סימן קעה - עי"ן לא ראתה
מאת ר' גלעד רצון / מחוברת שבט תשס"א (שנה א') סי' יב
בגמ' ברכות (לד:) איתא, וא"ר רבי חייא א"ר יוחנן, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. ופליגא וכו'. מאי עין לא ראתה? א"ר יהושע בן לוי, זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ויש לדקדק, מה ראה ריב"ל לדמות שכרן של צדיקים ליין המשומר, ואמנם ראיתי להמפרשים ז"ל שכל אחד לדרכו פנה, ואמרתי גם אני חלקי בס"ד, שכבר אמרו חז"ל (במדבר רבה יג), כשם שיין חשבונו שבעים כך יש שבעים פנים לתורה.
הנה מצאנו בכמה מקומות במקרא ובתלמוד בהם נקשרו מראית העין עם היין. כגון: חכלילי עינים מיין (בראשית מט יב), אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו (משלי כג לא), פת נקיה בשר שמן ויין ישן, מאירים את העינים (פסחים מב.), כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (סוטה ב.) ועוד. ורמז יש בה, כי יי"ן בגימטריא שבעים כמנין האות עי"ן. ובודאי שמקר'ה זה אומר דרשני. ונלע"ד בס"ד שהיין רומז לכח ראייתו של האדם מפני שטבע אחד להם. כי כמו שטבע היין למשוך את השותה ממנו להמשיך לשתות, כך טבע העין למשוך את האדם לראות ולהביט אנה אנה, ולכן האדם המסתכל ונהנה מראייתו, דומה לאדם השותה יין ונהנה מטעמו. ועל פי זה יתבארו הפסוקים והמדרשים דלהלן.
א. הנה מצאנו כמה פסוקים שכתוב בהם לשון שובע על ראיית העין, כגון: פקח עיניך שבע לחם (משלי כ יג), עיני אדם לא תשבענה (שם כז כ), לא תשבע עין לראות (קהלת א ח), גם עינו לא תשבע עושר (שם ד ח). ויש לשאול, היאך נופל לשון שובע על ראיית העין, ולפי האמור לעיל ניחא, כי בהיות וטבע היין וראיית העין שוה, לכן כמו שהיין פעמים שמשביע את נפש האדם כמו שאמרו בברכות (לה:) שמעט יין סועד את לב האדם, כן ראיית העין פעמים שמשביעה את העין. וזהו טעם מאמר רב יוסף ביומא (עד:) מכאן רמז לסומין שאוכלים ואינם שבעים. כי כאשר האדם אוכל לשובע נפשו, לא תהיה שביעת נפשו שלימה בלי שישביע גם את עינו.
ב. בספר שופטים (יג ד) אמר מלאך ה' לאשת מנוח לפני שהרתה "ועתה השמרי ואל תשתי יין ושכר וגו'" וצריך לתת טעם מה נשתנה שמשון מכל המנהיגים שקמו לעם ישראל שלא הוזהרו להיות נזירים מבטן ומלידה. וראיתי בפירוש הרלב"ג (שם) שנתן טעם לזה בזה"ל: ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהן, התחכם השי"ת מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה. ולזה רצה שיהיה נזיר אלקים כי ההמנע משתיית יין מועיל מאוד לזה הענין כאמרם כל רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. עכ"ל. הרי שההמנעות מן היין מחלישה את תאוות ההסתכלות. וזהו מתבאר על פי האמור שטבע אחד להם.
ומעתה הבוא נבוא לבאר המאמר שהבאנו בראש דברינו, שבו דימה ריב"ל שכר הצדיקים ליין המשומר בענביו, והטעם לפי האמור הוא כי צדיק השומר עיניו מראות ברע ומתגבר על יצרו דומה ליין המשומר, כי כמו שצדיק לא יקרא "צדיק" אא"כ שמר עיניו מראות ברע והתגבר על יצרו כדוגמת יוסף הצדיק כך אי אפשר להיות יין ישן אא"כ יתגבר על תאוותו לבל ישתה ממנו וישמרנו בעליו במרתף זמן רב. ועל זה האיש אשר רוח אלקים בו נאמר "ועוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון" (ישעיה לג טו). ועיין מה שאמרו רבותינו ע"ז בב"ב (נז:). לכן זוכה הצדיק ליין המשומר בענביו כפי שהתנהג בעוה"ז כי דרכו של הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה כמבואר בסוטה (ט:)
גם יש לבאר בזה על דרך הדרש מה שאמרו בגמ' מגילה (טז:) מאי מטוב מצרים? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו [יוסף ליעקב] יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ששלח לו יוסף יין ישן לרמוז לו שאע"פ שהגיע למצרים והוא בן טו"ב שנים [וזהו מטו"ב מצרים] בזמן שהיצר מתגבר על האדם, מ"מ לא התפתה אחר יצרו לראות אנה אנה אלא היה בבחינת "יין ישן". וזה כדי להניח את דעתו של אביו הזקן [וזהו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו]. ולכן יעקב אבינו בברכו את בניו בירך את בנו יוסף בברכת "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בראשית מט כב). ודרשו חז"ל בברכות (כ.) על זה, עין של רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו.