סימן קנח - מקום שבעלי תשובה עומדים
מאת ה"ה י. עקביאן / מחוברת אב תשס"ב (שנה ב') סי' צז
בברכות (לד:) איתא א"ר חייא בר אבא אמר ריו"ח כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד) ופליגא דר' אבהו דאמר רבי אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (שם נז) לרחוק ברישא והדר לקרוב. וריו"ח אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה. ע"כ. נראה שדברי ר' אבהו אמורים בבעלי תשובה שחזרו מאהבה שעבירותיהם נהפכו להם לזכויות כדאיתא ביומא (פו:) אבל אם חזר בתשובה מיראה שאין עבירותיו נהפכים לזכויות אלא לשגגות, לא דיבר עליהם ר' אבהו, מפני שצדיקים גמורים גדולים מהם. והטעם בזה מפני שאדם עובר עבירה היצה"ר ממריצו לעשותו בחשק גדול ובשמחה וכשחוזר בתשובה מאהבה ונהפכים לו מעשיו הנ"ל לזכויות, נחשב לו כאילו עשה זכויות אלו בחשק ובשמחה וזה מעלתו יותר מצדיק גמור שאינו עושה מצוותיו בשמחה ובחשק גדול כזה, משא"כ כששב מיראה שאין עבירותיו נהפכים לזכויות, א"כ אין לו מעלה כלל יותר מצדיק גמור ואדרבא מעלת הצדיק גדולה שלא טעם טעם חטא. ושו"ר להרב אהבת איתן (בברכות שם) שכתב וז"ל: ונראה דלא קאמר ר' אבהו דבעל תשובה עדיף אלא בעושה תשובה מאהבה דקיי"ל בשלהי יומא (שם) דזדונות נעשו כזכויות אבל בשב מיראה אמר התם דזדונות נעשו לו כשגגות וא"כ אין סברא לומר שיהא בעל תשובה כזה עדיף מצדיק גמור, ובהא מודה ר' אבהו. וראיה לזה דר' אבהו גופיה אמר במדרש רבה בראשית פ"ב מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים שנאמר והארץ היתה תוהו ובוהו אבל אינו יודע באיזו מהן חפץ כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ופי' היפ"ת דכוונת המדרש לומר דצדיק גמור עדיף מבעל תשובה. וזה דעת ר' יוחנן אבל ר' אבהו פליג הכא וס"ל דבעל תשובה עדיף. אלא דהתם במדרש בשב מיראה איירי, תדע, שהרי מייתי שם מקרא דוהארץ היתה תוהו ובוהו ובספר הזוהר פירש הך קרא על העובדין מיראת העונש עכ"ל. וכן מתבאר מדברי הרב עיון יעקב ז"ל שכתב וז"ל: אפשר משום דס"ל כמ"ד גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכויות ותשובה עושה כולה ואין צריך לגלגל לתקן את אשר עיות ולא כמ"ד תשובה עושה מחצה עכ"ל. הא קמן דמיירי בשב מאהבה שזדונות נעשים לו כזכויות. וכן מוכח מדברי הרב חסד לאברהם (אזולאי) מעין ד' נהר ל"ט בד"ה בסוד התשובה.
וכן ראיתי למרן החיד"א בספרו פני דוד (פ' שמיני אות ו') ואפשר במה שאמרו ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינן עומדים ופירשו המפרשים כי הטעם הוא דהצדיק ברוב צדקתו לא מצי עביד אלא רמ"ח מצוות עשה ואף אלו רבות מהם אפשר דלא לקיימינהו במעשה שתלויות בזמן או במקרה מחודש או תלויות באחרים וכיוצא כנודע אבל בעל תשובה מלבד קיום רמ"ח מצוות עשה שבזה יד החכם והבעל תשובה שוה ונוסף גם הוא בעל תשובה דיש לו שס"ה מצוות עשה אחרות שיש לו לבדו יתירות על הצדיק כי כל העבירות שעשה בעודו רשע נחשבים לו כזכויות ולכן גדלה מעלתו יותר מאוד עכ"ל. אתה הראת לדעת שפשוט לו למרן החיד"א שדברי הגמרא בברכות הנ"ל אמורים בבעל תשובה ששב מאהבה.
אולם מצאתי להרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ד) שכתב וז"ל: ואל ידמה לבעל תשובה שהוא מורחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאלו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם חטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדים בו אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשין יצרן יותר מהן עכ"ל. הרי מוכח מדברי הרמב"ם שאפי' בעל תשובה ששב מיראה הדברים אמורים, שהרי נתן טעם לדבריו מפני שהן כובשין יצרן יותר מהם. ולפי טעם זה, אין לחלק בין שב מאהבה לשב מיראה. וע"ע מ"ש בזה מרן הראש"ל בספרו מאור ישראל ח"א בחידושיו לברכות (שם).
ונראה מדברי הרמב"ם הנ"ל שתפס כר' אבהו וכמ"ש הר"י קאפח ז"ל על הרמב"ם (שם) שכתב וז"ל: כתב הכנה"ג ועוד פסק כר' אבהו במקום ר' יוחנן וכבר ביררתי במאמר מקיף דרבנו נקיט בידיה כלל שכללו הגאונים שנאמר בשם רס"ג והביאו ר' שמואל בן חפני בכללי הש"ס שלו שכל מקום שאמרו בש"ס ופליגא יצא הנפלג מהלכה וא"כ יצא ריו"ח מהלכה. ע"כ. וכ"כ בלשון כעין זה בעל מעשה רוקח. ע"ש. וכן ראיתי בס' חסידים (סי' ס') שכתב כדברי הרמב"ם הנ"ל. ע"ש. וכתב עליו מרן החיד"א בפירושו ברית עולם וזת"ד: כ"כ הרמב"ם ונמשך אחריו הרא"ם בתשובה ח"א סי' פ"ו דקיי"ל כר' אבהו. ומהרש"א באגדתיה רוח אחרת אתו דהא דבע"ת עדיפי לר' אבהו היינו במי שחטא במחשבה ע"ש. ומסתברא כדברי הרמב"ם ורבינו דחטא במעשה ועדיף מצדיקים שטעם טעם חטא ופירש וכ"נ דעת רבינו מהרח"ו בנועם מוסריו ע"כ. אכן יש להוסיף, שכדי לזכות להיות בעל תשובה אמיתי, צריך שיהיו בו מעלות שכתבם הרמב"ם (שם פ"ז ה"ח) שבעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר אם חרפו אותן הכסילים במעשיהן הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן, אלא שומעין ושמחים ויודעים שזה זכות להם ע"כ. והשי"ת יזכני שיהיה חלקי בחלקם של בעלי תשובה מאהבה.