סימן קו - טעם הדחה שלפני מליחה
מאת ר' יניב נתן / מחוברת ניסן-אייר תשס"ג (שנה ג') סי' מז
[הערות על המאמר הקודם]
ראה ראיתי מ"ש ידי"ן הרב חיים יפה שליט"א בירחוננו וקנה לך חבר גליון שבט תשס"א [חוברת א סימן ד] בענין הדחה שלפני המליחה שנחלקו רבותינו הראשונים ז"ל בטעם הדחה זו. והאריך ידי"ן הנ"ל לבאר איזה טעם תפסו לעיקר בעלי הש"ע מרן והרמ"א ז"ל ובהיות שמידי עוברי בין דבריו, עלו ברעיוני כמה הערות באיזהו מקומן, אמרתי להדפיסם בירחוננו והמעיין יבחר ויקרב.
הנה מ"ש הה"כ נר"ו (שם עמוד כ) להוכיח שלדעת מרן ז"ל טעם ההדחה הוא משום ריכוך כהר"ן ממ"ש בב"י לתרץ קושיית הראבי"ה שהביא המרדכי. לעד"נ דאין להוכיח מכאן דמרן ז"ל תופס טעמו של הר"ן לעכב אלא שחושש לטעמו של הר"ן לכתחילה, ותו לא. וזהו נ"ל יותר בכוונת הרב נחפה בכסף שהזכיר הה"כ נר"ו (שם עמוד כא) ולא כמ"ש הה"כ נר"ו שם בכוונתו. וכן מתבאר מדברי הילקו"י שהגם שתפס בדעת מרן ז"ל שטעם המרדכי עיקר (כמ"ש בחלק ח' איסור והיתר א' עמוד רנז) אעפ"כ פסק שם (עמוד רס ס"ז) דלכתחילה אין להדיח את הבשר במים קרים מאוד עד שתפוג צינתן, ומקורו מדברי מרן בב"י הנ"ל כמ"ש בהערה (שם עמוד רסב). וכ"כ מפורש (שם עמוד רסג בהערה ח) שאנו תופסים עיקר כהטעם דההדחה באה להעביר את הדם מעל פני הבשר [וזהו טעם המרדכי] וגם במים קרים ההדחה מעבירה את הדם. ורק לכתחילה אנו חוששים גם לטעם דריכוך.
ומ"ש עוד (שם עמוד כב) בד"ה ברם בזה"ל: וכן מצאנו מפורש להר"ן בחידושיו לחולין (ב:) בד"ה הטבח וכו' שאם חתכו אח"כ לשנים אין צריך לחזור ולהדיחו וכמ"ש הש"ך (סק"ג) בשמו. עכ"ל. הנה בחידושי הר"ן שם אין מזה כלום, ובאמת שהש"ך (שם) כתב כן בשם הר"ן פ"ק דחולין (בהלכות אשר סביב הרי"ף) שדעתו ז"ל שאם חתכו אין צריך לחזור ולהדיחו. ופירש הרב שפתי דעת (שם) שכן משמע מדברי הר"ן שם.
ומ"ש (שם עמוד כג) שהפמ"ג (בפתיחה להלכות מליחה) כתב, דלדעת מרן ז"ל אפשר דס"ל כהמרדכי ואפשר דס"ל כהר"ן ע"ש. וכ"כ עוד בסוף תשובתו בזה"ל: דלדעת מרן ז"ל הטעם להדחה ראשונה הוא משום ריכוך או שלא יתמלא המלח מדם וכמו שהעלה הפמ"ג בדעת מרן ז"ל. ע"כ. בהשקפה ראשונה היה נראה מדבריו, שהבין בכוונת הפמ"ג כי מרן ז"ל עצמו מסתפק אם כטעם הר"ן אם כטעם המרדכי, ואם כנים אנו בזה, ז"א כי המעיין בדברי הפמ"ג (שם) יראה שהפמ"ג מסתפק מהי דעת מרן ז"ל, ולא כתב שמרן ז"ל עצמו מסתפק כאיזה דעה לפסוק. ומ"מ הה"כ נר"ו לא ראה דברי השפ"ד (סי' סט סק"ו) שכתב בפשיטות שדעת מרן ז"ל כטעם המרדכי. ע"ש.
ומ"ש עוד שם לדחות ראיית הילקו"י שדעת מרן כהמרדכי ולא כהר"ן ממה שלא העלה על שולחנו דין השריה, וכתב, שאע"פ שמנהג השריה יסודו ע"פ טעם הר"ן מ"מ ודאי, דאף להר"ן ז"ל אם הדיחו יפה יפה מתרכך הבשר. תדע, שהרי בתלמוד לא נזכר שריה כלל. ע"כ. הנה אע"פ שכדבריו כן כתבו הרב יד יהודה (סק"ו) וכן מתבאר מדברי הרב ערוך השולחן (אות ה), מ"מ גם לדברי הילקו"י מצאנו חברים הלא המה הפמ"ג (בפתיחה) והחוו"ד והביאם הילקו"י (עמוד רנ) וא"כ לאו מילתא פסיקתא היא לומר כדברי הה"כ נר"ו, ואדרבא אם נאמר דמרן ז"ל ס"ל כהמרדכי א"ש טפי שהשמיט דין שריה משולחנו הטהור כמ"ש מרן הראש"ל נר"ו בתשובה כת"י והיא ל'ו נדפס'ה בילקו"י (שם עמוד רנז).
ומ"ש (שם) שדברי הרמ"א שכתב שיש לשרות הבשר חצי שעה במים, מקורם מהגש"ד (סי' טו סק"א) ע"כ. הנה הרואה בהגש"ד (שם) יראה שלא נזכר זמן השריה. וע"כ נראה כי מקור דברי הרמ"א הם מס' איסור והיתר הארוך (כלל א' דין א') כנזכר בד"מ (אות א). וא"כ י"ל כי מ"ש ונהגו העולם וכו' הוא על זמן השריה אבל עצם השריה אפשר שצריכה מן הדין.
ומ"ש (שם עמוד כד) ליישב דברי הנחפ"ב מקושיית מרן הראש"ל נר"ו (ואין זה קושיית הילקו"י כמו שנראה מדברי הה"כ נר"ו), דלאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו וכו' במחכ"ת לא בא לכלל ישוב, דמ"מ לדעת רוב הפוסקים אם ידיחנו יצא ידי חובתו ולא כדעת הר"ן שמצריך הדחה כדי לרכך הבשר. ואף למטוניה דהה"כ נר"ו, הנה מרן הראש"ל נר"ו בתשובה שם העלה דרק הר"ן והי"א במרדכי כתבו הטעם של ריכוך ודחה דברי הנפב"כ דהרשב"א ורא"ש נמי ס"ל כטעמו של הר"ן.
ומ"ש הה"כ נר"ו (שם) בשם הרמ"א שאם הדיחו הדחה מועטת או שהיה ששים בחתיכה כנגד הדם שעל פניו שרי "בלא הדחה ומליחה שנית" ועפ"ז נתקשה בדברי הרמ"א כיעו"ש. באמת שבדברי הרמ"א לא כתוב סיום הלשון הנ"ל אלא ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד ותו לא מידי. אלא שהש"ך (סקי"ד) פירש דברי הרמ"א דשרי בלא הדחה ומליחה שנית וכן משמע מדברי הט"ז (סק"י) אבל המנ"י הפמ"ג והגרע"א תמהו ע"ז שא"כ דברי הרמ"א סותרים וכמ"ש הה"כ נר"ו. וע"כ פירשו דברי הרמ"א דשרי ע"י הדחה ומליחה שנית. וגם מ"ש הה"כ נר"ו שהמש"ז תמה על דברי הרמ"א, אינו מדוקדק דקושייתו שם על דברי הט"ז כאשר יראה הרואה.
ומ"ש הה"כ נר"ו במסקנתו שדעת הרמ"א שיש לחוש לכל הטעמים בהפסד מועט אבל בדיעבד אין מעכב אלא טעמו של המרדכי ע"כ. לע"ד נראה שמסקנת הפמ"ג בדעת הרמ"א שאינו חושש לכתחילה אלא לטעם הי"א שהביא הרא"ש דס"ל דבעינן הדחה משום דחיישינן דלמא יפרוש הדם ממקום למקום ואין לו תקנה במליחה וצליה כדין המולח בכלי שאינו מנוקב. ובהפסד מרובה סמך הרמ"א על טעם המרדכי לבדו.
ומה שהעיר על דברי הפמ"ג כי מתשובת הרמ"א מבואר שחושש לטעם הר"ן ע"ש. אינו מוכרח כי מ"ש הרמ"א בתשובה טעם הריכוך אינו מוכרח שכוונתו לטעם הר"ן אלא לטעם הי"א שהביא הרא"ש הנ"ל שאם לא ידיח לא יתרכך הבשר ויפרוש הדם ממקום למקום וכמו שביאר הרמ"א עצמו בתו"ח שהזכיר הפמ"ג (שם), שטעם הי"א שברא"ש הנ"ל הוא משום ריכוך וכאמור.