סימן ו - אחיזת הציציות בשעת ק"ש
מאת ר' חנן אפללו / מחוברת סיון תשס"א (שנה א') סי' מט
כתב הטור או"ח (סי' כד) וז"ל: כתב בעל העיטור (שער שני ח"ג) ואותם שמקבצים הציציות בשעת ק"ש ונותנים על העינים, אפשר שנוהגים כן משום וראיתם אותו על שהיה עטיפתם תחת מלבושם. עכ"ל. ומרן בב"י כתב על זה: וכתוב בהגמ"י במדרש שוחר טוב יש בהא דכל עצמותי תאמרנה אמר דוד לפני הקב"ה אני משבחך בכל איברי וכו' עד ידי שמאלית בה אני קושר תפילין "ובה אני אוחז ציצית בזמן ק"ש" בחזה אני משים הציצית כנגד לבי בזמן שאני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך. מכאן ראיה שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בזמן קריאת שמע עכ"ל. וגם המרדכי כתב בסוף פרק לולב הגזול בשם הירושלמי דקטן שיודע לאחוז בציצית כשורה בשעת ק"ש מחנכין אותו בציצית ע"כ לשון מרן הב"י. וכן בקודש חזיתיה להגאון ר' דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה (סי' כד בשער הציון שלו אות כ"ב) שקיבץ כעמיר גורנה דברי הפוסקים שקיבלו מנהג זה בסבר פנים יפות, ומהם: רב האי גאון בשו"ת הגאונים שערי תשובה (סי' פח), ובס' האשכול מהדורת הרב אויערבך עמו' יג, ומהדורת אלבעק עמו' טז). ועוד. עש"ב. וכן ראיתי בס' סדר היום (בכוונת ק"ש והיחוד) שכתב שיש נוהגין כן, ושכן ראוי לעשות. ע"ש.
אמנם בס' אבודרהם בדיני ק"ש (דף פג) כתב בשם רב נטרונאי גאון, שהאוחז בציציותיו בידו כשהוא קורא ק"ש, יהירותא הוא. שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות, וכל העם אינם עושים אותו הוא מתחזי כיוהרא. עכ"ל. וגם בס' אורחות חיים (הל' ציצית סי' לב) הביא דברי רב נטרונאי הנ"ל, והוסיף, שכן כתב רב משה גאון וביאר עוד, וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתו ובירך עליהם לאחר כן למה אוחזן בידו. אלא מעתה כשמגיע לוקשרתם צריך נמי לאחוז בידו תפיליו. וא"ת יאחוז כשיגיע לוכתבתם צריך לבוא ולהניח ידו על מזוזתו. הלכך העושה כן צריך ללמדו ולהשביעו שלא יעשה כן עכ"ל האו"ח. אכן מרן בב"י כתב על דברי רב נטרונאי הנ"ל, ועכשו שנהגו בהם קצת בני אדם תו לא מיחזי כיוהרא. ועל דברי האו"ח הנ"ל, הנה מרן בב"י היה לפניו בספר או"ח עוד קטע שנשמט בדפוס או"ח שלפנינו והילך לשונו: "וה"ר יונה החסיד כתב צריך לעיין בהם כשמגיע לוראיתם אותו עכ"ל האו"ח. ולכן כתב ע"ז מרן בב"י בזה"ל: וכיון שאחר דברי הגאונים האלה הביא דברי ה"ר יונה נראה שכדבריו תופס עיקר. ומה שהקשה הגאון א"כ כשמגיע לוכתבתם צריך להניח ידו על מזוזתו י"ל שמצות שגופו שאני שהם מזומנות לפניו וכו' והריב"ש כתב בתשובותיו ח"ב (סי' תפו) שאלת, כי נהגת להסתכל בציצית בשעת ק"ש וכו' ואתה שנהגת להסתכל בה בשעת ק"ש כשאתה מגיע לוראיתם אותו אל תניח מנהגך כי מנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא וכן היה נוהג מורי החסיד הרב רבי פרץ הכהן ז"ל. ומה שהקשו שא"כ יעשו כן בתפילין, יעשה ויעשה שהרי חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה וכו' ומה שהקשו יעשו כן במזוזה, אינו ענין, שאם אמרו במה שהוא לבוש ומזומן לפניו לא אמרו במה שהוא קבוע בכותל ואינו לפניו. ועוד, שבציצית הזכיר הכתוב ראיה כדי שיבוא לידי זכירה ובתפילין ג"כ שהמשמוש בהם מצוה כדי שיהיה זריז בהם וכו' אבל במזוזה אינו כן. לכן אחוז במנהגך אל תרף והמלעיגים עליך בזה לא יפה הם עושים עכ"ל. וכן כתב מרן בש"ע (שם ס"ד) יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על עינים ומנהג יפה הוא וחיבובי מצוה. עכ"ל. ולהלן (סי' ס"א סכ"ה) כתב, וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בב' ציציות שלפניו. עכ"ל. ולא כתב כלשון הטור שם ויש נוהגין למשמש גם בציצית וכו' נראה שרצה ללמדנו, שכן יש לנהוג ולהנהיג. וכתב הרמ"א בד"מ שראיתי נוהגים לנשק הציצית ולשום על עיניו בשעה שאומר וראיתם אותו וזכרתם והכל כדי לחבב המצוה. עכ"ל. וכ"כ בהגה (שם). והובא בפרישה (סוף אות ב).
ומ"מ מדברי מרן בסי' ס"א מתבאר שאין צריך למשמש אלא בשתי ציציות שלפניו. והטעם הוא על פי מה שכתב בב"י (סי' כד) בשם הר"ם מריקנט בסוף פ' שלח לך שכתב, כשמסתכל בשתי ציציות שלפניו שבהם עשרה קשרים רמז להויות [פירוש, לעשר ספירות]. עכ"ל. ואני שמעתי עוד שכל אחד מהציציות יש בו חמשה קשרים ושמנה חוטים כמנין אחד וכשמחבר שני ציציות שלפניו להסתכל בהם עולים כ"ו כמנין שם ההוי"ה עכ"ל מרן בב"י. אולם הכה"ח (שם סק"ח) הביא דברי רבינו האר"י בשער הכוונות בדרוש ק"ש (דכ"ז ע"ב) שכתב וז"ל: ובהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום תזקוף ב' צדדי הטלית על שני כתפותיך באופן שישארו הציציות מאחור ושני הציציות לפנים. ואח"כ תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך וכשתתחיל פרשת ציצית אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימינית ושרשיהם יהיו [ר"ל, ישארו] בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית וכו' ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אז תנשק הציציות בפיך ותשימם ע"ג העינים שלך. והנה צריך שיהיו ב' הידים אוחזים בציצית ע"ד הנז' עד הגיעך אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד עכ"ל. ובדף כח ע"א כתב, ובהגיעך אל ודבריו חיים וכו' לעד תנשק הציציות ותשימם על עיניך ותניחם מידך יורדים ומשולשלים מאליהן ואל תאחזם ותקחם עוד בידך. עכ"ל. הרי מפורש שצריך לאחוז שרשי ארבע הציציות בידו ואין די בשתי הציציות שלפניו. וע"ע בס' הלכה ברורה הנ"ל בשער הציון (אות כה) שכן כתב הרדב"ז ח"ג (סי' תקעא) והוכיח כן מן המדרש הנ"ל בריש אמיר. ושכן הוא במדרש תלפיות ושכן פסקו בשו"ת בית יעקב (סי' צב) ועוד ע"ש. וכן המנהג פשוט כיום אצל הספרדים ובני עדות המזרח עפ"י דברי רבינו האר"י זצ"ל שהולכים אחרי הוראותיו בעניני תפילה כמשפט האורים ואחרי דבריו לא ישנו. אמנם ראיתי בס' הלכה ברורה בשער הציון (אות כו) שכ' כי ראה למו"א מרן הראש"ל שליט"א, שפעמים אינו מדקדק לקחת כל הארבע הציציות אלא השתים שלפניו. ע"ש. נראה שבדרך כלל היה מדקדק בזה אלא שפעמים כנראה היה הדבר קשה עליו, סמך על דברי מרן ז"ל וסיעתו הנ"ל.
עוד רגע אדבר, אודות מ"ש המג"א סק"א שיש לאחוז ציצית בידו השמאלית בין זרת לקמיצה ומקורו טהור מספר סדר ברכות לר' מיכל מארפשטיק). וכ"כ מרן החיד"א בשיורי ברכה בשם האר"י ז"ל ושכן נהגו. וכ"כ עוד בספרו קשר גודל (סי' י' אות י"ד) ועוד אחרונים. ואע"פ שלא נזכר דבר זה בדברי האר"י בשער הכוונות הנ"ל, מ"מ כבר כתב הרב כף החיים (שם אות ט) שהם מגורי האר"י ז"ל, וסיים: ואמנם אין בכך כלום אם יאחזם בין קמיצה לזרת ואעפ"י שלא נזכרו בדברי מהרש"ו ז"ל כיון שהם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום. וטוב לקיים דברי שניהם, ביד שמאל וגם בין קמיצה לזרת. ע"ש.
ואסיים במה שכתב הרב באר היטב (סק"ב) וז"ל: נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבוא לידי סמוי עינים. עכ"ל. וכ"כ בא"ר אות ג' וכתב על זה, ובזה פי' הפסוק והיה לכם לציצית דקשה פשיטא דחוטין הם לציצית אלא הכי קאמר שיהא לכם להסתכלות כי ציצית מלשון הסתכלות. ע"כ. ומ"מ אף הסומא צריך להעביר על עיניו מפני שלפי סודם של דברים אין לחלק בזה בין עיור ופקח וכמ"ש הכה"ח (שם אות טז) בשם הש"ץ. ושכן עיקר.