המשתמטים
| דף השער שלמי תודה מבוא |
| שאלות ההיגיון שאלות הלב |
| דעתם של מקימי ומייסדי המדינה! דעתם של אנשי צבא בכירים דעתם של רבני המזרחי ... |
הקדמות
דף השער
מהדורה שניה
ניסן התשע"ד - אפריל 2014
להשגת החוברת, להערות והארות ניתן לפנות
לכתובת מייל: hamishtamtim@gmail.com
יצחק ישי בנון
חוברת זו הייתה למראה עיניהם של גדולי ישראל,
רבנים וראשי ישיבות,
אישי ציבור, פוליטיקאים, בכירי צה"ל, ו-120 חכי"ם.
עמדת הציבור - עמדת ההסברה של הציבור החרדי
055-9999-550 (בעלות שיחה רגילה)
התשע"ד - 2014
© כל הזכויות שמורות למחבר
ולארגון "עמדה - הדרך לתפנית בחשיבה (ע"ר)"
ת"ד 23936 ירושלים
טל: 0722-722-313 פקס: 025864361
מייל: emdah.info@gmail.com
לתרומות והנצחות: 0722-722-313
שלמי תודה
משחר נעורי נדרשתי לשאלה של גיוס בני הישיבות. בכל מפגש אקראי עם חילונים, נהגי מוניות ואחרים, נשאלתי כמו כל לובש מדים חרדי: "למה אתם לא מתגייסים?" השבתי מה שהשבתי וחזרתי לתלמודי. בהמשך החלתי לשאת דרשות קצרות בבתי כנסת ביישובים שונים ואז נדרשתי לשאלה ביתר שאת. או אז גמלה בלבי ההחלטה ללמוד את הסוגיה לעומק, כדי שאדע להשיב דבר דבור על אופניו. ואז החלתי ללמוד את שנכתב ונאמר בנושא, ומתוך כך עלה בדעתי לערוך חוברת קצרה ובה עיקר הדברים ותמציתם ולהפיצה בקרב בני הישיבות, שהלא כל אחד נדרש להשיב על שאלה זו פעמים רבות בחייו. וברוך ה' אחרי עמל וטרחה עלה בידי בסיעתא דשמיא לברך על המוגמר.
אודה לרבש"ע ואבקש לזכות לשבת בבית ה' כל ימי חיי מתוך שקידה ודבקות בה' ובתורתו.
בכתיבת חיבור זה נעזרתי באנשים רבים שתרמו מזמנם להאיר את עיניי בהערותיהם ובמתן חומרים רבים ככל האפשר.
מבוא
המשתמטים הם פלג בעם שהולך ומתרבה עם השנים. הפלג הזה לבוש שחורים, יולד ילדים ומגדל אותם במוסדות לימוד משלו, בלא התחשבות של ממש בחומר הנלמד במוסדות הלימוד הממלכתיים. אנשיו חיים את חייהם בתוך שכונות סגורות כאילו הם מדינה בתוך מדינה. הם משמרים נוהגים ישנים שאבד עליהם הכלח. ומקפידים על קיום מצוות ולימוד תורה בטענה שזה עיקר קיומם עלי אדמות. הסיפור שלהם החל עם קום המדינה, אז ניתן לקומץ שייצג אותם פטור משירות צבאי על בסיס של הצהרה אישית של "תורתו אומנתו", כלומר מי שהצהיר שתורתו אומנתו והביא אישור לימודים באחת מהישיבות חתום כדת וכדין קיבל דחיה לשירות צבאי שעל פי רוב נמשכה כל חייו. עם השנים התרבה הקומץ הזה והפך לחלק גדול יותר באוכלוסיה הישראלית. הנראות שלו ברחובות ובאתרי הארץ כמו בממשלה ובפוליטיקה הפכה את ההתעלמות ממנו לבלתי אפשרית. דחיית השירות הצבאי לאנשיו הפכה בליווי (ובליבוי) תקשורתי ופוליטי לסלע המחלוקת הגדול ביותר בקרב העם. אנשים מהשורה ואנשים שמעל כל השורות (פוליטיקאים) בחרו לכנות אותו במילת הקוד "משתמטים". הם מרבים להעלות את שאלת גיוסם של המשתמטים בכל הקשר אפשרי ובלתי אפשרי. הם דורשים בתוקף שכל אותם רבבות משתמטים יתגיסו לצבא ויקיזו דמם עבור המולדת. שישאו בנטל כשווים בין שווים. יש מהם שמבקשים עד מאוד לאכלס את בתי הקברות הצבאיים בגופות "משתמטים". והשאלה כמו ההתרסה ניצבת היום כיסוד עליו מושתת מדינת ישראל וממשלתה. גיוסם של "משתמטים" אינו עוד שאלה חברתית, או דיון שבין דת ומדינה. גיוסם של אלה הפך למתווה פוליטי קיומי שמקים ומפיל ממשלות בעזרתו האדיבה של הבג"ץ, מפיל ומקים מפלגות. הוא חשוב היום יותר מהאיום האיראני, יותר מהסכמי השלום, הרבה יותר מסל התרופות, וממדיניות כלכלית ממשלתית שמורידה בהתמדה רבים מתושבי המדינה מתחת לקו העוני. וכיוון שכך בחרנו לפתוח את הנושא בפני כל שכבות הציבור למן ההסדר ההסטורי של בן גוריון ועד "חוק טל" וקריסתו.
בחיבור זה נפתח את כל השאלות ונעסוק בהן מתוך יושר והגינות אינטלקטואלית אך לא פחות מכך מתוך ידע מבוסס. ננסה בעזרת כל הכלים להבין אחת ולתמיד "הכצעקתה?"
שאלת השאלות?
שאלות ההיגיון
1. "החרדים לא מתגייסים כי הם לא מכירים במדינה ומתנגדים לעצם קיומה".
טענה זו אינה נכונה, החרדים אינם נגד המדינה. רוב החרדים שבחרו להתגורר במדינת ישראל
2. "החרדים אינם מתגייסים מפני שהם 'משתמטים', 'פרזיטים', המורגלים לחיות על חשבון הזולת".
האם אפשר לטעון טענה שכזאת כלפי אוכלוסיה ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל המרכזי והעקרי בתורתה? האם זה הגיוני שכל גדולי ישראל כאחד יחליטו דווקא בנושא כה רגיש לצאת מגדרם לוותר על אחד מאושיות המוסר היהודי ולהורות פתאום לתלמידיהם, אשר אותם הם מחנכים לגמילות חסדים ונשיאה בעול עם חברו: "אל תהיו מוסריים! היו פרזיטים!" האם זה נראה הגיוני?
והרי ידוע לכל עד היכן מגיעה ההתנדבות החברתית בחברה החרדית. ועד כמה מעניקים אותה לכלל ישראל ללא הבדל בין המגזרים השונים. ראשונים בהצלת חיים בעזרה לחולים ולנזקקים, ובתמיכה כספית ורגשית, ובמתן יעוץ רפואי לכל דורש והכל בהתנדבות מלאה!
מספיק להתבונן על מוסדות כמו זק"א, יד שרה, זכרון מנחם ועוד, המשרתים את כל סוגי האוכלוסיה יהודים וערבים כאחד. האם יתכן שדוקא בהגנה על ארץ ישראל תעלם רוח ההתנדבות והחברות ושם יבחרו כל החרדים לנהוג בפרזיטיות של ממש?
כמות המתנדבים בשלושת ארגוני החסד הגדולים
פרופ' בני גדרון, חלוץ בחקר ההתנהגות ההתנדבותית בישראל: "חרדים תורמים למוסדות התנדבותיים פי 7 יותר מהחילונים (44% מן החרדים לעומת 15% מתנדבים בקרב הציבור החילוני). שעות ההתנדבות של כלל המתנדבים מסתכמות ב-60 מיליון שעות בשנה – השווי הכספי של שעות אלה, בחישוב על פי השכר המינימום בלבד, מגיע ל- 725 מיליון שקל".
האם אפשר לכנות חברה כזאת כ"משתמטת" או "פרזיטית"?
3. "מיטב בחורנו יאבדו כל זיק רוחני, באם יתגייסו לצבא, הם לא יצאו ממנו שומרי תורה ומצוות כפי שנכנסו".
"הקהילה החרדית ... חיה בישראל בגלות, סגורה ומסוגרת. הדרישה שתשלח את צעיריה, ממשיכי דרכה, לחברה של גויים ישראלים, תפארת הפאבים של תל אביב... גרועה מהדרישה שיאכלו חזיר. הרבנים צודקים בטענתם שאחרי השירות בצבא יהיו הבחורים אבודים ולא ראויים לשוב לקהילה החרדית." את השורות המפתיעות הללו כתב לא אחר מאשר אורי אבנרי, במאמרו: "שוויון בנטל אסון לצה"ל"
אכן מה שברור לאורי אבנרי ברור לכל חרדי: הצבא במתכונתו הנוכחית (מגורים מעורבים לחיילים וחיילות, ועוד). לא מאפשרים שמירה של אורח חיים חרדי ומציבים בפני המתגייסים הצעירים נסיונות קשים עד בלתי אפשריים שקרוב לודאי יפגעו פגיעה עמוקה ברוחניותו של כל מתגייס. אולם קשה להניח שזאת הסיבה שבגללה ימנעו גדולי הדור את גיוסם של בחורי ישראל. כי לפחות מן הבחינה התאורטית הם יכלו לעמוד על כך שבחורים חרדים יתגייסו למסגרות צבאיות "סטריליות" שיתאימו עצמן בכל פרט ופרט לצרכי החרדים. שהרי כך עשו בנוגע למוסדות החינוך הנפרדים, לשכונות הנפרדות ואפילו לקווי הנסיעה הנפרדים. ובוודאי שאם צה"ל היה דוחה דרישה זו, היה הציבור החרדי נאבק בכל תוקף על זכותו לשרת בצבא בהתאמה מלאה לצרכיו והמאבק הציבורי היה על זירת ההתאמה ולא על זירת הגיוס.
לסיכום: כל מתבונן אובייקטיבי יבין, שסיבת אי הגיוס אינה מפני הטענות שנכתבו לעיל אלא כפי הנראה ישנה סיבה עמוקה אמיתית וערכית יותר.
שאלות הלב
1. מדוע בני הישיבות ממיתים עצמם באוהלה של תורה בעוד שבני גילם מתים ממש בשדות הקרב?
2. מדוע דמם של בני הישיבות סמוק יותר מדמם של דתיים וחילונים אחרים?
3. למה לא רואים בבתי הקברות הצבאיים חרדים?
השאלות הללו מבטאות כאב וזעם שבשורשו מסתתרת שאלה אמיתית אחת והיא: 'מדוע אין שוויון בנטל'. הגיוס הצבאי בארץ רווית מלחמות גורר בעקבותיו לא פעם שכול כואב. שכול שלא נבראו המילים לנחמו. ואף על פי כן אין השאלות הנ"ל מייצגות רצון אמיתי לשוויון בנטל המוות והשכול, כמו צורה זועמת וכאובה של דרישת שוויון בנטל. שהרי גם הורים שכולים לא יעלו שאלה דומה לגבי הטבחים בבסיסי צה"ל הם לא ישאלו מדוע לא רואים טבחים בבתי הקברות הצבאיים? באותה מידה לא שואלים מדוע אנשי מודיעין לא ממיתים עצמם בבונקרים של צה"ל בערי ישראל בעוד שחיילים אחרים מתים ממש בשדה הקרב. השאלות הללו לא נשאלות מפני ששוויון בנטל לא נמדד במכסת המתים מכל מגזר או מכל חיל וגם לא נמדד בשרות קרבי דווקא. השוויון בנטל מדבר על כך שעל כל האזרחים תוטל חובת גיוס אחידה ומחייבת.
ואכן זוהי שאלת השאלות:
מדוע חרדים, אזרחי מדינת ישראל אינם נושאים בנטל הגיוס לצה"ל?
מה אומרים מנהיגי הציבור?
דעתם של מקימי ומייסדי המדינה!
התנועה הציונית בחרה להקים מדינה יהודית דווקא בארץ הקודש - ארץ ישראל. מדוע בחרו דווקא בארץ ישראל ולא באוגנדה או בכל מדינה אחרת? מכיוון שמובילי התנועה והוגיה הבינו שאם הם מעונינים להביא את העם מכל הגלויות אל ארץ אחת עליהם להתחבר להיסטוריה וליצור המשכיות. העם היהודי ציפה מאז צאתו לגלות לשוב לארץ. בכל תפילה הוא ביקש: "ותחזינה ענינו בשובך לציון"... "ולציון עירך ברחמים תשוב... ובנה ירושלים..." הכיסופים בני אלפי שנים לשוב לארץ אבות הם אלו שיכלו להניע את העם על כל פזורותיו להכיר במרכזיותה של מדינה יהודית חדשה. משום כך ידעו מנהיגיה לכבד כמה סממנים יהודיים בציבוריות של אותה מדינה. בכלל זה החליטו להכיר במעמדם של "לומדי התורה". ולא תמכו כלל בגיוס בני הישיבות, ולעיתים אף עודדו את אי גיוסם. להלן לקט מדבריהם:
דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון)
"התשובה על השאלה מדוע הסכים בן גוריון לשחרור בני הישיבות מחובת הגיוס... מהדברים שאמר הוא עצמו וממקורות אחרים, אפשר לסכם כדלקמן - לאחר השואה חובה על מדינת ישראל לדאוג להמשכיות ערכי הדת והמסורת, כפי שהם משתקפים בישיבות. מוטל על מדינת ישראל להיות מרכז רוחני – דתי לעם היהודי כולו, והישיבות בארץ ישראל צריכים לספק מנהיגים רוחניים (רבנים) לעם היהודי".
עוד מדברי דוד בן גוריון: בנאומו בכנס העצמאות על הכרזת מדינת ישראל אמר: "אם ישאלו אותנו באיזה זכות אנו על אדמות אלו? [ארץ ישראל], נענה להם שכך כתוב בתנ"ך שלנו "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
מנחם בגין (ראש הממשלה)
כשנשאל מה בני הישיבות עושים? ענה לשואל: שתוק! אלו מחזיקים את היהדות בלעדיהם לא היו ולא נשארו יהודים".
גולדה מאיר (ראש ממשלת ישראל)
"אינני אדם שומר מצוות, אבל איש לא יוכל לעקור מלבי ומהכרתי במשך דורות, אלמלא הדת היינו ככל הגויים שפעם היו ואינם".
משה דיין (שר הבטחון)
לא הייתי מציע למדינת ישראל להסתבך עם חוגים המאמינים אמונה שלימה בלימוד התורה, ולגייס אותם על כרחם לצה"ל... בשום פנים איני יכול להתעלם מהעובדה שלימוד תורה בעם ישראל במשך 2,000 שנה נהפך יסוד חייהם, ולא הייתי מציע שבגלל גיוס קומץ קטון של בני ישיבות ננפץ אמונה זו".
יצחק שמיר (ראש הממשלה)
"לא תיפול ארצה אף שערה אחת מראשו של בחור ישיבה שתורתו אומנותו".
אריאל שרון (ראש הממשלה)
"הצבא מגן על עם ישראל בהווה, בני הישיבות מגינים על העם בעתיד".
שמעון פרס (ראש הממשלה ושר הביטחון, כיום נשיא המדינה)
"מוסד הישיבה החזיק מעמד בעם ישראל 2,000 שנה. לא ייתכן שדווקא במדינת ישראל יסלקוהו".
"מר פרס התריע נגד השנאה העצמית כלפי הדת היהודית שלנו, בעוד שלהבדיל אילו הייתה בארץ כת בודהיסטית שהייתה מסרבת לשלוח את בניה לצה"ל, בנימוק שזה עקרונות דתם, היה הציבור מקבל זאת בהבנה. גם בארצות רבות מבינים זאת, ובארה"ב למשל אין מגייסים את בני הישיבות. לבסוף קרא לציבור לא לעסוק בנושא מתוך שיסוי, אלא ללמוד את הבעיה בצורה תרבותית, להיכנס לביקור לישיבות ולשוחח עם התלמידים, וכך בצורה כזו, לקבל תמונה על העניין".
אהוד ברק (ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר)
"אין לנו שום ספק. זה לא עניין אפילו שבאמונה, אלא ממש עניין שבעובדה שלימוד מורשת ישראל יותר מאשר אנחנו שמרנו עליו הוא שמר עלינו, והעביר את הזיק הזה של רציפות, דרך כל הגזרות והשמד והפורעניות והחורבנות, והביא אותנו עד הלום. ואפילו, אילו רק הטעם הזה היה עומד, אז היה צריך לקיים לימוד התורה, קל וחומר שאנשים מאמינים אומרים, שזה גם מה שיבטיח לעתיד לבוא את הרציפות הזאת... לכן באמת אנחנו נסייע בעניין הקמת הקמח, כדי שתוכלו לגבות את לימוד התורה".
ואני אומר, זה לא רק עוצמה של שינון. זה עוד מאבי למדתי, שפה בעניין הזה, זה הרבה יותר מזה, זה עוצמה רוחנית ואינטלקטואלית, שמייחדת את עם ישראל ומקרינה אל הכוחות שלו וליצירה שלו בכל תחומי החיים ובכל תחומי ההוויה, גם מעבר ללימוד תורה. וגם על הדבר הזה באמת תבורכו ובאמת שה' יהיה אתכם".
דעתם של אנשי צבא בכירים
גם אנשי צבא בכירים התבטאו ברוח דומה לגבי גיוס בני הישיבות:
סא"ל במיל' משה גרין
"אני מאמין בשתי דרכים לשירות המולדת והעם, האחת בצבא והשנייה בצבא השם. אני חושב ששירות בצבא השם קשה יותר".
סא"ל במיל' נח הרץ (טייס חיל האוויר שהיה בשבי הסורי ואיבד את רגלו)
"לומדי התורה הם מערכת הנשק בצה"ל, שבזכותה צה"ל מנצח וינצח במלחמות שהיו, ובע"ה לא יהיו. בלי תורה אין עתיד".
לסיכום: קברניטי המדינה הבינו היטב שכדאי הוא המחיר של אי-שוויון בנטל כדי לשמר את הסממן היהודי המובהק של לומדי התורה. גם אלה שלא האמינו בכוחה של תורה ושלא חשבו שהעיסקה כדאית בשל ההגנה שמספק לימוד התורה על כל אזרחי ישראל, גם הם סברו שמבחינה לאומית ציונית כדאי הוא המחיר, מכיוון שהוא מחזק את הדימוי של מדינה יהודית בקרב היהודים ובקרב אומות העולם.
מדוע פטר בן גוריון את בני הישיבות מחובת הגיוס?
יש הטוענים שבן גוריון פטר מחובת הגיוס מפני שמספר בני הישיבות היה קטן (כמה מאות). וכיום, שיש עשרות אלפי בני ישיבות אין הצדקה להמשיך את ההסדר הזה כי לזה הוא בודאי לא התכוון.
טענה זו מוזרה מפני כמה סיבות:
א. כי לא מחשבים על פי מספרים נתונים שכאלה אלא על פי אחוזים. נכון שהיום גדלה כמות של בני ישיבות אבל במקביל גם כמות החיילים והאזרחים במדינה גדלה. אחוז בני הישיבות באוכלוסיה לא השתנה!ב. בן גוריון לא דיבר על מספרים הוא דיבר על עיקרון של דחית שירות עבור בני הישיבות, בשל היותם בני ישיבות.
ג. הפטור שניתן בשנת 1948 למאות בני הישיבות היה שווה הרבה יותר ממה שאנו חושבים היום, לפי הישוב אז כל חייל היה שווה הון למדינה.
חשוב לציין ולהדגיש שלא מדובר בפטור אלא בדיחוי! אין מדובר רק בעניין סמנטי כאשר מדברים על דיחוי זה דומה לעוד אוכלוסיות שמקבלות דיחוי בתנאים מסוימים כגון: עתודאים או ישיבות ההסדר. הבחירה לציין את הדיחוי של בני הישיבות כפטור (אולי שלא במתכוון) משמשת ככלי להסתה. כאילו לא מדובר בדחייה על תנאי אלא בפטור גורף. הדחייה אינה אוטומטית, החותם מתחייב ללמוד תורה, ושלימוד זה הוא כל אומנותו, בלא עיסוק נוסף לפרנסתו. מי שירצה לשפר את תנאיו הכלכליים ומי שלא יוכל להתמיד בתלמודו יאלץ להתגייס. ויש רבים כאלה בצבא כיום והיו גם מאז שנוסד ההסדר הנ"ל. האם להסכם כזה אפשר לקרוא השתמטות? מי שהכריז על תורתו אומנותו כבול בשלשלאות לבית המדרש, חתום על חיי צנע ללא פשרות. האם זה כל כך פשוט? כך נוהג מי שרוצה להשתמט משרות של שלוש שנים, בוחר לכבול עצמו למסגרת נוקשה ומצמצמת לכל חייו??
פעמים רבות מוצגות הטענות כלפי השתמטות החרדים מזוית אחרת:
"למה שלא תעשו כמו ישיבות ההסדר הרי הם משלבים גיוס ולימוד התורה למה שלא תנהגו כמותם?"
לעיתים נשמעת הטענה הזאת דווקא מהדתיים עצמם כאשר הם משתמשים לחיזוק דבריהם בציטוטים מחז"ל מפסקי הלכה של הרמב"ם וגדולים אחרים. כדי להפריך את הטענות האלה מכל וכל נקדים ונצטט את מה שאמרו גדולי רבני הדתיים הלאומים וביניהם גם כאלה שתמכו בישיבות ההסדר ואף היו שותפים להקמתן.
דעתם של רבני המזרחי על הדיחוי
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
"אבל חוק הוא לישראל שחובתו היותר קדושה השומרת את חייו הרוחניים ממיתה אכזרית היא, שיימצא בעריו ומדינותיו חלק רשום מקודש לתלמוד תורה, ששום לחץ מדיני לא יוכל להסיר מאיתנו את החובה הקדושה הזאת. והצלחת המדינה תלויה במלחמתה ע"י מה שנמצאים בה ת"ח העוסקים בתורה, שבזכותם המלחמה נוצחת, והם מועילים למדינה יותר מאנשי החיל הלוחמים".
הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו של הראי"ה קוק)
"אלה שמוכנים ומוכשרים להתגדל מאוד במעלות התורה והדרכתה, צריכים להיקלט ולהיקבע בישיבות הגבוהות למשך תקופות שנים".
"מי שלומד בישיבה לא צריך ללכת לצבא". הוא דפק על השולחן וכמעט צעק: "תורה מגנא ומצלא". (דברי הרב צבי יהודה לתלמידי ישיבת 'כרם דיבנה').
הרב יעקב משה חרל"פ (תלמיד הראי"ה קוק)
"ולזאת דעתנו דעת תורה, שכל בן ישיבה ידע את תפקידו הנאמן להיות מחיל ה', ואין עליו שום חובה להתייצב, להיפקד ולהירשם לשום עבודה של פלוגה אחרת".
הרב שלמה יוסף זווין
"דבר נפל בישראל, ודבר חמור מאוד. בוועידה הארצית של המפד"ל הוחלט ברוב דעות גדול לדרוש את גיוסם של בני הישיבות לצבא. את אשר לא העז לעשות ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון, ואת אשר לא ההינו לעשות כל שרי הביטחון שחנו מאז ועד עתה ועד בכלל, הרהיבו עכשיו חברי ועידת המפד"ל. אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה! וכו'.
אף אומות העולם יודעות שלתלמידי הישיבות יש לתת דחייה לגיוס כל משך זמן לימודם בישיבה. כך נוהגת ארה"ב מקום הריכוז היותר גדול של יהודים, וכך אף במדינות אחרות. להחלטה זו תוכל להיות השלכה שלילית ביותר אף בחו"ל. "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?".
הרב אברהם שפירא (הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז)
בתשובה לשאלה מה עדיף, ישיבת הסדר או ישיבה רגילה?: "פשיטא ששניהם חשובים ויקרים, אולם ככל שמרבים בתורה - עדיף".
הרב משה צבי נריה (מייסד וראש ישיבות בני עקיבא, אבי דור הכיפות הסרוגות)
במאמרו, 'בני הישיבות וגיוסם'. יהא ברור: בני הישיבות בזמננו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם, אלא משועבדים הם למשמרת - הקודש בישראל. כל זמן שהם ממשיכים בלימודם, בגיוסם לתורה - אין מגייסים אותם לצה"ל, כדרך שאין מגייסים חייל שבחיל רגלים - לחיל האוויר".
הרב חיים דוד הלוי (רבה של תל אביב)
"ערך וחשיבות לימוד התורה עד כדי פטור משירות צבאי הוא דבר שביסוד האמונה העמוקה שבלב. הרואה בלימוד תורה השתלמות מקצועית בלבד לא יבין שחרור לומדי תורה משירות צבאי, אך היודע ומאמין במעמקי ליבו, כי נשמת רוח חייה של האומה קשור ואחוז בלימוד התורה, וכי במידה שעם ישראל מרבה בלימוד תורה מגדיל ביטחונו מכל צר ואויב, יבין לאשורו שחרורם של לומדי תורה משירות צבאי".
הרש"ל הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו
"כל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף. לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות צבאי".
הרב שאול ישראלי (ראש ישיבת מרכז הרב)
"אדם היושב ולומד תורה, מקים את העולם לא פחות מאשר צבא. בשעה שיושבים ועוסקים בתורה אין להסיח הדעה ממנה. לימוד התורה מצריך את כולו של האדם, וגם אם בגלל התקדמותו בלימוד התורה לא ישרת בסופו של דבר כלל בצה"ל, אין לפגוע משום כך בלימוד התורה ובלומדי התורה".
הרב צוקרמן (זקן ראשי ישיבות בני עקיבא)
"צריך לפטור את בני הישיבות מהצבא, כדי שימשיכו ללמוד תורה".
הרב שלמה אבינר
"המתכונת בישיבות התיכוניות וההסדר הם מבחינת ברירת מחדל, הייתי רוצה שהדור הצעיר יתחנך במתכונת המצויה בישיבות השחורות".
לסיכום ניתן לומר: כי גם הרבנים הראשיים לישראל, גם גדולי רבני הדתיים הלאומיים רואים בישיבות ההסדר - ברירת מחדל ובלימוד ללא הסדר – אידיאל.
להלן עוד כמה ציטוטים בעניין מרבנים ידועים אחרים:
הרב צבי פסח פרנק (רבה של י-ם)
"ולזאת יצא מאיתנו דעתנו דעת תורה בתור הלכה פסוקה, שכל בן ישיבה, חובש ותופש בית המדרש, אל יתייצב, ויפקד וירשם לכל דבר הקשר לשמירה, גיוס וכד'. וחלילה לפקפק בזה כלל וכלל, וכל שכן להיכנס בזה בדיונים ובויתורים וכו', ולחפש היתרים בזה, אפילו גם לשעה קלה".
הרב איסר זלמן מלצר
"לזאת הנני פונה לראשי המפקדה להודיעם דעת התורה המסורה לנו מסיני ושבעבורה באנו באש ובמים בכל הדורות ואנו קיימים, לא לשלוח יד בבני הישיבות. וכל אלה אשר תורתם אומנותם, חלילה להוציאם ולנתקם מאוהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים ולשאר עבודות, וידעו נאמנה שכל מי שמוסר נפשו וחייו לשקידת התורה הנהו איש צבא מלגיונו של מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו, וכל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה.
וכמו שאמרו רז"ל 'מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם – מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה'. כל בעל נפש שהוא מסור ללימוד התורה אינו ח"ו בכלל משתמט אלא נהפוך הוא, עבודה גדולה הוא עושה לניצחוננו המלא שאנו מקווים לו".
הרב הראשי הראי"ה הרצוג
"ואולם זאת עליי להגיד לכם... שאם תדונו את הקבועים באוהלה של תורה, נשמת ישראל, יסוד נצחיותה, כמשתמטים סתם ותכריתו אוכל מפיהם, יהיו נימוקיכם מה שיהיו, אני אצא נגדכם במחאה גלויה, חריפה, לעיני כל ישראל. אין לכם רשות להשתמש באמצעי של כפייה דרסטי כזה נגד שארית הפליטה של מקיימי תורתנו הק' בירושלים עיר קדשנו, אשר מהם תצא תורה לארץ ישראל ולכל ישראל".
ואהבת לרעך כמוך!
אחת הטענות הרווחות בפי המסיתים היא מדוע החרדים עוברים על פסוקים ועל הלכות מפורשות כגון: "לֹא תַּעֲמֹד עַל דָּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט טז), ואיפה המצווה החשובה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֶךָ כָּמוֹךָ"? (ויקרא יט טו), וכדברי משה לשבט ראובן ושבט גד, "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹּה"? (במדבר לב ו).
מבואר ברמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, לפיכך.. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל.. אלא הם חיל השם" ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".
ואף הוסיף הזוהר הקדוש: "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).
לאורך כל ההיסטוריה היהודית, שבט לוי ושבט יששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה (מנו ביחד כ-20% מהעם, לא כולל את אשר מלאם ליבם להיות כשבט לוי), וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, מעניין לדעת באיזה מידה קיבלו אבותינו בימי קדם את ההלכה שנפסקה ששבט לוי אינו יוצא למלחמה כשאר העם, אפשר שגם אז היו כאלה שהתרעמו והתלוננו על כך אולם כנראה שכולם הבינו, כי אין כאן חס ושלום הבחנה בין דם לדם, אלא חלוקת תפקידים. מן הראוי לשים לב לכך שהרמב"ם מציין לצד החלוקה "השרירותית" שהבדילה את שבט לוי משאר אחיו כי "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו..." כל איש מבאי עולם משמע אפילו גר, הרי שאי אפשר לטעון שבבסיס החלוקה עמד ייחוסם של בני לוי, ההפך הרמב"ם מציין שמי שיצטרף אליהם הרי הוא כמתנדב, אכן מרתק לגלות איך הפכו המתנדבים בעם במשך הדורות למשתמטים. לחיל ה' היו רק מתנדבים... כי המאמץ הרוחני והעול (גם הפיזי) שהוטל על הקומץ הזה היה כבד ומחייב כל החיים בעוד שהשרות הצבאי הינו מעצם טבעו זמני ומוגבל.
יאמרו האומרים אבל סכנת מות מרחפת רק על המשרתים בצבא ולא על הלומדים? אז גם אם העול כבד ומחייב סוף סוף אנשים אלו אינם בסכנת חיים. ובכן מן הראוי לזכור כי היו תקופות לאורך ההיסטוריה שבהן דווקא לומדי התורה היו חשופים לסכנת מוות, רדיפות ואפילו התעללויות, בעוד ששאר העם חי את חייו בשלווה יחסית. למשל בתקופה ההלנסטית ובתקופת רומי ובכ"ז לומדי התורה שקדו על דלתות התורה וחרפו נפשם למות. והיו מהם שמתו בצורות משונות ואכזריות (למשל, עשרה הרוגי מלכות) אחרים ירדו למחתרת למשך שנים והסתתרו במערות (ר' שמעון בר יוחאי) והמשיכו ללמוד תורה וכל זה בלי לכנות לרגע את שאר עמך ישראל שלא נשאו בסבל כמותם בשם "משתמטים..." לפני כמאה שנה בחורי ישיבה צעירים העדיפו להטיל מום בגופם שגרם להם נכות ובלבד שלא יפסיקו מלימודים ויגויסו לצבא הנכרים. (ברוסיה ובאירופה) כל זה מלמד שהמניע לאי הגיוס אינו מותנה בשאלה של נוחות או בריחה מסכנות אלא במשהו עמוק ומחייב הרבה יותר.
בנוסף לכך אם מקבלים את העיקרון שחלוקת התפקידים בין הלומדים למשרתים דומה במהותה לחלוקה בין משרתים בחילות שונים. אזי כשם שאיש לא יתבע את פקידי הצבא או הטבחים, החוקרים הצבאים ועוד על כך שאינם מתים במלחמה, כך איש לא יתבע את לומדי התורה המשרתים באחד החילות. אך כדי שעיקרון זה יתקבל עלינו להוכיח תחילה מדוע לימוד התורה הוא חיוני לעם לפחות כמו חילות הצבא, אם לא יותר.
בנוסף לכך מן הראוי להבהיר כי אי אפשר לצטט פסוק מן התורה ולטעון כנגדו בלי להתייחס לקונטקסט בו הוא נאמר, או בלי להתייחס לפסוקים אחרים האומרים דברים אחרים או משלימים. התורה הקדושה אינה נלמדת מפסוק אחד או ממשפט אחד, היא נלמדת ממכלול שלם של פסוקים וחוקים. והמצטטים את "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" לא יכולים להתעלם באותה העת מפסוק אחר הנאמר באותה תורה כמו: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א ח). אמר רבי אלעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". (נדרים לב.).
הציטוט מהתורה מחייב הכרות מינימלית עם התורה ועם עקרונות הלימוד שלה. אי אפשר בכמה שורות להסביר את המהלך של התורה, זה כמו לתמצת קורס של כמה ימים בשתי דקות. מי שינסה לעשות זאת הוא לא רציני.
התורה מגנה על המדינה
אלא שלתורה וללומדיה יש ערך עליון ביהדות. עם ישראל האמין תמיד כי התורה מגנה ומצלה. כי היא מקור חיותו וסוד השרדותו של העם והיא כוחו ועוצמתו וחכמתו בפני כל העמים. מי שישב ועסק בתורה יומם ולילה היה נחשב למי שתומך ומגן בתורתו על העם. שומר עליו ומשמר את ערכיו, ולכן הוא זכה להערכה רבה. היחס לתלמידי חכמים ולתורה ירד בעיקר בתקופת ההשכלה, והמשיך לרדת עם היווצרות התנועה הציונית. המנהיגות הציונית רצתה לבנות עם אחר, עם ככל העמים. עם שהומניותו כוחו ועצמאותו הם ערכיו המקודשים. ברור שלומדי התורה ושומרי המצוות איבדו את כל ערכם וחשיבותם בהתחדשות הלאומית הזאת. ומה שקרה עם קום המדינה רק הוכיח שאין למקימיה שום רצון לשמר את התורה והמצוות. בכל זאת הם נאלצו להתפשר על אי אלו סממנים יהודים כדי לזכות בהכרה של כל יהודי העולם ובהכרה של אומות העולם. זו היתה פשרה מחושבת שנועדה לשמר את ערכי הציונות ואת הרוח החילונית עם מעטה דק יהודי. ולא רצון כן לשמר את התורה והמצוות. ההפך, האווירה היתה נגד (דרוס כל דוס) היה לעג לחרדים והיתה תקווה גדולה שכאן בארץ הזאת לא יצמחו עוד כאלה זולת כמה מאות בודדות שיחיו במאה שערים.
הריבוי הטבעי שהתרחש בעשרות השנים האחרונות קרא תיגר על "נבואות" שלא הגשימו את עצמן בנוגע לגורל החרדים לאחר כמה עשורים. תנועת התשובה שהחזירה רבים מצאצאי המתחלנים אל חיק היהדות העמיקה את החרדה מפני "איבוד המדינה" לטובת החרדים והגדילה את הצורך להשניא את החרדים על העם. המעורבות הפוליטית והיות המפלגות החרדיות לא פעם לשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית הפכו די מהר את נושא הגיוס (שהיה מעוגן בחוק כדת וכדין) לחומר תבערה זמין בכל עת ובכל שעה.
אותו ריבוי הגדיל לפחות במספרים את יושבי בית המדרש. המציאות של ישראל אומה אחת בין שבעים זאבים שמוקפת במליוני ערבים הכמהים לחסל אותה, הגדילה את הצורך וההבנה שבלי התורה שמגנה ומצלה לא נשרוד את התקופה הקשה הזאת. וכך למרבה האבסורד דווקא בשעה שהחילונים הפכו את הגיוס לנשק השנאה החרדים התבצרו יותר בלימוד התורה כנשק הגנה. ככל שהמלחמות והטרור גבו יותר מחיר דמים, כך העמיקה התקשורת את השרשת השנאה בלב העם כלפי ה"משתמטים" ובאותה העת מאותן הסיבות ממש העמיקו החרדים את אחיזתם בתורה, הצמיחו עוד ישיבות, ועוד כוללים שיגנו על עם ישראל בשעתו הקשה. אלו אוחזים בנשק ובחנית ואלו אוחזים בתורה ובתפילה. אלו יוצאים למערכה ומקיזים דמם. ואף אלו מפקירים עצמם ואת חייהם ואת בני ביתם וצרכיהם בעבור נשק ההגנה. אלו בטוחים בצדקתם ואלו בוטחים בצורם. ואלו ואלו מותחים את החבל ומעמיקים את הקרע. ואין חכם אחד שיקום ויאמר: "בואו נכנס את מיטב הוגי הדעות שלהם כמו גם שלנו שישבו וילבנו את הסוגיה הזאת עד הסוף". שיתנו הזדמנות של אמת להבהיר את כל הצדדים של המטבע. אולי אז תמצא הנוסחה הגואלת שלא קובעת בבלי דעת שוויון בנטל. (מה יעשה מחר צה"ל עם אלפי ערביי ישראל הוא יגייס אותם?) נוסחה שלא כופה אורחות חיים של חילונים על חרדים וההפך. אלא משכללת את הצבא מצמצמת את אנשיו אולי בונה אותו על בסיס התנדבותי. שהרי צבא מודרני לא נמדד בכמות אלא באיכות נוסחה שאולי, מתגמלת את החיילים במשכורת של ממש ובהטבות. יש כל כך הרבה דרכים להיטיב עם כל הצדדים ומשום מה תמיד מתייחסים רק לאופציה שמרבה את השנאה והתסכול. האם זה רק במקרה?
או שמא יש מי שעושה שימוש ציני בנושא הגיוס ובדם החללים כמו בכאב המשפחות השכולות. מי שחפץ לספסר בכאב כדי להרויח בידול של ממש בין פלגי העם כדי להרתיע כל חילוני ממוצע להציץ לעבר היהדות, רק מפני שאלו שמשמרים אותה כרגע הם משתמטים שנואים ובזויים.
למה החרדים כ"כ מתעקשים על לימוד התורה?
יש מאות מקורות בתורה ובחז"ל ובספרות התורנית העוסקים בנושא לעומק ולרוחב. בשל קוצר היריעה של חיבור זה נציין רק כמה מהם:
"על ג' דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה (קורבנות ותפילה), ועל גמילות חסדים". והקדים בתחילה 'על התורה' בבחינת "ותלמוד תורה כנגד כולם". (אבות א ב).
"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" (שבת קיט:).אמר רבי אלעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (נדרים לב.).
התורה לא הבטיחה שאם נדע להלחם אז ננצח במלחמה. התורה הבטיחה הבטחה אחרת, שהיא: (ג) "אִם בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ (פרש"י: שתהיו עמלים בתורה) וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו), כל הטובה הזו מותנית אך ורק בלימוד התורה.
היסטוריית לימוד התורה מימי קדם
מאז שנתנה התורה לפני 3,326 שנה לא פסקה תורה בעם ישראל. אמרו חז"ל (יומא כח:): "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, היו במדבר - ישיבה עמהם, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו' (בראשית כד ב), אמר רבי אלעזר שמושל בתורת רבו".
יעקב אבינו פרש למשך 14 שנה לישיבת שֵׁם ועֵבֶר. נאמר: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו" (בראשית מו כח) פירש רש"י, "להורות לפניו: לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". בתוך שעבוד מצרים וירידה נוראה עד למ"ט שערי טומאה, גם אז ובמיוחד אז הייתה קיימת ישיבה. בתקופת התנ"ך הייתה חלוקה ברורה בין החיל הלומד לחיל הלוחם, שבט לוי ויששכר היו קודש לעבודת ה' ולימוד תורה. גם בקרב הלוחם שולב לימוד תורה עם לוחמה.
הגמרא מספרת על רבבות תלמידים שהיו לרבי עקיבא וכן הלאה לאורך כל הדורות תמיד היו בני הישיבה עמוד הענן ועמוד האש לעם ישראל, וכן עד לדורות האחרונים המרכז הרוחני של הישיבות היה בליטא ובפולין ובחלק מארצות המזרח. ומשם הופץ אורה לכל קהילות ישראל, משם יצאו רבנים, ראשי ישיבות, משמשים בקודש, תלמידי חכמים ובני תורה, ולשם נהרו בחורי ישראל מכל התפוצות ללמוד ולשאוב מנכסי צאן ברזל של אוצרות התורה והרוח היהודית. עד אשר הגיעו כאן לארץ ישראל אשר הבטיח הקב"ה את הארץ לאבותינו.
כשעמדה הברירה בפני רבי יוחנן בן זכאי (בעומדו לפני אספיינוס שעה שהתמנה לקיסר ואמר לריב"ז שיבקש שלוש בקשות והוא ימלא אותם) ריב"ז בחר בשלושה דברים:
1. ביבנה וחכמיה.2. ברפואה לת"ח זקן שהיה מוטל על ערש דווי (ר' צדוק שצם 40 שנה שלא יהיה חורבן והיה אוכל מידי יום דבלת תאנים ולאחר מכן רק מים שהושרתה בהן אותה דבלה).
3. שמירת שושלת בית המלוכה בית דוד. (גיטין נו ע"ב). הוא לא ביקש את בית המקדש, לא את שלמותה של ירושלים אלא עיר של ישיבות ותלמידי חכמים, ורפואה של תלמיד חכם. מדוע?
"כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג, כה). על איזו ברית מדובר שהיא מתקימת יום ולילה, ובה מותנה קיום העולם? זו ברית התורה. שהרי הארון שנשא את התורה נקרא ארון הברית. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח).
רבי מאיר אומר (אבות פרק ו' מ"א):
"רבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים".
ועוד נאמר שם:
"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".
מובא במדרש (רבה, איכה ב): "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו": כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות הידיים ידי עשו. הגר"א מוילנא מפרש: שהַקל קול יעקב אז הידיים ידי עשו, ברגע שאין לימוד תורה מספיק, שלומדים בקלילות ולא ברצינות ובשמחה, אז ידי עשו שולטות שצריכים צבא נשק ומלחמה. אבל אם הקול קול יעקב עם ו' שקול התורה נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולומדים בחשק ובהתלהבות אז ידי עשו נשברות.
הגמרא מספרת (סנהדרין צד:): כשסנחריב צר על ירושלים לכובשה, נעץ חזקיהו מלך יהודה חרב בפתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו יעסוק בתורה יידקר בחרב זו, ובדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, בלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף ראש כפגרים מתים (ללא נגע וללא פגע). חזקיהו ניצח את צבא סנחריב העצום, בזכות כח התורה שהיה אז בזמנו.
במלחמת מדיין גייס משה "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" (במדבר לא ד) פירשו חז"ל: "יש אומרים, אלפיים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים, שלשת אלפים מכל שבט ושבט. שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף לשמור את הכלים... ושנים עשר אלף לתפילה". (תנחומא מטות ג).
אנחנו רואים שמשה רבנו לקח בנוסף ל-24 אלף למלחמה ולעורף, לקח עוד 12 אלף לתורה ולתפילה, למרות ששאר העם מנה כ-600 אלף איש שעסקו בתורה ובתפילה. אז מדוע לקח 36 אלף והשאיר עוד 12 אלף "במחנה הצבאי" שילמדו תורה? הרי יכול היה:
א. להסתפק בלימוד של 600 האלף שהותיר מאחור.ב. אם כבר בחר להקדיש עוד 12 אלף ללימוד התורה יכול היה לצרפם ל-600 אלף מה העניין להושיבם במחנה הלוחמים שילמדו תורה?
כלומר התורה היא לב לבו של עם ישראל ולב לבו של קיום העולם הסתכל באורייתא וברא עלמא הקב"ה הסתכל בתורה ועל פיה ברא את העולם. ולכן אין פלא שהקב"ה מזהיר אותנו: "אם בחוקותי תלכו", אומר המדרש, "חוקים שחקקתי בהם את השמים והארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי." פירוש המדרש הוא שהקב"ה התנה את קיום העולם בשמירת התורה והמצוות. אם בחוקותי תלכו אז יתקיימו השמים והארץ. המדרש של "הסתכל באוריתא וברא עלמא" מגלה שלא רק שסוד קיום העולם מותנה בתורה אלא שכל רעיון בריאת העולם נבע מן התורה לכן זה לא סתם תנאי אלא זה הא בהא תליא.
כלומר התורה היא מקור הבריאה, היא לא רק תנאי לעולם אלא סיבת היווצרותו. זו הסיבה שריב"ז עומד ערב חורבן ארץ ישראל, ערב חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש ויכול לבקש שלוש בקשות מהרודן החדש שעלה לשלטון והוא מבקש את התורה ואת תלמידי החכמים, בלי ביהמ"ק – מקום השכינה, בלי ירושלים, בלי ארץ ישראל. זה חורבן בלתי אפשרי, זו קטסטרופה לאומית שהביאה בעקבותיה אין ספור אסונות, מיתות משונות, אבל בלי התורה, בלי תלמידי החכמים, אין קיום לעולם פשוטו כמשמעו!
מוכרחים להבין שזו הסיבה האמיתית שהחרדים מתעקשים על לימוד התורה בלי חכמות בלי פשרות. אם אתה מאמין שבזה תלוי הקיום העולמי והקיום הלאומי, אז מה זה צבא לעומת זה? כלי חשוב לשמירת מדינה...? ואיך שרדנו בלי צבא אלפיים שנה? באיזה כוח, מה שמר עלינו במלחמת השרדות איומה וקשה כל כך? צבא? וחלילה שלא ישמע מדברינו זלזול בצבא ישראל בחשיבותו ובתרומתו ובסיועו לקיומנו בארץ הקודש אך אי אפשר עם כל חשיבותו להעדיפו על פני התורה. והעובדה היא שבחירתו של ריב"ז הוכיחה את עצמה. בלי ארץ ישראל, בלי ירושלים ובלי בית המקדש, שרדנו אלפי שנות גלות שמרנו על ייחודנו בין כל העמים ושבנו לארצנו... ירושלים נבנתה וחרבה ישראל עברה משלטון לשלטון עמים ואמפריות נכחדו ונעלמו ורק העם ששמר על תורתו נשמר על ידה אלפי שנים... למרות הכל.
לסיכום:
א. בני הישיבות ולומדי התורה הם המקיימים את העולם הם המשמרים את לאומיותו והם סוד השרדותו. אי אפשר לעצור אותם מלימוד התורה. שום כפיה לא תגרום לאדם רציני להתנתק ממקור החיים שלו. לא מעצר, לא בתי כלא, ואפילו לא גלות מהארץ ומירושלים לא יגרמו לבני הישיבות לשנות את השקפתם ביחס לחיוניותו של לימוד התורה. אף אחד לא הצליח בזה, לא בבלים, לא יוונים לא פרסים, לא אינקוויזיציות ולא פוגרומים, לא שואה ולא... כן, לצערנו, גם לא שלטון יהודי בארץ ישראל לא יצליח לחלל את הברית המקודשת הזאת שנתקדשה בדם של מליוני יהודים לאורך ההיסטוריה כולה.
ב. כשישראל יוצאים למלחמה עליהם להבטיח לפחות שליש מהראויים להלחם שישבו וילמדו תורה. זו הדרך היחידה להבטיח גם את קיום העולם בזמן המלחמה וגם את נצחונם של חיילי ישראל בקרב.
אפשר להאמין בדברים הללו אפשר שלא להאמין בהם אך אי אפשר לזלזל באמונתם של אלה שמאמינים בכך. אי אפשר לבקש אותם בשם שיוויון אזרחי, חשוב ככל שיהיה, להקריב את אמונתם ולהתכחש לעצם קיומם.
למה יש כאלה שנמצאים בישיבה או בכולל רק כדי להעביר את הזמן?
ישאל השואל אם כך הם פני הדברים, מדוע לא כל בני הישיבות לומדים באמת תורה? אם באמת הם מאמינים כך בכוחה של תורה למה יש כאלה שנמצאים בישיבה או בכולל רק כדי להעביר את הזמן?
ראשית יש לומר באופן הברור ביותר כי אם יש כאלה בתוך היכלי הישיבות הרי שהם מועילים בתפקידם ואוי להם מעלבונה של תורה ומעוון חילול ה'. שנית כמו שבכל ארמון יש פח זבל כך גם בכל מגזר יש אחוז מסוים של שוליים-בטלנים, ובציבור החרדי אחוז זה זניח ביותר ואין זה משקף את עולם התורה ולומדיה. שלישית חשוב לציין שכיום בכל ישיבה וכולל יש בקורת פתע של וועדות מטעם המדינה שבוחנות בחינה יסודית ומדוקדקת אם אכן הלומדים בישיבה או בכולל בפועל. בכל מקום שמצאו פחות מ 85% נוכחות הפסיקו את התקציב הממשלתי לאלתר. ומתברר שבמרבית המוסדות הנוכחות היא מלאה.
למען האמת כל אדם מוזמן לעשות את הבדיקה בעצמו. לנסוע לכמה ישיבות וכוללים. להיכנס, (זה לא עולה כסף) ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמחזה המדהים של מאות ואלפים שיושבים ולומדים בקול ובחשק ובתנועה שעות על גבי שעות. וקולם נישא כמו המיה אף מעבר לישיבה. המיה שמי שפוגש בה בפעם הראשונה היא עוטפת אותו ברגשה שלא מהעולם הזה. ללכת לפינת השתיה המצויה בכל מקום שכזה ולראות כמה מתוך אותם אלפים יושבים ושותים כוס תה או כוס קפה. אין ספק שכל מי שחווה את הביקורים האלה על בשרו וראה את המראות הללו מבעד לעיני הבשר שלו ולא דרך מסכי הטלויזיה והמחשב חושב אחרת, לגמרי אחרת, ממה שניסו להרגיל אותו לחשוב. בהקשר לכך הייתי רוצה להוסיף פה סיפור בנימה אישית.
לפני תקופה עליתי לטרמפ' שהציע לי אדם 'חילוני למהדרין' וטוב לב. (כן יש רבים כאלה) מאזור המרכז לכיוון ירושלים. וכמובן, כיוון שראשי ורובי מצוי כעת בנושא הגיוס וכיוון שכל חילוני ממוצע שרואה בחור צעיר חרדי רואה מיד משתמט מהצבא, שוחחנו בלהט על נושא 'גיוס בני הישיבות'. אחרי כל ההסברים והויכוחים אמר לי הנהג: "תשמע אחי, כל מה שאמרת אתה צודק. אני יודע שהתורה מגנה על החיילים ועל כולנו, אבל רוב בני הישיבות מקבלים דיחוי ואינם נמצאים בישיבות". אמרתי לו: אם אתה רציני והטענה שלך באמת נובעת מכאב ולא מתוך רצון לקנטר אז תקריב בשבילי עוד חמש דקות ונסע לסיור לילי קצר בכמה ישיבות ונראה את האמת בעיניים. הנהג הסכים לבקשתי מיד כשהגענו לירושלים נסענו לישיבת 'חברון - בגבעת מרדכי' (זה היה ביום שני בלילה) נכנסנו להיכל בית המדרש בשעה 23:25 בלילה ולמרבה הפלא היה בבית המדרש כ- 600 בחורים (מתוך כ-1100) אשר שקדו בלימודם. ואין שם שום אדם שמשגיח עליהם או שכופה אותם ללמוד, והם לא מקבלים שקל על לימודם (בחורי ישיבה לא מקבלים כלום אפילו לא דמי כיס). ולא כל הטבה אחרת (הנחות לסטודנטים וכן הלואה אין להם). עמדנו שם הנהג ואני מול שש מאות הבחורים (שנערים אחרים בגילם מבלים בשעות כאלה במקומות אחרים לגמרי) וראינו אותם מתנועעים שם על הגמרות, לומדים בקול רם, מתווכחים זה עם זה חיים את הלימוד בכל אבריהם והחרשנו. מול מחזה שכזה קשה למצוא את המילים, ואולי אין בהם צורך.
מה עושים בחורי הישיבות והאברכים בימי מלחמה?
בימי מלחמה חש כל לומד תורה אחריות כפולה ומכופלת, שהרי למן גיל תלמוד התורה ועד מאה ועשרים אחריות רבה מוטלת על כתפיו. ואם הוא ישכח ממנה לרגע רבותיו יזכירו לו זאת בכל שיחת מוסר ולעיתים לפני כל תפילה. והם יאמרו בזה הלשון פחות או יותר: "חיילי ישראל ואזרחי ישראל מצויים בשעת מלחמה. 'התורה מגנה ומצלה' ואם נופלים חיילים ואזרחים בקרבות סימן שאנחנו כולנו לא לומדים מספיק. אולי לא מספיק שעות, אולי לא מספיק בהתלהבות, על כל אחד מכם לדעת שאם נשפך דם יהודי עכשיו זה גם בגללו. האמירה הזאת כה מושרשת בציבור החרדי שכן הוא מתחנך מילדותו על אמירתו המפורסמת של רבי ישראל סלנטר (מייסד תנועת המוסר): "כאשר בחור ישיבה מתרשל מלימודו, הבת של הרוקח היהודי בפריז נישאת לגוי" המשמעות של האמירה המחייבת הזאת מופנמת בכל עת ובכל שעה וקל וחומר בעתות של מלחמה שאז עם ישראל זקוק לזכויות שיגנו עליו, וכל חטא ועוון של הפרט משפיע על הכלל. שהרי לימוד התורה הוא הדבק הרוחני של עם ישראל. האחד משפיע על השני ודבר גורר דבר. הראשון מתרשל בלימוד, השני כבר אינו לומד ומסתפק בהליכה לבית הכנסת, והשלישי מפסיק גם לשמור שבת, וכן הלאה וכן הלאה.
בנוסף לכך גדולי הדור מורים בימי מלחמה לעשות משמרות יום ולילה שלא יהיה רגע שבית המדרש ישאר ריק ובשנים האחרונות התחילו לחלק שמות של חיילים לכל בחורי הישיבה ואפילו לבנות הסמינר. (השם הפרטי של החייל ושם אמו. למשל: יוסף בן רחל) כפי שנהוג להזכיר בתפילה ולמן אותו הרגע הבחור או הבחורה מופקדים להתפלל על שלומו. מיותר לציין שכאשר מודיעים למתפלל שהחייל שלו נפצע חלילה או נפגע זה דבר נורא. ממש אפשר לראות בחוש איך המתפלל לוקח אחריות עליו... בכוללים רבים וגם בישיבות מנהיגים לימוד עם "תענית דבור". תענית דיבור נחשבת שקולה כנגד ארבעים צומות. המתחייב על תענית דיבור מכריז על כך ערב קודם ואסור לו לומר מילה אחת של חולין אלא רק מה שנוגע ללימוד. לתענית דיבור יש סגולות רבות ובזמן מלחמה מקדישים את כל הזכויות לשמירה על החיילים.
במבצע האחרון ובאלה שלפניו הרבה ישיבות נאלצו לעבור מקום בשל מתקפת הטילים. הרבנים הורו לראשי הישיבות להעביר את כל התלמידים למקום בטוח יותר על מנת שיוכלו ללמוד כהלכה. למרבה הפלא הישיבות שקבלו הוראה לעזוב היו רק ישיבות עם מספר קטן של בחורים, אבל הישיבות שמנו מאות רבות ואפילו אלף בחורים קבלו הוראה להישאר בחזית הגם שבתי המדרש שלהם לא היו ממוגנים. האם הוראה שכזאת מתיישבת עם ההיגיון? הרי בית מדרש של אלף איש מסוכן בהרבה מבתי מדרשות של כמה עשרות איש בשעת נפילת טילים. אלא שגדולי ישראל הסבירו למי ששאלם שישיבה של אלף איש אסור שתעזוב את החזית. זכות של אלף לומדי תורה מגנה על כל החזית ועל הלוחמים. וכך לחמו החיילים בחזית ולצידם במרחק נפילת טיל שקדו אלף בחורים על לימוד התורה חשופים לחלוטין לנפילת טילים, במקום לא מוגן. האם ניתן לכנות אנשים שכאלה בשם "משתמטים". ושוב אני מציע לכל מי שמפקפק באמינות הדברים פשוט לרדת לשטח בשעת מבחן (שלא תבוא) ולראות את הדברים במו עיניו.
למה החילונים "מפרנסים" את בני הישיבות ואת לומדי התורה?
סטודנט חילוני שאל את משה דיין: "מה ההבדל ביני שאני לומד תרבות צרפת לבין בני הישיבות שלומדים תרבות יהודית, למה אני לא מקבל פטור? ענה לו: "יש הבדל עקרוני בין מי שהולך ללמוד תרבות צרפת או רפואה לבין מי שהולך ללמוד בישיבה לא כדי לרכוש מקצוע, אלא לקיים מצווה לשמה כתכלית חיים".
מה ההבדלים בין מי שלומד תורה לבין מי שלומד לימודים אחרים?
א. מי שרוצה להיות דוקטור חייב ללמוד באוניברסיטה. ומי שרוצה להיות רב חייב ללמוד בישיבה ובכולל. אך יש הבדל אחד! שדוקטור יכול להיות גם ערבי וגם נוצרי ורב יכול להיות רק יהודי. (המנצחים).ב. לומדי התורה יודעים כי אין מקום להשוות את לימוד התורה לכל לימוד אחר. לימוד התורה אינו דומה כלל ללימוד רפואה או הנדסה, מפני שלימוד רפואה כל עוד לא ריפאת - עדיין לא תרמת. לעומת זאת לומדי התורה יודעים ש"תורה מגינה ומצילה" וכי בלומדם תורה מגנים הם גם על הארץ וגם על המגנים עליה.
ג. כל לימוד שהוא לא לימוד תורה הוא לימוד מוגבל בזמן. מי שרוצה ללמוד רפואה יודע שעליו ללמוד שבע שנים מי שלומד לתואר ראשון לומד בממוצע שלוש שנים, לתואר שני עוד שנתיים לדוקטורט עוד שנתיים-שלוש. כל לומד יודע שהוא "מקריב" מספר שנות לימוד אבל בסופם הוא יצא עם מקצוע מכובד שיאפשר לו פרנסה ברווח, קריירה מכובדת ומעמד חברתי יציב. לעומת זאת לומדי התורה צריכים להתמיד בלימודם כל חייהם. כל חייהם ממש. הם לא מקבלים תעודות. הם לא בונים קריירה ובטח לא מתפרנסים בכבוד במקרה הטוב מקבל אברך כולל מלגה של משרד הדתות ששויה בין 400 ל-500 ש"ח
משה גלסנר, רדיו רול חי 27.01.14 ההקלטה בידי. ובשנת 2013 התקציב היה בין 800 ל900 ₪ נכון ל-1.4.14 אברך כולל מקבל 432 ₪ לחודש. (וזה נקרא שמפרנסים את החרדים, איך 500 ש"ח יכולים להחשב פרנסה???) ראש הכולל משלים את ההכנסה במקרה הכי טוב בעוד כ-2800 ש"ח, מתרומות שהוא אוסף בארץ ובעולם. האברך בתמורה לומד יום שלם בכולל. וזו ההכנסה המקסימלית שהוא יכול להביא הביתה. איך אפשר להתפרנס מפחות מאלף דולר כשיש לך משפחה ברוכת ילדים? משום כך רוב הנשים החרדיות נאלצות לצאת לעבוד כדי להביא עוד משכורת הביתה. אז מי מפרנס את החרדים? משרד הדתות???
אז מי מממן את מי וכמה?
רבים טוענים כי גם אם לימוד התורה נובע ממניעים ערכיים סוף כל סוף כמחצית מהגברים החרדים לא עובדים ולכן לא משלמים מיסים יוצא שכל ההכנסה של המדינה ממיסים היא על חשבון החילוניים. האמנם?
הכנסות המיסים לשנת 2013 עמדו על 245 מיליארד. (התחזית להכנסת המע"מ והמיסים לשנת 2014 עומדת על 257.6 מיליארד מתוך 406.2 מיליארד מכלל תקציב המדינה).
מתוכם: 123 מיליארד ממיסים עקיפים - מע"מ, בלו, מכס, אגרות, מס קניה. 94 מיליארד ממיסים ישירים - מס הכנסה מחברות ויחידים. 80% מהמיסים ליחידים משולמים ע"י שלושת העשירונים העליונים. 52% מהעובדים אינם מגיעים לסף המס ולכן אינם משלמים מס הכנסה, ורובם אינם חרדים.
ועוד 27 מיליארד הכנסות המדינה השייכות לאזרחי ישראל -אוצרות טבע, תמלוגים שונים, דיבידנים. (עובדות או הסתה).
1. כוח הקנייה של הציבור החרדי הוא 25 מיליארד שקל! ולכן לא רק שהחילוניים לא ממנים את קופת המדינה במיסים אלא שדווקא החרדים שמקימים ומקיימים משפחות גדולות הם אלה שמזרימים למדינה הרבה יותר כסף ממע"מ וממיסים שונים שכן הם צורכים הרבה מוצרים וכל הזמן.הלמ"ס תצרוכת לנפש חרדית כפול מס' נפשות חרדיות. 2. רוב הגברים החרדים עובדים! 55% חרדים עובדים לעומת 68% לא חרדים (ל.מ.ס שנתון סטטיסטי 2012).
3. כפי שציינו לעיל רוב הנשים החרדיות עובדות לפרנסת ביתן ואם הכנסתם גדולה הם משלמות מיסים כדת וכדין. אם יש להם נקודות זיכוי עבור ילדים הם גם מכניסות לקופה הציבורית בגלל אותם הילדים. כלומר בשום אופן אי אפשר לטעון שהציבור החילוני מפרנס את הציבור החרדי, וגם אי אפשר לטעון שכספי המיסים מקורם רק ממיסים שמשלמים החילונים.
4. ולנתון המשמעותי ביותר: בארץ חיים למעלה 1,000,000 חרדים מתוכם רק 136,000 מוכרים כמי שתורתם אומנותם.
האם כל מאות האלפים החרדים האחרים גוועים ברעב? הם הרי עובדים לפרנסתם ומשלמים מיסים כנדרש שהרי החוק לא מפלה אותם. מספיק לראות מי הם בעלי העסקים בערים החרדיות ובשכונות החרדיות כדי להבין שמדובר בציבור חרדי גדול שעובד ומתפרנס ככל אזרחי המדינה, וכל הטענות בדבר הנטל הכלכלי שהוא כביכול מוטל על האזרחים האחרים הוא לא יותר מדמגוגיה שנועדה ללא ספק לצרכי הסתה!
מה עם נכסי התרבות של עם ישראל?
במדינות מתוקנות נוהגים לשמר את תרבות העבר, מקצים לכך משאבים רבים. אוצרות מוצגים במוזיאונים, מעסיקים היסטוריונים יוצרים אתרי תיירות ומה לא. ואם יש באותה מדינה קבוצה שמשמרת מסורת דוגמת חצר מלוכה אף על פי שאין כל תועלת מעשית ממנו, המדינה מממנת אותו בפאר והדר כיאה לנכס תרבותי חשוב. במדינת ישראל קורה דבר מעניין. יש קבוצה גדולה שמשמרת את המסורת. היא חיה לא פעם ברחובות ובשכונות שכמו יצאו ממוזיאון, לובשת לבוש עתיק, מחנכת את ילדיה על פי ימי העבר. יכלו להפוך את אותה קבוצה לנכס תרבותי. יכלו לשמר את שכונותיה, לארגן מפגשי הכרות לנוער ולתיירים עם מיצגיה, (ואל יאמרו תיירים לא יוכלו לבקר בשכונות הללו בגלל לבושם. תיירים מבקרים במסגדים בלי נעליים, אז למה שלא יבקרו בשכונות הללו בלבוש מלא?) יכלו להפוך את זה למקור הכנסה גדול שהרי אין לו כמעט מתחרים בעולם. (ריוויירות ויערות, מפלי מים וחופי ים יש ברבים מארצות תבל אפילו יפים משלנו אך בכמה ארצות יש מאה שערים, בכמה ארצות יש טיש חסידי של אלף איש, או מעמד הקהל של ריבואות ילדים בכותל באמירת שיר השירים?) אך ראה זה פלא לא רק שלא עשו דבר מכל הדברים האלה, אלא שבזים ורומסים ברגל גסה את כל מה שקרוב או מריח מריחה של התרבות העתיקה והשורשית של עמנו, מדוע? זה אפילו לא רווחי?
האפליה השקופה!
תקציב הישיבות והכוללים (כולל ישיבות ההסדר)
2012 - 1 מיליארד שקל
2013 - 781 מיליון
2014 - 563 מיליון (46% קיצוץ)
תלמידי ישיבות ואברכים מחו"ל אשר אינם נושאים אזרחות ישראלית, נכון להיום הופסק לאלתר תקציבם שעמד על בין 76-432 ש"ח לתלמיד לחודש, וזאת לעומת תקציב של עידוד עליה וקליטת עולים חדשים אשר עומד על כ- מיליארד וחצי שקל.
תקציבי התרבות למי הם הולכים?
במדינת ישראל יש תקציב נכבד המממן ארועי תרבות ומוסדות תרבות רבים מתוך הבנה כי תרבות זו משרתת את אזרחי המדינה.
התקציב למשרד התרבות והספורט לשנת 2014 עומד על 910 מיליון ש"ח. מלבד מאות מיליוני שקלים מרשויות מקומיות ותקציב הטוטו וההימורים. ענף הקולנוע מתוקצב על ידי מדינת ישראל ב-79.5 מיליון ש"ח בשנה. 85% מהתקציב מופנה לחמש קרנות הקולנוע המסייעות, בחלקם, להפקת סרטי עלילה אנטי ציוניים.
כמה מילים על חינוך וכסף
כבר הוכחנו שאין החילונים ממנים את החרדים, אולם עתה ברצוננו להוכיח שהחינוך החרדי בחלקו ממומן ע"י ההורים ומתרומות של יהודים מהארץ ומחו"ל ולא רק זה אלא שהחינוך החרדי חוסך כסף רב למדינה.
חינוך הבנים בחברה החרדית נעשה מתוך אותו היחס ללימוד התורה מתוך מסירות נפש של ממש. בין תלמודי התורה יש תחרות מתמדת מי יחזיק את המלמדים הכי טובים מי יוציא מקרב בוגריו את הלמדנים הכי טובים, וכן הלאה. משום כך הרבה תלמודי תורה הם פרטיים לגמרי. ההורים משלמים שכר לימוד גבוה והמוסד עצמו מקבץ כספים ממעשרות ומתרומות. כך קורה שרוב המוסדות הללו לא מקבלים אגורה מהמדינה ועול כספי כבד מוטל על ההורים. (יש אמנם מוסדות שמקבלים תקציב מהמדינה אך גם הם דורשים שכר לימוד גבוה מההורים מפני שהם צריכים להתמודד בתחרות הזאת).
הבוגרים של כל מערכות החינוך החרדיות הפרטיים והנתמכים ע"י המדינה מצמיחים נוער שונה. כל מי שמכיר מקרוב את הנוער הזה תוהה איך מגדלים כאלה ילדים. אחוז הפשיעה בקרב הנוער הזה שואף לאפס. אחוז העבריינים המוחזקים בכלא מקרב החרדים הוא נמוך ביותר
להלן נתוני פשיעה:
אף שהרקע לפשיעה על כל היבטיה קשורה לא פעם לעוני ולפערים כלכליים וחברתיים. החברה החרדית (ובתוכם ציבור האברכים הנמצאים לא פעם בתחתית קו העוני) אינה מצמיחה כמעט את תופעות הלוואי המאפיינות את השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות.
מדי שנה מתרחשים למעלה מ-418,000 אירועי פשע. דו"ח של משרד לביטחון פנים מציין כי הנזק שנגרם לכלכלת המדינה כתוצאה מן הפשיעה בשנה עומד על 13.7 מיליארד שקל. תקציב משטרת ישראל למאבק בסמים הוא כ-600 מיליון שקל בשנה. משרדי הממשלה השונים (רווחה, בריאות, קליטת עלייה) מקצים עוד סכום מצטבר של כ-100 מיליון שקל בשנה לטיפול בנפגעי סמים. תקציב בתי הסוהר עומד על 2.5 מיליארד בשנה. 70% מהאסירים חוזרים שוב לכלא סה"כ נזקי הפשע: 16.9 מיליארד שקל בשנה. פי 30 מהתקציב הכולל שניתן לישיבות ולישיבות ההסדר.
המגזר החרדי מגלגל למעלה מ-5 מיליארד שקל בשנה ע"י שהוא מביא למדינת ישראל אלפים רבים של יהודים בעלי ממון ובעלי צדקה המבקשים לתרום ללימוד התורה, לקיום המצוות ועשיית החסד בישראל.
אם כך השאלה הנשאלת מדוע ואיך הושרש בעם הביטוי "סחטנות חרדית" האם גם הוא יונק מאותו מקור שיונקים הכינויים האחרים "משתמטים" ו"פרזיטים" האם אין יד מכוונת שיוצרת את כל הטרמינולוגיה הזאת כשהיא מנותקת מכל קשר למציאות רק כדי לעורר שנאה וריחוק, ואם כן, מה אתה עושה כדי למנוע זאת???
דע מה שתשיב
אם אתה אדם חרדי אין ספק שנדרשת עשרות פעמים בחייך לענות על שאלות בנושאים שבין חרדים לחילונים ובפרט בסוגיית הגיוס. משום כך מצורף בזה אוסף מקוצר של שאלות ותשובות שיוכלו לסייע בידך לקיים את "דע מה שתשיב".
1. מדוע בני הישיבות אינם משלבים עם לימודיהם גם צבא כמו ישיבות ההסדר ?
כמו שחייל בחיל האוויר הוא 100% בחיל האוויר ולא 50% בחיל האוויר ו50% בחיל הים. כך גם בני הישיבות שהקדישו את חייהם לחיל התורה חייבים לשרת שם ב-100% וכשם שברור לנו שחייל שישרת בחילות אחרים במקביל, תפגם יכולתו ולא תשתכלל. כך גם לגבי בני הישיבות.
החזון איש: "התורה נקנית בעמל רציף, בעיקר בתקופת הבחרות". (באיגרותיו ח"א אגרת ג').
ר' אהרון קוטלר: "לימוד תורה דורש התמסרות, יגיעה וריכוז כוחות הנפש בו". (ספר משנת אהרן דף ד' סע' ד).
אלה מהדתיים שמדברים על 'שוויון בנטל' ונגד ההשתמטות כביכול של בני הישיבות, צריכים לזכור שחייל בישיבת הסדר משרת בפועל רק 17 חודשים, לעומת זאת חייל רגיל משרת 36 חודשים. למה בחור שמשרת במסגרת ההסדר מאמין ששרות של 50% הוא שוויון בנטל? רק מפני שהוא מאמין שבכוח לימוד התורה של ה- 50% הנותרים הוא גם מגן על העם. אם כך ההבדל האמיתי בן חייל הסדר לחרדי הוא שחרדי מאמין שלימוד של 100% מגן על העם לא פחות משרות של 50%. האם חייל בהסדר מאמין אחרת? או שמא הוא משרת בניגוד לאמונתו רק כדי לרצות אנשים בעם שלא מעריכים אותו ולא מכבדים את אמונתו ואת מסירות נפשו???
ואם דרכם של בני ישיבות ההסדר היא האידאל כיצד זה כל כך רבים ונכבדים מרבניו ומהוגי השקפתו כתבו במפורש שהאידאל הוא דווקא בלימוד תורה טוטאלי?
2. הרי אפילו לדוד המלך היה צבא, והוא לקח תלמידי חכמים להלחם ?
אכן אמת, אצל דוד המלך לא היה מי שילחם מלבד תלמידי החכמים. כי כל הירא ורך הלבב פטור היה מן הצבא וחז"ל אמרו כי מי שהיה ירא ורך לבב בשעת מלחמה היה רק מי שחטא שחשש שמא ימות בקרב בעטיו של החטא. יוצא שבתקופת משה, יהושע בן נון, ודוד המלך, היוצאים לקרב היו רק גדולים שבגדולים בתורה ובמצוות אבל הם יכלו לעשות זאת כי בעורף כל מי שנשאר היה גם כן תלמיד חכם. כיום שיש הרבה חילונים שרובם אינם מסוגלים ללמוד תורה, ומי שלומד זה רק קומץ קטן ביותר מהעם אין בררה וההסדר הוא הפוך. כי בלי התורה ששומרת ומגינה ומצילה את עם ישראל, שום צבא לא יצליח בקרב. וכך גם היה בימי דוד, כמו שנאמר בגמרא (סנהדרין מט.): "אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה" (פירוש: אם לא היה דוד שעוסק בתורה, לא היה יואב יכול לעשות מלחמה). "ואילמלא יואב, לא עסק דוד בתורה" (פירוש: ואם לא היה יואב נלחם, דוד לא היה יכול לעסוק בתורה) כדכתיב: "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא" (שמואל ב' ח-טו טז)
אמר דוד המלך: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם" מי גרם לרגלנו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים העוסקים בתורה". (מכות י.).
עוד אמר דוד: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי, לְחַם אֶת לֹחֲמָי" והקדוש ברוך הוא אומר לדוד, עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך". (מדרש תהילים מז' לה).
ועוד אמר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". (תהילים כח).
אנו רואים ש'צבא דוד' הצליח במלחמות בזכות אמונתם ובטחונם בה' שעסקו בלימוד התורה.
3. אם בעבר רק תלמידי חכמים יצאו למלחמה אז מדוע היום לא ?
כמו שנאמר לעיל שבמלחמת מדיין, כנגד הלוחמים שנלחמו היו גם שעסקו בתורה כנגדם, [כנגד כל חייל ישב ת"ח כנגדו] המציאות בימינו היא שלומדי התורה הם מעטים יחסית ללוחמים, ועל כן במצב שאם בני הישיבות ילכו לצבא לא יהיו כנגדם לומדי תורה, אז יצמח מכך נזק נוראי, ואם כן יצא שכרנו בהפסדנו.
4. מדוע שתלמידי חכמים לא יתנדבו אפילו מעט בשמירה על העיר ?
"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, אית דאמרי: אויביו נופלים לפניו כיוסף". (בבא קמא יז.).
נאמר בגמרא (ב"ב ח.): 'רבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: ת"ח לא צריכים שמירה, משום שתורתם משמרתם), שהרי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. ושם בהמשך: אמר רב פפא 'לשורא ולפרשה ולטרזינא אפילו מיתמי, אבל מרבנן לא צריכי נטירותא' (פירוש: לתיקון החומה, ולשכור פרש הרוכב סביב העיר לשומרה, ולדעת מה הם צרכי הציבור, ולשכור אדם שישב בבית אצל שער העיר.. גובים מכל תושבי העיר, ואפילו מיתומים, מפני שגם הם צריכים שמירה. אבל ת"ח אינם צריכים שמירה, ואין גובים מהם להוצאות אלו).
מבואר שתלמידי חכמים פטורים לא רק משירות סדיר אלא גם משירות שיש בו שמירה על העיר. ושוב הכל נובע מאותה סיבה שתרומתו על השמירה לעיר בשל לימוד התורה גדולה מכל שמירה בפועל.
5. מדוע שלא לחייב את תלמידי חכמים בהתגייסות מצד פיקוח נפש? שהרי ידוע שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה ואם כך מצבנו ברוב המלחמות הוא מצב של פיקוח נפש.
הכלל שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, קיים דווקא כשאדם נקלע למצב של פיקוח נפש ממש, ואז או שהוא עובר על התורה או שהוא ימות. (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שאז עליו למות ולא לעבור.) אבל הכלל הזה לא חל כאשר אדם יושב ולומד תורה ויש מלחמה. כי בזמן המלחמה אם יפסיקו כולם מלימודם יתרחש אסון לאומי גדול יותר (הפיקוח נפש יהיה של כלל ישראל כולו).
מבואר בגמרא (שבועות לה:): ששלמה המלך שהיה חכם מכל אדם כשבא לבנות את צבאו לקח אליו אלף איש למלחמה, 'ומאתים לנוטרים את פריו': שהם תלמידי חכמים, השאיר שילמדו תורה. ובמהרש"א שם, מבואר: שהותיר מישראל מלצאת למלחמה חלק ששית מאלף שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת"ח, וכדברי הגמרא (נדרים לב.): שבנ"י נשתעבדו למצרים 210 שנה מפני שאברהם אבינו נענש על שעשה אנגרייא בת"ח (ר"ן- הוליכן למלחמה), וכן מהגמרא בסוטה (י.): שנענש אסא מפני שעשה אנגרייא בת"ח (פרש"י- עבודת המלך).
6. האם מלחמותינו הם מלחמת מצווה, וא"כ מדוע לומדי התורה אינם יוצאים להלחם שהרי אפילו 'חתן מחדרו' חייב לצאת למלחמת מצווה ?
רבים טוענים שהמלחמות שבדורנו הם 'מלחמות מצווה', וחושבים שאם ההגדרה הזאת תתקבל גם אצל בני הישיבות הם יהיו מחוייבים לצאת למלחמה שהרי ידוע שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו למלחמה.
וחלקם אף מצטטים את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כיון שלכאורה נראה שהמלחמות בימינו הם בגדר "מלחמות מיד צר", וממילא ברור שמלחמתנו הם מלחמות מצווה וא"כ אז תלמידי החכמים צריכים לצאת ולהלחם.
א. כנראה אותם המצטטים אינם יודעים שהגדר של 'מלחמת מצווה' היה קיים רק בזמן בית המקדש וגם אז לפני כל יציאה למלחמה היו שואלים באורים ותומים. וגם צריך שיהיה מלך ישראל ויש אומרים שצריך גם סנהדרין.ב. הבעיה היא, שאותם המצטטים את דברי הרמב"ם כנראה 'שכחו' את דבריו שכתב: "ששבט לוי לא נלחמו כלל במלחמת א"י (מלחמת שבעת עממים) ומלחמה זו הייתה ללא ספק "מלחמת מצווה". כלומר: גם כשחתן יוצא מחופתו לקרב, מי שכל חייו יושב ולומד תורה מצווה באותה שעה להמשיך ללמוד!
ואף הוסיף הזוהר הקדוש, "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).
לאורך כל ההיסטוריה, שבט לוי ויששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, הגם שאז היו כאלה שהתלוננו על ההלכה שנפסקה שכל מי שלומד תורה לא נלחם. אולם כנראה שכולם הבינו שאין כאן ח"ו הבחנה בין דם לדם.
7. אם התורה כל כך מגינה על עם ישראל אז מדוע בני הישיבות יוצאים לחופשת בין הזמנים ?
ראשית חשוב לדעת כי החופשה של בני הישיבות אינה כמו החופש הגדול או כמו החופשים של שאר האוכלוסיה (חופשת הקיץ של בני הישיבות היא: שלושה שבועות בלבד בחודש אב), חודש ניסן (בתוכם כלולים ימי הפסח), ושלושה שבועות בחודש תשרי (בתוכם כלול חג הסוכות). חופשים אלו נועדו כדי שבני הישיבה יחגגו את החגים עם בני משפחותיהם וישתחררו מעט מהמתח והלחץ הגדול של הלימוד. אולם חשוב מאוד לציין שגם בימים אלו אין הם פטורים מלימוד. אלא שהוא נעשה במסגרות שונות שנקראות "ישיבות בין הזמנים" בהם הבחורים מתוגמלים במענק סמלי לעידוד וחיזוק חיובי. ולומדים במתכונת בה הם חפצים ולא במתכונת המערכת הישיבתית הקבועה.
הרב מנחם אלעזר ש"ך זצ"ל פרסם כרוז המבקש מכל התלמידים "לקבוע לימוד תורה בבין הזמנים, לא פחות מארבע שעות ביום".
חופשות אלו התקיימו מדורי דורות ומי שקבעו אותם היו גדולי ישראל שהבינו עד כמה נדרש ימי בין הזמנים לקיום הזמנים. בבחינת "ביטולה זוהי קיומה". (ביטול הלימוד כרגע יביא לקיום הלימוד בהמשך). לא פעם ניסו רבנים מסוימים לעשות שינויים ולקצץ בימי בין הזמנים ולא עלתה בידם, כי חופשות מינימליות אלו נכנסות להגדרה של צורך: כמו שינה ואכילה שזה לצורך הלימוד.
8. טענה: לגייס את כל בני הישיבות ולהשאיר רק את ה'עילויים' כי רק מהם יש סיכוי שיצמחו תלמידי חכמים ?
טענה זאת חסרת טעם, משום שכבר הוכחנו שעצם לימוד התורה היא זו שמגינה על עם ישראל וככל שירבו לומדי התורה גם ההגנה תגבר. ומלבד זאת המציאות הוכיחה שלא רק מה'עילויים' יצאה תורה, אלא המציאות היא שהרבה מהתלמידי חכמים לא היו עילויים בקטנותם. וכי איך אפשר להחליט את גורלו של בחור צעיר כבן 20 אם יהיה גדול בתורה או לא. הרי זה ממש דיני נפשות! ויכולים אתם לשאול כל ראש ישיבה, מי הוא חושב שיצא תלמיד חכם. ותראו שתשובתו היא שמי שמשקיע ועמל בתורה יכול לצאת ת"ח בזכות העמל ויגיעה, ופעמים רבות אותם עילויים מחמת כישרונם לא עמלו מספיק בתורה ולא יצא מהם דבר.
9. מדוע לא מגייסים את בני הישיבות שאינם לומדים כל היום ?
מדברי חז"ל למדים שישיבה בנויה ממערכת כזו, שמתוך אלף שנכנסים לבית המדרש מספר מועט יוצא להוראה, (רבנים). ולכן מעודדים כל מי שרוצה ללמוד שילמד כי רק מהריבוי הזה אפשר שיצמחו לבסוף גדולי תורה אם חלילה ימעט מספר הלומדים מי בכלל יכול להבטיח שיצמחו גדולים.
כמו שכתב רש"י על הפסוק: "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי". בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא, אין יוצאים מהם להצלחה שראויה למשנה אלא מאה, ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה, ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף. (קהלת ז כח).
ואותם בחורים אשר היום אינם לומדים יום שלם, ישנם סיכוים גדולים מאוד שלמחר אותם הבחורים יחזרו לספסל הלימודים - והיו הרבה מקרים מעולם. לכן הכלל הוא כפי שנקט הרמב"ם תלוי בבחירתו של האדם (בהתנדבותו) מי שבוחר להיכנס להגדרה שתורתו היא אומנותו אז גם אם כרגע אינו לומד מספיק עצם הבחירה הזאת תוכל לסייע בידו להתקדם יותר בהמשך.
10. ומה עם אלה שלא לומדים כלל, ומקבלים דיחוי, והולכים לעבוד או שמסתובבים ברחובות, בקיוסקים וכדו' ?
האחוזים הם מועטים, שהרי הצבא עושה בכל הישיבות בארץ ביקורות פתע לפחות פעם בשנה, וצריך לפחות 85% נוכחות.
ואם נעשה חשבון ניווכח לראות שבציבור הכללי אחוז המשתמטים ללא הצדקה גבוה יותר.
ה'חזון איש' התבטא בחריפות כנגד האנשים הללו שלא ממלאים חובתם ואמר: "כל מי שמנצל לרעה את זכות הדחייה של תלמידי הישיבות הרי הוא בבחינת רודף, וחוטא כלפי כל בני הישיבות".
אולם אלו שאינם לומדים תורה כלל – עליהם חלה חובת גיוס כל עוד זה לא נוגד את המצב הרוחני, וכמובן בהתייעצות עם רבניהם.
11. מדוע בני הישיבות אינם משלבים לימוד ועבודה. הרי היו גם תנאים ואמוראים שהיו עובדים ?
בזמן התנאים והאמוראים הגם שהיו תנאים ואמוראים שעבדו, היו לעומתם רבים שלא עבדו כלל, וענקי רוח הללו שכן עבדו ועמלו למחייתם, הייתה עבודתם רק כדי להתקיים בלבד. על מנת שלא יגיעו למצב שיצטרכו לבריות ולא יותר מזה. אולם כיום כל לומדי התורה לא נמצאים במצב שיצטרכו לצדקה או לחסד בשביל פת לחם, וכן שילוב זה לא יוכל להתקיים בדורנו שאין מציאות צמצום עבודה רק בכדי מחייתם ממש. ובודאי תגרור לעוד ועוד שעות עבודה ואז תורתו לא אומנתו! והיא עשויה טלאים טלאים. (עפ"י ספר מנורת המאור בהלכות ת"ת).
רבים מהמסיתים מצטטים את דבריו של הרמב"ם (הלכות ת"ת פרק ג י): "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה".
אפילו אם נניח שהלכה מעיקר הדין כדברי הרמב"ם, שאין לעסוק רק בתורה אלא גם במלאכה, מכל מקום כבר הסכימו כל גדולי הדורות להתיר להתפרנס מצדקה משום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט, קכו). אילו לא הייתה פרנסת המלמדים והלומדים מצויה מתרומות הציבור, לא היו יכולים להקדיש את זמנם ולטרוח בתורה כראוי, והייתה התורה משתכחת מישראל חס ושלום; אבל כאשר מצויה פרנסתם יכולים לעסוק בתורה תדיר. (כסף משנה, הלכות ת"ת פ"ד).
המהרש"ל כתב: "המנהג שנהגו כל תלמידי חכמים להתפרנס מתרומות הציבור ולעסוק בתורה – שאם לא היו עושים כך הייתה בטלה ומשתכחת חס ושלום מישראל, אי-אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה, לדון ולהורות הלכה למעשה לרבים, ולהתפרנס ממעשה ידיו". ('ים של שלמה', ג דחולין סי' ט).
הרה"ג משה פיינשטיין זצ"ל (מגדולי דורנו) הביא את דעתו על דברי הרמב"ם: "אלה המתחסדים לנהוג על פי דברי הרמב"ם, ולומר שצריך שייהנה מיגיע כפיו ויקבע עתים לתורה בשעות הפנאי, ולא ילמוד כל היום בכולל ויקבל משם פרס לפרנסתו, הם הולכים אחר עצת יצר הרע המסיתם שיפסיקו ללמוד תורה כראוי שיעסקו במלאכה ובמסחר, עד שלבסוף ישכחו גם את המקצת שלמדו בילדותם, ואף לא יישאר להם זמן ללמוד כלל.
והרי אפילו הראשונים כמלאכים, שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם, אמרו שאי-אפשר לאדם לעסוק בתורה ולהתגדל בה, שיהיה ראוי להורות ממנה למעשה, אם יעסוק גם במלאכה וסחורה. וכמו שאמרו בעירובין (נה, א): 'ולא מעבר לים היא', היא [התורה] לא תימצא לא בסחרנים ולא בתגרים', ובעירובין (סה, א): אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, ופרש רש"י: אפילו אמרה לי ציווי לעבודה קלה, כגון להביא הכותח, לא הייתי יכול לשנות כמו ששניתי, כי הייתי מתבטל מהלימוד וכל שכן בדורותינו שנתמעטו הלבבות.
ולכן ... עדיף לבחור ההצעה ללמוד תורה כל היום, ולקבל משכורתו לצורך פרנסתו ממחזיק פרטי, או מהנהלת הכולל, יותר מאשר לעסוק במלאכה או בסחורה כמה שעות ביום לצורך פרנסתו, וילמד רק בשעות הפנאי, ואף אם המשכורת מהכולל זעומה ומספיקה לו בדוחק, כבר הבטיחו חז"ל ש'כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר (אבות ד יא) כעניין הלל וחבריו". (שו"ת אגרות משה, יורה דעה, סי' קטז).
יש להבין את האמור בגמרא 'חייב אדם ללמד את בנו אומנות' (קידושין כט.). וכן מה שכתוב 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון' (אבות ב ב), וכן 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות' (אבות א י), שמשמעות הדברים שיש לשלב עבודה בד בבד עם לימוד תורה ?
מה שאמרו חז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות, הביאור לזה הוא שהתורה היא תהיה אומנותו ('תורתו אומנותו'), שלא ילמד לבד אלא ילמד לאחרים, ומכך תהיה פרנסתו, וכן מעבודות תורניות (כגון סופרות, מורים וכדו'), או מלאכות קודש באשר הם כלולים וזה גם הכוונה לתורה שאין עמה מלאכה, והביאור: שאין עמה מלאכת התורה - שזה לימוד תורה עם דרך ארץ, ואם לא ילמד בדרך זאת לתלמידיו, ממילא תהיה 'סופה בטלה וגוררת עוון' שיהיו התלמידים הולכים בדרך רעה ומלסטמים (גוזלים ושודדים) את הבריות. (מבוסס על דברי הגאון בעל פרחי כהונה, מס' קידושין).
גם מאמר התנא באבות 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות', מפרש התפארת ישראל (מס' אבות, שם) דאינה אלא עצה טובה שחז"ל אמרו לאדם הרוצה להתפרנס שאם כבר הוא במצב שעובד לצורך פרנסתו, יאהב את המלאכה שמתעסק בה, ועי"ז יעבוד בשמחה ובקלילות. ומה שכתוב 'ושנא את הרבנות' אין הכוונה את הרבצת התורה שעושה ע"י רבנותו או הלימוד תורה. אלא שילמד לתלמידים בלי התנשאות. (רבנות מלשון שררה) ובלי ולהתגאות ברבנותו ושילמד את תלמידיו בדרך ענוה.
נתוני אחוזי אבטלה:
וכתוצאה מכך: אין מספיק תעסוקה לישראלים.
ו-86% מהם לא יקדמו אותם בעבודה.
12. מה נענה לאותה אמא (או לחייל עצמו) שטוענת שבנה מסכן את חייו בצבא, ואילו הבני ישיבות יושבים להם ללמוד באולם ממוזג ?
הרי לא כל חייל מסכן את חייו (10% בלבד מסתכנים
יאיר לפיד הסתכן? היה כתב ג'ובניק בעיתון 'במחנה'.
יאיר נתניהו (בנו של ראש הממשלה) הסתכן? היה דובר צה"ל וזכה לאבטחה מיוחדת.
זוהי מדינה ישנם שמסכנים את חייהם וישנם שאינם מסכנים את חייהם (יש חייל כזה ויש חייל כזה).
מיד יזעקו ויאמרו: הרי כל שאר החיילים אף שלא מסתכנים, תורמים את חלקם.
ובכן, הדיון יהיה האם בני הישיבות תורמים או לא? עיין לעיל מהי תרומתם של בני הישיבות.
13. מה יקרה אם כולם יהיו בישיבות, מי יגן על המדינה ?
שאלה זו כבר נשאלה ע"י דוד בן גוריון בביקורו אצל ה'חזון איש'.
בן גוריון שאל את ה'חזון איש': "אם נקיים מחר ישיבת ממשלה, ובישיבה זו נמנה אותך כראש ממשלה במקומי. במה תבחר, בנשק מודרני או בגמרא בבא קמא? ענה לו ה'חזון איש' במתק לשונו: פעם אחת נסע יהודי בחורף בדרך לא דרך. השלג העז כיסה את הארץ. אצבעות ידיו ואוזניו קפאו. שאל היהודי את העגלון מה אעשה ולא יקפאו אוזניי וידיי. ענה לו העגלון: 'טול מלוא חופניים מן השלג ושפשף בו את אוזניך וידיך'. ואכן כך עשה. ירד היהודי מהעגלה ונטל מן השלג לשפשף בו את אצבעותיו ואוזניו, וכך ניצלו ידיו ואוזניו מקיפאון. בהגיעו לביתו אמר היהודי לאשתו: 'אני מודה להקב"ה על שברא את החורף. אחרת לא היה לי שלג, להציל את כפות ידיי ואוזניי מקיפאון'. 'אוי פתי שכמותך', השיבה לו אשתו. 'בקיץ כלל לא היית קופא'. "וכך גם אתם", המשיך ה'חזון איש' בנמשל, "יצרתם מדינה. ביקשתם לעצמכם מנהיגות וממשלה, אשר במידה מסוימת נלחמתם בתורה ובבורא עולם, ובשל כך נוצר הכורח להלחם באויבים. אין ברירה. לא על זה כרגע אנו מדברים. השאלה היא, האם הייתם צריכים לבחור בדרך זו". בן גוריון שתק.
המצב המלחמתי הוא פועל יוצא של מצב רוחני. משל דומה של ה'חפץ חיים' ממחיש זאת - אדם נפל לבור ורגלו נשברה. בא חופר הבור, הוציאו וטיפל בו. הודה לו האדם מאוד. אמרו לו ידידיו: "על שום מה אתה אסיר תודה? שאילו היה מכסה את הבור שחפר לא היית נפגע כלל". כאשר כולם ילמדו בישיבות, נהיה ראויים לקבל פני המשיח ולא יהיו עוד מלחמות.
שאלה זו נשאלה גם לגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל (ר"י 'פורת יוסף'). בכנס בו נכחו אישים בכירים מצמרת המדינה, כדרכו דיבר על חובת כל אב ואם לשלוח את בניהם לת"ת וישיבות. קם אחד ושאל: אם כולם ילמדו תורה, מי ישמור ויגן על המדינה, כשאנו מוקפים מכל צד אויבים? השיב הרב: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, כי אז ישרור שלום בגבולנו ולא עוד מלחמה ויהי שלום בחילנו שלוה בארמנותינו".
לפי השקפת היהדות אם כולם ילכו וילמדו תורה – לא יצטרכו צבא. כמו שנאמר בנביא (מלכים א' ה ה): במשך 40 שנה בימי שלמה המלך עם ישראל חי ללא צבא, ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו ישב ועסקו כולם בתורה הקדושה, ולא יצטרכו למלחמה.
וכמוש"כ בגמרא (שבת קיח:) "אם ישמרו כל ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".
14. אז איך העולם יתקיים ללא עובדים, אנשי עסקים, רופאים, וכדו' ?
אילו כל העם היה שומר מצוות ולומד תורה במינון זה או אחר, הייתה מתקבלת הפרופורציה הנכונה בין אלו המקדישים את עתותיהם ללימוד התורה לבין אלו העוסקים בתחומים אחרים. אבל כיום עול לימוד התורה מוטל רק על קבוצה קטנה בעם ועליה לספק את מקור החיות של כולם. אילו הכול היו נרתמים למשימה – היה מתקבל מבנה פירמידה שבבסיסה מצויים לומדי התורה, ועליה נשען העם כולו. אולם כאשר בסיס הפירמידה הוא קבוצה קטנה, לא ייתכן שתישמר הפרופורציה הנורמלית.
משל למה הדבר דומה? "הטובים לטייס". נניח שבמקום 50,000 צעירים יגיעו רק 2,000 צעירים לעבור מבדקי טיסה. במצב כזה ייאמר לרבים מהם: 'אנא הישאר, אפילו אם תדע להטיס רק מטוס קל'. במצב כזה אי אפשר לוותר על אף מועמד... (מצב דומה היה בקום המדינה שנשלחו לקרב חיילים ללא הכשרה מספקת, מפני מצב החרום שהיה).
אין ספק שבמצב בריא של עם ישראל, כשכולם הולכים ללמוד תורה, חלק מלומדי התורה לא היו מוצאים את עצמם בלימוד דווקא, כי הם לא היו מרגישים שגורל עם ישראל תלוי רק בהם. יכול להיות שחלק מהם היו הולכים להיות פרופסורים לכימיה. אבל במצב הנוכחי, לומד התורה מקריב את עצמו ולומד במסירות נפש, והוא ממשיך בלימודו שנים ארוכות, ומרגיש בזה שעם ישראל תלוי בו. בעצם התשובה הפשוטה היא שכאשר יהיה שויון בנטל הרוחני של עם ישראל יהיה שוויון גם בנטל הגשמי.
15. מה יקרה אם יגייסו את בני הישיבות בכפיה ?
אין ספק כלל שגדולי ישראל יורו לכל בני הישיבות למלא את בתי הכלא ושם הם ימשיכו ללמוד תורה. יכולה להיות אופציה נוספת שאותה כבר העלו הרב ש"ך זצ"ל ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כי אם תהיה חובה כזאת נצא מן הארץ עם כל בני הישיבות.
מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל: "נצטרך חס ושלום לעזוב את ארץ ישראל ולנסוע לחוץ לארץ כדי שישחררו את בני הישיבות".
מרן הרב מנחם אלעזר שך זצוק"ל: "אני אמנם יהודי זקן ואין לי כוח, אך אומר ברורות, שאם יבוא הזמן ותהיה גזרה על עולם התורה, מרים אני את ידי ואומר 'אם אשכחך ירושלים', כל בני התורה לא ישכחו את ארץ ישראל, אך כולם ילכו לגלות ולא תישכח תורה מעם ישראל! אף בן ישיבה לא יישאר כאן, אם תיגזר חלילה על עולם התורה, ובלי תורה גם עם לא יהיה. ...ידעו ויבינו שאין זה משחק ילדים שאפשר לעשות מה שרוצים".
הראי"ה קוק: וכשם שלא תעיז שום ממשלה נאורה לגזור עלינו להחריב את בתי כנסיותנו! לשרוף את ספרי תורתנו! כך לא תוכל להטיל עלינו חוק של החרבת ישיבותינו. ובשעה שתבטל הממשלה את ישיבותינו הרי היא כאילו גוזרת עלינו גזרת שמד, שזאת היא החרבת התרבות של העם היהודי.
הסיבה היא אחת: אם אנו מאמינים שסוד קיומנו הוא לימוד התורה עדיף לצאת לחו"ל ולהמשיך לקיים את מקור חיותנו מאשר להישאר בארץ ולהמית אותו.
ובכלל האם באמת הצבא רוצה שחרדים ימלאו את בסיסיו הרי אם כשנכנס מרצה תורני אחד לצבא – הוא מצליח לפקוח את עיניהם של רבבות חיילים, ומתקרבים ליהדות. מה יהיה אם יכנסו עשרות אלפים בחורי ישיבות וישהו 24 שעות ביממה במשך שלוש שנים.
מספרים על פריץ אחד, שלא היה ידוע באהבה יתירה לישראל, שהגיע לעיירה וביקש מחלבן יהודי שיכין לו גבינה שוויצרית מיד. תמה החלבן: "מניין לי גבינה שוויצרית (חלב עכו"ם)?" א"ל הפריץ: "אם לא תביא תוך שעה, הרי שהינך צפוי לעונש חמור של מלקות". ואכן תוך שעה הופיע הפריץ והפליא את מכותיו ביהודי האומלל.
לאחר מכן ניגש הפריץ למוזג היהודי, וביקש ממנו שמפניה צרפתית מעולה. תמה המוזג: "מניין לי יין צרפתי (יין נסך)?" "אם אינך מביא תוך שעה", רעם קולו של הפריץ, "הרי שהינך צפוי למכות נאמנות ממני". ואכן תוך שעה הופיע אותו רשע שונא ישראל, והפליא את מכותיו ביהודי האומלל.
המשיך הפריץ במסעו ונכנס לחנות הקצב היהודי, וביקש על אתר כי יביא לו בשר שפן, כמובן שלקצב לא היה בשר פיגולים זה, ואף הוא ספג מלקות נאמנות מהפריץ.
המשיך הפריץ ובא לפני הנחתום היהודי וביקש ממנו לחם – באגט צרפתי, ואם תוך שעה לא תמולא בקשתו הרי שישלם על כך במלקות. א"ל הנחתום: "אינך מעוניין לא בלחם צרפתי, לא ביין צרפתי, ולא בבשר שפן, כל מגמתך היא רק להרביץ, ואם כן אל תחפש סיבות לשנאתך את עם ישראל". (מתוך 'תורתו אומנותו' לרב שלמה בניזרי)
אף אנו נאמר כך לענייננו, לא מעניין אותם לא "נשיאה בנטל", לא "שוויון", הם לא נלחמים בגיוס למדינה – הם נלחמים בתורה הקדושה! הרי בכל פעם ימצאו תירוץ אחר להצליף בנו. הרי גם אם החרדים יתגייסו לצבא, הם יטענו אז לכפיה דתית בצבא, להדרת נשים, להשתלטות הדת והדתיים על הצבא, להטפה, להחזרה בתשובה, לבזבוז כספי המדינה על הכשרויות והוצאות דת וכו'. וכשיגמר נושא הצבא יטענו שאנחנו לא עובדים ונהנים מקופת המדינה, ופרזיטים. ואח"כ יטענו שאנו מחנכים לבערות ולפרימיטיביות, ושלימוד תורה הוא נגד המוסר האוניברסאלי וכו' וכו', והמשיכו לדמיין כמיטב דמיונכם מה עוד הם יטענו. והם לעולם לא יפסיקו עד ש... ח"ו. וכולנו יודעים את האמת. אבל תמיד, הם ימצאו, גם מתחת לאדמה, אמצעי ניגוח אחר, אמיתי או מדומה, להתנגח בנושאי הלפיד. שכן בשביל לשנוא חרדים לא צריך סיבה, אבל תמיד טוב שיש אחת בסביבה, גם אם היא שקרית. אז שיישאר מצידנו הטיעון החלול הזה... (מבוסס עפ"י תורתו אומנותו).
לאור האמור לעיל:
אנו בני הישיבות יודעים את תפקידנו החשוב בלימוד התורה שמהווה מטריה ביטחונית לעם ישראל ולמדינת ישראל וכן ליהודי התפוצות די בכל אתר ואתר. איננו מתכוונים לוותר על זכותנו בהגנת הארץ העם והמולדת ובשמירת המסורת המפוארת העוברת מזה 3,326 שנה דווקא ע"י בני הישיבות חובשי ספסלי בית המדרש. אנו קוראים לכל חברנו "הממיתים עצמם באוהלה של תורה", "סורו לאהלכם אל יצא איש מפתח ביתו עד בקר" "ולמחר יהיה האות הזה". הרבו בתורה ותפילה ודעו מה שתשיבו לאחינו הטועים.
יהי רצון שהקב"ה יפתח את ליבנו לתורה שנתנה לכולנו בהר סיני ויתרבו הספסלים הסטנדרים והגמרות, ושכל עם ישראל ישאו בנטל קיום העם היהודי ע"י 'לימוד התורה' ושנזכה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אכי"ר.
המשתמטים האמיתיים!
כמה נתונים מדהימים על המשתמטים האמתיים. לא, הם לא חרדים. הם חייבי גיוס לפי כל קריטריון, אך הם לא משרתים בצה"ל. המערכת הלאומית והבטחונית מכירה היטב את הנתונים המדאיגים שלפניכם, אך ראה זה פלא איש לא משמיץ אותם ואיש לא עושה להם דלגיטמציה כמו לחרדים. להלן הנתונים:
ראש אכ"א אבי זמיר: "כמחצית מהגברים חייבי הגיוס באוכלוסיה היהודית, בגילאי 18-40 לא משרתים בצה"ל, בסדיר או במילואים".http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1230752 פורסם ב"הארץ" 19.11.10.
כשליש מהצעירים בתל אביב משתמטים! תל אביב במקום ה-53 מציון הגיוס ynet 18.11.10.
שנת 2010: 33% מאזרחי ישראל אינם מתגייסים לצה"ל. http://www.nrg.co.il/online/1/art2/435/118.html
רק 13% מתוך האוכלוסיה שאינה מתגייסת הם בני הישיבות שהם בגדר 'תורתם אומנתם'.
מחקר של התמ"ת: אחד מכל עשרה חרדים משרת היום בצבא: 11% מהגברים החרדים בני 20-29 שרתו בצבא. מתוך מחקר של אסף מלחי ממשרד התמ"ת.
אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר: "שנת 2012 היא שנת פרשת מים בנושא הגיוס לצה"ל. הנתונים אומרים כי השנה, 50% מגילאי 18 לא מתגייסים. השאלה האם אנחנו צבא העם או חצי העם?".ההערכות מדברות על מאות אלפי ערבים כ-95% מאזרחי ישראל הערבים שאינם מתגייסים לשירות צבאי או לשירות לאומי.
מעניין מאד למה כל יפי הנפש מתלוננים רק על החרדים שלא מתגייסים לצה"ל, אזרחי ישראל שמפרים את השוויון בנטל ואילו על האזרחים הערבים לא מתלוננים?
אולי יאמרו ש'החרדים הם יהודים – אחים' ואילו הערבים הם בני עם זר לא רוצים בצה"ל.
אם כן מדוע נותנים לערבים לגור במדינה ומדוע מכנים אותם 'אזרחים ישראלים'? ומקבלים אותם למקומות עבודה? ולאוניברסיטה, ולבתי ספר, ולגנים? ונותנים להם תקציבים!! וחוק האפליה מגן עליהם הם מסתובבים חופשי באוטובוסים, והם לא מתגייסים! הם לא לומדים תורה, ולא מגנים על המדינה בשום דרך.. ואיש מהמסיתים על אי גיוס בני הישיבות לא אומר מילה על הפרטנרים הערבים. למען הגילוי הנאות אין לי שום דבר נגדם או נגד אזרחותם הישראלית. אני רק שואל שאלת תם מדוע בענינם יש שקט ובעניין החרדים יש הסתה בלתי פוסקת...
המשתמטים על פי היהדות
לפי היהדות כל מי שהוא מהעם היהודי, ואינו מקיים את התורה. הוא נקרא המשתמט האמיתי! שהרי "כל ישראל ערבים זה לזה" (בעל הטורים- דברים כא). השאלה צריכה להישאל כך, מדוע הציבור החילוני אינו נושא בנטל לימוד התורה ? מדוע אינם נושאים בנטל קיום המצוות ושמירתה של הזהות העם היהודי ?.
כאשר יהודי אינו שומר מצוות הוא מזיק היזק ענק לעם ישראל.
כדברי ר' אלחנן ווסרמן על הסיפור בגמרא (שבת לא.): מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, א''ל גיירני ע''מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, וגיירו ואמר לו "מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך" זו היא כל התורה כולה, וכל השאר זה פירוש.
שאל ר' אלחנן, מה ענה הלל לאותו נוכרי, שכל התורה כלולה בכלל "מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך". שהרי מכלל זה אפשר ללמוד רק מצוות של בן אדם לחברו, אך מצוות של בין אדם למקום – לה', היאך אפשר ללמוד את כל התורה כולה מן הכלל הזה?
מתרץ: "כשאדם מקיים מצווה – מוריד שפע טוב לעצמו וטוב לכל העולם כולו, ואילו כשאדם עובר עבירה מוריד רעה לעצמו ורעה לעולם כולו. נמצא, כשאדם אינו שומר תורה ומצוות הוא גורם רעה גם לחברו.. ואין לך מזיק יותר גדול מזה, שבכל עבירה שעובר הוא מזיק לכל העולם, וא"כ גם חלק התורה שבין אדם למקום נכלל ב"מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך" עכ"ל.
ואם כן, חשוב להבהיר שבדיוק כמו שעל פי השקפת העולם החילונית החרדים נחשבים כמשתמטים לפחות מהשרות הצבאי, כך בדיוק על פי השקפת היהדות החילונים נחשבים למשתמטים מהשירות בצבא הרוחני של עם ישראל. אך בעוד בציבור החילוני יש רבים שמסיתים נגד הציבור המשתמט החרדי דווקא בציבור החרדי אין הסתה על ההשתמטות החילונית אלא דווקא קריאה לקרוב לבבות והזמנה להכרות עם היהדות.
האם צה"ל זקוק לחיילים
הבה נצטט את דעותיהם של בכירי צה"ל ואנשי ציבור בדבר הצורך או התועלת מגיוס חרדים לצבא:
אהוד ברק (הרמטכ"ל): "גיוס בני הישיבות אינו משתלם לצה"ל מבחינה כלכלית, את הכסף שיעלה גיוסם לצבא ניתן לנצל בצורה טובה יותר בקניית אמצעי לחימה חדשים שתועלתם תהיה גדולה יותר".
יצחק רבין (ראש הממשלה לשעבר): "יש אבטלה סמויה של חיילים ועודף כוח אדם".
ח"כ רן כהן (מרץ לשעבר): "צה"ל לא מגייס את תלמידי הישיבות, כי הוא לא רוצה אותם. הרמטכ"ל אמר לי במפורש שתלמידי הישיבות לא יגויסו כי לצה"ל אין צורך בהם. לדברי הרמטכ"ל גיוס בני הישיבות אינו משתלם לצה"ל גם מבחינה כלכלית, כי את הכסף שעולה גיוסם לצבא ניתן לנצל בצורה טובה יותר בקניית אמצעי לחימה חדשים, שתועלתם תהיה גדולה יותר".
ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין: "לא צריך אותם בצבא.. כל הדרישות לגייס אותם, זה סתם סיסמאות פוליטיות".
ראש אכ"א, האלוף יורם יאיר: "הבעיה של צה"ל זה לא מחסור באנשים אלא מה עושים בעודפי כוח האדם".
ומה אומרים העיתונאים על כך?
העיתונאי צבי לביא ("גלובס"): "מפלגת העבודה מעוניינת יותר בעצם הגשת החוק לגיוס בני הישיבות, כדי לקשור את שמה למהלך הפוליטי, מאשר בגיוס עצמו. בחוק עצמו אין תועלת מעשית רבה. גיוס בחורי הישיבות הוא דגל חברתי-פופליסטי מאשר צורך ביטחוני אמיתי. הגיוס והשירות הצבאי, מזמינים כאבי ראש שאינם חסרים לצה"ל. החזקתם בצה"ל אולי תעלה יותר מאשר התמיכה בישיבות".
העיתונאי נחום ברנע (ידיעות אחרונות): "מבחינה מעשית, אין דבר מופרך יותר ודמגוגי יותר מהדרישה לגייס את בני הישיבות לצבא. צה"ל שסובל עכשיו ויסבול בשנים הבאות מעודף בני אדם, היה שמח להחזיר הביתה חלק ניכר מהנערים והנערות שמגיעים לבקו"ם.
עקב עודף החיילים צה"ל החליט שנותנים פטור לעולים החדשים, מספר העולים החדשים עולה על מספר בני הישיבות אשר 'תורתם אומנותם'.
המציאות מלמדת שהצבא לא מעוניין בחרדים, הניסיון לא יצליח, הצבא לא מסוגל לקלוט. וגם זה לא משתלם מסיבות כלכליות, חברתיות.
בצבא מאז ומתמיד יש עודף של חיילים. כבר היום לא יודעים שלטונות הצבא מה לעשות עם מחזורי הגיוס הגדולים.
האבטלה בצבא חוגגת, אם חייל עשה איזה משהו ביום אז זה נקרא 'הישג'. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הצבא מתבסס יותר על טכנולוגיה וכוח האדם קטן. כיום מרבית הצבאות בעולם הולכים לכיוון צבא קטן ויעיל.
אז למה מסיתים נגד הציבור החרדי?