סימן קכג - דם שחור טמא מדאורייתא או מדרבנן
מאת ר' גולן רוזן / מחוברת סיון-אלול תשס"ד (שנה ד') סי' לג
בנדה (יט.) תנן, חמשה דמים טמאים באשה, האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג וכו' ובגמ' (שם) מנלן דאיכא דם טהור באשה וכו'? אמר רבי חמא בר יוסף אמר רבי אושעיא, אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא. ובתר הכי אמרינן בגמ', וממאי דהני טהורין והני טמאין? אמר רבי אבהו, דאמר קרא, "ויראו מואב את המים אדומים כדם" למימרא דדם אדום הוא. ואימא אדום ותו לא? אמר קרא, "דמיה" "דמיה" הרי כאן ארבעה. והא אנן חמשה תנן? א"ר חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה. (ופרש"י, למימרא דדם אדום הוא, ואלו כולם אדומים הן. ואימא אדום ותו לא, האדום שבאדומים דהיינו כדם המכה דמתניתין. דמיה דמיה, והיא גלתה את מקור דמיה, וטהרה ממקור דמיה, הרי ארבעה מיני אדמומית טמאה בה אבל שלמטה מהן לאו דם הוא.) והנה ממשנתינו שכללה כל סוגי הדמים גם יחד משמע קצת שכולם כאחד טומאתם שווה והיא מן התורה כמבואר בגמ' שלמדנו כן מן המקראות. וא"כ גם דם שחור בכללם. ובאמת שיש להוכיח כן מהגמרא הנ"ל, שכן המקשה בגמ' דפריך והא אנן חמשה תנן? מוכח דסבר דכולהו חמשה דמים מדאורייתא דאל"כ מאי פריך והא וכו' נימא דארבעה מדאורייתא, ודם שחור מדרבנן. ואף התרצן לא השיבו כן, אלא אדרבא מסכים הולך לזה שכולם מן התורה אלא שהשחור אינו צריך פסוק ללומדו מפני שהוא נכלל בהם שכן אדום הוא אלא שלקה. וזה ראיה מהימנא. ושמעתי ראיה זו ממו"ר הרי"ך נר"ו לפני זמן רב. ואם נפשך לומר, שלדעת התרצן שחור טמא מדרבנן משום דלקה א"כ העיקר חסר מן הספר והכי הול"ל דארבעה טמאים מדאורייתא אלא דשחור מדרבנן הוא משום דלקה. ופשוט. וכאשר דמיתי כן מצאתי בירושלמי (פ"ב דנדה הלכה ו) רב ורבי יוחנן תריהון אמרין ארבעה דמין הן, אדום הוא שהוא לוקה ונעשה שחור. שמואל אמר, שחור בא מכולן. [כולן אם לקו נוטין הן לשחור. פני משה] ומנין לחמשה מיני דמים טמאין מן התורה? אמר ריב"ל, והיא גילתה את מקור "דמיה" וטהרה ממקור "דמיה" "דם" יהיה זובה בבשרה. וכתב הרב לחם ושמלה (סי' קפח בשמלה סק"א) לפרש דריב"ל לא ס"ל דהאי שחור אדום הוא אלא ס"ל דהתורה מרבה חמשה מיני דמים דהיינו "דמיה" "דמיה" "דם" יהיה זובה בבשרה וכו' ע"ש. נמצא שאין מחלוקת בין רב ורבי יוחנן לריב"ל אם שחור טמא מן התורה אלא דכולהו סברי מרנן דשחור טמא מן התורה אלא דלרב ורבי יוחנן ס"ל דלא צריך קרא, דאדום הוא אלא שלקה וריב"ל לא ס"ל הכי אלא גוון אחר שאין מקורו מן האדום, ומש"ה צריך קרא אחרינא "דדם" יהיה זובה, לרבות דם השחור.
ובצאתי חפש'י בספרי רבותינו הראשונים מצאנו ראינו שכן מפורש בבה"ג (הלכות נדה) שכ' חמשה דמים דאמרינן טמאים באשה מן התורה מנין וכו'. עכ"ל. גם בס' החינוך (מ"ע רז) שכ' וז"ל: מה שאמרו ז"ל שחמשה מיני דמים הן שטמאה התורה ושאר מראות דמים טהורים וכו' עכ"ל. וכן נראה מדברי הרב צידה לדרך (כלל חמישי) שכ' ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה וכו' ואמרו חז"ל ממדרש הפסוקים שלא וכו' ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא חמשה מיני דמים וכו' עכ"ל וכ"כ הטור (ריש סי' קפח) דבר תורה חמשה מיני דמים טמאים באשה וכו'. וכן משמע מסתמות שאר רבותינו הראשונים ז"ל שסתמו ולא חילקו בין שחור לשאר מראות. ברם הרשב"א בתוה"ב הקצר (ב"ז ש"א) כ' וז"ל: דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתראה מראה אדום שנאמר דם יהיה וכו' ארבעה מיני אדום יש וכו' ועוד טמאו חכמים את השחור מפני שתחילתו אדום היה אלא שלקה. עכ"ל. ופשט לשונו משמע שדם שחור טמא מדבריהם. אכן לפי מ"ש להוכיח מן הגמרא שלנו והירושלמי שגם דם שחור טמא מן התורה על כרחנו לפרש כוונת הרשב"א שכ' ועוד טמאו חכמים וכו' ר"ל שלימדנו חז"ל מפי השמועה שגם שחור בכלל מראות הטמאים מן התורה שכן אדום הוא אלא שלקה. אולם גאון עוזנו מרן הגר"ע יוסף שליט"א בספרו הבהיר טה"ב ח"א (עמוד רצג) כתב שמדברי הרשב"א הנ"ל מבואר שעיקר טומאת דם שחור (כצ"ל) הוא רק מדרבנן. והוסיף בזה"ל: ואמנם בשו"ת בשמים ראש (סי' שנד) איתא, ומה שאמרת שנראה מדברי ר' שלמה מברצלונה בס' תורת הבית שהשחור אינו אלא מדרבנן, ליתא, שהמשנה אמרה חמשה מיני דמים טמאים, כולם שוים שאיסורם דבר תורה, ואע"ג דכתיב אדומים כדם, האי נמי תחלתו אדום הוא ועכשיו הושחר, וברוב הפעמים כשתתן מים בדם שחור יחזור לאדמימות והוי אדום ממש. אשר ב"ר יחיאל. ע"כ. נמצא שהרא"ש חולק על הרשב"א. אולם ידוע כי כבר יצאו עוררים על הספר בשמים ראש שאינו לרא"ש ז"ל, ולאו גושפנקא דהרא"ש חתים עליה וכמו שכתב השואל ומשיב כו' הא למדת שאין ללמוד דבר הלכה מהספר בשמים ראש אלא מצד האמור ולא מצד האומר וכו' וא"כ בנ"ד שבא לחלוק בסברא על דברי הרשב"א, אין דבריו כלום נגד הרשב"א שהוא עמוד העולם אשר באורו נראה אור עכ"ל. ואחר בקשת הסליחה רבה מהד"ג עטרת ראשנו, בעניותי לא ידעתי מה יענה ביום שידובר בו סוגיית התלמוד שלנו והירושלמי הנ"ל המוכחים בעליל ששחור טמא מן התורה וא"כ ע"כ לפרש דברי הרשב"א כאמור. וגם הרב בשמים ראש שכתב על מה שאמרו לו שנראה מדברי הרשב"א, ליתא וכו' אפשר שאיננו שחולק על הרשב"א עצמו אלא על השואל שאמר שנראה מדברי הרשב"א וכו' שלא יתכן שהרשב"א יאמר כן מפני שכן מוכח להיפך מן המשנה. ואם נפשך לומר, מ"מ אין הדבר ברור שהעיקר בזה כהרשב"א מפני שכן בה"ג והחינוך והטור ועוד הכריעו שטמא מן התורה כפשט השמועה, וכדברי הרב בשמים ראש.
שוב ראיתי להג"ר נסים קרליץ שליט"א בס' חוט השני שכ' וז"ל: ודע דמראה שחור טמא מהתורה כדמשמע בש"ס הנ"ל. ומ"ש הרשב"א בתוה"ב הקצר וז"ל: ועוד טימאו חכמים את השחור וכו' כוונתו שחכמים טמאו ע"י שקבעו שהשחור הוא בכלל האדום שטימאתו התורה. עכ"ל. והוא כמ"ש בעניותין. וכן כתב בס' רועה בשושנים (סי' קפח אות א) להעיר ע"ד מרן בטה"ב הנ"ל, ופירש דברי הרב בשמים ראש כמ"ש לעיל כיעו"ש. וכן הסכמת כל גדולי האחרונים ז"ל להלכה (ריש סימן קפח) ומהם: הלבוש, תוה"ש, חו"ד, דרכי תשובה (שם סק"ז), ערוך השלחן, באר היטב (למהר"י שטיין). ולכן במקום ספק מראה שחור יש להחמיר כשבא בהרגשה או ע"י בדיקת עד משום דספיקא דאורייתא לחומרא. זהו הנלע"ד, וציי"מ וימ"ן.