איכה פרק-א

{א}  אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס: (ס)

 רש"י  איכה ישבה בדד. ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה שלש אל''ף ביתו''ת איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש אל''ף בית''ות שנ' (ירמיה לו) ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש : בדד. גלמוד מיושביה : רבתי עם. יו''ד יתירה כמו רבת עם שהיתה עמה רב יש מדרשי אגדה הרבה ואני באתי לפרש לשון המקרא כמשמעו : היתה כאלמנה. ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה : (רש"י)


{ב}  בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים: (ס)

 רש"י  בכו תבכה. שתי בכיות על שתי חורבנין : בלילה. שהמקדש נשרף בלילה דאמר מר לעת ערב הציתו בו את האור, דבר אחר בלילה לילה של בכיית מרגלים בתשעה באב גרמה להם, דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה עמו : ודמעתה על לחיה. מתוך שהיא בוכה תמיד : כל רעיה. אוהביה : (רש"י)


{ג}  גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים: (ס)

 רש"י  גלתה יהודה. מארצה : מעני. מחמת עוני : ומרוב עבודה. שהכבידו עליה כשדים : היא ישבה בגוים. ובמקום שגלתה וישבה שם לא מצאה מנוח : בין המצרים. שיש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס : המצרים. גבולים של שדה וכרם ומדרש אגדה בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב : (רש"י)


{ד}  דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ: (ס)

 רש"י  באי מועד. עולי רגלים : נוגות. לשון יגון ואין שורש בתיבה אלא הגימ''ל לבדה : (רש"י)


{ה}  הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר: (ס)

 רש"י  שלו. יושבים בשלוה : הוגה. הדאיבה והוא לשון יגון : (רש"י)


{ו}  וַיֵּצֵא (מן) (בת) מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף: (ס)

 רש"י  כאילים לא מצאו מרעה. כאילים אשר לא מצאו מרעה שאין להם כח לברוח שהוחלש כחם ברעב : לפני רודף. כל רודף שבמקרא חסר וזה מלא שנרדפו רדיפה שלימה על כן יסד הפייט מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי, שנת גאלי באה חסר כתיב : (רש"י)


{ז}  זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ: (ס)

 רש"י  זכרה ירושלם בגלותה : ימי עניה. ימי חורבנה שהביאה לידי עוני : ומרודיה. הוא לשון צער כמו (שופטים יא) וירדתי על ההרים (תהלים נה) אריד בשיחי ואהומה : כל מחמדיה. וזכרה כל טוב מחמדיה שמימי קדם : שחקו על משבתיה. שמחו על שביתת משושה חגה חדשה ושבתה ומ''א דורשו בלשון אחר שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים ושומטים בשביעיות והיו האומות משחקים עליהם ואומרים שוטים בארצכם לא שמרתם ועכשיו בגולה תשמרון : (רש"י)


{ח}  חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר: (ס)

 רש"י  לנידה. לגולה לשון נע ונד אישמוב''ר בלע''ז : ערותה. קלונה : נאנחה. לשון נפעלה שושפי''דר בלע''ז : גם היא נאנחה. הוא שם דבר שושפורי''דא : (רש"י)


{ט}  טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב: (ס)

 רש"י  טומאתה בשוליה. לשון גנאי הוא דם נדותה ניכר בשולי בגדיה כלומר חטאותיה גלויין, הרבה עשאתן בגלוי : לא זכרה אחריתה. כשהיו חוטאין לא נתנו לב מה תהיה אחריתם לפיכך ותרד פלאים ירידתם נפלאת פלאים הרבה שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר : (רש"י)


{י}  יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ: (ס)

 רש"י  ידו פרש צר. עמון ומואב : על כל מחמדיה. ספרי תורות שנאמר בהם (תהלים יט) הנחמדים מזהב הכל נפנו לבוז כסף וזהב והם נפנים על ספרי תורות כדי לשורפם לפי שכתוב בהם (דברים כג) לא יבא עמוני וגו' : אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. אלו עמון ומואב : (רש"י)


{יא}  כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ (מחמודיהם) מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה: (ס) {יב}  לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ: (ס)

 רש"י  לא אליכם. לא תהא כצרה הזאת עוד לכל עוברי על דת אמרו חכמים מכאן לקובלנא מן התורה ראו מה עשה לי הביטו וראו וגומר : אשר עולל. אשר נעשה לי : אשר הוגה ה'. אותי ביום חרון אפו גם זה לשון יגון : (רש"י)


{יג}  מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה: (ס)

 רש"י  וירדנה. וירדה אותה וישבר אותה ע''י רידוי ויסורין לכן הנו''ן דגושה לפותרו בלשון יחידית כמו יעשנה יכרסמנה ירענה שהעצם ל' נקבה כמו דאת אומר (יחזקאל לו) העצמות היבשות שבר כל אחת ואחת, ד''א וירדנה כמו (שופטים יד) וירדהו אל כפיו הריק את המוח גורר ורודה המוח מתוכו : (רש"י)


{יד}  נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם: (ס)

 רש"י  נשקד עול פשעי בידו. אין לתיבה זו דמיון במקרא ובלשון ארמי של פסיקתא קורין לדרבן מסקדא מלמד הבקר ואומר אני נשקד פויינט''רינט בלעז נקודים מנומרים ומסומני' היו פשעי בידו של הקב''ה לזכרון לא נשכח מניינם ותשלומיהם : ישתרגו נעשו קליעות קליעות ועלו על צוארי לשון משנה אין משרגין את המטות : (רש"י)


{טו}  סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה: (ס)

 רש"י  סלה. רמס ורפס לשון (ישעיה סב) סולו סולו המסילה : קרא עלי מועד. יעידת גייסות לבא עלי ורבותינו דרשו מה שדרשו תמוז דההוא שתא מלוי' מלאה של שנה שנייה לצאתם ממצרים לכך אירע חזרתן של רגלים ליל תשעה באב שעליה הוקבעה בכייתן לדורות : גת דרך. לשון הריגה כמו (ישעיה סב) פורה דרכתי לבדי כדורך ענבי' להוציא יינם כך רמס הנשים להוציא דמם : (רש"י)


{טז}  עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב: (ס)

 רש"י  עיני עיני. כלומר תמיד עיני יורדה מים כפל הלשון מלמד שאין הפוגות : (רש"י)


{יז}  פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם: (ס)

 רש"י  פרשה ציון בידיה. כמו (ישעיה כה) ופירש ידיו בקרבו כאדם המוליך ידיו מוליכם ומביאם ומצטער בהם, דבר אחר פרשה ציון לשון שבירה כמו (איכה ד) ופורש אין להם לקבל לנחמו על מת כך חברו מנחם ובלשון משנה פירושו קיימת ומשמעו כאדם המצטער שחובק את ידיו ומשברם, תוספת מצאתי : צוה ה' ליעקב סביביו צריו. צוה על יעקב שיהיו צריו סביביו אף כשגלו לבבל ולאשור הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב והושיבם אצליהם והם מקנתרים אותם כמ''ש במסכת קדושין הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי : לנדה. לריחוק לבוז : (רש"י)


{יח}  צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ נָא כָל (עמים) הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי: (ס) {יט}  קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם: (ס)

 רש"י  קראתי למאהבי. לאותם שמראים עצמם כאוהבים : המה רמוני. כגון בני ישמעאל שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם והיו מוציאים להם מיני מלוחים נודות נפוחים כסבורים שהוא יין ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות וכשמתיר הנוד בשיניו היתה הרוח נכנסת במעיו והוא מת והוא שאמר הכתוב (ישעיה כא) ביער בערב תלינו וגו' (שם) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד : וישיבו את נפשם. כדי שישיבו את נפשם : (רש"י)


{כ}  רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת: (ס)

 רש"י  חמרמרו. כווצו ויש בלשון משנה נפלה לאור ונחמרו בני מעיה : בבית כמות. בתוך הבית היתה אימת שדים ומזיקים ומלאכי מות ומחוץ חרב האויב משכלת : (רש"י)


{כא}  שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי: (ס)

 רש"י  כי אתה עשית. אתה. יגרמת לי שהם שונאים אותי שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם אם נתחתנתי בהם היו מרחמים עלי ועל בני בנותיהם : הבאת יום קראת. הלואי והבאת עליהם יום המועד שקראת עלי : ויהיו כמוני. ברעה : (רש"י)


{כב}  תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי: (פ)

 רש"י  תבא כל רעתם לפניך. יזכו ויפקדו עונותם לפניך : ועולל למו. ופעול למו כמו (משלי כ) גם במעלליו יתנכר (ירמיה כא) וכפרי מעלליו : (רש"י)

איכה פרק-ב

{א}  אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ: (ס)

 רש"י  איכה יעיב. יאפיל כד''א (מלכים א יח) והשמים התקדרו בעבים : משמים ארץ. לאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת ולא מעט מעט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא : הדום רגליו. שרפרף מרגלותיו וזה בית המקדש : (רש"י)


{ב}  בִּלַּע אֲדֹנָי (לא) וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ: (ס)

 רש"י  נאות יעקב. בתי יעקב לשון נוה : הגיע לארץ. השפילם לארץ : חלל ממלכה ושריה. אלו ישראל שהיו קרויים (שמות יט) ממלכת כהנים : ושריה. מדרש אגדה יש אלו שרים של מעלה שהחליפם הממונה על האור מינה על המים והחליף כל הממונים לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש ובוטחים הם שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב ועכשו כשהיו משביע את שר האש בשמו והוא משיב אין ממשלה זו בידי וכן כולם : (רש"י)


{ג}  גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב: (ס)

 רש"י  השיב אחור ימינו. השיב עצמו כמשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו : (רש"י)


{ד}  דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ: (ס)

 רש"י  דרך קשתו. לפי שכך דרך קשת שהם חזקים לשום רגלו עליהם כשהוא כופפם לכך נכתב בלשון דריכה : שפך כאש חמתו. כך חבור המלה שפך חמתו שהיא כאש כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה כדכתיב (תהלים עט) שפוך חמתך על הגוים : (רש"י)


{ה}  הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה: (ס)

 רש"י  וירב בבת יהודה. הרבה בכנסת יהודה : תאניה ואניה. צער ויללה : וירב. נקוד יו''ד קמץ קטן שהוא לשון הרבה את אחרים וירב העם ויעצמו מאד נקוד חירק שהוא לשון רבה הוא את עצמו וכן כל תיב' שפעל שלה בה''א כגון פנה זכה בכה כן דרכה לשמש כשהוא מחסר ממנה ה''א כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק כגון (שמות ז) ויפן פרעה וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמץ כגון (שופטים טו) ויפן זנב אל זנב (מלכים ב כה) ויגל יהודה מעל אדמתו (שם יח) ויגל מלך בבל את ישראל אשורה : (רש"י)


{ו}  וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן: (ס)

 רש"י  ויחמוס. לשון כריתה וכן (איוב טו) יחמוס כגפן (ירמיה יג) נחמסו עקביך : כגן. כמו שגוזזין ירקות הגנה : שכו. מעונתו שכו כתיב ששיכך חמתו על בניו בחורבן ביתו נדרש במדרש קינות : שחת מועדו. בית קדשי הקדשים ששם היה נועד לבניו שנאמר (שמות כה) ונועדתי לך שם : מלך וכהן. צדקיהו המלך ושריהו כהן גדול : (רש"י)


{ז}  זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית יְהוָה כְּיוֹם מוֹעֵד: (ס)

 רש"י  נאר. ביטל וכן (תהלים פט) נארת ברית עבדך : כיום מועד. שהיו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם כן נתנו האויבים בחרבנו קול שמחה : (רש"י)


{ח}  חָשַׁב יְהוָה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ: (ס)

 רש"י  חשב ה' להשחית. זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך שנאמר (ירמיה לב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני : נטה קו. של משפט ליפרע על עונינו : מבלע. מהשחית : חיל וחומה. שורא ובר שורא חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה : (רש"י)


{ט}  טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהוָה: (ס)

 רש"י  טבעו בארץ שעריה. מדרש אגדה לפי שחלקו כבוד לארון שנאמר (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלטה בהם בריה וטבעו בארץ ורבותינו אמרו מעשי ידי דוד היו לפיכך לא שלטו בהם אויבים : אין תורה. אין בהם מורה הוראה : (רש"י)


{י}  יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  ישבו לארץ וגו'. כמשמעו ומדרש אגדה נבוכדנצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא ושלח בשביל סנהדרין ובאו לקראתו וראה אותם אנשים של צורה והשיב אותם בקתדראות של זהב ואמר להם סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי כיון שהגיעו לפרשת נדרים אמר להם אם הוא רוצה לחזור יכול הוא לחזור אמרו לו ילך אצל חכם ויתיר לו אמר להם אם כן אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו צוה ושמטום והושיבם לארץ וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגרדום : (רש"י)


{יא}  כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי חֳמַרְמְרוּ מֵעַי נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה: (ס)

 רש"י  חמרמרו. רגרז''לירט בלעז דרך בני מעים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרים : בעטף. פשמ''יר : (רש"י)


{יב}  לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם: (ס) {יג}  מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ: (ס)

 רש"י  מה אעידך ומה אדמה לך. לומר לך מה תתמה על שברך הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך : מה אשוה לך ואנחמך. כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומי הם לו : (רש"י)


{יד}  נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב (שביתך) שְׁבוּתֵךְ וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים: (ס)

 רש"י  שוא ותפל. דברים שאין בהם טעם ובלשון לע''ז אפלשטרי''מנט : ולא גלו על עונך. להוכיח דרכך על פניך : להשיב שבותך. לישר משובותיך לשון שובבה, שובבים (ישעיה נו) וילך שובב : ומדוחים. הדיחוך מעלי : (רש"י)


{טו}  סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ: (ס)

 רש"י  שרקו. נופח בפיו שיבלי''ר בלעז ודרך אדם לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה : כלילת יופי. כל היופי היה שלה : (רש"י)


{טז}  פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ: (ס)

 רש"י  פצו עליך פיהם. מפני מה הקדים פ''ה לעי''ן מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם : (רש"י)


{יז}  עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ: (ס)

 רש"י  בצע אמרתו. כלה גזרתו כמו (איוב ו) יתר ידו ויבצעני : אשר צוה מימי קדם. שכתוב בתורה (ויקרא כו) ויספתי ליסרה אתכם שבע : (רש"י)


{יח}  צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ: (ס)

 רש"י  פוגת. העברה טרישאלמי''נט כמו (בראשית מה) ויפג לבו : בת עינך. שחור של עין שקורין פרוני''לש : (רש"י)


{יט}  קוּמִי רֹנִּי (בליל) בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת: (ס)

 רש"י  אשמורות. שתי חלקי הלילה שהלילה נחלקה לשלשה חלקים כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות : העטופים. אשפומי''ן בלע''ז : (רש"י)


{כ}  רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא: (ס)

 רש"י  עוללי טפוחים. ילדים רכים שעודן גדלים בטפוחי אמותם ורבותינו דרשוהו על דואג בן יוסף שהיתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל ולבסוף אכלתו : אם יהרג במקדש אד' כהן ונביא. רוח הקדש משיבתם וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע כמו שכתוב בדברי הימים שהוכיחם כשבאו להשתחוות ליואש ועשאוהו ע''א (ד''ה ב כד) ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה : (רש"י)


{כא}  שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ: (ס) {כב}  תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם: (פ)

 רש"י  תקרא כיום מועד. כמו קראת ולשון הווה הוא : מגורי. שכיני הרעים להאסף עלי להשחית : אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. הילדים אשר טפחתי וגדלתי אותם בא האויב וכלה אותם : (רש"י)

איכה פרק-ג

{א}  אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ:

 רש"י  אני הגבר ראה עני. היה מתאונן ירמיה לומר אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי : בשבט עברתו. של רודה ומכה הוא הקב''ה : (רש"י)


{ב}  אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר: {ג}  אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם: (ס)

 רש"י  אך בי ישוב. אני לבדי לוקה תמיד כי כל תשובות מכותיו עלי : (רש"י)


{ד}  בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי:

 רש"י  בלה בשרי. כמו (ישעיה מ) לבול עץ, ד''א בלה בשרי ועורי כמו (ישעיה נא) והארץ כבגד תבלה כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת ובלה בשרם כשהם גולים : (רש"י)


{ה}  בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה:

 רש"י  ויקף. הקיפני : ראש ותלאה. כמו (דברים כט) ראש ולענה, ומדרש אגדה ראש זה נבוכדנצר לגלות יהויכין, ותלאה נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני : (רש"י)


{ו}  בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם: (ס) {ז}  גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי:

 רש"י  גדר בעדי. עשה חומה לנגדי להיות כלוא : ולא אצא. הושיב סביבותי מחנות וגייסות של אורבים : הכביד נחשתי. עשה לרגלי נחושתים כבדים שלא אוכל לילך פיר''ייש בלעז : (רש"י)


{ח}  גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי:

 רש"י  שתם תפלתי. סתם חלונות הרקיע בפניה : (רש"י)


{ט}  גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה: (ס)

 רש"י  נתיבותי עוה. אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים בדרך ישרה מפני האויבים ואצא דרך עקלתון : (רש"י)


{י}  דֹּב אֹרֵב הוּא לִי (אריה) אֲרִי בְּמִסְתָּרִים:

 רש"י  דוב אורב הוא לי. הקב''ה נהפך לי לדוב אורב : (רש"י)


{יא}  דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם:

 רש"י  דרכי סורר. לשון סירים קוצים סורר קווץ אותם מפזר קוצים בדרכי : ויפשחני. לשון פיסוק הרגלים שהעובר על הדרכים שאין מופנים צריך להרחיב צעדיו ויש דוגמא בלשון גמרא האי מאן דפשח דיקלא : (רש"י)


{יב}  דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ: (ס)

 רש"י  ויציבני כמטרא. העמידני לנגד חציו לירות בי כמטרא אשניי''לא בלעז : (רש"י)


{יג}  הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ:

 רש"י  בני אשפתו. חצים שנותנין בתוך אשפה שקורין קויכ''רא : (רש"י)


{יד}  הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם: {טו}  הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה: (ס) {טז}  וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר:

 רש"י  ויגרס. וישבר ודוגמתו (תהלים קיט) גרסה נפשי וכן (ויקרא ב) גרש כרמל : בחצץ. אבנים דקים שבתוך העפר שהיו לשין עיסתן הגולי' בתוך הגומות שחופרים בקרקע והחצץ נכנס לתוכה כשאמר הקב''ה ליחזקאל (יחזקאל יב) עשה לך כלי גולה לשתות בו ללוש בתוכו חרדה קטנה כדי שילמדו הם ויעשו כן כענין שנאמר (שם כ''ד) והיה יחזקאל לכם למופת והם היו משחקים עליו ולא עשו כן לסוף נשתברו שיניהם : הכפישני. כפה אותי באפר ככלי הכפוי על פיו ארנ''טיר בלעז ויש דומה במשנה (יבמות ק''ו) פישון הגמל במדה הכפושה מדד : (רש"י)


{יז}  וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה: {יח}  וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהוָה: (ס)

 רש"י  ואמר אבד נצחי. אמרתי בלבי ברוב צרותי אבד עולמי וסברי : (רש"י)


{יט}  זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ:

 רש"י  ומרודי. קומפלויי''נט בלעז : (רש"י)


{כ}  זָכוֹר תִּזְכּוֹר (ותשיח) וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי:

 רש"י  זכור תזכור. נפשי את עניי ומרודי ותשוח עלי כך הוא פשוטו לפי ענין שיטת המקרא, ומ''א זכור תזכור ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה ומכאן ייסד הפייט בזאת ידעתי כי יש לך לזכור אבל תשוח עלי נפשי עד שתזכור : (רש"י)


{כא}  זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל: (ס)

 רש"י  זאת אשיב אל לבי. אחר שאמר לי לבי אבדה תוחלתי מה' אשיב זאת לבי ואוחיל עוד ומה היא זאת שאשיב אל לבי : (רש"י)


{כב}  חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:

 רש"י  חסדי ה' כי לא תמנו. וכל הענין עד מה יתאונן וגו' : כי לא תמנו. כמו כי לא תמו, ויש מפרשים כי לא תמנו כמו (במדבר טז) האם תמנו לגוע חסדי ה' הם אשר לא תמנו ולא כלינו בעונינו : (רש"י)


{כג}  חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

 רש"י  חדשים לבקרים. מתחדשים הם חסדיך מיום אל יום : רבה אמונתך. גדולה היא הבטחתך ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו : (רש"י)


{כד}  חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ: (ס)

 רש"י  חלקי ה' אמרה נפשי. ה' מנת חלקי ודין הוא שאוחיל לו : (רש"י)


{כה}  טוֹב יְהוָה לְקוָוֹ לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ: {כו}  טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהוָה:

 רש"י  טוב ויחיל ודומם. וי''ו של ויחיל יתירה כמו וי''ו של (בראשית ל''ו) ואיה וענה טוב שיחול אדם וידום ויצפה לתשועות ה' : (רש"י)


{כז}  טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו: (ס) {כח}  יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:

 רש"י  ישב בדד. מי שאירע לו אבל וצרה ישב גלמוד ויצפה לטובה : וידום. לשון המתנה כמו (שמואל א יד) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן : כי נטל עליו. כי בעל הגזרות נשא עליו הגזירה זו : (רש"י)


{כט}  יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה: {ל}  יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה: (ס) {לא}  כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי:

 רש"י  כי לא יזנח לעולם אד'. לכן טוב לידום : (רש"י)


{לב}  כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָיו:

 רש"י  כי אם הוגה. אם האדם מביא עליו יגון בשביל עונו ואחר כך וריחם כרוב חסדיו : הוגה ויגה. לשון תוגה הם : (רש"י)


{לג}  כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ: (ס)

 רש"י  כי לא ענה. ויגה בני איש מלבו ומרצונו כי העון גורם : (רש"י)


{לד}  לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ:

 רש"י  לדכא תחת רגליו. מוסב על כי לא ענה מלבו להיות מדכה תחת רגליו וגו', ולא להטות משפט גבר וגו', ולא לעות אדם בריבו כל אלה ה' לא ראה לא נראה לו ולא עלתה לפניו במחשבתו לעשות כן : (רש"י)


{לה}  לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן: {לו}  לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ אֲדֹנָי לֹא רָאָה: (ס)

 רש"י  לא ראה. לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו כמו מה ראית כי עשית וגו' : (רש"י)


{לז}  מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:

 רש"י  מי זה אמר ותהי. וגו' : (רש"י)


{לח}  מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב:

 רש"י  מפי עליון וגו'. ואם באתי לומר לא מידו באה אלי הרעה הזאת מקרה היא שהיה לי, אין זאת, כי אם בין רעות בין טובות מי זה אמר ותהי אם ה' לא צוה ומפיו לא תצא הן רעה הן טובה אבל מה יש להתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל איש ואיש יתאונן על חטאיו כי הם המביאים עליו הרעה, מפי עליון לא תצא אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקב''ה (דברים ל') ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' לא יצא רעה וטובה מפיו אלא הרעה באה מאליה לעושה רע והטוב לעושה טוב לפיכך מה יתאונן למה יתרעם האדם אם לא על חטאיו : (רש"י)


{לט}  מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל (חטאו) חֲטָאָיו: (ס) {מ}  נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה: {מא}  נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:

 רש"י  נשא לבבינו אל כפים. כשאנו נושאים את כפינו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשוב להשיב לבבינו לפני המקום ב''ה. ד''א אל כפים. אל העננים אל שמים כמה דאת אמר (מלכים א יט) והנה עב קטנה ככף איש עולה וכן (איוב לו) על כפים כסה אור, ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב''ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו : (רש"י)


{מב}  נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ: (ס)

 רש"י  נחנו פשענו ומרינו. זה דרכינו על ידי יצר הרע : אתה לא סלחת. ולך היתה נאה הסליחה כי כן דרכך : (רש"י)


{מג}  סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ:

 רש"י  סכותה באף. חצצת את האף להיות מחיצה בינך ובינינו ותרדפנו בו : (רש"י)


{מד}  סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה: {מה}  סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים: (ס)

 רש"י  סחי ומאוס. הוא ניע בלשון משנה כיחו וניעו שניסח מתוך הריאה ויוצא דרך הגרון : תשימנו. לשון הווה הוא : (רש"י)


{מו}  פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ: {מז}  פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר:

 רש"י  פחד ופחת. כשנסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת שוחה : השאת. לשון שאייה כמו השאת : (רש"י)


{מח}  פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי: (ס) {מט}  עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת:

 רש"י  מאין הפוגות. מאין חליפין והעברה : (רש"י)


{נ}  עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְהוָה מִשָּׁמָיִם: {נא}  עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי: (ס)

 רש"י  עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. ירמיה ממשפחת כהנים היה ואמר עיני בדמעה עוללה וניוולה פני עלי נפשי מכל בנות עירי : עוללה. לשון נוול כמו (איוב טז) ועוללתי בעפר קרני : מכל בנות עירי. משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקב''ה מכל ישראל : (רש"י)


{נב}  צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם: {נג}  צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי:

 רש"י  צמתו בבור חיי. בבית הכלא : צמתו. אסרו כמו צומת הגידין (שיר ד) מבעד לצמתך אישריי''טור : וידו אבן בי. על פי הבאר כך עשו לדניאל וירמיה ראה ברוח הקדש : צמתו בבור חיי. ואף על פי שצמתו בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו לא שתו לבם גם לזאת עד שידו אבן בי : (רש"י)


{נד}  צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי: (ס)

 רש"י  צפו מים וגו'. שבזמן שבא אדם במים עד מתניו עדיין יש תקוה אבל אם צפו מים על ראשו אז אמר אבדה תקותי אבל אני איני עושה כן אלא קראתי וגו' : צפו מים. אומות העולם : (רש"י)


{נה}  קָרָאתִי שִׁמְךָ יְהוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת: {נו}  קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי: {נז}  קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא: (ס)

 רש"י  קרבת ביום אקראך. כך היית רגיל בימים הראשונים לקרב אלי ביום קוראי : (רש"י)


{נח}  רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי:

 רש"י  רבת אד' ריבי. בימים שעברו : (רש"י)


{נט}  רָאִיתָה יְהוָה עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי:

 רש"י  ראיתה ה' עותתי. בצרה הזאת שעוותו בי אויבי : שפטה משפטי. כאשר עשית כבר : (רש"י)


{ס}  רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי: (ס) {סא}  שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְהוָה כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי: {סב}  שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם: {סג}  שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם: (ס) {סד}  תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: {סה}  תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם:

 רש"י  מגנת לב. שבר לב כמה דאת אומר (הושע יא) אמגנך ישראל (בראשית יד) אשר מגן צריך בידך. ד''א מגנת לב. אוטם הלב צרה ואנחה אשר היא כמגן כנגד לבם, והמפרשו בלשון תוגה ויגון טועה שאין נו''ן נופלת בו שהנו''ן ביגון אינה שורש אלא כגון נו''ן של המון מגזרת המו גוים וכגון נו''ן של קלון מגזרת נקלה וכנו''ן של ציון מגזרת ציה וכן נו''ן של שברון מגזרת שבר (וכגון נו''ן של שממון שגעון נ''ל שצ''ל וק''ל) : תאלתך. לשון (ישעיה יט) נואלו שרי צוען : (רש"י)


{סו}  תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה: (פ)

איכה פרק-ד

{א}  אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת: (ס)

 רש"י  איכה יועם זהב. קינה זו נאמרה על יאשיהו כמו שנאמר בדברי הימים (ב יט) הלא היא כתובה על ספר הקינות ועמה חיבר בתוך הקינה את שאר בני ציון : יועם. יכהה כמו דאת מתרגם (ויקרא יג) כהה עמיא : זהב. מראית פנים המצהיב כזהב : ישנא. ישתנה ממראיתו : הכתם. קבוצת כלי נוי הזהב שהם לעדי קרוי כתם : אבני קדש. בנים המאירים כאבנים טובות ומ''א כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיהו קוברו במקומה ועליה הוא קורא תשפכנה אבני קדש : (רש"י)


{ב}  בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר: (ס)

 רש"י  המסלאים בפז. המהוללים והנערכים כפז הרואה אותם אומר ראו תוארם של אלו כמראית פז וכן (איוב כה) לא תסולה בכתם אופיר (שם) בכתם טהור לא תסולה (תהלים סה) סולו לרוכב בערבות לשון הילול וערך הן : לנבלי חרש. כדי חרש שנותנים בהם יין כגון נבלי יין (ירמיה כח) ונבליהם ינפצו : (רש"י)


{ג}  גַּם (תנין) תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר (כי) (ענים) כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר: (ס)

 רש"י  גם תנין. אף על פי שאכזרי הוא חלצו שד כשרואה את בנו בא מרחוק רעב חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והיניקו גוריהן : בת עמי לאכזר רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם שחייהם קודמים להם לחיי בניהם מחמת הרעב : (רש"י)


{ד}  דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם: (ס) {ה}  הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת: (ס)

 רש"י  האמונים עלי תולע. על בגדי צבעונין : האמונים. לשון (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה : אשפתות. אשפות של זבל שוכבים על האשפות בחוץ : (רש"י)


{ו}  וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם: (ס)

 רש"י  ויגדל עון וגו'. פורענותם מוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום : ההפוכה כמו רגע. שהרי סדום לא נמשכה צרתם כרגע אחד נהפכה : ולא חלו בה ידים. ידי האויב כי ע''י המלאכים נהפכה, ויש מדרשי אגדה ואינו מיושב על סדר המקראות : (רש"י)


{ז}  זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם: (ס)

 רש"י  זכו נזיריה. שריה כמו נזר וכתר ואני אומר נזיריה ממש שהיו מגודלי שער ונאים ביותר ומוסב על בת עמי : אדמו עצם מפנינים. אותם שהיו מראיהם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר חשך תארם מפחמים : (רש"י)


{ח}  חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ: (ס)

 רש"י  משחור. הוא פחם : עצם. לשון מראה כמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר קו''לר בלע''ז : צפד. נקמט ונתחבר ואין לו דמיון : (רש"י)


{ט}  טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי: (ס)

 רש"י  שהם יזבו מדוקרים וגו'. חללי הרעב היו נפוחים מריח תנובות השדה שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב והרי זה מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב : מדוקרים. מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה : מתנובות שדי. משרשים ועשבים שמלקטים ואוכלים רב פרשם ומאוסם : (רש"י)


{י}  יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי: (ס)

 רש"י  לברות. למאכל כמו (שמואל ב יב) ולא ברה אתם לחם (שם ג) להברות את דוד : (רש"י)


{יא}  כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ: (ס)

 רש"י  כלה ה' את חמתו. אשר בערה בו כמה שנים עתה כלה אותה בהנקמו מהם : (רש"י)


{יב}  לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ (וכל) כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: (ס) {יג}  מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים: (ס)

 רש"י  מחטאת נביאיה. של שקר היתה לה הרעה הזאת : (רש"י)


{יד}  נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם: (ס)

 רש"י  נעו עורים בחוצות. כשהיו העורים הולכים בשוק היו נעים ורגליהם נשמטים בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה : נגאלו בדם. נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקרובים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים אליהם : (רש"י)


{טו}  סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר: (ס)

 רש"י  סורו. מעלינו אתם הטמאים המלוכלכים בדם : כי נצו. לשון סרחון ולכלוך כמו (ויקרא א) כמו מוראתו בנוצתה דמתרגמינן באוכליה כך חברו מנחם : גם נעו. נשמטו בדם : (רש"י)


{טז}  פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ (זקנים) וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ: (ס)

 רש"י  פני ה' חלקם. פנים של זעם מאת הקב''ה חלקם והפרידם בגוים למען אשר פני הכהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם : (רש"י)


{יז}  (עודינה) עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ: (ס)

 רש"י  עודינו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל. כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה שנאמר בהם (ישעיה ל) ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו כמו שנאמר בהם (ירמיה לו) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרימה, מצינו במדרש קינות שהיו באים בספינות רמז הקב''ה לים והציף לפניהם נודות נפוחים כמין מעי אדם ננערים במים אמרו זה לזה הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים הללו ואנחנו יוצאים לעזרתם עמדו וחזרו לאחוריהם : צפינו. חכינו : (רש"י)


{יח}  צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ: (ס)

 רש"י  צדו צעדינו. אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו כמו (שמות כא) ואשר לא צדה (שמואל א כד) ואתה צודה את נפשי : (רש"י)


{יט}  קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ: (ס) {כ}  רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם: (ס)

 רש"י  משיח ה'. הוא יאשיהו כמו שנאמר (ד''ה ב ל''א) ויקונן ירמיהו על יאשיהו : בשחיתותם. בגומות שחפרו : (רש"י)


{כא}  שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם (יושבתי) יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי: (ס)

 רש"י  שישי ושמחי בת אדום. נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחרבוהו רומיים : שישי ושמחי. לפי שעה אבל סופך שגם עליך תעבור כוס הפורענות ותשכרי ממנו : ותתערי. ותקיאי כמו (בראשית כד) ותער כדה : (רש"י)


{כב}  תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ: (פ)

 רש"י  תם עונך בת ציון. לקית על כל חטאותיך : לא יוסיף להגלותך. מגלות אדום ולהלן עוד : (רש"י)

איכה פרק-ה

{א}  זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ (הביט) הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ: {ב}  נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים: {ג}  יְתוֹמִים הָיִינוּ (אין) וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת: {ד}  מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ:

 רש"י  מימינו בכסף שתינו. שהיו יראים לשאוב מים מן הנהר מפני האויבים והיינו קונים מהם בכסף : (רש"י)


{ה}  עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ (לא) וְלֹא הוּנַח לָנוּ:

 רש"י  על צוארנו נרדפנו. בעול עבודה קשה : יגענו. לאסוף ממון ונכסים : ולא הונח לנו. יגיענו בידינו כי האויבי' גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות : (רש"י)


{ו}  מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם:

 רש"י  מצרים נתנו יד. דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד מושיט יד למי שאצלו לעזור לו ואף כאן למצרים הושטנו יד שיעזרונו : ולאשור. שישבעונו בלחמם : נתנו. כמו נתננו דגשות הנו''ן משמשת במקום נו''ן שנייה וכן (ד''ה א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכן (בראשית לד) ונתנו את בנותינו לכם : (רש"י)


{ז}  אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ (אינם) וְאֵינָם (אנחנו) וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ: {ח}  עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם: {ט}  בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר:

 רש"י  בנפשנו נביא לחמנו. בסכנת נפשנו [ היינו מסוכנים כשהיינו מביאי' מזנותינו מן השדה מפני חרב המדבר : (רש"י)


{י}  עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב:

 רש"י  נכמרו. נתחממו וכן (שם מג) כי נכמרו רחמיו ובלשון גמרא יש הרבה על הכומר של ענבים מכמר בישרא : זלעפת רעב. כמו (תהלים יא) ורוח זלעפות לשון שריפה : (רש"י)


{יא}  נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה: {יב}  שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ: {יג}  בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ:

 רש"י  טחון נשאו. כשהיו האויבים מוליכין אותם בקולרין היו נותנים על כתפיהם ריחיים ומשאות כדי לייגעם, וכן בעץ כשלו, כשל כחם, ולשון כשלון נופל בתשות כח כמו שנאמר בעזרא (נחמיה ב) ויאמר יהודה כשל כח הסבל וכן (לעיל א) הכשיל כחי : (רש"י)


{יד}  זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם: {טו}  שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ: {טז}  נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ: {יז}  עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ:

 רש"י  על זה היה דוה לבנו וגו'. על המפורש במקרא של אחריו, על ששמם הר ציון ושועלים הלכו בו : (רש"י)


{יח}  עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ: (פ) {יט}  אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: {כ}  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים:

 רש"י  אתה ה'. ידענו כי לעולם תשב והואיל וכן הוא : (רש"י)


{כא}  הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ (ונשוב) וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

 רש"י  למה לנצח תשכחנו. הלא נשבעת לנו בך כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת : (רש"י)


{כב}  כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד: (פפפ)

 רש"י  כי אם מאוס מאסתנו. בשביל שחטאנו לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר קצפת : (רש"י)