סימן קנט - חידושי ברכות (פרק כיצד מברכין)
מאת הרב חיים יפה/מחוברת טבת-שבט תשס"ג (שנה ג') סי' כה.
דף לז ע"א כמעשה קדירה ולא כמעשה קדירה, כמעשה קדירה שמברכין עליו תחילה וסוף ולא כמעשה קדירה דאילו מעשה קדירה בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ואילו הכא בתחילה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וכו' ראיתי להרב פני יהושע שהקשה על זה, למה לא תירץ הש"ס דהברייתא דהביאו לפניו פת אורז וכו' רבן גמליאל היא דבהדיא איתא בברייתא לקמן בסמוך דר' יהודה אומר בשם ר"ג כל שאינו לא משבעת המינים ולא מן דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין שלש וחכמים אומרים ולא כלום. ולרבן גמליאל ודאי מברך במ"מ בתחילה, והניח בצ"ע. כיעו"ש. וחברים מקשיבים הי"ו הקשו עליו, דאי אפשר לומר דברייתא ר"ג היא דהא קתני בה בהדיא, הביאו לפניו פת אורז ודוחן מברך עליו "כמעשה קדירה" ולר"ג מעשה קדירה מברך עליו המוציא וברכת המזון כדאמרינן בגמ' לקמן השתא אכותבות ואדייסא אמר ר"ג ג' ברכות וכו'.
עוד ראיתי בספר גביע הכסף (עמוד קו) ד"ה כמעשה קדירה דמברכין עליו תחילה וסוף וכו' וז"ל: עיין לברכת יעקב דהקשה דהרי כבר אמרה הברייתא דמברכין עליו תחילה וסוף. ומה צורך יש עוד לברייתא להמשיך ולומר כמעשה קדירה. ועוד, מה חידוש בפת אורז ודוחן דצריך לברך עליו תחילה וסוף הרי על כל דבר צריך לברך עליו תחילה וסוף ונראה דאה"נ היה אפשר להקשות הכי אלא דעדיפא מינה פריך במסקנא ע"כ. ובמחילה רבה מהדרת גאונו נראה שלא ירדו לסוף דעתו של המתרץ, והפנ"י פירש דעיקר רבותא דברייתא דבפת אורז ודוחן מברך תחילה וסוף כמעשה קדירה לא אתי אלא לאפוקי דלא נימא מברכין עלייהו המוציא וברכת המזון ע"כ. וא"כ הצעת הדברים כך הוא, כמעשה קדירה ולא כפת דמברכין המוציא וברכת המזון ולא כמעשה קדירה דאילו מעשה קדירה מברך בב"מ וברכה אחת מעין שלש ואילו הכא מברך שהכל ובנ"ר. וברור.
רש"י בד"ה קפץ ובירך, לאחריהן. עכ"ל. נראה שבא ללמדנו שלא נפרש שבירך "לפניהם" והקשו החברים והלא דבר זה פשוט בברייתא דקתני מעשה בר"ג והזקנים שהיו מסובין בעליה ביריחו והביאו לפניהם כותבות "ואכלו" ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך. קפץ ובירך ברכה אחת מעין שלש וכו' וא"כ אם כבר "אכלו" ודאי בירך ר"ע לאחריהן. ותירץ ידי"ן ר' אוהד רודננקו הי"ו שלא אמרו בברייתא שאכלו אלא ר"ג והזקנים וא"כ כשנתן ר"ג לר"ע רשות לברך ומש"ה הוה ס"ד דקפץ ובירך ברכה "לפניהם" ולכן פירש רש"י דלאו הכי הוא אלא שבירך ר"ע "לאחריהן". ודפח"ח. וראיתי בס' גביע הכסף בחי' לברכות (שם) שכתב, איכא למידק מאי קמ"ל וכי ס"ד לפניהן ואפשר דנקט לסיים המשפט ולא נתכוין לפרש ע"כ. ולפמ"ש הכל ניחא.