סימן קפז - כל רודפיה השיגוה בין המצרים
מאת הרב חיים רבי / מחוברת אב תשס"א (שנה א') סי' סד
אמר העורך: עקב שהותו של מוה"ר הנ"ל בחו"ל לא זכינו לשיחתו, אז אמרתי להביא מדברותיו בספרו על"ה (עמוד רפג) בעניינא דיומא.
הנביא ירמיה במגילת איכה (א ג) מקונן: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" ובפשוטו הכוונה שהגויים עשו מצור על ישראל והצליחו להשיג מטרתם ולהצר לישראל. ועוד ביארו המפרשים שהשי"ת ישתבח שמו בימי בין המצרים שהם ימים קשים ומסוכנים, קרוב אלינו מאוד ורוצה לראות ולשמוע עד כמה אנו חושבים ומצטערים על חורבן בית המקדש, וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מא.) על הפסוק "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה" מכלל דבעיא דרישה. כלומר, שצריכים אנו לדרוש את ציון, ואז השי"ת מתקרב אלינו לשמוע ולעזור לנו. ובפרט מבחינה רוחנית וחיזוק האמונה זהו הזמן שאפשר להתקרב אל השי"ת ולהמחיש לעצמו את האמונה והשגחה פרטית. וזה פירוש בפסוק: "כל רודפיה השיגוה" פירוש מי שרודף אחרי השי"ת ורוצה להתקרב אליו, יכול להשיגו בימי "בין המצרים". ומכאן יש ללמוד שכאשר אדם נמצא בצרה, ומרגיש ומבין שצרה זו באה אליו מאת השם, ונכנע ושב ומתפלל על כך, גורם על ידי זה שיאר ה' פניו אליו, והוא יעלה ויבוא בדרגות של האמונה כי הוא נמצא במיצר ומבקש להתקרב אליו יתברך. ועיין לחז"ל (יומא נד:) שאמרו, כי בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים מעורין ומחובקין זה בזה, כמו שהיה בכל זמן שהיו ישראל עושים רצונו של מקום. ואף שזה היה בזמן החורבן שהקב"ה כעס על שונאיהם של ישראל ושלח את נבוכדנצר להחריב את בית המקדש. וא"כ יש להבין למה היו הכרובים מחובקים זה בזה באותה שעה? אלא שבא ללמדנו כי אף שהשי"ת עזב את ישראל והקפיד עליהם והחריב את ביהמ"ק, עדיין הוא אוהב אותנו, ובמצב הכי קשה של החורבן מראה לנו בבית המקדש כרובים מחובקים, שעדיין קשור אלינו ולא יעזוב אותנו לעולם ח"ו. ובמדרש מבואר שה' יתברך עשה נס גדול לישראל אף שנגזר עליהם גלות בבל, ונבוכדנצר בא בחודש טבת ועשה מצור על ירושלים. אמר הקב"ה: "כיצד בני ילכו לבבל בחורף ששורר קור עז, והדרכים לא מתוקנים" לכן עיכב את חורבן הבית עד חודש תמוז שבו הובקעה העיר, נחרב הבית בחודש אב, שאז הגיעו ימים חמים ונעים ללכת ברחובות, ואין חשש שעם ישראל יהיו חולים ומצוננים ח"ו אלא בהליכה נעימה יגיעו לבבל. ועוד חסד עשה עמנו השי"ת כמבואר בחז"ל (גיטין פח.) שלפני גלות צדקיה, כבר גלו אחד עשרה שנה קודם לכן ע"י גלות יהויכין עם הסנהדרין ושאר גדולי ישראל, ויסדו ישיבות ות"ת ובתי כנסיות בבבל, וכשגלו ישראל אחר כן לבבל בגלות צדקיהו, כבר מצאו מקומות של תורה בבבל. ועל ידי זה לא נשתכחה תורה מישראל. נמצינו למדים שהקב"ה ישתבח שמו, "לא מכה בשתי ידים" ובתוך הגלות והירידה הנוראה רואים אהבתו אלינו, ורואים השגחתו הפרטית כיצד נסבול את הגלות שלא יהיה קשה יותר מדאי ח"ו. ומכאן תורה יוצאה לכל יהודי בבעיות שיש לו "ובבין המצרים" האישי שלו, אם יחפש ויבדוק ויעשה חשבון נפש מה קרה לו, יראה בעליל יד ה' יתברך, וימצא את הטוב האמיתי גם בבעיות שיש לו, וירגיש לעצמו אשר כל מה שעובר עליו זה מאתו יתברך, ורק מנסה ה' אותו לראות כיצד יתמודד עם "תרגילי אמונה" שיגיעו לידו, והיאך הוא פותר אותם. כך שכדי להגיע לדרגות גבוהות באמונה צריכים ללמוד כמה שנים "באונברסיטה של אמונה" כלומר, צריך לשנן ולהרגיש שכל פרט ופרט שעובר עליו הוא מאתו יתברך לטובתו. ולהתפלל להשי"ת שיזכה "להבין אמונה" ולבקש לרדוף ולהשיג את השפה הנפלאה הזאת של אמונה שהשם יתברך מדבר אתו. ואם ירבה להתפלל על כך, ויבקש רחמים מהשי"ת להבין מה שעובר עליו, בודאי שעי"ז ירגיש התקרבות מיוחדת וחיזוק גדול באמונה בהשי"ת, ושב ורפא לו.