וקָנֶה לך חבר
-
פרי עטם של רבני אברכי ובוגרי בית מדרש עטרת חכמים יכב''ץ חולון ת''ו
-
אין לסמוך הלכה למעשה על פסקים שיובאו בספר זה ואף אם נכתבו הדברים בדרך פסק,
שאין זה אלא כדי להתלמד, ולא יהיו ח''ו בכלל אלה שאמרו רבותינו ז''ל זה שלא הגיע להוראה ומורה.
למעט מאמרים שהבאנו מפיהם ומפי כתבם של גדולי הדור שליט''א היושבים על כסא ההוראה.
-


                 מאת הגאון ר' אלעזר פלקלס (מח''ס תשובה מאהבה)





מאת הגאון ר' אלעזר פלקלס (מח''ס תשובה מאהבה)

מתוך כתבו של הגאון ר' אלעזר פלקלס זצ"ל (תלמיד הגאון המפורסם ר' יחזקאל לנדא זצ"ל מח"ס שו"ת נודע ביהודה, וראש המורים בעיר פראג) בפתיחת השער לספרו שו"ת תשובה מאהבה בו דרך קסת'ו בדברים חוצבי להבות על דרך הלימוד, ותמך דבריו בדברי ר"מ במשנה (ריש פ"ו דאבות) כל הלומד תורה לשמה וכו' וזה לשונו לשון הזהב וההדר'ת:

...אבל זה היגע בתורה למען שמו באהבה, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, כי הוא עוסק מאהבת השם יתברך ולא לעשות לעצמו שם, ואוהב את הבריות, ובריות אוהבין אותו, משמח את המקום, קב"ה שמח בתורתו וחדי בפלפוליה. ומשמח את הבריות, ומלבשתו ענוה שאינו חפץ להשתרר. וכיוצ"ב הנה שפתי לא אכלא מה שכתבתי בילדותי (בחיבורי) מילי דאבות אשר חברתי בהיותי בק"ק ג"ט.

אני הגבר ראה ראיתי שיש יתרון לעוסק בתורה לשמה על העוסק שלא לשמה, בכמה מעלות טובות כפולות ומכופלות. (וכל זה למדתי מתורתו של ר"מ הוא המבאר את הבאר הזאת, באר היטב. ומשתעי בלישנא דחוכמתא, כל העוסק בתורה לשמה וכו').

א) הלומד תורה משום כבוד המדומה שלא לשמה. אינו עוסק רק באותן סוגיות שיכול להראות פלפול של הבל לקשור חבל בחבל. ובמקומות שאינו יכול לומר לא חילק ולא בילק, אין לו לא נחלה ולא חלק. מה שאין כן זה העוסק בתורה לשמה, "זוכה לדברים הרבה". כי הוא זה לומד כל המסכתות כולן כסדרן, הלכות ואגדות.

ב) זה העוסק בפלפול של הבל. אינו אהוב ומקובל על פני תבל, כי חכמי ארץ ישראל, וספרד וארץ תוגרמא, לא שמיע להו ולא סבירא להו פלפול כזה, והמה גדולי חקקי לב, חריפים ובקיאים במקרא במשנה בגמרא ובפוסקים הראשונים והאחרונים, כנודע מספריהם הקדושים. גם בארצות האל, הרבה גדולים חקרי לב, דחו לימוד הזה בשתי ידים, והמה גאוני ארץ, ודבריהם בספריהם אהובים בעיני אלקים ואדם. ואם יפונו האנשים האלה, אשר אומרים הבה נבנה לנו עיר ומגדל פורח באויר, אל הארצות ההם, ולא יהיה להם המגדל הזה אשר לדעתם ראשו בשמים, לשם ולתפארת משא"כ זה העוסק בתורה לשמה "כל העולם כולו כדי הוא לו" כי הוא אהוב וחביב בעיני כל האדם, כלם נהנין ממנו עצה ופריו שוה לכל נפש, בכל עיר ועיר מדינה ומדינה.

ג) זה העוסק בבנין שוא (כצ"ל), ומהלך על כנפי רוח, מתנשא לכל לראש לאמר, אין חבירו אנוש כערכו, בחשבו אני ואפסי עוד, כי הלבשני חלוקא דרבנן. ולי לבדי מגיע כל חלוקת כבוד (כצ"ל) והדר כבוד חכמים ולא לזרים. אנא זכינא לסבי דבי אתונא, אנא בנינא ביתא באוירא, בי תחתים שנים ושלישים על כולו מגדול עוז שם ה' קב"ה חדי בפלפולי, עד שבגובה אפו כלם כאפס וכאין נגדו. ואיש אין בארץ שהוא רעהו, ואין דומה לו. ואף שנראה מבחוץ כעניו מאד, שמתחבר עם רעים. בקרבו רוח גבוה על כל גבוה, ואין חבירו מגיע לחצר כבוד, אינו מגיע לקרסולים במיא ורישיה בשמיא, לא משום דנפישי מיא אלא משום דרדיפי מיא דסילקי וחילקי. אבל זה העוסק לשמה ואינו מבקש גדולות ונפלאות זהו נקרא "ריע אהוב" עליו יש לסמוך שהוא ריע אהוב ונאמן בבריתו.

ד) זה הלומד על מנת לבנות בנין של שוא ותוהו, אינו לומד מאהבת השי"ת רק על מנת לעשות לו שם בארץ, כשם הגדולים שיש לו יד ושם. לסתור ולבנות ערים גדולות ובצורות בשמים ולא מאהבת בני אדם יושבי תבל, זולת כל ישעו וכל חפצו לפסוע פסיעה גסה, על ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל, ולהשתרר עליהם. ולאמר, כולכם חייבים בכבודי. ספרי מגדלים אשר בניתים. שיתו לבכם לחילי לאורייתא מחריפי דפומבדיתא משא"כ העוסק בתורה לשמה זהו "אוהב את המקום אוהב את הבריות" כי הוא עוסק בתורה מאהבת המקום ב"ה ואינו חפץ להתיהר על הבריות.

ה) זה העוסק בתורה שלא לשמה, אינו משמח את המקום בתורתו. אף שאמרו ז"ל קב"ה חדי בפלפולא דאורייתא, היינו פלפול של אמת, כמו שלמדום בארץ צבי ותוגרמא. וגם במדינות האלה, הרבה גאוני ארץ אדירי עם, אשר למדו על דרך ישרה שיבור לו האדם וכו'. גם בדור הזה יחידים שרידים אשר ה' קורא אליהם, תורת אמת בפיהם כנראה מספריהם הנאמנים והנחמדים. אבל המבלה בהבל מעשה חידודים מעשי אורג קורי עכביש על אבני אלגביש, ובעיניהם ראמות וגביש. בזאת התורה אין שמחה לפני הקב"ה. גם הבריות [אינם] ששים ושמחים בתורתו אחרי שכל יגיעותיו לבנות בשמים מעלותיו, מגדל גבוה למעלה מעשרים אמה דעינא לא שלטא, שביק פתחא רבה ועייל בפתחא זוטא, מעייל פילי בקופא דמחטא. ואינו עוסק בדיני תורה כלל, זולת בסוגיות שיכול ללמוד ק"ו מחטה, ומוחלפת השיטה. ואינו בקי אפי' בדיני חיובא דיומא תדיר ומקודש, בהלכות ק"ש ותפילה, לא מצאתי יד כביר, וברכת המזון לא גמיר ולא סביר, א"כ אנשים במה משמח, כי ישאל השואל: כיצד מברכין ברכת הנהנין, להנות ממנו עצה ותושיה או שאלה אחרת בין דין לדין ובין דם לדם, הוא משכיל וידום, כאלם לא יפתח פיו. משא"כ העוסק בתורה לשמה "משמח את המקום" בה רוכב ערבות שש ושמח בתורתו "ומשמח את הבריות" שמשיב לכל שואל כענין. איך להתנהג עפ"י התורה.

ו) זה הבונה בנין שוא ותפל בנין רעוע ויסוד נופל. חזון שוא ומקסם חילק פשט ויעף בילק ויעופף בארץ. ובין עפאים יתן קולו. תועפות הרים לו עוקר הרים ומשבר סלעים. וטוחן הלכות גדולות ובחורים טחון נראו, ויטחן עד אשר דק ומחוצפות יסגא על ראש הפסגה, והתברך בלבבו לאמר אל מי תדמיוני, את כל יקר ראתה עיני, וחבירי שור של סיני. ואינו נחשב בעיניו למאומה. הוא לבדו מושל בגאות הים ודורך על במותי ים התלמוד, ומבמות הגאה והגאון. כל פעל ה' למענהו. כל אלה לא נבראו אלא לשמשהו. ומי שאינו מכנה אותן בשם גאון וחריף, חרף עושהו. א"כ לימוד כזה מביאו לידי גסות הרוח יתירה. שמתהלל בחכמתו ועל ישראל גאותו משא"כ זה העוסק בתורה לשמה "מלבשתו ענוה" ועיין בסמוך.

ז) זה העוסק בתורה שלא לשמה אינו עוסק רק בשיטות, לפקוח עינים טרוטות, אשר לא ידעו בין ימין לשמאל לנטות ונכנס בו רוח שטות, ומזלזל בעלי מוסרי ואגדה, ומרגלא בפומיה לאמר לזולתו. מה לך אצל האגדה, כלך אצל נגעים ואהלות, לבנות פלטרין גדולות, במקום שאין מים ועפר. ובעבור זה הוא נעדר מכל מדות טובות שמנו חכמינו ז"ל ואין לו ידיעה בכל חכמה ומוסר השכל, משל ומליצה דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי האגדה ז"ל. ולא ידע סוג היראה מאהבה, ומדת הענוה והרחקת הגאוה. משא"כ העוסק בתורה לשמה "מלבשתו ענוה ויראה" אחרי שאינו אומר שמועה זו נאה ושמועה זו לא נאה, וערבין עליו דברי דודים כמו שאמרו ז"ל בחידות ובמראה. והולך בעקבותיהם עקב ענוה ויראת חטא כל הימים.

ח) אחרי שאינו בקי בדיני תורה לא בדינין קשיין ולא בדינין רפויין אשר יעשה אותם אדם וחי בהם. ואיך יוכל להיות צדיק בדרכיו ותמים במעשיו או להיות מתנהג בחסידות. אמרו ז"ל (אבות פ"ב מ"ה) "לא עם הארץ חסיד" כי החסיד עושה לפנים משורת הדין, ומקדש עצמו במותר לו אבל ע"ה שלא ידע הדין, איך יעשה לפנים משורת הדין. אבל זה העושה לשמה ובתורת ה' חפצו ובתורתו הוגה דעות בדין. מהן לאיסור ומהן להיתר מהן לחיוב ומהן לפטור "מכשרתו להיות צדיק וחסיד". אחי ורעי, הלימוד הזה גורם ביטול תורה ובזיון התורה. כי הרבה בחורי ישראל אשר יש להם לב להבין ולהשכיל היטב על דרך הטוב והישר, ואחרי שרואים שאינם בקיאים בפלפול המבולבל, לפזז ולכרכר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון שוא והבל. מתיאשים עצמם מלמודם וחושבים שלא יגיעו אל מחוז חפץ ה' ומניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה לסחור בארץ על המחיה ועל הכלכלה. זולת בחורים יראי ה' והמה מעוטים העוסקים בתורה לשם שמים. ומיעוטא דמיעוטא דלא שכיחי מי שמשיא את בתו עם בחור טוב. ואינו משגיח לחקור ולדרוש אם הוא בחור כהלכה, בקי בהויות דאביי ורבא, אם יש סדר למשנתו. סדר המערכה משמיה דגמרא ושלחן ערוך. זולת אל זה יביטו אם נשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה. ותעל צעקתו השמימה. אם הוא מקרקר קר. אף שעדיין לא הגיע לרועה בקר, ובין טוב לרע לא יבקר. ע"כ תפוג תורה ובחורי חמד אזלי ונדלדלו. ורוב הישיבות ברוב המקומות בטלות כי בחור בטוב טעם כעיקר דאורייתא קשוט אשר לא ידע לשבור הלכות החמורים לשבור שברים, ולעבור בין הגזרים, ולטחון אותם כמוסס נוסס, ולבנות את פתום ואת רעמסס, הוא לקלון ובוסס. כי החכמה אינה נחשבת מאומה, זולת כל הכבוד המדומה, הוא את המגערת ואת המהומה. ויתמהו מגערתו. והיא תהלתו. ומה שהשתבחו רז"ל (שלהי ברכות והוריות) לרבה שהיה עוקר הרים, פירוש, שהיה מפרק קושיות שהיו דומין כהרים שאין אדם יכול לפרקן וכו' וכן פרש"י הנדפס אצל עין יעקב. אבל זה הבונה בנין של הבל בפלפולו, אינו עוקר הרים אלא יוצר הרים ובורא רוח שטות, ולדעתו (כצ"ל) יסודתו בהררי קודש. ואין לך ביטול זמן היקר יותר מזה, אחרי שעיניו תחזינה שכל דבריהם שרירים וקיימים עכ"ז לא ינוח ולא ישקוט עד שעושה המישור לעקוב, ומחליף טוב ברע ומתהלל בגובה אפו אין בית המדרש בלא חידוש, הוא ותמורתו קודש. מקום הניחו לי אבותי להתגדר להיות לי לשם חדש, ורבים שאינם יורדים לעומקא של הלכה ותוס' כלל, זולת אחר שגמר החילוק בקיצור וסתירה וממ"נ קשיא אחת מהנה, צועק בקול רם: זאת התורה אשר שם משה. אהובי אחי! שיתו לבכם, וכי יש בלוי זמן נכבד גדול כזה כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע באילין יומין אשר אתם מפנין לבטלה, להגות למוד הבלבול הזה, למדו היטב דרשו מעל ספרן של הראשונים כבני מלאכים, זכו חולקיכן ללמוד לש"ש בדרך ישרה יבור לו האדם וכו' צאו בעקבותיהם של הראשונים והאחרונים, אשר היה כל תלמודם על מנת לשמור ולעשות להיות גולה עמוקות בדין. ידעתי כי יש גדולים וטובים אשר יאמרו, חלוקי ע"ד אמת וישר, עכ"ז אי אפשר לבלתי היות שם עירוב, וחילוק אסור מפני שערבונו עולה עמו. צאו וראו מ"ש זקני הגאון זצללה"ה (בסוף ספר עמוד שיש) וז"ל: ואף שגם אני למדתי החילוקים מ"מ אקוה לאל, שפלפולי היה קרוב לפשוטו וקרוב אל אמת. ופלפול כזה אין להרחיק כ"כ, כי יש תועלת מפלפול כזה. אבל מ"מ טוב שלא ללמדם כלל. כי כל אחד אומר האמת אתו, לכן טוב לבטלם מכל וכל. וכ"ש השקר המפורסם לכל רבים מן הגדולים עמודי הגולה, מסכימים ע"י לבטלו מכל וכל, כדי שנהיה כל הימים מתעסקים בתורת אמת וחוקים ישרים וטוב לנו. והאריך עוד ובקשת משם ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ומה שמצינו פעמים רבות בתלמוד שהשתבחו בעלי פלפול, והוא אחד מן הדברים ששואלים את האדם ביום הדין פלפלת בחכמה. כ"ז לא נאמר אלא על פלפול של אמת כאשר הנהיגו רבותינו הקדושים בעלי התוספות ז"ל והנמשכים אחריהם. בלוחות הברית הבט ואל תפן ליצר הפלפול חלוקים (כצ"ל) של הבל (ע"ש במס' שבועות שלא דקפ"א א' דפוס פיורדא) כ"ז העתקתי אות באות מחבורי מילי דאבות והארכתי עוד בס"ד בדברים של טעם וסברא בניב שפה ברורה וה' יזכנו להוציאו לאורה במהרה.

ועוד רעה חולה ראיתי אני הגבר שתום העין והיא בעוה"ר צרעת ממארת. אנשים שאינם בקיאים בש"ס ופוסקים, יושבים אגודות ועוסקים בספר הזוהר וכתבי האר"י ז"ל. כבר הרעישו וגעשו הראשונים והאחרונים להפיל חומות, לעקור השתות, ולשרש היסודות עיין בהרמב"ן וכו' ועוד הרחיב פה האריך לשון הרב תשובה מאהבה (שם) כנגד הלומדים הלימוד הנ"ל בטרם קדמה להם ידיעת הש"ס והפוסקים כראוי. ע"ש באורך וברוחב ותרוה צמאונך.

[מחוברת סיון-אלול תשס"ד (שנה ד') סי' גן]