֶּרֶת הָרַמְבַּ"ן: "הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ וִינַשְּׂאֲךָ הַמָּקוֹם" וּנְבָאֵר.

מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בַּה' וְלִבְטֹחַ הָאָדָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בְּכֹחוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא בְּחָכְמָתוֹ וְלֹא בְּשׁוּם גּוֹרֵם וְסִבָּה מִבִּלְעֲדֵי ה', וּלְיַחֵס כָּל הַכֹּחוֹת בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהָאָדָם חַי אַךְ וְרַק מִכֹּחַ שֶׁל הַבּוֹרֵא, בְּרִיאוּתוֹ, שְׁמִירָתוֹ, פַּרְנָסָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, אַף שֶׁלְּפִי הַנִּרְאֶה לָעַיִן הָאָדָם הוּא הָעוֹשֶׂה וְהַפּוֹעֵל, בְּעֶצֶם אֵין זֶה אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַגְּזֵרָה לַפֹּעַל, שֶׁכֵּן אֵין שׁוּם כֹּחַ מִבִּלְעֲדֵי ה'.

וְזוֹ הָאֱמוּנָה הִיא הַסְּגֻלָּה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה לְנַצֵּחַ כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב לְבַטְּלוֹ וְלִשְׁלֹט עָלָיו, וְנִרְאֶה מֵהַמִּדְרָשׁ שֶׁהוּא כְּעֵין חֹק שֶׁחָקַק ה' בַּבְּרִיאָה שֶׁזֶּה הַנִּשְׁפָּל מְחֻיָּב שֶׁיַּעֲלֶה, וְזֶה הַגֵּאֶה מְחֻיָּב שֶׁיֵּרֵד, וְכָךְ מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה כב, ח): שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָא אַחַת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת עוֹלָמוֹ? אָמַר לָהּ לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמְרָה לוֹ: מֵאוֹתָהּ הָעֵת וְעַד עַתָּה מָה עוֹשֶׂה? אָמַר לָהּ יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת, מַעֲלֶה לְזֶה וּמוֹרִיד לְזֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "כִּי אֱלֹקִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים".

לִכְאוֹרָה יָכֹל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לַעֲנוֹת תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה, מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל בְּרִיּוֹתָיו וּמְפַרְנְסָם? אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּבָר בְּשֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁבָּרָא עוֹלָמוֹ הֵכִין הַכֹּל וְסִיֵּם הַכֹּל לְכָל הַדּוֹרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּחֲזַ"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן כָּל הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, הֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגְזַר מֵרֹאשׁ. ואִם - כֵּן מַה מְּלַאכְתּוֹ מֵאָז וְעַד עַתָּה? אֶלָּא כָּאָמוּר, גַּם זֶה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁפַע וּבְרָכָה, אוּלָם אִם מִתְגָּאֶה הוּא וּמַגְבִּיהַּ לִבּוֹ - יוֹרֵד הוּא לְמַטָּה, וּלְעֻמָּתוֹ זֶה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לִחְיוֹת בְּשִׁפְלוּת אוּלָם אִם מַנְמִיךְ עַצְמוֹ וּמַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לַה' - הַבּוֹרֵא מַגְבִּיהוֹ, וְזֶהוּ עִנְיַן "הַסֻּלָּמוֹת" שֶׁגַּם לְאַחַר הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית יֵשׁ מָקוֹם פָּתוּחַ לְשִׁנּוּי, וְהוּא הַסֻּלָּמוֹת לְהַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ וּלְהַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרוֹם, הֲרֵי שֶׁהוּא כְּעֵין חֹק שֶׁחָקַק הַבּוֹרֵא בַּבְּרִיאָה שֶׁיֻּשְׁפַּל הַגֵּאֶה, וְיֻגְבַּהּ הַשָּׁפָל.

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מָצִינוּ בָּאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהָיוּ עֲקָרוֹת, וּבַמֶּה מָצְאוּ פִּתְרוֹן לִישׁוּעָתָן? הִנֵּה נֶאֱמַר בְּתוֹרָה גַּבֵּי שָׂרָה (בראשית טז, ב): "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה", וְלִכְאוֹרָה מָה הַפִּתְרוֹן לַעֲקָרוּת לִמְסֹר הַגְּבִירָה שִׁפְחָתָהּ לְבַעֲלָהּ? אֶלָּא כָּאָמוּר, יָדְעוּ הָאִמָּהוֹת סוֹד חֹק זֶה שֶׁבַּבְּרִיאָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרוֹם, וְנָהֲגוּ בְּעַצְמָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה מַשְׁפִּיל, וְיָדְעוּ שֶׁבְּמַעֲשֶׂה מַשְׁפִּיל זֶה יָרִים אוֹתָם הַבּוֹרֵא וְיוֹשִׁיעֵם, וְאֵין לְךָ מַעֲשֶׂה מַשְׁפִּיל כְּמוֹ הַמַּכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ, וּמָה עוֹד שִׁפְחָתָהּ...

וְכֵן מָצִינוּ בְּרָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה, כְּמוֹ כֵן אָמְרָה לְיַעֲקֹב (בראשית ל, ג): "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה", וְכֵן נֶאֱמַר בְּלֵאָה כְּשֶׁעָמְדָה מִלֶּדֶת (בראשית ל, ט): "וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת, וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב".

הָרְאֵתָ לָדַעַת סוֹד גָּדוֹל לִישׁוּעָה לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ, וְכַמּוּבָא בְּאִגֶּרֶת הָרַמְבַּ"ן: "הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ וִינַשְּׂאֲךָ הַמָּקוֹם"

וְהַבֵּאוּר בְּסוֹד זֶה לֹא שֶׁהוּא כִּסְגֻלָּה בְּעָלְמָא, אֶלָּא בְּכָךְ שֶׁהָאָדָם מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ עַל מְנָת לְבַטֹּאת אֶת אַפְסִיּוּת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וּמְבַטֵּל כָּל כְּבוֹדוֹ וִיכָלְתּוֹ, בְּכָךְ מַצְלִיחַ הוּא לְהַחֲלִיט בְּעַצְמוֹ לְהִשָּׁעֵן עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַדּוֹ בֶּאֱמֶת, שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּמַעֲמָדוֹ הַנִּכְבָּד וְהַכֹּחָנִי קָשֶׁה לוֹ לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּרָאוּי וְלָחוּשׁ בְּאַפְסִיּוּתוֹ בֶּאֱמֶת, אוּלָם כַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה הוּא מַעֲשֶׂה מַשְׁפִּיל מַצְלִיחַ בְּנָקֵל יוֹתֵר לָחוּשׁ תְּלוּת אֲמִתִּית בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְזֶהוּ הַבִּטָּחוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ".

וְהוּא הַסְּגֻלָּה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּדִבְרֵי הגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין ("נפש החיים" שער ג' פי"ב): וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִים וּרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בּוֹ, וְלֹא יַעֲשׂוּ בּוֹ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר הֲלֹא ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְּלָל, וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם, וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחְשַׁבְתּוֹ רַק לָאָדוֹן יָחִיד בָּרוּךְ הוּא, כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְעֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל.

וְסִפֵּר הגר"ח מִבְּרִיסְק שֶׁבְּמַאֲמַר הִתְחַזְּקוּת זֶה שֶׁל "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" עָבַר אֶת הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁנִּתְפַּשׂ בְּנוֹ הגרי"ז לַצָּבָא, יָעַץ לוֹ לְשַׁנֵּן מַאֲמָר זֶה וְנִצַּל מֵהֶם.

הֲרֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹהֵג בָּאָדָם מִדָּה בְּמִדָּה, כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם מְבַטֵּל בְּדַעְתּוֹ אֶת כָּל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם וְלֹא מְיַחֵס לָהֶם שׁוּם כֹּחַ, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא מְיַחֵס שׁוּם כֹּחַ לְעַצְמוֹ וּמַכְנִיעַ וּמַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לַה', כֵּן יְבַטֵּל ה' כָּל הַכֹּחוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בּוֹ.

4. "השפל עצמך וינשאך המקום" - רמב"ן באגרת

וּבָזֶה יוּבַן הַנְהָגַת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה הֵיאַךְ נָהֲגָה נֶגֶד הָמָן הָרָשָׁע, שֶׁכֵּן מוּבָא בִּגְמָרָא מְגִלָּה (ט"ו ע"ב) מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁהִזְמִינָה אֶת הָמָן לְמִשְׁתֵּה הַיַּיִן? כְּלוֹמַר הַגְּמָרָא מַתְמִיהָה מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר לִנְהֹג בְּהָמָן הָרַע כָּבוֹד מְיֻחָד לְהַזְמִינוֹ לְמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וּבְאוֹתוֹ מִשְׁתֶּה כְּשֶׁשּׁוֹאֲלָהּ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, הֵשִׁיבָה: יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן גַּם מָחָר אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם. מָרְדְּכַי וְעַם יִשְׂרָאֵל בְּצַעַר וּבְצוֹם, וְאֶסְתֵּר נוֹהֶגֶת בְּהָמָן כָּבוֹד? וּמְתָרֶצֶת הַגְּמָרָא: "אָמְרָה אֶסְתֵּר אוּלַי יַרְגִּישׁ הַמָּקוֹם וִירַחֵם". וְהַבֵּאוּר הוּא, אֶסְתֵּר חָשְׁדָה בְּעַצְמָהּ שֶׁמָּא כְּשֶׁתָּבֹא לִפְנֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַקֵּשׁ עַל עַמָּהּ וּלְהִלָּחֵם בְּהָמָן יַעֲלֶה בְּלִבָּהּ בִּטָּחוֹן בְּעַצְמָהּ, לוֹמַר: אֲנִי הַמַּלְכָּה, חֲשׁוּבָה אֲנִי לַמֶּלֶךְ, וּבְוַדַּאי אַצְלִיחַ לְהַפִּיל אֶת הָמָן, אוּלָם יָדְעָה שֶׁאָסוּר לָהּ לָבוֹא לִפְנֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶלָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַד, מִבְּלִי לְיַחֵס לְעַצְמָהּ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם כְּלָל, וּכְאִלּוּ וְהִיא מִצִּדָּהּ נְטוּלַת כָּל כֹּחַ וִיכֹלֶת. וְיָדְעָה שֶׁרַק בְּכָךְ תְּנַצַּח אֶת כֹּחַ הָרַע וְהַטֻּמְאָה שֶׁל הָמָן וּתְבַטֵּל עֲצָתוֹ. וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בַּסְּגֻלָּה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה מהגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין, שֶׁרַק הַמְבַטֵּל כָּל כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם - מַצְלִיחַ.

וְהֵיאַךְ עוֹשִׂים זֹאת?

הִשְׁפִּילָה אֶסְתֵּר עַצְמָהּ לְהָמָן, לַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וּבְכָךְ הִשְׁרִישָׁה אֶת הַכְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ לְעַצְמָהּ בְּכָל יְכָלְתָהּ לִפְנֵי ה', דְּהַיְנוּ שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתָהּ הָיָה לִכָּנַע לַה', וְהֵבִיאָה זֹאת לִידֵי בִּטּוּי בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת שֶׁהִשְׁפִּילָה עַצְמָהּ לִפְנֵי שׂוֹנְאָהּ, וּבָזֶה הִצְלִיחָה לְהִתְרוֹקֵן בְּעַצְמָהּ מִכָּל בִּטָּחוֹן עַצְמִי וּלְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַד, שֶׁכֵּן רַק בְּכָךְ תְּלוּיָה הַהַצְלָחָה.

וְזֶהוּ גַּם סוֹד הַנְהָגַת יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיוֹתָיו שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ לְעֵשָׂו, לְהַכְנִיעַ אֶת תְּחוּשַׁת הַכֹּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ עַל מְנָת לְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַד.

סִפֵּר לִי יְהוּדִי יָקָר, שֶׁפַּעַם בִּזּוּהוּ לִמְאֹד, וְאַף הוֹצִיאוּ עָלָיו פַּשְׁקֶוִילִים... וְהָלַךְ בְּמַר נַפְשׁוֹ להגה"צ רַבִּי מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זַצַ"ל, וְסִפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְהֵשִׁיב לוֹ הָרַב זַצַ"ל: בְּקָרוֹב תִּזְכֶּה לְבֵן זָכָר... וְלִתְמִיהָתוֹ מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין אֲשֶׁר קָרָהוּ לְבִרְכַּת הָרַב, הֵשִׁיב לוֹ הָרַב: מִקְרָא הוּא בִּתְהִלִּים (קלו, כג): "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ - זָכַר לָנוּ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", רֶמֶז, אִם הֻשְׁפַּלְתָּ - תְּקַבֵּל בֵּן זָכָר...

לְסִכּוּם: לָמַדְנוּ סוֹד גָּדוֹל שֶׁאִתּוֹ אֶפְשָׁר לְהָרִים אֶת הַנֶּפֶשׁ מִשִּׁפְלוּתָהּ, וְהוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית, לְהִתְרוֹקֵן מֵהַגַּאֲוָה וּמִן הַתְּחוּשָׁה שֶׁל כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, לְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל ה', וְאָז תִּתְרוֹמֵם הַנֶּפֶשׁ וְתִגְדַּל בְּיַצִּיבוּתָהּ וּבְשִׂמְחָתָהּ, בְּכָךְ תֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִמַּכַּת חֹסֶר הַבִּטָּחוֹן עַצְמִי, מִתַּדְמִית נְמוּכָה, לִתְחוּשָׁה שֶׁל הִתְרוֹמְמוּת וְגַאֲוָה, וּכְעִנְיָן הַנֶּאֱמָר (דברי הימים ב' יז, ו): "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'".

עֵצָה מַעֲשִׂית: לִלְמֹד סְפָרִים הָעוֹסְקִים בְּמַעֲלַת הָעֲנָוָה, וְלָקַחַת מִדָּה זוֹ כִּפְרוֹיֶקְט שֶׁכֵּן בָּהּ טָמוּן רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ מִכָּל תַּחֲלוּאֶיהָ. מֻמְלָץ לִקְרֹא בְּסֵפֶר "וְלָעֲנָוִים יִתֵּן חֵן", מִסִּדְרַת הַסְּפָרִים שֶׁל הָרַב טוֹבּוֹלְסְקִי, וְעוֹד בְּשַׁעַר "הַכְּנִיעָה" לְ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" וְכַיּוֹצֵא.

* * *

פרק ב - עצות והדרכות

1. כוחות הנפש שבאדם

כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּאָדָם רַבִּים וּמְגֻוָּנִים, בְּחֶלְקָם שַׁיָּכִים לְשִׂכְלוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּבְחֶלְקָם שַׁיָּכִים לְמִדּוֹת וּתְכוּנוֹת שֶׁבָּאָדָם, וְכֻלָּם יְצִירָה נִפְלָאָה שֶׁל הַבּוֹרֵא בָּאָדָם, וְרַק צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת לֵידַע מַה לְּקָרֵב לְנַפְשׁוֹ וּלְשִׂכְלוֹ וּמַה לְּרַחֵק וְלֹא לִחְיוֹת בְּבִלְבּוּל.

וּבְעִנְיָן זֶה הִנֵּה לְךָ דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל רַבֵּנוּ הַק' יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנִיֶיבְסְקִי (הַסְּטַיְפֶּלֶר) זצוק"ל:

וּמִנִּפְלְאוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּיצִירַת הָאָדָם שֶׁבְּרָאוֹ עִם הֲמוֹן כֹּחוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה הֵן בַּשֵּׂכֶל וְהֵן בַּמִּדּוֹת. וְאַזְכִּיר קְצָתָם מֵאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אוֹתָם יוֹם יוֹם, כְּמוֹ א. הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה. ב. הַהַעֲמָקָה וְהַשִּׁטְחִיּוּת. ג. הַסְכָּמָה וַהֲפַכְפַּכִּיּוּת. ד. הָאֱמוּנָה וְהַחַשְׁדָנוּת. ה. הַדִּמְיוֹן וְהַמְשַׁעֵר. ו. דַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת וְדַעַת מְבֹהֶלֶת. ז. הַתְמָדַת הָעִיּוּן וְעַצְלוּת הַמֹּחַ. וּבְמִדּוֹת: ח. הַזְּרִיזוּת וְהָעַצְלוּת. ט. הָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה. י. הַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה. יא. הַכַּעַס וְהָרִצּוּי. יב. הַכִּילוּת וְהַנְּדִיבוּת. יג. הַשִּׂמְחָה וְהָעַצְבוּת. יד. הָרַחֲמָנוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת. טו. הַהַתְמָדָה וְהַבַּטָּלָה. טז. הַבִּטָּחוֹן וְהַפַּחַד. יז. הָאַמִּיצוּת וְהַמֹּרֶךְ. יח. הָעַקְשָׁנוּת וְהַוִּתּוּר. יט. הַיֹּשֶׁר וְהָרַמָּאוּת. כ. הַסַּבְלָנוּת וְהִפּוּכָהּ. כא. הַכָּרַת הַטּוֹבָה וְהִפּוּכָהּ. כב. אַהֲבַת הָאֱמֶת וְהִפּוּכָהּ. כג. תַּאֲוַת הַכָּבוֹד וְהִפּוּכָהּ. כד. הַקִּנְאָה וְעַיִן טוֹבָה. כה. הַחֲצִיפוּת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. כו. אַהֲבַת הַנִּצָּחוֹן וְהַכְּנִיעָה. כז. הַתְּמִימוּת וְהָעַרְמִימוּת. כח. הַבְּהִילוּת וְהַמְּתִינוּת. כט. הָרְדִיפָה אַחַר הַמּוֹתָרוֹת, וְהַהִסְתַּפְּקוּת. ל. אַהֲבַת עַצְמוֹ מֻפְרֶזֶת, וְהִפּוּכָהּ נֶפֶשׁ שְׁקֵטָה וּרְגוּעָה גַּם בְּעִתּוֹת לְצָרָה. לא. נְטִיָּה לְהִתְבּוֹדְדוּת, וְאַהֲבַת הַחֶבְרָה. לב. נְטִיָּה לִשְׁתִיקָה, אַהֲבַת שִׂיחוֹת. לג. אַהֲבַת הַחָכְמָה וְהֵעָדְרָהּ. לד. הַבַּיְשָׁנוּת וְהִפּוּכָהּ. לה. הַסַּקְרָנוּת וְהִפּוּכָהּ. וְכֵן עוֹד כַּמָּה מִדּוֹת דַּקּוֹת.

וְכָל הַמִּדּוֹת וְהַכִּשְׁרוֹנוֹת כֻּלָּם פּוֹעֲלִים בְּעִרְבּוּבְיָא וּבִמְהִירוּת מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ בָּהֶן וְהֵמָּה פּוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה מִזֶּה וְכָל הַכֹּחוֹת וְהַמִּדּוֹת כֻּלָּם הֵמָּה לְטוֹבַת הָאָדָם הַנִּבְרָא הַלָּזֶה אִם לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִם לְנִסְיוֹנוֹת, וְהֵמָּה גַּם כֵּן נִצְרָכִים לְעִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים יוֹם יוֹם וּבְאִם יֶחְסַר לְהָאָדָם אַחַת מֵהֵנָּה לְגַמְרֵי יְהֵא נִכָּר חֶסְרוֹנוֹ בְּתַהֲלוּכוֹת חַיָּיו [וְאֹפֶן הַהִשְׁתַּמְּשׁוּת בְּהַמִּדּוֹת מַה לְּרַחֵק וּמַה לְּקָרֵב וְאֵיךְ לְתַקְּנָם לְמַעַן לֹא יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי עַל יְדֵי בִּלְבּוּלֵי הַמִּדּוֹת. הֶאֱרִיכוּ בְּזֶה בְּסִפְרֵי מוּסָר].

הַכְּלָל כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ וְכָל סוּגֵי חָכְמָה וְכִשְׁרוֹן וְכָל מִינֵי הַרְגָּשׁוֹת וְהִתְפַּעֲלוּת כָּל מִינֵי עֹנֶג וְצַעַר וְכָל הַמְאֹרָעוֹת וְתַהְפּוּכוֹת הַזְּמַן הַכֹּל הֵם כֹּחוֹת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה הַחַיִּים וּמַנְהִיגָם כְּפִי חָכְמָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, וְאָמַר הֶחָסִיד בִּתְפִלָּתוֹ הוּבָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ חוֹבַת הַלְּבָבוֹת פ"י, אֱלֹקַי אָנָה אֶמְצָאֲךָ, אַךְ אָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ, נִסְתַּרְתָּ וְלֹא תֵּרָאֶה וְהַכֹּל מִמְּךָ מָלֵא.

2. דעת חסרת מה קנית

לְלֹא סָפֵק שֶׁהַכֹּחַ הֶחָשׁוּב שֶׁבָּאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת שֶׁבָּאָדָם, וְעָלָיו יֵשׁ לִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר, שֶׁכֵּן מָה עֵרֶךְ לָאָדָם וְשֶׁיְּהֵא הַנָּאֶה בְּיוֹתֵר, הַגִּבּוֹר בְּיוֹתֵר, הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר אֵין בּוֹ דַּעַת, וּכְאָמְרָם "דַּעַת קָנִית מֶה חָסַרְתָּ, דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ".

וְאִם צִוְּתָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה (דברים ד, טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", וְנִצְטַוִּינוּ בְּזֶה לִשְׁמֹר גּוּפֵנוּ לִהְיוֹת בָּרִיא וְחָזָק כְּדֵי שֶׁיָּכִיל כָּרָאוּי אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּתוֹכוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׁמֹר נַפְשֵׁנוּ הָרוּחָנִית דְּהַיְנוּ דַּעְתֵּנוּ וְשִׂכְלֵנוּ לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב רָגוּעַ וְשָׁלֵו, לָכֵן מִבְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת לֹא יוּכַל הָאָדָם לִפְעֹל שׁוּם פְּעֻלָּה שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנָּה תּוֹעֶלֶת נְכוֹנָה לְגוּפוֹ וּלְנַפְשׁוֹ, וְכֵן כְּלַפֵּי הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ יְדִידָיו שְׁכֵנָיו וְכַיּוֹצֵא.

3. הסתרת פניך הייתי נבהל (תהילים ל, ח)

אחז"ל (ירושלמי פ' חלק ה"ב) עַל הַפָּסוּק (ישעיה ח') "וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבַּיִת יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ", אֵין לְךָ שָׁעָה קָשָׁה בָּעוֹלָם מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, [ואעפ"כ] מֵאוֹתָהּ שָׁעָה קָשָׁה שֶׁל הֶסְתֵּר - וְקִוֵּיתִי לוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".

הֲרֵי שֶׁמְּקוֹר הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה, הַחֲרָדָה וְהַדִּכָּאוֹן נוֹבֵעַ מִתְּחוּשַׁת עִזָּבוֹן נְטִישָׁה וְהֶפְקֵר, שֶׁכְּאִלּוּ וְכִבְיָכוֹל אֲנִי נָטוּשׁ מֻפְקָר וְעָזוּב, אֵין לִי לְמִי לִפְנוֹת אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לִי, וּתְחוּשָׁה זוֹ הִנָּהּ מִקִּלְלַת "הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי", וְכַמּוּבָא בִּתְהִלִּים (ל, ז - ח):

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם, ה', בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז - הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל.

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהָאָדָם חַי בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה שֶׁיֵּשׁ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, הָעוֹלָם לֹא הֶפְקֵר, לְעוֹלָם יֵשׁ לְמִי לִפְנוֹת, לְעוֹלָם יֵשׁ תִּקְוָה, הֲרֵי שֶׁחָשׁ הוּא חָזָק וְיַצִּיב בְּנַפְשׁוֹ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הַכָּרָה זוֹ נִטַּשְׁטְשָׁה אֶצְלוֹ, הֲרֵי מוֹצֵא הוּא אֶת עַצְמוֹ תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, דְּהַיְנוּ כָּאן בָּאָרֶץ אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וּכְבָר הִתְיָאֵשׁ מִכָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם תְּחוּשָׁתוֹ הִיא אֵין מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ וְחָשׁ לְצָרָתוֹ וּכְאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִתְיָאֵשׁ הוּא מֵעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל כְּמוֹ כֵן גַּם הַבּוֹרֵא הִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ, אֲזַי נִכְנָס הָאָדָם לַחֲרָדָה וּלְבֶהָלָה נוֹרָאָה.

וְהִנֵּה רָאִינוּ בַּמִּדְרָשׁ לְעֵיל שֶׁעַל אַף הַשָּׁעָה הַקָּשָׁה הַזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ בָּהּ "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּשַּׂרְנוּ "וְקִוֵּיתִי לוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁבְּיָדֵינוּ הַדָּבָר לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלֵינוּ אֶת מָסַךְ הַהֶסְתֵּר וּלְגַלּוֹת אֶת בּוֹרְאֵנוּ מִבַּעַד לַהֶסְתֵּר, וְלַעֲמֹד וְלִזְעֹק מִבַּעַד לַמָּסָךְ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִנְּךָ מָצוּי וּמַשְׁגִּיחַ מִבַּעַד לַמָּסָךְ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעַל אַף שֶׁהִנְּךָ מִסְתַּתֵּר לֹא בָּטְלָה הַשְׁגָּחָתְךָ עָלַי לְטוֹבָה וּמֵצִיץ אַתָּה עָלַי מִבֵּין הַחֲרַכִּים, וְכַנֶּאֱמָר (שיר השירים ב, ט) : הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, וְאַדְרַבָּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ הֱיוֹתִי מֻנְהָג עַתָּה בְּהַנְהָגָה שֶׁל הֶסְתֵּר, בְּיוֹתֵר הַשְׁגָּחָתְךָ עָלַי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֹבַד בְּעָנְיִי, שֶׁכֵּן בְּשֶׁל הַנְהָגַת הֶסְתֵּר זוֹ נָתוּן אֲנִי בְּסַכָּנָה, וּבִשְׁעַת סַכָּנָה יֵשׁ לְהַגְבִּיר אֶת הַהַשְׁגָּחָה וְהַשְּׁמִירָה.

וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים מ' ע"א) מִנַּיִן לַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ".

מַה זָּכָה חוֹלֶה זֶה שֶׁתְּהֵא שְׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו, וְיֵשׁ לְכָךְ הַשְׁלָכָה לַהֲלָכָה שֶׁכֵּן אָסוּר לְזֶה הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לָשֶׁבֶת בְּשָׁוֶה לִמְרַאֲשֹׁתָיו שֶׁל הַחוֹלֶה לִהְיוֹת שֶׁשּׁוֹרָה שָׁם הַשְּׁכִינָה, אֶלָּא עַל כִּסֵּא הַנָּמוּךְ יוֹתֵר מִמִּטָּתוֹ.

אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן דַּוְקָא לֶהֱיוֹתוֹ חוֹלֶה, נִצְרָךְ הוּא לְהַשְׁגָּחָה וְלִשְׁמִירָה מְעֻלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד וְיָמוּת בְּחָלְיוֹ, וְלָכֵן שְׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו לְשָׁמְרוֹ וּלְסָעֲדוֹ.

לֹא לְחִנָּם מוֹדִיעִים לָנוּ חֲזַ"ל זֹאת, אֶלָּא לְהוֹדִיעֵנוּ, שֶׁעַל אַף שֶׁהַהַנְהָגָה הִיא הַנְהָגָה שֶׁל הֶסְתֵּר שֶׁתּוֹצְאוֹתֶיהָ חֹלִי, פַּחַד, יֵאוּשׁ, עִם כָּל זֶה בְּיַד הָאָדָם לְגַלּוֹת אֶת הַבּוֹרֵא מִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר וּלְקַוּוֹת לוֹ, לִצְעֹק אֵלָיו מִבַּעַד לַסּוֹרְגִים בָּהֶם הוּא נָתוּן וּבְצַעֲקַת הַלֵּב וְהַפֶּה לִקְרֹא לוֹ שֶׁיָּחוּשׁ לְעֶזְרָה וּלְהַצָּלָה, וּבְזֶה מְחַיֶּה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, נוֹפֵחַ בְּעַצְמוֹ רוּחַ תִּקְוָה רֹגַע וְשַׁלְוָה, וּתְחוּשָׁתוֹ מֵעַתָּה, אֲנִי לֹא לְבַד לֹא נָטוּשׁ לֹא עָזוּב וּמֻפְקָר חָלִילָה, הִנֵּה הַבּוֹרֵא אִתִּי, שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, מַאֲזִין לִי, וְיֶתֶר עַל כֵּן נִמְצָא אִתִּי בְּצָרָתִי.

שֶׁכֵּן כָּאָמוּר יֵשׁ לָדַעַת יְדִיעָה נְחוּצָה, שְׁנֵי אָפְנֵי הַשְׁגָּחָה יֶשְׁנָם, יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה, וְיֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה נִסְתֶּרֶת, הַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה הַיְנוּ שֶׁנִּרְאֵית הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַבְּרִיאָה בְּאֹפֶן שֶׁל הַשְׁפָּעַת טוֹבָה, וּכְמוֹ: "אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה..." "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ..." וְיֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה נִסְתֶּרֶת כָּעִנְיָן הַנֶּאֱמָר: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". וּכְמָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת בְּנוֹ מֵאַרְמוֹנוֹ עַל שֶׁלֹּא נָהַג כָּרָאוּי, וְהִשְׁלִיכוֹ לִכְפָר בּוֹ שׁוֹכְנִים "בַּרְבָּרִים" כְּדֵי שֶׁיָּחוּשׁ אֶת הַפַּעַר בֵּין אֲנָשִׁים חַסְרֵי תַּרְבּוּת לְבֵין אַנְשֵׁי תַּרְבּוּת. אוּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ אוֹתָם הַ"בַּרְבָּרִים" שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֲנָשִׁים בַּסֵּתֶר שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ מִמֶּרְחָק וּכְמֵצִיץ מִבֵּין הַחֲרַכִּים עַל אוֹתוֹ בֵּן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ וְשֶׁיִּמָּצֵא לוֹ שָׁם כָּל צָרְכּוֹ, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע הַבֵּן שֶׁהֵמָּה שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ. כָּךְ הוּא אֹפֶן הַהַשְׁגָּחָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא, לֶהֱיוֹתוֹ שׁוֹמֵר וּמַשְׁגִּיחַ עַל עַמּוֹ גַּם בְּעִדַּן גְּזֵרוֹת וְצָרוֹת, לִהְיוֹת נִשְׁמָרִים לְבַל יֹאבְדוּ חֲלִילָה, וְהוּא עַצְמוֹ עִמָּנוּ בַּצָּרָה בְּכָל מַצְּבֵי גָּלוּתֵנוּ לְשָׁמְרֵנוּ פֶּן נֹאבַד.

4. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי

אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה (תהילים כג, ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, וְיֵשׁ קֹשִׁי בְּפָסוּק זֶה, שֶׁכֵּן מֵילָא אָדָם שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאת עָלָיו הָרָעָה וְרַק מְרַחֶפֶת הִיא עָלָיו מֵרָחוֹק שַׁיָּךְ שֶׁיֹּאמַר אֵינֶנִּי מְפַחֵד... מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַצָּרָה... אוּלָם אָדָם שֶׁכְּבָר מֻנָּח בַּצָּרָה, כְּבָר גָּזַר עָלָיו הַשּׁוֹפֵט אֶת עָנְשׁוֹ וְהִנּוֹ כְּבָר יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים, מַה שַּׁיָּךְ שֶׁיֹּאמַר אֵינֶנִּי מְפַחֵד מֵהַצָּרָה? הֲלֹא הוּא כְּבָר בְּתוֹךְ הַצָּרָה, וְאִם - כֵּן מַהוּ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ גַּם כְּשֶׁהִנְנִי בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, אֵינֶנִּי מְפַחֵד מֵהָרָע, וַהֲלֹא הוּא כְּבָר בְּתוֹךְ הַצַּלְמָוֶת וּמִמָּה יֵשׁ לוֹ לְפַחֵד עֲדַיִן עַד שֶׁאוֹמֵר הוּא שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד.

אוּלָם הַתְּשׁוּבָה לְבֵאוּר הַפָּסוּק הַנַּ"ל הִיא כָּךְ.

בְּהַרְבֵּה מִבְּעָיוֹת הַחַיִּים בָּהֶם הָאָדָם נָתוּן, גּוֹרֵם הוּא לְעַצְמוֹ צָרָה כְּפוּלָה וְאוּלַי אַף יוֹתֵר קָשָׁה מֵהַבְּעָיָה בָּהּ הוּא נָתוּן, וְנַמְחִישׁ זֹאת בְּכַמָּה הַמְחָשׁוֹת.

אָדָם שֶׁלָּקָה בִּבְרִיאוּתוֹ בְּחֹלִי מְסֻיָּם, כְּגוֹן בְּלִבּוֹ, בְּכִלְיוֹתָיו וְכַיּוֹצֵא, אִם יִתְיַשֵּׁב הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ עַל חָלְיוֹ זֶה, וְיִרְאֶה כֵּיצַד לְטַפֵּל בּוֹ מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת הֲרֵי שֶׁהִנּוֹ בְּצָרָה אַחַת בִּלְבַד, אוּלָם אִם חָלְיוֹ זֶה יְבִיאֵהוּ לְדִמְיוֹנוֹת לִפְחָדִים וְלַחֲרָדוֹת, מִי יוֹדֵעַ לְאָן זֶה יִתְפַּתַּח, וּכְגוֹן שֶׁיִּדְאַג פְּלוֹנִי מֵת מֵחֹלִי שֶׁכָּזֶה... אוּלַי יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁהָרוֹפְאִים לֹא רָאוּ... גַּם אִם אֶתְרַפֵּא עַתָּה רַק שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לִי הַחֹלִי פַּעַם נוֹסֶפֶת... וְכַיּוֹצֵא מֵ"אֵימוֹת מָוֶת" שֶׁכָּאֵלֶּה, הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הָאָדָם הִכְפִּיל וְאַף שִׁלֵּשׁ אֶת צָרָתוֹ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרַת הַפַּרְנָסָה, אִם הִנּוֹ לוֹקֵחַ אֶת צָרָתוֹ מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת הֲרֵי שֶׁמְּנַסֶּה הוּא לִפְתֹּר צָרָתוֹ הָאַחַת בָּהּ הוּא נָתוּן, אוּלָם אִם יִקַּח אוֹתוֹ דִּמְיוֹנוֹ לְמֵרָחוֹק, וְיִלְכְּדֵהוּ בְּמַלְכֹּדֶת הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה, הֲרֵי שֶׁיָּחוּשׁ מְפֻחָד וּבָהוּל מִכָּל מִינֵי חֲשָׁשׁוֹת שֶׁאֵינָם קַיָּמוֹת, רַק שֶׁלֹּא יַכּוּ אוֹתִי הַנּוֹשִׁים... רַק שֶׁלֹּא יַפְחִידוּנִי... רַק שֶׁלֹּא יִתְבְּעוּנִי לְמִשְׁפָּט... רַק שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּכֶּלֶא... לְעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּפֵּר מַצָּבִי... שֶׁלֹּא יֵהָרֵס שְׁלוֹם הַבַּיִת... רַק שֶׁלֹּא אֶתְגָּרֵשׁ...

וְכַיּוֹצֵא אָדָם שֶׁחָשׁ לֹא טוֹב בְּמַצַּב רוּחוֹ, וְאֶפְשָׁר אַף דִּכָּאוֹן קַל, בְּאִם לֹא יְפַתַּח דִּמְיוֹנוֹ, אָכֵן נָתוּן הוּא בְּצָרָתוֹ הָאַחַת, אוּלָם אִם יִשָּׂאֵהוּ רוּחוֹ עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן, יַכְפִּיל צָרָתוֹ פִּי כַּמָּה, רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁתַּגַּע... רַק שֶׁלֹּא אֶתְאַשְׁפֵּז... רַק שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ כַּדּוּרִים... אֵיךְ אֲגַדֵּל יְלָדִים... אֵיךְ אָקִים בַּיִת... וְכֵן בְּכָל פְּרָט מִבְּעָיוֹת הַחַיִּים, וּכְמוֹ זֶה שֶׁזִּוּוּגוֹ מִתְעַכֵּב, אָכֵן זוֹ צָרָה קָשָׁה, אוּלָם אִם דִּמְיוֹנוֹ יַפְרִיז בְּקִרְבּוֹ, הֲרֵי שֶׁיָּחוּשׁ תְּחוּשׁוֹת קָשׁוֹת, לְעוֹלָם לֹא אֶתְחַתֵּן... מִי תִּרְצֶה אוֹתִי...

וְעַל כָּךְ אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, גַּם כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר בַּצָּרָה - בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, אֵינֶנִּי מְפַחֵד מֵהַצָּרָה בָּהּ אֲנִי נִמְצָא, אֵינֶנִּי מְפַתֵּחַ דִּמְיוֹנוֹת פְּחָדִים וַחֲרָדוֹת מֵעֵבֶר לַצָּרָה בָּהּ אֲנִי נָתוּן, וּמֵהֵיכָן שׁוֹאֵב אֲנִי כֹּחַ לְזֶה שֶׁלֹּא לְדַמְיֵן דִּמְיוֹנוֹת וְלִדְאֹג דְּאָגוֹת מֵעֵבֶר לַצָּרָה? כִּי אַתָּה עִמָּדִי.

לֶהֱיוֹת שֶׁאַתָּה עִמָּדִי, אִם כֵּן אֵינֶנִּי נָתוּן לַמִּקְרִים וְלַטְּבָעִים, אֵינֶנִּי מְשֻׁעְבָּד לַ"סְּטָטִיסְטִיקָה", כִּי אַתָּה עִמָּדִי, וְאַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלַי בְּצָרָתִי, וְאַתָּה תּוֹחֵם תְּחוּמִים עַד כַּמָּה תְּהֵא הַצָּרָה, עַד כַּמָּה תְּהֵא עָצְמָתָהּ, עַד מָתַי יְהֵא זְמַנָּהּ, וְאֵינִי מְפַחֵד מֵהַמִּקְרִים וְהַטְּבָעִים לַחֲשֹׁשׁ וְלִדְאֹג פֶּן יָבוֹא עָלַי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עַתָּה, שֶׁכֵּן וְכִי אִם עַתָּה נָתוּן אֲנִי בְּצָרָה מְסֻיֶּמֶת מִי יָכוֹל לְהַגְדִּילָהּ וּלְהַאֲרִיכָהּ אִם לֹא אַתָּה, וְאִם כֵּן לָמָּה אֶפְחַד מִמִּקְרֵי הָעוֹלָם וּפְגָעָיו.

וּמַחְשָׁבָה זוֹ עוֹצֶרֶת אֶת הַפְּגָעִים, שֶׁכֵּן בְּכָךְ הֲלֹא הָאָדָם שָׂם בִּטְחוֹנוֹ בַּה', וְעַל הַבּוֹטֵחַ בַּה' נֶאֱמַר הַבְטָחָה: "חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ", שֶׁכֵּן זֶה בְּעֶצֶם מִצְוַת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁכָּךְ יֹאמַר הַבּוֹטֵחַ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא וְרַק הוּא מְטַפֵּל בִּי בְּהַשְׁגָּחָה, וְאֵין כֹּחַ לְשׁוּם טֶבַע וּמִקְרֵה הָעוֹלָם לִפְגֹּעַ בִּי מִבְּלִי רְשׁוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, וּבְזֶה מְקַיֵּם הוּא מִצְוַת בִּטָּחוֹן, לִהְיוֹת בָּטוּחַ בַּבּוֹרֵא שֶׁהוּא בְּיָדוֹ בִּלְבַד וְלֹא בְּיָדָיו שֶׁל שׁוּם כֹּחַ אַחֵר, וְכִלְשׁוֹן הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין בַּאֲמִירַת הַסְּגֻלָּה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁיְּבַטֵּל הָאָדָם כָּל הַכֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים מִלְּיַחֵס לָהֶם שׁוּם כֹּחַ, וִיצַמְצֵם דַּעְתּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה וּטְהוֹרָה לְיַחֵס אֶת הַכֹּחַ וְהַשְּׁלִיטָה אַךְ וְרַק לַבּוֹרֵא, וּבְכָךְ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, יְסַלֵּק ה' מִמֶּנּוּ כָּל הַכֹּחוֹת לְבַל יִגְּעוּ בּוֹ וּלְבַל יִשְׁלְטוּ בּוֹ.

אוּלָם זֶה הַמְיַחֵס כֹּחַ לַטֶּבַע, וְחַי עַל פִּי הַשְׁעָרוֹת, וּסְטַטִיסְטִיקוֹת הֲרֵי שֶׁמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ בְּכָךְ לְגוֹרְמִים טִבְעִיִּים וּבְכָךְ מֵסִיר אֶת הַשְׁגָּחַת ה' מֵעָלָיו.

5. ותאמר ציון עזבני ה'

וּבְדוֹמֶה לְזֶה יְבֹאַר הַפָּסוּק (ישעיה מט, יד): "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי", וְעַל כָּךְ מֵשִׁיב הַבּוֹרֵא לְצִיּוֹן: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ".

פָּסוּק זֶה לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מָה הַתְּשׁוּבָה וְהַנֶּחָמָה שֶׁמֵּשִׁיב וּמְנַחֵם הַבּוֹרֵא לְצִיּוֹן, צִיּוֹן טוֹעֶנֶת עֲזָבַנִי ה', וַה' שְׁכֵחָנִי, וְעַל כָּךְ מֵשִׁיב לָהּ הַבּוֹרֵא שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹכֵחַ אוֹתָהּ, מַה יַּעֲזֹר זֶה לְצִיּוֹן שֶׁה' אֵינוֹ שׁוֹכְחָהּ וַהֲלֹא עֲדַיִן הִיא בְּצָרוֹתֶיהָ, וּבַמָּה אֵפוֹא יָבוֹא צָרוֹתֶיהָ עַל פִּתְרוֹנָן בְּכָךְ שֶׁה' אֵינוֹ שׁוֹכְחָהּ, דּוֹמֶה הַדָּבָר לְאָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל פַּרְנָסָתוֹ מֵהֶעָשִׁיר אוֹ עַל רְפוּאָתוֹ מֵהָרוֹפֵא, וּתְשׁוּבָתָם שֶׁל הֶעָשִׁיר אוֹ הָרוֹפֵא לֶעָנִי אוֹ לַחוֹלֶה: לֹא שָׁכַחְנוּ אוֹתְךָ... מַה תַּעֲזֹר לוֹ תְּשׁוּבָה זוֹ וַהֲלֹא נִצְרָךְ הוּא לִרְפוּאָה וּלְפַרְנָסָה בְּפֹעַל.

וְעַל דֶּרֶךְ הָאָמוּר יוּבַן תְּשׁוּבַת ה' לְצִיּוֹן. אֲנִי אֵינִי שׁוֹכֵחַ אוֹתָךְ, כְּלוֹמַר, אָכֵן, הִנָּךְ עַתָּה בַּצָּרָה, אוּלָם בְּכָךְ שֶׁתֵּדְעִי שֶׁאֲנִי אֵינִי שׁוֹכֵחַ אוֹתָךְ לֹא תִּשְׁקְעִי בְּדִמְיוֹנוֹת וּפְחָדִים, שֶׁכֵּן בְּכָךְ תֵּדַע צִיּוֹן שֶׁהִנָּהּ מֻשְׁגַּחַת בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְהַכֹּחַ הַבִּלְעָדִי שֶׁשּׁוֹלֵט הוּא רַק ה', וְגַם עֶצֶם הָעֲזִיבָה וּנְטִישָׁה הוּא פְּעֻלָּה שֶׁל הַבּוֹרֵא הַמַּסְתִּיר פָּנָיו כִּבְיָכוֹל, וְאִם כֵּן יֵשׁ לְהִתְמַקֵּד בַּבְּעָיָה הַנוֹכְחִית וְהַמְּצִיאוּתִית בִּלְבַד, וְלֹא מִתּוֹכָהּ לָקוּם וּלְפַתֵּחַ דִּמְיוֹנוֹת חֲרָדוֹת וּפְחָדִים מִמַּצָּבִים שֶׁאֵינָם קַיָּמִים וְלִדְאֹג פֶּן יָבוֹאוּ.

וּלְיֶתֶר בֵּאוּר, מֵשִׁיב ה' לְצִיּוֹן: "וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ", לִבִּי עָלַיִךְ, מֵצֵר אֲנִי בְּצָרָתֵךְ, חָרֵד אֲנִי לְגוֹרָלֵךְ, גַּם בְּחָלְיֵךְ בָּא אֲנִי לִסְעֹד וְלִסְמֹךְ אוֹתָךְ, וּבִידִיעָה זוֹ יְהֵא לְצִיּוֹן ב' תּוֹעֲלִיּוֹת, הָאַחַת לְהִתְנַחֵם שֶׁהִנֵּה ה' מֵצֵר עִמָּהּ וְחָשׁ בְּצָרָתָהּ וְאִם כֵּן צָמוּד הוּא אֵלֶיהָ לְסָעֲדָהּ וּלְסָמְכָהּ בְּצָרָתָהּ, וְתוֹעֶלֶת שְׁנִיָּה, שֶׁמִּכָּאן תִּצְמַח לְצִיּוֹן תִּקְוָה טוֹבָה שֶׁיּוֹשִׁיעָהּ ה' מִצָּרָתָהּ וְטוֹבָה תְּהֵא אַחֲרִיתָהּ מֵרֵאשִׁיתָהּ, שֶׁכֵּן אִם ה' עִמָּהּ בִּשְׁעַת צָרָתָהּ וְצָר לוֹ בְּצָרָתָהּ בְּוַדַּאי הוּא יַעֲשֶׂה שֶׁתֵּצֵא מִצָּרָה בָּהּ הִיא נִמְצֵאת שֶׁכֵּן צָרָתָהּ הִיא גַּם צָרָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בֶּעָבָר שֶׁמִּכָּל צָרָה וְגָלוּת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל - כְּשֶׁהִתְפַּלְּלוּ וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה - לְבַסּוֹף נוֹשְׁעוּ.

כַּמָּה רֹגַע וְשַׁלְוָה יָכוֹל הָאָדָם לִמְשֹׁךְ עַל עַצְמוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ אִם זוֹ צָרַת הַגּוּף אוֹ הַמָּמוֹן וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁזּוֹ צָרַת הַנֶּפֶשׁ, בְּכָךְ שֶׁחָשׁ עַצְמוֹ מֻשְׁגָּח מֵהַבּוֹרֵא בְּאֹפֶן פְּרָטִי וּמְדֻיָּק בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ עַד כַּמָּה תְּהֵא הַצָּרָה וְהַכְּאֵב, עַד כַּמָּה זְמַן תִּמָּשֵׁךְ, יוֹדֵעַ הוּא שֶׁיֶּשְׁנָהּ עָלָיו הַשְׁגָּחָה הַיּוֹדַעַת בְּדִיּוּק עַד כַּמָּה כֹּחַ סִבְלוֹ, וּמָתַי בֶּאֱמֶת נִצְרָךְ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת כְּאֵבוֹ הַגּוּפָנִי וְהַנַּפְשִׁי.

וּכְמוֹ שֶׁכֵּן מְסַפְּרִים אֵלּוּ הַכּוֹאֲבִים, שֶׁרוֹאִים הֵמָּה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁכֵּן בִּזְמַנִּים שֶׁמְּחֻיָּב אֶצְלָם הָרֹגַע וְהַהַרְפָּיָה מִמַּכּוֹתָם, כְּגוֹן בְּעֵת שִׂמְחָה, בְּעֵת עֲבוֹדָה, בְּעֵת נְסִיעָה וְכַיּוֹצֵא, שָׁבָה אֲלֵיהֶם רוּחָם וְחָשִׁים בְּטוֹב לְפָחוֹת לַזְּמַן הַמְסֻיָּם שֶׁנִּצְרָךְ לָהֶם הַשֶּׁקֶט וְהַשַּׁלְוָה.

6. "והסיר ה' ממך כל חלי" - זהו חולי הדאגה

דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, זֶהוּ חֹלִי הַדְּאָגָה, וְלָמָּה נִקְרָא הוּא כָּל חֹלִי, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה הוּא מִכָּל הֶחֳלָיִים.

נִפְגָּשׁ אֲנִי הַרְבֵּה עִם אֲנָשִׁים הַסּוֹבְלִים מֵחֲרָדוֹת וּדְאָגוֹת, וּכְגוֹן שֶׁפּוֹחֲדִים פֶּן יִתְעַלְּפוּ אוֹ פֶּן יָמוּתוּ, אוֹ פֶּן יֵצְאוּ מִדַּעְתָּם, אוֹ פֶּן יִתְאַשְׁפְּזוּ וְכַיּוֹצֵא, וּמַסְבִּיר אֲנִי לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם לְפַחֵד וְלִדְאֹג כְּלָל, וּמַדּוּעַ?

שׁוֹאֵל אֲנִי לְאֵלֶּה הַנֶּחְרָדִים וְהַמְפֻחָדִים, מַדּוּעַ גַּם בְּמַצַּבְכֶם זֶה הַמְפֻחָד כְּשֶׁהִנְּכֶם רוֹאִים אָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אֵינְכֶם מְפַחֲדִים לֵילֵךְ בָּרְחוֹב פֶּן יִשָּׁבְרוּ לָכֶם כְּמוֹ כֵן יֶדְכֶם אוֹ רַגְלְכֶם, וְאִלּוּ פֶּן יִקְרֶה לָהֶם אָסוֹן נַפְשִׁי פֶּן תָּמוּתוּ... אוֹ פֶּן תִּתְאַשְׁפְּזוּ... מִכָּךְ הִנְּכֶם פּוֹחֲדִים וְדוֹאֲגִים?

וּמַה תְּשׁוּבָתָם?

פֶּן יִשָּׁבֵר יָד אוֹ רֶגֶל זֶה בִּשְׁלִיטַת הָאָדָם לִפְתֹּחַ עֵינָיו וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וּבְטוּחִים אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ שֶׁאִם נִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ לֹא יִקְרֶה לָנוּ שֶׁבֶר יָד אוֹ שֶׁבֶר רֶגֶל, אוּלָם בַּנֶּפֶשׁ אֵין לָנוּ שְׁלִיטָה, וּבְכֵן נִרְאֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר נִסְתַּכֵּל בְּעַיִן שֶׁל "אֱמוּנָה" כָּל חֲשָׁשָׁם מֻפְרָךְ, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין הֵם מְפַתְּחִים דִּמְיוֹן מִשֶּׁבֶר יָד אוֹ רֶגֶל, כֵּן אֵין לְפַתֵּחַ דִּמְיוֹן מִשּׁוּם חֹלִי מֵחָלְיֵי הַנֶּפֶשׁ.

הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הִיא שֶׁבְּנֵי אָדָם מְכוּרִים וּמְשֻׁעְבָּדִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וְלַסְּטַטִּיסְטִיקוֹת הַמִּתְפַּרְסְמוֹת אוֹ לְאֵלֶּה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְשַׁעֲרִים אוֹתָם בְּדַעְתָּם. לְזֶה הַסּוֹבֵל בְּנַפְשׁוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּרוֹב הוּא לְנֵזֶק נַפְשִׁי גָּדוֹל יוֹתֵר שֶׁכֵּן שׁוֹפֵט הוּא אֶת מַצָּבוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. אוּלָם לוּ הָיְתָה אֱמוּנָתוֹ שֶׁל זֶה חֲזָקָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה וּבְיוֹתֵר עַל זֶה הַסּוֹבֵל בְּחָלְיוֹ, עַד כַּמָּה יִתְפַּשֵּׁט הַחֹלִי, וּלְכַמָּה זְמַן, וְאוֹתוֹ הַבּוֹרֵא שֶׁגָּזַר עַל הַחֹלִי הוּא הָעוֹמֵד וְשׁוֹמֵר וְגוֹזֵר עַד כַּמָּה יִתְפַּשֵּׁט הַחֹלִי וְאֵין שׁוּם מִקְרִיּוּת בָּעוֹלָם לֹא הָיָה זֶה חוֹשֵׁשׁ וְדוֹאֵג מִצָּרוֹת אֲחֵרוֹת.

הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (נה, ע"א) דּוֹרֶשֶׁת עַל הַפָּסוּק: (דברים כח, נט): "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ... מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים", מָה הַכַּוָּנָה נֶאֱמָנִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִים אֶת הַיִּסּוּרִים עַל הָאָדָם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא תֵּצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית וְעַל יְדֵי פְּלוֹנִי, וְעַל יְדֵי סַם (רְפוּאָה) פְּלוֹנִי.

הֲרֵי שֶׁכַּמּוּת וּזְמַן הַיִּסּוּרִים מֻקְצָב וּמֻשְׁגָּח עַד כַּמָּה וְעַד מָתַי, וּמָה אִם - כֵּן תּוֹסִיף הַדְּאָגָה לְהַגְבִּירָם וּלְהַמְשִׁיכָם, כָּךְ שֶׁזֶּה הַחוֹלֶה בְּעֶצֶם מוּגָן וְשָׁמוּר הוּא מֵהַצָּרוֹת שֶׁדּוֹאֵג הוּא מֵהֶם לֹא פָּחוֹת מֵהָאָדָם הַבָּרִיא, וְאַדְרַבָּא הַחוֹלֶה יוֹתֵר שָׁמוּר וּמוּגָן מֵהַבָּרִיא, וּכְמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ לְעֵיל שֶׁעַל הַחוֹלֶה יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה פְּרָטִית יוֹתֵר לְבַל יִכְבַּד עָלָיו חָלְיוֹ יוֹתֵר פֶּן יְבֻלַּע לוֹ בְּחָלְיוֹ, כָּךְ שֶׁאֵין שׁוּם סִבָּה לַחֲשָׁשׁ וּלְפַחַד שֶׁיִּגְדַּל חָלְיוֹ שֶׁל זֶה הַחוֹלֶה הַדּוֹאֵג יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר זֶה הַבָּרִיא.

וּכְמוֹ שֶׁאָדָם מֵבִין שֶׁלְּגַבֵּי שֶׁבֶר יָד אוֹ רֶגֶל אֵין כֹּחַ לְשׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם מִבִּלְעֲדֵי ה' לִשְׁבֹּר אוֹ לִמְנֹעַ אֶת הַשֶּׁבֶר, כֵּן עַל הָאָדָם לְהַאֲמִין וּלְהָבִין שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ מִבִּלְעֲדֵי ה' לְהַגְבִּיר אוֹ לִמְנֹעַ שׁוּם חֹלִי שֶׁבָּעוֹלָם מִבִּלְעֲדֵי ה', וְאֵין שׁוּם כֹּחַ מִקְרִי וְטִבְעִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעָרֵב בְּגוֹרַל חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, כָּךְ שֶׁהַדְּאָגָה הִנָּהּ סְתָם הַטְרָדָה שֶׁמַּטְרִיד הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בָּהּ לְלֹא שׁוּם הַצְדָּקָה וַחֲשָׁשׁ.

7. "רופא חולי עמו ישראל"

מְשַׁבְּחִים אָנוּ אֶת הַבּוֹרֵא בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁהִנּוֹ "רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ שֶׁבַח זֶה, וּנְבָאֵר תְּמִיהָתֵנוּ בְּהַמְחָשָׁה.

אָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ, מִיָּד טֻפַּל וְאֻשְׁפַּז בְּבֵית חוֹלִים, רוֹפֵא מָסוּר נִצְמַד אֵלָיו, עָרַךְ אֶת הַנִּתּוּחַ מִתּוֹךְ זְהִירוּת וּמְסִירוּת וְעָקַב אַחַר רְפוּאָתוֹ וְהַחְלָמָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה עַד שֶׁהִבְרִיא וְחָזַר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְהוֹדוֹת לְרוֹפֵא זֶה עַל מְסִירוּתוֹ עֲבוּר הַחוֹלֶה.

אוּלָם מַה יְהֵא בְּמִקְרֶה שֶׁרוֹפֵא זֶה פָּגַע בְּרִכְבּוֹ בְּאָדָם עוֹבֵר אֹרַח שֶׁהָלַךְ לְתֻמּוֹ, וּבְכָךְ שָׁבַר אֶת רַגְלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עוֹבֵר אֹרַח, וּמִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת אַחֲרָיוּת מִיָּד פִּנָּה אֶת הַפָּצוּעַ לְבֵית הַחוֹלִים, וְהוּא זֶה שֶׁטִּפֵּל בּוֹ עַד שֶׁהֶחְלִימוֹ וְרִפְּאָהוּ כָּלִיל מֵחָלְיוֹ, הַאִם גַּם לְרוֹפֵא זֶה יֵשׁ לְהוֹדוֹת לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר עַל מְסִירוּתוֹ, וַהֲלֹא זוֹ הִיא חוֹבָתוֹ אַחַר שֶׁהוּא זֶה שֶׁפָּגַע בַּחוֹלֶה וְשָׁבַר אֶת רַגְלוֹ.

וּבְכֵן הַתְּמִיהָה עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וַהֲלֹא מַאֲמִינִים אָנוּ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְכִי כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבָאָדָם בִּפְרָט הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְאִם כֵּן חוֹלֶה זֶה שֶׁחָלָה בְּמַחֲלָה מְסֻיֶּמֶת, הֲלֹא זֶה וַדַּאי שֶׁהַבּוֹרֵא הֶחֱלָהוּ, וְכַנֶּאֱמָר (דברים לב, לט): "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" וּמָה אִם כֵּן הַשֶּׁבַח לְהַבּוֹרֵא שֶׁהוּא רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁהוּא בִּצַּע אֶת הַמַּחֲלָה?

הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה, אִם בְּכָל זֹאת מְשַׁבְּחִים אָנוּ לַה' עַל רְפוּאָתוֹ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁגַּם עֶצֶם הַכָּאָתוֹ הִיא נִצְרֶכֶת וּמְחֻיֶּבֶת.

וְלֹא רַק שֶׁנִּצְרֶכֶת הִיא וּמְחֻיֶּבֶת, אֶלָּא נִצְרֶכֶת הִיא וּמְחֻיֶּבֶת לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר שֶׁנִּצְרָךְ לָאָדָם הָרְפוּאָה, שֶׁכֵּן לוּ הָיָה נִצְרָךְ וְנִדְרָשׁ לָאָדָם הָרְפוּאָה יוֹתֵר מֵהַמַּכָּה וַאֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ, הֲרֵי שֶׁכְּבָר אֵין שֶׁבַח לַבּוֹרֵא עַל רְפוּאָתוֹ לְפָחוֹת בְּאוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁהָרְפוּאָה נִצְרֶכֶת יוֹתֵר מֵהַמַּכָּה, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּחִים אָנוּ לַבּוֹרֵא עַל רְפוּאָתוֹ כַּוָּנָתֵנוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן שֶׁבַח מָלֵא עַל רְפוּאָתוֹ לְלֹא חִסָּרוֹן כְּלָל, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַמַּכָּה גּוּפָא נִצְרֶכֶת לֹא פָּחוֹת מֵהָרְפוּאָה, וְלֹא יוֹרֵד שִׁבְחוֹ בִּרְפוּאָתוֹ מְאוּמָה מֵחֲמַת זֶה שֶׁהוּא כְּמוֹ כֵן הָיָה הַמַּכֶּה, אַחַר שֶׁהַמַּכָּה גּוּפָא נִצְרְכָה לֹא פָּחוֹת כְּלָל מֵהָרְפוּאָה.

8. האם יש לאדם אחריות על דבר בחייו, ובמה?

בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם אָכֵן אַחֲרַאי לְמַעֲשָׂיו, וְעַל כֵּן הֲרֵי מְחֻיָּב הוּא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל חֲטָאָיו וּמֶחְדָּלָיו, וּכְמוֹ כֵן מִדָּת "הָאַחֲרָיוּת" הִנָּהּ מִדָּה נִצְרֶכֶת בְּיוֹתֵר שֶׁיָּחוּשׁ הָאָדָם "אַחֲרָיוּת" בְּכָל הַקָּשׁוּר לַנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לִדְאֹג לְשַׁלְוָתָם וְכַיּוֹצֵא.

אוּלָם כָּל מִדַּת הָאַחֲרָיוּת הַחִיּוּבִית הוּא בַּמֶּה שֶׁבְּכֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם, עַל הָאָדָם מֻטָּל לִהְיוֹת בַּעַל רָצוֹן טוֹב, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו כְּפִי כֹּחוֹ, מֵעֵבֶר לְכָךְ מְחֻיָּב הוּא לְהַשְׁלִים עִם כָּל הַתּוֹצָאוֹת וְשֶׁיִּהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, וּלְהָבִין שֶׁהַתּוֹצָאוֹת הִנָּם בִּידֵי שָׁמַיִם, וְגַם אִם קִלְקֵל עָלָיו לִרְאוֹת הֵיאַךְ לְתַקֵּן אֶת קִלְקוּלוֹ, וְלֹא לִפֹּל לִתְחוּשַׁת יֵאוּשׁ אַחַר שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל הוּא לִבְחֹר בַּטּוֹב וּלְיַשֵּׂם אֶת בְּחִירָתוֹ. וְאֵין מֻטָּל עָלָיו הָאַחֲרָיוּת עַל הַתּוֹצָאוֹת הַסּוֹפִיּוֹת.

עִקַּר הַלְּחָצִים הַנַּפְשִׁיִּים נוֹבְעִים מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם חָשׁ שֶׁהוּא זֶה שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לְסַדֵּר עִנְיָנָיו, וְאִם לֹא הוּא שֶׁיְּסַדֵּר עִנְיָנָיו אֵין מִי שֶׁיְּסַדְּרֵם, וּבְכָךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים נוֹטֵל הָאָדָם עַל גַּבּוֹ מַשָּׂא כָּבֵד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשֵׂאתוֹ, וּבְכָךְ נִשְׁבָּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹ וְאָזְלַת יָדוֹ.

נִתְבּוֹנֵן,

מַדּוּעַ הַיְלָדִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל רְגוּעִים, לֹא מָצוּי אֶצְלָם לְחָצִים, מְתָחִים, דִּכְאוֹנוֹת וַחֲרָדוֹת.

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ פְּשׁוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הֵם חָשִׁים שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֵיזֶשֶׁהוּ נֶטֶל כָּבֵד עַל כִּתְפֵיהֶם, לֹא נֶטֶל שֶׁל פַּרְנָסָה, חוֹבוֹת, חִנּוּךְ, זְמַנָּם בִּידֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כְּחֶפְצָם לְלֹא לַחַץ וְהִשְׁתַּעְבְּדוּת, תְּחוּשָׁתָם תְּחוּשַׁת בְּנֵי חוֹרִין אַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִי שֶׁיִּדְאַג לָהֶם לְכָל צָרְכֵיהֶם, כָּךְ שֶׁהַדְּאָגָה מֵהֶם וְהָלְאָה וְלָכֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצָּבָם רָגוּעַ שָׁלֵו וְשָׂמֵחַ.

כָּךְ צָרִיךְ לָחוּשׁ כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין, שֶׁכֵּן בְּעֶצֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זֶה שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, אֶת פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, בְּרִיאוּתוֹ, דִּירָתוֹ, זִוּוּגוֹ, יְלָדָיו, וּכְבָר מִתְּחִלַּת יְצִירַת הָאָדָם נִגְזַר עָלָיו כֵּיצַד יִהְיוּ כִּשּׁוּרָיו, זִכְרוֹנוֹ, פִּקְחוּתוֹ, רִכּוּזוֹ, זְרִיזוּתוֹ אוֹ עַצְלוּתוֹ, אַמִּיצוּתוֹ אוֹ פַּחְדוֹ, יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ אוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת, בַּיְשָׁנוּתוֹ אוֹ עַזּוּתוֹ, וְכֵן בְּיֶתֶר מִדּוֹתָיו: גַּאֲוָה עֲנָוָה עַקְשָׁנוּת, וִתּוּר, כַּעַס, נְחִיתוּת, נְדִיבוּת, קַמְצָנוּת, קִנְאָה, חֶמְדָּה, תַּאֲוָה, וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן לְאֵיזֶה הוֹרִים יִוָּלֵד - לְהוֹרִים מְאֻשָּׁרִים אוֹ לְהוֹרִים קְשֵׁי יוֹם, בְּאֵיזֶה חֶבְרָה, עִיר, שְׁכוּנָה, לְאֵיזוֹ עֵדָה יִשְׁתַּיֵּךְ וְכַיּוֹצֵא. הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.

כָּךְ שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַשְׁלִים עִם טְבָעָיו וּתְכוּנוֹתָיו וְעִמָּהֶם לִבְחֹר בַּטּוֹב, וְאֵין מֻטָּל עַל הָאָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת אֹפִי בְּרִיאָתוֹ וִיצִירָתוֹ, אֶלָּא עִם תְּכוּנוֹתָיו וּטְבָעָיו עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת קוֹנוֹ וְלֹא לְהִלָּחֵץ וְלָחוּשׁ אַחֲרָיוּת בְּעַצְמוֹ: לָמָּה יֵשׁ לִי מִדּוֹת כָּאֵלֶּה... לָמָּה יֵשׁ לִי רְצוֹנוֹת כָּאֵלּוּ... לָמָּה יֵשׁ לִי כִּשּׁוּרִים כָּאֵלֶּה... לָמָּה אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ כְּמוֹ חֲבֵרַי... כָּל אֵלּוּ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל שֶׁבֶר שֶׁהוֹרְסִים אֶת הַנֶּפֶשׁ מִשַּׁלְוָתָהּ.

9. הצעות מעשיות להשיב את הנפש המיוסרת

שִׂיחַת הַנֶּפֶשׁ לְבוֹרְאָהּ

דַּע, תְּרוּפַת הַפֶּלֶא, וַעֲצַת הָעֵצוֹת לִרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ, הִיא לְהָשִׂיחַ לִפְנֵי בּוֹרַאֲךָ אֶת דַּאֲגוֹתֶיךָ, לְחָצֶיךָ, מְתָחֶיךָ, הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת שֶׁתּוֹקְפִים אוֹתְךָ.

פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם שָׁקֵט, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אִישׁ מִלְּבַד בּוֹרַאֲךָ וְאַתָּה, וּלְסַפֵּר לוֹ בַּשָּׂפָה שֶׁלְּךָ בַּלָּשׁוֹן הָרְהוּטָה אֶצְלְךָ אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ.

תִּתְבּוֹנֵן,

אֲנָשִׁים הוֹלְכִים לִפְּסִיכוֹלוֹגִים, לִפְּסִיכִיאַטֶרִים, יוֹשְׁבִים מוּלָם, וְשׁוֹפְכִים לִפְנֵיהֶם אֶת מְרִי שִׂיחָם, וְאֶת כָּל מַשְׁבְּרֵי נַפְשָׁם, אוֹתוֹ פְּסִיכוֹלוֹג יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ מַאֲזִין [וְלָמָּה שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אַחַר שֶׁהִנְּךָ מְשַׁלֵּם עַל כָּךְ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתְךָ] וְאַתָּה נִרְגָּע בְּכָל רֶגַע שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתְךָ, נוֹתֵן הוּא כַּמָּה הַצָּעוֹת שֶׁבִּכְלָל לֹא קַלּוֹת לְיִשּׂוּם וּבְצֵרוּף כַּמָּה "כַּדּוּרִים לָרֹאשׁ", וְעַל כָּךְ הִנְּךָ מְשַׁלֵּם טָבִין וּתְקִילִין - כַּמָּה מְאוֹת שְׁקָלִים, וְחָשׁ הִנְּךָ בְּטוֹב, שֶׁכֵּן הִנְּךָ מְטֻפָּל... הִנְּךָ בְּיָדַיִם טוֹבוֹת... הִנְּךָ מְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת... וּבְהַרְבֵּה מִקְרִים אֲפִלּוּ לֹא שָׂם לֵב אוֹתוֹ מְטֻפָּל הַאִם בִּכְלָל הָיָה מַצְדִּיק לִקַּח מִמֶּנּוּ תַּשְׁלוּם שֶׁכָּזֶה, עִם כָּל זֶה מְשַׁלֵּם הוּא וְאוּלַי אֲפִלּוּ בְּעַיִן יָפָה תַּשְׁלוּם מְכֻבָּד עַל כָּךְ שֶׁהָיָה מִי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתוֹ, יַאֲזִין לוֹ, יְהַנְהֵן לוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וִיעוֹדְדוֹ אוֹ יַפְחִידוֹ - זֶה כְּבָר תָּלוּי בַּשִּׁקּוּל דַּעַת שֶׁל הַפְּסִיכוֹלוֹג לְלֹא שׁוּם אַחֲרָיוּת עַל הַתּוֹצָאוֹת.

זֶה בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב, יֶשְׁנָם מִקְרִים גְּרוּעִים שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ אֵצֶל הַמְטֻפָּל תְּחוּשַׁת "תְּלוּת" שֶׁהִנּוֹ תָּלוּי בְּרוֹפְאוֹ, וּמַתְמִיד הוּא בַּבִּקּוּרִים אֶצְלוֹ כַּמּוּבָן הַכְּרוּכִים בְּתַשְׁלוּם הוֹגֵן, וּמִי מְדַבֵּר עַל פְּסִיכוֹלוֹגִים שֶׁמְּיַעֲצִים עֵצוֹת כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר בִּבְנוֹת מוֹאָב, רח"ל, שֶׁבְּכָךְ הֲלֹא רַק הוֹרְסִים וּמַשְׁחִיתִים אֶת נֶפֶשׁ הַמְטֻפָּל כַּיָּדוּעַ, וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה הַרְבֵּה בְּסִפְרֵנוּ, שֶׁעִקַּר בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ מְקוֹרָם מִפְּגַם הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁכֵּן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּעִקָּרָהּ הוּא הַמַּחְשָׁבָה הַטְּהוֹרָה מְקוֹרָהּ בַּדַּעַת, מְקוֹר הַזֶּרַע, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ: "אֵין קִשּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת", וּכְשֶׁנִּשְׁחָת הַיְסוֹד - בְּרִית קֹדֶשׁ, נִפְגֶּמֶת בְּמַקְבִּיל הַדַּעַת שֶׁהִיא בְּרֹאשׁ עַמּוּד הַשִּׁדְרָה מְקוֹם הַשְׁחָלַת הַזֶּרַע, וְכִמְעַט שֶׁאֵין כְּמוֹ עֲווֹן הַשְׁחָתַת הַזֶּרַע וּפְגָמֵי הַמַּחְשָׁבָה וְהָרְאִיָּה בִּמְקוֹמוֹת הָאֲסוּרִים שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לַהֲרֹס אֶת הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִכָּל עָווֹן אַחֵר.

וּבְכֵן נַחֲזֹר לְעִנְיַן הַשִּׂיחָה בֵּינְךָ לְבֵין בּוֹרַאֲךָ.

לָמָּה לֹא תִּבְחַר לְךָ פְּסִיכוֹלוֹג טוֹב יוֹתֵר וַהֲרֵי לֹא תִּמְצָא אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא, שֶׁהִנּוֹ בַּעַל יְכֹלֶת לְרַפֹּאתְךָ, וְכַנֶּאֱמָר (תהילים קמז, ג): הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם", וְעוֹד נֶאֱמַר (תהילים קג, ג - ד): הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי, וְעוֹד נֶאֱמַר (דברים לב, לט): "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא".

וְאֹפֶן תְּפִלָּתְךָ וְשִׂיחָתְךָ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בַּשָּׂפָה שֶׁלְּךָ בַּלָּשׁוֹן הָרְהוּטָה אֶצְלְךָ, וּמִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת הַבֵּן הַמִּתְחַנֵּן אֵצֶל אָבִיו, הָאוֹהֲבוֹ, הֶחָרֵד לְגוֹרָלוֹ הַטּוֹב שֶׁל בְּנוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, וְהָאוֹהֲבוֹ אַהֲבָה וְחֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה לְאֵין סוֹף וּכְאָמְרֵנוּ בַּתְּפִלָּה: אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ.

וְאַהֲבָתוֹ זוֹ אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, לֹא בְּמַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים אוֹ הַטּוֹבִים, וְלֹא בְּמִדּוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת אוֹ הָרָעוֹת, שֶׁכֵּן אָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ וַתְרָן, אוּלָם לְעוֹלָם אֵין זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן אַהֲבָתוֹ אוֹתְךָ, וּכְאָב אַף שֶׁכּוֹעֵס עַל בְּנוֹ שֶׁנָּהַג שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, מִכָּל מָקוֹם אַהֲבָתוֹ אֵלָיו מַתְמֶדֶת בְּכָל מַצָּב. וְהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם", וְהוֹכַחְנוּ אֲמִתּוּת זוֹ שֶׁאַהֲבַת ה' לָאָדָם וַאֲפִלּוּ לָרָשָׁע הִנָּהּ אַהֲבָה אֵין סוֹפִית, וְרַק מְחַכֶּה וּמַמְתִּין הוּא לִתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה הַחוֹטֵא.

10. בדוק ומנוסה ליציאה מבעיות הנפש

אֲנִי כּוֹתֵב הַשּׁוּרוֹת יְכוֹלַנִי לְהָעִיד עַל כַּמָּה וְכַמָּה מִקְרִים שֶׁל הַסּוֹבְלִים מִבְּעָיוֹת נַפְשִׁיּוֹת וּבִפְרָט מֵחֲרָדוֹת לְחָצִים מְתָחִים עַד כְּדֵי שֶׁהָיוּ נִצְרָכִים לְטִפּוּל שֶׁל מַמָּשׁ אִשְׁפּוּז וְכַדּוּרִים, וְיָצְאוּ מִבְּעָיוֹתֵיהֶם הַנַּפְשִׁיּוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל שִׂיחַת הַנֶּפֶשׁ לַבּוֹרֵא, פָּשׁוּט לָקְחוּ עַל עַצְמָם תְּרוּפַת פֶּלֶא זוֹ לִשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי שִׂיחָם לִפְנֵי ה', וְהֶחְלִיטוּ שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר לִפְנוֹת אֵלָיו הוּא רַק הַבּוֹרֵא, שֶׁכֵּן הַפְּנִיָּה אֵלָיו בְּאֹפֶן שֶׁהִזְכַּרְנוּ - מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת בֵּן לְאָבִיו הַמְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, חָרֵד וְחָפֵץ בְּטוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית יוֹתֵר מִכֹּל, וּבְכָל מַצָּב בּוֹ הוּא נָתוּן - שֶׁכֵּן אַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב ה' לְעַמּוֹ הִיא אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר - לֹא בְּרִבּוּי צְדָקוֹת לֹא בְּרִבּוּי בְּתוֹרָה וְלֹא בְּרִבּוּי מַעֲשִׂים טוֹבִים - אַהֲבָה סְתָמִית וּפְשׁוּטָה מִתּוֹךְ שֶׁכָּךְ הִיא מִדָּתוֹ יִתְבָּרַךְ "רַחוּם וְחַנּוּן"... וְכֵן מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁאֵין מִי שֶׁבְּעֶצֶם יָכוֹל לַעֲזֹר לִי בֶּאֱמֶת לְלֹא תּוֹפְעוֹת לְוַאי מִבְּלִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא הַכֹּחַ הַבִּלְעָדִי שֶׁבְּיָדוֹ נְתוּנִים כָּל הַכֹּחוֹת, וְאֵלָיו בִּלְבַד לִפְנוֹת, אֵלָיו בִּלְבַד לִשְׁפֹּךְ מְרִי שִׂיחִי יוֹם יוֹם.

11. מה יש לעשות בשעת תקיפת חרדה

בְּכָל תְּקִיפָה וּתְקִיפָה שֶׁל חֲרָדָה, כְּשֶׁהִנְּךָ תָּפוּס בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁמּוֹלִיכוֹת אוֹתְךָ לִפְחָדִים וְלִדְאָגוֹת שׁוֹנוֹת, לֵךְ לְמָקוֹם שָׁקֵט אִם אֶפְשָׁר לְךָ, וְאַף אִם לֹא שֵׁב עִם עַצְמְךָ, הִשְׁתַּדֵּל לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמְךָ לְהִתְבּוֹנְנוּת וְלַחְשֹׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מַאֲמִין אֲנִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּרֶגַע זֶה שֶׁל תְּקִיפַת חֲרָדָה וְכַיּוֹצֵא בְּקִרְבִּי, יַד ה' עוֹשָׂה זֹאת, וּבְשָׁעָה זוֹ - מִתּוֹךְ רַחֲמִים אֵין סוֹפִיִּים - לוֹחֵץ הַבּוֹרֵא עַל נְקֻדַּת הַכְּאֵב הַמַּכְאִיבָה לִי עַתָּה, וּבְעֵינַיִם רַחֲמָנִיּוֹת מַבִּיט הוּא בְּצַעֲרִי, וּמִתְחַנֵּן הוּא אַף כִּבְיָכוֹל שֶׁאֶסְבֹּל בְּדוּמִיָּה וּבְאַהֲבָה אֶת סִבְלִי מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁבְּכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁל צַעַר וּתְחוּשַׁת רָעָה בַּנֶּפֶשׁ נַעֲשֶׂה בְּנַפְשִׁי טוֹבָה גְּדוֹלָה וְתִקּוּן, הֵן מִצַּד שֶׁבְּכָךְ נִכְנָע אֲנִי וְנִשְׁפָּל לַבּוֹרֵא, שֶׁכֵּן מִתּוֹךְ חֹסֶר אוֹנִים חָשׁ אֲנִי אֶת אַפְסִיּוּתִי וְאֶת שְׁלִיטַת הַבּוֹרֵא עָלַי לַעֲשׂוֹת בִּי כִּרְצוֹנוֹ, וְהֵן מִצַּד שֶׁאֶלְמַד לְיִרְאָה אוֹתוֹ וְאַעֲבִיר אֶת הַיִּרְאָה שֶׁחָשׁ אֲנִי עַתָּה - לְיִרְאָה אוֹתוֹ וּלְפַחֵד מֵעָצְמָתוֹ מִכֹּחוֹ וּמִכְּבוֹדוֹ, שֶׁזּוֹ אַחַת מִכַּוָּנוֹת הַבּוֹרֵא לְיָרֹאת אֶת הַבְּנֵי אָדָם מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעְתִּיקוּ אֶת יִרְאָתָם מֵהַסִּבּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת, לְיִרְאַת ה' הָאֲמִתִּית, וּכְשֶׁבֶּאֱמֶת יָרֵא הָאָדָם מֵה' בִּלְבַד, סָרָה מִמֶּנּוּ הַיִּרְאָה הַחִיצוֹנִית מִמְּאֹרְעוֹת הָעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר חָשׁ כָּל כֻּלּוֹ נָתוּן לְהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ דַּוְקָא, וְלֹא מִשּׁוּם כֹּחַ אַחֵר, אֲזַי אֵין כֹּחַ לְשׁוּם כֹּחַ לְהַפְחִידוֹ.

וּמֵעִיד אֲנִי שֶׁבְּעֵינַי רָאִיתִי שֶׁכָּאֵלּוּ שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ בְּהַנְהָגָה זוֹ, יָצְאוּ מִבְּעָיוֹת נֶפֶשׁ קָשׁוֹת הַכְּרוּכוֹת בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ, מִבְּלִי כַּדּוּרִים וּמִבְּלִי שׁוּם תְּרוּפוֹת.

מִתְּחִלָּה הוֹעִילָה לָהֶם הַנְהָגָה זוֹ לְפָחוֹת לְשַׁחְרְרָם מֵאוֹתָהּ תְּקִיפַת חֲרָדָה שֶׁתְּקָפָתָם, הִתְאוֹשְׁשׁוּ מִמֶּנָּה, לָבְשׁוּ עֹז וּבִטָּחוֹן, יָצְאוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה: אֲנִי לֹא לְבַד... אֲנִי בְּיָדַיִם טוֹבוֹת וְרַחְמָנִיּוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא... וּבְכָל פַּעַם שָׁאֲבוּ עֹז וּבִטָּחוֹן וְכָךְ לְאַט לְאַט זָכוּ לְפֶסֶק זְמַן מֵהַחֲרָדוֹת, וְכֵן בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן גָּדַל הַפַּעַר שֶׁבֵּין תְּקִיפַת חֲרָדָה זוֹ לְבֵין זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, וְעַד שֶׁכִּמְעַט וְנֶעֶלְמוּ כָּלִיל, וְגַם אִם נִתְקְפוּ בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים פְּעָמִים נוֹסָפוֹת, כְּבָר לֹא הָיְתָה הַתְּחוּשָׁה שֶׁל בֶּהָלָה כָּל - כָּךְ אַחַר שֶׁכְּבָר לָמְדוּ לְהִתְמוֹדֵד עִם תְּקִיפַת חֶרְדָתָם לְהִתְיַחֵד בְּמַחְשַׁבְתָּם עִם בּוֹרְאָם, וְכִי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וּבְכָךְ הִצְלִיחוּ רַבִּים לְהָשִׁיב לְנַפְשָׁם אֶת אַהֲבַת חַיֵּיהֶם, שִׂמְחַת נַפְשָׁם בֶּאֱמֶת וְלָשׁוּב לַחַיִּים הַסְּדִירִים בְּאֹפֶן תַּקִּין.

וְיֶתֶר עַל כֵּן,

בְּעֶצֶם חִדּוּד וְחִדּוּשׁ יְדִיעָה זוֹ שֶׁחִדְּשׁוּ בְּעַצְמָם שֶׁהִנָּם בַּיָּדַיִם הַטּוֹבוֹת הַמְלַטְּפוֹת וְהָרַחְמָנִיּוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא - הַרְבֵּה מֵהַתְקָפוֹת חֲרָדוֹת הָיוּ נִמְנָעוֹת מִלַּחֲדֹר לְתוֹכָם וְלֹא הָיוּ נִצְרָכִים לְהִתְמוֹדְדוּת כְּלָל עִמָּהֶם, שֶׁכֵּן תְּחוּשַׁת הַבִּטָּחוֹן בַּה' הָיְתָה מְלַפַּפְתָּם לְבִלְתִּי חֲדוֹר יוֹתֵר מַחְשָׁבוֹת טוֹרְדָנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל לַחַץ מֶתַח פַּחַד וַחֲרָדָה.

וְשׁוּב חוֹזֵר אֲנִי וּמַדְגִּישׁ, שֶׁהַפִּתְרוֹן הַמֻּצְלָח בְּיוֹתֵר לְמַגֵּר אֶת תְּחוּשַׁת הַחֲרָדוֹת וְהַדִּכָּאוֹן הוּא לִרְאוֹת אֶת הַבּוֹרֵא כְּאוֹהֵב, כְּחָרֵד עַל גּוֹרַל הַטּוֹב שֶׁל הָאָדָם, וְכִי כָּל הַנְהָגָתוֹ הִיא רַק לְהוֹעִיל, וְאַדְרַבָּא בּוֹכֶה הוּא וּמִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַמִּתְיַסֵּר כְּאָב רוֹפֵא הַמְנַתֵּח אֶת בְּנוֹ, וְחַיָּבִים לְהַחְדִּיר יְדִיעָה זוֹ בֶּאֱמֶת מֻחְלֶטֶת, שֶׁכֵּן אִם יָחוּשׁ הָאָדָם אֶת הַבּוֹרֵא כְּרוֹדָן, כְּמֶלֶךְ אַכְזָר שֶׁדָּן אֶת בְּרִיּוֹתָיו בְּדִין לְלֹא רַחֲמִים, הֲלֹא אָז יְאַבֵּד הָאָדָם אֶת הָאֵמוּן בַּבּוֹרֵא, וִיאַבֵּד תִּקְוָתוֹ לְטוֹב מִבּוֹרְאוֹ.

אֶת אֱמֶת זוֹ שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב תָּמִיד בְּכָל מַצָּב הֵן כַּאֲשֶׁר מַצָּבֵנוּ מְיֻסָּר, וְהֵן כְּשֶׁאָנוּ מַצָּבֵנוּ בִּירִידָה וּבְשֵׁפֶל רוּחָנִי, יֵשׁ לִרְאוֹת מִתּוֹךְ נְקֻדּוֹת הַחֶסֶד שֶׁיֶּשְׁנָם רְצוּפִים לְמִדַּת הַדִּין. וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּשִׂיחָה מְיֻחֶדֶת לְהַלָּן, שִׂיחַת: "בְּכָל צָרָתָם - גּוּף וְנֶפֶשׁ - לוֹ צָר".

12. ללחוץ בשעת לחץ על "כפתור" האמונה

עֵצָה נוֹסֶפֶת בִּשְׁעַת לַחַץ, בִּשְׁעַת תְּקִיפַת חֲרָדָה דִּכּוּי נַפְשִׁי, לָשִׂים נֶגֶד עֵינֶיךָ אֶת חַכְמֵי וְצַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת, וּלְצַיֵּר בְּנַפְשְׁךָ כְּאִלּוּ וְהִנְּךָ יוֹשֵׁב עִמָּהֶם וְרוֹאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ אֶת בִּטְחוֹנָם וְחֹזֶק נַפְשָׁם בַּה'.

וְנִזְכָּר אֲנִי בְּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד מִידִידַי שֶׁהָיָה סוֹבֵל בִּתְקִיפַת חֲרָדוֹת קָשׁוֹת שֶׁמַּמָּשׁ הָיוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנִּים מֵרֹב פַּחַד וַחֲרָדָה, וּשְׁאָלַנִי: מֶה הָיָה "הֶחָפֵץ חַיִּים" עוֹשֶׂה לוּ הָיָה נִתְקָף בַּחֲרָדוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ...?!

וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ שֶׁלֶּחָפֵץ חַיִּים זֶה לֹא יָכֹל לִקְרוֹת מַצְּבֵי חֲרָדוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵא הָיָה לְעוֹלָם מוּל עֵינָיו, וּכְמוֹ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ הָיָה חַי אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקִרְבָה וִידִידוּת בְּרוּרָה בְּלִי שׁוּם טִשְׁטוּשׁ וּשְׂרִיטָה, וּבְמֵילָא אֵיךְ יָכֹל לְפַחֵד מִמַּשֶּׁהוּ מִלְּבַד מֵהַבּוֹרֵא.

וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

אָדָם שֶׁמְּאֹד מְאֹד הָיָה פּוֹחֵד מִכְּלָבִים, וּלְעוֹלָם לֹא הָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ מֵחֲשָׁשׁ פֶּן יִפְגְּשֶׁנּוּ כֶּלֶב, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה כֶּלֶב הָיָה בּוֹרֵחַ וּמִסְתַּתֵּר בִּהְיוֹתוֹ מְפֻחָד בְּיוֹתֵר עַד יִסְתַּלֵּק הַכֶּלֶב.

יוֹם אֶחָד יָשַׁב הוּא בַּיַּעַר, עִם אַלּוּף הַצַּיָּדִים הַיּוֹדֵעַ לָצוּד כְּלָבִים בְּעֶזְרַת מֵיטַב הַכֵּלִים שֶׁבְּיָדוֹ הַמְיֻחָדִים לָצוּד כְּלָבִים, וְכֵן הִנּוֹ מְיֻמָּן לָצוּד כְּלָבִים בְּנָקֵל לְלֹא שׁוּם נֵזֶק שֶׁיַּזִּיקוּהוּ, וְזֶהוּ תַּחְבִּיבוֹ שֶׁל זֶה הַצַּיָּד לְחַפֵּשׂ אַחַר כְּלָבִים בַּיַּעַר וּלְצוּדָם, נִתְבּוֹנֵן, הַאִם בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עִם אַלּוּף צַיָּדִים זֶה יִכָּנֵס בְּלִבּוֹ פַּחַד מִכֶּלֶב, הֲלֹא יוֹדֵעַ הוּא שֶׁמֵּהַכֶּלֶב אֵין מַה לְּפַחֵד שֶׁכֵּן לְיָדוֹ אַלּוּף הַצַּיָּדִים שֶׁבְּיָדוֹ הַכְּלָבִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, וְאִם כְּבָר יֵשׁ לוֹ לְפַחֵד אֵין זֶה אֶלָּא מֵהַצַּיָּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַחֲלִיט לְשַׁחְרֵר עָלָיו כֶּלֶב לְנָשְׁכוֹ.

וְכָךְ הוּא לְגַבֵּי הַצַּדִּיקִים, לְעוֹלָם אֵין לָהֶם חֲרָדוֹת וּפְחָדִים מִמִּקְרֵי הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן חָשִׁים הֵם בְּמוּחָשִׁיּוּת אֶת עַצְמָם יוֹשְׁבִים עִם הַבּוֹרֵא שֶׁבְּיָדוֹ הַכֹּל, וּמִמַּה יֵּשׁ לְפַחֵד חוּץ מִמֶּנּוּ.

וְנַמְשִׁיךְ בַּמָּשָׁל, אָכֵן כָּאָמוּר יֵשׁ לְזֶה לְפַחֵד מֵהַצַּיָּד פֶּן יְשַׁחְרֵר עָלָיו כֶּלֶב רַק בְּאִם הַצַּיָּד הוּא זָר לוֹ לַחֲלוּטִין, אוּלָם אִם צַיָּד זֶה הוּא אָבִיו אוֹ יְדִידוֹ הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן, הֲיִפְחַד פֶּן יְשַׁחְרֵר עָלָיו כַּלְבּוֹ, הֲלֹא יִבְטַח בּוֹ בְּרֹב אַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל רַע.

כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּחוּשָׁתֵנוּ, לְחַכּוֹת עִם הַצַּדִּיקִים לִלְמֹד מֵעֹז בִּטְחוֹנָם בַּה', מֵעֹז רוּחָם וְאֹמֶץ נַפְשָׁם, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן נֶאֱמַר גַּבֵּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה כ"כ פּוֹחֵד מֵה' וְכַנֶּאֱמָר (תהילים קיט, קכ) "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי", וְאִלּוּ מֵחַיּוֹת רָעוֹת וְאוֹיְבִים לֹא פָּחַד כְּלָל, וְכַנֶּאֱמָר (שמואל א יז, לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ", וְכֵן הֲרָגוֹ לְגָלְיָת בְּאֹמֶץ לֵב גָּדוֹל, וְכֵן נֶאֱמַר בּוֹ (תהילים יח, לח - לט): "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׁיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי".

וּמֵהֶם יִלְמַד הָאָדָם שֶׁלֹּא לְפַחֵד וְלִדְאֹג מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁטֶּרֶם בָּא, וְלֹא לַחֲשֹׁשׁ פֶּן יִקְרֵנִי אָסוֹן כָּזֶה אוֹ כָּזֶה, וְאַף כְּשֶׁהִנּוֹ בְּמַצָּב שֶׁל צָרָה מְסֻיֶּמֶת יִרְאֶה לְהִתְמוֹדֵד עִם צָרָתוֹ הַקַּיֶּמֶת, וְלֹא לְפַתֵּחַ דִּמְיוֹנוֹת וַחֲשָׁשׁוֹת וּלְהִכָּנֵס לִדְאָגוֹת מִצָּרוֹת שֶׁאֵינָם קַיָּמוֹת.

13. להתרועע בין צדיקים ואנשי אמונה

מְאֹד מַרְגִּיעַ וּמַכְנִיס אֶת הָאָדָם לְשַׁלְוָה וְרֹגַע בִּהְיוֹתוֹ בֵּין צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי אֱמוּנָה שֶׁהִנָּם רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים, שֶׁכֵּן בְּכָךְ רוֹאֶה הוּא בְּחוּשׁ שֶׁפְּחָדָיו הִנָּם פְּחָדִים וְחֶרְדוֹת שָׁוְא, וְרוֹאֶה הוּא הֵיאַךְ בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה אֶפְשָׁר לָחוּשׁ אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית בַּה', וּבְכָךְ נוֹסֵךְ הוּא רוּחַ עֹז בְּעַצְמוֹ לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ גַּם כְּשֶׁהוֹלֵךְ הוּא מֵאֶצְלָם בִּהְיוֹתוֹ נִזְכָּר בָּהֶם וּבְהַנְהָגוֹתֵיהֶם, שֶׁכֵּן הַיְשִׁיבָה עִמָּהֶם עוֹשָׂה בּוֹ רֹשֶׁם חָזָק וּמְחַזַּקְתּוֹ לְסַלֵּק הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה.

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם פּוֹתֵחַ הוּא בְּשִׂיחָה עִמָּהֶם, וּמְפָרֵשׁ לִפְנֵיהֶם אֶת פְּחָדָיו וְחֶרְדוֹתָיו, וְהֵמָּה בִּתְבוּנָתָם וּבְבִטְחוֹן נַפְשָׁם בַּה' מְחַזְּקִים אוֹתוֹ בִּדְבַר אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, בְּוַדַּאי שֶׁהַדָּבָר יַשְׁאִיר עָלָיו רֹשֶׁם עַז בְּיוֹתֵר, שֶׁכֵּן שׁוֹמֵעַ הוּא דִּבְרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן מֵאֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן וּמְיַשְּׂמִים אֶת אֱמוּנָתָם וּבִטְחוֹנָם בַּה' הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה מֵהֶם כֵּן יִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת גַּם הוּא. וּבִכְלַל זֶה לִקְרֹא סִפּוּרִים מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, הֵיאַךְ עָבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וְגַם בְּמַצְּבֵיהֶם הַקָּשִׁים בָּטְחוּ בַּה' וְשָׂמְחוּ בּוֹ.

וִיצַיֵּר לְעַצְמוֹ, מֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּמַצָּב זֶה הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, כְּרַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, כְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁכָּל יָמָיו צִפָּה לִמְסֹר נֶפֶשׁ לַה', וְכֵן יִתְבּוֹנֵן מֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּמַצָּב זֶה הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּהַגָּאוֹן מִוִּילְנָא וְתַלְמִידָיו, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו, הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֶר וְתַלְמִידָיו, הֶחָפֵץ חַיִּים, הַבֶּן אִישׁ חַי, הַחֲזוֹן אִישׁ, וְכַיּוֹצֵא, וְיֹאמַר לְעַצְמוֹ הֲלֹא כְּמוֹ שֶׁמְּצֻוִּים הֵמָּה עַל בִּטָּחוֹן בַּה' גַּם אֲנִי מְצֻוֶּה עַל בִּטָּחוֹן בַּה', שֶׁכֵּן לֹא רַק הַצַּדִּיקִים מְצֻוִּים עַל בִּטָּחוֹן בַּה' אֶלָּא כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא, וְאִם כֵּן עָלַי לִנְהֹג כְּמוֹתָם לְהָסִיר פַּחַד וַחֲרָדָה מִמֶּנִּי, שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵא אוֹהֵב אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכָל יְהוּדִי וְתַפְקִידוֹ בְּעוֹלָמוֹ נָחוּץ וְנִצְרָךְ, אָהוּב עַל בּוֹרְאוֹ אַהֲבָה שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בָּהּ. וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק ב', דף ה', ע"ב):

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווּ יַדְעֵי בְּנֵי נָשָׁא רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווּ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדָּף בַּתְרֵיהּ.

תַּרְגּוּם: אִלְמָלֵי הָיוּ בְּנֵי אָדָם יוֹדְעִים [עֹצֶם] הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹאֲגִים כִּכְפִירִים לִרְדֹּף אַחֲרָיו [מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת הָאַהֲבָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם לְבוֹרְאָם]. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁאָמַר, אִמָּא, שֶׁנּוֹלַד לָהּ בֵּן יָחִיד לְעֵת זִקְנָתָהּ כַּמָּה אַהֲבָה יֵשׁ לָהּ אֵלָיו. יוֹתֵר מִזֶּה לְאֵין שִׁעוּר אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְהֶאֱרַכְנוּ בַּשִּׂיחָה דִּלְהַלָּן:" בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" - לְבָאֵר דְּאַף כְּשֶׁאָדָם בְּעִדַּן יְרִידָה וּמְעִידָה רוּחָנִית, ה' עִמּוֹ בְּצָרָתוֹ לִכְאֹב עִמּוֹ אֶת כְּאֵבוֹ הָרוּחָנִי אַחַר שֶׁסּוֹף סוֹף חָשׁ הָאָדָם בִּכְאֵב חֶטְאוֹ לְבוֹרְאוֹ, וְהוּא מִקַּל וָחֹמֶר אִם בַּצָּרָה הַגּוּפָנִית צָר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצָרָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּצָרָתָם הָרוּחָנִית שֶׁחָשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְאֵבָם, וְחָרֵד הוּא עַל גּוֹרָלָם שֶׁיַּגִּיעוּ בַּסּוֹף לְתִקּוּנָם הָאֲמִתִּי.

14. לתלות בבית תמונות צדיקים

לֹא תָּמִיד יָכוֹל הָאָדָם לְהִמָּצֹאת בֵּין צַדִּיקִים, וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ לָנוּ צַדִּיקִים שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ מִן הָעוֹלָם וְרַק נִשְׁאַר לָנוּ סִפְרֵי תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, לָכֵן עֵצָה טוֹבָה לִתְלוֹת תְּמוּנוֹתֵיהֶם עַל קִירוֹת הַבַּיִת לְמַעַן יִהְיוּ עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת מוֹרָיו בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בַּה', וְיִסְתַּכֵּל בָּהֶם מִדֵּי פַּעַם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת תְּקִיפַת חֶרְדָתוֹ וְדִכְאוֹנוֹ, וְיַחְשֹׁב לָמָּה לֹא אֶהְיֶה גַּם אֲנִי שָׂמֵחַ כְּמוֹתָם הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב גַּם אוֹתִי, וֶאֱלֹקֵיהֶם הוּא גַּם אֱלֹקַי, תּוֹרָתָם הִיא גַּם תּוֹרָתִי, וְגַם לִי הַזְּכוּת לִבְטֹחַ בְּיוֹצְרִי כְּמוֹתָם, וְלָמָּה אֶמְנַע עַצְמִי וְאֶבְרַח מֵהַבּוֹרֵא בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הָאֶפְשָׁרוּת בְּיָדִי לְהִדָּבֵק בְּבוֹרְאִי כְּמוֹתָם.

15. לשטוף את המוח במים של אמונה ותלות בה'

עַד שֶׁתֵּלֵךְ לִפְּסִיכוֹלוֹגִים הָעוֹסְקִים בִּשְׁטִיפַת מֹחַ שֶׁל מְטֻפָּלֵיהֶם בִּדְרָכִים הַיְדוּעִים לָהֶם הַכְּשֵׁרִים וְהַפְּסוּלִים גַּם יַחַד. הַמּוֹעִילִים וְהַמַּזִּיקִים גַּם יַחַד, לֵךְ לְךָ מֵהֶם, וּשְׁטֹף אֶת מֹחֲךָ בְּמַיִם שֶׁל אֱמוּנָה, קְרָא סִפְרֵי אֱמוּנָה, תַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה לַה' עַל כָּל דָּבָר, וּבִפְרָט בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נִתְקָף בַּחֲרָדָה רוּץ לַה' וְהַשְׁלֵךְ עָלָיו פַּחְדְּךָ, תַּרְבֶּה בְּהוֹדָאָה לַה' עַל כָּל פְּרָט, עַל כָּל רֶגַע מְנוּחָה וְשֶׁקֶט שֶׁהַבּוֹרֵא נוֹסֵךְ בְּךָ בִּטָּחוֹן וְשִׂמְחָה עַל כָּל רֶגַע שֶׁל הֲפוּגַת מְנוּחָה שֶׁנּוֹתֵן לְךָ בֵּין תְּקִיפָה לִתְקִיפָה, שֶׁזֶּה הֲרֵי מוֹכִיחַ שֶׁה' עִמְּךָ וְלֹא נָטַשׁ וְהִפְקִיר אוֹתְךָ לַמִּקְרִים, וְהָעֻבְדָּה שֶׁיָּדוֹ תְּחוּבָה בְּיָדְךָ לִשְׁמָרְךָ לְבַל תֹּאבַד, חַס וְחָלִילָה. וּבִכְלָל עִסְקְךָ יְהֵא הַרְבֵּה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁתִּשְׁטֹף מֹחֲךָ מִכָּל הַמִּקְרִים וְהַטְּבָעִים, וּמִכָּל הַסְּטַטִיסְטִיקוֹת שֶׁעוֹכְרִים אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם וּמְאַבְּדִים לוֹ אֶת שְׁפִיּוּתוֹ מֵאֵימוֹת מָוֶת הַמְאַיְּמִים עָלָיו, וְתִחְיֶה אֶת חַיֶּיךָ חַיִּים שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע, חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה חַיִּים שֶׁל בִּטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַדוֹ.

כְּמוֹ כֵן עֵצָה טוֹבָה לִשְׁמֹעַ דִּיסְקִים שֶׁבָּהֶם הַרְצָאוֹת וְשִׂיחוֹת אֱמוּנָה מִפִּי בַּעֲלֵי אֱמוּנָה הַמְחַזְּקִים אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּבִפְרָט בְּכָל עֵת שֶׁהִנְּךָ יוֹשֵׁב בָּטֵל, בִּנְסִיעָה וְכַיּוֹצֵא, וּבְכָךְ תְּצַיֵּד אֶת עַצְמְךָ בְּמַחְסְנֵי אֱמוּנָה לְבַל יִקְרַב אֵלֶיךָ מֹרֶךְ וּפַחַד.

וּמַה שֶּׁחָשׁוּב לְהַדְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לְהִתְמַלֹּאת בֶּאֱמוּנָה גַּם בִּשְׁעוֹת הַמְּנוּחָה וְהַשֶּׁקֶט, וְלֹא לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּתְקֹף אוֹתְךָ הַחֲרָדָה, אֶלָּא גַּם בִּזְמַן הַהֲפוּגָה גַּם אָז תַּרְבֶּה לֶאֱגֹר לְמֹחֲךָ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְקַדֵּם בְּכָךְ פְּנֵי הָרָעָה לְבַל תִּקְרַב אֵלֶיךָ שָׁעָה רָעָה שֶׁל פַּחַד וְאָסוֹן, וְאִלּוּ אִם תַּמְתִּין עַד שֶׁתֻּתְקַף וְאָז תָּרוּץ לְחַדְרֵי הָאֱמוּנָה, יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יִקְשֶׁה עָלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד מֵחֲמַת בִּלְבּוּל הַדַּעַת, אֶלָּא כָּאָמוּר גַּם בִּשְׁעַת הַשֶּׁקֶט וְהַשַּׁלְוָה תַּרְבֶּה בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן לְחַסֵּן אֶת עַצְמְךָ בִּפְנֵי הָרוּחוֹת הָרָעוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת מֵעַל רֹאשְׁךָ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלֶיךָ יִמְצְאוּךָ חָזָק וּמוּגָן.

16. לשמוע שירי אמונה ושמחה

כֹּחַ הַשִּׁירָה כְּשֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁה הוּא כֹּחַ חָזָק מְאֹד הַמְסַיֵּעַ לְנֶפֶשׁ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ, לְהִדָּבֵק בַּה', וְלָחוּשׁ אֶת קִרְבַת ה' בֶּאֱמֶת.

וְיֵשׁ לִרְאוֹת שֶׁהַשִּׁירִים יִהְיוּ שִׁירִים שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵאֲנָשִׁים יִרְאֵי שָׁמַיִם, שִׁירִים הַמְשַׂמְּחִים וּמְקָרְבִים לַה', לֹא שִׁירִים הַמַּעֲצִיבִים וּמְדַכְּאִים, כַּיָּדוּעַ שֶׁיֶּשְׁנָם שִׁירִים כָּאֵלֶּה הַמּוֹשְׁכִים בְּנֵי אָדָם לְשָׁמְעָם.

17. תהילים

קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים מִתּוֹךְ הִתְעַמְּקוּת וְהִזְדַּהוּת עִם מִלּוֹת הַתְּהִלִּים, מוֹעִילָה מְאֹד לְחִזּוּק וְיַצִּיבוּת הָרוּחַ, וְלָכֵן קְרִיאַת הַתְּהִלִּים צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מִתּוֹךְ הֲבָנַת הַמִּלִּים, וְאֵין חִיּוּב לִקְרוֹת אֶת הַתְּהִלִּים עַל הַסֵּדֶר דַּוְקָא, יָכוֹל אַתָּה לִבְרֹר לְךָ מִזְמוֹרִים מְסֻיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה שֶׁאַתָּה מִתְחַבֵּר לַמִּלִּים, וְלִקְרוֹת רַק אֶת הַמִּזְמוֹרִים שֶׁחָשׁ הִנְּךָ מִתְרַגֵּשׁ מֵהֶם וְשׁוֹפֵךְ לִבְּךָ לַה' בָּהֶם, וּכְמוֹ: ג, ד, ה, ו, ט, י, יג, טו, טז, יז, כ, כב, כז ל, לא, מ, נד, נה, נו, נז, נט, צא, קמב, קמג, וְכַיּוֹצֵא, וּכְמוֹ כֵן מִזְמוֹרֵי הוֹדָאָה לַה', כְּמוֹ: ק, צ, צה, צו, צח, קג, קיא, קטז.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב עֲדֶס שְׁלִיטָ"א שֶׁהַמִּזְמוֹר בַּ"חֲבַקוּק" פֶּרֶק ג': "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת" הִנּוֹ מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ, שֶׁכֵּן שִׁגְיוֹנוֹת מִלְּשׁוֹן שִׁגָּעוֹן הַדַּעַת, וְהָאוֹמֵר מִזְמוֹר זֶה בְּכַוָּנָה סְגֻלָּתוֹ לִרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ.

18. עשרות בשנים חושבני שאני בחזקת סכנה לולי האמונה...

פָּגַשְׁתִּי בְּאָדָם אֶחָד שֶׁסָּבַל תְּקוּפָה מֵחֲרָדוֹת בְּאֹפֶן קָשֶׁה וּמַבְהִיל, וְסִפֵּר לִי שֶׁהִתְחַזֵּק מְאֹד בֶּאֱמוּנָה וּבְשִׂמְחָה בַּה', וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ בָּרוּךְ ה' הִנּוֹ כְּהַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּמַצָּב שָׂמֵחַ, וְאָמְנָם עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ "סִיּוּטִים" וַחֲרָדוֹת מִמַּצָּבִים מְסֻיָּמִים, אוֹ אֲפִלּוּ מִשְּׁמוּעוֹת מְסֻיָּמוֹת, וְיוֹדֵעַ הוּא בְּבֵרוּר שֶׁגַּם כְּהַיּוֹם שֶׁבְּאִם לֹא יֹאחַז בְּעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא עֵץ הָאֱמוּנָה בְּנָקֵל יִפֹּל שׁוּב לַחֲרָדָה, אֶלָּא שֶׁכָּל - כָּךְ אָדוּק הוּא בֶּאֱמוּנָה עַד שֶׁבְּנָקֵל מֵסִיר מֵעָלָיו הַחֲרָדוֹת וְהַסִּיּוּטִים לְבַל יַחֲזִיקוּ אֶצְלוֹ יוֹתֵר מִדַּקּוֹת אֲחָדוֹת, וּמְסַפֵּר הוּא שֶׁהַשְׁפָּעַת הָאֱמוּנָה הָלְכָה וְהִתְחַזְּקָה אֶצְלוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁכֵּן מִתְּחִלָּה הָיָה סוֹבֵל מֵהַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים עַד שֶׁהָיָה נִרְגָּע מֵהֶם, וְאַחַר - כָּךְ בְּהִתְחַזְּקוּת הָאֱמוּנָה הִצְלִיחַ לִדְחוֹתָם תּוֹךְ יוֹם אֶחָד, וְאַחַר - כָּךְ כְּשֶׁהִתְחַזֵּק תְּקוּפָה יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה הֶחֱזִיק הַפַּחַד אֶצְלוֹ רַק כַּמָּה שָׁעוֹת, וְכֵן הָלְאָה עַד שֶׁכְּהַיּוֹם כִּמְעַט וְלֹא מַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַפַּחַד יוֹתֵר מִכַּמָּה דַּקּוֹת וְגַם זֶה רַק בְּמִקְרִים נְדִירִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּבָר לֹא מִתְקָרֵב הַפַּחַד אֶצְלוֹ, וְאִם כֵּן, לֹא יוֹתֵר מִכַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל סִיּוּט וּמִיָּד נֶעְלָם.

19. עצה לחרדות הנובעות מקושיות אמונה שאין להם תשובה

יָדוּעַ הוּא שֶׁאֱמוּנָתֵנוּ מְבֻסֶּסֶת בְּעִקָּר עַל מָסֹרֶת אָבוֹת מִזְּמַן מַתַּן תּוֹרָה, וּמִסִּפּוּרֵי הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים רָאשֵׁי וְשָׁרְשֵׁי הָאֻמָּה, וּכְמוֹ כֵן מִסִּפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים בְּסִפּוּר זֶה.

וּבְכָךְ מַצִּילִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מֵאֱמוּנָה עַל דֶּרֶךְ הַחֲקִירָה וְהַפִּילוֹסוֹפְיָה, שֶׁכֵּן אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לָהּ, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא תּוֹסִיף אֶלָּא אַף תִּגְרַע, שֶׁכֵּן מַה לָּנוּ לְהוֹכִיחַ אֶת אֱמוּנָתֵנוּ מֵחֲקִירוֹת אַחַר שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ וְשָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ אֶת אֱלֹקֵינוּ, וְכַנֶּאֱמָר: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמְּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".

אוּלָם לִפְעָמִים מִתְרוֹצְצִים קֻשְׁיוֹת עַל הָאֱמוּנָה שֶׁאֵין בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּירָם כָּאן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרְרָם, שֶׁלְּאֵלֶּה הַסּוֹבְלִים מֵחֲרָדוֹת, קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מַחֲרִידִים וּמַבְהִילִים אוֹתָם, וְדָבָר זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁיִּהְיוּ קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁכֵּן אָנוּ מֻגְבָּלִים בַּגּוּף בַּמָּקוֹם וּבַזְּמַן, וְעַל מֻגְבָּלֻיּוֹת אֵלּוּ בָּנוּי עוֹלָמֵנוּ. וְאִלּוּ הַבּוֹרֵא אֵין בּוֹ מֻגְבָּלֻיּוֹת אֵלּוּ, וְלִפְעָמִים מַבְהִיל לַחְשֹׁב אֵיךְ מִסְתַּדֵּר עוֹלָמֵנוּ הַחָמְרִי עִם הָאֱמֶת שֶׁבָּעוֹלָם הָרוּחָנִי, וְכַיּוֹצֵא בְּקֻשְׁיוֹת אֱמוּנָה הַמְבַלְבְּלִים אֶת הַדַּעַת.

וּמַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָשִׁיב עַל כָּךְ?

יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה נִמְצֵאת בְּסֵפֶר "חַיֵּי עוֹלָם" להגה"ק הַסְּטַיְפֶּלֶר זצוק"ל, וְזֶה תֹּכֶן דְּבָרָיו.

וְכִי קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ הִנָּם הַמְצָאוֹת, וַהֲלֹא הֵמָּה קֻשְׁיוֹת פְּשׁוּטוֹת הַצָּצִים אֵצֶל כָּל יֶלֶד, וּבְכֵן תִּתְבּוֹנֵן: וְכִי קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ לֹא הָיוּ קָשׁוֹת לָרַמְבַּ"ם, לְרַשִּׁ"י, לָרֹא"שׁ, לָרִיטְבָ"א, וּלְיֶתֶר צַדִּיקֵי קְדוֹשֵׁי וּגְאוֹנֵי עוֹלָם, עַד הַחֲזוֹן אִישׁ וְהֶחָפֵץ חַיִּים, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לִפְנֵיהֶם עוֹד - הַנְּבִיאִים הַתַּנָּאִים הָאָמוֹרָאִים וְעוֹד, בָּרוּר שֶׁקֻּשְׁיוֹת אֵלּוּ צָצוּ אַף בְּמֹחָם.

וְעִם כָּל זֶה לֹא הִפְרִיעוּ לָהֶם כְּלָל קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מִלְּשַׁבֵּר לָהֶם אֶת עֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם לֵב, וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְלִמְסֹר אֶת כָּל נַפְשָׁם, מָמוֹנָם, וְאֶת כָּל הַיָּקָר לָהֶם עֲבוּר ה' עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים, נָטְשׁוּ אֶת כָּל תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְעַד שֶׁזָּכוּ לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת, אִם הַנְּבִיאִים שֶׁזָּכוּ לִנְבוּאָה וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁזָּכוּ לְבַת קוֹל, לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ וְכַיּוֹצֵא, עַד שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם. וְאִם כֵּן בָּרוּר הוּא שֶׁעָבְדוּ אֶת בּוֹרְאָם מִתּוֹךְ וַדָּאוּת, שֶׁכֵּן זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו רַק מִכֹּחַ סָפֵק, מִסְתַּפֵּק בְּמִינִימוּם כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה וְתוּ לֹא, וְאִלּוּ קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְדוּ לְבוֹרְאָם מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה זֶה מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ וַדָּאִיִּים בֶּאֱמוּנָתָם, וְלֹא הָיָה אֶצְלָם צֵל שֶׁל סָפֵק בְּשׁוּם עִקָּר מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה.

וּמֵאַחַר וְכֵן מַה לָּנוּ אָנוּ הַצֹּאן הַתָּמִים לְהִתְבַּהֵל וּלְהִתְבַּלְבֵּל מִקֻּשְׁיוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ, אֵין לָנוּ אֶלָּא לַעֲצֹם עֵינֵינוּ, וּלְהַתְמִים לִבּוֹתֵינוּ וְלִצְעֹד לָבֶטַח אַחַר הָרוֹעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁכְּבָר סָלְלוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לָבֶטַח.

20. צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים

וְכָאָמוּר לְעֵיל זוֹ הָעֵצָה הַנִּפְלָאָה לְגָרֵשׁ וּלְסַלֵּק אֶת כָּל הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת וְלֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבְשִׂמְחָה לְצַיֵּר מוּל עֵינֶיךָ אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, וּלְהַעֲמִיק בְּדַרְכָּם, וּלְהִכָּנֵס - עַד כַּמָּה שֶׁיָּדֵנוּ מַשֶּׂגֶת מְעַט מִן הַמְּעַט - לְרֹאשָׁם וּלְהַשְׁקָפַת עוֹלָמָם, וְנִתְבּוֹנֵן לְעַצְמֵנוּ, צַדִּיק נִשְׂגָּב זֶה, כְּרַשִּׁ"י אוֹ כְּהָרַמְבַּ"ם, וְכֵן יֶתֶר הָרִאשׁוֹנִים וְאַחֲרֵיהֶם מָרָן הַמְחַבֵּר שֻׁלְחָן - עָרוּךְ, הָאֲרִיזַ"ל, הַבַּעַשֵׁ"ט וְתַלְמִידָיו. הַגְּרָ"א וְתַלְמִידָיו. הגר"י סַלַּנְטֶר וְתַלְמִידָיו גְּדוֹלֵי וַעֲנָקֵי הָרוּחַ עַד גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לְדוֹרֵנוּ, וְכָאֵלֶּה שֶׁהִנָּם בְּדוֹרֵנוּ, הֲיֵשׁ שַׁלְוָה כְּשַׁלְוָתָם וּכְרֹגַע נַפְשָׁם, וַהֲלֹא חֲכָמִים הֵמָּה, דַּעְתָּם רְחָבָה מִנִּי יָם, הַכֹּל בָּרוּר לִפְנֵיהֶם, הַטּוֹב וְהָרָע, הַשִּׂמְחָה וְהַצַּעַר, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, וְלֹא מְעַט צַדִּיקִים הָיוּ וְיֶשְׁנָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דֵּי סִבּוֹת לִהְיוֹת עֲצוּבִים, נֶאֱנָחִים וְנֶאֱנָקִים מִצָּרוֹתֵיהֶם וּמִצָּרוֹת תַּלְמִידֵיהֶם, וְעִם כָּל זֶה רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה וְעֹז בְּקִרְבָּם, וְכָל כֻּלָּם בַּעֲלֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה לְעוֹדֵד וּלְחַזֵּק אֲחֵרִים, לֹא לִפֹּל בְּרוּחָם, וְאִם כֵּן בְּדַרְכָּם נֵלֵךְ.

וּפָשׁוּט שֶׁכֹּחָם זֶה בָּא לָהֶם מִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּקִרְבָּם, וּמֵהָאֱמוּנָה הַצֶּחָה וְהַבְּרוּרָה שֶׁבְּקִרְבָּם לִרְאוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּפִי שֶׁהוּא טוֹב בֶּאֱמֶת, וְכִי כָּל הֲלִיכוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו הוּא בְּמַטָּרָה אַחַת וִיחִידָה לְלֹא שׁוּם תַּעֲרֹבֶת זָרָה, וְהוּא לְהֵיטִיב לַבְּרִיּוֹת וְלַהֲבִיאָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לְנֶצַח הַנִּקְנֶה בְּיִסּוּרִים, וְלָכֵן גַּם בִּשְׁעַת יִסּוּרֵיהֶם רוֹאִים אֶת פָּנָיו הַמְחַיְּכוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְאֶת יָדָיו הַמְלַטְּפוֹת וְהָרַחְמָנִיּוֹת, וַהֲגַם שֶׁיָּדָיו מַכּוֹת וְחוֹתְכוֹת אֵין זֶה אֶלָּא עַל מְנָת לְרַפֵּא, לְהוֹעִיל, לְהַכְשִׁיר אֶת הָאָדָם לַטּוֹב הָאֲמִתִּי הַמְעֻתָּד לוֹ.

וְאִם תִּשְׁאֲלֵנִי וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (קהלת א, יח): "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", וְאִם כֵּן כַּמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר דַּעְתָּן, יוֹתֵר מַאֲמִין - שֶׁכֵּן זֶהוּ עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי - יוֹתֵר מוֹסִיף מַכְאוֹב.

אוּלָם תְּדַיֵּק בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁאָמַר יוֹסִיף מַכְאוֹב, וְלֹא אָמַר יוֹסִיף עֶצֶב. אָכֵן הֶחָכָם וְהַדַּעְתָּן מוֹסִיף מַכְאוֹב בְּלִבּוֹ, שֶׁכֵּן שְׁאִיפוֹתָיו גְּדוֹלוֹת, רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת מֻשְׁלָם הִנּוֹ רָצוֹן חָזָק וְתוֹבֵעַ, כָּךְ שֶׁמַּכְאוֹבוֹ הוּא מַכְאוֹב חִיּוּבִי, אוּלָם אֵין בִּכְלַל זֶה שֶׁיּוֹסִיף זֶה הַדַּעְתָּן עַצְבוּת, אַדְרַבָּא, זֶה הַמּוֹסִיף דַּעַת מֵבִין שֶׁאֵין מִמָּה לְהִתְעַצֵּב וְלִדְאֹג כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכֵּן זֶה הַדַּעְתָּן, שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁלֵמָה בֶּאֱמוּנָתוֹ בַּה', שֶׁזּוֹ כָּאָמוּר עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּית, וְכַנֶּאֱמָר (ישעיה יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְעוֹד נֶאֱמַר (דברים ד, לה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים", בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה רָחוֹק מֵעַצְבוּת וּמִדַּאֲגוֹת שָׁוְא, שֶׁכֵּן מוֹסֵר הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּפִקָּדוֹן בְּיַד ה', מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן שֶׁאֵין יוֹתֵר טוֹב וּבָטוּחַ מִזֶּה.

הָרַבִּי מִצַּאנְז זצוק"ל, אִבֵּד בַּשּׁוֹאָה אִשָּׁה וְאַחַד עָשָׂר יְלָדִים, וְעִם כָּל זֶה דִּקְדֵּק שָׁם בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וְלֹא נִשְׁבַּר בְּרוּחוֹ, אַדְּרַבָּא, עוֹדֵד וְחִזֵּק אֶת כָּל הַנִּמְצָא בְּקִרְבָתוֹ, הִשִּׂיא בָּנִים וּבָנוֹת שֶׁנִּשְׂרְדוּ מֵהַשּׁוֹאָה, הֵקִים בֵּית חוֹלִים ["לַנִיאָדוֹ" בִּנְתַנְיָה] נָשָׂא אִשָּׁה, זָכָה לְבָנִים וַחֲתָנִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא עַצְמוֹ זָכָה לְחַבֵּר סִפְרֵי הֲלָכָה וְהַשְׁקָפָה, וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בּוֹ רַבִּים הָיוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים שֶׁאִבְּדוּ בַּשּׁוֹאָה אֶת כָּל הַיָּקָר לָהֶם וְלֹא נִשְׁבְּרוּ, קָמוּ מֵחָדָשׁ, הֵקִימוּ אֶת עֲדָתָם וּקְהִלָּתָם מֵחָדָשׁ בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה לָהֶם קֹדֶם.

וּמְפֻרְסָם הַסִּפּוּר שֶׁבָּא מִישֶׁהוּ לַסְּטַיְפְּלֶר זצוק"ל וְסִפֵּר לוֹ אֶת צָרוֹתָיו, הֵשִׁיב לוֹ הַסְּטַיְפֶּלֶר: הַאֲמֵן לִי שֶׁגַּם אֲנִי עָבַרְתִּי תְּלָאוֹת, יִסּוּרִים, עֲנִיּוּת, חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וְאִם הָיִיתִי מַעֲמִיק בְּצָרוֹתַי הָיִיתִי עַם הָאָרֶץ מְדֻכָּא וּמִסְכֵּן, אוּלָם הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִכָּךְ, עָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה וְנִצַּלְתִּי...

21. סגולתו הגדולה והנפלאה של הגר"ח מוולוז'ין

נְצַטֵּט אֶת שׁוּרוֹתָיו שֶׁל הגר"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין בַּעַל נֶפֶשׁ הַחַיִּים תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל הַגְּרָ"א מִוִּילְנָא שֶׁבָּהֶם קוֹבֵעַ הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּאָדָם שׁוּם כֹּחַ, כּוֹלֵל בֶּהָלָה חֲרָדָה וְשׁוּם דָּבָר רַע.

"וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִין וּרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בּוֹ, וְלֹא יַעֲשׂוּ בּוֹ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר הֲלֹא ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְּלָל, וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם, וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחְשַׁבְתּוֹ רַק לָאָדוֹן יָחִיד בָּרוּךְ הוּא, כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְעֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל.

וּבְכֵן הִנֵּה לְךָ עֵצָה נִפְלָאָה לְשַׁכֵּךְ אֶת חֶרְדוֹתֶיךָ שֶׁתּוֹקְפִים אוֹתְךָ וּלְפָחוֹת לְסַלְּקָם לִזְמַן מָה, וְהוּא בְּכָךְ שֶׁתֵּשֵׁב בִּמְנוּחָה, וְתַעֲמִיק בְּמַחְשַׁבְתְּךָ, הִנֵּה מַחְשֶׁבֶת חֲרָדָה זוֹ הַבָּאָה עָלַי עַכְשָׁו, הֲלֹא הוּא כֹּחַ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁכֵּן אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם, וְתַעֲמִיק בְּמַחְשַׁבְתְּךָ שֶׁהִנֵּה הַבּוֹרֵא הוּא כָּאן עוֹמֵד עָלֶיךָ וְלוֹחֵץ עַל נְקֻדַּת פַּחְדְּךָ וְחֶרְדָתְךָ, וּבְפָנִים רַחֲמָנִיּוֹת מַבִּיט הוּא אֵלֶיךָ, וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן שֶׁעוֹשֶׂה הוּא הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹעָלוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בַּהֲשָׂמַת הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה עַל הָאָדָם.

וּבְכָךְ הִנְּךָ פּוֹעֵל שֶׁמִּיָּד יִסְתַּלֵּק מִמְּךָ הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה לְפָחוֹת לִזְמַן מָה, כֵּיוָן שֶׁבְּעֶצֶם זֶה שֶׁלֹּא יִחַסְתָּ שׁוּם כֹּחַ לְשׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם מִבִּלְעֲדֵי ה', אֲזַי סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה יֶשְׁנָהּ שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע יִתְגַּלֶּה עָלֶיךָ ה' בְּרַחֲמָיו הַגְּלוּיִים וְיַרְאֶךָ חֲסָדִים גְּלוּיִים וְלֹא בְּדֶרֶךְ יִסּוּרִים וְהֶסְתֵּר.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", שֶׁכַּאֲשֶׁר תּוֹקֶפֶת לָאָדָם אֵיזֶה צָרָה, יֵשֵׁב וְיַעֲמִיק בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ מִלְּבַדּוֹ, וְיַעֲמִיק לְיַחֵס אֶת צָרָתוֹ שֶׁהִנָּהּ מֵהַבּוֹרֵא בִּלְבַד, וּסְגֻלָּתוֹ שֶׁמִּיָּד יִסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים הַשְּׁחֹרִים לְפָחוֹת לִזְמַן מָה.

22. להסתכל על ה"עולם" שהנו טוב ויפה ולא "שחור" ואכזר

אֶחָד מֵהַגּוֹרְמִים הָעִקָּרִיִּים לַחֲרָדוֹת וּלְדִכְאוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם מִסְתַּכֵּל הָעוֹלָם כְּעוֹלָם "רַע", "שָׁחֹר", "אַכְזָר", הָאֲנָשִׁים רָעִים, הָעוֹלָם מָלֵא אֲסוֹנוֹת וּפְגָעִים רָעִים וְכָךְ מִצְטַיֵּר לוֹ הָעוֹלָם.

וּבְעֶצֶם יֵשׁ לָנוּ לְהָסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עִם הַזְּכוּכִיּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת וְלָשִׂים זְכוּכִיּוֹת שְׁקוּפוֹת.

שֶׁכֵּן זוֹ הִסְתַּכְּלוּת שִׁקְרִית וּמַתְעָה, וְאוּלַי נְכוֹנָה לְזֶה שֶׁאֵין בּוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁל אֱמוּנָה וְתוֹרָה, אוּלָם לְזֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנָה וְתוֹרָה הִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּנָקֵל יְכוֹלָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת לַחֲלוּטִין, וּנְבָאֵר.

הָעוֹלָם אָכֵן יָכוֹל לְהִצְטַיֵּר כְּשָׁחֹר וְאַכְזָר לְאֵלֶּה שֶׁרוֹאִים בּוֹ אֶת תַּכְלִיתָן בַּחַיִּים, וּכְאִלּוּ כָּאן הֵם מַתְחִילִים וְכָאן הֵם גּוֹמְרִים וְאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד חַס וְחָלִילָה.

אוּלָם לַיְּהוּדִי הַמַּאֲמִין שֶׁעוֹלָמֵנוּ אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲבָר בִּלְבַד לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא הַנִּצְחִי שֶׁאֵין בּוֹ מָוֶת, וְלֹא חֹלִי, וְלֹא צַעַר, רַק עֹנֶג וְטוֹב לָנֶצַח, הֲרֵי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה יִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו כְּעוֹלָם שֶׁל "מְצִיאוֹת", עוֹלָם שֶׁזְּרוּקִים בּוֹ הַרְבֵּה מְצִיאוֹת יְקָרוֹת שֶׁעִמָּהֶם אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לַטּוֹב הַנִּצְחִי.

וּבְיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הוּא בַּצַּדִּיקִים וּבְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים עַד כַּמָּה שִׂמְחָתָם בִּפְנֵיהֶם וּבְלִבָּם, עַד כַּמָּה מְאֻשָּׁרִים הֵמָּה מֵהַמִּצְווֹת וּמִדִּבְרֵי תּוֹרָה, יִוָּכַח לוֹ לָאָדָם הֵיאַךְ עוֹלָמֵנוּ זֶה אֵינוֹ אֶלָּא כְּמַעֲבָר הַמּוֹבִיל לָאֹשֶׁר הַטּוֹב וְהַנִּצְחִי.

עָלֵינוּ לְשַׁנּוֹת אֶת מַבָּטֵינוּ מִמְּאֹרְעוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא לִרְאוֹתָם כְּסֵבֶל, עִנּוּי, תְּלָאוֹת וּפְגָעִים, אֶלָּא כְּעוֹלָם שֶׁל תִּקּוּן, מִבְחָן, נִסָּיוֹן, כָּל סֵבֶל שֶׁאָדָם סוֹבֵל בָּעוֹלָם לֹא נוֹעָד כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יִסְבֹּל, אֶלָּא בְּכָךְ מִתְהַוָּה תּוֹעֶלֶת נִפְלָאָה לְנֶפֶשׁ הָאָדָם, בְּסֵבֶל זֶה עוֹבֵר הָאָדָם מִבְחָן וְנִסָּיוֹן עַל חַדּוּת וּבְהִירוּת אֱמוּנָתוֹ עַד כַּמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמִין אֶצְלוֹ, יָשָׁר, רַחוּם וְחַנּוּן, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִטּוּבוֹ לְעוֹלָם, וְכַנֶּאֱמָר (מלאכי ג, ו): "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי".

וּלְשֵׁם כָּךְ עָרַכְתִּי סֵפֶר הַנִּקְרָא "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם", שֶׁבּוֹ מְבֹאָר בַּאֲרִיכוּת עִנְיַן אַהֲבַת ה' לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְגַם כַּאֲשֶׁר נוֹהֵג הוּא בָּנוּ בְּמִדַּת הַדִּין הַקָּשָׁה, בְּיִסּוּרֵי גּוּף וְנֶפֶשׁ, הַכֹּל מִתּוֹךְ אַהֲבָה וַחֲרָדָה לְגוֹרָלֵנוּ הַנִּצְחִי שֶׁלֹּא נְאַבֵּד אֶת הָעִקָּר שֶׁהוּא הָעוֹלָם-הַבָּא הַתַּכְלִיתִי וְהַנִּצְחִי.

שֶׁכֵּן עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁאֵין לָנוּ הַשָּׂגָה וַהֲבָנָה בַּהִסְתַּכְּלוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא כְּלַפֵּינוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָב מוֹנֵעַ מִבְּנוֹ הַקָּטָן אֶת חֶפְצוֹ שֶׁל הַבֵּן בַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ הוּא שֶׁבְּנוֹ זֶה שׁוֹבָב, וְאִם יְמַלֵּא הָאָב מְבֻקָּשׁוֹ יְנַצֵּל זֹאת לְרָעָה, עַל כֵּן אַף שֶׁהַבֵּן רוֹאֶה אֶת אָבִיו כְּאַכְזָר מֵחֹסֶר הֲבָנָתוֹ, אֵין הָאָב יָכוֹל לָרֶדֶת לְשִׂכְלוֹ שֶׁל הַבֵּן בִּשְׁבִיל שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת דַּעַת אָבִיו, כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֵעַ מֵאִתָּנוּ טוֹבוֹת, וְאַף מַכֶּה לְצֹרֶךְ רְפוּאָתֵנוּ, וְאַף שֶׁאֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים הַתּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר לֹא מִפְּנֵי כָּךְ יִמְנַע ה' אֶת הַטּוֹב הַגָּדוֹל שֶׁהוּא רוֹאֶה בִּשְׁבִילֵנוּ מִלְּתִתּוֹ לָנוּ.

23. לחשוב ברגע חרדה שבאותה שעה מזדככת הנפש.

וְעוֹד מַה שֶּׁיּוֹעִיל מְאֹד לְהַרְגִּיעַ וּלְהַשְׁקִיט אֶת הַנֶּפֶשׁ הַסּוֹעֶרֶת בְּעִדַּן חֶרְדָתָהּ דִּכְאוֹנָהּ, לִזְכֹּר, שֶׁבִּשְׁעַת יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ הַלָּלוּ, הָאָדָם מְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ מִתַּחֲלוּאֵי עֲווֹנוֹתֶיהָ, וְכַיָּדוּעַ שֶׁיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ קָשִׁים הֵמָּה לִמְאֹד מְאֹד מִיִּסּוּרֵי הַגּוּף, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן אוֹמְרִים אֵלּוּ הַמִּתְיַסְּרִים בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁעָדִיף הָיָה לָהֶם עֹנִי, יִסּוּרֵי גּוּף וְכַיּוֹצֵא וְרַק לֹא לְהִתְיַסֵּר בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁכֵּן בְּיִסּוּרִים אֵלּוּ טוֹעֲמִים הֵמָּה טַעַם מִיתָה מַמָּשׁ וּמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשָׁם לָמוּת, וּבְכֵן הָבֵן שֶׁבְּכָךְ נַעֲשֶׂה תִּקּוּן לְנֶפֶשׁ הָאָדָם לְזַכְּכָהּ מִתַּחֲלוּאַת עֲווֹנוֹתֶיהָ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז וּבָאֹפֶן הַזָּרִיז וְהַיָּעִיל בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן בִּשְׁעַת תְּקִיפַת חֲרָדָה וְכַיּוֹצֵא תִּתְבּוֹנֵן שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ מְכַבְּסִים אֶת נִשְׁמָתְךָ מִלִּכְלוּכֵי וְכִתְמֵי עֲווֹנוֹתֶיהָ וְאִם תְּהֵא חָכָם, הֲרֵי שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ תַּחְשֹׁב וְתִשְׂמַח שֶׁהִנֵּה עֲווֹנוֹתֶיךָ מִתְכַּפְּרִים בַּיִּסּוּרִים הַלָּלוּ, וִיצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ הֵיאַךְ בְּשָׁעָה זוֹ נִמְחָקִים עֲווֹנוֹתֶיךָ, וְשִׁטְרֵי חוֹבוֹתֶיךָ נִקְרָעִים בָּזֶה אַחַר זֶה.

וְהַתּוֹעֶלֶת בִּמְלוֹאָהּ תְּהֵא לֶחָכָם הַמֵּבִין שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְיַסֵּר בְּנַפְשׁוֹ יְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, יִתְחָרֵט עַל עֲווֹנוֹתָיו, וְיָחוּשׁ שִׁפְלוּת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ, וּבְנָקֵל יְנַצֵּל זֶה מַצָּבוֹ לְהִשָּׁפֵל לִפְנֵי ה' וּלְהִתְחָרֵט עַל עֲווֹנוֹתָיו, אַחַר שֶׁבֵּין כֹּה מַצָּבוֹ מַצָּב שֶׁל שִׁבְרוֹן לֵב וְדִכְאוֹן רוּחַ.

24. השמחה והאשר תלויים אך ורק בלאהב את ה'

כְּשֶׁהָאָדָם לֹא רוֹאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאוֹהֵב וְרַחֲמָן, חַיָּיו חַיֵּי מְרוֹרִים, חַי הוּא בִּתְחוּשָׁה שֶׁהַבּוֹרֵא שׂוֹנְאוֹ, יוֹרֵד לְחַיָּיו, מִתְעַלֵּל בּוֹ, חַס - וְחָלִילָה, שֶׁכֵּן אִם בִּרְצוֹנְךָ לְהַמְתִּיק אֶת מְרִירוּת חַיֶּיךָ, תֶּאֱהַב אֶת ה', תָּחוּשׁ בּוֹ כֶּחָבֵר הָאָהוּב בְּיוֹתֵר, תִּתְאַהֵב בּוֹ בְּכָל לְבָבְךָ, וְאָז תִּפְתַּח אֶת סְגֹר לִבְּךָ לְפָנָיו, תְּסַפֵּר לוֹ אֶת חֲוָיוֹתֶיךָ, רִגְשׁוֹתֶיךָ, וּבְזֶה יֵהָפֵךְ לְךָ כָּל עוֹלָמְךָ לְעוֹלָם שֶׁל אוֹרָה טוֹבָה וְשִׂמְחָה.

וְכִי חָסֵר עַל מַה לֶּאֱהֹב אֶת ה', כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בִּמְצִיאוּת ה', וּמַעֲמִיק בְּיֹפִי עוֹלָמוֹ, וְרוֹאֶה בְּכָךְ אֶת חָכְמָתוֹ, גַּדְלוּתוֹ, כֹּחוֹ, יְכָלְתּוֹ, נוֹרָאוֹתָיו, נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, הַאֵין בְּכָךְ סִבָּה לְהִתְאַהֵב בּוֹ, הַאֵין בְּכָךְ סִבָּה לִרְצוֹת לִהְיוֹת בְּקִרְבָתוֹ וְלָחוּשׁ אֶת טוֹבוֹת אַבָּהוּתוֹ וְחֶמְלָתוֹ, לֶהֱיוֹתְךָ בְּנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא "בָּנִים אֶת לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א).

לָמָּה לִחְיוֹת אֶת הָעוֹלָם כְּגֵיהִנֹּם בִּזְמַן שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת אוֹתוֹ כְּגַן עֵדֶן, רַק לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִסְתַּכְּלוּת, וְתוּ לֹא, וּכְבָר בְּזֶה הִנְּךָ עוֹבֵר לְעוֹלָם אַחֵר, לִרְגָשׁוֹת אֲחֵרוֹת שׁוֹנוֹת לַחֲלוּטִין מִמַּה שֶּׁהָיוּ לְךָ עַד כֹּה. וּלְהַגִּיעַ לְאַהֲבַת ה'. מְבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם שֶׁהוּא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְבּוֹנֵן בְּנִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה וְרוֹאֶה אֶת גַּדְלוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ מִיָּד הוּא מִתְאַהֵב בּוֹ, וְלָכֵן עֵצָה נִפְלָאָה לְאֵלֶּה שֶׁחָשַׁךְ עֲלֵיהֶם עוֹלָמָם בְּבִלְבּוּל הַדַּעַת לַעֲסֹק בִּסְפָרִים הָעוֹסְקִים בְּנִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, וּכְמוֹ בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר הַבְּחִינָה. וְעוֹד.

25. להחזיק במצוה אחת בשלמות ובכל כוחו ובכל זמן

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּמַאֲמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁאִם יַחֲזִיק אָדָם אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה אַחַת בִּלְבַד בְּכָל כֹּחוֹ כָּל יָמָיו בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי יִזְכֶּה עַל יָדָהּ לְעוֹלָם הַבָּא, לְכָךְ הִרְבָּה ה' לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת כְּדֵי שֶׁלְּפָחוֹת בְּמִצְוָה אַחַת נִתֵּן אֶת כָּל כֹּחֵנוּ בָּהּ.

כְּלוֹמַר בְּוַדַּאי שֶׁחַיָּב אָדָם לְקַיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוּלָם בְּכָךְ שֶׁיַּחֲזִיק בְּמִצְוָה אַחַת לְפָחוֹת בְּכָל כֹּחוֹ, כְּבָר יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

הָעִקְבִיּוּת בְּמִצְוָה אוֹ בְּנֹהַג טוֹב מֵבִיא לָאָדָם שִׂמְחָה וְסִפּוּק יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה פְּרָטִים שֶׁמְּקַיְּמָם הָאָדָם שֶׁלֹּא בְּעִקְבִיּוּת, בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁאָדָם עִקְבִי בָּהּ, רוֹאֶה הוּא חֵלֶק גָּדוֹל מֵחַיָּיו, תְּחוּשָׁתוֹ: יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בַּיָּד... כְּדַאי לִי וְשָׁוֶה לִי לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל זֶה.. וּכְמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לִלְמֹד כָּל יוֹם לְפָחוֹת שָׁעָה אַחַת בִּשְׁקִידָה וְרִכּוּז וְלִשְׁכֹּחַ בְּשָׁעָה זוֹ אֶת עוֹלָמוֹ וְטִרְדוֹתָיו, לְלֹא סָפֵק שָׁעָה זוֹ תָּבִיא לוֹ אֹשֶׁר וְסִפּוּק עָצוּם, וְיָחוּשׁ בְּנֶכֶס יָקָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁשָּׁוֶה לוֹ לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ בּוֹ.

וּמוֹצְאִים אָנוּ בַּחֲזַ"ל חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת לְעִקְבִיּוּת בְּמִצְווֹת וַאֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵהֶן, וּכְגוֹן:

כָּל הַמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע - מְצַנְּנִין לוֹ גֵיהִנֹּם, הֲרֵי שֶׁהָרָגִיל בְּדִקְדּוּק אוֹתִיּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע זוֹכֶה לְצִנּוּן הַגֵּיהִנָּם.

כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית - זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה.

כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.

כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ אֲפִלּוּ גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְרָעָה - נֶהֱפָךְ עָלָיו לְטוֹבָה.

הֲרֵי שֶׁעֵצָה זוֹ שֶׁל עֲנִיַּת אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל גְּזַר דִּין, כַּמָּה אִם כֵּן יֵשׁ לֶאֱחֹז בָּהּ כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּינִין מֵעָלָיו, וְרַבֵּנוּ "הַשּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" הָיָה אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּא אֲנִי, בְּנֵי אָדָם סוֹבְלִים יִסּוּרִים וּמְבַקְּשִׁים כָּל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת לְהִפָּטֵר מֵהֶם, וַהֲלֹא יֵשׁ לָנוּ כָּאן בַּחֲזַ"ל עֵצָה קַלָּה שֶׁתּוֹצְאוֹתֶיהָ מְבֹרָכוֹת בַּהַבְטָחָה שֶׁל קְרִיעַת גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה מֵרָעָה לְטוֹבָה, אִם כֵּן אֵיזוֹ טִפְּשׁוּת זוֹ שֶׁלֹּא לֵילֵךְ וְלִקְפֹּץ אַחַר עֵצָה זוֹ.

וְיוֹדֵעַ אֲנִי אֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם קַבָּלָה מְסֻיֶּמֶת בְּמַצָּבָם הַבְּרִיאוּתִי הָרָעוּעַ, וְקַבָּלָה זוֹ הֶעֱמִידָתָם בְּיַצִּיבוּת הַנֶּפֶשׁ וְשִׂמְחָתָהּ, הָאֶחָד סִפֵּר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִתֵּן "מַעַשְׂרוֹת", הַשֵּׁנִי קִבֵּל עָלָיו לִתְמֹךְ בְּמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת, וְעוֹד אַחֵר קִבֵּל עָלָיו זְהִירוּת בַּעֲנִיַּת "אָמֵן", וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בְּזֶה, וְקַבָּלָה זוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם נָסְכָה עֲלֵיהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה עַד שֶׁחָשׁוּ שִׂמְחָה פְּנִימִית בְּנַפְשָׁם, וּמִתּוֹךְ סִפּוּק רַב חָשׁוּ אֶת עֵרֶךְ הַחַיִּים, וְאֶת הָרָצוֹן לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ בַּחַיִּים.

26. לראות את העולם בעין טובה

עֲצַת הָעֵצוֹת הַמּוֹעִילוֹת בְּיוֹתֵר לַהֲסָרַת הַדִּכְאוֹנוֹת, לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם טוֹב וְיָפֶה נֶחְמָד וְחָבִיב, כְּשֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל יָפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, וּמִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמָתוֹ בְּנִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּרִיאָה, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, בַּצּוֹמְחִים לְמִינֵיהֶם, בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים לְמִינֵיהֶם, וּבִבְנֵי הָאָדָם בְּיוֹתֵר, לְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵיאַךְ מֹחוֹתֵיהֶם וְדַעְתָּם מְשַׁמְּשִׁים לָהֶם אֶת כָּל תִּפְקוּדָם שֶׁלְּעַצְמָם, וְאֶת תִּפְקוּדָם עִם זוּלָתָם, דָּן אֶת בְּנֵי הָאָדָם לְכַף זְכוּת, לֹא רוֹאֶה אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם כַּאֲנָשִׁים רָעִים וְאַכְזָרִים, לֹא רוֹאֶה אֶת הַנְהָגַת ה' כְּדִין וְאַכְזָרִיּוּת, מֵבִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג בְּרַחֲמִים אֶת כָּל בְּרִיּוֹתָיו, וּכְאָמְרֵנוּ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן: הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים רַבִּים, נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר... וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ... מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵ - ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל...

וְכֵן בִּבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בִּיצִירַת הַמְּאוֹרוֹת הַכֹּל עָשָׂה מֵרַחֲמָנוּת עַל בְּרִיּוֹתָיו, וּכְאָמְרֵנוּ: "הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית".

וְכִי כָּל עָנְשֵׁי שָׁמַיִם וּפִגְעֵי הָעוֹלָם אֵינָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ תִּקּוּן.

הִנֵּה, סְדוֹם וַעֲמוֹרָה שֶׁהָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד, וִידוּעִים הֵמָּה בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָאַכְזָרִים, וְעִם כָּל זֶה אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים הָיָה נוֹשֵׂא לָהֶם חֶטְאָם וְלֹא מַשְׁמִידָם. אַנְשֵׁי נִינְוֵה שֶׁעָלְתָה רָעָתָם לִפְנֵי ה', עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהֵשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וּבְכֵן אִם לַגּוֹיִים סוֹלֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה הַנָּבִיא (יונה ד, יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס?... הֲרֵי שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מַעֲשֵׂה יָדָיו וּכְמוֹ בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ הַמַּלְאָכִים לוֹמַר שִׁירָה, אָמַר לָהֶם: מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם רוֹצִים לוֹמַר שִׁירָה?! עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְהַנְהָגָתוֹ אִתָּם בְּרַחֲמִים וְאַף שֶׁהַנְהָגָתוֹ נִרְאֵית דִּין.

וְהֶאֱרַכְנוּ לְקַמָּן בְּשִׂיחַת: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", שֶׁהָאוֹת וְהַמּוֹפֵת לִרְאוֹת אֶת טוּב ה' גַּם בְּעֵת הַדִּין, הוּא בְּכָךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בַּכַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת שֶׁל חֶסֶד עֲדַיִן מִתְנַהֵג עִמּוֹ הַבּוֹרֵא גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין מָתוּחַ עָלָיו, וּכְמוֹ אִם מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה עָלָיו בַּפַּרְנָסָה, הֲרֵי שֶׁבְּרִיאוּתוֹ בְּקַו תַּקִּין שֶׁל חֶסֶד, וְאִם פָּגַע בּוֹ בִּשְׁנֵיהֶם גַּם בַּפַּרְנָסָה וְגַם בַּבְּרִיאוּת עֲדַיִן יֵשׁ הַנְהָגָה שֶׁל חֶסֶד בִּפְרָטִים אֲחֵרִים, וּמִכָּאן יִוָּכַח שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹהֵג הַנְהָגָתוֹ עִם בְּנֵי הָאָדָם מֵאַהֲבָה, שֶׁכֵּן אִם חָפֵץ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכְחִיד וּלְאַבֵּד, הָיָה "מוֹחֵק" אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִכָּל הַצְּדָדִים, אוּלָם בְּכָךְ שֶׁרוֹאִים הַנְהָגוֹת שֶׁל חֶסֶד רַבִּים גַּם כַּאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה זֶה מוֹכִיחַ שֶׁהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא אֵינָהּ עַל מְנָת לְאַבֵּד חָלִילָה, אֶלָּא עַל מְנָת לְהוֹעִיל וּלְתַקֵּן.

לָכֵן הָעֵצָה הִיא לְהִתְרַגֵּל תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן טוֹבָה, לְדַבֵּר רַק טוֹב, וּכְגוֹן כַּמָּה יָפִים הַחַיִּים... כַּמָּה יָפָה הַבְּרִיאָה... כַּמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב... כַּמָּה כְּדַאי לִחְיוֹת... שָׁוֶה לִחְיוֹת וְלֵהָנוֹת מִיֹּפִי הַבְּרִיאָה... כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי שֶׁהִנְנִי הוֹלֵךְ בְּרַגְלַי... רוֹאֶה בְּעֵינַי... שׁוֹמֵעַ בְּאָזְנַי... מֹחִי, כִּלְיוֹתַי, לִבִּי, מֵעַי, וְכָל מַעֲרֶכֶת גּוּפִי מְתַפְקֶדֶת בְּנֵס וּפֶלֶא... כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי מָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ, בַּיִת, אִשָּׁה, יְלָדִים, כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי... כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי... וְכֵן כָּךְ יֵלֵךְ עִם דִּבּוּרִים שֶׁכָּאֵלֶּה, וְאָז בְּחוּשׁ יִרְאֶה הָכֵיצַד הַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁל הַדִּבּוּרִים תַּשְׁפִּיעַ עַל פְּנִימִיּוּתוֹ לְשַׁנּוֹתָהּ לִתְחוּשַׁת אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה, וְהַדָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, וְכַמּוּבָן הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, וּבְוַדַּאי יְסַיְּעוּ לְזֶה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן זֶה הַמְנַסֶּה לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹ, הֲלֹא עוֹשֶׂה בְּזֶה מִצְוָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁכֵּן אִם מִצְוָה לָאָדָם לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ מִסְכֵּנִים וְנִדְכָּאִים וּלְשַׂמְּחָם וּלְהָשִׁיב נַפְשָׁם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן "חַיֶּיךָ קוֹדְמִים", וְנֶאֱמַר (משלי יא, יז): "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד". הֲיֵשׁ מִצְוָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהָאָדָם מְשַׁמֵּר אֶת נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ וּמְשַׂמְּחָהּ לַעֲבוֹדַת קוֹנוֹ, וְאִם כֵּן וַדַּאי שֶׁעַל מִצְוָה כָּזוֹ - כַּמָּה שֶׁיִּתְיַגַּע וְיַעֲמֹל, יִזְכֶּה לַהַבְטָחָה שֶׁל הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּהוּ לְשִׂמְחָה וְאֹשֶׁר.

27. תורה

עֵצָה נוֹסֶפֶת נִפְלָאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְרַפֵּא אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּאֹפֶן יְסוֹדִי וְקָבוּעַ, הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וּבִפְרָט כְּשֶׁהִיא בְּעִיּוּן, הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ מְגָרֵשׁ הָאָדָם מֵעַצְמוֹ כָּל מַרְעִין בִּישִׁין וְכָל מִינֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנַס בְּקִרְבּוֹ, אַחַר שֶׁנִּכְנַס בּוֹ "דַּעַת תּוֹרָה", וּכְשֶׁנִּכְנָס בּוֹ דַּעַת תּוֹרָה שֶׁהִיא בְּעֶצֶם הַחָכְמָה הָאֱלֹקִית שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ הַנְּבִיאִים, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, הַתַּנָּאִים הָאָמוֹרָאִים, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים גְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ מִתְחַבֵּר הוּא לַה' בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים, וְחִבּוּר זֶה מְנַקֶּה אֶת דַּעְתּוֹ מִכָּל הָרוּחַ שְׁטוּת.

וּרְאֵה בְּסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" שַׁעַר ד' בַּאֲרִיכוּת, שֶׁאָדָם הַדָּבֵק בַּתּוֹרָה, בְּעֶצֶם בְּכָךְ דָּבֵק הוּא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וּבְכָךְ דָּבֵק הוּא בַּחַיִּים בַּטּוֹב וּבַבְּרָכָה, וּבִפְרָט לְזֶה הַלּוֹמֵד בִּקְבִיעוּת וּבְעִיּוּן הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ מוֹסִיף עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וּבְרָכָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

וְאַף זֶה הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו, וּמְלַאכְתּוֹ, מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְנִזְהָר הוּא מֵהַגֶּזֶל [שֶׁכֵּן עֲווֹן הַגֶּזֶל גּוֹרֵם לְפַחַד - "סֵפֶר הַמִּדּוֹת"] וּמַקְפִּיד עַל קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה כְּפִי יְכָלְתּוֹ, וַאֲפִלּוּ לְשָׁעָה בְּיוֹם אֵין סָפֵק שֶׁתּוֹרָה זוֹ תָּגֵן עָלָיו, אַחַר שֶׁזֶּה מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ.

סִפֵּר הגה"צ רַבִּי דָּן סֶגֶל שְׁלִיטָ"א שֶׁיָּצָא לוֹ פַּעַם לִנְסֹעַ עִם נַהַג מוֹנִית שֶׁהִסִּיעַ בִּזְמַנּוֹ אֶת הַ"סְּטַיְפֶּלֶר" זצוק"ל, וּשְׁאָלָהוּ רַבִּי דָּן שְׁלִיטָ"א הַאִם שׂוֹחַח עִמְּךָ הַסְּטַיְפֶּלֶר בִּשְׁעַת הַנְּהִיגָה, וְהֵשִׁיב הַנֶּהָג שֶׁזָּכָה לְשִׂיחָה עִם הַסְּטַיְפֶּלֶר, וּבְשִׂיחָה זוֹ שְׁאָלָהוּ הַסְּטַיְפֶּלֶר הַאִם הוּא קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וֶהֱשִׁיבוֹ הַנֶּהָג, שֶׁאָמְנָם קוֹבֵעַ הוּא עִתִּים, וּבְכָל יוֹם הוֹלֵךְ הוּא לְשִׁעוּר תּוֹרָה, אַךְ דָּא עָקָא - שֶׁנִּרְדָּם הוּא בְּכָל יוֹם בַּשִּׁעוּר מֵחֲמַת עֲיֵפוּתוֹ לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה, וְאָז שְׁאָלָהוּ הַסְּטַיְפֶּלֶר, וְעִם כָּל זֶה הִנְּךָ הוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם לַשִּׁעוּר, וֶהֱשִׁיבוֹ הַנֶּהָג: כֵּן, וְאָז אָמַר לוֹ הַסְּטַיְפֶּלֶר: דַּע לְךָ כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ אַתָּה תֵּחָשֵׁב לְ"גֵנֵרָל" גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת.

וְאַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵין מְצֻוּוֹת עַל לִמּוּד תּוֹרָה, בְּכָךְ שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בַּתּוֹרָה, אוֹ שֶׁתּוֹרְמוֹת מִכַּסְפָּם לְלוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְחַזְּקִים הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, אוֹ אֶת הֲפָצָתָהּ שֶׁתּוֹרְמִים לַהֲפָצַת סִפְרֵי קֹדֶשׁ וְכַיּוֹצֵא. הֲרֵי שֶׁבְּזֶה יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בַּתּוֹרָה.

וְרָאִיתִי סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לְסַלֵּק הָרוּחַ שְׁטוּת מֵהָאָדָם וְהִיא בְּלָמְדוֹ מַהַרְשָׁ"א עַל הַשַּׁ"ס, וְכָךְ הָיוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹרוּ לְאֵלּוּ הַמְבֻלְבָּלִים בְּדַעְתָּם לִלְמֹד מַהַרְשָׁ"א, וְנוֹשְׁעוּ בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא.

וְרָאִיתִי סִפּוּר שֶׁקָּרָה עִם הָאַדְמוֹ"ר הַק' הַמְפֻרְסָם רַבִּי שַׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְז, שֶׁהֵבִיאוּ לְפָנָיו בָּחוּר חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ וְהָיָה מַמָּשׁ פַּחַד לְהִסְתַּכֵּל עַל אוֹתוֹ בָּחוּר מֵרֹב שֶׁכִּחֵשׁ בְּשָׂרוֹ מֵחֹלִי נַפְשׁוֹ, וְכִמְעַט כָּל צוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, וְגַם לָלֶכֶת לֹא יָכֹל וְהָיוּ ב' בְּנֵי אָדָם מוֹלִיכִים אוֹתוֹ מֵרֹב חֻלְשָׁתוֹ, וְיָעַץ לוֹ הָרַב לִלְמֹד גְּמָרָא עִם מַהַרְשָׁ"א, וּכְבָר בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְלִמּוּדוֹ מַהַרְשָׁ"א הִשְׁתַּנָּה מַרְאִיתוֹ, וְהָיְתָה לוֹ שִׂמְחָה וּכְבָר רָאוּ חִיּוּךְ עַל פָּנָיו וְכָכָה הָלַךְ וְהִבְרִיא עַד שֶׁהִבְרִיא לַחֲלוּטִין.

וַאֲנִי הַכּוֹתֵב, הִכַּרְתִּי כְּמוֹ כֵן אָדָם שֶׁהָיָה סוֹבֵל קָשֶׁה מְאֹד מֵחֲרָדוֹת וְלָקַח עָלָיו לִלְמֹד בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַסֶּכֶת "רֹאשׁ הַשָּׁנָה" כֻּלָּהּ עִם תּוֹסָפוֹת וּמַהַרְשָׁ"א, וְרָאָה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה מִמַּצָּבוֹ הַנּוֹרָא, וְלֹא דַּי שֶׁשָּׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו, עוֹד זָכָה לִהְיוֹת מַרְבִּיץ תּוֹרָה גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

28. שמירת הקדושה

פְּגִיעָה יְשִׁירָה בַּנֶּפֶשׁ לְהַחֲלוֹתָהּ הוּא הַפְּגָם בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה, הַמַּתְחִיל מִפְּגַם הָעֵינַיִם, הַהִסְתַּכְּלוּת בְּנָשִׁים, שְׂחוֹק וְקַלּוֹת רֹאשׁ עִם נָשִׁים, הִסְתַּכְּלוּת בְּמַכְשִׁירִים כְּמוֹ אִינְטֶרְנֶט אַיְפוֹן וּסְרָטִים מְכֹעָרִים וְכַיּוֹצֵא בְּכָל אֲבִיזְרַיְהוּ שֶׁל אִסּוּר עֲרָיוֹת, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה עַצְמָהּ שֶׁל עֲבֵרָה פּוֹגֶמֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ לִמְאֹד, וּמַשְׁרָה עָלֶיהָ רוּחַ רָעָה רוּחַ טְמֵאָה הַמְשַׁבֶּשֶׁת אֶת הַדַּעַת לִמְאֹד.

חָשׁוּב לָדַעַת, שֶׁכָּל יַצִּיבוּת הָאָדָם, חָזְקוֹ, חֹזֶק נַפְשׁוֹ תָּלוּי אַךְ וְרַק בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הַיְסוֹד, שֶׁהוּא שְׁמִירַת בְּרִית קֹדֶשׁ, וְשֶׁעַל כֵּן קָרוּי הוּא בְּסִפְרֵי הַמְקֻבָּלִים בְּשֵׁם "יְסוֹד", וְהוּא פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַבִּנְיָן חָזְקוֹ יַצִּיבוּתוֹ הַאֲרָכַת יָמָיו תְּלוּיִים בִּיסוֹדוֹתָיו שֶׁל הַבִּנְיָן, וּכְכָל שֶׁיִּהְיוּ יְסוֹדוֹת הַבִּנְיָן חֲזָקִים יוֹתֵר כֵּן קִיּוּם הַבִּנְיָן יַצִּיב וְעָמִיד, וְאַף בְּעִדַּן רְעִידַת אֲדָמָה יַעֲמֹד הַבִּנְיָן עַל עָמְדוֹ, כֵּן הָאָדָם קִיּוּמוֹ, יַצִּיבוּתוֹ, שִׂמְחַת נַפְשׁוֹ גַּם בִּזְמַנִּים קָשִׁים, תָּלוּי בַּיְסוֹד - בְּרִית קֹדֶשׁ, וּכְכָל שֶׁיְּסוֹד הָאָדָם הַתָּלוּי בִּקְדֻשָּׁתוֹ יַצִּיב יוֹתֵר, כֵּן כָּל בִּנְיַן נַפְשׁוֹ וְדַעְתּוֹ חֲזָקִים וְלֹא נְתוּנִים לְשִׁנּוּיִים גַּם אִם יִנְשְׁבוּ מֵעֲלֵיהֶם כָּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לְהָזִיז אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַדַּעַת מִמְּקוֹמָם.

כָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים:

"הַדַּעַת" נִמְצָא בְּמֹחוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּבְקַו יָשָׁר נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע מֵהַדַּעַת עַד הַיְסוֹד, וְלָכֵן כְּשֶׁנִּפְגָּם הַיְסוֹד, נִפְגָּם הַדַּעַת, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "אֵין קִשּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת", וְאָז חָשׁ הָאָדָם תְּחוּשַׁת פַּחַד חֲרָדָה, אִי יַצִּיבוּת, חֹסֶר בִּטָּחוֹן וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הַיְסוֹד שָׁמוּר כְּמוֹ כֵן הַדַּעַת חֲזָקָה וּשְׁמוּרָה, וְאָז חָשׁ הָאָדָם חָזָק, בָּטוּחַ, אַמִּיץ יוֹדֵעַ מַה הוּא רוֹצֶה, מַבְחִין הוּא הֵיטֵב בֵּין טוֹב לְרַע, יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵהָרַע, וַה' אִתּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה.

וּבִכְלַל שְׁמִירַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית הוּא "שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן", לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמֵרְכִילוּת שֶׁאֵין כְּמוֹהֶם הַמַּזִּיקִים לְנֶפֶשׁ הָאָדָם, וְכַנֶּאֱמָר: "שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", מְדֻיָּק בַּפָּסוּק שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאָדָם - בְּרִיאוּתָהּ אוֹ חָלְיָהּ תָּלוּי בַּלָּשׁוֹן, וְלֹא מְעַטִּים הֵמָּה הָעֻבְדּוֹת בַּאֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִזָּהֵר בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וּבִקְרִיאַת סֵפֶר חָפֵץ חַיִּים וְכַיּוֹצֵא, וְנוֹשְׁעוּ בְּדֶרֶךְ נֵס.

29. שמירת הצניעות

גַּם לְנָשִׁים, עִנְיַן הַצְּנִיעוּת הוּא בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ לְעֵיל לְגַבֵּי קְדֻשַּׁת הָאָדָם, אִשָּׁה הַצְּנוּעָה בִּלְבוּשָׁהּ, וּבְהַנְהָגָתָהּ בְּדִבּוּר, בִּשְׂחוֹק, בְּקִרְבַת מִשְׁפַּחְתָּהּ, בִּשְׁכוּנָתָהּ, בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתָהּ, אִם הַנְהָגָתָהּ בִּצְנִיעוּת כָּרָאוּי, וְעוֹשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתָהּ שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל וְלֹא לְהַכְשִׁיל אֲחֵרִים, תָּחוּשׁ יַצִּיבָה וַחֲזָקָה, אַמִּיצָה וּבְטוּחָה בְּעַצְמָהּ, וְנַפְשָׁהּ וְשִׂמְחָתָהּ יִהְיוּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת הָאֵיתָנָה כָּרָאוּי, וּבְאִם חַס וְחָלִילָה תִּפְרֹץ גְּדָרִים בַּלְּבוּשׁ וְהַהַנְהָגָה, מְסֻכֶּנֶת הִיא לְקַלְקֵל אֶת שִׂמְחָתָהּ וְאֶת בְּרִיאוּת נַפְשָׁהּ.

שֶׁכֵּן מוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת, שֶׁאֵלּוּ הַפּוֹגְמִים קְדֻשָּׁתָם גֶּבֶר אוֹ אִשָּׁה, מַזְמִינִים הֵמָּה עֲלֵיהֶם רוּחוֹת רָעוֹת שֶׁנִּכְנָסוֹת בָּהֶם וּמְשַׁבְּשִׁים לָהֶם אֶת סֵדֶר חַיֵּיהֶם הַנּוֹרְמָלִי, וְהַרְבֵּה מַזִּיקִים וְרוּחוֹת רָעוֹת לְמִינֵיהֶם נִטְפָּלִים אֲלֵיהֶם, וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַזִּיקוּ לָהֶם וִיהַוּוּ לָהֶם אֶבֶן נֶגֶף וּמִכְשׁוֹל, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְיִרְחַק מֵהֶם מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְאָז יָחוּשׁ שִׂמְחָה וּבְרִיאוּת בְּנַפְשׁוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיְּדוּעִים סִפּוּרִים רַבִּים מִ"דִּבּוּקִים" שֶׁנִּכְנְסוּ בְּנַפְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם וְהִדִּירוּ אֶת מְנוּחָתָם, וְרֹב כְּכָל הַסִּפּוּרִים שֶׁל "דִּבּוּקִים" שֶׁמְּסַפְּרִים עַל עָנְשָׁם הַקָּשֶׁה, הוּא מֵחֲמַת עָווֹן הַיָּדוּעַ שֶׁל פְּגָמֵי הַקְּדֻשָּׁה.

30. צדקה וגמילות חסדים

וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י, ב) יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִים וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים, בְּרַם, מִצְוַת הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד תָּגֵן בְּעַד הַחוֹטֵא וְתִשְׁמֹר עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִים, וְגַם תַּצִּילֶנּוּ מִן הַמָּוֶת, (ארחות צדיקים, שער התשובה).

יֵשׁ עֲווֹנוֹת אֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה וְהַיִּסּוּרִים תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, וּלְהַעֲבָרַת הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה - תּוֹעִיל תּוֹעֶלֶת עֲצוּמָה גְּמִילוּת חֲסָדִים - מִלְּבַד שֶׁהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. (רבנו יונה, משלי טז, ו).

גָּדוֹל וְטוֹב מִכָּל הַסִּגּוּפִים - לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, וּבָזֶה עֲווֹנוֹ יְכֻפַּר. (הגר"א משלי טז, ו).

גַּם גְּזַר דִּין שֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם וַאֲפִלּוּ עִם שְׁבוּעָה מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים (ראש השנה יח, א).

חֲשׁוּבָה צְדָקָה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה לָאָדָם נִסִּים גְּלוּיִים (ירושלמי פיאה, פ"ח ה"ט).

חֲשׁוּבָה צְדָקָה שֶׁגַּם אִם נִגְזַר עָלָיו מִיתָה, הַצְּדָקָה מְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה (סיפור גמרא שבת קנ"ו, וכן ב"ב, יא).

חֲשׁוּבָה צְדָקָה שֶׁעַל יָדָהּ נִצּוֹל מִמָּוֶת אֲפִלּוּ מִבַּעַל בְּחִירָה שֶׁהוּא קָשֶׁה לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ (תוספות בזוה"ק בהר, סימן ז').

וְעוֹד הַרְבֵּה מַעֲלוֹת לַצְּדָקָה רְאֵה בְּסִפְרֵנוּ "חַסְדֵּי יִשְׂרָאֵל".

וּכְבָר כָּתַבְתִּי, שֶׁאֲנִי בְּעֵינַי רָאִיתִי אֲנָשִׁים שֶׁסָּבְלוּ מֵחֹלִי זֶה שֶׁל הַדְּאָגָה וְהָעִצָּבוֹן וְהַדִּכָּאוֹן וְהַחֲרָדָה, וְלָקְחוּ עַל עַצְמָם אֶת מִצְוַת הַצְּדָקָה וּפִזְּרוּ מִכַּסְפָּם בְּיָד נְדִיבָה וּרְחָבָה לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה, וְנוֹשְׁעוּ כָּלִיל מִצָּרָתָם.

31. שמירת שבת כהלכתו

הַשַּׁבָּת קְרוּיָה "מְקוֹר הַבְּרָכָה", הַבּוֹרֵא בֵּרֵךְ אֶת הַשַּׁבָּת וְקִדְּשָׁהוּ, סִפּוּרִים רַבִּים מִתְהַלְּכִים סְבִיב הַיְשׁוּעוֹת הַנּוֹרָאוֹת מֵעַל הַטֶּבַע מַמָּשׁ שֶׁרָאוּ אֵלּוּ שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לִשְׁמֹר שַׁבָּת, וְכֵן אֵלּוּ שֶׁכְּבָר שׁוֹמְרִים שַׁבָּת, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהַדֵּר בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת יוֹתֵר, לִלְמֹד הִלְכוֹתֶיהָ, לְקַבְּלָהּ יוֹתֵר מֻקְדָּם, וּלְאַחֵר קְצָת בִּיצִיאָתָהּ זָכוּ לִרְאוֹת יְשׁוּעוֹת וְנִפְלָאוֹת מֵעַל הַטֶּבַע, שֶׁכֵּן הַשַּׁבָּת מְקוֹר הַבְּרָכָה.

לָכֵן, זֶה הֶחָפֵץ חַיִּים לִרְאוֹת טוֹב, יִקַּח עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָל כֹּחוֹ לְשָׁמְרוֹ, לְקַדְּשׁוֹ, וְלִשְׂמֹחַ בּוֹ, וְהָעִקָּר לִזָּהֵר בְּיוֹם שַׁבָּת מֵהַכַּעַס, וּמֵהַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבוֹת, שֶׁכֵּן אֵין לְךָ זִלְזוּל בְּאוֹרֵחַ כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר בַּעַל הַבַּיִת כּוֹעֵס עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ בְּנוֹכְחוּת הָאוֹרֵחַ, שֶׁכֵּן אָז נֶעֱלָב הָאוֹרֵחַ לִמְאֹד בִּרְאוֹתוֹ הֵיאַךְ בְּנֵי הַבַּיִת רָבִים בְּנוֹכְחוּתוֹ, כֵּן הַשַּׁבָּת, זֶהוּ הֲרֵי עֶלְבּוֹן גָּדוֹל לְשַׁבָּת כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מְרִיבָה בַּבַּיִת בְּנוֹכְחוּת הַשַּׁבָּת, וּבִפְרָט עַל שֻׁלְחַן שַׁבָּת חָלִילָה, וְלָכֵן זֶה הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת וּמְכַבְּדוֹ, זוֹכֶה מִלְּבַד עֹשֶׁר וְכָבוֹד, עוֹד לִרְפוּאַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁכֵּן שַׁבָּת מְקוֹר הַבְּרָכָה, לְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנָּה כָּל שׁוֹמְרֶיהָ.

וּכְבָר עָרַכְנוּ סֵפֶר הַנִּקְרָא "אוֹת יִשְׂרָאֵל", וּבוֹ סִפּוּרִים רַבִּים מִמָּרָן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאוּ לְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ, דָּבָר רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵר לִפְנֵי שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ, אִם הָאָדָם זֶה הַמִּתְבָּרֵךְ שׁוֹמֵר וְזָהִיר בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי, וְהָיָה אוֹמֵר אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ אָדָם מִבְּלִי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר שַׁבָּת, וְכֵן זֶה הַשּׁוֹמֵר שֶׁיּוֹסִיף עוֹד בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת. וְהָיָה מְנַמֵּק אֶת סֵרוּבוֹ לְבָרֵךְ מִבְּלִי תּוֹסֶפֶת בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁכֵּן הַשַּׁבָּת הִיא "מְקוֹר הַבְּרָכָה", וּ"מָקוֹר" הַיְנוּ שֶׁמִּמֶּנָּה הַבְּרָכוֹת, וְאִם הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיַד הַשַּׁבָּת דַּוְקָא, הֵיאַךְ אִם כֵּן אוּכַל אֲנִי לְבָרֵךְ "מִתַּחַת שֻׁלְחָנָהּ" שֶׁל הַשַּׁבָּת וּלְהַעֲבִיר בְּרָכוֹת מִבְּלִי שֶׁהַשַּׁבָּת תַּעֲמֹד כְּמוֹ כֵן לְבָרֵךְ אֶת הַמִּתְבָּרֵךְ, וְלָכֵן הָיָה אוֹמֵר קֹדֶם נְקַבֵּל אֶת אִשּׁוּרָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה לְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנָּה זֶה הַמִּתְבָּרֵךְ, וְרַק אִם הַשַּׁבָּת מַסְכֶּמֶת לְהוֹרִיד בִּרְכוֹתֶיהָ לְזֶה הַשּׁוֹמְרָהּ, רַק אָז יֵשׁ מָקוֹם שֶׁאֲבָרֵךְ גַּם אֲנִי, וְלָכֵן רַק כַּאֲשֶׁר הָיָה הַמִּתְבָּרֵךְ מְקַבֵּל עָלָיו לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, הָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מַרְעִיף בִּרְכוֹתָיו עָלָיו.

32. זהירות בנטילת ידים

נְטִילַת יָדַיִם מִלְּבַד שֶׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ בָּהּ מֵעִקַּר הַדִּין, עוֹד הִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל שֶׁמְּסֻכָּן הוּא לְרוּחַ רָעָה זֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו בְּקוּמוֹ בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, בִּקְצִיצַת צִפָּרְנָיו, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּנָּה הָאָדָם מִצְּרָכָיו, וְאַף בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וּכְמוֹ הַנּוֹגֵעַ בְּמִנְעָלָיו, הַנּוֹגֵעַ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבְּגוּפוֹ, וְכַיּוֹצֵא הַמּוּבָאִים לַהֲלָכָה. שֶׁבְּאִם לֹא נִזְהָר הָאָדָם בָּהֶם בָּא לִידֵי פַּחַד וַחֲרָדָה, וְלָכֵן יִזָּהֵר לִטֹּל יָדָיו כַּהֲלָכָה, וּבְקוּמוֹ בַּבֹּקֶר יִטֹּל יָדָיו ג' פְּעָמִים לְסֵרוּגִין מִתּוֹךְ כְּלִי דַּוְקָא.

וּבִפְרָט זֶה שֶׁכְּבָר סוֹבֵל מִפַּחַד וַחֲרָדָה עָלָיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר בְּהִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם, וּלְדַקְדֵּק בָּהֶם עַל פִּי הַהֲלָכָה.

33. זהירות בברכת "אשר יצר"

יָדוּעַ דִּבְרֵי הָרַב הַמְחַבֵּר סֵפֶר "סֵדֶר הַיּוֹם" רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בֶּן מָכִיר, שֶׁזֶּה הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי, לֹא יִצְטָרֵךְ לֹא לְרוֹפְאִים וְלֹא לִרְפוּאוֹת. וְלָכֵן בִּפְרָט זֶה הַסּוֹבֵל כְּבָר בְּנַפְשׁוֹ, יִזָּהֵר מְאֹד בְּבִרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר לְאָמְרָהּ בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי.

34. קריאת שמע שעל המטה

אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁבִּקְרִיאַת - שְׁמַע שֶׁקּוֹרֵא הָאָדָם קֹדֶם שְׁנָתוֹ, הַקְּרוּיָה קְרִיאַת - שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה [וְלֹא שֶׁחַיָּבִים לְאָמְרָהּ עַל הַמִּטָּה דַּוְקָא] הוֹרֶגֶת מַזִּיקִים, וּמַשְׁמִידָה רוּחַ רָעָה מֵהָאָדָם, וְהָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זָצָ"ל אוֹמֵר, לֶעָתִיד, כְּשֶׁיִּפָּטֵר הָאָדָם מִן הָעוֹלָם וְיִרְאֶה כָּל - כָּךְ הַרְבֵּה מַזִּיקִים שֶׁנּוֹצְרוּ מֵעֲווֹנוֹתָיו, יֹאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ עַל אֲשֶׁר בִּטֵּל מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, שֶׁכֵּן אָז יִתְבָּרֵר לוֹ כַּמָּה מַזִּיקִים יָכֹל לַהֲרֹג וּלְבַטֵּל בִּקְרִיאַת שְׁמַע זוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן גִּלָּה רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל.

וְלָכֵן הֶחָכָם, יָבִין כַּמָּה יֵשׁ בְּכֹחָהּ שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע זוֹ לְסַלֵּק מֵהָאָדָם רוּחַ רָעָה שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם הַמַּזִּיקִים הַנּוֹצָרִים מֵעֲווֹנוֹת הָאָדָם, וּבִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה יָכוֹל לְבַטְּלָם וּלְהַשְׁמִידָם.

וְלוֹמַר אָז גַּם מִזְמוֹר "יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (מזמור צא) הַמְסֻגָּל לְהָסִיר פְּגָעִים וְרוּחוֹת רָעוֹת.

35. תפלין ומזוזות מהודרות

מִצְוַת מְזוּזָה יְקָרָה הִיא לִמְאֹד, וּסְגֻלָּתָהּ מְאֹד לִשְׁמֹר עַל הָאָדָם מִכָּל רַע, וְלָכֵן אֵלּוּ הַסּוֹבְלִים מֵחֲרָדוֹת יֵשׁ לָהֶם לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר בְּמִצְוָה זוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק בִּמְזוּזוֹת "כְּשֵׁרוֹת" בִּלְבַד, אֶלָּא לְהַקְפִּיד שֶׁיִּהְיוּ מְהֻדָּרוֹת דַּוְקָא שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל יְדֵי סוֹפֵר יְרֵא שָׁמַיִם הַבָּקִי בְּהִלְכוֹת כְּתִיבַת מְזוּזוֹת כָּרָאוּי.

וּבִכְלַל זֶה לִגְבָרִים לְהַדֵּר בְּמִצְוַת הַתְּפִלִּין כַּנָּ"ל, וְעוֹד, לִשְׁמֹר עַל קְדֻשָּׁתָם שֶׁלֹּא לְהָשִׂיחַ בָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לִזָּהֵר בִּהְיוֹתָם עָלָיו מִשְּׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ.

36. ברכת כהנים

אֲנָשִׁים מַשְׁקִיעִים זְמַן וְכֶסֶף לְהִתְבָּרֵךְ מִצַּדִּיקִים וְאַדְמ"וֹרִים, וּפָשׁוּט אֵינָם שָׂמִים עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְבָּרֵךְ בַּבְּרָכָה הַנַּעֲלֵית בְּיוֹתֵר מִפִּי הַכֹּהֲנִים הַמְבָרְכִים אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם. וְהִנֵּה לְךָ קְצָת מִמַּעֲלַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,

א. כָּל הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּזְכוּת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (כד הקמח, לרבנו בחיי, ערך "ברכה").

ב. כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עַל תְּנַאי הֵם - אִם נִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אֵינָהּ עַל תְּנַאי וּמִתְקַבֶּלֶת בְּכָל אֹפֶן (חיד"א "דבש לפי" ערך "לוויה").

ג. שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת יֶשְׁנָם בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ מַגְבִּירִים לְיִשְׂרָאֵל, וְנִלְחָמִים בַּפֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְהֵם הָיוּ סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה - שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים לְשָׁמְרוֹ מִכָּל רַע (מדרש רבה, במדבר, יא, ג)

ד. שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים גִּבּוֹרִים לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָם לְהִלָּחֵם עִם הַשָּׂטָן וְעִם הַמְקַטְרְגִים וּלְהַצִּיל מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, (ספר "הפרדס", הל' ר"ה, מיוחס לרש"י)

ה. בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, צְרִיכִים הָעָם לַעֲמֹד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וְלֵידַע שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה זֶהוּ זְמַן שֶׁרָצוֹן וְרַחֲמִים נִמְצָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים אָז עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאֵין דִּין כְּלָל בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלוֹם רַע אוֹ צָרָה אַחֶרֶת יְבַקֵּשׁ עַל צַעֲרוֹ בִּזְמַן זֶה [הַכַּוָּנָה לְאַחַר הַבְּרָכָה וְלֹא מַמָּשׁ בִּזְמַן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכֵּן אָז יֵשׁ רַק לִשְׁמֹעַ וְלִשְׁתֹּק] וְיִתְהַפֵּך לוֹ צַעֲרוֹ מֵרַחֲמִים לְדִין (זוהר, נשא, קמז, א - ב)

ו. כָּל - כָּךְ גְּדוֹלָה בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאַף אִם הַכֹּהֵן אֵינוֹ רָאוּי לְבָרֵךְ מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָיו - חָלָה בִּרְכָתוֹ, וְכֵן מוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי גִּטִּין (פ"ה ה"ט) "שֶׁלֹּא תֹּאמַר כֹּהֵן זֶה מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וְהוּא מְבָרְכֵנִי?! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי הוּא מְבָרְכֶךָ, אֲנִי מְבָרְכֶךָ שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".

וְעוֹד אָמְרוּ בִּירוּשַׁלְמִי סוֹטָה (פ"ט היד) "אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין קִלְלָתוֹ מֵחֲבֵרוֹ" (בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא) וּמַה תַּקָּנָתוֹ? בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.

וְעוֹד מוּבָא בְּתַנְחוּמָא (נשא ח') אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לַכֹּהֲנִים שֶׁיִּהְיוּ מְבָרְכִים אֶתְכֶם, אֲנִי עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".

ז. מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ"א זָצָ"ל שֶׁאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים: שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר, וּמִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, לוּ הָיָה בְּיָדוֹ לְתַקֵּן לְטוֹבַת הַכְּלָל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּכָל יוֹם, (מתלמידו הגר"י משקלוב בעל "פאת השלחן") שֶׁכַּיָּדוּעַ נִסָּה הַגְּרָ"א בְּכַמָּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לְהַנְהִיג נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּכָל יוֹם אַף בְּחוּ"ל, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם שָׁם.

ח. מַעֲשֶׂה הָיָה בִּזְמַן הגרי"ז מִבְּרִיסְק שֶׁצִּוָּה לְהַחַזָּן קֹדֶם "רְצֵה" שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיִּקְרְאוּ לְכֹהֲנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ, וְשָׁמַע שֶׁמִּתְלַחֲשִׁים אֲנָשִׁים לֵאמֹר: הֲלֹא זֶה "טִרְחָא דְּצִבּוּרָא", וְהֵשִׁיב עַל כָּךְ הגרי"ז זָצָ"ל: הִנֵּה לִנְסֹעַ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה, וְכֵן לְהַמְתִּין בַּתּוֹר זְמַן מְמֻשָּׁךְ בִּכְדֵי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה מֵרַבָּנִים וְצַדִּיקִים... אֶת זֹאת מְבִינִים אֲנָשִׁים, אוּלָם לְהַמְתִּין וּלְקַבֵּל בְּרָכָה מִמִּי שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה וְכוֹתֶבֶת עַל זֶה: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"... וְכִי עַל זֶה יֵשׁ לָחוּשׁ מִשּׁוּם "טִרְחָא דְּצִבּוּרָא"?! (מהגאון רבי אברהם ארלנגר שליט"א).

(מלוקט מספר יברכך ה').

37. זהירות מכעס

הַכַּעַס מִלְּבַד עֲווֹנוֹ מִצַּד עַצְמוֹ, עוֹד מוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּכָךְ מַשְׁרֶה הָאָדָם עַל עַצְמוֹ רוּחַ טֻמְאָה וּמְסַלֵּק כָּל הָרוּחַ קְדֻשָּׁה שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְלָכֵן זֶה הֶחָפֵץ בִּבְרִיאוּת נַפְשׁוֹ וְשִׂמְחָתָהּ יִרְחַק מִן הַכַּעַס עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן.

שָׁמַעְתִּי מִצַּדִּיק אֶחָד, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא הָאָדָם בִּמְקוֹם מְרִיבָה בֵּין אֲנָשִׁים הַמַּכִּים זֶה לָזֶה וְכַיּוֹצֵא, שֶׁכֵּן בְּכָךְ נוֹצָר פַּחַד בְּלִבּוֹ.

38. להזהר ממותרות ומחובות

מוֹתָרוֹת, בִּזְבּוּזִים, לֶאֱסֹף וְלִצְבֹּר הוֹן, כָּל אֵלּוּ מְבִיאִים לְמַצָּב מֶתַח וְלַחֲרָדוֹת, וּבִפְרָט זֶה הַנִּכְנָס לְחוֹבוֹת, שֶׁגּוֹרְרִים לְנוֹשִׁים, לְהוֹצָאָה לַפֹּעַל, לְאִיּוּמִים וְכַיּוֹצֵא, יָכוֹל לְסַבֵּךְ נַפְשׁוֹ בִּפְחָדִים וַחֲרָדוֹת, וְזֶה שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ אֲנָשִׁים שֶׁנִּכְנְסוּ לִבְעָיוֹת נֶפֶשׁ מִסִּבּוֹת הַלָּלוּ.

39. כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים - וְרִחַמְךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ לָנוּ בְּאִם נִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבֵּנוּ מִדַּת הָרַחֲמִים, וְאָז נְהֵא זַכָּאִים כְּמוֹ כֵן לְמִדַּת רַחֲמָנוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא.

אִם כֵּן עֵצָה נִפְלָאָה לָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְרַחֲמֵי ה', מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, יִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ בְּנֵי אָדָם, לְהָאִיר לָהֶם פָּנִים. לִגְמֹל עִמָּהֶם חֶסֶד בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וּבְאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁיָּאִיר פָּנִים לִבְנֵי אָדָם כֵּן יָאֵר ה' לוֹ פָּנִים, וְכַנֶּאֱמָר: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ", וּפֵרוּשׁ, יַרְאֶה ה' לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, וּבִפְרָט אֵלּוּ הַשְּׁבוּרֵי לֵב, יְתוֹמִים, אַלְמָנוֹת וְיֶתֶר קְשָׁיֵי יוֹם, יִשְׁתַּדֵּל לְשַׂמְּחָם, וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי [גֵּר יָתוֹם אַלְמָנָה וְהָאֶבְיוֹן] אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ [אַתָּה, אִשְׁתְּךָ, בִּנְךָ בִּתְּךָ].

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ וְלֹא לְצַעֵר לְשׁוּם אָדָם, וַאֲפִלּוּ לֹא לְהָרִים קוֹל עַל אָדָם וּלְהַעֲבִיר עַל הַמִּדּוֹת, וְאָז יִכָּנֵס בְּהַבְטָחַת חֲזַ"ל: "כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו", וּמִמֵּילָא הַהַנְהָגָה עִמּוֹ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

40 . זהירות ממאכלות אסורות

אָמְרוּ חֲזַ"ל: מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מְטַמְטְמוֹת מֹחוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּמְגַלֶּה לָנוּ הָאֲרִיזַ"ל שֶׁיּוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה וּלְבַסּוֹף נִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעְתּוֹ וְנַעֲשָׂה צְדוֹקִי מִכָּךְ שֶׁאָכַל מַאֲכָל אָסוּר, וְלָכֵן שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִזָּהֵר לִמְאֹד שֶׁיְּהֵא מַאֲכָלוֹ כָּשֵׁר, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ - נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם תְּלוּיָה בְּדָמוֹ, וְהַדָּם תָּלוּי בַּמַּאֲכָלִים שֶׁאוֹכֵל הָאָדָם, וְכֵן הַנִּזְהָר בְּאֹכֶל כָּשֵׁר - דָּמוֹ שֶׁהוּא מִשְׁכַּן נַפְשׁוֹ - יִשְׁכֹּן בְּשָׁלוֹם.

41. מצוקת הנפש מובילה למנהיגות

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁנִּקְלַע לְמַצַּב מְצוּקָה קָשֶׁה, אִשְׁתּוֹ חָלְתָה בְּגוּפָהּ וּבְנַפְשָׁהּ, הַבַּיִת הִתְרוֹשֵׁשׁ מֵהוֹצָאוֹת רוֹפְאִים וּתְרוּפוֹת, הָאַבְרֵךְ הָיָה צָרִיךְ לְמַלֹּאת מָקוֹם שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא גַּם יַחַד, וְעוֹד לְטַפֵּל בְּאִשְׁתּוֹ יוֹם וָלַיְלָה, נִגַּשׁ אֵלַי אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְאָמַר לִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה?

הֵשַׁבְתִּי לוֹ, אִם תְּנַצֵּל שָׁעוֹת וְיָמִים אֵלּוּ שֶׁל מְצוּקָתְךָ לְהִתְחַזֵּק בָּהֶם בִּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה, וְכַמּוּבָן מִכֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁתִּלְמַד כְּפִי כֹּחֲךָ, תִּזְכֶּה לְבַסּוֹף לְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ לַאֲחֵרִים, וּלְלַמְּדָם אֱמוּנָה, שֶׁכֵּן "אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן". בִּתְחִלָּה הוּא לֹא הֵבִין מָה אֲנִי "מְנַבֵּא" לוֹ, אוּלָם, מַצְּבֵי מְצוּקָתוֹ הִכְרִיחוּהוּ לְהִתְחַזֵּק בְּתוֹרָה אֱמוּנָה וּתְפִלָּה, שֶׁכֵּן מִבְּלִי זֶה חָשׁ שֶׁהוּא מִתְרַסֵּק, וְלָכֵן חִזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד. עַל מְנָת לְשַׂמֵּחַ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת כְּפִי יְכָלְתּוֹ, לְהַשְׁרוֹת אֲוִירָה כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר נְעִימָה וּבְטוּחָה בַּבַּיִת וְהַכֹּל מִכֹּחַ הָאֱמוּנָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁנָּסְכוּ בּוֹ כֹּחוֹת חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וּלְבַסּוֹף, אִשְׁתּוֹ הֶחְלִימָה, הַבַּיִת חָזַר לְאֵיתָנוֹ, וְאוֹתוֹ אַבְרֵךְ, נַעֲשָׂה מַרְצֶה חָשׁוּב, רַב קְהִלָּה, מַרְבִּיץ תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה לַאֲחֵרִים.

וּבְמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, שֶׁסָּבְלוּ הֵם בְּעַצְמָם מִמְּצוּקוֹת נַפְשִׁיּוֹת, חֲרָדוֹת, וְכַיּוֹצֵא, הִתְחַזְּקוּ בְּכָל כֹּחָם בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּלְבַסּוֹף לֹא רַק שֶׁנּוֹשְׁעוּ הֵם בְּעַצְמָם, אֶלָּא אַף הוֹשִׁיעוּ וְהִצִּילוּ אֲחֵרִים, שֶׁכֵּן מִכֹּחַ נִסְיוֹנָם וּמִכֹּחַ בִּטְחוֹנָם בַּה', יָכְלוּ לְהַבְטִיחַ לַאֲחֵרִים בְּבִטָּחוֹן מָלֵא, שֶׁבְּאִם יִתְחַזְּקוּ אַף הֵם בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְפִלָּה לַה', בְּוַדַּאי יִוָּשְׁעוּ אַף הֵם מִצָּרָתָם.

שֶׁכֵּן עִתּוֹת הַמְּצוּקָה מַעֲמִידִים אֶת הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁחַיָּב הוּא לָצֵאת מֵהַסְּטַנְדַרְט שֶׁל חַיָּיו, לָצֵאת מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת בְּדֶרֶךְ שֶׁל "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה", מִצְווֹת מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל וְשִׁטְחִיּוּת, בְּמַצְּבֵי מְצוּקָה הָאָדָם מִתְחַיֵּב לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְחַבֵּר לַה' בֶּאֱמֶת, שֶׁכֵּן חָשׁ הוּא בְּמַצָּבוֹ אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַסֵּק אוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לַה' שֶׁיַּצִּילֵהוּ, וּבְמֵילָא בְּכָךְ מִתְהַוֶּה לוֹ "אֶתְגָּר" לְהִתְעַלּוֹת.

42. ממה זכו גדולי האומה לגדולה, אם לא מתוך שקדמה להם המצוקה

מוּבָא בָּרַמְחַ"ל: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַיּוֹם שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַלַּיְלָה, כֵּן אִי אֶפְשָׁר לָאוֹר שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַחֹשֶׁךְ, וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַגִּלּוּי שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַהֶסְתֵּר".

אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא זָכָה לִהְיוֹת רֹאשׁ הַמַּאֲמִינִים, וַאֲבִי הָאֻמָּה אִם לֹא מִתּוֹךְ שֶׁקָּדְמוּ לוֹ עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁעָמַד בָּהֶם וּבֵינֵיהֶם שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ.

יִצְחָק זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה מִתּוֹךְ שֶׁקָּדְמָה לוֹ הָעֲקֵדָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהִסְכִּים לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לְמִצְוַת ה'.

יַעֲקֹב זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לֹא לִפְנֵי שֶׁקָּדְמוּ לוֹ יִסּוּרִים כָּל יָמָיו, מֵעֵשָׂו, מִלָּבָן, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף.

יוֹסֵף הַצַּדִּיק זָכָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם וּלְפַרְנֵס אֶת כָּל בֵּית אָבִיו, לְאַחַר שֶׁקָּדְמוּ לוֹ יִסּוּרִים נוֹרָאִים, נִסְיוֹנוֹת וּלְאַחֲרֵיהֶן י"ב שָׁנָה בַּכֶּלֶא.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה נִרְדָּף וּמוּזָר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁכֵּן חֲשָׁבוּהוּ לְבֶן אִשָּׁה זָרָה נִדּוּהוּ וְהִרְחִיקוּהוּ כ"ח שָׁנִים, וּבוֹדְדוּהוּ בַּיְעָרוֹת לִהְיוֹת רוֹעֵה צֹאן, וְשָׁם הִתְבּוֹדֵד עִם אֱלֹקָיו, וְזָכָה לִמְלוּכָה וּלְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל.

עַם יִשְׂרָאֵל לֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלַתּוֹרָה רַק לְאַחַר שֶׁקָּדַם לָהֶם גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁמֵּרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה.

וְהַטַּעַם לְכָל זֶה, הוּא פָּשׁוּט, הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה, תַּכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ הוּא הַנְּשָׁמָה, לְשָׁמְרָהּ בְּטָהֳרָה, לְהִזָּהֵר מִלְּהַכְתִּימָהּ בַּעֲווֹנוֹת, בְּתַאֲווֹת, בְּחָמְרָנִיּוּת, אוּלָם הַגּוּף מַפְרִיעַ מְאֹד, שֶׁכֵּן הַגּוּף דּוֹרֵשׁ חֹמֶר וְתַאֲוָה, וְלֹא מְעַטִּים יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁאִיפוֹת טוֹבוֹת אוּלָם הַחָמְרָנִיּוּת חוֹסֶמֶת אוֹתָם מִלְּמַלֵּא שְׁאִיפוֹתֵיהֶם, מָה עוֹשֶׂה הַבּוֹרֵא לְאָדָם שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיו, שׁוֹבֵר לוֹ אֶת גּוּפוֹ, מְדַכֵּא לוֹ אֶת נַפְשׁוֹ עַד שֶׁתִּבְחַל וְתִגְעַל הַנֶּפֶשׁ בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כָּךְ אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים, נִכְנָס לְעַצְבוּת לְדִכָּאוֹן וְלַחֲרָדָה, אוּלָם הַמֵּבִין שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כַּוָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ בְּזֶה, לְסַיֵּעַ לָאָדָם שֶׁטּוֹב בְּעֵינָיו לִשְׁבֹּר אֶת הַחֹמֶר, לִהְיוֹת רוּחָנִי יוֹתֵר, לִהְיוֹת תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בַּה' בְּיוֹתֵר, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְיַעֲדוֹ הַנִּצְחִי שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ, לֹא דַּי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלָיו הָעַצְבוּת, אֶלָּא אַף יִשְׂמַח בְּיִסּוּרָיו שֶׁמְּבִיאִים אוֹתוֹ לְיַעְדוֹ.

43. השפל עצמך וינשאך המקום

הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁפַּעַם שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָא (אִשָּׁה חֲשׁוּבָה) אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ? הֵשִׁיב לָהּ: בְּשִׁשָּׁה יָמִים, שׁוּב שְׁאָלַתּוּ: וּמָה אִם כֵּן עוֹשֶׂה הוּא מֵאָז וְעַד עַתָּה? הֵשִׁיב לָהּ: עוֹשָׂה הוּא "סֻלָּמוֹת" מַשְׁפִּיל לְגֵאִים מֵרֹאשׁ הָעוֹלָם וּלְמַטָּה, וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים מִתַּחְתִּית הַסֻּלָּם וּלְמַעְלָה. כְּלוֹמַר, חֹק חָקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה הַמִּתְנַשֵּׂא וּמַגִּיעַ בְּהִתְנַשְּׂאוּתוֹ לְרֹאשׁ הַסֻּלָּם, יֵרֵד לְמַטָּה, וְזֶה שֶׁהֻשְׁפַּל יַעֲלֶה לְמַעְלָה.

מָצִינוּ שֶׁהָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהָיוּ עֲקָרוֹת, נָטְלוּ עֵצָה לִישׁוּעָתָן בְּכָךְ שֶׁהִצִּיעוּ לְבַעֲלֵיהֶן אֶת שִׁפְחוֹתֵיהֶם. שָׂרָה הִצִּיעָה אֶת הָגָר שִׁפְחָתָהּ לְאַבְרָהָם בְּתִקְוָה שֶׁתִּבָּנֶה אַף הִיא מִכֹּחַ זֶה, וּכְמוֹ כֵן עָשְׂתָה רָחֵל בְּתִתָּהּ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְיַעֲקֹב, וְכֵן עָשְׂתָה לֵאָה כְּשֶׁעָמְדָה מִלֶּדֶת נָתְנָה אֶת שִׁפְחָתָהּ - זִלְפָּה לְיַעֲקֹב, וְאָכֵן נוֹשְׁעוּ.

וּבְכֵן מַה פֵּשֶׁר עֵצָה זוֹ לְאִשָּׁה לִתֵּן שִׁפְחָתָהּ לְבַעֲלָהּ כְּדֵי שֶׁבְּכָךְ תִּפָּקֵד אַף הִיא?

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, הָאִמָּהוֹת יָדְעוּ אֶת הַסּוֹד הָאֱלֹקִי: "מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם",, וּכְמוֹ הַמּוּבָא בְּאִגֶּרֶת הָרַמְבַּ"ן: "הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ וִינַשְּׂאֲךָ הַמָּקוֹם", אִם רְצוֹנְךָ שֶׁיְּרִימְךָ הַבּוֹרֵא וְיַגְבִּיהַּ מַזָּלְךָ, הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ...! וּמַה יֵּשׁ שִׁפְלוּת לָאִשָּׁה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְהָבִיא צָרָה לְבֵיתָהּ וּבְיוֹתֵר אֶת שִׁפְחָתָהּ?!

נִזְכָּר אֲנִי בְּסִפּוּר שֶׁסִּפֵּר לִי פַּעַם יְהוּדִי שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ, וְאַף הוֹצִיאוּ עָלָיו פַּשְׁקֶוִילִים וּפִרְסְמוּ עָלָיו בְּחוּצוֹת הָעִיר דִּבְרֵי בִּזָּיוֹן, וּבָא בְּשִׁבְרוֹן לִבּוֹ לְהַגָּאוֹן הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זָצָ"ל, וְסִפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר עוֹשִׂים לוֹ, הָרַב הֵשִׁיב לוֹ: בעז"ה תִּזְכֶּה לְבֵן זָכָר... תָּמַהּ הַלָּה, וְשָׁאַל לָרַב מַה קֶּשֶׁר בְּרָכָה זוֹ לְמַצָּבִי, הֵשִׁיב לוֹ הָרַב בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, נֶאֱמַר בִּתְהִלִּים: "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ..." אִם הֻשְׁפַּלְתָּ - בְּעֶזְרַת ה' תִּזְכֶּה לְבֵן זָכָר... וְכָךְ הָיָה לוֹ לְזֶה שֶׁזָּכָה לְכַמָּה בָּנִים לְאַחַר מִכֵּן.

בִּתְקוּפָתֵנוּ רוֹאִים שֶׁבְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ נְפוֹצוֹת מְאֹד בְּמִגְוָן גָּדוֹל אֵצֶל הַרְבֵּה מְאֹד בְּנֵי אָדָם, חַיָּבִים אָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁיֶּשְׁנָהּ כָּאן הַשְׁגָּחָה גְּדוֹלָה וּמְכֻוֶּנֶת בְּיִסּוּרִים אֵלּוּ דַּוְקָא, וּבָרוּר הוּא שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת לְעֹנֶשׁ מִסּוּג זֶה הוּא עַל מְנָת לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל אֶת הַלְּבָבוֹת, וְזֹאת עַל מְנָת לְהַגְבִּיהָן לֶעָתִיד. וּנְבָאֵר.

אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, גַּאַוְתָן, כַּעֲסָן, בַּעַל מַחֲלֹקֶת, קַנַּאי, חַמְדָן, לָהוּט אַחַר הַחֹמֶר, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ טְעוּנִים שִׁפּוּר, לִמּוּד הַתּוֹרָה אֶצְלוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם, וְכַיּוֹצֵא, מַה יָּבִיא אָדָם שֶׁכָּזֶה לְהִתְעוֹרֵר, מַה יְבִיאֵהוּ לְהִכָּנַע לַה' וְלַחְשֹׁב עַל עֲתִידוֹ, מַה יָּבִיא אוֹתוֹ לַחֲשִׁיבָה הַנְּכוֹנָה שֶׁהָאָדָם לֹא חַי לְעוֹלָם וְעָתִיד הוּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְשֶׁעָלָיו לַחְשֹׁב בִּרְצִינוּת עַל נִצְחִיּוּתוֹ, הֲלֹא זֶה שֶׁהִנּוֹ שָׁקוּעַ בְּתַאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת שׁוּם מוּסָר לֹא יַעֲזֹר לוֹ וְשׁוּם רַב לֹא יוּכַל לְזַעַזְעוֹ.

וּבְכֵן מָה עוֹשֶׂה הַבּוֹרֵא, פָּשׁוּט, מַכְנִיס בְּלִבּוֹ חֲרָדָה וּפַחַד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: מִפְּנֵי מָה נִבְרְאוּ רְעָמִים? כְּדֵי לְיַשֵּׁר עַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, דְּהַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵר מַצְּבֵי פַּחַד וַחֲרָדָה לְזַעֲזֵעַ וּלְהַכְנִיעַ אֶת לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וּבְכָךְ נִכְנָעִים בְּנָקֵל. וְחוֹשְׁבִים מִיָּד וּבִרְצִינוּת עַל עֲתִידָם, וּבִן - רֶגַע מַמָּשׁ נֶהְפָּכִים לְיִרְאֵי שָׁמַיִם, וּמַה שֶּׁלֹּא הָיוּ מוֹעִילִים לָהֶם יִסּוּרֵי הַגּוּף וְהַחֲכָמִים יָמִים וְשָׁנִים, נַעֲשֶׂה לוֹ לְזֶה הַמְפֻחָד בְּרֶגַע, וּבְכֵן הַאֵין זֶה חַסְדֵּי ה' וְרַחְמָנוּתוֹ עַל הָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית?!

יֵשׁ לָדַעַת, תְּחוּשַׁת הַחֲרָדָה, הַפַּחַד, הַדִּכָּאוֹן, אָכֵן מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְמַצָּב שֶׁל שִׁפְלוּת נוֹרָאָה, אוּלָם יֵשׁ לָדַעַת פְּרָט חָשׁוּב מְאֹד. יֶשְׁנָהּ שִׁפְלוּת חִיּוּבִית וְיֶשְׁנָהּ שִׁפְלוּת שְׁלִילִית.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם לוֹקֵחַ אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁהֱבִיאוּהוּ לְשִׁפְלוּת כַּחֲרָדָה פַּחַד וְכַדּוֹמֶה, וּבְכָךְ מַכְנִיעַ עַצְמוֹ לַה', וְאָמְנָם בְּשֶׁל תּוֹפָעָה זוֹ מְאַבֵּד הוּא אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ, אוּלָם מְנַצֵּל זֹאת לְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה', זוֹהִי שִׁפְלוּת חִיּוּבִית, וְזוֹ בְּעֶצֶם חוֹבַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ, לְרוֹקֵן אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ, לְרוֹקֵן אֶת הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, וּלְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה'.

בְּדֶרֶךְ מְלִיצָה אוֹמֵר אֲנִי לְאֵלֶּה הַסּוֹבְלִים מֵחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי, חֲצִי "עֲבוֹדָה" כְּבָר נֶעֶשְׂתָה לָכֶם... עַל הָאָדָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֻטָּל ב' עֲבוֹדוֹת, הָאַחַת, לְהִתְרוֹקֵן מֵהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ, וְהַשֵּׁנִית לְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה', אֶצְלְכֶם הַסּוֹבְלִים מֵחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי נוֹתְרָה רַק עֲבוֹדָה אַחַת, לְהִתְמַלֹּאת בִּטָּחוֹן בַּה', שֶׁכֵּן כְּבָר מִמֵּילָא מְרוֹקָנִים אַתֶּם מִבִּטָּחוֹן עַצְמִי...

וּבְסֵפֶר חוֹבַת הַלְּבָבוֹת מוּבָא: אָמַר הַבּוֹטֵחַ: עִם בִּטָּחוֹן בַּה' יָכוֹל אֲנִי לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת, הָרִים וּגְבָעוֹת, וּמִבְּלִי בִּטָּחוֹן בַּה' , אֵין בִּיכָלְתִּי לֵילֵךְ אַף מִכָּאן וְעַד הַפֶּתַח... וְכָאָמוּר, זוֹ עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ לְהִתְרוֹקֵן מֵהָאֱמוּנָה בַּכֹּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּלְהִתְמַלֹּאת בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל מִכֹּחוֹ וַאֲפִלּוּ עַד הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, וּכְמוֹ זוֹקֵף כְּפוּפִים, מַתִּיר אֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא, גַּם מִפְּרָטִים אֵלּוּ לְהִתְרוֹקֵן מֵהַכֹּחָנִיּוּת וְהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי וּלְהִתְמַלֹּאת בְּבִטָּחוֹן בַּה', וְעַל כָּךְ גַּם בַּפְּרָטִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְבָרֵךְ לַה', וּלְיַחֵס רַק לוֹ אֶת הַכֹּחַ.

44. ההנהגה בישראל מעל הטבע בכלל ובפרט

יֵשׁ עַל עַם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְעַל כָּל יְהוּדִי בִּפְרָט לְהַשְׁרִישׁ יְסוֹד גָּדוֹל שֶׁכָּל הַיַּהֲדוּת תְּלוּיָה בּוֹ, וְהוּא: אָנוּ עַם שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע! כְּלוֹמַר הַהַנְהָגָה הַטִּבְעִית לֹא מְדַבֶּרֶת אֵלֵינוּ, אָנוּ עַם שֶׁלֹּא כָּפוּף וְלֹא מְשֻׁעְבָּד לְמִקְרֵי הָעוֹלָם, לַסְּטַטִּיסְטִיקוֹת, לְהַשְׁעָרוֹת הָרוֹפְאִים וְאַף לֹא "לְהַבְטָחוֹתֵיהֶם".

וְיֶתֶר עַל כֵּן, עַם יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה מֵהַמַּזָּל, לְמַעְלָה מִכֹּחוֹת הַכִּשּׁוּפִים, הַקְּשָׁרִים, הָעַיִן הָרָע, וְכָל יֶתֶר מִינֵי כֹּחוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה אַף הֵם עַל - טִבְעִיִּים.

וְכָאן בִּרְצוֹנִי לוֹמַר יְסוֹד חָשׁוּב בַּיַּהֲדוּת שֶׁשַּׁיָּךְ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר אֲנִי זֹאת לֹא בִּמְלִיצָה אֶלָּא בֶּאֱמֶת גְּמוּרָה.

כָּל יְהוּדִי יָכוֹל לִהְיוֹת מֻנְהָג בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְלִרְאוֹת בְּחוּשׁ אֶת הַהַנְהָגָה הַנִּסִּית

אוּלַי זֶה נִשְׁמָע הָזוּי וּמֻגְזָם, אוּלָם זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וּנְבָאֵר.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: "בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ", אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ עַל מֻגְבָּלוּת כֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים, לָלֶכֶת אַךְ וְרַק עַל פִּי כְּלָלֵי הַטֶּבַע, לִסְמֹךְ עַצְמוֹ עַל כֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים, לִהְיוֹת בָּטוּחַ וְרָגוּעַ רַק כַּאֲשֶׁר מְסֻדָּר הוּא לְמֶשֶׁךְ חַיָּיו עַל כַּמָּה אָפְנֵי בִּטּוּחַ הַמְּצוּיִים: בִּטּוּחַ חַיִּים, קֻפַּת חוֹלִים, וְכַיּוֹצֵא, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לִהְיוֹת שָׁלֵו וְרָגוּעַ רַק כַּאֲשֶׁר כָּל הַסִּבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת מְצוּיִים תַּחַת יָדוֹ, אֲזַי זֶה שֶׁחָפֵץ לִחְיוֹת כָּךְ, בְּדֶרֶךְ זוֹ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת מֻנְהָג עַל פִּי כְּלָלֵי הַטֶּבַע, וְאָז אֵין לוֹ חֲסִינוּת מֵהַפֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם הַמְּצוּיִים בִּכְלָלֵי הַטֶּבַע.

אוּלָם זֶה שֶׁבּוֹחֵר לְעַצְמוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּלְשַׁקֵּר אֶת כָּל הַכֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים, וְלֹא לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם, וְאַף שֶׁאָמְנָם מִשְׁתַּדֵּל הוּא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע לִרְפוּאָתוֹ וּלְפַרְנָסָתוֹ אוּלָם אֵין הוּא סוֹמֵךְ וּבָטוּחַ בַּסִּבּוֹת וְהַמִּבְחָן לְכָךְ שֶׁכַּאֲשֶׁר הַסִּבּוֹת נִשְׁמָטוֹת מִתַּחַת יָדוֹ, אֵין הוּא נִבְהָל וְנֶחְרָד, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲמִין הוּא שֶׁאֵין מֻטָּל עַל הָאָדָם רַק הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְבַד, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא נִתָּן לְשַׁנּוֹת אֶת גְּזֵרַת אֵל - עֶלְיוֹן, וְכִי הַחֲרִיצוּת שֶׁקֶר וְרַק גְּזֵרַת שָׁמַיִם הִיא הָאֱמֶת, אֲזַי בְּדֶרֶךְ זוֹ יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ שֶׁכֹּחוֹת הַטֶּבַע לֹא יִשְׁלְטוּ עָלָיו, אַדְרַבָּא יִהְיוּ נִשְׁלָטִים תַּחְתָּיו. וּכְמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא שֶׁהַבּוֹרֵא שׁוֹלֵט בְּכָל הַכֹּחוֹת, וּפַחְדּוֹ וְחֶרְדָתוֹ הִיא אַךְ וְרַק מֵהַבּוֹרֵא, כְּמוֹ כֵן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' שֶׁשּׁוּם כֹּחַ לֹא יִשְׁלֹט בּוֹ.

וְזוֹ אֵינֶנָּה הַמְצָאָה שֶׁלִּי, זוֹ בְּעֶצֶם סְגֻלָּתוֹ הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זצוק"ל, הַמְפֻרְסֶמֶת בְּשֵׁם סְגֻלַּת: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". וְתֹכֶן דְּבָרָיו, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם לֹא מְיַחֵס שׁוּם כֹּחַ לְשׁוּם כֹּחַ טִבְעִי, וְקוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ בַּאֲמִתּוּת גְּמוּרָה שֶׁרַק ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי בַּעַל הַיְכֹלֶת וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, כֵּן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' שֶׁשּׁוּם כֹּחַ טִבְעִי לֹא יוּכַל לִשְׁלֹט עָלָיו, וְרַק ה' יְנַהֲגֵהוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

וְכָךְ אוֹמֵר אֲנִי: כָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת "בַּבָּא סָאלִי"...!

אָכֵן, לֹא כָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בַּבָּא סָאלִי לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, לִפְקֹד עֲקָרוֹת, לְרַפֵּא חוֹלִים, וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם כָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בַּבָּא סָאלִי לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ ה' נִסִּים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בְּפַרְנָסָתוֹ בִּבְרִיאוּתוֹ שֶׁלּוֹ הַפְּרָטִית וְשֶׁל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הַתְּלוּיִים בּוֹ, שֶׁכֵּן הַנְהָגַת ה' עִם הָאָדָם, הִיא כְּפִי הַנְהָגַת הָאָדָם עִם ה'. כַּמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר מַשְׁלִיךְ צְרָכָיו עַל ה', וּבִטְחוֹנוֹ נִשְׁעָן וְנִסְמָךְ עַל ה', כֵּן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' לִהְיוֹת לוֹ לְמַחֲסֶה וּלְעֹז.

וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים כְּמוֹ כֵן לְגַבֵּי תְּחוּשַׁת הַחֲרָדוֹת אוֹ הַדִּכְאוֹנוֹת, אִם הָאָדָם לֹא סוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ בָּרוֹפְאִים וּבִתְרוּפוֹתֵיהֶם, לֹא נִבְהָל מֵהַשְׁעָרוֹתֵיהֶם, יוֹדֵעַ וּבָטוּחַ שֶׁנַּפְשׁוֹ מֻפְקֶדֶת בּוֹ מִיַּד ה', וְהוּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, הוּא הַבְּעָלִים שֶׁל נִשְׁמָתוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ כִּרְצוֹנוֹ, וּלְטוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּמַשְׁלִיךְ בְּרִיאוּתָהּ, יַצִּיבוּתָהּ וְשִׂמְחָתָהּ שֶׁל נַפְשׁוֹ עַל הָרוֹפֵא הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁיָּחוּשׁ רַע עִם נַפְשׁוֹ יַעֲמִיק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהִנּוֹ נָתוּן בִּידֵי ה', וְכִי רַק הוּא הַשּׁוֹלֵט בְּנַפְשׁוֹ, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ זֶה מֵהַבּוֹרֵא, יִזְכֶּה שֶׁכֵּן יַעֲשֶׂה לוֹ ה' לִשְׁמֹר לוֹ נִשְׁמָתוֹ וְנַפְשׁוֹ, לְשַׂמְּחָהּ וּלְעוֹדְדָהּ תָּמִיד.

45. להתפלל על האמונה

אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים לב, ו): "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא - רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ".

כָּל אָדָם שֶׁחָפֵץ לִשְׁמֹר עַל יַצִּיבוּתוֹ, עַל נֶאֱמָנוּתוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ, עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ מַצָּב בּוֹ חַס וְחָלִילָה יְאַבֵּד אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ", דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לָדַעַת אֶת ה' בַּאֲמִתּוּת עַד כַּמָּה שֶׁשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו. שֶׁכֵּן עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הִיא הֲלֹא לָדַעַת אֶת ה', וּכְמוֹ שֶׁכֵּן מֻבְטָחִים אָנוּ לֶעָתִיד בַּהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה: "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְעַל הַבְטָחָה זוֹ מְחַכִּים אָנוּ קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנָה, וּבִשְׁבִיל הַבְטָחָה זוֹ בִּלְבַד חֲפֵצִים וּמְחַכִּים אָנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בָּרַמְבַּ"ם: לֹא נִתְאַוּוּ הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּשְׁבִיל הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי שֶׁיְּהֵא אָז, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת ה' בֶּאֱמֶת בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה, מִבְּלִי מָסַכִּים וּמְחִצּוֹת, מִבְּלִי שׁוּם סְפֵקוֹת תְּמִיהוֹת וּבִלְבּוּלִים.

וְעַל כֵּן עַל הָאָדָם לְהַתְמִיד בִּתְפִלָּתוֹ לַה' מְאֹד, בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יִנָּטֵל מִמֶּנּוּ הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה מוּחָשִׁית אֵצֶל הָאָדָם, אֲזַי גַּם אִם מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי, הַבְּרִיאוּתִי לֹא בְּכִי טוֹב, גַּם אִם מַצַּב הַזּוּגִיּוּת שֶׁלּוֹ לֹא מְשַׂמֵּחַ, עִם כָּל זֶה הָאֱמוּנָה מְחַיָּה אוֹתוֹ, לִשְׁמֹר עַל יַצִּיבוּתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, לְהָבִין שֶׁכָּל הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ לְטוֹב, מֻשְׁגָּח הוּא בַּיָּדַיִם הָרַחְמָנִיּוֹת וְהַמְלַטְּפוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא, רוֹאֶה הוּא אֶת עֵינָיו הָרַחְמָנִיּוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּעֵת צָרוֹתָיו, וְחָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּאָב הַמְנַתֵּח אֶת בְּנוֹ, שְׁבְּנוֹ רוֹאֶה אֶת הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הָאָב בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ, וְאַדְרַבָּא בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ רוֹאֶה הַבֵּן אֶת רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הָאָב הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רוֹאֶה הוּא אֶת רַחֲמָנוּת הָאָב בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּרִיא וְיֵשׁ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, וְכָךְ חָשׁ הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ הַבְּרוּרָה אֶת חֶרְדָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לְהֵיטִיב לוֹ, לְתַקְּנוּ, עַל מְנָת לְהָבִיא לְיִעוּדוֹ.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם, מִיָּד מְאַבֵּד הוּא אֶת יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, וְחָשׁ מְבֹהָל וּמְפֻחָד, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים ל, ח): ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". זוֹ צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא תְּפִלַּת הָאָדָם יוֹם וָלַיְלָה לַה' שֶׁלֹּא יָסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הָאֱמוּנָה, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְשֶׁאֱמוּנָתוֹ אָכֵן תְּחַיֵּהוּ, וְעִמָּהּ יָחוּשׁ אֶת יַצִּיבוּתוֹ.

46. תופעת החרדות - אין כמוה סימן לאהבת ה' לאדם

כָּאן רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר לְאֵלּוּ הַסּוֹבְלִים מִתּוֹפָעַת הַחֲרָדוֹת וְהַפְּחָדִים, שֶׁקִּבְּלוּ הֵמָּה מַתָּנָה מֵה' שֶׁלֹּא תְּסֻלָּא בַּפָּז, וְהוּא : עֲבוֹדַת הָאֱמוּנָה, וּנְבָאֵר.

בָּרוּךְ ה' לְכָל יְהוּדִי יֵשׁ אֱמוּנָה, אוּלָם יֵשׁ אֱמוּנָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה, יֶשְׁנָהּ אֱמוּנָה שֶׁהָאָדָם חַי בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי, אַךְ וְרַק בְּשִׂכְלוֹ יוֹדֵעַ הוּא אֶת מְצִיאוּת ה', שֶׁאָכֵן יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם מִכָּאן וְעַד לְהָשִׁיב הָאֱמוּנָה לְלִבּוֹ, שֶׁהַלֵּב יָחוּשׁ אֶת אֱמוּנַת ה' שֶׁהַלֵּב יִכָּנַע לַה', שֶׁהַלֵּב יִבְטַח בַּה', עֲדַיִן רָחוֹק זֶה הַמַּאֲמִין בָּאֹפֶן הַשִּׁטְחִי, שֶׁכֵּן תִּמְצְאֵהוּ לְזֶה כּוֹעֵס, זוֹעֵף, מִתְלוֹצֵץ, מְזַלְזֵל בְּמִצְווֹת, פּוֹחֵד מֵאֵרוּעֵי הַחַיִּים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת, וְהֶעְדֵּר הַיִּרְאָה הוּא מֵהֶעְדֵּר הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן זֶה הַיּוֹדֵעַ אֶת ה' בֶּאֱמֶת בְּהֶכְרֵחַ יָרֵא מִמֶּנּוּ.

זֶה הַמְפֻחָד וְהַמְבֹהָל, זָכָה בְּמַתָּנָה נִפְלָאָה, אָמְנָם בְּעַל כָּרְחוֹ, אוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ, שֶׁכֵּן זֶה הַנִּתְקָף בַּחֲרָדוֹת וְכַיּוֹצֵא מֻכְרָח לֶאֱחֹז בָּאֱמוּנָה בְּכָל כֹּחוֹ, מֻכְרָח הוּא לֶאֱחֹז בְּצִפָּרְנָיו חָזָק בְּעַמּוּד הָאֱמוּנָה וּלְטַפֵּס עָלָיו בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מֻכְרָח הוּא לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת ה' דַּוְקָא עַל מְנָת לִדְחוֹת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת הַטִּבְעִיִּים, שֶׁכֵּן רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ יַצְלִיחַ לְגָרֵשׁ אֶת פְּחָדָיו וְיִסּוּרָיו הַנַּפְשִׁיִּים בְּיָדְעוֹ שֶׁאֵין שְׁלִיטָה לְשׁוּם כֹּחַ מִבִּלְעֲדֵי ה' וְאִם כֵּן אֵין סִבָּה לְפַחֵד מִכְּלוּם.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר הָרַבִּי מֵרוּזִ'ין זצוק"ל, בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא הָאֱמוּנָה תְּהֵא קָשָׁה כְּמוֹ לְטַפֵּס עַל קִיר יָשָׁר וְחָלָק לְלֹא סֻלָּם וּמַדְרֵגוֹת... (מובא ב"שומר אמונים").

בִּזְמַן שֶׁכָּזֶה, שֶׁהַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶרֶץ, וְיֵשׁ כָּל - כָּךְ הַרְבֵּה טֻמְאָה וּפִתּוּי בָּעוֹלָם מַה יָּבִיא לְאָדָם מֵהַשּׁוּרָה הַחַי אֶת חַיֵּי אֱמוּנָתוֹ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי לְהִתְאַמֵּץ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת אֱמוּנָתוֹ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֶל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת, הַתַּאֲווֹת, הַחֹמֶר כָּל - כָּךְ מִשְׁתּוֹלְלִים הַיּוֹם, עַד שֶׁאֵין דַּחַף וְרָצוֹן לְמַחְשָׁבָה וּלְהִתְבּוֹנְנוּת, וְגַם לְמִי שֶׁחָפֵץ בְּכָךְ - הַטְּרָדוֹת כָּל - כָּךְ רַבּוֹת הַיּוֹם, שֶׁאֵין זְמַן לְהִתְפַּנּוֹת אֲפִלּוּ זְמַן מוּעָט בַּיּוֹם לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּלְהִתְבּוֹנְנוּת בַּהַשְׁגָּחָה וּבָאֱמוּנָה.

אוּלָם זֶה שֶׁחָשׁ תְּחוּשׁוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפָּסוּק: "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה", זֶה הֲלֹא יִרְצֶה אוֹ לֹא יִרְצֶה מוֹצֵא עַצְמוֹ תָּמִיד תַּחַת הָאֱמוּנָה וְהַהַשְׁגָּחָה עַל מְנָת לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ פֶּן יְבֻלַּע לוֹ, וּבְכֵן הֲיֵשׁ לְךָ סִימָן לְאַהֲבַת ה' לְאָדָם זֶה יוֹתֵר מִמַּצָּב זֶה שֶׁהוּא נָתוּן בּוֹ הַדּוֹחֲפוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת ה' בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. כַּמָּה נָאֶה וְיָאֶה עַל אָדָם זֶה הַפָּסוּק (משלי ג, יב): "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ".

אַשְׁרֵי מִי שֶׁכָּךְ רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים, וּמֵבִין שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ וְלֹא נוֹתֵן לַיֵּצֶר הָרָע לְשַׁקְּרוֹ בְּכָךְ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ תְּחוּשָׁה בְּמַצָּבוֹ זֶה שֶׁדַּוְקָא הִנֵּהוּ נָטוּשׁ, זָרוּק, מֻפְקָר חָלִילָה, אֶלָּא מֵבִין אֶת הָאֱמֶת שֶׁמַּצָּבוֹ זֶה - אֵין כָּמוֹהוּ הַמּוֹרֶה עַל אַהֲבַת ה' אֵלָיו לְיַשְּׁרוֹ וּלְהַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת.

47. יסורי נפש למיניהם - אין כמוהם זריז ויעיל לתיקון נפש האדם

"אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (משלי ג, יב), אַחַת מֵהַמַּתָּנוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרִיּוֹתָיו, הוּא לְיַסְּרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לַהֲבִיאָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן עוֹלָמֵנוּ הוּא זֶה מְעַט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, וּכְמוֹ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה רוֹאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנֶּעְתֶּקֶת מִמְּקוֹמָהּ מֶרְחָק שֶׁל מִתְּחִלַּת הַבִּנְיָן לְסוֹף הַבִּנְיָן, אַף שֶׁהַבִּנְיָן לְמַטָּה אָרְכּוֹ כַּמָּה מֶטְרִים בִּלְבַד, אוּלָם בָּרוּר הוּא שֶׁלְּמַעְלָה הַשֶּׁמֶשׁ נֶעְתְּקָה מִמְּקוֹמָהּ אַלְפֵי פַּרְסָאוֹת, שֶׁכֵּן כַּמָּה שֶׁהַדְּבָרִים יוֹתֵר לְמַעְלָה הִנָּם בִּקְנֵה מִדָּה שֶׁל אַלְפֵי פַּרְסָאוֹת לְעֻמַּת מַטָּה.

כֵּן הוּא עוֹלָמֵנוּ זֶה לְעֻמַּת הָעוֹלָם הַבָּא, מְעַט יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מוֹנְעִים וְחוֹסְכִים לָאָדָם הֲמוֹן יִסּוּרִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַסִּבָּה לְכָךְ הִיא לִהְיוֹת שֶׁעוֹלָמֵנוּ זֶה הוּא בְּהֶסְתֵּר וּבְכִסּוּי גָּדוֹל מִלִּרְאוֹת אֶת מְצִיאוּת ה' וְהַשְׁגָּחָתוֹ, שֶׁלֹּא כְּמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁשָּׁם הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ בִּידִיעָה בְּרוּרָה, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה הַמַּחְשִׁיךְ מַסְתִּיר וּמַסְגִּיר אֶת אוֹר ה' בָּעוֹלָם, קָם אָדָם וּמְגַלֶּה אֶת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָם חָשׁוּךְ כָּזֶה, מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה לְאֵין קֵץ, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הַהַנְהָגָה אִתּוֹ הַנְהָגַת דִּין וְיִסּוּרִים, וְעִם כָּל זֶה מַאֲמִין הוּא בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל מִטּוּבוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לְתַקְּנוֹ וּלְהַשְׁלִימוֹ לִקְרַאת עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי, כָּאן מוֹכִיחַ הוּא אֱמוּנָתוֹ בַּה' בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה.

שֶׁכֵּן מַהִי אֱמוּנָה, מִלְּשׁוֹן אֵמוּן, שֶׁיְּהֵא לָאָדָם אֵמוּן מָלֵא בַּבּוֹרֵא, שֶׁכֵּן עֶצֶם הָאֱמוּנָה בִּמְצִיאוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וְהַשְׁגָּחָתוֹ, זוֹ גַּם אֱמוּנַת הַגּוֹי, עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל בִּירוּשָׁה סָעִיף נוֹסָף בֶּאֱמוּנָה וְהוּא לְהַאֲמִין בַּה' מִתּוֹךְ אֵמוּן מָלֵא שֶׁהוּא טוֹב, וְכָל פְּעֻלּוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו גַּם אֵלֶּה שֶׁנִּרְאִים כְּדִינִים קָשִׁים נַעֲשִׂים בְּמַטָּרָה לְהֵיטִיב וּלְתַקֵּן אֶת הָאָדָם וְלַהֲבִיאוֹ לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהַכֹּל נַעֲשֶׂה רַק מֵאַהֲבַת הַבּוֹרֵא, וּמֵרַחְמָנוּתוֹ, וּמִתּוֹךְ חֶרְדָתוֹ כִּבְיָכוֹל לְגוֹרַל הָאָדָם שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הֶחָשׁוּךְ הַזֶּה הַמָּלֵא בְּתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְזֹאת קִבַּלְנוּ בִּירוּשָׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ.

וְכֵן רָאִיתִי בְּסֵפֶר "עֲבוֹדַת פָּנִים" שֶׁהֵבִיא בְּשֵׁם "הַכּוּזָרִי", שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ כָּל כָּךְ תְּמִימִים בֶּאֱמוּנָתָם בַּה' עַד שֶׁאַף אִם הָיוּ מִתְיַסְּרִים כָּל יְמֵיהֶם בְּיִסּוּרִים קָשִׁים לֹא הָיוּ מְהַרְהֲרִים אַחַר ה'.

נִתְבּוֹנֵן, מַה יֵּשׁ יוֹתֵר טוֹב מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁיָּבִיאוּ לָאָדָם לְגַלּוֹת אֶת הָאֵמוּן שֶׁלּוֹ בַּה', שֶׁכֵּן מִלְּבַד הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּיִּסּוּרִים שֶׁמַּשְׁקִיטִים אֶת רוּחוֹ הַסּוֹעֶרֶת שֶׁל הָאָדָם בְּגַאֲוָה וּבְתַאֲוָה, בְּכַעַס וּבְקִנְאָה, הֲלֹא הַיִּסּוּרִים שׁוֹבְרִים אֶת הַלֵּב, וּמְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְחֶשְׁבּוֹן נָכוֹן בְּאַפְסִיּוּת הָעוֹלָם, וּבְאַפְסִיּוּת הָאָדָם, וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית בֶּאֱמֶת, וּלְהָבִין שֶׁאֵין כָּאן בָּעוֹלָם שׁוּם דָּבָר עֶרְכִּי לְהַשְׁקִיעַ עָלָיו וְלִרְדֹּף לְהַשִּׂיגוֹ. מִלְּבַד כָּל זֹאת, עוֹד הֵמָּה מַעֲלִים וּמְרוֹמְמִים אֶת הָאָדָם לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁהוּא לָתֵת אֵמוּן בַּה' וּבְהַנְהָגָתוֹ גַּם כְּשֶׁהִיא קָשָׁה.

וּרְאֵה מַעֲלַת הַיִּסּוּרִים מִמַּה שֶּׁיִּסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאִמָּהוֹת שֶׁהָיוּ עֲקָרוֹת, אֶת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּבְיוֹתֵר יַעֲקֹב אָבִינוּ, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם, דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁכְּמוֹ כֵן נִתְיַסֵּר עַשְׂרוֹת שָׁנִים, וְעוֹד בַּגְּמָרָא נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ רַבּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁבִּקֵּשׁ יִסּוּרִים עַל עַצְמוֹ, וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא לַיִּסּוּרִים לָבוֹא עָלָיו, וְעוֹד יֶשְׁנָם סִפּוּרִים לְאֵין סְפוֹר מֵחַכְמֵי וְצַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁנִּתְיַסְּרוּ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וְקִבְּלוּם בְּאַהֲבָה בְּיָדְעָם שֶׁזֶּהוּ הַהֶכְשֵׁר הַמֵּבִיא לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְמַאֲמַר רַשְׁבִּ"י, ג' מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן נְתָנָן עַל יְדֵי יִסּוּרִים וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעוֹלָם הַבָּא, כָּל אֵלּוּ מִלְּבַד שֶׁהַיִּסּוּרִים הִכְנִיעוּ לִבָּם לַה', עוֹד כָּאָמוּר רוֹמְמוּ אוֹתָם לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת שֶׁכֵּן בְּכָךְ שֶׁקִּבְּלוּם לַיִּסּוּרִים מִתּוֹךְ אֵמוּן מָלֵא בַּה' שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָה, עָלוּ בִּדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת כַּיָּדוּעַ מֵרַשְׁבִּ"י לְאַחַר יִסּוּרֵי הַמְּעָרָה, וְעוֹד.

וּבְיוֹתֵר בִּזְמַנֵּנוּ זְמַן עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, שֶׁהַזְּמַן קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה לִגְמֹר הַתִּקּוּן בִּמְהֵרָה שֶׁכֵּן קָרֵב קֵץ וְסוֹף הַגָּלוּת, וְעַם יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת מְתֻקָּן לִקְרַאת עוֹלַם הַתִּקּוּן, וּבְכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַתִּקּוּן יָעִיל בְּיוֹתֵר וְזָרִיז בְּיוֹתֵר, וְאֵין לְךָ תִּקּוּן לְנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁמְּתַקְּנוֹ בָּאֹפֶן הַיָּעִיל בְּיוֹתֵר וְהַזָּרִיז בְּיוֹתֵר כְּיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ. וּנְבָאֵר.

כְּשֶׁמִּתְיַסֵּר הָאָדָם בְּיִסּוּרֵי גּוּף רוֹאֶה הוּא אֶת יִסּוּרָיו כְּטִבְעִיִּים וּכְמִקְרֵי הָעוֹלָם, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיִּכְעַס יִזְעַף וְיִזְעַם מֵהֶם, וְלֹא רַק שֶׁלֹּא יְקַבֵּל אֶת יִסּוּרָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בִּכְלָל לֹא יְקַבֵּל אֶת הַמֶּסֶר הַנָּכוֹן מֵהֶם וְלֹא יָבִין מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מִמֶּנּוּ, אוּלָם בְּיִסּוּרִים שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, וּכְמוֹ חֲרָדוֹת וּפְחָדִים מִיָּד נִשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, מִיָּד מוֹאֵס הוּא בְּכָל תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם וְחֶמְדּוֹתָיו וְאֵין בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וּבָטוּחַ, יִסּוּרִים אֵלּוּ מִיָּד מְבִיאִים אוֹתוֹ לְמַטָּרָה לְפַחֵד מֵה', לְהִכָּנַע לַה', לִהְיוֹת פָּרוּשׁ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר, לְחַפֵּשׂ רוּחָנִיּוּת, לְהִדָּבֵק בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' שֶׁאֵלּוּ הַמּוֹעִילִים בְּיוֹתֵר לְהָסִיר הַפַּחַד וְהַדִּכָּאוֹן, וּמִיָּד בָּא הָאָדָם לַתַּכְלִית שֶׁל הַיִּסּוּרִים לְתַקֵּן עַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה הַמּוֹבִילָה לְיַעֲדוֹ הַנִּצְחִי.

וּכְמוֹ כֵן אֵין זָרִיז כִּבְיִסּוּרִים אֵלּוּ לְתַקֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁכֵּן לִפְעָמִים דַּקָּה אַחַת שֶׁל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ כַּחֲרָדָה וּפַחַד נָמֵס הָאָדָם וְנִהְיֶה לְמַיִם, וְאִם נַמְשִׁיל אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים כִּלְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר הַכְּבִיסָה לְכַבֵּס אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם הֲרֵי שֶׁיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ הֵם כִּלְחִיצָה עַל כַּפְתּוֹר הַסְּחִיטָה, לִסְחֹט מִמֶּנּוּ אֶת הַזֻּהֲמָא שֶׁבַּנֶּפֶשׁ וּבִמְקוֹם לְהִתְיַסֵּר שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים בְּיִסּוּרֵי גּוּף, חוֹסֵך הָאָדָם בִּזְמַן יִסּוּרָיו זְמַן רַב, שֶׁכָּל זְמַן מוּעָט שֶׁל יִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ הִנָּם כִּזְמַן רַב שֶׁל יִסּוּרֵי הַגּוּף, וּבְעִדָּן זֶה שֶׁל עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא שֶׁנִּצְרָךְ לְתִקּוּן זָרִיז וְיָעִיל לְכָךְ בָּחַר לוֹ הַבּוֹרֵא בְּיִסּוּרִים אֵלּוּ וְלָכֵן מְצוּיִים הֵמָּה בִּמְאֹד.

48. אין האור ניכר אלא מתוך החשך

מַעֲלָה נוֹסֶפֶת יֶשְׁנָהּ בְּיִסּוּרִים דַּוְקָא מִגָּוֶן זֶה שֶׁל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ כַּחֲרָדוֹת וּפְחָדִים, שֶׁכֵּן אָז רוֹאֶה הָאָדָם בְּחוּשׁ אֶת טוּב ה' בַּהֲפוּגוֹת שֶׁבֵּין תְּקִיפָה לִתְקִיפָה שֶׁל חֲרָדָה אוֹ דִּכָּאוֹן. שֶׁכֵּן מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה הוּא רַק טִפַּת שִׂמְחָה, טִפַּת בִּטָּחוֹן וְאֹמֶץ לֵב, וְכָל טִפַּת שִׂמְחָה וּבִטָּחוֹן בִּשְׁבִיל אֶחָד שֶׁכָּזֶה זֶה הוּא כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. בְּכָל טִפַּת שִׂמְחָה שֶׁנִּכְנֶסֶת לְלֵב זֶה הַמְפֻחָד אוֹ הַמְדֻכָּא מִיָּד הֲלֹא נוֹהֲרִים פָּנָיו, וְחָשׁ הוּא כְּיוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, כַּמָּה עֵרֶךְ נוֹתֵן הוּא לְכָל טִפַּת אוֹר שֶׁמְּאִירָה לוֹ אֶת הַחֲשֵׁכָה, כַּמָּה מוֹדֶה הוּא לַה' עַל כָּל הֲפוּגָה וַהֲפוּגָה שֶׁחָשׁ הוּא בֵּין מַכָּה לְמַכָּה. וּמִי כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחַיִּים הַבְּרִיאִים וְהַמְאֻשָּׁרִים. לְעֻמַּת יֶתֶר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין לָהֶם מוּדָעוּת וְהַכָּרָה בְּעֵרֶךְ הַחַיִּים הַתְּקִינִים וְהַבְּרִיאִים.

שֶׁכֵּן מַחֲלָה מַמְאֶרֶת הִיא מַחֲלַת "הַהֶרְגֵּל", וְנַמְחִישׁ זֹאת.

אָדָם קוֹנֶה מְכוֹנִית חֲדָשָׁה, דִּירָה חֲדָשָׁה, כַּמָּה מְאֻשָּׁר הוּא, כַּמָּה כָּל רֹאשׁוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו בַּדִּירָה אוֹ בַּמְּכוֹנִית הַחֲדָשָׁה, נִזְהָר הוּא שֶׁלֹּא יִקְרֶה אַף שְׂרִיטָה קַלָּה בִּמְכוֹנִיתוֹ, וְכֵן נִזְהָר עַל כָּל פִּנָּה וְרָהִיט שֶׁבְּבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁיִּשָּׁמֵר בְּחַדְשָׁנוּתוֹ. תְּחוּשׁוֹת סִפּוּק וְשִׂמְחָה מְלַוּוֹת לְאָדָם זֶה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה כָּל זְמַן שֶׁשִּׂמְחַת הַחַדְשָׁנוּת בְּקִרְבּוֹ, אוּלָם כְּכָל שֶׁיִּמָּשֵׁךְ הַזְּמַן וְיִתְרַגֵּל זֶה לַחֲפָצָיו הַחֲדָשִׁים כָּךְ תֵּלֵךְ וְתֵחָלֵשׁ תְּחוּשַׁת הַשִּׂמְחָה מֵהַחַדְשָׁנוּת, כְּבָר לֹא יְהֵא אִכְפַּת לוֹ כָּל כָּךְ אִם יִפֹּל שְׂרִיטָה בָּאוֹטוֹ אוֹ שֶׁיִּשָּׁבֵר מַשֶּׁהוּ בַּבַּיִת, וְכֵן בְּיֶתֶר הָעֲרָכִים הַחֲשׁוּבִים לָאָדָם כְּמוֹ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, בֵּן שֶׁנּוֹלָד, וְכַיּוֹצֵא .

וּבְעֶצֶם אָסוּר לָנוּ לַחְדֹּל מִלְּהוֹדוֹת לַה', אָסוּר לָנוּ לָתֵת לַהֶרְגֵּל לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּנוּ. וְלָכֵן אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁנּוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהָאָדָם אֶת מָמוֹנוֹ אוֹ אֶת בְּרִיאוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲרִיךְ אֶת הַטּוֹב שֶׁהָיָה, יְצַפֶּה לוֹ וְיוֹדֶה לַה', עַל הֶעְדֵּר הַטּוֹב, וְהָעַל הֶעָתִיד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ.

49. האור שבמצבי החשכה מורה על השגחה

רוֹאִים אָנוּ בְּמַצְּבֵי מִקְרֵי הַשִּׂמְחָה וְהָעֶצֶב, שֶׁאֵין שִׂמְחָה שְׁלֵמָה וְאֵין עֶצֶב שָׁלֵם, דְּהַיְנוּ לְעוֹלָם בְּמַצְּבֵי שִׂמְחָה כַּחֲתֻנָּה אוֹ עֹשֶׁר עֲדַיִן יֶשְׁנָם כַּמָּה עִנְיָנִים הַפּוֹגְמִים אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְאֵין הַשִּׂמְחָה שְׁלֵמָה. וּכְמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁל דִּין - צָרַת הַגּוּף אוֹ הַמָּמוֹן, אֵין הָעֶצֶב שָׁלֵם מִכָּל הַצְּדָדִים, לְעוֹלָם נִשְׁאָר כַּמָּה פְּרָטִים אֲחֵרִים הַמְשַׂמְּחִים. הַסִּבָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כֵּן לְהוֹרוֹת עַל הַשְׁגָּחָתוֹ בַּבְּרִיאָה, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין הַמַּזָּל אוֹ הַטֶּבַע גּוֹרֵם עַתָּה לְשִׂמְחַת זֶה הָאָדָם שֶׁכֵּן אִם הָיָה לְאָדָם מַצָּב שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא בְּטוֹב אֲזַי הַטּוֹב הוּא מִכָּל הַצְּדָדִים, וְכַאֲשֶׁר הוּא בְּרָע, הָרָע הוּא מִכָּל הַצְּדָדִים, אֲזַי הָיָה מָקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁפּוֹעֵל כָּאן מִקְרֶה אוֹ מַזָּל, אָמְנָם כַּאֲשֶׁר לְעוֹלָם הַשִּׂמְחָה מְהוּלָה בְּעֶצֶב, וְהָעֶצֶב מָהוּל בְּנֶחָמָה, מוֹרֶה הַדָּבָר שֶׁזֶּה שֶׁיָּצַר אֶת הָאוֹר יָצַר גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְזֶה שֶׁיָּצַר אֶת הַחֹשֶׁךְ יָצַר גַּם אֶת הָאוֹר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ.

וּכְשֶׁמִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּזֶה, מִתְעוֹדֵד לִמְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁגַּם בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בּוֹ הוּא נָתוּן בְּיִסּוּרֵי מָמוֹן, גּוּף אוֹ נֶפֶשׁ, תָּמִיד יֶשְׁנָם הַבְרָקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁמְּאִירִים לוֹ בַּחֲשֵׁכָה, וּכְגוֹן שֶׁלֹּא יִתְמוֹטֵט וְיִתְרַסֵּק לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁהִנֵּה בִּזְמַנִּים מְסֻיָּמִים שֶׁהָיָה לוֹ כָּל - כָּךְ פַּחַד וַחֲרָדָה מֵהֶם, עָבְרוּ אוֹתָם זְמַנִּים יַחֲסִית בְּשַׁלְוָה וְרֹגַע, וּבִכְלָל חָשׁ הוּא הֲפוּגָה בֵּין תְּקִיפָה לִתְקִיפָה, חָשׁ מְנוּחָה שַׁלְוָה וְרֹגַע, מִבְּלִי לְהָבִין כְּלָל סִבָּה טִבְעִית לְכָךְ, וּבְזֶה מְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוֹ, הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר אֵלַי וְאוֹמֵר לִי: אַל תִּירָא, אֲנִי אִתְּךָ, אֲנִי מַחֲזִיק בְּיָדְךָ שֶׁלֹּא תֹּאבַד, אֲנִי סוֹעֵד אֶת חָלְיְךָ וּמַשְׁגִּיחַ שֶׁחָלְיְךָ יְהֵא בְּאֹפֶן שֶׁתִּשְׂרֹד בּוֹ וְלֹא תִּתְמוֹטֵט, וּבְכָךְ מְקַבֵּל הָאָדָם כֹּחַ לְהִתְאַמֵּץ בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיְּחַלְּצֵהוּ הַבּוֹרֵא מֵחָלְיוֹ.

וּבִפְרָט יִתְבּוֹנֵן זֶה הָאָדָם הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר לוֹ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה, וְנוֹתֵן בּוֹ כֹּחַ לְהַסְתִּיר אֶת צָרָתוֹ וּמַצָּבוֹ, וּלְהֵרָאוֹת לַאֲחֵרִים כְּמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם מֵחוֹשׁ, מַצְלִיחַ לְחַיֵּךְ, לִלְמֹד, לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׂמָחוֹת וְכַיּוֹצֵא, כַּמָּה כֹּחַ יְקַבֵּל מִכָּךְ לִרְאוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא חָס עָלָיו וְשׁוֹמֵר אֶת כְּבוֹדוֹ, שׁוֹמֵר עַל מַעֲמָדוֹ בֵּין הַחֲבֵרִים, בֵּין בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא.

50. צאי לך בעקבי הצאן

שָׁאַל אוֹתִי פַּעַם אָדָם אֶחָד הַסּוֹבֵל מֵחֲרָדוֹת פְּחָדִים וְכַיּוֹצֵא, מֶה הָיָה עוֹשֶׂה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" אוֹ "הַבֶּן אִישׁ חַי" בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה שֶׁאֲנִי סוֹבֵל בּוֹ... הָיָה לוֹקֵחַ כַּדּוּרִים כָּמוֹנִי...?! הָיָה הוֹלֵךְ לִפְּסִיכוֹלוֹג כָּמוֹנִי...?!

הֵשַׁבְתִּי לוֹ:

הֶחָפֵץ חַיִּים אוֹ הַבֶּן אִישׁ חַי וְכַיּוֹצֵא בִּגְדוֹלִים קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל פַּחַד וּבִלְבּוּל, אַחַר שֶׁבִּטְחוֹנָם בַּה' הוּא חָזָק, וּפַחְדָּם הוּא אַךְ וְרַק מֵה' לָכֵן לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ לְפַחַד שֶׁכָּזֶה.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.

אָדָם שֶׁמְּאֹד פּוֹחֵד מִכְּלָבִים, כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה הוּא כֶּלֶב נִתְקָף זֶה בַּחֲרָדוֹת בְּאִבּוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא. יוֹם אֶחָד יָצָא לוֹ לְזֶה הָאָדָם הַפּוֹחֵד מֵהַכְּלָבִים לְטַיֵּל בַּיַּעַר עִם אָדָם שֶׁהוּא צַיַּד כַּלְבֵי יַעַר, צַיָּד שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִמְלַט כֶּלֶב מִתַּחַת יָדוֹ, וְעַד כְּדֵי שֶׁלַּצַּיָּד יָצָא שֵׁם עוֹלָמִי בְּמֻמְחִיּוּתוֹ בְּצֵידַת כְּלָבִים.

וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן כְּשֶׁהוֹלֵךְ זֶה הַפּוֹחֵד מִכְּלָבִים עִם אוֹתוֹ צַיָּד שַׁיָּךְ שֶׁיִּפְחַד מֵהַכְּלָבִים? בְּוַדַּאי לֹא! וּמִמַּה כֵּן יֵשׁ לוֹ לְפַחֵד? פֶּן יַחֲלִיט אוֹתוֹ צַיָּד לְשַׁחְרֵר אֵיזֶה כֶּלֶב מִצֵּידוֹ וּלְשַׁלְּחוֹ עַל אוֹתוֹ אָדָם. הֲרֵי שֶׁהַפַּחַד בְּעֶצֶם הוּא לֹא מֵהַכֶּלֶב אֶלָּא מֵהָאָדָם הַצַּיָּד שֶׁלֹּא יִשְׁלַח עָלָיו אֶת הַכֶּלֶב.

בַּעֲלֵי הַבִּטָּחוֹן בַּה' אֵין לָהֶם פְּחָדִים מִמִּקְרֵי הָעוֹלָם וּמִפֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת בּוֹ, אֶלָּא אַךְ וְרַק מֵהַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, וּכְשֶׁהַפַּחַד הוּא מֵהַבּוֹרֵא, הַפַּחַד הוּא נִשְׁלָט, פַּחַד מֵהַבּוֹרֵא לֹא מוֹצִיא אֶת הָאָדָם מִשַּׁלְוָתוֹ וּמִיִּשּׁוּב דַּעְתּוֹ. שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵא הוּא אָבִינוּ, מִלְּבַד שֶׁהוּא מַלְכֵּנוּ אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁהוּא גַּם אָבִינוּ, אוֹהֲבֵנוּ, וּכְאָמְרֵנוּ כָּל יוֹם בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע: אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל... הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה... אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ... חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ... וְכַיּוֹצֵא עוֹד פְּסוּקִים כָּהֵנָּה וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה בְּסִפְרִי "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם".

כָּךְ שֶׁהַיִּרְאָה מֵהַבּוֹרֵא הוּא יִרְאָה מְתוּנָה, יִרְאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם אַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ, בְּשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא תִּמָּצֵא אַהֲבָה וְיִרְאָה גַּם יַחַד, שֶׁכֵּן זֶה הַיָּרֵא מִמִּישֶׁהוּ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ, וְהָאוֹהֵב לְמִישֶׁהוּ אֵינוֹ יָרֵא מִמֶּנּוּ, מִלְּבַד בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁתַּלְּבוּ שְׁתֵּי הַתּוֹפָעוֹת גַּם יַחַד יִרְאָה וְאַהֲבָה. כָּךְ שֶׁהַיִּרְאָה לְעוֹלָם לֹא תּוֹצִיא אֶת הָאָדָם מִיִּשּׁוּב דַּעְתּוֹ כְּשֶׁיַּשְׁרִישׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַבּוֹרֵא מִלְּבַד שֶׁהוּא מַלְכֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּשֶׁל כָּךְ לִירָא מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ כֵן הוּא אָבִינוּ אוֹהֲבֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לְאָהֲבוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וּכְאָמְרֵנוּ: וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

וְעָרַכְתִּי לְזֶה בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא סֵפֶר מְיֻחָד הַנִּקְרָא "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם", וּבוֹ יִרְאֶה הָאָדָם פְּלָאוֹת אַהֲבַת ה' לָאָדָם, וַאֲפִלּוּ לַחוֹטֵא, שֶׁכֵּן יִשְׂרָאֵל אַף שֶׁחָטָא - יִשְׂרָאֵל הוּא, וְאָכֵן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ "וַתְרָן", מַעֲנִישׁ הוּא אֶת הַחוֹטֵא, אוּלָם אֵין זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן הָאַהֲבָה, שֶׁכֵּן אַהֲבָתוֹ הִיא מַתְמֶדֶת, וְתָמִיד מְצַפֶּה לָאָדָם שֶׁיָּשׁוּב, וְעַד רֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא", וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל עַד דִּכְדוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ, עֲדַיִן מַמְתִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם שֶׁיָּשׁוּב.

וְעוֹד מוּבָא בַּמִּשְׁנָה: "אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁאָדָם בְּצַעַר שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת - קָלָנִי מֵרֹאשִׁי קָלָנִי מִזְּרוֹעִי", כְּלוֹמַר כָּבֵד עָלַי רֹאשִׁי, צַעַר הוּא לַה' כְּשֶׁיְּהוּדִי בְּצַעַר, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר מִתְחַזְּקִים בְּבִטָּחוֹן בַּה' וּבְיִרְאָה מֵה' דַּוְקָא, וּכְמוֹ הַבּוֹטְחִים בַּה', שֶׁאֵינָם יְרֵאִים מִכְּלוּם מִלְּבַד הַבּוֹרֵא, וְכַאֲשֶׁר בָּא בְּלִבָּם פַּחַד וּמוֹרָא מֵאֵיזֶה פֻּרְעָנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, מִיָּד מְחַזְּקִים עַצְמָם לְהַעֲבִיר הַיִּרְאָה לַה' שֶׁכֵּן לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, וּבְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי לְהָמִית אוֹ לְהַחֲיוֹת וְכַנֶּאֱמָר: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", וְכֵיוָן שֶׁכֵּן יֵשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַיִּרְאָה מֵהַמַּקֵּל אֶל זֶה שֶׁתּוֹפֵס אֶת הַמַּקֵּל וּבְיָדוֹ לְהַכּוֹת. וְאָז הַיִּרְאָה כְּאָמוּר הִנָּהּ יִרְאָה מְתוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת, יִרְאָה עִם אַהֲבָה יַחַד.

וְעַל כֵּן יִתְבּוֹנֵן זֶה הַמְפֻחָד, הַחָכָם אֲנִי מֵהַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים, מֵהָאָמוֹרָאִים, מֵהָרַמְבַּ"ם מֵהָרִי"ף, וּמִכָּל גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, שֶׁהֵבִינוּ שֶׁאֵין לִירָא מִכְּלוּם, שֶׁכֵּן אֵין כֹּחַ לְשׁוּם בַּעַל כֹּחַ מִלְּבַד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִם חֲכָמִים אֵלּוּ מְגַלִּים לָנוּ שֶׁאֵין מִמָּה לְפַחֵד בָּעוֹלָם מִמְּאֹרָעוֹתָיו וּמִפֻּרְעֲנֻיּוֹתָיו, עָלַי לְהַאֲמִין לָהֶם, וְהַדָּבָר דּוֹמֶה לְיֶלֶד קָטָן שֶׁמְּפַחֵד מִתְּמוּנָה שֶׁל חַיָּה פֶּן תִּנְשְׁכֶנּוּ, וְכַמָּה שֶׁאָבִיו מְשַׁכְנְעוֹ שֶׁאֵין מַה לִּירָא מֵהַתְּמוּנָה עֲדַיִן יָרֵא הַיֶּלֶד, זֶה אָמוּר בְּיֶלֶד חֲסַר דֵּעָה, עָלֵינוּ לְחַזֵּק אֶת הַדַּעַת וּלְהַגְדִּילָהּ וּלְהִשְׁתַּכְנֵעַ מִגְּדוֹלֵי הָאֱמוּנָה וְצַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לְפַחֵד מִכְּלוּם מִבִּלְעֲדֵי ה', וְאַף כַּאֲשֶׁר הַסִּבּוֹת מוֹבִילוֹת לַחֲשָׁשׁוֹת וְלִדְאָגוֹת, עָלֵינוּ לְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בְּרוֹעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁרְאִיָּתָם רְאִיָּה אֲמִתִּית, וְהֵם בִּרְאִיָּתָם מְבָאֲרִים לָנוּ שֶׁאֵין מִמָּה לִירָא מִבִּלְעֲדֵי ה' בְּכָל מַצָּב.

51. האמונה שוכנת בלב כל יהודי ויהודי, והיא כגחלת שנצרך ללבותה

הָאֱמוּנָה בַּה', הַבִּטָּחוֹן בּוֹ שׁוֹכֵן בְּקֶרֶב כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְהַנִּצְרָךְ רַק לְלַבּוֹתָהּ כְּגַחֶלֶת שֶׁלְּאַחַר הַלִּבּוּי עוֹלָה מִמֶּנָּה שַׁלְהֶבֶת. וּנְבָאֵר זֹאת בְּדֶרֶךְ הַמְחָשָׁה.

הוֹלֵךְ לוֹ אָדָם עָנִי מָרוּד שֶׁאֵין לוֹ שֶׁקֶל בְּכִיסוֹ, פּוֹגְשׁוֹ חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, וְאוֹמֵר לוֹ, שְׁמַע, זֶה שָׁנִים שֶׁלָּמַדְתִּי לִהְיוֹת יוֹעֵץ כַּלְכָּלָה, וְדַע לְךָ שֶׁאִם תִּשְׁמַע לְהַדְרָכָתִי שֶׁאַדְרִיכְךָ בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָתְךָ, אֶהֱפֹךְ אוֹתְךָ לְעָשִׁיר גָּדוֹל בַּעַל רֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת מְסֹעָפוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הָאֶרֶץ... פָּקַח הֶעָנִי אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה, וְהֵשִׁיב, נוּ, בֹּא וְנִשְׁמַע אֶת הַדְרָכָתְךָ, יָשְׁבוּ הַיּוֹעֵץ וְהֶעָנִי וְאָז הֵחֵל הַיּוֹעֵץ בְּהַדְרָכָתוֹ לְאוֹתוֹ עָנִי, וְכָךְ אָמַר לוֹ.

שָׁנָה אַחַת בִּלְבַד, תַּעֲבֹד קָשֶׁה, עֲבוֹדַת סַבָּלוּת מְפָרֶכֶת, רַק שָׁנָה אַחַת, בְּשָׁנָה זוֹ שֶׁתַּעֲבֹד עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת תַּרְוִיחַ טוֹב, וְתַחְסֹךְ אֶת כָּל כֶּסֶף הָרֶוַח שֶׁל שָׁנָה זוֹ, דְּהַיְנוּ אֹכֶל תֹּאכַל בְּבֵית תַּמְחוּי, בְּגָדִים תִּטֹּל מִגְּמָ"ח וְכַיּוֹצֵא, כָּךְ שֶׁאַל תְּבַזְבֵּז אֲפִלּוּ שֶׁקֶל אֶחָד, וּבְסוֹף הַשָּׁנָה, אִם נַנִּיחַ תַּרְוִיחַ כָּל חֹדֶשׁ סַךְ 12,000 ש"ח, אֲזַי בְּשָׁנָה יְהֵא לְךָ כְּ - 150,000 ש"ח בְּעֵרֶךְ.

בְּכֶסֶף זֶה שֶׁחָסַכְתָּ תִּשְׂכֹּר מָקוֹם לִ"קְיוֹסְק" קָטָן, תַּשְׁקִיעַ בּוֹ בִּפְרָטִים רַבִּים שֶׁל אֹכֶל, מִשְׂחָקִים, וְכַיּוֹצֵא, בְּשָׁנָה זוֹ תַּרְוִיחַ כָּפוּל, כָּךְ שֶׁבְּסוֹף שְׁנָתַיִם יְהֵא בְּיָדְךָ 300,000 ש"ח.

בְּכֶסֶף זֶה תִּשְׁכֹּר מָקוֹם לְמַכֹּלֶת, כָּאן תַּרְוִיחַ יוֹתֵר, וּבְסוֹף שָׁנָה יְהֵא בְּיָדְךָ לְפָחוֹת 600,000 ש"ח, בְּכֶסֶף זֶה תִּשְׁכֹּר מָקוֹם לְ"מִינִי מַרְקֶט", וּבְסוֹף שָׁנָה תַּכְפִּיל לְפָחוֹת סְכוּם זֶה וִיהֵא 1,200,000 ש"ח.

בְּכֶסֶף זֶה תִּשְׁכֹּר מָקוֹם לְ"סוּפֶּרְמַרְקֶט", וּבְסוֹף שָׁנָה לְפָחוֹת תַּכְפִּיל סְכוּם זֶה וִיהֵא בְּיָדְךָ 2,400,000 ש"ח, בְּכֶסֶף זֶה תִּשְׂכֹּר מָקוֹם לְעוֹד סוּפֶּרְמַרְקֶט, וְכֵן לַשָּׁנָה הַבָּאָה עוֹד סוּפֶּרְמַרְקֶט וּבְכָךְ תְּהֵא מִילְיוֹנֵר בַּעַל רְשָׁתוֹת מְסֹעָפוֹת שֶׁל חֲנֻיּוֹת שֶׁיִּתְרַבּוּ מִדֵּי שָׁנָה עוֹד וָעוֹד, וְכַסְפְּךָ יִגְדַּל עַד אֵין מִסְפָּר...

הֶעָנִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ וְהִמְתִּין לְאוֹתוֹ יוֹעֵץ שֶׁיְּסַיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וּכְשֶׁסִּיֵּם דְּבָרָיו אָמַר לוֹ, הֲיֵשׁ בִּרְשׁוּתְךָ כַּדּוּר נֶגֶד כְּאֵב רֹאשׁ... שֶׁכֵּן הִכְאַבְתָּ רֹאשִׁי בְּדִמְיוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁדִּמְיַנְתָּ, שֶׁכֵּן הִכְנַסְתָּ אוֹתִי לְעוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹן וְתוּ לֹא...

אָכֵן צוֹדֵק הֶעָנִי, וְכִי זוֹ דֶּרֶךְ לְהַעֲשִׁיר, כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ כְּלוּם בְּכִיסוֹ, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהַכֹּל בָּנוּי עַל הַסָּפֵק, הֲלָזוֹ תִּקָּרֵא הַדְרָכָה נוֹרְמָלִית.

אוּלָם נַעֲבֹר לִמְצִיאוּת אַחֶרֶת.

אָדָם שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְרוּשָׁה וְכַיּוֹצֵא, סְכוּם שֶׁל חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן ש"ח, אָדָם זֶה אֵינוֹ סוֹחֵר וְאֵינוֹ אִישׁ עֲסָקִים, הִנִּיחַ כַּסְפּוֹ זֶה שֶׁל הַיְרוּשָׁה בְּתוֹךְ כַּסֶּפֶת, וְשָׁם שָׁכַן כַּסְפּוֹ כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים. נִגַּשׁ אֵלָיו חֲבֵרוֹ שֶׁהָיָה יוֹעֵץ כַּלְכָּלִי, וְאָמַר לוֹ, יְדִידִי, בֹּא וְאִיעָצְךָ עֵצָה וּבָהּ תְּהֵא עָשִׁיר גָּדוֹל בַּעַל מִילְיוֹנִים רַבִּים, וְאֶפְשָׁר אַף מִילְיַארְדִים, יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם וְאָז פָּתַח פִּיו זֶה הַיּוֹעֵץ כַּלְכָּלִי וְאָמַר.

לֹא חֲבָל עַל כַּסְפְּךָ הַשּׁוֹכֵן בְּכַסֶּפֶת כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים. וּבְכֵן, צֵא וְחַפֵּשׂ מְנַהֲלֵי עֲבוֹדָה נֶאֱמָנִים וִישָׁרִים, תַּטִּיל עֲלֵיהֶם שְׁלִיחוּת לִמְדִינַת הַיָּם לִקְנוֹת סְחוֹרוֹת בַּמְּדִינוֹת הַלָּלוּ וְהַלָּלוּ שֶׁהֵם מָקוֹם זוֹל, וְיִסְּעוּ עִם סְחוֹרוֹת אֵלּוּ לִמְקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם סְחוֹרָה זוֹ בְּיֹקֶר, וְאַתָּה עַצְמְךָ תֵּשֵׁב לְךָ בַּמִּשְׂרָד בְּנִיחוּתָא, וְרַק תְּהֵא עִמָּהֶם בְּקֶשֶׁר טֶלֶפוֹן וְכַיּוֹצֵא, וַאֲנִי כְּבָר אַדְרִיכְךָ הֵיכָן לִקְנוֹת בְּזוֹל וְלִמְכֹּר בְּיֹקֶר, וּבְכָךְ תַּגְדִּיל אֶת הוֹנְךָ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה...

כַּמּוּבָן שֶׁעֵצָה זוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר נִשְׁמַעַת, מִתְקַבֶּלֶת, שֶׁכֵּן יֵשׁ כְּבָר קֶרֶן שֶׁל חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן וְרַק נִצְרָךְ לְהַגְדִּילוֹ, שֶׁלֹּא כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַתְחִיל וְהַנִּצְרָךְ מִמֶּנּוּ הוּא עֲבוֹדוֹת פֶּרֶךְ.

עָלֵינוּ לָדַעַת!

כְּשֶׁבָּאִים לִיהוּדִי, וְאוֹמְרִים לוֹ תִּתְחַזֵּק, יֵשׁ לְךָ כֹּחַ, יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אַתָּה יָכוֹל, חַיָּב הוּא לָדַעַת שֶׁדּוֹמֶה לוֹ לְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן, דְּהַיְנוּ לַיְּהוּדִי יֵשׁ מַצְבֵּרִים גְּדוֹלִים שֶׁל אֱמוּנָה בְּקִרְבּוֹ וְנִצְרָךְ רַק לְלַבּוֹתָם וּלְהַגְדִּילָם. הַיְּהוּדִי לֹא צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵאֶפֶס... לַיְּהוּדִי יֵשׁ לוֹ טוֹנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בְּקִרְבּוֹ, וְרַק צָרִיךְ לְהָאִיר וּלְהָעִיר אֶת הָאֱמוּנָה מִתַּרְדֵּמָתָהּ.

הַיְּהוּדִי לֹא דּוֹמֶה לְעַרְבִי אוֹ לְנוֹצְרִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה וְלִבְנוֹת אֶת אֱמוּנָתוֹ מֵאֶפֶס... וְהַהֶבְדֵּל הוּא, שֶׁכֵּן לְעַם יִשְׂרָאֵל הָאֱמוּנָה נָפְלָה לָנוּ בִּירוּשָׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, וּבְכַסֶּפֶת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ שׁוֹכֶנֶת אֱמוּנָה בְּאֵיכוּת נִפְלָאָה וְרַק צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּרָאוּי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַגּוֹי שֶׁאֵין לוֹ יְרוּשָׁה שֶׁכָּזוֹ.

וּכְשֶׁנֵּדַע זֹאת, שֶׁהָאֱמוּנָה אָכֵן שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבֵּנוּ, וְכָאָמוּר יְרוּשָׁה הִיא לָנוּ, וְרַק נִצְרָךְ לָנוּ לְלַבּוֹתָהּ, נִתְחַזֵּק לִמְאֹד בְּתִקְוָה וּבְבִטָּחוֹן שֶׁנַּצְלִיחַ, וְנַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁנְּנַצַּח אֶת כָּל הָעוֹמְדִים בְּדַרְכֵּנוּ לְהַפְרִיעֵנוּ מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, אוּלָם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה אֶת הִתְמוֹדְדוּתֵנוּ כְּקָשָׁה מִנְּשׂוֹא, כְּהַר בַּרְזֶל שֶׁלֹּא נִתָּן לַחֲצֹב בּוֹ, נַרְפֶּה וְנִתְיָאֵשׁ מִמְּלַאכְתֵּנוּ.

וְזוֹ בְּעֶצֶם הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיב הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל שְׁאֵלָתוֹ: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי... וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ", מֹשֶׁה רַבֵּנוּ טוֹעֵן, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲיִשָּׁאֵר לָעָם הַזֶּה אֱמוּנָה אַחֲרֵי נִסָּיוֹן כָּל כָּךְ קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ שֶׁהִנֵּה וְהִתְאַכְזְבָה תּוֹחַלְתָּם בְּכִשְׁלוֹן שְׁלִיחוּתֵנוּ לְפַרְעֹה? וְעַל כָּךְ מְשִׁיבוֹ הַבּוֹרֵא: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ - ל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י שֶׁזּוֹ תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתוֹ: לָמָּה הֲרֵעֹתָה... וּמַה בְּעֶצֶם הַתְּשׁוּבָה? אוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַל תִּדְאַג לָעָם הַזֶּה פֶּן יְאַבֵּד אֱמוּנָתוֹ, שֶׁכֵּן עַם זֶה הִנָּם עֲנָפִים לְשָׁרָשִׁים נִשְׂגָּבִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְכֵיוָן שֶׁהִנָּם עֲנָפִים לְשָׁרָשִׁים חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָה שֶׁכָּאֵלּוּ, שֶׁנִּסִּיתִים בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת וְיִסּוּרִים וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחֲרַי, וּבְכֵן הָעֲנָפִים הַלָּלוּ יָרְשׁוּ מֵהַשָּׁרָשִׁים אֶת אוֹתָהּ אֱמוּנָה, וּלְעוֹלָם לֹא יְהֵא אֶפְשָׁר לִטֹּל מֵהֵם אֶת אֱמוּנָתָם.

וְלִדְבָרֵינוּ תִּתְיַשֵּׁב קֻשְׁיָא מְפֻרְסֶמֶת בְּבֵאוּר דִּבְרֵי רַשִּׁ"י עַל הַפָּסוּק הַנִּזְכָּר: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק..." וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: וָאֵרָא 55אֶל הָאָבוֹת, וְהוּא תֵּמַהּ מָה רָצָה רַשִּׁ"י לְבָאֵר בְּזֶה, וַהֲלֹא מִיָּד מַזְכִּירָה הַתּוֹרָה אֶת הָאָבוֹת - "אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב"? וְאֶפְשָׁר לוֹמַר לִדְבָרֵינוּ שֶׁכַּוָּנַת רַשִּׁ"י: "אֶל הָאָבוֹת" לְהַדְגִּישׁ שֶׁאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב נִקְרָאִים אָבוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: אֵין קוֹרִין "אָבוֹת" אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה, וְהָאָבוֹת הֵמָּה בִּלְבַד יֵשׁ בְּיָדָן כֹּחַ "לְהוֹרִישׁ", וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁהָאָבוֹת הוֹרִישׁוּ אֶת כֹּחַ אֱמוּנָתָן בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּנֵיהֶם, וְאֵין מִמַּה לַּחֲשֹׁשׁ פֶּן תֵּעָקֵר מֵהֶם הָאֱמוּנָה, אַחַר שֶׁיֶּשְׁנָהּ הִיא בְּלִבּוֹתָם עָמֹק בְּאֵיכוּת טְהוֹרָה וּנְקִיָּה, וּבְנָקֵל מִתְאוֹשְׁשִׁים הֵמָּה מֵהַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר לְהָשִׁיב לְעַצְמָם אֶת הַתִּקְוָה לִישׁוּעָה.

יְזַכֵּנוּ ה' לְהַאֲמִין בַּכֹּחוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא, לְהַאֲמִין בַּמַּצְבֵּרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל אֱמוּנָה הַטְּמוּנִים בְּתוֹכֵנוּ, נַאֲמִין בְּאַהֲבַת ה' אֵלֵינוּ וּבִרְצוֹנוֹ הַטָּהוֹר שֶׁנַּצְלִיחַ בִּמְשִׂימָתֵנוּ, וְאִם רְצוֹנוֹ שֶׁנַּצְלִיחַ הֲיִתָּכֵן שֶׁלֹּא נַצְלִיחַ...?!

וּנְסַיֵּם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק מִלּוּבְּלִין זָצָ"ל:

כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב הָאָדָם לְהַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ מְחֻיָּב הוּא לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ...

וְהַכַּוָּנָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב הָאָדָם לְהַאֲמִין בַּבּוֹרֵא שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ וְעָצְמָה אֵין סוֹפִית, כָּךְ חַיָּב לְהַאֲמִין שֶׁנָּתַן בּוֹרֵא זֶה כֹּחַ לָאָדָם מִכֹּחוֹ שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְמוֹדֵד בְּמַצָּבוֹ, וּבְכָל מַצָּב שֶׁנָּתוּן הוּא בּוֹ יָקוּם וְיִתְעוֹדֵד וְיַאֲמִין שֶׁיְּנַצַּח בְּאִם רַק יְלַבֶּה אֶת הָאֱמוּנָה הַטְּמוּנָה בְּקִרְבּוֹ.

52. וצדיק באמונתו יחיה

הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בַּשִּׂמְחָה, וְהַשִּׂמְחָה בָּאֱמוּנָה, וּבַמֶּה לְהַתְחִיל?

וּלְעִנְיָנֵנוּ נוֹשֵׂא הַשִּׂמְחָה, כָּל כָּךְ נִצְרֶכֶת הִיא לָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן הָעַצְבוּת מְנַתֶּקֶת אֶת הָאָדָם מִן הַשִּׂמְחָה.

וּזְכוּרַנִי, לִפְנֵי כְּ - 35 שָׁנָה זָכִיתִי לְהִכָּנֵס לְהַמְקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי זצוק"ל, וּכְבָחוּר צָעִיר שֶׁבִּלְבּוּלֵי הָאֱמוּנָה מְצוּיִים אֵצֶל הַבַּחוּרִים בְּגִיל זֶה כַּיָּדוּעַ, שְׁאַלְתִּיו, כֵּיצַד זוֹכִים לֶאֱמוּנָה? וְהֵשִׁיב לִי מִיָּד: עַל יְדֵי שִׂמְחָה, וְשׁוּב שְׁאַלְתִּיו וְכֵיצַד זוֹכִים לְשִׂמְחָה? וְהֵשִׁיב לִי מִיָּד: עַל יְדֵי תּוֹרָה! שֶׁכֵּן "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב".

הַשִּׂמְחָה פּוֹתַחַת אֶת הַלֵּב לִהְיוֹת מְקַבֵּל בָּרֹחַב וּבָעֹמֶק אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן כָּל הִרְהוּרֵי הַכְּפִירָה אֵינָם בָּאִים מֵהַשֵּׂכֶל, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךָ יוֹתֵר שִׂכְלִי וְהֶגְיוֹנִי וּפָשׁוּט מֵהָאֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֶלְחָנָן וַסֶּרְמָן צוק"ל: אֵין לְךָ דָּבָר יוֹתֵר פָּשׁוּט מֵהָאֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁהַשֻּׁלְחָן מֵעִיד עַל הַנַּגָּר שֶׁעָשָׂהוּ, וּכְמוֹ שֶׁהַבִּנְיָן מֵעִיד עַל הַבַּנַּאי שֶׁעָשָׂהוּ, אֵיךְ לֹא יָעִיד הָעוֹלָם עַל בּוֹרְאוֹ שֶׁעָשָׂהוּ, עוֹלָם הַמָּלֵא לְאֵין סְפוֹר בִּפְרָטֵי חָכְמָה עֲמֻקָּה בַּדּוֹמֵם - שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ כּוֹכָבִים יַבָּשׁוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת, בַּצּוֹמֵחַ - אִילָנוֹת פְּרִי לְמִינֵיהֶם, פְּרָחִים, בְּשָׂמִים, בַּחַי - כָּל סוּגֵי הַבַּעֲלֵי חַיִּים, בַּמְדַבֵּר - הָאָדָם, וּבוֹ אֵין סְפוֹר פְּרָטֵי הַחָכְמָה שֶׁבְּאֵיבְרֵי גּוּפוֹ, וְחוּשָׁיו, וְשִׂכְלוֹ.

כָּךְ שֶׁמַּה יֵשׁ יוֹתֵר פָּשׁוּט מֵהָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא, בְּכֹחוֹ, בְּחָכְמָתוֹ, אֶלָּא שֶׁגַּם מַחְשָׁבָה פְּשׁוּטָה זוֹ שֶׁל הָאֱמוּנָה דּוֹרֶשֶׁת הִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁכֵּן הָעוֹלָם מִצַּד מִבְנֵהוּ מַסְתִּיר וּמַסְגִּיר אֶת הַשְׁגָּחַת ה', שֶׁכֵּן הָעוֹלָם בָּנוּי בְּדֶרֶךְ טֶבַע וּמִקְרֶה. וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הַלֵּב פָּתוּחַ וְרָחָב מִשִּׂמְחָה, בְּנָקֵל יוּכַל הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּהַנִּזְכָּר, וּבִמְעַט הִתְבּוֹנְנוּת יִתְפַּעֵל וְיִתְרַגֵּשׁ מֵעָצְמַת הַבּוֹרֵא.

אֲבָל וְכַאֲשֶׁר הַלֵּב בְּעַצְבוּת, נִסְתָּם הַדַּעַת, מִצְטַמְצֵם הַשֵּׂכֶל, וְאֵין הַדַּעַת וְהַחָכְמָה שֶׁל הָאָדָם מְקַבְּלִים אֶת הַהִגָּיוֹן הַפָּשׁוּט, וְאַף שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא הִתְבּוֹנְנוּת מוּעֶטֶת, וְהָאָדָם חַי בַּאֲשֶׁר יִרְאוּ עֵינָיו בִּלְבַד, וְכַמּוּבָן שֶׁבְּכָךְ נִסְתָּם מִמֶּנּוּ כָּל הַיֹּפִי וְהֶהָדָר שֶׁל כֹּחַ הַבּוֹרֵא וְנִפְלְאוֹתָיו בַּבְּרִיאָה, וְאָז חָשׁ הָאָדָם בּוֹדֵד, תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, מְבֹהָל וּמְפֻחָד, מְבֻלְבָּל בְּדַעְתּוֹ, חָשׁ מֻפְקָר וְנָטוּשׁ, רוֹאֶה עַצְמוֹ בְּעוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר בְּלִי בְּעָלִים, וּבְלִי הַשְׁגָּחָה, אֵין לְמִי לִפְנוֹת, אֵין עִם מִי לְדַבֵּר, וְצָרַת נַפְשׁוֹ אָכֵן צָרָה צְרוּרָה.

וּבְכֵן אִם תִּשְׁאֲלֵנִי שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה, הֵיאַךְ יִמְצָא אָדָם זֶה פִּתְרוֹן, וַהֲלֹא הַשִּׂמְחָה נֶעֱדֶרֶת מִמֶּנּוּ כִּי אֵין לוֹ אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג כִּי אֵין לוֹ שִׂמְחָה, וּבְכֵן בַּמֶּה יַתְחִיל זֶה, בֶּאֱמוּנָה? הֲלֹא אֵין לוֹ שִׂמְחָה? בְּשִׂמְחָה? הֲלֹא אֵין לוֹ אֱמוּנָה, וּבְכֵן מַה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל זֶה הַמִּסְכֵּן?

הַתְּשׁוּבָה הַבְּרוּרָה הִיא כָּךְ.

אָכֵן לְזֶה הַשָּׂמֵחַ, תּוֹעִיל לוֹ אַף הִתְבּוֹנְנוּת מוּעֶטֶת כְּדֵי לִרְכֹּשׁ אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן לִבּוֹ שָׂמֵחַ וְרָחָב לְקַבֵּל אֶת הַהִגָּיוֹן הַפָּשׁוּט שֶׁל הָאֱמוּנָה הַתָּלוּי בְּהִתְבּוֹנְנוּת.

אוּלָם זֶה הֶעָצֵב, אָכֵן לֹא תַּסְפִּיק לוֹ הִתְבּוֹנְנוּת מוּעֶטֶת, אֲבָל עִם הִתְבּוֹנְנוּת מַעֲמִיקָה, קְרִיאָה בְּסִפְרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, שְׁמִיעַת שִׂיחוֹת שֶׁל אֱמוּנָה, חִזּוּק חֲבֵרִים בֶּאֱמוּנָה, הִתְאַמְּצוּת בַּתְּפִלָּה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה, בִּדְרָכִים אֵלּוּ בְּוַדַּאי יוּכַל גַּם זֶה הֶעָצֵב לִפְתֹּחַ אֶת לִבּוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה, וּבְכָךְ יַגְדִּיל אֶת שִׂמְחָתוֹ תִּקְוָתוֹ, וּתְסֻלַּק תְּחוּשַׁת בְּדִידוּתוֹ, וּמֵעַתָּה יָחוּשׁ כְּבֵן הַחוֹסֶה בְּצֵל אָבִיו הֶחָזָק בַּעַל הַיְכֹלֶת לְהָשִׁיב לוֹ אֶת נַפְשׁוֹ כְּהֶרֶף עַיִן.

53. רק בדרך האמונה ישיב את נפשו למנוחה - סיפור

אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים קטז, ז): "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי", כְּלוֹמַר, מְעוֹדֵד דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֶת נַפְשׁוֹ וּמְחַזְּקָהּ לָשׁוּב לִמְנוּחָתָהּ מִכָּל רוֹדְפֶיהָ, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, וּבְאֵיזֶה כֹּחַ מְשַׁכְנְעָהּ לָשׁוּב לִמְנוּחָתָהּ? "כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי", שֶׁכֵּן תֵּדְעִי לָךְ נַפְשִׁי, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַיִךְ זֶה ה' הוּא שֶׁגָּמַל עָלָיְכִי, כָּל הַהַנְהָגָה עִם הָאָדָם הַטּוֹבָה וְהַמְאַכְזֶבֶת, הַשִּׂמְחָה אוֹ הַעָגְמַת נֶפֶשׁ זֶה ה', גְּמוּל מֵה' לְטוֹב אוֹ לְרַע, וְאִם כֵּן יֵשׁ בְּעָלִים הַמַּשְׁגִּיחִים עַל הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין הַנֶּפֶשׁ עֲזוּבָה וּמֻפְקֶרֶת לְמִקְרֵי וּלְטִבְעֵי הָעוֹלָם, כָּךְ שֶׁלְּעוֹלָם יֵשׁ תִּקְוָה לַנֶּפֶשׁ לְהִתְרַפֹּאת וְלַחֲזֹר לְאֵיתָנָהּ בִּרְצוֹת ה' לְרַפֹּאתָהּ.

וְכָךְ סִפֵּר לִי אֶחָד מִידִידַי הַוָּתִיקִים.

אִישׁ עֲסָקִים הָיִיתִי, מַנְכָּ"ל, תַּחַת יָדַי עַשְׂרוֹת פּוֹעֲלִים, כָּל מַחְשְׁבוֹתַי רַק בְּקַרְיֵרָה, כָּבוֹד, עוֹד כֶּסֶף וְעוֹד כֶּסֶף, בִּלּוּיִים, בִּזְבּוּזִים... כַּיָּדוּעַ הָעוֹלָם הוּא כְּגַלְגַּל, הִתְהַפֵּך עָלַי הַגַּלְגַּל לַאֲחוֹרָיו, יָרַדְתִּי מִכָּל הָעֲסָקִים, הוֹצָאָה לַפֹּעַל, נוֹשִׁים, אִיּוּמִים, פְּשִׁיטַת רֶגֶל, וְהִגַּעְתִּי עַד פַּת לֶחֶם, וּמִלְּבַד זֹאת, בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה גַּם הָאִשָּׁה נָטְתָה מִמֶּנִּי, הִתְגָּרַשְׁנוּ, הָאִשָּׁה לָקְחָה מַה שֶּׁיָּכְלָה וְכַמּוּבָן גַּם אֶת הַיְלָדִים... נִשְׁאַרְתִּי עָרֹם... עָרֹם בְּמָמוֹנִי, עָרֹם בְּנַפְשִׁי, לְלֹא שִׂמְחָה, דִּכָּאוֹן, עַצְבוּת...

אֲבָל אֵיךְ אוֹמְרִים, לַגּוֹי יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת יְחִידָה בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה, לְהִתְאַבֵּד...!

לַיְּהוּדִי יֵשׁ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת, אוֹ לְהִתְאַבֵּד, אוֹ לָלֶכֶת לְבֵית כְּנֶסֶת...!

שֶׁכֵּן מִי יְקַבֵּל יְהוּדִי בְּמַצָּב נוֹאָשׁ אִם לֹא חֲבֵרָיו בְּבֵית כְּנֶסֶת, שָׁם נִמְצָאִים יְהוּדִים טוֹבִים שֶׁיְּעוֹדְדוּהוּ וִיחַזְּקוּהוּ.

וּבְכֵן הֶחְלַטְתִּי בְּחַסְדֵּי ה' לָלֶכֶת לָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל בֵּית כְּנֶסֶת.

הִתְחַלְתִּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאַחַר כָּךְ גַּם לִלְמֹד, וּלְמָה הִגִּיעַ יְהוּדִי זֶה כְּהַיּוֹם?

יֵשׁ לוֹ יְשִׁיבָה מְפֹאֶרֶת שֶׁבְּנָאָהּ בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת מֵעַל הַטֶּבַע מַמָּשׁ, בָּהּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְעַד הַבֹּקֶר, וְכֵן אַחַר כָּךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְכֵן הִצְלִיחַ אָדָם זֶה לְהִתְחַתֵּן וּלְהָקִים בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ, וְזָכָה לִילָדִים וּלְבַיִת מְפֹאָר, וּלְאַחַר מִכֵּן אַף חָזְרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים מֵאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ: "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ".

וְאָז אוֹמֵר לִי אוֹתוֹ יָדִיד, הַרְבֵּה חֲסָדִים עָשָׂה עִמִּי ה', וְיָכוֹל אֲנִי לִמְנוֹת עֲשָׂרוֹת מֵהֶם מִיָּד, וּכְשֶׁבָּא אֲנִי לַחֲשֹׁב אֵיזֶה חֶסֶד רָאוּי לִי לִמְנוֹתוֹ בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְכָל חַסְדֵּי ה' עִמִּי, הֲלֹא זֶה הַפְּשִׁיטַת רֶגֶל שֶׁהָיְתָה לִי, הַנּוֹשִׁים, הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל, הָאִיּוּמִים, אֵלּוּ הַחֲסָדִים שֶׁבַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן אֵלּוּ שֶׁהֱבִיאוּנִי לַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתִי, וְעַל טוֹבָתִי הַנִּצְחִית.

שׁוֹאֲלִים חֲזַ"ל בִּגְמָרָא פְּסָחִים (נ:) עַל הַפָּסוּק וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאֶרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וְכִי עַתָּה אֵין ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וְרַק לֶעָתִיד בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד? מְשִׁיבָה הַגְּמָרָא, עַתָּה מְבָרְכִים אָנוּ עַל הַטּוֹב בִּרְכַּת - "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", וְעַל הָרָע בִּרְכַּת - "דַּיָּן הָאֱמֶת", אוּלָם לֶעָתִיד יְבָרְכוּ אַךְ וְרַק בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב".

וְיֵשׁ לְהָבִין אֶת תְּשׁוּבַת הַגְּמָרָא, מָה הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה, שֶׁכֵּן לִכְאוֹרָה הַשְּׁאֵלָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, מַהוּ שֶׁכָּתוּב "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", וַהֲלֹא עַתָּה כְּמוֹ כֵן הִנּוֹ אֶחָד.

הַתְּשׁוּבָה הִיא כָּךְ.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וּשְׁמוֹ הַכַּוָּנָה לְהַנְהָגָתוֹ, שֶׁכֵּן כְּפִי הַנְהָגָתוֹ כָּךְ מִשְׁתַּנֶּה שְׁמוֹ, כַּאֲשֶׁר דָּן הוּא אֶת הָעוֹלָם נִקְרָא דַּיָּן, אֱלֹקִים, וּכְשֶׁמִּתְחַסֵּד עִם הָעוֹלָם נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן, כְּלוֹמַר, בְּוַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, אֶלָּא שֶׁהַנְהָגָתוֹ מִשְׁתַּנָּה כְּפִי הַנְהָגַת הַבְּרִיּוֹת לְדוּנָם כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם.

כְּשֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ", הִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה לִשְׁאֹל, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד, וְאִם כֵּן הַנְהָגָתוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא אַחַת, וְאָכֵן שֶׁמִּשְׁתַּנָּה הִיא כְּלַפֵּי הַנִּרְאֶה לָעַיִן כְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אוּלָם בְּשָׁרְשָׁהּ חַיָּב שֶׁתְּהֵא אַחַת שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד, וְאָז גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, וּבְזֶה הֵשִׁיב לוֹ, שֹׁרֶשׁ מִדּוֹתַי הוּא אַךְ וְרַק חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְגַם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁהַנְהָגָתִי דִּין, זֶה בְּעֶצֶם רַחֲמִים, שֶׁכֵּן גַּם הַדִּין מַטְרָתוֹ לְיַשֵּׁר אֶת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג אֶת הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, כָּךְ שֶׁבַּשֹּׁרֶשׁ אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מִדַּת הָרַחֲמִים.

וְעַכְשָׁו יוּבַן תְּשׁוּבַת הַגְּמָרָא.

עַתָּה נִרְאֶה לָעַיִן שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ב' הַנְהָגוֹת כִּבְיָכוֹל, הַנְהָגַת חֶסֶד, וְהַנְהָגַת דִּין, אוּלָם לֶעָתִיד יִתְגַּלֶּה שֶׁאֵין כִּי אִם הַנְהָגַת חֶסֶד בִּלְבַד שֶׁזּוֹ הַנְהָגָה הַשָּׁרְשִׁית הַיְחִידָה שֶׁל הַבּוֹרֵא.

וְאִם תֹּאמַר, הֵיאַךְ יִוָּכַח לֶעָתִיד שֶׁהַנְהָגָתוֹ הַשָּׁרְשִׁית שֶׁל הַבּוֹרֵא הִיא אַךְ וְרַק טוֹב בְּכָךְ שֶׁנְּבָרֵךְ רַק אֶת בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הֲלֹא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁנְּבָרֵךְ אַךְ וְרַק בְּרָכָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֶעָתִיד לֹא יְהֵא שׁוּם רַע בָּעוֹלָם, שֶׁכָּךְ מְבֻשָּׂרִים אָנוּ עַל פִּי נְבִיאֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֶּעָתִיד יְהֵא שֶׁפַע רַב וְרַק טוֹב, לֹא מָוֶת, לֹא חֹלִי, לֹא עֶצֶב וְיָגוֹן, אִם כֵּן בַּמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא שֶׁהַנְהָגַת ה' הִיא אַךְ וְרַק בְּמִדַּת הַחֶסֶד בְּכָךְ שֶׁבִּרְכָתֵנוּ לֶעָתִיד תְּהֵא אַךְ וְרַק הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, שֶׁבִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, תְּהֵא לֶעָתִיד לֹא רַק עַל הַטּוֹב שֶׁיֵּיטִיב עִמָּנוּ ה' לֶעָתִיד, אֶלָּא גַּם עַל הָרָע שֶׁסָּבַלְנוּ בַּגָּלוּת בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ. שֶׁכֵּן אָז יִוָּדַע שֶׁגַּם הַנְהָגַת הַדִּין, בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא לְשֵׁם חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְאָז לֶעָתִיד יְבָרְכוּ עַל הָרָע שֶׁסָּבַלְנוּ בַּגָּלוּת, "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב", שֶׁכֵּן אָז יִפָּקְחוּ עֵינֵינוּ וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ לְטוֹבָה, וְאָז יִתְגַּלֶּה שֶׁה' אֶחָד וּכְמוֹ כֵן שֹׁרֶשׁ הַנְהָגָתוֹ הִיא כְּמוֹ כֵן אַחַת, רַק חֶסֶד וְרַחֲמִים, וּכְפִי שֶׁגִּלָּה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהַנְהָגָתוֹ הִיא י"ג מִדּוֹת שֶׁבְּשָׁרְשָׁם כֻּלָּם רַחֲמִים.

54. סיפור בקשר להנזכר

סִפֵּר לִי יְהוּדִי אֶחָד שֶׁסָּבַל רַבּוֹת מֵחֲרָדוֹת, וּלְאַחַר תְּקוּפָה הִשְׁתַּפֵּר מַצָּבוֹ, וְכָךְ אָמַר לִי אֲנִי מוֹדֶה לַה' עַל תְּקוּפָה זוֹ שֶׁל הַחֲרָדוֹת שֶׁכֵּן אֵלּוּ יִשְּׁרוּ אוֹתִי, וְאִם לֹא הֵם הָיִיתִי מַגִּיעַ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית לְלֹא סָפֵק. וְכָךְ הִסְבִּיר דְּבָרָיו.

מִטִּבְעִי אֲנִי נָגוּעַ בְּמִדַּת הַקִּנְאָה לִמְאֹד, סָבַלְתִּי מִזֶּה נוֹרָאוֹת בְּבַחֲרוּתִי בְּחַיֵּי הַחֶבְרָה לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בָּחוּר יוֹתֵר מַצְלִיחַ מִמֶּנִּי, יוֹתֵר חָכָם מִמֶּנִּי יוֹתֵר יָפֶה מִמֶּנִּי, וּמַמָּשׁ הָיִיתִי בְּמַצָּב שֶׁנֶּאֱכַלְתִּי מִקִּנְאָה, עַד כְּדֵי שֶׁפָּגְעָה בִּי מִדָּה רָעָה זוֹ בִּבְרִיאוּתִי, בַּאֲכִילָה וּבְשֵׁנָה וְכַיּוֹצֵא.

הִגַּעְתִּי לְגִיל הַחֲתֻנָּה, הִתְחַתַּנְתִּי עִם אִשָּׁה בָּרוּךְ ה' יִרְאַת ה' בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת, אוּלָם יֵצֶר הַקִּנְאָה שֶׁלִּי לֹא שָׁקַט וְלֹא נָח, לָמָּה מִהַרְתָּ... יָכְלוּ לִהְיוֹת לְךָ אֶפְשָׁרֻיּוֹת אֲחֵרוֹת, אִשָּׁה יוֹתֵר טוֹבָה, יוֹתֵר נָאָה... וְכַיּוֹצֵא, וּכְדֶרֶךְ הַקַּנָּאִים שֶׁעוֹשִׂים "הַשְׁוָאוֹת" וְלֹא מְרֻצִּים וְלֹא שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם.

מִדָּה זוֹ הֱבִיאָתַנִי לְזַלְזֵל בְּאִשְׁתִּי, לָרִיב עִמָּהּ, לְהַשְׁפִּילָהּ עַל לֹא עָווֹן בְּכַפָּהּ, שֶׁכֵּן בֶּאֱמֶת הָיְתָה הִיא אִשָּׁה טוֹבָה מְאֹד.

לְאַחַר תְּקוּפָה לֹא אֲרֻכָּה שֶׁכָּזוֹ, נָפַלְתִּי לְחֹלִי הַחֲרָדוֹת, וּמָה אֹמַר לְךָ, בִּן רֶגַע נָפְלָה וְיָרְדָה מִמֶּנִּי מִדַּת הַקִּנְאָה, שֶׁכֵּן מֵעַתָּה כָּל רֹאשִׁי הָיָה נָתוּן בִּבְרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שֶׁלִּי, וְכָל כֻּלִּי הָיִיתִי תְּפִלָּה אַחַת בִּלְבַד, לִהְיוֹת בָּרִיא...! דַּי לִי בְּפַת לֶחֶם, דַּי בְּקוֹרַת גַּג שֶׁתִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, מֵאָז הִסְתַּכַּלְתִּי עַל אִשְׁתִּי כְּלוּקְסוּס שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, וּבִפְרָט שֶׁהִיא הָיְתָה מְעוֹדֶדֶת וּמַרְגִּיעָה, אֲנִי רָאִיתִי בָּהּ כְּ"מַלְאָךְ רְפָאֵל", שֶׁנִּשְׁלַח מִן הַשָּׁמַיִם לְרַפֹּאתֵנִי, וּמַמָּשׁ בִּתְקוּפָה זוֹ הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנִּי כָּל תְּחוּשׁוֹת הַקִּנְאָה מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם, מִנִּי אָז הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתִי וְעַל מַטְּרַת חַיַּי בָּעוֹלָם, וְאַף שֶׁהָיִיתִי כָּל הַזְּמַן "בֶּן תּוֹרָה", עִם כָּל זֶה לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתִי בְּמַצָּבִי הַקּוֹדֵם בְּשׁוּם אֹפֶן לְהֵחָלֵץ מִמִּדָּה רָעָה זוֹ, וְהִיא אֲכָלַתְנִי וְהִכְּתָה בִּי קָשׁוֹת, וּבְאֶמְצָעוּת הַחֲרָדוֹת נֶחְלַצְתִּי מִמִּדָּה רָעָה זוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּנָקֵל. כַּמָּה כָּמוֹהוּ יְכוֹלִים לְהָעִיד שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹפָעַת הַחֲרָדוֹת נִשְׁקְטוּ יִצְרֵיהֶם, יִצְרֵי הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. הַגַּאֲוָה, הַכַּעַס, הַקִּנְאָה, וְכַיּוֹצֵא. וְכֵן יִצְרֵי תַּאֲווֹתֵיהֶם, חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, הַבִּלּוּי וְהַבִּזְבּוּז, הַמּוֹתָרוֹת וְהַלּוּקְסוּס, שֶׁכֵּן לָמְדוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחַיִּים, לְהַעֲרִיךְ כָּל מַשֶּׁהוּ שֶׁל בְּרִיאוּת. כָּל מַשֶּׁהוּ שֶׁל מָזוֹן, רִהוּט, וְכַיּוֹצֵא, לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ, זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁבּוֹחֵר לוֹ הַבּוֹרֵא כְּפִי חָכְמָתוֹ לְיַשֵּׁר אֶת בְּרִיּוֹתָיו וְלַהֲבִיאָם לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

55. היסורים אינם לעונש אלא לתוכחת מוסר

אֲחַדֵּשׁ לָכֶם עַתָּה חִדּוּשׁ, וַאֲקַוֶּה שֶׁהוּא נָכוֹן אִם יַסְכִּימוּ עִמִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל חַכְמֵי הַמּוּסָר, שֶׁכֵּן נִשְׁמָע הַדָּבָר כְּחִדּוּשׁ וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא אֲמִתִּי.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: "שְׂכַר מִצְווֹת בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא", כְּלוֹמַר בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה אֵין מֻשָּׂג שֶׁל שְׂכַר מִצְוָה, שֶׁכֵּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא שָׁוֶה בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם עַל מִצְוָה אַחַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּאָבוֹת: "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה", וּמַה שֶּׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁבְּאִם נִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת יֵיטִיב לָנוּ ה' בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּבָר בֵּאֵר זֹאת הָרַמְבַּ"ם בְּסוֹף הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה (פ"ט) שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁשְּׂכַר מִצְווֹת הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא כַּוָּנַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּאִם נִשְׁמֹר מִצְווֹת, יֵיטִיב לָנוּ ה' בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּעֹשֶׁר בְּכָבוֹד בְּבָנִים וּבָנוֹת, בִּישִׁיבָה לָבֶטַח וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁבְּכָךְ נוּכַל לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם עוֹד מִצְווֹת בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וּכְמָשָׁל פּוֹעֵל חָרוּץ הַמְשָׁרֵת אֶת מַעֲבִידוֹ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּכָל לִבּוֹ וְכֹחוֹ, אֲזַי הַבַּעַל הַבַּיִת מְשַׁפֵּר תְּנָאָיו שֶׁל פּוֹעֵל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָפִיק מִמֶּנּוּ תּוֹעֲלִיּוֹת מְרַבִּיּוֹת בְּיֶתֶר שְׂאֵת מֵאֲשֶׁר קֹדֶם כְּשֶׁהַתְּנָאִים שֶׁל הַפּוֹעֵל הָיוּ מַגְבִּילִים אֶת יְכָלְתּוֹ.

כֵּן מַבְטִיחַ ה' שֶׁאִם נִשְׁמֹר מִצְווֹת יְשַׁפֵּר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תְּנָאֵי חַיֵּינוּ כְּדֵי שֶׁבְּכָךְ נְסַפֵּק לְעַצְמֵנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכַמּוּבָן שֶׁהַכֹּל כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת שֶׁל שְׂכַר מִצְווֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר", כְּלוֹמַר כָּל הַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה וּמְקַיְּמָהּ בַּתְּנָאִים הַמַּגְבִּילִים - מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר - עִם אֶפְשָׁרֻיּוֹת רַבּוֹת שֶׁעִמָּהֶם יוּכַל לְהַרְבּוֹת תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אוּלָם לֹא שֶׁזֶּה שְׂכַר מִצְווֹתָיו, שְׂכַר מִצְווֹתָיו הוּא לָעוֹלָם הַבָּא.

וּבְכָאן יָבוֹא חִדּוּשֵׁנוּ, שֶׁכְּמוֹ כֵן: עֹנֶשׁ בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא! כָּאן בְּעוֹלָמֵנוּ אֵין מֻשָּׂג שֶׁל עֹנֶשׁ, עֹנֶשׁ הוּא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְשָׁם הֲלֹא הָעֹנֶשׁ הוּא עֹנֶשׁ כָּבֵד, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר הָרַמְבַּ"ן, שָׁעָה בְּגֵיהִנֹּם קָשָׁה יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל יִסּוּרֵי אִיּוֹב, כְּמוֹ שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא נִתָּן הַשָּׂכָר הָאֲמִתִּי, כָּךְ בָּעוֹלָם הַבָּא נִתָּן הָעֹנֶשׁ הָאֲמִתִּי, וְאִלּוּ בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה אֵין מֻשָּׂג שֶׁל עֹנֶשׁ, אֶלָּא כָּל יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה אֵינָם אֶלָּא תּוֹכַחַת מוּסָר מֵאַהֲבָה וּמֵחֶמְלָה יְתֵרָה שֶׁאוֹהֵב וְחוֹמֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עַמּוֹ לַהֲבִיאָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק: אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ.

וְעוֹד דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ" מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִים, שֶׁכֵּן בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה חָרֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת נִצְחִיּוּתוֹ, וְלָכֵן נוֹהֵג בּוֹ פְּעָמִים בְּמִדַּת הַדִּין הַקָּשָׁה לֹא בְּמַטָּרָה לְהַעֲנִישׁוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. וּכְמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ בַּסִּפּוּרִים הָאַחֲרוֹנִים, וְעוֹד רַבּוֹת כָּהֵנָּה.

וְכַמּוּבָא בַּחֲזַ"ל, שֶׁהָעֲנִיּוּת יָפָה לְיִשְׂרָאֵל כְּסֶרֶט אָדֹם עַל סוּס לָבָן, וּבֵאֵר שָׁם הַמַּהַרְשָׁ"א לִרְמֹז עִנְיָן: אִם יִהְיוּ חַטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִי כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, הָעֲנִיּוּת הִיא מֵהַכַּפָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁמָּצָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן הָעֲנִיּוּת שׁוֹבֶרֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמַכְנִיעָתוֹ, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר לא, יא): כָּל הַיִּסּוּרִים בְּכַף מֹאזְנַיִם אַחַת, וְהָעֲנִיּוּת בְּכַף שְׁנִיָּה - מַכְרִיעָה אֶת כֻּלָּם, שֶׁכֵּן הָעֲנִיּוּת מַשְׁפִּילָה לָאָדָם בְּשִׁפְלוּת עַד לֶעָפָר, וְלָכֵן הֶעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת - שֶׁכֵּן מֵחֲמַת שִׁפְלוּתוֹ חַיָּיו אֵינָם חַיִּים.

וְעוֹד אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אֵין רְאוּיִין לִהְיוֹת דְּווּיִין וּסְחוּפִים זָבִים וּמְצֹרָעִים אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל, וְלָמָּה יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה גַּם בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: כַּמָּה מְנֻגַּעַת אֻמָּה זוֹ.

הֲרֵי שֶׁעִקַּר הַיִּסּוּרִים נוֹעֲדוּ לְיִשְׂרָאֵל לְיַשְּׁרָם לְנִצְחִיּוּת, וּמַה שֶּׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְיַסְּרִים זֶהוּ רַק מִפְּנֵי כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהַמְנֻגָּעִים וּבַעֲלֵי הַמּוּמִין וְהַמְיֻסָּרִים נִמְצָאִים רַק בְּעַם יִשְׂרָאֵל.

וְכָךְ מֵבִיא בְּסֵפֶר "גִּדּוּלֵי מוּסָר" להגר"ג אַיְזְמַן זָצָ"ל בְּשֵׁם הַסַּבָּא מִקֶּלֶם, עוֹלָם שֶׁלָּנוּ הוּא עוֹלָם מְפֻנָּק, כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם נוֹהֲגִים בָּהּ בְּפִנּוּק, מִיָּד כְּשֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ... כָּל מִי שֶׁבָּא לָשׁוּב מְקַבְּלִין אוֹתוֹ... וְלֹא דַּי בָּזֹאת, אֶלָּא אַף מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה, כָּל מִצְוָה, צְדָקָה, חֶסֶד, תּוֹרָה מִתְקַבְּלִים בִּמְאוֹר פָּנִים... אוּלָם בָּעוֹלָם הַבָּא, נִגְמַר, אֵין פִּנּוּקִים, אֵין לְךָ אֶלָּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שֶׁטָּרַחְתָּ עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

56. במה יוודע אהבת האדם לבוראו אם לא בשעת תוקף צערו

אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (משלי י, יב): עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹהֵב בֶּאֱמֶת לַחֲבֵרוֹ, יַבְלִיג עַל טָעֻיּוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וִיכַסֶּה עָלָיו, יְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וְלֹא יִתֵּן שֶׁהַפְּשָׁעִים יַשְׁפִּיעוּ עַל חֹזֶק הָאַהֲבָה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, וּכְמוֹ אָב וּבְנוֹ, שֶׁהַבֵּן עוֹשֶׂה פְּשָׁעִים לֹא מְעַטִּים, וְעִם כָּל זֶה יֹאהֲבֶנּוּ אָבִיו, שֶׁכֵּן אַהֲבַת אָבִיו אֵלָיו הִנָּהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית.

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כַּאֲשֶׁר הַבֵּן הוּא גַּם רוֹפֵא, וּמְנַתֵּח הוּא אֶת אָבִיו הַחוֹלֶה, בְּוַדַּאי שֶׁ"פֶּשַׁע זֶה" שֶׁהוֹלֵךְ הַבֵּן וּמְנַתֵּח לְאָבִיו לֹא יַשְׁפִּיעַ עַל חֶשְׁבּוֹן הָאַהֲבָה שֶׁל הָאָב לִבְנוֹ. אַדְרַבָּא, יַגְדִּיל הָאָב אַהֲבָתוֹ לִבְנוֹ שֶׁמַּצִּיל הוּא אֶת חַיָּיו.

בַּמֶּה יִוָּדַע אַהֲבָתֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ, שֶׁהִנָּהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר אָנוּ בְּנִסָּיוֹן שֶׁל: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ הֲלֹא נִצְטַוִּינוּ וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּמַצָּב נַפְשִׁי קָשֶׁה: חֲרָדוֹת, דִּכְאוֹנוֹת, בִּלְבּוּלִים, וְעִם כָּל זֶה מְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ שֶׁתּוֹפָעָה זוֹ הִיא מֵאֵת ה' הַמְנַהֲגֵהוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְלֹא מֵסִיר אַהֲבָתוֹ מִבּוֹרְאוֹ, וּכְאָמְרֵנוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית: "וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָּסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים", וְהַכַּוָּנָה שֶׁתִּתָּקַע אַהֲבַת ה' בְּלִבֵּנוּ לְאָהֲבוֹ בְּכָל מַצָּב, וְלֹא תּוּסַר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים בְּכָל מַצָּב שֶׁיְּנַהֲגֵנוּ בּוֹ הַבּוֹרֵא. (וּמִסְתַּבֵּר שֶׁזּוֹ הַכַּוָּנָה בִּתְפִלָּה זוֹ וְלֹא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יָסִיר אַהֲבָתוֹ מֵאִתָּנוּ. אֵין צֹרֶךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁמֹר אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִשְׁתַּנֶּה, וּמֵאַחַר וְהוּא אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֵין אַהֲבָה זוֹ נִתֶּנֶת לְשִׁנּוּיִים, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם") וּבְכֵן זֶה הָאָדָם שֶׁהַבּוֹרֵא נֶאֱמָן עָלָיו גַּם בְּמַצָּב שֶׁל הַנְהָגַת דִּין וְיִסּוּרִים, זֶהוּ הַמַּאֲמִין הַשָּׁלֵם, זֶהוּ הָאוֹהֵב הָאֲמִתִּי שֶׁעִם כָּל הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ בְּדִין - בְּחִינַת פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָתוֹ לְבוֹרְאוֹ עַל הַכֹּל בִּהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב וְטוֹב הוּא לַכֹּל.

57. העיקר המבוקש הוא ללחום ולא דווקא לנצח

הִבְהַרְנוּ עַד כֹּה שֶׁהַתְּפִלָּה בִּשְׁפִיכַת הַלֵּב לַה' הִיא תְּרוּפָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים נִסְתָּם מַעְיַן הַתְּפִלָּה לַה' מִסִּבַּת נְפִילָה בַּחֵטְא, שֶׁכֵּן אָז תְּחוּשַׁת הָאָדָם, וְכִי בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה יִשְׁמַע ה' תְּפִלָּתִי...?! הֲלֹא נֶאֱמַר: "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי"?! וּבְכֵן בְּסִפְרֵנוּ "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם", הֶאֱרַכְנוּ לְבָאֵר שֶׁאַהֲבַת ה' לָאָדָם הִיא מַתְמֶדֶת וְלֹא נִתֶּנֶת לְשִׁנּוּיִים, אַהֲבַת ה' לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הִנָּהּ אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי מֵאִיר: יִשְׂרָאֵל, בֵּין בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וּבֵין בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ קְרוּיִים "בָּנִים".

נִתְבּוֹנֵן, הֲיֵשׁ אָב שֶׁיִּדְחֶה אֶת בְּנוֹ הַשָּׁב אֵלָיו, הֲיֵשׁ אָב שֶׁיִּדְחֶה אֶת בְּנוֹ הֶחָפֵץ בְּקִרְבַת אָבִיו וּבָא מִתּוֹךְ חֲרָטָה וְרָצוֹן לְשַׁנּוֹת דַּרְכּוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו.

וְכָאן יֶשְׁנָהּ נְקֻדָּה חֲשׁוּבָה שֶׁבְּעֶצֶם הַכֹּל תָּלוּי בִּידִיעָתָהּ. שֶׁאִלְמָלֵי שִׂימַת הַלֵּב עָלֶיהָ כִּמְעַט שֶׁאֵין לִמְבַקֵּשׁ ה' תְּקוּמָה. וַהֲלֹא הִיא שְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁשּׁוֹאֵל כָּל "מְבַקֵּשׁ ה'": נִסִּיתִי לֹא בִּמְעַט לְהִתְגַּבֵּר, וְכֵן נִצַּחְתִּי אֶת יִצְרִי פְּעָמִים מִסְפָּר, אוּלָם לֹא בִּמְעַט נִצְּחַנִי יִצְרִי, וְכָךְ סוֹבֵב הַדָּבָר וְחוֹזֵר חֲלִילָה עַד כְּדֵי יֵאוּשׁ מֵרָצוֹן לְהֶמְשֵׁכִיּוּת הַמִּלְחָמָה?

עַל כָּךְ יֵשׁ לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית, שֶׁאוּלַי נִרְאֵית מְחֻדֶּשֶׁת:

הַמְבֻקָּשׁ מֵהָאָדָם הוּא כְּלָל לֹא לְנַצֵּחַ, אֶלָּא לְהִלָּחֵם. לְנִצְחוֹנוֹת דָּרוּשׁ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת הַנִּתֶּנֶת לְבַסּוֹף, כְּשֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מַחֲלִיטִים. אֲבָל כְּדֵי שֶׁיַּחֲלִיטוּ מִן הַשָּׁמַיִם לִתֵּן לְךָ אֶת מַתְּנַת הַנִּצָּחוֹן, דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ אֶת מַאֲמַץ הַלְּחִימָה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁהַמְּעִידוֹת יִתָּכֵן וְתִהְיֶינָה וַאֲפִלּוּ תְּכוּפוֹת, וּבִפְרָט בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל עַכְשָׁו. וְאִם כֵּן, נִתְבּוֹנֵן, הַאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ כָּל פַּעַם לְנַצֵּחַ?! הֲרֵי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. וְכִי יִתָּכֵן שֶׁיּוּכַל מִישֶׁהוּ לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא נִכְשַׁל מֵעוֹלָם?! יָכוֹל מִישֶׁהוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו יְרִידוֹת וּנְפִילוֹת רַבּוֹת, וְלוּ יְהֵא זֶה גַּם אָדָם גָּדוֹל, הֲלֹא עַל זֶה כְּבָר הִתְאוֹנֵן הַגָּאוֹן ר' יִצְחָק הוּטְנֶר בַּעַל הַ"פַּחַד יִצְחָק" בְּאָמְרוֹ: כּוֹתְבִים עַל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַנְהָגוֹתֵיהֶם מַעֲלוֹתֵיהֶם מַדְרֵגוֹתֵיהֶם, מוֹפְתֵיהֶם אֲבָל מַדּוּעַ מִתְעַלְּמִים מִלִּכְתֹּב אֶת דֶרֶךְ עֲלִיָּתָם שֶׁהָיְתָה רְצוּפָה קְשָׁיִים וְנִסְיוֹנוֹת לָרֹב, הֲלֹא זֶה עִקַּר הַלִּמּוּד שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מִתּוֹלְדוֹת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" הַ"בֶּן אִישׁ חַי" הַ"חֲזוֹן אִישׁ", וְכֵן כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. [כַּמּוּבָן שֶׁנִּסְיוֹנוֹתֵיהֶם הֵמָּה בַּדְּרָגוֹת שֶׁלָּהֶם].

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ, בִּירִידַת הַדּוֹרוֹת, תְּשׁוּשֵׁי הַכֹּחַ, מְחֻסְּרֵי יַצִּיבוּת, וּמֵאִידָךְ נוֹסַף עָלֵינוּ רִבּוּי הַנִּסְיוֹנוֹת לְאֵין שִׁעוּר בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת, הָכֵיצַד יִתָּכֵן שֶׁנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ תָּמִיד לְנַצֵּחַ מִבְּלִי לִמְעֹד? הֲרֵי זֶה שֶׁקֶר גָּדוֹל לוֹמַר כָּךְ. וְחַיָּבִים אָנוּ לוֹמַר, שֶׁהַמְבֻקָּשׁ מֵאִתָּנוּ - לְהִלָּחֵם וּלְהַתְחִיל כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ בִּגְדָרִים וּבְעֵצוֹת מְחֻדָּשׁוֹת, וְגַם אִם נָפַלְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּאוֹתוֹ יוֹם וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה - לְהַתְחִיל כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וּבְזֶה אָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ. פָּשׁוּט לֹא לִנְטֹשׁ אֶת מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה. עִם הַפְּצִיעוֹת, עִם הַכְּאֵבִים, לַחְבֹּשׁ אוֹתָם חֲבִישָׁה זְמַנִּית, וּכְחַיָּל נֶאֱמָן לָקוּם בִּשְׁאֵרִית הַכֹּחַ לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

הֲיֵשׁ הִצְטַיְּנוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ בִּפְרָט בְּיָמֵינוּ?! הֲיֵשׁ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ, חַסְרֵי עֵצָה, דּוֹר יָתוֹם הַמִּתְמוֹדֵד בִּמְעַט יְדִיעָתוֹ, בִּמְעַט כֹּחוֹ, עַל מַה שֶּׁכֵּן כְּבָר אֶפְשָׁר לְהִתְמוֹדֵד?!

וּבָרוּר הוּא, שֶׁאִם אַתָּה אָכֵן עוֹשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלֶיךָ, וְהוּא לְהַתְחִיל כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ - הֲרֵי שֶׁאָהוּב אַתָּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כִּי מָה אִכְפַּת לְךָ מֵהַיְרִידוֹת וְהַמְּעִידוֹת שֶׁעָבַרְתָּ, הֲלֹא בֵּין כֹּה הֵמָּה בִּלְתִּי נִמְנָעוֹת, וְכֵן דֶּרֶךְ הַגְּדִילָה - מִנְּפִילוֹת וְקִימוֹת. אֶת כָּל הַנְּפִילוֹת אֶפְשָׁר בַּסּוֹף לְתַקֵּן. חֲרָטָה עַל הֶעָבָר, תְּשׁוּבָה וִדּוּי, מְתַקְּנִים הַכֹּל. הָעִקָּר שֶׁלֹּא לִנְטֹשׁ אֶת כְּלֵי הַמַּעֲרָכָה וּלְהָרִים יָדַיִם כְּשָׁבוּי וְנִכְנָע לָאוֹיֵב.

עוֹד הָיָה אוֹמֵר ר' יִצְחָק הוּטְנֶר זָצָ"ל: "שֶׁבַע יִפֹּל צַדִּיק וְקָם" - אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁכָּאן בָּא הַכָּתוּב לְהַשְׁמִיעֵנוּ מַעֲלַת הַצַּדִּיק בְּזֶה שֶׁנּוֹפֵל וְקָם, וְלֹא מְבִינִים שֶׁכָּאן בָּא לוֹמַר לָנוּ מַהוּת דֶּרֶךְ גְּדִילַת הַצַּדִּיק, שֶׁהִיא רַק דֶרֶךְ שֶׁבַע יִפֹּל וְקָם, שֶׁדֶּרֶךְ הַנְּפִילוֹת וְהַקִּימוֹת צוֹמֵחַ צַדִּיק, וְזֶהוּ הַתְּנַאי לִצְמִיחַת הַצַּדִּיק.

אִם כֵּן, מַה בְּכָךְ שֶׁהִתְחַלְתָּ כַּמָּה פְּעָמִים וְלֹא הִצְלַחְתָּ. תִּמְנֶה אֶת הַהַצְלָחוֹת, לֹא אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת. שִׂים לֵב עַל מַה שֶּׁכֵּן הִצְלַחְתָּ לָקוּם וּלְנַצֵּחַ.

סִפּוּר בָּעִנְיָן הַנִּזְכָּר

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמַּשְׁגִּיחִים כָּאן בִּירוּשָׁלַיִם סִפּוּר נִפְלָא עַל כָּךְ.

אֶחָד בָּא לַסְּטַיְפְּלֶר זצוק"ל וְאָמַר לוֹ: רַבֵּנוּ, אֲנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה. שְׁאָלָהוּ הָרַב הַאִם גַּם אַתָּה מְנַצֵּח, עָנָהוּ אוֹתוֹ אֶחָד: אֲבָל אֲנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה. שְׁאָלָהוּ שׁוּב הָרַב: אֲבָל לִפְעָמִים אַתָּה כֵּן מְנַצֵּחַ? עָנָה לוֹ שׁוּב: רַבִּי, לֹא הִגַּעְתִּי לְכָאן בִּשְׁבִיל הַנִּצְחוֹנוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַכִּשְׁלוֹנוֹת. שְׁאָלָהוּ שׁוּב הָרַב: בְּכָל זֹאת, תַּעֲנֶה לִי אִם לִפְעָמִים אַתָּה כֵּן מְנַצֵּח. אוֹ אָז הֵבִין הַתַּלְמִיד כְּבָר אֶת שְׁאֵלַת הָרַב וְעָנָהוּ: אֱמֶת, לֹא מְעַט פְּעָמִים בְּוַדַּאי אֲנִי מְנַצֵּחַ. אָמַר לוֹ הַסְּטַיְפֶּלֶר: וּבְכֵן, לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, לֵךְ בְּנִצְחוֹנוֹת אֵלּוּ וַאֲפִלּוּ הֵם מוּעָטִים, עֲלֵיהֶם תָּשִׂים לִבְּךָ, מֵהֶם תִּשְׁאַב כֹּחַ וְעִדּוּד וְתַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

הָרַב הִבְחִין בְּתַלְמִיד זֶה שֶׁהִנּוֹ שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, שֶׁכֵּן כָּל הִסְתַּכְּלוּתוֹ הִיא אַךְ וְרַק עַל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ כְּלָל שֶׁה' אִתּוֹ לֹא מְעַט בְּמַהֲלַךְ הִתְמוֹדְדוּתוֹ, וְהָעֻבְדָּא, שֶׁהִנּוֹ לֹא מְעַט גַּם מְנַצֵּח, וּבְכֵן תְּשׁוּבָתוֹ אֵלָיו הָיְתָה, תִּרְאֶה שֶׁה' עִמְּךָ בַּעֲבוֹדָתְךָ, אַל תִּתְיָאֵשׁ, זוֹ דֶרֶךְ הַגְּדִילָה.

כְּלָל גָּדוֹל בְּיָדֵינוּ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו. וְאִם הַדְּבָרִים אֲמוּרִים עַל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לִמְצֹא גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּדֵי לְהִמָּלֵט מֵהָרָע, וְעִם כָּל זֶה - כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחֲךָ לַעֲשׂוֹת - עֲשֵׂה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַדְּבָרִים אֲמוּרִים לְגַבֵּי הַנִּצְחוֹנוֹת, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא לָאָדָם שֶׁעָשָׂה אֶת הִשְׁתַּדְּלֻיּוֹתָיו וּלְבַסּוֹף נִכְשַׁל.

וְרָאִיתִי בְּמִכְתָּב מֵהַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַסְּטַיְפֶּלֶר זצוק"ל, שֶׁעֶצֶם הַהִתְגַּבְּרוּת וְהַקִּימָה מֵהַנְּפִילָה, הוּא הַתִּקּוּן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְהוּא גּוּפָא הַנִּצָּחוֹן, וְכֵן מוּבָא בְּשׁוּ"ת "בִּנְיָמִין זְאֵב", שֶׁאֵין לְהַחְמִיר בְּתִקּוּנִים עַל זֶה שֶׁהָיָה אָדוּק בַּעֲבֵרָה כַּאֲשֶׁר שָׁב מִמֶּנָּה, שֶׁכֵּן עֶצֶם הַהִתְנַתְּקוּת - אֵין כָּמוֹהָ לְכַפֵּר עַל הַחוֹטֵא, שֶׁכֵּן לְזֶה הָאָדוּק בַּעֲבֵרָה קָשָׁה הַהִתְנַתְּקוּת. וּלְעִנְיָנֵנוּ, הַיּוֹם שֶׁיֶּשְׁנָם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים - הַלְּחִימָה הִיא כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה, עַד שֶׁעֶצֶם זֶה שֶׁהַמְבַקֵּשׁ ה' נִלְחָם, וְאַף שֶׁלֹּא תָּמִיד מְנַצֵּח, יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ בְּכֹחוֹ זֶה לְהִתְעוֹדֵד וְלָקוּם כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וּלְהַאֲמִין שֶׁמִּתְקַבֵּל הוּא בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אֵצֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

וְנִרְאֶה עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה אֱמֶת בְּהַקְדִּים דְּבָרָיו הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זצוק"ל, שֶׁהַיֵּצֶר, שֶׁמְּפַתֶּה לַעֲבֵרָה, אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהִסְתַּפֵּק בַּעֲבֵרָה עַצְמָהּ, אֶלָּא בְּעַצְבוּת וַחֲלִישׁוּת הָרוּחַ שֶׁתִּצְמַח לְאַחַר מִכֵּן.

הָבָה נִתְבּוֹנֵן לְמִי נָכוֹן לִקְרֹא "סוֹחֵר מֻצְלָח": מִי שֶׁעוֹבֵד קָשֶׁה וְגַם מַרְוִיחַ הַרְבֵּה? הֲרֵי סוֹף סוֹף עוֹבֵד הַרְבֵּה; עוֹבֵד הַרְבֵּה וּמַרְוִיחַ קְצָת? בְּוַדַּאי סוֹחֵר לֹא יֻצְלַח הוּא, אֶלָּא מַה הוּא סוֹחֵר מֻצְלָח? מִי שֶׁעוֹבֵד קְצָת וּמַרְוִיחַ הַרְבֵּה.

וְזֶה חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר - יֵצֶר הָרָע. הוּא אוֹמֵר: מַה יֵּצֵא לִי מֵהָעֲבֵרָה שֶׁיַּעֲבֹר הָאָדָם, מָה אֲנִי אַפְסִיד בְּזֶה כָּל כָּךְ? הֲלֹא סוֹף - סוֹף יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה בַּסּוֹף וְאוּלַי גַּם יֵהָפֵךְ לוֹ לִזְכוּת, נִמְצָא שֶׁאֲנִי עוֹבֵד קָשֶׁה וּמַרְוִיחַ קְצָת, וְאוּלַי גַּם מַפְסִיד, לָכֵן מַטְרָתוֹ כְּסוֹחֵר מֻצְלָח - לְהַחְטִיא בְּחֵטְא אֶחָד, וְלִגְרֹם לַחֲלִישׁוּת דַּעַת מְבִיכָה וּמְסַבֶּכֶת כְּתוֹצָאָה מֵאוֹתוֹ חֵטְא. וְכָאן תְּהֵא מַפֶּלֶת הָאָדָם, בִּרְאוֹתוֹ: הִשְׁתַּדַּלְתִּי, לָמַדְתִּי מוּסָר, הִתְפַּלַּלְתִּי, צַמְתִּי, זָעַקְתִּי, נָתַתִּי צְדָקָה, עָשִׂיתִי כָּל מִינֵי סְגֻלּוֹת, וּבְכָל זֹאת נִכְשַׁלְתִּי בְּחֵטְא שֶׁלֹּא צִפִּיתִי לוֹ, הֲיֵשׁ תִּקְוָה לְאֶחָד כָּמוֹנִי?! אֵיזוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי וּבְכָל זֹאת נִכְשַׁלְתִּי. עָשִׂיתִי אֶת הַמַּקְסִימוּם. אִם כֵּן, אֵין טַעַם הֶגְיוֹנִי לַחֲזֹר שׁוּב עַל אוֹתָהּ הִשְׁתַּדְּלוּת כְּשֶׁהִיא נִבְחֲנָה כְּכוֹשֶׁלֶת.

וּבֶאֱמֶת, כַּמָּה כֹּחַ דָּרוּשׁ לְאוֹתוֹ עוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל לַחֲזֹר לְמַצָּבוֹ הַקּוֹדֵם, כַּמָּה נֶאֱמָנוּת דְּרוּשָׁה מֵאוֹתוֹ אָדָם לְבוֹרְאוֹ לִהְיוֹת שׁוּב נִכְנָע וּמִשְׁתַּדֵּל מֵחָדָשׁ. וּלְאֶחָד שֶׁכָּזֶה יֵשׁ לְהָשִׁיב:

אֵין שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת שֶׁהוֹלֶכֶת לְחִנָּם. כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת וּמַאֲמָץ פּוֹעֲלִים פְּעֻלָּתָם קָדִימָה. וְלָכֵן, טָעוּת לְךָ לְהָבִין שֶׁמֵּעַתָּה מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתָ קֹדֶם. זֶה אֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ כְּלָל. הַדָּרוּשׁ מִמְּךָ הוּא פָּשׁוּט לַחֲזֹר עַל אוֹתוֹ מַאֲמָץ וְהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁעָשִׂיתָ בֶּעָבָר, וְלֹא לִפֹּל וְלַחְדֹּל מִמֶּנּוּ, וְזֶהוּ הַנִּצָּחוֹן!

וּבְהִתְבּוֹנְנוּת יוֹתֵר מַעֲמִיקָה, לְכָל אָדָם יֵשׁ בְּחִירָה, וְנִסְיוֹנוֹתָיו בְּרָמַת הַכָּרַת בְּחִירָתוֹ, שֶׁהֲרֵי הָאָדָם הַחֲרֵדִי הַמְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת אֵין יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ לָקוּם וּלְחַלֵּל שַׁבָּת אוֹ לִגְנֹב וְלִשְׁדֹּד, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהִתְעַלָּה כְּבָר מֵעַל נְקֻדַּת הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ בְּנוֹשֵׂא מְסֻיָּם זֶה, וְאָכֵן לֹא בְּכָל מַה שֶּׁאָנוּ נְגוּעִים אָנוּ מִתְנַסִּים, אוּלָם בְּכָל מַה שֶּׁאָנוּ מִתְנַסִּים וְיִצְרֵנוּ תּוֹקְפֵנוּ בּוֹ - בְּוַדַּאי שֶׁאָנוּ נְגוּעִים, אִם כֵּן בְּכָל מַה שֶּׁיִּצְרֵנוּ תּוֹקֵף אוֹתָנוּ וְלִפְעָמִים גַּם מְנַצֵּח אוֹתָנוּ - אִתּוּת הוּא לָנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשְׁלַמְנוּ בּוֹ, וּבִפְרָט הַיִּצְרָא דַּעֲרָיוֹת הַשַּׁיָּךְ גַּם בִּגְדוֹלִים כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא בְּכַמָּה סִפּוּרִים מְפֻרְסָמִים.

וְרַק לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִסְתָּרוֹת, עַד כַּמָּה לִבְחֹן אֶת הָאָדָם וּמָתַי לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת, וּמֵאַחַר שֶׁעֶצֶם הֱיוֹת הַנִּסָּיוֹן תּוֹקֵף אֶת יֵצֶר הָאָדָם, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מֻשְׁלָם הוּא בִּנְקֻדָּה זוֹ שֶׁהוּא מֻתְקָף בָּהּ, וְהַמֻּטָּל עָלָיו לָקוּם כָּל פַּעַם מִמְּעִידָתוֹ וְלִגְדֹר גְּדָרִים וּלְהִשְׁתַּדֵּל יוֹתֵר.

וְאַדְרַבָּא, עִקַּר הַחֲלִישׁוּת דַּעַת צְרִיכָה לִהְיוֹת מֵהַחֹסֶר הִשְׁתַּדְּלוּת וְלֹא מֵהַכִּשָּׁלוֹן. בְּנֵי הָאָדָם נִשְׁבָּרִים מֵהַכִּשָּׁלוֹן אוּלָם אֵינָם מִתְעוֹרְרִים לְהִשָּׁבֵר מִמֶּחְדָּלָם בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וּמִסְתַּפְּקִים בַּעֲבוֹדָתָם אֵיךְ שֶׁהִיא. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם תּוֹבֵעַ מֵעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל מַסְפִּיק, זוֹ דְּאָגָה חִיּוּבִית, וְאֵין בִּדְאָגָה זוֹ לִשְׁבֹּר אֶת הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁאָז אֵינוֹ בְּמַצַּב נְפִילָה, אוּלָם תֵּכֶף לְאַחַר נְפִילָה אֲזַי הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת שְׁלִילִיִּים הֵם, כֵּיוָן שֶׁבִּנְפִילָה זוֹ קִבַּלְתָּ רַק תְּמוּנַת מַצָּבְךָ, וְעִקַּר הַתְּבִיעָה עַל מֶחְדַּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְלֹא עַל עֶצֶם הַנְּפִילָה, "דִּבְעִדְנָא דְּיֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְכַּר לֵיהּ לְיֵצֶר הַטּוֹב כְּלָל". אִם כֵּן, לֹא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכֹּחֲךָ, אֶלָּא פָּשׁוּט לְהִסְתַּבְלֵן בְּעוֹד כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁל נְפִילוֹת וְקִימוֹת, וְאִם כֵּן, אַתָּה רַק צוֹעֵד קָדִימָה בְּכָל קִימָה נוֹסֶפֶת לְאַחַר נְפִילָה, וְעֶצֶם זֶה שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה נֶאֱמָנוּת לְבוֹרַאֲךָ, שֶׁאֵינְךָ חָדֵל מִלַּחֲזֹר אֵלָיו פַּעַם נוֹסֶפֶת, זֶה עַצְמוֹ מַרְאֶה עַל שֶׁהִנְּךָ בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

וְכָאן נִבְחֶנֶת הָאֱמוּנָה וְהַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הָאָדָם הַאִם הוּא יַמְשִׁיךְ בִּנְפִילָתוֹ אוֹ שֶׁבְּכָל זֹאת עוֹשֶׂה אֶת אֲשֶׁר בִּיכָלְתּוֹ לָקוּם שׁוּב עַל אַף חֲלִישׁוּת הַדַּעַת הַנּוֹרָאָה שֶׁנּוֹצְרָה בְּקִרְבּוֹ וְכֻלּוֹ מְתֻסְבָּךְ מֵעַצְמוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ, וּבְכָל זֹאת, בִּשְׁאֵרִית דַּעְתּוֹ וְכֹחוֹ שָׁב לְבוֹרְאוֹ.

וְזֶהוּ בְּעֶצֶם נַחַת הָרוּחַ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַצַּדִּיק - שֶׁבַע יִפֹּל צַדִּיק וְקָם. הַצַּדִּיק מְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַפְגָּנַת נֶאֱמָנוּת לְבוֹרְאוֹ בְּכָךְ שֶׁאַף שֶׁנָּפַל וְנֶחְבַּט שׁוּב בַּקַּרְקַע, וְכֹחַ הָרָע מְדַמְיֵן לוֹ: הִנֵּה אַתָּה שַׁיָּךְ לִי, אַתָּה אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵין לְךָ עֵסֶק עִמָּהֶם וְלֹא לָהֶם עֵסֶק עִמְּךָ, מְאֻכְזָבִים הֵמָּה מִמְּךָ וְאֵינָם מְצַפִּים כְּבָר מִמְּךָ לִכְלוּם, וּבְכָל זֹאת גּוֹעֵר הוּא בְּכֹחַ מְפַתֶּה זֶה וְאֵינוֹ מְקַבֵּל דְּבָרָיו בְּשׁוּם אֹפֶן, וּבְלֵב שָׁבוּר ונִדְכֶּה עַל מְעִידָתוֹ קָם שֵׁנִית וּמַפְגִּין נֶאֱמָנוּת לְבוֹרְאוֹ וּמַתְחִיל מֵחָדָשׁ - כְּבָר בְּזֶה יֵשׁ לְכַפֵּר לוֹ עַל נְפִילָתוֹ וּלְקַבְּלוֹ בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה.

וּמִכָּאן נָבוֹא לְהַעֲמִיק, שֶׁכַּמָּה שֶׁהַנְּפִילָה הָיְתָה חֲזָקָה יוֹתֵר וּתְלוּלָה יוֹתֵר, וְהַקֹּשִׁי, אִם כֵּן, לָקוּם מִמֶּנָּה מְסֻבָּךְ יוֹתֵר - כֵּן הַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁגּוֹרֵם הַקָּם מִמֶּנָּה הוּא נִשְׂגָּב וּמְעֻלֶּה יוֹתֵר.

וּבְזֶה נָבִין מַאֲמַר חֲזַ"ל (עבודה זרה ד' ע"ב): לֹא הָיָה רָאוּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ חֵטְא, אֶלָּא לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד". דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה קָם מִירִידָה תְּלוּלָה שֶׁאֵין לְשַׁעֲרָהּ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ - מֶלֶךְ, רֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין, עֵינֵי יִשְׂרָאֵל אֵלָיו תְּלוּיוֹת, סֵמֶל הַקְּדֻשָּׁה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, סֵמֶל הַצִּדְקוּת וְהַגְּבוּרָה, נוֹפֵל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת?! בְּאֵיזֶה פָּנִים יֵרָאֶה לְעַמּוֹ?! בְּאֵיזֶה פָּנִים יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי הַסַּנְהֶדְרִין? כַּמָּה מַחְשְׁבוֹת יֵאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְהַצְדִּיק נְפִילָה לְלֹא קִימָה, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא חָסְרוּ לוֹ שׂוֹנְאִים שֶׁדָּאֲגוּ לְפַרְסֵם קְלוֹנוֹ בָּרַבִּים וְלִשְׂמֹחַ בְּמַפַּלְתּוֹ בְּאָמְרָם: אֱלֹקִים עֲזָבוֹ, רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי אֵין מַצִּיל. מִכָּל כִּוּוּן נִסּוּ לְיָאֲשׁוֹ, וּבְכָל זֹאת הֶחֱזִיק בִּתְשׁוּבָה נוֹרָאָה, כַּמּוּבָא בַּחֲזַ"ל: שִׁבְעָה חֳדָשִׁים נִצְטַרֵעַ דָּוִד, נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עִנָּה נַפְשׁוֹ בְּצוֹם, וְהָיָה טוֹבֵל פִּתּוֹ בְּדִמְעוֹתָיו.

וַחֲזַ"ל, בִּרְאוֹתָם עֶצֶם פְּלִיאָה זוֹ, הֶחְלִיטוּ, שֶׁבְּעֶצֶם לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ חֵטְא, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ פְּשׁוּטֵי עַם יִרְאֵי ה' עוֹמְדִים בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים, וְאִם כֵּן, דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בְּכָךְ?

וּמְתָרְצִים חֲזַ"ל: "לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד!"

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּחַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ עִם עַם יִשְׂרָאֵל לְבַל יִפְּלוּ בְּיֵאוּשׁ וּבַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, לָקַח צַדִּיק נִשְׂגָּב שֶׁלֹּא רָאוּי לְחֵטְא, הִכְשִׁילוֹ, (וכפי שפירש"י כן בע"ז דף ד' ע"ב), וְכָל זֶה לְהַרְאוֹת אוֹת וּמוֹפֵת - גְּבוּרַת הַתְּשׁוּבָה לְכָל יָחִיד וְיָחִיד עַד כַּמָּה עָלָיו לִהְיוֹת מְעוֹדָד וְיַצִּיב לָשׁוּב גַּם כַּאֲשֶׁר נוֹפֵל בְּחֵטְא שֶׁכָּזֶה.

(ועיי"ש במהרש"א מסוגיא ד"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", מכל מקום במחשבה טעה, ובדעתו בא אל אשת איש).

הִילְכָּךְ, אַל תִּדְרֹשׁ מֵעַצְמְךָ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה אַחַר שֶׁרָאִיתָ שֶׁכָּל הִשְׁתַּדְּלֻיּוֹתֶיךָ עָלוּ כִּבְיָכוֹל בַּתֹּהוּ וְשׁוּב נָפַלְתָּ, אֶלָּא תִּמְנֶה וְתִסְפֹּר אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת, וְלֹא אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת. וְתַאֲמִין, שֶׁהַנְּפִילוֹת אֵינָם לַ"מִּשְׁתַּדֵּל" אֶלָּא לְשַׁמֵּשׁ כְּמַטְּרַת אִיתוּתִים לְהוֹרָאַת מַצָּבוֹ וּמַעֲמָדוֹ זֶה עַתָּה, עַל מְנָת לְזָרְזוֹ לִגְדֹּר גְּדָרִים וּסְיָגִים נוֹסָפִים, כָּךְ שֶׁאִם יִקַּח לֶקַח חִיּוּבִי זֶה מֵהַנְּפִילָה, יַעֲזֹר לוֹ הַדָּבָר לְהִתְחַזֵּק, אוּלָם אִם מַבָּטוֹ עַל הַנְּפִילָה יִתְפָּרֵשׁ כְּאִתּוּת לִדְחִיָּה, הֲרֵי שֶׁיָּבוֹא מִכָּךְ יֵאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וַאֲסוֹנוֹ יְהֵא הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵעֶצֶם הַנְּפִילָה.

וּנְסַיֵּם פֶּרֶק זֶה בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל הגה"ק רַבִּי אַהֲרֹן מִקַּרְלִין זצוק"ל הַמּוּבָא בְּסִפְרוֹ "בֵּית אַהֲרֹן" (דף פג): תַּאֲמִינוּ לִי אַחַי אֲהוּבַי, וְהוּא מָלֵא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַיּוֹם מְתַקֵּן הָאָדָם בְּשָׁעוֹת אֲחָדוֹת מַה שֶּׁתִּקְּנוּ הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים בְּיָמִים וָחֳדָשִׁים. וְהוּא מֵחֲמַת שֶׁכָּעֵת הָעוֹלָם הוּא יוֹתֵר בְּשִׁפְלוּת, בִּבְחִינַת רֶגֶל (עֲקֵבִים), חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ וּמוֹרִיד קְדֻשָּׁתוֹ לְמַטָּה.

וּמְבִיאוֹ הַ"מִּכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ" הגה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֶר (ח"ד, עמ' 109) וּמְקַלֵּס דְּבָרָיו, עיי"ש.

וְזֹאת עוֹד אָמַר רַבִּי אַהֲרֹן מִקַּרְלִין זָצָ"ל בִּזְמַן שֶׁהָיוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים, וּבִזְמַן שֶׁכָּזֶה כָּתַב שֶׁכָּל אָדָם פּוֹעֵל בְּשָׁעוֹת אֲחָדוֹת מַה שֶּׁפָּעֲלוּ הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים בְּיָמִים וָחֳדָשִׁים, מָה אִם כֵּן נֹאמַר לַנִּפְעָל מֵאָדָם בְּיָמֵינוּ הַמָּלֵא נִסְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים כַּמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נִפְעָלִים מִכָּל הִתְמוֹדְדוּת - לְעַצְמוֹ וְלָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

לָכֵן יֵשׁ לְהַעֲרִיךְ כָּל נִצָּחוֹן קָטָן, וְכָל הִתְגַּבְּרוּת שֶׁתִּהְיֶה כְּדַאי לְהַשְׁקִיעַ בָּהּ וּלְהִתְאַמֵּץ עָלֶיהָ אַף שֶׁהִיא יַחֲסִית לֹא נִרְאֵית כְּמַשְׁמָעוּתִית, וּכְגוֹן לָכוֹף יִצְרוֹ מֵעֲבֵרָה וַאֲפִלּוּ לְשָׁעָה אַחַת, וְאַף שֶׁחוֹשֵׁשׁ אוֹ אַף שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּיִצְרוֹ, יְכוֹפֶנּוּ לִזְמַן מוּעָט וְלֹא מִיָּד יִכָּנַע לְיִצְרוֹ, בְּזֶה עוֹשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל, שֶׁכֵּן בְּכָךְ מְעַט מְעַט יְגָרֵשׁ אֶת יִצְרוֹ מֵעָלָיו, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר מִיָּד יִכָּנַע לְיִצְרוֹ לְעוֹלָם לֹא יֵחָלֵץ מִמֶּנּוּ.

58. סיכום

בְּפֶרֶק זֶה אֲסַכֵּם בְּקִצּוּר בִּשְׁנֵי עִקָּרִים חֲשׁוּבִים שֶׁהֵמָּה עִקַּר הַפִּתְרוֹן לְמַצְּבֵי נֶפֶשׁ מְעֻרְעָרִים כֵּיצַד יָבוֹא הָאָדָם לְעִדּוּד וּלְחִזּוּק הַנֶּפֶשׁ וְהֵיאַךְ יַצְלִיחַ לְחַלֵּץ נַפְשׁוֹ מִמְּצוּקוֹתֶיהָ.

הָאַחַת הִיא הַתְּפִלָּה, וְהַשֵּׁנִית הִיא אֱמוּנַת חֲכָמִים.

הַתְּפִלָּה הוּא כֹּחַ עָצוּם לְהַרְגִּיעַ אֶת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁיִּמְצָא לוֹ הָאָדָם בְּכָל יוֹם פִּנָּה שְׁקֵטָה, וְיָשִׂיחַ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי ה', וְכַנֶּאֱמָר: שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה', וְצָרִיךְ שֶׁהַתְּפִלָּה תִּהְיֶה מִתּוֹךְ כַּמָּה פְּרָטִים חֲשׁוּבִים שֶׁנְּחוּצִים לְדַעֲתָם וְרַק בְּכָךְ תִּרְאֶה יְשׁוּעוֹת מִתְּפִלָּתְךָ.

הָאַחַת אֱמוּנָה מוּחָשִׁית, שֶׁהִנְּךָ עוֹמֵד לִפְנֵי אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהוּא שׁוֹמֵעַ כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, וִישׁוּעָתְךָ תְּלוּיָה אַךְ וְרַק בּוֹ, לֹא בְּשׁוּם רוֹפֵא וּפְסִיכוֹלוֹג, שֶׁכֵּן כָּל אֵלֶּה וּתְרוּפוֹתֵיהֶם תְּלוּיִים בִּרְצוֹן ה'.

הַשֵּׁנִית, שֶׁהַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ אֶת מָרַת נַפְשְׁךָ וְכוֹאֵב אֶת כְּאֵבְךָ וְכַנֶּאֱמָר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, וְאָמַר רַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם בְּצַעַר - שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת "קָלָנִי מֵרֹאשִׁי קָלָנִי מִזְּרוֹעִי", כְּלוֹמַר כָּבֵד עָלַי הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעַ מִצַּעַר הָאָדָם, וּמוֹסִיף שָׁם רַבִּי מֵאִיר, שֶׁזֶּה אֲפִלּוּ בְּרָשָׁע, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל אָדָם.

הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁהַבּוֹרֵא מְאֹד חָפֵץ לַעֲזֹר לְךָ, וְכִבְיָכוֹל מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ וְאוֹמֵר לְךָ: בְּנִי, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת צַעַרְךָ, וּמְאֹד חָפֵץ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְרַפֹּאתְךָ, אֶלָּא שֶׁכָּרֶגַע זוֹ רְפוּאָתְךָ, הַיִּסּוּרִים הַלָּלוּ נִצְרָכִים לְךָ לְתוֹעַלְתְּךָ הַנִּצְחִית, אָנָּא, תְּהֵא סַבְלָן, תַּמְשִׁיךְ עוֹד בֶּאֱמוּנָתְךָ, תְּחַזֵּק אֶת עַצְמְךָ, תִּתְעוֹדֵד, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ, אֲנִי מַשְׁלִיךְ חֶבֶל כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיק בּוֹ וּתְהֵא קָשׁוּר אֵלַי בְּחֶבֶל הַצָּלָה זֶה. אֲנִי מִצִּדִּי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאִם לֹא תִּפֹּל בְּדַעְתְּךָ וּמִצִּדְּךָ לֹא תַּעֲזֹב אֶת חֶבֶל הַהַצָּלָה, אֲזַי אֲנִי מִצִּדִּי לְעוֹלָם לֹא אַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ מֵעָלַי, אָנָּא הַחֲזֵק חָזָק בַּחֶבֶל, וּלְבַסּוֹף תִּוָּשַׁע.

הָרְבִיעִית, וְהַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ בְּכָל מַצָּב שֶׁאַתָּה בּוֹ, וְאַף שֶׁהִנְּךָ בְּמַצָּב רוּחָנִי יָרוּד עִם כָּל זֶה מֵאַחַר וְסוֹף סוֹף יֵשׁ לְךָ רָצוֹן לָשׁוּב לַה' וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְהִנְּךָ נִכְנָע לְפָנָיו, כְּבָר בְּזֶה חָפֵץ הוּא לִשְׁמֹעַ מִמְּךָ כָּל מִלָּה שֶׁתּוֹצִיא.

וְכָךְ מִתּוֹךְ ד' נְקֻדּוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ תִּתְפַּלֵּל לַה' מֵעֹמֶק לִבְּךָ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם, בַּשָּׂפָה שֶׁלְּךָ בַּלָּשׁוֹן שֶׁלְּךָ, מִקִּירוֹת לִבְּךָ.

וּמֵעִיד אֲנִי כּוֹתֵב שׁוּרוֹת אֵלּוּ, שֶׁהִכַּרְתִּי לֹא מְעַטִּים שֶׁהָיוּ בְּמַצְּבֵי נֶפֶשׁ סְבוּכִים בְּיוֹתֵר, וְעִם דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁל הַתְּפִלָּה יָצְאוּ מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם, וְחָזְרוּ לִבְרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ, עַד כְּדֵי שֶׁמִּנִּי אָז הָיוּ מְחַזְּקִים אֲחֵרִים וּמַצְלִיחִים לְחַלֵּץ אַף אֲחֵרִים מִמְּצוּקוֹת הַנֶּפֶשׁ כְּעִנְיָן: "אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן".

הָעִיקָּר הַשֵּׁנִי "אֱמוּנַת חֲכָמִים"

כְּדֵי לְהַאֲמִין בַּה', וּלְהַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה שֶׁהִזְכַּרְנוּ קֹדֶם, אִי אֶפְשָׁר מִבְּלִי אֱמוּנַת חֲכָמִים, וַאֲבָאֵר.

אֱמוּנַת חֲכָמִים הִיא בְּעֶצֶם כָּל הַכֹּחַ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר גָּלוּת שֶׁל מֵאוֹת בַּשָּׁנִים בְּנִסְיוֹנוֹת וְהֶסְתֵּר פָּנִים וּבְיוֹתֵר בְּיָמֵינוּ שֶׁהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים אֵין לְמִי לִפְנוֹת, אֵין מִמִּי לְבַקֵּשׁ עֵצָה, בְּרָכָה, יְשׁוּעָה, מַצָּב שֶׁכָּזֶה מְעַרְעֵר לָאָדָם אֶת אֱמוּנָתוֹ בְּחָשְׁבוֹ: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אַיִן..."?!

כָּל כֹּחֵנוּ הוּא מִסִּפּוּרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִסִּפּוּרֵי הַנְּבִיאִים הַמְּלֵאִים בֶּאֱמוּנָה סִפּוּר הַמַּבּוּל, סִפּוּרֵי הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, מַתַּן תּוֹרָה, הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מ' שָׁנָה בְּלִוּוּי שֶׁל מָן, בְּאֵר וְעַנְנֵי כָּבוֹד, מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכִבּוּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, סִפּוּרֵי הָאֱמוּנָה מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, בִּנְיַן הַבַּיִת שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה וַעֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ לְמַעְלָה מֵ - 400 שָׁנָה הַנִּזְכָּרִים בַּמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת, וְיֶתֶר דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהַנְהָגָתָם אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, תּוֹכַחְתָּם, מוֹפְתֵיהֶם, דִּבְרֵי חָכְמָתָם וּנְבוּאָתָם.

וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ בְּיָדֵינוּ כֹּחַ אֱמוּנַת חֲכָמִים, מִתְּקוּפַת רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים, קְדֻשָּׁתָם, וּמַעֲשֵׂי נִסִּים שֶׁהָיוּ בִּידֵיהֶם, גִּלּוּי אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה בְּבֵית מִדְרָשָׁם, וְעוֹד סִפּוּרִים מִתְּקוּפַת הָאָמוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים, וְהֵיאַךְ שֶׁהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם הָיָה בְּכֹחוֹ לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

וְאַחַר כָּךְ מִתְּקוּפַת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁרַבּוּ מִסְּפוֹר כְּהָרַמְבַּ"ם, הָרִי"ף, הָרֹא"שׁ, רַשִּׁ"י, בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת, הָרַשְׁבָּ"א, הָרִיטְבָ"א, וְעוֹד וָעוֹד, וְאַחֲרֵיהֶם, כְּמַלְאָכִים מִתְּקוּפַת מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף, הָאֲרִיזַ"ל וְכָל מְקֻבְּלֵי צְפָת שֶׁרַבּוּ מִסְּפֹר.

וְאַחֲרֵיהֶם מִתְּקוּפַת הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא וְתַלְמִידָיו, מִתְּקוּפַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידָיו אַדְמוֹרִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן שֶׁהָיוּ מְחוֹלְלִים נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּדֻגְמַת הַתַּנָּאִים. וְאַחֲרֵיהֶם רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֶר וְכָל חַכְמֵי הַמּוּסָר שֶׁהָיוּ אַחֲרָיו, וּלְאֵין מִסְפָּר כָּל הַקְּדוֹשִׁים גְּדוֹלֵי הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּמְאוֹת שָׁנִים אַחֲרוֹנוֹת גְּאוֹנִים הַבְּקִיאִים בְּכָל אוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיִּכְלֶה הַזְּמַן לִמְנוֹתָם, וְהֵמָּה לֹא יִכְלוּ מִלִּמְנוֹתָם וּלְסַפֵּר גְּדֻלָּתָם וּקְדֻשָּׁתָם מַדְרֵגָתָם וְהַשָּׂגָתָם.

וְעַד הָעַשְׂרוֹת שָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁרָאוּ אֶת אוֹתָם עֲנָקִים כְּהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זצוק"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי", כְּהַ"חֲזוֹן אִישׁ" וְעוֹד לְאֵין מִסְפָּר אַדְמוֹרֵי הַחֲסִידוּת, גְּדוֹלֵי לִיטָא, גְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי הַסְּפָרַדִּים, גְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי הַמְקֻבָּלִים שֶׁהָיוּ עִמָּנוּ עַד לֹא מִזְּמַן.

וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "הֶגְיוֹן לִבִּי", לְבָאֵר אֶת כָּל הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת בְּתַאֲרִיכִים מְדֻיָּקִים מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וּלְאַמֵּת בַּעֲלִיל אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה הָעֲשִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ מִדּוֹר לְדוֹר, וְהֵיאַךְ לֹא עֲזָבָנוּ ה' וּלְעוֹלָם הִשְׁאִיר בָּנוּ חֲכָמִים מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאַב מֵהֶם כֹּחַ שֶׁל אֱמוּנָה בַּתְּפִלָּה לְלֹא שׁוּם עוֹרְרִין.

חִזּוּק זֶה שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים הִנּוֹ תְּרוּפַת פֶּלֶא לַמַּצָּבִים הַחֲשׁוּכִים בָּהּ נְתוּנָה הַנֶּפֶשׁ, שֶׁכֵּן בִּרְאוֹת הָאָדָם אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ חֲכָמִים בְּרָמַת חָכְמָה שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּעֹמֶק וְרֹחַב חָכְמָתָם, וְעִם כָּל זֶה הָיוּ כָּל כָּךְ תְּמִימִים עִם ה', מְבֻטָּלִים לְכָל אוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, רְגוּעִים בְּנַפְשָׁם, שְׁלֵוִים בְּרוּחָם, שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת חַיִּים שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגֹדֶל שִׂמְחָתָם שֶׁשָּׂמְחוּ בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ.

לָכֵן אַתָּה, הַמְפֻחָד וְהַמְבֹהָל, הַמְדֻכָּא וְהַמְיֻסָּר, חֲשֹׁב שֶׁהִנְּךָ עוֹמֵד עַתָּה לִפְנֵי מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל רַחוּם כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לִפְנֵי מַנְהִיג כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי תַּנָּא קָדוֹשׁ, לִפְנֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, לִפְנֵי הַבֶּן אִישׁ חַי, לִפְנֵי הֶחָפֵץ חַיִּים, וְכַיּוֹצֵא, וּמַסִּיחַ לִפְנֵיהֶם אֶת מְרִי שִׂיחֲךָ וְצָרַת נַפְשְׁךָ, וּבְכֵן מַה בְּדַעְתְּךָ שֶׁיָּשִׁיבוּ לְךָ?

הֲלֹא בְּוַדַּאי זוֹ תְּהֵא תְּשׁוּבָתָם אֵלֶיךָ:

בְּנִי, מִמָּה יֵשׁ לְךָ שֶׁתִּפְחַד מִמֶּנּוּ, מִמָּה יֵשׁ לְךָ לִדְאֹג, מִמָּה יֵשׁ לְךָ לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְדַּכֹּאת הֲלֹא יֵשׁ לָנוּ אַבָּא בַּשָּׁמַיִם כָּל כָּךְ טוֹב וְרַחֲמָן, וּמִי כָּמוֹהוּ חָרֵד לְגוֹרָלְךָ הַטּוֹב, וְכָל הַנְהָגָתוֹ עִמְּךָ לְצֹרֶךְ תּוֹעַלְתְּךָ הַנִּצְחִית, מַה הֵמָּה חַיֵּי הָאָדָם כַּמָּה עַשְׂרוֹת שָׁנִים, הֲלֹא אֵין זֶה אֶלָּא כְּטִפָּה מִן הַיָּם בְּיַחַס לַנִּצְחִיּוּת בָּהּ אַתָּה מֻבְטָח לְנִשְׁמָתְךָ לְאַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, והַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹאֵג לְנִצְחִיּוּת הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ, שְׂמַח בּוֹ, בְּטַח בּוֹ, תִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, הוּא אוֹהֵב, הוּא טוֹב וְרַחֲמָן, וְהָעֻבְדָּא, תִּתְבּוֹנֵן הֵיאַךְ גַּם בְּמַצָּבְךָ הַקָּשֶׁה, כַּמָּה עֲדַיִן מִדַּת הַחֶסֶד מְלַוָּה אוֹתְךָ בְּהַרְבֵּה פְּרָטִים, וְזֶהוּ מַה שֶּׁיּוֹכִיחַ לְךָ שֶׁהַבּוֹרֵא אֵין לוֹ חֵפֶץ לְהַאֲבִיד אֶת בְּרִיּוֹתָיו חָלִילָה, אֶלָּא לְהַכְשִׁירָם וּלְתַקְּנָם לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

עוֹד יֹאמְרוּ לְךָ,

אָנוּ מֵעוֹלָם לֹא בָּאנוּ לְמַצָּבְךָ זֶה שֶׁל עַצְבוּת, פַּחַד, דִּכָּאוֹן, מִשּׁוּם שֶׁגַּם בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים הֵבַנּוּ שֶׁה' מַנְהִיג אוֹתָנוּ וּמוֹלִיךְ אוֹתָנוּ יָד בְּיָד, וַהֲגַם שֶׁהָלַכְנוּ בְּתוֹךְ יַמִּים סוֹעֲרִים הַמְאַיְּמִים לְבָלְעֵנוּ לֹא פָּחַדְנוּ שֶׁכֵּן יָדַעְנוּ שֶׁה' תּוֹפֵס לָנוּ בַּיָּד.

וְכִי יַעֲלֶה בְּיָדְךָ שֶׁמֶּלֶךְ יִשְׁלַח אֶת בְּנוֹ לַמִּלְחָמָה, וְלֹא יְצַיְּדֶּנּוּ בְּמֵיטַב הַנֶּשֶׁק וְהַהַבְטָחָה כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר לְשָׁלוֹם.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתָנוּ לְעוֹלָם שֶׁל נִסְיוֹנוֹת, לְעוֹלָם שֶׁל פִּתּוּיִים וּבְמַטָּרָה, כַּמְבֹאָר בִּ"מְסִלַּת יְשָׁרִים", כְּדֵי שֶׁנְּנַצֵּחַ וְנַגִּיעַ לָעוֹלָם הַבָּא מְנַצְּחִים, וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה כִּמְנַצְּחִים וְלֹא בְּתוֹרַת חֶסֶד וְרַחֲמִים. וְאִם כֵּן הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיִּטְּשֵׁנוּ הַבּוֹרֵא בְּאֶמְצַע תַּפְקִידֵנוּ, אֶלָּא וַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצִּדּוֹ לְעוֹלָם מוֹשִׁיט יָד, לְעוֹלָם מוֹשִׁיט חֶבֶל לְהַצָּלָה, וְרַק נִצְרָךְ שֶׁהָאָדָם לֹא יִהְיֶה פֶּתִי לַעֲזֹב אֶת יָדוֹ הַמּוּשֶׁטֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא.

אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהִתְיָאֵשׁ, דַּע בְּבֵרוּר, שֶׁהוּא זֶה שֶׁהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ מִלְּהַחְזִיקָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁלִיכוֹ מִיָּדוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן אוֹמְרִים אָנוּ בַּתְּפִלָּה: "הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים".

אַתָּה, שֶׁיִּצְרְךָ מְבַלְבֵּל דַּעְתְּךָ וּמַסְעִירָהּ בְּבִלְבּוּל וְטֵרוּף, הַבֵּט עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיאַךְ עִם כָּל חָכְמָתָם שֶׁבְּוַדַּאי עָלְתָה עַל חָכְמָתְךָ, רְאֵה הֵיאַךְ הָיוּ מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתָּם, יָדְעוּ הֵיאַךְ לְהַסִּיחַ דַּעַת מִטִּרְדוֹת הַמַּחְשָׁבָה הַמְבַלְבְּלוֹת, וּלְהָשִׁיב דַּעְתָּם לַחְשֹׁב בֶּאֱמוּנַת ה', בְּבִטָּחוֹן בּוֹ, בְּתוֹרָתוֹ וּבְחֵקֶר מִצְווֹתָיו, וּבְכָךְ יִשְּׁרוּ אֶת שִׂכְלָם לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב רָגוּעַ וְשָׁלֵו, וְכָךְ תַּחֲלִיט: כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הֵם - אֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אֲנִי!!!

וְכִי חָכָם אֲנִי יוֹתֵר מֵהֶם, נָבוֹן אֲנִי יוֹתֵר מֵהֶם, וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי מַשֶּׁהוּ שֶׁהֵם לֹא יְדָעוּהוּ, הֲלֹא כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁצּוֹמְחוֹת בְּלִבִּי יְדָעוּם אַף הֵם, וְיָדְעוּ אַף יוֹתֵר מֵהֶם, וְעִם כָּל זֶה הִתְמִימוּ עַצְמָם עִם ה', וְלֹא נָתְנוּ לְיִצְרָם לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתָּם, אִם כֵּן מַה לִּי לְהִתְעַקֵּשׁ וּלְסָרֵךְ דַּרְכִּי מִדַּרְכָּם, מַה לִּי לְהִתְטַפֵּשׁ בַּטִּפְּשׁוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁהִיא לְהִמָּנַע מִלֵּילֵךְ בִּסְגִירַת עֵינַיִם אַחַר רוֹעֵי צֹאן אֵלּוּ שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הָיוּ פְּתוּחִים לִפְנֵיהֶם וְלִבְחֹר לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי.

וּבְהַחְלָטָה: מֵהַיּוֹם מְבַטֵּל אֲנִי דַּעְתִּי לְדַעְתָּם, וּמְנַתֵּב אֲנִי אֶת חֲשִׁיבָתִי כַּחֲשִׁיבָתָם - תַּצְלִיחַ, תִּשְׂמַח, וְתֵלֵךְ לָבֶטַח בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

59. מצד האמת אין מקום לבילבול הדעת כלל

וְזֹאת יֵשׁ לָדַעַת, כִּי בְּעוֹלַם הָאֱמֶת לְאַחַר שֶׁנִּפְטָר הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֵין מָקוֹם לְבִלְבּוּל הַדַּעַת. כָּל בִּלְבּוּל הַדַּעַת יֶשְׁנוֹ כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה מִצַּד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּאָדָם, שֶׁכֵּן הוּא אֶחָד מֵהַמִּבְחָנִים שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹחֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בָּנָיו, וְאִלּוּ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת אֵין שָׁם כִּי אִם בְּהִירוּת וְהַכָּרָה בְּרוּרָה בַּכֹּל. וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם יוֹדְעִים אֶת סִבַּת עָנְשָׁם וּמוֹדִים לַה' עַל עָנְשָׁם.

וְאֵצֶל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא אֵין כִּי אִם שִׂמְחָה וְאֵין שָׁם עֶצֶב כְּלָל, וְכַנֶּאֱמָר "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ", אֵין שׁוּם מַשֶּׁהוּ שֶׁל עַצְבוּת בָּעוֹלָם הַבָּא.

וּכְמוֹ שֶׁכֵּן שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּעִידִים מְעִידֵי אֱמֶת אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ מָוֶת קְלִינִי, וְנִשְׁמָתָם עָלְתָה מֵעַל גּוּפָם, שֶׁתְּחוּשָׁתָם תְּחוּשַׁת שִׂמְחָה וּכְאִלּוּ אוֹר עָרֵב מְלַפֵּת אוֹתָם, עוֹטֵף אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְעֹנֶג שֶׁאֵין לְתָאֲרוֹ.

כָּךְ שֶׁכָּל עִנְיַן בִּלְבּוּל הַדַּעַת, הַפַּחַד, הַחֲרָדָה, הָעֶצֶב וְהַדִּכָּאוֹן אֵינוֹ אֶלָּא נִסָּיוֹן לָאָדָם כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְתַכְלִיתוֹ, יִתְבּוֹנֵן מַה ה' שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ, מַה ה' חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּכְשִׁיר עַצְמוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, שֶׁכֵּן הֶחָכָם מְנַצֵּל תּוֹפָעוֹת אֵלּוּ לְהַכִּיר בְּאַפְסִיּוּת הָעוֹלָם וּבְאַפְסִיּוּת הָאָדָם, וּמְנַצֵּל זְמַנּוֹ לְתוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וּכְמוֹ כֵן מוּבָא בְּסֵפֶר "הַבְּרִית", שֶׁבְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים אֵין כִּי אִם שִׂמְחָה, וְכָל עֲבוֹדָתָם אֶת ה' הִיא בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וּבְשִׁירָה וְזִמְרָה מְשַׁבְּחִים לַה', וְאֵין שָׁם עֶצֶב כְּלָל.

וְעוֹד שׁוֹאֵל שָׁם בְּסֵפֶר "הַבְּרִית" מַדּוּעַ הַתִּינוֹק אוֹהֵב הוּא שִׁירָה וְזִמְרָה, וְאַף כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה כַּאֲשֶׁר שָׁרִים לוֹ מִיָּד מִסְתַּלֶּקֶת בְּכִיָּתוֹ וְחוֹזֵר הוּא לְשִׂמְחָתוֹ, וּמֵשִׁיב, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן לֹא מִזְּמַן בָּאָה מֵעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, וְשָׁם בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת אֵין כִּי אִם שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר עֲדַיִן הוּא קָטָן וְלֹא נִתְּקָה נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹרָהּ זְמַן רַב, מִיָּד כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל זִמְרָה מִתְעוֹרֶרֶת נִשְׁמָתוֹ לְשִׂמְחָתָהּ הַמַּתְמֶדֶת שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בָּהּ קֹדֶם בּוֹאוֹ לָעוֹלָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַמְבֻגָּר קָשֶׁה לְשַׂמְּחוֹ שֶׁכֵּן עָבַר זְמַן רַב שֶׁנֻּתְּקָה נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹרָהּ.

יְדִיעָה זוֹ נְחוּצָה שֶׁכֵּן בְּנִשְׁמַת כָּל אֶחָד יֵשׁ בְּעֶצֶם שֹׁרֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה, וּבְיָדוֹ לַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ בְּאִם יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבִתְפִלָּה.

60. עם ישראל מחוסן באמונתו בפני כל מצב

הָאֱמוּנָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הִנָּהּ אֱמוּנָה הַתְּקוּעָה בַּלֵּב חָזָק וְעָמֹק, וְאֵין שׁוּם מַצָּב בּוֹ יִהְיֶה הָאָדָם שֶׁלֹּא תּוּכַל אֱמוּנָה לְסַפֵּק לוֹ כֹּחַ מַסְפִּיק כְּדֵי לְהִתְיַצֵּב בְּמַצָּבוֹ.

"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיה מג, כא)

כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן, מִתְּחִלָּה עוֹשֶׂה יְסוֹדוֹת, וְהַיְסוֹדוֹת נִכְלָלִים בְּג' חִשּׁוּבִים שֶׁמְּחַשֵּׁב הַקַּבְּלָן לַבִּנְיָן אוֹתוֹ חָפֵץ הוּא לִבְנוֹת א. בְּהֶתְאֵם לְמִסְפַּר הַקּוֹמוֹת. ב. בְּהֶתְאֵם לְאֹרֶךְ הַזְּמַן שֶׁחָפֵץ שֶׁהַבִּנְיָן יִתְקַיֵּם. ג. בְּהֶתְאֵם לַתְּכוּלָה שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְהָכִיל בַּבִּנְיָן - אִם כְּבֵדָה יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת.

כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְצָרָנוּ לְעַם, וְחָפֵץ שֶׁנֵּדָעֵהוּ וְנַכִּירֵהוּ וּבָחַר בָּנוּ לִתֵּן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, הִשְׁתִּית וְיִסֵּד בָּנוּ יְסוֹדוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בַּיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרוֹעַ הַנְּטוּיָה שֶׁגִּלָּה לָנוּ בְּנִסֵּי מִצְרַיִם שֶׁאָז נוֹצַרְנוּ לְעַם.

וְאָז שָׁפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲמוֹן "בַּרְזֶל וּבֶטוֹן" בִּיסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהִשְׁרִישׁ בָּנוּ כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִמְאוֹת קוֹמוֹת שֶׁבְּבִנְיַן עַם יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ לְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וּכְדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לְאַלְפֵי שָׁנִים, וּכְדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לַתְּכוּלָה הַכְּבֵדָה בְּיוֹתֵר דְּהַיְנוּ לְכָל מַצָּב, גַּם לְמַצָּבִים שֶׁל קֹשִׁי וּגְזֵרוֹת, נִסְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים, קֻשְׁיוֹת וּתְמִיהוֹת, עַל הַכֹּל יֵשׁ בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁהִשְׁרִישׁ בָּנוּ הַבּוֹרֵא בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם - לִהְיוֹת חֲזָקִים וְיַצִּיבִים.

וְהִנֵּה קֹדֶם שֶׁגְּאָלָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה לָנוּ אֶת כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, הֻצְרַךְ שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהָיָה אָז מַצָּב שֶׁל הֶסְתֵּר פָּנִים גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְהִגְדִּיל הַהֶסְתֵּר בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר כְּבָר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבִשְּׂרוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִנֵּה הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלָּתָם וְעָשׂוּ לְעֵינֵיהֶם הָאוֹתוֹת וְעַם יִשְׂרָאֵל הֶאֱמִין וְשָׂמַח לִמְאֹד, וּמִיָּד בִּשְׁלִיחוּתָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָמְדוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה הִכְבִּיד הַבּוֹרֵא אֶת נִסְיוֹנוֹ עֲלֵיהֶם בְּכָךְ שֶׁלֹּא דַּי שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה שְׁלִיחוּתָם, אֶלָּא נִגְזַר עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָה כְּפוּלָה - "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים... הֵם יֵלְכוּ וְקוֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן..."

וְזֶהוּ נִסָּיוֹן גָּדוֹל, נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁאָדָם עוֹמֵד לִפְנֵי מִשְׁפָּט מְסֻבָּךְ, הוֹלֵךְ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר כְּמוֹ הַבֶּן אִישׁ חַי, הֶחָפֵץ חַיִּים, הַחֲזוֹן אִישׁ, וּמַבְטִיחִים לוֹ שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי בַּמִּשְׁפָּט, מַגִּיעַ הַמִּשְׁפָּט, וְהַשּׁוֹפֵט גּוֹזֵר דִּינוֹ לְרָעָה וְאוֹמֵר לוֹ: חָשַׁבְתִּי לִתֵּן לְךָ 5 שָׁנִים מַאֲסָר, וּמֵעַתָּה אֶתֵּן לְךָ 10 שָׁנִים... הֲלֹא זֶה נִסָּיוֹן קָשֶׁה לִמְאֹד בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים.

וּנְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁאָדָם זֶה הָלַךְ לִפְנֵי חַכְמֵי הַדּוֹר הַקּוֹדְמִים, כְּמוֹ הַגְּרָ"א הַבַּעַשֵׁ"ט, הָאֲרִיזַ"ל וְנִתְאַכְזֵב כַּנַּ"ל לְהַחְמִיר אֶת עָנְשׁוֹ הֵפֶךְ הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ קְדוֹשִׁים אֵלּוּ.

וּנְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהָלַךְ זֶה לִפְנֵי הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים כְּרַשְׁבִּ"י, וּכְרַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, וּכְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא וְהִבְטִיחוּ לוֹ שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי, וְיָצָא דִּינוֹ לְרָעָה כָּפוּל מִמַּה שֶּׁחָשַׁב, הֲיִשָּׁאֵר לְזֶה אֱמוּנָה...?!

וְכָאן הֲלֹא בָּאִים מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נְבִיאֵי ה', וּבָאִים בְּשֵׁם ה' עִם אוֹתוֹת, וְהַתּוֹצָאוֹת הִנָּם גְּזֵרָה כְּפוּלָה לְרָעָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל.

וּמַדּוּעַ עָשָׂה זֹאת ה'?

כְּשֶׁאָדָם מְקַבֵּל אֱמוּנָה בְּמַגָּשׁ שֶׁל כֶּסֶף, דְּהַיְנוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ, מִבְּלִי שֶׁעָמַל עַל אֱמוּנָתוֹ, וּמִבְּלִי שֶׁלָּחַם עִם עַצְמוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ, וּמִבְּלִי הִתְמוֹדְדוּת מוּל אוֹיְבֵי הָאֱמוּנָה לְהָדְפָם בְּכֹחַ אֱמוּנָתוֹ וּמִבְּלִי לְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתוֹ גַּם כַּאֲשֶׁר הַתְּמִיהוֹת אֲפָפוּהוּ וְהֵסֵבּוּ עָלָיו לְבַלְבְּלוֹ, לֹא תַּחֲזִיק הָאֱמוּנָה בְּקִרְבּוֹ, וְאַף שֶׁיִּרְאֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, שֶׁכֵּן אֱמוּנָה שֶׁבָּאָה בְּקַלּוּת כְּמוֹ כֵן יְכוֹלָה לְהִתְפּוֹרֵר בְּקַלּוּת, וּמִכָּל נִסָּיוֹן קָטָן יִסּוֹג זֶה הַמַּאֲמִין מֵאֱמוּנָתוֹ.

לְעֻמַּת זֹאת זֶה אֲשֶׁר נִלְחַם עַל אֱמוּנָתוֹ, וּבַמֶּה? בְּכָךְ שֶׁרָאָה דְּבָרִים הַסּוֹתְרִים אֶת הָאֱמוּנָה, וְעִם כָּל זֶה לֹא נָסוֹג אָחוֹר מֵאֱמוּנָתוֹ, עִם כָּל הַהֶסְתֵּר פָּנִים וְהַהַנְהָגָה הַתְּמוּהָה שֶׁנָּהַג בּוֹ ה' הִתְמִים עַצְמוֹ עִם ה' וְנִשְׁאַר תָּמִים עִם ה', כָּךְ מִתְחַזֶּקֶת אֶצְלוֹ הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר, שֶׁכֵּן עָמֵל וְיָגֵעַ הוּא עַל אֱמוּנָתוֹ, וְזֶה כְּשֶׁיִּרְאֶה לְבַסּוֹף נִסִּים, הַנִּסִּים יִפְעֲלוּ בּוֹ תּוֹסֶפֶת מְרֻבָּה שֶׁל אֱמוּנָה, שֶׁכֵּן אֶחָד שֶׁבָּנָה כֵּלִים נִפְלָאִים שֶׁל אֱמוּנָה בַּעֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ, אֲזַי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַנִּסִּים וְיֵשְׁבוּ בְּתוֹךְ כֵּלִים אֵלּוּ שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁבָּנָה, יִהְיוּ אֵלּוּ נִסִּים שֶׁיְּנוֹסְסוּהוּ לְמַעְלָה, וּכְעִנְיָן: "נָתַתָּ לִירֵאֶיךָ נֵס לְהִתְנוֹסֵס". אוּלָם זֶה שֶׁלֹּא עָמַל עַל אֱמוּנָתוֹ גַּם אִם יִרְאֶה נִסִּים, סָפֵק אִם בִּכְלָל יְפָרְשֵׁם כְּנֵס, שֶׁכֵּן יִתָּכֵן וִיפָרְשֵׁם כְּמִקְרֶה חָרִיג וְכַיּוֹצֵא. וְגַם אִם יְפָרְשֵׁם כְּנֵס, לֹא יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הָאֱמוּנָה לִזְמַן רַב, שֶׁכֵּן "כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ", כְּשֵׁם שֶׁבָּאָה לוֹ זוֹ הָאֱמוּנָה בְּקַלּוּת כֵּן תָּפוּג וְתִפָּלֵט מִמֶּנּוּ בְּקַלּוּת.

וּכְכָל שֶׁעוֹבֵר הָאָדָם נִסְיוֹנוֹת מְסֻבָּכִים יוֹתֵר עַל אֱמוּנָתוֹ, יִסּוּרִים, הֶסְתֵּר פָּנִים, מִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנֶה וְכַיּוֹצֵא, וְעִם כָּל זֶה מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא מֵסִיר אֶת בִּטְחוֹנוֹ וֶאֱמוּנוֹ בַּה'. וּמִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין שֶׁהַבּוֹרֵא נֶאֱמָן, רַחֲמָן, וְעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו לְטוֹבָה, וּמִתּוֹךְ חֲרָדָה לְטוֹבָתוֹ וּלְגוֹרָלוֹ הַנִּצְחִי שֶׁל הָאָדָם, כָּךְ זוֹכֶה זֶה שֶׁהָאֱמוּנָה מִשְׁתָּרֶשֶׁת בְּקִרְבּוֹ, וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁיִּוָּשַׁע, תְּהֵא בּוֹ הָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת "טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ", דְּהַיְנוּ לְחַזֵּק אַף אֲחֵרִים וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה', שֶׁכֵּן "אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן".

וּבִפְרָט בְּסוֹף הַיָּמִים עִדַּן עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, מְבֹאָר בָּרַמְחַ"ל בְּסִפְרוֹ דַּעַת תְּבוּנוֹת (עמ' קפט) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲצִים אֶת הַסְתָּרַת פָּנָיו מֵהַבְּרוּאִים, וְיַחְשֹׁב בְּעֵצָה עֲמֻקָּה הֵיאַךְ לְהַסְתִּיר פָּנָיו מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת עַל מְנָת לְהַעֲצִים בְּמַקְבִּיל אֶת מִדַּת תְּמִימוּתָם בּוֹ.

שֶׁכֵּן כְּכָל שֶׁיַּעֲצִים הַבּוֹרֵא אֶת הַסְתָּרָתוֹ כֵּן נִצְרָךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַעֲצִימוּ אֶת מִדַּת תְּמִימוּתָם בַּה', וּבְכָךְ יִגְדַּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד, וּבְכָךְ יִזְכּוּ לְשֶׁפַע שֶׁל הַנִּסִּים הָעֲתִידִיִּים הַמְנֻבָּאִים לָנוּ עַל יְדֵי נְבִיאֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים.

וְחוֹשְׁבַנִי שֶׁבְּעָיוֹת וְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ, אֵין כְּמוֹתָם כְּ"אֶתְגָּר" לְהַעֲצִים אֶת מִדַּת הַתְּמִימוּת בַּה', שֶׁכֵּן אֵין כְּמוֹתָם יִסּוּרִים הַמּוֹרִים עַל הֶסְתֵּר פָּנִים נוֹרָא שֶׁמַּסְתִּיר הַבּוֹרֵא אֶת פָּנָיו מֵהָאָדָם, אֵין כְּמוֹתָם הַמַּחְשִׁיכִים לָאָדָם אֶת עוֹלָמוֹ, וּמֵאִידָךְ אֵין כְּמוֹתָם שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים לְאָדָם כִּ"מְנוֹף" עֲלִיָּה, שֶׁכֵּן סוּג יִסּוּרִים אֵלּוּ מַכְרִיחִים אֶת הָאָדָם לְהִתַּמֵּם עִם ה' לִמְאֹד, אַחַר שֶׁבְּיִסּוּרִים אֵלּוּ חָשׁ הָאָדָם תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, נַפְשׁוֹ בַּל עִמּוֹ וְכָל כֻּלּוֹ זְעָקָה אַחַת גְּדוֹלָה וּמָרָה - "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי", "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ - הּ", וְכָל כֻּלּוֹ תְּחוּשָׁה שֶׁל זְעָקָה: "הַבֵּיט יָמִין וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי", "הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי, הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ".

וְהִנֵּה אָנוּ הַיּוֹם בְּמַצָּב שֶׁכְּבָר רָאִינוּ אֶת כָּל סִפּוּרֵי הַהַסְתָּרָה וּכְמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ קֹדֶם הַגְּאֻלָּה מִיצִיאַת מִצְרַיִם, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין לְהִתְפַּעֵל מֵהַהַסְתָּרוֹת וְלוּ הַקָּשׁוֹת וְהַמְסֻבָּכוֹת בְּיוֹתֵר. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה חִסְּנָה אוֹתָנוּ בְּסִפּוּרֶיהָ, וְלִמְּדָה אוֹתָנוּ אֶת דַּרְכֵי ה', הֵיאַךְ קֹדֶם הַיְשׁוּעָה דַּרְכּוֹ לְהַסְתִּיר פָּנִים וְזֹאת בִּכְדֵי שֶׁנִּתְאַמֵּץ לְהִתַּמֵּם עִמּוֹ, וּלְבַסּוֹף מוֹשִׁיעַ מַצִּיל וּפוֹדֶה.

* * *

סיפור אישי

המתנה בעיכוב רפואת הנפש - סיפור אישי

וּבִפְרָט בְּדוֹרֵנוּ דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, הַמְסֻמָּן כַּדּוֹר הַמְיֻסָּר בְּיוֹתֵר, וְכַמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְנוּהוּ לְעֵיל (שוחר טוב תהילים, יז), ג' שְׁלִישִׁים שֶׁל יִסּוּרִים בָּעוֹלָם, שְׁלִישׁ נָטְלוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, שְׁלִישׁ לְכָל הַדּוֹרוֹת, שְׁלִישׁ לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. הֲרֵי שֶׁדּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – דּוֹר אֶחָד - יִסְפֹּג יִסּוּרִים בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת שֶׁסָּפְגוּ מְאוֹת דּוֹרוֹת בְּאַלְפֵי שָׁנִים, וְכַמּוּבָן שֶׁתָּלוּי הַדָּבָר בְּמַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים, בְּתוֹרָה וּבִתְשׁוּבָה, כַּמָּה אִם כֵּן נִצְרָךְ לָנוּ סַבְלָנוּת, וְאֹרֶךְ רוּחַ לִהְיוֹת לְמוּדִים לְעַכָּבָה בְּתוֹחַלְתֵּנוּ. וּבְיוֹתֵר בִּבְעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּכְמוֹ הַחֲרָדוֹת, הַדְּאָגוֹת, הַדִּכְאוֹנוֹת שֶׁמְּקוֹרָן מִלַּחַץ נַפְשִׁי, חֹסֶר סַבְלָנוּת וְאִי רָצוֹן לְהַמְתִּין בַּחַיִּים מֵהַדְּרִישׁוֹת וְהַשְּׁאִיפוֹת שֶׁאָנוּ מַצִּיבִים לְעַצְמֵנוּ. לְהַלָּן סִפּוּר אִישִׁי שֶׁל הַסּוֹבֵל מִבְּעָיוֹת נֶפֶשׁ וְהֵיאַךְ בְּסַבְלָנוּת וּבֶאֱמוּנָה הִצְלִיחַ לֹא רַק לָצֵאת מִבְּעָיוֹת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא אַף הִתְעַלָּה בְּמַעֲלוֹת נִפְלָאוֹת מִלִּקְחֵי בְּעָיוֹתָיו

בְּפֶרֶק זֶה נְסַפֵּר סִפּוּר אִישִׁי נִפְלָא, שֶׁנִּשְׁלַח אֵלֵינוּ מִיהוּדִי בְּשֵׁם כ. ל., הַמְתָאֵר אֶת סִבְלוֹ הַנּוֹרָא בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה מִדְּאָגוֹת וַחֲרָדוֹת שָׁוְא, וְכֵיצַד וְהֵיאַךְ שׁוּם תְּרוּפָה וְשׁוּם פְּסִיכוֹלוֹגְיָה לֹא הִצְלִיחָה לְשַׁחְרְרוֹ מִמַּצָּבוֹ הַמְדֻכָּא, כִּי אִם בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה וּבִטּוּל רְצוֹנוֹ לִרְצוֹן ה', אֲשֶׁר הִיא – וְרַק הִיא – שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ אֶת שַׁלְוַת חַיָּיו. וְלֹא רַק שֶׁחָזַר לְשַׁלְוַת חַיָּיו, אֶלָּא זָכָה לִהְיוֹת מַנְחֶה וּמְעוֹדֵד רַבִּים הַסּוֹבְלִים מִבְּעָיוֹת דִּכְאוֹנוֹת וְכַדּוֹמֶה. וּכְמַאֲמַר הֶחָכָם: אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן.

וְכֹה סִפּוּרוֹ:

תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר לֵדַת בִּתִּי הַבְּכוֹרָה, שֶׁעַד אָז לֹא חָסַרְתִּי דָּבָר, לֹא בְּמָמוֹנִי וְלֹא בִּבְרִיאוּתִי, וְהִנֵּה צָהֳרַיִם אֶחָד לְאַחַר הָאֲרוּחָה הִרְגַּשְׁתִּי לֹא טוֹב, לֹא הֵבַנְתִּי בְּדִיּוּק מַה מִּתְרַחֵשׁ בְּקִרְבִּי, וְתוֹךְ דַּקּוֹת מִסְפָּר נִתְעַלַּפְתִּי לְדַקּוֹת אֲחָדוֹת מַמָּשׁ. לֹא הָיָה שׁוּם הֶסְבֵּר טִבְעִי לִמְאֹרָע זֶה.

דָּבָר שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא כָּל כָּךְ צָרִיךְ לַהֲרֹס מַעֲרֶכֶת חַיִּים.

אוּלָם כָּאן מָצָא כֹּחַ הַדִּמְיוֹן הִזְדַּמְּנוּת לְהִטָּפֵל אֵלַי וּלְנַצֵּל מְאֹרָע זֶה לְטָרְדֵנִי לְהַרְבֵּה עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, דְּאָגוֹת, פְּחָדִים, עַד כְּדֵי מִאוּס בְּחַיַּי.

הֻתְקַפְתִּי בְּמַחֲלַת דִּמְיוֹן שֶׁהִנְנִי, חַס וְשָׁלוֹם, חוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַנְּפִילָה.

דִּמְיוֹן זֶה עָבַד אֶצְלִי בְּקַדַּחְתָּנוּת לְלֹא הֶרֶף, וְהָיִיתִי חוֹשֵׁב בְּכָל רֶגַע: עַתָּה יָבוֹא הַפֶּגַע וְשׁוּב אֶפֹּל. כֹּחַ הַדִּמְיוֹן הִצְלִיחַ שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁד בְּעַצְמִי עַל מַחֲלָה שֶׁאֵין בִּי, בָּרוּךְ ה'.

פּוֹחֵד מְאֹד הָיִיתִי לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם, בְּשִׂמְחָתָם. מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי דָּאַגְתִּי מְאֹד לִהְיוֹת בִּמְחִיצָתָם, פֶּן וְאוּלַי עַתָּה יָבוֹא הַפֶּגַע וְאֶפֹּל לְעֵינֵי כֻּלָּם וְתִתְגַּלֶּה "מַחֲלָתִי" הַנּוֹרָאָה.

הָיִיתִי מְקַצֵּר מְאֹד בְּמִפְגָּשִׁים שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח לָהֶם, וְהַבְּדִידוּת וְהַבְּרִיחָה מִבְּנֵי הָאָדָם הִיא הָיְתָה קְצָת "נֶחָמָתִי" "וְהַצָּלָתִי" לַהֲפוּגָה קְצָרָה בַּמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁבְּקִרְבִּי.

הַדָּבָר הִשְׁפִּיעַ עָלַי לְרָעָה מְאֹד. הִתְחַלְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל רֶגַע אִם אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיזֶהוּ מֵחוֹשׁ, וְכָל מֵחוֹשׁ וְלוּ הַקַּל בְּיוֹתֵר שֶׁעוֹבֵר גַּם עַל בְּנֵי אָדָם בְּרִיאִים וְאֵינָם שָׂמִים לִבָּם עָלָיו, אֶצְלִי תָּפַס מַסְפִּיק סִבָּה לַחְשֹׁד בְּעַצְמִי וּלְפַתֵּחַ פִּתּוּחֵי שָׁוְא הַמַּתְחִיל מֵאוֹתוֹ מֵחוֹשׁ דִּמְיוֹנִי וּמִסְתַּיֵּם בַּמַּחֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא הִתְפַּתְּחוּ אֶצְלִי מֵאֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, וְאִם שִׁכְנַעְתִּי אֶת עַצְמִי שֶׁאֵין לִי חֹלִי זֶה, תֵּכֶף חָשַׁשְׁתִּי לְשֶׁמָּא יֵשׁ בִּי חֹלִי אַחֵר. נָדְדָה שֵׁנָה מֵעֵינַי. שְׁנָתִי הָיְתָה טְרוּפָה בְּיוֹתֵר. הָיִיתִי מִתְעוֹרֵר בַּלַּיְלָה עַשְׂרוֹת פְּעָמִים מִפַּחַד וּמִדְּאָגָה.

רֹאשִׁי לֹא הִתְפַּנָּה כְּלָל לִשְׂמֹחַ מִבִּתִּי שֶׁנּוֹלְדָה לִי. לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּשִׂמְחַת אִשְׁתִּי בְּהוּלֶדֶת הַבַּת, לְהֵפֶךְ – הַדָּבָר עוֹרֵר אֶצְלִי מֶתַח נוֹסָף כֵּיצַד אֲתַפְקֵד כְּאַבָּא, וַאֲנִי כְּלִי שָׁבוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. מִסְכֵּנָה אִשְׁתִּי, מִסְכֵּנָה אוֹתָהּ בַּת שֶׁנּוֹלְדָה – תָּמִיד חָשַׁבְתִּי, כֵּיצַד אֲגַדְּלָהּ? כֵּיצַד אָקִים אֶת חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה? הֲלֹא עַכְשָׁו רַק הִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי!

הַתֵּאָבוֹן לַאֲכִילָה הָלַךְ מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַכְנִיס אֹכֶל לְפִי, אֶלָּא מְעַט מְעַט בְּכֹחַ רַב. הַמַּטְעַמִּים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר שֶׁהֻגְּשׁוּ לְפָנַי, רֹב כְּכָל הַפְּעָמִים הָיִיתִי טוֹעֲמָם בְּקֹשִׁי, וְלֹא יָכוֹל יוֹתֵר. דָּבָר נוֹסָף שֶׁגָּרַם לִי מֶתַח רַב, בִּגְלַל תִּמְהוֹנָהּ הָרַב שֶׁל אִשְׁתִּי: מַה זֶּה? וְעַל מַה זֶּה אֵינְךָ אוֹכֵל?

מְאֹד לֹא רָצִיתִי לְשַׁתֵּף אֶת אִשְׁתִּי בְּצַעֲרִי. אִשָּׁה צְעִירָה, שְׂמֵחָה בְּבַעֲלָהּ וּבְבִתָּהּ, לֹא רָצִיתִי לְקַלְקֵל לָהּ אֶת מַצַּב רוּחָהּ. וְשׁוּב גָּרַם זֶה לִי מֶתַח רַב – כֵּיצַד לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַרְאוֹת פָּנִים שְׂמֵחוֹת בְּעַל כָּרְחִי, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי, דָּבָר שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלַי בְּיוֹתֵר.

שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַשְׁלִים לִי אֶת הַשִּׂמְחָה הַחֲסֵרָה לִי עֵקֶב הַדְּאָגָה וְהַמֶּתַח אֲשֶׁר כֻּלּוֹ פְּעֻלַּת הַדִּמְיוֹן וְהַפַּחַד – שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא יִקְרֵנִי אָסוֹן.

הָיִיתִי נִדְמֶה לְעַצְמִי כְּאָדָם בּוֹדֵד בְּעוֹלָם אָפֵל, אָפֵל וּמְאַכְזֵב, דָּבָר שֶׁגָּרַם לִי חֹסֶר יַצִּיבוּת מֻחְלָט, חֹסֶר שְׁאִיפָה לְהִתְקַדְּמוּת בְּאֹפֶן מֻחְלָט מֵחֲמַת הַיֵּאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת.

בָּעֶרֶב הָיִיתִי אוֹמֵר מִי יִתֵּן בֹּקֶר, וּבַבֹּקֶר – מִי יִתֵּן עֶרֶב, מִפַּחַד לְבָבִי.

שׁוּם שִׁכְנוּעַ שֶׁהָיִיתִי מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי לֹא עָזַר לִי, כִּי כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר הֻפְנַם אֶצְלִי כָּל כָּךְ הַחֲשָׁד לְמַצָּבִי עַד שֶׁהִתְעַרְעֲרָה אֶצְלִי מַעֲרֶכֶת הַבְּלִימָה וְהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁחָנַן ה' לְכָל אָדָם, כִּי הֲרֵי לֹא כָּל אָדָם – וּוַדַּאי שֶׁלְּלֹא עֲבוֹדָה – יָכוֹל לִזְכּוֹת לְבִטָּחוֹן בַּה'. וְלָכֵן חָנַן ה' אֶת כָּל אֶחָד בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי, כִּבְיָכוֹל, לְצֹרֶךְ דְּבָרִים הַמִּינִימָלִים, כְּגוֹן: לָלֶכֶת, לִנְסֹעַ, לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְלֹא לִדְאֹג דַּאֲגוֹת שָׁוְא. כִּי אִם לֹא הָיָה הָאָדָם בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי בַּדְּבָרִים הַמִּינִימָלִים, הָיָה מִתְמוֹטֵט, שֶׁהֲרֵי לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל תֵּכֶף לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן בַּה' בִּלְבַד עַל כָּל דְּבָרָיו, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת. וְאִלּוּ אֲנִי, נִטַּל מִמֶּנִּי הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי לְגַמְרֵי, וְאַף לִנְסֹעַ נְסִיעוֹת רְחוֹקוֹת כְּמִחוּץ לָעִיר לֹא נָסַעְתִּי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה פֶּן יִקְרֵנִי אָסוֹן.

הָיִיתִי מֻדְאָג מִיּוֹם מוֹתִי, שֶׁמָּא קָרוֹב הוּא הַיּוֹם אוֹ מָחָר, דָּבָר שֶׁאָמְנָם צָרִיךְ לְהַדְאִיג כָּל אֶחָד, אֲבָל שׁוּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל – לְכָל אֶחָד נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטָּחוֹן עַצְמִי, שֶׁאָמְנָם הוּא בִּטְחוֹן שָׁוְא, אֲבָל לְצֹרֶךְ קִיּוּם הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם מִבְּלִי שֶׁיִּבְטְחוּ בְּנֵי אָדָם בְּעַצְמָם לְפָחוֹת לְצֹרֶךְ דְּבָרִים מִינִימָלִיִּים, וְאִלּוּ אֲנִי הֻצְרַכְתִּי לִסְמֹךְ עַל נֵס לְצֹרֶךְ קִיּוּמִי שָׁעָה שָׁעָה.

פְּחָדִים וְדַאֲגוֹת שָׁוְא עָצְרוּ אוֹתִי מִלָּגֶשֶׁת לְאֵיזוֹשֶׁהִי עֲבוֹדָה, מְלַמְּדוּת אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר, כִּי קֹדֶם כֹּל רָצִיתִי לִהְיוֹת "בָּרִיא". וְכַמּוּבָן שֶׁהַפְּחָדִים וְהַדְּאָגוֹת גָּרְרוּ אַחֲרֵיהֶם חֲלוֹמוֹת לֹא נְעִימִים, שֶׁהֲרֵי אֵין הָאָדָם חוֹלֵם אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּהַרְהֵר. וְשׁוּב דִּמְיוֹן גּוֹרֵר דִּמְיוֹן, וְלַמַּצָּב בּוֹ הָיִיתִי, הָיָה דַּי בַּחֲלוֹם עָגוּם שָׁוְא אֶחָד כְּדֵי "לְנַבֹּאת" לִי אֶת עֲתִידִי שֶׁמִּמֵּילָא אֲנִי פּוֹחֵד מִמֶּנּוּ.

הָיוּ לִי סִיּוּטִים מִבְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְמוֹטְטוּ וְנָפְלוּ, שֶׁמָּא יִקְרֵנִי כְּמוֹהֶם, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ שֶׁיְּהוּדִי הִתְמוֹטֵט, הִתְעַרְעֵר, הִתְאַבֵּד, הִשְׁתַּטָּה. כָּל שְׁמוּעוֹת אֵלּוּ הֵבִיאוּ עָלַי דְּאָגוֹת נוֹסָפוֹת, סִיּוּטִים נוֹרָאִים, פֶּן אֶהְיֶה כְּאֶחָד מֵהֶם.

וּבְקִצּוּר, מַמָּשׁ תִּקְצַר הַיְרִיעָה מִלְּהָכִיל אֶת תְּקוּפָה קָשָׁה זוֹ שֶׁעָבְרָה עָלַי בְּמֶשֶׁךְ כְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וּכְבָר הָיוּ לִי שִׁשָּׁה יְלָדִים. כָּךְ שֶׁבְּשׁוּרוֹת אֲחָדוֹת כָּאן עַל גַּבֵּי מַחְבֶּרֶת זוֹ אֲנִי מְדַלֵּג טְרָגֶדְיָה שֶׁל שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁבָּהֶם נִתְקַפְתִּי בְּמַחֲלַת הַדְּאָגָה, שֶׁקָּשָׁה הִיא מִכָּל הַמַּחֲלוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" – זֶה חֹלִי הַדְּאָגָה.

וּבְכֵן הַשְּׁאֵלָה, כֵּיצַד הֶחֱזַקְתִּי מַעֲמָד בִּתְקוּפָה אֲרֻכָּה זוֹ, עַד שֶׁבָּרוּךְ ה' יָצָאתִי מִמֶּנָּה לְשָׁלוֹם לִהְיוֹת, בָּרוּךְ ה', בֶּן תּוֹרָה, מַאֲמִין בַּה' וּבְצַדִּיקָיו? נִסִּיתִי לֵילֵךְ לְהַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁבֵּרְכוּנִי. כַּמּוּבָן אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבִּרְכָתָם פָּעֲלָה, אֲבָל עֲדַיִן רָחוֹק הָיִיתִי מֵהַיְשׁוּעָה שֶׁלָּהּ קִוִּיתִי – לַחְזֹר לְאֵיתָנִי כְּכָל הָאָדָם, כִּי לֹא לְמַעַן זֶה הֵבִיא עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיִּסּוּרִים הַלָּלוּ. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְסֹר לִי מֶסֶר גָּדוֹל וְלֶקַח טוֹב יוֹתֵר, וְלָכֵן לֹא הוֹעִילוּ בִּרְכוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לִגְמֹר אֶת סִפּוּרִי.

נִסִּיתִי לָלֶכֶת לִמְאֹרָעוֹת מְשַׂמְּחִים [כַּמּוּבָן בְּמִסְגֶּרֶת הַצְּנִיעוּת]. הַדָּבָר הוֹעִיל לְשָׁעוֹת אֲחָדוֹת, וְשׁוּב עִקַּר הַמַּחֲלָה לֹא פָּג וְלֹא סֻלַּק מִשָּׁרְשׁוֹ.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהִרְגִּיעַנִי, הוּא הִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה. הִרְבֵּיתִי לִקְרֹא בְּסִפְרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, הִרְבֵּיתִי תְּפִלָּה לַה' יִתְבָּרַךְ, בִּהְיוֹתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לִי חוּץ מִמֶּנּוּ. הָיִיתִי שׁוֹפֵךְ נַפְשִׁי לְפָנָיו, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה', כִּי הָיִיתִי גַּם בְּמַצָּב שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהָשִׂיחַ דַּאֲגָתִי לְשׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, כִּי רָצִיתִי לְהַסְתִּיר "מַחֲלָתִי" מֵעֵין כֹּל, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא רָצִיתִי שֶׁיֵּדַע אָדָם מִמַּצָּבִי, כָּךְ שֶׁהוֹסִיף זֹאת מוּעָקָה עַל מוּעֲקוֹתַי, שֶׁהֲרֵי דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יְשִׂיחֶנָּה, וְגַם זֶה לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתִי. כָּךְ שֶׁהַנּוֹתָר לִי הָיָה רַק לְהִסְתַּגֵּר בְּבֵית כְּנֶסֶת לְבַדִּי וְלִשְׁפֹּךְ דַּאֲגָתִי רַק לְבוֹרְאִי, וְהָיִיתִי מְסַפֵּר לוֹ אֶת מַצָּבִי, כְּבֵן הַמְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת כְּאֵבוֹ, וּבוֹכֶה בִּדְמָעוֹת רַבּוֹת שֶׁיַּחְזִירֵנִי לְאֵיתָנִי וְיִתֵּן לִי שַׁלְוַת חַיִּים. וַחֲבָל שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּפִתְרוֹן זֶה מִתְּחִלַּת סִבְלִי כִּי אָז הָיִיתִי חוֹסֵךְ הַרְבֵּה צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ.

נִמְנַעְתִּי וּבָרַחְתִּי מֵרְפוּאוֹת בְּשִׁיטַת הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה אוֹ רְפוּאוֹת שֶׁל כַּדּוּרִים וּתְרוּפוֹת, כִּי הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁכָּל אֵלּוּ רַק יְדַכְּאוּ אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הֱיוֹת שֶׁלֹּא רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי כִּמְטֻפָּל אֵצֶל פְּסִיכוֹלוֹג וּלְהֵחָשֵׁב כְּלֹא שָׁפוּי וְכוּ'. אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא עָמַדְתִּי בְּפִתּוּי יִצְרִי, וְהָלַכְתִּי פַּעַם לִפְסִיכוֹלוֹג, אוּלַי תֵּצֵא לִי מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת, וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל בְּעָיָתִי, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִשַּׂחְתִּי לְפָנָיו אֶת דַּאֲגָתִי.

וְכֹה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ אֵלַי, בְּתוֹר אָדָם חִלּוֹנִי:

"הֲלֹא אַתָּה אָדָם דָּתִי, וְלָכֶם הַדָּתִיִּים יֵשׁ אֱמוּנָה!"

הוֹדָה לִי אוֹתוֹ פְּסִיכוֹלוֹג, שֶׁכָּל כֹּחָם רַק לְהַחֲלִישׁ דִּמְיוֹן לְבַעֲלֵי הַדִּמְיוֹן, וְלֹא לָרֶדֶת לִבְעָיַת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת.

דָּבָר שֶׁחִזְּקַנִי לִרְאוֹת כִּי הַכֹּל שֶׁקֶר, וְלֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי אִם הַפְּנִיָּה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְכַנֶּאֱמָר: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". וְאַגַּב אַעְתִּיק כָּאן קֶטַע מִסֵּפֶר "אוֹצַר הַמַּחְשָׁבָה" עַל מַאַמְרֵי רַבִּי צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל בִּגְנוּת הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה:

אֵין כְּלָל זִקָּה וְיַחַס בֵּין תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ הַמְּקוֹרִית הָעֲמֻקָּה שֶׁל רַבִּי צָדוֹק עִם הַמֻּנָּח "פְּסִיכוֹלוֹגְיָה", בַּמַּשְׁמָעוּת הַמַּדָּעִית הַמְעֻוֶּתֶת.

גַּם הַמֻּשָּׂג "עִדּוּן" – "סוּבְּלִימַצְיָה" שֶׁבַּפְּסִיכוֹלוֹגְיָה – אֵינוֹ זֵהֶה כְּלָל וּכְלָל עִם אוֹתוֹ יְסוֹד הַהֲפָכִים וְהַגְּוָנִים, שֶׁבָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּתוֹרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק. אֵין בֵּינֵיהֶם בְּמַהוּתָם וְלֹא כְּלוּם! יְסוֹדוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק יוֹנְקִים מִמְּקוֹר אֲצִילוּתָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, מִמְּקוֹר מַחְצַבְתָּהּ הָאֱלֹקִי.

לֹא הָיִינוּ נִזְקָקִים כְּלָל לַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה שֶׁאֵינָהּ כְּלָל בִּתְחוּם עִסּוּקֵינוּ. אוּלָם בְּהֶקְשֵׁרָם שֶׁל דְּבָרִים, קָשֶׁה לְהִמָּנַע מִלְּצַיֵּן אֶת הַהֶבְדֵּל הֶעָצוּם שֶׁבֵּין עוֹלַם הָאֱמוּנָה שֶׁל רַבִּי צָדוֹק – אוֹתָהּ אֱמוּנָה צְרוּפָה, מְשׁוֹבֶבֶת, זַכָּה וּמְקוֹרִית, הַיּוֹנֶקֶת מְקוֹרָהּ מֵהַצֶּלֶם הָאֱלֹקִי – מִ"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים – מִדִּילֵהּ נָפַח", כְּפִי שֶׁבָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָל יִפְעָתָהּ בְּתוֹרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ – לְבֵין הַתֵּאוֹרְיוֹת הַשִּׁטְחִיּוֹת וְהַמְעֻוָּתוֹת שֶׁל הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הַיּוֹנְקוֹת מֵאַפְלוּלִית הַחַיִּים, מִיּוֹהָרָה אַמְבִּיצְיוֹנִית שֶׁל גַּאֲוָה מַדָּעִית, הַמְנֻגָּדוֹת לָאֱמֶת וּלְנֶפֶשׁ הָאָדָם.

יְצֻיַּן, שֶׁהַדֵּעָה הָרוֹוַחַת כַּיּוֹם בְּאַסְכּוֹלוֹת שׁוֹנוֹת הִיא – שֶׁהַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה אֵינָהּ עוֹסֶקֶת כְּלָל בְּמַדַּע הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם – כָּל עִסּוּקָהּ הִיא גִּשּׁוּשִׁים בַּתְּחוּם הַשִּׂכְלִי הַמֻּבְהָק וְהַנִּסְיוֹנִי שֶׁבָּאָדָם, וְאֵין לָהּ וְלֹא כְּלוּם עִם הַנַּפְשִׁיּוּת שֶׁבּוֹ, וּבְוַדַּאי לֹא בַּמַּשְׁמָעוּת הַמַּהוּתִית הַפְּנִימִית. לְכָל הַיּוֹתֵר, אֵינָהּ עוֹסֶקֶת אֶלָּא בָּרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַשִּׁטְחִיִּים שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, אַךְ מַהוּת הָאָדָם וְהָאֱמֶת שֶׁבּוֹ אֵינָן כְּלָל בִּתְפִישָׂתָם! (עד כאן מספר "אוצר המחשבה").

וְלָמַדְתִּי, כְּשֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה עֲדַיִן בִּרְפוּאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, לֹא יוֹעִילוּ לוֹ כָּל הַתְּרוּפוֹת וְכָל הַפְּסִיכוֹלוֹגִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מֵבִין אֶת מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹמֵז לוֹ וְדוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, רָחוֹק הוּא עֲדַיִן מִישׁוּעָתוֹ.

וְלָכֵן זוֹ הָיְתָה עֲבוֹדָתִי יוֹם יוֹם – לְהִסְתַּגֵּר, לְהִתְפַּלֵּל, לִבְכּוֹת.

אֶת הָאֱמֶת אֹמַר, שֶׁבִּתְחִלָּה שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נִסְגְּרוּ לִתְפִלָּתִי לְגַמְרֵי, וְהָיָה לִי אָמְנָם מַרְגּוֹעַ רַק בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מֵשִׂיחַ דַּאֲגָתִי לְבוֹרְאִי, אוּלָם תֵּכֶף שׁוּב הָיִיתִי נִתְקָף לְחֹלִי הַדְּאָגָה. וְלֹא הִתְיָאַשְׁתִּי.

יָדַעְתִּי, זוֹ מִלְחֶמֶת קִיּוּם – אוֹ שֶׁאֲנִי מְנַצֵּחַ אֶת יִצְרִי, אוֹ שֶׁאֲנִי נוֹפֵל לְפָנָיו וְאֵין לִי קִיּוּם, וּמְאַבֵּד אֲנִי אֶת שְׁנֵי עוֹלָמוֹתַי, עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. וְהִתְמַדְתִּי וְהִתְעַקַּשְׁתִּי יוֹם יוֹם בִּתְפִלָּה.

וּבֶאֱמֶת זוֹ הָיְתָה הַתְּרוּפָה הָעִקָּרִית וְהָאֲמִתִּית לְמַשְׁבְּרִי, וְהַהֶסְבֵּר לְכָךְ פָּשׁוּט, חוֹלֶה הַסָּח צַעֲרוֹ לִפְנֵי רוֹפֵא, הֲרֵי שֶׁבְּאוֹתָם רְגָעִים שֶׁל שִׂיחָה עִם הָרוֹפֵא, אוֹתוֹ חוֹלֶה שָׁרוּי בְּהַרְגָּעָה מְלֵאָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּתִקְוָה שֶׁאָכֵן פִּתְרוֹנוֹ יִמָּצֵא, וְהַצִּפִּיָּה וְהַתִּקְוָה שֶׁבָּהּ הוּא שָׁרוּי בְּאוֹתָם רְגָעִים, מְסַלְּקִים מִמֶּנּוּ אֶת הַדְּאָגָה. אָמְנָם נָכוֹן, לְאַחַר שֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת הַתְּרוּפָה וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְרַפֹּאתוֹ – שָׁב הוּא לְדַאֲגָתוֹ, אוּלָם הַמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי הוּא תָּמִיד בְּמַצָּב שֶׁל אוֹתָם רְגָעִים שֶׁל יְשִׁיבָה מוּל רוֹפֵא, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מֵשִׂיחַ צַעֲרוֹ, הוּא בְּתִקְוָה שֶׁה' יִשְׁמַע עַתָּה אֶת תְּפִלָּתוֹ, וְגַם אִם לֹא נִתְמַלְּאָה בַּקָּשָׁתוֹ עַתָּה, חוֹזֵר שׁוּב מָחָר וּמִתְפַּלֵּל, וְשׁוּב בְּתִקְוָה שֶׁהַיּוֹם תִּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ וְתִשָּׁמַע תְּפִלָּתוֹ, כִּי הֲרֵי אֵינוֹ דּוֹמֶה לְרוֹפֵא – שֶׁאִם נִתְבַּדְּתָה תִּקְוָתוֹ, אֵין לוֹ עַל מָה לָשׁוּב וְלִסְמֹךְ עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יֵלֵךְ לְרוֹפֵא אַחֵר. וַהֲרֵי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מוֹנֵעַ מִלְּרַפֹּאת, וְכָל פַּעַם שֶׁמְּשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ, הַתִּקְוָה – כְּמוֹ שִׂיחָה עִם רוֹפֵא מֵחָדָשׁ, כָּךְ שֶׁלְּפָחוֹת מַרְוִיחַ אֶת אוֹתָם רִגְעֵי תְּפִלָּה לְתִקְוָה וְשִׂמְחָה.

הִרְבֵּיתִי בִּצְדָקוֹת מְאֹד, וְעָזַרְתִּי לְמִסְכֵּנִים בְּגוּפִי וּבְמָמוֹנִי הַרְבֵּה לְאֵין שִׁעוּר, דָּבָר שֶׁהִרְבָּה לִי קוֹרַת רוּחַ וְשִׂמְחָה וְנָתַן לִי סִפּוּק רַב בְּחַיַּי, הֵן מִצַּד הַחֶסֶד, הֵן מִצַּד הַהַבְטָחָה: צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

מַחְשַׁבְתִּי הָיְתָה רַק לְבוֹרְאִי, עֵינַי הָיוּ תְּלוּיוֹת רַק אֵלָיו. הָיִיתִי רוֹאֶה עַצְמִי חֲסַר אוֹנִים, חָשׂוּף לְדִמְיוֹנוֹת מְדַכְּאִים שֶׁאֵין מִיָּדָם מַצִּיל מִלְּבַד הוּא יִתְבָּרַךְ. וּבְהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן הִרְבֵּיתִי בִּשְׁעוֹת הַמַּרְגּוֹעַ בְּתוֹרָה כְּפִי יָכֹלְתִּי, וּלְאַט לְאַט – תְּקוּפָה שֶׁל 10 - 12 שָׁנָה – לָקַח עַד שֶׁהִתְאַזַּנְתִּי, וּפָחוֹת אוֹ יוֹתֵר חָזַר לִי הַתֵּאָבוֹן, הַשֵּׁנָה וְהַטַּעַם בְּחַיַּי.

עַד כָּאן בְּקִצּוּר נִמְרָץ, וּמֵאָז וְהָלְאָה הִשְׁתַּפֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר מַצָּבִי, עַד שֶׁבָּרוּךְ ה' אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁחָזַרְתִּי לְאֵיתָנִי. וּכְשֶׁהַיּוֹם, לְאַחַר 20 שָׁנָה, וּבָרוּךְ ה' כְּבָר חִתַּנְתִּי אֶת אוֹתָהּ בִּתִּי בְּכוֹרָתִי, שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתִּי וְלֹא פִּלַּלְתִּי לִרְאוֹתָהּ, וְכָעֵת הֵרְאַנִי ה' גַּם אֶת זַרְעָהּ, בְּעֵזֶר ה' יִתְבָּרַךְ, יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב אֲנִי כַּמָּה נְקֻדּוֹת שֶׁהִרְוַחְתִּי מִכָּל הַטְּרָגֶדְיָה שֶׁעָבְרָה עָלַי, וְאֶמְנֶה כַּמָּה מֵהֶם:

הֵבַנְתִּי שֶׁהַחַיִּים לֹא הֶפְקֵר, אֵין בִּטָּחוֹן בַּשַּׁלְוָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהִסְתַּלֵּק, וּבִמְקוֹמָהּ תָּבוֹא הַדְּאָגָה בְּרֶגַע.

יֵשׁ לְהוֹדוֹת לַה' עַל הַבְּרִיאוּת הַקַּיֶּמֶת, וְלִשְׂמֹחַ בַּטּוֹב הַקַּיָּם, כִּי לֹא אֶשְׁכַּח הֵיאַךְ הָיִיתִי מְקַנֵּא בַּאֲנָשִׁים בְּמַצָּבִים גְּרוּעִים הַרְבֵּה מִמֶּנִּי, וְרַק שֶׁהַשַּׁלְוָה הַמִּינִימָלִית עֲדַיִן אֶצְלָם.

הָיִיתִי בָּז לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב וְלַכָּבוֹד. רָצִיתִי רַק לִהְיוֹת שָׁלֵו וְשָׂמֵחַ עִם פַּת לֶחֶם בִּלְבַד, וְרַק שֶׁיְּסֻלַּק מִמֶּנִּי הַמָּוֶת הַזֶּה – חֹלִי הַדְּאָגָה.

זָכִיתִי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וּבִתְפִלָּה, וּבְקִיּוּם שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד. וּלְהָבִין שֶׁגַּם מַשְׁבְּרֵי הַנֶּפֶשׁ הִנָּם בְּהַשְׁגָּחָה וּלְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת, וְלֹא כְּמוֹ טוֹעִים רַבִּים, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁכַּפָּרַת עֲווֹנוֹת וְהַשְׁגָּחָה שַׁיָּךְ רַק בְּנֵזֶק מָמוֹנִי, אוֹ חֹלִי גּוּפָנִי, כִּשְׁבִירַת יָד וְרֶגֶל. לֹא כֵן – אֶלָּא כָּל צַעַר נַפְשִׁי, מֶתַח, דְּאָגָה, פַּחַד, הַכֹּל בִּגְזֵרַת קֵל עֶלְיוֹן, וּבִרְצוֹנוֹ מִתְחַזֵּק הַחֹלִי, וּבִרְצוֹנוֹ פָּג הַמֶּתַח וְהַבֶּהָלָה.

עֵינַי הָיוּ תְּלוּיוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ גַּם עֲבוּר הַצְּרָכִים הַמִּינִימָלִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֲפִלּוּ טוֹבִים סוֹמְכִים בָּהֶם עַל כֹּחָם וְעָצְמָתָם, וְאִלּוּ אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבִטָּחוֹן בַּה' אֲפִלּוּ עֲבוּר עֵסֶק קָטָן בְּיוֹתֵר, כִּי נִטַּל מִמֶּנִּי הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי לְגַמְרֵי.

הִרְבֵּיתִי בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁמַּרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, בְּעֶזְרַת ה'. וּכְמוֹ כֵן הָיִיתִי יָרֵא מְאֹד מִלַּחֲטֹא – אָמְנָם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ.

הִרְבֵּיתִי בִּצְדָקָה וּבְחֶסֶד לִמְאֹד, וּמִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁצְּדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ, בְּעֵזֶר ה'.

זָכִיתִי לִהְיוֹת רָגִישׁ לְסִבְלָם שֶׁל אֲנָשִׁים, וּבִפְרָט לַסּוֹבְלִים בִּדְבָרִים הַדּוֹמִים לְסִבְלִי, שֶׁאֵין צַעֲרָם מוּבָן וּמֻרְגָּשׁ אֵצֶל הַבְּרִיאִים וּבוֹטְחִים בְּעַצְמָם.

זָכִיתִי לְחַזֵּק רַבִּים בְּאוֹתוֹ דָּבָר אוֹ בִּדְבָרִים הַדּוֹמִים לְסִבְלִי, וּמָצְאוּ רַבִּים מָנוֹחַ וּמַרְגּוֹעַ בְּמִלּוֹתַי וּבַעֲצוֹתַי כְּבַעַל נִסָּיוֹן.

זָכִיתִי לִזְכֹּר נִסֵּי ה' עִמָּדִי תָּמִיד, כִּי אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי אֶת עֲבָרִי וְאֶת חַסְדֵּי ה' עָלַי, וּמוֹדֶה לוֹ מְאֹד מְאֹד.

זָכִיתִי לְהָבִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וְאַף שֶׁבִּתְחִלָּה שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם הָיוּ כִּבְיָכוֹל סְגוּרִים לִתְפִלָּתִי, לְבַסּוֹף רָאִיתִי שֶׁאֵין הַתְּפִלּוֹת הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד, וְכָל חֹלִי הַדְּאָגָה פָּרַח מִמֶּנִּי בְּעָנָן חוֹלֵף. עַד הַיּוֹם רוֹאֶה אֲנִי כֵּיצַד ה' יִתְבָּרַךְ מְחַנֵּךְ אֶת בְּרוּאָיו וּמְיַסְּרָם, רַק לְמַעַן יִתְקָרְבוּ אֵלָיו וְיֵדְעוּ אוֹתוֹ.

נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁהַפִּתְרוֹן – הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר הִיא תְּרוּפַת הַפֶּלֶא לַכֹּל. בְּיַד הָאָדָם לְהַשִּׂיגָהּ, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁרַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא מַתָּנָה, וְלָכֵן כּוֹרְעִים וּנְמֵסִים מֵהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה הַתּוֹקַפְתָּם, וּפוֹנִים לִסְגֻלּוֹת וְלִתְרוּפוֹת, וְאֵינָם מְבִינִים שֶׁבְּיָדָם לְהָשִׁיב אֶת הַשִּׂמְחָה אֶל לִבָּם, וְרַק עַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ מוֹשִׁיעַ, יֵשׁ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר בְּכָל מִקְרֶה, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ מֻשְׁגָּח עַד כַּמָּה וְעַד מָתַי, וְאֵין לְהִתְיָאֵשׁ וְלִפֹּל לִזְרוֹעוֹת הָעַצְבוּת כְּלָל.

א. כְּדֵי לֹא לַחְזֹר לְמִשְׁקָעִים וּלְסִיּוּטִים מֵהֶעָבָר, רָאִיתִי שֶׁהַחִזּוּק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְהִתְבּוֹנֵן בַּנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל שֶׁבָּאוּ לִי בְּעִקְּבוֹת הַסֵּבֶל דַּוְקָא, וְדַוְקָא מֵהַסֵּבֶל וְהַפֻּרְעָנוּת בָּאוּ לִי רְוָחִים גְּדוֹלִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וְתֵכֶף כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּטּוֹב שֶׁבַּיִּסּוּרִים, תֵּכֶף אֲנִי מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה מֵ"הָעִסְקָה" הָרִוְחִית שֶׁבָּאָה לְיָדִי.
ב. לָמַדְתִּי שֶׁאָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עַל מַחְשְׁבוֹתָיו, וְכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהַפַּחַד וְהַדְּאָגָה הֵם בַּלֵּב, וְאִלּוּ בַּמֹּחַ יֶשְׁנוֹ הַשֵּׂכֶל הַמְיַשֵּׁב אֶת הִתְפָּרְצוּת רִגְשׁוֹת הַלֵּב. וְנָתַן ה' כֹּחַ בַּשֵּׂכֶל שֶׁבַּמֹּחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר כֹּחַ מֵהָרְגָשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב, וְרַק צָרִיךְ הָאָדָם לְהַפְעִיל וּלְהַאֲמִין בְּכָךְ וְלַעֲבֹד עִם הַשֵּׂכֶל, וְכָךְ יְנַצַּח אֶת רִגְשׁוֹתָיו שֶׁבַּלֵּב.
ג. לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל נִסָּיוֹן בִּכְלָל וְיֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדִי לְשַׁנּוֹת אֶת מַצָּבִי, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי אָנוּס בְּמַצָּבִי. וְהַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָיִיתִי נִתְבָּע אִלּוּ הָיִיתִי נוֹפֵל תַּחַת הַיֵּאוּשׁ, וְכִי כָּל זֶה הָיָה סַךְ הַכֹּל נִסָּיוֹן – אָמְנָם קָשֶׁה וְכָבֵד, אֲבָל נִסָּיוֹן שֶׁאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהִתְמוֹדֵד עִמּוֹ וּלְבַסּוֹף לְנַצֵּחַ.
ד. הַחְדָּרַת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְחִיּוּבִיּוֹת מְגָרְשׁוֹת אֶת הַשְּׁלִילִיּוֹת. אִי אֶפְשָׁר לְהִלָּחֵם יְשִׁירוֹת עִם הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת, אֶלָּא יֵשׁ לְהַכְנִיס לָרֹאשׁ מַחְשְׁבוֹת עִידוּד, אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּמִמֵּילָא מִתְגָּרְשׁוֹת כָּל אוֹתָן מַחְשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת, כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִם הַמַּחְשָׁבוֹת אֵינוֹ מוֹעִיל. כִּי כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּטֵּר מִמַּחְשָׁבָה פְּלוֹנִית, תֵּכֶף צָצָה מַחְשָׁבָה דִּמְיוֹנִית אַחֶרֶת שֶׁצָּרִיךְ שׁוּב לְהִלָּחֵם אִתָּהּ, וּלְכָךְ הַפִּתְרוֹן לֹא לִטְעֹן אִתָּם כְּלָל, אֶלָּא מַה שֶּׁיּוֹתֵר לִדְחֹף לָרֹאשׁ טוֹב, וְיֵצֵא הָרָע וְיִסְתַּלֵּק לוֹ.
ה. יֵשׁ וְיֵשׁ בְּכֹחַ הָאָדָם לְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת לְרֹאשׁוֹ. הָאָדָם כְּמוֹ שׁוֹעֵר עַל מַחְשַׁבְתּוֹ, וּבְיָדוֹ לְהַכְנִיס אֶת הַטּוֹב, וְשֶׁיִּתְפֹּס הוּא אֶת מְקוֹם הֶחָלָל שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וּבְכָךְ יִצְטָרֵךְ הָרָע לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמוֹ.
ו. לְהִתְחַזֵּק בְּהִתְאַפְּקוּת וּבְסַבְלָנוּת לְתִקְוָה שֶׁיִּהְיֶה טוֹב. תָּמִיד נִשְׁאֲרָה אֶצְלִי תִּקְוָה שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת טוֹב. לֹא לְמַהֵר לְהַחֲלִיט שֶׁאֵין תִּקְוָה, כִּי זֶהוּ שֶׁקֶר גָּמוּר.
ז. לְהִזָּהֵר מִפִּתּוּיֵי שָׁוְא, שֶׁדַּוְקָא אָז מוֹצְאִים אֶת מְקוֹמָם לְפַתּוֹתְךָ – לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמְךָ בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשִׂמְחַת תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, שִׂמְחַת הוֹלֵלוּת – דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לְהַכְבִּיד אֶת הַדִּכָּאוֹן וְהָאֲבָדוֹן, וְאַתָּה בִּמְקוֹם שֶׁתִּתְקָרֵב לִישׁוּעָתְךָ, הִנְּךָ מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אִם לֹא תִּקְלֹט אֶת הַמֶּסֶר שֶׁהַבּוֹרֵא רוֹצֶה לִמְסֹר – לֹא עָשִׂיתָ כְּלוּם.
ח. לָמַדְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בַּמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת כִּבְכָל בְּעָיָה בַּחַיִּים אֵין לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ בְּזַעַם וּבְמֶתַח, אֶלָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַעַת מְיֻשֶּׁבֶת, בְּפִנָּה סְגוּרָה, וְלִרְאוֹת כֵּיצַד וּבַמֶּה לְהַכְנִיס אֶת הַטּוֹב וּלְהוֹצִיא אֶת הָרָע.

וּנְסַיֵּם בִּדְבָרָיו שֶׁל הָרַב שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ זַצַ"ל עַל פָּסוּק "עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים", וּפֵרֵשׁ הָרַב זַ"ל: "חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" – הֵמָּה אוֹיְבֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁרָכְשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם לְעַצְמָם עַל יְדֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים.

וְעוֹד פֵּרוּשׁ:

הַחַיִּים הֵם פְּשׁוּטִים וִישָׁרִים, אֶלָּא שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הֵמָּה הַמְסֻבָּכִים וּמְסַבְּכִים עַצְמָם בִּנְטוֹתָם מֵהַיַּשְׁרוּת שֶׁל הַחַיִּים.

* * *

שאלות ותשובות

חרדות ודאגות שווא

שאלה א - חרדות

הֵיאַךְ נִיתָּן לִסְתֹּר אֶת הַמַּחְשָׁבָה "הַמַּצְדֶּקֶת" לִדְאֹג אוֹ לְהֵחָרֵד מִפְּנֵי הֶעָתִיד?

תשובה

כל מדה ומדה יש בה שלילי או חיובי כידוע מספרי המוסר, והוא בכל המדות, וכגון: הגאוה, הכעס והשקר וכיוצא, דיש פעמים שיש לנהוג בהם כלפי מי שההלכה מורה כן.

כמו כן מדת ה"ייאוש" היא מדה גרועה מאוד, אולם במקרה דידן יש לאחוז בה, והיינו להתייאש מההשתדלות העצמית ולהשליך עצמו להליכות הגוזר. פשוט להחליט הנני "מרים ידיים" בפני כל הדאגות והחרדות ומנטרל מעצמי כל תפקוד מניעה ולחימה, ואפלו לא משא ומתן עם אותם מחשבות טורדניות, ומשליך עצמי בהתבטלות גמורה לא - ל עליון וחפץ באשר יובילני, ובזה תוסר מהאדם הדאגה והמתח, ויבוא לרוגע והשלוה.

ומקור הדברים הם ברמב"ם בספרו "מרווה נבוכים", ושם אומר הוא בחכמתו, האדם דואג ממה שחושב שיכול הוא לעזור לעצמו, אולם ממה שהאדם מתייאש מלעזור לעצמו - הדאגה מסתלקת ממנו, וכמו שרוב בני העולם - עמי הארץ ושאינם בני ברית - אינם דואגים פן ימותו היום או מחר, ואף שהמיתה מצויה, עם כל זה אחר שבין כה אין בידם לעשות מאומה בזה, מתייאשים מלדאוג ומשליכים עצמם למקרי העולם, ויהיה אשר יהיה בבחינת "אכול ושתו כי מחר נמות".

כמו כן בעל הבטחון מנטרל עצמו מתפקוד עצמי אחר שמאמין הוא שלא תלוי בו כלום, ומשליך עצמו על ה' שינחהו באשר יחפוץ, וכעניין "השלך על ה' יהבך", ובכך מסיח דעתו מדאגתו ומתייאש מלעזור לעצמו מתוך הכרה ואמונה שבאמת אינו יכול לעזור לעצמו מדאגותיו וכלו נתון לגזירת א - ל עליון ויבואר עוד להלן.

שאלה ב - חרדות

הֵיאַךְ לְגָרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת דְּאָגָה אוֹ חֲרָדָה בְּאֹפֶן שִׂכְלִי?

תשובה

להשיב על כך נקדים הקדמה המבוססת על דבריו המחוכמים של ה"אבן עזרא" בפרשת יתרו בדבור "לא תחמוד".

שואל ה"אבן עזרא", הכיצד תצוה תורה לאדם שלא לחמוד ושלא להתאוות, וכי שליט האדם ברוחו מלהתאוות את אשר לרעהו והוא חסר מאותו דבר? הלא זה טבע אנוש, ולא מבעיא הלאו ד"לא תתאוה" שהוא מיד שמעלה בלבו תאות חפץ חבירו ומחשב בדעתו כיצד יקנהו ממנו, וכי אפשר שלא להתאוות, אלא אפלו לגבי "לא תחמד" - הגם שהאסור מהתורה הוא כאשר קנהו בחמדתו, אולם פשוט הוא שגם בחמדה לבד מסתמא ישנו סרך אסור, שהרי סוף סוף חומד הוא דבר שאסור לו לקנותו מחמת אסור התורה.

ומתרץ, למה הדבר דומה? לכפרי עובד אדמה שאין בו מן ההשכלה כלום, וראה לנסיכה בת המלך שנשאת לנסיך חכם בן מלכים, התעלה קנאה בלבו של אותו נסיך לאמר: מדוע זכה נסיך זה בבת המלך ואילו הוא - אותו כפרי - לא זכה? הלא לטיפשות תחשב אותה קנאה, אחר שרחוק הוא מזרח ממערב מלהיות לו סיכוי אפלו לראות את בת המלך, ועל אחת כמה וכמה לשאתה לאשה.

כן הוא הדבר, אחר שגזירת א - ל עליון להקציב לכל אדם את אשר יוקצב לו, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו במאומה, אם כן גזירת א - ל עליון חוצצת בין אשר לחברך - מלהיות שלך, וחציצה זו היא אף יותר מאשר החציצה העומדת בין הנסיכה לאותו כפרי, ואף שלאדם נדמה כי קרוב אליו הדבר אשר לחבירו ולכך חומד ומתאוה, אמנם יאמין שבגלל הגזירה שגוזר ה' לכל אחד את אשר יהיה לו, זהו עצמו סיבה יותר מכל סיבה להרחיק מלהיות קרוב אדם ליטול את אשר שיך לחבירו, ואף שלכאורה הדבר נראה שהוא בהשג ידו, אינו אלא מציורו של הקב"ה שמצייר כן בעולמו.

עם רעיון נפלא זה נבוא גם לנושא דאגות וחרדות שווא התוקפים את בני האדם מסבות שונות, והוא דיש לדעת המרחק עצום בין הפחד והדאגה לבין המציאות שהנך פוחד וחרד ממנה, ואף שלך נדמה שאת אשר יגרת הנה הוא בא, ולפי דרך הטבע עלול לקרות לי מקרה כזה או כזה, עליך להאמין שהנך רחוק מלבוא עליך אותו דבר אשר אתה חרד ממנו, ממש כמו שרחוק הדבר מלבוא עליך קודם שחרדת ממנו, או כמו כן רחוק הדבר מלבוא עליך כמו שנדמה לך שרחוק הוא מלבוא על חבריך שאינם חרדים כחרדתך, ואולי אף עלולים אחרים הרבה יותר ממך שיבוא עליהם אותו דבר חלילה שהנך חרד ממנו, על אף שהם אינם חרדים כלל מאותו דבר, היות וא - ל עליון הוא הגוזר לאשר ייעשה ואין מי שיזרזו או יעכבו מלעשות רצונו, ואף כשנראה הדבר קרוב יתכן ורחוק הוא מאוד מאוד, או להפך.

שאלה ג - חרדות

הַאִם יֶשְׁנָהּ הִתְיַחֲסוּת תּוֹרָנִית לִבְעָיוֹת נֶפֶשׁ כַּחֲרָדָה וּדְאָגָה?

תשובה

אדרבא, הבקיאים הגדולים בפתרון בעיות הנפש הנם חכמי ישראל, ולעומתם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המתימרים לומר כי הגיעו לעומק נבכי הנפש באמת רחוקים המה מלהתמודד בפתרון בעיה זו לעומת חכמי ישראל. וכמובא במדרש (ילקוט שמעני שופטים ז' פ' מג) לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה, כלומר לכל תחושה והרגשה שלילית או חיובית יש לה התייחסות בתורתנו הק'.

והנה לך צטוט מספר "אוצר המחשבה" על מאמרי רבי צדוק הכהן מלובלין:

"רבותינו חדרו למקור אצילותה של הנפש ולמקור מחצבתה האלקי, ועל פי זה הגישו לנו פתרונות, בנגוד לתאוריות המעוותות והשטחיות של הפסיכולוגיה היונקת מאפלוליות החיים, מיוהרא אמביציונית של גאוה מדעית המנגדת לאמת ולמהות נפש האדם.

ויצויין שהבעיה הרווחת כיום באסכולות שונות היא שהפסיכולוגיה אינה עוסקת כלל במדע מהות הנפש של האדם, כל עסוקה גשושים בתחום השכלי המובהק והנסיוני שבאדם, ואין לה כלום עם הנפשיות שלו, ובודאי לא במשמעות המהותית הפנימית, לכל היותר עוסקת היא ברבדים העליונים והשטחיים שבנפש, אך מהות האדם והאמת שבו אינה כלל בתפישתם.

לדאבוננו רבים המה הסובלים מיסורי הנפש, כולל מהאיש הפשוט וההמוני ועד המשכיל והבעל דעה, הפסיכולוגים מלאים בעבודה מהפניות הרבות של הזועקים לעזרה, אולם כאמור כל שיטותיהם אינם אלא על פי תאוריות שונות וניסיונות כפי שרגילים המה לפעול ברפואות הגוף, ובאופני טיפוליהם בוודאי שאין טיפול שורש לעקור הבעיה משורשה.

אולם זה עדיין לא הנורא, האסון הגדול הוא בכך שפעמים רבות עצותיהם ותרופותיהם נוגדים את דעת תורה, וכמו למשל, לדעתם של רבים מרופאי הנפש כדי לשמח את הנפש המדוכאת אפשרי וכדאי על ידי הנאות האסורות לנו על פי תורתנו, והרי באים כאן לרפאות את המחלה בסיבת המחלה, שהרי מה מַחֲלֶה את הנפש כאיסורי עריות וטומאתם המטמאים את הנפש וגורמים לה התלבשויות של רוחות טומאה לבלבלה, אם כן וכי בזה תהא רפואתה, והלוא המה היו סיבות תחלואיה.

אין בכוונתנו לפסול או לאסור את ההליכה אצלם, אלא שמלכתחילה בוודאי יש ללכת לרופאים יראי ה', ובאופן שנצרך לילך אצל אלו הרחוקים מיראת ה', יש להזהיר לכל ההולך להטפל אצלם, שיהא בתאום עם דעת תורה ולא לקחת את דבריהם כדברי האורים, כדי שלא יהא הנזק יותר מאשר התועלת.

שאלה ד - חרדות

דְּאָגוֹת וַחֲרָדוֹת הֵיאַךְ יֵשׁ לְהַגְדִּירָן: כְּיִסּוּרִים? כְּחֹלִי? פְּשִׁיעָה? חֹסֶר אֱמוּנָה?

תשובה

דאגות וחרדות שווא הינם יסורים ככל היסורים שיש בעולמנו, ובני אדם מתיסרים בהם מדה כנגד מדה בצדק וביושר כפי הידוע לא - ל עליון.

והעובדא, שהמגוון בבעיות הנפש אף שבכללות אחד הוא, אולם לפרטיו הוא מגוון לכל אחד באופן אחר, וכאמור שהוא לפי מעשיו של האדם בדקדוק גדול מדה כנגד מדה.

וכשם שההתייחסות לכל גווני היסורים צריך שתהא בדרך האמונה שהכל בהשגחה פרטית ופרטי פרטית, כן ההתייחסות לגוון זה של יסורי הנפש צריך שיהא מתוך אמונה שההשגחה העליונה מפקחת על כל תקיפה ותקיפה של דאגה וחרדה.

אין להאדם להאשים עצמו בגוון יסורים אלו כשם שאין לו להאשים עצמו בגוון של יסורי גוף, וכגון כשנפל ונשברה רגלו, או כל חולי אחר, וכי אז מאשים הוא את עצמו? בודאי לא, אלא מנסה בישוב הדעת להיחלץ מחוליו, כן נצרך שבישוב הדעת יגש האדם לבעיית נפשו מבלי רגשי אשמה המלחיצים ומביאים למתח.

וכמו שביסורי הגוף העבודה היא לקבל באהבה ולהסכים ולא לראות עצמו כמסכן ולחיות ברחמנות עצמית, אלא להאמין שכך רצון ה' לטובתו, כן הוא בחולי הדאגה, או החרדה, עליו להבין שהוא כמו כן בהשגחה ליסרו להיות דואג או חרד באופן חריג שאינו קיים אצל בני אדם בדרך כלל, ועליו לקבל באהבה את תקיפות החרדה שתוקפים אותו, וללמוד את הלקח הטוב מהתועלת שביסורים אלו וכמו שנבאר זאת להלן, וכמו כן הדרך להתעמת עם חולי זה הוא ככל מלחמות היצר הבא להטריד מאמונה ובטחון, וכמו שיבואר גם זה להלן.

אם כן זה שנחלה בחולי הדאגה, אכן זהו חולי, וכמו שהזכרנו לעיל מהמדרש: "והסיר ה' ממך כל חולי" - זה חולי הדאגה, קראו לזה חולי מבחינת שנוי הנורמה של הדואג בייחס לשאר בני אדם שיש בהם את טבע הבריאה "בבטחון העצמי" כאמור, אולם מה שנעשה בבן אדם הלוקה בחולי הדאגה, הוא בכך שהוסר ממנו "הבטחון העצמי", ונשאר לו אתגר להיות תלוי בבטחון בה' גם בצרכים המינימליים שלו, ומשום כך אינו יכול לתפקד כלל מבלי לבטוח בה' בכל פרט.

כך שאי אפשר לקרוא לזה כל כך חולי, כמו שיותר נכון לקרוא לזה חוסר אמונה, שהרי באמונה בשלמות משלים הוא לעצמו את החסר, ושכרו אתו לזכותו בזכות נפלאה, שבמה שאחרים קיבלו למען הנסיון וההטעיה - בטחון עצמי, ואינם דואגים ממיתה או מחולי או משאר אסונות וברור שאין להם על כך שום שכר במה שאינם דואגים, לפי שאין זה אצלם מבטחון בה' אלא מבטחון בעצמם, וזה לצרך המבחן והנסיון, לעומתם אדם זה שנפל בחולי הדאגה ונלקח ממנו הבטחון העצמי נזקק לעבוד על כך בעשר אצבעותיו ובעמל רב לטרוח להשיג את חסרונו בבטחון עצמו, ולהתקים אף בדברים המינימליים ביותר בבטחון בה' אלוקיו, אשריו ואשרי חלקו, כי בעצם זו עבודת כל אדם ואדם להגיע לכך להתנתק מבטחון עצמו לבטחון בה', אלא שעל הסובל מחולי הדאגה נכפתה עבודה זו בעל כורחו, לא מפני זה נחות הוא ממי שלא זכה כלל להתמודד בעבודה מחיבת זו, ואדרבא, מזורז הוא באתגר נפלא להיות עובד על אמונתו ושאומנם הוא עתה אצלו בלית ברירה על מנת להישרד ולא להתמוטט מדאגתו ובעל כורחו עליו להגיע לתוצאות בטחון, בכל אופן הרי הוא בבחינת "מתוך שלא לשמה בא לשמה", לבסוף ישיג בטחון בה' על כל השלכות ופרטי מאורעות חייו הרבים, ועבודה זו הלא נדרשת כאמור מכל אחד באשר הוא.

וכיוון שלוקה הוא בחוסר בטחון עצמי ונתקף במחשבות דאגה שאינם מחשבות של אמונה, כי האמונה מחיבת שיש להשליך על ה' את כל ענייניו ודאגתו לא תוסיף ולא תחסיר לו כלום, לכך להנצל ממחשבות אלו תועיל אך ורק אמונה שהיא כמו כן למעלה מן השכל, שהרי האמונה היא בדבר שהשכל חסום ומוגבל, ואז באה האמונה ומאמתת את מה שהשכל אינו יכול לאמתו ולהצדיקו, ולכך מחשבות אווילות וטיפשות או מחשבות של דאגות שווא שאינם מהגיון השכל - אי אפשר לבוא בשכל ולעוקרם כיוון שהם למטה מן השכל, ולכך נצרך אופן שהוא למעלה מן השכל, והוא האמונה ורק בה יש כדי לעקור מחשבות שאינם מצד השכל כהרהורי שטות ודאגה.

ואין כוונתנו בזה שיחוש האדם עצמו לפושע שאין בו די אמונה, ושוב יחוש אשמה בעצמו, כיון שזו גופא העבודה הנדרשת ממנו לעבוד על כך כפי יכולתו וכוחו מבלי להיות במתח, ככל עבודות ה' שמתנאי ההצלחה והנצחון הוא רק באם ילך בהם לאט לאט כפי כוחו ברוגע ולא במתח ולחץ.

שאלה ה - חרדות

שְׁאָלַנִי פַּעַם אָדָם הַסּוֹבֵל מֵחֲרָדוֹת וְדַאֲגוֹת שָׁוְא, מֶה הָיָה עוֹשֶׂה הֶחָפֵץ חַיִּים לוּ הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים מִגָּוֶן כָּזֶה שֶׁל יִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ?

תשובה

עניתי לו תשובה פשוטה ואמתית: לחפץ חיים זה לא יכול היה לקרות!והסבה היא, כי יסורי נפש אלו של דאגות וחרדות שווא נובעים מחוסר אמונה, ומחוסר הכרה ברורה באמת האמתית שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה, ומחוסר הכרה אמתית שאין על האדם מוטל כלום אלא להשליך עצמו לגמרי על הליכות הגוזר, וצדיק כה"חפץ חיים" כלל וכלל לא היו "מעיזים" מחשבות כאלו לחדור למוחו הקדוש, כי לא היו מוצאים שם מקום כלל, לפי שדרגתו באמונה מוחשית היה בהכרה ברורה ומושלמת.

מחשבות אלו מוצאים מקום בלבם של רוב ככל בני אדם שאינם מושלמים באמונתם, ובטחונם העצמי הוא המוביל אצלם במהלך חייהם, ועתה כאשר נתקלים המה במצב שאין הם יכולים לעזור לעצמם נמס לבם בקרבם ויהי למים. ואף שאין הדבר באשמתנו, לפי שזו דרגתנו, אולם תפקידנו לקום בנחת ולחדד לעצמנו את האמונה ביותר מבלי רגשי אשמה ולחץ.

שאלה ו - חרדות

הַמֻּשָּׂג "בִּטָּחוֹן עַצְמִי" הִנּוֹ חִיּוּבִי אוֹ שְׁלִילִי?

תשובה

הקב"ה יצר את האדם בחכמה ונטע בקרבו מה שנקרא בשם "בטחון עצמי". לכל אדם יש בטחון עצמי לצרכים המינימליים שהוא נצרך להם, ואף שמצד ההגיון הדאגה הייתה צריכה ללוות את האדם על כל צעד בעולם נווה התלאות שאנו בו, אולם אם הייתה דאגה זו מצויה בתכיפות לא היינו יכולים להתקים, לפי שהיינו מפחדים לצאת מבתינו, דואגים יום ולילה פן יקראנו אסון או חולי, לא היינו נוסעים בדרכים: באוויר, בים או ביבשה פן תקראנו תאונת דרכים, כמעט מרוב המאכלים היינו נמנעים מחששות בריאות, ילדים קטנים לא היו מנסים ללכת ולתפקד כלל מחוסר בטחונם, כך שהעולם לא היה יכול להתקיים כלל. לכך לכל אדם יש לו מינימום של "בטחון עצמי" שנטע בו הקב"ה לצרך תפקודו, ואף שנצרך האדם לבטחון בה' על כל דבר, אולם רוב בני האדם אינם במדרגת הבטחון כראוי, והעולם יהא שמם לו לא יתפקדו בני אדם בכלום מבלעדי הבטחון.

טעם זה לנחיצות הבטחון העצמי שהזכרנו, הוא מצד טבעיות הדברים השייך גם באומות העולם, אלא שבעם ישראל ישנו טעם עקרי נוסף לבטחון העצמי שנברא באדם, והוא לצרך המבחן והנסיון האם עינו תטעהו לחשוב שהוא העושה והפועל, והאם יסמך על עצמו בהיותו בעל יכולת, או ישליך כל ענייניו על ה'.

עבודתו של האיש היהודי כאן בעולם - במה שיותר פרטים - לנתק עצמו מהבטחון העצמי ולבטוח בה', וכמה שיצליח האדם עד הפרטים הקטנים - שהנם בהשג אנוש - גם מהם לנתק עצמו מבטחון עצמו ויעתיק עצמו לבטחון בה' - זה האדם המושלם, וכפי זה נקבעים מדרגות בני אדם עד כמה מצליחים המה גם בחיי היום יום שלהם, להתנתק מביטחונם העצמי ולהעתיקו לבטחון בה'.

וכמו שבברכות השחר אנו מודים לה' על הפעולות המינימליות שהינם בהישג יד האדם, וכמו לקום, ללכת, להתלבש, לחגור חגורה, לחבוש כובע, לנעול מנעלים, וכיוצא, על כל פעולה ישנה ברכת ההודאה, לומר לך, שעבודת האדם לצאת מבטחונו העצמי גם על הדברים המינימליים ולבטוח בהם בה' בלבד.

שאלה ז - חרדות

וּבְכֵן לְמַעֲשֶׂה הֵיאַךְ יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה עַל גָּוֶן זֶה שֶׁל יִסּוּרֵי הַחֲרָדוֹת וְדַאֲגוֹת שָׁוְא?

תשובה

ובכאן נבוא ליהודי המאמין להתבונן, כי יתרון המאמין על החסר אמונה כיתרון האור מן החשך.

אדם חסר אמונה, טוען ובצדק: למה שאני אשתכנע לדעת אחרים, הלא אני מבין שיש לי ממה לדאוג, להיחרד, להתדכאות, אז מה אם אחרים לא מבינים כך, מי אמר שהם צודקים ואני טועה, הלא אפשר שאני צודק והם טועים. ובפרט שיש מה להצדיק אותו בדברים מסוימים, כגון: וכי אין לדאוג שפתאום יבוא על האדם חולי מסוים, וכי אין לדאוג מכל מיחוש שמא יש בו תחילת חולי מסוכן, הרי האסונות ובפרט היום בימינו הינם מפתיעים. וכי אין ממה לפחד שמא יקרה כך או כך, וכי חסר על מה להתעצב ולהתדכאות היום בתנאי המצבים המאכזבים, לא על מעט בני אדם יש להתפלאות היום כיצד מחזיקים המה מעמד ולא מתמוטטים ממצב חייהם הקשה בחוליים שונים, בפרנסה, בילדים חולים, חשוכי בנים, רווקות ממושכת, כמה בתים יש היום שאין בהם טיפת שמחה, ובעצם לא חסר סיבות שיכול אדם להביא סיוע לעצמו להצדיק את הסבות לפחד ודאגה.

אומנם הסתכלות זו אכן נכונה לחסר אמונה, אולם אתה - יהודי מאמין בתורה ובחכמיה, מאמין בגזירות התורה ובצווי חכמי התורה, ומקיימם בין אם הנך מבין ובין אינך מבין. שהרי מקיים אתה איסור בשר בחלב, שעטנז, מאכלות אסורות ועוד הרבה מצוות שאינך מבין טעמן, וזאת מתוך אמונה שאתה מאמין בתורת משה רבנו ע"ה וחכמי ישראל שבכל דור ודור, אם כן לָמוּד אתה להיות מבטל דעתך גם כשהינך מבין אחרת, ויודע אתה את מלאכת ההתבטלות היפך העקשנות - מתוך אמונה שחכמי התורה המה החכמים האמיתיים, ואני בער ולא אדע לעומתם כלום, ויודע אתה היטב ולפחות מבין אתה את נחיצותה של המלחמה על האמונה לעומת הכפירה, ועד כמה היא בנפשך, וכי כל עתידך בב' עולמות תלוי בה.

כי הינך מבין היטב, שאם תימשך אחר מחשבת לבך, הרי שבכך תבגוד בתורת ה', ולכן החלטת שהינך חיב להתבטל לתורה ולחכמיה.

למה אם כן למה לא תבין שכשהינך נתקף במחשבות מציקות וטורדות של חרדות ודאגות שווא, כמו כן עליך להתבטל לדעת התורה, שכל מחשבות אלו הם מצד השקר והרע ויש לדחותם ולא להיצמד אליהם, כמו כל מחשבות איסור הטורדות את האדם, ופשוט אסור לחשוב מחשבות דאגה אלא לבטוח בה' ולהשליך את עצמך לגזירותיו. ואף שתוקפים המה בכוח את מוחך, לא יהיו אחרת ממחשבות מינות ואפיקורסות שתוקפים לאדם וצריך לחפש עצות להסירם, וכמו שברור לך שמחשבות מינות יש לבטלם בין אם יש לך תרוץ על הקושיות הצצות במוחך ובין אם התרוצים אינם מספקים את קושיותיך, נחרץ אצלך שיש לבטלם כי הם שקר גמור, כמו כן מחשבות דאגה ופחד הנובעים מחוסר אמונה והתבטלות לגזירת שמים יש להסירם, וברור שאין לייחס את אותה הגדרה של מחשבות מינות למחשבות הדאגה, וכמו שיתבאר להלן שהגדרתם שונה, דאילו מחשבות מינות הינם בגדר איסור, והעובדה שאדם נענש עליהם, ואילו מחשבות דאגה הינן בגדר עונש ויסורים, ואף אם לא נענש אדם עליהם אולם בודאי שלפחות לאחוז בהם ישנו הפסד ואיבוד חלק משכר עולם הבא אחר שאינו משתדל להסיח דעתו מהם, אלא אם כן מחשבותיו הכבידו עליו באופן כזה שאין לאדם שום שליטה, שאז נחשב הדבר ליסורים המכפרים עוון, וכמו שיבואר להלן.

והסבה שאינך מתייחס למחשבות החרדה והדאגה כמחשבות מינות היא פשוטה, לפי שכשהיצר בא אליך במחשבת מינות הנוגדת את עיקרי ויסודי האמונה, הינך מבין שזהו השטן והיצר הרע המסית להדיח ולקרר את האמונה, ורואה אתה מחויבות להסירם בכל אופן, ואילו כשהינך נתקף בפחדים ודיכאונות אינך רואה בכך שום מחויבות להסירם, אולם האמת היא שיש גם על מחשבות אלו להילחם בדרך האמונה ולהסירם מתוך התבטלות להליכות הגוזר, ומתוך אמונה שהנני בידים הנאמנות של "אין כמוך רחום וחנון אלוקינו", והנני נתון לגזירת שמים, ובין כה אין בידי לעשות מאומה ואשר יחפוץ האלקים יעשה, ולקבל זאת באהבה מתוך אמונה שהקב"ה עושה את הטוב ביותר עבורי, והוא הרחמן האמיתי, ועל מחשבות אלו ישנה כאמור מחויבות להחדירם וכמו שיש מחויבות להילחם במחשבות איסור.

וכאמור אין מחויבות שתראה תוצאות ותצא מיד מבעייתך, על כך אין לך להלחץ ולצפות לתוצאות מיידיות, אלא כוונתנו, להשתדל בלבד, להשתדל להכניס לעצמך מחשבות של אמונה שיביאוך להתייאש מבעייתך ודאגתך ולהשליכה על ה' שיעשה הטוב בעיניו, וראה עוד לקמן.

שאלה ח - חרדות

הַאִם נִתָּן בְּדֶרֶךְ "חֲשִׁיבָה" וּמַשָּׂא וּמַתָּן לְפָרֵק אֶת מְצוּקַת הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדָנִיּוֹת?

תשובה

כאן הסכנה הגדולה ביותר.

דע, כי כל ההצלחה של היצר בבלבול האדם בטרדות אלו הוא בכך שגורר אותו למשא ומתן בדרך שאלה ותירוץ, כי באמת הפתרון לכך הוא אך ורק "תמימות".

המשא ומתן הזה הוא רק מסבך ומביך יותר את הסובל מחרדות, ויתכן וימצא היצר לאדם תירוץ ופתרון לסבלו, אולם זהו כדי לפתותו להיגרר ולהמשיך במשא ומתן, כי יראה שהנה ובדרך משא ומתן נחה דעתו מטרדותיו בהמצאתו תירוץ ופורקן, אולם מיד ימציא לו היצר סיבה אחרת לחרדה, וכדי לסוחבו לפלפול עמו ימציא לו כביכול פתרון כדי שימשיך להתפלפל, ולאחריו יביא לו פירכא וכן חוזר חלילה.

ולכן הפתרון הוא אך ורק "התמימות", לזרוק את כל השקלא וטריא וכל המשא ומתן, ולילך בדרך התמימות בה', וכמו שיבאר להלן באריכות היאך לנהוג הלכה למעשה, ובקצור הוא, לישב עצמו בישוב הדעת, ובהתבטלות גמורה לרצון ה', לא להתמרד לא לקצוף, להאמין שהבורא מונח מאחרי כל תקיפה ותקיפה, ולהשתדל להעמיס מחשבות חיוביות ככל האפשר - מחשבות בטוב ה' ורחמנותו, ובתקוה לטוב ולישועה זה עצמו מה שיגרש יותר מכל את המחשבות הטורדניות לפחות לפי שעה עד שיגורשו לגמרי בס"ד. ועוד יבואר להלן.

שאלה ט - חרדות

מַה הַתּוֹעֶלֶת לַמִּתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ אֵלּוּ הַנּוֹטְלִים אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת מִן הָאָדָם, וַהֲלֹא "דַּעַת חָסַרְתָּ וְכוּ'", וְאִם כֵּן בַּמֶּה יִּרְאֶה הַמִּתְיַסֵּר בָּהֶם אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה הוּא בְּיִסּוּרִים אֲחֵרִים שֶׁלְּפָחוֹת בָּהֶם הַיִּשּׁוּב דַּעַת בִּמְקוֹמוֹ?

תשובה

כמה תועליות ישנם למתיסרים ביסורי הנפש, ואלו הם:

א. תלות בהקב"ה.

בגון יסורים אלו שרואה האדם שאין מי שיכול לעזור לו, ולא רק שאין מי שיכול לעזור לו אלא אף נתקל הוא בבני אדם שאין מבינים כלל את בעייתו, ורואים אותו כמי שאינו שפוי, כאן האדם נדחק לפינה דחוקה ונאלץ להתלות בהקב"ה לבדו, ובזה בא הוא על תכליתו בעולמו, מה שרבים יכולים לחיות עשרות שנים בעולם הזה ולא להגיע לתכלית זו כלל, וזה קנה עולמו בשעה אחת, ואף שהגיע לזה בעל כורחו, מן השמים זיכו לו לאדם לזה שיגיע למדריגת "התלות" בהקב"ה כי זכאי הוא לכך, ואין לך הרי מידה טובה ותכליתית ממנה.

ב. דביקות

אחד שכזה אינו רואה את פתרונו אלא בתפלה, ובשויתי ה' לנגדי תמיד שהיא העצה היחידה להצלתו, ובכך נדבק הוא בה'.

ג. תקון המדות

בגון זה של יסורים בא האדם לכניעה ושברון לב, ובכך מסתלקים ממנו הגאוה והכעס וכיוצא, והוא אתגר גדול להשתלם בתקון המדות.

ד. תקון התאוות.

במצב זה בז האדם למטעמי העולם ותענוגותיו, מעריך הוא כל טובת ה' עליו, אינו מתלונן ואינו מבקש יותר מאשר מעט ישוב הדעת ושלוה ותו לא, והוא אתגר גדול לתקון שבירת התאוות.

ומאידך מייקר ומעריך את התורה ומצוותיה היפך מחולשתם של רוב בני העולם.

שאלה י - חרדות

הֵיאַךְ לִנְהֹג לְמַעֲשֶׂה כְּשֶׁנִּתְקָפִים בְּעָצְמָתָהּ שֶׁל חֶרְדַת שָׁוְא?

תשובה

לאחר שביארנו לעיל שיש להסתכל על תופעה זו מתוך אמונה בהשגחה, וכי מאחר כל תקיפה ותקיפה עומדת השגחת הבורא בפרטות על המתיסר עד כמה יהא חוזק ותוקף החרדה והדאגה, והמתיסר כשנתקף בעצמתה של חרדת שווא, הרי שאז לא יעסוק בכלום ואפילו לא בתפילה אלא בהעמקת מחשבה זו שאין עוד מלבדו כלל ובזה האדם מגרש את הדינין השורין עליו, והיא סגולתו הנפלאה המפורסמת של הגאון רבי חיים מוולוז'ין המובאת בנפש החיים ש"ג פי"ב: ותוכן דבריו שם: סגולה גדולה ונפלאה לסלק מעליו כל דינין וכוחות שלא ישלטו עליו כלל, והוא בהיותו משעבד לבו ומוחו להאמין שאין עוד מלבדו כלל, ושאין שום כוח בעולם מבלעדו יתברך כלל, כמו כן יעזרהו ה' שלא ישלטו בו שום כוחות וכפיות, וכמדת אמונתו כן ינהג בו הבורא. ובסגולה זו השתמשו כל גדולי עולם ומכללם הרב מבריסק כידוע ממנו סיפורים מפורסמים על כך.

ואז מדה כנגד מדה זוכה הוא, כשם שבדעתו בטל כל כוח בעולם מבלעדי ה', כמו כן זוכה הוא שיתפרדו מעליו כל פועלי און ולא יוכלו להרע לו, ומובא בספר "שומר אמונים" שסגולה זו בודאי תועיל לפחות לשעתו שיסתלקו ענני החשך והערפל מעיניו ותתבהר אמונת ה' לפחות לעת עתה לסלק ממנו מחשבות הטורדות, ומקור הדברים הם ברמב"ם בספרו "המורה" שבעת שהאדם דבוק במחשבתו בכל יכול, ואינו מסיח דעתו מהשגחת ה' הפרטית אין יכולות בשום כח בעולם להרע לו.

לכן למעשה בקרוב עליך מרעים להפר מנוחתך במחשבות טורדניות עשה זאת אפוא והנצל:

שכב במנוחה, והרגע בעצמך, ותעמיק במחשבתך את אמונת אין עוד מלבדו, ותדע נאמנה כי הקב"ה מונח ומשגיח מאחרי אותה תקיפה שנתקפת, ואינך נתון למקרה ח"ו, ותתענג לחשוב שהינך מטופל ומושגח בהשגחת הבורא, ושכל מה שעושה הוא עמך הוא לטובה ולכפרת עוונותיך, והנדרש ממך הוא עתה לשאת עיניך למרום ולהתלות בו ית' כעיני עבדים אל יד אדוניהם בסמיכות הדעת גמורה לסמוך עליו שהוא יודע את אשר עושה הוא עמך, ומה תועלת יש בזה, וכמו שביארנו לעיל חלק מהתועליות שבדבר תקיפת פחד וחרדה, ובכך תרפה את מתיחותך לפחות לשעה עד יעבור זעם.

וכשנח זעף תקיפת חרדתך ממך, רוץ לחדרי תורה ותפילה לבכות ולהתחנן לה' על נפשך שיצילך מכל חולי ודאגה.

שאלה יא - חרדות

הֵיאַךְ יֵשׁ לִנְהֹג "בִּפְעֻלַּת מֶנַע", כְּשֶׁהַמַּצָּב פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר רָגוּעַ כְּדֵי לִמְנוֹעַ מַצָּבִים חֲמוּרִים יוֹתֵר?

תשובה

כמה עצות לכך:

א. תורה

ישקיע עצמו בתורה, שהיא מרפא לגוף ולנפש, ואין טוב ממנה כדי לגרש את מחשבות ההבל, כמבואר ברמב"ם, שאין מחשבות שטות והבל שורות אלא בלב הפנוי מהחכמה, ולכך ידבק עצמו בתורה, בעיון ובבקיאות כאשר יוכל, וישתדל שיהיה לו חומר בע"פ לחזור עליו בכל עת אם אפשר לו. ובכח התורה יגרש מעליו כל מחשבות הבל ורעות רוח, ויסדר לעצמו חברותות כדי שבכך יהא מוכרח להתרכז בלמודו.

ב. תפילה

"דאגה בלב איש ישיחנה", ירגיל עצמו לשוחח עם בוראו ולפרש לו את צרתו ובעייתו כאשר ידבר איש אל רעהו, והשיחה תהא ברורה כאשר עומד הוא לפני רופא ומתאר לו את סבלו, ויבקש רחמים על עצמו מתוך אמונה שעומד הוא לפני מי שבאמת יכול לעזור לו, וישפוך לבו לפני ה', וללא ספק שלאחר שיחה כזו עם הבורא יחוש כי אבן נגולה מעל לבו והשתחרר מלחציו וממתחיו, ובשיחתו עם בוראו יתודה על עוונותיו ויחזק אמונתו בה' שאין עוד מלבדו ואפס זולתו.

ג. יצירתיות עצמית

יצירתיות עצמית היא תרופה גדולה לדכאון ולטרדות מחשבות מציקות, דהיינו שיעסוק בעצמו בפעילות יצירתית שתביא לו סיפוק ותעסיק ותטריד אותו כדי שבכך יסולקו ממנו טרדות שווא, ונביא בזה כמה דגמאות:

1) מעשה צדקה וחסד - יעסוק בצדקה ובגמ"ח, משלו ומשל אחרים דהיינו שייעשה אחרים למעשה חסד, וגדול המעשה יותר מן העושה, וזכות הצדקה גדולה מצד עצמה עד מאוד להגן עליו מכל רע, וכמו כן מעשה הצדקה יתן לו סיפוק עצום בראותו היאך זוכה הוא להחיות נפשות, ושמחה זו יש בה די כדי להוציאו מחשכותו.
2) שעורי תורה ומוסר - אם הוא עצמו בר הכי יתן בעצמו שיעורי תורה, ויתחיל עם יחידים, עם שנים או שלושה אנשים, וזו עצה נפלאה.
3) זיכוי הרבים - יעסוק כפי יכולתו בזיכוי הרבים, וכגון בקירוב רחוקים לסמינרים, רשום ילדים לת"ת, השפעה על משפחות להתקרב ליהדות, הפצת חומר קדושה לקרוב רחוקים, ובכלל יכול הוא להירתם לאיזה ארגון שכבר קיים ולהציע את עזרתו בתשלום או שלא בתשלום כדי להביא סיפוק לעצמו, ולסייע באשר יוכל לאותו ארגון, ואפלו לשבת על טלפונים לקבלת פניות וכיוצא.

ד. עניית אמן יהא שמיה רבא

בספר "שומר אמונים" מובא, פלא בעיני על שיש סגולה שהיא קלה ביותר, ומאידך מועילה ביותר, ובני אדם מזלזלים בה, והוא עניית אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו וכוונתו, שאין סגולה נפלאה ממנה לסלק כל דינין וקטרוגין מהאדם, וכמבואר בגמרא (שבת קיט) שאפילו גזר דין של שבעים שנה לרעה נהפך עליו לטובה, ואם יקפיד להיות "שומר אמנים" בכלל, וישמור לענות על כל אמן ואמן דברכות ודקדישים, בודאי יחוש סיפוק עצום בעצמו, מלבד סגולת המצוה לבטל כל גזירות קשות ורעות, ולפחות כאמור שיתחזק בעניית אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו וכוונתו, וכבר ראיתי אני הכותב מי שאחז בסגולה זו והועילה לו מאד.

ה. שאל אביך ויגדך

יתבונן לו היו מחשבות אלו תוקפות את גדולי הדורות, וכגון לו היו מחשבות אלו באים להחפץ חיים, להבן איש חי, להחזון איש וכיוצא, היאך היו מתייחסים המה לאותם מחשבות, הלא היו מגרשים אותם תכף ומיד מתוך תמימותם בה', והשלכתם את עצמם להליכות הגוזר שיעשה עמם כרצונו, והיו אומרים ב"ה יום יום, ולא היו בשום אופן מניחים לעצמם להצר צרת מחר, בהיותם יודעים שבין כה הדאגה לא תוסיף ולא תגרע, והאלקים הטוב והישר בעיניו יעשה. וכל אשר יעשה - הוא מצד הטוב והרחמים, ואכן גם אם נגזרה גזירה הלא הדרך לבטלה הוא לא בדרך הדאגה, אלא בדרך תפילה תורה וחסד, ואם כן יש לעשות את המועיל ובו להשקיע.

וכך תאמר גם אתה לעצמך, כי אמנם אינך גדול בתורה כמותם, אולם האמונה אחת היא - לך ולהם ובכחך לדבוק באמונה כמו שהם דבקו בה, ולכן מיד הדבק עצמך באמונה כמותם, ותהא כוונתך ככוונתם ומחשבתך כמחשבתם בתמימות בה', וירווח לך.

ו. לקדם את ימי הרעה

בזמני ההפוגה, שאז הרגיעה והישוב הדעת בהישג, יתחזק מאוד, וידע שלא בהכרח שיארכו ימי השלוה, ואז בהיותו בישוב הדעת יוכל להתבונן בטיפשות מחשבות הטרדה והחרדה, והיאך שיש אך ורק לבטוח בה', כי בימי הרעה ניטל מהאדם המוח הישר, והבלבול והטרוף אינם נותנים לו זמן לחשוב, ולכך החכם יקדם פני הרעה, ובימי הטובה יכין עצמו וימלא מצבריו באמונה ותמימות ובטחון בה', ולא יהא בטלן, ויחשוב עכשיו טוב לי, ואם כן אין לי צורך בחיזוק מיוחד, זה טעות, כי אם לא תכין עצמך בימי הטוב והרוגע, כיצד תעמוד בשעת טירוף, לכך איזהו חכם הרואה את הנולד.

ז. עשה לך רב וקנה לך חבר

יש לדעת שהסובל מתופעה זו צריך להיות זהיר מלספר סבלו למי שאינו שומר סוד או למי שאין בו תועלת, דהינו שאין לספר סבל זה רק לאדם שיש בו ב' תנאים אלו, שהוא שומר סוד וגם יש ממנו תועלת, כלומר שהנהו אדם המבין ויודע להלך אחר נפשך בסבלך, ולייעץ לך עצות הגונות ולחזק לבך בה', ובאם לא יש באדם זה ב' תנאים הנזכרים שלא לספר לו בשום אופן סבלך, כי מי שלא יבין לרוחך יראה בך כאדם החולה בנפשו, בעל דמיונות וכיוצא, ואז ערכך ומעמדך ירד ויושפל ללא שום תועלת - מה שישבור אותך יותר, ולכך עשה לך רב וקנה לך חבר רק באופנים הנ"ל, ואם מצאת כזה, ירווח לך מאוד, אחר שדאגה בלב איש ישחנה לחבירו ולרבו, שהם בעלי חכמה וייעצוהו ויחזקוהו בצנעה ולתועלת בלבד.

ח. תקות הגאולה

תקות הגאולה תחזק מאוד את הנפש, ובפרט להיותנו אנו באחרית הימים ממש וכל סימני הגאולה נתקיימו בנו "למהדרין", וכולם מאחרינו, והנשאר לנו היום הוא רק לקוות לגאולה בכל יום ממש, ואמת שלא זו צריכה להיות תכלית הציפיה לגאולה כדי שנוושע מצרותינו, אמנם הכל מותר ומחויב לחזק את הנפש כדי להוציאה מהעצבות, ולכך בהחלט יש להשתמש באמונת הגאולה על מנת להיחלץ ממצוקת הנפש שאין לך דבר גרוע מהעצבות.

ט. להעביר היראה לשורשה

יתבונן, ממה אני ירא וחרד, מחולי, מעניות, משונאים וכיוצא, הלא כל אלו שליחיו של מקום, ועד שאני ירא משלוחיו של מקום למה שלא אהיה ירא ממנו שהוא המקור בעצמו, ועד שאני ירא מהמקל, אירא מהאוחז בו שהוא הבורא אשר בידו נפש כל חי, ובכך שיעמיק בזה, ויחזיר היראה לשורשה הנכון, ויעקרה מהשקר שהוא הסיבה והמקרה, על ידי זה ידבק בטוב שהוא הבורא, שאף היראה ממנו מאריכה ימים וכנאמר (משלי י, כז) "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה".

י. חילול הקדושה - הגורם הגדול לבעיות הנפש.

בחלק ה"סור מרע", הגורם הגדול לבעיות הנפש ולקלקול הדעת לסלקה מישובה ומשלוותה הוא פגם הברי"ק, במחשבות של איסור ובהסתכלויות אסורות בכך פוגם האדם את דעתו, שהרי הברית והדעת הינם בקו ישר מהמח ועד היסוד כידוע, ולכך כשהיסוד חזק הדעת כמו כן מתחזקת, וכשפוגם האדם ביסודו שהוא ברית קודש, מיד נפגמת דעתו ומשתבשת מטוהר אמונתה, ומיד נקבצים ובאים לה כל מיני מחשבות הבל ורעות רוח לשבשה ולבלבלה.

לכך ראשית יראה הסובל בסבל זה להתאמץ בכל כוחו לשמור עיניו ומחשבתו ממחשבות עריות, שהיא קוץ מכאיב וסילון ממאיר לכל מערכות הקדושה להביאם לידי קריסה וחוסר יציבות. ואילו הקדושה מחזקת את כל יציבות האדם להיותה בגדר "יסוד", וכשהיסוד חזק כל הבניין הנבנה עליו יציב.

שאלה יב - חרדות

אֵימָתַי מַגִּיעַ הָאָדָם לְיֵאוּשׁ, וּמָה הָעֵצָה לָצֵאת מֵהַיֵּאוּשׁ?

תשובה

הפסיכולוגים אומרים, לעולם לא יעשה האדם מעשה חבלה בעצמו מחמת יאוש אלא באופן שיאבד כל תקוה, אולם כל זמן שתקוה מקננת בלבו יחזיק מעמד, ומידת השמחה והתקוה לעומת העצבות והיאוש תלויה במידת האחוזים של התקוה, ככל שירבו אחוזי התקוה כן ימעטו אחוזי היאוש.

ונתבונן מהיכן צומח היאוש?

היאוש צומח מהעדר תקוה ותולדתו העצבות והדכאון. כשאדם לקה בבריאות, או בפרנסה וכיוצא, אזי כל זמן שרואה האדם סיכוי להצלתו, וכגון שנותרו לו עוד אפשרויות להימלט, וכגון עוד רופאים שעדיין לא טיפל אצלם, עוד נדיבים שעדיין לא הלך אצלם וכיוצא, הרי שאינו מתייאש להיות שהתקווה מחייתו.

אם כן לגבי הבוטח בה' לעולם לא יתיאש, כי לגבי הקב"ה אין בנשמע מעולם: אין אפשרות לעזור לך, שהרי אין מעצור לה' מלהושיע בין רב למעט, ומצדו יתברך קיימות ללא הגבלה אפשרויות להושיע את האדם, אלא שטרם הגיע זמן הישועה לאדם ועיכוב זה הוא גופא לטובתו, כך שאין מקום לייאוש, שהרי אפשרויות להצלה ישנם ללא הגבלה, וכמו כן הנו בידי ה"כל יכול", שבוודאי יכול לעזור לו, וכמו כן הינו בידים הטובות והרחמניות של הקב"ה ומה א"כ יש מקום לייאוש, אלא מה, שעליו הוא להמתין בסבלנות לישועת ה'.

ויתבונן, הנה גם ממצב שכזה, שלפי הנראה אזלת כל יד מלעזור בו, לפי שהוא ענין שבנפש כאמור, הנה רבים למאד יצאו ממצב זה ללא כל הסבר, וב"ה חזרה אליהם חדוות חייהם ביתר שאת ויתר עז ומהם נהיו לעובדי ה' אמיתיים ותלמידי חכמים גדולים, שדוקא מצב זה של חושך הוא שהביאם לאור הגדול שזכו לו אחר כך, ודוקא אלו זכו ביתר שאת להיות מורי דרך לרבים - להחיות רוח שפלים ולבות נדכאים, כי מאחר שעברו המה מצב שכזה התחכמו בשכלם ונהיו רגישים בלבותם לעזור לזולתם בבעיות מעין אלו. ולמה שלא לקוות שתהא גם אתה כאחד מהם, ואדרבא רק אם תתמיד לקוות, ותאמין שתצא ממצבך, ולא תיכנס למרה שחורה ויאוש, גדול הסיכוי שתצא מחשכותך במהרה.

דכאונות

כל נושא ה"דכאונות" הנו מהספר "נפש הישיבה" להרב יעקב ב. פרידמן

שאלה א - דכאונות

מַה בֵּין סֵבֶל הַחֲרָדוֹת וְהַפְּחָדִים לְדִכְאוֹנוֹת?

תשובה

היטיב לבאר זאת בספר "נפש הישיבה":

פחדים וחרדות המה "סערת רגשות" היפך מדכאונות שהמה "מיתת רגשות". הרי שהמצב הנפשי בב' תופעות אלו הוא הפוך אחד מהשני, הסובל מחרדות ודאגות, רגשותיו חיות וסוערות חפץ הוא בחיים, חפץ הוא בטוב, ודואג מאבדן הטוב, שלא יאבד הטוב ממנו.

המדוכא, הרגשתו להיפך, מיתת הרגשות, מיואש הוא מחייו, אין לו טעם בכל אשר יש לו במשפחתו, בחייו, וחי הוא באי אכפתיות, חפץ הוא במות רח"ל שלא כתופעת החרדה והפחד, שעוד מסוגל זה להביע את כאבו, לספר את מצוקתו ואף להתפלל עליה, לעומתו זה המדוכא נעול הוא מהכל, אינו מסוגל להתפלל וקשה לו לעזור לעצמו בכל דרך שהיא, ועל בעיה זו נעסוק בפרק זה.

שאלה ב' - דכאונות

אֵימָתַי חָשׁוּב לִפְנוֹת לְיִעוּץ אוֹ לְטִפּוּל?

תשובה

ראשית, לא להתעלם בשום אופן מאיתותים של מצוקה. כל מצב דכאוני מתפתח בדרך הדרגתית. בראש וראשונה הדבר מתבטא בחוסר יכולת מוחלט לתפקד, בלימוד, יצירה ופעילות חברתית. זה יכול גם להתבטא בעצב עמוק מדי ומתמשך מדי. חוסר ענין מוחלט בנושאים שעניינו אותו בעבר. קשיים חריפים בשינה. השכמה מוקדמת מדי. נטיה מתמשכת לבכי, התקשחות הידיים; בהייה מתמשכת בנקודה לא ברורה. התקפי חרדה וכעס לא נשלטים.

חשובה לאין ערוך היא העובדה, שלחץ נפשי טבעו להחריף. התעלמות ממושכת ממצבי מצוקה עלולים לדרדר אדם לתחתית הסולם הנפשי. דכאון הוא תמיד סולם. או שעולים ממנו או שיורדים בו. העדר טפול והכוונה בסבוכים חיצוניים - עלולה לדרדר את הסובל למחלות נפש הרסניות.

שאלה ג' - דכאונות

הַאִם יֵשׁ לָרוּץ מִיָּד לִפְּסִיכִיאָטֶר?

תשובה

חלילה וחס. לפסיכיאטריה בתקופתנו ישנה נטיה כללית, להזדרז בהגדרת "מחלות", ולסמם אנשים השרויים במצבי סיבוך קלים - בתרופות נוגדות - דכאון. תרופות כאלו, (המצילות נפשות הזקוקות להן) כשהן ניתנות שלא במקומן - עלולות להרוס חלקות נפש רגישות; לעורר סערות נפשיות; לעקור מלב המטופל את שרידי האמון בטיפול כלשהוא. אנשים הנקלעים לטפול הלא נכון - וזה קורה בארץ הרבה מדי ותכוף מדי - נוטים לזנוח כל טפול, ולשוב לשקוע בתוך המררה העצמית שלהם.

שאלה ד' - דכאונות

הַאִם הָרוֹפְאִים בְּנוֹשֵׂא זֶה הִנָּם בַּעֲלֵי אַחֲרָיוּת שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם?

תשובה

ראשית, בנגוד לרפואת הגוף, רפואת הנפש נתונה עדיין במסך כבד של ערפל וחוסר בהירות. הרפואה הפסיכיאטרית מצויה כמעט בכל טפול בשלבי ניסוי. רפואת הנפש רצופה אבני נגף, מעידות, נסיונות, הצלחות וכשלונות. יש להתייחס איפוא להוראת רופא בערבון מוגבל.

שנית, עזות המצח והשחצנות הרפואית המקובלת בארץ - לא פסחה גם על האגף הרפואי הזה. מרבית הרופאים יהירים מכדי להודות בכשלונות, 'מרוממים' מכדי להודות בקוצר - ידם, ומתנשאים מכדי להקשיב כהלכה, ולהכנס לעבי עולמו של המטופל.

אין זה אומר, חלילה וחס, שיש להמנע כליל מטפול תרופתי, אבל הוא חייב להתבצע בזהירות, רק לאחר כשלונן של דרכים אחרות, ותוך התייעצות צמודה עם גדולי תורה.

שאלה ה - דכאונות

מָה אִם כֵּן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת עִם גִּלּוּי הַמְּצוּקָה הָרִאשׁוֹנָה?

תשובה

לפנות לייעוץ. להכוונה. ואת טיב המכוון והמייעץ עלינו להבהיר היטב:

מכיוון שמצויים ברחובותינו אנשי מקצוע תלמידי חכמים מובהקים, בעלי נפש ודעת רחבה; וכיוון שמצויים ברחובותינו "מטפלים" חרדים לא מוסמכים העושים שמות בקרב נפשות רבות, חלקם פועל תחת התואר הפרוץ ביותר בחצרותינו, התואר הרבני, ומדובר בכאלו ששכחו מכבר באיזה צד מודפס רש"י ובאיזה צד תוס'. וזוהי סוגיה עגומה שמחד השתיקה יפה לה. מאידך אי אפשר לחשות לגמרי שעה שדם יהודי ניגר. וכיוון שגם בקרב אנשי המקצוע הרשמיים חלוק המצב: יש שנשארו בטהרתם, ויש שהפסיכולוגיה הרסה את זכותם הרוחנית - הצעד הראשון הוא לפנות לתלמיד חכם מובהק וידוע, העוסק גם בהכוונה ויעוץ, כדי שיפנה אותך אל איש מקצוע נכון.

חובה להתריע:

במוסדות האקדמיים לא שמעו על רבי ירוחם, ולא קלטו אף פעם מתיקות של רבי נפתלי. וחלק גדול מכלי הטפול המצויים שם הם כ"פרה אדומה": מטהרים (אם בכלל) את טומאת הדכדוכים, ומטמאים את טוהר הנפש הישיבתית. מאידך, ישנם פסיכולוגים שנשארו שלמים ברוחם ותורתם, לבם אל קל נכון, והם מכירים מתוך אספקלריה עצמית - לפני ולפנים עולם של בן תורה. רק אדם גדול, תלמיד - חכם ובעל מחשבה עשוי להפנות את הבעיה המיוחדת לך לאדם הראוי.

שאלה ו - דכאונות

מָה אֲנִי חוֹלֵה נֶפֶשׁ?

תשובה

בנושא הזה אנחנו מצויים בשפל המדרגה והנחיתות העלובה. אנו נעדרים שמץ בגרות ואחריות עצמית לטפל טיפול נכון בעצמנו ובמצוקותינו. בבעיה נפשית יש לטפל בבטחון עצמי כמו באנגינה ושפעת. מותר לתלמיד להמצא בבעיה נפשית. מותר לו להאחז בסבך רגשי. ומותר לו גם לחלות.

עצם הגדרת הבעיה כ'מחלה' יש בה כדי לעורר תקווה. מפגע שהוא בגדר חידה - מתסכל ומבלבל לאין ערוך ממחלה מוגדרת, שניתן לטפל בה בכל המקרים בהצלחה מלאה.

שאלה ז - דכאונות

מַחֲלַת נֶפֶשׁ אֵינֶנָּה הוֹפֶכֶת אוֹתִי לְאָדָם נָחוּת?

תשובה

בהחלט. השאלה הנחיתית והגמדית הזו הופכת אותך לאדם נחות. תולעת ולא איש. לאדם הפוחד מהצל של עצמו. לבן בליעל המוכן להזניח את נפשו; להרוס את עצמו כליל, רק כדי להאחז בצפורניים בשרידי כבוד דמיוני.

בעיות נפש אינן פוסחות על בעלי קומה, גדולי תורה ובעלי נפש. ההפך המוחלט. להלן תצוטט אגרתו של ראש קהלות יעקב זצוק"ל המורה, שגם על הנושא הנפשי חל מאמרם "כל הגדול מחברו, וכו'".

"... כי כל הראוי להיות גדול ועצום בתורה, מסתערים עליו יותר ויותר הפרעות בצורות שונות, וכשמתחזק לאחוז בעץ החיים - סוף סוף היסורים חולפים..." (מרן הגרי"י קנייבסקי)

הדכאון אינו בררן, והוא עשוי להלום בכל אדם. נבון, עליז, יציב ובוגר. המחבר נפגש בעבר עם אנשי תורה ויראה מובהקים, שנגשו במלא הכבוד והבטחון העצמי הראוי, ועם מלא ה"נכבדות" של נפש מרוממת - לטפול נפשי תרופתי. ניצלו בצורה מפוכחת, זהירה ונבונה - את ה"רשות שניתנה לרופא לרפאות", וחזרו במלא הכוחות לשעיטה הרוחנית.

המחבר מודע לחרדה המהלכת לדאבוננו בחצרותינו מהוצאת שם רע, נזקים בשדוכים ובושה חברתית, ואין בכוונת הספר לחנך ולשנות תפיסות מעוותות, ילדותיות, של דור שלם. בנושא הזה ניתן מכל - מקום להרגע לחלוטין. כל מטפל רציני מודע לבעיה החברתית הזו, וניתן לקבל טיפול מסור ומיומן, תוך חסיון וסודיות מוחלטים.

שאלה ח - דכאונות

מַהִי דַּעַת תּוֹרָה בִּדְבַר הַהֲלִיכָה שֶׁל בְּנֵי תּוֹרָה לְאַנְשֵׁי מִקְצוֹעַ בִּתְחוּם הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה בְּמַצְּבֵי דִּכָּאוֹן?

תשובה

ובכן הנה לך שאלת המחבר "נפש הישיבה" להגאון רבי שמואל אוירבאך שליט"א בענין דעתו ודעת אביו הגרש"ז אוירבאך זצ"ל ותשובת הגאון אליו.

מכיוון שהשאלה הבאה נוגעת לחיי נפשם של תלמידים מסויימים, וכיוון שהמאמר אמור להביא את דברם של אבא (מרן הגרש"ז אויערבאך) וראש הישיבה להבחל"ח ולהנחיל פתאים בינה, הריני מבקש מחילה קדם מרן שליט"א, על העזות שבשאלה הבאה.

פורסמה באחד מגליונות "יתד נאמן" אגרת של הראש ישיבה, ובה דברים משמו של אביו הגרש"ז, נגד הטפול של משפחות חרדיות ובני תורה אצל אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה. לאחר פרסום המכתב האמור, פנה לכותב הטורים אחד ממנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים בארץ, אדם הקרוב לישיבות ועולם הישיבות, וביקש להפנות את תשומת לבו של רבנו לעובדה, כי מאז פרסום האגרת, חדלו מטופלים רבים, בכל מקם אשר דבר המלך ודתו מגיע, מטפולים פסיכיטריים ופסיכולוגיים שעצרו אותם מהדרדרות מוחלטת, שממנה אין דרך. הוא בקש ממני להעביר את הדברים לפני רבינו.

גם אם לא נתייחס למקרה הזה, כמו בכל אומה ולשון מצויים גם ברחובותינו, מי שזקוקים לסיוע ויעוץ מקצועי פסיכולוגי רציני. מדי הרבה מקרים מתעלמים מ'איתותי מצוקה' הנוגסים בפנימיות באין מפריע. קיים ברחובותינו גם מוסד עתיק יומין של "חאפרים" העושים בנפשות בני תורה כבתוך שלהם, ללא ידע רציני. וכלפיהם נאמרה המליצה 'ורפא ירפא'. שהכרח לרפא את ה"ריפוי" שלהם. לצד זה גם ידוע שגדולי תורה שונים שולחים בני אדם סובלים במצבים כאלו לאנשי מקצוע, והדברים נעשים במסתרים, בשעה שהקהל הרחב יודע רק על אגרתו של רבנו.

מה דעתו המדוייקת של אבא ושל רבנו הגדול שליט"א בשאלה הגורלית הזו?

תשובה

זו שאלה חמורה, במקומה, וצריך להבין.

לצד ההזנחה שהזכרת, התפתחה ברחובותינו בשנים האחרונות מהצד השני של מטבע הדברים, מה שמכונה בעולם "אמריקרניזציה". (אמריקניזיישן) בלי דעת נסחפנו לאוירת החולשה ורפיון הדעת נוסח אמריקה, הפוחדת פחד נואש מסבל. ונהדפת בגלי רחמים עצמיים, על כל תקלה וקטטה. זהו דור אכול מחלות רגשיות, לחצים דמיוניים, חרדות פורחות באוויר, ושאר מחלות הדמיון. ישנה נטיה לפתור כל קושי המתרגש ובא לעולם בעזרת כדורי הרגעה וטפול חסר תועלת.

ברצוני שתעביר בהזדמנות הזו לבני תורה, ולכל קהלא קדישא הדין, את דעתו של אבא ודעתי הברורה, שבמצב של מצוקת אמת, שמקורה בנפש פנימה: חרדות, דכאונות, וכל צורת סבל קשה, חובה עלינו, חובה פשוטה וברורה לפנות לאנשי מקצוע נכונים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים יראי שמים, ולה' הישועה. אסור באיסור נמרץ לזלזל ולהזניח את בריאות הגוף והנפש כאחת. אתה דברת על המכתב שכתבתי בשם אבא. אבא בעצמו הרי שלח פונים רבים לעזרה פסיכולוגית. אני בעצמי שכתבתי ופרסמתי את המכתב, שלחתי פונים רבים לעזרה פסיכולוגית.

הליכה לאיש מקצוע לא די שאינה מופרכת, אלא היא חובה פשוטה מחובת שמירת הגוף, לפי מקומה שעתה ועתה.

כאן חובה להבהיר הבהרה הכרחית.

תנאי קודם למעשה כל טפול, על התלמיד לפנות לתלמיד חכם אמיתי, המבין בסוגיות שנשמה תלויה בהן, ולהיוועץ בו על מצבו. מהיכן מקור הסבל, עד כמה הסבל חמור באמת, ואם לא יצא שכר טפול פסיכולוגי בהפסדו. חובה גם לברר אם אותו מטפל ואותו טפול לא יפגמו חלילה ביראת שמים שלו. ישנם כמובן סוגי פסיכולוגים וסוגי טיפול שונים, שרק תלמיד חכם אמיתי בעל הבנה, מסוגל להפנות בצורה נכונה את התלמיד הנכון לאדם הנכון.

הצעד הראשון שתלמיד צריך לעשות כאשר הוא מבחין באתותי וסימני מצוקה, צער גדול מנשוא, דכדוכי נפש, וכדומה, לפנות לתלמיד חכם ירא שמים, הבקי בענינים אלו, והוא יקבע אם מצבו מחייב טפול פסיכולוגי, או לא.

והבוי"ת ישלח לכל אחד לפי צרכו את דברו וירפאהו אם מעצמו, ואם ע"י שליח שניתן לו רשות לרפא, בבריות גופא ונהורא מעליא!"

שאלה ט - דכאונות

אָדָם שֶׁמֵּתוּ רִגְשׁוֹתָיו וְהִנּוֹ בְּ"דִכָּאוֹן" הַאִם נִתָּן וְאִם כֵּן מַה נִּתָּן מִצִּדּוֹ לַעֲשׂוֹת עַל מְנָת לְהַחֲיוֹת אֶת רִגְשׁוֹתָיו?

תשובה

הנה לך תשובת הסטייפלר מרן הגר"י קניבסקי זצוק"ל, בדבר:

בוודאי. על אף שכלפי המצב הזה נאמר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", עבודה והחלצות עצמית הם כאמור, שרש ההבראה והפריחה בכל משבר נפשי. בלעדיהם לא תפעל שום עזרה חיצונית.

הפתרון היעיל ביותר להתרוממות במצב כזה - מובא באגרת מרן הגרי"י קנייבסקי (מתוך הספר "ע' כוחות האדם להגר"א). בתשובה לשאלה שהובאה כלשונה בראש הפרק הנוכחי.

המטרה, כפי שמנסח אותה הסטייפלר להביא את האדם לכלל היותו "אדם המרגיש".

הסטייפלר מדבר על דרכים להחדרת קרן אור אחת לחשכת הדכאון. פריצה כלשהיא של ההסגר הנפשי די בה להפוך את האדם ל"אדם המרגיש". והרי שרש האסון בדכאון טמון במות ההרגשים:

"...כי בהעביר הרגש לדבר אחד - הרי נעשה אדם המרגיש, והמתפתח ומועיל לכל הענינים... והתעוררות רגש בפרט אחד מועיל לכל..."

מהותו של "קרן האור" תלוי ועומד במעמדו השכלי ו שאיפותיו של האדם:

"...אם הוא בעל כשרון מופלג יש לייעצו לחבר ספר. לא מחידושיו שלו, רק ליקוט מכל מה שנראה לו לדבר ישר המתקבל על הלב. ולא יחטוף לכתוב במהירות, רק לאחר שיקול הדעת הנכון, ואחר שיהיה הדבר בהיר לו היטב... ובמשך הזמן ימצא התעניינות, וממילא נעימות רבה מעבודה זו, והתעוררות רגש א' מועיל לכל..." (הגרי"י קנייבסקי , שם)

גם במענה לשאלת "ת"ח מופלג שלומד בכולל ונפל למרה - שחורה, וכל היום הוא עצב, ואינו מוצא שום דבר שמעניין אותו, הן בעניני רוח והן בעניני גשם, ואינו משים לב אף לאשתו ולבניו", משיב הסטייפלר תשובה דומה:

"...העיקר צריכים עכשיו ליתן לו אינטרס בחיים. וכיוון שהוא ת"ח, אם היה מזדמן לו מקום להגיד שעור לפני תלמידים מבינים - אפשר שהיה מצילו מדכאון". (שם)

שאלה י - דכאונות

מַה הִיא הַהַפְרָעָה הַמֶּרְכָּזִית הַמּוֹנַעַת אֶת הַמְדֻכָּא מִלְּהֵחָלֵץ מִדִּכְאוֹנוֹ?

תשובה

אחת ההפרעות המרכזיות ביותר לעבודה עצמית ונסיונות החלצות בתקופת דכאון, היא העדר פעולה. "אדם לעמל יולד" הוא כלל שהוטבע בעורקי הגוף והנפש של האדם. בעצם מציאותו: "כל דבר שהוא בכח - צריך שייצא מן הכח אל הפועל". (רמח"ל)

אדם המעביר את ימיו בבטלה - מותיר בנפשו חלקות עם רקבון. תכונת הטבע הטמונה ב"אדם לעמל יולד" אינה מניחה לנפש להשאר בשלווה. הנפש מצויה תמיד בעליה או בנסיגה. אם היא מוציאה עצמה אל הפועל היא במצב עליה, מאידך מצב של שממון מביא עמו רקבון יאוש ודכדוך.

(מקובל היום בעולם הרפואה הנוירולוגית, כי אדם בינוני מוציא אל הפועל בין כשתים עשרה אחוז מהמערכת הנפשית שלו).

הוא הדבר אשר דיבר רבנו הלוצאטו:

"כל נברא משתלם כשפועל מה שחקק לו הבורא יתברך שיפעל.. וחסר בשלמות כל זמן שלא יפעלהו". (רמח"ל, "דרך ה'" ח"א פ"ג)

לכן גם נוטה האדם למצבי רוח מדוכדכים בבקרים דוקא. בבוקר, לפני שהנפש מוציאה אל הפועל את דחפיה וצרכי העשיה שלה - גוברים הדכדוך והעייפות הנפשית.

בצומת הזו נקלעים תלמידים רבים לסבך. דכדוך, מכל סוג, מביא עמו עייפות נפשית וחוסר רצון לפעולה; והעדר פעולה מגביר בהכרח את הדכדוך.

שאלה יא - דכאונות

הַסּוֹבֵל מִדִּכָּאוֹן הִנּוֹ מְיֹאָשׁ מִמַּצָּבוֹ, מָה רָאוּי לוֹמַר לוֹ עַל כָּךְ?

תשובה

אחת הרעות החולות בכל סוג של דכאון היא העובדה, כי הכח הזה ניזון ממה שקרוי "חוק ההתמדה". גם כשהאדם פועל פעולות נכונות על - מנת להעלות את עצמו מיוון מצולתו, ממשיכות לתקופה (אורכה תלוי ברמת הדכאון) בעקשנות התופעות הדכאוניות. משום שנפש דכאונית איננה בדיוק קרקע - זריעה פוריה להרגשות התעלות ופריחה מהירות.

מעבר לזה, מי ששרוי במצב דכאוני, קצר - רוח ומר נפש מכדי להמתין.

אין עצה ואין תבונה מלבד דברי רבן של ישראל זצוק"ל, באגרת לבחור "שאבד כל טעם וחיות בחייו":

"על כל סוגי עצות שיתנו לו צריך שידע שזה רפואה. ומוכרח להתחיל בה לשם רפואה - גם בלי שירגיש טעם. ואח"כ במשך הזמן ימצא טעם. כי בפתע פתאום לא ישיג טעם בשום דבר".

על כן יש לחש בתופעה זו להתפלל, לשפוך שיחו, לקרוא תהילים וכיוצא ואף שאין לו כל רגש בדבר, כי בכך מעט מעט יתפתחו רגשותיו, ותקותו תתחזק להאמין באוהב הגדול - הקב"ה שיושיעו.

שאלה יב - דכאונות

מַה עוֹד יֵשׁ לְיַעֵץ עֵצוֹת מַעֲשִׂיּוֹת לַסּוֹבֵל מִ"דִּכָּאוֹן"?

תשובה

עוד שתי עצות קטנות ויעילות, בחתימת הפרק הזה.

א. גבולות. מצב דכאוני הוא במהותו מצב של הידרדרות. ישנה חשיבות עליונה לשמירה כלשהיא על מסגרות חיצוניות. החשוב מכולם - סדרי שינה וקימה יציבים וקבועים. סדרי לימוד, תפילה ואכילה. ניתן כמובן להקל בתקופה כזו בפרקי הזמן של כל אחד מסדרי היום, חצי שעה במקום שעתיים. אבל השלטת סדר, נוקשה ככל האפשר (ואפשר!) היא קריטית בתקופה המעורערת הזו.

החדוש המופלא במערכת הדכאונית טמון בכך, שככל שרבה ומתעצמת ההתנגדות הפנימית להתעסקות שכלית רוחנית, עשוי מאבק קצר והדבקות כלשהיא לעיסוק רוחני - לרומם את הנפש מעבר לכל מה שהיא מחוללת בקרב שאר האדם.

ב. קי"ל, "דאגה בלב איש ישיחנה".

מה נותנת השיחה?

יסורים שיש עמם מתח - אינם חולפים ועוברים. הם מטעינים את נפש האדם במערכות לחצים. שיחה מביאה להתפרקות מתחים פנימית, ושחרור אדים רבים מסיר הלחץ הנפשי. לכן אין כל כך חשיבות למקצועיותו של השומע, כמו לרמת העניין וההקשבה שהוא נחון בה. בחצרותינו פועל מוסד טלפוני אנונימי נפלא "אוזן קשבת", המעניק שירותי הקשבה (לעתים גם ייעוץ) נפלאים. השרות הזה הוא מקצועי בהחלט. (בגבולות ה"עזרה ראשונה" שקבע לעצמו. לעתים גם יותר).

מי שפונה לעזרה טלפונית - לא ימצא בה רפואה שלמה, אבל הוא יכול בהחלט לשאוב ממנה הקלה ותמיכה נפשית, לצד עבודתו העצמית.

כפייתיות

שאלה א - כפייתיות

הֵיאַךְ לְהִתְיַחֵס לְתוֹפַעַת הַכְּפִיָּתִיוּת, שֶׁנִּכְפֶּה הָאָדָם בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְנִצְמָד לְמַחְשָׁבָה חַשְׁשָׁנִית שֶׁאֵינָהּ עוֹזַבְתּוֹ שֶׁמָּא לֹא הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, לֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע כָּרָאוּי, לֹא נָטַל יָדָיו כָּרָאוּי, לֹא קִנַּח כָּרָאוּי, וְכַיּוֹצֵא?

תשובה

יש לראות תופעה זאת כיסורים וכגוון של עונש מעונשי השמים המגוונים, וכמו שכל יסורים מטרתן לנסיון היאך יקבלם האדם, והיאך ינהג בדרך התורה להסירם, כן הוא בגון זה של יסורים יש לפותרן בדרך של תורה. ולכך ראשית על הסובל מתופעה זו להשתכנע שתופעה זו היא שלילית כלומר מצד העונש והיסורים שנועדו ליסרו, ואין הצדקה בקיום מחשבות אלו ע"פ דעת תורה, כי אם לא ישתכנע הסובל מסבל זה שזהו מצד העונש ויתעקש לחשוב שאדרבא זהו מצד הקדושה ויצר הטוב אין תקנה לקלקלתו.

ואם תאמר היאך ישתכנע הסובל מתופעה זו שזה מצד העונש והיסורים?

התשובה פשוטה:

ראשית, "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", לך ראה היאך נהגו רבותיך וקודמיהן, וכי חששו לחששות הבל ורעות רוח שהנך חושש להם, לחזור על כל מלה כמה פעמים, ולטול ידיים כמה פעמים, ולקנח כמה פעמים וכיוצא, הלא גדול שמושה יותר מלמודה, לך ראה, שאל ויגידו לך היאך נהגו קדמונינו גדולי וקדושי הדורות.

ועוד, עליך להבין דבר פשוט, התורה "דרכיה דרכי נועם", כל פתרון בעיה בדרכה של תורה שלא בנעם זהו איננו מצד הקדושה, אלא מצד הטמאה הגמורה, והרי אין לך טירוף הדעת עצבנות ומתח עד כדי מיאוס בכל התורה כמו שיזדמן אצל אלו הסובלים מכפיתיות, וכמו שהעיד הסטייפלר זצ"ל שנתן עצות להרבה בדבר זה, ואלה ששמעו לו נצלו, ואלה שלא שמעו לו נפלו, ולבסוף עזבו את כל התורה כלה.

ובכן תתבונן, היעלה על הדעת שבדרך זו יחפץ ה', שנעבדהו במתח ועצבנות עד כדי טירוף ומיאוס במצוותיו?! כל בר דעת מבין שזהו עצת הטמאה להדיח את האדם מהקדושה.

שאלה ב - כפייתיות

כֵּיצַד לִנְהֹג לְמַעֲשֶׂה בְּפִתְרוֹן בְּעָיָה זוֹ שֶׁל הַכְּפִיָּתִיוּת?

תשובה

הארכתי בזה בספרנו"בים דרך" - "דברים" עמ' ק"ל, ובקצור נביא כאן מה שהעלנו שם:

1. להאמין שהתופעה יכולה לחלוף

מחובת הסובל בסבל הכפיתיות להאמין שבדרך של תורה נתן לפתור הכול, ויש בכוחו לצאת מזה, ורק בסבלנות ולא במתח. וכמו שרבים יצאו מטרוף ובלבול זה לרוגע ושלוה.

2. אמונת חכמים

להתחזק באמונת חכמים, ואפלו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין הוי שומע לו.

ולכן התנאי ההכרחי למגור תופעה זו הוא אמונת חכמים, להסיר העקשנות והמרדנות ולהתבטל לחכמים.

ואם חכם אומר לך שנטלת ידיים כראוי באופן מסוים - הוי שומע לו. ואם חכם אומר לך שקנחת כראוי ויצאת ידי חובה - הוי שומע לו, וכמו כן אם חכם אומר לך שיצאת ידי חובת ק"ש ותפילה, ותפילין במקומן כראוי - הוי שומע לו, בין אם תבין דבריו בין אם לאו.

3. הבטחה מחכם

צא ובקש אחריות בכתב מחכם מישראל שיסכים ליקח אחריות על יציאתך ידי חובה בכל העניינים המציקים לך. [וכל חכם מישראל בחפץ לב יסכים לטרוח ליתן לך התחיבות באחריות מלאה על מנת להצילך מבאר שחת, ובפרט שכך האמת שיוצא אתה ידי חובה בדרך שיורוך ורק יסוריך המה המבעיתים את לבך להיטרד בטרדות שווא].

4. יציאה ידי חובת קנוח

בזמן הגמרא קינחו באבנים, עין שו"ת דברי חיים" ח"ב סימן ט', אם כן היום שמקנחים בנייר, ובפרט אלה המקנחים במים, בודאי שטות הוא לחשוש מעבר לכך. וראה בספר "עצות והדרכות" שמביא בשם הסטייפלר שצוה שאין לחוש מעבר לכך, והיה מי שלא שמע לו עד שלבסוף הפסיק להתפלל כלל מחששותיו.

וראה עוד מה שכתב הרב "תולדות אהרן" בזה במכתביו לאחד שסבל מחשש קנוח שלא כדין:

ומה שכתבת שאתה סובל מאוד בהכנות לתפילה ונחלש אצלך כוח הדוחה וא"א לך להכין עצמך לתפלה וכשאתה מתחיל להתפלל בכונה אתה מרגיש שאין הגוף נקי כ"כ וזה גורם בלבולי מחשבות, על זה אמרו חז"ל לא נתנה תורה למלאכי השרת ומחיבים לבדוק את עצמו קודם התפילה, ואם אין יכולים - אז אין מחויבים יותר, ומי שרוצה להחמיר בזה יותר מדאי יכול לפול מזה למחלת המורידין ה' ישמרנו.

ואעתיק לך בזה דברי הקדוש בעל בני יששכר בתוספת מהרצ"א על ספר "סור מרע ועשה טוב" (דפוס מונקאטש) אות ל"ו וז"ל: ועוד באתי להזכיר בפרט הזה באנשים המתחסדים ורוצים להתפלל בגוף נקי, אזי על ידי כן מאחרים זמן התפילה מועד לכל חי, מי האמין לשמועתנו, ידעתי אחיי ורעיי שזה מתרמית היצר, אין צריך להתנהג רק על פי השו"ע לבדוק את עצמו קודם התפילה, ובאם אינו יכול לפנות גופו כ"כ, אין כאן שום מיחוש זולת אם אין יכול להעמיד עצמו עד פרסה כמבואר בשו"ע, והנה תרמית היצר להסיתו בחומרות החסידות להיות מבואר בספרי היראים דמחשבות זרות באים מחמת שאינו מופנה כראוי, והנה הוא חומרא לגדולי הערך, וכי ס"ד שבשביל זה יעבור האיש ההמוני זמן תפילה וק"ש?! נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכ"ל עיי"ש שמאריך בזה העניין, וכן כתב מעניין זה שם אות ל"ח עיי"ש.

5. יציאת ידי חובת מקום תפילין

עין שו"ת "דברי חיים" סימן ו', שדי כשהוא "בערך" באמצע, ואין צריך לדקדק ולצמצם שיהא ממש באמצע בדיוק, וכשמשער שהוא באמצע די.

6. הטרדות מחשבות מינות

לא להתייחס להם כלל, ויש לדעת שכל הרהור שעולה בלב האדם בעל כורחו שלא במזיד שהוא גרם לכך, אזי לא די שאין האדם נענש עליו, אלא אף מקבל על כך שכר בהיותו מנסה להסיח דעתו ממנו, והוא הן במחשבות מינות והן במחשבות עריות שעולים ומצטיירים בלב האדם, והאדם מצטער מהם, אזי זהו תיקונם בדוקא, וכנגד מה שפעם פגם והתענג על אותם מחשבות עתה באות לו ומצערות אותו, אזי אדרבא בכך מתקן הוא מה שפעם הרהר במזיד, כן מובא בשו"א והארכנו בזה לקמן בשו"ת נושא "שמירת העיניים" ובנושא "דור התמורות".

7. הטרדת נט"י

כשנוטל ידיו בשפיכת מים יותר מרביעית [והוא בדרך כלל כמות מים ששופכים על היד], נפטר מכל הדקדוקים.

8. הטרדת נדרים ושבועות

הסובל מדחף פנימי לנדור ולהשבע לעשות או שלא לעשות, ומסוגל הוא להיות נכפה להשבע כמה פעמים ביום, מובא בספר "עצות והדרכות" בשם הסטייפלר שבא אליו אחד שסבל מכך ושלחו להגאון מבריסק והשיב לו:

שלא חלים כלל כל הנדרים ושבועות שבאות שלא מישוב הדעת, לגופו של עניין יש לעשות שאלת רב אולם באופן כללי אין ממשות בסוג נדרים אלו שנעשים מתוך לחץ נפשי ומתיחות עצבים.

9. הטרדת דקדוק המילים

הגה"צ ר' שלום שכנא זאהן שליט"א כותב בספרו:

זכורני כשהייתי אצל ה"חפץ חיים" זצוק"ל שנה אחת לפני פטירתו בראדין. ושמעתיו מתפלל ה"שמונה עשרה" של תפילת לחש (כי היה מתפלל קצת בקול רם כדי שישמע אוזנו מה שמוציא מפיו), ולא היה מדקדק כלל לפי הדקדוק. למדתי מזה שדעתו הרמה היתה כי רק בקריאת - שמע וכדומה שהחיוב הוא הקריאה, שם צריך לדקדק בתכלית הדקדוק, אולם בנוגע לתפילה וכדומה, שהוא ענין של עבודה שבלב, אז הדרך לומר המילות באופן שמדברים בני האדם - באופן שלבו ירגיש, וממילא אם יאמרם על פי הדקדוק, אין הלב מרגיש תוכן הדברים כמו אם אומרים באופן שרגיל לאומרם, כי עבודה זו היא עבודה שבלב, והעיקר שהלב ירגיש (שו"ת "עטרת יעקב" עמ' לט).

שאלה ג - כפייתיות

לָמָּה סוֹבֵל אֲנִי מֵהַטְּרָדוֹת מֵעֵין אֵלּוּ שֶׁל חֲרָדוֹת, דְּאָגוֹת, כְּפִיָּתִיוּת וְכַיּוֹצֵא, וַהֲלֹא חָפֵץ אֲנִי בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד אֶת ה', וְלֹא שֶׁיִּמָּנַע זֹאת מִמֶּנִּי, הֲרֵי בְּמַצָּבִי זֶה אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהָבִיא לִפְנֵי ה' כִּי אִם "בְּדַלֵּי דַּלּוּת".

תשובה

על האדם לדעת, שעבודתו את ה' צריכה להיות כפי התנאים שהוא נתון בהם, לפי אותן כישרונות, לפי אותו מצב בו הוא נתון בשלוה או בטרוף, בנחת או ביסורים וכיוצא, ואין לאדם לטעון לבורא: הייתי חפץ במצב אחר, ואף שלפי מחשבת האדם לו היה הוא במצב אחר היה מביא להקב"ה המון תורה ומצוות, ועתה ביסוריו ובטירוף דעתו מהיסורים, מהעניות המעבירה את האדם על דעתו, מיסורי הרווקות למי שחפץ לישא אשה ולא עולה בידו, מהחוליים המונעים את עבודת ה', מצער גידול בנים שאינם הולכים בדרך ה', מצער הפרת שלום הבית שאין לאדם מנוחה כלל בעולמו, מבלבול מחשבות הטורדות והכפיתיות וכיוצא, הרי שבמצבים אלו אומנם האדם מביא את קרבנו לה' "בדלי דלות".

אולם לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך, ואם נתננו ה' בפנות דחוקות אלו שאנו בהם עלינו להאמין שדוקא בכך הוא תיקוננו לנצח, ובכך תצמח טובתנו האמיתית ולא בשום דרך אחרת, הקב"ה חושב מחשבות ויודע הוא את כל הדרכים האפשרים לתועלת האדם, ואם בחר הוא לך בדרך זו המפרכת, הבן שבכך ראתה חכמתו יתברך דוקא שיהא תיקונך ולא בדרך אחרת, וכמובא באבות דרבי נתן: "פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער", דף גמרא במצב של טירוף עולה יותר ממאה דפים בישוב הדעת, וכן כיוצא בזה בתפלה וצדקה וכל אשר יעשה האדם, ואם כן וכי יש לנו מושג מה התקון היעיל והזריז ביותר שנעשה עמנו. ולכן מחובתנו להיכנע ולהסכים לאופנים בו נתננו ה', ולעובדו בתנאים אלו שאנו נתונים בהם, ובשמחה, ובכך נמצא חן בעיני ה'.

שאלה ד - כפייתיות

הַאִם יֵשׁ סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרֵי הַכְּפִיָּתִיוּת?

תשובה

הסגולה הגדולה ביותר היא האמונה שהכל מאת ה', וכמבואר בנפש החיים ש"ג פי"ב: סגולה גדולה ונפלאה להינצל מכל דינים וכוחות שלא ישלטו באדם היא באם משעבד טוהר לבו לאמונת אין עוד מלבדו, ועיי"ש שכשם שבלבו מסלק שום כח מבלתי ה', כן יספיק ה' בידו שיסתלקו ממנו כל הכוחות הזרים.

ואם כן לענייננו הוא עצה נפלאה, שהרי הכפיתיות היא כח זר שלילי השולט באדם, ובאם האדם מסלק באמונתו שום כח מבלתי ה', ומאמין שאין עוד מלבדו הרי שבזה מסיר ה' ממנו כל כוחות זרים שלא ישלטו בו כלל, ועיין בדברינו לעיל בנושא "חרדות ודאגות שוא" תשובה י'.

שאלה ה - כפייתיות

מַה הָעֵצָה לִכְפִיָּה מַחֲשַׁבְתִּית עַל הַפְרָעוֹת הַמְעַצְבְּנוֹת, וּכְגוֹן הַסַּפְסָל לֹא יָשָׁר... רַעַשׁ מֵהַמַּזְגָן... הָאָדָם שֶׁלְּיָדִי בַּתְּפִלָּה מַפְרִיעַ לִי... וְכַיּוֹצֵא?

תשובה

הטוב ביותר כדי להשתחרר מבלבולים כגון אלו, הוא "לזרום" עם ההפרעות, דהיינו להאמין שגם ההפרעות הינם מאת ה', ורצון ה' שאזרום בתפילתי עמהם, ושאשוחח עמו ית' בתפילתי - עמהם, כך שאין לי להתעקש שיהיה שיחתי עמו מבלעדיהן, וממילא כשחושב כך פחות ישקיע היאך לפתור את הבעיות ויותר ישקיע היאך להשלים עם הבעיה והוא שיביאנו לבסוף להסיח דעתו ממנה.

כי זה דבר ברור שככל שיפריע לו הדבר וישתדל להשקיע לסלקו יותר יתגבר המפריע במחשבתו, וככל שישלים עם המפריע בנקל יוסח המפריע מדעתו.

לכך בשעה שיש רעש מזגן או קול אחר המפריע וסוחף את דעתו אליו, יחשוב הרי רעש זה הוא רצון ה', ועם רעש זה חפץ ה' לשמוע קולי בתפילתו, אם כן אזרום בתפילה עם רעש זה וכך אעבוד את בוראי וכן על זה הדרך.

שאלה ו - כפייתיות

כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס לִבְעָיַת "הַכְּבֵדוּת", דְּהַיְנוּ זֶה שֶׁכָּל הִתְנַהֲלוּת חַיָּיו בְּאִטִּיּוּת וּבִכְבֵדוּת וְאֵין הַדָּבָר בִּשְׁלִיטָתוֹ. וּמַה שֶּׁלַּאֲחֵרִים נִמְשָׁךְ פְּעֻלָּה שֶׁכָּזוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֶצְלוֹ נִמְשָׁךְ הַדָּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת, לְלֹא בְּרָכָה לֹא בַּזְּמַן וְלֹא בַּתּוֹצָאוֹת, וּבִפְרָט שֶׁהַדָּבָר גּוֹרֵם לְבִטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה?

תשובה

לתופעה זו יש להתיחס כ"יסורים" הממרקים עוונותיו של אדם. אלו שהם בבעיה זו קשה להם מאד לשנות טבעם ואולי יותר נכון לומר - "מזלם".

כמובן יש להם להשתדל לעבוד על עצמם כמידת יכולתם, אולם אין להם להאשים עצמם, ולא לכעוס על עצמם, אדרבא יש להם לראות זאת כיסורים המכפרים עוונות.

ובפרט שמהנהגה זו לא די שהוא בעל כרחם עוד סובלים המה הרבה צער ועגמת נפש, בזיונות, ביקורת מבן או בת הזוג, ביקורת מבני המשפחה, נגרם להם מכך איחורים והעדרויות ממקומות שהיתה נחוצה נוכחותם שם, ואף שכבידות זו היא גם על חשבון תורה ותפילה. מכל מקום, "אלו ואלו יסורים של אהבה הן" כמובא בגמרא (ברכות ה').

ובפרט כשהדבר אצל האשה עקרת הבית, הרי שבכך נשברת היא נפשית ממהלך חיים שכזה, כמו כן עליה להבין שאלו הם מנת חלקה ביסורים ושתקבל זאת באהבה.

והפתרון לכך הוא השתדלות בלבד כפי היכולת, ובעיקר תפילה לסיעתא דשמיא, ולכך כמה חשוב לסובלים מבעיה זו להקדים תפילה קודם כל פעולה שעומדים המה לעשות, ובעצם מי לא נזקק לתפילה קודם עשותו דבר וחצי דבר, אלא שאלה ביותר זקוקים לתפילה אחר שזו נקודת סבלם.