סימן קלח - הסתכלות על דברים טמאים

מאת הרב חיים שלום הלוי סגל / מחוברת סיון-אלול תשס"ד (שנה ד') - מכתבים למערכת
[במקורו נכתב באריכות גדולה והעתקנו רק מה שצריך לעניינו]

עמ"י עש"ו יום ז' לחודש הרחמים והסליחות ה'תשס"ג לפ"ג

לכבוד
מערכת קובץ "וקנה לך חבר", ולהעומד בראשה ידידי ורב חביבי מאז – ה"ה הרה"ג רי"ך שליט"א ר"מ בית המדרש "עטרת חכמים".
החיים והשלום לכ"ת הרמה.

בראשית אודה למעכ"ת על אשר מתמיד לשלוח לי את הקבצים היקרים והנחמדים מזהב ומפז, מלא טוב וטעם, ובפרט המדור בראשית כל חוברת שבו מובא דרך הלימוד של גדולי הדורות, וזכור לטוב מאמרו המיוחד והארוך [שהובא בהמשכים] של הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט"א.

הנה ע"ד מה שכתב הגאון רבי חיים רבי שליט"א – ראש בית המדרש, בחוברת כו עמ' רפה, בזה"ל: וכאן מקום אתי לעורר אודות אלה שחושבים כי אסור להסתכל על בעלי חים טמאים, או על אשתו כשאיננה טהורה, וזה טעות גמורה וכו'. ולדעת הרמב"ם אשר מנה בתרי"ג מצוות בדיקת סימני בהמות וחיות למצוה, יתכן שלראות בעלי חיים טמאים ולומר על זה טמא וזה טהור, מקיים מצוה שמחזק ומאמין בציוויו של השי"ת. עכ"ל.

א) ואבוא על אחרון ראשון, לכאורה אחר המחילה לא ידעתי איך בדה מלבו מצוה חדשה לראות בעלי חיים טמאים שבזה מחזק ומאמין בציווי ה', הא בספר קב הישר (פ"ב) כתב דבהסתכלות על בהמות וחיות אסורות איכא השפעה שלא כדת, ורק בהעברה בעלמא ליכא חששא, כהא דגמ' ע"ז (כ, א) קרן זוית הואי. וכמו שהאריך בזה בקונטרס ובשנה הרביעית להגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א (ח"ב סימן ב' ע"מ מב). ובשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סימן ל"ט) אסר לגמרי לראות חיות טמאות. ברם כבר הובא בהגהות קב ונקי שעל קב הישר (פ"ב סקט"ז) מילקוט אברהם (או"ח סימן נ"א) שדייק בקב הישר (שם ד"ה וצריך), שיש היתר לראות חיות משונות [טמאות] רק שלא ישביע עינו בהם. ומה שבערוגת הבושם אסר היינו במקום שמשחקים עם החיות. וראה עוד בזה בשו"ת פרי השדה (ח"ג סימן קע"ג). הרי לן מכל הני דכל מה שהתירו אינו אלא בהעברה בעלמא, אבל לא התירו הסתכלות – ראייה ארוכה. וכשרוצה לבדוק את הסימנים כדי לאכלם וכדומה פשיטא דשרי.

ב) ומה שכתב דאיסור הסתכלות על אשתו נדה הוי טעות גמורה, היאך שייך להתנסח בלשון כגון דא, אחר שמצינו בסדרי טהרה (יו"ד סימן קצ"ה סקט"ו) שהביא משערי דורא, דאף במקומות הגלויים לא יתן עיניו באשתו נדה יותר מדאי, פן יתקלקל עמה, וכדאיתא בגמ' (נדרים כ, א) דכל המסתכל באשה יותר מדאי הויין לו בנים שאינם מהוגנים ואמר רב יוסף באשתו נדה אמרו וכו' ע"כ, וראה בקב הישר (פ"ב ד"ה וצריך – ופי"ז ד"ה והנה) שצריך האדם להתרחק בכל הרחקות שבעולם מאשה נדה הן בדיבור ומש"כ שלא להסתכל בה, וכו' ע"כ. וידוע לשון הרמב"ן (בראשית לא, לא) שכתב "והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לרחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו, כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע, כאשר בארו הפילוסופים. ועוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה [בפרשת אחרי (ויקרא יח, יט)]. והיו יושבות בדד באוהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה: תלמיד אסור לשאול בשלומה של נדה, ר' נחמיה אומר אפילו הדיבור שהוא יוצא מפיה הוא טמא. אמר ר' יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת, כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות במעשה ידיה ע"כ. ואף השל"ה הק' (שער האותיות ערך קדושה ד"ה בספר) שהעתיק מספר מנורת המאור (נר ג' כלל ו' ח"ה פ"ד) דבזמן הזה נדה עושה לבעלה כל מלאכות המותרות עפ"י דין, לפי שראו את העם שלא יסבלו מחמת חסרון שפחות, אבל מכל מקום המחמיר שומר מצרות נפשו עכ"ל, והובא דבריו בפתחי תשובה (סימן קצ"ה סקי"ב).

וראה עוד בספר המקצועות המיוחס לרבינו חננאל וז"ל שו"ת בית אפרים (או"ח סימן ו') – בספר המקצועות חיבור רבינו חננאל, גאון שנודע כחו הגדול וידו החזקה. עכ"ל. והובא בפירוש הראב"ד למסכת תמיד (פ"ו קרוב לסופו) בזה"ל, ובספר המקצועות מצאתי כתוב היכא דאיכא נדה בביתא דכהן אסור ליה למסיק [לעלות] לדוכן כל אימת דאיתא בנדתה, דחייש דלמא נגע במידי דנגעה היא ואתי לאטומיי, דאמר רבי יודן כל כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה לשם, הרי תפילתו על ישראל תועבה, ואף גורם לזרעו שיאבד מהעולם, ולא עוד אלא שאינו מוציא את ישראל ידי חובתן וכו' {ואף שהפרי חדש (סימן קכ"ח) כתב שדברים אלו אין לפרסמם דאינם מעיקר הדין והנח לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"כ, מ"מ בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן ו') כתב איפכא דאדרבה מוכרח הוא לגלות סוד ולפרסם הדבר, בכדי שלא ידברו סרה על המנהג שנהגו כהרמ"א שאין נושאין כפיים בכל יום, וז"ל ספר המקצועות וכי היכי דאסור ליה לכהן למעייל לביתיה שמונח ביה מת, כך אסור ליה למעיל בביתא דאיתא נדה בגווה, ואי אייחד לה אדרונה ולא נפקיה מינה כל ימי נדותה שפיר דמי וכו', שאלו תלמידיו את רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול מפני מה זכית לכהונה גדולה, אמר להם מעולם לא הקרבתי קרבן עם מי שהנדה בתוך ביתו וכו'. ע"כ העתקה (מספר המקצועות).

ברם כתב בשיעורי שבט הלוי (שם) דמדינא שרי להסתכל, לבר כשיודע שההסתכלות גורמת הרהורים, אזי אסור ע"כ. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קט"ז). וא"כ לענ"ד היה צריך מעכ"ת לנסח הדברים אחרת.

בברכת התורה
חיים שלום הלוי סגל
מח"ס "בירורי חיים" ג"ח.

אמר העורך: והנני יוסיף עוד בענין הסכלות על חיות ובהמות טמאות כי בשו"ת יבי"א ח"ד (חאו"ח סי' כ אות ו) כ' ע"ד הרב פרי השדה הנז' בזה"ל: אולי השאלה היתה במקומות שמשחקים בחיות ומשתעשעים עמהם, שכן מורה לשון "קומדיא" אבל בגן חיות דידן אין לחוש לזה כלל. וכן מ"ש הערוגת הבושם בנוסח השאלה אם מותר לילך אל "צירקוס", מיירי במקום משחק של החיות שמרקידים את הקוף ושאר מיני חיות לבדח את קהל רואיהם, ולא מיירי בסתם גן חיות, שעיקר מטרת ההולך לגן החיות אינו אלא לשם ידיעה והבנה בטבע בעלי חיים. עכ"ל. ואין בידי ספר פרי השדה הנ"ל לראות מדוע איפוא אמרה מרן היבי"א נר"ו בלשון "אולי" כמסתפק אם השאלה היתה ב"קומדיא" וגם מראיותיו נראה כן. ועוד, דאפי' נמצא בלשונו לשון הנראה ממנו שאין להתבונן בהם כלל, אפשר שבקעה מצא וגדר בה גדר. ומעתה לא נשאר לנו בזה אלא דברי הרב קב הישר שהוא יחידי בזה שאסר להשביע עינו מהם. וכבר כתב עליו בשו"ת יבי"א הנ"ל, וי"ל ע"ד. וכמו שהעיר בפנים ידידנו כמה"ר ר' חיים במאמרו ע"ש. וכדאים הם גדולי עולם הלא המה הרב תרומת הדשן (מן הראשונים) ומרן החיד"א (מן האחרונים) שעשו מעשה רב לסמוך עליהם בלי שום חשש ופקפוק. ובלבד שיהיו כל מעשיו לשם שמים להתבונן במעשי הבריאה לשבח ולפאר ליוצרם, וכמו שהעלה מרן הראש"ל נר"ו ביבי"א (שם).

הסתכלות על דברים טמאים
מאת הרב חיים רבי / מחוברת סיון-אלול תשס"ד (שנה ד') סי' כד

(תגובה)

לפני כשנה בגליון וקנה לך חבר חוברת כו עמוד רפה כתבתי במאמרי שם בזה"ל: וכאן המקום לעורר אודות אלה שחושבים כי אסור להסתכל על בעלי חיים טמאים או על אשתו כשאיננה טהורה, וזה טעות גמורה וכו' ולדעת הרמב"ם אשר מנה בתרי"ג מצוות בדיקת סימני בהמות וחיות למצוה, יתכן שלראות בעלי חיים טמאים ולומר על זה טמא וזה טהור, מקיים מצוה שמחזק ומאמין בציוויו של השי"ת עכ"ל. ועל דברים אלו שלח אלי הרה"ג ר' חיים שלום הלוי סגל הי"ו מגילה עפה ובא הערות על ניסוח הדברים, ודבריו נדפסו בסוף חוברת זו במדור "מכתבים למערכת" ע"ש. ועל כן ראיתי לנכון להדפיס כאן מה שכתבתי להשיבו תשובה מאהבה כדרכה של תורה וז"ל מכתבי:

לכבוד מערכת קובץ "וקנה לך חבר" בעריכתו של מורנו הרה"ג רי"ך שליט"א ר"מ ביהמ"ד "עטרת חכמים" חולון.

שלום רב לאוהבי תורתך

ראיתי את דבריו היקרים של הרה"ג ר' חיים שלום הלוי סגל שליט"א אשר נאמרו בטוטו"ד בחכמה ובתבונה כיד ה' הטובה עליו, והנני להשיבו.

ראשית, ההערה שלי על אלה שחושבים שיש "איסור" להסתכל, וזה אינו לכ"ע. ודקדקתי לכתוב "לעורר אודות אלה שחושבים כי "אסור" להסתכל על בעלי חיים" ובודאי מי שמחמיר בזה לא בדה מלבו מצוה חדשה אלא כוונתו ממידת חסידות כדי להתקדש יותר. וזה מוכרח, שכן מצינו תנאים ואמוראים שהיו רוכבים על חמורים בדרך והש"ס מלא מזה. וחמורו של ר' פנחס בן יאיר (חולין ז. שבת נא: קיב: ובכ"ד). וכי איסור יש בדבר, וכי יש ענין לרכב על שור וכיוצ"ב במקום על חמור.

ומה שהביא מס' ערוגת הבושם, הנה מרן שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ד (סי' כ' אות ה) האריך לדחות ראיותיו מכל וכל ע"ש. ואדרבא עמ"ש הרב ערוגות הבושם ללמוד לאסור מההיא דשבת (קמט.) כתב המהלך תחת הצורה וכו' עד אל תפנו אל מדעתיכם. וסיים עלה: "וא"כ ק"ו שיש בזה איסור מדאורייתא של אל תפנו אל האלילים" ע"כ. הוסיף מרן שליט"א בזה"ל: שהחילוק פשוט בין רואה צורה מעשה ידי אדם שנמשך לבו אחרי הציור המרהיב עין ומסיח דעתו מעבודת השי"ת, לבין הרואה מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה חיות קטנות עם גדולות, רמש וצפור כנף. עכ"ל.

גם מה שהביא בשם ספר קב הישר שלא ישביע עינו בהסתכלות רבה הביאו מרן שליט"א בסוף תשובתו שם וכתב עליו, וי"ל ע"ד. וידוע מ"ש במד"ר פ' וזאת הברכה שמשה רבינו ראה שלא נכנס לארץ וביקש לחיות כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותים מים ורואים את העולם כך תהא נפשי כאחת מהן או כעוף הפורח לארבע רוחות העולם. ע"ש. ובמדרש זה לא כתוב שביקש להיות כעוף וחיות טהורות, וכנראה שאפי' עוף או חיה טמאה המסתכל בה להכיר נפלאות הבורא, גם אם משביע עינו אין איסור כלל. והלכה לחוד וחסידות לחוד. וכבר הזהיר החת"ס בתשובותיו שלא לזרוע כלאים בזה כידוע. ועיין בקידושין (לג.) אביי היה עומד לפני רב יוסף כשהיה רואה את אוזן החמור שלו שרב יוסף רוכב עליו ע"ש. זו הגדרה של חז"ל הקדושים ופרק שירה המפורסם מלא שיר ושבחה להקב"ה ע"י בע"ח טמאים וכיום נדפס עם תמונות מדוייקות שלהם לשם שמים.

והזוה"ק מלא הנהגות של קדושה וטהרה. והזהיר מאוד בזוה"ק (פ' תצוה קפב א) על הכעס שהכועס נשמתו יוצאת ומקבל נשמה טמאה ופניו פני ע"ז ואסור להסתכל עליו. והובא להלכה בשו"ת יבי"א ח"ט (דף קפ) ע"ש ותהנה. ועכ"ז בזוה"ק מלא מעשיות וסגולות שהיו מחמוריהם של הצדיקים (עיין פ' ואתחנן) וכן מפנים של אדם רשע (מגילה כח.) מזה יש להזהר. וקצת פלא על העיתונות החרדית שמפרסמת פרצופיהם של מינים ואפיקורסים מאנשי ציבור מקולקלים אבל בע"ח טמאים לא נגע ולא פגע מדינא כי אם מחסידות בלבד וכנ"ל.

ונראה דלדידן שפסק מרן הראש"ל נר"ו לאסור חבישת פאה נכרית, ממילא גם מי שחושבת שיש לה היתר ח"ו עכ"ז לדידן יש איסור הסתכלות כדין שער באשה ערוה ויש להזהר בזה ואין כאן היתרו של רבנו החזו"א וערוך השלחן שהותר מכללו אצל רווקות והובא ביבי"א ח"ו (חאו"ח סי' יג) כי נשים אלו מכסות ראשן כשאין להם פאה. והבן.

ורבנו האר"י ז"ל בשער רוה"ק שהאריך להביא מה מועיל אל ההשגה ולהיפך. והביא שם שלא להסתכל באנשים הנהרגים ע"י תליה וגם להתרחק מריח רע של נבילה ע"ש. ומאידך אם יזדמן לפניו כלב אחד ופניו כנגד פניך וכו' מורה על בשורה טובה ע"ש.

ומה שהאריך הרב המשיג בענין ראיית אשתו נדה והביא מסד"ט בשם שערי דורא. לא הבנתי מה הוא רוצה, שהרי העתיק הלשון: לא יתן עיניו באשתו נדה יותר מדאי וכמה זה יותר מדאי? אבל לומר שאסור להסתכל, זה לא כתוב. והאוסר זהו הבודה מלבו. ומה שהביא מספר קב הישר, יתכן שהכוונה שם על סתם אשה ולא על אשתו1. והלואי שיסתכל האדם רק על אשתו אפי' כשהיא נדה ובודאי יזכה לדרגות קדושה כמו באבא סאלי והח"ח זיע"א. וכבר אמר החכם מדרכי הזהירות שלא תרבה להזהר ולענ"ד גם בציבור אסור לומר הנהגות וחומרות כאלו.

ומה שהביא מהרמב"ן עה"ת בשם ברייתא. כידוע מרן שליט"א ביבי"א ח"ו דרי"א כתב שאין זה להלכה שזהו נגד הש"ס והפוסקים. ומה שהביא בשם ס' המקצועות זכורני שבשו"ת מחשבות בעצה יישב יפה גם לשיטה זו ואינו תח"י.

קנצי למילין, כל כוונתי במאמר ההוא לומר שצריך לשקול בשכל הקודש מה לקרב ומה לרחק מתי להחמיר ומתי להקל. וכמ"ש מרן החיד"א בברכ"י יו"ד סי' שלא והובא ביבי"א ח"ה דף רנח ע"ש. והלואי שנזכה להחמיר ולהדר מאוד מאוד במצות אהבת ישראל ובאיסור לה"ר ואז נקבל שפע גדול מהשי"ת הרבה יותר מהחומרא של הסתכלות בדברים טמאים. וזה פשוט מאוד למבין.

בכבוד רב, חיים רבי, תל גיבורים, חולון.

הערות:
1 בקב הישר פ"ב מפורש דקאי אאשתו נדה שכ' ולכן הזהירו חז"ל שלא להסתכל אפי' באשתו נדה וכו' ע"ש. וכן מבואר גם בקב הישר פי"ז כיעו"ש. מ"מ הרי הרב ז"ל שם סיים: ומכ"ש שלא להסתכל כי אם מעט מזעיר על פי הכרח. עכ"ל. הרי שבמקום הכרח מותר. ולכן בדורות הללו דאחסור דרי ואצל הרוב יכול הדבר לגרום להפרת שלום הבית, אין להורות לציבור חומרא מעין זו וכמ"ש ידידנו כמוה"ר ר' חיים נר"ו. ובפרט כיום שבעוה"ר הפרוץ מרובה על העומד. וכבר שמעתי תקלות שיצאו ממה שרצו כמה להחמיר בזה ולא היו ראויים לכך. ולואי שכל מנהגי הציבור יהיו נכונים לפום דינא עפ"י הרמב"ם ושאר פוסקים ז"ל כדין זה. וכל ערום יעשה בדעת שלא יצא שכרו בהפסדו בהסתכלות במקומות אחרים דאסירי מדינא. ועמ"ש לעיל בסוף דברי הרב המשיג . יגאל כהן ס"ט