מאת הגאון ר' יאיר בכרך (מח''ס חוות יאיר)
מהגאון הגדול ר' יאיר חיים בכרך זצ"ל בספרו שו"ת חוות יאיר (סי' קכד) שהאריך בזה כשנשאל ע"י אחד מנאמניו שיאמר לו סדר הלימוד הראוי לבנו מחמד עינו שזה עתה נכנס לעול מצוות. וזה לשונו שם [הכותרות בראשי הפרקים מאת המעתיק]:
[לימוד הדרוש]
ועל דבר בקשתך שאודיעך סדר לימוד בנך יחידך אשר אהבת היה לך להודיעני עתה איזה ספרים שכבר למד ובקיא בהם רק מפני שהודעת לי שדרש דרוש נאה אחשוב שכבר למד דברי אגדה כגון מדרש רבה וספר עין יעקב כאשר באמת הם יפים לבחורים כפרפראות לפני הסעודה וגם המה להוד והדר באזני השומעים ממנו איזה פשט או דרוש או בהיותו אצל הדרוש של גדול שנכנס תוך דבריו בקול ומודיע ידיעתו והשגתו והוא קצת תכלית שיצא לו שם למדן מופלג כולי האי ואולי ימצא אשה ימצא טוב הון ועושר אף כי לא זה הדרך ולא זו העיר וגדר למדן אמיתי אשר זה קנה חכמה ועלה ונתעלה עד שנקוה בו שיורה הוראות וחוקים טובים וישרים כישראל ונפשו מלאה בשר ויין גופי תורה.
[לימוד בחבורה ולא ביחיד]
ועל דבר סדר המדרגות דבר קשה הוא ליחיד אף שהוא עשיר מופלג להתנהג בו עם בנו אף אם ימצא לו למדן מופלג ומלמד לשם שמים וכו' הלא הצורך הגדול אל הלימוד דיבוק חברים כמ"ש מחברי יותר מרבותי ואין תקנה לזה רק אם יתאספו חמשה או ששה ב"ב יחד וישכרו מלמד לבניהם בתנאי שלא יוסיף עליהם ויתנו לו כדי סיפוקו כאלו היה לו מספר נערים כפול ואזי יועיל עצת ה' בסדר הלימוד.
[יש סדר והדרגה גם בלימוד התורה]
והנה קשה מאוד לקרב איזה לימודים ולרחק קצתן באשר כולם אהובים כולם ברורים כולם עומדים ברומו של עולם והכנות להמציא תכלית המבוקש שהוא השלמות שהוא שלמות הנפש וחלילה לי לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה רק מצד שבכל חכמה עיקרו הסדר וההדרגה הנכונה הכא נמי בהשגת חכמת התורה.
[על לימוד הש"ס]
והנה ודאי תלמוד אין לך מדה טובה הימנה אכן הוא דרך רחוק מאוד מאוד כי אם ילמד עם גפ"ת הקבוע שם בלימוד הכללי עוד דף אחד מהש"ס והוא די ויותר אף לבחור חשוב אם יבקש שיתקיים בידו ויחרוך רמיה צידו ולא ילך קמא קמא ברוח. נמצא יבלה כמה שנים עד שיתקיימו בידו ארבע וחמש מסכתות גדולות.
[לימוד בהלכות מעשיות יותר]
ולימוד הטורים והסמ"ע ראיתי רבים מבחורים שוגים בזה ששומעים בכל יום שיעור מאלה ואינו תכלית כללי רק לדיני ממונות שהוא על צד הסברא והנכון קצה האחרון מן הלימוד וחלילה לי להקטין מעלות משפטי ה' כי חיות הנה וממקום קדוש יהלכו לא כמשפטי הגוים שהמה בנויים על שיקול הדעת ושכל האנושי כמ"ש החכם האמתי מהרי"מ בעל העקידה שפתים ישק רק שהיפוך הסדר הנכון הזה אינו רק משלשה פנים. הראשון, לפעמים הרב המגיד [ר"ל מגיד השיעור] בוחר בזה בשביל עצמו כדי ללמוד דיני ממונות אחת לאחת כי אפשר שהוא מילא כריסו בשאר החלקים. השני, מפני הגובה והגאון אשר יחשבו בהם יהיו בקיאים בדיני ממונות יצא טבעם תוך בני אדם וישאלו מהם עצה ויקבלו שכר ולפעמים יקבלו שכר ע"י שיהיו מורשים מבעלי דבר ולבסוף גם מבוררים ודיינים קבועים והרי גלוי שהוא לימוד שלא לשמה וגרע מיניה שתכליתו מצה ומריבה ערמה ותחבולות ולימוד טענות שוא להצדיק רשע ולהרשיע צדיק והיא לא תצלח. והשלישי, בחרו בדבר שיש בו פלפול ועומק כענין הרוצה להחכים ידרים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע וכו' והוא אמת רק שדבר בעתו מה טוב ואין ראוי למאס מי השילוח ההולכים לאט שיש בהם יפוי כח וזכות אי בעית אימא משום דתדיר שהוא חובות היום שראוי לדעת כל איש ישראל והוא חלק אורח חיים, ואחריו חלק יו"ד שג"כ מה טוב ומה נעים שידע להבין ולהורות בביתו דברים קלים שהם כביעתא בכותחא או אם יתרמי במקום שאין איש. ואי בעית אימא, משום דמקודש, שבשני חלקים אלו נכללים תילי תילי מצות חובות הגוף הנה ודקדוקיהן כפלי כפלים ממה שימצאו בחו"מ אף כי בכללם אין בהם חובת הידיעה המגיע חובת מעשה. והנה בדורותינו זה החלק המובחר והטוב חלק או"ח כשמו כן הוא יושב שכול וגלמוד אין איש שם על לב דוגמת מסכת מועד קטן שזכר בעל ספר חסידים.
[לימוד ספרי אמונה ועוד בענין הנז' בקטע הקודם ]
והנה בדורות הראשונים לפי מה ששמעתי היו שומעים ולומדים בבחרותם ספר העקידה, והעקרים, והכוזרי ודוגמתן, מפני שהיה כל מגמתן להשלמת נפשם שהוא האמונה בשרשי הדת לכן למדו ספרים המדברים וחוקרים בזה. ובזה יפה עושין דורות הללו שמתרחקים מאותן הלימודים כי טוב ויפה לנו ולבנינו להאמין האמונות המוטלים עלינו בלי חקירה והארכתי בזה במקום אחר. גם היו מקצתם לומדים מטעם הנ"ל ספר חובת הלבבות והוא מדבר ג"כ בחקירה בשער הראשון. ובשאר שערים מלא דעת ויראת ה' ועמ"ש בהקדמה על איש שלמד דיני גיטין וקידושין ולא ידע דבר מחובת הלבבות המוטל על כל איש ישראלי יע"ש ע"א בס' עיקרים מאמר א' ספ"ג כי שייך למבוקשינו פה כי גם חלק או"ח מוטל על כל איש ישראל לדעת לפחות כלליו ורוב פרטיו והרי זה המובחר ששנו רז"ל הלומד ע"מ לעשות ולקיים שמספיקין בידו וכו' וידוע שהרי כל לימוד הוא המעשה אף כי הלימוד בתורת ה' מצד עצמו עלה ונתעלה יותר מכל מעשה כדרז"ל על כל חפצים לא ישוו בה גם אגוני מגנא ואצולי מצלא ונמשלה לאור מה שאין כן המצוה מ"מ בלי ספק המביא לידי מעשה יש בו מעלה יתירה כפול ומכופל מלימוד אחר וכמ"ש גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ומה שהקשו שם התוס' ומ"ש החסיד בעל של"ה וגם אני חידשתי בו דברים אשר אין כאן מקומן. והנה באיזה מקומות הקשו הש"ס הלכתא למשיחא ותמה הש"ס א"כ כל סדר קדשים וכו' משם מוכח ג"כ אפילו לא יתכן שיצא מצד הלימוד דבר למעשה בזה"ז מ"מ לא נמנע לימודו כ"ש אם יש תכלית ונפקותא שראוי ללומדו. זה אמת ויציב חלילה להניחו רק מה שנבחר דברים שמעט תכליתם מצד המעשה ונבחל בלימוד המוטל עלינו והוא ביאור חובתינו בכל יום ויום, חטאת הקהל הוא.
[לימוד חכמת הדקדוק]
[ולימוד חכמת הדקדוק מיעוטו יפה ומוכרח לכל בר דעת לדעת הכללים מיעוטו ומוכרח לכל בר דעת לדעת הכללים הן בכינויים יחיד ורבים זכר ונקבה עבר הוה ועתיד נוכח ונסתר מדבר בעדו ואותיות המשמשות ומקומן אבל לבלות ימיו בבניינים שונים שזכרו המדקדקים כולו שלא לצורך. וכן בנקודות דגש ורפה וכללותיהן מוטל על איש באשר אדם ונפש חיה כתרגומו לידע ואיך לא יבוש מי ששנה ולמד ולימד עד שהגיע להוראה יורה ידין, אם ישאלנו בסידור תפילה למה נשתנו נקודות ווין ונשבחך ונפארך במלאפום [שורוק] תהלה ותפארת בשוא. קדושה ומלכות במלאפום [שורוק]. וכן בווין של אמת ויציב, ויאלם ויסתגר כי לא ידע שקושי שני שוואים רצופים גרמו זה. וכן אותיות בומ"ף שאחרי הוי"ו. וכן בההי"ן החתי בפתח האמורי בחטף קמץ ולא ידע כי אותיות אחעה"ר גרמו זה שישתנה פתח לקמץ באותיות אע"ר על הרוב ובה"א חי"ת לסגול. וכן בשינוי שאר אותיות השימוש בנקודותיהן וכן בכללי דגש ורפי בג"ד כפ"ת. וכן בשואי"ן מ"ש בם דאל"כ הרי זה בור בברכו בציבור על הס"ת או לפני התיבה ברכו בשוא נח וצ"ל נע כי באה אחר תנועה גדולה. אמנם לידע כל סעיפים וסעיפי סעיפים והיוצאים מן הכללים אין לבלות הזמן בהם כי ידיעתם רבות המבוכה ומעט התועלת ויש שפירשו על זה מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי מנעו בניכם מן ההגיון]
[לימוד המשניות]
והנה לימוד המשניות הוא מובחר שירגיל אדם את בנו מעת שזכה לקרוא הלכה ברוב הש"ס שילמד עם רבו פרק אחד משניות ביום יום ובפרקים החמורים וארוכים חצי פרק וישגיח שיחזור תמיד עליהם בלי התרשלות ובלי ליאות ובקל יכול לקבל זה עם לימוד גפ"ת והוא תועלת ותכלית גדול לכל לימודיו אח"כ ומה גם עתה שזכינו לפירוש הרע"ב שהוא ש"ס ממש. והנה לפום ריהטא משמע ממשנה דאבות דתנן בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן ט"ו לתלמוד, שלא יתחיל בן משכיל ללמוד ש"ס עד שיגמור ששה סדרי משנה ק"ו מדורות ראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם. ואנן כנקב מחט סדקית. אבל אין זה מוכרח, רק בדורות ההם לא היו דברי המשנה בכתב והיה איסור לכותבם כ"ש שלא היה דפוס כי נתחדש קרוב לדורות הללו כשי"ן [ר"ל, שלש מאות] שנה לכן הוצרכו זמן רב ללימוד המשנה ומ"מ ודאי לא היו מתחילין ללמוד עמהם דיוקי המשניות ודקדוקיהן ומה שנתחדש מרמיותן ומשינוי לשונם עד שלמדו כל או רוב המשניות והכי מוכח מחמש שנים של מקרא שהיו לומדים כל התנ"ך עם בניהם לפני שיתחילו במשנה.
[ומלימוד המשניות מדבר במעלת לימוד הרי"ף והרא"ש]
וכך למד הגאון א"א זצלל"ה עמי בכל יום פרק משניות עם לימודי בבית רבי עד שהגעתי לכלל בחרות בקראי גפ"ת בכל הש"ס סמוך לביאתו לק"ק ווירמיש שהיה בסוף שנת ת"י היה לומד אתי ועם חברים בחורים מופלגים הרי"ף בקצת חידושיו והוא הדרך הטוב והישר המגיע לתכלית יותר מכל לימוד זולתו. וכן נהגו גדולי עולם הקדמונים וכך הגיד לי חמי הגאון מהר"ר זוסמן זצ"ל שנפטר בק"ק בולדא עיר ממלכתו שכך קיבל מרבותיו וכך כתב הוא והנהיג בנו הגאון מהר"ר איצק ז"ל אחריו ועלתה לו כי לא יכול להשלימו בקל בשלש שנים. ואם יתקיים בידו ויהיה בקיא בו הרי שערי חכמה של כל חלקי הטורים פתוח לפניו אחר שילמד ג"כ הרא"ש שהוא על הרי"ף כתוס' קצרים על הש"ס והן המה דברי הטורים עם מקורם מהש"ס ואין לימוד מוטעם ונכון מלימוד הרא"ש אחר שבידו הרי"ף. וברא"ש בש"ס שלי ציינתי ע"פ דפין שבש"ס שבאם אסתפק או אתקשה בדבר שאוכל לעיין בש"ס בלי כילוי זמן בחיפוש. וקבלתי שהגאון הישיש מהר"ר פנחס הורוויץ שהיה אב"ד בפולדא וסוף ימים אפילאנט בפראג מופלא ומופלג מאוד בהוראות ופסקים שהיה כל לימודו בהרא"ש ופסק אחריו כאילו ניתן מסיני ולא חש כלל אם הוא נגד הכרעת הגאון רמ"א ואמר כי גם הוא כדאי להכריע ואני הכרתיו בקטנותי כי הייתי עומד לפני מקום ישיבת א"א הגאון זצלל"ה שהיה סמוך לישיבתו סמוך לארון הקודש כותל דרומי בבית הכנסת ישן חדש נקרא.
[שלא ללמוד בדרך החילוקים ובחריפות של הבל]
ואם לי אתה ובקולי תשמע אל יבלה בנך (כצ"ל) זמנו בחילוקים ובחריפות של הבל אשר בעוה"ר נתפשט מה שלא מצינוהו כלל בדברי הקדמונים לא בגמרא ולא בתוספות עם שהיו עוקרי הרים (וכבר קראו תגר עליהם גדולי המחברים מהם בשל"ה ובנו בעל ווי העמודים הובא בס' דרך החכמה. גם בס' עמודי שש די"ב, ונשמת אדם ד"מ, תורת האשם רע"ג ורע"ד, אורח לחיים הוא מוהרר"א בעל עמודי שש הנז', עיין מאמר כ"ח כ"ט. ע"ע ס' אורחות צדיקים שער כ"ז וספר מ"מ דכ"ב ע"ב. ועל כולם דרוש זקני הגאון כמוהררל"פ שדרש בפוזנא שנת שנ"ג. ולא ראיתי וקריתי אדם שמספר בשבחן רק מהר"ר יצחק חיות בהקדמת ספריו פני יצחק ופחד יצחק, והקורא החילוק בילוק שכתב בהקדמת זהו ספר פני יצחק יעיד ויראה איך נשתבש רחמנא ליצלן ובמק"א תמהתי על מ"ש בס' זיקוקין דנורא בשבח הפלפול בהכאת ידים זו לזו [ע' ריש תשובה קנ"ב] וראוי לקרות הוי אוי ואבוי על מבחר הזמן שמבלין בזה לפעמים עד רובו של יום שהיינו יכולין ללמוד וללמד כמה דפין מש"ס ומפוסקים רק הרגל בנך לדקדק בגפ"ת הדק היטב היטב הדק בחסר יתור וחליף במקומו וממקום אחר וזהו חריפות של אמת שהורגלו והרגילו הקדמונים בעלי ש"ס ובעלי פירוש הש"ס אם לא תדע לך בעקבי הצאן צא ורעה את גדיותיך על משכנות הרועים. ומפני שכבר דברו בזה גדולי האחרונים וגם אנכי עפר ואפר הדל באלפי כתבתי בזה בקצת מקומות לא אאריך בזה רק לדעתי יכנסו דברי באזניך ואם תקשיב בקולי עם התפילה לנותן התורה וחכמה אז גם אתה גם בנך תצליחו בדרכיכם ותשכילו. כנפשיכם ונפש ד"ש הטרוד.
(וחתים) יאיר חיים בכרך. עכ"ל.
[מחוברת חוברת ניסן-אייר תשס"ד (שנה ד') סי' מא]