סימן קלא - מקום הטפת דם ברית
מאת ר' חביב כהן / מחוברת טבת תשס"ב (שנה ב') סי' לא
כתב הטור יו"ד (סימן רסג) נולד כשהוא מהול, כתב רבינו יצחק שאין צריך להטיף ממנו דם ברית. וכתב רב אלפס, שצריך. וכן כתב רבינו האי, הכי הסכימו רבנן קמאי שצריך להטיף ממנו דם ברית. וכן פסק מרן בשו"ע (שם סעיף ד). ומקור דין זה מהסוגיא בשבת (קלה.) שנחלקו תנאים ואמוראים בדבר תינוק נולד כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו דם ברית או לא. וכתב הרי"ף, קי"ל כבתראי דאינון רבה ורב יוסף. דאיתמר, רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ורב יוסף אמר, ודאי ערלה כבושה היא וכו'. הא קי"ל רבה ורב יוסף הלכה כרבה דאמר שמא ערלה כבושה היא וצריך להטיף ממנו דם ברית. ע"כ. מבואר שטעם הטפת דם ברית משום ספק ערלה כבושה. וכתב רש"י (שם ריש ע"א) וז"ל: נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר. עכ"ל. והסביר המאירי (שם) בהרחבה יותר בזה"ל: ר"ל, מעט עור דק דבוק בבשר, שמתוך דקותו ודבקותו ומעוטו אינו ניכר ולאחר זמן יתפרק ותתכסה העטרה וכו' וצריך למולו מעט כעין קליפה להטיף ממנו דם ברית וכו' והטפה זו הנעשית מספק ערלה כבושה הזהירו הגאונים לעשותה בנחת ובעיון דק וביד ולא בברזל ואם נראה לו בודאי שיש שם ערלה כבושה הטפתו דוחה שבת. עכ"ל. וע"ע שם להלן בסמוך (בד"ה ומ"מ) גבי תינוק שנולד מהול ומטיפין ממנו דם ברית שאין מברכין ע"ז וסיים: "וכן אין האב מברך עליה להכניסו שאין זה ערלה גמורה שתהא הסרתה קרויה הכנסה". עכ"ל. ומבואר מכל דבריו שמקום הטפת דם ברית היא באותו מקום שהיתה אמורה להיות הערלה דהיינו העטרה או סוף העטרה במקום החיבור עם הגיד, ושם צריך לקלוף מעט ולהטיף אבל אין הטפת דם ברית בגיד עצמו1. ושוב הראוני בשו"ת הגאונים (שערי צדק ח"ג שער ה סי' יב) בשם רב יהודאי גאון שאמר בזה הלשון: וסריס גר שמתגייר א"צ להטיף ממנו דם ברית משום דדם ברית היכא הוי בערלה בגובהה של עטרה, כיון דעטרה גופא פסיקא, מהיכא מטיף דם ברית מאזנו או מחטמו, הלכך א"צ. עכ"ל. הרי מבואר בא'ר לחי רוא'י שמקום הטפת דם ברית היא במקום העטרה ואם אין לו עטרה אי אפשר להטיף ממנו דם ברית בשאר הגיד כלל. והעושה כן, הרי הוא כמטיף דם ברית מאוזנו או מחוטמו. וממ"ש רב יהודאי גאון בגבהה של עטרה וכו' נראה שכוונתו לחוט הסובב את העטרה אבל למעלה מזה דהיינו בגיד עצמו לא מהני וכאילו הטיף מהאוזן או מהחוטם כאמור. וכן מתבאר גם מדברי האו"ז (ח"ב הל' מל סימן צט) שכתב אודות מעשה שבא לידו בתינוק שנולד מהול בזה"ל: ואמרתי להטיף דם בעלמא כעין שריטה מראש הגויה כחתיכת (כצ"ל) מילה שחותכים בראש הגויה. עכ"ל. ומשמע דר"ל כי כאשר במילה עצמה חותכים את ראש הגויה, גם בהטפת דם ברית יעשה באותו מקום והיינו שישרוט בראש הגויה בעטרה ולא בשאר הגיד עצמו, וכדברי רב יהודאי גאון הנ"ל.
שוב ראיתי למופת הדור שלפנינו הגאון חזו"א (חיו"ד סימן קנד) שהביא דברי האו"ז הנ"ל כתב עליו, והרי משום ערלה כבושה אתינן עלה וצריך הטפת דם ברית במקום הערלה ונראה דכל למטה מן העטרה כשר להטפת דם ברית וכו' והלכה זו נשתכחה ועושין הטפת דם בעור שלמעלה מן העטרה [דהיינו עור הגיד] והוי כמטיף דם מן האצבע ועוברין משום לא יוסיף כדאמר בסנהדרין (פ"ד ע"ב) אחר שגגת לאו, וכן בגר אין כאן הטפת דם ברית. ע"כ. ותנא דמסייע ליה הוא רב יהודאי גאון הנ"ל, שאין הטפת דם ברית אלא בעטרה ולא בשאר הגיד. ומ"מ מדברי רב יהודאי גאון מתבאר שמקומה הוא בגבהה של עטרה (לכתחילה עכ"פ), ולא למטה ממנה.
אולם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון ח"א (סי' יא) הביא את דברי החזו"א הנ"ל שדחה מנהג המוהלים שמטיפים דם ברית בעור שלמעלה מן העטרה, וכתב ליישב את המנהג בזה, מדקדוק לשון התוס' ביבמות (מ"ו ע"ב ד"ה דר' יוסי) שכתבו וז"ל: כתב בה"ג דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וכו' ומיהו אם נכרת לו כל הגיד ובא להתגייר, אין מילתו מתעכבת וכו' עכ"ל. וכתב ע"ז הרב אורל"צ זצ"ל, וממה שדייקו לומר דבנכרת כל הגיד אין מילתו מעכבת, מוכח דאם לא נחתך הגיד כולו רק חציו וכדומה, צריך הטפה דם ברית ומהני הטפת דם ברית שם. ומוכח מכאן דבעור שלמעלה מן העטרה מהני הטפת דם ברית בגר, וה"ה לקטן שנולד מהול. ונראה דהיינו טעמא דמהני הטפת דם ברית בעור הגיד ואפי' למעלה מן העטרה דהא בכל מילה בעינן נמי הטפת דם ברית ודמוכח מלשון רש"י וכו' והרי בכל מילה המוהלים חותכים את העור מעט למעלה מן העטרה ואפ"ה מהני לענין הטפת דם, משמע דהטפת דם ברית אפי' למעלה מן העטרה שאינה מקום מילה מהני ואדרבא כל מילה הטפת דם שבה הוא למעלה מן העטרה, ומלבד הראיה שהבאנו מהתוס' נראה דה"נ אפשר לפרש כן גם בלשון האו"ז, שכתב ראש הגויה בחתיכת מילה שחותכים בכל מילה רגילה והיינו מעט למעלה מן העטרה שכן הדרך למול וכנ"ל ומאחר שכן מפורש בדברי התוס' יבמות הנ"ל נראה שמנהג זה יסודתו בהררי קודש. עכ"ל הרב אורל"צ שם. הנה גם ממנו נעלם לפי שעה תשובת רב יהודאי גאון הנ"ל שכתוב בה מפורש שהטפת דם ברית מקומה בערלה עצמה ולא למעלה ממנו בגיד עצמו. ומה שנסתייע ממה שהמוהלים חותכים מעט למעלה מן העטרה, לא זכיתי להבין, כי כשהמוהלים חותכים את העור מעט למעלה מן העטרה, הרי גם הערלה בכלל, דבכלל מאתיים מנה, וא"כ ודאי יוצא דם גם ממקום הערלה. וזהו דם ברית שנאמר עליו "וגם את בדם בריתך". ומעתה אין לנו להוציא דברי האו"ז שכתב "מראש הגויה" מפשוטם. ובפרט שבזה יהיו דברי האו"ז עולים בקנה אחד עם דברי רב יהודאי גאון הנ"ל, דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ואע"פ שיש ללמוד מדקדוק לשון התוס' הנ"ל [וכ"ה לשון הרא"ש שם סי' לג] שכל הגיד כשר להטפת דם ברית, מ"מ אין לנו ראיה מדבריהם שכן ראוי לכתחילה אלא שעכ"פ בדיעבד אפשר להטיף דם ברית משאר הגיד. ואין ללמוד מזה להטיף דם ברית גם כשיש לו עטרה מפני שאין דנים אפשר משאי אפשר. וא"כ נראה שיש לנהוג להטיף דם ברית במקום גבהה של עטרה מפני שבזה יצא לדעת הכל.
וסמוך לחתימה כרגע נראה לי (ע"י ידי"ן ר' אסף גודלי יצ"ו) ספר גירות כהלכתה להרה"ג ר' שמואל אליעזר שטרן שליט"א וראיתי אליו בפ"ג הלכה ה' שכתב וז"ל: הטפת דם ברית נעשית ע"י חיתוך או עשיית נקב בבשר העטרה ויש שסוברים לעשותה במקום חיבור העטרה עם הגיד. ויש נוהגים לעשות שריטה בבשר העטרה שיגיע עד מקום החיבור לצאת ידי כולם ע"כ ובהערה שם ביאר, שדעה ראשונה היא דעת החזו"א. וסברת היש אומרים, היא דעת הרב אבני נזר (יו"ד של"ד אות כז) שכתב שהטפת דם ברית צריך במקום שדרך דם לצאת בשעת מילה למטה אצל הגיד, ובגוף העטרה רוב פעמים אינו יוצא דם כלל בשעת מילה. ומ"ש ויש נוהגים וכו' הוא עפ"י מ"ש בס' תשובות והנהגות ח"א סי' תרט"ו שמנהג ירושלים כן וכתב שלדעתו המקום המובחר הוא בחוט הסובב עצמו ושכן הנהיג הרב שבט הלוי שליט"א. וסיים: שדעת הגרש"ז זצ"ל ויבלחט"א הגרי"ש אלישיב כמנהג ירושלים הנ"ל. עכת"ד. הנה מדברי רב יהודאי גאון הנ"ל שנעלמו לפי שעה מכל הגאונים הנ"ל מבואר שהעיקר להלכה כמ"ש הרב תשובות והנהגות וכמו שהנהיג לנכון הרב שבט הלוי שליט"א. וע"ע בס' הנ"ל להלן עמו' קיב שהדפיס תשובת הגר"ש וואזנר שליט"א שנשאל אודות מקום הטפת דם ברית. והשיב, שכל שטח העטרה כשר להטפת דם ברית ומה שדרכי להורות שיתחילו השריטה בקו המבדיל למעלה עד קצה העטרה טעמי דשם עיקר יציאת דם ברית אבל היסוד הוא כמ"ש החזו"א ומי שעושה כפשטות החזו"א עושה כהלכה. עכ"ד. ואילו ראה תשובת רב יהודאי גאון הנ"ל היה שש לקראתה כמוצא שלל רב. ואל תשיבני ממה שנהגו המוהלים כי ראיתי בס' תשובות והנהגות הנ"ל שכתב כי מנהג המוהלים הנ"ל יצא להם כן עפ"י מ"ש בס' כורת הברית2 ונמשכו אחריו כמה אחרונים כיעו"ש. ואין ספק שאילו ידעו דברי רבותינו הראשונים הנ"ל ורב יהודאי גאון הנ"ל היו חוזרים בהם שכן ראוי להיות חוזר וכמ"ש בכיוצא בזה מהרי"ק (שורש צו) והביאו להלכה הרמ"א בהגה ח"מ (סי' כה סוף סעיף ב').
ואגב ראיתי בתשובת הגר"ש ואזנר הנ"ל שסיים: ומיהו מש"כ החזו"א דמספיק אם יראה הדם תחת העור. אמנם מצינו כן בדיני שבת ריש פרק אלו שרצים בראשונים, מ"מ הטפה בלשון הקודש משמע יותר טפטוף דם לע"ד. עכ"ל. ויש סיוע לדבריו מלשון המאירי הנזכר בריש אמיר, שכתב "וצריך למולו מעט כעין קליפה להטיף ממנו דם ברית". ואע"פ שיש מקום בראש לומר שזהו דוקא בתינוק שנולד מהול שהטפת דם ברית היא משום ספק ערלה כבושה אבל בגר שאין הטפת דם ברית אלא כדי להכניסו תחת כנפי השכינה אפשר שבנצרר הדם סגי, מ"מ, נראה שאין לחלק בין הטפת דם ברית של הנולד מהול לבין הטפת דם ברית של גר. ובפרט, שפשט הלשון משמעותו טפטוף הדם ממש וכדברי הרב שבט הלוי שליט"א. וכ"כ עוד בס' הנ"ל (שם עמוד קיד) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין נוהגים כהחזו"א דסגי ליה בצרירת דם אלא עושים שריטה שיצא דם ממש. ע"ש.
פירות הנושרין מכל האמור: שמקום הטפת דם ברית הוא בגבהה של עטרה שהוא החוט הסובב עצמו. ויעשה כן ע"י שריטה או עשיית נקב בבשר הנ"ל עד שיטפטף הדם. [וא"צ להחמיר לעשות שריטה בבשר העטרה שיגיע עד מקום החיבור או להטיף בראש בעטרה וגם בעור שמעליה והיינו בגיד עצמו מפני שהעיקר כדברי רב יהודאי גאון הנ"ל שדבריו דברי קבלה] ומ"מ כל שהטיף דם בעטרה שפיר דמי. אבל אם הטיף דם ברית למטה ממקום העטרה דהיינו בגיד, אפשר שיש לסמוך על דקדוק לשון התוס' והרא"ש הנ"ל, שיצא בדיעבד בזה, ואין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מהמקום הנ"ל. ומ"מ לכתחילה ודאי שיש לנהוג כאמור.