משלי פרק-א
{א} משלי שלמה. ר''ל אלה הם המשלים אשר אמר שלמה כי את התורה המשיל לאשה טובה וכן ברוב הדברים אחז בדרך משל :
{ב} לדעת. תועלת הדברים להודיע לבני אדם חכמה ומוסר ואחז במשל למען הבין לזולת דברי בינה כי הוא מבוא גדול לקנות ההבנה :
{ג} לקחת. ללמוד מוסר מתוכם :
צדק. היא עבודת האלהים :
ומשפט. מה שבין אדם לחבירו :
ומשרים. בדבר המדות והנהגת האדם :
{ד} לתת. הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים התחכמות להסיר הפתיות מלבם. לנער. למי שהוא רך בשנים אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומחשבה ר''ל מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה :
{ה} ישמע חכם. ר''ל וגם לחכם יועילו הדברים כי כשישמעם יוסיף עוד למוד מדעתו והנבון יקנה ע''י תחבולות והם דברים עמוקים בעיון רב בדקות המחשבה :
{ו} להבין משל ומליצה. ר''ל הדברים האלה נאמרים על שני דרכים להבין את המשל ר''ל מה שהמשיל אל המליצה וגם את המליצה עצמה כשאומר בהמליצה להשמר מזונה ואמורה להמשיל על אפיקורסת הנה יש להבין בה להיות נזהר גם מאשה זונה ולתוספת ביאור אמר דברי חכמים וחידותם ר''ל הדברים האמורים בפה מלא והרמוזים בדרך חידה :
{ז} יראת ה'. עתה החל לדבר דבריו ואמר יראת ה' וכו' ר''ל בראשית למוד הדעת יקנה יראת ה' כי הלא אוילים ורשעים בזו את החכמה והמוסר ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתם מה תועלת בלמודה הלא יבזה אותה וימאס בה :
{ח} שמע. קבל מוסר מאביך כי בוודאי חפץ הוא בתקנתך :
תורת אמך. מה שאמך מלמדתך :
{ט} כי לוית חן. המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן ועדי ענקים סביב לצואריך :
{י} אם יפתוך. ללכת אחר דעתם :
אל תבא. אל תרצה :
{יא} לדם. לשפוך דם :
נצפנה. נסתר לארוב על דם נקי לשפוך חנם על לא חמס בכפו וכפל הדבר במ''ש כדרך המליצה ולהתמדת הפתוי :
{יב} כשאול. כמו השאול בוצע כל הגוף כן נבלע הכל כשהם בחיים ר''ל בעודם בחוזק העושר :
ותמימים. נבלע אותם כשהם שלמים במרבית ההון וכמו היורד לבור שיורד בו שלם בכל איבריו והיא היא וכפל הדבר במ''ש :
{יג} כל הון. הן נמצא אצלו כל הון יקר ואת בתינו נמלא מהשלל אשר נקח ממנו :
{יד} גורלך. ויוסיפו לומר לך אם תרצה אתה תפיל את הגורל אשר תרצה לברר לכל אחד חלקו :
כיס. אם תרצה יהיה כיס אחד לכלנו רוצה לומר נאכל ונשתה בשותפות מדמי הגזילה :
{טו} בדרך אתם. רוצה לומר בדרך אשר אתם אשר הם הולכים בה שלא תלמוד ממעשיהם :
מנתיבתם. מהדרך שהם הולכים בה :
{טז} לרע ירוצו. רוצה לומר עם כי לא ניכר לעין שהדרך הזה הוא רע מכל מקום סוף כוונתם על הרעה וימהרו לשפוך דם כאשר תמצא ידם :
{יז} כי חנם. ר''ל כמו שנדמה בעיני כל בעל כנף שעל חנם פרושה הרשת ואין הכוונה על הלכידה ומתוך כך יורד בתוכה לאכול מהזרעונים אשר בה :
{יח} והם. אבל באמת פורשי הרשת לא בחנם פרשוה כי הם יארבו לדמי העופות ומסתירים עצמם לקחת נפשותם וללכוד פרשוה :
{יט} כן ארחות. כן הדרך של הגזלן לעשות תחבולות ולבל ירגיש מי בו להשמר ממנו ואחר זה יגזול העושר וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע :
{כ} חכמות. הלא כל חכמה מהחכמות תכריז בחוץ במקום פרסום :
{כא} בראש הומיות. שם בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם :
בפתחי שערים. מקום הנכנסים והיוצאים :
בעיר. בכל עיר ועיר תאמר כל חכמה את אמריה והוא ענין מליצה וכאומר הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה :
{כב} ולצים. מוסב על עד מתי האמור בתחלת המקרא וכן וכסילים וכו' :
{כג} לתוכחתי. לשמוע תוכחתי :
אביעה. הלא אדבר לכם רוח פי ר''ל הלא אני מזהיר לכם בכל עת :
אודיעה וגו'. כפל הדבר במ''ש :
{כד} יען. לכן הואיל ומאנתם לשמוע מה שקראתי :
נטיתי. כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו :
ואין מקשיב. אין מי מקשיב :
{כה} ותפרעו. בטלתם עצתי ולא רציתם לקבל תוכחתי :
{כו} גם אני. לכן גם אני לא אחוס עליכם ואשחק בבוא אידכם :
{כז} בבוא. בעת בוא לכם פחד כחושך ואידכם כרוח סערה ולתוספת ביאור אמר בבוא עליכם צרה וצוקה :
{כח} אז. בבוא הצרה :
יקראונני. יקראו אלי :
{כט} תחת. בעבור אשר שנאו דעת :
{ל} לא אבו. לא רצו לשמוע עצתי :
נאצו. בזו התוכחה :
{לא} ויאכלו. ר''ל כמו הנוטע אילן אוכל הוא מפירותיו כן יקבלו פרי גמול דרכם ויהיו שבעים מגמול עצתם כי יקבלו הגמול משלם :
{לב} משובת. ר''ל מה שבחרו לשבת בהשקט ומרגוע מבלי טורח עול תורה המרגוע ההיא תהרוג אותם כי יקבלו גמול :
ושלות. היא היא וכפל הדבר במ''ש :
{לג} ושומע לי. זהו סוף דברי החכמה שאמרה אבל השומע לי ישכון בטח מן פחד רעה ר''ל בטוח יהיה שלא תבוא עליו פחד רעה :
משלי פרק-ב
{א} בני. אמר שלמה במקום ה' לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך :
תצפון. לשומרם מן השכחה :
{ב} להקשיב. ר''ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה :
{ג} כי אם. כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה :
{ד} ככסף. כהמבקש את הכסף :
{ה} ודעת אלהים. הם רזי התורה :
{ו} יתן חכמה. יתן לך חכמה מפיו ר''ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך :
{ז} יצפון. ה' הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול :
{ח} לנצור. להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי :
{ט} אז. ר''ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה' אז תבין וכו' :
כל מעגל טוב. תבין מהו המעגל היותר טוב :
{י} כי תבוא. כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא :
{יא} מזמה. אז מחשבת החכמה תשמור עליך :
{יב} מדרך רע מאיש. מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר''ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת :
{יג} העוזבים. ר''ל העוזבים דרך האמיתי :
{יד} השמחים. כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה''ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין :
בתהפוכות. בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם :
{טו} ארחותיהם עקשים. ר''ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם :
{טז} להצילך. מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך :
מנכריה. מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה :
{יז} אלוף נעוריה. בעל נעוריה :
ואת ברית. כי גם הנשים נכנסו בברית ה' לקיים מצות ה' ולא תמעול מעל באישה :
{יח} כי שחה. בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה :
מעגלותיה. ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור''ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו :
{יט} כל באיה. כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה :
{כ} למען תלך. מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו' וכפל הדבר במ''ש :
{כא} ישכנו ארץ. יהיו שוכנים בארצם עד עולם :
יותרו בה. בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה :
משלי פרק-ג
{א} בני. אמר במקום ה' אתה ישראל החביב לי כבן לאב הנני מזהירך תורתי אל תשכח :
{ב} ושנות חיים. ר''ל שלום השקט ושלוה :
ושלום יוסיפו לך. התורה והמצות הם יוסיפו לך כי הם ילמדו עליך זכות :
{ג} אל יעזבך. אל תהיה נעזב מהם כי אחוז בהם :
קשרם. ר''ל בכל עת תהא מדבר בם וחושב בענינם :
{ד} ומצא חן. ובזה תמצא חן ותהיה ידוע למשכיל בשכל טוב בעיני וגו' :
{ה} אל תשען. אל תחשוב בודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה כי הכל ביד ה' ולא ביד בינת אדם :
{ו} בכל דרכיך. בכל עניניך דע את ה' ר''ל תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה' ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה :
{ז} אל תהי חכם בעיניך. להקל בדבר הנאסר לעשות גדר ושימור בחושבך שאין חכם כמותך צריך גדר אלא ירא את ה' פן עם כל חכמתך תכשל :
וסור מרע. הרחק מאד ועשה גדר :
{ח} רפאות. ר''ל הגדר לא יזיק כי עוד יועיל ותהיה רפאות וכו' ר''ל יחזיק אותך בקיום המצות :
{ט} מהונך. להפריש ממנו צדקה :
ומראשית. לתת תרומות ומעשרות :
{י} וימלאו. ר''ל לא תחסר כלום בעבור זה כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף.
ותירוש. היין אשר ביקבים יתרבו :
{יא} מוסר. ואם בא לך מה' מוסר יסורים אל תמאס בהם אלא קבלם מאהבה :
ואל תקוץ. כפל הדבר במ''ש :
{יב} יוכיח. לגלות אזנו ליישר דרכו :
וכאב. וכמו האב אשר יכון בהכאה לרצות את בנו להיטיב דרכו ולא לנקום נקם :
{יג} ואדם. מוסב על אשרי לומר אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה ר''ל מבין דבר מתוך דבר :
{יד} כי טוב. מסחר החכמה ממסחר הכסף כי מי שנוטל מחיר הכסף לא ישאר הכסף בידו ולא המחיר ביד האחר ולא כן בדבר החכמה כי את מי שלומד עם אחר חכמה אחת במחיר למוד חכמה אחרת א''כ שניהם ביד כל אחד ואחד :
תבואתה. פרי החכמה ור''ל מה שהבין מדעתו מתוך דבר החכמה שלמד הנה טובה היא מחרוץ :
{טו} יקרה. חשובה היא מפנינים הם המרגליות :
וכל חפציך. כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה :
{טז} אורך ימים. ר''ל על ידה ישיג אורך ימים ועושר וכבוד, ורז''ל אמרו למיימינים בה לעוסק לשמה היא לו לאורך ימים וכ''ש עושר וכבוד אבל למשמאילים בה לעוסקים שלא לשמה עכ''ז יהיה עושר וכבוד :
{יז} דרכי נועם. ר''ל לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה :
וכל וגו'. כפל הדבר במ''ש :
{יח} למחזיקים בה. להאוחזים בה היא להם לעץ חיים כי בעבורה ישיג החיים.
ותומכיה. התומך אותה בגדרים וסייגים הוא משובח :
{יט} בחכמה. באמצעות חכמת התורה ברא העולם :
בתבונה. תבונת התורה :
{כ} בדעתו. בדעת התורה נבקעו תהומותיהם המעיינות הנובעים מתחת :
ושחקים. מוסב על בדעתו לומר בדעת התורה יטיפו השמים טל :
{כא} אל ילוזו. הואיל וחשובה היא כ''כ מהראוי שאל יסורו מנגד עיניך :
נצור תושיה ומזמה. ר''ל שמור התורה במעשה ובמחשבה :
{כב} ויהיו. שמירת המעשה והמחשבה יהיו סיבה להביא חיים לנפשך ולהלביש צוארך בהן :
{כג} אז. כשתהיה נשמר במעשה ובמחשבה אז תלך לבטח בדרכיך כי אין מחריד :
לא תגוף. לא תכה באבני מכשול המושלכים בדרך ר''ל לא תאונה אליך רעה :
{כד} וערבה שנתך. כדרך הישן בוטח מבלי פחד :
{כה} אל תירא. כי לא תבא אליך :
כי תבא. כאשר תבא חשכת הרשעים לא תירא מזה כי לא תגע בך לרעה :
{כו} בכסלך. במה שתבטח ותקוה אליו והוא ישמור רגלך מן הלכידה :
{כז} מבעליו. מבעל הטובה ר''ל ממי שבא לקבל הטובה :
בהיות. בעת היות כח בידך לעשות הטובה :
{כח} לרעך. המבקש הטובה :
לך ושוב. לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך :
יש אתך. דבר הטוב' יש עמך ותוכל לתת מיד :
{כט} והוא. הלא הוא יושב אתך לבטח ר''ל בוטח בך כאיש על רעהו ולמה תחשוב עליו רעה :
{ל} גמלך רעה. גם תחילת המעשה נקרא במקרא בלשון גמול וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד') :
{לא} באיש חמס. בהצלחת איש חמס :
{לב} נלוז. הסר והנוטה מדרך הישר :
ואת. עם ישרים מעמיק סוד עצתו מאהבתו אותם וכמ''ש וה' אמר המכסה אני מאברהם וכו' (בראשית יח) :
{לג} מארת ה'. ר''ל העושר אשר בבית הרשע קללת ה' היא כי שמורה לרעתו ותחשב א''כ לקללה :
יברך. מוסב על ה' לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים ר''ל לברכה תחשב כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול :
{לד} אם ללצים. ר''ל לכל אחד משלם גמול במדה שמדד אם ללצים המלעיגים בבני אדם יסבב סיבה אשר יתלוצצו בהם בבוא יום אידם :
ולענוים. אשר הם שפלי הרוח ומכבדים כל אדם יתן חנם בעיני הכל ויכבדו להם :
{לה} ינחלו. נוחלים לעצמם הכבוד :
מרים. כל אחד מפריש הקלון לחלקו :
משלי פרק-ד
{א} שמעו בנים. אתם בני אל חי שמעו למוסר האב שבשמים המייסר על הבינה והקשיבו לדעת אותה :
{ב} כי לקח טוב. וכה יאמר במוסרו הלא נתתי לכם למוד טוב ומחוכם אל תעזבו את התורה ההוא :
{ג} כי בן. אמר שלמה אל תחשבו שאני שונא את הבריות ולזה אני מזהירכם מן הדברים שנפשו של אדם חומדתן אל תאמרו כן כי הלא בן אהוב הייתי לאבי ומעונג ויחיד לאמי :
{ד} ויורני. ועם כל אהבתו אלי למדני הדברים האלה ואמר לי דברי תוכחתי יסעדו לבך למען תשאר עומד ביראת ה' :
שמור מצותי. המצוה אשר אני דובר אליך בשם ה' :
וחיה. בשמירתם תשיג החיים :
{ה} קנה. ראה שתהא החכמה והבינה קנוים לך ומצוים אצלך ואל תשכחם :
מאמרי פי. מדברי אזהרותי :
{ו} אל תעזבה. אל תעזוב את התורה וגם היא תשמרך מכל מכשול :
{ז} ראשית חכמה. בראשית למוד החכמה ראה שתהא קנויה לך ר''ל מעת תתחיל ללמוד למוד אותה דרך קבע שתהא שקוע בך :
ובכל קנינך. המיוחדת בכל הדברים הקנויים לך ושקועים אצלך תהיה קניית הבינה :
{ח} סלסלה. תהא ממשמש בה בקביעות ותרומם אותך :
כי תחבקנה. כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך :
{ט} לוית חן. תדבק לראשך חבורי החן :
תמגנך. תמסור לך עטרת תפארת :
{י} שמע בני. ענין חיבה הוא זה לומר חביב אתה לי כי בני אתה וחפץ אני בתקנתך :
שנות חיים. ר''ל שנים טובים ושלוים :
{יא} הוריתיך. אני מלמדך ללכת בדרך חכמה :
הדרכתיך. אני מוליכך בדרך ישר :
{יב} לא יצר. לא יהיה צר מקום הפסיעות ואז אף אם תרוץ בו לא תכשל במעשיך :
{יג} אל תרף. אל תרפה ידך ממנו :
{טו} פרעהו. בטל הדרך ההוא ואל תעבור בו נטה מאליו ועבור ממנו :
{טז} כי לא ישנו. ההולכים בדרך ההוא לא יוכלו לישן אם לא יעשו הרעה :
אם לא יכשלו. את אחרים וכפל הדבר במ''ש :
{יז} לחם רשע. ר''ל הבא מגזל :
חמסים. הבא מחמס :
{יח} ואורח צדיקים. האורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו והוא חצות היום ר''ל בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה :
{יט} כאפילה. כהולכים בדרך חשיכה ולא ידעו במה יוכלו להכשל להיות נשמר ממנו ר''ל שוגים בדעתם ותועים מדרך האמת ואינם יודעים ממה להזהר :
{כב} למוצאיהם. המוצא חכמות התורה המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו :
{כג} מכל משמר. יותר מכל הדברים שאתה משמרם שמור לבך מלחשוב בעון כי עיקר תוצאות חיים באה מן הלב ואיך תחשוב בו בדבר המאבד את החיים :
{כד} הסר ממך. ר''ל אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך וירמוז הרנון בעקימת הפה ונטיית השפתים כדרך המרננים ברמז :
{כה} לנוכח. ראה בהתבוננות יתירה תכלית המעשה אשר תעשה ואז עפעפיך יוליכוך בדרך הישר :
{כו} פלס. ראה ליישר מעגל רגליך ולא תלך כפי הקרי וההזדמן ואז יהיו כל דרכיך נכונים :
{כז} אל תט. בכל דבר אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצות אבל מרע הסר רגליך מכל וכל :
משלי פרק-ה
{א} בני לחכמתי הקשיבה. עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה בני שמע להחכמה אשר למדתיך :
{ב} לשמור. הזהר לשמור המחשבות ושפתיך ינצורו לדבר דעת :
{ג} כי נופת. ר''ל מאוד צריך להיות נזהר לבל יפותה כי אמרי הזונה המה ערבים ומתוקים כנופת צופים והמה חלקים יותר משמן והוא גם למשל :
{ד} ואחריתה. אבל אחרית הפתוי מרה כלענה וממית הנפתים כחרב שיש בו שני חדודים מזה ומזה :
{ה} רגליה. ר''ל דרך רגלי הפתוי מביא המיתה :
יתמוכו. תומכים ומחזיקים את השאול שיהיה הנפתה נופל בה :
{ו} אורח חיים. ר''ל חכמת התורה :
פן תפלס. פן תיישר להדמות אליה :
נעו. דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה ולא תדע להם שום דמיון והשוואה כי לא קרב זה אל זה :
{ז} ועתה. מוסב למעלה לומר הואיל ושמעתם שגם דוד אבי הזהירני בדברים האלה עם כי הייתי חביב לו לזאת אתם בני אל חי שמעו לי וכו' כי לא משנאת הבריות אני מזהיר על כל אלה :
{ח} מעליה. מן הזרה האמור למעלה :
{ט} הודך. ההוד הנתון לך מן השמים תתן במעשיך לאחרים כי תהיה נלקח ממך ותנתן לאחרים ותמות בחצי שנותיך והנותרים תמסור לאכזרי והוא שר של גיהנם ר''ל תהיה מסור בידו לכל חפצו :
{י} פן ישבעו זרים. הזרים ממך שאינם ראוים ליורשך הם ישבעו כוחך והוא העושר הבא בכח והתאמצות וכן ככחם נתנו לאוצר (עזרא ב) :
ועצביך. העושר הבא בעצבון ויגיעה וכפל הדבר במ''ש :
{יא} באחריתך. באחרית ימיך ביום המיתה בעת יכלה בשרך אז תנהום מכאב לב :
{יב} נאץ לבי. מאס לבי לבזותה :
{יד} כמעט הייתי. בעבור הנאה קטנה כשיעור היותר מועט הייתי עתה בכל רע בתוך קהל רב ועדה גדולה בפרסום רב :
{טו} שתה מים. ר''ל באשתך ולא בזרה :
ונוזלים וגו'. כפל הדבר במ''ש :
{טז} יפוצו. אז יפוצו מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים ר''ל תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק :
{יז} יהיו לך לבדך. הבנים האלה יהיו שלך לבדך ואתה תתכבד בהם ואין לזרים חלק אתך אבל בני הזרה אינם מיוחדים לך לבד :
{יח} יהי מקורך ברוך. אשתך תהא ברוכה וחביבה בעיניך שמח מאהבת אשת נעוריך :
{יט} אילת אהבים. תהיה בעיניך כאילה האהובה :
ויעלת חן. היא תהיה מעלת חן בעיניך :
בכל עת. ר''ל בכל עת ההכרח והצורך :
באהבתה תשגה תמיד. ר''ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה וכמ''ש רז''ל אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וגו' :
{כ} ולמה תשגה. ר''ל אם באשתו תחשב התמידות למשגה למה תקל ראש לשגות בזרה :
{כא} כי נוכח. ר''ל ופן תאמר מי רואני לזה אמר דע כי מול עיני ה' דרכי איש ומיישר מעגלותיו אל הגמול ר''ל משלם מדה במדה לדעת שבגמול באה ולא במקרה :
{כב} עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע :
ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר''ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו :
{כג} באין מוסר. בעבור שלא לקח מוסר ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם :
משלי פרק-ו
{א} אם ערבת. ערבות ממון בשביל אחר :
לזר. בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות :
{ב} נוקשת. הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע''י אמרי פיך :
{ג} עשה זאת איפוא בני. ר''ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו :
לך התרפס. היה לו למרמס הרגל ר''ל הכנע עצמך לפניו :
ורהב רעך. החזק והמשל רעך על עצמך :
{ד} אל תתן שנה. ר''ל אל תתעצל בדבר :
{ה} הנצל כצבי. ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס :
מיד יקוש. מיד מוקש הפח :
{ו} עצל. אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה :
{ז} אשר אין לה קצין. להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה :
{ח} תכין. עכ''ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע''פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך :
{י} מעט שנות. פן תחשוב אישן מעט ואח''ז אנום מעט ואח''ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה :
{יא} ובא כמהלך. בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו :
ומחסורך. דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו :
{יב} אדם בליעל. מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר''ל מעקם פיו לרמז לשון הרע :
{יג} קורץ בעיניו וגו'. ענין כולם הם רמיזות לה''ר :
{יד} תהפוכות בלבו. מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא :
חורש רע. חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר''ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה :
{טו} ואין מרפא. לא יהיה רפואה לשברו :
{טז} ושבע. השביעית היא תועבת נפשו ר''ל שנואה מכולן :
{יז} עינים רמות. זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה :
{יח} לב חורש. המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם :
{יט} יפיח וגו'. ר''ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא :
בין אחים. בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה''ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו :
{כ} מצות אביך. כי הלא בודאי חפץ בתקנתך :
תורת אמך. מה שהיא מלמדתך :
{כב} תנחה אותך. תנהג אותך בדרך הישר :
תשמור עליך. משודדי לילה :
היא תשיחך. תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו :
{כג} כי נר מצוה. המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים :
{כד} לשמרך. כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה :
מחלקת. מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ''ש :
{כה} ואל תקחך. אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע''י רמזי עפעפיה :
{כו} כי בעד אשה זונה. בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם :
תצוד. בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון :
{כז} היחתה. וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו :
{כח} אם יהלך. וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו :
{כט} כן הבא. כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי :
{ל} לא יבוזו. אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב :
{לא} ונמצא. וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה :
את כל הון. ר''ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש :
{לב} נואף אשה. אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון :
{לג} נגע וקלון ימצא. מן השמים ימצא נגע כי ע''י ג''ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון :
לא תמחה. לא תהיה נשכחת :
{לד} כי קנאה. הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א''כ הדבר שמור ולא תשכח :
{לה} לא ישא. לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו. ולא יאבה. לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ''ש :
משלי פרק-ז
{ב} וחיה. בעבורם בעבורם תחיה :
ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך :
{ד} אמור וגו'. ר''ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו :
ומודע. כפל הדבר במ''ש :
{ה} לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך :
אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה :
{ו} כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות :
{ז} וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב :
{ח} עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין :
{ט} בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים :
בערב וגו'. הוא כפל ענין כדרך המליצה :
{י} והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו :
שית זונה. ר''ל בתקון זונה :
ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה :
{יא} הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה :
וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף :
לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים :
{יב} פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה. תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא :
{יג} והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו :
העזה. חזקה פניה ולא נכלמה :
{יד} זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א''כ עמדי בשר השלמים :
{טו} על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך :
{טז} מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי :
חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר :
{יז} נפתי. התכתי על משכבי מור וגו' להביא הריח :
{יח} נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה :
{יט} כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק :
{כ} צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות :
ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא :
{כא} הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר :
{כב} הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח. וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה :
{כג} עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה. כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה :
{כד} ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו :
{כה} אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה :
{כו} הפילה. הזונה המחלקת אמריה :
ועצומים. מספר עצום ורב :
{כז} ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו :
משלי פרק-ח
{א} הלא חכמה תקרא. ר''ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה :
{ב} בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק :
עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים :
{ג} ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה :
מבוא פתחים. ר''ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם :
תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ''ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב :
{ד} אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו' :
{ה} ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות :
הבינו לב. תנו בינה אל הלב :
{ו} נגידים. ר''ל דברים חשובים ונכבדים :
ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ''ש :
{ז} ותועבת וגו'. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם :
{ח} בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק :
{ט} למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה :
{י} ואל כסף. ר''ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף :
{יא} וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה :
{יב} שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר''ל א''א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה''ר המסית בזולת חכמת התורה :
ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה''ר המסית וכפל הדבר במלות שונות :
{יג} יראת ה'. תוכן יראת ה' היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו :
שנאתי. ר''ל את כל אלה שנאתי גם אני :
{יד} לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית :
ותושיה. ר''ל על ידי יותש כח היצר הרע :
אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו :
לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין :
{טו} בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה :
יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים :
{טז} בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם :
{יז} אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי :
ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה :
{יח} אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד :
הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה' כי לא יקופח שכר תורתו לעוה''ב בעבור ההון שהשיג :
{יט} פריי. מתן שכר התורה :
ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ''ש :
{כ} אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו' :
{כא} יש. ר''ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה' מן הטובה :
{כב} ה' קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד) :
ראשית דרכו. בתחילת הבריאה :
קדם. קודם מעשיו :
מאז. מכבר ר''ל מזמן רב :
{כג} מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת :
מראש. אני מן הראשונים מהקודמי' לבריאת הארץ כי אמרו רז''ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם :
{כד} באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני :
{כה} בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני :
{כו} עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה :
{כז} בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן. בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע''פ התהום :
{כח} באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום :
{כט} בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה' ללכת מהגבול ולהלאה :
בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ''ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו :
{ל} ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה :
{לא} משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר''ל המה שמחים בי ואני בהם :
{לב} ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ''כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי :
{לג} שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה' על פניכם ואח''כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה :
{לד} לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע :
{לה} ויפק. ומוציא רצון מה' ר''ל ה' יהיה מרוצה לו :
{לו} וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה :
כל משנאי וגו'. כפל הדבר במ''ש :
משלי פרק-ט
{א} חכמות. כל אחת מהחכמות בנתה בית לעצמה :
חצבה. בנויה על הרבה עמודים וחצובים המה זה כזה בהשוואה גמורה והוא דבר הנחמד לעין הרואה :
{ב} טבחה. שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים :
{ג} תקרא. כל אחת תקרא ע''י נערותיה על גבהי מרום העיר להשמיע הקול למרחוק :
{ד} מי פתי. ותאמר מי פתי שאין בו תבונה להכין מאכל יסור ממקומו ויבוא הנה וכן תקרא לחסר לב מכל וכל ותאמר לו :
{ה} לכו לחמו. אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה וכאלו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה :
{ו} עזבו. לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו וצעדו מעתה בדרך בינה :
{ז} יוסר לץ. ר''ל אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח כי המוכיח את הלץ לוקח לעצמו קלון כי יתלוצץ בו ויבזהו והמוכיח לרשע מביא מום על עצמו כי ישיב לו אף אתה כמוני ויפגום בכבודו ולזה אין לי עסק עמהם :
{ח} פן ישנאך. כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו :
ויאהבך. כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם :
{ט} תן לחכם. ר''ל אמור לו דברי חכמה ויחכם מדעתו עוד יותר :
הודע לצדיק. משמרת הצדק :
ויוסיף לקח. מדעתו יוסיף לימוד לעשות משמרת למשמרת :
{י} תחלת. יראת ה' היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה :
ודעת קדושים. לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה :
{יא} כי בי. בעבור עסק התורה ירבו ימיך והימים האלה יוסיפו לך שנות חיים כי ברבות הימים תרבה במעש''ט ויתוסף לך בזה שנות חיים בעוה''ב :
{יב} חכמת לך. החכמה תהיה לך לתועלת :
ולצת. ואם תתלוצץ באנשים אתה לבדך תשא עונש :
{יג} אשת כסילות. הנה אשה סכלה תהמה בקולה והיא פתיות ואינה יודעת מאומה ותהמה בבלי דעת :
{יד} לפתח ביתה. לראות העוברים דרך עליה :
מרומי קרת. על כסאה עומדת במרום העיר להשמיע קולה למרחוק :
{טו} לעוברי דרך. להעוברים שם דרך מהלכם ההולכים באורח מישור בדרכי ה' והיא ענין מליצה לומר שהנפש המתאווה תסית לעבירה ומראה ערבות ותענוג העבירה :
{טז} מי פתי. מי הוא הפתי המחסר נפשו מטובה יסור ממקומו ויבא הנה אשכילו חכמה כי מניעת ערבות התורה תחשב בעיניה לכסילות :
וחסר לב. מי הוא החסר לב המונע עצמו מטובה והוא כפל ענין במ''ש :
ואמרה לו. וכן תאמר לו :
{יז} מים גנובים. הלא מים גנובים יותר ימתקו משאינם גנובים ולחם גנוב הנאכל במסתר הלא למאד יונעם ר''ל אין טעם ההיתר דומה לטעם האיסור ומדוע א''כ מנעת עצמך מהם :
{יח} ולא ידע. הנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו ע''י המיתה ר''ל הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה :
בעמקי. בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה :
משלי פרק-י
{א} משלי שלמה. לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר. ישמח אב. בראותו יושב במושב חכמים :
תוגת אמו. כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה :
{ב} אוצרות רשע. אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון :
וצדקה. אבל הצדקה מצלת מן המיתה :
{ג} לא ירעיב. כי מזמין לו די מחסורו :
והות. השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר''ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע :
{ד} ראש. הכף רמיה עושה את האדם לרש ר''ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה :
ויד חרוצים. אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה :
{ה} אוגר. ר''ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו :
בן מביש. אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו :
{ו} ברכות לראש צדיק. יבאו ברכות :
יכסה חמס. החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר''ל העבירה עצמה נפרעת ממנו :
{ז} זכר צדיק. זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו :
ירקב. על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב :
{ח} יקח מצות. יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה :
{ט} בתום. בתמימות לב :
ומעקש. המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא :
{י} קורץ עין. המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו' הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו :
{יא} מקור חיים. פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו :
{יב} שנאה. השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע אבל יקפיד אף על דבר קשה :
{יג} בשפתי נבון. כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר :
{יד} יצפנו דעת. אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ''א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש :
{טו} הון עשיר. ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר. מחתת. שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר :
{טז} פעולת. מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו :
{יז} שומר מוסר. ר''ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים :
מתעה. הוא תועה מאורח חיים :
{יח} מכסה שנאה. המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב :
ומוציא דיבה. מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל :
{יט} ברב. במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א''א להזהר בכולם על כי מרובים המה :
וחושך. המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל :
{כ} לשון צדיק. המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר''ל אין להם לב להבין כ''א מעט מזעיר :
{כא} ירעו רבים. רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם :
ואוילים. אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו :
{כב} ברכת ה'. הברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה :
{כג} כשחוק. כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ''כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה :
{כד} מגורת. מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב''ה :
{כה} כעבור סופה. מיד כאשר יעבור הסופה ר''ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו :
{כו} כחומץ. כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו' כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר :
{כז} תוסיף ימים. למי שאוחז בה :
ושנות. אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם :
{כח} תוחלת. תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת :
{כט} מעוז. דרך ה' הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור''ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים :
{ל} לעולם. אף אם הוא מט לא לעולם ימו כי יחזור ויקום :
לא ישכנו. לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה :
{לא} ינוב וגו'. ר''ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר''ל המהפך חכמת התורה יוכרת :
{לב} ידעון רצון. יודעים לרצות לה' :
תהפוכות. מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה' כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר :
משלי פרק-יא
{א} מאזני מרמה. העשוי להכריע הכף אשר ירצה לרמות הקונים :
ואבן שלמה. אבן משקל שהיא בשלימותה מבלי חסרון הוא לרצון לה' :
{ב} בא זדון. כאשר בא איש זדון בא עמו קלון כי יבזה את הבריות ועם צנועים בא חכמה :
{ג} תומת. תמימות הישרים תנהיגם בדרך הטוב להם :
וסלף. עקמימות הבוגדים ישודד מהם נפשותם :
{ד} ביום עברה. ביום בא כעס מאת המקום לא יועיל העושר לכופר הנפש כי העומד עליו בוז יבוז למרבית ההון אבל צדקה מצילה מן המיתה :
{ה} תישר. הצדקה שעושה היא מוליכה אותו בדרך הישר לטוב לו :
וברשעתו. והרשע עצמה שהכין הרשע לזולתו בה בעצמה יפול הוא :
{ו} תצילם. הצדקה תציל הישרים מרעה :
ובהות. בהשבר שהכינו הבוגדים לזולתם ילכדו הם בעצמם בה :
{ז} תאבד תקוה. תקות הבוטחים בו :
ותוחלת. תקות בניו אבדה כי לא היה בו זכות להגן על הבנים :
{ח} צדיק. כשנגזרה צרה על הצדיק ובעבור הזכות בטלה הגזרה או כשנחלץ הצדיק מן הצרה יבוא רשע במקומו אל הצרה ההיא כי אין מדת הדין מתפייס עד יבא אחר תחתיו :
{ט} בפה חנף. בדברי חניפה ישחית את רעהו המחניף לו כי ילכדנו להמשך אחר דעתו :
ובדעת. בעבור דעת התורה יוציאו מלבם דברי החונף ואינם נמשכים אחריו :
{י} תעלוץ קריה. כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה' להם :
רנה. כי בעודם בחייהם הרעו לבריות :
{יא} בברכת. בעת בא הברכה לישרים ורק המה למעלה וינהיגו את בני העיר בהדרכה ישרה אז תתרומם עי''ז :
ובפי וגו'. אבל כאשר הברכה היא בפי כסילים ורק המה למעלה ועל פיהם יהיה כל דברי העיר אז תהרס עי''ז :
{יב} בז. המבזה לחבירו הוא חסר לב :
ואיש. אם מי שמבזין אותו הוא איש תבונות אז יחריש ולא יענהו על כל דבריו ולא יחוש לדברי חסר לב :
{יג} מגלה סוד. המגלה סוד חבירו הרי הוא הולך רכיל ואף אם לא ספר הדברים לפני מי שנאמר עליו כי חברך חברא אית ליה ויגולה הדבר גם אליו :
ונאמן רוח. מי שרוחו נאמנה לה' הוא מעלים כל דבר ואם לא נאמר בסוד :
{יד} באין. כאשר לא יחשבו תחבולות בדבר המלחמה אז יפול העם ביד שונאיו אולם ברוב יועץ קרובה התשועה :
{טו} רע ירוע. ישבר ויתרוצץ על אשר היה ערב בעבור איש זר אשר לא ידעוהו אם הוא נאמן אבל השונא לתקוע כפיו בערבות מכל וכל בטוח הוא משבירה ורציצה :
{טז} אשת חן. אשה הנושאת חן בעבור כשרון מעשיה דרכה לסמוך את הכבוד שלא תלך ממנה ועושה סמיכות אל הכבוד בהוספת כשרון מעשים :
ועריצים. בעלי כח רב דרכם עשות סמוכות אל העושר לבל יהיה אבוד מהם :
{יז} גומל נפשו. מי שגומל טוב לנפשו המתאווה לתת לה די מחסורה ההכרחי להחיותה ולהעמידה במצב הבריאות הוא בודאי איש חסיד כי כאשר יחמול על נפשו כן יחמול על נפש הזולת אבל העוכר בשר עצמו ומרעיב עצמו כי יחוש על הממון כ''ש שהוא אכזרי על הזולת :
{יח} פעולת שקר. ר''ל פעולתו משקרת בו ולא תשאר בקיומה :
וזורע. הזורע צדקה שכרו בא באמת א''כ פעולתו היא גמול הצדקה הנה באה ומתקיים :
{יט} כן צדקה. אמיתת הצדקה ר''ל הנתונה לשמה היא סבה להשיג החיים אבל המרדף עם הצדקה את הרעה לרמות בה את הבריות למען יחזיקוהו לצדיק היא עוד סיבה למותו כי לא תחשב לזכות כ''א לחובה :
{כ} עקשי לב. מראה לאדם יושרו ומחשבות לבו עקשות :
תמימי דרך. התם בדרכיו ומשוה מסתרו לנגלהו הוא ירצה לה' :
{כא} יד ליד. מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה הרע ממנו כי לא תשוב ריקם אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות :
{כב} נזם זהב. כמו אילו ישימו נזם זהב באף חזיר הנה לא תשמור העדי זה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה כן דרך אשה יפה אשר סרה ממנו טעם ועצת החכמה כי לא תשמור יפה להמותר לה כ''א להנאסר לה ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כ''א לרמות הבריות וכדומה :
{כג} אך טוב. מכל התאוות בוחרים אך תאות מעשה הטוב ועוזבים השאר :
עברה. כל תקותם למצוא דבר מה לכעוס ולהתקצף על מי :
{כד} יש מפזר. ר''ל ימצא דבר אם מפזרו בענין מה ויתוסף עוד יותר ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי לא יהיה סיבה לקיום הדבר כ''א להחסירו והוא פזרון הממון לצדקה כי המפזר וכו' :
{כה} נפש ברכה. החפצה הוספת טובה לזולת גם היא תדושן :
ומרוה. המשביע את העניים גם הוא ישבע טוב :
{כו} מונע בר. החדל למכור תבואתו בעת הצורך ומשמרה עד זמן היוקר יקללוהו בני אומתו וברכה באה לראש המוכר שבר בעת הצורך כי הכל יברכוהו והוא נאמר למשל על השפעת החכמה לזולת :
{כז} שוחר טוב. הדורש אחר טובות בני אדם וחפץ בהם יבקש בזה רצון מה' כי עי''ז ירוצה לו :
ודורש. אבל הדורש אחר רעות בני אדם ובה הוא חפץ אזי הרעה ההיא תבוא עליו :
{כח} הוא יפול. ולא יועיל לו עשרו אבל הצדיקים הבוטחים בה' יפרחו כעצי האילן :
{כט} עוכר ביתו. העצל אשר בעבור עצלותו עוכר ומשחית בני ביתו כי לא מצאה ידו לתת להם די מחסורם הנה בזה יתרבה המריבה והכעס וכאלו ינחל לעצמו רוח הכעס וסוף הדבר יהיה אשר האויל הזה יהיה עבד לחכם לב להחיות נפש עצמו :
{ל} פרי צדיק. מעשה הצדיק היא כעץ המגדל חיים כי על ידי מעשיו בא החיים. ולוקח. הלוקח לעצמו נפשות להדריכם בדרך הישר והרי הוא כאלו קנאם כמ''ש ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י''ב) הלוקח הזה לחכם יחשב :
{לא} הן וגו'. כאומר למה יבטח הרשע על הצלחת שעתו הלא יראה כי אף הצדיק ישולם על העבירה שבידו עודנו בארץ עד לא ימות וכל שכן הרשע המחזיק ברשעו וחוטא עוד שבוודאי יקבל גמול מעשיו אם קודם המיתה אם לאחריה :
משלי פרק-יב
{א} אוהב. האוהב את המוסר הוא אוהב דעת כי בשמעו את המוסר יקנה דעת מה שלא שמע מאז אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה כי ישאר באולתו :
{ב} טוב. איש טוב מוציא רצון מה' להביא טובה על כל העולם :
ואיש מזמות. הנמשך אחר מחשבות לבו הוא ירשיע את כל העולם כי מכריעם לחובה :
{ג} לא יכון. האדם לא יהיה נכון במעשה הרשע ר''ל לא יעמוד על כנו ובסיסו עם ההון שאסף ברשע אבל שורש צדיקים לא יהיה נוחה לפול ר''ל אף אם יפול לא ימוט עד השורש כי יחזור ויקום :
{ד} עטרת בעלה. ר''ל בעלה מתפאר במעשיה :
מבישה. האשה שנמצא בה כל דבר בושה היא לבעלה כרקבון בעצמותיו :
{ה} משפט. לעשות משפט אמת להציל העשוק מיד עושקו :
מרמה. לעשות מרמה :
{ו} ארב. לארוב על דם נקי בעדות שקר :
יצילם. יצילו את הנידונים כי ירבו לחקור עד יוכחשו זה מזה :
{ז} הפוך. כאשר יהפכו הרשעים אז אינם בעולם ויאבד זכר למו אבל בית הצדיקים יתקיים לעד :
{ח} לפי שכלו. כל איש ישובח לפי שיעור שכלו אם רב ואם מעט אבל מי שלבו נטה מחכמה יהיה לבזיון :
{ט} טוב. יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו :
{י} יודע צדיק. הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה כי קנוי אצלו מדת הרחמנות אבל הרשעים אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם :
{יא} עובד אדמתו. בחרישה וכיוצא :
ומרדף ריקים. הרודף אחר דברים שאין בהם תועלת הוא חסר לב כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה :
{יב} חמד. הרשע חומד לשבת במבצר הרעים אשר יתחזקו שם לעשות חמס אבל הצדיקים אינם צריכים לעזר מבחוץ כי שרשם יתן פריים הראוי ר''ל מעצמם יתחזקו להיטיב לעשות :
{יג} בפשע. בעבור פשע שפתים המדבר סרה יבוא עליו מוקש רע אבל הצדיק בנועם אמריו יצא מהצרה הבאה :
{יד} מפרי. ר''ל אם מאמרי פי איש בד''ת ישבע בעבורם טוב כ''ש הוא שגמול מעשה ידיו ישיב לו המקום אם טוב ואם רע :
{טו} ישר בעיניו. כי מחזיק עצמו לחכם :
ושומע. כאומר אבל לא כן הוא כי השומע לעצת זולתו לחכם יחשב :
{טז} ביום. בו ביום שכועס על מי ביום הזה יודע כעסו ויתפרסם בו בעולם כי מיד יתקוטט עמו ויבזהו אבל הערום עם כי יכעס כוסה הוא את הקלון ולא יבזה את רעהו מיד בפרסום :
{יז} יפיח אמונה. המורגל לדבר דבריו באמונה כ''ש בעדותו יגיד צדק אבל המורגל לדבר שקרים עם כי המה בדברים של מה בכך עכ''ז קרוב הדבר אשר גם בדבר העדות מרמה בפיו והרבה יש לחקור בדבריו :
{יח} יש בוטה. יש מי יבטא בשפתיו ויזיק בזה כאלו מדקיר בחרב והוא המדבר לה''ר ומוציא שם רע :
ולשון. אבל אמרי לשון חכמים המה עוד למרפא כי במתק אמרי נועם יסית האדם לתשובה ושב ורפא לו :
{יט} תכון לעד. מתקיימת עד עולם אבל לשון שקר לא תתקיים כ''א עד רגע הוא עת האמירה כי לאח''ז יתברר השקר :
{כ} מרמה וגו'. בלב החושב רע תמצא מרמה והוא מיצר ודואג שלא יתגלה אבל היועצים על השלום עוד ישמחו אם יתגלה :
{כא} לא יאונה. אין שום עבירה מזדמן לצדיק להיות נכשל בה אבל הרשעים נתמלאו מרע כי עבירה גוררת עבירה עד אין תכלית :
{כב} שפתי שקר. שפתים המדברים שקר :
רצונו. הם לרצון לו :
{כג} כסה דעת. אף דברי חכמה לא יגלה כ''א להראוים לה :
ולב כסילים. מי שלבו לב כסילים יקרא ויפרסם אף דברי אולת :
{כד} יד חרוצים. מי שהוא זריז במעשיו להרויח במעשה ידיו סופו תרום קרנו וימשול א''כ ידו משלה לו אבל יד רמיה ר''ל המרויח ברמיה תהיה להמסה וירד מטה מטה :
{כה} דאגה. כשבא דאגה בלב איש ימעט וישפיל אותה מכמות שהיא ודבר טוב הוא אם יוכל לעצור כח לשמוח עוד את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא :
{כו} יתר. הצדיק יש לו יתרון ומעלה מדעתו שאינו צדיק אבל דרך רשעי' המצלחת היא מתעה את הרשעים לאחוז בדרכם ולא יפנו אל היתרון ההוא :
{כז} לא יחרך. דרך הציד לחרוך ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו אבל הרמאי לא יחרכם על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים ונוח לרמות את הלוקחים ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה כי יפסיד את כל ההון :
והון. אבל ההון של אדם יקר המפריש מהונו לדל ההון ההוא הוא חרוץ ר''ל מובחר שבזהבים המתקיים לזמן מרובה ולא יפסד כשאר מיני מתכות ור''ל עשרו מתקיימת :
{כח} באורח. ההולך בדרך צדקה ימצא חיים :
ודרך. בדרך נתיב הצדקה לא ימצא את המות וכפל הדבר במלות שונות :
משלי פרק-יג
{א} בן חכם. אם נראה חכמה באדם בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם ואם נראה שהוא לץ בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו :
{ב} מפרי. מפירות דברי התורה ישבע טוב בעוה''ז והקרן שמור לעוה''ב ונפש בוגדים תשבע גמול החמס :
{ג} נוצר פיו. מלדבר דבר הנאסר :
פושק. המרחיב שפתיו לדבר כל העולה על לבו היא לו למחתה :
{ד} נפשו עצל. נפשו של עצל היא תתאוה לכל ואין לה כי לרוב עצלותו לא ישיג דבר אבל נפש הזריזים תדושן כי ישיגו תאותם ברוב הזריזות :
{ה} ישנא. הצדיק שונא לקבל דבר שקר ולה''ר אבל הרשע מקבל הוא מיד וימאס את הנאמר עליו ויחפיר אותו :
{ו} צדקה. הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר :
ורשעה. הרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה :
{ז} יש. ר''ל לפעמים ימצא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה והמתעסק להעני את עצמו ישיג בזה הון רב, כי המרבה הון בגזל יעני והממעיט ההון בצדקה יעשיר :
{ח} כופר. מהעושר יוכל איש לפדות נפשו כאשר יתן ממנו לדל וזהו כאשר הרש לא שמע גערה ולא הכלימו בעת הנתינה :
{ט} אור. נשמת הצדיק תשמח בגן עדן אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר :
{י} רק בזדון. מי שמעשיו רק בזדון והרשע הוא יתן מריבה בין בני אדם, ועם אנשים העושים מעשיהם בעצה ובמתון עמהם תמצא החכמה כי לא תבוא מריבה על ידם :
{יא} הון מהבל. הון הבא מהבל ר''ל לא מיגיע כפים כ''א מגזל וחמס ההון ההוא ימעט בכל עת ולא תתקיים אבל הקובץ הון על יד ר''ל עם מלאכת היד ההון ההוא יתרבה :
{יב} תוחלת. המייחל לדבר מה והיא נמשכת ומתאחרת לבוא היא לו לכאב לב וכאשר באה התאוה היא לו לעץ המגדל חיים וירופא מכאב הלב :
{יג} בז לדבר. המבזה מה ממצות ה' הוא חובל בעצמו אבל הירא מן המצוה ומגדל מעלתה ישולם לו שכר גם בעבור זה :
{יד} מקור. הוא כמקור הנובע חיים כי תלמדו לסור מהמוקשים המביאים את המיתה והם העונות :
{טו} שכל טוב. השכל הטוב שיש לאדם הוא יתן אותו לחן בעיני כל ועכ''ז דרך הבוגדים הוא חזק מאד ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא :
{טז} כל ערום. מעשה הערום המה בדעת וכוונה מיוחדת ואם כי לא יבינו כל אבל הכסיל פורש אולתו למען יכירו הכל כי אולת הוא :
{יז} מלאך רשע. שליח רשע המשנה מדברי משלחו לרעה הוא בעצמו יפול בהרעה ההיא אבל ציר מאנשי אמונים ירפא עוד את דבר השליחות אם יראה בדבר חולשה מצד מה ירפאנה במתק הלשון :
{יח} ריש. עניות ובזיון מעותדים לבוא על המבטל המוסר אבל השומר בלבו דברי התוכחות יכובד מן הבריות :
{יט} תאוה נהיה. כאשר נשברה תאות האדם בענייני הגוף אז תערב לנפש המשכלת כי אז תשכיל אבל הרשעים דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה :
{כ} יחכם. כי ילמד מהם :
ורועה. המחבר עצמו לכסילים להיות לו לרעים ישובר וירוצץ עמהם כי ילמוד מהם וגמולו ישיב לו :
{כא} תרדף רעה. הרעה שעושים החטאים היא תרדף אותם עד השמדם כי תקטרג עליהם. ואת צדיקים. הזכות שעם הצדיקים הוא ישלם להם שכר טוב כי יליץ טובה עליהם :
{כב} טוב. איש טוב :
ינחיל. נחלתו אף לבני בניו אבל עושר החוטא הוא צפון לצדיק ואפילו לבניו לא ינחיל :
{כג} רב אוכל. הרבה מאכל בא לעולם ע''י חרישת העניים החורשים בשדה תבואה והנה העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום וכ''כ יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מות כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו ונתפס הוא בעון אחר :
{כד} חושך. המונע מבנו שבט מוסר הנה לשנאה תחשב כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעונו :
ואוהבו. האוהב את בנו מייסרו בעת השחר ר''ל בילדותו עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ :
{כה} לשובע. אינו חפץ במעדנים ורקב דבר המשביע את הנפש אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים ותמיד בטנו חסרה כי רווחא לבסימא שכיחא ויוכל עוד למלאותה :
משלי פרק-יד
{א} חכמות נשים. כל אחת מהחכמות שבנשים בנתה ביתה ר''ל מעמדת ביתה על בסיסה. תהרסנו. מהרסת ביתה בידיה :
{ב} הולך בישרו. ההולך בדרך ישר הוא ירא את ה' והמסיר דרכיו מן היושר יבזה את ההולך בישרו כי מחשיבו לכסיל :
{ג} חוטר גאוה. גאוה זקופה כמקל :
תשמורם. מלדבר גאות :
{ד} באין אלפים. בהעדר הבקר יהיה אוצר התבואה ברור ונקי ר''ל במקום שאין ת''ח אין הוראה מצויה :
ורב. הרבה תבואות באה ע''י כח השור כי יחרוש בשדה ר''ל המקבל עליו עול תורה כשור לעול ימצא על ידו תורה הרבה :
{ה} עד אמונים. העד אשר יתמיד לדבר אמונות בודאי לא יכזב לדבר העדות אבל הרגיל לדבר כזבים ועם המה בדברים של מה בכך מ''מ הואיל ורגיל בכך יעיד ג''כ שקר ויש לחקור הרבה בדבריו :
{ו} ואין. לא ימצא בלבו חכמה כי השמן לבו אבל לנבון נקל למצוא דעת כי הורגל בה :
{ז} לך מנגד. לך ממרחק לכסיל :
ובל ידעת. אז בל תדע שפתי דעת כאומר או הרחק ממנו או סופך להיות כמוהו :
{ח} חכמת ערום. יסוד חכמת הערום הוא להבין דרכו לבל יעשה כפי ההזדמן ויסוד אולת הכסילים היא עשות המרמה שחשבו כי לא יעשו גם המה כפי ההזדמן :
{ט} יליץ אשם. האשם שמביא היא תליץ עליו להתכפר על מעלו אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן :
{י} לב יודע. לבו של האדם הוא יודע ומרגיש במרירות נפשו בעמל התורה ואין זולתו מרגיש בצערו של זה לכך בשמחתו בעל קבול השכר לא יתערב זר לחלוק בו כי לבדו יקבל שכרו משלם :
{יא} בית. ר''ל עם שהוא בנין חזק כדרך הבית :
ואוהל. עם שהוא עראי כדרך האוהל מ''מ יפריח ויעלה מעלה מעלה :
{יב} ישר לפני איש. נראה בעיניו כי ישר הוא :
ואחריתה. אבל סוף הדבר הוא מדרכי מות :
{יג} גם בשחוק. אפילו בעבור רבוי השחוק עם כי לא עבר בזה על מצות ה' מ''מ יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה :
ואחריתה. ר''ל א''כ סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה :
{יד} סוג לב. הלב הנסוג מה' ישבע מדרכיו כי גמולו כמפעלו :
ומעליו. בעת יקבל הגמול יהיה איש טוב נפרד מעליו לבל יהיה נלקה עמו :
{טו} לכל דבר. לדברי לשון הרע הנאמר לו :
לאשורו. לדרכו האמיתי ר''ל לאמיתת הענין :
{טז} חכם ירא. החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו אבל הכסיל מתמלא עברה להתקצף על כל ובוטח בעצמו שלא יאונה לו רעה ולא כן הוא וקצר בדבר המובן מעצמו :
{יז} קצר אפים. מי שאינו מאריך אפו וממהר לכעוס היא לו לאולת :
ואיש מזמות. הנמשך אחר מחשבות לבו לבל יפלס דבר הטובה היא אם רעה יהיה שנוא לכל לשמים ולבריות :
{יח} נחלו. ר''ל אוחזים באולתם כאד' בנחלתו :
יכתירו. אוחזים בדעת ועושים אותם כתר לראשם ויתפארו בם :
{יט} שחו. בסוף הדבר יהיו הרעים כפופים ונכנעים לפני הטובים והרשעים יסבבו על שערי בית צדיק לשאול לחם :
{כ} גם לרעהו. לעני כמותו עם כי הדרך להיות אוהבים בשוים בדבר מהדברים.
רבים . בין עניים בין עשירים :
{כא} בז לרעהו. המבזה לרעהו הוא חוטא :
ומחונן. המראה לענוים חנינה ואהבה אשרי לו :
{כב} הלא יתעו. החושבים רע הלא תועים הם בדעתם כי חשבו על הזולת ובאמת עליהם תשוב אבל החושבים טוב הוא חסד ואמת כי בעבור מחשבתם הטובה ימשך עליהם חסד ויאומת מחשבתם על מי אשר חשבו הטוב עליו :
{כג} בכל עצב. בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון וריוח מה אבל דבר שפתים העמל בו הוא אך למחסור כי ברוב דברים לא יחדל פשע :
{כד} עשרם. אם מצאו עושר מעטרת אותם כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות :
אולת וגו'. ר''ל במעשה אולתם יוכר האולת הטמונה בלבם כי בעבור היות כל מעשיהם אולת נראה מזה כי יש עוד הרבה אולת תקועה בלבם ויגולה בעת ההזדמן :
{כה} מציל וגו'. עד אמת הוא מציל נפשות כי אם יעיד להרוג הרוצח אז יציל מידו נפשות בני אדם ואם יעיד לפטרו אז יציל נפש הנדון :
ויפיח. המדבר כזבים מציל בכזביו את איש מרמה כי מסייע לו בעדותו :
{כו} ביראת ה'. הליכות האדם ביראת ה' היא לו מבטח עוז וגם לבניו יהיה מחסה לחסות בצל זכותו :
{כז} מקור. יראת ה' הוא מקור הנובע חיים כי היראה תזהירו לסור ממוקשי מות הם עונות ופשעים :
{כח} ברב עם הדרת מלך. הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר אתו :
ובאפס. וכשאין עמו עם רב אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו והוא למשל לומר הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה ואם מועטים המה אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום :
{כט} ארך אפים. מי שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה כי ע''י הכעס החכמה מסתלקת ובוחר הוא א''כ באולת יותר מן החכמה :
{ל} חיי בשרים. מי שיש לו לב רפוי ואינו מקשה לבו לנטור קנאה הוא לו לחיי בשרים כי לא ידאג איך ובמה ינקום נקם אבל המקשה לבו ונוטר קנאה הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה :
{לא} חרף עושהו. כי בעבור חולשתו עושקו וחושב הוא שאין ביד המקום שעשהו להצילו מיד עושקו אבל החונן את האביון הוא מכבד את המקום שעשהו :
{לב} ברעתו. בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה יחשב לצדיק או בעבור הרעה שעשה נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת כי עבירה גוררת עבירה אבל הצדיק כאשר היצר הרע יסיתו בעבור עבירה יחסה עצמו למאן הסתתו בהזכיר לו יום המיתה וכאשר אמרו רז''ל :
{לג} תנוח. תמצא מנוחה ולא יודיענה למי שאינו ראוי לה :
ובקרב. מעט החכמה אשר היא בקרב הכסילים תודע לכל כי מכריזה ברבים איסתרא בלגינא קיש קיש קריא :
{לד} תרומם גוי. המה יתרוממו בעבור הצדקה :
{לה} רצון מלך. בנקל יתרצה המלך לעבד משכיל כי אף אם יכעוס עליו יתרצה לו בעבור רוב שכלו אבל על עבד הנמצא בו כל דבר בושה לפי רוב הסכלות עברתו עליו שמורה נצח :
משלי פרק-טו
{א} מענה. רך. הכועס על מי והוא משיב לו מענה רך בזה משיב חמתו מעליו אבל אם ישיב דבר המתעב תעלה את האף להתגבר יותר :
{ב} תיטיב דעת. תתקן את הדעת כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות אבל פי כסילים אף דברי אולת ירבו באמרים כמעיין הנובע :
{ג} בכל מקום. אף אם יסיתו במסתרים מ''מ צופות עיני ה' לראות מעשה הרעים והטובים ולא נכחד ממנו :
{ד} מרפא לשון. מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות היא לו לעץ המגדל חיים אבל המעקם בלשונו לדבר קשות בא שבר ברצונו כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו :
{ה} ינאץ. ימאס את המוסר וממאן לקבלו :
ושומר. השומר בלבו את החכמה יתחכם בסופו :
{ו} חוסן רב. מחוזק הוא מאד ולא יחרב :
ובתבואות. בעת בוא בו הרשע נשחת הבית ההוא :
{ז} יזרו דעת. המה מפזרים את הדעת ללמד לכל :
לא כן. ר''ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד :
{ח} תועבת ה'. כשעדיין לא שבו מרשעים ולא התפללו על המחילה :
ותפלת ישרים. השואלים מחילה בעת הבאת הזבח התפלה ההיא היא לרצון לה' :
{ט} דרך רשע. ההולך לעשות רשע ועם שלא עשאה :
ומרדף. הרודף לעשות צדקה אף אם נאנס ולא עשאה מ''מ יאהב לה' :
{י} מוסר רע. יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכונה והראוי :
{יא} שאול. הקבר והגיהנם המה נגד ה' ויודע כל אשר בהם ומכ''ש שיודע הוא כל מחשבות לבות בני אדם :
{יב} לא יאהב. בעבור שלא יאהב בתוכחה לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו :
{יג} לב שמח. שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו :
{יד} יבקש דעת. יחזר אחר הדעת ללמדה :
ירעה. יעשה את האולת לריע וחבר להיות רגיל עמה :
{טו} כל ימי עני רעים. עם כי מצוי לו די מחסורו כי יתקנא בעשירי העם ורעה עינו בשלהם אבל מי שיש לו לב טוב לבל ירע עינו בזולתו ישמח בחלקו וימיו נדמים לו תמיד כימי משתה ושמחה :
{טז} טוב מעט. יותר טוב מעט הון הבא ביראת ה' וביושר :
מאוצר רב. ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו :
{יז} ארוחת. סעודה של ירק במקום שאוהבין אותו טובה יותר מסעודת שור הפטם על האבוס ובמקום ששונאין אותו :
{יח} איש חמה. מי שדרכו לכעוס יגרה מריבה עם בני אדם אבל המאריך אף ואינו ממהר לכעוס ישקיט בזה את המריבה :
{יט} דרך עצל. במקום אשר ידרוך העצל ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת כי לגודל העצלות ימצא מניעות לכל מעשיו אבל אורח ישרים הוא להם דרך סלולה וכבושה כי ימצא צדדים לבטל המניעות :
{כ} ישמח אב. בראותו אותו במושב החכמים :
בוזה אמו. כי דרך נשים לגעגע על בניהן ולמנוע מהם שבט מוסר והבריות מבזין אותם לומר ארור שזה גדל :
{כא} אולת. כאשר יעשה חסר לב אולת יחשב בעיניו לשמחה :
ואיש תבונה. ישמח כאשר ילך בדרך הישר :
{כב} הפר. מחשבות האדם יופר ויבוטל כשלא יועץ עצמו עם יועצים להמתיק סוד אבל ע''י הרבה יועצים תקום המחשבה :
{כג} שמחה. כל איש ישמח באמרי פיו כי יומתק לו עצת נפשו אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב ור''ל אף אם לא יהיה עצת נפשו בהשכל ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו מ''מ אין כל העתים שוות ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר לא עת עתה לעשות כזאת :
{כד} אורח. שמורה אורח חיים לנפש המשכיל ללכת למעלה אז תשוב אל אלהים למען תסיר הנפש מלרדת אז אל שאול מטה והוא הגיהנם אבל תשוב אל מקורה אשר חוצבה ממנו :
{כה} ויצב. במקומו יעמיד גבול אלמנה אם כי תשש כוחה וחלפה עזרתה :
{כו} מחשבות רע. המדבר רכות ומחשבותיו לרעה :
וטהורים. ראוים אמרי נועם להיות טהורים מבלי תערובות מחשבה רעה :
{כז} עוכר וגו'. הבוצע בצע להרבות לו ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה אבל השונא אף מתנות כי ישען בה' אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת :
{כח} יהגה. טרם יענה יחשוב בלבו מה יענה וע''כ דבריו מעטים אבל פי רשעים ירבה לדבר רעות כמעיין הנובע כי ידבר כל העולה על רוחו ואינו חושש :
{כט} רחוק וגו'. מלשמוע את תפלתם :
{ל} מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות :
שמועה טובה. בדבר חדושי התורה :
{לא} אוזן שומעת. אוזן אשר תשמע התוכחה המביאה חיים סופה תהיה כרוך אחר החכמה ותלין בקרב חכמים לשמוע דבר חכמה :
{לב} פורע. המבטל את המוסר הוא מואס נפשו כי מה ראה שאינו חושש בתקנתה :
קונה לב. יקנה בזה לב חדש ומשכיל :
{לג} מוסר חכמה. היראה תחשב למוסר להאזין חכמה וא''כ היראה היא סבה לחכמה וקודמת לה וכן לפני כבוד על כרחך היה הענוה כי הענוה היא סבה להביא את הכבוד א''כ היא לפניו :
משלי פרק-טז
{א} לאדם. ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות אבל מה' בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם :
{ב} זך בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו :
ותוכן. ה' הוא בתוך רוחו של כל אדם ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא :
{ג} גול. סבב מעשיך אל ה' להיות מביא לעבודתו ואז יכונו ויתבססו מחשבותיך :
{ד} כל. הכל ברא ה' למען קלוסו וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו ואם כן גם זה הוא למענהו :
{ה} יד ליד. מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה ממנה כי לא תשוב ריקם :
{ו} בחסד. בעבור החסד והאמת אשר יעשה האדם יכופר העון ובלבד כשהוא סר מרע בעבור יראת ה' לא מיראת הבריות :
{ז} ברצות. כאשר ירצה ה' דרכי האיש בהיותם ישרים אז גם אויביו ישלים עמו ומכל שכן שלא יתעוררו עליו אויבים חדשים :
{ח} טוב. יותר טוב הון מעט הבא בצדק וביושר מהרבה תבואות הנאספים בלא משפט כי אם בגזל ובעושק :
{ט} יחשב דרכו. באיזה דרך יהלך :
יכין. מכין פסיעותיו ללכת במקום שירצה :
{י} קסם. אמרי המלך ברורים כאלו היה קסם על שפתיו כי אין דבר נכחד מאת המלך לפי שכל האנשים יחזרו למצוא חן בעיניו ולזה ימצא בכל דבר מי מגלה אוזן המלך לזה לא ימעול פיו במשפטו לעות הדין מחמת טעות ושגגה :
{יא} פלס. הנה יש ביד ה' פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס הם אבני המשקל הנתונים באמתחת ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל וכן ישקול המקום תשלומין לכ''א לפי הגמול :
{יב} תועבת. דבר תעוב הוא למלכים לעשות רשע כי בעבור מעשה הצדק יכון כסאו ולזה יתעב הרשע להעמיד הכסא על כנו :
{יג} שפתי צדק. אמרי צדק :
יאהב. אל המלכים :
{יד} מלאכי מות. החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות :
יכפרנה. יעביר את החמה במתק אמרי פיו :
{טו} באור. כשהמלך מאיר פניו למי ומראה פנים צהובות ושוחקות היא לו לחיים כי הרבה טובה ביד המלך :
ורצונו. רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות :
{טז} מה טוב. מה מאוד הוא טוב יותר מחרוץ והוא מין זהב טוב :
וקנות בינה. קנין הבינה :
{יז} מסלת. דרך הישרים הוא לסור מרע כי יתבוננו בדרכם שלא יבואו לידי נדנוד עון והרוצה לשמור נפשו ישמור דרכו לבלי לכת כפי ההזדמן :
{יח} לפני שבר. טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב כי בזה יכפל הצער :
גובה רוח. על רוב הטובה הבאה לו טרם הכשלון וכפל הדבר במ''ש :
{יט} טוב. יותר טוב להיות שפל רוח להתחבר עם הענוים אף אם מעט ירויח עמהם מלהיות מחלק שלל רב מאשר ירויח עם הגאים כי פן ילמד ממעשיהם :
{כ} משכיל. המתבונן וצופה לסוף הדבר ימצא טוב כי יצליח ואם אחר כל ההתבוננות יבטח בה' אשרי לו :
{כא} לחכם לב. למי שלמד חכמה מרבו סופו יקרא נבון כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר :
ומתק. הממתיק אמרים לזולת למען יערב לו להיות מקובל על הלב הנה יועיל גם לעצמו כי בזה יוסיף ללמוד להבין תוכיות הדבר :
{כב} שכל. השכל הוא לבעליו כמעין הנובע חיים כי בעבורו בא לו חיים :
ומוסר. היסורים הבאים על האוילים הם בעבור אולתם :
{כג} ישכיל פיהו. ילמד את פיו להמתיק אמרים וכאשר יהיו שגורים על שפתיו יוסיף עוד למוד להבין תוכיות הדבר א''כ באה ההשכלה מן הלב אל הפה וחוזרות לבוא מן הפה אל הלב עד אין תכלית :
{כד} צוף דבש. הממתיק אמרים בנעימות רב המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך :
{כה} לפני איש. לפי ראות עיניו :
ואחריתה. אחרית הדרך ההוא הולך אל דרכי מות :
{כו} עמלה לו. טורח המלאכה יעמוד לו לצורכו כאשר פיו יכוף אותו לתבוע המאכל אז יהיה לו למלא שאלתו :
{כז} כורה רעה. דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאלו על שפתיו אש שורפת :
{כח} איש תהפוכות. המהפך אמרים ממה שנאמרו הוא מגרה מריבה בין הבריות.
ונרגן . המתלונן אחר מעשה בני אדם מפריד מן האנשים את השר אשר עליהם כי מורדים בו וגם הוא נהפך להם לאויב :
{כט} יפתה רעהו. לאחוז גם הוא בדרכי חמס ומוליכו בדרך לא טוב למצוא חבר לעצמו :
{ל} עוצה. הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים) :
קורץ. המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע :
כלה רעה. הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה כי רמזה ועשה מעשה :
{לא} עטרת וגו'. ההולך בדרך צדקה תמצא בו עטרת תפארת שיבה כי ירבה ימים בגדולה ותפארת :
{לב} מגבור. כי הגבור לא יתגבר כ''א במעשה הגבורה והמאריך אף יתגבר על כל בשב ואל תעשה :
מושל ברוחו. מי שבידו לכבוש כעסו הוא טוב מגבור הלוכד עיר מבצר וכפל הדבר במ''ש :
{לג} בחיק. דרך מטילי הגורל להניח פתקין בחיק או לזולתו במקום נסתר ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי ואמר בזה אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק עד לא הוציאום כבר נגזר משפט הדבר מה' וזכה כל א' בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל :
משלי פרק-יז
{א} טוב. יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה :
{ב} בבן מביש. בבן האדון אשר הוא מלא מדברי בושה :
יחלוק נחלה. העבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים כאלו היה אחד מהם :
{ג} מצרף. הכסף והזהב כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים יקח ממנו במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי ובזה יבחן הכל אבל לבות בני אדם יבחנם ה' הטובה היא אם רעה :
{ד} מרע. איש רע מקשיב לשמוע דבר און ושקר וכן בהפוך כי איש שקרן מאזין לשמוע לשון הוות לשבור בני אדם ולהרע להם ור''ל אהובים המה זה לזה ולא יתפרדו :
{ה} חרף עושהו. כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני ולא ה' פעל כל זאת :
שמח לאיד. השמח על תקלת חבירו לא ינקה מן התקלה ההיא כי תבוא גם עליו :
{ו} בני בנים. אף בני הבנים ישימום עטרה לראשו להתפאר בהם אם הגונים הם אבל הבנים אין דרכם כ''א להתפאר באבותם כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם ולזה עיקר התפארם באביהם :
{ז} לא נאוה. לא נאה בעיני הנבל דברי מעלה ויתרון ולא יחפוץ בהם וכ''ש שלא נאה שפת שקר בעיני מי שנדבה לבו בחכמה כי יותר ימאס החכם בשקר משימאס הנבל בדברי מעלה :
{ח} אבן חן וגו'. השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן :
{ט} מכסה. אם יחטא איש לאיש והוא מכסה על פשעיו ולא יזכירם הנה בזה מבקש אהבה ר''ל היא סיבה להיות מתאהב על הבריות :
ושונה בדבר. המספר הפשע ושונה בה לספרה שנית לבל ישכחנה מפריד מעצמו אלופו של עולם כי יעבור על לא תטור :
{י} תחת. גערת המוכיח היא מטלת אימה בלב המבין יותר ממה שיחרד הכסיל אם יוכה מאה מכות :
{יא} אך מרי. מי שכל דבריו אך למרות בה' הוא מבקש רעה לעצמו בעה''ז :
ומלאך אכזרי ישולח בו. לדונו אחרי מותו :
{יב} פגוש. מוטב לפגוש באיש דוב שכול מבניו אשר דרכו להרוג אשר יפגוש בעבור מרירת הלב ועכ''ז יותר טוב שיפגוש הוא בו משיפגוש בו איש כסיל בעת ידבר אולתו להסית לעבירה :
{יג} תחת טובה. במקום הטובה לו :
לא תמוש וגו'. כי לא ימצא מי משתדל להצילו מהרעה הואיל ואינו משלם כמו הגמול :
{יד} פוטר מים וגו'. תחלת המריבה היא כפותח חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרך בו והחור הולך ומתרחב כי כן דרך המדון שהולך וגדל :
ולפני. עד לא נתגלה המדון לבני אדם נטוש את הריב כי אחר שתתגלה ימצאו מחרחרים ולא במהרה תשקט :
{טו} מצדיק וגו'. ואף רק בדברים כי מהראוי לגנות מעשה הרשע ולשבח מעשה הצדיק :
{טז} למה זה. ר''ל הכסיל המוליך מחיר כסף למורים לקנות חכמה למה לו זה המחיר ומה הועיל בה ואם לקנות חכמה לעצמו הלא אין לו לב משיג דברים מושכלים :
{יז} אוהב הרע. ר''ל אהבת הרעים היא בכל עת בין ביום טובה בין בעת צרה אבל אהבת האח אינה תמידה כ''כ ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא וא''כ הרי הוא כאלו האח נולד לתועלת וצרה :
{יח} תוקע כף. דרך חסר לב לתקוע כף בערבות ממון לפני רעהו ר''ל בשביל רעהו :
{יט} אוהב. מי שאוהב לפשוע בחבירו הלא יאהב מצה כי יעשה מריבה עמו :
ומגביה. המרים קול פתחי פיו כדרך גסי הרוח הוא מבקש שבר כי מעותדת לבוא עליו בעבור הגאוה :
{כ} עקש לב. המחשב עקשות :
ונהפך בלשונו. המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת :
{כא} לתוגה לו. ילד דבר להיות לו לתוגה :
{כב} ייטיב גהה. השמחה תיטיב לגוף כדבר רפואה ושברון רוח תייבש מוח העצמות :
{כג} שוחד וגו'. הרשע יקח שוחד מחיק הנותן בסתר רב למען הטות ארחות משפט לזכותו בדין :
{כד} את פני. החכמה מצויה לפני המבין כי ילמד מכל אדם אבל הכסיל ישוטטו עיניו בקצה הארץ כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו כ''א מהחכמים היושבים ממרחק :
{כה} כעס. בן כסיל הוא מכעיס לאביו וממרר לאמו אשר ילדתו :
{כו} גם ענוש וגו'. ר''ל מי שהוא לא טוב ימאס כ''כ בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר כי בעיניו לרע תחשב :
{כז} חושך אמריו. המונע דברים בטלים הוא יודע דעת :
יקר. מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב וימעט בהם הוא איש תבונה וכפל הדבר במ''ש :
{כח} גם אויל מחריש. מי שיוכל להשתיק גם את האויל שלא יוסיף לדבר אולתו המחריש הזה לחכם יחשב כי דבר גדול עשה :
אוטם. הסותם שפתי האויל ר''ל המחדיל אותו ממאמריו יקרא נבון וכפל הדבר במ''ש :
משלי פרק-יח
{א} לתאוה וגו'. ת''ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם :
{ב} בתבונה. להוסיף בינה על מה שבידו :
בהתגלות. להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה :
{ג} בא גם בוז. כי דרכו לבזות בני אדם :
ועם קלון. עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו :
{ד} מים עמוקים וגו'. ר''ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע''כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה :
{ה} שאת. הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה :
{ו} יבואו בריב. לא ידבר בנחת ובשלוה כ''א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים :
{ז} מחתה לו. מביא על עצמו מחתה ושבר :
מוקש נפשו. מביאים מוקש לנפשו :
{ח} דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא''כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן :
{ט} גם מתרפה. אפי' המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה :
{י} מגדל. משען שם ה' הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם :
{יא} הון. העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות.
במשכיתו. האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ''ש :
{יב} יגבה לב. כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר.
ולפני כבוד ענוה. כי הכבוד הוא גמול הענוה א''כ הענוה תקדם לה :
{יג} בטרם ישמע. עד לא יבין דברי השואל :
היא לו. להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי :
{יד} רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף :
{טו} לב נבון. מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם :
{טז} מתן אדם. הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים שמתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים :
{יז} צדיק. הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו :
{יח} מדינים. הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה כי ע''י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד :
ובין עצומים. בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל ולא יריבו עוד מעתה :
{יט} אח נפשע. אח הנפשע מאחיו מ''מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער ארמון :
{כ} מפרי. מאמרי פיו תשבע בטנו ר''ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה :
תבואת. האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ''ש :
{כא} ביד לשון. בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד''ת יחיה ואם בלשון הרע ימות :
ואוהביה. האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע :
{כב} מצא טוב. כי היא עוזרתו בעמלו :
ויפק רצון מה'. כי מצילתו מן החטא :
{כג} תחנונים. עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ''ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות :
{כד} איש רעים. האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים :
משלי פרק-יט
{א} הולך בתומו. שאינו מרמה בפיו לאסוף הון והרי הוא בעניו :
מעקש. ממי שהוא מעקש בשפתיו לרמות בני אדם והוא הלא לכסיל יחשב כי לא יצליח בה :
{ב} גם בלא דעת. אפי' העובר עבירה בלא דעת וכונה מ''מ בודאי לא טובה נפשו כי יאונה לצדיק כל און :
ואץ. הממהר ברגלים ללכת אל המקום אשר נשאו לבו הנה לחוטא יחשב כי מהראוי להתבונן תחילה פן יבא מזה דבר פשע :
{ג} אולת. האולת שהאדם עושה היא מעקמת דרכו כי ע''י אולתו נכשל ולבו לא כן ידמה כי יזעף על ה' להרהר אחר מדותיו :
{ד} הון. העושר יוסיף לבעליו רעים רבים כי הוא אהוב לכל בין לעניים בין לעשירים אבל הדל נפרד הוא אפילו מרעהו הדל כמוהו :
{ה} לא ינקה. עם כי לא הוזם בב''ד ולא קבל ענשו לא ינקה מדין של מעלה :
לא ימלט. כי בעבור שרגיל לדבר כזב סופו להעיד שקר ולא ימלט מן העונש כאשר יוזם :
{ו} רבים. גדולי העם מחלים פני הנדיב להשיג נדבת לבו וכל הרעים יתחברו לאיש הנותן מתן :
{ז} אף כי. אם אחיו שהם עצמו ובשרו שנאוהו כ''ש שכל אחד מרעהו רחק ממנו עד כי רחקו כולם :
מרדף. אף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא לא ישמעו לו והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם :
{ח} קונה לב. לפי שהדעת הוא בלב אמר קונה לב ור''ל קונה הדעת הוא אוהב נפשו והשומר תבונה בלבו לבל ישכחה הוא סיבה למצוא טוב :
{ט} לא ינקה. אף אם לא הוזם לא ינקה מדין של מעלה :
יאבד. סופו לאבדון כי יבא לידי עדות שקר :
{י} לא נאוה וגו'. כי בהיותו מתענג בטוב יחזיק בכסילות :
אף כי. כ''ש שלא נאה שהעבד ימשול בשרים כי עוד יכריח כולם אחר רוע תכונתו אשר קנה בעבודתו :
{יא} שכל. השכל שבאדם היא מארכת אפו כי היא תייסרו שלא לצאת לריב מהר.
ותפארתו . התפארת הנאמר בו היא שיאמרו עליו שהוא עובר ומוחל למי שפשע נגדו :
{יב} נהם וגו'. כעס המלך יחריד כנהמת כפיר אריות ורצון המלך היא טובה כטל היורד על העשב כי ביד המלך להשפיל או לרומם :
{יג} הוות. בן כסיל יסבב הוות לאביו :
ודלף. כמו טפות המטר הדולף לתוך הבית אשר יטריד את בני הבית ללכת ממנו כן מריבות האשה יטריד את בעלה להתרחק ממנה :
{יד} נחלת. ינחל האדם מאבותיו :
ומה' וגו'. כי אין הדבר תלוי ביד אבותיו :
{טו} עצלה. העצלות תפיל על בעליה שינה עמוקה כדרך היושב בטל :
ונפש רמיה. המתאוה להיות נזון מן המרמה ולא ממעשה ידיו סופה תרעב כי לא בכל עת יוכל לרמות :
{טז} בוזה דרכיו. המבזה את הדרכים הראוים אליו ימות בלא עתו :
{יז} מלוה וגו'. החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה' והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלואה :
{יח} כי יש תקוה. ר''ל אל תסיר ידך מלייסרו אף אם תראה שאין בה תועלת כי יש תקוה אולי ברבות המסור יועיל :
ואל המיתו וגו'. אבל לא תפנה נפשך להמיתו על רוע מעשיו :
{יט} גדל חמה. מי שהוא גדל חמה ישא עונש על חמתו כי בודאי יעשה רע על מי אשר יכעס כי אם תציל אותו מידו הנה עוד תוסיף חמתו כי כן דרך גדלי החמה ואם תעמוד מנגד יעשה מעשהו ומעותד הוא אל העונש :
{כ} למען תחכם באחריתך. אם חכמת בראשית ימיך :
{כא} רבות. לפעמים יחשוב האדם מחשבות רבות שונות זו מזו ואין אחד בהם מתקיים אך הדבר אשר יעץ ה' היא תקום ועם לא היתה מן המחשבות שחשב הוא :
{כב} תאות. מה שהבריות יתאוו אל בן אדם הוא בעבור החסד שהבטיח להם אבל העשיר המבטיח חסד וכוזב הנה הרש טוב ממנו כי על כי לא מצאה ידו אין דרכו להבטיח ואין מביא אנשים לידי כליון עינים :
{כג} לחיים. היא סיבה לחיים ויתמיד בשביעה ולא יזכר אל הרע ר''ל לא תבוא עליו רעה :
{כד} טמן עצל. הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה סופו שגם אל פיהו לא ישיב ידיו כי לא ימצא מה לאכול ולהשיב אל פיו :
{כה} לץ תכה. כאשר תכה את המתלוצץ על החכמה עם כי לא תועיל לו הנה הפתי המחוסר הבנה יתחכם בעבור זה אבל לנבון אף דברי החכמה יועילו לו ויבין דעת יותר ממה שבידו :
{כו} משדד אב וגו'. הבן שהוא מביש ומחפיר פני אביו גורם שאביו מגרש לאמו על אשר הדריכתו בדרך הזה ובע''כ יבזבז נכסיו לתת לה כתובתה והרי הבן ההוא גוזל את אביו דמי הכתובה ומבריח את אמו ממנו :
{כז} חדל בני וגו'. לפעמים ימצא מסית לשגות מאמרי דעת בראיות כוזבות ויפתח אמריו במוסר השכל למען יאמינו בו עד כי ישוב להדיח מאמרי דעת ואמר חדל בני לשמוע המוסר של הבא להסית לשגות מאמרי דעת ולא תאמר את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל כי תהיה נלכד בפתויו :
{כח} יליץ משפט. במשפט יתקן אמריו במיטב המליצה למען יקובלו על הלב ויאמינו לו :
יבלע און. דברי האון יאמר בבליעה לבל ירגישו שעצם הכוונה על דבר האון ההוא כי יחשבו שלפי תומו ידבר :
{כט} שפטים. משפטי יסורים :
ומהלומות. מכות המשברות נכונו לגוף הכסילים :
משלי פרק-כ
{א} לץ היין. שותה היין הוא לץ ושותה השכר יהמה ויצעק בשכרותו וכל השוגה בו ר''ל כל מי שישגה בו בדעתו לחשוב הואיל והיין מפקח הרבה א''כ בשתייתו הנה באמת לא יתחכם כי אף אם מעוטו יפה רובו קשה :
{ב} נהם. כנהמת הכפיר כן מאוים פחד המלך על מי אשר יכעס עליו והמכעיסו מחסר נפשו כי יסתכן בעצמו ועובר על ירא את ה' בני ומלך :
{ג} כבוד. הבטלה מן המריבה הוא כבוד לאיש וכל אויל יתגלה בעת המריבה כי כאשר ירבה אמרים יגולה אולתו לכל :
{ד} מחורף. מסיבת צנת החורף לא יחרוש העצל את שדהו ובעת הקציר שואל תבואה ואיננה כי לא צמחה שדהו הואיל ולא חרשה :
{ה} מים עמוקים. דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב ויקשה לזולתו להשיגה הרי היא כמים עמוקים שאי אפשר לשאוב המים התחתונים אבל איש תבונה ידלנה כי מתחלה ישאוב העליוני' ויוכל לשאוב אח''ז את התחתוני' ור''ל מתחלה יחקור הדברים המסתעפי' עד אשר יבין את העצה הטמונה בלב :
{ו} רב אדם. רוב בני אדם יכריז כל איש החסד שעושה עם הבריות ויתפאר בזה אבל מי ימצא בהם איש אמונים כי רבים ישקרו :
{ז} אשרי בניו. אשרי לבניו אחרי מותו כי יחסו בצל זכותו :
{ח} מלך. כאשר יושב ה' על כסא דין אז מפוזר ושטוח בעיניו כל רעות בני האדם אף אם עשאום בסתר :
{ט} מי יאמר. ר''ל הואיל והכל גלוי לפניו מי יוכל להכחיש ולומר הנה לבי זכה ובהירה מבלי סיג עון ואני כבר טהרתי עצמי מחטאתי כי עשיתי תשובה עליה :
{י} אבן ואבן. העושה שני אבני משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה הנה תועבת ה' גם שניהם כי גם הגדולה עשויה רק לרמות ולא לשקול בה :
{יא} גם במעלליו וגו'. ר''ל גם הנער בשנים אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצות אנשים מלומדה מ''מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת :
{יב} אוזן שומעת. ר''ל גוף אוזן וחוש השמע אשר היא שומעת וכן גוף העין וחוש הראיה אשר הוא רואה הלא ה' ברא גם שניהם הגופים והחושים וכל פעל ה' למענהו ולעבודתו :
{יג} פן תורש. כי בעת השינה תבטל מן המלאכה :
פקח. פתח עיניך למעט בסגירת עינים בשינה ואז תשבע לחם ונא' למשל על עסק התורה :
{יד} רע רע. דרך הקונה חכמת התורה מתוך צער ודוחק אשר יתרעם אז על קושי הדוחק אולם לאחר זה יתהלל בעצמו על הצער שסבל כי לפום צערא אגרא :
{טו} יש זהב. הנה יש בעולם די זהב והרבה פנינים א''כ הואיל ויש הרבה מהם אין בהם חשיבות כ''כ אבל שפתי דעת הם ככלי יקר ר''ל ככלים העשוים מאבני יקר שהחשיבות רב בהם מצד עצמם ומלאכת תבניתם והמה דברים שאינם מצויים :
{טז} לקח בגדו. לקח למשכון את בגד הערב ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניע עצמו בזה :
ובעד. נכריה. כפל הדבר לומר בין ערב עבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה :
{יז} ערב. מתוק לפי האיש מאכל גזול אבל אחרית הדבר אשר יהפך בפיו לחצץ המשברות את השינים ואינם משביעים ר''ל עוד ירזה משמן בשרו :
{יח} מחשבות בעצה. מחשבות הנעשים בעצת יועצים תכון ותתקיים ואם תלחם במי עשה מלחמה בהתחכמות רב כי בודאי גם שכנגדך הרבה מחשבות בעצה ולזה מהצורך להתחכם ביותר :
{יט} גולה סוד וגו'. לא תתערב להתחבר עם מי שטבעו לגלות הסוד ולא יוכל לעמוד על עצמו להסתיר דבר מה ולא עם מי שהולך רכיל בכוונה מיוחדת ולא עם מי שדברי שפתיו המה פתיות אשר בעבור הסכלות יגלה הסוד לתומו :
{כ} ידעך נרו. יכובה נשמתו בשחרות החושך ר''ל בבוא יום הגמול עת תאיר נשמת הצדיק ולפי שדימה את הנשמה לנר דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר :
{כא} נחלה מבוהלת. נחלה הבאה לאדם בראשית בבהלה ובחפזון ופתאום עם כי ישמחו בעליה הנה אחריתה לא תבורך כי שלטה בה עינא בישא ואין בה סימן ברכה :
{כב} אשלמה רע. למי שפשע נגדי לבל יוסיף עוד מי לפשוע בי :
קוה. אך קוה אל ה' והוא יושיע לך מיד הבאים לפשוע בך :
{כג} אבן ואבן. אבן משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה :
ומאזני. מאזנים העשוים לרמות בהם לשקול בפחות לא טוב בעיני ה' וכפל הדבר במ''ש :
{כד} מה'. מדרכי כף רגלי האדם הוא מה' אבל האדם עצמו מה יבין דרכו ר''ל לא ידע כלל כמו ונחנו מה (שמות יז) :
{כה} מוקש אדם. מכשול מוקש עבירה משחית קדושת האדם ותקנתו לבקר אחר נדרים ולזבוח לה' לבקש על נפשו :
{כו} מזרה. מלך חכם דרכו לפזר את הרשעים לבל יהיו בחבורה אחת להמתיק עצת רשע ומשיב להם גמול מדה במדה כאופן המתגלגל ושב למקומו כן ישוב הגמול אל המעשה למען יוסרו :
{כז} נר ה'. כמו שדרך האדם לחפש בחושך ע''י הנר כן חופש ה' כל מחשבות חדרי בטן ע''י נשמת האדם כי היא יודעת הכל ומעידה עליו בדין :
{כח} חסד ואמת. אשר יעשה המלך הם שומרים אותו כי בזה מרובים אוהביו ושומרים נפשו :
וסעד. בחסד שעשה תמך כסא מלכותו לעמוד על עמדו :
{כט} תפארת. כמו שכח הבחורים הוא להם לתפארת כן שיבת הזקנים היא להם להדר :
{ל} חבורות פצע. החבורות ופצעים הם המזככים באיש רע להעביר ממנו עכירת העון כי באלה יקבל הגמול ותלך העון :
ומכות. גם מכות בחדרי בטן יזככו העון :
משלי פרק-כא
{א} פלגי מים. כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע''י חפירות חריצים כן לב המלך ביד ה' להטותו אל כל אשר יחפוץ :
{ב} ישר בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו :
ותוכן. ה' הוא בתוך לבו ויודע הוא אם ישר דרכו או לא :
{ג} עשה. עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה' מהבאת זבח :
{ד} רום עינים. דרך גסי הרוח להרים עיניהם כלפי מעלה לא כענוים המשפילים עיניהם למטה לארץ :
ורחב לב. ענין בקשות תענוגים הרבה והתאוה להם :
נר רשעים. הדברים האלה הלא המה מחשבות הרשעים ויחשבו לחטאת :
{ה} למותר. אין בהם דבר בטל אך להביא יתרון מה :
וכל אץ. הממהר במעשיו אין בהם דבר ריוח אך להביא עוד חסרון מה :
{ו} פועל. המאסף אוצרות ע''י לשון שקר המה הבל נדף כי לא יתקיימו בידו ויבקשו עוד את המות כי המה סיבה למות על ידם :
{ז} שוד. הגזל עצמו יביא עליהם פחד כי מאנו לעשות משפט להשיב הגזל לבעליו :
{ח} הפכפך. המתהפך במעשיו פעם כך ופעם בהפך הנה פעם דרך איש לו ופעם הוא זר מן הדרך אבל האיש הזך פעלו ישר בכל עת מבלי השתנות :
{ט} על פנת גג. מבלי מחסה מזרם וממטר ויחידי מבלי חבורות אנשים :
מאשת. מלשבת עם אשת מדינים אף בבית חבורת אנשים :
{י} אותה רע. אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים אבל יודע הוא ברעתם ונפשו חשקה לה ולזה לא יוחן בעיניו רעהו רשע כמותו כ''א חשבה לטובה א''כ מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק :
{יא} בענש. בעת בוא עונש על הלץ אם לא יועיל לעצמו מועיל הוא לפתי המשולל הבנה כי יתחכם על כי יפחד לנפשו :
ובהשכיל. אבל לחכם אף בלמדו דברי השכל הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו :
{יב} משכיל צדיק. כאשר הצדיק עומד בבית רשע הצדיק הזה מצליח ביתו של הרשע כי נתברך בגללו והיא סיבה לסלק את הרשעים לעשות רע כי יחשוב בעבורו נתברך ביתו ומעשיו טובים בעיני ה' :
{יג} אוטם. הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו :
{יד} מתן. הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו הנה המתן הזה יכסה את האף ולא יהיה נראה עוד :
ושוחד בחק. הנותן שוחד בחיק ר''ל בהסתר אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה וכפל הדבר במ''ש :
{טו} שמחה. הצדיק ישמח בעת יעשה משפט ועשיית המחתה היא שמחה לפועלי און :
{טז} מדרך השכל. מדרך התורה :
בקהל. ר''ל אחר המיתה כשיהיה בקהל המתים אז ינוח ולא יתעה עוד אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר :
{יז} איש מחסור וגו'. האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור ר''ל חסר מכל טובה :
אוהב יין וכו'. כפל הדבר במ''ש :
{יח} כופר. אם נגזר מיתה על הצדיק ובטלה הגזירה אין מדת הדין מתפייס עד כי יותן רשע לפדיון נפשו :
ותחת וגו'. כפל הדבר במ''ש :
{יט} בארץ מדבר. במקום שאין אנשים :
מאשת. מלשבת במקום מיושב עם אשת מדינים והתמדת כעס :
{כ} אוצר וגו'. דרך החכם לאצור באוצרו דברים נחמדים ושמן טוב להתקיים לעת הצורך אבל הכסיל שבבני אדם בעודו בכפו עד לא הניחו מידו יבלענו ולא יחוש אם לא ימצא לעת הצורך :
{כא} רודף. הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות ימצא גם הוא מה' חיים וצדקה וכבוד :
{כב} עיר גבורים. בא לשבח החכמה מהגבורה ואמר הנה החכם עלה לעיר גבורים ונצחם והוריד חוזק בטחונם אשר התחזקו במבצר העיר :
{כג} שומר פיו. מלהרבות בדברים :
שומר וגו'. כל אחד ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע וחוטא נפשו :
{כד} זד יהיר. איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם אבל העושה רע בעבור הגאוה הנה שמו איש זדון :
{כה} תאות. התאוה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה ומה א''כ יאכל והרי הוא מת ברעב :
{כו} כל היום. העצל הזה יתאוה בכל עת למלאות נפשו הריקה והצדיק יתן לו מהונו ויחזור ויתן ולא ימנע הנתינה ממנו עם כי פשע בנפשו :
{כז} זבח רשעים. אשר עודם ברשעתם בעת יזבחו הקרבן כי לא שבו לה' הנה הקרבן הוא תועבה :
אף כי. וכ''ש שתועבה היא כאשר יביאנו במחשבה רעה לרמות את הבריות להחשיבו לצדיק וזובח לאלהים :
{כח} יאבד. אף אם לא יוזם בב''ד ולא קבל העונש מ''מ יאבד בידי שמים :
ואיש שומע. ר''ל ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם בחשבו כי אמת הוא :
{כט} העז. הרשע מראה עזותו בעת כעסו ולא יתבונן במעשיו אבל הישר יבין דרכו בכל עת אף בזמן הכעס :
{ל} אין חכמה. לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום :
{לא} סוס. עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו מ''מ ביד ה' היא התשועה ואם לא יהיה נושע מעמו שקר הסוס לתשועה :
משלי פרק-כב
{א} נבחר. שם טוב נבחר מעושר רב וחן טוב נבחר מכסף וזהב :
{ב} עשיר. מוסב למעלה לומר לזה נבחר שם וחן מעושר כי העושר לא ישובח והעוני לא יגונה כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם בזה העושר ובזה העוני כפי הגזרה הגזר כי ה' עושה כל אלה ולא בעבור רוב החכמה העשיר העשיר אבל השם והחן באה בבחירת האדם עצמו :
{ג} ראה רעה. הערום רואה הרעה המעותדת לבא ונסתר ממנה ר''ל שומר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיג אותם העונש וההפסד :
{ד} עקב. סוף הענוה היא יראת ה' ר''ל הענוה תסבב היראה כי כשיכיר בשפלות עצמו יגדיל רוממות המקום ותבוא בלבו יראת הרוממות וימצא עושר וכבוד וחיים :
{ה} צנים פחים. קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר''ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו :
{ו} חנוך. התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו אם מעט ואם הרבה וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא :
{ז} עשיר. העשיר בדעת ימשול בעניי הדעת וכן עבד לוה לאיש מלוה ר''ל כמו שהלוה הוא מוכנע להמלוה על כי לוה לו די מחסורו כן ימשול החכם בעניי הדעת על כי יספיק להם משאלותם בדבר החכמה :
{ח} זורע. כמו הזורע דבר מה הנה יקצור המין שזרע כן הגמול לפי המעשה :
ושבט עברתו. שבט חמתו שהיה מכה ורודה בה הנה יכלה ר''ל יפסיד היכולת :
{ט} טוב עין. הנותן לעני בעין יפה יבורך מה' כי הלא נתן מלחמו לדל ואם עוד יבורך בנכסיו ישפיע עוד יותר ולא ירע לבבו בתתו לו :
{י} גרש לץ. גרש ממך את הלץ ויצא המריבה כי דרך הלץ לחרחר ריב :
וישבות. אז יבוטל דין וקלון כי כשיהיה ריב יגשו למשפט ויריבו לבזות זה את זה וכשאין מחרחר ישבות הכל :
{יא} אוהב. מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג און ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר הנה המלך מכבדו כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה :
{יב} עיני ה'. המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת ויעוות לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת לא יוכל להם :
{יג} אמר עצל. בעבור העצלות לא יצא מפתח ביתו לעשות מלאכתו ויבדה מלבו לאמר הלא הארי בחוץ ויטרוף נפשי ובתוך הרחובות אהיה נרצח מן הלסטים המצויים שם :
{יד} שוחה. כחפירה עמוקה אשר הנופל בה קשה לו לעלות כן הוא הנלכד בפתוי פי זרות היא המינות אשר יקשה מאוד לפרוש ממנה :
זעום ה'. מי שה' זעם עליו וחפץ במיתתו הוא נכשל בה כי לא יאיר עיניו בתחלת הפתוי להבין סכלות הדבר וכזביו :
{טו} אולת קשורה. דבוק הוא במעשה האולת כאלו קשורה בלבו אבל שבט המייסר ירחיק ממנו את האולת :
{טז} עושק דל. דבר בהווה על כי אין העשיר מניח לגזול הימנו כי חזקה ידו.
להרבות לו. בחושבו שבזה יתרבה הונו :
נותן לעשיר. וכן הנותן מתן לעשיר :
אך למחסור. בשתי אלה לא יבוא יתרון כי אם חסרון בעשרו כי הגזל יאבד עוד את שלו ובתת מתן לעשיר בעצמו מחסר עשרו והמקום לא ימלא החסרון כי לא עשה מצות ה' במתן ההוא :
{יז} ולבך. ר''ל לא שמיעת האוזן בלבד כי גם לבך שים לדעת התורה להבינה ולזכרה :
{יח} כי נעים. נעים תהיה כאשר תשמרם בלבך הנתון בבטן וכאשר כל דברי התורה יחדיו יהיו נכונים על שפתיך מבלי שגיאה ובלבול ולזה שים לבך להם כי השומע מבלי הבנת הלב לא יוכל להוציא דבר מבלי שגיאה ואף מהר ישכחם :
{יט} הודעתיך היום. בהדברים האלה הודעתיך עתה להיות מבטחך בה' ופנה מכל עסקך להעמיק בדברי חכמים בכל לב :
אף אתה. ר''ל עם שאתה רק לומד לעצמך ואינך גדול כהמלמד לאחרים מ''מ אף אתה בטח בה' כי יש תקוה גם לך :
{כ} הלא כתבתי. ר''ל ופן תאמר איך אבטח בה' לפנות לבבי מכל עסקי להעמיק בדברי מלמדי שמא שוגים גם המה בדברי התורה ואין מקום לבטוח בה' ולקבל שכר ולז''א הלא כתבתי לך בספר התורה דברים חשובים ונכבדים אמורים במועצות ודעת :
{כא} להודיעך. ר''ל דברי התורה ההיא עשויה המה להודיעך אמיתת אמרי אמת לדעת להבדיל בין האמת ובין השקר ולא תירא א''כ עוד פן ידיחוך בשגגתה כי תוכל להשיב אמרי אמת ותשובה נוצחת להמטעים ומגרשים אותך מדרך האמת :
{כב} כי דל הוא. ר''ל בחשבך כי דל הוא ואין לאל ידו לעמוד למולך :
ואל תדכא. אל תכתת העני בשער המשפט כאשר ישפוט עמך :
{כג} כי ה'. ר''ל אם אין לאל ידו לריב ריבו הנה ה' יריב ריבם ומן קובעיהם יקבע את הנפש כי ימות ויאבד נפשו :
{כד} אל תתרע. אל תתחבר עם בעל אף ולא תבוא בדרך אחד עם בעל חמה וכפל הדבר במ''ש :
{כה} פן תאלף. פן תלמוד דרכו ותקח בזה מוקש לנפשך :
{כו} בתוקעי כף. בחברת אנשים התוקעים כף זה בעבור זה להיות ערב בחובו בשעבוד מקויים :
בעורבים. בחברת אנשים הנעשים ערבים על ההלואות וכפל הדבר במ''ש :
{כז} אם אין וגו'. ר''ל אם לא יהיה לך לשלם למה תגרום שהמלוה יקח ממך מצעות משכבך :
{כח} אל תסג. הדרך לעשות דבר לסימן בין שדה האיש לשדה רעהו לדעת גבול השדות ואמר סימן הגבול אשר מעולם אשר עשו אבותיך אל תחזיר לאחור אל תוך שדה רעך להרחיב את גבולך :
{כט} חזית. כאשר תראה איש מהיר וזדיז במלאכתו דע כי סופו יעמוד לפני מלכים לשמשם ולא יבא למדה זו לעמוד ולשמש לפני שפלים ופחותים :
משלי פרק-כג
{א} כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה :
בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה :
{ב} ושמת. ר''ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו :
אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע :
{ג} אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים :
והוא. ר''ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע :
{ד} אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון :
מבינתך חדל. ר''ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון :
{ה} התעיף. ר''ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין :
{ו} אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו' :
{ז} כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ''א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו :
{ח} פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקות טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל :
{ט} אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל :
{י} אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך :
אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך :
{יא} כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה' הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם :
{יב} הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו' :
{יג} מוסר. הכאת שבט מוסר :
כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא :
{יד} אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול :
{טו} אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה :
{טז} בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת :
{יז} בחטאים. בהצלחת החוטאי' :
כי אם. ר''ל רק עסוק כל היו' ביראת ה' ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם :
{יח} כי אם וגו'. ר''ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא :
{יט} וחכם. למוד חכמה :
ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה :
{כ} בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה :
למו. ר''ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי''ט וחוזר גם על היין :
{כא} יורש. יהיה רש ועני :
וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים :
{כב} זה ילדך. ר''ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך :
כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל :
{כג} אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ''ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ''א למוד בחנם :
חכמה וגו'. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע''פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז''ל :
{כד} ויולד. המוליד את החכם ר''ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד :
{כה} ישמח וגו'. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו' לזה קנה אמת וישמח אביך וגו' :
יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך :
{כו} תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר :
{כז} כי שוחה. ר''ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות :
נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה :
{כח} אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ''כ עם היהודים מ''מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע''י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע''י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה :
{כט} למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה :
מדינים. דין ומריבה עם אנשים :
שיח. ר''ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר :
פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו :
חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי :
{ל} למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה :
{לא} אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח :
כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר''ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה :
{לב} אחריתו. ר''ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד :
יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע''י ארסו וכפל הדבר במ''ש :
{לג} יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה :
תהפוכות. הפוך השכל והאמת :
{לד} בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה :
בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה :
{לה} הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה :
משלי פרק-כד
{א} באנשי רעה. בהצלחת אנשי רעה :
להיות אתם. לעשות כמעשיהם :
{ב} כי שוד. מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע''כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים :
{ג} בחכמה. בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית :
{ד} ובדעת. בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו' :
{ה} בעוז. עומד בחזקו בדבר יראת ה' :
ואיש דעת. בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך :
{ו} כי בתחבולות. ע''י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה''ר המסית לעבירה :
ותשועה. התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ' :
{ז} ראמות. החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה :
{ח} מחשב להרע. עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות :
{ט} זמת. מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה :
ותועבות וגו'. ר''ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ''א עקימת שפתים :
{י} התרפית. אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך :
{יא} הצל וגו'. מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג :
{יב} כי תאמר. כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות :
הלא. ר''ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה' שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת :
ונוצר וגו'. כפל הדבר במ''ש :
והשיב. הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה :
{יג} אכול. כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך :
{יד} כן דעה. כ''כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג :
ויש אחרית. ר''ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה :
ותקותך. הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ''ש :
{טו} אל תארוב רשע. אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום :
{טז} כי שבע. כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה :
{יז} ובכשלו וגו'. כפל הדבר במ''ש :
{יח} ורע בעיניו. על שאתה שמח בתקלתו :
והשיב מעליו. ר''ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול :
{יט} אל תתחר. אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים :
{כ} לא תהיה אחרית. ר''ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם :
{כא} ירא וגו'. אתה בני מתחילה ירא את ה' ואח''כ את המלך לעולם יראת ה' קודמת :
ועם שונים. עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב :
{כב} יקום אידם. שברם של העוברים על מצות ה' ודבר המלך :
ופיד שניהם. עונש העובר על מצות ה' ועונש המדיח מפקודת המלך :
מי יודע. מה גודל העונש :
{כג} גם אלה לחכמים. ר''ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ''מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים :
הכר פנים. ר''ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח''ה לפני הזכאים :
{כד} יקבוהו עמים. כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק :
יזעמוהו לאומים. כפל הדבר במ''ש :
{כה} ולמוכיחים. אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו :
ועליהם. על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כ''א יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו :
{כו} שפתים ישק. כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם :
{כז} הכן. בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם :
ועתדה. הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם :
{כח} עד חנם. ר''ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון.
ברעך . בעבור אמונת רעך ר''ל על כי ידעת שדבריו אמת :
והפתית. ר''ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ''ז אתה לא תעשה כן :
{כט} אל תאמר. אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו :
{ל} על שדה וגו'. הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל :
{לא} כלו. על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו :
וגדר. גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו :
{לב} ואחזה. וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות :
{לג} מעט שנות. ר''ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו' :
חבוק ידים. דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה :
{לד} ובא. ר''ל א''כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד :
ומחסורך. אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ''ש :
משלי פרק-כה
{א} גם אלה. יראה כי מתחלת הספר עד הנה היה מועתק ביד הכל ומכאן עד סופו לא היה מועתק כ''א בידי אנשי חזקיה מלך יהודה אשר העתיקו הדברים האלה מספרי שלמה אשר נזדמן להם ולזה אמר גם אלה משלי שלמה ר''ל עם כי לא נמצאו ביד הכל מ''מ גם אלה דבריו אשר העתיקו אנשי חזקיה והמה נאמנים על הדבר שמפי שלמה יצאו :
{ב} כבוד אלהים. כבוד ה' הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו כי א''א לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות וכמ''ש לך דומיה תהלה (תהלי' סה) אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם הואיל ואפשר לבוא עד התכלית א''כ הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלי' ומוטב להרבות מלהמעיט :
{ג} אין חקר. ר''ל אלו שלשת הדברי' דומים זל''ז שא''א לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץ ורוחב לב המלך כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני ב''א וצריך לתת לב לכולם :
{ד} הגו. כמו כאשר יוסר הסיגים מן הכסף יצא אז לצורף כלי מהודר כי יוכל אז לעקמו וליישרו כפי צורך המלאכה :
{ה} הגו רשע. כ''כ כאשר יוסר הרשע העומד לפני המלך יהיה אז כסאו נכון בצדק משא''כ כשהרשע לפניו עומד ומטעה את המלך לעוות את הצדק :
{ו} אל תתהדר. אל תעשה עצמך הדר ויפה להתגאות כאשר תעמוד לפני המלך ואל תדחוק עצמך לעמוד במקום שהגדולים והחשובים עומדים שם :
{ז} כי טוב. יותר טוב לך לשבת במקום השפלים והאומר יאמר לך עלה הנה לשבת במקום הגדולים משתגביה לשבת ויאמר לך השפל ורד לפני הנדיב ואל תשב במקומו :
אשר ראו. אשר כן ראו עיניך שיקרה לזאת אשר אומרים להעולה רדה :
{ח} אל תצא. אל תתגרה במריבה מהר עד אשר תחקור אם יש בזה דבר אשמה על שכנגדך כי פן לא תדע מה תעשה באחרית המריבה בעת יכלים אותך רעך לומר הלא אין אשמה בידי והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת :
{ט} ריבך ריב. אף אם מצאת בו אשמה אחר החקירה מ''מ ריב ריבך רק עמו לבזות אותו לבד אבל לא תגלה סוד של אחר להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל כי מה לך להם לבזותם :
{י} פן יחסדך. פן כל השומע יחרפך לקרות לך הולך רכיל :
ודבתך. הדבה אשר הוצאת מפיך לא תוכל להשיב אחור ותתחרט ולא תוכל לתקן :
{יא} תפוחי זהב. כמו ציורי תפוחי זהב החקוקים על מכסה של כסף שהוא דבר מפואר כן הוא דבר המדובר על אופניו ר''ל דבר הראוי לעניינו וחוזרת אליו כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו :
{יב} נזם זהב. כמו נזם זהב עם עדי קבוצת הכתם שהנזם יפה היא לעדי הכתם ולא בלעדה כן יפה היא תוכחת החכם על אוזן השומעת כי אם אין שומע לה לא ניכר יפיה :
{יג} כצנת. כמו קרירת השלג היא לנחת אם מי ימצאנו בעת הקציר להקר בו את הגוף כן ציר נאמן הוא לנחת למשלחו ומשיב נפשו :
{יד} נשיאים. כמו אם יבואו עננים וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא שאז מרובה צער המצפים כן איש המשבח עצמו בתת מתן למי וישקר באמריו כי בזה ירבה צער המצפה :
{טו} באורך אפים. אם הקצין יכעוס על מי והוא מאריך אפו לסבול הכעס ולא ישיב אמרים אז בעבור זה יפותה ממנו הקצין ותנוח חמתו :
ולשון רכה. ואם יוסיף לדבר למולו רבות אז הדבר הזה תשבר ותבטל קושי הכעס מכל וכל :
{טז} דבש. כמו אם מצאת דבש מהראוי הוא שתאכל ממנו מעט להיות די לך להשיב הנפש כי כשתאכל הרבה כדי שביעה פן תקיא את הכל ותאבד גם המעט שאכלת בתחילה :
{יז} הוקר. כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך כי פן ישבע ממראית פניך וימצא אותך כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה :
{יח} מפיץ וגו'. המעיד בחבירו עדות שקר הורגו בלשונו כבכלי קרב :
{יט} שן רועה. כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה והיא העת הצריך אל הבטחון והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך :
{כ} מעדה. כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור וכמו השופך חומץ על נתר שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק מ''מ הצער שמור בלבו ולא הלך לו :
{כא} האכילהו. ואל תטור לו שנאה :
{כב} כי גחלים. במה שתאכיל אותו יצר לו כאלו שאבת מהיקוד גחלים לתת על ראשו כי יבוש מאוד על אשר תגמול לו טובה על הרעה ועם כי תחשב זה לנקמה מ''מ ישלם לך ה' שכר צדקה :
{כג} רוח צפון. כמו שרוח צפוני מוליד את הגשם כן לשון הרע הנאמר בסתר מוליד פנים של זעם מן האמור עליו על האומר :
{כד} על פנת גג. מבלי מחסה ויחידי מבלי חברת אנשים :
מאשת. מלשבת בית עם אשת מדינים ואף במקום חבורת אנשים :
{כה} מים קרים וגו'. שני אלו הנאתן שוה והם מים קרים הנשפכים על נפש העיפה מרוב החום ושמועה טובה הבאה לאדם ממרחק :
{כו} מעין נרפש. כמו מעין הנרמס והנדרך ברגל שהנה נעכר המים ולא ישתוהו מעתה :
ומקור משחת. הנשחת ברמיסת הרגל וכפל הדבר במ''ש :
צדיק. וכן כאשר ימוט הצדיק לנפול לפני הרשע היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו באמרם אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת :
{כז} אכול דבש. לאכול דבש הרבה לא טוב כי מעוטו יפה ורובו קשה אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב ר''ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם :
{כח} עיר פרוצה. כמו עיר נפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו כי בזה מקלקל שמירת נפשו וכמ''ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (לעיל כא) א''כ מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש :
משלי פרק-כו
{א} כשלג. כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר שהמה דברי' שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה כן לא נאה לכבד את הכסיל שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה :
{ב} כצפור. כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו :
{ג} שוט. הנה שוט הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך ומתג הוכן לחמור למשכו בו אל מקום הנרצה ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו כי לא יוסר בדברים :
{ד} אל תען. אל תשיב לכסיל כאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים) :
{ה} ענה. השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה והראה לו טעותו כי פן יחזיק עצמו לחכם כי יאמר שלא מצאת מענה ולכך ענהו ולא תחשב בזה כמוהו כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא) :
{ו} מקצה וגו'. הרוצה לתת מרגוע לרגליו ושולח אמריו ביד כסיל הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה ובע''כ צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל ושותה עוד חמס כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח :
{ז} דליו. כמו שהשוקים מן הפסח המה גבוהים זה מזה ולזה יפסח וכן המשל בפי הכסילים לא תשוה אל הנמשל :
{ח} כצרור. כמו הצורר אבן בכלי הקלע שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק כן הנותן לכסיל כבוד כי מעט זמן ישאר בכבודו כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות :
{ט} חוח. כמו הקוץ העולה ביד שכור שהוא נוקב כפיו ומזיק בו לאחרים כן המשל אשר בפי הכסילים יזיק לעצמו ולאחרים :
{י} רב. איש ריב ירבה חללים כל הקרב ואין מי יגש אליו אבל ישכיר את הכסיל ואת העוברים על דת למען יהיו הם בחברתו להכאיב עמהם את הבריות :
{יא} ככלב. כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו ולא יבין :
{יב} ראית. כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו כי הוא ילמד ויתחכם אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת :
{יג} אמר עצל. לרוב העצלות יגזים לומר איך אלך הלא שחל בדרך וגו' ואהיה נטרף :
{יד} הדלת. כמו הדלת תסבב עצמה על הציר הנה והנה ולא תצא ממנה כן העצל יתהפך על מטתו ולא יקום :
{טו} טמן. הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו :
{טז} חכם עצל. העצל הוא חכם בעיני עצמו יותר משבעה רואי פני המלך היודעים להשיב טעם על כל אשר ישאלום כי בעבור העצלות יתחכם למצוא טעם על בטול המלאכה :
{יז} מחזיק. כמו האוחז באזני כלב הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו :
{יח} כמתלהלה. כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו הנה עכ''ז לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים :
{יט} כן איש. כן המרמה את רעהו וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך הנה ידוע תדע שלא כן הוא והשמרו ממנו כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו :
{כ} באפס וגו'. שני אלו שווין המה כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה :
{כא} פחם. כמו הפחמים מוכנים המה להבעיר האש כן איש מדון מוכן הוא לחרחר ריב :
{כב} דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד המה יורדים חדרי בטן אבל המכות המה מעל הגוף ממעל וכאומר הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות ולא כן מכות חדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן :
{כג} כסף סיגים. כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא ידוע תדע שלבו מלאה זדון :
{כד} בשפתיו. בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה :
{כה} כי יחנן. אם ישא קולו בתחנונים אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו :
{כו} תכסה. כאשר תתכסה השנאה בחושך ר''ל העושה דבר השנאה והרעה במקום שאין אנשים רואים הנה סוף הדבר תגלה רעתו בקהל רב ואז יקבל גמול הרעה :
{כז} כורה. החופר בור לרגלי חבירו סופו הוא עצמו יפול בה וכן הגולל אבן על חבירו סופו תשוב אליו וכפל הדבר במ''ש ור''ל החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו :
{כח} לשון שקר. איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו ואף אם לא גמלוהו רע כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא ר''ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו אז השנאה ההיא נדחית מעצמה :
משלי פרק-כז
{א} אל תתהלל. אל תשתבח עצמך במה שתבטיח לעשות ביום מחר כי לא תדע מה דבר יקרה כי פן יקרה דבר אשר לא תוכל עשוהו :
{ב} יהללך. ר''ל אף בדבר שכבר עשית יהללך זר וגו' :
נכרי וגו'. הוא כפל הדבר במ''ש :
{ג} כובד. הנה האבן יש לה כובד רב וגם החול משאו רב אמנם כעס האויל כבד לשאת ולסבול יותר משני אלו כי מחסרון הדעת ירבה לכעוס :
{ד} אכזריות. החמה מביא לידי אכזריות והאף יסית לשטוף ולאבד ולפני בעל קנאה מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי קשה היא עוד יותר מהחמה והאף כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו :
{ה} תוכחת מגולה. אף המוכיח בפרסום ומכלים למוכח מכל מקום טובה היא אם באה מאהבה מסותרת בלב המוכיח וכוונתו ליישר דרכי המוכח ולא לקנתר :
{ו} נאמנים. האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי' הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת :
{ז} תבוס. בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים :
כל מר. כל דבר מר נחשב להם למתוק :
{ח} כצפור. כמו שיקשה לצפור מה שנודדת מקנה כן יקשה לאיש הנדידה ממקומו :
{ט} ישמח. כ''א משמח את הלב :
ומתק. וכן ישמח אמרי מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות :
{י} רעך. האוהב אותך וגם את אביך אהב ומהנראה שנשרשה האהבה ולזה אל תעזוב אהבתו ואל תבטח לומר הנה בבוא עלי יום איד אבוא אל בית אחי לשאול מעמו עזרה כי יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרעים אהובים מהאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך :
{יא} חכם בני. כן אמר שלמה לבנו התחכם בני ושמח לבבי ואוכל להשיב בדבר חרפה לאשר יחרפני כי אם תהיה סכל בעל כרחי אשים יד לפה כי אפחד שלא יגלה מומך :
{יב} ערום. כשראה הערום הרעה המעותדת לבוא נסתר ממנה ר''ל שמר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיגה אותם הרעה ובא להם העונש וההפסד :
{יג} קח בגדו. קח בגד הערב למשכון ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניס עצמו בזה :
ובעד נכריה. כפל הדבר במ''ש ולומר בין ערב בעבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה :
{יד} מברך. המשבח רעהו בקול גדול בפרסום רב בכל בוקר בהשכמה ר''ל בתמידות ובזריזות הנה לקללה תחשב לו כי כאשר ישבחוהו בנדיבות לב רבים יחלו פניו ומחסרים עשרו :
{טו} דלף. הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כ''א ביום בוא המטר אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה :
{טז} צופניה. החושב להסתיר הדבר בפני הבריות דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו כי אז ירעים בקולו נפלאות וכן בעלת מדינים כל עוד שירצה להסתיר את הדבר היא מוספת והולכת :
ושמן. כמו המושח עצמו בשמן אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב וכן א''א להעלים מריבת האשה :
{יז} ברזל. כמו הלוטש ברזל הסכין באחר נעשית חדה ושנונה כן יחדדו איש פני רעהו ר''ל ת''ח היושבים יחד ועוסקים בתורה הנה מחדדים זא''ז :
{יח} נוצר. כמו השומר אילן תאנה הנה יאכל פריה נוסף על השכר כן השומר אדוניו יאכל פרי גמול מעשיו כי עוד מכובד מן האדון נוסף על התשלומין :
{יט} כמים. כמו דרך המים מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא :
{כ} שאול. הקבר והגיהנם אינם שבעים מלקבל אנשים וכן עיני האדם לא תשבענה מן העושר וחושק להרבות עוד :
{כא} מצרף. הכסף וזהב כאשר ירצו לדעת הטובים המה וכמה יש בהם מן הסיג הנה יקחו מהם במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ותשאר נקי ובזה יבחן הכל והאיש יבחן לפי מהללו כמו שמשבחין אותו בני אדם כן הוא :
{כב} אם תכתוש. אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש עכ''ז לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה :
{כג} ידוע. תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים :
שית לבך לעדרים. לתת להם די מחסורם וכפל הדבר במ''ש :
{כד} כי וגו'. עם כי כביר מצאה ידך מ''מ גם מזה אל תנח ידך כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר ותהיה אז נושע בעדרי הצאן :
ואם נזר. וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות וכפל הדבר במ''ש :
{כה} גלה. לפעמים נגלה החציר ונראה דשא ופעמים נאספו וכלו עשבות הרים לזה תן דעתך להכין לעת אשר לא תמצא :
{כו} כבשים. גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך והעתודים יהיו לך בערך שדה כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם :
{כז} ודי חלב עזים. יהי לך די מחסורך חלב עזים למאכלך ולמאכל אנשי ביתך ובזה ימצא חיים לנערותיך ולא ימותו ברעב והוא למשל לומר אף אם חכמת בדברים עיונים למוד גם דברים פשוטים קלי העיון ותוכל לעסוק בהם לעת תחלש כח העיוני וללמד עם מי אשר קצרה דעתו להשכיל דברים עיונים ותחיה אותו בדברים פשוטים :
משלי פרק-כח
{א} נסו וגו'. על הרשעים תפול חתת אלהים וינוסו מבלי מי ירדוף אף אחר אחד מהם לשיפחדו כולם כי רודף אין ועכ''ז יבוא המורך בלבם אבל הצדיקים כ''א מהם אף כשהוא יחידי יהיה בוטח ושאנן במשענת ה' ככפיר הבוטח בכחו :
{ב} בפשע. בעבור הפשע עם הארץ ירבו קצינים, שרוצים רק טובת עצמם והארץ הנה נשחתה :
ובאדם. בעבור אדם מבין יודע דעתם להשיבם מפשעם יאריך המקום קיום הארץ אף בהיות כן שרבים קציניה כי לא ירעו ולא ישחיתו :
{ג} ועושק דלים. דבר בהווה כי העשיר אין מניח לגזול עשרו כי חזק הוא ממנו. מטר. הרי הוא כמטר שוטף בחזקה וגורף הזרעים ואין לחם אף כי דרך המטר להגדיל התבואה מ''מ לפעמים עוד יפסיד כן הרשע הזה חושב להרבות הונו בגזל ועוד יבוא לו חסרון :
{ד} עוזבי תורה. אלו שאחזו בתורה ועזבוה יהללו עוד את הרשע א''כ המה גרועים ממנו כי הרשע יודע בעצמו שלא טובים מעשיו אבל יעשה לתאבון אבל הם מהללים מעשיו וכמ''ש רז''ל שנה ופירש יותר מכולם :
יתגרו בם. יעשו מריבה עם הרשעים אף אם רבים המה לא יחניפו אותם :
{ה} לא יבינו משפט. אף בבוא עליהם משפט פורעניות לא יבינו שבגמול באה כי חושבים הכל למקרה :
יבינו כל. כל דבר הבאה מן השמים יבינו למה באה ועל מה באה ואינם תולים שום דבר במקרה :
{ו} הולך בתומו. שאינו מרמה בפיו לאסוף הון והרי הוא בעניו :
מעקש. ממי שמעקש דרכיו לרמות הבריות להרבות הון והרי הוא עשיר :
{ז} נוצר. השומר את התורה יאמרו עליו שהוא בנו של איש מבין ובעבור הבינה הזהיר את בנו לשמור התורה א''כ מכבד את אביו במעשיו אבל המחבר עצמו לזוללים לרדוף אחר התאוה ויעזוב בזה את התורה הנה בזה יכלים את אביו כי יאמרו הבריות אביו היה סכל ולא למדו מעולם דעת התורה :
{ח} מרבה הונו. המרבה הונו בנשך ותרבית הנה לא לעצמו יקבץ ההון כי המקום יקח ממנו ויתננה למי שחונן את הדלים :
{ט} מסיר וגו'. על כי אינו מחשיב דברי הזולת ולכן ישולם מדה במדה כי המקום ב''ה מתעב תפלתו ואינה מחשיבה ולא לרצון תהיה :
{י} משגה. המכשיל את הישרים לשגות ללכת בדרך סכנה הנה המכשיל עצמו יפול בהסכנה ההיא אבל התמימים המוליכים בדרך ישר גם הם ינחלו טוב :
{יא} חכם. העשיר מחזיק עצמו לחכם אבל לא כן הוא כי אף הדל אם הוא מבין יחקור בדברי החכמה יותר ממנו כי אין העושר סבה אל החכמה :
{יב} בעלוץ. בעת ישמחו הצדיקים על כי גדלה הצלחתם וכל דבר נעשה על פיהם אז רבה תפארת המקום כי לא ישמע בה קול נוגש ומעקשות אבל בעת יקומו רשעים למשול בה אז יחופש האדם כי הרשעים ההם יחפשום לעשוק הונם :
{יג} מכסה. המכחש פשעיו לומר לא עשיתי מאומה רע :
ומודה ועוזב. המודה שפשע ועוזב אותו ולא יפשע עוד ירוחם מה' ומעביר פשעיו :
{יד} מפחד תמיד. מהדבר המפחיד ונשמר ממנו :
ומקשה. המחזק לבבו ולא יחת מדבר המפחיד ולא נשמר ממנו הנה הוא יפול בהרעה ההיא :
{טו} ארי. כמו שאגת הארי והדוב מפחיד את הבריות כן מפחיד ממשלת הרשע על עם דל כי דרכו להזיק תשושי הכח :
{טז} נגיד. כאשר יהיה הנגיד חסר תבונה ירבה מעשקות עם כי שונא הבצע מאריך ימים כי הכסיל לא יבין את זאת :
{יז} אדם עשוק. מי שנפשו עשוקה בעון שפיכות דמים הנה עד כי ימות ויקבר ינוס מפחד רודפים ולא ימצא מי יתמוך בידו כי מאוד הרשיע לעשות :
{יח} יושע. מן הצרות הרבות אשר סבבוהו :
באחת. בבוא צרה אחת נופל בה בלי תקומה :
{יט} עובד אדמתו. בחרישה ובזריעה :
ומרדף. ההולך אחר דברים ריקים שאין בהם תועלת יתרבה בו העוני עד כי ישבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה :
{כ} איש אמונות. המתעסק באמונה ולא ירמה את הבריות מעותד הוא לרב ברכות אבל הממהר להעשיר את עצמו לא יחדל מלרמות לא יהיה נקי מהגמול הראוי :
{כא} הכר. לא טוב לדיין להכיר פני האחד ולכבדו כי בזה יסתתמו טענות בעל דינו בחשבו שדעת הדיין קרובה אליו ויאמין לו ויזכהו בדין :
ועל פת לחם. ר''ל היתכן שבעבור מתנה מועטת שחושב הדיין לקבל ממי שמכיר לו פנים שיפשע בנפשו להוציא המשפט מעוקל :
{כב} נבהל. הבהול להרבות הון בוודאי הוא רע עין כי ירע עינו לתת צדקה מהונו ולא יתן לב לדעת שבעבור מציעת הצדקה יבוא חסרון בעשרו :
{כג} מוכיח. המוכיח את מי ומפרישו מן העבירה הנה אחר שפירש מן העבירה ימצא המוכיח חן יותר ממי שדיבר עמו בחלקלקות ויפה מעשיו בעיניו :
{כד} אין פשע. כי הלא הכל שלי המה אחר מותם :
חבר הוא. מ''מ הוא חבירו של האיש המשחית אנשים אחרים וגוזל רכושם כי סופו יהיה כמוהו לגזול משל אחרים :
{כה} רחב נפש. המתאוה למלאות נפשו בכל דבר בשפע רב דרכו לחרחר ריב בעבור רוגז הלב על כי יחסר לו בכל עת והוא דואג ועצב בעבור התאוה ובעבור המריבה ומשמן בשרו ירזה אבל הבוטח בה' שהוא יזמין לו די מחסורו ולא יוסיף עצב הרי הוא נעשה דשן ושמן :
{כו} בוטח בלבו. העומד בצרה ובוטח בתחבולות לבו הוא כסיל אבל ההולך בדרך חכמה לבטוח בה' הוא ימלט מן הצרה :
{כז} אין מחסור. לא יוחסר עשרו בעבור פזור הצדקה אבל המעלים עיניו מן הרש ועושה עצמו כאלו לא יראהו לבלי תת לו הנה יבוא בעשרו הרבה קללות ותרד לטמיון :
{כח} בקום. בעת יקומו הרשעים אז יסתר כל אדם שאינו מהם כי יפחדו מהם ובעת יאבדו הרשעים אז ירבו הצדיקים כי יתאספו העירה ממקום מחבואם :
משלי פרק-כט
{א} איש תוכחות. הצריך אל התוכחה ומקשה ערפו ולא יאבה לשמוע ישבר פתאום ואין מי ירפא לו :
{ב} ברבות. בעת גדלו הצדיקים ומושלים בעם אז ישמחו כי בעבורם יהיו מושגחים מה' :
{ג} ורועה. המחבר עצמו לזונות מאבד הון אביו בתת להם אתנן ויצער עוד את אביו :
{ד} במשפט. בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה כי יחדלו מעושק ידיהם כי הכל יביא במשפט אבל איש אוהב תרומות ר''ל כאשר יפרשו לו חלק מן העושק עוזב המשפט הוא מהרס את אנשי המדינה כי יתרבו העושקים :
{ה} גבר מחליק. מי שמחליק את הדרך למען ימעדו בה רגלי רעהו ויפול לארץ הנה בזה פורש רשת על פעמי עצמו ר''ל הוא עצמו יכשל בהרעה אשר חשב על הזולת :
{ו} בפשע. בעבור פשע איש רע יבוא לו מוקש אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ירונן ויהיה שמח כי לא עליו תהיה המוקש :
{ז} דין דלים. ייסורי הדלים ודוחק עניים :
לא יבין. לא יתן לב להבין ולדעת מחסורם :
{ח} יפיחו. ילהיבו העיר בלהבת אש המחלוקת כמו הרוח המפיח באש להעלות השלהבת כי דרכם לחרחר ריב בין אנשים :
ישיבו אף. דרכם לתווך השלום ולהשיב אף האיש מאחיו :
{ט} איש חכם. כאשר החכם יבוא במשפט עם איש אויל הנה מאוד יקשה להחכם כי בין כעס עליו בין שחק עמו לא מצא נחת כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס ובעת שחוק גבהה לבו בעבור זה וכאלו הזהיר להתרחק מן האויל :
{י} אנשי דמים. שופכי דמים :
יבקשו נפשו. דורשים נפש התם להטיב עמה :
{יא} כל רוחו. דרך הכסיל בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו ובקול שאון והחכם יבוא באחרונה וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת :
{יב} מושל. כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל דברי שקר אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים כי למען ימצאו חן בעיניו מספרים לו שקרים וחוטאים בנפשותם :
{יג} רש וגו'. ר''ל בין הרש מעודו בין הנולד בעושר ואחר זה הוכה ונשבר בחלי העוני לא במקרה בא כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם נפגשו מן הגזרה וכן מאיר וגו' ר''ל וכן כאשר יעשיר העני או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו לא במקרה יבוא כי ה' הוא המאיר עיני שניהם מחשכת העוני כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה :
{יד} באמת. ולא ישא פני בעל דינו ועם הוא עשיר :
{טו} שבט ותוכחת. שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת וישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם א''כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה :
{טז} ברבות. עת גדלו הרשעים בעם יתרבה הפשע כי תאותם על הפשע והצדיקים שלא אחזו בפשע יראו במפלתם וישמחו על אשר לא נמשכו אחריהם :
{יז} ויניחך. יתן לך מנוחה ולא תרגז בעבורו ועוד יתן מעדנים לנפשך ר''ל תשמח עוד במעשיו :
{יח} באין חזון. באין נבואה יבוטל העם מקנין המוסר אבל השומר עסק התורה אשרי לו כי המאור שבה מחזירו למוטב :
{יט} בדברים. ר''ל בדברים לבד לא יקבל מוסר כי אע''פ שיבין דברי המוסר אין מענה בפיו לומר אעזוב דרכי :
{כ} חזית. אם ראית איש הממהר בענייניו דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת :
{כא} מפנק. המענג את עבדו מנערותו עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות הנה באחרית ימיו יהיה הוא שר ושליט על האדון כי יגבה לבו ויחדל מן המלאכה והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו :
{כב} איש אף. הכעסן דרכו לחרחר ריב עם הבריות :
רב פשע. כי בעת הכעס לא יבחין בתקון מעשיו וכמ''ש רז''ל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו :
{כג} תשפילנו. הגאוה עצמה תהיה סיבה להשפיל אותו :
יתמוך. שוען הוא את הכבוד שלא תפול ממנו :
{כד} אלה ישמע. ר''ל לזאת שונא נפשו כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה ועל כי חלק עמו לא יגיד וישא עונו ומאבד נפשו :
{כה} חרדת אדם. החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל אבל הבוטח בה' ולא יחרד ביותר הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז :
{כו} מבקשים. ישאלו ויבקשו ממנו ליתן להם שררה מה כי הדבר מסור בידו אבל באמת מה' כל משפטי איש כמ''ש רז''ל אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה :
{כז} תועבת. כמו שאיש עול הוא מתועב לצדיקים כן איש ישר דרך הוא מתועב לרשע :
משלי פרק-ל
{א} דברי אגור בן וגו'. ר''ל אלה הם דברי שלמה אשר אגר ואסף את הבינה ובעבור מרבית הבינה הקיא את הנבואה כי נטלה ממנו :
נאום הגבר. ר''ל על כי דברי הגבר הוא שלמה היה לומר בעבור אתיאל וחוזר ומפרש לומר שאמר בעבור אתיאל ואוכל ר''ל ה' עמדי והוא נתן לי חכמה מפיו ולזה אוכל לעשות מה שלבי חפץ להרבות נשים וכסף וזהב כי עכ''ז לא אסור לבבי מה' כי אין חכם כמותי צריך גדר ושימור אם כן על כי סמך על אסיפת רב הבינה אמר ארבה נשים וגו' ולא אסור וגו' ולבסוף נאמר בו נשיו הטו את לבבו (מלכים א' י''א) ואחר זה נאמר ויתאנף וגו' כי נטה לבבו וגו' הנראה אליו פעמים וכאומר מה שנראה אליו פעמים כבר נראה אבל מעתה לא הוסיף להראות לו עוד בעון כי נטה לבבו מה' א''כ מרבית אסיפת הבינה היתה סיבה לסלוק הנבואה :
{ב} כי בער אנכי. ר''ל ואלה דבריו שאמר עתה רואה אנכי שאני נבער מדעת איש ואין לי בינת אדם כי הנה דבר ה' מאסתי וחכמתי מה לי :
{ג} ולא למדתי. הריני כאלו לא למדתי חכמה :
ודעת. ולא האמור בתחלת המקרא משמשת בשתים כאלו אמר ולא דעת קדושים אדע ר''ל לא הבנתי דעת אמרי קודש במה שאמר הכתוב ולא ירבה לו נשים ולא יסור וגו' (דברים יז) כי אין הכוונה לומר כשירבה שמא יסור כאלו היה הדבר תלוי ומסופק אלא הכוונה היא לומר שבודאי יסור ואין חכמה נגד תורת משה :
{ד} מי עלה. מי עוד עלה השמים כמו שעלה משה השמים וירד בשלום או ר''ל שעלה לקחת התורה מיד המלאכים :
מי אסף. כאשר זרק משה פיח הכבשן נתפזר על כל הארץ כאלו אסף הרוח בחפניו לפזרם על ידו ואמרו מי אסף עוד כמוהו :
צרר. כשבקע הים עמדו המים היורדים ולא הלכו בדרכם כאלו צרר אותם בשמלה ומי צרר עוד כמוהו :
מי הקים. כי עד לא נתנה התורה היתה הארץ מתמוטטת לפול וכאשר קבל משה את התורה הקים קצות הארץ לעמוד על עמדה ומי הקים עוד את הארץ כמוהו :
מה שמו. הוא עניין מליצה כאומר לזולת אם היה מי כמוהו אמור נא מה שמו או אם שכחת שמו אמור שם בנו אם תדע שהיה מי מאז דוגמתו ור''ל ומאחר שלא היה מעולם מי יערוך אליו איך מלאה לבי לנטות מדבריו על פי אומדן הדעת ואמר כמתרעם על עצמו ותוהא על הראשונות ומלמד דעת לבל יאחז מי דרכו להשען על חכמתו :
{ה} כל אמרת. עתה רואה אני אשר כל אמרת אלוה היא צרופה ומזוקקת מבלי סיג ומכשול והוא למגן ולמחסה להציל מן מכשול הטעות את החוסים בו ולא החוסים בחכמתם כמוני כי אם לא חסיתי במשען חכמתי לומר ארבה ולא אסור לא הייתי נכשל בעבירה כי לו אם הכוונה היא שהדבר תלוי ומסופק מכל מקום אין לשעון בחכמה ולסור ממנה :
{ו} אל תוסף. הואיל ואמרתו צרופה מבלי סיג ומכשול טעות לזה אל תוסף מה עליהם פן כשיברר בדברך ימצא נכזב ומוטעה ואיך א''כ תחובר לאמרת אלוה הצרופה :
{ז} שתים. עתה ידבר מול המקום ב''ה ואמר שני דברים אני שואל ממך ואל תמנעם ממני בטרם אמות ר''ל כל ימי חיי לא יהיו מנועים ממני :
{ח} שוא ודבר כזב. היא היא וכפל הדבר בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) :
הרחק. ר''ל תן בלבי לדבר אמת ולמאס בשקר :
הטריפני. פרנסני מאכל קצוב די הספוק להחיות הנפש ולא יותר :
{ט} פן אשבע. ר''ל כי כשיהיה לי עושר רב פן אשבע ביותר ואתגאה ואכחש בה' לומר מי ה' כלומר אין אלהים :
ופן אורש. ואם אהיה עני פן כשאהיה רש ביותר אגנוב הון למלאות נפשי המתאוות ואתפוש בפי להזכיר את שם ה' להשבע בו על שקר :
{י} אל תלשן. אל תדבר לה''ר על העבר לפני אדוניו ודבר בהווה כי דרך לה''ר לאמרו לפני מי שהנאמר עליו מוכנע לו וירא מפניו :
יקללך. פן העבד יקללך ותהיה לשממה :
{יא} דור וגו'. מוסב למעלה לומר אפי' הדור פרוץ אשר וגו' ופן תחשוב להלשין ביניהם למען יהיה חרב איש ברעהו ויאבדו בעונם עכ''ז אזהיר לך אל תלשן :
לא יברך. לא יזכירם בלשון ברכה אלא בלשון קללה :
{יב} דור טהור. אף אם הדור ההוא מחזיק עצמו לטהור ונקי מעון ועל ידי זה לא נרחץ מטנוף המעשים כי המחזיק עצמו לחוטא מהרהר פעם בתשובה ולא כן המחזיק עצמו לטהור :
{יג} דור מה רמו. אף אם הדור ההוא מה מאוד רמו עיניו וגו' ר''ל המה גסי הרוח :
{יד} דור חרבות. אף אם הדור ההוא שניו דומים לחרבות ומתלעותיו למאכלות לאכול בהם את העניים לכלותם מן הארץ ולהשחית את האביונים מבני אדם ר''ל אוכלים בכל פה ומשחיתים אביונים עד כי לא יחשבו מן בני אדם וגדלה א''כ רעתם עד מאוד :
{טו} לעלוקה. דימה בור הקבר לעלוקה כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה כדרך העלוקה המוצצת את הדם :
שתי בנות. הם ג''ע וגיהנם הג''ע אומרת תן לי צדיקים והגיהנם אומרת תן לי רשעים והוא ענין מליצה כאלו יאמר אל יחשוב הצדיק כי צר לו המקום בג''ע ואל יחשוב הרשע אשר הגיהנם כבר נתמלא מפה אל פה ולא ימצא לו מקום כי לא כן הוא כי כל אחת מתאוות עוד על אנשים כי הנה רחבות ידים וכ''א יבוא אל מקומו :
שלש הנה. ר''ל עם כי שלש הנה המשפטים הנראים אשר לא תשבענה מלשפוט שפוט ולא יקיצו במשפט עכ''ז יש עוד אחריהם הרביעית אשר תקח עוד משפט ומרבית מיני היסורין שבה לא יאמרו די לנו לעשות המשפט כי לא ירפו ידיהם ממנה :
{טז} שאול. הוא הקבר אשר לא תשבע מפגרים מתים אשר ימותו בחורים או צאצאיהם לעיניהם :
ועוצר רחם. כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים והמה הולכים ערירים :
ארץ. רבות פעמים ירד הגשם בשיעור מיעוט ואין די בו להשביע צמאת הארץ ובני אדם כלים ברעב והנה שלשת המשפטים ההנה מתמידות :
ואש. ר''ל אחר מות האדם נשפט הוא במיני אש הגיהנם והיא שורפת והולכת כי לא תכבה ולא תאמר די :
{יז} עין תלעג. העין המלעגת ברמיזתה על מוסר האב ומבזת לקבוצי תוכחות האם וסדרי אמריה כי דרך נשים לה :
יקריה. גמול ענשו הוא שהעורבים המצוים אצל הנחל המה ינקרו העין יבוא העורב האכזרי שנאמר לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז) ויפרע ממי שהראה אכזריות להלעיג על האב והאם אולם המה לא יאכלו את העין כי אכזרים המה ולא יהנו מן האכזר :
ויאכלוה. בני הנשר הרחמנים שנאמר כנשר יעיר קנו וגו' (דברים לב) הם יאכלו את העין ויהנו מן האכזר :
{יח} שלשה המה. ר''ל כמו שאלה השלשה המה נפלאו ונעלמו ממני לבלי דעת דרך מהלכם אחר שהלכו כן דבר הרביעי לא ידעתי אותם להכיר הדבר אחר שנעשה :
{יט} דרך הנשר. הדרך שהלך בו הנשר כאשר פרח לצד אויר השמים אין לדעת אותו כי פרח באויר ואין הדרך ניכר :
דרך נחש. הדרך שהלך בו הנחש על הסלע אין לדעת אותו כי אין מדרך הרגל ניכר על הסלע אף כי הנחש הולך על גחון ועקבותיו לא נודעו.
דרך אניה. הדרך שהלכה בו הספינה בתוך חוזק עומק הים אין לדעת אותו כי מיד כשתלך ממקום מהלכה ישובו המים לאיתנו ולא יוכר :
ודרך גבר. וישוה להם דבר הרביעי והוא דרך נאוף גבר בעלמה ר''ל בבעולה שלאחר המעשה לא יוכר הדבר גם בשניהם בנואף ונואפת :
{כ} כן דרך. ר''ל כי כן הוא הדרך של האשה המנאפת מסתרת זנותה לומר לא פעלתי און הואיל ואין מי מכיר ואחז במשל כאלו אכלה דבר מה ומקנחת פיה לבל יהיה נראה אם אכלה ואולי יגנה אותם לומר הלא על כי ידמו בדבר ההסתר אל שלשת האלה מלאה לבם לעשות מעשיהם והנה מה' לא יראו עם כי אין כל דבר נעלם ממנו :
{כא} תחת. בעבור שלשה דברים ירגזו יושבי הארץ ובעבור הרביעי לא יוכל לסבול הרוגז והחרדה כי רב הוא :
{כב} תחת עבד. האחד הוא בעבור העבד כאשר ימלוך כי לא ידע תכסיסי המלוכה ובשגעון ינהג :
ונבל. השנית כאשר הנבל ישבע לחם כי רבים לומדים מעשיו באמרם הלא לא יחסר לחמו ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה :
{כג} תחת שנואה. השלישית הוא בעבור אשה השנואה במעשיה זונה מנאפת כאשר תנשא לבעל כי אז תוכל לתלות הריונה בבעלה ותרבה לפתות אנשים לזנות עמה ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה :
ושפחה. הרביעית היא כאשר שפחה יורשת ממשלת גברתה ותשוב גברתה משרתת לה ובעבור פחיתת מעלתה וסכלות דעתה לא תשכיל לכבד את מי הראוי לכבוד ויתרבה החרדה עד למאוד כי זהו דבר קשה יותר מכולם ואף מעבד כי ימלוך הואיל והיא אשה קצרה דעתה ובל ידעה מה :
{כד} קטני ארץ. בריות קטנות אשר בארץ :
מחוכמים. ר''ל עם כי המה קטני ארץ ואין חכמה גדולה ראוי להם לפי צורך השגת די מזונם מ''מ המה מחוכמים מה' בהשגחה פרטיות למען ילמדו דעת את העם :
{כה} ויכינו. עם כל חולשתם יתחזקו להכין מאכלם בעת הקיץ עת מצוא התבואה בשדה ולהטמין על ימות החורף והמה מלמדים דעת את העצלנים להכין די מחסורם בעוד היות לאל ידם :
{כו} וישימו. עם כל חולשתם יתחזקו לעשות לעצמם מקום מדור בתוך הסלע כי יחפרו בו מעט מעט עד כי ירחיבו מקום לשבת והמה מלמדים דעת את העם לבל יעזבו חכמת התורה על כי ארוכה מארץ מדה אלא ישנה מעט מעט עד כי יגמור את כולה :
{כז} מלך אין לארבה. להנהיגם יחד באסיפה אחת כדרך המלך ועכ''ז בוחרים מעצמם לצאת יחד באסיפה אחת ולא יפרדו אלה מאלה ואסיפה היא להם רב התועלת כ''א הלכו יחידים היו בני אדם צדים אותם אבל כשהם יחד רבי המספר כולם חדלים מהם הואיל וא''א לצוד את כולם ולמדו דעת את העם שלא יריבו ואיש את אחיו יעזורו :
{כח} בידים. במעשה ידים תלכד די מחסורה כי אורגת כעין יריעות והזבובים נסבכים ונלכדים בהם והמה לה למאכל ואף כי היא בהיכלי מלך מקום למצא שם הרבה מטעמים מ''מ תבחר לאכול ממעשה ידיה ותלמד דעת להיות האדם נזון מיגיע כפו ולא ליהנות משל אחרים :
{כט} שלשה המה. כמו שאלה השלשה המה צועדים והולכים בטוב ר''ל בבטחון והצלחה כן הרביעי הוא מן המטיבים ללכת ודומה להם בבטחון והצלחה :
{ל} ליש. האריה הגבור שבכל הבהמות והחיות כי חיה בכלל בהמה שנאמר וזאת הבהמה וגו' איל צבי ויחמור (דברים יד) :
ולא ישוב. ברדפו אחר מי לא ישוב לאחוריו עד ישיג ויטרוף טרף :
{לא} זרזיר מתניס. הוא כלב הציידים שהוא דק במתניו כאלו חגור באזור וירוץ קל מהר לצוד חיות בבטחון גדול ומצליח בדרכו :
או תיש. גם הוא מטיב צעד כי הוא קל המרוץ וילך בעדר תחלה כמ''ש כעתודים לפני צאן (ירמיה נ) ויבטח במרוצתו ומתגבר על כל :
ומלך אלקום עמו. כן הרביעי ייטיב לכת כמוהם והוא מלך גבור אשר אין עומד נגדו במלחמה כי הלך ילך בבטחון רב ויצלח בכל אשר יפנה ולמד דעת שאין ללכת ברכות לבב למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה רק יהיה אזור בגבורה אז יבטח ויצליח ע''פ הרוב כמו אלו שע''י שמוצאים גבורה בעצמם הולכים בטח ומצליחים :
{לב} אם נבלת. אם נעשית נבל ר''ל אם חרפך מי ובדיבורו עשה אותך לנבל עכ''ז תהא אתה בהתנשאותך ר''ל אל תשיבו בקנטור ובקטטה וכדבר אחד הנבלים רק שמור פתחי פיך כדרך אנשי המעלה :
ואם זמות. אם תהיה מלא ממחשבת קנטור וקטטה שים יד לפה לסתמו בחזקה :
{לג} כי מיץ. כי כמו שמציצת וסחיטת החלב מוציא חמאה ומציצת האף מוציא דם כן מציצת הכעס מוציא ריב ר''ל התעוררת הכעס מוציא הוא את הריב ולזה סתום פיך ואל תעורר כעס המנבל אותך כי עוד יוסיף לריב ולדבר בך דברי נבלה :
משלי פרק-לא
{א} דברי למואל מלך. ר''ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה' ומשיחו :
משא וגו'. ר''ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה' וארז''ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה :
{ב} מה ברי. אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה :
ומה בר בטני. לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ''א גדלו כמ''ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כח) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך :
ומה בר נדרי. מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר''ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו :
{ג} אל תתן. ר''ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה) :
ודרכיך. אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר''ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון :
{ד} אל למלכים למואל. אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה' ומשיחיו :
אל למלכים. אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ''ש :
{ה} פן ישתה. פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי''ז ישנה דין העניים וכפולה א''כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין :
{ו} לאובד. למי שהוא אבוד ברב העוני :
למרי נפש. למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה :
{ז} ישתה. כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער :
{ח} פתח פיך. אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר''ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו :
אל דין. גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו :
{ט} פתח פיך. בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם :
{י} אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון :
מי ימצא. מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא.
ורחוק . אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה :
{יא} בטח. כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית :
{יב} גמלתהו טוב. בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו :
{יג} דרשה. בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן :
בחפץ כפיה. לא עשתה מלאכתה ע''י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה :
{יד} כאניות סוחר. כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה :
{טו} בעוד לילה. קודם אור היום :
ותתן. מחלקת מזון לבני ביתה :
וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה :
{טז} זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה :
מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם :
{יז} חגרה וכו'. חגרה מתניה בכח וגבורה ר''ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה :
ותאמץ. חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ''ש :
{יח} טעמה וכו'. כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה :
{יט} ידיה. עם כי חושבת בסחורה מ''מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה :
{כ} פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד :
שלחה. הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו :
{כא} לא תירא. לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ''א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד :
{כב} מרבדים. מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה :
{כג} נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ''ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה) :
{כד} סדין וגו'. מלבד מה שעשתה לצרכה עשתה למכור לתגרים :
{כה} עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי :
ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה :
{כו} פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה :
ותורת חסד. לימוד של חסד על לשונה ר''ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות :
{כז} צופיה. מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה' :
ולחם עצלות. ר''ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה :
{כח} קמו. בעבור כ''ז קמו בניה ובעלה ומשבחים ומהללים אותה :
{כט} רבות. וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן :
{ל} שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר''ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה :
{לא} תנו לה. לזאת תנו לה מפרי ידיה ר''ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה.
ויהללוה וגו'. ר''ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א''כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה :
משלי פרק-לב
{י} אשת חיל מי ימצא. מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל וכאומר הלא זה קשה במציאות אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו אבל המלמד חכמה לזולת במחיר למוד חכמה אחרת נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד א''כ בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות :
{יא} בטח. הבעל נפש משכלת יבטח בה ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת כי יש מה ללמוד תמורתן :
{יב} גמלתהו. הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב ישר לטוב לו ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו וכל הימים לא יארע לו תקלה על ידה :
{יג} דרשה. הן תשכיל לחקור מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים ועם כי לא השכילה עכ''ז תעשם בחפצה מבלי התרשלות :
{יד} היתה. תשכיל דברים עיונים קשה ההבנה ע''פ הצעות מרובות וראיות מחולפות כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק :
{טו} ותקם. עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות :
{טז} זממה. כל מה שתכסוף להשכיל תשכיל ותשיג ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר ועושה עוד ציצים ופרחים :
{יז} חגרה. זריזה היא ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים :
{יח} טעמה. כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית ולא יעצרנה עומק המושג כי תתחכם להאיר המאפל לצרף וללבן :
{יט} ידיה. כשתחלש כח העיוני תטייל בדברים קלי העיון :
{כ} כפה. תמתיק אמריה במליצה נאותה להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה :
{כא} לא. אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות כי הזכות והמעש''ט שבידה המה לה למגן ומחסה :
{כב} מרבדים. על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים תתעדן בדשן בעולם הגמול :
{כג} נודע. בעל נפש היתה נודע הוא בשערי גן עדן ולא יגיפו הדלתות מפניו אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה כי יכינו לו מקום שבת בראש :
{כד} סדין. חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות :
{כה} עוז. מעשה המצות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה :
{כו} פיה. אין עסקה כ''א השתדלות החכמה ותשפיע לזולת אף בחסד בלי תשלום גמול אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה :
{כז} צופיה. בכל עת מבטת ומעלת על זכרונה הליכות עולם כי שם ביתה האמתי הנצחי לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ :
{כח} קמו. המלאכים שבראה בקיום המצות ובעלה אדון כל הנשמות כולם כאחד מהללים ומפארים אותה :
{כט} רבות. הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן :
{ל} שקר. העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות אין תועלתן רב מול חכמת התורה כי כמוהם כאין נגדה :
{לא} תנו. אל הנפש המשכלת בחכמת התורה יש שכר בעמלה והיא המלמדת מעשים הגונים לכן היא העולה על כולנה :