סימן קפו - הכרת הטוב
מאת ר' ראובן יעל / מחוברת תמוז תשס"א (שנה א') סי' ס
ישעיה הנביא הוכיח את ישראל ואמר: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (ישעיה א' ג'). ומתוך דברי המפרשים ז"ל נלע"ד לפרש כוונת הפסוק ע"פ מה שנודע שיש שלש מדרגות בהכרת הטוב אחד טוב יותר מחבירו. ושלושת המדרגות הנ"ל הם תכונות שישנם בשלשה בעלי חיים הכתובים בפסוק הנ"ל, שור, חמור, אדם (שהוא ישראל המוזכר בפסוק שכן אמרו ז"ל על הפסוק "אדם אתם" אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם). השור – כשהוא מתקנו בחרישה ביום ומאחר שהרגילו בכך יודע בו. חמור – אינו מבין בעליו עד שיאכילנו. ישראל – צריך לכבד כל אדם אע"פ שלא הטיב עמו כלום, ועאכ"ו את השי"ת אשר הוא עשך ויכוננך. ולכן הוכיח הנביא ישעיה את ישראל: ידע שור קונהו (מי שתיקנו בחרישה), וחמור אבוס בעליו (מי מאכילו). ישראל – (שהיו צריכים להגיע למדרגה הטובה ביותר בהכרת הטוב) לא ידע - לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו ישראל יהיה שמך והודעתיו מקצת חוקותי והם עזבוני. עמי לא התבונן - ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם עמי בנ"י לא התבוננו כחמור. ומה שתפס לשון ידיעה אצל השור ובינה אצל החמור, הוא מפני שידיעה היא מעלה גבוהה יותר מן הבינה כידוע.
אמנם המלבי"ם (שם) בהערה כתב, בטבע האדם ומדותיו כי הגם שכל מוהר ומתן שיתן האב לבנו כאין נחשב נגד הטובה העיקרית שסבב לו שהביאו אל המציאות ואמנו וגדלו מ"מ ראינו טבע האדם כי יגדל אצלו אהבת הוריו עת יוסיפו להעניקו רכוש ועושר וירוממהו מכל אחיו משאם לא ייטבו לו באלה, כמאמר רחל ולאה (בראשית לא טו) "הלא נכריות נחשבנו לו". עכ"ל. מ"מ לא זו הדרך שצריך האדם לילך בה אלא יכבד כל אחד אע"פ שלא קיבל ממנו טובת הנאה או שמכבדו כדי לקבל ממנו בעתיד טובת הנאה. ולא יהיה בדרגה השווה לחמור הנז' בפסוק.
והנה מצוי הדבר בשעה שבני זוג עומדים להנשא ומבקשים כל אחד מבני הזוג מהוריו לתת סיוע כספי. ואשא עיני אל ההורי'ם, ולפעמים הם מסרבים לעזור כפי שציפו מהם (אע"פ שיש באפשרותם), ועל ידי זה תצא אש המחלוקת במשפחה. ולא זו הדרך ישכון אור, אלא יתחזק האדם בבטחון גמור בהשי"ת שהוא זן ומפרנס לכל ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו אשר יחסר לו ואין אדם נוגע המוכן לחבירו, כמאמר חז"ל ביומא (לח:). ומזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה כדאיתא בביצה (טו.). ותמיד יזכור אדם מה שכתוב בספרים הקדושים, והזכיר דבר זה גם הגרב"ץ אבא שאול בספרו אור לציון (חכמה ומוסר, עמו' קסו), שכל אדם אוהב אותך אהבת נפש ממש (!) ואם קרה הדבר ומישהו מציק או מצער אותך, עליך לדעת בידיעה טהורה וברורה, שזו לא מפני שנאתו אליך חלילה, כי ברצות ה' דרכי ה' גם אויביו ישלים עמו, אלא שעוונותיו הטו אלה, והרבה שלוחים למקום לפרוע חובותיך כמאמר התנא באבות (פ"ג טז), "והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". וכפי מה שפירש הרע"ב (שם). וכן אמרו דורשי רשומות על מה ששנינו "דע מה למעלה ממך" שכל מה נגזר על האדם בימי חלדו בעוה"ז הכל הוא ממך. וזהו, דע מה (שקורה לך ונגזר עליך) מלמעלה, ממך (בעקבות מעשיך).
וילמד האדם מרבותינו כיצד נהגו במצבים דומים כאותו מעשה (שבת קכז:) על אותו אדם שעבד אצל בעל בית 3 שנים וערב החג ביקש ממנו את משכורתו משכורת של כל השלש שנים כדי לחזור לביתו ולפרנס את בני ביתו בכבוד. ודחה אותו בעל הבית בטענות שונות ומשונות. וחזר אותו אדם לביתו בפחי נפש, אבל ללא מריבות וצעקות, ועיין שם סוף המעשה. וכן מסופר על כלבא שבוע (נדרים נ.) שנידה את ביתו רחל מנכסיו על שהתחתנה עם רועה צאנו "עקיבא", והזוג הצעיר ישן על תבן עם תינוק קטן, ולא רבו על הדבר ולא ביזו אותו, למרות שהיה אחד משלש העשירים שבירושלים ומוקיר רבנן היה, ועיין שם בגמ' סוף המעשה.
וכן כיוצא בזה מצינו מסופר (פרקי רבי אליעזר פ"א ב) על רבי אליעזר בן הורקנוס שאביו נידה אותו מנכסיו מכל אחיו בגלל שעלה לירושלים ללמוד תורה, אף שגם הוא היה עשיר גדול ומכבד תורה. והיה רבי אליעזר אוכל עפר, כדי להתקיים ולומד תורה. וכשבא אביו לירושלים לנדותו, קם לפניו בנו וכיבדו. וע"ש סוף המעשה.
וכבר הבטיח התנא באבות פרק ב: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". ועד היכן מגיע כיבוד הורים ילמד אדם מהגמרא בקידושין (ל – לב). וממעשיו עם דמה בן נתינה, שהיה גוי, וכיבד את הוריו כראוי. ועיין בס' פלא יועץ בערך "כיבוד אב ואם" שכתב על זה מילים כדרבנות. וראה עוד סיפור נפלא על כיבוד הורים בספר טובך יביעו (חלק א' עמ' רס"ה). ולמדים אנו מהסיפור, עד כמה אנחנו רחוקים מכיבוד הורים, ואל יחשוב אדם שבזה שיעשה מריבה ומחלוקת עם הוריו ירויח, אלא אדרבא להיפך, שמחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות (סמא דחיי). ובזה מראה שבוטח באדם, ולא בבורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל, ובידו נפש כל חי.
וכתב בס' חובות הלבבות בפתיחה לשער הבטחון, שמי שבוטח באחר זולת השם יתברך, מסיר השי"ת השגחתו ממנו ועוזבו ביד מי שבטח בו. וכבר אמר דוד המלך ע"ה "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו" "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה" ר"ל, בבן אדם שאפילו לעצמו אין לו תשועה, וכיצד יוכל לעזור לך? וכבר ראיתי בספר מורא הורים וכבודם (פרק ששי) לענין איסור קריאה בשם להוריו שכתב בשם החיד"א בספרו דבש לפי (מערכת ע' אות יב') שפסק, שכמו שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.), והשווה הכתוב כבוד אב ואם לכבודו של מקום (קידושין ל:), כך הקורא להוריו בשמם ואפילו בדרך כבוד, אין לו חלק לעולם הבא. ושם הביא עוד מה שדן מרן הראש"ל שליט"א בסה"ב שו"ת יביע אומר חלק ב' (חלק יורה דעה סימן טו) אם מותר לבן לקרוא לאביו שקוראים לו "אבא" כאשר שם הפרטי של אביו הוא "אבא", ופסק שם שמשום שדרך העולם לקרוא כך יש להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. וכל זה כשקוראים בדרך כבוד, על אחת כמה וכמה כשמבזים שעתיד ליתן את הדין על זה. עיין בא"ח ש"ש פרשת שופטים שכתב תיקון לעובר על כיבוד הוריו. ואל יקוץ בהם מפני הקושי שיש לו בכבודם, כי לפום צערא אגרא. וכבר הבטיחו במשנה פאה פרק א' משנה א' שכיבוד אב ואם זהו אחד מן הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכן בתדא"ר פכ"ו. ע"ש.
ואם הדברים הנ"ל אמורים כלפי כל אדם מישראל, עאכ"ו חובה כפולה ומכופלת לבני תורה, שכל בני אדם רוצים לראות בתלמיד חכם "סמל השלימות" ומחובתם של בני התורה להזהר בזה ביותר ולקדש את שמו יתברך, כמובא בספר הנפלא עלי שור ח"א (עמוד מט, וכעין זה עמו' רמב) ע"ש. ובתדא"ר פרק כח מובא, שלא נתנה התורה אלא לקדש את שמו הגדול. וכן אמר הקב"ה לישראל: מה אני מבקש מכם, שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה. ע"ש. וכן ביומא (פו:) "ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהיה שם שמים מתאהב על ידך. ושלא נגרום חלילה חילול השם ואמרו חז"ל באבות (פרק ה') "חיה רעה באה לעולם על חילול השם". וראיתי במשנת אליעזר שפירש את המשנה הנ"ל, שיש בזה מדה כנגד מדה, שהשי"ת שולט באדם, והאדם שולט בחיות. וכמו שהוא לא חס על כבוד קונו, שגורם חילול השם, כן החיות לא יחוסו על כבודו. וכן ראיתי בביאור הגר"א על הפסוק בישעיה (פ"א ב) שהמצוות נחלקו לשלושה חלקים, בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו, שהיא עבודת המידות. וע"ז שנינו באבות (פ"א ב), על שלשה דברים העולם עומד [שבשביל אלו הדברים נברא העולם. רבינו יונה שם] על העבודה (זהו בין אדם לעצמו – המידות) על התורה (בין אדם למקום) ועל גמ"ח (בין אדם לחברו), ולא רק בלימוד תורה לבד, שהשי"ת יודע מה כתוב בתורה והוא לא צריך שתקריא לו בקול רם ותשאר עם מדות רעות, שכל האומר רק תורה יש לי אפילו תורה אין לו. וכן אמרו ז"ל תלמידי חכמים צריכים ומרבים שלום בעולם (ברכות סב:). ויתחזק בהשי"ת, אע"פ שלפעמים קצת קשה לו בפרנסה. וראיתי באור החיים (ויקרא כו ג) בפירושו השלושים על הפסוק אם בחוקותי תלכו, שהסביר את המשנה באבות (פ"ג כא) "אם אין קמח אין תורה", שאם ראית שאין מספיק קמח (פרנסה) זה משום שאין לך מספיק תורה, וצריך אתה להתחזק בלימוד התורה הקדושה. וכ"כ בעל הטורים (שמות טז טז) על הפסוק של המן שיש בו כל הא' ב' לומר לך שכל המקיים את התורה שנתנה בכ"ב אותיות מזמן לו השי"ת פרנסתו ללא טורח כאוכלי המן. ולפ"ז מה שאמרו ז"ל "אם אין תורה אין קמח" זהו לעשירים שיש להם כבר פרנסה אומר להם התנא, דעו לכם! אם אין לכם תורה גם קמח לא יהיה, שכל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וע"ע בס' טובך יביעו ח"ב (עמו' רכב) סיפור על בטחון בהשי"ת ע"ש ותהנה.
הנה ביומא (עו.) שאלו תלמידיו של רשב"י את רשב"י מדוע לא ירד המן פעם בשנה, אמר להם, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל את פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק לו מזונותיו בכל יום, והיה מקביל את אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה או חמישה בנים היה דואג ואומר, שמא לא ירד מן למחר (בגלל עוונותי) ונמצאו כולם מתים ברעב, נמצא כולם מכוונים לבם לאביהם שבשמים. וכן השי"ת רוצה שנפנה אליו ורק אליו בתפילה על הכל.
והשי"ת יזכנו על דבר כבוד שמו לקדש שמו ברבים ובמשפחה אכי"ר. ונכבד את הורינו ולא נשכח טובתם שגידלו וטפחו אותנו. ונזכה להצלחה והרוחה בכל מכל כל אכי"ר.