סימן קפא - מודים דרבנן היינו שבחייהו
מאת הרב חיים רבי / מחוברת סיון תשס"א (שנה א') סי' מד
עלה במחשבה בס"ד לכתוב קצת בענין הנ"ל, כי רבים חושבים בטעות שאם אדם חוזר בו, יש בזה פחיתות כבוד או משנה דעות וכיוצ"ב. אולם לענ"ד אדרבא יש לו בזה כבוד גדול, כי זה מראה שיש לו אהבת החכמה ואהבת השלום ולכן חוזר בו. והוא נקרא "חכם לב" שאוהב חכמה, וכשחוזר בו הרי התעלה והבין עוד סברא ועוד ראיה בנידון. וא"כ, זוהי מעלה ולא חסרון ח"ו. ועיין בספר ברכת ה' (ח"א עמו' קפב) למו"ר ועט"ר ר' משה הלוי זצ"ל שכותב בפשיטות "אני חוזר בי", וזוהי תהילתו ותפארתו של איש האמת האוהב חכמה, וחבל על דאבדין. וכמו כן בענין "השלום" אם היה לו ריב עם אחרים והשלים עמם, אין זה פחיתות כבוד, אלא להיפך הרי זה חכם גדול שהגיע לאמת ומבין את חבריו. וגם אם הדעות חלוקות, יודע לכבדם ולשמוח בשמחתם, כי בזה מקדש שם שמים, אשריו ואשרי חלקו.
ואמרתי ללקט באומרי'ם מדברי רבותינו קצת, כיצד התנהגו חז"ל הקדושים בענינים אלו, ועאכ"ו אנחנו איזובי הקיר, כדי שיהיה קל לאדם לומר "חזרתי בי" ולהשלים עם חבריו. הנה בברכות (ד.) אמרו, למד לשונך לומר איני יודע. הרי שצריך "לימוד" כדי להגיע לכך. וידועים דברי רש"י (שם כה:) שכותב "לא ידעתי", ובגליון הש"ס (שם) מציין עשרות מקומות שרש"י כתב כן. ומרן בב"י (או"ח סי' קסז) הביא תשובת הרשב"א אודות מה שנשאל מנין לבה"ג ולהרמב"ם הדין של נתינת הפרוסה לאבל ב"מ בידו, והשיב, מקום ידוע היה לי בזה "ושכחתיו" ואם אמצא אחר בדיקה אשלח ואודיעך. ע"כ. וזהו הרשב"א המפורסם בעולם, שעליו כתב מרן הב"י (יו"ד סי' קי) מעיין המתגבר עמוד העולם אשר באורו נראה אור, כותב בפשיטות "שכחתיו". וכן פירש"י בפ' שמיני על הפסוק "וישמע משה וייטב בעיניו", שמשה רבינו הודה ולא בוש לומר "לא שמעתי". והוא מהש"ס (זבחים קא:) ושם אמרו בזה"ל: הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא "שמעתי ושכחתי". ע"כ. רואים מכאן, עד כמה פשוט בעיניהם לומר כן.כי ידעו שאין שלימות אלא לו לבדו יתברך. וכמה פעמים שנינו במשנה "וחזרו בית הלל להורות כדברי ב"ש" (עיין גיטין מ"א ע"ב, כלים פ"ט מ"ב, אהלות פ"ה מ"ד). ובפירוש המשניות להרמב"ם (פ"ה דתרומות מ"ד) מבואר, שחזרו ב"ש והודו לב"ה פעם אחת. ע"ש. ובית הלל בענוותם, לא רצו לכתוב "חזרו ב"ש להורות כדברי ב"ה", וכתבו רק בהבלעה "לאחר שהודו". [את זה למדתי ממרן ראש הישיבה הרב נאמ"ן שליט"א במאמרו "ענוה גדולה מכולן" שנדפס בתחילת ספר שו"ת אם לבינה להגר"א מאזוז זצ"ל] גם בביצה (כד:) רב תלמידו של רבי חזר בו לאחר ששמע את רבינו הקדוש בשיעור תורה שחזר בו. ועל זה אמר: "לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת" ולא פקפק לומר, למה חזר בו? אלא שמח שזכה להשתתף בשיעור תורה ולחזור בו. וכן רב יוסף (ב"מ סה:) לאחר שבנו הקשה עליו, ואין לו תירוץ, אמר "הדרי בי". כלומר, אני חוזר בי. וכן רב נחמן (ב"ק עא:) בערב אמר ההלכה ובבוקר חזר בו. כי היה חלש מהתענית שלא אכל בשר ובאיזה פשטות חוזר בו בן לילה. וכיוצ"ב מצינו לרב נחמן עצמו כשבא אליו רב יהודה והתקיף אותו מאוד, דיבר איתו בענוה והכנעה. והוסיף שת"ח צריכים להזהר שלא יאמרו העולם שהם מחניפים זה לזה (וכמבואר כל זה בקידושין ע:). ע"ש. ועיין במכות (ה:) כמה הצטער רבי יהודה בן טבאי על טעות בהוראה בענין עד זומם. עד שקיבל על עצמו שאינו מורה הוראה אלא בפני שמעון בן שטח שיבדוק אותו אם לא טעה. וכל זה מאהבת האמת והחכמה. ואי אפשר שלא להזכיר מה שאמרו בגמ' שבת (סג:) כי סליק רב דימי מנהרדעא שלח להו: דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי" וכלשון הזה יש עוד י"ד מקומות (!) בש"ס, שציינם במסורת הש"ס (שם). ובודאי יש עוד כהנה וכהנה בש"ס ובמדרשי חז"ל הוכחות בענינים אלו. ועד כאן הגעתי בעניותי.
ונראה עוד לחזק ענין זה על פי דברי חז"ל בגיטין (מג.) שאין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם תחילה. ופרש"י, שעל ידי זה נותן אל לבו להבין יותר. ע"ש. נמצא שזה שכר ולא עונש. ובפרט בדברים שבבין אדם לחבירו כשחוזר בו ומרבה אהבה, הרי זוכה לשם טוב ולאהבת ישראל ולקדש ש"ש. ומכאן והלאה, אי אפשר יהיה בקלות לסכסך ולבלבל אותו, כדי לגרום ריב ומחלוקת, ומעז יצא מתוק. ולכן אמרו חז"ל (קידושין פא.), עדיף להתבייש כאן בעוה"ז ולא בעוה"ב. וכן אמרו (ביבמות קה:), בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא. ונראה עוד, כי כמו שזכה מר עוקבא לאור גדול שהיה זורח עליו (כמ"ש רש"י בסנהדרין לא:) וכן מי שניצול מעבירה עושים לו נס (קידושין מ.), כך מי שחוזר בו לצורך אהבת ישראל אף אם התבייש ברבים, ידע נאמנה שעתידו לפניו ואור גדול יזרח על פניו. ויזכה שיקויים בו הפסוק "חכמת אדם תאיר פניו" ובודאי זה עושה רעש גדול בשמים. ומקדש שם שמים במעשיו והליכותיו, ואשריו.
וכשאני לעצמי, משנן תמיד את דברי חז"ל (יומא לח.) מכאן אמר בן עזאי: "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפי' כמלא נימא" ופרש"י, שאין לדאוג אולי פלוני יקפח פרנסתי כי הכל קצוב לך מן השמים. ע"ש. והמעמיק היטב במאמר חז"ל הנ"ל, ישלים עם כולם, וישמח ויחזק ויעזור לכולם. ובודאי לא יתבייש לחזור בו, כי כבודו לא יפגע מאומה כי הכל מן השמים. ויש עוד להאריך בעזרת השי"ת ועוד חזון למועד.
בסיכום: כמו שיש מצוה לחזור בתשובה, כך מצוה לחזור בו כשטעה הן בהלכה הן בתיקון המידות. ועל ידי זה יזכה לאור גדול ולקידוש שם שמים ע"י שגורם במעשיו להרבות שלום בעולם. וכדברי חז"ל (ברכות סד.), תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.