סימן קסט - בענין אסתר ואחשורוש
מאת הרב משה פרזיס / מחוברת אדר א-ב תשס"ג (שנה ג') סי' לו
נאמר במגילה אסתר (פ"ב כ): "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה וגו' ואת מאמר אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו וגו'". ודרשו רבותינו במסכת מגילה (יג:) אמר רבה בר לימא שהיתה עומדת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. ע"כ. והקשו שם התוס' (ד"ה וטובלת וכו') ואם תאמר והא לא היה שם הבחנה שלשה חודשים שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי אצלה, וי"ל שהיתה משמשת במוך. עכ"ל. ואיכא למידק מה כוונתם באומרם "שהיתה משמשת במוך", האם רצונם לומר ששמשה במוך עם מרדכי או ששימשה במוך עם אחשורוש. איברא דלפום ריהטא יש פנים לכאן לכאן, כי לפי ריהטת כתיבתם וסדר הדברים המובא בגמרא משמע שעם מרדכי שימשה במוך. אולם ממה שכתבו בסמוך ממש "שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי אצלה", ותירצו שי"ל שהיתה משמשת המוך, אפשר שרצונם לומר ששמשה עם אחשורוש.
ובצאתי חפשי בדברי המפרשים ז"ל ראיתי לתוס' המודפסים בגליון העין יעקב (מגילה שם) בד"ה יושבת בחיקו של מרדכי, שכה כתבו: "ואע"פ שלא היה הבחנה שלשה חדשים [שהרי בכל יום היה אחשורוש מצוי אצלה] (כיון שהיתה אשתו כבר ולא היתה יכולה להמתין בכל פעם שלשה חדשים זמן הבחנה אינו מחויב בשביל זה לפרוש מאשתו). ועוד יש לומר, שהיתה משמשת במוך". עכ"ל. ומבואר מדבריהם ששימשה במוך עם מרדכי, שהרי דבריהם נסובים על מה שאמרה הגמרא "שיושבת בחיקו של מרדכי ולא של אחשורוש", ועל זה תירצו שהיתה משמשת במוך. או כלך לדרך זו, שכשם שהתירוץ הראשון קאי על מרדכי גם התירוץ השני קאי על מרדכי ודוק. וכן כתב להדיא הרב טורי אבן (מגילה שם ) שאי אפשר לומר שאסתר היתה משמשת במוך עם אחשורוש שהרי כתוב באגדה שדריוש בן אחשורוש שנבנה הבית בימיו היה בנה, אלא שעם מרדכי היתה משמשת במוך. עכ"ד. ולפי דבריו יש מקום לשאול מדוע בחרה לשמש דוקא עם מרדכי במוך ולא עם אחשורוש. וי"ל משום שפחדה או שלא היה אפשר לה.
ברם דא עקא כי מדברי התוס' הרא"ש (שם ד"ה מחיקו וכו') מבואר איפכא שהוא ז"ל כתב בזה"ל: וא"ת והא צריך להבחין בין זרע שבקדושה לבין זרע שלא בקדושה ולכך צריך להמתין ג' חדשים, וי"ל דמסיק ביבמות פרק ד' אחין דכי מתהפכין שריא, ואסתר נמי מתהפכת אחר בעילת אחשורוש, א"נ י"ל דכורש היה בן מרדכי והא דקרי ליה בן אחשורוש משום דגדלו בביתו. עכ"ל. וממה שכתב בתירוצו הראשון "ואסתר נמי מתהפכת אחר בעילת אחשורוש", מבואר להדיא דס"ל ששימשה במוך עם אחשורוש. אכן יש לעמוד על תירוצו השני, "א"נ י"ל דכורש היה בן מרדכי והא דקרי ליה בן אחשורוש משום דגדלו בביתו", דמאי קשיא ליה, והרי גם לפי תירוצו הראשון מבואר שכורש לא היה בנו של אחשורוש שהרי היתה מפלטת את זרעו אחר התשמיש. אלא שלפי גירסת מרן החיד"א בברכ"י (חהא"ע סימן יג) אתי שפיר, ששם הביא שהתוס' הרא"ש כתבו בזה"ל: ואסתר נמי מתהפכת אחר בעילת אחשורוש וכורש היה בן מרדכי והא דקרי ליה בן אחשורוש משום דגדלו בביתו. עכ"ל. ומבואר שהיו לאחדים בידו. ואחר העיון מעט בס"ד נלע"ד שגם לפי הגירסא שלפנינו אפשר ליישב הדברים, שיש לומר שאף על פי שנתהפכה אחר ביאת אחשורוש מכל מקום נתעברה, דדילמא לא נתהפכה יפה. ושו"ר אח"כ שכן תירץ מרן הראש"ל נר"ו בספר מאור ישראל (מגילה שם) על פי הגמרא ביבמות (לה.).
וכן היה נראה עיקר, כי מלבד שכן מבואר להדיא מדברי תוס' הרא"ש וא"כ כן יש לפרש גם דברי התוספות הנ"ל. עוד בה, שלפי דברי המהרש"א במגילה (שם) מבואר שלכו"ע אסתר שימשה במוך עם אחשורוש, ושם ביאר שלעולם התוספות הנ"ל ס"ל שאסתר שימשה במוך עם אחשורוש, ומה שנעברה ממנו היינו לאחר שנאסרה על מרדכי, כדלקמן כאשר אבדתי אבדתי וכו', דשוב לא שימשה במוך, אבל דוחק לפרש שעם מרדכי שימשה במוך, שלא התירו לשמש אלא לג' נשים קטנה מעוברת ומניקה. עכ"ד. ואילו ראה הטורי אבן הנ"ל דברי המהרש"א הנ"ל היה שש לקראתם, כי לפי דבריו תשובה מוצאת למה שהוקשה לו שהרי כתוב באגדה שדריוש בן אחשורוש שנבנה הבית בימיו היה בנה ודוק. וע"ע להלן. נמצינו למדים עד כה שלכל הדעות אסתר שימשה במוך עם אחשורוש ולא עם מרדכי, מלבד לדברי הרב טורי אבן הנ"ל דס"ל ששימשה במוך עם מרדכי ואפשר שאילו ראה דברי המהרש"א הנ"ל היה חוזר בו וס"ל שלעולם שימשה במוך עם אחשורוש.
אלא שראיתי להגאון רבי רפאל שלום חי הכהן זצ"ל בספרו תפארת בחורים בחידושיו למגילה (שם) דס"ל שלעולם אסתר שימשה במוך עם מרדכי, ששם בתחילת דבריו הקשה על דברי התוספות הנ"ל היאך מותר לשמש במוך והרי לא שרו כי אם לג' נשים כדאיתא בכתובות (דף לט.), ותירץ די"ל שהתוס' ס"ל כדעת ר"ת שם, אלא לרש"י שם שחולק על דעת ר"ת וסובר שדוקא לג' התירו קשה כאן קושית התוס', ואסיפא דמילתא סיים בזה"ל: וזה אין סברא לומר דמשמשת במוך עם אחשורוש וצ"ע. עכ"ל. ומבואר דפשיטא ליה ששימשה עם מרדכי במוך. ומ"ש בסוף דבריו שאין לומר ששימשה עם אחשורוש במוך, נראה שלמד כן ממה דאיתא במדרש ויקרא רבה (פרק יג ס"ה דף יט ע"ב) שדריוש האחרון היה בנה של אסתר מאחשורוש. וכן ממה דאיתא במדרש אסתר רבה (פרק ח ס"ג) על הפסוק ותתחלחל המלכה מאוד "מלמד שהפילה עוברה ומשעה שהפילה שוב לא ילדה". ואם שמשה במוך עם אחשורוש כיצד נתעברה ממנו . וע"ע בקונטרס טוב להודות (עמוד מו). ולפי זה יש כר נרחב לומר שבאמת אסתר שימשה במוך עם מרדכי. מה גם שמ"ש המהרש"א הנ"ל "ומה שנתעברה ממנו היינו לאחר שנאסרה על מרדכי, כדלקמן כאשר אבדתי אבדתי וכו'", אינו מובן אחה"ר, כי בגמרא (מגילה דף יב:) מבואר שאחשורוש מלך רק י"ד שנים, ואחריו מלך דריוש בנו, ועוד שנה אחת לבבל והשלימה דריוש בנו. וכ"כ התוס' (ר"ה ג:) ד"ה שנת עשרים, שהיא שנת עשרים לכורש הראשון, ג' דכורש, וי"ד דאחשורוש, ושתים דדריוש בן אסתר, ובשנת העשרים בקש נחמיה על בנין העיר. ע"ש. ומעתה כיצד אפשר לומר שאסתר התעברה בדריוש רק לאחר שנאסרה על מרדכי, והרי גזרת המן היתה בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש (אסתר ג, ז) ונמצא שהיה דריוש כשמלך, בן שנה, ובן שנתיים שלש נתן הוראה לבנין בית המקדש. וזה לא יתכן, ובע"כ שמיד שנלקחה אסתר לאחשרוש ונשאה בשנת שבע למלכותו, מיד הרתה בדריוש, ובן שבע שנים היה במלכו. וכ"כ בסדר הדורות. וכבר העיר עליו בזה בספר יערות דבש ח"ב (דף קכו ע"א) שלדבריו יהיה דריוש בין שנתיים כשבנה בית המקדש לאחר מות אחשורוש וזהו מן הנמנע. ע"ש. וגם בשו"ת בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאה"ע סימן מד אות לו) העיר כן וזה יצא לו ממה ששמע להקשות על דבריו הטור אבן הנ"ל, שהרי י"ל שמה שנתעברה מאחשורוש היה לאחר שנאסרה על מרדכי, ודחה כאמור. ע"ש. וכנראה שמחמת קושיא זאת לא תירץ הטורי אבן כדברי המהרש"א הנ"ל.
אתה הראת לדעת שרבתה המבוכה בנושא זה, והדברים צריכים עיון גדול וחיפוש מחיפוש לראות מה שכתבו בזה שאר הגדולים, כי לפי מה שלפנינו נחלקו בזה המפרשים, וקשה להגיע להכרעה ברורה כי יש פנים לכאן ולכאן, מכל מקום הנה מרן הראש"ל נר"ו בספר מאור ישראל (שם) אחר שהביא דברי המהרש"א הנ"ל ומה שהעירו עליו האחרונים סיים בזה"ל: ומיהו אפשר שאפילו אם תיכף לאחר נישואיה שימשה במוך עם אחשורוש, עכ"ז נתעברה, כי אין המוך בטוח כל כך למניעת הריון, וגם אם נתהפכה אימור לא נתהפכה יפה יפה, כמ"ש ביבמות (לה.) [והוא כמ"ש לעיל בעניותין] ובפרט כאן שהיתה השגחה מן השמים שיולד דריוש שנבנה בית המקדש על ידו. ולפ"ז ל"ק קושית הטורי אבן הנ"ל. וכן תירץ החתם סופר (חיו"ד סימן קעב). עכ"ל. ומתוך ריסי דבריו ניכר שנוטה לומר שאסתר שימשה במוך עם אחשורוש.
מכל מקום שמענה ואתה דע לך שכל הנ"ל הוא לפי פשוטן של דברים, אבל לדעת הזוהר והאר"י באמת אין אסתר עצמה שימשה עם אחשורוש אלא היא שלחה את שידה, וכמ"ש מרן החיד"א בספר דברים אחדים (דרוש ח' לשבת זכור) ד"ה ולשיטת, ורבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע על הש"ס (מגילה דף יג.) ד"ה מגנותו של אותו רשע. ע"ש. ולפי דבריהם כל המקראות הנ"ל עולים בקנה אחד, כי באמת אסתר עצמה לעולם לא שימשה עם אחשורוש ומחמת זה יכלה להיות בחיקו של מרדכי בלא שום פקפוק. אלא שעל פי דברי הזוהר הנ"ל יש כמה קושיות שיש ליישבם, ובהיות והואיל וכבר קידמני בזה מרן החיד"א זצ"ל בספרו דברים אחדים (שם) ששם נרגש כי יש כמה קושיות בזה ועמד ויישבם, אמרתי להעתיק לשונו לשון הזהב: "ולשיטת מהר"י קולון [שכתב שיעל ואסתר היו אסורות על בעליהן, אף שעשו מצווה, כיון דלא נאנסו על הביאה עצמה ולא היו שוגגות] יש לפרש בפשיטות ונרחיב הדברים, כי הנה יש לחקור, דאמרו בזהר, דאסתר היתה נותנת שידה במקומה לאחשורוש, ולפי זה איך תתיישב דרשא זו שאמרה אסתר וכאשר אבדתי אבדתי, שהיא אובדת ממרדכי ותאסר עליו לפי שהולכת ברצון, הלא אם תכניס שידה במקומה כאשר היתה עושה למה תאסר, ואפשר לומר, דסברא אסתר, דדוקא כשהיתה הולכת באונס אז היה אפשר לה להכניס שידה, אבל עתה כשהיתה הולכת ברצון לא יהיה לה כח להכניס שידה במקומה, ומוכרח שהיא עצמה תשכב עמו. האמנם כל זה לא יחשוב ה' לה עוון, ואדרבא מצווה גדולה היא עושה להציל ישראל, ואנוסה היא להציל ישראל, וזה שאמרה, שמא אתה דן אונס כרצון, דההליכה היתה באונס להציל ישראל. אמנם, לענין שתאסר על בעלה גם בזה נאסרת, כיון שהביאה היתה ברצון, כדעת מהר"י קולון, וזה שאמרה, ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת, דהביאה עצמה ברצון, שלא כדת, ונאסרת. וכאשר אבדתי אותו ענין שהייתי מכניסה שידה מאחר שאני מעצמי הולכת, אבדתי ממך, דנאסרת לך. ואפשר לומר, דלעולם שגם עתה סמא בידה להכניס שידה במקומה, אמנם עם כל זה נאסרה על מרדכי, והטעם, דכשהיתה הולכת באונס, הן לו יהי ששכבה עמו ממש, מותרת לבעלה, כדין אשת ישראל שנאנסה, אבל עתה שהלכה ברצון, אף כי כי שיח וכי שיג לה להכניס שידה במקומה, מ"מ אינה נאמנת בזה, וכל זמן שהלכה ברצון נאסרה כמשפט הנבעלת ברצון, ואין לנו עסק בנסתרות למען דעת אם הכניסה שידה, כי אין לדון רק על פי הנגלות לנו. ואע"ג דברעיא מהימנא ריש תצא קאמר דמרדכי הוה עביד כל דא, מ"מ מחמיר על עצמו והיה דן כפי הנגלה, ומכלל הדברים נבוא להבין פסוק, ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו, והנה רז"ל פ"ק דמגילה דרשו, שהיתה מראה דם לחכמים וטובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיק מרדכי, והתוס' הקשו, דהא בעיא הבחנה ותירצו. ע"ש. ולפי דברי הרעיא מהימנא הנז', דשידה בדמות אסתר היא היתה עם אחשורוש, ולא אסתר הנביאה ח"ו, מעיקרא קושיא ליתא, דאסתר עצמה טהורה ומנוקה, ונקתה ונזרעה זרע קדש ממרדכי הצדיק, ולא שלט בה אחשורוש, וסרך הבחנה ליכא. והנה כתבו המקובלים, דז"ש רעיא מהימנא דשידה היתה עם אחשורוש, הכונה, דאסתר היתה מפרדת חלק הרע שבה, וצד הרע שבאסתר היא השידה שמשמשת עם אחשורוש אלא דנהירנא זה שנים דראיתי בספר אחד שהביא משם האר"י זצ"ל, דושתי היתה הצד הרע של אסתר, וז"ש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה, דאסתר צד הטוב של ושתי, וזהו רעותא ממש, והיא הטובה חלק הטוב, עכ"ד. ולפ"ז יקשה, דושתי היתה חלק הרע שבאסתר, וכבר נהרגה, א"כ אסתר היא החלק הטוב, ואיך היתה שולחת שידה דהוא חלק הרע שבה, הרי חלק הרע חלף הלך ונהרגה ושתי. ואפשר לומר דבאסתר גופה שהיא חלק הטוב גם הוא לא היה מבורר היטב ואכתי פש גביה איזה דבר רע, דלגבי הרע של ושתי יקרא טוב, אבל לגבי הטוב דאסתר זה חלק רע, ומאותו רע מטוב שבאסתר, היא מוצאת, ותהי למלך סוכנת וכו'. עכ"ל מרן החיד"א, ודבריו ברורים.
גם הלום ראיתי להגאון רבנו יוסף חיים זצוק"ל בספרו בן יהוידע (מגילה שם) שעל מה שאמרה הגמרא "מגנותו של אותו רשע [אחשורוש] למדנו שבחו", כתב הוא ז"ל שמן השמים נהג כך, מפני שאסתר לא היא עצמה היתה משמשת עמו אלא היתה מביאה שידה במקומה, וגילוי השדים בלילה הוא טפי מן היום כי בלילה דרכם להתגלות, ושם (דף יג:) בד"ה מלמד שהיתה כתב הוסיף בזה"ל: אע"ג שכתבנו לעיל בשם הזוהר ורבינו האר"י ז"ל דהשידה היתה שוכבת עם אחשורוש, נ"ל בס"ד מאמר שזה הענין של השידה אי אפשר לעשות אלא ע"י השבעה בשם מפורש, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכנזכר בעץ חיים, לכך לא היתה עושה כן אלא בשעה שרוצה לשמש מטה דיש בזה הכרח משום איסור בעילה עם העכו"ם דחמיר אבל בשעה שאינו רוצה לשמש אלא רק היא שוכבת אצלו דהוה עביד חיבוק ונישוק לא היתה משתמשת בשם המפורש להביא השידה שיחבקנה במקומה, וע"ז אחר שהיה עושה חיבוק היא טובלת משום נקיות בעלמא [א.ה וכפירוש רש"י שם] כדי לישב בחיקו של מרדכי, כי הצדיק אפילו אם ניתז עליו צינור מפיו של הרשע נמאס בעיניו. ודע אם נשכיל בדברים אלו נמצא דברי הש"ס ודברי רבינו האר"י ז"ל מכוונים היטב, והוא דקשה איך קאמר עומדת מחיק אחשורוש ויושבת בחיק מרדכי, איך תבא אותה שעה לבית מרדכי, דאיך יתכן שתצא המלכה מחדרה ללכת לבית אחר הליכה טבעית ולא יכירו ולא ירגישו בה, אך נראה ודאי שהיא היתה הולכת בדרך נס בהתעלמות שלא תתראה לפני שום גברא, וזה מוכרח להיות ע"י שם המפורש, ולא תשתמש בשם מפורש להנאתה, אמנם היא לא היתה הולכת לבית מרדכי בנס, אלא רק בעת שהיא רואה דאחשורוש רוצה לשמש עמה אחר החיבוק, דאז היא מוכרחת להשתמש בשם המפורש כדי להביא השידה במקומה, אז באותו שם המפורש שמזכרת בעבור השידה עושה בו פועל שני שתהיה היא נעלמת מכל בריה, שאז היא רואה ואינה נראית, ושתי פעולות אלו של מראה השידה ושל התעלמות שלה, נעשים בבת אחת בהזכרת שם מפורש אחד, וזה מוכרח להיות שאם תביא השידה והיא לא תתעלם, נמצא אחשורוש רואה שתי נשים לפניו ומה יאמר על זאת, על כן בהכרח שבאותו רגע מה שנראית השידה היה גופה של אסתר מתעלם, כי עושה הכוונה של שם המפורש של שני דברים אלו בת אחת, וכיון שנתעלמה שאז היא רואה ואינה נראית היא הולכת בהתעלמות זו לבית מרדכי, ויושבת בחיקו של מרדכי, אבל בזמן שאין אחשורוש רוצה לשמש עמה שאז אינה מביאה השידה, ודאי לא תזכיר שם המפורש כדי שתתעלם ותלך לבית מרדכי, כי בעבור הנאתה בלבד לא תרצה להשתמש בשם. ולכך דקדק בעל המאמר למנקט הכי מלמד שהיתה עומדת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, שקשר שני דברים אלו ביחד, ולא אמר מלמד שטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, ללמדך ישיבתה של בחיקו של מרדכי לא היתה נעשית אלא בזמן שהיא עומדת מחיקו של אחשורוש שמוכרחת להשתמש בשם המפורש להביא השידה. ואשר כי החזרתה מבית מרדכי לבית המלך היתה משתמשת בשם כדי להתעלם בשביל סכנה, ואין לה הנאת הגוף בזה. עכ"ל.
ואנכי הרואה שיש לעמוד על כל דברי האחרונים הנ"ל כי המעיין היטב בדבריהם ישר יחזה לכל האמירות לכל הדברות אין הדברים מתיישבים באר היטב, ועל כן זחלתי ואירא מחוות דעי אף אני, דקרא כתיב ובמקום גדולים אל תעמוד, מ"מ אמרתי תורה היא וללמוד אני צריך, ואענה אף אני חלקי, וה' אלוקים יעזור לי. ואם שגיתי, אתי תלין משוגתי. הנה למאן דס"ל שאסתר שימשה במוך עם אחשורוש, הדבר צ"ע, כי הנה היאך שנינו במדרש שדריוש היה בנו של אחשורוש והרי אסתר לא יכלה להתעבר ממנו ששימשה עמו במוך, ואפילו את"ל שהמוך אינו בטוח למניעת הריון ומשום כך אסתר התעברה מאחשורוש, עדיין אינו מובן, כי אם כששימשה עם אחשורוש שימשה במוך, וכששימשה עם מרדכי שימשה בלא מוך הרי רוב ככל הסיכויים שנתעברה ממרדכי ולא מאחשורוש, וזכר לדבר תמצא בגמרא דאמרינן, רוב הבעילות אחר הבעל. גם למאן דס"ל שאסתר שימשה במוך עם אחשורוש ודריוש היה בנו של מרדכי, קשה, כי במדרש אמרו שדריוש היה בנו של אחשורוש והרי מחמת קושיא זו רוב האחרונים (מלבד מרן החיד"א) הסיקו שאכן דריוש בנו של אחשורוש היה. וגם למאן דס"ל ששימשה במוך עם אחשורוש ונתעברה ממנו לאחר שנאסרה על מרדכי דשוב לא שימשה במוך קשה וכמו שכבר כתבנו לעיל שלפי זה יוצא שכשדריוש מלך, בן שנה היה, וכשהיה בן שנתיים שלש נתן הוראה לבנין בית המקדש ודבר זה לא יתכן לאומרו כלל וכאמור. ואפילו את"ל שמיד שנלקחה אסתר לאחשרוש ונשאה בשנת שבע למלכותו, הרתה בדריוש שאף על פי ששימשה עימו במוך מ"מ אין מניעתו בטוחה כל כך וכנ"ל, וא"כ יוצא שדריוש במולכו היה כבן שבע גם זה קשה לאומרו, כי אם כששימשה עם אחשורוש שימשה במוך וכששימשה עם מרדכי שימשה בלא מוך הרי רוב ככל הסיכויים שנתעברה ממרדכי ולא מאחשורוש וכאמור.
גם למאן דאמר ששימשה עם מרדכי במוך הדבר קשה, שהרי רק לג' נשים התירו להשתמש במוך וכנ"ל. ואם ילחשך אדם לומר שבזמנם עדיין לא היה איסור שימוש במוך, אף אתה צא אמור שגזרת הבחנה, גזירה קדומה היא וכאמור. ואין לומר שלעולם שימשה במוך עם שניהם, כי מלבד שאף אחד מהמפרשים הנ"ל לא העלה זאת על שפתיו. עוד בה, דמנין ידעו שדריוש בנו של אחשורוש והרי היא שימשה במוך עם שניהם וז"ב. גם לפירוש הזוהר והאר"י הנ"ל שאסתר לעולם לא שימשה עם אחשורוש אלא שידה היה, קשה, כי הנה כיצד שידתה נתעברה, אלא אם כן נאמר שלדעת הזוהר דריוש לא היה של אחשורוש אלא של מרדכי או שהזוהר פליג על המדרש הנ"ל וס"ל שלאסתר לא היה בן כלל. ואחר זמן הראני ידי"ן ה"ה איתן רומנו נר"ו לדברי רבותינו בחגיגה (טז.) ששדים פרים ורבים כבני אדם ולפ"ז לק"מ. אלא שיד הדוחה נטויה לומר דמיירי התם ששידה מתעברת משד ולא מבני אדם ודוק. וגם לדברי מרן החיד"א בתירוצו הראשון שאחר שהקשה שלפי הזוהר והאר"י כיצד אמרה כאשר אבדתי אבדתי והרי לא היתה כלל עם אחשורוש, תירץ שכאשר הלכה באונס היתה יכולה לומר שם המפורש אבל במזיד לא יכלה והיתה צריכה היא לשמש עמו, אין הדברים מתיישבים היטב, כי הקושיא שהקשו האחרונים הנ"ל על המהרש"א עומדת וגם ניצבת על דברי החיד"א הנ"ל שכשדריוש מלך בן שנה היה, וכשהיה בן שנתיים שלש נתן הוראה לבנין בית המקדש ודבר זה לא יתכן לאומרו כלל וכאמור. וגם על תירוצו השני דלעולם גם עתה סמא בידה להכניס שידה במקומה, אמנם עם כל זה נאסרה על מרדכי מפני דכשהיתה הולכת באונס, הן לו יהי ששכבה עמו ממש, מותרת לבעלה, כדין אשת ישראל שנאנסה, אבל עתה שהלכה ברצון, אף כי שיח וכי שיג לה להכניס שידה במקומה, מ"מ אינה נאמנת בזה, וכל זמן שהלכה ברצון נאסרה כמשפט הנבעלת ברצון, ואין לנו עסק בנסתרות למען דעת אם הכניסה שידה, כי אין לדון רק על פי הנגלות לנו. ואע"ג דברעיא מהימנא ריש תצא קאמר דמרדכי הוה עביד כל דא, מ"מ מחמיר על עצמו והיה דן כפי הנגלה, יש להקשות כן, מה גם שעיקר תירוצו האחרון דחוק הוא וגם מרן החיד"א כתבה בלשון "אפשר". וצ"ע. זה מה שהספקתי לסדר כחותה על הגחלים וה' יאיר עינינו במאור תורתו.
הערות:
ובקונטרס טוב להודות כתב שאף שבנוסחת התוספות שלפנינו אין הגירסא כמו דאיתא בתוס' בעין יעקב הנזכר, מכל מקום כבר ידוע כי הגאון רבי יעקב ן' חביב ז"ל מחבר העין יעקב היה אמון על נוסח ספרי ספרד אשר גירסאות הספרים שם היו מוגהות היטב, ושנויים רבים יש בספר עין יעקב הן בנוסח התלמוד, והן בפירוש רש"י ותוספות, מאשר הנוסח שנדפס לפנינו, ופעמים הרבה הגירסאות שבספר עין יעקב מדוקדקות טפי מדילן, אבל מדפיסי ספר "עין יעקב" הרצונם להשוותו לנוסח שלנו, חיללו פארו, הגיהו בו רבות, ושינו כל מראה פניו, ונהיה מנומר מרוב הגהות ושינויים, וכך לא יעשה.ע"ש. הכותב.
כן ראיתי שכתבו משמו בשו"ת בנין ציון ח"א (סימן קלז) ובמאור ישראל למרן הראש"ל בחידושיו למגילה (שם) ובקונטרס "טוב להודות להגר"ח סופר, הביא לשונו. אלא שלא מצאתי כן בטורי אבן שלפני. הכותב.
ולכאורה אותם המפרשים דס"ל ששימשה במוך עם אחשורוש, מה יענו על דברי המדרש הנ"ל, וצריך לומר שהם ז"ל ס"ל כמ"ש לעיל בריש אמיר, שבאמת אסתר שימשה עם אחשורוש במוך ובכל זאת נתעברה ממנו, כי סוף סוף אין המוך מונע הריון בטוח כידוע. וכן כתב מרן הראש"ל נר"ו בספר מאור ישראל (שם). וגם באשר למה שכתבו המהרש"א והרב תפארת בחורים הנ"ל שאין לומר ששימשה במוך עם מרדכי שהרי התירו רק לג' נשים, הנה לפי מה שכתב בספר יערות דבש (דף קכו ע"א) שבימי מרדכי עדיין לא גזרו על ג' חודשי הבחנה לק"מ. אלא שראיתי למרן הראש"ל נר"ו בספרו מאור ישראל (שם) שכתב שמדברי הזוהר הקדוש ח"א (דף ח ע"ב) מבואר שגזרת הבחנה היתה קדומה, עד שקטרג דומה על דוד המלך שלא שהה שיעור הבחנה עם בת שבע, והשיב לו הקב"ה שכבר עמרו ג' חודשי הבחנה. ע"ש. וע"ע ביעב"ץ בחידושיו למגילה (שם).